ספר זוהר והמשיח
להורדה ספר זהור והמשיח וספריו: לחץ כאן:
סֵפֶר
הַזוֹהַר בַּעֲקֵב
דְּרָשָׁה בָּרַדְיוֹ 2000
דְרָשָׁה לְחִזּוּק לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ
מכ"ק אַדְמוֹ"ר מֵהָאלְמִין שְׁלִיטָ"א
פָּרָשַׁת עֵקֶב
הקדמה
יִ'שְׂמְחוּ הַ'שּׁוֹמְעִים וִ'ירַנְּנוּ הַ'צַּדִּיקִים הַשּׁוֹמְעִים לְקוֹל הָרַשְׁבִּ"י הַקָּדוֹשׁ וְלוֹמְדִים זוֹהַר תְּמִידִים כְּסִדְרָם כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַרַעְיָא מְהֵימְנָא (זֹהַר חֵלֶק ג' דַּף קנ"ג:),וְהַמַשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. אִלֵּין אִינּוּן דְּקָא מִשְׁתַּדְּלִין בְּזֹהַר דָּא, דְּאִקְרֵי סֵפֶר הַזֹּהַר, דְּאִיהוּ כְּתֵיבַת נֹחַ, דְּמִתְכַּנְּשִׁין בָּהּ שְׁנַיִם מֵעִיר, וְשֶׁבַע מִמַּלְכוּתָא. וּלְזִמְנִין אֶחָד מֵעִיר, וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה. דִּבְהוֹן יִתְקַיֵּם (שְׁמוֹת א) כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְּאוֹרָה תַּשְׁלִיכוּהוּ. וְדָא אוֹרָה דְּסִפְרָא דָּא. (זֹהַר חֵלֶק ג' דַּף קנ"ג: בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא), (ועיי"ע תִּקּוּנֵי זֹהַר חָדָשׁ דַּף ע"ב עַמּוּד ד', הַקְדָּמַת הַמּוֹצִיא לָאוֹר תִּקּוּנֵי זֹהַר מֵהַגְּרָ"א, רַבֵּינוּ הָרַמַ"ק הָרַב משֶׁה קוֹרְדוֹבֵירוֹ, דַּע אֶת אֱלֹקֵי אָבִיךָ, י"א).
אַשְׁרֵנוּ שֶׁזָּכִינוּ בְּדוֹרֵנוּ שֶׁהַקָּבָּ"ה הִקְדִּים לָנוּ רְפוּאָה לַמַּכָּה וְשָׁלַח לָּנוּ תֵּיבַת נֹחַ שֶׁל הָרַשְׁבִּ"י שֶׁהוּא "הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ" לְהַצִּילֵנוּ מֵהַמַּבּוּל הַנּוֹרָא!
כּוּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַמַּצָּב שְׁבוֹ אָנוּ נִמְצָאִים! וּמִי יוֹדֵעַ מַה יֵלֵד יוֹם!!! – מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, מְגַּלִּים לָנוּ, שֶׁרַק בְּסֵפֶר הַזוֹהַר יִפְקוּן מִן גָלוּתָא בְּרַחֲמֵי, כִּי הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ הוּא כְּמוֹ תֵּיבַת נֹחַ[א]וְרַק אֵלּוּ שֶׁיִּלְמְדוּ זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יִנָּצְלוּ בְּתֵבַת נֹחַ שֶׁהוּא הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, ויִנָּצְלוּ מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ, וּבָּזֶה תָּלוּי סוֹד הַצָּלַת עַם יִשְׂרָאֵל בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן וּגְאוּלָתוֹ, בְּכֹחַ וּסְגֻלַּת לִמּוּד הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ.
כָּתַב הַשְּׁלָ"ה הַקָּדוֹשׁ: "הִנֵּה מְבֹאָר מִכָּאן שֶׁחִבּוּר הַזֹּהַר הָיָה עָתִיד לִהְיוֹת גָּנוּז וְכוּ' עַד שֶׁיָּבוֹא הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּסוֹף הַיָּמִים, שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה לַתַּחְתּוֹנִים. וּבִזְכוּת הָעוֹסְקִים יָבוֹא מָשִׁיחַ, כִּי אָז תִּמָּלֵא הָאָרֶץ דֵּעָה בְּסִבָּתוֹ אֲשֶׁר זֶה תִּהְיֶה סִבָּה קְרוֹבָה לְבִיאָתוֹ, וְזֶה שֶׁאָמַר וּבְגִינֵהּ "וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ" וְכוּ', כְּדֵי שֶׁבִּזְכוּת זֶה יִגָּאֲלוּ יִשְׂרָאֵל, כְּשֵׁם שֶׁלֹּא נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עַד שֶׁהֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַדְּשָׁם בְּדַם הַפֶּסַח וּבְדַם הַמִּילָה, כֵּן הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה לֹא יִהְיֶה הַגְּאֻלָּה עַד שֶׁיִּזְכּוּ לְתוֹסֶפֶת הַקְּדֻשָּׁה הַזּוֹ, וְהוּא רְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ, וְאַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה בָּהּ" (עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת מַאֲמָר רִאשׁוֹן, שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית)
א) בַּזֹּהַר מְכֻנָּסִים נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים וְאַנְשֵׁי מִדּוֹת, וְהָאֲחֵרִים נִדְּחִים מִמֶּנּוּ
וְהַאי חִבּוּרָא הוּא כְּגַוְנָא דְּתֵבַת נֹחַ דְּאִתְכְּנַשׁ בָּהּ כָּל מִין וָמִין, הָכֵי מִתְכַּנְּשִׁין בְּהַאי חִבּוּרָא כָּל נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּא וְאַנְשֵׁי מִדּוֹת, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (תְּהִלִּים קיח) זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים יָבֹאוּ בּוֹ, וָאָחֳרָנִין דְּלָא צַדִּיקִים, אִתְדַּחְיָן מִתַּמָּן. וְכַד אִתְגַּלְּיָא הַאי חִבּוּרָא בְּעָלְמָא, סַגִּיאִין מִתְכַּנְּשִׁין לְגַבֵּהּ, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (דְּבָרִים כט) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה וְגוֹ', וְאֶת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה בְּהַאי חִבּוּרָא עִמָּנוּ הַיּוֹם. וְעָלֵהוּ אִתְּמַר (דָּנִיֵּאל יב) וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד, כְּאִנּוּן כּוֹכְבַיָּא דִּיהוֹן קַיְּמִין לְעָלָם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא .
(תִּקּוּנֵי זֹהַר חָדָשׁ דַּף ע"ב עַמּוּד ד')
ב) בְּרִיחַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי עָשְׂתָה עִנְיַן הַתֵּבָה, וְכֻלָּנוּ נִבְרַח לְהַתֵּבָה הַזֹּאת וְנִנָּצֵל
כָּתַב הַרַמְחַ"ל הַקָּדוֹשׁ בָּאִגְּרוֹת: וְנִמְצָא שֶׁבְּרִיחַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי עָשְׂתָה עִנְיַן הַתֵּבָה, שֶׁבְּסוֹדָהּ נַעֲשָׂה הַזֹּהַר, אֲשֶׁר בּוֹ נִכְלְלוּ כָּל הַשִּׁשִּׁים רִבּוֹא נִשְׁמָתִין, כַּמֻּזְכָּר בַּתִּקּוּנִים, וְאָז נֶחְשָׁב זֶה לִבְרִיחָה כְּלָלִית לְכָל יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁבְּסוֹף הַיָּמִים לֹא יִצְטָרֵךְ אֶלָּא יְצִיאָה, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָה נב, יב): "כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה' וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל"…
ג) כָּל מִי שֶׁיִּתְדַּבֵּק בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בּוֹרֵחַ מִן הַסִּטְרָא אָחֳרָא, וְיִנָּצֵל מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ
וְהָאֱמֶת, כִּי סֵפֶר הַזֹּהַר נִשְׁאַר אַחֲרָיו (אַחֲרֵי רַשְׁבִּ"י) לִבְרָכָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּתְדַּבֵּק בּוֹ נִקְרָא שֶׁבּוֹרֵחַ מִן הַסִּטְרָא אָחֳרָא, עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לוֹ (בְּאַחֲרִית הַיָּמִים) אֶלָּא יְצִיאָה, וְאוֹדִיעֲךָ מַה תּוֹעֶלֶת נִמְצָא בְּזֶה, וְהָאֱמֶת כִּי תּוֹעֶלֶת גָּדוֹל הוּא, כִּי הוּא הַצָּלָה מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ, עכ"ל.
ובתיקוני זוהר חדש כתוב: "אֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִים זֹהַר… יִנָּצְלוּ מֵהַמַּבּוּל וּמְמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג כְּמוֹ בְּתֵבַת נֹחַ" (תיקז"ח ע"ב ע"ד, זֹּהַר נָשׂא).
על כן קראנו לספר הזה בשם הזוהר בעקב, כי דוקא בדורינו דור עקבתא דמשיחא הנקרא נשמות העקב מוכרחים אנו לדבוק בלימוד הזוהר הקדוש כמו שכתב תלמיד האריז"ל הקדוש הצדיק רבי יעקב צמח זי"ע שדוקא בזמן סוף הגלות שהסטרא אחרא מוציא את נשק החמישים שערי טומאה שלו אין לנו תקנה אלא שנוציא ונגלה את סוד שער החמישים של הקדושה והוא לימוד הזוהר הקדוש ותורת הסוד. (עיין דבריו בהקדמה לעץ חיים) וּבְזֹהַר פִּנְחָס (ריט.), מְזָרֵז אוֹתָנוּ הָרַעֲיָא מְהֵימְנָא וּמְצַוֶּה אוֹתָנוּ לִלְמוֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ דַוְוקָא, שֶׁתּוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י מֵאִיר עַד סוֹף הַדּוֹרוֹת, וְצָרִיךְ לִלְמוֹד וְלֹא לָתֶת מְנוּחָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁיִּגְאָלֵנוּ (זוֹהַר פִּנְחָס ריט.).
וּבְגֹדֶל כֹּחַ זְכוּת הָרַבִּים שֶׁל הָעוֹזְרִים וְהַמְסַיְּעִים לַמִּפְעָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, יִזְכּוּ לִרְאוֹת מִיּוֹצְאֵי חֲלָצֵיהֶם רֹב תַּעֲנוּג וְנַחַת דִּקְדֻשָּׁה, עַד אֲשֶׁר נִזְכֶּה בְּקָרוֹב שֶׁיְּעָרֶה הַשֵּׁם עָלֵינוּ רוּחַ טָהֳרָה, וְנִזְכֶּה לְטַהֵר לְבָבֵנוּ לַעֲבֹד לְיוֹצְרֵנוּ בְּכָל כֹּחֵנוּ וּבְכָל נַפְשֵׁנוּ וּבְכָל מְאֹדֵנוּ, וּתְקֻיַּם הַבְטָחַת הָרַעְיָא מְהֵימְנָא "בְּהַאי סֵפֶר הַזֹּהַר, יִפְקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי" בְּבִיאַת גּוֹאֵל צֶדֶק בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן.
הבעלות וכל הזכויות אינן שמורות למחבר
כל אחד יכול לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, [וכל המעונין יכול לקבל הטקסט חינם], לאחסן במאגר מידע, לסדר או לקלוט בכל דרך ובכל אמצאי אלקטרוני אופטי או מכני אחר – כל חלק שהוא מהחומר בספר זה ובכל הספרים שהוצאנו לאור, הן ליחיד, הן לשימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה מותר ומצוה בהחלט בלא רשות מפורשת בכתב, ואם אחד מעוניין להדפיס נעזור לו בכל כוחותינו להוציא לאור בפחות מדמי עלות הספר.
סֵפֶר
הַזוֹהַר לְמָשִׁיחַ
דְרָשָׁה לְחִזּוּק לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ
מכ"ק אַדְמוֹ"ר מֵהָאלְמִין שְׁלִיטָ"א
פָּרָשַׁת עֵקֶב
בְּיוֹם שֵׁנִי פָּרָשַׁת עֵקֶב ט"ו בְּאָב שְׁנַת תשע"א לְפ"ק
דְּרָשָׁה בָּרַדְיוֹ 2000
קַרְיָין: כְּבוֹד הָאַדְמוֹ"ר מְהָאלְמִין שְׁלִיטָ"א מְחַבְּרָם שֶׁל יוֹתֵר מֵאֶלֶף סְפָרִים בְּכָל שְׁבִילֵי הַתּוֹרָה – תְּפִילִין, מְזוּזוֹת, שַׁבָּת, כַּשְׁרוּת, שְׁחִיטָה, נִקּוּר, צְנִיעוּת, טָהֳרַת הַמִּשְׁפָּחָה, מִקְוָאוֹת וְעוֹד.
הַסְּפָרִים עַל הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְעוֹד, אֶפְשָׁר וְרָצוּי לְקַבֵּל בְּחִינָם, אֵצֶל כְּבוֹד הָאַדְמוֹ"ר בַּטֶּלֶפוֹן: 0548-436784 וְאֵצֶל הַמְּפִיצִים בְּכָל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עוֹשִׂים הַכֹּל בְּהִתְנַדְּבוּת.
קַרְיָין: שְׁאֵלָה.
אוּלַי הָאַדְמוֹ"ר יָכוֹל לְגַלּוֹת לָנוּ לָמָּה אֶתְמוֹל הָיָה גֶשֶׁם גָּדוֹל בְּתֵל אָבִיב וּבְבַת יָם, וּבְעוֹד מְקוֹמוֹת שֶׁעוֹד לֹא הָיָה גֶשֶׁם כָזֶה בַּקַּיִץ?
תְּשׁוּבַת הָרַב:
סִפְרֵי הַזֹהַר הַקָּדוֹשׁ!!!
זה דבר פשוט הכל בא מכח הרשב"י והזוהר הקדוש. ביום שישי הלכו כמה אברכים לחלק בבת ים ובחולון את הספרים החדשים, "זוֹהַר הַשַּׁבָּת" לפי סדר הפרשיות חמשה כרכים, ותיקוני זוהר החדש המתורגם בלשון הקודש, וגם יצא דבר גדול מאוד "זוֹהַר חָק לְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹמִי" בחמשה כרכים, והרשב"י היה בשמחה גדולה שלא היה לן שמחה גדולה כזאת אף פעם.
מי שקורא בספרים האלו יש לו התעוררות כזאת שלא הייתה לו התעוררות כזאת מימיו, ומי שלומד בספרים אלו יזכה להינצל ממלחמת גוג ומגוג, כי נמצא בתיבת נח של הרשב"י, וזה נעשה רק על ידי הזוהר הקדוש.
הספרים האלו מחולקים לפרשיות השבוע ללימוד זקנים עם נערים, כל מאמרי זוהר הקדוש על הלכות שבת, ליקוט מהסיפורים של כל ספר הזוהר הקדוש, מיוחד לילדים ובחורים, ועוד הסיפור הנורא של בעל מגלה עמוקות בהמשכים עם תמונות נפלאות, ועניני שכר ועונש. עוד הוספנו שם שני חלקים על הערב רב מתלמידי בעל שם טוב מה שאומרים נבואות על הערב רב בדור הזה, כל שולחן ערוך הלכות שבת מחבר עם רמ"א, והעתקות מהרבה רבנים המעוררים ללמוד זוהר הקדוש ובפרט בדור הזה, ומלחמה גדולה בענין הלוקסוס של החתונות והשמחות, והתקנות שצריכים לתקן.
הערב רב של הדור הזה
ונספר לכם דוגמא קטנה:אני כבר צועק 45 שנים על ענין הוצאות הגדולות של החתונות, (ובשנת תשמ"ד הרעשתי כאן בא"י בעתונים)
ומצאתי עצה נפלאה לחסוך לכל צד 10 אלפים דולר לליל החתונה, העצה הייתה כך:
לעשות החופה ביום שישי אחר הצהרים[ב], ובליל שבת עושים השמחה בבית המדרש, כמו "שלום זכר", ונותנים דברים קטנים, כי כולם אכלו כבר סעודת שבת, ובכך חסכו כל הוצאות הגדולות, לא צריך תזמורת, אולם, בדחן, תמונות, "כל העולם כולו" ועוד.
והתחלתי את המבצע עם עשירים, עשיר גדול בשם ר' אברהם קופמאן נ"י, ועוד אחד, שעשו ביום שישי החתונה כדי להראות להעולם. היתה לנו בעיה אחת שהרבנים לא עוררו את העולם לזה, כי הם הערב רב הכי הגדולים שבדורינו, הם לא מעונינים לתקן כלום רק כסף וכבוד, ומלכות, לא נפרט בשמם וכל אחד מבין במה מדובר, ועוד מיני עבודות זרות למיניהם והתחרות של המלכות [ע"ז] הזו הולך, וכל החתונות וכל השמחות מופיעים אפילו על בקבוק ובקבוק מלכות האם יש לך עבודה זרה גדולה מזו שלוקחים לבוש של הקדוש ברוך הוא "ה' מלך גאות לבש" ומלבישים אותו על עצמם להתגדל ולהתקדש לפאר ולרומם את מלכות העבודה זרה שלהם, ומי חושב בכלל שיש מלכות הקב"ה, ואנו אומרים אותו בתפלה בכל יום: "כִּי לַיהֹוָה הַמְּלוּכָה, וּמוֹשֵׁל בַּגּוֹיִם". ובתפילות לראש השנה אנו אומרים:וְכֹל מַאֲמִינִים שֶׁהוּא לְבַדּוֹ הוּא:
הַמַּמְלִיךְ מְלָכִים וְלוֹ הַמְּלוּכָה: וְכֹל מַאֲמִינִים שֶׁהוּא מֶלֶךְ עוֹלָם: שִׁבְטֵי מְקוֹרָאֲךָ עֲלֵה וְהַמְשֵׁל. נְטִישׁוֹת צָרִים בְּהַתִּיזְךָ לְנַשֵּׁל. כִּי לַיהֹוָה הַמְּלוּכָה וּמוֹשֵׁל. קָדוֹשׁ. הַמְּלוּכָה וְהַמֶּמְשָׁלָה, לְחַי עוֹלָמִים: וכמו שכתוב (ישעיהו ב): "וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא" וּכְתִיב (עובדיה כא): "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה". (זכריה יד,ט): "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".
וכל התחרות היום, מי שיש לו מלכות[ג] גדולה ביותר, ואם החפץ חיים זיע"א היה רואה את זה היה אומר שכולם כופרים בעיקר, ומורדים בהקב"ה. וזה דור שוא שיוצאים רח"ל לתרבות רעה, ובוודאי לא רוצים שילמדו זוהר הקדוש, כי אם לומדים רק שני דקות ביום זוהר הקדוש רואים שיש רק מלכות הקב"ה ורואים את האמת. וזאת הסבה שהראשי ישיבות והאדמורי"ם מהסטרא אחרא והערב רב מפחדים ולא אומרים לתלמידיהם ללמוד זוהר הקדוש.
ובזוהר חי פרשת בראשית (דף קי"ג) כתב וז"ל, ועתה רוב הדור עם הראשים שלהם הם מערב רב, ע"כ.
ובספר דברי חיים (בהשמטות לפרשת ויקהל) כתב וז"ל, דלפני ביאת המשיח יהיו רוב הרבנים מהערב רב כו', וז"ל הדברי חיים שם: כי ישראל בעצמן קדושים, אך הערב רב כל חסדים דעבדי לגרמייהו עבדו כנראה בעליל שהרבנים והחסידים והבעלי בתים שבדור המה בעוה"ר רובן מערב רב ורוצים לשרור על הציבור וכל מעשיהם רק לגרמייהו לקבל כבוד וממון ולכן אין להתחבר רק אם עובדים באמת שמוסרים נפשם לד' לא לקבל שום תועלת לעצמם, ע"כ עיי"ש עוד[ד].
ונמצא מכל זה דברים נוראים, דרוב הרבנים ובעלי בתים הם של הערב רב, וצריכים ללחום נגדם במלחמה גדולה, ובעוה"ר לא די שאין נלחמים נגדם אלא הרבה אנשים יש להם קשר אתם, ובונים להם בנינים ופלטרין גדולים, ונותנים להם ממון כסף רב, ויש להם שם כבוד ויקר וגדולה, והצדיקים האמיתיים המקושרים לה' יושבים בעניות ל"ע ואי אפשר להם לפעול ולעשות לצרכי שמים כראוי, להרבות פעלים לתורה וליראת שמים.
וגם אלו הלומדים ש"ס כל ימיהם ולא עוסקים בכל הפרד"ס, אלו הם המעכבים את הגאולה ומביאים כל הצרות על עם ישראל כמו שכתוב בתיקוני זוהר תיקון ל' (דף ע"ג ע"ב): נָתִיב תִּנְיָינָא, "וְרוּחַ אלהי"ם מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" (שם). מַאי וְרוּחַ, אֶלָּא בְּוַדַּאי בְּזִמְנָא דִשְׁכִינְתָּא נָחֲתַת בְּגָלוּתָא, הַאי רוּחַ נָשִׁיב עַל אִינוּן דְּמִתְעַסְּקֵי בְּאוֹרַיְיתָא, בְּגִין שְׁכִינְתָּא דְאִשְׁתַּכְּחַת בֵּינַיְיהוּ, וְהַאי רוּחַ אִתְעֲבִיד קָלָא, וְיֵימָא הָכִי אִינוּן דְּמִיכִין דְּשִׁינְתָא בְּחוֹרֵיהוֹן, סְתִימִין עַיְינִין אֲטִימִין דְּלִבָּא, קוּמוּ וְאִתְעָרוּ לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא, דְּאִית לְכוֹן לִבָּא בְּלָא סֻכְלְתָנוּ לְמִנְדַּע בָּהּ, וְאִיהוּ בֵּינַיְכוּ.
וְרָזָא דְמִלָּה "קוֹל אוֹמֵר קְרָא", (ישעיהו מ ו). "קְרָא נָא הֲיֵשׁ עוֹנֶךָּ וְאֶל מִי מִקְּדֹשִׁים תִּפְנֶה", (איוב ה א). וְהִיא אָמְרַת "מָה אֶקְרָא, כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר"(ישעיהו מ ו). כֹּלָּא אִינוּן כִּבְעִירָן דְּאָכְלִין חָצִיר, "וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה" (שם). כָּל חֶסֶד דְּעָבְדִין לְגַרְמַיְיהוּ עָבְדִין, וַאֲפִילוּ כָּל אִינוּן דְּמִשְׁתַּדְּלִין בְּאוֹרַיְיתָא, כָּל חֶסֶד דְּעָבְדִין לְגַרְמַיְיהוּ עָבְדִין, בְּהַהוּא זִמְנָא "וַיִּזְכּוֹר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב" (תהלים עח לט). לְעָלְמָא, וְדָא אִיהוּ רוּחָא דְמָשִׁיחַ, וַי לוֹן מָאן דְּגָרְמִין דְּיֵזִיל לֵיהּ מִן עָלְמָא וְלָא יְתוּב לְעָלְמָא, דְּאִלֵּין אִינוּן דְּעָבְדִין לְאוֹרַיְיתָא יַבָּשָׁה, וְלָא בָעָאן לְאִשְׁתַּדְלָא בְחָכְמָה דְקַבָּלָה, דְגָרְמִין דְּאִסְתַּלַּק נְבִיעוּ דְחָכְמָה דְאִיהִי י' מִינָהּ, וְאִשְׁתְּאָרַת ב' יְבֵישָׁה, וַי לוֹן דְּגָרְמִין עֲנִיּוּתָא וְחַרְבָּא וּבִיזָה וְהֶרֶג וְאַבְּדָן בְּעָלְמָא, וְהַאי רוּחַ דְּאִסְתַּלַּק אִיהוּ רוּחַ דְמָּשִׁיחַ כְּמָה דְאִתְּמַר, וְאִיהוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְאִיהוּ "רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה' (ישעיה יא ב).
בלשון הקודש:
הַנָּתִיב הַשֵּׁנִי, וְרוּחַ אֱלֹהִי"ם מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. מַה זֶּה וְרוּחַ? אֶלָּא בְּוַדַּאי בִּזְמַן שֶׁהַשְּׁכִינָה יוֹרֶדֶת לַגָּלוּת, הָרוּחַ הַזּוֹ נוֹשֶׁבֶת עַל אוֹתָם שֶׁמִּתְעַסְּקִים בַּתּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁכִינָה נִמְצֵאת בֵּינֵיהֶם, וְהָרוּחַ הַזּוֹ נַעֲשֵׂית קוֹל, וְתֹאמַר כָּךְ: אוֹתָם יְשֵׁנִים שֶׁשֵּׁנָה בִנְחִירֵיהֶם, סְתוּמֵי הָעֵינַיִם וַאֲטוּמֵי הַלֵּב, קוּמוּ וְהִתְעוֹרְרוּ אֶל הַשְּׁכִינָה, שֶׁיֵּשׁ לָכֶם לֵב בְּלִי הַשְׂכֵּל לָדַעַת אוֹתָהּ, וְהִיא בֵינֵיכֶם.
וְסוֹד הַדָּבָר – קוֹל אוֹמֵר קְרָא, כְּמוֹ קְרָא נָא, הֲיֵשׁ עוֹנֶךָ וְאֶל מִי מִקְּדוֹשִׁים תִּפְנֶה, וְהִיא אוֹמֶרֶת: "מָה אֶקְרָא, כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר", הַכֹּל הֵם כִּבְהֵמוֹת שֶׁאוֹכְלוֹת חָצִיר, וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה, כָּל הַחֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים, עוֹשִׂים לְעַצְמָם. וַאֲפִלּוּ כָּל אֵלּוּ שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, כָּל חֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים – לְעַצְמָם עוֹשִׂים. בְּאוֹתוֹ זְמַן, "וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם", וְזוֹהִי רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, אוֹי לָהֶם מִי שֶׁגּוֹרְמִים שֶׁיֵּלֵךְ לוֹ מִן הָעוֹלָם וְלֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם, שֶׁאֵלּוּ הֵם שֶׁעוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה יַבָּשָׁה, וְלֹא רוֹצִים לְהִשְׁתַּדֵּל בְּחָכְמַת הַקַּבָּלָה, וְגוֹרְמִים שֶׁמִּסְתַּלֵּק מַעְיַן הַחָכְמָה, שֶׁהִיא י' מִמֶּנָּה, וְנִשְׁאֶרֶת ב' יְבֵשָׁה, אוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בָּעוֹלָם, וְהָרוּחַ הַזּוֹ שֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת הִיא רוּחַ הַמָּשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְהִיא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהִיא רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'.
וּבֹא וּרְאֵה מַה שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאִי אוֹמֵר לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוֹר לַטּוֹב:
וְזֶה לָשׁוֹן הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת כִּי תֵצֵא (דַּף רפב ע"ב) [וְעוֹד אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן] וּמָארֵי מַתְנִיתִין,לָא אִשְׁתְּמוֹדְעָן לֵיהּ לְרַעְיָא מְהֵימָנָא. [וְחַכְמֵי הַמִּשְׁנֶה אֵינָם מַכִּירִים אֶת הָרַעֲיָא מְהֵימְנָא בִּהְיוֹתוֹ בְּגָלוּת אָסוּר בְּבֵית הַסּוֹהֵר, וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא] אֵלִיָּהוּ, בְּאוֹמָאָה עֲלָךְ בִּשְׁמָא דִיְהֹוָ"ה, וּבִשְׁמֵיהּ מְפֹרָשׁ, [אֵלִיָּהוּ אֲנִי מַשְׁבִּיעֲךָ בְּשֵׁם הוי"ה וּבִשְׁמוֹ הַמְּפֹרָשׁ שֶׁהוּא הַשֵּׁם מ"ה שבז"א] גַּלֵּי לֵיהּ לְכָל רֵישֵּׁי מָארֵי מַתְנִיתִין, [תְּגַלֶּה אֶת הָרַעֲיָא מְהֵימְנָא בְּסוֹד הַגְּאוּלָה לְכָל רָאשֵׁי חַכְמֵי הַמִּשְׁנֶה,] דְּיִשְׁתְּמוֹדְעוּן לֵיהּ, [שֶׁיַּכִּירוּ אוֹתוֹ עַיִן בְּעַיִן, וַיֵּדְעוּ שֶׁהוּא מֵאִיר אֶת שִׂכְלָם וּמַשְׁפִּיעִים שֶׁפַע חָכְמָה לַהֲבָנַת הַתּוֹרָה,] וְלָא יִתְחַלֵּל יַתִּיר, [וְלֹא יִתְחַלֵּל עוֹד יוֹתֵר בְּגָלוּת] דְּאִתְּמַר בֵּיהּ, (לְגַבֵּי עָלְמָא) (יְשַׁעְיָהו נג ה) [שֶׁעַד עַתָּה נֶאֱמַר בְּמֹשֶׁה] וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ. [פֵּירוּש שֶׁהוּא מְחוֹלֵל בַגּוֹיִם מֵחֲמַת פְשָׁעֵינוּ, וּמֵעַתָּה יָקֵל הָעֹל מֵעַל צַוָּארוֹ בִּזְכוּת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה שְׁחִדַשְׁנוּ עַתָּה, וְעוֹד אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְאֵלִיָּהוּ] לֵית לָךְ צוֹרֶךְ לְמֵיטַל רְשׁוּ [אֵין צוֹרֶך לְבַקֵּשׁ רְשׁוּת מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא] דְהָא אֲנָא שְׁלִיחָא דְמָארֵי עָלְמָא, [כִּי אֲנִי הַשְּׁלִיחַ שֶׁל רִבּוֹן הָעוֹלָם] וְיָדַעְנָא דְאִי אַנְתְּ עָבִיד דָּא, [וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאִם אַתָּה תַּעֲשֶׂה זֶה שֶׁתְּפַרְסֵם תּוֹרַת הַסּוֹד] דְּיוֹדֵי לָךְ קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא עָלֵיהּ, [שֶׁבְּוַדַּאי יוֹדֶה וְיַסְכִּים עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא] וְיִסְתַּלְּקוּן בְּנָךְ בְּגִינֵיהּ, [וְיִתְעַלּוּ בָּנֶיךָ בִּשְׁבִילוֹ, רָצָה לוֹמַר שֶׁיָּקֵל עֹל הַגָּלוּת מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְקָרָא לְיִשְׂרָאֵל בָּנִים לְאֵלִיָּהוּ, לְפִי שֶׁהוּא בִּיסוֹד עִם הַשְּׁכִינָה, וְהוּא כְּרוּב תַּחְתֶּיהָ, וּבִבְחִינַת זוּ יִשְׂרָאֵל נֶחְשָׁבִים לְבָּנִים לְאֵלִיָּהוּ, (בַּדְּפוּס רִאשׁוֹן קְרִימוּנָא שַׁי"ח, הַנֻּסָּח תַּחַת "וְיִסְתַּלְּקוּן בְּנָךְ" וְיִסְתַּלְּקוּן מִּנָךְ שֶׁפֵּרוּשׁוֹ עַל יָדֶךָ יִתְעַלּוּ)] עֵילָּא וְתַתָּא. [כִּי עַל יְדֵי הָעַלִיָּה לְמַטָּה, יִתְקַשְּׁרוּ בְּשׁוֹרְשָׁם לְמַעְלָה, כמו שכתב הרשב"י שאי אפשר לזכות ליראת שמים בלי למוד הזהר הקדוש] וממשיך רבי שמעון ואומר לאליהו הנביא זכור לטוב, וְלָא תִתְעַכָּב לְמֶעְבַּד, [וְלֹא תִּתְעַכֵּב מִלַּעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה,] לָא שָׁבוּעַ וְלָא חֹדֶשׁ וְלָא שָׁנָה, אֶלָּא מִיַּד. [לֹא שָׁבוּעַ וְלֹא חוֹדֶשׁ וְלֹא שָׁנָה אֶלָּא תַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ מִיַּד, רָצָה לוֹמַר עַל יְדֵי פְּעֻלָּתְךָ לְמַטָּה יִהְיֶה סְעָד וּסְמַךְ קְצָת לְהַשְּׁכִינָה וּלְמֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא בִּהְיוֹתָם בְּגָלוּת עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,] (רְמַ"ק וּמְפָרְשִׁים).
ללמוד וללמד ולהפיץ
כָּל יְהוּדִי וִיהוּדִי צָרִיךְ לַעַסוֹק בְּזִכּוּי הָרַבִּים שֶׁל הֲפָצַת הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, כָּל אֶחָד יָכוֹל לְחַלֵּק סִפְרֵי תִּיקוּנֵי זוֹהַר לְבָתֵּי מִדְּרָשִׁים, לְכוֹלְלִים וְעוֹד.
לְקַבָּלַת סִפְרֵי הַזוֹהַר בְּחִינָם לִיצוֹר קֶשֶׁר: 054-8436784. אֶפְשָׁר לְקַבֵּל בְּחִינָם סֵט זוֹהַר 70 כְּרָכִים לְכָל בֵּית מִדְרַשׁ אוֹ קְבוּצָה שֶׁרוֹצִים לִלְמוֹד.
הַסְּפָרִים הַחֳדָשִׁים: "הַשַּׁבָּת וְהַזוֹהַר" ו"זוֹהַר חָק לְיִשְׂרָאֵל" ו"תִּיקוּנֵי זוֹהַר" הַמְתוּרְגָם בְּלָשׁוֹן הַקֹודֶש מְּחֻלָּק לְשָׁנָה וּלְאַרְבָעִים יוֹם לִקְרַאת רֹאשׁ חוֹדֶשׁ אֱלוּל, אֶפְשָׁר לְקַבֵּל בִּנְקֻדּוֹת שֶׁל מִפְעָל הַזוֹהַר.
וָאַצִּל הַמְּזַכֶּה הָרַבִּים הַגָּדוֹל הָרַב פִּנְחָס רְאוּבֵן שְׁלִיטָ"א רְחוֹב כַּהְנְמָן 74 בַּחֲנוּת "מַלְכוּת דָּוִד", וְאֵצֶל מִפְעָל הַזוֹהַר הָעוֹלָמִי בְּבֵית שֶׁמֶשׁ, 0548436784.
גַּם אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אֵצֶל הָרַב פִּנְחָס רְאוּבֵן וּבְכָל נְקוּדוֹת מִפְעָל הַזוֹהַר את הסט החדש של זוהר המתורגם בלשון הקודש עשר כרכים מסובסד במקום ב-500 ₪ מקבלים רק ב-130 ₪, נשאר עוד מספר מצומצם, ישנם אנשים שקונים מאות סטים ב"ה ועושים שיעורים בבתי מדרשים, ואם אתה קונה עשר סטים ועושה שיעור בבית המדרש שלך, וכל זה עולה לך רק 1300 ₪, ואתה זוכה בשבת אחד בלמוד שעה אחת לטריליון שנה תורה! זה מהמופתים הגדולים של הרשב"י שזיכה אותנו בדור השפל הזה, ומי שיש לו קצת שכל ירכוש לעצמו עשר סטים ויעשה שיעור בבית מדרשו, ויזכה בכל שבת בשעה אחת תורה, ליותר תורה ממה שלומדים כל אברכי הכוללים בכל ארץ ישראל בעשר שנים, כל זה אתה יכול להרויח במפעל הפיס של הזוהר הקדוש. ומי שמאמין בשכר ועונש, אי אפשר שלא יקח העצה הטובה הזו.
קריין: שאלה?
מה אומר האדמו"ר על האסון הנורא שקרה עם הצדיק הקדוש הבבא אלעזר זיע"א?
תשובת הרב:
אגיד קצת ממה שאמרתי בדרשה ביום ה'פרשת דברים בבית מדרשינו "בית הרשב"י" בבית שמש הצדיק אבד ואין איש שם על לב (הביאור בחלק ב')ונדפס בספר "אבל אשמים אנחנו" על אחינו הקדוש שאחז במידת יוסף הצדיק שנסתלק מאתנו.
התאספנו כאן להתעורר ולהתבונן בעקבות האסון הנורא שאירע לבית ישראל ולשים על לבנו על מה ה' עשה לנו זאת. ונקדים ביאור קצר על מה שאמר רבנו הקדוש רבי חיים וויטאל זיע"א על רבני הערב רב שבונים בניינים גדולים וכל עניינם הוא רק כסף וכבוד, ואין זוכרים כבוד שמים.
סִבַּת אֹרֶךְ הַגָּלוּת
וְזֶה לָשׁוֹן הַקְדָּמַת מוֹרֵינוּ הָרַב חַיִּים וִיטַאל זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ אָמֵן עַל שַׁעַר הַהַקְדָּמוֹת: אָמַר הַצָּעִיר מֵעִיר. הַדַּל בְּאַלְפֵי חַיִּים וִיטַאל בֶּן לַאֲדוֹנִי אָבִי הָרַב יוֹסֵף וִיטַאל זִכְרוֹנוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא: בִּהְיוֹתִי בֶּן שְׁלֹשִׁים לְכֹחַ תָּשַׁש כֹּחִי יָשַׁבְתִּי מִשְׁתּוֹמֵם. וּמַחְשְׁבוֹתַי תְּמֵהִים. כִּי עָבַר קָצִיר כָּלָה קַיִץ וַאֲנַחְנוּ לֹא נוֹשַׁעְנוּ. רְפוּאָה לֹא עָלְתָה לְמַחֲלָתֵנוּ. אֵין מָזוֹר לִבְשָׂרֵנוּ. וְלֹא עָלְתָה אֲרוּכָה לְמַכָּתֵנוּ לְחֻרְבַּן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ. הַנֶּחֱרָב זֶה הַיּוֹם אֶלֶף וְת"ק וְד' שָׁנִים (1504) אוֹי לָנוּ כִּי פָּנָה הַיּוֹם יוֹם אֶחָד שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא אֶלֶף שָׁנִים וְגַם נָטוּ צִלְלֵי עֶרֶב שֶׁהֵם ת"ק וְד' שָׁנִים יוֹתֵר מֵחֲצִי הַיּוֹם הַב'. וְכָלוּ כָּל הַקִּצִּין וַעֲדַיִן בֶּן דָּוִד לֹא בָּא. וְנוֹדַע אֶת אֲשֶׁר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל דּוֹר שֶׁלֹּא נִבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו כְּאִלּוּ נֶחֱרָב בְּיָמָיו. וָאֶתְּנָה אֶת פָּנַי לַחֲקֹר וְלָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה נִּתְאָרֵךְ קִצֵּנוּ וְגָלוּתֵנוּ. וּמַדּוּעַ לֹא בָּא בֶּן יִשַׁי?
וּמָצָאתִי אָוֶן לִי וַאֲנִינָה בְּקִרְבִּי וְלִבִּי דַוָּי. מִמַּאֲמָר אֶחָד הוּבָא בְּסֵפֶר הַתִּקּוּנִים תִּקּוּן ל' (דַּף ע"ז:). וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: תִּנְיָינָא כְּתִיב וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת וְגוֹ', מַאי וְרוּחַ, אֶלָּא בְּוַדַּאי בְּזִמְנָא דִשְׁכִינְתָּא נָחֲתַת בְּגָלוּתָא, הַאי רוּחַ נָשִׁיב עַל אִינוּן דְּמִתְעַסְּקֵי בְּאוֹרַיְיתָא, בְּגִין שְׁכִינְתָּא דְאִשְׁתַּכְּחַת בֵּינַיְיהוּ, וְהַאי רוּחַ אִתְעֲבִיד קָלָא, וְיֵימָא הָכִי אִינוּן דְּמִיכִין דְּשִׁינְתָא בְּחוֹרֵיהוֹן, סְתִימִין עַיְינִין אֲטִימֵי לִבָּא, קוּמוּ וְאִתְעָרוּ לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא, דְּאִית לְכוֹן לִבָּא בְּלָא סֻכְלְתָנוּ לְמִנְדַּע בֵּיהּ, וְאִיהוּ בֵּינַיְכוּ.
וְרָזָא דְמִלָּה קוֹל אוֹמֵר קְרָא. כְּגוֹן קְרָא נָא הֲיֵשׁ עוֹנֶךָּ וְגוֹ' וְהִיא אוֹמְרָה מָה אֶקְרָא כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר כֹּלָּא אִינוּן כִּבְעִירָה דְּאָכְלִין חָצִיר, וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה, כָּל חֶסֶד דְּעָבְדִי לְגַרְמַיְיהוּ הוּא דְּעָבְדִי.
וּבְּהַהוּא זִמְנָא מָצָאתִי כָּתוּב (תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּקּוּן ל'): וַיִּזְכּוֹר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב (תְּהִלִּים עח לט), דָא אִיהוּ רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, וַי לוֹן מָאן דְּגָרְמִי דְּיוֹזִיל לֵיהּ מִן עָלְמָא וְלָא יְתוּב לְעָלְמָא, דְּאִלֵּין אִינוּן דְּעָבְדִי לְאוֹרַיְיתָא יַבָּשָׁה, וְלָא בָעָאן לְאִשְׁתַּדְלָא בְּחָכְמַת הַקַּבָּלָה וְגָרְמִין דְּאִסְתַּלַּק נְבִיעוּ דְחָכְמָה דְאִיהִי יוּ"ד מִינָהּ, וְאִשְׁתְּאָרַת בֵּי"ת יְבֵישָׁה, וַי לוֹן דְּגָרְמִי עֲנִיּוּתָא וְחַרְבָּא וּבִיזָה וְהֶרֶג וְאַבְּדָן בְּעָלְמָא, וְהַאי רוּחַ דְּאִסְתַּלַּק דְּאִיהוּ רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ כְּמָה דְאִתְּמַר, וְאִיהוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְאִיהוּ רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת הַשֵּׁם (יְשַׁעְיָה יא ב).
פִּקּוּדָא תִּנְיָינָא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִי"ם יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר (בְּרֵאשִׁית א ג), וּבְגִין דָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שִׁיר ב ז) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ כוּ' דְאִיהוּ רְחִימוּ בְּלֹא פְּרָס, וְלֹא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וְיִרְאָה וְאַהֲבָה עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס אִיהִי שִׁפְחָה, וְתַחַת שָׁלֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְגוֹ' תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ, וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִירְתָּהּ (מִשְׁלֵי ל לא). עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
- עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ
וְהִנֵּה מַה שֶּׁכָּתַב בִּתְחִלַּת דְּבָרָיו וַאֲפִילּוּ כָּל אִינוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְתָא כָּל חֶסֶד דְּעָבְדִי לְגַרְמַיְהוּ וְכוּ'. עִם הֱיוֹת שֶׁפְּשָׁטוֹ מְבֹאָר, וּבִפְרָט בִּזְמַנֵּנוּ זֶה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים אֲשֶׁר הַתּוֹרָה נַעֲשֵׂית קַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהּ אֵצֶל קְצָת בַּעֲלֵי תּוֹרָה אֲשֶׁר עִסְקָם בַּתּוֹרָה עַל מְנַת לְקַבֵּל פְּרָס וְהַסְּפֵקוֹת יְתֵרוֹת, וְגַם לִהְיוֹתָם מִכְּלַל רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת, וְדַיָנֵי סַנְהֶדְרָאוֹת, לִהְיוֹת שְׁמָם וְרֵיחָם נוֹדֵף בְּכָל הָאָרֶץ וְדוֹמִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם לְאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְלָגָה הַבּוֹנִים מִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם, וְעִקַּר סִבַּת מַעֲשֵׂיהֶם הִיא מַה שֶּׁכָּתַב אַחַר כָּךְ הַכָּתוּב וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם. כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר הַזֹּהַר בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (דַּף כ"ה:) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ עַל פָּסוּק אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, שֶׁחֲמִשָּׁה מוֹנִים יֵשׁ בָּעֵרֶב רַב, וּמִן הַג' מִינִים, מֵהֶם הוּא הַנִּקְרָא כַּת גִּבּוֹרִים, דְּעַלַיְיהוּ אִתְּמַר הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם, וְאִינּוּן מִסִּטְרָא דְּאִלֵּין דְּאִתְּמָר בְּהוֹן (בְּרֵאשִׁית יא) הָבָה נִבְנָה לָנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְגוֹ' וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם בְּבִנְיָן בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְשַׁוְיָין בְּהוֹן סֵפֶר תּוֹרָה וְעֲטָרָה עַל רֵישֵׁיהּ, וְלֹּא לִשְׁמָהּ, אֶלָּא לְמֶעְבַּד לוֹן וְכוּ'. וְהִנֵּה עַל הַכַּת הַזֹּאת אָמְרוּ בַּגְּמָרָא: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ נֹחַ לוֹ שֶׁנֶּהֶפְכָה שִׁלְיָתוֹ עַל פָּנָיו וְלֹא יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם.
תפילין ומזוזות מערבים
למה הרבנים אינם עושים מה שמוטל עליהם, לומר לישראל את האמת, שהתפילין אינם כשרים, או אין הכשר טוב על הקלף, וצריכים לבדוק האם הקלף שכתבו עליו יש הכשר, או שקנו הקלף מסוחרים שקנו אצל ערביים, וכן על הבתים אם יש להם הכשר, וכן על הרצועות. כל האסונות באים רק בגלל תפילין ומזוזות לא כשרים, כך אומר ה"בית יוסף" אשר יצאה בת קול מן השמים שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ ו-200 רבנים חתמו אז שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ והוא אומר כי מי שיש לו מזוזה כשרה לא קורה לו כלום. – מי לא ראה את המודעות הגדולות שפרסמו העדה החרדית עם תמונות, איך שערביים עושים, ומי לא יודע איך שביריחו ועזה ועוד ישנם מקומות גדולות שיושבים ערביים וערביות [וְנוֹצְרִים וְנוֹצְרִיּוֹת בארץ ומכניסים במזוזות ובפרשיות צלמים קטנים] וכותבים מזוזות ותפילין ומה לא? – מלבד זאת יש סופרים שאינם ראויים לכתוב, ובזמן שכותבים שומעים ורואים כל מיני תועבה רח"ל. 80% סופרים אין להם קבלה או לא קבלו מימיהם קבלה. המזוזות האלו עולים רק סכום קטן, והסופר הרב ברוידי שליט"א סיפר לי איך שיהודים קונים המזוזות האלו מערביים, ומזכים את הרבים [כביכול] ליהודים שאין להם מזוזות.
הקדוש ר' אהרן מבעלזא
מורי ורבותי, היום התגלה לי הסוד מדוע נפטר הצדיק הקדוש מרן האדמו"ר רבי אהרן מבעלזא זצוק"ל שהיה מלאך ה' צבקות.
אני זוכר עוד מזמן שהייתי בן שנתיים וחצי, בכל חודש נסענו לשבת אחד להאדמו"ר. רק מלראות את הצורה הקדושה כבר קבלו יראת שמים, עד היום הזה כשאני חושב על הצורה הקדושה שלו בא לי פחד נורא מיום הדין הגדול והנורא.
כ"א אב הוא יום ההילולא שלו.
בכ"א אב תשס"ד פרשת עקב נדפס בארצות הברית בעתון "דער בלאט" עמוד ד'. יש לי העתקה מהמודעה שהתפרסמה מאוחר יותר בעתון בארץ ישראל:
משאית מיריחו מלא עם קלף
מי לא יודע מה היה כתוב בעיתונים [ויש לי העתקה מזה], איך שמשאית גדולה עם קלף באה מהערביים מיריחו, וכשעצרו אותו, באו כל החיילים שפחדו שיש שם שקיות עם פצצות!!!
ואחרי ששאלו לערבי מה יש לו שם? ענה להם קלפים של ספרי תורה תפילין ומזוזות, והערבי פתח להם השקיות הגדולות והראה להם קלף עם שירטוט מוכן לכתיבה, וכששאלו אותו למי מוכר את זה הוציא נייר קטן עם הרבה כתובות מבני ברק וירושלים, לכל כתובת היה טלפון, ואחד ממשמר הגבול תיכף טילפן לכמה חנויות, והטלפון השיב תשמישי קדושה, ויש לנו עוד הרבה מסמכים כאלו, איך שמביאים מירדן למאות אלפים חתיכות קלף, וכמה באים מהמדינה הגדולה סין ואוסטרליה?
בשר מערבים
מי לא יודע ש90% בשר בהמה וחזיר באים מהערביים, ומוכרים ליהודים כשרים שלנו. כל העתונים מלאים בכל יום איך שתפסו האיטליזים, וכן ישנם מודעות על זה בעתונים בכל יום ויום, וידוע שרק 2 אחוז תופסים, ואיך שגילה עַרְבִי בחודש הזה כשתפסו אותו במשאית גדולה מלא בשר חזיר, וגילה שמוכרם בכל החניות והמסעדות בירושלים עיה"ק, ויש כל הכתובות למשטרה. ורק עכשיו נודע ותפסו שוטרים שקבלו שוחד על כל משאית 5000 ₪ שעוברת לישראל ומעלימים עין.
סוחר מתחרט על שלא ידע שצריך הכשר על הקלף
בס"ד, יום ראשון לסדר וירא, ט' לחודש מרחשון תשס"ח לפ"ק – פה עיה"ק בית שמש תובב"א
החיים והשלום וכל טוב סלה אל כבוד הרבנים הגאונים ואדמורי"ם שליט"א, כל אחד בשמו יבורך.
אחר דרישת שלום מעכתה"ר בכל האותות והכבוד, אבוא בזה בבקשת שאלה גדולה שנפלה לידי.
הנה אחר עשרה שנים שאני סופר סת"ם ב"ה, וכתבתי כבר סת"ם למאות אנשים, ויותר. ולפני זמן מה נתוודע לי שהקלפים שכתבתי עליהם, אין עליהם הכשר, ולא זו בלבד, רק שעל קלף מסוים מאותם הקלפים שכתבתי עליהם, יש על זה עדות שנעבד אצל מפעלי גוים בארה"ב בלי שום ישראל עומד על גביו, זאת אומרת שזה ממש פסול מעיקרו, ונכשלתי ל"ע בעון גדול ונורא להכשיל מאות אנשים, שהאמנתי להסופרים וסוחרים ולהחניות בלי שום תעודת הכשר על הקלפים, ובלי חותמת הכשר על כל חתיכת קלף, לכל הפחות כמו שיש על כל שאר תשמישי הקדושה כמו ציצית וכו', ומה זה גרוע מאכילה שצריך הכשר על כל דבר.
וכעת נודע לי, מה שעשרות אלפים אנשים יודעים מזמן, שחלק גדול מהתפילין והמזוזות והס"ת נכתבו על הקלפים שבאים מערבים מיריחו ומעזה, וגם כן שמעתי שישנם יותר מחצי מליון מפעלי הקלף של העכו"ם בכל העולם, ואחד סיפר לי שאחר ששמע ממה שכתבתי ולא האמין עשה חיפוש באתרי האינטרנט (קלף באנגלית: PARCHMENT), וראה בעליל לעיני כל העולם שיש יותר מחצי מיליון מפעלי קלף של עכו"ם.
וְאִינָה ה' לידי אתמול בלילה במוצש"ק אחר תפלת ערבית בביהכ"נ, שדיברנו כמה חברים מבעיות של הקלפים בלי הכשר, ואברך אחד סופר סת"ם מספר לנו עובדא שהיה אצלו לפני שבועיים: ערבי אחד ממכיריו, הציע לפניו, שיש לו למכור בזול, כמות של קלפים מוכנים לכתוב עליהם סת"ם, והאברך שאל אותו "מי עיבד אותם"? ענה לו הערבי, שערבים עיבדו אותם, אז ענה לו האברך "שאני לא יכול לקנותם", וב"ה שהאברך הזה הוא יר"ש שלא מוכר נשמתו בעד כמה פרוטות, וגם הוא יודע ההלכה שצריך להיות נעבד לשמה, ושצריך להיות מעור בהמות וחיות טהורות וכו' – ולבסוף סיפר האברך, שהערבי אמר לו אחר כמה ימים, שסופרים אחרים קנו מאתו את הקלפים, ה"י – "הדברים מדברים מאליהם, ואבן מקיר תזעק". וגם סופר אחד סיפר: כשהיה בצרפת ולא היה לו קלף, הלך לחנות של עכו"ם, וקנה קלף טוב מאוד, וכתב על זה מזוזות, ה"י. – ובאמת לא שמעתי מעולם שצריך הכשר על קלף, על אף שהיה כתוב בקול קורא'ס ובעיתונים בארצה"ב ובארץ, אבל אבי הרה"צ רבי אשר יעקב בלום זצ"ל בנו של אא"ז הגה"ק מקאשוי זצוקללה"ה, אסר לנו לקרות בעיתונים, ועל כן אינני יודע מה שכתוב בעיתונים, ובביהמ"ד שהתפללתי לא ראיתי שום קול קורא, רק מה שמלמדי הסת"ם שלי אמרו לי, זה מה שידעתי, ועל כן נכשלתי. – ועל פי שאלת כמה רבנים אמרו לי שהשאלה הזאת הוא כבר שאלה ישנה, וכבר כתבו עליו תשובות בשנת תשמ"ד, כשתפסו את סוחר הקלף…. שעשה קלף אצל מפעלי עכו"ם בחו"ל, וכו', [רצו"פ המכתב], טילפנתי להרב אליעזר צבי זירקינד שליט"א, וסיפר לי כל מה שהיה אז, ושהגה"צ דווארקין זצ"ל, פסק לו שמה שכתב לפני שנודע השערורייה לא צריך על פי הלכה להחזיר המעות, כי היה לו עוד חזקת כשרות, אבל מה שכתב לאחר שתפסו אותו צריך להחזיר המעות. וכן סיפר לי סופר ששאל אז לא"א זקיני הגה"ק זצ"ל, ופסק לו גם כן שאחר שנתוודע בעולם שיש רינון על סוחרי הקלף, היה צריך לברר ולחקור עד מקום שידו מגעת, ומאז שנתוודע בוודאי צריך להחזיר המעות.
