ספר סוד הכשרות- כדת של תורה

ספר סוד הכשרות:

להורדה: סםר סוד הכשרות: לחץ כאן:  סוד הכשרות -כדת של תורה חדש שבט

ב"ה

עלון אור הזוהר 909

חודש מנחם אב תשע"ד

שאלות ותשובות

נפשי בשאלתי

שאלה, למה כבודו מוציא לעז על ישראל שאוכלים חלב איסור כרת?

תשובה: זוהי המציאות האמיתית, ואי אפשר לחלוק על זה, כמו שאי אפשר לחלוק בין יום ולילה, ומי שלא רוצה לשמוע, הוא כבת היענה, שטומנת את ראשה בחול, , וחושבת שאם היא לא רואה, גם לא רואים אותה, ולזה קוראים סברה של בת היענה.

בת יענה זה עוף דורס לילי המוזכר במקרא הוא – העוף הגדול ביותר הקיים כיום, ידוע בשם "בת יענה" החילוק בין בת היענה שהוא רק דורס לילי – וזה שאוכל ומאכיל את ילדיו במאכלות האסורות הוא דורס ואוכל לילה ויום ומאכיל את אחרים – ואם יש לו אורחים אז הוא מאכיל נבילות וטריפות לרבים – והעונש על זה ביו"ד ח"א סימן כה-כו שנתגלגל בכלב ואסור להתעסק בקבורתו. זה סיפר לי מחותני להבחל"ח הצדיק כ"ק אדמו"ר מקלויזנבורג שהיה מנהג אצליהם לבחון את השוחט איפה כתוב הלכות אבילות בהלכות שחיטה!

על ענין הכשרות יש לנו 1800 ספרים וקול קורא'ס, ואם אתה לא רוצה להיות בת היענה ובאמת רוצה לדעת את האמת, בוא וראה את כל המלחמה שניהלנו על זה!

ונשלח לכם לדוגמה הספר הזה – ומעשה שהיה כך היה:

בת יענה זה עוף דורס לילי המוזכר במקרא הוא – העוף הגדול ביותר הקיים כיום, ידוע בשם "בת יענה" החילוק בין בת היענה שהוא רק דורס לילי – וזה שאוכל ומאכיל את ילדיו במאכלות האסורות הוא דורס ואוכל לילה ויום ומאכיל את אחרים – ואם יש לו אורחים אז הוא מאכיל נבילות וטריפות לרבים – והעונש על זה ביו"ד ח"א סימן כה-כו שנתגלגל בכלב ואסור להתעסק בקבורתו. זה סיפר לי מחותני להבחל"ח הצדיק כ"ק אדמו"ר מקלויזנבורג שהיה מנהג אצליהם לבחון את השוחט איפו כתוב הלכות אבילות בהלכות שחיטה!

ניהלנו במערכת וועד הכשרות מלחמה גדולה נגד המאכילי נבילות וטריפות חלב ודם:

והדפסנו למאות אלפים קול קורא'ס וספרים, יומם ולילה, כל יום כמעט יצא קול קורא חדש במלחמה הזאת והכל אפשר לראות באתרים שהצדיקים העתיקו חלק גדול מהמלחמה הזאת ונודע לכל העולם.

פעם אחת טלפן אלי רב צדיק אחד, וסיפר שבאותו הלילה הולכת להערך אסיפה של 70 רבנים נגדנו על מנת להשתיק כל ההתעוררות על שהגענו להצלחה של 90 אחוז יהודים יראי ה', שהפסיקו לאכול בשר בהמה [וזה סיפר לי סוחר גדול כמו או שותף של וויינשטוק], עניתי לרב הזה שצריכים לעשות הכל, כדי להקליט את כל האסיפה הגדולה הזו, ואני בטוח ששם תתגלה כל האמת. תיכף הלכתי לחנות ב13 עוועניו חסיד צאנז, קוראים לו איגלס, ואמרתי לו : "שמע, אני צריך מכשירי הקלטה של צבא וביון כדי להקליט את האסיפה הזאת" ואמרתי לו בדיוק מה אני צריך, זה כמו מטבע שמדביקים מתחת לשולחן ובחוץ יושב אוטו ומקליט הכל.

הוא ענה לי : דבר כזה עולה 20.000$

עניתי לו: "אני מוכן לשלם, רק תביא לי" [האמת, שלא היה לי אפילו מאה דולר בכיס, אבל צריך מסירת נפש – והוא האמין לי שאני אשלם] – בקיצור, עשה את כל הפעולות הנדרשות , והדבר לא הגיע מסיבות שונות, שרק היו נדרשים כמה שעות כדי להשיג את זה, וזה לא בקלות.

היה לי צער גדול מכך שלא השגתי את  מכשירי ההקלטה כי האסיפה הזאת, לפי דעתי, שוה יותר מאלף ספרים שאני אחבר ואדפיס, כי שומעים את הקול של הסטרא אחרא איך שרוצים במזיד להאכיל חלב, ושומעים את הקול של הרבנים מה שהם מדברים, ורואים את האמת, שזאת היתה אסיפה של חכמי חלם והסמ"ך מ"ם בראש, ויכולים לשמוע את שני הרבנים הצדיקים שאמרו את האמת ולא נתנו להם לדבר בכלל.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

כָּתוּב בְזוֹהַ"ק "כַּד בָּעַי בַּר נַשׁ לְאִתְדַכְיָיא כַּמָּה אִנּוּן דְמִזַמְנִין לֵיהּ", כַּאֲשֶׁר בֶּן אָדָם רוֹצֶה לְהִטָּהֵר כַּמָּה מַלְאָכִים עוֹזְרִים לוֹ.

תשמעו נס גדול!

למחרת האסיפה, טלפן אלי הרב הזה, ואומר: יש לי הקלטה של 2.5 שעות מכל האסיפה, תיכף נסעתי ועשינו אלפי קלטות מזה, ושלחנו בדואר, וכך ניצחנו את המלחמה.

לקחנו הקלטת והעתקנו מילה במילה כל הקלטת, זו היתה עבודה גדולה מאוד, ובמהלך העבודה שלוש מכונות נשברו, כעת אתם יכולים לקרוא מילה במילה ומי שרוצה לשמוע הקלטות, יכתוב ואשלח לו כי הקלטת בלשון אידיש.

מכאן, אנו למדים ורואים שהכל הוא רק הרצון! ואם יש רצון, רצון אותיות צינור, בא השפע מן השמים.

 

 

 

הספר הזה נכתב על פי העתקה מדוייקת מהקלטה

בפרשת מלחמת החלב

 

שומעים ורואים איך שהרבנים המכשירים אינם יודעים בין ימינם לשמאלם בענין ניקור

 

מתורגם מלשון אידיש ללשון הקודש

 אסיפה דחופה בהתאחדות

ד' פרשת בראשית תשמ"ג לפ"ק

בענין ניקור החלב

 לונדון, תשמ"ה לפ"ק

 

הספר הזה נכתב על פי העתקה מדוייקת מהטעיפ – קלטת

בפרשת מלחמת החלב

שומעים ורואים איך שהרבנים המכשירים אינם יודעים בין ימינם לשמאלם בענין ניקור

מתורגם מלשון אידיש ללשון הקודש

אסיפה דחופה בהתאחדות

ד' פרשת בראשית תשמ"ג לפ"ק

בענין ניקור החלב

הטעיפס האלו נפוצים בכל העולם

תוכן הענינים

של ספר כדת של תורה

 

ספר

כדת של תורה

אסיפה דחופה בהתאחדות הרבנים

ד' בראשית תשמ"ג לפ"ק

בענין ניקור החלב

על פי העתקה מדוייקת מהטעיפ

 

…מאז נתייסדה ההתאחדות… ברצוני לפתוח ולאחל בברכת ברוכים הבאים בשם ה', ב"ה הופיע כאן ציבור מכובד, כל הרבנים הגיעו, ואני מקוה שנצליח בסייעתא דשמיא, אנו זקוקים לסיעתא דשמיא, ה' עמו מלמד שהלכה כמותו, אנו הולכים לעסוק בנושאים חשובים מאוד, ובודאי שנזכה לסייעתא דשמיא ונזכה שהמאסיפה זו יצאו דברים מתוקנים, אני רוצה וכו'.

היושב ראש, הרב מטארטיקוב: 1) אני רוצה לספר לכם, שמאז התייסדות התאחדות הרבנים עוד לא היתה לנו ישיבה כה חמורה וכואבת כפי שיש לנו היום. מאז התייסדות ההתאחדות עוד לא קיימנו דיון כל כך חשוב וחיוני כפי שמתקיים היום בדברים העומדים ברומו של עולם, השערוריה הזו היא חמורה ונוראה, והתאספנו כאן היום בכדי לחשוב ולתכנן מה לעשות 1.

ברצוני רק להגיד לכם, מאחר ורבה של מאנטיוועדעא, הרב לייטנער, עסק הרבה לאחרונה בענינים אלו, והוא מכיר היטב את הבעיה מקרוב, לכן ברצוני למסור לו את רשות הדיבור על מנת שהוא ימסור דין וחשבון מפורט. אני רק רוצה להבהיר כאן שלאחר כל דיון קמים והולכים ואין מגיעים לסיכום של ממש, לכן אני מבקש שכולם ידברו בקיצור.

למעשה יש לטפל בשני נושאים, 1. את הנושא בכללות, האם אנו מחליטים להשאר במנהגים הישנים שלנו או שאנו עורכים שינויים. 2. יש לטפל בפרטיות, הכוונה בפרטיות חייבים לדון על כך שבאף אטליז לא התקיימה השגחה, ולעולם היו צריכים לפרסם קול קורא חריף ביותר בענין 2.

זוכרני שלפני עשרים שנה אצל הרבי זי"ע, קיימנו שיחה שלימה בנושא שיפרסמו קול קורא, וכאן אני יכול לומר שאני מכיר אנשים בביהמ"ד שלי שהפכו לקצבים מבלי שמישהו אישר להם שיכולים להפוך לכאלה, ולכן לדעתי חייבים לצאת מאסיפה זו בקול קורא חריף שאסור לקנות בשר מאטליז כלשהו ללא השגחה.

שנית, לדעתי יש לבחון את בעלי האיטליזים. הדבר נחוץ כפי שבוחנים שוחטים, ולדאוג שיבחנו את המנקרים בכל פעם. בקיצור, בנושאים אלה אני מבקש מכולם לדון בפרטיות ובכלליות, ושלא ייצאו מכאן מבלי שיגיעו להחלטה של ממש 3.

(מדברים).

ואני מבקש מאת הרב ממאנטעווידעא, כפי ששמעתי שהוא עסק לאחרונה בנושאים אלה, שימסור דין וחשבון מה שקורה בשטח.

הרב לייטנער: יצא כך שעסקתי קצת בנושא, ולכן אני חייב לעמוד כאן ולהודיע ברבים מה שקורה כאן, ונדמה לי שבמשך הזמנים אצליח להגיע לפתרונם של דברים הרבה, שאולי ישנם שאלות, ולאחר שנשמע את כולם, לאחר שכל אחד ישמיע את דבריו, אני לא מכריח אף אחד מכם מה לומר ומה לא לומר, רק מה שאני כן מבקש, שתחילה תשמעו אותי.

נו, כל אחד מכם יודע, שברחוב הפיצו לאחרונה כתבי פלסתר רבים, כי הרי כל דבר המגיע ללא כתובת הוא כתב פלסתר, למעט אותם אלה שעליהם מתנוסס כתובת ויודעים מי שולח אותם, ויהיו בודאי כאלו שיחשבו שאל הרבנים ניתן לדבר רק כך כשקודם ממלאים כתבי פלסתר אצל הציבור כולו, ורק לאחר מכן נאלצים להתאסף כולם ביחד 4.

לכן ברצוני להודיע לכבוד הרבנים כאן, איך התחיל כל ההתעוררות בנדון זה בתקופת הקיץ האחרון, איך עלה הנושא על השולחן . ראשית, אני מתחיל שוב מן ההתחלה – לפני שלש או ארבע שנים היה כאן אחד בשם מלאכי, אני אז לא הייתי בענינים מה שקרה אז ולכן איני יודע פרטי הדברים כל כך, אך מה שאני כן יודע, שמלאכי הנ"ל השאיר אז מכתב שלאחר העיון בו לא יכולתי להבין מכך דבר. אינני יודע למי מסר את הכתב, כי עיקר חלק הפנים הוא ב"שפאנדרע".

בימים ההם, עדיין לא ידע כאן אף אחד מה הפירוש (שפאנדער), כפי שאמרתי קשה כאן יותר מדי להאריך בענין זה, אך לכאורה מאותו כתב לא ניתן כלל להשיג דבר. הוא מציין שם כמה דברים, שהרמ"א מביא שני דיעות, ובארצות הברית עושים כך, נו, ואם כן אז הענין לא כל כך נורא שעושים כפי דיעה אחת, בירושלים מחמירים, ואם כן אז הדבר לא חמור כל כך כפי שמציגים זאת 5.

מאוחר יותר, לפני כשנה וחצי, אישר ר' זלמן בריזל שאותו אנו מכירים כיהודי מכובד וזקן בא בימים, חתנו ר' הירש נייהויז הוא גם כן יהודי תלמיד חכם (שיש) שמכירים אותו מארץ ישראל, הגיע אלי ואמר לי בשם חמיו שאוכלים כאן חלב וחייבים להפוך את העולם בענין. שאלתי את ר' הירש, האם אתה יודע הלכות ניקור? והשיב שאינו יודע. על זה אמרתי לו, שאם כן איני יודע מה הוא רוצה מאתנו, אם אתה אומר שאוכלים חלב, בבקשה תוכיח לנו זאת, ואם אינך יודע, אסור לך להתעסק בנושא זה. אך הוספתי ואמרתי לו, תביא לכאן מנקר מארץ ישראל, ואנו נשלם את כל ההוצאות, ונדבר עם מי שמבין ויודע בהלכות ניקור – אני אינני יכול לדבר לחתיכת נייר – הוא לא הגיע לכאן, ומה ביכלתי לעשות 6.

בתחילת הקיץ (רבה של וויען…) וממשיך, הוא אומר שהיה רק שליחו של ר' זלמן בריזל. בקיצור, למעשה בקיץ האחרון כשפרצה המהומה, שלח רבה של סקווער מכתב, המכתב נשלח באמצע ימי הספירה, בישיבה הקודמת נתנו לנו העתק מהמכתב והוא מיום י"ט למב"י (זה היה לפני האסיפה הגדולה, ואז כתב לנו מכתב) מאחר ובמונסי התיישב מנקר מארץ ישראל, והוא מצא שם אצל הקצבים דברים חמורים שלא שמו לב אליהם, כי למעשה מכך כבר דיברו בעבר, ואז דאגו לעשות תיקון בנושא, שקורה מדי פעם שבחלק הפנים כמו שהוא בחוץ חותך זאת נכרי ולא יהודי, לכתחילה יש לחתוך את חלק הפנים עד לטבור, אבל קורה לפעמים שמשאירים עוד קצת, היו קצבים שלא תפסו בשעת מעשה מה שעשו, כך הוא כתב במכתבו. ומיד אחר שקיבלנו את המכתב כשעדיין לא עברו שלשה ימים, והוא כבר הריץ מכתב נוסף, הגיע למשרדנו מכתב, ולכן התנהגתי כבן אדם והתקשרתי אליו טלפונית (אני מכיר אותו עוד מן הימים ההם, אני זוכר אותו מאז כשהגעתי לארצות הברית עבדתי בישיבה אצלו), ואז הוא אמר לי את שמו של המנקר, אני לא רוצה כאן להזכיר את שמו, תיכף אנמק גם מדוע איני רוצה למסור את שמו, אותו יהודי נמצא כאן, הוא גר במונסי, רציתי לראות האם אותו יהודי הוא כזה שניתן לשבת איתו ליד השולחן, נסעתי עמו לאיטליז של סקווער 7, ולקחנו שם "פלעיט" – כך קורים לנתח הבשר, היום הציבור הרי יודע יותר – בימים ההם עדיין עוד לא ידעתי במה מדובר, ומאז הדברים התבהרו יותר בצבור, והוא הראה לי ש… שנים או שלשה אינצ'ים אפשר להגיע כשהם חתוכים, והקצבים אין יודעים מזה כלל וכלל 8.

מאחר שהתעורר ענין הניקור, הרי שמענו שישנם ערעורים עוד מקודם, והגם שלא היה עם מי לדבר בנושא, ואז קיימנו מיד בחודש תמוז, ישיבה של מספר רבנים ביחד עם מספר מנקרים 9, רצינו להבהיר יותר את הנושא.

הנני מודה בעצמי, שעד לחודש אייר לא ידעתי כלל מה זה ניקור, וכפי שכתוב שחייבים ללמוד מתוך. חייבים לדעת, לא מצאתי מי שיוכל להראות לי 10. היהודי הנ"ל הוא מנקר מארץ ישראל, הוא יהודי שמבין בנושא הזה, הוא למד שם אצל העדה החרדית והיה מנקר כמה שנים, והראה לי במה מדובר.

כינסנו שם כמה מנקרים מחוגים שונים, ואז התברר לנו כך 11:

יש בענין הניקור כמה מנהגים, הרמ"א מביא כמה דעות בכמה נושאים – למעשה אני אולי אגיע לנושא, אינני יודע עד כמה הציבור כאן מכיר את הנושא – על חילוקי המנהגים הקיימים. ישנם שלשה ענינים שבהם קיימים חילוקי מנהגים – אותם חילוקי המנהגים היו קיימים מלפנים גם אצלנו, וכל אחד עשה ונהג על פי פסקי הרבנים המקומיים, וממילא אין צורך להפוך עולמות בענין, וכפי שאמרנו יכול להיות מנקר שאצלו למדו כך, והוא לא למדו בתוך השולחן ערוך, ורואים שהוא נוהג אחרת מכפי שצריך לעשות ניתן לצעוק שזה חלב, אך למעשה כפי שעושים כיום, מצאו שלכל דבר יש מקורות. 12 – זו שאלה אחת.

ומיד נתעוררה השאלה, נא, מה עושים? הלא סוף כל סוף בעיר כמו ניו יורק, כשכולם גרים ביחד יש לדון לפחות איך וכיצד יש לנהוג.

אינני רוצה להגיד עכשיו מה דעתי הפרטית בשאלה זו, אך בשאלה זו יש לקיים דיון, מאחר וישנם מנקרים שלמדו ניקור אצל יהודי פולני, ו… החמירו באותם הענינים, ואחרים לא החמירו. היה כאן המנקר של באבוב, וצעק שאצליהם היו חותכים עם הצלע י"ב, במקומות אחרים יודע כל אחד שבהונגריה כן היו משתמשים. החתם סופר פסק שאפשר להשתמש בהם.

נו, אם כן עדיין יש כאן שאלה שיש להעלות על השולחן לדיון, אך עלינו לקחת בחשבון שלא מדובר כאן בנושא שהוא סוף העולם, מאחר ויש לכל מנהג את הפוסקים שעל פיהם הוא נוהג, ולכן הדבר לא בוער, חוץ מזה שהתברר לנו בוודאות כפי שהראה לנו המנקר מירושלים (כאן יש ויכוח גדול בלתי מובן…).

הרב מווינא (שואל): הרי דבר זה לא כתוב בפוסקים, הגידה לי מי הוא זה שאומר שבצלע י"ב יש חלב.

תשובה: לאחר צלע י"ב יש חלב.

שאלה: לאחר צלע י"ב יש…

תשובה: מדברים מאחר צלע י"ב. הבשר שלאחר צלע י"ב…

שואל: לאחר צלע י"ב קורים צלע י"ג?

תשובה: רגע, טוב, תיכף נראה (מדברים). הרי מדברים. אבל על כל פנים הרי בפירוש יש בפוסקים האומרים שהבשר שלאחר צלע י"ב היו מקומות הרבה שלא השתמשו בהם, זה הרי ברור (ויכוח עם הרבנים מסיגעט, באטער, וויען), נו, רבותי, מי שירצה יוכל לבקש את רשות הדיבור, הרי לא נכנס כאן לפרט בודד.

הרב מוויען מדבר: רגע, ברצוני להגיד לכם. אני אומר לכם מי שאומר כך… אין כאן אף אחד שהוא פוסק שהוא יכול לומר אחרת מהחתם סופר, אלא מה הטעות כאן, שהצלע י"ב. הבית שלמה אומר רק בשל כך שלא ישתמשו כי אצליהם היו משתמשים באחוריים (יו"ר מעיר שאם כן יטעו) בענין זה יטעו (אחר מעיר – רק בשל טעות בוודאי) אך במקום שאין משתמשים בצלע י"ג אין בכלל על מה לדבר, על המעשה של… אלו הם הפוסקים שיש לנו (סיגעט ודעת תורה) אני רוצה שתקחו לתשומת לבכם כי אני רוצה (כולם מדברים  להראות לכם שהחתם סופר אמר שאין כלום וש… (כולם מדברים).

הרב לייטנער ממשיך: נו, נו, טוב, הרי אני אומר רק מה שקורה, הבשר שלאחר צלע י"ב 13. בפירוש ישנם פוסקים שאומרים שבשר לאחר צלע י"ב היה בהרבה מקומות שלא היו משתמשים בהם, זה ברור (רבים מדברים). נו, רבותי, מי שירצה יוכל לקבל את רשות הדיבור, הרי לא ניכנס כעת לפרט אחד (כולם מדברים).

על כל פנים, את זה אני חוזר שוב ואומר, הרב מבאבוב העיד שאצליהם בגלילות צאנז, לא השתמשו בבשר שלאחר הצלע י"ב. עוד רבנים סיפרו, ביניהם רבה של וואוידיסלאוו, שבגלילותיו גם כן לא השתמשו, כל אחד נוהג כפי שנהגו אצלו – רבה של וויען יכול לסבור כפי רצונו ודעתו, שיהיה לו לבריאות – אבל היו אחרים שאמרו אחרת, והרי מותר להגיד גם אחרת, כן, רק רגע. וכך הם פני הדברים, המנקרים הם מחוגים שונים, וכן ישנם מנהגים אחרים, המנקר מארץ ישראל הבהיר לנו כעין מה שהעיר מלאכי הנ"ל 14.

בארץ ישראל קיבלו על עצמם מנהגים שונים, והחמירו על עצמם יותר, הם מגרדים יותר מהבשר, אני לא סבור שאני יכול כאן להסביר זאת, מאחר ואין לי כאן חתיכת בשר.

במקומות מסויימים מנקרים עד מקום שידם מגעת. בכל ספרי הניקור – כוונתי להספרים הקודמים, "טהרת אהרן" "זבח שמואל", ו"גבעת פנחס", – לפעמים מוזכר הוה אמינא, שינקרו זאתהמנקרים מחוץ לארץ – אני בטוח שכבר דיברתי על כך עם עשרה או חמש עשרה מנקרים שהם לא שמעו על כך אף פעם, אני חוזר שוב ואומר רק את דעתי, לכל אחד הזכות להביע את דעתו אחרת, אך לדעתי נראה לי שבחוץ לארץ לא עשו זאת, ומדוע בארץ ישראל כן עשו כדבר הזה.

בספר אחד, "תורת הניקור הירושלמי" שהופיע בשנת תש"ג, כתב מנקר ירושלמי שבארץ ישראל אשר תחילה גרו שם יהודים ספרדים, והיתה השחיטה בידיהם, הם לא רצו לאפשר שחיטה אשכנזית, לבסוף כשאיפשרו את השחיטה האשכנזית, בימיהם של רבי יהושע לייב דיסקין ורבי שמואל סאלאנטער, התנו שחייבים להנהיג את מנהגי הניקור הספרדים 15.

הספר הזה מאוד מעניין – מה שהיה הוא שיהיה, הספר הזה נתחבר בכיוון הפוך, כי אצל הספרדים ישנם קולות בדם וגם בחלב (מדברים). כעת אנו מדברים מענין חלק הפנים, אין מדברים מחלק אחוריים, להיפוך, מדברים עתה מחלק הפנים. בקיצור, בכיון ההפוך היו גם קולות, את הספר הזה הוא חיבר לכיוון הפוך, וכתב שהגיעו עתה מנקרים מחוץ לארץ וזועקים שאנו כאן בירושלים איננו מנקרים טוב, אז אני רוצה להוכיח שאין הדבר כך, את זאת תיקנו הצדיקים בדור הקודם כמו רבי יהושע לייב, שהם אשר אמרו זאת, הם לא רצו לקבל על עצמם חומרות כפולות, עד כאן בענין החלק הזה 16.

כל זה קרה בתחילת הקיץ, כן, עוד דבר התברר כאן אצל האסיפה עם המנקרים, שסוף כל סוף הענין הוא כך, שענין הניקור הוא בשלשים השנים האחרונות – אני חושב שהסוף הרי היה, צריכים להודות בזה – שעד כה שקמה התעוררות במקצת, כמעט אף אחד מן הרבנים (רבה של טעמעשוואר, יגיד לי כבודו שמו של אחד שכן יודע), אבל בדרך כלל לא ידעו מענין הניקור, וכל המנקרים הללו הרי אף פעם לא הלכו ללמוד אצל הרבנים בכדי לקבל קבלה, ונהגו שמנקר אחד למד אצל מנקר חבירו, וממילא יכלו להתעורר בעיות שונות, וכפי שנראה לי, כפי שאני ראיתי ומצאתי מנקרים שדברים מסויימים כלל לא תפסו, האם בשל העובדה שבדרך כלל אין משתמשים כלל בחתיכת הבשר, ולפעמים קורה כפי שקרה בשנה שעברה שמישהו כן ביקש חתיכת בשר והוא לא ידע – יכול להיות – כלל איך לבדוק, כך נראו פני הדברים 17.

