פרשת בהעלותך-  ע"פ  רבינו  הבן איש חי
הצטרפו ללימוד כל ספר הזוהר הקדוש  בכמה דקות

פתיחה
לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, נ"ל בס"ד בצדיקים כתוב היכל ה' המה, שהם משכן לאור שכינתו יתברך, וכתבתי במ"א דאין אור שכינתו יתברך שורה בכל האיברים כי אם רק בשתים שהם מוח ולב, ופרשתי הטעם כי על כל איברי האדם שורה כח השינה שהיא מן דרגא דמותא, משא"כ במוח ולב, כי לכן תמצא הישן חולם חלום והוא כאלו ער ממש, ומראה החלום הוא במוח, וכן הלב הוא ער גם בעת שינה וכמ"ש אני ישנה ולבי ער, והטעם כי מוח הוא מסוד חכמה, והלב מסוד בינה וכמ"ש בפתיחת אליהו זכור לטוב חכמה מוחא בינה לא, וידוע דחו"ב כחדא נפקין וכחדא שריין, וכן הלב והמוח כחדא נפקין וכחדא שריין וכשהמוח פועל פעולתו במחשבה הלב פועל בכונה, כי המחשבה במוח והכונה בלב כנודע, ולכן המוח והלב הם לבדם נקראים היכל ה', ואמרתי רמז נכון על ה מוח לב עם האותיות עולה צ"א מנין יחוד שם הוי"ה ושם אדנ"י הנעשה ע"י קדושתם וטהרתם, והמה כמנין היכל עם הנקודות שהם ציר"י ות"ח, ומאחר שאין שינה שולטת בהם אצל הצדיקים כמו ששולטת בשאר איברים, לכך נבחרו להיות משכן לאור שכינתו יתברך ועל כן כל מה שהאדם עושה קדושה וטהרה במוח ולב כן ישיג השגה ברוה"ק שתשרה עליו ביותר:
והנה ידוע כי תוקף האמונה של הצדיק הם במוח ולב מפני כי פעולות איברי אלו הם המחשבה והכונה שבזה אין ניכר האדם אפילו למלאכים כי אם רק השי"ת הוא יודע תעלומות לב, ומה שמחשב האדם במוחו, שהוא יתברך לבדו מכיר במחשבה והכונה, ולכן מלאכי מרום אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו, והוא כי מקומו למטה בחתוני הוא במוח ולב שנקראים היכל ה' כמ"ש, וכבודו יתברך נראה בהם כי הוא לבדו היודע מה שבתוכם:
ועל כן השגת הנביאים בנבואה ורוה"ק תלויה בקדושה וטהרה של שני איברים אלו, וכל המקדשם ומטהרם יותר ישיג ברוה"ק ביותר ומאחר שהיתה השגת מרע"ה בנבואה ורוה"ק יותר מכל צדיק ונביא מוכרח שיהיה לו קדושה וטהרה בשני איברי מוח ולב יותר מכולם ולכן נקרא משה איש האלהים כי מוח לב עולה מספר אלהי"ם, וז"ש לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, כלומר בכל ביתי הם המוח והלב שהם ביתי ששם תשרה שכינתי בקבע, נאמן הוא בקדושתם ובטהרתם, ולכך השגת נבואתו היתה עליונה וגדולה, והוא פה אל פה אדבר בו ומראה וכו':
ולכן אין תיקון שלם נעשה במצוה ותפלה בלתי הצטרפות קדושת המחשבה שבמוח והכונה שבלב יען כי הם כנגד חו"ב וכל בירור יהיה ע"י עזר חו"ב, וכמ"ש במחשבה אתבריר כולא, ולכך ארז"ל תפלה בלא כונה כגוף בלי נשמה, וכן מצוה בלא כונה כגוף בלי נשמה, כי ע"י שלימות המחשבה והכונה נדחית ונפרדת הקליפה מן הקדושה שהיא הפרי, ובזה נשלם הבירור לעלות במקום הראוי לו, ועל כן ארז"ל נט"י צריכה כונה, יען כי חז"ל תקנו נט"י  (נטילת ידים) לאכילה בעבור להעביר הקליפה הנאחזת באצבעות ידיו של אדם האוכל, כדי שלא יתאחזו הקליפות באכילו, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער טעמי המצות פרשת עקב יע"ש, ולכך לא תספיק המעשה של הנטילה לבדה לדחות את החיצונים אלא צריך שיצטרף עמה כונה ומחשבה שהם כחדא נפקין וכחדא שריין:

________________________________________
אות א
בנט"י  (בנטילת ידים) צריך שיתכוין הנוטל לנטילה המכשרת לאכילה, ולכן אין נוטלין מקוף ולא מקטן פחות משש שאין לו מחשבה וכונה, זאת ועוד אחרת אע"פ שנטל כדין וכיון לנטילה המכשרת עכ"ז צריך הוא לשמור טהרת ידיו במחשבתו וכונתו, שאם הסיח דעתו משמירת ידיו זמן מרובה אע"פ שאינו יודע שנגעו ידיו במקומות מטונפים עכ"ז צריך לחזור וליטול, באופן שצריך להיות משים דעתו וכונתו על טהרת ידיו כל משך סעודתו, והיינו מפני דעיקר גירוש הסט"א היתה על ידי כונתו, ולכך ראוי שלא יסיח דעתו מטהרה זו כל זמן שאוכל, ולז"א הכתוב לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב ייניך כי כבר רצה האלהים את מעשיך, והיינו בשמחה אותיות מחשבה ואמר על ידי המחשבה וע"י לב טוב שהוא הכונה רצה האלהים את מעשיך, כי מעשה לבדה בלתי צירוף כונה ומחשבה אינה עולה לרצון, ונקיט שם אלהים ע"ד שכתבתי לעיל כי מקום המחשבה והכונה הוא מוח ולב שמספרם מספר אלהים, וכלן גם התורה שנמשלה לאכילה ושתיה דכתיב לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי ג"כ הסח הדעת מזיק בה דלכך צוה השי"ת רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, ואמרו פן תשכח קאי על המוח ששם השכחה ב"מ:
אות ב
כשם שהסח הדעת מעכב באכילה ושתיה לענין ברכה, כן שנוי מקום מעכב לעני ברכה, ומאחר דרבו הדעות בזה ואנו קי"ל סב"ל אפילו נגד מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו, לכן נזכיר פסק ההלכה מה שהעלו האחרונים לצאת י" הכלל של סב"ל, והוא שאם סעד במקום אחר שבירך המוציא ואכל פת, ובתוך סעודתו שינה מקומו אפילו שהלך לבית אחר ואפילו לא הניח שום אדם בשלחן, אם הסיח דעתו מלאכול אז יברך על דברים שאינם מחמת הסעודה אם ירצה לאכול, בין שאוכלם בבית השני בין שאוכלם במקומו הראשון לאחר שחזר אליו אח"כ, אבל דברים שהם באים מחמת הסעודה לא יברך עליהם בין בבית השני בין כשחזר למקומו בבית הראשון ואע"פ שהסיח דעתו, מפני דכל שהוא בתוך סעודתו לא חשיב גמר סעודה יען דהפת צריך שיברך עליו בהמ"ז במקומו, לפיכך כשהוא עומד ממקומו לילך למקום אחר אין עמידתו גמר סעודתו, אע"פ שהסיח דעתו מלאכול שהרי צריך הוא לחזור למקומו לברך גהמ"ז ולכך כאשר חוזר ואוכל דברים שהם באים מחמת הסעודה ע"ד סעודתו הראשונה הוא עשה כדי לסיים סעודתו, ולכך אין לברך עליהם בתחלה, וכ"ש כשחוזר ואוכל במקומו הראשון שהוא מקוםם סעודתו שאין לברך תחלה:
וכל זה איירי בעבר ושינה מקומו, אבל לכתחילה צריך ליזהר שלא לעקור מסעודתו ולגמור אותה במקום אחר עד שיברך בהמ"ז, אפילו אם הניח מקצת חברים על השלחן, יען דכל דבר הטעון לאחריו ברכה במקומו מפני חשיבותו, צריך לברך אחריו קודם שיעקר ממקומו, כי כמו שמועלת חשיבותו שלא לברך במקום אחר, כך מועלת חשיבותו לדבר זה שוא לברך קודם שיעקר ואע"פ שהוא אוכל ג"כ במקום השני ומברך שם דנמצא ג"כ מברך בהמ"ז במקום אכילה, עכ"ז מה מועיל בכך לאכילה הראשונה שהיתה טעונה ברכה במקומה לכתחילה קודם שיעקור משם משו חשיבות, אלא שאם כבר עקר אין צריך לחזור ולברך תחלה על מה שאוכל במקום השני, שבזה לא יתקן את אשר עיוות בעקירתו, אלא משום שצריך לברך במקום אכילה אוכל הוא מעט במקום השני כדי לברך אח"כ בהמ"ז, ועל כן תכתחלה לא יעקור בלא ברכה, ואפילו דאם הניח מקצת חברים אין זו עקירה אם היה עתיד לחזור אליהם, מ"מ כשהולך לגמור סעודתו בבית אחר הרי זה עוקר מחבורתו:
וזה אינו אלא בהיכא שלא היה בדעתו בתחילה כשבירך המוציא לגמור במקום אחר דאז הוי קביעות סעודתו מתחלה במקום זה, ולכך צריך לברך בהמ"ז במקום זה ולא במקום אחר, אבל אם מתחלה כשברך המוציא היה בדעתו לגמור בבית אחר מותר לברך במקום אחר, שהרי מתחלה לא קבע במקום זה כל סעודתו, וכמו שנוהגים הולכי דרכים שאוכלים דרך הילוכם ויושבים ומברכים במקום סיום אכילתם והיינו מפני שלכך נתכוונו מתחלה שלא לקבוע מקום לאכילתם במקום שברכו בו המוציא והתחילו שם לאכול:
בד"א כשעוקר ממקומו הראשון וגומר סעודתו במקום השני, אבל אם הולך למקום הב' ע"ד לחזור למקומו הראשון לגמור סעודתו אין זו עקירה אפילו לא הניח מקצת חברים, ומ"מ אסרו חכמים לעשות כן משום דחיישינן שמא ישכח מלחזור למקומו לכרך, ולא התירו לעשות כן אלא רק בהיכא שהולך לבית אחר ואוכל שם, דמאחר שאוכל שם אז ודאי לא ישכח הברכה ולא שכיח שיקום וילך לדרכו בלא ברכה כלל, ולכך אמרינן ודאי כשיקום אחר אכילה מבית השני יחזור למקומו הראשון כדי לברך, ומ"מ טוב שגם בכהאי גוונא יזהר לכתחלה להניח אחד על השלחן במקום הראשון כאשר הולך משם למקום השני, ואפילו אם לא נזדמן לו אדם שיאכל עמו שם יניח אדם אחר אע"פ שלא אכל עמו שם:
וכל זה כשהוא הולך לדבר הרשות, או אפילו לדבר מצוה אך היא מצוה שאינה עוברת, אבל לצורך מצוה עוברת כגון מצות לויה וכיוצא, או לבית הכנסת להתפלל עם הציבור אע"ג דאמרינן אם במקום שהולך בו אינו אוכל דאסרו חז"ל לעשות כן שמא ישכח מלברך לגמרי, עכ"ז כיון שהוא צורך מצוה עוברת מותר לו לכתחלה לילך למקום אחר לעשות המצוה ולברך בהמ"ז כשיחזור למקומו, ואפיו לא הניח מקצת חברים על השלחן, מפני שאין להניח מצוה עוברת משום חשש שמא ישכח ועיין בש"ע להגאון ר"ז ז"ל ושאר אחרונים.
אות ג
מיני מזונות שברכתן האחרונה היא מעין שלש, וכן פירות של ז' המינין וכן יין דברכתן ג"כ מעין שלש, דינם כפת לענין עקירת מקום דאסור לעקור ממקומו עד שיברך ברכה אחרונה, משום דיש אומרים כמו שהפת צריך ברכה במקומו כן אלו צריכין ברכה אחרונה במקומן, לפיכך לענין שנוי מקום אזלינן לקולא בספק ברכות ואמרנין דינם כמו שאמרנו לעיל גבי פת, והוא דאם עמד ממקומו הראשון והלך לחצר אחרת אין עמידתו נחשבת גמר סעודתו אע"פ שהסיח דעתו מלאכול, מפני שצריך לחזור למקומו לברך ברכה אחרונה ולכן כשחוזר ואוכל ושותה אפילו במקום אחר ע"ד סעודתו הראשונה הוא עושה לסיים סעודתו, וכ"ש אם חוזר למקומו הראשון ואוכל שאין צריך לברך ברכה ראשונה, אופילו לא הניח מקצת חברים:
אות ד
אוכלין ומשקין שברכתם האחרונה היא בורא נפשות רבות, אלו לכ"ע אין צריך לברך ברכה אחרונה במקום האכילה או השתיה, אלא רשאי לעמוד ממקומו קודם ברכה אחרונה ויברך הברכה אחרונה במקום אחר, לפיכך עמידתו ממקומו לילך זהו גמר סעודתו, וכשחוזר ואוכל במקום השני צריך לברכך ברכה ראשונה, ואע"ג דלא בירך עדיין ברכה אחרונה על אכילה דמקום הראשון, ואפילו שהיה בדעתו במקום הראשון ללכת למקום השני ולאכול שם עכ"ז מאחר דשינה מקומו מבית זה לבית אחר צריך לברך על מה שאוכל בבית השני, וכן נמי אם אחר שהלך לבית השני חזר למקומו הראשון ואכל צריך לברך על מה שאוכל: וכל זה אם שנוי המקום היה מבית לבית, אבל אם היה מחדר לחדר בבית אחר אם היה בדעתו מעיקרא לאכול בחדר הב' אין צריך לחזור ולברך, ואם לא היה בדעתו מעיקרא לאכול בחדר הב' אלא אח"כ נמלך והלך לחדר השנינ ואכל צריך לחזור ולברך:
ואפילו לא היה דעתו לאכול מעיקרא בחדר השני אם רואה מקום הראשון אינו חוזר ומברך, וכ"ש בחדר אחד מפינה לפינה דאינו חוזר ומברך אפילו לא היה דעתו מעיקרא על זאת, דהא הכא הוי תרתי לטיבותא שהם חדר אחד וגם רואה את מקומו הראשון וגם רואה את מקומו הראשון, מיהו יש חולקים בזה וס,ל דחשיב שינוי אפילו מפינה לפינה אם לא היה דעתו לכך וכ"ש אם אין רואה מקום הראשון, לכן לכתחילה יזהר שלא לשנות כלל, וצריך להזהיר המון העם בכל זאת כי ד"ז מצוי ושכיח אצל בני אדם שקמים בתוך הסעודה מעל השלחן הקבוע להם בחדר אחד, ונכנסים לחדר אחר בשביל איזה עסק ומוצאין שם פירות ואוכלים בלא ברכה דחושבים שפטורים הם מאחר שכבר ברכו על הפירות שבשלחן ובאמת זה הוי מחדר לחדר, דאפילו היה בדעתם מעיקרא על כך כל שאין רואין מקומם הראשון צריך לברך וכ"ש היכא דלא היה מעיקרא דעתם על כך:
אות ה
אע"פ שכתבנו לעיל כל דבר שברכה אחרונה שלו היא מעין שלש ודינו כפת הן לענין לברך במקום שקבע לאכול, הן לענין שינוי מקום וכנז"ל, היינו דוקא כשאוכל כזית שנתחייב בברכה אחרונה, אבל אם לא אכל כזית דינם הוי כדברים שרכה אחרונה שלהם בג"ר דאין טעונים ברכה אחרונה במקומן, ואפילו באוכל מהם כזית אם מתחלה לא כיון לקבוע מקו לאכילתו אלא שהיה אוחז אותם בידו ואוכל והולך, כדרך בני אדם שדרכם לפעמים לקחת פת הבאה בכיסנין או שאר פירות בידם ואוכלים דרך הילוכם בתוך הבית מחדר לחדר אין בזה דין שינוי מקום וה"ז מרך ברכה אחרונה במקום סיום אכילתו, דהא אפילו בפת כן נוהגים הולכי דרכיםם לאכול בדרך הלוכם ומברכים במקום סיום אכילתם ואין בזה חשש וכמ"ש לעיל:
אות ו
מי שאכל פת או שאר דברים דברכתן מעין שלש דאמרנו שאינו רשאי לכתחילה לילך לגמור סעודתו במקום אחר קודם שיברך ברכה אחרונה, הנה אם עבר ע"ד חכמים ויצא ממקומו ולא בירך, בין אם יצא במזיד בין בשוגג יחזור למקומו ויברך אם אין המקום רחוק כ"כ שיש חשש דעד שיחזור יתעכל המזון במיעיו, ואע"ג דכתבו הפוסקים ז"ל תקנה לזה שיאכל כזית פת במקום השני ויברך שם, אין תקנה זו ברורה לפו"ד יען כי יכנס בזה בספק בברכת המוציא, מיהו יש תקנה אחרת מוסמכת אליבא דכ"ע שיהיה אדם אחר אוכל כזית פת ויברך עליו המוציא ויכוון לפטור את זה, ואם א"א לו בכך צריך לחזור למקומו ויברך:
בד"א בהיכא דאפשר לו לחזור, אבל אם הולך בדרך ואין ממתינין לו, הנה זה אפילו יצא במזיד אין צריך לחזור מקומו, שהרי בדיעבד אם בירך במקום שנזכר קי"ל דיצא בכל גוונא ושעת הדחק כדיעבד דמי, וכן נמי אם מקום הראשון שאכל בו אינו נקי וא"א לו לנקותו עה, יכול לילך לחוץ ולברך אע"ג דאינו אוכל במקום הב', וגם בזה שהוא יוצא ממקום זה למקום השני מחמת הנקיות אם יזדמן לו במקום השני אדם שיאכל ויברך ויכוין עליו הנה מה טוב ומה נעים, ועיין חס"ל קפ"ד סע"ק א':
אות ז
אפילו מחמת סיבה קטנה מותר לקום מכאן לכאן במקום אחד בתוך ד' אמות ולברך, יען דכל ארבע אמות חשובים מקום אחד בכמה דברים אבל חוץ לארבע אמות אין לברך בשביל סיבה קטנה אלא דוקא בסיבה גדולה והכרח רב המכריחו על כך, ועיין חיי אדם כלל מ"ז אות וא"ו והנזהר גם תוך ד' אמות תבא עליו ברכרה:
אות ח
הנצרך לנקביו בתוך סעודתו אין זה חשיב הפסק, ואין צריך לברך כשחוזר ואוכל, וגם ברכה של נט"י אין צריך לברך משום דיש פלוגתא בזה וסב"ל, ורק יהרהר ברכת ענט"י בלבו:
אות ט
אם הפסיק בתוך סעודתו להתפלל אע"ג דלא חשיב הפסק לענין ברכה, מ"מ יטול ידיו בלא ברכה דנט"י, משום דאיכא פלוגתא בזה ואם אין לו מים יסמוך על המקילין:
אות י
אם אכל פירות בגן אחד והלך לגן אחר צריך לחזור ולברך אפילו אם הם סמוכים, ואפילו אם כשבירך תחלה היה דעתו על זה, וה"ה בגן אחד אם לא היה דעתו מתחלה על הכל, צריך לברך על כל אילן ואילן הנמלך לאכול ממנו, ואפילו אכל במזרחה של תאנה ובא לאכול במערבה צריך לחזור ולברך אם לא היה דעתו מתחלה לכך, ולאו דוקא מפירות הגן אלא כל שאוכל שם דברים שאינן צריכין ברכה במקומן דינא הכי:
בד"א כשהגן מוקף מחיצות, אבל אם אינו מוקף מחיצות אין דעתו מועלת לכל האילנות אלא הדבר תלוי ברואה את מקומו הראשון, שאם במקום השני רואה מקומו הראשון אינו מברך, ואם אינו רואה הן מחמת ריחוק הן מחמת איזה הפסק שיש ביניהם הרי זה מברך, ובסה"ק מקבציאל חקרתי בס"ד אם אינו רואה כל מקומו אלא מקצתו מאי, ואת"ל רואה מקצתו סגי ולא בעינן כולו, הנה אם רואהו כשהוא עומד ואינו רואהו כשהוא יושב מאי, והיכא דעומד ואוכל לא קמבעיא לן, אך מבעיא לן כשהוא יושב ואוכל ואינו רואהו, אי אמרינן כיון דאם יעמוד רואהו מהני, או"ד לא מהני ואת"ל כיון דאם עמד היה רואהו מהני, הנה אם היה עומד בתוך גומא ואינו רואהו, אבל אם היה עומד על שפת הגומא רואהו מאי, ושם הבאתי בס"ד מ"ש בגמרא דזבחים דף קי"ח כל ספיקות אלו גבי אכילת קדשים בראיית שילה, וספק הא' נפשט משם דמהני ראיה של מקצתו כי כן פשיטא ליה לרב פפא שם, ומ"ש בברייתא תנא רואה שאמרו רואה כולו וכו' אין הגרסה האמתית כן וכמ"ש צאן קדשים ושאר ספיקות דנ"ד הם בעיות דרב פפא ורבי ירמיה שם דנשארו בתיקו, ועיין מ"ש בחק נתן ז"ל בכונה דאת"ל דקאמר התם, וידוע דאיכא פלוגתא באת"ל אם פשיטותא היא אם לאו, ולכן כיון דהש"ס מסיק התם בתיקו כן ספיקות דנ"ד נשארו בספק ולא יברך, כיצד יעשה מביא אדם אחר שיברך ויכוין לפטרו ואז יאכל, ושם בסה"ק מקבציאל כתבתי דספיקות אלו כולם שייכים בדין המגילה בסי' תרצ"ח גבי כרכים המוקפים חומה דכפרים הנראין עמהם קורין כמותם ע"ש, ושם הבאתי מה שיש להקשות מגמרא דמגילה דף ג' ע"ב בשינוי דמשני רבי ירמיה כגון שישבת בנחל וכו', ועל בעיא דרבי ירמיה עצמו דבעי בגמרא דזבחים הנז', ושוב עשיתי חילוק נכון בין הא דמגילה להתם גזבחים הנז', ואסיקנא עכ"פ נ"ד גבי ברכות של הפירות דמי להם ממש להא דזבחים:
אות יא
גמר סעודתו ונטל ידיו מים אחרונים, וכן ה"ה אם אמר הב לן ונבריך אע"פ שלא נטל ידיו עדיין, הרי זה אינו יכול לאכול ולשתות עד שיברך בהמ"ז ואע"פ שיש בכל זה פלוגתא וכמה חלוקי דעות הנה זה הוא העיקר לדינא משום ספק ברכות, שאם לא נטל ידיו ולא אמר הב לן ונבריך אלא רק גמר בלבו שלא לאכול, או שסילק את השלחן או שאמר תנו וניטול ידינו ולא אמר ונבריך, אז לכ"ע מותר לאכול דברים הצריכים ברכה לפניהם כגון להביא פירות או משקין שלא בירך עדיין עליהם בתוך הסעודה ולברך עליהם, אבל דברים שבירך כבר עליהם בתוך הסעודה לא יאכל מפני הספק של הברכה דאיכא בזה פלוגתא ולא יכניס עצמו בידים בספק ברכות, וכל זה כשגמר בדעתו שלא לאכול, אבל אם אמר הב לן ונבריך והיה בדעתו להיות אוכל עד שיביאו לו מים ליטול ידיו הרי זה מותר לאכול לכ"ע ולא יברך ועיין חס"ל, ומי שסומך על שלחן אחרים אפילו אמר הב לן ונבריך לא הוי הסח הדעת אם לא רצה בעה"ב, דמסתמא דעתו תלוי ברצון בעה"ב, מיהו אם בעת שאמר כן הסיח דעתו בבירור שגמר בדעתו שאפילו בעה"ב לא ירצה בכך ויבקש ממנו לאכול ולשתות עוד הוא יעשה לו התנצלות ולא יאכל וישתה, ה"ז חשיב הסח הדעת, ואם אמר בעה"ב הב לן ונבריך ושתקו והסכימו כולם לדבריו חשיב הסח הדעת לכולם, אבל אם אחד מהם לא הסכים לדבריו והיה בדעתו לאכול עוד לא חשיב הסח הדעת לזה האדם ויוכל לאכול ולשתות:
אות יב
אם מנהג המדינה כשיש חבורה אוכלים ושותים ובא אחד מבחוץ ונכנס אצלם שמושיטין לו כל אחד כוס, לא יברך אלא על כוס ראשון דמסתא כשבירך דעתו על כל מה שיתנו לו, ומיהו טוב לכוין בפירוש מתחלה כשיברך לפטור כל כוסות שיתנו לו אח"כ:
www.shechem.org  פתיחה
לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, נ"ל בס"ד בצדיקים כתוב היכל ה' המה, שהם משכן לאור שכינתו יתברך, וכתבתי במ"א דאין אור שכינתו יתברך שורה בכל האיברים כי אם רק בשתים שהם מוח ולב, ופרשתי הטעם כי על כל איברי האדם שורה כח השינה שהיא מן דרגא דמותא, משא"כ במוח ולב, כי לכן תמצא הישן חולם חלום והוא כאלו ער ממש, ומראה החלום הוא במוח, וכן הלב הוא ער גם בעת שינה וכמ"ש אני ישנה ולבי ער, והטעם כי מוח הוא מסוד חכמה, והלב מסוד בינה וכמ"ש בפתיחת אליהו זכור לטוב חכמה מוחא בינה לא, וידוע דחו"ב כחדא נפקין וכחדא שריין, וכן הלב והמוח כחדא נפקין וכחדא שריין וכשהמוח פועל פעולתו במחשבה הלב פועל בכונה, כי המחשבה במוח והכונה בלב כנודע, ולכן המוח והלב הם לבדם נקראים היכל ה', ואמרתי רמז נכון על ה מוח לב עם האותיות עולה צ"א מנין יחוד שם הוי"ה ושם אדנ"י הנעשה ע"י קדושתם וטהרתם, והמה כמנין היכל עם הנקודות שהם ציר"י ות"ח, ומאחר שאין שינה שולטת בהם אצל הצדיקים כמו ששולטת בשאר איברים, לכך נבחרו להיות משכן לאור שכינתו יתברך ועל כן כל מה שהאדם עושה קדושה וטהרה במוח ולב כן ישיג השגה ברוה"ק שתשרה עליו ביותר:
והנה ידוע כי תוקף האמונה של הצדיק הם במוח ולב מפני כי פעולות איברי אלו הם המחשבה והכונה שבזה אין ניכר האדם אפילו למלאכים כי אם רק השי"ת הוא יודע תעלומות לב, ומה שמחשב האדם במוחו, שהוא יתברך לבדו מכיר במחשבה והכונה, ולכן מלאכי מרום אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו, והוא כי מקומו למטה בחתוני הוא במוח ולב שנקראים היכל ה' כמ"ש, וכבודו יתברך נראה בהם כי הוא לבדו היוע מה שבתוכם:
ועל כן השגת הנביאים בנבואה ורוה"ק תלויה בקדושה וטהרה של שני איברים אלו, וכל המקדשם ומטהרם יותר ישיג ברוה"ק ביותר ומאחר שהיתה השגת מרע"ה בנבואה ורוה"ק יותר מכל צדיק ונביא מוכרח שיהיה לו קדושה וטהרה בשני איברי מוח ולב יותר מכולם ולכן נקרא משה איש האלהים כי מוח לב עולה מספר אלהי"ם, וז"ש לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, כלומר בכל ביתי הם המוח והלב שהם ביתי ששם תשרה שכינתי בקבע, נאמן הוא בקדושתם ובטהרתם, ולכך השגת נבואתו היתה עליונה וגדולה, והוא פה אל פה אדבר בו ומראה וכו':
ולכן אין תיקון שלם נעשה במצוה ותפלה בלתי הצטרפות קדושת המחשבה שבמוח והכונה שבלב יען כי הם כנגד חו"ב וכל בירור יהיה ע"י עזר חו"ב, וכמ"ש במחשבה אתבריר כולא, ולכך ארז"ל תפלה בלא כונה כגוף בלי נשמה, וכן מצוה בלא כונה כגוף בלי נשמה, כי ע"י שלימות המחשבה והכונה נדחית ונפרדת הקליפה מן הקדושה שהיא הפרי, ובזה נשלם הבירור לעלות במקום הראוי לו, ועל כן ארז"ל נט"י צריכה כונה, יען כי חז"ל תקנו נט"י לאכילה בעבור להעביר הקליפה הנאחזת באצבעות ידיו של אדם האוכל, כדי שלא יתאחזו הקליפות באכילו, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער טעמי המצות פרשת עקב יע"ש, ולכך לא תספיק המעשה של הנטילה לבדה לדחות את החיצונים אלא צריך שיצטרף עמה כונה ומחשה שהם כחדא נפקין וכחדא שריין:
 

 

 

בשורה טובה !

התיקון הגדול שיביא  את המשיח

לימוד הזוהר הקדוש על סדר חוק לישראל

 

לקבלת ספרים ,חוברות ועלונים בחינם !

“מפעל הזוהר העולמי”

052-7651911

 

 

אפליקציית ספר הזוהר

למען תיקון השכינה ותיקון כל  ישראל

זוהר בעברית עם המשפט

http://www.zohar-1.com/books/zohar_hebrew/mobile/

 

זוהר ארמית עם המשפט

http://www.zohar-israel.com/zohar/mobile

 

 

זוהר ערב רב

http://www.zohar-1.com/books/erevrav/

להורדה אדרא רבא ואדרא זוטא:

 בסד- אדרא רבא קדישא

בסד- אדרא זוטא קדישא

 

לקבלת זוהר חינם לבתי כנסיות ובתי מדרש

052-7651911

להורדה זוהר תהילים השלם: לחץ כאן:

 זוהר תהלים כולו – 765 עמודיםRead more: http://www.ha-zohar.info/?p=26486#ixzz2zmm58d9N

אינדקס  אוצר של  ספרי זוהר

http://ha-zohar.net/ZOHAR_ALONIM_MAIN.htm

http://ha-zohar.net/ZOHAR_SEFORIM.htm

לקריאה והורדה של העלון המלא לחץ כאן 

הצטרפו ללימוד כל ספר הזוהר בלשון הקדוש  בכמה דקות !!

חדש!!

ספר זוהר תהילים להצלחת עם ישראל

כל עלוני אור הזוהר במקום אחד

 

סרט של כל הזמנים- בהפקה מרהיבה- 

של ארגון ” בחגוי הסלע” בשיתוף מפעל הזוהר העולמי בראשות האדמו”ר מהאלמין שליט”א

ובהסכמת גדולי המקובלים

מסר מהעולם עליון,  ממוות קליני של הרב יוחנן באנון זצ”ל,

לגאולת עם ישראל

“דקה של זוהר ביום תגרש את כל הס”א”

ותביא את הגאולה

 סרט האור — יצא לאור העולם להחזיר לכם את האור לחיים!!!

הסרט הכי מעניין! הכי מרגש! והכי חזק שאי פעם

 

לצפיה בסרט: לחץ  על הקישור הבא:

מכתב הסכמה על הצדיק רבי יוחנן באנון זיע והדיסק הנפלא

 

זוהר תהילים לימות החודש

http://www.ha-zohar.info/?p=26517

 

 

Read more: http://www.ha-zohar.info/?p=29230#ixzz33qmyN9Tk

 

 

 

 

This email was sent to [email protected]
why did I get this?    unsubscribe from this list    update subscription preferences
mifal.zohar • בית שמש, ישראל • בית שמש 9908188 • Israel