ספר זוהר השמחה חלקים א'-ח' -השגות האריז"ל על ידי שמחה

ספר זוהר חלק א – ח , השגות האריז"ל על ידי שמחה –

בספר זוהר השמחה יש ז' חלקים, ובו

חלק א' כל השגות האריז"ל באו על ידי שמחה של מצווה, שורש כל המצוות לקיימם מתוך שמחה ואז שכרו וענגו מופלג מאד, וכו,. זוהר השמחה

חלק ב', השמחה וסגולותיה, על הפסוק "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךְ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל", זוהר השמחה

חלק ג', גלות וגאולה, על דברי חז"ל, "וְחֶדְוָה שֶׁל צִיּוֹן עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשַׂמֵּחַ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּשִׂמְחָה יְתֵרָה מֵהַכֹּל", זוהר השמחה

חלק ד' שמחת השבת, וזוהר השמחה

חלק ה' ברכות בשמחה כגון: "לזמן על הכוס בשמחה ואז הקב"ה שורה בו", זוהר השמחה

חלק ו', בעניני ברית מילה, בר מצוה, זוהר השמחה

חלק ז', בעניני שמחת נישואין, כגון, שמחת חתונה נישואין ללא הקב"ה אינה שמחה וכו'. ופיוטי צדיקים בענין השמחה, פיוט של הבבא סאלי – "יודו לך רעיוני"

להורדת ספר זוהר השמחה – ח' חלקים -לחץ על הקישור הבא: ספר זוהר השמחה אינדי- קובץ pdf

להורדה ספר זוהר שמחה חלקים א-ד בקבצי word

זוהר השמחה שער והקדמה מבוא ליל שישי ראש חודש מוגה

זוהר השמחה חלק א השגות האריזל על ידי שמחה

ספר זוהר השמחה וסגולותיה חלק ב

זוהר השמחה חלק ג גלות וגאולה

זוהר השמחה חלק ד שבת וימים טובים

בשורה טובה !

התיקון הגדול שיביא את המשיח

לחץ על הקישור הבא:

לימוד הזוהר הקדוש על סדר חוק לישראל

לקבלת ספרים ,חוברות ועלונים בחינם !

"מפעל הזוהר העולמי"

052-7651911

ספר

זוהר השמחה

בו יבואר גודל מעלת עבודת ה' בשמחה, ואיך שכל עניני היהדות תלוים בשמחה, ואין אדם יכול לשער מה שיכול לפעול על ידי השמחה, שידע האדם שכל תענוגי העולם הזה הם כאין וכאפס לעומת התענוג האמיתי להתענג על ה' שזה שעשועי ותענוגי הגן עדן, ויתבונן אז בשכלו הזך כי יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בשמחה בעולם הזה שעולה לאלף ידות לעומת שלא בשמחה, ועוד כי כל תכלית ביאת האדם בעולם הזה הוא כדי שיעבוד את ה' בשמחה דווקא כמו עבדו את ה' בשמחה, וכמו שדרשו חז"ל על הפסוק תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה, ושעה אחת בשמחה שוה יותר מכל חיי העולם הבא, ויתבונן בשכלו כמה שעות מימי חייו הלכו לבטלה שהפסיד שלא היה בשמחה, והוא יסוד חשוב מתיקוני התשובה.

כל זה מלוקט מדברי חז"ל בש"ס בבלי ירושלמי ומדרשים, זוהר הקדוש תיקונים וכתבי האריז"ל והבעש"ט ותלמידיהם הקדושים וספרי הראשונים, ומספרי מוסר מגדולי האחרונים זלה"ה, ודבריהם הקדושים חוצבים מלהבות אש, מלהיבים נפש האדם לעבודת הבורא. דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם, ואפילו הלומדים והיראים מחמת חסרון ידיעה. ועל ידי ספר זה יהיה יד הכל ממשמשין בהן ויזכרו לשמור ולקיים.

