אור הזוהר 826 חודש תשדי- מוצאי יום הכיפורים תשע"ה
להורדה אור הזהר 826- אור הזוהר 826 חודש תשרי מוצאי יום הכיפורים תשעה
זוהר גילוי הערב רב והמלחמה בהם
כל מי שאינו עוסק בפועל במלחמה נגד הערב רב נעשה ממילא שותף לקליפת הערב רב ויהיה מי שיהיה, מוטב לו שלא נברא! (קול התור מתלמידי הגר"א רבי הלל משקלוב זצ"ל – פרק ב' פיסקא ב')
הגאולה לא תהיה עד שימחו הערב רב מהעולם
בזוהר הקדוש פרשת בראשית (דף כז:): סוֹף סוֹף בְּזִמְנָא דְּעֵרֶב רַב מְעוֹרָבִין בְּיִשְׂרָאֵל לֵית קְרִיבוּ וְיִחוּדָא בְּאַתְוָון שֵׁם ידו"ד, וּמִיָּד דְּיִתְמָחוּן מֵעָלְמָא אִתְּמָר בְּאַתְוָון דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (זכריה יד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ידו"ד אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.
סוֹף סוֹף בִּזְמַן [הגלות] שֶׁעֵרֶב רַב מְעֹרָבִים בְּיִשְׂרָאֵל, [סוף סוף בזמן שהערב רב מעורבין בישראל], אֵין קִרְבָה וְיִחוּד בְּאוֹתִיּוֹת שֵׁם הוי"ה. וּמִיָּד שֶׁיִּמָּחוּ מֵהָעוֹלָם, [וכשהערב יאבדו מן העולם] נֶאֱמַר בָּאוֹתִיּוֹת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (זכריה יד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה הוי"ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. [ואז יהיה שפע רב לישראל, כי אין יחוד שלם טרם שנמחה הערב רב מן העולם (סולם, שם)].
רק בני ישראל שייכים להקב"ה שהוא שם הוי"ה
וּבְגִין דָא אָדָם דְּאִנּוּן יִשְׂרָאֵל אִית לוֹן יִחוּדָא בְּאוֹרַיְיתָא דְּאִתְמָּר בָּהּ (משלי ג) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. וְאִיהִי מַטְרוֹנִיתָא מַלְכוּ"ת. דְּמִסִּטְרָהָא אִתְקְרִיאוּ יִשְׂרָאֵל בְּנִי מְלָכִים.
וְלָכֵן אָדָם, שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל, [כמו שאמרו בגמרא יבמות (דף ס"א.) אתם קרוים אדם ואין האומות קרוים אדם, וביאורו על דרך הסוד שרק בני ישראל שייכים להקב"ה (זעיר אנפין) שהוא שם הוי"ה במילוי אלפין בגימטריה מ"ה [45] כגימטריה אדם] יֵשׁ לָהֶם יִחוּד בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (משלי ג) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְהִיא הַגְּבִירָה מַלְכוּ"ת, שֶׁמִּצִּדָּהּ נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים.
אֵין יִחוּד עַד שֶׁעֵרֶב רַב יִמָּחוּ מֵהָעוֹלָם
… דְּלֵית יִחוּדָא עַד דְּעֵרֶב רַב יִתְמָחוּן מֵעָלְמָא.