ושני הגאונים הנ"ל אמרו שזה רק על פי הלכה, אבל לצאת ידי שמים, אמרו שאם כשיחזרו המעות להקונים יקנו בזה הכסף תפילין חדשים כשרים לכתחילה, בוודאי שמצוה גדולה, אבל רק אם יש באפשרותם, ובוודאי אם יש להם בית שמחוייבים למכור הבית, כדי שיהודים כשרים יקנו להם תפילין כשרים, וגם כן פסקו שצריכים לפרסם הענין להקונים שלהם שהיה כאן שאלה גדולה על הקלף. וכן כתב גם תשובה גדולה בשו"ת משנה הלכות מהגה"צ אב"ד אונגוואר שליט"א (חלק י' סי' קפ"ד) להרב אליעזר צבי זירקינד שליט"א, עיי"ש. – ושאלתי לכמה רבנים, ופסקו לי כדי לצאת ידי שמים והבריות שהכשלתי אותם בסת"ם פסולים, לפרסם המכתבים האלו בכל העולם כולו, כדי שכולם ידעו שמה שכתבתי עד עכשיו היה בפסול, ושכל האנשים ידעו שצריכים לקנות להם תפילין ומזוזות חדשים, וכו', והראו לי ג' ספרים שערוריית הקלף, וקונטרס "מרכז שומרי סת"ם העולמי".
וזה נוסח המודעות שכתבתי ופרסמתי באלו העיתונים לעיני כל העולם: 1) "המודיע" ערב סוכות. 2) "המודיע" חוה"מ סוכות. 3) "יתד נאמן" ערב סוכות. 4) "יתד נאמן" ד' לך. 5) "המודיע-באנגלית" אחר סוכות. 6) "דער בלאט" ערב סוכות. 7) "די צייטונג" ערב סוכות. 8) "דער איד" ערב סוכות. 9) "דאס אידישע ליכט" פ' לך. 10) "עונג שבת" פ' לך.
מודעה להציל את הרבים ממכשול
ב"ה, י"ב תשרי שנת השמיטה תשס"ח לפ"ק
לאור שערוריית הקלף בחודש אלול תשס"ז לפ"ק, (שחלק קטן כטיפה מן הים מהשערורייה נתפרסם ע"י ידידי וידיד כל בית ישראל: "רב המקוואות" הגה"צ ר' נחום ראזענבערג שליט"א, בהאט-ליין שלו 1-212-461-2778) – שיש איזה פאבריקע"ן של קלף, שתפסו אותם שעושים קלף לסת"ם אצל עכו"ם בלי עיבוד לשמה, והם פסולים לגמרי רח"ל.עשיתי שאלת חכם ושאלתי כמה רבנים מובהקים מארץ ישראל ומחו"ל, וכולם פה אחד ענו ואמרו שאני מחויב להחזיר הכסף, או לחזור ולכתוב בחנם על קלף עם הכשר, לכל אלו שכתבתי להם ס"ת/תפילין/מזוזות/ ומגילות, על קלפים האלו.
ובזה אני פונה כאן לכל הקונים שלי בארצינו הקדושה ובחוץ לארץ שכתבתי להם סת"ם, שידעו שהסת"ם האלו יכול להיות שהם פסולים גמורים רח"ל, וימחלו נא לפנות אלי בטלפון ואני אשתדל בל"נ ובעז"ה להחזיר להם את הכסף של אלו הסת"ם, או לחזור ולכתוב להם בחנם על קלף כשר עם הכשר, ובינתיים לא ישתמשו כלל באלו הסת"ם ויגנזו אותם כמאמר הכתוב אל תשכן באהלך עולה.ובזה יצאתי ידי חובתי ואת נפשי הצלתי.
ב"ה, יום א' נח, כ"ה תשרי תשס"ח לפ"ק.
לאור שאלת רבים שקבלתי מאות טלפונים לאחר הפרסום הקודם בגליון י"ד תשרי תשס"ח לרגל שערוריית הקלף בחודש אלול תשס"ז לפ"ק.
רציתי להוסיף כמה נקודות חשובות:
[א] נתוודעתי שעשרות רבנים פוסקי דורינו (מביניהם: בד"ץ עדה החרדית, ובי"ד של הרב וואזנער שליט"א, ועשרות רבנים מארה"ב וכו') פסקו ופירסמו במודעות מיוחדות ונדפסו בעיתונים כבר בחודש טבת תשס"א לפ"ק "שאסור להשתמש בקלף בלי הכשר", ושכל הקונה סת"ם יזהר מאוד לבקש מהסופר שיכתוב אך ורק על קלף עם הכשר, עיי"ש. [ב] רבנים חשובים התקשרו אלי וחיזקו אותי מאוד. ואחד מן הרבנים סיפר לי כשהרבנים והעסקנים עשו אסיפה עם רבנים גדולים פוסקי הדור זצ"ל ולהבחל"ח בא"י ובארצה"ב בשנת תשנ"ד, לתקן תיקונים גדולים בענין סת"ם, וכבר היה להם חתימות מרוב הרבנים. וכשבאו לכ"ק אאזהגה"ק מקאשוי זי"ע, לבקש חתימתו ענה להם "העיקר חסר מן הספר", עס איז אגרויסע זאך וואס איר טוהט און איך בין גרייט צו חתמנ'ן, אבער נאר בתנאי אז עס זאל זיין א הכשר אויף דעם קלף! [דבר גדול מה שאתם עושים, והנני מוכן לחתום, אבל רק בתנאי שיהיה הכשר על הקלף] ובשביל שלא היה אז הכשר על הקלף נתבטל כל הענין. [ג] אחר השערורייה פניתי להמלמד שלימד אותי סת"ם (בשכר) שהדריך אותי לכתוב על קלפים מסויימים בלי הכשר, מפני שהם טובים ונוחים מאוד לכתיבה. ופנינו לפוסק גדול על מי מוטל האחריות לשלם על הסת"ם שכתבתי על קלף בלי הכשר, ופסק שעל שנינו ביחד מוטל האחריות לשלם, (ולא זאת בלבד אלא שהסוחרים המוכרים קלף בלי הכשר גם כן צריכין לשלם), והפוסק הנ"ל גם הוציא מארון הספרים שלו והראה לנו 6 קונטרסים ועשרות מודעות בענין "שסופר סת"ם אסור לכתוב על קלף בלי הכשר" וביניהם קול קורא ישן לפני מאה שנה בחתימת 86 רבנים שאסור לכתוב על קלף בלי הכשר. והמלמד נזדעזע מאוד שלא ידע כלל מכל זה, והציע לי שהוא מוכן לעזור לשלם להקונים שלי.הק' שמואל נתנאל בלום נכד לאא"ז הגה"ק מקאשוי זצוקללה"ה
סופר סת"ם פה עיה"ק בית שמש ת"ו (מלפנים בקרית יואל ניו יארק)
סיבת בכיו של הגאון מקלויזנבורג זי"ע
עוד שמעתי: בשנת תשמ"ד כשהייתה השערורייה הגדולה שתפסו סוחר גדול שעשה קלף בלי שישראל עומד ע"ג, ורבנים גדולים עוררו בקונטרסים ושלחו אותם לכל הרבנים, והעבירו את הקונטרס לכ"ק מרן הגה"ק מקלויזנבורג זצוקלה"ה, שהיה כמה שעות אחר ניתוח, והתחיל לבכות, ואמר אני הייתי צריך להפוך כל העולם, אוי וויי מי יודע כמה שנים שישראל קדושים משתמשים בסת"ם פסולים? אבל אין לי כוח, ואני מבקש ממכם שתלכו למפעלים לברר מה הולך שם? [הגבאי הלך למפעלים ומצא שיש בעיות גדולות], ותלכו לכל הרבנים הגדולים בארצינו הקדושה ובחו"ל שירעישו עולם ומלואו, שיתחילו לעשות קלף עם הכשר!
הגבאי שלו מוה"ר בן דוד ני"ו מספר, שהלכו אז לרבנים הגדולים בחו"ל, ואמרו שזה שייך לרבני א"י, כי הסוחר גר בא"י, והרבנים בא"י אמרו שזה שייך לרבני חו"ל שעושים שם הקלף, וביני לביני עברו עוד 20 שנה עד שהתחילו להתעורר לעשות הכשר על קלף.
הסוחרים אשמים
ומה שכואב לי ביותר, שהנה הרבנים האלו שפסקו לי, פסקו לעוד סופרים, וסיפרו לי שאחר שנודע להסוחרים מי הם הרבנים הפוסקים כך, איימו עליהם שלא יפסקו "שאסור לכתוב על קלף שלהם", ושאלתי להם, למה מאיימים עליהם, ואמרו לי היות ונתגלה שאצל כל מפעלי הגוים אפשר לקבל קלפים כאלו בשבעים וחמש אחוז (75%) יותר בזול, לכן, זה ביזנעס גדול כזה, שישנם כהיום 17 מליון יהודים בכל העולם כן ירבו וכן יוסיפו ככוכבי השמים לרוב, וצריכים כל כך הרבה סחורה, וזה מיליונערסקע ביזנעס לאלו הקונים ישר מן הגוים. – ונזכרתי בסיפור הנורא בהאחים מקראקא, איך שהאכילו את אחבנ"י לערך 30 שנה בבשר נבילה וטריפה, בעירו של בעל מגלה עמוקות זצ"ל, ונתנו הרבה צדקה לכל העיר וכו', והסיפור ידוע, לכן לא אאריך בזה. – וכמו כן הוא בקלף, האמת שיש להם כאן מפעלים קטנים, שנותנים רשות לכל אחד ליכנס, ואומרים בואו ונראה לכם מה שאני עושה, הלא הכל פתוח, ובאמת יש להם מחסנים גדולים באפרת או בתל אביב וכו' מה שמאחסנים הקלפים ישר מן הערבים וכו' כידוע – ויש גם מפעלים כאלה שאינם מרשים ליכנס, בשביל שיראים שיקפחו אותם פרנסתם כשיראו הסודות שלהם בענין תעשיית הקלף – ובאמת הם יראים שיתפסו אותם במצודתם, וד"ל.
נ"ב. וכן הדבר במפעלי הקלפים המהודרים בברוקלין, אפילו שאומרים שיש להם כל החומרות של עבודת יד וכו'. – והס"מ יושב בראש, ומנהיג את כולנו, כמו שכתב מרן בעל שו"ת חתם סופר זי"ע (שו"ת חת"ס ח"א או"ח סימן ר"ה), המלך זקן וכסיל הידוע בזקנותו, יושב לו על כסא של ג' רגלים, א) חזנים שיוליכו כל תפלות ישראל אל מחוץ למחנה כקדשים פסולין. ב) שוחטים שיאכילו כל הקהלה נבילות וטריפות. ג) סופרי סת"ם שיופסלו כל תפילין ומזוזות על ידם, ודי לו למלך זקן בזה.
בענין נאמנות לסוחרים ולסופרים
עיין באריכות בשו"ת חתם סופר או"ח סימן ו' – זה לשונו שם בתחלת התשובה: זה לי איזה שבועות היה כאן איש א' מק"ק יערסלב, ובידו ציצית שזורים יפים מאוד, והעיד לי שהמה מנופצים לשמה, ואע"ג שיש לי בתוך ביתי הרבה כפול שמונה ומנופצים לשמה העשוי פה על פי כשרים, מכל מקום לקחתי ממנו להיותם יותר יפים, ואחר כך הראה לי עשרים כשר מעירו, ובאמת מה יושיענו זה, אטו אדיסקי' ניקום ונסמוך, ומי יעיד על החתימה, ואי חשוד למכור ולהכשיל, חשוד נמי לזיופא, ועוד אפשר שעל ידי עשרים זה שנתנו לו פעם אחת, ימכור אלף פעמים וכו'. עיי"ש אריכות התשובה שדן בזה, ולבסוף מסיק שם: ובכל זאת אני אומר אולי צדקו דברי הבחור המעיד שמחיתי בהם לקנות ציצית מארחי ופרחי, כי לאו כל אנפי' שוין, וידוע דאית בהני גברי מיעוט המצוי מאוד דלא עדיפי מחנוני דשורי', עיי"ש. – מזה אנו רואים שאי אפשר לסמוך על בעלי מפעלי הקלף שאומרים שהם עושים הכל כאן באר"י רק בעובדים יהודים, שבמקום זה שהם עושים פה כמות של כך וכך יריעות, עושים כנגדו בחו"ל (או במחסנים בא"י) ע"י עכו"ם אלף פעמים ככה, שקונים אותם בשבעים וחמש אחוז (75%) יותר בזול, ומוכרים אותם בחזקת מהדרין מן המהדרין.
ללוות מעות לא מאמינים לכל אחד
עיין עוד בספה"ק באר מים חיים פרשת חיי שרה וז"ל: מה שאין כן בבני עמנו בדורותינו היום עושים ההיפוך אשר אם יבוא אחד ובידו סכין לשחוט ויאמר כי הוא שוחט ובודק ומומחה יאמינו בכל שהוא ולא ישאל ויחקור וידרוש עליו כל כך ויאמר מן הסתם כל המצויין אצל שחיטה מומחין הם, וכמו כן אם אחד יביא יין וחלב או דג וכדומה מדברים הנמצאים בהם חשש איסור, או אם יתנו לפניו דברים הצריכים בדיקה מתולעים כמו חומץ וקטניות והדומה להם יאמר מן הסתם יהודי מוחזק בכשרות הוא ואינו חשוד להאכיל דבר שאינו ראוי לאכול. ולא כן יעשה אם יבוא אחד ללוות מאתו מעות או שאר דבר חפץ לא יאמין לו כפשוטו בשום אופן עד אשר ידרוש ויחקור וישאל היטב עליו מי הוא זה ואיזה הוא ואם נאמן הוא או אינו כל כך ויצטרף כל הספיקות למען לא יתן לו ואם כבר ירצה ליתן יעמיד עליו עדים ויכתוב בספר וחתום ויפחד וירעד עד כלות הזמן אולי לא ישלם לו, והכול כי זה הוא העיקר בעיניו בכל עבודתו שעובד בעולם הזה. ולזה, על זה יתן כל לבו ונפשו ועיניו שלא לבוא לידי מכשול מיראתו ופחדו, מה שאין כן במצוות ה' שלטפל נחשב בעיניו ואם לא יהיה כל כך על צד היותר טוב מה יהיה בזה כיון שלא זה הוא עיקר עבודתו.
צדיק אמת – רבנו הקדוש והטהור כ"ק מרן האדמו"ר רבנו יואל מסטמר זי"ע, אומר אם הייתי בעל איטליז הייתי רק חושב להאכיל טריפות
ובספר "מי יאכילנו בשר", ובספר "אבן מקיר תזעק" מובא מעשה נורא מהגה"ק מסאטמאר בעל דברי יואל זי"ע: סיפור הזה סיפר הגה"צ מקאפיש זצ"ל ברבים, כשלמד בבית המדרש בסאטמאר מסכת כתובות לאנשים זקינים, מעשה שהיה כך היה: בשעתו תפסו את ר' יצחק לעיווי ני"ו שהיה בעל מפעל גדול של בשר ונקניקים בארה"ב, תפסו אותו שהביא בשר טרף מארגנטינא, וזה היה נגד החוק, והכניסו אותו לבית הסוהר, ובקשו 150.000$ להוציא אותו. והשליחים שלו הלכו להגה"ק מסאטמאר זי"ע, וסיפרו לו שמבקרי המדינה תפסו במפעל שלו עכברים, וזה נגד החוק, וצריכים 150.000$ להוציא אותו. – הרב מלאנדסבערג זצ"ל, הלך להגה"ק הנ"ל לשאול אותו שאלה כזאת, האם קצב של בשר, נאמן בלי השגחה? והאם יצחק לעיווי שהוא איש חשוב מאוד, האם הוא נאמן בלי השגחה? שעל הסאלאמי [נקניק] שלו כתוב: "יצחק לעיווי מסאטמאר", האם זה מספיק לסמוך עליו? הרבי ענה לו, אם אני הייתי קצב "מוכר בשר" לא הייתי נאמן רק עם משגיח טוב, כי הייתי מאכיל לכל ישראל רק נבילות וטריפות, ולא בשר כשר! הרב מלאנדסבורג נחרד מאוד ושאל אותו: "איך הרבי אומר דברים כאלו"? הרבי עונה לו! אתה מאמין בחז"ל הקדושים? הלא זה מאמר חז"ל "כשר שבטבחים שותפו של עמלק" (קידושין פב.), ומה אתה רוצה משותף של עמלק שיתן לך בשר כשר? ואם אני שותפו, אני עושה כל מה שהוא רוצה!
הרב לנדא לא סומך על המשגיח שלו
וגם שמעתי מרב אחד מבני ברק תו"ב: משגיח ראשי אצל הרב לנדא זצ"ל רב בני ברק, אחר הרבה שנים עזב ההשגחה, ופתח לו מפעל לעצמו, וביקש לו הכשר על המפעל, וענה לו הרב לנדא זצ"ל: "אם תקח משגיח תמידי, אז אתן לך הכשר", ושאל את הרב לנדא זצ"ל: "הלא אני בעצמי הייתי המשגיח הראשי שלכם כל אותן השנים וסמכתם עלי, ומדוע פתאום נאבד כל הנאמנות שלי"? ענה לו הרב לנדא זצ"ל: "עד עכשיו היית רק משגיח ולא בעל מפעל ולא היה לך שום אינטרסים של "ביזנס", אבל עכשיו שיש לך מפעל בעצמך, כבר אין אתה מהימן, מפני שברגע שאדם יש לו אינטרסים של ביזנס, הוא לא מהימן, אפילו כגובה ארזים גובהו"!
אין נאמנות לסופר
ועכשיו איך יש באמת נאמנות להסופר? אם כל יריעה של קלף שקונה אצל ישראל עולה 60-80$ – והוא יכול לקנות את זה בעד 17$ באתרים אצל הגוים, הלא הוא סכום גדול מאוד כשכותב ס"ת, ועולה לו 5000$ ואצל מפעלי הגוים זה עולה 1000$, האם הסופר נאמן? בפרט שהרבה סופרים אחר שראו המודעות שלי, סיפרו לי, שכתבו הרבה ס"ת ואין להם קבלה כלל, והרבה סופרים אפילו מאותם שיש להם כבר קבלה, צוחקים על כל ענין הכשרות וההשגחה של הקלף, ואמרים לי יכולים לקנות אצל הגוים, הכל אותו הקלף, רק צריך לברר אם הקלף של בהמות טהורות בזה אתה צודק. – ובענין סופרי סת"ם שאינם הגונים, כתב החת"ס (ח"י סימן פ"ג) לאחד הרבנים בני דורו, שהסופרים בזמנם אינם בקיאים בנושא ועל ידי כן מכשילים את הרבים. וישנם מאות יהודים חרדים אשר לא הניחו מעולם תפילין כשרים והרבנים מתעלמים מכך. גם בעל הקסת סופר כותב כגון זה בשם בעל משנת חכמים.
עונש הסופרים הכותבים על קלף לא כשר
ובספר תפילין ומזוזות כהלכתן דף 50-51 (יו"ל ע"י משמרת סת"ם תשמ"ח): תוצאותיה של כתיבת סת"ם משתרעות על פני שנים ארוכות ולעתים על פני דורות! אם הסופר כותב כתב כשר, מתווספות לו זכיות בכל עת שמקיימים מצוות עם תשמישי הקדושה שהוא כתב. בהכשלו ח"ו הוא גורם לריבוי עוונות. וכך כותב רבינו משה חגיז בספרו "משנת חכמים בסימן רכ"ח: "עונש גדול שמור לו ולזרעו אחריו, דכל זמן שאותו ס"ת קיים או אותם תפילין קיימים או אותה מזוזה קיימת, אותם שמברכין בהם מברכים לבטלה ונכשלין על ידו. ואותם הבתים עומדים בלי שמירה וחלילה יבוא המשחית אל בתיהם ח"ו. והסופר שהקל בכתיבתן שלא בקדושה וכוונה ויראה, הוא הגרמא בנזיקין". – גם בספר "מלאכת שמים" (כלל א' סעיף א') מתייחס בחומרה רבה לענין זה: "על ידי חסרון ידיעתם וגם שאינם מומחים במלאכתם, אין שיעור לקלקולם. מבטלים את הקונים תפילין מידם בכל יום משמונה מצוות עשה, גורמים להם לברך ברכה לבטלה ולקרות קריאת שמע בלא תפילין, ומבטלים המעלות הרמות הנקנות על ידי מצות תפילין. דדוקא תפילין כשרים שנכתבו ונעשו ככל אשר נצטוינו בתורתנו הקדושה המה פועלות גדולות כאלה בסגולת חמדתם, לא תפילין פסולין שהם אינם תפילין כלל. מלבד האחריות כלפי מצוות שבין אדם למקום, קיימת לכשרות התפילין והמזוזות גם השלכה למצוות שבין אדם לחבירו והיא: איסור גזל. – הקונה המשלם מכספו תשמישי הקדושה מבקש לקבל תפילין או מזוזות כשרות ללא פקפוק, כאשר הוא מקבל, בלא ידיעתו, תפילין או מזוזות פסולות או מפוקפקות בכשרותן, עובר המוכר על איסורי גזל והונאה החמורים. סופר או מוכר המוציאים מתחת ידם במשך שנים תפילין ומזוזות פסולים אינם יודעים בדרך כלל מי הם האנשים שרכשו מהם. כאשר לא מכירים ואין אפשרות לבקש מחילה, כמעט ונמנעת דרך התשובה ר"ל.
סופר שנכשל והתעלף והתפטר ממשרו
"עבירות שבין אדם לחבירו, אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו". עוד שם בס' תפילין ומזוזות כהלכתן בעמוד הנ"ל: במטרה להמחיש את דרגת האחריות הגדולה שאליה הגיעו סופרים צדיקים בדורות שעברו, נספר על מקרה שאירע בירושלים במאה הקודמת. – המקרה מסופר על אחד מסופרי הסת"ם הצדיקים שהיו בירושלים שבין החומות בתקופתו של רבי שמואל סלנט זצ"ל. אחד מהאנשים שרכשו אצלו תפילין, מסר את תפיליו לבדיקה כשנתיים לאחר הרכישה והוברר שהתפילין היו פסולות מעיקרן. הקונה שבתפיליו התגלה הפסול הראה לסופר את הפסול ואמר לו: "אלו התפילין שכתבת". – כאשר הסופר הבחין בפסול הוא צנח ארצה מרוב בהלה ואיבד את הכרתו. רק לאחר עמל רב וממושך הצליחו הנוכחים לעורר אותו מעלפונו. כאשר הסופר התעורר מהעלפון הוא פנה לקונה בקול מלא זעזוע וצער ואמר לו:
"ברצוני לומר לך שלשה דברים: ראשית, הנחת במשך שנתיים תפילין פסולות וחסרה לך מצוות תפילין לכן, הנני מעביר לך את הזכות הרוחנית של הנחת תפילין שיש לי מכל אותן שתי השנים. שנית, הנני מחזיר לך עכשיו את המעות מלוא הסכום של התפילין שקנית ממני. שלישית, "אם אירעה תקלה כה חמורה על ידי, משמע שאיני ראוי להיות סופר סת"ם, לכן מעתה והלאה הנני מפסיק לכתוב ספרי תורה תפילין ומזוזות עד עולם". לא היה בכוחה של הדלות ששררה באותן שנים בירושלים, לא הועילו הפצרות כל בני המשפחה והידידים ולא הועילו תחנוניהם של הילדים הרכים המבקשים לחם – אותו סופר נטש לחלוטין את מלאכת כתיבת סת"ם. – ראוי שסיפור זה ודומיו יעמדו לנגד עיניהם של סופרי הסת"ם בימינו. חרדת הקודש ורגש האחריות שליוו את מעשיהם של סופרי הסת"ם בימים עברו, מסוגלים ללמדנו רבות. עכ"ל ספר "תפילין ומזוזות כהלכתן".
וכעת נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי: כי אחר שפירסמתי המודעות, ועשרות קונים טלפנו אלי, ואמרתי להם שאני מוכן ומזומן להחזיר להם המעות. ופלא גדול, שכמה מהקונים אמרו לי שאינם רוצים לקחת המעות בחזרה, ושאלתי אותם למה? הלא כך פסקו לי הרבנים: ענו לי, ראשית הם יודעים שאין לי כסף להחזיר, ועל כן ימשיכו להשתמש באותם הסת"ם שכתבתי להם, על אף שאני אומר להם שזה פסול לפי דעתי ולפי דעת הרה"ג שליט"א. ולכן באתי בזה אל מעלת כתה"ר שליט"א שיכתוב לי בירור על ב' דברים הנוגעים לי בפרטיות, ובכלליות לכל העולם כי כל ישראל ערבים זה לזה
וצריכים לפרסם אותם ברבים שכל הקונה סת"ם ידע מה שצריך לבקש כדי שלא יכשל:
א. שספרי תורה, תפילין, מזוזות, ומגילות, שכתובים על קלף בלי הכשר עם חותמת מהרב המכשיר על כל חתיכת קלף, פסולים וצריכים גניזה, כמו כשסופר כותב בלי קבלה שהסת"ם שלו פסולים.
בספר "תפילין ומזוזות כהלכתן" הנ"ל בעמוד 53: גדולי תורה רבים לאורך הדורות הדגישו מאד את חשיבות כתב הקבלה, ואסרו על סופרים לכתוב ללא רשות בית דין הכלולה בכתב זה. – וכך כותב רבינו שמואל אבוהב אב"ד ונציה בספר הזכרונות בזכרון ט': "שלא יהא אדם רשאי לכתוב כתב, כדי לצאת בו אדם ידי חובת ספרים תפילין ומזוזות ומגילות, עד שיטול רשות מבית דין שבדקוהו בתחילה פעמים הרבה, לראות אם הוא בקי בדינים, כי רבים הם, וצריכים הסופרים לכולם. ושואלין ממנו שאלות בענין תיקון והגהת הטעיות שלא יבוא לידי חק תוכות… וכשימצאו אותו בקי בדינים, עונה על הן הן ועל לאו לאו, יבדקוהו במעשה הכתיבה… ואם זה וזה יוכשר והוא אדם כשר והגון לכתבי הקודש ולסמוך על נאמנותו, מכריזין עליו בבתי כנסיות לסופר מהיר בתורת ה'". – "ובין כך ובין כך טוב וישר, כדי שיהיה חרד לדבר ה', שלפעמים בפתע פתאום יבדקו הכתיבה אשר הוא עושה, לראות האם הוא הולך ומתחזק בכל דקדוקיה ותנאיה, גם ישאלוהו על הלכותיה". – "וכל כתבי הקודש שיצאו מתחת איזה סופר שיהיה, קטן או גדול, קודם נטילת רשות מבית דין, הרי הוא מעכשיו נידון כפסול, אף על פי שיהא עשוי ככל תיקוני חז"ל, ואין לו תקנה עולמית אלא להוציאו לגניזה". וכן הבא מעיר לעיר ותפילין ומזוזות בידו למכור, לא יקנה אדם ממנו, עד שיתנו לו רשות מבית דין".
נ"ב. בענין הסת"ם שנכתבו עד עכשיו על קלפים בלי הכשר, ראיתי בספר "שו"ת שבט הלוי" ח"ה סי' ד' "שהעיקר כדעת הפוסקים, דלא מועיל רוב של סתו"ם כשרים נגד מיעוט הפסול, אם אינו ניכר למצוא אותו, וכמש"כ גם כן בתשובת חת"ס", עיי"ש. – ואולי עכשיו נשתנה כל זה, כי אם יכולים בזמנינו לקנות קלף בחצי מיליון של מפעלי וסוחרי קלף של עכו"ם מעורות של כל מיני בהמות וחיות ועופות וכו' שישנם בעולם (ובעוד שנה יהיה כבר כפול שמונה), על כן לא נשאר לנו קלף כשר רק אולי אחד מרבוא מאחוז אחד, וגם על זה צריכין לסייעתא דשמיא מרובים שיהיו כשרין בתכלית. –
ב. שהקונים שלוקחים סת"ם הכתובים על קלף שאינו רואה בכתב תעודת ההכשר של הרב המכשיר, עם חותמת על כל חתיכת קלף, הרי הוא מניח מעותיו על קרן הצבי, והסת"ם שלו פסולים, כי כל הסופרים אומרים להקונים שלהם שהקלף טוב וכשר, כך סיפרו עשרות סופרים חברים שלי. –
ג. עוד סיפרו לי שהם כתבו כבר שנים ספרי תורה תפילין ומזוזות ואין להם שום קבלה, ונזדעזעתי מזה מאוד, איך שמלאכת שמים כל כך בשפל המצב אחרי שישנו כבר משמרת סת"ם, ואף על פי כן ישנם עוד מאות ואולי אלפים סופרים שכותבים בלי קבלה. על כן צריך הקונה שיראה את כתב הקבלה של הסופר (שעדיין בתוקפו). –
ד. שהקונה יראה את תעודת ההכשר של הרב המכשיר על הקלף, עם חותמת ההכשר על כל חתיכת קלף, ויראה את הקבלה מסוחר הקלף. –
ה. ואם קונה הרבה, כמו הרבה תפילין ומזוזות, שידבר עם הסוחר שיש לו הכשר אם הסופר קנה אצלו את הקלף, או יותר טוב שהקונה ספר תורה יקנה לבד הקלף או ישלם להסוחר לבד ולא להסופר, כי יכול להכשל, כמו שסיפרו לי הסופרים, והם צוחקים על הקונים האלו, ומבטיחים להם שעושים הכל על צד היותר טוב. –
ו. הסוחר קלף לסת"ם צריך כתב הכשר, ובכתב הכשר יהיה כתוב: שכל הקלף שהוא מוכר, הוא אך ורק בהכשר זה או זה, ושאין מוכר שום קלף בלי הכשר, ובכתב יהיה כתוב הכל אשר לכל בדיוק מה שמותר לו למכור, ועל איזה מיני קלף הוא נותן ההכשר, כמו עבודת מכונה, או רק עבודת יד, וכל דבר באיזה הכשר. –
ז. ופעם בשבוע שיכנס מבקר ראשי שיודע ומבין בקלפים, שיבדוק את נאמנותו של הסוחר. –
ח. אם כשרות הבדיקה עולה כסף, יש עצות שכל יהודי ישלם לכל קלף עוד 2$ וכו'.
ט. אם תופסים את הסוחר שעבר על התקנות של הרב המכשיר ומכר קלף בלי הכשר, אבד נאמנותו לגמרי, כמו קצב שהאכיל נבילות טריפות לישראל, ועוד חמור מזה כי סת"ם יותר חמור מכשרות, כמבואר בקסת הסופר מפרי מגדים. –
י. עוד צריך להיות תנאי להרבנים נותני הקבלה, שאם יתפסו את הסופר רק פעם אחת שכתב על קלף בלי הכשר יקחו ממנו את הקבלה, ויפרסמו את זה ברבים, שאין לו כתב קבלה. –
יא. שיתקנו תקנה שמפעם לפעם יפרסמו ברבים בבתי כנסיות ובעיתונים וכו', רשימה מכל אלו מפעלי וסוחרי הקלף שיש להם תעודת הכשר בתוקף ושמו של הרב המכשיר – ומכלל הן אתה שומע לאו, שכל מפעלי וסוחרי הקלפים שלא נכללו ברשימה הזה, יזהרו מלקנותם, כמו שנזהרין שלא לקנות בשר אצל קצב המוכר בשר בלי הכשר. –
יב. וראיתי בספר "שו"ת שבט הלוי" (נשכח ממני באיזה מקום) תקנות גדולות בענין קבלה לסופרי סת"ם. –
יג. גם ראיתי בספר "תורת הלוי" בפרק ג', וב"שו"ת שבט הלוי" חלק י' סימן קע"ג וקע"ד בענין השגחה על הקלף. –
יד. והיות שיש כבר כפי ששמעתי 10 מפעלי קלף בארצינו הקדושה שיש להם הכשר, יותר קל לתקן הענין שישראל קדושים יקנו סת"ם רק על קלף עם הכשר, כתוב וחתום בחתימת הרב המכשיר, וחותמת על כל חתיכת קלף, ורק שההכשר בכתב ולא בעל פה, כי פתי יאמין לכל דבר, ואם לא רואים את ההכשר בכתב, אין יודעים למי החותמת ולמי הפסולים.
– טו. וגם דבר נחוץ לתקן, שכמו שסופרי סת"ם צריכין קבלה, ככה יהיה גם בסוחרי סת"ם שיהיה להם משגיח תמידי עם תעודת הכשר, ועל כל דבר שמוכרים יהיה עליו חותמת של המשגיח.
ועכשיו יש לי שאלה בפרטיות לכתה"ר שליט"א: לפי המודעות הנ"ל שפרסמתי, יברר לי כתה"ר, שהסת"ם שכתבתי על אלו הקלפים שתפסו אותם ואבדו חזקתם, שהקונים שלי מחויבים לגנוז אלו הסת"ם ולכתוב להם מחדש על קלף עם הכשר.
נ"ב. אחר ששמעתי שהרבה סופרים קנו קלף מערביים ובאתרים, ולא חשבו בכלל שזה שאלה – דוקר בלבי שאלה גדולה: איך יש נאמנות לסופר שהוא קונה את הקלף מסוחר שיש לו השגחה? הלא הוא יכול לעשות כמו שהקצב ממאנסי עשה, [וכמו שתפסו עוד 7 קצבים כאלו עם השגחתם של הרבנים הגדולים בברוקלין, רק הרבנים שתקו את הענין, אחר שהיה כבר מפורסם בקול מבשר, ואכמ"ל]. ואסיים בברכת הדיוט, שיה"ר שלא נכשל בדבר הלכה, בפרט כשעוסקים בצרכי ציבור באמונה, שיש על זה כבר ברכה מחז"ל "כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו". השי"ת ישפיע לכם ממרומים אריכות ימים ושנים טובים שתזכו עוד רבות בשנים להרביץ תורה בישראל, ולנהל עדתכם על מי מנוחות, ותתברכו בבני חיי ומזוני רויחי וסייעתא דשמיא, ובזכות הרמת קרן הסת"ם, נזכה לקבל פני מלך המשיח בב"א.
הק' שמואל נתנאל בלום – סופר סת"ם
בלאאמו"ר הרה"צ רבי אשר יעקב זצ"ל בן לכ"ק אא"ז הגה"ק מקאשוי זצוקללה"ה 02-991-0591
הדין תורה הגדולה שהיה אצל הבית דין טרטיקאוו בבארא פארק בניו יארק
הסיפור היה כך: שאחד הזמין ספר תורה אצל סופר חשוב מאוד, ואחר כך ראה בעתונים כי הסופרים קונים קלף מערבים ומגוים וזה עולה רבע מהמחיר, ועל כן נכשלים ומכשילים את הרבים. היהודי הזה מיד הלך ושאל את הסופר על איזה קלף כתבת את הספר תורה, הסופר ענה לו, מה השאלה קלף זה קלף, ממשיך היהודי ושואל איזה הכשר יש על הקלף הזה, הסופר עונה מעולם לא שמעתי על דבר כזה קלף עם הכשר?
הסופר אומר, זה בסדר, היהודי שואל שוב, מאיפה בא הקלף? עונה לו הסופר מסין!!!
היהודי צועק עליו על קלף כזה שילמתי לך הון תועפות?
הלא אסור לעשות ברכה על זה?
ואומר לו איני ממשיך לשלם לך פרוטה אחת יותר [אחר שכבר כתב חצי ספר תורה], הסופר תבע את היהודי לדין תורה בבי"ד של טרטיקאוו בבארא פארק, הסופר טען, היתכן למה לא אמרת לי שאתה רוצה קלף עם הכשר? היהודי טען, איני יודע כלום, אני הזמנתי ספר תורה כשרה, האם מותר לעשות ברכה על קלף מסין? על זה יפסקו הרבנים, הבי"ד פסק שצריך להחזיר לו המעות, כי כל בן אדם שכותב ספר תורה לעילוי נשמת רוצה שיהיה כשר לעשות עליו ברכה, וקלף של גוי אינו כשר, ועל כן פסק הבי"ד שצריך להחזיר לו המעות. הסופר צעק אין לי מעות זה הפרנסה שלי!!! ואכלתי כל המעות, ואין כלום!!!
היהודי טוען, בסדר, אין לך מעות, אל תשלם לי אני צריך רק הפסק של הבי"ד, ואפרסם את הפסק הזה לכל ישראל בכל העולם, ויהיה זה לטובת נשמת אבי מורי יותר מכל כתיבת הספר תורה.
הסופר צועק לא, לא, לא, אני אשלם לאט בכמה שנים, עד שאחזיר לו את כל הסכום, רק שיתנו לי הפסק ואקרע את הפסק.
הרבנים לא מודיעים
איך האדמורי"ם והרבנים והראשי ישיבות לא מתביישים שאינם אומרים ומגלים כלום לתלמידים, ולא זוכרים הפסוק שכל יראי שמים בוכים בכל יום כשאומרים תיקון חצות, "איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר", שיושבים ושרים זמירות שעות ארוכות, וכל הבשר והקלפים תפילין ומזוזות באים מאדמת נכר, בו בזמן שהתפילין הם העדות היחידי שהקב"ה אומר "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".
וכמו שכתב הדעת זקנים מבעלי התוספות (דברים פרק כו פסוק יז): את ה' האמרת היום וה' האמירך – אתמר בפ"ק דברכות אמר הקב"ה אתם חטבתם אותי חטיבה אחת בעולם שאתם אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".
ד"א האמרת לשון תמורה וחלוף כלומר בשביל ה' החלפת כל האלהות ובחרת בהקב"ה וה' האמירך החליף כל האומות שבעולם ובחר בך להיותך לו לעם סגולה ודומה לו "יתאמרו כל פועלי און" שמחליפין דבריהם ואינם עומדים בדבורם.
וזהו הוא הפשט שהרבנים מחליפים ומחביאים את דיבורם ולא מגלים את האמת להציל את אחינו בני ישראל, ותפסו אומנות האומות במקום לתפוס אומנות אבותינו הקדושים והטהורים.
ד"א לשון אמיר וענף שהוא לשון גבהות כדכתיב: "שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה גַּרְגְּרִים בְּרֹאשׁ אָמִיר" וכאן "את ה' האמרת", הגבהת על כל אלהים "וה' האמירך", הגביהך על כל האומות וכן "יתאמרו כל פועלי און" שמגביהין עצמן מרוב גסות שבהן, ושמעתי שבתרגום ירושלמי אתה האמרת המלכת שכן בלשון ערבי קורין למלך אמיר.
וזהו מוסר גדול שבמקום להמליך את הקב"ה ולתת את הכבוד למלך הכבוד, שהכל שלו, שוכחים וכל פעולתם הוא למען כבוד עצמם, כמו שאמרו בזוהר הקדוש "נבנה לנו מגדל לעשות לנו שם" אלו שבונים בתי כנסיות ובתי מדרשות גדולים ויפים, ומכניסים ספרי תורה, ואין תוכם כברם, וכל מעשיהם כדי להתגדל ולעשות להם שם ולהתגאות, והזוה"ק קורא אותם ערב רב, והגאון מווילנא זיע"א מביא את דברי הזוהר הרבה פעמים. והשם יתברך צועק עליהם "מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי", והשכינה הקדושה צועקת תנו לי עשרה אנשים טהורים שאוכלים כשר, ומניחים תפילין כשרים ומזוזות כשרות ולא מדברים בבית הכנסת. ואני אשכון בתוכם בד' אמות פשוטות.
מי לא יודע מה שעשה הבן איש חי זיע"א: כשסיפרו לו על המכשול הגדול שכל התפילין של 40.000 איש בכל בגדד היו פסולים, [שלא היה מרובע כהלכתו] והבן איש חי יצא בקריאה גדולה שכולם צריכים להחליף את התפילין שלהם!!!!
סוחר עם הכשר
כשנכנסתי בבארא פארק ל"בית הסת"ם" לבדוק מזוזות על המחשב, מראה לי הסופר ירא שמים חסיד גור שקוראים לו ר' שמואל טרובע שליט"א, והוא עומד באמצע לבדוק את הריבוע של 36 זוגות בתים שקנה רק היום מארץ ישראל בהכשר של הרב שטרן מבני ברק, והראה לי שמ-36 זוגות תפילין שקנה ובדק את הריבוע היו 7 זוגות פסולים [כ20%] (לפי פסקו של הגה"צ הרב וואזנער שליט"א), והראה לי בדיוק הכל ומטלפן לסוחר בארץ ישראל ואמר לו, איך אתה שולח לי בתים עם פלאמבעס – חותמות שהכל כשר למהדרין מן המהדרין, ולא הייתי צריך אפילו לבדוק כלל, רק אני מפחד ליתן לקונה דבר שלא בדקתי עד מקום שידי מגעת, ומצאתי 7 זוגות פסולים לפי פסק הרב וואזנער, והתפילין האלו הם בהכשרו של בית דין של הרב וואזנער, וצעק עליו, מה אני כבר לא יכול לסמוך גם על ההכשר של הרב וואזנער?
הסוחר מארץ ישראל אמר לו זה לא יכול להיות, זה שקר, ולא רצה להחליף לו, ענה לו הסוחר השם יתברך שלח לי עכשיו את האדמו"ר מהאלמין, וסיפרתי לו, ובדק איתי ביחד, ורואה הכל ואתה יכול לדבר איתו,
עוד אמר לו הסוחר אני לא מפחד בכלל אם תחזיר לי הכסף או לא, זה לא הבעיה שלי, הבעיה שלי הוא איך שמכשילים את כל העולם כולו עם הכשר של הרב וואזנער בתפילין פסולים, כי כל שאר הסוחרים אינם בודקים כלל, רק יחידים שבודקים, ואף סוחר לא סיפר לי על זה, ואני בביזנעס כמעט עם כל הסוחרים לכן אני צועק עליך!!!
לפני 45 שנים הלכנו בארצות הברית לבדוק את הסוחרים מה שהם מוכרים, וראינו איך סוחר גדול חנות ספרים "ירושלים" [בוויליאמסבורג] מוכר בתים עם הכשר הרבנות בלי פרשיות בפנים. [הסיפור באריכות ואכמ"ל].
ל-90% יהודים היה מהמזוזות הקטנות, ועשינו קול קורא'ת גדולים, וכתבנו בעיתונות מודעות בעשרות אלפי דולרים, והדפסנו ספרים על תפילין ומזוזות מיליוני ספרים וקול קורא'ת, ואחר כך נעשה משמרת סת"ם והתחילו לפרסם הדברים הנ"ל.
ואיפה הגענו אחרי 45 שנים של מלחמות והתעוררות גדולה שעשינו, רוב הקלף הם פסולים שבאים מהערבים, ועד לפני 10 שנים לא היה בכלל קלף עם הכשר, והגה"צ הרב וואזנער והגה"צ רבי משה שטרנבוך הוציאו ספרים שלמים וכותבים שמי שלובש תפילין עם קלף בלי הכשר לא יעשה ברכה, והבד"ץ עדה החרדית כתבו מודעות גדולות ליילעכער בירושלים עיה"ק, ועוד יצאו לערך 30 רבנים במודעות גדולות שמי שלובש תפילין בלי הכשר, לא יצא ידי חובת תפילין, וכן המזוזות, וכל הרבנים והאדמורי"ם והראשי ישיבות לא אומרים לנו כלום על כל זה? וכשמדברים עם הסופר שיכתוב על קלף עם הכשר, עונה שהרב שלו לא אמר לו כלום מזה, ואתה לא תהיה צדיק יותר מהרב שלי!!!
סיבת מניעת הרבנים מלומר ללמוד זוהר
כאן יש לכם התשובה מה שכתב בזוה"ק 172 פעמים נגד הערב רב רבנים, וכן כתבו והזהירו אותנו כל תלמידי בעל שם טוב נגדם, שלפני ביאת המשיח יהיו רוב רבנים ואדמורי"ם מהערב רב, ויהיו כל כך ערב רב רבנים כמו עלי האילן רח"ל. – ובגלל זה הם לא מעוררים ללמוד זוהר הקדוש, כי הם יודעים שברגע שאחד ילמד זוהר הקדוש יראה הדבר הראשון שהרבי שלו הוא ערב רב אמיתי!!! – זהו הסוד הגדול שנתגלה לי כעת. – ולהבין קצת למה הרבנים והאדמורי"ם של הערב רב אינם מגלים לנו האמת, פשוט שמפחדים על דבר אחד מה יאמרו הבריות? וכבר אמר אדמו"ר אחד שאם אני אגיד לחסידים שלי ללמוד זוהר הקדוש יפסיקו לבוא אלי!!! – ומונע את עץ החיים מעם ישראל, כדי שהכבוד שלו לא יפול משאר הרבנים ואדמורי"ם, (וודאי יש כמה בני עליה, ולא עליהם אנו מדברים).
האדם מוכן להפסיד הרבה אך בתנאי שאף אחד לא ירויח,
בואו ונספר לכם דרכי בני אדם: אם יודע האדם שאדם אחר מרויח ואפילו מעט מאוד, משתנה האדם ונהיה אדם אחר לגמרי, ואף יכול לנהוג בתקיפות. וזה אחד מן המבחנים אשר אפשר לבחון בו את האדם אם בן עליה הוא ובעל נפש מרוממת. (וראה בבן איש חי משל על הקנאה).
וכך מסופר מעשה עם מוסר גדול, באחד מבתי הדין החשובים אשר היו לעם ישראל בדורות הקודמים, בא מחלוקת גדולה בענין ממון מועט בין שני קצבים. – הדיין שהיה מגדולי עם ישראל פסק לטובת אחד מן הקצבים, באותו רגע קם הקצב השני אשר הפסיד בדין תורה, עמד וצעק ודיבר קשות על בית הדין ועל הדיינים. הבן של האב בית הדין, אשר לימים אף הוא נהיה לאחד מגדולי ישראל, עמד ושאל את אביו: אבא לפני כשבוע ימים אותו קצב אשר עמד וקילל וגידף בא לכאן בענין שאלה הלכתית על בהמה אשר שחט ופסקתם שהבהמה נבלה והיה צריך לזרוק אותה והיה לו הפסד ממון גדול מאוד והוא לא אמר מאומה וקיבל את הדין, היום הנזק מהדין תורה הוא לא עשר אחוז מהנזק של הבהמה, והנה הוא עומד ומגדף ומחרף היתכן?! – ענה לו אביו: בני, לפני שבוע לא היה רווח לשני, ואף אחד לא ניצח אותו, אלא הדין תורה היה על הפסד כספי פרטי שלו, אבל היום זה ענין אחר, היום השני ניצח והרוויח, וכאשר החבר מרוויח כואב לו הלב, וזה קשה לו ביותר. – וזה יסוד גדול, האדם מוכן להפסיד סכומים עצומים, אך ורק שהשני לא ינצח וירוויח ממנו, וכאשר חושב שהשני הרוויח וניצח אותו, הוא מסוגל להתדרדר עד שמאבד את כל עולמו, שקם נגד תורתנו הקדושה ולחרף ולגדף צבאות ה'. ההרגשה שמישהו חכם מהאדם, מוצלח מהאדם, זו ההרגשה הקשה ביותר שקשה לאדם להתמודד איתה. – ועל זה אמרו רבותינו חז"ל הקדושים באבות "הקנאה והתאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם".
כשאדם יודע להקריב משלו לחברו ומקבל הדין באהבה, רחמים גדולים יורדים לעולם
וידועים דברי חז"ל: בשעת חורבן בית המקדש הייתה מידת הדין קשה ביותר בעולם וכמעט הייתה כליה על כלל עם ישראל, עמד אברהם אבינו לפני הקב"ה ואמר: ריבון העולמים תרחם על בני ישראל ותזכור את עשרת הניסיונות אשר ניסית אותי ועמדתי בהם, דחה אותו הקב"ה. עמד יצחק אבינו לפני הקב"ה ואמר, ריבון העולמים תזכור איך עמדתי בשעת העקדה והייתי מוכן למסור את נפשי על קידוש ה', אף אותו דחה הקב"ה, עמד יעקב אבינו וביקש רחמים על עם ישראל והזכיר את כל אשר עבר אצל לבן וביקש רחמים על כלל עם ישראל, אף אותו דחה הקב"ה. באותה שעה עמדה רחל אימנו לפני הקב"ה ואמרה: ריבון העולם, יעמוד ויזכר לפניך כמה אהבה יעקב אבינו אהבני ועבד שבע שנים עבורי וכאשר ראיתי את אבי רוצה לתת ליעקב את לאה אחותי ואחותי עמדה להתבייש משום שסימנים היו ביני לבין יעקב, מסרתי את נפשי וגיליתי ללאה את הסימנים בכדי שאחותי לא תתבייש ולא השגחתי על כבודי ולא חשבתי מה יפול בחלקי ומסרתי גם הרוחניות שלי [שכידוע להפסיד את יעקב אבינו זה פסידא דלא הדרא ולא ידעה שתשוב להינשא לו] , באותה שעה רחמים גדולים ירדו לעולם ואמר הקב"ה: בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומם, "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה, מאנה להינחם על בניה כי איננו", "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאם ה' ושבו מארץ אויב ויש תקווה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם".
כל הכוחות של עם ישראל, אבות העולם הקדושים, לא הצליחו לעורר רחמים מידת הדין הייתה מתוחה ביותר, דבר אחד עצר את הדין הקשה ועורר רחמים, מעשה רחל אמנו שידעה להפסיד משלה למען הטוב של אחותה, כשאדם יודע להקריב משלו לחברו ומקבל הדין באהבה, רחמים גדולים יורדים לעולם ואף מן המצבים והמשברים הגדולים אשר האדם חושב שאין דרך לצאת ולהיפטר מהם, נושע האדם. גם שרה אמנו לא נפקדה בבנים עד אשר הקריבה מעצמה ונתנה לאברהם להתחתן עם הגר ורק אז זכתה לרחמים מן השמים להיפקד ביצחק וכן רחל אימנו, כאשר האדם מקריב לאחר זוכה לרחמים גדולים. וכן ידוע שכאשר אדם שומע עלבונו ושותק ומקבל באהבה, באותה שעה שערי שמים נפתחים ומשפיעים שפע ברכה וישועה.
צריך לתת לה' את הדבר הכי היקר – אם אתה רואה רב שאוהבים אותו הבריות, סימן שלא מוכיח אותם במילי דשמיא
רואים מכאן, שלמען יהודי צריך מסירות נפש גם ברוחניות כמו שאמר החפץ חיים לחתן שלו, שכתוב בפסוק "ואהבת את ה' אלוקיך… ובכל מאודך" זאת אומרת שצריך לתת לה' את הדבר שהכי יקר ותלמיד חכם מה שהכי יקר לו זה לימוד התורה שלפעמים צריך לסגור הגמרא ולצאת ולזעוק ולעורר כדי להציל את עם ישראל וזה נקרא ובכל מאודך. – ועוד צריך להתבונן ולהבין את מאמר חז"ל שאם אתה רואה רב שאוהבים אותו הבריות "סימן שלא מוכיח אותם במילי דשמיא", וזוהי הסיבה שלא מוכיחים, כי הרב או האדמו"ר או ראש ישיבה חושב רק על הכבוד שלו שיגדל יותר מכל הרבנים בעולם, וחושש שאם יוכיח ויגיד שאסור לאכול בשר בהמה, או שצריך הכשר על הקלף, [ואולי מקבלים כסף מסוחרי הקלף ובעלי האיטליזים, או מקבלים בחינם בשר לישיבות שלהם, לכן הם משוחדים], יפחית את הכבוד שלו, וישאלו למה כל הרבנים לא אומרים כלום? ויכולים לברוח ולחפש רב אחר שלא מטריח עליהם ומפריע להם בהנאתם. וזה מה שמגלה לנו הזוהר הקדוש ורבי חיים וויטל זיע"א.