יצא לאור חודש סיון ה'תשע"ד

מפעל הזוהר העולמי סניף בת ים 0527-651911
בו ימצאו רבנים, מגידי שיעור וראשי ישיבות, מלמדים ומחנכים את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. כל בני אדם ימצאו בו הדרכה נפלאה איך להדריך את ביתם לתורה ויראת שמים בשמחה, שעל ידה יזכו לתשובה מאהבה כמו שאמר דוד המלך ע"ה, (תהלים ע"ג, כ"ח) "וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב".

המעיין בספר זוהר השמחה בלתי ספק יקבל תועלת גדולה ונפלאה בהתעוררות בלתי גבול להתאמת ולהתחזק לקיים מצות הבורא יתברך שמו על ידי עבודת ה' בשמחה, ושיכול על ידה להגיע להשגות רוחניות מופלאות.

הרשות נתונה לכל מי שברצונו להדפיס קטעים מספר זה או כל הספר בכל לשון שהוא בכל מדינה ומדינה, כדי להרבות תורה ויראת שמים בעולם ולעורר לבות אחב"י לתשובה.

מבוא:

אודה ה' מאוד בפי ובתוך רבים אהללנו, "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ" (תהלים כ"ז ד'), מחצרות בית ה' ומהיכל קדשו אפתח פי בשיר ורננה, להודות להשי"ת על רוב רחמיו וחסדיו עמנו בעל עת ועונה, ובפרט עתה אשר זכינו להוציא לאור את הספר זוהר השמחה, שיהיה לתועלת לכל יהודי באשר הוא שם לקבל את אור השכינה הקדושה כנאמר (תהלים צז, יא-יב) "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה, שִׂמְחוּ צַדִּיקִים בַּה' וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ". על ידי לימוד דברי רבותינו התנאים והראשונים זי"ע על עניני השמחה, מילי דחסידותא משולב ומתובל בתוכחת מוסר ואהבה מגולה, כדרכינו, לקרב אל לבבות בני ישראל לאביהן שבשמים. בספר זוהר השמחה ז' חלקים, ובו חלק א' כל השגות האריז"ל באו על ידי שמחה של מצווה, שורש כל המצוות לקיימם מתוך שמחה ואז שכרו וענגו מופלג מאד, וכו,. זוהר השמחה חלק ב', השמחה וסגולותיה, על הפסוק "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךְ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל", זוהר השמחה חלק ג', גלות וגאולה, על דברי חז"ל, "וְחֶדְוָה שֶׁל צִיּוֹן עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשַׂמֵּחַ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּשִׂמְחָה יְתֵרָה מֵהַכֹּל", זוהר השמחה חלק ד' שמחת השבת, וזוהר השמחה חלק ה' ברכות בשמחה כגון: "לזמן על הכוס בשמחה ואז הקב"ה שורה בו", זוהר השמחה חלק ו', בעניני ברית מילה, בר מצוה, זוהר השמחה חלק ז', בעניני שמחת נישואין, כגון, שמחת חתונה נישואין ללא הקב"ה אינה שמחה וכו'. ופיוטי צדיקים בענין השמחה, פיוט של הבבא סאלי – "יודו לך רעיוני"