בלשון הקודש:… שֶׁאֵין יִחוּד עַד שֶׁעֵרֶב רַב יִמָּחוּ מֵהָעוֹלָם. [מבואר בספרים הקדושים ובפרט בספרי הגר"א זי"ע שאחר ארבע גליות בדור האחרון ישאר הגלות של הערב רב, וישראל יצטרכו בירור מוחלט מהם, שכל זמן שערב רב קיימים, אין יחוד השם שלם, כמו שכתוב בתורה (שמות יז, טז) "וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיהֹוָה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דׁר" והם תולדה של עמלק, כמו שמבואר בזוהר הקדוש ובכתבי האר"י ז"ל עשרות פעמים, (ראה ספרי הערב רב והמסתעף י"ח חלקים), ומשה רבנו שחוזר בכל דור לבררם הוא יגמור להשלים את הבירור של ישראל הקדושים מהם בדור האחרון, ורק אז יבוא המשיח, ויהיה יחוד ה' שלם, והשפע לישראל יהיה בשלימות כמו שהיה בזמן שלמה המלך כשבית המקדש היה קיים, ועל זה צריך כל יהודי להפריד עצמו מקליפת הערב רב ולא לחכות לרגע האחרון, כי כל מי שאינו עוסק בפועל במלחמה נגד הערב רב נעשה ממילא שותף לקליפת הערב רב ויהיה מי שיהיה, ומוטב לו שלא נברא! (קול התור מתלמידי הגר"א רבי הלל משקלוב זצ"ל – פרק ב' פיסקא ב' ראה באריכות "אור הזוהר" 820-825). וסוף הערב רב להימחות לגמרי ויאבדו מהעולם הזה ומהעולם הבא, ועל ידי לימוד הזוהר הקדוש זוכה להיות שותף במחיית עמלק וערב רב וכת דליה, למען קוב"ה ושכינתיה (ראה תיקוני זוהר תיקון כא דף נג) וכבר אמר הנביא מלאכי (ג' א') "הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר ָה' צְבָקוֹת", ואז יהיה הבירור האחרון, וכולם יחפשו מערות ומחילות איפו לברוח מגודל פחד הדרת ה', שאז יהיה האמת גלוי לכל, לכן כל מי שחכם ועיניו בראשו יאחז בעץ החיים ויכניס את הרשב"י זי"ע לביתו וידבק אליו, וילמד זוהר הקדוש, כי כך יזכה לטהרה אמיתית, ולקרבת ה' ולגאולה השלימה ברחמים אמן].
אוֹי לָעוֹלָם שֶׁהֵם אֲטוּמֵי לֵב וּסְתוּמֵי עֵינַיִם שֶׁלֹּא מִסְתַּכְּלִים בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה וְלֹא יוֹדְעִים
בזוהר הקדוש פרשת בראשית (דף כח.): עוֹד פָּתַח וְאָמַר. וַיִּצֶר ה' אֱלהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם. וַוי לְעָלְמָא דְּאִנּוּן אַטִּימִין לִבָּא וּסְתִימִין עַיְינִין דְּלָא מִסְתַּכְּלִין בְּרָזֵי דְאוֹרַיְיתָא וְלָא יָדְעִין. דְּוַדַּאי חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעוֹף הַשָּׁמַיִם אִנּוּן עַמֵּי הָאָרֶץ. וְאֲפִילּוּ בְּאִלֵּין דְּאִנּוּן נֶפֶשׁ חַיָּה לָא אִשְׁתְּכַח עֵזֶר בְּהוֹן (בגלותא) לִשְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא וְלָא לְמשֶׁה דְּאִיהוּ עִמַּהּ. דְּבְּכָל זִמְנָא דְּגָלַת שְׁכִינְתָּא לָא זָז מִנָּהּ.
בלשון הקודש: עוֹד פָּתַח וְאָמַר, וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם. אוֹי לָעוֹלָם שֶׁהֵם אֲטוּמֵי לֵב וּסְתוּמֵי עֵינַיִם שֶׁלֹּא מִסְתַּכְּלִים בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה וְלֹא יוֹדְעִים. שֶׁוַּדַּאי חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעוֹף הַשָּׁמַיִם הֵם עַמֵּי הָאָרֶץ, וַאֲפִלּוּ בְּאֵלּוּ, שֶׁהֵם נֶפֶשׁ חַיָּה, לֹא נִמְצָא בָהֶם עֵזֶר [בגלות] לַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת, וְלֹא לְמֹשֶׁה שֶׁהוּא עִמָּהּ, שֶׁבְּכָל זְמַן שֶׁגָּלְתָה שְׁכִינָה לֹא זָז מִמֶּנָּה. [שאין עמי הארץ עוזרים לשכינה לסעדה ולהוציאה מהגלות, וגם אלו הלומדים תורה הנקראים נפש חיה, אבל לא זכו לנשמה מפני שאינם לומדים סודות התורה, הם לא עוזרים למשה רבנו והם נגדו (כדלקמן), כי רק בלימוד תורת הסוד אפשר לגאול את השכינה].