העיקר הוא פלא מעניין, העיקר נראים שני דברים, ראשית, אני מצאתי בעצמי כמה מנקרים, אני חושב שהם אחדים מן הקצבים שלא תפסו את הנושא כראוי שמשאירים קצת אחרי הטבור, אני בעצמי מצאתי כמה הם כלל לא תפסו זאת, לימדו אותם ששם צריך לנקר ושעד כאן מגיע חלק הפנים, הם כלל לא תפסו זאת. 18 וכפי שאני אומר זאת, מאחר והענין לא עבר את ההשגחה הראויה של רבנים ולא היה לימוד מספיק 19.

הרב דבית הכנסת ווינא: אני אומר לכם דבר אחד, אני דיברתי היום עם שנים מהמנקרים, אין רצוני להזכיר את שמותיהם, וכולם ידעו זאת, אני לא צריך לשמוע, אני שאלתי אותם, – האדמו"ר מסיגעט מפסיקו – רבה של ווינא ממשיך, – תאמר לי איך אתה מנקר, אני כן הבנתי טוב, ידעו היטב איך להגיד להם ששם בטבור את זה יש לחתוך תשארו (הרב מסיגעט: כן, כן), את זה עשו מענדעל בערגער ידע מכך להגיד (וגם ר' יושע גאלדבערגער) ואמר, שוחחנו, ואמר שגם בטרפש בכוליא נשאר משהו. לא, זה לא יתכן להיות, מאחר ואף פעם עוד לא נכנס לוויינשטאק מגרויס. האם מכניסים זאת, לא, הרב לייטנער, לא עושים זאת, שתמחול לי, כך אמרו שכן נכנס רק הוא חותך אותם, שתמחול לי, ווינא לא, אצלנו לא נכנס (מדברים). הרב לייטנער: אצל וויינשטאק בודאי נכנס. מאה אחוז, טוב שאתם תתפלפלו על המציאות, זו עובדה (מדברים) טוב הרי אני אומר שאתם, בודאי רובא דרובא לא, אני רק רוצה להגיד שזה יכול לקרות אצל מי שאינו יודע, ממשיך הרב מווינא רוצה על זה להתפלפל שכולם יודעים (יו"ר באב"ד?) ממשיך, טוב, אז היו כאלו שלא ידעו.

אז היו כאלו שלא ידעו, והעיקר הוא מעניין באמת את זה שדיברו קודם – איני יודע איך מכנים לזאת, אינני יודע עדיין בדיוק – קורים לזה טענדערלין שמן – מדובר כן – באמת את זה שהזכירו קודם ושם בסוף לפעמים נסחב קצת חלב, שם זה באמת כן חלב דאורייתא לכל הדיעות, ופלא שבספר "גבעת פנחס" הדבר לא מוזכר, אינני יודע אם בהונגריה הסדר היה שלא השתמשו באותה חתיכת בשר, למעשה ה"גבעת פנחס" לא הזכיר זאת, אני סבור שאולי באמת זו הסיבה שבאמת קרה, כאלה שהם כלל אינם יודעים מכך, אני תולה זאת בהם, כי בדרך כלל המנקרים שלנו למדו באותו ספר, אני חושב שהוא לא אומר שאת זה מותר, הוא כלל אינו מדבר מאותו חלק, זה דבר אחד 24.

ולאחר מכן, אצל הכבד, גם מצאו דברים כאלה, גם אותו הסיפור, ב"גבעת פנחס" לא מוזכר שבכבד יש להוריד את החלב, ולכן גם נמצאו כאלו שכלל לא תפסו זאת, ואז לפני הקיץ חשבו שיחפשו איזה עצה, זה הרי רק יחידים אלו שתפסו שאינם מנקרים טוב, ואז אמרו שהרי לא יכולים לפתור ביום אחד נושא הקשור לרבים, דיברו על כך – עוד בטרם שכל המודעות הודבקו ברחובות – וסוכם שככל האפשר במהירות הגדולה ביותר יעשו לפתרון הבעיה 25.

אף על פי כן, אני אומר כאן רק את דעתי בנושא. אחר יכול להגיד, כל אחד יכול להביע את דעתו, אני לכאורה הייתי בכל הענינים. היה לי ברור, שאת זאת שזועקים בירושלים, שם "סדר הניקור" – אני אומר זאת – את זה שמנקר תופס איזו שגיאה, זה דבר שני, לפני כן אף אחד אינו יכול לקחת אחריות, אבל בדרך כלל הסדר היום אינו טוב, לכן הייתי סבור שאין לכך מקור 26. אף על פי כן, יצא לי שנאלצתי לנסוע הקיץ לארץ ישראל, והחלטתי לשמוע את דעתם של המנקרים, של אותם המנקרים החתומים על המודעה.

ר' זלמן בריזל הרי אומר בבירור שאינו יודע הלכות ניקור, ולכן עמו כלל לא היה לי מה לדבר, אך זאת כן אומר חתנו ר' הירש, הוא יהודי תלמיד חכם, בינתיים למד הלכות ניקור, והוא צחק לחמיו בפרצוף, זה לא מתחיל ולא נגמר, ולבסוף הוא התחנן אלי, הוא טען ואמר שבכל זאת הרי רבי יהושע לייב הנהיג כך, הוא מבקש למען ה' שאדאג שגם כאן ינהיגו כך. אבל המנקרים ר' גד טורביץ, שהוא מנקר אצל העדה החרדית, יהודי זקן לאורך ימים, ויהודי אחר בשם ר' ברוך מייזליש, הוא אומר שהוא גר בפתח תקוה, אבל הוא בכל זאת יהודי ירושלמי, חשבתי לעצמי ההוא זועק חמס, כדאי שקודם אשמע מה בפיו. בקיצור, עם ר' ברוך דיברתי בפתח תקוה, נסעתי אליו במיוחד, הוא נתן לי הסברים מדוע יש להוריד זאת, התפלפלתי עמו בשעה ארוכה אך הוא עמד בשלו, הרי עדיין מותר לי לחלוק על ר' ברוך מייזליש, הוא אמר זאת כך, הוא רצה להראות לי שבספר "זבח שמואל" כתוב כך, אך למעשה לא כתוב שם כך. מה ביכלתי לעשות, הנני לומד שם פשט אחר, מה יכולתי לעשות עמו, אני ביקשתי ממנו שיוכיח לי שכתוב זאת חוץ מבאיסור דם, הוא לא היה יכול להוכיח לי זאת. אינני אומר שההני צודק, ביכלתי לומר רק את מה שאני מבין 27.

אחר כך רציתי לדבר עם ר' גד טוראביץ, בוודאי ידוע לכם את המעשה שהיה מה שקרה, למעשה הוא כלל לא רצה להפגש אתי – נו, מה אני יכול לעשות – אם אינו רוצה אז לא צריך. (קול רעש מכל הצדדים ואף אחד לא שומע 28, אפשר להבין כאן כמה תשובות ואולי יותר טוב להשמיט?).

בקיצור, הענין הוא כך, חזרתי מארץ ישראל וידעתי שיש בעיות מספר, הרי ידעו מכך. על כל פנים זה הרי לא דבר שבוער כל כך, אומרים שהסדר הקיים הוא על כל פנים טוב על פי הרבה שיטות, ואם רוצים בכל זאת להנהיג חומרות בכדי לצאת ידי כל הדיעות, הדבר טוב, אך יש לכך זמן גם לאחר יום-טוב, ולכן הוחלט שמיד לאחר החג יישבו וידונו בדבר זה 29.

ואת זאם גם כן ראו, שמטעם שאין קבלה למנקרים, יתכן שישנם מנקרים שדברים מסויימים אינם יודעים, אז זה גם לא ענין שצריכים תיכף ומיד ללכת ולצעוק שזהו סוף העולם 30. מתון מתון, היה לנו תכנית, דיברו עם הנשיא כמה פעמים וסוכם שתיכף לאחר החג יישבו וידונו בענין 31.

מיד כשהגעתי מארץ ישראל ועדיין לא הספקתי להגיד דבר, אצלי מה שאני עושה בפרטות, זה הרי לא עסק של אף אחד, אצלי בישיבה המשיכו להשתמש בבשר, הרי ידעו שאני חזרתי, אני התעניינתי הרי נתפרסם והרי זה סימן שאני סבור שלא אוכלים חלב, בקיצור התקשרו עמי בטלפון מספר פעמים.

כן, רוצה אני להוסיף כאן עוד משהו, מן הסתם בודאי ידוע לכם שיש מכתב מבי"ד הירושלמי שר' זלמן בריזל הוא יהודי ירא שמים, ושר' גד טוראביץ הוא מנקר טוב, ושבגלל זה יפרשו את הדבר, כאילו שמכיון שבית הדין שבירושלים אומר שר' זלמן בריזל זועק מרה שאוכלים חלב, והבית דין אומר שהוא יהודי צדיק, אם כן סימנא מילתא שבאמעריקא אוכלים חלב 32.

הלכתי בעצמי לבית הדין, ושאלתי אותם לדעתם. בקיצור, כל אחד מהרבנים אמר לי: דיברתי עם … אותו אינני מכיר. דיברתי עם כל הבית דין, דיברתי עם הראש בית דין ר' משה ארי' (פריינד) ליט"א, עם ר' ישראל משה (דושינסקי). שאלתי אותם: מה הנכם טוענים בענין הניקור?, בקיצור, הם השיבו לי שאינם יודעים את מלאכת הניקור. אמרתי להם אתם אומרים שאינכם יודעים, אם כן מה עשיתם, ועל כך השיבו לי, שרבי זלמן בריזל הקים כולל, בו לומדים אברכים הלכות ניקור, ולכן כתבנו מכתב שהוא יהודי ירא שמים ושגד טורביץ הוא מנקר טוב. אני מראה להם שכאן בארצות הברית לקחו את המכתב ההוא, וקישרו את הדברים. הראיתי להם מכתב שנכתב "להרבנים הגאונים בארצות הברית", אני הרי לא יודע מי הם אותם הרבנים הגאונים – חושבני שאלו שקיבלו את המכתב מר' זלמן בריזל – ור' גד טורביץ זועק שאינם מנקרים כפי שמנקרים בארץ ישראל ואוכלים חלב דאורייתא, ולאחר מכן צירפו לזה מכתב של הבית דין שהיהודים ההם הם יראים ושלמים, ואז קורה דבר מעניין. נו, ראו נא איך צירפו את המכתב מקטעים שונים (קריאות ביניים לא ברורות) 33.

מזה נולד המכתב של התאחדותנו, שהם אמרו שאינם יודעים את מלאכת הניקור, הם אינם אומרים את דעתם על הניקור, רבה של שטראסבורג התעקש שכן יכניסו שלדעתו בגרויסווארדיין לא השתמשו בבשר שלאחר הצלע י"ב. הוא סבור שיש כן לחתוך ישר לאחר הצלע י"ב, נו, הרי מותר לו להביע את דעתו.

נו, בקיצור, מיד אחר שחזרתי משם (אחד נכנס לתוך דבריו ולא ברור לנו מי), אני אומר רק מה שהוא אמר, ביכלתכם להתפלפל עמו, כך הוא אמר 34.

בקיצור, חזרתי הביתה – נו, – את המכתב הדפיסו. בישיבתי המשיכו לאכול בשר, הגם שאמרתי שהשגחה על בשר לא אתן, אך מאחר שהשתכנעתי שהסדר הוא שכאן סומכים על הרבנים המשגיחים, אין ביכלתי יותר לעשות דבר, הרי ברור שאף אחד לא יבקש ממנו למסור עדות שבאיטליז זה או אחר הניקור הוא טוב. אך ברור שבאופן כללי הסדר הוא טוב, ואם הרבנים המשגיחים אומרים שהוא כשר, אפשר לסמוך עליהם 35.

התחלתי לקבל טלפונים, לא אחד ולא שנים, נדמה שיש מביניהם כאלו היושבים כאן בחדר זה שהם גם יודעים על כך – מדוע אני שותק – אמרתי שאני שותק מאחר ושלדעתי לא חייבים לעשות כפי שעושים בירושלים, ואם לא עושים כך זה לא נורא, לכל אחד דיעה אחרת בנושא, ודעתי שונה 36.

בקיצור, החלו לטלפן אלי, ומספרים לי שמצאו בשר שתלה על היתד הנקרא "טענדערליין", מצאו דבר זה, ואחר כך מצאו משהו אחר 37.

השבתי ואמרתי, שמע נא אהובי ידידי, אינני יודע מה שמצאת, אני הרי אינני אחראי על כך מה שמוצאים. אך זאת אבקש ממך, שיבוא אדם עם שם וכתובת, ושיביא עמו את הבשר ויאמר שהוא קנה זאת באיטליז זה, ואז אני מוכן ללכת לרב המכשיר, או לכל מקום שאמצא לנכון ללכת לשם, ואעסוק בנושא. בטעלעפאן אינני יכול לאשר או להכחיש זאת, בוא והראה לי ואז נראה מה יש לעשות, בינתים עד היום לא בא אף אחד 38.

עלי לציין למען האמת, מקודם היה כאן יהודי אחד שאני מכירו מההרים (קאנטרי), יהודי ליטאי, יכול להיות שזה נכון, אני לא אומר שזה לא נכון. יהודי בן תורה, הוא הביא לי מאיטליז בבארא פארק חתיכה גדולה של טענדערליין – זה לא חייב להיות? … – כן שם בסוף היה חלק מחלב הכליות, זה אמת, זה יכול להיות, לא אגיד שזה לא נכון 39.

רבותי, אספר לכם דבר מעניין יותר, אני חושב שזה לא דבר שצריך לפרסם אותו, הייתי באחד הערים, לא אצלנו כאן, נסעתי למקומות שונים וביקרתי במקומות הרבה, ראיתי שם מנקר שבקי במלאכה במשך חמשה עשרה שנה, אני עברתי שם לתומי, לא הלכתי לבדוק כי זה לא עניין אותי, מה שרציתי זה רק לשמוע מה אומרים בנושא, ומה עושים שם. אמרתי לו: תראה לי טענעדרליין שמן. אז הוא גם ידע ששם יש חלב, שם ליד הגוף. הוא טען שמורידים זאת, אך למעשה הוא השעיר כשעורה, היו שם שתי שעורות גם. אז אמרתי לו, אהובי ידידי, מדוע הנך עושה כזאת, אז הוא הוריד זאת, נו, זה הרי חשבון פשוט, שם הרבנים גם התחממו, בעל מלאכה שעושה את מלאכתו יום אחד כך ויום אחד כך, שאין לו עליו מורא של בשר ודם, הדבר יכול לקרות 40.

אני לא טוען שזה לא יכול לקרות, למעשה אני לא הלכתי לאותו העיר להדביק מודעות, אני רק הודעתי שם לרבני העיר, רבותי, כך וכך היה מעשה, ותמחלו ותסתכלו יותר טוב על מה שקורה בסביבותיכם.

אני הרי אומר, עכשיו ממש מקודם היה כאן יהודי והראה לי חתיכת בשר, ושאל אותי אם לדעתי כדאי שהוא יכניס זאת לרבנים, השבתי לו שזה לא מעניין, מאחר והולכים ממילא לעסוק כעת בנושא – יכול להיות – אני הרי לא יכול לקחת על עצמי אחריות על כך – בבארא פארק יש הרבה קצבים, ואינני יכול לקחת על עצמי אחריות ולומר שאין ביניהם כאלו המשאירים חלב. מה אוכל לומר על כך, דבר שאין על כך השגחה יכול בהחלט לקרות, שאותו אחד אינו יודע דבר, ואפילו אם הוא כן יודע, מאחר ואין שם השגחה, והוא יודע שאף אחד אינו בודק אחריו, יכול להיות, אין הכי נמי, ועל כך הרי יושבים ועל כך חושבים, רבותי, זהו בקיצור 41.

ולמעשה, כפי שאני רואה זאת, ראשית קיימת בעיה של סדר הניקור, להעמיד את הדברים האם להמשיך ולנהוג על פי המנהגים כפי שנהגו במקומות מסויימים, כפי שאני אומר שבוודאי יש לכך מקור בפוסקים לקולא, או שרוצים לקבל על עצמינו חומרות מסויימות, מאחר ואנו דרים יחד עם יהודים הבאים ממקומות ששם נהגו לחומרא. אולי זו גם שאלה בהלכה, אם יש לזה דין של "ממקום שיצאו משם", אני איני אומר דבר, אין רצוני לפסוק, ברצוני רק להעמיד את השאלה, על כל פנים מאחר וגרים ביחד עם יהודים ממקומות ששם נהגו לחומרא, האם בכלל מותר למכור לו את אותו בשר, הרי המון העם אינו יודע, אם אומרים לו כשר, אז הוא חושב שזה כשר, האם צריך לעשות משהו בענין הניקור הירושלמי, הגם שאני מציין שלא עשו זאת בשום מקום, אך מאחר וישנם כאן גם יהודים מירושלים, הגם ששם אמרתי לר' זלמן בריזל, שהבית הדין שבירושלים יפסוק להם אם מותר לו לאכול כאן או לא 42.

קיימת שאלה נוספת, אני רק מציין מה היא השאלה, ולאחר מכן קיימת השאלה מה עושים בענין. אני אומר שללא כל ספק ישנם במרחקי העיר כאלו העוסקים במלאכת הניקור, אין כוונתי כאן למנקרים אלא לקצבים שהם אינם יודעים דברים מסויימים – ישנם כאלו – לכאורה על כך קיימת עצה שיבחנו את כל אחד מהם, ולתת להם קבלה. עד כמה שהיד משגת בענין, ניתן לשמור שמה שיודע וברור שלפחות שם לא יקרו מכשולים חס וחלילה. לדעתי זו הבעיה, ואני מציע שכל אחד יתבטא בנושא 43.

רבה של נירבאטור: שאלה אחת ברצוני לשאול את הרב מווינא, האם הוא שם לב לכך אם יש כאן מקומות שיוכלו להצביע עליהם שנוהגים שם לקחת מצלע י"ב וי"ג באופן אחר מפסק החתם סופר. הגיע לכאן רב עם מכתב של רב, וכתב מגילה שלימה מה צריך לעשות. תחילה הוא מתחיל בצלע י"ב וי"ג, ראשית, הרי לא ניתן לדחות כך את תשובה ס"ח – תמחול לי, תתן לי לדבר, ראשית, לא ניתן לדחות כך את תשובה ס"ח של החתם סופר 44, ולאחר מכן אני מוסיף ואומר עדות בתורת עדות, אם לא יגיד, בשמו של הרבי זי"ע. שאלתי את הרבי לפני כעשרים וחמש, לפני כשלשים שנה איך עלי לנהוג, והרבי השיב לי שעלי לנהוג כפי שנהגו גדולים אחרים בכל הונגריה ובכל המדינות שלנו, שלא ישנו דבר, אז מי יכול לקבל על עצמו ולהעיז לשנות, האם לעשות אחרת מכפי שהרבי זי"ע ציוה?

ובכל זאת, אם רוב הרבנים יחליטו לשנות, אני מקבל על עצמי את החלטת הרבנים, ואיני אומר שלא, אך אני יודע דבר אחד, שהרבי נתן לי אז מעין פקודה שאנהג כך, ועדיין ישנו קצב שמו סענדער ענגעל, שגם לו אמר הרבי שיעשה כן, ולכן אני שואל, אם כן, מדוע בכלל יש לעסוק בנושא, את הנושאים האחרים ניתן לברר. (מדברים, לא ברור). אז נכנסו להרבי זי"ע, אני יודע שניקרו צלע י"ב וי"ג 45.

הרב דבית הכנסת ווינא: עתה שמעו, האדמו"ר מפאפא אמר, שהוא יהיה כאן מיד, זה יותר מהכל, כשהאדמו"ר מסאטמאר זצ"ל הגיע להתיישב בסאטמאר ולקבל את הרבנות, הוא זימן לביתו את הבית דין ורצה שיקבעו שלא ישתמשו בצלע י"ב. ואז רבי אברהם חנוך ועוד אחד מהבית דין הציגו בפניו את הקרן לדוד והחתם סופר. למחרתו כינס הרבי שוב את הדיינים ואמר, אם החתם סופר כותב כך, אז אני לא מרשה לעצמי לשנות 46.

רבה של נירבאטור מפסיקו: רבה של מאדע ביורה דעה סימן ל' אומר, שבמקומות שונות עשו כך, והרב ממאדע מעיד, שבמקומותינו למדו טוב שולחן ערוך יורה דעה 47.

רבה של ווין ממשיך: לא בשל כך, כך הוא הפשט, כי מחר כל מאן דהוא. אני רוצה לומר כאן כעת, שיאמר זאת מי שרוצה. זה קרה אצל תלמיד חכם גדול מורה הוראה בישראל, היו שם שלשה אנשים מקלי הדעת, נכנסו אליו ואמרו לו שרוצים לדבר אתו בעניני ניקור. הרב ההוא הביט עליהם, והוא ראה אחד מהם, א א א (בביטול) מובן מאליו שאתם לא הייתם אוכלים מהשחיטה או מהניקור שלו, הוא רצה להתחיל להתפלפל עמו בהלכות ניקור, שהוא יאמר שהוא רוצה, אני לא יכול לומר מי, מי הוא מה, קיצורורו של דבר, קרה שנאלץ לזרוק אותם מהבית. הם רוצים, הם רוצים, במיוחד כשהמנקר אינני כלל יודע מהיכן הוא בא והיכן הוא משרת, כל זאת קרה 48.

השאלה היא, שלדאבונינו קורה, רבותי, זה לא הענין, הירושלמי אומר רבה של ברעזשאן מצטט זאת, הסוף לא יהיה שתגיד על אסור מותר, אלא אתה עוד תגיד על מותר אסור – כן, רבה של סעמיהיי ז"ל בשנה האחרונה קודם פטירתו, עמד בכל נדרי. הוא פלא, עמד בכל נדרי ואמר, רבותי, בן אדם, – כך אמר – אני הנני מתקרב לשבעים שנה, וברצוני לשוב בתשובה בדברים שבין אדם למקום. אבער בענינים שבין אדם לחבירו, הרי צריך לרצות את חבירו. הנני רב כאן כעשרים וחמש או עשרים ושמנה שנים, יתכן שקרה לי שהטרפתי איזה עוף שהוא כשר על פי הלכה, ואם כן גרמתי לכם נזק, לכן הנני מפייס אתכם שתמחלו לי…

כך היה המעשה, זה לא שהולכים להחמיר והכל על מקומו יבא בשלום. תאמינו לי, אינני מקיל גדול כל כך, האדמו"ר מסאטמאר ז"ל חשש להחמיר מחמת שיטת החתם סופר, הגמרא אומרת שאפילו אם הקפיד על חסא, אך מכיון שיצא מפומיה דרב, על אף שחזרת במשנה היא הראשונה 49.

אז הרי הפשט הוא כך, זהו עוד הסיפור הישן, אתם הרי יודעים מי דוחף את כל הסיפור, כואב לי שאנחנו מתעסקים כלל עם הנושא, כואב לי שאנו מתעסקים עם צלע י"ב, רוצים לתקן, כפי שרבה של מאנטיוועדא אומר שמנקר יהיה חייב לקבל סמיכה של רבנים, על כן תבוא עליו ברכה, לא ירים איש את ידו ואת רגלו, את זה אנחנו צריכים לעשות בכל תוקף ועוז, ועל זה כולנו חייבים לעמוד, כל מי שלא יהיה, אין חילוק במי מדובר אין בודקין מי הוא בעל האיטליז ולאיזה חוג הוא שייך, איטליז ללא השגחת רב יש לפסול אותו מכל וכל והבשר שלו טריפה, למה? כפי שכבר אמר הרב דמאנטעווידעא, שמא ישאר כשעורה, או בגלל מי שיטפל בבשר וכלל לא יידע איך לטפל. עשינו כיום. מוכרחני להגיד לכם כאן את האמת, עשינו תקנות, אמרתי לאהרן וויינשטאק ששנים ושלשה דברים הוא חייב לנקר כך, בכדי שחלילה לא ייצא מתחת ידו חלב, והוא אמר שהוא מקבל על עצמו את התקנות החדשות 50.

היושב ראש: מדוע אי אפשר לתקן שהמשווקים ("האלסעילערס") ייאלצו לנקר את כל הבשר?

תשובה: כן, הוא אומר, שגידין וחוטין איננו יודע איך לעשות זאת, אבל חלב הוא יודע איך להוריד 51.

רבה של נירבאטור: יכול אני להגיד בשמו של וויינשטאק, שהבטיח לי שישכנע את בעלי במשחטה, שכבר שם יורידו את החלב, ולמנוע בכך שיגיע בשר לא מנוקר לאיטליזים 52.

הרב מסיגעט מפסיקו: רק רגע, תסלח לי. אני הרי הייתי עם הרב מווינה, ביחד עם עוד כמה רבנים אצל וויינשטאק – ובינתיים עשינו כל כך הרבה תיקונים, כגון מה שהתחייב שתוך ארבע שבועות – רבה של וינה קורא קריאת ביניים: שש שבועות – נכון, שש שבועות, אני כבר לא זוכר, נכון, הרב מווינא הצליח לשכנע אותם, שם יש מנהל ומנקר ששמו מענדל, תשמעו לי, אני הצלחתי כל כך הרבה לפעול שם, שמהמשחטה הבשר מגיע ישירות אליו, ולשם מגיעים בעלי האיטליזים המזמינים אצלו את הבשר, וממילא יכול להיות 53.

