מסימני הגאולה

 

להורדת העלן: לחץ על הקישור הבא: מסימני הגאולה- הרב יוחנן באנון זצ"ל

ארצנו, מולדתנו, ארץ אבותינו הקדושים, ישראל, חרבה ושממה אלפיים שנים, אין עם שהצליח לשלוט בה, אין עם שהצליח להתיישב בה, השממה לא פרחה, העזובה שלטה, וחקלאות לא צלחה, כל רואיה התפלאו, כי נקראה על שמו של הקב"ה, שאותה בחר מכל הארצות, סביב הארץ קליפה שלא נתנה לעם לחזור אל ארצו האהובה, סיפורי הצדיקים, רמב"ם הבעש"ט ורבים אחרים שלא הצליחו להכנס לארץ, רבי נחמן מברסלב התחפש לשוטה ורק כל הצליח להערים על הקליפה ולהיכנס לארץ הקודש, עד שבא דור שלכאורה נראה שנטש את התורה ואת הקב"ה, הקליפה לא זיהתה אותו כעם השב לביתו, מחופשים לחילוניים לכופרים בחסות התחפושת נכנסו לארץ הקדושה, צאצאי קדושים מגולחים ופורקי עול שמים לכאורה, להם הצמיחה הארץ, להם אפשרה הארץ בנייה, הם היו צריכים להכנס לשער החמישים של הטומאה שער הכפירה, כפי ישראל בגאולה הראשונה היה צריך להכנס לשער הארבעים ותשע של הטומאה, ע"ז, ש"ד וג"ע, רק כך יכלו לאסוף את הניצוצות, כמובן שאין ידיעה לגשמיות שכך היא ההכוונה הרוחנית, הוא חושב שהוא כופר באמת, ואחרי זמן חוזרים צאצאיו לחיק האמונה ועבודת השם ועיקר האמונה היא לדעת שהכל מאיתו יתברך, אין שום תנועה בעולם שלא בניהולו ובהסכמתו של הקב"ה וב"ש.

ובשנת "שבות" (תש"ח) חזר העם  לישראל, ולפתע פרחה השממה, העצים הניבו פירות, הערים התמלאו בצחוק ילדים.

אלפיים שנות תפילה שהתגשמה. ובספר ירמיה פרק ל כתוב

(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר:

(ג) כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אָמַר ה' וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם וִירֵשׁוּהָ:

ספר יחזקאל פרק לו

(כד) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם:

(כה) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:

(כו) וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר:

(כז) וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם:

(כח) וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵא-לֹהִים:

(ל) וְהִרְבֵּיתִי אֶת פְּרִי הָעֵץ וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם:

הנה מתקיימות הנבואות אחת אחרי השנייה, קיבוץ גלויות, הפרחת השממות, הבנים האהובים בארץ האבות, הנה קבר רחל אמנו על אם הדרך, מחכה לבניה, ועיניה זולגות דמעות בראותה את בניה החבולים, המצולקים, הפצועים והנכים, שבים אליה, הנה מערת המכפלה, אבותינו ואמותינו, עומדים וידיהם מכות אחת על רעותה, בראותם את עז גבורת השם יתברך, וקיום הבטחתו לבניהם, הנה "זה" עומד אחר כותלנו, הכותל המערבי של בית זבולנו, עומד ניצב, איתן קורא תיגר על כל העולם, עם ישראל חי, הנה מגדל דוד המלך, נעים זמירות ישראל, עומד ונבל בידו המוציא צלילי עדן לקולו המשבח, מהלל, מפאר ומרומם את השם יתברך ויתעלה, ובאה מלחמה בששה ימים נוצחו שוב המנוצחים, במכת בזק ואש בפלא עצום, בנסים גלויים, עמד כל העולם על רגליו וזרח אור לגויים, אוי לגאווה, אוי ל"אני ועוצם ידי", אוי לו לעם שמשבח בני אדם ושוכח אלוקים, יום כיפור, צום ותענית ותפילה, ומלחמה מבישה, וכמעט העם נכחד, והארץ נכבשה, ואחרי לימוד ובושה וכלימה, על גאווה אומללה, שוב נס, שוב ניצחון בכח עוזו יתברך. מה אדם אתם ממליכים עליכם?, הקב"ה אומר לכם אני ולא מלאך אני ולא שרף, זאת הגאולה האחרונה, המליכו את מי שאמר והיה העולם, לא לחינם קבץ הגלויות, אמר הקב"ה למעני אני עושה, לא למענכם, חדלו מהתגרנות, מהעסקנות, מהרבנות, עסקו בחסד, בצדקה, בבניית הארץ, בהכנה להתגלות מלכותו יתברך, לאהוב את כל בניו.

