ספר

הרשב"י הציל אותי

 

מכתב עידוד וחיזוק מכתב שהתקבל בחודש האחרון (טבת תשע"ה) לאחר שפרסמנו מדברים אלו:

בס"ד

אפתח את מכתבי זה באזהרה חמורה! שכן, את דבריי הבאים, אני כותבת מלב שותת דם, לאחר ימים כמו גם לילות, נטולי שינה וסערת נפש שאין כדוגמתה.

בראשית אומר שאני אוהבת את הקב"ה אהבת נפש לא רגילה, על כך יעיד בעלי ומכריי הקרובים ביותר. ואעפ"י כן, אפילו בעבורי הסיפור הזה, אותו אגולל בהמשך, הינו כבד בכמה וכמה מידות ואף הביאני לחלישות הדעת גדולה ביותר. ימים ולילות ארוכים עברו עלי עד אשר הצלחתי להתאושש, ולו במעט, מההלם שאחז בי עת גיליתי את אחד הדברים הנוראיים ביותר, שיכולה לגלות בעלת תשובה כדוגמתי, ובכלל, כל אדם הירא את השם באמת ובתמים.

אציין ששבועיים לפני תחילת המעשה, התחלתי לגרוס בזוהר הקדוש.

תגובת זעם על ערעור מוסכמות

קיבלתי מכתב עם מספר שורות מחץ אשר עתידות לשנות את חיי. בקיצור נמרץ אספר שבמכתב היה כתוב שהבשרים, הן של עופות ובעיקר של בהמות, הבאים אל פי, כמו גם אל מילוני פיות יהודים, הינם טריפות ונבלות ממש. אעפ"י שהכל בהכשרים המהודרים ביותר!

הבטתי במכתב  זה בתדהמה וזעמתי לעצמי, 'מי הוא אותו החצוף ההופך אותי, כמו גם מילוני יהודים אחרים, תלמידי חכמים, ראשי קהילות ופשוטי העם לאוכלי נבלות וטריפות, על בסיס יומיומי?'

יתרה מכך, באותו מכתב היה כתוב שכל אוכלי הבהמות בדורנו עוברים על איסור כרת מדאורייתא. איסור "חלב" צויין שם. "כרת" הוא גם הדין על מי שבא על נידה ר"ל! אתם מבינים?!

לא בזבזתי זמן, ומיד כתבתי לאדם החתום על הדברים, כי אני מוחא בכל תוקף, ולא ייתכן שהוא יוציא לעז ודיבה שכזו על כלל האומה. הרי לא ייתכן, שיכול בכלל להיות דבר שכזה, מבלי שתקום צעקה גדולה! ומה גם, הוספתי לכתוב, "דבריך הינם בגדר 'גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה', כמו כן, גורמים הדברים לחלישות הדעת ענקית ושזה פשוט לא יכול להיות אמיתי"!

הנפש מסרבת להאמין להוכחות

כעבור זמן קצר קיבלתי מכתב חוזר. במייל הפנה אותי הכותב לכ"ק האדמו"ר מהאלמין שליט"א, שבדיעבד הסתבר לי שהוציא מאות ספרים בנושא, אך לא לפני ששלח לי חומר בנושא. לטענתו, עם הוכחות חותכות.

בתחילה סירבתי לפתוח שוב את מכתבו ולקרוא את הדברים, שכן הייתי מדי כעוסה והמומה מ"השקר הגס". לקח לי יומיים נוספים של חיבוטי נפש קשים מנשוא, עד שהעזתי לפתוח ולקרוא את הכתוב. עלי לציין שאנוכי אדם של אמת. אין ימינה ואין שמאלה, יש רק אמת אחת, והיא זו שהביאתני לפתוח בכל אופן את אותו מכתב.

שמעתי את הרה"ג לנדא שליט"א, במשך כמחצית השעה, על מחדלים נוראיים בענייני הכשרות, ואף הוסיף ואמר שכיום כמעט ולא ניתן למצוא בהמה כשרה, בשום מקום בעולם!! אתם שומעים?! והוא הוסיף ואמר, שגם לא איכפת לו לשלם את המחיר על דבריו.

חומר כתוב בלי סוף שאסף ואיגד האדמו"ר…. אני בוחנת את הדברים, ומרגע לרגע, סערת הנפש שלי הולכת וגדלה, הולכת ומתעצמת.

"לא יכול להיות שעובדים על כולנו! אני פשוט מסרבת להאמין לכך! הרי… הרי זה אומר שהפוליטיקה והכסף הם בעצם אלה שמביאים את האוכל אל פי, אל פיות כולם".