רבה של ווינא: בשר שעדיין לא הוכשר? (הרב מסיגעט ממשיך): בודאי כמו שמובילים אותם חתיכות חתיכות, אז ממילא יש חשש שמא 54…

למה? אני שאלתי את אהרן (וויינשטאק), יתכן שיקרה כך, ואז הוא השיב שזה בהחלט יכול להיות – כשהבשר חם וחותכים, קורה הרבה פעמים שהגוי – כפי שהוא מצווה לעשות – חותך מהצלע י"ג, ואז זה קשה מאוד, וממילא מגיע הטבור, וכל חלק האחוריים אינו יכול להיכנס פנימה, קורה לפעמים שהנכרי אינו חותך טוב וזה חודר פנימה, וזה מגיע אליו. מובן מאליו שבמקום יש משגיח, וכשהוא רואה שזה חתוך אז הוא מוריד זאת מעצמו. זה מגיע לאטליז – כפי שרבה של מאנטעווידעא אמר שהוא אינו בקי, יכול לקרות שהוא חותך כך, וזה מה שקורה, בינתיים האיש שעושה זאת אצלו הוא יהודי, וזה דבר קשה, כי זה מגיע לפנות בוקר, וחייבים שיהיו להם אנשים מיוחדים, הבשר אינו מגיע באמצע היום בשעת העבודה, הנכרי מוריד את הבשר מהמשאית, וכולם מגיעים למקום לפנות בוקר ולוקח את הבשר.

בקיצור, סידרנו עמו שבמשך כפי שהוא אומר ששה שבועות, כמדומה לי שסוכם על ארבע שבועות, והוא קיבל על עצמו להחזיק שם משגיח, שיבדוק את כל הבהמות המגיעים למקום, אם לא הגיע יחד עם הבשר גם חלק אחוריים 55.

ואז אם יש חלק כזה הוא יוריד אותו, כך שלא יוכל להיות במציאות שזה יגיע לקצב, ושיהיה איזה קצב שלא יהיה מכל העיר הקונה אצלו בשר לא יהיה אצלו חלק אחוריים. – שיהיה… עם הטבור (רבה של טארטיקוב שואל – אולי אפשר לפעול אצלו מיד, מדוע צריכים לחכות על זה ששה שבועות?).

תשובה: תשמע לי – בקול גדול, הרב דווין! – רבותי, תאפשרו לי תחילה להגיד – אני הרי אומר לכם (רבה של טארטיקוב שואל? אולי תוכל לעשות זאת?.) משיב הרב מסיגעט, טוב, טוב, רבה של וינה אני רואה כבר הצליח כאן, תשמע לי 56.

רבה של ווין מתערב: הנני אוחז כבר יותר רחוק, דיברנו עמו היום, טלפנתי אליו ואמרתי לו, שאני הולך לאסיפה, אתה הרי יודע שאני הגנתי עליך, אני התחזקתי, אמרתי לו אנחנו עומדים היום בין כסא לעשור, עוד אעשה את מה שניתן לעשות, ישנם קשיים, אני לא רוצה להגיד, אני לא רוצה לומר שזה לא טוב, הוא אמר שאני צריך להבין שהבשר שהוא מכשיר הוא מוסר למנקרים שלו, ור' מענדל מסתכל על הבשר שמוציאים לאטליזים בכל הצדדים, זה הרי אני אומר לר' אהרן – את זה אמרתי היום – תדע, אל תחפש צרות לכלל ישראל, אני מבטיח לך, שאפילו יעלה לך עוד שני אנשים – שלכאורה זה אינו אמת, – אבל טוב שיורידו גם את ה"שלייעם", אמרתי לו שיבואו "שלייעם" אחרים וחלב אחר, רק חוטין אתה אינך צריך לנקר, כי החוטין כבר  57…

רבה של סיגעט: לא, אינו יכול, שמא יקח את הכל, כי יש גם בטרפש הכבד 58.

רבה של ווין: חוטין הוא אינו יודע, אך חלב הכליות לא יהיה בטענדער, ובכך הסרנו למעשה את החלב, כי חוטין זה משהו אחר לגמרי. הרי ראיתם שחייבים לקלוף בשלשה מקומות, את זה חייב לעשות כל קצב, הוא אינו יכול למלוח את הבשר, הרי לא יקחו ממנו מאותו קצב וזה הרי דבר גדול 59.

שאלה: האם יורידו את הקרום, ביחד עם הכל?

תשובה: הוא מוציא גם את הקרום. כן, דיברתי היום, טלפנתי אליו, תשמעו, כדי שתדעו דבר ברור, שמה שניתן לפעול אצלו בטובות, ומדברים עמו בארבע עינים, אני הסברתי לו שתבין שמחר יגיע מישהו ומחרתיים יגיע אחר. אני יודע שלא יתכן מציאות שבעולם, שלא יהיה מישהו שלא יוכל למצוא (צעקות מכל הצדדים) 60.

רבה של נירבאטור: אני הייתי רוצה, רק רגע! הרי כל הענין נפל עלי, אני אהי' מוכרח להעמיד אדם שישמור ויוריד את כל הדברים האלו, את הקרומים, אני מפחד מן הציבור, אם הקרומים לא יורידו כליל 61.

רבה של ווינא: לא את הקרומים אני אמרתי, את השלייעם.

שאלה: מה זה שלייעם? מהו השלייעם? הטבור?

רבה של ווינא: לא רק הטבור, ישנם האומרים שזה חלק מחלב הכסלים, אתם ראיתם את השלייעם, שם זה מצוי, זה יורד באחד – מישהו צועק: כן, זה כזה הייטעל, הייטעל דק – תשובה! לא דק, זה בכלל לא כל כך דק 62.

רבה של סיגעט (בקול מחאה): אני חושב שעליכם להבין שלפעמים יכול גם להיות איזה מכשול, עוד יחשבו שמגיעים לאטליזים דברים כאלה.

שמעו זאת שוב, אני מוסר ואומר זאת כפי שאני הבנתי את זה, צריך ללבן עמו שוב את הנושא 63.

(רבה של ווינא מפסיקו) רבה של סיגעט ממשיך: רק רגע, אני הבנתי, רק רגע, שהוא ישמור שלא יגיע חלק אחוריים, שלא יוכל כלל להגיע חלק כזה, ואת זה ניתן בקלות לסדר, הוא בודק זאת, ומענדל הנ"ל, המשגיח 64.

הרב לייטנער שואל: טענדערליין…

תשובה: רק רגע, תשמע, הטענדערליין (כולם מדברים). תשמע רק רגע, אתם חושבים שהקצבים קונים מהטענדערליין, מי קונה זאת, מי צריך זאת, רק רגע, שב בשקט, תשמע מה שאומרים, תשמע פעם אחת מה שאומרים לך, רבה של ווין (ווינער רב) תאפשר לי להגיד לך משהו מכל הדברים שיש לך.

אני בטוח שאלו דברים חתרניים, אין לי ספק שאלו שקרים, כי הם כלל לא מוכרים טענעדרליין, מדברים שיש להם טענדערליין, זוהי עלילה 65. אני אומר לכם משהו, כיום אני מכיר כל כך טוב את המסכת הזו, מה קרה כאן באמת, מאחר וכפי שזה התחיל, כפי שרבה של מאנטעווידעא אמר כבר, שלרבנים הגיע המכתב של הרב מסקווער. זה היה בתקופת פפס, ואז סוכם שצריך לעשות משהו, ראינו וידענו שבכל צלע י"ב עשו כפי שנהגו לעשות בעבר, ונהגו כך על פי שיטת החתם סופר, כך נהגו ברוב המקומות ודי, וכפי שהחתם סופר בעצמו כותב שמדובר בניקור קל, ושלא צריכים כלל לכך אומנות – כן, כך כותב החתם סופר – אינו חמור כל כך, וגם מפני שבעצם זה אינו חלב, הוא הרי קובע שאין שם חלב כלל. בש"ך כתוב ברור שבצלע י"ג אין חלב בנמצא כל עיקר, באותו צלע אפילו כשחותכים אותו בכדי שיוכלו לחתוך טוב, ושלא יטעו, אך בבשר עצמו אומר החתם סופר שאין בזה חלב ואין עליו שום חולק, הבית שלמה גם אומר אותו דבר, הוא אומר, בגלילותינו לא נוהגים כך 66.

ועוד יותר, אותו חשש, ושם היכן שהבית שלמה אומר תעיינו בפנים מדובר שהקצב לא ניקר כלל את הבשר, זה מה שקרה שם, שמאחר ולא היו רגילים לנקר את הבשר הרי הכין הוא את הבשר ומכר אותו, והוא אומר שם כמו. ובשביל זה הוא קונס אותו, והוא מסיא דעת תורה, הוא גם מציין זאת כך, מה אתה רוצה עוד? 67

בקיצור, אני אומר כאן שאין כלל על מה לדבר, מה קרה כאן מהומה כזו? אוכל לומר את זה כאן כי הוא האמת. יושבים כל כך הרבה אנשים. כבר אמרתי את זה לקהל גדול יותר מזה שנמצאים כאן.

זה היה ממש במזיד, שכך לעליל ולבלבל עלינו. בדיוק כפי שעשו פעם עלילת דם על היהודים, עשו כאן עלילת חלב, בדיוק אותו דבר, העלילו עלינו בשאט נפש, היום אני יכול לומר לכם, אני לא הייתי אומר זאת. תסתכלו ותראו, יש בידי מכתב, רבה של מאטעווידעא אמר לי שהוא נוסע לארץ ישראל, אמרתי לו, הרי כבר עסקנו בנושא – הכי זוכר אתה שדיברנו על כך? אתה הרי תהיה בירושלים, תעשה לי טובה ותבדוק מקרוב את המתרחש, בוא ונבחון למה ועל מה באמת המהומה הגדולה הזו 68.

לא ידעתי מה שקורה בירושלים דבר שכזה, אני באמת גם לא ידעתי שמעלילים שמדובר בחלב ממש. התאספנו כל המנקרים ודננו בענין של ניקור, היתה אסיפה לשם שמים, כינסנו את כל המנקרים, אף אחד מהם כלל לא התכוון חלילה להחליף שמנים בחלב, רצינו באמת לבדוק בכדי שנדע מה קורה באמת. התאספו אנשים ממקומות שונים, אני אפילו לא הייתי כאן, ידעתי שיש על מי לסמוך בענין, כן, רבה של פאפא היה, אני כלל לא הייתי – כן רבה של פאפא כאן. כן. כן. שלום עליכם. כן, לא, אני אוחז באמצע לספר את הסיפור כפי שקרה. ציבור המנקרים כולו התכנס, ישנן באמת שאלות רבות, אני אומר, רבה של פאפא מה שיש לנו להלכה, מה שיש לנו לעשות כי בכלל את הצלע י"ב היו מקומות בהונגריה שהשתמשו בו, והיו כאלו שלא השתמשו, היו מקומות שניקרו שם, בדיוק כפי שהחתם סופר אומר שמורידים שם את הקרום (הייטל), ובמקומות אחרים לא השתמשו בהם, אז קיימת שאלה.

זוהי אולי באמת שאלה, מאחר ובכמה מקומות קיים ואז מה? 69

רבה של פאפא: בדיוק כפי שלא משתמשים בסירכות למרות שזה כשר, בשר סירכא.

רבה של ווין: בבשר הסירכא יכול להיות חשש, סירכא ללא נקב אולי ישנו.

הרב מסיגעט: הלוואי, הלוואי, כמה שכבר כן משתמשים, הורידו תמיד סירכות, זוהי שחיטת גלאט ובכל זאת השתמשו בסירכות, הלא אי אפשר לומר שלא משתמשים בסירכות.

לציבור הזה אפשר לומר, שלא משתמשים בסירכות – ואז במקרה כזה לא היה לכם בשר למכור, קורה שיש בשר כזה, זה בכלל לא הולך חלק, אך קורה לפעמים 70.

הרב מנירבאטור (מוחה): שתמחול לי, על זה אני משיב מיד: חלילה להוציא הודעה כזו, שאנחנו חלילה משתמשים בסירכות. חס וחלילה, אף פעם בעולם, אפילו אם מדובר באיזה ריר קטן, מי שמכיר ויודע מה זה ריר, את זה אנחנו מורידים, אך כשמדובר בשם סירכה שיש לו שורש קשה, עם מקור קשה, ח"ו אף פעם איננו משתמשים בזה 71.

הרב מסיגעט: את זה הרי אומר רבה של פאפא, הוא אומר בדיוק כפי שאתה אומר, אז אתה גם כן יכול לעשות אותו דבר? 72

הרב מפאפא: למרות שעל פי הלכה זה כשר, כי אנו לא אוכלים זאת, כי אנו רוצים לצאת ידי כל השיטות.

הרב מסיגעט: לא, שם זה משהו אחר, שם זה כך, הסירכא שמתחילים לקחת אותה73.

הרב מפאפא: נו, מדובר במחלוקת שבין האחרונים, בין הפוסקים האחרונים איך לנהוג עם הבשר של הצלע י"ב וי"ג, אם כן מדוע להשתמש בזה?

הרב מסיגעט: אבל הרי אין לנו פלוגתא, אין בענין הזה כל מחלוקת, אף אחד אינו אומר אחרת, החתם סופר אומר שאפשר להוריד אותו, וכך נהגו בהרבה מקומות, אני יודע שבסיגעט גם השתמשו בזה, אפשר לומר שלא ידענו כולנו את אותו דבר, שם לא השתמשו בסירכות כי לא היו צריכים אותם, וישנם מקומות 74.

הרב מווינא: אצל הערוגת הבושם לא השתמשו בהם בחוסט ובקליינווארדיין, אני חושב שגם לא השתמשו אך איני בטוח 75.

הרב מסיגעט: בקיצור, הענין הוא כך, אי אפשר לדמות זאת, דבר שאין בו כל שיטה ברורה שאי אפשר להשתמש באותו בשר. ישנה רק שאלה אם צריך להוריד אותה, וכל החשש החל כי לא השתמשו בזה ולכן פחדו להשתמש בזה, וזאת בגלל שלא השתמשו בבשר אחוריים, כפי שהדבר מבואר כבר בבית שלמה, וכתוב בדעת תורה 76.

הרב מפאפא: בדיוק כמו הקרום, שיכול להיום שהקרום נמשך משם.

הרב מסיגעט: לא, לא, זה לא, צלע י"ב זהו בעצם כלל לא חלב, זה רק נוגע לכיוון חלב של הפנים, כי בכרס יש חלב, ועל כך אומר החתם סופר, שאפשר להוריד את הקרום ושהדבר קל מאוד, הקצבים בקיאים בענין. כל הצרה – אומר החתם סופר – שבאותן המקומות שהשתמשו בחלק אחוריים היו חייבים לצרף את האחוריים, והקצבים קיבלו גם בשר כזה ויכלו לטעות ולהשתמש באותו בשר מבלי שהוא יהיה מנוקר כראוי, זהו כל הענין, ולכן בכמה מקומות השתמשו ובכמה מקומות לא השתמשו.

שמע בקולי (הרב ממאנטעווידעא) – אין בענין הזה כאלו שהם פשרנים ישנו מי ש…

טוב, טוב, תשמע לי, אני לא דן כאן. אני רק אומר זאת בקול, אני לא אומר, אני רק סבור, אבל בעצם, דנים כאן בכל הענין, זה מה שקורה שהופץ שם בכל העולם שאוכלים כאן ממש חלב אחוריים77.  וזה גרם, שיצא שם לא בגלל שקרה באמת משהו רציני, אלא פשוט רצו להבאיש את ריחינו בעיני כל היהודים ולהעליל שאנו אוכלים חלב. ברור לי, כיום הדבר ברור לי, קיבלתי מכתב מארץ ישראל, שבו מצוטט מה שכותב חתנו של האדמו"ר מקאשוי – זה איך קורים לו (יצחק גליק – משה פרידמאן) משה פרידמאן למנקר מלאכי – הוא כותב למלאכי, שהוא מנקר שם, שהגיע לכאן, והוא זה שרוצה להנהיג את הניקור הירושלמי. שם יש להם עוד חומרות, שכלל לא שמעו עליהם בכל המדינות, לא בהונגריה ולא בפוילן ולא בגרמניה. בכלל היה מחלוקת, היו מנהגים שונים בין הספרדים והאשכנזים, אנחנו כולנו ב"ה אשכנזים, ולכן אנחנו חייבים לשמור על המנהג שלנו, ואין כל מקום כלל שנלך להנהיג הנהגות ומנהגים שנהגו בהם הספרדים, במיוחד בכל הדברים שאין עליהם סיבה מיוחדת לעשות זאת, על אף שבמכתב הוא כותב לו, שמאחר ומגיעים הרבה יהודים מארץ ישראל לכאן, והם הרי כן נוהגים להחמיר, ולכן עלינו לשנות ממנהגינו מנהג אשכנז, וכל הסיבה היא בשל היותם של בני ארץ ישראל כאן 78.

יתכן באמת, שבני ארץ ישראל יעשו לעצמם שחיטה נפרדת, אף אחד אינו מפריע להם, על כל פנים מה שכתוב באותו מכתב שכותב חתנו של האדמו"ר מקאשוי לאותו מלאכי.

המכתב ההוא נכתב בערב שבת קודש פרשת ויקהל, ומאז כבר עברו ששה חדשים, כפי שהוא כותב לו בהתחלה בצורה ערמומית ביותר, איזו ערמומיות, הוא אומר שעלינו לעשות שהבשר יגיע לידינו ושנוכל לבדוק ולראות מה קורה שם – הוא כותב לו, שאנחנו כבר דאגנו לכך וחלקים מהבשר הגיע לידינו ואין לנו ספק שיש שם חלק אחוריים וחלב דאורייתא, ושכל החלבים ישנם שם, ושמוכרים זאת בכל האטליזים – כך הוא כותב : – ותשמעו מה הוא כותב לו, שלאחר שהוכח הדבר, נכנסנו אל הקודש פנימה, רצנו לרבה של קאשוי, לחתנו, והוא הראה לו את הבשר והוא עמד כולו מורעד, דבר כזה איך זה יכול לקרוא – כך הוא כותב – כבר דיברנו עם כמה רבנים, בקיצור, נוכל כעת לעשות כאן מהומה ולהנהיג שיתקנו כאן וינקרו על פי מנהג ירושלים 79.

אין ביכלתי להבין דבר כזה, איך זה יכול לקרות שיהודי שבאמת חושב באמת שיעברו ששה חדשים שבהם הוא יודע שאוכלים כאן חלב דאורייתא, ששה חדשים?

כן אתם רואים, אתם רואים מה קורה כאן, אני לא יודע עם איזה רבנים הם דיברו, כמדומה לי, אני לא מאמין זאת שהיו אומרים לרבנים שאוכלים חלב דאורייתא ושלא הייתי שומע על כך – תשמעו לי – הוא כותב זאת כבר לפני ששה חדשים והוא חיכה עד לערב יום הכיפורים, אז יצאה השמועה, ממש תראו ותדעו מה הוא כותב 80.

הרב מווינא: עתה שמעו נא, רבותי, כאן חייב להיות, שיהיה זה רבי שלמה קלוגער, אתם הרי יודעים את הסיפור בבארדיטשוב, שהוא נסע הביתה למשך שלשה שבועות והוא שתק, ולאחר מכן הוא בא ואמר, לא ראיתי מאכיל טריפות כמוהו, ואז ניגש אליו רבי ענזיל ואמר לו אתה לא נאמן על פי הלכה, כי אם ידעת ואיפשרת ליהודי בארדיטשוב במשך שלשה שבועות לאכול בשר טריפה, במילא אינך נאמן, כי אין אדם משים עצמו רשע. את זה אינו עושה מורה הוראה בישראל, ואפילו לא יהודי פשוט, ולכן לא מאמינים לך שהבשר טריפה. ואז הלך רבה של בארדיטשוב ושלח לרבי עזיל את מכתבו של ר' שלמה קלוגער לבעל אמרי אש, והאמרי אש כתב לו בתשובה: א) והוא אומר כך, מצד האמת זהו פלא גדול על מורה הוראה בישראל שיאפשר ליהודים לאכול טריפות במשך שלשה שבועות, ולכן הענין הוא באמת של אין אדם משים עצמו רשע. ואם כן הרי עתה הוא הרי מוציא לעז על השוחט, והוא אומר שהוא מאכיל טריפות אז הוא אומר השתא הוא דאתרעי, אז על אותו ענין הוא לא נאמן, שהוא אז האכיל טריפות, כי אם הוא היה ממשיך ושותק הרי מאפשר עתה שיהודים יאכלו טריפה, עתה הוא רק מוציא לעז, והאמרי אש כותב לרבי שלמה קלוגער והוא מספר לו על החתם סופר שלא הסכים לגט בניגוד לכל הגדולים, ואז זה היה בשל טעם אחר, שלא ניתן להתיר את השוחט של בארדיטשוב מאחר והם קיבלו על עצמם את ההוראה של המגיד מבראדי, ולכן השאלה כלל אינה אם הוא נאמן או לא נאמן, עבורם הבשר טריפה, ועכשיו כאן אין זה משנה מי ומתי זה היה. (הרב מסיגעט מפסיקו) 81.

הרב מסיגעט: ראו, רגע, הוא כותב כך: זהו מכתב שהוא כתב בערב שבת קודש פרשת ויקהל-פקודי תשמ"ב, פורים חל בפרשת תשא, ועתה כבר אחרי פורים לאחר החגים, בואו וראו מה שהוא כותב – מה אומר לכם – שמצאו חלב הכליות ושזה ממקום דבוק לחלב הכליות, גם אצל הטענדערליין הדק הנשאר על יד הצלעות, הצלע אינו מנוקר טוב, ומקצת מהם לא הסירו הגיד שעל החלב בין הצלעות, מקצת נשאר גם החתיכה כמו… את זה כותב חתנו של הרב מקאשוי, תראו, כך זה התחיל.

תראו, בקיצור – הצלעות אינן מנוקרות, והנה כמה פעמים גם שאר המנקרים… מנהג אשכנז. זה לא היה מנוקר כלל, ואין שום השגחה על הניקור, וכאן הוא כותב, לפני כשעה נכנסתי אל הקודש פנימה אל כ"ק אדמו"ר הגה"ק מקאשוי שליט"א ומסרתי לו הפרטים שמצאתי, כמובן שנרעד ונפחד מאוד, וסיפר לי שהיום כבר דיבר מזה עם כמה רבנים, ועכשיו מקוה אני שיכנס בעובי הקורה ש… יהיה אור. כך הוא כותב 83.

וכבר עברו ששה חדשים מאז שהוא כותב שכבר דיברו עם כמה רבנים, אין לי מושג עם מי הוא דיבר. אין לי ספק שאם היה מדבר הייתי יודע על כך, אני בטוח שהוא היה אומר לרבנים, תעשו מהענין מהומה, אוכלים חלב דאורייתא, רבונו של עולם ששה חדשים, יושבים ושותקים (רבה של נירבאטור מפסיקו) 84.

הרב מנירבאטור: אני שאלתי אותו למה אתה לא… אני חשבתי, בלילה שיש כאן איזה מכשול אצל וויינשטאק, אז הרי אני האחראי ואז אני חלילה מאכיל טריפות, ואם כן מדוע שתקת, ולמה לא אמרת לי, הרבי זי"ע אמר פעם על ההשגחה שלי, אני סבור שאתם יכולים להגיד זאת ברבים (אחד מפסיקו: זה לא חשוב) 85.

כיום הלכו בניגוד לדעת הרבי זי"ע ופוסקים שאנחנו אוכלים טריפות (היושב ראש שואל: מה הוא השיב לך?) ממשיך: אתה יודע מה הוא אמר לי, הוא ישיב לי תוך שלשה ימים או שתדבר עם בני, אני טלפנתי לבנים שלו (הרבה מדברים, ומכולם נשמע הרב מסיגעט).

הרב מסיגעט: רק רגע, אל תקפוץ אל תוך דברי, הנה אני באמצע, תשמע בסיפור הזה מה אני רוצה להגיד, כשר' אברהם היה שם 86. יש לי כאן מכתב מה שהרב הראש בית דין שלח אלי לכאן, אני הראיתי לו את זה, הוא כותב כך: שגם אותו דבר, הם טלפנו לבני האדמו"ר מקאשוי, הבן והחתן ואמרו שלו שר' אברהם (הרב מווינא: הרב לייטנער!), כן, הרב לייטנער נוסע לארץ ישראל והוא רוצה לקבל – כך הם כותבים – מכתב שהוא יודע לבד ניקור, ראשית הוא חייב להיות שם בעצמו, ולאחר מכן הוא יביא את כל המנקרים כאן המאכילים חלב, הוא יסמיך את כל אלו כך שיוכלו למכור כאן חלב וזה יהיה טוב במסחר. אתם שומעים סיפור, יש לי כאן את המכתב את הארגינאל, לא סיפורי מעשיות.

אני טלפנתי להראב"ד – מה זה מה שהוא מוסר בשמך – אז הוא שלח לי ושאל היתכן שר' אברהם הולך לשם (לא שומעים – כי יש עירבוב של קולות) 87.

תראו: כאן יש לי מכתב, ראש המנקרים כותב לראב"ד, מה הוא כותב – אתם חושבים – הוא כותב כך לראב"ד, כפי שאנו שומעים מה שקורה בארצות הברית שמוכרים חלב ממש, הולך להם בחיים, ואותו ר' אברהם הגיע לכאן, וזה דבר חמור? (הוא הולך ללמוד ניקור, אתם שומעים מה שהוא כותב, הוא מספר לי שהם טלפנו אליו בסודי סודות שלא יספרו זאת לאותו רב – הדבר חייב להישמר בסוד. שוב מסר הרב מלאכי שקיבל טלפון מהרב בלום שאביו הרב מקאשוי, דבר זה צריך להישמר בסוד, שהרב לייטנער יופיע כאן ביום א' פרשת ראה במטרה לקבל פה אישור, על סמכות ידי ניקור, שיסמוך שם את המנקרים באמעריקא, שהם יודעים את הניקור אף על פי שאינם יודעים. הרי אינם יודעים. ויש שם באמעריקא מי שאינם רוצים הניקורים. הרב לייטנער הבטיח – שם לקצבים – שהוא יביא להם היתר על הבשר עם החלב שאינם מנקרים, את הכל יביא לשם הרב לייטנער, הוא קיבל על עצמו שלא – ווינא: מלה אחת) 88.

