הספד יום השנה של הרבנית הצדיקת מרת טויבא בת חיים אליהו ע"ה בהר המנוחות ובכותל המערבי

הספד יום השנה של הרבנית הצדיקת

מרת טויבא בת חיים אליהו ע"ה

בהר המנוחות ירושלים י' סיון תשע"ד

"נדיבי עמנו נאספו עם אלקי אברהם" במקום הזה, ובאנו היום לגמול חסד לזוגתי להבחל"ח הנפטרת הרבנית הצדיקת מרת טויבא בת הרב חיים אליהו ע"ה.

הספד יא סיון להרבנית עה

זכות לנפטר

נתאספנו כאן ליום החודש השנים עשר של זוגתי הרבנית הצדיקת ע"ה.

אמרו חכמינו ז"ל בגמרא (שבת דף קנ"ג ע"א) "אחים בהספידא דהתם קאימנא", פירוש שהנפטר נמצא כאן בשעת ההספד, ופירוש שני, "דהתם" כלומר בעולם האמת "קאימנא" אני עומד ואיני יכול לעלות אלא על ידי מעשיכם, ולכן צריך לומר דברי תורה, ודברי התעוררות, כדי להעלות את נשמתו, וכל מעשה טוב שיבוא על ידי זה, נזקף לזכות הנפטר, עליו השלום.

ובספר הקדוש קב הישר פרק ע"א מביא את הענין של תפלה בקברי צדיקים שלמדים מפרשת השבוע, וזל"ק: "וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן" (בַּמִּדְבָּר יג, כב). וּפֵרַשׁ רַשִּׁ"י: "מְלַמֵּד שֶׁהָלַךְ כָּלֵב עַל קִבְרֵי הָאָבוֹת לְהִתְפַּלֵּל שָׁם שֶׁיִּהְיֶה נִצּוֹל מֵעֲצַת מְרַגְּלִים". וּמִכָּאן נִתְפַּשֵּׁט הַמִּנְהָג יָפֶה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁאֲנַחְנוּ הוֹלְכִים עַל קִבְרֵי אָבוֹת לְהִתְפַּלֵּל בַּיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָבִיו אוֹ אִמּוֹ.

נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים מַרְגִּישִׁים בְּצַעַר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּמִתְפַּלְּלִים בַּעֲדָם.

וְאַף אִם הוּא בְּמָקוֹם אַחֵר בְּאוֹתוֹ הַפַּעַם בַּ"יָאר-צַייט" וְאֵינוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁשּׁוֹכֵב שָׁם אָבִיו אוֹ אִמּוֹ, מִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁהוֹלֵךְ עַל שְׁאָר קִבְרֵי יִשְׂרָאֵל לְהִתְפַּלֵּל, מִכָּל מָקוֹם מִתְעוֹרְרִים כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבְּגַן עֵדֶן בְּאוֹתָהּ הַתְּפִלָּה, וְסַדְנָא דְּאַרְעָא חַד הוּא, [פֵּרוּשׁ: וְגוּף הַקַּרְקַע אֶחָד הוּא,] שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּזַר כֵּן לִהְיוֹת נַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים מְצוּיִין עַל הַקְּבָרוֹת לְטוֹבַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹמְעִין לִתְחִנּוֹתוּתְפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים לְהִתְפַּלֵּל עַל הַקְּבָרוֹת. וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה צַעַר – יָבוֹא אֶל קִבְרֵי אֲבוֹתָיו אוֹ שְׁאָר קְבָרִים וְיוֹדִיעַ צַעֲרוֹ לְהַנְּפָשׁוֹת.

כִּי בְּעֵת שֶׁהַנְּשָׁמוֹת וּנְפָשׁוֹת שׁוֹמְעִין תְּפִלָּתָן שֶׁל הַחַיִּים הַמִּתְפַּלְּלִין עַל צַעֲרָן, אָז עוֹלִין לָרוּחוֹת שֶׁבְּגַן עֵדֶן (זֹהַר חֵלֶק ב דַּף קמא עַמּוּד ב), וְהָרוּחוֹת עוֹלִין אֶל חַדְרֵי גַּן עֵדֶן אֲשֶׁר שָׁם נְשָׁמוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, וּמְעוֹרְרִין הָאָבוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְשָׁם מִשְׁתַּחֲוִים לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד וּמִתְפַּלְּלִין עַל הַחַיִּים, עכ"ל. ומבקשים מהנפטר הקדוש שיתפלל בעד עם ישראל שיזכו כל עם ישראל להתחבר להרשב"י ע"ה וילמדו כולם זוהר הקדוש ונזכה יחד להגאולה השלימה ברחמים אמן כי"ר.

באנו להספיד מעומקא דלבאי על האבידה הגדולה עם סילוקה של הצדיקת ע"ה.

