אור הזהר – 827-829 סוד המשיח וגאולת ישראל , הכשרות והזוהר
אור הזוהר 827
חודש תשרי מוצאי יום הכיפורים תשע"ה
אור הזוהר 827-828 יג תשרי 2 יח תשרי
סוד המשיח
פצצת הזוהר שתביא גאולה לעולם – תיקון ל' מתיקוני הזוהר- סגולות ומעלות הַלּוֹמֵד אֶת סוֹד הַמָשִׁיחַ תִּקּוּן ל'– מֵבִיא גְּאוּלָה לָעוֹלָם
זוֹכֶה לָשֶׁבֶת לִלְמֹד עִם הָרַשְׁבִּ”י בְּשֻׁלְחָן אֶחָד שֶׁכָּל יְהוּדִי הַלּוֹמֵד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ מַמְשִׁיךְ אֶת נִשְׁמַת הָרַשְׁבִּ”י לְדוֹרֵנוּ זֶה מַמָּשׁ כַּיָּדוּעַ, כִּי בכל פַּעַם שֶׁיְּהוּדִי לוֹמֵד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ הוּא מִתְקַשֵּׁר לְנִשְׁמַת הָרַשְׁבִּ”י וּמַמְשִׁיךְ אוֹתָהּ אֵלָיו, וְרַשְׁבִּ”י הַקָּדוֹשׁ יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד כְּנֶגְדּוֹ, (אוֹר הַחַמָּה – חֶסֶד לְאַבְרָהָם בְּשֵׁם הַמְּקֻבָּל מהר”א גַלַאנְטִי זי”ע) וְכֵן מְקַבֵּל הִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא וּנְשִׁיקִין מֵהָרַשְׁבִּ”י הַקָּדוֹשׁ (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן תּוֹרָה י”ב). וכן מקבל רפואה רוחנית וגשמית כדכתיב (מלאכי פ"ג כ') "וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ", כדאיתא באידרא רבא, (זוהר פ' נשא (קלב:).
אלו שלומדים רק פשטי התורה, אין רוצים לרחם על השכינה ולתקנה!
אוֹתָם יְשֵׁנִים שֶׁשֵּׁנָה בִנְחִירֵיהֶם, סְתוּמֵי הָעֵינַיִם וַאֲטוּמֵי הַלֵּב
אמר הקדוש רבי חיים וויטאל זי"ע (בהקדמתו לעץ חיים) וזל"ק:… וְכָלוּ כָּל הַקִּצִּין, וַעֲדַיִן בֶּן דָּוִד לֹא בָּא! וְנוֹדַע אֶת אֲשֶׁר אָמְרוּ רז"ל: 'כָּל דּוֹר שֶׁלֹּא נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו כְּאִלּוּ נֶחֱרָב בְּיָמָיו'. וָאֶתְּנָה אֶת פָּנַי לַחֲקֹר וְלָדַעַת "מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה" (אסתר ד ה) נִּתְאָרֵךְ קִצֵּנוּ וְגָלוּתֵנוּ, וּמַדּוּעַ לֹא בָּא בֶּן יִשַׁי?! וּמָצָאתִי אָוֶן לִי וַאֲנִינָה בְּקִרְבִּי וְלִבִּי דָּוַי. מִמַּאֲמָר אֶחָד הוּבָא בְּסֵפֶר הַתִּקּוּנִים תִּקּוּן ל' (דַּף ע"ג:). וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: בלשון הקודש: הַנָּתִיב הַשֵּׁנִי,[א] וְרוּחַ אֱלֹהִי"ם[ב] מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם (בראשית א ב), מַה זֶּה וְרוּחַ? אֶלָּא בְּוַדַּאי בִּזְמַן שֶׁהַשְּׁכִינָה יוֹרֶדֶת לַגָּלוּת, הָרוּחַ הַזּוֹ נוֹשֶׁבֶת עַל אוֹתָם שֶׁמִּתְעַסְּקִים בַּתּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁכִינָה נִמְצֵאת בֵּינֵיהֶם, וְהָרוּחַ הַזּוֹ נַעֲשֵׂית קוֹל, וְתֹאמַר כָּךְ: אוֹתָם יְשֵׁנִים שֶׁשֵּׁנָה בִנְחִירֵיהֶם, סְתוּמֵי הָעֵינַיִם[ג] וַאֲטוּמֵי הַלֵּב, קוּמוּ וְהִתְעוֹרְרוּ אֶל הַשְּׁכִינָה, שֶׁיֵּשׁ לָכֶם לֵב בְּלִי הַשְׂכֵּל לָדַעַת אוֹתָהּ, וְהִיא בֵינֵיכֶם.
אֲפִלּוּ כָּל אֵלּוּ שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, כָּל חֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים – לְעַצְמָם עוֹשִׂים
וְסוֹד הַדָּבָר – קוֹל אוֹמֵר קְרָא, (ישעיה מ ו), כְּמוֹ "קְרָא נָא הֲיֵשׁ עוֹנֶךָ וְאֶל מִי מִקְּדוֹשִׁים תִּפְנֶה" (איוב ה' א'), וְהִיא אוֹמֶרֶת מָה אֶקְרָא, כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר[ד], הַכֹּל הֵם כִּבְהֵמוֹת שֶׁאוֹכְלוֹת חָצִיר, וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה, כָּל הַחֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים, עוֹשִׂים לְעַצְמָם. וַאֲפִלּוּ כָּל אֵלּוּ שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, כָּל חֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים – לְעַצְמָם עוֹשִׂים. בְּאוֹתוֹ זְמַן "וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב" (תהלים עח לט) לְעוֹלָם.
הם מסלקים את המשיח
וְזוֹהִי רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, אוֹי לָהֶם מִי שֶׁגּוֹרְמִים שֶׁיֵּלֵךְ לוֹ מִן הָעוֹלָם וְלֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם, שֶׁאֵלּוּ הֵם שֶׁעוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה יַבָּשָׁה, וְלֹא רוֹצִים לְהִשְׁתַּדֵּל בְּחָכְמַת הַקַּבָּלָה[ה], וְגוֹרְמִים שֶׁמִּסְתַּלֵּק מַעְיַן הַחָכְמָה, שֶׁהִיא י' מִמֶּנָּה, וְנִשְׁאֶרֶת ב' יְבֵשָׁה.
גּוֹרְמִים עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בָּעוֹלָם
אוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בָּעוֹלָם, וְהָרוּחַ הַזּוֹ שֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת הִיא רוּחַ הַמָּשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְהִיא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהִיא רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יהו"ה, (ישעיה יא ב). עד כאן לשון תיקוני זוהר הקדוש.
ובפירוש 'באר לחי ראי' (לבעל 'דרכי תשובה' על יורה דעה) מוסיף לבאר מה שאמרו בתיקון ל': 'שֶׁיֵּשׁ לָכֶם לֵב בְּלִי הַשְׂכֵּל לָדַעַת אוֹתָהּ, וְהִיא בֵינֵיכֶם'. זה לשונו שם: עיקר תיקון השכינה על ידי עסק התורה הוא בלימוד חכמת הקבלה, כמו שמפורש בתחילת הקדמת התיקוני זוהר (דף א ע"ב): בלשון הקודש: אֲבָל עַל בַּעֲלֵי קַבָּלָה נֶאֱמַר: "לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים" (דברים כב ו) – שֶׁאֵין שֵׂכֶל לָדַעַת אֶת הַשְּׁכִינָה כְּאוֹתָם בַּעֲלֵי קַבָּלָה. וְאֵלּוּ עוֹשִׂים לָהּ וְלַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּירָה, וּפוֹרְחִים עִמָּהּ. בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִיא פּוֹרַחַת, כֻּלָּם נוֹדְדִים עִמָּהּ בִּשְׁלִיחוּתָהּ. – נמצא אם כן שאלו שלומדים רק פשטי התורה נראה שאין רוצים לרחם על השכינה ולתקנה! (עכ"ל באר לחי רואי). והם אחראים על צער השכינה – והם גורמים עניות וכו' – ועליהם אמר שלמה המלך (משלי א' כ"ב) "עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת" – ובני אדם מחפשים עצות להינצל ולפתור צרות, וכמה "אין בהם תבונה" כמו כסילים – כי אלו אחזו בעץ החיים בוודאי יושפע להם ולכל ישראל טובה וברכה וגאולה ברחמים.
ובביאור הגר"א על התיקונים: דעל כרחך מאמר זה מדבר על מצב השכינה בזמן הגלות. "וְרוּחַ אֱלֹהִים" הנזכר כאן היא התורה שהיא הסעד לשכינה בגלותה מבעלה 'זעיר אנפין'. ומה שהזכיר ענין השֵּׁנָה, כוונת המאמר כאן לרמוז שהשכינה כביכול 'יְשֵׁנָה' בזמן הגלות כאשר התורה שבעל פה שלומדים למטה היא בלא רזין דאורייתא – בסוד "אֲנִי יְשֵׁנָה" (שיר השירים ה ב), כמו שמפורש בתיקוני זוהר חדש (בדף עג עמוד ד – בנדפס עם ביאור הגר"א). זה לשונם שם: בלשון הקודש: קוּם רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן לְהִתְעוֹרֵר לְאוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר" (שיר השירים ה ב). וְכַמָּה הֵם יְשֵׁנִים וְשֵׁנָה בְּעֵינֵיהֶם – שֶׁלֹּא פוֹתְחִים אוֹתָם לְהִתְעַסֵּק בַּסּוֹדוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה! שֶׁכָּל רָז נִקְרָא 'אוֹר', לְהָאִיר בּוֹ לְבַת הָעַיִן וּלְעוֹרֵר אוֹתָהּ בּוֹ אֶל בַּעְלָהּ. שֶׁהִיא יְשֵׁנָה בַּגָּלוּת בֵּין אוֹתָם בַּעֲלֵי תוֹרָה, שֶׁאֵין אֶחָד מֵהֶם שֶׁיְּעוֹרֵר אוֹתָהּ לְבַעְלָהּ שֶׁהוּא רָ"ז – הָאוֹר שֶׁמֵּאִיר בָּהּ בְּבַת הָעַיִן. שֶׁ'רָז' 'אוֹר' הוּא בְּחֶשְׁבּוֹן (כלומר – בגימטריא).
וביאר הגר"א שם: קוּם רָעֲיָא מְהֵימָנָא לְאִתְּעָרָא לְהַהוּא רוצה לומר לכבוד השכינה דְּאִתְּמַר בֵּיהּ: "אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר" – שהשכינה נקראת "אֲנִי", והיא ישנה בגלות כמו שממשיך המאמר לפרש. ומה שאמר "וְלִבִּי" שהוא "עֵר" – שהוא רָעֲיָא מְהֵימָנָא בעצמו (דהיינו נשמת משה רבינו שהוא 'הַרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן' שבא לגלות סתרי תורה לעולם) שאינו ישן, ולכן אמר לו 'קוּם רָעֲיָא מְהֵימָנָא לְאִתְּעָרָא לְהַהוּא'! ומה הטעם שהשכינה יְשֵׁנָה? דְּאִיהִי דְּמִיכָא בְּגָלוּתָא בֵּין אִינּוּן מָארֵי תּוֹרָה העוסקים בפשוטן של הלכות – ולא ברזי תורה, דְּלָא פַּתְחִין לוֹן לעיניהם לְאִתְעַסְּקָא בְּרָזִין דְּאוֹרַיְתָא. וזה דייקא מצבם של לומדי התורה בזמן הגלות שלא פותחין עיניהם ברזי תורה, ולכן אין להם מאור העיניים – דְּ'רָז' 'אוֹר' אִיהוּ בְּחֻשְׁבָּן! דהרי 'רָז' בגמטריא 'אוֹר' (207).
וכתב הגר"א בתיקון ל' – 'כְּגוֹן "קְרָא נָא"… וְהִיא אָמְרַת: "מָה אֶקְרָא, כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר" רוצה לומר דאין מי שיענה לה (להשכינה). וזה בעקבות משיחא שכתוב בו: "וְאַבִּיט וְאֵין עֹזֵר וְאֶשְׁתּוֹמֵם וְאֵין סוֹמֵךְ" (ישעיה סג ה), וכמו שאמרו רבותינו (בסוף מסכת סוטה): 'בעקבות משיחא חוצפא יסגא'![ו] (עכ"ל הגר"א). ודברי הגר"א מבוארים היטב ברמח"ל ב'מסילת ישרים' (בפרק יט). 'והנה החסיד הזה, מלבד העבודה שהוא עובד במעשה מצוותיו על הכוונה הזאת, הנה ודאי צריך שיצטער תמיד צער ממש על הגלות ועל החורבן, מצד מה שזה גורם מיעוט כביכול לכבודו יתברך. ויתאוה לגאולה – לפי שבה יהיה עילוי לכבוד השם יתברך… ועל העדר זה הדבר התרעם הנביא: "וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ" (ישעיה נט טז), ואמר: "וְאַבִּיט וְאֵין עֹזֵר וְאֶשְׁתּוֹמֵם וְאֵין סוֹמֵךְ" (שם סג ה), ואמר: "צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ" (ירמיה ל יז), ופרשו זכרונם לברכה: (במסכת ראש השנה ל., סוכה מא.) 'מכלל דבעיא דרישה'!.
