כל התיקון הכללי עם זיו הזהר- פרשת שמיני

פרשת שמיני

פרק טז

המלכות שהיא "מך" = עניה, "תם" = נשמרת מהחיצונים

$"מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ". [זוהר חדש פרשת כי תשא דף נו:]: זה ביארנו, מהו "מִכְתָּם", מך, תם, מך לפי שאין לה אור משלה[1], תם, כאשר הלבנה בשלימות, ומאירה באורות עליונים, אז תם, ועל כן "מִכְתָּם לְדָוִד", מתי, כאשר נשמרת הלבנה, זהו שכתוב "שָׁמְרֵנִי אֵל[2] כִּי חָסִיתִי בָךְ", מהו "חָסִיתִי", כמו שכתוב "חָסָיָה נַפְשִׁי" (תהלים נז, ב)[3].

דוקא שם קל רצה לעורר צד החסד שיאיר חסד למלכות

$מה הטעם, "שָׁמְרֵנִי אֵ"ל"[4], צד של אברהם נצרך להתעורר, שיאיר חסד העליון, לחסדי דוד הנאמנים.

אתה ה' תומיך ומשפיע בגורלי שהיא המלכות

$"י"י מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי". [זוהר חלק ג' פרשת פנחס דף רלט:] אמר רבי  יצחק בוא וראה, על עץ הזה שכל כחותיו בו תלוים, אמר דוד "אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי", מהו "גּוֹרָלִי", זה הגורל שנאחז בו דוד המלך[5].

פעמים שאמר דוד את ופעמים לא אמר את

$"אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי וגו'". [זוהר חלק ג' פרשת בלק דף קצ:]: אמר רבי אלעזר, הרי אנו רואים שלפעמים אמר דוד את, שכתוב "אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי", וכתוב: "אֲבָרְכָה אֶת ה' בְּכָל עֵת וגו'" (תהלים לד, ב), "בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה'" (שם קד, א), כמו כן בהתחלת התפלה נתתקן לומר ברכו את ה' המבורך, ולפעמים אמר דוד "בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו" (שם קג, כ), "בָּרְכוּ ה' כָּל צְבָאָיו וגו'" (שם פסוק כא) ולא אמר את.

לפני התפילה אנו מושכים את השכינה עלינו

$אלא למלאכים העליונים, שהם במרומים של היכל העליון, נאמר ברכו ה', אנו היושבים למטה, ברכו את ה', לפי שאנו צריכים להמשיך עלינו א"ת הזאת[6], ועמה נכנס אצל המלך, לחזות פניו, ועל כן אמר דוד: "אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ", בצד"ק ודאי, ולפיכך התחלת התפלה ברכו את ה', להמשיך על ראשינו א"ת הזאת, וכיון שאנו מושכים א"ת הזאת עלינו, יש לנו לומר התפלה ולשבח.

אסור לומר שלום לאיש קודם התפילה

$ולפיכך אסור לברך לאיש קודם שיתפלל האדם תפלתו, וימשוך על ראשו א"ת הזאת, ואם מקדים ומברך תחלה לאיש, הרי נתמשך לזה האיש במה על ראשו, במקומה של א"ת הזאת. ולפיכך למלאכים העליונים אמר "בָּרְכוּ ה'", ואנחנו א"ת ה' להוספה.

מברכים את המלכות

$"אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי", [זוהר חלק ג' פרשת בלק דף קצט.]: עוד דרש רבי אלעזר ואמר, כתוב: "אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי", וכתוב "אֲבָרְכָה אֶת ה' בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי" (תהלים לד, ב), למי נצרך ברכות מן התחתונים, לא"ת, שהיא נאחזת בהם כשלהבת בפתילה[7], ודוד שהיה יודע זה, אמר אברכה א"ת.

אריה יושב על המזבח ואוכל את הקרבן

$"תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח", [זוהר חדש פרשת כי תשא דף נד:]: בוא וראה, כאשר ישראל מטיבים מעשיהם, מזבח ההיא שולטת עם צד הימין[8], והיו רואים כתבנית אריה רובץ עליה על הקרבן ואוכל אותו, ולכך נקראת אריאל המזבח, קרית חנה דוד ודאי, כי חלקו של דוד היא, וכל ימיו עמל להאיר לה.

דוד התפלל שיתחברו תפארת עם מלכות

$ועל כן אמר "תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים", כמו שכתוב: "וַיֵּדַע אֱלֹהִים" (שמות ב,כה)[9], "אֹרַח חַיִּים", מי הוא[10], "שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ", זה שכל שבע נכללות בו, יחזיר פניו לעומת פניך שאני נאחז בהם[11], ואז "נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח", שהשמאל יתכלל בימין.

פרק לב

עשרה מיני זמרא

$ "לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה" [זוהר חלק ג' פרשת אמור דף קא.]: רבי חייא פתח, "לְדָוִד מַשְׂכִּיל", הרי למדנו בעשרה מיני זמרה נתקן ספר תהלים, בנצוח, בנגון, במשכיל, במכתם, במזמור, בשיר, באשרי, בתפלה, בהודאה, בהללויה, עליון מכלם הללויה[12], וזה נתבאר.

במשכיל תלויה הסליחה

$כאן "מַשְׂכִּיל", מקומו ידוע, מהו "מַשְׂכִּיל", מים המחכימים לאלה השותים אותם[13], וזה המקום נקרא "מַשְׂכִּיל", כמו שכתוב: "מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר יִמְצָא טוֹב" (משלי טז, כ)[14], ולפי שנקרא כך, תולה בו סליחה, ודרור החירות[15], זהו שכתוב: "אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע[16] כְּסוּי חֲטָאָה".

אם התודה על החטא אשריו אם בני אדם אין יודעים את החטא.

$מהו "כְּסוּי חֲטָאָה", הרי ביארו, שהוא מכסה מאנשים חטא ההוא שחטא להקדוש ברוך הוא, ומתודה לפני הקדוש ברוך הוא.

מכריזים את חטאיו

$אבל בוא וראה, כאשר האדם חוטא ונתחייב פעם אחת ושתים ושלוש, ואינו חוזר בו, אז חטאיו בהתגלות הם, מפרסמים אותם למעלה ומפרסמים אותם למטה, כרוזים הולכים לפניו ומכריזים, העלו מסביב של פלוני, נזוף הוא מרבונו, נזוף הוא למעלה, ונזוף הוא למטה, אוי לו שפגם הצלם של רבונו, אוי לו שאינו חושש על כבוד רבונו, והקדוש ברוך הוא מגלה עונו למעלה, זהו שכתוב: "יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ" (איוב כ, כז).

ההולך בדרך הישר וקרה לו חטא כולם מכסים עליו

$וכאשר האדם הולך בדרך של רבונו, ומתיגע בעבודתו, אם אנה לו חטא אחד, כלם מכסים עליו, עליונים ותחתונים, זה נקרא "כְּסוּי חֲטָאָה". אמר לו רבי אבא, אם כן, מכוסה חטאה היה צריך לומר, מהו "כְּסוּי חֲטָאָה"[17]?

מעשים טובים הם מלבושים יקרים לעולם הבא

$אלא שני עניני חכמה יש בזה, וכך הם שניהם, אחד, כמו שלמדנו, שמעשים הטובים שהאדם עושה בעולם הזה, עושים לו מהם בעולם הבא מלבוש של כבוד העליון להתלבש בהם.

רשע המתחרט על מעשיו הטובים נאבד בעולם הזה ובעולם הבא

$וכאשר האדם עשה מעשים טובים, ואחר כך מתגברים עליו מעשים רעים, והקדוש ברוך הוא רואה בו שמעשיו הרעים רבים הם, ועוד הוא רשע, שתוהה על מעשים הטובים שעשה בתחלה, נאבד הוא מהכל, מעולם הזה ומעולם הבא.

המלבוש שהרשע הכין במעשיו הטובים מתכסה צדיק

$מה עושה הקדוש ברוך הוא מאותן מעשים טובים שעשה זה החוטא בתחלה, יש צדיק ההולך בדרכי מלך העליון, ומכין לו מלבוש ממעשיו, וטרם שעלה בידו להשלים מלבושי הכבוד שלו נפטר, משלים לו הקדוש ברוך הוא, מאותן מעשים טובים שאבד אותו רשע החוטא, ונשלם מלבושי הכבוד שלו, להתקשט בהם בעולם ההוא, זהו שכתוב: "יָכִין וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ" (איוב כז, יז), זה החוטא הכין, והצדיק נתכסה ממה שהוא הכין, זהו שכתוב: "כְּסוּי חֲטָאָה" [הוא נתכסה מידי החוטא], ועל כן לא כתוב מכוסה אלא "כְּסוּי"[18].

חטאי הצדיק מתכסים במצולות ים

$וענין השני, שנתכסה אותו החטא של הצדיק, במה שנקרא מצולות ים, שהרי מי שנופל במצולות ים לא נמצא לעולם, לפי שהמים מכסים עליהם[19], כמו שכתוב: "וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם" (מיכה ז, יט).

דוד התקין מדרגתו שבמלכות ואחר כך שרה מדת היסוד הנקרא משכיל על המלכות

$רבי חזקיה פתח, "לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה", [זוהר חלק א' פרשת נח דף עא.]: מקרא זה נתבאר, אבל מקרא זה בסוד החכמה נאמר, שהרי למדנו בעשרה מיני שבחים שבח דוד להקדוש ברוך הוא, ואחד מהם משכיל, והיא מדרגה אחת מאותן עשרה, ודוד התקין עצמו קודם ששרתה עליו מדרגה ההיא[20].

ה' בחסדיו מגביה את צד הפשעים וצד הזכיות מכריע את הכף

$"אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע", שהרי בשעה שהקדוש ברוך הוא שוקל החטאים והזכיות של האנשים, כאשר זה הכף שבצד החטאים מתנשא, והזכיות אשר בכף השניה מכריעין למטה, זה הוא "נְשׂוּי פֶּשַׁע".