במשל, שאל אברהם את הקב"ה איך זה שקוראים בנשימה אחת "אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב?, הרי יצחק ויעקב ירשו אמונה איך עשיתם שווים אלי, אמר לו הקב"ה לך נתונה ברכה מיוחדת "מגן אברהם", וחייך שבאחרית הימים יהיו בניך פזורים, חסרי ירושת אמונה, לא ירשו את האמונה מהוריהם, אלא כולם, כל בניך יהיו בחינתך, כל אחד ואחד יחפש אותי, ולאחר שימצא אותי וימליך אותי אזי אתגלה אליו וזה שאמר הנביא ירמיה פרק לא

(לג) וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת ה' כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם ה' כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד:

עיקרו של דור זה, שרובם של הנקראים "בעלי תשובה" לא ירשו אמונה מהוריהם שהקימו את המדינה, נלחמו על גבולותיה, עבדו את אדמתה, הקימו ישובים וערים, וחשבו בתמימותם ומעברם כעם מוכה ומושפל, שיכולים להיות ככל הגויים, "חיים שקטים ושלווים", "חיי תרבות יוון ואמריקה", "עגל הזהב", וכו', בא הנביא יחזקאל ואמר  בפרק כ

(לב) וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן:

(לג) חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטויָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֱמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם:

(לד) וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפוֹצוֹתֶם בָּם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה:

 (מב) וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לַאֲבוֹתֵיכֶם:

לאבותינו, ואנו בניהם ובנותיהן, אנו הנגאלים, מחסדי השם יתברך, מרצונו הפשוט לתת, להיקרא רחום וחנון, כפי מידותיו הפשוטות, ונשמת ישראל זועק וגועה בבכי על צערו של הקב"ה, על צער האבות הקדושים, על צערן של האמהות הקדושות ועל צערו של משיח, כי זה משיח נוצר עוד בטרם הכל, הוא האור הגנוז, הוא התקווה הוא כללות ישראל, הוא מהקב"ה יתברך ויתעלה, כי כל גואל החל מאברהם דרך משה רבינו, דוד המלך ולסוף, הם כולם מרכבתו, מלבושיו עוצמתו של האחד בורא עולם, ולמרות הנאמר, בכל אחד מאלו הראתה לנו התורה פגם, חוסר שלימות, להגיד לנו האחרונים ולהזהירנו כי בעולם זה, עולם החומר אין יכולת להגיע לשלמות, העולם הזה נועד לתיקון, וכל ברייה נמצאת במוסך התיקון, כאשר מסיימת הנשמה תיקונה לוקח אותה הקב"ה לעולם אמיתי שבו היא פועלת כמכונה מתוקנת, הניחו לבני האדם, ככל שיהיו צדיקים וחכמים ומקובלים ורואה מלאכים, הם כולם מכונות מקולקלות, רק הקב"ה שלם, רק הוא עוזר ומסייע ומתקן, לא צריך מתווך לדבר עם הקב"ה, שומע תפילת כל פה, בכל שפה, בלחש או בצעקה ואפילו ללא קול, מתאווה ורוצה את בקשתכם ממנו. פנו אל האחד השלם, שאינו מקבל ואינו מושפע, הוא אבינו שרוצה לתת, והוא מלכנו שיש ביכולתו לתת.

