בעזהשי"ת ספר ערכתי נר למשיחי  והוא סדר הדלקת הנרות דיניו ומנהגיו. *ליקוטים יקרים ונעימים דיבורים קדושים ונפלאים התעוררות להדלקת הנרות, דיניו ומנהגיו לשבת בשבתו ומידי חודש בחדשו ובשאר חגים וזמנים, והדלקת
  הנרות לנשמות, ביום היארצייט, ולנשמות הצדיקים – סודותיה, וסגולותיה.

בו יבואר כי ע"י שמירת מצות הדלקת הנרות זוכה לתורה אור ולבנים תלמידי חכמים, והוא סגולה לשלום בית, סותם פי המסטין, ואין שטן ואין פגע רע, ומגלגל עליו ועליהם כל מיני שפע ברכות טובות והצלחות, ומסוגל מאוד לאריכת ימים ושנים טובים. ומכבה נרות של הסט"א, השכינה אומרת זו היא דירתי, ונהנה מזיו השכינה, ילך לאורו של הקב"ה, מקשר נשמת ישראל לאביהם שבשמים, ונרות בית המקדש קיימים לעולם, ונזכה בקרוב לנרות של ציון, ד'נרות בגימטריא זהו
                                 משיח בן דוד ובן יוסף.

לקובץ וורד של הספר , לחץ כאן:  השבת בישראל כהלכתה ערכתי נר למשיחי

כל זה לקטתי בעזר צורי וגואלי מדברי חז"ל מש"ס בבלי וירושלמי, מדרשים, זוה"ק ותיקונים, וספרי הראשונים, ומספרי מוסר מגדולי הראשונים והאחרונים זללה"ה, ודבריהם הקדושים חוצבים בלהבת אש, מלהיבים נפש האדם להתעורר על גודל הענין של הדלקת הנרות שעי"ז יתגלה לנו נרו של משיח צדקינו, כמבואר בס' דבק מאח וז"ל: עיני ראתה בס' ליקוטי הרמ"ע, שרמז שע"י הדלקת נרות שבת ויו"ט [ו]חנוכה ויוה"כ, זוכה למעלה גדולה, כאשר יעיין הקורא בדברי קדשו באורך. ורמז הרב שם פ"ז: ערכתי נר למשיח"י ר"ת לרבים מילה שבתות יו"ט חנוכה יוה"כ. ואפ"ל כי ע"י זכות זה יבוא בן ישי. וז"א אימתי אצמיח קרן לדוד בזמן שערכת"י
                                   נ"ר למשיח"י כדבר האמור, ודו"ק.

תקותי כי דבריהם הקדושים יעשו רושם בלבות בני ישראל, וזה יהיה חלקי מכל
עמלי לעורר בני ישראל בכל מקום שהם להזהר בעניני שמירת הדלקת הנרות.

*

הוצאתי לאור עולם בחמלת ה' עלי

בזכות אבותי ורבותי הקדושים

הק' שלום יהודה גראס

אבדק"ק האלמין

 

ברוקלין נוא יארק

שנת תשנ"ו לפ"ק

 

מפתח

– פרק א' –………………………………………………………

הדלקת נרות שבת – מקורה………………………………………………..

‏א‏. הדלקת נרות שבת ע"י שרה אמנו:……………………………….

כל ימים שהיתה שרה קיימת הי' נר דולק מלילי שבת ועד לילי שבת           

כל זמן ששרה היתה קיימת בעולם, לא נסתלקה שכינה ממנה ונר הי' דלוק מע"ש לע"ש     

הי' הולך ודולק כל היום כולו, עד שהביאו ממנו אור להבדלה

הדלקת הנר היא מצות שהנשים מוחזקות בה מהאמהות ז"ל הק' והלאה    

*…………………………………………………………………………….

בת כמה היתה רבקה כשנשאה ליצחק והדליקה נרות שבת?..

‏ב‏. קבלה היתה לישראל מימי משה רבינו; הדלקת נרות שבת ע"י בנ"י במדבר:          

קבלה היתה לישראל מימי משה רבינו להדליק את הנרות לשבת    

הדלקת נרות שבת בהיות בני ישראל במדבר……………………

‏ג‏. הדלקת נרות שבת מצוה מדברי סופרים; נמנית בז' מצוות דרבנן:  

הדלקת נר שבת מן התורה…………………………………………..

עד דלא אתא ישעי' גמרא גמירי ליה, ואסמכוה אקרא………

מצינו לשון "מן התורה" אף על מצוות מדברי סופרים………

סמיכות פרשת נרות המנורה למועדים, ללמדך שהדלקת נר בשבת מצוה     

רמז להדלקת נרות שבת ע"י הנשים בפ' תצוה………………….

הדלקת נר בשבת חובה………………………………………………..

הדלקת הנר היא מצוה דרבנן שעיקר ציוויה מפי הנביאים….

הדלקת נרות שבת היא מצוה מדברי סופרים…………………..

מצות הדלקת הנרות נמנית בין ז' מצוות דרבנן………………..

מאד יש להזהר אפילו במצוות דרבנן……………………………..

– פרק ב' –……………………………………………………….

הדלקת נרות שבת – טעמיה………………………………………………..

‏א‏. משום כבוד שבת:……………………………………………………..

כבוד השבת – נרותיה הן כבודה…………………………………….

אין סעודה חשובה אלא במקום אור………………………………

הדלקת נר נאה הוא עיקר כבוד השבת……………………………

הדלקת נר שבת משום כבוד שבת………………………………….

עיקר נרות שבת הן אותן שמדליקין על השולחן, כי הם באים לכבוד           

ע"י הנרות אנו יודעים ומכירין כבוד שבת……………………….

‏ב‏. משום שלום בית (שלא יכשל בעץ או באבן):……………………

במקום שאין נר אין שלום, שהולך ונכשל באפילה, ובני ביתו מצטערין לישב בחושך 

נר ביתו קודם משום שלום ביתו, שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו    

הדלקת נרות בשבת ע"ש הכתוב וידעת כי שלום אהלך גו', ואין שלום אלא באור    

הברכה שבירך הקב"ה את השבת היא האורה (נרות שבת), שהיא שלום הבית          

משום שלום בית, שלא יכשל בעץ או באבן………………………

‏ג‏. משום עונג שבת:……………………………………………………….

חובה היא לסעוד במקום הנר משום עונג. – אור הנר הוא ראש לכל עונג     

וקראת לשבת עונג זו הדלקת הנר בשבת. – לישב בחושך אינו עונג, שהרי יורדי גיהנום נידונין בחושך           

הדלקת הנר הוא בכלל עונג שבת…………………………………..

– פרק ג' –……………………………………………………….

מי ומי המדליקין……………………………………………………………..

‏א‏. אחד האנשים ואחד הנשים:………………………………………..

אחד האנשים ואחד הנשים חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת  

הבעל והאשה ירגילו בנר שבת………………………………………

רב הונא מדליק שרגי………………………………………………….

ר' אלעזר הדליק את הנר…………………………………………….

עיקר הטלת שלום בבית מוטלת על הבעל……………………….

האיש מדליק את הנרות בערב שבת……………………………….

– פרק ד' –……………………………………………………….

הדלקת נרות שבת ע"י הנשים……………………………………………..

‏ב‏. הנשים מוזהרות בו יותר, מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית:        

נשים מצוות על דבר זה יותר מן האנשים, לפי שהן מצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית       

‏ג‏. האשה כבתה נרו של עולם, לכך נתנו לה מצות הדלקת נר שבת, לתקן מה שקלקלה:           

אדם הראשון נרו של עולם הי', וגרמה לו חוה מיתה, לפיכך מסרו מצות הנר לאשה 

היא כבתה נרו של אדם, לפיכך תשמור הדלקת הנר………….

היא כבתה נרו, לכן צריכה להדליק אותו בשבת בהתעוררות של שלהבות אש האהבה אל בעלה       

ע"י נר שבת האשה מכפרת על זה שכבתה נרו של עולם……..

האשה החטיאה את אדה"ר והחשיכה נשמתו הקרוי' נרו של עולם, כי כל הנשמות היו תלויות באדה"ר        

האשה כבתה נרו של עולם, לכך נתנו לה מצות הדלקת נר שבת שתתקן מה שקלקלה          

ע"י הדלקת נרות שבת (שנלמד מגז"ש, שכנגד מדת ורחום) מעוררים מדת רחום, שישיב לנו במהרה האור הגנוז………………………………………………………………………………

ע"י עשיותינו המצוות דיום טוב נפתחים שערי האורות והחסדים למעלה    

האורות הנפתחין בשבת ויו"ט הוא ע"י נרות שבת ויו"ט. – פתיחת האורות למעלה הוא מעצמו, ולכן די בנשים………………………………………………………………………………

נר שבת ויו"ט הי' מפי הקב"ה, תושב"כ, לכן די בנשים………

טעם שהשמיט המחבר בשו"ע את הטעם (שבטור) ד"כבתה נרו של עולם" וכן הא ד"הרגיל בנר כו' הויין לי' בנים תלמידי חכמים"………………………………………………………..

הדלקת נרות הוא על שכבתה נרו של אדה"ר, ודי בהדלקה זו לכפר על שפיכות דמים של אדה"ר     

תיקון הנר והכנתו ע"י האשה בא לכפר על זה שכבתה נרו כו', וההדלקה באה לזכות אותה בבנים ת"ח        

‏ד‏. אף אם ירצה הבעל להדליק בעצמו ולברך, אין בידו לדחות את אשתו ממצוה זו:   

אפילו האיש רוצה להדליק בעצמו, אין בידו לדחות את אשתו ממצוה זו     

אף אם ירצה הבעל להדליק בעצמו, האשה קודמת……………

אם קדם האיש והדליק – האם חייב לשלם כחוטף מצוה, או שאין לאשתו עליו אלא תרעומת         

‏ה‏. עצה שגם הבעל יקיים מצות ההדלקה בעצמו:………………..

כדי שגם האיש יקיים מצות הדלקה בעצמו, נוהגין לעשות עוד נר, ומדליקו האיש בבית הכנסת       

הבעל יתעסק בתיקון הפתילות והנרות, וגם ידליק בשאר החדרים שאין אשתו מדלקת שם 

הבעל רשאי לברך על הדלקת הנרות בשאר החדרים שאין אשתו מדלקת שם          

‏ו‏. האשה היא שלוחו של הבעל בהדלקת נר שבת:………………..

האשה אינה אלא שלוחו של הבעל…………………………………

אעפ"י שבכל המצוות אמרינן מצוה בו יותר מבשלוחו, נרות שבת שאני       

כדי שתהי' ההדלקה בשליחותו, צריך הוא לומר בע"ש "הדליקו את הנר", דכל שעושה שום הכנה בעצמו, לא שייך עוד מצוה בו יותר מבשלוחו…………………………………..

מטעם "מצוה בו יותר מבשלוחו" נהגו שהבעל עושה הכנה קצת דההדלקה  

חיוב האשה בהדלקת הנר הוא לא רק מצד שליחות, כי יש בזה ג"כ ענין סור מרע, ובמל"ת גם הנשים מצוות………………………………………………………………………………

‏ז‏. צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה . . הדליקו את הנר:         

צריך האיש להזהיר את הנשים ולומר להן "הדליקו את הנר"

ג' דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ע"ש עם חשכה…………

"מנא הני מילי" קאי רק על "הדליקו את הנר"……………….

צריך למימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלינהו מיניה………..

אעפ"י שבודאי יקבלו ממנו ולא יסרבו נגדו, מ"מ צ"ל דיבורו של אדם בנחת עם הבריות     

"קיימתיה" ("אנא לא שמיע לי . . וקיימתי מסברא"), לשון קיום, אינו שייך אלא בדבר מצוה         

ישאל לאנשי ביתו בנחת בלשון רכה……………………………….

טעם שצריך אדם לומר "הדליקו את הנר", כי כל שעושה שום הכנה בעצמו, לא שייך בזה עוד מצוה בו יותר מבשלוחו………………………………………………………………….

כדי שלא יצטרך אדם לומר בכל עש"ק "הדליקו את הנר", לכן נהגו שהבעל עושה קצת הכנה לההדלקה      

עשרתם, ערבתם, הדליקו את הנר – בחינתם בספירות………

– פרק ה' –………………………………………………………

שבח יקר וגדולת מצות הדלקת נרות שבת………………………………

‏א‏. ויברך אלקים את יום השביעי (ויקדש אותו) – ברכו (וקדשו) בנר:  

ברכו בנר, כי הברכה היא תוספת אור…………………………….

אין לך שמקדש את השבת ומרוממה אלא הדלקת הנר. – בלילי שבת האדם מדליק את הנר מבעוד יום והולך לבהמד"ר ואוכל ושותה וכו' ועדיין היא דולקת………………..

הברכה שבירך הקב"ה את השבת היא האורה (נרות שבת)….

בזמן ברכה צריך להיות אור, ולכן תיקנו מצות נר שבת……..

נר של שבת קודש אין די בא"ר גודל מעלתו הנשגבה עד למאד

בזכות נר מצוה ותורה אור סותם פיו של שטן מלהשטין…….

‏ב‏. נר דלוק, שולחן ערוך ומטה מוצעת:……………………………..

כשבא לביתו ומצא נר דלוק ושולחן ערוך ומטה מוצעת, מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך  

ביאור מחז"ל הנ"ל ע"פ קבלה: טעם שאמר "ומצא נר דלוק", לשון יחיד; דיוק לשון חז"ל "שיהא לשבת אחרת כ"ך"……………………………………………………………………….

נר, שולחן, מטה ר"ת שמן (ר"ת שבת מנוחה, שבת מלכתא)..

המדלקת נר שבת בימין, נחשב לה כאילו תקנה מנורה בדרום ולחם הפנים בצפון, ומלאכי השרת אומרים על בית זה: לית דין אתר הדיוט………………………………………………

דירתו של אדם צריכה להיות מתוקנת כדירת חתן לקבל בה את הכלה (שבת), ואז אומרת השכינה (הכלה): זו היא דירתי………………………………………………………………..

אשרי מי שמתקן להשכינה דירה נאה בלבו, כלים נאים באבריו ואשה נאה שהיא הנשמה     

נר דלוק, שולחן ערוך ומטה מוצעת רומזים על בנים. – בג' נרות אין שטן ואין פגע רע         

‏ג‏. אפילו אין לו מה יאכל, שואל על הפתחים ומדליק את הנר:

אפילו אין לו מה יאכל, שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר       

צריך למכור מלבושו לצורך נר שבת……………………………….

סעודת הלילה היא מעיקר סעודות השבת, וכשאוכל בלא נר אין לו עונג ממנה כל כך          

נר שבת קודם לכל מאכלי שבת, חוץ מן הפת…………………..

למי ששואל על הפתחים מספיק נר אחד בלבד…………………

‏ד‏. נר ביתו ונר חנוכה; נר ביתו וקידוש היום – נר ביתו עדיף:…

נר ביתו ונר חנוכה; נר ביתו וקידוש היום – נר ביתו עדיף משום שלום ביתו 

אם אין ידו משגת לקנות נר לשבת ולחנוכה, או נר לשבת ויין לקידוש – נר שבת קודם משום שלום ביתו      

נר שבת קודם לקידוש היום, דקידוש היום על היין הוא מד"ס, וגם אפשר לקדש על הפת    

– פרק ו' –……………………………………………………….

הדלקת נרות שבת – אזהרתה……………………………………………..

‏א‏. על שלשה עבירות (נדה, חלה והדלקת הנר) נשים מתות בשעתן לידתן (וילדותן):    

על שלשה עבירות נשים מתות בשעת לידתן: על שאינן זהירות בנדה, בחלה ובהדלקת הנר. – נשמה שנתתי בכם קרויה נר, על עסקי נר הזהרתי אתכם. אם אתם מקיימים אותם מוטב, ואם לאו הריני נוטל נשמתכם         

לפי שהאשה גרמה מיתה לאדה"ר, לכן מסרו לה אלו המצוות, שהיא נענשה עליהם אם אינה זהירה בהן      

האדם נברא בשלש נפשות: נפש רוח ונשמה, וכנגדם ג' המצוות דנדה, חלה והדלקת הנר. אם אתם מקיימין ג' מצוות אלו מוטב, ואם לאו הריני נוטל נשמתכם………………

על שלשה עבירות נשים מתות בשעת לידתן…………………….

על ג' עבירות הנ"ל ילדות (בחורות) מתות בשעת ילדותן. – ג' מצוות אלו הם כמו נדר לנשים. – אין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה…………………………………………..

ג' עוונות בודקין בהן את הנשים היולדות (והן מקרבין את המיתה לפני זמנה): נדה, חלה והדלקת הנר         

ג' דברים שמקרבין את המיתה לפני זמנה נמסרו לאשה שתעסוק בהן ותענש עליהן: נדה, חלה והדלקת הנר

חוה הלבינה את פניו של אדה"ר ושפכה את דמו וגורש מג"ע, לפיכך תלקה האשה בשלשתן אם לא תקיים אותם………………………………………………………………………………

– פרק ז' –……………………………………………………….

שכר מצות הדלקת נרות שבת………………………………………………

‏א‏. הרגיל בנר הויין לי' בנים (וחתנים) תלמידי חכמים:…………

ע"י נר מצוה דשבת (וחנוכה) בא אור דתורה…………………….

הרגיל בנר – להשתדל בו לעשותו יפה…………………………….

ע"י ב' נרות דשבת שכנגד איש ואשה זוכה לבנים ת"ח שיוצאים ממנו ומאשתו        

הרגיל בשרגי טובא – תרי גברי רברבי נפקי מיני'……………..

ב"פ נר עולה ת"ק שהוא מהלך עץ חיים, ולכן הרגיל בנר זוכה לבנים ת"ח, כי התורה עץ חיים היא למחזיקים בה…………………………………………………………………………..

במצות נרות ראוי להתחזק לקיים מצוה מן המובחר, כי יתן איש את כל הון ביתו באהבה לזכות את בניו לכתרה של תורה………………………………………………………………….

אור הנר נק' טוב וכן התורה נק' טוב כי בה נגנז האור, ולכן ע"י נר שבת (שבו היתה הארת אור הגנוז) זוכה לבנים ת"ח………………………………………………………………………..

רמז בפ' תצוה לדרשת חז"ל הרגיל בנר כו'………………………

סיפור נפלא בגודל מעלת הדלקת הנר…………………………….

אע"פ שהנשים אין זוכות בתורה, הרי בעליהם זוכים בתורה, ומאירים לנר ההוא שהנשים מתקנות במצוה זו………………………………………………………………………………

אשריהם הנשים שזוכין לבעלי תורה………………………………

חתנו לא זכה בתורה וע"כ היו הוא ובתו בוכים תמיד………..

רואה אני בילד הזה שיצא ממנו אור תורה לעולם…………….

האיש יעסוק בתורה לאור נר של שבת, כי נשים בעוה"ב זוכים ע"י בעליהם ובניהם 

כל זכות האשה בנרות שבת הוא אם בעלה ובניה לומדים אצל הנרות          

‏ב‏. ע"י הדלקת נרות שבת האשה מרבה שלום בעולם, ונותנת לבעלה אריכות ימים:    

ע"י נרות שבת זוכה לבנים קדושים שיהיו נרו של עולם בתורה וביראה, ונותנת לבעלה אריכות ימים           

ראוי להדליק הנרות בשמחה עצומה………………………………

מה שיהיו הבנים בוצינא דעלמא באורייתא ובדחלתא הוא כמו וכל בניך לימודי ה', ומה שיסגון שלמא בארעא הוא כמו ורב שלום בניך – ת"ח מרבים שלום בעולם…………

ע"י נהורא חיוורא יהיו הבנים בוצינא באורייתא; ע"י נהורא אוכמא יהיו בוצינא בדחלתא, יראה; וע"י נהורא סתימאה יהי' לבעלה אריכות ימים……………………………….

ענינו של שבת הוא עונג ושמחה, ולכן צ"ל הדלקת הנרות "בחדוה" וב"רעותא" – בשמחה וברצון (תענוג)     

כדי להמשיך ג' הבחי' דאור הכוללים כל הספירות, צ"ל הפעולה דהדלקת נר שבת חדורה בכל כחות האדם, כל פרטי הספירות כפי שהם באדם…………………………………….

המשכת הברכה שעי הדלקת נר שבת היא בג' הענינים דבני חיי ומזונא רויחא          

‏ג‏. ברוך אתה בעיר:……………………………………………………….

ברוך אתה בעיר – בשכר המצוות שאתה עושה בעיר: חלה וציצית וסוכה והדלקת נר שבת   

‏ד‏. אם שמרתם נרות של שבת, אני מראה לכם נרות של ציון:…

בזכות נרות שבת אני מאיר לכם בכבודי. – עתידין  האומות להיות מהלכין לאורכם. – כמה חביבה היא מצות הנרות………………………………………………………………………

השבת רומז לאלף השביעי, שאז יהי' אור הלבנה כאור החמה, ולכן מדליקין נרות בליל שבת           

ע"י מצות נרות שבת (שהוא דוגמת המנורה וז' נרותי), עי"ז נרות בית המקדש קיימים לעולם          

בשכר שישראל זהירים בנר שבת ילכו לאורו של הקב"ה…….

קומי אורי – ע"י כי בא לפני זכות אורך שאתה מאיר לפני בנר מצוה. – ע"י נר מצוה נזכה לאור הגנוז מן ששת ימי בראשית……………………………………………………………..

בזכות הנרות יבוא בן ישי…………………………………………….

נרות הן תרין משיחין. – נרות גי' זהו משיח בן דוד ובן יוסף..

יכוין האדם בעשיית המצוות מאהבה, והקב"ה משלם לו שכרו

– פרק ח' –………………………………………………………

במה מדליקין – הפתילות והשמנים………………………………………

‏א‏. פתילות מדברים שאין האור נאחז בהם; שמנים שאינם נמשכים אחר הפתילה:     

אסור לעשות פתילה לנרות של שבת מדבר שהאור אינו נאחז בו     

אם הדליק בדברים האסורים, אסור להשתמש לאורן……….

אסור להדליק נר לשבת משמנים שאינם נמשכים אחר הפתילה      

אם הדליק בשמנים האסורים, אסור להשתמש לאורן……….

‏ב‏. מצוה מן המובחר להדר אחר שמן זית:………………………….

ר"ט אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד………………….

אין הלכה כר"ט, אלא כחכמים שמתירין להדליק בכל השמנים, ואין לך אלא מה שאמרו חכמים אין מדליקין………………………………………………………………………………

ר"ט יחידאה הוא לגבי חכמים………………………………………

חבב הקב"ה שמן זית יותר מכל השמנים בנר ובהדלקה……..

כל השמנים כולן יפין לנר, ושמן זית מן המובחר………………

לנר שבת פשיטא דשמן זית מצוה מן המובחר, לפי שנמשך אחר הפתילה יותר מכל השמנים

שמן זית מצוה מן המובחר לנר שבת………………………………

לכתחילה מצוה מן המובחר להדר אחר שמן זית………………

אריכות ימים בזכות הדלקת נרות שבת בשמן זית…………….

טוב שיהיו נרות של שמן זית, ולא של שעוה…………………….

ע"י ההדלקה בשמן זית זוכים לבנים המאירים בתורה שנמשלה לשמן זית, ונוחים זל"ז בהלכה כשמן זית   

"הרגיל בנר הויין לי' בנים ת"ח" הוא ע"י ההדלקה בשמן זית

בבית כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מליובאַוויטש זי"ע לא הדליקו נרות שבת בשמן        

– פרק ט' –………………………………………………………

מספר הנרות שמדליקין לכבוד שבת……………………………………..

‏א‏. נר אחד:………………………………………………………………….

מן הדין מספיק בנר אחד בלבד……………………………………..

‏ב‏. ב' נרות (או פתילות):…………………………………………………

ב' נרות (פתילות), א' כנגד זכור וא' כנגד שמור…………………

ע"י ב' הנרות של שבת (שהם כנגד בינה ומלכות) מכבים ב' הנרות של הסט"א         

ב' הנרות הם כנגד ב' ההי"ן דשם הוי', שהם סוד בינה ומלכות, שעולה מספרם תקס"ג, כמנין "נהנה מזיו השכינה"………………………………………………………………….

כל מילי דשבת שנים…………………………………………………..

ב' נרות כנגד איש ואשה, כי ב"פ נר בגי'ת"ק, כמנין אברים שבאיש ואשה, וכריכת הנרות מרמז על חיבור איש ואשה………………………………………………………………………

"בן ובת" עם מ' יום של יצירת הולד בגי' ת"ק, ובאיש ואשה יש ת"ק איברים, ולכן מדליקין ב' נרות, כי ב' פעמים נר בגי' ת"ק…………………………………………………….

ב"פ נר בגי' ת"ק, כנגד ת"ק איברים שבאיש ואשה, ולכן מדליקין ב' נרות, שתאיר מצוה זו בכל איברים שלהם………………………………………………………………………………

ב' פעמים "נר" עולה "חנון המרבה לסלח", כי בהדלקת נרות שבת יהי' תיקון לחטא חוה    

ב"פ נר עולה ת"ק שהוא מהלך עץ חיים, ולכן הרגיל בנר זוכה לבנים ת"ח, כי התורה עץ חיים היא למחזיקים בה…………………………………………………………………………..

ב' נרות כנגד הארה כפולה בשבת לנפש ולגוף…………………..

ב' נרות כנגד בירור הניצוצות הכפול, מתתא לעילא…………..

ב' נרות כנגד ב' נשמות שיש לאדם בשבת. – נרות כרוכים רמז לב' נשמות הכרוכים יחד בגוף האדם

כנגד תוספת נר"ן שמקבל האדם בשבת………………………….

ב' נרות כנגד ב' שרפים שסוככים עליו בכנפיהם שלא יזיקוהו המזיקים       

‏ג‏. ג' או ד' נרות:……………………………………………………………

מפני החשש ד"זוגות" טוב להדליק ג' נרות……………………..

ג' או ד' נרות……………………………………………………………..

לא לפחות מד' נרות……………………………………………………

בנר יש ד' מיני שלהבות, נגד ד' אותיות הוי"ה, ולכן צריך שיהא נר של ד' פיות         

‏ד‏. שבעה נרות:……………………………………………………………..

שבעה נרות כנגד ז' נרות המנורה…………………………………..

שבעה נרות כנגד ז' ימי השבוע………………………………………

להדליק בעששית ז' פתילות…………………………………………

שבעה נרות כנגד ז' ספירות הרמוזים בשבוע……………………

שבעה נרות כנגד ז' העולים לתורה בשבת, כנגד ז' ימי השבוע וכנגד ספירה השביעית (מלכות, כי השבת היא בחי' המלכות)………………………………………………………………….

נוסח ה"לשם יחוד" בהדלקת ז' נרות……………………………..

אפילו המדליק ז' נרות, כשיבוא לביתו יסתכל רק בשתי נרות

‏ה‏. עשרה נרות:……………………………………………………………..

עשרה נרות, כי עשר מנורות עשה שלמה (שנק' כן ע"ש כי שלום הי' בימיו, ונרות שבת הם משום שלום בית) 

עשרה נרות כנגד עשרת הדברות……………………………………

‏ו‏. ל"ו נרות:…………………………………………………………………

ל"ו נרות, כנגד ל"ו שעות ששימש אור הראשון…………………

ה' פעמים או"ר כתיב במעשה בראשית, בגימטריא אל"ה (ל"ו)       

‏ז‏. מ"ט נרות; ק"ס נרות או נרות כמספר שב"ת:…………………

מ"ט נרות…………………………………………………………………

הרה"צ ר"מ מנדבורנא הי' מדליק ק"ס נרות. וי"א שהי' מדליק נרות כמספר שב"ת

‏ח‏. ירבה בנרות ככל יכלתו:……………………………………………..

השבת רומז לאלף השביעי, שאז יהי' אור הלבנה כאור החמה, ולכן צריך להדליק נרות רבות בשבת 

ריבוי נרות הוא בכלל ברכה………………………………………….

הרגיל בשרגי טובא נפקי מיניה גברי רברבי……………………..

מצוה להרבות בנרות. – הגר"א ז"ל הי' מרבה מאד בנרות….

‏ט‏. נרות כפי מספר נפשות ביתו:………………………………………

בכל פעם שנולד בן או בת, מרבה בנרות, שעי"ז יזכו לבנין וחתנין ת"ח        

אם במשפחת בעלה לא נהגו להוסיף נר בהולדת ולד, אין בכוחה להכריח אותו לקנות נר נוסף, אבל מ"מ ראוי שיתן לה בעלה האפשרות לנהוג כך………………………………..

היתה אשתו רגילה בנרות כמספר הילדים, ונפטרה, אין אשתו השני' חייבת להדליק כמספר הנ"ל   

‏י‏. אין האשה רשאית לפחות ממספר הנרות שהיא רגילה בהם:

אין האשה רשאית לשנות מדרכה, דהוי כנדר…………………..

נתייקרו הנרות, ורוצה להפחית ממספר הרגיל – אפשר שצריכה התרת נדרים         

בשעת הדחק – תעשה התרת נדרים בפני שלשה……………….

‏יא‏. שכחה פעם אחת להדליק – מדלקת כל ימיה נר א' יותר על מה שהיתה רגילה להדליק עד עתה    

חלתה ולא הדליקה נר בשבת, תהא זהירה כל ימיה להוסיף על כל נר של מצוה יותר ממה שהיתה רגילה עד עתה, ובעת תענית ווידוי – תתוודה גם על עבירה זו………….

אשתלי ולא הדליקה נר בשבת, תהא זהירה כל ימיה להוסיף על כל נר של מצוה יותר ממה שהיתה רגילה    

שכחה ולא הדליקה נר בשבת, צריכה כל ימיה להוסיף על נר של מצוה יותר ממה שהיתה רגילה עד עתה, וצריכה תענית ווידוי כו'…………………………………………………………

ע"י הוספת הנר אינה מפסדת הכוונה דב' נרות כנגד זכור ושמור     

שכחה פעם אחת להדליק, מדלקת כל ימי' ג' נרות……………

שכחה פעם אחת להדליק, מדלקת כל ימי' ג' נרות, שבזה תהא נזהרת מאד שלא תשכח עוד

שכחה פעם אחת להדליק, מדלקת כל ימיה ג' נרות, לתקן עוותתה 

שכחה כמה פעמים, צריכה להוסיף בכל פעם, כדי שתהי' זהירה מכאן ולהבא בכבוד שבת    

אם הי' דרכה להדליק ג' נרות, ושכחה להדליק, צריכה להוסיף נר א' ולהדליק ד' נרות        

שכחה פעם אחת להדליק, מדלקת כל ימיה ג'. – שכחה כמה פעמים, מוספת בכל פעם        

אשה עני' ששכחה, די לה שתוסיף מעט שמן כל פעם, ואם היתה רגילה בנר קטן, תדליק נר יותר גדול קצת  

אם שכחה פ"א להדליק: אפילו רגילה בג', תדליק יותר; ההוספה היא אפילו בנר מצוה אחר שאינו של שבת; מספיקה הוספה, וא"צ עוד נר………………………………………

שכחה פ"א להדליק, תספק לאשה עני' שמן להדלקה………..

אם לא שכחה לגמרי, והחסירה רק נר א' ממה שהיתה רגילה להדליק, האם צריכה להוסיף נר בכל שבת     

הוספת הנר – דוקא אם שכחה לגמרי, או ששכחה אחד מב' הנרות שכנגד זכור ושמור         

שכחה להדליק, אבל בעלה (או אחר) הדליק בשבילה – אין צריכה להוסיף  

שכחה להדליק ב' נרות, אמנם בעלה הדליק נרות של גאז או חשמל

אם יהי' עירבוב על השולחן בהוספת הנר, ולא יהי' הידור לשולחן, אז יכולה להקל בנדו"ד, או שתוסיף רק בגודל הנרות וכו'………………………………………………………………..

שכחה להדליק, וצוותה לנכרי ביה"ש להדליק – אי צריכה להוסיף  

שגגה והדליקה לאחר שקיבלו הקהל שבת מבעוד יום – צריכה להוסיף נר בכל שבת

אשה שלא הדליקה נרות משך זמן רב, ואח"כ חזרה בתשובה – האם צריכה להוסיף

אפילו הדליקה לאחר נישואי' כמ"פ ב' נרות, והפסיקה, ואח"כ חזרה בתשובה, אין צריכה להוסיף   

אשה המתקרבת ליהדות דינה כנאנסה ולא הדליקה, שאין צריכה להוסיף   

שכחה להדליק בערב יו"ט – האם צריכה להוסיף……………..

שכח הבעל להדליק – אין האשה צריכה להוסיף………………

איש המדליק בקביעות ושכח – האם חייב להוסיף……………

הנר הנוסף שמדלקת צריך להיות משמן נוסף, ולא מן השמן של הנרות שהיא רגילה להדליק תמיד  

‏יב‏. נאנסה ולא הדליקה – אין צריכה להוסיף:…………………….

נאנסה ולא הדליקה, אין צריכה להוסיף…………………………

הא דנאנסה א"צ להוסיף הוא דוקא להב"ח, דטעם הוספת הנר הוא מפני "שבזה תהא נזהרת מאד שלא תשכח עוד", משא"כ אם הנר הנוסף הי' בא לכפרה או לתשלומין, אזי גם אם נאנסה היתה צריכה להוסיף 

נאנסה ולא הדליקה, אין צריכה להוסיף…………………………

הדליקה וכבו – הוי כנאנסה וא"צ להוסיף………………………

אם לא הדליקה מחמת עוני, אין צריכה להוסיף……………….

– פרק י' –……………………………………………………….

תיקון והבהוב הנרות והפתילות…………………………………………..

‏א‏. תיקון הנרות והפתילות ע"י הבעל:……………………………….

הכנת ותיקון הנר צ"ל ע"י הבעל אבל ההדלקה תהי' ע"י אשתו       

גם תיקון הנר צ"ל ע"י האשה, והתיקון של האיש הוא בזה שאומר: הדליקו את הנר, ויש בזה גם תיקון על עון העגל……………………………………………………………………….

אם מדליק בשמן זית יתקן הבעל את הפתילות, אם מדליק בנר של שעוה או של חלב, יניחם הבעל בעצמו בנר על השולחן……………………………………………………………….

כל דבר שבקדושה יש להכין מקודם המקום מלמטה…………

הטבת הנרות לכבוד שבת לשם שמים…………………………….

טעם שנוהגין שהבעל עושה הכנה קצת דההדלקה, הוא מפני שההדלקה מצוה בו יותר מבשלוחו, וע"י הכנה זו יוצא ידי חובתו………………………………………………………….

‏ב‏. הבהוב הנרות והפתילות קודם הדלקתן:………………………..

נוהגות הנשים להבהב הפתילה קודם הדלקתה כדי שיאחז בה האור היטב   

האיש יהבהב הפתילה, כדי שלא תשהה האשה בהדלקתה…..

הבהוב הנרות הוא תיקון לפגם הברית……………………………

– פרק י"א –……………………………………………………..

לבישת בגדי שבת ונתינת צדקה לפני הדלקת הנרות………………….

‏א‏. להתרחץ ולהתלבש בבגדי שבת לפני הדלקת הנרות:………..

קודם הדלקת הנרות רוחצות ולובשות בגדי שבת……………..

בל תתקרב להדליק את הנרות בבגדים צואים…………………

בימים הקצרים טוב להזהיר אותן שיקדימו לבוא לרחוץ וללבוש, ואם נתאחרה, מצוה יותר שתדליק במלבושי חול מלבוא לידי ספק חילול שבת………………………………….

אשה שנתאחרה וחוששת שאם תרחץ ותתלבש תבוא לידי ספק חילול שבת, מצוה יותר שתדליק כמות שהיא. – תדליק קודם ואח"כ תחליף בגדיה………………………………..

‏ב‏. לבישת צעיף להדלקת הנרות:………………………………………

‏ג‏. נתינת צדקה לפני הדלקת הנרות:………………………………….

נתינת איזה פרוטות לצדקה לפני הדלקת הנרות………………

ע"פ הסוד יש ליתן ג' פרוטות לצדקה…………………………….

נתינת ב' או ג' פרוטות לצדקה, להיות עזר לסליחה ולכפרה.

