סיפורי זוהר – שיר השירים, זוהר משלי

ספר ח זוהר משלי מאמרי הרשבי על ספר משלי  -קובץ pdf

ספר ח שער הספר מאמרי הרשבי

ספר ט סיפורי הזוהר משלי מוכן לפי הסדר

ספר י סיפורים משלי מוכן לעימוד

 

ספר

זוהר משלי

מאמרי הרשב"י על ספר משלי

ספר ח': מספר זוהר שיר השירים חלק ב'

לִיקוּט גָּדוֹל וְנִפְלָא מִכָּל סִפְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ זוֹהַר הַנִּגְלֶה עַל סֵפֶר משלי

תֹּכֶן הַסֵּפֶר וּמַהוּתוֹ לְהַנְחִיל דֶּרֶךְ תּוֹרַת אֱמֶת הִיא תּוֹרַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי זי"ע לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָרוֹצִים לְהִידַבֵּק בְּהַקָדוׁש בָּרוּךְ הוּא, שֶׁזֶּה רַק עַל יְדֵי לִמּוּד תּוֹרַת הַסּוֹד

קובץ מספר זוהר הקדוש והתיקונים, דבריהם הקדושים חוצבים להבות אש, מלהיבים נפש האדם, מדריך ומורה דרך להתעלות בטהרה וקדושה.

בו ימצאו רבנים, מגידי שיעור וראשי ישיבות, מלמדים ומחנכים את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. גם כל בני אדם ימצאו בו הדרכה נפלאה איך להדריך את   ביתם לתורה ויראת שמים.

תפילתנו, כי הלימוד בספר זוהר משלי יעשה פירות, ויטהרו הלבבות, ותרבה הדעת להתקרב לאבינו שבשמים, ונזכה שיחוש לגאלנו בקרוב ברחמים, ובזכות לימוד דברי התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי יתקיים בנו ההבטחה בדא יפקון מן גלותא ברחמי, בב"א.

יָצָא לְאוֹר בס"ד חודש מנחם אב ה'תשע"ד

מִפְעָל הַזּוֹהַר הָעוֹלָמִי

סְנִיף בַּת יָם 0527-651911

 

 

 

 

שער

ספר

סיפורי הזוהר הקדוש

על משלי

ספר ט': מספר זוהר שיר השירים חלק ב'

מלוקט מכל ספרי זוהר הקדוש

גדולים מעשי הצדיקים חוצבים להבות אש, מלהיבים נפש האדם, מדריך ומורה דרך להתעלות בטהרה וקדושה. בו ימצאו רבנים, מגידי שיעור וראשי ישיבות, מלמדים ומחנכים את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. גם כל בני אדם ימצאו בו הדרכה נפלאה איך להדריך את ביתם לתורה ויראת שמים.

תפילתנו, כי הלימוד בספר הזה יעשה פירות, ויטהרו הלבבות, ותרבה הדעת להתקרב לאבינו שבשמים, כמאמר הבעש"ט הק’ זי"ע וזל"ק: כל מי שמספר בשבחי צדיקים, כאילו עוסק במעשה מרכבה ונזכה שיחוש לגאלנו בקרוב ברחמים, ובזכות לימוד דברי התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי יתקיים בנו ההבטחה בדא יפקון מן גלותא ברחמי, בב"א.

יצא לאור וכו'

חודש מנחם אב תשע"ד

 

פנים הספר

ספר

סיפורי הזוהר הקדוש

על משלי

 

 

אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה אָז תָּבִין יִרְאַת ה' (משלי ב)

הַבֶּן מְזַכֶּה אֶת הָאָב

(זוהר חדש ב' רות מא, ב)

רַבִּי זְמִירָאָה יָצָא לִשְׂדֵה אוֹנוֹ, רָאָה אֶת אוֹתָם הַבְּקִיעִים שֶׁבְּקִמְטֵי הַבְּלִיטוֹת שֶׁמַּעֲלוֹת שַׁלְהָבוֹת. הִרְכִּין אָזְנוֹ, וְשָׁמַע קוֹלוֹת. אָמַר לוֹ אוֹתוֹ הָעַרְבִי: לֵךְ עִמִּי, וְאַרְאֶה לְךָ פְּלִיאוֹת נִסְתָּרוֹת מִבְּנֵי אָדָם. הָלַךְ עִמּוֹ אֲחוֹרֵי הַסֶּלַע, וְרָאָה בְּקִיעִים אֲחֵרִים וְשַׁלְהָבוֹת שֶׁעוֹלוֹת לְמַעְלָה. שָׁמְעוּ קוֹלוֹת אֲחֵרִים. אָמַר לוֹ: הַרְכֵּן אָזְנְךָ לְכָאן. הִרְכִּין אֶת אָזְנוֹ, וְשָׁמַע קוֹלוֹת שֶׁאוֹמְרִים וַי וַי.

אָמַר: וַדַּאי, זֶהוּ מָקוֹם מֵאוֹתָם הַמְּקוֹמוֹת שֶׁל הַגֵּיהִנֹּם כָּאן. וְעָבַר אוֹתוֹ הָעַרְבִי, וְהוּא נִשְׁאַר. בֵּינְתַיִם גָּחַן לְתוֹךְ מָקוֹם אַחֵר, וְרָאָה אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה מֵרִים קוֹלוֹת, וְהָיוּ לוֹקְחִים אוֹתוֹ, וּמַכְנִיסִים אוֹתוֹ לָעֹמֶק שֶׁל מָדוֹר אַחֵר, וְנִתְכַּסָּה, וְלֹא רָאָה יוֹתֵר.

נִרְדַּם, וְרָאָה בַּחֲלוֹם אוֹתוֹ הָאִישׁ. אָמַר לוֹ: מִי אַתָּה? אָמַר לוֹ: יְהוּדִי רָשָׁע אֲנִי, שֶׁלֹּא הִשְׁאַרְתִּי רָעוֹת וַחֲטָאִים בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא עָשִׂיתִי. אָמַר לוֹ בְּתוֹךְ הַחֲלוֹם: מַה שִּׁמְךָ? אָמַר לוֹ: אֵינִי יוֹדֵעַ, שֶׁהָרְשָׁעִים שֶׁל הַגֵּיהִנֹּם לֹא זוֹכְרִים שְׁמָם.

אָמַר לוֹ: שֵׁם מְקוֹמְךָ מַהוּ? אָמַר לוֹ: בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן הָיִיתִי קַצָּב, וּמִתּוֹךְ הָרָעוֹת הָרַבּוֹת שֶׁעָשִׂיתִי שָׁם, דָּנִים אֶת אוֹתוֹ הָאִישׁ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּיוֹם וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּלַיְלָה. (אָמַר לוֹ: וּבֵן הִשְׁאַרְתָּ? אָמַר לוֹ: כֵּן).

קָם מִשָּׁם, וְהָלַךְ לוֹ לַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן. שָׁמַע קוֹל תִּינוֹק שֶׁהָיָה אוֹמֵר, (משלי ב) אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה אָז תָּבִין יִרְאַת ה'. הָלַךְ לְבֵית מִדְרָשׁ אַחֵר, שָׁמַע קוֹל תִּינוֹק אַחֵר שֶׁהָיָה אוֹמֵר, (צפניה ב) בַּקְּשׁוּ צֶדֶק בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה אוּלַי תִּסָּתְרוּ וְגוֹ'.

הָלַךְ וְחִפֵּשׂ אַחַר אוֹתוֹ הָאִישׁ הָרָשָׁע. וְאֶל תִּינוֹק אֶחָד שָׁאַל. אָמַר לוֹ: רַבִּי, יָבֹא כָּךְ וְכָךְ לְאוֹתוֹ הָאִישׁ, שֶׁלֹּא הִשְׁאִיר רָעוֹת וַחֲטָאִים בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא עָשָׂה! כָּךְ וְכָךְ יִהְיֶה לְאוֹתוֹ הָאִישׁ הָרָשָׁע, וּלְאוֹתָהּ (הַמֵּינֶקֶת) שֶׁהֵינִיקָה אוֹתוֹ!

אָמַר לוֹ: הַאִם הִשְׁאִיר בֵּן בָּעוֹלָם? אָמַר לוֹ: כֵּן, בֵּן אֶחָד הוּא הִשְׁאִיר, וְהוּא רָשָׁע כְּמוֹ אָבִיו, וְהוּא הַיֶּלֶד שֶׁהוֹלֵךְ בְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם. חִפֵּשׂ אַחֲרָיו, וְלָקַח אוֹתוֹ וְלִמֵּד אוֹתוֹ בַּתּוֹרָה, עַד שֶׁלִּמְּדוֹ מִקְרָא וּתְפִלָּה וּקְרִיאַת שְׁמַע. אַחַר כָּךְ לִמֵּד אוֹתוֹ מִשְׁנָה וְתַלְמוּד וַהֲלָכוֹת וְהַגָּדוֹת, עַד שֶׁהִתְחַכֵּם יוֹתֵר, וְהַיְנוּ רַבִּי נַחוּם הַפָּקוֹלִי.

וְלָמָּה קָרְאוּ לוֹ הַפָּקוֹלִי? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כח) פָּקוּ פְּלִילִיָּה. שֶׁהוֹצִיא אֶת אָבִיו מֵהַדִּין שֶׁל אוֹתוֹ הָעוֹלָם. וְכַמָּה חַכְמֵי הַדּוֹר שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ נִקְרְאוּ פָּקוֹלִי.

אוֹתוֹ הָאִישׁ בָּא לוֹ בַּחֲלוֹם, וְאָמַר לוֹ: רַבִּי, כְּמוֹ שֶׁנִּחַמְתַּנִי, כָּךְ יְנַחֵם אוֹתְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהֲרֵי מִן הַיּוֹם שֶׁיָּדַע בְּנִי פָּסוּק אֶחָד, הוֹצִיאוּ אוֹתִי מִן הַדִּין. כֵּיוָן שֶׁקָּרָא קְרִיאַת שְׁמַע, הֶעֱלוּ הַדִּין שֶׁלִּי בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה פַּעַם אַחַת. כֵּיוָן שֶׁקָּרָא בּוֹ הָרַב, הֶעֱבִירוּ אֶת דִּינִי מִכֹּל וָכֹל.

הַיּוֹם שֶׁנִּהְיָה חָכָם וְקָרְאוּ לוֹ רַבִּי, הִתְקִינוּ אֶת כִּסְאִי בֵּין הַצַּדִּיקִים בְּגַן עֵדֶן. וּבְכָל יוֹם וָיוֹם שֶׁמִּתְחַדֶּשֶׁת תּוֹרָה בִּשְׁמוֹ, מְעַטְּרִים אוֹתִי בַּעֲטָרָה עֶלְיוֹנָה, שֶׁהַצַּדִּיקִים מִתְעַטְּרִים.

בִּגְלָלְךָ זָכִיתִי בְּכָל הַכָּבוֹד הַזֶּה. אַשְׁרֵי הוּא חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁמַּשְׁאִיר בֵּן שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, כְּמוֹ זֶה אֵרַע לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא.

 

אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד (משלי ג)

 

כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר (שם ו)

(זוהר וישב קצ ע"א)

בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב, (משלי ג) אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד. אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ – מִי שֶׁהוֹלֵךְ לִימִין הַתּוֹרָה, אֹרֶךְ שֶׁל חַיִּים הוּא לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁזּוֹכֶה שָׁם לִכְבוֹד הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא כָּבוֹד וְכֶתֶר לְהִתְעַטֵּר עַל הַכֹּל, שֶׁכֶּתֶר הַתּוֹרָה הוּא בָּעוֹלָם הַהוּא. בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד – בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁאֵינוֹ מִתְעַסֵּק בָּהּ לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה לְעֹשֶׁר וְכָבוֹד.

שֶׁהֲרֵי רַבִּי חִיָּיא, כַּאֲשֶׁר בָּא מִשָּׁם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, קָרָא בַּתּוֹרָה, עַד שֶׁהָיוּ פָנָיו מְאִירִים כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, וּכְשֶׁהָיוּ עוֹמְדִים לְפָנָיו כָּל אוֹתָם שֶׁעָסְקוּ בַתּוֹרָה, הָיָה אוֹמֵר: זֶה הִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, וְזֶה לֹא הִשְׁתַּדֵּל לִשְׁמָהּ. וְהָיָה מִתְפַּלֵּל עַל אוֹתוֹ שֶׁמִּתְעַסֵּק לִשְׁמָהּ, שֶׁכָּךְ יִהְיֶה תָמִיד וְיִזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא. וּמִתְפַּלֵּל עַל אוֹתוֹ שֶׁלֹּא הִתְעַסֵּק לִשְׁמָהּ, שֶׁיָּבֹא לְהִתְעַסֵּק בָּהּ לִשְׁמָהּ וְיִזְכֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם.

יוֹם אֶחָד רָאָה תַלְמִיד אֶחָד שֶׁהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּפָנָיו מוֹרִיקִים. אָמַר, וַדַּאי מְהַרְהֵר בַּעֲבֵרָה הוּא זֶה. אָחַז אוֹתוֹ לְפָנָיו, וְהִמְשִׁיךְ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה עַד שֶׁהִתְיַשְּׁבָה רוּחוֹ בְּתוֹכוֹ. מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם וָהָלְאָה שָׂם עַל רוּחוֹ שֶׁלֹּא יִרְדֹּף אַחַר אוֹתָם הַהִרְהוּרִים הָרָעִים וְיִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה שֶׁבָּאִים אֵלָיו הִרְהוּרִים רָעִים, יִתְעַסֵּק בַּתּוֹרָה, וְאָז יַעַבְרוּ מִמֶּנּוּ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כְּשֶׁאוֹתוֹ הַצַּד הָרָע בָּא לְפַתּוֹת אֶת הָאָדָם, יִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ לַתּוֹרָה, וְיִפָּרֵד מִמֶּנּוּ.

בֹּא רְאֵה, שֶׁהִנֵּה שָׁנִינוּ, שֶׁכַּאֲשֶׁר הַצַּד הָרָע הַזֶּה עוֹמֵד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׂטִין עַל הָעוֹלָם מִשּׁוּם מַעֲשִׂים רָעִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָס עַל הָעוֹלָם, וְנוֹתֵן עֵצָה לִבְנֵי אָדָם לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ, וְלֹא יוּכַל לִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם וְלֹא עַל מַעֲשֵׂיהֶם. וּמַה הִיא הָעֵצָה? לְהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, וְנִצּוֹלִים מִמֶּנּוּ. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב (שם ו) כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר. מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? לִשְׁמָרְךָ מֵאֵשֶׁת רָע מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן נָכְרִיָּה.

זֶהוּ צַד הַטֻּמְאָה. הַצַּד הָאַחֵר – שֶׁעוֹמֵד תָּמִיד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׂטִין עַל חֲטָאֵי בְּנֵי הָאָדָם, וְעוֹמֵד תָּמִיד לְהַשְׂטִין לְמַטָּה לִבְנֵי אָדָם. עוֹמֵד תָּמִיד לְמַעְלָה כְּדֵי לְהַזְכִּיר חֲטָאֵי בְּנֵי הָאָדָם וּלְהַשְׂטִין לָהֶם עַל מַעֲשֵׂיהֶם, וּמִשּׁוּם שֶׁנִּתְּנוּ בִּרְשׁוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לוֹ לְאִיּוֹב.

וְכֵן עוֹמֵד עֲלֵיהֶם לְהַשְׂטִין אֶת יִשְׂרָאֵל וּלְהַזְכִּיר חֲטָאֵיהֶם בְּכָל מַה שֶּׁעָשׂוּ בְּאוֹתָן הַפְּעָמִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד עֲלֵיהֶם בְּדִין, אֲזַי עוֹמֵד לְהַשְׂטִין לָהֶם וּלְהַזְכִּיר חֲטָאֵיהֶם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָס עַל יִשְׂרָאֵל וְנוֹתֵן לָהֶם עֵצָה לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ, וּבַמֶּה? בַּשּׁוֹפָר, בַּיּוֹם שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים בַּשָּׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ, כְּדֵי לְהִפָּרֵד מֵהֶם וּלְהִשְׁתַּדֵּל בְּאוֹתוֹ הַחֵלֶק שֶׁלּוֹ, וַהֲרֵי בֵּאֲרוּהָ.

בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב, (שם ה) רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת שְׁאוֹל צְעָדֶיהָ יִתְמֹכוּ. וּבְסוֹד הָאֱמוּנָה מַה כָּתוּב? (שם ג) דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם. וְאֵלּוּ הֵם דַּרְכֵי וּשְׁבִילֵי הַתּוֹרָה, וְהַכֹּל אֶחָד. זֶה שָׁלוֹם וְזֶה מָוֶת, וְהַכֹּל הֲפוּכִים זֶה מִזֶּה.

אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּדְבָּקִים בַּקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא כָּרָאוּי וְנוֹתֵן לָהֶם עֵצָה לְהִנָּצֵל מִכָּל הַצְּדָדִים הָאֲחֵרִים שֶׁל הָעוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁהֵם עַם קָדוֹשׁ לְנַחֲלָתוֹ וְחֶלְקוֹ, וְעַל כֵּן נוֹתֵן לָהֶם עֵצָה בַּכֹּל. אַשְׁרֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ (משלי ג)

יֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט (משלי יג)

 

מַעֲשֵׂה בְּרַבִּי בּוֹן

(זוהר חדש ב' רות כט, א)

רַבִּי בּוֹן כָּל יָמָיו הָיָה בְּקֵיסָרִין. יוֹם אֶחָד רָאָה אֶת הָעָם שֶׁסּוֹרְחִים, שֶׁהָיוּ הָעֲנִיִּים הוֹלְכִים, וְאֵין מַשְׁגִּיחִים עֲלֵיהֶם. אָמַר, וַדַּאי הַדִּין רָאוּי לְכָאן. קָם וְהָלַךְ לוֹ.

יוֹם אֶחָד חָלְשָׁה דַעְתּוֹ. פָּגַע בִּכְפַר סִיכְנִין בְּרִמּוֹן, וְנִרְדַּם. שָׁמַע קוֹל אֶחָד שֶׁל תַּנָּא אֶחָד שֶׁעוֹסֵק בְּרִנַּת הַתּוֹרָה שֶׁאוֹמֵר, (דברים כב) כִּי יִקָּרֵא קַו צִפּוֹר לְפָנֶיךָ וְכוּ'. קַן – זוֹ תְשׁוּבָה. בַּדֶּרֶךְ – זוֹ רָחֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד) וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם. וְצַדִּיקִים, שְׁנֵי בָנִים, יוֹסֵף וּבִנְיָמִין. וְהִיא נִקְרֵאת לְבָנָה, הוֹלֶכֶת כָּל הַלַּיְלָה, וּמֵאִיר לָהֶם עַד נְכוֹן הַיּוֹם, שֶׁהוּא יַעֲקֹב.

בְּכָל עֵץ – כָּל זֶה צַדִּיק חַי הָעוֹלָמִים. עֵץ זוֹ שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. עַל הָאָרֶץ – זוֹ אֶרֶץ הַתַּחְתּוֹנָה. אֶפְרֹחִים – זֶה שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים שֶׁלְּמַעְלָה. אוֹ בֵיצִים – זֶה יִשְׂרָאֵל שֶׁלְּמַטָּה, שֶׁהֵם כְּמַלְבּוּשׁ שֶׁלַּגּוּף. וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים וְכוּ', שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נ) וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם.

וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ. הִרְכִּין רַבִּי בּוֹן אָזְנָיו, וְשָׁמַע אֶת הַקּוֹל שֶׁאוֹמֵר: חֲבָל עַל זֶה, לֹא אָמַר וְלֹא כְלוּם. מִי שֶׁחָס, מַשְׁאִיר הָאֵם וּבָנֶיהָ וְהוֹלֵךְ לוֹ. וּמַה שֶּׁהָאֵם מְגֹרֶשֶׁת מִן הַקֵּן, מַה הִיא אוֹמֶרֶת? אוֹי שֶׁהֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי וְהִגְלֵיתִי בָנַי לְבֵין הָאֻמּוֹת. וְעַל זֶה יְרַחֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהֲרֵי הָרַחֲמָן אֵין נִמְצָא אֶלָּא כָּאן.

וְעַל זֶה שְׁכִינָה צוֹעֶקֶת עַל בָּנֶיהָ. הִנֵּה כָתוּב שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח, שְׁנֵי שִׁלּוּחִים, שֶׁהֵם בַּיִת רִאשׁוֹן וּבַיִת שֵׁנִי. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח – אֲפִלּוּ ק' פְּעָמִים, שֶׁאִם חוֹזֶרֶת עַל גּוֹזָלֶיהָ תּוֹךְ אַהֲבַת בָּנֶיהָ, שַׁלֵּחַ אֲפִלּוּ כַּמָּה פְעָמִים, עַד שֶׁהוֹלֵךְ לוֹ וְסוֹתֵר אֶת הַקֵּן שֶׁלָּהּ, וְיִטֹּל הַבָּנִים הַנִּסְתָּרִים בַּקֵּן, לְהַטִּילָם לַגַּג, הֲרֵי הָרַחֲמָן אֵין נִמְצָא אֶלָּא כָּךְ. וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים – שֶׁיַּאֲרִיךְ רֹגֶז מִן שֵׁשֶׁת יָמִים, שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים. ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְגוֹ'.

אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה אָמַר רַבִּי יוֹסִי בֶּן קִיסְמָא אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל, כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, בָּרָא אוֹתוֹ בִּשְׁלֹשָׁה קְשָׁרִים, וְהֵם חָכְמָה וּתְבוּנָה וָדַעַת, שֶׁכָּתוּב (משלי ג) ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ.

וְכָל הַקְּשָׁרִים בָּאָדָם. וְקֶשֶׁר הַתְּבוּנָה שֶׁפָּקַע מֵהֶם, הִתְפַּשֵּׁט בִּשְׁאָר הַבְּרִיּוֹת, וּבְכֻלָּם יֵשׁ הַשְׂכֵּל לְפִי דַרְכּוֹ.

הָעוֹף הַזֶּה, כְּשֶׁפּוֹרֵחַ מִגּוֹזָלָיו וְנִשְׁלָח מֵעַל בָּנָיו, מְצַפְצֵף וְהוֹלֵךְ, וְלֹא יוֹדֵעַ לְאֵיזֶה מָקוֹם הוֹלֵךְ, נוֹדֵד לְאַבֵּד אֶת עַצְמוֹ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים קמה) וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו, אֲפִלּוּ עַל יַתּוּשׁ קָטָן בָּעוֹלָם, רַחֲמָיו עַל הַכֹּל. אוֹתוֹ הַמְמֻנֶּה עַל הָעוֹף מִתְעוֹרֵר אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְעוֹרֵר עַל בָּנָיו. אָז קוֹל יוֹצֵא לְפָנָיו וְאוֹמֵר: כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ. אָז הוּא מְעוֹרֵר רַחֲמִים עַל כָּל אוֹתָם הַהוֹלְכִים וְנוֹדְדִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וּמֵאֲתַר לַאֲתַר אַחֵר. שְׁבוּרֵי לֵב, שְׁבוּרֵי כֹחַ. וּמְעוֹרֵר רַחֲמִים עַל כָּל הָעוֹלָמוֹת וְחָס עֲלֵיהֶם, וְעוֹזֵב אֶת חֲטָאֵי הַנּוֹדְדִים מִמְּקוֹמָם, וְחָס עֲלֵיהֶם וְעַל כָּל הָעוֹלָם.

וְעַל כֵּן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַשְׁרֵי הַצִּפּוֹר בַּחוּץ. וְהִיא מְעוֹרֶרֶת רַחֲמִים עַל כָּל הָעוֹלָם. מִי גָרַם לָחוּס עַל הָעוֹלָם וּלְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם רַחֲמִים? אוֹתוֹ הָאָדָם שֶׁשּׁוֹלֵחַ אוֹתָהּ הַצִּפּוֹר לְצַעֲרָהּ בִּשְׁנֵי גְוָנִים, כָּךְ מִתְעוֹרֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמִתְמַלֵּא רַחֲמִים עַל כָּל אוֹתָם בַּעֲלֵי הַצַּעַר, וְעַל כָּל אוֹתָם שֶׁנּוֹדְדִים מִמְּקוֹמָם. וּמִשּׁוּם כָּךְ, שְׂכָרוֹ שֶׁל הָאָדָם הַזֶּה, מַה כָּתוּב בּוֹ? (דברים כב) לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים.

קָם רַבִּי בּוֹן עַל רַגְלָיו, וְשָׂמַח וְאָמַר: בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת הַקּוֹל הַזֶּה, וְאִלְמָלֵא לֹא בָאתִי לָעוֹלָם אֶלָּא לִשְׁמֹעַ אֶת זֶה – דַּי לִי!

חָזַר אוֹתוֹ הַקּוֹל כְּמוֹ מִקֹּדֶם, פָּתַח וְאָמַר, (תהלים קד) מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ וְגוֹ'. כָּל הָעוֹלָם לֹא בָאִים אֶלָּא בְּחָכְמָה, וְהָאָדָם הִתְמַלֵּא בַּכֹּל. שְׁאָר הַבְּרִיּוֹת, בְּצִיּוּר (בְּתוֹסֶפֶת) שֶׁל חָכְמָה שֶׁנִּשְׁאֲרָה בָּאָדָם.

וְאַף עַל גַּב שֶׁכָּל הַבְּרִיּוֹת כָּךְ, לֹא הָיְתָה בְרִיָּה קַלָּה לִרְדֹּף אַחַר מַעֲשֵׂה הָאָדָם כְּמוֹ הָעוֹף. אָדָם בּוֹנֶה בִּנְיָן לְדִיּוּרוֹ, וְהָעוֹף בּוֹנֶה בִּנְיָן לְדִיּוּרוֹ. אָדָם מֵבִיא מָזוֹן לִבְנוֹ, הָעוֹף מֵבִיא מָזוֹן לְבָנָיו. אָדָם מְרַפֵּא אֶת הַמַּחֲלוֹת בְּעֵשֶׂב, וְהָעוֹף מְרַפֵּא אֶת הַמַּחֲלוֹת בְּעֵשֶׂב. אָדָם אֻמָּן וְעוֹשֶׂה אֳנִיּוֹת בַּיָּם, וְהָעוֹף נוֹטֵל גּוֹזָלָיו וּמַתְקִינָם עַל חוֹף הַיָּם.

אָדָם מְשַׁבֵּחַ וּמְרוֹמֵם אֶת הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן, וְהָעוֹף מְצַפְצֵף וּמְשַׁבֵּחַ אֶת רִבּוֹנוֹ, שֶׁהוּא הָאֱלוֹהַּ הָעֶלְיוֹן. וּמִשּׁוּם כָּךְ, לְמַעַן יִיטַב לָךְ. לֹא כָתוּב אֵיטִיב לָךְ, אֶלָּא יִיטַב לָךְ. אוֹתוֹ הַשִּׁלּוּחַ שֶׁל הַצִּפּוֹר שֶׁמְּשַׁלֵּחַ, שֶׁמְּעוֹרֵר עַל הָעוֹלָם לְהֵיטִיב לָךְ.

רַבִּי בּוֹן קָם וְהָלַךְ אֵלָיו, וּמָצָא שֶׁהוּא רַבִּי יַנַּאי הַזָּקֵן, מִן הַחֲבֵרִים. נִכְנַס אֶצְלוֹ וּנְשָׁקוֹ בָּרֹאשׁ. אָמַר, כְּמוֹ שֶׁנִּחַמְתָּ אֶת לִבִּי, כָּךְ יְנַחֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתְךָ. יָשְׁבוּ יַחַד.

