פתיחה ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך, נ"ל בס"ד דידוע דחז"ל דרשו עבודה זו תפלה, כי היא עבודה שבלב, והיא שחרית מנחה ערבית בכל אחת יש י"ט בברכות בעמידה, הרי סך הכל ז"ן ברכות כמנין דגן, כי ע"י שלש תפלות יהיה שפע פרנסה לישראל, כידוע שפרנסה תלוייה בשלוש תפלות של ישראל, ולז"א יחיו דגן ויפרחו כגפן, וידוע כי שם א"ל הוי" עולה ז"ן, וכמ"ש אל ה' ויאר לנו ושמות אל ה' נרמזים באותיות אוכל שההם אותיות א"ל כ"ו דמספר שם הוי"ה כ"ו והם חסדים גמורים שמהם נשפע פרנסה טובה, והיינו שבזכות ז"ן ברכות של שלש תפילות יתעורר השפע מן א"ל הוי"ה שעולה מספרם ז"ן, ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב מזוינו מלאים מפיקים מז"ן אל ז"ן, שבכוח ז"ן ברכות נמשיך שפע משמות אל הוי"ה הם מספר ז"ן, ובזה יובן בס"ד מן האוכל יצא מאכל אוכל א"ל כ"ו כלומר מן א"ל הוי"ה שמתעוררים על ידי ז"ן ברכות של שלש תפילות, יצא מאכל הם פרנסה לישראל ול"א ועבדתם את ה' אלהיכם זו תפלה שיש בה ז"ן ברכות, ועי"כ וברך את לחמך ואת מימיך:
אות א מאחר שגדלה מעלת התפלה שנזונים העליונים והתחתונים על ידה דהיא עמודת ברומו של עולם שגם לעולמות העליונים ימשך שפע על ידה, לכך הזהירו בזוה"ק להתפלל בלחש עד שאפילו אזניו לא תשמענה קולו, והטעם הוא כדי שלא יתקנאו בה החיצונים מחמת גודל מעלותיה, וכמ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל בעולת תמיד דף נ"ו ע"ב וז"ל התפלה אינה נכנסת בשום רקיע כי אם אותה תפלה דלא אשתמעת לאודנין, ולכן בק"ש תקנו שישמיע לאזניו, אבל הכא אם התפלה נשמעת לאזניו לא סלקא, כי שומעין ההחיצונים ומתערבין בהדה, וכשהיא בלחש דאינה נשמעת לאזניו אז היא רוחנית מאד מגדר טבע רוח אדם שהיא פנימית ורוחנית יותר אד מן הסט"א ולכך אין רואין אותה, וזה הפך סברת מהרי"ק בבית יוסף שפסק שיותר טוב לשמיעה לאזניו, ועיין בברייתא ובירושלמי ותמצא כדברי הפך סברתו, וכן הקורא בס"ת חד קארי וחד שתיק, ואי תרי קראן גרע מהימנותא, כי התלה וקריאת ס"ת כלהו הוו מעלמא עלאה, דלגביה אנחנו מצלין בלחש וכו' עכ"ל ע"ש:
אות ב ולהיות כי התפלה קדושתה גדולה מאד והיא דברים העומדים ברומו של עולם, לכך צריך להזהר בה לאורה בגוף נקי וטהור, שאם היה צרי לנקביו אל יתפלל עד שיפנה, משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל, ואם התפלל תפלתו תועבה וצריך לחזור להתפלל, בד"א בגדולים אבל לא בקטנים, ואים צריך לחזור אלא כשאינו יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה שהוא שעה וחומש שעה, דקים להו לחז"ל כל שלא יוכל לעצור שיעור זה כבר נהפך המאכל במעיו להיות ואה גמורה וכתיב וכל קרבי את שם קדשו, ולפיכך תפלתו תועבה וצרי לחזור ולהתפלל, אבל אם יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה יצא בדיעבד, ועיין נשמת אדם כלל ג' אות א' ומ"מ לכתחלה צרי לחוש שלא יתפלל בגוף משוקץ, אפילו אם יעבור זמן תפלה אם ימתין עד שיפנה, והגם דיכול להעמיד עצו יותר משיעור פרסה, והא דנקטי חז"ל שיעור הפרסה בהלוך היינו להחמיר, דהנצרך לנקביו אם יושב יוכל להעמיד עצמו יותר משיעור מהלך ועיין ער השלחן:
אות ג אם נתעורר לו באמצע תפילתו, בין לגדולים בין לקטנים, אם יוכל לעצור עצמו עד שיגמור תפלתו- יגמור תפלתו, ואם לאו מותר לו לצאת ולפנות ואח"כ יגמור תפלתו, כי הליכה בלבד בלא דיבור לא חשיבה הפסק, ורק דמפני הכבוד הוא אין ראוי שיפסיק באמצע תפלתו, ובהאי גוונא שהוא לצורך לית לן בה:
אות ד אם תינוק טינף בצואה באמצע תפלה ואין לו דבר אצלו לכסותו, או אפילו שיש לו דבר לכסותו הנה עכ"פ יש ריח רע, הרי זהה מתרחק ארבע אמות ממקום שככלה הריח או יצא לבית אחר, ואם יש אחרים עומדים שם ומתפללים ג"כ, ולא הרגישו בטינוף זה שטינף התינוק אצלם שם, אם אפשר להודיע להם כדי שיתרחקו שלא ע"י הפסק בדיבור יודיעם, ואם א"א להודיע להם אלא רק ע"י הפסק בדיבור, מותר לו להפסיק בדיבור כדי להצילם מאיסור דאורייתא ומוטב שיעשה הוא איסור דרבנן להפסיק בדיבור בתוך התפלה, משיעשו אחרים איסור דאורייתא להתפלל במקום מטונף ועיין חיי אדם כלל כ"ה אות ז' ובנשמת אדם שם אות א', וכל זה הוא בטינוף דאיכא איסור תורה, אבל אם התינוק השתין דליכא בזה אלא איסור דרבנן, אסור להפסיק בדיבור אלא הוא יתרחק ד' אמות ויגמור תפלתו ולאחרים שהם מתפללים שם שלא הרגישו לא יטפל בהם להרחיקם אפילו ע"י רמז בתנועת ידיו, דלגבי דידם יש לסמוך על מ"ש המג"א סי' ע"ח דלהרשב"א אין צריך להרחיק במי רגלים, ועיין חיי אדם כלל כ"ה אות וא"ו:
אות ה בתפלה אינו פוסק לא לקדיש ולא לקדושה וכיוצא, אלא ישתוק ויכוין למה שאומר הש"ץ ונחשב כעונה לעניין שיצא י"ח בקדיש וקדושה, ואע"ג דנחשב כעונה אין זהה נחשב לו הפסק ובסה"ק מקבציאל כתבתי דאם הוא רחוק מש"ץ ואינו שומע ממנו הקדיש או הקדושה אין צריך לשתוק אלא יתפלל כדרכו:
אות ו אין להפסיק בדיבור באמצע תפלת העמידה אלא דוקא במקום סכנה, אבל אי ליכא סכנה אפילו בשביל מצוה, כגון לומר לתוקע בר"ה בתפלת לחש דמוסף שטעה בסימני התקיעות, אין להפסיק באמצע התפלה בדיבור להחזיר לתוקע שיתקע כהוגן, ועיין כנה"ג ועוד אחרונים, והא דשרי להפסיק בדיבור במקום סכנה היינו היכא דא"א להמלט בלתי דיבור, אבל אם יוכל להמלט על ידי הלוך שילך ממקומו למקום אחר, לא יפסיק בדיבור, ואע"פ דשרי להפסיק בדיבור מפני הסכנה, מ"מ אם אפשר לו לקצר דהיינו שיאמר תחלת כל ברכה וסופה, באופן שיגמור תפלתו וימלט מן הסכנה ולא יצטרך להפסיק בדיבור באמצע -שפיר דמי:
אות ז אסור לגעור בפיו בעודו מתפלל בתינוק השוחק אע"ג דמטרידו בתפלתו, אלא בגמר הברכה יעשה תנועה בקול דוקא, או ירמוז בידיו כדי שישתוק, ואם עשה כן ועודנו משחק ומטרידו ירחיק עצמו ממנו ולא ידבר כלום, דהליכה בלבד אינו הפסק, וכל שהוא לצורך כהאי גוונא שרי:
אות ח אם הפסיק תפלתו מחמת אונס ושהה כדי לגמור את כל התפלה מראשה לסופה, ה"ז חוזר לראש ומשערין לפי המתפלל:
אות ט טעה או נאנס ולא התפלל יש לו תשלומין, אך לא תקנו תשלומין אלא לתפלה הסמוכה לאותה התפלה, אבל תפלות אחרות שהפסיד אין להם תשלומין, לפיכך טעה או נאנס ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים, וכל טעות שצריך לחזור בעבורו חייב להשלים בתפלה הסמוכה כגון שהזכיר גשם וברך עלינו בזמן הקיץ, וכן טעות דר"ח וכיוצא בזה ואפילו בשבת שיש תפלת מוסף עכ"ז תפלת המנחה מקרי תפלה הסמוכה לשחרית, מפני ששניהם במקום התמידין, אבל מוסף הוא קרבן אחר לכן תשלומין של שחרית הוא במנחה תמיד אפילו בשבת ויו"ט, וכשעושה תשלומין