תיקון עצום לכל הישועות אמירת "פתח אליהו ובראשית תמן" ללימוד כל ספר הזוהר בלשון הקודש בכמה דקות
הלכות שנה ראשונה
פרשת שמיני
פתיחה
דע כי בשבתות אלו אשר בין פסח לעצרת, דרכי לדרוש בע"ה תחלה בפרשת השבוע ואח"כ אקשר התחלת פרק מפרקי אבות עם פסוק מן הפרשה, ואדרוש בפרקי אבות ואח"כ אתקשר ההלכות עם המשנה מפרקי אבות של אותה שבת, ואגיד ההלכות לכן בשבתות אלו כל קשור ההלכות יהיה עם המשנה דאבות מידי שבת בשבתו בעה"י:
הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד על האמת ועל הדין ועל השלום, נ"ל בס"ד אמת הוא חלק מצות עשה, ודין הוא חלק מצות ל"ת, ושלום הוא חלק מצות דרבנן, שעל ידם ישא ה' פניו לישראל וישם לם שלום, כמ"ש רז"ל איך לא אשא פנים לישראל שאני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת, והם דקדקו עד כזית ועד כביצה, כי מאחר דחכמים התירו בגדרים וסייגים בזה נעשה שלום לישראל מן המקטרגים, שיאן יכולים לקטרג ולומר מדוע תשא פנים להם לקבלם בתשובה ולהאריך להם עד שישובו בתשובה וכמש"א במ"א בזה:
והנה מכלל מצות חז"ל היא מצות נטילת ידים, ומשום דהיא מדרבנן נעשה לה חיזוק יותר דהמזלזל בנט"י חייב מיתה בידי שמים, צא ולמד מעובדא דרבי עקיבא בעירובין דף כ"ה כשהיה חבוש בבית האסורין ולא טעם כלום עד שהביאו לו מים ונטל ידיו, וכששמעו חכמים בדבר אמרו מה בזקנותו כך בילדותו עאכו"כ, ומה בבית האסורין כך שלא בבית האסורין עאכו"כ ע"ש, וכל אדם ראוי שיתפעל בזה, ושומר נפשו יזהר בה, וישתדל לדעת הלכות נט"י שיש כמה דברים שמעכבין בה וכאלו לא נטל דמי, ואין בור ירא חטא והנזהר ינחל טוב:
אות א
אע"פ ששיעור נט"י ברביעית יזהר ליטול בשופע, ואותם אנשים בורים שנוטלין ואין נוטלין כראוי עונשם יותר מרובהה מאותם שאינם נוטלין כלל, חדא הנה הם אוכלים בלא נט"י כיון דאין נוטלים נטילה ראויה כפי הדין והב' שמברכים ברכה לבטלה, והג' ריב לה' עמהם מאחר דנוטלין למה אין נוטלין כראוי, מה הפסד יש בזה ומה עול כבד יש להם, בזה אין זה אלא רוע לב, על כן איש הירא יזהר ויזהיר אחרים בזה לעשות המצוה כתיקונה וכמ"ש בחס"ל סי' קנ"ח יע"ש אך אע"פ דאוכל כזית חייב בנט"י, עכ"ז ברכת ענט"י לא יברך אא"כ אוכל כביצה שהוא י"ח דרה"ם, ואם דעתו לאכול כביצה ובריך ענט"י ובעת שבא לאכול לא הי' לאכול כביצה אלא רק אכל כזית, אין כאן חשש ברכה לבטלה על אשר בירך ענט"י, ועכ"ז ידחוק עצמו היכא דאפשר לו לאכול כביצה בשביל הברכה:
אות ב
חיוב נט"י הוא בין על האנשים בין על הנשים, ובעוה"ר יש כמה נשים שאוכלים בלא נט"י ואין מרגישים בחטא דנעשה להם כהיתר, ויש חושבין כיון דאין יודעים לברך בהמ"ז לכך גם נט"י לא יברכו, וצריך להודיעם דלא תליא הא בהא, וצריך כל אדם להשגיח על בני ביתו בדבר זה ולהודיעם חומר הדבר ויזהירם תמידוגם יחנך ילדיו הקטנים אע"פ שלא באו לכלל חיוב כדי שירגילו בכך מקטנותם, וכתב בספר כ"מ כ"י בפעם האחרונה של נט"י בכל יד ויד ימלא חפניו מים וכמ"ש ר"ח אנא מלאי חפנא מיא וכו', ויכוין אותה שעה מי ר"ת מלא ידנו מברכותיך, וגם יכוין מים ר"ת מעושר מתנות ידיך ע"כ ומנהג יפה הוא:
אות ג
כל הנוטל ואינו מהפך ידיו אנה ואנה בשעת נטילה, ה"ז קרוב לודאי שאין המים באים על כל היד וכנראה בחוש הריאות, לכן יזהר להפך ידיו בשעת נטילה אנה ואנה כדי שיבואו המים על כל היד:
אות ד
כשנוטל יקח הכלי ביד ימין וימסרנו ליד שמאל, כדי להכניע השמאל כעבד הנכנס לשרת את אדונו, ואז תשפוך יד השמאל על הימין ג"פ בזא"ז, ותניח הכלי בארץ והימין תקחנו מאליה מעל הארץ ותשפוך ממנו ע"י זמאל ג"פ בזא"ז, ואח"כ ישפשף הימין ג"פ בזא"ז, ויחזור וישפשף השמאל ג"כ ג"פ בזא"ז, כן הוא הסדר המפורש בסידור רבינו הרש"ש ז"ל דבעי לשפוך ג"פ בזא"ז וגם לשפשף ג"פ, ואע"ג דמדברי רבינו האר"י ז"ל בשער המצות משמע לשפוך ב"פ ולשפשף פעם אחת, ודאי דבר זה נתברר לרבינו הרש"ש ז"ל מדברי רבינו האר"י ז"ל במקום אחר, כי נאמן רבינו הרש"ש ז"ל שלא יחדש דבר מדעתו אם לא מצא ו גילוי והכריח בדברי רבינו האר"י ז"ל, לכן אין לזוז מדבריו, ובפרט כי בדבר זה אין נזק יוצא מן התוספת, ושמעתי שכך הוא מנהג קהל חסידים בבית אל לשפוך ג"פ בזא"ז, ולשפשף ג"פ בזא"ז:
אות ה
וכאשר יגביה ידיו עד כנגד ראשו אז תכף ומיד יברך על נט"י, כדי שלא תהיה הגבהת ידיו לבטלה, כנז' בזוה"ק שאסור להגביה ידיו בריקנייא, ואחר ברכת ענט"י בעוד ידיו זקופים יפשוט ידיו לקבל שפע וברכה מעשר מיני שפע הנמשך לי"ב בחינות קדושה הכלולים בעשר ספירות קדושה, הרמוזם בעשר אצבעות ידיו, ויכוין להמשיך מן אור אין סוף מוחין ושפע לי"ב בחינות קדושה הרמוזים בעשר ספירות הכוללים, והם עשר מיני ברכות הנזכרים בפסוק ויתן לך וכו' עד ומברכיך ברוך:
אות ו
כתב רבינו ז"ל בשער המצות נט"י שיעורה כל היד שהוא חמש אצבעות והכף עצמה עד פרק הזרוע וכו', ובזה יובן ענין נטילת ידים שהוא לשון נשיאות כמו וינטלם וינשאם, אשר ביאורו הוא שבעת רחיצתם יגביהם למעלה עד כנגד ראש, ולפחות עד כנגד שתי הפנים שבו כי גם הפנים מכלל רישא אינון, וכאשר תגביה ידיך תכוין להכניס קשר הזרועות לפנים, ולא יהו יוצאין ובולטין כמנהגם לאחורי הגוף והם הנקראים קובד"ו בלשון לעז בסוד וכל אחוריהם ביתה עכ"ל:
אות ז
יברך ענט"י אחר הנטילה קודם הניגוב, ואם לא בירך עד שההתחיל לאכול שוב לא יברך, ויש מי שאומר שאפילו אם לא בירך עד לאחר הניגוב שוב לא יברך, לכן צריך ליזהר לברך קודם הניגוב, וכ"ש שאסור לו לברך בהיותו מנגב ידיו כמנהג המון העם, שהרי אסור לעשות עסק אפילו כל דההוא בשעה שמברך, וכנז' בחס"ל סי' קנ"ח אות ג' ועיין מטה יוסף ח"ב ושאר אחרונים, ולפ"ז אם שכח ולא בירך קודם ניגוב לא יברך אחר ניגוב משום ספק ברכות, מיהו הרב מגיה בחס"ל שם כתב דאם נגב ידיו קודם ברכה יחזור ויטול ידיו כדי לברך קודם ניגוב ע"ש, ויפה כתב וכן רואים לעשות כדי שלא יפסיד הברכה, ואין בזה משום גורם ברכה שאינה צריכה וכמ"ש בס"ד בזה במ"א, אך קודם שיטול יגע בבשרו בידיו ויטמאם, ויטול ויברך קודם ניגוב:
אות ח