זכות אבוה"ק ורבוה"ק תגן עלינו להיוושע ב"אלף המגן[א]" תשועת עולמים על ידי התקדשות ישראל בלימוד תורת הסוד, שהיא תורה לשמה, כמו שכתב בתנא דבי אליהו (זוטא פרק כ'): אמר להם הקדוש ברוך לישראל: בני, היו לפני קדושים, ואל תבהלו מיום הדין, שנאמר והייתם לי קדושים וגו' (ויקרא כ כו). זוהי הבטחה של הקדוש ברוך הוא שמגלה לנו אליהו הנביא זכור לטוב, שאם ישראל יהיו קדושים אין מפחדים מיום הדין. וְיֵשׁ לָנוּ עֵצָה אַחַת יְעוּצָה "לִּימּוּד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ"[ב], וְלִמּוּד הַזוֹהַ"ק בְּשִׂמְחָה, אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ לַעֲצֹר כָּל פֻּרְעָנוּת וּלְהַשְׁפִּיעַ כָּל הַבְּרָכוֹת בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת, וְכַיָּדוּעַ תַּקָּנַת הָרַמְחַ"ל זי"ע לְלִמּוּד הַזוֹהַ"ק בִּרְצִיפוּת – שֶּׁמַּצִּיל מִן הַפֻּרְעָנוּת – וּמֵבִיא הַגְּאוּלָה (עַיֵין סֵפֶר אוֹר הַזוֹהַר פ"ה, וְכֵן הוּבָא בְּסֵפֶר "תּוֹרָתוֹ מָגֵן לָנוּ"). לֶהֱוֵי יָדוּעַ שֶׁכָּל הַמְסַיְּמִים אֶת סֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בִּבְחִינַת "כְּנִישְׁתָא חֲדָא" (זוֹהַ"ק) הֵם בִּבְחִינַת "אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים" (שִׁיר הַשִּׁירִים ד, ד), – עֲלֵיהֶם תָּלוּי וְעוֹמֵד הַצָּלַת כְּלַל יִשְׂרָאֵל, "כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים" וְהֵם שׁוֹלְטִים עַל הַגְּבוּרוֹת וּמְמַתְקִים אוֹתָם, וּמִיַּד בָּאָה הַגְּאוּלָה בב"א.