ה' מכסה ומגין מפני מלאך המות הנקרא חטאה

$"כְּסוּי חֲטָאָה", בשעה שהדין שורה בעולם, יהיה הוא מכוסה שלא ישלוט עליו המשחית, כמו שהיה לו לנח שהקדוש ברוך הוא היה מכסה עליו מאותו החטא שהמשיך אדם על העולם. "אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב ה' לוֹ עָוֹן"

$ "אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב ה' לוֹ עָוֹן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה"  [זוהר חלק ג' פרשת נשא דף קכא.]: אמר רבי אבא, מקרא זה יש לעיין בו.

הנשמה עולה למעלה בלילה ומעידה על מעשיו

$בוא וראה, בשעה שהאנשים ישנים בלילה, וטועמים טעם של מיתה, הנשמה עולה למעלה, עומדת במקום שצריכה לעמוד, ונבחנת על מעשיה שעשתה כל היום, ונכתבים בספר, מה הטעם, לפי שהנשמה עולה למעלה, ומעידה על מעשי האדם, ועל כל דבור ודבור שיצא מפיו.

הנשמה לוקחת כל דיבור טוב ומכניסה לפני המלך

$וכאשר אותו הדבור שהוציא האדם מפיו הוא כראוי, כגון דבור קדוש של תורה ותפלה, זה הדבור עולה ובוקע רקיעים, ועומד במקום שצריך לעמוד, עד שנכנס הלילה, והנשמה עולה ואוחזת אותו הדבור ומכניסה אותו לפני המלך.

דיבור רע נרשם על הנשמה והגוף של האדם שדיבר

$וכאשר זה הדבור אינו כראוי, והוא דבור מדיבורים הרעים או מלשון הרע, דבור זה עולה למקום שעולה, ואז נרשם זה הדבור ואותו החטא על זה האדם שהוציאו מפיו, זהו שכתוב: "מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךָ" (מיכה ז, ה), ולפי זה "אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב ה' לוֹ עָוֹן", מתי, כאשר "אֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה".

פסוק הזה קשה

$"חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַה' וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה" (תהלים לב, ה), [זוהר חלק ג' פרשת ויקרא דף כ.]:  אמר רבי חייא, כל זה המקרא קשה, ביתור לשון, שהרי ב"אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי" היה די, ומהו "חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי", ואחר כך "אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַה'", ועוד שהרי אודה עלי פשעי לך היה צריך לומר.

עיקר הוידוי הוא למלכות כדי שיוכל ליכנס לפנים

$אלא דוד כל דבריו ברוח הקודש אמרם, ולמלכות השמים אמר, לפי שהיא השליח מן התחתונים לעליונים, ומן העליונים לתחתונים, ומי שמבקש מהמלך, צריך להודיע לה בתחלה, ועל כן "חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ" [למלכות השמים אמר].

להתודות לפני ז"א עד שורשו שבבינה

$"וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי", מן צדיקו של עולם, אמרתי "אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַה'", זה מלך הקדוש שכל השלום שלו[21], והשלמות שצריך האדם להכניס לפניו הוא בהודאה[22], שהרי שלמים נקרבים בהודאה, שנאמר: "עַל זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו" (ויקרא ז, יג).

למעלה למעלה שא"א שורה, היינו במקום או"א

$"וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה", זה למעלה למעלה, מקום שהקדמון הקדוש שוכן[23], לפיכך מקרא זה כולל הכל[24].

ליחד בבקשתו את כל המדות העליונות

$כדמיון זה, מי החפץ לתבוע בקשתו מאת המלך, צריך לייחד שם הקדוש בבקשתו, מלמטה למעלה, ומלמעלה למטה, ולקשור הכל בקשר אחד, ושבזה הקשר תהיה נמצאת בקשתו.

מי שאינו מתודה אין פותחין לו שערי תשובה

$עוד יש ללמוד מכאן, שכל איש המכסה חטאיו, ואינו מתודה עליהם לפני המלך הקדוש, לבקש עליהם רחמים, אין מסייעין לו לפתוח פתח של תשובה.

מי שמתודה ובוכה על חטאיו מתקבלת תפלתו

$ואם הוא מתודה עליהם לפני הקדוש ברוך הוא, ומתבייש ממנו, הקדוש ברוך הוא יחוס עליו, ויתגבר רחמים על דין, וכל שכן אם הוא בוכה עליהם, שהרי כל פתחים הסתומים הוא פותח, ונתקבלה תפלתו.

להתודות הוא כבוד למלך

$ועל כן ודוי החטאים הוא כבוד המלך, להגביר רחמים על דין, ועל זה כתוב: "זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי" (תהלים נ, כג), מהו "יְכַבְּדָנְנִי", שני כיבודים הם, אחד למעלה ואחד למטה[25], אחד בעולם הזה  ואחד בעולם הבא.

המתודה על חטאיו ה' בעצמו דן אותו.

$"שָׁפְטֵנִי אֱלֹהִים" (שם מג, א), [זוהר חלק ג' פרשת פנחס דף רלא.] רבי שמעון אמר, מי שמתודה ומפרש חטאיו, לא נמסר דינו אלא ביד המלך הקדוש בלבדו, ומי שהקדוש ברוך הוא ידין אותו, הוא לטוב, ועל כן ביקש דוד המלך ואמר, "שָׁפְטֵנִי אֱלֹהִים" (שם מג, א), אתה ולא אחר, וכן שלמה אמר "לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ" (מלכים א' ח, נט), הוא ולא אחר, וכל בית דינו נבדלים ממנו.

לפרש החטא של כל אבר

$ולכן נצרך לנו לפרש החטאים של כל אבר ואבר בהודוי, וכל מה שחטאנו בפרטיות, זהו שכתוב: "חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וגו'", ואחר כך "וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה"..

מודה בקנס פטור

$ומה הטעם שכל מי שמפרש חטאיו בהודוי נבדל הבית דין ממנו, לפי שהאדם קרוב לעצמו, ואינו נידון על פיו, וגם שאינו מניח להמקטרג ללמד עליו חוב, שהרי האדם התקדם ואמר, ולא נתן מקום לאחר לומר, ובכן הקדוש ברוך הוא מוחל לו, זהו שכתוב: "וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם" (משלי כח, יג).

מזוני באריך אנפין תלוי שהוא למעלה מז"א

$"עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא".  [זוהר חלק ג' פרשת אחרי דף עט:]: רבי יוסי מצא לרבי אבא, שהיה יושב וקורא מקרא זה, שכתוב: "הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ" (תהלים נה, כג), "עַל" דוקא, שהרי מזון תולה במזל[26].

על זאת, למעלה מזאת, שיתפלל לז"א לעת מצא-זיווג טוב

$רבי יהודה היה קורא, "עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא", "עַל זֹא"ת" ודאי[27], "לְעֵת מְצֹא", זה נתבאר.

לעת מצא כשז"א קרוב אלינו

$אבל "לְעֵת מְצֹא", כמו שכתוב: "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" (ישעיהו נה, ו)[28].

לעת מצא כשיש די שפע

$דבר אחר "לְעֵת מְצֹא", בשעה שהנהרות מתפשטים ונמשכים, ומשפיעים להאבות ומתברכים כלם[29].

עצם אור הבינה אין יכולים להשיג ולקבל

$"רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים", איזה שטף מים רבים, זה עומק המעינות והנהרות, כי מי יזכה להתקרב ולעלות שמה[30], זהו שכתוב בו, "רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ", שהרי אין ביכולת לזכות לזה.

דוד בקש לשכינה המגינה על האדם שתשמור עליו מהיצר הרע

$"אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה".  [זוהר חלק א' פרשת וישלח דף קעח:]: פתח רבי יוסי ואמר, "אַתָּה סֵתֶר לִי", זה הקדוש ברוך הוא שהוא סתר ומגן לאדם ההולך בדרכי התורה, והוא נסתר בצל כנפיו, שלא יוכלו להרע לו, "מִצַּר תִּצְּרֵנִי", מלמעלה ומלמטה, למעלה יש לו לאדם שונאים, למטה גם כן כך, ומי הוא זה יצר הרע, שהוא שונא למעלה ושונא למטה, ואלמלא יצר הרע לא היה נמצא שונאים לאיש בעולם, לפיכך "מִצַּר תִּצְּרֵנִי".

דברי השיר נעשים חומות המגינים

$"רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה", יסובבני סלה היה צריך לומר, מהו "תְּסוֹבְבֵנִי", אלו אותן החומות שיש בהן מדרגות להצלה, תסובבני בהן להצילני בדרך, ומקרא זה הוא כסדר והוא למפרע[31], מצד זה ומצד זה.

שירות ותשבחות של דוד נאמרו ברוח הקודש

$בוא וראה באלה שירות ותשבחות שאמר דוד, יש בהן סודות וענינים עליונים בסודות החכמה, לפי שכלן ברוח הקודש נאמרו, שהיה שורה רוח הקודש על דוד והיה אומר שירה, ולפיכך כלן בסודות החכמה נאמרו.

אנשים על ידי תאותיהם אין מתקרבים לה' יתברך

$"אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין וגו'".  [זוהר חלק ג' פרשת תזריע דף מט:]: אמר רבי אבא, ראיתי לאותן בני העולם, שאין משגיחים, ואין יודעים בכבוד רבונם, נאמר בהם בישראל, "אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים" (ויקרא כ, כד), "לִהְיוֹת לִי" (שם פסוק כו), וכתוב: "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי ה'" (ויקרא יא, מד), אם הם מרוחקים, איה היא קדושה שלהם, הלא רצון שלהם נתרחקה ממנו.

בני אדם לא יתנהגו כבהמות

$והכתוב מכריז ואומר "אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין", במה נבדלים אנשים מן סוס ופרד, בקדושת גופותם, להמצא בשלמות נעלה מהכל.

רק בזמנים ידועים ולא בכל עת שהוא רוצה

$ועל כן הזיווג של אנשים הוא בזמנים ידועים, לכוון הרצון להתדבק בו בהקדוש ברוך הוא.

