הרבנים בדין תורה בבית דין של מעלה על שהאכילו את בני ישראל נבילות וטריפות חלב ודם / אותו הדין תורה יהיה על כל אדם שהאכיל את בני משפחתו במאכלות אסורות אפילו שיש עליהם הכשר שחושב שזה טוב/ שם בשמים לא יעזור/ בע מע / עה / עה מי אמר? און א שאקעל מיט די פלייצע/ היה לנו סבא זקן שקראו לו לבן הארמי/ והיום הם רבני הערב רבאור הזוהר -867-870 – דין תורה לרבנים בבית דין של מעלה
להורדה:
אור הזוהר 867 דין תורה בבית דין של מעלה
1 אור הזוהר 868 דין תורה בבית דין של מעלה 2
אור הזוהר 869 דין תורה בבית דין של מעלה 3
אור הזוהר 870 דין תורה בבית דין של מעלה 4
….
…
…
…
….
אור הזוהר 869 טבת תשע"ה
דין תורה לרבנים בבית דין של מעלה
לכבוד כ"ק האדמו"ר שליט"א
לפני שעה קלה קיבלנו שתי הודעות טלפוניות, אחד לנייד שלי והשני לביתי ואשתי תחי' שמעה את זה, כבודו מדבר שם נגד רבנים שהם ערב רב ושלא אומרים לנו כלום, לדעתי כבודו יצטרך ליתן דין וחשבון בבית דין של מעלה על הדברים החריפים האלו, וכי אין לנו כבר תפילין ומזוזות כשרות? כל הרבנים ערב רב? הכל פסול?
נא ובבקשה לענות לי על זה!
תשובה: א. איתא בגמרא (מסכת ר"ה דף טז.): רבי יוסי אומר אדם נידון בכל יום שנאמר "ותפקדנו לבקרים". רבי נתן אומר אדם נידון בכל שעה שנאמר "לרגעים תבחננו". משום כך, בכל יום ויום, על כל דבר ודבר שאני הולך לעשות או לדבר, אני מהפך את הדבר במחשבתי מה אענה בבית דין של מעלה, מה כבר עשיתי היום בענין זיכוי הרבים, כי אני מאוד מפחד ללכת לישון, כי בשמים כותבים את כל מה שהאדם עושה, ודנין אותו בכל יום כמבואר.
ונצטט לכם בקיצור כמה ממאמרי חז"ל בענין החיוב שיש לכל רב ורב:
א: מי שבידו למחות ואינו מוחה העבירה נקראת על שמו – ונענש עליה כאילו עשאה בעצמו
פרתו של ר' אלעזר בן עזריה היתה יוצאת [בשבת] ברצועה בין קרניה שלא ברצון חכמים. וחדא פרה הויא ליה? והא אמר רב ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב תריסר אלפי עגלי הוה מעשר רבי אלעזר בן עזריה מעדריה כל שתא ושתא? תנא לא שלו היתה, אלא של שכינתו היתה, ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו. (שבת נד).
תני ר' יודא בר פזי דברדלייה אמרו לו או עמוד מבינותינו או העבר רצועה מבין קרניה, א"ר יוסי ב' ר' בון שהיה מתריס כנגדן א"ר חנינא פ"א יצאה והשחירו שיניו מן הצומות. א"ר אידי דחוטריה אשתו הוית ומנין שאשתו קרוי עגלה, [שופטים י"ד] לולי חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי. (ירושלמי שם). —- דחוטריה. שם מקום: אשתו הוית.הפרה הזאת היתה של אשתו: ומנין כו'. פי' א"כ דשל אשתו היתה למה קאמר פרתו של ר' אלעזר ב"ע לכך משני כיון שגם אשתו נקראת עגלתו כ"ש שפרת אשתו נקראת פרתו, (שם).
ובירושלמי שם וז"ל: תמן אמרין שכינתו היתה, ויש אדם נענש על שכינתו, .ש [ופי' בקרבן העדה, ופריך וכי יש אדם שהוא נענש על עונות שכנתו דכיון דקרו לה על שמו משמע שהעון תלוי בראשו]. אמר רבי קיריס דידמא ללמדך שכל מי שהוא ספיקא בידו למחות ואינו ממחה קלקלתו תלוי' בו, עכ"ל. ופירש בקרבן העדה, כאלו הוא עשה העון בעצמו לכך נקראת על שמו. עכ"ל].
ב: העונש שמקבלים על עבירות הזולת באם אין מוחים בהם, תלוי לפי גודל ההשפעה והאפשרות למחות
"רב ור' חנינא ר' יוחנן ורב חביבא מהני בכוליה סדר מועד כל כי האי זוגא חלופי ר' יוחנן ומעיילי ר' יונתן כל שאפשר למחות באנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו נתפס על אנשי עירו, בכל העולם נתפס על כל העולם כולו". (שבת נד:). האי זוגא. ארבעתן יחד: חלופי ר' יוחנן. יש שמחלפין ר"י ומעיילי רבי יונתן: נתפס. נענש על עבירות שבידן: בכל העולם. אכל ישראל כגון במלך ונשיא שאפשר לו למחות שיראין מפניו ומקיימין דבריו:
ג: ראשי הגולה שהשפעתם מגיעים לכל העולם נתפסים על כל העולם מפני גודל כח השפעתם במחאה.
"אמר רב פפא והני דבי ריש גלותא נתפסים על כולי עלמא. א"ר חנינא מאי דכתיב ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו אם שרים חטאו זקנים מה חטאו, אלא אימא על זקנים [פי' סנהדרין] שלא מיחו בשרים", (שבת נד:).
ד: מפני מה נענשו? – שהיה בידם למחות ולא מיחו.