כל חסד שעושים לעצמם הם עושים, לטובת נפשם ולהנאתם, ולא מבקשים על עילוי הכבוד וגאולתן של ישראל
… ואמר עוד הנביא: "אֵין מְנַהֵל לָהּ מִכָּל בָּנִים יָלָדָה וְאֵין מַחֲזִיק בְּיָדָהּ מִכָּל בָּנִים גִּדֵּלָה" (ישעיה נא יח), ואמר: "כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה" (שם מ ו), ופרשו זכרונם לברכה (עבודה זרה דף ב:): 'שכל חסד שעושים לעצמם הם עושים' לטובת נפשם ולהנאתם, ואינם מתכוונים לכוונה השלמה הזאת, ולא מבקשים על עילוי הכבוד וגאולתן של ישראל. שהרי אי אפשר לכבוד העליון להתרבות אלא בגאולתן של ישראל וברבוי כבודם שזה תלוי בזה באמת'! (עכ"ל הרמח"ל). – מכל האמור כאן בדברי רשב"י בתיקוני הזוהר ותיקוני זוהר חדש וכן בדברי רבינו הגר"א שביאר את דעתו דעת זקנים, האיך לא תיקח ותשמור "כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ" (שיר השירים ח ו) איך שחכמינו זכרונם לברכה ראו בעין שכליהם וחזו ברוח קודשם ולכן הורו לנו בדבריהם דברי "אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה" (שם) שכאשר התלמידי חכמים בדרא בתראה אינם עוסקים בסודות התורה אלא רק בחלק הנגלה שבתורה, אז לצערם ולצער השכינה הקדושה דומים הם לעיורים המגששים באפילה, ושכינה במר צועקת עזבוני בני[ז]!!!– וכמאמר תיקון ל', 'סְתוּמֵי הָעֵינַיִם' שסתומות עיני שכליהם מלהבין. וכן מצינו לשון זה בדברי הגר"א שכתב: 'מצבם של לומדי התורה שלא פותחין עיניהם ברזי תורה, ולכן אין להם מאור העיניים – דְּ'רָז' 'אוֹר' אִיהוּ בְּחֻשְׁבָּן, דהרי דְּ'רָז' בגמטריא 'אוֹר'! עכ"ל. – "הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ. תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד, הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח" (משלי ט ח-ט)! [תה"ד מסה"ק כסא מלך, הרמח"ל, הגר"א, באל"ר, הסולם, מתוק מדבש, סוד ה', ומספר אילנא דחיי על הקדמת המהרח"ו להגה"צ רבי שבתי גן שליט"א – לקבלת הספר 0548474401 ] ויהי רצון וילמדו תועים בינה היא לימוד זוה"ק האחוז בבינה מן זיהרא עילאה, ועל ידו יזכו לתשובה באהבה מאימא עילאה, וכל גאולתינו תלוי בלימודנו בו ולא בזולתו, כדם פסח ודם מילה כדאיתא בפרקי דרבי אליעזר (פרק כט) על הפסוק (יחזקאל טז ו') "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי", ולז"ל:… והיו ישראל לוקחין דם ברית מילה ונותנין על משקוף בתיהם דם ברית מילה ודם פסח ונתמלא רחמים על ישראל שנאמר "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך", בדמך לא כתיב, אלא בדמיך, בשני דמים דם ברית מילה ודם פסח, ואומר לך בדמיך חיי ר' אליעזר אומר וכי מה ראה הכתוב שני פעמים בדמיך חיי, אלא אמר הקב"ה בזכות דם ברית מילה ובזכות דם פסח נגאלו ממצרים, ובזכות דם ברית מילה[ח] ובזכות דם פסח אתם עתידים להגאל בסוף מלכות רביעי לכך נאמר ואומר לך בדמיך חיי, עכ"ל. ועתה מובן דברי זקני השל"ה הקדוש, וזל"ק: הִנֵּה מְבֹאָר מִכָּאן, שֶׁהַחִבּוּר מֵהַזֹּהַר הָיָה עָתִיד לִהְיוֹת גָּנוּז וְכוּ' עַד שֶׁיָּבוֹא הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּסוֹף הַיָּמִים שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה לַתַּחְתּוֹנִים, וּבִזְכוּת הָעוֹסְקִים יָבוֹא מָשִׁיחַ, כִּי אָז תִּמָּלֵא הָאָרֶץ דֵּעָה בְּסִבָּתוֹ, אֲשֶׁר זֶה תִּהְיֶה סִבָּה קְרוֹבָה לְבִיאָתוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר וּבְגִינֵיהּ וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְכוּ', כְּדֵי שֶׁבִּזְכוּת זֶה יִגָּאֲלוּ יִשְׂרָאֵל, כְּשֵׁם שֶׁלֹּא נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, עַד שֶׁהֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַדְּשָׁם בְּדַם פֶּסַח וּבְדַם מִילָה, כֵּן גְּאֻלָּה הָעֲתִידָה לֹא תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה עַד שֶׁיִּזְכּוּ לְתּוֹסְפֶת הַקְּדֻשָּׁה הַזּוֹ, וְהוּא רְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ, וְאַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה בָּהּ. (שְׁלָ"ה, עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, מַאֲמָר א'). כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת, וּלְפִי זֶה יֵשׁ לוֹמַר פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת," (מיכה ז, טו) שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲשֶׂה לָנוּ נִסִּים כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁאָז עָשָׂה נִסִּים בִּזְכוּת תּוֹסֶפֶת הַקְדוּשָׁה שֶׁל דָּם פֶּסַח וְדַם מִילָה, כְּמוֹ כֵּן בִּיצִיאָה מֵהַגָּלוּת אִם נִזְכֶּה לְתוֹסֶפֶת הַקְּדוֹשָׁה יַרְאֵנוּ ה' נִפְלָאוֹת בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, יוֹצֵא מִזֶּה שֶּׁאֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בָּנוּ, ה' מְחַכֶּה, כְּמוֹ שֶׁחִכָּה אָז בִּיצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁיָּמוּלוּ וְיַעֲשׂוּ פֶּסַח, כְּמוֹ כֵּן עַכְשָׁו הוּא מְחַכֶּה, שֶׁנִּזְכֶּה לְתוֹסֶפֶת הַקְדוּשָׁה שֶׁל הַזּוֹהַר, וּכְשֶׁנִזְכֶּה לָזֶה מִיַּד יוֹצִיאֵנוּ מִן הַגָּלוּת הָאָיוֹם וְהַנּוֹרָא. וְכֵן כָּתַב בְּאֶבֶן שְׁלֹמֹה להגר"א (פֶּרֶק י"ד אוֹת ג'), דְּהַגְּאֻלָּה לֹא תִּהְיֶה רַק עַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה, וְעִקַּר הַגְּאֻלָּה בְּלִמּוּד הַקַּבָּלָה.
שְׂכַר הַגָּדוֹל שֶׁמְּקַבֵּל כָּל אֶחָד בְּהִשְׁתַּתְּפוּתוֹ עִם מִלְיוֹן הַיְהוּדִים לוֹמְדֵי הַתִּקּוּן הַזֶּה, הוּא כָּךְ:
א. כָּל יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִים לְתוֹךְ סֻכַּת הָרַשְׁבִּ”י הַמֵּגֵן הָרָאשִׁי וְהָאֲמִתִּי לְכָל הַדּוֹר כֻּלּוֹ, כַּנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים ק”מ ח’) “סַכֹּתָה לְרֹאשִׁי בְּיוֹם נָשֶׁק”. וְאָמְרוּ חז”ל (יְרוּשַׁלְמִי יְבָמוֹת דַּף ח’), בְּיוֹם נָשֶׁק זֶהוּ יוֹם בֹּא גּוֹג. – ב. יְהוּדִים זִכְרוּ!!! כְּמוֹ נֹחַ בִּשְׁעָתוֹ עַכְשָׁו הַתֵּבָה פְּתוּחָה וְכֻלָּם יְכוֹלִים לְהִכָּנֵס, נָא לְהִזְדָּרֵז לִפְנֵי הַמַּבּוּל. שֶׁהַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ הוּא תֵּבַת נֹחַ הַמַּצִילָה שֶׁל הַדּוֹר. – ג. כָּל הַמִּשְׁתַּתֵּף בַּלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה יקַבֵּל שָׂכָר עָצוּם כְּנֶגֶד כֻּלָּם כַּמְּבֹאָר לְהַלָּן. – ד. כָּל אֶחָד יִרְאֶה לְקַיֵּם מַאֲמָר חֲזַ”ל, גָּדוֹל הַמְּעָשֶׂה יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה, שֶׁעֲלֵיהֶם הָעוֹלָם עוֹמֵד, וִיקַבֵּל כַּמָּה חוֹבְרוֹת שֶׁרוֹצֶה לְחַלֵּק בְּחִנָּם, כְּדֵי שֶׁיְּזַכֶּה וִיחַלֵּק סִפְרֵי זוֹהַר בְּחִינָם לַחֲבֵרָיו וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים, וִיקַבֵּל שָׂכָר כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וּכְאִלּוּ בְּרָאָם כַּמְּבֹאָר בְּזוֹהַר (תְּרוּמָה קכ”ח:) וּבְסֵפֶר חֲסִידִים ובגר”א, וְעוֹד.
סוֹד הַמָשִׁיחַ תִּקּוּן ל' יֵצֵא לָאוֹר בְּעֶ"הַ כְּמִילְיוֹן עֳתָּקִים, עַל מְנַת לָתֶת כְּלֵי נֶשֶׁק וְעֶרְכַּת מָגֵן לְכָל יְהוּדִי בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, לְהַצְלָחַת עַם יִשְׂרָאֵל לְעִלּוּי שְׁכִינַת עוּזֵּנוּ, וּלְהִיגָלוֹת כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ עָלֵינוּ, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִרְאוּ עֵינֵנוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ בְּהִגָּלוֹת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.
וְכָל הַמִּשְׁתַּתֵּף בלימוד הקדוש הַזֶה מְקַבֵּל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם שְׂכַר כְּאִילוּ לָמַד 1.5E+26= (1,500,000,000,000,000,000,000,000,000) דפי זוהר הַקָּדוֹשׁ,
הַמְעוּנְיָן לְהִשְׁתַּתֵּף וְלִזְכּוֹת לִזְכֻיּוֹת עֲצוּמוֹת "עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹקִים זוּלָתֶךָ” – טֶל:0527-651911.
כל אחד מישראל שילמד/יקרא, ביחד שבטי ישראל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַלּוֹמְדִים מְקַבֵּל אֶת הַשָּׂכָר וְהַזְּכֻיּוֹת שֶׁל כָּל מִלְיוֹן לוֹמְדֵי הזוהר הקדוש (שד"ח, וְעוֹד). בִּזְמַן לִמּוּד דקה אחת נוחל עלום הבא וטועם טעם גן עדן עוד כאן בעולם הזה.
לימוד דף אחד מתיקוני זוהר שווה 10 דפי זוהר (הגר"א), וְכָל אֶחָד שֶׁמִּשְׁתַּתֵּף בַּחֲבוּרַת הלימוד הקדוש הזה [שיוצא במליון עותקים בס"ד] יֵשׁ לוֹ שְׂכַר מיליון לומדי הדף הזה שהם 10 מיליון דפי זוהר (שד"ח), וּמוּכְפַל בְּסַךְ הָאֲנָשִׁים שֶׁמִּתְחַבֵּר אֲלֵיהֶם כְּדִבְרֵי הַבְּאֵר מַיִם חַיִּים (פ' תְּרוּמָה כ"י), כלומר 10 מליון כפול מליון = כפול 15 מליון יהודים שיש בעולם (ספר חסידים) =1.5E+20 (1,500,000,000,000,000,000,000) דפי זוהר, וְעוֹד כָּפוּל 1000 הֵם מְזַכֵּי הָרַבִּים הַסּוֹעֲדִים אֶת הַשְּׁכִינָה וְנִקְרָאִים שָׂרֵי נַפְתָּלִי (מד"ר שיה"ש פָּרָשָׁה ח' פִּסְקָה טז, זֹהַר ח"ב דף קכ.), 1.5E+23(1,500,000,000,000,000,000,000,000) וּבְמִנְיַן עוֹד כָּפוּל אֶלֶף שבכל עשרה השכינה שורה ומה שנותנים משמים באלף נותנים (זוֹהַ"ק וַיֵּצֵא), = 1.5E+26= (1,500,000,000,000,000,000,000,000,000) דפי זוהר!!! [הַהֶסְבֵּר עַל הַחֶשְׁבּוֹן הַנַּ"ל רְאֵה בְּכֹחַ הַזוֹהַר חלקים 1-7]. וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שִׁיר הַשִּׁירִים כָּתַב שֶׁכָּל הַשָּׂכָר בַּאֲלָפִים שֶׁנּוֹתְנִים מִשָּׁמַיִם זֶה בְּאֹפֶן רָגִיל, אֲבָל הַצַּדִּיקִים לוֹמְדֵי הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ הַדְּבֵקִים בְּתוֹרַת הַסּוֹד תּוֹרַת הָרַשְׁבִּ”י, עֲלֵיהֶם אוֹמֵר הַכָּתוּב (יְשַׁעְיָה ס”ד ג’) “עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ”, וְאֵין קֵץ לִשְׂכָרָם, וְאֵין כָּל בְּרִיָּה שֶׁיּוּכַל לְשַׁעֵר זֹאת… (וְעַיֵּן כּוֹחַ הַזּוֹהַר חֲלָקִים א-ז, שִׂמְחַת הָרַשְׁבִּ”י, וְעוֹד).
זה צריך להיות בדף הראשון או אחרון למטה במסגרת יפה
סְגוּלָה גְּדוֹלָה לִקְרֹא בְּכָל יוֹם זוֹהַר הַקָדוֹשׁ תִּקּוּן ל', שֶׁהוּא אֶחָד מִשִּׁבְעִים הַתִּקּוּנִים שֶׁכָּתַב אוֹר הָעוֹלָם הַתַּנָּא הָאֱלֹקִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי ע"ה. – וְאֵלּוּ הֵן הַמַּעֲלוֹת לְכָל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיִּקְרָא תִּקּוּן זֶה מִדֵּי יוֹם וּבִפְרָט אִם יֹאמַר אוֹתוֹ לְאַחַר הַתְּפִלָּה: יָרוּם מַזָּלוֹ, יַצְלִיחַ בְּכָל דְּרָכָיו. שָׁלוֹם בַּיִת, זִיווּגִים הֲגוּנִים, יִּזְכֶּה לְשֶׁפַע רוּחָנִי וְגַשְׁמִי, כֹּל אוֹיְבָיו יִפְּלוּ תַּחְתָּיו. זוֹכֶה וּמְתֻקָּן נַפְשׁוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ. יִּזְכֶּה לְיִרְאַת שָׁמַיִם. יִּזְכֶּה לַאֲרִיכוּת יָמִים וּשְׁנַיִם עִם בָּנָיו. יִּזְכֶּה לְעוֹלָם הַבָּא, וְעַל יָדוֹ תָּבוֹא הַגְּאוּלָּה בְּרַחֲמִים גְּדוֹלִים (סוד ה').
אור הזוהר 828
חודש תשרי מוצאי יום הכיפורים תשע"ה
סוד גאולת ישראל
פצצת הזוהר שתביא גאולה לעולם – תקונא חמישאה מתיקוני הזוהר הַלּוֹמֵד אֶת סוד גאולת ישראל תיקוני זוהר תקונא חמישאה – מֵבִיא גְּאוּלָה לָעוֹלָם
נהגו ישראל קדושים לומר בליל יום הכיפורים לפני כל נדרי, את דברי הרשב"י בתיקוני זוהר בענין הפרת הנדר להשם יתברך שיחוש לגאלינו ברחמים
בתיקוני הזוהר – תקונא חמישאה (דף קמג.): קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן עַל רַגְלוֹי, וְסָלִיק יְדוֹי לְגַבֵּי עִילָא, וְשַׁבַּח לְמָארֵי עָלְמָא, וְאָמַר, רִבּוֹן עָלְמָא עֲבֵיד בְּגִין שְׁכִינְתָּא דְאִיהִי בְגָלוּתָא, וְאִם אִיהִי בְּאוֹמָאָה הָא אַבָּא וְאִמָּא דְאִינוּן חָכְמָה וּבִינָה יָכְלִין לְמֶעֱבַד הַתָּרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה יד כז) יהו"ה צְבָאוֹ"ת יָעָץ וּמִי יָפֵר, אִם הַתַּלְמִיד אוֹמֵי הָרַב יָכִיל לְמֶעֱבַד הַתָּרָה…
בלשון הקודש: קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן עַל רַגְלָיו, וְהֵרִים יָדָיו לְמַעְלָה וְשִׁבַּח אֶת רִבּוֹן הָעוֹלָם, וְאָמַר: רִבּוֹן הָעוֹלָם, עֲשֵׂה לְמַעַן הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא בַּגָּלוּת, וְאִם הִיא בִּשְׁבוּעָה, הֲרֵי אַבָּא וְאִמָּא, שֶׁהֵם חָכְמָה וּבִינָה, יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת הַתָּרָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב יהו"ה צְבָאוֹ"ת יָעָץ וּמִי יָפֵר, אִם הַתַּלְמִיד נִשְׁבָּע, הָרַב יָכוֹל לַעֲשׂוֹת הַתָּרָה…
ויש להתבונן בביאור הדברים מה הכוונה ומי יפר? וביאר הבני יששכר ומי יפר בניחותא, ומכאן הוא כינוי לבינה, שהם חמישים שערי בינה גימטריה מ"י.