הרגשות שמימיים בלתי מובנות שיש אמת בדברים אלו

יחד עם כל המידע הזה, אני נמצאת בהכחשה טוטאלית. ואף יוצרת מחאה פרטית. אני מכניסה בשר אל החמין ומשהו בתוכי זועק "עכשיו כשאת יודעת שזה אסור, את תתני על זה את הדין!"…

"די, די, די" אני משתיקה את אותו הקול. בשבת קודש, משום מה, הבשר, אותו אני כה אוהבת מאז שאני זוכרת את עצמי, מרגיש טפל וחסר טעם. אני, חובבת הבשרים הנלהבת, לוקחת את חתיכת הכבש שבצלחת וזורקת אותה לפח. למחרת, נמשכת מחאתי כאשר אני מכניסה עוף לתנור. אני מתיישבת לאכול. תוך כדי האכילה, לאחר מספר דקות, אני חשה בכאב בטן שהולך וגדל. בראשי אני שומעת קול שזועק: "את לא יכולה לאכול את זה". אני מסיימת לאכול, ובמשך שש שעות תמימות אני חווה התכווצויות ועוויתות נוראיות בקיבה. ופעילות המעיים שלי הולכת וגוברת. כעבור שש שעות עובר הכאב, כאילו לא היה. לא התייחסתי לכך יתר על המידה, עד אשר הדבר חזר על עצמו פעם אחר פעם. הקול בראש זועק "אל תאכלי את זה!" ואני משיבה לו "אבל זה לא יכול להיות! אני פשוט לא מאמינה לדבר הזה!". לאחר מספר פעמים הבנתי שמשמיים מאותתים לי שכעת, משאני יודעת את האמת, מנסים לגרום לי להפסיק.

ממחשבה למעשה

לאחר בירורים החלטנו, אני ובעלי, שאין מנוס ושראשית כל, עלינו להפסיק לאכול בשר בהמה! גזירה לא פשוטה בעליל. שהרי אינני אוכלת בצקים, עוגיות או ממתקים, כי אם בשר וירקות! ואז ביקשנו מהאדמו"ר מהאלמין שליט"א  שיפנה אותנו לשוחט שלו. הרב אמר  שמכיוון שהשוחט שלו עושה שחיטות קטנות, הוא איננו יודע האם יוכל לשלוח גם לנו. אמרתי לרב, שאין לנו שמחה בשבת קודש אלא בבשר וביין. ואם לא בשר בהמה, לפחות בשר עוף… הרב נתן לי מספר והוסיף "תאמרי לרב רוט שאני שלחתי אתכם" ובע"ה תקוו לטוב.

מיד יצרנו קשר עם הרב רוט, אשר אחראי על השחיטה לאדמו"ר שליט"א, והוא אכן הסכים לשלוח גם לנו עופות והודו, לאחר שהסברתי שאין לי שום אופציה אחרת. על העופות והעוף, שילמתי פי 4 לערך מהמחיר אותו אני רגילה לשלם בסופר. אומנם אמרנו "לשם יחוד", והרי אנו באים לקיים מצוות עשה מדאורייתא של "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך, ובכל נפשך ובכל מאודך!!!". לא שווה כל הון שבעולם, אם ח"ו נעבור על איסור אחד מדאורייתא, קל וחומר, על איסורים כה נוראיים וחמורים!

חומרות מופרזות או איסורים חמורים

לאחר שיצרנו שוב קשר עם האדמו"ר, הוא הסביר לנו, בעדינות רבה, שבשלב הבא עלינו להכשיר את הכלים הניתנים להכשרה. לגבי כלי החרסינה, ככל הנראה דינם נחרץ ואין להם תקנה, כי אם להשליכם. אציין שלא מכבר קנינו שני סטים מדהימים ויוקרתיים לכבוד שבת קודש. כל סט בשווי 400 ₪. סה"כ 800 שקלים חדשים. וזאת בנוסף לכל הצלחות של יום חול, כולם מחרסינה… שלא לדבר על כך שאת הבשרים שבמקררנו, עלינו לזרוק, בכדי שלא נכשיל חלילה שום יהודי אחר בנבלות וטריפות.

על אף כל הנתונים הברורים והחדים כתער, אני מחליטה בכל אופן לעשות בירורים משל עצמי. אציין בזאת שאינני פתי המאמין לכל דבר, אלא בעלת תואר שני, ובעלת עסק עצמאי מצליח.

אני יוצרת קשר עם רב חשוב, העומד בראש כוללים, הידוע ללא עוררין כתלמיד חכם עצום וגדול. אני שואלת את הרב מספר שאלות נוקבות . בתחילה הרב אומר שלמיטב ידיעתו אין בעיה באופן כללי, ואומנם, שהוא איננו מונח לחלוטין בפרטים, אך מזהיר מלהתקרב לבית מטבחיים מסויים, בו רבים וטובים קונים, במחירים מצויינים. הוא אומר שהוא מתריע כבר למעלה משנה שאין לדרוך במקום זה. עוד הוא מוסיף שידוע שישנה בעיה קשה בשחיטה בארץ פלונית, ולכן אסור להתקרב לשחיטה שיוצאת מארץ זו. הרב מוסיף שכידוע, ישנה פוליטיקה רבה בכל נושא הכשרויות, אך שכדאי שאשוחח עם המשגיח החשוב פלוני אלמוני, שאחראי על כלל השוחטים בארץ ובעולם של בד"ץ מהודר ביותר, בכדי שהוא יעשה לי את ההשלמות, בעניינים עליהם הרב לא ידע להשיב. ניתקתי את השיחה, לא לפני שאמרתי לרב שאתקשר אליו בכדי לומר לו מה שראש המשגיחים אמר.

אם אהיה כנה עם עצמי, כמו גם עם מי שקורא את דבריי אלו, אומר שבתוכי ציפיתי, קיוויתי, ייחלתי, שאסיים את הבירור עם אמירה ברורה שבכלל אין לי מה לדאוג ושהכל בסדר גמור. אולי אף שהאדמו"ר נוהג חומרות, שלי, האדם הפשוט, לא מחוייבות המציאות.