בחצות הלילה הוא העת רצון להזדווג

$והרי העירו, שבחצות הלילה הקדוש ברוך הוא נכנס בגן העדן, להשתעשע עם הצדיקים, וכנסת ישראל משבחת לו להקדוש ברוך הוא, והיא עת רצון להתדבק בהם[32], והחברים העמלים בתורה, משתתפים בה בכנסת ישראל לשבח למלך הקדוש, ועוסקים בתורה, שאר האנשים אז היא עת רצון לזיווג שלהם להתקדש בקדושת הקדוש ברוך הוא, ולכוון הרצון להתדבק בו.

תלמידי חכמים משבת לשבת

$ואותן החברים שמתיגעים בתורה, זיווג שלהם הוא בשעה שזיווג אחר נמצא, וזה משבת לשבת, לכוון הרצון להתדבק בו בהקדוש ברוך הוא ובכנסת ישראל[33], שאז היא עת רצון שמתברכים כלם עליונים ותחתונים.

אם עושים כבהמות אינם קדושים

$ואם האנשים מרוחקים ממנו, ועושים כבהמות, איה היא הקדושה שלהם, להמצא קדושים, איה אותן נפשות קדושות שממשיכים מלמעלה, ושלמה המלך צעק ואמר "גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב" (משלי יט, ב), מי הוא דעת, זה הקדוש ברוך הוא, נפש לא טוב, זאת הנפש שממשיכים במעשה זיווגם לא טוב, שהרי מן צד הטומאה נמשכות עליהם נפשות, שאינן טוב, לפי שאין מכוונים לבם להקדוש ברוך הוא.

המקדשים עצמם בשעת הזיווג ממשיכים נשמות קדושות לבניהם

$ [זוהר חלק ג' פרשת קדושים דף פ.]: רבי אלעזר אמר, זכאים הם הצדיקים העמלים בתורה, ויודעים דרכי הקדוש ברוך הוא, ומקדשים עצמם בקדושת המלך, ונמצאים קדושים בכל, ולכן ממשיכים רוח של קדושה מלמעלה, ובניהם כלם צדיקי אמת, ונקראים בני המלך, בנים קדושים.

הרשעים ממשיכים לבניהם נפש חצופה

$אוי להם להרשעים, שכלם עזי פנים ומעשיהם בעזות, לפיכך נוחלים בניהם נפש פרוצה מצד הטומאה, כמו שנאמר: "וְנִטְמֵתֶם בָּם" (ויקרא יא, מג), הבא להטמא מטמאין לו.

סרסורי גיהנם מושכים אנשים לגיהנם

$ועל כן כתוב: "אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד", שהם בעלי זנות על כלם[34], "אֵין הָבִין", אל יתנהגו האנשים כבהמות בדרך זה, שאם יתנהגו כן זהו עונשם, כתוב כאן "אֵין הָבִין", וכתוב: "וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה וְהֵמָּה רֹעִים לֹא יָדְעוּ הָבִין" (ישעיהו נו, יא), כלומר יענשו שיזדמן להם אותן שנקראים עזי נפש[35], מפני מה, לפי ש"לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה", כמו שכתוב: "לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב" (משלי ל, טו), לפי שהם הב הב, "לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה", "כֻּלָּם לְדַרְכָּם פָּנוּ, אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ", "וְהֵמָּה רֹעִים", מהו רועים, אלו הם המושכים ומנהיגים את האדם לגיהנם, שהרי סרסורי הגיהנם הם. וכל זה מי גרם להם, לפי שלא ידעו הבין, שלא התקדשו בזיווג שלהם כמו שנצרך.

בני ישראל שמחים בה' ביום טוב

$"שִׂמְחוּ בַה' וְגִילוּ צַדִּיקִים וגו'".  [זוהר חלק ג' פרשת אמור דף קה.]: אמר רבי אבא, כתוב: "זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ" (תהלים קיח, כד), הרי ביארו שבמועדים חפץ הקדוש ברוך הוא שנשמח לו ולהאיר לו פנים, ושימצא האדם בשמחה עמו, לפי שזאת השמחה של הקדוש ברוך הוא היא, שכתוב: "נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ", בו ביום, בו בהקדוש ברוך הוא, והכל ענין אחד.

כאשר הרחמים מתעוררים שמחים תפארת ומלכות

$"שִׂמְחוּ בַה'", כאשר הדינים נכפפים, ורחמים נתעורר, וכאשר נתעורר רחמים, אז "וְגִילוּ צַדִּיקִים", צדי"ק וצד"ק נתברכים כאחד, נקראים צדיקים כמו שנתבאר, שהרי הם נתברכים ומברכים לעולמות, ומשמחים לכל העולמות, "וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב", אלו בני האמונה, להתקשר בהם.

על ידי עובדין דלתתא איתער עובדין לעילא

$ובכל נצרך עשיה למטה, לעורר למעלה, כמו שביארו שעל ידי העשיה שלמטה נתעורר העשיה שלמעלה.

פרק מא

אשרי מי שמשגיח על החולה ומודיע לו שישוב בתשובה

$"אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'". [זוהר חלק ב' היכלות דקדושה פרשת פקודי דף רנ:]: אמר רבי שמעון, כל מי שמסתכל על החולה כשהוא שוכב על ערסיה, ומשגיח עליו, ומודיע לו שיסתכל בחטאיו ויפשפש במעשיו, ויחזור בתשובה לפני הקדוש ברוך הוא, הוא גורם לו להנצל מגיהנם, ולהשיב רוחו להקדוש ברוך הוא.

והוא הגורם שינצל מן הדין

$ועל זה כתיב: "אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'", מהו "בְּיוֹם רָעָה", ביום רע היה צריך לומר, אלא "בְּיוֹם רָעָה", ביום ששולט רעה ההיא לקחת נשמתו, "אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל", זהו הוא חולה, כמו שכתוב: "מַדּוּעַ אַתָּה כָּכָה דַּל בֶּן הַמֶּלֶךְ" (שמואל ב' יג, ד), ובשביל זה ("בְּיוֹם רָעָה) יְמַלְּטֵהוּ ה'", מי שמסתכל בחולה הזה, להחזירו מחטאיו לפני הקדוש ברוך הוא, הרי זה ביום שישלוט הדין על העולם ינצל ממנו, זהו שכתוב: "בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'".

החולה הוא בבית האסורים של הקדוש ברוך הוא

$רבי יהודה פתח ואמר, "אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'", זוהר חלק ב' פרשת בשלח סא.]: מקרא זה ביארנו אותו, שבשעה שהאדם שוכב על ערש דוי, הרי הוא נתפס בשרי הדין של המלך, ראשו בסוגר, ורגליו בכבל, כמה חילות שומרים אותו מצד זה ומצד זה, כל אבריו בלחץ, מתרוצצים אלו באלה, תאות האוכל סרה ממנו.

כששב בתשובה אז אפוטרופוס שלו מליץ עליו זכות

$באותו הזמן פוקדים עליו אפוטרופוס ללמד עליו זכות לפני המלך, ככתוב: "אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף וגו'" (איוב לג, כג), בשעה ההיא אשרי חלקו של אדם שנכנס אליו, ומלמד לו הדרך להנצל מעונש הדין, זהו שכתוב: "אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל", ואיך יוכל להצילו, ללמדו דרכי החיים, שיחזור בתשובה לפני רבונו, ובכן נעשה זה אפוטרופוס עליו למעלה, ומה שכרו, "בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'".

ה' שומע אל לב נשבר שהוא העני

$דבר אחר "אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל", כמה גדול שכרו של עני לפני הקדוש ברוך הוא, אמר רבי חייא תמה אני על מקרא זה, שכתוב: "כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים ה'" (תהלים סט, לד), וכי רק אל אביונים שומע ולא לאחר, אמר רבי שמעון, לפי שהם קרובים יותר למלך, שכתוב: "לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה" (תהלים נא, יט), ואין לך בעולם לב נשבר כמו לב העני.

העני גופו שבור ואינו נראה רק נפשו

$עוד אמר רבי שמעון, בוא וראה כל אותן בני העולם נראים לפני הקדוש ברוך הוא בגוף ונפש, והעני אינו נראה אלא בנפשו בלבד, והקדוש ברוך הוא  קרוב לנפש יותר מלגוף.

אשרי משכיל לתת צדקה לדל הנסתר ואינו מבקש

$דבר אחר "אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל וגו'".  [זוהר חדש מדרש רות דף צב:]: אמר רבי מהו "דָל", איש נסתר, בוא וראה דל נקרא איש שאין לו משלו כלום, ואינו מבקש פרוטה מכל איש, והוא נסתר שאינו מגלה צרתו לכל איש, ובשעת צרתו הוא עושה מריבה כלפי מעלה ואומר, למה אני חייב יותר מכל שאר האנשים שבעולם, לאיש ההוא יש עושר גדול, ביתו מלא עם זהב וכסף, ולי אין בביתי פרוטה, גם אין לי לחם לאכול ובגד ללבוש, עד שמתלונן בדברים כלפי מעלה וחוטא לפני הקדוש ברוך הוא, וכל איש שיחזיק במעוזו ונותן לו צדקה, על זה כתוב: "אוֹ יַחֲזֵק בְּמָעוּזִּי יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי וגו'" (ישעיהו כז, ה), והקדוש ברוך הוא מה אומר, אין דנים לאדם אלא לפי הצער שלו.

השכינה מקיפה את הגוף שלא ישרף

$"י"י יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ".  [זוהר חלק ג' רעיא מהימנא פרשת פנחס דף רלד:]: אמר רועה נאמן, בשעה שהחולה שוכב על מטתו בבית מחלתו, ואש בוער בגופו מן המרה, שהיא מבערת בלהבות אש על עורקי הכבד, ותחפוץ לשרוף כל הגוף, אז הוא כדמיון הים כשהוא סוער, שגלי הים מתנשאים עד הרקיע, ופורצים לצאת מגבולם, להחריב העולם, לולי השכינה שהיא להחולה כמו החול המקיף את הים, שלא יפרוץ לצאת מגבולו, כמו כן השכינה מקפת להגוף ותומכת לו, כמו שכתוב: "י"י יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי".