הרב דסיגעט ממשיך: רצוני שתשמעו את דברי. (כולם מדברים, ונשמע קולו של הרב מסיגעט וממשיך:) תראו לפחות מה שהם דורשים, אלו שכותבים, הוא כותב כך, שהוא הזהיר אותו, כן כתוב שם עוד, הוא ביקש ממני, הרב מלאכי השתדל שאף אחד הרבנים מהבית דין לא יתקשר, וששום שיחה לא קיימו עם הרב ממאנטעווידעא – הוא היה שם בחרם חלילה, אסור לדבר עמו – כל הרבנים לא ידברו עמו, ואז הם ביקשו מהבית דין שיתן מכתב שכל הסדר כפי שהם עושים הוא טוב, וכי כל שהם אומרים נכון, ובכך יחסלו את הרב לייטנער. (אחד שואל). תשובה: ר' גד'ל רוצה הרי להנהיג כאן את הדרך הזה, זהו זה, ר' משה אריה שלח לי את המכתב. מספרים סיפור, הם אינם מכחישים זאת89, ההיפך, אני שמעתי היום שכבר צלצלו אליו שהוא יגיד שזה כלל לא מתחיל ולא נגמר כל הסיפור, הוא יהודי ישר, איזו מהפכה (זעקות מכל הצדדים, ונשמע קול, רבה של סיגעט ממשיך): מה אני רוצה להגיד לכם בקיצור, זהו מאה אחוז, אין שום ספק שהם תכננו במשך 6 חדשים לצאת עם דבר כזה שאוכלים כאן חלב, חלב דאורייתא ואחוריים, ומה התכלית של כל העלילה הזו, מה יש להם מכל זה? אין לי כל מושג 90.

הרב מפאפא: השמיעה שלי חלשה, ובאתי לכאן, אל תזכור לנו עוונות ראשונים, מאי דהווה הווה, אם עשו עבירה בהוצאת שם רע או לא, לא נדון בזה עכשיו, השאלה היא כאן מה לעשות מכאן ולהבא, אך העבירות שעשינו בעבר, בואו נעמיד את זה בצד ונדון על העתיד 91.

הרב מסיגעט ממשיך: אני מסכים, אך כדי שיידעו שיש לנו כאן עסק עם אנשים שרוצים, אם כן הרי עלינו לדעת מה לעשות. אני אומר לכם, אני אומר לרבה של פאפא, הרי גם עד היום עשו, ראינו שזימנו את כל המנקרים והאם הם לא החלו לעשות? ישנם באמת הרבה אנשים המגיעים ממקומות שונים, הגיעו לכאן מגליציה ומליטא, מפולין ומהונגריה וממקומות נוספים, בכל זאת התחלנו כבר לעשות בענין. היה זה במכתב שהרב מקאשוי כותב לי, תשמעו, אני אגיד לכם, הוא כותב לי אישית, יש לי את המכתב, שכל האסיפה שהיתה אז, שכינסנו את כולם היה רק כדי לחפות על כל הענין, בכדי שיוכלו להמשיך ולמכור (נכנסים בתוך דבריו).

יושבים כאן רבנים שהתכנסו גם אז, ישבו אז עם כל המנקרים, ישבו וחשבו מה לעשות, וכל האסיפה הזו היתה מיותרת, לא שייך כלל להגיד כך, צריך הרי לדעת – בואו ואומר לכם – אני מקוה שהרבנים, שכמו שאותה אסיפה היתה ערוכה לשם שמים, התכנסו אז בכדי לתקן, וגם אני חייב לציין, תראו מה שהוא כותב, הוא כותב לי הרב של קאשוי במכתב ישירות אלי – כאן חתום שמו, יותר ממה שכתוב כאן יש במציאות המכשולות בנסיוני שניסו לתקנו, במשך שלש שנים שעברו המצב נורא ואיום, הוא כותב זאת אלי, והענין מבהיל הרעיון, ואף כשלעצמי נראה כחולם חלום – הוא כותב אלי שהוא חולם – אלפים ורבבות מבני ישראל נכשלים באיסור חלב הנורא, ואין דורש ואין מבקש לתקן, וכשנעשה איזה רעש בעיר, ממהרים להתאסף, איך להשתיק ולהודיע, כי יאכלו ענוים וישבעו, והמון עם הולכים לדרכם בדברי לעג ובוז בטענות של הבל שאין קץ לדברי רוח 93.

הוא כותב פשוט, שהאסיפה שזימננו, כששומעים שקורה משהו, מכנסים שם אנשים ומפרסמים זאת על ידם – הוא כותב זאת אלי, תשמעו לי, אני רוצה להגיד לכם, תשמעו לי, וכי יכולים… (נכנסים בתוך הדברים) 94.

רבה של פאפא: אין צורך לדון כאן כלל אם הרב מקאשוי צודק או לא.

הרב מסיגעט: (מתגבר קולו שוב!), אני אינני דן אם הוא צודק, אתם הרי רואים בעצמכם. רציתי רק להגיד דבר אחד, אתם יודעים מה שאני רוצה להגיד לכם, אני בטוח, שהרב מקאשוי כלל לא ידע מכל המכתב. אני בטוח, כי המכתב כתוב בצורה כזו, בצורה חטופה, הוא באמת חתום שם הק' רפאל בלום, אך בטח שאינו יודע מה היה כתוב שם, בטוח שלא, איך זה, איך מתחיל המכתב, הוא לא הצליח לכתוב מכתב כזה בין יום כיפור לסוכות, זה כתוב כך בין עשור לחמשה עשר, לסדר שם יזבחו זבחי צדק. הוא כותב את המכתב אלי, זה אלי משה טייטלבוים בטוח שהוא כלל לא התחיל לדעת, ולכן אני בטוח שהוא כלל לא ידע מהמכתב, אך אלו שניהלו את כל הענין. תשמעו טוב רבותי, עתה הענין הוא כך 94.

הנני מציע לפניכם מה שכבר היו צריכים לעשות מקודם, הציעו את זה מכבר, שיש לקבוע שהקצבים שאינם יודעים ושאין להם אסמכתא בכתב שהם יודעים, יש לקבוע שהם אינם ראויים לתפקיד, ולכן צריך להתחיל ככה, שמהיום חייב כל מי שעוסק בשיווק ומכירת בשר, חייב שיהיה לו בנק בשר, ראשית היו צריכים לקבוע שהוא צריך השגחה, זהו דבר אחד, רק זה לבד אינו מספיק שיהיה לו רק השגחה, עלינו מוטלת אחריות כזו, שאנו דואגים לכך שכל מי שמטפל בבשר, שחוץ מה שיש לו השגחה הוא חייב ללכת לשם 95.

היו צריכים להקים כאן ועד של רבנים, שהם בעצמם יידעו טוב את מלאכת הניקור, בכך זה יתחיל, שיידעו ויכירו את הניקור, רבנים מוכרים, ואלו יש להם את הסמכות של התאחדות הרבנים, לתת את הסמיכה לקצבים הצריכים למכור בשר, שלא יוכל למכור בשר רק מי שיודע היטב את מלאכת הניקור. חייבים הרי לנקר, או אם יש לו שם מנקר שהוא נמצא שם בקביעות ובודק את כל חלקי הבשר, והמנקר יהיה מי שיהיה, ישנם מנקרים שיש להם סמכות. הרב מקראסנע ז"ל היה באירופה, הוא הנהיג שם שחיטה, והוא היה זקוק למנקרים, אז ישנם כמה יהודים, שהוא לימד אותם מה שהם למדו, והוא כותב עליהם, אני מעיד עליכם שהם יודעים טוב את ההלכה ועושים טוב את המלאכה.

ישנם כאלה, הוא מכיר מפעסט, ישנם מבית הדין של סאטמאר, ישנם שלמדו זאת, רבה של ראחוב היה שם 96.

הרב מפאפא מתערב: חייבים להוסיף על כל זאת. לדעתי, אני חושב, שהתאחדות הרבנים ימנה שלשה רבנים שיכניסו את עצמם לתוך ענין הלכה זו בכל פרטיה ודקדוקיה, כי לדעתי רוב הרבנים כלל אינם מכירים את הענין, גם אני בתוכם, אני אינני בקי במציאות של הענינים, וחייבים שהתאחדות הרבנים ימנה שלשה רבנים, ואולי אפילו יותר, שהם יכניסו ראשם ורובם לענין בכל פרטיה ודקדוקיה של ההלכה, ואחר כך ילכו ויבדקו את האטליזים 97…

הרב מסיגעט מוסיף: וכל מנקר צריך לקבל מאותם שלשה רבנים שהוא למד את ההלכות ושיש לו נסיון בהלכה למעשה 98.

הרב מפאפא: ואותם שלשה הרבנים באמת שילכו לפרקים לבדוק אם באמת שומרים על הכללים, ולאחר שאותם שלשה הרבנים יהיו ממש בקיאים בכל פרטיה ודקדוקיה ובכל האופנים, לאחר מכן, למען השקט הרעש יישבו ביחד עם המנקרים מארץ ישראל, אלו שעשו את השם רע ושיוכיחו להם שהשם רע כלל אינו קיים 99.

הרב מסיגעט ממשיך: רבה של פאפא אינו מדווח כראוי – כך אני רואה – דקה אחת, תשמע, לא מעכשיו, רק רגע! תשמע רק רגע, תשמע בקולי, תתן לי לדבר. לא המנקרים מארץ ישראל עשו את הרעש, לא מבני ארץ ישראל, את זה עשו אנשים מקומיים, הם רק לקחו את המנקרים מארץ ישראל, שיעזרו להם בענין, כי אלו בארץ ישראל יש להם כאלו מנהגים שלדעתי כלל אין צורך להנהיג אותם כאן, כי לנו אין כל ענין עם מנהגי הספרדים, מה שהיה להם שם בארץ ישראל בשעתם בעיה כשהנהיגו את המנהגים האלה, אז כל האשכנזים מחו נגד זה, לא היתה להם ברירה כי הכריחו אותם לעשות זאת על ידי השלטונות, השלטון הטורקי ששלט אז שם, אז היה לספרדים את הכח כשהחכם באשי שלהם רצה כך, והאשכנזים נאלצו להכנע, כי אחרת לא היתה להם כל אפשרות לקיים שם שחיטה, ולכן נאלצו לקבל על עצמם את מנהגי הניקור הספרדי, אותנו זה כלל אינו מחייב, אז עשו זאת בכפיה ועתה בוודאי שאין מצב כזה.

מדוע עלינו לסטות ממנהגינו, ממנהג האשכנזים אבות אבותינו, הם נהגו כך ועלינו להמשיך כך.

הרב מפאפא ממשיך: הא גופא שיסבירו זאת להם, דבר שהוא תלוי במנהג זה לא (רבה של סיגעט צועק: תלוי רק במנהג) ואז לא צריך כלל ראיות, בזה לבד ניתן יהיה להשקיט את הסערה 100.

הרב מסיגעט בקול: לא! שמעו נא, לדעתי, הרעש, הרעש, הרעש נשקט. זהו בלתי ספק. הרי כולם יודעים מזה שהיתה עלילה, וכפי שאמרתי מקודם, לא היתה זו עלילת דם, אלא עלילת חלב שהעלילו על הקצבים 101.

הרב מפאפא עונה: אבל הננו רואים שהרב מקאשוי עדיין צועק ומרעיש על זה 102.

הרב מסיגעט עונה: נו, מה אעשה, אלמלא היה יודע. ראשית, אינני יודע אם עדיין צועק, אינני יודע מה הוא עושה. כמדומה לי שהוא יודע היטב מה שאמרתי לו בערב יום הכיפורים העבר.

שמעו נא, כששמעתי מהרעשתו וראיתי את הקול קורא שהוציאו בשמו, היה זה בערב יום כיפור. צלצלתי אליו בערב וביקשתי ממנו ברחמים, הרב מקאשוי, הנה ראיתי שהוצאתם קול קורא שיש חלב דאורייתא, והרי אני מאמין שרימו את כבודו. איני מאמין בזה. הנני מוכן ללכת אליו, לא, לא אני בעצמי, אלא שאקח לו את הרב ממאנטעווידעא 103.

הוא כותב אלי במכתב אם בקשתי זאת ממנו, ויודעני בהרב מאודווארי שליט"א שהוא גם כן בקי בדבר זה. הרי התעסק קצת בזה. בואו ונראה לאנשים הללו מה קורה כאן. אמרתי לו שלא די שאין בזה משום חלב דאורייתא, אלא אפילו דרבנן אינני מאמין שיש בזה איזה חשש. והכרזתי בבית המדרש בשעה שהיה שם ציבור גדול, שידעו שאסור לאכול מהבשר. תאמינו לי שבכיתי לפניו, אמרתי לו, הרי הרעיש על זה, אבל כשראיתי שלא אוכל לפעול אצלו, אמרתי לו, הרי הוא ליל ערב יום הכיפורים, גם אצלי הוא ערב יום הכיפורים, ומחכים עלי כאן ציבור גדול, אנשים הרבה. אבל ראשית כל, מוכרח אני. הנני מוכן ללכת לכל מקום שיבקש ממני, ואקח עמדי שני אנשים, אמרתי לו, שאביא את ר' יחזקאל, וגם את הדיין, אשר גם הוא יודע קצת מזה. בואו ונלך ותראה לי אם יש כאן אפילו איסור דרבנן, ויותר מזה אינך צריך. אם יש כאן אפילו חשש איסור דרבנן, אצוה להכריז שאסור לאכול את הבשר, אבל לא יכלתי לפעול אצלו בזה 104.

לבסוף אמרתי, שמעו נא בקולי, הרב מקאשוי, הכרתי את רבכם, כי קיבלתי "הורמנא" מהגאב"ד קאשוי (הג"ר שאול בראך זצ"ל) ותציירו בעצמכם אם גם רבכם היה עושה כדבר הזה.

אמרתי להרב מקאשוי: הרי מכנים אותי הרבי מסאטמאר. ובקשתי מכם, עומדים כאן אלפי אנשים שאם אגיד להם ישמעו בקולי ולא יאכלו (מן הבשר), אבל בואו ותראו לי פרטי הדברים, אדרבה, אני מוכן לראות 105.

היושב ראש שואל: מה ענה לכם?

הרב מסיגעט: מה? הוא ענה לי שאינו מלאך, ואינו יכול לבוא בלילה. עוד אמר לי תירוצים שונים, הרב מבארדיטשוב (אחד מעורר ומזכיר…).

כן, הוא אמר לי, עד שאמר לי, שמעו נא, הצקתי בו הרבה זמן, איך אפשר לי – אמר לי – הרי אכלו חלב עד עכשיו זה שלשים שנה, יאכלו גם הלאה. הוא לא יכחיש את הדבר.

אמרתי לו, הרב מקאשוי, שמעו נא דברי. אז אמרתי לו, הכרתי את רבכם הרב מקאשוי ז"ל, כי קיבלתי ממנו "הורמנא". אינני מאמין שהוא היה אומר דיבורים כאלו, ובקשתי מכם, שיבוא ויגיד. בקיצור, החלטנו שיבוא למחרתו 106.

אמרתי, טוב, הרי היה טוב יותר אם היה בא בלילה. לי זה יותר קל בלילה, כי בערב יום הכיפורים הנני עסוק מאוד והולכים לסדר כפרות. לא יכולתי לשית עצות בנפשי, על כן הסכמתי ללכת, שאם אין רצונו לבוא בלילה, הריני מוכן ללכת למחר 107.

לא שאלך בעצמי, אהי' שם, יבואו מנקרים ויראו מה שמצא כש"ת. באמת לא הייתי שומע בקולו כי היה קשה לי מאד לבוא בערב יום הכיפורים, והי' נוח לי יותר בלילה שלפניו. צלצלתי להרב מאודווארי, הרי ידעתי שהרב מאודווארי הכריז שאסור לאכול בשר, ואם כן הוא כשר. והרי טוב. ביקשתי ממנו שיבוא ויקרוא להרב מקאשוי, וישאל אותו מדוע אין רצונו לבוא היום. הרי כבודו הולך היום בערב, ולא יזכיר את שמי, אלא שיבואו (רבנים).

כאשר צלצל אליו הרב מאודווארי, הלך לחדר השני וחזר. הרי לא יוכל להמשיך כך 108.

הוא גמר אומר עם הרב מאודווארי, שיבוא ביום שלישי. הרי היה ערב יום הכיפורים. רציתי ללכת ביום ראשון בבוקר, אבל אחר כך בא הרב מאודווארי ואמר, שאין מה לדבר מזה (על יום ראשון) כי גמרו על יום שלישי 109.

לא האמנתי שסוף כל סוף לא יבוא אצלי בערב יום טוב. חכיתי בערב יום טוב ולא הגיע. אז ראיתי שאם הרב מקאשוי היה חושב באמת שיש מה לחשוש, הרי ביקשתי ממנו כל כך (שיבוא) והוא (הרב מאודווארי) ביקש ממנו גם כן. הרי הוא (הרב מאודווארי) "כשר וישר", למה אינו טוב דיו בשבילו? אבל אינו רוצה, אי אפשר, אז ראיתי שהאנשים הסובבים את הרב מקאשוי אינם רוצים להתראות, כי אצלם די שאמרו (שאינו בסדר) ואינו רוצה לבוא להוכיח אמיתות הדברים 110.

ביום הכיפורים הכרזתי בבית המדרש, לא רציתי להכריז כמו שהכריזו בבית המדרש דפאפא, אלא הכרזתי, הוכרחתי להכריז, דהרי היה יום כיפור, והתענו, ובמוצאי יום הכיפורים יאכלו בשר, ואם כן מוכרח אני להגיד משהו להאנשים. מה אגיד להם? שיאכלו? שלא יאכלו? לכן צויתי להכריז, שמי שקנה בשר בבית המטבחיים שלנו, בחנות של סאטמאר, שם יש מנקרים טובים ומותר לאכול משם 111.

זהו מה שעשיתי, ראיתי את ההכרח שבדבר, מה אומר לכם, אלמלא הייתי מכריז הרי היה נראה שאני אומר שלא יאכלו 112.

שמעו, על זה קיבלתי את המכתב מהרב מקאשוי. שם הוא כותב את כל סיפור הדברים, שביקשתי ממנו (שיבוא) וגמרנו בינינו שניפגש ביום שלישי. על זה כתב שהוא אמר לי שכותב כן במכתב. באמת אמר לי את ההיפוך מזה, אבל כיון שאחר כך בא הרב מאודווארי וגמרו ביניהם ליום שלישי, וביום שני היה יום כיפור והכריזו בבית המדרש דסאטמאר, וכן הכריז הרב מפאפא, וגם הדיין ר' יחזקאל, וגם הרב מדעברעצין הכריז. כולם הכריזו שמותר, ועל זה נמלך (הרב מקאשוי) שלא להיפגש יותר 113.

כך עברו יום שלישי ורביעי, וכבר היה חג הסוכות. לא שמעתי כלום. באמת אין ביכולתי להבין איך אפשר כדבר הזה, הרי גמרנו בינינו על יום שלישי. לכן כיון שהכרזתי שאצלינו הוא כשר, הרי ראיתם 114. בקיצור, וכן היה עד חג הסוכות.

מנהגי לדרוש בפני האברכים בחג הסוכות מדי שנה בשנה, לכן סיפרתי אז את כל סיפור הדברים, ואחר כך כשאמרו שרצונם לבוא, כבר לא רציתי לעשות כלום 115.

בקיצור, ברצוני להגיד בענין זה, כיון שהרב מפאפא הזכיר מקודם מענין השקטת הרעש, אם כן, מי שרוצה להרעיש הרי אי אפשר לעשות כלום נגדו. אין לי התחייבות כלפי אנשים אלו שיצאו בגלוי באופן כזה, רק בגלל שרצו להראות לכל העולם שיושבים שם יהודים, לפי מכתבו, אלפים ורבבות יהודים שאוכלים חלב, ואין להם על זה שום הוכחה. (הרב מווינא מזכיר: עוד אחד) 116.

(ממשיך): לכן לא הראיתי. חוץ מזה, אין מה להגיד על מה שהם כותבים במכתב. הרי המדובר היה שגם אתם תקבלו את המכתב, אבל כשראו שלא פעלו אצלי, גם אתם לא קיבלתם.

המכתב הוכן לשלחו (לרבנים). אגיד לכם עוד משהו, המכתב מטרתו שיישלח לאחב"י בכל מקומות מושבותיהם. והם רצו לכתוב במכתב שכל הרבנים משוחדים, ואי אפשר לתאר הדברים 117.

עכשיו שמעו נא מה שרצוני להגיד, מה שעלינו לעשות. כפי שדיברנו מקודם, צריכים להעלות את ענין הניקור, שיהיה דבר מאוחד, הן מה שנוגע להלכה, אם ישתמשו בצלע י"ב או לא, הרי על הרבנים לשבת ולדון בדבר. אינני מתכוון לעכשיו, הרי שום דבר לא בוער כל כך. אם מנקרים צלע י"ב כמו שכתב החתם סופר זצ"ל, ובודאי אי אפשר לומר שלא יעשו כל חלילה וחס, וכן עשו במקומות הרבה.

בודאי שצריכים לעשות כאן משהו. יש לדון בדבר ולהשתדל בזה, כמו שאמר מקודם, רוב דעות, או שיחשבו מה לעשות, ובאופן כזה יבואו לידי תיקון 119.

בינתיים, הרי עשינו תיקון לדבר, שהקצבים אין מקבלים בשר שיש בו חלב. אנו הרי עסקנו בדבר זה עד עכשיו, עם הרב מווינא והרב ממאנטעווידעא. וכך החלטנו, שהיום אין הקצבים מקבלים בשר שצריכים לנקרו, אלא מה שאין שם כלום (שום חשש חלב), ואם כן הרי הוא ב"ה בסדר גמור, כמו שאמרתי עכשיו, אלא שאין להשאיר את הדבר כן, דהרי זה נעשה רק באופן ארעי שיוציאו חתיכות שלימות, וכן עושים במקום שצריכים לנקר, חתכו את כל החלב. (…שואלים, ובלתי מובן).

תשובה: כן, כן, החתיכה הזו, כן, את החלב, כן, נו, כמובן 120.

ועכשיו נראה, צריכים לדון בדבר זה, שיהיה כן, ובזה ייגמר הדבר.

(הרב מפאפא: אין לסמוך על המנקרים אפילו אם המה מומחים. שיהיו רבנים שבקיאים בכל פרטי' ודקדוקי') 121.

ממשיך: מה שאמר הרב מפאפא, הרי אמרתי מקודם. שיבחרו כאן שלשה או ארבעה רבנים או חמשה, שיודיעו שרוצים ללמוד תורת הניקור. הרי יעשו בזה טובה גדולה לציבור שלנו, שיראו שכל הקצבים שמוכרים בשר, מוכרחים לקבל מהם חתימה 122.

היושב ראש, הרב מטארטיקוב: הרי הולכים מאסיפה זו (הרב מווינא מפסיקו – צריכים להוציא דבר ברור) 123, ואין מסדרים את הדבר?

המשך: אסור ללכת מכאן. לדעתי, בינתיים, הרבנים אשר עדיין לא למדו, יקחו לעצמם מנקר שיודעים שהוא מכיר את האומנות… רגע, רגע, בינתים יכריזו בקול קורא שמבקשים שלא יאכלו בשר במקום שאין השגחה, כי החסרון אינו אם חנות הבשר הוא בסדר, או "מיעל מארט", כי יש הרבה חנויות של בשר שאין להם שום השגחה (אחד שואל בקול: הרי גם המשגיח אינו בקי בדבר?).

תשובה: נו, (הרב מסיגעט: רגע, רגע, רגע, שמעו נא) 124. המשך: את שני הדברים האלה יעשו מיד, שבחנות שאין שם השגחה לא יקנו (בשר), והשאר יעשו שלשת הרבנים, אף על פי שאין יודעים עדיין (בטיב הניקור), יצרפו מנקר שידוע שהוא טוב, או שיזמינו (מנקר). אם ידחו את הדבר, לא יצא לידי מעשה. את זה אפשר לעשות מיד, ובינתים, ילמדו (ניקור). יקחו מנקר, ויקראו להקצבים, כדי לראות אם הוא בקי 125.

הרב מווינא: הרב ממאנטיווידעא, יבוא נא לכאן, ברצוני לדבר אתכם.

המשך: רגע, ברצוני לבקש מהקהל, כיון שרוצים לנהל אסיפה "פארלאמענטאריש"… כיון שיש רבנים שאמרו שרוצים לדבר, בין אם יצייתו להם בין אם לא יצייתו… אבל רצוני שישמעו את הרבנים. ראשית, הרב מאודווארי, ואחר כך הרב מטענקא, ואחר כך הרב מווייצען, ובנו של הרבי מוויזשניץ. בינתים ישמעו מה שיש לארבעה אלו להגיד, ואחר כך יבואו לידי החלטה. הרב מלאנדסבערג, אבל בקשתי מכם, רצוני להסביר דבר שאני יודע כבר מאסיפות, שאת התיקון שאפשר לעשות בינתים, יש לעשותו. כן, כן, הרב מלאדיין, אבל הראשון עוד קודם שהתחילה האסיפה, הוא הרב מאודווארי 126.

הרב מווייצען שואל: אולי יכניסו לרשימה את הרב מאראד, שהוא בקי בדברים אלו?