בתחילת הבריאה רמוזים המעשים שיהיו באחרית הימים בגמר התיקון
בלשון הקודש: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וַהֲרֵי מִי נָתַן מַעֲשֶׂה שֶׁל אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל וּבְמֹשֶׁה? [שואל רבי אלעזר איך נרמז ענין סוף הגלות בתחילת בריאת העולם בבראשית] אָמַר לוֹ: בְּנִי, וְאַתָּה אָמַרְתָּ כָּךְ? וְכִי לֹא לָמַדְתָּ (ישעיה מו) מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית!? [אמר לו רבי שמעון הרי כתוב בפסוק מגיד מראשית אחרית כלומר בתחילת הבריאה רמוזים המעשים שיהיו באחרית הימים בגמר התיקון] אָמַר לוֹ, כָּךְ הוּא וַדַּאי.
נֶאֱמַר בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר, אֶלָּא כֻּלָּם כְּנֶגְדּוֹ
וְלָכֵן מֹשֶׁה לֹא מֵת, וְהוּא נִקְרָא אָדָם, [כלומר שבכל דור ודור נשמת משה רבנו ע"ה באה לעולם כדי לתקן את עם ישראל ולגאול את השכינה מהגלות, כמבואר בזוהר ובכתבי האר"י (ספר ערב רב והמסתעף ח"י חלקים)], וּבִגְלָלוֹ נֶאֱמַר בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר, אֶלָּא כֻּלָּם כְּנֶגְדּוֹ, [ועליו נאמר הפסוק "ולאדם לא מצא עזר" אלא כולם כנגדו [ומפריעים למשה רבנו לגאול את ישראל, דיש לפרש את המילה כנגדו – בב' אופנים, א. כנגדו ממולו שאדישים לרצונו לגאול את השכינה ואת ישראל, כמו שכתוב אצל הגר (בראשית כ"א ט"ז) "ותשב מנגד" – ממול מרחוק. ויש פירוש נוסף, מנגד – שמתנגד – בלשון ארמית: מנגיד, מלקה מייסר, כלומר שמפריעים ומזיקים לישראל הקדושים, ולא נותנים אותם ללמוד זוה"ק, ובזה הם שותפים לערב רב]. שפסוק זה רומז על הגלות האחרונה ומשה רבנו נקרא אדם וגם באדם הראשון רמוז שמו כמבואר במגלה עמוקות (פרשת ויחי) שאד"ם ראשי תיבות אדם דוד משה, ובספר תיקונים חדשים לרמח"ל[א] מבואר: שאד"ם ראשי תיבות אדם דוד משיח. ומ' רומז למשיח. וכן מ' רומז למשה, (כמבואר בזוהר). אתפשטת כגונא דא מ"ם ודא משיח משיח, עכ"ל, ובפרי צדיק פרשת שמיני (אות ה'), כתוב: והיה הוא משיח, כמו שנאמר מה שהיה הוא שיהיה זה משה (כמ"ש בתיקוני זוהר תיקון י"ח כ"ו א), עכ"ל וראה אור החיים הקדוש פרשת ויחי שביאר זאת באריכות].