ינגב ידיו היטב קודם שיבצע שהאוכל בלא ניגוב ידים כאלו אוכל לחם טמא, ויש מחמירין אפילו בנוטל ידיו בבת אחת ושופך עליהם רביעית בבת אחת עכ"ז צריך נגוב קודם אכילה, ולא ינגב ידיו בחלוקו דקשה לשכחה:
אות ט
אם עשה צרכיו ורוצה מיד לאכול, יטול ידיו תחלה בשביל עשיית צרכיו ויברך אשר יצר, ואח"כ יגע בידיו במקומות המכוסים בגופו, ואז יטול ידיו ויברך ענט"י, אבל א"א לעשות נטילה אח לשתיהם דאין הנטילות שוות, מפני כי נטילת בית הכסא צריכה ג"פ בסירוגין, ונט"י לאכילה צריכה ג"פ רצופין בזא"ז, לכך יעשה כאשר כתבנו, מיהו אם אין לו מים הרבה או שהוא צריך למהר יעשהה כך, שיטול ידיו בסירוגין ג"פ ויכוין בנטילה זו אדעתא דהכי שרוצה לאכול ויבר ענט"י והמוציא, ואחר שיאכל כזית של המוציא יברך אשר יצר, אך לא יעשה כ אלא מדוחק, דלכתחילה טוב לעשות שתי נטילות כל אחת כדינה כאשר כתבנו:
אות י
האוכל צריך נט"י אפילו אם אדם אחר נותן לתוך פיו והוא אינו נוגע במאכל, ואסור להאכיל למישאינו נוטל ידיו, וכן אסור ליתן לאכול למי שיודע בו שאינו מברך, על כן בעה"ב שמביא פת לבני ביתו ויודע שאין מברכין ואין עושין נט"י הרי קולר העון תלוי בצוארו, וכן אם יבא עני לביתו לבקש לחם ויודע בו שיאנו מברך ואינו נוטל ידיו, הרי זה עושה איסור במקו מצוה ועל זה ידוו הדווים:
אות יא
צריך שיהיה במים רביעית מכונס במקום אחד, דהיינו שבעה ועשרים דרה"ם מים שהוא שיעור ביצה וחצי, ואם לא ההיה בכלי רביעית ושפכם על ידו וחזר והביא מים והשלים, ידיו טמאות ואין לו תקנה אלא עעד שינגבם ואז יחזור ויטיל עליהם מכלי שיש בו רביעית מים, וצריך שכל אדם ישים דעעתו בדבר זהה כי הוא מצוי ושכיח שהאדם לפי תומו לוקח הכלי ושופך על ידיו בחשבו שיש בו יותר מרביעית מים, ואחר ששפך ידע שהוא חסר מרביעית דאז יזהר לנגב תחלה, ואח"כ יטול ממים שיביא מחדש שיש בהם שיעור:
אות יב
הנוטל ידיו צריך להזהר שלא יסוק הקלוח עד שיטול כל היד בבת אחת שתתכסה כל היד במים שלא ישאר אפיל וקצת ממנה שלא יתלחלח במים, ודבר זה מצוי הרבה שלפעמים שוך על היד מים רבים ועכ"ז ימצא מקום קטן ביד שלא נאחז בו המים ונשאר יבש ממש:
אות יג
נטל מקצת ידו ונגבה, וחזר ונטל הנשאר בידו הרי ידו טמאה כמו שהיתה, דאין נטילה לחצאין אם אין על מקצת שנטל טופ על מנת להטפיח:
אות יד
מי שיש לו מכה בידו ורטיה עליה אין צריך להסיר הרטיה בשעעת הנטילה, ורק יהר ליטול ידיו מרביעית מים בבת אחת, שאל"כ המים שעל הרטיה יחזרו וימאו את היד, ואע"פ שהוא נטל מרביעית טוב שיכרוך על הרטיה סמרטוט רך משום זוהמא ועיין באליה רבה, ואם באמצע השלחן הסיר הרטיה או נפלה צריך לחזור וליטול כל היד שאין נטילה לחצאין:
אות טו
אם נטל ידיו ובעת שבא לשפשף ראה שנשאר מקום בכף ידו שלא נאחז שם מים שנשאר יבש, ולא נשאר מים בכלי וגם לא אפשר להביא ממקום אחר כדי שיטול פעם שנית, הרי זה יזהר שלא ישפשף, שאם ישפשף יטמא כל ידיו מחמ אותו מקום שנשאר בלא מים וימתין עד שתתנגב מאליה שלא ינגבהה במטפחת, והרי ה יוצא ידי חובת נטילה כמ"ד דס"ל דסגי אד האצבעות, ואע"ג דלא קי"ל כותיה סמכינן בכה"ג שהוא שעת הדחק לאכול פת ע"י נטילה זו מאחר דאי אפשר לו לתקן הדבר, אך לא יברך ענט"י אלא יברך בלא שם ומלכות, ורק יהרהר בשם ומלכות ועיין חס"ל קס"ב אות ג':