תדהמה ותיסכול

מה רבה הייתה תדהמתי, כאשר תוך כדי שיחתי עם ראש המשגיחים, המטייל בכל העולם מטעם אותו ההכשר המהודר, הוא משיב לשאלתי, בעניין אותו בית המטבחיים, ממנו הזהיר הרה"ג עימו שוחחתי דקות ספורות קודם לכן, כי אין כל חשש בבית המטבחיים הזה, ושאפשר לקנות שם "בשקט". כמובן שלא סיפרתי לו לפני כן מה הרב אמר לי.

לשאלתי בעניין ההברחות של בני המיעוטים, אמר המשגיח שאכן ישנם זיופים רבים שלא ניתן לעשות בעניין דבר, מעבר למה שעושה המדינה.

"אז אתה אומר לי שיש מצב ממשי שאנו קונים בשר עם חותמת הבד"ץ שבעצם הגיע מעזה?!"

"תראי, הברחות וזיופים יש בכל תחום. גם פה. זה לא תלוי בנו…". התחלחלתי למשמע הדברים.

בהמשך דבריו החל לספר לי עד כמה הבהמות הנשחטות באותה ארץ פלונית, עליה הזהירני הרב הנ"ל מלהתקרב לכל השחיטות היוצאות ממנה, סטריליות ונבדקות בהקפדה ו"בחומרא דחומרא". נותרתי המומה! ואז נפלט מפי "אבל הרב אמר שאסור להתקרב לשם!". המשגיח נאלם דום ושאל: "זה מה שהרב פלוני אמר?!"

"כן!" השבתי.

"מתי הוא אמר דבר שכזה?!" המשיך לשאול המשגיח ההמום.

"לפני שהתקשרתי אליכם, סיימתי את שיחתי עימו".

"באמת?! טוב תשמעי, אשוחח עם הרב ונראה מדוע הוא אמר לכם כאלה דברים"

שאלתי עוד מספר שאלות שבסופן, הדברים שנאמרו הם כדלקמן: אכן ישנן מחלוקות בעניינים מסויימים שבדיני הכשרות. ופוליטיקה רבה מנהלת את התחום המגלגל מיליוני דולרים ויותר כל שנה. ושעקב "חוסר ידיעה מספקת" בדינים מסויימים, נוהגים השוחטים בחומרות יתרות על מנת שלא תצא תקלה…

"חוסר ידיעה מספקת?" אני שואלת בתדהמה.

"כן, ולכן אנו נוהגים חומרות רבות והקפדות גדולות, בכדי שהכל יצא בהידור רב"

"אם יש חוסר ידיעה מספקת, הכיצד ייתכן לעשות שחיטה בהידור רב?!" אני חושבת לעצמי, ללא אומר דבר. ניתקתי את השיחה נדהמת, ובסערת נפש גדולה יותר ממה שהייתי עוד קודם לכן.

האמת מתבהרת

צפו ועלו שאלות רבות וגדולות יותר משהיו לפני כן. לאחר דקות ארוכות, בהן ניסיתי לשוב ולהתאושש מהשיחה ההזויה, ניסיתי להתקשר לרב פלוני אשר הפנה אותי אל המשגיח. הוא היה בממתינה….

התקשרתי לבעלי וגוללתי בפניו את תוכנן של שתי השיחות. אף הוא היה המום לחלוטין. בערב ישבנו על הספה, המומים ונטולי מילים. פשוט בהינו בחלל החדר, כשרק המילים "הזוי", "לא אמיתי" ו"זה לא יכול להיות", מסתננות מפעם לפעם מתוך נפשנו הסוערת.

השיחות הללו, בתוספת החומרים הרבים שהמשיכו להגיע אל תיבת הדואר שלי, הבהירה שלי שהכל אמת לאמיתה. ושמחדל לא נורמאלי בסדר גודלו מתחולל בתוך מטבחינו. אנו אוכלים ומאכילים את בני ביתנו לאורך שנים ארוכות בכל מרעין בישין. לא פלא שהאדמו"ר מהאלמין שליט"א התבטא לא אחת שבשל עוון נורא ואיום זה, מתחוללות מגיפות נוראיות ר"ל, ואסונות נוראיים בכל פינה ומכל עבר. אנו פשוט מרעילים את גופנו ונשמתנו.

ד

(בקיצור: הדברים שהרב אומר הם דברים שכשהגיעו לידיעתנו היה לנו מאד מאד לא פשוט לקבל אותם – ובהחלט דברים שהם ממש מזעזעים את  אמות הסיפים  וממש לא פשוט אבל כשהאמת מגיעה אל מול העיניים, קשה לברוח ממנה.

יש פה הרבה מחדלים

עכשיו – כשהדברים הגיעו לידינו ואנחנו ככה בחנו אותם, אז בתחילה אנחנו קראנו מעט מן הדברים שהאדמו"ר מביא ואמרנו טוב, יכול להיות שהאדמו"ר באמת מדבר על חומרות – חומרות – כי בכל זאת אנחנו אנשים פשוטים, בעלי תשובה, משתדלים לעבוד את ה' בתמימות, אבל לצערנו הרב או לשמחתנו הרבה, אני לא יודעת אפילו איך להגדיר את זה, כשאני ואישי שיחיה, כשאנחנו התחלנו לחפור בנושא הזה שבעל כורחנו -כי באמת נדמה היה לנו כאילו כפו עלינו הר כגיגית אף אחד לא רוצה להתעורר למציאות שבה אנחנו מגלים שעובדים על כולנו, שמוכרים אותנו עבור בצע כסף וזה דברים שהם לא נתפסים, בטח ובטח לא כשמדובר על ציבור שאמור להיות אמון על המאכלות הכשרות, להכניס לפה, ופתאום אנחנו מגלים שיש פה הרבה מחדלים מאד מאד גדולים.