וְכֵן נֶאֱמַר בָּעַמּוּד הָאֶמְצָעִי וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר שֶׁיּוֹצִיא שְׁכִינָה מֵהַגָּלוּת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמות ב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ. [הקב"ה לא מצא תלמידי חכמים שיהיו עזר למשה רבנו בגלות האחרונה מפני שאינם מוכנים ללמוד סודות התורה כי רק בלימוד הזוהר הקדוש ותורת הסוד יכולים לגאול את השכינה הקדוש וממילא תהיה הגאולה השלמה לכל ישראל ברחמים,] וּמֹשֶׁה הוּא בִדְמוּתוֹ מַמָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. [אלא כולם נחשבים שהם מתנגדים ומפריעים למשה רבנו] בְּאוֹתוֹ זְמַן וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם. ה' אֱלֹהִים – אַבָּא וְאִמָּא. תַּרְדֵּמָה – זוֹ הַגָּלוּת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (בראשית טו) וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם. הִפִּילוֹ עַל מֹשֶׁה וַיִּישַׁן. אֵין שֵׁנָה אֶלָּא גָלוּת, [וכולם ישנים שינה עמוקה בגלות, וכל מה שקורה צער לעם ישראל הוא על ראשם, שאינם מוכנים ללמוד סודות התורה, וראה תיקוני זוהר תיקון ל' נתיב תניינא].
אמר הרשב"י זי"ע במכילתא "לא ניתנא תורה אלא לאוכלי המן, ובזוה"ק כתבו: שאוכלי המן היו מקבלים הארה רוחנית וגילוי שכינה ללמוד בסודות התורה, וכתב על זה החיד"א שם בניצוצי אורות, שזה דוקא לצדיקים אשר היה המן מאיר בהם, מה שאין כן לאלו שכתוב בהם "והעם שטו ולקטו" כלומר, שהלכו אחר שטותם, ולהם לא האיר המן, ומי אלו? הם שהיו צריכים לטרוח לחפש את המן מרחוק, ולטחנו ולדוכו וכו', עכת"ד. וביארו הצדיקים מדוע לא רצו את המן וקראו לו לחם הקלוקל? כי המן היה מגלה את קלקלתם ואת כל צפונות לבם, כיצד?
שלצדיקים בא המן ליד פתח האוהל, ובכלל לא טרחו לצאת, ואם היה אדמו"ר וראש ישיבה גדול שח"ו חטא בסתר, מיד למחרת היה המן יורד רחוק מאוד מפתח אהלו, והיה נצרך לשוטט ולחפש כמו כל הרשעים, ולכן לא רצו את המן כי היה מגלה את קלקלתם ברבים.
כמו כן עתה יש רבנים ואדמורי"ם וראשי ישיבות ומנהלים ומלמדים, שלא רוצים את לימוד הזוהר הקדוש, מפחד שמא יגלה עליהם, כי אינם ראויים לאותה איצטלא, ויכול להיות שרוקדים וקופצים ושרים במירון "תורתו מגן לנו" ולא שמים לב מה יוצא מפיהם, כי איך יגן עליהם, אם לא שומעים בקולו שאמר: בני שנו מדותי (גיטין סז.) ולומדים תורתו, ואוי לה לאותה בושה ואוי לה לאותה כלימה, כי אם מפחד בשר ודם חוששים, האיך לא יבושו מפני מלכו של עולם בבוא יום הדין הגדול והנורא, מה יענו ליום פקודה, כי עמי הארץ הם, כי כך קוראם הרעיא מהימנא בזוהר הקדוש שמי שלא לומד זוה"ק נקרא עם הארץ. וכבר הבטיחנו הקדוש "האור החיים" זי"ע, כי מה שאמרו בזוה"ק מ'ה ש'היה ה'וא שיהיה ר"ת משה, כי ממש משה רבינו הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון, ומשה רבנו נותן התורה לא רוצה לגאול עם של בטלנים, וכבר אמר לנו משה רבנו ע"ה, במה נאחז כדי להיגאל, כמו שהבטיח לנו משה רבנו בזוה"ק בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא (פָּרָשַׁת נָשׂא דַּף קכ"ד:) וְהַמַשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ בְּהַאי חִבּוּרָא דִּילָךְ דְּאִיהוּ סֵפֶר הַזֹּהַר, מִן זוֹהֲרָא דְּאִימָא עִלָּאָה תְּשׁוּבָה. בְּאִלֵּין לָא צָּרִיךְ נִסָּיוֹן, וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעַם מֵאִילָנָא