לפני הדה"נ הוא עת רצון לקבלת בקשות נשים ובנות, ולכן צריך להרבות בברכות השי"ת ע"י נתינת הצדקה

כבר נתפשט המנהג לתת לצדקה לפני הדלקת הנרות לקופת רבי מאיר בעל הנס     

להזהיר את הנשים והבנות המדליקות שלא לטלטל ח"ו את קופת הצדקה לאחרי ההדלקה 

– פרק י"ב –……………………………………………………..

תפילת האשה בעת הדלקת הנרות………………………………………..

ראוי' האשה להתפלל בשעת הדלקת הנרות שיתן לה ה' בנים זכרים מאירים בתורה           

תפלל שיהיו בניה מאירים בעולם בתורה ובמצוות וביראת שמים    

תתפלל שיתן לה הרחמן בנים צדיקים ויראי השם ויודעין שמו יתברך         

בעת ההדלקה תתפלל על חיי בעלה ובניה שיזכו לתורה אור.

נר שבת היא נשמת אדם הראשון (שקלקלה חוה בחטא עץ הדעת), ולכן ראוי לאשה להתפלל בשעת ההדלקה על בנים מאירים בתורה…………………………………………………..

התפילה לאו דוקא בלשון הקודש………………………………….

התפילה לאחרי שנהנית מהנרות……………………………………

נוסח תפילת האשה בעת הדלקת נרות שבת…………………….

אשה קשת רוח בגידול בנים תאמר לאחר הדלקת הנרות ההפטרה דיום ראשון דראש השנה

יולדת בשבת ראשונה; בימי נדותה מברכת בעצמה…………..

שבח הנרות (סתם)……………………………………………………..

השמטות לח"א………………………………………………….

‏א‏. להוסיף לפרק במה מדליקין………………………………………..

‏ב‏. למקום ההדלקה……………………………………………………….

‏ג‏. צורת ההדלקה וכמות הזמן שצריך לדלוק………………………

‏ד‏. לפרק ט' (או לשנות שם הפרק: סדר הדלקת הנרות)…………

‏ה‏. קבלת שבת בהדלקת נרות; עשיית מלאכה אחר ההדלקה…

‏ו‏. לפרק מי ומי המדליקין……………………………………………….

‏ז‏. אורחים, מלון, בית הרפואה, תלמידים, מחנות קיץ…………..

‏ח‏. הדלקת הנרות ע"י בנות……………………………………………..

הדלקת הנרות בגפרורים דוקא……………………………………..

להזהר מדרכי האמורי………………………………………………..

סגולה להסתכל בנרות בשעת קידוש………………………………

כוונת הכלי, הפתילה, השמן והאש (האור)……………………….

 

הקדמה

י ראיך יראוני וישמחו כי לדברך יחלתי.

ה  בינני ואצרה תורתך ואשמרנה בכל לב.

ו  אשמרה תורתך תמיד לעולם ועד.

ה  נה תאבתי לפקודיך בצדקתך חייני.

אשירה לה' בחיי אזמרה לאלוקי בעודי, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, ואודה ה' מאד בפי ובתוך רבים אהללנו, ואספר שבחו וחסדו אשר הפליא לעשות אתי, ויהי עמדי בדרך אשר זכני להוציא לאור עולם הספר הקדוש הזה, לאחר שהרהרתי רבות בדבר האפשרות להפיץ ולהשריש ענין אמירת תהלים אצל כל אחד מישראל כמבואר בספרי הנ"ל שענין אמירת תהלים בשופי מקרב ביאת משיח בן דוד.

מאז שגלה כבוד מישראל, עת חרב בית מקדשינו, לא נותרה לנו אלא התפילה, בבחינת: "ונשלמה פרים שפתינו", ועדיין אין כוחינו אלא בפה – להשמיע ממעמקים את ה"קול קול יעקב", בציפי' ובתקוה לקיומה של ההבטחה: "והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי".

והיות שזיכני השי"ת לראות ספרי זה להיות נדפס פעם השלישית, וב"ה שנתקבל מאוד אצל ההמון העם, והרבה רבנים וגדולי ישראל אמרו לי אשר אחר שראו ספרי הנ"ל, התחילו לומר תהלים ממש בשופי וג"כ עוררו את הרבים על אמירת תהלים בשופי, ובכל עת שמבקשים מהם להתפלל על איזה צרה ח"ו, יש להם תיכף ומיד הסגולה הבדוקה ע"י התהלים הקדוש, ששמש מגן ומחסה אצל כל הצדיקים זי"ע, וכמבואר שע"י אמירת תהלים נזכה בקרוב ממש לביאת ינון, כמבואר בספרי הנ"ל, עיי"ש.

על כן אמרתי בלבי לסדר ספר על עניני הדלקת הנרות, שענינו גדול, שע"י הנרות זוכים להקביל נרו של מלך המשיח, כמבואר במדרש רבתי פרשת אמור, אמר רבי אלעזר בן שמוע, בזכות "יערוך את הנרות", תנצלו מן "ערוך מאתמול תפתה" (ישעיהו ל'). [בספר "וימהר אברהם" מביא, מי שהוא בצרה ר"ל, סגולה לזה, שידליק שמן לעילוי נשמת רמבעה"נ, וינצל ממנה. כי שמ"ן ר"ת שומר מצרות נפשו]. וכמבואר בספר תורת העולה לרבינו משה איסרליש הרמ"א ז"ל, אמר רבי חנן בזכות להעלות נר תמיד, אתם זוכים להקביל נרו של מלך המשיח, כמש"נ [תהלים קל"ב], ערכתי נר למשיחי, וגו', הנה ודאי דרשות אלו רומזים על מה שנתבאר, כי כלל התורה מצלת מדינה של גיהנם ומקרבת מלך המשיח וכו', עכ"ל. הרמב"ן ר"פ בהעלותך (בשם המדרש): הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרת לעולם אל מול פני המנורה כו'.

וכ"כ מעין זה, בשו"ת חת"ס בהשמטות חו"מ סי' קצ"ו, וז"ל: מ"ע של אכילת מצה משומרות דליל פסח היא יחידה נשארת לנו מכל מצות אכילה שבכל התורה, אין לנו פסח ולא קדשים רק מצוה אחת משנה לשנה.

מצאתי לנכון להביא כאן דברי אחד מגדולי הראשונים בענין ששבת הוא אות ועדות, כמבוא לנרות שבת ויום טוב.

כתב הסמ"ג בעשין מצוה ד' וז"ל: משש מאות ושלוש עשרה מצות שנצטוו לישראל אין לך שום מצוה שתהא אות ועדות כי אם ג' מצות והם מילה ושבת ותפילין שנכתב בשלשתן אות והם שלשתן אות ועדות לישראל שהם עבדים להקב"ה וע"פ שנים עדים יקום דבר כל אחד מישראל אינו יהודי שלם אלא א"כ יש לו שני עדים שהוא יהודי הלכך בשבת ויו"ט שנקראת שבת ושבת נקרא אות פטור אדם מלהניח תפילין כי די שיש לו שני עדים שהוא יהודי עדות שבת ועדות מילה אבל בחול חייב כל אדם להניח תפילין כדי שיהי' לו שני עדים אות תפילין עם אות המילה וכל מי שאינו מניח תפילין אין לו כ"א ע"א שהוא יהודי ולכך חשבו כמנודה לשמים. וא"ת מאחר שתפילין אות ועדות כמו מילה ושבת, מדוע היתה רפוי' ביד ישראל, כבר פירשו רבותינו (שבת ד: ק"ל.) דבר זה, כל דבר מצוה שלא מסרו עצמן עלי' בעת צרה, עדיין היא רפוי' בידם כגון תפילין. ולפי ששלשתן אות ועדות נשקלו כל אחד כנגד התורה כולה, שהרי במילה נכרתו שלש עשרה בריתות ובתורה שלש בריתות ותורה ותפילין ושבת הושוו יחד בכמה מקומות ואחד מהם ותתן להם תורה ומצות ואת שבת קדשך הודעת להם ותפילין למען תהי' תורת ה' בפיך, עכ"ל.

וראה בס' קב הישר (פרק צ"ו) שמאריך בגודל קדושת הנרות של מצוה וכו' וזל"ק: הרה"ג מהרש"ל ז"ל כתב בהקדמת ספר הנקרא ים של שלמה וז"ל, פעם אחת בא לידי ע"י נר של מצוה כאילו הראו לי מן השמים ונתנו לי הרמנא ואמיץ כח מרקיע ופתחו לי שערי אורה ע"כ. ושמעתי מפי מורי ע"פ קבלה שהענין הוא כך, כשהיה הרב ר' שלמה לוריא ז"ל מחבר ספרו ים של שלמה, אירע לו שהיה רק נר קטן דלוק לפניו והיה זמן קרוב להכבות, והיה דלוק כמה שעות יותר משלש וארבע נרות שלמים, וזה העיד עליו תלמידו ונכדו ז"ל, בעל הנר הכיר בנרו כי ה' עמו ע"כ, וזה אירע להגאון הנ"ל נס ממש כנר של שמן הקודש שבבית המקדש, זכותו יעמוד לנו אשרי לו ואשרי יולדתו, עכ"ל. ועיי"ש יותר באריכות.

ובספר זרע קודש (דף צ"ו) כתב: וע"י שאנו זוכרין נס חנוכה ומדליקין נרות, אנו ממשיכין גאולה העתידה, וכמ"ש מודים אנחנו לך וכו' הטוב כי לא כלו רחמיך, ולכן ע"י נר חנוכה אנו ממשיכין תקון כל העולם שהוא ע"י אור האמת כנ"ל…

…ומשיח ר"ת מ'דליקין ש'מונת י'מי ח'נוכה, רומז שמצוה זו תקרב ביאתו במהרה בימינו.

ומכיון שאנו עוסקים בהדלקת נרות שבת ויו"ט ונרות נשמה, נביא כאן דברי הקב הישר (פרק פ"ו, בשם המהרי"ל) שכתב וז"ל: שמעתי טעם הגון למה מזכירין נשמות במדינות פולין באחרון של יו"ט, דע כי אחת מעשרה נסים שהיו במקדש הוא שכל ישראל היו נכנסים לבית המקדש ג' פעמים בשנה בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות והיו עומדים צפופים ומשתחוים רווחים, וזה הי' נגד הטבע, והענין כך, כי כל רגל ורגל היו באים נשמת אברהם יצחק ויעקב לבית המקדש של מעלה עם כל נשמות הצדיקים והמקדש של מטה הי' מסתלק, והי' בהיות המקדש של מעלה יורדת למטה ומקדש של מעלה הוא רוחני, לכן הי' יכול לקבל כל כלל ישראל, ולכן עכשיו שחרב בעונינו צריכין אנו להזכיר נשמות אבותינו הקדושים בכל רגל ורגל, כדי שיהי' זכותם עומדת לנו ולזרעינו עד עולם אמן, עכ"ל. ראה בפנים הספר בענין נר-נשמה באריכות.

ובספר שארית ישראל (דף ט') כתב: "וקבלתי ממורי הרב מטשערנאביל ז"ל, [הרה"ק בעמח"ס מאור עינים] כי חנוכה הוא בסוד אורו של משיח כמאמר ערכתי נר למשיחי, שע"י מצות הנרות בחנוכה נמשך עלינו אור משיח צדקינו אור צדיקים אור צדיק יסוד עולם הכולל בתוכו אור שבעה רועים בחי' אור זרוע לצדיק, שע"י אור של חנוכה נמשך אורו של משיח" וכו'.

הנה ודאי דרשות אלו רומזים על מה שנתבאר, כי כלל התורה מצלת מדינה של גיהנם ומקרבת מלך המשיח וכו'. עכל"ק

כתוב בספרים הק' שראוי לכל אדם לזכות את הרבים ואם יזכה שיועילו דבריו לאחד מני אלף די לו אם לא בא לעולם אלא לדבר הזה. ואני תפלה להשי"ת שזכות הרבים תעמוד לי שלא אכשל בדבר הלכה ח"ו וישמחו (כדי שישמחו, רש"י) בי חברי, שלא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא, לא על מותר אסור ולא על אסור מותר.

והנה למותר לתאר ולפאר שבח דא שורתא – שבח המגיע לכתבים עצמם, דיבורים קדושים השוים לכל נפש מתוקים מדבש ונופת צופים רשפי אש שלהבת קה אהבת השי"ת ויראתו מלאים, אשר כל דיבור ודיבור בכחו לעורר ישנים ולהלהיב הלבבות בקדושת הזמנים ובמצות שבהם תלויים, והן שבחא דאתיא ממילא ע"י קיבוץ דברי חז"ל מש"ס בבלי ויושלמי, מדרשים, זוה"ק ותיקונים, וספרי הראשונים, ומספרי מוסר מגדולי הראשונים, ומספרי מוסר מגדולי הראשונים והאחרונים, וממאות ספרים קדושים המצויים ויקרי המציאות, הן שנכתבו במקומם והן שנכתבו שלא במקומם בתוך שאר דברים, ולחלקם לפרטיים ולפרטי פרטים ולסדר כל ענין וענין לעצמו יחד כשלחן הערוך ומוכן לאכול אותו ענין שלבו חפץ כעת – כי כל בר דעת יבין גודל התועלת, שדבריהם הקדושים מלהיבים נפש האדם להתעורר על גודל הענין של הדלקת הנרות, שעי"ז יתגלה לנו נרו של משיח צדקינו.

הרבינו ירוחם (בהקדמת ספרו) כתב, דאף על פי שאין שום חידוש בספרו, מכל מקום הסדר הנכון הוא יהי' לתועלת, עיי"ש. וכידוע שאפילו דברים שכבר נאמרו ונשנו בספרים, מכל מקום הנפש מתפעלת ומתעוררת בקריאת ספר חדש ובסידור הדברים ביחד.

והנה ידעתי שיש אנשים אשר הם חכמים בעיניהם בראותם אחד הדפיס ספר חדש, אז שיחה בפיהם, יותר טוב הי' לו השתיקה, והי' מקבל שכר על הפרישה, כי לא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול, ומסתמא לא כיוון לשם שמים אלא לכבוד עצמו, כדי להתגאה ולהתפאר שהוא חובר חיבור, ונמצא חוטא הוא בזה, אמנם כבר כתב הפרמ"ג ז"ל בהקדמתו, על אותן המליזין ומדברים על מחברי ספרים, כי הבל יפצו פיהם ודבריהם בטילים, ויותר הועילו מחברי ספרים בזמנינו מהמלעיגים ומליזים, כי מי שמדפיס ספר כו', ימצא בו איזה דבר טוב ומזכה רבים, אין להלעיג עליו ושלא יהי' ח"ו בכלל אלו דכתיב ואם בחקותי תמאסו, ולמה להבדיל במעש"ה בו"ך קורין בכ"י כו', ותוה"ק בכל ספר יש בו חכמה ורפואת הנפש כו', לפעמים ימצא בקטן מה שלא נמצא בראשונים וכו', עכל"ק בקיצור נמרץ, עיי"ש.

ונסיים בתפלה להשי"ת שאל יאמר פינו דבר שלא כרצונו, ויהיו נא אמרינו לרצון לפני אדון כל, זכות כל הצדיקים, גאונים וקדושים, שהבאנו דבריהם הטהורים (וכתב הגאון הגדול מוהרש"ם מבערזאן ז"ל שקבלה מצדיקים שהמלקט דברי חכמים יחד הרי זה גורם יחוד לעילא, ובכן יה"ר שיתקיים בנו דברי הספר חסידים סי' רכ"ד שכ' כל האומר דבר שמועה מפי הקדושים אשר בארץ המה, מתפללין עליו, וממליצים עליו).

זכות צדקתם תצהיר כאור שבעת הימים, ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו עוסקים בתורה ובמצוות מתוך נחת והרחבת הדעת, ללכת בעקבותיהם, ויהיו עבורינו מליצים ישרים, וה' אלוקי ישראל אהבת תמים, יעזור שנושע תשועת עולמים. ויהא רעוא קמיה, דתשרי על עמיה, דיתענג לשמיה, במתיקין ודובשין.

בטוחני כי ספר זה יהיה לעזר לכל, ליושבי על מדין ולבעלי בתים, ולהמון עם, דברים שיגעתי בהם רבות, הם ימצאום מוכנים ומסודרים, "שהכל צריכין למרי חיטיא" (ברכות, ס"ד ע"א) "למי שקיבץ תבואות למכור, כלומר למי שקיבץ שמועות" (רש"י שם).

ליקוט על דבר מעלת וסגולת הדלקת הנרות בערבי שבתות וימים טובים, ושמחות ועוד.

גם סדרתי תוכן הספר לפי הפרקים והמאמרים.

ואני תפילה להשם יתברך שיהיו מעשה ידינו בזה רצוים לפניו יותר מהשגתינו בזה וכמ"ש הזוה"ק פ' יתרו (צ"ג ע"ב) על הפסוק ויהי נועם וגו' ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.

ועל ידי זהירות בהדלקת הנרות אשר באורם נראה אור, יאיר לנו ותרום קרן כנסת ישראל שבעתים, נזכה לראות בנחמת ציון וירושלים במהרה בימינו אמן.

יהי רצון שחיבורי זה יהיה לעילוי נשמתו של אדמו"ר זללה"ה ותהי מנוחתו כבוד במחיצתם של צדיקים, ויעלה בתפילה על בניו ונכדיו וניניו למען ישכילו כל אשר יעשו בתורה ובמצות ובמעשים טובים, בגשמיות וברוחניות, לאורך ימים ושנות חיים בבריאות איתנה ובנהורא מעליא אמן.

ומברכותיך אל עליון תאציל ותשפיע לברך את ביתי רעיתי היקרה הצוה"ח שתחי', אשר לרוב מסירתה והשגחתה בכל הבנים והנכדים אשר חנן ה' אותנו הגענו עד הלום יכולתי לשבת במנוחת הנפש באוהלה של תורה, יהי רצון שנזכה יחדיו לראות שכל בנינו לימודי ה' עוסקים בתורה ומזכים את הרבים, ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ולא תמוש התורה מפינו ומפי זרענו ומפי זרע זרענו עד עולם. ונזכה לבריאות איתנה ונהורא מעליא לאורך ימים ושנות חיים וכל טוב.

ויהי רצון שאזכה לסיים בקרוב את החלק השני של החיבור הנוכחי ערכתי נר למשיחי, ולהוציאו לאור עולם לזכות את הרבים, וכן להוציא לאור את כל חיבורי אשר חנני ה' להגדיל תורה ולהאדירה אמן.

ובצאתי אפרוש כפי בתפלה לבורא כל עולמים שיהיו אמרינו ומעשינו לרצון לפני אדון כל, ויתן בלבי בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד וכו' ושלא אכשל בדבר הלכה, וספרינו זה, ספר "ערכתי נר למשיחי" שע"י הדלקת נרות שבת, ונרות לנשמות צדיקים ועוד, יהיה לנו תרופה לעמוד איתן כחומות ברזל מול הנסיונות הקשים והמרים, ועל ידי זכות הנרות נינצל מכל גזירות קשות ורעות (כמבואר בפנים הספר שבכל עת צרה נדליק נר לעילוי נשמתו של רבי מאיר בעל הנס), ונצליח בכל מעשינו ונמצא חן בעיני אלקים ואדם, ונזכה להתדבק באורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום ויראו עינינו וישמח לבנו בישועתו באמת בישועת עולמים בביאת אליהו הנביא זל"ט ומלך המשיח במהרה בימינו אכי"ר.

המעתיק והמסדר
הכו"ח חודש תמוז שנת ה'תשנ"ו

הרב שלום יהודה גראס

בעמח"ס: אור הזוהר, ליקוטי זוהר תהילות דוד, בענין סדר אמירת תהלים – ששה חלקים, דיניו ומנהגיו.

 

– פרק א' –

הדלקת נרות שבת – מקורה

I. הדלקת נרות שבת ע"י שרה אמנו:

כל ימים שהיתה שרה קיימת הי' נר דולק מלילי שבת ועד לילי שבת

א)    ז"ל המדרש רבה פ' חיי שרה (פ"ס, טז): ויביאה יצחק האהלה שרה אמו (חיי שרה כד, סז) . . כל ימים שהיתה שרה קיימת הי' נר דולק מלילי שבת ועד לילי שבת[I], וכיון שמתה פסק אותו הנר. וכיון שבאת רבקה חזר. וכיון שראה אותה שהיא עושה כמעשה אמו . . מיד ויביאה יצחק האהלה. עכ"ל.

ב)    וכן איתא ברש"י עה"פ, וז"ל: ויביאה האהלה והרי היא שרה אמו, כלומר ונעשית דוגמת שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת הי' נר דלוק מע"ש לע"ש . . ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו. עכ"ל.

ג)    ובתרגום יונתן בן עוזיאל עה"פ כתב, וז"ל: ואעלה יצחק [לרבקה] למשכנא דשרה אמיה, ומן יד נהרת בוצינא דטפת בזמן דמיתת שרה. עכ"ל.

כל זמן ששרה היתה קיימת בעולם, לא נסתלקה שכינה ממנה ונר הי' דלוק מע"ש לע"ש

ד)    וז"ל הזהר (פ' חיי שרה דף קל"ג ע"א): דכל זמנא דשרה קיימא בעלמא, שכינתא לא אעדי מינה ושרגא הוי דליקת מערב שבת לערב שבת, והוה נהיר כל אינון יומי שבתא. בתר דמיתת, כבתה ההיא שרגא. כיון דאתת רבקה אהדרת שכינתא ושרגא אדליקת וכו', עכ"ל.

הי' הולך ודולק כל היום כולו, עד שהביאו ממנו אור להבדלה

ולהעיר מש"ס תענית (דף כ"ה ע"א), וז"ל: חד בי שמשי (ערב שבת, רש"י) חזייה [ר' חנינא בן דוסא] לברתיה דהוות עציבא, אמר לה, בתי, למאי עציבת, אמרה ליה, כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן והדלקתי ממנו אור לשבת[II]. אמר לה, בתי מאי איכפת לך, מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידלוק. תנא היה דולק והולך כל היום כולו, עד שהביאו ממנו אור להבדלה, עכ"ל.

[ובחדא"ג מהרש"א כאן כתב, וז"ל: לא הי' צריך לה לדלוק אלא בליל שבת משום שלום בית, אבל הי' דולק כל היום לפרסם הנס לרבים ביום. גם שבאו להדליק ממנו נר למצות הבדלה, עכ"ל].

הדלקת הנר היא מצות שהנשים מוחזקות בה מהאמהות ז"ל הק' והלאה

ה)    ועיין אשל אברהם (סימן רס"ג ס"ח), וז"ל: שייך בזה אשר קדשנו במצוותיו וציונו, כיון שהוא מצוה דנשים מוחזקת מהאמהות ז"ל הק' והלאה. עכ"ל.

*

בת כמה היתה רבקה כשנשאה ליצחק
והדליקה נרות שבת?

ו)    בענין הדלקת הנרות ע"י רבקה אמנו יש להעיר: לדעת הספרי (הובא גם בתוד"ה וכן – יבמות דף ס"א ע"ב) היתה רבקה אז בת י"ד שנים[III]. אבל לדעת רש"י (תולדות כה, כ[IV]) היתה רבקה אז רק בת ג' שנים.

והנה ממשמעות סדר הענינים בכתובים כאן משמע, דנישואי יצחק לרבקה היו רק לאחרי שראה יצחק ע"י הדלקת הנר של רבקה שהיא כמו "שרה אמו".

ומזה מוכח שרבקה אמנו הדליקה נרות: א) גם קודם נישואיה (גם להדיעה שהיתה אז בת י"ד שנים), ב) גם קודם גיל חיובה במצוות (להדיעה שהיתה אז רק בת ג' שנים). וכפי שהאריך ושקו"ט בזה כ"ק אדמו"ר מליובאַוויטש זי"ע (בלקוטי שיחות חלק ט"ו ע' 168 ואילך, ובהערות שם).

ואכן מצינו בדורות הקודמים שהי' מנהג פשוט אצל כמה וכמה שגם הבנות הדליקו נרות שבת[V], וכמ"ש בערוך השולחן (סימן רס"ג ס"ז), וז"ל: ובנות ישראל נוהגות לברך כל אחת בעצמה אף כשהן אצל אמן . . מ"מ הבנות מפני שהן נצטוות יותר כמש"נ, מברכת כאו"א, עכ"ל.

II.קבלה היתה לישראל מימי משה רבינו;
הדלקת נרות שבת ע"י בנ"י במדבר:

קבלה היתה לישראל מימי משה רבינו
להדליק את הנרות לשבת

א)    ובמדרש לקח טוב (פס"ז) עה"פ (ויקהל לה, ג) "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" כתב, וז"ל: קבלה היתה לישראל מימי משה רבינו להדליק הנר (בערב שבת על מנת שיאיר בשבת). עכ"ל.

[מתוכן הענין במדרש שם מבואר, שאינו בא ללמדנו מצות הדלקת הנר בערב שבת (היינו שבימי משה רבינו ע"ה הדליקו את הנר בע"ש לכבוד שבת), כ"א ללמדנו שמותר להדליק את הנר בערב שבת, על מנת שיאיר בשבת (ודלא כשיטת הקראים בזה[VI])].

הדלקת נרות שבת בהיות בני ישראל במדבר

ב)    וז"ל ילקוט שמעוני עה"פ (בשלח יג, כב) "לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם (רמז ר"ל): לא ימיש עמוד הענן, מגיד הכתוב שעדיין עמוד הענן קיים, היה עמוד האש צומח. דבר אחר, בא הכתוב ללמדך דרך ארץ מן התורה על ערבי שבתות, עד שעמוד הענן קיים יהי' עמוד האש צומח, עכ"ל. ופירש בעל זית רענן שם (אות כ"ד), וז"ל: יהי' עמוד האש צומח, פירוש שידליקו נרות (לכבוד שבת). עכ"ל.

III.הדלקת נרות שבת מצוה מדברי סופרים;
נמנית בז' מצוות דרבנן:

הדלקת נר שבת מן התורה

א)    ז"ל מדרש תנחומא (ריש פ' נח): על שלשה דברים נשים מתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנדה בחלה ובהדלקת הנר. ושלשתן מן התורה וכו', עכ"ל[VII].

עד דלא אתא ישעי' גמרא גמירי ליה, ואסמכוה אקרא

ב)    וז"ל ספר יראים (סימן תכ"ט): נר שבת ונר חנוכה, נר חנוכה אעפ"י שהיא מצוה מדרבנן, ומצות דרבנן שאין לה אבות לא באנו למצוה (למנות), כללנוה עם נר שבת אגב שיטפא. ויען אמרו הנביאים (ישעי' נח, יג) וכבדתו מעשות דרכיך, אמרו חכמים וציוו להדליק נר בשבת לכבוד שבת, ואסמכוה אקרא (איוב ה, כד) וידעת כי שלום אהליך ופקדת נויך ולא תחטא. ובשבת (דף ל"ד ע"א[VIII]) מפרש ליה בנר שבת וכו'. ועד דלא אתא ישעי' גמרא גמירי ליה, ואסמוכה אקרא, כדאמרינן בזבחים (דף י"ח ע"ב) אמר רב חסדא דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו, מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו וכו', עכ"ל.

מצינו לשון "מן התורה" אף על מצוות מדברי סופרים

ג)    והנה בס' מעין חיים (ח"ב סימן כ"ד) רצה לדייק מדברי המדרש תנחומא הנ"ל, שמצות הדלקת נרות שבת היא מן התורה, אבל כבר העירו בזה, שמצינו בכ"מ לשון "של תורה", אעפ"י שהוא מדברי סופרים, כיון שיש לו אסמכתא מה"ת, וכן דברי קבלה דאסמכוה אקרא, פעמים קרי להו "מן התורה". וכמ"ש הרמב"ן בספר המצוות (שורש א'), דמצינו לשון "אמרה תורה" אף על דרבנן, עיי"ש. וכן כתב בשו"ת באר יצחק (סימן י"ג אות א'), עיי"ש. ועיין עוד בזה בס' ילקוט יוסף (סימן רס"ג ס"א הע' א' – ע' קל"ג).

ולהעיר, שבפירוש תועפות רא"ם לס' יראים שם (סוף אות ב') הביא את דברי המדרש תנחומא הנ"ל כראי' לספר היראים הנ"ל. ועד"ז כתב החתם סופר בחידושיו על הש"ס (שבת דף כ"ה ע"ב) בשם ס' יראים, שהיא הלכה למשה מסיני.

ובאליהו רבא (הל' חנוכה סימן תרע"א ס"ק ב') משמע דהדלקת נר שבת היא דאורייתא, עיי"ש.

סמיכות פרשת נרות המנורה למועדים,
ללמדך שהדלקת נר בשבת מצוה

ד)    וז"ל מדרש לקח טוב (פס"ז) בביאור הפסוק (אמור כד, ד) על המנורה הטהורה יערוך את הנרות: אבל צריכים אנו לידע, למה נסמכה פרשת הנרות למועדים, ללמדך דברי רבותינו שאמרו הדלקת נר בשבת מצוה וכו'. עכ"ל.

רמז להדלקת נרות שבת ע"י הנשים בפ' תצוה

ה)    ז"ל בעל הטורים (תצוה כז, כ): תצוה בגימטריא נשים צוה, רמז להדלקת הנר לנשים חובה בשבת, עכ"ל[IX]. ושם (פסוק כ"א): נר תמיד בגימטריא בשבת. ולהלן פ' תשא (לא, יז): אות היא לעולם כי ר"ת אהלך, ע"ש וידעת כי שלום אהלך, ודרשינן מיניה[X] הדלקת נר בליל שבת. עכ"ל.

הדלקת נר בשבת חובה

ו)    ז"ל הש"ס (שבת דף כ"ה ע"ב): הדלקת נר בשבת חובה.

ז)    וז"ל הרמב"ם (הל' שבת פ' ה' הל' א'): הדלקת נר בשבת אינה רשות, אם רצה מדליק ואם רצה אינו מדליק, ולא מצוה שאינו חייב לרדוף אחריה עד שיעשנה . . אלא זה חובה כו', עכ"ל.

הדלקת הנר היא מצוה דרבנן
שעיקר ציוויה מפי הנביאים

ח)    הסמ"ק (מצות רע"ט) מונה מצוה זו בין "המצוות דרבנן התלויות בממון". ובסמ"ג (עשין ל') כתב: ועיקר ציוויה מפי הנביאים שציוו לכבד את השבת[XI], והדלקת נר נאה היא עיקר כבוד.

הדלקת נרות שבת היא מצוה מדברי סופרים

ט)    ז"ל הרמב"ם (הל' שבת פ"ה ה"א): חייב לברך קודם הדלקה ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת, כדרך שמברך על כל הדברים שהוא חייב בהם מדברי סופרים. עכ"ל.

י)    ובשו"ע הרב (סימן רס"ג ס"ח) כתב, וז"ל: המדליק נר של שבת ויו"ט . . חייבים לברך . . להדליק נר של שבת או של יו"ט כדרך שמברכים על שאר כל מצות מד"ס כו', עכ"ל. ומציין מקורו לב"י כאן (ד"ה ומ"ש רבינו).

מצות הדלקת הנרות נמנית בין ז' מצוות דרבנן

יא)    הדלקת נרות שבת נמנית בין ז' מצוות דרבנן – עיין ס' מגלה עמוקות אופן ע"ה (הובא בילקוט חדש ערך מצות ס"ק ע"ה); ס' החינוך בסוף המפתחות[XII].

מאד יש להזהר אפילו במצוות דרבנן

יב)    ולסיום כדאי לציין כאן מ"ש בשלטי הגבורים למרדכי מס' שבת פ' במה מדליקין סימן רס"ה (אות ה'). וז"ל שם: ומאד יש להזהר אפי' במצות דרבנן . . וכן בהדלקת נר בשבת וכו', עכ"ל.

 

 

 

 

 

– פרק ב' –

הדלקת נרות שבת – טעמיה

כמה טעמים נאמרו במצות הדלקת נרות שבת: א) משום כבוד שבת, ב) משום שלום בית, ג) משום עונג שבת.

I. משום כבוד שבת:

כבוד השבת – נרותיה הן כבודה

א)    ז"ל הילקוט שמעוני (ריש פ' בהעלותך): נרות של בשר ודם של חרס או של נחושת, הכל לפי כבודו של אדם, וכבוד השבת – נרותיה הן כבודה. עכ"ל[XIII].

ב)    ועיין מדרש רבה פ' ויצא (פע"ב, ד) ובפי' מתנות כהונה שם בשם הירושלמי[XIV], וז"ל: ומדליק נר משום כבוד שבת כו', עכ"ל.

אין סעודה חשובה אלא במקום אור

ג)    וז"ל רש"י במס' שבת (דף כ"ה ע"ב) בפירוש דברי הגמרא "הדלקת נר בשבת חובה": כבוד שבת הוא, שאין סעודה חשובה אלא במקום אור כעין יממא, בפרק בתרא דיומא (דף ע"ה ע"ב). עכ"ל.

ד)    ורמז לטעם הדלקת נרות שבת מפני כבוד שבת בש"ס פסחים (דף נ"ג בע"ב), וז"ל: ר"ש בן אלעזר אומר, יום הכפורים שחל להיות בשבת, אף במקום שאמרו שלא להדליק [את הנר בלילי יוהכ"פ שחל בחול], מדליקין מפני כבוד השבת, עכ"ל.

הדלקת נר נאה הוא עיקר כבוד השבת

ה)    ובסמ"ג (עשין ל') כתב, וז"ל: ועיקר ציוויה מפי הנביאים שציוו לכבד את השבת, והדלקת נר נאה היא עיקר כבוד, עכ"ל.

הדלקת נר שבת משום כבוד שבת

ו)    וז"ל הרמב"ם (הל' שבת פ' ל' הל' ה'): וצריך לתקן ביתו מבעוד יום מפני כבוד השבת. ויהי' נר דלוק ושולחן ערוך לאכול ומטה מוצעת[XV], שכל אלו לכבוד שבת הן[XVI]. עכ"ל.

ז)    ובטור סימן רס"ג כתב, וז"ל: ולא ימהר להדליקו בעוד היום גדול, שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת. וכן הוא בשו"ע שם (ס"ד). ועד"ז בשו"ע הרב שם (ס"ו): לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול, לפי שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת . . שתהי' ההדלקה עצמה ניכרת שהיא לכבוד השבת. עכ"ל.

עיקר נרות שבת הן אותן שמדליקין
על השולחן, כי הם באים לכבוד

ח)    ובדרכי משה (לטור סימן רס"ג אות ד') כתב בשם האור זרוע, וז"ל: ונראה שעיקר הנר של שבת הן אותן שמדליקין על השולחן, כי הם באים לכבוד כו', עכ"ל. ובאור זרוע הלכות ערב שבת (אות י"א[XVII]) נוסח הברכה היא: להדליק נר לכבוד שבת[XVIII].

ט)    וכן משמע מלשון ספר יראים (סימן תכ"ט) שכתב, וז"ל: ויען אמרו הנביאים (ישעי' נח, יג) וכבדתו מעשות דרכיך, אמרו חכמים וציוו להדליק נר בשבת לכבוד שבת וכו'[XIX], עכ"ל.

ועיין ג"כ מהרי"א בשם א"ח (הובא בב"י סוף סימן רס"ג קרוב לסופו). מהרי"ו סקצ"ג. לבוש סימן רס"ג ס"י. שו"ע הרב שם סי"ד.

ע"י הנרות אנו יודעים ומכירין כבוד שבת

י)    ובס' קרבן שבת (פ"י) כתב (בשם תולעת יעקב[XX]), שהנרות המאירים בשבת הם סימן לנשמות יתירות שניתוספו בשבת כו'[XXI], ועי"כ אנו יודעים ומכירין כבוד שבת שהוא מכובד ומקודש יותר משאר הימים.

II.משום שלום בית (שלא יכשל בעץ או באבן):

במקום שאין נר אין שלום, שהולך ונכשל באפילה, ובני ביתו מצטערין לישב בחושך

א)    ז"ל הגמ' במס' שבת (דף כ"ה ע"ב): מאי ותזנח משלום נפשי (איכה ג, יז), אמר ר' אבהו, זו הדלקת נר בשבת (שלא הי' לו ממה להדליק, ובמקום שאין נר אין שלום, שהולך ונכשל והולך[XXII] באפילה, רש"י).