נלקט ונכתב     ע"י יוחנן באנון אשמח לקבל תגובות גם בטל' 0548464306

 

זהר הקדוש: רעיא מהימנא ספר ויקרא פרשת צו דף כח/ב

ועוד אש תמיד תוקד על המזבח דא אורייתא דאתמר בה הלא כה דברי כאש נאם יי'. לא תכבה ודאי דעבירה אינה מכבה תורה אבל עבירה מכבה מצוה ומאן דעביד עבירה דמכבה מצוה דאיהי נר הכי מכבה נר דיליה. דאתמר בה נר יי' נשמת אדם מגופיה והאי הוא כבוי דאשתאר גופא בחשוכא. והכי מאן דסליק שכינתא מאתרהא גרים כבוי (לכל העולם) וחשוכא לההוא אתר. וחשוכא איהי עבירה ושפחה כי תירש גבירתה וסליקו דמצוה מסטרא דעמי הארץ להון מכבה מצוה לקיים בהון ורשעים בחשך ידמו. אבל לגבי מארי תורה לית ליה כבייה עולמית בהון דנהרין לה בכמה רזין דאורייתא דאור ר"ז אתקרי ומצות דאורייתא דמקיימין לה רבנן תורה איהו לגבייהו לילה ויומם לא תכבה עלייהו בגין דמקיימין בה והגית בו יומם ולילה.

פרוש: ועוד אש תמיד תוקד על המזבח זאת תורה שנאמר בה כה דברי כאש נאם ה', לא תכבה ודאי עבירה אינה מכבה תורה אבל עבירה מכבה מצוה ומי שעובר עבירה מכבה מצוה שהיא נר ואז מכבה נר שלו שנאמר נר ה' נשמת אדם מגופו ונשאר כבוי בחשיכה, כך גם שמסלק השכינה ממקומה גורם לכבוי אורה בכל העולם ומשיך את המקום, והחושך הוא עבירה ושפחה תירש גבירתה ומסתלקת המצוה מצד עמי הארץ שכיבו את המצוה לקיים בהם ורשעים בחושך ידמו, אבל לגבי חכמי התורה אין להם כבייה לעולם שהרי הם מאירים בכמה סודות התורה שאור בגימטרייה רז וגם המצוות שמקיימים רבני התורה, וזהו לילה ויומם לא תכבה שהרי הם מקיימים והגית בו יומם ולילה.

ספר עץ הדעת טוב – פרשת צו – רבי חיים ויטאל מהאר"י הקדוש

אמר בה צו את אהרן כנודע משרז"ל אין צו אלא ענין עבודה זרה וכמו שדרשו על ויצו ה' אלקים על האדם וכו' ויצו זו ע"ז כמ"ש כי הואיל אפרים הלך אחרי צו הרי שבמקום אזהרת ענין ע"ז אמר לשון צו שהוא ענין זירוז גדול כנודע. והנה באם האדם טרוד בעסקיו אין לו פנאי חשוב מחשבות כי אם בלילה בהיותו על משכבו בלילות כמ"ש הוי חושבי עון ופועלי רע על משכבותם כל הלילה וכאשר יאיר היום לאור הבוקר יעשה וכנגד זה היא העולה של לילה תהי' על מוקדה על המזבח כל הלילה לכפר על הרהור הלילה הנמשך עד הבוקר ואז לאור הבוקר יעשוה ובהשרף העולה הזו יהיה כאלו נשרף ההרהור ההיא של ע"ז שעליה נאמר פסילי אלוהיהם תשרפון באש.

מלמד אותנו רח"ו, כי עיקר העבירות שעושה האדם הינן בגלל זמן פנוי, כאשר האדם מפנה את מחשבותיו מהקודש לחול אזי עוברים בו הרהורי תאוות הגשמיות של העולם הזה, ציווי התורה הם כולם לתועלתו של האדם, כדי שלא יהיה לו פנאי ממחשבות קדושות, וזהו שהגית בו יומם ולילה, במקום הקורבנות של שחרית ומנחה, ופדרי הערבית והלילה.