וּלְפִי זֶה מִתְבָּאֵר הֵיטֵב מַאֲמָר הָרַשְׁבִּ"י "יָכוֹל אֲנִי לִפְטוֹר אֶת הָעוֹלָם כּוּלוֹ מִן הַדִּין". – עַל כֵּן פְּנוּ בְּבַקָּשָׁה לְרָאשֵׁי הַיְּשִׁיבוֹת וּלְרָאשֵׁי הַכּוֹלְלִים, לְהַרְשׁוֹת לָּכֶם לְהַקְדִּישׁ שְׁנֵים עָשָׂר דַּקּוֹת בְּהַתְחָלַת כָּל סֵדֶר לְלִמּוּד הַזוֹהַ"ק בְּשִׂמְחָה, וּבְוַדַּאי יַסְכִּימוּ עִמָּכֶם, כְּמוֹ שֶׁכְּבָר נוֹדַע הַמְּצִיאוּת בְּהַרְבֵּה יְשִׁיבוֹת וְכּוֹלְלִים שֶׁכָּךְ עָשׂוּ. וְכַיָּדוּעַ דְּכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה כְּדֵי שֶׁיַּצְלִיחַ צָרִיךְ קוֹדֶם אִתְעֲרוּתָא דִּלְתַתָּא (עַיֵין זוֹהַ"ק פָּרָשַׁת לֶךְ לְּךָ דַּף ע"ז:). וְכָל הַמַּעֲלוֹת הָאַדִּירוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּמַעֲלַת הַלִימוּד וְהַקְּרִיאָה בְּזוֹהַ"ק הֵם גַּם בְּמִי שֶׁאֵינוֹ מֵבִין כְּלָל אֶת אֲשֶׁר הוּא קוֹרֵא – כְּמָשָׁל הַהוֹלֵך אֶל הָרוֹפֵא, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִין בִּרְפוּאָה כְּדֵי לְהִתְרַפֵּא, כֵּן הַלּוֹמֵד בְּזוֹהַ"ק הֲגַם שֶׁאֵינוֹ מֵבִין עֶצֶם הַלִימוּד כּוֹחוֹ גָּדוֹל וְעָצוּם "וּבוֹנֶה בַּשָּׁמַיִם עֲלִיּוֹתָיו", ובפרט עתה לקראת קבלת התורה שעל זה נאמר בגמרא שבת[ג] (דף פ"ח.): דרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי לעם תליתאי על ידי תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי, ועתה שזכינו לקדושה משולשת על ידי חיבור קוב"ה אורייתא וישראל חד הוא, בלימוד הזוהר הקדוש בשמחה ובאחדות שאפשר להתחבר על ידי זה לשכינה הקדושה בוודאי שפוטר מעליו ומכל הסובבים אותנו כל מרעין בישין ומזיקין ומחבלים, ומשפיע שפע קדושה ורחמים וטהרה עליונה כנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, וְעַל יְדֵי כֵּן נִגָּאֵל בִּמְהֵרָה בְּקָרוֹב, כִּי עֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשַׁע – יַעֲקֹב אָבִינוּ ע"ה נִקְרָא אָב שֶׁל שִׁבְעִים נֶפֶשׁ, וְשִׁבְעִים גִּימַטְרִיָּה סוֹד – דְעַ"י לִּימּוּד הַתּוֹרָה – שֶׁהִיא מִדָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ ע"ה, וּבִפְרָט זוֹהַ"ק – שֶׁכְּנֶגֶד סוֹ"ד, וּבָזֶה נִקְרָא אַב שֶׁל שִׁבְעִים נֶפֶשׁ, נִנָּצֵל מִשִּׁבְעִים אֻמּוֹת הָעוֹלָם – וְעוֹד כַּיָּדוּעַ יַעֲקוֹב בְּמִלּוּי אוֹתִיּוֹת כָזֶה: יו"ד עי"ן קו"ף וי"ו בי"ת, גִּימַטְרִיָּה 770 – שׁמשנת תש"ע – נפתח הצינור השפע האלוקי ללמוד את הזוהר הקדוש בלשון הקודש והוא בבחינת גילוי שכינה, וּמִמֶּנָּה – מִכֹּחַ סְגֻלַּת לִּימּוּד הַסּוֹד המחובר בשלש קדושות יִוָּשַׁע תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים.- זִכְרוּ! בְּיָדֵנוּ הַדָּבָר! – "הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה", וְהֶחָלָשׁ יֹאמַר גִּבּוֹר אָנִי, וְיִתְקַיֵים בָּנוּ הַפָּסוּק "הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" (יְשַׁעְיָה ס, כב) בב"א.

הקדמה

ענין השמחה הוא דבר גדול מאוד ומגיע ממקור עליון, כי השמחה היא באה על ידי הארת הנשמה באור אלוקי ממעל, עד כדי כך שהקשה הקדושת לוי רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע על הפסוק, (אסתר ה' ט') "וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב", מהיכן באה לו שמחה לרשע זה? והרי שמחה זה רק מכוח הקדושה, ותירץ דעל ידי שאכל מסעודתה של הצדקת אסתר המלכה ע"ה שיריים של צדקת, מכוח זה באה לו שמחה, ורק ברוב רשעותו איבד את זה, ולא נשאר לו כלום, כי באמת שמחת הרשעים אינה אלא הוללות ושטות, כי השמחה היא בשלימות ואחדות כמו שאמרו חז"ל אין שמחה כהתרת הספיקות, וזה משום שמחת השלימות, וכל עיקר השלימות היא ישראל ואורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא, [בלשון ארמית חד זה אחד, וחדי זה שמח, כי באמת כאשר מתאחדים, במקור העליון באה שמחה אמיתית – מה שאין כן הרשעים כים נגרש, כמו שנאמר בנביא (ישעיה נז, כ-כא) "וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ כִּי הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל וַיִּגְרְשׁוּ מֵימָיו רֶפֶשׁ וָטִיט, אֵין שָׁלוֹם אָמַר אֱלֹהַי לָרְשָׁעִים" – וכן נאמר במשלי (יח, א) "לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד", וממילא אין להם שלימות ולא שלוה ולא שייך אצלהם כלל שמחה], ובזמן בית המקדש בחג הסוכות היתה שמחה גדולה שמחת בית השואבה שמשם היו שואבים רוח הקודש [כידוע שיונה הנביא קיבל נבואתו משם], וזהו מעגל נפלא כי על ידי לימוד התורה באה השמחה כמו שנאמר (תהלים יט, ט) "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב", ועל ידי שאדם שמח, זוכה להארה עליונה רוח הקודש ונבואה כמו שנאמר (מלכים ב' פרק ג' ט"ו) "וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'".

ובזוהר פרשת וישב (דף קפ:): בלשון הקודש: כָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל בְּכַמָּה צְדָדִים, אֶחָד – שֶׁהִנֵּה רָאִינוּ שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּמָקוֹם עָצוּב, אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שִׂמְחָה. אִם אֵין בּוֹ שִׂמְחָה, אֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ג) וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'. שֶׁהֲרֵי וַדַּאי שֶׁשְּׁכִינָה לֹא שׁוֹרָה בְּמָקוֹם עָצוּב. מִנַּיִן לָנוּ? מִיַּעֲקֹב, שֶׁמִּשּׁוּם שֶׁהָיָה עָצוּב עַל יוֹסֵף הִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה. כֵּיוָן שֶׁבָּאָה לוֹ הַשִּׂמְחָה עַל בְּשׂוֹרַת יוֹסֵף, מִיָּד וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, עכ"ל.

השמחה באה ממקור פנימיות הנשמה של האדם, ולכן כאשר האדם שמח זה מראה על חיבור פנימי ועמוק עם העניין, ידוע מאמר חז"ל על הפסוק (איוב מא, ג) "מִי הִקְדִּימַנִי[ד] וַאֲשַׁלֵּם תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם לִי הוּא", שאין אדם יכול לבקש שכרו בדין, כי לולי חסד ה' עליו לא יכול לקיים מצוות, כגון הקב"ה קודם נותן לאדם בית, ואחר כך יכול לשים מזוזה, וכן קודם נותן לו בן זכר ואחר כך מקיים מצות ברית מילה, וכן על זה הדרך, וכידוע דברי הרמח"ל שהביא את דברי חז"ל שכל ענין בריאת האדם וירידת הנשמה לזה העולם היא מפני כי קודם היתה נמצאת בעולם הנשמות ומתענגת מזיו השכינה אך בבחינת לחם חסד שהוא נהמא דכיסופא [לחם של בושה], ולזה ירדה לעולם כדי לסגל תורה ומצוות ולנצח במלחמה, ואז יקבל האדם שכר מושלם בעולם הבא עולם הנשמות ולא תתבייש הנשמה, ושואלים גדולי הצדיקים, (בשם רבי הגאון רבי עזרא עטיה זי"ע], אם אין באפשרות לקיים מצוות לולי שהשם יתברך יתן לו כלי וחפצי המצווה, וממילא לא חייב לשלם לאדם, כמו שנאמר מי הקדמני ואשלם, אם כן נשאר נהמא דכסופא שהכל ניתן לו בתורת חסד, ומה הואיל ירידת הנשמה לזה העולם, ותרצו, דהחלק של האדם הוא עשיית המצוות בשמחה שזה באמת מחלקו, ומפנימיות נשמתו, (ע"כ). נמצא שכל מטרת האדם בזה העולם בקיימו תורה ומצוות הוא כדי להינצל מנהמא דכסופא, וזה יתכן רק כאשר מקיים את התורה ומצוות מהחלק הנפש הפנימי ביותר על ידי השמחה, ועתה מובן מה שאמרה התורה הקדושה בפרשת התוכחה (דברים כח, מז) "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל", כי עיקר העבודה היא בשמחה וכן נראה מדברי הב"ח באו"ח סימן מ"ז, (אות ב) ומ"ש דאמר רב יהודה אמר רב וכו'. רבינו מביא ראיה מרב יהודא אמר רב שהקב"ה מקפיד על לומדי תורה אפילו עוסקין בה טובא אם אינן זהירין לברך בתורה תחלה. ואיכא לתמוה טובא למה יצא כזאת מלפניו להענישם בעונש גדול ורם כזה על שלא ברכו בתורה תחלה שהוא לכאורה עבירה קלה ונראה דכונתו יתברך מעולם היתה שנהיה עוסקים בתורה כדי שתתעצם נשמתינו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה ולכן נתן הקב"ה תורת אמת לישראל במתנה שלא תשתכח מאתנו כדי שתתדבק נשמתינו וגופינו ברמ"ח איברים ושס"ה גידין ברמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה שבתורה ואם היו עוסקים בתורה על הכוונה הזאת היו המה מרכבה והיכל לשכינתו יתברך שהיתה השכינה ממש בקרבם כי היכל ה' המה ובקרבם ממש היתה השכינה קובעת דירתה והארץ כולה היתה מאירה מכבודו ובזה יהיה קישור לפמליא של מעלה עם פמליא של מטה והיה המשכן אחד אבל עתה שעברו חוק זה שלא עסקו בתורה כי אם לצורך הדברים הגשמיים להנאתם לידע הדינים לצורך משא ומתן גם להתגאות להראות חכמתם ולא נתכוונו להתעצם ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה ולהמשיך השכינה למטה בארץ כדי שתעלה נשמתם למדרגה גדולה אחרי מיתתם הנה בזה עשו פירוד שנסתלקה השכינה מן הארץ ועלתה לה למעלה והארץ נשארה בגשמיותה בלי קדושה וזה היה גורם חורבנה ואבידתה והוא אמרו מי האיש החכם וגומר על מה אבדה הארץ וגומר ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם וגומר ואמר תורתי תורת אמת אשר נתתי במתנה שלא יהיו למדין ושוכחין וגם פירשתי להם טעם כל הדברים ופירושיהם וזהו אשר נתתי לפניהם כשלחן ערוך וכו' וכמו שכתבו רבותינו ז"ל (עירובין נד ע"ב מכילתא ריש משפטים) על פסוק (שמות כא א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וכוונתי שיתקשרו בעצם קדושת תורתי תורת אמת והשכינה תהא שורה בקרבם והמה עזבו את תורתי ולא הלכו בה פירוש תחלת ההליכה ברוחניות התורה ממדרגה למדרגה כדי שתתדבק הנשמה בעצמות קדושת התורה לא הלכו בה דהיינו לא הלכו בה לשמה בשעה שבאו לפתוח בעסק התורה ולברך לפניו יתברך ולהודות לו על נתינת התורה לעמו ישראל כדי שיהיו דבקים בקדושתה ובשכינתו יתברך והוא המכוון בברכת אשר בחר בנו על אשר קרבנו לפני הר סיני ונתן לנו תורתו הקדושה כלי חמדתו שהיה משתעשע בה בכל יום כדי שתתדבק נשמתינו בעצמות קדושת התורה ורוחניותה ולהוריד השכינה בקרבנו לא הלכו בה לעסוק בדברי תורה לשמה כי בזה נענשו שנסתלקה השכינה מן התחתונים ואז אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר כלומר נחרבה ונשארה חומרית מבלי עובר שם קדושת השכינה כי נסתלקה השכינה לגמרי מן הארץ ועלתה לה למעלה וכך היא גירסת רב אלפס (ברכות ה ע"ב) ולומדי תורתך לשמה וכזה ראוי להגיה בסדורים, עכ"ל.