הנביא ישעיה (נז), צועק: "הצדיק אבד ואין איש שם על לב… כי מפני הרעה נאסף הצדיק". ופירשו בזוהר פרשת וישב (דף קפ.) רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח, (ישעיה נז) הַצַּדִּיק אָבַד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נְאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נְאֱסַף הַצַּדִּיק. הַצַּדִּיק אָבַד, בְּזִמְנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַשְׁגַּח בְּעַלְמָא וְלָא הֲוֵי עַלְמָא כְּדְקָא יְאוּת, וְאִזְדַּמַּן דִּינָא לְשַׁרְיָיא עַל עַלְמָא. כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיל זַכָּאָה דְּאִשְׁתַּכַּח בֵּינַיְיהוּ, בְּגִין דְּיִשְׁרֵי דִּינָא עַל כֻּלְּהוּ אָחֳרָנִין, וְלָא יִשְׁתַּכַּח מַאן דְּיָגִין עֲלַיְיהוּ.

בלשון הקודש: רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח, (ישעיה נז) הַצַּדִּיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק. הַצַּדִּיק אָבָד, בִּזְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁגִּיחַ בָּעוֹלָם וְאֵין הָעוֹלָם כָּרָאוּי, וּמִזְדַּמֵּן הַדִּין לִשְׁרוֹת עַל הָעוֹלָם, אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹטֵל אֶת הַצַּדִּיק שֶׁנִּמְצָא בֵּינֵיהֶם כְּדֵי שֶׁיִּשְׁרֶה הַדִּין עַל כָּל הָאֲחֵרִים וְלֹא יִמָּצֵא מִי שֶׁיָּגֵן עֲלֵיהֶם.

דְּהָא כָּל זִמְנָא דְּזַכָּאָה שָׁארֵי בְּעַלְמָא, דִּינָא לָא יָכִיל לְשַׁלְטָאָה עַל עַלְמָא. מְנָלָן מִמּשֶׁה, דִּכְתִיב, (תהלים קו) וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו וְגו'. וּבְגִין כָּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיל לְזַכָּאָה מִבֵּינַיְיהוּ וְסַלִּיק לֵיהּ מֵעַלְמָא, וּכְדֵין אִתְפְּרַע וְגָבֵי דִילֵיהּ. סוֹפֵיהּ דִּקְרָא, כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נְאֱסַף הַצַּדִּיק. עַד דְּלָא יֵיתֵי רָעָה לְשַׁלְטָאָה עַל עַלְמָא נֶאֱסַף הַצַּדִּיק. (ד"א כי מפני הרעה נאסף עד לא ישלוט הרעה בעלמא) דָּבָר אַחֵר כִּי מִפְּנִי הָרָעָה, דָּא יֵצֶר הָרָע.

בלשון הקודש: שֶׁהֲרֵי כָּל זְמַן שֶׁהַצַּדִּיק שׁוֹרֶה בָּעוֹלָם, הַדִּין לֹא יָכוֹל לִשְׁלֹט עַל הָעוֹלָם. מִנַּיִן לָנוּ? מִמֹּשֶׁה, שֶׁכָּתוּב (תהלים קו) וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו וְגוֹ'. וּמִשּׁוּם כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹטֵל אֶת הַצַּדִּיק מִבֵּינֵיהֶם וּמְסַלֵּק אוֹתוֹ מִן הָעוֹלָם, וְאָז נִפְרָע וְגוֹבֶה אֶת שֶׁלּוֹ. סוֹף הַפָּסוּק – כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק. בְּטֶרֶם תָּבֹא הָרָעָה לִשְׁלֹט עַל הָעוֹלָם נֶאֱסַף הַצַּדִּיק [ד"א כי מפני הרעה נאסף, טרם תשלט הרעה בעולם]. דָּבָר אַחֵר כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה – זֶה יֵצֶר הָרָע.

צווח הנביא ישעי' (נז, א) "הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק", והיינו דאפי' צדיק אחד שנפטר הוא כדי לעורר את ישראל מפני הרעה העתידה לבוא, (וכדי שהצדיק לא יראה באותה רעה, אם לא ישובו בתשובה). אבל אם עם ישראל אינם שמים על לב להבין את זה (וסבורים שמיתת צדיקים מכפרת ואין להם מה לדאוג וכדו'), אזי הקב"ה מוסיף לקחת צדיקים ובעלי חסד נוספים כדי שירגישו שזוהי הסיבה לפטירתם "מפני הרעה" ר"ל, וישובו בתשובה. (כן פירש שם המצו"ד, וכעי"ז במהר"ם ב"ק ס. מהדו"ב).

ומבואר בחז"ל ובספה"ק שיש בפטירת כל צדיק וצדיקת צווחה נוראה לעם ישראל לשוב בתשובה, והתראה עצומה מפני הרעה שח"ו יכולה לבוא, אם ח"ו "אין איש שם על לב". ולכן חובה גדולה מוטלת עלינו להתבונן באסון הנורא שאירע, ולהבין מהי הצרה הנוראה שאירע לנו באופן אישי, בפטירת הצדיקים וצדקניות, ומה הסכנה וההתראה שבכך, ומה ה' אלקינו שואל מעימנו בעת הזאת.

