אור הזוהר – 659 הספד ליום השלושים לפטירת ר' משה בן שרה הכהן ז"ל

עלון אור הזוהר 659

בגימטריה רמב"ש הכהן ז"ל – בגימטריה שש נח עם הכולל –

שיש לו מנוחה בעולם הבא ושש ושמח עם הצדיקים

ב"ה, הספד ליום השלושים לפטירת ר' משה בן שרה הכהן ז"ל

רמבש הכהן

זכות לנפטר

נתאספנו כאן ליום החודש האחד עשר של האיש היקר ר' משה בן שרה הכהן ע"ה.

אמרו חכמינו ז"ל בגמרא (שבת דף קנ"ג ע"א) "אחים בהספידא דהתם קאימנא", פירוש שהנפטר נמצא כאן בשעת ההספד, ופירוש שני, "דהתם" כלומר בעולם האמת "קאימנא" אני עומד ואיני יכול לעלות אלא על ידי מעשיכם, ולכן צריך לומר דברי תורה, ודברי התעוררות, כדי להעלות את נשמתו, וכל מעשה טוב שיבוא על ידי זה, נזקף לזכות הנפטר, עליו השלום.

אני גם מקבל על עצמי להיות שומר שבת על ידי לימוד הלכות הלכות שבת. כי אם לא לומדים הלכות שבת אי אפשר לקיים את המצוות כהלכתן, ולדאבונינו מפני אירוע מוח שהיה לי שכחתי הרבה, ואם אלמוד הלכות אזכה להיות שומר שבת בעזרת השם.

אוהב שלום

נספר קצת ממעשיו הטובים:

רבי משה בן שרה הכהן ע"ה, היה אהוב למעלה, ונחמד למטה, רוח הבריות כרוח המקום נוחה הימנו, אוהב שלום ורודף שלום, היה אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, והוא לא החשיב זאת לעצמו כלל, ועכשיו בשמים יתברר לו כל זכיותיו.

וכעת נחסר מאתנו כוח זה, והלך לעולמו בפתע פתאום, ובודאי כל זה, בעוון הדור. וחובה גדולה לכל אחד לדעת, כי עתה מצויה בינינו נשמתו הזכה. וצריכים אנו לקבל על עצמנו דברים טובים, וללמוד מהתנהגותו, שיהיה לעילוי נשמתו:

גודל זכות זיכוי הרבים

ומי שיקבל עליו ללמוד זוהר הקדוש, יזכה לכל הברכות שכתוב בזוה"ק פרשת תרומה ד' קכ"ח ע"ב, ההוא זכאה בעי למרדף בתר חייבא וכו' בגין דיחשב לי', כאלו הוא ברא לי', ודא איהו שבחא דיסתלק בי' יקרא דקב"ה יתיר משבחא אחרא וכו' ועל דא באהרן הכהן כתוב ורבים השיב מעון, וכתוב בריתי היתה אתו החיים והשלום, ועיי"ש בד' קכ"ט ע"א.

נלמד עכשיו לטובת נשמתו את התיקוני זוהר תיקון ל' ואת דברי הצה"ק רבי חיים וויטאל תלמיד האר"י הקדוש זיע"א

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל[1]

קוּמוּ וְהִתְעוֹרְרוּ אֶל הַשְּׁכִינָה

וְזֶה לָשׁוֹן הַמַהַרְח"וּ [רבי חיים וויטאל – תלמיד האר"י הקדוש] בְּהַקְדָּמָתוֹ לְסֵפֶר עֵץ חַיִּים: וּמָצָאתִי אוֹן לִי וַאֲנִינָה בְּקִרְבִּי וְלִבִּי דָּוַי, מִמַּאֲמָר אֶחָד הוּבָא בְּסֵפֶר הַתִּקּוּנִים תִּיקּוּן ל' (תִּיקוּנֵי זוֹהַר דַּף ע"ג:, ע"ד.), בְּלָשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ, וְזֶ"לְֹ: הַנָּתִיב הַשֵּׁנִי, וְרוּחַ אֱלֹהִי"ם מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. מַה זֶּה וְרוּחַ? אֶלָּא בְּוַדַּאי בִּזְמַן שֶׁהַשְּׁכִינָה יוֹרֶדֶת לַגָּלוּת, הָרוּחַ הַזּוֹ נוֹשֶׁבֶת עַל אוֹתָם שֶׁמִּתְעַסְּקִים בַּתּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁכִינָה נִמְצֵאת בֵּינֵיהֶם, וְהָרוּחַ הַזּוֹ נַעֲשֵׂית קוֹל, וְתֹאמַר כָּךְ: אוֹתָם יְשֵׁנִים שֶׁשֵּׁנָה בִנְחִירֵיהֶם, סְתוּמֵי הָעֵינַיִם וַאֲטוּמֵי הַלֵּב, קוּמוּ וְהִתְעוֹרְרוּ אֶל הַשְּׁכִינָה, שֶׁיֵּשׁ לָכֶם לֵב בְּלִי הַשְׂכֵּל לָדַעַת אוֹתָהּ, וְהִיא בֵינֵיכֶם.

הַחֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים, עוֹשִׂים לְעַצְמָם:

וְסוֹד הַדָּבָר – קוֹל אוֹמֵר קְרָא, כְּמוֹ קְרָא נָא הֲיֵשׁ עוֹנֶךְ וְאֶל מִי מִקְּדוֹשִׁים תִּפְנֶה, וְהִיא אוֹמֶרֶת מָה אֶקְרָא, כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר, הַכֹּל הֵם כִּבְהֵמוֹת שֶׁאוֹכְלוֹת חָצִיר, וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה, כָּל הַחֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים, עוֹשִׂים לְעַצְמָם. וַאֲפִלּוּ כָּל אֵלּוּ שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, כָּל חֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים – לְעַצְמָם עוֹשִׂים. בְּאוֹתוֹ זְמַן וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם, וְזוֹהִי רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ.

 

אוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בָּעוֹלָם:

אוֹי לָהֶם מִי שֶׁגּוֹרְמִים שֶׁיֵּלֵךְ לוֹ מִן הָעוֹלָם וְלֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם, שֶׁאֵלּוּ הֵם שֶׁעוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה יַבָּשָׁה, וְלֹא רוֹצִים לְהִשְׁתַּדֵּל בְּחָכְמַת הַקַּבָּלָה, וְגוֹרְמִים שֶׁמִּסְתַּלֵּק מַעְיַן הַחָכְמָה, שֶׁהִיא י' מִמֶּנָּה, וְנִשְׁאֶרֶת ב' יְבֵשָׁה, אוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בָּעוֹלָם, וְהָרוּחַ הַזּוֹ שֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת הִיא רוּחַ הַמָּשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְהִיא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהִיא רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יהו"ה.

 

דוֹמִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם לְאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְלָגָה הַבּוֹנִים מִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם

וְהַמַהַרְח"וּ מַמְשִׁיךְ לִכְתוֹב עַל פִּי דִּבְרֵי הָרַשְׁבִּ"י בְּתִקּוּן ל': וּבִפְרָט בִּזְמַנֵּנוּ זֶה בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים אֲשֶׁר הַתּוֹרָה נַעֲשֵׂית קַרְדֹּם לַחֲתֹךְ בָּהּ אֵצֶל קְצָת בַּעֲלֵי תּוֹרָה אֲשֶׁר עִסְקָם בַּתּוֹרָה עַל מְנַת לְקַבֵּל פְּרָס וְהַסְפָּקוֹת יְתֵרוֹת, וְגַם לִהְיוֹתָם מִכְּלַל רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת, וְדַיָנֵי סַנְהֶדְרָאוֹת – לִהְיוֹת שְׁמָם וְרֵיחָם נוֹדֵף בְּכָל הָאָרֶץ. וְדוֹמִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם לְאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְלָגָה הַבּוֹנִים מִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם, וְעִקַּר סִבַּת מַעֲשֵׂיהֶם הִיא מַה שֶּׁכָּתַב אַחַר כָּךְ הַכָּתוּב 'וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם'! עכ"ל.

 

'הַכֹּל תָּלוּי בְּעֵסֶק הַחָכְמָה הַזֹּאת, וּמְנִיעָתֵנוּ מִלְּהִתְעַסֵּק בָּהּ הִיא גּוֹרֶמֶת אִחוּר וְעִכּוּב בִּנְיַן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ!

 אַחַר שֶׁרַבֵּנוּ מַהַרְח"וּ פָּתַח הַקְדָּמָתוֹ בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁ'כָּל דּוֹר שֶׁלֹּא נִבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו כְּאִלּוּ נֶחֱרָב בְּיָמָיו', וּבְהֶמְשֵׁךְ הַקְדָּמָתוֹ הִתְרִיעַ וְהַצְּרִיחַ מַהַרְח"וּ שֶׁ'הַכֹּל תָּלוּי בְּעֵסֶק הַחָכְמָה הַזֹּאת, וּמְנִיעָתֵנוּ מִלְּהִתְעַסֵּק בָּהּ הִיא גּוֹרֶמֶת אִחוּר וְעִכּוּב בִּנְיַן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ!' וְעוֹד כָּתַב: 'וְכַאֲשֶׁר נָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה לַעֲסֹק מֵאַהֲבָה בַּחָכְמָה הַזֹּאת יִגָּאֲלוּ יִשְׂרָאֵל בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן!'

