סרט של כל הזמנים- בהפקה מרהיבה- 

של ארגון " בחגוי הסלע" בשיתוף מפעל הזוהר העולמי בראשות האדמו"ר מהאלמין שליט"א

ובהסכמת גדולי המקובלים

מסר מהעולם עליון,  ממוות קליני של הרב יוחאנן באנון זצ"ל,   לגאולת עם ישראל

"דקה של זוהר ביום תגרש את כל הס"א"

ותביא את הגאולה

 סרט האור — יצא לאור העולם להחזיר לכם את האור לחיים!!!

הסרט הכי מעניין! הכי מרגש! והכי חזק שאי פעם

 

לצפיה בסרט: לחץ  על הקישור הבא:

http://www.youtube.com/watch?v=BRd98Ze2O94

מכתב הסכמה על הצדיק רבי יוחנן באנון זיע והדיסק הנפלא

מכתב הסכמה 

 הרב שלום יהודה גראס

אבדק"ק האלמין

     

בעהמח"ס: קובץ ספרי ארץ ישראל כ"ו חלקים, שמירת המצוות כהלכתן ח"ן חל', קובץ ספרי כשרות ג"ן חל', קובץ ספרי שחיטה כ"ו חל' קובץ ספרי ניקור ל"ג חל’, קובץ ספרי שמירת שבת ד"ח, קובץ ספרי מקוואות ח"ח, שמירת הברית י"ח, דברי תורה עה"ת ז"ח,
קובץ ספרי סת"ם כ"ב חל’, קובץ ספרי קדושת ביהכ"נ י"ז חל’, שכר ועונש ו"ח, שו"ת זבחו זבחי צדק ג"ח, אור הזוהר ה"ח, ועוד. מייסד מפעל הזוהר העולמי, ומח"ס שופר הזוהר ל"ג חלקים, 770 עלוני הזוהר, ועוד ספרים על הזוהר הקדוש.

ב"ה, ט"ו שבט ראש השנה לאילנות התשע"ד

לכבוד האי חבורא קדישא ויקירא המפורסמים לשם ולתהלה, מאירים עיני העולם, מגלים אור הנעלם, ממצדיקי הרבים, זכותם לעד בשחקים, הגה"צ שליט"א, הנקראים בשם "חגוי הסלע" שלומם לעד ישגיה, רוב ברכות וכל טוב לעד סלה.

אחרי דרישת שלומכם הטוב באהבה רבה, בלב ונפש חפצה, הנני בא בשורות אלו על דבר בקשת מעלת כבוד תורתו לכתוב הסכמה על סיפור חייו וגילוים מעולם העליון של הצדיק המקובל רבי יוחנן באנון זצ"ל אשר אני מעיד עליו כי היה צדיק קדוש ונורא, וישן רק שעתיים בכל יום, וטבל במקוה קרה, והתפלל בנץ בכל יום, ועסק בלימוד התורה ובזיכוי הרבים במסירות נפש גדולה, עד שהחזיר בתשובה לאלפים ורבבות מאחינו בני ישראל. וכמה פעמים ששמעתי שיעורים ממנו אשר לא שמעתן אוזן לגודל הבנתו ובקיאותו בתורת הסוד, אשר בוודאי לא יתכן אלא למי שלומד תורה לשמה ומוסר את כל עצמותיו למען קוב"ה ושכינתיה לאוקמא שכינתא מעפרא. ומצוה רבה להפיץ ברבים את דברי תורתו ומה שנמסר לו מן השמים לעורר את ישראל לאחוז בעץ החיים וללמוד את הזוהר הקדוש היוצא עתה לאור עולם בדיסק משובח ויפה בעבודה נפלאה של אירגונכם "בחגוי הסלע", והוא יפה ובהיר, לארץ ולדרים מאיר ומעורר את נשמות ישראל לשוב לאבינו שבשמים על ידי לימוד הזוהר הקדוש שחיבר התנא האלוקי ר' שמעון בר יוחאי זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

אפתח פי במילי לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זי"ע, כנודע לכל אשר מכל תפוצות ישראל מתקבצים ועולים מירונה לשמוח עם התנא האלוקי רשב"י ולהוושע, כל אחד אומר תהילים כפי כוחו, מתחנן מבקש בקשתו ומייחל לישועתו, אכן יש לדעת שכאשר משטתחים על הציון הקדוש, יש ענין גדול מאוד מאוד ללמוד בספר הזוהר שחיברו התנא האלוקי, שאז מדבק, כביכול, עם הצדיק, ושפתותיו דובבות ובודאי יוושע. כמו כן כדאי ונחוץ שיקבל על עצמו ללמוד כל ספר הזוהר גם במשך השנה כולה מידי יום ביומו, בפרט עתה יתעוררו לבבות אחינו בני ישראל, על ידי שיוצא לאור הדיסק הנפלא של הצדיק הקדוש רבי יוחנן באנון זי"ע תלמידו חביבו כבנו של הצדיק המקובל רבנו ניסים פרץ זי"ע שזכה ללמוד כל התורה כולה ישר מרבי שמעון בר יוחאי ע"ה, וזכיתי לשמוע ממנו שיעורים בקבלה ובפרט ביאורים על פתח אליהו וספרא דצניעותא ואידרא קדישא הכל בעל פה, עם ביאורים נפלאים שלא שמעתן אוזן, ואני ועוד שני רבנים היינו אצלו ושמענו כל הדברים וכתבנו הכל מילה במילה וכו', וזכיתם להיות שותפים ונמנים על עושי מצוה לפרסם את הזוהר הקדוש, כדי שיתקיים בנו בספרא דא יפקון מגלותא ברחמי אמן.

ידוע ומפורסם בשער בת רבים ולכל בר בי רב גודל כוחו ומעלתו וקדושתו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי ע"ה אשר כתב המקובל הקדוש המלוב"ן רבינו יעקב אביחצירא זי"ע שהוא ראש הצדיקים בגן עדן והדברים עתיקים ונאמרו מפי המהרח"ו ורבינו יוסף חיים ע"ה כתב שאי אפשר להבין זאת אבל כך הוא.

רבינו האר"י החי זי"ע הורה לתלמידיו ובעלי תשובה ללמוד וגרוס הרבה זוהר ועל ידי זה יגיעו להשגות גבוהות, ובדור האחרון מורינו המקובל האלוקי רבי מרדכי שרעבי זי"ע הורה לתלמיד שלא חפץ ללמוד כלום שיגרוס הרבה זוהר הקדוש ובסופו נהיה ת"ח ובעל רוח הקודש והדברים מפורסמים וידועים. על כן אין שום שאלה ושום תימה איך יכול מי שדבוק בכל כוחו ברשב"י לזכות שילמדו אותו מן השמים את התורה. והיו הרבה מעשים אמתיים ולא אתי תנא כרוכלא.

והנני רוצה קודם כל להבהיר שכל הדברים שמוציאים על הזוהר הקדוש יש להם הסכמה מהתנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי בעצמו, ואם יש הסכמה מהרשב"י אין צריכים בכלל הסכמה, והוא בבחינת "יהודה ועוד לקרא?!" (קידושין ו' ע"א). וכפי שאמר האדמו"ר מגור זיעוכי"א להצדיק המקובל רבי יודל ראזנבערג זי"ע כשהוציא את ספרו הקדוש "זוהר תורה" בלשון הקודש וזה לשונו: הן כל אנשי שלומנו יודעים היטב שאין דרכי ליתן הסכמות על ספרים חדשים, אמנם ספר כזה אין צריך להסכמה, כי האם דברי התנאים צריכים להסכמתנו, ובודאי ראוי ונכון שילמד כל איש על כל פנים דברי המוסר וביאוריה מקראות של הזוהר הקדוש מה שאפשר להבין, וכיון שהסכימו על ספר הזה גדולי הדור, בודאי יבינו מעצמם כל נדיבי לב לתמך בידכם, והשי"ת יצליח את דרככם: עד כאן דברי פה קדוש זי"ע ועכי"א: [ועל ספרו זוהר תורה שהדפיס לפני מאה שנה קיבל עשרות הסכמות מכל גדולי ישראל].

 והנה זכיתם במפעל הכביר להצלת עם ישראל, בענין הפצת הסיפור הקדוש מתורתו של רבי שמעון בר יוחאי בעולם, ואם רק יהודי אחד ילמד זוהר הקדוש, אין לתאר ולשער כמה שכר יש לכם, כל שכן וקל וחומר שכבוד תורתכם מדפיסים מאות אלפים עותקים ומזכים לעם ישראל אשר בזכותו לומדים קהילות ברבים ומלמדים את תורת הרשב"י הקדוש בודאי שכל העולם עומד עליו, ואשריכם ואשרי חלקכם, ואין לשער גודל מתן שכרו בזה ובבא מן השמים. ובכך כל יהודי באשר הוא שם יתלהב ללמוד ולהגות בדברי התנא האלוקי אשר ביקש "בני שנו מידותי" (גיטין ס"ז.), ובזה תלויה כל הגאולה, כדאמרו חז"ל (בבא בתרא דף ח' ע"א) "דכתיב גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך ושרים אמר עולא פסוק זה בלשון ארמית נאמר אי תנו כולהו עתה אקבצם". ומה נמלצו לחכי דברי הזוהר בהקדמת התיקונים (דף י"ז), והמשכילים יזהירו אלין רבי שמעון בן יוחאי וחבריו וכו' כד עבדו האי חיבורא אסתמכו עליה לעילא וכו', ומצדיקי הרבים ביה [שרבים יצדיקו את עצמם ע"י…], יהון נפישין ככוכבים לעולם ועד דלא אחשיך נהורא דלהון לעולם ועד, ובזה תתקיים נבואת הרשב"י שבדור של משיח אפילו תינוקות של בית רבן ידעו סודות התורה, למען ילמדו מנער ועד זקן מדן ועד באר שבע, ובכך נזכה ברצות ה' להיות כדורו של חזקיהו המלך (ב"ק י"ד.) שביקש הקב"ה לעשותו משיח, ועליו נאמר הפסוק "חובל עול מפני שמן", פירוש חובל ונחרב עולו של סנחריב מפני השמן של חזקיה בבית המדרש שלמדו תורה מדן ועד באר שבע, כן יזכה ה' על ידי כבודכם להרבות כבוד שמים וכבוד התורה, לאחוז בזכותיה דבר יוחאי למען יעתיר בעדינו שנזכה לגאולה השלימה בקרוב, "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה' מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ", (דברים פרק לג כט). וכמו שהביא רש"י הקדוש את דברי המדרש רבה (רש"י, בראשית פרק ט פסוק יב) לדרת עולם – נכתב חסר, שיש דורות שלא הוצרכו לאות, לפי שצדיקים גמורים היו, כמו דורו של חזקיהו מלך יהודה ודורו של רבי שמעון בן יוחאי, עכ"ל. וכאשר דבקים בתורתו של הרשב"י ממשיכים את נשמתו ממש לדורינו זה והרשב"י יושב ושונה כנגדו, (אור החמה), על כן שמנו מטרה לנגד עינינו שלכל ישראל יהיה חלק בתורת הרשב"י הקדוש לבלתי ידח ממנו נידח, ובא לציון גואל.

כָּתַב הַכִּסֵּא מֶלֶךְ (בְּתִקוּן ל'), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "כַּמָּה גָּדוֹל חִיּוּב עַל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לִלְמֹד קַבָּלָה, וְעָנְשָׁם כַּמָּה גָּדוֹל אִם אֵינָם לוֹמְדִים קַבָּלָה, וְגוֹרֵם אֹרֶךְ גָּלוּתָא, כִּי הֵם מְעַכְּבִים הַגְּאֻלָּה רַחֲמָנָא לִיצְלַן… כִּי גָּדוֹל כֹּחָהּ לְקָרֵב הַגְּאֻלָּה". וּבְתִּקּוּן מ"ב (שָׁם בְּכִסֵּא מֶלֶךְ), "כִּי לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּגִירְסָא בְּעָלְמָא בּוֹנֶה עוֹלָמוֹת, וְכָל שֶׁכֵּן אִם יִזְכֶּה לִלְמֹד וּלְהָבִין אֲפִלּוּ פֵּרוּשׁ מַאֲמָר אֶחָד, יַעֲשֶׂה בּוֹ תִּקּוּן לְמַעְלָה בְּשָׁעָה אַחַת מַה שֶּׁלֹּא יַעֲשֶׂה בְּלִמּוּד הַפְּשָׁט שָׁנָה תְּמִימָה, וּמֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא מִבְּנֵי הֵיכָלָא דְּמַלְכָּא, וְיִהְיֶה מֵרוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשְׁבִים רִאשׁוֹנָה בְּמַלְכוּתָא דִּרְקִיעָא[א]. ואֵין נַחַת רוּחַ לַהַשֵּׁם כָּעֵסֶק בְּנִשְׁמַת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא הַחָכְמָה הָאֲמִתִּית הַמְקֻבֶּלֶת כִּי מִמֶּנָּה יוֹדֵעַ רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ בַּעֲבוֹדָתוֹ וּמִצְווֹתָיו…". עַד כָּאן, (וְעַיֵּן עוֹד בַּסֵּפֶר זְכִירָה לְחַיִּים לְהַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים פַלַאגִ'י ח"ב דף ע' ע"ד, ובשו"ת אַפַרְקַסְתָּא דְעַנְיָא סִימָן ע"ד).

והנה יודעים אנחנו כי רק בזכות למוד תורת הזוהר יצאו ישראל מן הגלות ברחמים, וכדמפורסם מה דאיתא ברעיא מהימנא "בספרא דא יפקון מן גלותא ברחמי". ואין צריך להאריך בזה כי וודאי למוד הזוהר הוא תיקון השכינה להוציא אותה מהגלות, כדכתב הרמח"ל באגרות, כי לא כל הלימודים שווים, ודווקא לימוד הזוהר הקדוש הוא מתיקוני השכינה הקדושה, ופשוט כי כל סיום זוהר הקדוש הוא קירוב הגאולה. ולכן צריך לעורר את ליבות ישראל שיהגו וילמדו ויגרסו בספר הזוהר הקדוש לאלפים ורבבות עד אין מספר, ואין ספק כי על ידי זה יתווספו הרבה לומדים וסיומים בזוהר הקדוש, וזה יקרב את הגאולה. ולמותר להאריך בדבר הסכנה הרובץ על ארצנו הקדושה, שמכל צד יש ערבים שרוצים… וארץ אירן שמצהירה בגלוי כי רצונה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן ברגע אחד על ידי פצצת אטום, ח"ו. עד שאנו רואים שבימינו נתקיימה נבואת דוד המלך ע"ה "למה רגשו גויים" המדבר ממלחמת גוג ומגוג, ומנגד שנאת עמי הארצות לתורה ולומדיה ובלבול הערב רב המפריעים את ישראל מלידבק לאבינו שבשמים שזהו הנסיון האחרון בדור האחרון הצריך לתקן את חטאי דור המבול ודור הפלגה (כתבי האר"י), [כדאיתא בזוהר בראשית כ"ה ממין הערב רב החמישי] ואין לנו שיור אלא לימוד התורה הקדושה על כל פרד"ס חלקיה כדכתב האור החיים הקדוש בפרשת תרומה, דתורה מגנא ומצלא מהיצר, זה דוקא תורה לשמה, ואמרו רבותינו דאין לך לימוד תורה לשמה אלא לימוד הזוהר הקדוש (מהרח"ו בהקדמה לעץ חיים), ובזה מראה האדם אם כבוד ה' יתברך חשוב לו או ח"ו כל תורתו משפה ולחוץ, על כן מה יציל אותנו, מכל אויבנו ומבקשי רעתינו, אם לא לימוד הזוהר הקדוש בסיומים ועוד סיומים של הזוהר הקדוש.