ועלינו להרגיש מה הפסדנו בפטירתם ולעורר לתשובה, ויש בדברים אלו גם זכות לעכב את הפורענות, כמבואר בגמרא (סנהדרין קח.)שהקב"ה המתין עם המבול ז' ימי אבלו של מתושלח "ללמדך שהספדן של צדיקים מעכבין את הפורענות לבוא" וביאר שם המהרש"א כיון דהקב"ה ממתין לראות אולי ישובו בתשובה ע"י ההספדים.

וכל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה' בפטירת הרבנית הצדיקת בעלת החסד, וכו' של רבבות אלפי ישראלע"ה.

נספר קצת ממדרגתה הגדולה:

א. תיכף אחר החתונה נכנסתי לכולל ושנה וחצי לא קיבלתי משכורת מהכולל, שהיה בין כך וכך סכום קטן, כי אז היה נהוג שאברכים ילכו לעבוד.

אני אמרתי להשווער שלי שאני אלמד שנתיים, ב"ה נכנסתי לכולל ולא היה לנו ממש לחם לאכול, הרבנית ע"ה עבדה בשנה הראשונה, וב"ה בצמצום גדול יכלנו לחיות.

כשנולד לנו הבן הבכור, לא יכלה לעבוד, אבל הסכימה שאני אמשיך ללמוד, ועבדה בלילות במפעל חרדי כתופרת של חלוקי בית. לפעמים לא יכלה לגמור העבודה אז אני עזרתי בלילה להשלים את העבודה.

אבל עם כל זה לא היה מספיק כסף אפילו לאוכל פשוט.

אז אמרתי לה, היות והגר"א מווילנא זצ"ל היה אוכל 70 שנה רק לחם ומים, אז אני אעשה גם כך ואני אוסיף על זה לחם ומרגרינה, וכך אני אוכל לשבת עוד שנה ללמוד, והסכימה על כך.

היא בטבעה לא אכלה הרבה, רק מפעם לפעם קנתה ירקות כדי לצאת ידי שמים שיהיה כוח. וכך המשכנו. בבוקר לקחתי לכולל שני סנדוויצים עם מרגרינה ואכלתי בצהרים אחרי לימוד של ארבע שעות. חבריי ראו מה שאני אוכל, והבינו את המצב, והחליטו שצריכים לעזור לי שיהיה לי כסף לאוכל פשוט.

פתאום, בא אלי יהודי חשוב שהיכרתי אותו טוב, בעל של בית מאפה, ואמר לי שהוא רואה שאני לומד בלי להפסיק בדיבור והוא רוצה להתחלק איתי בשכר, כמו יששכר וזבולון, ויתן לי כמה שאני אגיד לו שצריכים, ויש לו ב"ה כסף ורוצה לקנות לו עולם הבא, אמרתי לו אני צריך לבדוק את זה, אם (משמים) שישפיעו עלי שאני אסכים לזה.

ביררתי ההלכה, במשמרת שלום, שמברר ששניהם – יששכר וזבולון מקבלים אותו השכר, וגם השל"ה הקדוש אומר שזה כמו שמדליקים נר מחבירו.

לא הרגשתי טוב בלקחת שותף שישתתף בתורה שלי.

כל החברים רבנים אמרו לי שהכל בסדר, פעם פתחתי ספר וראיתי ביאור בספר אחד שמפרש את הפסוק לג, יח) וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשׂכָר בְּאֹהָלֶיךָ. שיששכר שמח בעולם הזה וזבולון שמח לעולם הבא, כשמקבל מעשר סיומי ש"ס, מקבל חמש סיומים ואז יששכר עצוב שרואה שחסר לו מהחשבון שלמד.

סיפרתי להרבנית ע"ה על כל הצעת התמיכה של בעל בית המאפה, ולבסוף אמרתי לה שהחלטתי שלא כדאי לקחת כסף מאנשים, שיהיה לנו לאכול בשר וירקות, מאחר ולא שווה למכור את התורה הקדושה, בשביל אוכל של ירקות ובשר, וכך שנים שלא אכלתי בשר עוף, אפילו בשבת, ויותר טוב שנמשיך לחיות, רק עם לחם ומרגרינה, לכל הפחות בשבילי, וידוע שלימוד תורה מתוך הדחק, זה ענין גדול מאוד, שלימוד בצער ידוע ששווה פי מאה שלא בצער, וב"ה שהסכימה לכך, היא בכלל לא אכלה הרבה, וב"ה שעל יד לימוד תורה מתוך הדחק, ניצלתי מלאכול בשר טרף שכלל לא ידעתי שיש בעיה בבשר עד שנהייתי שוחט.

ואם הייתי לוקח כשותף את בעל בית המאפה כדוגמת יששכר וזבולון, והיה לי מספיק כסף לאוכל, אז רחמנא לצלן, הייתי אוכל נבילות וטריפות חלב ודם, ולאן הייתי מגיע?

כך חיינו מספר שנים, וסבלה דוחק גדול מאוד.

וכך המשכנו בעבודת הקודש, וזכתה להיות מיחידי סגולה בכל הדור הזה.