כִּי הַתְּשׁוּבָה נִקְרֵאת 'מִי' וְכָּל גְּזַר דִּין שֶׁל מַעְלָה, נִמְלָכִין בַּבִּינָה לְמַעְלָה
ובשל"ה הקדוש כתב (פרשת נשא אות כא), וזל"ק: וְדַע, כִּי הַתְּשׁוּבָה קוֹרַעַת כָּל שִׁטְרֵי חוֹבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי הִיא לְמַעְלָה מִכָּל שָֹרֵי הַקַּטֵּגוֹר, וְהַשָּׁבִים אֵלֶיהָ לֹא יִירְאוּ מִפַּחַד (הָ)רָעָה. וְהַסּוֹד הַנִּמְרָץ וְהַנִּפְלָא, 'כִּי ה' צְבָאוֹת יָעָץ וּמִי יָפֵר וְיָדוֹ הַנְּטוּיָה וּמִי יְשִׁיבֶנָּה' (ישעיה יד, כז), וּכְתִיב (נחום א, ו) '(וְ)לִפְנֵי זַעְמוֹ מִי יַעֲמוֹד וּמִי יָקוּם בַּחֲרוֹן אַפּוֹ'. כִּי הַתְּשׁוּבָה נִקְרֵאת 'מִי', שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ, כו) 'שְֹאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה', 'אֶת מִי נוֹעָץ וַיְבִינֵהוּ' (שם שם, יד), (כִּי) ['אֲשֶׁר] מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ' (דברים ג, כד). וְנִקְרֵאת בִּלְשׁוֹן 'מִי' כְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מֻשָּג, זֶהוּ סוֹד 'מִי פָעַל וְעָשָֹה' (ישעיה מא, ד). וְהָעִנְיָן הוּא כִּי כָּל גְּזַר דִּין שֶׁל מַעְלָה, נִמְלָכִין בַּבִּינָה לְמַעְלָה, וּבְנֶצַח וּבְהוֹד לְמַטָּה הַנִּקְרָאִים צְבָאוֹת, וּכְשֶׁהַצַּדִיק עוֹלֶה מַחֲשַׁבְתּוֹ לְמַעְלָה בְּמָקוֹם הַנִּקְרָא בִּטּוּל נְדָרִים, הָיָה מְבַטְּלָהּ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (איכה רבה פ"ג) בַּפָּסוּק (איכה ג, מד) 'סַכּוֹתָה בֶעָנָן' וְגוֹ', רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָא בָּעֵי קַמֵּיהּ רַבִּי שְׁמוּאֵל, אָמַר לֵיהּ בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה בַּעַל אַגָּדָה, מַהוּ דִּכְתִיב 'סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ'. אָמַר לוֹ, שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה פְּעָמִים פְּתוּחִים פְּעָמִים נְעוּלִים, כְּהַהִיא דְּאָמַר רַבִּי יוֹסִי בֶּן חֲלַפְתָּא, עִתִּים הֵם לִתְפִלָּה מִן הַדֵּין קַרְיָא (תהלים סט, יד) 'וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן'. אֲבָל הַתְּשׁוּבָה נִמְשְׁלָה לְיָם, מַה יָּם לְעוֹלָם פָּתוּחַ אַף שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה לְעוֹלָם פְּתוּחִין.
כי הפרת נדרים הוא סוד הבינ"ה, ולפיכך אמר 'ומ"י יפר', ומ"י בודאי הוא מפר, שהוא סוד מקום הנדר, והכול תלוי בבינה
ובספר שערי אורה כתב, (שער שלישי והרביעי הספירה השביעית והשמינית), וזל"ק: והסוד הגדול: את מ"י נועץ ויבינה"ו וילמדהו באורה משפט (שם מ, יד) ואומר: לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה (משלי ח, יד). והסוד הגדול על דרך הספירות: ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום (ישעיהו ט, ה)' ויקרא שמו פל"א, זו חכמה, ובספר יצירה בראשו אומר פל"א זו חכמ"ה יוע"ץ זו בינ"ה א"ל, זו גדול"ה; גבו"ר, זו גבור"ה; אבי ע"ד, זו תפאר"ת; שר שלו"ם, זה יסו"ד שבכללו נצ"ח והו"ד. ומה שאמר הכתוב 'לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה', זהו פירושו: דע כי סנהדרי גדולה של מעלה, הנקרא בית דין הגדול, הוא מקום הגבורה; וכשבאין לגזור דין על כל בריות נמלכים ומתיעצים בבינה שהיא למעלה מן הגבורה, ובנצח והוד שהם למטה, וזהו סוד 'לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה'. והסוד הגדול: כי י"י צבאות יעץ ומי יפר. וסוד 'ומי יפר' בסוד 'את מי נועץ ויבינהו', כי הפרת נדרים הוא סוד הבינ"ה, ולפיכך אמר 'ומ"י יפר', ומ"י בודאי הוא מפר, שהוא סוד מקום הנדר, והכול תלוי בבינה. ולפי שהנביאים יודעים הסוד הגדול הזה, היו מבטלים כל גזירות שהיו גוזרים בבית דין של מעלה, וזהו סוד: צדיק מושל יראת אלהי"ם (שמואל, כג, ג). אמר הקדוש ברוך הוא: אני מושל באדם, ומי מושל בי? צדי"ק, שאני גוזר גזירה והוא מבטלה, וזהו סוד ויחל משה את פני י"י אלהיו (שמות לב, יא), שהעלה מחשבתו עד מקום בטול הגזירה, וזהו שאמרו רז"ל שהפציר בו עד שהתיר לו נדרו. כי בינה מקום הנדר, שהוא מקום הבינה, שהוא סוד תחילת שבע ספירות, וזהו סוד ויח"ל. וזהו שאמרו ז"ל: מנין לגזר דין שהוא מתקרע, שנאמר מי כי"י אלהינו בכל קראנו אליו (דברים ד, ח). וזהו סוד 'כי י"י צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה מי ישיבנה'. ופירוש הפסוק כך הוא: י"י צבאות יעץ עם סנהדרי גדולה של מעלה לגזור דין ולחתום, אבל הבינ"ה, שהוא סוד התשובה, יכולה להפר, וזהו 'ומ"י יפר'. 'וידו הנטויה', שהוא סוד הגבורה, 'מי' ישיבנה. כלומר, הבינה שעומדת למעלה ממנה יכולה להחזירה. ובודאי 'י"י צבאות יעץ ומי יפר', כי הוא הנקרא מקום הת"ר נדרי"ם, כי במקום 'מ"י' הנדר תלוי. וזהו סוד 'את מ"י נוע"ץ ויבינה"ו', בודאי עם 'מ"י' נתיעץ הקדוש ברוך הוא, והאציל הבינה וברא את העולם, וזהו סוד 'ויבינהו', וזהו סוד מקום התשובה. ולפיכך אף על פי שנחתם גזר דין למעלה יכולין ישראל לבטלו בכוח התשובה הנקרא מ"י, וזהו 'ומ"י יפר ומי ישיבנה', כי בודאי יכול 'מ"י' להפר, בודאי יכול 'מ"י' להשיב ידו הנטויה. והטעם, כי ידו היא מקבלת שפע וכוח מן המידה הנקראת מ"י, והסוד; שאו מרום עיניכם וראו מ"י ברא אלה (ישעיהו מ, כו). 'מ"י' בודאי ברא 'אלה', כי אלהים של מטה, הנקרא י"ם, ברא עולם בכוח אלהים של מעלה שהוא סוד הבינה ונקרא מ"י, ועל זה נאמר מ"י ברא אלה. ולפי שהצדיקים יודעים סוד 'מ"י' יכולין לבטל גזרה. והבן בדבר הגדול הזה ומראה הסוד שנאמר 'שוב מחרון אפך', כי מקום התשובה הוא 'מ"י, והוא המושל על החרון והאף, וכן הוא אומר: בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו. ולפיכך התבונן נפלאות שרמזו בספר יצירה, שהעצה נגמרת בכליות, וכן הוא אומרי לעומת העצ"ה יסירנה, ואמרו ז"ל מקום שהעצה נגמרת. ולפיכך התבונן כי כל גזירה שגוזרין בבית דין של מעלה, מתחילין להתייעץ בבינ"ה וגומרים העצה בנצ"ח והו"ד שהם סוד י"י צבאות. ואף על פי שנגמרה גזירה, יכולה המידה הנקראת מ"י, הנקראת תשובה, להפר ולבטל אותה גזרה, וכן הוא אומר: י"י צבאות יעץ ומ"י יפר (ישעיהו יד, כז). והיודעים סודות הללו היו מתכוונים בתפילותיהם והיו מבטלים כל גזירות קשות ורעות, שהיו בידיהם מפתחות הקבלה והיו נכנסין עד המקום הצריך להם, עכ"ל.
בְּחִבּוּר זֶה שֶׁלְּךָ, שֶׁהוּא סֵפֶר הַזֹּהַר, מִזֹּהַר הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה תְּשׁוּבָה. בְּאֵלֶּה לֹא צָרִיךְ נִסָּיוֹן, וּמִשּׁוּם שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לִטְעֹם מֵעֵץ הַחַיִּים, שֶׁהוּא סֵפֶר הַזֹּהַר הַזֶה, יֵצְאוּ בוֹ מֵהַגָּלוּת
מכל דברי הקדושים האלו, אנו למדים כי למען התרת הנדר ועשיית התשובה, שהיא מבטלת כל הגזירות, אנו צריכים לעלות עד למקום אימא עילאה, היא ספירת הבינה, כמו שאמר בזוהר רבי שמעון בר יוחאי ע"ה וזה בוודאי יעשה על ידי שילמדו כל ישראל זוהר הקדוש, שהוא זיהרא עילאה כדאמרו בזוהר פרשת נשא (דף קכ"ו.): בלשון הקודש: וְהַמַּשְׂכִּילִים יָבִינוּ – מִצַּד הַבִּינָה, שֶׁהוּא עֵץ הַחַיִּים, בִּגְלָלָם נֶאֱמַר (דניאל יב) וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹּהַר הָרָקִיעַ, בְּחִבּוּר זֶה שֶׁלְּךָ, שֶׁהוּא סֵפֶר הַזֹּהַר, מִזֹּהַר הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה תְּשׁוּבָה. בְּאֵלֶּה לֹא צָרִיךְ נִסָּיוֹן, וּמִשּׁוּם שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לִטְעֹם מֵעֵץ הַחַיִּים, שֶׁהוּא סֵפֶר הַזֹּהַר הַזֶה, יֵצְאוּ בוֹ מֵהַגָּלוּת, וְיִתְקַיֵּם בָּהֶם (דברים לב) ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר, עכ"ל.
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ קְדוֹשִׁים
ואז יזכו לתשובה פנימית אמיתית ויטהרו מכח אימא עילאה ויקויים בנו הפסוק (יחזקאל לו) "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם". כדאמרו בזוהר (פרשת וישב קפד:), בלשון הקודש:… וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ קְדוֹשִׁים, שֶׁכָּתוּב (יחזקאל לו) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם… וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, (תהלים יט) תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ. [מי שמבטל דברי תורה כאלו החריב עולם שלם] כַּמָּה יֵשׁ לִבְנֵי אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, יִהְיוּ לוֹ חַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא וְזוֹכֶה בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת, עכ"ל.
כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות
ובביאור הגר"א על תיקוני זוהר (תיקון כו): ורעיא מהימנא איהו יתבר כו' – כמו שכתוב "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך הנה זה אלקינו קוינו לו" דבזמנא ההוא וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל כו' ביום ההוא יבוקש חטאת כו' ולא תמצאנה כו' כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות פנים בפנים דבר ה' עמכם.
עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲבִיר אֶת הַקְּלִפּוֹת הַלָּלוּ וּלְהֵרָאוֹת לְיִשְׂרָאֵל, וְלֹא תִהְיֶה מְחִצָּה בֵּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ וּבֵין יִשְׂרָאֵל.
ובתיקוני זוהר (תקונא שתין ותשעה -דף קט.): בלשון הקודש: כְּנֶגֶד בִּינָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ אַלֵּף בִּינָה – אֵלֶּה אַלּוּפֵי עֵשָׂו, כְּנֶגֶד חָכְמָה – אָדָם בְּלִיַּעַל אִישׁ אָוֶן, לְמַעְלָה כתריא"ל (כרתיא"ל) כְּנֶגֶד כֶּתֶר עֶלְיוֹן, וּמִשָּׁם כָּרֵת לְכָל אֵלּוּ שֶׁעוֹבְרִים עַל הַתּוֹרָה, וְאוֹתָם כְּתָרִים הַתַּחְתּוֹנִים הֵם קְלִפּוֹת לְעֶשֶׂר הַסְּפִירוֹת, וְעֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּתוֹכָן הַמֹּחַ, וְאֵלּוּ הַקְּלִפּוֹת הֵן מְחִצָּה בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. בַּקְּלִפּוֹת הַלָּלוּ מִתְלַבֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ, לְקַיֵּם בִּשְׁכִינָתוֹ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה, וּלְקַיֵּם בּוֹ כִּי מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ אֱלֹהִי"ם, אֲבָל לְמַעְלָה בִמְקוֹמוֹ נֶאֱמַר לֹא יְגֻרְךְ רָע, אֶלָּא הַקְּלִפּוֹת שֶׁלּוֹ לְמַעְלָה הֵן לְבוּשִׁים מִכַּמָּה גְוָנִים יָפִים שֶׁל אוֹר, שֶׁמֵּהֶם הִתְפַּשֵּׁט הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּגָּלוּת, וְהִתְלַבֵּשׁ בָּאֲחֵרִים הַלָּלוּ כְּדֵי לִשְׁמֹר אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם מִתְלַבְּשִׁים בַּקְּלִפּוֹת הַלָּלוּ, וְזֶהוּ בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר וְכוּ'. בַּהַתְחָלָה נָתַן אוֹתָם בִּידֵי הַשָּׁלִיחַ שֶׁהוּא גַבְרִיאֵל, וְלֹא הָיָה מָזוֹן לְס"מ וְלַמַּחֲנוֹת שֶׁלּוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, בִּגְלַל הַחֲטָאִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל הוּא הִתְלַבֵּשׁ בָּהֶם, וְכִבְיָכוֹל בָּא לוֹ עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְזֶה אִם יִשְׂרָאֵל הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה וּמְקַיְּמִים אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת מִצְווֹתָיו, וְאִם חַס וְשָׁלוֹם לֹא מְקַיְּמִים אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת מִצְווֹתָיו, נוֹתֵן עֲשָׂרָה כְתָרִים בִּידֵי ס"מ, וְלֹא צָרִיךְ מָזוֹן לֹא מִיַּד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל שֶׁכֵּן מִשְּׁלוּחוֹ, וְזֶה לְפַרְעֹה שֶׁאָמַר לִי יְאוֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי, מִשּׁוּם שֶׁרָאָה כְתָרִים נָכְרִים בְּיַד ס"מ, שֶׁבַּתְּחִלָּה, כְּשֶׁהָיוּ הַכְּתָרִים הַתַּחְתּוֹנִים בִּידֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַה כָּתוּב בְּיִשְׂרָאֵל? וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יהו"ה נִקְרָא עָלֶיךְ, וּבִזְמַן שֶׁאוֹתָם כְּתָרִים נָכְרִים בְּיַד ס"מ, לֹא פוֹחֲדִים אֻמּוֹת הָעוֹלָם מִיִּשְׂרָאֵל וְעוֹשִׂים בָּהֶם כִּרְצוֹנָם, עַד שְׁעַת הַגָּלוּת שֶׁיִּתְקַיֵּם בָּהֶם וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר וְכוּ', שֶׁאֵלּוּ הַקְּלִפּוֹת גּוֹרְמוֹת לְהַפְרָדָה בֵּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵין יִשְׂרָאֵל, וְזֶהוּ הַסּוֹד שֶׁל כִּי אִם עֲונוֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם וּבֵין אֱלֹהֵיכֶ"ם, וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲבִיר אֶת הַקְּלִפּוֹת הַלָּלוּ וּלְהֵרָאוֹת לְיִשְׂרָאֵל בַּמֹּחַ שֶׁמִּבִּפְנִים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךְ וְהָיוּ עֵינֶיךְ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךְ, וְלֹא תִהְיֶה מְחִצָּה בֵּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ וּבֵין יִשְׂרָאֵל.