סתירות בין הרב והמשגיח

זה שבתחילה באמת היה לנו מאד קשה לקבל את הדברים, ודי ניסינו לברוח מהם, אמנם התחלנו לחקור את הענין והתחלנו לדבר עם משגיחים, עם רבנים שמתעסקים מעט- או מי פחות או מי יותר בעניני הכשרות, וככל שיותר בדקנו, הבנו שלא רק שהאדמו"ר – לא נוהג פה בחומרות שזה פשוט מזעזע, אבל הלכתחילה לא מתקיים בשום צורה ואופן בעניני הכשרות.

זאת אומרת, אם דיברנו עם רב מאד מאד  גדול שהפנה אותנו למשגיח שהוא משגיח על כשרות מאד מאד נחשבת, ואותו משגיח אמר בדיוק הפוך ממה שהרב שהפנה אותנו אליו אמר — זאת אומרת, אם הרב שהפנה אותנו אמר "אל תתקרבו לבית מטבחי? של פלוני אלמוני, למקום הזה והזה, אז אל תדרכו, הרי כף רגלכם לא תדרך שם, כי אנחנו- מתריעים ומודיעים שיש שמה סכנות ובעיות גדולות, ואותו משגיח שאותו הרב שלח אותנו אליו אומר לנו הכל בסדר, אין שמה מה לחשוש.

אמרנו אבל איך יכול להיות ? לא אמרנו כמובן שהרב אמר לנו שיש שמה בעיות גדולות.  אח"כ שאלנו מה לגבי ארץ פלונית, הרב אמר אנחנו כמובן של ארץ פלונית אסור להתקרב לשחיטה מהארץ הזאת, ואותו משגיח אמר בלי ידיעה כמובן שהרב אמר לנו כמה רגעים קודם לכן שאסור להתקרב לכל השחיטה היוצאת משם, אותו משגיח אמר אין מה לחשוש.  הכל שמה בסדר והפרות שמה זה פרות מרעה והכל מהודר והכל ואז ככה נפלטה זעקה,  באמת זעקה. אמרתי :" אבל הרב אמר שאסור להתקרב לשם", אז המשגיח אמר" הרב אמר דבר כזה,? אמרתי, "כן. הרב אמר שאסור להתקרב". הוא אמר "מענין למה הרב אמר את זה". ואז כמובן אחר כך  כשהתקשרתי חזרה לרב היתה שיחה ממתינה.

לגבי ההברחות אין לנו מה לעשות

עכשיו אני יכולה להגיד שהדברים שהאדמ"ור אומר הם דברים לא פשוטים. לא פשוט להכיל אותם, אבל כידוע אמת היא לא דבר קל, אמת, כשהיא מותחת מול הפנים אי אפשר לברוח ממנה, מה שנקרא "הציץ ונפגע" כשהאמת מגיעה מול העינים.

גם כאשר שמענו את הדברים, ובכל אופן – המשכנו לאכול עוד קצת – כי באמת היה קשה לנו לקבל את הדברים. קיבלנו כאבי בטן.

אבל מעבר לזה מי שבאמת יחקור אחר האמת… אבל ככל שחקרנו יותר ויותר את העניין  ככה גילנו עד כמה העסק הזה – סבוך, מסובך, כל כך הרבה פוליטיקה. אפילו המשגיח הגדול שאיתו דיברתי (של הבדצי"ם) שאלתי אותו מה אותם עושים לגבי העניין של הברחות," לגבי ההברחות אין לנו מה לעשות. זה ידוע שיש הברחות, וזיופים יש בכל מקום ופינה, ובזה אין לנו שליטה. אז אמרתי יודעים לכתחילה שמגיעים בשר שעשויים להגיע עלם חותמות של הבד"ץ למקררים זה בכלל מגיע מג'נין או מעזה או אני לא יודעת מאיפה,. זה פשוט מזעזע, מחשבה מזעזעת.

(נחזור לנקודת ההתחלה שבועיים קודם לכן – התחלנו לגרוס זוהר. וכמובן בלי ידיעה יותר מדי.)

חזיון נורא

עוד באותו הלילה, ראיתי חיזיון מדהים ומוחשי מאין כמותו. כל מי שאי פעם חווה חיזיון שכזה, יודע שאי אפשר להטיל ספק באמיתות הדברים, שכן הם מוחשיים יותר מכל הדמיונות של עלמא דשיקרא (עולם השקר). . אני רואה את האדמו"ר שליט"א, הוא הרב הצדיק שלום יהודה גרוס שליט"א, עומד בבית דין של מעלה ואני רואה אותו נלחם על עם ישראל, פשוט נלחם על כל יהודי, וכל הזמן שואלים את האדמ"ר שאלות והאדמו"ר משיב ועונה ומנסה להסביר "ואיך אני מוציא את יהודי פלוני, ואיך אני מוציא את יהודי אלמוני" וככה במאמץ מאד גדול ומוסר דין וחשבון על כל יהודי ויהודי, שהצליח או לא הצליח כ"ק האדמו"ר לעורר ולהוציא מציפורני הס"א (היצר הרע). אני רואה את האדמו"ר מושך אותי ואת בני ביתי חזק, תוך מאמץ בלתי ישוער ממש מוץ מן התבן , עד אשר אני רואה אותו, כמו שולף אותי כלפי מעלה. לידה!!!