האמת הפנימית מתגלה
ובאמת כתוב שלפני הגאולה הקב"ה יוציא מכל אחד מה שיש לו בלב החוצה, כתוב במדרש על הפסוק: "אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ה'", דרשו חז"ל אם יושב אדם בסתר ועושה עבירה הקב"ה אומר שהוא יראה אותו ויפרסם אותו בכל העולם אם לא עושה תשובה, ואם צדיק עובד את השי"ת בסתר הקב"ה יראה אותו ויפרסם אותו בעולם כמו אברהם אבינו שאמר לו השי"ת: "לך לך מארצך… ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה". וכמו שבשואה האיומה רח"ל ראו שיהודים מומרים חזרו בתשובה ונהיו צדיקים ואילו היו כאלה רבנים שהתהפכו ונהיו לכופרים, וכששאלו את החזון איש זיע"א מה האי? אמר מגיע זמן שמה שיש בפנימיות הלב יוצא החוצה. ודרשו חז"ל (שבת), שהתורה היא סם. למיימינים, סם חיים ולמשמאילים, סם המוות, וביארו דכמו הגשם שיורד על הארץ ומצמיח רק את מה שיש שם, אם צמחים טובים למאכל, ואם קוץ ודרדר תצמיח לך, הש"י.
קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה
הנה אנו בחשבון נפש על השבוע החולף, כמה תהפוכות היו בו, כשאדם יתבונן כמה ירידת הדורות יש, פחד ואימה וחרדה גדולה נחרד. – כשקין הרג את הבל, בא הקב"ה ושאל את קין: "איה הבל אחיך" קין ענה להקב"ה: "השומר אחי אנוכי". זו טענה אשר צריך כל אחד לחדד בנפשו, "איה הבל אחיך". "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה". – האדם נקרא "אדם" כי יכול לעלוץ למדרגה של "אדמה לעליון" ויכול ח"ו לרדת להיות איש האדמה, על זה אומר השי"ת "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה" – מזה שנהיתה איש האדמה, כל הבריאה ירדה אתך, לכן קרה מקרה נורא שנשפך דמי אחיך. כי כל מה שקורה בעולם, יש לנו חלק במה שקרה ואם קרה רע, גם לנו יש חלק בו, אם היינו נוהגים בטוב, היינו מונעים את הרע לבא לעולם, וכמו שאמר קדוש ישראל הצדיק רבי ישראל סלנטר זי"ע דאם יהודי מתחזק בלמוד התורה כאן אזי בפריז יהודי נמנע מחילול שבת, שכל נשמות ישראל קשורים זה בזה.
השומר אחי אנוכי
"איה הבל אחיך", כל מה שקרה לאחיך, גם לך יש חלק במה שקרה לו, ותשובת קין, "השומר אחי אנוכי", – זוהי התשובה של הרוצחים רח"ל, ואומרים: "השומר אחי", שאחי ישמור. ואילו על עצמו זוכר רק "אנוכי" אנוכיותו, תאוותיו. אפשר גם לפרשו "השומר אחי אנוכי", שאחי שומר על: "אנוכי ה' אלוקיך" ואילו הוא (קין בעצמו) כופר בעיקר שאומר "לית דין ולית דיין" שכך אמר קין כי כל העובר עבירה קודם נכנסת בו רוח שטות, שחושב שלא רואים אותו ולא יצטרך ליתן דין וחשבון על מעשיו. "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה", צועקים עוד לפני שקורא מקרה, תתקנו את מעשיכם תשפרו מידותיכם.
ההשפעות ההרסניות של המאכלות האסורים
וידוע דברי הצדיקים בשם האר"י שעיקר החטאים הם מן המאכלים כי טבע המאכל נכנס באוכל ורח"ל נכנס נפש רשע ומחטיאו, ואוי לנו שכך עלתה בימינו, כי מי יודע מה נכנס לפיו, וידוע מה שאמר מחותני להבחל"ח כ"ק מרן אדמו"ר מקלויזנבורג זיע"א, שכל אחד שגר בארצות הברית יש לו חזיר בבטן, רק החילוק אם החזיר גדול או קטן, ומה נאמר ומה נדבר אם בארץ ישראל מוכרים לנו בשר חזיר מהערבים, ויש עליו הכשר עם חותמת מאיזה סוג שאתה רק רוצה, רק תזמין ואתן לך הכשר על החזיר מאיזה רב שאתה רוצה, וזה שאמר הצה"ק הרב משה יהושע לנדא שליט"א, שאתה יכול לקבל בשר מערבים עם הכשר שלי, ואני לא לוקח שום אחריות, רק מי שקונה מחנות שלי עם משגיח תמידי צמוד, ואין לבעל החנות המפתח שלא יכול להיכנס לחנות בלילה, ולהביא סחורה מעזה, ומיריחו. וראינו להיכן הגיע בעל איטליז בשפלותו שקיים מאמר חז"ל כפשוטו "טוב שבטבחים שותפו של עמלק", (משנה קידושין דף פ"ב), ונעשה אכזר כעמלק על ילד טהור, רח"ל, וכנראה שהאכיל טריפות וחזירים, כמו שאחר כך כל הקהילה זרקה את הבשר לפח והגעילו את הכלים, ומאז לא נוגעים יותר בבשר בהמה. והיה ראוי לגזור תענית על מעשה אכזרי שנעשה כפילגש בגבעה, אך ידוע מאמר חז"ל שהקפיד על ישראל, כי שם הקפידו על כבוד בשר ודם ואילו על כבוד השי"ת לא הקפידו, וכן כאן, כבוד השי"ת זועק, שכינתא בגלותא ואין איש שם לב, הרי בלמוד זוה"ק מקיימים את השכינה הקדושה מהעפר, ולכן החי יתן אל לבו שיהיה אכפת לו כבוד שמים.
כן אני יכול להעיד על עצמי, שאני אשם על הריגתו של הצדיק הקדוש הזה, במה שלא עוררתי מספיק על לימוד הזוהר הקדוש, כי ממנו יָתֵד וּמִמֶּנּוּ פִּנָּה לכל דבר שבקדושה, ולא יתכן יראת שמים מבלעדי למוד זוהר הקדוש, וגם על יסוד קדושת שמירת העיניים, שהצדיק היה יחיד בדורו בדבר הזה, והאמת שהדפסתי לפני 10-15 שנים ספרים על זה, ובתוכם ספר שכר ועונש, המדבר הרבה מתכלית האדם, ומה יהיה בסופו לפני בית דין של מעלה, והייתי באמת צריך להדפיס מאות אלפי ספרים, כדי להציל את עם ישראל מרדת שחת, ואמנם שנכנסתי להרבה חובות על זה, אך כְּשֶׁהָעַיָּרָה בוערת צריך להשליך הכל מנגד ולמסור הנפש, כי כך אמר סבא קדישא מרן החפץ חיים זיע"א, בזמנו כשהתחילו הקומוניזים וקודמיהם, שמצווה היה עלינו לצאת בחרב וחנית נגדם כמו שיצאו החשמונאים בזמן המתיוונים, והצטער ובכה אותו צדיק על שלא עשו ככה.
כלי המלחמה שלנו – הזהר הקדוש
אך בואו נתעורר, אמנם חלשים אנחנו לחרב וחנית גשמי, אך בלימוד הזהר הקדוש אנו יכולים, וזה חרב וחנית רוחני, כמו שאמר דוד המלך ע"ה: "יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם"
והצדיק הקדוש הבבא אלעזר זי"ע [שלא אכל כשלושים שנה בשר בהמה] הכריז וציווה שכל יהודי ילמד זוהר הקדוש בכל יום ויום, וקול דמי אחיך צועקים לאחרי המעשה. חושו והתעוררו למען השכינה הקדושה שבוכה בגלות ולמען עם ישראל וכל אחד ילמד זוהר הקדוש שבכוחו להגן ולהציל ולהושיע גם בניסים מעל הטבע כמו שכתב הצדיק הקדוש המקובל רבי משה זכותא זי"ע וכל מי דאשתדל לקרוא את הזוהר הקדוש אפילו בקריאה לבד ובגמגום, הרי הוא כהוגה ומפרש את השם, שיש כוח בו לעשות ניסים אפילו בלא ידיעה, ויגן עליו בעולם הזה ובעולם הבא [הגהות הרמ"ז (הצה"ק רבי משה זכותא זיע"א) דף קע"ח ע"ב].
בואו ונקיים את צוואת הצדיק הבבא אלעזר זיע"א, שהכריז בל"ג בעומר שנה זו: שכל יהודי באשר הוא שם ילמד זוה"ק דף ליום. – ומצווה לקיים רצון הצדיקים, ולאחוז בדרכיהם.
ובשעת ניחום אבלים צוה לי האדמו"ר הצה"ק רבי דוד חי אביחצירא שליט"א שאכריז לכל הקהל הקדוש הנמצאים שם ושיאמרו גם לשאינם נמצאים שם בענין מעלת חיוב למוד הזוה"ק, [ואמרתי בדרשה בשם האדמו"ר הצדיק המלוב"ן רבי דוד אביחצירא דברים חוצבי להבות אש על התעוררות למוד הזוהר הקדוש, ואמרתי בשמו הקדוש שכל אחד ואחד מחויב ללמוד זוהר הקדוש, ושיפרסמו בשמו, וגם סיפרתי איך שהצדיק הבבא אלעזר זיע"א צוה והכריז בל"ג בעומר האחרון שכל יהודי ילמד זוהר הקדוש, ובגלל שלא שמענו בקולו הקדוש, אבדנו את נשמת משיח בן יוסף].
התורה הקדושה אומרת: "ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת" (מקץ מ"ב, כ"א – וידוי האחים על צרת יוסף הצדיק), ואלו שמענו בקולו הקדוש לא קראתנו הצרה הזאת, ועתה כולנו חייבים כל איש ישראל מקטן ועד גדול באשר הוא שם ללמוד זוהר הקדוש בכל יום ובכך נקיים רצון ה' יתברך החפץ לגאלינו כמאמר הרעיא מהימנא: בספרא דא יפקון מן גלותא ברחמי, ויקוים בנו מקרא שכתוב "ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר", בב"א.
הנה החורבן אשר קרה הוא מן החורבנות הקשים ביותר אשר היו לעם ישראל מהיותו עם, כל התפילות של אחינו בני ישראל מתפללים שלא יהרג משיח בן יוסף, אם הבבא סאלי זיע"א למד כל כך הרבה זוהר הקדוש, שהוא היה צדיק קדוש כזה, למה לא למדנו ממנו? – למה לא נהגנו כמותו? – למה קרה כל זה? – למה לא נתנו לנו זמן להתפלל לביטול הגזירה? – הכל אנחנו אחראיים, האדמורי"ם והרבנים שאומרים וצועקים בהספד שעם ישראל צריך לחזור בתשובה. – זה לא נכון, זה שקר שאנחנו אומרים ובוכים, שבגלל הצניעות ובדברים שבן אדם לחבירו קרה כל זה, זה שקר גדול, אנחנו האדמורי"ם והרבנים וראשי ישיבות אנחנו אשמים על הגזירות הנוראות שקורא לעם ישראל.
עם ישראל צדיקים קדושים וטהורים, הם עושים בדיוק מה שהרבנים אומרים להם, נכון שיש לנו היום ב"ה לערך 70 גדולי ישראל שצועקים ללמוד זוהר הקדוש, וב"ה יש כבר מאות אלפים יהודים שלומדים זוהר הקדוש, אם היו לומדים כולם לכל הפחות שעה אחת זוהר הקדוש, לא היה קורא כל האסון הגדול הזה שיהרגו את משיח בן יוסף, ולא היו הולכים מן העולם כל הצדיקים הגדולים שנפטרו בחודש אחד.
עורו והתעוררו
לאחר שב"ה כבר הרבה זמן לא שמענו על פטירת גדול בישראל, והנה בפתע פתאום כמעט מידי כמה ימים שמענו לצערנו האיום והנורא, את הניגון העצוב ברחובות קריה: "וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'".
המקרים המחרידים בהילקח מעימנו שישה גדולי ישראל צדיקי עולם בפרק אחד
הגאון הגדול מורנו רבי יצחק דוב קופלמאן זצוקללה"ה
הגאון הגדול מורנו רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצוקללה"ה
הגאון הגדול מורנו רבי חיים שטיין זצוקללה"ה
הגאון הגדול מורנו רבי יחזקאל סרנא זצוקללה"ה
כ"ק מרן אדמו"ר רבי מרדכי דוד מספינקא זצוקללה"ה
והאחרונים הכבירו המקרים המזעזים כל לב ונפש
הקדוש לייביש קלעצקי הי"ד
הקדוש כ"ק מרן אדמו"ר רבי אלעזר אבוחצירה זצוקללה"ה הי"ד
אין ספק שמקרים אלו באו לזעזע אותנו, שהאש בוערת עד לב השמים, וצריך להתעורר לחזור בתשובה שלימה ולשוב אל אבינו שבשמים, כי בידינו הדבר להציל את כולם. ואם לא נתעורר מיד, מי יודע מה עוד מחכה לנו.
נתחזק נא כולנו יחד כאיש אחד בלב אחד ונחזור בתשובה שלימה ונבקש מלפני אבינו אב הרחמן, על עמו, שיחוס וירחם עלינו, ועל שארית פליטתנו, ויוסר חרון האף הנורא מעלינו.
ובוודאי השי"ת רוצה שנחזור בתשובה. נקבל על עצמנו לעשות תשובה כל אחד במה שהוא צריך, ולהתחזק כל אחד במה שהוא צריך, ונתפלל אל ה' יתברך שיחוס וירחם עמו ויצילנו ממקרים כאלו. – המעוררים
ורק לאחרונה הגיע מכתב מקופת העיר של בני ברק מעשה נורא מעגונה שבעלה היה תלמיד חכם ומגיד שיעור גדול ואהוב על תלמידיו, ועבד להוציא חידושי תורה גדולים, ורח"ל התדרדר לדיוטא התחתונה עד שאכל ביום כיפור וכפר בעיקר רח"ל, וגנב וזיף מלא כספים וברח לחו"ל והשאיר את אשתו עם ששה ילדים עגונה ומסכנה ובעלי חובות רוצים לקחת להם את הבית ולזרוק אותם לרחוב, ועוד נשאר מליוני שקלים חובות, אוי לנו שכך עלה בימינו, למה זה קרה?
מי אשם בזה? אנחנו האדמורי"ם והרבנים והראשי ישיבות שלא מגלים את האמת לעם ישראל, ומה יעשה הבן שלא יחטא, ומנין יקחו יראת שמים, וכך מתדרדרים עשרות אלפי ילדים, וכבר פסקו על זה הגה"צ הרב אלישיב והגה"צ רבי חיים קנייבסקי והגאון הגדול הרב שפרן שליט"א ועוד, שמחויבים תיכף ללכת למשטרה, שאם לא, הם יקלקלו יותר ויותר ילדים, ומעשה בתלמוד תורה, שהילדים מכיתה ח' התעסקו עם אחד הילדים מכיתה ד', וכשפנו למנהל שיתקן ויפעל ויזרז את המלמדים, במקום שיעשנו סיגריות בהפסקה שמזיק, שיועילו ויפקחו עיניהם, אמר המנהל שיעבירו את הילד המסכן לת"ת אחר, אוי לנו שאלו המנהלים שכל מה שחושבים הוא שיהיה להם שם מפורסם, כדי שירוויחו כסף וכבוד מה שיותר, ובמקום לחנך לטהרה ולדאוג לקדושה, שׂוֹחִים בְּגַאֲוָה וְתַאֲוָה, השם ירחם, ובאמת לא פלא, כי לא ראו מאורות התורה הוא למוד הזוהר הקדוש, ומנין יהיה להם יראת שמים, ומהיכן יהיה להם כח להתגבר ולגרש את היצר הצר הצורר, וחובה על כל הרבנים לצוות לתלמידיהם ולשומעי לקחם, שילמדו זוהר הקדוש הם ובני ביתם דבר יום ביומו, כי רק כך יזכו ליראת שמים טהורה, ובזה נינצל מכל הפגעים והצרות ואסונות שמגיעים כל יום מחדש בדואר רח"ל שאי אפשר כבר לסבול הצער ולהרגיש, לכל מי שיש לו לב יהודי, והצדיק הקדוש נושא על שכמו את כל צער היהודים כמו שאמר הצדיק הקדוש הבבא אלעזר זיע"א שבוע לפני פטירתו: "אני לא יכול לסבול את כל הצער ויסורים שיש לעם ישראל". כי הצדיק יודע ומרגיש באמת מה שקורה, ורק בעוונותינו הפסדנו את הצדיק הגדול שהיה מלבין עונותיהם של ישראל כמו שאמרו חז"ל "קשה סילוקם של צדיקים כחורבן בית אלוקינו" ופלא שנרמז שמו של הצדיק בפרשת מסעי (ל"ג פסוק כ"א) "ויסעו מלבנה ויחנו ברסה", בגימטריה אלעזר אבוחצירא" פירושו: שהיה לנו צדיק כמו בית המקדש שנקרא לבנון, שמלבין עונותיהם של ישראל ונסע מאתנו "ויחנו ברסה", כמו שכתב המאור ושמש שרומז על שלמות העשר ספירות שכל אחד שם הוי"ה גימטרי 26 כפול 10 260 זהו ר"ס והכוונה שהצדיק עלה ונתעלה והושלם בעשר ספירות, וה' רומזת על מדת המלכות, שבא מיכאל מקריב את הצדיקים קרבן לפני ה'.
ומסופר שהצדיק הקדוש הבבא מאיר זי"ע נתגלה אליו בחלום לקבל פניו כשבוע לפני פטירתו, ואכמ"ל.
וכידוע שעתה בסוף הגלות הסטרא אחרא מוציא את כל חרב וחנית שלו כמו שאמרו שיגיעו לשער החמישים, על כן מוטל עלינו להוציא את כל החרב והחנית של הקדושה ולפרסם את שער החמישים של הקדושה שהוא הזוהר הקדוש, כמו שכתב הצדיק הקדוש מתלמידי האריז"ל רבי יעקב צמח זיע"א שמצווה עלינו ללמוד וללמד את כל ישראל מגדולם ועד קטנם את התורה הזאת שהיא חרב וחנית לתעלולי היצר, ורק לימוד הזוהר הקדוש זה מה שיציל אותנו בזמן הזה, והביא שם את דברי האר"י הקדוש זיע"א שבזמן הזה הנסתרות נעשו נגלות, ומצוה ללמוד ולפרסם, עיין דבריו שהובאו בהקדמה לספר עץ חיים.
מאוד כאב לבי לשמוע הבשורה המעציבה על האסון הגדול שקרה לעם ישראל ולכל בית ישראל בפטירת הצה"ק המלוב"ן בעל החסד, נטע שעשועים, גן ההדסים, ערוגת הבושם, רבי אלעזר זצ"ל. ובאמת הצדיק הקדוש הזה בודאי יכל להפטר ולהנצל מגזרה זו, אך כמעשה רבי עקיבא בן יוסף ורבי אלעזר בן שמוע, שיכלו לפטור עצמם, אך ידעו שאם כן מי יודע מה יקרה לעם ישראל, על כן קבלו באהבה דין שמים וכן הצדיק הקדוש הזה קבל באהבה לכפר על בני ישראל.
והנה עוד סימנא מילתא מן שמיא שהיה צדיק גמור, ממה שנסתלק בערב שבת קודש, ומן השמים קא זכו לו שנפטר ונקבר בערב שבת סמוך לכניסת השבת, כי ראוי הוא לאותו איצטלא, כידוע שהנקבר סמוך לכניסת השבת[ה] פטור מחיבוט[ו] הקבר, שהיא אחת מהיסורים הגדולים, וזה היה הטעם שצדיקים הרבה לא רצו להתגלגל עוד הפעם בעולם הזה, כדי שלא יטעמו עוד הפעם טעם חיבוט הקבר, כמבואר בראשית חכמה (ועיי"ע במעבר יבק שם). אבל מי שנסתלק בערב שב"ק, נפטר מחיבוט הקבר, כמו שאמרו חז"ל הדר בא"י ומת בע"ש, אינו רואה דין הקבר, ומה יעשה וינצל מדין הקבר, יהיה אוהב צדקות, ואוהב תוכחות וגמ"ח, ומכניס אורחים תוך ביתו, ומתפלל תפלתו בכוונה, אפילו מת בחוץ לארץ, אינו רואה דין חיבוט הקבר.
והנה לדברי הראשית חכמה דהמת בערב שבת נפטר מחיבוט הקבר, וכמו כן מי שהיה עוסק בגמילות חסדים ובהכנסת אורחים, אם כן הרי אצל הצדיק הנ"ל מצינו כל המעלות האלה, שהיה בעל חסד באופן מופלג בהסתר וגם קיים מצות הכנסת אורחים באופן יוצא מן הכלל, וגם היה מתפלל תפלתו בכוונה כידוע עבודתו הק' בעת התפילה, והשמירת עיניים שלא ראו בדורינו כדוגמתו מכל שכן שניצול מחיבוט הקבר ומשאר מיני פורעניות רח"ל.
הנה ידוע שיש כמה עמודי עולם אשר מעידים עליו שהיה צדיק אמת (מהל"ו צדיקים – והיה נשמת משיח בן יוסף).
קריין, שאלה
מתי יבוא משיח ונתפטר מכל הצרות?
תשובת הרב:
מוּבָא בָּ'אוֹר הַחַיִּים' (במדבר כו, יט) "לִפְקוּדֵיהֶם" וְכוּ', אוּלַי שֶׁרָמַז הַשֵּׁם בָּזֶה, מָתַי יִהְיֶה תַּכְלִית הַפְּקִידָה טוֹבָה הָרְשׁוּמָה בְּסָמוּךְ, שֶׁיִּזְרַח עָלֵינוּ כְּבוֹד הַשֵּׁם, וְאָמַר, עַד עֲבוֹר כָּל גָּלֻיּוֹת, גָּלוּת מִצְרַיִם, וְגָלוּת בָּבֶל, וְגָלוּת אֱדוֹם, וּכְנֶגֶד גָּלוּת אֱדוֹם שֶׁאָנוּ עֲדַיִן בּוֹ אָמַר "אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת", וְאִם הָיוּ זוֹכִים יִשְׂרָאֵל הָיוּ נִמְנִים קע"ב שָׁנָה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵאֶלֶף הַד', וְכֵיוָן שֶׁלֹּא זָכוּ, יַתְחִיל הַחֶשְׁבּוֹן מֵאֶלֶף הַה' וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת מֵאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי, וּמְקַוִּים אָנוּ כִּי הוּא קֵץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ וְיִתְקַיְּמוּ כָּל הַיִּעוּדִים הָרְשׁוּמִים וְיַתְחִילוּ נִיצוֹצֵי גִּלּוּי הַגְּאֻלָּה בְּהַתְחָלַת חֲמֵשׁ מֵאוֹת הַבָּאִים לְשָׁלוֹם.
וְכֵן מוּבָא בָּ'אוֹר הַחַיִּים' (ויקרא ו, ב) "בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר" יִרְצֶה לְפִי מַה שֶּׁהִקְדַּמְנוּ, כִּי זְמַן הַגְּאֻלָּה הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת בְּבֹקֶר רִאשׁוֹן שֶׁל שְׁנַת הת"ק לָאֶלֶף הַחֲמִישִׁי, וּלְסִבַּת הָעָוֹן נִתְעַכֵּב עַד בֹּקֶר ב'. רוֹאִים שֶׁהָ'אוֹר הַחַיִּים' לָמַד, שֶׁהָיְתָה פְּקִידָה אַחֲרֵי קע"ב שָׁנָה לַחֻרְבָּן, הַיְינוּ בִּתְחִילַת הָאֶלֶף הַחֲמִישִׁי, וְעוֹד פְּקִידָה בִּשְׁנַת ת"ק לָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי.
וְשָׁמַעְתִּי[ז] מֵהרה"ג ר' שְׁלֹמֹה בְּרַיֶיער שליט"א, שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז עַל הַפְּקִידוֹת הַנִּזְכָּרוֹת, וְגַם עַל הַפְּקִידָה שֶׁל שְׁנַת תשע"ב בַּכָּתוּב (שמות לח, כו): "בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים" "בֶּקַע" מְרַמֵּז עַל הַפְּקִידָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל קע"ב שָׁנָה. "לַגֻּלְגֹּלֶת" נוֹטָרִיקוֹן לג' גָּלוּת, וּמְרַמֵּז עַל הַג' גָּלֻיּוֹת; מִצְרַיִם, בָּבֶל, אֱדוֹם, שֶׁהָ'אוֹר הַחַיִּים' מַזְכִּיר.
"מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ" מְרַמֵּז עַל הַפְּקִידָה שֶׁל ה' אֲלָפִים ת"ק, דְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל מְרַמֶּזֶת עַל חֲצִי הַיּוֹם, כַּמּוּבָא בַּיְרוּשַׁלְמִי (שקלים פרק א ה"ג) לְפִי שֶׁחָטְאוּ בְּמַחֲצִית הַיּוֹם יִתְּנוּ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, וְזֶה מְרֻמָּז בַּמַּחֲצִית הַשֶּׁקֶל עַצְמוֹ, דְּשֶׁקֶ"ל בְּמִּלּוּי הָאוֹתִיּוֹת, שִׁין, קוֹף, לָמֶד, הָאוֹתִיּוֹת הָאֶמְצָעִיּוֹת הֵן יוֹ"ם, דְּשֶׁקֶל הוּא בְּסוֹד יוֹ"ם, וְהֵם שֶׁחָטְאוּ בְּמַחֲצִית הַיּוֹם, צְרִיכִים לְשַׁלֵּם מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, וְכֵן שֶׁקֶל בְּגִימַטְרִיָּא צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, [וגימטריה = הגאולה השלמה = החודש הזה לכם = יהודי פשוט = מגן שאול = תהו ובהו].
וּמְרַמֵּז עַל הָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי שֶׁהוּא הַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי שֶׁל הקב"ה בִּבְחִינַת יְסוֹד, וּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁהִיא כְּנֶגֶד מַחֲצִית הַיּוֹם, מְרַמֶּזֶת עַל שְׁנַת ה' אֲלָפִים ת"ק שֶׁהִיא חֲצִי הַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי שֶׁל הקב"ה. וְאַחֲרֵי כָּל הַפְּקִידוֹת הָאֵלּוּ מְרַמֵּז הַכָּתוּב "לְכֹל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים", שֶׁאִם עֲדַיִן יְחַכּוּ לַתַּאֲרִיךְ הָאַחֲרוֹן שֶׁכּוֹלֵל אֶת כֻּלָּם, "לְכֹל", צָרִיךְ לִהְיוֹת "הָעֹבֵר", הַיְינוּ לַעֲבֹר עוֹד רע"ב שָׁנָה, לְהַגִּיעַ לִשְׁנַת תשע"ב, וְאָז תִּהְיֶה הַפְּקִידָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁכּוֹלֶלֶת אֶת כָּל הַפְּקִידוֹת. "עַל הַפְּקֻדִים". וְנִרְאֶה לְבָאֵר מַדּוּעַ קֵץ הַגְּאֻלָּה מְרֻמָּז בַּפָּסוּק שֶׁל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל דְמוּבָא בְּסֵפֶר 'מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ' (מסכת שקלים) שֶׁמַּחֲצִית הַשֶּׁקֶל נוֹתְנִים בַּזְּמַן הַזֶּה כְּשֶׁאֵין הַשֵּׁם שָׁלֵם, וּלְעָתִיד לָבֹא כְּשֶׁיִּהְיֶה הַשֵּׁם שָׁלֵם, יִתְּנוּ שֶׁקֶל שָׁלֵם. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'דִּבְרֵי מהרי"א' מֵהָרַב יְהוּדָה אַסַאד זצ"ל עַל הַפִּיּוּט "וְשֶׁקֶל אֶשָׂא בְּבַיִת נָכוֹן וְנִשָּׂא" שֶׁלֶּעָתִיד לָבֹא יִתְּנוּ שֶׁקֶל שָׁלֵם. לָכֵן רָמְזָה הַתּוֹרָה אֶת הַקֵּץ בַּפָּסוּק הַזֶּה לְרַמֵּז שֶׁכָּל זֶה מְדֻבָּר רַק עַד זְמַן הַפְּקִידָה הָאַחֲרוֹן שְׁנַת תשע"ב, וְאַחַר כָּךְ יִתְּנוּ שֶׁקֶל שָׁלֵם.
וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' דָּוִד אַבּוּחֲצִירָא שליט"א בְּהֶסְפֵּדוֹ עַל אָחִיו הרה"ג ר' אֶלְעָזָר זצ"ל שֶׁעָלָה בִּסְעָרָה הַשָּׁמַיְמָה בְּמוֹצָאֵי יוֹם כ"ו בְּתַמּוּז תשע"א, שֶׁהָרָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל "אֵלֶּה מַסְעֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" הֵן מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וְהוֹסִיף שֶׁהָא' שֶׁל "אֵלֶּה" מְרַמֶּזֶת עַל אָחִיו הרה"ג רַבִּי אֶלְעָזָר זצ"ל, שֶׁלְּפִי דְּבָרָיו יֵשׁ לוֹ נִיצוֹץ מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְכֵן מָרָן הרה"ג ר' עוֹבַדְיָה יוֹסֵף שליט"א אָמַר בְּהֶסְפֵּדוֹ שֶׁהָיְתָה כָּאן בְּחִינָה שֶׁל דְּקִירַת מָשִׁיחַ. וְכֵן מוּבָא בְּקֻנְטְרֵס 'נִשְׁמָתִין חַדְתִּין' מֵהַגרי"מ מוֹרְגְּנְשְׁטֶרְן שליט"א שֶׁהָיְתָה כָּאן בְּחִינָה שֶׁל דְּקִירַת מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְאֶפְשָׁר לְהוֹסִיף שֶׁהָאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לה סעי ני שראל עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא תשע"א. וְיֵשׁ בְּתֵבוֹת "אֵלֶּה מַסְעֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ" כ"ו אוֹתִיּוֹת, לְרַמֵּז עַל יוֹם כ"ו לַחֹדֶשׁ, וְהָר"ת וְס"ת שֶׁבַע תֵּבוֹת אֵלּוּ בְּגִימַטְרִיָּא בְּתַמּוּז. וְכֵן "אֵלֶּה מַסְעֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא אֶלְעָזָר מָשִׁיחַ יוֹסֵף עִם הַמִּלִּים.
כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה מִתְחַבֵּר לְמַה שֶּׁנְּבָאֵר לְקַמָּן שֶׁמִּכ"ד בְּתַמּוּז צְרִיכָה לְהַתְחִיל תְּקוּפַת הָאוֹרוֹת שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף בְּסוֹד אַתְחַלְתָּא דִּגְאֻלָּה, שֶׁתּוֹבִיל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל לַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה בב"א. וְהָרַב זצ"ל קָשׁוּר בְּשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ לִפְעֻלֹּתָיו שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְכִפֵּר בְּמִיתָתוֹ עַל כָּל עַם יִשְׂרָאֵל לְהַמְתִּיק אֶת הַהַשְׁפָּעוֹת שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף שֶׁיָּבֹאוּ בְּרַחֲמִים. וְכֵן נָבִיא לְקַמָּן דִּיּוּק מִדִּבְרֵי הַ'לֶשֶׁם' שמכ"ד כ"ו תַּמּוּז תשע"א תִּסְתַּיֵּים תְּקוּפַת מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וְתַתְחִיל תְּקוּפַת מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. (וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל הָרַהַ"גָ ר' שְׁמוּאֵל דַרְזִי זַצַ"ל שֶׁנִּפְטַר לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים, וְהָיָה מִגְּדוֹלֵי הַמְּקֻבָּלִים הַנִּסְתָּרִים בְּדוֹרֵנוּ. שֶׁהָרַבָּנִית תֶחְיֶ' חָלְמָה בִּתְחִלַּת חוֹדֶשׁ אָב שֶׁהִיא רוֹאֶה אֶת בַּעְלָהּ הָרַב זַצַ"ל מַדְלִיק נֵר, וְאוֹמֵר לָהּ שְׁמְעַכְשָיו יַתְחִיל לִהְיוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר טוֹב לַיְּהוּדִים. וְהוֹסִיף שֶּׁאִמּוֹ לֹא חָלְמָה עַל בַּעְלָהּ לְמַעְלָה מִשָּׁנָה, וַחֲלוֹם זֶה הִיא סִפְּרָה לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה, וְאָמְרָה שֶׁהִיא הִרְגִּישָׁה שֶׁזֶּה חֲלוֹם אֲמִתִּי).
וְנָבִיא[ח] צִטּוּט מִדְּבָרָיו שֶׁל הרה"ג ר' מֹשֶה טוֹלֵדָאנוֹ שליט"א חֲתָנוֹ שֶׁל הרה"ג רַבִּי אֶלְעָזָר זצ"ל (הובא בעתון המבשר ה' באב תשע"א) בְּשַׁבָּת לִפְנֵי שְׁלֹשָה שָׁבוּעוֹת לְפֶתַּע נִגַּשׁ אֵלָי מוֹרִי חָמִי זצ"ל וְאָמַר לִי כִּי כַּאֲשֶׁר נִמְנֵם לְמֶשֶׁךְ מִסְפַּר דַקּוֹת עַל שֻׁלְחָנוֹ בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר, חָלַם חֲלוֹם שֶׁאָבִיו הַצַּדִּיק בָּאבָּא מֵאִיר זצ"ל מַגִּיעַ וּמַכְנִיסוֹ לְחֶדֶר גָּדוֹל שָׁם יָשְׁבוּ כָּל הַרַבָּנִים לְבֵית אַבּוּחֲצִירָא זצ"ל, וְשָׁאַל אֶת אָבִיו מַדּוּעַ הֵם בָּאוּ לְחֶדֶר זֶה, וְאָבִיו הֵשִׁיב לוֹ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: 'הֵם בָּאוּ לְכָאן מַחֲמַת שֶׁעוֹד מְעַט הוֹלֵךְ לְהִתְגַּלּוֹת וּלְהוֹפִיעַ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְלָכֵן כָּל אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים בַּמְּרוֹמִים הִגִּיעוּ לִשְׂמֹחַ עִמְּךָ בְּשִׂמְחַת הַגְּאֻלָּה הַקְּרוֹבָה'. וּמוֹרִי חָמִי הוֹסִיף שֶׁלְּאַחַר כַּמָּה שָׁעוֹת נִכְנַס לְחַדְרוֹ לְהַמְשִׁיךְ בְּסִדְרֵי לִמּוּדָיו וְהִתְנַמְנֵם, וְהִנֵּה הוּא חוֹלֵם שׁוּב אֶת אוֹתוֹ חֲלוֹם בְּדִיּוּק בַּשֵּׁנִית. וְכֵן הָרַב זַצַ"ל נוֹלָד בִּשְׁנַת תש"ח, שֶׁהָיְתָה שָׁנָה שֶׁל הִתְגַּבְּרוּת פְּעוּלֹתָיו שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף כְּדִלְקַמָּן. וְכֵן שָׁנָה שֶׁל הִתְנוֹצְצוּת הַגְּאוּלָה כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הֹגָּה"צ רַבִּי יִצְחָק אלפיה זְיָ"ע בְּסִפְרוֹ קוּנְטְרֶס הַיְחִיאֵלִי.
וְכָאן הַמָּקוֹם לְהִתְבּוֹנֵן בְּהַנְהָגַת הַקָּבָּ"ה, שֶׁזִּעְזֵעַ אֶת אַמּוֹת הַסִּפִּים בְּחוץ לְאֶרֶץ וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּמַעֲשִׂים שֶׁלֹּא שָׁמַעְנוּ מֵעוֹלָם, רְצִיחוֹת נוֹרָאוֹת שֶׁבָּאוּ בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֶה, שֶׁדָּקְרוּ אֶת רַבָּם, וְדָקְרוּ יֶלֶד תשב"ר שֶׁיָּצָא מִבֵּית תַּלְמוּדוֹ. אֵין סָפֵק שֶׁמַּעֲשִׂים אֵלּוּ בָּאוּ לְזַעְזֵעַ אֶת הַמַּחֲנֶה שֶׁל שׁוֹמְרֵי הַתּוֹרָה עַל כָּל פְּלָגָיו, שֶׁהָאֵשׁ בּוֹעֶרֶת עַד לֵב הַשָּׁמַיִם, וְצָרִיךְ לְהִתְעוֹרֵר לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים לְהַמְתִּיק אֶת הַגְּאֻלָּה שֶׁבַּפֶּתַח, כִּי בְּיָדֵינוּ הַדָּבָר לְהַצִּיל אֶת כֻּלָּם. וְאִם לֹא נִתְעוֹרֵר מִיַּד, מִי יוֹדֵעַ מָה עוֹד מְחַכֶּה לָנוּ. ה' יְרַחֵם וְיַעֲרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ.
וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מְנַחֵם פַרַג' שליט"א שֶׁלְּפִי הַגְּרָ"א מְחַלְּקִים אֶת פְּסוּקֵי הַפָּרָשָׁה לִימוֹת הַשָּׁבוּעַ, וְהָרֶצַח נַעֲשָׂה בְּאוֹר לְיוֹם ו' בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה בְּפָרָשַׁת מַסְעֵי, וְאִם נִבְדֹּק בְּפָרָשַׁת מַסְעֵי בַּפְּסוּקִים בֵּין שִׁשִּׁי לִשְׁבִיעִי שֶׁהֵם הַפְּסוּקִים שֶׁכְּנֶגֶד יוֹם ו', יֵשׁ כ"ו פְּסוּקִים, י"ג כְּנֶגֶד הַלַּיְלָה וְי"ג כְּנֶגֶד הַיּוֹם, וְכֵיוָן שֶׁהָרֶצַח נַעֲשָׂה בִּזְמַן חֲצוֹת וְאַחַר חֲצוֹת, צָרִיךְ לִבְדֹּק מַה כָּתוּב בַּפָּסוּק הַשְּׁבִיעִי וְהַשְּׁמִינִי, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד חֲצוֹת, וַאַחַר חֲצוֹת. וְאֵלּוּ דִּבְרֵי הַפָּסוּק: "וְאִם בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ". וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה שִׁיטוֹת אֵיךְ לְחַלֵּק אֶת פְּסוּקֵי הַפָּרָשָׁה, וְהֵיכָן לַעֲשׂוֹת אֶת הַהַפְסָקוֹת שֶׁל שֵׁנִי שְׁלִישִׁי וְכוּ', מִשִּׁשִּׁי וָאֵילָךְ הַסֵּדֶר שֶׁהִזְכַּרְנוּ הוּא לְכָל הַשִּׁיטוֹת. וְכֵן "בִּכְלִי בַרְזֶל" עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא אֶלְעָזָר. וְכֵן "רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת". בְּגִימַטְרִיָּא בְּעִיבּוּר אַרְמִילוּס הָרָשָׁע[ט] שֶׁנִּדְבַּק הקל' בַּרוֹצֵחַ כִּי לֹא זָכִינוּ שֶׁיִּנָצֵל מְשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְכֵן בְּכָל לַיְלָה בַּחֲצוֹת יֵשׁ הֶאָרָה שֶׁל הַיְסוֹד בְּסוֹד מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וּבִּפְרָט בְּלֵיל ו' שֶׁכָּל הַיּוֹם הוּא בְּחִינַת יְסוֹד. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מַסְעוּד אַבּוּחֲצִירָא שליט"א שֶׁעֲבוֹדַת הַצַּדִּיק הַזֶּה הָיְתָה כָּל יָמָיו בְּעִנְיְנֵי שְׁמִירַת הָעֵינַיִם וְהַיְסוֹד בְּהִתְקַדְּשׁוּת גְּדוֹלָה. וְכֵן מוּבָא מֵהַגרי"מ מוֹרְגֶּנְשְׁטֶרְן שליט"א שֶׁאַרְמְלוּס בְּגִימַטְרִיָּא אִינְטֶרְנֶט עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַכֹּולֵל שֶׁהֵן גַּם בְּגִימַטְרִיָּא שז"ל שֶׁהֵם הַקְּלִפּוֹת שֶׁנִּלְחָמוֹת בִּקְדֻשַּׁת הַיְסוֹד, וְלָכֵן הֵן נִלְחָמוֹת בְּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף שֶׁהוּא בְּחִינַת יְסוֹד.
וְכֵן שְׁמוֹ שֶׁל הַדּוֹקֵר נִרְמָז בַּכָּתוּב (זכריה יב, י) "וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ". וְזֶה לְשׁוֹן הַמַּלְבִּי"ם שָׁם. "וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים" שֶׁעַל יְדֵי כֵן יְבַקְּשׁוּ אֶת ה' בְּתַחֲנוּנִים וְיַשִּׂיגוּ חֵן וַחֲנִינָה מֵאֵת ה', שֶׁעַל יְדֵי שֶׁיִּרְאוּ שֶׁרוּחַ אַפָּם מְשִׁיחַ ה' אֲשֶׁר אָמְרוּ בְּצִלּוֹ נִחְיֶה נָפַל בַּמִּלְחָמָה יִתְעוֹרְרוּ בִּתְשׁוּבָה וּבִתְפִלָּה, "וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ", שֶׁיַּבִּיטוּ וִיעֵיְּנוּ שֶׁמֵּת בַּעֲוֹן הַדּוֹר, וּכְאִלּוּ הֵם דָּקְרוּ אוֹתוֹ עַל יְדֵי עֲוֹנוֹתֵיהֶם, וְיַבִּיטוּ אֶל ה' לָשׁוּב אֵלָיו וּלְבַקֵּשׁ עֶזְרוֹ מִקֹּדֶשׁ בַּאֲשֶׁר נָפַל צוּר מָעוּזָם, "וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד" תְּחִלָּה יִסְפְּדוּ עָלָיו כְּמוֹ שֶׁסּוֹפְדִים עַל הַבֵּן יָחִיד שֶׁמֵּת וְאֵין אַחֵר תַּחְתָּיו, וְגַם אַחַר כָּךְ כְּשֶׁיִּתְגַּלֶּה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד יְמָרְרוּ עָלָיו מִסְפֵּד מַר. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'פּוֹקֵד עֲקָרִים' מֵר' צָדוֹק מִלּוּבְּלִין וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף נֶהֱרַג וְנֶאֱמַר עָלָיו "וְהִבִּיטוּ אֲשֶׁר דָּקָרוּ" מַשְׁמַע פַּשְׁטֵיהּ כְּאִלּוּ יִשְׂרָאֵל דְּקָרוּהוּ, וְהַיְינוּ דְּמִצַּד עַצְמוֹ וַדַּאי הָיָה מִשְׁפָּטוֹ שֶׁלֹּא לָמוּת כְּלָל וְכוּ', עַל כֵּן הֻכְרַח לֵיהָרֵג לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְנִרְאֶה לְהוֹסִיף שֶׁמִּשָּׁמַיִם סָבְבוּ אֶת הַדְּקִירָה מִתּוֹךְ הַמַּחֲנֶה, לִרְמֹז שְׁבְעַוֹונוֹתֵינוּ נִדְקַר הַצַּדִּיק קוֹדֵם זְמַנּוֹ, ויִשְׂרָאֵל דְּקָרוּהוּ.
מוּבָא בְּכִתְבֵי הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ הַמְלוּבַן רַבֵּנוּ יַעֲקֹב אַבּוּחֲצִירָא זצ"ל "לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת" הַשֹּׁאֲבֹת אוֹתִיּוֹת הֵ"א שַׁבָּת, וְהַכַּוָּנָה לְעֵת צֵאת שַׁבָּת, דְּהַיְינוּ תְּחִלַּת בִּיאָתוֹ שֶׁהוּא זְמַן תְּפִלַּת מִנְחָה שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת. וְגַם כָּאן מְרֻמָּז "לְעֵת עֶרֶב" בְּגִימַטְרִיָּא תשע"ב. "לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת" שֶׁהוּא זְמַן תְּפִלַּת מִנְחָה שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת. וְהוֹסִיף הרה"ג רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שְׁלֹמֹה זוֹנֶנְשַׁיין שליט"א שֶׁתשע"ג בְּגִימַטְרִיָּא שַׁבַּת חֲזוֹן.
הַמַּהֲרַ"ל ('נצח ישראל' לב) מְבָאֵר אֶת הַגְּמָרָא עַל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית בֶּן דָּוִד בָּא, שֶׁכְּבָר מֵהַשָּׁנָה הָרְבִיעִית שֶׁל הַשְּׁמִיטָה מַתְחִיל תַּהֲלִיךְ הַגְּאֻלָּה. וְהַשְּׁמִיטָה הַבעל"ט תִּהְיֶה בִּשְׁנַת תשע"ה, יוֹצֵא שֶׁכְּבָר בִּתְחִילַת תשע"ב שֶׁהִיא הַשָּׁנָה הָרְבִיעִית מַתְחִיל תַּהֲלִיךְ הַגְּאֻלָּה. וְנָבִיא אֶת דְּבָרָיו כִּי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, שֶׁבּוֹ הִתְחַדְּשׁוּת הֲוָיָה, יִגְרֹם הֶפְסֵד הֲוָיָה הָרִאשׁוֹנָה. וּלְפִיכָךְ בַּשָּׁבוּעַ שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָרוֹב אֶל הַהֲוָיָה הַחֲדָשָׁה, לְכָךְ הוּא גּוֹרֵם הֶפְסֵד הֲוָיָה הָרִאשׁוֹנָה, עַד שָׁנָה שְׁלִישִׁית, הוּא תַּכְלִית הֶפְסֵד. וּבָרְבִיעִי, שֶׁהוּא בְּאֶמְצַע הַשָּׁבוּעַ, אָמַר שֶׁיִּהְיֶה שׂבַע וְאֵינוֹ שׂבַע. רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁאֵין כָּאן הֲוָיָה שְׁלֵמָה עַד הַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית, שֶׁאָז יִהְיֶה הֲוָיָה שְׁלֵימָה מִכֹּחַ הַהֲוָיָה הַחֲדָשָׁה שֶׁתִּהְיֶה בָּעוֹלָם. לְכָךְ בַּחֲמִישִׁית שׂבַע גָּדוֹל. וְהַשּׂבַע הוּא שְׁלֵמוּת עוֹלָם הַזֶּה בִּלְבָד. וּבַשִּׁשִּׁית קוֹלוֹת, כַּאֲשֶׁר הוּא קָרוֹב אֶל הַהֲוָיָה הַחֲדָשָׁה שֶׁתִּהְיֶה בָּעוֹלָם. וּבַשְּׁבִיעִית מִלְחָמוֹת, כִּי אָז יַתְחִיל כֹּחַ יִשְׂרָאֵל מִכֹּחַ הַהֲוָיָה הַחֲדָשָׁה שֶׁתָּחוּל בָּעוֹלָם. וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית בֶּן דָּוִד בָּא. שְׁנַת תשע"ב הִיא הַשָּׁנָה הָרְבִיעִית לַשְּׁמִיטָה, וְרוֹאִים מֵהַגְּמָרָא שֶׁהַשּׂבַע מַתְחִיל בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית לַשְּׁמִיטָה, וּכְפִי שֶׁנְבָאֵר אֶת הַפָּסוּק "וַתִּשְׂבַּע" שֶׁמְּרַמֵּז עַל שְׁנַת תשע"ב שֶׁתִּהְיֶה יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וּמְרַמֵּז עַל שׂבַע וְשֶׁפַע פַּרְנָסָה. וְכֵן גְּאֻלַּת בְּעִתָּ"הּ מְרֻמֶּזֶת בַּכָּתוּב (דברים יא, טו) "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ: הִשָּׁמְרוּ לָכֶם". וְכֵן תשע"ב בְּאי"ק בכ"ר אוֹתִיּוֹת דְּגָנְ"ךָ, שֶׁהֵם בְּגִימַטְרִיָּא מַזָּל. וְכֵן ע"ג בְּגִימַטְרִיָּא יוֹם טוֹב, שֶׁעַל זֶה אָמַר הַגְּרָ"א שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא חֶצְיוֹ לַה' וְחֶצְיוֹ לָכֶם. הַיְינוּ חֲצִי הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל תֵּבַת לַה', וַחֲצִי הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל תֵּבַת לָכֶם, יַחַד בְּגִימַטְרִיָּא ע"ג. לְרַמֵּז שֶׁבְּשָׁנָה זוֹ יִזְכּוּ יִשְׂרָאֵל לְשֹׂבַע גָּדוֹל וְלִשְׁנֵי שֻׁלְחָנוֹת, בִּבְחִינַת חֶצְיוֹ לַה' וְחֶצְיוֹ לָכֶם.
ובאמת כל הזמן הזה הוא מסוגל מאד לגאולה, רק שצריכים אנו לשים בראשינו ובעינינו ובלבנו דברי האור החיים בפרשת ויחי, דכשמגיע זמן הגאולה משה רבנו שהוא הגואל ראשון וגואל אחרון אומר לנו, כי צריך שיהיה בנו יינה של תורה ושולח אותנו האור החיים הקדוש לבאורו בשיה"ש על הפסוק: "הביאנו אל בית היין", שיינה של תורה, פירוש כל חלקי הפרד"ס ורש"י מרומז בפסוק זה, יין- יסוד שהעיקר הוא בגילוי הסוד, והוא על לימוד הזוה"ק תמידים כסדרם, ואם ח"ו אין בהם יינה של תורה אומר שם האור החיים הקדוש אז ח"ו בקושי וצער עיי"ש. ועל כן צריך להתמסר ולחזק שכל בית ישראל ילמדו זהר הקדוש. ובשיר השירים שם בפסוק הבא אחרי הפסוק: "הביאנו אל בית היין" שהוא תורת הסוד אז בא משיח באהבה ודגלו עלי אהבה הפסוק הבא: "סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים". כנסת ישראל מבקשת – סמכוני באשישות עם ב' כוללים והכולל הכול בגימטריה 1221, וכן התנא רבי שמעון בן יוחאי בגימטריה 1221, שהוא בתורתו הקדושה סעד וסמך לשכינה להקימה ולרוממה לגאולה השלימה. רפדוני בתפוחים רפדוני בגימטריה 350 וכן זוהר לומדים עם ב' כוללים בגימטריה 350, בתפוחים בגימטריה 546 ישראל עם האותיות בגימטריה 546, כלומר ר' פדוני ראו לפדותינו ר' ברחמים- על ידי למוד הזוהר הקדוש כל ישראל. "כי חולת אהבה אני" בגימטריה 548, קץ משיח בגימטריה 548, קץ ראשי תיבות קן ציפור שהוא היכלו של משיח כלומר כי חולת מלשון חולת בכרמים מסובבת – כי מסובבת אהבה ורחמים אנו – בקץ משיח, וכל זה על ידי למוד הזוהר הקדוש, תורת הרשב"י זי"ע. יראו עינינו וישמח לבנו ותגל נפשינו במהרה בימינו אמן.
וְזֶה לְשׁוֹן הַמִּדְרָשׁ (אוצר מדרשים אייזנשטיין מדרש רשב"י עמוד 556) בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה מָטָר, וּבַשְּׁנִיָּה חִצֵּי רָעָב מִשְׁתַּלְּחִין, וּבַשְּׁלִישִׁית רָעָב גָּדוֹל, וּבָרְבִיעִית לֹא רָעָב וְלֹא שֹׂבַע, וּבַחֲמִישִׁית שֹׂבַע גָדוֹל, וְיִצְמַח כּוֹכָב אֶחָד בַּמִּזְרָח וּבְרֹאשׁוֹ שֵׁבֶט, וְהוּא כּוֹכָב שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְאָז יִצְמַח מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְזֶה לְךָ הָאוֹת כְּשֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁנָּפַל נִירוֹן מִזְרָחִי שֶׁבְּדַמֶּשֶׂק, נָפְלָה מַלְכוּת בְּנֵי מִזְרָח, [יִשְׁמָעֵאל] וְאָז תִּצְמַח הַיְשׁוּעָה לְיִשְׂרָאֵל. כְּעֵין זֶה מוּבָא מִבַּעַל הַ'טּוּרִים' כְּשֶׁיִּפֹּל יִשְׁמָעֵאל בְּאַחֲרִית הַיָּמִים אָז יִצְמַח בֶּן דָּוִד. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' אַבְרָהָם פֶלְדְמַן שְׁלִיטָ"א שנרון מִזְרָחִי בְּגִימַטְרִיָּא בִּשְׁאָר אסאד עִם הַמִּלִּים. שֶׁעַתָּה קָרוֹב מְאֹד לִפּוֹל.