לא ישב לא מראשותיו ולא מרגלותיו של חולה

$ולפיכך דרשו בעלי התלמוד, שהמבקר את החולה אל ישב למראשותיו, לפי שהשכינה על ראשו, ולא לרגליו, לפי שמלאך המות לרגליו.

צדיק שם הוי' סביב ראשו והשכינה סביב גופו ורגליו

ואין זה לכל איש, אלא לבינוני, אבל לצדיק גמור, "ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי", על ראשו, והשכינה מקפת לגופו עד רגליו.

מלאך המות מקיף את הרשע

$ולרשע גמור, מלאך המות מקיף לו מכל צד, וזה יצר הרע שלו, המקיפו מכל צד.

השכינה שורה למעלה מראשותיו של חולה

$ [תיקוני זוהר תקון יח דף לה:]: למדנו ער"ש הוא רע"ש והוא עש"ר בהיפוך האותיות, עשר זו השכינה שהיא כוללת עשר ספירות, ועליה אמרו שאין קדושה בפחות מעשרה. והיא שורה למראשותיו של החולה, ובעבורה "ה' יִסְעָדֶנּוּ", ובמה, "עַל עֶרֶ"שׂ דְּוָי", על שכינתו בודאי [שיעשה מן ער"ש עש"ר], שהיא סועדת להגוף, ואם אין השכינה שם הרי רע"ש, ורוח סערה שם הסוער לגופו של החולה, כמו שכתוב: "וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר" (יונה א, ד), ובזמן שהשכינה סועדת לו להגוף, קול יוצא "בֶּן אָדָם עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ" (יחזקאל ב, א), והוא עומד ממחלתו ונפטר מן הדין, שלם בגופו שלם בממונו:

הבינה מצד ז"א הנעלם בה נקראת אמן וז"א נקרא אמן

$"בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים מא, יד). [זוהר חלק ג' פרשת וילך דף רפה:]: אמר רבי יוסי אמר רבי יהודה מהו אמן, אמר רבי אבא, הרי נתבאר שהכל נקרא אמן, המעין של הנחלה הוא הנמשך נקרא אמן,[36] שכתוב: "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן" (משלי ח, ל), אל תקרי אמון אלא אמן, גם נחל ההוא שנמשך ויוצא אמן נקרא.

על ידי עניית אמן נמשך השפע לכולם

$שלמדנו, כתוב "מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם", עולם שלמעלה ועולם שלמטה, אף כך אמן ואמן, אמן שלמעלה ואמן שלמטה, אמן הוא הקיום של הכל.

פרק מב

העוסק בתורה אינו מתירא מכל צער ונזק

$"כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים".  [זוהר חלק ג' פרשת אחרי דף סז:]: פתח רבי שמעון ואמר, "כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם וגו'", זכאים הם ישראל מכל העמים, שהקדוש ברוך הוא נתן להם תורה הקדושה, והנחילם נשמות קדושות ממקום קדוש, למען יעשו מצותיו, וישתעשעו בתורה, שכל מי שמשתעשע בתורה, אינו מתירא מכל, שכתוב: "לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי" (תהלים קיט, צב).

תורה נקראת שעשועים

$מי הם שעשועי, התורה, כי התורה נקראת שעשועים, שכתוב: "וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם" (משלי ח, ל), וזהו שלמדנו, שהקדוש ברוך הוא בא להשתעשע עם הצדיקים בגן העדן, מהו להשתעשע, בשביל לשמוח עמהם.

היגע בתורה זוכה להשתעשע עם הצדיקים מן השפע של בינה

$שלמדנו, זכאים הם הצדיקים, שכתוב בהם "אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'" (ישעיהו נח, יד), בשביל להתענג מן השפע ההוא של הנחל[37], כמו שכתוב: "וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ" (שם פסוק יא), כביכול הקדוש ברוך הוא משתעשע בהם, עם השפע ההוא של הנחל שמתענגים בזה הצדיקים, וכל מי שמתיגע בתורה, זוכה להשתעשע עם הצדיקים מן השפע ההוא של הנחל.

כמלכות שרוצה לקבל השפעתה מיסוד אימא דרך הצדיק

$ולמדנו, "כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם",  [זוהר חלק ג' פרשת אחרי דף סח.]: זו כנסת ישראל[38], כמו שכתוב: "אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה" (תהלים כב, כ), "תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם", ודאי לשתות מן המים של מעינות הנחל, על ידי הצדי"ק[39], "תַּעֲרֹג", כמו שכתוב: "לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם"[40] (שיר השירים ו, ב), "כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים", לשתות ממך, בעולם הזה ובעולם הבא.

מהבינה לספירות ז"א ומשם לנצח והוד ומהם ליסוד והיסוד למלכות

$מעינות הנחל איזה הם, מעין אחד למעלה[41], שנאמר: "וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וגו'" (בראשית ב, י), ומשם נמשך ויוצא ומשקה את הגן[42] וכל אותן הנחלים, נמשכים ויוצאים ומתאספים בשני מעינות שנקראים נצח והוד, ואלה נקראים אפיקי מים בהמדרגה ההיא שנקראת צדי"ק[43], שממנו נמשך ויוצא השפע להשקות את הגן, לפיכך אי"ל וצב"י ביחד נמצאים[44], צד"ק וצדי"ק.

המלכות היא כאיל שצועקת שז"א ישפיע לה כדי צורך בני ישראל

$עוד אמר רבי שמעון, "כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם",  [זוהר חלק ב' פרשת ויקהל דף ריט:]: מקרא זה נתבאר, אבל חיה אחת יש בעולם, והיא שולטת בממשלה על אלף מפתחות בכל יום[45], והיא נקבה, והשתוקקות שלה תמיד על אפיקי מים, לשתות ולהרוות מצמאונה[46], שכתוב: "כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם".

ז"א ומלכות צריכים להיות תמיד יחד

$כאן יש להסתכל, בתחלה כתוב "כְּאַיָּל", ולא כתוב כאילת, ואחר כך "תַּעֲרֹג", ולא כתוב יערג, אבל זה סוד במשמעות זכר ונקבה שניהם יחד, שלא להפרידם, כי אחד הם[47] ולא נצרך להפריש זה מזו, אלא שניהם יחדו.

כשמקבלת השפעות קשה עליה להשפיעם כי היא מידת הדין

$וזאת החיה הנקבה "תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם", וכשהיא מתעברת מן הזכר, ועמוס עליה[48], שהרי על מדת הדין קיימת.

נחש העליון מכישה ומולידה

$וכאשר צריכה ללדת, מזמין לה הקדוש ברוך הוא נחש העליון הגדול, ובא ומכישה באותו מקום, ומולדת[49].

המלכות מתעצבת כל יום

$וזהו סוד הכתוב: "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ" (בראשית ג, טז), לפי שהיא רועדת בכל יום, ותעצב על מעשי העולם, "בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים", "בְּעֶצֶב", זה סוד הנחש, המעציב פניהם של העולם.

ז"א מושל במלכות ואין לה מגרמה כלום

$"וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ", כמו שכתוב: "תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם", "וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ", הרי ביארנו הסוד, שהוא מושל עליה[50], וכל זה מפני מה, לפי שאמרה הלבנה כמו שלמדנו[51], ובעבור זה נתמעט אורה, ונקטן ממשלתה, ואין לה רשות מעצמה, מלבד מה שנותנים לה הכח.

המלכות גם בחינת נקבה וגם זכר

$רבי אבא פתח, "כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים",  [זוהר חלק ג' פרשת פנחס דף רמט.]: מקרא זה נתבאר, כתוב כאן איל, וכתוב שם "אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר" (תהלים כב, א), לפי שיש מדרגת זכר ויש מדרגת נקבה[52], [ואף על פי כן הכל אחד, איל ההוא, נקרא בשם של זכר, וגם הוא נקרא בשם של נקבה, זהו שכתוב: "כְּאַיָּל תַּעֲרֹג", ולא כתיב יערג, והכל אחד].

משולה לאילה הרחמנית

$ומהו "אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר", אלא זאת היא חיה רחמנית, שאין בכל חיות שבעולם רחמנית כמוה, לפי שבזמן שהשעה דוחקת לה, ונצרכת למזון עבורה ועבור כל החיות[53], היא הולכת למרחק לדרך רחוק, ומשם מולידה ומביאה מזון, [כמו שכתוב: "מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ" (משלי לא, יד)][54], ולא תחפץ לאכול עד שתבוא ותחזור למקומה, מפני מה, בשביל שיתאספו אליה שאר החיות, ותחלק להם מאותו המזון, וכאשר היא באה מתאספים אליה כל שאר החיות[55], והיא עומדת באמצע, ומחלקת לכל אחד ואחד, כמו שכתוב: "וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וגו'" (שם פסוק טו), וממה שהיא מחלקת להם, היא תשבע, כאילו אכלה יותר מאכל מכלן.

לפני הגאולה יהיה לה חבלי משיח

$וכאשר יבא הבקר שנקרא שחר, יבאו לה חבלים של הגלות[56], ולפיכך נקראת "אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר", על שם חשכות הבקר, שיהיה לה חבלים כיולדה, זהו שכתוב: "כְּמוֹ הָרָה תַּקְרִיב לָלֶדֶת תָּחִיל תִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ וגו'" (ישעיהו כו, יז).

כשמתחיל הבוקר היא מחלקת להם את השפע

$ומתי היא מחלקת להם, כאשר הבקר קרוב לבוא, ובעוד שהוא לילה וחשך היא תעלה לקבל הארה[57], כמו שכתוב: "וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וגו'", כיון שמאיר הבקר, כלם נשבעים בהמזון שלה.

המלאכים הקרובים לשכינה יחזרו לשלוט והרחוקים ממנה יחזרו לתהום

$אז קול אחד נתעורר באמצע הרקיע, קורא בכח, ואומר, הקרובים יכנסו למקומם, והרחוקים יצאו, כל אחד יאסף למקומו הראוי לו.