א"ל ר' זירא לר' סימון לוכחינהו מר להנהו דבי ריש גלותא א"ל לא מקבלי מינאי, א"ל אע"ג דלא מקבלי לוכחינהו מר, דא"ר אחא בר חנינא מעולם לא יצאה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בו לרעה חוץ מדבר זה דכתיב "ויאמר ה' אליו עבור בתוך העיר וגו' והתוית תיו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות" וגו' א"ל הקב"ה לגבריאל לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה ועל מצחם של רשעים תיו של דם כדי שישלטו בהם מלאכי חבלה. אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבש"ע מה נשתנו אלו מאלו א"ל הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים, אמרה לפניו רבש"ע היה בידם למחות ולא מיחו, א"ל גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם לא יקבלו מהם א"ל רבש"ע אם לפניך גלוי להם מי גלוי והיינו דכתיב זקן בחור ובתולה טף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התיו אל תגשו וממקדשי תחלו, וכתיב ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית. תנא רב יוסף אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי אלו בני אדם שקיימו את התורה מאל"ף עד תי"ו, ומיד והנה ששה אנשים וגו'. חוץ מדבר זה. שנאמר במקרא זה שהוציא דבור לטובה ומפני עונש תוכחה חזר בו:
האנשים הנאנחים והנאנקים. אלו צדיקים: היינו דכתיב. מעיקרא ועל כל איש אשר עליו התיו אל תגשו. ולבסוף וממקדשי תחלו: ממקודשי. שהודה לקטרוג מדת הדין וחזר בו מן הטוב. (שבת נד:).
ה: מתוך שהיה לו לפנחס למחות ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאילו חטא
פנחס לא חטא, שנאמר ואחיה בן אחיטוב וכו', אפשר חטא בא על ידו והכתוב מייחסו, והלא כבר נאמר "יכרת ד"' וכו', אם ישראל הוא לא יהיה לו ער בחכמים ולא עונה בתלמידים, ואם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה, אלא ש"מ פנחס לא חטא וכו', והכתיב בני בליעל, מתוך שהיה לו לפנחס למחות לחפני ולא מיחה, מעלה עליו הכתוב כאילו חטא עכ"ל. (שבת נה:).
ו: מי שיש בידו למחות ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאילו חטא ועונשו קשה מאוד
אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה שנאמר "ולא היה לבבו שלם עם ד' אלקיו כלבב דוד אביו", כלבב אביו דוד הוא דלא הוה, מיחטא נמי לא חטא, והכתיב ויעש שלמה הרע בעיני ה'? אלא מפני שהיה לו למחות בנשיו ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאילו חטא, אמר רב יהודה אמר שמואל נוח לו לאותו צדיק שיהא שמש לדבר אחר ואל יכתב בו ויעש הרע בעיני ה', וכתב רש"י וז"ל שמש, לחטוב עצים ולשאוב מים בשכר לע"א, ואל יכתב בו דבר זה, ללמדך שקשה התוכחה במי שבידו למחות עכ"ל. (שבת נו:).
ומה נוראים דברי המדרש רבה איכה – עה"כ ויצא מבת ציון, וזל"ק: היו גדולי ישראל רואין דבר עבירה והופכים פניהם ממנו, אמר להם הקב"ה תבא שעה ואני עושה לכם כן, עכ"ל. ובאדר"נ (פכ"ט) וז"ל: מפני מה מתים ת"ח בלא זמנם מפני שהם בוזים בעצמם שאינם נוקמים ונוטרים כנחש על דברי תורה ויראת שמים, עכ"ל. ולסיום הדברים: אעתיק מ"ש הלוחם הגדול מוהר"ר חיים סופר זצ"ל בספרו הבהיר שערי חיים דף ו, ע"ב, וז"ל: אוי מיום הדין ואוי מיום התוכחה בבוא עת מועד לכל חי, וכי יפקוד ד' על מעשי אנוש ועל פעולות אדם שיחופש וימצא כתוב: צדיק זה חלל שבת, חסיד זה עבר על נדה, ירא אלקים זה עבר על נבילה וטריפה ושעטנז, קדוש זה עבר על אשת איש, וישתוממו כל אנשי אמונה וישאלו הלא הצור תמים פעלו, ויענהו ד' בסערה: הלא היה בכחך למחות באיש פלוני אלמוני רשע. מדוע לא זכרת אותו ולא פקדת עליו אשמו וכו' עכ"ל. ונוסיף על זה שעכשיו קדוש זה הרג שש מליון יהודים.
ב. מה שאתה שואל עלי מה אני יענה בבית דין של מעלה, אעתיק לך מה שכתבתי מזמן, הדין תורה להרבנים בבית דין של מעלה: [ואם יש לכם הערות אדרבה – נא לכתוב, ואם יהיה הלכה למעשה נפרסם בשמכם – אל תפחדו לכתוב השם שלכם במלואו].
ג. על רבני הערב רב יש לנו כבר 26 ספרים 170 מראי מקומות מזוהר הקדוש וכתבי האריז"ל, וכל ספרי תלמידי בעל שם טוב זי"ע שמצטבר לסך של 310 מראה מקומות, לך תלמד ותבין.
ד. לא הכל פסול, רק אם הקלפים באים מערבים או ממחללי שבת אז פסול, תעיין בתשובות שכתבו שני גדולי ישראל הגה"צ הרב וואזנר, והגה"צ הגר"מ שטרנבוך שליט"א לפני עשרות שנים.
ה. הדין תורה בבית דין של מעלה.
דין וחשבון לרב לפני בית דין של מעלה
הבית דין: האם עסקת בתורה?