דְחַיֵּי, דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזֹּהַר, יִפְקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי. וְיִתְקַיֵּים בְּהוֹן, (דְּבָרִים לב) "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר". עכ"ל. – כי באמת אין אפשרות לברוח מהקב"ה – וכבר הובטחנו בסוף ישראל לעשות תשובה ומוכרחים לעשות רצון ה – והובטחנו כי לא ידח ממנו נידח ובכתבי האריז"ל (שער המצוות ושער הפסוקים) כתב, שמוכרחים כל הנציצות הקדושים ליתקן, ורק אחר כך תבוא הגאולה, ובספר פתחי שערים (נתיב הפרצופים פתח ג' ) להמקובל רבי יצחק אייזיק חבר זי"ע כתב: … שצפה [הקב"ה] שעתידים להיתקן [ישראל], על ידי הגלויות ושיעבודים ויחזרו בתשובה וסוף כל סוף על ידי סיבוב ההנהגה יחזרו לטוב ויהיה הכל בדין עכ"ל. וכתוב בשולחן ערוך אורח חיים הלכות יום הכיפורים (סימן תרכ"ב, סעיף ב' – סדר תפילת מנחה): מחבר: [ז]… והשלישי מפטיר (ג) ביונה, ומסיים "מי אל כמוך", ומברך לפניה ולאחריה…
באר היטב: (ג) ביונה, לפי שיש בו כוח התשובה, ושאין יכולין לברוח מהשם יתברך, (לבוש). משנה ברורה: [ז]… ומפטיר ביונה שמדבר מן התשובה ועוד, שאין יכולין {ו} לברוח מן השם יתברך (אחרונים). שער הציון: {ו} וכוונתם, כי האדם חושב כמה פעמים לייאש את עצמו, שאין יכול לתקן בשום אופן, ועל כן יתנהג תמיד באופן אחד, ואם יגזור עליו הקב"ה למות ימות, אבל טעות הוא, שסוף דבר יהיה, כל מה שהקדוש ברוך הוא רוצה מנפשו שיתקן מוכרח הוא לתקן, ויבוא עוד פעם ופעמים לעולם הזה, ובעל כרחו יוכרח לתקן, ואם כן למה לו כל העמל למות, ולסבול חיבוט הקבר, ושאר צרות, ולחזור עוד הפעם?
וראיה מיונה, שהקב"ה רצה מאתו שילך וינבא, והוא מאן בזה ונס לים, מקום שלא ישרה עליו עוד השכינה לנבאות כידוע. וראינו שנטבע בים ונבלע בדג, והיה שם במעיו כמה ימים, ולפי הנראה בוודאי לא יוכל להתקיים דברי השם יתברך, ומכל מקום ראינו שסוף דבר היה שרצון השם יתברך נתקיים, וַיֵלֶךְ וַיְנַבֵּא, כן הוא האדם בעניניו. וזהו שאמרו באבות, (אבות פרק ד' משנה כ"א – כ"ב): רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר… הוּא הָיָה אוֹמֵר, הַיִּלּוֹדִים לָמוּת, וְהַמֵּתִים לְהֵחָיוֹת, וְהַחַיִּים לִדּוֹן. לֵידַע לְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע שֶׁהוּא אֵל, הוּא הַיּוֹצֵר, הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא הַמֵּבִין, הוּא הַדַּיָּן, הוּא עֵד, הוּא בַּעַל דִּין, וְהוּא עָתִיד לָדוּן. בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵין לְפָנָיו לֹא עַוְלָה וְלֹא שִׁכְחָה וְלֹא מַשּׂוֹא פָנִים וְלֹא מִקַּח שׁוֹחַד, שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ. וְדַע שֶׁהַכֹּל לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן. וְאַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרֶךָ שֶׁהַשְּׁאוֹל בֵּית מָנוֹס לָךְ, שֶׁעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר, (וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד), וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי, וְעַל כָרְחֲךָ אַתָּה מֵת, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