בשלב מסויים אני מרגישה זעזוע אני רואה עצמי נולדת אל עולם האמת. נשמות רבות מהעליונים מגיעות וכמו מנקות אותי מהדם והלכלוך ממש לידה . שם למעלה שמחים מאוד על הצלחתו של האדמו"ר להוציאני. אני פורצת בבכי (גם בחזיון וגם במציאות).

דברי חיזוק מפי הרשב"י

תיכף ומיד אומרים לו שעליו להמשיך במסירות נפשו להוציא עוד ועוד נשמות אבודות. אני מביטה סביבי. מנסה להבין מה קורה פה. אני רואה את האדמו"ר מוסר דין וחשבון בפני בית דין של מעלה, ואני נבהלת כי אני לא מבינה מה קורה פה, לאחר מכן, אני רואה דמות מתקרבת אלי. דמות יוצאת מהיכל הבדולח, הדמות הזו מלאת אור, מלאה אור  ונראית כמלאך השם צבאות. אני רואה שזה הרשב"י הקדוש. פשוט אנו רואים לא כמו בתמונה ממש רואים את הפנים זקן ממש לבן לבן הוא מתקרב עד אלי ואומר לי: "אני יודע שאת מותשת, אני יודע שקשה לך, אני יודע שאת מרגישה שכבר נגמר לך הכח להילחם, אני רואה שקשה לך ללכת נגד הזרם, לא להקשיב לכל הרוחות הזרות, אבל הגענו לקצה, אך דעי שמרגע שהתחלת לקרוא בזוהר הקדוש, ובעיקר מרגע שהתחלת להפיצו, את מוגנת, אני מגן עלייך והזוהר הקדוש מגן עלייך, רק תחזיקי חזק, את ובני ביתך, תחזיקו חזק באדמו"ר הצדיק (האדמו"ר מהאלמין) ואל תתבלבלו, שכן, הבירור האחרון כבר נמצא בעיצומו, אתם עומדים להיגאל".

האדמו"ר מהאלמין יהיה עבורך שליח טוב

אבל אני אומרת לרשב"י "אבל אנחנו לא יכולים כבר, נגמר  לנו הכח" אז הוא אומר "תחזיקו באדמו"ר מהאלמין, הוא אדם קדוש עליון, תחזיקו בו חזק, כי הגיע הזמן." ואז אני אומרת: " אבל מה אני אעשה אני כבר לא יודעת מה לעשות, אבל קשה לנו אנחנו לא יכולים יותר". אז הוא אומר:" אל תדאגי אני איתך מהיום והלאה, מהרגע שהתחלת לעסוק בזוהר הקדוש, וגם להפיץ זוהר את מוגנת ושמורה מכל הבאות. דעי לך שהולכת להתחיל מלחמה לא פשוטה, אבל מהמלחמה הזאת אתם תגאלו. ואני אתן לך את האות שהדברים שלי הם דברי אמת – שמהיום והלאה כל מה שאת תקראי בזוהר  הקדוש  (אני לא זוכרת אם הוא אמר רוב או כל ) , אני אתן לך את התבונות להבין מה שאת קוראת." אמרתי "מה אני אבין זוהר?" אז הרשב"י אמר "אני איתך, רק להחזיק חזק כי הגיע הזמן " אני מביטה ברשב"י שפניו כפני מלאך עליון, ומבקשת להתנחם.

"וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב".

לפתע אני רואה מולי פנים לבנות אחרות. לבנה בצורה לא רגילה, אליהו הנביא! הוא מביט בי ומצביע אל עבר בית המקדש ומבקש שאביט. אני מסתכלת אל כיוון אצבעו של אליהו הנביא ורואה חומות, ואור ענק ומדהים הזורח אי שם על החומות. ואני מסתכלת ואז אני שומעת את אליהו הנביא אומר "הגיע זמן גאולתכם. ענווים ענווים, הגיע זמן גאולתכם. כולם להחזיק חזק. וכל מה שהאדמו"ר אומר קודש קודשים .הכל מילה במילה. ולא להרפות ולא להתבלבל". אני מבקשת מהרשב"י שלא יעזוב אותי "אבל כבר די, אין לי כח אני רוצה להשאר פה", ומבקשת מהצדיקים שלמעלה שירחמו עלינו כבר ויזרזו את המשיח. ואני רואה את האדמו"ר כל הזמן הזה, כאילו רץ ונלחם והולך וחוזר, ומנסה להוציא עוד יהודי ונותן את הדין ועומד בפני בית דין של מעלה. ואני רואה כלך כך הרבה מראות שאני המומה. ואני אומרת "מה, זהו, באמת הגיע הזמן?" ורק קול מהדהד עוד נשמע ברקע "זהו, הגיע הזמן ורק להחזיק חזק. תחזיקו חזק ואל תעזבו! הבירור לא הולך להיות פשוט אך הזוהר הקדוש מגן על הלומדים אותו ומטהר את ליבם"… ואז קול נורא ואיום נשמע: "וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב'".