הרב: ודאי עסקתי! וקורות ביתי וגם עדי הארון שבקברי שנעשו משלחן שלמדתי עליה יעידון על זה.
הבית דין: התפללת כל יום בציבור.
הרב: פשיטא ועל זה יעידון בעלי בתים שבבית מדרשי.
הבית דין: עסקת בחסד.
הרב: יותר מכפי כחי, וכל שנעזרו על ידי יעידו על זה.
הבית דין: האם למדת זוהר?
הרב: ממשיך שלא ממין הטענה: אכלתי רק הנאפה והנתבשל במטבח שלי הפרטי, ולא מן הנמכר בשוק כלל וכלל.
הבית דין: הלא אכלתם חֵלֶב דאורייתא!
הרב: מלאך של שקר העיד זאת כי מעולם לא אכלתי אפילו בשר בהמה והיאך נכשלתי בחֵלֶב.
הבית דין: כאן עולם האמת, ואנו שונין דברינו אתה אכלת בכל יום ובכל שעה ובכל רגע ממעת לעת תדיר בלי הפסק רגע – חֵלֶב – ובמזיד גמור.
הרב: (נתכרכמו פניו ונתחוורו כשלג כל ארכובותיו דא לדא נקשן ומשתומם במחשבותיו על הטעות הנעשה ופותח פיו ואומר): אולי נתחלפו השמות ומדברים כאן מאיש אחר ששמו כשמי?
הבית דין: (בבת צחוק על פניהם) אין כאן שום טעות כלל, ונסביר לך הלא אתה שמעת הרבה פעמים התעוררות בענין חֵלֶב הבא מרבנים דפקיע שמייהו – ששמם הולך לפניהם, והיה בידך לחקור הענינים, בפרט כשיצא לאור הקונטרס פרי תמרים המקולקל והמרשיע, ועליה סמכו כל הקצבים, הלא בידך היתה ללמוד מקצוע הניקור מפי הספרים הקדמונים, שהרי תלמיד חכם ועוסק בתורה הנך, והיית יכול לברר הצדק עם מי? ולפרסם זאת, וכיון שלא עשית זה ושתקת, דנו הרבה אנשים הסומכין ונוטין אחר דבריך כי מסתמא הכל כשר. וכיון שכן אתה צריך ליענש בשבילם.
הרב: אבל הלא לא אמרתי לשום אחד חוות דעת לא לכאן ולא לכאן והייתי נייטראלי.
הבית דין: אמת הדבר שלא התנהגת כהרבה רבנים שבלי יודעם בין ימינם לשמאל חוו דעתן בפירוש או ברמז שהכל כשר, ואין צריכין לחוש לרינון. ועונשן חמור אלפי אלפים יותר מעונשך, כיון שבפועל ובמעשה הכשילו הרבים, ואין חילוק לן בין איסור כרת זה, לאיסור כרת אחרת, והרי זה כרב המורה להתיר איסור נדה רח"ל בלי ידיעת הדין, ועונשם קשה ומרה בלי תכלית וחקר אם לא יתקנו את אשר עוותו, עוד בם נשמתם.
אבל מכל מקום שתיקת הרבנים שאחזו בפלך השתיקה משמשת כהודאה, בעיני ההמון כי ההמון דרכם לסמוך להקל בדבר שלא חוו הרבנים דעתן להחמיר, ועל זה אתה צריך לעמוד על עונשך. דמדשתקו רבנן שמע מינה דניחא להו, ועל סמך זה אוכלין יום ויום חֵלֶב רבבות כזיתים.
הרב: אבל מה זה שמענישין אותי כאילו אכלתי בכל רגע ורגע – מכ"ד שעות של יום – חֵלֶב, מהו החשבון, והלא ליצנות לומר שבעת השינה כאילו אכלתי חֵלֶב.
הבית דין: דע לך כי כל רב או ראש ישיבה או מנהיג ומשפיע נענש, לפי הנפשות הנשפעים מדיבורו, ולא לבד המתפללין בבית מדרשו, אלא גם בקצה העולם אם יש אחד שהיה נמנע מְחֵלֶב אילו היה שומע רב זה צועק כי חֵלֶב בבשר, גם על זה נענש הרב כשלא צעק, והרי זה בכלל משאחז"ל (שבת נ"ד) כל שבידו למחות ולא מיחה נתפס על אותו עון, ועל כן היות שבכל רגע ממעת לעת נמצאין נפשות שעוסקין אז באכילת בשר נחשב בשמים כאילו אתה אכלת ממש אז באותו רגע הבשר עם חֶלְבּוֹ.
וכדי שתבין החשבון ומיצוי עומק הדין, דע לך! שעונש על רבנים – משפיעים –וראשי ישיבה יפרד לד' ראשים זו למעלה מזו:
1) רבנים שהפליטו מפיהם שאין לחוש על קול הרינון עונשן יותר חמור, כי מי ביקש מידן לחוות דעתן במה דלא ידעו, ואם במה שלמדו אין יודעין להבחין בין טוב לרע בלי סייעתא דשמיא, על אחת כמה וכמה במקצוע שלא עסקו ולא עמלו בו כלל, ולפעמים הנגיעה דוחקתן לומר מה שאמרו, אבל בעולם הבא אין עצה ואין תבונה להציל מרדת שחת ושוגג קרוב לפשיעה הוא, והפושע ממש באיסור חֵלֶב גהינם כלה והוא אינה כלה.