פָּתַח אוֹתוֹ הַזָּקֵן וְאָמַר, (רות א) וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ. בִּזְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן אֶת הָעוֹלָם, אֶת מִי הוּא דָן תְּחִלָּה? אֶת אוֹתָם שֶׁהֵם דָּנִים אֶת הָעוֹלָם. הֵם דָּנִים אֶת הָעוֹלָם, מִי דָן אוֹתָם? הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מִפְּנֵי קִלְקוּל הַדִּין רָעָב בָּא לָעוֹלָם.

בְּכָל זְמַן אֵינוֹ בָּא, אֶלָּא בַּעֲוֹן רָאשֵׁי הָעָם. כְּמוֹ זֶה שֶׁאָמַר רַבִּי יוּדַאי, מַה שֶּׁכָּתוּב (משלי יג) רָב אֹכֶל נִיר רָאשִׁים וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט – כְּשֶׁיֵּשׁ סִפּוּק אֹכֶל בָּעוֹלָם, נִיר רָאשִׁים, הֵם זוֹרְעִים וְאוֹכְלִים לָשֹׂבַע. וּכְשֶׁאֵין אֹכֶל בָּעוֹלָם, יֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט, יֵשׁ מִי שֶׁעוֹמֵד בְּשַׁלְוָה, וְנִסְפֶּה מִן הָעוֹלָם. עַל אֵיזֶה עָוֹן? עַל עָוֹן שֶׁמְּקַלְקְלִים אֶת הַדִּין וְאֶת הַמִּשְׁפָּט וּמְעַוְּתִים אוֹתוֹ.

וְאִם תֹּאמַר, אִם הַגְּדוֹלִים חוֹטְאִים בְּלֹא מִשְׁפָּט, שֶׁלֹּא עָשׂוּ מִשְׁפָּט בָּעוֹלָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא לַהֲרֹג הָעֲנִיִּים בִּשְׁבִילָם? אֶלָּא הָעֲנִיִּים הֵם כֵּלָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהֵם קְרוֹבִים אֵלָיו. וּכְשֶׁהָרָעָב בָּא לָעוֹלָם, הֵם צוֹעֲקִים אֵלָיו, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ לָהֶם, וּמְעַיֵּן עַל הָעוֹלָם, וְדָן אֶת אוֹתָם שֶׁגָּרְמוּ הַצַּעַר הַזֶּה עַל הָעֲנִיִּים, וְנִסְפִּים מִן הָעוֹלָם קֹדֶם זְמַנָּם, שֶׁכָּתוּב (שמות כב) אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלָי וְגוֹ' וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי. וְאוֹמֵר (שם) וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְגוֹ'.

בְּוַדַּאי בְּאוֹתוֹ זְמַן, יֵשׁ נִסְפֶּה וּמִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם קֹדֶם זְמַנּוֹ, בְּלֹא מִשְׁפָּט – עַל שֶׁלֹּא הוֹצִיאוּ הַמִּשְׁפָּט לְאוֹרָה, וְעַל שֶׁעִוְּתוּ וְקִלְקְלוּ הַמִּשְׁפָּט. שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כָּל דַּיָּן שֶׁאֵינוֹ מַחְמִיר אֶת הַדִּין, אֵין מַחְמִירִין דִּינוֹ מִלְמַעְלָה, וּמִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם קֹדֶם זְמַנּוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי יג) יֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט.

יֵשׁ מִי שֶׁדָּן אֶת הַדִּין לַאֲמִתּוֹ, וּמְקַבֵּל שָׂכָר עָלָיו מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְיֵשׁ מִי שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְנִתְפָּשׂ, כְּגוֹן דַּיָּן שֶׁמְּדַקְדֵּק דִּקְדּוּקִים לְזַכּוֹת לְרָשָׁע. שֶׁלָּמַדְנוּ, בֵּית דִּין מַכִּין וְעוֹנְשִׁין שֶׁלֹּא מִן הַתּוֹרָה, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהַזְּמַן גּוֹרֵם, וְהַדַּיָּן מְסַלֵּק עַצְמוֹ מִן הַדִּין וּמִלְּהַעֲנִישׁוֹ, וּמְדַקְדֵּק בְּעִנְיַן הַדִּין לִמְצֹא פֶּתַח לְזַכּוֹת אוֹתוֹ מִן הַדִּין מַמָּשׁ, וְהוּא דִין אֱמֶת. אֲפִלּוּ כָּךְ, כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן אֶת הָעוֹלָם, אוֹתוֹ הַדַּיָּן נִתְפָּס עָלָיו, וּמִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם קֹדֶם זְמַנּוֹ. וְאִם לֹא, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (איוב יח) לֹא נִין לוֹ וְלֹא נֶכֶד בְּעַמּוֹ. כְּשֶׁעַצְמוֹ אֵינוֹ נִתְפָּס – נִתְפָּס זַרְעוֹ.

יֵשׁ מִי שֶׁאֵינוֹ דָן אֶת הַדִּין לַאֲמִתּוֹ, וּמְקַבֵּל עָלָיו שָׂכָר. כְּגוֹן אַבָּא, שֶׁרָאָה אֶחָד מְחַבֵּק לְאֵשֶׁת אִישׁ וּמְנַשְּׁקָהּ, הוֹצִיא אוֹתָם לְמַלְקוּת, וַהֲרָגָם. לֹא שֶׁהֵם בְּנֵי הֲרִיגָה, אֶלָּא לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, הַדַּיָּן הוֹצִיאָם מִדִּין תּוֹרָה, שֶׁלֹּא מְחֻיָּבִים הֶרֶג, אֶלָּא וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה. וְהַדַּיָּן שֶׁלֹּא עוֹשֶׂה סְיָג לַתּוֹרָה, אֵין לוֹ סְיָג בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁל נִין וְנֶכֶד וְיִהְיֶה עָצוּר וְעָזוּב. וּבָעוֹלָם הַבָּא מַעֲבִירִים מִמֶּנּוּ אוֹתָם מַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁהֵם סְיָג לָאָדָם לָעוֹלָם הַבָּא. כְּמוֹ זֶה שֶׁאָמַר רַבִּי נוּרִי, עֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה כְּדֵי שֶׁתַּאֲרִיכוּ יָמִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

וַיֵּלֶךְ אִישׁ – בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אִישׁ, צַדִּיק גָּדוֹל בְּדוֹרוֹ הוּא, שֶׁיּוּכַל לַעֲמֹד עַל עַצְמוֹ וְעַל אֲחֵרִים. כְּעִנְיַן זֶה לִגְנַאי – אִישׁ יוֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה, רָשָׁע בְּרִשְׁעוֹ הוֹרֵג, וּמְקַפֵּחַ בְּנֵי אָדָם וְלֹא פוֹחֵד.

אֱלִימֶלֶךְ גָּדוֹל בְּדוֹרוֹ רָאוּי לַעֲמֹד עַל עַצְמוֹ וְעַל אֲחֵרִים. כֵּיוָן שֶׁרָאָה הָרָעָב, מִיָּד בָּרַח. לְפִיכָךְ נֶעֱנַשׁ. מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה – מִמְּקוֹם סַנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה, מֵהַנְּבִיעָה שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁשָּׁם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל-ב כג) מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבּוֹר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר.

וְזֶה עָקַר רַגְלָיו מִנְּבִיעַת הַתּוֹרָה שֶׁל בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב, וּמִשּׁוּם כָּךְ נֶעֶנְשׁוּ. וְאַתָּה רַבִּי, גִּלִּיתָ עַצְמְךָ בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹבְעִים הַחֲבֵרִים מַעְיָנוֹת שֶׁל תּוֹרָה כָּאן? אָמַר, בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁשְּׁלָחַנִי לְכָאן לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרֶיךָ.

רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ (משלי ג)

וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם (משלי ד)

 

עוֹד מַעֲשֵׂה בְּרַבִּי בּוֹן

(זוהר חדש ב' רות ל, א)

רַבִּי בּוֹן הָיָה הוֹלֵךְ יוֹם אֶחָד בַּדֶּרֶךְ. פָּגַשׁ בּוֹ תִּינוֹק אֶחָד. אָמַר לוֹ: רַבִּי, הֲתִרְצֶה שֶׁאֵלֵךְ עִמְּךָ בַּדֶּרֶךְ, וַאֲשַׁמֵּשׁ לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ הַזּוֹ? אָמַר לוֹ: לֵךְ. הָלַךְ אַחֲרָיו.

עַד שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ, פָּגְשׁוּ בּוֹ רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי אַבָּא וְרַבִּי יוּדָא וְרַבִּי יוֹסֵי. אָמְרוּ לוֹ: אַתָּה לְבַדְּךָ, וְאֵין מִי שֶׁיִּטְעֹן אַחֲרֶיךָ? אָמַר לָהֶם: תִּינוֹק אֶחָד כָּאן שֶׁהוֹלֵךְ אַחֲרַי. אָמַר רַבִּי חִיָּיא: כְּדַאי הָיִיתָ שֶׁתִּתְחַיֵּב בְּנַפְשְׁךָ, שֶׁאֵין עִמְּךָ עִם מִי שֶׁתְּדַבֵּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה. יָשְׁבוּ בְּשָׂדֶה תַּחַת אִילָן אֶחָד.

פָּתַח רַבִּי חִיָּיא וְאָמַר, (משלי ד) וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם. הַהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת עִמּוֹ מִי שֶׁיְּדַבֵּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה. וְכֵן דַּרְכָּן שֶׁל צַדִּיקִים, הוֹלֵךְ וָאוֹר, הוֹלֵךְ וְעִמּוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁכָּתוּב (שם ו) וְתוֹרָה אוֹר. עַד נְכוֹ"ן הַיּוֹם, עַד שֶׁתִּשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ הַשְּׁכִינָה וְלֹא תָזוּז מִמֶּנּוּ. שֶׁשָּׁנִינוּ, בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ דִבְרֵי תוֹרָה, שְׁכִינָה שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ) בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי וְכוּ'.

פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר, (משלי ג) רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ וְגוֹ'. הַתּוֹרָה הִיא רְפוּאָה לָאָדָם, לַגּוּף וְלָעֲצָמוֹת, בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁאָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר רַבִּי נְהוֹרַאי, הָרְפוּאָה לָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּכָל יוֹם – מִי שֶׁקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע עַל תִּקּוּנָהּ.

וְאָמַר רַבִּי נְהוֹרַאי, בִּקְרִיאַת שְׁמַע יֵשׁ מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה תֵּבוֹת, כְּמִנְיַן מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמםנָה אֵיבָרִים שֶׁל אָדָם. וְהַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע כְּתִקּוּנָהּ, כָּל אֵיבָר וְאֵיבָר נוֹטֵל תֵּבָה אַחַת לְעַצְמוֹ, וּמִתְרַפֵּא בּוֹ. וְזֶה רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ.

בֵּינְתַיִם הִגִּיעַ אוֹתוֹ הַתִּינוֹק עָיֵף מֵהַדֶּרֶךְ, וְיָשַׁב לִפְנֵיהֶם. שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ, קָם עַל רַגְלָיו וְאָמַר: וַהֲלֹא בִּקְרִיאַת שְׁמַע אֵין שָׁם אֶלָּא מָאתַיִם אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ תֵּבוֹת? אָמַר לוֹ רַבִּי חִיָּיא: שֵׁב בְּנִי. יָשַׁב. אָמַר: הֲשָׁמַעְתָּ בְּנִי בָּזֶה דָּבָר?

אָמַר לוֹ: כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאַבָּא, שֶׁבִּקְרִיאַת שְׁמַע יֵשׁ מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה תֵּבוֹת חָסֵר שָׁלֹשׁ לְמִנְיַן אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם. מַה תַּקָּנָתוֹ? תִּקְּנוּ שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר עַל שְׁלֹשׁ הַתֵּבוֹת הַלָּלוּ, וּמָהֶן? ה' אֱלֹהִים אֱמֶת. כְּדֵי לְהַשְׁלִים מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה תֵּבוֹת עַל הַקָּהָל, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יַפְסִיק לֶאֱמֶת, לֹא פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ, וְלֹא יוֹתֵר מִשָּׁלֹשׁ.

בֵּינְתַיִם בָּא רַבִּי יוּדָא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס, וְיָשַׁב אֶצְלָם, וְאָמַר לָהֶם: בַּמָּה עֲסַקְתֶּם? אָמְרוּ לוֹ: בְּדִבְרֵי קְרִיאַת שְׁמַע, וְכָךְ אָמַר הַתִּינוֹק הַזֶּה. אָמַר: וַדַּאי שֶׁכָּךְ הוּא, וְכָךְ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דּוּרְמַסְקִית מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים תִּקְּנוּ קְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וּכְנֶגֶד מִנְיַן אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם. וַהֲרֵי חָסְרוּ מֵהֶן שָׁלֹשׁ? תִּקְּנוּ שֶׁיִּהְיֶה שְׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר וּמַשְׁלִים אוֹתָן. וּמָהֶן? ה' אֱלֹהֵיכֶם אֱמֶת.

בַּתְּפִלָּה תִּקְּנוּ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת רִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת אַחֲרוֹנוֹת. בִּקְרִיאַת שְׁמַע – שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת בָּרִאשׁוֹנָה, ה' אֱלֹהֵינוּ ה', וּשְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת בָּאַחֲרוֹנָה – ה' אֱלֹהֵיכֶם אֱמֶת. וְכָל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע כְּמוֹ זֶה, בְּיָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ נִזּוֹק בְּאוֹתוֹ יוֹם.

וְכָל הָאוֹמֵר קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁלֹּא עִם הַצִּבּוּר, אֵינוּ מַשְׁלִים אֵיבָרָיו, מִפְּנֵי שֶׁחָסֵר הַשָּׁלֹשׁ תֵּבוֹת שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר. מַה תַּקָּנָתוֹ? יְכַוֵּן בַּחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה וָוִי"ם שֶׁל אֱמֶת וְיַצִּיב.

וְעִם כָּל זֶה הָיָה קוֹרֵא עָלָיו אַבָּא, (קהלת א) מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְגוֹ'. אוֹתָן שָׁלֹשׁ תֵּבוֹת שֶׁבִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר אוֹתָן, לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת אוֹתָם לְתַשְׁלוּם מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה כִּשְׁאָר הַצִּבּוּר. אָמַר לְאוֹתוֹ הַתִּינוֹק, פְּסֹק פְּסוּקְךָ! פָּתַח וְאָמַר, (שם ט) עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט.

 

 

רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ (משלי ג)

פְּגִישַׁת רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי שִׁמְעוֹן עִם אֵלִיָּהוּ

(זוהר חדש א פרשת לך לך מב, ב)

רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּגַשׁ בּוֹ אֵלִיָּהוּ בִּדְמוּת זָקֵן אֶחָד, וְעֶלֶם קָטָן עִמּוֹ, וְהָיָה מַעֲבָר שֶׁל מַיִם רַבִּים לַעֲבֹר לַצַּד הַזֶּה. אָמַר לוֹ: זָקֵן זָקֵן, אָרִים עַל כְּתֵפַי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה, וְאַתָּה בַּצַּד הַשֵּׁנִי, וְאַעֲבִיר אֶתְכֶם אֶת מַעֲבַר הַמַּיִם.

אָמַר: וְלֹא מוֹרֵה הַדּוֹר אַתָּה, וְלֹא תוּכַל לְהַעֲבִירֵנוּ. אָמַר לוֹ: זָקֵן זָקֵן, אִם אֶתְפֹּס בְּיָדִי הָאַחַת אוֹתְךָ וְאוֹתוֹ, אַשְׁלִיךְ אֶתְכֶם לְצַד אַחֵר בַּחֲצִי מִיל.

אָמַר: לוֹ, וְעָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה? אָמַר לוֹ, כֵּן. אָמַר לוֹ: וְלֹא נִקְרֵאת תּוּשִׁיָּה, שֶׁמַּתֶּשֶׁת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם? אָמַר לוֹ: וְלֹא נִקְרֵאת רְפוּאָה וְשִׁקּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג) רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ? אַף אֲנִי שׁוֹתֶה מֵהַתּוֹרָה הַרְבֵּה כְּמִי שֶׁשּׁוֹתֶה כְּלִי שֶׁל רְפוּאָה, וְהִתְחַזֵּק כֹּחִי. הֶעֱבַרְתִּי אוֹתָם.

אָמַר לוֹ: זָקֵן זָקֵן, מִי הַיֶּלֶד הַזֶּה עִמְּךָ? אָמַר לִי: אֲנִי מְלַמְּדוֹ תּוֹרָה. אָמַרְתִּי לוֹ: זָקֵן זָקֵן, כֹּחִי רַב בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וּבִשְׁבִיל הַיֶּלֶד הַזֶּה לֹא אַשְׁאִיר אֶת מַלְאַךְ הַגֵּיהִנֹּם לָגַעַת בְּךָ, וַאֲנִי אַכְנִיסְךָ לָעוֹלָם הַבָּא בְּרֹב כֹּחִי שֶׁיֵּשׁ לִי שָׁם.

אָמַר לִי: רַבִּי רַבִּי, כֹּחֲךָ רַב לָעוֹלָם הַבָּא כְּאֶחָד מִשַּׁמָּשֵׁי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁמְּשַׁמְּשִׁים לְפָנָיו. עַד שֶׁהִשְׁגִּיחַ בּוֹ, לֹא רָאָה אוֹתוֹ. אָמַר: מִזֶּה נִשְׁמָע שֶׁזֶּה הָיָה אֵלִיָּהוּ. וְהָיָה שָׂמֵחַ בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה לוֹ.

וּמֵאוֹתוֹ הַיּוֹם, כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה דְּמוּת אָבִיו, הָיָה אוֹמֵר לוֹ: אַבָּא אַבָּא, אֱמֹר לְאוֹתוֹ הַזָּקֵן, בִּטּוּלִים רַבִּים הָיָה מֵהַתּוֹרָה. אָמַר לוֹ: אֱמֹר לוֹ שֶׁזְּקַן הַקַּדְמוֹנִים, זָקֵן שֶׁל הַכְּתוּבִים, וּמִיָּד יִתְיַשֵּׁר כֹּחֲךָ.

 

בְּלֶכְתְּךָ לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ וְאִם תָּרוּץ לֹא תִכָּשֵׁל (משלי ד)

הֲצַלָּתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר מֵהַשּׁוֹדְדִים

(זוהר ח"ג פרשת ואתחנן רסג-רסד)

רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי חִיָּיא הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּתוּב (בראשית ג) וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר. וְכִי עַד עַכְשָׁו מֻפְשָׁטִים הָיוּ מֵאוֹתוֹ הָעוֹר? כֵּן. אֶלָּא כְּלֵי לְבוּשֵׁי כָבוֹד הָיוּ. אָמַר לוֹ רַבִּי חִיָּיא, אִם כָּךְ לֹא רָאוּי לָהֶם אֲפִלּוּ כָּתְנוֹת עוֹר. וְאִם תֹּאמַר שֶׁעַד שֶׁלֹּא חָטְאוּ הִלְבִּישׁוּ אוֹתָם – לֹא. אֶלָּא אַחַר שֶׁחָטְאוּ כָּתוּב (בראשית ג) וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹ עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם וְגוֹ'.

אָמַר לוֹ, כָּךְ זֶה בְּוַדַּאי. בַּהַתְחָלָה הָיוּ כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, וּמֻפְשָׁטִים מֵהַגְּוָנִים שֶׁלְּמַטָּה, וְהָיָה הָאוֹר הָעֶלְיוֹן סוֹבֵב עֲלֵיהֶם. אַחַר שֶׁחָטְאוּ הֶחֱזִירָם בְּצוּרוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, וְהֶעֱבִיר מֵהֶם הַצּוּרוֹת שֶׁלְּמַעְלָה. מַה כָּתוּב? וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם, מִצּוּרַת הָעוֹלָם הַזֶּה. כָּתוּב (שמות כט) [וְאֶת אַהֲרֹן] וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב וְהִלְבַּשְׁתָּם כֻּתֳּנֹת. שָׁם כְּגוֹן עֶלְיוֹן, כָּאן כְּגוֹן תַּחְתּוֹן. שָׁם כָּתְנוֹת שֵׁשׁ, כָּאן כָּתְנוֹת עוֹר. וְאַף עַל גַּב שֶׁכָּךְ הוּא, הַיֹּפִי שֶׁל אוֹתָם לְבוּשִׁים עָלָה עַל הַכֹּל.

וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם (בראשית ג). (בְּצוּרַת) (בִּדְפוּס) הָעוֹלָם הַזֶּה, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה קֹדֶם שֶׁהָיוּ מַשְׁגִּיחִים וּפוֹקְחִים לְמַעְלָה, לֶעָתִיד לָבֹא כָּתוּב (ישעיה מב) וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ וְגוֹ'. עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְקֹחַ עֵינַיִם שֶׁל אֲנָשִׁים לֹא חֲכָמִים, וּלְהִסְתַּכֵּל בְּחָכְמָה עֶלְיוֹנָה וּלְהִדָּבֵק בְּמַה שֶּׁלֹּא נִדְבְּקוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ אֶת רִבּוֹנָם. אַשְׁרֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁיִּזְכּוּ לְאוֹתָהּ חָכְמָה, שֶׁאֵין חָכְמָה כְּאוֹתָהּ חָכְמָה, וְלֹא יְדִיעָה כְּאוֹתָהּ יְדִיעָה, וְלֹא דְבֵקוּת כְּאוֹתָהּ דְּבֵקוּת.

עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים רָאוּ אוֹתָם לִיסְטִים הוֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם לְקַפֵּחַ אוֹתָם. הִסְתַּכֵּל בָּהֶם רַבִּי אֶלְעָזָר. בָּאוּ שְׁתֵּי חַיּוֹת שָׂדֶה וְהָרְגוּ אוֹתָם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁהִצִּילָנוּ. קָרָא עֲלֵיהֶם, (משלי ד) בְּלֶכְתְּךָ לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ וְאִם תָּרוּץ לֹא תִכָּשֵׁל, וְכָתוּב (תהלים לא) כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ וְגוֹ', וְכָתוּב (שם) כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ.

 

וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ (משלי ד)

הַצָּלָה מִדֶּרֶךְ מְסֻכֶּנֶת

(זוהר ח"ב פרשת בשלח מט ע"א וע"ב)

רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי הָיוּ הוֹלְכִים בַּמִּדְבָּר. אָמַר רַבִּי חִיָּיא לְרַבִּי יוֹסֵי, בֹּא וְאֹמַר לְךָ, שֶׁכְּשֶׁרוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲבִיר שִׁלְטוֹן שֶׁל הָאָרֶץ, אֵינוֹ עוֹשֶׂה עַד שֶׁמַּעֲבִיר הַשַּׁלִּיט שֶׁלָּהֶם בָּרָקִיעַ, וְלֹא מַעֲבִיר אֶת הַשַּׁלִּיט שֶׁלָּהֶם עַד שֶׁמְּמַנֶּה אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִגָּרַע [הַשִּׁלְטוֹן] הַשִּׁמּוּשׁ שֶׁלָּהֶם בָּרָקִיעַ, כְּדֵי לְקַיֵּם מַה שֶּׁכָּתוּב (דניאל ד) וּלְמִי שֶׁיַּחְפֹּץ יִתְּנֶנָּה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וַדַּאי כָּךְ הוּא.

פָּתַח רַבִּי יוֹסֵי וְאָמַר, (תהלים ח) ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ. ה' אֲדֹנֵינוּ – כְּשֶׁרוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁבֹּר אֶת כֹּחַ הָעַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, מְחַזֵּק דִּינוֹ עֲלֵיהֶם וְשׁוֹבֵר אוֹתָם, וּמַעֲבִיר מִלְּפָנָיו אֶת הַשַּׁלִּיט שֶׁלָּהֶם.

אַשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם, אֲשֶׁר נָתַתָּ הָיָה צָרִיךְ, אוֹ תְּנָה הוֹדְךָ. מַהוּ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ? אֶלָּא זֶהוּ סוֹד שֶׁל הַנָּהָר הֶעָמֹק שֶׁל הַכֹּל, וְדָוִד בִּקֵּשׁ בַּקָּשָׁתוֹ לְהַשְׁפִּיעַ מִמֶּנּוּ עַל הַשָּׁמַיִם, וְזֶהוּ אֲשֶׁר, כַּנֶּאֱמַר (שמות ג) אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה.

בְּשָׁעָה שֶׁהַנָּהָר הַזֶּה הֶעָמֹק שֶׁל הַכֹּל שׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא עַל הַשָּׁמַיִם, אָז הַכֹּל בְּשִׂמְחָה, וְהַגְּבִירָה מִתְעַטֶּרֶת בַּמֶּלֶךְ, וְכָל הָעוֹלָמוֹת בְּשִׂמְחָה. וְהַשִּׁלְטוֹן שֶׁל הָעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת מָעֳבָר מִלִּפְנֵי הַגְּבִירָה, וְאָז זוֹקְפִים רֹאשׁ כָּל הָאֲחוּזִים בָּהּ.

בֵּין כָּךְ רָאוּ אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה בָּא, וּמַשָּׂא אֶחָד לְפָנָיו. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, נֵלֵךְ, אוּלַי הָאִישׁ הַזֶּה עוֹבֵד עֲבוֹדַת כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא, אוֹ עַם הָאָרֶץ הוּא, וְאָסוּר לְהִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ בַּדֶּרֶךְ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, נֵשֵׁב כָּאן וְנִרְאֶה, אוּלַי הוּא אִישׁ גָּדוֹל.

בֵּין כָּךְ עָבַר לִפְנֵיהֶם, וְאָמַר לָהֶם, בַּסִּבּוּב שֶׁל הַמַּעֲבָר הַמְסֻכָּן הַזֶּה צָרִיךְ לִוּוּי, וַאֲנִי יוֹדֵעַ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת, וְנִסְטֶה מִכָּאן, וַאֲנִי רָצִיתִי לוֹמַר לָכֶם, שֶׁלֹּא אֶחֱטָא בָכֶם וְלֹא אֶעֱבֹר עַל מַה שֶּׁכָּתוּב (ויקרא יט) וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל, וְאַתֶּם כְּמוֹ סוּמִים בַּדֶּרֶךְ הַזּוֹ, וְלֹא תִסְתַּכְּנוּ בְנַפְשְׁכֶם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁחִכִּינוּ כָּאן. הִתְחַבְּרוּ עִמּוֹ. אָמַר לָהֶם, לֹא לְדַבֵּר שׁוּם דָּבָר כָּאן עַד שֶׁנַּעֲבֹר בָּזֶה. סָטוּ לְדֶרֶךְ אַחֶרֶת.

אַחַר שֶׁיָּצְאוּ מֵאוֹתוֹ מָקוֹם, אָמַר לָהֶם, בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ הָאַחֶרֶת הָיוּ הוֹלְכִים פַּעַם אֶחָד כֹּהֵן חָכָם, וְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ אֶחָד עִמּוֹ. קָם אוֹתוֹ עַם הָאָרֶץ עָלָיו בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וַהֲרָגוֹ. מֵאוֹתוֹ יוֹם, כָּל מִי שֶׁעוֹבֵר בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, מְסַכֵּן אֶת נַפְשׁוֹ, וַהֲרֵי מִתְחַבְּרִים שָׁם שׁוֹדְדֵי הָרִים וְהוֹרְגִים וּמְקַפְּחִים אֶת בְּנֵי הָאָדָם, וְאֵלֶּה שֶׁיּוֹדְעִים לֹא עוֹבְרִים שָׁם, וּמְבַקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דַּם אוֹתוֹ הַכֹּהֵן בְּכָל יוֹם.