אות טז
אם נטל ידו אחת ונגע בה בחברתה שלא נטל אותה עדיין, או אם נגע בידיו אדם אחר שלא נטל ידיו, ואפילו אם נגע בו תינוק בן יומו בידיו הרי נטמאו ולא מהני להו נטילה אלא עד שינגבם תחלה ויחור ויטלם, אך לא יברך פעם שנית, ואפילו נטל שתי ידיו ולא נזהר לשפוך רביעית על כל אחת בבת אחת ישפשף יד בחברתה נטמאו ידיו, ואין לו תקנה עד שינגבם ויחזור וינטלם בלא ברכה:
אות יז
יש חסידים ואנשי מעשה מדקדקין שאין נוטלין הם בעצמם, אלא יהיה אדם אחר שופך לידים שלהם, מפני דלפעמים אם לא שפך רביעית על ידו האחת אז כשיבא ליתן מים על ידו ההאחרת יהיה צריך להשפיל ידו, ואז חוזרין המים שחוץ לפרק ומטמאין את היד, ועוד חוששין שמא בנתינת הכלי מיד ליד נוגעת היד שנטול ביד שלא נטל ותטמא, ועוד חוששין מחמת לחלוח שנטמא בנגעו ביד שאינה נטולה ומטמא אח"כ את הנטולה כשאוחזת באוזן הכלי, על כן מי שמוכרח ליטול בעצמו ישים לבו להשמר בכל אותם החששות שלא ישגה בהם ובחששה האחרונה שהיא בעבור לחלוח הכלי יזהר לאחוז פעם השנית במקום חדש, ואם א"א לו בכך יש לזמוך על המקילין שאורים המים שבאוזן הכלי או בדופני הכלי אין מטמאין בנגיעת יד שאינה נטולה דהכי קי"ל להלכה וכנז' בחס"ל אות ה':
אות יח
מי שהיה במדבר או במקום סכנה ואין לו מים, צריך לכרוך ידיו במפה כדי לאכול פת, ואם ימצא לו מים בודאי עד כדי הילוך שעה ורביע ימתין ולא יאכל, ולכן אם הוא מהלך בדרך ורוצה לאכול ואין לו מים, אם יש מים לפניו עד מהלך שעה ורביע ימתין ולא יאכל עד שיגיע לשם ויטול, ואם אין מים לפניו כלל אך הם לאחוריו אם הוא שיעור מהלך רבע שעה יטרח ויחזור לאחוריו ויטול ידיו כדי לאכול, ואם הוא יותר מרביע שעה אינו מחוייב לחזור בעבור זה, והא דאמרינן בשיעור רבע שעה חוזר היינו בהיכא דליכא פחד וחשש סכנה, אבל בפחד וחשש סכנה או שהוא הולך עם השיירה ואין ממתינין לו, בכל זה יכרוך ידיו במפה ויאכל הפת:
אות יט
קודם שיטול ידיו כדי לאכול פת, יזהר לומר ליקבה"ו וכו' הריני בא לקיים מ"ע דרבנן ליטול ידי ולשפשפם היטב קודם סעודה, כדי לעשות נ"ר ליוצרי ולעשות רצון בוראי לתקן שורש מצוה זו במקום עליון, ויהרמ"י או"א שתהיה חשובה ומקובלת ורצויה לפניך מצוה זו של נטילת ידים והשפשוף קודם סעודה, כאלו כונתי בכל הכוונות הראויות לכוין, ובזכות מצות הברכה אשר נברך על נט"י קודם סעודה, יהיה עתה עת רצון לפניך וימשך מן אור אין סוף שפע מוחין ואורות גדולים לשנים עשר פרצופים הרמזים בעשר ספירות הכוללים הרמוזים בעשר אצבעות הידים, ומשום נקבל שפע עשרה ברכות ככתוב ויתן לך האלהים (להמשיך מא"ס מוחין ושפע) מטל השמים (חכמה) ומשמני הארץ (בינה) ורוב דגן (דעת) ותירוש (חסד) יעבדוך עמים (גבורה) וישתחוו לך לאומים (תפארת) הוי גביר (נצח) לאחיך (הוד) וישתחוו לך בני אמך (יסוד) אוררך ארור ומברכיך ברוך (מלכות):
|