2) הרבנים שאין מתערבין כלל בכל משא ומתן של מערכת החֵלֶב אבל בביתם אוכלים בשר בהמה, והרבה אנשים חוקרים על זה ודנים מעשה רב מהם להקל באכילת בשר עם חֵלֶב, ורב זה אף על גב שלא הורה בפיו, אבל אבן מקירו זועק למרחקים בבית הלזה אוכלין בשר ואין חוששים לרינון על אחת כמה וכמה שמותר להמון העם לאכול, וכל חטאת בית ישראל הנכשלין על ידי זה על חשבונו נזקפין. ועליו לקבל עונשן. דאחז"ל אדם חשוב שאני, דממנו יראו וכן יעשו.
3) רבנים שנזהרים בביתם שלא להכניס בשר בהמה מפאת חומר אכילת חֵלֶב ואביזרייהו דיליה, אבל אינן נזהרין במוסד שלהם ומניחין שם בשר הבהמה, ורבים מורין לעצמם היתר על סמך זה.
4) רבנים שנזהרים במאד לעצמן וביתן ומוסדותיהן, אבל עדיין אין מוחין בפומבי על המכשול הנורא ואילו היו מוחין היה קולם נשמע להרבה הרבה נפשות במדינתם ובשאר מדינות והיו מצילים מאות נפשות מישראל לכל הפחות מרדת שחת.
הבית דין: ודע כי עונשך מר מאוד, כי הנך כעת בכלל ארור ואי אפשר לך לישב בגן עדן במחיצת שאר צדיקים דאין ארור מדבק בברוך.
הרב: הלא לא עברתי שום עבירה שנאמר עליה בתורה ארור.
הבית דין: מדרש מפורש הוא "למד אדם ולימד ושמר ועשה והיה סיפק בידו למחות ולא מיחה הרי זה בכלל ארור" (ויקרא רבה כ"ה).
הרב: אבל אהה, הלא לא היה בידי למחות, והלא לפני בית דין של מעלה גלוי וידוע ההלוך ילך בעולם הזה, ומה שמאיימים הרבנים בכל מיני פחדים.
הבית דין: אין זה טענת פטור כלל דמבואר במדרש (תנחומא תזריע ט') "ולפיכך היה לו למחות ולהתבזות על קדושת שמך ולסבול הכאות מישראל" דו"ק בלישניה לסבול הכאות מישראל.
הבית דין: ובזה עדיין לא נגמר הכל, עתיד אתה ליענש על בית המקדש שהחרבת.
הרב: מה זאת? והלא לא היה כלל בית המקדש בימי?
הבית דין: התוכל לפרש לן כוונת מאחז"ל "כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו".
הבית דין: על כרחך הכוונה דאילו לא היה בימיו אותן החטאים שבשבילן נחרב בית המקדש ודאי היה נבנה מחדש, ומדלא נבנה, שמע מינה עדיין השטן מרקד, ואילו היה בית המקדש קיים אז היה נחרב.
הבית דין: יפה דברת ומהאי טעמא צריך אתה ליענש כאילו החרבת בית המקדש דאמרו חז"ל (שבת קי"ט:) "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה".
הרב: פלא נפלא, מעולם חשבתי כי רב אשר יושב באהלה של תורה וכל העם עונין אחריו מקודש ואהוב וחביב על הבריות הוא היותר גדול וצדיק, והרב אשר קולו ניתן בתוכחה לעם ד' ומרננין עליו ומלעיזין עליו ומקללין לו שמע מינה שאין זה דרך האמיתי דודאי אילו היה דרך האמת כן ודאי היו נותנין חינו בעיני הבריות – מן השמים.
הבית דין: היאך שכחת גמרא מפורשת המראין בהיפוך ממה שאמרת? איתא (כתובות קה:) האי צורבא מדרבנן דמרחמין ליה בני מתא לאו משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא. וידענו היטב גודל הנגיעה שהיו לך ולרבנים כמותך להיות אהוב וחביב בעיני הבריות ולפיכך חדלת מלהוכיח, ודבר זה נקרא עובד עבודה זרה בטהרה, כי שַׂמְתָּ כבודך למעלה מכבוד שמים וּכְּחַס עַל כְּבוֹדְךָ שָׁתַּקְתָּ בראותך העם נכשלין רח"ל באיסורים היותר חמורים.
הרב: אבל למה אחריות אחרים עלי יותר מסתם בן אדם, שאינו נענש כל כך בשביל אחרים? הכי בשביל שישבתי כל היום ועסקתי בגירסא ולימדתי עם אחרים יהא עונשי חמור מסתם הדיוטות.
הבית דין: כך אחז"ל (תנחומא בלק י"ט) קח את כל ראשי העם והוקע אותם, בראשי העם תלה על שלא מיחו בבני אדם. וכן אמרו (תנחומא משפטים) אפילו צדיקים גמורים נתפסים על הדור על שלא מיחו ברשעים. ועוד אמרו (מדרש איכה – על הכתוב ויצא מבת ציון) היו גדולי ישראל רואין דבר עבירה והופכים פניהם ממנו, אמר להם הקדוש ברוך הוא תבא שעה ואני עושה לכם כן.
הרב: ולמה הצדיקים המוחים כל כך נרדפין הן?
הבית דין: עיין בבכור שור (שבת קמ"ה) שכתוב כי הטמאין יש להם דריסה מה שאין כן הטהורים שהן נדרסים מן הטמאים, וגם מדת הצדיקים להיות מן הנעלבין ואינן עולבין.
הרב: ולו יצוייר אילו לא היה בידי לברר עם מי הצדק בענין החֵלֶב עם המכשירים או עם המערערים הצועקים כל היום, וכי אסור לי לאכול הבשר?
הבית דין: אסור לך באיסור גמור!
הרב: למה?
