מפעל הזוהר העולמי-סרט הגאולה החלום
עם רבי שמעון בר יוחאי
ומשיח והכהן הגדול אברהם יצחק ויעקב3
לצפייה: לחץ על הקישור הבא:
https://www.youtube.com/watch?v=MEZAVx68Gac
זוהר חדש-פרשת בלק
בְּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וַאֲמַר, וַוי דְגָלוּתָא אִתְמְשַׁךְ, וּמַאן יָכִיל לְמִסְבֵּל לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ, אִי רַבִּי אִי רַבִּי, אִלּוּ הֲוֵית יָדַע כַּמָּה עִרְטוּלָא וּבִלְבּוּלָא, עָבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכָלְהוֹ רְקִיעִין, בְּשַׁעֲתָא דְּגָזַר וּמְסָר לוֹן לְיִשְׂרָאֵל בִּידָא דְּהַהִיא שִׁפְחָה, וּלְאִשְׁתַּעְבָּדָא תְּחוֹת יְדָא דֶאֱדוֹם.
בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: אוֹי שֶׁהַגָּלוּת נִמְשֶׁכֶת, וּמִי יָכוֹל לִסְבֹּל אוֹתָהּ. אָמַר לוֹ: אִי רַבִּי, אִי רַבִּי, אִלּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ כַּמָּה בֶהָלָה וּבִלְבּוּל עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל הָרְקִיעִים בְּשָׁעָה שֶׁגָּזַר וּמָסַר אוֹתָם לְיִשְׂרָאֵל בְּיַד אוֹתָהּ הַשִּׁפְחָה, וּלְהִשְׁתַּעְבֵּד תַּחַת הַיָּד שֶׁל אֱדוֹם.
בְּשַׁעֲתָא דַּהֲווֹ כָּתְבֵי פִּתְקִין בִּרְקִיעָא, עַד דְּלָא אַחְתִּימוּ, בְּגוּשְׁפַּנְקָא דְּחוֹתְמָא דְמַלְכָּא, קְרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְכָל חֵילֵי שְׁמַיָיא, וּקְרָא לְגַבְרִיאֵל דְּקֶסֶת הַסּוֹפֵר בְּחַרְצוֹי, וַאֲמַר לֵיהּ, אִיעַכַּב פִּתְקִין עַד דְּלָא אַחְתִּימוּ, וְאֶבְכֶּה עַל בָּנַי, וְאַעֲבֵיד לְהוֹן מִסְפְּדָא וְאֶבְלָא. בְּאוֹמָאָה עֲלַיְיכוּ, כָּל חֵילָא דִשְׁמַיָא, דְּתִשְׁבְּקוּן לִי, וְלָא תִתְקְפוּן לְנַחֲמָא לִי. כְּדָּבָר אַחֵר, (ישעיה כב) עַל כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מִנִּי אֲמָרֵר בַּבֶּכִי אַל תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי עַל שֹׁד בַּת עַמִּי.
בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ כוֹתְבִים פְּסָקִים בָּרָקִיעַ, טֶרֶם נֶחְתְּמוּ בְּחוֹתֶמֶת בְּחוֹתַם הַמֶּלֶךְ, קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכָל צִבְאוֹת הַשָּׁמַיִם, וְקָרָא לְגַבְרִיאֵל, שֶׁקֶּסֶת הַסּוֹפֵר בְּמָתְנָיו, וְאָמַר לוֹ: עַכֵּב אֶת הַפְּסָקִים שֶׁטֶּרֶם נֶחְתְּמוּ, וְאֶבְכֶּה עַל בָּנַי, וְאֶעֱשֶׂה לָהֶם מִסְפֵּד וְאֵבֶל. בִּשְׁבוּעָה עֲלֵיכֶם, כָּל צִבְאוֹת הַשָּׁמַיִם, שֶׁתַּעַזְבוּ אוֹתִי וְלֹא תִתְחַזְּקוּ לְנַחֲמֵנִי, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כב) עַל כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מִנִּי אֲמָרֵר בַּבֶּכִיִ אַל תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי עַל שד בַּת עַמִּי.
בְּעַט בְּעִיטִין בִּרְקִיעָא דַעֲרָבוֹת, וַעֲבַד בֵּיהּ בְּקוּעִין וְחַלּוֹנִין פְּתִיחִין. פְּתַח וַאֲמַר, בָּנַי, בָּנַי רְחִימוּ דְּמֵעַיי, רִבִּיתִי לְכוֹן, וּנְטָלִית לְכוֹן, כְּאַבָּא דִּנְטֵיל לִבְרֵיהּ, אוֹלִיפְנָא לְכוֹ דַּחַלְתִּי, אַשְׁלֵטִית לְכוֹ עַל כָּל אוּמִּין דְּעָלְמָא. חַבְתּוּן קַמָּאי בְּכַמָּה חוֹבִין, עָבַרְנָא עֲלַיְיכוּ, בְּגִין דִּבְנִין יַקִּירִין רְחִימִין הֲוֵויתָן קַמָּאי.
בָּעַט בְּעִיטוֹת בָּרָקִיעַ שֶׁל עֲרָבוֹת, וְעָשָׂה בּוֹ בְּקִיעִים וְחַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים. פָּתַח וְאָמַר: בָּנַי, בָּנַי אֲהוּבֵי מֵעַי, גִּדַּלְתִּי אֶתְכֶם וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם כְּמוֹ אָב שֶׁנּוֹטֵל אֶת בְּנוֹ, לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם אֶת יִרְאָתִי, הִשְׁלַטְתִּי אֶתְכֶם עַל כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם. חֲטָאתֶם לְפָנַי בְּכַמָּה חֲטָאִים, עָבַרְתִּי עֲלֵיכֶם, מִשּׁוּם שֶׁבָּנִים נִכְבָּדִים אֲהוּבִים הֱיִיתֶם לְפָנַי.
בָּנַי בָּנַי, אֶקְרָא לְאַרְבַּע סִטְרִין דְּעָלְמָא, וְאוֹמֵינָא לְהוֹ עֲלַיְיכוּ. מִזְרָח מִזְרָח, בְּאוֹמָאָה עֲלָךְ, אִי בָּנַי יִתְבַּדְּרוּן בֵּינָךְ, דְּתִסְתַּכֵּל בְּתוֹאֲרָא וּדְיוֹקְנָא דִילְהוֹן, הֵיךְ אִשְׁתַּנֵּי וְאִשְׁתַּחַר בְּעִנּוּיִין דְּעָבְדוּן לוֹן בְּגַוָּוךְ, וְתִבְכֶּה וְתִסְפַּד עֲלֵיהוֹן וְתִנְטַר לוֹן.
בָּנַי בָּנַי, אֶקְרָא לְאַרְבַּעַת צִדְדֵי הָעוֹלָם, וְאַשְׁבִּיעַ אוֹתָם עֲלֵיכֶם. מִזְרָח מִזְרָח, בִּשְׁבוּעָה עָלֶיךְ, אִם בָּנַי יִתְפַּזְּרוּ בֵּינְךְ, שֶׁתִּסְתַּכֵּל בַּתֹּאַר וּבַדְּיוֹקָן שֶׁלָּהֶם אֵיךְ הִשְׁתַּנּוּ וְהֻשְׁחֲרוּ בָּעִנּוּיִים שֶׁעוֹשִׂים לָהֶם בְּתוֹכְךְ, וְתִבְכֶּה וְתִסְפֹּד עֲלֵיהֶם וְתִשְׁמֹר אוֹתָם.
בָּנַי בָּנַי, כַּד הֲוֵיתוּן בְבֵיתָאי, בְּתוּקְפָא דְּאִמְכוֹן, בְּעִידּוּנִין בְּעִינּוּגִין, לָא אַשְׁגַּחְתּוּן עָלַי. בָּנַי בָּנַי, מָה אַעֲבֵיד לְכוֹן, גְּזֵירָא גָּזַרְנָא בְּאוֹמָאָה, אֶלָּא אֲנָא וְאַתּוּן נִגְלֵי.
בָּנַי בָּנַי, כְּשֶׁהֱיִיתֶם בְּבֵיתִי, בְּחֵיק אִמְּכֶם, בְּעִדּוּנִים וּבְעִנּוּגִים, לֹא הִשְׁגַּחְתֶּם עָלַי. בָּנַי בָּנַי, מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם, גְּזֵרָה גָזַרְתִּי בִּשְׁבוּעָה, אֶלָּא אֲנִי וְאַתֶּם נִגְלֶה.
משֶׁה רַעֲיָיא מְהֵימְנָא, אֵיךְ לָא תַשְׁגַּח עַל בָּנַי, עָנָא קַדִּישָׁא דִּמְסָרִית בִּידָךְ. מִזְרָח מִזְרָח, אִתְעָרֵי לְגַבֵּי משֶׁה, וְתִבְכּוּן וְתִסְפְּדוּן עַל בָּנַי, אֶבְלָא וּמִסְפְּדָא אַשְׁמָעוּ כַּחֲדָא, עַד דַּאֲנָא אֶשְׁמַע וְאֶתְרַוֵּי עִמְּכוֹן.
מֹשֶׁה, הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, אֵיךְ לֹא תַשְׁגִּיחַ עַל בָּנַי, הַצֹּאן הַקָּדוֹשׁ שֶׁמָּסַרְתִּי בְּיָדְךְ? מִזְרָח מִזְרָח, הִתְעוֹרֵר אֶל מֹשֶׁה, וְתִבְכּוּ וְתִסְפְּדוּ עַל בָּנַי. אֵבֶל וּמִסְפֵּד הַשְׁמִיעוּ כְּאֶחָד, עַד שֶׁאֲנִי אֶשְׁמַע וְאֶדְאַב עִמָּכֶם.
בָּנַי בָּנַי, רְחִימִין דְנַפְשָׁאי, הֵיךְ תֶּהֱכוּן בְּשַׁלְשְׁלָאִין תַּקִּיפִין, יֶדְכוֹן מְהַדְּקָן לַאֲחוֹרָא. בְּנִין דְּאִתְרַבִּיאוּ בְּעִידּוּנִין, בְּנִין דַּהֲווֹ יַקִּירִין מִפָּז וְסַפִּירִין. בָּנַי בָּנַי, חֲסִידִין קַדִּישִׁין, הֵיךְ תִּפְּלוּן בִּידֵי נוּכְרָאִין, דְּלָא רַחֲמִין כְּלָל. בִּשְׂרָא קַדִּישָׁא דְּגוּפֵיכוֹן, אִיתְרַמֵּי וְאִתְחַלֵּל בַּשְׁוָוקִים וּבָרְחוֹבוֹת. בָּנַי בָּנַי, וַוי עֲלֵיכוֹן וְעָלַי. כְּדֵין בָּזַע פּוּרְפִּירָא דִילֵיהּ. וְהַיְינוּ דִכְתִיב, בִּצַּע אֶמְרָתוֹ.
בָּנַי בָּנַי, אֲהוּבֵי נַפְשִׁי, אֵיךְ תֵּלְכוּ בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת חֲזָקוֹת, יְדֵיכֶם מְהֻדָּקִים לְאָחוֹר. בָּנִים שֶׁגֻּדְּלוּ בְּעִדּוּנִים, בָּנִים שֶׁהָיוּ יְקָרִים מִפָּז וְסַפִּירִים. בָּנַי בָּנַי, חֲסִידִים קְדוֹשִׁים, אֵיךְ תִּפְּלוּ בִּידֵי נָכְרִים, שֶׁאֵין מְרַחֲמִים כְּלָל. הַבָּשָׂר הַקָּדוֹשׁ שֶׁל גּוּפְכֶם נִזְרָק וְנִתְחַלֵּל בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת. בָּנַי בָּנַי, וַי עֲלֵיכֶם וְעָלַי. אָז קָרַע לְבוּשׁ הַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ. וְהַיְנוּ מַה שֶּׁכָּתוּב בִּצַּע אֶמְרָתוֹ.
דָּרוֹם דָּרוֹם, בְּאוֹמָאָה עֲלָךְ, כַּד יִתְבַּדְּרוּן בָּנַי בְּגַוָּוךְ, דְּתִסְתַּכֵּל בְּהוּ הֵיךְ מְשַׁחֲרָא דְּיוֹקְנֵיהוֹן, וִימִינְהוֹן תְּבִירִין בֵּינֵי עַמְּמַיָא. דָּרוֹם דָּרוֹם, בְּאוֹמָאָה עֲלָךְ, אִתְעַר לְגַבֵּי אַבְרָהָם רְחִימָאי, וְאֵימָא לֵיהּ אֵיךְ נָפְלוּ בְּנוֹי, וְאִתְבַּדְּרוּ בֵּין שַׂנְאֵיהוֹן, וְתִבְכּוּן וְתִסְפְּדוּן עֲלֵיהוֹן. דָּרוֹם דָּרוֹם, בְּאוֹמָאָה עֲלָךְ, דְּתִנְטַר בָּנַי רְחִימוּ דְּנַפְשָׁאי, כַּד יִתְבַּדְּרוּן בְּגַוָּוךְ.
דָּרוֹם דָּרוֹם, בִּשְׁבוּעָה עָלֶיךְ, כְּשֶׁיִּתְפַּזְּרוּ בָנַי בְּתוֹכְךְ, שֶׁתִּסְתַּכֵּל בָּהֶם אֵיךְ מֻשְׁחָר דְּיוֹקְנָם, וִימִינָם שְׁבוּרָה בֵּין הָעַמִּים. דָּרוֹם דָּרוֹם, בִּשְׁבוּעָה עָלֶיךְ, הִתְעוֹרֵר לְאַבְרָהָם אֲהוּבִי, וֶאֱמֹר לוֹ אֵיךְ נָפְלוּ בָּנָיו וְהִתְפַּזְּרוּ בֵּין שׂוֹנְאֵיהֶם, וְתִבְכּוּ וְתִסְפְּדוּ עֲלֵיהֶם. דָּרוֹם דָּרוֹם, בִּשְׁבוּעָה עָלֶיךְ, שֶׁתִּשְׁמֹר בָּנַי אֲהוּבֵי נַפְשִׁי, כְּשֶׁיִּתְפַּזְּרוּ בְּתוֹכֶךְ.
צָפוֹן צָפוֹן, אִתְעַר בְּקוֹל בְּכִיָה וּמִסְפֵּד וְאֶבְלָא וִיגוֹנָא לְגַבֵּי בָּנַי. וְאֵימָא לֵיהּ לַעֲקֵידָא דְמִדְבְּחִי, הֵיךְ אָזְלִין בְּנוֹי, וְהֵיךְ נָפְלוּן בְּחַרְבָּא. לָא תֵימְרוּן דָּא, וְלָא תְהוֹדְעוּן דָּא לְיַעֲקֹב אֲבוּהוֹן. דְּלָא יֵהָפֵךְ עַלְמָא בְּרִיגְעָא.
צָפוֹן צָפוֹן, הִתְעוֹרֵר בְּקוֹל בְּכִיָּה וּמִסְפֵּד וְאֵבֶל וְיָגוֹן אֶל בָּנַי, וֶאֱמֹר אֶל הֶעָקוּד שֶׁל מִזְבְּחִי אֵיךְ הוֹלְכִים בָּנָיו וְאֵיךְ נָפְלוּ בַּחֶרֶב. אַל תֹּאמְרוּ זֶה וְאַל תּוֹדִיעוּ זֶה לְיַעֲקֹב אֲבִיהֶם, שֶׁלֹּא יִתְהַפֵּךְ הָעוֹלָם בְּרֶגַע.
מַעֲרָב מַעֲרָב, אִתְעַר לְגַבֵּי נַאֲקַת חֲלָלִין, וּקְרָבִין תַּקִּיפִין דְּבָנַי. אִיתְעַר לְגַבֵּי רְחִימָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי, הֵיךְ אָזְלִין בְּנָהָא. וְהֵיךְ מִתְבַּדְּרִין בְּכַמָּה סִטְרִין.
מַעָרָב מַעֲרָב, הִתְעוֹרֵר לְנַאֲקַת הַחֲלָלִים וְהַמִּלְחָמוֹת הַחֲזָקוֹת שֶׁל בָּנַי. הִתְעוֹרֵר אֶל אֲהוּבָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי, אֵיךְ הוֹלְכִים בָּנֶיהָ, וְאֵיךְ מִתְפַּזְּרִים בְּכַמָּה צְדָדִים.
אֲחֹתִי בְּרַתִּי רַעֲיָיתִי רַעֲיָיא דִּילִי, רְחֵימְתָּא דְנַפְשָׁאי, מַה נֶּעֱבֵיד מִן בְּנָנָא מַה יַּעַבְדוּן אִינוּן. אֲבָל רְחִימָתִי אֲחֹתִי, אֵימָא לָךְ, אִי בִּרְעוּ סַלְקָא עֲלָךְ, אַנְתְּ מְרוּבַּעַת, וְגַדְפִין דִּילָךְ פְּרִישָׂן לְד' סִטְרִין, בְּאוֹמָאָה עֲלָךְ בְּרַתִּי יְחִידָתִי, דְּתֵהַךְ בַּהֲדַיְיהוּ, וְלָא תִשְׁבּוֹק לוֹן, וְתֶחֱפֵי עֲלַיְיהוּ בְּאַרְבַּע סִטְרִין דְּעָלְמָא. וְאִי לָא, יִתְאַבְדוּן מֵעָלְמָא.
