אילניי דחיי- דף יומי לכל חודשי השנה
אילניי דחיי-
חודש טבת
כט טבת כח טבת כז טבת כו טבת כה טבת כד טבת כג טבת כב טבת כא טבת כ טבת יט טבת יח טבת יז טבת יד טבת יג טבת יב טבת יא טבת י טבת טז טבת טו טבת ט טבת ח טבת ז טבת ו טבת ה טבת ד טבת ג טבת ב טבת א טבת
חדש שבט
ל שבט כט שבט כח שבט כז שבט כו שבט כה שבט כד שבט כג שבט כב שבט כא שבט כ שבט יט שבט יח שבט יז שבט יד שבט יג שבט יב שבט יא שבט י שבט טז שבט טו שבט ט שבט ח שבט ז שבט ו שבט ה שבט ד שבט ג שבט ב שבט א שבט
חודש אדר
א אדר ב אדר ג אדר ד אדר ה אדר ו אדר ז אדר ח אדר ט אדר טו אדר טז אדר י אדר יא אדר יב אדר יג אדר יד אדר יז אדר יח אדר יט אדר כ אדר כא אדר כב אדר כג אדר כד אדר כה אדר כו אדר כז אדר כח אדר כט אדר ל אדר-א
חודש אדר ב'
א אדר ב ב אדר ב ג אדר ב ד אדר ב ה אדר ב ו אדר ב ז אדר ב ח אדר ב ט אדר ב טו אדר ב טז אדר ב י אדר ב יא אדר ב יב אדר ב יג אדר ב יד אדר ב יז אדר ב יח אדר ב יט אדר ב כ אדר ב כא אדר ב כב אדר ב כג אדר ב כד אדר ב כה אדר ב כו אדר ב כז אדר ב כח אדר ב כט אדר ב
חודש ניסן
א ניסן ב ניסן ג ניסן ד ניסן ה ניסן ו ניסן ז ניסן ח ניסן ט ניסן טו ניסן טז ניסן י ניסן יא ניסן יב ניסן יג ניסן יד ניסן יז ניסן יח ניסן יט ניסן כ ניסן כא ניסן כב ניסן כג ניסן כד ניסן כה ניסן כו ניסן כז ניסן כח ניסן כט ניסן ל ניסן
חודש אייר
א אייר ב אייר ג אייר ד אייר ה אייר ו אייר ז אייר ח אייר ט אייר טו אייר טז אייר י אייר יא אייר יב אייר יג אייר יד אייר יז אייר יח אייר יט אייר כ אייר כא אייר כב אייר כג אייר כד אייר כה אייר כו אייר כז אייר כח אייר כט אייר
חודש סיון
א סיון ב סיון ג סיון ד סיון ה סיון ו סיון ז סיון ח סיון ט סיון טו סיון טז סיון י סיון יא סיון יב סיון יג סיון יד סיון יז סיון יח סיון יט סיון כ סיון כא סיון כב סיון כג סיון כד סיון כה סיון כו סיון כז סיון כח סיון כט סיון ל סיון
חודש תמוז
א תמוז ב תמוז ג תמוז ו תמוז ה תמוז ד תמוז ז תמוז ח תמוז ט תמוז טו תמוז טז תמוז י תמוז יא תמוז יב תמוז יג תמוז יד תמוז יז תמוז יח תמוז כב תמוז כא תמוז כ תמוז יט תמוז כג תמוז כד תמוז כה תמוז כו תמוז כז תמוז כח תמוז כט תמוז
חודש אלול
א אלול ב אלול ג אלול ד אלול ה אלול ו אלול ז אלול ח אלול ט אלול טו אלול טז אלול י אלול יא אלול יב אלול יג אלול יד אלול יז אלול יח אלול יט אלול כ אלול כא אלול כב אלול כג אלול כד אלול כה אלול כו אלול כז אלול כח אלול כט אלול
חודש תשרי
א תשרי ב תשרי ג תשרי ד תשרי ה תשרי ו תשרי ז תשרי ח תשרי ט תשרי טו תשרי טז תשרי י תשרי יא תשרי יב תשרי יג תשרי יד תשרי יז תשרי יח תשרי יט תשרי כ תשרי כא תשרי כב תשרי כג תשרי כד תשרי כה תשרי כו תשרי כז תשרי כח תשרי כט תשרי ל תשרי
חודש חשוון
א חשון ב חשון ג חשון ד חשון ה חשון ו חשון ז חשון ח חשון ט חשון טו חשון טז חשון י חשון יא חשון יב חשון יג חשון יד חשון יז חשון יח חשון יט חשון כ חשון כא חשון כב חשון כג חשון כד חשון כה חשון כו חשון כז חשון כח חשון כט חשון ל חשון
חודש כסלו
א כסלו ב כסלו ג כסלו ד כסלו ה כסלו ו כסלו ז כסלו ח כסלו ט כסלו טו כסלו טז כסלו י כסלו יא כסלו יב כסלו יג כסלו יד כסלו יז כסלו יח כסלו יט כסלו כ כסלו כא כסלו כב כסלו כג כסלו כד כסלו כה כסלו כו כסלו כז כסלו כח כסלו כט כסלו ל כסלו
דף יומי- א' טבת
וּקְבוּרְתָּא דִּילֵיהּ מִשְׁנָה אִיהִי, וְלָא יָדַע גְּבַר יַת קְבוּרְתֵּיהּ עַד יוֹמָא הָדֵין. קְבוּרְתָּא דִילֵיהּ מִשְׁנָה דְּשָׁלְטָא עַל מַטְרוֹנִיתָא דְּאִיהִי קַבָּלָה לְמשֶׁה וּמַלְכָּא.
פירוש הזוהר: עכשיו ממשיך הזוהר לבאר בעומק את סוד ענין קְבוּרָתוֹ וגניזתו של משה, ואמר שקבורת משה הִיא בחינת פנימיות התורה הגנוזה בתוך ששה סדרי מִשְׁנָה. וּמזה הטעם כתוב בתורה "לֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבוּרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברים לד ו). ופירוש סוד קְבוּרָתוֹ של משה הוא לימוד ששה סדרי מִשְׁנָה שהם מושרשים במלכות דעולם היצירה שהיא בחינת 'שפחה' שֶׁשּׁוֹלֶטֶת בזמן הגלות עַל מלכות דעולם האצילות שביחס אל המשנה שפיר נקראת הַ'גְּבִירָה', שֶׁהִיא חכמת הקַבָּלָה. והגבירה ההיא מקבלת מהשפעת דעת עליון הנקרא 'מֹשֶׁה', וּמהתפארת (שהוא 'זעיר אנפין') הנקרא 'מֶלֶךְ' (דהרי המלכות עצמה היא המלכה של אותו מלך). רוצה לומר – בחינת 'משה' שהם הסודות שבתורה המושרשים במלכות דאצילות הם גנוזים ונעלמים בתוך הששה סדרי משנה שביצירה – והיינו סוד 'קבורת משה'. ולכך אמר הזוהר כאן שכביכול המשנה שולטת על המלכות – דהרי המלכות גנוזה בה. במילים אחרות: סודות התורה קבורים וגנוזים במשנה על ידי המלכות. וסודות אלו לא יתגלו עד ביאת משיח צדקנו ולא לפני כן כל זמן שבני ישראל עדיין עשוקים בגלות – משום שבזמן הגלות סודות התורה הללו עדיין נעלמים מעיני בני אדם (ואפילו מה שגילה לנו רשב"י בספר הזוהר וכן מה שנתבאר בכתבי האריז"ל הם אפס קצה המזלג לעומת הגילויים שיתגלו בתורתו של משיח – במהרה בימינו, אמן).
[אמר הכותב – הוסיף ה'סולם': משום הערב רב נקבר משה מחוץ לארץ הקדושה. 'קבורה' פירושו העלם – 'ותחיית המתים' היא הגילוי. לפי זה אומר הזוהר כאן שמה שנעלם משה ונקבר בחוץ לארץ הוא משום שליטת המשנה בעולם בזמן הגלות, ועל כן "וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבוּרָתוֹ", רוצה לומר – "עַד הַיּוֹם הַזֶּה" של גמר התיקון. דלעתיד לבוא יתגלה משה עם תרין משיחין, ואז תשלוט חכמת הקבלה שהיא תורתו של משיח!ולמדנו כאן שהקבורה שלו (שהיא העלם נשמת משה) בא מכח המשנה (שהיא השפחה שכנגד מלכות דיצירה) ששולטת בזמן הזה על חכמת ה'קבלה למשה' (שהיא הגבירה שכנגד מלכות דאצילות). ועתה בגלות מופרשת המלכות מבעלה מחשש שאם הם כן יתייחדו אז חלילה יינקו הערב רב מאותו השפע. וממילא מובן למה "תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְכוּ" – כמו שממשיך הזוהר לבאר.]
וּמַטְרוֹנִיתָא מִתְפָּרְשָׁא מִבַּעֲלָהּ. בְּגִין דָּא: "תַּחַת שָׁלשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְכוּ" (משלי ל כא). "תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ" (שם כב) – דָּא אִיהוּ עַבְדָא יְדִיעָא. "וְשִׁפְחָה" – דָּא מִשְׁנָה. "וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם" (שם) – דָּא עֵרֶב רַב, "עַם נָבָל וְלא חָכָם" (דברים לב ו)!