הבית דין: ראשית – אם הצועק צועק חֵלֶב דאורייתא סוף כל סוף ספיקא דאורייתא הוא ולחומרא. שנית – הלא ידעת שמבואר בספרי (וברש"י פרשת תצא) דגדול המאבד הנשמה מהמאבד הגוף (גדול המחטיא יותר מההורגו) ואם יראת לצאת ברחובות בלילה פן יפגעך גזלן או רוצח, וגם עשית כמה בריחים ומנעולים (שלעסער) ועוד סגולות שלא יוכלו הגנבים לבא לביתך אף על גב שגם זה ספק אם יבואו, מכל מקום עשית כל הפעולות שבידך לעשות להשמר מהגנבים שודדי לילה שבאין עבור ממון בלבד, אם כן חייבת לעשות על כל פנים כל כך שמירות לנשמה שלך, להשמר מהקליפות וסטרא אחרא המייעצין לך להתפטם ממאכלות אסורות ולהרוג נשמתך ונשמת זרעך לעד ולעולמי עולמים, איזה שמירה עשית שלא יבואו שודדי נשמות לגזול נשמתך מעולם הבא ואם על עולם הזה של שבעים שנה דאגת כל כך הרבה למה לא דאגת על איבוד נשמתך לאלפי אלפים ורבבות רבבות שנים עד אין קץ וחקר.
(הבית דין ממשיך): ואמור נא לנו כשבא פלוני ללות מעות ממך כמה פעולות עשית להיות בטוח שיחזיר לך ההלואה, ואם היה אחד אומר לך שכמדומה לו כי פלוני הלוה אינו משלם הלואתו בנקל היית מונע את עצמך מלהלוות לו אפילו מצד הספק בלבד, ואם כך נפחדת על איבוד הבל הבלים הנאבד מהר, למה לא דאגת על איבוד נשמתך?
ואם למשל ראובן היה מכה את בנך מכות רצח בשוק עד שפיכות דמים, ונתגלה אחר כך כי בטעות עשה כן, שסבר שאתה גנבת ממונו, ואחר כך נתברר לו שאינו כן, האם לא היית נוקם ונוטר בו כנחש ושומר שנאה בלבך. והיאך נוותר אנחנו על מה שאכלת חֵלֶב והרגת נשמתך אף על גב שהיה בטעות. וקרוב לפשיעה כיון שהזהירו בפרהסיא שישמרו מאכילת הבשר כי ארס החֵלֶב טמון בקרבו.
(הבית דין ממשיך): עוד שאלה נשאל אותך, הכבר שכחת כשנתרעשה הארץ כשנמצא איזה מכשול באיזה מאכל או משקה שהכניסו רעל בתוכו, והמכשילים תירצו עצמם שטעות נעשה ולא רצית לקבל שום תירוץ כי טעות כזה אסור להתרחש. ואיך מותר לך לטעות ולפטם נשמתך בחֵלֶב שהוא שורש הטומאה והסטרא אחרא?
ולמה שכחת ממעשה שאירע כשנתגלה לרבים שצריכין להשמר מלאכול תרופה פלונית כי הרוצחים שמו רעל בקרבו, ומנעו הרבים מלאכלו, אף על גב שהיה רק ספק בכל קופסא חדשה אולי אין בזה סם, כי לא נתברר הדבר רק מאיזה צלוחית שמצאו סם בקרבו (אקמול – טיילענאל בלע"ז – המו"ל) ואין זה ראיה כלל על הכל, אף על פי כן כל זמן שלא נתברר בבירור גמור ובהחלט כי כבר נתבטל הדבר ועשו שמירה על זה לא אכלת, ולמה אכלת בשר? כשרב אחד צועק חֵלֶב בקרבו! סם בקרבו! כל עוד שאין לך בירור שאין עוד סם בקרבו?
(ועוד ממשיך הבית דין): אם תרצה לידע עד כמה מענישין בבית דין שלמעלה עיין בשם הגדולים להגאון הקדוש החיד"א זצ"ל (ערך מו"ה דוד גרשון ז"ל) שהביא שצדיק זה ראה בחלומו שמענישין אותו על אכילת חֵלֶב ושאל היאך אכל חֵלֶב וענו לו לפי שהיה מדליק המקטרת [הפיפ"א] משלהבת של נר חֵלֶב, והוסיף החיד"א על זה ובעגמת נפש מסמר שערות בשרו כי בדבר שהיה לו להרב הלזה היתר גמור היו מענישין אותו כאוכל חֵלֶב, ומסיק, ולכן התלמיד חכם צריכין ליזהר ביותר ולפרוש מספק איסור, משום שהמון העם לומדין מהם ומקילין יותר. עד כאן החיד"א.
(וממשיך הבית דין): ואם תחשוב שדי להרב להחמיר לעצמו, ולהרשות לביתו לעשות מה שרוצין, טעות גדול טעית, פוק חזי מה שכתוב עוד החיד"א שם "ולא סגי בתלמיד חכם עצמן אלא אף אם ההמון רואים אחד הבן ואחד הבת של תלמיד חכם שעושה כמו שעושים ההמון מתחזקין הן יותר ומקילין באיסורין ואשמם בראשיהם, עד כאן דבריו.
הרב: אבל אהה אם לא נפל בדעתי לדמות מאכלי איסור כמאכלי סם המות כמו שדימוהו חכמי המוסר במסילת ישרים וראשית חכמה בשביל זה יהיה עונשי כל כך גדול, וכי מה ענין זה לשגגת תלמוד שהביא החיד"א שם, והיכן מצינו בפוסקים דבעינן לדמותן אהדדי?