בחיזיון זה ראיתי על האדמו"ר ובכלל, עוד דברים גדולים ומופלאים שאסור לי לספרם!

עד כאן.

ואחרי החזיון הזה, אני רוצה להגיד, שמהרגע הזה בעצם אני יכולה להסביר לאנשים זוהר, אני פשוט מבינה כמעט כל מה שאני קרואת בזוהר". בשבת הסברתי לבעלי זוהר. ואני יכולה להגיד שהגענו לקצה.

 

בבוקר של יום המחרת אני מקיצה מחלום בו אני רואה עצמי עומדת לטבוע. מרגישה שאני נחנקת. אני עומדת לטבוע אך לפתע מבזיקה בי ידיעה חדה וברורה שאין מה לפחד. שבעצם נגמר הזמן, שכלו כל הקיצים ושאנו עוד רגע קט חוזרים למציאות של התאחדות והתייחדות עם קודשא בריך הוא.

אני מרגישה שבמציאות שלנו אני פשוט חולמת, אני  חיה בתוך חלום, כי פשוט פה זה לא האמת. ובאמת באותו חזיון ראיתי דברים כל כך גדולים שהבהירו לי שהגענו לקצה, וכל מה שנשאר זה להחזיק חזק.

מי שלא לומד את הזוהר הקדוש לא יוכל לפקוח את עיניו

לסיום, כאשר התקשרתי לרב בכדי לספר לו את מה שהותר לי לספר, ואת העובדה שראיתיו מטייל בעולמות העליונים ועומד בפני בית דין של מעלה (לפני כן חשבתי שאת כל עלוני האדמו"ר, על דין תורה בבית דין של מעלה שהאדמו"ר מוציא, הוא כותב מתוך הדגמה למתרחש בעליונים עפ"י הספרים הקדושים. לא ידעתי שכל מה שהרב כותב זה ממה שהוא אכן רואה אי שם בגנזי מרומים) הרב ציחקק בענווה ואמר לי: "כעת את מבינה למה צריך למסור נפש?! כעת את מבינה שהגענו לסוף?! צריך לשנס מותניים ולא לבזבז דקה אחת. להפיץ כמה שיותר את עניין הלימוד בזוהר הקדוש, שמציל נפשות רבות. ורק דעי שמי שלא לומד את הזוהר הקדוש לא יוכל לפקוח את עיניו בכדי להבין שהסטרא אחרא השתלטה על מוחו דרך המאכלות האסורות, דרך הנבלות והטרפות. רק מי שלומד זוהר הקדוש יכול להיטהר מכל המאכלות האסורות ולהתעורר אל האמת! ויתרה מכך, את חייבת לכתוב את הדברים ששמעת ושראית תיכף ומיד בכדי שנוכל להפיצם!"

האמת כואבת, מי שירצה לראות אמת, ומי שירצה להמשיך לטמון ראשו בחול – יטמון ראשו בחול.

ניתקתי את השיחה, הסתכלתי על המהפכה שסביבי, אמרתי שזכות הרשב"י תעזור לשבת שלי להיות מוכנה, עזבתי הכל והעליתי את הדברים שלפניכם על הכתב. עליי לציין, שאני מאמינה שיצטרך לי עוד זמן רב עד אשר אצליח, אם בכלל, לעכל את הדברים ואת חומרת העניין. אומנם דבר אחד ברור לי וזה שהגענו אל קצה המסלול ומפה והלאה רק הזוהר הקדוש וזכות הרשב"י הקדוש, בע"ה, יוכלו להציל נשמות ישראל מציפורני הסיטרא אחרא (הנמצאת בשלבי גסיסה אחרונים, ועל כן משתוללת בכל כוחה), ולהוציא את יראי השם מהגלות המרה הזאת אל גאולת עולם!

ויהי רצון ונזכה כולנו להתעורר ולהתפקח מהסטרא אחרא שהשתלטה על מוחנו ונזכה כולנו לקבל משיח בן דוד ברחמים גדולים, לבניין בית במקדש ולחיי העולם הבא.

הגאולה בפתח

אבל באמת בידוע ובוודאות אני גם ראיתי את הכל למעלה, הכל מוכן, ראיתי את בית המקדש מוכן לרדת. הראו לי את בית המקדש עומד  מוכן לרדת, וראיתי אבנים ענקים גדולות ועוצמתיים בגודל של בניינים, רבי קומות, שכביכול עומד מלמעלה ומוכן לרדת למטה כדי לכתוש את הרע ולנקות את הארץ מהטומאה. אבל באמת יהי רצון שיהיה ברחמים.

בברכה, הרבנית פלונית."

 

אשריכם  ישראל שאתם מקיימים בכ"ל (בגימטריה בהמ"ה) מאדך,  וקונים ביוקר בשר כשר העיקר לא להכשל באכילת טריפות ח"ו.

ונזכה בזכות זה לבשורת אליה"ו (בגימטריה בהמ"ה ) ולביאת ב"ן (בגימטרה בהמ"ה) דוד צדקנו במהרה בימינו אמן.