אֲחוֹתִי בִּתִּי רַעְיָתִי, הָרוֹעָה שֶׁלִּי, אֲהוּבַת נַפְשִׁי, מַה נַּעֲשֶׂה מִבָּנֵינוּ, מַה הֵם יַעֲשׂוּ? אֲבָל אֲהוּבָתִי אֲחוֹתִי, אֹמַר לָךְ, אִם בְּרָצוֹן עוֹלֶה עָלַיִךְ, אַתְּ מְרֻבַּעַת, וְהַכְּנָפַיִם שֶׁלָּךְ פְּרוּשׂוֹת לְאַרְבָּעָה צְדָדִים. בִּשְׁבוּעָה עָלַיִךְ, בִּתִּי יְחִידָתִי, שֶׁתֵּלְכִי עִמָּהֶם וְלֹא תַעַזְבִי אוֹתָם, וּתְכַסִּי עֲלֵיהֶם בְּאַרְבַּעַת צִדְדֵי הָעוֹלָם. וְאִם לֹא, יאֹבְדוּ מִן הָעוֹלָם.
מָה אֵימָא לָךְ ר', בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שָׁמְעַת דָא, אֲרֵימַת קָלָא, וְאִזְדַּעְזְעוּ תְּמַנֵּיסַר אֶלֶף עָלְמִין, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בַּהֲדָהּ. וּכְדֵין (ירמיה לא) קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמַע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּדֵין, (ישעיה כב) וַיִּקְרָא אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד.
מָה אֹמַר לְךְ, רַבִּי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שׁוֹמַעַת אֶת זֶה, מְרִימָה קוֹל, וּמִזְדַּעְזְעִים שְׁמוֹנָה עָשָׂר אֶלֶף עוֹלָמוֹת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמָּהּ. וְאָז (ירמיהלא) קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ. וְאָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, (ישעיה כב) וַיִּקְרָא אֲדנָי יֱהִֹוִה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד.
מַאן חָמָא עִרְטוּלָא בְּכָלְהוֹ רְקִיעִין. מַאן חָמָא בִּלְבּוּלָא וּמִסְפֵּידָא דְּתַמָּן. עַד דְּכָל חֵיילֵי שְׁמַיָיא חֲשִׁיבוּ, דְּכָל עָלְמִין יִתְהַפְּכוּן.
מִי רָאָה אֶת הַבֶּהָלָה בְּכָל הָרְקִיעִים? מִי רָאָה הַבִּלְבּוּל וְהַמִּסְפֵּד שֶׁשָּׁם, עַד שֶׁכָּל צִבְאוֹת הַשָּׁמַיִם חָשְׁבוּ שֶׁיִּתְהַפְּכוּ כָּל הָעוֹלָמוֹת?
אֲמַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בְּרַתִּי יְחִידָתִי דִילִי, תְּהַךְ לְחַפְיָיא עֲלַיְיהוּ, וּלְדַיְירָא עִם בְּנָנָן. אֲמָרָה לֵיהּ, מָארֵי דְעָלְמָא, לָא אֵיהַךְ. בָּתַר דְּרָבֵית לוֹן, וּתְקֵינִית לוֹן, וּגְדֵילִית לוֹן. אֱהֵי חָמִית לְשַׂנְאֵיהוֹן דְּאָכְלֵי לוֹן, וְתִינְשֵׁי לָנָא תַּמָּן. כְּדֵין אוֹמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָהּ, לַאֲקָמָא לָהּ, וּלְמִפְרַק לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, וְלַאֲפָקָא לוֹן מִגָּלוּתָא. כְּדָּבָר אַחֵר, (ירמיה לא) כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְגו', וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ כו', וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.
אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל: בִּתִּי יְחִידָתי שֶׁלִּי, תֵּלְכִי לְכַסּוֹת עֲלֵיהֶם וְלָדוּר עִם בָּנֵינוּ. אָמְרָה לוֹ: רִבּוֹן הָעוֹלָם, לֹא אֵלֵךְ! אַחַר שֶׁרִבֵּיתָ אוֹתָם וְתִקַּנְתָּ אוֹתָם וְגִדַּלְתָּ אוֹתָם, אֶהְיֶה רוֹאָה לְשׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁאוֹכְלִים אוֹתָם, וְתִשְׁכַּח אוֹתָם שָׁם?! אָז נִשְׁבַּע לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַהֲקִימָהּ וְלִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל וּלְהוֹצִיאָם מִן הַגָּלוּת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא) כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְגוֹ', וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ כוּ', וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.
וְעַל דָּא נָפְקַת מִקַּמֵּיהּ. כֵּיוָן דְּנָפְקַת מִקַּמֵּיהּ, פְּתַח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל כָּל חֵילֵי שְׁמַיָיא וַאֲמַר אֵיכָה יוּעַם זָהָב, וְכָל הַהוּא קִינָה דְּאַלְפָא בֵיתָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי אֲמַר לָהּ, לְבָתַר קְשַׁר רְחִימִין בְּהַהוּא תִּנְיָינָא וְחָתְמוּ פִּתְקִין.
וְעַל זֶה יָצְאָה מִלְּפָנָיו. כֵּיוָן שֶׁיָּצְאָה מִלְּפָנָיו, פָּתַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל צִבְאוֹת הַשָּׁמַיִם, וְאָמַר אֵיכָה יוּעַם זָהָב. וְכָל אוֹתָהּ הַקִּינָה שֶׁל אַלְפָא בֵּיתָא, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַדּוֹ אָמַר אוֹתָהּ, אַחַר כָּךְ קָשַׁר אַהֲבָה בָּקִינָה הַהִיא וְחָתְמוּ הַפְּתָקִים.
וְהַשְׁתָּא אַהֲדַרְנָא לְפַרְשָׁתָא, דְּוַדַּאי גָּלוּתָא אִתְמְשַׁךְ. (במדבר כד) אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה, לְמַאן קָאָמַר אֶרְאֶנּוּ. לְהַהוּא דְּאִיתְּמָר עֲלוֹי כִּי אֵינֶנּוּ. כַּד יֵיתֵי לְפָקְדָא לַאֲיַילְתָּא. וְלֹא עַתָּה, וְלֹא לִזְּמַן קָרוֹב. אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב, אִסְתַּכַּלְנָא בֵּיהּ, אֲבָל לָאו כְּעַן, אֶלָּא לִזְמַן רָחוֹק.
וְכָעֵת נַחֲזֹר לַפָּרָשָׁה, שֶׁוַּדַּאי הַגָּלוּת נִמְשֶׁכֶת. (במדבר כד) אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה. לְמִי אָמַר אֶרְאֶנּוּ? לְאוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו כִּי אֵינֶנּוּ, כְּשֶׁיָּבֹא לִפְקֹד אֶת הָאַיֶּלֶת. וְלֹא עַתָּה – וְלֹא לִזְמַן קָרוֹב. אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב – הִסְתַּכַּלְתִּי בוֹ, אֲבָל לֹא כָּעֵת, אֶלָּא לִזְמַן רָחוֹק.
דָּרַךָ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב, רַבִּי רַבִּי, כַּמָּה רָזִין סְתִימִין כְּלִילָן הָכָא. פָּתַח וְאָמַר, (בראשית ב) וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן. כַּד בְּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָדָם קַדְמָאָה, דּוּ פַּרְצוּפִין בְּרָאוֹ, וַהֲווּ מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא בְּלָא פֵּירוּדָא. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּכְתִיב, (שם ה) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם, בְּלָא פֵּירוּדָא, וְלָא כְתִיב בְּרָאוֹ, אֶלָּא בְּרָאָם.
דָּרַךָ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב. רַבִּי רַבִּי, כַּמָּה נִסְתָּרוֹת כְּלוּלִים כָּאן. פָּתַח וְאָמַר, (בראשית ב) וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן. כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, בָּרָא אוֹתוֹ דּוּ פַרְצוּפִים, וְהָיוּ מְחֻבָּרִים יַחַד בְּלִי פֵרוּד. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב (שם ה) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם, בְּלִי פֵרוּד, וְלֹא כָתוּב בְּרָאוֹ, אֶלָּא בְּרָאָם.
כֵיוָן דְּאִתְבְּרִיאוּ, הֲווֹ כַּחֲדָא דָּא עִם דָּא, בְּשִׁיקוּלָא. מָה עֲבַד לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. נְסַר לֵיהּ נְסִירוּ, וּנְטַל לְנוּקְבָא מִנֵּיהּ, וְאַתְקֵין לָהּ בְּכַמָּה תִּיקּוּנִין, וְקִשְׁטָהּ בְּכַמָּה קִישּׁוּטִין, וְאַלְבֵּישׁ לָהּ בְּכַמָּה לְבוּשִׁין.
כֵּיוָן שֶׁנִּבְרְאוּ, הָיוּ יַחַד זֶה עִם זֶה בְּשָׁוֶה. מֶה עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? נִסֵּר אוֹתוֹ נְסִירָה, וְנָטַל מִמֶּנּוּ אֶת הַנְּקֵבָה, וְהִתְקִין אוֹתָהּ בְּכַמָּה תִקּוּנִים, וְקִשֵּׁט אוֹתָהּ בְּכַמָּה קִשּׁוּטִים, וְהִלְבִּישׁ אוֹתָהּ בְּכַמָּה לְבוּשִׁים.
בְּאָן אֲתַר, בְּגִנְתָא דְעֵדֶן אַתְקֵין לָהּ. כַּמָּה קִישּׁוּטִין קְשַׁט לָהּ. שִׁבְעִין. וְאִינוּן שִׁבְעִים פָּנִים דְּאוֹרַיְיתָא. כַּמָּה תִּיקּוּנִין תַּקֵּין לָהּ. תְּלֵיסַר תִּיקּוּנִין. אִינוּן תְּלֵיסַר מְכִילִין, דְּאוֹרַיְיתָא נִדְרֶשֶׁת בְּהוּ. כַּמָּה לְבוּשִׁין אַלְבֵּישׁ לָהּ. שִׁית לְבוּשִׁין. וְאִינוּן שִׁית סִדְּרֵי מִשְׁנָה, בְּשִׁית אַנְפִּין.
בְּאֵיזְהִ מָקוֹם? בְּגַן עֵדֶן הִתְקִין אוֹתָהּ. כַּמָּה קִשּׁוּטִים קִשֵּׁט אוֹתָהּ? שִׁבְעִים. וְהֵם שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה. כַּמָּה תִקּוּנִים תִּקֵּן לָהּ? שְׁלֹשָׁה עָשָׂר תִּקּוּנִים. הֵם שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן. כַּמָּה לְבוּשִׁים הִלְבִּישׁ אוֹתָהּ? שִׁשָּׁה לְבוּשִׁים. וְהֵם שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, בְּשֵׁשׁ פָּנִים.
כָל הַנֵּי תִּיקּוּנִין, וְכָל הַנֵּי קִישּׁוּטִין, וְכָל הַנֵּי לְבוּשִׁין, עֲבַד לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תַּמָּן בְּגִנְתָא דְעֵדֶן, וּלְבָתַר וַיְבִיאֶהָ אֶל הָאָדָם. וְאָדָם הֵיכָן הֲוָה. בַּאֲתַר דִּנְקוּדָה דְּצִיּוֹן, דְּבֵי מַקְדְּשָׁא תַּמָּן. וּמִתַּמָּן נְטֵיל לוֹן, וְאָעֵיל לוֹן בְּגִנְתָא דְעֵדֶן, וּבָרֵיךְ לוֹן בִּרְכַּת חֲתָנִים.
כָּל הַתִּקּוּנִים הַלָּלוּ, וְכָל הַקִּשּׁוּטִים הַלָּלוּ, וְכָל הַלְּבוּשִׁים הַלָּלוּ, עָשָׂה לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁם בְּגַן עֵדֶן, וְאַחַר כָּךְ (בראשית ב) וַיְבִיאֶהָ אֶל הָאָדָם. וְאָדָם הֵיכָן הָיָה? בִּמְקוֹם הַנְּקֻדָּה שֶׁל צִיּוֹן, שֶׁשָּׁם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וּמִשָּׁם נָטַל אוֹתָם וְהִכְנִיסָם לְגַן עֵדֶן, וּבֵרַךְ אוֹתָם בִּרְכַּת חֲתָנִים.
וְרָזָא דָא, דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב. דָּרַךְ וְקַשֵּׁיט וְתַקֵּין הַהוּא כּוֹכָב, דְּאִתְנְטֵיל מִיַּעֲקֹב. דִּבְגִין כָּךְ, בְּגִינָהּ יִתְגְּלֵי, מַאן דְּיִתְגְּלֵי. בְּגִין דְּעַל דָּא הֲוָה אָתֵי לְגַבָּהּ, וְאִתְמְשַׁךְ מֵעֵילָא לְתַתָּא. וְקָם שֵׁבֶט מִיִשְּׂרָאֵל, דָּא אִילָנָא דְחַיֵּי. וְקָם: כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (שם ו) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי.
וְזְהִ סוֹד (במדבר כד) דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב. דָּרַךְ וְקִשֵּׁט וְתִקֵּן אוֹתוֹ הַכּוֹכָב שֶׁנִּטַּל מִיַּעֲקֹב. שֶׁמִּשּׁוּם כָּךְ, בִּשְׁבִילָהּ יִתְגַּלֶּה מִי שֶׁיִּתְגַּלֶּה. מִשּׁוּם שֶׁעַל זֶה הָיָה בָּא אֵלֶיהָ, וְנִמְשַׁךְ מִמַּעְלָה לְמַטָּה. וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל – זֶה עֵץ הַחַיִּים. וְקָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם ו) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי.
וְכַד יְהֵא דָא, וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְגו'. כָּל אִינוּן סִטְרִין דְּאִתְאַחֲדָן בְּאִילָנָא תַּתָּאָה, יִתְעַבְרוּן וְיִתְעֲדוּן מִנֵּיהּ. כְּדֵין, (שם ב) וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם. דָּא זִמְנָא דְּעִדּוּנִין וְעִנּוּגִין, לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא כַּחֲדָא וְלָא כִשְׁאָר זִמְנִין דְּסִטְרָא בִּישָׁא אִתְאַחֲדַת בֵּינָנָא. אֲבָל הַשְׁתָּא לֵית עִרְבּוּבְיָא דְּסִטְרָא אָחֳרָא עִמָּנָא, אֶלָּא עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וְלָא שִׁיתּוּפָא אָחֳרָא דְּבִישׁ.
וּכְשֶׁזֶּה יִהְיֶה – וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְגוֹ'. כָּל אוֹתָם הַצְּדָדִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בָּעֵץ הַתַּחְתּוֹן, יָעָבְרוּ וְיוּסְרוּ מִמֶּנּוּ. וְאָז, (שם ב) וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹּאת הַפַּעַם. זֶה זְמַן הָעִדּוּנִים וְהָעִנּוּגִים לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ יַחַד, וְלֹא כִּשְׁאָר הַפְּעָמִים שֶׁהַצַּד הָרָע נֶאֱחָז בֵּינֵינוּ. אֲבָל כָּעֵת אֵין בִּלְבּוּל שֶׁל הַצַּד הָאַחֵר עִמָּנוּ, אֶלָּא עֶצֶם מֵעצָמַי, וְלֹא שִׁתּוּף אַחֵר שֶׁל רַע.
עֶצֶם מֵעֲצָמַי, נְהִירוּ דְּאַסְפַּקְלַרְיָיא דְּנָהֲרָא מַמָּשׁ. וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי, מַלְבּוּשָׁא מֵהַהוּא מַלְבּוּשָׁא דְּאִתְלַבַּשׁ בֵּיהּ נְהוֹרָא עִילָּאָה דִּילִי. לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, בְּשָׁלְטָנוּתָא עִילָּאָה עַל כָּל עָלְמָא, דְּלָא תַעֲדֵי לְעָלַם. כְּדֵין (דניאל ב) תַּדִּק וְתָסֵף כָּל [אִלֵּין] מַלְכְוָתָא וְהִיא תְּקוּם לְעָלְמַיָּא.
עָֹצֶם מֵעֲצָמַי – אוֹר הָאַסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה מַמָּשׁ. וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי – מַלְבּוּשׁ מֵאוֹתוֹ מַלְבּוּשׁ שֶׁהִתְלַבֵּשׁ בּוֹ הָאוֹר הָעֶלְיוֹן שֶׁלִּי. לְזֹּאת יִקָּרֵא אִשָּׁה – בְּשִׁלְטוֹן עֶלְיוֹן עַל כָּל הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא תָסוּר לְעוֹלָם. אָז (דניאל ב) תָּדֵק וְתָסֵף כָּל אֵלּוּ הַמַּלְכֻיּוֹת, וְהִיא תָקוּם לְעוֹלָמִים.
אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה, רְאִיָּיה דָא דַּאֲנָא חָמֵינָא, זְמִינָא לְמֶחֱמֵי לֵיהּ, וּלְאִתְקְרָבָא כַּחֲדָא. וְלֹא עַתָּה, בְּגָלוּתָא דְּבָבֶל, בְּהַהוּא בֵיתָא דִּבְנוֹ עוֹלֵי גוֹלָה. אֲשׁוּרֶנּוּ, אֲנָא זַמֵּינָא לְאִסְתַּכָּלָא בֵּיהּ אַנְפִּין בְּאַנְפִּין. וְלֹא קָרוֹב, אֶלָּא בְּהַהוּא בֵיתָא בַּתְרַיְיתָא. דְּבֵין בְּהַאי וּבֵין בְּהַאי, לָא הֲוָה נַיְיחָא, וְלָא קוּרְבָא וְאַחְדוּתָא כִּדְקָא יָאוֹת.
אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה – הָרְאִיָּה הַזּוֹ שֶׁאֲנִי רוֹאֶה, עָתִיד אֲנִי לִרְאוֹתוֹ וּלְהִתְקָרֵב יַחַד. וְלֹא עַתָּה – בְּגָלוּת בָּבֶל, בְּאוֹתוֹ הַבַּיִת שֶׁבָּנוּ עוֹלֵי גוֹלָה. אֲשׁוּרֶנּוּ – אֲנִי עָתִיד לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ פָּנִים בְּפָנִים. וְלֹא קָרוֹב – אֶלָּא בְּאוֹתוֹ הַבַּיִת הָאַחֲרוֹן. שֶׁבֵּין זֶה וּבֵין זֶה לֹא הָיָה נַחַת, וְלֹא קִרְבָה וְאַחְדוּת כָּרָאוּי.
אִי רַבִּי אִי רַבִּי, כַּמָּה קַשְׁיָא מִלָּה, כַּמָּה אָרִיךְ זִימְנָא, כַּמָּה עָאקוּ עַל עָאקוּ, זַמִּינִין לְשַׂנְאֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, וְכַמָּה יִשְׁלְטוּן חֵיוָותָא, וְכַמָּה יִשְׁאֲגוּן לְמִיטְרַף טַרְפִין דְּיִשְׂרָאֵל, בְּכָל זִמְנָא וְזִמְנָא עַד סוֹף יוֹמַיָא.
אִי רַבִּי אִי רַבִּי, כַּמָּה קָשֶׁה הַדָּבָר, כַּמָּה אָרֹךְ הַזְּמַן, כַּמָּה צָרוֹת עַל צָרוֹת מְזֻמָּנִים לְשׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, וְכַמָּה חַיּוֹת יִשְׁלְטוּ, וְכַמָּה יִשְׁאֲגוּ לִטְרֹף טֶרֶף שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּכָל זְמַן וּזְמַן עַד סוֹף הַיָּמִים.
כָעֵת לְסוֹף יוֹמַיָא, כְּפוּם שַׁעֲתָא דְּיוֹמָא, בְּעִידָן דִּי זְרַח שִׁמְשָׁא, מִן יוֹמָא שְׁתִיתָאָה, בְּשַׁעֲתָא דְּיִזְדַּמְּנוּן לְפוּם מִנְיַן שְׁנִין, דְּיוֹבֵל וּשְׁמִטָה כַּחֲדָא, דְּאִיהוּ רעַל דָּא מִן יוֹמָא שְׁתִיתָאָה. כָּעֵת זְמִינָא קָלָא חָדָא לְאִתְעָרָא מֵרוֹם רוֹמֵי רְקִיעִין, קָלָא עָצִיב בִּמְרִירוּ, מַה דְּלָא הֲוָה הָכֵי מִן יוֹמָא דְּאִתְבְּרוּן עָלְמִין.
לְסוֹף הַיָּמִים, כְּפִי שָׁעָה שֶׁל יוֹם, בִּזְמַן שֶׁזּוֹרֵחַ הַשֶּׁמֶשׁ, מֵהַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, בְּשָׁעָה שֶׁיִּזְדַּמְּנוּ לְפִי מִנְיַן הַשָּׁנִים שֶׁל יוֹבֵל וּשְׁמִטָּה יַחַד, שֶׁהוּא רע"ד מֵהַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי. עָתִיד קוֹל אֶחָד לְהִתְעוֹרֵר מֵרוּם רוּמֵי הָרְקִיעִים, קוֹל עָצוּב בִּמְרִירוּת, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה כָּךְ מִיּוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ הָעוֹלָמוֹת.
וְהַהוּא קָלָא יֶהֱוֵי דַּקִיק, בַּחֲשַׁאי, בִּמְרִירוּ, וַעֲצִיבוּ, נְחֵית וּסְלֵיק, סְלֵיק וּנְחֵית, וְכֵן אֲמַר, אַיֶּילֶת רְחִימִין הֲוַת לִי מִן יוֹמִין קַדְמָאִין, וְאִתְנְשִׂיאַת מִינָאי. רְחוּמִין קַיָּימִין הֲוֵי לִי בַּהֲדָהּ, אַדְכַּרְנָא דְּחוֹתְמָא דִּדְיוֹקְנָה הֲוָה חָתֵים עַל לִבִּי, וַהֲוָה חָתֵים עַל דְּרוֹעָאי, וַהֲוָה תַּקִּיף בְּגַוִּוי רְחִימוּ דִילָהּ, וְרִשְׁפֵּי שַׁלְהוֹבָה מוֹקְדִין בְּגַוִּוי.
וְהַקּוֹל הַהוּא יִהְיֶה דַק, בַּחֲשַׁאי, בִּמְרִירוּת וְעַצְבוּת, יוֹרֵד וְעוֹלֶה, עוֹלֶה וְיוֹרֵד, וְכֵן אוֹמֵר: אַיֶּלֶת אֲהָבִים הָיִית לִי מִיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים וְנִשְׁכַּחַתְּ מִמֶּנִּי. אֲהָבוֹת קַיָּמוֹת הָיוּ לִי עִמָּהּ. אֲנִי נִזְכָּר שֶׁחוֹתַם דְּיוֹקְנָהּ הָיָה חָתוּם עַל לִבִּי, וְהָיָה חָתוּם עַל זְרוֹעִי, וְהָיְתָה חֲזָקָה בְּתוֹכִי אַהֲבָתָהּ, וְרִשְׁפֵי שַׁלְהַבְתָּהּ בּוֹעֲרִים בְּתוֹכִי.
בְּהַהוּא שַׁעֲתָא גָּעֵי תְּלַת גּוֹעִין, דָּא בָּתַר דָּא, וְיִזְדַּעְזְעוּן רְקִיעִין, וְיִזְדַּעְזְעוּן עָלְמִין כָּלְהוֹ, עַד דְּיִשְׁתַּמְּעוּ קָלִין תְּלַת, לְגוֹ נוּנָא תַּנִּינָא, וְיֵעֲרוֹק אַרְבַּע מְאָה אֶלֶף פַּרְסֵי גּוֹ נוּנָא חַד דְּיַמָּא. וְתַמָּן יוֹשִׁיט מְצוֹדִין וְיַפְרִישׂ רִשְׁתִּין, וְיַמְשִׁיךְ לֵיהּ מִן יַמָּא, וְיָעֵיל לֵיהּ גּוֹ מְתִיבְתָּא דְרָקִיעַ, וְיֶחֱמוּן מִנֵּיהּ כָּל אִינוּן קוֹשִׁין וְכָל אִינוּן פְּלוּגְתִּין דְּאַקְשֵׁי תַּמָּן. וִיהֵא תָּפִיס תַּמָּן מְאָה וְחַמְשִׁין יוֹמִין.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה צוֹעֵק שָׁלֹשׁ צְעָקוֹת זוֹ אַחַר זוֹ, וְיִזְדַּעְזְעוּ הָרְקִיעִים, וְיִזְדַּעְזְעוּ כָּל הָעוֹלָמִים, עַד שֶׁיִּשָּׁמְעוּ שְׁלֹשָׁה קוֹלוֹת לְתוֹךְ דַּג הַתַּנִּין, וְיִבְרַח אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף פַּרְסוֹת לְתוֹךְ דָּג אֶחָד שֶׁל הַיָּם. וְשָׁם יוֹשִׁיט מְצוּדוֹת וְיִפְרֹשׂ רְשָׁתוֹת, וְיִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ מִן הַיָּם, וְיַכְנִיס אוֹתוֹ לְתוֹךְ יְשִׁיבַת הָרָקִיעַ, וְיִירְאוּ מִמֶּנּוּ כָּל אוֹתָן הַקֻּשְׁיוֹת וְכָל אוֹתָן הַמַּחְלוֹקוֹת שֶׁהִקְשׁוּ שָׁם, וְיִהְיֶה תָפוּס שָׁם מֵאָה וַחֲמִשִּׁים יוֹם.
וְהַהוּא זִמְנָא, יִכְנוֹשׁ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָּל חֵיילֵי שְׁמַיָּיא, וְכָל בְּנֵי מְתִיבְתָּא דִילֵיהּ, וְהוּא לְעֵילָא מִכָּלְהוֹ, וְאַיְיתוּן קַמֵּיהּ הַהוּא תִּנְיָינָא, וְיִקְשׁוֹר תְּלַת קִשְׁרִין בְּקוֹדְלֵיהּ, וְיִטְלוּ אִינוּן תְּלַת רְחִימִין, וִיהַדְּרוּן לֵיהּ לַאֲתַר דַהֲוָה תָּפִיס תַּמָּן. וְאִינוּן רְחִימִין יֵיעֲלוּן בְּהֵיכָלָא חָדָא דְּאִיקְרֵי אַהֲבָה, וִיהוֹן גְּנִיזִין תַּמָּן.
וְאוֹתוֹ זְמַן יִכְנֹס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל צִבְאוֹת הַשָּׁמַיִם, וְכָל בְּנֵי יְשִׁיבָתוֹ, וְהוּא מֵעַל כֻּלָּם, וּמְבִיאִים לְפָנָיו אוֹתוֹ תַנִּין, וְיִקְשֹׁר שְׁלֹשָׁה קְשָׁרִים בְּצַוָּארוֹ, וְיִטְּלוּ אוֹתָם שְׁלֹשֶׁת הָאוֹהֲבִים, וְיַחֲזִירוּהוּ לְמָקוֹם שֶׁהָיָה תָפוּס שָׁם. וְאוֹתָם הָאוֹהֲבִים יִכָּנְסוּ לְהֵיכָל אֶחָד שֶׁנִּקְרָא אַהֲבָה, וְיִהְיוּ גְנוּזִים שָׁם.
וְאוֹמֵי לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְכָל אִינוּן חַיָּילִין, וְלִתְרֵי מְתִיבְתֵּי, לְמֵהַךְ כָּלְהוֹ, וּלְמִשְׁמַע קָלָא דִּרְחִימוּתָא, דְּאִיהוּ תָּאֵיב לְמִשְׁמַע קָלָה בַּהֲדַיְיהוּ. בְּהַהוּא שַׁעֲתָא יִתְעַר עַל עַמָּא קַדִּישָׁא עָאקִין, אִלֵּין עַל אִלֵּין, בִּדְחִיקוּ סַגֵּי, וְאִינוּן צָוְוחִין צְוָוחָה בָּתַר צְוָוחָה, דִּמְעִין בָּתַר דִּמְעִין, וְיִתְעֲרוּן לָהּ. אִיהִי אַשְׁמָעַת קָלָא עַל בְּנָהָא.
וְנִשְׁבַּע לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְכָל אוֹתָם הַצְּבָאוֹת, וְלִשְׁתֵּי הַיְשִׁיבוֹת, לָלֶכֶת כֻּלָּם וְלִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל הָאֲהוּבָה, שֶׁהוּא מִתְאַוֶּה לִשְׁמֹעַ קוֹלָהּ עִמָּם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יִתְעוֹרְרוּ עַל הָעָם הַקָּדוֹשׁ צָרוֹת אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, בְּדֹּחַק רַב, וְהֵם צוֹעֲקִים צְעָקָה אַחַר צְעָקָה, דְּמָעוֹת אַחַר דְּמָעוֹת, וִיעוֹרְרוּ אוֹתָהּ, וְהִיא מַשְׁמִיעָה קוֹל עַל בָּנֶיהָ.
וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָארֵי וַאֲמַר, דָּא הִיא אַיָּילָתִי, חֲבֵירָתִי, יוֹנָתִי, שְׁלֵימָתִי הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, דְּלָא הֲוַת יָתְבָא אֶלָּא בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה פְּנִימָאָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהלים מה) כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה, וְהַשְׁתָּא בַּגַּנִּים, בַּחֲצִיפוּ, כְּאִימָּא דְאָזְלָא בָּתַר בְּרָהּ, בַּשְּׁוָוקִים וּבְפוּתְיֵי קַרְתָּא, מִדְּחִילוּ דְּלָא יַבְאִישׁוּן לֵיהּ.
וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא וְאוֹמֵר: זוֹהִי אַיַּלְתִּי, חֲבֶרְתִּי, יוֹנָתִי, שְׁלֵמָתִי הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, שֶׁלֹּא הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת אֶלָּא בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַפְּנִימִית, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מא) כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה. וְכָעֵת בַּגַּנִּים, בְּחֻצְפָּה, כְּאֵם שֶׁהָלְכָה אַחַר בְּנָהּ בַּשְּׁוָקִים וּבִרְחוֹבוֹת הַקִּרְיָה מִפַּחַד שֶׁלֹּא יַזִּיקוּ לוֹ.
אַיָּילָתִי חֲבֵירָתִי חֲמִי, הָא חַבְרַיָיא כָּלְהוֹ דִּתְרֵי מְתִיבְתֵּי הָכָא. חֲבֵרִים דְּאִינוּן מְתִיבְתֵּי, מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִּי, דְּתֵיאוּבְתִּי לְמִשְׁמַע לְקָלָךְ.
אַיַּלְתִּי חֲבֶרְתִּי רְאִי, הֲרֵי כָּל הַחֲבֵרִים שֶׁל שְׁתֵּי הַיְשִׁיבוֹת כָּאן, הַחֲבֵרִים שֶׁהֵם בְּנֵי הַיְשִׁיבוֹת מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי, שֶׁתְּשׁוּקָתִי לִשְׁמֹעַ לְקוֹלֵךְ.
כַמָּה זִמְנִין אִיהוּ דְּלָא שְׁמַעְנָא לְקָלָךְ, וְלָא יְדַעְנָא לָךְ. כְּדֵין כָּל עַלְמָא בְּעִרְבּוּבְיָיא, עַמִּין בְּעַמִּין אוּמִּין בְּאוּמִּין. וּמַאן דְּלָא אִתְחֲזֵי לְמַלְכָּא, יֵיתוּן לֵיהּ לְמִישְׁלַט. וְיֵיתוּן עִמֵּיהּ עַמִּין נוּכְרָאִין, וְלִישָׁנִין אוֹחֲרָנִין, דְּלָא יִשְׁתְּמוֹדְעִין דִּינָא, וְלָא נִימוּסֵי מַלְכוּתָא. וְכַמָּה קְרָבִין יַחְשְׁבוּן לְמֶעְבַּד.
כַּמָּה פְעָמִים שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלֵךְ וְלֹא יָדַעְתִּי אוֹתָךְ, אָז הָיָה כָּל הָעוֹלָם בְּעִרְבּוּבְיָה, עַמִּים בְּעַמִּים, אֻמּוֹת בְּאֻמּוֹת. וּמִי שֶׁלֹּא נִרְאָה לַמֶּלֶךְ, יָבִיאוּ אוֹתוֹ לִשְׁלֹט. וְיָבִיאוּ עִמּוֹ עַמִּים זָרִים, וּלְשׁוֹנוֹת אֲחֵרִים, שֶׁלֹּא מַכִּירִים הַדִּין וְלֹא נִימוּסֵי הַמַּלְכוּת. וְכַמָּה קִרָבוֹת יַחְשְׁבוּ לַעֲשׂוֹת.
וּבְגוֹ שָׂפָה רַפְיָיא, וּמַמְלַל רָכִּיךְ, יַעֲבֵיד כִּרְעוּתֵיהּ, וְיִשְׁלוֹט. וְיַחְשֵׁיב כַּמָּה מַחְשְׁבִין לְאַבְאָשָׁא. וְעַל עַמָּא יְחִידָאָה יַעֲבֵיד נִימּוּסִין בִּישִׁין. כְּדֵין יְהֵא עָאקוּ עַל עָאקוּ, עַל הַהוּא עַמָּא יְחִידָאָה. בֵּיהּ זִימְנָא יִתְתַּקַּף קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וִיפַיֵּיס לְאַיַּילְתֵּיהּ בְּכַמָּה פִּיּוּסִין, וְיַתְקֵיף בָּהּ, וִיקִים לָהּ מֵעַפְרָא, אִיהוּ וְלָא אָחֳרָא. וּתְרֵי מְתִיבְתֵּי יִשְׁתָּאֲרוּן בַּהֲדָהּ.
וְתוֹךָֹ שָׂפָה רָפָה וְדִבּוּר רַךְ יַעֲשֶׂה כִרְצוֹנוֹ וְיִשְׁלֹט. וְיַחְשּב כַּמָּה מַחֲשָׁבוֹת לְהָרַע. וְעַל הָעָם הַיָּחִיד יַעֲשֶׂה נְהָגִים רָעִים. אָז תִּהְיֶה צָרָה עַל צָרָה עַל אוֹתוֹ הָעָם הַיְחִידִי. בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן יִתְחַזֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וִיפַיֵּס אֶת אַיַּלְתּוֹ בְּכַמָּה פִּיּוּסִים, וְיַחֲזִיק בָּהּ, וִיקִימָהּ מִן הֶעָפָר, הוּא וְלֹא אַחֵר. וּשְׁתֵּי יְשִׁיבוֹת יִשָּׁאֲרוּ עִמָּהּ.
תְּלַת מַלְכִין יִשְׁתָּאֲרוּן, וְיִתְעָרוֹן בִּתְלַת סִטְרִין דְּעָלְמָא, עַל עַמָּא דָא. וְהַהוּא מַלְכָּא דְּהֲוָה שָׁלֵיט בְּפוּם רַכִּיךְ, יִשְׁלוֹט בִּרְגַז סַגְיָא, וְנֵס וְתוֹקְפָא עַל עַמָּא קַדִּישָׁא.