לאור דברי הסבא קדישא הכהן הגדול מאחיו, מרן החפץ חיים זי"ע, ראוי לכל בר ישראל להתעורר מתרדמת הזמן ולעשות חשבון נפשו, על מה ולמה אנו סובלים באריכת הגלות כל כך הרבה זמן, בוודאי זהו מנפלאות תמים דעות, לחשב לבלתי נידח ממנו נידח, ומחכה עלינו מתי תפקחנה עיני שכלינו, ונאחז בעץ החיים וחי לעולם, על כן הבאנו כאן את דברי קדוש ה' המקובל האלוקי תלמידו המובהק של מרן האר"י החי זי"ע, שסמך אך ורק עליו לכתוב את דברי תורתו, כדי שהעולם יבוא על תיקונו, [וכבר העיד עליו תלמידו הגדול המהרח"ו, שאלו זכינו והיה חי האר"י הקדוש, עוד מעט שנים, בוודאי היה מתקן את כל ישראל, והיו עושים תשובה, ונגאלים מיד], וכל ישראל יעשו תשובה אמיתית, כי רק בתשובה ניגאל, כדברי הזוהר הקדוש זוהר חדש:
גָלוּת הָאַחֲרוֹן אֵין לוֹ קֵץ וּזְמָן, אֶלָּא הַכֹּל תָּלוּי בִּתְשׁוּבָה
איתא בזוהר חדש (פרשת נח דף ל.), בלשון הקודש: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כָּל הַגָּלֻיּוֹת שֶׁגָּלְתָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, נָתַן לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זְמַן וְקֵץ, וְנִתְעוֹרְרָה תָּמִיד בִּתְשׁוּבָה, וְגָלוּת הָאַחֲרוֹן אֵין לוֹ קֵץ וּזְמָן, אֶלָּא הַכֹּל תָּלוּי בִּתְשׁוּבָה. שֶׁנֶּאֱמַר, (דברים ל) וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקוֹלוֹ. וּכְתִיב, (שם) אִם יִהְיֶה נִדַחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כָּל הַגָּלֻיּוֹת שֶׁגָּלְתָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, נָתַן לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זְמַן וְקֵץ וְנִתְעוֹרְרָה תָמִיד בִּתְשׁוּבָה, וְגָלוּת הָאַחֲרוֹן אֵין לוֹ קֵץ וּזְמַן, אֶלָּא הַכֹּל תָּלוּי בִּתְשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל) וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךְ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ. וְכָתוּב (שם) אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךְ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךְ ה' אֱלֹהֶיךְ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךְ. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אִם כֵּן, אֵיךְ יִהְיֶה זֶה לְעוֹרֵר אֶת כֻּלָּם כְּאֶחָד בִּתְשׁוּבָה? מִי שֶׁהוּא בְּסוֹפֵי הַשָּׁמַיִם וּמִי שֶׁהוּא בְּסוֹפֵי הָאָרֶץ, אֵיךְ יִתְחַבְּרוּ כְּאֶחָד לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה?
אִם יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה רָאשֵׁי בֵּית הַכְּנֶסֶת, אוֹ בֵּית כְּנֶסֶת אֶחָד, בִּזְכוּתָם תִּתְכַּנֵּס כָּל הַגָּלוּת
אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלִיעֱזֶר: חַיֶּיךְ, שֶׁאִם יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה רָאשֵׁי בֵּית הַכְּנֶסֶת, אוֹ בֵּית כְּנֶסֶת אֶחָד, בִּזְכוּתָם תִּתְכַּנֵּס כָּל הַגָּלוּת, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּכֵּל תָּמִיד מָתַי יַחְזְרוּ וְיַעֲשֶׂה לָהֶם טוֹב, שֶׁכָּתוּב (ישעיה ל) וְלָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם, מְחַכֶּה תָמִיד אֵימָתַי יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, יָבא זֶה כְּזֶה שֶׁאָמַר רַבִּי פִּנְחָס, שֶׁכָּתוּב וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד. לֹא נֶאֱמַר וְלֹא יָסַף שׁוּב אֵלֶיהָ, אֶלָּא הִיא לֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו. מִכְּלַל שֶׁהוּא מְזֻמָּן וּמְחַכֶּה אֵימָתַי תָּשׁוּב.