מסיפורי השבת

החטא והחטה – בכל בוקר הוא פותח את הקיוסק ליד שוק הכרמל בתל-אביב, אומר בוקר טוב לרב הקדוש שיושב בפתח בית הכנסת לאחר תפילת הנץ, הבוקר ביקש הרב ממנו להשמיע לו סיפור, בעל הקיוסק נרתע, הסתכל על השעון והתרצה, התיישב ליד הרב (בעל היסוריים הנודע), פתח זה ואמר לפני מספר שנים מת יהודי צדיק פה בשכונה, כשהגיע לבית דין של מעלה התברר כי חסר לו תיקון קטן להכנס לגן עדן והבחירה בידו להכנס לגהנם לשלושה חודשים, או להתגלגל בצומח, חשב הצדיק לעצמו כצומח יש סיכוי להתעלות אם יקיימו מצוה בצמח, ואילו גהנם גם קשה מאוד ואין כל סיכוי להתעלות נוספת, וכך החליט ומיד הניצוץ הקדוש הלא מתוקן התלבש בחיטה בעולם הגשמי, הניצוץ הקדוש הרגיש את כל יסוריי החיטה באדמה ובצמיחה, הכי כאב כאשר קצרו את החיטה וניפו אותה, שק החיטה שלו הגיע למבשלת השיכר בנתניה שם הפכו את החיטה לבירה מוגזת והניצוץ נכנס לבקבוק, בעל הקיוסק אמר לרב "אני צריך לפתוח את הקיוסק", אולם הרב התעקש להמשיך בסיפורו, ואמר בקבוק הבירה הגיע לחנות מסוימת פה בתל – אביב ואחרי זמן מה הגיע בחור וביקש בירה והבקבוק המסויים נפתח עבורו, הניצוץ הקדוש צועק! "תברך…תברך.." אולם הבחור שתה את הבקבוק ולא בירך, אמר הרב לבעל הקיוסק, נכון לפני שבוע שתית בקבוק בירה במקום פלוני, אמר ונזכר "כן..כן", אמר הרב שותה הבירה היה אתה!!!, והניצוץ היה אביך!!, בעל הקיוסק פרץ בבכי והזדעזע מהסיפור, שאל את הרב מהיכן אתה יודע, אמר לו הרב, אביך הופיע אצלי בחלום וסיפר לי על כך, וביקש ממני לבקש ממך, שתחזור לכור מחצבתך, חזור להתפלל, ולברך חזור הביתה!!, בעל הקיוסק קיבל על עצמו תשובה מלאה….

ספר אהבת ישראל – פרק א – מספרי החפץ חיים

והנה בכלל אחיך, הוא כל אדם מישראל, וכדאיתא באבות דרבי נתן (פרק ט"ז) אאל תאמר לזה ישראל אני אוהב ולזה אני שונא, לאהוב את החכמים ולשנא את עמי הארץ, אלא אהוב את כולם ושנא את המינים, וכן דוד הוא אומר (תהלים קל"ט) הלא משנאיך ה' אשנא וגו'. ומין נקרא, הכופר בתורת ה' ובהשגחתו: (נלע"ד: כפירה בכוונה ובידיעה במי כופר)

וכאשר נתבונן היטב ונעמיק לחקור תוצאות העון הזה, נראה שהאדם ממשיך על ידי עון זה רוח טומאה על עצמו. דהנה ידוע דכל אבר ואבר שנעשה על ידו איזה מצוה, שורה עליו רוח קדושה, וממילא ע"י קיום כל המצות נתקדש כל גופו של אדם, כדכתיב (במדבר ט"ו) למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלקיכם. ולהפך, ע"י עשיית העבירות נמשכת רוח הטומאה על אותו אבר, וכמו שאחז"ל (כתובות ה' ע"ב) אל ישמיע אדם לאזנו דברים בטלים מפני שהם נכוים תחלה לאיברים, שכונתם, ע"י שמיעתו דברים האסורים ממשיך על' אזניו רוח טומאה ועתידים להיות נכוים תחלה לאיברים, וכן כל אבר ואבר שנעשה על ידו איזה עבירה נמשכת רוח טומאה על אותו האבר, ואין כאן מקום להאריך. לבאר שמצינו ענין זה על כל אברי האדם:

ספר פרי עץ חיים – שער חג המצות – פרק ו – דרכי האר"י הקדוש

 מע"ח – סדר סידור הקערה ליל פסח, תקח הג' מצות מצה שמורה, ותניח הכהן למעלה, והלוי למטה ממנו, והישראל למטה ממנו, והם ג' בחי' חב"ד, (ס"א ג' מוחין) דאבא עלאה. אח"כ תקח מרור וכרפס וזרוע וביצה, ותניח על הג' מצות. והזרוע הרומז לחסד מצד ימין שלך, והביצה בצד שמאל שלך, ומרור הרומז לת"ת, מבריח מן הקצה אל הקצה, באמצע בין הזרוע והביצה. ס"א, כי ת"ת מכריע בין ח"ג. והחרוסת בצד ימין, תחת הזרוע בקו ימין, והוא נגד נצח. והכרפס הרומז להוד, תניח תחת הביצה מצד שמאל בקו שמאל. וחזרת תניח למטה מן המרור בקו אמצעי, לעשות בו אחר כך כורך, והוא נגד יסוד. והקערה בעצמו הכוללת כולם, נגד מלכות:

מע"ח – ימלא כוס של יין מחזיק רביעית, ויאחז בימינו, קודם נטילה כנגד החזה, ויברך מעומד, ובברכה של כוס זה, יכוין לפטור כוס שני, ובין הכוסות הללו אם ירצה לשתות ישתה, דלא (כמנהגים) וידיח כוס של ברכת המזון בחוץ ומבפנים, וימלאנו יין, ויאחזנו בימין, ויברך בה"מ, ויכוין בברכת היין לפטור כוס ד', ואין לשתות יין בין שני הכוסות האלו:

ספר שערי קדושה – חלק א שער ה – מפי האר"י הקדוש

השער החמישי:(לבער את החמץ הרוחני)

בביאור מדרגת החסיד בדרך קצרה כדי שיהיו נגד פני האדם תמיד: והוא מבאר הדברים אשר הם מצויים תמיד וצריכים זהירות גדולה, וגם הם דברים שהם יותר חמורים מכל השאר כפי אשר בררתי מפניני אמרי נועם רבותינו ז"ל בתלמוד ובמדרשים ובמסכת יראת חטא ופרקי דרך ארץ ובספר הזוהר. כבר נתבאר בשערים שקדמו כי שלש מדרגות הן, הראשונה בקנין המדות הטובות בנפש היסודית בטבע גמור. השנית בסור מרע שס"ה מצות לא תעשה בנפש השכלית. השלישית בקיום רמ"ח מצות עשה הנקרא עשה טוב. והנה עוד יש מדרגה אמצעית שהיא קנין המדות, וגם הם קרובים אל מצות לא תעשה דרך אסמכתא ומדברי קבלה שהוא מהנביאים והכתובים:

א. ענין המדות היותר מגונות ויותר חמורות והמונעות דביקות האדם עם השם יתברך, הגאוה הכעס הקפדנות העצבות השנאה הקנאה התאוה בתענוגים החמדה השררה והכבוד והוראת מעשיו הטובים לבני אדם. והפכם הם השפלות עד קצה האחרון, ולא יכעס כלל אפילו על בני ביתו, ולא יקפיד כלל, ויהיה נעלב מן הכל ולא עולב, ויהיה שמח אפילו בעת צרותיו, ויאהב את כל הבריות אפילו גויים, ולא יקנא על שום דבר כי כצל ימינו על הארץ, וישנא ויהביל כל עניני העולם הזה, ופת במלח תאכל וכו', ולא תחמוד שום דבר מהבלי העולם הזה, ותברח בכל כחך מן השררה הקוברת בעליה, ולא תגלה צדקותיך כי תאבד שכרך בעולם הבא וגם יענישוך בגהינום:

ב. מדות האסורות. והן לשון הרע, ורכילות, והלבנת פנים, וכנוי שם רע לחברו, וליצנות, והשקר, חנופה, ורמיה, שיחה בטילה, ספור גנות חבירו, מתכבד בקלון חבירו, משלח מדנים בין אחים, נהנה בכבוד תורה, הסתכלות בעריות:

ג. במצות לא תעשה בהחמורות שיש בהם כריתות ומיתה בידי שמים ומיתת בית דין, וחלול השם קשה מכולם. וכתיב (במדבר ל"ב כ"ב) והייתם נקיים מה' ומישראל ובפרט מעון נדה אפילו בכל מיני קירוב כלל, ושמירת השבת בכל פרטיה יותר מכל המצות, נקור הבשר בתכלית מכל שהוא של חלב ודם, ומכל מיני קרי אפילו באונס, לא ישתמש בשמות הקדש כלל ודאשתמש בתגא חלף, ומבזה תלמיד חכם כי נקרא אפיקורוס, ומכל מיני מסירות ומלשינות לגויים, ואחריהם הלאוים החמורים כמו שבועה לשם יתברך ואפילו באמת או שבועת שוא וכל מיני שבועה, וכל מיני מאכלות אסורות:

ד. בקיום מצוות עשה. ציצית, תפילין, וקריאת שמע פעמיים בכל יום, כבוד שבת בכל הפרטים, למול הבן, גמילות חסדים ובקור חולים והכנסת אורחים, והבאת שלום, תפלת שמונה עשרה בתכלית הכונה ובשמחה, מזכי לחיביא. משא ומתן באמונה, צדקה, מתן בסתר, קביעות עתים לתורה יומם ולילה כנגד כולם:

ה. בקיום מנהגות תורה. קריאת שמע שעל המטה בכונה, קימה אחר חצות לילה להתאבל על השכינה והחרבן ולעסוק בתורה, יראת השם תמיד על פניו שלא יחטא, בכל דרכיך דעהו, דביקות נפשו עם השם יתברך לא יבטל אפילו רגע:

כניסת השבת : 18:44 יציאת השבת : 19:48 רבינו       ת"ם: 20:23 פרשת השבוע – פסח,       עומר נא לא לקרוא בשעת התפילה וקריאת התורה !!!!

והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע בהאי חבורא דילך דאיהו ספר הזהר מן זוהרא דאימא עלאה תשובה. באלין לא צריך       נסיון ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזהר יפקון ביה       מן גלותא ברחמי ויתקיים בהון ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. נא לשלוח לגניזה בתום העיון

זמני      תפילה – חול שחרית        א נץ        החמה שחרית        ב 07:20 מנחה        א גדולה מנחה        ב' 18:40 ערבית 19:25

זמני תפילה – שבת שחרית נץ החמה שחרית ב 08:00 מנחה 13:30 מנחה ב' 17:15 ערבית 19:40

 

אפליקציית ספר הזוהר

למען תיקון השכינה ותיקון כל  ישראל

זוהר בעברית עם המשפט

http://www.zohar-1.com/books/zohar_hebrew/mobile/

 

זוהר ארמית עם המשפט

http://www.zohar-israel.com/zohar/mobile

לימוד זוהר-  ערב רב

http://www.zohar-1.com/books/erevrav/

להורדה אדרא רבה ואדרא זוטא:

 בסד- אדרא רבא קדישא

בסד- אדרא זוטא קדישא

ספר ויקרא פרק כג

(ד) אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהֹוָה מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם:

(ה) בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַיהֹוָה:

(ו) וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַיהֹוָה שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ:

(ז) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:

(ח) וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהֹוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:

(1) ספר ויקרא פרק כג

(טו) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה:

(טז) עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהֹוָה: