דרשה לשבת הגדול

הלכות פסח

 

http://israel613.com/PASSOVER.htm

http://www.israel613.com/SHULCHAN_ARUCH.htm

דרשה לשבת הגדול

בספר אוהב ישראל (ליקוטים השמטה לשבת הגדול דף רנ"ב) כתב: טעם לקריאת שֵׁם שַׁבָּת הַגָּדוֹל, הקדמונים ביקשו טעם לזה… ונפלאתי מאוד על בקשת הטעמים, וְנֹאמַר, כי בעת גאולת מצרים התחילו מוחין דגדלות להאיר בעולמות והם חיות העליון, וכל שבת ושבת אזי מתנוצץ האור העליון ממוחין דגדלות להעולמות וכל ימי השבוע מקבלים שפע אילעי משבת קודש, וכל שבתות השנה מקורן וּמַבוּעָן הוא משני שבתות שבשנה, היינו שבת הגדול ושבת תשובה, והם הראשים לכל שבתות השנה… ושבת הגדול נקרא בשם שבת כלה… ועל דרך זה יש לפרש הפסוק (שיר השירים ד' י"א), "נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן", "נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה" רצונו לומר הדרשה שדורשים התלמידי חכמים בשבת כלה הוא מתוק אצל הקב"ה יותר מנופת צופים "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ" היינו שהענין המכוון בדרשתו זו הוא נסתר ונעלם מעין כל אדם רק להאנשים בסוד ה' ליראיו, וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ, היינו הלבוש שהוא מלביש בו ענין הפנימי הנ"ל הוא גם כן  כְּרֵיחַ לְבָנוֹן היינו ל"ב נתיבות החכמה, ונו"ן שערי בינה… שמתשרי היה ההריון ובניסן היה הלידה תחילת התגלות כח העליון והארת אורות העליונים, ושבת קודם הֵרָאוֹת לישראל כל חֵירוּ וְכָל טִיבוּ וְכָל בִרְכָאִין טָבִין דִּלְעֵילָא ואז כאשר התחילו להאיר בשבת המוחין דגדלות שוב לא פסק והולך ומאיר, ואז נתגלה אהבת העליון ודביקות הכנסת ישראל לאביהם שבשמים ולכך נפתח אז המקור המאיר ובא לכל שבתות השנה, התעוררות תשוקה ודביקות עליון… ואז התחילו מוחין דגדלות להאיר על ישראל וזהו ענין שבת הגדול, עכ"ל, עיין שם.

זוהר פרשת יתרו דף פ"ו ע"א:

רִבִּי יְהוּדָה הָוָה אָזִיל מִקַּפּוּטְקִיָּא לְלוּד, לְמֵחֱמֵי לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּהֲוָה תַּמָּן, וַהֲוָה רִבִּי חִזְקִיָּה אָזִיל עִמֵּיהּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה לְרַ' חִזְקִיָּה, הָא דְתָנֵינָן, קָמֵי ר' שִׁמְעוֹן, וְהוּא יִהְיֶה (דף פ"ו ע"ב) פֶּרֶא אָדָם, וַדָּאי כַךְ הוּא. וְדָא הוּא בְּרִירָא דְמִלָּה. סוֹפֵיהּ דִּקְרָא דִכְתִּיב, וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכּוֹן. מַהוּ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכּוֹן.

אָמַר לֵיהּ, לָא שְׁמַעְנָא, וְלָא אִימָא. דְּהָא אוֹלִיפְנָא, כְּתִיב (דברים ד) וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה. אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה, אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר. דְּלָא שָׂם מֹשֶׁה, אִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר.

פָּתַח ר' יְהוּדָה וְאָמַר, (דברים ל) כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ. מָאן דְּזָכֵי בְאוֹרַיְיתָא, וְלָא אִתְפְּרַשׁ מִינָהּ, זָכֵי לִתְרֵין חַיִּין, חַד בְּעָלְמָא דֵין, וְחַד בְּעָלְמָא דְאָתֵי. דִּכְתִּיב חַיֶּיךָ, תְּרֵי. וְכָל מָאן דְּיִתְפְּרַשׁ מִינָהּ, כְּמַאן דְּמִתְפְּרַשׁ מִן חַיֵּי, וּמַאן דְּמִתְפְּרַשׁ מֵר' שִׁמְעוֹן, כְּאִילּוּ מִתְפְּרַשׁ מִכֹּלָּא.