פירוש הזוהר: עכשיו מסיים הזוהר מאמר נכבד זה במה שחוזר למה שאמר קצת למעלה – שאין בזמן הזה יחוד בין מלאך מטטרו"ן (שהוא בחינת 'זעיר אנפין' דעולם היצירה) ונוקביה (שהיא בחינת מלכות דעולם היצירה) מטעם 'שֶׁאֵין יִחוּד עַד שֶׁעֵרֶב רַב יִמָּחוּ מֵהָעוֹלָם', דהרי כל זמן שעודם קיימים בעולם יש להם שליטה וכח לינק משפע היחוד של עולם היצירה. אלא שעכשיו מוסיף הזוהר לומר שממש מאותו החשש ההוא של יניקת הערב רב לו יהיה יחוד בעולם היצירה גם המלכות דעולם האצילות הנקראת 'גְבִירָה' (לעומת מלכות דיצירה שהיא שפחתה) מִתְפָּרֶדֶת מִבַּעְלָהּ 'זעיר אנפין' דאצילות כל ימי החול בזמן הגלות. וְלָכֵן אמר שלמה המלך "תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְכוּ" (משלי ל כא). דישנם שלושה דברים הגורמים רוגז רב למלכות דאצילות הנקראת "אֶרֶץ", וכשהיא רוגזת אז צרות רבות באות לעולם. הטעם הראשון הוא "תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ" (שם כב) – זֶהוּ מלאך מטטרו"ן שהוא בחינת 'זעיר אנפין' דעולם היצירה הנקרא ה'עֶבֶד' הַיָּדוּעַ השולט בימי החול בזמן הגלות. ואמר כאן שהשכינה הקדושה הנקראת "אֶרֶץ" רוגזת בראותה את מלאך מטטרו"ן שהוא עבדו של בעלה 'זעיר אנפין' דאצילות שולט במקום בעלה שהוא המלך והשליט האמיתי. הטעם השני הוא משום "וְשִׁפְחָה" – זוֹ מִשְׁנָה (היא מלכות דיצירה שבה מושרשים ששה סדרי משנה) "כִּי תִירַשׁ" בזמן הגלות את "גְּבִרְתָּהּ" שהיא מלכות דאצילות שבה מושרשת חכמת הקבלה. רוצה לומר – השכינה הקדושה רוגזת בזמן הגלות בראותה את לומדי התורה מהפכים הקערה על פיה. דעל ידי שהתלמידי חכמים נמנעים מלעסוק בסודות התורה הם עושים את הטפל עיקר ואת העיקר טפל – דהרי תורת הקבלה שהיא תורת האצילות היא באמת "גְּבִרְתָּהּ" של תורת הפשט שהיא תורת העולמות שתחת האצילות (דמקרא בעולם העשיה, משנה בעולם היצירה, וגמרא בעולם הבריאה) שהם כולם בחינת "שִׁפְחָה" לעומת תורת הקבלה שבאצילות. והטעם השלישי שהשכינה הקדושה רוגזת בזמן הגלות הוא משום "וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם" (שם). ומבאר הזוהר שה"נָבָל" הנזכר בפסוק ההוא זֶהוּ העֵרֶב רַב הנקראים "נָבָל", כמו שכתוב: "עַם נָבָל וְלֹא חָכָם" (דברים לב ו). ואומר הזוהר שהשכינה הקדושה רוגזת בזמן הגלות משום שמציאותם של הערב רב בין בניה ובנותיה גורם לפירוד בין השכינה ובעלה 'זעיר אנפין' – וזהו מחשש שאם כן יהיה יחוד ביניהם אז חלילה הערב רב ה"נָבָל" יינקו מאותו שפע היחוד! ועל יניקה זו של ה"נָבָל" רמז שלמה המלך באומרו "כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם".
ואחרי שברוך השם זכינו ללמוד כל זאת מדברי הזוהר הקדוש ומפרשיו, רצינו בסייעתא דשמיא להוסיף ולומר שענין רוגז השכינה הקדושה על מציאות הערב רב בין בניה הקדושים בזמן הגלות הוא דבר הלמד מעניינו. כלומר – שענין "וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם" שהיא הסיבה השלישית שהזכיר שלמה המלך שבעבורה "רָגְזָה אֶרֶץ" ודאי שלמד מענין שתי הסיבות הראשונות שהוזכרו בפסוק, שהם: "תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ" ו-"תַּחַת שִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ".
והרי הזוהר ביאר אצלינו שענין "תַּחַת שִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ" איירי בצער ורוגז השכינה הקדושה בראותה את גודל השפלת תורת האצילות שהם סודות התורה תחת שליטת תורת היצירה שהיא המשנה ושאר פשטי התורה – דעל ידי זה כביכול גם עולם האצילות נעשה טפל לעולמות התחתונים, חס וחלילה! וזהו הטעם שכביבול ה'עבד' וה'שפחה' (שהם 'זעיר אנפין' ונוקביה דעולם היצירה) מולכים תחת ה'מלך' וה'מלכה' האמיתיים (שהם 'זעיר אנפין' ונוקביה דאצילות).
ואם כן הוא שטעם הזוהר הקדוש בשתי הסיבות הראשונות שבעבורם "רָגְזָה אֶרֶץ" הוא משום החסרון בלימוד הקבלה, נימא אנן בודאות שמכיון שמיד אחרי זה ממשיך הזוהר לבאר שגם משום "וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם" שהם העֵרֶב רַב הנקראים "נָבָל" רָגְזָה השכינה הקדושה הנקראת "אֶרֶץ", אז פשיטא דדבר נוסף הלמד מעניינו הוא דאשמועינן הזוהר הכא בסיבה השלישית שהוזכרה בדברי שלמה המלך.
והוא – שהערב רב ה"נָבָל" מרגיז את השכינה הקדושה הנקראת "אֶרֶץ" במה שהוא מונע את הלומדים היקרים מלעסוק בחכמת הקבלה המסוגל לתיקון השכינה הקדושה. ומכיון שבגלל הערב רב ה"נָבָל" יש חסרון כל כך גדול בתיקון השכינה הקדושה והמתקת דיניה, אין פלא שלכן "רָגְזָה אֶרֶץ" ובאים עלינו כל היסורים הללו מסיבת אריכות הגלות!
ומי אלו המרגיזים אותה? כבר כתבנו לעיל שרוב התלמידים הנמנעים מלעסוק בחכמת הקבלה בימינו עושים זאת בתומם, וממילא קשה מאוד לייחסם עם הערב רב שכל מעשיהם הם לא לשם שמים. מכל מקום ביודעים או בלא יודעים, ללא סודות התורה לא יוכלו הלומדים היקרים הללו לזכות למדרגת עבודת השם התמימה שהיא כל כולה לשם שמים או כלשון מהרח"ו בהקדמתו: 'לשמה כהלכתה'. סוף סוף, הרי נתבאר כאן בזוהר שהשכינה הקדושה הנקראת "אֶרֶץ" רוגזת על השפלת תורת הקבלה על ידי מניעת הלומדים מלעסוק בה!