הבית דין: טענתך אינה טענה כלל, כי יותר ויותר מעשרה פעמים במשך שנות חייך נפגשת עם דברי תשובת הר"ן ששם מפורש הדמיון להדיא ומובא בשו"ת הריב"ש סימן ש"ץ ומשם לבית יוסף הלכות מגילה סימן תר"ץ וזה לשונו הקדוש והטהור: אם האדם יצטרך לילך על גשר אשר כולם יאמרו שהוא גשר חזק ורק שר חכם אחד יאמר שהוא גשר רעוע וסכנה הוא להלוך על גשר זו הלא בודאי לא ילך שום איש על גשר זו, ואם כן אם על עניני הגוף יחזור להחמיר כל כך, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שיש להחמיר בעניני הנפש לעשות המצוה על צד הכשר והיותר טוב בבירור גמור עכ"ל הר"ן שבריב"ש. ואם תלמיד חכם ורב בישראל אינו חש לדברי הר"ן שראית וידעת ממנו, אם כן איפוא התקוה להמוני העם שלא יכשלו בחמורות שבחמורות?
(הבית דין ממשיך): מרא דאברהם היכן נאבד שכלך, ועד היכן נסגרת בשלשלאות של השטן וירדת שאול תחתית לומר שטות כזה, וכי שכחת מקרא מפורש כי כל אוכל חֵלֶב ונכרתה, והיאך נאבדה האמונה ממך, הכי אין זה סם המות ממש, ואם כשהרופא הפרטי שלך היה מזהירך ממאכל פלוני שהוא סם לגופך, ידעת לברוח ממנו כבורח מן הארי, וכשהתורה הקדושה מזהירה אותך כי האוכל חֵלֶב בכרת, הגוף נכרת והנשמה נכרתת מחיי עולם הבא אין זה חשוב בעיניך אפילו כדברי רופא פשוט, שומו שמים על זאת! ולזאת יקרא רב בישראל? תורה תורה חגרי שק והתפלשי באפרים, אבל גדול עשו לך, חבל חבל עד היכן נחלשה האמונה בתורה הקדושה אשר בשביל קוצו של יו"ד ממך נהרגו ונשחטו אלפי אלפים מישראל, ועכשיו בעונותינו הרבים עוקרים בשט נפש מקראות שלימות מן התורה בלי פחד ומורא ובלי נקיפת הלב. אם המכונה רב בישראל מאמין וחושש לרופא שהוא רק בשר ודם, מחלל שבת, ואוכל טריפות, כשמזהירו על סם אפילו בספק, ולדברי התורה אינו חש, אין חילול התורה גדול מזה, והוא חורבן התורה במלוא המובן!!!
הרב: עדיין לא נתברר אצלי האם זה כלל בכל עניני התורה כשרב אחד מערער על איזה דבר צריכין לחוש לדבריו.
הבית דין: מגן אברהם מפורש הוא בסימן ת"ל אחר שהביא דברי מהרש"ל שנהג חומרא באיזה דבר וכתב דעל כרחך לחומרא בעלמא נקטינן, ועם כל זה סיים המגן אברהם דיש להחמיר, הואיל ויצא מפי אותו הצדיק. וזה אפילו בחומרא, כל שכן כשהצדיק עומד וצווח סם המוות בסיר, סורו ממנו ואל תטמטמו ותפטמו בְּחֵלֶב לאבד גופיכם ונשמותיכם לעד ולנצח נצחים!!!
הרב: ידעתי מעוד כמה רבנים שהמה יראי השם מאוד, הכי יעלה על הדעת שבשביל אי מחאה וכדומה, יחשבו כמאכילי חֵלֶב?
הבית דין: כבר השבתי על ככה, ועיין עוד בשו"ת בית הלל (סימן מ"ז) להקדוש רבי הלל מקאלאמייע זי"ע שכתב בעונותינו הרבים עיני ראו ולא זר כמה וכמה רבנים הגורמים להאכיל טריפות הגם שהמה יראי השם בענינים אחרים. אוי לאותה בושה עד כמה האמת נעדרת, עכ"ל.
הרב: האם זה אמת מה ששמעתי מכמה רבנים יראי ד' אשר חולי הידוע רח"ל (קענסער) שבא על פי רוב על הבני מעיים הוא בשביל חטא מאכלות אסורות?
הבית דין: דברים בצדק נאמרים כי כן מפורש באזהרות להגה"ק מהרצ"א מדינוב (בעל בני יששכר) וז"ל: פקחו נא וראו זה כמה שנים בעונותינו הרבים מכה מהלכת במדינה זו, חלאים רעים ונאמנים חולי מעיים, השם יתברך ישמור שארית ישראל, ולמה לא תבינו שזה עבור שמכניסין דברים אסורים לתוך מעיהם עכ"ל.
הרב: ומה היה לי לעשות בחיים חיותי אילו הייתי רוצה להנצל מכל זה?
הבית דין: לברר הדבר כפי האפשר ולחוות דעתכם כמו בכל חלקי תורה וגם לפני הבירור לגלות דעתכם לכל הסרים למשמעתכם שצריכין להשמר מליגע בו, כי גם ספק חֵלֶב חמור מאד, וספק איבוד הנפש הוא. וכל אחד טרם ישים הבשר לתוך פיו ידמה בנפשו כי לפניו עומד רב זקן אחד ומתחנן ממנו שימנע מלאכלו כי ארס מר של נחש הממית בתוך הבשר אשר הנפש וגם בשר יכלה. (כמו שכן הוא האמת אשר רב זקן אחד אומר כן – ומבואר במסילת ישרים שצריך לשער מאכלות אסורות כארס הממית ממש).
הרב: אבל למה דנתם אותי כאוכל חֵלֶב במזיד הלא לא בזדון הלב עשיתי זאת, רק מחסרון ידיעה מחובת מחאה וחומר תוצאותיה?