כשיתגלה מה שדרש משה, היינו רבי שמעון בן יוחאי, ספר הזוהר, אז והנה שורף, היינו שיתבטלו כל הקליפות וממילא תהיה הגאולה
ועל ידי לימוד הזוהר הקדוש, יתבטלו כל הקליפות, כמו שכתב בעל דגל מחנה אפרים (פרשת שמיני): וזהו דרש דרש משה, היינו כשיתגלה [כי בכל דור ודור יש בחינת משה, ואיתא דרבי שמעון בן יוחאי הי' בחינת משה], וידרוש מה שדרש כבר משה, היינו רבי שמעון בן יוחאי, ספר הזוהר, אז והנה שורף, היינו שיתבטלו כל הקליפות וממילא יהיה הגאולה שלימה במהרה בימינו אנס"ו.
אור הזוהר 829
יג לחודש תשרי תשע"ה
הכשרות והזוהר
פצצת הזוהר וסודות הכשרות שתביא גאולה לעולם
קול קורא – שמע ישראל!!!
אבקש מכל האדמורי"ם רבנים ראשי ישיבות בעלי דרשנים במקום להגיד דרשות ושיעורים, תתחילו לעשות משהו להציל את עם ישראל שיהיה להם ולכם מקוואות ושחיטה כשירה ומוהלים כשרים.
תזכרו המשחק נגמר, השנה בעזרת השם יהיה הגאולה, כל הסימנים מוכנים, ואם לא תתחילו לעורר הציבור על לימוד הזוהר הקדוש כולכם ימחקון מן העולם, לא יהיה לכם לא עולם הזה ולא עולם הבא, לא יהיה לכם שום תירוץ שלא ידעתי לא שמעתי, בע מע און שאקעל מיט די פלייצע, ומה תענו ליום הדין הגדול והנורא על מה שכתב הרשב"י בתיקון מ"ג: באותו הזמן שהוא יבש, והמלכות היא יבשה, כי לא קבלה השפע מהיסוד, צועקים הבנים בני ישראל למטה בעולם הזה, באמירת יחוד השם "שמע ישראל" להעלות התפילה כתיקונה, וְאֵין קוֹל כלומר, כל קריאת שמע לא נשמע, וְאֵין עוֹנֶה, וכשישראל הם בצרה, וצועקים וקוראים להקב"ה בקריאת שמע, אבל וְלֹא אֶעֱנֶה. אני לא אענה אותם בתפלתם. (ביאור הגר"א דף צ"ב, וכ"מ תיקוני זוהר תיקון מ"ג). – ואם לא תחזרו בתשובה תזכו למה שכתוב בתיקוני הזוהר (תקונא עשרין, וחד ועשרין דף מט ע"א), בלשון הקודש: … הַשְּׁכִינָה אוֹמֶרֶת לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ, אֵלּוּ הָעֵרֶב רַב, שֶׁגֵּרְשׁוּנִי מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת הוי"ה, גָּרֵשׁ אוֹתָם מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק עִם יִשְׂרָאֵל. … בְּאוֹתוֹ זְמַן נוֹטֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רֹמַ"ח, שֶׁהוּא מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה תֵּבוֹת שֶׁיֵּשׁ בִּקְרִיאַת שְׁמַע וְשֵׁשׁ תֵּבוֹת הַיִּחוּד, וּבָהּ, וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם… גֵּרַשׁ אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ… בָּרִאשׁוֹנָה גֵּרַשׁ אוֹתָם, וְאַחַר כָּךְ רָדַף אַחֲרֵיהֶם וְתָפַס אוֹתָם, וְאַחַר כָּךְ הָרַג אוֹתָם… וְהוֹקַע אוֹתָם לַהוי"ה נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ, עכ"ל.
מי שלא עסק בחכמה זו בזמן עליית נשמתו למעלה אף על פי שיש בידו כמה תורה ומעשים טובים זה המלאך הגדול יופיא"ל דוחה אותו לחוץ והשרפים אשר תחתיו שהם כולם בעלי שש כנפים שורפים אותו בהבלי כנפיהם והוא חוזר
וקודם שיורדת הנשמה מעולם העליון להאי עלמא הקדוש ברוך הוא משביע אותה לעסוק ברזי דאורייתא כדאיתא בזוהר פרשת תרומה (דף קס"א) בד"ה דזמינון לנחתא בהאי עלמא וכו' הרי לך בפירוש מדברי הזוהר שתכלית בריאת האדם כדי שילמד החכמה הזאת וקודם ביאת הנשמה לעולם הזה הקדוש ברוך הוא משביע הנשמה לעסוק בהאי עלמא ברזי דהימנותא ברזי דאורייתא גם ביציאת הנשמה לעולם הבא אינה יכולה להשיג לאור עליון למעלה אל מקום הרמתה אשר שם אהלו מתחלה לחזות בנועם הוי"ה פני מלך חיים אם לא בהתעסקות החכמה הזאת חזי מה שהזהיר לנו הרבי שמעון בן יוחאי זכרונו לברכה בזוהר פרשת פקודי (דף רמ"ז) האי חיותא וכו', ומי שלא עסק בחכמה זו בזמן עליית נשמתו למעלה אף על פי שיש בידו כמה תורה ומעשים טובים זה המלאך הגדול יופיא"ל דוחה אותו לחוץ והשרפים אשר תחתיו שהם כולם בעלי שש כנפים שורפים אותו בהבלי כנפיהם והוא חוזר ומתחדש וחוזרים ושורפים אותו עד שמתגלגלין רחמיו של הקדוש ברוך הוא עליו וחוזר ובוראו פעם אחרת והם הנשמות החושקין בחכמה זו מפני שלקו מקודם לכן רודפים אחר חכמה זאת כמאן דרדיף בתר חיים אף על גב דאיהו לא חזו מזלייהו חזי. (ויקהל משה דף ה:)
עכשיו נעתיק לכם מה שכתבתי לפני הרבה שנים במדריך לכשרות # 40
מצב הכשרות בתקופת הרב הכולל הג"ר יעקב יוסף זצ"ל
טרגדיית הכשרות בארצות הברית – עליות ומורדות בהיסטוריה ארוכה בת מאות שנים
מבוא
קיבוץ הגליות בארצות הברית, מאז ימיה הראשונים, הביאה יחד עמה שורה ארוכה של בעיות בכל תחומי היהדות, היו שנים שבהם לא ניתן היה להכיר כי יהודים חיים בארצות הברית, רבבות מבני ישראל נאלצו לעבוד בשבתות, וממילא כל יתר תחומי החיים היהודים היו רופפים. אך ככל שהתקבצו ובאו יותר יהודים מאירופא וממדינות אחרות, במיוחד בחמישים שנים האחרונות חלה מהפכה גדולה כמעט בכל תחום, והמצב נשתנה מן הקצה אל הקצה. אך תחום אחד נשאר פרוץ, וזאת למרות שהגיעו המוני יהודים חרדים לארצות הברית, לא הצליחו להתגבר על אותן נקודות עדינות.
וזהו תחום הכשרות: אין זה סוד שהכסף מטהר… אימרה זו אמורה לאו דוקא אצל יהודים אמריקאים שגרו בארצות הברית לפני מאה שנה, אלא גם על דורנו, כאשר ישנם בתוכנו אנשים שיצרם חזק ואין בהם הכח לגבור על אותה חולשה. – תחום זה הינו עדין ומיוחד, הכשלון הקטן ביותר, הוא כשלון של הכלל, אם חלילה "מכשירים" את הטרף פירושו הכשלת ההמונים בנבילות וטריפות, ולכן הנושא מחייב טיפול חזק ובלתי מתפשר.
בכל הדורות היו שנכשלו והכשילו בתחום הכשרות, ודורנו זה לא הצליח להתגבר על אותן היצרים האפלים. – בסידרה שאנו פותחים החל בגליון זה נכתב על אשר במשך מאה השנים האחרונות בתחום זה, עובדות ומסמכים אותן אספנו מן הספרים ומן העיתונות שנדפסו במשך השנים. – אחת המטרות העיקריות בהצעת כל הני סיפורים כדי שיכירו וידעו דרי ארה"ב בימינו הטעם למה החליטו גאוני וצדיקי זמנינו לצאת בחרב וכידון נגד אכילת בשר כלל ובכרוזא קרי בחיל שכל החס על נפשו ונפשות ביתו ירחיק עצמו וזרעו אחריו מכל מין בשר בהמה כי אש הוא עד אבדון תאכל. פוק חזי הני גדולי הדור שדרו פה בארה"ב במאות השנים האחרונות לא מצאה ידיהם חיל להעמיד הכשרות על בסיסו, התמוטטו והכריזו כי בארה"ב לא יכנס תיקון לעולם בענין כשרות בשר, ופוק חזי האיך דברי חז"ל אין חוזרות ריקם. קי"ל בשולחן ערוך דאכילת איסור מטמטם הלב ומוליד טבע רע וזאת אפילו בתינוקות שאין עושין ח"ו במתכוון כי אין יודעין הנעשה עמהם. ולא זו בלבד אלא אפילו אם מינקת שלהם אכלה מאכלות אסורות משפיע עליהם לרע, ועל כן תבין למה ירדו כל הדורות שלהם שאול תחתית, לא נשאר מזמן ההוא רק אחד מני אלפי אלפים, והשאר נשתמדו ויצאו מתוך קהל ישראל. נשאו נשים נכריות ויתערבו בגוים ויעבדו עצביהם הכל מטעם זה. – וכי יהיה לך חידוש אם אחר כל הנ"ל יחליטו גאוני זמנינו שהרוצה להבטיח קיום לדורותיו ישליך בשר הבהמה ממנו והלאה לא יראה ולא ימצא בבית ישראל לא בתוך הבית ולא אצל שמחות ושאר הזדמנות. כלה גרש יגרש אותו ואז יראה זרע כשר ממשיכי שושילתא דדהבא לתפארת בית ישראל זרעא חייא וקיימא די לא יפסוק עד ביאת בן דוד ועד בכלל.
פרק ראשון
א. מצב הכשרות בתקופת הרב הכולל הג"ר יעקב יוסף זצ"ל
כבר לפני יותר ממאה שנים כאשר הגאון הצדיק רבי יעקב יאסעף זצ"ל שהיה רב הכולל הגיע לאמריקה, בשליחות החפץ חיים זי"ע, הוא מצא שם הזנחה גדולה בכל תחומי היהדות, בחלק הגדול זה היה ניכר בשטח הכשרות, הצבור היהודי אז היה מאוד מצומצם, והיהודים שגרו במקום לא היו בני תורה כלל. הוא ניסה בכוחות על אנושיים להקים מערכת כשרות טובה, אבל בגלל התנאים ששררו אז הוא היה מאוד מוגבל ולא יכול בשום אופן לבנות מערכת כשרות על פי מדרגתו. המצב נמשך כך במשך עשרות שנים, הסיבות לכך היו שונות, וביניהם העובדה שאותם הפושעי ישראל, חוטאים ומחטיאים את הרבים, שהיו בעצמם ממדריגה נחותה ביותר, עמי הארצים פשוטים הכתירו עצמם בשם "רבנים" או "ראבאייס" או בשפה האמריקאית "אישיות מכובדת" וכך הוא נהיה "רב המכשיר" וביד רחבה חילק הכשרים לכל דכפין, ברור לאחר שגם "שילמו ביד רחבה" ללא כל מאמץ.
כפי שידוע, יהדות ארצות הברית בחלקו הגדול היה מורכב אז מיהודים פשוטים שברחו מאירופה, הללו לא היו חסידים ואנשי מעשה, וזאת מאחר ואותם החסידים ואנשי מעשה שרצו לנסוע לארצות הברית התייעצו עם האדמורי"ם והרבנים שהללו הציעו להם שלא לעשות זאת. ולכן במצב כזה נאלץ הרב הכולל הגר"י יוסף לבנות את התשתית של בנין הכשרות – מאמץ רב ודמים תרתי משמע הוא נאלץ להכניס עד שמישהו עזר לו להעמיד בשביל אלו שבאמת רצו כשרות אמיתית כמו שהיה בעבר באירופה, אבל כל מה שהוא עשה היה זה רק חלק קטן ממה שהוא היה צריך לעשות. – רשמים מאותה "היסטוריה" יכולים למצוא בשבועון "דאס אידישע ליכט" שיצא לאור בארצות הברית לפני שמונים שנה על ידי החזן הנודע הרב החסיד רבי יוסף רוזנבלט ז"ל שרצה מאוד להרים את קרן התורה והיהדות, שם היכן שהוא השקיע את כל פרנסתו עד שהוא קיבל שבץ לב ונפטר מן העולם.
ב. הרבנים בראש האשמה
להקוראים שעדיין לא יודעים מי הוא זה הרב פייוויל מענדעלאוויטש זצ"ל, ראוי ליתן סקירה קצרה: הרב הגאון רבי שרגא פייוויל מנדלוביץ זצ"ל כותב באחד מאותן החוברות בענין אותה בעיה ברשימה תחת הכותרת "הניתוח החשוב" הוא פותח בעובדה שהוא קרא בשבוע האחרון הודעה של מספר רבנים שהתאספו והחליטו להודיע שהיות וחנויות לממכר "פילעי" תולים על המוצרים תויות "כשר" על בשר טריפה כאילו הן כשרות, הם מזהירים את הצבור שיזהרו, הם גם מזהירים את בתי החרושת לנקניק, שלא ימכרו נבילות וטריפות, והודיע כי העירו להם ש-90 אחוז מתוצרת הנקניק הינן טריפה.
ועל כך כותב בעל הרשימה: "אני שואל את אותם רבנים, איזה יהודים הינם מזהירים: שישמרו ולא יקנו טריפות? בשביל אותם היהודים שפרקו מעל עצמם עול של יהדות ולא איכפת להם לאכול טרף?, הללו מסתפקים בכך שכתוב על חלון החנות "כשר"! לדעתי לאותם היהודים כלל לא תעזור אזהרה, לא הם ישמעו לקול האזהרה של הרבנים, והרבנים אינם זקוקים לדאוג להם "הלעיטהו לרשע וימות", והרבנים לא יהיו יותר אחראים לדבר, ולכן כשרוצים להזהיר חייבים לעשות זאת למען היהודים האחרים המחפשים רק כשר, אלא הם לא נזהרים מספיק, אבל אותם היהודים לא יכנסו בשום אופן לקנות בשר כשר במקום שהם בעצמם אינם מכירים את הקצב שהינו איש נאמן, או שתולה אצלו שלט מרב שהוא נותן השגחה על אותו חנות.