וּמַה בְּהַאי קְרָא דְאִיהוּ פָתַח פִּתְחָא, לָא יָכִילְנָא לְמֵיעָאל בָּהּ. פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא דִסְתִּימִין, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וַוי לְדָרָא, דְּר' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי יִסְתְּלִיק מִנֵּיהּ. דְּכַד אֲנָן קַיְימִין קָמֵי דְר' שִׁמְעוֹן, מַבּוּעִין דְּלִבָּא פְתִיחִין לְכָל עִיבָר, וְכֹלָּא מִתְגַּלְיָא. וְכַד אִתְפְּרַשְׁנָא מִנֵּיהּ. לָא יְדַעְנָא מִידִי, וְכָל מַבּוּעִין סְתִימִין.

אָמַר ר' חִזְקִיָּה, הַיְינוּ דִכְתִּיב, (במדבר יא) וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וְיִתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים, כְּבוּצִינָא דָא, דְּנָהֲרִין מִינֵּהּ כַּמָּה בוּצִינִין, וְהוּא בְקִיוּמֵיהּ שְׁכִיחַ. כַּךְ ר' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, מָארֵי דְבוּצִינִין, הוּא נָהִיר לְכֹלָּא, וּנְהוֹרָא לָא אַעְדֵּי מִנֵּיהּ, וְאִשְׁתְּכַח בְּקִיוּמֵיהּ. אָזְלוּ עַד דְּמָטוּ לְגַבֵּיהּ.

[לשון הקודש: רַבִּי יְהוּדָה הָיָה הוֹלֵךְ מִקַּפּוּטְקִיָּא לְלוֹד לִרְאוֹת אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁהָיָה שָׁם, וְהָיָה רַבִּי חִזְקִיָּה הוֹלֵךְ עִמּוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לְרַבִּי חִזְקִיָּה, זֶה שֶּׁשָּׁנִינוּ לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם – וַדַּאי כָּךְ הוּא. וְזֶהוּ בֵּרוּר הַדָּבָר – סוֹף הַפָּסוּק, שֶׁכָּתוּב וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן. מַה זֶּה וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן?

אָמַר לוֹ, לֹא שָׁמַעְתִּי וְלֹא אֹמַר, שֶׁהֲרֵי לָמַדְנוּ, כָּתוּב (דברים ד) וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה. אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה – אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר. אֲבָל שֶׁלֹּא שָׂם מֹשֶׁה – אֵינְךָ יָכוֹל לוֹמַר. [כלומר שרבי שמעון בר יוחאי הוא ניצוץ משה רבינו עליו השלום, וצריך לשאול אותו, ומה שלא אמר אי אפשר לומר].

פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר, (שם) כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ. מִי שֶׁזּוֹכֶה בַּתּוֹרָה וְלֹא נִפְרָד מִמֶּנָּה, זוֹכֶה לִשְׁנֵי חַיִּים – אֶחָד בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֶחָד בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכָּתוּב חַיֶּיךָ, שְׁנַיִם. וְכָל מִי שֶׁנִּפְרָד מִמֶּנָּה, כְּמִי שֶׁנִּפְרָד מִן הַחַיִּים, וּמִי שֶׁנִּפְרָד מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן, כְּאִלּוּ נִפְרָד מֵהַכֹּל. [ובמתוק מדבש כתב כאילו נפרד מהקדוש ברוך הוא]

וּמַה בַּפָּסוּק הַזֶּה שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ פֶּתַח לֹא יָכֹלְנוּ לְהִכָּנֵס אֵלָיו – דִּבְרֵי תוֹרָה הַנִּסְתָּרִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אוֹי לַדּוֹר שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי יִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ. שֶׁכְּשֶׁאָנוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַעַיְנוֹת הַלֵּב פְּתוּחִים לְכָל עֵבֶר וְהַכֹּל מִתְגַּלֶּה. וּכְשֶׁנִּפְרָדִים מִמֶּנּוּ, לֹא יוֹדְעִים דָּבָר, וְכָל הַמַּעְיָנוֹת נִסְתָּמִים.

אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב (במדבר יא) וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים. כַּמְּנוֹרָה הַזּוֹ שֶׁמְּאִירִים מִמֶּנָּה כַּמָּה מְנוֹרוֹת, וְהִיא מְצוּיָה בְקִיּוּמָהּ. כָּךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי בַּעַל הַמְּנוֹרוֹת הוּא מֵאִיר לַכֹּל, וְהָאוֹר לֹא זָז מִמֶּנּוּ וְנִמְצָא בְקִיּוּמוֹ. הָלְכוּ עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֵלָיו.

וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה, בְּגָלוּת אֱדוֹם. וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד, דְּעַד הַיּוֹם לֹא חָזְרָה בִּתְשׁוּבָה, וְלֹא הֵעִירָה רוּחָהּ. דְּאָמַר רִבִּי פִּנְחָס, אִלְמָלֵי חָזְרָה בִּתְשׁוּבָה לֹא נִשְׁתַּיְירָה בַּגָּלוּת יוֹמָא חַד. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כָּל הַגָּלֻיּוֹת שֶׁגָּלְתָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, נָתַן לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זְמַן וְקֵץ, וְנִתְעוֹרְרָה תָּמִיד בִּתְשׁוּבָה, וְגָלוּת הָאַחֲרוֹן אֵין לוֹ קֵץ וּזְמָן, אֶלָּא הַכֹּל תָּלוּי בִּתְשׁוּבָה. שֶׁנֶּאֱמַר, (דברים ל ב) וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקוֹלוֹ. וּכְתִיב, (שם ל ד) אִם יִהְיֶה נִדַחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ.

אָמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא, אִם כֵּן, הֵיאַךְ יְהֵא דָא לְהִתְעוֹרְרָא כּוֹלְהוֹן כַּחֲדָא בִּתְשׁוּבָה, מַאן דַּהֲוֵי בְּסָיְיפֵי שְׁמַיָא, וּמַאן דְּהוּא בְּסָיְיפֵי אַרְעָא, הֵיךְ יִתְחַבְּרוּן כַּחֲדָא לְמֶעְבַּד תְּשׁוּבָה.

אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, חַיֶּיךָ, דְּאִי יַחְזְרוּן בִּתְשׁוּבָה רֵישֵׁי כְּנִישְׁתָּא, אוֹ חָדָא כְּנִישְׁתָּא, בִּזְכוּתָם יִתְכְּנֵשׁ כָּל גָּלוּתָא, דְּקוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אִיסְתְּכֵי תְּדִירָא, אֵימָתַי יַחְזְרוּן, וְיַעֲבֵד לְהוֹן טָבָא, דִּכְתִיב (ישעיה ל כח) וְלָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם. מְחַכֶּה תָּמִיד אֵימָתַי יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה.

אָמַר רִבִּי יוֹסִי, אַתְיָא הָא, כְּהָא דְאָמַר רִבִּי פִּנְחָס, דִּכְתִיב וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד. לֹא נֶאֱמַר וְלֹא יָסַף שׁוּב אֵלֶיהָ, אֶלָּא הִיא לֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו, מִכְּלַל דְּהוּא מְזוּמָן וּמְחַכֶּה אֵימָתַי תָּשׁוּב.

[לשון הקודש: וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה – בְּגָלוּת אֱדוֹם. וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד – שֶׁעַד הַיּוֹם לֹא חָזְרָה בִּתְשׁוּבָה וְלֹא הֵעִירָה רוּחָהּ. שֶׁאָמַר רַבִּי פִּנְחָס, אִלְמָלֵי חָזְרָה בִּתְשׁוּבָה, לֹא נִשְׁאֲרָה בַּגָּלוּת יוֹם אֶחָד. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כָּל הַגָּלֻיּוֹת שֶׁגָּלְתָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, נָתַן לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זְמַן וְקֵץ וְנִתְעוֹרְרָה תָמִיד בִּתְשׁוּבָה, וְגָלוּת הָאַחֲרוֹן אֵין לוֹ קֵץ וּזְמַן, אֶלָּא הַכֹּל תָּלוּי בִּתְשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל) וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ. וְכָתוּב (שם) אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ.

אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אִם כֵּן, אֵיךְ יִהְיֶה זֶה לְעוֹרֵר אֶת כֻּלָּם כְּאֶחָד בִּתְשׁוּבָה? מִי שֶׁהוּא בְּסוֹפֵי הַשָּׁמַיִם וּמִי שֶׁהוּא בְּסוֹפֵי הָאָרֶץ, אֵיךְ יִתְחַבְּרוּ כְּאֶחָד לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה?

אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלִיעֱזֶר: חַיֶּיךָ, שֶׁאִם יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה רָאשֵׁי בֵּית הַכְּנֶסֶת, [פירוש ראשי העדה] אוֹ בֵּית כְּנֶסֶת אֶחָד, [או עדה אחת] בִּזְכוּתָם תִּתְכַּנֵּס כָּל הַגָּלוּת, [בזכותם יהיה קיבוץ גליות של כל ישראל] שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּכֵּל תָּמִיד מָתַי יַחְזְרוּ וְיַעֲשֶׂה לָהֶם טוֹב, שֶׁכָּתוּב (ישעיה ל) וְלָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם, מְחַכֶּה תָמִיד אֵימָתַי יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, יָבֹא זֶה כְּזֶה שֶׁאָמַר רַבִּי פִּנְחָס, שֶׁכָּתוּב וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד. לֹא נֶאֱמַר וְלֹא יָסַף שׁוּב אֵלֶיהָ, אֶלָּא הִיא לֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו. מִכְּלַל שֶׁהוּא מְזֻמָּן וּמְחַכֶּה אֵימָתַי תָּשׁוּב.

ובתנא דבי אליהו זוטא פרק יד) וזה לשונו: אין ישראל נגאלין לא מתוך הצער ולא מתוך השיעבוד ולא מתוך הטלטול ולא מתוך הטירוף ולא מתוך הדוחק ולא מתוך שאין להם מזונות, אלא מתוך עשרה בני אדם שהם יושבים זה אצל זה ויהיה כל אחד  מהם קורא ושונה עם חבירו וקולם נשמע, שנאמר ובהר ציון פליטה והיה קודש, וכן מצינו באבותינו הראשונים שלא נגאלו ממצרים אלא מתוך דברי תורה אף על פי שחלאה יגעו עדיין לארבעים יום של קבלת התורה ולא באו עדיין לידי אותה השעה אלא עשו תורה כל ימיהם, לכך נאמר בהם: (שמות פרק ו ה-ו) "וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי, לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם וגו' וכמו שנגאלו ישראל ממצרים בזכות שהיו פרים ורבים[1] כמו כן יגאלו לעתיד בזכות שהם פרים ורבים, ומנין לך תדע לך שהוא כן שאין ישראל נגאלין אלא אם כן הם פרים ורבים ויהיו מלא כל העולם, שנאמר: (ישעיה פרק נד ג') "כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ", עכ"ל. ובטובי חיים ביאר: מתוך עשרה בני אדם שעוסקים בתורה כדאיתא באבות פ"ג עשרה שיושבים ועוסקים בתורה שכינה שרויה ביניהם, וגורמין לשכינה שתשרה בישראל ועל ידי זה יבא הגאולה… ואזכור את בריתי, זה ברית התורה, ולכן אמור להם שבזכות זה יגאלו… שהיו פרים ורבים אך שנגזר על בניהם שיטבעו במים, מכל מקום קיימו מצוות הבורא יתברך, עכ"ל.

ובספר "סוד ד'" שואל? וכי עד אתה לא היו עשרה שיושבים ועוסקים בתורה? הלא יש לנו ב"ה מאות אלפים שלומדים דף היומי בחבורות גדולות ביחד, ועדיין לא נושענו, למה?

אלא צריך עשרה שיהיו בחבורת והיה קודש שזה יכול להיות רק כדברי הב"ח על טור (או"ח מז), שעיקר נתינת התורה להמשיך את נשמתה ופנימיותה עלינו, וכאשר לומדים רק את הפשט אז זה מה שגרם לחורבן בית המקדש (עיין ספר גדולת תתק"ס פרק כ' עמוד כ"ה). זאת אומרת שצריך תורה לשמה, ופנימיות התורה שילמדו בחבורה אחת באהבה ובאחדות, וכמו שכתוב "והוא באחד ומי ישיבנו" שרק באחדות שורה השכינה וזה אפשר רק על ידי לימוד הזוהר הקדוש שבזה הלבבות מטהרים ומתאחדים. עכ"ל. [אפשר לבאר עוד על פי זוהר חדש תיקונים דף קי"ד ע"א, וחסידיך יברכוכה והזוהר דורש "יברכו כ"ה יברכו את השכינה הנקראת כ"ה, ובמתוק מדבש שם כתב: כשישראל הם בארץ ישראל אז השכינה הנקראת כ"ה מתברכת ומתתקנת על ידי נשמות החסידים, עכ"ל, ומי נקרא חסיד זה הלומד את הזוהר הקדוש כדי לפדות את השכינה כמו שכתב הזוהר שם בהמשך] – (סיפור עם החפץ חיים)

והגאון מוילנא בליקוטים לרבה בר בר חנה כתב: על שני מיני סימני טהרה מעלה גרה ומפרסת פרסה, מעלה גרא זה מידת ההסתפקות ומפרסת פרסה שאינו דורס אחרים.