הרבנית ע"ה, מלבד גדלותה במידותיה הקדושים, אשר על ידי זה, היה איכפת לה מכל נפש יהודי לבלתי ידח ממנו נידח, ועזרה לי שאוכל לקבץ והרבות פעלים לתורה, למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, למען ישמעו וילמדו כל ישראל את התורה הזאת, ובפרט בשנים האחרונות כשעבדתי על הפצת הזוהר הקדוש, ופטירתה היכתה בהלם את כל כלל ישראל.

וע"כ כאשר נפטרת צדיקת גדולה כמותה ע"ה, שהיתה מצויינת ומהדרת בכל המצוות שבין אדם למקום, והן במצות שבין אדם לחבירו והיייתה אוהבת את כל אחד מישראל, שפיר בוכים ומתאבלים על זה, שמעתה חסר לנו כל זה, וירושלים תתן קולה בבכי על שמעתה שוב חסר לנו הצדיקת שהייתה משלמת בכל ימיה את בנין בית המקדש המקווה בב"א, דעל ידי מעשיה הטובים שבין אדם לחבירו ואהבת ישראל הייתה בונה את בית המקדש שנחרב, והייתה תמיד מוסיפה עוד נדבך ועוד נדבך לבנין המקדש, וכמו שאמרו חז"ל בסוף מסכת ברכות (דף ס"ד ע"א) על פסוק וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך, אל תקרי בניך אלא בוניך, ובמסכת שבת (דף קי"ד ע"א) דתלמידי חכמים נקראים בנאים מפני שעוסקין בבניינו של עולם כל ימיהם. וכתבו המפרשים דלכאורה מדוע נקראים בנאים. ותירצו דהאמת הוא שהעולם נבנה על ידי התורה ועבודה ומעשים טובים של הצדיקים, ובית המקדש דלעתיד נבנה על ידי מצות ומעשים טובים של ישראל, וכידוע המעשה מהרה"ק בעל דברי חיים מצאנז זי"ע שאמר פעם אחת בשולחנו הטהור שבית המקדש של מעלה כבר נגמר אלא שחסר עדיין הפרוכת, וענה לו אחד מבני עליה שאנחנו מאמינים באמונה שלימה שרבינו מסוגל להשלים הפרוכת, ולא השיבו אז דבר, אבל פעם אחרת כאשר ישב אל השלחן אמר "מהיכן אתם יודעים שלא עשיתי את הפרוכת, אלא שבא רשע גדול עם עבירה גסה שעבר וקרע אותו"[1]. וזהו הענין שתלמידי חכמים נקראים בנאים, כיון שבונים את בית המקדש במעשיהם הטובים.

ומצינו בחזקי' המלך שאמרו חז"ל (בבא קמא דף ט"ז ע"ב) על פסוק וכבוד עשו לו במותו, מלמד שהושיבו ישיבה על קברו, ואחר כך איתא שם בגמרא קיים זה מה שכתוב בזה, קיים אמרינן לימד לא אמרינן, ועיין בתוס' דף י"ז ע"א ד"ה ואמר מר גדול לימוד שמביא לידי מעשה, לימד ודאי לא אמרינן דהא ודאי עדיף שמביא את הרבים לידי מעשה כשמלמדם, עי"ש.

ועוד שם בתוס' דף ט"ז ע"ב ד"ה שהושיבו ישיבה על קברו, כתבו לפי שהרבה תורה בישראל, כדאמרינן בסנהדרין דף צ"ד ע"ב שבדקו מדן עד באר שבע ולא מצאו איש ואשה תינוק ותינוקת שלא היו בקיאין בטומאה וטהרה וכו'. רואים מזה שהרבה תורה בישראל, וגם שהרביץ טהרה בישראל, עד כדי כך שתינוק ותינוקות ידעו הלכות טהרה.

וב"ה שזכינו להקים בבתינו ישיבת המקובלים שבכל שבוע מתאספים עשרות אנשים ולומדים ונותנים שיעורים בתורת הרשב"י.

ועיין בירושלמי (שקלים פ"ב ה"ה) אין עושין נפשות לצדיקים, דבריהם הן הן זכרונם, עיי"ש.

וכך זכתה לעזור לי במפעל הזוהר העולמי שאפילו שהייתה חולה במחלה הקשה 14 שנים וסבלה הרבה יסורים, הרימה בכל יום שעות על גבי שעות טלפונים, וענתה להם מה שצריך, [ורק אתמול אחד סיפר לי שחילק ספרי זוהר במושב אדרת, ותושבת מהמושב אמרה עליה:

אחרי ששמעה מה שקרה, איזה צדיקה גדולה הייתה! – ונשאלת השאלה איך יתכן שאישה ממושב אדרת הכירה את הרבנית? היא אף פעם לא הייתה שם? התשובה: שהרבנית דיברה איתה הרבה בטלפון על חשיבות לימוד הזהר ושידלה אותה להזמין ספרי זוהר הקדוש, וכך התחילו בבית שלהם ללמוד זוהר הקדוש וכל זה בא על ידיה – ובנה בן 17 שנה כששמע איך שהמפיץ מדבר על הזוהר הקדוש והאמא שמדברת על הרבנית ע"ה קיבל תיכף על עצמו ללמוד כל יום זוהר הקדוש – ועכשיו תתארו לכם כמה אנשים כאלו דיברו איתה ונעזרו וזכו להיכנס לאור הרשב"י ע"ה] ורק לה יש את כל הזכות למה שהיגענו היום, שיש ב"ה לערך מאות אלפי יהודים לומדי זוה"ק, ויכולים לראות בכל מקום שהולכים שלומדים זוהר הקדוש, בבתים בדרכים ובלכתך בדרך, ותלמודי תורה ובוודאי יש לה את הזכות להגיע להיכל הרשב"י ע"ה.