תשובה מהיושב ראש: נו, גם הוא יוכל לדבר. שיגיד אם הוא רוצה לדבר. אבל צריכים ללכת לפי הסדר, כן, גם הרב מאראד 127.

הרב מפאפא: הרבנים לא יתראו בפני המנקרים, כדי שלא יהיו תלמידים של המנקרים. הם צריכים להיות מבררי ההלכה בעצמם, כי בדרך כלל בדברים אלו הרבנים נעשים תלמידים של המנקרים, וזהו אינו טוב.

(רעש, כולם מדברים, ר' יצחק גליק מכריז: מבקשים מכל אחד שלא להפסיק באמצע) 128.

המשך מהיושב ראש: ברצוני להגיד פשוט, הרי הנכם יודעים, יש מחרחרי ריב בלי שיעור, ואם לא יתנו לכולם לדבר, יצאו לחוץ ויאמרו… צריכים לתת לכל אחד לדבר, ואחר כך יחליטו 129…

הרב מאודווארי: מורי ורבותי, היות והיום יש ב"ה אסיפה נאה של הרבנים, אין ללכת מכאן ולהחליט על עוד אסיפה. הרי דבר נדיר הוא שכל כך הרבה רבנים בלי עין הרע יתאספו יחד, ואם ילכו מכאן בידים ריקנות, הרי לא יהי' טוב.

ברצוני רק לשאול, אינני רוצה לפקפק על הרב מווינא, ולא על אחד משאר הרבנים 130. יודע אנכי שאנו גרים היום באמעריקא, ולא בראצפערט, ולא באודווארי, ולא בעיירות אחרות (באונגריה). באמעריקא שורר הפקרות נוראה, והדורות נחלשים יותר ויותר. כהיום יש בית מטבחיים, ואחר כך ייחלש הדבר עוד יותר, כך הולכים הדורות, הרי רואים אנו את ירידת הדורות.

יושב ראש: רגע, לא רבנים, ולא מורי הוראה.

יצחק גליק מכריז: מבקשים מכל אחד שאינו חבר בהתחדות הרבנים, שיצאו מהאולם 131.

המשך: רואים באמעריקא, אצל קיום מצות עשה, למשל באתרוג, מוציאים האברכים כסף רב, וכן הוא בכל מצוה, תפילין עולים הרבה כסף, וכן במזוזה, על כל מצוה מוציאים כסף הרבה, מפזרים אלפים לצדקה, וכן בעניני גשמיות, אם יש איזה מנהג בעיר פאריז, הרי בכל מקום לומדים לעשות כמעשיהם, ואם יש לנו דירה, הרי אין זוכרים, בשנים קדמוניות היה המנהג שהיה רק שני חדרים בדירה, אין אומרים דבר זה, אבל אותו דבר, בשנים קדמיוניות היה די אם היה בגד אחד לכל החתונות, זה לא, מוציאים אלפים הרבה הן על עניני רוחניות, וכן הן גשמיות, בפעם אחת. אבל כאן מדברים מספק דאורייתא, הרי אין כל הדברים הללו שקר, הוא עלילה, כמו שאמר הנשיא שהוא עלילה, אבל הנשיא שליט"א אמר לי שהוא רוצה עתה לתקן כל החומרות שאפשר לתקן, מדוע? כי הוא לדורות, ואם כן, הרי עכשיו אוחזים בחלק החתם סופר 132.

לפני המלחמה שררה עניות נוראה. זוכרני משנים קדמוניות, מקצת חלב היה ענין נורא. ועוד משהו, בשנים קדמוניות, אם הוכרחו למכור להנכרי עוד חתיכת חלק אחוריים, היה דבר גדול. זוכרני מקודם המלחמה, כל חתיכת בשר עלה ביוקר, ועל כן הוכרחו לחפש אופן להקל, אבל מדוע נהי' אנו המקילים, למה? הרי עלינו לחפש חומרות הכי גדולים שיש, נגיד, למשל, עכשיו אמר לי הדיין דסאטמאר, הרב אויש, דבכל גלילות זיבענבירגען לא השתמשו אלא עד צלע י"א. צלצלתי היום למאנטשעסטער, אנגליה, גם כן (משתמשים רק עד) צלע י"א. צלצלתי אתמול בערב לסקווער, צלע י"א. יודעני הרבה מזה, ומביא בשתי הלחם, שמדברים רק מצלע י"א ולא מצלע י"ב 133.

ומדוע יחפשו פתאום קולא שמצאו בחתם סופר, שהשיב לפרעשבורג, ולפי תשובה זו יקילו בכל הקולות?

כמו שהיה לפני המלחמה, בכל הענינים. ובינתים, בכל הענינים מוציאים כסף, למאות ולאלפים, ומדוע לא יסתכלו כך על מצוה, שמצאו בחתם סופר 134.

לדעתי, לדעתי מחויבים להחליט שרוצים לעשות תיקון לחומרא, ולדורות מחויבים לנקוט בכל החומרות, באמת כל החומרות.

כל אברכי הכוללים שנמצאים כאן, הרי כל היהודים אינו רוצים לאכול בשר אלא אם כן הוא מותר לכל החומרות. ולכל היותר, אם אחד אינו רוצה לעשות כן, יהי' "כשר" של "מהדרין כשר". מהדרין כשר, אם יש פוסקים שאוסרים, פוסקים שאומרים שהוא חלב, אסור להתערב בספק דאורייתא (על הטעיפ יש כאן ערבוביא גדולה של קולות, התקפה על הרב הדובר, שאי אפשר לפענחם, ירחם ה') 135.

ממשיך: רגע, רגע, איתא באגור שכאשר נוגע לספק חלב, נקרא ספק איבוד הנפש. ואם כן, הרי יש לצעוק מרה, שבקהילות שבהונגריה לא השתמשו בצלע י"ב, אלא עד לצלע י"ב, זהו דבר הראשון 136.

והשנית, הנשיא אמר דבר טוב ונכון, שחותכים בתוך הצלע י"ב ועוד מקודם, אפשר להיזהר ממכשולות שונות.

כאן, באמעריקא, חותכים על פי הרוב בחלק אחוריים 137.

אבל אם יחתכו מצלע י"א יצא מזה (אחד שואל: הרי ברוב פעמים חותכים בחלק אחוריים). תשובה: כן, כן, כן, שלא יהיה כן, אבל זה קורה, ואפשר להיזהר ממכשולות שונים 138.

הטרפש הוא לגמרי בפנים, הצד השני של הטרפש הוא חלב דאורייתא, וקשה מאוד לנקותו. למעשה, אצל הכלים למטה יש קרום עב, וקרום דק, ויש חלב למטה, אשר רוב פוסקים אוסרים את הבשר שם, ומדוע נהיה אנו המקילים (יש כאן קולות וצעקות מכל הצדדים, באנדרלמוסיא גדולה). הרי כלל הוא בכל הספרים, ואר"ש במסכת שבת, שצריך לברוח מצ"ט שערי היתר, כדי שלא יכשל בשער אחד של איסור. ועם כל זאת, רבנים מופלגים בתורה וביראה ינקטו כל הקולות? כן, יש לנו היתר, יש לנו היתר 139…

מה זה היתר? הרי צריכים אנו לנקוט בכל החומרות, לאסוף כל החומרות, אם מישהו אינו רוצה את כל החומרות, יהיה כשר, אבל לא "כשר למהדרין". כשר למהדרין צריך להיות לפי כל השיטות, כן הוא לדעתי (כאן יש וויכוח חם מאוד, בלתי ברור) 140.

הרב מטענקא: (היושב ראש מכריז: מבקשים מכל אחד שלא להאריך, כי הרי צריכין להחליט גם כן).

מתחיל: אדבר רק בקצרה, ולא אצעוק כמו שצעק הרב מאודווארי, כי גם אני יכלתי פעם לצעוק טוב יותר מהרב מאודווארי…

יצחק גליק מכריז: מבקשים מאוד שלא ידברו שם למטה, כי אי אפשר לשמוע מה שמדברים כאן למעלה. נדבר לענין, מה שאמר הרב מאודווארי שינקטו בכל החומרות, הרי אין צריכים לעשות ככל החומרות, צריכים לעשות רק את החומרות שהם… החתם סופר מתיר, ומעיד אנכי שהעצי חיים זי"ע, מרן רבי זי"ע, העצי חיים אמר את דיבוריו האחרונים להרב בעל מחבר ספר גבעת פנחס, אמר לו, כן סיפר לי (מחבר ספר גבעת פנחס) שהיו מנקרים בין צלע י"ב בין צלע י"ג, זהו הדבר הראשון.

והשנית, בסיגעט נהגו כן, בגרויסווארדיין נהגו כן, וממילא, מי הם רוב הקהילות? ואם באיזה כפר לא נהגו כן, אז מה? כן היו נוהגים, ואין לנו לשנות. אם ישנו, יאמרו, כן, הרי ויתרו כבר ממה שהיה נהוג מקדם (כאן יש זעקות גדולות בלתי ברורים).

לא, שמעו נא, אני מדבר עכשיו שאין לשנות. הרי יכולים אנו להיות יהודים חרדים כהחתם סופר (הקולות נמשכות כל הזמן) 141.

הדיבורים האחרונים שם היו, ורצוני לומר עוד דבר אחד, רבותי, מה נקרא להחמיר. הרב מבעלזא זי"ע קרא פעם ליהודי ואמר לו, שיאכל כבד מהפטומות ("שטאפ-לעבער"), שיכינו בשבילו כבד מפטומה, וכן עשה. כשנכנס אליו אמר לו, בעצמי הייתי אוכל גם כן בחפץ לב, כדי להיות נכלל עם כל היהודים שאוכלים, אבל אבותי לא אכלו, (לכן גם אני איני אוכל), אבל אני ממנה אותך שתהיה שליחי, תאכל במקומי.

מה זה? מה זה? (תנו לי לדבר). גם אני רוצה לדבר, מה זה, שאבותינו הקדושים, ורבותינו ואבותינו היו נוהגים כן בענין הניקור, כמו שסיפר הרב מווינא, הרב מווינא שליט"א סיפר כן, שהקרן לדוד חזר מפסק שלו לאחר שראה את החתם סופר (כאן שומעים זעקות בלתי ברורים מכל הצדדים), ואם כן, הכי אגיד חלילה שלא סיפר את האמת 142?

יושב ראש: תרשום נא, שהרב מאודווארי אומר שכן, והרב מטענקא אומר שלא. מסודר, מסודר. נמשיך הלאה, מי עוד רוצה לדבר?143

יצחק גליק: בנו של הרבי מוויזניץ רוצה להגיד איזה מלים. נו, נו, הרב מטענקא, הרי אנו מבזים את אבותינו ורבותינו, מדוע נעשה כזאת?

ר' ישראל האגער מתחיל: לא איש דברים אנכי, ואף פעם לא דיברתי ברבים, בפרט אצל רבנים (חשובים) כאלו. אלא מאי, באתי לכאן בפקודת אבי שליט"א שציוה עלי להגיד בשמו, אשר לעולם הוא בערך כפי דברי הרב מסאטמאר שליט"א, וכמו שאמר הרב מפאפא שילמדו לאברכים, הרי העיקר הוא מכאן ולהבא, מה לעשות, שילמדו לאברכים את ההלכות שיהיו בקיאים בהם היטב, אלא מה, שביקש עוד דבר, שאחר שיהיו בקיאים בהלכות, זאת אומרת, אין לזה שייכות עם הבקיאות בעצם בדיני הניקור, אלא בהלכות, אם יש סכסוכים יעשו רשימה, כל הענינים ששייכים בחלב, מה שהוא איסור דאורייתא, ומה שהוא איסור דרבנן, ומה שהוא מנהג, והרבנים אשר יהיו ממונים על זה יעשו רשימה, וישלחו את הרשימה הזו לכל חברי התאחדות הרבנים, ואז ידעו במה המדובר, אפשר לידע אם העוררות יש לה ממשות, או לאו. הרי יודעים, כוונתי שכמעט אף אחד אינו יודע בטיב הדבר.

ואם יהיה אפילו אחד, אפילו אם מחליטים על איזה אופן, אבל יש לפעמים יהודי שרוצה להחמיר לעצמו, שידעו מה מותר ומה אסור 144.

ואחר כך ילמדו האברכים בבקיאות, וגם האומנות של ניקור.

עוד דבר שאבי ציוה עלי להגיד, שצריך להיות משגיח תמידי בכל חנויות של בשר, לא שצריך להיות משגיח תמידי, אלא שיהיה תחת השגחת הרבנים. למשל, חמשה אברכים יהיו בעלי בתים בכל חנויות הבשר, שיוכלו לעבור דרך שם בכל עת שירצו, והיינו כל מי שעובד בענין ניקור, אם הוא הבעל הבית או המנקר, או סתם משמש, במקום עבודתו, ידע שמפעם לפעם באים רבנים לראות, והשגחת הניקור יהיה תחת הרבנים, לאו דוקא תחת השגחת ראש המנקרים, אלא שהרבנים הבקיאים בדבר זה יהיו אחראים בדבר, וכל מה שתלוי במנהג, הרי ישנם הרבנים הגדולים של התאחדות הרבנים, שיחליטו אם יהיו עוד שאלות, אם זו שאלה דאורייתא, או שאלה דרבנן, אם יש בכתב שיודעים ממה המדובר, אפשר לברר היטב את ענין. יהי' זה הרב דירושלים, המחליט בדבר אם הוא דאורייתא או דרבנן, אם יש עוררין צריכין לוודא מהו 145.

אחד קורא: דבר אחד, דבר אחד.

אחד משיב: תיכף ומיד, הרי הולכים לפי התור, עוד מעט, ילכו לפי התור.

הרב מלאנדסבערג: יש רבנים שכבר הקדימו את עצמם, אבל אף על פי כן, צריך אני להגיד חוות דעתי, ממה שחשבתי מקודם.

נתעוררתי מדברי הרב ממאנטעווידעא בענין זה, ויש בזה כמה נקודות:

ראשית כל, השאלה, איננו מדברים מתקופת העבר, כמו שאמר הרב מפאפא, אל תזכור לי ראשונות, הרי אין אנו דנין כעת מי אשם על העבר, מי עשה ומי לא עשה (ניקור כראוי). הרי עומדים אנו כאן לתקן על העתיד, גם אם לא יהיה ערעור ואף אחד לא יהיה צודק, וכל הערעור הוא רק עלילה בעלמא, מכל מקום יש לתקן מה שאפשר. הרי אין כאן השאלה מבתי המטבחיים שיש שם משגיחים יראים ושלמים, יש למשל בסאטמאר יש ר' יושע גאלדבערגער, ור' יעקב זאב ליכטענשטיין, ויודע אנכי שהם המנקרים, ויודעים הם את טיב ההלכה ומה עליהם לעשות.

אבל הרי ישנם מנקרים שאין להם מושג בטיב הניקור, אינני יודע עד היכן הם מוסמכים בעניני שמירת שבת, הרי מכניסים אותם לעבודה, הרי אינם מוסמכים ואינם יודעים בין ימינם לשמאלם, ואין להם הרגש לכשרות, ולא זו בלבד שאינם נאמנים בעניני כשרות על פי התורה, אלא שאין להם שום מושג כלל מענין זה 146.

ועל כן צריכים להשתדל שמי שהעמיד מנקרים, אין הכוונה שהוא הוא המנקר, יודע אנכי ממקום אחד שאמרו, פלוני הוא המנקר, פלוני הוא המשגיח. אז שאלתי אותם, הכי אתה באמת המשגיח שם? והשיב לי, שרק מה שמגיע לידיו הוא מנקרו כפי שנפסק בשולחן ערוך, אבל שישגיח על מה שעושה חבירו, זהו אינו תחת אחריותו 147…

ועכשיו, ראשית צריכים להשתדל שיהיו מנקרים בכל מקום, מנקרים הבקיאים בטיב הניקור. ורק כאלו שנאמנים על פי התורה, שינקרו היטב 148.

ונוסף על זה, לדעתי, כמו שאמר הנשיא, שיעמידו אברכים שיפעלו במקצוע הזה, שידעו את ההלכה על בורי', ולא רק על בורי' מהשולחן ערוך, אלא שידעו מנסיונם גם כן, המנקרים שכבר עבדו בזה והם יראים ושלמים ואפשר לסמוך עליהם, שיראו כל דבר איך יש לעשותה, ומה שזקוק לתיקון יתקנו, ורק הם ישגיחו בבתי המטבחיים שעוברים דרך מנקרים יראים ושלמים, ורק היראים ישגיחו על זה 149.

ועוד דבר, שדיבר מזה הרב ממאנטעווידעא, נראה לי גם כן לעשות כן. היות ויש מקומות, – אי אפשר להגיד שכן הוא בכל המקומות שנקטו קולת החתם סופר, אבל כדומה, למשל, יש מקומות שכן החמירו, ועכשיו השאלה אם נאספים כאן אנשים מכל קצוי תבל, ויתכן יהודים שבאים ממקומות שנהגו בחומרא זו, אולי אצלם שייך דין נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם.

נו, יתכן שאולי צריכים באמת לעשות כמו שאמר הרב מאודווארי, שיחפשו את כל החומרות, מדוע יחפשו עתה קולות? מדוע אין מקום לומר שצריכים לצאת דעת כל הקהל, הרי באתרוג ובשאר מצוות מחפשים לצאת דעת כל השיטות, וכל ההידורים, ודבר שמקבלים על עצמם, הכי יש מקום לחפש קולות?

ובמקומות אלו שנהגו להחמיר, עלינו לעשות כן גם כן, אפילו אם אין זה בשבילנו, אבל בשביל יהודים אחרים (אחד משמיע קולו – מוציא לעז!) 150.

– כאן אין מדברים מענין הוצאת לעז (רבים מכריזים: הרי יש כאן הוצאת לעז!).

– מה זה מוציא לעז? אלמלא רציתי… (הרב מסיגעט מתערב ומכריז: הרי אומרים בפירוש, שאין לעשות חומרות מה שלא נהגו כן עד עכשיו כי בזה מוציאים לעז).

– במקום זה לבדו, במקום זה לבדו, אבל שם, במקום שיש בין קטיעא, יש מנהגי ממקומות שונים (צועקים, והרב מסיגעט צועק, שמע, שלשים שנה! שלשים שנה!).

… מה זה, מה זה, אחד בא ממקום זה וחבירו בא ממקום אחר, מדוע אי אפשר לומר שאינני נוקט בחומרא זו לא בשביל עצמי, אלא בשביל חבירי (שנוהג כן). (קול רעש גדול, וויכוח גדול). הביטו וראו בתשובות מהר"ם שי"ק ובלבושי מרדכי, תראו שאין כאן משום הוצאת לעז, המה לא אכלו בשביל שלא נתנו להם לאכול (רעש, רעש), אולי כן, אולי כן 151.

הרב מווייצען: למי שיש עוד לדבר, מי הבא בתור?

הרב מווינא שואל: מי עוד רוצה לדבר, שיודיע.

הרב מסיגעט עונה: הרב מסערדאהעלי, רצונכם להגיד משהו? (רעש מרוב מדברים) 152.

הרב מסערדאהעל: רצוני לומר, רק זאת רצוני להגיד, אצלינו בסערדאהעל לא היתה קהילה גדולה כל כך, והיה משגיח על הניקור, משגיח שהיה מוסמך, תלמיד חכם, זו היתה פרנסתו. אחיו של הרב מטאשנאד, הובא לסערדאהעל שישמש בתור משגיח על המנקרים.

מעשה שהיה, לפני איזה שנים, לחצו עלי אודות השגחה על בית המטבחיים, לא יכולתי להיפטר בשום אופן, אמרתי לו אחר כך, שאינני בקי בניקור. אמר לי שהוא יודע היטב, הרי הוא מהמנקרים הכי טובים בסאטמאר, וגם אביו היה (מנקר). אמרתי לו, אבל אנכי הרי אינני יודע היטב, ואם כן, איך אוכל להיות המשגיח. למעשה צריכים לדבר מזה מעט, ממה שהיה בעבר, כי … (הרב מסיגעט מפסיקו בהתעוררות: הרי דיברו כל כך הרבה, בואו ונראה אם היו לכם כבר את הרבנים שירצו ללמוד תורת הניקור).

הרב מווייטצען: רצוני להציע איזה פשרה. וזאת הצעתי (הרב מסיגעט שואל: רצונך להיות? רגע, מי רוצה לקבל על עצמו. ר' שמואל, הרי אמר שמוכן לעשות. שמואל, הנך מבין עסק, נכון? אם צריכים ללמוד ניקור שיוכלו לעשות קצת, ראשית בואו ונשמע מי רוצה? מי יהיה, חיים אלעזר, אברכי כולל – ימחול נא לי כבוד הרבי – אין רצוני להאריך (כולם מדברים) – כל החומרות.

הרב מאראד: הרי ריב"ש מפרש, מובא בבית יוסף הלכות מגילה … הריב"ש מביא תו' הר"ן כמעט כדברים הללו (קולות בערבוביא…) 153.

(הרב מאראד ממשיך): מה שיש לעשות יעשו ביחד, כי אם אדם עושה איזה דבר ממילי דעלמא רוצה גם כן … (מאריך ובלתי מובן) דבר המתקבל על הלב, אבל כאן שהרבי שליט"א (יסכים) יודיעו להציבור שהוא דבר נכון, דבר נחוץ שיוסיפו בכל החומרות, אבל עד כדי שרוב הציבור יכולין לעמוד בה, ועד אז ינהגו בכל החומרות עד שיהיה בבחינת רוב הציבור יכולין לעמוד בה 154.

גם רציתי להשמיע, לא רק משלנו … לא מנסתרים אלא שמניחים שם … אשר בהיותם מבינים יותר יבינו, שינקו את הלשונות … ואם לא ידקדקו בזה, שלא לנקות את הבשר שהוא קפוי.

כי הנני אומר בהחלט, כבר הודו בזה אנשים, שאם מנקין את הבשר כשהוא קפוי, מאבדים את ההכרה בדבר, לפחות בשבעים אחוז … רצוני שעוד אחד יראה את הדבר הזה (מדברים).

הרב מסיגעט מפסיקו בהכרזה, שמעו נא, הרב מפאפא, אבל לא פרטים, ידבר עם…

הרב מפאפא מתחיל לדבר, ובלתי מובן, מהפרעת (מדברים רבים) 156.

הרב מסיגעט מכריז: תנו לו גם כן לדבר, זלמן לייב, זלמן לייב, הרב מווייטצען 157.

מתחיל: רצוני להגיד עדות קצרה.

לפני כשש-שבע חדשים, צלצל אלי אמעריקאי אחד, יהודי חרד, אבל הוא אחד המנהיגים מהקול קורא'ס, כמדומה לי שהכל מכיסו. הוא מחזיק את הדבר. כוונתו הוא לטובה, הוא ירא שמים חרד. ולכן צלצל אלי, והבטיח לי הון רב, שאצטרף להמערכת, לאסור את החלב. דיברתי אתו למשך שעות, ולבסוף אמר, ואם הרב מקאשוי בעצמו יאמר לך שהבשר אינו כשר, תקבל את דבריו? אמרתי לו, הן.

כעבור ימים אחדים צלצל אלי בנו של הרב מקאשוי, ואמר לי, הנני בנו של הרב מקאשוי, אמרו לי משמו של מעלת כבודו, שאמרתם שאבי אמר שהבשר הוא כשר. אבל זה אינו נכון. אמרתי לו, הרי אף פעם לא אמרתי כן, אלא שרצוני לשאול מכם מה אמר אביכם? שהבשר אינו כשר? אמר לי, חלילה, אף פעם לא אמר זה. אז אמרתי לו, תהיה בריא, יותר אין לי מה לדבר עמך בדבר זה.

למחרתו צלצל אלי האמריקאי הנ"ל, ואמר לי, נו, ראית, בנו של הרב מקאשוי צלצל אלי ואמר לי, שטען עמך למשך שעתיים ונוכחת לדעת שהבשר הוא נבילות וטריפות. אז אמרתי לו, אם כל ידיעותיך הם נכונים כמו שידיעה זו נכונה, אז באמת רואה אנכי באיזה דרך מוליכין אותך. הרי לא היה סכסוך ביני לבינו, אין לי מה לדבר עמו, הרי אמר לי שאביו לא התיר, שאלתי אותו, האם אסר את הבשר? אמר לי, לא, ודי בזה. הכי אפשר להגיד על זה שטען עמדי במשך שעתיים?

והאיש האמריקאי הנ"ל, יכול אני להעיד עליו שאינו משקר 158.

והשנית, רציתי להגיד, שאינני רוצה להסמיך כלילה, החתם סופר, אבל בשיקאגא היה אחד שגר היום בפלעטבוש, אברך, שמו ישעיה דירעקטאר, הוא תלמיד של הרב ר' אהרן קאטלער ז"ל. והעיד הנ"ל, שר' אהרן קאטלער ז"ל קרה לו פעם תאונת דרכים, וישעי' הנ"ל היה שם ושימש אותו, ואמר לו, יפשפש במעשיו, מדוע קרה לו התאונה. אמר, כל ימי הוריתי לעשות כהחתם סופר, ועכשיו הוריתי באופן אחר מפסקו של החתם סופר, לכן קרה לי כזאת. כן אמר ר' אהרן קאטלער (הרב ממאנטעווידעא: גם אני שמעתי כן מפי התלמידים) – גם אתם שמעתם מתלמידים אחרים כנ"ל 159.