פָּתַח (ישעיה י) וְאָמַר, עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד וְגוֹ'. הֲרֵי בֵּאֲרוּהָ אוֹתָם רָאשֵׁי הַיְשִׁיבָה, אֲבָל אֲנִי לֹא אוֹמֵר לָכֶם כָּךְ, אֶלָּא שֶׁסּוֹד הַדָּבָר לָמַדְנוּ. עוֹד הַיּוֹם – אֵיזֶה יוֹם זֶה? אֶלָּא כָּךְ כָּתוּב, (שמות ו) וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב. וְסוֹד הוּא עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁאַהֲרֹן הוּא שׁוֹשְׁבִינָהּ, לְתַקֵּן אֶת בֵּיתָהּ וּלְשַׁמֵּשׁ אוֹתָהּ וּלְהַכְנִיסָהּ לַמֶּלֶךְ לְהִזְדַּוֵּג כְּאֶחָד. מִכָּאן וָהָלְאָה, כָּל כֹּהֵן שֶׁמְּשַׁמֵּשׁ בַּמִּקְדָּשׁ, הוּא כְּמוֹ אַהֲרֹן.

אֲחִימֶלֶךְ הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל עֶלְיוֹן, וְכָל אוֹתָם הַכֹּהֲנִים עִמּוֹ הָיוּ שׁוֹשְׁבִינֵי הַגְּבִירָה. כֵּיוָן שֶׁנֶּהֶרְגוּ, נִשְׁאֲרָה הַגְּבִירָה לְבַדָּהּ, וְאָבַד הַשּׁוֹשְׁבִין שֶׁלָּהּ, וְלֹא נִמְצָא מִי שֶׁמְּשַׁמֵּשׁ לְפָנֶיהָ וִיתַקֵּן בֵּיתָהּ וִישַׂמַּח אוֹתָהּ לְהִזְדַּוֵּג עִם הַמֶּלֶךְ.

וְאָז מֵאוֹתוֹ יוֹם הִיא עָבְרָה לִשְׂמֹאל, וְעוֹמֶדֶת עַל הָעוֹלָם, אוֹרֶבֶת לַכֹּל. הָרְגָה אֶת שָׁאוּל וּבָנָיו, וְאִבְּדָה מֵהֶם אֶת הַמְּלוּכָה, מֵתוּ מִיִּשְׂרָאֵל כַּמָּה אֲלָפִים וְכַמָּה רְבָבוֹת. וְעַד עַכְשָׁו הָיָה אוֹתוֹ הַחֵטְא תָּלוּי, עַד שֶׁבָּא סַנְחֵרִיב וְהִרְגִּיז אֶת הַכֹּל.

וְזֶהוּ עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב, זֶהוּ יוֹם עֶלְיוֹן, וּמִיהוּ? זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁאִבְּדָה אֶת הַשּׁוֹשְׁבִינִים שֶׁלָּהּ, אוֹתָהּ שֶׁנִּשְׁאֲרָה לְלֹא יָמִין [שֶׁהָיָה לוֹ] לְהִדָּבֵק בַּשְּׂמֹאל, שֶׁהַכֹּהֵן הוּא יָמִין, [וּמִשּׁוּם כָּךְ הָיָה לוֹ לְהִתְדַּבֵּק בַּשְׂמֹאל] וּמִשּׁוּם כָּךְ עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד.

 

בֹּא רְאֵה, כָּתוּב גִּבְעַת שָׁאוּל נָסָה. לָמָּה כָּאן שָׁאוּל? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהוּא הָרַג אֶת הַכֹּהֲנִים וְגָרַם שֶׁתֵּעָקֵר מִן הָעוֹלָם זְרוֹעַ יָמִין – אַף כָּאן מֵאוֹתוֹ יוֹם לֹא עָבַר אִישׁ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּן בְּנַפְשׁוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי לְרַבִּי חִיָּיא, וְלֹא אָמַרְתִּי לְךָ אוּלַי הוּא אִישׁ גָּדוֹל?

פָּתַח וְאָמַר, (משלי ג) אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה. אַשְׁרֵי אָדָם – כְּמוֹ אָנוּ שֶׁמָּצָאנוּ אוֹתְךָ וְיָדַעְנוּ מִמְּךָ דְּבַר חָכְמָה. וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה – כְּמוֹ אָנוּ שֶׁחִכִּינוּ לְךָ לְהִתְחַבֵּר עִמְּךָ, וְזֶהוּ אָדָם שֶׁמְּזַמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתָּנָה בַּדֶּרֶךְ, פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, וְעַל זֶה כָּתוּב (משלי ד) וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ. הָלְכוּ.

 

דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ (משלי ז)

נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם (משלי כ)

רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר בָּא בִּדְמוּת צֵל לַמָּקוֹם בּוֹ לָמַד בְּחַיָּיו

(זוהר ח"ג פרשת פנחס רכא)

רַבִּי אַבָּא וְרַבִּי יוֹסֵי קָמוּ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה. עַד שֶׁיָּשְׁבוּ וְעָסְקוּ בַתּוֹרָה וְכוּ' עַד שֶׁיָּשְׁבוּ, רָאוּ צֵל שֶׁעוֹמֵד עֲלֵיהֶם, הוֹלֵךְ וּבָא, הוֹלֵךְ וּבָא בְּתוֹךְ הַבַּיִת. תָּמְהוּ. אָמַר רַבִּי אַבָּא, יוֹסֵי בְּנִי, אֹמַר לְךָ מֶה הָיָה לִי עִם הַמְּנוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. יוֹם אֶחָד הָיִינוּ הוֹלְכִים בְּבִקְעַת אוֹנוֹ, וְהָיִינוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה כָּל אוֹתוֹ יוֹם, וּמִתּוֹךְ חֹזֶק הַשֶּׁמֶשׁ יָשַׁבְנוּ לְיַד סֶלַע אֶחָד בְּתוֹךְ נֶקֶב אֶחָד.

אָמַרְתִּי לוֹ, מַה זֶּה שֶׁבְּכָל שָׁעָה שֶׁמִּתְרַבִּים הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם וְהַדִּין שָׁרוּי בָּעוֹלָם, צַדִּיקִים שֶׁבָּהֶם לוֹקִים עֲלֵיהֶם?! שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ, בְּחֵטְא הַדּוֹר, קְדוֹשִׁים וְצַדִּיקִים יִתָּפְסוּ. לָמָּה? אִם מִשּׁוּם שֶׁהֵם לֹא מוֹכִיחִים אֶת הָעוֹלָם עַל מַעֲשֵׂיהֶם – כַּמָּה הֵם שֶׁמּוֹכִיחִים וְלֹא מְקַבְּלִים מֵהֶם, וְהַצַּדִּיקִים כְּפוּפִים לִפְנֵיהֶם. וְאִם מִשּׁוּם שֶׁאֵין מִי שֶׁיָּגֵן עַל הָעוֹלָם – לֹא יָמוּתוּ וְלֹא יִתָּפְסוּ בַחֲטָאֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי חֶדְוָה הִיא לַצַּדִּיקִים בְּאִבּוּדָם.

אָמַר לוֹ, בְּוַדַּאי בְּחֵטְא הַדּוֹר נִתְפָּסִים הַצַּדִּיקִים, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ דְבָרִים אֵלּוּ. אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְפָּסִים הַצַּדִּיקִים בֶּחֳלָאִים אוֹ בְמַכּוֹת, זֶה בִּשְׁבִיל לְכַפֵּר עַל הָעוֹלָם, וְאָז יִתְכַּפְּרוּ כָּל חֲטָאֵי הַדּוֹר. מִנַּיִן לָנוּ? מִכָּל אֵיבְרֵי הַגּוּף. בְּשָׁעָה שֶׁכָּל הָאֵיבָרִים בִּמְצוּקָה וְחֹלִי גָדוֹל שׁוֹרֶה עֲלֵיהֶם, אֵיבָר אֶחָד צָרִיךְ לִלְקוֹת כְּדֵי שֶׁיִּתְרַפְּאוּ כֻלָּם. וּמִיהוּ? הַזְּרוֹעַ. הַזְּרוֹעַ לוֹקָה וּמוֹצִיאִים מִמֶּנָּה דָּם, וְאָז הֲרֵי רְפוּאָה לְכָל אֵיבְרֵי הַגּוּף.

גַּם כָּךְ בְּנֵי הָעוֹלָם הֵם אֵיבָרִים זֶה עִם זֶה. בְּשָׁעָה שֶׁרוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָתֵת רְפוּאָה לָעוֹלָם, מַלְקֶה צַדִּיק אֶחָד בֵּינֵיהֶם בְּמַחֲלוֹת וּמַכּוֹת, וּבִגְלָלוֹ נוֹתֵן רְפוּאָה לַכֹּל. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב (ישעיה נג) וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ וְגוֹ', וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ. וּבַחֲבֻרָתוֹ – הַקָּזַת דָּם, כְּמוֹ מִי שֶׁמַּקִּיז זְרוֹעַ, וּבְאוֹתָהּ חֲבוּרָה נִרְפָּא לָנוּ, רְפוּאָה הוּא לָנוּ לְכָל אֵיבְרֵי הַגּוּף.

וּלְעוֹלָם לֹא מַלְקֶה צַדִּיק, אֶלָּא כְּדֵי לָתֵת רְפוּאָה לַדּוֹר וּלְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, (וְסוֹד זֶה צַדִּיק וְרַע לוֹ) שֶׁזֶּה נוֹחַ לַצַּד הָאַחֵר שֶׁהַדִּין שׁוֹלֵט (לִשְׁלֹט) עַל הַצַּדִּיק יוֹתֵר מֵהַכֹּל, שֶׁלֹּא חוֹשֵׁשׁ אָז לְכָל הָעוֹלָם וְלֹא מַשְׁגִּיחַ בָּהֶם מֵהַשִּׂמְחָה שֶׁהוּא שׁוֹלֵט עָלָיו. וְאוֹתוֹ צַדִּיק זוֹכֶה לְשִׁלְטוֹן עֶלְיוֹן בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. צַדִּיק וְטוֹב לוֹ, שֶׁלֹּא חוֹשֵׁשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכַפֵּר עַל הָעוֹלָם.

אָמַרְתִּי לוֹ, אִלּוּ לֹא הָיוּ בִּזְמַן אֶחָד – יָפֶה. אֲבָל כָּאן יֵשׁ צַדִּיק, וְכָאן יֵשׁ צַדִּיק. לָזֶה יֵשׁ מַחֲלוֹת, וְלָזֶה יֵשׁ אֶת כָּל טוֹב הָעוֹלָם. אָמַר לִי, בְּאֶחָד מֵהֶם אוֹ בִשְׁנַיִם מַסְפִּיק, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא רוֹצֶה לְהַלְקוֹת הַכֹּל, (ס"א כָּל עוֹד) כְּמוֹ שֶׁלֹּא צָרִיךְ אֶלָּא זְרוֹעַ אַחַת לְהַלְקוֹת וּלְהַקִּיז לָתֵת רְפוּאָה לְכָל הָאֵיבָרִים. גַּם כָּאן, בְּצַדִּיק אֶחָד מַסְפִּיק.

וְאִם מִתְחַזֶּקֶת (מַכְבִּידָה) הַמַּחֲלָה עַל כָּל הָאֵיבָרִים, אָז צָרִיךְ לְהַקִּיז מִשְּׁתֵי זְרוֹעוֹת. גַּם כָּךְ, אִם הִתְרַבּוּ הַחֲטָאִים וּכְבֵדִים עַל הָעוֹלָם, אָז כָּל הַצַּדִּיקִים לוֹקִים, לָתֵת רְפוּאָה עַל כָּל הַדּוֹר. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁלֹּא הִתְרַבּוּ כָּל כָּךְ, אָז רַק צַדִּיק אֶחָד לוֹקֶה, וּשְׁאָר הַצַּדִּיקִים בְּשָׁלוֹם, שֶׁהֲרֵי לֹא צָרִיךְ הָעוֹלָם שֶׁכֻּלָּם יִלְקוּ. נִרְפָּא הָעָם – נִרְפְּאוּ הַצַּדִּיקִים. וְלִפְעָמִים שֶׁכָּל יְמֵיהֶם עוֹמְדִים בְּמַחֲלוֹת לְהָגֵן עַל הַדּוֹר. אִם מֵתוּ – הֲרֵי נִרְפָּא הַכֹּל וְנִתְכַּפֵּר, לִפְעָמִים כְּשֶׁהַחֲטָאִים הֵם נִכְבָּדִים יוֹתֵר.

קַמְנוּ וְהָלַכְנוּ, וְחֹזֶק הַשֶּׁמֶשׁ הָיָה יוֹתֵר, וְהַדֶּרֶךְ הָיְתָה דְחוּקָה לָנוּ. רָאִינוּ אִילָנוֹת בַּמִּדְבָּר וּמַיִם תַּחְתֵּיהֶם. יָשַׁבְנוּ תַחַת צֵל שֶׁל אִילָן אֶחָד שֶׁל הַמִּדְבָּר. שְׁאַלְנוּהוּ, מַה זֶּה שֶׁכָּל עַמֵּי עוֹלָם לֹא עוֹשִׂים נִעְנוּעַ, רַק יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם? שֶׁכְּשֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה מִתְנַעְנְעִים לְכָאן וּלְכָאן בְּלִי לִמּוּד שֶׁל אָדָם בָּעוֹלָם, וְלֹא יְכוֹלִים לַעֲמֹד בְּעַצְמָם?

אָמַר לִי, הִזְכַּרְתַּנִי דָּבָר עֶלְיוֹן, וּבְנֵי אָדָם לֹא יוֹדְעִים וְלֹא מַשְׁגִּיחִים. יָשַׁב שָׁעָה וּבָכָה. אָמַר, אוֹי לִבְנֵי הָאָדָם שֶׁהוֹלְכִים כְּבַהֲמוֹת הַשָּׂדֶה בְּלִי שֵׂכֶל. בַּדָּבָר הַזֶּה לְבַדּוֹ נוֹדָעוֹת נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל בֵּין נִשְׁמוֹת עַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל נִגְזְרוּ מִתּוֹךְ נֵר קָדוֹשׁ שֶׁדּוֹלֵק, שֶׁכָּתוּב (משלי כ) נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם. וְנֵר זֶה, בְּשָׁעָה שֶׁנֶּאֱחָז (שֶׁנִּדְלָק) מִתּוֹךְ תּוֹרָה הָעֶלְיוֹנָה, לֹא שׁוֹכֵךְ הָאוֹר עָלָיו אֲפִלּוּ רֶגַע. וְסוֹד זֶה – (תהלים פז) אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ. כְּמוֹ זֶה כָּתוּב – (ישעיה סב) הַמַּזְכִּירִים אֶת ה' אַל דֳּמִי לָכֶם. אֵין שִׁכּוּךְ לָכֶם. אוֹר הַנֵּר, כֵּיוָן שֶׁנֶּאֱחָז תּוֹךְ הַפְּתִילָה, אוֹתוֹ הָאוֹר לֹא שׁוֹכֵךְ לְעוֹלָמִים, אֶלָּא מִתְנַעְנֵעַ הָאוֹר לְכָאן וּלְכָאן וְלֹא שׁוֹכֵךְ לְעוֹלָמִים.

כְּמוֹ זֶה יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁמוֹתֵיהֶם מִתּוֹךְ אוֹתוֹ אוֹר הַנֵּר – כֵּיוָן שֶׁאָמַר דָּבָר אֶחָד שֶׁל הַתּוֹרָה, הֲרֵי הָאוֹר דּוֹלֵק, וְלֹא יְכוֹלִים הֵם לִשְׁכֹּךְ, וּמִתְנַעְנְעִים לְכָאן וּלְכָאן וּלְכָל הַצְּדָדִים כְּאוֹר הַנֵּר, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב (משלי כ) נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם.

וְכָתוּב (יחזקאל לד) אָדָם אַתֶּם. אַתֶּם קְרוּיִים אָדָם וְלֹא אֻמּוֹת עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. נִשְׁמוֹת עַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת מִדְּעִיכַת הַקַּשׁ, בְּלֹא אוֹר שֶׁשּׁוֹרֶה עֲלֵיהֶם, וְלָכֵן שׁוֹכְכִים וְלֹא מִתְנַעְנְעִים, שֶׁהֲרֵי אֵין לָהֶם תּוֹרָה וְלֹא דוֹלְקִים בָּהּ, וְאֵין אוֹר שׁוֹרֶה בָהֶם. הֵם עוֹמְדִים כְּמוֹ עֵצִים בְּתוֹךְ אֵשׁ שֶׁדּוֹלֵק בְּלִי אוֹר שֶׁשּׁוֹרֶה עֲלֵיהֶם, וְעַל זֶה שׁוֹכְכִים בְּלִי אוֹר כְּלָל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, זֶהוּ בֵּרוּר הַדָּבָר! אַשְׁרֵי חֶלְקִי שֶׁזָּכִיתִי לָזֶה לִשְׁמֹעַ אֶת זֶה וְכוּ'.

חָזַר אוֹתוֹ צֵל שֶׁל קֹדֶם וְהָלַךְ לְתוֹךְ הַבַּיִת כְּמוֹ דְמוּת אָדָם. נָפַל עַל פָּנָיו רַבִּי אַבָּא. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, נִזְכַּרְתִּי שֶׁבְּמָקוֹם זֶה רָאִיתִי אֶת רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר, יוֹם אֶחָד הָיָה עוֹמֵד בְּמָקוֹם זֶה וְהָיָה אוֹמֵר כָּךְ: פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, בְּאוֹת י' קְטַנָּה.

מִשּׁוּם שֶׁשְּׁנֵי א"ב רְשׁוּמִים – אַלְפָא בֵּיתָא שֶׁל אוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת, וְאַלְפָא בֵּיתָא שֶׁל אוֹתִיּוֹת קְטַנּוֹת. אוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת הֵן בָּעוֹלָם הַבָּא, וְאוֹתִיּוֹת קְטַנּוֹת הֵן בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן. י' קְטַנָּה, אוֹת בְּרִית הַקָּדוֹשׁ. כֵּיוָן שֶׁפִּנְחָס קִנֵּא עַל בְּרִית זוֹ, נִתּוֹסְפָה לוֹ י' קְטַנָּה, סוֹד בְּרִית זוֹ.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָה אֶעֱשֶׂה עִם מֹשֶׁה? בְּרִית זוֹ מִמֹּשֶׁה הָיְתָה, וְכַלָּתוֹ הָיְתָה, גְּנַאי הוּא לָתֵת אוֹתָהּ לְאַחֵר בְּלִי דַעַת וּרְצוֹן מֹשֶׁה. לֹא נָאֶה זֶה. הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לְמֹשֶׁה: מֹשֶׁה, פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַהוּ? אָמַר לוֹ, אַתָּה הוּא שֶׁמָּסַרְתָּ נַפְשְׁךָ עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ מִן הָעוֹלָם בְּכַמָּה פְעָמִים, וְהוּא הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. אָמַר מֹשֶׁה: מָה אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי? הֲרֵי הַכֹּל שֶׁלְּךָ!

אָמַר לוֹ: הֲרֵי הַכֹּל שֶׁלְּךָ הִיא, אֱמֹר לוֹ שֶׁתִּשְׁרֶה בְתוֹכוֹ. אָמַר מֹשֶׁה: הֲרֵי בְּלֵב שָׁלֵם תִּהְיֶה אֵלָיו. אָמַר לוֹ: אֱמֹר אַתָּה בְּפִיךָ וְהָרֵם קוֹלְךָ, שֶׁאַתָּה מָסַרְתָּ אוֹתָהּ בְּרָצוֹן וּבְלֵב שָׁלֵם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב לָכֵן אֱמֹר. אַתָּה אֱמֹר בְּרָצוֹן: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. שֶׁאִלּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָיָה לוֹ לוֹמַר: לָכֵן אֱמֹר לוֹ הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. אֲבָל לֹא כָתוּב אֶלָּא לָכֵן אֱמֹר. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהָעָבְרָה מִמֹּשֶׁה – לֹא. אֶלָּא כְּנֵר זֶה שֶׁמַּדְלִיקִים מִמֶּנּוּ – זֶה נוֹתֵן וּמְהַנֶּה, וְזֶה לֹא נִגְרָע מִמֶּנּוּ.

בָּא אוֹתוֹ הַצֵּל, וְיָשַׁב, וּנְשָׁקוֹ. שָׁמְעוּ קוֹל אֶחָד שֶׁהָיָה אוֹמֵר: פַּנּוּ מָקוֹם, פַּנּוּ מָקוֹם לְרַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר, שֶׁהוּא אִתְּכֶם. שֶׁשָּׁנִינוּ, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁצַּדִּיק חִדֵּשׁ בּוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּשֶׁהוּא בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם פּוֹקֵד אֶת אוֹתוֹ מָקוֹם וּבָא אֵלָיו, וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁשְּׁרוּיִים בּוֹ צַדִּיקִים אֲחֵרִים לְחַדֵּשׁ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁאוֹמְרִים דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּמוֹ זֶה שֶׁהָיָה בָּא רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר לִפְקֹד אֶת מְקוֹמוֹ וּמָצָא צַדִּיקִים אֵלּוּ מְחַדְּשִׁים דִּבְרֵי תוֹרָה, וְהִתְחַדֵּשׁ כְּמִקֹּדֶם אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר לְפָנָיו.

אָמַר רַבִּי אַבָּא, נָאֶה הַדָּבָר שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר, שֶׁהֲרֵי לֹא כָתוּב לָכֵן הִנְנִי נוֹתֵן, אֶלָּא לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ. וְכִי דָבָר זֶה הָיָה גָנוּז מֵחָסִיד זֶה תַּחַת יָדְךָ וְלֹא הָיִיתָ אוֹמֵר?! אַשְׁרֵי חֶלְקֵנוּ שֶׁזָּכִינוּ לִהְיוֹת בַּסִּיּוּעַ שֶׁל הַצֵּל הַקָּדוֹשׁ כָּאן.

גַּם הוּא פָּתַח וְאָמַר מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס, (קהלת ט) כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה וְגוֹ' – כַּמָּה נָאֶה לוֹ לָאָדָם בְּעוֹד שֶׁהַנֵּר דּוֹלֵק וְשָׁרוּי עַל רֹאשׁוֹ לְהִשְׁתַּדֵּל וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן רִבּוֹנוֹ, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ הַנֵּר הוּא כֹּ"חַ שֶׁשָּׁרוּי עָלָיו, וְלָכֵן כָּתוּב (במדבר יד) יִגְדַּל נָא כֹּחַ יְיָ. כֹּחַ יְיָ, זֶהוּ כֹּחַ שֶׁשּׁוֹרֶה עַל רֹאשׁ הַצַּדִּיקִים וְכָל אוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בִּרְצוֹן רִבּוֹנָם. וְעַל זֶה שָׁנִינוּ, כָּל הָעוֹנֶה אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ בְּכָל כֹּחוֹ. (זֶהוּ כֹחוֹ).

וַדַּאי צָרִיךְ לְעוֹרֵר כָּל אֵיבָרָיו בְּכֹחַ חָזָק, מִשּׁוּם שֶׁבְּהִתְעוֹרְרוּת חֲזָקָה שֶׁהִתְחַזֵּק, הִתְעוֹרֵר אוֹתוֹ כֹּחַ קָדוֹשׁ עֶלְיוֹן וְעָלָה לְתוֹךְ הַקֹּדֶשׁ, וְנִשְׁבַּר כֹּחַ וְחֹזֶק הַצַּד הָאַחֵר. וְלָכֵן בְּכֹחֲךָ, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן רִבּוֹנְךָ.

כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְגוֹ', מִשּׁוּם שֶׁבְּאוֹתוֹ כֹּחַ יֵשׁ מַעֲשֵׂה הִשְׁתַּדְּלוּת לְהִשְׁתַּדֵּל בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא מַעֲשֶׂה, עוֹלַם הַמַּעֲשֶׂה, לְהַשְׁלִים סוֹף הַמַּחֲשָׁבָה. וְחֶשְׁבּוֹן – זֶהוּ עוֹלָם שֶׁתָּלוּי בַּדִּבּוּר, שֶׁהֲרֵי הַחֶשְׁבּוֹן בַּדִּבּוּר תָּלוּי. וְלָכֵן כָּל הַגִּימַטְרִיָּאוֹת וּתְקוּפוֹת הָעִבּוּרִים שֶׁל הָעוֹלָם הֵם בַּלְּבָנָה. וְדַעַת – זֶהוּ סוֹד שִׁשָּׁה צְדָדִים שֶׁתְּלוּיִים בַּמַּחֲשָׁבָה, וְנִקְרָאִים עוֹלָם שֶׁל אוֹתָהּ מַחֲשָׁבָה. וְחָכְמָה – שֶׁהַכֹּל תָּלוּי מִמֶּנָּה.

וְכָל אֵלּוּ כְּלוּלִים בְּאוֹתוֹ כֹּחַ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּצַד הַשְּׁאוֹל, דַּרְגַּת הַגֵּיהִנֹּם. שֶׁהֲרֵי כָּל אָדָם שֶׁלֹּא מִשְׁתַּדֵּל בְּכֹ"חַ זֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה לְהִכָּנֵס בּוֹ בְּמַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה, סוֹפוֹ לְהִכָּנֵס בַּשְּׁאוֹל, שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה. שֶׁהֲרֵי הַצַּד הָאַחֵר הוּא דֶּרֶךְ שְׁאוֹל, שֶׁכָּתוּב (משלי ז) דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ. מִי שֶׁיִּתְרַפֶּה מִכֹּ"חַ הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, מִתְחַזֵּק בּוֹ צַד הָאַחֵר, שֶׁשְּׁאוֹל בֵּיתָהּ.

אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה. וְכִי כָל בְּנֵי הָעוֹלָם הוֹלְכִים לַשְּׁאוֹל? כֵּן, אֲבָל עוֹלִים מִיָּד, שֶׁכָּתוּב (שמואל-א ב) מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל. פְּרָט לְאוֹתָם רְשָׁעִים שֶׁלֹּא הִרְהֲרוּ תְשׁוּבָה לְעוֹלָמִים, שֶׁיּוֹרְדִים וְלֹא עוֹלִים. וַאֲפִלּוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים יוֹרְדִים לְשָׁם. לָמָּה יוֹרְדִים? מִשּׁוּם שֶׁלּוֹקְחִים כַּמָּה רְשָׁעִים מִשָּׁם, וּמַעֲלִים אוֹתָם לְמַעְלָה. (וְשָׁם גּוֹרְמִים לָהֶם לְהַרְהֵר בִּתְשׁוּבָה) וּמִי הֵם? אוֹתָם שֶׁהִרְהֲרוּ תְשׁוּבָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא יָכְלוּ, וְהִסְתַּלְּקוּ מֵהָעוֹלָם. וְצַדִּיקִים יוֹרְדִים בִּגְלַל הָרְשָׁעִים לְתוֹךְ הַשְּׁאוֹל, וְלוֹקְחִים אוֹתָם, וּמַעֲלִים אוֹתָם מִשָּׁם.

 

לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא (משלי ח)

גוֹדֶל מַעֲלַת עֵסֶק הַתּוֹרָה

(זוהר ויחי רמב ע"ב רמג, א)

רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי חִיָּיא הָיוּ הוֹלְכִים מֵהַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן לִטְבֶרְיָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, נֵלֵךְ וְנִשְׁתַּדֵּל בַּתּוָֹרה, שֶׁכָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה וְלֹא מִשְׁתַּדֵּל – מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא נוֹתְנִים עָלָיו עֹל הָאָרֶץ וְשִׁעְבּוּד רַע, שֶׁכָּתוּב בְּיִשָּׂשכָר וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל. מַה זֶּה וַיֵּט? סָטָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל-א ח) וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע. מִי שֶׁסּוֹטֶה דַרְכּוֹ וְעַצְמוֹ שֶׁלֹּא לִסְבֹּל עֹל תּוֹרָה, מִיָּד וַיְהִי לְמַס עֹבֵד.

פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, (משלי ח) לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא. אַשְׁרֵיהֶם בְּנֵי הָעוֹלָם, אוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, נֶאֱהָב לְמַעְלָה וְנֶאֱהָב לְמַטָּה, וְיוֹרֵשׁ בְּכָל יוֹם יְרֻשַּׁת הָעוֹלָם הַבָּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ. מַה זֶּה יֵשׁ? זֶהוּ עוֹלָם הַבָּא שֶׁלֹּא פוֹסְקִים מֵימָיו לְעוֹלָמִים וְנוֹטֵל שָׂכָר טוֹב עֶלְיוֹן שֶׁלֹּא זוֹכֶה בּוֹ אָדָם אַחֵר, וּמִיהוּ? יֵ"שׁ. וּמִשּׁוּם כָּךְ רָמַז לָנוּ בִּשְׁמוֹ שֶׁל יִשָּׂשכָר שֶׁהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה – יֵשׁ שָׂכָר. זֶהוּ שָׂכָר שֶׁל אוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, יֵ"שׁ.

כָּתוּב (דניאל ז) חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב וְגוֹ' חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו – כְּשֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שְׁנֵי כִסְאוֹת נָפְלוּ, שְׁנַיִם לְמַעְלָה וּשְׁנַיִם לְמַטָּה. שְׁנַיִם לְמַעְלָה, כִּי הִתְרַחֲקָה הַתַּחְתּוֹנָה מֵהָעֶלְיוֹנָה. כִּסֵּא שֶׁל יַעֲקֹב הִתְרַחֵק מִכִּסֵּא דָוִד, וְכִסֵּא דָוִד נָפַל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (איכה ב) הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ. שְׁנֵי כִסְאוֹת לְמַטָּה – יְרוּשָׁלַיִם, וְאוֹתָם בַּעֲלֵי הַתּוֹרָה. וְהַכִּסְאוֹת שֶׁלְּמַטָּה כְּמוֹ הַכִּסְאוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, בַּעֲלֵי הַתּוֹרָה, הַיְנוּ כִּסֵּא שֶׁל יַעֲקֹב. יְרוּשָׁלַיִם הַיְנוּ כִּסֵּא שֶׁל דָּוִד. וְעַל זֶה כָּתוּב עַד דִּי כָרְסְוָן, וְלֹא כִסֵּא. כִּסְאוֹת רַבִּים נָפְלוּ, וְכֻלָּם לֹא נָפְלוּ אֶלָּא מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה.

בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁאוֹתָם צַדִּיקֵי אֱמֶת מִשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, כָּל אוֹתָם כֹּחוֹת שְׁאָר הָעַמִּים, שֶׁל שְׁאָר הַחֲיָלוֹת, כָּל הַחֲיָלוֹת שֶׁלָּהֶם נִכְפִּים וְלֹא שׁוֹלְטִים בָּעוֹלָם, וְיִשְׂרָאֵל [וְיֵשׁ] מְזֻמָּנִים עֲלֵיהֶם לְהַעֲלוֹתָם עַל הַכֹּל. וְאִם לֹא, חֲמוֹר גּוֹרֵם לְיִשְׂרָאֵל לָלֶכֶת לַגָּלוּת וְלִפֹּל בֵּין הָעַמִּים וְלִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם, וְכָל זֶה לָמָּה? מִשּׁוּם וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב, וּמְתֻקָּן לְפָנָיו, וְיָכוֹל לְהַרְוִיחַ בִּגְלָלָהּ כַּמָּה טוֹבוֹת וְכַמָּה כִסּוּפִים, וְהִטָּה דַרְכּוֹ שֶׁלֹּא לִסְבֹּל עֹל תּוֹרָה, מִשּׁוּם כָּךְ וַיְהִי לְמַס עֹבֵד.

כָּתוּב (שיר ז) הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים וְגוֹ'. הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ – [הַדּוּדָאִים] אֵלּוּ אוֹתָם שֶׁמָּצָא רְאוּבֵן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל) וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה, וְלֹא הִתְחַדְּשׁוּ דִּבְרֵי תוֹרָה אֶלָּא עַל יָדָיו בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים וְגוֹ'.

וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים – הֵם גָּרְמוּ לִהְיוֹת עַל פְּתָחֵינוּ, עַל פִּתְחֵי בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, כָּל מְגָדִים. חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים – כַּמָּה דְבָרִים חֲדָשִׁים וְעַתִּיקִים שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁהִתְגַּלּוּ עַל יְדֵיהֶם, לְקָרֵב אֶת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁלְּמַעְלָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל.

דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ (שיר ז) – מִכָּאן לָמַדְנוּ, שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה כָּרָאוּי וְיוֹדֵעַ לְחַדֵּשׁ דְּבָרִים וּלְחַדֵּד דְּבָרִים כָּרָאוּי, אוֹתָם הַדְּבָרִים עוֹלִים עַד כִּסֵּא הַמֶּלֶךְ, וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל פּוֹתַחַת לָהֶם שְׁעָרִים וְגוֹנֶזֶת אוֹתָם. וּבְשָׁעָה שֶׁנִּכְנָס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם הַצַּדִּיקִים בְּגַן עֵדֶן, מוֹצִיאָה אוֹתָם לְפָנָיו, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּכֵּל בָּהֶם וְשָׂמֵחַ. אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְעַטֵּר בַּעֲטָרוֹת עֶלְיוֹנוֹת וְשָׂמֵחַ בַּגְּבִירָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ. וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה דְּבָרָיו כְּתוּבִים בַּסֵּפֶר, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (מלאכי ג) וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו.

אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה כָּרָאוּי, אַשְׁרָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאַשְׁרָיו בָּעוֹלָם הַבָּא.

 

וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם (משלי ח)

מַעֲלַת לִמּוּד הַתּוֹרָה

(זוהר ח"ג פרשת אחרי מות סז ע"ב)

רַבִּי אַבָּא הָיָה יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. קָמוּ רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי אַבָּא עִמּוֹ. פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, (תהלים מב) כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים. הַפָּסוּק הַזֶּה פֵּרְשׁוּהוּ הַחֲבֵרִים, אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל מִכָּל הָעַמִּים, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָהֶם תּוֹרָה קְדוֹשָׁה וְהוֹרִישׁ לָהֶם נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת מִמָּקוֹם קָדוֹשׁ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִצְווֹתָיו וּלְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בַּתּוֹרָה. שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּעֲשֵׁעַ בַּתּוֹרָה, לֹא פוֹחֵד מִכֹּל, שֶׁכָּתוּב (תהלים קיט) לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי.

מִי הֵם שַׁעֲשֻׁעָי? תּוֹרָה. שֶׁהַתּוֹרָה נִקְרֵאת שַׁעֲשׁוּעִים, שֶׁכָּתוּב (משלי ח) וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם. וְזֶהוּ שֶׁשָּׁנִינוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם הַצַּדִּיקִים בְּגַן עֵדֶן. מַה זֶּה לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ? כְּדֵי לִשְׂמֹחַ עִמָּהֶם, שֶׁשָּׁנִינוּ, אַשְׁרֵי הַצַּדִּיקִים, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (ישעיה נח) אָז תִּתְעַנַּג עַל ה', כְּדֵי לְהִתְעַנֵּג מֵאוֹתָהּ הַשְׁקָאָה שֶׁל הַנַּחַל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ. כִּבְיָכוֹל מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּהֶם מֵאוֹתָהּ הַשְׁקָאַת הַנַּחַל שֶׁבָּהּ מִתְעַנְּגִים הַצַּדִּיקִים, וְעַל כֵּן בָּא לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם הַצַּדִּיקִים. וְכָל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, זוֹכֶה לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם הַצַּדִּיקִים מֵאוֹתָהּ הַשְׁקָיַת הַנַּחַל.

 

לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה (משלי ח, יד)

מְסִירוּת נַפְשׁוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן לְלִמּוּד הַתּוֹרָה

(זוהר חדש א בראשית י, א)

רַבִּי יוֹחָנָן הָיָה הוֹלֵךְ מִקֵּיסָרִי לְלוֹד, וְהָיָה מְטַיֵּל עִמּוֹ רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְשָׂדֶה אַחַת, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זֶה הָיָה שֶׁלִּי וּמָכַרְתִּי אוֹתוֹ כְּדֵי לִזְכּוֹת בַּתּוֹרָה. בָּכָה רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא. אָמַר לוֹ: וְלָמָּה אַתָּה בּוֹכֶה? אָמַר לוֹ: שֶׁלֹּא הִשְׁאַרְתָּ לְזִקְנָתְךָ כְּלוּם.

אָמַר לוֹ: חִיָּיא בְּנִי, קַלָּה הוּא בְּעֵינֶיךָ מַה שֶּׁעָשִׂיתִי, שֶׁהִשְׁאַרְתִּי דָבָר שֶׁנִּבְרָא בְּשִׁשָּׁה יָמִים בַּעֲבוּר דָּבָר שֶׁנִּבְרָא בְּאַרְבָּעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד) וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה, וְקָנִיתִי דְבָרִים גְּדוֹלִים וְטוֹבִים שֶׁאֵינָם בָּעוֹלָם, וְהֵם עֵצָה וְתוּשִׁיָּה וְחָכְמָה וּגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, יד) לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה.

כְּשֶׁהָיָה רַבִּי יוֹחָנָן עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, הָיוּ פָנָיו מְאִירִים כְּזֹהַר הַשֶּׁמֶשׁ. יוֹם אֶחָד פָּגַשׁ בּוֹ רַבִּי יוֹסֵי. אָמַר לוֹ: רְאֵה פָנֶיךָ זוֹהֲרִים כְּזֹהַר הַשֶּׁמֶשׁ. אָמַר לוֹ: אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁהַשִּׁעוּר מֵאִיר לִי. קָרָא עָלָיו (שופטים ה, לא) וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ.

 

 

וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת (משלי י)

צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת

(זוהר ויקרא פרשת בהר ט ע"א וע"ב)

רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ, פָּגְעוּ בְּאוֹתוֹ הַר, מָצְאוּ שְׁנֵי גְבָרִים שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים. בֵּין כָּךְ רָאוּ אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה בָּא, וְאָמַר לָהֶם: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, תְּנוּ לִי מְזוֹן פַּת לֶחֶם, שֶׁשְּׁנֵי יָמִים אֵלֶּה שֶׁתָּעִיתִי בַמִּדְבָּר וְלֹא אָכַלְתִּי דָבָר. נִשְׁמַט אֶחָד מֵאוֹתָם שְׁנֵי גְבָרִים, וְהוֹצִיא מְזוֹנוֹ שֶׁהוּא הֵבִיא לַדֶּרֶךְ, וְנָתַן לוֹ וְהֶאֱכִיל וְהִשְׁקָה אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ: מַה תַּעֲשֶׂה עִם הַמָּזוֹן, שֶׁהֲרֵי אֲנִי אֶת שֶׁלִּי אֲנִי אוֹכֵל? אָמַר לוֹ: וּמָה עַל שֶׁלְּךָ אֲנִי הוֹלֵךְ? יָשַׁב אֶצְלוֹ אוֹתוֹ עָנִי, עַד שֶׁאָכַל כָּל מַה שֶּׁהָיָה אֶצְלוֹ, וְאוֹתוֹ לֶחֶם שֶׁנִּשְׁאַר נָתַן לוֹ לַדֶּרֶךְ, וְהָלַךְ לוֹ.

אָמַר רַבִּי חִיָּיא, לֹא רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁדָּבָר זֶה יֵעָשֶׂה עַל יָדֵינוּ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אוּלַי נִגְזַר דִּין עַל אוֹתוֹ אִישׁ, וְרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַזְמִין לְפָנָיו אֶת זֶה כְּדֵי לְהַצִּילוֹ. בְּעוֹד שֶׁהָלְכוּ, הִתְעַיֵּף אוֹתוֹ אִישׁ בַּדֶּרֶךְ. אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ: וְלֹא אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁלֹּא תִתֵּן לֶחֶם לָאַחֵר? אָמַר רַבִּי חִיָּיא לְרַבִּי יוֹסֵי, הֲרֵי מָזוֹן עִמָּנוּ, נִתֵּן לוֹ לֶאֱכֹל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, הֲתִרְצֶה לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ אֶת הַזְּכוּת? נֵלֵךְ וְנִרְאֶה, שֶׁהֲרֵי בְּוַדַּאי בְּצוּרַת פָּנָיו שֶׁל זֶה, הַדְּפוּס שֶׁל הַמָּוֶת נֶאֱחָז, וְרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַמֵּן זְכוּתוֹ כְּדֵי לְהַצִּילוֹ.

בֵּין כָּךְ יָשַׁב אוֹתוֹ הָאִישׁ וְיָשַׁן תַּחַת אִילָן אֶחָד, וַחֲבֵרוֹ הִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ וְיָשַׁב בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לְרַבִּי חִיָּיא, כָּעֵת נֵשֵׁב וְנִרְאֶה, שֶׁוַּדַּאי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לְהַרְחִישׁ לוֹ נֵס. קָמוּ וְחִכּוּ. בֵּין כָּךְ רָאוּ צוּרָה אַחַת שֶׁל שַׁלְהָבוֹת עוֹמֶדֶת לְפָנָיו. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, אוֹי עַל אוֹתוֹ הָאִישׁ, שֶׁעַכְשָׁו יָמוּת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אַשְׁרֵי אוֹתוֹ הָאִישׁ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַרְחִישׁ לוֹ נֵס. בֵּין כָּךְ יָרַד מֵאִילָן אֶחָד נָחָשׁ אֶחָד וְרָצָה לְהָרְגוֹ. קָמָה אוֹתָהּ צוּרָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ. סוֹבְבָה הַצּוּרָה בְּרֹאשָׁהּ, וְהָלְכָה לָהּ.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וְלֹא אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לְהַרְחִישׁ לוֹ נֵס, וְלֹא תוֹצִיא זְכוּתוֹ מִמֶּנּוּ? בֵּין כָּךְ הִתְעוֹרֵר אוֹתוֹ הָאִישׁ, וְקָם וְהָלַךְ לוֹ. אָחֲזוּ בּוֹ רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי, וְנָתְנוּ לוֹ לֶאֱכֹל. אַחַר שֶׁאָכַל, הֶרְאוּ לוֹ הַנֵּס שֶׁהִרְחִישׁ לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

פָּתַח רַבִּי יוֹסֵי וְאָמַר (תהלים לז) בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל הָאִישׁ שֶׁעוֹשֶׂה טוֹב מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁהֲרֵי מְעוֹרֵר טוֹב עִם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וּבַמֶּה? בִּצְדָקָה. שֶׁכְּשֶׁצְּדָקָה מִתְעוֹרֶרֶת, הוּא טוֹב, אָז מִתְעוֹרֵר אֶל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְעַל זֶה כָּתוּב (משלי י) וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁצְּדָקָה הִיא עֵץ הַחַיִּים, וּמִתְעוֹרֶרֶת עַל אוֹתוֹ עֵץ הַמָּוֶת, וְלוֹקֵחַ אוֹתָם שֶׁאֲחוּזִים בּוֹ וּמַצִּילָם מֵהַמָּוֶת. מִי גָרַם לְאוֹתוֹ עֵץ חַיִּים שֶׁיִּתְעוֹרֵר לָזֶה? הֱוֵה אוֹמֵר, אוֹתָהּ צְדָקָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, כִּבְיָכוֹל הוּא עָשָׂה אוֹתוֹ לְמַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו) עֹשֵׂה צְדָקָה צְדָקָה בְכָל עֵת. וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר.

 

וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם (משלי י)

מַעֲשֵׂה בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁרָאָה עוֹלָם חָשׁוּךְ וְאָפֵל

(זוהר – השמטות כרך א רנה, א)

וְאַבְרָהָם הָיֹה יִהְיֶה (בראשית יח) – יִהְיֶה בְּגִימַטְרִיָּא שְׁלֹשִׁים. יוֹם אֶחָד יָצָא רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרָאָה עוֹלָם חָשׁוּךְ וְאָפֵל, וְנִסְתַּתֵּם אוֹרוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, בֹּא וְנִרְאֶה מָה רוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הָלְכוּ וּמָצְאוּ מַלְאָךְ אֶחָד שֶׁדּוֹמֶה לְהַר גָּדוֹל, וּמוֹצִיא שַׁלְהֲבוֹת אֵשׁ מִפִּיו.

אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן, מָה אַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת? אָמַר לוֹ: אֲנִי רוֹצֶה לְהַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם מִשּׁוּם שֶׁלֹּא מְצוּיִים שְׁלֹשִׁים צַדִּיקִים בַּדּוֹר, שֶׁכָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַבְרָהָם, וְאַבְרָהָם הָיֹה יִהְיֶה, יִהְיֶה בְּגִימַטְרִיָּא שְׁלֹשִׁים הֵם. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, לֵךְ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וֶאֱמֹר לוֹ: בַּר יוֹחַאי מָצוּי בָּעוֹלָם.

הָלַךְ הַמַּלְאָךְ הַהוּא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לוֹ: רִבּוֹן הָעוֹלָם, גָּלוּי לְפָנֶיךָ מַה שֶּׁאָמַר לִי בַּר יוֹחַאי? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֵךְ תַּחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם וְאַל תַּשְׁגִּיח בְּבַר יוֹחַאי.

כְּשֶׁבָּא, רָאָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אֶת הַמַּלְאָךְ. אָמַר לוֹ: אִם לֹא תֵלֵךְ, גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ שֶׁלֹּא תִכָּנֵס לַשָּׁמַים, וְתִהְיֶה בַּמָּקוֹם שֶׁל עֲזָא וַעֲזָאֵל. וּכְשֶׁתִּכָּנֵס לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֱמֹר לוֹ, וְאִם אֵין שְׁלֹשִׁים צַדִּיקִים בָּעוֹלָם, אָז שֶׁיִּהְיוּ עֶשְׂרִים, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב לֹא אֶעֱשֶׂה בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים. וְאִם אֵין עֶשְׂרִים, שֶׁיִּהְיוּ עֲשָׂרָה, וְאַחַר כָּךְ כָּתוּב לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה. אִם אֵין עֲשָׂרָה – שֶׁיִּהְיוּ שְׁנַיִם, שֶׁהֵם אֲנִי וּבְנִי. שֶׁכָּךְ כָּתוּב (דברים יט) עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יָקוּם דָּבָר, וְאֵין דָּבָר אֶלָּא עוֹלָם, שֶׁכָּתוּב (תהלים לג) בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וְכוּ'. וְאִם אֵין שְׁנַיִם – הֲרֵי יֵשׁ אֶחָד, וַאֲנִי הוּא, שֶׁכָּתוּב (משלי י) וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָצָא קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם וְאָמַר: אַשְׁרֵי חֶלְקְךָ, רַבִּי שִׁמְעוֹן, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר לְמַעְלָה, וְאַתָּה מְבַטֵּל לְמַטָּה. בְּוַדַּאי עָלֶיךָ כָּתוּב (תהלים קמה) רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה.

 

 

כָּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ (משלי טז, ד)

דִּבְרֵי תּוֹרָה בֵּין הַחֲכָמִים בַּחֲתוּנָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר

(זוהר חדש א בראשית טז, ב)

רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן פַּזִּי וְרַבִּי יִצְחָק הָיוּ אוֹכְלִים בִּסְעוּדַת הַהִלּוּלָה שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי חִיָּיא רַבָּה הָיָה תִינוֹק, וְהָיָה יוֹשֵׁב שָׁם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לְרַבִּי שִׁמְעוֹן: לָמָּה לֹא נֶאֱמַר כִּי טוֹב בַּשֵּׁנִי? אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּיִם בַּשֵּׁנִי, וּכְשֶׁנִּגְמְרָה בַּשְּׁלִישִׁי, אָמַר כִּי טוֹב פַּעֲמַיִם.

אָמְרוּ: נִשְׁאַל אֶת הַתִּינוֹק הַזֶּה, שֶׁמִּשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִמְצֵאת הַנְּבוּאָה בְּפִי הַתִּינוֹקוֹת, אוּלַי נִמְצָא דָבָר בְּפִיו. אָמַר לוֹ: חִיָּיא בְּנִי, אֱמֹר לָנוּ לָמָּה לֹא נֶאֱמַר כִּי טוֹב בַּשֵּׁנִי? אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי שֶׁאֵין טוֹב אֶלָּא בְאֶחָד. בָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן וּנְשָׁקוֹ. קָרָא עָלָיו (ירמיה א) הִנֵּה נָתַתִּי דְּבָרַי בְּפִיךָ.

אָמְרוּ: הַשָּׁעָה עוֹמֶדֶת לוֹ, נִשְׁאַל אוֹתוֹ. אָמְרוּ לוֹ: מַה זֶּה (שופטים ה) וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ, מַה שֶּׁבַח הוּא זֶה לַצַּדִּיקִים? אָמַר לָהֶם: מָה הַשֶּׁמֶשׁ כְּשֶׁיּוֹצֵא בִּגְבוּרָתוֹ, יֵשׁ שֶׁשְּׂמֵחִים בּוֹ וְיֵשׁ שֶׁלֹּא שְׂמֵחִים בּוֹ, כָּךְ הַצַּדִּיקִים – כְּמוֹתָם יָשִׂישׂוּ, וְהָרְשָׁעִים לֹא יָשִׂישׂוּ. מָה הַשֶּׁמֶשׁ יֵשׁ לְמִי שֶׁעוֹשֶׂה רְפוּאָה, וְיֵשׁ לְמִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה – כָּךְ הַצַּדִּיקִים יִהְיוּ רְפוּאָה לַטּוֹבִים, וּמַכָּה לָרְשָׁעִים.

אָמְרוּ לוֹ: חִיָּיא בְּנִי, לָמָּה לֹא נִזְכַּר שֵׁם הַמְיֻחָד בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית? אָמַר לָהֶם: אֵין נָאֶה לְמֶלֶךְ הַכָּבוֹד לְהַזְכִּיר שְׁמוֹ עַל הַמֵּתִים, וְעַל דָּבָר הַנֶּאֱבָד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, כְּשֵׁם שֶׁכָּל הַבְּרִיּוֹת שֶׁבְּרָאָם הֵם כָּלִים וְנֶאֱבָדִים, כָּךְ שְׁמוֹ, חַס וְחָלִילָה. וְלֹא הִזְכִּיר שְׁמוֹ הַמְיֻחָד עַד שֶׁנִּבְרְאוּ כָּל הַבְּרִיּוֹת שֶׁהֵם כָּלִים וְנֶאֱבָדִים, וּלְאַחַר כֵּן הִזְכִּיר שְׁמוֹ עַל דָּבָר שֶׁהוּא קַיָּם לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב) בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. וּמִשְּׁאָר כָּל הַבְּרִיּוֹת שֶׁבָּרָא, לֹא הִזְכִּיר בְּכָאן אֶלָּא דָבָר הַקַּיָּם. וְלֹא נֶאֱמַר בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמַיִם אָדָם וְחַיּוֹת וּבְהֵמוֹת וְעוֹפוֹת, שֶׁהֵם דְּבָרִים כָּלִים, אֶלָּא דָבָר הָעוֹמֵד לְעוֹלָם, וְהֵם אֶרֶץ וְשָׁמַיִם.

אָמְרוּ לוֹ: מַה שֶּׁכָּתוּב (שם א) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם וְגוֹ', מַה צֹּרֶךְ הָיָה לוֹ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת רָקִיעַ לְהַבְדִּיל בֵּין הַמַּיִם? אָמַר לָהֶם: כְּבָר כָּתוּב (משלי טז, ד) כָּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ. לֹא בָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּבָר שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ. וּבָרָא הָרָקִיעַ, וּכְשֶׁהוּא חוֹזֵר, אֵינוֹ חוֹזֵר אֶלָּא לְעִתִּים יְדוּעִים. וְסִילוֹן אֶחָד שֶׁל מַיִם יוֹצֵא מִתְּהוֹמוֹת, וְסִילוֹן שֶׁל מַיִם יוֹצֵא מִגֵּיהִנֹּם, וְיוֹרֵד בְּצִנּוֹר סִילוֹן הַתְּהוֹם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים מב) תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ. וְהָרָקִיעַ נִכְנָס בְּאֶמְצַע שְׁנֵיהֶם, וְאִלְמָלֵא שֶׁנִּכְנָס בֵּינְתַיִם, הָיוּ הוֹרְגִים לְשׁוֹתֵיהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית א) וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, הַתִּינוֹק הַזֶּה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֲמָרוֹ.

שַׁעַר הַגֵּיהִנֹּם

(זוהר חדש א לך לך מב, ב)

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, פַּעַם אַחַת הָיִיתִי רוֹאֶה וְנִקְלַעְתִּי סָמוּךְ לְשַׁעַר הַגֵּיהִנֹּם, וְשָׁמַעְתִּי קוֹל הָרְשָׁעִים, שֶׁהָיוּ נִטְרָדִים בַּגֵּיהִנֹּם בַּדִּין הַגָּדוֹל שֶׁדָּנִים אֶת הָרְשָׁעִים לָעוֹלָם הַבָּא, וְהָיוּ אוֹמְרִים: הַפֶּתֶק שֶׁל הַפְּסָק שֶׁלָּנוּ שָׁמַעְנוּ, וְלֹא הִרְכַּנּוּ אָזְנֵינוּ. אוֹי לָנוּ שֶׁדְּבַר הַצַּדִּיקִים לֹא עָשִׂינוּ.

בָּכִיתִי, שָׁמַעְתִּי הַקּוֹל הַהוּא שֶׁאוֹמֵר: בֶּן לֵוִי, בֶּן לֵוִי, עֲלֵה עֲלִיָּתְךָ וּסְתֹם פִּיךָ, אֵין לְךָ רְשׁוּת לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, וְאַתָּה וְהַחֲבֵרִים כָּתוּב בָּכֶם (מלאכי ג) וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיו אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם.

 

 

 

 

 

עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם (משלי יז)

חֲמוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר

(זוהר ח"ג פרשת שמיני ל"ו ע"א ול"ז ע"א)

רַבִּי אֶלְעָזָר הָיָה הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ. מָצָא אֶת רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר שֶׁהָיָה בָּא. גָּעָה חֲמוֹרוֹ. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס, וַדַּאי בְּמִשְׁקַל (בְּקוֹל) שִׂמְחַת הַחֲמוֹר אֲנִי רוֹאֶה שֶׁפָּנִים חֲדָשׁוֹת יִמָּצְאוּ פֹה. כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מֵאַחַר עַנְפֵי הָהָר, רָאָה אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁהָיָה בָּא. אָמַר, וַדַּאי מִשְׁקַל (קוֹל) הַשִּׂמְחָה נִשְׁלָם. יָרַד רַבִּי אֶלְעָזָר אֵלָיו וְנָשַׁק לוֹ. אָמַר לוֹ, אִם צוּרַת הַדֶּרֶךְ הָאַחַת אֵלֶיךָ, נֵלֵךְ וְנִתְחַבֵּר כְּאֶחָד. וְאִם לֹא, קַח אֶת דַּרְכְּךָ וָלֵךְ. אָמַר לוֹ, וַדַּי שֶׁכְּנֶגְדְּךָ אֲנִי הוֹלֵךְ, כֵּיוָן שֶׁמָּצָאתִי אוֹתְךָ, אֵלֵךְ אַחֲרֶיךָ וְנִתְחַבֵּר כְּאֶחָד.