וזה לשון הזוהר פרשת ויקרא (כג.):

וי לעולם כאשר יסתלק ממנו רבי שמעון, שמעינות החכמה יסתתמו מן העולם, וישגו כל העולם בתורה

@06ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבתיך@07 וגו', אמר רבי חייא בוא וראה כל זמן שהיה משה קיים בעולם, היה מוחה בידיהם של ישראל, כדי שלא יהיו נמצאים בחיוב לפני הקב"ה, ולפי שמשה היה נמצא ביניהם לא יהיה כדור ההוא, עד הדור שיבוא מלך המשיח, שיראו כבודו של הקב"ה כמוהם, שהם השיגו מה שלא השיגו דורות אחרים, שלמדנו ראתה שפחה אחת על הים מה שלא ראתה עין יחזקאל הנביא, ואם הן השיגו כל כך, כל שכן נשי ישראל, כל שכן בניהם, כל שכן הגבירם, כל שכן הסנהדרין, כל שכן הנשיאים, כל שכן נביא העליון משה הנאמן, שהוא היה על כלם, לאחר שמת משה מה כתוב, וקם העם הזה וזנה וגו', כך וי לעולם כאשר יסתלק ממנו רבי שמעון, שמעינות החכמה יסתתמו מן העולם, שיבקש איש דבר חכמה ולא ימצא מי שיאמר, וישגו כל העולם בתורה, לפי שלא יהיה נמצא ביניהם מי שיעורר בחכמה.

עתיד הקב"ה לגלות סודות עמוקים של התורה בזמן מלך המשיח, כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם

על זמן ההוא נאמר (ויקרא ד') @06ואם כל עדת ישראל ישגו, שישגו בתורה ולא יבינו דרכיה, מפני מה יהיה כך, מפני ונעלם דבר מעיני הקהל, שלא יהיה נמצא מי שידע לגלות עמקות התורה ודרכיה, אוי לאותן הדורות שיהיו נמצאים אז בעולם, אמר רבי יהודה עתיד הקב"ה לגלות סודות עמוקים של התורה בזמן מלך המשיח, לפי שאז יתקיים (ישעי' י"א) ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, וכתוב (ירמי' ל"א) ולא ילמדו עוד איש את אחיו ואת רעהו לאמר דעו את ה' כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם@07, אמן כן יהי רצון

והילקוט שמעוני מפליג אודות גודל כוחן של גומלי חסדים שחוסין בצלו של הקב"ה. ואין לך גמילות חסדים יותר מזיכוי הרבים שילמדו זוהר הקדוש שהוא מצילו בעולם הזה מכל גזירות קשות, וזוכה לעולם הבא, ומביאו לגן עדן העליון להתענג מזיו השכינה הקדושה. ולכל זה זכתה אחרי שעסקה, בג' דברים שהעולם עומד עליהם, תורה עבודה וגמ"ח, ז'ביחה ע'ירובין מ'קוואות, טהרת המשפחה, וזכתה לקיים כל היום חונן ומלוה וממילא וזרעו לברכה.

וכעת נחסר מאתנו כוח כזה, והלכה לעולמו, ובוודאי כל זה, בעוון הדור. וחובה גדולה לכל אחד לדעת, כי עתה מצויה בינינו נשמתה הזכה. וצריכים אנו לקבל על עצמנו דברים טובים, וללמוד מהתנהגותה, שיהיה לעילוי נשמתה.

אשתחילמיימצא

אודה ה' בכל לב תמיד תהילתו בפי, בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותה, והקב"ה שלח לי כח גדול, ועל ידי עזרתה הגדולות, זכיתי לפעול את הפעולות הגדולות של הדפסת ספרים וזיכוי הרבים, בכל יסודות הדת שהיא הכינה את כל הדרוש, ועמלה ביותר שאוכל להתמסר כל כולי לתורה ולזיכוי הרבים ובפרט בהכנסת אורחים, שאחר שאמרתי לה שאם האשה לא יושבת ביחד עם האורחים השכר כאילו הקריבו כל הקרבנות בבית המקדש לכן לא ישבה אף פעם ביחד עם האורחים, וישבה בחדר אחר, וכל הפעולות של צדקה וחסד, של דברים העומדים ברומו של עולם, שאי אפשר לפרט המסירת נפש שלה, ובפרט על זביחה עירובין מקוואות, שאין הזמן להאריך בזה, שזה היה סוד ירידת הבעל שם טוב הקדוש לעלמא הדין ורמז על זה.

כדי להבין על קצה המזלג, איך שזכתה בעבודתה להצלת כלל ישראל, נצטט את דברי הזוהר פרשת שמיני (מא.)