שְׁלֹשָה מְלָכִים יִשָּׁאֲרוּ, וְיִתְעוֹרְרוּ בִּשְׁלֹשָׁה צִדְדֵי הָעוֹלָם עַל הָעָם הַזֶּה. וְאוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה שׁוֹלֵט בְּפֶה רַךְ, יִשְׁלֹט בְּרֹגֶז רַב וְזַעָף וְתֹקֶף עַל הָעָם הַקָּדוֹשׁ.
וּבְיַרְחָא תְּלִיתָאֵי, בְּד' לְיַרְחָא, בְּתֵשַׁע שַׁעֲתֵי וּפַלְגָא, יֵהֲכוּן כָּל בְּנֵי מְתִיבְתֵּי בַּהֲדָה דְּאַיַּילְתָּא, לְגוֹ קִבְרֵיהּ דְּרַעֲיָא, מְהֵימְנָא דְבֵיתָא, וְתֵיהַב תְּלַת קָלִין עֲלֵיהּ. בְּשַׁעֲתָא דְשִׁמְשָׁא יִתְכְּנֵישׁ מֵעָלְמָא, וְקִבְרֵיהּ יִתְפַּתַּח, וְיִבְעוּן בְּנֵי מְתִיבְתֵּי לַעֲאָלָא לְתַמָּן, וְלָא יִתְיְיהֵיב לוֹן רְשׁוּתָא, וְיִסְתַּלְּקוּן כָּלְהוֹ לְאַתְרַיְיהוּ. וְהִיא תֵיעוֹל, וּמִגַּוֵּויהּ יִפּוֹק מַה דְּיִפּוֹק. וְתִשְׁכַּח לְמשֶׁה יָתֵיב וְלָעֵי, וּבוּצִינָא דָּלֵיק קַמֵּיהּ, וְכַמָּה רֵיחִין וּבוּסְמִין סַחֲרָנֵיהּ.
וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי, בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ, בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת וָחֵצִי, יֵלְכוּ כָּל בְּנֵי הַיְשִׁיבָה עִם הָאַיֶּלֶת לְתוֹךְ קֶבֶר הָרוֹעֶה, נֶאֱמַן הַבַּיִת, וְתִתֵּן עָלָיו שְׁלֹשָׁה קוֹלוֹת. בְּשָׁעָה שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ יִתְכַּנֵּס מִן הָעוֹלָם, וְקִבְרוֹ יִפָּתַח, וְיִרְצוּ בְּנֵי הַיְשִׁיבָה לְהִכָּנֵס לְשָׁם, וְלֹא תִנָּתֵן לָהֶם רְשׁוּת, וְיַעֲלוּ כֻלָּם לִמְקוֹמָם. וְהִיא תִכָּנֵס, וּמִתּוֹכוֹ יֵצֵא מַה שֶּׁיֵּצֵא. וְתִמְצָא אֶת מֹשֶׁה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק, וְנֵר דּוֹלֵק לְפָנָיו, וְכַמָּה רֵיחוֹת וּבְשָׂמִים סְבִיבוֹ.
כֵיוָן דְּחָאמֵי לָהּ דְּעָאלַת, יָקוּם, וְיִתְחַבְּרוּן כַּחֲדָא דָּא עִם דָּא, וְקָלְיָא יִתְעֲרוּן בְּרוּם רוּמֵי רְקִיעִין, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִשְׁמַע, וְיֵיעוֹל לְגוֹ הֵיכָלָא דְּאַהֲבָה, וְיִטוֹל מִתַּמָּן תְּלַת רְחִימִין, וְיִפְתַּח לוֹן מְעַרְתֵּיהּ. כְּדֵין יִתְעַר מָשִׁיחַ בְּהַהוּא לֵילְיָא, וְיִשְׁתַּכַּח תַּמָּן בַּהֲדַיְיהוּ, וִיהַדְּרוּן רָזִין דְּאוֹרַיְיתָא, בְּכָל הַהוּא לֵילְיָיא, בִּמְעַרְתָּא דְמשֶׁה.
כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה אוֹתָהּ נִכְנֶסֶת, יָקוּם וְיִתְחַבְּרוּ יַחַד זֶה עִם זֶה, וְקוֹלוֹת יִתְעוֹרְרוּ בְּרוּם רוּמֵי הָרְקִיעִים, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמַע, וְיִכָּנֵס לְתוֹךְ הֵיכַל הָאַהֲבָה, וְיִטֹּל מִשָּׁם שְׁלֹשָׁה אוֹהֲבִים, וְיִפְתַּח לָהֶם מְעָרָתוֹ. אָז יִתְעוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ בַּלַּיְלָה הַהוּא וְיִמָּצֵא שָׁם עִמָּם, וְיַחְזְרוּ עַל סוֹדוֹת הַתּוֹרָה בְּכָל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה בִּמְעָרַת מֹשֶׁה.
וְכַד סָלֵיק עַמּוּדָא דְצַפְרָא, יִתְגְּנֵיז מָשִׁיחַ וְיִשְׁתָּאֲרוּן משֶׁה וּשְׁכִינְתָּא בְּהַהוּא יוֹמָא, כְּיוֹמָא דְּשָׁבוּעוֹת. וְסַלְקָא שְׁכִינְתָּא עַל הַהוּא טוּרָא, וְתִשְׁתְּמַע תְּלַת קָלִין, חַד לָקֳבֵיל אַבְרָהָם, וְחַד לָקֳבֵיל יִצְחָק, וְחַד לָקֳבֵיל משֶׁה וְיַעֲקֹב. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיה מ) עַל הַר גָּבֹהַּ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ וְגו' הָרִימִי אַל תִּירָאִי אִמְרִי כו'.
וּכְשֶׁעוֹלֶה עַמּוּד הַבֹּקֶר, יִגָּנֵז הַמָּשִׁיחַ, וְיִשָּׁאֲרוּ מֹשֶׁה וּשְׁכִינָה בַּיּוֹם הַהוּא, כְּיוֹם הַשָּׁבוּעוֹת. וְעוֹלָה הַשְּׁכִינָה עַל אוֹתוֹ הָהָר, וְתַשְׁמִיעַ שְׁלֹשָׁה קוֹלוֹת, אֶחָד כְּנֶגֶד אַבְרָהָם וְאֶחָד כְּנֶגֶד יִצְחָק, וְאֶחָד כְּנֶגֶד מֹשֶׁה וְיַעֲקֹב. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מ) עַל הַר גָּבֹהַּ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ וְגוֹ', הָרִימִי אַל תִּירָאִי אִמְרִי וְכוּ'.
הָרִימִי, הָרִימִי, אִמְרִי. דָּא הָרִימִי בַכֹּחַ, תְּרוּעָה. הָרִימִי אַל תִּירָאִי, תְּקִיעָה. אִמְרִי, הָא תְּרוּעָה תְּקִיעָה וּתְרוּעָה כַּחֲדָא. וְדָא אִיקְרָא שׁוֹפָר תְּרוּעָה. שׁוֹפָר מֵהַהוּא תְּרוּעָה דִּלְעֵילָא.
הָרִימִי, הָרִימִי – זוֹ תְרוּעָה וּתְקִיעָה וּתְרוּעָה כְּאַחַת. הָרִימִי – זוֹ תְרוּעָה. הָרִימִי אַל תִּירָאִי – תְּקִיעָה. אִמְרִי – הִנֵּה תְרוּעָה תְּקִיעָה וּתְרוּעָה כְּאַחַת. וְזֶה נִקְרָא שׁוֹפַר תְּרוּעָה, שׁוֹפָר מֵאוֹתָהּ הַתְּרוּעָה שֶׁלְּמַעְלָה.
שׁוֹפָר זְעֵירָא, בְּגִין דְּאִית אָחֳרָא דְּאִקְרֵי שׁוֹפָר גָּדוֹל. שׁוֹפָר זְעֵירָא דָּא, אִקְּרֵי שׁוֹפָר הוֹלֵךְ גּוֹ תְּנוּעָה דְּבוּצִינָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שמות יט) וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ. בְּגִין דְּאָחֳרָא אִיהוּ שׁוֹפָר גָּנִיז וְטָמִיר, וְלָא הוֹלֵךְ. אֲבָל דָּא זְעֵירָא, אִיהוּ הָכָא בְּיוֹמָא דְּשָׁבוּעוֹת, וְהַאי אִיהוּ דְּאִיתְעַר בְּיוֹמָא דְאוֹרַיְיתָא, בְּיוֹמָא דְשָׁבוּעוֹת.
שׁוֹפָר קָטָן, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ אַחֵר שֶׁנִּקְרָא שׁוֹפָר גָּדוֹל. שׁוֹפָר קָטָן זֶה נִקְרָא שׁוֹפָר הוֹלֵךְ תּוֹךְ תְּנוּעַת הַמָּאוֹר. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמות יט) וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ. מִשּׁוּם שֶׁאַחֵר הוּא שׁוֹפָר גָּנוּז וְטָמִיר, וְלֹא הוֹלֵךְ. אֲבָל זֶה הַקָּטָן, הוּא כָּאן בְּיוֹם הַשָּׁבוּעוֹת, וְזֶהוּ שֶׁמִּתְעוֹרֵר בַּיּוֹם שֶׁל הַתּוֹרָה, בְּיוֹם הַשָּׁבוּעוֹת.
בְּאִתְעָרוּ דְּהַאי שׁוֹפָר, דְּאִיתְעַר בִּתְרוּעָה וּתְקִיעָה וּתְרוּעָה, יִתְעָרוּן אֲבָהָן מִגּוֹ מְעַרְתָּא, וְיִסְתַּלְּקוּן בְּרוּחָא, וְיֵיתוּן לְגַבָּהּ. וּמֵהַהוּא קָלָא, כַּמָּה חַיָּיבִין בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא יְמוּתוּן, וְיִסְתַּלְּקִין מֵעָלְמָא. בְּהַהוּא יוֹמָא, סָלְקִין צְלוֹתִין דְּיִשְׂרָאֵל בְּכָל אֲתַר, דְּאִינוּן קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא. וַאֲבָהָן יֵיתוּן כַּחֲדָא, וִיהוֹן בְּהַהוּא טוּרָא. וּמשֶׁה סָלֵיק בַּהֲדַיְּיהוּ. וְתַמָּן יִסְתַּכֵּל בַּאֲבָהָן, וְאִינוּן בֵּיהּ. וְיֵיעֲלוּן כָּלְהוֹ גּוֹ מְעַרְתָּא דְמשֶׁה. וּמָשִׁיחַ יִתְעַר לְגַבַּיְיהוּ, וְיִתְחַבְּרוּן כָּלְהוֹן בְּהַאי יוֹמָא.
בְּהִתְעוֹרְרוּת הַשּׁוֹפָר הַזֶּה, שֶׁמִּתְעוֹרֵר בִּתְרוּעָה וּתְקִיעָה וּתְרוּעָה, יִתְעוֹרְרוּ הָאָבוֹת מִתּוֹךְ הַמְּעָרָה, וְיִתְעַלּוּ בְרוּחַ, וְיָבֹאוּ אֵלֶיהָ. וּמֵאוֹתוֹ הַקּוֹל כַּמָּה רְשָׁעִים בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה יָמוּתוּ, וְיִסְתַּלְּקוּ מִן הָעוֹלָם. בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם עוֹלוֹת הַתְּפִלּוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם, שֶׁהֵם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. וְהָאָבוֹת יָבאוּ יַחַד, וְיִהְיוּ בְּאוֹתוֹ הָהָר. וּמֹשֶׁה עוֹלֶה עִמָּם, וְשָׁם יִסְתַּכֵּל בָּאָבוֹת, וְהֵם בּוֹ, וְכֻלָּם יִכָּנְסוּ לִמְעָרַת מֹשֶׁה. וְהַמָּשִׁיחַ יִתְעוֹרֵר אֲלֵיהֶם, וְיִתְחַבְּרוּ כֻלָּם בַּיּוֹם הַזֶּה.
וּבְהַאי יוֹמָא, יִתְעָרוּן עֶשֶׂר שִׁבְטִין, לַאֲגָחָא קְרָבִין לְאַרְבַּע סִטְרִין דְּעָלְמָא, בַּהֲדֵי מְשִׁיחָא דְּאִתְמְשַׁח עֲלַיְיהוּ, וִיקַבֵּל מְשִׁיחוֹ עַל יְדָא דְּחַד כֹּהֵן צֶדֶק, וְשִׁבְעָה רוֹעִים מְהֵימְנָן עִמֵּיהּ.
וּבַיּוֹם הַזֶּה יִתְעוֹרְרוּ עֲשָׂרָה שְׁבָטִים לַעֲרֹךְ מִלְחָמוֹת לְאַרְבַּעַת צִדְדֵי הָעוֹלָם, יַחַד עִם הַמָּשִׁיחַ שֶׁנִּמְשַׁח עֲלֵיהֶם, וִיקַבֵּל מְשִׁיחָה עַל יַד כֹּהֵן צֶדֶק אֶחָד, וְשִׁבְעָה רוֹעִים נֶאֱמָנִים עִמּוֹ.
וּמְשִׁיחָא דָא מִשִּׁבְטָא דְאֶפְרַיִם הוּא, וּמִזַּרְעָא דְּיָרָבְעָם בֶּן נְבָט הֲוֵי בְּרֵיהּ דַּאֲבִיָּה, דִּבְעוּלֵימוֹי מֵת, וְהַהוּא יוֹמָא דְמֵת, אִתְיְילֵיד לֵיהּ בַּר, וְאִתְנְטֵיל מִבֵּי יָרָבְעָם לְמַדְבְּרָא. וּלְתַמָּן נְטָלוּ מְאָה וְשִׁבְעִין גִּבָּרִין, כָּלְהוֹ זַכָּאִין מִשִּׁבְטָא דְאֶפְרָיִם, דְּלָא אִשְׁתַּכְּחוֹ בְּחוֹבָא דְיָרָבְעָם.
וְהַמָּשִׁיחַ הַזֶּה הוּא מִשֵּׁבֶט אֶפְרַיִם, וּמִזַּרְעוֹ שֶׁל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט הָיָה בְּנוֹ שֶׁל אֲבִיָּה, שֶׁמֵּת בַּעֲלוּמָיו, וְהַיּוֹם הַהוּא שֶׁמֵּת, נוֹלַד לוֹ בֵּן, וְנִטַּל מִבֵּית יָרָבְעָם לַמִּדְבָּר. וּלְשָׁם נְטָלוּהוּ מֵאָה וְשִׁבְעִים גִּבּוֹרִים, כֻּלָּם צַדִּיקִים מִשֵּׁבֶט אֶפְרַיִם, שֶׁלֹּא נִמְצְאוּ בְּחֵטְא יָרָבְעָם.
וּמֵהַאי בְּרֵיהּ דַּאֲבִיָּה, נְפֵיק הַאי מְשִׁיחָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, (מלכים א יד) וְסָפְדוּ לוֹ כָל יִשְׂרָאֵל וְקָבְרוּ אֹתוֹ. סְתִים הַאי נְבוּאָה לְשַׁעֲתָא, וּנְבוּאָה לֶעָתִיד, כִּי זֶה לְבַדּוֹ יָבֹא לְיָרָבְעָם אֶל קָבֶר יַעַן נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב אֶל ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּבֵית יָרָבְעָם. דָּא הַאי מְשִׁיחָא, דְּאִיהוּ דָּבָר טוֹב אֶל ה'.
וּמִבְּנוֹ הַזֶּה אֲבִיָּה יָצָא הַמָּשִׁיחַ הַזֶּה. וְעַל זֶה כָּתוּב (מ"א יד) וְסָפְדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל וְקָבְרוּ אוֹתוֹ. נִסְתְּמָה הַנְּבוּאָה הַזּוֹ לִשְׁעָתָהּ, וּנְבוּאָה לֶעָתִיד – (שם) כִּי זֶה לְבַדּוֹ יָבֹא לְיָרָבְעָם אֶל קָבֶר יַעַן נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב אֶל ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּבֵית יָרָבְעָם. זֶה הַמָּשִׁיחַ הַזֶּה, שֶׁהוּא דָּבָר טוֹב אֶל ה'.
כֵיוָן דְּיִנְדְּעוּן אֲבָהָן, דְּפַקֵּיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַיַּילְתֵּיהּ וּלְעַמֵּיהּ, כַּמָּה חֵידוּ עַל חֵידוּ בְּהַאי יוֹמָא. בְּאַרְעָא דְּצָפוֹן מַלְכוּתָא דְתֵימָן, כַּמָּה עָאקוֹ עַל עָאקוֹ יִתְעָרוּן בְּהַאי יוֹמָא עַל עַמָּא דְיִשְׂרָאֵל, וְתִתְקַבֵּל צְלוֹתְהוֹן בְּרַעֲוָוא. וּבְפַנְיָיא דְּהַאי יוֹמָא, תֶּהֱדַר שְׁכִינְתָּא לְגוֹ בֵיתָא, וּמָשִׁיחַ לְאַתְרֵיהּ, וַאֲבָהָן לְגוֹ מְעַרְתָּא דִּילְהוֹן.