ב)    ובגמ' שם לפנ"ז (דף כ"ג ע"ב): נר ביתו וקידוש היום (נר בשבת, והוא עני ואין לו כדי לקנות שמן לשתי נרות, רש"י), נר ביתו עדיף משום שלום ביתו (והכי אמרינן לקמן (דף כ"ה ע"ב), ותזנח משלום נפשי זו הדלקת נר בשבת, שבני ביתו[XXIII] מצטערין לישב בחושך, רש"י[XXIV]).

נר ביתו קודם משום שלום ביתו, שהרי
השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו

ג)    הלכה זו הובאה גם ברמב"ם, אלא שהובאה שלא במקומה[XXV], בהלכות שבת, כי אם בסוף הל' חנוכה. וז"ל שם: הי' לפניו נר ביתו ונר חנוכה, או נר ביתו וקידוש היום, נר ביתו קודם, משום שלום ביתו, שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו. גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, עכ"ל.

[ועיין לשון הטור והשו"ע (הל' שבת והל' חנוכה) ושו"ע הרב (הל' שבת) שנעתקו להלן פ"ה סעיף ג', עיי"ש].

ד)    ובס' בן יהוידע על מסכת שבת שם (דף כ"ה ע"ב) מבאר כוונת הדלקת הנר ע"פ הסוד, ואח"כ כתב שם, וז"ל:

והנה אותיות הנ"ר במילואם, כזה ה"י נו"ן רי"ש, עולה המילוי[XXVI] מספר שלו"ם בדקדוק. ולכן דריש כאן ותזנח משלום זו הדלקת נר בשבת. גם נ"ל בס"ד, מספר נ"ר ומספר אפיל"ה עולה מספר שלו"ם. רמז, אם יש נר באפילה יש שלום, ואם יחסר הנר ישאר אפילה, שאם יחסר מספר נ"ר מן שלו"ם ישאר מספר אפיל"ה, עכ"ל.

ה)    וז"ל זוה"ק פ' בראשית (דף מ"ח ע"ב[XXVII]): נר של שבת לנשי עמא קדישא אתייהיבת לאדלקא . . רזא[XXVIII] דמלה, האי סוכת שלום מטרוניתא דעלמא היא, ונשמתין דאינון בוצינא עילאה בה שריין. ועל דא מטרוניתא בעיא לאדלקא, דהא בדוכתהא אתאחדת ועבדת עובדא. עכ"ל.

[נר של שבת ניתן לנשי עם קדוש להדליק . . סוד הדבר הוא, כי סוכת שלום זו [המאירה בשבת] היא אֵם העולם ["מטרוניתא" היא אֵם], והנשמות, שהם נרות העליונים, שורים בה. וע"כ אמא [כלומר אשה] צריכה להדליק הנרות, כי עומדת במקומה [במקום אם הבנים העליונה, שהיא סוכת שלום] ועושה המעשה. [ובמעשה זו גורמת שאם הבנים למעלה תשפיע נשמות קדושות לבניה, שהוא סוד נרות הרוחניים העליונים, כמ"ש לפנינו]. פירוש ה"סולם" כאן].

ו)    ובמדרש לקח טוב (פס"ז) עה"פ (ויקהל לה, ג) "לא תבערו אש" כתב, וז"ל: וחכמים אומרים מצוה להדליק מפני שלום ביתו וכו', עכ"ל. ועיין ג"כ שם פ' בשלח טז, ח.

הדלקת נרות בשבת ע"ש הכתוב וידעת כי
שלום אהלך גו', ואין שלום אלא באור

ז)    וז"ל המשנה מס' שבת (דף ל"ד ע"א[XXIX]): ג' דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה: עשרתם, ערבתם, הדליקו את הנר. ובגמ' שם: מנא הני מילי[XXX], א"ר יהושע בן לוי אמר קרא (איוב ה, כד) וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא, עכ"ל.

וברבינו חננאל שם[XXXI]: מנא לן דצריך הדלקת נר בשבת, שנאמר וידעת כי שלום אהלך וגו', ואין שלום אלא באור שנא' וירא אלקים את האור כי טוב, עכ"ל.

הברכה שבירך הקב"ה את השבת היא האורה
(נרות שבת), שהיא שלום הבית

ח)    וז"ל ספר חסידים (סימן תתשמ"ז): הברכה שבירך הקב"ה השבת היא אורה, שהיא שלום הבית, עכ"ל.

משום שלום בית, שלא יכשל בעץ או באבן

ט)    וז"ל המרדכי מס' שבת פ' ב' (סימן רצ"ד): הדלקת נר בשבת חובה משום שלום בית, שלא יכשל בעץ או באבן[XXXII] . . נר שבת אינו אלא משום שלא יכשל בעץ או באבן[XXXIII], עכ"ל (הובא במג"א או"ח סימן רס"ג ס"ק י"ג).

י)    וז"ל שו"ע הרב (סימן רס"ג ס"א): תיקנו חכמים שיהי' לכל אדם נר דולק בשבת . . משום שלום בית, שלא יכשל בעץ או באבן.

[ולהעיר, דלטעם שלא יכשל בעץ או באבן צריך להדליק אף במקום שאינו אוכל – מג"א או"ח סימן רס"ג ס"ק י"ד. שו"ע הרב שם. וכן משמעות המרדכי שם].

ועיין ג"כ סידור רב עמרם גאון. תשובות הגאונים, שערי תשובה (סימן צ"ב), מתנא דבי אליהו זוטא (פ' ט"ו).

III.משום עונג שבת:

חובה היא לסעוד במקום הנר משום עונג. – אור
הנר הוא ראש לכל עונג

א)    ז"ל הש"ס במס' שבת (דף כ"ה ע"ב): הדלקת נר בשבת חובה. ובתוס' שם (ד"ה הדלקת נר בשבת חובה) כתב, וז"ל: פירוש, במקום סעודה, דחובה היא שיסעוד במקום הנר משום עונג. עכ"ל.

ב)    וברא"ש מס' שבת דף כ"ה ע"ב (סימן י"ח) כתב, וז"ל: הדלקת נר בשבת שייך ביה ברכה, דאית בה מצות עונג שבת.

ג)    ובמאירי לשבת שם, שהוא ראש לכל עונג.

וקראת לשבת עונג זו הדלקת הנר בשבת. – לישב בחושך אינו עונג, שהרי יורדי גיהנום נידונין בחושך

ד)    וז"ל מדרש תנחומא (ריש פ' נח): הדלקת הנר דכתיב (ישעי' נח, יג) וקראת לשבת עונג זו הדלקת הנר בשבת. וא"ת לישב בחושך, אין זה עונג, שאין יורדי גיהנם נידונין אלא בחושך, שנאמר (איוב י, כב) ארץ עֵפָתָה[XXXIV] כמו אופל. עכ"ל.

ה)    וכעין זה הוא במדרש תנחומא פ' מצורע (אות ט'), וז"ל: הדלקת הנר דתנו רבנן, מניין שחייב אדם להיות זהיר וזריז בהדלקת הנר בשבת, שנאמר וקראת לשבת עונג, זו הדלקת הנר בשבת. עכ"ל.

הדלקת הנר הוא בכלל עונג שבת

ו)    וז"ל הרמב"ם הל' שבת (פרק ה' הלכה א'[XXXV]): הדלקת נר בשבת אינה רשות . . אלא זה חובה . . אפילו אין לו מה יאכל, שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר, שזה בכלל עונג שבת. עכ"ל.

ז)    וז"ל השו"ע (סימן רס"ג ס"ב): אפילו אין לו מה יאכל, שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר, שזה בכלל עונג שבת הוא, עכ"ל[XXXVI].

ח)    ובשו"ע הרב שם (ס"א): וחייב כל אדם כשאוכל סעודת הלילה לאכלה אצל אור הנר, שזה בכלל עונג שבת הוא. עכ"ל.

 

 

 

– פרק ג' –

מי ומי המדליקין

I. אחד האנשים ואחד הנשים:

אחד האנשים ואחד הנשים חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת

א)    ז"ל הרמב"ם (הל' שבת פ"ה ה"א): אחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהן נר דלוק בשבת, עכ"ל.

ב)    וז"ל הטור (סימן רס"ג): וכשידליק יברך . . אחד האיש וא' האשה בכ"מ שידליקו בו, עכ"ל.

ג)    וז"ל השו"ע (סימן רס"ג ס"ב): אחד האנשים ואחד הנשים חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת[XXXVII], עכ"ל.

ד)    וכן הוא בשו"ע הרב (סימן רס"ג ס"ה), וז"ל: אחד האנשים ואחד הנשים חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת, עכ"ל.

*

ה)    והנה בכל הנ"ל הפירוש הוא, שאחד האנשים ואחד הנשים מוטלת עליהם החובה "להיות בבתיהן נר דלוק בשבת", ואין נפק"מ מיהו המדליק, ובודאי שאין חובה על שניהם, הבעל והאשה, להדליק נר שבת[XXXVIII].

אבל מהנעתק להלן בסמוך יבואר, ששניהם, הן הבעל והן האשה, מדליקין נר שבת, ואדרבה עיקר המצוה מוטלת על הבעל.

הבעל והאשה ירגילו בנר שבת

ו)    דהנה על מ"ש בגמ' (שבת דף כ"ג ע"ב[XXXIX]): רב הונא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפתחא דרבי אבין נגרא, חזא דהוה רגיל בשרגי טובא, אמר, תרי גברי רברבי נפקי מהכא, כתבו התוס' שם, וז"ל: ה"ג חזא דהוו רגילי בשרגא, פי', הבעל והאשה, עכ"ל.

ז)    וכן הוא בפסקי תוספות שם (אות ק"ב), וז"ל: הבעל והאשה ירגילו בנר שבת, עכ"ל.

רב הונא מדליק שרגי

ח)    וז"ל מסכת שבת (דף קי"ט ע"א): רב הונא מדליק שרגי. וכתב על זה בחדא"ג מהרש"א כאן, וז"ל: דהוא [רב הונא] מרא דשמעתין בפ' ב"מ (שבת דף כ"ג ע"ב[XL]) דאמר הרגיל בנר כו', דמשמע דהאיש נמי חייב בנר, וכמ"ש התוס' (שם ד"ה ה"ג חזא דהוו רגילי בשרגא) דהוו רגילי בנר הבעל והאשה, ע"ש, עכ"ל.

ר' אלעזר הדליק את הנר

ט)    וז"ל המדרש רבה פ' בראשית (פי"א, ב[XLI]): ר' אלעזר אומר . . בי הי' המעשה, פעם אחת[XLII] הדלקתי את הנר בלילי שבת, ובאתי ומצאתי אותו במוצאי שבת דלוק ולא חסר כלום, עכ"ל.

עיקר הטלת שלום בבית מוטלת על הבעל

י)    וז"ל הרב ב"קונטרס אחרון" לשו"ע סימן רס"ג סי"א (אות ב'): דעיקר הטלת שלום בבית[XLIII] עלי' דידי' רמיא, שהוא הבעה"ב[XLIV], ועוד שהיא בכלל בני ביתו[XLV], עכ"ל.

האיש מדליק את הנרות בערב שבת

יא)    וכן משמע ג"כ שהאיש מדליק את הנרות בערב שבת – ממדרש רבה פ' ויצא (פע"ב, ד). וז"ל שם: ר' אמי בשם ריש לקיש אמר, הטריחו על בעל הבית[XLVI], שאם היתה ערב שבת תהא הכנסה משלו (שצריך לוותר לפועל למהר ביאתו מפני כבוד השבת, מתנות כהונה כאן). עד היכן, עד שיהא כל אחד ואחד ממלא לו חבית של מים וצולה לו דג מבעוד יום משום כבוד שבת ומדליק נר כו', עכ"ל. [ובמתנות כהונה כאן: ה"ג, מבעוד יום ומדליק נר משום כבוד שבת שנאמר, ה"ג בירושלמי[XLVII]]. והרי מדובר כאן בפועלים, שע"פ רוב הם אנשים (ולא נשים).

יב)    ועיין ג"כ סידור "צלותא דאברהם", ח"א ס"ע רכ"ח ואילך.

 

 

 

 

– פרק ד' –

הדלקת נרות שבת ע"י הנשים

אע"פ שאחד האנשים ואחד הנשים חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת[XLVIII], אעפ"כ הנשים מוזהרות על מצוה זו יותר מן האנשים[XLIX]. וכמה טעמים נאמרו בדבר: א) מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית[L]. ב) מפני שהאשה כבתה נרו של עולם (פירוש, גרמה מיתה לאדם הראשון), לכך נתנו לה מצות הדלקת נר שבת שתתקן מה שקלקלה[LI]. וכדלהלן.

II.הנשים מוזהרות בו יותר, מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית:

נשים מצוות על דבר זה יותר מן האנשים, לפי שהן מצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית

א)    ז"ל הרמב"ם (הל' שבת פ"ה ה"ג): ונשים מצוות על דבר זה יותר מן האנשים, לפי שהן מצויות בבתים והן העסוקות במלאכת הבית, עכ"ל.

ב)    וז"ל הטור (סימן רס"ג): והנשים מוזהרות בו יותר . . והרמב"ם ז"ל נתן טעם לדבר מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית, עכ"ל.

ג)    וז"ל השו"ע (סימן רס"ג ס"ג): הנשים מוזהרות בו יותר, מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית, עכ"ל. וכן הוא בשו"ע הרב כאן (סעיף ה').

III.האשה כבתה נרו של עולם, לכך נתנו לה מצות הדלקת נר שבת, לתקן מה שקלקלה:

אדם הראשון נרו של עולם הי', וגרמה לו חוה מיתה, לפיכך מסרו מצות הנר לאשה

א)    ז"ל הירושלמי מס' שבת (פ"ב ה"ו קרוב לסופה[LII]): אדם הראשון נרו של עולם הי', שנא' (משלי כ, כז) נר אלקים[LIII] נשמת אדם, וגרמה לו חוה מיתה, לפיכך מסרו מצות הנר לאשה. עכ"ל.

ב)    וז"ל המדרש בראשית רבה (ס"פ י"ז): שאלו את רבי יהושע . . מפני מה ניתן לה מצות נר שבת, אמר להן, על ידי שכבתה נשמתו של אדם הראשון, לפיכך ניתן לה מצות נר שבת. עכ"ל.

ג)    ובפרש"י שבת (דף ל"ב ריש ע"א) ד"ה הריני נוטל נשמתכם: נשים נצטוו על כך [על עסקי נר], כדאמרינן בבראשית רבה [שבאות שלפנ"ז], היא איבדה חלתו של עולם, שעל ידה נטרד אדה"ר שנתרם כחלה, וכבתה נרו של עולם ושפכה דמו, עכ"ל.

היא כבתה נרו של אדם, לפיכך תשמור הדלקת הנר

ד)    וז"ל מדרש תנחומא (ריש פ' נח): הדלקת הנר מנין, היא כבתה נרו של אדם דכתיב (משלי כ, כז) נר אלקים[LIV] נשמת אדם, לפיכך תשמור הדלקת הנר. עכ"ל.

ה)    ובקיצור יותר הוא במדרש תנחומא פ' מצורע (אות ט'), וז"ל: הדלקת הנר, דתנו רבנן, מניין שחייב אדם להיות זהיר וזריז בהדלקת הנר בשבת, שנאמר וקראת לשבת עונג, זו הדלקת הנר בשבת. ולמה נמסרו לאשה, אמר הקב"ה היא כיבתה נרו של עולם כו'[LV], עכ"ל.

ו)    ועד"ז הוא בילקוט שמעוני ס"פ מצורע (רמז תקע"א), וז"ל: הדלקת הנר, דתנו רבנן מנין שחייב אדם להיות זהיר וזריז בהדלקת הנר, שנאמר וקראת לשבת עונג, זה הדלקת הנר. ולמה נמסרו לאשה, אמר הקב"ה היא כבתה נרו של עולם, שנאמר נר אלקים[LVI] נשמת אדם, לפיכך תשמור מצות נר. עכ"ל.

היא כבתה נרו, לכן צריכה להדליק אותו בשבת בהתעוררות של שלהבות אש האהבה אל בעלה

ז)    וז"ל התיקוני זהר (תיקון ט"ז – דף ל"א ע"א): איהי [חוה] אטפת[LVII] שרגא דיליה [של אדם], דאיתמר ביה נר ה' נשמת אדם, צריכה לאוקדא ליה בליל שבת באתערו דשלהובין דאשא דרחימו לפני בעלה.

[היא כבתה נרו, שנאמר בו נר ה' נשמת אדם, צריכה להדליק אותו בליל שבת בהתעוררות של שלהבות אש האהבה אל בעלה (פירוש ה"סולם" כאן)].

ח)    ובזהר פ' בראשית (דף מ"ח ע"ב) כתב, וז"ל: נר של שבת לנשי עמא קדישא אתייהיבת לאדלקא. וחברייא הא אמרו, איהי כבתה בוצינא דעלמא ואחשיכת ליה כו' ושפיר. עכ"ל.

ע"י נר שבת האשה מכפרת על זה שכבתה נרו של עולם

ט)    ובאור זרוע (הלכות ערב שבת אות י"א) הביא בשם התנחומא, וז"ל: ומצות הנר למה . . באת חוה וכבתה אותו, אמר הקב"ה, ינתן לה מצות הנר שיתכפר לה על אותו הנר שכבתה. לכך נצטוו הנשים על הדלקת נר בשבת. עכ"ל.

י)    וז"ל הטור (סימן רס"ג): והנשים מוזהרות בו יותר, כדאיתא במדרש מפני שכבתה נרו של עולם, פירוש גרמה מיתה לאדם הראשון. עכ"ל.

יא)    ובמג"א שם ס"ק ז' (על מ"ש בשו"ע שם: הנשים מוזהרות בו יותר מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית) כתב, וז"ל: ועוד מפני שהאשה כבתה נרו של עולם, עכ"ל.

האשה החטיאה את אדה"ר והחשיכה נשמתו הקרוי' נרו של עולם, כי כל הנשמות היו תלויות באדה"ר

יב)    ובמחצית השקל שם (ס"ק ז') כתב, וז"ל: שהאשה כבתה נרו של עולם, שהחטיאה את אדה"ר והחשיכה נשמתו הקרויי' נר, כמ"ש נר אלקים[LVIII] נשמת אדם, ונשמתו היתה נרו ש"ע, כי כל הנשמות היו תלויות באיפתו של אדה"ר (שמו"ר פ"מ, ג), עכ"ל.

האשה כבתה נרו של עולם, לכך נתנו לה מצות הדלקת נר שבת שתתקן מה שקלקלה

יג)    וז"ל שו"ע הרב שם (ס"ה): הנשים מוזהרות בו יותר . . מפני שהיא כבתה נרו של עולם, לכך נתנו לה מצות הדלקת נר שבת שתתקן מה שקלקלה. עכ"ל.

ע"י הדלקת נרות שבת (שנלמד מגז"ש, שכנגד מדת ורחום) מעוררים מדת רחום, שישיב לנו במהרה האור הגנוז

יד)    וז"ל ס' בני יששכר (מאמרי השבתות, מאמר ו', נר שבת אות ב'): תיקנו למצוה נר שבת, ותיקנו לברך אשר קדשנו במצותיו וצונו, (שבת דף כ"ג ע"א) והיכן צונו . . (האזינו לב, ז) שאל אביך . . ויגדך . . זקניך . . ויאמרו לך (שנמסר הדבר בגזירה שוה מן התורה כנ"ל[LIX]).

טו)    והנה נמסר הדבר בגזירה שוה, שהוא במדות התורה שבעל פה מדה שני', נגד מדה שני' שבי"ג מדות של רחמים, שהוא מדת רחום . . וכתיב (תהלים עח, לח) והוא רחום יכפר עון, ממדת רחום בא כפרת עון. ואמרו רז"ל שהדלקת הנר שבת מצוה על ידי האשה כי היא כבתה נרו של עולם (שנגנז האור הראשון על ידי העון), לפיכך תדליק הנר. ועל כן נלמד בגזירה שוה. ועל ידי מדת גזירה שוה מעוררים מדת רחום, והוא רחום יכפר עון וישיב לנו במהרה האור הגנוז, עכ"ל.

ע"י עשיותינו המצוות דיום טוב נפתחים שערי האורות והחסדים למעלה

טז)    וז"ל ס' קדושת לוי (קדושה שניה, דף שפ"א טור א' ואילך): נתבאר דע"י דבורינו ועשיותינו אנו ממשיכין החסדים והאורות למטה על כנסת ישראל. והנה כך הוא הסדר, שביו"ט מעצמו ע"י קדושת היו"ט נפתחו שערי האורות והחסדים למעלה, רק שכל אחד ע"י עשיותינו המצוות הנאמרים ביו"ט הוא ממשיך החסדים והאורות למטה כו'.

האורות הנפתחין בשבת ויו"ט הוא ע"י נרות שבת ויו"ט. – פתיחת האורות למעלה הוא מעצמו,
ולכן די בנשים

ואפשר שהאורות [ה]נפתחין בשבת ויו"ט הוא ע"י נרות של שבת ויום טוב, כי הנר של שבת הוא המצוה ראשונה בכניסת שבת קודם התפילה של ערבית וקידוש אחרי כך, וע"י הנרות נפתחין האורות למעלה. ועבור כי פתיחת האורות למעלה הוא מעצמו, לכן די בנשים. וכבר ידוע[LX] שכל הפתיחת שערים הוא בזאת, כמ"ש (תהלים קי"ח) פתחו לי שערי צדק[LXI], ובזאת יבוא אהרן אל הקודש (אחרי טז, ג), לכן מצותה בנשים, כי זאת יקרא אשה כו'.

נר שבת ויו"ט הי' מפי הקב"ה, תושב"כ, לכן די בנשים

 נר שבת ויו"ט שהי' מפי הקב"ה, תורה שבכתב, ומעצמו נפתחין שהוא תורה שבכתב, לכן די בנשים, ואין צריך כל אחד ואחד להדליק נרות של שבת, כי די באור א' שבבית שיפתחו האורות למעלה. עכ"ל ס' קדושת לוי.

*

יז)    לסיום סעיף זה מצאנו לנכון להעתיק מ"ש בס' יפה ללב (או"ח סימן רס"ג ס"ו), בטעם הדלקת נרות שבת ע"י האשה מפני שהיא כבתה נרו של עולם. וז"ל שם:

טעם שהשמיט המחבר בשו"ע את הטעם (שבטור) ד"כבתה נרו של עולם" וכן הא ד"הרגיל בנר כו'
הויין לי' בנים תלמידי חכמים"

כ' רבינו הטור: והנשים מוזהרות בו יותר, כדאיתא במדרש מפני שכבתה נרו של עולם, פי' גרמה מיתה לאדה"ר. והרמב"ם ז"ל (בהל' שבת פ"ה ה"ג) נתן טעם לדבר מפני שמצויות בבית וכו', עי"ע. ומרן (סימן רס"ג ס"ג) הביא דוקא טעם הרמב"ם, כדרכו דרך הקודש שבשו"ע נקט כהרמב"ם. ועוד השמיט מרן כאן בשו"ע מ"ש הטור בתחילת הסימן[LXII] דהרגיל בנר שבת וכו' הויין ליה בנים ת"ח, כיעו"ש.

הדלקת נרות הוא על שכבתה נרו של אדה"ר, ודי בהדלקה זו לכפר על שפיכות דמים של אדה"ר

נראה שנשמר מקושיית הרב ווי העמודים אשר בס' של"ה, שהקשה בתחילת הס' (דף ג' ע"ד) על הטור שמביא המדרש הטעם מה שהאשה מחוייבת בנרות משום שכבתה נרו ש"ע, ואיך כתב הוא הרגיל בנר הויין לו בנים ת"ח ולומד ממעשה דר"ה[LXIII] שזכות אשה בהדלקת נרות יוצא ממנה בן ת"ח, ותימה הוא, כי מצינו במדרש ש"ט [שוחר טוב] מזמור ע"ו, שאלו תלמידיו לר"ט ביבנה, מפני מה זכה יאודה למלכות, אמר להו, מפני שהודה במעשה תמר. אמרו ליה, דיו להודאה שמכפר על הביאה. אמר להו, מפני שאמר מה בצע כי נהרוג וגו'. אמרו ליה, דיו להצלה שמכפר על המכירה. אמר להו, ע"י שאמר ישב נא עבדך תחת הנער וגו'. וא"כ הרי לך לפניך איזה פעולה שפועל האדם לכפרת חטאו, אין מהראוי שפעולה זו יגרום לו טובה וזכות, כי די לו שמכפרת על חטאו. וא"כ תימה גדולה על הטור, שמביא המדרש אשה שמדלקת נרות זכתה להוליד בן ת"ח, הלא הדלקת נרות הוא על שכבתה נרו של אדה"ר, ודי בהדלקה זו לכפר על ש"ד של אדה"ר. ויעויין שם מה שנדחק לתרץ.

והנה רואה אני בילקוט ס' בשלח רמז רל"ד (דף קכ"ג ע"ב) מחולפת השיטה מלשון המדרש ש"ט שהביא הרב הנז', איברא, דבש"ט עצמו שם במקומו הוא כלשון שהביא הרב ממש כדמותו כצלמו, ברם בילקוט הנז' איתא להיפך, וז"ל: אמרו לו (תלמידיו לר"ט), רבינו, באיזה זכות זכה יאודה למלכות, אמר להם, אמרו אתם. אמרו לו, בזכות שאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו וגו'. אמר להו, דיה להצלה שתכפר על המכירה. אמרו ליה, א"כ בזכות שאמר צדקה ממני. אמר להו, דיה שתכפר על הביאה. א"ל [אמרו ליה], א"כ בזכות שאמר ישב נא עבדך תחת הנער. א"ל [אמר להו], מצינו וכו', אמרו לו, רבי, למדנו באיזה זכות. אמר להו, כשעמדו ישראל על הים וכו', ע"ש. הרי דלא כשיטת שהביא הש"ט. ועיין במכילתא הובא בילקוט שם פ' בשלח רמז רכ"ו (דף ק"ך ע"ב) ד"ה אין שילוח, שנראה כס' [כסברת] ר"ט לפי שיטת הש"ט וכס' תלמידיו לפי גירסת הילקוט. ועמ"ש עט"ר מרן אב"א גדו"ל בדרוש לש' הגדול בס' ראה חיים ח"א פ' בא (דף צ"ג ע"ג ואילך).

תיקון הנר והכנתו ע"י האשה בא לכפר על זה שכבתה נרו כו', וההדלקה באה לזכות אותה בבנים ת"ח

ועיין בס' חמ"י [חמדת ימים] (דף ל"ו ע"ב ודף ל"ז ע"א). ומ"ש שם בשם מוהרח"ו ז"ל, כי האיש יזהר בתיקון הנר של שבת והאשה תדליק, וכמ"ש הבאה"ט שם בסק"ו בשם כתבים[LXIV], הוא היפך ממ"ש הח"י עצמו שם (בדף ל"ו ע"ב) בשם התיקונים[LXV], דקאמר בזה"ל: וצריך איתתא לתקנא שרגא בליל שבת וכו', דש"מ דגם ההכנה לתקן אותה צריך שתהי' ע"י האשה, וכן המנהג. ובזה יתיישב קושיית הרב ווי העמודים הנז', שהקשה על הטור, דכיון דעושה שתיהן, התיקון בא לכפר וההדלקה לזכות לבן ת"ח. והתיקון של האיש כו'[LXVI]. עכ"ל.

*

ועיין בשו"ת שרגא המאיר (ח"ה סוף סימן ס"ב), בביאור הנפק"מ בין טעם הרמב"ם ודעימי' (מפני שמצויות ועוסקות בצרכי הבית), לבין טעם הירושלמי ודעימי' (מפני שהאשה כבתה נרו של עולם כו').

IV.אף אם ירצה הבעל להדליק בעצמו ולברך, אין בידו לדחות את אשתו ממצוה זו:

אפילו האיש רוצה להדליק בעצמו, אין
בידו לדחות את אשתו ממצוה זו

א)    ז"ל הב"ח סימן רס"ג (על מ"ש בטור שם: והנשים מוזהרות בו יותר וכו'): נראה דה"ק, דאם האיש אינו רוצה להניח לאשתו להדליק ולברך, אלא רוצה להדליק בעצמו ולברך משום דמצוה בו יותר מבשלוחו כדאמר בריש פרק האיש מקדש, שאין ביד האיש לדחות את אשתו ממצוה זו, אלא כיון דהנשים מוזהרות בו יותר תדליק היא ותברך ולא הוא, עכ"ל[LXVII].

אף אם ירצה הבעל להדליק בעצמו, האשה קודמת

ב)    דברי הב"ח הנ"ל הובאו ג"כ במג"א (סימן רס"ג ס"ק ו'), וז"ל: ולפיכך אף אם ירצה הבעל להדליק בעצמו, האשה קודמת, עכ"ל. וכן הובאו דברי הב"ח גם בבאר היטב כאן (ס"ק ה'), ובשו"ע הרב כאן (ס"ה).

אם קדם האיש והדליק – האם חייב לשלם כחוטף מצוה, או שאין לאשתו עליו אלא תרעומת

ג)    ז"ל היעב"ץ בסידורו עמודי שמים (מוסך השבת דף של"ה ע"ב[LXVIII]): כתבתי בחבורי, שאם קדם הבעל והדליק, צריך לשלם לה שכר מצוה וברכה עשרה זהובים, עכ"ל.

ד)    אבל החיד"א במחזיק ברכה לשו"ע סימן רס"ג (ס"ק ג' – דף נ"ד ע"ד[LXIX]) כתב, וז"ל: אם קדם האיש והדליק, אין לאשתו עליו אלא תרעומת, אבל פשיטא שאינו חייב לשלם לה, כדין חוטף מצוה דמשלם עשרה זהובים[LXX]. דכיון דהמצוה מוטלת עליו נמי[LXXI], והבית והנר שלו, מהיכא תיתי לשלם.

והוצרכתי לזה, מפני שראיתי בס' משנה לחם לה' יעב"ץ[LXXII] מס' חלה[LXXIII], שכתב, שאם קדם הבעל והפריש חלה, מחוייב לתת לאשתו שכר מצוה וברכה עשרה זהובים כדין חוטף מצוה מחברו, ע"ש[LXXIV]. ואין דבריו מחוורין, כי יען שהאשה מצויה בבית לכן היא על הרוב מפרשת, כי אין האיש בביתו, ולכך נתייחדה לה המצוה, וגם שהוא תיקון לה שפגמה בחלתו של עולם, וכן בנר שבת[LXXV]. אבל מהיכא תיתי שהבעל, שהכל שלו, אם קדם והפריש חלה או הדליק נר שחייב לשלם לאשתו שכר מצוה. ותו, דמדמה דין זה לדין חבל באשתו באה"ע סי' פ"ג, דמשלם לה הכל. ומלבד דהתם במחלוקת היא שנויה, כמבואר שם, הכא אף למ"ד התם דחבל בה משלם לה הכל, יש לחלק ביניהם, ודו"ק. עכ"ל.

ה)    ועיין ג"כ בהנעתק בס' דרכי הלכה לשו"ע או"ח סימן רס"ג ס"ג (ע' ק"פ-קפ"א). ועיין ג"כ שם (מס' פתח הדביר) בענין אם איש אחר חטף והדליק נר שבת דחבירו, דלכו"ע חייב ליתן י' זהובים, אולם נסתפק למי יתן המעות, לבעל או לאשה כו', עיי"ש.

V.עצה שגם הבעל יקיים מצות ההדלקה בעצמו:

כדי שגם האיש יקיים מצות הדלקה בעצמו, נוהגין לעשות עוד נר, ומדליקו האיש בבית הכנסת

א)    ז"ל הב"ח סימן רס"ג[LXXVI] (על מ"ש בטור שם[LXXVII]: והנשים מוזהרות בו יותר וכו'): ואפשר דכדי שגם האיש יקיים מצות הדלקה בעצמו, נוהגין לעשות עוד נר כרוך מב' פתילות ביחד, ומדליקו האיש בב"ה, זֵכֶר לזכור ושמור בדבור אחד נאמרו[LXXVIII], עכ"ל.

הבעל יתעסק בתיקון הפתילות והנרות, וגם
ידליק בשאר החדרים שאין אשתו מדלקת שם

ב)    וז"ל שו"ע הרב (סימן רס"ג ס"ה)[LXXIX]: ומ"מ טוב שהוא יתעסק בתיקון הפתילות והנרות[LXXX], וגם ידליק בשאר חדרים שאין אשה מדלקת שם[LXXXI], עכ"ל[LXXXII].

הבעל רשאי לברך על הדלקת הנרות בשאר
החדרים שאין אשתו מדלקת שם

[ולענין האם רשאי הבעל לברך על הדלקת הנרות בשאר החדרים שאין אשתו מדלקת שם – עיין בשו"ת שם ארי'[LXXXIII] (או"ח סימן ט"ו), שנשאל אודות איש אחד ש"הי' נוהג להדליק נרות ולברך בחדר אחר, ואשתו היתה מברכת בביתו שאוכלים בו על נרות של שבת, אם יאות למעבד הכי, ואם אין בזה ברכה לבטלה על מה שמברך מקודם". ומסיק שם, וז"ל: אם האשה מברכת בחדר אחד והבעל בחר השני . . יכול לברך . . וכיון שהאיש הזה שבא לשאול נהג כן כמה שנים, לדעתי הוי מנהג של מצוה, ויכול להתנהג כן גם עתה, כי מנהגו תורה. בפרט שגם האשה יודעת מזה, א"כ היא ג"כ אינה מכוונת בברכתה רק על חדר זה, וגם הוא אינו מכוין לצאת, לכן יחזיק במנהגו[LXXXIV], עכ"ל. ועיין ג"כ אשל אברהם (בוטשאטש) סימן רס"ג ס"ק ו'[LXXXV]].

VI.האשה היא שלוחו של הבעל בהדלקת נר שבת:

האשה אינה אלא שלוחו של הבעל

א)    ז"ל הרב ב"קונטרס אחרון" לשו"ע סימן רס"ג סי"א (אות ב'): האשה אינה אלא שלוחו של הבעל, כמ"ש הע"ש בס"ג[LXXXVI]. וכן בדין דעיקר הטלת שלום בבית[LXXXVII] עלי' דידי' רמיא, שהוא הבעה"ב, ועוד שהיא בכלל בני ביתו, עמ"ש לקמן[LXXXVIII], עכ"ל.

אף על פי שבכל המצוות אמרינן מצוה בו
יותר מבשלוחו, נרות שבת שאני

ב)    ז"ל ס' עולת שבת (סימן רס"ג ס"ק א', ד"ה ומ"ש הנשים מוזהרות בו יותר וכו'): הטעם מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל[LXXXIX], וכן איתא במדרש[XC] מפני שהיא כבתה נרו של עולם, פירוש שגרמה מיתה לאדם הראשון. וכן משמע מדברי מתניתן[XCI] מדקתני הדליקו את הנרות וכו', משמע דאשה מדליקה נרות. אף על גב דאמרינן בכל המצוות מצה בו יותר מבשלוחו, נרות של שבת שאני, עכ"ל. ועיין ב"ח שנעתק לעיל פרק זה סעיף ג' אות‏א)'.

כדי שתהי' ההדלקה בשליחותו, צריך הוא לומר בע"ש "הדליקו את הנר", דכל שעושה שום הכנה בעצמו, לא שייך עוד מצוה בו יותר מבשלוחו

ג)    ועיין באשל אברהם (מבוטשאטש) לסימן ר"ס סעיף ב' שכתב, וז"ל: אולי טעם מצוה לומר הדליקו הנר[XCII] לקבלת שבת ק' כדי שיהי' בשליחותו למצוה מכל צד ובכל הפרטים היטב. וכמ"ש במק"א[XCIII] שכל שעושה שום הכנה בעצמו לא שייך עוד מצוה בו יותר מבשלוחו. ומכל מקום הדלקת הנר שקודם לקידוש והוא עיקר הכנת הסעודה, נכון שבכל עש"ק יאמר כן, לגלות השליחות דעבדה אדעתא דידי'. ולזה גם כשבטוח שבלי אמירתו תדליק בזמן הראוי, מכל מקום מצוה קעביד באמירתו, עכ"ל.