וְכֵן מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק הָיְתָה בִּשְׁנַת ב' אֲלָפִים תמ"ח לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, וְאִם נוֹסִיף לָזֶה אֶת הַגִּימָטְרִיָּא שֶׁל הַפָּסוּק (דְּבָרִים כֹּה יֵט) "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" נְקַבֵּל בְּגִימַטְרִיָּא ה' אֲלָפִים תשע"א, וְעִם הַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא ה' אֲלָפִים תשע"ב.
מוּבָא בְּשֵׁם הָרי"צ, הגה"ק רַבִּי יוֹסֵף יִצְחָק מִלּוּבָּאוִיטְשׁ זצ"ל, שֶׁאָמַר לְאַחַר מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה שֶׁסִּיַּמְנוּ אֶת בֵּרוּרֵי הַנִּיצוֹצוֹת, וְהוּא הִכְרִיז 'לְאַלְתַּר לִתְשׁוּבָה לְאַלְתַּר לִגְאֻלָּה'. וּבֵאֵר בִּדְבָרָיו הָרה"ג ר' מֹשֶה לַנְדָּא שליט"א שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי אֳפָנִים לַסִּטְרָא אַחֲרָא לִינוֹק מֵהַקְּדֻשָּׁה, אוֹ דֶּרֶךְ נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם לְמָקוֹם שֶׁמְּעֹרָב טוֹב וְרָע, וְעַד שֶׁלֹּא גּוֹמְרִים לְבָרֵר אֶת הַנִּיצוֹצוֹת לֹא יָכוֹל לָבֹא מָשִׁיחַ. וְגַם אַחֲרֵי שֶׁגָּמְרוּ לְבָרֵר אֶת הַנִּיצוֹצוֹת, וְהַנִּיצוֹצוֹת נוֹלְדוּ בָּעוֹלָם וְכוּ', אִם הַיְּהוּדִים שֶׁהֵם הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנִּבְרְרוּ אֵינָם שׁוֹמְרִים תּוֹרָה וְמִצְווֹת, הֵם חוֹזְרִים לִידֵי הַקְּלִפּוֹת ח"ו . וְעַל זֶה רָמַז הָריי"צ שֶׁבַּשּׁוֹאָה סִיַּמְנוּ אֶת בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת, וְנִשְׁאֲרָה רַק תְּשׁוּבָה כְּדֵי שֶׁהַסִּטְרָא אַחֲרָא לֹא יְקַבֵּל אֶת הַיְנִיקָה מֵהַיְּהוּדִים הַחַיִּים, שֶׁהֵם הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנִּבְרְרוּ, וּמִיַּד נִגְאָלִים. וְזֶה שׁוֹנֶה מִכָּל מֶשֶׁךְ זְמַן הַגָּלוּת שֶׁגַּם אִם הָיוּ עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה הָיוּ צְרִיכִים קוֹדֶם לִגְמֹר אֶת הַבֵּרוּרִים וְאַחַר כָּךְ לְהִגָּאֵל. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁבִּתְחִלַּת הַמֵּאָה הִתְחִילָה הַתְּקוּפָה שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף שֶׁתַּפְקִידוֹ לִגְמֹר אֶת בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת. וְעוֹד נִרְאֶה לְהוֹסִיף שֶׁלָּכֵן עַם יִשְׂרָאֵל נִכְנַס לְגָלוּת בִּידֵי הָעֵרֶב רַב דַּוְקָא לְאַחַר הַשּׁוֹאָה, דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה לָנוּ בְּכָל הַדּוֹרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁקְּלִפַּת הָעֵרֶב רַב מְלַוָּה אֶת עַם יִשְׂרָאֵל מֵאָז שֶׁנִּהְיָה לְעָם, אַף פַּעַם הֵם לֹא שָׁלְטוּ עַל כָּל הָעָם כְּמוֹ מֵאַחֲרֵי הַשּׁוֹאָה וָאֵילָךְ. דְּכָל זְמַן שֶׁהָיוּ נִיצוֹצוֹת לְבָרֵר, עַם יִשְׂרָאֵל הָיוּ בְּגָלוּת אֵצֶל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְבָרֵר אֶת הַנִּיצוֹצוֹת, וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם קִבְּלוּ אֶת הַיְנִיקָה וְהַחִיּוּת מֵהַנִּיצוֹצוֹת, וּמֵעַם יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּא לָגוּר אֶצְלָם לְצֹרֶךְ הַבֵּרוּרִים, וּמִי שֶׁהוּא הַיּוֹנֵק הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, הַיְינוּ שֶׁאֶצְלוֹ עוֹשִׂים בְּאוֹתוֹ זְמָן אֶת עֲבוֹדַת הַבֵּרוּרִים הָעִקָּרִית, הוּא מְקַבֵּל אֶת הַשְּׁלִיטָה עַל עַם יִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁהוּא הַמַּעֲבִיר הָעִקָּרִי בְּאוֹתוֹ זְמָן אֶת הַשֶּׁפַע לְכָל הַקְּלִפָּה. וְעַכְשָׁיו שֶׁגָּמַרְנוּ לְבָרֵר אֶת הַנִּיצוֹצוֹת, יְנִיקַת הַקְּלִפָּה הִיא רַק מֵהָאֲנָשִׁים שֶׁחַיִּים וְאֵינָם שׁוֹמְרֵי תּוֹרָה, יְנִיקָה זוֹ עוֹבֶרֶת לַקְּלִפָּה דֶּרֶךְ הָעֵרֶב רַב שֶׁמְּעֹרָבִים בְּיִשְׂרָאֵל, וּמַעֲבִירִים אֶת הַשֶּׁפַע מֵעַם יִשְׂרָאֵל לַקְּלִפָּה, וּכְפִי שֶׁיְּדוּעִים דִּבְרֵי הַזֹּהַר שֶׁהָעֵרֶב רַב מְעֹרָבִים עָמֹק בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ יִשְׂרָאֵל, וְכֵיוָן שֶׁעִקַּר יְנִיקַת הַקְּלִפָּה בְּכָל הָעוֹלָם עוֹבֶרֶת עַכְשָׁיו דַּרְכָּם, הֵם הַקְּלִפָּה שֶׁשּׁוֹלֶטֶת עַל יִשְׂרָאֵל.
וְכֵן כָּתוּב (איכה ד, כא,כב) שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם יוֹשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ עוּץ גַּם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹס וְגוֹ' פָּקַד עֲוֹנֵךְ בַּת אֱדוֹם גִּלָּה עַל חַטֹּאתָיִךְ: וּמְתַרְגֵּם יוֹנָתָן בֶּן עוּזִיאֵל אַף עָלַיִךְ עָתִיד לְמֵיתֵי פּוּרְעֲנוּתָא וִיצַדְיָין יָתִיךְ פַּרְכְוָאֵי וּתְעִבַּר עָלַיִךְ כַּס דִּלְוָט תִּרְוִי וְתִתְרוֹקְנִי. וְכוּ', וּבְהַהִיא זִימְנָא אַסְעַר עִוְיָתַיִךְ בְּרַתָּא דֶאֱדוֹם דְמִתְבְּנַיָא דִמְלֵאָה אוֹכְלוֹסִין וְיֵיתוּן פַרָסָאֵי וְעִקוּן לָךְ. רוֹאִים שֶׁפָּרַס עוֹשָׂה אֶת הַצָּרוֹת לֶאֱדוֹם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. וְכֵן מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא יִשְׁמָעֵאלִים אֱדוֹמִים.
וְנִרְאֶה דְּכָל זֶה מְרֻמָּז בַּכָּתוּב (ישעי' כד, כג) "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה כִּי מָלַךְ יְהֹוָה צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד". וּכְפִי שֶׁמְּבָאֵר הַמַּלְבִּי"ם שָׁם "וְחָפְרָה" אָז לֹא יִתְּנוּ עוֹד אֱלֹהוּת וּפְאֵר לַחַמָּה וּלְבָנָה, כִּי יַכִּירוּ שֶׁה' הוּא הַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה וְהוּא הַשּוֹפֵעַ הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן, הוּא הַמַּשְׁגִּיחַ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתַּחַת, יַעַן "כִּי מָלַךְ ה' צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד", כִּי עוֹבְדֵי הָאֱלִיל הָיוּ מַחֲזִיקִים אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְכֹחַ אֱלֹהִי מַאֲצִיל וּמַשְׁפִּיע כִּי הוּא הַשּׁוֹפֵעַ אוֹר עַל הַיָּרֵחַ וְכוֹכְבֵי אוֹר, וְלַלְּבָנָה הָיוּ נוֹתְנִים גַּם כֵּן כָּבוֹד בְּחָשְׁבָם כִּי הִיא הַמְקַבֶּלֶת הַשֶּׁפַע מִן הַחַמָּה וּמַשְׁפַּעַת עַל הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, וְהִיא הַמּוֹשֶׁלֶת עַל הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, אֲבָל אָז תַּחְפֹּר הַלְּבָנָה, כִּי יָדְעוּ שֶׁלֹּא עָלֶיהָ יֻשְׁפַּע הַכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן מִן הַיּוֹצֵר כָּל. וְכֵן "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה" בְּגִימַטְרִיָּא תשע"ב עִם הַמִּלִּים. וְכֵן הַכָּתוּב (קהלת א, ג) "מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ". ר"ת לְמַפְרֵעַ ה' תשע"ב, לְרַמֵּז שֶׁעַד שָׁנָה זוֹ אֵין יִתְרוֹן לַעָמָל בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁנִּמְצָא בְּמַצָּב שֶׁל גָּלוּת, וּבְמַצָּב שֶׁל שֶׁמֶשׁ שֶׁהִיא בְּדַרְגָּה נְמוּכָה שֶׁל גָּלוּת. וּמִשָּׁנָה זוֹ כְּשֶׁתַּתְחִיל בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם הַגְּאֻלָּה, יִהְיֶה יִתְרוֹן וּמַעֲלָה לַחַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְלָכֵן הַכָּתוּב (קהלת ה, יז) "הִנֵּה אֲשֶׁר רָאִיתִי אָנִי טוֹב אֲשֶׁר יָפֶה לֶאֶכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִרְאוֹת טוֹבָה בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ". הוּא גַּם כֵּן ר"ת לְמַפְרֵעַ ה' תשע"ב, כִּי כָאן מְדֻבָּר בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ"י שָׁם, וְעַל זֶה יֵשׁ יִתְרוֹן גָּדוֹל יוֹתֵר בִּזְמַן הַגָּלוּת, שֶׁזֶּה הַזְּמַן לִזְכּוֹת בַּתּוֹרָה.
כֹּחַ הַזוֹהַר וְהַקַּבָּלָה
וְכֵן אָמַר[י] הָרה"ג ר' משֶׁה שַׁץ שליט"א שֶׁשָּׁמַע מֵהָרה"ג ר' שְׁמוּאֵל דַּרְזִי זצוק"ל שֶׁהָיָה נוֹכֵחַ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה כְּשֶׁהָ'אִמְרֵי אֱמֶת' זצוק"ל פָּגַשׁ בְּקֶבֶר רָחֵל אִמֵּנוּ אֶת הָרה"ג ר' סַלְמַאן מוּצַפִי זצוק"ל, עִם חֲבוּרַת מְקֻבָּלִים שֶׁעָשׂוּ תְּפִלּוֹת עִם כַּוָּנוֹת שֶׁשּׁוֹאַת אֵירוֹפָּה לֹא תָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאָמַר הָ'אִמְרֵי אֱמֶת' לְהָרַב מוּצַפִי שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּאֵירוֹפָּה וּבָזֶה הָיוּ מְבַטְּלִים אֶת הַגְּזֵירוֹת. וְכֵן מוּבָא עַל בַּעַל הַ'סֻּלָּם' זצוק"ל שֶׁהִתְחִיל לִכְתֹּב אֶת חִבּוּרוֹ בִּגְלַל הַמִּלְחָמָה וְאָמַר שֶׁאִלּוּ הָיָה כּוֹתֵב אֶת סִפְרוֹ קוֹדֶם הַמִּלְחָמָה לֹא הָיְתָה שׁוֹאָה. וְאָכֵן בַּיּוֹם שֶׁהִדְפִּיס אֶת הַכְּרָךְ הָרִאשׁוֹן נִסְתַּיְּמָה מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה. רוֹאִים אָנוּ מִזֶּה כִּי הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ הוּא הַדָּבָר הַיָּחִיד לְהַצִּיל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, וּמִי לֹא רוֹצֶה לִזְכּוֹת לְדָבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה לִהְיוֹת מִן הַמַּצִּילִים שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל.
ביום ד' פרשת דברים הוצאנו לאור ספר פתח אליהו נדפס לטו"נ המאור הגדול לממשלת התורה המקובל האלוקי המלוב"ן כ"ק האדמו"ר רבי אלעזר בן המקובל האלוקי המלוב"ן רבי מאיר אבוחצירא זיע"א.
ואלו דברי קדשו של המקובל האלוקי המלוב"ן הצה"ק רבי דוד אבוחצירא שליט"א:
"א'לה מ'סעי ב'ני י'שראל" האותיות הראשונות של המילים הנ"ל הן ראשי תיבות "אלעזר – משיח בן יוסף".
כמו כן, מרן הראשל"צ רבינו עובדיה יוסף שליט"א פתח את הספדו במילים "רוח אפינו, משיח ה'. נלכד בשחיתותם", וכו'. – ונרמז בזה, כי הגימטריה של רבי "אלעזר בן מאיר = 611 ה'בבא אלעזר' זיע"א, היה נשמת משיח בן יוסף, כנ"ל, בגימטריה = "רבי חיים בן עטר"שהיה נשמת משיח בן יוסף. [ולפי דעה אחרת משיח בן דוד]. – ובאמת למתבונן היה מידתו כיוסף הצדיק בקדושת העינים – יחיד בדורו, וממש עליו נאמר "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין".
ומקובלנו מפי הגה"צ רבי בן ציון אבא שאול זיע"א ר"י פורת יוסף, שאמר על הקדוש רבי מאיר שלום אבוחצירא זיע"א: לדעתי הוא היה צריך להיות משיח, רק הדור לא היה זכאי.
ואמר הקדוש הבבא מאיר זיע"א: אלעזר בני קדוש קדוש. – וידוע הסיפור מהקדוש המלוב"ן הבבא סאלי זיע"א שהגיע ביום הברית כשנולד רבי אלעזר ושמח רבי מאיר שיזכה לתת לאביו סנדקאות, ואמר לו הבבא סאלי בתנאי שאני אקרא את השם, וקרא שמו אלעזר, והיה מתמיה על כך רבי מאיר, אמר לו הבבא סאלי, שבליל הברית נתגלה אליו התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי ע"ה ואמר לו שרוצה שיקרא כשם בנו התנא רבי אלעזר ע"ה. ואכמ"ל.
ואין פלא שנתגלה אליו הרשב"י שכידוע הבבא סאלי למד זוהר הקדוש בלי הפסק עד שידעו בעל פה, כדי לזכות להביא את המשיח כמאמר הרעיא מהימנא בדא יפקון מן גלותא ברחמי, וכן היה נוסע במיוחד לירושלים ללמוד זוה"ק כי אמר שדף זוהר בירושלים כמו עשר דפים בשאר הארץ, זיעוכי"א.
יצא לאור על ידי מפעל הזוהר העולמי
ראשי תיבות: ת'מוז א'לעזר ע'לה ש'לם – ת'מוז ש'בו ע'ליונים א'לעזר
עיה"ת בית שמש תובב"א
כאן בא פרח יפה
כי זה דרך חדשה בתורה
העוזרים להולכי דרכים לנסוע ממקום למקום הם בבחינת הל"ו צדיקים
עוד אפשר לפרש שהצדיק הקדוש הזה נפטר בפרשת אלה מסעי, וכבר כתבנו בספר פתח אליהו כמה רמזים, ונאמר כעת עוד רמז אמיתי על זה:
א) בספר הקדוש הישר והטוב, להגה"ק מליסקא בעל אך פרי תבואה זי"ע, כתוב לאמור, בהספד על אדם חשוב אחד, וז"ל: "שהיה אוהב תורה ולומד בעת שהיה פנוי, ובעל הכנסת אורחים ביתו היה פתוח לרוחה ובפרט לעוברים ושבים, ושמעתי מצדיק אחד שאמר על הפסוק (במדבר ל"ג, א') אלה מסעי בני ישראל, דהיינו אותן שעוזרים להולכי דרכים לנסוע ממקום למקום הם בבחינת הל"ו צדיקים[יא], דהיינו אל"ה מסעי בני ישראל, אל"ה בגימטריא ל"ו", עיי"ש. ולעניינינו נוכל להמליץ על הצה"ק הנ"ל כדברים האלה ממש אות באות, דהלא ביתו ולבו היו פתוחים לרווחה לכל האורחים, אלה מסעי בני ישראל שבאו לבאר שבע לשאוב יראת שמים מבאר החיים במלוא חפניים, ואפילו אותן שבאים אודות כסף באים באמת גם כן ליראת שמים אלא שהוא טמון ומכוסה.
ויטע אש"ל בבאר שבע
ולפי זה יש לומר הרמז בתיבת וכי ימוך אחיך, דתיבת וכ"י עולה גם כן ל"ו, דאיך תזכה להיות בבחינת ל"ו צדיקים אשר עליהם מתקיים העולם, על זה אמר ומטה ידו והחזקת בו, והוא רמז למצות הכנסת אורחים אשר מחזיק באחיו הישראלי באש"ל, ויטע אש"ל בבאר שבע וביותר אם נותן לו צדקה גם כן (כמו שידוע הצדקות הגדולות, ועוד יתגלה לנו הרבה דברים שעה בהסתר שאדם המקיימה הוא כאחד מל"ו צדיקי הדור, כמ"ש הרה"ק מליסקא הנ"ל, ודו"ק.
ובספר אהל יעקב להמגיד מדובנא זצ"ל פי' על פסוק הנ"ל וכי ימוך אחיך, דבמדרש איתא הדא הוא דכתיב אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה', ומפרש הכוונה, דבראש השנה מקציבים לו לאדם כמה הפסדים ונזקים יהיו לו במשך השנה. ברם מי שיש לו שכל והגיון נותן מכספו לעניים וממילא הוא זוכה גם במצוה. אם הוא מקמץ ידו לעניים, נוטלים ממנו את כספו באופן רע. ועל זה אמרו חז"ל זכה הלא פרוס לרעב לחמך, לא זכה ועניים מרודים תביא בית. – וזהו הכוונה במדרש, אשרי משכיל אל דל, דאם הוא משכיל לתמוך את העניים, הרי ביום רעה ימלטהו ה', שאם נגזר עליו יום רעה ח"ו, לסבול הפסדים שונים רח"ל, מצילהו השי"ת מזה, לפי שכבר הוציא את כספו מידו. אבל אם לא השכיל והוא מקמץ ידו מלתת לעני, הרי עליו להוציא את כספו "ביום רעה", ואין מידו מציל, עד כאן תו"ד האהל יעקב.
מצות הכנסת אורחים, מצלת את האדם ביום רעה
ונראה לומר גם כן דהפסוק בא לרמז לגודל מצות הכנסת אורחים, שמצלת את האדם ביום רעה ע"י שמשכיל אל דל להכניסו לביתו, ויתבאר עפ"י הסיפור הידוע דפעם באו לפני הבית דין של מעלה רב תלמיד חכם אחד ביחד עם איש כפרי פשוט מאוד. ושאלו לרב מה היה מעשהו בעולם הזה, והשיב שהיה עוסק בתורה, ודנוהו לגיהנם, כיון שתורתו לא היתה לשמה. אחר כך שאלו את הכפרי הפשוט, מה היה מעשיך בעולם הזה, האם למדת? והשיב שלא למד כי היה עם הארץ, ורק זאת היתה לו, שקיים בביתו שבכפר מצות הכנסת אורחים בשלימות בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו, ואז דנו אותו שיכנס לגן עדן העליון ושם תהא מנוחתו. והטעם בזה, כי גבי מצות הכנסת אורחים אין מדקדקים עליה בבית דין של מעלה אם היתה לשמה כל כך, דהלא סוף כל סוף החי' נפשות עניים, ונתן להם לחם לאכול ומקום ללון בו לינת לילה, ונמצא דבין כך ובין כך עביד מצוה דיליה, על כן הניחוהו ליכנס לגן עדן.
מה חשוב יותר בשמים
וידוע מהרה"ק מהרי"ד מבעלז זי"ע שהיה כפרי אחד שהיה בא אליו להסתופף בצלו מפעם לפעם, ובכל עת שהיה בחדרו של הרה"ק מהרי"ד היה מזכיר את עצמו שרוצה לעקור דירתו אל תוך העיר כי קשה עליו מאוד לדור בכפר, והרה"ק מהרי"ד לא הניח לו לעקור דירתו מהכפר, באמרו שבשמים חשוב הרבה יותר מצות הכנסת אורחים שאתה מקיים בכפר (על ידי שאנשים שנוסעים על הדרכים משחרים לפתחך ומתאכסנים אצלך) ממה שהיית פועל על ידי דירתך בעיר. ובספר רמתים צופים הביא שהרה"ק ר' משה מפשעווארסק זי"ע (בעמ"ח ספר אור פני משה) היה דרכו ליתן לכל אורח הבא אליו שני כוסות יי"ש, וכשנתייקר היי"ש לא נתן רק כוס אחד, ואליהו ז"ל היה רגיל לבוא אצלו בכל יום ומאז לא בא אליו אליהו, ועשה הרה"ק ר' משה מה שעשה עד שבא אליו אליהו וישאל לו רבי על מה לא באת אלי עד עתה, והשיב לו מחמת שהנחת מדת הנדיבות שהיה לך בענין הנ"ל ויאמר לו רבי הלא זהו אינו נדנוד עבירה אך דבר קל וקש יחשב, והשיב לו שאני מקפיד גם על הקש. – עוד כתב שם בספר רמתים צופים וז"ל, דוגמא לזה שמעתי כי הרב ר' ליב דימימילעס ז"ל מלעמבערג (גיסו של הרה"ק ר' יעקב יצחק זצוק"ל מלובלין) היה מכניס אורח גדול ויצו בביתו ליתן לאכול לכל הבאים וכן ליתן יי"ש לשתות בלי מעות לכל אשר יחפוץ, והיה איש אחד מלעמבערג שהיה שותה בכל יום בביתו עד שנעשה שיכור, ופ"א ראה הרב ר' ליב הנ"ל כי השיכור הנ"ל נופל בין הצינורות ואשפות ואז צוה הרב ר' ליב בביתו שלא ליתן להשיכור הנ"ל יי"ש בחנם. והנה תמיד היתה הברכה מצויה בביתו ומאז והלאה נפסק מעיין הברכה מביתו ויסע לגיסו הרה"ק ר' יעקב יצחק מלובלין אודות זה וישאל אותו הרה"ק מלובלין אם פסק ליתן לאחד יי"ש, אז נזכר הרב ר' ליב מאותו השיכור ויספר זאת להרה"ק מלובלין, והשיבו שיפייסו ויתן לו לשתות בחנם כדרכו מקדם וחזרה הברכה בביתו.
איך לקיים הכנסות אורחים בעת היוקר
עוד הביא בספר הנ"ל כי הרה"ק ר' מנחם מענדל מרימנוב זי"ע ראה פעם אחת בביתו שנתנו עבור האורחים ככרות לחם קטנים מכפי הרגילות והבין שהוא מחמת שהיה אז יוקר גדול, ואמר בפה קדשו כי אדרבה צריכים לעשות בשבילם עוד גדולים יותר מכפי הרגילות כי מסתמא הם רעבים יותר בעת היוקר (ועיין בספר הקדוש אור החיים פרשת ויגש בפסוק ולחם אין בכל הארץ וז"ל, פירש ולצד כובד הרעב היו אוכלים דבר מופלא וכילו הלחם והלא לראות עינינו דאבה נפשנו בשני רעב שהיו במערב שהיה אדם אחד אוכל שיעור מאכל י' בני אדם ועודנו רעב בבטנו רח"ל עיי"ש) וכמה מהם אין להם לחם לשובע בביתם על כן צוה לעשות לחמים גדולים יותר מכפי הרגילות ע"כ.
מנהג לקנות חטיםלחלקן לעניים לצורך פסח
ובספר מראה אש הביא (באות צ"ד) הביא שהרה"ק רבי מרדכי מנאדווערנא זי"ע כשהיה דר בקערעסטיר, פעם אחת שמע שאיש אחד מקערעסטיר נוסע אל הרה"צ מליסקא, שלח אחריו ואמר לו האם אתה נוסע להרה"צ מליסקא, אמר לו האיש הן. אמר לו ר' מרדכי'לע תאמר להרה"צ מליסקא שקשה לי הרמ"א בהלכות פסח – כי אז היה קודם הפסח – דאיתא בשו"ע או"ח בסי' תכ"ט: שואלים בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום. וכתב הרמ"א ז"ל: ומנהג לקנות חטיםלחלקן לעניים לצורך פסח כו' עיי"ש. וקשה דמחבר אמר שצריך לדרוש והרמ"א אמר לחלק חטים, אכן תאמר לו גם התירוץ, דהמחבר כתב שצריך לדרוש, על זה מוסיף הרמ"א מה לי לדרשתו, יראה שיהיה לעניים מצות על פסח. וכשבא האיש הזה וסיפר מה שאמר לו הרה"ק ר' מרדכי'לע ושתק הרה"ק מליסקא, והנה קודם מנחה יום אחד קודם ערב פסח, כאשר הלך הרה"ק מליסקא לשאוב מים למצות מצוה, שמע שאשה אחת הולכת ברחוב ובוכה. וצוה הרה"ק לשאול אותה למה היא בוכה, ואמרה שנשארה בלי מצות על פסח, כי בעוד שהיו אופים לא היה לה קמח, ועתה שיש לה קמח אינם אופים מצות. אמר הרה"ק מליסקא, את זה רימז לי ר' מרדכי'לע, וכאשר שב מן שאיבת המים, אמר הרה"צ איש לא ילך מפה, והלך הרה"צ וכשראו שהרה"צ הלך הלכו עמו ואפו המצות של האשה הזאת.
וכבר אמרנו פעם להמליץ בביאור מה שאומרים בקינות לתשעה באב זכור ה' מה היה לנו וכו' מימינו בכסף שתינו וכו'על צווארנו נרדפנו[יב] כי שנאת חנם רדפנו. פי' מימינו בכסף שתינו, שרק אנו שתינו מימינו ולא היינו נותנים לאורחים לשתות גם כן מימינו, וגם על צוארנו נרדפנו[יג], שלא הקפדנו לתת לאורחים לאכול, רק על צווארנו, פי' שלעצמינו יהיה מה לאכול אבל לא דאגנו בעד צווארי האורחים שישבעו, על כן נרדפנו. והטעם בזה, מדוע באמת לא נתנו לאורחים רק לצווארי עצמם, כי שנאת חנם רדפנו, וכנ"ל דמצות הכנסת אורחים באה מכח מצות אהבת ישראל כי שניהם אחד הם, דאם אינו אוהב ישראל ממילא אינו נותן להם לאכול ולשתות ולישן, ועל כן סיים כי שנאת חנם רדפנו, מה שאין כן אם נותנים לאורחים לאכול לשובע נפשם, זוכים לכל טוב.
וזהו אשרי משכיל אל דל, שהוא משכיל אל דל להכניסו לתוך ביתו ולקיים בו מצות הכנסת אורחים, ועל ידי זה זוכה ביום רעה ימלטהו ה', שלא יצטרך לירא מעונש הגיהנם שעל זה רומז הפסוק ביום רעה, יום הדין הגדול והנורא בעת שאדם עומד לפני בית דין של מעלה וצריך ליתן דין וחשבון על כל מעשיו, ימלטהו ה' בזכות מצות הכנסת אורחים, וכנ"ל דהכפרי שקיים מצות הכנסת אורחים הכניסוהו תיכף ומיד לגן עדן העליון.
ויש לומר עוד ברמז הפסוק "ביום רעה ימלטהו ה'", דהנה בספר דמשק אליעזר כתב בדרך רמז שתיבות ביו"ם רע"ה ימלטה"ו עולים עם הכולל מספר דל"ת, וכתב וז"ל: ואז יהיה ה' היינו שם הוי"ה ב"ה שם של רחמים שיהיה דלת פתוחה לקבל שבים, עד כאן. ולדרכינו יש לומר, דהקב"ה מתנהג עם האדם מדה כנגד מדה, ועל כן על ידי שפתח את דלתות ביתו לעניי ישראל שיתאכסנו אצלו, על כן מדה כנגד מדה יזכה שיפתחו לפניו את דלת גן עדן העליון, ושם תהא מנוחתו לאחר מאה ועשרים שנה. וכל זה מרומז בתיבות ביו"ם רע"ה ימלטה"ו, כדברי ספר דמשק אליעזר הנ"ל.
מצות הכנסת אורחים לעניי ארץ ישראל
וביותר חשובה מצות הכנסת אורחים לעניי ארץ ישראל, דחיבה יתירה נודעת להם כנודע מספרים הקדושים, וידוע כמה חשוב היתה אצל צדיקי הדורות מצות החזקת עניי ארץ ישראל[יד], וכאשר חזר הרה"ק בעל דברי יחזקאל משינאווא זי"ע מארץ ישראל לחוץ לארץ בשנת תרכ"ט, בא אליו תלמיד חכם ועשיר לשאול בעצתו אם לנסוע לארץ ישראל. הוא יעץ לו שיסע, ובשעת הפרידה מאתו ברכו ואמר לו: מאחר והנך תלמיד חכם וגם עשיר, בודאי תהיה שם לאחד הגבאים הממונים על הכולל, על כן הנני מזהירך מאוד מאוד לבל תזלזל באנשים פשוטים שבכולל, כי בארץ ישראל אפילו האיש הפשוט ביותר שאין לו כל חשיבות בעיני הבריות, חשוב בשמים יותר מאותם אנשים שחשיבותם גדולה בעיני הבריות בחוץ לארץ, וכל הנוגע בכבודו של אותו אדם פשוט, עלול לאבד את שני העולמותע"כ.
ועל דרך הנ"ל דמצות הכנסת אורחים מרומז בפסוק "אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'", אפשר לבאר הפסוק (דברים כ' י"ט) "לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות". דהנה בספה"ק הישר והטוב הנ"ל כתב עוד (בהספד על הגאון בעמח"ס כתב סופר זצ"ל מפרעשבורג) וזה לשונו: "דהנה יש צדיקים שהם צדיקים בפני עצמם ואין מזכים את הרבים, ואותן הצדיקים יכול להיות שהם נתפסים לכפר על ישראל, אבל מי שמזכה את הרבים ומדריכם בדרך הישר הוא בחינת עץ מאכל שאמרה תורה "לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן לעשות ממנו מצור כי ממנו תאכל" וגו', ומבואר בזוה"ק גם כן דזה קאי על הצדיק שאין הבעלי דינין יכולין להשחיתו. וזה שאמר הנביא "הצדיק אבד וגו' ואנשי חסד נאספים", שהיו מזכים את הרבים הן בתלמידים שלמד עמהם, והן בענין ארץ ישראל שעל ידם עשו בני ישראל כמה מצות, זה הוא בודאי מפני הרעה נאסף הצדיק. והנה הרב הגאון מפרעשבורג ז"ל היה עוסק בכל זה, הן בלימוד התלמידים והן בעסק מעות ארץ ישראל", עכלה"ק.
הצדיק הקדוש רבי אלעזר זיע"א היה בבחינה גדולה כזו של הכנסת אורחים, דלא זו בלבד שביתו היה פתוח לרווחה לכל העוברים והשבים, ובפרט האורחים שבאו מארץ ישראל ומחוץ לארץ, אלא שממש התחננו אצל האורחים שיבואו לאכול, ואם כן בשביל זה לבד הרי הוא בודאי בבחינת ל"ו צדיקים[טו] שעליהם העולם קיים, וכנ"ל. ועל הצדיק הקדוש הזה, נוכל להמליץ הכתוב "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו", דאם רוצים לדעת אם האדם הוא מחבורת יראי ה', הסימן על זה הוא איש אל רעהו, איך הוא מתנהג עם חבירו, ואם הוא אוהב את כל ישראל כנפשו, אז סימן הוא שהוא ירא ה'. וכמה אהבת ישראל ראו אצלו, שכל מי שנכנס אליו עם חבילה גדולה של צרות יצא מפתחו בשמחה רבה ומלא ישועות. וכל אדם שנכנס אליו החזיר אותו בתשובה באופן נפלא כזה שאי אפשר לנו להבין כלל וכלל, וכן פעל ועזר הרבה לעורר אחרים להחזיר יהודים בתשובה.
כמה גדולים זכות הצדיקים שמחזירים רשעים בתשובה
ועיין בספר "ישמח משה" על תנ"ך בהקדמה (קונטרס תהלה למשה דף י"א ע"ב), שכתב וזל"ק: מבואר בזוהר תרומה (דף קכ"ח ע"ב), ההוא זכאה בעי למרדף בתר חייבא וכו' בגין דיתחשב עלי' כאילו הוא ברא לי', ודאי איהו שבחא דיסתלק בי' יקרא דקוב"ה יתיר משבחא אחרא וכו', ועל דא כתיב באהרן ורבים השיב מעון, וכתיב בריתי הייתה אתו החיים והשלום. ועיי"ש (בדף קכ"ט ע"א) כמה הפליגו שם כמה גדולים זכות הצדיקים שמחזירים רשעים בתשובה.
וכתב עוד שם: וכן שמעתי מאדמו"ח ז"ל, אשר סיפר לו מוזלל"ה, איך שפעם אחת נפגשו בעולם העליון רש"י ז"ל עם הרב הקדוש ר' איציקל מדראהאביטש, ושאל רש"י ז"ל [מאת] ר' איציקל, איזה זכות ומצוה יש לו לבנו הרב הקדוש ר' מיכל המגיד מישרים מזלאטשוב מה ששומע שמרעישין בכל העולמות עם בנו הרב הנ"ל. והשיב לו ר' איציקל הנ"ל, איך שלומד תורה לשמה. ולא נתקררה דעתו של רש"י ז"ל. ואמר לו עוד, שבנו הרבה לסגף את עצמו בתעניתים וסיגופים, וגם בזה לא נתקררה דעתו הקדושה. ואמר לו עוד, אשר הרבה בגמ"ח וצדקה ופיזר נתן לאביונים וכדומה, ועוד לא נתקררה דעתו. שוב אמר לו שרבים השיב מעון ועשה הרבה בעלי תשובה בעולם, ובזה נחה ושקטה דעתו של רש"י ז"ל, ונחה דעתו הקדושה מה שמרעישים אתו כל הפמליא של מעלה, ע"כ.
והנה איתא בירושלמי (שקלים פ"ב ה"ה) אין עושין נפשות לצדיקים, דבריהם הן הן זכרונם. ואפשר לפרש דברי הירושלמי דבריהם הן הן זכרונם, שסובב על אלפי היהודים אשר הושברו בפטירתו, והעלו לשבח את זכרו, אם במעשי החסד המופלאים שלו באהבת ישראל, ובתפלותיו הנרגשות ובגודל קדושתו ופרושתו, או במעשי הכנסת אורחים שלו, יחד כולם הודו ואמרו, זהו צדיק יסוד העולם ובן עולם הבא, ונתקיים אצלו כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנה, כיון שלאחר פטירתו שפתותיהם של בני אדם דובבות וממשיכות לספר אודות המעשים טובים שעשה במשך שנות חיותו על האדמה, וממילא רוח המקום נוחה הימנו.ומובא במדרש ויקרא רבה (פ"ה) על פסוק שה פזורה ישראל, מה דרכו של שה לוקה באחד מאבריו וכולם מרגישים, ר"ל שדרכו של השה כל העדר מתחברים ביחד, וכשאחד לוקה ברגלו והיא עומדת יעמדו כולם, וכן ישראל, אם אחד חוטא כולם ערבים בעדו.
משה רבנו ע"ה מדבר עם הצאן
ואיתא במדרש שמות רבה (פ"ב, ב), אמרו רבותינו, כשהיה מרע"ה רועה צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי, ורץ אחריו עד שהגיע לחסית. כיון שהגיע לחסית נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות. כיון שהגיע משה אצלו, אמר, אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עיף אתה, הרכיבו על כתיפו והיה מהלך. אמר הקב"ה, יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך, חייך אתה תרעה צאני ישראל. הוי ומשה היה רועה. עכ"ל. וכן ראו אצל רבנו הקדוש זצ"ל, שהיה לבו רחום תמיד לנהוג צאנו של בשר ודם, להטיב עם ישראל, שהוא כל רצונם של הצדיקים בכל דור ודור, וזהו היתה כל חיותו לראות אנשים מישראל כאשר הם אוכלים ושותים ומשביעים את נפשם, וכמו שכתב בספה"ק תפארת שלמה לפרש הכתוב (תהלים ד' ח') "נתת שמחה בלבי מאת דגנם ותירושם רבו", שדוד המלך ע"ה אמר, "נתת שמחה בלבי" כאשר אני רואה "דגנם ותירושם רבו", כאשר יש לבני ישראל כל טוב, הצדיק שמח בזה שמחה יתירה, עכתו"ד.
ויש להסמיך לזה מקרא שלאחריו שם, "בשלום יחדיו אשכבה ואישן כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבנו", דכיון שהיה אוהב את ישראל ונתן שמחה בלבו מאת דגנם ותירושם של ישראל, בשכר זאת בשלום יחדיו אשכבה ואישן, שיוכל לנוח בשלום על משכבו ויעורר את מלך המשיח שיבוא במהרה, עד עת יקום לתחיית המתים בביאת גוא"צ בב"א.
ודבר נפלא שראו אצל הצדיק הקדוש רבי אלעזר זיע"א שמלבד כל קדושתו ופרישתו כמעט ולא ישן רק שעה אחת ביום, ידוע שהרה"ק הדברי חיים מצאנז זי"ע היה ישן רק שני שעות וכששאלו אותו למה יושן כל כך מעט? ענה על זה שיש לו ראש טוב ואצלו שני שעות כמו אצל אחר שמונה שעות, ומה נאמר על הצדיק הקדוש הזה שישן רק שעה אחת ביום, וזה היית סדר היום שלו כידוע.
השבת קראו בהפטורה "נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם", המנחם ציון ובונה ירושלים, ינחם את עם ישראל, ואת כל המשפחה בכפליים, וירפא ויחבוש את שבר לבם, ונזכה במהרה לקול מדלג על ההרים, בקיבוץ הנפזרים, ויעמוד הכהן לאורים, ויעלו לציון ברננים, ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים, אכי"ר.
ובזכות שנתדבק בדברי צדיקים הקדושים ונקיים את רצונם נזכה שיערה עלינו השם יתברך רוח טהרה ממרום וישוב לגאלנו במהרה בימנו עם כל ישראל אחינו יראו עינינו וישמח לבנו בביאת משיחנו ובבנין בית מקדשינו אמן.
[[א]] סֵפֶר הַזֹּהַר הוּא כְּתֵבַת נֹחַ שֶׁנִּתְכַּנְּסוּ בָּהּ שְׁנַיִם מֵעִיר וְשֶׁבַע מִמַּלְכוּתָא. וְהַמַשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. אִלֵּין אִינּוּן דְּקָא מִשְׁתַּדְּלִין בְּזֹהַר דָּא, דְּאִקְרֵי סֵפֶר הַזֹּהַר, דְּאִיהוּ כְּתֵיבַת נֹחַ, דְּמִתְכַּנְּשִׁין בָּהּ שְׁנַיִם מֵעִיר, וְשֶׁבַע מִמַּלְכוּתָא. וּלְזִמְנִין אֶחָד מֵעִיר, וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה. דִּבְהוֹן יִתְקָיֵּים (שְׁמוֹת א) כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְּאוֹרָה תַּשְׁלִיכוּהוּ. וְדָא אוֹרָה דְּסִפְרָא דָּא. (זֹהַר חֵלֶק ג' דַּף קנ"ג: בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא)
[ב]) כמו שהיה המנהג בירושלים עיה"ק לפני 80 שנה והלאה. [ג]) וכבר הבאנו כמה פעמים מהזוה"ק שמביא 172 פעמים להיזהר מן רבני הערב רב שיהיו, ואמר הבעל שם טוב הקדוש זי"ע בדור לפני ביאת המשיח יהיו אדמורים גדולים שהם אלו שיעכבו את ביאת המשיח, וכן יש 130 מאמרים מכל תלמידי בעל שם טוב שמזהירים אותנו שנינצל מהם. ולפי זה מי יודע אם יבוא יום שאחד מן החסידיות ירצה להתפאר ולעלות על כל המלכיות האלו, ויקרא לעצמו "מלך מלכי המלכים" כמו שהמשוגע קדאפי קרא לעצמו מלך מלכי המלכים רח"ל. [ד]) ועיין ברעיא מהימנא פרשת נשא וז"ל, א"ל רעיא מהימנא באומאה עלך בשמא דיקו"ק לא תאחר בכל יכולתך דהא אנא בצערא סגי, ויפן כה וכה וירא כי אין איש עוזר לי לאפקא לי מהאי צערא בהאי גבורה דאתמר עלי ויתן את רשעים קברו, ולא אשתמדוען בי ואני חשיב בעינייהו בין רב רשיעייא ככלב מת דסרח בינייהו דחכמת סופרים תסרח בינייהו בכל קרתא וקרתא ובכל אתר דישראל מפוזרין בין מלכוון ואתהדרו אינון ערב רב רעיין על ישראל עאנא דקב"ה דאתמר בהו ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם ולית לון יכולת למעבד טיבו עם ת"ח, ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו, ומחרימין ערב רב בינייהו ולא יהבין לון באתרין סגיאין אלא דבר קצוב דלא יהא תקומה לנפילו דלהון ואפי' חיי שעה, וכל חכמים ואנשי חיל ויראי חטא בצערא בדוחקא ביגונא חשיבין ככלבים, בנים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש בראש כל חוצות, דלא אשכחו אכסניא בינייהו, ואינון ערב רב אינון עתירין בשלוה בחדווא בלא צערא בלא יגונא כלל, גזלנין מארי שוחד דאינון דיינין רישי עמא, כי מלאה הארץ חמס מפניהם, עלייהו אתמר היו צריה לראש, באומאה עלך זמנא תניינא, ע"כ.
[ה]) ובספר יסוד התשובה פי"ד כתב וז"ל (מפ"ג במסכתא חיבוט הקבר), ועיי"ע ר"ח שער היראה פי"ב באריכות), אמר ר"י משום ר"א, קשה הדין שהקב"ה דן את האדם בקבר יותר מדין גיהנם. דין גיהנם מכ' שנה ולמעלה. אבל דין הקבר אפילו צדיקים נידונין בו, אפי' גמולי חלב, אפי' יונקי שדים נידונין בו. אבל אמרו חז"ל, הדר בא"י ומת בע"ש, אינו רואה דין הקבר, ומה יעשה וינצל מדין הקבר, יהי' אוהב צדקות, ואוהב תוכחות וגמ"ח, ומכניס אורחים תוך ביתו, ומתפלל תפלתו בכוונה, אפי' מת בחוץ לארץ, אינו רואה דין חיבוט הקבר.
ובשם האריז"ל כתב, ששמע מחכם גדול, שכל הנקבר ביום ששי אחר ה' שעות ביום והשעה החמישית בכלל, אינו רואה חיבוט הקבר, כי קדושת השבת מפרידה ממנו בלי צער. וזה סוד יום הששי ה' יתירה, כי מאז ולמעלה הוא ערב שבת ממש.
בספר תולדות יעקב יוסף בקונ"א כתב וז"ל, רז"ל חשבו דברים שהעושה אותן ניצול מחיבוט הקבר, וחד מהם אם מת בערב שבת וכו'. והקשה מורי הא כוונת רז"ל להשמיענו איך לעשות תקנה להנצל מחיבוט הקבר, משא"כ בזה שימות בערב שבת אין זה בידו לעשות. וביאר שהוא מוסר גדול שימות בערב שבת, ר"ל לפנות את עצמו מכל עסקי עוה"ז כאילו מת כדי לעשות הכנה לשבת, ובזה ניצול מחיבוט הקבר.
[ו]) וידוע גודל העונש של חיבוט הקבר בספר מעבר יבק (שפתי רננות פ' מ"ב) כתב וז"ל, מצאתי בדרושי גורי האר"י, כי אחרי הקבורה באים ד' מלאכים המשפילים הקבר ומעמיקים אותו בארץ כגובה קומת האדם. ולהיות כי הקליפה קשורה עם הנשמה ועם הגוף, לכן מחברים אותם יחד, ואז אוחזים אותם המלאכים באותו האדם כל א' מן הקצה שלו ומנערים אותו, וחובטים אותו במקלות של ברזל כדרך שחובט אדם כסותו ומנערה להסיר ממנה העפר הדבק בה. וכך הם עושים עד שתפרד מעט מעט אותה קליפה מן האדם עד שנעקרת לגמרי. וזהו פירוש חיבוט הקבר ממש. אמנם הצדיקים אשר עשו מעשים טובים בחייהם היו חובטים עצמן ומתפרדת קליפה זו מעליהם על ידי היסורין והצער שסובלין בחייהם על ידי התורה שמתשת גופו של אדם. ברם להפרידה בחיים לגמרי, אי אפשר, ואין איש ניצול מחיבוט הקבר. אך הרשעים צריכים טרחא יתירה. [ז]) ספר "סוד החשמל". [ח]) ספר "סוד החשמל". [ט]) שנדבק הקלי' ברוצח – כי לא זכינו שינצל משיח בן יוסף. [י]) ספר "סוד החשמל". [יא]) וידוע מספה"ק דכל אחד מישראל צריך לעבור פרשה זו של מ"ב מסעות במשך ימי חייו, כל אחד ואחד לפום דרגא דילי', ועיין בספה"ק דגל מחנה אפרים פרשת מסעי מזה.וכידוע מהבעש"ט זי"ע עה"פ (תהלים ל"ז) מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ, הוא כפל "מצעדי" ו"דרכו", ואמר הבעש"ט ז"ל כי מה' מצעדי גבר כוננו, כי מה שמוליך השם יתברך את האדם לאיזה מקום על ידי מבוקש שיש לאדם לזה המקום, אבל ודרכו יחפץ, כי השם יתברך רוצה לתקן האדם שם, להעלות ניצוצות הקדושות שבמקום זה. וזהו ודרכו יחפץ, כי השם יתברך חפץ דרכו, ולא מבוקש שיש לאדם שם, וכשמעלה הניצוצות הקדושות, אז נעשה יחוד בין שני שמות הוי"ה ואדנ"י וכו' (כמבואר כל זה בס' מאור עינים פ' ויקהל).
וכן איתא בס' צפנת פענח לבעל התולדות יעקב יוסף בשם הבעש"ט, וזת"ד: כי מבואר בכתבי האריז"ל שע"י חטא אדה"ר נפלו כל הניצוצות של הנשמות קדושות בתוך הקליפות ונתערב טוב ברע, וצריך לבררן ע"י התורה והעבודה והמצוות של בני אדם. ולכן הוצרך גלות ישראל בכל שבעים אומות שנפלו שם הניצוצות, וצריך כל אחד מישראל לגלות שם במקום שיש הניצוצות משורש נשמתו להוציאן ולבררן. וזהו ענין נסיעת האדם ממקום זה למקום אחר עבור פרנסתו וכיוצא, משום שיש שם ניצוצות שלו וצריך להוציאן משם ולבררן.
וכן מובא בס' פתגמין קדישין (בשם הרה"ק מברדיטשוב), וזת"ד: הבעש"ט זי"ע אמר, שבהיות אדם פעם אחד באיזה מקום, אזי מוכרח להיות שם באותו מקום פעם שני, ובאם אינו נותן בעצמו אל לבו להיות שם פעם ב', אזי השם יתברך מגלגל הדבר באופן שמוכרח להיות שם פעם שנית. כי כל נסיעות והליכות האדם לאיזה מקומות, הכל לא במקרה הוא חלילה, רק מאת ה' היתה זאת ובהשגחה פרטיית, שיש לו לאדם זה שום חלק לתקן שם במקום הזה, הן בתורה ותפילה, הן באכילה ושתי' ושינה לשם שמים, והן בשאר עבודות לשם שמים, להוציא משם הניצוצות הקדושות להעלותן לשורש אחדותן, ואזי השם יתברך ברחמיו וחסדיו המרובים מביא את האדם אל המקום זה. ועל כן חייב האדם לראות את עצמו בהיותו בא אל איזה מקום וליתן אל לבו, מה זה ועל מה זה הביא אותו השי"ת לכאן, ויראה ויבין בעיני שכלו מה שצריך לתקן שם. אמנם לאו כל אדם זוכה לעשות תיקונו בשלימות בפעם אחת, ולכן חייב הוא ומוכרח להיות שם עוד פעם שנית וכו'.
ובס' אור החכמה (פ' וירא) כתב בשם הבעש"ט, וזת"ד, שהאדם צריך לעשות הכל כדי שיהי' שלם, ולפעמים אינו צריך להשלים את עצמו אלא במקומו, בעירו בלבד, ואינו צריך לנסוע למקומות אחרים, ויש מי שצריך לטלטל את עצמו למקומות כדי לתקן בכל מקום שבא לשם.
וזהו ואלה מסעיהם למוצאיהם, שנסיעת הצדיקים היא לא כסדר שבתחילת הפסוק, שתחילה הי' מוצאיהם, הוצאות על מותרות, שלכן שלח אותם השי"ת בגלות, למסעיהם, כדי לתקן את העון, כי אם אצל צדיקים הסדר הוא תחילה מסעיהם, שנסיעת הצדיקים היא בעיקר ולכתחילה מפני כי "מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ", שיבוא לאותו המקום כדי לברר שם את הניצוצות ולקרב את לבם של ישראל לאביהם שבשמים, ורק כתוצאה מזה ובתור דבר צדדי בא להם שם ענין למוצאיהם, שיהודים נותנים להם על ההוצאות שלהם. וכידוע פתגם כ"ק אדמו"ר מוהר"ר יוסף יצחק מליובאוויטש זצ"ל, שסיבת בואו של שד"ר (שלוחא דרחמנא) באיזה מקום הוא לזרוע רוחניות (להפיץ התורה ומצוותי') ולקצור גשמיות, וידוע בזה תורת בעל התניא, שהקב"ה נותן ליהודי גשמיות והוא עושה מזה רוחניות.
[יב]) ובמקום אחר כתבנו הרמז בזה על הצניעות, שאין מלבישים את בנותיהם במלבושי צניעות כראוי, וזהו על צווארנו נרדפנו, פי' על מה שאין מקפידים אם הצואר בבגדי בנותיהם פתוח או נעול, וע"כ אין התפילות מתקבלות, כי המברך או המתפלל כנגד הערוה אין תפילותיו מתקבלות בשמים, כמבואר בשו"ע או"ח (סימן ע"ה) עיי"ש. [יג]) עוד אפשר לפרש על "צווארנו נרדפנו", על שנתנו להאורחים מאכלות אסורות, ובמקום לקיים המצווה הגדולה הלזו בכשרות, היינו במקום זה מאכילי נבילות טריפות חלב ודם, [שכידוע 90% מהבשר שנמכר בישראל בא מהערבים, וזה לא סוד כי יש אלפים מאמרים בכל העיתונים איך שתופסים יום יום איטליזים שמביאים בשר מהערבים, ובהכשרים של חדרים לא מגלים את האמת, (ואפילו שהרבנים מהרבנות אסרו הבשר הזה, בעלי ההכשר החרדי אמרו שהכל כשר) אפילו אחרי שתפסו אותם, ומאיימים על המגלים שיהרגו אותם אם יספרו] שעל פי רוב עיקר עיקב ביאת משיחנו הוא בעוון הנ"ל, כמבואר בספר ברית מטה משה, ושו"ת דברי חיים יו"ד סימן ז', ועוד, ראה באריכות בספר נפש ישעיה, וספר שחיטת ואכילת בשר חלקים א-ג). [יד]) ועיין בספר מעשה רוקח (פרשת כי תבא) שכתב על הגמרא דתענית (ב' ע"א) אמר רבי יוחנן שלשה מפתחות ביד הקב"ה: של חיים ושל גשמים ושל תחיית המתים. במערבא אמרי, אף של פרנסה וכו'. ורבי יוחנן מאי טעמא לא אמר להאי, אמר לך רבי יוחנן גשמים נמי היינו פרנסה. ויש לדקדק, דאם כן אמאי קא חשיב ליה במערבא בפני עצמו? ותו יש לדקדק קצת, האמר רבי יוחנן גופא שם בתענית (ט' ע"א) מטר בשביל יחיד דכתיב (דברים כח, יב) "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב", ופרנסה בשביל רבים דכתיב (שמות טז, ד): "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים", ופירש"י מטר בשביל יחיד – שאם אין צריך מטר אלא לאדם אחד וכו' בא בזכותו, ופרנסה שפע טובה ומחיה אינו בא לעולם בשביל יחיד אלא בשביל רבים וכו'. הרי דרבי יוחנן גופא מחלק בין מטר לפרנסה, ואם כן אמאי לא קא חשיב להו הכא בתרתי?ונראה ליישב, בהקדם דהמפרשים שמקשים על הא דאיתא בגמרא (מו"ק כ"ח ע"א) "בני חיי ומזונא לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא". הרי כל היעודים שבתורה (ויקרא כ"ו, ג') "אם בחקותי תלכו" והבטיחה התורה בני חיי ומזונא, דכתיב (דברים ז', י"ג): "ובירך פרי בטנך ופרי אדמתך" וכו'. ומתרצים ב' תירוצים: אחד, דיש חילוק בין יחיד לרבים, דביחיד לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא [ותירוץ הב' מובא בספרים בשם הזוהר הקדוש דדוקא בחוץ לארץ, אבל בארץ ישראל כתיב (דברים יא, יב) "ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה", ותליא בזכותיה].