על כן כל אחד יתבונן כי בוודאי הקב"ה יגמור רצונו בלי שום ספק, רק השאלה אם נהיה חכמים ונלמד זוהר הקדוש ונזכה לרחמים ולגאולה בנחת ובשמחה, ולא ח"ו בעמל וטורח וכו', כי בכוח הזוה"ק לטהר ולזכך בלימוד תמידין כסדרן, מה שאין יכולת כי אם בטורח גדול ובדוחק ויסורים. ובאור החיים הקדוש פרשת ויחי האריך לבאר את ההבדל בין גאולה בדוחק לגאולה ברחמים, עיי"ש. ועוד כתב האור החיים הקדוש בפרשת ויחי על הפסוק "אוסרי לגפן עירה, וגו' חכלילי עניים מיין" וגו', זה יורה על לימוד התורה שרק בה נינצל מהצרות וניגאל ברחמים, וצריך שיהיה בנו יינה של תורה, כדפירשתי בספרי על הפסוק: (שיר השירים ד'), "הביאני אל בית היין" וגו' ושם פירש שיין רומז ללימוד כל פ'ר'ד'ס התורה, וברש"י בגמרא פירש על הפסוק הזה יין גימטריה סוד, ובגמרא (שבת דף פח, ב'): פירש רש"י: למיימינים – עסוקים בכל כחם, וטרודים לדעת סודה, כאדם המשתמש ביד ימינו שהיא עיקר, ע"כ. והקדוש רבי יצחק אלפיה זי"ע, בספרו שיח יצחק כתב, דעיקר נתינת התורה היא לסודותיה, ע"כ, וזוהי הבטחת הרשב"י ע"ה, שסמוך לגאולה גם ילדים קטנים ילמדו סודות ה', וּבֶאֱמֶת כְּבָר הָרַעֲיָא מְהֵימְנָא [הוּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה] מְצַוֶּה אוֹתָנוּ לִלְמוֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ דַּוְקָא, כִּי תּוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י מֵאִיר עַד סוֹף הַדּוֹרוֹת, וְצָרִיךְ לִלְמוֹד ללא הֶפְסֵק וְלֹא לָתֶת מְנוּחָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁיִּגְאָלֵנוּ (זוֹהַר פִּנְחָס ריט.)
ותודה להשי"ת כבר מתקיים בנו חזון הרשב"י דבר יום ביומו, כללו של דבר, לא יעזור לרבני הערב רב כלום, "ובני ישראל יוצאים ביד רמה", ותרגם האונקלוס בריש גלי, ברי"ש אותיות רשב"י, גלי גימטריה ג"ם הרומז למידת הרחמים, כדכתב רבינו בחיי בשם המקובלים עה"פ (ויקרא פרק כו מד) "וְאַף גַּם זֹאת" וגו', וז"ל: ודע כי מדרך הקבלה יש הפרש גדול בין לשון אף ללשון גם, אע"פ ששניהם לשון רבוי, כי לשון אף ירמוז למדת הדין, ולשון גם ירמוז למדת רחמים, מלשון גמילות חסדים, כענין (שם ל) וגם שמע בקולי, והשמיעה ברחמים, וכו', עיי"ש דבריו הקדושים. כלומר, שעל ידי שנמשיך עלינו את נשמת הרשב"י ע"ה בלומדינו את תורתו, כמו שכתב החסד לאברהם בשם רבי אברהם גלאנטי זי"ע, שכאשר אנו לומדים תורת הרשב"י, בא הרשב"י מ תעטר ויושב בגוון, על ידי זה נמשיך עלינו את מדת הרחמים הנקראת "גם", כמבואר בזוהר נשא (דף קכ"ו), בספרא דא יפקון מן גלותא ברחמי.