נקראת אילת השחר שמחלקת לפנות בוקר

$כיון שמאיר השמש, כל אחד ואחד נאסף למקומו, זהו שכתוב: "תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וגו'" (תהלים קד, כב), והיא הולכת ביום ונתגלית בלילה, ומחלקת כעלות הבקר, ולפיכך נקראת אילת השחר.

אופן נטילת השפע וחלוקתם

$אחר כך מתגברת כגבור והולכת, ואז נקראת איל, אנה הולכת, הולכת ששים פרסאות, מהמקום ההוא שיוצאת[58], ונכנסת לתוך הר שהוא חשך, ומשם מביאה המזון, כאשר הולכת בתוך הר החשך, נמשך אחריה נחש עקלתון אחד, והולך לרגלה[59], והיא עולה משם אל ההר שהוא אור[60], כיון שמגעת שמה, מזמין לה הקדוש ברוך הוא נחש אחר[61], ויוצא ומתגרים זה בזה, והיא ניצלת ומשם היא לוקחת מזון, וחוזרת למקומה בחצות הלילה, ואחר חצות הלילה מתחלת לחלק מזון, עד עלות חשכות הבקר, כיון שמאיר היום, הולכת ולא נראית, כמו שנתבאר.

צועקת בזמן שהעולם צריך למטר

$ובזמן שהעולם נצרך למטר, מתכנסות אליה כל שאר החיות[62], והיא עולה לראש הר גבוה, מכנסת ראשה בין כרעיה, ותגעה גועה אחר גועה, והקדוש ברוך הוא שומע קולה, ונתמלא רחמים, ומרחם על העולם, והיא יורדת מראש ההר, ובורחת ומסתרת עצמה, וכל שאר החיות רצות אחריה, ואין מוצאות אותה, זהו שכתוב: "כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם", מהו "עַל אֲפִיקֵי מָיִם", כאשר נתיבשו המים, והעולם נצמא למים, אז היא תערג.

אשרי חלקו של המשתתף בשכינה

$"יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי וגו'".  [זוהר חלק ג' פרשת אחרי דף סה.]: אמר רבי שמעון, אשרי חלקו מי שבא עם השכינה [בבקר], בשעה שהיא באה לקבל פני המלך, לספר עמו, וזה היה נמצא עמה [בלילה] בשעה שהושיט המלך ימינו לקבל את השכינה, זהו שכתוב: "אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם" (תהלים קלט, ט), מהו אחרית ים, אותה שעה של הבקר היא אחרית ים ההוא.

בעת הסתלקות הדינים

$שבחצות הלילה, היה התחלה, ועוד היה דין, ועכשיו הוא אחרית של הדין, שנסתלקים הדינים שלה, והיא נכנסת בכנפי המלך, היא וכל אותן שנזדווגו עמה[63], זהו שכתוב: "אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם".

המלך פורס כנפיו עליהם

$ולמדנו, כל אותן שהתיגעו בתורה בחצות הלילה, נשתתפו עם השכינה, וכאשר בא הבקר, והמלכה מתקרבת אל המלך, הרי זה נמצא עמה לפני המלך, והמלך פורס כנפיו על כלם, זהו שכתוב: "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי וגו'".

ה' וכל הצדיקים מקשיבים לקולם של הצדיקים הלומדים בלילה

$ [זוהר חלק א' פרשת לך לך דף פב:]: אמר רבי ייסא, הרי אמרו שהקדוש ברוך הוא וכל אותן הצדיקים שבתוך הגן עדן כלם מקשיבים לקולם של אותן שמתעוררים בחצות הלילה לקרות בתורה, וחוט של חסד נמשך עליהם ביום, שכתוב: "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי וגו'", ועל כן התשבחות העולות בלילה לפניו, זו היא שבחה שלימה.

פרק נט

זמן שינת הסוס הוא פחות הרבה משינה עד חצות?

$"וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ".  [זוהר חלק ג' פרשת אחרי דף סז.]: רבי יהודה ורבי יוסי נפגשו בכפר חנן, כאשר היו יושבים בבית מלונם, בא איש אחד, וחמור טעון משא לפניו, ונכנס גם הוא לאותו הבית, בתוך כך אמר רבי יהודה לרבי יוסי, הרי למדנו שדוד המלך היה מתנמנם כסוס ושינתו מועטת, איך היה קם בחצות הלילה, הלא זה שיעור קטן, שלפי זה לא היה נתעורר אפילו בשליש הלילה?

דוד היה הולך לישון כשיעור שיתין נשמין קודם חצות הלילה

$אמר לו, בהתחלת הלילה היה יושב עם כל חכמי ביתו, והיה שופט משפטים ועסק בדברי תורה, ואחר כך היה מתנמנם שינתו עד חצות הלילה, וקם בחצות הלילה ונתעורר והתיגע בעבודת רבונו בשירות ותשבחות[64].

דוד מלך ישראל חי וקים לא ישן יותר משיתין נשמין כדי שלא להיכנס למדרגת מיתה

$בתוך כך אמר איש ההוא, וכי דבר זה שאמרתם כך הוא, יש סוד בענין זה, שהרי דוד המלך חי וקיים לעולם ולעולמי עלמים, ודוד המלך היה נשמר כל ימיו שלא יטעם טעם מיתה, לפי ששינה אחד מששים במיתה היא, ודוד בעבור מקומו שהוא חי, לא היה מתנמנם אלא ששים נשמין[65], שעד ששים נשמין פחות אחד הוא חי, משם ולהלאה טועם האדם טעם מיתה, ושולט בו הצד של רוח הטומאה. ובזה היה נזהר דוד המלך שלא יטעם טעם מיתה, ולא ישלוט בו הצד של רוח האחר, לפי ששים נשמין חסר אחד הוא סוד החיים שלמעלה, שהם ששים נשמין העליונים, והם הסוד שלהם הוא שתולה בהם החיים[66], ומשם ולמטה סוד של מיתה הוא.

בחצות הלילה שהקדושה מתעוררת היה דוד צריך להתקשר למקומו במלכות ולא להיאחז במקום המיתה

$ועל כן דוד המלך היה משער שיעור שנתו בלילה, באופן שיתקיים בחיים, שלא ישלוט בו טעם של מיתה, וכאשר הגיע חצות הלילה היה דוד מתקיים במקום החיים, לפי שכאשר מגיע חצות הלילה, וכתר הקדוש נתעורר, נצרך שלא יהיה נמצא דוד מתקשר במקום אחר, במקום של מיתה.

בחצות הלילה יהיה כל אדם ער

$לפי שכאשר נחלק הלילה וקדושה העליונה נתעוררת, ואם אדם ישן אז במטתו ואינו נתעורר להשגיח בכבוד רבונו, הרי הוא נקשר בסוד המיתה ונדבק במקום אחר, ועל כן דוד המלך היה עומד להסתכל בכבוד רבונו תמיד, חי אצל חי, ולא היה ישן בשינה לטעום טעם של מיתה, ולפיכך היה מתנמנם כסוס ששים נשמין ולא בשלימות..

מחצות יש שישים נשמין אחרים מצד המיתה

$בתוך כך בא רבי אלעזר, כיון שראה אותם, אמר ודאי השכינה כאן, במה עסקתם, ספרו לו כל המדובר, אמר בודאי יפה אמר, אבל אותן ששים נשמין, בודאי ששים נשמין של החיים הם, בין למעלה ובין למטה, משם ולהלאה יש ששים נשמין אחרים, שהם כלם מצד המיתה, ומדרגה של מיתה עליהם, ונקראין דורמיטא, וכלם הם טעם של מיתה.

דוד לא היה ישן כלל מחצות והלאה

$ולפיכך דוד המלך היה מתדבק באותן ששים נשמין של חיים[67], ומשם ולהלאה לא היה ישן כלל, זהו שכתוב: "אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה" (תהלים קלב, ד), ועל כן יפה אמר, למען שיתקיים דוד חי בצד של חי, ולא בצד של מיתה. (זוהר חלק א' פרשת ויגש דף רו:).

פרק עז

להבין הפסוק. "אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי".

$רבי חייא פתח, "נַפְשִׁי אִוִּיתִךָ בַּלַּיְלָה אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ צֶדֶק לָמְדוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל" (ישעיהו כו, ט), "נַפְשִׁי אִוִּיתִךָ בַּלַּיְלָה", נפשי אותך בלילה היה צריך לומר, מהו אויתיך, "אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ", ישחרך היה צריך לומר[68].

נפשי ורוחי אתה ה' אויתיך ואשחרך

$אלא כך למדנו, הקדוש ברוך הוא הוא הרוח והנפש של הכל, וזהו שעם ישראל אומר להקדוש ברוך הוא, נפשי אתה, לפיכך אויתיך בלילה לדבקה בך[69], אף רוחי בקרבי אתה, לפיכך אשחרך להבין רצונך.

הוף מחכה בלילה לנפש ורוח שעולים למעלה להעיד עליו

$רבי יוסי אמר, בשעה שהאדם ישן במטתו, נפשו יוצאת[70], היא עולה ומעידה באדם על כל מה שעשה בכל היום, והגוף אומר לנפש בבקר, "נַפְשִׁי אִוִּיתִךָ בַּלַּיְלָה[71] אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ".

פסוק זה אומרת כנסת ישראל לפני ה' על זמן הגלות

$דבר אחר "נַפְשִׁי אִוִּיתִךָ", אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, "נַפְשִׁי אִוִּיתִךָ בַּלַּיְלָה"[72], בכל פעם שאני בגלות בין העמים, ונפשי נמנעת מכל תאות רעות שנקשרות בין העמים, "נַפְשִׁי אִוִּיתִךָ", לבעבור שאחזור למקומי, "אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ", כלומר אף על פי שהם משעבדים לבני בכל מיני עבדות[73], רוח הקודש לא סרה ממני, בשביל למשחר לך ולעשות מצותיך.