וּבְּהֵיכַל הַבְּרָכָה פָּרָשַׁת עֵקֶב (ז', י"ט), כתב:

בְּדוֹרֵנוּ מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בְּזֹהַר וְתִקּוּנִים וְכִתְבֵי הָאֲרִ"י כָּל עֵסֶק תּוֹרָתוֹ הוּא מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ

בַּדּוֹר הַזֶּה הָאַחֲרוֹן, מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בְּסֵפֶר הַזֹּהַר וְתִקּוּנִים וְכִתְבֵי מָרָן הָאֲרִ"י שֶׁהֵם חַיִּים מַמָּשׁ לַנֶּפֶשׁ, בְּלוּלָה בְּמִקְרָא וּבְמִשְׁנָה וּבְתַלְמוּד וּפוֹסְקִים, יֵדַע נֶאֱמָנָה שֶׁכָּל תּוֹרָתוֹ שֶׁעוֹסֵק הוּא מִשָּׂפָה וְלַחוּץ, כְּדוֹאֵג, וְאֵין לוֹ עֵסֶק בַּחַיִּים וְהֶאָרָה לַנֶּפֶשׁ, וְהוּא כֻּלּוֹ טָעוּת וְרַמָּאוּת, וְאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֶלָּא לִהְיוֹת מֵאַנְשֵׁי שֵׁם, לִהְיוֹת רַב וְרֹאשׁ גְּדוֹל הַדּוֹר וּלְהִשְׂתָּרֵר עַל הַבְּרִיּוֹת, וְאֵין לוֹ חַיִּים וְלֹא חֵלֶק בַּחַיִּים…

ועיין בתיקוני זוהר חדש-ספרא תנינא:

אָמַר לְרָאשֵׁי הַיְשִׁיבָה: הֲרֵי הַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת, וְאֵין בָּכֶם מִי שֶׁיִּתְעוֹרֵר אֵלֶיהָ לְרַצּוֹתָהּ לְבַעְלָהּ, וְכַּמָּה בַּעֲלֵי מִדְרָשׁוֹת, צוֹוְחִים בְּכָל יוֹם וָלַיְלָה בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּכַמָּה קֻשְׁיוֹת, וְצוֹוְחִים בָּהּ כְּמוֹ כְלָבִים שֶׁאוֹמְרִים הַב הַב, כְּמוֹ שֶׁהַגֵּיהִנֹּם צוֹוֵחַ הַב הַב

 

[בלשון הקודש]: פָּתַח וְאָמַר, זַרְקָא מַקָּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סֶגּוֹלְתָּא. נָטַל שָׁלֹשׁ אֲבָנִים וְזָרַק אוֹתָן לְמַעְלָה. וּכְשֶׁזָּרַק אוֹתָן, נַעֲשׂוּ אֶבֶן אַחַת, וְאָמַר לְרָאשֵׁי הַיְשִׁיבָה: קַבְּלוּ אֲלֵיכֶם אֶת הָאֶבֶן הַזּוֹ, שֶׁהֲרֵי הַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת, וְאֵין בָּכֶם מִי שֶׁיִּתְעוֹרֵר אֵלֶיהָ לְרַצּוֹתָהּ לְבַעְלָהּ, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כַּמָּה בַּעֲלֵי מִדְרָשׁוֹת, שֶׁהֵם חֲבֵרִים אֶצְלְכֶם, צוֹוְחִים בְּכָל יוֹם וָלַיְלָה בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּכַמָּה קֻשְׁיוֹת, וְצוֹוְחִים בָּהּ כְּמוֹ כְלָבִים שֶׁאוֹמְרִים הַב הַב, כְּמוֹ שֶׁהַגֵּיהִנֹּם צוֹוֵחַ הַב הַב. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי ל) לַעֲלֻקָּה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב.

אֵין מִי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה לְהַעֲלוֹת בָּהּ הַשְּׁכִינָה מֵהַגָּלוּת וּלְיַחֵד אוֹתָהּ עִם בַּעְלָהּ, מִשּׁוּם שֶׁהֵם אֲטוּמֵי עֵינַיִם וּסְתוּמֵי לֵב

הַב לָנוּ עֹשֶׁר בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַב לָנוּ עֹשֶׁר בָּעוֹלָם הַבָּא. כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ, לְמֹד תּוֹרָה הַרְבֵּה, וְיִתְּנוּ לְךְ שָׂכָר הַרְבֵּה. וְאֵין מִי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה לְהַעֲלוֹת בָּהּ הַשְּׁכִינָה מֵהַגָּלוּת וּלְיַחֵד אוֹתָהּ עִם בַּעְלָהּ, מִשּׁוּם שֶׁהֵם אֲטוּמֵי עֵינַיִם וּסְתוּמֵי לֵב. וּמִשּׁוּם זֶה יוֹצֵא קוֹל בְּכָל לַיְלָה, כְּשֶׁיּוֹרֵד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַן עֵדֶן, כְּשֶׁעוֹלוֹת הַנְּשָׁמוֹת לְפָנָיו, וְאוֹתוֹ הַקּוֹל אוֹמֵר פָּסוּק כַּכָּתוּב (ישעיה מ) קוֹל אֹמֵר קְרָא, לֵךְ וֶאֱמֹר לָהֶם שֶׁיִּשְׁתַּדְּלוּ בַּתּוֹרָה כְּדֵי לְחַבֵּר הַשְּׁכִינָה עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּמוֹ שֶׁדָּוִד שֶׁאָמַר (תהלים קלב) אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה'. וְהוּא הָיָה מִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה לְחַבֵּר אֶת הָאֵם, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (משלי א) וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךְ, עִם בַּעְלָהּ. שֶׁהֲרֵי הַשְּׁכִינָה מִצַּד שֶׁל הַחֶסֶד נִקְרֵאת גְּמִילוּת חֲסָדִים. וּמִצַד הַגְּבוּרָה נִקְרֵאת עֲקֵדָה וְקָרְבָּן, וּמִצַּד הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי נִקְרֵאת תּוֹרָה.

שֶׁלֹּא מִשְׁתַּדְּלִים אֶלָּא לִזְבֹּחַ בָּשָׂר, וְאֵלּוּ הֵם עַמֵּי הָאָרֶץ, וְאֵלּוּ שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בִּגְמִילוּת חֶסֶד וּבַתּוֹרָה, לֹא מִשְׁתַּדְּלִים אֶלָּא לְעַצְמָם

וְאֵין מִי שֶׁיָּעִיר אוֹתָהּ בַּמִּדּוֹת הַלָּלוּ לְבַעְלָהּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נא) אֵין מְנַהֵל לָהּ וְגוֹ'. וּמִשּׁוּם זֶה הַקּוֹל אוֹמֵר (ישעיה מ) מָה אֶקְרָא כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר. שֶׁלֹּא מִשְׁתַּדְּלִים אֶלָּא לִזְבֹּחַ בָּשָׂר, וְאֵלּוּ הֵם עַמֵּי הָאָרֶץ, וְאֵלּוּ שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בִּגְמִילוּת חֶסֶד וּבַתּוֹרָה, לֹא מִשְׁתַּדְּלִים אֶלָּא לְעַצְמָם, וּבִשְׁבִילָם נֶאֱמַר וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה. וְכָל אֵלּוּ שֶׁלֹּא מִשְׁתַּדְּלִים בָּהּ לִשְׁמָהּ – רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, לֹא שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים עח) וַיִּזְכֹּר כִּי בָּשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב.

וְיִשִׁ אֲחֵרִים שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בָּהּ לִשְׁמָהּ, שֶׁהֵם בַּעֲלֵי הַמָּגִנִּים שֶׁל בֵּית הַמִּדְרָשׁ

וְיִשִׁ שֶׁלֹּא מִשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לִשְׁמָהּ, וְנֶאֱמַר בָּהֶם (שמותא) וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה – זוֹ קֻשְׁיָה. בְּחֹמֶר – זֶה קַל וָחֹמֶר. וּבִלְבֵנִים – בְּלִבּוּן הַהֲלָכוֹת. שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר וְתֹכֶן לְבֵנִים תִּתֵּנוּ. בְּכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה – זוֹ בָּרַיְתָא. אֵת כָּל עֲבדָתָם – זוֹ פִּסְקָה. אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ – פִּרְכָה. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְעָמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה, נֶאֱמַר בָּהֶם אֵין הֲלָכָה כִּפְלוֹנִי. וְיִשִׁ אֲחֵרִים שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בָּהּ לִשְׁמָהּ, שֶׁהֵם בַּעֲלֵי הַמָּגִנִּים שֶׁל בֵּית הַמִּדְרָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (במדבר יט) אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל. כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ. וְאֵין מִיתָה אֶלָּא עֹנִי, שֶׁבֵּאֲרוּהָ בּוֹ פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל. וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (ישעיה כו) יִחְיוּ מֵתֶיךְ. אֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (במדבר יט) אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל. שֶׁוַּדַּאי בָּהֶם מִתְקַיֶּמֶת שְׁכִינָה, וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲיוֹתָם בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ, כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעֹשֶׁר וְגוֹ'. נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, אֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (משלי ל) אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא. וְאָמְרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, כָּל הַמְנַבֵּל עַצְמוֹ עַל הַתּוֹרָה, לַסּוֹף מִתְנַשֵּׂא.

כָּל הָעוֹסֵק בְּטַל תּוֹרָה, טַל תּוֹרָה מְחַיֵּהוּ

הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, אֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן. מִשּׁוּם הַהִיא שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (קהלת ג) הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר, וַאֲפִלּוּ גַּלְגַּל חַמָּה, שֶׁבּוֹ בֵּרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אַבְרָהָם וְהָיָה (ושמתי את) זַרְעֲךְ כַּעֲפַר הָאָרֶץ. וְזוֹ הַשְּׁכִינָה, שֶׁבִּשְׁבִילָהּ נֶאֱמַר בְּאֵלּוּ שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בָּהּ לִשְׁמָהּ, (דניאל יב) וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם. (ואלו שלא משתדלים בה לשמה, יהיו לחרפות לדראון עולם). כִּי טַל אֹרוֹת טַלֶּךְ (ישעיה כו), וְזֶה יו"ד ה"א וא"ו. זֶהוּ חֶשְׁבּוֹן טַ"ל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁהוּא ה"א, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה הִיא בְּחֶשְׁבּוֹן ה"א, וּבִשְׁבִילָהּ בֵּאֲרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, כָּל הָעוֹסֵק בְּטַל תּוֹרָה, טַל תּוֹרָה מְחַיֵּהוּ. וְזֶהוּ שֶׁמִּתְפַּלְלִים בּוֹ מוֹרִיד הַטַּ"ל. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר (הושע יא) לֹא אָבוֹא בְּעִיר.

וּמַרְפִּים יְדֵיהֶם מֵאֵלּוּ שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ לַעֲשׂוֹת חֶסֶד עִמָּהֶם. אֵלּוּ לֹא יָקוּמוּ

מָשָׁל לְבַת מֶלֶךְ שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וְלִזְמַן שֶׁבָּא אֵלֶיהָ, נִשְׁבַּע לָהּ שֶׁלֹּא נִכְנָס בַּיִּשּׁוּב. וְזֶהוּ לֹא אָבוֹא בְּעִיר. וְאִם אֵינֵךְ מַאֲמִינָה לִי, הֲרֵי לָךְ סִימָן שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טָ"ל, שֶׁזֶּהוּ הַטַּל לְהַחֲיוֹת בּוֹ מֵתִים. (ישעיה כו) וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל, פֵּרְשׁוּהָ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, מִי הָרְפָאִים? אֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם בְּפָסוּק אַחֵר רְפָאִים בַּל יָקֻמוּ. וְאֵלּוּ הֵם שֶׁמִּתְרַפִּים מִדִּבְרֵי תוֹרָה לַעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנּוֹתְנִים לְעוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אֶת מָמוֹנָם לְהִתְגַּבֵּר בָּהֶם, וּמַרְפִּים יְדֵיהֶם מֵאֵלּוּ שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ לַעֲשׂוֹת חֶסֶד עִמָּהֶם. אֵלּוּ לֹא יָקוּמוּ, וְהָאָרֶץ מַפִּילָה אוֹתָם, כְּאִשָּׁה מְעֻבֶּרֶת שֶׁמַּפִּילָה נְפָלִים, וְזֶהוּ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל. שֶׁהַנֵּפֶל אֵינוֹ בַּר קַיָּמָא, וְזֶהוּ שֶׁלֹּא כָלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו, שֶׁהֵם תִּשְׁעָה יַרְחֵי הַמְעֻבֶּרֶת. מִי הַמְעֻבֶּרֶת? אֶלָּא זוֹ תוֹרָה, וְהִיא הַשְּׁכִינָה, אוֹתוֹ הַיֶּלֶד שֶׁנּוֹלָד מִמֶּנָּה בַּתּוֹרָה, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מֵאֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט מַלְכוּת הָרִשְׁעָה תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים עַל יִשְׂרָאֵל. בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא מָשִׁיחַ אַיִ"ן. וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי עוֹשֶׂה אוֹתוֹ יֵשׁ מֵאַיִן, בַּסְּפִירָה הַשְּׁנִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא. בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי מוֹסִיף בּוֹ בִּינָה, וְזֶה וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה. וּמִשּׁוּם זֶה פֵּרְשׁוּהָ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, אֵיזֶהוּ חָכָם? הַמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר. שֶׁקֹּדֶם שֶׁבָּא לָעוֹלָם מְלַמְּדִים אוֹתוֹ חָכְמָה וּבִינָה. בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי גּוֹמֵל עִמּוֹ חֶסֶד, שֶׁמַּכְנִיס לוֹ פַּרְנָסָה מִטַּבּוּר אִמּוֹ. בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי נוֹתֵן בּוֹ תֹּקֶף שֶׁל גְּבוּרָה לְהִתְגַּבֵּר עַל יֵצֶר הָרָע מִצַּד שֶׁל סמא"ל שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט עָלָיו בְּבֶטֶן אִמּוֹ לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ נֵפֶל לַהֲרֹג הַמָּשִׁיחַ. בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי נוֹתֵן בּוֹ דַּעַת וְכֹחַ וְיפִי שֶׁל פָּנִים. בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וְהַשְּׁמִינִי נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מִצַּד שֶׁל נֵצַח וְהוֹד, שֶׁהֵם שְׁנֵי נְבִיאֵי אֱמֶת. וּמִשּׁוּם זֶה נִתְנַבֵּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עָלָיו, (ירמיה א) בְּטֶרֶם אֶצָּרְךְ בַּבֶּטֶן יְדַעְתִּיךְ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם וְגוֹ'. מִצַּד הַצַּדִּיק נוֹתֵן לוֹ אוֹת וּמוֹפֵת בַּחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי שֶׁנּוֹלָד מָהוּל, וְאוֹתוֹ הַתִּינוֹק הוּא הָעֲשִׂירִי מִצַּד הַמַּלְכוּת, הוּא הַטִּפָּה הָעֲשִׂירִית, וּמִשּׁוּם זֶה זָכָה לְתֵשַׁע הַדְּרָגוֹת הַלָּלוּ.

קָמוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה וְאָמְרוּ, רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, טְלוּ הָאֶבֶן שֶׁלְּךְ אֵלֶיךְ, שֶׁאַתָּה הוּא שֶׁנֶּאֱמַר עָלֶיךְ (שמות ה) וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא. וּפֵרְשׁוּהָ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, מַה זֶּה כִּי טוֹב? שֶׁנּוֹלַד מָהוּל. וְאַתָּה הוּא כָּלוּל בְּתִשְׁעָה הֶחֳדָשִׁים הַלָּלוּ, וּמִצַּד הָעִבּוּר שֶׁלְּךְ, הַמַּלְכוּת הַקְּדוֹשָׁה נֶאֱמַר בָּהּ (דברים לג) וַיְהִי בִּישֻׁרוּן מֶלֶךְ. וְזוֹ הָאֶבֶן, טִפָּה קְדוֹשָׁה כְּלוּלָה מֵעֲשָׂרָה. אַתָּה הוּא הַזֶּרַע שֶׁנִּמְשַׁכְתָּ מִמֶּנָּה, וּבְךְ תְּלוּיָה הַגְּאֻלָּה, וְעָלֶיךְ עָתִיד לְהִבָּנוֹת בִּנְיָן וְעָלֶיךְ תָּקוּם. טֹל אוֹתָהּ אֵלֶיךְ. אָמַר לָהֶם, אֵינְכֶם יְכוֹלִים לְהִנָּצֵל. אִם נִצַּלְתֶּם מֵאֶבֶן אַחַת, אֲנִי אֶזְרֹק לָכֶם שֵׁשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם בָּרָ"א שִׁי"ת. נָטַל הַמַּקְלֵעַ כְּמוֹ מִקֹּדֶם.

אֵין מִי שֶׁיִּהְיֶה רִיב וּקְטָטָה וּמַחֲלֹקֶת לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁבִילוֹ בַּגָּלוּת.