אָמַר הַצָּעִיר מֵעִיר, הַדַּל בְּאַלְפֵי – חַיִּים וִיטַאל, בֶּן לַאֲדוֹנִי אָבִי הָרַב יוֹסֵף וִיטַאל זִכְרוֹנוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא: בִּהְיוֹתִי בֶּן שְׁלֹשִׁים לְכֹחַ תָּשַׁש כֹּחִי – יָשַׁבְתִּי מִשְׁתּוֹמֵם, וּמַחְשְׁבוֹתַי תְּמֵהִים. כִּי עָבַר קָצִיר, כָּלָה קַיִץ – וַאֲנַחְנוּ לֹא נוֹשַׁעְנוּ, רְפוּאָה לֹא עָלְתָה לְמַחֲלָתֵנוּ, אֵין מָזוֹר לִבְשָׂרֵנוּ, וְלֹא עָלְתָה אֲרוּכָה לְמַכָּתֵנוּ! לְחֻרְבַּן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ, הַנֶּחֱרָב זֶה הַיּוֹם אֶלֶף וְת"ק וְד' שָׁנִים (1504 שָׁנָה לַחֻרְבָּן). אוֹי לָנוּ כִּי פָּנָה הַיּוֹם – יוֹם אֶחָד שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא אֶלֶף שָׁנִים, וְגַם נָטוּ צִלְלֵי עֶרֶב שֶׁהֵם ת"ק וְד' שָׁנִים – יוֹתֵר מֵחֲצִי הַיּוֹם הַשֵׁנִי. וְכָלוּ כָּל הַקִּצִּין, וַעֲדַיִן בֶּן דָּוִד לֹא בָּא! וְנוֹדַע אֶת אֲשֶׁר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל דּוֹר שֶׁלֹּא נִבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו כְּאִלּוּ נֶחֱרָב בְּיָמָיו. וָאֶתְּנָה אֶת פָּנַי לַחֲקֹר וְלָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה נִּתְאָרֵךְ קִצֵּנוּ וְגָלוּתֵנוּ, וּמַדּוּעַ לֹא בָּא בֶּן יִשַׁי!

וְרַבִּי חַיִּים וִיטָאל מַמְשִׁיךְ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: וַאֲנִינָה בְּקִרְבִּי, וְלִבִּי דָּוַי… וּמְבָאֵר בְּסֵפֶר אִילָנָא דְּחַיֵּי, לִכְאוֹרָה כַּוָּנַת מַהַרְח"וּ בְּהָנֵי מִילֵּי לוֹמַר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמִּצַּד אֶחָד הָיָה לוֹ לִשְׂמוֹחַ בַּמֶה שֶׁאָמַר מָצָאתִי אוֹן לִי – דְּלִכְאוֹרָה מְצִיאַת סִבַּת אוֹרֵךְ הַגָּלוּת הוּא בְּדִיּוּק מַה שֶׁבִּקֵּשׁ כָּל-כָּךְ לָדַעַת, וַהֲרֵי עַכְשָׁו מָצָא לוֹ 'אוֹן' – דְּהַיְנוּ 'רְאָיָה' 'וְכֹחַ' לָמָּה אָכֵן נִתְאַרְכָה גָּלוּתֵנוּ הַמָּרָה. אָבַל דָּא עַקָא! שֶׁדַּוְקָא הִיא הַנּוֹתֶנֶת שֶׁבִּמְקוֹם שֶׁיִּשְׂמַח בִּמְצִיאוּתוֹ הַגְּדוֹלָה אַדְּרַבָּא מָצָא מַהַרְח"וּ אֲנִינָה וְשִׁבְרוֹן בְקִרְבּוֹ – מִלָשׁוֹן 'וְאָנוּ וְאָבְלוּ' (יְשַׁעְיָה ג: כו).

עַד כַּמָּה גָדוֹל הַבִּלְבּוּל בְּקֶרֶב רֹב לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה

לָכֵן נֶאֱנַח מַהַרְח"וּ וְהִתְבַּטֵּא שֶׁאֲנִינָה בְּקִרְבִּי וְלִבִּי דָּוַי – מִשׁוּם שֶׁעַתָּה שֶׁהֵבִין בְּדִיּוּק מַה הֲסִבָּה לְאוֹרֵךְ הַגָּלוּת (דְּהַיְנוּ מִשׁוּם הִתְרַשְּׁלוּת לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה לַעֲסֹק בְּסִתְרֵי תּוֹרָה – כְּמוֹ שֶׁיְּפָרֵשׁ הוּא עַצְמוֹ בְּהַקְדָּמָה זוּ) הִשִּׂיג מַהַרְח"וּ מִיַּד עַד כַּמָּה גָדוֹל הַבִּלְבּוּל בְּקֶרֶב רֹב לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה – וְעַד כַּמָּה קָשֶׁה יִהְיֶה לְיַשֵּׂם וּלְהַפְנִים נְחִיצוּת לִימוּד הַקַּבָּלָה בְּקִרְבָּם! אֲבָל בָּרוּךְ הָשֵׁם – לַמְרוֹת חֻלְשָׁתוֹ הַמִּיָּדִית בְכָל זֹּאת הִתְחַזֵּק רַבֵּינוּ וְהִמְשִׁיךְ לְהוֹכִיחַ בַּעֲלִיל אֵיךְ וְלָמָּה הִתְרַשְׁלוּתֵינוּ בְּלִימוּד הַקַּבָּלָה הִיא הִיא 'סִבַּת הַסִּבּוֹת וְעִלַּת הָעִלּוֹת' לָמָּה בֶּאֶמֶת נִּתְאָרֵךְ קִצֵּנוּ וְגָלוּתֵנוּ, וּמַדּוּעַ לֹא בָּא בֶּן יִשַׁי! (אִילָנָא דְּחַיֵּי).

הַגְּבָעוֹת הֵם הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַבַּחוּרִים הַנִּקְרָאִים גְּבָעוֹת – הַגְּבָעוֹת אֵלּוּ נִתְקַלְקְלוּ לְגַמְרֵי

וּמַמְשִׁיךְ רַבִּי חַיִּים וִיטָאל זי"ע, מַה שֶׁאָמַר הַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ (ד' כ"ד), אָמַר עוֹד (יִרְמְיָה ד כד): "וְכָל הַגְּבָעוֹת הִתְקַלְקָלוּ", כִּי הַגְּבָעוֹת הֵם הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַבַּחוּרִים הַנִּקְרָאִים גְּבָעוֹת אֵצֶל בְּחִינוֹת הֶהָרִים הַנִּזְכַּר, הִנֵּה הַגְּבָעוֹת אֵלּוּ נִתְקַלְקְלוּ לְגַמְרֵי, כִּי בִּרְאוֹת הַתַּלְמִידִים הַקְּטַנִּים אֶת הַגְּדוֹלִים הֶהָרִים הָרָמִים רוֹדְפִים יוֹמָם וָלַיְלָה אַחֲרֵי הַפְּשָׁטִים וְאֵינָם עֲסוּקִים בַּחָכְמָה הַזֹּאת וְאֵינָם יוֹדְעִים, כִּי מִיִּרְאָתָם לִכָּנֵס בָּהּ הֵם נִמְנָעִים מִלְּהִתְעַסֵּק בָּהּ כַּנִּזְכַּר, וְעַל כֵּן גְּבָעוֹת אֵלּוּ נִתְקַלְקְלוּ וְלִבָּם שֹׁרֶשׁ פּוֹרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה וְעָלְתָה בָּהֶם חֲלוּדַת טִיט וְרֶפֶשׁ לִכְפֹּר בְּחָכְמַת הָאֱמֶת, וְאוֹמְרִים שֶׁאֵין בַּתּוֹרָה אֶלָּא פְּשָׁטֶיהָ וּלְבוּשֶׁיהָ בִּלְבַד עַל דֶּרֶךְ הַנִּזְכַּר לְעֵיל בְּפָרָשַׁת בְּהַעֲלֹתְךָ, וְאֵין סָפֵק כִּי לֹא יִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק בָּעוֹלָם הַבָּא כַּנִּזְכַּר שָׁם בַּזֹּהַר. וּכְבָר נִתְבָּאֵר לְמַעְלָה הַסִּבָּה כִּי תּוֹרַת עוֹלָם הַבָּא אֵינֶנָּהּ כִּפְשָׁטָהּ רַק עַד שָׁם עוֹסְקִים בְּרָזֵי הַתּוֹרָה וְסוֹדוֹתֶיהָ, וְזֶה שֶׁלֹּא בָּחַר בָּהּ וְלֹא טָרַח בָּעוֹלָם הַזֶּה מֵעֶרֶב שַׁבָּת לֹא יֹאכַל בְּשַׁבָּת, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר "הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ וְאַתֶּם תִּרְעָבוּ" וְגוֹ'.

