הקדמה לסיפורי מעשיות

הקדמה לספר סיפורי מעשיות

א. כתב רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל (בפירוש לאבות סוף פרק א') בענין הדיבור שנתחלק לחמשה חלקים וכו' להעיר הנפש למעלות בסיפורים ישירות ולמנעה מן הפחיתות בעיני כל אחד וילכו בדרכיהם וכו' וכו' כדי שיתננו פעולתם וזכרם בעיני בני אדם ויתרחקו מהם וכו', עד כאן לשונו הטהור.

ב. בספר צדה לדרך (דף רי"בהובא ביוסף לחק תולדות יום ג'), וז"ל: ודע כי בזכרון מאמרי החסידות ומעשיהם תשכיל ותשיב ליוצריך.

ג. בספר דברת שלמה (מהגה"ק רבי שלמה לוצקער ז"לבמגילת אסתר) וז"ל: כי על ידי הדיבור וזכירה שמספרים הנס גם כן נתעורר ונמשך בחינת הנס ההוא ולכן מצוה לספר ביציאת מצרים ולהזכיר בכל יום וכו', וכן אפילו הנס הפרטי הנעשה לאדם שהשם יתברך עוזרו מאיזה צרה או אפילו לאדם אחר וכשיזדמן לאדם חס ושלום כמו הצרה הזאת שיזכיר ישועת השי"ת הנעשה לאדם והצילו מצרה כזאת, גם היום יוכל להמשיך ישועת ה' להנצל גם כעת מצרה הזאת, רק שיהיה בבטחון גדול ובאמונה שלימה ובדביקות בהשי"ת כמו שקבלתי מאדמו"ר זללה"ה הוא המגיד הגדול ממעזריטש ז"ל עכ"ל.

ד. בספר אגרא דכלה (פרשת עקב), וז"ל: קבלה הוא מבעלי רוח הקודש כאשר יצטרך אדם לאיזה ישועה כגון לרפואה ולהצלחה ולעבור במצולת ים מבלי מכשול, אזי יזכור במו פיו מעין אותם הניסים בכיוצא בזה, שנעשו לצדיקי דורות לרבים או ליחיד וכו', שמסיפורי הניסים בכיוצא בענין, יושעו לעין כל אפילו בזולת זכיות, עכ"ד.

ה. בספר ליקוטי עצות (מהקדוש בעל ליקוטי מהר"ן באות אל"ף ערך ארץ ישראל סעיף י"ז), מי שהוא בארץ ישראל זוכה לספר סיפורי מעשיות מצדיקי אמת, וזוכין לטהר המחשבה על ידי סיפורי מעשיות של צדיקים.

ו. עוד כתב (שם באות צדי"ק סעיף צ"ח), על ידי סיפורי מעשיות מצדיקים נתעורר ונתלהב הלב בהתעוררות גדולה להשי"ת בחשק נמרץ מאוד וכמה צדיקים גדולים ונוראים מאוד סיפרו שעיקר התעוררות שלהם להשי"ת היה על ידי סיפורי מעשיות מצדיקים, עיי"ש.

ז. וְעוֹד אִיתָא בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ (פָּרָשַׁת בְּהַעֲלוֹתְךָ דַּף קמ"ט ע"ב). וּמַאן דְּאָמַר, דְּהַהוּא סִפּוּרָא דְאוֹרַיְיתָא, לְאַחֲזָאָה עַל הַהוּא סִפּוּר בִּלְבַד קָאֲתֵי, תִּיפַּח רוּחֵיהּ. דְּאִי הָכִי, לָאו אִיהִי אוֹרַיְיתָא עִלָּאָה, אוֹרַיְיתָא דִקְשׁוֹט, אֶלָּא וַדָּאי אוֹרַיְיתָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, אִיהִי אוֹרַיְיתָא דִקְשׁוֹט.

תָּא חָזֵי, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, לָאו יְקָרָא דִילֵיהּ הוּא, לְאִשְׁתָּעֵי מִלָּה דְהֶדְיוֹטָא, כָּל שֶׁכֵּן לְמִכְתַּב לֵיהּ, וְאִי סָלִיק בְּדַעְתָּךְ, דְּמַלְכָּא עִלָּאָה קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא, לָא הֲווֹ לֵיהּ מִלִּין קַדִּישִׁין, לְמִכְתַּב וּלְמֶעְבַּד מִנַּיְיהוּ אוֹרַיְיתָא, אֶלָּא דְאִיהוּ כָנִישׁ כָּל מִלִּין דְּהֶדְיוֹטִין, כְּגוֹן מִלִּין דְּעֵשָׂו. מִלִּין דְּהָגָר. מִלִּין דְּלָבָן בְּיַעֲקֹב. מִלִּין דְּאָתוֹן. מִלִּין דְּבִלְעָם. מִלִּין דְּבָלָק. מִלִּין דְּזִמְרִי. וְכָנִישׁ לְהוּ, וְכָל שְׁאַר סִפּוּרִין דִּכְתִּיבִין, וְעָבִיד מִנַּיְיהוּ אוֹרַיְיתָא.