הדברים שהוא כותב בהמשך ממש מבהילים: …עתה ניצבת בפנינו בשאלה, ממה אתם מזהירים את הצבור? הלא עליכם להזהיר נגד אותם רבנים הנותנים שלטים לאטליזים? האם אינכם יודעים שאת רוב הטרפות המופצות בארצות הברית הינם ב"הכשר" של רבנים או של כאלו המכנים את עצמם "רבנים"? ואם כן מדוע אינם מקימים קול זעקה נגדם?. – אתם פונים ומבקשים גם שבתי החרושת לנקניק שלא ימכרו חמץ, האם הינכם תובעים מ"קוזאק" יושר!!!, מדוע אינם תובעים מהרבנים שהללו לא יזרקו את ההכשרים מימין לשמאל? מדוע הינכם לא מרימים קול זעקה אחת ולתמיד ומפרסמים את שמותיהם של אותם הרבנים שהמלה "כשר" הינו אצלם כל כך זול שהינם כותבים ונותנים הכשרים על כל דבר אסור?, אתם בודאי תשיבו כי הדבר כרוך במריבות וקטטות, אבל היכן המסירות הנפש ששמר על היהדות בכל הזמנים…?
עוד כותב שם הרב מנדלוביץ זצ"ל: … בשום זמן ובשום מדינה לא הגיע בקלות ענין שמירת היהדות, רק מנהיגנו הגדולים הצדיקים הגדולים הללו מסרו את נפשם וכך הצליחו לקיים את ה"ובערת הרע מקרבך" כי "כל מצוה שנתנו נפשם עליה נתקיימה בידם", אבל כאן לדאבוננו, איננו רואים מסירות נפש הקטנה ביותר של הרבנים, והאמת היא שהוא פרוץ מרובה על העומד חוץ מקבוצה קטנה של רבנים שהוא מיעוט קטן, ואולי מיעוט שבמיעוט, וכל היתר הרבנים – וביניהם רבנים גדולי תורה – אף אחד מהם אינו חוסך את עטו מלתת הכשרים כמה שרק בא להם. – כשאני קורא את אותן הכתבות עומדים לי דמעות בעינים כשאני רואה איך שההיסטוריה חוזרת על עצמה, ואיך שארץ הזהב (אמריקה "הקדושה") מסוגלת לעוור את עיני החכמים ולסלף את דברי הצדיקים, כוחו של "הדוד סעם" יכול בעוונותינו הרבים לסחוף לצדו את אותן היהודים עד שהם יכולים לומר על האסור מותר… – [כאן אנו נפגשים בנקודה יקרה מאד, אשר מעולם היתה נגע מספחת לעם היהדות בארה"ב, ובעונותינו הרבים עדיין השטן מרקד בינינו: הרבנים שצריכים להיות עיני העדה מדריכיהם ומנהיגיהם, מוליכין את הכלל ישראל שולל תחת מסוה הרבנות, וכשאנו מדגישין "רבנים" כולן בכלל! הן הפחותין וגם היראים! הא כיצד? הפחותין שבהם עושין מרבנות קרדום לחפור אחר זהב וכסף, זורקין הכשרים לכל המבקש עד שבין יום ולילה יצמחו כמן הארץ עשיריות חנויות מוכרי בשר כשר למהדרין מן המהדרין לאורכה ולרוחבה של רחבי המדינה, והכל לצבור הון תועפות, והמצב הגיע עד כדי כך שהרבנים משוקעים ראשן ורובן ברדיפה אחר בצע כסף עד שאין מוכן לזוז אצבע קטנה אם לא בעד בצע כסף. זאת אומרת אין בין הרבנים ובעלי הבתים ולא כלום. הללו והללו עסקם במסחר "ביזנעס" ומסך המבדיל ביניהם שבו בפרק שהבעה"ב מסתחרים בדרך היתר הרבנים מובילין לשוק למכור את כל הקדוש לנו כמו כשרות, שבת, צניעות ושארי גופי תורה דאחר שלהוטין לגרוף הון חונפין לבעלי בתים ואין מוכיחין על שום דבר ומתקיים "כסף וזהב מטהר ממזרים" רח"ל].
עוד ממשיך ההרב מנדלוביץ זצ"ל וכותב: …ומהיכן מצאו אותם הרבנים היתר לעשות מן התורה קרדום לחפור בה, ולהתמכר כל כך לכסף, לא מבקש מהם ללכת בשיטת הרמב"ם ולא לקחת כלל כסף בעבודת הרבנות. הרבנים יכולים להתפרנס היטב מההכנסות שיש להם מעריכת סידור קידושין וגיטין, בריתות, הספדים, הקמת מצבות וכדומה והם יכולים להתפרנס מזה בכבוד שיוכלו לעבוד לטובת היהדות ללא פניות, אבל כאן בארצות הברית, הרבנים אינם מוכנים לזוז ממקומם כל עוד לא שילמו להם, ואין לדבר כלל על הכשרים שאינם נותנים ללא תשלום, בכך אף אחד אינו מוכן לעשות שלא על מנת לקבל פרס, אבל ישנם רבנים שקורים להם לדבר למען תלמוד תורה, למען ישיבה, הללו מתנים מראש כמה ישלמו… – אוי לאותה בושה! הכותב ממשיך ומנתח את המצב באותן הזמנים, הוא מביא את כוונותיהם של אותם הרבנים, הוא מבכה את העובדה שבראשם של אותם הרבנים אין כלל עולה על הדעת להרביץ תורה ויראה, ומה שכבר כן עשו בכיון זה עשו זאת רק כאלו אנשים בעלי בתים שיש להם מסירות נפש כפי שהדבר בא לידי ביטוי באותה רשימה.
ג. הרבנים משתחוים לעגל הזהב
…ומעט הישיבות שיש לנו כאן, עובדים בשבילם בעלי בתים ממש במסירות נפש, ולא די שאינם דוחפים את הבעלי בתים, ולא די בכך שהרבנים אינם המנהיגים שיצליחו למשוך את הבעלי בתים, קשה מאוד לבעלי בתים לעניין את הרבנים בענינים כאלו, כי לא מונח בענינים הללו תשלום כספי, כאשר מדברים עם רב שישא נאום למען ישיבה הם עונים בחצי פה ואז מבינים שצריכים לשלם. שומו שמים! איך כל דבר שקדוש בעיני הרבנים? האם אין להם כלל אידיאלים? מנהיגים הצריכים להראות דוגמא לעם, שיתמכרו כל כך לעגל הזהב? ואז מה יענו איזובי הקיר"? – בהמשך הרשימה שואל בעל המאמר: "האם אינם יודעים שבהתנהגותם הינם מבזים את כבוד הרבנות"?, הוא ממשיך ושואל האם האזנים שלהם חרשות והלב שלהם כל כך אטום שאינם מסוגלים לשמוע את הבת קול המכרזת ואומרת, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה?"
יותר מאוחר מתלונן בעל המאמר: "אדרבה, שהרבנים יסתובבו בין העם וישמעו היטב איך שאחד מדבר לשני ומה דעתם על הרבנים, ומי אשם בכך אם לא אותם הרבנים עצמם ההופכים הכל למען ביזנעס, המודדים כל דבר גדול וקדוש על פי כמות הכסף שקיבלו, ועוד יותר האם אינם אותם הרבנים סוחרים ממולחים העוסקים במסחר המולכלך ביותר?, בעל המאמר מאריך מאוד בענין זה ומסיים, ולאחר כל זאת עוד יש טענות לרבנים מדוע אין שומעים ומזלזלים בהם!!!. – כשקוראים את אותה רשימה נשאלת השאלה האם מה שקורה היום בארצות אין המצב דומה גם בזמנינו היום?, בזמננו במשך 60 שנה למרות שכבר הגיעו לארצות הברית אלפי יהודים יראים ושלמים, חסידים ואנשי מעשה, וישנם כבר עשרות ישיבות וראשי ישיבות מרביצי תורה, צדיקים קדושי עליון חסידי ואנשי מעשה, כאלה שאינם מכורים לעגל הזהב. אדרבא, הללו מרביצי תורה וחסידות עם יראת שמים באופן מיוחד, אבל לדאבונינו בעוונותינו הרבים השליטה אינה אצלם, כי אותם אלו המכורים לכסף רצו להיות בעלי הבתים ומנהיגי עולם התורה והחסידות ומצאו דרך חדשה איך להשתלט על הכל בכח הזרוע, בטרור חזק ואוי לאותו אחד שיעמוד מנגד אותם בעלי המסחר, אותן האנשים השחורים מוכנים לקצר אחד את ימי השני לא בשם המפורש אלא פשוטו כמשמעו – על ידי שהם מוציאים את האקדח מן הכיס של הבעקישע או מתחת לשטריימעל… – הרב מנדלוביץ ז"ל מסיים את רשימתו בדברים כדלהלן:
ד. רבנים צבועים
כל מה שכתבתי לעיל, אינו חדש, כל הרבנים הישרים יודעים זאת, ולאחרונה ביום ראשון יצא לי לשמוע איך שרבנים אמיתיים דיברו נגד הרבנים וזעקו נגד אותו סוג של רבנים ואמרו: חייבים להוריד אחת ולתמיד את המסוה מעל פניהם, כן רבותי! זה היה יכול להיות הדבר הטוב ביותר, אבל עירוב פרשיות יש כאן, קורה תוהו ובוהו בעולם, אין יודעים מי מותר להם להיות אלו שיורידו את המסיכה מעל פני אותם הרבנים, ומי הם אותם הרבנים שמעל פניהם חייבים להוריד את המסוה, מה שקורה שיתכן מאוד שדוקא אותו אחד שעומד וזועק שיש להוריד את המסוה מעל פני אותם הרבנים, דוקא ממנו שעומד ומעמיד פנים כאילו הוא מלא יראת שמים צריכים להוריד את המסוה, איזה רב הוא מי שאומר אמת ומי הוא המעמיד פנים, מי הוא דובר אמת ומי הוא צבוע? ולכן רבותי, אם כבוד התורה חשוב ויקר לכם, אם אתם רוצים להרבות כבוד ישראל והכבוד העצמי שלכם שלדאבוננו ירד לתחתית השפלות, ואז תכניסו סדר לענין, תבררו את הפסולת מתוך האוכל, עוד פעם ועוד פעם, אל תפחדו מאף אחד ושישאר רק "ועוד בה עשיריה" אבל שיהיה "זרע קודש מצבתה" ואף אחד, שיהיה הגדול ביותר בתורה, אם הוא מחלל שם שמים, הוא חייב להישאר מחוץ למחנה, ואז כבוד התורה וממילא יחד עם זאת כבוד הרבנות יקבל את הברק הנכון ואותם היהודים שיראת השמים נוגע ללבבם ישמרו עליכם, ובכל דבר שבקדושה יסייעו בידכם ויוכלו הרבה לסייע בעניני חיזוק התורה והיהדות, מה שעתה לדאבוננו ירדה עשר מעלות אחורנית, וכבר הגיע הזמן של כי עת לחננה כי בא מועד…! – [נמצא דמה ששכיחים כהיום רבנים המתכבדים לדרוש בהספידא או בשאר הזדמנות ודורש בהתלהבות על שפלות הדור בו בזמן שהוא המסייע היותר גדול על ידי נתינת הכשרים לבשר מפוקפק או חֵלב גמור או בנתינת חיזוק לאותן מנהיגים העומדים מתחת המסחר הענקי של מכירת בשר ספק נבילות וטריפות וודאי חלב לכל המדינה. כל זה כבר היה לעולמים במדינת הזוהר שלנו וההיסטוריה חוזרת על עצמה].
במלים אלו סיים הרב מנדלוביץ את דבריו, ועתה אני שואל אתכם רבותי: האם חסר עוד משהו שצריכים להוסיף על הנעשה בזמנינו? האם בדורנו לא עשינו את אותו דבר? החילול השם הגדול וכמו כן העובדה שלא הרפורמים או הקונסרבטיבים נוהגים כך, אלא כאלו הרוצים להוכיח כי הינם הממשיכים החזקים והטובים ביותר מן האורטודוקסיה, ועוד כאשר מחוגם הודיעו ומחו בענין אותו איסור דאורייתא באותו עונש כרת רח"ל, שהסתובבו אצלהם במשך שלשים שנה והכשילו רבבות מישראל באכילת נבלות וטרפות ובאותו חטא חמור, ואותם ה"רע-בנים" יש להם את העוז לקום ולהעיז פנים במצח נחושה בעינים ואומרים על חֵלב דאורייתא שהוא לא חֵלב, בדיוק כאילו היו אומרים על יום שהוא לילה… – עד כאן ציטטנו את דבריו של הרב ר' פייוויל מנדלוביץ במה שאירע לפני שמונים שנה, עתה נקפוץ קצת אחורנית ונראה מה קרה לפני מאה שנה מחוץ לניו יורק.
כל זה כתבנו לפני כ-40 שנה בארצות הברית, ועכשיו נכתוב על המצב בארצינו הקדושה. הכשרות של השחיטות כאן בארץ פי 200 אחוזים יותר גרוע מארצות הברית, למשל בארצות הברית יצאו 12 רבנים נגד השחיטה המהירה שמי ששוחט יותר משש מאות עופות לשעה כשהגוי אוחז את העוף, והשוחט רק אוחז את הראש לשחיטה, וזה אסרו כל הרבנים הגדולים וגם נתפרסם בשו"ת.
זאת אומרת אם בשחיטה הזאת (קעפעל שחיטה), מותר לשחוט רק 600 עופות לשעה, [וזה רק לשוחט הכי הטוב המומחה ורק בדעיבד גדול ובה"מ יכולים אולי להכשיר את זה], אז בלקיחת העוף ביד היה אסור לשחוט יותר מ-250 מכסימום לשעה, והאמת כאן בארץ שוחטים 900-1200 לשעה, כשהשוחט אוחז לבד את כל העוף ביד.
כאן בארץ השוחט אוחז את כל העוף ביד במקום שהגוי יאחז את זה, וממילא היד נהיה כבר כמו אבן, ואין שום הרגשה לא לסכין ולא לשחיטה, ושוחט נבילות וטריפות [ספר רנו ליעקב הרידב"ז [שכתב ספר על ירושלמי] בהקדמה של חיבורו על התורה – וכותב: עוד ענין רע ראיתי בהעיר הזאת אשר תסמר שערות ראשי, השו"ב מורטים בעצמם נוצות העופות ששוחטים. ויש שו"ב ששוחטים ביום ה' ו' עש"ק עד ב' אלפים עופות ומורטים הנוצות, ובליל שבת קודש נלאו הידיים שלו לאכול, ויש מהם אשר בני ביתם תחבו הכף לתוך פיו בלילי שב"ק לאכול, כי לא היה לו כח לאחוז הכף הלא שחיטתו נבילה גמורה והכלים אסורין, בין כך וכך נתפגלו בטנם של יהודים בנבילה וטריפה ר"ל, ואמרו חז"ל עד שיתפלל אדם שיכנסו דברי תורה לתוך מעיו יתפלל שלא יכנסו דברים אסורים לתוך מעיו, כי כיון שנכנס דברים אסורים לתוך מעיו הוברח רוח היהדות ונתגברה התאוה ר"ל לכל דבר תועבה עד שקשה לעשות תשובה, וכ"ז בגרם המדינה שנקבצו מכל הארצות טובים ורעים ואין להבחין, עכ"ל].
הסיבה למה עשו את זה כך, שהשוחט יאחז את העוף ביד היתה טובה להלכה, אבל זה רק בשחיטה קטנה, ומכיון שלא הרבנים הם בעלי בתים על הכשרות, [וגם הרבנים אינם יודעים את כל הסיבות והבעיות והמכשולות, מה כשר, ומה טרף, מכיון שהוא לא היה שוחט ולא עסק לבד בכל הדברים כדי שיבין הכל על בוריה, כמו שכתב שוחט לפני 80 שנה לערך, בספר השוחט והשחיטה, שאם הרב אינו שוחט בעצמו ועושה כל הפעולות בכשרות אין לו שום ידיעה ולא מבין בכלל מה כשר?] וישנם שחיטות שלא איכפת להם בכלל הכשרות, ושוחטים הרבה בין אם כשר בין אם טרף, ומוכרים ממילא בזול את העופות, מכיון שהשחיטה לא עולה הרבה, ונהיה תחרות על המחירים, וזה ידוע שכל אחד מחפש בזול, כי הפרנסה קשה מאוד, וכך נעשה השרשרת של מאכילי טריפות.