לשחרית במנחה, יתפלל הראשונה מנחה, והשנית לתשלומין, ואם היפך בכונתו לא יצא ידי תפלה שהיא תשלומין, וצריך לחזור להתפלל אותה, וכן הדין בכל מקום שצריך להתפלל תשלומין, סימן לדבר בעה"ב ואורח נכנסים לבית, מי נכנס תחלה בעה"ב נכנס תחלה: טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים, טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים, דהיינו לאחר שאמר ק"ש ותפלת י"ח, יאמר אשרי ואח"כ יתפלל תשלומי ערבית, אבל אחר מנחה אין לומר אשרי ע"פ הסוד בתורת חיוב בתקוני התפלות, לכך אם משלים שחרית אחר מנחה, או מנחה אחר ערבית לא יאמר אשרי בינתיים, רק ישהה כדי הלוך ד' אמות וכנז' באחרונים:
אות י צריך שבהיותו עסוק בתפלה, יתפלל תפלה האחרת להשלים, ולא יעשה הפסקה בינתיים, שאם שהה הרבה אחר שהתפלל תפלה שהיא חובת אותה שעה, אינו יכול להתפלל תשלומין תפלה שהפסיד, לפי שלא תקנו תשלומין לתפלה שהפסיד אלא בזמן שעוסק בתפלה היא חובת אותה שעה, שאז כיון שהוא עוסק בתפלה חוזר ומשלים מה שפשע בתפלתו:
אות יא שכח ולא התפלל שחרית ומוסף, ונזכר במנחה יתפלל מנחה תחלה, ואחריה מוסף ואח"כ תשלומין דשחרית, ואם התפלל מוסף קודם מנחה יצא, ואם עבר כל היום ולא התפלל מוסף אין לה תשלומין, אפילו בתורת נדבה דעבר זמנו בטל קרבנו:
אות י"ב מי שטעה ולא התפלל מנחה בע"ש, מתפלל ערבית שתים של שבת, הראשונה לערבית ושניה לתשלומין, ואם טעה ולא התפלל מנחה בשבת, מתפלל במוצאי שבת ערבית שתים של חול, ומבדיל בראשונה, ואינו מבדיל בשניה, ואם הבדיל בשתיהן, או לא הבדיל בשום אחת מהן יצא, אבל אם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה אז שניה עלתה לו, וראשונה לא עלתה לו, דכיון שלא הבדיל בראשונה גילה דעתו שהתפלל הראשונה לתשלומין וזה לא יועיל כמ"ש לעיל דאין תשלומין אלא בשניה, וכן אם לא התפלל מנחה בער"ח מתפלל ערבית שתים בליל ר"ח, ומזכיר בשניהם יעלה ויבא, ואם לא הזכיר בראשונה והזכיר בשניה צריך לחזור ולהתפלל, וכל זה כשעשה כן במזיד, אבל אם עשה בשוגג ששכח ולא הזכיר בראשונה אין צריך לחזור, הן בדין יעלה ויבא ואין בדין ההבדלה הנז"ל, וכ"ש אם אומר שבשניה נתכון בפירוש לתשלומין דאין צריך לחזור, ויש אומרים דהבדלה שאני דכל שלא פירש בפירוש שהשניה לתשלומין צריך לחזור, ויש מחמירים יותר בהבדלה דאפילו פירש נמי צריך לחזור, הלכך הדין הוא אם שכח ולא הבדיל בראשונה לא יבדיל בשניה, ואם טעם חוזר תפלת החובה של אותה שעה אבל של תשלומין הואיל והוכשרה הוכשרה וכנז' בחס"ל: וכן מי ששכח או נאנס ולא התפלל ערבית ליל ש"ק, יתפלל שחרית שתים ויאמר בשתיהן ישמח משה, וה"ה במנחת שבת שיתפלל בשתיהן אתה אחד, זה הכלל כל תשלומין תהיה כמו תפלת החובה של אותה שעה שמשלים בה, סימן לדבר אורח שנתאכסן אצל בעה"ב, צריך לאכול ממה שאוכל בעה"ב, ולא יבקש לאכול כפי המאכל שאוכל בביתו:
אות יג אין תשלומין לתפלה בתפלת הסמוכה אלא למי שטעה או שכח או נאנס, אבל אם הזיד ולא התפלל תפלה אחת אין לה תשלומן כלל, ויש פתאים ואין מתפללים מנחה בשאט הנפש על דעת להתפלל ערבית שתים, וצריך להזהיר המון העם בזה:
אות יד מי שלא התפלל בעוד שיש לו זמן להתפלל, מפני שסבור שעדיין ישאר לו זמן אחר שיגמור עסק שמתעסק בו, ובין כך ובין כך עברה לו השעה יש אומרים שאין לו תשלומין, לכך יתפלל תשלומין בתורת נדבה, ויתנה ויאמר אם אני מחויב להשלים בתורת חובה תהיה תפלה זו תשלומין של חובה, ואם אין אני מחויב להתפלל תשלומין של חובה יקבלנה השי"ת בתורת נדבה, ויזהר ג"כ לחדש בה בשומע תפלה איזה דבר בקשה שאין רגיל לבקשו ברוב הימים, ועיין חס"ל: וכן מי שנשתכר קודם שהגיע זמן תפלה ונשאר בשכרותו ולא התפלל, חשיב אונס ויש לה תשלומין, אבל אם נשתכר אחר זמן תפלה שהיה יכול להתפלל קודם שכרות ולא התפלל, ונשאר בשכרותו עד שעבר זמן תפלה, יש אומרים דלא הוי אונס ואין לו תשלומין, וי"א דחשיב אונס על כן יתפלל התשלומין ויתנה קודם כאשר כתבנו לעיל:
אות טו מי שהיה טרוד בצורך ממונו שלא יבוא לידי הפסד מן הקרן, ועי"כ הפסיד מלהתפלל יש לו תשלומין, אך ודאי לא טוב עשה להעביר זמן תפלה משום הפסד ממון:
אות טז אין מתפללין תפלת נדבה בשבת ויו"ט, ולכן כל היכא דהדין הוא שיחזור להתפלל בתורת נדבה, או היכא דאמרינן מספק יתפלל ויתנה כנז"ל, אין מתפללין כזאת בשבת ויו"ט, על כן היכא דחל ר"ח יום ששי והוא יום אחד דוקא, ושכח להזכיר ר"ח במנחה ונזכר אחר שחשכה, וכן אם טעה במנחה דיום אחרון של חוה"מ דבלילה הוא יו"ט, בכל זה לא יתפלל תפלת התשלומין משום דהדין בזה לחזור בתורת נדבה, ואין מתפללין נדבה בשבת ויו"ט ועיין מחב"ר:
אות יז הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפלה שלא בזמנה במידי דאין לו שייכות בזמן ההוא, אע"ג דאיכא דס"ל דחשיב כשח בינתים, מ"מ בדיעבד יש לסמוך על הפוסקים דס"ל לא הוי הפסק ועיין יוסף אומץ סי' ה' וחס"ל סי' ק"ח:
אות יח אם לאחר שהתפלל התשלומין נזכר שטעה בתפלה ראשונה באופן שהדין הוא שצריך לחזור, חוזר גם התשלומין בתורת נדבה, חוץ משבת ויו"ט, דאין תפלת נדבה בשבת ויו"ט וכנז"ל:
אות יט אם התחיל להתפלל ע"ד שלא התפלל, ונזכר שכבר התפלל, פוסק אפילו באמצע הברכה, ולא מהני חידוש ושיחשוב בתורת נדבה, הואיל והתחיל בתחלה אדעתא דחובה, וה"ה אם חזר התפלה על דבר שאין צריך לחזור מן הדין בעבורו, ונזכר באמצע התפלה שטעה בדין ה"ז פוסק אפילו באמצע הברכה:
אות כ אם נתבלבל באמצע תפלתו ואינו יודע היכן הוא עומד, חוזר לראש התפלה, בד"א אם נתבלבל עד שלא סיים שלשה ראשונות, אבל אם ברור לו שסיים שלשה ראשונות כראוי ונתבלבל באמצעיות, דאינו יודע אם הוא עומד באתה חונן או בשאחריה, חוזר לאתה חונן, ואם ברור לו על ברכה מן האמצעיות שאמרה כהוגן וחתם בה, אז חוזר לברכה שהיא אחר אותה ברכה שברור לו שאמרה כולה כהוגן ועיין חס"ל:
אות כא שליח ציבור שטעה בתפלת לחש באופן שצריך לחזור, יוצא י"ח במה שחוזר התפלה בקול רם, ואין צריך לחזור ולהתפלל בלחש:
אות כב בזה"ז אין מתפללין נדבה אלא רק לעת הצורך מה שמוכרח להתפלל משורת הדין, דאין לב האדם מכוין יפה מראש וע"ס, וקרינן ביה למה לי רוב זבחכם, והלואי שיוכל להתפלל בתפילות החובה כראוי בכונת הלב:
www.shechem.org מתוך אתר
הורידו למחשב ולימדו ב"אוצר הזוהר הקדוש" בלחיצת כפתור
אוצר הזוהר1 | ספר הזוהר הקדוש | פתח אליהו | תיקון מ"ח בראשית תמן | תיקון מ"ג
אוצר חכמת הזוהר 2 -104 ספרים | ספרא דצניעותא | תיקוני הזוהר | אדרא רבא | אדרא זוטא
הערב רב וכל המסתעף | עלוני "אור הזוהר" | זוהר "חוק לישראל" | ספר " שכר ועונש"