כל עמל האדם לפיהו, כל אותו הדין וכל מה שסובל האדם בעולם ההוא לפיהו, בשביל פיהו שלא שמר אותו וטימא את נפשו

לא תאכלו כל נבלה וגו' כי עם קדוש אתה לה' אלהיך, רבי יוסי פתח ואמר (קהלת ו') כל עמל האדם לפיהו וגו', עיינתי בדברי שלמה המלך וכלם נאחזים בחכמה העליונה, כל עמל האדם לפיהו, מקרא זה נאמר על השעה שדנים את האדם בעולם ההוא, כל אותו הדין וכל מה שסובל האדם בעולם ההוא ונוקמים ממנו נקמות העולם, לפיהו, בשביל פיהו שלא שמר אותו וטימא את נפשו, ולא היה דבוק בצד החיים בצד הימין, וגם הנפש לא תמלא, לא תגמר עונשה לעולם ולעולמי עולמים^[סז].

אמר רבי שמעון בוא וראה כל מי שאוכל מאכלות אסורות נדבק בצד הטומאה, מתעב נפשו וגופו ורוח הטומאה שורה עליו, ומראה בעצמו שאין לו חלק באל עליון

דבר אחר לא תמלא, לא תזכה להשתלם שתוכל לעלות למקומה לעולם, מפני שהיא נטמאה ונדבקה בצד הטומאה.. אמר רבי שמעון בוא וראה כל מי שאוכל מאכלות אסורות נדבק בצד הטומאה, מתעב נפשו וגופו ורוח הטומאה שורה עליו, ומראה בעצמו שאין לו חלק באל עליון, ושאינו בא מן הצד שלו ואינו נדבק בו, ואם יצא כך מעולם הזה אוחזים בו כל אותן הבאים מצד הטומאה ומטמאים אותו, ודנים אותו כאיש שהוא תועבת רבונו, נתעב בעולם הזה ונתעב בעולם הבא, ועל כן כתוב (ויקרא י"א) ונטמתם בם, בלי א'^[סח] שאין נמצא רפואה לתועבתו, ואינו יוצא מטמאתו לעולם, וי להם וי לנפשותם, כי לא יודבקו בצרור החיים לעולם שהרי נטמאו^[סט] וי לגופם, עליהם כתוב (ישעי' ס"א) כי תולעתם לא תמות וגו' והיו דראון לכל בשר, מהו דראון, סרחון, מי גרם לו כך, צד ההוא שנדבק בו, ישראל באים מן צד הימין, אם מתדבקים בצד השמאל^[ע]הרי פוגמים לצד הימין פוגמים לגופם ופוגמים לנפשותם, פגומים בעולם הזה ופגומים בעולם הבא, כל שכן מי שהתדבק בצד הטומאה, שהכל נאחז זה בזה, ונאמר כי עם קדוש אתה לה' אלהיך.

זיו הזוהר:^[סז] כיון שנתפטם הגוף הדם והנפש מן מאכלות אסורות וטמאות ונתגדל ונתרבה על ידי האסור והטמא. ^[סח] כי על ידי מאכלות אסורות נטמטם ונסתם המוח מלהבין חכמת התורה. ^[סט] והטומאה הזאת דבוקה שאין ביכולת להפרידה. ^[ע] היינו על ידי מאכלות אסורות וטמאות במזיד בשאט נפש.

זאת אומרת שכל הזכות שניצלו עם ישראל מאכילת נבילות וטריפות חלב ודם וטהרת המקוואות עולים לחשבונה. וכן ב"זע"ם" תצעד אר"ץ, ראשי תיבות: זביחה עירובין מקוואות.

הבעל שם טוב הקדוש זי"ע ראה ברוח קדשו מה שיהיה הנסיון האחרון בעקבתא דמשיחא:

הבעל שם טוב הק' זי"ע שומע במתיבתא דרקיע ש"מקוה" ש'חיטה וע'ירוב הם יסודי הדת שהעולם עומד עליהם

שמעתי שתלמידי הרבי ישראל בעל שם טוב זכרונו לברכה היו יושבים ביחד ומתווכחים איזהו הדבר העקרי שראש ומנהיג הדור צריך להשגיח עליו.

יש מהם אמרו שהעיקר הוא להשגיח על הזביחה שיהיה השו"ב ירא שמים, וכן בכל שאר ענינים השייכים לזה כי חס ושלום מאכלות אסורים מטמטמים את הלב.

ויש שאמרו עירובין הוא העיקר כי הלכות שבת כהררים התלויים בשערה (חגיגה דף י' עמוד א') והאיסור חמור מאוד.

ויש אמרו מקוה היא העיקר להשגיח שהמקוה תהיה כשרה בלי שום חשש, כי אם יסוד בנין האדם הוא חס ושלום בלי כשרות קשה לו מאוד להתגבר על הרע רחמנא ליצלן.

רבינו הבעל שם טוב בא לעולם לתקן השחיטות, שרוב השוחטים שחטו אז עם סכין פגום, והבעל שם טוב עשה והתקין סכינים חדשים, והיה מלחמה גדולה נגדו[2]. (עיין שו"ע הרב יו"ד סימן י"ח מה שכתב בזה).