מה עשה הבעל דבר כדי שכולם יתחילו לשחוט עוד יותר ועוד יותר עופות לשעה, תפס אותם בחומרא, שהשוחט מחזיק את העוף לבד, ולא איכפת לו לבעל דבר, כי ממילא הכל נבילות וטריפות, מפני שמחייבים את השוחטים לשחוט יותר ממה שאפשר לבן אדם לשחוט, שיהיה לו הרגשה, והשוחט בגלל פרנסה צריך להמשיך בעבודתו, ועושה הכל על חשבון הרבנים, וגם מקבלים בהרבה מקומות המשכורת לפי ההספק כמה עופות הוא שוחט לשעה, ממילא יש תחרות בין השוחטים מי מקבל משכורת יותר גבוה על חשבון נבילות וטריפות, ועל פי ההלכה מאבד את נאמנותו וזה כבר טרף, וכך אחד משך את השני, וכולנו אוכלים טריפות, ועוברים על איסורי תורה החמורים.
עוד דבר שקרה כאן בארץ שמתירים פגימות גדולות בסכין, מה שאני למדתי אצל שוחטים שהיו שוחטים לפני 130 שנה, וכולם אמרו על הפגימות שמתירים היום זה פגימה, וממש נבילה דאורייתא.
אז מה העצה? להחזיר עטרה ליושנה, לקחת שוחטים טובים ולעשות רק שחיטות קטנות, כי בסטונאות הכל טרף, וכבר לא מדברים מזה שרוב הבשר שאנחנו אוכלים בא מערבים, ויש על זה אלפים כתבות בעיתונים, איך שתופסים מידי יום ביומו שמביאים בשר מערבים ומוכרים את זה בכל ירושלים, ובכל ערי הארץ, אפילו במקומות הכי הטובים, כי השטן הוא הבעל הבית, כידוע, אז איפו היגענו? מה אנחנו אוכלים, ומפני זה יוצאים רוב הבנים לתרבות רעה.
וזה לשון הרדב"ז הקדוש בהקדמת ספרו על התורה:
גם הרבנים היראים אבדה השפעתם
לא אכחד שמצאתי במדינה הזאת גם רבנים בעלי תורה ויראי ד' מרבים, וכן שו"ב ובוטשערס כשירים, אבל אין בכחם להועיל כלל כי בעיני העם שפל מאוד כבוד הרבנים,
[כל זה ממש הוא מצבנו גם היום, השטן מרקד בין הרע-בנים והקצבים והמכשירים שלהם, ועושה כל הפעולות להכשיל את בני ישראל הקדושים בפיטומי איסור, וכשרב גדול ויר"ש לאמיתו צועק ומוחה שאינו כשר, משפילים אותו ומבזים אותו בכל מיני בזיונות, וההמון אינם מבחינים בין רב לרב ובין שו"ב לשו"ב והאמת נעדרת]בראותם מעשיהם לא יבינו אח"כ בין רב לרב, בין שו"ב לשו"ב, בין בוטשער לבוטשער, כי בהדי הוצא לקי כרבא, כמאמר חז"ל, ואין להבחין איזה בשר כשר ואיזה טריפה כי על כל החלונות נדבק "טאבלינע" [מודעה] הוא הודעה כאן יש למכור בשר כשר ובכל מקום שהולכים שם תיבת בשר כשר באותיות בולטות לעינים, עד שלא מוצא כלל במדינה הזאת בשר טריפה והכל כשר, והיהודים הכשירים בעלי תורה והחרדים לדבר ד' נשבר לבם בקרבם ומיגעים להכשיר הבשר, אבל מה יעשו לנגד המון שנתקבצו מד' פינות העולם שאין משימין לב לכשרות כלל, כי אכלו נבילה וטריפה גם על הספינה, והמה אינן רוצין לשמוע כלל, מפי החרדים לתקן העיר במאכל כשר, ורבניהם ושובי"ם ובוטשארס עוזרים להם להוזיל מקח הבשר, וכולם פונים אל המציאות הזאת, בשר זול בשר זול (ר"ל בשר זולל בשר זולל), ומוכרח הבוטשער היהודי הכשר להוזיל ג"כ, ומבשר כשר לא ירויח כשימכור כמו הבוטשער המוכר טריפה.
[וקרוב לזה החורבן בזה"ז במדינת אייראפע לפני מלחמת עולם השני' כשהיו שנים כתיקונם הי' אצל כל מטבחיים לכה"פ שני סוגי בשר: 1) בשר כשר. 2) גלאט כשר. מובן שבשר גלאט הי' מחירם ביוקר מופלג מבשר כשר ורק מדקדק אמיתי הי' מבזבז מהונו ורכושו כדי להשיגו, והאדם הפשוט בצירוף שלא הי' המטבע שכיח – והרבה שלא אכלו בשר רק משבת לשבת – הספיק לו בשר כשר.לא כן במדינת אמעריקע אשר לקתה בכפליים לא די שהיר"ש ירדה אלף מעלות אחורנית עד ששורר הבדל גדול בין מושג יר"ש בזמנינו לבין אדם ישר ותמים שבימי קדם וטובה צפרנן של אותן תמימים מכריסן של היראים דעכשיו. עוד זאת שהמטבע שכיח ואין אדם שבע רצון מאכילת כשר בלבד אלא רוצה רק גלאט כשר למהדרין מן המהדרין. ומאליו מובן שגם אחר הסכמת בנ"א לאכול רק מין זה הבהמות לא הסכימו לייצר ריאות כאלו בלבד כמו שא"א לעשות כל עליות של ס"ת ששי או מפטיר. וכתוצאה מזה נתחכמו בעלי מטבחיים לחתום חותמת גלאט כשר על הכל ובאופן זה השיגו המטרה שהזאב יהי' שבע והכבש ישאר שלם, והעולם אינם מתבוננים היאך במציאות להעניק כמויות גדולים של מיליאנען פונט בשר בהמה לכל המדינה ואוכלוסיה בחותמת גלאט כשר, כל זה לא איכפת להו ואין רוצים לדעת. כי להם העיקר שיש להם די סיפוק בנפש שלקחו הבשר באיטליז אשר עלי' בולטים אותיות גדולות – קידוש לבנה – בשר כשר גלאט למהדרין מן המהדרין שחיטה, בדיקה, ניקור, ונמלח והודח, תחת השגחת הרב פלוני אלומי, יאכלו ענוים וישבעו, ועי"ז מתפטמים בבשר מפוקפק ספק נבילות וטריפות].
קורא יקר, מן הסתם כשאתה קורא שורות הללו חיל ורעדה יאחזוך ופלצות יבעתוך, מגודל רשעת השוחטים דאז ותמ"ה תמ"ה תקר"א, על היראים דאז איך לא הרגישו בזה שאוכלים ממש נבילות וטריפות, אך מה נאמר ומה נדבר, כשנגלה לך, שגם היום מצוי ושכיח מאוד כל ענין זה, ופוק חזי, לך נא ודבר עם השוחטים אחרי כלות עבודתם שלהם, ותראה את מצבם, עייפים ומעוצבנים, עכ"ל.
[וגם אל תאמין כשהשוחט יגיד לך שהכל כשר, כי כבר כתב הרשב"א זי"ע ששקר בימינם, ואי אפשר להאמין להם, אבל ב"ה ישנם הרבה שוחטים שיש בהם ניצוץ יראת שמים וכואב להם ומספרים את האמת (ספר שחיטת ואכילת בשר כהלכתה)].הרוצה לראות מה שכתבו כל גדולי וצדיקי ישראל על הכשרות והשחיטות יעיין בספרים אלו:
אנציקלופדיה למלחמת השחיטה
בו יובא המלחמות הגדולות של הצדיקים בכל הדורות נגד השוחטים הקלים שהכשילו את הכלל ישראל בנבילות וטריפות
י"ג חלקים
חלק א': יבואר, המלחמה הגדולה של רבינו הקדוש המקובל האלוקי רבי נתן אדלער זי"ע.
חלק ב': יבואר, המלחמה הגדולה של רבינו הקדוש הבעל שם טוב והרב המגיד ר"ר בער ובעל התניא זי"ע.
חלק ג': יבואר, המלחמה הגדולה של רבינו הקדוש בעל דברי חיים זי"ע. – מבאר איך ששלשה וחצי מיליון יהודים יצאו מן הדת עבור שוחטים קלים.
חלק ד': יבואר, הסודות נוראים גלוים מבעל עשרת השבטים עם חיבורו "ספר האבי"ב ראשי תיבות אחינו בני ישראל בגולה. נדפס בספרים….
חלק ה': יבואר המלחמה הגדולה על השחיטה והשוחטים של רבינו רבי הלל מקאלאמאייע זי"ע. (בשנת תשל"ט – תשמ"ג)
חלק ו': יבואר מספר הקדוש קב הישר איך שמיליון יהודים נהרגו עבור שוחטים קלים (קב הישר פרק ק"ב). (בשנת תשל"ט – תשמ"ג)
חלק ז': יבואר המלחמה הגדולה של רבינו הקדוש בעל הרידב"ז על הירושלמי זי"ע. (בשנת תשל"ט – תשמ"ג)
חלק ח': יבואר המלחמה הגדולה של רבינו יעקב יוסף בארצות הברית, איך שעבור תיקון הכשרות הרגו אותו, זי"ע. (בשנת תשל"ט – תשמ"ג)
חלק ט': יבואר המלחמה הגדולה של הגדולי ישראל בווארשא לפני פרוץ מלחמת הראשונה. (בשנת ת"ש).
חלק י': יבואר המלחמה הגדולה של רבינו הגדול רבי אליעזר זילבער זצ"ל בארצות הברית. (בשנת תשכ"ב).
חלק י"א: יבואר המלחמה הגדולה של הגאון הקדוש כ"ק אדמו"ר מקאשוי שליט"א במלחמתו על פירצת הניקור בארצות הברית. (בשנת תשל"ט – תשמ"ג)
חלק י"ב: יבואר המלחמה הגדולה של רבינו הקדוש האדמו"ר מקלויזנבורג זצוקלה"ה, במלחמתו נגד המאכילי נבילות וטריפות חלב ודם, בדרשתו הגדולה בי"ג מדות של רחמים. (בשנת תשל"ט – תשמ"ג)
חלק י"ג: יבואר המלחמה הגדולה של כ"ק אדמו"ר מהאלמין שליט"א במלחמתו נגד המאכילי טריפות בארצות הברית.
חלק י"ד: יבואר המלחמה הגדולה בהירחון די שוחטים שטימע, מלחמת השוחטים נגד הבוטשערס מאכילי הטריפות בארצות הברית.
חלק ט"ו: יבואר המלחמה הגדולה של הגאון הרב יהודה שיין שליט"א במלחמתו נגד המאכיל טריפות הגדול הרב ווייסמאנדעל, שמכר את עצמו עבור בצע כסף למשפחת רובאשקין מהמאכילי טריפות הגדולים ביותר בארצות הברית.
חלק ט"ז: יבואר המלחמה הגדולה נגד התאחדות הרבנים דארצות הברית וקנדה שמאכילים נבילות וטריפות חלב ודם ותולעים עשרות בשנים במזיד, ושומעים על הטעיפס איך שיודעים רבונם ומתכונים למרוד בו, כמו שעשה השבתי צבי ימש"ו בשעתו.
יוצא לאור בירושלים עיה"ק – על ידי מכון למחקר מלחמת העולם – ועולמות שחרבו, על מה ולמה נהרגו ונשרפו מיליוני יהודים, וסיבת האסונות המתרבות יום יום, ומה היא הסיבה האמיתית שנתעכב עד היום ביאת משיח צדקינו.
- עָתִיד גַּבְרִיאֵל לַעֲשׂוֹת קְנִיגָיָא עִם לִוְיָתָן
אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: עָתִיד גַּבְרִיאֵל לַעֲשׂוֹת קְנִיגָיָא עִם לִוְיָתָן שֶׁנֶּאֱמַר תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה וּבְחֶבֶל תַּשְׁקִיעַ לְשֹׁנוֹ, וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ אֵין יָכוֹל לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר הָעֹשׂוֹ יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ… "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת סֻכָּה לַצַּדִּיקִים מֵעוֹרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן שֶׁנֶּאֱמַר 'הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ'". (תַּלְמוּד בַּבְלִי, בָּבָא בַּתְרָא עד.-עה.)
- לֹא כָּל אֶחָד יִזְכֶּה לִרְאוֹת מִלְחָמָה זוֹ
ג. בַּמִּדְרָשׁ [וַיִּקְרָא רַבָּה יג ג'] אָמַר רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: כָּל בְּהֵמוֹת וְלִוְיָתָן הֵן קְנִיגִין שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, וְכָל מִי שֶׁלֹּא רָאָה קְנִיגִין שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה לִרְאוֹתָהּ לָעוֹלָם הַבָּא כֵּיצַד הֵם נִשְׁחָטִים בְּהֵמוֹת נוֹתֵץ לַלִּוְיָתָן בְּקַרְנָיו וְקוֹרְעוֹ וְלִוְיָתָן נוֹתֵץ לַבְּהֵמוֹת בִּסְנַפִּירָיו וְנוֹחֲרוֹ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זוֹ שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה הִיא. וְלֹא כָּךְ תָנִינַן: "הַכֹּל שׁוֹחֲטִין וּבַכֹּל שׁוֹחֲטִין וּלְעוֹלָם שׁוֹחֲטִין חוּץ מִמַּגַּל קָצִיר וְהַמְּגֵרָה וְהַשְּׁנַיִם מִפְּנֵי שֶׁהֵן חוֹנְקִין"? אָמַר רַבִּי אָבִין בַּר כַּהֲנָא: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "תּוֹרָה חֲדָשָׁה מֵאִתִּי תֵּצֵא, חִדּוּשׁ תּוֹרָה מֵאִתִּי תֵּצֵא".
אָמַר רַבִּי בְּרַכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָרִיסְטוֹן: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת לַעֲבָדָיו הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא וְכָל מִי שֶׁלֹּא אָכַל נְבֵלוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה זוֹכֶה לִרְאוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ" (וַיִּקְרָא ז) בִּשְׁבִיל שֶׁתֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ לֶעָתִיד לָבֹא לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם "זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ".