מטעם "מצוה בו יותר מבשלוחו" נהגו
שהבעל עושה הכנה קצת דההדלקה

וממשיך באשל אברהם שם: ואולי לזה כ' בספה"ק[XCIV] לעשות הכנה קצת דהדלקה, כגון להעמיד המנורה בעצמו, וי"ל שהוא מצד שהדלקה חשובה יותר מהסעודה, ועל ידי זה לא יצטרך לומר הדליקו את הנר כפי סגנון לנהוג כמו זר נחשב בעיני הנשים להזכירם כן בכל עש"ק, ועל ידי ההכנה יוצא ידי חובתו היטב, עכ"ל.

חיוב האשה בהדלקת הנר הוא לא רק מצד שליחות, כי יש בזה גם כן ענין סור מרע, ובמצוות
לא תעשה גם הנשים מצוות

ד)    ועיין אשל אברהם (מהדו"ת לסימן רס"ג ס"ג), וז"ל: י"ל, שלכך נר שבת קודש מצוה בנשים, גם שכל ההכנות שנעשות לשבת קודש על ידיהם הוא רק מצד שליחות דהבעל, מ"מ ההדלקה שיש בה ג"כ סור מרע, שלא תאחר עי"ז בחינת שמור וזכור, שלום בית, ובמצוות לא תעשה מצוות נשים [ג"כ], עי"ז י"ל, שהמצוה בגופה יותר מן חלה. ותדליק בעצמה קצת, ואח"כ רשאי[ת] לעשות שליח היטב, עכ"ל.

VII.צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה . . הדליקו את הנר:

צריך האיש להזהיר את הנשים ולומר
להן "הדליקו את הנר"

א)    ז"ל הרמב"ם (הל' שבת פ"ה ה"ג): [אעפ"י ש"נשים מצוות על דבר זה (הדלקת נר שבת) יותר מן האנשים"[XCV],] אף על פי כן, צריך האיש להזהירן ולבדוק אותן על כך[XCVI], ולומר להן ולאנשי ביתו ערב שבת קודם שתחשך הדליקו את הנר, עכ"ל[XCVII].

ג' דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ע"ש עם חשכה

ב)    ומקורו ממשנה מס' שבת (דף ל"ד ע"א), וז"ל: ג' דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה (שאם ימהר להזכירם מבעוד יום יפשעו ויאמרו עדיין יש שהות, רש"י[XCVIII]) עשרתם (פירות האילן לסעודת שבת, רש"י), ערבתם (עירובי תחומין וחצירות, רש"י[XCIX]), הדליקו את הנר[C], עכ"ל.

ג)    ובגמ' שם: מנא הני מילי, א"ר יהושע בן לוי אמר קרא (איוב ה, כד) וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא, עכ"ל.

"מנא הני מילי" קאי רק על "הדליקו את הנר"

[ובחדא"ג מהרש"א כאן כתב, וז"ל: מדברי הרא"ש ומפי' הר"ן דאַכָל ג' דברים דמתני' קאמר מה"מ כו', אבל רש"י לא פי' כלום בזה. ונראה, דמשמע ליה דלא קאי אעשרתם וערבתם כלל, כיון דידוע דבעי עישור ובעי עירוב בשבת ידע שפיר דמשום זה צריך לומר כן בביתו, אבל הדליקו את הנר דצ"ל כן מה"מ דצריך כלל נר בשבת. ומייתי כולה מהאי קרא: וידעת כי שלום אהלך הינו נר של שבת, וקאמר ופקדת נוך דהיינו בני ביתך עד"ז, דהיינו לומר הדליקו את הנר, ואז לא תחטא. ולענין נר לא הוצרך רש"י לפרש, דסמך עצמו אדרשא דלעיל[CI] ותזנח משלום נפשי זו נר של שבת. עכ"ל.

וכן משמע מרבינו חננאל כאן שכתב, וז"ל: מנא לן דצריך הדלקת נר בשבת, שנאמר וידעת כי שלום אהלך וגו', ואין שלום אלא באור שנא' וירא אלקים את האור כי טוב, עכ"ל. וכן משמע ג"כ ממ"ש הר"ח לעיל (דף כ"ג ע"ב), וז"ל: אמר רבה נר ביתו עדיף מנר חנוכה ומקידוש היום משום שלום ביתו, שנאמר וידעת כי שלום אהלך, עכ"ל].

צריך למימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלינהו מיניה

ד)    וממשיך בגמ' שם, וז"ל: אמר רבה בר רב הונא, אע"ג דאמור רבנן שלשה דברים צריך אדם לומר וכו', צריך למימרינהו בניחותא[CII] כי היכי דליקבלינהו מיניה. אמר רב אשי, אנא לא שמיע לי הא דרבה בר רב הונא וקיימתי מסברא, עכ"ל.

ה)    וכעין זה הוא בש"ס גיטין (דף ו' סע"ב ואילך), וז"ל: אמר רבה בר בר חנה, הא דאמרי רבנן שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה . . צריך למימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלו מיניה. אמר ר' אשי אנא לא שמיעא לי הא דרבה בר בר חנה וקיימתיה מסברא, עכ"ל.

אף על פי שבודאי יקבלו ממנו ולא יסרבו נגדו, מכל מקום צ"ל דיבורו של אדם בנחת עם הבריות

[ובחדא"ג מהרש"א לגיטין כאן כתב, וז"ל: ק"ק, דודאי רבב"ח נמי מסברא קא"ל. ויש ליישב, דרבב"ח קאמר כי היכי דליקבלו מיניה ולא יבוא לידי קלקול בשבת, לפי שאלו דברים צריך הבעל הבית לעשות שליח תחתיו, כמ"ש לענין מעשר גם אתם לרבות שלוחכם, וכן עירוב צריך ליטול רשות מבעה"ב, וכן הדלקת הנר שהיא קבלת שבת[CIII], ולכן מתוך אימתו לא ירצו להיות שלוחו ויבוא לידי קלקול. אבל רב אשי קאמר, דגם שודאי יקבלו ממנו מתוך חשיבותו ולא יסרבו נגדו, מ"מ מסברא שיהא דיבורו של אדם בנחת עם הבריות קיימתיה, וק"ל, עכ"ל[CIV].

"קיימתיה" ("אנא לא שמיע לי . . וקיימתי מסברא"), לשון קיום, אינו שייך אלא בדבר מצוה

ובהגהות בעל ה"לבוש" למס' שבת כאן (וכן בהגהות בעמח"ס "ברוך טעם", נדפסו בחידושים והגהות מאת גאוני ישראל אדירי התורה כו' הנדפסים בסוף המס') מציין לתוס' מס' ע"ז דף י"ט ע"א ד"ה אנא עבידתה. וז"ל התוס' שם: אנא עבידתה, בדל"ת, פירוש עשיתיה. ומה שלא אמר קיימתיה, שאין לשון קיום שייך אלא בדבר מצוה, כי ההיא דסוף במה מדליקין . . אנא לא שמענא וקיימתיה מסברא כו', עיי"ש, עכ"ל].

ישאל לאנשי ביתו בנחת בלשון רכה

ו)    וז"ל הטור (סימן ר"ס): וכשיהי' קרוב לחשיכה ישאל[CV] לאנשי ביתו בנחת[CVI] בלשון רכה[CVII]: עשרתם ערבתם עירובי חצרות[CVIII]. ויאמר להם הדליקו את הנר[CIX], עכ"ל.

ז)    וז"ל השו"ע (סימן ר"ס ס"ב): כשיהי' סמוך לחשיכה[CX] ישאל לאנשי ביתו בלשון רכה: עשרתם, ערבתם, הפרשתם חלה. ויאמר להם הדליקו את הנר[CXI], עכ"ל.

ח)    וז"ל שו"ע הרב (סימן ר"ס ס"ה): סמוך לחשיכה, קודם ביה"ש, צריך אדם לשאול לאנשי ביתו אם עשרו הפירות הצריכים לשבת[CXII] . . וצריך לשאלם ג"כ אם ערבו עירובי חצירות[CXIII] . . וצריך להזהיר' קודם ביה"ש שידליקו את הנר ויפסקו מלעשות מלאכה. וכשהוא שואלם ומזהירם על דברים אלו, צריך שיאמר בלשון רכה, כדי שיקבלו ממנו[CXIV], עכ"ל.

טעם שצריך אדם לומר "הדליקו את הנר", כי כל שעושה שום הכנה בעצמו, לא שייך בזה עוד מצוה בו יותר מבשלוחו

ט)    לכללות הענין מצאנו לנכון להעתיק מ"ש באשל אברהם (מבוטשאטש) לסימן ר"ס סעיף ב', וז"ל: אולי טעם מצוה לומר הדליקו הנר לקבלת שבת ק' כדי שיהי' בשליחותו למצוה מכל צד ובכל הפרטים היטב. וכמ"ש במק"א[CXV] שכל שעושה שום הכנה בעצמו לא שייך עוד מצוה בו יותר מבשלוחו, ומכל מקום הדלקת הנר שקודם לקידוש והוא עיקר הכנת הסעודה נכון שבכל עש"ק יאמר כן, לגלות השליחות דעבדה אדעתא דידי'. ולזה גם כשבטוח שבלי אמירתו תדליק בזמן הראוי, מכל מקום מצוה קעביד באמירתו, עכ"ל.

כדי שלא יצטרך אדם לומר בכל עש"ק "הדליקו את הנר", לכן נהגו שהבעל עושה קצת הכנה לההדלקה

וממשיך שם, וז"ל: ואולי לזה כ' בספה"ק לעשות הכנה קצת דהדלקה, כגון להעמיד המנורה בעצמו[CXVI], וי"ל שהוא מצד שהדלקה חשובה יותר מהסעודה, ועל ידי זה לא יצטרך לומר הדליקו את הנר כפי סגנון לנהוג כמו זר נחשב בעיני הנשים להזכירם כן בכל עש"ק, ועל ידי ההכנה יוצא ידי חובתו היטב, עכ"ל.

עשרתם, ערבתם, הדליקו את הנר – בחינתם בספירות

י)    ז"ל לקוטי מהרי"א על ילקוט שמעוני (עה"פ שמואל-א א, יא), וז"ל: שמעתי בשם הרב הקדוש רבי יעקב יצחק זצ"ל מלובלין שאמר נייח והנחה בביתו אור ותיקון ג' דברים: עשרתם, במלכות; ערבתם, בנ'צח ה'וד י'סוד כידוע; הדליקו הנר, בסוד יחוד נ"ר[CXVII] כידוע.

 

 

– פרק ה' –

שבח יקר וגדולת מצות הדלקת נרות שבת

I. ויברך אלקים את יום השביעי (ויקדש אותו) – ברכו (וקדשו) בנר:

ברכו בנר, כי הברכה היא תוספת אור

א)    ז"ל המדרש רבה פ' בראשית (פי"א, ב[CXVIII]): ויברך אלקים את יום השביעי וגו' (בראשית ב, ג) . . ר' אלעזר אומר ברכו בנר[CXIX] (כי הברכה היא תוספת אורה, יפה תואר). ובי הי' המעשה, פעם אחת הדלקתי את הנר בלילי שבת, ובאתי ומצאתי אותו במוצאי שבת דלוק[CXX] ולא חסר כלום[CXXI] (ולפי זה מה שלא יקרה כן עתה, ע"כ הוא בשביל חסרון הזכות, יפ"ת), עכ"ל.

ב)    ובביאור דברי המדרש הנ"ל כתב בס' בן איש חי(הלכות שנה שניה, פ' נח לפני סעיף א') וז"ל: גם נראה לי בסייעתא דשמיא לומר טעם אחר להדלקת הנר בשבת, לרמוז, כמו שהנר, כל מה שמדליק האדם ממנו אינו חסר מאורו כלום[CXXII], כן השבת, אעפ"י שכל ימות החול נשפעים ומאירים ממנו[CXXIII], אינו חסר מקדושתו כלום. ולכן אמרו במדרש . . והכוונה שברכו בנר, רוצה לומר, שיהי' דוגמת הנר שהכל ניזונים מאור קדושתו והוא אינו חסר כלום. ולכן נעשה הנס הזה לרבי אליעזר גלוי בחוש הראות, שהדליק נר שבת ולא נחסר גם מן השמן כלום, כדי לרמוז על דבר זה הנזכר. עכ"ל.

אין לך שמקדש את השבת ומרוממה אלא הדלקת הנר. – בלילי שבת האדם מדליק את הנר מבעוד יום והולך לבהמד"ר ואוכל ושותה וכו' ועדיין היא דולקת

ג)    ובמדרש כת"י (גנזי שכטר ח"א ע' ו'[CXXIV]): ויברך אלקים, לפי שאין לך שמקדש את השבת ומרוממה אלא הדלקת הנר. ומפני מה, שבכל ימות השבת הוא מדליק את הנר ונתן בה שמן ארבעה וחמשה פעמים ועדאן [ועדיין] היא כובה, אבל בלילי שבת מדליקה מבעוד יום, והולך לבהמ"ד, ובא, ואוכל ושותה ומציע את מטתו, ועדאן היא דולקה[CXXV], לכך נאמר ויקדש אותו, במה קדשו – בהדלקת הנר בערב שבת. עכ"ל.

הברכה שבירך הקב"ה את השבת היא
האורה (נרות שבת)

ד)    ז"ל ספר חסידים (סימן תתשמ"ז[CXXVI]): כתיב (בראשית ב, ג) ויברך אלקים את יום השביעי, אין אנו יודעים במה ברכו, אלא ממה שאנו רואים בקללות שקלל איוב את יומו שקיללו בחשיכה שנאמר (איוב ג, ו) הלילה ההוא יקחהו אופל וגו' יקו לאור ואין (שם, ט), מכלל שהברכה שבירך הקב"ה השבת היא אורה[CXXVII], שהיא שלום הבית[CXXVIII]. וכל מה שאמר איוב בקללה, יש לומר להיפך גבי שבת לברכה כו', עכ"ל[CXXIX].

בזמן ברכה צריך להיות אור, ולכן תיקנו מצות נר שבת

ה)    וז"ל ס' בני יששכר (מאמרי השבתות, מאמר ו', נר שבת ס"ב): הנה איוב כשקלל את יומו בארור אמר (איוב ג, ג) היום ההוא יהי חשך ולא אור, ממילא נשמע יום שהוא מבורך יהי' אור. וכן נמצא לרז"ל במדרש (עיין מה שכתבתי לך מאמר ג' [ברכת שבת] סימן ה') ויברך אלקים את יום השביעי, ברכו בנר שבת, והוא על פי מה שכתבנו. ויש לומר על פי מה שכתבנו לעיל (מאמר הנ"ל) הוא נלמד מגזירה שוה. דהנה אמרו בזהר חדש (בראשית דף י"ב ע"א) בקדרותא דצפרא (כשמתנוצץ האור במזרח) טוב (הוא אז) לברך את ישראל, דנלמד בגזירה שוה, כתיב הכא (בראשית א, ד) וירא אלקים את האור כי טוב וכתיב התם (בלק כד, א) כי טוב בעיני ד' לברך את ישראל. והנה יש לומר, דגם בזה למדו גזירה שוה, כתיב כי טוב בעיני ד' לברך וכתיב התם את האור כי טוב, נלמד דבזמן ברכה צריך להיות אור, ממילא היום ההוא המבורך דכתיב ביה ויברך אלקים, צריך לאור, על כן תיקנו למצות נר שבת, עכ"ל.

נר של שבת קודש אין די בא"ר גודל מעלתו
הנשגבה עד למאד

ו)    וז"ל ס' דבק מאח (מערכת נ' סעיף י"ט, ערך נר): נר של שבת קודש אין די בא"ר גודל מעלת הנשגבה עד למאד, כמ"ש בילקוט בהעלותך[CXXX], עכ"ל.

בזכות נר מצוה ותורה אור סותם פיו
של שטן מלהשטין

ז)    וז"ל בעל הטורים על הפסוק ועשית מנורת זהב טהור (תרומה כה, לא[CXXXI]): ז' פעמים כתיב מנורה, כנגד ז' רקיעים (חגיגה יב, ב) וז' ארצות (פרקי דרבי אליעזר פרק יח). ואין בפרשת מנורה אות סמ"ך. וכן במעשה בראשית. לומר במקום נר אין שטן ואין מזיק. ובזכות נר מצוה ותורה אור סותם פיו של שטן מלהשטין[CXXXII].

II.נר דלוק, שולחן ערוך ומטה מוצעת:

כשבא לביתו ומצא נר דלוק ושולחן ערוך ומטה מוצעת, מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא
לשבת אחרת כך

א)    ז"ל הגמרא שבת (דף קי"ט ע"ב): תניא ר' יוסי בר יהודה אומר, שני מלאכי השרת[CXXXIII] מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע, וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושולחן ערוך ומטתו מוצעת, מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו. ואם לאו, מלאך רע אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו.

ביאור מחז"ל הנ"ל על פי קבלה: טעם שאמר "ומצא נר דלוק", לשון יחיד; דיוק לשון חז"ל "שיהא לשבת אחרת כ"ך"

ב)    וז"ל ס' קהלת יעקב (ערך נרות דשבת – ח"ג דף י"ג ע"ג): נרות דשבת נ"ל שה"ס [שהוא סוד] המתקת ה"ג בה"ח [ה' גבורות בה' חסדים], כ"א כלול מה', הרי כ"ה, ואח"כ נכללת כ"א בעשר בחי', הרי י"פ כ"ה גי' נ"ר. ועד"ז הה"ח. וז"ס ב' נרות דשבת. וע"כ ארז"ל ב' מלאכי השרת מלוין לאדם, א' טוב וא' רע, בזמן שמצא נר דולק מלאך טוב אומר יה"ר שיהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה אמן. וסוד ב' מלאכין, זה מבחי' חסדים, סוד יצה"ט, וזה מבחי' גבורות. וכשמצא נר, ולא אמר נרות [עיין ג"כ להלן פ"ט הע' CCXLVIII], רומז שנכללו הה"ג בה"ח, אומר יה"ר שיהא לשבת אחרת כך, דכשנכללו ה"ג בה"ח אזי כ"א נכלל מחבירו, נמצא כ"א בבחי' ה"ח וה"ג, כי בה"ח יש ה"ג וכן בה"ג נכללו ה"ח. וכבר כתבנו דה"ח הן נר וה"ג נר, הרי ת"ק, וכשתחבר יוד בחי' דה"ג דיש בהן ה"ג וה"ח, וכן בחסד ה"ח וה"ג, הרי כ', הרי תק"ך. וז"ש יה"ר שיהא לשבת אחרת, סוד מ', שבת העליון, כ"ך, גי' תק"ך, כי הך' דמצנפ"ך הוא ת"ק, עכ"ל, עיי"ש.

נר, שולחן, מטה ראשי תיבות שמן (ר"ת
שבת מנוחה, שבת מלכתא)

ג)    ובס' בן יהוידע למס' שבת כאן כתב, שג' הנזכרים [נר דלוק, שולחן ערוך, מטה מוצעת] ר"ת שמן. ובזה יובן טוב ש"ם, ר"ת שבת מנוחה או ר"ת שבת מלכתא, משמ"ן טוב, הם שלשה הנז' לא יחסר. וז"ש ושמ"ן על ראשך[CXXXIV] הוא השבת שהוא ראש, וגם אותיות שבת סמוכים לראש, ע"כ.

המדלקת נר שבת בימין, נחשב לה כאילו תקנה מנורה בדרום ולחם הפנים בצפון, ומלאכי השרת אומרים על בית זה: לית דין אתר הדיוט

ד)    ז"ל תיקוני זהר תיקון כ"ד (דף ס"ט ע"ב[CXXXV]): וצריך אתתא לתקנא שרגא בליל שבת לימינא[CXXXVI], ואתחשיב לה כאילו תקנה מנרתא[CXXXVII] בדרום ופתורא בצפון. ועלייהו אתמר[CXXXVIII] הרוצה להחכים ידרים הרוצה להעשיר יצפין . . ובההוא ביתא דאשכחן דירה דא מתקנא בהאי סידורא, מנרתא בדרום ושולחן בצפון ומטה בין צפון לדרום[CXXXIX], אמרין אלין מלאכין[CXL] דקא נחתין עם שכינתא דאיהי נשמה יתירה: לית דין אתר הדיוט דעם הארץ, אלהין אתר דרעוא ביה מן קדם ה'.

[והאשה צריכה לתקן את הנר בליל בשבת לצד ימין, ונחשב לה כאילו תקנה מנורה בדרום ושולחן בצפון. ועליהם נאמר הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין . . ובבית ההוא שמצינו דירה מתוקנת בזה הסדר, מנורה בדרום ושולחן בצפון ומטה בין צפון לדרום, אומרים אלו המלאכים שיורדים עם השכינה שהיא נשמה יתירה: אין זה מקום הדיוט של עם הארץ, כי אם מקום שיש בו נחת מאת פני ה'. ע"פ פירוש "מלאכת הסולם" כאן].

דירתו של אדם צריכה להיות מתוקנת כדירת חתן לקבל בה את הכלה (שבת), ואז אומרת השכינה (הכלה): זו היא דירתי

ה)    ובזהר חדש רות (דף פ"ד סע"ד ואילך): כתיב (תשא לא, טז) לעשות את השבת לדרת"ם חסר . . מ"ט, מפני שכיון שקידש היום, דירתם של ישראל צריכה להיות בנר דלוק ושולחן ערוך [ומטה מוצעת], ודירתו שמתוקנת כדירת חתן לקבל בו הכלה, ומאי ניהו שבת היא כלה, ולעולם אין מכניסין אותה אלא בדירה מתוקנת לכבודה כפי הראוי לה. וע"ד כתיב לעשות את השבת וכתיב לדרתם, להכניס בה כלה קדושה לדירתה ולהיות בתוכה.

בשעה שקידש היום וכלה זו באה ואינה מוצאה דירה מתוקנת ושולחן ערוך ונר דלוק, כלה זו אומרת אין דירה זו מישראל, ביני ובין בני ישראל כתיב, אין זה מישראל, אין דירתו לקדושה. ע"כ צריך היכר קדושה בבית. וע"ד כתיב לדרתם . . בשבתא אוף הכי דירתו מתוקנת ש"ע שרגין נהירין[CXLI], שכינתא עאלת ותרין מלאכין קיימין עליה ומברכין ליה בכמה ברכאן, ההוא מקטרגא דקיימא לבר בע"כ אתיב ואמר אמן. עכ"ל זהר חדש[CXLII].

ו)    ובתיקוני זהר תיקון כ"ד (דף ס"ט סע"ב[CXLIII]) כתב, וז"ל: ובביתא דלאו אינון מתקנין אלין תקונין בליל שבת, אושפיזין אמרין לאו איהי דא דירה דישראל, דאתמר בה ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם, לדרתם כתיב חסר, מלשון דירה.

[ובבית שלא מתקנים תיקונים אלו [מנורה, שולחן ומטה] בליל שבת, האורחים אומרים: אין זה דירה של ישראל, שנאמר בה ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם, לדרתם כתיב חסר, מלשון דירה. ע"פ פירוש "מלאכת הסולם" כאן].

ז)    דברי הזהר חדש והתיקו"ז הנ"ל הובאו ג"כ, בקיצור, בס' עונג שבת (עונג ליל שבת ס"ג – דף ח' סע"ב ואילך), וז"ל: בשבת כתיב לדרתם חסר, מלשון דירה. להורות, כשנכנס שבת השכינה באה ורואה אם ערך ביתו בשולחן ומטה ונר אומרת השכינה זו היא דירתי[CXLIV], ואם לאו אז אומרת אין זו דירה של ישראל.

אשרי מי שמתקן להשכינה דירה נאה בלבו, כלים נאים באבריו ואשה נאה שהיא הנשמה

ח)    ובתיקוני זהר תיקון ו' (דף כ"ב ע"ב[CXLV]) כתב, וז"ל: בזמנא דשכינתא איהי בגלותא אתמר בה (בראשית ח, ט) ולא מצאה היונה מנוח וגו', אלא בשבת ויומין טבין, ובבהיא זמנא אתייחדת עם בעלה. וכמה נפשות יתרין קא נחתין עמה לדיירא בישראל, הה"ד ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם. זכאה איהו מאן דמתקן לה דירה נאה בלביה וכלים נאים באיברים דיליה ואשה נאה דאיהי נשמתה, דבגינה שריא שכינתא עילא דאיהי נשמת כל חי עליה, עכ"ל.

[בעת שהשכינה היא בגלות [בבי"ע] נאמר בה ולא מצאה היונה מנוח וגו', אלא בשבת וימים טובים, [שאז היא עולה לאצילות], ובעת ההיא מתייחדת עם בעלה [היינו ז"א]. וכמה נפשות יתירות הרי יורדות עמה לדור בישראל, ז"ש ושמרו בני ישראל את השבת לעשות השבת לדורותם, [דורש לדרת"ם חסר, לשון דירה – עיין ז"ח רות (הנ"ל)]. אשרי הוא מי שמתקן לה [לשכינה] דירה נאה בלבו, וכלים נאים באברים שלו, ואשה נאה שהיא הנשמה, שבשבילה שורה עליה השכינה העליונה [היינו בינה], שהיא נשמת כל חי. פירוש "הסולם" כאן.

ובכסא מלך כאן: דירה נאה בלביה, שהוא מדור החיים, משכן הנפש; כלים נאים אבריו, משכן הרוח; ואשה נאה נשמת כל חי[CXLVI]].

ט)    ועיין בהגהות מוה"ר אליהו גוטמאכער מגרידץ למס' שבת (דף כ"ה ע"ב[CXLVII]), בביאור דברי הש"ס "ותזנח משלום נפשי . . זו הדלקת נר בשבת. נשיתי טובה . . ר' אבא אמר זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמידי חכמים", וז"ל: איתא בתיקוני זוהר שתיתאי, וז"ל, ושמרו בני ישראל את השבת לעשות וגו' לדרתם, חסר כתיב, זכאה איהו מאן דמתקן לה דירה נאה בלביה וכלים נאים באברים דיליה ואשה נאה דאיהי נשמתי' וכו'. ולזה נתכוין ר' אבא דבגלות לא זכינו לאלה הכוונות כמו בהיות קדושת הבית, עכ"ל.

נר דלוק, שולחן ערוך ומטה מוצעת רומזים על בנים. – בג' נרות אין שטן ואין פגע רע

י)    וז"ל ס' עונג שבת (עונג ליל שבת ס"ד – דף ט' ע"א), מספר הקנה: בשבת יהיה שולחנו ערוך ומטה מוצעת ונר דלוק. שולחן רומז בבנים אשר נערכה ברחמיה, ומטה רומז בבנים, כענין הנותן מטתו בין צפון לדרום[CXLVIII] וכענין כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, ונר דלוק הוא נר מזרח, רמז בבנים, ודולק עם נר מערב הוא בנים. וטוב היה להדליק ב' נרות, נגד מזרח ומערב, אלא שקרוב הדבר שיש לחוש לשניות, הם זוגות[CXLIX]. אלא בג' נרות אין שטן ואין פגע רע, כי ג' רואים ואינם ניזוקין, ואז הולך ומתפלל והקב"ה מעלה לפניו ומלאך ה' צבאות יוצא ומלוה אותו לביתו ורואה שולחנו ומטתו ונרות מתוקנים ועונים שניהם ואומרים י"ר שגם בשבת הבאה יהיה כן.

III.אפילו אין לו מה יאכל, שואל על הפתחים ומדליק את הנר:

אפילו אין לו מה יאכל, שואל על הפתחים
ולוקח שמן ומדליק את הנר

א)    ז"ל הרמב"ם הל' שבת (פ"ה ה"א): אפילו אין לו מה יאכל, שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר, שזה בכלל עונג שבת, עכ"ל.

ב)    וכ"ה לשון השו"ע (סימן רס"ג ס"ב): אפי' אין לו מה יאכל[CL], שואל על הפתחים[CLI] ולוקח שמן ומדליק את הנר, שזה בכלל עונג שבת הוא, עכ"ל.

צריך למכור מלבושו לצורך נר שבת

ג)    וז"ל מחצית השקל שם (ס"ק ה'[CLII]): וער"ס תרע"א שכ' שם, שצריך למכור מלבושו כדי לקנות לו נר חנוכה. ונר שבת דעדיף מנר חנוכה, כמ"ש פה סעיף ג'[CLIII], כ"ש שצריך למכור מלבושו לצורך נר שבת, עכ"ל.

סעודת הלילה היא מעיקר סעודות השבת,
וכשאוכל בלא נר אין לו עונג ממנה כל כך

ד)    וז"ל שו"ע הרב (סימן רס"ג ס"ב): מי שאין לו מעות לקנות נר לשבת, חייב אפי'[CLIV] לחזור על הפתחים בשביל נר זה. ואין זה בכלל עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, לפי שזהו בכלל עונג סעודת הלילה, שכשאוכל' בלא נר אין לו עונג ממנ' כ"כ. וסעודת הלילה הוא מעיקר סעודות השבת[CLV], ואינה דומה לסעודה שלישית שעלי' אמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, כמ"ש בסימן רמ"ב, עכ"ל.

נר שבת קודם לכל מאכלי שבת, חוץ מן הפת

ה)    וממשיך שם (ס"ג), וז"ל: ואפילו מי שיש בידו מעט מעות וצריך ליקח בהם מאכלים לשבת, ולא יהי' לו במה לקנות נר, הרי הנר קודם לכל המאכלים של שבת, חוץ מפת, שהפת קודמת לנר[CLVI], שהיא עיקר מצות הסעודה, כמ"ש בסי' רע"ד, עכ"ל[CLVII].

למי ששואל על הפתחים מספיק נר אחד בלבד

ו)    וז"ל ס' בן איש חי (הלכות שנה שניה, פ' נח סוף ס"ב): מי שאין לו מעות לקנות שמן לנר שבת, יחזור על הפתחים ויקנה. אך לאדם כזה סגי נר אחד[CLVIII], עכ"ל.

*

ולהעיר, דחומרא זו ד"שואל על הפתחים" לא מצינו בשאר מצוות. ולדוגמא, עיין באר היטב הל' תפילין (סימן כ"ה ס"ק א'), שמביא מירושלמי מס' פאה, דאינו מחוייב לחזור על הפתחים כדי לקנות תפילין וציצית.

IV.נר ביתו ונר חנוכה; נר ביתו וקידוש היום – נר ביתו עדיף:

נר ביתו ונר חנוכה; נר ביתו וקידוש היום – נר ביתו עדיף משום שלום ביתו

א)    ז"ל הש"ס שבת (דף כ"ג ע"ב): אמר רבא, פשיטא לי, נר ביתו ונר חנוכה (נר ביתו בשבת, והוא עני ואין לו כדי לקנות שמן לשתי נרות, רש"י), נר ביתו עדיף משום שלום ביתו (והכי אמרינן לקמן[CLIX] ותזנח משלום נפשי זו הדלקת נר בשבת, שבני ביתו מצטערין לישב בחושך, רש"י). נר ביתו וקידוש היום, נר ביתו עדיף משום שלום ביתו עכ"ל.

ב)    וכן נפסק להלכה ברא"ש כאן (פ"ב סי"ב), ועד"ז בקיצור פסקי הרא"ש כאן (פ"ב סי"ב), וז"ל: אין לו אלא לקנות נר חנוכה או נר שבת יקנה של שבת, וכן נר של שבת קודם לקידוש היום כו', עכ"ל.

אם אין ידו משגת לקנות נר לשבת ולחנוכה, או נר לשבת ויין לקידוש – נר שבת קודם משום שלום ביתו

ג)    וז"ל הטור הל' שבת (סימן רס"ג): ואם אין ידו משגת לקנות נר לשבת ונר לחנוכה, של שבת קודמת. וכן אם אין ידו משגת לקנות נר ויין לקידוש, נר קודם משום שלום ביתו, דאין שלום בבית בלא נר[CLX], עכ"ל.

ד)    ובהל' חנוכה (סימן תרע"ח) כתב, וז"ל: מי שאין ידו משגת לקנות נר חנוכה ונר של שבת, יקנה של שבת ולא של חנוכה[CLXI], עכ"ל.

ה)    וז"ל השו"ע הל' שבת (סימן רס"ג ס"ג): ואם אין ידו משגת לקנות נר לשבת ולקידוש היום, נר שבת קודם[CLXII]. וכן אם אין ידו משגת לקנות נר שבת ונר לחנוכה, נר שבת קודם משום שלום הבית[CLXIII], דאין שלום בית בלא נר, עכ"ל.

ו)    ובהל' חנוכה (ר"ס תרע"ח) כתב, וז"ל: מי שאין ידו משגת לקנות או נר חנוכה ונר שבת, יקנה נר שבת[CLXIV] מפני שלום ביתו[CLXV], עכ"ל.

נר שבת קודם לקידוש היום, דקידוש היום על
היין הוא מד"ס, וגם אפשר לקדש על הפת

ז)    וז"ל שו"ע הרב (סימן רס"ג ס"ד): ואם אין ידו משגת לקנות יין לקידוש ונר לשבת, נר שבת קודם. ואע"פ שקידוש היום הוא מן התורה, מ"מ על היין אינו אלא מד"ס[CLXVI], וגם אפשר לקדש על הפת[CLXVII], ולפיכך נר שבת קודם משום שלום ביתו, שמצטערין בני ביתו לישב בחושך[CLXVIII] ולאכול. ולכן אם יש לו נר אחד לאכול אצלו, די בכך, ויקנה אחר כך יין לקידוש[CLXIX], עכ"ל[CLXX].

 

 

– פרק ו' –

הדלקת נרות שבת – אזהרתה

I. על שלשה עבירות (נדה, חלה והדלקת הנר) נשים מתות בשעתן לידתן (וילדותן):

על שלשה עבירות נשים מתות בשעת לידתן: על שאינן זהירות בנדה, בחלה ובהדלקת הנר. – נשמה שנתתי בכם קרויה נר, על עסקי נר הזהרתי אתכם. אם אתם מקיימים אותם מוטב, ואם לאו הריני נוטל נשמתכם

א)    ז"ל המשנה מס' שבת (דף ל"א סע"ב): על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנדה, בחלה ובהדלקת הנר[CLXXI]. ובגמ' שם (דף ל"א סע"ב ואילך): אמר הקב"ה[CLXXII] . . רביעית דם נתתי בכם (רביעית דם חיי אדם תלויין בה, רש"י), על עסקי דם הזהרתי אתכם; ראשית קראתי אתכם (ראשית תבואתה (ירמי' ב, ג), רש"י), על עסקי ראשית הזהרתי אתכם (ראשית עריסותיכם (שלח טו, כ), רש"י); נשמה שנתתי בכם קרויה נר, על עסקי נר הזהרתי אתכם. אם אתם מקיימים אותם מוטב, ואם לאו הריני נוטל נשמתכם (ותאבד רביעית דמכם ויכבה נרכם ויבטל שם ראשיתכם כו', רש"י). עכ"ל.

לפי שהאשה גרמה מיתה לאדה"ר, לכן מסרו לה אלו המצוות, שהיא נענשה עליהם אם אינה זהירה בהן

ב)    וז"ל חדא"ג מהרש"א שם (דף ל"ב ע"א): בירושלמי[CLXXIII] קאמר כל הנהו אאדם הראשון, ולפי שהאשה גרמה לו המיתה, מסרו אלו המצוות לאשה שהיא נענשה עליהם אם אינן זהירות בהן כו', עכ"ל.

האדם נברא בשלש נפשות: נפש רוח ונשמה, וכנגדם ג' המצוות דנדה, חלה והדלקת הנר. אם אתם מקיימין ג' מצוות אלו מוטב, ואם לאו הריני נוטל נשמתכם

ג)    וממשיך בחדא"ג מהרש"א שם, וז"ל: והכוונה באלו השלשה דברים על פי הירושלמי, גם על פי תלמודינו, כי האדם נברא בשלש נפשות חלוקות, שהם טבעית רוחנית שכלית, וע"פ המקובלים נפש רוח נשמה, שהנפש מתדבק ברוח, ורוח בנשמה. וז"ש רביעית דם כו' כי הדם הוא הנפש (ראה יב, כג), וראשית קראתי כו' ע"ש הרוח שניתן באדם, כמפורש בירושלמי (שבת פ"ב ה"ו[CLXXIV]) אדם הראשון חלה טהורה הי' דכתיב (בראשית ב, ז) וייצר וגו' אדם עפר מן האדמה, דהיינו הרוח טהרה שניתן בו . . דהיינו שמתדבק בנשמה שלמעלה, ושוב הנפש מתדבק בהם דהיינו כחלת עיסה הטהורה הנקראת ראשית. ואמר נשמה שנתתי בכם כו' כמשמעו, ואמר אם אתם מקיימין ג' מצוות אלו שכנגד ג' נפשות אלו מוטב, ואם לאו הריני נוטל נשמתכם כו', שהיא עיקר וחלק אלוקה, וב' נפשות האחרים לא יהיו דבקים בנשמה ויהיו מוטלות לפניך, עכ"ל.

על שלשה עבירות נשים מתות בשעת לידתן

ד)    וז"ל מדרש תנחומא (ריש פ' נח): ילמדנו רבינו על כמה עבירות נשים מתות בשעת לידתן. כן שנו רבותינו, על שלשה וכו' . . נדה . . חלה . . הדלקת הנר כו', עכ"ל.

ה)    וכעין זה הוא במדרש תנחומא פ' מצורע (אות ט'), וז"ל: כך שנו רבותינו, על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר. למה בשעת לידתן[CLXXV], שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה[CLXXVI]. עכ"ל.

ו)    וז"ל הילקוט שמעוני ס"פ מצורע (רמז תקע"א): כך שנו רבותינו, על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה . . נדה . . חלה . . הדלקת הנר כו', עכ"ל.

ז)    ובתיקוני זהר (תיקון ט"ז – דף ל"א ע"א): על תלת מילין אלין נשים זהירות: בנדה ובחלה ובהדלקת הנר[CLXXVII].

על ג' עבירות הנ"ל ילדות (בחורות) מתות בשעת ילדותן. – ג' מצוות אלו הם כמו נדר לנשים. – אין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה

ח)    ובהמשך הסוגיא בש"ס שבת שם (דף ל"ב סע"א): תנו רבנן על שלש עבירות (הנך דמתניתין, רש"י) נשים מתות יולדות (בשעת לידתן, רש"י). רבי אלעזר אומר נשים מתות ילדות (בחורות, ואפילו שלא בשעת לידה, רש"י), עכ"ל.

ט)    וז"ל הירושלמי מס' שבת (פ"ב ה"ו): על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנדה, בחלה ובהדלקת הנר. ובגמ' שם (ובפירוש קרבן העדה): אית תניי תני (איכא תנאי דתני) ילדות (פי' בחורות, ושונה במתני' מתות בשעת ילדותן), אית תניי תני יולדות. מאן דמר ילדות, תני בשם רבי יודה בעון הנדרים הבנים מתים[CLXXVIII] (ואף אלו ג' מצות לנשים כמו נדר, וכיון שהן ילדות ואין להם עדיין בנים, הלכך הן עצמן מתים. וי"מ פי' שיקשה למ"ד ילדות שתמותנה בבחרותן על חטא אחר, לכך הביא סמך מדר"י דבנים מתים בעון נדרים [של אבותיהם]), ומה טעמא: (ירמי' ב, ל) לשוא הכיתי את בניכם (על עסקי שוא, ששקרו בנדריהם דדמי לשבועה). ומאן דמר יולדות (מ"ש בשעת לידה, אלא בשעת סכנה), מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת סכנה[CLXXIX]. עכ"ל.

ג' עוונות בודקין בהן את הנשים היולדות (והן מקרבין את המיתה לפני זמנה): נדה, חלה והדלקת הנר

י)    וז"ל הש"ס שבת שם (דף ל"ב סע"א): תניא ר' יוסי אומר, שלשה בדקי מיתה נבראו[CLXXX] באשה (עוונות שבודקין אותן בהן בשעת סכנה, כרבנן דאמרי יולדות, רש"י), ואמרי לה שלשה דבקי מיתה (שמדבקין ומקרבין מיתה לפני זמנה, כר' אלעזר דתני ילדות, רש"י): נדה, וחלה והדלקת הנר. חדא כר' אלעזר וחדא כרבנן, עכ"ל.

ג' דברים שמקרבין את המיתה לפני זמנה נמסרו לאשה שתעסוק בהן ותענש עליהן: נדה, חלה והדלקת הנר

יא)    וכ"ה בירושלמי שם (בסוף ההלכה): תני רבי יוסי אומר, ג' דיבקי מיתה הן (שמדבקין ומקרבין מיתתן לפני זמנן, כמאן דאמר לעיל דתני ילדות), ושלשתן נמסרו לאשה (שתעסוק בו ותיענש עליה), ואלו הן: מצות נדה ומצות חלה ומצות הדלקה. עכ"ל.

חוה הלבינה את פניו של אדה"ר ושפכה את דמו וגורש מג"ע, לפיכך תלקה האשה בשלשתן אם לא תקיים אותם

יב)    ובס' המנהיג (הלכות שבת סי"ז) כתב, וז"ל: על שלש דברים נשים מתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר. ובב"ר[CLXXXI], אדם הראשון חלתו של עולם הי', שהוצבר עפרו מכל הארצות, בפרק נגמר הדין, והי' נרו של עולם שנאמר נר אלקים[CLXXXII] נשמת אדם, והלבינה את פניו ושפכה את דמו וגורש מגן עדן, לפיכך תלקה בשלשתן אם לא תקיים אותם, עכ"ל.

 

 

 

 

– פרק ז' –

שכר מצות הדלקת נרות שבת

I. הרגיל בנר הויין לי' בנים (וחתנים) תלמידי חכמים:

ע"י נר מצוה דשבת (וחנוכה) בא אור דתורה

א)    ז"ל הש"ס מס' שבת (דף כ"ג ע"ב): אמר רב הונא, הרגיל בנר[CLXXXIII] הויין לי' בנים תלמידי חכמים. ופרש"י: דכתיב (משלי ו, כג) כי נר מצוה ותורה אור, על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה.

הרגיל בנר – להשתדל בו לעשותו יפה

ב)    ובטור או"ח הל' שבת (ריש סימן רס"ג) כתב, וז"ל: ויהא זהיר לעשות נר יפה, דאמר רב הונא, הרגיל בנר שבת, להשתדל בו לעשותו יפה[CLXXXIV], הויין לי' בנים תלמידי חכמים[CLXXXV], עכ"ל[CLXXXVI].

ג)    ובשו"ע הרב בעל התניא (הל' שבת סימן רס"ג ס"א. וש"נ) כתב, וז"ל: תיקנו חכמים שיהי' לכל אדם נר דולק בשבת . . ויהא זהיר בו לעשותו יפה. וכל הזהיר בו זוכה לבנים תלמידי חכמים, שנאמר כי נר מצוה ותורה אור, ע"י נר מצוה בא אור תורה, עכ"ל.

ע"י ב' נרות דשבת שכנגד איש ואשה זוכה לבנים ת"ח שיוצאים ממנו ומאשתו

ד)    מש"כ בגמ' שם: "הויין לי' בנים תלמידי חכמים", ולא שהוא עצמו יהי' תלמיד-חכם, עיין בס' בן יהוידע למס' שבת כאן שכתב, וז"ל: ונ"ל בס"ד טעם לזה, כי נר שבת כפול שתים, א' כנגד האיש וא' כנגד האשה[CLXXXVII], לכך זוכה לבנים ת"ח, שיוצאים ממנו ומאשתו, עכ"ל.

ועיין בלבוש וב"ח או"ח ר"ס תרע"א, דגם הגמ' ס"ל דהבעל יהי' ת"ח, אלא שהגמ' מוסיפה שאף אם בעלה לאו בר הכי הוא (ב"ח שם) או שהוא ת"ח בלאו הכי (לבוש שם), מ"מ זוכה לבנים תלמידי-חכמים. וכן מוכח מגמ' להלן שם, וברש"י שם ד"ה נפיק, דחתנו כבנו (נעתק להלן אות‏א)').

הרגיל בשרגי טובא – תרי גברי רברבי נפקי מיני'

ה)    וממשיך בגמ' שבת שם: רב הונא הוה רגיל דהוה חליף ותני (עובר תמיד, רש"י) אפתחא דרבי אבין נגרא (חרש עצים, רש"י), חזא דהוה רגיל בשרגי טובא[CLXXXVIII], אמר, תרי גברי רברבי נפקי מהכא, נפקי מינייהו רב אידי בר אבין ורב חייא בר אבין[CLXXXIX]. רב חסדא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפיתחא דבני נשא (אביו. ואיכא דאמרי חמיו, רש"י[CXC]) דרב שיזבי, חזא דהוה רגיל בשרגי טובא[CXCI], אמר, גברא רבא נפק מהכא, נפק מינייהו רב שיזבי (דחתנו כבנו[CXCII], רש"י).

ו)    וז"ל השל"ה (מס' שבת פ' תורה אור – דף קל"ט ע"א): סוד הדלקת נר שבת כתב בתולעת יעקב, וז"ל: ועל דרך האמת סוד סוכות שלום[CXCIII] הנשמות שהם נרות העולם ממנה באות ושורות על הראויים אליהם, וליל מלכות שבת מחלקם [אולי צ"ל: מחלקת] להם נשמה יתירה, והם נרותיה. ולסוד זה מוטל על רמז למלכות האשה להדליק נר שבת וזכות גדול היא לה, ותזכה לבנים קדושים מאירים בתורה וביראת השם, מרבים שלום בעולם, וגורמת לבעלה אורך ימים[CXCIV]. עכ"ל.

ב' פעמים נר עולה ת"ק שהוא מהלך עץ חיים, ולכן הרגיל בנר זוכה לבנים ת"ח, כי התורה עץ חיים היא למחזיקים בה

ז)    וז"ל ס' בן איש חי (הלכות שנה שניה, פ' נח לפני ס"א): אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ב"ר פט"ו, ו): עץ חיים מהלך ת"ק שנה. ולכן מדליקין נר כפול שהוא מספר ת"ק, להמשיך ולקבל שפע מעץ חיים. ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה הזהיר במצוה זו זוכה לבנים חכמים, כי התורה שתולה מעץ חיים והיא עץ חיים למחזיקים בה. עכ"ל.

במצות נרות ראוי להתחזק לקיים מצוה מן המובחר, כי יתן איש את כל הון ביתו באהבה לזכות את בניו לכתרה של תורה

ח)    וז"ל ס' פלא יועץ (אות נ' ערך נר): נר שבת ונר חנוכה ידוע מארז"ל שהזהיר בהן זוכה לבנים ת"ח . . ואם בכל המצוות ראוי לאדם להתחזק לקיים מצוה מן המובחר לעשות נ"ר [נחת רוח] ליוצרו, עאכ"ו במצות כאלו שבא בשכרו שכר טוב, כי יתן איש את כל הון ביתו באהבה לזכות את בניו לכתרה של תורה, עכ"ל.

אור הנר נק' טוב וכן התורה נק' טוב כי בה נגנז האור, ולכן ע"י נר שבת (שבו היתה הארת אור הגנוז) זוכה לבנים ת"ח

ט)    וז"ל ס' בני יששכר (מאמרי השבתות, מאמר ו', נר שבת בהג"ה): אור הנר קרוי בלשון טוב, כמה דאת אמר בהטיבו את הנרות, על כי באור יכונה בטוב וירא אלקים את האור כי טוב, והתורה נקראת טוב (אבות ו, ג) כי בה נגנז האור[CXCV]. על כן מצות נר שבת שבו היתה הארת אור הגנוז[CXCVI] הוא מסוגל לתורה. על כן אמרו בגמרא שעל ידי נר שבת זוכה לבנים תלמידי חכמים, עכ"ל.

רמז בפ' תצוה לדרשת חז"ל הרגיל בנר כו'

י)    וז"ל ס' בני יששכר (מאמרי חודש כסלו טבת, מאמר ב' אות ד' – ח"ב דף מ"ב סע"ג ואילך): כתב הרב הקדוש בעל הרוקח ז"ל [סימן רכ"ה], וז"ל: ואמר (שם בפ' אמור [כד, ב-ד]) להעלות נר (ואחר כך) יערוך את הנרות, ללמד לילה הראשונה [דחנוכה] נר אחד ואחר כך נרות[CXCVII], עכ"ל. אנן נמי נימא, שם נאמר כתית למאו"ר, בגימטריא זר"ע. הוא שאמרז"ל הרגיל בנ"ר הווין ליה בנים תלמידי חכמים. והנה כמה מהראשונים אסברו לה על נ"ר חנוכ"ה[CXCVIII], כיון שבכאן רמז נ"ר חנוכ"ה, וכמ"ש הרב הקדוש הנ"ל. עכ"ל.

סיפור נפלא בגודל מעלת הדלקת הנר

יא)    ובזוה"ק פ' תרומה (דף קס"ה סע"ב ואילך), הביאו בס' קב הישר (פ' מ"ה), כתב, וז"ל: רבי חייא ור' אבא[CXCIX] שרו בבי אושפיזייהו. קמו בפלגות ליליא לאשתדלא באורייתא. ברתיה דאושפיזא קמת ואנהירת לון שרגא, ולבתר קיימת אבתרייהו למשמע מילין דאורייתא כו'.

[ר"ח ור"א היו שוכנים במלון שלהם. קמו בחצות לילה לעסוק בתורה. בתו של בעל המלון קמה, והדליקה להם נר, ואח"כ עמדה מאחריהם לשמוע דברי תורה. פירוש ה"סולם" כאן].

אע"פ שהנשים אין זוכות בתורה, הרי בעליהם זוכים בתורה, ומאירים לנר ההוא שהנשים מתקנות במצוה זו

אשגח אבתריה, וחמא ברתיה דאושפיזא קיימת אבתרייהו, אמר, כי נר מצוה [ותורה אור, קב הישר שם]. מאי נר, דא נר דאיהי מצוה דנשין זכיין בי', ואיהי נר דשבת, דאף על גבי דנשין לא זכאן באורייתא[CC], הא גוברין זכיין באורייתא, ונהרין להאי שרגא דנשין מתתקנן בהאי מצוה. נשין בתיקונא דהאי נר, גוברין באורייתא, לאנהרא להאי נר, תיקונא דמצוה דנשין אתחייבו בהו.

[הביט[CCI] מאחריו, וראה בתו של בעל המלון עומדת מאחריהם. אמר, כי נר מצוה, מהו נר, זהו נר שהוא מצוה שהנשים זוכות בו, והיא נר של שבת. שאע"פ שהנשים אינן זוכות בתורה, הרי הגברים זוכים בתורה, ומאירים לנר ההוא שהנשים מתקנות במצוה הזו. הנשים בתיקון נר הזה, הגברים בתורה, להדליק ולהאיר הנר הזה, שהוא תיקון של מצוה שהנשים נתחייבו בו (פירוש ה"סולם" כאן)].

אשריהם הנשים שזוכין לבעלי תורה

[ובקב הישר שם: כי נר מצוה, ותורה אור: האשה היא מצווה על נר של שבת, ולא האיש. והטעם, כי האשה היא נגד השכינה. ותורה אור, פירוש: התורה שלמד בעלה, שהאיש מצווה על התורה ללמוד, נותן אור והארה גדולה כאותו המצוה של נר שבת שהאשה מדלקת. נמצא ששניהם מאירים באור תורה ואור שבת. (ומסיים שם) אשריהם הנשים שזוכין לבעלי תורה].

שמעת ההיא אתתא [האי בתולה, קב הישר כאן] ובכאת. אדהכי קם אבוה דאתתא, דהות תמן, ועאל בינייהו, וחמא ברתי' קיימת אבתרייהו ובכאת, שאיל לה אבוה. סחת לי' עובדא[CCII]. שארי אבוה דאתתא אוף איהו ובכה.

[שמעה אשה ההיא ובכתה. בינתיים קם אביה של האשה שהיתה שם ובא ביניהם, וראה בתו עומדת מאחריהם ובוכית. שאל אותה אבי' [למה ועל מה היא בכיא, קב הישר כאן], וסיפרה לו המעשה. התחיל אביה של האשה אף הוא ובכה. פירוש ה"סולם" כאן].

חתנו לא זכה בתורה וע"כ היו הוא ובתו בוכים תמיד

אמר לי' רבי יוסי[CCIII], דילמא חתנך, בעלה דברתיך, לא זכה באורייתא. אמר לי', ודאי הכי הוא, ועל דא ודאי בכינן אנא וברתי תדיר. ובגין דחמינא לי' יומא חד דדליג מאיגרא דא למשמע קדיש בהדי ציבורא, סליק ברעותא דילי, למיהב לי' ברתי, ותיכף דנפקו ציבורא מבי כנישתא, יהיבנא לי' ברתי, דאמינא, בדילוגא דא דאתא למשמע קדיש, גברא רבא ליהוי באורייתא, ואע"ג דאיהו רביא, ולא ידענא בי' מקדמת דנא. והשתא אפילו ברכת מזונא לא ידע, ולא יכולנא בהדי' למילעי בין חברייא דיוליף קריאת שמע או ברכת מזונא.

[אמר לו ר' יוסי, אולי חתנך בעל בתך לא זכה בתורה. אמר לו, ודאי כאן הוא, ועל זה ודאי אני ובתי בוכים תמיד. ומשום שראיתי אותו יום אחד שקפץ מן העלי' הזו לשמוע קדיש עם הציבור, עלה ברצוני לתת לו בתי, ומיד אחר שיצאו הציבור מבית הכנסת נתתי לו בתי. שאמרתי, בקפיצה זו שבא לשמוע קדיש, ניכר שיהי' אדם גדול בתורה. ואע"פ שהוא ילד ולא ידעתי בו מקודם לכן, [נתתי לו בתי[CCIV]]. ועתה אפילו [לברך] ברכת המזון אינו יודע. ואיני יכול ללמוד עמו בין החברים שילמוד קריאת שמע או ברכת המזון. פירוש ה"סולם" כאן].

אמר לי', אעבר לי' באחר, או דילמא ברא יוליד דלהוי גברא רבא.

[אמר לו ר' יוסי[CCV], העבר אותו באחר (בקב הישר כאן: ר"ל, שיראה שיתן גט וישיא בתו אחר כך לת"ח). (ובתוך דבריו חזר ואמר:) או אולי יוליד בן שיהי' גדול בתורה. פירוש ה"סולם" כאן].

רואה אני בילד הזה שיצא ממנו אור תורה לעולם

אדהכי קם איהו [החתן, קב הישר כאן] ודלג עלייהו ויתיב לקמייהו. אסתכל בי' רבי יוסי[CCVI], אמר, ודאי אנא חמינא בהאי רביא דנהורא דאורייתא יפוק לעלמא מיני', או ברא דיוקים מיני'.

[בינתיים קם הוא, [חתנו של בעל המלון], וקפץ אליהם, וישב לפניהם. הסתכל בו ר' יוסי, אמר, ודאי אני רואה בילד הזה שיצא ממנו אור תורה לעולם, או בן שיעמוד ממנו. פירוש ה"סולם" כאן].

חייך ההוא רביא ואמר, רבותי אימא קמייכו חד מלה. פתח ואמר (איוב לב, ו) צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם כו'. צעיר אני ואזעירנא גרמי לימים, לגבי בר נש דאית לי' יומין סגיאין כו', דימים ידברו כו'. ואתם ישישים, חמינא לכו ישישים, על כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם כו'. ועל דא, בגין דאנא רביא, שוינא ברעותי דלא למללא עד תרין ירחין, ועד יומא דא אשתלימו, והשתא דאתון הכא, אית למפתח באורייתא קמייכו.

[צחק ילד ההוא ואמר, רבותי, אומר לפניכם דבר אחד. פתח ואמר, צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם כו'. צעיר אני, דהיינו שמיעטתי את עצמי, לימים, לפני אדם שיש לו ימים רבים כו', משום שאמרתי ימים ידברו כו'. ואתם ישישים, ראיתי אתכם ישישים, על כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם כו'. ועל כן בשביל שאני ילד, שמתי ברצוני שלא לדבר עד ב' חדשים, ועד היום הזה נשלמו. ועתה שאתם כאן, יש לפתוח בדברי תורה לפניכם].

[קב הישר כאן: והתחיל לדרוש זה הפסוק כי נר מצוה ותורה אור, וגילה להם כמה סודות בתורה על פי הסוד. ואח"כ פתח ואמר]:

(שם דף קס"ח ע"א) והשתא רבותי, אנא מבבל, וברא דרב ספרא אנא, ולא זכינא לאשתמודעא לאבא, ואטרידנא הכא, ודחילנא [עד הכי למימר מילין דאורייתא, קב הישר כאן], דהא יתבי ארעא דא אינון ארייוון באורייתא, ושוינא עלי, דלא אימא מילי דאורייתא קמי ב"נ עד תרין ירחין, ויומא דא אשתלימו. זכאה חולקי דאתערעתון הכא.

[ועתה רבותי, אני מבבל, ובנו של רב ספרא אני, ולא זכיתי להכיר את אבי, ונגרשתי לכאן, ויראתי, מפני שיושבי ארץ הזו הם אריות בתורה, ושמתי עלי, שלא לומר דברי תורה לפני איש עד שני חדשים. וביום הזה נשלמו. אשרי חלקי שפגשתיכם כאן. פירוש ה"סולם" כאן].

ארים רבי יוסי קלי' ובכי, וקמו כולהו ונשקוהו ברישי'. אמר רבי יוסי, זכאה חולקנא דזכינא בהאי ארחא, למשמע מילי דעתיק יומין מפומך, מה דלא זכינן למשמע עד השתא.

[נשא ר' יוסי קולו ובכה, וקמו כולם ונשקוהו בראשו. אמר ר' יוסי, אשרי חלקי שזכיתי בדרך הזה לשמוע דברי עתיק יומין מפיך, מה שלא זכיתי לשמוע עד עתה. פירוש ה"סולם" כאן[CCVII]].

יתיבו כולהו, אמר לון, רבותי, מדחמינא צערא דהאי חמי וברתי', דדחקי ומצטערי בנפשייהו דלא ידענא ברכת מזונא, אמינא לון, דעד דאנדע ברכת מזונא לא אתחבר באנתתי כארח כל בני עלמא. ואע"ג דיכילנא לשמשא בה בלא חובה, לא בעינא למעבר על דעתייהו, הואיל ולא הוינא יכל למימר מידי עד תרין ירחין.

[ישבו כולם, אמר להם [החתן[CCVIII]], רבותי, משראיתי הצער של חותני ובתו [אשתי], שנדחקו ונצטערו בעצמם על שאיני יודע ברכת המזון [וקריאת שמע], אמרתי להם, עד שאדע ברכת המזון[CCIX] לא אתחבר באשתי כדרך כל בני העולם. ואע"פ שיכולתי לשמש בה בלי חטא, לא רציתי לעבור על דעתם, משום שלא יכולתי לומר משהו עד שני חדשים. פירוש ה"סולם" כאן].

חדו רבי יוסי ורבי חייא[CCX] וחמוי וברתי', ובכו מסגיאו חדוה. אמר רבי יוסי, במטו מינך, כיון דשריאת, אנהיר לן יממא, זכאה חולקנא בארח דא כו'.

[שמחו ר' יוסי ור' חייא וחותנו ובתו, ובכו מרוב שמחה. אמר ר' יוסי, בבקשה ממך, כיון שהתחלת, תאיר לנו את היום, אשרי חלקנו בדרך הזה. פירוש ה"סולם" כאן].

(שם דף קס"ט ע"א) קמו כולהו ונשקוהו. א"ר יוסי, ודאי הילולא איהו יומא דא, ולא ניפוק מהכא עדי דיתעביד הילולא בכל אנשי מתא. דא הוא הילולא דקוב"ה אתרעי בי'. נטלו לה לאינתתי' ובריכו לה בכמה ברכאן. עבדו דאבוה יתקן ביתא אחרא לחדוה[CCXI]. כנישו כל אנשי מתא לההיא חדותא, וקראו לה כלה, וחדו עמהון כל ההוא יומא, ואיהו חדי עמהון במלי דאורייתא כו'.

[קמו כולם ונשקוהו. אמר ר' יוסי, ודאי יום משתה הוא יום הזה, ולא נצא מכאן עד שיהי' נעשה המשתה לכל אנשי העיר. זהו משתה שהקב"ה רוצה בו. לקחו את אשתו וברכו אותה בכמה ברכות. עשו, שאביה יתקן בית אחר בשביל השמחה. אספו כל אנשי העיר לשמחה ההיא, וקראו [את אשתו] כלה, ושמחו עמהם כל אותו היום, והוא שמח עמהם בדברי תורה [ועל סעודות הנישואין פתח החתן על פתורא ובאר ענין שבע ברכות, סודות נפלאים וחידושים הרבה, קב הישר כאן, כדלהלן בזהר]. פירוש ה"סולם" כאן].

(שם דף קס"ט ע"ב) חדו כולהו כל ההוא יומא במילין דאורייתא, וכל בני מתא עבדו לי' רישא עלייהו. ליומא אחרא קמו רבי יוסי ורבי חייא וברכו לון, ואזלו לארחייהו.

[שמחו כולם כל יום ההוא בדברי תורה, וכל בני העיר שמו אותו, [את הילד], ראש עליהם [להיות להם רב ומורה צדק. קב הישר כאן]. ביום השני, קמו ר' יוסי ור' חייא וברכו אותם והלכו לדרכם. פירוש ה"סולם" כאן].

כד מטו לגבי' דר"ש, זקף עינוי וחמא לון. אמר לון, מסתכל הוינא בכו יומא דא, וחמינא לכו תרין יומין וחד ליליא דהויתון לגבי משכנא דההוא נער מטטרון[CCXII], וההוא נער הוה אוליף לכו רזין עילאין בחדוה דאורייתא. זכאה חולקכון בני.

[כשהגיעו לפני ר' שמעון, נשא עיניו וראה אותם. אמר להם, מסתכל הייתי בכם ביום הזה, וראיתי אתכם שני ימים ולילה אחד שהייתם במשכן של נער מטטרון, ונער ההוא לימד אתכם סודות עליונים בשמחת התורה. אשרי חלקכם בני. (פירוש, הילד הזה הי' לו מדרגת מטטרון שנק' נער, וע"כ ביתו הי' משכן מטטרון). פירוש ה"סולם" כאן].

סדרו מילין כולהו קמי', וסחו לי' עובדא, אמר לון, זכאין אתון, וזכאה חולקי, דהא אדכרנא יומא חד דהוה אזיל עמי בארחא רב ספרא אבוי, ובריכית לי' כד אתפרש מיני, דיהא לי' בר אריא באורייתא, ולא בריכית לי' דאיהו יזכי בי'. זכאה חולקכון בני, עלייכו כתיב וכל בניך לימודי ה'.

[סדרו לפניו כל הדברים, וסיפרו לו המעשה. אמר להם, אשריכם ואשרי חלקי, כי אני זוכר שיום אחד הלך עמי בדרך רב ספרא אביו [של החתן, קב הישר כאן], וכשנפרד ממני ברכתי אותו שיהי' לו בן שיהי' ארי' בתורה. ולא ברכתי אותו, שהוא יזכה לראות כן[CCXIII] [וע"כ נפטר, ולא הכיר אותו]. אשרי חלקכם בני, עליכם כתוב וכל בניך לימודי ה'. פירוש ה"סולם" כאן].

ע"כ סיפור הזוהר הק', עם הוספות מס' קב הישר ועם תירגום ופירוש ה"סולם". ועיין ג"כ זהר חדש רות (דף פ"ו ע"ג ואילך): רבי בון ור' יוסי בר' חנינא הוו אזלין באורחא כו', עיי"ש כל הענין.

יב)    וכל השתלשלות הסיפור הזה, אשר בתו של האכסנאי תזכה שיתגלה לה אשר בעלה הוא איש מורם מעם וכו' – כל זה זכתה האשה על ידי זה שהאירה להחכמים הקדושים ב"נר מצוה", בהדלקת הנר שעי"ז יכלו לעסוק באורייתא, ועי"ז זכתה להמשך הכתוב – "ותורה אור".

האיש יעסוק בתורה לאור נר של שבת, כי נשים בעוה"ב זוכים ע"י בעליהם ובניהם

יג)    ובס' מעבר יבק (שפתי צדיקים פט"ו) כתב, וז"ל: ובפרשת תרומה דף קס"ו [ע"א] זירז לצורך תיקון גבוה שהאיש יעסוק בתורה לאור נר של שבת, כי נשי בההוא עלמא זכיין בבנייהו ובבעלייהו. וכבר נשאל מר' אליעזר לרשב"י[CCXIV] נשי בההוא עלמא מה אינון, והעלה אותן הרבה.

כל זכות האשה בנרות שבת הוא אם בעלה ובניה לומדים אצל הנרות

יד)    ועל יסוד דברי הזוה"ק פ' תרומה הנ"ל, כתב ג"כ בס' דעת תורה (סימן רס"ג ס"א), שכל זכות האשה בנרות הוא, אם בעלה ובניה לומדים אצל הנרות, ע"ש. וכ"כ ג"כ בשו"ת מור ואהלות סימן ז'[CCXV].

II.ע"י הדלקת נרות שבת האשה מרבה שלום בעולם, ונותנת לבעלה אריכות ימים:

ע"י נרות שבת זוכה לבנים קדושים שיהיו נרו של עולם בתורה וביראה, ונותנת לבעלה אריכות ימים

א)    ז"ל זוה"ק פ' בראשית (דף מ"ח ע"ב[CCXVI]): ואתתא בעיא בחדוה דלבא ורעותא לאדלקא בוצינא דשבת, דהא יקרא עילאה היא לה, וזכו רב לגרמה, למזכי לבנין קדישין דיהון בוצינא דעלמא באורייתא ובדחלתא, ויסגון שלמא בארעא[CCXVII], ויהיבת לבעלה[CCXVIII] אורכא דחיין. בגין כך בעיא לאזדהרא בה. עכ"ל.

[וצריכה האשה [מטעם הנזכר] בלב שמח ובכוונה להדליק נר של שבת, שהרי כבוד עליון הוא לה וזכות גדול לעצמה, לזכות [ע"י הדלקת הנרות] לבנים קדושים שיהיו נרו של העולם בתורה וביראה, וירבו שלום בעולם, ונותנת לבעלה חיים ארוכים. ומשום זה צריכה להזהר בהדלקת הנרות, [שתהי' בכוונה גדולה]. פירוש ה"סולם" כאן].

ראוי להדליק הנרות בשמחה עצומה

ב)    ובס' יסוד ושורש העבודה (שער השמיני, שער העליון) העתיק את דברי הזהר הנ"ל, ולפנ"ז כתב, וז"ל: לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם, הני נשי במה זכיין, בהדלקה עושה מצוה עוצם גודל השכר של הדלקת נר שבת, והוא מבואר בזוה"ק כו'. (ומסיים) צאינה וראינה בנות ציון איך ראוי להדליק הנרות בשמחה עצומה.

מה שיהיו הבנים בוצינא דעלמא באורייתא ובדחלתא הוא כמו וכל בניך לימודי ה', ומה שיסגון שלמא בארעא הוא כמו ורב שלום בניך – ת"ח מרבים שלום בעולם

ג)    את דברי הזהר הנ"ל מבאר בס' לקוטי לוי יצחק[CCXIX] – הערות לספר הזהר (ח"א ע' י"ג ואילך), וז"ל: באורייתא תפארת, ובדחלתא יראה, מלכות, ויסגון שלמא הוא יסוד הנק' שלום המחבר ת"ת ומל', כי הבנים תלמידי חכמים הם המרבים שלום בעולם דמל', והוא ע"י הדלקת נר שבת שהוא שלום בית, כמארז"ל[CCXX] ע"פ ותזנח משלום נפשי. והיינו מה שיהיו בוציא באורייתא ובדחלתא הוא כמו וכל בניך לימודי ה', ומה שיסגון שלמא בארעא הוא כמו ורב שלום בניך, ת"ח מרבים שלום בעולם…

ע"י נהורא חיוורא יהיו הבנים בוצינא באורייתא; ע"י נהורא אוכמא יהיו בוצינא בדחלתא, יראה; וע"י נהורא סתימאה יהי' לבעלה אריכות ימים

וממשיך שם, וז"ל: והנה יש ג' בחי' אור, א' נהורא אוכמא, מל'; ב' הנהורא חיוורא שעליו ז"א, ת"ת; ג' הנהורא סתימאה שעליו בינה, הכוללת חכ' וכתר . . ע"י הנהורא חיוורא נעשו בני' בוצינא בתורה שמז"א, וע"י הנהורא אוכמא נעשו בוצינא בדחלתא, יראה, מל' (ויסגון שלמה הוא מהתחברות הב' נהורין הללו יחדו, כמובן). ויהיבת לבעלה, ז"א, אורכא דחיין הוא מהנהורא סתימאה, בינה, שהיא בחי' כתר לגבי ז"א . . ואריכת ימים הוא מכתר . . מהנהורא חיוורא יהיו הבנים בוצינא באורייתא, שתורה הוא בז"א . . ומהנהורא אוכמא, מל', יהיו הבנים בוצינא בדחלתא, מל' . . ומהנהורא סתימא, א"א, יהי' לבעלה, ז"א, אורכא דחיין מכתר, א"א, עכ"ל.

ענינו של שבת הוא עונג ושמחה, ולכן צ"ל הדלקת הנרות "בחדוה" וב"רעותא" – בשמחה וברצון (תענוג)

ד)    ומבאר בזה בס' "תורת מנחם – תפארת לוי יצחק"[CCXXI] (ח"א ע' ל"ה ואילך), וז"ל: בביאור הטעם שהדלקת נר שבת צ"ל "בחדוא דלבא ורעותא" – יש לומר: ענינו של שבת הוא – עונג, "וקראת לשבת עונג" (ישעי' נח, יג), וגם שמחה, "וביום שמחתכם אלו השבתות" (בהעלותך יו"ד, יו"ד ובספרי שם). ולכן, גם פעולתן של נשי ישראל בכניסת השבת ע"י הדלקת נרות שבת, צ"ל מתוך שמחה ותענוג, "בחדוא דלבא", שמחת הלב, "ורעותא", רצון, ועד לפנימיות הרצון, תענוג.

וממשיך שם, וז"ל: אאמו"ר מבאר שבהדלקת נרות שבת יש כל ג' הבחי' דאור. . וממשיך לבאר, שג' הבחי' דאור (אוכמא חיוורא וסתימאה) כוללים כל הספירות – ממלכות (נהורא אוכמא) עד כתר (נהורא סתימאה, בינה, שכוללת גם חכמה וכתר).

כדי להמשיך ג' הבחי' דאור הכוללים כל הספירות, צ"ל הפעולה דהדלקת נר שבת חדורה בכל כחות האדם, כל פרטי הספירות כפי שהם באדם

ועפ"ז יש לומר, שכדי להמשיך ג' הבחי' דאור הכוללים כל הספירות, צריכה להיות הפעולה דהדלקת נר שבת (שעל ידה ממשיכים ג' הבחי' דאור) חדורה בכל כחות האדם, כל פרטי הספירות כפי שהם באדם. ולכן "אתתא בעיא בחדוה דלבא וברעותא לאדלקא בוצינא דשבת": "ברעותא" – רצון (כחות מקיפים), בחי' הכתר, כנגד "נהורא סתימאה, "בחדוה דלבא" – מדות (כחות פנימיים), בחי' ז"א, כנגד "נהורא חיוורא", ו"לאדלקא" – מעשה ההדלקה, בחי' מלכות כנגד "נהורא אוכמא".

המשכת הברכה שעי הדלקת נר שבת היא בג' הענינים דבני חיי ומזונא רויחא

וממשיך שם, וז"ל: ויש להוסיף, שגם המשכת הברכה שע"י נר שבת היא בנוגע לכל צרכי האדם (כשם שהפעולה דהדלקת נר שבת חדורה בכל כחות האדם), הנכללים בג' הענינים דבני חיי ומזונא רויחא, ובכולם רויחא: "למזכי לבנין קדישין דיהון בוצינא דעלמא כו'" – הברכה ד"בני" בתכלית השלימות; "ויהיבת לבעלא אורכא דחיין" – הברכה ד"חיי", ובאופן של שלימות, אריכות ימים, לבעלה, וגם לעצמה[CCXXII], לבנים ובני בנים; "ויסגון שלמא בארעא" – החל מ"שלום בית" (ענינו של נר שבת) שתלוי (גם) בשלימות דמזונא, כמובן מדברי הגמ' (ב"מ דף נ"ט ע"א) "כמשלם שערי מכדי נקיש ואתי תגרא בביתא", ומכיון ש"יסגון שלמא בארעא", כולל גם שה"שלום בית" הוא באופן ד"יסגון", מובן, שנכלל בזה גם הברכה ד"מזונא רויחא", עכ"ל.

*

ועיין ג"כ בארוכה לעיל פ"ב סעיף ב' (בטעם הדלקת נרות שבת משום שלום בית, שלא יכשל בעץ או באבן).

III.ברוך אתה בעיר:

ברוך אתה בעיר – בשכר המצוות שאתה עושה בעיר: חלה וציצית וסוכה והדלקת נר שבת

א)    וז"ל המדרש רבה פ' תבוא (פ"ז, ה): ברוך אתה בעיר (תבוא כח, ג), אמר רבי יצחק, בעיר, בשכר המצוות שאתה עושה בעיר, חלה וציצית וסוכה ונר שבת. עכ"ל[CCXXIII].

ב)    ועד"ז הוא בילקוט שמעוני עה"פ (רמז תתקל"ח), וז"ל: ברוך אתה בעיר, בזכות מצות שאתה עושה בעיר, [חלה] וציצית וסוכה ולולב [ו]הדלקת נר שבת, עכ"ל.

IV.אם שמרתם נרות של שבת, אני מראה לכם נרות של ציון:

בזכות נרות שבת אני מאיר לכם בכבודי. – עתידין
האומות להיות מהלכין לאורכם. – כמה חביבה היא מצות הנרות

א)    ז"ל הילקוט שמעוני (ריש פ' בהעלותך): נרות של בשר ודם של חרס או של נחושת, הכל לפי כבודו של אדם, וכבוד השבת – נרותיה הן כבודה[CCXXIV]. אם שמרתם נרות של שבת אני מראה לכם נרות של ציון, שנאמר (צפני' א, יב) והי' בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות. ואיני מצריך לכם לראות באורה של חמה, אלא בכבודי אני מאיר לכם, שנאמר (ישעי' ס, יט) לא יהי' לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך והי' לך ה' לאור עולם. האומות עתידין להיות מהלכין לאורכם, שנאמר (ישעי' שם, ג) והלכו גוים לאורך. ואי זה אור הקב"ה מאיר לישראל, באור הצדקה, שנאמר (מלאכי ג, כ) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה. וכל כך למה, בזכות הנרות שהן מדליקין בשבת.

תדע לך כמה חביבה היא מצות הנרות לפני הקב"ה, שאע"פ שאין הקב"ה צריך לאורה[CCXXV], הוא מצוה למשה שיזהיר לאהרן, הה"ד (ר"פ בהעלותך) דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות. עכ"ל.

ב)    ובמדרש תנחומא באבער (ר"פ נח): אמר הקב"ה, אם הייתם זהירים בנר שבת אף אני מאיר לכם, שנאמר והי' לך ה' לאור עולם.

השבת רומז לאלף השביעי, שאז יהי' אור הלבנה כאור החמה, ולכן מדליקין נרות בליל שבת

ג)    ז"ל השל"ה (מס' שבת דף קל"ט ע"א): לשון החייט [מערכת השמים] שער השביעיות[CCXXVI]: אמרו כי מצוה להדליק נר בליל שבת . . מפני שהשבת רומז לאלף השביעי, שאז הלבנה יהי' לה אור כאור החמה, מפני זה נצטוינו להדליק נר בליל שבת . . וראיתי מדקדקים מדליקין על פי הסוד שבעה נרות[CCXXVII], ונכון הוא, כי אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, עכ"ל.

ע"י מצות נרות שבת (שהוא דוגמת המנורה וז' נרותי), עי"ז נרות בית המקדש קיימים לעולם

ד)    וכתב ע"ז כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאַוויטש (באור התורה פ' בהעלותך ע' שכ"ה), וז"ל: והנה כשיהי' אור הלבנה כאור החמה הרי ואור החמה יהי' שבעתים כאור שבעת הימים, א"כ הרי י"ל לכן במנורה היו ז' נרות כדי שימשיכו ההארה מבחי' אור זה"י [ז' הימים]. ובזה א"ש אל מול פני כו', דבחי המול פני המנורה הו"ע אור שבעת הימים. וזהו"ע שהנרות קיימים לעולם[CCXXVIII], היינו ע"י מצות שבת שהוא דוגמת המנורה וז' נרותי' כנ"ל. עכ"ל.

בשכר שישראל זהירים בנר שבת ילכו לאורו של הקב"ה

ה)    וז"ל שלטי הגבורים למרדכי מס' שבת פ' במה מדליקין סימן רס"ה (אות ה'): בשכר שישראל זהירים בנר [מצוה, שבת ויו"ט וחנוכה[CCXXIX]] ילכו לאורו של הקב"ה, שנאמר והי' ה' לך לאור עולם כו', עכ"ל.

קומי אורי – ע"י כי בא לפני זכות אורך שאתה מאיר לפני בנר מצוה. – ע"י נר מצוה נזכה לאור הגנוז מן ששת ימי בראשית

ו)    וכתב על זה בס' בני יששכר (מאמרי השבתות, מאמר ו', נר שבת ס"א[CCXXX]), וז"ל: ולכאורה יקשה, אמת הבשורה הזאת מבוארת היא במקרא, אבל זו מנין לומר שהוא בשכר הנר מצוה. נראה לי, דהנה הפרשה מתחלת (ישעי' ס, א) קומי אורי כי בא אורך, רצ"ל כי בא לפני זכות אורך שאתה מאיר לפני בנר מצוה. וכן אחר כך בפסוק והלכו גוים לאורך, הנה כשמסיים אחר כך לא יהי' לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך והי' לך ד' לאור עולם, היינו שנזכה לאור עולם אור הגנוז מן ששת ימי בראשית אשר יכולין להביט בו מסוף העולם ועד סופו[CCXXXI].

בזכות הנרות יבוא בן ישי

ז)    ז"ל ס' דבק מאח (בהסכמת הר"ח פלאג'י), מערכת נ' סי"ח (ערך נרות): עיני ראתה בס' ליקוטי הרמ"ע, והו"ד [והובאו דבריו בספרו של] הרב זכר דוד להרב דוד זכות, שרמז שע"י הדלקת נרות שבת ויו"ט [ו]חנוכה ויוה"כ, זוכה למעלה גדולה, כאשר יעיין הקורא בדברי קדשו באורך. ורמז הרב שם פ"ז: ערכתי נר למשיח"י ר"ת לרבים מילה שבתות יו"ט חנוכה יוה"כ. ואפ"ל כי ע"י זכות זה יבוא בן ישי. וז"א [וזהו אומרו] אימתי אצמיח קרן לדוד בזמן שערכת"י נ"ר למשיח"י כדבר האמור, ודו"ק. עכ"ל.

נרות הן תרין משיחין. – נרות גי' זהו משיח בן דוד ובן יוסף

ח)    ויש להעיר על זה מס' קהלת יעקב ערך נר (ח"ג דף י"ג ע"ג), וז"ל: נרות הן תרין משיחין דאקרין נר, כד"א (תהלים קלב, יז) ערכתי נר למשיחי[CCXXXII]. ועפמ"ש באות הקדום דנרות הן נצח והוד יציבא מילתא, דנו"ה הן בחי' תרין משיחין כמ"ש בערכם[CCXXXIII]. עכ"ל.

ולהלן שם: נרו"ת גימטריא זה"ו משי"ח ב"ן דו"ד וב"ן יוס"ף. עכ"ל.

*

יכוין האדם בעשיית המצוות מאהבה, והקב"ה משלם לו שכרו

ט)    לסיום כדאי להעתיק כאן מ"ש בס' ראשית חכמת (פרק המצוות אות כ"ו), וז"ל: גרסינן בעבודה זרה (דף י"ט ע"א) בפסוק (תהלים קיב, א) אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד, אמר רבי אלעזר, במצותיו ולא בשכר מצותיו. והיינו דתנן (אבות פ"א מ"ג) אל תהיו כעבדים המשמשין וכו'. השכר בא מאליו והקב"ה אינו מקפח שכר כל ברי' (עיין נזיר דף כ"ג ע"ב). ואפילו הכי יכוין האדם בעשיית המצוות מהאבה, והקב"ה משלום לו שכרו, כדגרסינן בשבת אמר רבא[CCXXXIV] הרגיל בנר הויין לו בנים תלמידי חכמים כו', עכ"ל.

 

 

 

 

– פרק ח' –

במה מדליקין – הפתילות והשמנים

אין כוונתנו בפרק זה להאריך (בהעתקת דברי הש"ס וכו') בפרטי דיני הפתילות והשמנים המותרים והאסורים להדליק בהם נרות שבת, כיון שבדורותינו אין כל אחד מתקן לעצמו את הפתילות והשמנים שלו, כ"א קונה נרות (או פתילות ושמנים) המוכנים וכשרים לכתחילה לשבת[CCXXXV].

ולכן נסתפק כאן רק בהעתקת חלק מדברי הרב בשו"ע שלו (סימן רס"ד) אודות הדינים הכלליים של הפתילה והשמן (המיוסדים על דברי הש"ס ומפרשיו, ראשונים ואחרונים, כמצויין במראי-מקומות וציונים שעל גליון השו"ע שלו), מלבד בענין ההדלקה בשמן זית, שהיא מצוה מן המובחר, שבזה נאריך קצת (בהעתקת הלשון וכו'), כדלהלן סעיף ב'.

I. פתילות מדברים שאין האור נאחז בהם; שמנים שאינם נמשכים אחר הפתילה:

אסור לעשות פתילה לנרות של שבת מדבר שהאור אינו נאחז בו

א)    ז"ל שו"ע הרב (סימן רס"ד סעיף א'): אסור לעשות פתילה לנרות של שבת מדבר שהאור אינו נאחז בו ונכנס בתוכו אלא נסרך סביביו והשלהבת קופצת . . דכיון שאינן דולקים יפה, חוששי' שמה יטה הנר כדי שיתקרב מאוד השמן שבתוכו אל הפתילה וידלק יפה, ונמצא מבעיר בשבת, עכ"ל.

אם הדליק בדברים האסורים, אסור להשתמש לאורן

ב)    וז"ל הרב שם (סעיף ב'): ואם הדליק בדברים האסורים, אסור להשתמש לאורן שום תשמיש בעולם, אפי' תשמיש שא"צ עיון כלל, שא"צ להתקרב אצל הנר בשבילו, דכיון שאינן מאירים יפה חוששים שמא יטה הנר אע"פ שמשתמש מרחוק. ואין חילוק בזה בין נרות שעל השולחן לשאר הנרות שבבית או שבשאר כל החדרים, שכולן צריך להיות מדברים המותרים[CCXXXVI], עכ"ל.

אסור להדליק נר לשבת משמנים שאינם נמשכים אחר הפתילה

ג)    ז"ל שו"ע הרב (סימן רס"ד ס"ו): אסור להדליק נר לשבת, בין נר שעל השולחן בין כל נר שבבית או שבשאר חדרים, משמנים שאינם נמשכים אחר הפתילה . . דכיון שאינן דולקים יפה חוששים שמא יטה הנר, עכ"ל.

אם הדליק בשמנים האסורים, אסור להשתמש לאורן

ד)    וז"ל הרב שם (ס"י): אם עבר והדליק בשמנים שאסור להדליק בהם, דינו כהדליק בפתילות שאין מדליקין בהם, כמו שנתבאר למעלה[CCXXXVII], עכ"ל.

II.מצוה מן המובחר להדר אחר שמן זית:

ר"ט אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד

א)    ז"ל המשנה במס' שבת (דף כ"ד ע"ב): ר' טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד, עכ"ל.

אין הלכה כר"ט, אלא כחכמים שמתירין להדליק בכל השמנים, ואין לך אלא מה שאמרו חכמים אין מדליקין

ב)    וז"ל הגמ' שם (דף כ"ו ע"א): עמד רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר, מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין, ומה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים, ומה יעשו אנשי אלכסנדריא שאין להם אלא שמן צנונות, ומה יעשו אנשי קפוטקיא שאין להם לא כך ולא כך אלא נפט. אלא אין לך אלא מה שאמרו חכמים אין מדליקין כו', עכ"ל.

ר"ט יחידאה הוא לגבי חכמים

ג)    וברבינו חננאל כאן כתב, וז"ל: אין לך אלא השמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן, וכן הלכה, עכ"ל. ובב"י סימן רס"ד (ד"ה אין מדליקין) כתב, וז"ל: וה"ל ר"ט יחידאה לגבייהו . . הלכתא כחכמים שמתירין להדליק בכל השמנים, עכ"ל.

חבב הקב"ה שמן זית יותר מכל השמנים בנר ובהדלקה

ד)    וז"ל מדרש תנחומא (פ' בהעלותך אות א'): עמד ר' יהודה על רגליו ואמר ליה לרבי טרפון, מה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים, מה יעשו אנשי אלכסנדריא שאין להם אלא שמן צנונות, ומה יעשו אנשי קפוטקיא שאין להם לא זה ולא זה. אמר ליה רבי טרפון, הרי מצינו שחבב הקב"ה שמן זית יותר מכל השמנים בנר ובהדלקה, שהרי שנה פרשת הדלקת הנר ושילש בכמה מקומות. ומרוב חיבתו בחר שמן זית זך כתית למאור, למאור ולא למנחות . . ואנו מוצאין בהרבה מקומות צוה הקב"ה על הנרות להדליקן מן שמן זית זך, שנאמר ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית (תצוה כז, כ), צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור וגו' על המנורה הטהורה (אמור כד, ב-ד), ואף כאן כתיב בהעלותך את הנרות (פירוש, מן המעולה שבשמנים תדליק את הנרות, עץ יוסף כאן), עכ"ל.

כל השמנים כולן יפין לנר, ושמן זית מן המובחר

ה)    ז"ל הש"ס שבת (דף כ"ג ע"א): א"ר יהושע בן לוי, כל השמנים כולן יפין לנר, ושמן זית מן המובחר. אמר אביי, מריש הוה מהדר מר אמשחא דשומשמי [שמן שומשמין], אמר, האי משך נהורי טפי (אינו ממהר לכלות כשמן זית רש"י), כיון דשמע לה להא דרבי יהושע בן לוי מהדר אמשחא דזיתא [שמן זית], אמר, האי צליל נהוריה טפי (צלול ומאיר, רש"י), עכ"ל.

לנר שבת פשיטא דשמן זית מצוה מן המובחר, לפי שנמשך אחר הפתילה יותר מכל השמנים

ו)    וז"ל התוס' שם (ד"ה מריש): נראה דאנר חנוכה קאי, ומשום טעמא דמסיק דנפיש נהוריה טפי, אבל לנר שבת פשיטא דשמן זית מצוה מן המובחר, לפי שנמשך אחר הפתילה טפי מכולהו, כדמוכח במתניתין דכולהו מודי ביה דמדליקין, עכ"ל.

ז)    וכן כתב הב"י סימן רס"ד (ד"ה אין מדליקין), וז"ל: ודע דאף על גב דפסקינן הלכתא כחכמים שמתירין להדליק בכל השמנים, כתבו התוס' שם אהא דאמר אביי מריש הוה מהדר מר אמשחא דשומשמי וכו', דלנר שבת פשיטא דשמן זית מן המבוחר, לפי שנמשך אחר הפתילה טפי מכולהו, כדמוכח במתני', וכולהו מודו בי' דמדליקין, עכ"ל.

שמן זית מצוה מן המובחר לנר שבת

ח)    וז"ל השו"ע (סימן רס"ד ס"ו): שאר כל השמנים, חוץ מאלו[CCXXXVIII], מדליקין בהם. ומכל מקום שמן זית מצוה מן המובחר[CCXXXIX], עכ"ל.

לכתחילה מצוה מן המובחר להדר אחר שמן זית

ט)    וז"ל שו"ע הרב (סימן רס"ד סי"ב): אע"פ שכל השמנים, חוץ מאלו שֶמָנו חכמים, כשרים להדליק בהם, לכתחילה מצוה מן המובחר להדר אחר שמן זית[CCXL] כמו לנר חנוכה, עכ"ל[CCXLI].

אריכות ימים בזכות הדלקת נרות שבת בשמן זית

י)    ז"ל ספר חסידים (סימן ער"ב): מעשה באחד שהאריך ימיו, ולא מצאו לו שום זכות אלא שלא הי' מדליק בחֵלֶב בערב שבת אלא בשמן זית, עכ"ל.

יא)     והביאו ג"כ בס' עולת שבת לשו"ע כאן (סימן רס"ד ס"ק ד', ד"ה ומכל מקום שמן זית מצוה מן המובחר וכו'), וז"ל: כתב בספר חסידי', מעשה באחד שהאריך ימים הרבה, ולא מצאו לו שום זכות רק שהדליק בשבת בשמן זית, ע"ש סי' רע"ב, עכ"ל.

[ובבאר היטב (סימן רס"ד ס"ג) הביאו לס' חסידים הנ"ל בתור הוכחה לזה שיש להזהר להדליק בשמן (ולא בשאר דברים[CCXLII]), אבל לאו דוקא בשמן זית. וז"ל הבאה"ט שם: אבל יש ליזהר להדליק בשמן דוקא, כדאי' בספר חסידים שהאריך ימים בשביל זה, עכ"ל].

טוב שיהיו נרות של שמן זית, ולא של שעוה

יב)    וז"ל סידור האריז"ל להר"ש מראשקוב (ח"ב דף מ"ט ע"ב): טוב שיהי' ב' נרות של שמן זית, ולא שעוה, והם סוד נ"ה [נצח והוד], אבא הנק' שמן תוך נ"ה אמא הנק' זית המקבל אותן, עכ"ל.

ע"י ההדלקה בשמן זית זוכים לבנים המאירים בתורה שנמשלה לשמן זית, ונוחים זל"ז בהלכה כשמן זית

יג)    וז"ל החיד"א בס' מחזיק ברכה לשו"ע סימן רס"ד (ס"ק ב' – דף נ"ה סע"א): ובמקום שמצוי שמן זית צריך ליזהר בו, דהרגיל בנר הויין לו בנין רבנן[CCXLIII], ולכן צריך ליזהר בנר לעשותו בשלם שב[ש]מנים כדי לזכות לבנים המאירים בתורה שנמשלה לשמן זית. ועל דרך שכתב הטור לעיל סי' רס"ג[CCXLIV]: ויהא זהיר לעשות נר יפה, דאמר רב הונא הרגיל בנר שבת, להשתדל לעשותו יפה, הויין ליה בנים ת"ח. ופירש הרב ב"ח, דהדלקת הנר חובה, וא"כ על כרחך הוא דזוכה לבנין רבנן היינו אם עושה יותר מחיובו, לעשות נר יפה, ע"ש. ומטעם זה צריך להזהר בשמן זית לזכות לבנים מאירים בתורה שנוחים בהלכה כשמן זית, כמ"ש פ' זה בורר [סנהדרין דף כ"ד ע"א] שת"ח שבא"י נמשלו לשמן זית שנוחים זה לזה בהלכה, עכ"ל.

"הרגיל בנר הויין לי' בנים ת"ח" הוא ע"י ההדלקה בשמן זית

יד)    וז"ל ס' פלא יועץ (אות נ' ערך נר): נר שבת ונר חנוכה ידוע מארז"ל שהזהיר בהן זוכה לבנים ת"ח. וענין הזהירות הוא . . שידליק בשמן זית זך כו', עכ"ל[CCXLV].

טו)    ועיין פרמ"ג (א"א) סימן רס"ג ס"ק א', וז"ל: ע' ב"ח: הרגיל בנר יפה כו' . . כי נר מצו"ה . . יע"ש (ואפשר ז"ש שם ודרך חיים תוכחת מוסר, כלומר כמו בנר שבת חובה אם עושה מצוה מהודר משמן זית זוכה לאור התורה, כן המוכיח חבירו יאמר בנחת ורכה שמביאו לחיי עוה"ב ומליצה נאה כמ"ש הר"מ ז"ל פ"ו מדיעות ה"ז), עכ"ל.

טז)    ועיין בנתיבי עם (סימן רס"ד ס"ו), שבירושלים נהוג בין הספרדים להדליק נר שבת רק בשמן זית.

בבית כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מליובאַוויטש זי"ע לא הדליקו נרות שבת בשמן

יז)    על מ"ש בשו"ע הרב שם, ד"לכתחילה מצוה מן המובחר להדר אחר שמן זית כמו לנר חנוכה", מעיר כ"ק אדמו"ר מליובאַוויטש זי"ע (לקוטי שיחות חכ"א, הוספות, ריש ע' 382), וז"ל: בבית כ"ק מו"ח אדמו"ר לא ראיתי אף פעם שידליקו בשמן (זית וכיו"ב) בנרות שבת קודש ויו"ט, כ"א בנרות חֵלֶב, והיפוכו בנרות חנוכה. טעם על זה לא שמעתי, עכ"ל.

יח)    ובספר "שולחן המלך" – הערות וביאורים בשו"ע אדה"ז (ע' קפ"ה) העירו על זה, דאולי הטעם לזה הוא, משום דבשמן יש חשש יותר שמא יטה מכמו בנר (של שעוה או של חלב) הכרוך – עיין שו"ע הרב ריש סימן ער"ה. וש"נ.

שוב מצאתי כן בפמ"ג (אשל אברהם) סימן רס"ד ס"ק י"ב שכתב, וז"ל: וב[סימן] ער"ה בט"ז ומ"א ב"ג דנר הכרוך מותר לקרות נגדו ובשמן אסור, א"כ טוב יותר נר כרוך משמן. וראיתי מעמידין בשולחן נרות כרוכין ומנורה תלויה ע"ג השולחן משמן זית וקורין. דאם יש נר כשר כו'. ואי"ה בער"ה יבואר עוד בזה, עכ"ל.

ולהעיר גם ממשנה ברורה (סימן רס"ג ס"ק כ"ג)?? ושו"ת אז נדברו (ח"ב סימן ד'), דאם הנרות שמדליק הם טובים להדלקה כמו שמן זית, אין מצוה מן המובחר ליקח שמן זית דוקא.

 

 

– פרק ט' –

מספר הנרות שמדליקין לכבוד שבת

I. נר אחד:

מן הדין מספיק בנר אחד בלבד

א)    ז"ל הטור והשו"ע (ריש סימן רס"ג): יהא זהיר לעשות נר יפה.

ב)    וכן משמע מפשטות סוגיות הגמרא, שהחובה היא להדליק נר אחד בלבד. ולדוגמא: הדלקת נר בשבת חובה (שבת דף כ"ה ע"ב); אמר רב הונא, הרגיל בנר הויין לי' בנים תלמידי חכמים (שם דף כ"ג ע"ב[CCXLVI]); ג' דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה כו', הדליקו את הנר (שם דף ל"ד ע"א[CCXLVII]); וכשבא לביתו ומצא נר דלוק[CCXLVIII] (שם דף קי"ט ע"ב); ותזנח משלום נפשי כו' זו הדלקת נר בשבת; ועוד.

ג)    אבל הראשונים ז"ל כבר כתבו שיש להדליק ב' נרות. וכן הוא ע"פ קבלת האריז"ל. ונתנו בזה כמה טעמים, וכדלהלן.

II.ב' נרות (או פתילות):

ב' נרות (פתילות), א' כנגד זכור וא' כנגד שמור

א)    ז"ל הטור והשו"ע (ריש סימן רס"ג): ויש מכוונים לעשות שתי פתילות, א' כנגד זכור וא' כנגד שמור.

[וכן הוא בתשב"ץ (אות ז') בשם מהר"ם: הי' עושה שתי פתילות וכו', אחת כנגד זכור ואחת כנגד שמור. ועיין ג"כ כלבו שנעתק להלן סעיף זה אות‏א) (דברי התשב"ץ והכלבו הובאו ג"כ במט"מ ח"ד סי' תי"ד). ועד"ז הובא בשם מהר"ם בארחות חיים (הלכות הדלקת נרות ערב שבת סימן ט'). ובשבלי הלקט השלם (סימן נ"ט) מביא דברי הארחות חיים בשם הראבי"ה. וכ"ה אכן לפנינו בראבי"ה (סימן קצ"ט)[CCXLIX]].

ב)    וז"ל הב"ח כאן: ומ"ש ויש שמכוונין לעשות ב' פתילות, פי' בנר שקורין קרויזי"ל ידליק שתי פתילות ויברך על שתיהן להדליק נר של שבת. וכן בנר של שעוה ושל שומן לוקחין שתי נרות. עכ"ל[CCL].

ג)    ובשו"ע הרב (סימן רס"ג ס"א) כתב, וז"ל: ויש מכוונים לעשות ב' פתילות בנר זה[CCLI], א' כנגד זכור וא' כנגד שמור (ומציין מקורו לטור ושו"ע כאן). ובנרות של שעוה או של חלב וכיוצא בהן מדליקין ב' נרות. עכ"ל.

ד)    ובחדא"ג מהרש"א בביאור דברי הגמרא שבת (דף ל"ג ע"ב): חזו [רשב"י ובנו] ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא (חבילות של הדס להריח בשבת, רש"י) ורהיט בין השמשות, אמרו לי', הני למה לך, אמר להו, לכבוד שבת. ותסגי לך בחד, חד כנגד זכור וחד כנגד שמור כו'. וכתב ע"ז בחדא"ג מהרש"א, וז"ל: דאע"ג דזכור ושמור בדיבור אחד נאמרו . . מ"מ הוו תרי מילי, זכור הוא עשה ושמור הוא לא תעשה . . ומטעם זה דאחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור, נהגו נמי בנר של שבת ליטול ב' נרות. וכמו שבנרות זוכין לבנים חכמים כמ"ש לעיל, ה"נ הדסים ע"ש בנים צדיקים שנקראו הדסים, עכ"ל.

[והעיר על זה בס' יפה ללב (או"ח סימן רס"ג ס"ב), וז"ל: תמיהני על מהרש"א . . שכ"כ מסברתי' כאילו חדשות הוא מגיד, ולא זכר מ"ש כאן מרן בשו"ע, ושהם דברי הטור והכלבו כמ"ש הבאה"ג, וכ"כ הרב הפרישה בשם רש"ל שקבל כך[CCLII], וכ"כ הרב עולת שבת לקמן בסי' ש' בשם ס' תולעת יעקב[CCLIII] כו', עכ"ל].

ה)    וז"ל הקדמת התיקו"ז (דף י"א רע"א): בשבת אתחזא לון באדלקת שרגא דשבת בתרין פתילות דאש. ובתיקון כ"א (דף נ"ז ע"א): אם הוה רגיל ביומי דחול לאדלקא שרגא בפתילה חד, יוסיף בשבת תניינא.

ו)    ובתוצאות חיים (קיצור ס' ראשית חכמה מבעמח"ס ר"ח) סימן צ' כתב, וז"ל: נר שבת (ש)צריך שיהי' בב' פתילות, וכן [אי'] בתיקונים [הנ"ל], ויכוין שהם זכור ושמור, עכ"ל.

ז)    וז"ל שער הכוונות (ענין קבלת שבת דף ס"ז סע"ד): שמעתי ממורי ז"ל . . שצריכין להדליק ב' נרות בליל שבת. וגם הם סוד זכור ושמור, עכ"ל[CCLIV].

ח)    וז"ל ס' תולעת יעקב (להמקובל הקדוש ר' מאיר גבאי, בעמח"ס עבודת הקודש) בסוד השבת (אות ח'[CCLV]): וצריכה להדליק שתי פתילות, כנגד זכור ושמור.

ט)    וז"ל ס' בן איש חי (הלכות שנה שניה, פ' נח ס"א): נר שבת החיוב מן הדין הוא נר אחד, אך על פי הסוד צריך להדליק שתי נרות, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור, עכ"ל.

י)    הדעה להדליק ב' נרות (סתם, בלי הטעם דא' כנגד זכור וא' כנגד שמור) הובאה ג"כ בעוד כו"כ מקומות בכתבי האריז"ל.

ע"י ב' הנרות של שבת (שהם כנגד בינה ומלכות) מכבים ב' הנרות של הסט"א

יא)    וז"ל פרע"ח שער השבת פ"ד (ד"ה הדלקת הנר): הדלקת הנר. ארז"ל (שבת דף כ"ה ע"ב) הדלקת נר בשבת חובה. הסוד הוא, כי ב' נרות הם, בינה ומלכות[CCLVI], ותכוין לכבות ב' הנרות של הסט"א . . ב' נרות אלו, שהם בינה ומלכות, בשניהם יחד שייך סוד זה הנר[CCLVII], עכ"ל.

וכ"ה ג"כ בשער הכוונות ענין קבלת שבת (דף ס"ז סע"א). ש ו"ע האריז"ל (קבלת שבת סוף ס"ב – ירושלים תשד"מ ס"ע קב). סידור האריז"ל להר"ש מראשקוב (ח"ב דף מ"ט ע"ב).

ב' הנרות הם כנגד ב' ההי"ן דשם הוי', שהם סוד בינה ומלכות, שעולה מספרם תקס"ג, כמנין "נהנה מזיו השכינה"

יב)    ובס' בן איש חי (הלכות שנה שניה, פ' נח ס"א) כתב, וז"ל: על פי הסוד צריך להדליק שתי נרות . . כנגד שני ההי"ן דשם הוי"ה ב"ה, שהם סוד בינה ומלכות, שעולה מספרם תקס"ג, כמנין "נהנה מזיו השכינה", עכ"ל.

כל מילי דשבת שנים

יג)    על דברי הטור הנ"ל (סעיף זה אות‏א)) כתב הב"י[CCLVIII], וז"ל: כ"כ הכלבו בסימן כ"ד: בתנחומא[CCLIX] מצאתי, כל מילי דשבת שנים[CCLX], כבשים, מזמור שיר ליום השבת, לחם משנה, זכור ושמור. ונראה שהמנהג על זה להדליק ב' נרות, עכ"ל (הכלבו[CCLXI]).

ב' נרות כנגד איש ואשה, כי ב"פ נר בגי'ת"ק, כמנין אברים שבאיש ואשה, וכריכת הנרות מרמז על חיבור איש ואשה

יד)    וז"ל מטה משה (ח"ד סי' תקי"ד): המנהג . . להדליק ב' נרות . . יש אומרים נגד איש ואשה, כי נ"ר נ"ר כמנין אברים שבאיש ואשה, כי באשה יש ד' אברים יותר מבאיש, ב' צירים וב' דלתות, כדאיתא בבכורות פרק מומין אלו (דף מ"ה ע"ב), רנ"ב לאשה רמ"ח לאיש, כמנין נר נר. ולפי זה נמי מיושב שכורכים הנרות[CCLXII], כלומר חיבור איש ואשה, ע"ד עונת ת"ח כו', עכ"ל.

וכ"כ ג"כ באליהו רבה (סימן רס"ג ס"ק ב').

טו)    ועד"ז כתב בס' בן יהוידע למס' שבת (דף כ"ג ע"ב), וז"ל: נר שבת כפול שתים, א' כנגד האיש וא' כנגד האשה, עכ"ל.

"בן ובת" עם מ' יום של יצירת הולד בגי' ת"ק, ובאיש ואשה יש ת"ק איברים, ולכן מדליקין ב' נרות, כי ב' פעמים נר בגי' ת"ק

טז)    ובס' פענח רזא פ' בראשית כתב לרמז, שלכן האדם חייב בפרי' ורבי' עד שיהיו לו בן ובת כדאיתא בגמ'[CCLXIII], כי בן ובת עם מ' יום שהם נוצרים בהם בגי' ת"ק, ויש להם ת"ק אברים, בזכר רמ"ח ובנקבה רנ"ב, כדאיתא בגמ'[CCLXIV]. וכן פר"ו ורב"ו בגי' ת"ק. ולכן מדליקין בליל שבת ב' נרות, כנגד איש ואשתו[CCLXV]. כי ב' פעמים נ"ר בגי' ת"ק וכו'.

ב"פ נר בגי' ת"ק, כנגד ת"ק איברים שבאיש ואשה, ולכן מדליקין ב' נרות, שתאיר מצוה זו בכל איברים שלהם

יז)    ובס' בן איש חי (הלכות שנה שניה, פ' נח בתחילתה) כתב, וז"ל: מה שמדליקין בליל שבת שתי נרות, ראיתי טעם בספרים, כי שתי פעמים נ"ר עולה ת"ק, והאיש ואשתו הם גוף אחד, ובפרט בליל שבת שהוא זמן הזיווג, ובאיש יש רמ"ח איברים ובאשה רנ"ב, וסך הכל ת"ק, כמנין שתי פעמים נ"ר, שתאיר מצוה זו בכל איברים שלהם, וכמו שכתוב (תהלים לו, י) כי עמך מקור חיים באורך נראה אור. עכ"ל.

ב' פעמים "נר" עולה "חנון המרבה לסלח", כי בהדלקת נרות שבת יהי' תיקון לחטא חוה

יח)    עוד כתב בס' בן איש חי שם, וז"ל: ונראה לי בסייעתא דשמיא, שתי פעמים נ"ר עולה מספר "חנון המרבה לסלֹח", כי בהדלקת נרות שבת יהי' תיקון לחטא חוה[CCLXVI] ונסלח החטא. ולכן בליל שבת מניחים המלאכים ידיהם על ראש האדם ואומרים לו (ישעי' ו, ז) וסר עונך וחטאתך תכופר (שבת דף קי"ט ע"ב). עכ"ל.

ב"פ נר עולה ת"ק שהוא מהלך עץ חיים, ולכן הרגיל בנר זוכה לבנים ת"ח, כי התורה עץ חיים היא למחזיקים בה

יט)    עוד כתב בס' בן איש חי שם, וז"ל: גם נראה לי בסייעתא דשמיא לרמוז בהדלקת שתי נרות, דאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ב"ר פט"ו, ו): עץ חיים מהלך ת"ק שנה. ולכן מדליקין נר כפול שהוא מספר ת"ק, להמשיך ולקבל שפע מעץ חיים[CCLXVII]. עכ"ל.

ב' נרות כנגד הארה כפולה בשבת לנפש ולגוף

כ)    עוד כתב בס' בן איש חי שם, וז"ל: ועוד נראה לי בסייעתא דשמיא טעם לשתי נרות, להאיר הארה כפולה לנפש ולגוף. כי בשבת גם תענוג הגוף הוא מצוה[CCLXVIII], וכמו שכתוב (ישעי' נח, יד) אז תתענג על ה'. עכ"ל.

ב' נרות כנגד בירור הניצוצות הכפול, מתתא לעילא

כא)    עוד כתב בס' בן איש חי שם, וז"ל: ועוד נראה לי בסייעתא דשמיא לרמוז בהדלקת הנר על ברור ניצוצי קדושה, שיהי' מתתא לעילא, דוגמת אור הנר העולה מתתא לעילא. ולהיות הברור הוא כפול, לכן נכפלו הנרות.

ב' נרות כנגד ב' נשמות שיש לאדם בשבת. – נרות כרוכים רמז לב' נשמות הכרוכים יחד בגוף האדם

כב)    וז"ל מטה משה (ח"ד סי' תקי"ד): עוד טעם לב' נרות, כנגד ב' נשמות שיש לאדם בשבת, והנשמה נקראת נר שנא' (משלי כ, כז) נר אלקים[CCLXIX] נשמת אדם. ולכן עושין גם כן נרות כרוכים[CCLXX], רמז לב' נשמות הכרוכים יחד בגוף האדם בשבת, עכ"ל.

וכ"כ באליהו רבה (סימן רס"ג ס"ק ב', הובא בכף החיים שם ס"ק ד'): עוד טעם לב' נרות, שהוא רמז לב' נשמות הכרוכים יחד בגוף האדם.

[ובס' יפה ללב (או"ח סימן רס"ג ס"ב) הביא מס' שמנה לחמו (ח"א דף י"ב ע"ג): טעם שמדליקין ב' נרות בשבת, משום דהנשמה קרויה נר, ובשבת יש באדם ב' נשמות, ע"כ מדליקין ב' נרות. והעיר על זה, ד"גם זה טעמו וראו מפורש בפרישה שם בשם רש"ל[CCLXXI]". וז"ל הפרישה (סימן רס"ג ס"ק ג'): קבלתי, הא דנהגו לעשות פתילה לשבת ולכרוך שתי נרות כאחד, היינו משום שזכור ושמור בדבור אחד נאמרו, ועוד רמז לב' נשמות, ודו"ק. רש"ל. עכ"ל].