עוד שמעתי והראה לי להבחל"ח מחותני כ"ק אדמו"ר מקלוזנבורג זצ"ל כשהייתי אצלו לדבר על ענין הכשרות הראה לי את דברי בעל הדברי חיים מצאנז זצ"ל מה שכתב בשו"ת דברי חיים" (יו"ד ח"א סימן ז') על גרמניה, ומבאר שם שאין עבירה כמאכלות אסורות שמטמטם הלב הישראלי, ובעווה"ר ראינו על ידי זה יצאו מן הדת כמה קהילות בארץ לוע"ז [לערך ארבעה מיליאן יהודים רח"ל] שאכלו ונתפטמו בנבילות וטריפות על ידי השוחטים ובודקים הקלים, וגברו עליהם דעות זרות עד שנאבדו מן הקהל (עיי"ש). ועל ידי עון השוחטים הקלים היה מלחמת העולמית הראשונה והשניה. (ראה בספר תירוש ויצהר הקול קורא'ס שיצאו אז לאור מכמה בתי דינים בווארשא, איך שאכלו ונכשלו אז בשנת כת"ר ובשנת תרס"ו בנבילות וטריפות וחלב דאורייתא ובשר חמורים רח"ל, ותבין).

ולהמלחמות האלו היא סבלה הרבה מאוד שאי אפשר לתאר ולספר, ועכשיו בשמים רואה ומקבלת השכר הגדול על זה.

שליח לרשב"י

ולכן אנו עושים את הרבנית הצדיקת טובה בת חיים אליהו ע"ה שליח לבית דין של מעלה, ולרבי שמעון בר יוחאי, ע"ה למסור להם, שאנחנו עושים מה שמוטל עלינו לפרסם את הזוהר הקדוש במסירות נפש, להפיץ את הזוהר הקדוש, ושכל יהודי ילמד זוהר הקדוש, כמו שכתב בזוה"ק ובבן איש חי זי"ע זקנים עם נערים גדולים וקטנים… ותבקש מלפני הקב"ה שיבטל מעלינו ומעל כל עם ישראל כל המשטינים והמקטרגים אשר הם בבחינת "תוסף רוחם יגועון", "בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד", כי עתה לפני הגאולה הם מתגברים ומפריעים את הקדושה מלהתגלות, ורק הקב"ה יכול לרחם עלינו ולעזרינו כדי שיתפרסם מלכות ה' בעולם, לתקן עולם במלכות ש-די.

וכן תספר לרבי שמעון, שאנו עוזרים לו בכל כוחינו במסירות נפש ממש, ועוסקים לילות כימים להפיץ בישראל תורת הזוה"ק, ולתקן תקנות שכל ישראל ילמדו תורת הסוד, שלא יהיו ישראל בבחינת ערל שפתים חלילה וחלילה, שעיקר עיכוב הגלות בעוונותינו הרבים, הוא בגלל אי לימוד תורת הסוד, ובזה תלוי עיקר גאולתינו ופדות נפשינו, ולבקש מרבי שמעון בן יוחאי ע"ה, שיתן לנו כוח ועוז, להמשיך להאיר את עם ישראל, ולקרב את ישראל לאבינו שבשמים.

ומן השמים קא זכו לה, שיקוים תפילת דוד המלך, "אגורה באהלך עולמים", שימשיכו ביתר שאת וביתר עֹז גם אחרי פטירתה, לטובת נשמתה, כנאמר "ילכו מחיל אל חיל", וזה יהיה ישיבה על קברה, שתהיה הישיבה הכי הגדולה בעולם שאין כמותה. שכל איש מישראל זקנים עם נערים ילמדו זוה"ק.

אתמול טילפן אלי יהודי מנתיבות ואמר: שבשלש שנים האחרונים כל שנה גומר את כל הזוהר הקדוש עם פירוש הסולם, ולומד בכל שבת ולפעמים מתחיל ביום שישי 6-7 שעות, ולפעמים יותר שעות, וראה בחלום פעמים את הרשב"י ע"ה עם התלמידים ששמחים לקראתו, ועוד. וסיפר שקיבל השנה במירון בל"ג בעומר את הדיסק החדש "האור" שחילקנו במירון הדיסק שמסופר "איך רבי שמעון בר יוחאי למד איתו בכמה דקות כל התורה כולה בעל פה כולל תורת הנסתר עם כל המפורשים עם הצדיק המקובל האלוקי רבי יוחנן באנון זיע"א, שיצא לאור על ידי "בחגוי הסלע", שחילקנו לערך 6000 דיסקים במירון בל"ג בעומר, ושמע את הדיסק, ותרם תיכף להדפיס 2000 דיסקים חדשים.

וכך יש יהודי אחד בבית שמש שסיפר לי בשמחה, שסיים 70 פעמים את התיקוני זוהר.

יהודי אחד סיפר שלומד בשבת 13 שעות זוהר הקדוש.

יהודי אחד סיפר שלומד כל שבת כל הלילה זוהר הקדוש.