[ביאור: וּמִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאוֹתוֹ סִפּוּר שֶׁל הַתּוֹרָה, לְהַרְאוֹת עַל אוֹתוֹ סִפּוּר בִּלְבַד הוּא בָּא – תִּפַּח רוּחוֹ. שֶׁאִם כָּךְ, הִיא אֵינָהּ תּוֹרָה עֶלְיוֹנָה, תּוֹרַת אֱמֶת, אֶלָּא וַדַּאי תּוֹרָה קְדוֹשָׁה עֶלְיוֹנָה הִיא תּוֹרַת אֱמֶת.

בֹּא רְאֵה, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם לֹא מִכְּבוֹדוֹ לְדַבֵּר דִּבְרֵי הֶדְיוֹט, כָּל שֶׁכֵּן לְכָתְבָם. וְאִם עוֹלֶה בְדַעְתְּךָ שֶׁמֶּלֶךְ עֶלְיוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הָיוּ לוֹ דְּבָרִים קְדוֹשִׁים לִכְתֹּב וְלַעֲשׂוֹת מֵהֶם תּוֹרָה, אֶלָּא שֶׁהוּא כִּנֵּס דִּבְרֵי הֶדְיוֹטוֹת, כְּמוֹ דִּבְרֵי עֵשָׂו, דִּבְרֵי הָגָר, דִּבְרֵי לָבָן בְּיַעֲקֹב, דִּבְרֵי הָאָתוֹן, דִּבְרֵי בִלְעָם, דִּבְרֵי בָלָק, דִּבְרֵי זִמְרִי, וְכִנְּסָם, וְכָל שְׁאָר הַסִּפּוּרִים שֶׁכְּתוּבִים, וְעָשָׂה מֵהֶם תּוֹרָה].

ח. הצדיק הקדוש רבי ישראל מרוזין אמר: "מקבילות הלולאות" בפסוק אחד כתבו מקודם "הללו את שם ד'" ואחר כך "הללו עבדי ד'" (תהלים, קל"ה א') , ובפסוק אחר: "הללו עבדי ד'" ואחר כך "הללו את שם ד'" (שם, קי"ג א') , להודיעך ששני ההילולים מקבילים.

ט. וכעין זה כתב הרבי מרדומסק זצ"ל, סיפור, ממעשה הצדיקים זהו תורה, ולכן אמרו: יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, כי נעשה מזה משיחתן תורתן של בנים, וזהו גם כן: הללו עבדי ד' הללו את שם ד', ר"ל דההילול של השי"ת הוא להלל ולשבח את הצדיקים" (תפארת שלמה, חנוכה).

י. והצדיק הקדוש רבי נחמן מברסלב אמר: "על ידי סיפורי מעשיות של צדיקים ממשיכים אורו של משיח בעולם ודוחה הרבה חושך וצרות מן העולם".(ספר המידות אות משיח).

יא. הצדיק הקדוש רבי שלום מבעלז זי"ע אמר: "אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ד' ולחושבי שמו". נדברו אמר הצדיק ולא דיברו, כלומר: יראי ד' אלה כבר הלכו לעולמם, והם "נדברים" על ידי איש אל רעהו מהחיים, שמספרים על אודותם, ואז ויקשב ד' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו גם לאותם יראי ד', ששפתותיהם תהיינה דובבות, וגם לחושבי שמו, לאלה שמספרים עליהם.

יב. ואחרון אחרון חביב מאמר הבעש"ט הקדוש זי"ע וזל"ק: כל מי שמספר בשבחי צדיקים, כאילו עוסק במעשה מרכבה" (שבחי הבעל שם טוב), וראה פירוש על הדמיון למעשה מרכבה בספר נפלאות התפארת שלמה, (מאמר "יפה שיחתן").

לכן אחי הקורא אחר שהצעתי לפניך את המאמרים האלו תוכל לחזות בעינים פקוחות כי המעשיות נרמזים בהם סודות עליונות.

עשירה למדי היא הספרות הסיפורית של החסידים. ספרים למאות נתחברו וסיפורים לאלפים ולרבבות נמסרו. אף מסורת סיפורית בעל פה, רבי מפי רבי וחסיד מפי חסיד, קיימת. כותב הטורים בחר מפיהם ומפי כתבם הקדושים סיפורים וקבע להם מקום. לא "עיבד" את הסיפורים לפי רוחו וטעמו, לא שינה את העובדות המסופרות, לא בתוכנן העיקרי ולא בפרטיהן, וסדרתי אותם בלשון צח ונקי כדי שיהיה יד הכל ממשמשים בו וקטן וגדול שוים בו כאשר עיניכם תחזינה מישרים.

לפי שרוב הסיפורים לא נכתבו בזמן אחד, ונתפרסמו על ידי כותב הטורים בהרבה ספרים ובזמנים שונים, לכן באו תוארים שונים בהסיפורים על הצדיקים (הרב הקדוש, הרב הצדיק, הרבי וכיוצא), ואין כאן לא משום קביעת יחס ולא משום כוונה תחילה, מטעם זה בא בכמה סיפורים "ז"ל" אחר שם הצדיק, ובכמה מהם אין תוספת זו ומשנה לא זזה ממקומה.