הבית דין: שכחת משנה מפורשת: שגגת תלמוד עולה זדון וכל חובת מחאה מפורשים במדרשי חז"ל וגם בש"ס ואין שום טענה מועלת נגד זה.
הרב: אבל למה אין שאר מצותי מגינין עלי בפרט הצדקות וחסד שעשיתי עם כל.
הבית דין: שכחת גמרא: אין מצוה מכבה עבירה וכל בר בי רב יודע אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד, אפילו שוחד דמצוה (עיין שם) ובמחילה מהרב שכחת גם הלכה מפורשת בשלחן ערוך שהיית רגיל ללמוד ברבים באור החיים (סימן תרכ"א מ"א ס"ק ו') דצדקה שנותנין עבור המתים אינה מועלת אלא לאותם שבחייהם נתנו צדקה דאומרים אילו היה חי עכשיו היה נותן גם כן צדקה וזהו לו זכות אבל בלאו הכי לא. ומביאו המגן אברהם בשם הרוקח וספר חסידים שכל דבריהם דברי קבלה מפי אליהו הנביא זכור לטוב, כידוע.
וגם כאן המשניות מועלת כאילו היית לומד עכשיו בחיים, והלא תלמוד תורה לא יגין עבור המכשול שהכשלת הרבים באכילת חֵלֶב.
הרב: אולי יש עצה אחרת תמורת עונש המר והנמהר המוכן?
הבית דין: עצה יחידה להתגלגל עוד הפעם, ולהיות בנסיון גדול מאד כזה שהיית כבר, ועוד יותר, ואם תוכל לעמוד בו אז יהיה הכל מסודר.
הרב: אינני רוצה לנסות, ידענא היטב גודל הנסיון מחמת נגיעה שלא ילכו המתפללים מהבית המדרש ושלא יגרע כבודי וכדומה, ומפחד אני שלא אוכל לקום בהן.
הבית דין: מכל זה ישפוט כל רב ומורה וראש ישיבה לעשות חובתו כל זמן שיש לקל ידו לעשות טרם יבא השמש ויחשיך ואז יתקיים בו ושכבת וערבה שנתך ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן.
הורידו למחשב ולימדו ב"אוצר הזוהר הקדוש"
בלחיצת כפתור
אוצר הזוהר1 | ספר הזוהר הקדוש | פתח אליהו | תיקון מ"ח בראשית תמן | תיקון מ"ג
אוצר חכמת הזוהר 2 -104 ספרים | ספרא דצניעותא | תיקוני הזוהר | אדרא רבא | אדרא זוטא
| אוצר חכמת הזוהר 3 105-144 | הערב רב וכל המסתעף | עלוני "אור הזוהר"
| זוהר "חוק לישראל" | ספר " שכר ועונש"
ספר "זוהר תהילים" – הורידו ולימדו
פסק האדמו"ר מהאלמין נשיא מפעל הזוהר העולמי
מחברם של יותר מאלף ספרים:
מי הם האחראים על כל האסונות?
כל רב וראש ישיבה שאומר לאנשים נשים וטף לא ללמוד זוהר הקדוש בלשון הקודש דעו לכם! שהוא ערב רב וקליפת עמלק, והוא רוצח נפשות, ועל כל היתומים ואלמנות הוא אשם.
כך פוסק רבי שמעון בר יוחאי בתיקון ל' ומ"ג. והוא בחרם חמור של 153 גדולי ישראל משנת תרע"ד הוא פסול לעדות ולצרפו למנין ולכל דבר שבקדושה, ואסור לשמוע ממנו דברי תורה ולא שום פסק הלכה!!! ומי שסומך עליו בהלכה עובר על החרם של 153 גדולי ישראל! ראה ספר "כח הזוהר" חלק ז' ו26 ספרי הערב רב והמסתעף.
לקבלת ספרי זוהר בחינם 0527651911
הַלּוֹמֵד דף אחד בזוהר הקדוש – מֵבִיא גְּאוּלָה לָעוֹלָם
שְׂכַר הַגָּדוֹל שֶׁמְּקַבֵּל כָּל אֶחָד בְּהִשְׁתַּתְּפוּתוֹ עִם מִלְיוֹן הַיְהוּדִים לוֹמְדֵי הַתִּקּוּן הַזֶּה, הוּא כָּךְ:
א. כָּל יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִים לְתוֹךְ סֻכַּת הָרַשְׁבִּ”י הַמֵּגֵן הָרָאשִׁי וְהָאֲמִתִּי לְכָל הַדּוֹר כֻּלּוֹ, כַּנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים ק”מ ח’) “סַכֹּתָה לְרֹאשִׁי בְּיוֹם נָשֶׁק”. וְאָמְרוּ חז”ל (יְרוּשַׁלְמִי יְבָמוֹת דַּף ח’), בְּיוֹם נָשֶׁק זֶהוּ יוֹם בֹּא גּוֹג. – ב. יְהוּדִים זִכְרוּ!!! כְּמוֹ נֹחַ בִּשְׁעָתוֹ עַכְשָׁו הַתֵּבָה פְּתוּחָה וְכֻלָּם יְכוֹלִים לְהִכָּנֵס, נָא לְהִזְדָּרֵז לִפְנֵי הַמַּבּוּל. שֶׁהַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ הוּא תֵּבַת נֹחַ הַמַּצִילָה שֶׁל הַדּוֹר. – ג. כָּל הַמִּשְׁתַּתֵּף בַּלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה יקַבֵּל שָׂכָר עָצוּם כְּנֶגֶד כֻּלָּם כַּמְּבֹאָר לְהַלָּן. – ד. כָּל אֶחָד יִרְאֶה לְקַיֵּם מַאֲמָר חֲזַ”ל, גָּדוֹל הַמְּעָשֶׂה יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה, שֶׁעֲלֵיהֶם הָעוֹלָם עוֹמֵד, וִיקַבֵּל כַּמָּה חוֹבְרוֹת שֶׁרוֹצֶה לְחַלֵּק בְּחִנָּם, כְּדֵי שֶׁיְּזַכֶּה וִיחַלֵּק סִפְרֵי זוֹהַר בְּחִינָם לַחֲבֵרָיו וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים, וִיקַבֵּל שָׂכָר כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וּכְאִלּוּ בְּרָאָם כַּמְּבֹאָר בְּזוֹהַר (תְּרוּמָה קכ”ח:) וּבְסֵפֶר חֲסִידִים ובגר”א, וְעוֹד.