על כן, רבותי! לדעתי, אנו, יוצאי הונגריה, שקיבלו את החתם סופר כמו שבדורות הקודמים קיבלו את הרמ"א, ממילא אין שום יסוד חלילה וחס (לשנות) אם החתם סופר אומר בפירוש בתשובה שהמחמירים מחמירים רק בגלל זה שמנקרים את האחוריים. ונמצא שבמקום שאין משתמשים בהאחוריים, אין מחמירים כל עיקר, אלא מה, כמדומה לי שפשרה שרציתי להגיד מקודם, כיון שדיברו עם וויינשטאק שיחתכו עד מקום שאמר החתם סופר, ואחר כך ינהג כל חנות של בשר כפי מנהגו, מי שיש לו קונים שמחמירים, יעשו כרצונו, שיחתוך את החתיכה בשבילם 160.

הרב מסיגעט מפסיקו ומכריז: אי אפשר להגיד דבר כזה להקצבים. רגע, רגע, תן לי לדבר (הרב מאראד, ימחול לי כבודו אלף פעמים, רואה אנכי בענין זה שיעשה כל אחד כפי שאמר מחותני, בין כך ובין כך, אם מחליטים שצלע י"ב יישאר) (יושב ראש: רגע, רגע).

הרב מסיגעט ממשיך: אין גומרים כן, לא זהו החסרון! 161.

(יושב ראש): נייסד ועד של חמשה רבנים, (הרב מאראד: כל אחד יכול לבחור בעצמו, הוא נכנס לחנות הבשר…). רגע, הרב מאראד, רגע, רואה אנכי אצל ציבור גדול, דבר כזה אינו… לא, בטח, נראה.

יושב ראש: הנני מציע חמשה רבנים גדולים, הנשיא, הרב מפאפא, הרב מווינא, הרב לייטנער, והרב מאודווארי, חמשה אלו יחליטו 162.

הרב מנירבאטור (בזעקה!): הנני מתנגד לזה בכל תוקף.

יושב ראש: רצוני שיהיה שלי, אחד יהיה מנגד, ואז יצא האמת 163.

הרב מנירבאטור: הדיין דבארא פארק עם הדיין מפה.

היושב ראש: גם הם, גם הם. רגע, לא, גם הרב מאדוווארי, כן הנני מציע. והם יחליטו באסיפה אם לחתוך את הצלע י"ב. מדוע? כי כאן אינו נוגע לחלב דאורייתא, אלא במנהג, אז נחכה עוד שבועיים.

תרשמו, הרבנים יהיו, הנשיא, הרב מפאפא, הרב מווינא, הרב לייטנער, שני הדיינים (מבארא פארק ומוויליאמסבורג), והרב מאודווארי, יעשו אסיפה ביניהם, והם יחליטו, אם להוריד את הצלע י"ב או לא 164.

(הרב מנירבאטור מכריז: רגע, גם לזה צריכים החלטה, אינך בכח להחליט בעצמך).

היושב ראש ממשיך: אינני אומר כלום, הנני רק מציע. אמרתי שיעשו בחירות, ואם לאו, שום דבר לא קרה. (הרב מסיגעט: ילכו מכאן בידים ריקניות). לא ילכו מכאן בלא כלום, כי יאמרו שאנו רוצים … עוד הפעם (מדברים … מדברים).

– רגע, רגע, רוצה אני שיסדרו היום את הדבר השני, מה שכן נחוץ, בהשגחה. (אחד מפסיקו, הרב מנאטפאלע (נאדיפאלי) רוצה להגיד משהו) 165.

הרב לייטנער: ראשית, מה שאומר הרב מטארטיקוב אודות צלע י"ב, זהו פרט אחד. רגע … תעזבו נא, צריכים לבחור מי יחליט, בזה יכול להחליט כל אחד מרבנים כאן, רבנים גדולים, צריכים לבחור כן או לא. כוונתי לדבר זה, אם יקבלו את כל החומרות או לא, צריכים לראות אצל הציבור, איזה רבנים מקבלים, ויחליטו בדבר זה.

להחליט על פי רוב דעות, אין מקום לזה, כמובן, כי רב אחד הגיע ורב אחד לא הגיע, על זה צריכים לבחור (מפסיקים – ( תנו לי לדבר, הרי מדברים כאן מפרט אחד שעל זה בילינו כאן רוב הזמן, וזה אינו העיקר. כי מדברים כאן מלקבל את החומרא או שלא לקבלו, ובינתיים אין קורה כלום. עכשיו רמצוני להעיר רק שמה שאמרו איזה רבנים, הרב מפאפא העיר על זה, שאחר שיחליטו ההלכה, צריכים להתוועד עם המנקרים מארץ ישראל להשקיט הריב, רוצים להתוועד עמהם, אינני יודע אם כן או לא, דייקא דיברתי כבר עמהם, ואינני רואה שנוכל להתאחד עמהם, אם רוצים להתקשר עמהם, שיעשו כן (מפסיקים בדיבורים) 167.

הרב מסיגעט: אגיד להם בענינים שנוגעים למקומותינו. היה מנהג בשני מקומות, ועל זה שייך שיתוועדו יחדיו, דיברו, יש חומרות, וכמו שאמר כאן מישהו, חומרי מקום שיצא משם. בארץ ישראל, כפו את המנהג הזה על האנשים היוצאים ממקומותינו.

היום אין שייך לומר שקיבלו את זה, כי ר' אברהם הזכיר כאן שהממשלה כפתה עליהם את הדבר הזה. ואם כן, אם כפו עליהם, הכי דבר זה יחייב אותנו?

מי שרוצה, יעשה לעצמו שחיטה מיוחדת.

שישאלו את הבית דין – מישהו אמר רעיון טוב – שאנשי ארץ ישראל ישאלו אצל הבית דין שבירושלים, אם מותר להם לאכול בשר או לאו, ויגידו שאסור 168.

הכי מוכרחים אנו לקיים מנהג ספרדי? זה כאלפי שנים שאנו אשכנזים, ואם כן מה יש לדבר מזה. מדוע צריכים אנו לקבל מנהגים שלא היו בשום מקום בהונגריה. גם לא בפולין, ולא בגאליציא. רק בגלל שהמחרחרי ריב רוצים כן?

לדעתי אין צריכים להתחשב בדעתם. לדעתי אין צריכים אפילו להתקשר אתם ולהגיד להם שמתעסקים בשאלה זו. אין לנו שום שייכות עם אנשים הללו (מדברים…) 169.

הרב לייטנער: מה שעורר עתה הרב מקאשוי, אין לזה שייכות עם מנהגים, יש לזה שייכות עם (מפסיקים). הוא אומר, הריני אומר מה שאמר הרב מקאשוי, שמצאו דברים כאלו, ועל זה הרי לא שייך לומר להשקיט הריב (מפריעים -).

רגע, מה שכן רציתי להגיד, דבר נחוץ. אינני יודע אם עשו כן למעשה או לאו, הרב מווינא אמר, שביקש מוויינשטאק, שיורידו חלקים מסוימים. אינני יודע איזה חלקים, מה שדיברנו אז. חלקים מסויימים, אם יוריד עוד משהו, לדעתי, אינני אומר, הנני רק מציע שצריכים לעיין היטב בזה, אם יש מקום לבוא ח"ו לידי מכשול, כי זה מגיע להקצב, והוא רגיל בזה, שצריך לעשות כהנה וכהנה, ואם יחסר משהו, הרי צריך להוריד, ואז יאבד עשתונותיו, כי הבעל מלאכה אינו חושבה הרבה שרק עכשיו יוריד, הוא רק מסתכל על הבשר, והרי זה נראה אחרת ממה שהוא רגיל, לדעתי צריכים…

(הרב מסיגעט: אינני יודע מדוע מוכרחים אנו …) 170

הרב מווינא אומר, הוא הרי הוסיף עוד משהו (מפסיקו: אני לא הוספתי, הוספתי רק בשביל…).

אהא, משום שאם יתחילו להוריד משהו מהקרובים, חוששני שיבואו לידי מכשול (מה?) אם יורידו קצת מהקרומים, חלק כן וחלק לא, יבואו לידי מכשולות… (מדברים) 171.

הרב מווינא: אז אמרתי, השלייעם, החתיכה שיש שם חלב – שמעו נא – לחתוך אצל הטבור והטרפש אצל חלב הכליות, ואחר כך מה שדיברו כאן, כשמוריד לנקר את השלייעם (הרב לייטנער: איפוא הוא השלייעם? חוששני שיוכלו לבוא מזה לידי מכשולות). (כולם מדברים..).

אם יעשה כן הרי טוב, אבל השלייעם איני יודע, הייתי צריך לעיין בדבר, אני אומר רק שאני מעורר, כי אם צריכים לעשות משהו, הקצב הרי מקבל (כסף), ואיננו רגיל בזה.

ומה שדיברו מענין הוצאת לעז, רבותי! מה שהוא הלכה, אינני אוהב דבר זה, באים לאסיפה כעשרים רבנים, וכולם מדברים מהוצאת לעז, יש על זה ספרים הרבה בלי שיעור. יש תשובה דייקא במהר"י בן לב, וכן במהרלב"ח יש תשובה מזה. וגם הוא אומר כן, בעיר אחת היו איזה קהילות, אשכנזים וספרדים. וכדי שלא תהיה מהפיכה, זה בכה וזה בכה, על כן רצו לתקן את החומרות גם אצל המקילים. ומסיים מהר"י בן לב, שלא שייך לומר משום הוצאת לעז. אני אומר רק, כי אין דבר כזה שיכולים לברר כאן. כל רב ומורה ילך הביתה ויכתוב תשובה בדבר, אם עיר שיש שם מנהגים שונים, והנהיגו בקולות, ואחר כך רוצים לתקן חומרות מקהילות אחרים, אם רוצים לעשות כן, ולכן אינני אומר שצריכים להחליט על הכל כבר כעת. כל רב ומורה הוראה ימחול ויכתוב תשובה 172.

(הרב מסיגעט: רצוני להגיד, אמרתי מקודם…. ובאמת הרהרתי בדבר. זוכרני מסיגעט שהשתמשו בצלע י"ב, וגם בסאטמאר בכמה מקומות, ואמרתי להרב מאודווארי, שלדעתי, כאן באמעריקא אין מקום לומר שלא ישתמשו בזה. גם הוא אמר לי כן, אבל כשדיברתי אתו לא הבנתי כל כך טוב מה שאמר, מדוע? כי יש חשש גדול, שאם נחתך חלק האחוריים, וכן נוהגים כאן.

בסיגעט, למשל, לא הייתי (רב ומורה)… והיו קצבים ששחטו את הבהמה, והורידו את חלק האחוריים. את החלק הזה נתן להנכרים, והחלק הקדמי החזיק לעצמו. ועל כן חתך, אחד פחות, ואחד חתך יותר. יהודי נאמן חתך, וכמעט שלא קרה שיחתכו בחלק אחוריים, לחתוך, זה לא קרה, היו שמה תמיד משגיחים.

מה שאין כן כאן באמעריקא מתעסקים בזה הנכרים, הנכרים עושים את זה בבית המטבחיים, ויכול ליקרות לפעמים ש 173…

שאלתי את וויינשטאק, איך שייך שקרה דבר כזה? התחלנו לדבר מזה, שיש חלק אחוריים, צלצלתי אליו ושאלתיו, הגד נא לי, הכי אפשר שיחתכו בתוך החלק האחוריים? והשיב: יכול להיות 174.

ויש הרבה שאומרים, שבאייראפע, שמעתי מאחרים שכבר ביוראפ סבלו מזה, אבל כולם יודעים שחותכים את זה. אבל כאן, אם נכנס נכרי, ואחר כך מגיע הבשר למקום שיש רק מאה שוורים בפעם אחת, ומשם יוצא לכל אחד כמה הוא קונה 175.

מקודם הייתי עם הרב מווינא, וסידרנו שכבר עתה ישגיחו שלא יקרה כדבר הזה. אינני יודע מה יעשו בזה, האם ירצה תמיד לעשות כן, הרי היו חוסכים הרבה מהחשש שיבואו לידי מכשול, ולכן, אם יש חשש כזה הרי אפשר שלא היה חשש זה בזמן החתם סופר, אינו מדבר מזה, שתהיה שאלה שיכנסו גם לחלק האחוריים.

ואז, אם ינהיגו כדבר הזה, שאין משתמשים בצלע י"ב, הרי יקטן בהרבה החשש שיזמן שיחתוך למעלה. ואם כן מגיע לשולחן, עד הטבור, אשר שם הולך חלק האחוריים 176.

והיה סברא לומר, שכדי למנוע מכשולות יש להנהיג כן, ובאופן כזה לא שייך הוצאת לעז, כיון שנולד חשש כזה מה שלא היה במקומות ההם. וזה לא שייך אצלינו, ועל כן צריכים לדון בזה, שהרבנים יראו את הדבר (הרב מאראד: הרבי ימחול לי).

(יושב ראש: רגע, בואו נחליט כבר, כי אחרת, ידברו כל היום) 177.

(הרב מווינא: נו, הרב מאראד יגיד מה שיש לו להגיד).

(יושב ראש: ברצוני לפרסם עוד הפעם את הדבר …).

(הרב מסיגעט: נו, נראה, נראה איזה רבנים. רבותי, תנו לי לגשת…).

(יושב ראש: ישנם שני ועדות).

הרב מווייצען: רציתי רק לומר, (הרב מסיגעט: עשית ועד כבר? – תשובה…).

(יושב ראש: הועד, בעיקר צריכים את הועד, שיבחרו את הקצבים) 178.

הרב יצחק גליק: ר' יחזקאל הורוביץ רוצה להגיד משהו.

הרב מייזליש ממשיך: רציתי להגיד רק דבר אחד, שהמכשולים שנמצאו ודיברתי עם איזה חנויות של בשר, מה שאמרו שיתכן, במקום שנכשלים אין שם צלע י"ב, לגבי צלע י"ב יש מחלוקת, ואין נכנסים … במקום הטענדערליין הדק, ויותר טוב שינהיגו שיורידו את כל הטענדערליין (שם? איפה הם המכשולות?) – שם על הטענדערליין הדק, (איפה הם המכשולות? בדק, או בעב?) על העב הרי קשה להנהיג, כן הוא באמת, כי העב יש לו חשיבות, הקצבים לא יסכימו כל כך מהר להורידו… (מדברים). אם יכולים להנהיג אצל העב, מה טוב, אבל על כל פנים, הטענדערליין הדק יורידו, ועם העב יהיה (מדברים) 179.

הרב מסיגעט מכריז: רגע, רגע, לא הגיעו לתכלית, רבותי!

שבו נא עוד דקה אחת, הרבנים הצעירים, בואו ויהי' לנו תועלת מהרבנים הצעירים. אינני מתחכם כאן עם "חכמות", כי הזקנים כבר אין ביכלתם לעשות הרבה, אבל הצעירים הרי עדיין יכולים לעשות בדבר זה. שיראו הצעירים, ללמוד ניקור, שיוכלו לעשות עמהם משהו. וכן יהיה לנו עם מי להתעסק.

(דברים בלתי מובנים. הדיבורים, הדיין מווינא) 181.

הדיין מווינא: נו, טוב, אדרבה, הדיין מווינא.

הרב מאראד: היה כדאי, תחשבו היטב על זה, לעשות פשרה בין בהמה גסה לבהמה דקה…

הרב מסיגעט: בהמה דקה כבר מזמן אינו בנמצא (גם הרב מווינא מוחה נמרצות נגדו).

הרב מווינא: שמעו דברי, הרי בדקתי שלשים ואחת בהמות דקות.

הרב מסיגעט: אין שם אלא עד לצלע י"א, אצל דקות, אין שם כי אם צלע י"א. רבותי, שבו נא עוד רגע, (מדברים), אלא שרוצים שיבואו לידי … אבל הדיין מווינא נמצא כאן, תאמרו נא, הדיין מווינא, אולי תוכלו לבקש שי… (הרב מווינא: הרי הוא נמצא כאן). הוא נמצא כאן, נו, (יצא לחוץ, הוא נמצא כאן), בואו ונשמע, נו, רצונכם להגיד משהו? נו, הגידו… (מדברים).

(ווינא: שמעו, מי שרוצה, שומע), ישמעו גם כך 181.

הרב ר' יחזקאל האראוויץ: ראשית, ברצוני להגיד אודות הרב מלאכי. לפני כשנתיים קיבלתי מכתב מהרב מלאכי אודות החלב. חרה לי הדבר, וזרקתי את המכתב לפח האשפה. חשבתי, הרי אני מקבל הרבה מכתבים, וזהו אחד מהם.

אחר כך הייתי בארץ ישראל, הייתי בצפת, בעת סעודה שלישית, ישב סמוך אלי יהודי מלובש בבעקישע. כיבדו אותי שם להגיד דבר תורה, ואמרתי, שקשה לומר שאין לחלל שבת, הרי הוא דאורייתא. אבל כל ההיתר הוא שאינם בכלל ישראל, המחחלי שבת, ואם כן איננו מחויב להוכיחם, אבל יהודים שאומרים אף על פי שחטא ישראל הוא, אסור להם ללכת ברחוב, כי מחויבים להוכיח כל מי שמחלל שבת.

אחר כך ניגש אלי היהודי עם הבעקישע, ושאל אותי: באתם מאמעריקא לחפש עבירות בארץ ישראל? אמרתי לו, מה חשבתם, הכי אנכי מחפש עבירות אצל אחב"י? הרי כל הרחוב מלא חילול שבת. אמר לי האיש, שהוא כבר עשרים וחמש שנים בארץ ישראל ועדיין לא פגש מחלל שבת. ושאלתי לאחרים, מי הוא היהודי הזה? אמרו לי, שקורים לו הרב מלאכי. אמרתי לו, אתם הנכם הרב מלאכי? ונהניתי מאוד, כי קיבלתי ממנו מכתב, ועכשיו אני רואה עם מי יש לנו כאן עסק, כי דבריו כאין וכאפס נחשבים.

זה מה שרציתי להגיד, שהוא נוגע. רציתי רק להשיב להרב מפאפא, שאנשים כאלו (כמלאכי הנ"ל) לא יהיו מרוצים אף פעם, ואין צריכים לרצותם 182.

בקיץ שעבר, כשהיה רשע, שמעתי במאנסי שהכריזו בוויזשניץ שלא יאכלו את הבשר, על כן צויתי בביתי שלא לאכול עוד מהבשר 183.

ושאלה אותי בני ביתי, ומה עם יום טוב? אמרתי לה, שיכולה להזמין, כי הייתי בטוח שעד החג יסתדר הכל והתאחדות הרבנים יוציאו קול קורא שהכל כשורה 184.

בינתים לא יצא שום קול קורא (מהתאחדות הרבנים), על כן לא אכלתי בשר. עכשיו, ברצוני להגיד רק דבר אחד.

קרה פעם בירושלים, שמצאו חשש חמץ ביין בירושלים. היה קול קורא בעתונים, ואמרו לי אנשים, הנך רואה? אמרתי להם, רואים מזה שהוא דבר טוב, ומעתה יש להשתמש ביין זה, כי כשנותנים הכשר קורה לפעמים שיהיה איזה שאלה, והיה ביכלתם להכריז בעתונים שידעו הקהל שאין לאכול, אדרבה.

פעם קרה, שמצאו חטה אחת בתוך המצות, והכריזו אז בבית המדרש. ואמרתי, אדרבה, זהו ההכשר הכי טוב ומשובח, כי הכשר היינו שיכולים למצוא לפעמים איזה דבר. כי במקום שהכל כשר תמיד, אין לקרות לזה הכשר. במקום שנותנים הכשר יכול להיות לפעמים איזה חשש, ועושים רעש גדול 185.

הרי רואים בענין הניקור, שאי אפשר לומר ידינו לא שפכו את הדם הזה 186.

כיון שהיתה התרשלות, כי הרבנים אינם בקיאים בטיב הדבר, גם בעתי לא עלתה כדבר הזה. חשבתי, שאפשר להגיד, שקונים בשר…הרי רואים כן, וגם אני אומר כן 187.

ראשית, כדאי שהתאחדות הרבנים יוציאו קול קורא, שביררו את הכל, כמו שאמר הרב ממאנטעווידעא, שעל פי הלכה אין שום חשש, ומה שיעשו להלן. לפענ"ד הדבר כן 188:

הדברי חיים אומר, שעל חומרות לא שייך הוצאת לעז, כן כותב בתשובות, כי כל אחד יכול להחמיר, ואין מדברים מהלכה. אדרבה, אם אומרים שכן הוא ההלכה 189.

העולם הוא כהיום – בואו ואגידה לכם, הרב מבאטור – אני מכיר קצת את העולם, העולם מחפשים חומרות, כן הוא כיום, אם זה טוב או לא. ב"ה (הרב מווינא שואל: גם בענין הטעלעוויזשאן?). אינני מדבר מאנשים כאלו. לפני כחמשים שנה רצה כל אחד קולות. אבל כיום, אברך, האברכים רוצים שהכל יהיה באופן שלא יוכלו לדבר עליהם, ומכל שכן, מכל שכן התאחדות הרבנים, אשר כל אחד מחפש שיוכל למצוא מה שאפשר, ומדבר קטן עושים רעש גדול.

לכן, לפענ"ד, מה שאפשר להחמיר, הרי אין כאן השאלה ממעות הרבה, ואם כותבים בבירור שאינו הלכה, אלא שרוצים להחמיר על עצמן, כדי להפיס דעתם מאיזה יחידים, שלא יוכלו להגיד שום דבר. ואם תהא השגחה בוודאי שתיקנו את כל (מה שהיה צריך תיקון). לא בשבילם, אותן שמדברים, המדברים ידברו גם להלן, אלא לעצמינו, לעצמינו בלבד. כל היהודים הללו, יודע אנכי מכמה אנשים שלבם נוקפן, הם מחכים לראות אם יכולים לסמוך על התאחדות הרבנים, כמו כמה אברכים, מחכים שיצא איזה בירור. כמדומה לי, שנתברר כאן, ואינני מפקפק שבדבר ששייך להלכה כולם מודים, שיש מה שצריכים, ויש מה שאין מן הצורך 190.

בענין ההשגחה היה מוזנח קצת, ואת זה הולכים לתקן, אפשר לכתוב מזה, ואדרבה, כבוד גדול הוא.

כבוד גדול להתאחדות הרבנים, שמודים שהיתה התרשלות קצת בענין ההשגחה, ושהולכים לתקן דבר זה (מפסיקים אותו). לא, אני כבר גומר את דברי. (כאן מדברים מכל הצדדים, ובלתי מובן). אבל יש נקודה אחת – רגע, הרבנים (סיגעט: איפה לוקחים רבנים?) רגע, הרבנים יש גם בעניני ניקור, הרב דסקווער הציע לפני בטעלעפאן, אני אומר רק בשמו מה שאמר לי, שהספר גבעת פנחס יהא דרך שהמנקרים ילמדו וגם הרבנים. אני אומר זאת רק בתורת שליח מאתו, כי אם לאו, הרי כל אחד יאמר, הריני נוהג כפי דעתי ורצוני – – – מדברים 191.

דומ"ץ דסאטמאר וויליאמסבורג: כיון שיסוד היסודות הוא שצריכים לתקן השגחות על כל הקצבים, ומובן מאליו שמודיעים שעובדים על זה, כמו שיודעים, הרי דיברו עם כל הרבנים בוויינלאד, שמעמידים השגחה ומוסיפים על זה, מוסיפים, בכל דבר מוסיפים.

ובענין הניקור הרי צריכין להוסיף, הגענו לזה 192, והדרך הוא, שיצטרכו לפרסם רשימת החנויות שמסכימים לעמוד תחת השגחה 193.

הציבור יחשוב שמספיק ההשגחה על הניקור, בעת שיש עוד חששות, חלילה, אם נביא עוד שאלות, נבילות וטריפות – כוונתי, שהשגחת הרבנים תהא על כל עניני (הבשר) 194.

המשגיחים יהא להם האפשריות לראות מה שמביאים אל תוך החנות, ומה שעושים, על הכל צריכים השגחה 195.

הרב מסיגעט: ומה עם ה…

הרב ישראל האגער: ברצוני לעורר, אמרו כאן מקודם שבוויזשניץ הכריזו שלא יאכלו את הבשר, שאסור לאכול את הבשר. רוצה אני לומר לכם, שהוא טעות, כי באופן מקרי הייתי השליח, וישבו שם אברכי הכולל, ואמרתי להם – אבי שליט"א לא היה אז בביתו – שהיות שיש עוררין חזקים, הוא בכלל אינו בקי בטיב הדברים, אינו יודע מהקורות, ועל כן אמר – יהודי שמדקדק לכאורה בכל דבר – על כן אמר, שדעתו שמדקדק ימנע את עצמו בינתים מלאכול את הבשר, אבל אף על פי כן, כאשר נוגע לילדים הרשה לאכול, וגם כאשר שאלוהו מה יעשה אברך שמגיע לבית חותנו אשר שם אוכלים את הבשר, ועל זה ענה גם כן שאם יהא נראה כאילו מסתפקים (בכשרות החותן) בודאי שיאכלו. לדעתי לא היתה שאלה בזה מאיסור וכדומה, אלא עוררות בלבד, ועל זה אמר, שרצונו שבינתים לא יאכלו 196.

הרב מסיגעט: אינני יודע, הרי כל הזמן אני מתחנן בפניהם ש…

היושב ראש: (מדברים) בענין הנחוץ הזה הפסקנו.

הרב מסיגעט: מי רוצה להיות? אולי תרצה להיות? הרי הנך בקי בניקור – אה, הוא מכיר ענין הניקור (כולם מדברים) משה ברוך (?) 197.

אחד מדבר: אינני יודע מהו כל השקלא וטריא, ובאמת – אני כן יודע, אלא שדעתי שאין לשנות ממה שנהגו בבית האדמורי"ם.

כשהרבי זצ"ל היה חי בתוכינו, יש לעשות כמו שנהגו בחייו, אלא מה, כיון שנתרשל באמת, כמו שקורה ברבות עתים וימים, כל דבר שעובר עליו זמן ארוך, הרי אין מסתכלים על זה כל כך טוב, ועל כן קורה שמתרשלים בענין ההשגחה על ענינים אלו 198.