[א]) כמבואר במגלה עמוקות (פרשת ויחי)… רזא דמילתא כי משה אמר על עצמו וגם כלפי דוד ומדוקדק דקאמר (תהלים צ) ימי שנותינו בלשון רבים, גם בהם דקאמר אמאי קאי בהם אבל הענין דאיתמר בזוהר שאדם הי' לו לחיות אלף שנה וחיה תתק"ל שנים והניח ע' שנים לדוד ובמקום אחר איתא ששנות משה שהיו ק"כ הגיעו לו מן אדם ע' שנים ומן נח נ' שנים שהיה תתק"ן שנים והא איתא שהשנים בעצמם היו ארוכים בעת יצירות עולם כל שנה כפול ונחלקים אלו הע' שנים של אדם לשנים על דוד ומשה וזהו נרמז בר"ת אד"ם "אדם "דוד "משה כי גם משה לא היה לו חיים מזה העולם כי היה נשמתו מעולם העליון בסוד כי מן המים משיתיהו וזה שאמר (שם סח) לקחת מתנות באדם וזה שכתוב "ימי שנותינו בהם שבעים שנה" רוצה לומר בהם באותן אלף שנים הנזכרים לעיל מנייהו הגיעו לנו מהם ע' שנים.
ובספר תיקונים חדשים לרמח"ל בהתחלה, כתב: ובזמנא דאתעבידו ע' תיקונין על ידוי דרשב"י בוצינא קדישא, שרא תיקונא לאתתקנא מעילא לתתא, משירותא דכלא עד שכינתא קדישתא, ודא בראשית. והשתא אשתלים תיקונא דאתהדר מתתא לעילא ברזא דא, דכלא הכי אצטריך. ותלת אבהן אינון שרשין דישראל מעילא לתתא. משה ותרין משיחין לקשרא מילין מתתא לעילא, הא שלימו דתיקונא אדם, אדם דוד משיח. דאדם איהו כללא דכלא. ואתתקן לבתר בתלת אבהן ואינון "יו"י" ודא א' דאדם. ובדוד אשתלים רתיכא ודא ד'. וכלא מעילא לתתאה, לבתר כלא אשתלים במשיח ודא מ'. כללא דד' מתתא לעילא. ומ' דא רזא דמשיח. ומ' דא משה. אתפשטת כגונא דא מ"ם ודא משיח משיח. (ועי׳ תקט״ותפלותלרמח"ל סימן קצ״ט).
מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה מְצַוֶּה אוֹתָנוּ לִלְמוֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ דַּוְקָא, כִּי תּוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י מֵאִיר עַד סוֹף הַדּוֹרוֹת, וְצָרִיךְ לִלְמוֹד ללא הֶפְסֵק וְלֹא לָתֶת מְנוּחָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁיִּגְאָלֵנוּ
הורידו למחשב ולימדו ב"אוצר הזוהר הקדוש" בלחיצת כפתור
אוצר הזוהר1 | ספר הזוהר הקדוש | פתח אליהו | תיקון מ"ח בראשית תמן | תיקון מ"ג
אוצר חכמת הזוהר 2 -104 ספרים | ספרא דצניעותא | תיקוני הזוהר | אדרא רבא | אדרא זוטא
| אוצר חכמת הזוהר 3 105-144 | הערב רב וכל המסתעף | עלוני "אור הזוהר"
| זוהר "חוק לישראל" | ספר " שכר ועונש"
הורידו למחשב ולימדו ב"אוצר הזוהר הקדוש" בלחיצת כפתור
אוצר הזוהר1 | ספר הזוהר הקדוש | פתח אליהו | תיקון מ"ח בראשית תמן | תיקון מ"ג
אוצר חכמת הזוהר 2 -104 ספרים | ספרא דצניעותא | תיקוני הזוהר | אדרא רבא | אדרא זוטא
| אוצר חכמת הזוהר 3 105-144 | הערב רב וכל המסתעף | עלוני "אור הזוהר"
| זוהר "חוק לישראל" | ספר " שכר ועונש"