ואמינא אנא, דב' התירוצים הם דבר אחד, דבארץ ישראל אף בזכות יחיד נותנים לו בני חיי ומזוני, ובחו"ל דוקא בזכות הרבים, אבל ביחיד במזלא תליא מילתא, ואיתא בכמה דוכתי, שכל דבר שהוא לצורך הציבור הקב"ה עושה בעצמו, אבל לצורך יחיד מוסרו לשליח, אבל ג' מפתחות אלו לא מסרן לשליח ואף לצורך יחיד עושה בעצמו.
ובזה מבואר ומיושב, דעל מפתח של גשמים הביא ראיה מפסוק "יפתח ה' לך וכו'", ולא הביא מפסוק "ונתתי גשמיכם בעתם", ואיתא בילקוט (בחקותי תרעא, ספרי עקב מב) "ונתתי" אני ולא שליח, אלא ודאי משום דפסוק "ונתתי גשמיכם" נאמר בלשון רבים דכל הברכות והקללות שבתורת כהנים נאמר בלשון רבים, ולזה אין צריך ראיה דכל צרכי רבים נעשים ע"י הקב"ה בעצמו, ולכך מביא מפסוק "יפתח ה' לך" וכו', להורות דאפילו ליחיד "יפתח ה'" בעצמו לך.
ובזה מיושב דרבי יוחנן לא קא חשיב מפתח של פרנסה, דרבי יוחנן לטעמיה דאמר לקמן "פרנסה דוקא בשביל רבים", כמו שפירש רש"י, אבל זכות יחיד לא מהני לפרנסה לחוץ לארץ, ובשל רבים לא אצטריך לאשמועינן דכל צרכי רבים עשה הקב"ה בעצמו. אבל במערבא דייקא דשם מהני זכות יחיד גם לפרנסה כאשר בררנו, לכך שם גם "מפתח של פרנסה דיחיד" הוא ביד הקב"ה בעצמו, ע"כ.
רואים אנו מדברי המעשה רוקח, כשאדם עושה איזה דבר טוב בשביל צרכי רבים (כצדקה וכדומה) גדול שכרו ומדרגתו, כשם שהוא עשה נגד הטבע כמו כן מתנהג הקב"ה עמו למעלה מדרך הטבע ושכרו הרבה מאוד, ובפרט כשעושה לצרכי רבים לעניי א"י ומכניס אורח מא"י יש לו כל זכות כמו שהוא בא"י שיכול להפוך המזל מרע לטוב.
[טו]) ודכירנא כד הוינא טליא כבן שש עשרה שנה, הייתי במשך ג' חדשים בעיר אנטווערפן אצל דודי, והתפללתי בבית מדרשו של הצה"ק רבי איציקל מפשעווארסק זי"ע, וברוב חסידותו וענוותנותו ביקשני להתארח במעונו הטהור, והזמין אותי לאכול בביתו כל יום ג' סעודות (וכמובן שדודי לא הסכים לכך, רק שאתארח אצלו) ולא יכולתי לסרב להרה"ק רבי איציקל זצ"ל, והתארחתי אצלו.
מצות הכנסת אורחים מה היא, ראיתי אצל הצדיק הנ"ל, כאשר שימש אותי בעצמו בשמחה רבה וכמו עבד המשמש לרבו, והכין לי את האוכל כמה פעמים ביום, לערך ג' חדשים. רק מפעם לפעם אחת נתן לי רשות לפנות לבית דודי, ובתחילה חשבתי שהוא מקיים מצות הכנסת אורחים במדה מופלגת כזו רק לכבודי, אבל אחר כך נוכחתי לדעת שכך הוא מקיים מצות הכנסת אורחים עבור כל אורח ואורח שבא לצל קורתו, אלא שההבדל היה שאורחים אחרים התאכסנו שם רק לסעודה אחת או שתים, ואני שהיתי שם כמה חדשים.
בהיותי שם פקד עלי ללמוד בחברותא עם חתנו הגה"ק רבי יענקעלע שליט"א, וכך למדנו יחד ג' חדשים, ועליו היו יכולים לומר מה שרגיל בפי העולם "אן איידעם איז א שטיק שווער", כי שימש אותי בעצמו גם כן כמה פעמים, ממש כדרכו של חותנו הצדיק הנ"ל, וענוותנותו של רבי יענקעלע ראיתי באופן נעלה שאין לשער כלל.
בעת ההוא שהה במעון הקיט, וגם אני זכיתי להתלוות אליו שם, ושהיתי עם הרבי ר' איציקל בחדר אחד, ולמדתי כל הלילה, והרבי היה מוסב על מטתו כל הלילה עם הכובע על ראשו הטהור, והייתי מסתכל מפעם לפעם כדי לראות את מעשיו של רבי איציקל, וראיתי שמשך כל הלילה לא פסק פומי' מגירסא, שפתותיו היו דובבות בהשקט שלא אשמע. כאשר סיפרתי את הדבר הזה לחתנו רבי יענקעלע, אמר לי שחותנו רגילים על לשונו כמה מסכתות הש"ס, שהוא לומד ומסיים בעל פה כמעט מדי יום ביומו.
בערב סוכות נשברה רגלו של רבי איציקל, והרופאים הניחו גבס על רגלו, ופקדו עליו לשהות בבית החולים, ולשכוב במטה למשך זמן. מובן שהרבי לא הסכים לזה ואמר שרצונו עז לשהות בביתו כדי לקיים מצות סוכה כראוי, ואמר שאפשר להביא את המטה המיוחדת שהיתה לו בבית החולים לתוך הסוכה, וכן עשו.
שאלתי את רבי איציקל זי"ע להסכמתו שאישן גם כן על איזה ספסל בתוך סוכתו, והיות ואני מצונן ומשתעל מאוד, לא הסכים דודי שאישן אצלו בסוכה, כי היה סכנה לישן בסוכה באותו המצב שהייתי אז. וענה לי (מגודל אהבת ישראל) לא, הוא לא מסכים שאישן על הספסל, אלא שאישן אתו ביחד על מטתו. אף לאחר שאמרתי לו שמורגל אני לישן על הספסל, ובמטתו אני מפחד שבאמצע השינה אפריע לרגלו, ומחמת פחד זה לא יהא ביכלתי לישן כראוי, עדיין לא הסכימה דעתו בשום אופן שאישן על הספסל, אלא שאבא לישן ביחד עמו על מטתו. לא היתה לי ברירה, באתי לישן אתו ביחד על מטתו, וכאשר ישבתי על המטה ביקשתי מהרבי שימחול לי, ואמרתי לו עוד הפעם שבאמת מפחד אני לישן כך על ידו מחמת טעם הנ"ל, אז אמר לי שהוא מסכים שאישן על הספסל בתנאי שאישן עם הטיליפ שלו, כדי שיחם לי, והסכמתי לזה, לקחתי הטיליפ והלכתי לישן על הספסל.
בעת ההוא הייתי משתעל כל ב' או ג' דקות, ומכל מקום בעת שישנתי עם הטיליפ של הרבי לא השתעלתי בכלל. ובזכות קדושת מלבושו של הרבי ר' איציקל, הוא הטיליפ, חלמתי אז חלום יפה שראיתי בחלומי אחד מהצדיק ר"ר מרדכ'לע מנדבורנא זי"ע, שהיה צדיק יסוד העולם, והצדיקים אמרו עליו שהיה נשמת יוסף הצדיק, ובבוקר שלאחריו סיפרתי אודות חלומי להרבי, ואכמ"ל. העליתי כל זה על הכתב כאן, מחמת שראיתי אצל רבי איציקל גדולתו במדת אהבת ישראל, ואיך שצדיק וקדוש כזה שימש אותי עם אהבה כזאת.
@01ספר
@01הזוהר ומשיח
@02שלום וברכה לכל המאזינים
@03קריין:
@10כבוד האדמו"ר מהאלמין שליט"א מחברם של יותר מאלף ספרים בכל שבילי התורה – תפילין, מזוזות, שבת, כשרות, שחיטה, ניקור, צניעות, טהרת המשפחה, מקוואות ועוד.
הספרים על הזוהר הקדוש, ועוד, אפשר ורצוי לקבל בחינם, אצל כבוד האדמו"ר בטלפון: 0548-436784 ואצל המפיצים בכל הארץ, אשר עושים הכל בהתנדבות.
@03קריין, שאלה:
@10השבוע הוא יום השלושים להצדיק הקדוש המלוב"ן רבי אלעזר אביחצירא, מה אנחנו צריכים להתעורר מכל מה שקרא לנו באסון הגדול הזה, מה אנחנו יכולים לתקן?
תשובת הרב:
הצדיקים מגינים על הדור
התורה הקדושה מצוה אותנו ראה והתבונן שלא תחשוב ח"ו שיש מקרה בעולם, אלא הכל בא לעורר אותנו, אנחנו רואים כמה הצדיקים מגינים על הדור.
"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" ופירש הרב הקדוש המלומד בניסים, צדיק יסוד עולם האדמו"ר רבי יַעֲקֹב אבוחצירא זיע"א, בספרו "מחשוף הלבן" שם, דראשי תיבות הפסוק הוא "משיח ו"ו" עיין שם, והוא מדרש פליאה, מה שייך שהמשיח יצא מבאר שבע, אבל עתה בדורינו נתבאר, שרמז על נכד נכדו הוא הצדיק הרב הקדוש המלוב"ן, צדיק יסוד עולם, האדמו"ר רבי אלעזר אבוחצירא זיע"א שהיה בבחינת משיח בן יוסף שזה משיח ו"ו, וא"ו רומז ליסוד, "ויצא מבאר שבע" שהצדיק שהגן עלינו, יָצָא מבאר שבע. (עיין זוהר משפטים, שהכנסת ישראל מבקשת מהשם יתברך שלא ימות משיח בן יוסף, שאם ח"ו ימות, יהיו מלחמות, וצריך הרבה רחמי שמים). ובזוהר במקום אחר אמרו שמשיח בן יוסף בא לתקן את חטא ירבעם בן נבט, שהחטיא את הרבים, ועל ידי זיכוי הרבים, ינצל ממיתה, וגדול הדור הנביא אחיה השילוני ע"ה משמים טעה ונתן הכשר לירבעם בן נבט שלא בכוונה, ועל זה בא הרשב"י לתקן את ענינו, וזה שרצה להיות עם אחיה השילוני בגן עדן, כמובא בזוהר בראשית, זאת אומרת שבלמוד תורת רבי שמעון בר יוחאי זי"ע ממשיכים אותו לדורנו ממש, וכמו שהגה"ק משיח ה', הבבא מאיר זיע"א, זכה שבכל פעם שלמד זוה"ק, בא רבי שמעון בר יוחאי ע"ה ללמוד איתו בחברותא, (וכמו שזכה שאליהו הנביא זכור לטוב, היה נגלה אליו, ורגיל אצלו), ועל ידי לימוד תורת הרשב"י הזוה"ק, מתקנים את חטא ירבעם בן נבט, ואילו היינו זוכים שכל ישראל באחדות ובשמחה לומדים זוה"ק, היה ניצל ולא נהרג משיח בן יוסף.
קריין, שאלה:
כ"ק האדמו"ר הבטיח לנו לספר הסיפור הנורא של הצה"ק רבי יעקב אבוחצירא זיע"א
תשובת הרב:
פותחים בכבוד אכסניה להרב הצדיק "רבי משה בן לולו" שליט"א מזכה הרבים הגדול בבחינת נחשון בן עמינדב במסירות נפש (בראשית פרק לז פסוק כ"ב) "לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו", לאבינו שבשמים, מנהל ערוץ 2000, ואָנוּ מוֹדִים לְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בלמוד הקדוש הזה, ועתה הגיע הזמן להשלים דברי, שהבטחתי לספר מעשה נפלאות מֵהַמְקֻבָּל הָאֶלוֹקִי הַמְלוּבָ"ן רַבִּי יִצְחָק אַלְפִיָיה זְיָ"ע בְּנָן שֶׁל קְדוֹשִׁים וּמְקֻבָּלִים תַּלְמִידֵי הָרַשַׁ"ש הַקָּדוֹשׁ בישיבת בית א-ל תובב"א, שֶׁפָּעַל רַבּוֹת לְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים, וּלְהַצִּיל אֶת כְּלָל יִשְׂרָאֵל מִגְּזֵרוֹת קָשׁוֹת (וְהָיָה בִּידִידוּת מֻפְלָאָה עִם הַמְּקֻבָּל הַצַּדִּיק הַנִּסְתָּר רֹאשׁ הַל"ו, רַבִּי מְנַחֵם מְנַשֶּׁה זְיָ"ע בַּעַל אַהֲבַת חַיִּים, שֶׁכֵּן אָמַר עָלָיו בַּעַל הַהִילוּלָא הַצַּדִּיק רַבִּי מָרְדְּכַי שַׁרְעַבִּי זְיָ"ע), וּבַזְּמַן מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, ובזמן שֶׁכָּל יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ הַקֹודֶש הָיוּ בְּפַחַד גָּדוֹל, הָלַךְ לְהִתְפַּלֵּל וְלַעֲשׂוֹת תִּיקוּנִים עַל קִבְרֵי צַדִּיקִים.
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל: כָּל הַמּוֹדֶה עַל נִסּוֹ זוֹכֶה וְעוֹשִׂים לוֹ נֵס אַחֵר.
על כן נְסַפֵּר מה גָּרַם לְמַפֹּלֶת הַגֶּרְמָנִים בְּמִזְרַח הַתִּיכוֹן וּבָּעוֹלָם כֻּלּוֹ, וּמִי בֶּאֱמֶת, עָצַר אֶת הַגֶּרְמָנִים בְּשַׁעֲרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? אֵיךְ הַצָּבָא הָאַנְגְלִי הֶחָלָשׁ, גֵּרֵשׁ אֶת הַגֶּרְמָנִים ימ"ש בְּ-"אֶל-עַלְמִין" ?
גדולים צדיקים במיתתם ובחייהם
בִּימֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, כַּאֲשֶׁר צִבְאוֹת הַגֶּרְמָנִים הִתְקָרְבוּ לִגְבוּלוֹת מִצְרַיִם, וְהִגִּיעוּ אֶל "אֶל עַלְמִין", הַיְיתָה אָז סַכָּנָה חֲמוּרָה לְכָל הַמִּזְרָח הַתִּיכוֹן, וּבִפְרָט לַיִּשּׁוּב הַיְּהוּדִי בְּאֶרֶץ הַקֹודֶש, מִפְּלִישַׁת הַגֶּרְמָנִים ימ"ש, נָקֵל לְתָאֵר כי הערבים, וכל צוררי ישראל הרימו ראש והיו מאיימים: בעוד כך וכך ימים, יעשו כְּלָיָה בשונאיהם של ישראל רח"ל. אז נערכו תפילות בקרב כל שכבות הציבור לאלוקי השמים, לחוס על פליטת עמו ישראל.
במצרים עצמה עברו הערבים והצוררים ימ"ש מאיומים, למעשי פרעות. הָאַרְמֶנִים וּשְׁאָר הָעֵדוֹת הַנוֹצְרִיוֹת נִכְנְסוּ בְּעִיר "דְמַנְהוּר" לגבול מַצֶּבֶת קְבוּרַת הרב הקדוש המלומד בניסים צדיק יסוד עולם האדמו"ר רבי יַעֲקֹב אַבּוּחֲצִירָא זיע"א, הוציאו את ספר תורה המקודש מן ההיכל, ובעוונות רמסוהו ושרפוהו, ה' ירחם.
באותו ערב חלם רבינו יצחק אַלְפִיָיה זצ"ל, והנה בחלומו איש לבוש בגדי חכמים, בא אליו ואמר לו: מדוע אתה נוהג לעשות לימודים על קברי הצדיקים וְאֵלַי אֵינְךָ בָּא? וַיֹּאמֶר לוֹ רַבֵּינוּ, וּמִי אֲדוֹנִי כִּי אֵדָעֵהוּ? וַיַּעֲנֵהוּ אֲנִי יַעֲקֹב אַבּוּחֲצִירָא. וְהֵיכָן קָבוּר מַר? וַיֹּאמֶר לוֹ, בִּדְמַנְהוּר אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם, וְעַתָּה מְהֵרָה חוּשָׁה אַל תַּעֲמֹד! כִּי בָּזֶה תְּלוּיָה הַצָּלַת עַם יִשְׂרָאֵל!!!
והנה חלום
מיד התעורר רבינו ומיהר לבית הכנסת "בית אל" בעיר העתיקה, וסיפר את חלומו לחבריו המקובלים: הידעתם מי הוא הרב הצדיק הזה הבא אלי בחלומי?ויענוהו: הלא הוא הצדיק המפורסם בכל ערי המערב, מחבר הספרים הקדושים "פתוחי חותם","יורו משפטיך ליעקב"," מחשוף הלבן" ועוד…
מסירת נפש של הצדיק הקדוש רבינו יצחק אַלְפִיָיה זצ"ל
לאחר תפילת שחרית, הלך רבינו יצחק אַלְפִיָיה עם שניים מידידיו הרבנים, אל מושל המחוז, כדי לקבל אישור נסיעה למצרים. עצרם השומר העומד בפתח ושאלם – לאן פניהם מועדות, ענוהו – אל המושל.
"היש לכם הזמנה או אישור לגשת אל המושל"? ענוהו: "לא", תיכף ומיד גֵּרְשָׁם.
אַךְ רבינו לא זז ממקומו, ועמד בעקשנות שהוא יראה פני המושל ויהי מה, עד שממשרדו של המושל ירד קצין גבוה, וכשמעו בקשת הרב , חזר אל המושל ומסר לו את בקשתו של הרב.
הנסיעה ברכבת
דקות ספורות עברו והקצין בא בהוראת המושל כי רבינו יעלה לבדו, המושל קיבל את הרב בכבוד רב, ושמע בסבלנות את החלום ובקשת הרב, כי יינתן רשות למניין יהודים לנסוע למצרים כדי להשתטח על מצבת קבורת הרב רבי יעקב אַבּוּחֲצִירָא זצ"ל, ובזכותו הגרמנים יברחו מהחזית.
עָנָה הַמּוֹשֵׁל: כַּיּוֹם אַף אֶזְרָח אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲבוֹר לְמִצְרַיִם, וְרַק רַכְּבוֹת חַיָּלִים, נוֹסְעִים בְּכָל יוֹם לְמִצְרַיִם יָשָׁר לְקָו הַחֲזִית, לָכֵן אֵין שׁוּם אֶפְשָׁרוּת לָתֶת אִשּׁוּר מַעֲבַר. אַךְ הוּא מַצִּיעַ כִּי הָרַב לְבַדּוֹ יָבֹא לְתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת, וְיַעֲלֶה לָקָרוֹן יַחַד עִם הַחַיָּלִים, וְאִם לֹא יִתָּפֵס בַּדֶּרֶךְ, הֲרֵי טוֹב וְיוּכַל לְהַגְשִׁים אֶת חֲלוֹמוֹ.
מיד חָזַר לַחֲבֵרָיו הָרַבָּנִים שֶׁחִכּוּ לוֹ בְּצִפִּיָּה, וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַמּוֹשֵׁל אָמְרוּ לְרַבֵּנוּ: דָּחָה אוֹתְךָ הַמּוֹשֵׁל בַּדְּבָרִים בְּעָלְמָא, כִּי אֵיךְ תִּכָּנֵס לְקָרוֹן מָלֵא חַיָּלִים וְלֹא יַרְגִּישׁוּ בְּךָ? וְיֵשׁ סַכָּנַת נְפָשׁוֹת בַּדָּבָר, לָכֵן אַל תַּעֲשֶׂה זֹאת: "שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה עָדִיף".
אַךְ אִישׁ כְּרַבֵּנוּ לֹא יֵחַת וְלֹא יִפְחָד! כִּי בְּיוֹדְעוֹ מַעֲלַת הַצַּדִּיקִים וּזְכוּתָם, יָדַע נֶאֱמָנָה כִּי זְכוּתָם גְּדוֹלָה מְרִשְׁיוֹן מַעֲבַר וּמֵחַיָּלִים וּמִשְׁמְרוֹתָם. לָכֵן, לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר לָקַח אֶת טַלִּיתוֹ וּתְפִילָיו, וּבָא לְתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת, עַל מְנָת לַעֲלוֹת לְקָרוֹן. בְּעוֹדוֹ עוֹמֵד, נִגְּשׁוּ אֵלָיו שְׁנֵי קְצִינִים וְשָׁאֲלוּ לִשְׁמוֹ, וּמִיַּד הֶעֱלוּהוּ לְקָרוֹן הָרַכֶּבֶת, וְיָשְׁבוּ מִשְּׁנֵי צְדָדָיו, עַד הַגִּיעָם לְמִצְרַיִם לָעִיר קָהִיר. אָז הֱבִיאוּהוּ לִשְׁכוּנַת הַיְהוּדִים וְנֶעֶלְמוּ.
כֵּיצַד הִגִּיעַ לְמִצְרַיִם בְּיָּמִים הַטְּרוּפִים הָאֵלֶּה?
רַבֵּינוּ נִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ "כֶּתֶר תּוֹרָה". תָּמְהוּ הַחֲכָמִים הַלּוֹמְדִים שָׁם: הֲיִתָּכֵן שֶׁזֶּה הוּא הָרַב יִצְחָק אַלְפִיָיה מִיְּרוּשָׁלַיִם? כֵּיצַד הִגִּיעַ לְמִצְרַיִם בְּיָּמִים הַטְּרוּפִים הָאֵלֶּה?
בְּשָׁמְעָם אֶת חֲלוֹמוֹ, וְאֵיךְ זְכוּת הַצַּדִּיק רַבִּי יַעֲקֹב אַבּוּחֲצִירָא זְיָעָ"א עָמְדָה לוֹ לְהַגִּיעַ בְּשָׁלוֹם עַד קָהִיר, אָסְפוּ מִיַּד מִצְרְכֵי מָזוֹן, וְעַשְׂרוֹת רַבּוֹת נָסְעוּ לָעִיר דְמַנְהוּר לַמַּצֶּבֶת קְבוּרַת הַצַּדִּיק, וְאָז הִתְפַּלְּלוּ לְהַצְלָחַת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וּלְהַצִּילָם מִידֵי הָאוֹיְבִים וְהַשּׂוֹנְאִים וּבִפְרָט הַגֶּרְמָנִים. הצדיקים לָמְדוּ פַּעֲמָיִּים אֶת סֵדֶר "תַּעֲנִית הַדִּבּוּר", עם שִׁבְעַת כּוֹרְתֵי בְּרִית, הַקָּפַת הַמַּצֵּבָה וּשְׁאָר תִּיקוּנִים, לַיְלָה וְיוֹם בְּלִי הֶפְסֵק.
בַּלַּיְלָה הַשְּׁלִישִׁי, יָצָא אֶחָד מֵהַלּוֹמְדִים לַחוּץ, וְרָאָה וְהִנֵּה הָעִיר כּוּלָהּ אוֹרוֹת, וְקוֹל הָעָם בִּתְרוּעוֹת שִׂמְחָה. (בִּזְמַן הַמִּלְחָמָה הָיְתָה אֲפֵלָה חֲמוּרָה עֵקֶב הָעוֹצֵר).
הֶאָרָה גְּדוֹלָה בּוֹקַעַת מִמַצֶבֶת קְבוּרַת רַבֵּינוּ הָרַב יַעֲקֹב אבוחצירא זְיָעָ"א וּכְעֵין עַמּוּד אֵשׁ יָצָא מִקִּבְרוֹ
הוּבְרַר כִּי הַגֶּרְמָנִים בָּרְחוּ מִן הֶחָזִית, וְיַד הָאַנְגְלִים עַל הָעֶלְיוֹנָה.. וְנִכְנַס לְבַשֵּׂר לְכָל הַלּוֹמְדִים. מִיַּד קָרְאוּ הַלֵּל וְעָשׂוּ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וַיְהִי הַדָּבָר לְנֵס. וְסִפֵּר רַבֵּינוּ יִצְחָק אַלְפִיָיה זַצַ"ל, כִּי בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד רָאָה הֶאָרָה גְּדוֹלָה בּוֹקַעַת מִמַצֶבֶת קְבוּרַת רַבֵּינוּ הָרַב יַעֲקֹב אבוחצירא זְיָעָ"א וּכְעֵין עַמּוּד אֵשׁ יָצָא מִקִּבְרוֹ זְיָעָ"א. [רַבֵּינוּ יַעֲקֹב אבוחצירא זצוק"ל נִתְבַּקֵּשׁ בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה ב- כ' בְּטֵבֵת תר"מ- שְׁנַת צַדִּיק כתמ"ר יִפְרָח, וְטָמוּן בדמנהור שֶׁבְּמִצְרַיִם, וְיֵשׁ מָסֹרֶת שֶׁהִיא אֶרֶץ גֹּשֶׁן שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה עַל יְדֵי יַעֲקֹב אָבִינוּ ע"ה]. (מִסֵּפֶר "אוֹר חָדָשׁ וְצֶמַח צַדִּיק" שֶׁל הָרַב יִצְחָק אַלְפִיָיה זצוק"ל – שֶׁהוּבָא לִדְפוּס עַל יְדֵי הָרַב דָּוִד יְהוּדַיוֹף ז"ל, חתנא דבי נשיאה האדמו"ר רבי ישראל אבוחצירא זי"ע).
מורי ורבותי!!! אֲנַחְנוּ מְיַחֲלִים וּמְצַפִּים שֶׁמֵּקִידוּשׁ הַשֵּׁם הַגָּדוֹל הַיּוֹצֵא מִהדרשה הזאת, שֶׁהִתְאַרְגְּנוּ לעורר את אחינו בני ישראל על למוד הזוהר הקדוש ועל יסודי הדת, יָבִיא לנו הַשֵּׁם יתברך בִּמְהֵרָה אֶת הַקִּבּוּץגָּלֻיּוֹת הַשָּׁלֵם בְּבִיאַת מָשִׁיחַ צִדְקֵינוּ בב"א.
ועמך כולם צדיקים כולם מזכים את הרבים
כל יהודי ויהודי צריך לעסוק בזיכוי הרבים של הפצת הזוהר הקדוש, כל אחד יכול לחלק ספרי תיקוני זוהר לבתי מדרשים, לכוללים ועוד. לקבלת ספרי הזוהר בחינם ליצור קשר: 054-8436784. אפשר לקבל בחינם סט זוהר 70 כרכים לכל בית מדרש או קבוצה שרוצים ללמוד.
הספרים החדשים: "השבת והזוהר" ו"זוהר חק לישראל" ו"תיקוני זוהר" המתורגם בלשון הקודש מחולק לשנה ולארבעים יום לקראת ראש חודש אלול, אפשר לקבל בנקודות של מפעל הזוהר.
ואצל המזכה הרבים הגדול הרב פנחס ראובן שליט"א רחוב כהנמן 74 בחנות "מלכות דוד", ואצל מפעל הזוהר העולמי בבית שמש, 0548436784.
גם אפשר לקבל אצל הרב פנחס ראובן ובכל נקודות מפעל הזוהר את הסט החדש של זוהר המתורגם בלשון הקודש עשר כרכים מסובסד, במקום ב-500 ₪ מקבלים רק ב-130₪, נשאר עוד מספר מצומצם, ישנם אנשים שקונים מאות סטים ב"ה ועושים שיעורים בבתי מדרשים, ואם אתה קונה רק עשר סטים ועושה שיעור בבית המדרש שלך, וכל זה עולה לך רק 1300 ₪, אתה זוכה בשבת אחד בלמוד שעה אחת, לטריליון שנה תורה! זה מהמופתים הגדולים של הרשב"י שזיכה אותנו בדור השפל הזה, ומי שיש לו קצת שכל ירכוש לעצמו עשר סטים ויעשה שיעור בבית מדרשו, ויזכה בכל שבת בשעה אחת תורה, ליותר תורה ממה שלומדים כל אברכי הכוללים בכל ארץ ישראל בעשר שנים, כל זה אתה יכול להרויח במפעל הפיס של הזוהר הקדוש.
ומי שמאמין בשכר ועונש, אי אפשר שלא יקח העצה הטובה הזו.
שאלה:
האם הצדיקים הקדושים באמת קיימו מה שהרשב"י אומר שאפילו תינוקות של בית רבן ילמדו זוהר הקדוש?
תשובת הרב:
בּוֹאוּ וְהִתְחַבְּרוּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאִי זי"ע
אתמול היה יוֹמָא דְהִילוּלָא שֶׁל קְדוֹשׁ ה', הַמְקוּבָל הָאֶלוֹקִי, מלאך אלוקים, כ"ק מרן האדמו"ר רבי אהרן מבעלזא זיע"א, בן האדמו"ר רבי ישכר דוב זי"ע,[1].
האדמו"ר רבי ישכר דוב זי"ע, צוה למלמד בנו בעל ההילולא זי"ע כשהיה ינוקא ללמוד איתו בכל יום זוה"ק ולגמור כל שבוע את פרשת השבוע מהזוה"ק, ולעשות נחת רוח להצדיק, נלך בדרכיו הקדושים, וכולנו יחד שבטי ישראל באחדות, באהבה ובשמחה, בזה נחזיר העטרה ליושנה, וישראל ישכון לבטח, ויטהר אויר ארץ ישראל הקדוש, כמו שכתוב בעובדיה (פרק א' י"ח): "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי ה' דִּבֵּר". כי באש הזוהר נינצל וניטהר, ובית המקדש ירד בנוי באש. "כִּי אַתָּה ה' בָּאֵשׁ הִצַּתָּהּ. וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ. כָּאָמוּר וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְּתוֹכָהּ".
ב"ה, "בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם", ומגדול ועד קטן, תינוקות של בית רבן, בחורי ישיבות, אברכים ורבנים, זקנים עם נערים, פשוטים עם גדולי הדור, לומדים באחדות ובשמחה זוהר הקדוש ותיקוני זוהר, ומתאספים בחבורות בשבת לִזְכּוֹת לְרָזָא דְּשַׁבְּתָא. ובדור עקבתא דמשיחא שומעים לרשב"י הקדוש שאמר: "שנו מידותי, לימדו תורתי" (גיטין ס"ז), וזוכים לברכת התורה (דברים פרק ז יב): "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ". (יג): "וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ". (יד): "בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים, לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ". (טו): "וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ".
אֵין מַחֲלוֹקוֹת, אֵין חֲצֵרוֹת, אֵין רְדִיפַת הַכָּבוֹד, אֵין שִׂנְאַת חִנָּם, רַק יֵשׁ אַהֲבַת חִנָּם, אַחְדוּת יִשְׂרָאֵל חִנָּם, עֲבוֹדַת ה' בְּאַהֲבָה וּבְשִׂמְחָה וּבַעֲנָוָה, וּבְכָךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִגְאָלֶנּוּ בְּרַחֲמִים.
עַם יִשְׂרָאֵל זֶרַע קוֹדֶשׁ, זֶרַע שֶׁל צַדִּיקִים וּטְהוֹרִים, הָעֲבֵרוֹת לֹא שַׁיָּכוֹת לָנוּ כְּלָל, אנו עושים רק מצוות ומעשים טובים, כולנו תלמידי חכמים, לומדים זוהר הקדוש, וזוכים לגן עדן העליון. ואמרו בזוהר הקדוש פרשת בלק (דף קצ"ו ע"ב) דמה שאמרו חז"ל שכל אחד נכווה מחופתו של חבירו זה עדיין כשלא זכו להיכל הבינה, והוא עונש קצת להם, כדכתב הרמ"ק, אבל "כיון דאית לון דרור וחירו מכולא וקודשא בריך הוא אחזי לון היכלא טמירו חדא גניז, ד"עין לא ראתה אלוקים זולתך", וההוא היכלא איקרי "קן ציפור" ומתמן מתעטרין עטרין למשיח בזמני דאתי", [ויתבאר על דברי הרמ"ק שעל ידי שזוכים הצדיקים שמתגלה עליהם אור הבינה שבהיכל קן ציפור, שָׁמָּה יש אחדות של כל ההיכלות בגן עדן, ואין נכווים משום חופה, ונמחל להם ביחד, ונחשב להם כאילו קיימו כל התורה כולה יחד כאחד, ואז יתגלו להם אורות נפלאות מה שלא זכו עדיין, עכת"ד]. וכידוע מה שכתוב בזוה"ק מפני מה נקרא זוהר, כי הוא מזיהרא דאימא עילאה והוא אור הבינה. וכתב הרמח"ל זי"ע דעל ידי שלומדים זוה"ק, עולים להיכל הבינה ומתבטלים הקליפות ותיכף מגיע הגאולה, וזהו שזוכים כל אלו שלומדים זוה"ק לאהבה ואחדות ומתבטל שנאת חינם ומתרבה כבוד שמים וממש כדברי הזוה"ק שאין שום חופה ושום חצרות ושום הבדלים וכל עם ישראל מתחברים יחד שבטי י-ה, וזוכים להיכל קן ציפור היכל המשיח, ומתגלה ובא מיד.
ואם תשאלו יש כל כך הרבה תורה ועדיין העיקר חסר מן הספר, בואו וראו מה שאמר רבי שמעון בר יוחאי זיע"א: בתיקוני זוהר תיקון ל' (דף ע"ג ע"ב): נָתִיב תִּנְיָינָא, "וְרוּחַ אלהי"ם מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" (שם). מַאי וְרוּחַ, אֶלָּא בְּוַדַּאי בְּזִמְנָא דִשְׁכִינְתָּא נָחֲתַת בְּגָלוּתָא, הַאי רוּחַ נָשִׁיב עַל אִינוּן דְּמִתְעַסְּקֵי בְּאוֹרַיְיתָא, בְּגִין שְׁכִינְתָּא דְאִשְׁתַּכְּחַת בֵּינַיְיהוּ, וְהַאי רוּחַ אִתְעֲבִיד קָלָא, וְיֵימָא הָכִי אִינוּן דְּמִיכִין דְּשִׁינְתָא בְּחוֹרֵיהוֹן, סְתִימִין עַיְינִין אֲטִימִין דְּלִבָּא, קוּמוּ וְאִתְעָרוּ לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא, דְּאִית לְכוֹן לִבָּא בְּלָא סֻכְלְתָנוּ לְמִנְדַּע בָּהּ, וְאִיהוּ בֵּינַיְכוּ.
וְרָזָא דְמִלָּה "קוֹל אוֹמֵר קְרָא", (ישעיהו מ ו). "קְרָא נָא הֲיֵשׁ עוֹנֶךָּ וְאֶל מִי מִקְּדֹשִׁים תִּפְנֶה", (איוב ה א). וְהִיא אָמְרַת "מָה אֶקְרָא, כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר"(ישעיהו מ ו). כֹּלָּא אִינוּן כִּבְעִירָן דְּאָכְלִין חָצִיר, "וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה" (שם). כָּל חֶסֶד דְּעָבְדִין לְגַרְמַיְיהוּ עָבְדִין, וַאֲפִילוּ כָּל אִינוּן דְּמִשְׁתַּדְּלִין בְּאוֹרַיְיתָא, כָּל חֶסֶד דְּעָבְדִין לְגַרְמַיְיהוּ עָבְדִין, בְּהַהוּא זִמְנָא "וַיִּזְכּוֹר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב" (תהלים עח לט). לְעָלְמָא, וְדָא אִיהוּ רוּחָא דְמָשִׁיחַ, וַי לוֹן מָאן דְּגָרְמִין דְּיֵזִיל לֵיהּ מִן עָלְמָא וְלָא יְתוּב לְעָלְמָא, דְּאִלֵּין אִינוּן דְּעָבְדִין לְאוֹרַיְיתָא יַבָּשָׁה, וְלָא בָעָאן לְאִשְׁתַּדְלָא בְחָכְמָה דְקַבָּלָה, דְגָרְמִין דְּאִסְתַּלַּק נְבִיעוּ דְחָכְמָה דְאִיהִי י' מִינָהּ, וְאִשְׁתְּאָרַת ב' יְבֵישָׁה, וַי לוֹן דְּגָרְמִין עֲנִיּוּתָא וְחַרְבָּא וּבִיזָה וְהֶרֶג וְאַבְּדָן בְּעָלְמָא, וְהַאי רוּחַ דְּאִסְתַּלַּק אִיהוּ רוּחַ דְמָּשִׁיחַ כְּמָה דְאִתְּמַר, וְאִיהוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְאִיהוּ "רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה' (ישעיה יא ב).
בלשון הקודש:
הַנָּתִיב הַשֵּׁנִי, וְרוּחַ אֱלֹהִי"ם מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. מַה זֶּה וְרוּחַ? אֶלָּא בְּוַדַּאי בִּזְמַן שֶׁהַשְּׁכִינָה יוֹרֶדֶת לַגָּלוּת, הָרוּחַ הַזּוֹ נוֹשֶׁבֶת עַל אוֹתָם שֶׁמִּתְעַסְּקִים בַּתּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁכִינָה נִמְצֵאת בֵּינֵיהֶם, וְהָרוּחַ הַזּוֹ נַעֲשֵׂית קוֹל, וְתֹאמַר כָּךְ: אוֹתָם יְשֵׁנִים שֶׁשֵּׁנָה בִנְחִירֵיהֶם, סְתוּמֵי הָעֵינַיִם וַאֲטוּמֵי הַלֵּב, קוּמוּ וְהִתְעוֹרְרוּ אֶל הַשְּׁכִינָה, שֶׁיֵּשׁ לָכֶם לֵב בְּלִי הַשְׂכֵּל לָדַעַת אוֹתָהּ, וְהִיא בֵינֵיכֶם.
וְסוֹד הַדָּבָר – קוֹל אוֹמֵר קְרָא, כְּמוֹ קְרָא נָא, הֲיֵשׁ עוֹנֶךָ וְאֶל מִי מִקְּדוֹשִׁים תִּפְנֶה, וְהִיא אוֹמֶרֶת: "מָה אֶקְרָא, כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר", הַכֹּל הֵם כִּבְהֵמוֹת שֶׁאוֹכְלוֹת חָצִיר, וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה, כָּל הַחֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים, עוֹשִׂים לְעַצְמָם. וַאֲפִלּוּ כָּל אֵלּוּ שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, כָּל חֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים – לְעַצְמָם עוֹשִׂים. בְּאוֹתוֹ זְמַן, "וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם", וְזוֹהִי רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, אוֹי לָהֶם מִי שֶׁגּוֹרְמִים שֶׁיֵּלֵךְ לוֹ מִן הָעוֹלָם וְלֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם, שֶׁאֵלּוּ הֵם שֶׁעוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה יַבָּשָׁה, וְלֹא רוֹצִים לְהִשְׁתַּדֵּל בְּחָכְמַת הַקַּבָּלָה, וְגוֹרְמִים שֶׁמִּסְתַּלֵּק מַעְיַן הַחָכְמָה, שֶׁהִיא י' מִמֶּנָּה, וְנִשְׁאֶרֶת ב' יְבֵשָׁה, אוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בָּעוֹלָם, וְהָרוּחַ הַזּוֹ שֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת הִיא רוּחַ הַמָּשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְהִיא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהִיא רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'.
ואם יטענו ויאמרו אין לנו ידיעה והשגה בנסתרות? תאמר להם האם התפללתם על כך וביקשתם מהשם יתברך, שיזכה אתכם, כמו שכתב רבינו יעקב אַבּוּחֲצִירָא זי"ע בספרו בִּגְדֵי הַשְּׂרָד (הגש"פ), שחייב כל אדם לבקש ולרצות על כך, ועוד הרי בלומדך את הזוה"ק נחשב לך כאילו למדת קבלה, כדכתב הכף החיים ועוד, (עיין באריכות בספר ערכה של שעה), וגם אם אתה לא מבין, הנשמה שלך בוודאי מבינה, כך אמר הגה"ק רבי מאיר אַבּוּחֲצִירָא זי"ע, לאחד החכמים הגדולים שלא למד זוהר ואמר לו, אני לא מבין, אמר לו אבל הנשמה שלך מבינה, זאת אומרת שלאף אחד אין תירוץ, בפרט שכל הגאולה תלויה, בזה והמשיח מחכה עלינו, ולא יעזור לך שתאמר, שהרבי שלי לא אמר לי כלום.
לולא שהיה הדור צריך לו, היה מתמסר כולו אל לימוד הקבלה
ולא תחשוב שגדולי הדור אינם לומדים קבלה, אלא בוודאי שמשתוקקים ללמוד הקדוש הזה, כמו שכתב "הצדיק רבי שלמה בלוך" זצ"ל תלמיד החפץ חיים (עמוד לו), שאמר החפץ חיים זי"ע שלולא שהיה הדור צריך לו, היה מתמסר כולו אל לימוד הקבלה, עכ"ד, ויש מעין זה בספר מכתבים ומאמרים ממרן הגרא"ם ש"ך זי"ע, (חלק ד' עמוד קל"ה ועמוד קפ"א, עיין שם). ובספר ליקוטים חדשים מהאדמו"ר רבי יחיאל משה אבדק"ק יאדיסאוו זצ"ל שהביא בשם גדולי הצדיקים על פרשת יתרו מה שכתוב בפסוק: "וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם", ופירש רש"י שלא היה פונה לעסקיו, ושאל, צריך להבין מה היו העסקים של משה? ופירש, שמעתי שעסקיו של משה היו לילך ממדרגה למדרגה והניח זה , ועיקרו היה שֶׁהִטְעָה את לב בני ישראל לאבינו שבשמים, עכ"ל. ולפי דבריו מובן שהחפץ חיים מסר את עלייתו הפרטית עבור זיכוי הרבים של כלל ישראל, וכמו שאמר לחתנו שזוהי מצוות, "וּבְכָל מְאֹדֶךָ", לכל אחד צריך להקריב למען השי"ת את מה שהכי יקר לו, והתלמיד חכם את למוד התורה שלו. ובאמת צווה לבני ישיבתו שילמדו זוהר הקדוש כמו שאמר הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי שְׁלֹמֹה בְּלוֹךְ זַצַ"ל בְּשֵׁם רַבּוֹ הֶחָפֵץ חַיִּים זְיָ"ע, שֶׁעַל לִמּוּד סֵפֶר הַזֹּהַר אֵין שׁוּם הַגְבָּלָה כִּי רֻבּוֹ מִדְרָשׁ, וְהָיָה הֶחָפֵץ חַיִּים מְעוֹרֵר לְכֻלָּם שֶׁיִּלְמְדוּ כָּל שַׁבָּת אֶת הַזֹּהַר שֶׁל אוֹתָהּ פָּרָשָׁה וַאֲפִלּוּ לְבַחוּרִים. (ר' יוֹסֵף בֶּן שְׁלֹמֹה מִפּוֹזִ’ין, הוֹסָפוֹת בִּנְיַן יוֹסֵף).
וכבר אמר משה רבינו ליהושע (שמות פרק יז ט): "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי", ופירשו רבותינו שמדתו של עמלק זה לדחות למחר כל דבר, ואלו הצדיקים עושים תיכף ומיד, כמו שכתוב על בועז הצדיק (רות פרק ג יח): "כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ כִּי אִם כִּלָּה הַדָּבָר הַיּוֹם". ואז מיד יתקיים בנו הפסוק "אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי", שיבוא משה רבינו גואל ראשון וגואל אחרון ויגאלנו.
מה אנחנו צריכים לעשות שמשיח יבוא תיכף ומיד ממש?
תשובת הרב:
זה לשון הזוֹהַר הקדוש פָּרָשַׁת כִּי תֵצֵא (דַּף רפב ע"ב)
לֹא תִּתְעַכֵּב מִלַּעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה, לֹא שָׁבוּעַ וְלֹא חוֹדֶשׁ וְלֹא שָׁנָה אֶלָּא תַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ מִיַּד.
[וְעוֹד אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן] וּמָארֵי מַתְנִיתִין,לָא אִשְׁתְּמוֹדְעָן לֵיהּ לְרַעְיָא מְהֵימָנָא. [וְחַכְמֵי הַמִּשְׁנֶה אֵינָם מַכִּירִים אֶת הָרַעֲיָא מְהֵימְנָא בִּהְיוֹתוֹ בְּגָלוּת אָסוּר בְּבֵית הַסּוֹהֵר, וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא] אֵלִיָּהוּ, בְּאוֹמָאָה עֲלָךְ בִּשְׁמָא דִיְהֹוָ"ה, וּבִשְׁמֵיהּ מְפֹרָשׁ, [אֵלִיָּהוּ אֲנִי מַשְׁבִּיעֲךָ בְּשֵׁם הוי"ה וּבִשְׁמוֹ הַמְּפֹרָשׁ שֶׁהוּא הַשֵּׁם מ"ה שבז"א] גַּלֵּי לֵיהּ לְכָל רֵישֵּׁי מָארֵי מַתְנִיתִין, [תְּגַלֶּה אֶת הָרַעֲיָא מְהֵימְנָא בְּסוֹד הַגְּאוּלָה לְכָל רָאשֵׁי חַכְמֵי הַמִּשְׁנֶה,] דְּיִשְׁתְּמוֹדְעוּן לֵיהּ, [שֶׁיַּכִּירוּ אוֹתוֹ עַיִן בְּעַיִן, וַיֵּדְעוּ שֶׁהוּא מֵאִיר אֶת שִׂכְלָם וּמַשְׁפִּיעִים שֶׁפַע חָכְמָה לַהֲבָנַת הַתּוֹרָה,] וְלָא יִתְחַלֵּל יַתִּיר, [וְלֹא יִתְחַלֵּל עוֹד יוֹתֵר בְּגָלוּת] דְּאִתְּמַר בֵּיהּ, (לְגַבֵּי עָלְמָא) (יְשַׁעְיָה נֶגַ ה) [שֶׁעַד עַתָּה נֶאֱמַר בְּמֹשֶׁה] וְהוּא מְחוֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ. [פֵּירוּש שֶׁהוּא מְחוֹלֵל בַגּוֹיִם מֵחֲמַת פְשָׁעֵינוּ, וּמֵעַתָּה יָקֵל הָעֹל מֵעַל צַוָּארוֹ בִּזְכוּת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה שְׁחִדַשְׁנוּ עַתָּה, וְעוֹד אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְאֵלִיָּהוּ] לֵית לָךְ צוֹרֶךְ לְמֵיטַל רְשׁוּ [אֵין צוֹרֶך לְבַקֵּשׁ רְשׁוּת מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא] דְהָא אֲנָא שְׁלִיחָא דְמָארֵי עָלְמָא, [כִּי אֲנִי הַשְּׁלִיחַ שֶׁל רִבּוֹן הָעוֹלָם] וְיָדַעְנָא דְאִי אַנְתְּ עָבִיד דָּא, [וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאִם אַתָּה תַּעֲשֶׂה זֶה] דְּיוֹדֵי לָךְ קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא עָלֵיהּ, [שֶׁבְּוַדַּאי יוֹדֶה וְיַסְכִּים עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא] וְיִסְתַּלְּקוּן בְּנָךְ בְּגִינֵיהּ, [וְיִתְעַלּוּ בָּנֶיךָ בִּשְׁבִילוֹ, רָצָה לוֹמַר שֶׁיָּקֵל עֹל הַגָּלוּת מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְקָרָא לְיִשְׂרָאֵל בָּנִים לְאֵלִיָּהוּ, לְפִי שֶׁהוּא בִּיסוֹד עִם הַשְּׁכִינָה, וְהוּא כְּרוּב תַּחְתֶּיהָ, וּבִבְחִינַת זוּ יִשְׂרָאֵל נֶחְשָׁבִים לְבָּנִים לְאֵלִיָּהוּ, (בַּדְּפוּס רִאשׁוֹן קְרִימוּנָא שַׁי"ח, הַנֻּסָּח תַּחַת "וְיִסְתַּלְּקוּן בְּנָךְ" וְיִסְתַּלְּקוּן מִּנָךְשֶׁפֵּרוּשׁוֹ עַל יָדֶךָ יִתְעַלּוּ)] עֵילָּא וְתַתָּא. [כִּי עַל יְדֵי הָעַלִיָּה לְמַטָּה, יִתְקַשְּׁרוּ בְּשׁוֹרְשָׁם לְמַעְלָה,] וְלָא תִתְעַכָּב לְמֶעְבַּד, [וְלֹא תִּתְעַכֵּב מִלַּעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה,] לָא שָׁבוּעַ וְלָא חֹדֶשׁ וְלָא שָׁנָה, אֶלָּא מִיַּד. [לֹא שָׁבוּעַ וְלֹא חוֹדֶשׁ וְלֹא שָׁנָה אֶלָּא תַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ מִיַּד, רָצָה לוֹמַר עַל יְדֵי פְּעֻלָּתְךָ לְמַטָּה יִהְיֶה סְעָד וּסְמַךְ קְצָת לְהַשְּׁכִינָה וּלְמֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא בִּהְיוֹתָם בְּגָלוּת עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,] (כָּאן חָסֵר) [רְמַ"ק וּמְפָרְשִׁים].
זָכִינוּ שֶׁתִּתְקַיֵּם בָּנוּ הַבְטָחַת הָרַשְׁבִּ"י
כָּעֵת זָכִינוּ שֶׁתִּתְקַיֵּם בָּנוּ הַבְטָחַת הָרַשְׁבִּ"י עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב (תִּיקוּנֵי זוֹהַר תִּיקוּן ו' דַּף כ"ד ע"א) שֶׁבְּדוֹר הָאַחֲרוֹן, כָּל יִשְׂרָאֵל יִתְאַחֲדוּ בְּלִמוּד הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, סְפַרְדִים, חֲסִידִים וְלִיטָאִים[2] שׁוֹמְעִים לְקוֹל ה' חוֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ הַנֶּאֱמָרִים עַל יְדֵי כָּל גְּדוֹלֵי וּקְדוֹשֵׁי הַדּוֹרוֹת מְהָאַרִיזַ"ל וְתַלְמִידָיו, הָרַמְחַ"ל, הַגְּרָ"א וְתַלְמִידָיו, הַבַּעַל שֵׁם טוֹב וְתַלְמִידָיו, הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ, הַחִידָ"א, הַבֶּן אִישׁ חַי וְתַלְמִידֵיהֶם[3], רַבִּי יִשְׂרָאֵל סַלַנְטֶר, הֶחָפֵץ חַיִּים, וְהֶחָזוֹן אִישׁ, (עַיֵּן אוֹר הַזוֹהַר וּבִגְדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל וְהַזוֹהַר בַּאֲרִיכוּת שֶׁהֵבֵאנוּ מִלְמַעְלָה מֵאֶלֶף צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים) וְלוֹמְדִים זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּאַהֲבָה וּבְשִׂמְחָה.