כנגד תוספת נר"ן שמקבל האדם בשבת

ומוסיף בכף החיים שם, וז"ל: ועוד נ"ל הטעם, כי הם כנגד ב' תוספת נר"ן שמקבל האדם בשבת, אחד מבחי' הלילה ואחד מבחי' היום, כמ"ש לעיל סס"י רס"א, יעוי"ש.

ב' נרות כנגד ב' שרפים שסוככים עליו בכנפיהם שלא יזיקוהו המזיקים

כג)    ובס' עונג שבת (עונג ליל שבת ס"ה – דף ט' ע"א), מס' סודי רזא כתב, וז"ל: נגד ב' שרפים ב' נרות לשבת, דכתיב כי מלאכיו יצוה לך וסמיך לי' מזמור שיר ליום השבת. וסוככים עליו באבר, כנף א' למעלה וא' למטה, דכתיב בהלו נרו עלי ראשי וכתיב נר לרגלי דבריך. השרפים כשהם רואים הנרות ערוכות, וסוככים אותם בכנפיהם שלא יזיקוהו המזיקים. שנים מלוים אותו, שנא' כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך[CCLXXII], ר"ת כמי"ל לב"ד, לכן מסמיך ליום השבת, שלא ילך סביביו כי אם כמי"ל לב"ד זהו תחום שבת. ושרפים נוהמים כארי קדוש קדוש קדוש, קדוש בעליונים קדוש בתחתונים קדוש בכל העולמות.

III.ג' או ד' נרות:

מפני החשש ד"זוגות" טוב להדליק ג' נרות

א)    ז"ל ס' עונג שבת (עונג ליל שבת ס"ד – דף ט' ע"א): וטוב היה להדליק ב' נרות, נגד מזרח ומערב, אלא שקרוב הדבר שיש לחוש לשניות, הם זוגות. אלא בג' נרות אין שטן ואין פגע רע, כי ג' רואים ואינם ניזוקין.

ג' או ד' נרות

ב)    על מ"ש בשו"ע (ריש סימן רס"ג), דיש מכוונים לעשות ב' פתילות, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור, כתב הרמ"א, וז"ל: ויכולין להוסיף ולהדליק ג' או ד' נרות, וכן נהגו . . כי יכולין להוסיף על דבר המכוון נגד דבר אחר[CCLXXIII], ובלבד שלא יפחות, עכ"ל.

לא לפחות מד' נרות

ג)    ובס' ליקוטי מהרי"ח (סדר התנהגות ע"ש) מביא מס' כנפי יונה ח"ד שלא יפחות מד' נרות, ע"ש.

בנר יש ד' מיני שלהבות, נגד ד' אותיות הוי"ה, ולכן צריך שיהא נר של ד' פיות

ד)    וז"ל הפרע"ח (שער השבת פ"ד ד"ה הדלקת הנר): והנה בנר יש ד' מיני שלהובין, נגד ד' אותיות הוי"ה, כנזכר בזוהר פרשת בראשית (דף נ' סע"ב ואילך) כו', עכ"ל[CCLXXIV] [וכ"ה ג"כ בשער הכוונות ובסידור הר"ש דלעיל סעיף ב' אות‏א)]. ובסוף הקטע שם ניתוסף (בחצע"ג): ובתיקונים כתב שיהא נר של ד' פיות.

IV.שבעה נרות:

שבעה נרות כנגד ז' נרות המנורה

א)    ז"ל השל"ה (דף קל"ט ע"א)[CCLXXV]: וראיתי מדקדקים מדליקין על פי הסוד שבעה נרות, ונכון הוא, כי אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. ויש מדליקין עשרה נרות, כי כולם מאירות ואלו ואלו דברי אלקים חיים, עכ"ל.

ב)    דברי השל"ה הק' הנ"ל הובאו במג"א (סימן רס"ג ס"ק ב'), וז"ל: ויש נוהגין להדליק ז' נרות, וי"א עשרה (של"ה), עכ"ל. ובספר אור ישראל (להרה"ק מוה"ר ישראל יפה) האריך למצוא יסוד לזה, עיי"ש בהלכות שבת (דף קי"ט ע"ב).

ג)    וז"ל שו"ע הרב (סימן רס"ג ס"א): ויש נוהגין[CCLXXVI] להדליק לעולם ז' נרות. ויש נוהגים להדליק עשרה מטעם הידוע להם.

שבעה נרות כנגד ז' ימי השבוע

ד)    ובבאר היטב (סימן רס"ג ס"ק ב') כתב, וז"ל: ונוהגין להדליק ז' נרות כגנד ז' ימי השבוע[CCLXXVII], וכ"כ האר"י ז"ל[CCLXXVIII], עכ"ל.

ה)    ועד"ז כתב בס' עולת שבת (סימן רס"ג ס"ק א', ד"ה ומ"ש ג' או ד' נרות), וז"ל: ובכ"ג מה"ב יש נוהגים להדליק שבעה נרות כנגד שבעה ימי השבוע, ונכון הוא ליודעי חן, עכ"ל.

להדליק בעששית ז' פתילות

ו)    וז"ל ס' פלא יועץ (אות נ' ערך נר): ומה טוב להדליק בעששית ז' פתילות, עכ"ל.

שבעה נרות כנגד ז' ספירות הרמוזים בשבוע

ז)    ובס' בן איש חי (הלכות שנה שניה, פ' נח ס"א) כתב, וז"ל: על פי הסוד צריך להדליק שתי נרות . . והמדקדקין מדליקין שבעה נרות, ואומרים העולם כנגד שבע ספירות חג"ת נהי"ם הרמוזים בשבוע.

שבעה נרות כנגד ז' העולים לתורה בשבת, כנגד ז' ימי השבוע וכנגד ספירה השביעית (מלכות, כי השבת היא בחי' המלכות)

ח)    ובכף החיים (סרס"ג ס"ט) כתב, וז"ל: וחסידים ואנשי מעשה נוהגין להדליק דוקא ז', שהם כנגד ז' עולים. וגם כי הם כנגד ז' ימי השבוע[CCLXXIX]. ועוד, כי השבת היא בחי' המלכות, שהיא שביעית אל ספירות הבנין כידוע, וע"כ מדליקין ז' לרמז אל בחי' הנז'[CCLXXX], עכ"ל.

נוסח ה"לשם יחוד" בהדלקת ז' נרות

ט)    וכתב בכף החיים שם (סל"ד) ב"סדר הדלקה", וז"ל: ואח"כ תאמר לשם יחוד וכו', הריני בא לקיים מ"ע דרבנן להדליק ב' נרות לכבוד שבת . . (ואם מדלקת ז' תאמר: ועוד הריני מדלקת ה' כדי שיהי' סך הכל ז', שהנם כנגד ז' עולים לס"ת), עכ"ל.

אפילו המדליק ז' נרות, כשיבוא לביתו יסתכל רק בשתי נרות

י)    וז"ל ס' בן איש חי (הלכות שנה שניה, פ' נח ס"א): אפילו המדליקין שבע נרות, עם כל זה, כשיבוא לביתו יסתכל בשתי נרות דוקא, ויכוין שהם אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. גם יכוין, אחד כנגד ה"א ראשונה ואחד כנגד ה"א אחרונה. גם יכוין שיאירו נרות שבקדושה למעלה, עכ"ל.

יא)     ועד"ז כתב בכף החיים (סימן רס"ב ס"ז): ותסתכל בב' נרות (וגם אם מדליק ז') ותכוין כי אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור, עכ"ל.

*

יב)    לסיום סעיף זה מצאנו לנכון להעתיק מ"ש בלקוטי חבר בן חיים (על מ"ש ברמ"א (דלעיל סעיף זה אות‏א)) ד"יש נוהגין להדליק ז' נרות"), וז"ל: ובלבד שלא יעשו מנורה בת ז' קנים, דאסור, כדאיתא בפ"ג דע"ז (דף מ"ג ע"א) והובא ביו"ד שם (סימן קמ"א ס"ח), עכ"ל[CCLXXXI].

V.עשרה נרות:

א)    ז"ל השל"ה (שנעתק לעיל פרק זה ס"ד אות‏א)'): וראיתי מדקדקים מדליקין על פי הסוד שבעה נרות . . ויש מדליקין עשרה נרות, כי כולם מאירות ואלו ואלו דברי אלקים חיים, עכ"ל.

ב)    ובמג"א (שנעתק לעיל שם אות‏ג)') בשם השל"ה הנ"ל: ויש נוהגין להדליק ז' נרות, וי"א עשרה (של"ה).

ג)    ובשו"ע הרב (שנעתק לעיל שם אות‏ז)'): ויש נוהגין להדליק לעולם ז' נרות. ויש נוהגים[CCLXXXII] להדליק עשרה מטעם הידוע להם.

עשרה נרות, כי עשר מנורות עשה שלמה (שנק' כן ע"ש כי שלום הי' בימיו, ונרות שבת הם משום שלום בית)

ד)    ובס' יפה ללב (או"ח סימן רס"ג ס"ב) הביא מס' עולת שבת (סי' ש') שכ': ויש מדליקין עשרה נרות כי כולם מאירות אלו ואלו דא"ח[CCLXXXIII] וכו'. וכתב ע"ז היפה ללב, וז"ל: וטעם מדליקין עשרה נרות נכון הוא, כי עשר מנורות עשה שלמה (עיין מנחות דף צ"ט ע"א) שנקרא כן על שם כי שלום הי' בימיו, לכך הן מדליקין יו"ד נרות, כי נר שבת הוא משום שלום הבית[CCLXXXIV] כו', עכ"ל.

עשרה נרות כנגד עשרת הדברות

ה)    ובמשנה ברורה (סימן רס"ג ס"ק ז') כתב, וז"ל: ויש נוהגין להדליק . . עשרה כנגד עשרת הדברות. ומציין מקורו לשל"ה (אבל בשל"ה שם ליתא הטעם).

VI.ל"ו נרות:

ל"ו נרות, כנגד ל"ו שעות ששימש אור הראשון

א)    ז"ל מדרש פנחס (סימן א'): איתא במנהגים שיש להדליק בשבת קודש ל"ו נרות[CCLXXXV], כנגד ל"ו שעות ששימש אור הראשון[CCLXXXVI], דהיינו, שאדם הראשון נברא בערב שבת, נמצא י"ב שעות של ערב שבת וכ"ד של שבת, ואחר כך נגנזו כו'.

הדברים הנ"ל שמעתי מפיו בליל שבת, והוא היה ליל שבת הראשון שהתפלל בבית הכנסת שלו בקהילה קדושה אוסטרהא. ואחר כך כשבא בשחרית לבית הכנסת, מנה את הנרות שדלקו בבית הכנסת, ומצא מצומצם ל"ו נרות, לא פחות ולא יותר והנאהו מאוד. עכ"ל.

ה' פעמים או"ר כתיב במעשה בראשית, בגימטריא אל"ה (ל"ו)

ב)    ובס' בני יששכר (מאמרי השבתות, מאמר ו', נר שבת אות כ"א) כתב, וז"ל: נר שבת הוא הארה מן אור הגנוז, וירא אלקים את האור כי טו"ב. על כן נקרא הדלקת נרות במקרא בלשון הטבה, בהטיב"ו את הנרות (תצוה ל, ז). על כן מרבותינו הקודמים היו מדקדקים להדליק ל"ו נרות, נגד ל"ו שעות ששימש אור הגנוז לאדם הראשון קודם שנגנז. וגם כן ה' פעמים או"ר כתיב במעשה בראשית בגימטריא אל"ה, היינו אלף ל"ה. והנה בהחזרת האֶלף לאַלף הנה אל"ה מנין ל"ו. עכ"ל[CCLXXXVII].

VII.מ"ט נרות; ק"ס נרות או נרות כמספר שב"ת:

מ"ט נרות

א)    בספר רזא דעובדא (עולת שבת – ע' כ"ג) מספר אודות הצה"ק ר' מרדכי'לע מנדבורנא, וז"ל: בהגיע זמן הדלקת הנרות . . בריצה גדולה נכנס לבית מדרשו, והדליק את הנרות שהוכנו להדלקה בעדו סביבות הקירות, וכן במנורה גדולה התלויה על התקרה שקרוא (הענג לייכטער), ס"ה מ"ט נרות[CCLXXXVIII] לכבוד שב"ק, וכן לטובת נשמת אבותה"ק ולשאר צדיקים כו', עכ"ל.

הרה"צ ר"מ מנדבורנא הי' מדליק ק"ס נרות. וי"א שהי' מדליק נרות כמספר שב"ת

ב)    וז"ל ספר אורות מרדכי (מהצה"ק ר' מרדכי'לע מנדבורנא) פרק י' (ע' צב): דרכו של רבינו היה להרבות בנרות בכל עת ובכל זמן ובכל מקום. ובפרט בערב שבת קודש, שאז היה מדליק מאה וששים נרות. וי"א שהיה מדליק נרות כמספר שב"ת[CCLXXXIX] . . ולזה היה רבינו קונה נרות גדולות וטובות ביותר, עכ"ל.

VIII.ירבה בנרות ככל יכלתו:

השבת רומז לאלף השביעי, שאז יהי' אור הלבנה כאור החמה, ולכן צריך להדליק נרות רבות בשבת

א)    ז"ל החייט (מערכת השמים שער השבעיות), הובא בס' אוצר דינים ומנהגים (י.ד. אייזענשטיין, תרע"ז) ערך הדלקת הנר (ע' 93): השבת רומז לאלף השביעי, שאז הלבנה יהי' לה אור כאור החמה, ומפני זה נצטווינו להדליק נרות רבות בשבת, עכ"ל.

ריבוי נרות הוא בכלל ברכה

ב)    עוד באוצר דינים ומנהגים שם: מרבים נרות בשבת . . ריבוי נרות הוא בכלל ברכה, דכתיב כו' – ומעתיק תוכן דברי הספר חסידים שנעתק לעיל פ"ה סעיף א' אות‏א)'.

הרגיל בשרגי טובא נפקי מיניה גברי רברבי

ג)    והגריעב"ץ ז"ל בסידורו (במוסך השבת, דיני ערב שבת אות ל') כתב, וז"ל: וירבה בנרות בכל יכלתו, דרגיל בשרגא טובא נפקן מיניה גברי רברבי, עכ"ל.

ועיין בהנעתק בארוכה לעיל פ"ז סעיף א' אות‏א)', ובהנסמן שם הערה CLXXXVIII.

מצוה להרבות בנרות. – הגר"א ז"ל הי' מרבה מאד בנרות

ד)    ועיין במעשה רב להגר"א (ס"ק ק"מ); קיצור שו"ע (סימן ע"ה ס"ב) דמצוה להרבות בנרות. ובמעשה רב (ס"ק קי"ב), שהגר"א ז"ל הי' מרבה מאד בנרות.

IX.נרות כפי מספר נפשות ביתו:

בכל פעם שנולד בן או בת, מרבה בנרות, שעי"ז יזכו לבנין וחתנין ת"ח

א)    ז"ל ס' לקוטי מהרי"ח (סדר התנהגות ערב שבת דף י"ג ע"ב): מנהג הנשים, כאשר יולד להם בן או בת מוסיפין נר אחד. וסמך לדבר משום דאמרינן בפ' במה מדליקין (שבת דף כ"ג ע"ב[CCXC]) דבשכר שמרבין בנרות דשבת הוי לי' בנין וחתנין רבנן, ע"ש. לכך בכל פעם שיולד להם בן או בת מרבה בנרות, שעי"ז יזכו לבנין וחתנין ת"ח.

עיין ג"כ בפתח הדביר (סימן רס"ג סוף אות א') ובחסד לאלפים שם, ע"ש. ועיין שו"ת שארית יהודה סימן כ"ג.

ועיין שו"ת משנה הלכות (ח"ז סימן ל"ה ד"ה ונראה) שהביא טעם לזה, דכיון דהאשה היולדת החסירה להדליק שבת אחת[CCXCI], לכן מוסיפה מכאן ואילך נר אחד. אלא שיש למנהג זה טעם נוסף, עיי"ש.

וכ"ק אדמו"ר מליובאַוויטש זי"ע כתב (בלקוטי שיחות חלק י"א ע' 289), שהוא כדי להאיר מזלם של כאו"א מבני הבית.

אם במשפחת בעלה לא נהגו להוסיף נר בהולדת ולד, אין בכוחה להכריח אותו לקנות נר נוסף, אבל מ"מ ראוי שיתן לה בעלה האפשרות לנהוג כך

ב)    ובשו"ת שבט הלוי (ח"ז סימן י' אות ב') כתב, דאם אצל משפחת בעלה לא נהגו מנהג זה, אין בכוחה של האשה להכריח אותו לקנות נרות מממונו כדי לנהוג כך. ומכל מקום, כיון שנר שבת הוא משום שלום בית[CCXCII], ראוי לבעלה לתת לה אפשרות לנהוג כמנהג משפחתה, ולא ימנע ממנה זאת ויגרום חלילה להפרת השלום, ע"כ.

היתה אשתו רגילה בנרות כמספר הילדים, ונפטרה, אין אשתו השני' חייבת להדליק כמספר הנ"ל

ג)    כתב בשו"ת שאילת יצחק (ח"ג סימן כ"א), דמי שאשתו היתה רגילה להדליק הרבה נרות כמספר הילדים אשר בבית[CCXCIII] ונפטרה[CCXCIV] והתחתן עם אשה אלמנה[CCXCV], אין אשתו השני' חייבת להדליק כמספר הנרות שהדליקה אשתו הראשונה, אלא תוכל לנהוג כמנהגה בהדלקת הנרות, ע"כ.

צ"ע מה הדין בנתאלמנה (לכאורה פשוט שאינה משנה ממנהגה), וכן אם מת לה ילד רח"ל (לכאורה אין מפחיתה).

X.אין האשה רשאית לפחות ממספר הנרות שהיא רגילה בהם:

אין האשה רשאית לשנות מדרכה, דהוי כנדר

א)    אשה הנוהגת להדליק מספר מסויים של נרות שבת – אינה רשאית לפחות ממספרם, וכמ"ש בשו"ת מור ואהלות (סימן ז'[CCXCVI]), דלכתחילה אינה רשאית לשנות מדרכה, דהוי כנדר, ע"כ.

נתייקרו הנרות, ורוצה להפחית ממספר הרגיל – אפשר שצריכה התרת נדרים

ב)    ובשו"ת לבושי מרדכי (מהדו"ת סימן מ"ט[CCXCVII]), דן "ע"ד הדלקת נרות לש"ק אשר כעת נתייקרו מאוד כידוע, ודחיקא לי' שעת' להרבות בהוצאות כ"כ שיצטרך ללוות עד"ז, האין די בב' נרות כעיקר הלכה", ומאריך בזה, ומסיים: "ואפשר דצריך התרה, כשאר נדרי מנהגים. אלא דמדברי מג"א[CCXCVIII] וקיצור שו"ע[CCXCIX] הנ"ל לא משמע הכי", עכ"ל.

בשעת הדחק – תעשה התרת נדרים בפני שלשה

ג)    ובס' שמירת שבת כהלכתה (פרק מ"ג ס"ג) כתב, וז"ל: ובשעת הדחק (כגון אם תנהג כמנהגה, תצטרך לצמצם בשאר הוצאות שבת), תעשה התרת נדרים בפני שלשה[CCC], עכ"ל.

XI.שכחה פעם אחת להדליק – מדלקת כל ימיה נר א' יותר על מה שהיתה רגילה להדליק עד עתה

חלתה ולא הדליקה נר בשבת, תהא זהירה כל ימיה להוסיף על כל נר של מצוה יותר ממה שהיתה רגילה עד עתה, ובעת תענית ווידוי – תתוודה גם על עבירה זו

א)    ז"ל המהרי"ל (הלכות שבת דף כ"ט ע"א בהגה"ה): נשאל למהר"י סג"ל, אשה שחלתה[CCCI] ולא הדליקה נר בשבת, והורה לה שתהא זהירה כל ימיה להוסיף על כל נר של מצוה[CCCII] יותר ממה שהיתה רגילה עד עתה. ומתי שאירע תענית ותתודה, אז תתודה ג"כ על עבירה זו. ואם רצונה להרבות תענית על ככה להתכפר לה, תע"ב. הועתק מהרי"ל ישן נושן. עכ"ל.

ב)    דברי מהרי"ל הנ"ל הובאו גם במטה משה; דרכי משה; רמ"א; ב"ח; לבוש ושו"ע הרב. אבל בכל הנ"ל הובאו דברי המהרי"ל בשינויים (ובפרט הענין דתענית, שהובא רק בדרכי משה), ולכן נעתיק כאן את לשונם הזהב.

אשתלי ולא הדליקה נר בשבת, תהא זהירה כל ימיה להוסיף על כל נר של מצוה יותר ממה שהיתה רגילה

ג)    וז"ל מטה משה (ח"ד סימן תכ"ב): אשה דאשתלי ולא הדליקה נר בשבת, תהא זהירה כל ימיה להוסיף על כל נר של מצוה[CCCIII] יותר ממה שהיתה רגילה, מהרי"ל, עכ"ל.

שכחה ולא הדליקה נר בשבת, צריכה כל ימיה להוסיף על נר של מצוה יותר ממה שהיתה רגילה עד עתה, וצריכה תענית ווידוי כו'

ד)    וז"ל הדרכי משה (סימן רס"ג ס"ק א'): כתב מהרי"ל: אשה ששכחה ולא הדליקה נר בשבת, שצריכה כל ימיה להוסיף על נר של מצוה[CCCIV] יותר ממה שהיתה רגילה להדליק עד עתה, וצריכה תענית וידוי כו', עכ"ל.

ע"י הוספת הנר אינה מפסדת הכוונה דב' נרות כנגד זכור ושמור

וממשיך שם, וז"ל: וכל זה אינן אלא חומרות רחוקות, ואדרבה נראה דכל המוסיף על הנרות גורע ומפסיד הכוונה של זכור ושמור[CCCV]. אבל הנשים נוהגות כדברי מהרי"ל, שכל ששכחה פעם א', מדלקת כל ימיה ג' נרות. ונראה דסמכו אדברי מרדכי דכתב במסכת ראש השנה ר"פ י"ט[CCCVI] דיכולין להוסיף על דבר המכוון. וכ"כ שם האשיר"י[CCCVII]. וע"ש, עכ"ל.

שכחה פעם אחת להדליק, מדלקת כל ימי' ג' נרות

ה)    וז"ל הרמ"א (סימן רס"ג ס"א): האשה ששכחה פעם אחת להדליק, מדלקת כל ימיה ג' נרות (מהרי"ל), כי יכולין להוסיף על דבר המכוון נגד דבר אחר, ובלבד שלא יפחות (אשיר"י ומרדכי מס' ר"ה ריש פ' י"ט).

שכחה פעם אחת להדליק, מדלקת כל ימי' ג' נרות, שבזה תהא נזהרת מאד שלא תשכח עוד

ו)    וז"ל הב"ח (סימן רס"ג סוף ד"ה ומ"ש ויש שמכוונין): כתב במהרי"ל: אשה ששכחה פעם אחת להדליק, מדלקת כל ימי' ג' נרות. ונראה דהטעם הוא, שבזה תהא נזהרת מאד שלא תשכח עוד, שאם תשכח עוד צריכה עוד להוסיף נר בכל פעם שתהא שוכחת. וכן נוהגים הנשים, עכ"ל[CCCVIII].

שכחה פעם אחת להדליק, מדלקת כל ימיה ג' נרות, לתקן עוותתה

ז)    וז"ל הלבוש (סימן רס"ג ס"ג): ונהגו הנשים, כששכחה פעם אחת להדליק, מדלקת כל ימיה ג' נרות, לתקן עוותתה, עכ"ל. ובאליהו זוטא שם (ס"ק ג') כתב, וז"ל: הטעם, שלא תשכח עוד, שאם תשכח עוד צריכה להוסיף עוד נר בכל פעם ופעם, עכ"ל.

שכחה כמה פעמים, צריכה להוסיף בכל פעם, כדי שתהי' זהירה מכאן ולהבא בכבוד שבת

ח)    וז"ל המג"א (סימן רס"ג ס"ק ג'): ואם שכחה כמה פעמים, צריכה להוסיף בכל פעם, כי הדבר משום היכר' שתהי' זהירה מכאן ולהבא בכבוד שבת (ב"ח), עכ"ל.

אם הי' דרכה להדליק ג' נרות, ושכחה להדליק, צריכה להוסיף נר א' ולהדליק ד' נרות

ט)    על מ"ש במג"א הנ"ל "אם שכחה כמה פעמים כו'" כתב במחצית השקל כאן (ס"ק ג'), וז"ל: וה"ה אם מתחלה הי' דרכה להדליק ג' נרות כל פעם, אם שכחה (צריך) [צריכה] להוסיף נר א' ותדליק כל פעם ד', וכן עד"ז לעולם, עכ"ל.

שכחה פעם אחת להדליק, מדלקת כל ימיה ג'. – שכחה כמה פעמים, מוספת בכל פעם

י)    וז"ל שו"ע הרב (סימן רס"ג ס"א): אשה ששכחה פעם א' להדליק, נוהגין שמדלקת כל ימיה ג'. ואם שכחה כמה פעמים, מוספת בכל פעם, כדי שיהי' לה היכר וזכרון, שתהא זהירה מכאן ולהבא בכבוד שבת ולא תבוא לידי שכחה, עכ"ל.

אשה עני' ששכחה, די לה שתוסיף מעט שמן כל פעם, ואם היתה רגילה בנר קטן, תדליק נר יותר גדול קצת

יא)    ז"ל מחצית השקל (סימן רס"ג סוף ס"ק ג'): כתב בס' א"ר [אות ט'[CCCIX]], דעני' ששכח', יש להקל שלא תצטרך לנר נוסף, ודי לה שתוסיף מעט שמן כל פעם. ואם רגילה להדליק נר שעוה וכדומה, די לה אם היתה רגילה בנר קטן עכשיו תדליק יותר גדול קצת, עכ"ל.

יב)    על דברי הלבוש הנ"ל (סעיף זה אות‏ז)) ד"נהגו הנשים, כששכחה פעם אחת להדליק, מדלקת כל ימיה ג' נרות כו'", כתב באליה רבה (סימן רס"ג ס"ק ט'[CCCX]), וז"ל: להוסיף על כל נר של מצוה יותר ממה שהיתה רגילה", ומציין שם: מט"מ ומהרי"ל. וממשיך שם, וז"ל:

אם שכחה פ"א להדליק: אפילו רגילה בג', תדליק יותר; ההוספה היא אפילו בנר מצוה אחר שאינו של שבת; מספיקה הוספה, וא"צ עוד נר

שמעינן מהא תלת. א', דאף שרגילה בג', מדליק[CCCXI] יותר. ב' אפי' נר מצוה אחר שאינה של שבת. ג', משמע דרק הוספה בעינן, כגון שמדליק נר גדול יותר, או נותן מעט שמן יותר, אבל א"צ להדליק עוד נר לתוספת, דלא כהבנת רמ"א ולבוש. ונראה להקל בזה לאשה עני', עכ"ל.

שכחה פ"א להדליק, תספק לאשה עני' שמן להדלקה

יג)    וז"ל שערי תשובה (סימן רס"ג ס"ק ג'): כת' בשיורי ברכה [סימן רס"ג אות א'] בשם מוה' שמואל שער אריה בהגהת כת"י שכתב ע"ז, דיותר טוב לעשות מי ששכחה שתספיק לעני' אחת שמן להדלקה, ע"ש. אבל המנהג להוסיף נר, וכדברי מהרי"ל, עכ"ל.

יד)    ומציין על זה בכף החיים (סימן רס"ג ס"ק י"ג), וז"ל: אמנם לפי מ"ש באות הקודם [נעתק לעיל סעיף זה אות‏א)] דמהרי"ל לא כתב בהדיא להוסיף נר, דיותר טוב להספיק לעני' אם אפשר, עכ"ל.

אם לא שכחה לגמרי, והחסירה רק נר א' ממה שהיתה רגילה להדליק, האם צריכה להוסיף נר בכל שבת

טו)    ז"ל הפרי מגדים (א"א) סימן רס"ג (ס"ק ג'): עמ"א. אם מדלקת ב' נרות פ"א, רק א' צריכה להוסיף. וכן אם מדלקת הרבה, ושכחה פ"א וחסר[ה] א', תדליק יותר, שתהא זהירה, עכ"ל[CCCXII].

טז)    אבל המשנה ברורה (סימן רס"ג ס"א) בביאור הלכה (ד"ה ששכחה וכו') כתב עליו, וז"ל: עיין בפמ"ג דה"ה אם לא שכחה לגמרי, רק שחסרה נר אחד ממה שהיתה רגילה מתחילה. ולא נהירא, דכל זה הוא רק מנהג, והבו דלא לוסיף עלה, עכ"ל[CCCXIII].

הוספת הנר – דוקא אם שכחה לגמרי, או ששכחה אחד מב' הנרות שכנגד זכור ושמור

יז)    ועיין שו"ת מור ואהלות (סימן ז'[CCCXIV]), דלדברי הרמ"א (דלעיל סעיף זה אות‏א)') יש לומר, דדוקא בשכחה לגמרי מלהדליק, או עכ"פ בשכחה מאחד משנים, ולא בהנוספים. ואף שלכתחילה אינה רשאית לשנות מדרכה, דהוי כנדר, מ"מ אדעתא דהכי לא קנדרית להוסיף על הנוסף. וסיים, דנכון יותר ליתן זה הנוסף לאשה עניה שאין לה להדליק כלל, ע"כ.

שכחה להדליק, אבל בעלה (או אחר) הדליק בשבילה – אין צריכה להוסיף

יח)    ז"ל ס' תורת שבת (סימן רס"ג ס"ק ב'): פשוט, שאם אַחֵר מדליק בשבילה, שאינה צריכה להוסיף, שהרי בס"ג נאמר שבכל שבת ראשונה אחר הלידה הבעל מדליק, עכ"ל.

שכחה להדליק ב' נרות, אמנם בעלה הדליק נרות של גאז או חשמל

יט)    ז"ל ס' מלמד להועיל[CCCXV] (מחברת הראשונה, סימן מ"ו):

שאלה: אשה אחת שכחה להדליק ב' נרות שהיא רגילה להדליק לשבת, אמנם בעלה הדליק ד' נרות גאַזפלאַממען, ומעתה שואלת האשה אם צריכה להוסיף נר.

תשובה: דבר פשוט הוא שיוצאין בגאַזפלאַממען ידי מצות נר של שבת[CCCXVI] . . וכן בעלעקטריש ליכט . . וכן פשוט שאם אחר מדליק בשבילה, שאין צריכה להוסיף[CCCXVII] . . אמנם לפי דעת האשל אברהם [סימן רס"ג] סק"ג[CCCXVIII] אף בשכחה נר אחד ממה שהיתה רגילה צריכה להוסיף, וא"כ כיון שגם מקודם זה היו רגילין להדליק ד' גאַזלאָמפּען וגם שתי נרות, אף שיוצאין בגאַז-פלאַממען לחוד, מ"מ לא גרע משכחה ממה שהיתה רגילה.

אך דברי הא"א אינם מוכרחין, וכבר חולק עליהם בס' משנה ברורה[CCCXIX], וע"ג בשו"ת מור ואהלות[CCCXX] הובא בס' ארחות חיים סי' רס"ג אות ב'.

אם יהי' עירבוב על השולחן בהוספת הנר, ולא יהי' הידור לשולחן, אז יכולה להקל בנדו"ד, או שתוסיף רק בגודל הנרות וכו'

ונראה, שאם ע"י הוספת נר אחד יהי' קצת ערבוב בשולחן, כגון שיש להם ב' לייכטער של כסף שוים, ואם יוסיפו עוד לייכטער אחר שאינו של כסף, או שאינו מכוון עם השניים, יהי' אינו נאה ליופי הידור השולחן, אזי יכולין להקל בענין דידן, או שתוסיף רק בגודל הנרות[CCCXXI] או שתתן שוה של נר הנוסף לקופת חלה (חלה-ביכסע). ורק אם אינו מערבב כלל, מהיות טוב תחמיר עפ"י דעת הפמ"ג להוסיף עוד נר. ופטור בלא כלום א"א, משום שעכ"פ פשעה האשה ששכחה להדליק ולא ברכה על הנרות, עכ"ל.

שכחה להדליק, וצוותה לנכרי ביה"ש להדליק – אי צריכה להוסיף

כ)    עיין ס' שמירת שבת כהלכתה (חלק שני, פמ"ג, ס"ה הע' כ"ט), וז"ל: יש לעיין, לפי מה דנקטינן דמותר לומר לנכרי בין השמשות להדליק נר לצורך שבת (סימן רס"א ס"א[CCCXXII]), אם האשה שכחה להדליק והיא מצווה את הנכרי להדליק[CCCXXIII], אי קנסינן לה. די"ל דסוף סוף השתדלה שיהא נר דלוק ואור מאיר בבית ובזה מתקיימת המצוה (עיין סימן רס"ג במשנ"ב ס"ק כ"א[CCCXXIV]). ובפרט לדעת אלה הפוסקים[CCCXXV] דגם אם הנכרי מדליק יכולה האשה לברך, ואף דלא קיי"ל הכי, עיי"ש, מ"מ יש אור בבית ולא נקנוס. ועיין קצוה"ש סי' ע"ד בבדה"ש ס"ק ל"ב, עכ"ל[CCCXXVI].

שגגה והדליקה לאחר שקיבלו הקהל שבת מבעוד יום – צריכה להוסיף נר בכל שבת

כא)    בס' גידולי טהרה (חלק השו"ת סי' ל"ז באמצעו[CCCXXVII]) דן באשה ששגגה והדליקה נר של שבת לאחר שהקהל קיבל עליו שבת מבעוד יום (דהיינו שהי' עוד לערך שעה עד הלילה). דהנה הך הדלקה לאו כלום היא, והוי כאילו לא הדליקה. דלא מיבעי לדעת המרדכי דס"ל דגם באיסור דרבנן אי עביד לא מהני, וא"כ כאן דהוי איסור דרבנן להדליק[CCCXXVIII] לא מהני. אלא אפי' אי דלא כהמרדכי, הכא שהדליקה באיסור, ופשוט דאסור ליהנות מאורה, ודבר פשוט הוא דנר שבת צריך להיות ראוי לשימוש, וא"כ מסיק דצריכה להוסיף נר א' כל ימי', דהא הוי כאילו לא הדליקה. וע"ש דסידר לה ע"ז דרך תשובה, והעיקר שתקבל עלי' להיות מדלקת בזמן מוקדם מספיק לשבת, ע"כ.

אשה שלא הדליקה נרות משך זמן רב, ואח"כ חזרה בתשובה – האם צריכה להוסיף

כב)    ז"ל ס' שמירת שבת כהלכתה (חלק שני, פמ"ג, סוף הע' ל"ו): יש לעיין מהו הדין . . בפשעה ולא הדליקה, ואח"כ חוזרת בתשובה, הרי לא שייך הטעם כדי שתהא זהירה בכבוד שבת. וי"ל דבכה"ג לא קנסו, עכ"ל.

אפילו הדליקה לאחר נישואי' כמ"פ ב' נרות, והפסיקה, ואח"כ חזרה בתשובה, אין צריכה להוסיף

כג)    וכ"כ בס' ילקוט יוסף (סימן רס"ג סכ"ז), דאשה שפשעה ולא הדליקה משך זמן רב  נרות בערב שבת, ואח"כ חזרה בתשובה, והתחילה לשמור תורה ומצוות, אין  צריך לקנוס אותה ולהדליק נר נוסף. ואפילו אם לאחר נישואיה הדליקה כמה פעמים ב' נרות, יכולה להמשיך ולהדליק ב' נרות, ע"כ.