גם יתכן שהמנקרים הזקינו בינתים. חסרים מנקרים צעירים. לא היה איפוא ללמוד ענינים אלו, ולכן כדאי ללמד מנקרים והם ישגיחו על החנויות. זהו הפתרון השני.

ובאם יחתכו באופן אחר ממה שחתכו עד עכשיו, עדיין לא נבוא אל הפתרון. ויש עוד בעיות גם בזה. הבעיה האמתית תבוא על פתרונה רק עם חנויות הבשר יהא להם השגחה, וילמדו ניקור. יהיו הרבה שמכירים טיב הניקור, ויהיה תחת ביקורת (קאנטראל) עם קבלה, כמו שצריך להיות (כולם מדברים) 199.

הרב מסיגעט: אהרן וויינשטאק אמר לי, שיש מציאות שיחתכו צלע י"ב – הוא אמר לי שכן 200.

אבל עתה אמר לי אחד מהם, אמר לי, איך קוראים להמנהל? הוא מכאן (יודיל?) איפה הוא? איפה הוא, יודיל? יודיל! איפוא הוא, יודיל? שיבוא לכאן. יודיל מסר לי מקהילת ברייער, שאומרים שיחתכו אצלו כאן, ואם תלך לאיבוד כל השחיטה שלו. תלוי – מאוד שכאן, בבית המטבחיים, וויינשטאק הרי גם כן אינו בעל הבית. וויינשטאק קונה אצל אחר. בתי המטבחיים, הוא אמר לו שיעשו כן. אינני אומר שכך הם הדברים באמת ("תורת לאקשין"). מה שאמרו, הרי יתכן שיפריכו את דבריו, שוויינשטאק לא אמר כן  – – – (מדברים כולם). וויינשטאק אמר לי (כולם מדברים), בואו ונראה, הרי כבר עשיתם פעם אחת 201!

היושב ראש: הועד ההוא הוא בכלליות, אבער מי שישגיח על הקצבים יראו אחר כך (הרב מסיגעט, למה?) – הרי אי אפשר…

הרב מסיגעט: הרי הוא טוב מאוד, תחילה יעשו את הועד, ויעשו כאן משהו, ואחר כך יאמרו להקצבים מה עליהם לעשות. אף צבת בצבת עשויה (מדברים, מדברים, שימנו, שימנו -).

ממשיך: שימנו (רבים מדברים).

נו, אמרו נא את ההחלטה! 202

יושב ראש: החלטנו, כיון שבכלליות, בכלליות הרי אי אפשר דבר כזה ששייך לההלכה, שלא יעמידו הדבר לבחירות אצל ציבור גדול. על כן הוחלט כאן שיעשו ועד מרבנים גדולים, הנשיא, הרב מפאפא, הרב מווינא, ושני הדיינים, והרב לייטנער והרב מאודווארי, הם יהיו חברי הועד, והם יחליטו איך לעשות בכלליות 203.

ובפרטיות הרי כבר דיברו מזה, ראשית, על התאחדות הרבנים להוציא קול קורא, שידעו שבלי השגחה אין לקנות בשום מקום – ושנית (וויכוח גדול בלתי מובן…) 204.

הרב לייטנער: אחד מהשנים, הרי קודם צריכים לתבוע מהקצבים שיסכימו להשגחה בתוך חנותם, הרי אי אפשר לתת (השגחה) לעשרים קצבים מהיום למחר, הרי אפשר לתת זמן של ששה חדשים.

יושב ראש: נו, נו, הציבור (יגידו שעד שני שבועות … מה? שיישאר כמו שהיה מקודם?)

(מדברים ובלתי מובן … אחוריים…).

יושב ראש: עד שבועיים? (מדברים) ומה יהיה מחר, מחר הרי הועד יצטרכו להתאסף. … רבים מדברים 205.

הרב מסיגעט: אל תהיה שוטה, הרב צריך לדעת (כאן יש וויכוח חם) 206.

יושב ראש: נו, ומה יעשו בינתים? שלא יעשו כלום 207?

הרב מסיגעט: הייתי מבקש לצרף עוד להרבנים הנ"ל, תוסיף עוד כשנים צעירים.

יושב ראש: נו, נו, שיגיד את מי להוסיף (וויכוח).

הרב מנירבאטור: לא ראיתי כאן בית דין השקול. בית דין השקול מששה אנשים – שבעה או תשעה (וויכוח גדול). חיים אליעזר פרידמאן 208.

יושב ראש: מהועד הקודם הרי דיברו שיש להוסיף עליהם שני רבנים צעירים. כן, יש להוסיף את הרב ר' יהושע ביק, והדיין מווינא. שנים אלו יתוספו להועד ויהיו כבר תשעה אנשים, והם יתעסקו בעניני הניקור.

יצחק גליק: לפי ראות עיני, הרי הרב ביק אינו שבע רצון מזה.

– לא?

היושב ראש: ר' אהרן, בן הרב מבאטור 209.

אחד אומר: הרי כמעט כל הרבנים יש להם השגחות על בתי המטבחיים? צריכים כאלה שהם מבחוץ.

הרב מסיגעט: מי יש לכם כאן שיש לו השגחה?

היושב ראש: מי? מי? מי?

הרב מווינא אין לו השגחה 210.

שואל: קהל יראים אין להם בית מטבחיים? – הרב מבאטור משיב, לא, לא, לא, אין לו כלום.

שואל: הרב מפאפא יש לו חנות בשר! והרב ווינא. כן הדבר בווינא. להרב מקאשוי יש … מדוע צריכים רבנים הללו דוקא? שיעמדו מבחוץ…

היושב ראש: רוצה כבודו להיות אחד מהם – כן.

יצחק גליק: ר' הערשל כץ, יכול להיות (מדברים).

יושב ראש: הרב אהרן טייטלבוים (מדברים). הרי אמרו להוסיף עוד 211.

אחד אומר: הרי דיברו מקודם ועוררו על ענין אחר, שיש להוסיף אחרים שאין להם שייכות (להשגחות על בשר).

היושב ראש: נו, את מי יש להוסיף (מדברים). הורוויץ… (כולם מדברים).

היושב ראש: יחזקאל הורוויץ, בנימין לאנדא – – – (מדברים).

– הרב מחוסט יש לו גם השגחה! (מדברים) 212.

– הרי אין מכניסים רק כאלו שיש להם שייכות עם בשר.

– הרי יש לכם רק דעה אחת 213.

היושב ראש: הרי כבר יש כאן שנים עשר (מדברים…) שיעשו שני ועדות.

יצחק גליק: תכריזו, בואו לידי החלטה.

היושב ראש: רגע, רגע, הועד ההוא, נשארת רק משבעה (רבנים)… רגע, נברר עוד הפעם… אין הכי נמי, זהו כבר בועד השני, שילמדו ניקור (ר' שמואל ליכטנשטיין הרב מקראסנא, אהרן טייטלבוים…) (יצחק גליק – מדברים).

היושב ראש: ובנימין לאנדא?

יצחק גליק (מדברים): בן הרב (מדברים).

היושב ראש: ר' שמואל דוד קרויז, הם ילמדו ניקור – כן, מי, צבי פאלאק – הרי הוא – ואהרן טייטלבוים נמצא כאן? – כן (מדברים) 214.

יצחק גליק: נו, תכריזו, נשאר הועד של שבע.

יושב ראש: ההחלטה, ההחלטה, לא נצא מכאן בלי החלטה. יהיו שתי ועדות. ועד אחד, יחליטו איך יהא הניקור בכלליותו, איך יהיה אם צלע י"ב וכן הדברים האחרים. הועד יהי' משבעה רבנים גדולים כפי המדובר בינינו מקודם, הנשיא, הרב מפאפא, הרב מווינא, הרב מאודווארי, הרב ממאנטעווידעא, שני הדיינים, ומזה יהיו חברי הועד 215.

הועד השני, יהיה מאברכים שילמדו ניקור, והם יעבדו, ילכו בכל החנויות ויראו שהניקור ייעשה על צד היותר טוב. על זה יהא ממונה הרב יחזקאל הארוויץ ממאנסי.

– הוא יבוא מסתמא! הרב יחזקאל הארוויץ, ר' בנימין לאנדא, הרב אהרן טייטלבוים בנו של הרב מבאטור, והרב נחום אפרים, ובנכם הרב שמואל דוד קרויס, הרב צבי פאלאק, הם אברכים וילמדו ניקור.

יצחק גליק: הרב שמואל ליכטנשטיין.

היושב ראש: וכן הרב שמואל ליכטנשטיין – (מדברים).

הרב מנירבאטור: יהיו עשרה אברכים שיוכלו ללמוד ניקור…

היושב ראש: נו, נו, למה לא?

– הרב מחוסט, הרב מחוסט.

היושב ראש: והרב פנחס הארוויץ, הרב פנחס הארוויץ 216.

הרב מסיגעט: רגע, ואיך יהיה כאן, שם, הרי מתחילים ללמד אותם, היה טוב להעמיד יושב ראש, מה? (כן, כן, טוב מאד) – לדעתי (מדברים).

(היושב ראש: מה יעשה, הרי מפסיקים באמצע דברי) 217.

הרב מסיגעט ממשיך: תכתוב תיכף עוד אחד, ר' הערש גראס (מדברים).

בואו לכאן – כמו שאמרתי מקודם, תשמעו בקולי, לדעתי הוא כן. אנו הולכים למנות יושב ראש על האברכים הללו, והם ילכו ללמוד. איך לומדים ניקור? ראשית צריכים ללמוד את ההלכה בסימן ס"ד עם האחרונים. והתשובות שישנם בענינים הללו, יש דרכי תשובה, הוא מביא זה בסימן … יהיו בקיאים בהלכה, ואחר כך צריכים ללמדם היטב, ותקותי שהרב מבאטור יראה אברכים שיוכלו ליכנס לשם, אצל וויינשטאק יש מקום הרבה, איפה שמנקרים, שם יוכלו לראות 218.

הרב מנירבאטור: יש לנו כבר חוץ מאלו, המשגיח של הניקור, יש לנו כבר שני אברכים 219.

הרב מסיגעט: בענין ניקור הרי הנך מבין מה הוא, וצריכים תיקונים, נראה שילמדו היטב 220.

אחד אומר: הרבנים יעמידו מכונית ("ווען") שיאסוף את האברכים ויוליכם לשם.

הרב מסיגעט מכריז: כאן בעיר איפה שצריכים לנסוע, כאן, כאן, כאן, לא בבית המטבחיים – כאן בוויליאמסבורג (מדברים) 221.

יצחק גליק: הרבי חושב שיחזקאל הארוויץ יהא היושב ראש?

– כן, כן.

יצחק גליק: אם הרבי יצוהו.

– כן, כן, הרב הארוויץ, כן, כן.

הרב מסיגעט: שם אצל וויינשטאק, שם יוכלו הכי טוב 222.

הרב לייטנער: הרב מבאטור, רצוני להיכנס שם אצליכם – רגע, רגע, רצוני להביא אליכם מנקר, רצוני לקחת את הרב מאראד, אני רוצה לברר לעצמי איזה פרטים.

(הרב מסיגעט: תבואו מתי שתרצו) 223.

– כן, אני אקח מהמנקרים הזקנים לראות, כי רצוני ללמוד, הכי אפשר לבוא אליכם מתי שרוצים? פשוט, "פלעיט" אינו מנוקר, את שאינו מנוקר איני רוצה, פלעיט שאינו מנוקר יעמידו לנו (מדברים) רחוק, בבארא פארק 224.

הרב מנירבאטור: – פלעי"ט, ניקור, הרי אף פעם אין מנקרים פעליט"ס. איננו משתמשים בפלעיט"ס. הרי אנו משתמשים בפלעיט"ס שלנו שבאים מבית המטבחיים, ונמכרים להמשווקים ("האלסעילערס"), לנכרים, אנו איננו מנקרים אף פעם, כי אינו רוצה להשתמש בחלב יקר כל כך, להסאלאמי אין זה מן הצורך. יחזקאל ווערצבערגער מייצר את הסאלאמי, מענדל, מענדל, אחיו של המשמש 225.

הוא אמר לי, שפועל כבר י"ג שנים אצל הסאלאמי. רק שלשה פעמים בלבד ניקר את הפלעיטס (מדברים) השתמשו בפלעיטס, גם לא לקהל שלנו. הוצרכו לזה באיזה מסעדה (רעסטאראן) מחוץ לעיר ניו יארק, ויותר מזה לא השתמשו אף פעם בפלעי"ט ולא ניקרו לכשר, זה רוצה אני (להגיד) 226.

הרב מסיגעט: איך אפשר ללמוד ניקור שם (מדברים). רגע, איפוא אפשר ללמוד שם ניקור (אחד שואל: ומה עם כל חנויות הבשר?) רגע, איפא אפשר ללמוד שם ניקור, הרי כל הזמן מנקרים (חלקים י"א).

הרב לייטנער: רגע, הרב מבאטור! לא את זה ברצוני להגיד, ר' מענדל בערגער, הרי יודע אני מה שהוא אומר. כן, נגיד, רוצה אני לראות איך הרב מאראד, כן, ברצוני לראות.

הרי דיברו אז, שיקחו איזה מנקרים וכולם יראו איך שעושים, אם כולם עושים אותו דבר. מה שעושה מענדל בערגער כבר יודע אנכי פחות או יותר, רצוני סתם, שיעמידו שנים או שלשה פלעיט"ס, אקרא להרב מאראד ואבקש ממנו שיבוא עמי, הרב אמר לי שיודע ניקור עוד מהשנים קודם המלחמה, ועוד שנים שרוצים ללמוד, שיתנו לנו פלעי"ט שאינו מנוקר (לא שומעים, רבים מדברים).

(הרב מסיגעט מפסיקו: בקיצור, רוצים לבקש ממך… הוא בעצמו רוצה גם כן ללמוד, הרי מותר לו גם כן ללכת לפעמים לראות איך שנראה) 228.

אחד אומר: תוכלו להגיד שיקנו, שיקנו, הרי אינכם צריכים לסמוך על זה שאנו אומרים ולומדים, רצוני ללכת כשכולם הולכים, לא אלך לבדי (מדברים) 229.

יצחק גליק (בלחישה): הרבי יזכיר ר' יחזקאל האראוויץ, הוא מחכה שהרבי יזכירו שיאמר מלה.

הרב מסיגעט: נו, נו, ר' יחזקאל! תתקשרו עם הרב ממאנטעווידעא (מדברים, כן, כן).

– כל האברכים שנרשמו, ילמדו שבוע קודם את ההלכה – ואחר כך 230…

הרב לייטנער: לא ביחד, הולכים י"ב אנשים בפעם אחת, ואז לא ידעו מה עושים. שילכו רק שני אנשים בפעם אחת, לא יותר (מדברים) 231.

הרב מנירבאטור: זהו הרי בטוח, שאני אסדר אצל וויינשטאק, שיחלקו בכל יום שני אנשים, אצלינו מנקרים כל יום, משעה שמונה או קצת קודם, עד שעה עשירית, עשר וחצי. – עולה כסף – ויראו 232.

יצחק גליק: להכריז ההחלטות.

היושב ראש: כן, כן, רצוני לחזור על זה עוד הפעם. רצוני לחזור על זה מה שעשו היום (מדברים) 233.

אחד אומר למשנהו (בלחישה): יהודים אוכלים, יהודים אוכלים, אין יודעים כמה לאכול ומה לאכול. מי יודע אם יהודים אוכלים כשר? שיעמידו לעת עתה על אתר כמה הולכים לעת עתה, כולם 234.

הרב מווינא מכריז: רבותי, הוא היושב ראש, אבל עכשיו משבחים אותו… צריכים להיות מפורטים, ולא להסתפק בדבר ולהגיד שאין יכולים, כי הכלל הוא שאם נאמר שאפשר לתן הכל, ולא בארבע שבועות, אלא ביום אחד, לדעת כמה קצבים יש, אפשר לקחת אצל וויינשטאק את הרשימה, והולכים 235.

בחנות הבשר של סאטמאר הכל בטוח, הרי יש שם ר' יושע ווייס, או גאלדבערגער, וכן בפאפא יש גם כן ניקור טוב, ממילא, אבל אף על פי כן אפשר להשגיח וללכת לשם 236.

כבר בחרו חמשה רבנים והולכים עם שנים או שלשה מנקרים לכל חנות של בשר. ראשית נראה מי הוא המנקר שלך? שינקר בפנינו! בואו ונראה איך ניקר – – ולא תגידו שאפשר להכיר, ותקחו את ר' מענדל בערגער, או ר' יושע, ותלכו.

בבארא פארק יש בסכך הכל, לא כמו שאתם אומרים, יש כשמונה או כעשרה חנויות של בשר 237.

הרב יחזקאל ראטה: החנות של סאטמאר, הדיין אמר לר' אברהם חיים שמסכים ללכת כמו משמש בקודש. הרב מבאטור יקח את בנו, וילכו לשני מקומות, ולא שצריכים השגחתו שם, ראשית שידעו שישנם כאלו 238.

וויינשטאק קיבל על עצמו, כאשר צלצלתי אליו היום, ואמרתי לו, שאינני מסכים ללכת רק באופן כזה.

אמר לי, מה שיצוו עלי להוריד, כן אעשה. כך אמר… מה שיצוו עלי להוריד (כולם מדברים – וויכוחים). וזהו מה שהוחלט 239.

מכאן ואילך הכל בסדר! 240

היושב ראש: עוד פעם, עוד פעם, רגע, נחזור על זה – כאן על אתר צריכים גם כן בשיטה אחרונה (וויכוחים, מדברים).

תשובה: ההתאחדות אינה נותנת השגחות … לפעמים כן יתנו השגחה.

הרב לייטנער: את זה אפשר לבקש מר' אהרן. סוף כל סוף הרי כן הוא הדבר. ר' מענדל בערגער הוא יהודי טוב, אף אחד אינו מחולק על זה, והוא יודע ניקור, והוא מנקר. כן, השוחטים גם כן הם יהודים טובים, כן! על זה הרי הולכים מזמן לזמן ובודקים את החלפים, כמו שאומר החתם סופר, … הרי הם חרדים ולפעמים בודקים, סוף כל סוף, בעל מלאכה, אפילו אם הוא יהודי חרד ביותר, אבל אם הוא עומד שם מדי יום ביומו במשך שעות – הרי הוא יודע והוא פועל בזה, ועלול לפעמים, הרי לאו כל עתים שוות אצל האדם 242.

מזמן לזמן היה להרב באטור לקחת עוד מנקר, שהיהודי, ואין חילוק אם קוראים לו ר' מענדל או ר' יענקל או ר' משה, אין נפקא מינה בזה, שידע מפעם לפעם שמשגיחים אחריו, וזהו היה תיקון גדול (מדברים) 243.

הרב מנירבאטור: ר' מענדל יאמר בעצמו…

הרב מנירבאטור ממשיך: כן, כן, השארנו צוואה, ואמרנו ליעקב וואלף.

יעקב וואלף אומר בפירוש שאינו מנקר, הרי הוא יודע היטב יותר מכל המנקרים, אלא שאינו רוצה לקבל על עצמו את האחריות על הניקור, הוא יודע, הוא יודע ומכיר אותנו… יש לקחת מנקר שהוא משגיח (משגיח?) לא! מנקרים יש לנו שנים עשרה, בכל יום עשרה או שנים עשרה … מנקר אחד ישגיח על זה, אבל על הכל 244.

היושב ראש: אי אפשר לנהל אסיפה באופן כזה.

יצחק גליק מכריז: מבקשים מהנאספים לחכות עוד שנים או שלשה דקות, רוצים להחליט. בבקשה מכם, לחכות עוד שתי דקות 245.

הרב מנירבאטור: … ברצוני לתת כאן רשימה להשלשה משגיחים, שיוכלו ללכת בכל עת שרוצים לראות איך נראה 246.

הרב יחזקאל הורוויץ: במחילה מכבוד הרב ממאנטעווידעא, ברצוני לשאול שאלה למעשה. כמדומה לי שהרבנים, ואני בתוכם, אם רוצים ללמוד, לכל הפחות על שיהיה לנו הידיעה בזה יעברו שלשה כחדשים, האם אני צודק בזה?

לדעתי, אפילו אם יתעסקו בדבר … איך… רגע, תמחלו לי… אינני מתכוון דווקא אל ההלכות, עד שמגיעים, הרי אי אפשר לבוא בכל יום ולהגיד … ועל כן ברצוני לשאול אתכם את השאלה 247.

הרב מנירבאטור: אגיד לכם בפירוש, בבית המטבחיים לא ארשה לאף אחד להיכנס, אין רשות על זה בשום פנים ואופן 248.

– זה לא בשבילי – המקום איפה שהבהמות יוצאים ונכנסים, לא שייך בזה.

שואל: אבל אל תוך המקרר (פרידזשידער) אפשר להיכנס?

תשובה: לא שייך, אין דבר כזה.

שואל: הרי צריכים לראות את חלק האחוריים? חלק האחוריים אינו? 249.

הרב הארוויץ ממשיך: מה שרצוני לשאול הוא כזה. במחילה מכם, לא גמרתי את שאלתי (מדברים). לא גמרתי את שאלתי, אז יקח עשרה שבועות. על כל פנים הרי זה לוקח זמן, כי צריכים לעשות דבר כזה בשלימות (סיגעט: כן), וזה לוקח זמן, ובינתים יוכלו לומר שאפשר לאכול. יאכלו ענוים וישבעו? או שיאמרו, ש… ש… 250.

הרב מסיגעט: לדעתי, הקצבים שמכירים אותם. … אני מדבר מגרינבוים (אני רוצה להגיד רק) או ר' אברהם קאהן, האנשים שאנו מכירים אותם, אשר יודע אנכי שהם יודעים ניקור, זה נכנס 251. בפרט היום תיקנו, שאחוריים אינו נכנס לשם 252.

ואין להם כל כך הרבה קצבים, הרי זה אינו כל כך הרבה, הרי חותכים שם, אלא מה, עד שיבואו לפתרון, אפשר להגיד שכל חנויות הבשר (דיבורים ורעש) 253.

הרב לייטנער: ר' יחזקאל, ר' יחזקאל, הרי שואלים אותי, הגידה נא, כיון שלא נתברר שום איסור, ומי שאכל עד היום, אם מכירים את הרבנים המכשירים, על אחרותו, כל אחד יכול לאכול על אחריות חבירו, על אחריותי אין יכולים לאכול (וויכוחים גדולים) 254.

הרי הולכים מכאן, יעשו תיקון, שלשה חדשים? שלשה חדשים, תיקון? התיקון צריך להיות על אתר, צריכים לראות לתקן על אתר 255.

הרב מסיגעט: באופן פרקטי, צריך להיות כך, תתקשרו עם הרב ממאנטעווידעא ואנכי עם הרב מבאטור, ונתחיל ללכת כל אחד היום, ילכו שניהם, בכל יום אפשר ללכת לוויינשטאק 256.

הרב מנירבאטור: לוויינשטאק אפשר ללכת בכל יום, אבל לא אותם האנשים, אני אראה כבר לסדר מי ילך באיזה יום…

שואל: מחר אפשר לראות כבר? (וויכוחים) 257.

הרב מסיגעט: זה אינו רעיון רע. הרי הוא אומר כן, שיוציאו כרוז שביתנים, כאשר מצאו שאין לזה ממשות וכל אחד נשאר בחזקתו, הכי יאמרו שמי שקנה עד עכשיו אצל אברהם קאהן, לא יקנה מכאן ולהבא 258. הרי איננו נותנים הכשר לאף אחד. מי שיש לו הכשר עד עכשיו, הוא כמו שהיה.

(יצחק גליק, הכל כבחזקתן): מה? מי שקנה, יקנה הלאה? 259.

יצחק גליק: תגידו את המסקנא, תגידו כן, שמי שקנה, בינתים בחנויות הבשר מצאו על היהודים שהם יראים ושלמים – והוא עלילה סתם 260.

הרב לייטנער: אני אומר משהו אחר. אותם הרבנים שדנים בדבר, יעשו קול קורא, נוסח, באותם הימים הבודדים 261.

יצחק גליק: תאמרו החלטה, שיש אסיפה, אפשר לכתוב משהו אחר. כאשר יושבים באסיפה, וראו שהתאספו כל כך הרבה רבנים וראו, שבענין הערעור לא מצאו שום ממשות וממילא לא איתרע חזקתן. בהSF לא מצאו חשש חלילה שהכשילו את ישראל באכילת חלב ח"ו.

ואלהבא, יעשו סדר בדבר, שיהיה משגיח (מדברים), את זה אפשר לכתוב, שלא מצאו…

לכתוב מכתב, וויכוח ארוך מאוד ובלתי אפשרי להבין הערבוביא 262.

 

תם ולא נשלם, בעוה"ר ירחם ה'.

 

הוספה: ממה שנמסר לנו מפי אחד הרבנים שנכח במקום, מה שלא יכולנו לפענח היטב מרעש בטעיפ.

הרב מטענקא: אסור לעשות כן. הרי יאמרו שהרב מקאשוי ניצח.

השיב לו הרב מאודווארי: תתביישו לכם, כן נצחון, לא נצחון.

הרב מווינא: צעק על הנ"ל, הרב מקאשוי מדבר מתוך גרונכם…

 

 

 

 

 מסקנות האסיפה ב"התאחדות"(כ"ה תשרי תשמ"ג)

 

על פי העתקה מדוייקת מטעיפ

 

(אינו דומה שונה פרק מאה פעמים לשונה מאה פעמים ואחד)

(כל מקום שנמצא סוגריים כזה () על מספר, הכוונה להערה או לדיוק, או לסתירה וכדומה)

1) יש באמעריקא סדר הניגור, או הפקרות הניקור! – 4, 8, 19, 24, 25, 50, 57-65, 146-147, 170-173, 174-176, 198-199!