 

פָּתַח וְאָמַר זַרְקָא מַקָּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סֶגּוֹלְתָּא. שָׁלֹשׁ אֲבָנִים עֶלְיוֹנוֹת הֵן סֶגּוֹלְתָּא. שָׁלֹשׁ טִפּוֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן (איוב לג) הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר. וְשָׁלֹשׁ טִפּוֹת תַּחְתּוֹנוֹת כְּנֶגְדָּם סֶגּוֹל, עֲלֵיהֶן נֶאֱמַר (מיכה ו) שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה'. מִי הֶהָרִים? אֶלָּא הִנֵּה שָׁלֹשׁ אֲבָנִים עֶלְיוֹנוֹת אֶצְלְכֶם, שֶׁהֵן סֶגּוֹלְתָּא. וּלְמִי מִכֶּם? לְרַבִּ'י וְרַ'ב וְרַבָּ'א שֶׁל הַיְשִׁיבָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁכְּנֶגְדְּכֶם הָיוּ כָּל רַב מִבָּבֶל, וְרַבִּי מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְרַבָּא מִשְּׁאָר הָאֲ רָצוֹת. שָׁמְעוּ שֶׁלָּאוֹתִיּוֹת רִיב וּקְטָטָה וּמַחֲלֹקֶת בַּהֲלָכָה לְמַעְלָה, וְרַבִּ'י וְרַ'ב וְרַבָּ'א מַחֲלֹקֶת וְרִיב וּקְטָטָה בַּהֲלָכָה שֶׁלָּהֶם לְמַטָּה. וְאֵין בָּכֶם שֶׁיִּהְיֶה רִיב וּקְטָטָה וּמַחֲלֹקֶת בִּשְׁבִיל הַשְּׁכִינָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִדְחֹק אוֹתוֹ בְּכַמָּה קֻשְׁיוֹת עַד שֶׁיּוֹצִיא אוֹתוֹ מִן הַגָּלוּת. וְהָאֵתָנִים – אֵלּוּ הַתַּנָּאִים שֶׁל הַמִּשְׁנָה שֶׁל הַיְשִׁיבָה שֶׁלְּמַטָּה. הִנֵּה שָׁלֹשׁ אֲבָנִים אֶצְלְכֶם, שֶׁהֵם סֶגּוֹל. שֶׁשֵּׁשׁ הַנְּקֻדּוֹת הַלָּלוּ הֵם שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, וְכָל נְקֻדָּה הִיא עֶשֶׂר, וְעוֹלִים לְס' מַסֶּכְתוֹת, שֶׁעֲלֵיהֶם אָמַר שְׁלֹמֹה (שיר השירים ו) שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת. וְיֵשׁ לוֹ כַּמָּה בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ שֶׁל הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן (שם) וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר. וְהַשְּׁכִינָה הִיא כֶּתֶר עַל כֻּלָּם. הַתָּג שֶׁל זַרְקָא, עָלָיו נֶאֱמַר (משלי לא) רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה. וְהִיא רִיב וּקְטָטָה וּמַחֲלֹקֶת וְקֻשְׁיָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל אֲחֵיכֶם. וּמוֹרֵי הַמִּשְׁנָה שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה בְּכָל יוֹם וָלַיְלָה בַּגָּלוּת, הִיא רִיב בִּשְׁבִילָם שֶׁיּוֹצִיא אוֹתָם, וְאֵין מִי שֶׁיִּהְיֶה רִיב וּקְטָטָה וּמַחֲלֹקֶת לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁבִילוֹ בַּגָּלוּת.

גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִ"י יִרְפָּא לָךְ, שֶׁהִיא הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה

קָם זָקֵן אֶחָד מִבֵּינֵיהֶם וְאָמַר, רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, כַּמָּה חֲזָקוֹת הָאֲבָנִים שֶׁזָּרַקְתָּ, שֶׁהִזְדַּעְזְעוּ בַּעֲלֵי הַיְשִׁיבָה שֶׁלְּמַעְלָה וּמַטָּה, וַאֲפִלּוּ הַמַּלְאָכִים הָעֶלְיוֹנִים, שֶׁהֵם סוֹמְכִים אֶת שֵׁשׁ מַדְרְגוֹת הַכִּסֵּא, וְהַכִּסֵּא הִזְדַּעֲזַע. אֲבָל הֲרֵי אֵיתָן מוֹשָׁבְךְ אֵלֶיךְ, שֶׁהִיא הַשְּׁבִיעִית, הִשָּׁמֵר מִמֶּנָּה, שֶׁהֲרֵי הָאֶבֶן שֶׁזָּרַקְתָּ הֲרֵי הִיא אֶצְלְךְ, שֶׁהִיא כֶּתֶר עַל כֻּלָּם. וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךְ, וְשֵׁשׁ אֲחֵרִים אֶצְלְךְ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא אָמַר (יחזקאל לו) לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה. הֲרֵי שֵׁשׁ אֶצְלְךְ. כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי. הֲרֵי הַשְּׁבִיעִית אֶצְלְךְ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אַתָּה הוּא שֶׁנֶּאֱמַר בְּךְ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע, וְשִׂים בַּסֶּלַע, שֶׁהַנָּחָשׁ קִנֶּךְ לְכַפֵּר עֲוֹנְךְ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָּה אֶתְכֶם וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע, וְאַתֶּם לֹא עֲשִׂיתֶם כָּךְ. שֶׁאִם עֲשִׂיתֶם מַאֲמָרוֹ בְּדִבּוּר, הָיוּ לוֹמְדִים תּוֹרָה בְּלִי סָפֵק וּבְלִי קֻשְׁיָה וּמַחֲלֹקֶת. וּמִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר בְּךְ (במדבר כ) וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע, וְלֹא יָצְאוּ מִמֶּנּוּ אֶלָּא טִפּוֹת טִפּוֹת, כָּךְ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה הֵם כְּמִי שֶׁמַּכֶּה בַּסֶּלַע, וְהֵם לְשׁוֹנָם. כְּפַטִישׁ יְפוֹצֵץ סֶלַע, וּפוֹסְקִים בָּהּ כַּמָּה הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת שֶׁל הֲלָכוֹת, וְלֹא יוֹצְאִים מֵהֶם אֶלָּא טִפּוֹת טִפּוֹת וְהֵן לְקוּטוֹת. וּמִשּׁוּם כָּךְ הַכֹּל תָּלוּי בְּךְ. הֲרֵי הָאֶבֶן אֶצְלְךְ וְשֵׁשׁ אֲחֵרוֹת. וּבְךְ תְּלוּיָה הַגְּאֻלָּה שֶׁל הַשְּׁכִינָה וּבָנֶיהָ, כְּדֵי שֶׁיְּתַקֵּן בְּךְ מַה שֶּׁנֶּהֱרַס בָּרִאשׁוֹנָה. וּבִשְׁבִיל הַחֲבִיבוּת שֶׁלְּךְ, שֵׁשׁ טִפּוֹת שֶׁל גִּלְגּוּל חָזְרוּ אֵלֶיךְ, שֶׁהֵם רְמוּזִים בְּרָאשֵׁי הָעֲנָפִים שֶׁלְּךְ. אוֹתָם ש' ש' שֶׁכָּפַל בָּהֶם מֹשֶׁה מֹשֶׁה. הָאֶבֶן הַשְּׁבִיעִית (איכהב) מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ, וְנֶאֱמַר בָּהּ הַבַּת יְרוּשָׁלַיִם. וְעָלֶיהָ אָמַר מָה אַשְׁוֶה לָּךְ. הִיא אַשְׁוֶה לָךְ בַּשִּׁבָּרוֹן שֶׁלָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ. שֶׁיֵּשׁ לָךְ לְהִתְנַחֵם עִמָּהּ, שֶׁדַּיּוֹ לָעֶבֶד לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ, וְאַף עַל גַּב שֶׁיִּהְיֶה גָדוֹל הַשִּׁבָּרוֹן שֶׁלָּךְ כְּמוֹ הַיָּם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִ"י יִרְפָּא לָךְ, שֶׁהִיא הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה, הַתְּשׁוּבָה שֶׁלָּךְ בְּאֵר שֶׁלָּךְ שֶׁהִתְבַּקְּעָה, שֶׁהִיא יָם הַתּוֹרָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמות יד) וַיֵּט מֹשֶׁה יָדוֹ עַל הַיָּם וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה. (עד כאן).

וּכְשֶׁהִתְגַּלָּה לְךְ עֵץ הַחַיִּים בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן, שֶׁאַתָּה עָתִיד לְהִתְגַּלּוֹת בֵּינֵיהֶם, – מַ'ה שֶּׁהָיָ'ה הוּ'א שֶׁיִּהְיֶ'ה, כַּמָּה נִסְיוֹנוֹת יֵשׁ לְנַסּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל?

… וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם. וּכְשֶׁהִתְגַּלָּה לְךְ עֵץ הַחַיִּים בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן, שֶׁאַתָּה עָתִיד לְהִתְגַּלּוֹת בֵּינֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ (קהלת א) מַ'ה שֶּׁהָיָ'ה הוּ'א שֶׁיִּהְיֶ'ה, כַּמָּה נִסְיוֹנוֹת יֵשׁ לְנַסּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל? זֶהוּ שֶׁכָּתוּב שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ, אֶת מֹשֶׁה, וְהַתּוֹרָה הֶחֱזִירָה לָהֶם נִסָּיוֹן לְאוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בָּהּ וְהֵם בְּצָרוֹת רַבּוֹת. כְּמוֹ שֶׁבְּמִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שם א) כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְזוֹ הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן – הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁשְּׁתֵיהֶן הֵן פֶּה וְלָשׁוֹן, וּבָהֶם תִּהְיֶה אַתָּה כְּבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, וּלְחָכָם בְּרֶמֶז. וְאֵין מִיתָה שֶׁל בַּעַל אוֹר הַתּוֹרָה אֶלָּא עֲנִיּוּת. וּבַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, תּוֹרָה תִּהְיֶה לְיִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁהַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר בְּךְ, הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, (שם) וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר. בְּסוֹ'ף פ"ו יָמִים, דַּרְגָּה שֶׁל גְּאֻלָּה, נֶאֱמַר בְּךְ וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר, שֶׁהוּא אוֹר הַתּוֹרָה, הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי. שְׂפָתוֹ הַשְּׁכִינָה. עכ"ל הזוהר הקדוש.

הַמְקֻבָּל הָאֱלֹקִי הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבֵּינוּ יַעֲקֹב אַבּוּחַצִירָא זצוקללה"ה (בְּסִפְרוֹ גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ דַּף קפ"ה) אוֹמֵר בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי הַקָּדוֹשׁ: דְּמִי שֶׁלֹּא לָמַד תּוֹרַת אֱמֶת שֶׁהֵם סוֹדוֹת הַתּוֹרָה טוֹב לוֹ שֶׁלֹּא נִבְרָא דִּבְלֹא זֶה אֵין אָדָם יוֹדֵעַ אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיִרְאָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ, וַעֲבוֹדָתוֹ. והרב פתייה זי"ע אומר בשם רבי חיים וויטאל זי"ע שכתב בִּתְחִלַּת שַׁעַר הַמִּצְווֹת: וְאִם לֹא עָשָׂה כֵּן הֲרֵי חִסֵּר מִצְוָה אֶחָד שֶׁל תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁהִיא גְּדוֹלָה וּשְׁקוּלָה כְּכָל הַמִּצְווֹת וְצָרִיךְ שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל עַד שֶׁיִּטְרַח בְּד' בְּחִינוֹת שֶׁל הַפַּרְדֵ"ס הַנִּזְכַּר. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. ועוד אמר הרב יהודה פתייה זי"ע שעוד בשעת הלויה כאשר בוכים עליו, יתכן שכבר חזר לעולם הזה בגלגול, השם ירחם.

וּמְבוֹאָר בְּתִּקּוּנֵי זֹהַר (תִּקּוּן ל' דַּף ע"ג:): אִינוּן דְּעָבְדִין לְאוֹרַיְיתָא יַבָּשָׁה, וְלָא בָעָאן לְאִשְׁתַּדְלָא בְחָכְמָה דְקַבָּלָה, דְגָרְמִין דְּאִסְתַּלַּק נְבִיעוּ דְחָכְמָה דְאִיהִי י' מִינָהּ, וְאִשְׁתְּאָרַת ב' יְבֵישָׁה, וַי לוֹן דְּגָרְמִין עֲנִיּוּתָא וְחַרְבָּא וּבִיזָה וְהֶרֶג וְאַבְּדָן בְּעָלְמָא. ונקיים דברי הרה"ק רבי חיים פלאג'י (באות א') ולא יעבור שנה מללמוד זוהר הקדוש כולו, ומה טוב אם ישלימנו ביום ל"ג בעומר, וכן הזוהר חדש, וטוב לך כל הימים, עכ"ל. על כן כל איש יהודי ילמד בכל יום חק ולא יעבור זוה"ק, ואם לומדים חצי שעה ביום יכולים לעשות סיום כל הזוה"ק שלש פעמים בשנה אחת, לקיים את דברי הפסוק (שמות ל"ד כ"ג) "שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה'" וכמבואר בזוהר הקדוש (שמות-פרשת בא -דף ל"ח ע"א): בתרגום לשון הקודש: בָּאוּ רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי, הִשְׁתַּטְּחוּ לְפָנָיו וְנָשְׁקוּ יָדוֹ, וּבָכוּ וְאָמְרוּ, חֲקִיקוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים מְרִימִים רֹאשׁ בִּזְכוּתְךְ. עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְרוּשָׁלַיִם לְמַטָּה כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה. עָשָׂה [רשב"י] חוֹמוֹת הָעִיר הַקְּדוֹשָׁה וּשְׁעָרֶיהָ. מִי שֶׁנִּכְנָס, לֹא נִכְנָס עַד שֶׁיִּפָּתְחוּ הַשְּׁעָרִים. מִי שֶׁעוֹלֶה, לֹא עוֹלֶה עַד שֶׁיִּתְתַּקְנוּ הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁל הַחוֹמוֹת. מִי יָכוֹל לִפְתֹחַ אֶת שַׁעֲרֵי הָעִיר הַקְּדוֹשָׁה, וּמִי יָכוֹל לְהַתְקִין אֶת הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁל הַחוֹמוֹת? זֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ שְׁעָרִים שֶׁל סוֹדוֹת הַחָכְמָה וְהוּא מְתַקֵּן דְּרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת. וְכָתוּב (דברים טז) "יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךְ אֶת פְּנֵי הָאָדוֹן ה'". מִי זֶה פְּנֵי הָאָדוֹן ה'? זֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, שֶׁמִי שֶׁהוּא זָכָר מִן הַזְּכָרִים צָרִיךְ לְהֵרָאוֹת לְפָנָיו.

וזה לשון קדשו של הרמח"ל אגרת פ"ו: "וזאת ידעתי אגיד, כי ודאי כבר נתרבה הקטרוג עד שהיה יכול להגיע ח"ו אל מקום גדול, ואנו ת"ל הקדמנו (וירצה ה', יהיה לכל ישראל) רפואה למכה, כי זה ה' חדשים בקירוב כבר ראינו את הנולד והתחלנו בתיקון גדול, כאשר אומר עתה לכ"ת, וזאת העצה היעוצה לכל קהלות קדש, בני אטליא, ישמרם צורם, לינצל מרשת זו טמנו שונאיהם. ובודאי היה להם לפקח על זאת ולא יחדלו, כי רב הדבר ועצום מאד, זה הסדר אשר שמנו בבית מדרשינו, כי כבר ידענו מה שכתב רשב"י בספר הזוהר פרשת ויצא, "בעוד דהאי קול לא פסק דבור שלטא ויכלא ועל דא לא איצטריך אוריתא למפסק", [ע"כ] ושם למעלה מעט: "כל זימנא דחכימיא ייחדון בה באורייתא, לא יכיל ס"מ בהו", [ע"כ]. ועל כן שמנו עצמנו לקבוע לימוד שלא יהיה לו הפסק כלל – זה משפטו: שבעה בחרנו אשר התנדבו לזה, לקיים להם להיות בין כולם, לומדים תמיד מן הבוקר עד הערב, כל הימים לא יחשו, והם עשו ביניהם תנאי, שהלימוד הזה לא יהיה אלא לתיקון כל ישראל, וע"כ כלם כאיש אחד יחשבו, ולא יעשה שום אחד בשביל עצמו אלא בשביל כל ישראל. ובסדר זה יתחילו:

מיד אחר תפלת שחרית ישב אחד במקום אחד אשר הוכן לזה, ושם ילמוד שיעור קבוע לי עד בוא השני ויקח ממנו הספר עצמו, וממקום שהוא מסיים שם יתחיל, עד בוא השלישי ויקח ממנו, וכך יקיפו וילכו עד צאת הכוכבים, דבר יום ביומו. וכל אחד בשעת לימודו יהא דינו כמתפלל שמונה עשרה, שלא יוכל להפסיק בשום מן הפסק שבעולם, ולא יסיים לימודו עד שיתחיל הבא, באופן שברגע אחד לא יפסק קול התורה, והלימוד הוא ספר הזוהר, תיקונים וזוהר חדש – ונמצינו לומדים בכל שבוע כל זה. וזה ידענו כי בחר ה' בזה לבטל כל גזירות קשות, ובפרט להיות לחומה אל הגזירה הקשה ח"ו, ועתה אל ישליכו חכמי ישראל את הדבר הזה אחרי גום, כי אני אלמלא נתיישר חילי הייתי קובע דבר זה בכל מקום, אבל כבוד תורתו (מהר"י בסאן) יקח את העצה הזאת ויהיה לו לזכות, כי אין כמוה לטובה לכל ישראל, וכל אחד במקומו יוכל לעשותו, כי לא דבר קשה הוא כלל, ואנו מצליחים בזה תודות לא-ל, ועוד לנו סדרים רבים וכאים בענין הלימוד הזה. וה' אלקי השמים ימלא משאלות לבבו לטובה ואת משאלות כל בני ביתו אשר דורש אני שלומם כאיש אחד, כנפשו הרמה וכנפש שותה בצמא את דבריו." עד כאן לשון הרמח"ל באגרותיו למהר"י בסאן זי"ע, ע"כ.