א) אֵין לְאָדָם לְהִפָּטֵר מֵעֵסֶק חָכְמַת הַקַּבָּלָה בְּשׁוּם אוֹפָן וְהוּא עִקַּר תּוֹרַת יִשְׂרָאֵל
מַעְיָן גַּנִּים (פ"א) לְבַּעַל "בְּנֵי יִשָּׂשׂכָר": הִתְנַהֲגוּת הָאָדָם בְּעֵסֶק הַחָכְמָה הָאַמִיתִּית הֲגַם שֶׁלֹּא הִגִּיעַ עַדַין לְמַדְרֵגָה שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לַעֲמוֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, עִם כָּל זֶה לֹא פָּטַר עַצְמוֹ מֵעֵסֶק הַחָכְמָה הָאַמִיתִּית, כִּי הִיא הַצְלָחַת הַנֶּפֶשׁ[4], מַה טוֹב וּמַה נָעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד הֲלֹא הֵמָּה עֵסֶק הָעִיּוּן בְּשַׁ"ס וּפּוֹסְקִים, וְעֵסֶק הָעִיּוּן בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה חָכְמָה הָאַמִיתִּית חָכְמַת הַקַּבָּלָה… וּבִפְרָט בְּדוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה אַחַר הִתְנוֹצְצוּת אוֹרוֹת שֶׁל עוֹלָם הַתִּקּוּן מִשְּׁנַת של"ב וָאֵילָךְ עַל יְדֵי אוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים מָרָן הָאֲרִיזַ"ל, הַנִּסְתָּרוֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ כְּמוֹ הַנִּגְלוֹת, וְאֵין לְאָדָם לְהִפָּטֵר מֵעֵסֶק חָכְמַת הַקַּבָּלָה בְּשׁוּם אֹפֶן, וְהוּא עִקַּר תּוֹרַת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל וְכוּ'. – וְאוֹמֵר אֲנִי הַלְוַאי שֶׁלֹּא הָיוּ מְקִילִין גְּדוֹלֵי הַדּוֹר בְּלִמּוּד הַחָכְמָה הַקְּדוֹשָׁה, וְהַלְוַאי הָיוּ מְלַמְּדִים דֶּרֶךְ לְתַלְמִידִים לַעַסוֹק בְּחָכְמָה הַזאתּ, אֲזַי בְּוַדַּאי לֹא הָיָה שׁוּם הֲרָמַת רֹאשׁ לְחָכְמוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת וְהָיוּ כָּל הַחֲכָמוֹת נִדָּחִים מִּפָּנֶיהָ כְּמוֹ שֶּׁנִּדְחָה הַחוֹשֶּׁךְ מִפְּנֵי הָאוֹר; אַךְ שֶׁבַּעֲווֹנוֹתֵינוּ גָרְמוּ שֶׁגַּם כַּמָּה וְכַמָּה מַצְדִּיקֵי הַדּוֹר סָגְרוּ אֶת דַּלְתֵּי הַחָכְמָה בִּפְנֵי פִּרְחֵי הַכְּהוּנָה, וְאָמְרוּ שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ עַד שֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי מַדְרֵגָה וְרוּחַ הַקֹודֶש, הִנֵּה עֲבוּר זֶה נִשְׁאַרְנוּ עֲרוּמִּים מִן הַחָכְמָה הַקְּדוֹשָׁה וְנִתְגַּבֵּר בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים חֲשֵׁכוּת הַחֲכָמוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת הַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ, וּבְיָמֵינוּ בִּמְהֵרָה יִתְקַיֵים: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיָּאֶר לָנוּ. אָכֵּיְ"רָ.
וְכָתַב בְּשַׁעַר יִשָּׂשׂכָר(מַאֲמָר גָל עֵינַי אוֹת י"ח):"אַשְׁרֵי הָעָם לוֹמְדֶךָ וְאַשְׁרֵי הָעוֹמְדִים עַל סוֹדֶךָ", לִכְאוֹרָה קָשֶׁה דְּכֵיוָן שֶׁהֵמָּה לוֹמְדֵי"ך לוֹמְדֵי זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וְכוּ' אֵיךְ קְרָאוּם בְּלָשׁוֹן עַם שֶׁהוּא מַדְרֵגָה פְּחוּתָה כַּנּוֹדָע כוּ', אַךְ מִזֶּה הוּא נִרְאָה שֶׁגַּם אִישׁ פָּשׁוּט שֶׁלֹּא קִדֵּשׁ עַצְמוֹ כָּל כָּךְ בְּמַעֲלוֹת הָרְאוּיִים לִלְמוֹד, מִכָּל מָקוֹם יֻקְרַב אֶל הַחָכְמָה הַהִיא בִּפְרָט בְּסוֹף יוֹמַיָּא אִלֵּין שֶׁבָּזֶה תַּלְיָא הִתְקָרְבוּת הַגְּאוּלָה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.
"רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי" = 915 בַּגִּימַטְרִיָּה. יִשְׁמָרְךָ הַשֵּׁם = 915 בַּגִּימַטְרִיָּה וכן מִלְחֶמֶת אֱדוֹם וּפָרָס בגימטריה 915. [עַל יְדֵי לִּימּוּד הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יִשְׁמְרֶנּוּ הַשֵּׁם תָּמִיד וּבִפְרָט מִמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג – אֱדוֹם וּפָרָס].
למוד זהר בשבת
רַבּוֹתֵינוּ הִפְלִיגוּ בְּשִׁבְחָהּ וְעֶרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה הַנִּלְמֶדֶת בְּשַׁבָּתוֹת עַל פְּנֵי זוֹ הַנִּלְמֶדֶת בִּימוֹת הַחֹל, כִּלְשׁוֹן הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (סוֹף פָּרָשַׁת "שְׁלַח-לְךָ") – זַכָּאָה חוּלַקֵיהוֹן דְּכָל אִינוּן דְּמִשְׁתַּדְּלִין בְּאוֹרַיְתָא, יוֹמָא דְּשַׁבְּתָּא מִשְּׁאָר יוֹמִין".
ואמר רַבֵּנוּ מָרְדְּכַי שַׁרְעַבִּי זי"ע: שָׁעָה שֶׁל לִמּוּד תּוֹרָה עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, שָׁוָה לְלִמּוּד שָׁנָה שְׁלֵמָה בְּיוֹם חֹל. וְשָׁעָה אַחַת שֶׁל לִמּוּד זֹהַר וְקַבָּלָה בְּיוֹם חֹל, הִיא כְּמוֹ שָׁנָה שֶׁל לִמּוּד פְּשָׁט בְּיוֹם חֹל. וְלִמּוּד הַקַּבָּלָה וְזֹהַר בְּיוֹם שַׁבָּת בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה שָׁוָה לְלִמּוּד שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה בִּימוֹת הַחֹל". וּפָסַק הגה"ק הַכַּף הַחַיִּים(קנ"ה סַקַּי"ב), דְּלִמּוּד הַזוֹהַר יֵחָשֵׁב לְלִמּוּד הַקַּבָּלָה. וְכָתַב הַפֶּלֶא יוֹעֵץ וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וַאֲפִילוּ אִי לֹא יָדַע מַאי קָאָמַר וְשׁוֹגֶה בּוֹ שְׁגִיאוֹת הַרְבֵּה הוּא חָשׁוּב לִפְנֵי הַקָּבָּ"ה כְּדִכְתִיב וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה וּפֵרְשׁוּ חֲזַ"ל וְדִלּוּגוֹ עָלַי אַהֲבָה, עַכַּ"ל.
לְמַד זהר הקדוש, אף שאינך מבין
וּכְבָר דִּבֵּר בְּקָדְשׁוֹ מַהֲרַ"שׁ בּוּזַגְלוֹ זי"ע מֵאוֹר עֵינֵינוּ בַּעַל "הַכִּסֵּא מֶלֶךְ" דְּלִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ עוֹלֶה שָׁעָה אֶחָת לְעֵרֶךְ שָׁנָה שֶׁל לִמּוּד הַפְּשָׁט, וְהוּבָא פְּסָקוֹ בְּכַף הַחַיִּים(סִימָן קנ"ה סַקַּי"ב), וז"ל: הַ"כִּסֵא מֶלֶךְ"(תִּקּוּן מ"ג): כִּי לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּגִירְסָא בְּעָלְמָא בּוֹנֶה עוֹלָמוֹת, וְכָל שֶׁכֵּן אִם יִזְכֶּה לִלְמֹד וּלְהָבִין אֲפִלּוּ פֵּרוּשׁ מַאֲמָר אֶחָד, יַעֲשֶׂה בּוֹ תִּקּוּן לְמַעְלָה בְּשָׁעָה אַחַת מַה שֶּׁלֹּא יַעֲשֶׂה בְּלִמּוּד הַפְּשָׁט שָׁנָה תְּמִימָה, וּמֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא מִבְּנֵי הֵיכָלָא דְּמַלְכָּא, וְיִהְיֶה מֵרוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשְׁבִים רִאשׁוֹנָה בְּמַלְכוּתָא דִּרְקִיעָא.
גַּם בְּתִקּוּן ל' כָּתַב(הַכִּסֵּא מֶלֶךְ), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "כַּמָּה גָּדוֹל חִיּוּב עַל תַּלְמִיד חָכָם לִלְמֹד קַבָּלָה, וְעָנְשָׁם כַּמָּה גָּדוֹל אִם אֵינָם לוֹמְדִים קַבָּלָה וְגוֹרֵם אֹרֶךְ גָּלוּתָא כִּי הֵם מְעַכְּבִים הַגְּאֻלָּה רַחֲמָנָא לִיצְלַן, כִּי יַעֲשֶׂה בְּשָׁעָה אַחַת בְּלִמּוּד הַקַּבָּלָה מַה שֶּׁלֹּא נַעֲשֶׂה בְּלִמּוּד חֹדֶשׁ יָמִים בִּפְשָׁטֵי הַתּוֹרָה, כִּי גָּדוֹל כֹּחָהּ לְקָרֵב הַגְּאֻלָּה".
גָדוֹל פֹּעַל הֲנַעֲשֶׂה מֵעֵסֶק הַתּוֹרָה בְּיוֹם שַׁבָּת, אֶלֶף פְּעָמִים יוֹתֵר מִן הֲנַעֲשֶׂה מֵעֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁל יְמֵי הַחוֹל
וּמָרָנָא הָרֵי"חַ הַטּוֹב, בְּסִפְרוֹ "בֶּן אִישׁ חַי"(פָּרָשַׁת שְׁמוֹת שָׁנָה שְׁנִיָּה), כָּתַב וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כָּתְבוּ הַמְּקֻבָּלִים זַ"ל: דְּגָדוֹל פֹּעַל הֲנַעֲשֶׂה מֵעֵסֶק הַתּוֹרָה בְּיוֹם שַׁבָּת, אֶלֶף פְּעָמִים יוֹתֵר מִן הֲנַעֲשֶׂה מֵעֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁל יְמֵי הַחוֹל. עכל"ק. וּבֵאוּרוֹ: עַל פִּי מַאֲמַר חֲזַ"ל, דְיוֹמוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל וְגוֹ' – וְשַׁבָּת קוֹדֶשׁ הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא – זֹאת אוֹמֶרֶת, כְּיוֹמוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה. אִם כֵּן בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ הַכֹּל בְּעֵרֶךְ שֶׁל יוֹמוֹ שֶׁל הַשֶׁיִ"ת וְיִתְעַלֶּה, אֲשֶׁר עַל כֵּן, כָּל פְּעֻלָּה קְדוֹשָׁה בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ, עוֹלֶה אֶלֶף יָדוֹת, לְעֵרֶךְ יְמֵי הַחוֹל. (מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר).
הַלוֹמֵד זֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ שָׁעָה אַחַת, עוֹלֶה לְעֵרֶךְ שֶׁל מִלְיוֹן שָׁנָה
הָעוֹלֶה מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ הַכִּסֵּא מֶלֶךְ והרי"ח הַטּוֹב זי”ע: דְהַלוֹמֵד שָׁעָה זֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ, כְּלוֹמֵד אֶלֶף שָׁנָה פְּשָׁט בְּיוֹם חוֹל. וּלְפִי זֶה, אִם יִזְכֶּה לִלְמֹד שֵׁשׁ שָׁעוֹת זֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ, הֲרֵי שֶׁזָּכָה לְתַקֵּן כָּל הַשִׁית אַלְפִין יְמֵי הַבְּרִיאָה, וְכָל הָעוֹלָם מִתְעַלֶּה עַל יָדוֹ. וּבְּנוֹסָף עַל כָּךְ חִדּוּשׁוֹ שֶׁל בַּעַל אוֹרְחוֹת צַדִּיקִים (שַׁעַר הַשִּׂמְחָה) הַמְּבָאֵר: דְּלִמּוּד (וְכָל מִצְוָה) הֲנַעֲשֶׂה בְּשִׂמְחָה עֶרְכּוֹ כָּפוּל אֶלֶף. יוֹצֵא שֶׁכַּאֲשֶׁר יְהוּדִי לוֹמֵד בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ וּבְשִׂמְחָה תּוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י – "הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ" עוֹלֶה בְּשָׁעָה אַחַת לְעֵרֶךְ שֶׁל מִלְיוֹן שָׁנָה, (לִמּוּד פְּשָׁט בִּימֵי הַחוֹל). וְאִיתָא בְּאָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן(פֶּרֶק ג' מִשְׁנָה ו'):רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר… אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה בִּשְׁעַת הָרֵיוָח אַל תָּשׁוּב לָךְ בִּשְׁעַת הַדְּחָק, לְפִי שֶׁטּוֹב לוֹ לְאָדָם דָּבָר אֶחָד בְּצַעַר מִמֵּאָה בְּרֵיוָח(עַיֵּי"ש), עַל כֵּן כַּאֲשֶׁר לוֹמֵד בְּיִסּוּרִים הַכֹּל כָּפוּל מֵאָה, סַךְ הַכֹּל לִּימּוּד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ שָׁעָה בְּשַׁבָּת שָׁווֶה מֵאָה מִלְיוֹן שָׁנָה תּוֹרָה!!!!! וּשְׁנִיָּה אַחַת כ' 28.000 שָׁנָה תּוֹרָה. צֵא וַחֲשֹׁב בְּלִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּשַׁבָּת, בְּכָל שְׁנִיָּה אַתָּה מְשַׂמֵּחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְקַיֵּם אֶת הַפָּסוּק "וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כ"ח ה'".
הִנְּנִי לְהוֹדוֹת לַה' שֶׁזָּכִיתִי עוֹד הַפַּעַם לוֹמַר דְּרָשָׁה לַאֲנָשִׁים צַדִּיקִים כָּאֵלוּ שֶׁזָּכוּ לִשְׁמוֹעַ תּוֹרָה מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ, וְרַגְלֵיהֶם עָמְדוּ עַל הַר סִינַי, אשר לֹא כָּל אֶחָד זוֹכֶה לַתֹּאַר הַזֶּה.
כֵּן רַבּוֹתַי! מִי שֶׁבָּא לְכָאן הוּא רוֹצֶה לִשְׁמוֹעַ דְּבַר ה' וְאוֹהֵב לִלְמוֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, ועליו קורא הזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ: אִינוּן דַּהֲווּ קָיְימֵי בְּטוּרָא דְּסִינַי.
אוֹתָם שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים סוֹדוֹת הַתּוֹרָה לֹא עָמְדוּ עַל הַר סִינַי
וְזֶה לְשׁוֹן הְזֹהַר בפרשת בְּהַעֲלֹתְךָ (דַּף קנב.): חַכִּימִין עַבְדֵי דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, [הַחֲכָמִים שֶׁהֵם עֲבָדִים שֶׁל מֶלֶךְ הָעֶלְיוֹן], אִינּוּן דְּקַיְימוּ בְּטוּרָא דְּסִינַי, [אוֹתָם שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי], לָא מִסְתַּכְּלֵי אֶלָּא בְּנִשְׁמְתָא, דְּאִיהִי עִקָּרָא דְּכֹלָּא אוֹרַיְיתָא מַמָּשׁ וְכוּ' [אֵינָם מִסְתַּכְּלִים אֶלָּא בְּנִשְׁמַת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא עִקָּר כָּל הַתּוֹרָה מַמָּשׁ, כְּלוֹמַר שֶׁיּוֹדְעִים שְׁבְּסִיפוּרִים וְגַם בְּגוּפֵי הַתּוֹרָה יֵשׁ פְּנִימִיּוֹת, שֶׁהֵם רָזֵי הַתּוֹרָה וְהַכַּוָּנוֹת שֶׁצָּרִיךְ לְכַוֵון בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה]. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. [וְנִכְתַּב בְּצִדוֹ, אָמַר מַּעְתִּיק: מַשְׁמָע אוֹתָם שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים סוֹדוֹת הַתּוֹרָה לֹא עָמְדוּ עַל הַר סִינַי]. וּלְזִמְנָא דְאָתֵי, זְמִינִין לְאִסְתַּכְּלָא בְּנִשְׁמְתָא דְנִשְׁמְתָא דְאוֹרַיְיתָא. [וּלְעָתִיד לָבוֹא הֵם עֲתִידִים לְהִסְתַּכֵּל וּלְהִתְבּוֹנֵן בְּנְּשָׁמָה שֶׁל הַנְּשָׁמָה שֶׁל הַתּוֹרָה, כִּי אַחַר תְּחִיַּת הַמֵּתִים עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִדְרוֹשׁ תּוֹרָה חֲדָשָׁה בְּסוֹדוֹת נַעֲלָמִים, מַה שֶׁאִי אֶפְשָׁר בִּזְמַן הַזֶּה לֵידַע מַהוּתָהּ.] (הַבִּיאוּר מֵהַפֵּרוּשׁ מָתוֹק מִדְּבַשׁ).
אִינּוּן דְּקַיְימוּ בְּטוּרָא דְּסִינַי
וְכָךְ כָּתַב הָרַב הַמְּקֻבָּל הָאֱלֹקִי הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי יְהוּדָה פְּתַיָּה (יְאוּדָה מֹשֶׁה יְשׁוּעָה פְּתַיָא) זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, שהיומא דהילולא חל השבוע, אֲשֶׁר הָרַשְׁבִּ"י זי"ע הִתְגַּלָּה [בחלום לְרַבִּי אַבְרָהָם עַדֶס זי"ע] וְזֵרֵז וּבִקֵּשׁ שֶׁיַדְפִיס אֶת סִפְרוֹ: "יַיִן הָרֶקַח" שֶׁעַל הָאִדְרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת. וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְנִרְאֶה לִי בְּבֵאוּר כַּוָּנָתוֹ כִּי בִּתְחִלָּה כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת הָאֱלֹקִים הָיוּ מִתְיַצְּבִים בְּתַחְתִּית הָהָר וְאַחַר כָּךְ נֶאֱמַר: "וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק", כִּי הָיוּ יְרֵאִים פֶּן תֹּאכְלֵם הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וְיָמוּתוּ. וְהָיָה מִקְצָת מֵהָעָם שֶׁהָיוּ שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לִקְרַאת הַשְּׁכִינָה וְלֹא רָצוּ לָזוּז מִמְּקוֹמָם הָרִאשׁוֹן לַעֲמֹד מֵרָחוֹק אֲפִילוּ אִם יָמוּתוּ מַמָּשׁ, וַעֲלֵיהֶם הוּא מַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַנִּזְכַּר "אִינּוּן דְּקַיְימוּ בְּטוּרָא דְּסִינַי", כְּלוֹמַר וְלֹא נָעוּ וְעָמְדוּ מֵרָחוֹק אֶלָּא עָמְדוּ בְּטוּרָא דְּסִינַי מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, וְלָכֵן הֵם זוֹכִים לְחָכְמַת הָאֱמֶת. וְאוֹתָן הַנְּשָׁמוֹת אֲשֶׁר נָעוּ עִם הָעָם וְעָמְדוּ מֵרָחוֹק, כֵּן הֵם עוֹשִׂים גַּם עַתָּה שֶׁנָּסִים וְעוֹמְדִים מֵרָחוֹק לְחָכְמַת הָאֱמֶת, מִיִּרְאָתָם פֶּן תֹּאכְלֵם הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת.
לוּ עַמִּי שׁוֹמֵעַ לִי, בְּעִקְבוֹת מְשִׁיחָא אֲשֶׁר הָרַע וְהַמִּינוּת גּוֹבֵר, הָיוּ שׁוֹקְדִים כָּל יְמֵיהֶם לִלְמוֹד סֵפֶר הַזוֹהַר
וְהַרְבִּי מִקָאמַארְנָא אמר:יֵשׁ הַרְבֵּה שׁוֹטִים שֶׁבּוֹרְחִים מִלִּלְמֹד רָזִין שֶׁל מָרָן הָאַר"י וְסֵפֶר הַזוֹהַר, אֲשֶׁר הֵם חַיֵּינוּ, וְלוּ עַמִּי שׁוֹמֵעַ לִי, בְּעִקְבוֹת מְשִׁיחָא אֲשֶׁר הָרַע וְהַמִּינוּת גּוֹבֵר, הָיוּ שׁוֹקְדִים כָּל יְמֵיהֶם לִלְמוֹד סֵפֶר הַזוֹהַר וְכִּתְבֵי הָאַר"י ז"ל, בָּלוּל עִם חֲסִידוּת שֶׁל מָרָן הַבַּעֲשְׁ"ט וְהָיוּ מְבַטְּלִים כָּל גְּזֵרוֹת רָעוֹת… וְלוּ עַמִּי שׁוֹמֵעַ לִי, בַּדּוֹר הָרַע הַזֶּה שַׁהַמִינוּת גּוֹבֵר, הָיוּ לְמֵדִים עִם תִּינוֹק בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים סֵפֶר הַזוֹהַר וְתִּיקוּנִים וְלַהֲגוֹת בָּהּ, וְהָיָה יִרְאָתוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ וְיִתְקַיֵים.
מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בְּסֵפֶר הַזֹּהַר הוּא כֻּלּוֹ טָעוּת וְרַמָּאוּת, וְאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֶלָּא לִהְיוֹת מֵאַנְשֵׁי שֵׁם, לִהְיוֹת רַב וְרֹאשׁ גְּדוֹל הַדּוֹר וּלְהִשְׂתָּרֵר עַל הַבְּרִיּוֹת, וְאֵין לוֹ חַיִּים וְלֹא חֵלֶק בַּחַיִּים
ואמר הרבי מקאמארנא בספרו: "היכל הברכה": – בַּדּוֹר הַזֶּה הָאַחֲרוֹן, מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בְּסֵפֶר הַזֹּהַר וְתִקּוּנִים וְכִתְבֵי מָרָן הָאֲרִ"י שֶׁהֵם חַיִּים מַמָּשׁ לַנֶּפֶשׁ, בְּלוּלָה בְּמִקְרָא וּבְמִשְׁנָה וּבְתַלְמוּד וּפוֹסְקִים, יֵדַע נֶאֱמָנָה שֶׁכָּל תּוֹרָתוֹ שֶׁעוֹסֵק הוּא מִשָּׂפָה וְלַחוּץ, כְּדוֹאֵג, וְאֵין לוֹ עֵסֶק בַּחַיִּים וְהֶאָרָה לַנֶּפֶשׁ, וְהוּא כֻּלּוֹ טָעוּת וְרַמָּאוּת, וְאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֶלָּא לִהְיוֹת מֵאַנְשֵׁי שֵׁם, לִהְיוֹת רַב וְרֹאשׁ גְּדוֹל הַדּוֹר וּלְהִשְׂתָּרֵר עַל הַבְּרִיּוֹת, וְאֵין לוֹ חַיִּים וְלֹא חֵלֶק בַּחַיִּים. וכדכתיב בְּתִקּוּנֵי זֹהַר חָדָשׁ: לֵית בָּנוּ מַאן דְּיִתְּעַר לְגַבָּהּ לְרַצּוֹת לָהּ עִם בַּעֲלָהּ, צַוְחִין בְּכָל יוֹמָא וְלֵילְיָא בְּאוֹרַיְתָא דִּבְעַל פֶּה, בְּכַמָּה קוּשְׁיָן, וְצַוְחִין בָּהּ כְכַלְבִין דְּאָמְרִין הַב הַב, הָב לָן עוּתְרָא הָב לָן יְקָרָא, וְלֵית מַאן דְּיִשְׁתַּדַּל לְסָלְקָא לְשְׁכִינְתָּא. וּבְוַדַּאי לֹא יַשִּׂיג אָרְחוֹת חַיִּים אֶלָּא עַל יְדֵי לִמּוּד הַזֹּהַר וְכִתְבֵי מָרָן הָרַב חַיִּים וִיטַאל בִּלְבַד, עכ"ל. (הֵיכַל הַבְּרָכָה קוֹמַרְנָה פָּרָשַׁת עֵקֶב ז', י"ט – אוֹר הַזוֹהַר פֶּרֶק י').
וְכָתוּב בְּזוֹהַר (בראשית כ"ח ע"ב): וּבְגִין דָּא מֹשֶׁה לָא מִית וְאָדָם אִתְקְרֵי אִיהוּ. וּבְגִינֵיהּ אִתְּמָר בְּגָלוּתָא בַתְרָאָה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר אֶלָּא כֻלְהוּ כְנֶגְדוֹ. וְכֵן עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא אִתְּמָר בֵּיהּ וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר דְּאַפִּיק שְׁכִינְתֵּיהּ מִן גָּלוּתָא הָדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִי אֵין אִישׁ. וּמשֶׁה אִיהוּ בְדִיּוֹקְנֵיהּ מַמָּשׁ דְּאִתְּמָר בֵּיהּ לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדו.
וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר שֶׁיּוֹצִיא שְׁכִינָה מֵהַגָּלוּת אֶלָּא כּוּלָם נֶחְשָׁבִים כְּאֵלּוּ הֵם כְּנֶגְדּוֹ, לְפִי שֶׁאֵינָם עוֹסְקִים בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה לְסַיֵּעַ לְתִּקּוּן הַשְּׁכִינָה
[בִּיאוּר: וְלָכֵן מֹשֶׁה לֹא מֵת, וְהוּא נִקְרָא אָדָם, וּבִגְלָלוֹ נֶאֱמַר בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר, אֶלָּא כֻּלָּם כְּנֶגְדּוֹ. וְכֵן נֶאֱמַר בָּעַמּוּד הָאֶמְצָעִי וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר שֶׁיּוֹצִיא שְׁכִינָה מֵהַגָּלוּת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמות ב): "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ". וּמֹשֶׁה הוּא בִדְמוּתוֹ מַמָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ].וביאר במקדש מלך: וממשיך רבי שמעון בר יוחאי לבאר שהבחינה של משה רבינו אינה זזה מן השכינה בגלות ועל זה נאמר בגלות האחרונה שהקדוש ברוך הוא לא מצא תלמידי חכמים שיהיו עזר למשה בגלות, אלא כולם נחשבים כאלו הם כנגדו, לפי שאינם עוסקים בסודות התורה לסייע לתיקון השכינה. ונאמר בו, ולאדם לא מצא עזר כנגדו, פירוש לא מצא הקדוש ברוך הוא מי שיעזור לזעיר אנפין, להוציא את שכינתו מן הגלות.
רק לימוד תורה לשמה מציל מהיצה"ר
וכתב האור החיים הקדוש (פ' בחקתי כ"ו י"ב) דרק לימוד תורה לשמה מציל מהיצה"ר, ועליו נאמר: "תורה מגנא ומצלא". ובְּסֵפֶר "נֶפֶשׁ הַחַיִּים" כתב בארוכה (שַׁעַר ד' פֶּרֶק כ"ה), שֶׁרַק עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה לִשְׁמָהּ זוֹכֶה לְקַיֵים הָעוֹלָם, וְאֵין לְּךָ תּוֹרָה לִשְׁמָהּ יוֹתֵר מִלִּמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, (עַיֵּן אוֹר הַזּוֹהַר).
כל המשתתפים בדרשה הזאת זוכים ללמוד תורה לשמה ולתת סעד להשכינה הקדושה וגואלים ומַצִּילים אֶת הָעוֹלָם.
סגולות הזהר הקדוש
מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְהָרַשְׁבִּ"י אוֹמְרִים: כִּי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ הוּא כְּמוֹ תֵּבַת נֹחַ שהצילה מהמבול, כך אֵלּוּ שֶׁיִּלְמְדוּ זוהר הקדוש יִנָּצְלוּ מֵחֶבְלֵי מְשִׁיחַ, וְהָרַמְחַ"ל הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר לָנוּ: שֶׁרַק בָּזֶה תָּלוּי סוֹד הַצָּלַת עַם יִשְׂרָאֵל בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן וּגְאוּלָתוֹ, בְּכֹחַ וּסְגֻלַּת לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ , וְזֶה לְשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ: בְּרִיחַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי עָשְׂתָה עִנְיַן הַתֵּבָה, וְכֻלָּנוּ נִבְרַח לְהַתֵּבָה הַזֹּאת וְנִנָּצֵל.
הַמַּצָּב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (וּבָעוֹלָם כּוּלוֹ) מְעוֹרֵר דְּאָגָה, וְהַלֵּב נִקְרָע וְכָל עַיִן תִּזַּל וְתִדְמָע מִגֹּדֶל הַצָּרוֹת הַפְּרָטִיּוֹת וְהַכְּלָלִיּוֹת רח"ל. וְיָדוּעַ מַאֲמָרֵי חֲזַ"ל מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין לְךָ יוֹם שֶׁקִּלְלָתוֹ מְרֻבֶּה מֵחֲבֵרוֹ, וְכָל הַיִּשּׁוּב עוֹמֵד בְּסַכָּנָה נוֹרָאָה רח"ל "כְּכִבְשָׂה אַחַת שֶׁעוֹמֶדֶת בֵּין שִׁבְעִים זְאֵבִים (שִׁבְעִים אֻמּוֹת). וְכִמְדֻמֶּה שֶׁכְּבָר הִגַּעְנוּ לְמַאֲמָר דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה "לָמָּה רָגְשׁוּ גּוֹיִם" וְגוֹ'. וְהָאֻמּוֹת מְצַחְצְחוֹת הַחֲרָבוֹת, וְאֵין לָנוּ עַל מִי לְהִשָּׁעֵן אֶלָּא עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וּלְקַוּוֹת לְ"סַכֹּתָה לְרֹאשִׁי בְּיוֹם נָשֶׁק" (תְּהִילִים פֶּרֶק קמ), דָּבָר אַחַר, "בְּיוֹם נָשֶׁק", זֶה נִשְׁקוֹ שֶׁל גּוֹג (יְרוּשַׁלְמִי יְבָמוֹת עח.).
אַךְ יֵשׁ לָנוּ עֵצָה אַחַת יְעוּצָה: "לִמּוּד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ", וְלִמּוּד הַזוֹהַ"ק בְּשִׂמְחָה, אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ לַעֲצֹר כָּל פֻּרְעָנוּת וּלְהַשְׁפִּיעַ כָּל הַבְּרָכוֹת בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת, וְכַיָּדוּעַ תַּקָּנַת הָרַמְחַ"ל זי"ע לְלִמּוּד הַזוֹהַ"ק בִּרְצִיפוּת – שֶּׁמַּצִּיל מִן הַפֻּרְעָנוּת – וּמֵבִיא הַגְּאוּלָה (עַיֵין סֵפֶר אוֹר הַזוֹהַר פ"ה, וְכֵן הוּבָא בְּסֵפֶר "תּוֹרָתוֹ מָגֵן לָנוּ").
וְלֶהֱוֵי יָדוּעַ שֶׁכָּל הַמְסַיְּמִים אֶת סֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בִּבְחִינַת "כְּנִישְׁתָא חֲדָא" (זוֹהַ"ק) הֵם בִּבְחִינַת "אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים" (שִׁיר הַשִּׁירִים ד, ד). עֲלֵיהֶם תָּלוּי וְעוֹמֵד הַצָּלַת כְּלַל יִשְׂרָאֵל, "כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים" וְהֵם שׁוֹלְטִים עַל הַגְּבוּרוֹת וּמְמַתְקִים אוֹתָם, וּמִיַּד בָּאָה הַגְּאוּלָה בב"א.
עשה למעשה
מרן החפץ חיים זי"ע היה אומר (הובא בספר מאיר עיני ישראל כרך ו' בשם נכדו רבי אברהם הכהן): כי פסגת המעשים הטובים וקיום רצון ה' יתברך הוא, הוא להגיע למדרגת זיכוי הרבים, ובזה תבחן מדת התמסרותו של האדם למען כבוד ה' בעולם. על האדם לדעת כי רצון אבינו שבשמים הוא לזכות את כל בניו בלמוד התורה הקדושה וקיום מצוותיה, ועל ידי זכות הרבים זוכה האדם לסיעתא דשמיא, כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק ה' משנה י"ח): "כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו", "וזכות הרבים תלוי בו", עכדה"ק.
מורי ורבותי אחים יקרים, בואו ונתאחד כולנו ונפעל שכל יהודי ויהודי ילמד זוהר הקדוש בכל יום ולארגן בכל בית מדרש וכולל שילמדו זוהר הקדוש, ונחלק לכל מקום ספרי התעוררות ללמוד הזוהר הקדוש, ועתה שערי תירוצים ננעלו, וכולם מקיימים בשמחה את רצון השם יתברך, כי אפשר לקבל בחינם את הספרים, הן ספרי התעוררות והן תיקוני זוהר, אצלנו בארגון מפעל הזוהר העולמי בבית שמש ובכל הנקודות בכל הארץ.
על כן את אחי אנוכי מבקש, בואו לעזרת ה' בגיבורים והחלש יאמר גיבור אני, וצריכים מתנדבים באומץ רוח ובעזות דקדושה, לחלק ספרים על הזוהר הקדוש בכל בתי הכנסיות ובבתי המדרש וליסד שיעורים, בבחינת (תהילים פרק י"ט ה'): "בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם", וכן לחלק בכל הארץ, בכל האוטובוסים וברכבות ובכל מקומות העבודה, שלכל יהודי יהיה חלק בזוהר הקדוש, עד ש"ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
ספרי זוהר הקדוש שיצאו לאור בזמן האחרון
ב"ה יצאו לאור 5 סוגי סטים של זהר הקדוש: על ידי הצדיק המקובל רבי בניהו שמואלי, [בשנת תשע"א 1500 סטים] באותיות ענקיות שגם יהודי זקן יכול לקרוא בזה, המלאי כמעט נגמר, אפשר לקבלו בהיכלא דרשב"י רחוב שילו 4 ירושלים, וכן יצא לאור בשנת תש"ע בשבעים כרכים פורמט כיס [לערך 2000 סטים].
כמו כן יצא לאור בשנת תשע"א 1500 סטים של 70 כרכים על ידי "אור הזהר" וכל בית מדרש שמקבל על עצמו לחלק את הכרכים וללמוד ולסיים, מקבל את כל הסט בחינם.
נוסף לזה יצאו לאור על ידי מפעל הזוהר העולמי ביחד עם מזכי הרבים הגדול רבי פנחס ראובן שליט"א שני סטים של זהר הקדוש, האחד של 6 כרכים מחולק לשנה, בלמוד 12 דקות בכל יום מסיימים תוך שנה את כל הזהר הקדוש. [8000 סטים] השני הוא סט בן 10 כרכים בכריכה קשה עם תרגום בלשון הקודש מחולק לשנה ולשלוש שנים. [5000 סטים] את הסט אפשר לקבל כמעט בחינם במקום ב-550 ₪ ב-130 ₪ , מחיר מסובסד.
זכרו מי שלא קונה תיכף יהיה צועק על העבר כי המלאי כמעט נגמר. אפשר לקבל בחנות "מלכות דוד" רחוב כהנמן 74 בני ברק.
הרוצה לזכות בזכות גדולה, יקנה 10 סטים שעולה רק 1300 ₪ ויארגן שיעור בשבת ל-10 אנשים, בבית הכנסת שמתפלל בו, ויזכה בשעה אחת לטריליון שנה תורה!
מי שמאמין בשכר ועונש לא יכול להיות שלא יעשה את זה, ואני עֵד על איש ואשה שמכרו את כלי הכסף שלהם כדי לזכות לטרליון שנה תורה.
אפשר להשיג את הספרים הנ"ל בכל המוקדים של מפעל הזהר הקדוש, 054-8436784.
בכוחינו לשנות את המצב, בידינו הדבר, בואו נתגייס כולנו, הגדולים עם הקטנים, גאונים עם פשוטים, צדיקים ובינונים, זקנים עם נערים, מגידי שיעורים עם בחורים, מלמדים עם תינוקות של בית רבן, התחילו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את לימוד הזוהר הקדוש, ונפעל בדרך זו לקרב ולהביא את משיח צדקינו ברחמים.
סגולת הגאולה תלויה בלמוד הזוהר הקדוש, דוקא בו ולא בזולתו
אנחנו צריכים לייחד מחשבתנו לאדון כל, ולאחד את כל הכוחות ולאחד את כל כלל ישראל, כי רק על ידי למוד הזוהר הקדוש ניגאל, וכדברי כל הצדיקים גדולי הדורות, דכל סגולת הגאולה תלויה בלמוד הזוהר הקדוש, דוקא בו ולא בזולתו. ובפרט בדורנו שירדו לעולם נשמות דור המבול ודור ההפלגה והערב רב הם עצמם המבול השוטף את העולם (כדאיתא בתיקוני זוהר תיקון כ"א דף נ"ה, א', ובביאור הגר"א, וכן ב"מתוק מדבש", עיין שם ותרווה צמאך) מוכרחים לעשות מסירות נפש למען השכינה הקדושה לתמכה ולסעדה, וכמו משה רבינו ע"ה שמסר עצמו על כלל ישראל ואמר "אם אין מחני נא" (ועיין בתיקוני זהר שם), ובכל יום כל יהודי אומר קריאת שמע פעמיים ביום (ולדעת האר"י ארבע פעמים ביום) ומוסר עצמו למען שמו באהבה ומקבל על עצמו ארבע מיתות בית דין, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהוֹכִיחַ שְׁמִתְּכַוֵון בֶּאֱמֶת, וכמו שאמר הגאון הקדוש רבי ישראל סלנטר זי"ע שאדם ממליך את השם יתברך על שבעה רקיעים והארץ, על ארבע רוחות העולם, ממש על כל העולם כולו – ורק על עצמו שוכח להמליך את ה' יתברך שזה העיקר.
על כן בואו ונתמסר למען הגאולה, ונתקדש בתורה, וכל ישראל ילמדו זוהר הקדוש בכל יום, וְאִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן, אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְטוֹב לָךְ לְעוֹלָם הַבָּא, וּבְוַדַּאי תֵּכֶף נִגְאָל, כִּדְאִיתָא בְּזוֹהַר רַעֲיָא מְהֵימְנָא פָּרָשַׁת נָשֹׂא (דַּף קכד, ב): דְבְגִינֵיה "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ", וּבִזְכוּתֵיה יִתְקַיֵים "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר". וְכֻלָּנוּ כְאֶחָד נִזְכֶּה שֶׁיְּקֻיַּם בָּנוּ נְבוּאַת הָרַשְׁבִּ"י "זַכָּאָה דָּרָא דְּהַאי אִתְגַלְיְא בֵּיהּ וּבְסְגוּלָתוֹ "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר"
ויהי רצון שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת מִן הַזּוֹכִים הַמְאֻשָּׁרִים, שֶׁהַמָּשִׁיחַ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ יָעִיד עָלֵינוּ – "בִּזְכוּתְךָ הִגַּעְתִּי". עַל כֵּן, יְהוּדִים יְקָרִים, תְּנוּ לִמּוּד לְשֵׁם שָׁמַיִם, הַקְרִיבוּ מִדַקּוֹתֵיכֶם לְמַעַן הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ, לִגְרֹם לִפְדוּת נַפְשֵׁנוּ, וְלִמְּדוּ בְּכָל יוֹם זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְכָךְ נֵלֵךְ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד יַחַד לְקַבֵּל אֶת אוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ.
ב) "בִּזְכוּתְךָ הִגַּעְתִּי!, לְךָ יֵשׁ חֵלֶק בִּגְאֻלַּת הָעָם!"
הִתְבַּטֵּא פַּעַם צַדִּיק וְאָמַר: בְּבוֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, עַם יִשְׂרָאֵל נִקְבְּצוּ וּבָאוּ לָךְ, וּפְלֵיטַת הָעָם שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים, בְּעֵת הַזֹּאת יִתְבּוֹנֵן מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בְּעֵינָיו הַטְּהוֹרוֹת יִבְחָן כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַעֲשָׂיו, לְפֶתַע יָרִים יָדוֹ וְיַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ, כּוּלָם יָרִימוּ עֵינֵיהֶם בִּפְלִיאָה וְיַבִּיטוּ בַּמַּחֲזֶה, אָז יַשְׁמִיעַ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ אֶת קוֹלוֹ וְיֹאמַר, בְּהַפְנוֹתוֹ אֶצְבַּע עַל יְהוּדִי מְסוּיָים: "בִּזְכוּתְךָ הִגַּעְתִּי!, לְךָ יֵשׁ חֵלֶק בִּגְאֻלַּת הָעָם!". כָּךְ יַרְאֶה עַל כָּל יְהוּדִי וְיְהוּדִי שֶׁפָּעַל לְמַעַן בִּיאָתוֹ. – הַלְוַאי שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת מִן הַזּוֹכִים הַמְּאֻשָּׁרִים, שֶׁהַמָּשִׁיחַ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ יָעִיד עָלֵינוּ – "בִּזְכוּתְךָ הִגַּעְתִּי". עַל כֵּן, יְהוּדִים יְקָרִים, תְּנוּ לִּימּוּד לְשֵׁם שָׁמַיִם, הַקְרִיבוּ מִּדַקוֹתֵיכֶם לְמַעַן הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ, לִגְרֹם לִפְדּוּת נַפְשֵׁנוּ, וְנֵלֵךְ כּוּלָנוּ כְּאֶחָד יָחַד לְקַבֵּל אֶת אוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן. וְכֻלָּנוּ כְאֶחָד נִזְכֶּה שְׁיְקוּיָים בָּנוּ נְבוּאַת הָרַשְׁבִּ"י "זַכָּאָה דָּרָא דְּהַאי אִתְגַלְיְא בֵּיהּ וּבְסְגוּלָתוֹ "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר" וְתֶחְזֶנָה עֵינֵינוּ, בֶּן דָּוִד מְשִׁיחֵנוּ מֶלֶךְ בְּיוֹפְיוֹ יָבוֹא וְיִגְאָלֵנוּ, בְּ"עֹז" וְהָדָר אֱלֹקֵינוּ, וּבִּשְׂכַר זֹאת אֵ-ל חַי חֶלְקֵינוּ, וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' צוּרֵנוּ מָגִינֵינוּ, יִגָּלֶה כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ עָלֵינוּ, וְאָז יִשְׂמַח לִבֵּנוּ, וְתָגֵל נַפְשֵׁנוּ, בִּישׁוּעַת מַלְכֵּינוּ, אָמֵן כֵּן יִהְיֶה רָצוֹן.
[1]) זכיתי משנת שהייתי ילד בן שני שנים והלאה לקח אותי אדוני אבי מורי ורבי זי"ע להבחל"ח לבעלזא לתל אביב ולירושלים, וכל פעם שהייתי אצלו עמדתי בתוך ד' אמותיו וגם בתקיעות דראש השנה זכיתי לעמוד ממש על ידו, והרבי הקדוש קרב אותי מאוד, ובעריכת השולחנות בשבת ויום טוב ישבתי מתחת השולחן עם עוד כמה ילדים וקיבלתי שריים ממש מיד קדשו זיע"א , יש הרבה לספר בענין ההתקרבות הגדולה שהיה לנו אצל כ"ק מרן זיע"א ונספר על קצה המזלג מה שהיה אחרי מלחמת העולם השניה רח"ל, סבא שלי הגה"צ רבי וואלף מוטצען זי"ע היה גר בעיר אראד {אשר ברומניה} סבי ע"ה היה שם רב, שוחט ומוהל, והיה בעל מכניס אורחים גדול מאוד והרבה פעמים כפי הסיפורים ששמעתי מאדמורי"ם שהתאכסנו אצלו היו גרים אצלו יותר משישים אורחים בפעם אחת.
הסיפור עם אמה שלי ע"ה,
אחרי מלחמת העולם השניה, היו הרכבות מוליכים את האנשים שנשארו בחיים עם רכבות שנסעו לערך 24-36 שעות ברצף, ולא היה לא לאכול ולא לשתות, אימי ע"ה הייתה לערך בת 13 שנה הייתה הולכת כל יום לפנות בוקר בשעה 2-3 להביא אוכל ושתיה להרכבת שהאנשים שם היו כולם חולים מאוד ונתנה להם אוכל ושתית חמים, והרבה אנשים היו אז בסכנת נפשות ממש, אמרה אימי ע"ה שמי שרוצה לרדת כאן יכול לבוא אלינו בבית לאש"ל לכמה זמן שירצה, ואלו שהיה להם מחלת הטיפוס וכמעט שהלכו מן העולם היו רצים ובאים לביתו של סבי ע"ה ושחט להם כל יום עגל ונתן להם את הכבד למלאות להם את הדם החסר להם. הגיע הזמן שהאדמו"ר הרה"ק מבעלזא זיע"א בא עם הרכבת וכידוע היה מאוד חלש, אז הסבתא ואימי ע"ה הכינו כבד מרוסק (קוראים לזה: "געהאקטע לעבער") וכל העיר יצאו לקראת האדמו"ר זי"ע לראות פני קדשו, אמי בקשה מסבי ע"ה שהיא לבד רוצה להביא להאדמו"ר את המאכל והמשקה, בהתחלה לא הסכים סבי, טענה אימי איך יכולים לקחת המצוה שאני עושה כל יום ודוקא כשבא הצדיק הקדוש הזה לא אתן לו, אני רוצה את הזכות הזה, זה מגיע לי ואני לא מותרת על זה.
סבי הסכים, וסבי הזכיר לרבי שביתו הביאה לרבי את המאכלים, ונחוץ מאוד שהרבי יחיה את נפשו ויטעם מהמאכלים, וכך היה
כיצד זכתה אימי ע"ה לעוד שני בנים זכרים?
אימי ע"ה הייתה לה רק ילד אחד וכמה בנות, וכל פעם אמרה לאאמו"ר זצ"ל שאין לה מנוחה שרק ילד אחד יאמר קדיש עליה אחרי 120 שנה, והיא רוצה לזכות לעוד בן זכר, וביקשה מאבי זצ"ל כשיגיש פתקא [קוויטל], להאדמו"ר מבעלזא זיע"א יזכיר בתוך הקוויטל שרוצה לזכות בבן זכר, אבל בבעלז היה המנהג שלא מזכירים בקוויטל כלום, כי הרבי ידע ברוח קדשו כל מה שצריך, לכן לא הזכיר, והרבי לא דיבר מזה.
עד שאימי ע"ה אמרה שהיא תיסע גם להצדיק, והיא תבקש בן זכר, והרבי בוודאי יתן לה כמו שנתן כבר להרבה אנשים, ונסעה ביחד עם אבי שלי ע"ה, וכשאימי רצתה להיכנס, הגבאי אומר "נשים לא נכנסות כאן", ונשארה בחוץ.
וכשאבי הגיש הפתקא, אמר הרבי להגבאי שיקרא את אימי שעומדת בחוץ!!!
הגבאי הולך ומסתכל בחוץ ואמר לרבי שהיא לא כאן, הרבי עונה לו היא עומדת מאחורי הדלת ושתבוא תיכף, לא הייתה לו ברירה וקרה לאימי ע"ה, הרבי תיכף אומר לה שזוכר עוד מהרכבת שהביאה את הכבד המרוסק (קוראים לזה: "געהאקטע לעבער") שהיה מאוד טוב, ונתן לה ירך של עוף, ומבטיח לה לשנה הבאה שתתברך בבן זכר. וכך היה.
[[2]] בס"ד אָנוּ חַבוּרָתָא קַדִּישָׁא סְפַרְדִים לִיטָאִים וַחֲסִידִים בְּיַחַד מוֹצִיאִים לָאוֹר מֵחָדָשׁ אֶת בִּיאוּרֵי הַגְּרָ"א עַל הַתִּיקוּנֵי זוֹהַר, יְהִי רָצוֹן שֶׁחֵפֶץ ה' בְּיָדֵינוּ יַצְלִח.
[[3]] עַיֵין ב"יַיִן הָרֶקַח" לְרַבִּי יְהוּדָה פְּתַיָיא זְיָ"ע בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הָאִדְּרָא זוּטָא (דַּף רפ"ז ע"ב), וְהָבִיאוּ הַמָּתוּק מִדְּבַשׁ שֵׁם, בד"ה "רַבִּי אַבָּא יִכְתֹּב", עיי"ש.
[[4]] חַיּוּת אָדָם הַיִּשְׂרְאֵלִי תָּלוּי בְּסֵפֶר הַזוֹהַר וּבְכִתְבֵי מָרָן לִלְמוֹד בִּקְדוּשָׁה וּבְשִׂמְחָה וּבְנוֹעַם וּבְיִרְאָה וְאַהֲבָה כָּל אֶחָד לְפִי הַשָּׂגָתוֹ וּקְדוּשָׁתוֹ וְכָל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים (ר' יִצְחָק אַיְזִיק יְחִיאֵל סַפְרִין מִּקוֹמַרְנֶה, נוֹצֵר חֶסֶד, פֵּרֵק ד' מִשְׁנֶה כ'). אֵינוֹ דּוֹמֶה חַיּוּת וְתַּעֲנוּג לִמּוּד הַנִּגְלֶה כְּלִמּוּד הַזֹּהַר וְהַתִּקּוּנִים. וְאָמַר עַל עַצְמוֹ הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי פִּנְחָס מִּקוֹרִיץ, שֶׁהוּא אֵין לּוֹ חַיּוּת וְתַּעֲנוּג אֲפִילוּ בְּלִמּוּד הַגְּמָרָא כְּמוֹ מִן הַזֹּהַר וְתִּקּוּנִים (מִדְרָשׁ פִּנְחָס, ע"ב, אוֹת ג').
ב"ה
דְּרָשָׁה [לְרַאדִיָא 2000] שֶׁנֶּאֱמַר ע"י כ"ק אַדְמוֹ"ר מֵהָאלְמִין שְׁלִיטָ"א
פָרָשַׁת בְּהַר שְׁנַת תשע"אט' אִיָּר תשע"א לפ"ק
דִּבְרֵי הַמַּנְחֶה בְּרַדְיָא
הַצַּדִּיק הָאַדְמוֹ"ר מֵהָאלְמִין, מְיַסֵּד מִפְעָל הַזּוֹהַר הָעוֹלָמִי, מְחַבֵּר אַלְפֵי סְפָרִים – עַל כָּל מִקְצוֹעוֹת הַתּוֹרָה וְהַיַּהֲדוּת – כְּדַאי לוֹמַר שֶׁיָּצָא עַל יָדוֹ הַסְּפָרִים שֶׁלּוֹ 250.000 קְבָצִים שֶׁל סְפָרִים וּקְבָצִים וְקוֹל קורא'ס, וְעוֹד שֶׁנִּמְצָא בּדִיסְקִים וְעוֹד.
זֹאת אוֹמֶרֶת, מְחַבֵּר מִסְפָּר אֶחָד בָּעוֹלָם, וְאֵינוֹ מְחַפֵּשׂ כָּבוֹד בְּעִתּוֹנִים, וְאֵינוֹ מְחַפֵּשׂ פִּרְסֹמֶת, רַק רוֹצֶה וּבוֹעֵר בְּלִבּוֹ לְפַרְסֵם שֶׁיֵּשׁ מַנְהִיג לְבִירָה.
וְהָאֱמֶת, שֶׁבִּקַּשְׁנוּ מִמֶּנּוּ כְּבָר לִפְנֵי שְׁנָתַיִם שֶׁיִּדְרֹשׁ אֶצְלֵנוּ וְלֹא רָצָה, אֲבָל כָּעֵת שֶׁרוּחַ הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בּוֹעֵר בְּלִבּוֹ כָּל כָּךְ, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהַיּוֹם הַזֶּה נִגְמַר בַּדְּפוּס 21 סְפָרִים חֲדָשִׁים, וְנִכְנְסוּ לִדְפוּס 11 סְפָרִים חֲדָשִׁים, וּבְתוֹךְ הַיּוֹם הַזֶּה רַק לִפְנֵי 27 שָׁעוֹת אָמַרְנוּ לוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹצִים שֶׁהוּא יַגִּיד דְּרָשָׁה, וְהוּא אָמַר מוּכָן, מָתַי הָיָה לוֹ זְמַן לְהָכִין הַדְּרָשָׁה?
עֶרֶב טוֹב לָכֶם וּלְכָל הַמַּאֲזִינִים וּלְכָל עַם יִשְׂרָאֵל!!!
עוֹמְדִים אָנוּ כָּעֵת עֲשָׂרָה יָמִים לִפְנֵי ל"ג בָּעוֹמֶר שֶׁהוּא יוֹמָא דְהִילוּלָא שֶׁל הַתַּנָּא הָאֶלוֹקִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי זיע"א.