2) אם יש סדר ניקור, מדוע, מציע אחד על האסיפה, שהטענדערליין הדק או הגס, לא ישתמשו בו כלל? – 179.

3) יש חוסר ידיעה בכלליות בניקור? – 3, 8, 18, 25, 43, 95.

4) היו מנקרים שאפילו לא ידעו מכל מיני "חלבים" דאורייתא?

כגון אצל הטענדערליין! – 24, 41, 43, ועיין עוד במכתב מרן מקאשוי שליט"א, עמוד ה', אות ד'.

וכן אצל הכבד! – 25, ועיין במכתב הנ"ל עמוד ה' (ח).

וכן הוא בטחול! – החלטת ההתאחדות, ב' תמוז תשמ"ב.

5) הכי מובאים בשר אחוריים להקצבים? והכי אפשר להגיד שברוב פעמים? – 7. 18, 21, 50, 52, 53, 55, 65, 138, 139, 172, 173, 174, 176.

6) הכי מכרו חלק אחוריים, או לא? – 7 – 18.

7) כמה "אינצים" נתוסף להחלב? – 8.

8) האם היה באמעריקא אצל מי ללמוד ניקור? (ועיין במכתב הרב שליט"א סיבת המכשולות (ב) ו)ג)). – 10 (15).

9) הכי משתמשים בחלקי בשר שלא השתמשו בהם בהונגריה? – 17, 24, 137, 173, 179, 186.

10) האם ישנם חלבים דאורייתא שלא מוזכרים בספרי שימוש לניקור, כגון ספר גבעת פנחס? – 24 (15) 25.

בכמה חלב צריכים ליכשל, שיבינו שהוא סוף העולם רח"ל? – 30.

12) על איזה חלקים לא תפסו שצריכים לנקר שם? – 4, 8, 18.

13) הרב מסערדעהעל: צריכים לדקדק על זה שלא ינקו את הבשר כשהוא קפוי, כי הנני אומר לכם בהחלט, ויש שהודו בזה, שאם מנקים את הבשר כשהוא קפוי, אי אפשר להכיר לפחות על שבעים אחוז, ורצוני שמישהו ישגיח על זה (הסתכל עוד בפנים מה נעשה בדבריו). – 155.

14) הכי קרה גילוי פלאי, שהיו חלבים דאורייתא לכל הדיעות? טענדערליין וכבד – 24-25.

15) לכמה קצבים הלכו לבדוק, ואצל כמה מצאו את זאת? – 24, 25.

16) הכי אין אומרים הסברא של "תירוץ" שאותם החלבים יכולים להימצא גם אצל קצבים אחרים?

17) במה הרגיעו את עצמם, שלא לעשות את חובתם לאפרושי מאיסורא את הרבים? 24-25.

18) מהו הסיבה, ומהו הקישויים שלא להודיע לכל אחד מה עליו לעשות? – ועיין במכתב מרן שליט"א. סיבת המכשולות, עמוד ד'.

19) מה הם החלטות האסיפה בנוגע: טרפש הכבד, חלב הכליות, טענדערליין, שלייעם, וקרומים, ואחוריים? – 57, 65, 76, 173, ועוד.

20) למה "החליטו" על התיקון הפרוביזורי של ארבעה עד ששה שבועות (אשר אי אפשר להישאר כך לעולם)? – 54, 55, 56, 176, ועיין עוד במכתב מרן שליט"א, המכשולות אות ב', ואופני התיקון בדף ז'.

21) בנוגע לענין שרבנים המשגיחים ידעו ניקור והלכותיה – 17, 96, 97, ועיין עוד במכתב מרן עמוד ד' (ב).

22) אסור לסמוך על המנקרים, גם אם מומחים המה. שיהיו רבנים, שבקיאים בכל פרטיה ודקדוקיה, ולא יהיו תלמידים של המנקרים. הרי זה אינו הדבר הנכון! הרב מפאפא – 121, 128, ועיין עוד במכתב מרן שליט"א סיבת המכשולות.

23) מה החליטו הרבנים אצל אסיפת התאחדות הרבנים בענין ניקור צלע י"ב וי"ג? – החלטת אסיפת "התאחדות", ב' תמוז, אות ב'.

24) האם מודים הרבנים המכשירים, שאם משתמשים בצלע י"ב וי"ג צריכים לנקרם? – 45 (57), 66, 69, 77, 118, 172.

25) הכי ניקרו את זה? – החלטת התאחדות הנ"ל. ועיין עוד במכתב מרן, עמוד ו', אות ה' (יא).

26) האם מותר לשנות מהניקור, שהיה נהוג בשנים קדמוניות באירופה? – 45, 137, 173.

27) האם באמת לא שינו מהניקור? – 139, 178, ועיין עוד החלטת "התאחדות" ב' תמוז תשמ"ב.

28) בעיר סאטמאר, חתכו לאחר צלע י"ג (כמו באמעריקא)? – 137, 173, ועיין במכתב הרב שליט"א, סיבת המאכלות ה' (ב).

29) האם ההזנחות והמכשולים, חוסר השגחה וכדומה, הם כמו בשנים שלפני המלחמה? – 173, 174, 176. ועיין במכתב הרב שליט"א סיבת המכשולות.

30) הכי אפשר לומר, שנוהגים כמו בהונגריה?

31) האם ישנם הזנחות? – 41, 43, 50, 52, 53, 66, 99, 137, 138, 147, 153, 155, 172-176, 187, 191, 198.

32) הכי הבעיה של "מכשולים", "שגיאות" ו"אי תפיסה", בעיה של איסורים חמורים רחמנא ליצלן? – 43, (26, 29), 57, 65, 176.

33) האם מכרו חלב, או ספק חלב, ליהודים החרדים לדבר ה', מחוגים שלנו? – 7, 8, 18, 25, 41, 43, 50, 57-66, 135-139, 155, 173, 174, 176.

34) מה הם סיבות ההזנחה בענינים אלו בשנים האחרונות? – 17, 19, 24, 155, 170, 198, 199. ועיין במכתב הרב שליט"א סיבת המכשולות.

35) הצעה, להציל מן ההזנחה. – 243.

36) מה הציעו אצל האסיפה להציל מהבעיות האמיתות ותיקונם? – 199.

37) האם אפשר למצוא חלבים דאורייתא, כגון חלב הכליות, ואצל הכבד, טענדערליין וכדומה, אם אין השגחה?  – 24, 25.

38) מה אומר ר' זלמן בריזל, קודם הטעראר? – 6, 7, 24.

39) הכי הסכימו דייני ירושלים לכל מה שאמרו להם? – 34.

40) מה אמרו אודות ידיעתם בעניני ניקור? – 33.

41) מדוע לא נכתב בכתב הבית דין (העדה) שנדפס ב"התאחדותינו" אודות שלא להשתמש בצלע י"ב וי"ג? – 34.

42) המעורר בשנת תשל"ט אודות פירצת הניקור, מי אמר שנכון? – 9.

43) מי קבע סדר הניגור שמנקרים מירושלים (חרדים) ובראשם הר"ר גד טורעביץ שליט"א, מוסרים? – 27.

44) "הפשרה" בין בהמה גסה לדקה? – 181.

45) הכי קיים בכלל איזה השגחה על ניקור? – 18, 19, 24, 25, 41, 43, 95, 146-149, 173, 174, 176, 199.

46) למה רגשו, אודות ניקור ה"פלעיט" ("פלעיט" הוא חלק מהבהמה שהקצבים באמעריקא כלל אינם יכולים לנקרו, והוא נוגע מאד לכשרות "סאלאמי" – הסתכל במספרים 225-226.

47) מה הבעיה הגדולה הזאת לקבל חלקי בשר כדי ללמוד ניקור? – 219, 232.

48) מדוע מפחדים כל כך "שיבואו" … להסתכל בבית המטבחיים, ואצל וויינשטאק? – 218, 219 (221).

49) אני אומר בפירוש, שבבית המטבחיים, לא אתן לאף אחד להיכנס! – 248.

50) הכי מוכרים "בשר סירכא" לציבור בלי ידיעתם? הלוואי ולא היו משתמשים כמו שמשתמשים… להקהל אפשר לומר שאין משתמשים בסירכות, אבל אז לא היה לכם בשר לקנות… הרב מסיגעט, הלשון במלואו – 70.

51) האם נמצאו החלבים החמורים בחנויות הבשר שעומדים תחת השגחת רבנים? – 35. עיין עוד בהחלטת התאחדות ב' תמוז, ועיין במכתב הרב שליט"א.

52) הכי באמת "ההשתדלויות הגדולות" של הרבנים אצל וויינשטאק, אודות "מילתא דלא שכיחא"? – 137, 173, 174, 176.

53) מדוע אין סומכים על המנקרים-קצבים, אלא שצריכים "להתחזק" בשתדלנות אצל וויינשטאק (כמו אצל הפריץ) שישאיר את כל "הבעיות" לעצמו? – 57-65, 176. ועיין במכתב מרן שליט"א, בסיבת המכשולות אות א'.

55) מה עומד מאחורי הסיפור, ש"וויינשטאק קיבל על עצמו", כדי שהרב דווינא ילך להאסיפה? – 239.

56) ואחר "שיש מציאות כזו" שלא לשלוח צלע י"ב להקצבים – 200.

ואחר שוויינשטאק "קיבל על עצמו" (239), אם כן של מי האשמה שלא נעשה הדבר, למרות כל המכשולים, שה"נוגעים" בעצמם מודים בה? (כמו שברור ממהלך האסיפה, ובפירסומים שלהם שלאחר מכן!).

57) איזה תיקונים גדולים ייעשו, לאחר שיסכים אהרן וויינשטאק לכך? (עדות הרב מסיגעט 176. ועיין עוד במכתב מוהר"ר משה דוב בעק עמוד ח).

58) הביטו וראו מדוע כל אחד צריך ליתן שיכפוהו על חלב וכו', מסיבות שאינן ידועות, ומסיבת תאוות הממון של המשווק (האלסעילער) בבית המטבחיים שלו? – ראה 201 (239).

59) אחרי ככלות הכל, יוצא מזה שהוויכוחים בעת האסיפה אינם תלוים בהרבנים, אלא תלוי בזה אם אהרן וויינשטאק "ירצו תמיד לעשות כן", כדברי הרב מסיגעט – 176, 239, 241, והבט בדבריו 57.

60) הרב מאודווארי מודיע: שברוב פעמים מגיע לחנויות הבשר חלק אחוריים, וגם חלב מטרפש הכבד – 137-139.

61) "עדות", שישנם "מנקרים" שאינם נאמנים על פי תורה, ואין להם שום מושג בענין ניקור, ולא שום הרגשה לכשרות בכלל, ואפילו לשמירת שבת אינם נאמנים (והסיבה לכך) – הרב מלאנדסבערג – 146-147. ועיין במכתב הרב שליט"א סיבת המכשולות, ג'.

 

הודאות בעלי דין

62) ווינא, שבחנות הבשר שלו (תחת השגחתו) לא היה כשורה! (236), 57, 59.

הרב מווינא לוויינשטאק: אל תבקש לעצמך (כרת) [צרות] לכל ישראל. – הסתכל 57, 176, וגם במספר 239.

סיגעט: רק בגלל התעוררות של הרב מקאשוי התחילו להתעניין וכו' – 54, 55, 174, גם בדברי הרב לייטנער, סיגעט: שתשובות חתם סופר (ס"ח) בנוגע צלע י"ב, לא שייך לאמעריקא – 176, 177.

סיגעט: שחותכים אצל וויינשטאק לאחר צלע י"ג והלאה בלי חלק אחוריים! – 55, 174, ועיין במכתב הרב שליט"א סיבת המכשולות, אות י'.

סיגעט: שיש מכשול של חלב אצל טרפש הכבד! – 58.

סיגעט: "הנך מבין, הניקור זקוק לתיקון!" (להרב מנירבאטור – 220).

אודות המכתב "האוריגינאלי" (בחרד"ג) – 78, 79.

סיגעט: זה ברור, שמגיע חלק אחוריים בקביעות לחנויות הבשר! – 53, 54, 55, 56, 58, 65, 173-177, 252, 253, יותר ממה שאומר הרב שליט"א במכתבו סיבת המכשולות (ה), ועוד.

סיגעט: מגיע ביחד עם האחוריים, כי אי אפשר שיהיה שם משגיח לפנות בוקר! – 55.

סיגעט: אודות המקור של פירצת החלב! – 55, 57, 62, 173-175 (ועיין 105).

סיגעט: הסיבות האמתיות, ואצל מי יש "לפעול" שלא להשתמש בצלע י"ב וי"ג, ולא לגדור את הפירצה, להעביר חלק אחוריים בקביעות, ושלא לנקרו?! – 52, 55, 57.

63) דא"ק (2) 1; וכל המנקרים, איך היה הסדר, הרי אף אחד לא הלך אצל רב ללמוד ניקור… ולמד מנקר אחד אצל חבירו, ומזה יצאו מכשולות שונים… אנכי בעצמי מצאתי מנקרים, שדברים מסויימים לא תפסו כלל… ועיין בדברי הרב שליט"א במכתבו סיבת המכשולות, אות ג'.

64) בכרכו של מי היה, וששייך לתקן הפירצה? – 105.

65) הסיבה האמיתית! את מי צריכים להרחיב – כלשונם – שיורווח ממנו – 169.

66) סיגעט: היום תיקנו, ששום אחוריים לא יבוא (לחנויות)… עד שיבואו לפתרון – 53, 252.

"אי אפשר להשאיר את הדבר כך" – 120, 176, 200, 201.

"איני יודע אם ירצה תמיד לעשות כדבר הזה!" – 176.

67) אפשר לומר, שבענין צלע י"ב-י"ג ליכא פלוגתא, כדברי הרב מסיגעט – 47-67.

הכי אפשר לומר, שבאירופה לא הורידו סירכות כי לא הוצרכו לכך – כדברי הרב מסיגעט – 74.

הוציאו לעז והוציאו שם רע על ראשונים כמלאכים, ועל קבלת הניקור שלהם, וערערו נגד גדולי עולם בארץ ישראל, ובשנים קדמוניות – הסתכלות בדברי הנ"ל – 15, 16, 78, 100, 168, 175.

68) דברי הדיין (וויליאמסבורג): הציבור יחשוב שיש בעיה רק עם ניקור. הרי יש עוד חששות. חלילה, אם מכניסים נבילות וטריפות, כוונתי שההשגחה תהא על הכל (ועיין במכתב הרב שליט"א סיבת המכשולות) – 196.

המשגיחים יוכלו לראות את כל מה שמכניסים אל תוך החנות, ומה שעושים שם, על כל דבר נצרך השגחה. – 195.

69) מה דעת הרב דווינא על מקור החלב – 50, 57.

70) הרב לייטנער: מה שערער כעת הרב דקאשוי, אין זה שייך רק למנהגים, אלא עם … – 170.

71) אישור מאסיפה והחלטת א' תמוז על מכשולות שמפרטם הרב מקאשוי במכתבו עמוד ה' בה-י"ב חלבים אותיות ג' ד' ה' ז' ח' ט' י"א – ובדא"ק (2) – 93-24, 51-55, 58, 176-177, 236.

וחוץ הי"ב חלבים הנ"ל הודו על עוד חלבים טבור – 55, 176-177; טחול – כבד, בהחלטת א' תמוז, ובמספר 25.

72) כל הפירצות הנ"ל תלוים במנהגים בכלל, או במנהגי הספרדים בפרט, והאם היו מקומות באירופה שהיה מותר (ח"ו) חלב הכליות, חלב שעל הקרב, טבור, אחוריים שעל הטחול, והיוצא?! – 8.

73) האם משתיקים את הרבנים, ו"רשות הדיבור" נלקח מהם בגלל החשש שאומרים את האמת? – 22, 135, 150, 151, 153, 156, 170, 179, ועוד.

דוגמא ממאמרו של אחד, שכדאי לכל אחד לקרותו (מהרב הארוויץ) – 183, 192.

74) שמות (של מקומות) שנזכרו בעת האסיפה, שלא השתמשו שם בצלע י"ב אפילו עם ניקור! – באבוב, גליל וואוידיסלוב, גליל צאנז (עדות רבנים), גראסווארדיין, אצל בעל ערוגת הבושם, קליינווארדיין, חוסט, זיבענבירגען, ועוד! 13, 14, 34, 75, 136-138.

בענין ניקור צלע י"ב-י"ג (הרב מטענקא) – 14.

75) היושב ראש: "הנני מציע (לועד) עם הרב מאודווארי… – הרב מנירבאטור: "אני מתנגד לזה במאה אחוז". היושב ראש: רצוני שאחד יעמוד מנגד, כדי שיצא האמת לאור… – 163.

החלטות האסיפה

76) הרב הארוויץ שואל: "עד שילמדו כדי שיוכלו להשגיח כראוי, זאת אומרת עשר-שנים עשרה שבועות, אפשר להגיד שמותר לאכול, יאכלו ענוים וישבעו, או לא? – 250.

הרב מסיגעט משיב: "יש חנויות של בשר של ההיימישע, ויש "הסכם", שאין מכניסים אחוריים!" – 251-252.

(הערה: אינו מובן, ומה עם שאר החנויות? ויתר הזמן לאחר כארבעה או ששה שבועות?). באופן פרקטי אפשר לומר כך: צריכים לקחת, הרב ממאנטעווידעא עם הרב מבאטור, יתחילו ללכת. (זאת אומרת, בעל המכשיר ישגיח על הקצבים, בצירוף עוד אחד) – 256.

– ווידאו את הדבר … וכל אחד נשאר בחזקתו – 259.

"הכל בחזקתו" (דברי יצחק גליק) – 259.

– "מי שקנה עד עכשיו, יקנה גם מכאן ואילך" (דברי הרב מסיגעט) – 259.

"תגידו אתם את המסקנות… מי שקנה, עד עכשיו בבתי חנויות הבשר, הרי העלילו סתם על יהודים יראים ושלמים" (דברי יצחק גליק) – 260.

הרב לייטנער: הרבנים ידונו רק על ענין הקול קורא! – 261 (כל זה כאילו לא נשמע) – 9.

הרב מווינא: "לוקח" את משרת היושב ראש. כל ההצעות נדחקים לצד, ביחד עם שאר ההחלטות והועדות, "ואופני תיקון", בזה שהכריזו, "מכאן ואילך הכל מסודר" – 932-042.

– הוספת יושב ראש (הראשון): "בשיטה אחרונה, על הניקור על כל פנים יוכלו לבדוק!" "על הניקור בעצמו יש השגחה, את זה אפשר לבקש מר' אהרן!" – 241.

– שאלת המעתיקים, נו, האם אפשר להגיד "יאכלו ענוים וישבעו"? – 14, 95, 176, 240, 250.

החלטת המזכיר

77) מזכיר המשרד אומר שהוא המחליט עבור האסיפה, והוא כותב בשמם: "תגידו החלטה, אפשר לכתוב משהו אחר, הרי נתאספו רבים כך וכך, וראו שלא מצאו שום ממשות בענין הערעור, ובמילא לא איתרע חזקתן, ואין לחשוש חלילה שיש כאן כשלון של יהודים שאוכלים חלב, כך אפשר לכתוב בוודאות, שלא מצאו כלום!" (החלטת הרב גליק) – 262.

78) "ר' אהרן – אמרתי לו – אל תחפש לעצמך (צרות) בשביל כל ישראל, אפילו אם יעלה לך עוד שני אנשים, תוריד עבורי גם את השלייעם… ובלי החלב… לא רק הטבור, יש שאומרים שהוא חלק מחלב הכסלים… שמעו נא, מדברים אתו בארבע עינים!… – 57-62 (דברי הרב מווינא).

הרב מסיגעט מוחה כנגדו: שמעו את דברי, לדעתי יכול להיות מכשול, שיחשבו שנכנסים… תאמינו לי, אני בטוח שזהו מעשה שקרים בעלמא ("אונטערגעשטעלטע זאכן") – 63-65.

שאלת המעתיקים: אם אין ממשות בכל ההתעוררות, הכי בשביל זה הוצרכו להתווכח שלש שעות, והאם תיקנו משהו? ירחם ה'.

79) אי אפשר להגיד "ידינו לא שפכה את הדם הזה", היה התרשלות, ובהשגחה, אבל קודם כן "יצא" קול קורא על ידי ההתאחדות, שביררו הכל, שעל פי הלכה אין חשש – 183-191 (דברי הארוויץ) – 10.

80) דברי הרב לייטנער: הרי ענין הניקור הוא בשלשים שנים האחרונות … בזה צריכים להודות … בדרך כלל לא ידעו ענין הניקור וכו' (יש לראות בדיוק בפנים כל השייך). – 17.

81) דברי הרב מסיגעט: "וכל מנקר צריך לקבל משלשה שרבנים שעמד בנסיון, ושהוא מכיר את ההלכה!" – 98 (ועיין גם בדברי הרב לייטנער – 43).

82) לא די "השגחה" אם הקצבים אינם בקיאים בזה – 95 הנ"ל.

83) האם באמת בחנו את הקצבים, מתי, ומי? – הבט 231.

84) הכי יעלה על הדעת, שה"שערוריה" שהביא להאסיפה הכאובת, הוא בגלל קצבים רחוקים? 1, 50, 55, 122.

85) האם הוחלט אצל האסיפה ההוא, שפירצות החלב, בגלל "היימישע" קצבים, תחת השגחת רבנים? – הבט החלטת אסיפת ההתאחדות, תמוז תשמ"ב (נ.ב.) ועיין היטב – 54.

86) זעקה מרה, מדוע אין ממשיכים את ה"תיקון" של ארבעה-ששה שבועות, כדי להציל מאיסורי חלב? – 53, 56, 57 (ועיין עוד במספר 20 לעיל).

87) כמה זמן לקח עד "שהתאספו" בענין החורבן? – 9.

88) מה עוד נתגלה ונתברר אצל האסיפה ההיא? – 14. ועיין עוד בהחלטת הנ"ל.

89) האם למדו הקצבים והמנקרים באמעריקא ככל הצורך, ולקחו הסכמה מרב, והאם היה על זה "השגחה"? – 14, 19, 43.

90) האם יש איזה חסרון בזה שלמנקרים אין שום קבלה? – 17, 19, 30.

91) האם ידעה הנהלת ונשיאות התאחדות הרבנים – לכל הפחות – במשך כל ימות הקיץ (תשמ"ב) שהוא מאד לא בסדר עם החלב רח"ל? (חוץ מההכרזה במאנסי) – ממספר 7 עד 12, 14, 18, 19, 24, 25, 66, 93!

92) נו, מה נעשה למעשה כדי למנוע יהודים ממכשולים, ולגדור את הפירצה מאז ד' אייר תשמ"ב (י"ט למב"י) עד היום? – 9, 24, 25, 50.

95) נעלם כל "הועד" שהיה עליהם ללמוד ניקור, ולבדוק תמיד את הניקור בחנויות הבשר. – 234, 238.

96) "ממלאי מקומם" הם "הנוגעים" שהם המכשירים. – 234, 238.

97) שיהיה ברור: לדאבונינו אי אפשר לתקן את המצב ב"קול קורא", ולא בהשגחות "מהיום למחר".

98) שיחה – מובן מאד: שלדאבונינו חסר כל היסוד והבסיס, בענין ניקור והשגחה, גם על עשרים "היימישע" חנויות של בשר – 205, 206, 207, 250.

99) יש לציין על מורא בית דין השורה, שגורם ללשונות מגומגמות ודמישתמע לתרי אנפי, וחזרה במקצת בתוך כדי דיבור וכיוצא להם ועוד – 21-22, 23, 132, 138, 146, 151, 170, ועוד.

100) לאחר קריאת כל האמור, אנו מבקשים מכל קורא, שיטריח עצמו לחזור על דברי הרב שליט"א בתשומת לב, ויראה שכולו מאושר על ידי הפלגאים שעליו אות באות, כי ציוננו ומראי המקומות, הנם רק לדוגמא, ותן לחכם ויחכם.

 

סוף דבר

101) 1) בבארא פארק יש שמונה עד עשרה חנויות של בשר, ובסך הכל יש עשרים "היימישע" חנויות – 37, 205.

הלא מר מאד, שבחמשה עשרה מחנויות אלו, מצאו מכשולי חלב? (בכל חנות, מצאו מספר מכשולות). עיין במכתב מרן מקאשוי, סיבת המכשולות.

2) האם כל התוכחה והאזהרה הוא באמת "עלילת חלב"? (כדברי הרב מסיגעט – 68). – 4, 8, 11, 14, 24, 25, 45-56 (ועיין עוד בכל הודאות סיגעט). הכי זה היה "בלתי מוצדק"? כדברי הנ"ל – 116.

3) אחרי כל הנ"ל, האם עדיין נחוץ "להראות" את הבשר (י"ב מיני חלב) מחמשה עשר חנויות בערך, שכולם רועשים מזה?

4) מי הם הרבנים אשר מאז שמעו חשש וכו' השתדלו, בהצנע לכת, אצל רבנים וכדומה, כדי לתקן, ושידעו במשך שלשה, ארבעה או ששה חדשים, ולא נעשה כלום (לדאבונינו)? – 179, ועוד.

5) בשעה שצעקו נגד הרב מקאשוי שליט"א, האם ידעו שהוא צודק במאה אחוז? 7, 8, 24, 25, 41, 43, 53, 55, 56, 54-65, 95, 170, 173-174, 176, 220, 239, וראה זה פלא (116).

עד כאן, ומכאן ולהבא חושבנא – ותנו כבוד לה' א' טרם יחשיך.