סוֹד הַמָשִׁיחַ לדף זוהר ביום לָתֶת כְּלֵי נֶשֶׁק וְעֶרְכַּת מָגֵן לְכָל יְהוּדִי בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, לְהַצְלָחַת עַם יִשְׂרָאֵל לְעִלּוּי שְׁכִינַת עוּזֵּנוּ, וּלְהִיגָלוֹת כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ עָלֵינוּ, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִרְאוּ עֵינֵנוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ בְּהִגָּלוֹת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.
וְכָל הַמִּשְׁתַּתֵּף בלימוד הקדוש הַזֶה של דף היומי של זוהר תורה מְקַבֵּל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם שְׂכַר כְּאִילוּ לָמַד 1.5E+26= (1,500,000,000,000,000,000,000,000,000) דפי זוהר הַקָּדוֹשׁ,
הַמְעוּנְיָן לְהִשְׁתַּתֵּף וְלִזְכּוֹת לִזְכֻיּוֹת עֲצוּמוֹת "עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹקִים זוּלָתֶךָ” – טֶל:0527-651911.
כל אחד מישראל שילמד/יקרא, ביחד שבטי ישראל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַלּוֹמְדִים מְקַבֵּל אֶת הַשָּׂכָר וְהַזְּכֻיּוֹת שֶׁל כָּל מִלְיוֹן לוֹמְדֵי הזוהר הקדוש (שד"ח, וְעוֹד). בִּזְמַן לִמּוּד דקה אחת נוחל עלום הבא וטועם טעם גן עדן עוד כאן בעולם הזה.
לימוד דף אחד מתיקוני זוהר שווה 10 דפי זוהר (הגר"א), וְכָל אֶחָד שֶׁמִּשְׁתַּתֵּף בַּחֲבוּרַת הלימוד הקדוש הזה [שיוצא במליון עותקים בס"ד] יֵשׁ לוֹ שְׂכַר מיליון לומדי הדף הזה שהם 10 מיליון דפי זוהר (שד"ח), וּמוּכְפַל בְּסַךְ הָאֲנָשִׁים שֶׁמִּתְחַבֵּר אֲלֵיהֶם כְּדִבְרֵי הַבְּאֵר מַיִם חַיִּים (פ' תְּרוּמָה כ"י), כלומר 10 מליון כפול מליון = כפול 15 מליון יהודים שיש בעולם (ספר חסידים) =1.5E+20(1,500,000,000,000,000,000,000) דפי זוהר, וְעוֹד כָּפוּל 1000 הֵם מְזַכֵּי הָרַבִּים הַסּוֹעֲדִים אֶת הַשְּׁכִינָה וְנִקְרָאִים שָׂרֵי נַפְתָּלִי (מד"ר שיה"ש פָּרָשָׁה ח' פִּסְקָה טז, זֹהַר ח"ב דף קכ.), 1.5E+23(1,500,000,000,000,000,000,000,000) וּבְמִנְיַן עוֹד כָּפוּל אֶלֶף שבכל עשרה השכינה שורה ומה שנותנים משמים באלף נותנים (זוֹהַ"ק וַיֵּצֵא), = 1.5E+26= (1,500,000,000,000,000,000,000,000,000) דפי זוהר!!! [הַהֶסְבֵּר עַל הַחֶשְׁבּוֹן הַנַּ"ל רְאֵה בְּכֹחַ הַזוֹהַר חלקים 1-7]. וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שִׁיר הַשִּׁירִים כָּתַב שֶׁכָּל הַשָּׂכָר בַּאֲלָפִים שֶׁנּוֹתְנִים מִשָּׁמַיִם זֶה בְּאֹפֶן רָגִיל, אֲבָל הַצַּדִּיקִים לוֹמְדֵי הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ הַדְּבֵקִים בְּתוֹרַת הַסּוֹד תּוֹרַת הָרַשְׁבִּ”י, עֲלֵיהֶם אוֹמֵר הַכָּתוּב (יְשַׁעְיָה ס”ד ג’) “עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ”, וְאֵין קֵץ לִשְׂכָרָם, וְאֵין כָּל בְּרִיָּה שֶׁיּוּכַל לְשַׁעֵר זֹאת… (וְעַיֵּן כּוֹחַ הַזּוֹהַר חֲלָקִים א-ז, שִׂמְחַת הָרַשְׁבִּ”י, וְעוֹד).
האזינו לפסק כ"ק האדמו"ר מהאלמין שליט"א. מיהם הערב רב שבדורנו המעכבים את גאולת השכינה ועם ישראל
איך זוכים לתפילין ומזוזות ולכתובה כשרה?
ספר "אור הזוהר" ליקוט מאלף גדולי ישראל על מעלת וחיות לימוד ספר הזוהר הקדוש