[א] ) פירוש התיקוני זוהר: 'הַנָּתִיב הַשֵּׁנִי' – עיין ב'פרדס רימונים' לרמ"ק דהַנָּתִיב הַשֵּׁנִי מ-ל"ב נתיבות חכמה (שכנגד ל"ב פעמים שכתוב שם אֱלֹהִי"ם במעשה בראשית – כדאיתא בשער הכוונות דרושי הפסח, דרוש יא) נקרא "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" (בראשית א ב) – משום שהרוח הזה של שם אֱלֹהִי"ם השני הכתוב בתורה הוא המשפיע אל השכינה ומאיר אותה, וכביכול מלחלח אותה ממימי החסד, ועל ידי כך מושפעים בעלי התורה שהשכינה שרויה ביניהם. [ע"פ 'באר לחי ראי']
[ב] ) פירוש התיקוני זוהר: ושואל התיקוני זוהר: מַה זֶּה "וְרוּחַ"? רוצה לומר – מה כוונת הפסוק לפי הסוד? ואמר: אֶלָּא בְּוַדַּאי בִּזְמַן שֶׁהַשְּׁכִינָה יוֹרֶדֶת לַגָּלוּת הָרוּחַ הַזּוֹ נוֹשֶׁבֶת עַל אוֹתָם שֶׁמִּתְעַסְּקִים בַּתּוֹרָה, והנשיבה היא מִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁכִינָה נִמְצֵאת בֵּינֵיהֶם. רוצה לומר – שלומדי התורה בגלות מושפעים מזה הרוח, על ידי השכינה השורה ביניהם. וְהָרוּחַ הַזּוֹ נַעֲשֵׂית קוֹל – כי 'רוח' היא בחינת 'זעיר אנפין' שמשם שורש הקול. וזה הקול יֹאמַר כָּךְ: 'אוֹתָם יְשֵׁנִים שֶׁשֵּׁנָה בִנְחִירֵיהֶם' או אולי יש לפרש 'ששינה בנקבי עיניהם' ('נְחִירֵיהֶם' יתפרש מלשון חורי עיניהם), 'סְתוּמֵי הָעֵינַיִם' שסתומות עיני שכליהם, וַאֲטוּמֵי הַלֵּב וגם אטומים לבם מלהתבונן! עתה מעורר אותם הקול ואומר: 'קוּמוּ וְהִתְעוֹרְרוּ אֶל הַשְּׁכִינָה' – רוצה לומר לכבוד השכינה, שֶׁהרי יֵּשׁ לָכֶם לֵב שמבין בתורה, אבל אתם בְּלִי הַשְׂכֵּל לָדַעַת אוֹתָהּ ולכן אתם כביכול ללא תבונה, דהיינו בלא התבוננות בסודות התורה, וגם איניכם מתבוננים לדעת בתיקון השכינה על ידי קיום המצוות. אבל עם כל זאת, הגם שאתם מתעלמים מן השכינה וצורך תיקוניה – וְהִיא בֵינֵיכֶם! [ע"פ 'מתוק מדבש'].
[ג] ) 'סְתוּמֵי הָעֵינַיִם' שסתומות עיני שכליהם, וַאֲטוּמֵי הַלֵּב וגם אטומים לבם מלהתבונן! עתה מעורר אותם הקול ואומר: 'קוּמוּ וְהִתְעוֹרְרוּ אֶל הַשְּׁכִינָה' – רוצה לומר לכבוד השכינה, שֶׁהרי יֵּשׁ לָכֶם לֵב שמבין בתורה, אבל אתם בְּלִי הַשְׂכֵּל לָדַעַת אוֹתָהּ ולכן אתם כביכול ללא תבונה, דהיינו בלא התבוננות בסודות התורה, וגם איניכם מתבוננים לדעת בתיקון השכינה על ידי קיום המצוות. אבל עם כל זאת, הגם שאתם מתעלמים מן השכינה וצורך תיקוניה – וְהִיא בֵינֵיכֶם! [ע"פ 'מתוק מדבש']
[ד] ) זה הפסוק הוא בהפטרת נחמו שבא מיד אחרי ט' באב, וצריך להתבונן כי אמרו חז"ל דמשיח נולד בתשעה [תשע"ה] באב, בוודאי בכל שנה מתעוררת נשמת משיח הנמצא בגן עדן בהיכל משיח הנקרא קן ציפור [ר"ת ק"צ-קץ משיחה], כמובא בזוה"ק (פ' בלק, כי תצא), ורוצה לבוא ולגאול את ישראל כמו שאומר כאן הזוה"ק, אך כאשר אין ישראל לומדים זוה"ק ועוסקים בחכמת הקבלה אין יחוד כדאיתא בתיקון מ"ג, ואז הולך רוחו ומסתלק, ולזה קוראים את הנביא הזה בכל שנה מיד אחרי ט' באב, כי הקב"ה רוצה לגאלינו ואומר נחמו נחמו עמי, אך כאשר אין שכל וסתום הלב והעניים לא רואות ומסתלק רוח המשיח וזה שאומר הנביא ישעיה (מ' ו') "קוֹל אֹמֵר קְרָא וְאָמַר מָה אֶקְרָא כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה", כולם מכוונים לתועלת עצמם ואין מי שמכוון למען השכינה הקדושה, (ראה ספר הברית תוכחת מגולה על זה), אך ממשיך הנביא ואומר (שם, ח) "יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר אֱלֹקֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם", כלומר אמנם אלו שלא חפצים ללמוד זוהר הקדוש יבלו ויתיבשו, אך סוף סוף "וּדְבַר אֱלֹקֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם", (וראה בדברי החפץ חיים על שו"ע סימן תרכ"ב, סעיף ב' שער הציון סק"ו), ומי שיש לו שכל ותבונה ירוץ להיות לו חלק בעץ החיים וחלק בגאולת השכינה הקדושה בשמחת כל ישראל.
[ה] ) כָּתַב בְּכִּסֵּא מֶלֶךְ (שם), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כַּמָּה גָּדוֹל חִיּוּב עַל תַּלְמִיד חָכָם לִלְמֹד קַבָּלָה. וְעָנְשָׁם כַּמָּה גָּדוֹל אִם אֵינָם לוֹמְדִים קַבָּלָה, וְגוֹרֵם אֹרֶךְ גָּלוּתָא, כִּי הֵם מְעַכְּבִים הַגְּאֻלָּה רַחֲמָנָא לִיצְלַן, כִּי יַעֲשֶׂה בְּשָׁעָה אַחַת בְּלִמּוּד הַקַּבָּלָה, מַה שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בְּלִמּוּד חֹדֶשׁ יָמִים בִּפְשָׁטֵי הַתּוֹרָה, כִּי גָּדוֹל כֹּחָהּ לְקָרֵב הַגְּאֻלָּה.
[ו] ) זוהי חוצפת הערב רב, תלמידי בלעם הרשע, שעליו אמרו בגמרא (סנהדין קה.): אמר רב נחמן חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני, כן בחוצפתם מאריכים לעם ישראל את הגלות, ומחציפים פניהם שאינם מוכנים ללמוד זוה"ק, הגם שמשה רבנו והרשב"י ע"ה, מבקשים ומתחננים למען פדות השכינה הקדושה ולגאולת ישראל שילמדו כולם זוה"ק, כדברי הנביא ישעיה (סב, ו-ז) "עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלַיִם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ הַמַּזְכִּרִים אֶת יְהֹוָה אַל דֳּמִי לָכֶם. וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ עַד יְכוֹנֵן וְעַד יָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלִַם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ".
[ז] ) ואם הגענו לכאן שכמעט כל הרבנים הם ערב רב וקליפת עמלק יכולים להבין למה כמעט כל הבשר עם ההכשרים הכי הטובים טרף, כי כל הבשר חציר ונותנים לנו נבילות וטריפות ממש, וכבר אמר הצדיק הרב לנדא שליט"א שכמעט ואין בשר כשר בכל העולם כולו, וכל הבעיה של השחיטה ששוחטים הרבה, והבעלים השולטים על המשחטות ועל המסחר בבשר, הם מאפיה אחד גדולה, אנשי עולם התחתון, שסכנה להתעסק איתם, והרבנים הצדיקים מפחדים לדבר, שמפחדים שיהרגו אותם, כאשר כבר הרגו את המעוררים, וצריכים להחזיר עטרה ליושנה להתחיל להשתמש רק בשחיטות קטנות כמו שהיה בשנים הקדמוניות כי שחיטה גדולה לא יכולה להיות כשרה, ויש לנו על זה 360 ספרים וקונטרסים על השחיטה והכשרות, והספרים מצויים בכל העולם, וכל הרוצה לברר יכול לברר, וכן במקוואות מי יודע אם רובם לא פסולים כידוע במקוה בירושלים שהצדיק רבי מאיר בראנסדורפר זצ"ל ביקש מרב גדול שיבדוק המקוה בהכשר שלו ואמר שהלב דופק לו על המקוה הזה, [משמשים כשלושים אלף משפחות בשנה, ואין פוצה פה ומצפצף, והאם זה חידוש למה יש לנו כל הרבה נושרים?] והרב הזה מצא שהמקוה פסולה דאורייתא, וכן פסקו הגה"צ מרן הרב אליישב ומרן הגה"צ הרב עובדיה יוסף זי"ע, ולהבחל"ח הגה"צ הרב קניבסקי שליט"א ועוד הרבה רבנים גדולי ישראל, ויש מסמכים כתובים והוכחות על זה. וכבר עברו הרבה שנים, והמקוה עדיין לא מתוקן!!! – איפה כל הקנאים שלוחמים בעד הקדושה? למה כולם שותקים? למה אין לנו וועד אמיתי, שיבדקו המקוואות והשחיטות ויגידו את האמת?!!! ולא יתנו לנו לאכול משחיטות נבילות אשר על ידי זה יוצאים היהודים מן הדת, ידוע שעל ידי שוחטים הקלים שהאכילו בשר פיגול, יצאו מן הדת לערך ג' וחצי מיליון יהודים רח"ל, כמבואר בשאלות ותשובות דברי חיים (יו"ד חלק א' סי' ז') שאין עבירה כמאכלות אסורות שמטמטם הלב הישראלי, ובעוונותינו הרבים ראינו דעל ידי זה יצאו מן הדת כמה קהילות בארץ לוע"ז שאכלו ונתפטמו בנבילות וטריפות על ידי השובי"ם הקלים, וגברו עליהם דעות זרות עד שנאבדו מן הקהל. (עיי"ש דבריו החוצבים להבות אש )רבי חיים הלבערשטאם מצאנז זי"ע בעל "דברי חיים"), כל כוחו של הרשע הגרמני ימ"שבא על ידי שאכלו מאכלות אסורות שהיו שוחטים קלים ומזה נולד עמלק הגרמני, והיה במדה כנגד מדה מפני שלא השחיזו הסכינים כדבעי השחיז את החרב של הבעל דבר שהוא שר של עמלק ועל ידי זה היה בכוחו לשחוט מיליוני יהודים רח"ל (ספר דרשות הגר"ש שווייצער שליט"א בשם כ"ק הצה"ק מרן רבי אהרן רוקח מבעלזא זי"ע). והיום שכמעט כל הרבנים מערב רב, לכן מובן למה כמעט הכל טרף.
הנני מוכן ומזומן לקיים המצווה של ואהבת לרעך כמוך ולקיים מצוות הוכח תוכיח את עמיתך, ברמ"א יו"ד ס"ס של"ד נפסק להלכה שחייב אדם למחות בעוברי עבירה, וכל מי שאינו מוחה ובידו למחות, נתפס באותו עוון ע"ש. כמו שביארתי מש"ס ופוסקים להלכה. ומה נוראים דברי המדרש רבה איכה – עה"כ ויצא מבת ציון, וזל"ק: היו גדולי ישראל רואין דבר עבירה והופכים פניהם ממנו, אמר להם הקב"ה תבא שעה ואני עושה לכם כן, עכ"ל. ובאדר"נ (פכ"ט) וז"ל: מפני מה מתים ת"ח בלא זמנם מפני שהם בוזים בעצמם שאינם נוקמים ונוטרים כנחש על דברי תורה ויראת שמים, עכ"ל. ולסיום הדברים: אעתיק מ"ש הלוחם הגדול מוהר"ר חיים סופר זצ"ל בספרו הבהיר שערי חיים דף ו, ע"ב, וז"ל: אוי מיום הדין ואוי מיום התוכחה בבוא עת מועד לכל חי, וכי יפקוד ד' על מעשי אנוש ועל פעולות אדם שיחופש וימצא כתוב: צדיק זה חלל שבת, חסיד זה עבר על נדה, ירא אלקים זה עבר על נבילה וטריפה ושעטנז, קדוש זה עבר על אשת איש, וישתוממו כל אנשי אמונה וישאלו הלא הצור תמים פעלו, ויענהו ד' בסערה: הלא הי' בכחך למחות באיש פלוני אלמוני רשע. מדוע לא זכרת אותו ולא פקדת עליו אשמו וכו' עכ"ל.
אעתיק בקיצור נמרץ מה שכתבו הספרים הק' בענין המצוות תוכחה מחאה וערבות, כדי להבין גודל האחריות מה שיכולים ליפול ח"ו ברגע אחד ברשת הס"מ, ואח"כ יהיה בכיה לדורות. [אני אמרתי פעם למשגיח שלנו, שאמר …. ואמרתי לו בשבירת לב מה נענה על זה ביום הדין הגדול והנורא, וענה לי: אתה לא יודע? אני שואל אותו, מה אני לא יודע??? וענה לי: כי ישנו גיהנום מיוחד לרבנים משגיחים ומוכיחים, ומי שאינו רוצה להיות בגיהנום הזה שילך להיות צנחן בצבא!!! – ולא להיות לא רב ולא משגיח ולא מעורר את הרבים ומחזיר בתשובה. – זה שהרבנים אשמים על הכל כבר כתב ה'דברי חיים' זי"ע שעל ידי מכשול שוחטים הקלים במדינות לוע"ז בגרמניה יצאו לשמד מיליון יהודים רחמנא ליצלן, זאת אומרת שהבעיה העיקרית שלנו שיורדים מהדת והולכים לשמד[ז] זה לא אשמת הקיבוצים והכומרים המיסיונרים של הארץ, האשמה הוא אך ורק השוחטים והמשגיחים עם הרבנים ביחד], ואיפה היו כל הרבנים שרואים בעינם, איך שמשמידים מיליון יהודים ולא עשו כלום, כמו כבודו מחזיר בתשובה מיליון יהודים ואשמה על ראשו שכולם הולכים למות מפצצת אטום, אם לא ילמדו זוהר הקדוש, וכן עוד מיליוני יהודים מכל העולם, והכל באשמתכם. ואם כל אחד ילמד ספר הזוהר הקדוש, יהיו מלאי ביראת שמים ויראת חטא.