פָּתַח רַבִּי פִּנְחָס וְאָמַר, (תהלים קכח) יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב וְגוֹ'. יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן, מָה הַטַּעַם מִצִּיּוֹן? מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי מִשָּׁם יוֹצְאוֹת בְּרָכוֹת לְהִשְׁתַּתֵּף (לְהִמָּצֵא). זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם. וּמִשּׁוּם כָּךְ, יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן, שֶׁהֲרֵי מִשָּׁם יוֹצְאוֹת בְּרָכוֹת לַכֹּל. וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם, שֶׁבִּגְלַל צִיּוֹן יְרוּשָׁלַיִם מִתְבָּרֶכֶת. שֶׁכֵּיוָן שֶׁצִּיּוֹן הִתְמַלֵּא בִּבְרָכוֹת, אָז יְרוּשָׁלַיִם מִתְבָּרֶכֶת, וְנִמְצָאִים בָּהּ רַחֲמִים. וּכְשֶׁיְּרוּשָׁלַיִם מִתְבָּרֶכֶת, כָּל הָעָם מִתְבָּרֵךְ.

כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, שֶׁלֹּא תֵרָאֶה קֶשֶׁת בְּיָמֶיךָ כְּמוֹ לְאָבִיךָ. וְעַל זֶה – וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ, יִרְאֵי חֵטְא, חֲסִידִים, קְדוֹשִׁים. אָז – שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל. מַה זֶּה שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל? אֶלָּא כְּמִי שֶׁאוֹמֵר: שָׁלוֹם עַל רֹאשׁ הַמֶּלֶךְ, שֶׁלֹּא יֶחְסַר כֹּל. כָּךְ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל, בִּזְמַן שֶׁצַּדִּיקִים יִמָּצְאוּ בָעוֹלָם.

פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר (משלי יז) עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם. בָּנִים – הֲרֵי בֵּאַרְנוּ. בְּנֵי בָנִים – אֵלּוּ שְׁאָר כִּתְרֵי הַמֶּלֶךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יד) וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה'. וְכָתוּב (איכה ד) בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם. אֵין מִתְעַטְּרִים הַבָּנִים אֶלָּא בָּאָבוֹת. מִכָּאן לָמַדְנוּ שֶׁבָּנִים לֹא מִתְעַטְּרִים וְלֹא מֻשְׁקִים מֵהַשְׁקָיַת הַנַּחַל, אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהָאָבוֹת מִתְעַטְּרִים וּמְבָרְכִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם.

עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, הִגִּיעַ זְמַן תְּפִלָּה. יָרְדוּ וְהִתְפַּלְלוּ. בְּעוֹד שֶׁהָיוּ מִתְפַּלְלִים, נִכְרַךְ נָחָשׁ אֶחָד בְּרַגְלֵי חֲמוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס. בָּעַט (נִבְהַל) וְגָעָה פַּעֲמַיִם. אַחַר שֶׁסִּיְּמוּ אֶת הַתְּפִלָּה, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס: וַדַּאי צַעַר הוּא לַבְּהֵמָה שֶׁלִּי, שֶׁהֲרֵי הַיּוֹם הַזֶּה הִקְדַּמְתִּי, וְהָיִיתִי מְרַחֵשׁ בַּתּוֹרָה, וְהֶעֱבִיר אוֹתִי בְּמָקוֹם שֶׁשּׁוֹרֶה לִכְלוּךְ, וְעַכְשָׁו מְצַעֲרִים אוֹתוֹ. קָמוּ וְרָאוּ נָחָשׁ אֶחָד קָשׁוּר עַל רַגְלָיו. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס: נָחָשׁ נָחָשׁ, לֵךְ וְסוֹבֵב (וְצַדֵּד) אֶת קִשְׁרְךָ בְּמִדְרוֹן הַחוֹר. בֵּינְתַיִם נָשַׁר הַנָּחָשׁ וְנָפַל חֲתִיכוֹת חֲתִיכוֹת.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וּמַה כָּל כָּךְ מְדַקְדֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּצַּדִּיקִים? אָמַר לוֹ, וַדַּאי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַקְדֵּק עִם הַצַּדִּיקִים וְשׁוֹמֵר אוֹתָם, וְרוֹצֶה לְהוֹסִיף לָהֶם קְדֻשָּׁה עַל קְדֻשָּׁתָם, וְעַכְשָׁו הַחֲמוֹר הַזֶּה, שֶׁלֹּא שָׁמַר אֶת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלִּי, הוּא הִצְטַעֵר. וְהַנָּחָשׁ הַזֶּה הָיָה שָׁלִיחַ, וְכַמָּה שְׁלִיחִים יֵשׁ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּבְכֻלָּם הוּא עוֹשֶׂה אֶת שְׁלִיחוּתוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּחַיּוֹת הַשָּׂדֶה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כו) וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם. וַאֲפִלּוּ בְּיַד גּוֹי, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים כח) יִשָּׂא ה' עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וּבְיַד יִשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּת? אָמַר לוֹ, כֵּן, כְּמוֹ רָשָׁע בְּיַד צַדִּיק. אֲבָל רָשָׁע בְּיַד יִשְׂרָאֵל רָשָׁע אַחֵר, לֹא עוֹשֶׂה בּוֹ שְׁלִיחוּת, אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מְכַוֵּן בּוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמות כא) וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ. וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה דַּוְקָא, שֶׁלֹּא לַהֲרֹג אוֹתוֹ. זֶה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ, כְּדֵי לְהַעֲנִישׁ אֶת שְׁנֵיהֶם.

מָשָׁל לִבְנֵי אָדָם שֶׁחָטְאוּ לַמֶּלֶךְ. הִתְעוֹרֵר הַשּׁוֹטֵר אֲלֵיהֶם לִתְפֹּשׂ אוֹתָם וּלְהַעֲנִישׁ אוֹתָם, לְאוֹתָם שֶׁחָטְאוּ לַמֶּלֶךְ. קָם חָכָם אֶחָד מֵהֶם וְהִתְעָרֵב עִם בְּנֵי הַשּׁוֹטֵר. הֵרִים הַשּׁוֹטֵר אֶת עֵינָיו וְרָאָה אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ, מִי נָתַן אוֹתְךָ בֵּינֵינוּ? וַהֲרֵי אֵינְךָ מֵאוֹתָם שֶׁחָטְאוּ לַמֶּלֶךְ. הֲרֵי אתָּה תֵּעָנֵשׁ בָּרִאשׁוֹנָה! לָקְחוּ אוֹתוֹ וְהָרְגוּ אוֹתוֹ.

כָּךְ יִשְׂרָאֵל בָּאִים מִצַּד הַיָּמִין, וְלֹא נִדְבְּקוּ בַּשְּׂמֹאל, וְלֹא הִתְעָרְבוּ עִמּוֹ לְעוֹלָמִים. וּכְשֶׁהֵם גּוֹרְמִים בַּעֲווֹנוֹתֵיהֶם שֶׁנִּכְנָע הַיָּמִין, וְהַשְּׂמֹאל מִתְעוֹרֵר וְכָל אוֹתָם שֶׁבָּאִים מִצִּדּוֹ – אִם אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד לְהִתְעָרֵב עִמָּם, הֵם מַכִּירִים אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ: אֵינְךָ מֵאוֹתָם שֶׁבָּאִים מִצַּד הַיָּמִין, שֶׁנִּכְנָע מֵהָעֲווֹנוֹת שֶׁלָּהֶם, וְאֵינְךָ מֵאוֹתָם שֶׁחָטְאוּ לַמֶּלֶךְ, מִי נָתַן אוֹתְךָ אֶצְלֵנוּ? נִמְצָא שֶׁהוּא נֶעֱנָשׁ בָּרִאשׁוֹנָה. וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ צוֹוֵחַ כְּנֶגְדָּם וְאוֹמֵר (קהלת ח) עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ. לְרַע לוֹ וַדַּאי, מִכֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ שְׁלִיחַ הַמֶּלֶךְ, וְלֹא בָא מֵאוֹתוֹ הַצַּד.

 

לֵב נָבוֹן יִקְנֶה דָּעַת וְאֹזֶן חֲכָמִים תְּבַקֶּשׁ דָּעַת (משלי יח)

 

מַעֲשֵׂה בְּאָדָם שֶׁהִתְאָרֵחַ אֵצֶל רַבִּי בֶּרֶכְיָה

(זוהר חדש ב שיר השירים א, א)

רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר, יוֹשֵׁב הָיִיתִי עַל שַׁעֲרֵי רוֹמִי רַבָּתִי, וְרָאִיתִי אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה בָּא. יָצָאתִי אֵלָיו, הִכְנַסְתִּיהוּ לְתוֹךְ בֵּיתִי, בָּדַקְתִּי אוֹתוֹ בַּמִּקְרָא, בַּמִּשְׁנָה, בַּתּוֹסֶפְתָּא וּבַהַגָּדָה, וְלֹא מָצָאתִי בוֹ. נָזַפְתִּי בוֹ, וְלֹא הֵשִׁיב לִי דָּבָר. הִפִּיל עַצְמוֹ אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת, וְנִרְדַּם. אָמַרְתִּי, הוּא וְהַכֶּלֶב יֹאכְלוּ יַחַד.

שֶׁכָּךְ אָמַר רַבִּי מִנְיוֹמֵי הַזָּקֵן שֶׁל גּוּשׁ חָלֵב, מַהוּ (ישעיה נו) וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה וְהֵמָּה רֹעִים וְגוֹ'? לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה – אֵלּוּ עַמֵּי הָאָרֶץ, שֶׁהֵם עַזֵּי פָנִים כַּכֶּלֶב, עַזֵּי נֶפֶשׁ בַּכֹּל. מָה הַטַּעַם? מִפְּנֵי (שם) שֶׁלֹּא יָדְעוּ הָבִין. שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה קְדֻשָּׁתוֹ בְתוֹכָם, וְעַל זֶה הֵם עַזֵּי נֶפֶשׁ, וּמִשּׁוּם כָּךְ הוּא וְהַכֶּלֶב יֹאכְלוּ יַחַד.

כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר, קָם וְקָרַב לַשֻּׁלְחָן, הִנְמִיךְ רֹאשׁוֹ וְלֹא אָמַר דָּבָר. רָאִיתִי וְהִסְתַּכַּלְתִּי בְעֵינָיו שֶׁצּוֹחֲקוֹת. אָמַר לִי: וַדַּאי מִדַּרְכֵי רִבּוֹנְךָ הִתְרַחַקְתָּ, שֶׁהוּא תִקֵּן שֻׁלְחָן טֶרֶם יָבֹא אָדָם, וְטֶרֶם שֶׁצִּוָּה אוֹתוֹ וְיִבְדֹּק אוֹתוֹ. אִם תּוֹסִיף לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הַזּוֹ, לֹא יִתְקַיְּמוּ לְךָ בָּנִים. מִיָּד חָזַר וְאָמַר: יִחְיוּ לְךָ, וְיִתְקַיְּמוּ לְךָ.

אָמַרְתִּי לוֹ: לָמָּה חָזַרְתָּ בַּדָּבָר וְהִתְנַחַמְתָּ? אָמַר לִי: אָסוּר לָאָדָם לְקַלֵּל עַצְמוֹ, כָּל שֶׁכֵּן אַחֵר, מִשּׁוּם שֶׁקִּלְלַת חָכָם אֲפִלּוּ עַל תְּנַאי מִתְקַיֶּמֶת. אָמַרְתִּי: כֵּן הוּא וַדַּאי, שֶׁכָּתוּב (בראשית לא) עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה, וְהִתְקַיֵּם. וַאֲנִי בָּדַקְתִּי בְךָ, וְקִלְלוֹתֶיךָ אֵינָן כְּלוּם.

פָּתַח וְאָמַר, (שמות לב) וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ. קְלָלָה זוֹ עַל תְּנַאי, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָחַל לַחֲטָאֵיהֶם בִּשְׁבִיל מֹשֶׁה, וְאַף עַל פִּי כֵן נִמְחָה מִפָּרָשָׁה מְעֻלָּה בַּתּוֹרָה, בַּמִּצְוָה שֶׁל מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן, וְהִיא פָּרָשַׁת וְאַתָּה תְצַוֶּה. שֶׁהָיָה לוֹ לִכְתֹּב שְׁמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה בְּכָל דָּבָר וְדָבָר, וּבְכָל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁשָּׁם, וְנִמְחָה מִכָּל הַפָּרָשָׁה הַהִיא, שֶׁלֹּא נִזְכַּר שָׁם. הֱוֵה אוֹמֵר, קִלְלַת חָכָם אֲפִלּוּ עַל תְּנַאי מִתְקַיֶּמֶת.

כֵּיוָן שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי בוֹ, קַמְתִּי וְהוֹשַׁבְתִּיהוּ בְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן. אָמַרְתִּי: וַהֲרֵי לְאַחַר וְאַתָּה תְצַוֶּה אָמַר מֹשֶׁה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. אָמַר לִי: אֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה.

שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ בַּמִּקְרָא, בַּמִּשְׁנָה וּבַתּוֹסֶפְתָּא וּבַהַגָּדָה, וְהָיָה בָּקִי בַּכֹּל. אָמַרְתִּי: לָמָּה בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הֵשַׁבְתָּ לִי, כְּשֶׁבָּדַקְתִּי אוֹתְךָ? אָמַר: הַשֵּׁנָה אָנְסָה אוֹתִי. הָיוּ יוֹמַיִם שֶׁלֹּא יָשַׁנְתִּי. וְכָעֵת שֶׁהַשֵּׁנָה בָּאָה לְעֵינַי, לֹא הֵשַׁבְתִּי לְךָ.

אַחַר שֶׁאָכַל וְשָׁתָה, פָּתַח וְאָמַר וְכוּ'. בָּא רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי מְרוֹנוֹס, וּנְשָׁקוּהוּ בְּרֹאשׁוֹ. קָרָא עָלָיו, (משלי יח) לֵב נָבוֹן יִקְנֶה דָּעַת וְאֹזֶן חֲכָמִים תְּבַקֶּשׁ דָּעַת.

 

 

 

כִּי ה' יָרִיב רִיבָם (משלי כב)

 

מִי שֶׁנִּפְרָד מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן, כְּאִלּוּ נִפְרָד מֵהַכֹּל

(זוהר ח"ב פרשת יתרו פו ע"א)

רַבִּי יְהוּדָה הָיָה הוֹלֵךְ מִקַּפּוּטְקִיָּא לְלוֹד לִרְאוֹת אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁהָיָה שָׁם, וְהָיָה רַבִּי חִזְקִיָּה הוֹלֵךְ עִמּוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לְרַבִּי חִזְקִיָּה, זֶה שֶּׁשָּׁנִינוּ לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם – וַדַּאי כָּךְ הוּא. וְזֶהוּ בֵּרוּר הַדָּבָר – סוֹף הַפָּסוּק, שֶׁכָּתוּב וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן. מַה זֶּה וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן?

אָמַר לוֹ, לֹא שָׁמַעְתִּי וְלֹא אֹמַר, שֶׁהֲרֵי לָמַדְנוּ, כָּתוּב (דברים ד) וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה. אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה – אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר. אֲבָל שֶׁלֹּא שָׂם מֹשֶׁה – אֵינְךָ יָכוֹל לוֹמַר.

פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר, (שם) כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ. מִי שֶׁזּוֹכֶה בַּתּוֹרָה וְלֹא נִפְרָד מִמֶּנָּה, זוֹכֶה לִשְׁנֵי חַיִּים – אֶחָד בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֶחָד בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכָּתוּב חַיֶּיךָ, שְׁנַיִם. וְכָל מִי שֶׁנִּפְרָד מִמֶּנָּה, כְּמִי שֶׁנִּפְרָד מִן הַחַיִּים, וּמִי שֶׁנִּפְרָד מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן, כְּאִלּוּ נִפְרָד מֵהַכֹּל.

וּמַה בַּפָּסוּק הַזֶּה שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ פֶּתַח לֹא יָכֹלְנוּ לְהִכָּנֵס אֵלָיו – דִּבְרֵי תוֹרָה הַנִּסְתָּרִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אוֹי לַדּוֹר שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי יִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ. שֶׁכְּשֶׁאָנוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַעַיְנוֹת הַלֵּב פְּתוּחִים לְכָל עֵבֶר וְהַכֹּל מִתְגַּלֶּה. וּכְשֶׁנִּפְרָדִים מִמֶּנּוּ, לֹא יוֹדְעִים דָּבָר, וְכָל הַמַּעְיָנוֹת נִסְתָּמִים.

אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב (במדבר יא) וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים. כַּמְּנוֹרָה הַזּוֹ שֶׁמְּאִירִים מִמֶּנָּה כַּמָּה מְנוֹרוֹת, וְהִיא מְצוּיָה בְקִיּוּמָהּ. כָּךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי בַּעַל הַמְּנוֹרוֹת הוּא מֵאִיר לַכֹּל, וְהָאוֹר לֹא זָז מִמֶּנּוּ וְנִמְצָא בְקִיּוּמוֹ. הָלְכוּ עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֵלָיו.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֵלָיו, מְצָאוּהוּ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, וְהָיָה אוֹמֵר (תהלים קב) תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ. כָּל תְּפִלַּת יִשְׂרָאֵל הִיא תְפִלָּה, וּתְפִלַּת הֶעָנִי עֶלְיוֹנָה מִכֻּלָּם. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁזּוֹ עוֹלָה עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁל הַמֶּלֶךְ וּמִתְעַטֶּרֶת בְּרֹאשׁוֹ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְׁתַּבֵּחַ (מִתְעַטֵּף) בְּאוֹתָהּ תְּפִלָּה וַדַּאי, תְּפִלַּת הֶעָנִי נִקְרֵאת תְּפִלָּה.

כִּי יַעֲטֹף. עִטּוּף זֶה אֵינוֹ עִטּוּף שֶׁל כִּסּוּי, שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ. אֶלָּא כָּתוּב כָּאן כִּי יַעֲטֹף, וְכָתוּב שָׁם (איכה ב) הָעֲטוּפִים בְּרָעָב. וְלִפְנֵי ה' יִשְׂפֹּךְ שִׂיחוֹ, שֶׁקּוֹבֵל לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ. וְזֶה נוֹחַ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִשּׁוּם שֶׁהָעוֹלָם מִתְקַּיֵּם בּוֹ כְּשֶׁלֹּא נִמְצָאִים שְׁאָר מְקַיְּמֵי הָעוֹלָם בָּעוֹלָם. אוֹי לְמִי שֶׁאוֹתוֹ הֶעָנִי יִקְבֹּל עָלָיו לְרִבּוֹנוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהֶעָנִי קָרוֹב לַמֶּלֶךְ יוֹתֵר מִכֻּלָּם, שֶׁכָּתוּב (שמות כב) וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי.

וְלִשְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם – לִפְעָמִים שֶׁשּׁוֹמֵעַ וְלִפְעָמִים שֶׁלֹּא שׁוֹמֵעַ. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁדִּיּוּר הַמֶּלֶךְ הוּא בַּכֵּלִים הַשְּׁבוּרִים הַלָּלוּ, שֶׁכָּתוּב (ישעיה נז) וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ. וְכָתוּב (תהלים לד) קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב. (שם נה) לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה.

מִכָּאן שָׁנִינוּ, מִי שֶׁנּוֹזֵף בְּעָנִי – נוֹזֵף בַּשְּׁכִינָה, שֶׁכָּתוּב וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ, וְכָתוּב (משלי כב) כִּי ה' יָרִיב רִיבָם וְגוֹ'. מִשּׁוּם שֶׁהָאַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁלָּהֶם חָזָק וְשׁוֹלֵט עַל הַכֹּל, שֶׁלֹּא צָרִיךְ עֵדִים וְלֹא צָרִיךְ דַּיָּן אַחֵר, וְלֹא נוֹטֵל מַשְׁכּוֹן כִּשְׁאָר הַדַּיָּנִים. וְאֵיזֶה מַשְׁכּוֹן נוֹטֵל? נִשְׁמוֹת בְּנֵי אָדָם, שֶׁכָּתוּב וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ.

עוֹד אָמַר, תְּפִלָּה לְעָנִי – כָּל מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא תְפִלָּה, דָּבָר עֶלְיוֹן הוּא, שֶׁהוּא עוֹלֶה לְמָקוֹם (שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא) עֶלְיוֹן. תְּפִלַּת הָרֹאשׁ הֵן הַתְּפִלִּין שֶׁל הַמֶּלֶךְ שֶׁמֵּנִיחַ אוֹתָם.

רַבִּי שִׁמְעוֹן סוֹבֵב רֹאשׁוֹ, וְרָאָה אֶת רַבִּי יְהוּדָה וְאֶת רַבִּי חִזְקִיָּה שֶׁהִגִּיעוּ אֵלָיו. אַחַר שֶׁסִּיֵּם, הִסְתַּכֵּל בָּהֶם. אָמַר לָהֶם, אוֹצָר הָיָה לָכֶם וְאָבַד מִכֶּם. אָמְרוּ לוֹ, וַדַּאי שֶׁפֶּתַח עֶלְיוֹן פָּתַח מוֹרֵנוּ, וְלֹא יָכֹלְנוּ לְהִכָּנֵס בּוֹ.

אָמַר, מַה הוּא? אָמְרוּ לוֹ, (בראשית טז) וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם. וְסוֹף הַפָּסוּק אָנוּ רוֹצִים לָדַעַת, שֶׁכָּתוּב וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן. מַה זֶּה עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו? שֶׁהֲרֵי בֵּרוּר שֶׁל כָּל הַפָּסוּק יָדַעְנוּ, וְאֶת זֶה לֹא יָדַעְנוּ, שֶׁסּוֹף הַכָּתוּב לֹא נִרְאֶה כְרֹאשׁוֹ.

אָמַר לָהֶם, חַיֵּיכֶם, הַכֹּל הוּא דָּבָר אֶחָד, וּבְדַרְגָּה אַחַת עוֹלֶה. שָׁנִינוּ, כַּמָּה פָנִים לַפָּנִים יֵשׁ לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא: פָּנִים הַמְּאִירִים. פָּנִים שֶׁלֹּא מְאִירִים. פָּנִים תַּחְתּוֹנִים. פָּנִים רְחוֹקִים. פָּנִים קְרוֹבִים. פָּנִים שֶׁלְּפָנִים. פָּנִים שֶׁלַּחוּץ. פָּנִים שֶׁל יָמִין. פָּנִים שֶׁל שְׂמֹאל.

בֹּא וּרְאֵה, אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֲחוּזִים בַּפָּנִים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ בְּאוֹתָם פָּנִים שֶׁהוּא וּשְׁמוֹ אֲחוּזִים בָּהֶם, וְהֵם וּשְׁמוֹ אֶחָד הוּא, וּשְׁאָר הָעַמִּים אֲחוּזִים בְּאוֹתָם פָּנִים רְחוֹקִים, בְּאוֹתָם פָּנִים תַּחְתּוֹנִים, וְלָכֵן הֵם רְחוֹקִים מִגּוּף הַמֶּלֶךְ, שֶׁהֲרֵי רָאִינוּ כָּל אוֹתָם שֶׁל מִצְרַיִם, קְרוֹבֵי יִשְׁמָעֵאל, כְּמוֹ אַחִים וּקְרוֹבִים הָיוּ לוֹ, וְכֻלָּם הָיוּ בְּפָנִים תַּחְתּוֹנִים וּבְאוֹתָם פָּנִים רְחוֹקִים.

וּבִגְלַל אַבְרָהָם, כְּשֶׁנִּמּוֹל יִשְׁמָעֵאל, זָכָה שֶׁשָּׂם מְדוֹרוֹ וְחֶלְקוֹ בְּמָקוֹם שֶׁשּׁוֹלֵט עַל כָּל אוֹתָם פָּנִים רְחוֹקִים וְתַחְתּוֹנִים, עַל כָּל אוֹתָם פָּנִים שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב יָדוֹ בַכֹּל. וּמִשּׁוּם כָּךְ עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן. כְּלוֹמַר, יָשִׂים מְדוֹרוֹ וְחֶלְקוֹ לְמַעְלָה מִכֻּלָּם, שֶׁכָּתוּב יָדוֹ בַכֹּל, שֶׁשּׁוֹלֵט עַל כָּל שְׁאָר הַפָּנִים שֶׁלְּמַטָּה, וּמִשּׁוּם כָּךְ עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו וַדַּאי, שֶׁלֹּא זָכוּ כְמוֹתוֹ.

בָּאוּ רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי חִזְקִיָּה וְנָשְׁקוּ יָדוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הַיְנוּ מַה שֶּׁאֲנָשִׁים אוֹמְרִים, יַיִן בִּשְׁמָרָיו וּנְבִיעַת הַבְּאֵר, בְּקֶשֶׁר שֶׁל קְיָמָא מִתְעַטֵּר. אוֹי לָעוֹלָם כְּשֶׁיִּסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ מוֹרֵנוּ! אוֹי לַדּוֹר כְּשֶׁזֶּה יֶאֱרַע בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן! אַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁמַּכִּירִים אֶת מוֹרֵנוּ! אַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁהוּא שָׁרוּי בְּתוֹכוֹ!

 

טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ (משלי כב)

כָּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב אֶת הָעָם אוֹ הָעָם לֹא אוֹהֲבִים אוֹתוֹ, לֹא יִפְרֹשׂ יָדָיו לְבָרֵךְ אֶת הָעָם

(זוהר נ ח"ג פרשת נשא קמח, א)

לָמַדְנוּ, כָּל כֹּהֵן שֶׁלֹּא אוֹהֲבִים אוֹתוֹ הָעָם, לֹא יִפְרֹשׂ יָדָיו. וּמַעֲשֶׂה הָיָה בְּכֹהֵן אֶחָד שֶׁקָּם וּפָרַשׂ יָדָיו, וְעַד שֶׁלֹּא הִשְׁלִים נַעֲשָׂה גַּל עֲצָמוֹת. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁלֹּא בֵרַךְ בַּחֲבִיבוּת. וְקָם אָחֵר וּפָרַשׂ יָדָיו וּבֵרַךְ, וְהִתְתַּקֵּן אוֹתוֹ הַיּוֹם. כָּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב אֶת הָעָם אוֹ הָעָם לֹא אוֹהֲבִים אוֹתוֹ, לֹא יִפְרֹשׂ יָדָיו לְבָרֵךְ אֶת הָעָם, שֶׁכָּתוּב (משלי כב) טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ, אַל תִּקְרֵי יְבֹרָךְ, אֶלָּא יְבָרֵךְ.

 

טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ (משלי כב)

מַעֲשֵׂה הַיְּנוּקָא

(זוהר ח"ג פרשת בלק ר – רב)

רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יְהוּדָה הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ. הִגִּיעוּ לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁל כְּפַר סִכְנִין, שֶׁהָיָה שָׁם רַב הַמְנוּנָא סָבָא. הִתְאָרְחוּ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ, שֶׁהָיָה לָהּ בֵּן אֶחָד קָטָן, וְכָל הַיּוֹם הָיָה בְּבֵית הַסֵּפֶר. אוֹתוֹ יוֹם עָלָה מִבֵּית הַסֵּפֶר וּבָא הַבַּיְתָה, רָאָה אֶת אוֹתָם הַחֲכָמִים. אָמְרָה לוֹ אִמּוֹ, הִתְקָרֵב לַגְּבָרִים הָעֶלְיוֹנִים הַלָּלוּ וְתַרְוִיחַ מֵהֶם בְּרָכוֹת. קָרַב אֲלֵיהֶם, וְעַד שֶׁלֹּא קָרַב, חָזַר לְאָחוֹר. אָמַר לְאִמּוֹ, אֵינִי רוֹצֶה לִקְרַב אֲלֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי יוֹם זֶה לֹא קָרְאוּ קְרִיאַת שְׁמַע, וְכָךְ לִמְּדוּנִי, כָּל מִי שֶׁלֹּא קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע בְּעוֹנָתָהּ, הוּא בְּנִדּוּי כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם.

שָׁמְעוּ הֵם וְתָמְהוּ, הֵרִימוּ יְדֵיהֶם וּבֵרְכוּהוּ. אָמְרוּ, וַדַּאי כָּךְ זֶה, וְיוֹם זֶה הִשְׁתַּדַּלְנוּ יַחַד עִם חָתָן וְכַלָּה שֶׁלֹּא הָיוּ לָהֶם צָרְכֵיהֶם וְהָיוּ מִתְאַחֲרִים לְהִזְדַּוֵּג, וְלֹא הָיָה אָדָם שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל עֲלֵיהֶם, וְאָנוּ הִשְׁתַּדַּלְנוּ בָהֶם וְלֹא קָרָאנוּ קְרִיאַת שְׁמַע בְּעוֹנָתָהּ, וּמִי שֶׁעוֹסֵק בַּמִּצְוָה – פָּטוּר מֵהַמִּצְוָה. אָמְרוּ לוֹ, בְּנִי, אֵיךְ יָדַעְתָּ? אָמַר לָהֶם, בְּרֵיחַ לְבוּשְׁכֶם יָדַעְתִּי כְּשֶׁקָּרַבְתִּי אֲלֵיכֶם. תָּמְהוּ. יָשְׁבוּ, נָטְלוּ יְדֵיהֶם וְכָרְכוּ פַת.

רַבִּי יְהוּדָה הָיוּ יָדָיו מְלֻכְלָכוֹת, וְנָטַל יָדָיו וּבֵרַךְ טֶרֶם שֶׁנָּטַל. אָמַר לוֹ, אִם תַּלְמִידֵי רַב שְׁמַעְיָה הֶחָסִיד אַתֶּם, לֹא הָיָה לָכֶם לְבָרֵךְ בְּיָדַיִם מְזֹהָמוֹת, וּמִי שֶׁמְּבָרֵךְ בְּיָדַיִם מְזֹהָמוֹת חַיָּב מִיתָה.

פָּתַח אוֹתוֹ תִּינוֹק וְאָמַר, (שמות ל) בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ וְגוֹ'. לָמַדְנוּ מִפָּסוּק זֶה, שֶׁמִּי שֶׁלֹּא חוֹשֵׁשׁ לָזֶה וְיִתְרָאֶה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּיָדַיִם מְזֹהָמוֹת, חַיָּב מִיתָה. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁיְּדֵי הָאָדָם יוֹשְׁבִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם. אֶצְבַּע אַחַת יֵשׁ בְּיַד הָאָדָם, וְהִיא הָאֶצְבַּע שֶׁהֵרִים מֹשֶׁה.

כָּתוּב (שם כו) וְעָשִׂיתָ בְרִיחִם עֲצֵי שִׁטִּים חֲמִשָּׁה לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הָאֶחָד וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית. וְכָתוּב וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים מַבְרִחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה. וְאִם תֹּאמַר שֶׁאוֹתוֹ בְּרִיחַ הַתִּיכוֹן הוּא אַחֵר, שֶׁלֹּא הָיָה בִּכְלַל אוֹתָם חֲמִשָּׁה – לֹא כָּךְ. אֶלָּא אוֹתוֹ בְּרִיחַ הַתִּיכוֹן הָיָה מֵאוֹתָם חֲמִשָּׁה, שְׁנַיִם מִכָּאן וּשְׁנַיִם מִכָּאן וְאֶחָד בָּאֶמְצַע. הֲרֵי הָיָה בְּרִיחַ הַתִּיכוֹן עַמּוּד יַעֲקֹב, סוֹד מֹשֶׁה. כְּנֶגֶד זֶה חָמֵשׁ אֶצְבָּעוֹת בְּיַד הָאָדָם. וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכוֹן בָּאֶמְצַע, גָּדוֹל וְעֶלְיוֹן מֵהַכֹּל, בּוֹ עוֹמְדִים שְׁאָר הָאֲחֵרִים.

וְהֵם חֲמִשָּׁה בְרִיחִים, שֶׁנִּקְרָאִים חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנִים, שֶׁהוֹלֵךְ בָּהֶם עֵץ הַחַיִּים. וּבְרִית קֹדֶשׁ מִתְעוֹרֵר (נִמּוֹל) בַּחֲמֵשׁ אֶצְבְּעוֹת הַיָּדַיִם, וְדָבָר (נִסְתָּר) תֵּמַהּ הוּא עַל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ. וְלָכֵן כָּל בִּרְכוֹת הַכֹּהֵן תְּלוּיוֹת בָּאֶצְבָּעוֹת. פְּרִישַׂת יְדֵי מֹשֶׁה עַל זֶה הָיְתָה.

אִם כָּל זֶה יֵשׁ בָּהֶם, אֵין דִּין לִהְיוֹת בְּנִקָּיוֹן כְּשֶׁמְּבָרְכִים אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִשּׁוּם שֶׁבָּהֶם וּבְדֻגָמָתָם מִתְבָּרֵךְ הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. וְלָכֵן אַתֶּם שֶׁחֲכָמִים אַתֶּם הַרְבֵּה, אֵיךְ לֹא הִשְׁגַּחְתֶּם לָזֶה? וְלֹא שִׁמַּשְׁתֶּם אֶת רַבִּי שְׁמַעְיָה הֶחָסִיד, וְהוּא אָמַר שֶׁכָּל טִנּוּף וְכָל לִכְלוּךְ הֶעֱלוּהוּ לַצַּד הָאַחֵר, שֶׁהֲרֵי הַצַּד הָאַחֵר נִזּוֹן מֵהַטִּנּוּף וְהַלִּכְלוּךְ הַזֶּה, וְעַל זֶה מַיִם אַחֲרוֹנִים חוֹבָה, וְחוֹבָה הֵם?!

תָּמְהוּ וְלֹא יָכְלוּ לְדַבֵּר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בְּנִי, מַהוּ שֵׁם אָבִיךָ? שָׁתַק הַתִּינוֹק רֶגַע אֶחָד, עָמַד לִפְנֵי אִמּוֹ וְנָשַׁק לָהּ. אָמַר לָהּ, אִמִּי, עַל אַבָּא שָׁאֲלוּ הַחֲכָמִים הַלָּלוּ, הַאִם אֹמַר לָהֶם? אָמְרָה לוֹ אִמּוֹ, בְּנִי, בָּדַקְתָּ אוֹתָם? אָמַר, הֲרֵי בָּדַקְתִּי וְלֹא מְצָאתִים כָּרָאוּי. לָחֲשָׁה לוֹ אִמּוֹ וְחָזַר אֲלֵיהֶם. אָמַר לָהֶם, אַתֶּם שְׁאַלְתֶּם עַל אַבָּא, וַהֲרֵי הִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם, וּבְכָל יוֹם שֶׁחֲסִידִים קְדוֹשִׁים הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ, הוּא סוֹחֵר אַחֲרֵיהֶם. וְאִם אַתֶּם קְדוֹשִׁים עֶלְיוֹנִים, אֵיךְ לֹא מְצָאתֶם אוֹתוֹ, הָלַךְ הַסּוֹחֵר אַחֲרֵיכֶם?

אֲבָל בַּהַתְחָלָה רָאִיתִי בָכֶם, וְכָעֵת רָאִיתִי בָכֶם, שֶׁאַבָּא לֹא רָאָה חֲמוֹר שֶׁלֹּא (שֶׁיִּהְיֶה) טָעַן אַחֲרָיו חֲמוֹר לִסְבֹּל עֹל הַתּוֹרָה. כֵּיוָן שֶׁלֹּא זְכִיתֶם שֶׁאַבָּא יִטְעַן אַחֲרֵיכֶם, לֹא אֹמַר לָכֶם מִיהוּ אַבָּא. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לְרַבִּי יִצְחָק, כְּנִדְמֶה לָנוּ, תִּינוֹק זֶה אֵינוֹ בֶּן אָדָם. אָכְלוּ, וְאוֹתוֹ תִּינוֹק הָיָה אוֹמֵר דִּבְרֵי תוֹרָה וְחִדּוּשֵׁי תוֹרָה. אָמְרוּ, הָבָה נְבָרֵךְ. אָמַר לָהֶם, נָאֶה אֲמַרְתֶּם, מִשּׁוּם שֶׁהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ לֹא מִתְבָּרֵךְ בִּבְרָכָה זוֹ אֶלָּא בְּהַזְמָנָה.

פָּתַח וְאָמַר, (תהלים לד) אֲבָרְכָה אֶת ה' בְּכָל עֵת וְגוֹ'. וְכִי מָה רָאָה דָוִד לוֹמַר אֲבָרְכָה אֶת ה'? אֶלָּא רָאָה דָוִד שֶׁצָּרִיךְ הַזְמָנָה, וְאָמַר אֲבָרְכָה. בִּגְלַל שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָדָם יוֹשֵׁב עַל שֻׁלְחָנוֹ, הַשְּׁכִינָה עוֹמֶדֶת שָׁם, וְהַצַּד הָאַחֵר עוֹמֵד שָׁם. כְּשֶׁמְּזַמֵּן הָאָדָם לְבָרֵךְ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַשְּׁכִינָה מִתְתַּקֶּנֶת (בְּהַזְמָנָה זוֹ) לְגַבֵּי מַעְלָה לְקַבֵּל בְּרָכוֹת, וְהַצַּד הָאַחֵר מִתְכּוֹפֵף. (וְאִם נִתְקֶנֶת בִּבְרָכוֹת לְגַבֵּי מַעְלָה וְהַצַּד הָאַחֵר אֵינוֹ בַּכְּלָל) וְאִם לֹא מַזְמִין הָאָדָם לְבָרֵךְ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַצַּד הָאַחֵר שׁוֹמֵעַ וּמְכַשְׁכֵּשׁ לִהְיוֹת לוֹ חֵלֶק בְּאוֹתָהּ בְּרָכָה.

וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה אֵין הַזְמָנָה בִּשְׁאָר הַבְּרָכוֹת? אֶלָּא אוֹתוֹ דְּבַר הַבְּרָכָה שֶׁמְּבָרְכִים עָלָיו, הוּא הַזְמָנָה. וּבֹא וּרְאֵה שֶׁכָּךְ זֶה, שֶׁזֶּה שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַפְּרִי, אוֹתוֹ פְּרִי הוּא הַזְמָנָה וּמְבָרְכִים עָלָיו, וְאֵין לוֹ חֵלֶק לַצַּד הָאַחֵר. וְקֹדֶם זֶה שֶׁהָיָה אוֹתוֹ פְּרִי בִּרְשׁוּת הַצַּד הָאַחֵר, לֹא מְבָרְכִים עָלָיו, וְכָתוּב (ויקרא יט) לֹא יֵאָכֵל, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יְבָרְכוּ עַל אוֹתוֹ הַפְּרִי וְלֹא יִתְבָּרֵךְ הַצַּד הָאַחֵר. כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מֵרְשׁוּתוֹ, יֵאָכֵל, וּמְבָרְכִים עָלָיו. וְהִיא הַזְמָנָה לִבְרָכָה. וְכֵן כָּל דִּבְרֵי הָעוֹלָם שֶׁמְּבָרְכִים עֲלֵיהֶם, כֻּלָּם הַזְמָנָה לִבְרָכָה, וְאֵין בָּהֶם חֵלֶק לַצַּד הָאַחֵר.

וְאִם תֹּאמַר, אַף כָּךְ לְבִרְכַּת זִמּוּן כּוֹס בְּרָכָה הָיְתָה הַזְמָנָה, מַדּוּעַ הָבָה וּנְבָרֵךְ? אֶלָּא הוֹאִיל וּבַתְּחִלָּה כְּשֶׁהָיָה שׁוֹתֶה אָמַר "בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן", הֲרֵי זֶה הָיָה הַזְמָנָה. וְכָעֵת לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן צְרִיכִים שִׁנּוּי לְהַזְמָנָה אַחֶרֶת, שֶׁהֲרֵי כּוֹס זוֹ הוּא לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְלֹא לַמָּזוֹן, וּמִשּׁוּם זֶה צָרִיךְ הַזְמָנַת הַפֶּה.

וְאִם תֹּאמַר, נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ זוֹהִי הַזְמָנָה, בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ זוֹהִי בְּרָכָה – כָּךְ זֶה בְּוַדַּאי. אֲבָל נְבָרֵךְ זוֹהִי הַזְמָנָה אַחֶרֶת, הַזְמָנָה שֶׁל בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן. (שֶׁל הַפֶּה) שֶׁהַקּוֹדֶמֶת הִיא הַהַזְמָנָה לְכוֹס שֶׁל בְּרָכָה סְתָם. וְכוֹס זוֹ, כֵּיוָן שֶׁנָּטַל, הִיא הַזְמָנָה אַחֶרֶת בְּמִלַּת נְבָרֵךְ לְגַבֵּי עוֹלָם הָעֶלְיוֹן, שֶׁכָּל מְזוֹנוֹת וּבְרָכוֹת יוֹצְאוֹת מִשָּׁם. וּמִשּׁוּם זֶה הוּא בְּדֶרֶךְ נִסְתָּר, שֶׁעוֹלָם הָעֶלְיוֹן הוּא נִסְתָּר וְאֵין אֵלָיו הַזְמָנָה, אֶלָּא בְּדַרְגָּה זוֹ כּוֹס בְּרָכָה. (שֶׁבְּמִלַּת נְבָרֵךְ) אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַשְׁרֵי חֶלְקֵנוּ שֶׁמִּיּוֹם הָעוֹלָם עַד כָּעֵת לֹא שָׁמַעְנוּ דְבָרִים אֵלּוּ, וַדַּאי הֲרֵי אָמַרְנוּ שֶׁזֶּה אֵינוֹ בֶּן אָדָם.

אָמַר לוֹ, בֵּן, מַלְאַךְ ה', אֲהוּבוֹ, מַה שֶּׁאָמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ בְרִיחִם עֲצֵי שִׁטִּים חֲמִשָּׁה לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן וְגוֹ', וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם וְגוֹ', וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לַיַּרְכָתַיִם יָמָּה – הֲרֵי הַרְבֵּה בְרִיחִים יֵשׁ כָּאן, וְיָדַיִם הֵם שְׁתַּיִם. אָמַר לוֹ, זֶהוּ שֶׁאָמַרְנוּ, מִפִּי הָאָדָם נִשְׁמָע מִיהוּ. אֲבָל הוֹאִיל וְלֹא הִשְׁגַּחְתֶּם – אֲנִי אֹמַר.

פָּתַח וְאָמַר, (קהלת ב) הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְגוֹ'. וְכִי אֵיפֹה עֵינָיו שֶׁל הָאָדָם? אֶלָּא בְּרֹאשׁוֹ! שֶׁמָּא בְּגוּפוֹ אוֹ בִּזְרוֹעוֹ, שֶׁהוֹצִיא אֶת הֶחָכָם יוֹתֵר מִכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם?! אֶלָּא הַפָּסוּק כָּךְ הוּא בְּוַדַּאי. שֶׁלָּמַדְנוּ, לֹא יֵלֵךְ אָדָם בְּגִלּוּי רֹאשׁ אַרְבַּע אַמּוֹת. מָה הַטַּעַם? שֶׁשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל רֹאשׁוֹ, וְכָל חָכָם עֵינָיו וּדְבָרָיו בְּרֹאשׁוֹ הֵם, בְּאוֹתוֹ שֶׁשּׁוֹרֶה וְעוֹמֵד עַל רֹאשׁוֹ.

וּכְשֶׁעֵינָיו שָׁם, יֵדַע שֶׁאוֹתוֹ אוֹר שֶׁדּוֹלֵק עַל רֹאשׁוֹ צָרִיךְ שֶׁמֶן, מִשּׁוּם שֶׁגּוּף הָאָדָם הִיא פְּתִילָה, וְאוֹר דּוֹלֵק לְמַעְלָה, וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ צָוַח וְאָמַר: (שם ט) וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר, שֶׁהֲרֵי הָאוֹר שֶׁבְּרֹאשׁוֹ צָרִיךְ שֶׁמֶן וְאוֹתָם מַעֲשִׂים טוֹבִים. וְלָכֵן הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, וְלֹא בְמָקוֹם אַחֵר.

אַתֶּם חֲכָמִים, וַדַּאי הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל רָאשֵׁיכֶם, אֵיךְ לֹא הִשְׁגַּחְתֶּם לָזֶה? שֶׁכָּתוּב וְעָשִׂיתָ בְרִיחִם וְגוֹ', לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הָאֶחָד. וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית. הָאֶחָד וְהַשֵּׁנִית אָמַר הַפָּסוּק, שְׁלִישִׁית וּרְבִיעִית לֹא אָמַר הַפָּסוּק. שֶׁהֲרֵי אֶחָד וְשֵׁנִית נֶחְשָׁבִים לִשְׁנֵי צְדָדִים, וּמִשּׁוּם זֶה הַחֶשְׁבּוֹן בִּשְׁנֵי אֵלֶּה.

בָּאוּ הֵם וּנְשָׁקוּהוּ. (כְּבַתְּחִלָּה) בָּכָה רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר, רַבִּי שִׁמְעוֹן, אַשְׁרֵי חֶלְקְךָ! אַשְׁרֵי הַדּוֹר! שֶׁהֲרֵי בִּזְכוּתְךָ אֲפִלּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן הֵם סְלָעִים רָמִים תַּקִּיפִים. בָּאָה אִמּוֹ. אָמְרָה לָהֶם, רַבּוֹתַי, בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם אַל תַּשְׁגִּיחוּ עַל בְּנִי, אֶלָּא רַק בְּעַיִן טוֹבָה. אָמְרוּ לָהּ, אַשְׁרֵי חֶלְקֵךְ אִשָּׁה כְּשֵׁרָה, אִשָּׁה בְּרוּרָה מִכָּל שְׁאָר הַנָּשִׁים, שֶׁהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּרַר חֶלְקֵךְ וְהֵרִים דִּגְלֵךְ עַל כָּל שְׁאָר נְשׁוֹת הָעוֹלָם!

אָמַר הַתִּינוֹק, אֲנִי לֹא פוֹחֵד מֵעַיִן רָעָה, שֶׁבֶּן דָּג גָּדוֹל וְנִכְבָּד אֲנִי, וְדָג לֹא פוֹחֵד מֵעַיִן רָעָה, שֶׁכָּתוּב (בראשית מח) וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. מַה זֶּה לָרֹב? לִרְבּוֹת עַל הָעַיִן. וְשָׁנִינוּ, מַה דְּגֵי הַיָּם הַמַּיִם מְכַסִּים עֲלֵיהֶם וְאֵין עַיִן רָעָה וְכוּ'. לָרֹב וַדַּאי, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, בְּתוֹךְ בְּנֵי הָאָדָם עַל הָאָרֶץ. אָמְרוּ, בֵּן, מַלְאַךְ ה', אֵין בָּנוּ עַיִן רָעָה, וְלֹא מִצַּד עַיִן רָעָה בָּאנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַסֶּה עָלֶיךָ בִּכְנָפָיו.

פָּתַח וְאָמַר, (שם) הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ וְגוֹ'. פָּסוּק זֶה אָמַר יַעֲקֹב בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. אִם בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אָמַר אוֹתוֹ, סוֹד חָכְמָה יֵשׁ בּוֹ. הַמַּלְאָךְ, קוֹרֵא לוֹ מַלְאָךְ, וְקוֹרֵא לוֹ שֵׁמוֹת אֲחֵרִים. מַדּוּעַ נִקְרָא כָּאן מַלְאָךְ? אֶלָּא כְּשֶׁהוּא שָׁלִיחַ מִלְמַעְלָה וּמְקַבֵּל זֹהַר מִתּוֹךְ אַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁלְּמַעְלָה, (שֶׁאָז) שֶׁכְּשֶׁמְּבָרְכִים אַבָּא וְאִמָּא לָזֶה, אוֹמְרִים לָהּ: בִּתִּי, לְכִי שִׁמְרִי בֵיתֵךְ! פִּקְדִי אֶת בֵּיתֵךְ! כָּךְ עֲשִׂי לְבֵיתֵךְ! לְכִי וְזוּנִי אוֹתָם. לְכִי, שֶׁאוֹתוֹ עוֹלָם שֶׁלְּמַטָּה מְחַכֶּה לָךְ, בְּנֵי בֵיתֵךְ מְחַכִּים לְמָזוֹן מִמֵּךְ! הֲרֵי לָךְ כָּל מַה שֶּׁתִּצְטָרְכִי לָתֵת לָהֶם. וְאָז הִיא מַלְאָךְ.

וְאִם תֹּאמַר, וַהֲרֵי בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת נִקְרָא מַלְאָךְ, וְלֹא בָא לָזוּן עוֹלָמוֹת, וְעוֹד, שֶׁבְּשֵׁם זֶה לֹא זָן אֶת הָעוֹלָמוֹת, אֶלָּא בַשֵּׁם שֶׁל הַשֵּׁם – כָּךְ זֶה בְּוַדַּאי. כְּשֶׁשָּׁלִיחַ מִתּוֹךְ אַבָּא וְאִמָּא, נִקְרָא מַלְאָךְ. וְכֵיוָן שֶׁשּׁוֹרֶה עַל מְקוֹמוֹת, עַל שְׁנֵי כְרוּבִים, שְׁמוֹ ה'.

כְּשֶׁנִּרְאָה לְמֹשֶׁה בַּתְּחִלָּה נִקְרָא מַלְאָךְ. לְיַעֲקֹב לֹא נִרְאָה כָּךְ, אֶלָּא בְדֻגְמָא, שֶׁכָּתוּב (שם כט) וְרָחֵל בָּאָה. זוֹ דְמוּת שֶׁל רָחֵל אַחֶרֶת, שֶׁכָּתוּב (ירמיה לא) כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע וְגוֹ', רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ. וְרָחֵל בָּאָה, סְתָם. עִם הַצֹּאן, הַדְּרָגוֹת שֶׁלָּהּ. אֲשֶׁר לְאָבִיהָ, וַדַּאי. וְכֻלָּם נִמְנוּ וְהִתְפַּקְּדוּ בְיָדֶיהָ. כִּי רֹעָה הִיא, הִיא מַנְהִיגָה אוֹתָם וּמֻפְקֶדֶת עֲלֵיהֶם.

וְכָךְ כָּתוּב בְּמֹשֶׁה, (שמות ג) וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ. וְאִם תֹּאמַר שֶׁשֶּׁבַח אַבְרָהָם יוֹתֵר, שֶׁלֹּא כָתוּב בּוֹ מַלְאָךְ – אֶלָּא (בראשית יח) וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְגוֹ'. שָׁם בְּאַבְרָהָם נִרְאָה לוֹ אֲדֹנָי, בְּאָלֶ"ף דָּלֶ"ת, בִּגְלַל שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמַן קִבֵּל בְּרִית. וּמַה שֶּׁעַד עַכְשָׁו הִתְכַּסָּה מִמֶּנּוּ, נִרְאָה לוֹ רִבּוֹן וְשַׁלִּיט, וְכָךְ נִרְאָה, שֶׁהֲרֵי אָז הִתְקַשֵּׁר בְּאוֹתָהּ דַּרְגָּה וְלֹא יוֹתֵר. וּמִשּׁוּם זֶה בְּשֵׁם שֶׁל אָדוֹן רִבּוֹן עָלָיו.

אֲבָל מֹשֶׁה שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ פֵרוּד, שֶׁכָּתוּב (שמות ג) מֹשֶׁה מֹשֶׁה, שֶׁאֵין טַעַם מַפְסִיק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית כב) אַבְרָהָם אַבְרָהָם, שֶׁמַּפְסִיק הַטַּעַם, בִּגְלַל שֶׁכָּעֵת שָׁלֵם מַה שֶׁלֹּא הָיָה לִפְנֵי כֵן. יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין אַבְרָהָם הַנּוֹכְחִי לְבֵין אַבְרָהָם שֶׁבַּתְּחִלָּה. אֲבָל מֹשֶׁה, מִיָּד שֶׁנּוֹלַד, אַסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה הָיְתָה עִמּוֹ, שֶׁכָּתוּב (שמות ב) וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא. וְכָתוּב (בראשית א) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב. מִיָּד נִקְשַׁר מֹשֶׁה בְּדַרְגָּתוֹ, וּמִשּׁוּם זֶה מֹשֶׁה מֹשֶׁה, וְלֹא מַפְסִיק הַטַּעַם.

וְלָכֵן לְגַבֵּי מֹשֶׁה הִקְטִין עַצְמוֹ, שֶׁכָּתוּב מַלְאַךְ ה'. יַעֲקֹב קָרָא לוֹ בְשָׁעָה שֶׁהָיָה מִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם. מַלְאָךְ, מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה יוֹרֵשׁ אוֹתָהּ לִשְׁלֹט. מֹשֶׁה בְּחַיָּיו. יַעֲקֹב לְאַחַר שֶׁהִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם. מֹשֶׁה בְּגוּף. יַעֲקֹב בְּרוּחַ. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מֹשֶׁה.

הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע, שֶׁלֹּא הִתְקָרֵב לְעוֹלָמִים לְצַד הָרָע, וְלֹא יָכֹל הָרָע לִשְׁלֹט בּוֹ. יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים, אָז יַעֲקֹב הָיָה מְתַקֵּן אֶת בֵּיתוֹ כְּאָדָם שֶׁהוֹלֵךְ לְבַיִת חָדָשׁ וּמְתַקְּנוֹ בְתִקּוּנָיו וּמְקַשְּׁטוֹ בְקִשּׁוּטָיו. יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים – אוֹתָם הַנּוֹדָעִים, אוֹתָם שֶׁנִּפְקְדוּ עַל הָעוֹלָם לִמְשֹׁךְ מֵהֶם בְּרָכוֹת, הֵם שְׁנֵי הַכְּרוּבִים. וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי, כָּעֵת הִתְקִין בֵּיתוֹ, וְהוּא הִתְעַלָּה בְּדַרְגָּתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁחִבּוּר הָיָה בְּיַעֲקֹב. הַגּוּף נִדְבַּק בְּמָקוֹם שֶׁהִצְטָרֵךְ, וּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹת אִתּוֹ.

לְאַחַר שֶׁאוֹתָם נְעָרִים מִתְבָּרְכִים כָּרָאוּי, אָז וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. דֶּרֶךְ הַדָּגִים לְהִתְרַבּוֹת בְּתוֹךְ הַמַּיִם, וְאִם יוֹצְאִים מִתּוֹךְ הַמַּיִם לַיַּבָּשָׁה, מִיָּד מֵתִים. אֵלּוּ לֹא כָּךְ, אֶלָּא הֵם מֵהַיָּם הַגָּדוֹל, וּגְדֻלָּתָם לְהִתְרַבּוֹת וּלְהִתְגַּדֵּל בְּקֶרֶב הָאָרֶץ הִיא, מַה שֶּׁאֵין כָּךְ בְּכָל הַדָּגִים שֶׁבָּעוֹלָם.

מַה כָּתוּב לְמַעְלָה? וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר. וְלֹא מָצָאנוּ לוֹ כָּאן בְּרָכוֹת, שֶׁהֲרֵי אַחַר כָּךְ בֵּרְכוֹ, שֶׁכָּתוּב (שם מט) בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף. אֶלָּא, כֵּיוָן שֶׁבֵּרַךְ אֶת הַנְּעָרִים הַלָּלוּ, בֵּרַךְ אֶת יוֹסֵף. שֶׁהֲרֵי לֹא יָכְלוּ לְהִתְבָּרֵךְ אֶלָּא מִתּוֹךְ יוֹסֵף, וּמִתּוֹךְ שֶׁהוּא נִסְתָּר וְלֹא נִרְאֶה בְגִלּוּי, כָּתוּב בְּנִסְתָּר – וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי. (לְכַסּוֹת עָלָיו) מִן הָאָבוֹת מִתְבָּרְכִים, וְלֹא מִמָּקוֹם אַחֵר. בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, זֶהוּ כִּסּוּי לְכַסּוֹת מַה שֶּׁצָּרִיךְ.

בָּאוּ וְנָשְׁקוּ אוֹתוֹ כְּמִקֹּדֶם. אָמְרוּ, הָבָה וּנְבָרֵךְ. אָמַר הוּא, אֲנִי אֲבָרֵךְ, שֶׁכָּל מַה שֶּׁשְּׁמַעְתֶּם עַד כָּאן מִמֶּנִּי הָיָה, וַאֲקַיֵּם בִּי (משלי כב) טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ. קוֹרְאִים בּוֹ יְבָרֵךְ. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁנָּתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל. מִלֶּחֶם וְאֹכֶל שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁלִּי אֲכַלְתֶּם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בֵּן אָהוּב שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲרֵי שָׁנִינוּ בַּעַל הַבַּיִת בּוֹצֵעַ וְאוֹרֵחַ מְבָרֵךְ. אָמַר לוֹ, אֵינִי בַּעַל הַבַּיִת וְאֵינְכֶם אוֹרְחִים. אֲבָל מָצָאתִי פָסוּק וַאֲקַיְּמוֹ, שֶׁהֲרֵי אֲנִי בְּוַדַּאי טוֹב עַיִן, בְּלִי שְׁאֵלוֹתֵיכֶם אָמַרְתִּי עַד עַתָּה, וְלֶחֶם וְאֹכֶל שֶׁלִּי אֲכַלְתֶּם.

לָקַח כּוֹס בְּרָכָה וּבֵרַךְ, וְיָדָיו לֹא יָכְלוּ לִסְבֹּל אֶת הַכּוֹס וְרָעֲדוּ. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְעַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן, אָמַר, (תהלים קטז) כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא. עָמַד הַכּוֹס עַל תִּקּוּנוֹ, וְהִתְיַשֵּׁב בִּימִינוֹ וּבֵרַךְ. בַּסּוֹף אָמַר: יְהִי רָצוֹן שֶׁלְּאֶחָד מֵאֵלֶּה יִמָּשְׁכוּ לוֹ חַיִּים מִתּוֹךְ (הַמֶּלֶךְ) עֵץ הַחַיִּים, שֶׁכָּל הַחַיִּים תְּלוּיִים בּוֹ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֶעֱרַב לוֹ, וְיִמְצָא עָרֵב לְמַטָּה שֶׁיַּסְכִּים בְּעַרְבוּתוֹ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ.

כֵּיוָן שֶׁבֵּרַךְ, סָתַם עֵינָיו רֶגַע אֶחָד, וְאַחַר כָּךְ פָּתַח אוֹתָם. אָמַר, חֲבֵרִים, שָׁלוֹם לָכֶם מֵרִבּוֹן הַטּוֹב שֶׁכָּל הָעוֹלָם שֶׁלּוֹ הוּא. תָּמְהוּ וּבָכוּ, וּבֵרְכוּהוּ. לָנוּ אוֹתוֹ לַיְלָה. בַּבֹּקֶר הִשְׁכִּימוּ וְהָלְכוּ. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן סִפְּרוּ לוֹ אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה. תָּמַהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר, בֶּן סֶלַע תַּקִּיף הוּא וְרָאוּי הוּא לְכָךְ, וְיוֹתֵר מִמַּה שֶּׁלֹּא חָשׁוּב בֶּן אָדָם, בְּנוֹ שֶׁל רַב הַמְנוּנָא סָבָא הוּא. הִזְדַּעֲזַע רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, עָלַי לָלֶכֶת לִרְאוֹת אוֹתוֹ נֵר דּוֹלֵק. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, זֶה לֹא עוֹלֶה בַשֵּׁם בָּעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי דָּבָר עֶלְיוֹן יֵשׁ בּוֹ. וְסוֹד הוּא, שֶׁהֲרֵי אוֹר הַשֶּׁמֶן (הַהַמְשָׁכָה) שֶׁל אָבִיו מֵאִיר עָלָיו, וְסוֹד זֶה לֹא מִתְפַּשֵּׁט בֵּין הַחֲבֵרִים.

יוֹם אֶחָד הָיוּ הַחֲבֵרִים יוֹשְׁבִים וּמִתְנַגְּחִים אֵלֶּה בְאֵלֶּה, וְהָיוּ שָׁם רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי אַבָּא וְרַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי וּשְׁאָר הַחֲבֵרִים. אָמְרוּ, הֲרֵי כָּתוּב (דברים ב) אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה וְגוֹ'. בִּגְלַל רוּת וְנַעֲמָה שֶׁהָיוּ עֲתִידִים לָצֵאת מֵהֶם. צִפּוֹרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה שֶׁהָיְתָה מִמִּדְיָן, וְיִתְרוֹ וּבָנָיו שֶׁיָּצְאוּ מִמִּדְיָן, שֶׁהָיוּ כֻלָּם צַדִּיקֵי אֱמֶת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְעוֹד מֹשֶׁה שֶׁגִּדְּלוּהוּ בְמִדְיָן, וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, (במדבר לא) נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים. אִם כָּךְ, מַשּׂוֹא פָנִים יֵשׁ בַּדָּבָר, שֶׁיּוֹתֵר רְאוּיִם בְּנֵי מִדְיָן לְהִנָּצֵל מִמּוֹאָב.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, לֹא דוֹמֶה מִי שֶׁעָתִיד לִלְקֹט תְּאֵנִים לְמִי שֶׁכְּבָר לִקֵּט אוֹתָן. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר, אַף עַל גַּב שֶׁכְּבָר לִקֵּט לָהֶם, שֶׁבַח הוּא. אָמַר לוֹ, מִי שֶׁלֹּא לִקֵּט תְּאֵנִים, שׁוֹמֵר אֶת הַתְּאֵנָה תָּמִיד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהּ פְּגָם בִּשְׁבִיל הַתְּאֵנִים שֶׁעֲתִידָה לְהָבִיא. כֵּיוָן שֶׁלִּקֵּט תְּאֵנִים, עוֹזֵב אֶת הַתְּאֵנָה, וְיוֹתֵר לֹא שׁוֹמֵר אוֹתָהּ.

כָּךְ מוֹאָב, שֶׁעֲתִידָה לְהָבִיא אוֹתָן תְּאֵנִים, שָׁמַר אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב. מִדְיָן שֶׁנָּתַן כְּבָר תְּאֵנִים וְלִקְּטוּ אוֹתָן, כָּתוּב (במדבר כה) צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים. שֶׁהֲרֵי מִכָּאן וָהָלְאָה תְּאֵנָה זוֹ לֹא עֲתִידָה לְהָבִיא פֵרוֹת, וּמִשּׁוּם זֶה רְאוּיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ. פָּתַח וְאָמַר, וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן וְגוֹ'. מוֹאָב הֵם מֻתָּרִים, וּמִשּׁוּם אוֹתָן תְּאֵנִים שֶׁעָתִיד מוֹאָב לְהוֹצִיא לָעוֹלָם נִצְּלוּ מֵעֹנֶשׁ.

 

 

 

 

כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמו (משלי כג)

עוֹד מַעֲשֵׂה בְּרַבִּי בּוֹן

(זוהר חדש ב' רות ל, ב)

רַבִּי בּוֹן הִטְעִין יוֹם אֶחָד אַחֲרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי בַּעֲלִיַּת סֶלַע אֶחָד, בְּרוּם הָהָר. רָאוּ צִפּוֹר אַחַת נוֹדֶדֶת מִגּוֹזָלֶיהָ, וַאֲחֵרִים בָּאִים, וּמָרְטוּ אֶת כְּנָפֶיהָ, וְעָלֶיהָ אָמַר אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה, (משלי כג) כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ.

בְּעוֹד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, רָאוּ נָחָשׁ אֶחָד שֶׁהוֹרֵג אָדָם וְהוֹלֵךְ לוֹ, וְרָאוּ אַרְיֵה שֶׁטּוֹרֵף אֹזֶן וְאוֹכֵל. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַה תּוֹעֶלֶת לוֹ לַנָּחָשׁ הַזֶּה שֶׁטּוֹרֵף לְחִנָּם?

פָּתַח וְאָמַר, (איוב ט) אֲשֶׁר בִּשְׂעָרָה יְשׁוּפֵנִי וְהִרְבָּה פְצָעַי חִנָּם. אֲשֶׁר בִּשְׂעָרָה – זֶה הַשָּׂטָן, שֶׁדַּרְכּוֹ כְּנָחָשׁ, טוֹרֵף וְהוֹרֵג לְחִנָּם וְלֹא מוֹעִיל לוֹ. יְשׁוּפֵנִי – כָּתוּב כָּאן יְשׁוּפֵנִי, וְכָתוּב שָׁם הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ. וּמִשּׁוּם שֶׁבִּשְׂעָרָה יְשׁוּפֵנִי, הִרְבָּה פְצָעַי חִנָּם. שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַזִּיק חִנָּם, וְטוֹרֵף טֶרֶף לְחִנָּם.

וְאִם תֹּאמַר שֶׁעוֹשֶׂה בְּלִי רְשׁוּת – וְהִנֵּה כָּתוּב רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ? וְכָתוּב (קהלת י) אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא לָחַשׁ. נָחָשׁ אֵינוֹ נוֹשֵׁךְ עַד שֶׁלּוֹחֲשִׁים לוֹ מִלְמַעְלָה. שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, יֵשׁ שֶׁלּוֹחֲשִׁים לוֹ מִלְמַעְלָה, וְלֹא נוֹדָע אֵלָיו אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ, וְהוֹרֵג אֶת מִישֶׁהוּ אַחֵר. אַשְׁרֵי מִי שֶׁלֹּא נוֹדָע אֵלָיו וְלֹא נִרְשָׁם לְפָנָיו.

מַה כָּתוּב בֶּאֱלֶימֶלֶךְ? (רות א) וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ. כֵּיוָן שֶׁנִּרְשַׁם אֶצְלוֹ, הִסְטִין בַּדִּין עָלָיו, עַד שֶׁהָרַג אוֹתוֹ, שֶׁכָּתוּב וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ. כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בּוֹ, הִתְחִיל בְּבָנָיו, וְהַכֹּל בָּעֹנֶשׁ שֶׁל הַדַּיָּן, שֶׁאֵין עֹנֶשׁ כָּעֹנֶשׁ שֶׁל הַדִּין. שֶׁלֹּא יֹאמַר הַדַּיָּן שֶׁהוּא נֶעֱנָשׁ לְבַדּוֹ, אֶלָּא הוּא וּבָנָיו וְכָל בֵּיתוֹ יִתָּפְסוּ בְּחֵטְא הַדִּין.

הַדַּיָּן יֵשׁ לוֹ לִרְדֹּף וְלָדַעַת אַחֲרֵי מַעֲשֵׂי בְּנֵי הָעִיר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִתְפָּס בַּחֲטָאֵיהֶם. שֶׁלֹּא יֹאמַר הַדַּיָּן, אֲנִי כְּדֵי לָדוּן דִּין בֵּין אִישׁ לַחֲבֵרוֹ, וְלֹא יוֹתֵר. אֶלָּא כָּל מַעֲשֵׂי בְּנֵי הָעִיר תְּלוּיִים עַל צַוָּארוֹ. וְאִם אוֹטֵם עֵינָיו מִמַּעֲשֵׂי הָעִיר, הוּא נִתְפָּס בַּחֲטָאֵיהֶם.

אֱלֶימֶלֶךְ יָכוֹל הָיָה לַעֲמֹד וּלְהָגֵן עַל דּוֹרוֹ, וְצַדִּיק הָיָה. בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִתְעוֹרֵר בְּדִין עַל הָעוֹלָם, הוּא מַשְׁגִּיחַ בְּרָאשֵׁי הָעָם, וְרָצָה לְכַסּוֹת עַל אֱלֶימֶלֶךְ. בָּרִאשׁוֹנָה מַה כָּתוּב? אִישׁ סְתָם, וְלֹא כָתוּב מִי הוּא. מִיָּד קָם הַמְקַטְרֵג וְאָמַר, וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ, שֶׁהוּא נִרְשָׁם וְנוֹדָע הוּא וְכָל בֵּיתוֹ.

מִכָּאן לָמַדְנוּ, שֶׁאֵין דַּיָּן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר שֶׁלֹּא נִרְשָׁם וְנוֹדָע אֶצְלוֹ לְמַעְלָה. וּבְשָׁעָה שֶׁמִּתְעוֹרֵר הַדִּין עַל הָעוֹלָם, הוּא נִדּוֹן בָּרִאשׁוֹנָה, שֶׁכָּתוּב שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים.

 

הָגוֹ רָשָׁע לִפְנֵי מֶלֶךְ (משלי כה)

חֻמְרַת הַחַטָּאִים הַגְּלוּיִם

(זוהר ח"א ספר בראשית פרשת בראשית (נז ע"ב)

רַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה הוֹלֵךְ יוֹם אֶחָד בְּשַׁעֲרֵי טְבֶרְיָה. רָאָה בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ קוֹשְׁרִים בְּקֶשֶׁר הַקֶּשֶׁת בְּכַדֵּי חֶרֶס. אָמַר, וּמַה חֵטְא זֶה בְּגָלוּי לְהַרְגִּיז אֶת רִבּוֹנָם? נָתַן עֵינוֹ בָהֶם וְנִזְרְקוּ לְתוֹךְ הַיָּם וּמֵתוּ.

 

בֹּא רְאֵה, כָּל חֵטְא שֶׁנַּעֲשֶׂה בְּגָלוּי, דּוֹחֶה אֶת הַשְּׁכִינָה מֵהָאָרֶץ וּמְסַלֵּק אֶת דִּיּוּרָהּ מִן הָעוֹלָם. אֵלֶּה הָיוּ הוֹלְכִים בְּרֹאשׁ זָקוּף וְעוֹשִׂים חֲטָאֵיהֶם בְּגָלוּי, וְדָחוּ אֶת הַשְּׁכִינָה מֵהָעוֹלָם, עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּחָה אוֹתָם וְהֶעֱבִיר אוֹתָם מִמֶּנּוּ. וְעַל זֶה כָּתוּב (משלי כה) הָגוֹ רָשָׁע לִפְנֵי מֶלֶךְ וְגוֹ', הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף וְגוֹ'.

תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזֶה אֶרֶץ (משלי ל)

סִבַּת רְעִידַת הָאֲדָמָה

(זוהר ח"ב פרשת שמות יז, ב)

רַבִּי יִצְחָק פָּגַשׁ בְּאוֹתוֹ הַר, וְרָאָה אִישׁ אֶחָד יָשֵׁן תַּחַת הָאִילָן. יָשַׁב שָׁם. עַד שֶׁיָּשַׁב, רָאָה שֶׁהָאָרֶץ מִתְחַלְחֶלֶת, וְנִשְׁבַּר אוֹתוֹ אִילָן וְנָפַל, וְרָאָה בְּקִיעִים וְגֻמּוֹת בָּאָרֶץ, וְהָאָרֶץ עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת.

הִתְעוֹרֵר אוֹתוֹ הָאִישׁ, וְצָוַח כְּנֶגֶד רַבִּי יִצְחָק וְאָמַר לוֹ: יְהוּדִי יְהוּדִי, תִּבְכֶּה וְתִנְהַם, שֶׁעַכְשָׁו מַעֲמִידִים בָּרָקִיעַ גָּדוֹל מְמֻנֶּה אֶחָד שַׁלִּיט עֶלְיוֹן, וְהוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם הַרְבֵּה רַע, וּרְעִידַת הָאֲדָמָה הַזֹּאת הָיְתָה בִּגְלַלְכֶם. שֶׁכָּל פַּעַם שֶׁרוֹעֶדֶת הָאָרֶץ, כְּשֶׁקָּם מְמֻנֶּה שֶׁיַּעֲשֶׂה עִמָּכֶם רַע.

תָּמַהּ רַבִּי יִצְחָק וְאָמַר, וַדַּאי כָּתוּב (משלי ל) תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזֶה אֶרֶץ, וְכָתוּב תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ. מְמֻנֶּה שֶׁהָיָה [מְמֻנֶּה] תַּחַת שִׁלְטוֹן אַחֵר וּמָלַךְ, וְנָתְנוּ לוֹ שִׁלְטוֹן, וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁשּׁוֹלֵט בְּיִשְׂרָאֵל.

יַתְמוּת רוּחָנִית

 

 

 

 

 

 

שער

ספר

סִפּוּרֵי מִשְׁלֵי

מהבעש"ט הקדוש ותלמידיו

ספר י': מספר זוהר שיר השירים חלק ב'

מלוקט מדרשי חז"ל ומקדושי עליון ארזי הלבנון, שרפי מעלה, מספרים הקדושים, ומסיפורי חסידים, עם הוספות חדשות

בגודל מעלת ספר משלי, ועל סדר פסוקי משלי

סיפורים נפלאים ממדרשי חז"ל ומצדיקים קדושים מאורי עליון שרפי מעלה מספרים הקדושים, וגודל קדושתו ומעלתו הנפלאה.

גדולים מעשי הצדיקים חוצבים להבות אש, מלהיבים נפש האדם, מדריך ומורה דרך להתעלות בטהרה וקדושה. בו ימצאו רבנים, מגידי שיעור וראשי ישיבות, מלמדים ומחנכים את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. גם כל בני אדם ימצאו בו הדרכה נפלאה איך להדריך את ביתם לתורה ויראת שמים.

תפילתנו, כי הלימוד בספר הזה יעשה פירות, ויטהרו הלבבות, ותרבה הדעת להתקרב לאבינו שבשמים, כמאמר הבעש"ט הק’ זי"ע וזל"ק: כל מי שמספר בשבחי צדיקים, כאילו עוסק במעשה מרכבה ונזכה שיחוש לגאלנו בקרוב ברחמים, ובזכות לימוד דברי התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי יתקיים בנו ההבטחה בדא יפקון מן גלותא ברחמי, בב"א.

יצא לאור וכו'

חודש מנחם אב תשע"ד

פנים הספר

ספר

סיפורי משלי

מלוקט מחז"ל ומקדושי עליון שרפי מעלה מספרים הקדושים, ומסיפורי חסידים, עם הוספות חדשות

בגודל מעלת ספר משלי ועל סדר פסוקיו

כתובות ס"ב ע"ב – ס"ג.

עמל התורה ללא הפסק שנים

אבות פרק ד מי"ד. רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר, הֱוֵי גוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה וְאַל תֹּאמַר שֶׁהִיא תָבוֹא אַחֲרֶיךָ, שֶׁחֲבֵרֶיךָ יְקַיְּמוּהָ בְיָדֶךָ. וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן:

רבי חנניה בן חכינאי הוה קאזיל לבי רב בשילהי הלוליה דר"ש בן יוחאי אמר ליה איעכב לי עד דאתי בהדך לא איעכבא ליה אזל יתיב תרי סרי שני בבי רב עד דאתי אישתנו שבילי דמתא ולא ידע למיזל לביתיה אזל יתיב אגודא דנהרא שמע לההיא רביתא דהוו קרו לה בת חכינאי בת חכינאי מלי קולתך ותא ניזיל אמר שמע מינה האי רביתא דידן אזל בתרה הוה יתיבא דביתהו קא נהלה קמחא דל עינה חזיתיה סוי לבה פרח רוחה אמר לפניו רבונו של עולם ענייה זו זה שכרה בעא רחמי עלה וחייה, רבי חמא בר ביסא אזיל יתיב תרי סרי שני בבי מדרשא כי אתא אמר לא איעביד כדעביד בן חכינאי עייל יתיב במדרשא שלח לביתיה אתא ר' אושעיא בריה יתיב קמיה הוה קא משאיל ליה שמעתא חזא דקא מתחדדי שמעתיה חלש דעתיה אמר אי הואי הכא הוה לי זרע כי האי על לביתיה על בריה קם קמיה הוא סבר למשאליה שמעתתא קא בעי אמרה ליה דביתהו, מי איכא אבא דקאים מקמי ברא קרי עליה רמי בר חמא החוט המשולש לא במהרה ינתק (קהלת ד יב) זה ר' אושעיא בנו של רבי חמא בר ביסא, ר"ע רעיא דבן כלבא שבוע הוה חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי אמרה ליה אי מקדשנא לך אזלת לבי רב אמר לה אין איקדשא ליה בצינעה ושדרתיה שמע אבוה אפקה מביתיה אדרה הנאה מנכסיה אזיל יתיב תרי סרי שנין בבי רב כי אתא אייתי בהדיה תרי סרי אלפי תלמידי שמעיה לההוא סבא דקאמר לה עד כמה קא מדברת אלמנות חיים אמרה ליה אי לדידי ציית יתיב תרי סרי שני אחריני אמר ברשות קא עבידנא הדר אזיל ויתיב תרי סרי שני אחריני בבי רב כי אתא אייתי בהדיה עשרין וארבעה אלפי תלמידי שמעה דביתהו הות קא נפקא לאפיה אמרו לה שיבבתא שאילי מאני לבוש ואיכסאי אמרה להו יודע צדיק נפש בהמתו כי מטיא לגביה נפלה על אפה קא מנשקא ליה לכרעיה הוו קא מדחפי לה שמעיה, אמר להו שבקוה, שלי ושלכם שלה הוא, שמע אבוה דאתא גברא רבה למתא אמר איזיל לגביה אפשר דמפר נדראי, אתא לגביה אמר ליה אדעתא דגברא רבה מי נדרת אמר ליה אפילו פרק אחד ואפילו הלכה אחת, אמר ליה אנא הוא נפל על אפיה ונשקיה על כרעיה ויהיב ליה פלגא ממוניה, ברתיה דר"ע עבדא ליה לבן עזאי הכי והיינו דאמרי אינשי רחילא בתר רחילא אזלא כעובדי אמה כך עובדי ברתא רב יוסף בריה דרבא שדריה אבוהי לבי רב לקמיה דרב יוסף פסקו ליה שית שני כי הוה תלת שני מטא מעלי יומא דכפורי אמר איזיל ואיחזינהו לאינשי ביתי שמע אבוהי שקל מנא ונפק לאפיה אמר ליה זונתך נזכרת איכא דאמרי אמר ליה יונתך נזכרת איטרוד לא מר איפסיק ולא מר איפסיק.

 

סנהדרין דף ק"א.

גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה. (משלי פרק כ"ה א)

אמר רבה בר בר חנה כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו, אמר להן חמה עזה יש בעולם התחילו הן בוכין ורבי עקיבא משחק אמרו לו למה אתה משחק, אמר להן, וכי מפני מה אתם בוכים אמרו לו אפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה, אמר להן לכך אני משחק כל זמן שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה ואין שמנו מבאיש ואין דובשנומדביש אמרתי שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו ועכשיו שאני רואה רבי בצער אני שמח אמר לו עקיבא כלום חיסרתי מן התורה כולה אמר לו לימדתנו רבינו כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז ו), תנו רבנן כשחלה רבי אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו רבי טרפון ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא נענה רבי טרפון ואמר טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים, שטיפה של גשמים בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא, נענה רבי יהושע ואמר טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה, שגלגל חמה בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא, נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר טוב אתה לישראל יותר מאב ואם שאב ואם בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא, נענה רבי עקיבא ואמר חביבין יסורין, אמר להם סמכוני ואשמעה דברי עקיבא תלמידי שאמר חביבין יסורין אמר לו עקיבא זו מנין לך אמר מקרא אני דורש בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים [וגו'] ויעש הרע בעיני ה' גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה וכי חזקיה מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה ולמנשה בנו לא לימד תורה אלא מכל טורח שטרח בו ומכל עמל שעמל בו לא העלהו למוטב אלא יסורין שנאמר וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחוחים ויאסרוהו בנחשתים ויוליכהו בבלה וכתיב ובהיצר לו חילה את פני ה' אלהיו ויכנע מאד מלפני (ה') אלהי אבותיו ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחינתו וישיבהו ירושלים למלכותו וידע מנשה כי ה' הוא האלהים הא למדת שחביבין יסורין תנו רבנן שלשה באו בעלילה אלו הן קין עשו ומנשה קין דכתיב גדול עוני מנשוא אמר לפניו רבונו של עולם כלום גדול עוני מששים ריבוא שעתידין לחטוא לפניך ואתה סולח להם עשו דכתיב הברכה אחת היא לך אבי מנשה בתחילה קרא לאלוהות הרבה ולבסוף קרא לאלהי אבותיו.

 

עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ. (משלי פרק ד כה)

היהודי הק' אמר נתחדש לי כעת ק"נ חידושי הלכות בדין פסיק רישא

עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך. פעם אחת נסע היהודי הקדוש זצללה"ה עם תלמידו ה"ר פרץ זצ"ל על הדרך וכשישבו על העגלה אמר היהודי זצ"ל, פרץ הנה נתחדש לי כעת ק"נ חידושי הלכות בדין פסיק רישא קבל נא אותם ממני והשיב לו ה"ר פרץ רבי לאו מוחי סביל דא, לקבל אותם כעת, בפעם אחת ואמר לו א"כ אמור לי עכ"פ איזה פסוק ואומר עליו תורה ואמר לו ה"ר פרץ הפסוק הנ"ל ואמר היהודי זצ"ל עיניך רומז על הצדיקים שהם עיני העדה לנוכח יביטו הם מביטים תמיד רק לנוכח השי"ת, ועפעפיך רומז על הצדיקים הגדולים שהמה חשובים אצל השי"ת כעפעפי עיניו של אדם, המה יישירו נגדך רצה לומר אפילו מי שהוא כנגד השי"ת ח"ו ואינו הולך בדרך הישר ג"כ המה מיישרין אותו שילך בדרך הישר מקרבים אותו להשי"ת (נפלאות היהודי הק' מספר על"ץ)

 

א. רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶֹךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ. משלי (ג ח)

ב. כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא: משלי (ד כב)

ג. שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב. משלי (טו כג)

ד. כִּי נָעִים כִּי תִשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ יִכֹּנוּ יַחְדָּו עַל שְׂפָתֶיךָ. משלי (כב יח)

עירובין דף נ"ד ע"א

סגולה מובטחת לזיכרון התלמיד

ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה קא גריס בלחישה בטשה ביה אמרה ליה לא כך כתוב ערוכה בכל ושמורה (שמואל ב, כג ד) אם ערוכה ברמ"ח אברים שלך משתמרת, ואם לאו אינה משתמרת, תנא תלמיד אחד היה לרבי אליעזר שהיה שונה בלחש לאחר שלש שנים שכח תלמודו תנא תלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שנתחייב בשריפה למקום אמרו הניחו לו אדם גדול שמש אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא: פתח פומיך קרי פתח פומיך תני כי היכי דתתקיים ביך ותוריך חיי שנאמר (משלי ד כב) כי חיים הם למצאיהם ולכל בשרו מרפא אל תקרי למצאיהם אלא למוציאיהם בפה אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא חטוף ואכול חטוף ואישתי דעלמא דאזלינן מיניה כהלולא דמי אמר ליה רב לרב המנונא בני אם יש לך היטב לך שאין בשאול תענוג ואין למות התמהמה ואם תאמר אניח לבני חוק בשאול מי יגיד לך בני האדם דומים לעשבי השדה הללו נוצצין והללו נובלין אמר רבי יהושע בן לוי המהלך בדרך ואין עמו לוייה יעסוק בתורה שנאמר (שם א ט) כי לוית חן הם, חש בראשו יעסוק בתורה שנאמר כי לוית חן הם לראשך, חש בגרונו יעסוק בתורה, שנאמר וענקים לגרגרתיך, חש במעיו יעסוק בתורה, שנאמר רפאות תהי לשרך חש בעצמותיו יעסוק בתורה שנאמר ושקוי לעצמותיך, חש בכל גופו יעסוק בתורה שנאמר (שם ד כב) לכל בשרו מרפא, אמר רב יהודה ברבי חייא בא וראה שלא כמידת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם מדת בשר ודם אדם נותן סם לחבירו לזה יפה ולזה קשה, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן נתן תורה לישראל סם חיים לכל גופו, שנאמר ולכל בשרו מרפא, אמר רב אמי מאי דכתיב כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך אימתי דברי תורה נעימים בזמן שתשמרם בבטנך, ואימתי תשמרם בבטנך בזמן שיכנו יחדו על שפתיך, רבי זירא אמר מהכא (משלי טו כג) שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב אימתי שמחה לאיש בזמן שמענה בפיו לשון אחר אימתי שמחה לאיש במענה פיו בזמן שדבר בעתו מה טוב, רבי יצחק אמר מהכא כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו אימתי קרוב אליך בזמן שבפיך ובלבבך לעשותו, רבא אמר מהכא תאות לבו נתתה לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה אימתי תאות לבו נתתה לו בזמן שארשת שפתיו בל מנעת סלה, רבא רמי כתיב תאות לבו נתתה לו וכתיב וארשת שפתיו בל מנעת סלה, זכה תאות לבו נתתה לו, לא זכה וארשת שפתיו בל מנעת סלה.