 

 

 

 

מכתב שני תשובה למכתב הראשון

ב"ה                                                                                                    כ"ו טבת תשע"ה

 

בעלת תשובה יקרה,

כשקראתי את מכתבך, ניכר שהוא נכתב מתוך חרדה גדולה, ודאגה עמוקה לכלל ישראל, מכל הלב והנשמה, של אישה שזועקת מפנימיותה במסר להציל את עם ישראל, או נכון יותר, שכינה שזועקת, הרוצה להציל את בניה, מתחננת ובוכה "מתי ישובו בנים לגבולם" והיא בינתיים שוכנת בגלות האיומה, ועתה מרגישה, שדווקא בזמנים של עקבתא דמשיחא נופלת עמוק יותר ויותר.

הצלחת להכניס בי זעזוע ופחד מחד ומאידך התנגדות חריפה

וכמו שנאמר, שדברים היוצאים מהלב, נכנסים אל הלב, ולכן הצלחת להעביר בי את הזעזוע הנורא שחשת, אחז בי פחד גדול מחד, אולם התנגדות חריפה מאד מאידך, לא רציתי להאמין להצהרות הנוקשות, והבלתי מתפשרות של האדמו"ר מהאלמין. "כיום אין בישראל בהמה כשרה לאכילה!!", עכשיו כשאנו יודעים זאת, עטרת ראשינו נפלה, זו רעידת אדמה לעם ישראל!!

שאלתי את עצמי, מי הוא כבודו? האדמו"ר יוצא בהצהרות קשות מאד ששופכות אש וגופרית, נגד כל ראשי הרבנים האחראים על השחיטות הגדולות בארץ, האם האדמו"ר שוחט "פרות קדושות"? למה אף רב עד היום לא קם והזהיר אותנו? האם כולם עיוורים? או עושים את עצמם עיוורים, בגלל תאוות ממון? כמו שנאמר "כסף יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים"? למה אף אחד עד היום לא צעק ש"המלך הוא ערום"?

לאן הגענו? האם אנו שוב במהפכת סדום ועמורה? האם האדמו"ר מהאלמין הוא נביא זעם?

הרהרתי בנפשי שישנן 2 אפשרויות:

• צריך להיות "משוגע", בשביל לצאת בהצהרה כזו, כי זו הצהרה שהיא ממש בבחינת "פצצת אטום" לכל ענין הכשרות בארץ, ונושא על גבו ונפשו אחריות אינסופית כבדת משקל, ומסכן את חייו , פשוטו כמשמעו.
• או שהאדמו"ר הוא מלאך ה' צבא-ות, והוא מסוג הצדיקים ששייכים לא לדורנו, והוא בבחינת סוג של מרכבה לשכינה, כדוגמת פנחס.

אי אפשר לעכל ידיעה כזו! קשה לברר אותה בנפשנו, נפשנו מתמוטטת, אין לנו על מה להישען, אנו מאבדים את האמון בכלל הרבנים, אין כבר ערך לשום הכשר! בשר הוא מאכל שקשור לבסיס הקיומי שלנו, וגם לעונג שבת, כך הורגלנו מילדותינו.

מה הפתרון?

האם נגזר עלינו שלא נאכל בשר? איך נסתדר? המשמעות הפשוטה היא שאולי אנו צריכים לשנות לגמרי את דרך חיינו, ונהפוך להיות צמחוניים, או טבעוניים, או לחילופין נתאמץ מאד ונזמין בהמלצת האדמ"ור בשר רק ממשחטות כשרות וקטנות,…אבל גם זה לא פתרון…אם כולם יזמינו ממשחטות קטנות.. הם גם יהפכו להמוניות, וגם יהפכו בעול כורכם ללא כשרות, כפי שקורה בדרך כלל, ואני לא מזכירה את הקושי הגדול בענין העלות הגדולה כפי שציינת במכתבך, שעתה עלות הבשר היא עבורך פי 4! ונאלצת להעביר משלוח של בשר ממרכז הארץ לעכו, ולא כל אחד יכול להרשות לעצמו מסירות נפש כזו,.ומה יעשו משפחות שאין באפשרותן לעמוד בזה? מה יעשו משפחות מרובות ילדים?., .

איך נענג את שבת קודש? הרי נאמר שצריך לענג השבת בבשר ויין, ורצוי דווקא בבשר בהמה!, וכמובן הס מלהזכיר על כך, שאי אפשר יהיה לאכול בשום מקום בשר, ובכך אין אפשרות להדר במצווה באכילת בשר, לא בשמחות, : קרי בחתונות, בריתות, וכו לא בתי מלון…שום דבר!

המלחמה וההתנגדות

ההצהרה של האדמו"ר מהאלמין – יכולה לזעזע את אושיות החברה, אי אפשר להכיל את הדבר, ולכן הבנתי שההתנגדות הגדולה שאחזה בי, הוא רק מצד יצר הרע, לאחר שעיינתי היטב באתר, וראיתי אסמכתאות, וקראתי את עלוני הכשרות הרבים שהפיץ האדמו"ר, וראיתי את מסירות נפשך לדבר, בכך שלקחת יוזמה, וחקרת ביסודיות הדבר, וקראתי על כל פועלו האינסופי של האדמו"ר במלחמתו על שחיטה הכשרה בארה"ב, על מסירות נפשו ממש, שהיה חשוף לאיום על חייו בפועל, כי לצערנו עניין כשרות השחיטה קשור לכסף גדול מאד שמתגלגל, מאחורי תעשייה זו , ולכן המלחמה היא מאד מאד קשה וכמעט בלתי אפשרית, כי היא נוגעת בתאוות ממון, שהיא התאווה הכי קשה שאוחזת באדם והיא הכי קשה להשתחרר ממנה.