ולמרות שאנו כדרכנו נמנענו כמה שאפשר בביאורינו (בפרט בפרק ג) מלייחס את כללות לומדי התורה שעדיין לא עוסקים בחכמת הקבלה עם הערב רב, ולכן אנו יוצאים מגדרנו תמיד לומר שהם רק דומים בבחינה זו של לימוד לא לשמה למעשי הערב רב, מכל מקום בודאי ש'כח' הערב רב האמיתי עדיין מצוי גם בימינו. והמה ה"נָבָל" המרגיז את השכינה הקדושה הנקראת "אֶרֶץ" במה שהם מונעים את הלומדים היקרים מלעסוק בחכמת הקבלה המסוגל לתיקון השכינה הקדושה.
ואליבא דאמת, הגם שעל פי רוב המתרלשים מלימוד הקבלה עושים זאת בלא יודעים מחמת שהם נמשכים בתומם אחר עצת הערב רב האמיתיים, סוף סוף הקערה מתהפכת על פיה! דמכיון שהם כבר בר-הכי לעסוק בסודות התורה ובכל זאת נמנעים מלעסוק בקבלה הרי הם עושים את הטפל עיקר ואת העיקר טפל! דודאי שסודות התורה בהיותם תורת האצילות הם העיקר שבתורה ובחינת 'מלך' ו'גבירה' לעומת פשטי התורה שהם רק תורת היצירה ושאר העולמות התחתונים שהם ודאי הטפל ובחינת 'עבד' ו'שפחה' לעומת הקבלה. ממילא, אין פלא שלכן "רָגְזָה אֶרֶץ" – היא השכינה הקדושה!
וראיה לדברינו שבאמת שייך לפרש סוד "וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם" על תלמידי חכמים המרגיזים את השכינה הקדושה מצינו בהקדמה לתיקוני זוהר (בדף ב ע"א), דגם שם הוזכר הענין של "תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ" – שהיא השכינה הקדושה.
המעיין שם בהקדמת התיקונים יראה בעיניו איך שמיד אחרי שביארו את ענין "תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ" "וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִירְתָּהּ" אמרו: וְאוּף הָכִי אִיהִי רָגְזָא יַתִּיר עַל '"נָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם", דְּאִתְּמַר בֵּיהּ: "לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי"!
פירוש תיקוני הזוהר: וְאַף כָּךְ הִיא רוֹגֶזֶת יוֹתֵר עַל "נָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם", שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי"!
וידוע לכל תופסי התורה שהפסוק "לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי" (משלי ט ו) איירי בדברי תורה, כמו שפירש ב'מצודת דוד' תיבות "לְכוּ לַחֲמוּ":
'אם אין לכם משל עצמכם, בואו הנה ואכלו בלחמי ושתו היין אשר מזגתי אני. והוא ענין מליצה לומר: הלא חכמת התורה היא נחמדת מאירת עינים וחוננת דעת להוגים בה, וכאילו מכרזת ואומרת: 'כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד'. ואם צפון לבו משכל, אני אשכילו דעה'! עד כאן לשונו. וכן מצינו בגמרא במסכת חגיגה (בדף יד ע"א) במה שדרשו על הפסוק "כֹּל מִשְׁעַן לֶחֶם" (ישעיה ג א) – אלו בעלי תלמוד, שנאמר "לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי"! עד כאן לשונו.
ואף שהמאמר הנזכר לעיל מהקדמת תיקוני הזוהר איירי בגנות התלמדי חכמים שממלאים את כריסם בלחם התורה ולא עוזרים לתמוך בממונם בלומדי תורה אחרים (כדמוכח שם באומרם: 'דְּאִיהוּ קַמְצָן, נָבָל בְּמָמוֹנֵיהּ – נָבָל שְׁמֵיהּ'), מכל מקום ראיה גדולה מצינו לדידן מהתם שדרכם של חכמי הזוהר לקרוא לתלמידי חכמים שלמרות עסקם בתורה מרגיזים את השכינה הקדושה הנקראת "אֶרֶץ" בגדר של "נָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם". דו"ק היטב ותמצא כדברינו!
עושים סיום זוהר הגדול בעולם באתר הידברות
www.hidabroot.org/he/article/44977
לחצו והיכנסו, אמרו תפילה קצרה ולמדו!
והיו שותפים לסיום הזוהר הגדול בעולם !