מְנִיעָתֵנוּ מִלְּהִתְעַסֵּק בָּהּ גּוֹרֶמֶת אִחוּר וְעִכּוּב בִּנְיַן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנו

וְהִנֵּה הַכָּתוּב מֵעִיד (יְשַׁעְיָה נט טז): "וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ", בִּלְשׁוֹן שְׁלִילָה, אוֹי לְאָזְנַיִם שֶׁכָּךְ שׁוֹמְעוֹת וְאוֹי לְעֵינַיִם שֶׁכָּךְ רוֹאוֹת, עֵדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עָלֵינוּ, וְאֵין לָנוּ לֵב לָדַעַת לַחֲזֹר וּלְהִתְעַסֵּק בַּחָכְמָה הַזֹּאת, לְהַחֲזִיק יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה סג ה): "וְאַבִּיט וְאֵין עֹזֵר וְאֶשְׁתּוֹמֵם וְאֵין סוֹמֵךְ". וְהוּא בִּהְיוֹתֵנוּ עֲסוּקִים בַּחָכְמָה הַזֹּאת, כִּי עַל יָדָהּ תִּתְקָרֵב הַגְּאֻלָּה, וְכִבְיָכוֹל יְשׁוּעָתָהּ לִשְׁכִינַת עֻזּוֹ, הָיִינוּ מְמַהֲרִים לְהַצְמִיחָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וַתּוֹשַׁע לִי זְרֹעִי", לִי מַמָּשׁ כִּבְיָכוֹל… כִּי הַכֹּל תָּלוּי בְּעֵסֶק הַחָכְמָה הַזֹּאת, וּמְנִיעָתֵנוּ מִלְּהִתְעַסֵּק בָּהּ הִיא גּוֹרֶמֶת אִחוּר וְעִכּוּב בִּנְיַן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ… כִּי אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרַת רוּחַ בְּעוֹלָמוֹ, אֶלָּא כַּאֲשֶׁר עוֹסְקִים בְּחָכְמָה זוֹ.

כְשֶׁיִּהְיֶה קָרוֹב לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֲפִלּוּ נְעָרִים עֲתִידִים לִמְצֹא נִסְתָּרוֹת הַחָכְמָה

בְּזֹהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת וַיֵּרָא (דַּף קיח.): [הַתַּרְגּוּם לִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ]: אָמַר לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן אֵין רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּזֶה שֶׁיִּתְגַּלֶּה לָעוֹלָם כָּל כָּךְ, וּכְשֶׁיִּהְיֶה קָרוֹב לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֲפִלּוּ נְעָרִים שֶׁבָּעוֹלָם עֲתִידִים לִמְצֹא נִסְתָּרוֹת שֶׁל הַחָכְמָה וְלָדַעַת עַל יָדוֹ קִצִּים וְחֶשְׁבּוֹנוֹת, וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן יִתְגַּלֶּה לַכֹּל.

וּבֶאֱמֶת כְּבָר הָרַעֲיָא מְהֵימְנָא [הוּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה] מְצַוֶּה אוֹתָנוּ לִלְמוֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ דַּוְקָא, כִּי תּוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י מֵאִיר עַד סוֹף הַדּוֹרוֹת, וְצָרִיךְ לִלְמוֹד ללא הֶפְסֵק וְלֹא לָתֶת מְנוּחָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁיִּגְאָלֵנוּ (זוֹהַר פִּנְחָס ריט.).

קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַחֲזִיק בַּלִּמּוּד הַזֹּהַר יָחִיד וְרַבִּים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן

הצה"ק המלוב"ן צי"ע רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים, הַבֶּן אִישׁ חַי, זיע"א (בְּהַקְדָּמַת הַתִּקּוּנִים בְּנָיָהוּ), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: מִזְּמַן אֲשֶׁר הֵצִיץ וְזָרַח אוֹר יְקָרוֹת שֶׁל שְׁנֵי מְאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים סֵפֶר הַתִּקּוּנִים וְסֵפֶר הַזֹּהַר קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַחֲזִיק בַּלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַתִּקּוּנִים וְהַזֹּהַר יָחִיד וְרַבִּים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, וְהַגַּם דְּאֵין לְאֵל יָדָם לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין סוֹד אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת שֶׁבַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלֶּה אַף עַל פִּי כֵן שׁוֹתִים בַּצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם וּמִתְלַהֲבִין בִּקְרִיאָתָן מְאֹד מְאֹד.