כד)    והנה בששכ"ה שם, בטעם הדבר דבכה"ג לא קנסו, כתב ד"הרי לא שייך הטעם כדי שתהא זהירה בכבוד שבת". וכ"כ בילקוט יוסף שם הע' מ"ג, "דהסברא בזה פשוטה, מפני שבנדו"ד לא שייך הטעם שתהי' זריזה יותר במצות ההדלקה (וכ"כ הטעם הב"ח, ושאינו משום כפרה, עיי"ש)".

וכוונתם לדברי הב"ח שנעתקו לעיל סעיף זה אות‏ו). ועיין להלן פרק זה סעיף י"ב אות‏ב), ממחצית השקל, דבלי דברי הב"ח הי' עולה על הדעת דהטעם שצריך להוסיף נר הוא בא לכפרה, א"כ גם בנאנסה צריכה כפרה קצת כו' (ועיין שם הע' CCCXXXIII), משא"כ לטעם הב"ח כו'[CCCXXIX].

אשה המתקרבת ליהדות דינה כנאנסה ולא הדליקה, שאין צריכה להוסיף

כה)    ובס' קיצור דיני נש"ק (פ"ה ס"ג) כתב, וז"ל: אשה המתקרבת ליהדות המתחילה להדליק נרות, אינה צריכה להדליק נר נוסף עבור כל הפעמים שלא הדליקה, כי דינה כנאנסה[CCCXXX], עכ"ל. ומציין שם לששכ"ה הנ"ל, וס' הליכות ביתה סי"ד הע' 10.

שכחה להדליק בערב יו"ט – האם צריכה להוסיף

כו)    עיין ס' שמירת שבת כהלכתה (חלק שני, פמ"ג הע' כ"ח), דשקו"ט בענין אשה ששכחה ולא הדליקה נרות בערב יו"ט (או בערב יו"ט שני של גלויות) – האם צריכה להוסיף מכאן ולהבא עוד נר, עיי"ש בארוכה, וש"נ.

ועיין ג"כ ס' הליכות ביתה סימן י"ד סכ"ג ובהע' ס"ז שם. ילקוט יוסף סימן רס"ג סכ"ח, ובהע' מ"ד שם.

שכח הבעל להדליק – אין האשה צריכה להוסיף

כז)    כ' בספר השבת והלכותי' (שער ההלכות, סימן ה' ס"ל), דאם שכח הבעל להדליק נרות (באופן שההדלקה מוטלת עליו, וכגון שאשתו אינה בבית), אין מצריכים את האשה להוסיף מכאן ולהבא, ע"כ[CCCXXXI].

איש המדליק בקביעות ושכח – האם חייב להוסיף

כח)    ולענין איש המדליק בקביעות ושכח פעם אחת, אם חייב להוסיף – ראה ס' הליכות ביתה סי"ד הע' 10. ס' שמירת שבת כהלכתה, חלק שני, פמ"ג ס"ה הע' ל"ה.

*

הנר הנוסף שמדלקת צריך להיות משמן נוסף, ולא מן השמן של הנרות שהיא רגילה להדליק תמיד

כט)    לכללות הענין יש להוסיף מ"ש בכף החיים (סימן רס"ג ס"ק י"א), וז"ל: ודבר פשוט הוא, שצריך להוסיף שמן ותדליק הנוסף, אבל לא בשמן שהיתה מדלקת בו ב' נרות תדליק בו ג', דאדרבא בזה מגרעות נתן, דנכבין מהרה וממעטת יותר בכבוד שבת, עכ"ל.

XII.נאנסה ולא הדליקה – אין צריכה להוסיף:

נאנסה ולא הדליקה, אין צריכה להוסיף

א)    ז"ל המג"א (סימן רס"ג ס"ק ג'): ומה"ט[CCCXXXII] נ"ל דאם נאנסה ולא הדליקה, כגון שהיתה בבית האסורים וכיוצא בה, א"צ להוסיף, עכ"ל.

הא דנאנסה א"צ להוסיף הוא דוקא להב"ח, דטעם הוספת הנר הוא מפני "שבזה תהא נזהרת מאד שלא תשכח עוד", משא"כ אם הנר הנוסף הי' בא לכפרה או לתשלומין, אזי גם אם נאנסה היתה צריכה להוסיף

ב)    על מ"ש במג"א שם, "שכחה פעם אחת כו', משום היכרא כו', ומה"ט נ"ל דאם נאנס[ה] כו'", כתב במחצית השקל שם, וז"ל: ר"ל, דבלי דברי הב"ח הי' עולה על הדעת [ד]הטעם שצריך להוסיף נר הוא בא לכפרה, א"כ גם בנאנסה (צריך) [צריכה] כפרה קצת[CCCXXXIII], או הוי ס"ד [ד]טעם נר הנוסף [הוא] לתשלומין מה ששכחה, א"כ ה"ה בנאנסה. משא"כ לטעם הב"ח, שתהי' זהירה מכאן ואילך, בנאנסה א"צ להוסיף, דהא בלא"ה היתה זהירה אלא האונס גרם לה שלא הדליקה, עכ"ל.

נאנסה ולא הדליקה, אין צריכה להוסיף

ג)    וז"ל שו"ע הרב (סימן רס"ג ס"א): אם נאנסה ולא הדליק', כגון שהיתה בבית האסורים וכיוצא בזה, א"צ להוסיף כנגד זה, עכ"ל.

הדליקה וכבו – הוי כנאנסה וא"צ להוסיף

ד)    עיין שו"ת מור ואהלות (סימן ז'[CCCXXXIV]), דאם הדליקה וכבו הנרות ע"י שלא הי' החֵלב טוב, ג"כ א"צ להוסיף[CCCXXXV], דהוי כנאנסה, וח"ו אין זה סכנה וסימן רע. רק שמעתה תקבל להיות נזהרת בזה לברור מחֵלב טוב, ע"כ[CCCXXXVI].

אם לא הדליקה מחמת עוני, אין צריכה להוסיף

ה)    וז"ל כף החיים (סימן רס"ג ס"ק י'): ונראה, דה"ה אם לא הדליקה מחמת עוני, שלא הי' לה כסף לקנות, דא"צ להוסיף, עכ"ל.

 

 

 

– פרק י' –

תיקון והבהוב הנרות והפתילות

I. תיקון הנרות והפתילות ע"י הבעל:

א)    במסכת שבת (דף קי"ט ע"א): רב הונא מדליק שרגי. וכתב על זה בחדא"ג מהרש"א כאן, וז"ל: דהוא [רב הונא] מרא דשמעתין בפ' ב"מ (שבת דף כ"ג ע"ב[CCCXXXVII]) דאמר הרגיל בנר כו', דמשמע דהאיש נמי חייב בנר, וכמ"ש התוס' (שם ד"ה ה"ג חזא דהוו רגילי בשרגא) דהוו רגילי בנר הבעל והאשה, ע"ש, עכ"ל.

ב)    ובמהרש"ל שם, אחרי שהביא שמצא "בתוס' ארוכים" ש"היו שם הרבה נרות, והיתה אשתו מדלקת אחרת", כתב, וז"ל: ואני אומר, דיכול להיות שהוא הדליק תחילה, כדי שאשתו תהי' מדלקת נר של מצוה[CCCXXXVIII], עכ"ל[CCCXXXIX].

הכנת ותיקון הנר צ"ל ע"י הבעל אבל ההדלקה תהי' ע"י אשתו

ג)    אבל בכתבי האריז"ל מפורש שרק הכנת ותיקון הנר צ"ל ע"י הבעל, אבל הדלקתם צ"ל על ידי האשה.

ד)    וז"ל שער הכוונות ענין ליל ו' (דף ס"א ע"ד): גם תזהר בתיקון הנרות של שבת, אמנם הדלקת הנר היא מצוה על האשה בעלת הבית, כנודע, עכ"ל[CCCXL].

ה)    ועד"ז בסידור האריז"ל להר"ש מראשקוב (ח"ב דף מ"ט ע"ב): כוונת הכנת הנר יהי' על ידך דוקא, והדלקתה תהי' ע"י אשתך.

[ובסידור האריז"ל להרי"ק הלשון הוא: "הכנת הנר תהיה על ידך דוקא, והוא שתערוך ותעמיד הנרות על המנורה, ואך הדלקתם תהיה על ידי אשתך". אבל הוספה זו לא הובאה בשאר כתבי האריז"ל שנעתקו כאן[CCCXLI]].

ו)    ועד"ז בשו"ע האריז"ל (קבלת שבת סוף ס"ב – ירושלים תשד"מ ס"ע קב): גם תהא זהיר בתיקון הנרות, אך [ה]הדלקה תהי' ע"י אשתך.

ז)    וז"ל הפרע"ח (שער השבת רפ"ג, הובא בספר סידורו של שבת): תיקון הנר שבת תהי' אתה זהיר, אך הדלקתם תהיה על ידי אשתך, עכ"ל.

ח)    ועד"ז בספר לחם מן השמים (דף כ"ו ע"א): וצריך הוא [הבעל] לתקן הנרות, אך הדלקתם יהי' ע"י אשתך.

ט)    וכן מוכח מס' משנת חסידים, שכתב (במסכת תוספות שבת פ"ב אות ג'): "ויזהר לתקן לשבת להאיר על השולחן הנ"ר כו'", ולהלן (שם אות ה') כתב: "ונרות אלו יודלקו על ידי אשתו".

י)    ובס' פלא יועץ (אות נ' ערך נר) כתב, וז"ל: וכתבו משם האר"י ז"ל, שהטבת הנרות צריכה להיות ע"י האיש, וההדלקה ע"י האשה, עכ"ל.

גם תיקון הנר צ"ל ע"י האשה, והתיקון של האיש הוא בזה שאומר: הדליקו את הנר, ויש בזה גם תיקון על עון העגל

יא)    אבל בס' יפה ללב (או"ח סימן רס"ג ס"ו[CCCXLII]) כתב, וז"ל: גם ההכנה לתקן אותה צריך שתהי' ע"י האשה, וכן המנהג . . והתיקון של האיש הוא כי יבטה בשפתים לאמר: הדליקו את הנר, כי הדיבור עושה רושם גדול ותיקון גדול, וכמ"ש הרב ח"י [חמדת ימים] (דף ל"ט ע"א) יע"ש אשר בזה יש מהתיקון גם למעשה העגל אשר כבה איהו נרו של עולם שכתב הרב שם (דף ל"ז ע"א). עכ"ל.

יב)    ובמג"א (או"ח סימן רס"ג ס"ק ז') כתב, וז"ל: ומ"מ [כלומר, אעפ"י שהנשים מוזהרות בו יותר, כמ"ש בשו"ע שם (ס"ג)] האיש יתקן הנרות. ומציין ל"כתבים".

יג)    ועל יסוד דברי האריז"ל הנ"ל, כתב בשו"ע הרב בעל התניא (סימן רס"ג ס"ה), וז"ל: טוב שהוא [הבעל] יתעסק בתיקון הפתילות והנרות, וגם ידליק בשאר חדרים שאין אשה מדלקת שם.

אם מדליק בשמן זית יתקן הבעל את הפתילות, אם מדליק בנר של שעוה או של חלב, יניחם הבעל בעצמו בנר על השולחן

יד)    ובס' יסוד ושורש העבודה (שער השמיני, שער העליון) כתב, וז"ל: ואחר ערובי חצרות יתקן פתילות לנר של שבת, אם מדליק בשמן זית, כי הדלקה אותה מצוה האשה חייבת בה, ותיקון הפתילות מוטל על הבעל. האריז"ל. ואם מדליק בנר של שעוה ושל חלב, יניחם בעצמו בנר על השולחן . . לכו נא וראו איזו דרך ישרה לפני איש, איך ומה ראוי לאדם להשתדל בהנחה עושה מצוה כתיקונו, שיהיו מונחים נרות של שבת לצד דרום ושולחנו לצד צפון כמבואר בתיקוני'[CCCXLIII] כו'.

טו)    ובתוס' הגרעק"א בביאור המשנה (שבת פ"ב מ"ו – דף ל"א ע"ב[CCCXLIV]) "על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנדה, בחלה ובהדלקת הנר", כתב, דהא דלא תני "על שאינן זהירות בנר", כמו דתני "ובחלה" ולא תני "בהפרשת חלה" – דהתנא בא לרמוז לנו למה דאיתא בתיקוני הזוהר[CCCXLV], שבעל הבית יתקן את הנרות, ושאשתו תדליק. ולכן תני "ובהדלקת", דתיקון הנר על הבעל, עיי"ש.

טז)    ובספר אוצר החיים (מנהגי הרה"ק מרן בעל "דברי חיים" זצ"ל מצאנז – ע' קצ"ו) מביא שכך הי' מנהגו בקודש של בעל ה"דברי חיים" מצאנז זצ"ל, לתקן את הנרות, ואח"כ היתה אשתו מדלקת אותן.

כל דבר שבקדושה יש להכין מקודם המקום מלמטה

יז)    ובספר מקוה ישראל מביא מהרה"ק משינאווא זי"ע, וז"ל: שצריך לדקדק בכל נרות מצוה להניח ולהדביק הנרות במקומן מקודם ואח"כ להדליקן, דאנן קיימא לן הדלקה עושה מצוה בכל מקום. על כן הדלקה במקומה בעינן כמו נר חנוכה.

אח"כ אמר עוד טעם בזה, שכל דבר קדושה יש לעשות ולהכין מקודם המקום מלמטה, ואח"כ ממשיכין עליו האור מלמעלה, עכ"ל.

הטבת הנרות לכבוד שבת לשם שמים

יח)    וז"ל ספר אורות מרדכי (מהצה"ק ר' מרדכי'לע מנדבורנה) פ"ו (ע' צ"ג): פ"א כשבא רבינו אל סיגעט, שלח הרה"ק ה"ייטב לב" זיע"א את הרה"ח ר' רפאל פריינד ז"ל לראות האיך רבינו מהדק ומטיב את הנרות לכבוד שבת קודש, באמרו, שכל כוונותיו לשם שמים, עכ"ל.

טעם שנוהגין שהבעל עושה הכנה קצת דההדלקה, הוא מפני שההדלקה מצוה בו יותר מבשלוחו, וע"י הכנה זו יוצא ידי חובתו

יט)    וז"ל אשל אברהם (מבוטשאטש) לסימן ר"ס סעיף ב'[CCCXLVI]: ואולי לזה כ' בספה"ק לעשות הכנה קצת דהדלקה, כגון להעמיד המנורה בעצמו, וי"ל שהוא מצד שהדלקה חשובה יותר מהסעודה, ועל ידי זה לא יצטרך לומר הדליקו את הנר[CCCXLVII] כפי סגנון לנהוג כמו זר נחשב בעיני הנשים להזכירם כן בכל עש"ק, ועל ידי ההכנה יוצא ידי חובתו היטב, עכ"ל.

II.הבהוב הנרות והפתילות קודם הדלקתן:

א)    במשנה שבת (דף כ"ח ע"ב): פתילת הבגד שקיפלה ולא הבהבה (על השלהבת, כדי שתהא מחורכחת ותדליק יפה, רש"י), ר"א אומר . . אין מדליקין בה. ובגמרא שם (דף כ"ט ע"א): רבא אמר, היינו טעמא דרבי אליעזר, לפי שאין מדליקין בפתילה שאינה מחורכת כו'. ובתוס' שם (ד"ה רבא) כתב, וז"ל: ונ"ל דבחנם נהגו אנשים להדליק הפתילה ולכבותה כדי שתהא מהובהבת, דהא אין הלכה כרבי אליעזר דשמותי הוא, עכ"ל[CCCXLVIII].

נוהגות הנשים להבהב הפתילה קודם הדלקתה כדי שיאחז בה האור היטב

ב)    אבל ברא"ש שם (פ"ב סי"ח) כתב, וז"ל: ונוהגות הנשים להדליק הפתילה ולכבותה כדי שתהא מהובהבת ויאחז בה האור היטב, ומנהג יפה הוא[CCCXLIX], עכ"ל. ועיין מרדכי שבת כאן (סימן רפ"ט). שלטי הגבורים לרי"ף כאן.

ג)    וז"ל הטור (סוף סימן רס"ד): וא"צ להבהב הפתילה, שאין הלכה כר"א שמצריך להבהב, מ"מ נהגו הנשים להדליק הפתילה ולכבותה, כדי שתהא מחורכת ותאחז בה האור יפה, עכ"ל.

ד)    ועד"ז כתב הרמ"א (על מ"ש בשו"ע שם (ס"ט): אין צריך להבהב הפתילה[CCCL]), וז"ל: ומ"מ נהגו להדליק הפתילה ולכבותה, כדי שתהי' מחורכת ותאחוז בה האור יפה (טור), עכ"ל.

ה)    וכ"כ בשו"ע הרב (סימן רס"ד סי"ד), וז"ל: מן הדין א"צ להבהב הפתילה על השלהבת קודם שידליקנה כדי שתהי' מחורכת ותדליק יפה, אבל נהגו הנשים להדליק הפתילה ולכבותה כדי שתהי' מחורכת קודם שתדליקנה לשם מצוה כדי שתאחז בה האור יפה, בין בנר של שמן בין בנר הכרוך, ומנהג יפה הוא.

ו)    וז"ל ס' דרכי חיים ושלום (מנהגי בעל מנחת אלעזר זי"ע) סדר ערב שבת סימן ש"ס (ע' ק"ה): קודם הדלקת נרות הי' מכין ומהבהב הפתילות של הנרות שהדליקה הרבנית הצ' תחי', עכ"ל.

האיש יהבהב הפתילה, כדי שלא תשהה האשה בהדלקתה

ז)    ובמשנ"ב (סימן רס"ג ס"ק כ"ח) כתב, שהאיש יהבהב הפתילה, ויהי' תועלת שלא תשהה האשה בהדלקתה, ע"כ.

ח)    אבל ב"רשימות" כ"ק אדמו"ר מליובאַוויטש זי"ע כותב, וז"ל: לא נהגינן להבהב נר של שבת קודם ההדלקה, עכ"ל.

הבהוב הנרות הוא תיקון לפגם הברית

ט)    ובספר מקוה ישראל מביא מהגה"ק בעל ה"דברי חיים" מצאנז זי"ע, דלהבהב הנרות הוי תיקון לפגם הברית. וכן מובא ג"כ בספר אוצר החיים (מנהגי הרה"ק מרן בעל "דברי חיים" זצ"ל מצאנז – ע' קצ"ו) מעשה שהי', שרבינו אמר לאחד מהמסתופפים בצילו שבא לבקש ממנו תיקון על חטאת נעורים, שידקדק בכל ערב שבת קודש לחרוך את הנרות לפני הדלקתם.

 

 

 

 

– פרק י"א –

לבישת בגדי שבת ונתינת צדקה
לפני הדלקת הנרות

I. להתרחץ ולהתלבש בבגדי שבת לפני הדלקת הנרות:

קודם הדלקת הנרות רוחצות ולובשות בגדי שבת

א)    ז"ל קיצור שו"ע סימן ע"ה ס"ו (נעתק בכף החיים סימן רס"ג ס"ק ל"ה): נוהגות הנשים שקודם הדלקת הנרות רוחצות ולובשות בגדי שבת, ואשרי להן. עכ"ל.

ב)    וז"ל חיי אדם (כלל ה', הלכות שבת ס"ט): ונוהגות ללבוש מקודם בגדי שבת, ואשרי להם, עכ"ל.

בל תתקרב להדליק את הנרות בבגדים צואים

ג)    ובס' יפה ללב (סימן רס"ג סוף ס"ק ו') כתב, וז"ל: וצריך ג"כ כל איש להיות עיניו פקוחות על אשתו לבלתי תתקרב להדליק הנרות בבגדים צואים ובלי רחיצ[ה] במים חמין, ולרחוץ ידיהן לפני ההדלקה לברך בנקיות כפים. עכ"ל.

בימים הקצרים טוב להזהיר אותן שיקדימו לבוא לרחוץ וללבוש, ואם נתאחרה, מצוה יותר שתדליק במלבושי חול מלבוא לידי ספק חילול שבת

ד)    וז"ל חיי אדם (כלל ה', הלכות שבת ס"ט): בימים הקצרים, שמתאחרת לישב בחנות ואח"כ רוחצת ולובשת, ובין כך יבואו ח"ו לספק חילול שבת, לכן טוב להזהיר להן שיקדימו לבוא לרחוץ וללבוש. וכשמתאחרת, מצוה יותר שתדליק כך במלבושי חול מלבוא ח"ו לספק חילול שבת, עכ"ל[CCCLI].

אשה שנתאחרה וחוששת שאם תרחץ ותתלבש תבוא לידי ספק חילול שבת, מצוה יותר שתדליק כמות שהיא. – תדליק קודם ואח"כ תחליף בגדיה

ה)    ז"ל קיצור שו"ע שם (נעתק בכף החיים שם): ואשה שנתאחרה בעסקיה ובאה לביתה קרוב לחצי שעה קודם שבת, שאם תרחץ ותלבש, תוכל לבוא לידי ספק חילול שבת, מצוה יותר שתדליק כמות שהיא משתבוא ח"ו לידי ספק חילול שבת, עכ"ל[CCCLII].

ו)    וז"ל ס' בן איש חי (הלכות שנה שניה, פ' נח ס"ט, ציין אליו בכף החיים שם): נכון להדליק אחר שתחליף בגדי שבת. מיהו, אם אחרה וחוששת שאם תחליף בגדיה לא ישאר לה זמן להדליק, אז תוכל להדליק בבגדי חול, ואחר כך תחליף בגדיה, עכ"ל.

וכן כתב ג"כ במשנה ברורה (סימן רס"ב ס"ק י"א).

II.לבישת צעיף להדלקת הנרות:

סגולה לפרנסה ללבוש הצעיף להדלקת הנרות

א)    מנהג הנשים ללבוש צעיף בעת הדלקת נר שבת. והמדקדקות לובשות גם סינר שקורין שירצל.

ב)    מנהג לבישת הצעיף הובא בספר דברי תורה (מהדורא ו' אות ס"ח[CCCLIII]) וכתב על זה, דאף שהטעם הפשוט לזה הוא לכאורה משום שבעת הדלקת הנרות אז הנשים מקבלות שבת, ולכן לובשות אז צעיף או מטפחת של שבת, אך מ"מ בכל יום השבת יקילו בזה קצת, ובעת הדלקת הנרות מדקדקות בצעי"ף דייקא, כי נ"ר בגימטריא צעי"ף, דשניהם סגולתם להשפיע פרנסה. כי ידוע אשר נ"ר בגימטריא ג' יחודים[CCCLIV], וממנה[CCCLV] נמשך פרנסה, ובצעיף אמרו דורשי רשומות עה"פ ותקח הצעיף ד"צעיף" הוא ר"ת עמך ישראל צריכין פרנסה, עי"ש.

ג)    ובפשטות אפשר לומר טעם לבישת הצעיף, כי בעת קבלת שבת צריכה האשה להיות בצניעות יתירה. וטעם זה שייך גם על מנהג לבישת השירצל, דהוי גם כן מלבוש של צניעות, כדאיתא בבבא קמא[CCCLVI] שמתקנת עזרא שתלבוש אשה סינר, ולדעת המאירי והשיטה מקובצת שם הכוונה על שירצל, עיי"ש.

III.נתינת צדקה לפני הדלקת הנרות:

נתינת איזה פרוטות לצדקה לפני הדלקת הנרות

א)    ז"ל קיצור שו"ע (סימן ע"ה ס"ב): וטוב שתתן מקודם איזה פרוטות לצדקה.

ע"פ הסוד יש ליתן ג' פרוטות לצדקה

ב)    וז"ל ס' כף החיים (סימן רס"ג ס"ק ל"ד): טוב שתתן מקודם פרוטה לצדקה, עכ"ל. (ומציין שם, בסוף הענין לקיצור שו"ע שם). ואח"כ מוסיף שם: וטוב ליתן ג' פרוטות לצדקה, משום שיש להם טעם בסוד, כמ"ש לעיל סי' נ"א אות מ"ד ואו' מ"ה וסי' קל"ב אות ו' ד"ה ועוד ענין וכו', יעו"ש.

ושם (בקטע שלאח"ז) כתב, וז"ל: סדר הדלקה כך הוא. תחילה תאמר לשם יחוד וכו' הריני בא לקיים מ"ע של הצדקה, והריני נותנת ב' פרוטות לצדקה, ועוד הריני נותנת פרוטה אחת לצדקה לתקן את שורש מצוה זו וכל תרי"ג מצוות הכלולות בם במקום עליון. ויהי נועם וכו'. עכ"ל.

נתינת ב' או ג' פרוטות לצדקה, להיות עזר לסליחה ולכפרה

ג)    וז"ל בן איש חי (הלכות שנה שניה, פ' נח לפני סעיף א'): ולכן[CCCLVII] טוב שהאשה תפריש קודם הדלקה שתים או שלש פרוטות לצדקה, להיות הצדקה עזר לסליחה ולכפרה. וכן נהגו פה עירנו קצת נשים להפריש לצדקה קודם הדלקה, עכ"ל.

לפני הדה"נ הוא עת רצון לקבלת בקשות נשים ובנות, ולכן צריך להרבות בברכות השי"ת ע"י נתינת הצדקה

ד)    וז"ל כ"ק אדמו"ר מליובאַוויטש זי"ע באגרת שלו (נדפסה ב"אגרות-קודש" חלק י"ד ע' תקכ"ט): בשאלתו כמה תפריש אמו ת[י]' לפני הדלקת הנרות בערב שבת וערב יום טוב, מובן שזה תלוי ביכולתה. והנקודה בזה, כיון שעת רצון היא לקבלת בקשות נשי [ו]בנות ישראל קודם קיום המצוה דהדלקת הנרות בעש"ק וערב יום טוב, צריך להרבות בברכות השי"ת בזה על ידי נתינת הצדקה, עכ"ל.

כבר נתפשט המנהג לתת לצדקה לפני הדלקת הנרות לקופת רבי מאיר בעל הנס

ה)    ובבדי השולחן (בס' קצות השולחן) סימן ע"ד ס"ק י"ט כתב, וז"ל: כבר נתפשט המנהג בכל תפוצות ישראל שבגולה, ע"פ תקנות הגאונים וצדיקים ז"ל, שקודם הדלקת הנרות תתן צדקה לקופת רמבעה"נ להחזקת הישוב באה"ק ת"ו, ואין לשנות. וגם הר"ש אלקבץ ז"ל מחבר פזמון לכה דודי תיקן החרוזים מיוחדים לבנין ציון וירושלים בפזמון הנ"ל. [מזה] נראה שיש ענין לזכור את ירושלים קודם קבלת שבת, עכ"ל.

ו)    וז"ל כ"ק אדמו"ר מליובאַוויטש זי"ע באגרת שלו (נדפסה ב"אגרות-קודש" חלק ו' ע' ק"ה[CCCLVIII]): תחזיק במנהג הטוב של בנות ישראל להפריש צדקה לקופת רבי מאיר בעל הנס – רמבעה"ן – לפני הדלקת נרות בעש"ק וערב יו"ט, עכ"ל.

להזהיר את הנשים והבנות המדליקות שלא לטלטל ח"ו את קופת הצדקה לאחרי ההדלקה

ז)    וז"ל כ"ק אדמו"ר מליובאַוויטש זי"ע (בלקוטי שיחות חלק חכ"ד ה' 298 הערה 75): מובן ופשוט – שצריך להזהיר וככל הדרוש את הנשים והבנות המדליקות שלא לטלטל ח"ו את קופת הצדקה לאחרי ההדלקה[CCCLIX], עכ"ל[CCCLX].

– פרק י"ב –

תפילת האשה בעת הדלקת הנרות

ראוי' האשה להתפלל בשעת הדלקת הנרות שיתן לה ה' בנים זכרים מאירים בתורה

א)    ז"ל רבינו בחיי (עה"פ יתרו יט, ג): כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים . . צוה לדבר אל הנשים תחלה . . שהאשה הטובה היא סיבה לתורה, שהיא יכולה להמשיך את בנה לבית המדרש . . ולכן ראויה האשה להתפלל לשם יתברך בשעת הדלקת הנר של שבת, שהיא מצוה המוטלת עליה, שיתן לה ה' בנים מאירים בתורה, כי התפלה יותר נשמעת בשעת עשיית המצוה[CCCLXI]. ובזכות נר של שבת שהוא אור, תזכה לבנים בעלי תורה הנקראת אור, שנאמר (משלי ו, כג) כי נר מצוה ותורה אור. וכן דרשו רז"ל (שבת כג, ב[CCCLXII]): האי מאן דרגיל בשרגי הויין ליה בנים תלמידי חכמים, עכ"ל.

תפלל שיהיו בניה מאירים בעולם בתורה ובמצוות וביראת שמים

ב)    ובאגרת התשובה לרבינו יונה[CCCLXIII] כתב, וז"ל: ותברך . . להדליק נר של שבת. ותתפלל באותה שעה על בני' שיהיו בני' מאירים בעולם בתורה ובמצוות, ותפלל ותאמר יהי רצון שיהיו בני מאירים בעולם בתורה ובמצוות וביראת שמים, מפני שתפלה זו נאה להתפלל בשעה שהאירה נר של שבת[CCCLXIV], כענין שנאמר כי נר מצוה ותורה אור[CCCLXV].

תתפלל שיתן לה הרחמן בנים צדיקים ויראי השם ויודעין שמו יתברך

ג)    וז"ל ה"הגהות דשייכי לספר זרעים" (שנדפסו ברמב"ם סוף ספר זרעים), הלכות חלה בסופן[CCCLXVI]: ובכן תתפלל אשה תמיד בשעה שהמצוה בידה ומקיימת אותה בהלכותיה, שיתן לה הרחמן בנים צדיקים ויראי השם ויודעין שמו יתברך, עכ"ל.

ד)    דברי רבינו בחיי הנ"ל הובאו (בשינויים קלים) גם להלכה, במטה משה (ח"ד סימן תי"ז), עולת שבת (סימן רס"ג ס"ק ד'), ועד"ז במגן אברהם או"ח הל' שבת (סימן רס"ג ס"ק י"א), וז"ל שם: ראוי שתתפלל האשה בשעת הדלקה שיתן לה הקב"ה בנים זכרים מאירים בתורה, עכ"ל. ומציין שם: מט"מ בשם בחיי פ' יתרו.

בעת ההדלקה תתפלל על חיי בעלה ובניה שיזכו לתורה אור

ה)    וז"ל ס' מעבר יבק (שפתי צדק פ"ה): חובה עליה להתפלל בהדלקת נר שבת ויו"ט ויום הכפורים על חיי בעלה ועל בניה, שיזכו לתורה, כדאמרו בזהר[CCCLXVII], עכ"ל.

ו)    ושם (פט"ו): וצוה רשב"י בפרשת ויקהל[CCCLXVIII] כי תתפלל האשה בעת הדלקתה נר של שבת על חיי בעלה ובניה שיזכו לתורה אור, עכ"ל.

נר שבת היא נשמת אדם הראשון (שקלקלה חוה בחטא עץ הדעת), ולכן ראוי לאשה להתפלל בשעת ההדלקה על בנים מאירים בתורה

ז)    ובדרשות החתם סופר (לז"ך אלול דף שנ"ז, טור ב) כתב, אשר חנה הוא ר"ת: חלה, נדה, הדלקת הנר[CCCLXIX]. והענין, כי גוף האדם הוא בבחינת חלה מעיסה, כמ"ש על עפר מן האדמה שהי' אדה"ר חלתו של עולם[CCCLXX], ודמו של אדם הוא נגד דם נדה, ונשמת אלקים שבתוכו הוא נגד נר שבת[CCCLXXI]. ומשום הכי ראוי לאשה שתתפלל על בנים מאירים בתורה בשעת הדלקת הנר, כי הוא נגד נשמתו. ע"כ.

התפילה לאו דוקא בלשון הקודש

ח)    ובס' טעמי המנהגים (בקונטרס אחרון – ע' קכ"ה) הביא מס' דעת משה לבנו של המגיד הקדוש מקאזניץ זצוק"ל (פ' תרומה), שסיפר לו אביו הה"ק זללה"ה על אמו של הרה"ק מוה"ר שמואל קאיידנאווער זצללה"ה (בעל ספר "ברכת הזבח" על סדר קדשים וספר "ברכת שמואל" עה"ת ועוד ספרים), שלא היתה יודעת להתפלל כלום, אמנם בשעת הדלקתה נרות של שבת התפללה בלשון רוסית: יה"ר שיהא בנה שמואל תלמיד חכם.

התפילה לאחרי שנהנית מהנרות

ט)    עיין שו"ת "תשובות והנהגות" (ח"ב סימן תפ"ז), שהתפילה צריכה להיות אחרי שהאשה נהנית מן הנרות[CCCLXXII].

נוסח תפילת האשה בעת הדלקת נרות שבת

י)    וז"ל כף החיים (סימן רס"ג סל"ד): אחר שתדליק . . ותברך . . אח"כ תראה הנרות ותתפלל שיתן לה השי"ת בנים מאירים בתורה. וזהו נוסח התפילה:

יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי, שתחוס ותרחם עלי ותגדיל חסדך עמדי לתת לי זרע אנשים עושי רצונך ועוסקים בתורתך לשמה, ויהיו מאירים בתורה בזכות נרות השבת הללו, כמ"ש כי נר מצוה ותורה אור. וגם תחוס ותרחם על בעלי, פלוני בן פלוני, ותתן לו אורך ימים ושנות חיים עם ברכה והצלחה, ותסייעהו לעשות רצונך בשלימות, כיר"א, ויהי נועם וכו', יהיו לרצון וכו'. עכ"ל[CCCLXXIII].

יא)    והנוסח הרגיל בפי כל הוא כדלהלן:

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ, יְיַ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְּחוֹנֵן אוֹתִי וְאֶת אִישִׁי [וְאֶת בָּנַי וְאֶת אָבִי וְאֶת אִמִי] וְאֶת כָּל קְרוֹבַי, וְתִתֶּן לָנוּ וּלְכָל יִשְרָאֵל חַיִים טוֹבִים וַאֲרוּכִים, וְתִזְכְּרֵנוּ בְּזִכָּרוֹן טוֹבָה וּבְרָכָה, וְתִפקְדֵנוּ בִּפְקֻדַת יְשוּעָה וְרַחֲמִים, וּתְבָרְכֵנוּ בְּרָכוֹת גְדֹלוֹת, וְתַשְׁלִים בָּתֵּינוּ, וְתַשְׁכֵּן שְׁכִינָתְךָ בֵינֵינוּ, וְזַכֵּנִי לְגַדֵל בָּנִים וּבְנֵי בָנִים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים אֹהֲבֵי יְיָ יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֶמֶת זֶרַע קֹדֶשׁ בַּיְיָ דְבֵקִים וּמְאִירִים אֶת הָעוֹלָם בְּתוֹרָה וּבְּמַעֲשִׂים טוֹבִים וּבְּכָל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. אָנָא שְׁמַע אֶת תְּחִינָתִי בָּעֵת הזֹאת, בִּזְכוּת שָׂרָה וְרִבקָה רָחֵל וְלֵאָה אִמוֹתֵינוּ, וְהָאֵר נֵרֵינוּ שֶׁלֹא יִכְבֶּה לְעוֹלָם וָעֶד, וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָשֵׁעָה, אָמֵן.

אשה קשת רוח בגידול בנים תאמר לאחר הדלקת הנרות ההפטרה דיום ראשון דראש השנה

יב)    ז"ל קיצור שו"ע (סימן ע"ה סוף ס"ב[CCCLXXIV]): אשה קשת רוח בגידול בנים, או שאין לה כלל, סגולה שתאמר לאחר הדלקת הנרות ההפטרה של יום ראשון דראש השנה. וטוב שתבין מה שהיא אומרת, ותאמר בכוונה, עכ"ל.

יג)    וכפה"נ שמקורו מאלי' רבה (סימן רס"ג ס"ק א'), שכתב שם (על מ"ש בלבוש שם ס"א: ויהא זהיר לעשות נר יפה לשבת . . וכל הזהיר בו ביותר הויין לו בנים ת"ח, וסימנך נר מצוה ותורה אור[CCCLXXV]), וז"ל: ולכך יש לאשה להתפלל בשעת הדלקה על בנים בעלי תורה. וטוב שתקרא בעת הזאת הפטורה מר"ה של חנה, עד וירם קרן משיחו, עכ"ל, ומציין לשל"ה (והוא בשל"ה מס' שבת פ' נר מצוה ד"ה כשאשה).

 

 

a

---