הַלּוֹמֵד דף אחד בזוהר הקדוש – מֵבִיא גְּאוּלָה לָעוֹלָם
שְׂכַר הַגָּדוֹל שֶׁמְּקַבֵּל כָּל אֶחָד בְּהִשְׁתַּתְּפוּתוֹ עִם מִלְיוֹן הַיְהוּדִים לוֹמְדֵי הַתִּקּוּן הַזֶּה, הוּא כָּךְ:
א. כָּל יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִים לְתוֹךְ סֻכַּת הָרַשְׁבִּ”י הַמֵּגֵן הָרָאשִׁי וְהָאֲמִתִּי לְכָל הַדּוֹר כֻּלּוֹ, כַּנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים ק”מ ח’) “סַכֹּתָה לְרֹאשִׁי בְּיוֹם נָשֶׁק”. וְאָמְרוּ חז”ל (יְרוּשַׁלְמִי יְבָמוֹת דַּף ח’), בְּיוֹם נָשֶׁק זֶהוּ יוֹם בֹּא גּוֹג. – ב. יְהוּדִים זִכְרוּ!!! כְּמוֹ נֹחַ בִּשְׁעָתוֹ עַכְשָׁו הַתֵּבָה פְּתוּחָה וְכֻלָּם יְכוֹלִים לְהִכָּנֵס, נָא לְהִזְדָּרֵז לִפְנֵי הַמַּבּוּל. שֶׁהַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ הוּא תֵּבַת נֹחַ הַמַּצִילָה שֶׁל הַדּוֹר. – ג. כָּל הַמִּשְׁתַּתֵּף בַּלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה יקַבֵּל שָׂכָר עָצוּם כְּנֶגֶד כֻּלָּם כַּמְּבֹאָר לְהַלָּן. – ד. כָּל אֶחָד יִרְאֶה לְקַיֵּם מַאֲמָר חֲזַ”ל, גָּדוֹל הַמְּעָשֶׂה יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה, שֶׁעֲלֵיהֶם הָעוֹלָם עוֹמֵד, וִיקַבֵּל כַּמָּה חוֹבְרוֹת שֶׁרוֹצֶה לְחַלֵּק בְּחִנָּם, כְּדֵי שֶׁיְּזַכֶּה וִיחַלֵּק סִפְרֵי זוֹהַר בְּחִינָם לַחֲבֵרָיו וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים, וִיקַבֵּל שָׂכָר כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וּכְאִלּוּ בְּרָאָם כַּמְּבֹאָר בְּזוֹהַר (תְּרוּמָה קכ”ח:) וּבְסֵפֶר חֲסִידִים ובגר”א, וְעוֹד.
סוֹד הַמָשִׁיחַ לדף זוהר ביום לָתֶת כְּלֵי נֶשֶׁק וְעֶרְכַּת מָגֵן לְכָל יְהוּדִי בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, לְהַצְלָחַת עַם יִשְׂרָאֵל לְעִלּוּי שְׁכִינַת עוּזֵּנוּ, וּלְהִיגָלוֹת כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ עָלֵינוּ, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִרְאוּ עֵינֵנוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ בְּהִגָּלוֹת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.
וְכָל הַמִּשְׁתַּתֵּף בלימוד הקדוש הַזֶה של דף היומי של זוהר תורה מְקַבֵּל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם שְׂכַר כְּאִילוּ לָמַד 1.5E+26= (1,500,000,000,000,000,000,000,000,000) דפי זוהר הַקָּדוֹשׁ,
הַמְעוּנְיָן לְהִשְׁתַּתֵּף וְלִזְכּוֹת לִזְכֻיּוֹת עֲצוּמוֹת "עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹקִים זוּלָתֶךָ” – טֶל:0527-651911.
כל אחד מישראל שילמד/יקרא, ביחד שבטי ישראל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַלּוֹמְדִים מְקַבֵּל אֶת הַשָּׂכָר וְהַזְּכֻיּוֹת שֶׁל כָּל מִלְיוֹן לוֹמְדֵי הזוהר הקדוש (שד"ח, וְעוֹד). בִּזְמַן לִמּוּד דקה אחת נוחל עלום הבא וטועם טעם גן עדן עוד כאן בעולם הזה.
לימוד דף אחד מתיקוני זוהר שווה 10 דפי זוהר (הגר"א), וְכָל אֶחָד שֶׁמִּשְׁתַּתֵּף בַּחֲבוּרַת הלימוד הקדוש הזה [שיוצא במליון עותקים בס"ד] יֵשׁ לוֹ שְׂכַר מיליון לומדי הדף הזה שהם 10 מיליון דפי זוהר (שד"ח), וּמוּכְפַל בְּסַךְ הָאֲנָשִׁים שֶׁמִּתְחַבֵּר אֲלֵיהֶם כְּדִבְרֵי הַבְּאֵר מַיִם חַיִּים (פ' תְּרוּמָה כ"י), כלומר 10 מליון כפול מליון = כפול 15 מליון יהודים שיש בעולם (ספר חסידים) =1.5E+20(1,500,000,000,000,000,000,000) דפי זוהר, וְעוֹד כָּפוּל 1000 הֵם מְזַכֵּי הָרַבִּים הַסּוֹעֲדִים אֶת הַשְּׁכִינָה וְנִקְרָאִים שָׂרֵי נַפְתָּלִי (מד"ר שיה"ש פָּרָשָׁה ח' פִּסְקָה טז, זֹהַר ח"ב דף קכ.), 1.5E+23(1,500,000,000,000,000,000,000,000) וּבְמִנְיַן עוֹד כָּפוּל אֶלֶף שבכל עשרה השכינה שורה ומה שנותנים משמים באלף נותנים (זוֹהַ"ק וַיֵּצֵא), = 1.5E+26= (1,500,000,000,000,000,000,000,000,000) דפי זוהר!!! [הַהֶסְבֵּר עַל הַחֶשְׁבּוֹן הַנַּ"ל רְאֵה בְּכֹחַ הַזוֹהַר חלקים 1-7]. וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שִׁיר הַשִּׁירִים כָּתַב שֶׁכָּל הַשָּׂכָר בַּאֲלָפִים שֶׁנּוֹתְנִים מִשָּׁמַיִם זֶה בְּאֹפֶן רָגִיל, אֲבָל הַצַּדִּיקִים לוֹמְדֵי הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ הַדְּבֵקִים בְּתוֹרַת הַסּוֹד תּוֹרַת הָרַשְׁבִּ”י, עֲלֵיהֶם אוֹמֵר הַכָּתוּב (יְשַׁעְיָה ס”ד ג’) “עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ”, וְאֵין קֵץ לִשְׂכָרָם, וְאֵין כָּל בְּרִיָּה שֶׁיּוּכַל לְשַׁעֵר זֹאת… (וְעַיֵּן כּוֹחַ הַזּוֹהַר חֲלָקִים א-ז, שִׂמְחַת הָרַשְׁבִּ”י, וְעוֹד).