בלילה שהנפש עולה אויתיך ובבקר כשחוזרת אלי אני עובד אותך בהתעוררות

$רבי יצחק אמר, שישראל אומרים בבקר לפני הקדוש ברוך הוא, בעת שהיתה נפשי בי, אויתיך בלילה, מפני מה בלילה, אלא לפי שהנפ"ש ההיא בעת הלילה צריכה להשתוקק אליך[74], "רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ", כאשר נתעורר בי בבקר הרוח הקדוש, "אֲשַׁחֲרֶךָּ" בהתעוררות לעשות רצונך.

כאשר ה' מבשם דיני המלכות יכולים העולם לסבול דיניה

$"כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ", בזמן שהמשפ"ט נמשך באר"ץ למתק העולם[75], אז "צֶדֶק לָמְדוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל", כלומר אז יכולים לסבול הדין של צד"ק ולא יהיה נשחת העולם ממנו, מתי "צֶדֶ"ק לָמְדוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל", כאשר משפטי"ך לאר"ץ.

בלילה שהוא זמן שהמלכות מושלת אויתיך וביום לז"א

$רבי חזקיה אמר, "נַפְשִׁי אִוִּיתִךָ בַּלַּיְלָה", זו כנסת ישראל[76], "אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ", זה הקדוש ברוך הוא.

כנפשי וכרוחי המדובקים בי ממש כן אויתיך ואשחרך להתדבק בך

$ [זוהר חלק ג' פרשת אחרי דף סח.]: רבי אבא אמר "נַפְשִׁי אִוִּיתִךָ בַּלַּיְלָה", כמו נפשי ממש, "אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ", אתדבק בך באהבה רבה, אהבת נפשי ורוחי, כמו שהם נדבקים בגופי וגופי אוהב אותם[77].

מאהבת ה' צריך לקום בחצות

$בלילה, לפי שצריך האדם מאהבת הקדוש ברוך הוא לקום בכל לילה, להתיגע בעבודתו, עד שיתעורר הבקר, ויומשך עליו חוט של חסד.

גזרותיהם מתקיימים

$שלמדנו אשרי חלקו של האיש הזה שבאהבה כזו הוא אוהב להקדוש ברוך הוא, ואותן צדיקי אמת שאוהבים כך להקדוש ברוך הוא, מתקיים העולם בזכותם, והם מושלים על כל גזרות קדושת, וכל מה שהם גוזרים על העולם נתקיים.

מה נשתנו אלו מאלו

$"רָאוּךָ מַּיִם אֱלֹהִים רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ וגו'".  [זוהר חלק ב' פרשת בשלח דף נו.]: אמר רבי יהודה, בשעה שעברו ישראל את הים, אמר הקדוש ברוך הוא להמלאך הממונה על הים, חלוק מימך, אמר לו למה, אמר לו בשביל שבני יעברו בתוכך, אמר לו אתה הגואל כלי זעמך אמת, אבל מה נשתנו אלה מאלו, אמר לו על תנאי זה עשיתי את הים כאשר בראתי העולם.

על ידי מדת הגבורה נתכוצו המים

$מה עשה הקדוש ברוך הוא היה מעורר גבורתו ונתכוצו המים, זהו שכתוב: "רָאוּךָ מַּיִם אֱלֹהִים רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ".

פרק צ

שני חיי האדם תלויין "בהם" בספירות העליונות

$"יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן וגו'".  [זוהר השמטות חלק א' דף רנז:]: למדנו שמדרגת צד"ק, שהיא השביעית שנת השמיטה[78], באותה מדרגה נשתלמו ימי האדם, כאשר נשלמו שבעים שנה כנגד שבע המדרגות, עשר לכל מדרגה, זהו שכתוב: "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה", איזה "בָהֶם", באותן ימים ושנים שלמעלה.

בני חיי ומזוני תלויין בכתר והוא יכול להוסיף על הכל כרצונו

"וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה", בוא וראה, בנים חיים ומזונות לא בזכות הדבר תולה, והיינו סוד אותן ז' המדרגות שבהן זכות וחובה בסוד של חסד וגבורה, שאם כן לא היה לו לאדם לחיות יותר משבעים שנה, אלא במזל העליון הקדמון לכל הדבר תולה[79], ולפיכך הוא מוסיף על ימי כל אדם כרצונו.

המלכות פוקדת את האדם להחזיר רוחו אליה

$[זוהר חלק א' פרשת ויחי דף ריז]: אמר רבי יהודה, בשעה שנלכדות רגלי האנשים, ונגמרו ימי חייו, יום ההוא נקרא יום י"י להשיב רוחו אליו, למדנו שבשעה ההיא פוקד כתר הקדוש ההוא על רוחו, ומי הוא, היינו שכתוב: "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה", והוא כתר השביעי לכל[80].

החי יותר משמונים שנה נשמתו מהבינה שהיא מידה השמינית מלמטה למעלה

$ואם מצד של גבורה הוא בא כתוב: "וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה", כי הכתר של גבורה הוא שמיני[81], מכאן ולהלאה אין מקום להמשך[82], כמו שכתוב: "וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן", במקום שלא נודע היסוד, אין הבנין מתקיים.

עולם הבא עולם הבינה נקראת נועם.

$"וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וגו'". [זוהר חלק א' פרשת מקץ דף קצז:]: אמר יהודה ההוא, כתוב: "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וגו'" (משלי ג, יז), עולם הבא נקרא נעם[83], וכאשר נתעורר עולם הבא, כל חדוה וכל טוב וכל הארות וכל חירות שבעולם נתעורר, ולפיכך נקרא נעם.

אנו מתפללים במוצאי שבת ש"נועם" תשרה עלינו ונינצל מהגיהנם

$ועל זה למדנו, שרשעי הגיהנם בשעת כניסת שבת נוחים כלם, ויש להם חירות ומנוחה, ובשעה של מוצאי שבת, נצרך לנו לעורר חירות העליונה עלינו, שננצל מעונש ההוא של הרשעים שחוזרים ונידונים משעה ההיא ולהלאה, ונצרך לנו להתפלל ולומר "וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וגו'"[84], זה הוא נעם העליון, חירות של הכל, וזהו שכתוב: "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וגו'".

בעשית מצוה למטה לשמה מתעלה העשיה למעלה

$"וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וגו'". [זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף צג:]: בוא וראה, אם נזדמן לו לאדם עשיית מצוה ויכוון בה זכאי הוא, ואף גם אם אינו מכוון בה זכאי הוא, כיון שעושה מצות רבונו, אבל אינו חשוב כמי שעושה ברצון הלב לשמה, ומכוון בה במחשבה של הסתכלות בכבוד רבונו, שהרי ברצון הלב ובמחשבת המוח תולה הענין של לשמה, ובעשיה שלמטה לשמה נתעלה העשיה למעלה, ועושה התיקון כראוי.

דוד התפלל שיתקבל אפילו ללא כוונה

$כדמיון זה במעשה הגוף נתתקן מעשה הנפש על ידי הרצון והמחשבה ההוא, כיון שהקדוש ברוך הוא חפץ ברצון הלב ומחשבת המוח של האדם, ואפילו הכי אם חסר רצון הלב ומחשבת המוח שהוא העיקר, על זה התפלל דוד ואמר: "וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וגו'", שהרי אין כל אדם מבין לעשות ברצון הלב ומחשבת המוח לגרום תיקון הראוי, והוא יעשה המצוה [בלי כונה הראויה], ועל זה התפלל דוד תפלה זו.

תשלים את התיקון ותחשוב כאילו עשינו בעצמנו את התיקון

$"וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ", מהו "כּוֹנְנָה עָלֵינוּ", שהקדוש ברוך הוא יכונן ויתקן התיקון למעלה כראוי, "עָלֵינוּ", אף על פי שאין אנו יודעים לכוון הכונות, אלא שאנו עושים העשיה בלבד, "וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ", למי, לאותה המדרגה שנצרך להגיע אליה התיקון, "כּוֹנְנֵהוּ"[85] בחבור אחד עם האבות, שתהיה מתתקנת עמהם כראוי על ידי עשיית מצוה זו.

פרק קה

כל מילה של תפלה נבחנת

$"עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ" וגו' "עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת ה' צְרָפָתְהוּ". [זוהר חלק ג' פרשת מצורע דף נה.]: אמר רבי חזקיה, כך למדנו, כל דבור ודבור של תפלה שמוציא אדם מפיו, עולה למעלה, ובוקע רקיעים, ונכנסת למקום שנכנסת, ושם נבחנת תפלה ההיא, אם היא תפלה כשרה, מכניסין אותה לפני המלך הקדוש, לעשות רצונה, ואם לא, דוחים אותה החוצה, ונתעורר בתפלה זו רוח אחר.

כשנתקבלה תפלת יוסף הוציאו אותו מבית האסורים

$ובוא וראה, כתוב בו ביוסף, "עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ וגו'", עד מתי "עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ", "עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת ה' צְרָפָתְהוּ", עד עת בא דברו של מי, אלא עד עת בא דברו של יוסף למעלה, ונבחנה תפלתו, זהו שכתוב: "אִמְרַת ה' צְרָפָתְהוּ", ואז "שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ".

ה' שלח את השכינה שתתיר את יוסף מבית האסורים

$"שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ".  [זוהר חלק א' פרשת מקץ דף קצה.]: אמר רבי שמעון, כתיב "ה' מַתִּיר אֲסוּרִים" (תהלים קמו, ז), וכאן כתיב: "שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַתִּירֵהוּ", ומהו "מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ"[86]? אלא "שָׁלַח מֶלֶךְ" זה הקדוש ברוך הוא, "מֹשֵׁל עַמִּים" זה הקדוש ברוך הוא, "שָׁלַח מֶלֶךְ", מלך עליון שלח ויתירהו, ומי הוא ששלח אותו, זה מלאך הגואל, שהוא מושל עמים, שהוא מושל על התחתונים, והכל מעם הקדוש ברוך הוא הוא.

בזכות האהבה שאהב ה' את האבות ירד יעקב למצרים                                  כמלך

"וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם".  [זוהר חלק א' פרשת מקץ דף קצד:]: אמר רבי אלעזר, בוא וראה, שהקדוש ברוך הוא מסבב סבות בעולם, לקיים השבועה והגזרה שהיה גוזר, שהרי למדנו, אלמלי החביבות והאהבה שאהב הקדוש ברוך הוא להאבות, היה ראוי יעקב לרדת למצרים בשלשלאות של ברזל, ובאהבתו אותם השליט ליוסף בנו, ועשה אותו למלך המושל על כל הארץ, וירדו כל השבטים בכבוד, ויעקב כמלך.