כֵּיוָן שֶׁיָּדְעוּ הָאָבוֹת שֶׁצִּוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אַיַּלְתּוֹ וְאֶת עַמּוֹ, כַּמָּה שִׂמְחָה עַל שִׂמְחָה בַּיּוֹם הַזֶּה. בְּאֶרֶץ הַצָּפוֹן מַלְכוּת תֵּימָן, כַּמָּה צָרוֹת עַל צָרוֹת יִתְעוֹרְרוּ בַיּוֹם הַזֶּה עַל עַם יִשְׂרָאֵל, וְתִתְקַבֵּל תְּפִלָּתָם בְּרָצוֹן. וּבְעֶרֶב הַיּוֹם הַזֶּה תַּחֲזֹר שְׁכִינָה לְתוֹךְ בֵּיתָהּ, וּמָשִׁיחַ לִמְקוֹמוֹ, וְהָאָבוֹת לְתוֹךְ הַמְּעָרָה שֶׁלָּהֶם.
שְׁכִינְתָּא תְּהַךְ וְתֶהֱדַר לְגַבֵּי משֶׁה, שִׁבְעִין יוֹמִין. לְסוֹף שִׁבְעִין יוֹמִין, סָלֵיק נְאָקוֹ דְּיִשְׂרָאֵל לְקַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, דִּיהוֹן מְעִיקִין לוֹן בְּכָל סִטְרִין דְּעָלְמָא. וּכְנִישְׁתָּא חָדָא לְצַד דָּרוֹמָא יִתְאֲבֵיד וְיִתְחֲרֵיב. וַחֲמִשָּׁה זַכָּאֵי קְשׁוֹט יִתְקַטְלוּן בֵּינַיְיהוּ.
הַשְּׁכִינָה תֵּלֵךְ וְתַחֲזֹּר לְמֹשֶׁה שִׁבְעִים יָמִים. לְסוֹף שִׁבְעִים יָמִים עוֹלָה נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁיִּהְיוּ מְצִיקִים לָהֶם בְּכָל צִדְדֵי הָעוֹלָם. וּכְנֶסֶת אַחַת לְצַד דָּרוֹם תֹּאבַד וְתֶחֱרַב, וַחֲמִשָּׁה צַדִּיקֵי אֱמֶת יֵהָרְגוּ בֵּינֵיהֶם.
כְדֵין לְסוֹף תְּלָתִין וּתְּרֵין יוֹמִין דְּיִקְטְלוּן לִכְנִישְׁתָּא הַהִיא, יִלְבַּשׁ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קִנְאָה לְהַהוּא שׁוֹפָר זְעֵירָא. וְהַהוּא מָשִׁיחַ בְּרֵיהּ דְּאֶפְרַיִם יִפְרוֹשׂ פְּרִישָׂא כְּחַד תּוֹר דְּקַרְנוֹי סָלְקִין כְּקַרְנוֹי דִּרְאֵם.
וְאָז, לְסוֹף שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם יָמִים שֶׁיַּהַרְגוּ אֶת הַכְּנֶסֶת הַהִיא, יִלְבַּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קִנְאָה לְאוֹתוֹ שׁוֹפָר קָטָן, וְאוֹתוֹ מָשִׁיחַ בֶּן אֶפְרַיִם יִפְרֹשׂ פְּרִישָׂה כְּמוֹ שׁוֹר אֶחָד שֶׁקַּרְנָיו עוֹלִים כְּקַרְנֵי רְאֵם.
וְהַהוּא שׁוֹפָר זְעֵירָא, יִתְקַע תְּרוּעָה תְּקִיעָה וּתְרוּעָה, תְּלַת זִמְנִין בְּרֵישׁ טוּרָא כְּמִלְּקַדְּמִין, כְּדֵין נָטְלִין דִּגְלִין דְּהַהוּא מָשִׁיחַ, וְיִפּוֹל רַעֲשָׁא עַל עָלְמָא, בְּאִינוּן קָלִין דְּשׁוֹפָרָא. וְכָל אִינוּן בְּנֵי עָלְמָא יִשְׁמְעוּן וְיֶחֱמוּן. כְּמדָּבָר אַחֵר, (ישעיה יח) כָּל ישְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ כִּנְשׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ.
וְאוֹתוֹ שׁוֹפָר קָטָן יִתְקַע תְּרוּעָה תְּקִיעָה וּתְרוּעָה, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּרֹאשׁ הָהָר כְּמוֹ מִקֹּדֶם, אָז נוֹסְעִים הַדְּגָלִים שֶׁל אוֹתוֹ הַמָּשִׁיחַ, וְיִפֹּל רַעַשׁ עַל הָעוֹלָם בְּאוֹתָם קוֹלוֹת הַשּׁוֹפָר. וְכָל אוֹתָם בְּנֵי הָעוֹלָם יִשְׁמְעוּ וְיִרְאוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יח) כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ כִּנְשֹׁא נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ.
וּכְדֵין יִתְבַּעֲרוּן גִּלּוּלִין מִן אַרְעָא קַדִּישָׁא. וּתְלַת קְרָבִין יַעַבְדוּן בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל בַּהֲדֵי מָשִׁיחַ דָּא. וְאִינוּן יֵיתִין וְיִסְגְּדוּן לְמָארֵי עָלְמָא בְּטוּרָא דְקוּדְּשָׁא בִּירוּשָׁלַיִם. וְאִילֵין קְרָבִין יְהוֹן בְּאֶלֶף שְׁתִיתָאָה.
וְאָז יִתְבַּעֲרוּ הַגִּלּוּלִים מֵהָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, וּשְׁלֹשָׁה קְרָבוֹת יַעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל עִם הַמָּשִׁיחַ הַזֶּה, וְהֵם יָבאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְרִבּוֹן הָעוֹלָם בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלַיִם. וְאֵלּוּ הַקְּרָבוֹת יִהְיוּ בָּאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי.
וּבְיַרְחָא דְבוּל, יִפּוֹלוּ שַׂנְאֵיהוֹן, וְיִתְעַבְרוּן כָּל אִינוּן גִּילוּלִין דְּיִשְׁתָּאֲרוּן בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא. וּמִתַּמָּן יַהֲכוּן וְיִתְעָרוּן קְרָבִין עַל עָלְמָא. וּבְעוֹד דְּאִינוּן יַגִּיחוּן קְרָבִין עִם כָּל בְּנֵי עָלְמָא, יִתְכַּנְּשׁוּן בְּנוֹי דֶּאֱדוֹם עַל אַרְעָא קַדִּישָׁא, וְיִתְפְּסוּן לָהּ, וְיִשְׁלְטוּן עֲלָהּ תְּרֵיסַר יַרְחֵי.
וּבְחֹדֶשׁ חֶשְׁוָן יִפְּלוּ שׂוֹנְאֵיהֶם, וְיַעַבְרוּ כָּל אוֹתָם גִּלּוּלִים שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה. וּמִשָּׁם יֵלְכוּ וִיעוֹרְרוּ קְרָבוֹת עַל הָעוֹלָם. וּבְעוֹד שֶׁהֵם יַעַרְכוּ קְרָבוֹת עִם כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, יִתְכַּנְּסוּ בְּנֵי אֱדוֹם עַל הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, וְיִתְפְּסוּ אוֹתָהּ, וְיִשְׁלִטוּ עָלֶיהָ שְׁנֵים עָשָׂר יְרָחִים.
לְסוֹף תְּרֵיסַר יַרְחִין, יִתְגַּעַשׁ וְיִרְעַשׁ כָּל עָלְמָא. וּבֵין זִמְנִין אִלֵּין, דִּשְׁכִינְתָּא תֵּהַךְ וְתֶהֱדַר לְגַבֵּי מְעַרְתָּא דְמשֶׁה, יַתְטַמַּר מַלְכָּא מְשִׁיחָא ט' יַרְחִין, כְּיַרְחִין דְּיוֹלֵדָה, וְאִינוּן ט' יַרְחִין, כַּמָּה צִירִין וַחֲבָלִים יִטוֹל עַל גַּרְמֵיהּ.
לְסוֹףֹ שְׁנֵים עָשָׂר יְרָחִים יִתְגַּעֵשׁ וְיִרְעַשׁ כָּל הָעוֹלָם. וּבֵין הַזְּמַנִּים הַלָּלוּ הַשְּׁכִינָה תֵלֵךְ וְתַחֲזֹּר לְגַבֵּי הַמְּעָרָה שֶׁל מֹשֶׁה. יִטָּמֵן הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים, כְּיַרְחֵי הַיּוֹלֶדֶת. וְאוֹתָם תִּשְׁעָה יְרָחִים, כַּמָּה צִירִים וַחֲבָלִים יִטֹּל עַל עַצְמוֹ.
וּבֵין כָּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַסְגֵּי צַעֲרֵיהּ, וְיֵעוֹל לְגוֹ שְׁבִילִין דְּאִילָנָא חָדָא, דְּאִית לֵיהּ אִילָנָא קַדִּישָׁא רַבְרְבָא וְתַקִּיף. וְתַמָּן בְּשִׁבְעִין עַנְפִין, יִטוֹל מְכִילָן דַּאֲלַכְסוֹנִין, וְיִטוֹל לְשִׁבְעִין מְמַנָּן, דְּסַחֲרָאן לְשִׁבְעִין עַנְפִין דְּאִילָנָא, גּוֹ אִינוּן מְכִילָן אֲלַכְסוֹנִין, וְיִשְׁתַּכְּחוּן אֲסוּרִין חַד תַּקְלָא דִּמְכִילָא וּפַלְגּוּ. כְּדֵין יָחֵית לוֹן מִכָּל עֲנָפָא וַעֲנָפָא.
וּבֵינְתַיִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַגְדִּיל צַעְרוֹ, וְיִכָּנֵס לְתוֹךְ הַשְּׁבִילִים שֶׁל אִילָן אֶחָד, שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִילָן קָדוֹשׁ גָּדוֹל וְתַקִּיף. וְשָׁם בְּשִׁבְעִים עֲנָפִים יִטֹּל הַמִּדּוֹת שֶׁל הָאֲלַכְסוֹנִים, וְיִטֹּל אֶת שִׁבְעִים הַמְמֻנִּים שֶׁמַּקִּיפִים אֶת שִׁבְעִים עַנְפֵי הָאִילָן, תּוֹךְ אוֹתָם הָאוּכְלוּסִים מִדּוֹת הָאֲלַכְסוֹנִים, וְיִמָּצְאוּ אֲסוּרִים בְּמִשְׁקָל אֶחָד שֶׁל מִדָּה וָחֵצִי. אָז יוֹרִיד אוֹתָם מִכָּל עָנָף וְעָנָף.
וְכַמָּה עַנְפִין זְעִירִין וּדְלָא זְעִירִין יִתָּבְרוּן בְּמֵיחַתְהוֹן מִתַּמָּן, בְּגִין דְּאִתְאַחֲדָאן גּוֹ עַנְפִין, וּבְמֵיחַתְהוֹן יִתָּבְרוּ. כְּדֵין כַּמָּה סַגִּיאִין מֵעַמָּא קַדִּישָׁא יִתָּבְרוּן בֵּין רַגְלִין דִּשְּׁאָר עַמִּין. וְכָל אִינוּן מְמַנָּן, יַעַבְרוּן לוֹן גּוֹ נְהַר דִּינוּר, וְיִתְעַבְרוּן מִשּׁוּלְטָנֵיהוֹן.
וְכַמָּה עֲנָפִים קְטַנִּים וְשֶׁלֹּא קְטַנִּים יִשָּׁבְרוּ בְּהוֹרָדָתָם מִשָּׁם, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱחָזִים תּוֹךְ הָעֲנָפִים, וּבְהוֹרָדָתָם יִשָּׁבְרוּ. וְאָז כַּמָּה גְדוֹלִים מֵהָעָם הַקָּדוֹשׁ יִשָּׁבְרוּ בֵּין רַגְלֵי שְׁאָר הָעַמִּים. וְכָל אוֹתָם הַמְמֻנִּים יַעֲבִירוּ אוֹתָם בְּתוֹךְ נְהַר דִּינוּר, וְיָעָבְרוּ מִשִּׁלְטוֹנָם.
וּבֵין כָּךְ מָשִׁיחַ צִירִין וַחֲבָלִין יְהוֹן לֵיהּ כְּיוֹלֵדָה. וְעַל הַהוּא זִמְנָא כְּתִיב, (תהלים כ) יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה. דְּאִינוּן תֵּשַׁע פְּסוּקִים כְּיַרְחִין דְיוֹלֵדָה. וְשִׁבְעִין תֵּיבִין, דְּהָא לְשִׁבְעִין שְׁנִין בְּאֶלֶף שְׁתִיתָאָה, יוֹלִיד וְיִשְׁלוֹט עַל כָּל עָלְמָא. וּבְגִין כָּךְ בְּאִינוּן תִּשְׁעָה יַרְחִין, יִתְחֲזוּן בְּכָל לֵילְיָא, מִפַּלְגוּ וָאֵילָךְ, רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ לְבַר מֵרְקִיעָא, מְגִיחָן קְרָבִין אִלֵּין בְּאִלֵּין, עַד דְּיִנְהַר צַפְרָא.
וּבֵין כָּךְ יִהְיוּ לַמָּשִׁיחַ צִירִים וַחֲבָלִים כַּיּוֹלֵדָה. וְעַל הַזְּמַן הַהוּא כָּתוּב, (תהלים כ) יַעַנְךְ ה' בְּיוֹם צָרָה. שֶׁאוֹתָם תִּשְׁעָה פְסוּקִים, כְּיַרְחֵי הַיּוֹלֵדָה. וְשִׁבְעִים תֵּבוֹת, שֶׁהֲרֵי לְשִׁבְעִים שָׁנִים בָּאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי יוֹלִיד וְיִשְׁלֹט עַל כָּל הָעוֹלָם. וּמִשּׁוּם כָּךְ בְּאוֹתָם תִּשְׁעָה יְרָחִים יִרְאוּ בְּכָל לַיְלָה, מֵחֲצוֹת וְאֵילָךְ, רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ מִחוּץ לָרָקִיעַ, עוֹרְכִים קְרָבוֹת אֵלּוּ בְאֵלּוּ, עַד שֶׁיָּאִיר הַבֹּקֶר.
לְבָתַר דְּאִינוּן תִּשְׁעָה יַרְחִין יַעַבְרוּן, כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִתְעַר לְמָשִׁיחַ דָּא, וְיַפֵּיק לֵיהּ מִגִּנְתָּא דְעֵדֶן. וְהַהוּא יוֹמָא דְּיִפּוֹק, יִזְדַּעְזַע כָּל עָלְמָא, דְּיַחְשְׁבוּ כָּל בְּנֵי עָלְמָא דִּימוּתוּן.
אַחַר שֶׁיַּעַבְרוּ אוֹתָם תִּשְׁעָה יְרָחִים, אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָעִיר אֶת הַמָּשִׁיחַ הַזֶּה, וְיוֹצִיא אוֹתוֹ מִגַּן הָעֵדֶן. וְהַיּוֹם הַהוּא שֶׁיֵּצֵא, יִזְדַּעְזַע כָּל הָעוֹלָם, שֶׁיַּחְשְׁבוּ כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם שֶׁיָּמוּתוּ.
וְעַל הַהוּא יוֹמָא כְּתִיב, (ישעיה ב) וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צוּרִים וּבִמְחִילוֹת עָפָר מִפְּנֵי פַּחַד ה'. דָּא שְׁכִינְתָּא, דְּתֵירוֹם מֵהַהוּא זִימְנָא וָאֵילָךְ, וּמָשִׁיחַ בַּהֲדָהּ. וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ, דָּא מָשִׁיחַ. בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ. כְּדֵין (שם יא) וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ וְגו'. דָּא בְּשִׁתִּין שְׁנִין דְּאֶלֶף שְׁתִיתָאָה, וְיֵהֲכוּן לְבָתַר דְּיַעֲבֵיד לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּמָּה נִסִּין.
וְעַל הַיּוֹם הַהוּא כָּתוּב, (ישעיה ב) וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צֻרִים וּבִמְחִלּוֹת עָפָר מִפְּנֵי פַּחַד ה'. זוֹ הַשְּׁכִינָה, שֶׁתָּרוּם מֵאוֹתוֹ זְמַן וְאֵילָךְ, וּמָשִׁיחַ עִמָּהּ. וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ – זֶה מָשִׁיחַ – בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ. אָז (שם יא) וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ וְגוֹ'. זֶה בְּשִׁשִּׁים שָׁנָה שֶׁל הָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי, וְיֵלְכוּ אַחַר שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּמָּה נִסִּים.
| סעיף:קו") אהה רבי אהה רבי,כמה קשה הדבר. כמה ארוך הזמן, |
כמה צרות על צרות עתידים לשונאיהם
של ישראל בגלות. וכמה ישלטו החיות,
וכמה ישאגו לטרוף מישראל.
בכל זמן וזמן עד סוף הימים.
(תיקון המלכות של המלכות הנקרא אחרית הימים.)
סעיף:קז") כעת, באחרית הימים, כפי השעה של היום
בעת שיזרח השמש מיום שישי.
דהיינו מהאלף השישית. בשעה שיקרא לפי
מנין השנים שיהיה יובל ושמיטה ביחד.
שהוא רע"ד מהיום השישי. כעת,
עתיד קול אחד להתעורר מרום מרומי הרקיעים,
קול עצב. במרירות, מה שלא היה
כזה מיום שנברא העולם.
סעיף:קח") והקול ההוא יהיה דק. בחשאי,
במרירות, ובעצבות, יורד ועולה. עולה ויורד.
וכן אמר. אילה אהובה הייתה לי מימים הראשונים.
ונשתכחה ממני. אהבים קיימים היו לי עמה.