כי כל עיקר נתינת התורה למען חיבור הנשמה עם הקב"ה נותן התורה, וזה כמו שאמרנו שעל ידי האיחוד ישראל אורייתא וקוב"ה זוכה ומביא לשמחה פנימית עצומה ואמיתית. וזה מה שאמרו בזוה"ק שלעתיד לבוא תהיה השמחה שלימה בהשגת האלוקות, כי אז כולם יראו את השכינה הקדושה עין בעין בשלימות, כמו שאנו מתפללים בכל יום "וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים", ונצפה שיתקיים בנו דברי הזוה"ק: פרשת וירא (דף קיח:): בלשון הקודש: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בֹּא רְאֵה שֶׁכָּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב (שם) מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים, וְכָתוּב אַחֲרָיו מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ. וְאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בְּאוֹתוֹ זְמַן עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשַׂמֵּחַ עוֹלָמוֹ וְלִשְׂמֹחַ בִּבְרִיּוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד) יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו. וַאֲזַי יִהְיֶה שְׂחוֹק בָּעוֹלָם מַה שֶּׁאֵין כֵּן עַכְשָׁו, שֶׁכָּתוּב (שם קכו) אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וְגוֹ'. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים, שֶׁאֲזַי עֲתִידִים בְּנֵי אָדָם לוֹמַר שִׁירָה, שֶׁהוּא עֵת שְׂחוֹק. רַבִּי אַבָּא אָמַר, הַיּוֹם שֶׁיִּשְׂמַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם בְּרִיּוֹתָיו, לֹא הָיְתָה שִׂמְחָה כְּמוֹתָהּ מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וְהַצַּדִּיקִים הַנִּשְׁאָרִים בִּירוּשָׁלַיִם לֹא יָשׁוּבוּ עוֹד לַעֲפָרָם, שֶׁכָּתוּב (ישעיה ד) וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַיִם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ. הַנּוֹתָר בְּצִיּוֹן וּבִירוּשָׁלַיִם דַּוְקָא.

דָּבָר אַחֵר וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים, כָּתוּב (ישעיה סו) שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לֹא הָיְתָה שִׂמְחָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם כְּאוֹתָהּ שִׂמְחָה שֶׁעָתִיד לִשְׂמֹחַ עִם הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבא, וְכָל אֶחָד מַרְאֶה בָּאֶצְבַּע וְאוֹמֵר, (שם כה) הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ, וְכָתוּב (שם יב) זַמְּרוּ ה' כִּי גֵאוּת עָשָׂה מוּדַעַת זאת בְּכָל הָאָרֶץ.

רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, לֹא רָאִינוּ מִי שֶׁפֵּרַשׁ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כְּדָוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁאָמַר (תהלים קד) תַּסְתִּיר פָּנֶיךְ יִבָּהֵלוּן וְגוֹ'. מִכָּאן שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה רָעָה לְשׁוּם אָדָם, אֶלָּא כְּשֶׁאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ בּוֹ – הוּא כָּלֶה מֵאֵלָיו, שֶׁכָּתוּב תַּסְתִּיר פָּנֶיךְ יִבָּהֵלוּן תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וְגוֹ', וְאַחַר כָּךְ (שם) תְּשַׁלַּח רוּחֲךְ יִבָּרֵאוּן וְגוֹ', וְאַחַר כָּךְ (שם) יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו. וַאֲזַי הַשְּׂחוֹק בָּעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב (שם קכו) אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים, לִשְׂמֹחַ בִּישׁוּעָתוֹ.

כמו שהתגעגעו הצדיקים לשמוח בהתחברות עם ה' יתברך והתורה הקדושה, בפרט שרואים בפיוט שחיבר הסבא קדישא המלוב"ן הצדיק רבי ישראל אביחצירא הבאבא סאלי זי"ע.

פיוט של הבבא סאלי – "יודו לך רעיוני"

יודו לך רעיוני, אל מבטן יוצרי, על קרבתך בסיני, להאיר את נרי, על כן בתחנוני, אפאר בשירי, בכל ימי ושני, עד לעד לעולם.