ברגע שהבנתי שכל דברי האדמו"ר – אמת לאמיתה! זה היה רגע קשה מנשוא, אין כמו האמת! אבל, מאידך האמת היא גם דין קשה! זה כך ולא אחרת!.. אנו כמו בבית דין של עולם האמת, אין לאן לברוח, אין מאחורי מי ומה להסתתר ,נגמרו התירוצים, והבושה והאחריות הם כבדים.

מסירות נפש של האדמו"ר מהאלמין

הרגשתי שהאדמו"ר הוא ממש בדמות פנחס, שמקנא לה' צבאות, ומוכן למסור נפשו , פשוטו כמשמעו, לא מפחד ולא ירא מאף אחד! איזה אומץ אינסופי! לא מפחד מכל גדולי ישראל, נלחם בהם ללא שום מורא! רק מפחד מיחידו של עולם, ועושה רצונו., ופורש את כנפיו עלינו.

כל ההצהרה הכואבת הזו, מזכירה לי את פועלו של המקובל האלוקי, בעל הסולם, הרב הלוי יהודה אשלג זצוק"ל, שהלך והתחנן 20 שנה לפני מלחמת העולם השנייה, לפני ראשי הישיבות באירופה שילמדו זוהר הקדוש, כי ברוח קודשו, ראה את גזירת השואה האיומה, וידע שהזוהר היא התרופה היחידה לשואה האיומה, אולם אף אחד לא האמין. והנורא מכל קרה.

ועתה, האם ההיסטוריה ח"ו חוזרת? גם האדמו"ר מוסר נפשו במלחמתו נגד רבני הערב רב, שלא מורים ללמוד הזהר, וכנ"ל עתה במלחמה על שחיטה הכשרה.

אם היינו מבינים כמה נורא לאכול את הבשר הלא כשר, שהוא ממש בבחינת מאכל של נבלה וטריפה, ונופל תחת הקטגוריה של ג' קליפות הטמאות, [שהוא מקור נפשם של הגויים], ואנו להבדיל היהודים נפשנו הקדושה היא מקליפת נוגה, שמשמעותה שיש באפשרותנו להעלות את מאכל הבשר לקדושה, בעוד שאם הבשר אינו כשר, אין כלל אפשרות לקדש הבשר, ולהעלות את ניצוצות הקדושה שבו , כי אז הוא אסור, כמו כלוא בתוך ג' הקליפות, דבר המביא לטמטום הלב והמוח וח"ו לכפירה, כמו שידוע הסיפור , על שאלה שנשאל הבעש"ט, שהעידה על אדם עם מחשבת כפירה, והבעש"ט בתשובתו, פסק שיש לבדוק את הסכין השחיטה של השוחט של אותו עיר שבה גר אותו השואל, ולאחר בדיקה התברר, שאכן הסכין היה פגום]. וזה מלמדינו עד להיכן אפשר להתדרדר אם הסכין לא כשר, וזה מגיע עד להרהורי כפירה!!! והדבר הנורא הוא, שאנשים לא מודעים לבעיה, ואם לא מודעים איך יתקנו? ואיסור זה הוא ממש איסור כרת, כך שאי אפשר לתקן פגם זה ע"י תשובה רגילה בזמן תיקון, אלא רק בתשובה מאד מאד גבוהה, הנקראת "תשובה מאהבה", שאז זדונות הופכים לזכויות, שרק יחידי סגולה, (כדוגמת אליעזר בן דורדיא, שקנה את עולמו ברגע, ועשה תשובה מאהבה והפך מרשע גמור לרבי, ובת קול יצאה מהשמיים ואמרה, שרבי דורדייא מזומן לחיי עולם הבא).

אולם תמיד יש תקוה לבניו של הקב"ה, ולא נידח ממנו נידח, ואיסור זה ניתן יהיה לתקן רק בביאת משיח צדקנו… אולם איך יבוא משיח צדקנו.. כאשר נפלנו לבור תחתיות כה עמוק וקשה??

התשובה היא, רק ברחמיו האינסופיים של הקב"ה ובזכות האדמו"ר מהאלמין, צדיק יסוד עולם, ה' יצילנו ויגאלנו.

באמצעות השחיטה הכשרה והתפשטות לימוד הזהר בקרב עם, נזרז הגאולה וביאת משיח צדקנו

ולכן בעלת תשובה יקרה, רציתי לחזק את ידיך ולתמוך בך, שאת אשת חיל, אולי הסנונית הראשונה בתמיכה במלחמתו של האדמו"ר מהאלמין בארץ, אבל את לא לבד, ואני בעקבותייך צועדת, בתקווה להצטרפות ותמיכה של כל אחינו ואחיותינו, כי לא נידח ממנו נידח, וכל זאת מתוך מטרה משותפת של אחדות וקידוש ה', שבאמצעות השחיטה הכשרה והתפשטות לימוד הזהר בקרב עם, נזרז הגאולה וביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

 

בברכה,