והגר"א הורה ללמוד זוהר בכל יום ויום (תוס' מעשה רב). ובצוואת ר"י בעל אמרי קדוש (מרואי פני הגר"א זי"ע), וז"ל: ללמוד ספרי מוסר חיובם גדול ממש כמו להתפלל ולהניח תפילין וכו', וזוהר טוב מאוד ללמוד, פשיטה למי שמבין עמקותו מעט, אלא אפילו ללמוד לפי פשוטו גם יש בו מוסר גדול ולשונו מסוגל, עכ"ל. וכן צוה הגאון רבנו יעקב מליסא זי"ע (בעל הנתיבות), ללמוד זוהר בכל שבת, וכן הגאון הגדול רבי בן ציון אבא שאול זי"ע ר"י פורת יוסף היה רגיל לומר לבחורים לקרוא ב' דפים זוהר כל יום ובפרט לפני השנה, לזכך הנשמה וגם מועיל להם להבנת הנגלה. הגאון רבי שמואל קושלוויץ זצ"ל, בספר נתיבות שמואל (עה"ת ע' רנ"א), מספר שכשהיה בן ישיבה צעיר בראדין, ישן בחדרו של החפץ חיים כג' חודשים, בלילה לפני השנה ניגש אליו הח"ח ובידו ספר רזיאל [המלאך], ואמר לי שאהגה בו כל לילה קודם השינה, וז"ל: "בספר הזה כאשר תעיין ותהגה בו תהיה לך קצת השגה מגדלות ורוממות השי"ת כי ראוי לכל איש ישראל שתהיה לו השגה מגדלות ה', כי באשר אנו נחשבים בחסד ה' עלינו כבנים למקום, הרי מהראוי שכל איש מישראל תהיה לו איזה השגה מגדלות אבינו שבשמים וערכו", עכ"ל הח"ח זי"ע. ומוסיף שם שרק אחרי שנים הבין את כוונת הח"ח שנער רך בשנים יהגה בספר קבלה לפני השינה, ע"כ. ורבנו הגאון הסטייפלער זי"ע אמר שאם אינו מבין לשון הזוהר יקרא בלי להבין. (ארחות רבנו ח"א).

מכתב נורא מהרמח"ל הקדוש זי"ע – צריך לקבע עיקר למודו בזוהר הקדוש

קבלתי אגרת הוד כבוד תורתו… ראיתי אשר שמח כבוד תורתו כי עשיתי פרי בנגלות, וגם אני שמח תודה לא-ל, באשר יחנני ה' בכל חלקי תורתו הקדושה, כי כלה תמימה ומשיבת נפש. אך מנחש אני בגביע שלו, כונת הוד כבוד תורתו אשר לזה היה מתאוה, ולולי הייתי מניח הנסתרות ועושה עסקי בנגלות כבר היה לו לשמחה, ואני צר לי מאד היותי רחוק מאת הדרת כבוד תורתו, כי לולי הייתי קרוב אליו לא הייתי מניח מלהשתדל, כי איש כמוהו, שר וגדול בישראל, יעזוב את הטוב הפנימי, אור הבהיר, סלת הנקיה, להשביע נפשו הרמה רק בעשב השדה שהוא פשט התורה ובתמרור חיי, הקל וחומר וגזרה שוה, אשר עליו אמרו: "וימררו את חייהם בעבודה קשה" (זהר א' כז.). הלא מקרא צווח ואומר: "כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה", כל חסד דעבדין לגרמיהו עבדין (תקו"ז ל'), והשכינה הקדושה הממתנת לבניה שינהלו אותה מן הגלות, ואין מנהל לה מכל בנים ילדה. הייטב בעיני ה'? וסוף דבר: מה נמצא נחת רוח ליוצרנו ברוך הוא בכל הפלפולים הגדולים והפסקים הרבים? ואין אחד מתחזק לעמוד בסוד ה' ולגלות אור כבודו אל השכינה שנאמר בה: "וראיתיה לזכר ברית עולם": ברזין דאוריתא. לא בסתר מדבר הקדוש רשב"י (זהר ב' דף רמז: וזהר חדש על שה"ש דף ע:, מהדורת מוסד הרב קוק) על פסוק: "אם לא תדעי לך היפה בנשים" שמי שאינו יודע רזין דאוריתא אפילו אית ביה עובדין טבין וסגיאין, מפקין ליה מכל תרעי דההוא עלמא. ההסתר הסתיר הרב הקדוש האר"י זלה"ה דבריו (שער המצוות, ואתחנן) באמרו, שמי שהוא חריף יעין שעה אחת או שתים לכל היותר בהלכה, ומי שאינו חריף לא יעין בה כל עקר, אלא עקר העסק יהיה במדרשים ובאגדות ובקבלה, פנימיות התורה. אם כן למה נעזב את העקר ונאחוז את הטפל? זה הכלל: אין אדם מוצא לעתיד לבוא, אלא האור מה שהמשיך בידיעתו בעולם הזה, ומי שידע הפנימיות יהנה באור פנימי, ומי שלא השיגו לא יהנה ממנו על שום פנים. וכי יאמרו: הלא הדינים צריכים לישראל הנעזוב אותם? לא, לא נעזב אותם, אבל נקבע להם זמנים לפי שאי אפשר בלאו הכי, אך לא בהם נבלה זמננו ח"ו. הלא זה רע בעוונותינו הרבים, שרב חכמי ישראל כבר רחקו מעל האמת ומן האור הנעים, כבוד ה' אלקינו, ללכת אחרי פלפוליהם של הבל. וה' בוחן לבות הוא יודע אם לעקל אם לעקלקלות הוא, כי אינם נוטים אלא אחרי הבצע והכבוד: ומה שיביא להם מאלה ככל אות נפשם, אותו יבחרו להם. צר לי על האדם הגדול הדרת כבוד תורתו, אשר לא יעשה עקר עסקו במה שהיה ראוי לאיש אשר כמוהו, ולפי אכלו יתעדן במעדני מלך, מלכו של עולם. אני אין בכחי אלא מה שבכחי, אברך את ה' אשר יעצני ללכת בדרך האמת, והוא יתן בלב בניו את הטוב להם תמיד…" (אגרות רמח"ל אגרת פ"ח).

וידוע מה שכתב המקובל האלוקי רבי יהודה פתייה זי"ע, שרק בזכות לימוד תורת הרשב"י ניצלו בזמנו מאסונות ומגזירת הגיוס, אם כן בזה נמצא מרגוע גם לגזרת הגיוס האיומה המרחפת על בני הישיבות, שבכל ישיבה וישיבה, יקבעו סדר לימוד קבוע בספר הזוהר הקדוש לכל הפחות שעה ביום, מרישא ועד גמירא, ויראו לנכון לסיימו. או אז ינצלו מכל הגזירות, ומכל מרעין בישין! ומובטח שתתבטל הגזירה ויוכלו לעסוק בתורה הקדושה. – ואלו כבר קימנו עצת הרמח"ל זיע"א ללמוד בחבורה זוהר הקדוש בגירסא ברציפות, כבר הונח לנו, ונצלנו מיד כל הקמים עלינו, וזכינו לרוח טהרה, (דניאל פרק ז יג) "וארו עם ענני שמיא" וגבר ישראל!

וכל ישראל אחים חברים יכנסו לחיבור הקדוש הזה "ורשות ניתנה לאלו הנשמות שגורשו ממקומם לידבק בזה החיבור" (תיקוני זוהר דף א' ע"ב) לשאוב ממעינות המוסר והחיזוק שבזהר הקדוש ולחסות בצל כנפי השכינה הקדושה. – ואם עד כה לא היה כל אחד מסוגל לכך, הרי עתה, על ידי הוצאה זו של דברי הזוהר הקדוש עם לשון הקודש, מלה במילה – הרי שולחן ערוך ועליו סעודה השווה לכל איש ואיש, כקטן וכגדול, ללמוד את פרשת השבוע יחד עם הזוהר הקדוש, כרצון גדולי ישראל, [החפץ חיים] ולהחיש הגאולה ברחמים.

בא וראה מה דאמרו בַזֹּהַר פָּרָשַׁת תְּרוּמָה (דַּף קכ"ט ע"א וע"ב): שְׁהַשְּׁכִינָה מִתְחַבֶּרֶת עִם הַיְּהוּדִי הָאוֹמֵר בְּלָשׁוֹן הַקֹודֶש, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: קְדוּשָׁה דִּי בְסוֹפָא, אִיהִי תַרְגּוּם, כְּמָה דְאוֹקִימְנָא. וְדָא אֲפִילּוּ יָחִיד יְכִיל לוֹמַר לָהּ, אִינּוּן מִלֵּי דְּתַרְגּוּם. אֲבָל מִלִּין דְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ דִּקְדוּשָּׁה, לָאו אִינּוּן אֶלָּא בַעֲשָׂרָה, בְּגִין דְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שְׁכִינְתָּא מִתְחַבְּרָא בַּהֲדֵיהּ. וּבְכָל קְדוּשָׁה דִשְׁכִינְתָּא אַתְיָא, לָאו אִיהוּ אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה. דִּכְתִּיב, (ויקרא כב) וְנִקְדַּשְׁתִּי בְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ', בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִינּוּן לָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וַדָּאי, וְלָא שְׁאַר עַמִּין דְּאִית לוֹן לִישָׁן אַחֲרָא. [לָשׁוֹן הַקֹודֶש]: הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבַּסּוֹף הִיא תַּרְגּוּם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְזֶה אֲפִלּוּ יָחִיד יוּכַל לוֹמַר אוֹתָהּ, אוֹתָם דִּבְרֵי הַתַּרְגּוּם. אֲבָל דִּבְרֵי לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה אֵינָם אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה, כִּי הַשְּׁכִינָה מִתְחַבֶּרֶת עִם לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ [וּמִתְחַבֶּרֶת עִם הַיְּהוּדִי הָאוֹמֵר בְּלָשׁוֹן הַקֹודֶש (רמ"ק ורא"ג)], וּלְכָל קְדֻשָּׁה שֶׁהַשְּׁכִינָה בָּאָה, אֵין זֶה אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה, שֶׁכָּתוּב (ויקרא כב) וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וַדַּאי [שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם נִקְרָאִים לָשׁוֹן הַקֹודֶש וַדַּאי[ב] (רמ"ק ורא"ג)], וְלֹא שְׁאָר עַמִּים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לָשׁוֹן אַחֶרֶת.

בספר הקדוש פלא יועץ כתב: לימוד ספר הזוהר נשגב מאוד לטהר ולקדש הנפש, ואפילו אי לא ידע מאי קאמר ושוגה בו שגיאות הרבה הוא חשוב לפני הקדוש ברוך הוא… בלימוד זוהר הקדוש אפילו באין מבין כלל, חשוב ומקובל ומרוצה לפני ה' וכו'. (פלא יועץ אות ז', זוהר) – ובערך זוהר, כתב: למוד ספר הזוהר נשגב מאוד לטהר ולקדש הנפש ואפילו אי לא ידע מאי קאמר ושוגה בו שגיאות הרבה הוא חשוב לפני הקדוש ברוך הוא כדכתיב ודגלו עלי אהבה פירשו רבותינו ז"ל ודלוגו עלי אהבה הא למה הדבר דומה לתינוק קטן שאינו יודע דבר ומדבר חציין של תיבות בלעגי שפה ואביו ואמו יצחקו לו ישמחו לקולו כך יושב בשמים ישחק וישמח כשהאיש הישראלי יש לו חיבה בתורה ורוצה ללמוד אך אין דעתו משגת או אין לו מי שילמדנו ולומד כשיודע בודאי עושה נחת רוח ליוצרו ובא בשכרו הנה כי כן אין מקום פטור למי שאינו יודע ללמוד אין טענה זו פוטרתו ליום הדין כי יכול ללמוד כמו שיודע. – ובערך חידוש כתב: מעלת חידושי תורה שהוא חשוב מאוד בשמים ממעל עד שאמרו בזוהר הקדוש שבונה שמים חדשים ועליו הכתוב אומר "לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה" אל תקרי עמי אלא עימי שנעשה שותף להקדוש ברוך הוא וכו' והוא תקון גדול לכל עון ולכל חטאת ובפרט לעון פגם הברית וכו' וגם לימוד ספר הזוהר הקדוש אף באין מבין חשוב כאילו חידש חידושים. ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים עכל"ק.

ועל ידי שכל העם יתאחדו בלימוד הזוהר הקדוש (ותנעל דלת התירוצים בפני היצר הרע), בכך כולנו כאחד נזכה שיקויים בנו נבואת הרשב"י "זכאה דרא דהאי אתגליא ביה", וכדברי הרעיא מהימנא בזוהר פרשת פנחס (רי"ט ע"א) "כל שכן בוצינא קדישא דנהיר חכמתיה בכל דרין דהוו אבתריה, אל תתנו דמי לקודשא בריך הוא באורייתא עד יערה עלינו רוח קודשא", נמצא שמצוה אותנו הרעיא מהימנא ללמוד בזוהר הקדוש דווקא שתורתו של הרשב"י מאיר עד סוף הדורות, וצריך ללמוד ללא הפסק ולא לתת מנוחה לקדוש ברוך הוא עד שיגאלנו. וִיקוּיַם בָּנוּ נְבוּאַת הַנָּבִיא מַלְאָכִי: "הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר ה' צְבָקוֹת" (מלאכי פרק ג' א'), יִרְאוּ עֵינֵנוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ, עַל גְאוּלָתֵינוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ בִּגְאֻלַּת עוֹלָמִים בב"א.