ועוד אמר שם: שיש ארבעה חיות טמאים גמל ארנבת שפן וחזיר, שהם כנגד ארבעה גליות, כמו שכתוב במדרש רבה (שמיני פרק י"ג)… כמו שאמרו ביומא (ט' ע"ב) שראשונים שנתגלו עוונם נתגלו קיצן, אחרונים וכו', והטעם כי הראשונים היו מעשיהם הטובים טמונים ועונותיהם גלויים, כי לבם היה טוב, ואחרונים להיפך, ורחמנא לבא בעי (כמו שכתוב סנהדרין כ"ו ע"ב) … ואחרונים עסקו בתורה ובגמילות חסדים, ומפני מה חרבה, מפני שנאת חינם, ללמדך ששקולה שנאת חינם וכו' כמו שאמרו חז"ל איזה פרשה קטנה וכו', "ואהבת לרעך כמוך", והוא מחוסר הביטחון שכל הקנאה והשנאה ממנו, ולכן ראשונים הגלו בג' מלכויות שסימן טהרה שלהם מבפנים, וסימן טומאה שלהם מבחוץ, ואחרונים בגלות אדום שנמשלה לחזיק שהוא בהיפך והוא פושט טלפיו להראות סימני טהרה שלו ושבע תועבות בלבו, וכן הוא בגלות הזה מידתם של ערב רב ונעשה לנו שם כנזכר לעיל, זהו שאמרו תורת צפרנם של ראשונים – סימן טומאה שלהם, מכרסם של אחרונים והבן עכ"ל.

הגימטריה של "רשב"י בא ובאר לנו סודה" = 885

בגימטריה: משה עלה על הר סיני

הגימטריה של "תורתו מגן לנו" = 1191

בגימטריה – שערי תורה כמו שכתב הרמח"ל שהזוהר הקדוש הוא השער ליכנס לתורת הנגלה

הגימטריה של "רשב"י בא וביאר לנו סודה" = 895

• וידבר יהוה אל־משה לאמר
• המה ינועון לאכל אם־לא ישבעו וילינו
• יברך יראי יהוה הקטנים עם־הגדלים

הגימטריה של "רשב"י בא וביאר לנו סודה" עם י"ח האותיות = 913

• בראשית
• ברית אש
• ירא שבת
• שני      לוחות אבנים  [הוריד בידו מרמז על משה      רבנו והרשב"י ניצוץ של משה רבנו שבא לגלות ולפרסם את תורת שנסתר שמשה      לימד בסתר, כמו שכתוב שיח יצחק מרבי יצחק אלפייה זי"ע]
• ויתפלל יונה אל הוי"ה אלהיו ממעי הדגה [אם אתה רוצה שהשם ישמע      את התפילה שלך כמו ששמע לתפילת יונה הנביא ע"ה, תלמד תורת הסוד תורת      הרשב"י, ותשמע תפילתך],
• ויהרג מלכים אדירים כי לעולם חסדו [בזכות      לימוד תורת הרשב"י הקב"ה יהרוג לנו את כל המלכים הצרים וקמים      עלינו, וימשיך עלינו מעולם העליון חסד ורחמים "כי לעולם חסדו"].

"סוד חכמת שלמ"ה [במה נקרא חכם שידע כל הסודות התורה, וכמו שנאמר: (מלכים א פרק ה ט-יא) וַיִּתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה וּתְבוּנָה הַרְבֵּה מְאֹד וְרֹחַב לֵב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם. וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם. וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחוֹל וַיְהִי שְׁמוֹ בְכָל הַגּוֹיִם סָבִיב. וברבינו בחיי על בראשית הקדמת המחבר: ודבר ידוע כי משה רבינו ע"ה אדון כל הנביאים כל מה שידע והשיג בשערי הבינה הכל ידע והשיג מן התורה בזמן ארבעים יום וארבעים לילה שעמד בהר, גם המלך שלמה ידוע ומפורסם שהיתה חכמתו רחבה מני ים והכתוב העיד עליו (מ"א ה) ויחכם מכל האדם ואין ספק כי מתוך התורה למד הכל, וחכמי האמת העידו על מעלתו הגדולה והנישאה שעלה אליה מתוך חכמת התורה, והוא שאמרו רז"ל שלמה מלך על העליונים ועל התחתונים שנאמר (ד"ה א כט) וישב שלמה על כסא ה' למלך.

---