השכינה באה למצרים וגם יעקב ובניו

$בוא וראה מה כתוב: "וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם", כיון שכתוב: "וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם" האם לא ידענו שיעקב גר בארץ חם, ולמה הצריך לומר זה, אלא "וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם", זה הקדוש ברוך הוא[87], "וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם", זה יעקב, שהרי בשביל יעקב ובניו באה השכינה למצרים, והקדוש ברוך הוא היה מסבב סבות, והוריד ליוסף בראשונה, שבזכותו נתקיים עמו הברית, והשליטו על כל הארץ.

הלא היה מלכנו עוד לפני ארץ מצרים?

$"וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן בְּרִנָּה אֶת בְּחִירָיו". [זוהר חלק ג' – רעיא מהימנא פרשת קדושים דף פד:]: פתח רבי אלעזר ואמר, "וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע" (הושע יג, ד), לא כתוב אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אלא "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", וכי מארץ מצרים היה להם למלך ולא מקודם לזה, והלא כתוב: ויאמר יעקב אל בניו "הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם" (בראשית לה, ב), ונאמר: "וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל" (שם פסוק ג'), וכאן כתוב: "מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"?

במצרים נודע כבודו של הקדוש ברוך הוא

$אלא מן היום שהיו ישראל בעולם, לא הכירו כבודו של הקדוש ברוך הוא מלבד בארץ מצרים, שהיו בעבודה קשה, ויצעקו אל הקדוש ברוך הוא, ולא שינו ממנהגים שלהם, שם נזדקקו אבותינו, כזהב בתוך הכור.

ישראל הלכו אחר האמונה הפשוטה שקיבלו מאבותיהם

$ועוד שהיו רואים בכל יום כמה כשפים כמה מינים רעים, להטעות לאנשים, ולא סרו מדרכם לימין ולשמאל, ואף על פי שלא היו יודעים כל כך בכבודו של הקדוש ברוך הוא, אלא שהלכו אחר מנהגי אבותם.

באותות ומופתים שבמצרים והים, אמונתם נתחזקה ביותר

$ואחר כך ראו כמה נסים וכמה גבורות, ולקחם הקדוש ברוך הוא לעבודתו, ולפי שכלם ראו כמה נסים ואותות וגבורות בעיניהם, אמר "וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", כי שם היה בהתגלות הכבוד שלו, ונגלה אליהם על הים, וראו זיו כבוד העליון פנים בפנים.

אני שעשיתי המופתים אני נתתי לכם התורה

$ [זוהר חלק ג' – רעיא מהימנא פרשת קדושים דף פד:]: ולפיכך אל תאמרו שאלהים אחר הוא שדיבר עמנו, אלא אני הוא אשר ראיתם בארץ מצרים, אני הוא שהרגתי שונאיכם בארץ מצרים, אני הוא שעשיתי כל אותן עשר מכות בארץ מצרים, ובעבור זה "וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע" (הושע יג, ד), אל תאמר שיש אחר אלא אני הוא הכל.

פרק קלז

יחזקאל גילה הכל בציוויו של הקדוש ברוך הוא

$"עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן". רבי שמעון פתח, "הָיֹה הָיָה דְבַר ה' אֶל יְחֶזְקֵאל וגו'" (יחזקאל א, ג), "הָיֹה הָיָה" שני פעמים למה, ועוד יש לשאול אם יחזקאל נביא אמת היה, מדוע גלה כל מה שראה, מי שהמלך מכניסו בהיכלו האם יש לו לגלות הסודות שראה שם, אלא ודאי יחזקאל נביא אמת היה, וכל מה שראה הוא היה באמונה, וברשות הקדוש ברוך הוא גלה כל מה שהיה מגלה, וכך היה נצרך.

מי שמפונק בתפנוקים ובא פתאום צער עליו זהו צער שלם

$ובוא וראה, מי שרגיל לסבול צער, אם יבא עליו לפי שעה צער, הוא סובל צרתו ואינו חושש, אבל מי שאינו רגיל בצער, והיה כל ימיו בתענוגים ומעדנים, ובא עליו צער, זה הוא צער גדול, ועל זה יש לבכות..

בגלות בבל שהיו רגילים במעדני מלכים העליונים והתחתונים בכו. $ובשביל זה הצער של גלות בבל הוא היה צער גדול, הוא היה צער שעליונים ותחתונים בכו עליו, עליונים שכתוב: "הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה וגו'" (ישעיהו לג, ז), תחתונים שכתוב: "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ", כלם בכו על גלות בבל, מה הטעם, לפי שהיו במעדני מלכים, שכתוב: "בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז" (איכה ד, ב).

בני ישראל חשבו שה' עזב אותם

$ועכשיו היו יורדים בגלות, עם רחיים על צואריהם וידיהם קשורות לאחור, ועוד חשבו שאין להם קיום לעולם, שהרי הקדוש ברוך הוא עזב אותם, ולא ישגיח בהם לעולם.

ה' שלח לבבל את כל צבאות השמים וה' עמהם

$ולמדנו, שבשעה ההיא קרא הקדוש ברוך הוא לכל פמליא שלו, ולכל מרכבות הקדושות, ולכל צבאו מחנותיו ושריו, ולכל צבא השמים, ואמר להם מה אתם עושים כאן, ומה בני האהובים בגלות בבל ואתם כאן, קומו ורדו כלכם לבבל, ואני עמכם, זהו שכתוב: "כֹּה אָמַר ה' וגו' לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה וגו'" (ישעיהו מג, יד), "לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה", זה הקדוש ברוך הוא, "וְהוֹרַדְתִּי בָרִיחִים כֻּלָּם", אלו כל המרכבות ומחנות העליונים.

יחזקאל גילה להם לישראל מה שראה שכל צבאות השמים באו

$ [זוהר חלק ב' פרשת שמות דף ב:]: ובעבור זה נפתחו השמים בבבל ושרתה רוח נבואה קדושה על יחזקאל, וראה כל מה שראה, ואמר להם לישראל, הלא רבונכם כאן, וכל צבא השמים ומרכבותיו, באו לדור ביניכם, ולא האמינו, עד שנצרך לגלות כל מה שראה, וארא כך, וארא כך, ואף אם גלה יותר כל מה שהיה מגלה הכל נצרך, כיון שראו ישראל כך שמחו, וכאשר שמעו הדברים מפי יחזקאל לא דאגו עוד על גלותם, שהרי ידעו שהקדוש ברוך הוא לא עזב אותם, וכל מה שגלה יחזקאל ברשות היה מגלה, לדעת שבכל מקום שישראל גלו שמה השכינה גלתה עמהם.

למה לא כתיב בזכרנו את ירושלים?

$רבי ייסא פתח "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן". את ירושלים היה צריך לומר, כמו שכתוב: "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי", מהו "בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן"?

הצער של היסוד הנקרא ציון על השכינה שהלכה בגלות

$ [זוהר חלק ג' פרשת פנחס דף ריג:]: אלא לאדם שהיה לו היכל נכבד יפה ומפואר, באו לסטים ושרפו אותו, הצער של מי הוא, האם לא לאדון ההיכל, אף כאן כאשר השכינה תשרה בגלות, הצער של מי הוא, האם לא להצדי"ק[88]. וזה מתאים, כמו שביארו בהכתוב: "הַצַּדִּי"ק אָבָד" (ישעיהו נז, א), אבד ממש, אף כאן בזכרנו את ציו"ן, בזכרנו אותו הצער של ציון על זיווגו, שהרי הצער שלו הוא.

כרתו את בהונותיהם ולא יכלו לנגן בכינור

$"אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה' עַל אַדְמַת נֵכָר". [זוהר חדש מדרש איכה דף קיב:]: למדנו, ששמנים אלף לויים היו ידיהם קשורות לאחור, וכאשר הגיעו לנהרות בבל, היו כנורותיהם תלויים על העצים, דאשר שם היו מבקשים מהם לנגן, אמרו "אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה' עַל אַדְמַת נֵכָר", נשכו בשיניהם בוהנות ידיהם, וכרתו אותן, ולא יכלו לנגן, והרגו אותם.

בכל סעודה ומשתה ידאוג על חורבן בית המקדש

$"אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי". [זוהר חלק ב' פרשת תרומה דף קנז:]: אמר רבי יוסי כתוב: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (דברים ח, י), "עַל הָאָרֶ"ץ הַטֹּבָה" ודאי[89], שהרי בעבורה מזון ופרנסה נמצא בעולם. מי שמתעדן על שלחנו ומתענג באותן מלאכים, יש לו לזכור ולדאוג על קדושת הארץ הקדושה, ועל היכל המלך שנחרב, ובשביל עצבון הזה שהוא נעצב ודואג על שלחנו באותה שמחה ומשתה אשר שם, הקדוש ברוך הוא מחשיב עליו כאילו בנה ביתו, ובנה כל החורבות של בית המקדש, אשרי חלקו.

הנקמה הגדולה שעתיד ה' לעשות לאדום

"זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ". $רבי אבא פתח "מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה וגו'" (ישעיהו סג, א), "מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם", עתיד הקדוש ברוך הוא ללבוש בגדי נקמה על אדום, שהחריבו ביתו ושרפו היכלו, והגלו לכנסת ישראל בין האומות, ולעשות בהם נקמת עולם, עד שימצאו כל ההרים מהרי עולם מלאים הרוגי עמים, ולקרות לכל עופות השמים עליהם, וכל חיות השדה יזונו מהם י"ב חדשים, ועופות השמים ז' שנים, עד שלא תסבול הארץ סרחון שלהם, זהו שכתוב: "כִּי זֶבַח לַה' בְּבָצְרָה וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם" (שם לד, ו), עד שאותן הבגדים יתגאלו, זהו שכתוב: "וְכָל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי" (שם סג, ג).