ידעתי גם ידעתי שכנגד כוחו העצום של לימוד הזוהר הקדוש שעל ידי זה זוכים עם ישראל להיכנס בשער הנון של הקדושה והולכים לקראת הגאולה השלימה, הסמ"ך מ"ם יעמוד על רגליו האחוריות רח"ל וישלח את דתן ואבירם ותלמידיהם וממשיכי דרכם כמו שאמרו למשה רבינו (שמות ב, יד), "וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּירָא משֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר", ותלמידי קרח ועדתו שאמר עליהם הכתוב (במדבר טז, יב-יג): "וַיִּשְׁלַח משֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה: הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר". ולא ינוחו ולא ישקטו (ישעיה נז, כ-כא): "וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ כִּי הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל וַיִּגְרְשׁוּ מֵימָיו רֶפֶשׁ וָטִיט, ויבואו בכל מיני טצדקי באיצטלא דרבנן כך קיבלנו מרבותינו וכך חשבנו וכך נראה לי כמו שכתב האברבנאל (הושע ד'), וז"ל: והרד"ק פי' בשם אביו, עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו שהם היו כמו העוור שיורהו מקלו הדרך אשר ילך בה ושהיה זה משל לנביאי השקר שהיו מתנהגים על פיהם עם היות שרוח אין בקרבם ולא דעת ולא תבונה כ"א כעץ יבש, ויותר נכון לפרש ע"פ דרכו עצו מגזרת עצה כמ"ש הרב המורה איש היה בארץ עוץ (איוב א, א) כאילו אמר עמי ביועצו ישאל יגיד בגנותם שלא היו שומרי התורה ושואלים מפי הסנהדרין כי אם מהיועץ בליעל אשר להם, וגם לא היו שואלים מהמחמיר מהם כי אם מהמקל והוא אומרו ומקלו יגיד לו כלומר והמקל אשר לו יגיד לו, וכן אמרו בפ' מקום שנהגו (פסחים נב, ב) קרי עליה רב יוסף עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו כל המקל לו יגיד לו, אבל כל זה דרך צחות הוא, כי ענין מקלו יגיד לו הוא דרך קסם ולשון ספרי קוסם קסמים איזהו קוסם זהו האוחז במקלו, ואומר אם אלך אם לא אלך, וכ"כ הרב המיימוני בספר מנין המצות אשר לו בלאו מ"ה בביאור מיני הקסם וז"ל: יש מהם מי שמכה במקל על הארץ הכאות תכופות וצועק צעקות זרות ויפנה מחשבתו ויביט ארצה זמן ארוך עד שיקרו לו דמיון עניני ההכפאה ואז יגיד מה שיהיה וכבר ראיתי זה פעם אחת במערב ע"כ: וכ"כ בספר המדע (בפ"א מהל' ע"ז וחקי הגוים), וז"ל: ויש מי שיאחז מקלו בידו ונשען עליו ומכה בו עד שתפנה מחשבתו ומדבר הוא שהנביא אומר עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו ע"כ. עכ"ל האברבנאל זי"ע.

ולא זכרו ולא שמו על ליבם שכבר קדמם הנחש הקדמוני לפתות את אדם וחוה שלא יאחזו בעץ החיים, ואפילו הס"מ יתפוס כאלו שמתכוונים לשם שמים כמו שיהושע אמר למשה רבינו אלדד ומידד מתנבאים במחנה (במדבר יא, כז-כט): "וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה: וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת משֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי משֶׁה כְּלָאֵם: וַיֹּאמֶר לוֹ משֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם". שלפעמים הס"מ תופס את בעלי התורה שיכנס להם רצון שרק הם יהיו נביאים, [ח"ו לא על יהושע בן נון אלא רק כמשל ודוגמא], ואלו משה רבנו חפץ שכל עם ה' יהיו נביאים, ועל ידי לימוד הזוהר הקדוש כל יהודי ויהודי ישוב בתשובה שלימה, וילמד תורה לשמה, ויהיה תלמיד חכם אמיתי בכל פרד"ס התורה, ובעל רוח הקודש והשגות גבוהות מסטרא דקדושה, ולכל המשטינים והמקטרגים אמר כבר הנביא "אֵין שָׁלוֹם אָמַר אֱלֹהַי לָרְשָׁעִים". [ראה זוהר חדש דף פד:].

ידוע שמשיח השקר ימ"ש לא רצה שכלל ישראל ילמדו זוהר ואמר… כי רצה שהוא יהיה לבד כאילו הקדוש בעל מופת שעושה מעשים על פי קבלה מעשית ושם המפורש, ומרחף בשמים כמו אותו האיש, ומנחש ומכשף בגלגולים ודמיונות, (ראה ספר משיחי השקר, ועיין אגרות הזוהר באריכות, שכל המשכילים באירופא הלכו בדרכו). וזה יכולים לראות בימינו אלו שיש בעלי מקובלים שלא אומרים לישראל ללמוד זוהר הקדוש, כי רוצים להשתרר על עם ישראל, ועליהם אמר הגר"א שמי שלא אומר לאחרים זוהר אפילו שהוא לומד זוהר הוא קליפת עמלק, [ראה בספר סוד ה' באריכות, ומעתיק באריכות את הזוהר הקדוש שכל אלו אלו ימחקון מן העולם, וז"ל: ובתיקוני הזוהר (תקונא עשרין, וחד ועשרין דף מט ע"א), וז"ל: [בלשון הקודש] וְעוֹד אַזְלָ"א גְרִי"שׁ, הַשְּׁכִינָה אוֹמֶרֶת לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ, אֵלּוּ הָעֵרֶב רַב, שֶׁגֵּרְשׁוּנִי מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת יהו"ה, גָּרֵשׁ אוֹתָם מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק עִם יִשְׂרָאֵל. שׁוֹפָ"ר הוֹלֵ"ךְ, רָבִי"עַ, שְׁנֵ"י גְרִישִׁי"ן, שַׁלְשֶׁלֶ"ת, בְּאוֹתוֹ זְמַן נוֹטֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רֹמַ"ח, שֶׁהוּא מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה תֵּבוֹת שֶׁיֵּשׁ בִּקְרִיאַת שְׁמַע וְשֵׁשׁ תֵּבוֹת הַיִּחוּד, וּבָהּ, וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם, זָכָר וּנְקֵבָה, זֶה סמא"ל וְנָחָשׁ, וְרָבִי"עַ דְּמוּת דּוֹמָה שֶׁל רֹמַ"ח. כדכתב בזוהר הקדוש בראשית כ"ה, חמשה מיני ערב רב הם והובא בהקדמת המהרח"ו לעץ חיים, ובספר אילנא דחיי ג' חלקים  780 עמודים ביאר באריכות]

ובמסכת חגיגה (טו:): אשכחיה שמואל לרב יהודה דתלי בעיברא דדשא וקא בכי, אמר ליה שיננא מאי קא בכית, אמר ליה מי זוטרא מאי דכתיב בהו ברבנן איה סופר איה שוקל, איה סופר את המגדלים, איה סופר שהיו סופרים כל אותיות שבתורה, איה שוקל שהיו שוקלים קלין וחמורין שבתורה, איה סופר את המגדלים שהיו שונין שלש מאות הלכות במגדל הפורח באויר, ואמר רבי אמי תלת מאה בעיי בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר, ותנן שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא אנן מה תהוי עלן אמר ליה שיננא טינא היתה בלבם, עכ"ל. ופירש רש"י טינא היתה בלבם – רשעים היו מימיהם, עכ"ל, מכאן רואים שאפילו גדולי עולם אם אין תורתם לשמה, יכולים לאבד את כל חייהם ועולם הבא שלהם, ורק על ידי שדבקים בהשכינה הקדושה ולומדים למען אוקמא שכינתא מעפרא שאלו לומדי הזוהר הקדוש הנקראים מחצדי חקלא יכולים להינצל מזה, בזכות הרשב"י הקדוש ע"ה.

ובספרי שו"ת "נפשי בשאלתי" על הזוהר הקדוש, וז"ל: שאלה? מפני מה באו הרבה אסונות נוראים ומשונים? 10 גדולי ישראל נפטרו אחד אחרי השני, משפחות שלימות נמחקו מן העולם באופן טרגדי שאין השכל האנושי יכול לסובלו, וכולם שואלים על מה עשה ה' ככה? ועל כולנה הטרגדיה הנוראה כי בא השמש בצהרים שלא זכינו שמרן ילווה אותנו עם משיח צדקינו, על כן יאמרו המושלים בואו חשבון כדאיתא במסכת בבא בתרא (דף ע"ח:): א"ר שמואל בר נחמן א"ר יוחנן מאי דכתיב על כן יאמרו המושלים וגו' המושלים אלו המושלים ביצרם בואו חשבון בואו ונחשב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה תבנה ותכונן אם אתה עושה כן תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא!!!

תשובה! צא ולמד מה שכתוב בב"ח (או"ח סימן מ"ז) לבאר מפני מה באו עונשים גדולים וקשים על ישראל. והוא מפני שלא למדו את נשמת התורה אלא למדו רק לצורכם הגשמי בלבד, עיי"ש.  אמרו חז"ל (הרשב"י במכילתא) לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן!!! ובזוהר הקדוש (פ' בשלח ס"ב), כתוב, מה מיוחד באוכלי המן? שכאשר אכלו את המן היה מתברך במעיים וקיבלו אור רוחני וראו מה שלמעלה וזכו לחכמה עליונה. ועל זה נקראו דור דעה, והם היו בני האמונה, ולהם ניתנה התורה להסתכל בה בפנימיותה ולדעת דרכיה. רואים מהזוהר הקדוש שעיקר נתינת התורה ניתנה לאלו שלומדים את סודותיה. ואם אינם רוצים להיות דור דעה הרי הם נהיים דרדעים ונכללים בחרם החמור של 153 רבנים גדולי ישראל מלפני מאה שנה. [ב"ה זכינו להדפיס "חרם הדרדעים" ביחד עם ספר כוח הזוהר קרוב למאה אלף, ומי שרוצה לקבלו ולחלקו לכל הבתי כנסת, וכן כל ספרי הזוהר יתקשר: 0527-651911]

לפני מאה שנה כבר נלחמו בערב רב

וְהִנֵּה נִתְגַּלָּה לָנוּ גִּלּוּי גָּדוֹל אֵיךְ שֶׁיָּצְאוּ כְּבָר קָרוֹב לְמֵאָה שָׁנִים כְּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים צַדִּיקִים שֶׁיָּצְאוּ נֶגֶד עוֹקְרֵי הַדָּת מִתְנַגְּדֵי הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וּבָרוּךְ ה' שֶׁכָּעֵת יִהְיֶה לָנוּ יוֹתֵר קַל הַמִּלְחָמָה נֶגֶד הָעֶרֶב רַב הַזֶּה מִתְנַגְּדֵי תּוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י.

כת הדרדעים והמלחמה בהם

חרם הקדמונים מלפני כמאה שנה, בשנת תרע"ד, נגד המשכילים והערב רב קליפת עמלק, מתנגדי הזוהר הקדוש, והחרימו אותם כ – 150 גדולי ישראל, ואסרו ללמוד בספריהם, ולשמוע תורה מפיהם, ולא מפי כתבם, ומשם יכול כל אחד ללמוד, שאם ישנם היום רבנים, או אנשים, יוצאי תימן, שלא לומדים זוהר, או מתנגדים ללימוד הזוהר, ולא אומרים לאנשים ללמוד זוהר, הם גילגולי וממשיכי דרכם של כת הדרדעים הנ"ל, ומי שיקרא את לשון הצדיקים הקדושים, מה שהם כותבים, ימלא פחד, ויבין  באיזה מלחמה אנחנו כאן עם הערב רב, שלא רוצים ללמוד ולפרסם את תורת הזוהר הקדוש. לדאבונינו ישנם עוד היום הרבה דרדרים וגילגול  מהם, וכבר יצא נגדם הגה"צ מרן עובדיה יוסף זיע"א להמתנגדים ללימוד הזוהר הקדוש.

דרדעים – הקללה של אדם הראשון, וקוץ ודרדר תצמיח לך

הדרדעים – דרדרים זה לא דבר חדש, החטא הקדמוני של הנחש שהביא מיתה לעולם כבר כתבנו בספר זוהר ההצלה, שבגלל שאדם הראשון לא רצה לעסוק בעץ החיים הוא תורת הסוד נפל בחטא עץ הדעת ונקנסה מיתה לעולם, ונתקלל אדם הראשון ונתקללה חוה ונתקללה האדמה – בקללת אדם הראשון נאמר: (בראשית פרק ג יח) וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה. – זה מרמז כאן את כת הדרדעים, וזה היה כל המלחמה נגדם, בחרב ובחנית נגדם, שכל הגלגולים מהם משכילים, והסימן עליהם, שהם מתנגדים ללימוד תורת הנסתר הזוהר הקדוש, לכן צריכים מאוד להיזהר בפרט מאלו שבאים מתימן שאם הם מתנגדים ללימוד תורת הסוד כי זה המפתח, אם הם מהדרדעים, כמו שכתב באריכות מרן זי"ע.

כאפיקורסים לכל דיניהם

עכשיו הם עוזרים לעכב את הגאולה. עד עכשיו ידענו שיש לנו מלחמה נגד הערב רב. כעת התגלה לנו מלחמה חדשה נגד ערב רב, עמלקים חדשים, הדרדעים מיוצאי תימן. לכן ראוי מאוד שכל אחד יקרא מה שכתבו וחתמו לערך 150 גדולי ישראל והחרימו אותם לנצח, ואסור להתפלל אתם ולדבר אתם, כי בחרם חמור של גדולי ישראל לפני קרוב למאה שנה. וכבר יצאו בדרשות כמה מגדולי ישראל נגדם. ונקוה לדבר עוד מזה באריכות. וכן פסק ממרן הר"ח קנייבסקי שליט"א, מובא בספר "נזר החיים", לט: האם הדרדעים (אותם שאינם מאמינים באמיתות הזוה"ק) מצטרפים למנין, ויכולים להוציא י"ח בקריאת התורה וכדומה. תשובת מרן שליט"א: הם כאפיקורסים לכל דיניהם.

וזה לשון החרם:

קול קורא מהיכל ה'. –  נפלה עטרת ראשינו

 לנוכח עינינו התמהות, המשתאות ולא מאמינות לנוכח מכתבים שהתגלו מערי תימן  שאחינו בשרינו, HHR האדוממים  לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את דברי הכסא מלך ם סיני שנותנים שיעור בכל יום בדף הזוהר היומי כורתים מאז ועד היום  את הכתר של תורתינו הקדושה- הזוה"ק של  התנא האלוקי רבי שמעון בר  יוחאי זיע"א

חז"ל לימדו אותנו שהתורה היא תורת חיים ועלינו ללכת עם הזמן

קיבוץ רבני עיה"ק ירושלים . לנידוי מתנגדי הזוהר הקדוש, שעיקר שורשם מאבותם מארץ תימן, ומשם התפשטו לכל העולם כמו ליטאים וחסידים ועוד

אנחנו החתומים מטה חכמי ורבני עיה"ק ירושלים ת"ו, בשומעינו את השערורייה, אשר נעשתה בארץ תימן, כי יצאו אנשים בני בלייעל, לחפור בורות נשברים, ועזבו מקור מים חיים, וידיחו בני עירם, ויכו בלב התמימים הנאמנים לד' ולתורתו הקדושה, ויפערו פיהם לדבר סרה על ספר הזוהר הקדוש, להתנא האלקי הקדוש רשב"י זיע"א, ועל ספרי המקובלים זיע"א, שנתפרסמו ונתקבלו בכל תפוצות ישראל, ועל ספרי השולחן ערוך הקדושים, אוי להם מעלבונה של תורה, הסירו המצנפת, והרימו העטרה, עפרא לפומייהו, שמענו ותרגז בטננו, נפלו פנינו, וכשלו ברכינו, נשכבה בבשתינו, ותכסינו כלימתינו, כי המכשלה והפרצה הזאת עלתה בימינו, ועמדנו מרעידים בלב בהול ונכנע מפחד ד' ומהדר גאונו, לקנאת קנאת כבוד ספר הזוהר הקדוש וכבוד מְחַברו הרשב"י זיע"א, עמדנו על רגלינו, בלב אחד, בהקהל ובקיבוץ הרבנים, העליון ישמור אותם, עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, ירושלים של מטה, כנגד ירושלים של מעלה, ופתחנו ארון הקודש, והחרמנו האנשים החטאים בנפשותם, המדברים סרה על הזוהר הקדוש, וכיוצא בזה, וכן חובה על כל ישראל, בהגיע מכתב זה לארצותם למקומותם, יעמדו כולם לפני ארון ה', להחרים החטאים האלה! וזהו נוסח החרם!