וידוע מאמר הבעל שם טוב הק' זי"ע על פסוק בזע"ם תצעד ארץ, ראשי תיבות זע"ם הוא ז'ביחה ע'ירובין מ'קואות, והכוונה בזה, שע"י שמעוררים את העם בשחיטה ובהלכות טהרה ושבת, מסירים את חרון אף ה' מישראל ומעוררים רחמי שמים, כי כשיש דין למטה, אין דין למעלה כמשאחז"ל), ואפשר לרמז בזה בזע"ם ר"ת ז'והר ע'רב רב מ'קוואות, והביאור בזה: שיסוד הדת זה לימוד הזוהר כמו שכתבו 1300 רבנים צדיקים קדושים וטהורים. ע' ערב רב, שרבני הערב רב הם נגד הזוהר. ומ' זה מ'וכיח, שצריכים לצאת במלחמת חרמה נגד כל אלו שהם נגד הזוהר הקדוש. עיין שבת נה:- נו:). על זה נענשו אנשי פילגש בגבעה, אמר להן הקדוש ברוך הוא בכבודי לא מחיתם, על כבודו של בשר ודם מחיתם: בסנהדרין (דף ק"ג ע"ב) תניא ר' נתן אומר מגרב לשילה ג' מילין והיה עשן המערכה ועשן פסל מיכה מתערבין זה בזה בקשו מלאכי השרת לדוחפו, אמר להן הקב"ה הניחו לו שפיתו מצויה לעוברי דרכים, ועל דבר זה נענשו אנשי פלגש בגבעה, אמר להן הקב"ה בכבודי לא מחיתם על כבודו של בשר ודם מחיתם עכ"ל. ראה מש"כ החינוך בענין חיוב המחאה. מי שבידו למחות ולא מיחה נתפס על חטאו, וזה דבר ברור מדברי רבותינו גם מן הכתוב וכו' והעובר עליה ולא הוכיח בטל עשה, ועוד שהוא מכת הרשעים שעושין כן. (חנוך מצוה רלט, ועין עוד בשל"ה תחלת ספרו). הלכה פסוקה ברמב"ם. וכל שאפשר בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפש בעון אלו כיון שאפשר לו למחות בהם. (רמב"ם פרק ו' מהלכות דעות הלכה ז). וכן פסק הרמ"א: חייב אדם למחות בעוברי עברה וכל מי שאינו מוחה ובידו למחות נתפס באותו עוון.(רמ"א ביורה דעה סימן שלד סעיף מח)
מי שרואה עוברי עבירה ואינו מוחה עובר בשלשה לאוין. (זהר הקדוש, חלק א, דף רלט:). הצדיק אינו נותן שינה לעיניו ביום ובלילה עד שמוכיח הרשעים ומביאם שישובו בתשובה, (זהר הקדוש, חלק א, דף כ'), ענשים ופגעים קשים ומרים למי שאינו מוחה, מי שבידו להוכיח ואינו מוכיח נלקה בצרעת. (זהר הקדוש, חלק ג, דף מו:). מי שהיה בידו למחות ולא מיחה, הגם שלמד ולומד ושמר ועשה, הרי זה בכלל ארור ונקרא רשע. למד אדם ולימד, ושמר ועשה, והיה סיפק בידו למחות ולא מיחה הרי זה בכלל ארור אשר לא יקים וגו' – לא למד אדם ולא עשה ולא שמר ולא למד לאחרים ולא היה סיפק בידו למחות ומיחה, הרי זה בכלל ברוך. (ויקרא רבה כה). תלמידי חכמים מתים בקצירת ימים על שאינם נוקמים ונוטרים כנחש על דברי תורה ויראת שמים. (אבות דרבי נתן פרק כט). אפילו צדיקים גמורים נתפסים על הדור וכו' על שלא מיחו ברשעים. וממקדשי תחלו, ומאי ממקדשי תחלו, תני רב יוסף אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי, אלו בני אדם שקבלו ושקיימו את התורה כולה מאלף ועד תיו, הא למדת שאפילו צדיקים גמורים נתפסים על הדור, וכן הוא אומר והכרתי ממך צדיק ורשע, צדיק על שלא מיחה ברשע עכ"ל. (תנחומא משפטים). כשצריך למחות כשיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב. יען שאהרן לא מיחה במשה (במי המריבה) כי נהג בו כבוד כתלמיד לרב, ואין חולקין כבוד לרב במקום שיש חילול השם, ולא שלא מיחה נלקה כיוצא בו. (מדרש תנחומא, חקת). קח את כל ראשי העם והוקע אותם, בראשי העם תלה על שלא מיחו בבני אדם. (תנחומא בלק יט). כל שבידו למחות ואינו מוחה – כל הדמים שנשפכין על ידו הם. ומי הרג אותם? פנחס, שהיה ספק בידו למחות ולא מיחה, וכל מי שסיפק בידו למחות ואינו מוחה להחזיר ישראל למוטב כל דמים שנשפכין בישראל נשפכין על ידיו. (ילקוט שופטים סח). שכר מי שבידו למחות ומוחה. כל מי שיש בידו למחות ומוחה ונוקם נקמות מהרשעים בעולם הזה, הקדוש ברוך הוא כורת עמו ברית ולזרעו אחריו כמו שעשה לפנחס. (ראשית חכמה, שער הקדושה, פרק יב, בשם הר"י אבוהב זצ"ל). מי שלא מיחה בעובר עבירה, אע"ג ששב הרשע לבסוף מרשעו אעפ"כ הערב נענש על שלא הוכיח בזמנו, ודוקא ששב הרשע מיראה (כמו שכן בימינו) אבל השב מאהבה גם להערב שלא מיחה נמחל (מערכי לב דרוש ע' דף קנ"ז, וס' יד ימין ח"ב דף יג) ויש שכתבו בסתם דאינו נמחל לו (יערות דבש דף ע"ב). כל מי שאפשר למחות באנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו נתפס על אנשי עירו, בכל העולם כולו נתפס על כל העולם (שבת נד:). עי' שו"ת מהר"ם שי"ק או"ח סי' ש"ג והלאה הרבה פרטים בדיני חובת מחאה. יג) ובסיום הפרק נפרש מאמר חז"ל (שבת נד:) "כל שיש בידו למחות ולא מיחה" וכו' נתפס על החטא וכו' פי' הגה"ק ר' חיים פלאג'י בס' שו"ת חקקי לב (יו"ד סי' מ"ג) וזל"ק: "כל זה כתבתי להציל את עצמי והגם שכתבתי איזה דברים כמה פעמים כפולים ומכופלים הוכרחתי במעשי הן מצד שהכרח לא יגונה כי צריך אני להשיב על כל דיבור ודיבור וכו' והן מצד כי חיובא רמיא משום מצות עשה של הוכח תוכיח אפילו ק' פעמים. ומצאתי לי און בתשו' נוב"י (סי' ל"ו) שכתב וכו' [ואח"כ כותב להלן]: "ולכן זאת היתה לי חיים ביד לשון לכתוב בספר ויוחקו לבי לחוקקי ישראל גדולים חקרי לב, והיינו מ"ש רז"ל בשבת (נד:) "בידו" למחות וכו', דוקא "בידו" והיינו לכתוב בידם. [הנה הגי' בגמ' דשבת, כל מי "שאפשר" למחות (ולא כתב "בידו" למחות), אבל כבר דייק בזה בספר תוכחת חיים פרשת מקץ וכותב, שבירושלמי איתא "בידו"]. וכן מה שכתבו רז"ל שם ובכמה דוכתי, כל מי שיש בידו למחות דנקטי כי האי לישנא שיש "בידו" למחות, להורות לנו כי הגם אם לא בפיהם להוכיח מאיזה צד וסיבה שתהי' מכל מקום "ביד" מחוייבים למחות על ידי מעשה וכתב. והרי זה יכתוב "ידו" לה' לשם שמים להזהיר את העם וכו' עכל"ק.
[ח] ) ומכאן תצא תוכחת מגולה על המוהלים שמועלים בתפקידם, ועוזבים את יסודי הדת בעניני פריעה ומציצה, ומתנהגים בקלות גדולה אפילו בדברים פשוטים, כמו שראיתי בעיני אלפי בריתות, ואי אפשר לתאר ולספר מה שראיתי בעיני. והם חברים לרבני הערב רב שמעכבים הגאולה. וראה רבנו יונה בשערי תשובה (שער השלישי אות נט,) וז"ל: מי שאינו מחזיק במחלוקת על המתיצבים על דרך לא טוב ומושכי העון, הרי הוא נענש מפשעיהם לכל חטאתם, ועובר בלאו, שנאמר (ויקרא יט, יז): ולא תשא עליו חטא, ונאמר (הושע י, ט): מימי הגבעה חטאת ישראל שם עמדו לא תשיגם בגבעה מלחמה על בני עולה – פירוש: אם שם עמד הדור הזה ,לא השיגה אותו בגבעה מלחמה לבער הרע, כאשר השיגה מלחמה לבני הדור ההוא. "שם עמדו" כמו: אם שם עמדו. וכן (בראשית מד, כב): ועזב את אביו – ואם עזב. רוצה לומר: ממין חטא גבעה היתה חטאתם, אכן הם היו טובים מאלה כי נקהלו ועמדו על נפשם לבער הרע, ונאמר (שופטים ה, כג): אורו מרוז אמר מלאך ה', אורו ארור יושביה, כי לא באו לעזרת ה', לעזרת ה' בגבורים, ונאמר (דברים א, יז): לא תגורו מפני איש. וכל מי שהוא לשם יתברך ימסור נפשו על קדושת השם, שנאמר (שמות לב, כו): מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי, ונאמר (במדבר כה, ז): וירא פינחס ויקח רמח בידו. וחובה על כל ירא, אף כי אוהב טהר לב להעיר קנאה, כי יראה והנה יד שרים וסגנים במעל, ואמרו רבותינו (ב"ר כו-ה): כל פרצה שאינה מן הגדולים אינה פרצה, שנאמר (עזרא ט, ב): ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה, עכ"ל.
הורידו למחשב ולימדו ב"אוצר הזוהר הקדוש" בלחיצת כפתור
אוצר הזוהר1 | ספר הזוהר הקדוש | פתח אליהו | תיקון מ"ח בראשית תמן | תיקון מ"ג
אוצר חכמת הזוהר 2 -104 ספרים | ספרא דצניעותא | תיקוני הזוהר | אדרא רבא | אדרא זוטא
| אוצר חכמת הזוהר 3 105-144 | הערב רב וכל המסתעף | עלוני "אור הזוהר"
| זוהר "חוק לישראל" | ספר " שכר ועונש"
הַלּוֹמֵד דף אחד בזוהר הקדוש – מֵבִיא גְּאוּלָה לָעוֹלָם
שְׂכַר הַגָּדוֹל שֶׁמְּקַבֵּל כָּל אֶחָד בְּהִשְׁתַּתְּפוּתוֹ עִם מִלְיוֹן הַיְהוּדִים לוֹמְדֵי הַתִּקּוּן הַזֶּה, הוּא כָּךְ:
א. כָּל יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִים לְתוֹךְ סֻכַּת הָרַשְׁבִּ”י הַמֵּגֵן הָרָאשִׁי וְהָאֲמִתִּי לְכָל הַדּוֹר כֻּלּוֹ, כַּנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים ק”מ ח’) “סַכֹּתָה לְרֹאשִׁי בְּיוֹם נָשֶׁק”. וְאָמְרוּ חז”ל (יְרוּשַׁלְמִי יְבָמוֹת דַּף ח’), בְּיוֹם נָשֶׁק זֶהוּ יוֹם בֹּא גּוֹג. – ב. יְהוּדִים זִכְרוּ!!! כְּמוֹ נֹחַ בִּשְׁעָתוֹ עַכְשָׁו הַתֵּבָה פְּתוּחָה וְכֻלָּם יְכוֹלִים לְהִכָּנֵס, נָא לְהִזְדָּרֵז לִפְנֵי הַמַּבּוּל. שֶׁהַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ הוּא תֵּבַת נֹחַ הַמַּצִילָה שֶׁל הַדּוֹר. – ג. כָּל הַמִּשְׁתַּתֵּף בַּלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה יקַבֵּל שָׂכָר עָצוּם כְּנֶגֶד כֻּלָּם כַּמְּבֹאָר לְהַלָּן. – ד. כָּל אֶחָד יִרְאֶה לְקַיֵּם מַאֲמָר חֲזַ”ל, גָּדוֹל הַמְּעָשֶׂה יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה, שֶׁעֲלֵיהֶם הָעוֹלָם עוֹמֵד, וִיקַבֵּל כַּמָּה חוֹבְרוֹת שֶׁרוֹצֶה לְחַלֵּק בְּחִנָּם, כְּדֵי שֶׁיְּזַכֶּה וִיחַלֵּק סִפְרֵי זוֹהַר בְּחִינָם לַחֲבֵרָיו וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים, וִיקַבֵּל שָׂכָר כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וּכְאִלּוּ בְּרָאָם כַּמְּבֹאָר בְּזוֹהַר (תְּרוּמָה קכ”ח:) וּבְסֵפֶר חֲסִידִים ובגר”א, וְעוֹד.
סוֹד הַמָשִׁיחַ לדף זוהר ביום לָתֶת כְּלֵי נֶשֶׁק וְעֶרְכַּת מָגֵן לְכָל יְהוּדִי בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, לְהַצְלָחַת עַם יִשְׂרָאֵל לְעִלּוּי שְׁכִינַת עוּזֵּנוּ, וּלְהִיגָלוֹת כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ עָלֵינוּ, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִרְאוּ עֵינֵנוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ בְּהִגָּלוֹת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.
וְכָל הַמִּשְׁתַּתֵּף בלימוד הקדוש הַזֶה של דף היומי של זוהר תורה מְקַבֵּל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם שְׂכַר כְּאִילוּ לָמַד 1.5E+26= (1,500,000,000,000,000,000,000,000,000) דפי זוהר הַקָּדוֹשׁ,
הַמְעוּנְיָן לְהִשְׁתַּתֵּף וְלִזְכּוֹת לִזְכֻיּוֹת עֲצוּמוֹת "עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹקִים זוּלָתֶךָ” – טֶל:0527-651911.
כל אחד מישראל שילמד/יקרא, ביחד שבטי ישראל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַלּוֹמְדִים מְקַבֵּל אֶת הַשָּׂכָר וְהַזְּכֻיּוֹת שֶׁל כָּל מִלְיוֹן לוֹמְדֵי הזוהר הקדוש (שד"ח, וְעוֹד). בִּזְמַן לִמּוּד דקה אחת נוחל עלום הבא וטועם טעם גן עדן עוד כאן בעולם הזה.
לימוד דף אחד מתיקוני זוהר שווה 10 דפי זוהר (הגר"א), וְכָל אֶחָד שֶׁמִּשְׁתַּתֵּף בַּחֲבוּרַת הלימוד הקדוש הזה [שיוצא במליון עותקים בס"ד] יֵשׁ לוֹ שְׂכַר מיליון לומדי הדף הזה שהם 10 מיליון דפי זוהר (שד"ח), וּמוּכְפַל בְּסַךְ הָאֲנָשִׁים שֶׁמִּתְחַבֵּר אֲלֵיהֶם כְּדִבְרֵי הַבְּאֵר מַיִם חַיִּים (פ' תְּרוּמָה כ"י), כלומר 10 מליון כפול מליון = כפול 15 מליון יהודים שיש בעולם (ספר חסידים) =1.5E+20(1,500,000,000,000,000,000,000) דפי זוהר, וְעוֹד כָּפוּל 1000 הֵם מְזַכֵּי הָרַבִּים הַסּוֹעֲדִים אֶת הַשְּׁכִינָה וְנִקְרָאִים שָׂרֵי נַפְתָּלִי (מד"ר שיה"ש פָּרָשָׁה ח' פִּסְקָה טז, זֹהַר ח"ב דף קכ.), 1.5E+23(1,500,000,000,000,000,000,000,000) וּבְמִנְיַן עוֹד כָּפוּל אֶלֶף שבכל עשרה השכינה שורה ומה שנותנים משמים באלף נותנים (זוֹהַ"ק וַיֵּצֵא), = 1.5E+26= (1,500,000,000,000,000,000,000,000,000) דפי זוהר!!! [הַהֶסְבֵּר עַל הַחֶשְׁבּוֹן הַנַּ"ל רְאֵה בְּכֹחַ הַזוֹהַר חלקים 1-7]. וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שִׁיר הַשִּׁירִים כָּתַב שֶׁכָּל הַשָּׂכָר בַּאֲלָפִים שֶׁנּוֹתְנִים מִשָּׁמַיִם זֶה בְּאֹפֶן רָגִיל, אֲבָל הַצַּדִּיקִים לוֹמְדֵי הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ הַדְּבֵקִים בְּתוֹרַת הַסּוֹד תּוֹרַת הָרַשְׁבִּ”י, עֲלֵיהֶם אוֹמֵר הַכָּתוּב (יְשַׁעְיָה ס”ד ג’) “עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ”, וְאֵין קֵץ לִשְׂכָרָם, וְאֵין כָּל בְּרִיָּה שֶׁיּוּכַל לְשַׁעֵר זֹאת… (וְעַיֵּן כּוֹחַ הַזּוֹהַר חֲלָקִים א-ז, שִׂמְחַת הָרַשְׁבִּ”י, וְעוֹד).
http://www.zohar-1.com/books/tora/
לפי פרשותhttp://www.zohar-1.com/books/tora/list.asp
827-828