http://www.zohar-1.com/books/tora/
לפי פרשותhttp://www.zohar-1.com/books/tora/list.asp
וּקְבוּרְתָּא דִּילֵיהּ מִשְׁנָה אִיהִי, וְלָא יָדַע גְּבַר יַת קְבוּרְתֵּיהּ עַד יוֹמָא הָדֵין. קְבוּרְתָּא דִילֵיהּ מִשְׁנָה דְּשָׁלְטָא עַל מַטְרוֹנִיתָא דְּאִיהִי קַבָּלָה לְמשֶׁה וּמַלְכָּא.
פירוש הזוהר: עכשיו ממשיך הזוהר לבאר בעומק את סוד ענין קְבוּרָתוֹ וגניזתו של משה, ואמר שקבורת משה הִיא בחינת פנימיות התורה הגנוזה בתוך ששה סדרי מִשְׁנָה. וּמזה הטעם כתוב בתורה "לֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבוּרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברים לד ו). ופירוש סוד קְבוּרָתוֹ של משה הוא לימוד ששה סדרי מִשְׁנָה שהם מושרשים במלכות דעולם היצירה שהיא בחינת 'שפחה' שֶׁשּׁוֹלֶטֶת בזמן הגלות עַל מלכות דעולם האצילות שביחס אל המשנה שפיר נקראת הַ'גְּבִירָה', שֶׁהִיא חכמת הקַבָּלָה. והגבירה ההיא מקבלת מהשפעת דעת עליון הנקרא 'מֹשֶׁה', וּמהתפארת (שהוא 'זעיר אנפין') הנקרא 'מֶלֶךְ' (דהרי המלכות עצמה היא המלכה של אותו מלך). רוצה לומר – בחינת 'משה' שהם הסודות שבתורה המושרשים במלכות דאצילות הם גנוזים ונעלמים בתוך הששה סדרי משנה שביצירה – והיינו סוד 'קבורת משה'. ולכך אמר הזוהר כאן שכביכול המשנה שולטת על המלכות – דהרי המלכות גנוזה בה. במילים אחרות: סודות התורה קבורים וגנוזים במשנה על ידי המלכות. וסודות אלו לא יתגלו עד ביאת משיח צדקנו ולא לפני כן כל זמן שבני ישראל עדיין עשוקים בגלות – משום שבזמן הגלות סודות התורה הללו עדיין נעלמים מעיני בני אדם (ואפילו מה שגילה לנו רשב"י בספר הזוהר וכן מה שנתבאר בכתבי האריז"ל הם אפס קצה המזלג לעומת הגילויים שיתגלו בתורתו של משיח – במהרה בימינו, אמן).
[אמר הכותב – הוסיף ה'סולם': משום הערב רב נקבר משה מחוץ לארץ הקדושה. 'קבורה' פירושו העלם – 'ותחיית המתים' היא הגילוי. לפי זה אומר הזוהר כאן שמה שנעלם משה ונקבר בחוץ לארץ הוא משום שליטת המשנה בעולם בזמן הגלות, ועל כן "וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבוּרָתוֹ", רוצה לומר – "עַד הַיּוֹם הַזֶּה" של גמר התיקון. דלעתיד לבוא יתגלה משה עם תרין משיחין, ואז תשלוט חכמת הקבלה שהיא תורתו של משיח!ולמדנו כאן שהקבורה שלו (שהיא העלם נשמת משה) בא מכח המשנה (שהיא השפחה שכנגד מלכות דיצירה) ששולטת בזמן הזה על חכמת ה'קבלה למשה' (שהיא הגבירה שכנגד מלכות דאצילות). ועתה בגלות מופרשת המלכות מבעלה מחשש שאם הם כן יתייחדו אז חלילה יינקו הערב רב מאותו השפע. וממילא מובן למה "תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְכוּ" – כמו שממשיך הזוהר לבאר.]
וּמַטְרוֹנִיתָא מִתְפָּרְשָׁא מִבַּעֲלָהּ. בְּגִין דָּא: "תַּחַת שָׁלשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְכוּ" (משלי ל כא). "תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ" (שם כב) – דָּא אִיהוּ עַבְדָא יְדִיעָא. "וְשִׁפְחָה" – דָּא מִשְׁנָה. "וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם" (שם) – דָּא עֵרֶב רַב, "עַם נָבָל וְלא חָכָם" (דברים לב ו)!