יהודי אחד, רבי משה זולפאן מירושלים עיה"ק, כל שנה גומר כל הזוהר עם מתוק מדבש עם הפירוש, לומד זוהר הקדוש כל ערב שבת עד בשבת בבוקר והולך להתפלל, ונותן שיעורים בזוה"ק בבית הכנסת אחרי תפילת הנץ, ובמוצאי שב"ק הולך לכותל המערבי ולומד שם כל ספרא דצניעותא, ובוכה בכיות נוראות על צער השכינה ועל חורבן הבית לבקש מהקב"ה שיקים את השכינה מעפרא, וכן בוכה בכל תפילה דמעות שליש על חורבן בית המקדש.

יהודי אחד סיפר שסיים כל הזוהר הקדוש יותר מ-40 פעמים, ולומד כל יום 8-10 שעות, וכו' וכו', וכל זה בא מכוחה הגדול שעזרה לי עם כל יסוריה הגדולות, וידוע שהשכר הוא פי מאה משלא בצער.

כל הזכויות שזוכים על ידי לימוד הזוהר

על פי התכנית של מפעל הזוהר העולמי, אשר מזמין את כלל ישראל לזכות וליטול חלק בלימוד האדיר של ספר הזוהר הקדוש, כי בזכות הזוהר הקדוש, עם ישראל, יזכה לצאת מהגלות ברחמים, ויזכו לגאולה השלמה, כידוע הזוהר הקדוש נמשל לתיבת נח, שמצילה את כל הדור מגזרות קשות, כל אדם המשתתף כחלק מהכלל בלימוד הזוהר הקדוש, זוכה לברכה ממקור עליון, שהיא תעודת ביטוח חיים, הטובה והחזקה ביותר הקיימת עלי אדמות, מסירים ממנו גזרות ויסורים קשים, עוונותיו נמחלים, נשמתו מזדככת ומתעלה, זוכה לעולם הבא הצפון לצדיקים, וזוכה עוד בעולם הזה, להיאחז בעץ חיים, ככתוב "ועולמך תראה בחייך".

אנחנו נשמעים לקול קריאת גדולי הדור שקראו לעם ישראל, לארגן אלפי סיומים של הזוהר הקדוש, בבחינת "האלף לך שלמה", ועם זה נביא את המשיח ברחמים בעזרת השם.

לזכות ולזַכות

על כן את אחי אנוכי מבקש, בואו לעזרת ה' בגבורים, למען שמו באהבה, להדפיס אלפים קונטרסים, לחזק לימוד הזוהר, ולקיים את מצוות חז"ל, להושיב ישיבה על קברו, ולהמשיך להפיץ ולפרסם את תורת הרשב"י, לכל יהודי די בכל אתר ואתר, ולחשוב מחשבות, לבלתי ידח ממנו נידח, כי כל הגאולה תלויה בזה. ולהמשיך את נשמת הרשב"י כאן לדורינו, וכמו שמבטיח הרשב"י (זוהר שמות ז:), אשרי מי שיזדמן בזמן התגלות המשיח, כי מי שיהיה באותו זמן באמונה, ומי שיתן עזר וסיוע לשכינה הקדושה, יזכה לאותו האור של שמחת המלך ברוך הוא, שאז ישמח ה' במעשיו, עכ"ל.

אנו מבקשים, שתהיה מליצה ישרה בעד בניה היקרים שהיו מסורים אליה, לשמש אותה באמונה, בכל נפשה, ובפרט בעת חוליה, ועל ידי עזרתם, זכתה לעשות הפעולות הטובות, ותמליץ טוב עבורה, ובעד הבנים והבנות, ובעד כל משפחתה, ובעד כלל ישראל. ובזכות זה, ימליץ טוב עלינו שה' יתברך ישלח לנו הגואל האמיתי במהרה בימינו אמן.

וכך עסקה הרבנית ע"ה בג' דברים שהעולם עומד עליהם, תורה עבודה וגמ"ח, שעזרה לנו בכל העבודת וזיכוי הרבים, שאי אפשר לספר ולתאר במסירות נפש ממש, שיכול להיות שהיא חד בדרא בדברים גדולים אלו, ועל ידי זה זכתה לקיים כל היום חונן ומלוה וממילא וזרעו לברכה.

והניחה אחריה בנים כמותה, זרע ברך ה' תפארת בנים אבותם – בוודאי תהי' למליצה ישרה לכל המשפחה, ועבור כלל ישראל, ובודאי תפלתה לא תשוב ריקם, שלא ישמע עוד שוד ושבר בגבולנו ונזכה לישועתן של ישראל מתוך רחמים וחסדים בביאת גוצבב"א.

[1]) כן מובא בספר משנה למלך (פרשת ויחי) להרה"ק רבי אלעזר מרישא זצ"ל, נכד הרבי ר' אלימלך זי"ע, שהי' אז בצאנז בעת שאמר הרה"ק מצאנז כדברים האלה.

[2]) חבל על דאבדין "ולא" משתכחין, שאין לנו הבעל שם טוב הקדוש בדורינו שיבדוק הסכינים שלנו. (שמעתי פעם ביאור על זה, "ולא" סובב על אלו שהם בבחינת לא (כלום) הם משתכחין).

…..