זוכר אני החותם של צורתה,
שהיה חותם על לבי. והיה חותם על זרועי.
ואהובה הייתה חזקה בתוכי.
ורשפי שלהבת אהבתה היו שורפים בתוכי.
סעיף:קט") באותה שעה צועק ג' צעקות זו אחר זו,
ויזדעזעו הרקיעים. ויזדעזעו כל העולמות.
עד שהיו נשמעים ג' קולות.
אל הדג התנין,
ויברח ד' מאות אלף פרסאות.
ושם יושיט מצודות ויפרוש רשתות.
וימשוך אותו מן הים.
ויביאו אל הישיבה שברקיע,
ויראו ממנו כל הקושיות וכל הפלוגתות שהקשו שם.
ויהיה תפוס שם ק"ג יום.
סעיף:קי") ובעת ההיא יאסוף הקב"ה כל צבאות השמים.
וכל בני הישיבות שלו. והוא למעלה מכולם.
ומביאים לפניו אותו התנין. ויקשור ג' קשרים בעורפו,
ויקחוהו ג' האוהבים האלו,
ויחזרוהו למקום שהיה תופס שם.
והאוהבים האלו יכנסו בהיכל אחד
הנקרא אהבה. ויהיו גנוזים שם,
סעיף:קיא") ומשביע הקב"ה לכל צבאות האלו,
ולב' הישיבות, שילכו כולם לשמוע הקול
של האהובה שהיא השכינה.
שהוא חושק לשמוע קולה עימהם,
באותה שעה יתעוררו, על העם הקדוש
צרות. אלו על אלו, בדחק גדול.
והם צועקים צעקה אחר צעקה.
דמעות אחר דמעות. ויעוררו אותה. את השכינה.
שהיא משמיעה קול על בניה.
סעיף:קיב") והקב"ה קורא ואומר, זו היא איילתי,
חברתי, יונתי, שלמתי, היושבת בגנים.
שמקודם לכן לא הייתה יושבת אלא בסתר
המדרגה בפנים. כמש"א. כל כבוד בת מלך פנימה.
ועתה היא בגנים, בעזות, כאם ההולכת אחר בנה.
בשוקים וברחובות העיר, מפחד שלא יזיקו לו.
סעיף:קיג") אילתי חברתי ראי, הרי כל החברים
שבב' הישיבות של הרקיע ושל הקב"ה. כאן.
חברים שהם בני הישיבות מקשיבים לקולך
השמיעני, כי תשוקתי לשמוע קולך.
סעיף:קיד") כמה זמנים הם שלא שמעתי את קולך.
ולא ידעתי אותך.
אז היו כל בני העולם בערבוב,
עמים בעמים, אומות באומות,
ומי שלא היה ראוי למלך.
יבואו אותו שישלוט.
ויבואו עמו עמים נכרים ולשונות אחרים.
שאינם יודעים דין ולא חוקי המלכות.
וכמה מלחמות הם חושבים לעשות.
סעיף:קט"ו") ובשפה רפה, ודבור רך, יעשה כרצונו.
וישלוט. ויחשוב כמה מחשבות רעות.
ועל העם היחיד יעשה חוקים רעים.
אז תהיה צרה על צרה על אותו העם היחיד.
בו בזמן, יתחזק הקב"ה,
וירצה את האיילה שלו. שהיא המלכות.
בכמה דברי רצוי, ויחזק בה,
ויקים אותה מעפר. הוא עצמו ולא אחר.
ושתי הישיבות תשארנה עמה,
סעיף:קט"ז") ג' מלכים יישארו ויתעוררו בג' רוחות העולם.
על העם הזה. היינו ישראל.
ואותו המלך, שהיה שולט בפה רך.
ישלוט בכעס גדול וזעף ותוקף על העם הקדוש.
נס פירושו זעף. כי על זועפים מתרגם נסי" סין.
סעיף:קיז") ובחודש השלישי בארבע לחודש (ד' בסיון)
בתשע שעות ומחצה.
ילכו כל בני הישיבה עם האיילה, שהיא המלכות.
לקברו של הרועה, הנאמן ביתו.
שהוא (משה רבנו) ותיתן ג' קולות עליו.
בשעה שהשמש יפנה מן העולם.
וקברו יהיה נפתח.
ובני הישיבה ירצו להיכנס שמה.
ולא יתנו להם רשות. ויסתלקו כולם למקומם.
והיא, השכינה. תיכנס, ומתוכה יצא מי שיצא,
ותמצא את משה יושב ולומד, ונר דולק לפניו.
וכמה ריחות ובשמים מסביב לו,
סעיף:קיח") כיון שמשה רואה את השכינה.
יקום, ויתחברו יחד זה עם זה.
והקולות יתערו ברום מרומי רקיעים.
והקב"ה ישמע. ויכנס לתוך היכל אהבה.
ויקח משם ג' אוהבים,
ויפתח להם המערה של משה,
אז אותו הלילה יתעורר המשיח.
והוא ימצא שם עימהם,
ויחזרו על סודות התורה כל אותו הלילה.
במערתו של משה רבנו.
סעיף:קיט") וכשעולה עמוד השחר, יסתתר המשיח.
ויישארו משה והשכינה באותו היום.
כביום השבעות. דהיינו כמו במתן תורה.
והשכינה עולה על ההר.
וישמעו ג' קולות.
אחד כנגד אברהם – – אחד כנגד יצחק.
ואחד כנגד משה ויעקב.
זה שנאמר על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון.
הרימי בכח קולך. וגו',
סעיף:ק"כ") הרימי הרימי אמרי, שכתוב הנ"ל, הוא תקיעה,אמרי, הוא שופרביחד.
וזו, המלכות שעולה בהר, נקראת שופר תרועה.
דהיינו שופר מאותה תרועה שלמעלה . שלמעלה,
סעיף:קכא") והוא שופר קטן, כי יש אחר שנקרא שופרגדול.
שהוא בינה. שופר קטן זה נקרא שופר
הולך בתנועת הנר שהוא מלכות.
וזה שנאמר: ויהי קול השופר הולך.
כי האחר השופר הגדול. הוא שופר גנוז וסתום.
ואינו הולך, אלא זה הקטן.
הוא כאן ביום השבועות, כי זה הוא
שנתעורר ביום מתן תורה ביום השבועות.
שנאמר שם, ויהי קול השופר הולך וחזק.
סעיף:קכב") בהתעוררות השופר הזה.
שנתעורר בתרועה תקיעה ותרועה.
יתעוררו האבות מתוך המערה.
ויעלו ברוח, ויבואו אליה. ומהקול ההוא,
כמה רשעים בארץ הקודש ימותו,
ויסתלקו מהעולם. היום ההוא.
יעלו תפילות ישראל בכל מקום שהם
לפני המך הקדוש.
והאבות יבואו יחד ויהיו באותו ההר.
ומשה יעלה עימהם. ושם הוא יסתכל באבות.
והאבות יסתכלו בו. וכולם יעלו למערתו של משה.
ומשיח יתעורר אליהם וכולם יתחברו ביום הזה,
סעיף:קכג") וביום הזה יתעוררו עשרת השבטים
לעשות מלחמה לד' רוחות העולם,
עם המשיח שנמשח עליהם. ויקבל המשיח,
דהיינו שיהיה נמשח על ידי כהן צדק אחד
ושבעה רועים נאמנים עמו.
סעיף:קכד") ומשיח זה הוא משבט אפרים.
ומזרע ירבעם בן נבט, הוא בנו של אביה,
שמת בנעוריו, ובאותו יום שמת נולד לו בן,
ונלקח מבית ירבעם אל המדבר.
ושם לקחוהו מאה ושבעים גיבורים.
שכולם היו צדיקים משבט אפרים.
שלא נמצאו בחטאו של ירבעם.
סעיף:קכה") ומבן איבה זה. יצא המשיח הזה,
ועל זה כתוב: וספדו לו כל ישראל וקברו אותו.
מקרא זה סתום,
כי הוא נבואה לשעתה. ונבואה לעתיד לבוא
כי כן יהיה לעתיד. שכל ישראל יספדו על
משיח בן אפרים יוצא חלציו,
כי זה לבדו יבא לירבעם אל קבר יען נמצא בו
דבר טוב אל ה' אלוקי ישראל בבית ירבעם.
זה רומז על משיח, שהוא דבר טוב אל ה'.
סעיף:קכו") כיון שידעו האבות, שהקב"ה פקד לאיילה
שלו, שהיא השכינה, ולעמו,
כמה שמחה על שמחה תהיה ביום ההוא.
בארץ הצפון במלכות תימן.
כמה צרות על צרות יתעוררו ביום הזה
על ישראל, ותתקבל תפילתם ברצון.
ובערב יום הזה, תחזור השכינה הביתה.
והמשיח למקומו. והאבות לתוך המערה שלהם.
סעיף:קכז") השכינה תלך ותחזור למשה שבעים יום.
לסוף שבעים יום תעלה צעקת
ישראל לפני המלך הקדוש.
שיהיו מצירים להם בכל רוחות העולם.
ובית כנסת אחד לצד הדרום, יאבד ויחרב,
וחמשה צדיקי אמת יהרגו ביניהם, (ה"ג)
סעיף:קכח") אז לסוף ל"ב ימים אחר שיהרגו אנשי בית
הכנסת ההוא,
ילבש הקב"ה קנאה לשופר קטן הזה,
שהוא המלכות. ואותו משיח בן אפרים.
יפשוט פרשות, כשור אחד שקרניו עולות כקרני רעם.
סעיף:קכט") ואותו השופר הקטן. שהוא המלכות.
יתקע תרועה תקיעה ותרועה
ג' פעמים בראש ההר כבתחילה.
אז ייסעו הדגלים של המשיח ההוא,
וייפול רעש על העולם על ידי קולות השופר.
וכל בני העולם ישמעו ויראו. כש"א,
כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס
הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו,
סעיף:קל") אז יתבערו הגלולים מן ארץ הקודש,וגו'
מלחמות יעשו בני ישמעאל עם המשיח.
והם יבואו וישתחוו לריבון העולם
בהר הקדוש ירושלים.
ואלו המלחמות תהיינה באלף השישי.
סעיף:קלא") בחודש בול מר חשוון יפלו שונאי ישראל.
ויעברו כל אלו הגילולים שיישארו בארץ הקודש.
ומשם ילכו ישראל. ויתעורר מלחמה על העולם.
ובעוד שאלו יעשו מלחמה עם כל בני העולם.
יתקבצו בניו של אדום. על ארץ הקודש,
ויתפשו אותה
וישלטו עליה י"ב חודשים.
סעיף:קלב") לסוף י"ב חדש יתגעש וירעם כל העולם.
ובין הזמנים האלו, תלך השכינה
ותחזור למערה של משה,
ויסתתר מלך המשיח תשעה ירחים.
כירחים של היולדת. ובאלו ט' יריחים.
כמה צירים וחבלים יקבל על עצמו,
סעיף:קלג") ובין כך הקב"ה ירבה צערו.
ויכנס לתוך שבילים של אילן אחד.
כי יש לו אילן קדוש גדול וחזק.
שהוא ז"א עץ החיים. ושם שבעים ענפים
ייקח מדות של אלכסונים מלכות הממותקת בבינה.
(נקרא אלכסון. עיין בזוהר. לך.לך דף ח' עיין שם)
וייקח שבעים הממונים של שבעים אומות.
המסובבים שבעים הענפים של האילן.
ייקחם תוך אלו המידות של האלכסונים,
ויהיו נמצאים אסורים במשקל אחד של מדה ומחצה.
אז יורדים מכל ענף וענף.
פירוש: שהוא מקור המיתוק שבכל ספירה,
כי הבינה הם סוד מדה שלמה.
שממנה בא המיתוק של האלכסון,
והמלכות היא חצי מדה. דהיינו. רק ט'
ספירות ראשונות. שמקבלת מיתוק אלכסון מבינה.
שהם נבחנים לחצי מדה.
אבל המלכות שלה אינה מקבלת.(מלכות של מלכות).
וע"כ נחשבת לחצי מדה.
ואלו הב' בינה ומלכות. שהם מדה וחצי מדה.
שהן מקור כל המיתוקים ,
אוסרים את ע' השרים ומכניעים אותם.
ומורדים אותם מע' הענפים של האילן הקדוש.
סעיף:קלד") וכמה ענפים קטנים ושאינם קטנים ישברו
בירידת השרים משם,
משום שהיו נאחזים בענפים, ובירידתם נשברו,
אז הרבה הרבה מהעם הקדוש ישברו
בין רגלי העמים האחרים.
וכל אלו הממונים. יעברו אותם בנהר דינור.
ויהיו נעברים מממשלתם.
סעיף:קלה") ובין כך יהיו למשיח צירים וחבלים כיולדת.
ועל זמן ההוא כתוב.
יענך ה' ביום צרה, (תהילים כ')
שהם תשעה פסוקים כ' ט' יריחים של יולדת.
ויש בו ע' מילים. שרומז.
כי לשבעים שנים באלף השישי יוליד את ממשלתו.
דהיינו. שישלוט על כל העולם.
משום זה. באלו ט' יריחים יהיו נראים בכל לילה.
מחצות הלילה ולהלאה,
רכב אש וסוסי אש לחוץ מן הרקיע.
שעושים מלחמה אלו באלו עד שיאיר הבוקר.
סעיף:קלו") אחר שיעברו תשעה ירחים אלו.
אז יעורר הקב"ה את המשיח הזה.
ויוציאו מגן עדן.
ואותו היום שיצא מגן עדן.
יזדעזע כל העולם.
כי כל בני העולם יחשבו שימותו.
סעיף:קלז") ועל היום ההוא כתוב:
ובאו במערות צורים ובמחילות עפר.
מפני פחד ה', זו היא השכינה
שתתרומם מאותו זמן ולהלאה, ומשיח עמה,
ומהדר גאונו, זה הוא המשיח.
בקומו לערוץ הארץ.
אז ואסף נידחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ.וגו'
זהו בששים שנה של האלף השישי.
וילכו, לאחר שיעשה להם הקב"ה כמה נסים.
(וכאן הזוהר מסיים. וחסר תשלום העניין.)
……………………. ביאת המשיחפרשת בלק.
עורך ומגיש רבי דוד קורן. זוהר חדש. סעיף:פ")
מאמר. אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב.
דרך כוכב מיעקב. וקם שבט מישראל
………………………………………..
מאמר מפוזר בזוהר בכמה מקומות.
ראו המשך וביאור המאמר בסוף עמוד זה.
לעיון ולימוד יותר מעמיקה ראו מאמרים על
עורב והיונה. …………פרשת בהעלותך.
סוד שלושת המשחים.
משיח בן אפרים. משיח בן יוסף. משיח בן דוד,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,סעיף:פ") אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב.דרך כוכב מיעקב. וקם שבט מישראל.
אראנו. היינו לדבר הגאולה הזו.
שהיא גלות רבעית. ולא עתה. אלא לאחרית הימים.
סעיף:פא") ששת ימים היו בעולם. במעשה בראשית.
וביום רבעי ראיתי, שהאורות היו מסתלקים בו ודועכים.
השמש והלבנה והכוכבים והמזלות נגנזו בו.
כי כתוב בו. יהי מארת חסר ו'.
אלו היו ביום רבעי ממעשה בראשית.
וכמו כן נסתלקו בו המאורות ביום
שהוא האלף הרבעי, שבו נחרב בית המקדש.
סעיף:פב") בכה רבי שמעון ואמר.
אוי שהגאולה נמשכת. מי יכול לסבול אותה.
אמר לו. אהה רבי אהה רבי.
אלו היית יודע כמה בהלה ובלבול עשה
הקב"ה בכל הרקיעים.
בשעה שגזר ומסר את ישראל
בידיה של אותה שפחה, להשתעבד תחת אותו אדום.
סעיף:פג") בשעה שהיו כותבים פסקי דינים ברקיע,
מטרם שנחתמו בטבעת החותם המלך.
קרא הקב"ה לכל צבאות השמים.
וקרא לגבריאל שקסת הסופר במותניו.
ואמר לו. עכב הפסוקים מטרם שנחתמו.
ואבכה על בני. ואעשה להם מספד ואבל.
משביעני אתכם כל צבאות השמים.
שתעזבו אותי. אל תאיצו לנחמני.
כש"א (ישעייה. כ"ב) על כן אמרתי שעו מני אמרר
בבכי אל תאיצו לנחמני על שוד בת עמי.
סעיף:פד") בעט בעיטות ברקיע שנקרא ערבות. ועשו בובקיעות, וחלונות פתוחים. פתח ואמר:
בני . בני אהובי מעי, גדלתי אתכם
ונשאתי אתכם כאב הנושא את בנו.
למדתי אתכם יראתי.
השלטתי אתכם על כל אומות העולם.
חטאתם לפני בכמה חטאים,
עברתי עליכם, כלומר שמחלתי לכם.
משום שבנים יקרים אהובים הייתם לפני.
סעיף:פה") בני בני אקרא לארבע רוחות העולם.
ואשביע אותם עליכם
(תפארת) מזרח מזרח, בשבועה עליך.
אם בני יתפזרו בינך.
תסתכל בתואר ובצורה שלהם,
איך והמספד אשר שם. עד שכל צבאות
השמים חשבו שכל העולמות יתהפכו.
סעיף:פו") בני בני, כשהייתם בביתי בחיק אמכם.
בעדונים בתענוגים, לא השגחתם עלי.
בני בני מה אעשה לכם. גזרות גזרתי בשבועה,
לגלותכם. אלא אני ואתם נגלה.
סעיף:פז") משה רעיא מהימנא. איך לא תשגיח
על בני, צאן קדושים שמסרתי בידך.
(תפארת) מזרח מזרח התעורר אל משה.
ותבכו ותספדו על בני.
השמיעו אבל ומספוד יחד.
עד שאני אשמע ואדאב עמכם,
(שפירושו דואב וכואב)
סעיף:פח") בני בני אהובי נפשי,
איך תלכון בכבלים חזקים. ידכם קשורים לאחור.
בנים שגודלו במעדני, בנים שהם יקרים מפז וספירים.
בנים חסידים קדושים.
איך תפלו ביד נכרים שאינם מרחמים כלל.
בשר הקדוש שבגופיכם,
איך הושלך וחולל בשווקים וברחובות.
בני בני אוי עליכם ועלי. אז קרע לבוש מלכות שלו.
והיינו שכתוב: בצע אמרתו.
סעיף:פט")(בינה. חסד) דרום דרום. בשבועה עליך.
כשיתפזרו בני בך. תסתכל בהם איך נשחר
צורתם. וימינם שבורה בין העמים.
דרום דרום. בשבועה עליך.
שתעורר לאברהם אוהבי. ואמור לו.
איך נפלו בניו. ונתפזרו בין שונאיהם.
ותבכו ותספדו עליהם.
דרום דרום. בשבועה עליך.
שתשמור בני אוהבי נפשי כשיתפזרו בתוכך.
סעיף:צ") צפון צפון (חכמה גבורה)
התעורר בקול בכיה. ומספוד ואבל ויגון על בני.
ואמור לו אל העקוד על מזבחי. (דהיינו יצחק.)
איך הולכים בניו בגלות. איך נופלים בחרב.
אל תאמרו זה ואל תודיעו זה ליעקב אביהם
שלא יהפך העולם ברגע.
סעיף:צא") (מלכות) מערב מערב.
התעורר לאנקת חללים. והמלחמות החזקות
של בני. התעורר אל אהובתי.
יונתי תמתי.כלומר השכינה. איך הולכים בניה בגלות.
ואיך הם מתפזרים בכמה צדדים.
סעיף:צב") אחותי בתי רעיתי, הרועה שלי.
אהובת נפשי כלומר השכינה.
מה נעשה מן בנינו, מה יעשו הם.
אהובתי אחותי אני אומר לך.
אם עולה ברצון עליך, הנה את מרובעת.
שכוללת ארבע ספירות.
חכמה בינה תפארת ז"א. מלכות.
וכנפים שלך פרושות לד' רוחות העולם.
בשבועה עליך בתי יחידתי,
שתלך עימהם ולא תעזוב אותם.
ותכסה עליהם בד' רוחות העולם.
ואם לא תעשה כן, הם יאבדו מן העולם.
סעיף:צג") מה אומר לך, רבי'
באותו שעה שכנסת ישראל. דהיינו השכינה.
שמעה זאת. הרימה קול,
ונזדעזעו י"ח עולמות והקב"ה עמה,
ואז קול ברמה נשמע נהי תמרורים
רחל מבכה על בניה, והקב"ה אז,
ויקרא אדני ה' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד
סעיף:צד") מי ראה הבהלה שבכל הרקיעים.
מי ראה הבלבול והמספד. אשר שם
עד שכל צבאות השמים חשבו
שכל העולמות יתהפכו.
סעיף:צה") אמר לה הקב"ה לכנסת ישראל.
בתי יחידתי שלי.
תלכי לחפות עליהם ולדור עם בנינו.
אמרה לו. ריבון העולם לא אלך.
אחר שגדלת אותם, ותיקנת אותם, והגדלת אותם,
אהיה רואה, ששונאיהם אוכלים אותם.
ותשכח אותנו שם,
אז נשבע לה הקב"ה להקים אותה,
ולגאול את ישראל. ולהוציאם מן הגלות.
כש"א: כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו',
ויש תקווה לאחריתך. ושבו בנים לגבולם.
סעיף:צו") ועל זה, כלומר כיון ששמעה זה. יצאה ממנו.
ללכת לגלות. כיון שיצאה ממנו.
פתח הקב"ה על כל צבעות השמים. ואמר,
איכה יועם זהב.
וכל אחד הקינה של אלפא ביתה.
הקב"ה בלבדו אמר לה,
אחר שיצאה רחל. שהיא סוד המלכות.
שמחזה ולמטה, בגלות. קשר אהבה.
באותה השנייה, דהיינו במלכות שמחזה ולמעלה.
שנקראת לאה. וחתמו פסקי דין.
סעיף:צז") ועתה נחזור לפרשה בלעם.
כי ודאי הגלות. נמשכת. אראנו ולא עתה.
שואל. על מי אומר אראנו. ומשיב.
היינו על אותו שנאמר עליו.
מאנה להינחם על בניה כי איננו.
ואמר אראנו כשיבא לפקוד את האילה.
שהיא השכינה להוציאה מגלות.
ולא עתה. ולא בזמן קרוב.
אשורנו ולא קרוב. היינו אני מסתכל בו,
אבל לא עתה אלה לזמן רחוק.
דרך כוכב מיעקב. ………………….. ………
| המשך המאמר: |
בזמן מלך המשיח פרשת בלק.
עורך ומגיש רבי דוד קורן. זוהר סעיף:תקא')
אראנו לא עתה. כי דברים אלו מהם שנתקיימו
באותו הזמן, ומהם לאחר זמן.
בזמן של מלך המשיח.
למדנו, עתיד הקב"ה לבנות את ירושלים.
ולהראות כוכב אחד קבוע,
הנוצץ ב.ע' כוכבים רצים, וב. ע' רוחות.
שמאירים ממנו באמצע הרקיע.
ויהיו מצטוים ומונהגים ממנו ע' כוכבים אחרים.
ויהיה מאיר ולוהט ע' ימים.
סעיף:תקב') וביום השיש, בכ"ה בחודש השישי.
(חודש אלול מזל בתולה כ"ה באלול. יום בריאת העולם)
ויהיה מאיר ולוהט ע' ימים לסוף ע' ימים.
שיכסה ולא יהיה נראה.
ביום הראשון יראה בעיר רום.
(דרום) קו שמאל ביטול ג' ראשונות.
ובאותו יום יפלו ג' חומות עליונות מעיר
ההוא רומי והיכל הגדול אשר שם יפול.
ומושל של אותו העיר ימות.
אז יתפשט כוכב ההוא להראות בעולם.
בזמן ההוא יתעוררו מלחמות חזקות בעולם
לכל ד' צדדים ואמונה לא תמצא ביניהם.
סעיף:תקג') ובאמצע העולם. כשיאיר כוכב ההוא
באמצע הרקיע.
יקום מלך אחד רב ושליט בעולם.
ורוחו יתגאה על כל המלכים ויעורר מלחמה
בב' צדדים, ויתגבר עליהם.
סעיף:תקד') ביום שיתכסה הכוכב,
תזדעזע ארץ הקודש. מ"ה מילין.
סוד הויה ז"א. (יוד הא ואו הא.)
מסביב המקום של בית המקדש..
ומערה אחת מתחת הארץ תתגלה.
וממערה ההיא תצא אש חזקה לשרוף העולם.
וממערה ההיא יגדל ענף אחד גדול ועליון,
שישלוט בכל העולם. ותינתן לו המלכות.
וקדושים עליונים יתקבצו אליו.
אז יתגלה המשיח בכל העולם.
ותינתן לו המלכות.
סעיף:תקה') ובני העולם, בשעה שיתגלה המשיח.
יהיו נמצאים בצרה אחר צרה.
ושונאי ישראל יתגברו.
אז יעורר עליהם רוחו של המשיח.
וישמיד את אדום הרשעה.
וכל ארץ שעיר ישרוף באש.
אז כתוב: וישראל עושה חיל. זה שנאמר,
והיה אדום ירשה ויהיה ירשה שעיר אויביו,
כלומר אויביו של ישראל.
וזה וישראל עושה חיל,
ובעת ההיא יקים הקב"ה לתחיה את מתי עמו.
ויסיר מהם המוות,
זה שנאמר. ימין ה' עושה חיל.
לא אמות כי אחיה,
וכתוב: עלו מושיעים, ואז והיה ה' למלך.
סעיף:תקו') אמר לו רבי אבא. מה שנאמר.
כי השמחה תצאו. וגו'. אלא כשישראל יצאו מן הגלות
השכינה תצא עימהם. ועמה יצאו.
זה שנאמר בשמחה תצאו,
דהיינו בהשכינה הנקראת שמחה,
ששון זהו הקב"ה, רבי יצחק אמר,
זהו צדיק. כלומר יסוד של ז"א. זהו שכתוב,
ששון ושמחה ימצא בה. שהם יסוד ומלכות.
אמר רבי שמעון.
צדיק. שהוא יסוד של ז"א נקרא ששון.
ומיום שכנסת ישראל נפלה בגלות.
נמנעו הברכות לרדת לעולם מצדיק הזה.
בזמן ההוא בזמן הגאולה. מה כתוב.
ושאבתם מים בששון.
אלו הם אבא (חכמה) אמא (בינה)
שמשם שואב היסוד.
פירוש אחר. ממעייני הישועה הם נצח והוד.
שמהל מקבל היסוד.
והכול מקבלים ממבועים העמוקים הנובעים
שהם חכמה ובינה, אז.
ואמרת ביום ההוא אודך ה' וגו'.
צהלי ורני יושבי ציון. וגו'
ברוך ה' לעולם אמן אמן,
ימלוך ה' לעולם אמן אמן.
…………………………………
ביאור המאמר של הזוהר.
(אני רבי דוד מצהיר: הביאורים בסוגריים שנכתבו באותיות קטנות הם באורים שלי ואין להתייחס להם באופן מוסמך.)
ביאור המאמר של הזוהר
כל המאמר הזה סובב לבאר הכתוב.
אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב
דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ
פאתי מואב וקרקר כל בני שת והיה אדום ירשה.
והיה ירשה שעיר אויביו וישראל עושה חיל.
ותחיל מבואר. אראנו ולא עתה אשורנו וגו'.
אשר ולא עתה. משמע לא עתה אלא בזמן קרוב.
אשורנו ולא קרוב. משמע. בזמן רחוק
שהוא זמן של מלך המשיח.
אחרי זה סובב לבאר. דרך כוכב מיעקב.
זה שנאמר: עתיד הקב"ה לבנות את ירושלים.
ולהראות כוכב אחד קבוע, שהם סוד המלכות.
שהיא קבועה בזיווג עם ז"א שנקרא יעקב.
מנוצץ ב.ע' כוכבים רצים, וב. ע' רוחות.
שמאירים ממנו באמצע הרקיע.
העניים הם סוד ספירת חכמה.. וכאן מורה על הארת החכמה.
ואומר שהכוכב כולל מימין ושמאל.
אשר הארת קו ימין שבו מכונים ע' ניצוצות.
שהוא רוחות.
וקו שמאל מכונה ויהיה מאיר ולוהט ע' ימים.
כלומר רצים. משום שהארת השמאל מאירה בריצה. ובחיפזון.
שמאירים ממנו באמצע הרקיע. כלומר
שהם כוללים בקו אמצעי של המלכות.
כי כל זה. נאמר דרך כוכב מיעקב.
אשר כוכב הוא מלכות.
(שהם כ"ב האותיות. כ"ו האור שמאיר בכלים).
וקו אמצעי הוא יעקב. הנקרא ישראל.
שהם הסוד קו אמצעי.
ויהיה מאיר ולוהט ע' ימים לסוף ע' ימים.
שהם ע' שרי אומות העולם,
שהם בחינת קו שמאל. גם הם יינקו מכוכב הזה.
שזה סוד הכלי של עולמנו המלכות שבנוי משבע ספירות
נגד שבעת ימי הבריאה במעשה בראשית.
חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות.
שבכל ספיה יש את השלמות של עשר הספירות.
שהם סוד ע' נפש ליעקב שהם ע' אומות העולם.
כבר למדנו. בקורס מבוא לקבלה. בחינה ב' בינה.
צמצום ב'. בסוד תשובה. שהמלכות עלתה לבינה.
וכבר ידעת. שהכלים של המלכות הם מבינה.
משום זה המלכות שלנו. חסרה בה בחינת עצמה.
שהם סוד מלכות של מלכות.(הנקרא לב האבן)
הנקרא מנעולה. שהיא נגנזה עד גמר התיקון.
ובמקומה משמש יסוד המלכות (ירח). הנקרא המפתח.
יוד הה וו הה. ט' אותיות ט' כלים.
כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד.
אלא ט' ספירות הראשונות שבה. ובחינתה עצמה
שהיא מלכות של מלכות חסרה. כי נגנזה.
וזה הסוד שנאמר. וביום השיש, בכ"ה בחודש השישי
שהוא יסוד. ויהיה מאיר ולוהט ע' ימים לסוף ע' ימים.
שהם הכלי של המלכות. הנקרא כ"ה.
(ראו שעור על מזל בתולה. הנשלט על ידי כוכב כוכב.
בתולה בתו של האל שהיא המלכות.
שהיא בחודש השישי יסוד. עפר קו אמצעי.)
שכל האורות הנקראים כ"ה ירחים. יראו
בכ"ה ימים. הם מגעים עד ספירת יסוד.
כלומר שהארת החכמה שנקרא כוכב תמצא רק במלכות
שביסוד. שהוא כ"ה בחודש השישי. שה"ס. עטרת יסוד.
הנקרא מפתיח ולא מלכות ממש. שהוא המנעולה.
כי כבר למדנו שעד גמר התיקון שהמלכות של המלכות שלנו.
שהיא נקראת אחרית הימים. שהיא אחרית הספירות.
הנקראים בסוד ימים. שהוא יום השבים. המנעולה.
היא אינה ראויה לאור מחמת כוח הצמצום הרוכב עליה.
בגלל חוק לחם ביזיון.
וזה הסוד שנאמר ויהיה מאיר ולוהט ע' ימים לסוף ע'ימים.
שיכסה ולא יהיה נראה. יתכסה האור ולא יאיר שם.
כי המנעולה נגנזה ואינה מקבלת שום אור.
ותדע שהפרט והכלל שווים זה לזה.
ימין פרט אמצע כלל שמאל פרט.
וכמו בגאולות הקודמות של המלכות.
המלכות שהם סוד השכינה נבנית בדרך ג' קווים.
בב' צדדים, ויתגבר עליהם כן בגאולה העתידה צריך הסדר להתחיל כן.
ואחר שהמלכות נמתקת בבינה,
שהם סוד קו ימין. הנה אז
אין עוד גילוי מן הארת החכמה.
ותחילת הארת החכמה היא בקו שמאל.
ובאותו יום יפלו ג' חומות עליונות מעיר
ההוא רומי והיכל הגדול אשר שם יפול.
כלומר ההארה הראשונה של החכמה תהיה להלחם
בבחינת שמאל. דין אש. בלי ימין החסד מים.
שהיא הארת החיצוניים הקראת עיר רומי.
אז ילחם עמהם הכוכב הבא מקו אמצעי.
בכוח המסך שבקו האמצעי .
וימעט הג' ראשונות של הארת קו שמאל הזה.
(בסוד שמאלו לתחת לראשי וימינו יחבקני).
ובאותו יום יפלו ג' חומות עליונות מעיר
כלומר שיפלו הג' הספירות הראשונות. של השמאל.
המכונים ג' שרים. עליונים. של הקליפה.
(סוד מזל שור ספירת גבורה של יצחק אבינו. סוד שור תם ושורמועד. ופרה אדומה. ומשיח בן אפרים עיין במאמרים והשעורים שלרבי דוד קורן.)
ששליטתם של השרים הממונים תיפול והם ימותו.
אז מתפשטת שליטת המלכות שהיא מסוד
קו אמצעי.להראות בעולם.
על זמן הזה נאמר. דרך כוכב מיעקב.
כלומר בזמן ההוא שהביא לנפילת רומי. הנ"ל.
יתעוררו מלחמות ומחלוקות בד' רוחות העולם.
ימין ושמאל. וכן מלחמות של קו אמצעי.
וזה סוד שנאמר.
בזמן ההוא יתעוררו מלחמות חזקות בעולם
לכל ד' צדדים ואמונה לא תמצא ביניהם
שאמונה זה סוד המלכות.
שזה הוא מטרם שהמלכות הנקראת אמונה נמצאת בינהם.
אבל אחר כך.אחר כך שנגלה הכוכב והכה לרומי.
שהוא השמאל. בלי הימין. אז ובאמצע העולם.
כשיאיר כוכב ההוא
באמצע הרקיע. יקום מלך אחד רב ושליט בעולם.
ורוחו יתגאה על כל המלכים ויעורר מלחמה
בב' צדדים, ימין ושמאל. ויתגבר עליהם
כלומר כאשר יקבע תיקון קו אמצעי בעולם.
שהיא המלכות, וברקיע שהוא ז"א.
יקום מלך אחד רב ושליט בעולם.
שהוא מלך המשיח.
ובני העולם, בשעה שיתגלה המשיח.
יהיו נמצאים בצרה אחר צרה. ושונאי ישראל יתגברו. אז יעורר עליהם רוחו של המשיח.
וישמיד את אדום הרשעה. וכל ארץ שעיר ישרוף באש
ויתרגזו וילחמו ימין ושמאל שהם פרט ופירוד
הנקראים פאתי מואב. כי הם מחיצוניות.
נגד קו אמצעי שהוא מלך המשיח שיתגבר עליהם.
בסוף ע' ימים. שהוא המלכות של המלכות
(הנקרא לב האבן)
שהיתה גנוזה בכל ששת אלפים השנים.
והאור לא הגיה אליה ונתכסה במקומה. כנ"ל
תזדעזע ארץ הקודש. מ"ה מילין.
ארץ הקודש ה"ס המלכות
מ"ה מילין רומז על ז"א שהם הויה במילוי אלפין
בגימטרייה מ"ה יוד הא ואו הא = מ"ה = אדם.
ואומר שהשם מ"ה שהוא ז"א (עץ החיים)
ישפיע גבורות קדושות למלכות,
שהיא תזדעזע. כלומר מסביב יסוד המלכות
שהם סוד מקום בית המקדש.
ומערה אחת מתחת הארץ תתגלה.
וממערה ההיא תצא אש חזקה לשרוף העולם.
וממערה ההיא יגדל ענף אחד גדול ועליון,
שישלוט בכל העולם. ותינתן לו המלכות
ומערה אחת מתחת הארץ תתגלה. כלומר
מקום המנעולה הגנוזה. שהיא סוד המלכות של המלכות.
שלא קיבלה שום תיקון עד הנה,
וממערה ההיא תצא אש חזקה לשרוף העולם.
כלומר המנעולה בעצמה, המכונה אש קשה.
שעד עתה בכל מקום שנגלתה הייתה
שור]פת ומכלה כל האורות מאותו המקום.
וממערה ההיא יגדל ענף אחד גדול ועליון,
שישלוט בכל העולם. ותינתן לו המלכות
ואז תקבל תיקונה השלם.
שהם הסוד. וקם שבט מישראל. שהוא המשיח.
שיקבל אז העטרה שלו מתיקון הגדול של מנעולה.
שהוא יקבל המלכות השלמה שנשלמה אז.
וזה הוא משיח בן יוסף.
ואז עוד לא נגמר כל התיקון. זה שנאמר.
ובני העולם, בשעה שיתגלה המשיח.
יהיו נמצאים בצרה אחר צרה.
כי להיות מבחינת קו שמאל אין תיקונו עולה
בשלמות וצרות תבואנה בעולם.
ושונאי ישראל יתגברו.
וזה יהיה נמשך עד שיתגלה
משיח בן דוד שהוא קו אמצעי.
וזה שנאמר. אז יעורר עליהם רוחו של המשיח.
שהוא משיח בן דוד
וישמיד את אדום הרשעה. וכל ארץ שעיר ישרוף באש.
שהוא סוד הכתוב. והיה אדום ירשה.
שישחית מלכות אדום. והיא ירשה שעיר אויביו.
שזה סוד הכתוב. והיה ירשה שעיר אויביו.
כלומר אויביו של ישראל.
ואז כתוב: וישראל עושה חיל.
ברוך ה' שזיכני לכתוב לכם עם קדוש את המאמר הזה.
ברוך ה' לעולם אמן אמן,
ימלוך ה' לעולם אמן אמן.
באהבה רבה לרשותכם תמיד רבי דוד קורן. ……………………
…………….
| פרשת בלקשער הפסוקים: האר"י סימן כ"ב: |
עורך ומגיש: רבי דוד קורן,
וירא בלק בן צפור את כל אשר וגו':
ראיתי לבאר כאן, ענין בלק ובלעם,
שהיו קוסמים וחכמים, שאין כמותם בעולם.
וכמ"ש חז"ל כי בבחי' אחת היה בלק טפל לבלעם. ובבחי' אחרת, היה בלעם טפל לבלק.
וגם בזוהר האריך בענין בלק ובלעם,
כי נקרא בלק בן צפור, ע"ש חכמתו שהיה קוסם,
ע"י צפור א':
הגהה א"ש, אני פרשתי בזוהר, כפי דבריהם,
כי בן צפור, ירצה דדריש כן מלשון בינה שהיה מבין חכמתו מאמצעות אותו הצפור הנקס"ם:
גם ראינו תכלית שנאתם עם ישראל על חנם,
משא"כ בזולתם. זולתי עמלק,
שגם הוא היה שונא גדול לישראל.
ולכן רצוני לייסד ענין זה, על מאמר ספר הזוהר בפרשת בלק
דף קצ"ט ע"ב שורה כ"ג, וז"ל,
ודוד מלכא אמר, (תהלים ט')
כי הנה הרשעים ידרכון קשת כוננו חצם וגו', ואע"ג דהאי קרא וכו', אמרו עמלק, ע"ם ל"ק,
עמא דלקא לון וכו'. בלק, בא לק וכו',
בלעם, ב"ל ע"ם וכו'. האותיות הנשארות.
עמ"ק, בלבל עמק המחשבה דילהון,
דלא ישלטון, ולא ישתארו בעלמא וכו' עכ"ל:
דע, כי כל דברים אלו מיוסדים, ע"ד בחי'
גלגול נשמותיהם, מהיכן נשרשו.
הנה עמלק הוא בחי' פסולת הרע, שהוברר מן
קין בן אדה"ר, והוא בחי' אחת,
מן ה' מיני ערב רב, שנתערבו בישראל,
שהם, עמלקים, רפאים, כנזכר בזוהר בפרשת בראשית
כי גם בערב רב, היה עירוב רע של קין ושל הבל.
ולכן עמלק שונא גדול לישראל היה,
וכמ"ש למטה בפסוק ויסר קיני מתוך עמלק,
כי הטוב שבקין, נברר ביתרו הנקרא חבר הקיני,
הנפרד מקין, ר"ל מן הרע של קין, שהוא עמלק:
ובלק ובלעם, היו מעורבים משתים רעות,
מן הרע של קין, ומן הרע של הבל,
ולכן יש בכל אחד מהם ב' אותיות ב"ל, מן הבל,
וכמבואר לעיל בפסוק (שמות ב')
וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה,
כי לא הוברר מן הבל, רק ה' אחרונה, והיא הטוב שבהבל, ונתנה במשה. וב' אותיות ל"ב של הבל לא הובררו,
והיה בהם הרע של הבל, ונתנו בבלק ובלעם בלב"ל:
גם בחי' הרע של קין שנתערב בהם, נרמז בשמותיהם,
כי כבר אמרנו שהרע של קין הוא עמלק,
והנה ג' אותיות הראשונות, שהם עמ"ל, נתנו בבלעם, ואותק' נשארה בבלק.
ואמנם, עם היות שבלק ובלעם,
יש בכל אחד מהם רע של קין ושל הבל,
עכ"ז עיקרו של בלק, הוא מן הרע של קין.
ועיקרו של בלעם, הוא מן הבל:
וענין בלק, נרמז בפסוק וירא בלק בן צפור, בן יתרו, שעליו נאמר (תהלים פ"ד),
גם צפור מצאה בית, אבי צפורה אשת משה,
כנזכר בזוהר בפרשת בלק דף קצ"ו ע"ב.
והטוב לקחו יתרו, ונעשה צפור טהורה.
והרע נתן בזרעה והוא בלק, דמבני בנוי של יתרו הוה, כנזכר שם. וכבר נתבאר אצלינו כי הנשמה של קין,
נתנה ביתרו. ורוח של קין, בשמואל הנביא:
וענין בלעם, נתבאר אצלינו בכמה מקומות,
איך עיקרו מן הבל, בסוד (דברים ל"ג)
ולא: קם נביא עוד בישראל כמשה,
בישראל לא קם,
אבל באומות העולם קם, ומנו בלעם.
גם ביארנו בפסוק הנה ילדה מלכה גם
היא בנים לנחור אחיך,
כי ר"ת 'היא 'בנים 'לנחור, הם הבל,
לרמוז על לבן בן בתואל הארמי, שהוא מהבל,
וכל משפחתו ג"כ היו משם, כמבואר אצלינו בפרשת תשא, במעשה העגל. ובפרט במה שהודעתיך,
כי לבן עצמו נתגלגל בבלעם:
וצריך לידע, מה ערוב יש לבלק עם בלעם,
(את סודות הפירושים ניתן ללמוד דרך השיעורים של
רבי דוד קורן, הסתכלות פנמית, צורו קשר, דרך האתר,)
הנה ביארנו בפסוק (בראשית כ"ה)
ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביון
כי בשליש אמצעי דת"ת דזעיר, שהוא החזה,
שבו התחלת גלוי האורות של יסוד דאימא,
שם מאחורוי הוא מקום התחלת כתר דרחל,
ובתוכו מתלבשים שתי עקביים דרגלי לאה ושם הוא בחי'התרפים וע"ש באורך:
אמנם הענין בקצור הוא זה, כי הנה נודע בסוד ענין
הליכת ארבע אמות בארץ ישראל,
כי גם הארת חו"ג שביסוד דאבא, יוצאות עד לאה,
ונודע, כי לאה היא ממלכות דאימא שבתוך זעיר,
ונמצא כי יש בלאה אורות דאבא.
והנה ראש לאה מכוון אחורי הדעת דזעיר אשר בתוכו
יש יסוד דאבא, עם אורות חו"ג שבתוכו.
והיסוד עצמו מלובש תוך היסוד דאימא
אשר גם בתוכו יש חו"ג אחרות. והיסוד עצמו דאימא,
מלובש תוך חלל אמצעי של גלגלת דז"א,
הנקרא דעת.
ונמצא, כי כשיוצאים אורות דאימא אל לאה,
צריכים לבקוע שתי מחיצות,
שהם כלי היסוד דאימא,
וכלי הראש דזעיר,
ואח"כ יוצאות לחוץ, ונכנסים בראש לאה,
ומתפשטים בכל שיעור קומתה,
וד העקבים שלה, המתלבשים תוך כתר דרחל כנזכר:
\\\\
והנה נתבאר שם בדרוש התרפים, כי להיות כאן מקוםהעקביים של לאה, אשר היא עצמה דין גמור,
להיותה מן אורות מועטים,
היוצאים מן מקום האורות המכוסים,
ואינם יוצאים אלא ע"י בקיעה כנזכר,
ובפרט בחי' העקבים שבה, שהם דינים קשים,
ולכן הקליפות מתאחזות שם,
ואותם האורות הנזכר של אימא,
שנתפשטו עד העקבים של לאה,
שהם בוקעים ובולקים כתר ראש רחל,
ונכנסים בתוכה כנז',
יוצא הארתם לחוץ, ונאחזים בהם החיצונים:
ונמצא, כי בחי' האורות דאימא,
שהם חלק המגיע אל שתי העקבים עצמם דלאה,
הבולקים ונכנסים תוך ראש רחל,
מה שיוצא מהם לחוץ אל החיצונים,
הוא נקרא בלק. לשתי סיבות,
אחת כפי הבנת הלשון,
כי העקבים ההם בולעים ובוקעים ראש רחל,
ונכנסים בתוכו, ואינם יוצאים אלא ע"י בליקה הנזכר,
וזהו בלק:
הגהה א"ש, מיסוד הנה ה' בוקק הארץ ובולקה וכו'
(ישעיה כ"ד):
ועוד, כי הנה יתרו אביו של בלק כנז"ל,
הנה הוא בחי' היסוד עצמו דאימא, שהוא ג"כ בחי' קין,
כמבואר אצלינו במצות ולא ירבה לו נשים,
כי היסוד דאימא נקרא אהי"ה, וכולל ד' אהי"ה הנודעים,
אלפ הי יוד הי = קי"ן
אלפ הי יוד הי = קי"ן
אלפ הא יוד הא = קמ"ג
אלפ הה יוד הה = קנ"א
שהם, ב' דיודי"ן, ואחד דאלפין, ואחד דההי"ן. וכלם בגי'יתר"ו, (א"ש, בזה האופן, ב' אהי"ה דיודי"ן
אלפ הי יוד הי = קין
אלפ הי יוד הי = קין
בימטריא שכ"ב, אהי"ה דההי"ן קנ"א,
אהי"ה דאלפי"ן קמ"ג, סך הכל יתרו).
ובלק הוא בנו נמשך ממנו, כנזכר והוא מאימא,
אשר ממלכות שבה נעשת לאה, עד העקבים שלה.
והנה הארות היוצאות מאורות דאימא שבז"א אל לאה,
הם ד' מוחין, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן
יוד – הי – ויו – הי = ע"ב חכמה
יוד – הי – ואו – הי = ס"ג בינה
יוד – הא – ואו – הא = מ"ה ז"א
יוד – הה – וו – הה = ב"ן מלכות
ושרשם נשארים בז"א, והמלרים לבד יוצאים אל לאה,
כנודע כי הנקבה רמוזה במלוי השם.
והנה ד' מלוים הנז', עם ד' כוללים שלהם, הם בגימטריאבל"ק, כי בהם היה נאחז,
בבחי תרין עקבים דלאה הבולקים ראש רחל.
ובפסוק אשר מחזה שדי יחזה, יתבאר ענין זה ביותר לקמן:
א"ש, החשבון הוא, כי מלוי ע"ב הוא מ"ו
ומלוי ס"ג הוא ל"ז, ומלוי מ"ה הוא י"ט, ומלוי ב"ן הוא כ"ו,
וד' מלוים, יחד הם כלם קכ"ח,
וד' הכוללים הם קל"ב, בגי' בל"ק:
ואמנם ענין בלעם, עיקרו מאורות דעת דאבא כנז"ל,
וזה ענינו, כי הנה אורות דאבא בצאתם לחוץ אל לאה,
צריכים לבקוע ג' מחיצות, והם,
יסוד דאבא, ויסוד דאימא, וראשו של זעיר,
ואז מתגלים ונכנסים בראש לאה.
וגם הם מתפשטים בכולה עד העקבים שלה,
וגם הם בוקעים ויוצאים, וניתנים בכתר של רחל עצמה:
והנה הכתר של רחל, הוא הנקרא מקום הבליעה,
כי הוא מלביש את שתי העקבים של לאה, ובולעם בתוכו.
והנה כל קומת רחל, היא נעשת מבחי' אורות מגולים,
שמן החזה ולמטה, ולכן הוא יותר רחמים מן לאה.
אבל במקום הזה הנזכר, נחשך האור שלה,
לפי שיש שם כמה מחיצות של כלים,
כי האור היוצא מיסוד דאימא, הנשלם בחזה ונגלה שם,
ובוקע כלי הת"ת דזעיר מאחוריו,
ויוצא לחוץ להאיר ברחל,
צריך שבתחלה יבקע מחיצת כלי הראש של רחל מצד אחוריים,
הדבוק עם הגוף דזעיר כנודע.
ואח"כ צריך שיבקע עוד שתי מחיצות,
של כל עקב ועקב משני עקבי לאה,
אשר בתוך ראשה כנזכר,
וכל עקב יש בו שתי מחיצות, אחור ופנים שבו.
ואח"כ מחיצת הכלי ראש רחל מצד הפנים,
ואז יוצאים האורות ההם אל כתר דרחל,
אשר מצד הפנים שלה,
ובהכרח הוא שמתמעט ונחלש כח האורות ההם למאוד,
ולכן נאחזים בהם החיצונים.
ובפרט עם סעם אחר שנתבאר אצלינו בענין עץ הדעת,
כי במקום שאורות דאימא נגלים מחוץ לנרתקם,
שם נאחזים החיצונים.
ולכן אותה ההארה המגיע אל הכתר עצמו דרחל,
אשר בתוכו מובלעים ב' עקבים דלאה,
יצא ממנה הארה לחוץ אל החיצונים,
והוא מקום אחיזת בלעם,
ע"ש הכתר ד רחל הבולע עקבי לאה.
ואמנם עיקרו של בלעם, הוא מאורות דאבא שנכנסו בלאה, ונתפשטו עד כתר דרחל כנזכר.
הרי כי בלק הוא מאורות דאימא שבעקבי לאה,
ו בלעם הוא מאורות דאבא שבכתר דרחל:
ונלע"ד חיים, כי בזה יובן היות בלק כלול מקין והבל,
וכן בלעם כי הרי בשני העקבים דלאה,
יש אור או"א. וכן בראש רחל.
אלא שעיקר עקבים דלאה, מאורות דאימא.
ועיקר כתר דרחל, מאורות דאבא, כנלע"ד:
ובזה תבין, איך בלק היה קוסם, ו בלעם הוא נחש,
כנזכר בזוהר והטעם הוא, כי הנחש אין כחו אלא בפיו,
וכן בלעם שעיקרו מן הבל כנז"ל,
והוא הבל הרע, היוצא מן הפה.
אבל בלק עיקרו מן קין, שהוא מאימא, שהוא בחי' מעשה, כמו שידעת בענין ל"ב אלהי"ם דבראשית,
דאבא אומר ואימא עושה. והקסם הוא ביד,
וכמש"ה וקסמים בידם, כי בלק היה יותר בקי בהם מבלעם:
ונלע"ד חיים ששמעתי ממורי ז"ל,
כי בלע"ם בגימטריא קמ"ב, כמנין
הוי"ה ואהי"ה, = מ"ז
הוי"ה ואדנ"י, אמ"ן
עם ד' כוללים שלהם. והוא ע"ש שהוא לוקח הארות ז"א,
הנקרא הוי"ה, היוצאות ללאה, הנקרא אהי"ה.
והארותיו של ז"א הנזכר,
שהם שתי ההוי"ת, היוצאות אל רחל, הנקראת אדנ"י:
עוד צריך שתדע, ענין קין והבל,
כדי שממנו יתבאר כמה עניינים בפרשה זאת.
הנה נתבאר לנו, כי ב' מיני אורות הם בכל מקום,
והם, אור פנימי, ואור מקיף,
והמקיף גדול מן הפנימי,
ולכן המקיף נקרא אהי"ה, והפנימי נקרא הוי"ה.