בני אדום היו מהרסים החומות

$"חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה" (שם פסוק א), לפי שממנה יצאו ההמונים שבעולם לצבוא על ירושלם, והם התחילו לשרוף ההיכל, ובני אדום היו מהרסים החומות, והשליכו אבני היסוד, זהו שכתוב: "זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם וגו' הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ". "זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ", באותן בגדי נקם שעתיד ללבוש, "צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ" (שם), מהו "צֹעֶה", משבר, כמו שכתוב: "עַמִּים תַּחְתֶּיךָ יִפְּלוּ וגו'" (תהלים מה, ו).

המלכות תעשה הנקמות

$אמרו ישראל לישעי', מי הוא זה שיעשה כל כך, פתח ואמר: "אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה" (ישעיהו סג, א), זה שהוא "רַב לְהוֹשִׁיעַ" (שם), זה שכתוב בו "אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (תהלים לג, ה), והוא צדק"ה ממש[90] והוא "רַב לְהוֹשִׁיעַ".

בגלל שהשכיבו את המלכות לעפר

$וכל כך למה, לפי שגרמו לכנסת ישראל להיות שוכבת לעפר בגלות, ולנפול לארץ, כמו שכתוב: "נָפְלָה לֹא תוֹסִיף, קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל" (עמוס ה, ב), ובשביל זה ילבש הקדוש ברוך הוא בגדי נקם עליהם, להגאיל אותם ברוב ההרוגים, זהו שכתוב: "וְכָל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי". (זוהר חלק ג' פרשת אמור דף פט.).

יסודות ירושלים יהיו מאבני ספירים שלא יהיו נחרבות

$רבי שמעון אמר, כתוב: "זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם, הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ", עתיד הקדוש ברוך הוא לבנות יסודי ירושלם, מן יסודות אחרים שישלטו על הכל, ומה הם, ספירים, שכתוב: "וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים" (ישעיהו נד, יא), שאלו הם יסודות ועמודים חזקים וגבוהים, שאין להם רפיון כמו לראשונים, מה הטעם, לפי שאבנים הראשונות של אותן היסודות, יכלו שאר עמים לשלוט עליהן, מפני מה, מפני שלא היה בהן הארה עליונה כראוי[91], אבל אלו תהיינה מאירות מתוך הארה עליונה, ומשוקעות תוך התהום, שלא יהיה ביכולת לשלוט עליהן. ואלו הן ספירים שיאירו למעלה ולמטה, לפי שבזמן ההוא יתוסף הארה עליונה למעלה ולמטה..

כל האבנים והיסודות נגנזו

$אמר רבי אלעזר בוא וראה, אותן אבנים של יסודי ציון וירושלים, חס ושלום ששלטו עליהן שאר עמים, לא שרפו אותן, ולא נשרפו, אלא כלן נגנזו, שגנזן הקדוש ברוך הוא, ולא נאבד מהן אפילו אחת.

ה' יחזיר את ירושלים למקומה שהרימה משם כשבאו השונאים

$וכאשר ישוב הקדוש ברוך הוא ויקים לה לירושלם על מקומה, אותן אבני היסוד הראשונות יוחזרו למקומותן.. ובכן "כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן" (שם נב, ח), מהו "בְּשׁוּב ה'", אלא כאשר שלטו עליה שאר עמים, הקדוש ברוך הוא הרימה למעלה, ובזמן ההוא יחזירנה הקדוש ברוך הוא למקומה, שכתוב "בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן", בשוב ה' ודאי..

היסודות החדשים יהיו סביב ליסודות הישנים

$ובוא וראה, כל אותן אבנים יתקיימו במקומותן, להיותן יסודות כבראשנה, ויסודות אחרים של ספירים יתקיימו במקום אחר מסביב לרוחב ולאורך, זהו שכתוב: "וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים" (שם נד, יא).

צד הטומאה יתבטל לעולם

$[זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רמ.]: ובזמן שיקים הקדוש ברוך הוא לביתו, על זמן ההוא מה כתוב: "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח" (שם כה, ח), מהו "לָנֶצַח", לדורי דורות לעולם.. לפי שיתבטל צד הטומאה ולא יקום לעולם, ובכן "וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר" (שם).

פרק קנ

הנשמות נמשכות מחכמה אל מלכות ומשם לאנשים

$"כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ".  [זוהר חלק ב' פרשת תרומה דף קעד.]: רבי יהודה פתח ואמר, "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ", למדנו שכל הנשמות באות מן הגוף הקדוש ההוא, ונתעוררות באנשים[92], ומאיזה מקום[93], מן המקום ההוא שנקרא יה, ואיזהו מקום ההוא[94], אמר רבי יהודה, שכתוב: "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָ"ה עָשִׂיתָ" (תהלים קד, כד)[95]. למדנו שמהחכמה ההוא אשר מעינותיו יוצאים אל ל"ב נתיבות נתיסד הכל, כל מה שיש למעלה ולמטה, ואותו חכמ"ה נקרא רוח הקדוש, שכל הרוחות נתיסדו בו.

תהלל קה היינו חכמה ובינה

$[תיקוני זוהר תיקון כ"א דף נב.]: עוד למדנו, "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ" שזהו חכמ"ה ובינ"ה[96], שבהם תהיה הגאולה לו ולה שנקראים ב"ן וב"ת, ובהם ימחו העמלקים מן העולם.

הנשמה צריכה להתלבש בלבוש של המצוות כדי שתוכל לראות את האור

$פתח ואמר, "אָמַרְתִּי לֹא אֶרְאֶה יָהּ יָהּ בְּאֶרֶץ הַחַיִּים לֹא אַבִּיט אָדָם עוֹד עִם יוֹשְׁבֵי חָדֶל" (ישעיהו לח, יא), "אָמַרְתִּי לֹא אֶרְאֶה יָהּ", וכי מי יכול לראות י"ה, אלא סוף המקרא מוכיח, שכתוב "יָהּ בְּאֶרֶץ הַחַיִּים"[97], בוא וראה, כאשר הנשמות עולות להמקום צרור החיים[98], נהנין שם בזוהר של אספקלריא המאירה[99], המאיר ממקום העליון על הכל, [שנקרא יה], ואילו לא תתלבש הנשמה בזוהר של לבוש אחר, לא תוכל להתקרב לראות אור ההוא.

חזקיהו חשש שלא יזכה לראות האור הזה לפי שלא הוליד בנים

$וסוד הדבר, כמו שנותנים לנשמה לבוש שתתלבש בו לעמוד בעולם הזה, כמו כן נותנים לה לבוש של זוהר העליון לעמוד בו בעולם ההוא, ולהסתכל בתוך אותה אספקלריא המאירה, בתוך ארץ החיים ההיא.. זהו שכתוב: "יָהּ בְּאֶרֶץ הַחַיִּים"[100], שהיה חושב חזקיה המלך שלא יזכה לאור ההוא לאותה הסתכלות, לפי שהנהר הנמשך הוא הפסיקו ולא הוליד..

אדם הראשון מקבל פני הצדיקים ופני החוזרים בתשובה

$ומה שאמר "לֹא אַבִּיט אָדָם עוֹד עִם יוֹשְׁבֵי חָדֶל", ולא כתוב יושבי חלד, אלא אדם זה הוא אדם הראשון, כמו שלמדנו, שכאשר הנשמה הולכת לעולם ההוא, פוגעת באדם הראשון שיושב לפני שער הגן עדן, וכמה צדיקים סביבו, לקבל פניהם של כל אותן ששמרו מצות רבונם ומשמח בהם, ויושבי חדל הם בעלי תשובה, ולפי שאדם הראשון חזר בתשובה לפני רבונו, הוא יושב עם אותן ששבו מעונותיהם, והם נקראים בני חדל, כמו שכתוב: "אֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי" (תהלים לט, ה), ולפיכך הוא יושב לפני שער הגן עדן, ומשמח עם הצדיקים ועם בעלי תשובה, הבאים בדרך ההוא של הגן עדן.

חזקיהו חשש שלא יזכה לראות כל אלו הדברים שאמרנו לעיל

$[זוהר חלק א' פרשת נח דף סה:]: והיה מתירא חזקיה המלך שלא יזכה לראות כל זה, מפני שאמר לו הנביא "כִּי מֵת אַתָּה" (ישעיהו לח, א), בעולם הזה, "וְלֹא תִחְיֶה", לעולם הבא, לפי שכל מי שלא חפץ להוליד בנים בעולם הזה, כאשר הוא יוצא מן העולם מגרשים אותו מכל מה שאמרנו, ולא ניתנה לו רשות לראות באור ההוא המאיר ממקום העליון [שנקרא יה], ולבוש ההוא שאמרנו הוא מה שקוראים אותו החברים בשם חלוקא דרבנן שמתלבשים בעולם ההוא, אשרי חלקם של הצדיקים, שגנז להם הקדוש ברוך הוא כמה טובות ותענוגים לעולם ההוא, עליהם כתוב: "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ" (ישעיהו סד, ג).

וכי צריך ה' שיהללו אותו? "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ"

$אמר רבי אלעזר, מהו דכתיב: "הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר, הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר, הַלְלוּהוּ בְּתֹף וּמָחוֹל, הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעֻגָב", וכי צריך הקדוש ברוך הוא לזה?

ה' צריך שהנשמה תהלל אותו

$"כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ" [זוהר חדש פרשת בראשית דף טו:]: אלא אמר דוד, כל מה שתשבחו לפני הקדוש ברוך הוא באותן מיני כלי זמר, אינו כלום, כאדם האומר לחברו, עכשיו עשה זה וזה, וכל מה שתעשה אינו כלום, עד שתעשה דבר פלוני, כך אמר דוד, הללוהו בכל אלה מיני כלי זמר, אבל אין כל זה עיקר ההלול, אלא מה הוא עיקר ההלול, "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ"[101], והאחר אינו כלום, אלא הלול הנשמה הוא העיקר, הדא הוא דכתיב: "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ".

---