בְּסֵפֶר טַעֲמֵי הַמִּנְהָגִים, (עִנְיְנֵי הִלּוּלָא דְּרַשְׁבִּ"י), כָּתוּב: כָּךְ נָהֲגוּ הָרִאשׁוֹנִים כְּמַלְאָכִים, רַבָּנָן קַדִּישִׁין, תַּקִּיפֵי אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל שֶׁל אוֹתוֹ הַדּוֹר דֵּעָה, שֶׁעָלוּ בְּחַצְרוֹת בֵּית ה' בְּמִירוֹן שְׁתֵּי פְּעָמִים בְּשָׁנָה, וְלָמְדוּ שָׁם זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בִּקְדֻשָּׁה, שָׁפְכוּ אֶת לִבָּם בִּבְכִי וּמְרִירוּת לִבָּם לְתִקּוּן נַפְשָׁם בִּתְשׁוּבָה עִילָּאָה. וְכֵן מָצִינוּ שֶׁנָּהֲגוּ כֵּן תַּלְמִידֵי גּוּרֵי האריז"ל וּשְׁאָר חַכְמֵי וּגְדוֹלֵי הַתּוֹרָה מִצְּפַת ת"ו לַעֲלוֹת מִירוֹנָה שְׁתֵּי פְּעָמִים בְּשָׁנָה לִלְמֹד שָׁם סִפְרֵי זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ.
תַּלְמִידֵי הרשב"י וְסוֹפְרוֹ הַנֶּאֱמָן הַתַּנָּא רַבִּי אַבָּא (רְאֵה רֵישׁ אִדְּרָא זוּטָא זוֹהַר חֵלֶק ג' רפז.) הִשְׁתַּטַח עַל קִבְרוֹ, וְהִזְכִּיר שָׁם מִמַּעֲשָׂיו הַטּוֹבִים (רְאֵה פְּסִיקְתָא רַבָּתִי פי"ב), וְלָמַד שָׁם מִתּוֹרַת רַבּוֹ הרשב"י (רְאֵה זוה"ק חֵלֶק א' דַּף קנ"ו.).
מִתַּלְמִידֵי הָרַשְׁבִּ"י וּדְבֵי אִדְּרָא קַדִּישָׁא הַתַּנָּא רַבִּי חִיָּא רַבָּא (רְאֵה זוה"ק חֵלֶק ב' י"ד.) הִשְׁתַּטַח עַל צִיּוֹן רַבּוֹ הַקָּדוֹשׁ בְּמִירוֹן וְהִזְכִּיר מִמַּעֲשָׂיו וּמִגְדוּלַת מַעֲלָתוֹ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, מַה שֶׁרָאָה בְּעֵינֵי קָדְשׁוֹ, (רְאֵה בזוה"ק בַּהַקְדָּמָה דַּף ד.).
מְקֻבָּל מֵהָאֲרִ"י ז"ל שֶׁבְּיוֹם ל"ג בָּעֹמֶר עוֹמֵד הַתַּנָּא הָאֱלֹקִי הרשב"י עַל צִיּוּנוֹ הַקָּדוֹשׁ, וּמְבָרֵךְ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַבָּאִים שָׁמָּה לְמִירוֹן לְכָבוֹד שֵׁם קָדְשׁוֹ לִשְׂמוֹחַ שָׁם בְּשִׂמְחַת הַהִלּוּלָא רַבָּתִי שֶׁלּוֹ.
נְּדַבֵּר כָּעֵת בְּעִנְיַן הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְהַגְאוּלָה, וְנִרְאֶה שֶׁהַגְּאֻלָּה מַמָּשׁ קְרוֹבָה וּמַמְתִּינָה לָנוּ בְּפֶתַח. כָּתוּב בְּשִׁיר הַשִּׁירִים (פֶּרֶק ב', ח-י): "קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ". כָּתוּב כָּאן שֶׁהִנֵּה וְהוּא בָּא בּוֹאוּ כֻּלָּנוּ יַחַד וְנֵצֵא לְקַבֵּל פְּנֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בְּרַחֲמִים וְכָתוּב בזוה"ק בְּסִפְרָא דָּא יִפְקוּן מִן גָלוּתָא בְּרַחֲמֵי שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ אוֹמֵר לְרַשְׁבִּ"י שֶׁעַל יְדֵי הַסֵּפֶר שֶׁלְּךָ יֵצְאוּ מִן הַגָּלוּת בְּרַחֲמִים לְלֹא צָרוֹת וְיִסּוּרִים ח"ו.
אָמְרוּ חֲזַ"ל לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה אֶלָּא לְאוֹכְלֵי הַמָּן!!! (רַשִׁ"י בְּדִבְרֵי הַיָּמִים ב' ל"א ד') וְאִיתָא בְּזֹהַר הַקָּדוֹשׁ (פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח דַּף סב(, מַה מְיֻחָד בְּאוֹכְלֵי הַמָּן? שֶׁכַּאֲשֶׁר אָכְלוּ אֶת הַמָּן הָיָה מִתְבָּרֵךְ בַּמֵּעַיִם וְקִבְּלוּ אוֹר רוּחָנִי וְרָאוּ מַה שֶׁלְּמַעְלָה וְזָכוּ לַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה. וְעַל זֶה נִקְרְאוּ דּוֹר דֵּעָה, וְהֵם הָיוּ בְּנֵי הָאֱמוּנָה וְלָהֶם נִתְּנָה הַתּוֹרָה לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ בִּפְנִימִיּוּתָהּ וְלָדַעַת דְּרָכֶיהָ. רוֹאִים מֵהַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁעִקַּר נְתִינַת הַתּוֹרָה נִתְּנָה לְאֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִים אֶת סוֹדוֹתֶיהָ.
וּבְאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת וַיְחִי (מט יא), כָּתַב: שֶׁכֹּחוֹ שֶׁל הַגּוֹאֵל הֶעָצוּם מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ הוּא שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּתְעַסְּקוּ יִשְׂרָאֵל בְּיֵינָה שֶׁל תּוֹרָה, וּבֵאוּר הַדְּבָרִים שֶׁיִּלְמְדוּ אֶת פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה שֶׁזֶּה יֵינָהּ שֶׁל תּוֹרָה. (גַּם יַיִן גִּימַטְרִיָּה "סוֹד").
כַּמָּה גָּדוֹל זְכוּתוֹ שֶׁל הָרַשְׁבִּ"י זי"ע אֲשֶׁר בְּלִמּוּד תּוֹרָתוֹ זוֹכִים לְמַעֲמַד הַר סִינָי וְקַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁהֲרֵי בְּזֹהַר פָּרָשַׁת בְּהַעֲלֹתְךָ (דַּף קנב.) קוֹרֵא לָעוֹסְקִים בְּחָכְמַת הָאֱמֶת, אִינוּן דַּהֲווּ קָיְימֵי בְּטוּרָא דְּסִינַי שֶׁכָּל אֶחָד שֶׁלּוֹמֵד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ זוֹכֶה לְגִלּוּי שְׁכִינָה כְּמוֹ בְּמַעֲמַד הַר סִינַי!!!
וְגַם מִשָּׁמַיִם הִסְכִּימוּ לְכָךְ! כַּמְבֹאָר בְּסֵפֶר תִּקּוּנֵי הַזֹּהַר (תִּקּוּן שְׁתִיתָאָה בְּסוֹפוֹ), שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לְטוֹב נִגְלָה לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי וּלְחַבְרַיָא קַדִּישָׁא שֶׁעִמּוֹ וְלָמַד עִמָּהֶם סִתְרֵי תּוֹרָה בְּעִנְיַן תִּקּוּנֵי נְשָׁמוֹת, יָצְאָה בַּת קוֹל מִשָּׁמַיִם וְאָמְרָה לָהֶם "כַּמָּה רַב כֹּחוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי בָּעוֹלָם", וְאַחַר כָּךְ הוֹסִיפָה וְאָמְרָה נְבוּאָה בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן, "וְכַמָּה בְּנֵי נָשָׁא לְתַתָּא יִתְפַּרְנְסוּן מֵהַאי חִבּוּרָא דִּילָךְ כַּד יִתְגַּלּוּ לְתַתָּא בְּדָרָא בַּתְרָאָה בְּסוֹף יוֹמַיָּא, וּבְגִינֵיהּ, "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ". וּבִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ: כַּמָּה בְּנֵי אָדָם לְמַטָּה יִתְפַּרְנְסוּן מִזֶּה הַחִבּוּר שֶׁלְּךָ כַּאֲשֶׁר יִתְגַּלֶּה לְמַטָּה בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּסוֹף הַיָּמִים, וּבִזְכוּתוֹ יִתְקַיֵּם הַפָּסוּק "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ"- הַמְרַמֵּז עַל הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה.
עַם יִשְׂרָאֵל הִכּוֹנוּ לַגְּאֻלָּה!!! יָדוּעַ שֶׁכַּמָּה פְּעָמִים כִּמְעַט וְזָכִינוּ לַגְּאֻלָּה, אַךְ עֲווֹנוֹתֵינוּ מְעַכְּבִים, וְהָיוּ צַדִּיקִים שֶׁהִתְעַקְּשׁוּ וְהָפְכוּ עוֹלָמוֹת בִּשְׁבִיל שֶׁיָּבוֹא, וְגִילוּ לָהֶם מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיָּבוֹא אַךְ חָלִילָה יִקְרוּ אֲסוֹנוֹת שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִצְטָרְכוּ לַעֲבוֹר כְּדֵי לְכַפֵּר עַל הָעֲוֹנוֹת כְּשֶׁשָּׁמְעוּ הַצַּדִּיקִים כֵּן אָמְרוּ מוּטָב שֶׁיִּתְעַכֵּב בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ – וְלֹא יִפָּגַע שׁוּם יְהוּדִי ח"ו. וְאָמְרוּ שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת פְּעֻלּוֹת שֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ בְּרַחֲמִים לְלֹא יִסּוּרִים, וַהֲרֵי מְצֻוִּים אָנוּ לִידָבֵק בְּמִדַּת הקב"ה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ הִדָּבֵק בְּמִדּוֹתָיו, וְלִרְאוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, וְלִרְאוֹת לְקָרֵב הַגְּאוּלָה בְּרַחֲמִים.
מוֹרַי וְרַבּוֹתַי בּוֹאוֹ וְנִפְקַח אֶת הָעֵינַיִם וְנִסְתַּכֵּל מַה קּוֹרֶה בָּעוֹלָם!!!!!!!!!!!!!!!!!!
בְּרֶגַע אֶחָד שֶׁל רְעִידַת אֲדָמָה בְּיַפָּן יָצָא מֵהַיָּם גָל שֶׁל צוּנַאמִי שֶׁמָּחַק כְּפָרִים שְׁלֵמִים, וְנִקְבְּרוּ חַיִּים כְּמֵאָה אֶלֶף אִישׁ מִתַּחַת לַהֲרִיסוֹת, , וּלְאַחַר מִכֵּן הַתְּחַמְּמוּ וְהִתְפַּקְּעוּ 4 כּוּרִים אֲטוּמִים, וְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הָיוּ בְּפַחַד אִם יַגִּיעַ עַד לְשָׁם הַקְרִינָה, הַאִם לֹא רוֹאִים בְּכָל זֶה אֶת יַד ה' הַמֵּכִין אֶת הָעוֹלָם לַגְּאֻלָּה. וְכָל אֲשֶׁר ה' עוֹשֶׂה הוּא כְּדֵי לוֹמַר לְעַם יִשְׂרָאֵל הִכּוֹנוּ!!! הִגִּיעַ זְמַן גְּאֻלַּתְכֶם!!! וְעַל יְדֵי לִמּוּד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יֵשׁ כֹּחַ בְּיָדֵינוּ לְהוֹרִיד שֶׁפַע שֶׁל רַחֲמִים מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לַעֲבוֹר פְּחָדִים וַחֲרָדוֹת וְלֹא יוֹתֵר גָּרוּעַ מִזֶּה רח"ל.
מְחַכִּים אָנוּ לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב שֶׁיָּבוֹא וִיבַשְּׂרֵנוּ. בּוֹאוֹ וְנִרְאֶה מָה אוֹמֵר אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב (אֵלִיָּהוּ זוּטָא פֶּרֶק א): לֹא חָרַב הָעוֹלָם אֶלָּא בְּפִשְׁעָהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְלֹא חָרְבָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא מִפְּנֵי פִּשְׁעָהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְכָל הַצָּרוֹת הַבָּאוֹת עַל יִשְׂרָאֵל אֵינָן אֶלָּא מִפְּנֵי פִּשְׁעָהּ שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּפֶשַׁע יַעֲקֹב כָּל זֹאת" (מִיכָה א, ה).
וְאִם אָנוּ רוֹצִים לְהִתְעַמֵּק וְלֵידַע מַה נִקְרָא פִּשְׁעָהּ שֶׁל תּוֹרָה יֵשׁ לָנוּ רֶמֶז בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁכָּל הַגְּאוּלָה תְּלוּיָה אַךְ וְרַק בְּלִמּוּד תּוֹרַת הַסּוֹד, וְכָתַב הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ זי"ע דְּאֵין מֹשֶׁה רַבֵּנוּ רוֹצֶה לִגְאוֹל עַם שֶׁל בַּטְלָנִים וְאֵלּוּ שֶׁלֹּא לוֹמְדִים זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ קְרָאָם הָרַעֲיָא מְהֵימְנָא שֶׁהֵם עַמֵּי אֲרָצוֹת וְכָתַב הַמְּקֻבָּל הָאֱלֹקִי רַבִּי יִצְחָק אַלְפִיַה זיע"א (בְּסִפְרוֹ "שִׂיחַ יִצְחָק" עמ' שכ"ד) כִּי עִקָּר נְתִינַת הַתּוֹרָה לְסוֹדוֹתֶיהָ. וּבְתִקּוּנֵי זוֹהַר (תִּקּוּן ל') כָּתוּב דְּאֵלּוּ שֶׁלֹּא רוֹצִים לִלְמֹד סוֹדוֹת הַתּוֹרָה הֵם אֵלּוּ שֶׁגּוֹרְמִים אֶת כָּל הַצָּרוֹת רח"ל.
וְזָכִינוּ מִן שְׁמַיָּא עַל יְדֵי הָרַמְחַ"ל הַקָּדוֹשׁ שֶׁתִּקֵּן לָנוּ לִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּחַבּוּרָה וּבְאַחְדּוּת, וְגִילָה שֶׁרַק לִמּוּד זֶה מַצִּיל מִן הַפֻּרְעָנוּת, וְעַל יָדוֹ נִגָּאֵל בְּרַחֲמִים. וּכְבָר יָצְאוּ כָּל גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל הֵן בַּדּוֹר שֶׁעָבַר (מִשְּׁנַת תרפ"א) וְכֵן בְּדוֹרֵנוּ אָנוּ (שְׁנַת תשס"ח) לְהִתְעוֹרֵר וּלְהִתְחַזֵּק בְּלִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּחַבּוּרָה, שֶׁרַק עַל יְדֵי לִמּוּד זֶה נִנָּצֵל.
וְעַל יְדֵי שֶׁיִּקְבְּעוּ יִשְׂרָאֵל הַטְּהוֹרִים אֶת לִמּוּדָם בּוֹ וְיֹאחֲזוּ וְיִתְאַחֲדוּ בְּלִמּוּד זֶה בְּכָל עִיר וְעִיר וּבְכָל בֵּית מִדְרָשׁ וּבֵית מִדְרָשׁ נִזְכֶּה שֶׁיִּתְקַיֵּם בָּנוּ דִּבְרֵי הַנָּבִיא יְשַׁעְיָה (פֶּרֶק ס' כ"ב) "הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף". וְכֻלָּנוּ נִזְכֶּה לַגְּאֻלָּה בְּרַחֲמִים בְּקָרוֹב כְּמַאֲמָר הָרַעֲיָא מְהֵימְנָא "בְּסִפְרָא דָּא יִפְקוּן מִגָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי".
יְהוּדִים יְקָרִים!!! זֶה הַזְּמַן הָאַחֲרוֹן לְהַתְחִיל לִקְבֹּעַ עִתִּים לַעֲסֹק בִּפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה כָּל אֶחָד לְפִי עֶרְכּוֹ, וְלֹא לִדְחוֹת אֲפִילוּ בְּיוֹם אֶחָד. אֵין שׁוּם עֵצָה לַעֲבוֹר אֶת תַּהֲלִיכֵי הַגְּאוּלָה בְּרַחֲמִים וּבַחֲסָדִים רַק עַל יְדֵי לִמּוּד הָעִנְיָנִים הָאֵלּוּ, כַּמְּפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי הַזֹּהַר פָּרָשַׁת נָשֹׂא, וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעַם מֵאִילָנָא דְּחַיֵּי דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזֹּהַר יִפְּקוּן בֵּיהּ מִגָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי.
נְדַיֵּק קְצָת בַּדְּבָרִים, לֹא כָּתוּב בחז"ל שֶׁאִם כָּל עַם יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה, הַגְּאוּלָה תָּבֹא בְּרַחֲמִים, רַק מֻזְכָּר שֶׁ"תְּשׁוּבָה מְבִיאָה אֶת הַגְּאוּלָה", אֲבָל לֹא מֻזְכָּר אִם בְּדִין ח"ו אוֹ בְּרַחֲמִים. אֲבָל לְגַבֵּי הָעֵצָה שֶׁל לִמּוּד פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה אוֹמֵר הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁלִּמּוּד זֶה מֵבִיא אֶת הַגְּאוּלָה בְּרַחֲמִים.
אִם כֵּן עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת שְׁנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וְלִלְמֹד זוֹהַר שֶׁבִּמְהֵרָה יִהְיֶה הַגְּאוּלָה בְּרַחֲמִים!!!
אִם כֵּן כָּל אֶחָד יַצִּיל אֶת עַצְמוֹ וְאַל תֹּאמַר מָחָר פֶּן יִהְיֶה מְאֻחָר, שֶׁכָּךְ אָמְרוּ הַצַּדִּיקִים (שְׁמוֹת פֶּרֶק יז ט): "הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר". שֶׁמִּדַּת עֲמָלֵק לִדְחוֹת הַכֹּל לְמָחָר, כְּמוֹ כֵּן מִי שֶׁיִּכָּנֵס לִפְנִימִיּוּת לְאַחַר גִּלּוּי הַמָּשִׁיחַ בְּיָמִים שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם "אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ", אֵינוֹ דּוֹמֶה כְּלָל לְמִי שֶׁנִּכְנַס לְלִמּוּד הַפְּנִימִיּוּת בִּזְמַן הַגָּלוּת, וּמַה יָשִׁיב עַל הַשְּׁאֵלָה מַדּוּעַ לֹא סִיֵּעַ לְהָבִיא אֶת הַמָּשִׁיחַ בְּרַחֲמִים.
רוֹאִים עַד כַּמָּה גָּדוֹל וְעָצוּם כֹּחוֹ שֶׁל הַלִּמּוּד בְּסֵפֶר הַזֹּהַר, אֵין לָנוּ אֶלָּא לְחַזֵּק אֶת יְדֵי עוֹשֵׂי מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ, לְהוֹסִיף לָהֶם אֹמֶץ וְכֹחַ וְחֹזֶק בַּעֲבוֹדָתָם הַקְּדוֹשָׁה, אִמְּצוּ מָתְנַיִם וְחִגְרוּ עֹז לְהַמְשִׁיךְ וּלְהָפִיץ אֶת אוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי, לְפַרְסֵם כֹּחוֹ בָּעוֹלָם וּלְסַיֵּעַ בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר, וְהוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת חָיִל וּלְהַרְבּוֹת חֲיָלִים לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאוֹרַיְתָא לְאוּקְמָא שְׁכִינְתָּא מֵעַפְרָא.
וּבִזְכוּת לוֹמְדֵי הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יִתְקַיֵּם בָּנוּ הַכָּתוּב: (שְׁמוֹת פֶּרֶק טו פ' טז-יח) תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ, תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹ-נָי כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ, ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד,
וְהַלְוַואי שֶׁנִּזְכֶּה בִּמְהֵרָה לַהַבְטָחָה "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" וְנִזְכֶּה כֻּלָּנוּ יַחַד לַגְאֻלָּה הַשְׁלֵימָה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.
אֲנַחְנוּ שׁוֹאֲלִים שְׁאֵלוֹת לְהָרַב שְׁלִיטָ"א וְהָרַב יוֹעִיל בְּטוֹבָתוֹ לַעֲנוֹת לָנוּ.
שְׁאֵלָה: מִי הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁאָמַר שֶׁצָּרִיךְ לִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ?
תְּשׁוּבָה: הָרַעֲיָא מְהֵימְנָא [מֹשֶׁה רַבֵּנוּ] מְצַוֶּה אוֹתָנוּ לִלְמוֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ דַוְוקָא, מִשּׁוּם שֶׁתּוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י מֵאִיר עַד סוֹף הַדּוֹרוֹת, וְצָרִיךְ לִלְמוֹד וְלֹא לָתֶת מְנוּחָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁיִּגְאָלֵנוּ (זוֹהַר פִּנְחָס ריט.)
שְׁאֵלָה: לְמָה זוֹכֶה אָדָם כְּשֶׁלּוֹמֵד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ?
תְּשׁוּבָה: אֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִים זֹהַר א) יִנָּצְלוּ מֵהַמַּבּוּל, ב) וּמִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, (תיקז"ח ע"ב ע"ד, זֹּהַר נָשׂא) ג) נִצּוֹלִים מִכָּל פְּגָעִים רָעִים, (תקי"ז, כְּגַן הַיָּרָק) ד) זוֹכִים לְהַשְׁבָּתַת הַקִּטְרוּגִים, ה) מְבַטְּלִים אֶת הַקְּלִפּוֹת, ו) וּמְבִיאִים אֶת הַמָּשִׁיחַ, (הגר"א-אֶבֶן שְׁלֵמָה, חֶסֶד לְאַבְרָהָם, דגמ"א שְׁמִינִי) ז) מְטַהֵר וּמְקַדֵּשׁ הַנֶּפֶשׁ, (פֶּלֶא יוֹעֵץ) ח) מְקָרְבִים אֶת הַגְּאֻלָּה, ט) וְעוֹשִׂים נַחַת רוּחַ גָּדוֹל לְיוֹצְרָם, (מק"מ לתיקו"ז) י) הֵם בִּלְבַד זוֹכִים שֶׁתְּפִלּוֹתֵיהֶם נִשְׁמָעוֹת וּמִתְקַבְּלוֹת, (ר"י אַבּוּחֲצִירָא, "בִּגְדֵי הַשְּׂרָד") יא) רַק הֵם נִקְרָאִים עוֹבְדֵי ה' לְשֵׁם שָׁמַיִם שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרַס, יב) וְזוֹכִים לְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה וּמֵרוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, (רַבִּי אַבְרָהָם אֲזוּלַאי, פִּרְקֵי אָבוֹת) יג) כְּשֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ יֹאמַר עֲלֵיהֶם: "בִּזְכוּתְךָ הִגַּעְתִּי! לְךָ יֶשׁ חֵלֶק בִּגְאֻלַּת הָעָם!".
בּוֹאוּ חֶשְׁבּוֹן עֵרֶךְ שָׁעָה אַחַת לִמּוּד הַזּוֹהַר: בְּחוֹל: שָׁעָה אַחַת כְּשָׁנָה שְׁלֵימָה, בְּשִׂמְחָה: כְּאֶלֶף שָׁנִים, בְּצַעַר: כְּמוֹ מֵאָה אֶלֶף שָׁנִים, בְּשַׁבָּת: כְּמוֹ אֶלֶף שָׁנִים, בְּשִׂמְחָה: כְּמוֹ מִלְיוֹן שָׁנִים, בְּצַעַר: כְּמוֹ מֵאָה מִלְיוֹן שָׁנִים תּוֹרָה, (הרי"ח הַטּוֹב, אוֹרְחוֹת צַדִּיקִים, אבדר"נ).
שְׁאֵלָה: אֵילוּ סְפָרִים יָצְאוּ הַיּוֹם מֵהַדְּפוּס?
תְּשׁוּבָה: סִפְרֵי זוֹהַר הַשַּׁבָּת מִפָּרָשַׁת אֱמֹר עַד וְזֹאת הַבְּרָכָה!
שְׁאֵלָה: אֵילוּ סְפָרִים נִכְנְסוּ הַיּוֹם לִדְפוּס?
תְּשׁוּבָה: סֵפֶר זוֹהַר הַשַּׁבָּת פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית 96 עַמּוּדִים עִם הַקְדָמוֹת וְהַסְכָּמוֹת וְעוֹד 7 קוּנְטְרֵסִים "זֹהַר הַשַּׁבָּת" פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית מְחֻלָּק לְ-7 יָמִים שֶׁבְּתוֹךְ 7 דַּקּוֹת בְּיוֹם יְכוֹלִים לִגְמוֹר זוֹהַר הַנִּגְלֶה בְּלָשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ וְגַם בְּלִמּוּד 2 דַּקּוֹת לְיוֹם מְסַיְּמִים אֶת כָּל סִפְרָא דְּצְנִיעוּתָא בְּשָׁבוּעַ אֶחָד. עוֹד סֵפֶר אִדְּרָא דְּמַשְׁכְּנָא 16 עַמּוּדִים. סִפְרָא דְּצְנִיעוּתָא הוֹצָאָה שְׁנִיָּה 32 עַמּוּדִים, גְּדֻלַּת תתק"ס [הוֹצָאָה שְׁנִיָּה] 32 עַמּוּדִים.
שְׁאֵלָה: מִן הַסְּתָם רַבִּי שִׁמְעוֹן מֵכִין לָרַב הַכֹּל!
תְּשׁוּבָה: רוֹאִים כָּאן סִיַּיעְתָּא דִּשְׁמַיָּא גְּדוֹלָה וְנֶגְדָּהּ מְנִיעוֹת עֲצוּמוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר וּלְסַפֵּר, אַךְ כְּבָר כָּתְבוּ בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים כְּגֹדֶל הַמְּנִיעָה כֵּן גֹּדֶל הַהַשָּׂגָה. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה, וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל וּמַסְבִּיר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע, שֶׁהָעֲרָפֶל אֵלּוּ הַמְּנִיעוֹת, דַוְוקָא בְּמָקוֹם הָעֲרָפֶל שָׁם יֵשׁ גִּלּוּי אֱלֹקוּת הֲכִי גְּדוֹלָה.
שְׁאֵלָה: בְּמַה עָסַק הָרַב לִפְנֵי שֶׁהִתְחִיל עִם הַזּוֹהַר ?
תְּשׁוּבָה: עָסַקְתִּי בְּעִנְיְנֵי יַהֲדוּת, קֵרוּב עַם יִשְׂרָאֵל לְאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כְּמוֹ כֵּן הוֹצֵאתִי לָאוֹר יוֹתֵר מֵ-400 סְפָרִים בְּעִנְיָנִים שׁוֹנִים, כְּמוֹ: כַּשְׁרוּת, צִיצִית, מְזוּזָה, תְּפִלִּין, שַׁבָּת, שְׂכַר וְעֹנֶשׁ, מִקְדָּשׁ מְעַט, עֲנִיַּת אָמֵן, עֶרֶב רַב, טָהֳרַת הַמִּשְׁפָּחָה, וְהַצָּלַת עַם יִשְׂרָאֵל וְכֵן עַל שֻׁלְחָן עָרוּךְ הִלְכוֹת שְׁחִיטָה וְנִקּוּר, כְּמוֹ כֵּן עָסַקְתִּי וְיָסַדְתִּי בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית בְּפִרְסוּם הַדַּף הַיּוֹמִי.
כְּמוֹ כֵּן, הִדְפַּסְתִּי הַרְבֵּה סְפָרִים שֶׁל הֶחָפֵץ חַיִּים בְּמֵאוֹת אֲלָפִים עוֹתָּקִים, עוֹד בִּשְׁנַת תשכ"ה כְּשֶׁהָיִיתִי שָׁנָה אַחֲרֵי הַחֲתֻנָּה שֶׁלִּי, וְהַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן שֶׁמָּצָאתִי בִּגְנִיזָה שֶׁגָּנְזוּ שָׁם הַרְבֵּה סְפָרִים שְׂרוּפִים, הָיָה סֵפֶר "נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל", וְהִדְפַּסְתִּי מִמֶּנּוּ 2,000 עוֹתָּקִים, וְכֵן מֵהַסֵּפֶר "גָּדֵר עוֹלָם" עַל טָהֳרַת הַמִּשְׁפָּחָה הִדְפַּסְתִּי בס"ד 5,000 עוֹתָּקִים, וְשָׁלַחְתִּי אוֹתָם לְכָל הַמִּקְוָאוֹת, וְלָמַדְתִּי מֵהֶחָפֵץ חַיִּים שֶׁכָּל דַּקָּה שֶׁל זִכּוּי הָרַבִּים שָׁוָה יוֹתֵר מִכָּל כֶּסֶף שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, וְכָךְ אֲנִי חַי כָּל הַזְּמַן עִם הַמַּחְשָׁבָה הַזֹּאת שֶׁאֲנִי מַרְוִיחַ כָּל דַּקָּה מִלְיוֹן דּוֹלָר, וַאֲנִי בָּטוּחַ אִם אֲנָשִׁים אֲחֵרִים הָיוּ מְבִינִים אֶת זֶה גַּם כֵּן לֹא הָיוּ יְשֵׁנִים בִּכְלָל.
שְׁאֵלָה: מַה הִיא הַסִּבָּה שֶׁהֵבִיאָה אֶת הָרַב לַעֲסֹק בְּנוֹשֵׂא הַזּוֹהַר ?
תְּשׁוּבָה: כְּשֶׁהָיִיתִי אַבְרֵךְ בֶּן 19 הָיְה לִי שִׁעוּר קָבוּעַ בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, מֵהַשִׁיעוּר הַזֶּה רָאִיתִי אֶת נִפְלְאוֹת הַזּוֹהַר וְהֵבַנְתִּי מַהוּ כֹּחוֹ שֶׁל הַזּוֹהַר הק'. תָּמִיד שָׁאַפְתִּי לְקָרֵב יְהוּדִים לְאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְיָדוּעַ כִּי אִם אֵין יִרְאַת אֱלֹקִים, לֹא מוֹעִיל כָּל הָעֲבוֹדוֹת וְהָהַשְׁקָעוֹת בִּשְׁבִיל לְהַחְדִּיר אֱמוּנָה, רֵאשִׁית כָּל צָרִיךְ לִהְיוֹת יְרֵא ה'. מִלִּמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ רָאִיתִי שֶׁרַק עַל יְדֵי הַלִּמּוּד הַזֶּה מְקַבְּלִים יִרְאַת שָׁמַיִם, לָכֵן הִתְחַלְתִּי לְהַרְבִּיץ אֶת תּוֹרַת הרשב"י בִּשְׁבִיל לְהַחְדִּיר יִרְאַת שָׁמַיִם בַּאֲנָשִׁים וּלְקָרֵב אוֹתָם.
הַשִׁיעוּר הַשְּׁבוּעִי הַזֶּה הִכְנִיס בִּי רָצוֹן חָזָק לִלְמֹד עוֹד וְעוֹד זוֹהַר, וְכָךְ הִתְחַלְתִּי לְהוֹצִיא סְפָרִים בְּעִנְיָנִים חֲשׁוּבִים מְלֻקָּטִים מִדִּבְרֵי הַזּוֹהַר, בַּהַתְחָלָה הוֹצֵאתִי חִבּוּרִים עַל עֲנִיַּת אָמֵן [לִקַּטְתִּי מִכָּל סִפְרֵי הַזּוֹהַר] עַל קְדֻשַּׁת בֵּית הַכְּנֶסֶת, וּמֵהַחִבּוּרִים הַקְּטַנִּים הִמְשַׁכְתִּי הָלְאָה לְחִבּוּרִים גְּדוֹלִים יוֹתֵר.
אַחַר כָּךְ מָצָאתִי אֶת הַסֵּפֶר "נִפְלְאוֹת הַזּוֹהַר" מר' יוּדְל רָאזְנְבֶּערְג וְגַם אֶת הַסֵּפֶר "גַּן עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן" עַל הרשב"י הַקָּדוֹשׁ, וְעוֹד 23 סְפָרִים וְהִדְפַּסְתִּי אוֹתָם בְּיַחַד, בְּנוֹסָף לָזֶה קְטָעִים מְתֻרְגָּמִים מֵהַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּעִנְיַן שְׂכַר וְעוֹנֵשׁ.
כָּךְ רָצִיתִי לְהַמְשִׁיךְ עוֹד וְעוֹד עַל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, אַךְ הַ"בַּעַל דָּבָר" הִפְרִיעַ אֶת צַעֲדַי, כְּמוֹ לְמָשָׁל, בָּעֲבוֹדָה שֶׁל כַּמָּה חֳדָשִׁים נִשְׁבְּרוּ 5 מַחְשֵׁבִים, וְכָל עֲבוֹדָתִי לַחֲצִי שָׁנָה עָלָה לִי אָז בִּשְׁנַת תשמ"ד כְּ-15000 דּוֹלָר, כְּמוֹ כֵן הָיוּ עוֹד הַרְבֵּה עִכּוּבִים וְהַפְרָעוֹת, עַד שבס"ד הִגַּעְתִּי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשָׁה, וְגַם עוֹד הָיוּ קְשָׁיִים עַד שֶׁעָלִיתִי לִצְפָת וְהִתְפַּלַּלְתִּי מוּל צִיּוּנוֹ שֶׁל הָרַשְׁבִּ"י הַק' בְּמִירוֹן. שָׁהִיתִי שָׁם 3 יָמִים, הָיִיתִי בְּתַעֲנִית דִּבּוּר, וּבְכָל יוֹם סִיַּמְתִּי 3 פְּעָמִים אֶת כָּל הַתְּהִלִּים שֶׁעַל זֶה כָּתוּב בְּסִפְרֵי צַדִּיקִים, נֹעַם אֱלִימֶלֶךְ, וְסִפְרוֹ שֶׁל הַמְּקֻבָּל רַבִּי יִצְחָק אַלְפִיַה זי"ע שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד 65,000 תַּעֲנִיּוֹת [כָּל שְׁלֹשׁ פְּעָמִים תְּהִלִּים בְּלִי הֶפְסֵק], כְּמוֹ חֶרֶב וַחֲנִית לְהַשְׁבִּית אֶת הַקִּטְרוּגִים, וּבְלֵב נִשְׁבָּר בִּקַּשְׁתִּי מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁיַּעֲזֹר לִי לְהַמְשִׁיךְ בַּהֲפָצַת הַזּוֹהַר, כָּעֵת בָּרוּךְ ה' בס"ד אֲנִי רוֹאֶה בְּרָכָה בַּעֲמָלִי, ומְבַקֵּשׁ אֲנִי שהקב"ה יַעֲזֹר לִי הָלְאָה.
שְׁאֵלָה: הַאִם יֵשׁ לָרַב תּוֹעֶלֶת מִכָּךְ?
תְּשׁוּבָה:הַתּוֹעֶלֶת הַיְחִידָה הִיא, שֶׁאֲנָשִׁים מְקַבְּלִים עַל עַצְמָם לִלְמֹד זוֹהַר, וְעַם יִשְׂרָאֵל לוֹמְדִים זוֹהַר, וְחוֹזְרִים עַל יָדוֹ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וְזֶה מְקָרֵב אֶת הַגְּאוּלָה.
כָּתוּב בְּזֹהַר חָדָשׁ (דַּף ל' עַמּוּד א') אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר (לְרַבִּי עֲקִיבָא) חַיֶּיךָ (הוּא לָשׁוֹן שְׁבוּעָה) דְּאִי יַחְזְרוּן בִּתְשׁוּבָה רָאשֵׁי כְּנִישְׁתָא [שֶׁאִם יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה רָאשֵׁי הָעֵדָה], אוֹ חֲדָא כְּנִישְׁתָא, [אוֹ עֵדָה אַחַת] בִּזְכוּתָם יִתְכָּנֵשׁ כָּל גָלוּתָא [בִּזְכוּתָם יִתְקַבְּצוּ כָּל הַגְּלוּיוֹת] דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיסְתַּכֵּי תְּדִירָא אֵימָתַי יַחְזְרוּ [כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַפֶּה תָּמִיד מָתַי יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה] וְיַעבִיד לְהוֹן טָבָא [וְיוּכַל לַעֲשׂוֹת לָהֶם טוֹבָה לְגָאֳלָם] דִּכְתִיב: "וְלָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם" [מְחַכֶּה תָּמִיד אֵמָתַי יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וְיוּכַל לְחוֹנְנָם וּלְגָאֳלָם].
וְכָתוּב בְּסִפְרֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁהָעִקָּר הוּא שֶׁיִּהְיוּ בְּאַחְדוּת וּבְאַהֲבָה, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הַצַּדִּיקִים הַמְּקֻבָּלִים הִתְאַמְּצוּ שֶׁיִּהְיֶה חֲבוּרָה אַחַת בְּאַהֲבָה וּבְשָׁלוֹם, וְהַס"מ הִפְרִיעַ בָּזֶה הַרְבֵּה, וְלָכֵן כְּשֶׁיִּתְאַחֲדוּ בְּאַהֲבָה וִיקַיְּמוּ אֶת דִּבְרֵי הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, "יִשְׂרָאֵל וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאוֹרַיְתָא חַד הוּא" אָז תֵּכֶף תָּבוֹא הַגְּאוּלָה כִּי בָּזֶה תָּלוּי הַכֹּל.
שְׁאֵלָה: מָה הִיא עִקָּר הָעֲבוֹדָה?
תְּשׁוּבָה: הוֹצָאַת סְפָרִים וּלְחַלֵּק בְּחִנָּם, וְזֶה שֶׁמְּחַזֵּק אֲנָשִׁים וְנוֹתֵן לָהֶם חֵשֶׁק לִלְמֹד זוֹהַר.
שְׁאֵלָה: כַּמָּה סְפָרִים הוּצְאוּ לָאוֹר?
תְּשׁוּבָה: אֲלָפִים, אֲנִי בְּעַצְמִי לֹא יוֹדֵעַ כַּמָּה, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְמַן שֶׁיְּחַשֵּׁב וְיַגִּיד, הַזְּמַן שֶׁלִּי יוֹתֵר מִדַּי יָקָר, בַּזְּמַן הַזֶּה אֲנִי יָכוֹל לְהוֹצִיא עוֹד סֵפֶר לְעַם יִשְׂרָאֵל.
שְׁאֵלָה: כַּמָּה סְפָרִים יָצְאוּ עַל יָדְךָ עַל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּתוֹךְ שָׁנָה זוּ?
תְּשׁוּבָה: בֵּין 1200 לְ-1500.
שְׁאֵלָה: מָה הִיא הַמַּטָּרָה אֵלָיו רוֹצֶה לְהַגִּיעַ ?
תְּשׁוּבָה: 1000 סִיּוּמִים שֶׁל זוֹהַר בְּשָׁבוּעַ אֶחָד!!!
שְׁאֵלָה: מַדּוּעַ דַּוְקָא 1000?
תְּשׁוּבָה: בִּשְׁנַת תרפ"א, לִפְנֵי 90 שָׁנָה, אָמְרוּ הַבֵּית דִּין הַגָּדוֹל בִּירוּשָׁלַיִם כִּי אִם יְסַיְּמוּ 1000 פְּעָמִים זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, הַמָּשִׁיחַ יָבוֹא. וּלְזֶה הַתַּכְלִית אֲנִי רוֹצֶה לְהַגִּיעַ, לָצֵאת מִן הַגָּלוּת וּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ !!!
שְׁאֵלָה: כֵּיצַד עוֹשִׂים זֹאת?
תְּשׁוּבָה: 1) צָרִיךְ לְעוֹרֵר יְהוּדִים לִלְמֹד, לָכֵן הוֹצֵאנוּ בס"ד כַּחֲצִי מִלְיוֹן חוֹבְרוֹת, עַלוֹנִים הַמְחַזְּקִים אֶת הָאָדָם לִלְמֹד, וּמַשְׁפִּיעִים עָלָיו רָצוֹן חָזָק לִלְמֹד זוֹהַר.
2) מִי שֶׁקִּבֵּל עַל עַצְמוֹ לִלְמֹד זוֹהַר קִבֵּל סֵטִים שֶׁל סִפְרֵי הַזּוֹהַר בְּחִנָּם.
3) כָּל מִי שֶׁלָּמַד "תִּקּוּנֵי זוֹהַר" קִבֵּל מַתָּנָה מִסִּפְרֵי הַזּוֹהַר, כָּךְ חֻלְּקוּ אֲלָפִים סֵטִים בְּחִנָּם,
4) 26 סִפְרֵי "אוֹר הַזּוֹהַר" וְ- 26,000 תִּקּוּנֵי זוֹהַר, מָכְרוּ סֵפֶר בְּ-5 ₪.
5) הוֹצִיאוּ 10,000 סִפְרֵי "תִּקּוּנֵי זוֹהַר" בְּפוֹרְמָט כִּיס שֶׁיִּהְיֶה נוֹחַ גַּם בַּדְּרָכִים לִלְמֹד זוֹהַר, וּכְבָר הִדְפִּיסוּ עוֹד 10,000 פַּעַם נוֹסֶפֶת, כִּי הַכֹּל אָזַל בַּחֲצִי שָׁנָה.
6) עוֹד הוֹצִיאוּ 250 קוּנְטְרֵסִים עַל הַזּוֹהַר, אִדְּרָא רַבָּה וְאִדְּרָא זוּטָא, מְאוֹרוֹת הַזּוֹהַר, וְעוֹד, וְחִלְּקוּ בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת בְּחִנָּם.
7) הֵיכָלָא דרשב"י בִּנְשִׂיאוּת הגה"צ הַמְּקֻבָּל הָרַב בְּנָיָהוּ שְׁמוּאֵלִי שְׁלִיטָ"א הוֹצִיא סֵפֶר הַזּוֹהַר בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד וּבְרוּרוֹת שֶׁאֲפִילוּ יְהוּדִי בֶּן 100 יָכוֹל לִקְרֹא בָּזֶה בְּקַלּוּת, כְּמוֹ כֵּן הוֹצִיא דִּיסְקִים שֶׁל 310 שִׁעוּרִים בַּזּוֹהַר וְחִלְּקָם בְּכָל רַחֲבֵי הָאָרֶץ.
8) וְכֵן הוֹצִיאוּ אִידְרוֹת מְחֻלָּקוֹת לְחוֹבְרוֹת אֲמִירַת תְּהִלִּים, שֶׁגּוֹמְרִים כָּל שַׁבָּת אֶת הָאִדְּרָא קַדִּישָׁא, [וַאֲנַחְנוּ לְבַד חִלַּקְנוּ לְעֵרֶךְ 500 סֵטִים לְכָל הָאָרֶץ] וְעוֹד הַרְבֵּה סְפָרִים עַל כָּל מוֹעֲדֵי הַשָּׁנָה, סְפָרִים יָפִים וּמְעוֹרְרִים כָּל כָּךְ שֶׁמִּי שֶׁלֹּא לוֹמֵד אֶת זֶה לֹא יוֹדֵעַ וְלֹא מַרְגִּישׁ טַעַם יִרְאַת שָׁמַיִם בַּחַגִּים וְיָמִים טוֹבִים,
9) הָרַב הַצַּדִּיק ר' פִּנְחָס רְאוּבֵן שְׁלִיטָ"א, הַמְּזַכֶּה הָרַבִּים הַגָּדוֹל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עָזַר לָנוּ וְהוֹצֵאנוּ בְּיַחַד 6 כַּרְכֵי הַזּוֹהַר הַמְחֻלָּק לִימֵי הַשָּׁנָה.
10) כָּעֵת הוֹצִיאוּ לָאוֹר זוֹהַר הַמְחֻלָּק לְפִי יָמִים וּב-20 דַּקּוֹת לִמּוּד כָּל יוֹם, מְסַיְּמִים אֶת כָּל הַזּוֹהַר בְּמֶשֶׁךְ 3 שָׁנִים. וְכֵן מְחֻלָּק לְשָׁנָה אַחַת – שָׁעָה לְיוֹם, וְלִכְבוֹד זֶה הוֹצֵאנוּ בְּיַחַד עִם הגה"צ הַמְּקֻבָּל הָרַב אַרְיֵה בַּרְדָה שְׁלִיטָ"א שִׁעוּרִים מֻקְלָטִים בְּדִיסְקִים, כָּל אֶחָד (אֲפִילוּ יֶלֶד בֶּן 7) יָכוֹל לִשְׁמוֹעַ וְלִלְמֹד כָּל יוֹם 20 דַּקּוֹת שִׁעוּר בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּיַחַד עִם הַזּוֹהַר הַמְחֻלָּק בְּעֶשֶׂר כְּרָכִים [שֶׁעוֹלֶה רַק 130 ש"ח] , וְכָךְ מְסַיֵּם בְּ 20 דַּקּוֹת לְיוֹם יְסַיֵּם אֶת כָּל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּ-3 שָׁנִים. וְאִם לוֹמֵד שָׁעָה בְּיוֹם יְסַיֵּם בְּשָׁנָה אַחַת עִם הַתַּרְגּוּם אֶת כָּל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ נִתַּן לְקַבֵּל אֶת הַדִּיסְקִים בְּטֶלֶפוֹן: 054-4577956. הגה"צ הָרַב אַרְיֵה בַּרְדָה שְׁלִיטָ"א גַּם מוֹצִיא כָּל שָׁבוּעַ עַלוֹן עַל הַזּוֹהַר מִפָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ.
11) עַכְשָׁו יָצָא לָאוֹר סֵט חָדָשׁ שֶׁל הַזּוֹהַר 70 קוּנְטְרֵסִים בְּפוֹרְמָט כִּיס, כָּל בֵּית מִדְרָשׁ שֶׁיְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לְסַיֵּם כָּל שָׁבוּעַ אֶת הַסִּדְרָה שֶׁל הַשָּׁבוּעַ, יְקַבֵּל אֶת הֶסֵּט בְּחִנָּם. לְעֵרֶךְ 200 בָּתֵּי מִדְרָשִׁים כְּבָר זָכוּ בְּזֶה וְלוֹמְדִים וְגוֹמְרִים כָּל שָׁבוּעַ אֶת כָּל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ סַךְ הַכֹּל בֵּנְתַיִם 10.400 סִיּוּמֵי זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּשָׁנָה אַחַת, לִפְנֵי 90 שָׁנָה הַבַּדַּ"ץ בִּירוּשָׁלַיִם לֹא יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר מֵ-600 סִיּוּמִים בְּשָׁנָה בְּכָל הָעוֹלָם וְכָעֵת רַק מֵהֶסֵּט הַזֶּה כַּמָּה יֵשׁ לָנוּ ובע"ה כְּשֶׁנַּגִּיעַ לְאֶלֶף בָּתֵּי מִדְּרָשִׁים נַגִּיעַ לְסַךְ 52,000 סִיּוּמִים בְּשָׁנָה שֶׁעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִים לְהָבִיא אֶת הַמָּשִׁיחַ בְּרֶגַע אֶחָד וְאִם בְּכָל בֵּית מִּדְרָשׁ יִקְבְּעוּ בְּכָל שַׁבָּת שִׁעוּר כְּשָׁעָה לְסַיֵּם כָּל אֶחָד כְּרָךְ אֶחָד נַגִּיעַ בְּכָל שַׁבָּת לְאֶלֶף סִיּוּמִים וְהַמִּשְׁתַּתְּפִים הוּא סַךְ: 14,000 אֲנָשִׁים.
12) אִרְגּוּן "אוֹר הַזּוֹהַר" פּוֹנֶה בִּקְרִיאָה לַצִּבּוּר, לְהִשְׁתַּתֵּף בְּלִמּוּד שֶׁל הַזּוֹהַר, בַּשְּׁאִיפָה לְהַגִּיעַ לְאֶלֶף סִיּוּמִים שֶׁל הַסֵּפֶר הַזּוֹהַר, וְזֹאת עַל פִּי קְרִיאַת מְקֻבְּלֵי יְרוּשָׁלַיִם בֶּעָבָר לַעֲרֹךְ 1000 סִיּוּמֵי זוֹהַר לְהַחָשַׁת הַגְּאוּלָה בְּרַחֲמִים.
ב"ה הִגַּעְנוּ לְמַעְלָה מ-500 סִיּוּמִים שֶׁל כָּל הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּשָׁבוּעַ אֶחָד, זֹאת אוֹמֶרֶת 26.000 סִיּוּמִים לְשָׁנָה, תַּעֲשׂוּ חֶשְׁבּוֹן כַּמָּה שָׁעוֹת
13) בְּשָׁלֹשׁ חֳדָשִׁים הָאַחֲרוֹנִים עָבַדְנוּ קָשֶׁה וְהוֹצֵאנוּ לָאוֹר אֶת כָּל סֵפֶר הַזוֹהַר מְחֻלָּק לְ-960 קוּנְטְרֵסִים 30 קוּנְטְרֵסִים בְּ-32 קֻפְסָאוֹת, וְכָךְ בְּכַמָּה דַּקּוֹת יוּכְלוּ כָּל יִשְׂרָאֵל כְּאִישׁ אֶחָד בְּ"לֶב" אֶחָד לְסַיֵּם אֶת כָּל הזוה"ק אַלְפֵי פְּעָמִים. וְכָל אֶחָד שֶׁלּוֹמֵד מִצְטָרֵף עִם הַכְּלָל וּמְסַיֵּם יַחְדָּיו, נֶחְשַׁב לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּאִילוּ סִיֵּם כָּל הזוה"ק.
עַל כֵּן אַחַי וְרֵעַי בּוֹאוּ וְנָחִישׁ הַגְּאוּלָה בְּלָמְדֵנוּ זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּאַחְדוּת כָּל ל"ב [32] אֲנָשִׁים, בְּכַמָּה אוֹפַנִּים:
א. כָּל אֶחָד יִקַּח קֻפְסָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ 30 חֲלָקִים שֶׁל הזוה"ק [הַמְּחוּלָק לתתק"ס חֲלָקִים (960)], וְיִּלְמַד קוּנְטְרֶס אֶחָד בְּכָל יוֹם כְּשֶׁבַע דַּקּוֹת עִם עוֹד 31 שֶׁהֵם בְּיַחַד 32 אִישׁ, וּמְסַיְּמִים אֶת כָּל הזוה"ק בְּחוֹדֶשׁ אֶחָד.
ב. 32 יְהוּדִים יִתְאַסְּפוּ יַחַד וְכָל אֶחָד יְחַלֵּקל-30 אִישׁ קוּנְטְרֶס אֶחָד [שֶׁזֶּה לֹא קָשֶׁה], וְכָךְ מְסַיְימִים אֶת כָּל הזוה"ק.
ג. לְחַלֶק ל-32 בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וְשָׁם אַחֲרֵי הַתְּפִילָה, [ג' פְּעָמִים בְּיוֹם], יִלְמְדוּ כְּשֶׁבַע דַּקּוֹת צִבּוּר שֶׁל 30 אִישׁ, וְכָךְ יְסַיְימוּ אֶת כָּל הזוה"ק כַּמָּה פְּעָמִים בְּיוֹם.
וּבְכָךְ יוּכְפְּלוּ זְכֻיּוֹתָיו לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת, הַגר"א בְּמִשְׁלֵי (יב, יד), מְבָאֵר גּוֹדֶל הַזְּכוּת שֶׁיֵּשׁ לִמְזַכֵּי הָרַבִּים וּלמוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ. אִם שָׁמַע, מְקַבֵּל שְׂכַר עַל כָּל מַה שֶׁיַּעֲשֶׂה לְדוֹרוֹת, וְגַם אִם לֹא שָׁמַע, מְקַבֵּל כָּל חֶלְקוֹ הַטּוֹב, וְזֶה שֶׁלֹּא שָׁמַע לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ אֶת חֵלֶק הַגֵּיהִנּוֹם שֶׁלּוֹ. בְּמִשְׁנֶה אָבוֹת (פרק ה) אִיתָא: "כָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ". וּבַּמְאִירִי(יומא דף פז עמוד א): "וְכָל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים אֵין חֵטְא בָּא לְיָדוֹ – שְׁלֹא יֵרֵד הוּא לֶגְהֵינֹם וְתַּלְמִידָיו נוֹחֲלִין גַן עֵדֶן שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי לֹא תַעַזוֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָחַת". וּבְסֵפֶר כָּלְבּוֹ (סימן סז) כָּתַב: "וְאַשְׁרֵי הַזוֹכֶה וְהַמְזַכֶּה את הָרַבִּים, וְכָל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִלוֹ".
שְׁאֵלָה: שָׁמַעְתִּי שֶׁאַתֶּם עוֹבְדִים עַכְשָׁו עַל "פְּרוֹיֶקְט" חָדָשׁ "זוֹהַר תּוֹרָה" בְּלָשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ.
תְּשׁוּבָה: כֵּן, בְּיָמִים אֵלּוּ עוֹבֵד "צֶוֶת מִפְעָל הַזּוֹהַר" בְּכָל שְׁעוֹת הַיְמָמָה לְהוֹצִיא לָאוֹר עוֹלָם אֶת הַסֵּפֶר זוֹהַר תּוֹרָה בְּלָשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ.
שְׁאֵלָה: הַאִם כַּמָּה סִדְרוֹת כְּבָר יָצְאוּ לָאוֹר?
תְּשׁוּבָה: כֵּן, הַקְדָּמַת הַזּוֹהַר, בְּרֵאשִׁית, נֹחַ, לֶךְ לְךָ כְּבָר נִמְצָאִים בַּדְּפוּס וּבְיָמִים אֵלּוּ יֵצְאוּ לְאוֹר עוֹלָם.
שְׁאֵלָה: מָתַי אַתֶּם מִתְכַּוְּנִים לִגְמֹר וּלְהוֹצִיא עַל כָּל הַתּוֹרָה?
תְּשׁוּבָה: אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיד בְּדִיּוּק מָתַי, אֲבָל עוֹבְדִים קָשָׁה שֶׁזֶּה יֵצֵא בִּמְהִירוּת הָאֶפְשָׁרִית בִּכְדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל.
שְׁאֵלָה: אוּלַי אַתֶּם יְכוֹלִים לְהַסְבִּיר לִי לָמָּה אַתֶּם מְמַהֲרִים כָּל כָּךְ?
תְּשׁוּבָה: מַה הַשְּׁאֵלָה בִּכְלָל, הֲלֹא בְּלִמּוּד הַזּוֹהַר תָּלוּי בִּיאַת הַגּוֹאֵל שֶׁעַל זֶה מִתְפַּלֵּל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם. וְגַם כָּל הַגְּאוּלָה בְּרַחֲמִים תְּלוּיָה בַּלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, וְכַמָּה רַחֲמִים מְרֻבִּים צְרִיכִים אָנוּ בְּכָל יוֹם הֵן בִּפְרָטֵי וְהֵן כְּלַל יִשְׂרָאֵל.
שְׁאֵלָה: הַאִם יֵשׁ לָכֶם כְּבָר אֶת הַמִּמּוּן בִּשְׁבִיל כָּל הַסֵּפֶר?
תְּשׁוּבָה: עֲדַיִן לֹא.
שְׁאֵלָה: אֵיךְ עוֹבְדִים אִם אֵין כֶּסֶף?
תְּשׁוּבָה: עוֹבְדֵי מִפְעָל הַזּוֹהַר נִכְנָסִים לָעִסְקָה וְעוֹבְדִים לְשֵׁם שָׁמַיִם תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ סוֹמְכִים וּבוֹטְחִים שֶׂה' יִשְׁלַח לָהֶם אֶת הַכֶּסֶף.
שְׁאֵלָה: בְּמַה מִסְתַּכְּמִים הַהוֹצָאוֹת שֶׁל הַסֵּפֶר?
תְּשׁוּבָה: הוֹצָאָה רִאשׁוֹנָה בְּעַצְמָהּ מַגִּיעַ לִכְדֵי 60,000 ₪ וְאַחַר כָּךְ תָּלוּי כַּמָּה עוֹתְּקִים יַדְפִּיסוּ מִזֶּה.
שְׁאֵלָה: כַּמָּה עוֹתָּקִים אַתֶּם מִתְכּוֹנְנִים לְהַדְפִּיס?
תְּשׁוּבָה: תָּלוּי כַּמָּה כֶּסֶף יִהְיֶה לָנוּ.
שְׁאֵלָה: כַּמָּה בִּרְצוֹנְכֶם לְהַדְפִּיס?
תְּשׁוּבָה: כַּמָּה שֶׁצְּרִיכִים כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ לְדֻגְמָה הַסֵּפֶר "עֶרְכָּהּ שֶׁל שָׁעָה" הִדְפַּסְנוּ ב-300,000 עוֹתָּקִים!!! אֵין לְשַׁעֵר אֶת גּוֹדֶל הַשָּׂכָר לְמִי שֶׁתּוֹרֵם לַמִּפְעָל הַקָּדוֹשׁ שֶׁזֶּה הַצְּדָקָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת.
שְׁאֵלָה: רָצִיתִי לָדַעַת אִם אַתֶּם מְתַרְגְּמִים אֶת כָּל הַזּוֹהַר בְּלָשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ?
תְּשׁוּבָה: אֲנַחְנוּ מַדְפִּיסִים מֵחָדָשׁ אֶת הַזּוֹהַר שֶׁר' יוּדְל רָאזְנבֶּערג זצ"ל תִּרְגֵּם לְלָשׁוֹן הַקּוֹדֶש.
שְׁאֵלָה: הוּא לֹא תִּרְגֵּם אֶת כָּל הַזּוֹהַר?
תְּשׁוּבָה: לֹא, הוּא תִּרְגֵּם רַק אֶת הַקְּטָעִים שֶׁכָּל יְהוּדִי יָכוֹל לְהָבִין.
שְׁאֵלָה: מַה לֹא טוֹב בַּסֵּפֶר שֶׁהוּא עַצְמוֹ הִדְפִּיס?
תְּשׁוּבָה: זֶה דְּפוּס מִלִּפְנֵי מֵאָה שָׁנָה עִם אוֹתִיּוֹת קְטוּעוֹת וּשְׁבוּרוֹת וְעִם הַרְבֵּה רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁקָּשֶׁה לְפַעֲנֵחַ, אֲנַחְנוּ מַדְפִּיסִים בְּאוֹתִיּוֹת מְאִירֵי עֵינָיִם וּבְפִעְנוּחַ כָּל הָרָאשֵׁי תֵּבוֹת וְגַם אָנוּ מַדְפִּיסִים וּמְחַלְּקִים בְּחִנָּם לְבָתֵּי מִדְרָשׁ, וּבְזוֹל לִיחִידִים מַה שֶׁלֹּא הָיָה עַד הַיּוֹם.
שְׁאֵלָה: מַה הוֹעִילָה הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּכֶם, וַהֲרֵי יֵשׁ לָנוּ כְּבָר מְפָרְשִׁים שֶׁפֵּרְשׁוּ אֶת הַזּוֹהַר בְּלָשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ כְּמוֹ הַ"סֻּלָּם" אוֹ "מָתוֹק מִדְּבַשׁ"?
תְּשׁוּבָה: זוֹהַר הַסֻּלָּם מְאֹד קָשֶׁה לַהֲבָנָה וְזוֹהַר מָתוֹק מִדְּבַשׁ בֶּאֱמֶת פֵּרְשׁוֹ יָפֶה וּבְהֶסְבֵּר מַפְלִיא אֲבָל: א) שָׁם יֵשׁ גַּם הַרְבֵּה קְטָעִים שֶׁרַק בַּעֲלֵי הַשָּׂגָה מְבִינִים. ב) בְּלִמּוּד מָתוֹק מִדְּבַשׁ לוֹמְדִים אֶת לְשׁוֹן הַזּוֹהַר תּוֹךְ הַסְבֵּר הַמִּלִּים זֶה עֲדַיִן לִמּוּד קָשָׁה שֶׁל לְשׁוֹן הַזּוֹהַר, בְּסֵפֶר זוֹהַר תּוֹרָה שֶׁאָנוּ מַדְפִּיסִים יִלְמְדוּ אֶת דִּבְרֵי הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּלָשׁוֹן קַלָּה כְּמוֹ סֵפֶר מוּסָר. וְגַם אָנוּ מְפִיצִים בְּזוֹל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר בַּיִת יְהוּדִי בְּלִי זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁכַּיָּדוּעַ שֶׁגְּדוֹל הַצַּדִּיקִים לֹא נִכְנַס לְבַיִת שֶׁאֵין שָׁם זוֹהַר.
שְׁאֵלָה: הַאִם יֵשׁ לָכֶם הַסְכָּמוֹת מִגְּדוֹלֵי הַדּוֹר?
תְּשׁוּבָה: בַּסֵּפֶר יֵשׁ קוּנְטְרֶס שֶׁל הַסְכָּמוֹת וּמִכְתָּבִים מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל בִּזְמַנּוֹ שֶׁל ר' יוּדְל רָאזְנבֶּערג שֶׁהִסְכִּימוּ לְרַעַיוֹנוֹ שֶׁל תַּרְגּוּם הַזּוֹהַר לְלָשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ.
שְׁאֵלָה: מַה עוֹשִׂים עַכְשָׁו עִם זוֹהַר תּוֹרָה?
תְּשׁוּבָה: הוֹצֵאנוּ כָּעֵת לָאוֹר לְבֵית הַמִּדְרָשׁ בִּשְׂדֵרוֹת בִּנְשִׂיאוּת הגה"צ רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שְׁלִיטָ"א 7 חוֹבְרוֹת זוֹהַר תּוֹרָה חוֹבֶרֶת לְכָל יוֹם, שֶׁנִּכְנַס הַיּוֹם לִדְפוּס, וְכֵן אֲנַחְנוּ מוּכָנִים לַעֲשׂוֹת לְכָל בֵּית מִדְרָשׁ שֶׁמְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לִלְמֹד, וְנִשְׁלַח לָהֶם אֶת הַחוֹבְרוֹת וְהֵם יַדְפִּיסוּ אֶת זֶה, וְכָךְ כָּל הָאֲנָשִׁים עִם הַיְלָדִים שֶׁלָּהֶם יִגְמְרוּ אֶת הַפָּרָשָׁה כָּל שָׁבוּעַ.
כַּיָּדוּעַ לְכָל אֶחָד הַזְּכוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁל לִמּוּד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁמַּשְׁפִּיעָה עַל הָאָדָם קְדוּשָׁה וְטָהֲרָה וְשֶׁמְקַרֶבֶת אֶת הַגְּאוּלָה, וְעוֹד מַעֲלוֹת רַבּוֹת, עַל כֵּן בס"ד נְאַרְגֵן בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁכָּל אַב יִלְמַד עִם בְּנוֹ בְּכָל יוֹם וּבְשַׁבָּת קוֹדֶשׁ כַּמָּה דַּקּוֹת מֵהַסֵּפֶר "זוֹהַר תּוֹרָה" בְּלָשׁוֹן הַקֹודֶש וְכָךְ נְסַיֵים כָּל שָׁבוּעַ אֶת הַסִּדְרָה שֶׁל הַשָּׁבוּעַ.
דְּעוּ לָכֶם כִּי לֹא בָּשָׂר וָדָם מְבַקֵּשׁ מִמְּכֶם, אֶלָּא הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה וְכָל פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וְהֵיכָלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עִם הַמָּשִׁיחַ בְּעַצְמוֹ מְבַקְשִׁים מִמְּכֶם כָּל רַבָּנֵי בָּתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, אָנָּא לְמַעַן כְּבוֹד שָׁמַיִם וּלְמַעַן קֵרוּב הַגְּאוּלָה, הַדְפִּיסוּ אֶת הַסֵּפֶר לְמִתְפַּלְּלֵי בֵּית מִדְרַשְׁכֶם, לְמַעַן יִלְמְדוּ בְּכָל יוֹם וְיוֹם וּבִפְרָט בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ מֵהַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, ובס"ד כָּל שָׁבוּעַ לְסַיֵּם אֶת הַסִּדְרָה שֶׁל הַשָּׁבוּעַ, אֵין צוֹרֶך לְבַקֵּשׁ רְשׁוּת, כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה יָכוֹל לִהְיוֹת מְהַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים וּלְהַדְפִּיס עוֹד וְעוֹד עוֹתָקִים. אִם עֲדַיִן יֵשׁ לָכֶם סְפֵקוֹת הִתְקַשְּׁרוּ לַמִּפְעָל הַזוֹהַר הָעוֹלָמִי. לְמַעַן קֵרוּב הַגְּאוּלָה עֲשֵׂה זֹאת עַכְשָׁו, אַל תְחַכֶּה לְמָחָר!!!
הַבְּרָכָה הַגְּדוֹלָה לִשְׁדֵרֹת הָעִיר שֶׁזָּכוּ לְהַדְפִּיס אֶת הַסֵּפֶר "זוֹהַר תּוֹרָה" וּלְחַלֵּק לְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וּבְוַדַּאי בִּזְכוּת הַהִתְדַּבְּקוּת בָּרַשְׁבַּ"י זְיָ"ע לֹא יִנָּזְקוּ כְּלָל וְעִקָּר, וְיִשָּׁמְרוּ מִכָּל מַשְׁחִית, "יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ", וְעַל כָּל הַגּוֹיִם הָרְשָׁעִים" תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד" וְכָל מַחְשְׁבֹתָם הָרָעָה תָּשׁוּב בְּרֹאשָׁם, "בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל". יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ וְעַל קָדְקֳדוֹ חֲמָסוֹ יֵרֵד". וּכְמוֹ שֶׁנַּעֲשׂוּ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם "וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם. וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה". כֵּן יְסוֹכֵךְ וְיָגֵן זְכוּתָא דְּרַשְׁבִּ"י עַל כָּל הַלּוֹמְדִים וְהַמְסַיְעִים וּמְזַכֵּי הָרַבִּים לְהִשָּׁמֵר וּלְהִנָּצֵל מְהַפְּצָצוֹת וְהַטִּילִים שֶׁלֹּא יִנָּזְקוּ כְּלָל וְעִקָּר,
שְׁאֵלָה: הִדְפַּסְתֶּם אֶת הַסֵּפֶר אִדְּרָא רַבָּא וְזוּטָא!
תְּשׁוּבָה: בס"ד יָצָא לָאוֹר הָאִדְּרָא רַבָּא וְהָאִדְּרָא זוּטָא בְּהוֹצָאָה מְפֹאֶרֶת מְחֻלָּק לְלִמּוּד חָדְשִׁי (4 דַּקּוֹת בְּיוֹם), וּלְלִמּוּד שְׁנָתִי (18 שְׁנִיּוֹת בְּיוֹם), עִם תּוֹסֶפֶת 6 סְפָרִים חֲדָשִׁים. ב"ה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ תּוֹרֵם שֶׁמּוּכָן לָתֵת בְּחִנָּם [לְעִלּוּי נִשְׁמַת קְדוֹשֵׁי אִיתָמָר] לְמִי שֶׁיְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לְסַיֵּם בְּתוֹךְ ג' יָמִים יג, יד, טוּ, יְמֵי הַפּוּרִים, וְג' יְמֵי הַפֶּסַח יד, טוּ, טז נִיסָן, וְגַם לְמִי שֶׁיְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לְסַיֵּם בְּיוֹם שִׁישִׁי וְשַׁבָּת ומוצש"ק בְּמֶשֶׁךְ 4 שָׁבוּעוֹת לְפָחוֹת, וְעוֹד כָּל בֵּית מִדְרָשׁ, יְשִׁיבָה, תַּלְמוּד תּוֹרָה, שֶׁיִּלְמְדוּ הָאִדְּרָא, יוּכְלוּ לְקַבֵּל בְּחִנָּם, הַזָּרִיז נִשְׂכָּר הַכַּמּוּת מְצֻמְצֶמֶת.
וְעוֹד דָּבָר נִפְלָא שֶׁשָּׁמַעְנוּ עַל הַמְּקֻבָּל הַקָּדוֹשׁ רַבִּי יִצְחָק כַּדּוּרִי זי"ע שֶׁהָיָה לוֹמֵד בְּחַבְרוּתָא עִם הַמְּקֻבָּל הַקָּדוֹשׁ רַבִּי סַלְמַאן אֵלִיָּהוּ זי"ע בְּכָל שַׁבָּת הָיוּ מְסַיְּמִים כָּל הָאִדְּרָא, וּבֵאֵר הגה"צ ר"י כַּדּוּרִי זי"ע וְאָמַר שֶׁכָּל הָעֵץ חַיִּים נִכְלָל בָּאִדְּרָא וְעַל כֵּן סִיְּמוֹ כָּל שַׁבָּת כְּדֵי לִזְכּוֹת לִלְמֹד אֶת כָּל הַקַּבָּלָה בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ, שֶׁכַּיָּדוּעַ שַּׁבָּת קוֹדֶשׁ הוּא הַזְּמַן הַמְּסֻגָּל לְלִמּוּד הַקַּבָּלָה בְּיוֹתֵר עַד כָּאן דְּבָרָיו.
מוֹרַי וְרַבּוֹתַי! בְּאִדְּרָא רַבָּא קַדִּישָׁא (זֹהַר חֵלֶק ג' דַּף קכ"ח עַמּוּד א') כָּתוּב: שֶׁהָיָה מַמָּשׁ כְּמוֹ מַעֲמַד הַר סִינַי בְּשָׁעָה שֶׁגִּלָּה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אֶת הָאִדְּרָא: וְזֶה לְשׁוֹן הָאִדְּרָא: תָּנָא רָזִין דְּרָזִין, כַּד פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרָזֵי דְּרָזִין, אִזְדַעְזָע אַתְרָא, [לָמַדְנוּ בִּבְרַיְתָא שֶׁבְּסֵפֶר רָזָא דְּרָזִין, וְכַאֲשֶׁר פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן לְפָרֵשׁ אֶת הַסּוֹדוֹת נִזְדַּעֲזַע הַמָּקוֹם שֶׁיָּשְׁבוּ שָׁם כְּדִמְיוֹן הַר סִינַי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד] וַחְבֵרִין אִתְחַלְחָלוּ. [וְהַחֲבֵרִים הִתְחַלְחְלוּ וְנִרְעַדוּ כְּדִמְיוֹן יִשְׂרָאֵל בְּמַתַּן תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה].
שְׁאֵלָה: מִנַּיִן לָכֶם שֶׁכָּל יְהוּדִי חַיָּב לִלְמֹד זוה"ק?
תְּשׁוּבָה: הַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת (דַּף י"ז עַמּוּד ב'), אָמַר רָבָא דִילִידָא אִימֵּיהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן תֵּילִיד וְאִי לֹא לֹא תֵּילִיד, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: כָּל שֶׁאִמּוֹ יוֹלֶדֶת תְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּהֵא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. וְנִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה הַאִם כָּל אֶחָד יָכוֹל לִהְיוֹת כְּמוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי? וְעוֹד שֶׁעַל זֶה אָמַר רָבָא שֶׁאִם לֹא, לֹא כְּדַאי שֶׁתֵּלֵד בִּכְלַל? זוֹהִי תְּמִיהָה גְּדוֹלָה.
וּבֵאֵר עַל זֶה הַמְּקֻבָּל רַבִּי יַעֲקֹב עַדֶס שְׁלִיטָ"א, וְהִקְדִּים אֶת הַגְּמָרָא בְּשַׁבָּת (דַּף קל"ח עַמּוּד ב'), תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁתִּשְׁתַּכַּח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי לֹא תִּשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ". וְאָמַר שֶׁכָּתוּב בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י שֶׁנִּיצוֹצוֹת מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שַׁיָּכִים לְכָל אֶחָד וְאַחַד מִיִּשְׂרָאֵל, וְעַל זֶה הָאִמָּא צְרִיכָה לְהִתְפַּלֵּל שֶׁיִּהְיֶה הַבֵּן שֶׁלָּהּ קָשׁוּר לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁיִּזְכֶּה לְקַבֵּל נִיצוֹצוֹת נִשְׁמָתוֹ, וְרַק עַל יְדֵי זֶה מֻבְטָח שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּכַּח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל, וְלָכֵן אִם הִיא לֹא מִתְפַּלֶּלֶת עַל זֶה אָז חַס וְשָׁלוֹם יוּכַל לִהְיוֹת שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִמֶּנּוּ תּוֹרָה, וְלָכֵן לֹא כְּדַאי שֶׁתֵּלֵד, עכ"ד.
וְעַל פִּי דַּרְכֵּנוּ פֵּרַשְׁנוּ שֶׁכַּיָּדוּעַ כָּתַב הָרַמְחַ"ל זי"ע שֶׁכָּל שִׁשִּׁים רִבּוֹא נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל כְּלוּלִים בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וְנִטְמָנִים בּוֹ כְּבְתֵיבַת נֹחַ, וְעוֹד יְדוּעִים דִּבְרֵי הבעש"ט הַקָּדוֹשׁ שֶׁהַלּוֹמֵד בְּתוֹרַת הַצַּדִּיק מַמְשִׁיךְ נִשְׁמָתוֹ אֵלָיו וּמִתְקַשֵּׁר בּוֹ, וְכַאֲשֶׁר אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן כְּבָר מִתְקַשֵּׁר בּוֹ, עכ"ד, וְרַבִּי אַבְרָהָם אֲזוּלַאי בְּסִפְרוֹ אוֹר הַחַמָּה מֵבִיא בְּשֵׁם רַבִּי אַבְרָהָם גַּלַנְטִי (אוֹר הַחַמָּה קכ"ג עַמּוּד ב') שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים בְּדִבְרֵי הָאִדְּרָא "אִיתְעַטֵר", בָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן מְעֻטָּר כְּמֶלֶךְ בַּעֲטְרוֹתָיו בְּרֹאשׁ, וְיוֹשֵׁב בְּגָוֶן, עכל"ק. וּמִמֵּילָא אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ כַּוָּנַת רָבָא שֶׁכָּל אֶחָד צָרִיךְ לִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְכָךְ יִהְיֶה בּוֹ חֵלֶק מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי וְיִזְכֶּה לְיִרְאַת שָׁמַיִם טְהוֹרָה, וּבוֹ יִתְקַיֵּםכִּי לֹא תִּשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ.
שְׁאֵלָה: הַאִם גַּם בַּדּוֹר הַשָּׁפָל שֶׁלָּנוּ יָכוֹל כָּל אֶחָד לִלְמֹד זוה"ק?
תְּשׁוּבָה: כָּתַב הָרַב הַצַּדִּיק הַמְּקֻבָּל רַבִּי יַעֲקֹב צֶמַח זיע’’א (שֶׁהָיָה מְגוּרֵי האריז"ל, בְּהַקְדָּמַת עֵץ הַחַיִּים), וז"ל: "כָּל גִּלּוּי חָכְמָה זוּ דַּוְקָא עַתָּה, הוּא לִהְיוֹת שֶׁעוֹמֶדֶת הָרִשְׁעָה לִכְלוֹת, וּמִצַּד זֶה נִלְחֶמֶת הִיא בְּיוֹתֵר עַד שֶׁגָּבְרוּ הַתַּאֲווֹת בִּמְאֹד, וְנִתְרַחַקְנוּ מִשׁוֹרְשֵׁנוּ הָעֶלְיוֹן, וְעַל יְדֵי שֶׁנַעֲסוֹק בְּחָכְמָה זוּ בַּדּוֹרוֹת גְּרוּעוֹת אֵלּוּ, נַשִּׂיג מָגֵן וְצִנָּה לֶאֱחֹז בְּאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם", עכ"ל. הֲרֵי לָנוּ טַעַם נָכוֹן לְהַדְפָּסַת סֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וּלְחִיּוּב לִמּוּדוֹ בְּיוֹתֵר עַתָּה בְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא. וְעוֹד כָּתַב הָרַמְחַ"ל שֶׁדַּוְקָא בַּדּוֹר שֶׁלִּפְנֵי הַגְּאוּלָה חַיָּבִים לִלְמֹד וְלַעֲסֹק בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ כְּדֵי שֶׁתָּבוֹא הַגְּאוּלָה בְּרַחֲמִים. וְכֵן כָּתוּב בְּכִתְבֵ"י הָאֲרִ"י וּמְבִיאוֹ בְּסֵפֶר בְּנֵי יִשָּׂשׂכָר בַּדְּרוּשִׁים לְפֶסַח עַל פִּי הַסּוֹד.
שאלה: יֵשׁ כָּאֵלוּ שֶׁמִּתְנַגְּדִים לָזֶה?
תְּשׁוּבָה: יֵשׁ כַּמָּה רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת שֶׁמִּתְנַגְּדִים וְלָכֵן הִנְּנִי אוֹמֵר "מִי שֶׁלֹּא רוֹצֶה לִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, סִימָן שֶׁנִּשְׁמָתוֹ לֹא עָמְדָה בְּהַר סִינָי בְּקַבָּלַת הַתּוֹרָה" וּכְמוֹ שֶׁאֲבָאֵר:
הָרַב הַמְּקֻבָּל הָאֱלֹקִי הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי יְהוּדָה פְּתַיָּה זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, (אֲשֶׁר הָרַשְׁבִּ"י זי"ע הִתְגַּלָּה [לְרַבִּי אַבְרָהָם עַדֶס זי"ע] וְזֵרֵז וּבִקֵּשׁ שֶׁיַדְפִיס אֶת סִפְרוֹ יַיִן הָרֶקַח שֶׁעַל הָאִדְרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת תְּשׁוּבָה:) מֵבִיא אֶת דִּבְרֵי הָרַשְׁבִּ"י הַמֵּאִיר לָדַעַת, מִי אֵלּוּ שֶׁנִּשְׁמָתָם עָמְדָה עַל הַר סִינָי בְּקַבָּלַת הַתּוֹרָה וּמִי אֵלּוּ שֶׁבָּרְחוּ וְלֹא רָצוּ לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי אֶלוֹקִים חַיִּים בְּקַבָּלַת הַתּוֹרָה.
וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: חַכִּימִין עַבְדֵי דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, [הַחֲכָמִים שֶׁהֵם עֲבָדִים שֶׁל מֶלֶךְ הָעֶלְיוֹן], אִינוּן דְּקַיְימוּ בְּטוּרָא דְּסִינַי, [אוֹתָם שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי], לָא מִסְתַּכְּלֵי אֶלָּא בְּנִשְׁמְתָא, דְּאִיהִי עִקָּרָא דְּכֹלָּא אוֹרַיְיתָא מַמָּשׁ וְכוּ' [אֵינָם מִסְתַּכְּלִים אֶלָּא בְּנִשְׁמַת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא עִקָּר כָּל הַתּוֹרָה מַמָּשׁ, כְּלוֹמַר שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁבְּסִפּוּרִים וְגַם בְּגוּפֵי הַתּוֹרָה יֵשׁ פְּנִימִיּוּת, שֶׁהֵם רָזֵי הַתּוֹרָה וְהַכַּוָּנוֹת שֶׁצָּרִיךְ לְכַוֵּן בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה]. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. [וְנִכְתַּב בְּצִדּוֹ, אָמַר מַעְתִּיק: מַשְׁמָע אוֹתָם שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים סוֹדוֹת הַתּוֹרָה לֹא עָמְדוּ עַל הַר סִינַי]. וּלְזִמְנָא דְאָתֵי, זְמִינִין לְאִסְתַּכְּלָא בְּנִשְׁמְתָא דְנִשְׁמְתָא דְאוֹרַיְיתָא. [וּלְעָתִיד לָבוֹא הֵם עֲתִידִים לְהִסְתַּכֵּל וּלְהִתְבּוֹנֵן בַּנְּשָׁמָה שֶׁל הַנְּשָׁמָה שֶׁל הַתּוֹרָה, כִּי אַחַר תְּחִיַּת הַמֵּתִים עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִדְרוֹשׁ תּוֹרָה חֲדָשָׁה בְּסוֹדוֹת נֶעֱלָמִים, מַה שֶׁאִי אֶפְשָׁר בַּזְּמַן הַזֶּה לֵידַע מַהוּתָהּ.] (הַבֵּאוּר מֵהַפֵּרוּשׁ מָתוֹק מִדְּבַשׁ).
וּמַמְשִׁיךְ וְאוֹמֵר הגה"צ הָרַב פְּתַיָּה זי"ע: וְנִרְאֶה לִי בְּבֵאוּר כַּוָּנָתוֹ כִּי בִּתְחִלָּה כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת הָאֱלֹקִים הָיוּ מִתְיַצְּבִים בְּתַחְתִּית הָהָר וְאַחַר כָּךְ נֶאֱמַר: "וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק", כִּי הָיוּ יְרֵאִים פֶּן תֹּאכְלֵם הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וְיָמוּתוּ. וְהָיָה מִקְצָת מֵהָעָם שֶׁהָיוּ שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לִקְרַאת הַשְּׁכִינָה וְלֹא רָצוּ לָזוּז מִמְּקוֹמָם הָרִאשׁוֹן לַעֲמֹד מֵרָחוֹק אֲפִילוּ אִם יָמוּתוּ מַמָּשׁ, וַעֲלֵיהֶם הוּא מַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַנִּזְכַּר "אִינּוּן דְּקַיְימוּ בְּטוּרָא דְּסִינַי", כְּלוֹמַר וְלֹא נָעוּ וְעָמְדוּ מֵרָחוֹק אֶלָּא עָמְדוּ בְּטוּרָא דְּסִינַי מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, וְלָכֵן הֵם זוֹכִים לְחָכְמַת הָאֱמֶת, וְאוֹתָן הַנְּשָׁמוֹת אֲשֶׁר נָעוּ עִם הָעָם וְעָמְדוּ מֵרָחוֹק, כֵּן הֵם עוֹשִׂים גַּם עַתָּה שֶׁנָּסִים וְעוֹמְדִים מֵרָחוֹק לְחָכְמַת הָאֱמֶת, מִיִּרְאָתָם פֶּן תֹּאכְלֵם הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת.
שְׁאֵלָה: שָׁמַעְנוּ שֶׁאַתֶּם מְפַרְסְמִים וּמְעוֹדְדִים וּמְחַלְּקִים זוֹהַר לְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, מַה הַמְּקוֹר שֶׁל הַפְּסַק הַזֶּה?
תְּשׁוּבָה: א: בָּרִאשׁוֹנָה אַזְכִּיר מַה שֶׁשָּׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הרה"ק רַבִּי יִשָּׂכָר דֹּב מִבֶּעלְזְא זיע"א, שֶׁצִּוָּה לְהַמְּלַמֵּד שֶׁל בְּנוֹ הרה"ק רַבִּי אַהֲרֹן מִבֶּעלְזְא זיע"א שֶׁיִּלְמַד אִתּוֹ בְּכָל יוֹם הַזּוֹהַר שֶׁל הַפָּרָשָׁה, וְאָמַר, לְלִמּוּד הַזּוֹהַר אֵין שׁוּם הַגְבָּלָה וְגַם לְשִׁיטוֹת הָאוֹמְרוֹת שֶׁצָּרִיךְ לְחַכּוֹת לְגִיל 40 לְלִמּוּד הַקַּבָּלָה לֹא הִתְכַּוְּנוּ עַל לִמּוּד הַזּוֹהַר.
ב: וְנַזְכִּיר מַה שֶׁאָמַר הַבֶּן אִישׁ חַי שֶׁיִּלְמְדוּ זוה"ק זְקֵנִים עִם נְעָרִים, וְכֵן כְּבָר כָּתַב הַחֶסֶד לְאַבְרָהָם זי"ע [סַב סָבוֹ שֶׁל הַחִידָ"א].
ג: וְכָתַב רַבִּי יִצְחָק אַיְזִיק מִקָאמַרנָה, זי"ע (נוֹצֵר חֶסֶד, פֶּרֶק ד' מִשְׁנָה כ'.) וְלוּ עַמִּי שׁוֹמֵעַ לִי בַּדּוֹר הַזֶּה שֶׁהַמִּינוּת גּוֹבֵר הָיוּ לוֹמְדִין עִם תִּינוֹק בֶּן תִּשְׁעָה שָׁנִים סֵפֶר הַזֹּהַר וְהַתִּקּוּנִים לַהֲגוֹת בָּהֶם, וְהָיָה יִרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ וְיִתְקַיֵּם.
וְעוֹד כָּתַב בְּסִפְרוֹ "הֵיכַל הַבְּרָכָה"(קָאמַארְנָא בְּרֵאשִׁית דַּף לב:)וְאַתֶּם בָּנַי אַחַי וְרֵעַי אִם תִּזְכּוּ לִפְנֵי הַשֵּׁם לְהָסִיר מְעַט מִגַּסּוּת וְעָבְיוּת הַחֹמֶר אֲזַי תִּדְבַּק נַפְשְׁכֶם בְּסֵפֶר הַזֹּהַר וּבְכִתְבֵי הָאֲרִ"י, וְסֵדֶר הַלִּמּוּד יִהְיֶה מִתְּחִלָּה לִלְמֹד סֵפֶר הַזֹּהַר לְדַבֵּק נַפְשׁוֹ בְּאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה וּבְרָזֵי הַתּוֹרָה דֶּרֶךְ הַכְּבוּשָׁה בַּסֵּתֶר. וְתִלְמְדוּ אַחַר כָּךְ בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י, בְּסֵפֶר עֵץ חַיִּים וּבִפְרִי עֵץ חַיִּים וּבְלִקּוּטֵי תּוֹרָה אוֹצְרוֹת חַיִּים, מְבוֹא שְׁעָרִים, זֹהַר הָרָקִיעַ, וּתְעַיְּנוּ הֵיטֵב בְּכָל מִלָּה, וְאֵין לָכֶם מְתִיקוּת, עֲרֵבוּת, יְדִידוּת הַתּוֹרָה בְּתַכְלִית, אִם לֹא תִּקְשְׁרוּ עַצְמְכֶם בְּאוֹר רָזֵי הַתּוֹרָה וְסוֹדֶיהָ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "מְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים", לֵידַע הָאֵיךְ לִנְהֹג בְּכָל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ד', וּמִכָּל הַסְּפָרִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל שֶׁכָּתַבְתִּי לָכֶם, בָּנַי אַל יִהְיֶה לָכֶם וְאַל יַעֲלֶה בִּלְבַבְכֶם שׁוּם פַּחַד לִלְמֹד כִּי עַל יְדֵי לִמּוּדָם יִתְקַדְּשׁוּ וְיִטָּהֲרוּ רַמַ"ח אֵיבָרִים וּשְׁסָ"ה גִּידִים וְתֵלְכוּ לְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר כָּל אֵיבָר וְאֵיבָר לִהְיוֹת מֶרְכָּבָה לַשְּׁכִינָה וּלְקָרֵב קֵץ הַגְּאֻלָּה, כִּי בְּלֹא לִמּוּד סְפָרִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל תִּהְיֶה כַּבָּקָר יֹאכְלוּ תֶּבֶן בְּלִי דַּעַת, אֲבָל הַלִּמּוּד יִהְיֶה בְּאֵימָה וְיִרְאָה וְרֶתֶת וְאַהֲבָה וּקְדֻשָּׁה יְתֵרָה, לְדַבֵּק נַפְשׁוֹ בְּאוֹר הַחַיִּים, אוֹר צַח וּמְצֻחְצָח כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתָן, וְאַל תִּפְחֲדוּ וְאַל תִּירְאוּ, פַּחֲדוּ אֶל טוּב ד' כִּי תַּאֲמִינוּ לִי בְּעֵת הֱיוֹתִי כְּבָר שִׁית כְּבָר שֶׁבַע נִתְלַהֵב לִבִּי בְּקִרְבִּי הַרְבֵּה לְלִמּוּד זֶה וְדָבַקְתִּי נַפְשִׁי מֵעוֹדִי בְּלִמּוּד זֶה בִּשְׂרֵפוֹת שַׁלְהֶבֶת יְקוֹדִי אֵשׁ הַבּוֹעֵר בְּקִרְבִּי לְדַבֵּק נַפְשִׁי בְּאֵל עוֹלָם בֶּאֱמֶת … וּמִנִּי הַטּוֹב לֹא אֶעֱזֹבלֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נַחְתִּי מִן הָאוֹר הַתּוֹרָה וְרָזֶיהָ וְסוֹדֶיהָ לְקַשֵּׁר נַפְשִׁי בְּאוֹר הַתּוֹרָה רִשְׁפֵּי אֵשׁ לַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת לֹא אֶעֱזֹב אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד וְכֵן תַּעֲשׂוּ וְיִהְיֶה לָכֶם טוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא בְּוַדַּאי בְּוַדַּאי אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ וְדַי בְּזֶה, עכ"ל.
ד: וְכֵן הֵעִיד הגה"צ הָרַב טוֹבְּיַאס שְׁלִיטָ"א הָרַב דביהמ"ד שְׁטֶפֶנֶשְׁט בְּנֵי בְּרַק, שֶׁאָבִיו זצ"ל לָמַד בְּרוּסְיָא בַּמַּחְתֶּרֶת זְקֵנִים עִם נְעָרִים, וְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן זוה"ק בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, אַרְבַּע שָׁעוֹת בְּלִי כּוֹס מַיִם, וְאָמַר: מִּי שֶׁאוֹמֵר שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ זוֹהַר עִם יְלָדִים, זֶה בָּא מֵהַמַּשְׂכִּילִים וְהַמִּינִים רח"ל [כַּמְּבֹאָר בזוה"ק].
שְׁאֵלָה: שָׁמַעְנוּ שֶׁהֱיִיתֶם בַּצִּיּוּן שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְחִלַּקְתֶּם שָׁם סִפְרָא דְּצְנִיעוּתָא וְלִמַּדְתֶּם שָׁם בָּרַבִּים, לִפְנֵי קָהָל רָב, מַה הָעִנְיָן בְּזֶה?
תְּשׁוּבָה: הוֹצֵאנוּ כָּעֵת לְכָבוֹד יוֹמָא דְּהִילוּלָא דְּיְהוֹשֻעַ בִּן נוּן שֶׁעָלָיו כָּתוּב "מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ", "סִפְרָא דְּצְנִיעוּתָא" שֶׁחִבֵּר הַתַּנָּא הָאֱלֹקֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי. וּמוּבָא בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהָיוּ מִתְקַבְּצִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לִלְמֹד בְּקֶבֶר יְהוֹשֻׁעַ בְּיוֹמָא דְּהִילוּלָא סֵפֶר הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ כֵּיוָן שֶׁהוּא קִבֵּל תּוֹרָה מִפִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְכַיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי ח"ן שֶׁהוּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, הוּא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, וְלָכֵן עָלוּ עַל קִבְרוֹ לִלְמֹד זוֹהַר.- וּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד הִזְדַּמְּנוּת לְקַיֵּים הַמִּנְהָג הַזֶּה טָרְחוּ וְעָמְלוּ בְּמִפְעָל הַזּוֹהַר הָעוֹלָמִי וְיָשְׁבוּ עַל זֶה צֶוֶת שֶׁל כְּ-8 אֲנָשִׁים בְּמֶשֶׁךְ כְּ-48 שָׁעוֹת וּבָרוּךְ ה' הוֹצִיאוּ מִתַּחַת יָדָם אֶת הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ "סִפְרָא דְּצְנִיעוּתָא" דָּבָר נָאֶה וּמִתְקַבֵּל בִּכְדֵי לְזַכּוֹת אֶת עַם ה' לִלְמֹד הַסֵּפֶר הַזֶּה וְכַיָּדוּעַ מֵהַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים "שֶׁכָּל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְלָמְדוֹ נֶחְשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ סִיֵּם אֶת כָּל סֵפֶר הַזּוֹהַר".
וּפִרְסַמְנוּ קְרִיאָה קְדוֹשָׁה כְּדִלְהַלָּן: "לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁרוֹצִים כְּבָר לָצֵאת מִן הַגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה!!! כָּל מִי שֶׁיָּכוֹל לִסַּע לְקִבְרוֹ וְלִלְמֹּד שָׁם זוֹהַר וְסִפְרָא דְּצְנִיעוּתָא שֶׁיְחֻלָּק בְּחִנָּם אֵצֶל קִבְרוֹ יִלְמַד שָׁם, וִיזַכֶּה אֶת כָּל סְבִיבָיו וְיַשְׁפִּיעַ אֲלֵיהֶם שֶׁגַּם הֵם יִלְמְדוּ. וְכָל מִי שֶׁאֵין בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לְהַגִּיעַ לְשָׁם יִלְמַד בְּבֵיתוֹ וּב-14 דַּקּוֹת יִגְמֹר אֶת כָּל הַסֵּפֶר סִפְרָא דְּצְנִיעוּתָא, אֶפְשָׁר לְקַבְּלוֹ בְּחִנָּם בְּכָל נְקוּדוֹת הַחֲלוּקָה שֶׁל מִפְעָל הַזּוֹהַר הָעוֹלָמִי"
גֹּדֶל מַעֲלַת "סִפְרָא דְּצְנִיעוּתָא"
א:) כָתַב רַבִּי שָׁלוֹם בּוּזַגְלוֹ בְּפֵרוּשׁוֹ הַדְרַת מֶלֶךְ: רַשְׁבִּ"י זי"ע אָמַר (זֹהַר חֵלֶק ב' דַּף קע"ו עַמּוּד א'): סִפְרָא דִּצְנִיעוּתָא, חֲמִשָּׁה פְּרָקִין אִינוּן, דִּכְלִילָן בְּהֵיכָל רַב וּמָלְיָין כָּל אַרְעָא. פֵּרוּשׁ, אֵלּוּ חֲמִשָּׁה פְּרָקִים כּוֹלְלִים כָּל חָכְמַת הַקַּבָּלָה כִּי סִפְרָא דִּצְנִיעוּתָא הוּא מוּעָט הַמַּחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה, לָשׁוֹן קָצָר בְּחָכְמָה נִפְלָאָה וּמְפֹאָרָה. (הַדְרַת מֶלֶךְ לְסִפְרָא דִּצְנִיעוּתָא סוֹף פ"א).
ב:) וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ מִקָּאמַארְנָא בְּסִפְרוֹ "זֹהַר חַי" כָּתַב: סִפְרָא דִּצְנִיעוּתָא חִבְּרוֹ רַשְׁבִּ"י וְסִדְּרָם מִבְּרַיתוֹת שֶׁהָיוּ מְקֻבָּלוֹת לַתַּנָּאִים מֵהַר סִינַי מִימוֹת משֶׁה, כְּעֵין שֶׁסִּדֵּר רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה מִמַּה שֶּׁהָיוּ שְׁנוּיוֹת מִקַּדְמַת דְּנָא. (זֹהַר חַי, בְּסִיּוּם פֵּרוּשׁוֹ לַסִּפְרָא דִצְנִיעוּתָא)
שְׁאֵלָה: מָה הִיא שְׁאִיפָתְכֶם ?
תְּשׁוּבָה: שֶׁיִּתְקַיֵּם בָּנוּ: "וְתֶחֱזֶינָה עֵנֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים" וְנִזְכֶּה לְ: "תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ" בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.
בָּרוּך ְה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן: יִמְלוֹךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
סֵדֶר הַנְהָגַת הָאָדָם בְּנוֹשֵׂא לִמּוּד הַזֹּהַר
- תַּתְחִיל אֶת הַיּוֹם בְּ-18 שְׁנִיּוֹת בְּיוֹם לִלְמֹד אִדְּרָא רַבָּא וְזוּטָא [הַמְחֻלָּק לְ-354 יְמֵי הַשָּׁנָה]
- תַּתְחִיל אֶת הַיּוֹם בְּדַקָּה לְיוֹם לְהִתְקַשֵּׁר לְכָל יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ וּבָעוֹלָם לִהְיוֹת שֻׁתָּפִים בִּקְרִיאַת סֵפֶר הַזּוֹהַרוּבְסִיּוּמוֹ, לְתִקּוּן הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, לְתִקּוּן כָּל יִשְׂרָאֵל וּלְבִטּוּל כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת מֵעַלעַם יִשְׂרָאֵל. (עַמּוּד זוֹהַר לְיוֹם).
- תַּתְחִיל אֶת הַיּוֹם בְּ-2 דַּקּוֹת לְיוֹם לִלְמֹד תִּקּוּנֵי זוֹהַר [הַמְחֻלָּק לְ-354 יְמֵי הַשָּׁנָה].
- תַּתְחִיל אֶת הַיּוֹם בְּ-7 דַּקּוֹת בְּיוֹם לִגְרוֹס אוֹ לִלְמֹד זוֹהַר [הַמְחֻלָּק לְ-960 חוֹבְרוֹת].
- תַּתְחִיל אֶת הַיּוֹם בְּ-13 דַּקּוֹת בְּיוֹם לִגְרֹס זוֹהַר [הַמְחֻלָּק לְ-שָׁלֹשׁ שָׁנִים].
- תַּתְחִיל אֶת הַיּוֹם בְּ-2 דַּקּוֹת בְּיוֹם לִלְמֹד זוֹהַר חָק לְיִשְׂרָאֵל בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הַמְחֻלָּק לִימֵי הַשָּׁנָה רַחַשׁ הַדִּיסְקִים.
- תַּתְחִיל אֶת הַיּוֹם בְּ-10 דַּקּוֹת בְּיוֹם לִשְׁמוֹעַ זוֹהַר חָק לְיִשְׂרָאֵל בִּלְשׁוֹן אַנְגְלִית רַחַשׁ הַדִּיסְקִים, בְּקָרוֹב יָבוֹא בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם!!!
- תַּתְחִיל אֶת הַיּוֹם לִשְׁמוֹעַ 310 שִׁעוּרִים שֶׁל הגה"צ רֹאשׁ יְשִׁיבַת הַמְּקֻבָּלִיםנְהַר שָׁלוֹם, הָרַב בְּנָיָהוּ יִשָּׂשׂכָר שְׁמוּאֵלִי שְׁלִיטָ"א, בְּעִנְיַן חֲשִׁיבוּת לִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ (בִּלְשׁוֹן עִבְרִית): רַחַשׁ הַדִּיסְקִים.
- תַּתְחִיל אֶת הַיּוֹם לִשְׁמוֹעַ שִׁעוּרִים עַל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הגה"צ הַמְּקֻבָּל הָרַב מָרְדְּכַי יִצְחָקִי שְׁלִיטָ"א רַב הַיִּשּׁוּב פּוֹרָת (בִּלְשׁוֹן עִבְרִית): רַחַשׁ הַדִּיסְקִים.
- תַּתְחִיל אֶת הַיּוֹם לִשְׁמוֹעַ שִׁעוּרִים עַל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הגה"צ הַמְּקֻבָּל הָרַב יוֹחָנָן בַּאנּוּן שְׁלִיטָ"א (בִּלְשׁוֹן עִבְרִית): רַחַשׁ הַדִּיסְקִים.
- תַּתְחִיל אֶת הַיּוֹם לִשְׁמוֹעַ שִׁעוּרִים שֶׁל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ "קוֹל הָרַשְׁבִּי" 0722-990055: שֶׁל הגה"צ הַמְּקֻבָּל הָרַב אַרְיֵה בַּרְדָה שְׁלִיטָ"א "זוֹהַר הַיּוֹמִי" לְג' שָׁנִים בִּלְשׁוֹן עִבְרִית: רַחַשׁ הַדִּיסְקִים.
- תַּתְחִיל אֶת הַיּוֹם לִשְׁמוֹעַ דְּרָשׁוֹת לְחִזּוּק לִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ "קוֹל הָרַשְׁבִּ"י 990055: שֶׁל כ"ק מָרָן אַדְמוֹ"ר הגה"צ הַמְּקֻבָּל הָרַב שָׁלוֹם יְהוּדָה גְרָאס שְׁלִיטָ"א (בִּלְשׁוֹן אִידִישׁ- עִבְרִית): רָחַשׁ הַדִּיסְקִים.
- תַּתְחִיל אֶת הַיּוֹם לִשְׁמוֹעַ שִׁעוּרִים שֶׁל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ "קוֹל הַזּוֹהַר" 0722-990044: שֶׁל הגה"צ הָרַב אַבְרָהָם חַיִּים אוֹפְמַן שְׁלִיטָ"א תִּקּוּנֵי זוֹהַר (בִּלְשׁוֹן עִבְרִית – אִידִישׁ):
- תַּתְחִיל אֶת הַיּוֹם לִשְׁמוֹעַ שִׁעוּרִים שֶׁל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ "קוֹל הַזּוֹהַר" 0722-990044: שֶׁל הגה"צ הַמְּקֻבָּל הָרַב יִצְחָק מֵאִיר מוֹרְגֶנְשְׁטֶרְן שְׁלִיטָ"א כִּתְבֵי הָאֲרִ"י (בִּלְשׁוֹן אִידִישׁ עִבְרִית אַנְגְלִית):
- תַּתְחִיל אֶת הַיּוֹם לִשְׁמוֹעַ שִׁעוּרִים שֶׁל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ "קוֹל הַזּוֹהַר" 0722-990044: שֶׁל הגה"צ הַמְּקֻבָּל הָרַב אַבְרָהָם צְבִי קְלוּגֶר שְׁלִיטָ"א כִּתְבֵי הָאֲרִ"י (בִּלְשׁוֹן עִבְרִית): סִדּוּר הרש"ש (בִּלְשׁוֹן אִידִישׁ): "אוֹצְרוֹת חַיִּים" (בִּלְשׁוֹן אִידִישׁ):
- תַּתְחִיל אֶת הַיּוֹם לִשְׁמוֹעַ שִׁעוּרִים שֶׁל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ "קוֹל הַזּוֹהַר" 0722-990044: שֶׁל הגה"צ הַמְּקֻבָּל הָרַב יִצְחָק מֹשֶׁה אֶרְלְנְגֶר שְׁלִיטָ"א "אוֹצְרוֹת חַיִּים" (בִּלְשׁוֹן אִידִישׁ):
- תַּתְחִיל אֶת הַיּוֹם לִשְׁמוֹעַ שִׁעוּרִים שֶׁל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ "קוֹל הַזּוֹהַר"0722-990044: שֶׁל הגה"צ הָרַב כֹּהֵן שְׁלִיטָ"א "זוֹהַר הַיּוֹמִי" (בִּלְשׁוֹן אִידִישׁ- עִבְרִית):
הגימטריה של:
"ושנת גאולי באה" = 814
בגימטריה = "תשע"א גואל בא" = "ימות משיח" = גמר התיקון = החתונה שלי= רבי לוי יצחק מברדיצ׳ב
בשורה טובה !
התיקון הגדול שיביא את המשיח
לימוד הזוהר הקדוש על סדר חוק לישראל
לקבלת ספרים ,חוברות ועלונים בחינם !
“מפעל הזוהר העולמי”
052-7651911
אפליקציית ספר הזוהר
למען תיקון השכינה ותיקון כל ישראל
זוהר בעברית עם המשפט
http://www.zohar-1.com/books/zohar_hebrew/mobile/
זוהר ארמית עם המשפט
http://www.zohar-israel.com/zohar/mobile
זוהר ערב רב
http://www.zohar-1.com/books/erevrav/
להורדה אדרא רבא ואדרא זוטא:
בסד- אדרא זוטא קדישא
לקבלת זוהר חינם לבתי כנסיות ובתי מדרש
052-7651911
להורדה זוהר תהילים השלם: לחץ כאן:
זוהר תהלים כולו – 765 עמודיםRead more: http://www.ha-zohar.info/?p=26486#ixzz2zmm58d9N
אינדקס אוצר של ספרי זוהר
http://ha-zohar.net/ZOHAR_ALONIM_MAIN.htm
http://ha-zohar.net/ZOHAR_SEFORIM.htm
לקריאה והורדה של העלון המלא לחץ כאן
הצטרפו ללימוד כל ספר הזוהר בלשון הקדוש בכמה דקות !!
חדש!!
ספר זוהר תהילים להצלחת עם ישראל
כל עלוני אור הזוהר במקום אחד
סרט של כל הזמנים- בהפקה מרהיבה-
של ארגון ” בחגוי הסלע” בשיתוף מפעל הזוהר העולמי בראשות האדמו”ר מהאלמין שליט”א
ובהסכמת גדולי המקובלים
מסר מהעולם עליון, ממוות קליני של הרב יוחנן באנון זצ”ל,
לגאולת עם ישראל
“דקה של זוהר ביום תגרש את כל הס”א”
ותביא את הגאולה
סרט האור — יצא לאור העולם להחזיר לכם את האור לחיים!!!
הסרט הכי מעניין! הכי מרגש! והכי חזק שאי פעם
לצפיה בסרט: לחץ על הקישור הבא:
מכתב הסכמה על הצדיק רבי יוחנן באנון זיע והדיסק הנפלא
זוהר תהילים לימות החודש
http://www.ha-zohar.info/?p=26517