נוסח הנידוי והחרם של רבני עיה"ק נגד מתנגדי הזוה"ק

בגזירת עירין, ובמימר קדישין, אנו מחרימין, ומנדין, ומשמתין, ומקללין, ומאררין, על דעת המקום, ועל דעת הקהל הקדוש, בספר התורה הזה, בשש מאות ושלש עשרה מצות הכתובות בו, בחרם שהחרים יהושע את יריחו, ובקללה שקלל אלישע את הנערים, ואת גיחזי נערו ובשמתא דאנשי כנסת הגדולה ובשמתא דשמתיה ברק למירוז ובשמתא דשמתיה רב יהודה לההוא עפרא ובכל האלות והקללות והחרמות והנדוין והשמתות שנעשו מימות משה רבינו עליו השלום עוד עכשיו בשם אכתריאל י"ה ה' צבאות, בשם מיכאל השר הגדול בשם מטטרון, ששמו כשם רבו בשם סנדלפון הקושר קשרים לרבו בשם בן ארבעים ושתים אותיות, בשם שבקע משה את הים, "אהיה אשר אהיה", בסוד שם המפורש בשם ד' אלקי ישראל, יושב הכרובים, בשם הגלגלים והאופנים וחיות הקודש, ומלאכי השרת, לכל איש או כנסיה וחבורת רשעים אשר ידברו סרה, ויטילו פגם בקדושת ספר הזוהר הקדוש, ומחברו הרשב"י זיע"א, ובכל ספרי המקובלים זיע"א, ועל ספר השולחן ערוך, ארורים הם מפני השם הנכבד והנורא, היוצא מפי כהן גדול ביום הכפורים, ארורים הם בשמים, ובארץ, ארורים הם מפני הגבורה, ארורים הם מפי אכתריאל י"ה ה' צבאות, ארורים הם מפי שר התורה, ארורים מפי האל הגדול הגבור והנורא, בעגלא תהא מפלתייהו, אל אלקי הרוחות, השמידם והאבידם והכניעם והשחיתם והכריתם, מלאכי חבלה יפגעו בהם, ארורים הם בכל אשר יפנו, באסכרה תהיה מיתתם, יכם  ה' בשחפת, ובקדחת, ובדלקת, ובחרחור, ובחרב, ובשדפון, ובירקון, ורדפום עד אבדם, ילבשו קללה כמדם, לא יאבה ה' סלוח להם, ורבצה בם כל האלות הכתובות בספר התורה הזה, ומחה ד' את שמם מתחת השמים, והבדילם ה' לרעה מכל שבטי ישראל, הם וכל הנלוים אליהם, בכל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה, אמן כן יהי רצון, וגם נודיע, כי הם כעכו"ם לכל דבריהם, שחיטתם נבילה, יינם יין נסך, גיטם אינו גט וכו' וכו', עד אשר ישובו מדרכם הרעה, ויאמינו בכל חלקי התורה הנגלה, והנסתר יחדו יהיו תמים ושל י"ב ושמ"ר ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום!

חתימת קנ"ג רבנים המנדים ומחרימים  את מתנגדי הזוה"ק

כ"ד החותמים בשעריך ירושלים בש"א לח' שבט שנת תרע"ד לפ"ק.

עֶרֶב רַב מְטַמְּאִים בְּמוֹשָׁבָם לַצַּדִּיקִים שֶׁיּוֹשְׁבִים בֵּינֵיהֶם, כְּנִדָּה

בתיקוני זוהר (תיקון יג), וז"ל: אַשְׁרֵי הָאִישׁ. הוּא אֱהִי"ה אֲשֶׁר אֱהִי"ה. רֹאשׁ לְכָל הָרָאשִׁים  וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר [שִׁיר זַ] רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל. וְזֶה תְּפִילִין שֶׁל רֹאשׁ. וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כְּאַרְגָּמָן. זוֹ תְּפִילִין שֶׁל יַד. וּבוֹ מְשַׁבְּחִים לְבַת בָּזֶה הָאָשֵׁרִי [וְעַל כֵּן בראשי"ת שֵׁם אַשְׁרֵי שֵׁם בַּת] זֶה הוּא שֶׁכָּתוּב [בְּרֵאשִׁית ל] בְּאַשְׁרֵי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת. {הֵם הַצַּדִּיקִים שֶׁמַּעֲלִים אֶת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה} מִי זוֹכֶה לִיכָּנֵס שָׁמָּה, אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים. שֶׁהִיא עֵצָה רָעָה מִצַּד שֶׁל עֵץ הַדָּת טוֹב וְרַע. [מִי הָרְשָׁעִים. זֶה סִמֵּא"ל וְנָחָשׁ] וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמַד. אֵיזֶה דֶּרֶךְ חַטָּאִים. זוּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ [מִשְׁלֵי ל] כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת אָכְלָה וּמָחֲתָה פִּיהָ וגו'. וּבְמוֹשָׁב לֵצִים לֹא יָשַׁב. אֵיזֶה מוֹשַׁב לֵצִים זוֹ [לילי"ת] אִמָּם שֶׁל עֶרֶב רַב. שֶׁהִיא מְטַמְּאָה כְּנִדָּה בְּמוֹשָׁבָה. וְכֵן עֶרֶב רַב מְטַמְּאִים בְּמוֹשָׁבָם לַצַּדִּיקִים שֶׁיּוֹשְׁבִים בֵּינֵיהֶם, כְּנִדָּה. וּמִי שְׁמִּתְדַבֵק בְּאוֹתוֹ אשר"י. שֶׁהוּא הַכֶּתֶר וְהָרֹאשׁ שֶׁל הַתּוֹרָה. נֹאמַר בּוֹ וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם. וְזֶה עֵץ הַחַיִּים שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל, עכ"ל.

דָּוִד הַמֶּלֶךְ בִּתְהִלִּים (פרק מד ד) אוֹמֵר, "כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ וּזְרוֹעָם לֹא הוֹשִׁיעָה לָּמוֹ כִּי יְמִינְךָ… וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם", וביאר בתרגום יונתן: ארום לא בגבורת סיפהון יריתו ארעא, ותקוף אדרעיהון לא פרקת להון, ארום ימינך ואדרע גבורתך, ונהור זיו יקרך, ארום כל זמן דעסיקו באוריתא אתרעיתא בהון.

פירוש, שלא הצבא ולא המטוסים ולא הטנקים ולא הטילים הם מגינים על הארץ, אלא הארת השי"ת לעם ישראל על ידי התורה, "ארום כל זמן דעסיקו באוריתא אתרעיתא בהון". פסוק זה הוא נמצא בלימוד היומי "חק לישראל" פרשת פנחס ליום שני, וכידוע שהמרח"ו תיקן על פי דברי האריז"ל את סדר לימוד החק לישראל לכל יהודי ויהודי מהפשוט ועד הלמדן הגדול ביותר, ונאמר ברוח הקודש, ובכל יום רואים כמעין נבואה שמדבר מענינא דיומא. ועכשיו שכל בני הישיבות בסכנה שרוצים לגייסם לצבא, ולבטל את תורתם ח"ו, וביותר שכל יושבי ארץ ישראל נמצאים בסכנה גדולה!!! כי בלי לימוד התוה"ק כל הצבא לא יעזור ולא יגן כלל, אם כן מה העצה היעוצה שכל גדולי ישראל מתחבטים ושוברים את הראש מה לעשות, ומן השמים עוד לא גילו להם, וזהו פלא גדול מה שהיה גלוי וידוע לכל גדולי הדורות מהרמח"ל והגר"א ולמעלה בקודש ועד לבד"ץ הגדול שבירושלים משנת תרפ"א בארץ ישראל, ובעל הסולם באותה השנה באירופא, [ראה דברי אלף גדולי ישראל מדור  ות הקודמים בספר "אור הזוהר", וכן דברי כל גדולי ישראל הספרדים והאשכנזים עם בד"ץ עדה החרדית בתשס"ב – ס"ח] שרק בלימוד הזוה"ק יחד כל שבטי ישראל, יתבטלו כל הגזירות, והצה"ק הרב פתייה זי"ע בשנת תרע"ד אמר, שכל גזירת גיוס הבחורים לצבא היא בגלל ביטול לימוד הזוה"ק. – וכדברי הרמח"ל (באגרות) שנשמעים כמו נבואה לזמנינו זה, וז"ל: וְעַתָּה אַל יַשְׁלִיכוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אַחֲרֵי גֵּוָם, כִּי אֲנִי אִלְמָלֵא נִתְיַשֵּׁר חַיְלִי הָיִיתִי קוֹבֵעַ דָּבָר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם, אֲבָל כְּבוֹד תּוֹרַתְכֶם יִקַּח אֶת הָעֵצָה הַזֹּאת וְיִהְיֶה לוֹ לִזְכוּת, כִּי אֵין כָּמוֹהָ לְטוֹבָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, וְכָל אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ כִּי לֹא דָּבָר קָשֶׁה הוּא כְּלָל". וּמִי לָנוּ גָּדוֹל כְּהָרַמְחַ"ל זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ אָמֵן אֲשֶׁר הָיָה בָּקִי עָצוּם בְּכָל מִכְמַנֵּי הַתּוֹרָה וְלֹא מָצָא עֵצָה לְבַטֵּל גְּזֵרוֹת מֵעַם יִשְׂרָאֵל אֶלָּא אֶת הָעֵצָה הַזּוֹ, לִמּוּד בְּסֵפֶר הַזֹּהַר בְּרֶצֶף לְלֹא הֶפְסֵק, שֶׁבְּכֹחַ הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל סֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ לְבַטֵּל כָּל גְּזֵרוֹת וּלְקָרֵב הַגְּאֻלָּה בְּרַחֲמִים.

יָדוּעַ, שֶׁמִּתּוֹךְ מִדַּת הָרַחֲמִים הָאֵינְסוֹפִית שֶׁל הַבּוֹרֵא, לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי כָּל דִּין אוֹ גְּזֵרָה קָשָׁה מִשָּׁמַיִם, עוֹשִׂים חֶסֶד עִם הָאָדָם וְנוֹתְנִים לוֹ הִזְדַּמְּנוּת לִבְחֹר בַּטּוֹב עַל מְנָת לְבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה מֵעָלָיו. וּמַה שֶּׁנָּכוֹן לְגַבֵּי גְּזֵרוֹת הַפְּרָט תָּקֵף לְגַבֵּי גְּזֵרוֹת הַכְּלָל. לִפְנֵי הַגְּזֵרָה אוֹ "הַמַּכָּה" שֶׁל הַשּׁוֹאָה הָאֲיֻמָּה, ה' שׁוֹלֵחַ הִזְדַּמְּנוּת לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לִבְחֹר בַּטּוֹב וְשׁוֹלֵחַ "תְּרוּפָה" עִם שָׁלִיחַ בִּדְמוּתוֹ שֶׁל בַּעַל הַסֻּלָּם, לָלֶכֶת  לַקְּהִלּוֹת הַיְּהוּדִיּוֹת בְּפוֹלִין וְלוֹמַר לָהֶם לִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ. בַּעַל הַסֻּלָּם צָפָה בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ עֶשְׂרִים שָׁנָה לִפְנֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה אֶת הַשּׁוֹאָה הַהוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה, הוּא הָלַךְ וְזָעַק וּבִפְנֵי כָּל הָרַבָּנִים וִיהוּדֵי אֵרוֹפָּה, הִרְעִישׁ עוֹלָמוֹת כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ אֶת הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, כִּי יָדַע שֶׁזּוֹ הַתְּרוּפָה הַקְּדוֹשָׁה לְהַצָּלַת יְהוּדֵי אֵרוֹפָּה מֵהַשּׁוֹאָה הָאֲיֻמָּה. הַסִּטְרָא אַחֲרָא (הַיֵּצֶר הָרַע), כַּמּוּבָן, מְאֹד מַפְרִיָע בַּבְּחִירָה, לִבְחֹר בַּטּוֹב, וּמַקְשֶׁה אֶת לִבָּם שֶׁל רָאשֵׁי הַקְּהִלּוֹת הַיְּהוּדִיּוֹת. קָשֶׁה לָרַבָּנִים לְהַאֲמִין שֶׁמְּרַחֶפֶת עֲלֵיהֶם גְּזֵרָה כָּל כָּךְ קָשָׁה שֶׁל שׁוֹאָה, זֶה הֲרֵי לְגַמְרֵי לֹא הֶגְיוֹנִי, וּכְנֶגֶד זֶה (לְשֵׁם הַבְּחִירָה) מִצַּד הַטּוֹב, גַּם קָשֶׁה לְהַאֲמִין בְּאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁתְּרוּפָה רוּחָנִית שֶׁל לִמּוּד הַזּוֹהַר,… שֶׁאוּלַי שַׁיֶּכֶת רַק לַצַּדִּיקִים, יְכוֹלָה לְבַטֵּל גְּזֵרוֹת. אֶת הַתּוֹצָאוֹת הָעֲגוּמוֹת שֶׁל הַשּׁוֹאָה כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים, בּוֹאוּ לֹא נִתֵּן לַהִסְטוֹרְיָה לַחְזֹר עַל עַצְמָהּ!!! בּוֹאוּ לֹא נִטְמֹן אֶת רֹאשֵׁנוּ בַּחוֹל!!! כְּמוֹ הָאַדְמוֹרִי"ם רַבָּנִים וְרָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת בְּפוֹלִין, אִי אֶפְשָׁר לִבְרֹחַ מֵהַתִּקּוּן! הַאִם זֶה הֶגְיוֹנִי שֶׁתִּפֹּל עָלֵינוּ פִּצְצַת אָטוֹם? הַאִם זֶה הָיָה הֶגְיוֹנִי שֶׁהָיְתָה הַשּׁוֹאָה? ה' שׁוּב שׁוֹלֵחַ לָנוּ תְּרוּפָה הוא לימוד זּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, כמו שהבטיח לנו משה רבנו בזוה"ק בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא (פָּרָשַׁת נָשׂא דַּף קכ"ד:) וְהַמַשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ בְּהַאי חִבּוּרָא דִּילָךְ דְּאִיהוּ סֵפֶר הַזֹּהַר, מִן זוֹהֲרָא דְּאִימָא עִלָּאָה תְּשׁוּבָה. בְּאִלֵּין לָא צָּרִיךְ נִסָּיוֹן, וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעַם מֵאִילָנָא דְחַיֵּי, דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזֹּהַר, יִפְקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי. וְיִתְקַיֵּים בְּהוֹן, (דְּבָרִים לב) ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

כָּתַב בְּאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ: (בְּפָרָשַׁת וַיְחִי פֶּרֶק מט פָּסוּק יא) עַל הַפָּסוּק: "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה[ג] וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה", וְזֶלְ"קָ: וּכְנֶגֶד גְּאוּלָה הב' בְּעֵזֶר הַשֵּׁם שֶׁתִּהְיֶה בְּיָמֵינוּ אָמַר: וְלַשּׂוֹרֵקָה, פֵּירוּש בְּעֵת אֲשֶׁר יִשְׁרֹק ה' דִּכְתִיב (זְכַרְיָה י' ח') אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם, … אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא בְּעֵזֶר הַשֵּׁם לֹא יָנִיחַ מֵהָאֻמּוֹת אֻמָּה גְּדוֹלָה אוֹ קְטַנָּה שֶׁלֹּא תִנָּתֵן לָהֶם [וַיַּכְנִיעֵם וְיְנַערֵם כְּמוֹ שֶׁנִּעֵר אֶת מִצְרַיִם], וְהוּא אוֹמְרוֹ בְּנִי אֲתוֹנוֹ, פֵּירוּש מִלְּבַד עִירֹה, אֶלָּא גַּם בְּנִי אֲתוֹנוֹ.

מֹשֶׁה הוּא גּוֹאֵל רִאשׁוֹן וְהוּא גּוֹאֵל אַחֲרוֹן

וּבְהֶמְשֵׁךְ כָּתַב … כִּי הֲלֹא יָדַעְתָּ דִּבְרֵי הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ (שְׁמוֹת קכ) כִּי מֹשֶׁה הוּא הַגּוֹאֵל אֲשֶׁר גָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ הוּא יִגְאָל אוֹתָנוּ וְיָּשִׁיב בָּנִים לִגְבוּלָם דִּכְתִיב (קְהִלַּת א ט) מַ'ה שְׁ'הָיָה ה'וּא שֶׁיִּהְיֶה, ר"ת "מֹשֶׁה", וְלֹא יִקְשֶׁה בְּעֵינֶיךָ דָּבָר זֶה בְּאוֹמְרָך הֲלֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה מִזַּרְעוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים דָּוִד עַצְמוֹ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ דִּכְתִיב (יְחֶזְקֵאל לז כד) וְעַבְדִּי דָּוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, כְּמַשְׁמָעוֹ, וְאִם כֵּן הֵיאַךְ אָנוּ אוֹמְרִים שֶׁהוּא מֹשֶׁה, הַבָּא מִשֶּׁבֶט לֵוִי… יֵשׁ לָךְ לָדַעַת כִּי בְּחִינַת נִשְׁמַת מֹשֶׁה ע"ה הִיא כְּלוּלָה מי"ב שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי כָּל הס' רִבּוֹא הָיוּ עֲנָפִים ע"ה, וַעֲנַף שִׁבְטוֹ שֶׁל דָּוִד בְּמֹשֶׁה הוּא, וְלָזֶה תִּמְצָאֶנּוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר שֶׁהָיָה מֶלֶךְ וְכֹהֵן וְלֵוִי וְנָבִיא וְחָכָם וְגִבּוֹר, שֶׁהָיָה כּוֹלֵל כָּל הָעֲנָפִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, וּלְעָתִיד לָבֹא תִּתְגַלֶּה בָּעוֹלָם שֹׁרֶשׁ הַמַּלְכוּת שֶׁבְּמֹשֶׁה, שֶׁהוּא עַצְמוֹ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְהוּא דָּוִד, וְהוּא יִנּוֹן וְשִׁילֹה.

… וְאֵין מֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא נוֹתֵן הַתּוֹרָה רוֹצֶה לִגְאוֹל עַם שֶׁל בַּטְלָנִים, [וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ קוֹרֵא לְאֵלּוּ שֶׁאֵינָם עוֹסְקִים בְּסֵפֶר הַזוֹהַר "עַמֵּי הָאָרֶץ" גַם כִּי גְּדֹלִים בַּתַּלְמוּד], וּמוֹסִיף שָׁם, דְבְכָל פַּעַם שֶׁיֵּשׁ זְמַן הָרָאוּי לִגְאוּלָה, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בָּנוּ יֵינָהּ שֶׁל תּוֹרָה הוּא כֹּחַ עֵסֶק הַתּוֹרָה בְּכָל הַפַרְדֵ"ס – ד' חֲלָקֶיהָ, (כִּדְפֵרֵשׁ בְּשִׁיר הַשִּׁירִים עַל הַפָּסוּק "הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיַּיִן"), וְאִם לָאו ח"ו סוֹבְלִים יִסּוּרִים, וְרַק עַל יְדֵי כֹּחַ הַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בְּעַם יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִים, עכת"ד. וּפּוּק חֲזֵי מַה שֶׁאָמְרוּ בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (דַּף כח): בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וַהֲרֵי מִי נָתַן מַעֲשֶׂה שֶׁל אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל וּבְמֹשֶׁה? אָמַר לוֹ: בְּנִי, וְאַתָּה אָמַרְתָּ כָּךְ? וְכִי לֹא לָמַדְתָּ (יְשַׁעְיָה מו) מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית!? אָמַר לוֹ, כָּךְ הוּא וַדַּאי. וְלָכֵן מֹשֶׁה לֹא מֵת, וְהוּא נִקְרָא אָדָם, וּבִגְלָלוֹ נֶאֱמַר בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר, אֶלָּא כֻּלָּם כְּנֶגְדּוֹ. וְכֵן נֶאֱמַר בָּעַמּוּד הָאֶמְצָעִי וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר שֶׁיּוֹצִיא שְׁכִינָה מֵהַגָּלוּת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמות ב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ. וּמֹשֶׁה הוּא בִדְמוּתוֹ מַמָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. בְּאוֹתוֹ זְמַן וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם. ה' אֱלֹהִים – אַבָּא וְאִמָּא. תַּרְדֵּמָה – זוֹ הַגָּלוּת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (בראשית טו) וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם. הִפִּילוֹ עַל מֹשֶׁה וַיִּישַׁן. אֵין שֵׁנָה אֶלָּא גָלוּת. וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו – מִצַּלְעוֹתָיו שֶׁל מִי? אֶלָּא מֵאוֹתָם עֲלָמוֹת שֶׁל הַגְּבִירָה נָטְלוּ אַבָּא וְאִמָּא אֶחָד מֵהֶם, וְהוּא צַד לָבָן, יָפֶה כַּלְּבָנָה. וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה – זֶה בָּשָׂר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שם ו) בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר. בָּשָׂר שֶׁל מֹשֶׁה אָדָם, וְעָלָיו נֶאֱמַר פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה, וְלָכֵן (שיר ו) יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה. וּבֵאֵר בְּמִקְדַּשׁ מֶלֶךְ: דְמֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא סוֹבֵל עֹל וְצַעַר הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה לְבַדּוֹ, כִּי אֵין הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים רוֹצִים לְסַיְיעוֹ בָּזֶה, שֶׁאֵינָם רוֹצִים לִלְמוֹד סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, אֶלָּא כּוּלָם כְּנֶגְדּוֹ וְלֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִי שֶׁיַּעֲזֹר לְהוֹצִיא אֶת הַשְּׁכִינָה מִן הַגָּלוּת, וְכֻלָּם בְּסוֹד הַתַּרְדֵּמָה וְהַשֵּׁינָה.

כל הגאולה תלויה בעסק החכמה הזאת

וּבְדֶגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם (פָּרָשַׁת שְׁמִינִי): וְזֶהוּ דָּרֹשׁ דָּרַשׁ משֶׁה, הַיְנוּ כְּשֶׁיִּתְגַּלֶּה (כִּי בְּכָל דּוֹר וְדוֹר יֵשׁ בְּחִינַת משֶׁה, וְאִיתָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי הָיָה בְּחִינַת משֶׁה), וְיִדְרֹשׁ מַה שֶּׁדָּרַשׁ כְּבָר משֶׁה, הַיְנוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, סֵפֶר הַזֹּהַר, אָז וְהִנֵּה שֹׂרַף, הַיְנוּ שֶׁיִּתְבַּטְּלוּ כָּל הַקְּלִפּוֹת וּמִמֵּילָא יִהְיֶה הַגְּאֻלָּה שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן סֶלָה וָעֶד.

זוהר במדבר פרשת פנחס רעיא מהימנא (דף רל"ב ע"ב)

רשעי ישראל הָעֵרֶב רַב מְעַכְּבִים אֶת יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת יוֹתֵר מֵאֻמּוֹת העולם מפני שאחרים למדים ממעשיהם הרעים – אֲבָל אֻמּוֹת העולם אֵינָם כֵּן, אֶלָּא במה שהם מצערים את ישראל מחזירים אותם אותם למוטב ומקרבים את הגאולה

לשון הזוהר: וּבְגִין דְּעֵרֶב רַב אִינּוּן שְׂאוֹר שֶׁבָּעִיסָה, [וּמִשּׁוּם שֶׁעֵרֶב רַב הֵם שְׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה, מעורבים בישראל כשאור המעורב בָּעִסָּה,]

וְאִינּוּן אוּמִין דְּעָלְמָא דַּמְיָין לְמוֹץ, [וְאֵלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם דּוֹמִים לְמֹץ, שמפרידים אותו מן החיטה בדישה],

יַתִּיר מְעַכְּבִין בְּגָלוּתָא עֵרֶב רַב לְיִשְׂרָאֵל, מֵאוּמִין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. [יוֹתֵר מְעַכְּבִים בַּגָּלוּת הָעֵרֶב רַב אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאֻמּוֹת עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת]

כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ רַבָּנָן, מִי מְעַכֵּב. שְׂאוֹר שֶׁבָּעִיסָּה מְעַכֵּב. [כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּהוּ חֲכָמִים, מִי מְעַכֵּב? שְׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה מְעַכֵּב את הגאולה השלימה,]

דְּאִינּוּן דְּבֵקִין בְּיִשְׂרָאֵל, כַּשְּׂאוֹר בַּעִיסָּה. [שֶׁהֵם דְּבֵקִים בְּיִשְׂרָאֵל כִּשְׂאוֹר בָּעִסָּה, הם הם רשעי ישראל שאחרים למדים ממעשיהם הרעים].

אֲבָל אוּמִין (עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת), לָאו אִינּוּן אֶלָּא (תהלים א) כַּמּוֹץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ. אֲבָל אֻמּוֹת העולם אֵינָם כֵּן, אֶלָּא (תהלים א) כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ, ואינם מעורבים בישראל, ובמה שהם מצערים את ישראל מחזירים אותם אותם למוטב ומקרבים את הגאולה. (הרמ"ק, הסולם, מתוק מדבש, סוד ה').

כָּל אֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִים זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ מְזַכִּים אֶת כָּל הָעוֹלָם וּמַצִּילִים אוֹתָם, וּמְקָרְבִים אֶת הַגְּאוּלָה.

אמרו רז"ל (ירושלמי יומא א, א) כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאלו נחרב בימיו, ואם אנו לא עושים מה שצריך, יש לנו חלק בזה שלא נבנה בית המקדש בימינו, ואם כן עלינו לחקור מה צריך לעשות כדי שיבנה בית מקדשנו.

חטא אדם הראשון הוא שלא בחר ללמוד זוהר הקדוש, וזה גרם לחורבן שני המקדשות

חטא אדם הראשון היה על שלא בחר להתעסק בעץ החיים (דהיינו חכמת הנסתר והזוהר הקדוש) כמבואר בזוהר הקדוש (בראשית כ"ו-כ"ז) ורבי חיים ויטאל זצ"ל (בהקדמה לשער ההקדמות על פי הזוהר בפרשת בראשית), ורבי נתן מברסלב מביאו (בהלכות נטילת ידים והלכות ערלה): הנחש פיתה את האדם בגאווה שעל ידי עץ הדעת הוא יכול להיות כאלקים, ולהתחרות עמו כביכול, ולשלוט על כל העולם. אדם הראשון לקח מעץ הדעת, שורש כל החכמות החיצוניות, ולא בחר להתעסק בעץ החיים התורה הקדושה, חכמת הקבלה, ולהשיג דרכה את השם יתברך, והוא שורש כל החטאים מאז ועד היום שהאמין ללשון הרע של הנחש הארור, ולא רצה ללמוד זוהר הקדוש, ומאז ועד הלאה כל העולם מעורב מטוב ורע, ומשם יצאו הערב רב שגרמו להחטיא את בני ישראל. ובאריכות ביאר מורינו האלקי רבי חיים ויטאל זצ"ל (בהקדמה לשער ההקדמות על פי הזוהר בפרשת בראשית) שחטא אדם הראשון הוא שלא בחר ללמוד זוהר הקדוש, ובגלל שנמנעו מללמוד חכמת הקבלה וזוהר הקדוש גרם חורבן שני המקדשות עד שישובו בני ישראל בתשובה ללמוד זוהר הקדוש.  כי כל אריכות הגלות הוא לתיקון חטא אדם הראשון כידוע. וכל ראש ישיבה רב, ומורה דרך שלא מדריך את אנשיו ללמוד דף זוהר ביום כאלו החריב את בית המקדש.

"מעשה רב" מהגר"א "ללמוד זהר בכל יום"

בואו וראו מה שכתב בספר "מעשה רב" מהגר"א זי"ע (כתוב בסעיף ס'): ללמוד אחר התפילה תיכף ג' שעות, ללמוד מקרא אגדות ומדרשים "ללמוד זהר בכל יום" עכ"ל, וכן בספר תולדות רבי יוסף זונדל מסלאנט זי"ע שהביא כתבי יד מקוריים (עמוד קי"א), שם כתוב מהנהגות שרשמו תלמידיהם הגדולים של הגר"א והגר"ח מולאז'ין זי"ע, כל מידה נכונה וכל הכרעה בדינים ובהוראה, וכל מנהג שראו בהם את רבותיהם מורים עושים ונוהגים בהם, ושם כתוב "ללמוד בכל יום זוהר", עיי"ש.

בכל יום בפרטיות צריכים ללמוד חכמת הקבלה – ואין להמתין עד שימלא כרסו בש"ס ופוסקים, כי מי יודע כמה חיי

א. אחז"ל (קידושין ל'.) לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד. והקשה שם בגמ': וכי ידע איניש כמה חיי? ומתרץ: כי אמרינן ביומי, ופירש"י שם: ב' ימים מקרא, ב' ימים משנה, ב' ימים תלמוד. ובתוספר שם כתוב, דלא נהירא, דאכתי איכא למיפרך מי ידע כמה חיי. ולכן נראה לי' לפרש "ליומי", שבכל יום ויום עצמו ישלש. וכן אנחנו נוהגים בלימוד הקבלה שבכל יום ויום אנו ממלאים כרסנו בש"ס ופוסקים, ואחר כך אנו עוסקים בקבלה, כי להמתין עד שימלא אדם כרסו בש"ס ופוסקים, מי יודע כמה חיי, ועל כרחך הכוונה בכל יום בפרטיות. ודפח"ח ואמת ושפתיים יושק, כפי' התוספות (גיטין ט'.), עיין שם. (הגה"צ מהרי"א מזידיטשוב)

וכמובא ב"בן יהודיע" (ברכות סג.) כי לימוד הסוד הוא המגין על ישראל להוציאם מן הגלות ורבוי הצרות… כי הלימוד הזה הוא המגין בעת צרה ובגלות. וכן כתב הרמ"ז (דף קע"ח) אפילו בקריאה לבד ובגימגום הרי הוא כהוגה ומפרש את השם שיש כוח בו לעשות ניסים אפילו בלא ידיעה, עיי"ש. כִּי בָּזֶה תָּלוּי כָּל גְאוּלָתֵינוּ וּפְדוּת נַפְשֵׁנוּ, כמו שאמר מרן הרי"ח הטוב ברוח קדשו לפני למעלה ממאה שנה – כי לעתיד הכל ילמדו בה [בחכמת האמת] כמו שלומדים תהלים.

אמרו חז"ל (סנהדרין צז.): דור שבן דוד בא, האמת תהא נעדרת, וביאר שם בספר בניהו בן יהוידע [למרן הרי"ח הטוב זי"ע] וזל"ק: והאמת נעדרת, כלומר חכמת האמת הוא חלק הסוד, תרבה, והעוסקים יהיו עדרים עדרים בלימוד הקבלה. אי נמי, עתה (בזמנו לפני למעלה ממאה שנה), יש אנשים פרטיים לומדים קבלה, כל אחד בקרן זוית בסתר, אבל לעתיד, הכל ילמדו בה כמו שלומדים תהלים, ותמצאם עדרים עדרים בבית המדרש. עכל"ק. וב"ה זכינו שרואים שנתקיימה נבואתו בדורנו ממש. זאת ועוד נתקיים פסקו שכתב לכל ישראל, וזל"ק: מִזְּמַן אֲשֶׁר הֵצִיץ וְזָרַח אוֹר יְקָרוֹת שֶׁל שְׁנֵי מְאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים סֵפֶר הַתִּקּוּנִים וְסֵפֶר הַזֹּהַר קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַחֲזִיק בַּלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַתִּקּוּנִים וְהַזֹּהַר יָחִיד וְרַבִּים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, וְהַגַּם דְּאֵין לְאֵל יָדָם לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין סוֹד אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת שֶׁבַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלֶּה אַף עַל פִּי כֵן שׁוֹתִים בַּצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם וּמִתְלַהֲבִין בִּקְרִיאָתָן מְאֹד מְאֹד. (רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים, הַבֶּן אִישׁ חַי, בְּהַקְדָּמַת הַתִּקּוּנִים בְּנָיָהוּ). וּבַדּוֹר הַזֶּה הָאַחֲרוֹן אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ שְׁכִינְתָּא עֶלְיוֹנָה אֶלָּא עַל יְדֵי הַזֹּהַר וְכִתְבֵי מָרָן הָרַב חַיִּים וִיטַאל בִּלְבַד שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וּבַדּוֹר הַזֶּה מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אוֹהֵב יָמִים מִבְּלִי לְבַלּוֹת יוֹם בִּלְתִּי קְדֻשָּׁה לִרְאוֹת טוֹב עוֹלָם הַבָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, יִדְבַּק בְּסֵפֶר הַזֹּהַר וּבְכִתְבֵי מָרָן הָרַב חַיִּים וִיטַאל בִּלְבַד שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. (היכל הברכה דברים ז' יט).