פירוש הזוהר: עכשיו מסיים הזוהר מאמר נכבד זה במה שחוזר למה שאמר קצת למעלה – שאין בזמן הזה יחוד בין מלאך מטטרו"ן (שהוא בחינת 'זעיר אנפין' דעולם היצירה) ונוקביה (שהיא בחינת מלכות דעולם היצירה) מטעם 'שֶׁאֵין יִחוּד עַד שֶׁעֵרֶב רַב יִמָּחוּ מֵהָעוֹלָם', דהרי כל זמן שעודם קיימים בעולם יש להם שליטה וכח לינק משפע היחוד של עולם היצירה. אלא שעכשיו מוסיף הזוהר לומר שממש מאותו החשש ההוא של יניקת הערב רב לו יהיה יחוד בעולם היצירה גם המלכות דעולם האצילות הנקראת 'גְבִירָה' (לעומת מלכות דיצירה שהיא שפחתה) מִתְפָּרֶדֶת מִבַּעְלָהּ 'זעיר אנפין' דאצילות כל ימי החול בזמן הגלות. וְלָכֵן אמר שלמה המלך "תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְכוּ" (משלי ל כא). דישנם שלושה דברים הגורמים רוגז רב למלכות דאצילות הנקראת "אֶרֶץ", וכשהיא רוגזת אז צרות רבות באות לעולם. הטעם הראשון הוא "תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ" (שם כב) – זֶהוּ מלאך מטטרו"ן שהוא בחינת 'זעיר אנפין' דעולם היצירה הנקרא ה'עֶבֶד' הַיָּדוּעַ השולט בימי החול בזמן הגלות. ואמר כאן שהשכינה הקדושה הנקראת "אֶרֶץ" רוגזת בראותה את מלאך מטטרו"ן שהוא עבדו של בעלה 'זעיר אנפין' דאצילות שולט במקום בעלה שהוא המלך והשליט האמיתי. הטעם השני הוא משום "וְשִׁפְחָה" – זוֹ מִשְׁנָה (היא מלכות דיצירה שבה מושרשים ששה סדרי משנה) "כִּי תִירַשׁ" בזמן הגלות את "גְּבִרְתָּהּ" שהיא מלכות דאצילות שבה מושרשת חכמת הקבלה. רוצה לומר – השכינה הקדושה רוגזת בזמן הגלות בראותה את לומדי התורה מהפכים הקערה על פיה. דעל ידי שהתלמידי חכמים נמנעים מלעסוק בסודות התורה הם עושים את הטפל עיקר ואת העיקר טפל – דהרי תורת הקבלה שהיא תורת האצילות היא באמת "גְּבִרְתָּהּ" של תורת הפשט שהיא תורת העולמות שתחת האצילות (דמקרא בעולם העשיה, משנה בעולם היצירה, וגמרא בעולם הבריאה) שהם כולם בחינת "שִׁפְחָה" לעומת תורת הקבלה שבאצילות. והטעם השלישי שהשכינה הקדושה רוגזת בזמן הגלות הוא משום "וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם" (שם). ומבאר הזוהר שה"נָבָל" הנזכר בפסוק ההוא זֶהוּ העֵרֶב רַב הנקראים "נָבָל", כמו שכתוב: "עַם נָבָל וְלֹא חָכָם" (דברים לב ו). ואומר הזוהר שהשכינה הקדושה רוגזת בזמן הגלות משום שמציאותם של הערב רב בין בניה ובנותיה גורם לפירוד בין השכינה ובעלה 'זעיר אנפין' – וזהו מחשש שאם כן יהיה יחוד ביניהם אז חלילה הערב רב ה"נָבָל" יינקו מאותו שפע היחוד! ועל יניקה זו של ה"נָבָל" רמז שלמה המלך באומרו "כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם".
ואחרי שברוך השם זכינו ללמוד כל זאת מדברי הזוהר הקדוש ומפרשיו, רצינו בסייעתא דשמיא להוסיף ולומר שענין רוגז השכינה הקדושה על מציאות הערב רב בין בניה הקדושים בזמן הגלות הוא דבר הלמד מעניינו. כלומר – שענין "וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם" שהיא הסיבה השלישית שהזכיר שלמה המלך שבעבורה "רָגְזָה אֶרֶץ" ודאי שלמד מענין שתי הסיבות הראשונות שהוזכרו בפסוק, שהם: "תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ" ו-"תַּחַת שִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ".
והרי הזוהר ביאר אצלינו שענין "תַּחַת שִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ" איירי בצער ורוגז השכינה הקדושה בראותה את גודל השפלת תורת האצילות שהם סודות התורה תחת שליטת תורת היצירה שהיא המשנה ושאר פשטי התורה – דעל ידי זה כביכול גם עולם האצילות נעשה טפל לעולמות התחתונים, חס וחלילה! וזהו הטעם שכביבול ה'עבד' וה'שפחה' (שהם 'זעיר אנפין' ונוקביה דעולם היצירה) מולכים תחת ה'מלך' וה'מלכה' האמיתיים (שהם 'זעיר אנפין' ונוקביה דאצילות).
ואם כן הוא שטעם הזוהר הקדוש בשתי הסיבות הראשונות שבעבורם "רָגְזָה אֶרֶץ" הוא משום החסרון בלימוד הקבלה, נימא אנן בודאות שמכיון שמיד אחרי זה ממשיך הזוהר לבאר שגם משום "וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם" שהם העֵרֶב רַב הנקראים "נָבָל" רָגְזָה השכינה הקדושה הנקראת "אֶרֶץ", אז פשיטא דדבר נוסף הלמד מעניינו הוא דאשמועינן הזוהר הכא בסיבה השלישית שהוזכרה בדברי שלמה המלך.
והוא – שהערב רב ה"נָבָל" מרגיז את השכינה הקדושה הנקראת "אֶרֶץ" במה שהוא מונע את הלומדים היקרים מלעסוק בחכמת הקבלה המסוגל לתיקון השכינה הקדושה. ומכיון שבגלל הערב רב ה"נָבָל" יש חסרון כל כך גדול בתיקון השכינה הקדושה והמתקת דיניה, אין פלא שלכן "רָגְזָה אֶרֶץ" ובאים עלינו כל היסורים הללו מסיבת אריכות הגלות!