הגה"ק בעל החיד"א זיע"א

לימוד בקול סגולה: א'. לזיכרון ב'. ולאריכות ימים

בפקודיך אשיחה וכו'. אפשר דהלימוד בקול מועיל לזכרון כמו שאמרו בעירובין דף נ"ד.[אמר רב אמי מאי דכתיב (משלי כב יח) כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך, אימתי דברי תורה נעימים בזמן שתשמרם בבטנך, ואימתי תשמרם בבטנך בזמן שיכנו יחדו על שפתיך, רבי זירא אמר מהכא (משלי טו כג) שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב אימתי שמחה לאיש בזמן שמענה בפיו לשון אחר אימתי שמחה לאיש במענה פיו בזמן שדבר בעתו מה טוב, רבי יצחק אמר מהכא כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו אימתי קרוב אליך בזמן שבפיך ובלבבך לעשותו] וכח הדיבור גדול, כמו שמצינו דצדיק ורשע לא קאמר, שדיבורו הוא גזרה, והגם שהכל גלוי וצפוי לפניו יתברך, הדיבור יש לו כח והרי גזרה ומשם יש ללמוד דהדיבור הוא ענין גדול, וכמו שכתב הרב "דעת חכמה". גם אמרו פרק קמא דנדה האי צורבא מרבנן דאמר הלכתא לימא טעמא כי היכי דלדכר. ושתים, זו מלבד דיועילו לזכרון, עוד בה הם סגולה לאריכות ימים, כמו שאמרו שם בעירובין פתח פומך קרי וכו', כי היכי דתוריך חיי ותתקיים ביך, והמתעסקים בהלכה מאריכין ימים, כמו שאמרו בשבת דף ס"ג למיימינים בה אורך ימים איכא, ופירש"י לחד לישנא שמפשפשין טעמי הדבר, עיי"ש וז"ש בפקודיך אשיחה כלומר אדבר בקול ואביטה ארחתיך דהכל צפוי וצדיק ורשע לא קאמר, שמע  מינה שהדיבור עושה רושם, ולכך בפקודיך אשיחה גם בחקתיך אשתעשע, אתעסק להבין טעם הדבר. לכן לא אשכח דבריך. ע"כ. (יוסף תהילות להחיד"א קי"ט ב)

אגרא דבי הילולי מילי (ברכות ו ע"ב), וצ"ב העניין והטעם בזה, וכבר נאמרו הרבה טעמים בזה, ואפשר עוד לומר בזה עפ"י מש"כ זקה"ק בעל הקדושת לוי זיע"א בפרשת בשלח, אז ישיר משה ובנ"י את השירה לאמור פירוש: שרק ע"י האמירה הדיבור מתרבה השמחה יותר ויותר, משא"כ ללא דיבור השמחה נפסקת עיי"ש בדבריו הקדושים בטו"ט. ועפי"ז אפ"ל, דזהו "אגרא דבי הילולי מילי" מטעם דאז יש קיום לשמחה תמידית, משא"כ ללא מילי היא נפסקת, ובסייעתא דשמיא נראה לי להביא ראיה לדברינו מדברי הגמרא עירובין (נד ע"א), מדברי הכתוב (משלי טו כג) "שמחה לאיש במענה פיו", אימתי שמחה לאיש, בשעה שמענה בפיו, ע"כ. ופירוש דברי הגמרא, אימתי יש שמחה בשעה שיש לו מענה, כן פירש"י ז"ל. וברש"ש שם ועוד, פירשו דמענה לשון "וענית ואמרת" בקול גדול, דאז יש שמחה כשמרים את קולו, וזה ממש דברי הקדושת לוי, ודפח"ח. (דברי המלקט י. ל. טאוב)

 

למה לו לאכול ולשתות הרבה כדי לזון אם יש לו מזון השמחה

…וזה הפשט בפסוק לויתן זה הצדיקים יצרת לשחק בו (תהלים קד כו), שיצירתו בעולם לא היתה לאכול ולשתות, כדרך שאר האנשים, רק לשחק בו, השחוק ושמחה של עבודתו הוי מזונו, אבל כולם היינו כל העולם כולו, אליך ישברון לתת את אכלם דייקא, בעתו, דכל בני העולם משתוקקים ונכספים אל לחם לאכול, ולא כן לויתן הזה הוא שבע רק ע"י שמחה של תורתו וקדושתו והבן, ובזה יש לפרש, שמחה לאיש במענה פיו (משלי טו כג) פירוש דאיש גדול כזה אשר הוא בעל השמחה ויש לו כח הון, על ידי שמחתו הלא במענה פיו הוא יוכל לענות את פיו, בעינוי וצום, כי למה לו לאכול ולשתות הרבה כדי לזון אם יש לו מזון השמחה והבן כח שמחה, כזה היה לו בהשמיעו קול מליצותי"ו חכמותיו וכן עד היום כשמוע סיפורי נפלאותיו, מתעוררת שמחה וגיל עונג הנפש מדברותיו, א"כ איפוא ואיך נסתור הון יקר כזה ואלתמנע טוב מבעליו.  (נפלאות תפארת שלמה)

 

 

רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ. משלי (כד ז)

ראמות לאויל יפתח חכמות פיו במדרש יש ג' משלים על פסוק זה א' שהיה כיכר מונח בשמי קורה, אמרו מי יכול לעלות אליו וליטול אותו, ואמר הפקח, אני אקשור סולם בסולם עד שאגיע אליו וכך עשה.

ב' שהיה בור עמוק ותוכו מים יפים וצוננים, ולא היה שום אדם יכול לשאוב מן הבור, מה עשה פיקח אחד קשר נימין בנימין, וחבל בחבל עד שדלה ממנה.

משל ג' למלך אחד ששכר פועלים לשפוך לתוך חביות מנוקבת, היה שם פיקח אחד, אמר מה איכפת לי הלא שכר מלאכה אני נוטל.

אמר אדמו"ר הגאה"ק מהר"ם מקאצק זצ"ל החילוק שבין אלו המשלים, הראשון היה פיקח בזה שאמר כי האיך היה יכול להגיע עד שמי קורה אותו שהניח הכיכר, כמו שהיא הגיע כן אנכי אגיע שם ליטול אותו.

השני היה פיקח יותר שאמר אף על פי שלא יוכל שום אדם לשאוב אני אוכל לשאוב.

השלישי היה יותר חכם, שאמר אף על פי שגם אני לא אעשה כמוהם, אבל מה איכפת לי אני עושה את שלי ושכר אני נוטל. (נפלאות החדשות ראדזימין – משלי)

שמעתי בשם צדיק אחד זצ"ל על המשל מהפקח מהו חכמתו של הפיקח שקשר נימין בנימין וחבל בחבל, ואמר, שחכמתו הוא שאין צריך לחפש ממקומות רק במקומו יש עצה, האיך לשאוב ממנה. שם

 

משלי (פרק ל"א יח) טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ:

שמעתי שמי שטועם פעם אחת מנועם זיו אלוקותו יתברך, על ידי זה, לא יכבה אפילו בעת שרחוק הוא, ודומה לו כמו לילה.

סגולה מובטחת לפרנסה להיות ניעור וללמוד בלילה

ותקם בעוד לילה הרה"ק רבי שמחה  בונם מפרשיסחא זי"ע אמר סגולה לפרנסה שיקום בכל לילה שיקום בכל לילה ויהיה לו פרנסה בודאי ועל זה צווח הפסוק ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה. שם ע"כ.

מעשיות מן המדרש על ספר משלי:

הלומד תורה וחכמה חשוב לפני הקב"ה כמו שברא שמים וכאילו העמיד כל העולם כולו

כתב במדרש משלי: חכמות בנתה ביתה (משלי ט א). זו התורה, שבנתה כל העולמות. חצבה עמודיה שבעה. שנחצבה משבעה רקיעים ונתנה לבני אדם. דבר אחר, חכמות בנתה ביתה. מהו. אלא אמר הקב"ה, אם זכה אדם ולמד תורה, וחכמה חשוב לפני הקב"ה כמו שברא שמים וכאילו העמיד כל העולם כולו. חצבה עמודיה שבעה. אלו שבעה ארצות. אם זכה אדם ומקיימה, נוחל שבע ארצות. אם לא קיים, מתחלק לשבע ארצות.

ערכה לה שולחן בעולם הזה ולעולם הבא שכל המועדים יהיו בטלין וימי הפורים לא יהיו נבטלין לעולם

טבחה טבחה מסכה יינה (שם ט ב). אמר ר' אבהו, זו אסתר המלכה. שבשעה שהגיע צער גדול לישראל בימי מרדכי, מה עשתה, התקינה סעודה לאחשורוש ולהמן הרשע נשתכרו יין ביותר, וכסבור היה המן בעצמו שחלקה לו כבוד, והוא לא היה יודע שפרשה לו מצודה, שמתוך ששכרתו יין קנתה לה אומתה לעולם. אף ערכה שולחנה. שערכה לה שולחן בעולם הזה ולעולם הבא שכל המועדים יהיו בטלין, וימי הפורים לא יהיו נבטלין לעולם, שנאמר (אסתר ט, כח) וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם. אף ימי הכפורים אינן בטלין לעולם, שנאמר (ויקרא טז, לד) והיתה זאת לכם לחקת עולם. דבר אחר, אף ערכה שלחנה. זו התורה, שערכה שולחן למי שמתעסק בה בעולם הזה ובעולם הבא.

מעשה נורא ברבי עקיבא

דבר אחר, אף ערכה שלחנה. מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין, אחר מיתת רבי שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל, גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שלא יעסקו בתורה. מה עשה רבי עקיבא, הלך והקהיל קהילות ברבים וישב ודרש. בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה עוסק בתורה ודורש ומקהיל קהילות ברבים, אמר לו, עקיבא אי אתה מתירא מאומה זו. אמר לו, אתה הוא פפוס שאומרים עליך שחכם גדול אתה אי אתה אלא טפש. אמשול לך משל, למה הדבר דומה, לשועל שהיה מהלך על שפת הים וראה דגים שהיו מתחבאים בים. אמר להם, מפני מה אתם מתחבאים. אמרו לו, מפני רשתות ומכמורות שבני אדם פורשין לנו. אמר להם, עלו ליבשה ונדור אני ואתם, כשם שדרו אבותי עם אבותיכם. אמרו לו, אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות אתה, אי אתה אלא שוטה. ומה עכשיו שאנו עומדים במקום חיותינו אנו מתייראין, אם אנו עולין ליבשה על אחת כמה וכמה. אף אנחנו, מה עכשיו שאנו יושבין ועוסקין בתורה שכתוב בה כי הוא חייך ואורך ימיך, כך אנו מתייראין. אם אנו יושבין ובטלין על אחת כמה. וכמה אמרו, לא היו ימים מועטים עד שתפס את רבי עקיבא וחבשוהו בבית הסוהר, ותפסו את פפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו. אמר לו רבי עקיבא, פפוס, למה הביאך לכאן. אמר לו, אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, ואוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים. והיה יהושע הגרסי משמשו בכל יום, והיה מכניס לו מים במדה. יום אחד מצאו שומר בית האסורין, אמר לו, היום מימיך מרובים, שמא לחתור בית האסורים אתה מבקש, שפוך חציין ותן לו חציין. כיון שבא אצל רבי עקיבא. אמר לו, תן לי מים ליטול ידי. אמר לו, רבי, כדי שתייה אין מספיקין וליטול ידיך מספיקין. אמר לו, ומה אעשה שהרי אמרו חכמים כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם, מוטב שאמות מיתת עצמי ואל אמות שתי מיתות. כשהגיע יום הכפורים, היה יהושע הגרסי נפטר ממנו והלך לביתו. אותו היום היה רבי עקיבא מיתדין קומי טורנוסרופוס, ואתת ענתא דקריאת שמע, והוון מסרקין לבשריה במסרקא דפרזלא, ותקלין לבשריה במקולא, וקרי קריאת שמע וגחין, אמר לו סבא, סבא או חרש אתה או מבעט ביסורין אתה. אמר לו, תיפח רוחיה דההוא גברא, לא חרש ולא מבעט ביסורין אני. אלא כל ימי הייתי קורא את הפסוק הזה, (דברים ז) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. רחימתיה בכל לבי, רחימתיה בכל ממוני, ובכל נפשי לא הוה בדיקא לי, וכיון דמטית לי בכל נפשי ואתת עונתה דקריאת שמע לא אפלגית עליה, בגין כן אנא קרי שמע וגחין.

ואף תלמידיו אמרו לו, רבינו, עד כאן. אמר להם, כל ימי הייתי מצטער על פסוק ובכל נפשך ואפילו הוא נוטל את נפשך, ואמרתי, אימתי יבא לידי ואקיימנו. ועכשיו שבא לידי, לא אקיימנו. יצאתה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה, אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד. לאחר שהיה מת לא הניחוהו לקוברו, והחזירוהו לבית האסורין. ושכב שם שר בית הסוהר לשמרו. בא אליהו הצדיק, ועמד על פתח יהושע הגרסי. אמר לו, שלום עליך רבי. אמר ליה, שלום עליך רבי ומורי, אמר לו, מי אתה כלום אתה צריך. אמר לו, כהן אני ובאתי להגיד לך שרבי עקיבא מת בבית האסורין. מיד הלכו שניהם לבית האסורין. מצאו דלת שערי בית האסורין פתוח, ושר בית הסוהר היה ישן, וכל מי שהיו בבית הסוהר היו ישנים, והושיב את רבי עקיבא על המטה ויצא. מיד, נטפל לו אליהו זכור לטוב, ונטלו על כתפו. וכשראה יהושע הגרסי, כך, אמר לאליהו, רבי, והלא אמרת לי כהן, אתה והלא כהן אסור להטמא למת. אמר לו, חייך, רבי יהושע בני. חס ושלום, שאין טומאה בצדיקים אף לא בתלמידיהם. והיו מוליכין אותו כל הלילה, עד שהגיעו אצל אנטיפטרס של קוצרים. כיון שהגיעו לשם, עלו שלש מעלות וירדו שלש מעלות, ונפתחה המערה לפניהם, וראו שם במערה, כסא וספסל ושלחן ומטה ומנורה. והשכיבו לרבי עקיבא על המטה, ויצאו. כיון שיצאו, נסתמה המערה, ודלקה הנר על המטה. וכשראה אליהו זכור לטוב כן, פתח ואמר, אשריכם צדיקים, ואשריכם עמלי תורה, ואשריכם יראי שמים, שגנוז לכם וטמון לכם ומשומר לכם מקום בגן עדן לעתיד לבא. אשריך רבי עקיבא שנמצא לך מלון טוב בשעת מיתתך. ועליך נאמר, חכמות בנתה ביתה וגו', וישבה לפתח ביתה וגו', טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שלחנה וגו'. על ענין השלחן ומטה ומנורה הערוכים שם בתוך המערה.

כמה גדול כבוד התורה, שאלו לא דיין לחכמים שהיא עורכת להם שלחן, אלא שהיא מוספת להם חכמה על חכמתם

ועוד מעשה היה בימי רבן גמליאל הזקן, שהיו מסובין אצל שהיו מסובין אצלו, והיה טבי עבדו עומד ומשמשו. אמר רבי אליעזר בן עזריה, אי לך כנען שחייבת בין צדיקים בין רשעים. בדין הוא שיהא טבי יושב ואני משמשו. אמר ר' ישמעאל, מצינו גדול ששימש. אברהם גדול העולם היה, ושמש ערבים. אמר רבי טרפון, מצינו גדול מכהן, מה כהן משמש את ישראל ביום הכפורים. אמר להן רבן גמליאל, הנחתם כבודו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ואתם עוסקים בכבודו של בשר ודם. הקב"ה ברא עולמו, משיב רוחות, מזריח חמה, מוריד גשמים, מבריח טללים, מגדל צמחים, ועורך שלחן לכל אחד ואחד. דכתיב (תהלים כג, ה) תערוך לפני שלחן נגד צוררי וגו'. וכל כך למה, בזכותה של תורה. לפיכך היה מתנבא שלמה בחכמתו ואמר, אף ערכה שולחנה. אמר רבי ירמיה, בוא וראה כמה גדול כבוד התורה, שאלו לא דיין לחכמים שהיא עורכת להם שלחן, אלא שהיא מוספת להם חכמה על חכמתם. הדא הוא דכתיב (משלי ט ט), תן לחכם ויחכם עוד. ומתוך שהוא מקרב נפשו לשמוע דברי תורה אף היא מוספת לו יראה, שנאמר, תחלת חכמה יראת ה'. זו היא התורה שקדמה לכל העולם כולו.

מדרש משלי אות י

משלי פרק (י – א) מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ.

לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות

משלי שלמה בן חכם ישמח אב. אין אב אלא הקב"ה, שהוא אב לכל העולם, שנאמר (תהלים סח, ו) אבי יתומים ודיין אלמנות. דבר אחר, בן חכם ישמח אב. זה שלמה, שהיה חכם ביותר ששמח הקב"ה בחכמתו. ובן כסיל תוגת אמו. זה המן הרשע, ששמע לעצת אשתו ונתלה על העץ. שנאמר (אסתר ה, יד) ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו יעשו עץ גבוה חמשים אמה. ואומר, (שם ז, י) ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי וחמת המלך שככה. ומכל עשרו לא היה לו לפדות את עצמו. ללמדך, כשמגעת מפלתן של רשעים אין מועיל להם ממונם. שנאמר (משלי יא, ד) לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות. ונאמר, (שם י, ב) לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות. שתי צדקות, למה. אחת שמצלת מדינה של גיהנם, ואחת שמצלת ממיתה משונה. ואיזו היא שמצלת מן הגיהנם, אותה דכתיב בה עברה, דכתיב (צפניה א) יום עברה היום ההוא. ואיזו היא שמצלת ממיתה משונה, זו היא צדקה. שנותנה ואינו יודע למי נותנה, נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה. ר"ע בן יעקב אומר, זו נפש צדיק, שהוא נפטר מן העולם בלא חטא. כתוב אחד אומר, וצדקה תציל ממות. וכתוב אחד אומר, (תהלים פט, מט) מי גבר יחיה ולא יראה מות, כיצד יתקיימו שתי מקראות הללו. אמור מעתה, מי גבר יחיה ולא יראה מות, זו היא מיתה כדרך כל הארץ. וצדקה תציל ממות, זו היא מיתה משונה שממנה הצדקה מצלת. כתוב אחד אומר (שמות לד, ז) נקה וכתוב אחד אומר, לא ינקה. אי אפשר לומר נקה, שכבר נאמר לא ינקה. ואי אפשר לומר לא ינקה, שכבר נאמר נקה. כיצד נתקיימו שתי כתובים הללו. מנקה הוא לשבים, ואינו מנקה לשאינן שבים.

דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ. משלי (כה טז)

חגיגה דף יד ע"ב

רבי עקיבא יצא בשלום

תנו רבנן ארבעה נכנסו בפרדס ואלו הן בן עזאי ובן זומא אחר ורבי עקיבא אמר להם רבי עקיבא כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים משום שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני בן עזאי הציץ ומת עליו הכתוב אומר (תהלים קט"ז) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו בן זומא הציץ ונפגע ועליו הכתוב אומר (משלי כה טז) דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו, אחר קיצץ בנטיעות, רבי עקיבא יצא בשלום.

בדומה לזה מצינו במדרש רבה שיר השירים (א כז):

הביאני המלך חדריו תמן תנינן ארבעה נכנסו לפרדס בן עזאי ובן זומא אלישע בן אבויה ורבי עקיבא בן עזאי הציץ ונפגע ועליו נאמר (משלי כה) דבש מצאת אכול דייך בן זומא הציץ ומת ועליו נאמר (תהלים קטז) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו אלישע בן אבויה קצץ בנטיעות כיצד קצץ בנטיעות בשעה שהיה נכנס לבתי כנסיות ומדרשות ורואה תינוקות שמצליחין בתורה היה אומר עליהון מיליא ומסתתמין ועליו נאמר (קהלת ה ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, ר' עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום, ואמר לא מפני שגדול אני מחברי, אלא כך שנו חכמים במשנה, מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך, ועליו נאמר (שה"ש א ד)הביאני המלך חדריו.

 

 

 

שַׁעַר כְּלָלִי לדף הראשון שער א

 

סֵפֶר

זֹהַר שִׁיר הַשִּׁירִים הַשָּׁלֵם

חֵלֶק ב'

כְּרַךְ ט מִסֵּפֶר זֹהַר תּוֹרָה

לִיקוּט גָּדוֹל וְנִפְלָא מִכָּל סִפְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ זוֹהַר הַנִּגְלֶה עַל סֵפֶר שִׁיר הַשִּׁירִים, משלי וקהלת

תֹּכֶן הַסֵּפֶר וּמַהוּתוֹ לְהַנְחִיל דֶּרֶךְ תּוֹרַת אֱמֶת הִיא תּוֹרַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי זי"ע לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָרוֹצִים לְהִידַבֵּק בְּהַקָדוׁש בָּרוּךְ הוּא, שֶׁזֶּה רַק עַל יְדֵי לִמּוּד תּוֹרַת הַסּוֹד

וּבּוֹ י"א סְפָרִים נִפְתָּחִים

ספר א. זוהר שיר השירים: ליקוטי זוהר חדשים והשלמותמספרי הזוהר בלשון הקודש.

ספר ב. סיפורי זוהר שיר השירים: מלוקט מכל ספר הזוהר על שיר השירים.

ספר ג. סיפורי שיר השירים: ליקוט מספרי הבעש"ט ותלמידיו הקדושים.

ספר ד. זוהר קהלת,מאמרי הרשב"י על ספר קהלת.

ספר ה. סיפורי זוהר קהלת: מלוקט מכל ספר הזוהר על קהלת.

ספר ו. סיפורי קהלת: ליקוט מספרי הבעש"ט ותלמידיו הקדושים.

ספר ז:ליקוטי אמרים קהלת, והוא: ליקוט מאמרים חז"ל ומספרי בעש"ט ותלמידיו הקדושים

ספר ח. זוהר משלי,מאמרי הרשב"י על ספר משלי.

ספר ט. סיפורי זוהר משלי: מלוקט מכל ספר הזוהר על ספר משלי.

ספר י. סיפורי משלי: ליקוט סיפורים מחז"ל ומספרי בעש"ט ותלמידיו הקדושים.

ספר יא. ליקוט מאמרים על הפסוק [בקהלת] "עשות ספרים הרבה אין קץ".

יָצָא לְאוֹר בס"ד חודש מנחם אב ה'תשע"ד

מִפְעָל הַזּוֹהַר הָעוֹלָמִי

סְנִיף בַּת יָם 0527-651911

 

 

שער ב

ספר

זוהר שִׁיר הַשִּׁירִים הַשָּׁלֵם

חֵלֶק ב' – כְּרַךְ ט' מִסֵּפֶר זֹהַר תּוֹרָה

לִיקוּט גָּדוֹל וְנִפְלָא מִכָּל סִפְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ זוֹהַר הַנִּגְלֶה עַל סֵפֶר שִׁיר הַשִּׁירִים, משלי וקהלת

תֹּכֶן הַסֵּפֶר וּמַהוּתוֹ לְהַנְחִיל דֶּרֶךְ תּוֹרַת אֱמֶת הִיא תּוֹרַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי זי"ע לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָרוֹצִים לְהִידַבֵּק בְּהַקָדוׁש בָּרוּךְ הוּא, שֶׁזֶּה רַק עַל יְדֵי לִמּוּד תּוֹרַת הַסּוֹד

א. מחולק ללימוד דף היומי לימות השנה.

ב. לסיים ב' פעמים בשנה אחת.

ג. מחולק לימות השבוע.

הַלּוֹמֵד שיר השירים משלי וקהלת עם זֹהַר הַקָּדוֹשׁ שׁוֹמְעִים בַּשָּׁמַיִם אֶת אמירת שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְהַתְּפִלּוֹת שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל (תיקו"ז תי' מ"ג), דַּאֲפִילוּ יִשְׂרָאֵל מִתְפַּלְּלִין וְאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, דְּאִיהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֵין עוֹנָהּ אוֹתָם וְכוּ', שֶׁמִּי שֶׁלּוֹמֵד זֹהַר, שומעים הַתְּפִלּוֹת, וְהַשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, (הַגְרָ"א בתיקו"ז תִּקּוּן מ"ג).וּבַשּׁוֹאָה הָאֲיֻּמָה רַחְמָנָא לִיצְלָן שָׂרְדוּ לְחַיִּים אֵלּוּ שֶׁהָיוּ רְגִילִים לוֹמַר כָּל יוֹם פָּתַח אֵלִיָּהוּ ז"ל בְּעַל פֶּה קֹדֶם הַתְּפִלָּה, וְרָאוּ בַּעֲלִיל שֶׁכֹּחוֹ גָּדוֹל מְאֹד (עֵדוּת בְּיַעֲקֹב). וּבְכַמָּה דַּקּוֹת שֶׁלומד זוהר הקדוש יָכוֹל לַהֲפֹךְ הַכֹּל לְטוֹבָה וְלִהְיוֹת מִבְּנֵי עֲלִיָּה, לִזְכּוֹת לְ"עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹקִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ", וִיטַהֵר נִשְׁמָתוֹ וְיִזְכֶּה לְמַעֲלוֹת עֶלְיוֹנוֹת כַּיָּדוּעַ מִדִּבְרֵי הָאַרִיזַ"ל.

וּבָזֶה מְקַיְּמִים רְצוֹן הַתַּנָּא הָאֱלֹקִי, כִּדְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן(גִּיטִין ס"ז:): "בָּנַי שְׁנוּ מִדּוֹתַי" – לִמְדוּ תּוֹרָתִי, וְכֹחוֹ גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: יָכוֹלְנִי לִפְטוֹר אֶת כָּל הָעוֹלָם מִן הַדִּין. (סֻכָּה מה:), אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אָנוּ קִיּוּמֵי הָעוֹלָמוֹת. (ח"ג, קכ"ח.),אַחַי וְרֵעָי בּוֹאוּ נִתְאַחֵד בִּדְבַר גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ זֶה!

וְעַל יְדֵי לִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יחד שבטי ישראל נִנָּצֵל מִכָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת שֶׁלֹּא תּוּכַלְנָה לִשְׁלוֹט עַל עַם יִשְׂרָאֵל.

וְנִזְכֶּה בִּמְהֵרָה לְבִיאַת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בְּרַחֲמִים, אָמֵן.