"אִינּוּן דְּקַיְימוּ בְּטוּרָא דְּסִינַי", וְלֹא נָעוּ וְעָמְדוּ מֵרָחוֹק, אֶלָּא עָמְדוּ בְּטוּרָא דְּסִינַי מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, לָכֵן הֵם זוֹכִים לְחָכְמַת הָאֱמֶת

 אמרו בזוהר בהעלותך (קנב.) חַכִּימִין עַבְדֵי דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, אִינּוּן דְּקַיְימוּ בְּטוּרָא דְּסִינַי, לָא מִסְתַּכְּלֵי אֶלָּא בְּנִשְׁמְתָא, דְּאִיהִי עִקָּרָא דְּכֹלָּא אוֹרַיְיתָא מַמָּשׁ וְכוּ' עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. [וְנִכְתַּב בְּצִדוֹ, אָמַר מַּעְתִּיק: מַשְׁמָע אוֹתָם שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים סוֹדוֹת הַתּוֹרָה לֹא עָמְדוּ עַל הַר סִינַי]. וּלְזִמְנָא דְאָתֵי, זְמִינִין לְאִסְתַּכְּלָא בְּנִשְׁמְתָא דְנִשְׁמְתָא דְאוֹרַיְיתָא. וּמַמְשִׁיךְ וְאוֹמֵר הַגָה"צ הָרַב פְּתַיָּה זי"ע: וְנִרְאֶה לִי בְּבֵאוּר כַּוָּנָתוֹ כִּי בִּתְחִלָּה כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת הָאֱלֹקִים הָיוּ מִתְיַצְּבִים בְּתַחְתִּית הָהָר וְאַחַר כָּךְ נֶאֱמַר: "וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק", כִּי הָיוּ יְרֵאִים פֶּן תֹּאכְלֵם הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וְיָמוּתוּ. וְהָיָה מִקְצָת מֵהָעָם שֶׁהָיוּ שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לִקְרַאת הַשְּׁכִינָה וְלֹא רָצוּ לָזוּז מִמְּקוֹמָם הָרִאשׁוֹן לַעֲמֹד מֵרָחוֹק אֲפִילוּ אִם יָמוּתוּ מַמָּשׁ, וַעֲלֵיהֶם הוּא מַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַנִּזְכַּר "אִינּוּן דְּקַיְימוּ בְּטוּרָא דְּסִינַי", כְּלוֹמַר וְלֹא נָעוּ וְעָמְדוּ מֵרָחוֹק אֶלָּא עָמְדוּ בְּטוּרָא דְּסִינַי מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, וְלָכֵן הֵם זוֹכִים לְחָכְמַת הָאֱמֶת. וְאוֹתָן הַנְּשָׁמוֹת אֲשֶׁר נָעוּ עִם הָעָם וְעָמְדוּ מֵרָחוֹק, כֵּן הֵם עוֹשִׂים גַּם עַתָּה שֶׁנָּסִים וְעוֹמְדִים מֵרָחוֹק לְחָכְמַת הָאֱמֶת, מִיִּרְאָתָם פֶּן תֹּאכְלֵם הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת.

מי שלא לומד זוהר הקדוש בחייו איך ינצל מעונש הגלגול

כתב המקובל האלוקי רבי יהודה משה פתיה זצוק"ל זיע"א, (בספרו מנחת יהודה- רוחות מספרות) בתיאורו על הנעשה באדם לאחר פטירתו, וכן כתב שם כי כאשר החל לתקן את נשמת שבתי צבי, צווה שבתי צבי לאותו האדם שנכנס בתוכו, שילמד הרבה זוהר וירבה בטבילות במקוה, והיה מזרז אותו בבוקר מוקדם השכם לקום ולעסוק בלימוד הזוהר ולא נתן לו מנוחה, וכל זה מפני שרבי יהודה פתייה זי"ע, ביקש מהשבתי צבי שיחד עם זה שהוא מתקנו עם כוונות האר"י, יסייע הוא, בעדו מבפנים, וזה היה רק על ידי לימוד הזוהר הקדוש, עיי"ש. ומי שלא לומד זוהר הקדוש בחייו איך ינצל מעונש הגלגול, וכבר כתב המקובל מהר"י פתייה זי"ע, דכבר בשעת הלוויה חוזר בגלגול, ובהקדמה לספרו יין הרקח על האדרות, כתב דעל ידי לימוד תורת הסוד הזוהר הקדוש, אפשר לזכות להינצל מעונש הגלגול. ועל כן הרוצה לעשות טובה עם החיים ועם הנפטרים יאחז בלימוד הקדוש הזה המזרז ומקרב הגאולה ברחמים, ויחוס על נשמתו, ובוודאי יזכה לטהר נשמתו, עוד בחיים חיותו, ולא יצטרך להיות כעני בפתח, לחכות שבניו יעשו לעילו נשמתו, אלא ילמד הוא בעצמו, ויזכה הרבים בלימודו, ומי שחננו ה' דעה, ישתתף בהוצאות הדפוס ויחלקו לרבים כי לא זו בלבד בלומדו זוהר הקדוש, שהרשב"י כאן יושב ושונה כנגדו, אלא גם לאחר עלות נשמתו לגנזי מרומים יבוא הרשב"י ע"ה וכל סייעתו לקבלו בשערי גן עדן.

ונעתיק בזה מספרי שו"ת "נפשי בשאלתי" על הזוהר הקדוש:

שאלה? לא הבנתי מפני מה כבודו הופך את העולם כדי להגיע לאלף סיומים? תשובה! הבית דין הגדול בירושלים בשנת תרפ"א הרעישו בכל העולם כולו לאסוף ולכנוס את כל היהודים מנער ועד זקן לעשות אלף סיומי זוה"ק, כדי לבטל מעם ישראל כל הגזירות ולהכניע כל הצרים והקמים עליהם, והם בוודאי ידעו הסודות הגדולות הטמונות בזה. ובס"ד זיכנו מן השמים לטעום מן הסודות האלו, כמו שכתוב בזוה"ק פרשת פקודי (דף רכז:), ששלמה המלך היה עוסק בבירור הניצוצי קדושה אשר נמצאים בבחינת אלף ימי חול, והם סוד הגלות שנמשכו אלף שנים, ואמר עוד שם, כמה דאית אלף יומין דקדושה הכי נמי אלף יומין דסט"א, ולבררם יתכן אפילו בשנה אחת לברר כל בחינת אלף יומין האלו (רמ"ק, מקדש מלך, מפרשים), עיי"ש, ואין לנו כוח בירור ניצוצי הקדושה כמו כוח לימוד הזוה"ק, ומובא בשם האריז"ל, שגם הרשב"י ורבי אלעזר בנו היו בכלל עשרה הרוגי מלוכה, והראיה לזה שברח מפני הקיסר שרצא להורגו, והלך הוא ורבי אלעזר בנו להמערה, והיו צריכים הרשב"י ובנו לעשות התיקון במסירות נפשם להריגה כמו רבי עקיבא רבו של רשב"י, ולהעביר הסיגים והקמשונים וחרולים מן השדה אשר ברכו ה'. ואמר הרשב"י "אני יכול למצוא דרך משובחת וטובה לברר ניצוצי הקדושה מתוך הקליפות ולהורדת השפע מהעולמות העליונים לעולמות התחתונים, הרבה יותר חזקה מאשר מסירות נפש גופנית להריגה על קידוש השם [של רבו רבי עקיבא], וזאת על ידי מסירת נפש בתכלית הגדולה ביותר לתורה הקדושה שאטרח מאוד מאוד על לימוד התורה עם פרישות מהבלי ותענוגי עוה"ז, ואגלה סודות התורה ככל האפשר, ואפרש לכולם תכלית הבריאה כולה, ואכנס בגנזי המלך העליון כבן שנכנס בגנזי אביו, ואגלה אורות העליונים, ועל ידי האור הגדול הזה אבריח החושך הגדול מן העולם, ואבטל כל הקליפות והדינים מן הקדושה". ועל ידי מסירת נפשו לסודות התורה, וכן על ידי גילוי סודות התורה זכה להכניע הקליפות ולבטל גזירות להמשיך לעולם חיים שלום וחירות… כי כל הכוח הגדול הזה צריך אותו דוקא לדור הזה האחרון דור של ביאת המשיח, (מהרצ"א מדינוב).

שאלה? האיך אני יכול לזכות להבין טוב את הגמרא ודברי המפרשים והפוסקים, המוח שלי אטום? תשובה! הִנֵּה לְשׁוֹנוֹ שֶׁל הַסֵּפֶר "מֵאָה שְׁעָרִים" (אִמְרֵי קֹדֶשׁ): טִמְטוּם הַלֵּב הוּא שֶׁנַּעֲשֶׂה הַלֵּב אֶבֶן, יֵשׁ לְזֶה עֵצָה הַיְעוּצָה, וְהַבְּחִירָה בְּיַד הָאָדָם, וְהִיא לִלְמֹד סֵפֶר הַזֹּהַר, כִּי "זֹהַר" הוּא מִלְּשׁוֹן הֶאָרָה שֶׁמֵּאִיר בְּמָקוֹם חָשׁוּךְ וְכוּ', כִּי מָה אִכְפַּת לוֹ לַקּוֹרֵא אַף שֶׁאֵינוֹ מֵבִין, אֲפִלּוּ הָכִי הוּא "סְגֻלָּה".

ובספר אִמְרֵי קֹדֶשׁ סְטְרֶעלִיסְק (אוֹת יט): לְהָבִין עִנְיַן טִמְטוּם הַלֵּב וְטִמְטוּם הַמֹּחַ שֶׁטִּמְטוּם הַלֵּב הִיא שֶׁנַּעֲשֶׂה לֵב הָאֶבֶן וְכוּ', וְעֵצָה הַיְעוּצָה לְזֶה לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ בַּמִּקְוֶה וְלִלְמֹד סֵפֶר הַזֹּהַר כִּי זֹהַר הוּא מִלְּשׁוֹן הֶאָרָה שֶׁמֵּאִיר בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ וְכוּ'. לְעוֹסֵק כָּל הַיּוֹם בְּלִמּוּד שַׁ"ס וּפוֹסְקִים – תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וּבְנֵי יְשִׁיבוֹת הָעוֹסְקִים כָּל זְמַנָּם בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, צְרִיכִים לְהַקְדִּישׁ בְּכָל יוֹם זְמַן לִקְרִיאַת מִסְפַּר דַּפִּים בְּסֵפֶר הַזֹּהַר, שֶׁזְּכוּת הַקְּרִיאָה הַזֹּאת, מִלְּבַד כָּל מַעֲלוֹתֶיהָ לִכְלַל יִשְׂרָאֵל, תּוֹעִיל לָהֶם בְּיוֹתֵר שֶׁיִּזְכּוּ לְהָבִין אֶת לִמּוּדָם וּלְזָכְרוֹ, וְכֵן לְהִתְעַלּוּת רוּחָנִית גְּדוֹלָה, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ.

מָרָן רַבֵּינוּ יוֹסֵף חַיִּים זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ אָמֵן, בַּעַל הַבֶּן אִישׁ חַי, מְבָאֵר אֶת מַאֲמַר הַגְּמָרָא "כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה מִבִּפְנִים תּוֹרָתוֹ מַכְרֶזֶת עָלָיו מִבַּחוּץ", שֶׁכָּל הָעוֹסֵק בַּחֵלֶק הַפְּנִימִי שֶׁל הַתּוֹרָה זוֹכֶה וּמְאִירוֹת עֵינָיו בַּחֵלֶק הַנִּגְלֶה שֶׁל הַתּוֹרָה. וְאַף מָרָן הַגָּאוֹן הַגָּדוֹל רַבִּי בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ אָמֵן הָיָה מוֹרֶה לְתַלְמִידָיו בְּעוֹדָם בַּחוּרִים צְעִירִים לִקְרֹא בְּכָל יוֹם מִסְפַּר דַּפִּים בְּסֵפֶר הַזֹּהַר, שֶׁיַּעֲזֹר לִפְתֹּחַ אֶת הַלֵּב לַתּוֹרָה וּלְזַכֵּךְ הַנֶּפֶשׁ. וְהוֹסִיף עוֹד וְאָמַר, כִּי סֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מָלֵא וְגָדוּשׁ בְּמוּסָר וּמַלְהִיב בְּיוֹתֵר לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְזֶהוּ סֵפֶר הַמּוּסָר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר. וְכָתַב בְּסֵפֶר הַקָּנֶה הַקָּדוֹשׁ עַל הַפָּסוּק "וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם כוּ' לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ", כִּי מִי שֶׁעוֹסֵק דַּוְקָא בַּנִּגְלֶה וְלֹא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ נִקְרָא "לֹא עֲבָדוֹ", גַּם אֵינוֹ נִקְרָא תַּלְמִיד חָכָם, רַק בְּשֵׁם תַּלְמִיד, כִּי שֵׁם חָכָם אֵינוֹ רַק עַל חָכְמָה הַפְּנִימִית, יְעוּיָן שָׁם…

וְכֵיוָן שֶׁיָּדַעְתָּ כַּמָּה גְּדוֹלָה מַעֲלַת לִמּוּד חָכְמַת הָאֱמֶת כוּ'… יִוָּדַע גֹּדֶל הַחִיּוּב וְגֹדֶל הַשָּׂכָר לְמִי שֶׁלּוֹמֵד הַקַּבָּלָה, כִּי לִמּוּד הַזֹּהַר בְּגִירְסָא בְּעָלְמָא בּוֹנֶה עָלְמִין, וְכָל שֶׁכֵּן אִם יִזְכֶּה לִלְמֹד וּלְהָבִין פֵּרוּשׁ מַאֲמָר אֶחָד, יַעֲשֶׂה בּוֹ תִּקּוּן לְמַעְלָה בְּשָׁעָה אַחַת מַה שֶּׁלֹּא יַעֲשֶׂה בְּלִמּוּד הַפְּשָׁט שָׁנָה תְּמִימָה (לְשׁוֹן הַכִּסֵּא מֶלֶךְ, תִּקּוּנֵי זֹהַר מ"ג).

הָרוֹצֶה לְזַכּוֹת לְאָרֵחַ אֶת הָרַשְׁבִּ"י בְּבֵיתוֹ יִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ – הָרַשְׁבִּ"י זְיָ"ע יוֹשֵׁב אִתָּנוּ בְּלוֹמְדֵינוּ תּוֹרָתוֹ

כָּתַב הַמְקוּבָל הַקָּדוֹשׁ רַבִּי אַבְרָהָם אֲזוּלַאי זְיָעָ"אׁ זְקֵנוֹ שֶׁל הַחִידָ"א בְּשֵׁם הַמְקוּבָל הָרַב אַבְרָהָם גְלאַנְטִי זְיָ"ע, בְּסִפְרוֹ "אוֹר הַחַמָה" עַל ה"אִדְּרָא דְמַשְׁכְנָא" (שֶׁבְּפָרָשַׁת מִשְׁפָּטִים דַּף קכ"ג ע"ב), וְזֶה לְשׁוֹן קָדְשׁוֹ: אֲפִילוּ עוֹד הַיּוֹם אַחַר שֶׁנִּפְטַר רַשְׁבִּ"י מִבֵּינֵינוּ, כָּל זְמַן שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים בְּדִבְרֵי הָאִדְּרָא, "אִתְעַטַר" בָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן מְעֻטָּר כְּמֶלֶךְ בַּעַטְרוֹתָיו בְּרֹאשׁ, וְיֹשֵׁב בְּגַוָון, עכל"ק.

ונסיים בדברי מלך המשיח: שמבואר בזוהר הקדוש (חלק א דף ו:) וז"ל: מלך המשיח בעצמו משבח לרשב"י שלא בא לחתום ולאשר ולקיים תורתו, כי תורתו וסודותיו רק הקב"ה בכבודו ובעצמו חותם ומאשר אותם שהוא יותר מעלה, עכ"ל. והנני תפלה שיזכה מעלת כבוד תורתו להגדיל תורה ולהאדירה, ויקויים בנו במהרה דברי הזוהר בְּתִּקּוּנִים (סוֹף תִּקּוּן ו'), מֵהַאי חִבּוּרָא דִילָךְ, כַּד יִתְגַּלֵי לְתַתָּא בְּדָרָא בַתְרָאָה בְּסוֹף יוֹמַיָּא, וּבְגִינֵיהּ (וַיִּקְרָא כֹּה י) וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ וְגוֹ'. ונזכה יחד עם כלל ישראל לקבל פני משיח צדקינו, ותחזינה עינינו בשמחה זו, בב"א.

הכותב לכבוד אוהבי התורה ולומדיה לשמה

הק' שלום יהודה גרוס

אבדק"ק האלמין – בית שמש

---

 

 

 

אפליקצית ספר הזהר

להצלת עם  ישראל ותיקון השכינה

זוהר בעברית עם המשפט

http://www.zohar-1.com/books/zohar_hebrew/mobile/

זוהר ארמית עם המשפט

http://www.zohar-israel.com/zohar/mobile/

זוהר ערב רב

http://www.zohar-1.com/books/erevrav/

זוהר לפורים לחץ כאן

הערב רב – מנהיגי הדור האחרון 

לחץ כאן

תיקוני זוהר תיניינא לרמח”ל מחולק ל- 40 יום

הזוהר הקדוש דף היומי

דף ביום לכל איש מישראל

להורדה: ספר זוהר  תהילים השלם: לחץ כאן:  זוהר תהילים השלם