ומי אלו המרגיזים אותה? כבר כתבנו לעיל שרוב התלמידים הנמנעים מלעסוק בחכמת הקבלה בימינו עושים זאת בתומם, וממילא קשה מאוד לייחסם עם הערב רב שכל מעשיהם הם לא לשם שמים. מכל מקום ביודעים או בלא יודעים, ללא סודות התורה לא יוכלו הלומדים היקרים הללו לזכות למדרגת עבודת השם התמימה שהיא כל כולה לשם שמים או כלשון מהרח"ו בהקדמתו: 'לשמה כהלכתה'. סוף סוף, הרי נתבאר כאן בזוהר שהשכינה הקדושה הנקראת "אֶרֶץ" רוגזת על השפלת תורת הקבלה על ידי מניעת הלומדים מלעסוק בה!
ולמרות שאנו כדרכנו נמנענו כמה שאפשר בביאורינו (בפרט בפרק ג) מלייחס את כללות לומדי התורה שעדיין לא עוסקים בחכמת הקבלה עם הערב רב, ולכן אנו יוצאים מגדרנו תמיד לומר שהם רק דומים בבחינה זו של לימוד לא לשמה למעשי הערב רב, מכל מקום בודאי ש'כח' הערב רב האמיתי עדיין מצוי גם בימינו. והמה ה"נָבָל" המרגיז את השכינה הקדושה הנקראת "אֶרֶץ" במה שהם מונעים את הלומדים היקרים מלעסוק בחכמת הקבלה המסוגל לתיקון השכינה הקדושה.
ואליבא דאמת, הגם שעל פי רוב המתרלשים מלימוד הקבלה עושים זאת בלא יודעים מחמת שהם נמשכים בתומם אחר עצת הערב רב האמיתיים, סוף סוף הקערה מתהפכת על פיה! דמכיון שהם כבר בר-הכי לעסוק בסודות התורה ובכל זאת נמנעים מלעסוק בקבלה הרי הם עושים את הטפל עיקר ואת העיקר טפל! דודאי שסודות התורה בהיותם תורת האצילות הם העיקר שבתורה ובחינת 'מלך' ו'גבירה' לעומת פשטי התורה שהם רק תורת היצירה ושאר העולמות התחתונים שהם ודאי הטפל ובחינת 'עבד' ו'שפחה' לעומת הקבלה. ממילא, אין פלא שלכן "רָגְזָה אֶרֶץ" – היא השכינה הקדושה!
וראיה לדברינו שבאמת שייך לפרש סוד "וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם" על תלמידי חכמים המרגיזים את השכינה הקדושה מצינו בהקדמה לתיקוני זוהר (בדף ב ע"א), דגם שם הוזכר הענין של "תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ" – שהיא השכינה הקדושה.
המעיין שם בהקדמת התיקונים יראה בעיניו איך שמיד אחרי שביארו את ענין "תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ" "וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִירְתָּהּ" אמרו: וְאוּף הָכִי אִיהִי רָגְזָא יַתִּיר עַל '"נָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם", דְּאִתְּמַר בֵּיהּ: "לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי"!
פירוש תיקוני הזוהר: וְאַף כָּךְ הִיא רוֹגֶזֶת יוֹתֵר עַל "נָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם", שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי"!
וידוע לכל תופסי התורה שהפסוק "לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי" (משלי ט ו) איירי בדברי תורה, כמו שפירש ב'מצודת דוד' תיבות "לְכוּ לַחֲמוּ":
'אם אין לכם משל עצמכם, בואו הנה ואכלו בלחמי ושתו היין אשר מזגתי אני. והוא ענין מליצה לומר: הלא חכמת התורה היא נחמדת מאירת עינים וחוננת דעת להוגים בה, וכאילו מכרזת ואומרת: 'כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד'. ואם צפון לבו משכל, אני אשכילו דעה'! עד כאן לשונו. וכן מצינו בגמרא במסכת חגיגה (בדף יד ע"א) במה שדרשו על הפסוק "כֹּל מִשְׁעַן לֶחֶם" (ישעיה ג א) – אלו בעלי תלמוד, שנאמר "לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי"! עד כאן לשונו.
ואף שהמאמר הנזכר לעיל מהקדמת תיקוני הזוהר איירי בגנות התלמדי חכמים שממלאים את כריסם בלחם התורה ולא עוזרים לתמוך בממונם בלומדי תורה אחרים (כדמוכח שם באומרם: 'דְּאִיהוּ קַמְצָן, נָבָל בְּמָמוֹנֵיהּ – נָבָל שְׁמֵיהּ'), מכל מקום ראיה גדולה מצינו לדידן מהתם שדרכם של חכמי הזוהר לקרוא לתלמידי חכמים שלמרות עסקם בתורה מרגיזים את השכינה הקדושה הנקראת "אֶרֶץ" בגדר של "נָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם". דו"ק היטב ותמצא כדברינו!
הורידו למחשב ולימדו ב"אוצר הזוהר הקדוש"
בלחיצת כפתור
ספרים ומאמרים על כל מקצועות התורה להורדה בחינם לחצו כאן
אוצר הזוהר1 | ספר הזוהר הקדוש | פתח אליהו | תיקון מ"ח בראשית תמן | תיקון מ"ג
אוצר חכמת הזוהר 2 -104 ספרים | ספרא דצניעותא | תיקוני הזוהר | אדרא רבא | אדרא זוטא
| אוצר חכמת הזוהר 3 105-144 | הערב רב וכל המסתעף | עלוני "אור הזוהר"
ספר "זוהר תהילים" – הורידו ולימדו | זוהר "חוק לישראל" | ספר " שכר ועונש"