"אִתְעַטַר" בָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן מְעֻטָּר כְּמֶלֶךְ בַּעַטְרוֹתָיו בְּרֹאשׁ, וְיוֹשֵׁב בְּגַוָון

הָרַשְׁבִּ"י זְיָ"עָ יוֹשֵׁב אִתָּנוּ בְּלוֹמְדֵינוּ תּוֹרָתוֹ: אֲפִילוּ עוֹד הַיּוֹם אַחַר שֶׁנִּפְטַר רַשְׁבִּ"י מִבֵּינֵינוּ, כָּל זְמַן שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים בְּדִבְרֵי הָאִדְּרָא, "אִתְעַטַר" בָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן מְעֻטָּר כְּמֶלֶךְ בַּעַטְרוֹתָיו בְּרֹאשׁ, וְיוֹשֵׁב בְּגַוָון, עכל"ק. (הַצַהַ"קָ רַבִּי אַבְרָהָם אַזוּלַאי, הַצַהַ"קָ רַבִּי אַבְרָהָם גְלַאנְטִי זְיָעָ"אָ, "אוֹר הַחַמָּה" קכ"ג ע"ב).

ב"ה שזכה לבנים טובים שעושים כל אשר ביכלתם לעילוי נשמתו.

שליח לרשב"י

ולכן אנו עושים את הנפטר שליח לבית דין של מעלה, ולרבי שמעון בר יוחאי, ע"ה למסור להם, שבנו עסק ועוסק ממש במסירות נפש, להפיץ את הזוהר הקדוש, ושכל יהודי ילמד זוהר הקדוש, ועזר להדפיס הרבה ספרים,  ולחלקם, וכן לקח איתו לטורונטו ארגזים מלאים מספרי הזוהר הקדוש.

ובאופן מיוחד עוסקים עכשיו בימים אלו בהפצת המאמר פתח אליהו זכור לטוב שהבן הצדיק תרם הראשון אלף ש"ח להדפסה לזכות את ילדי התתי"ם שיחיו, וחשיבות מיווחדת יש בזה, כידוע מדברי חז"ל גודל כוחן של הבל פיהם של תשב"ר, ורמזו על הפסוק "לשון רכה תשב"ר גר"ם", ת'ינוקות ש'ל ב'ית ר'בן ג'זירות ר'עות מ'בטלות.

וכן יספר לרבי שמעון, שאנו עוזרים לו בכל כוחינו במסירות נפש ממש, ועוסקים לילות כימים להפיץ בישראל תורת הזוה"ק, ולתקן תקנות שכל ישראל וילדי תשב"ר ילמדו תורת הסוד, שלא יהיו ישראל בבחינת ערל שפתים חלילה וחלילה, שעיקר עיכוב הגלות בעוונותינו הרבים, הוא בגלל אי לימוד תורת הסוד, ובזה תלוי עיקר גאולתינו ופדות נפשינו, ולבקש מרבי שמעון בן יוחאי ע"ה, שיתן לנו כוח ועוז, להמשיך להאיר את עם ישראל, ולקרב את ישראל לאבינו שבשמים.

ומן השמים קא זכו ליה, שבנו יקיים את תפילת דוד המלך, "אגורה באהלך עולמים", שימשיך ביתר שאת וביתר עֹז גם אחרי פטירתו, לטובת נשמתו, כנאמר "ילכו מחיל אל חיל", וזה יהיה ישיבה על קברו, שתהיה הישיבה הכי הגדולה בעולם שאין כמותה.

כל הזכויות שזוכים על ידי לימוד הזוהר

על פי התכנית של מפעל הזוהר העולמי, אשר מזמין את כלל ישראל לזכות וליטול חלק בלימוד האדיר של ספר הזוהר הקדוש, כי בזכות הזוהר הקדוש, עם ישראל, יזכה לצאת מהגלות ברחמים, ויזכו לגאולה השלמה, כידוע הזוהר הקדוש נמשל לתיבת נוח, שמצילה את כל הדור מגזרות קשות, כל אדם המשתתף כחלק מהכלל בלימוד הזוהר הקדוש, זוכה לברכה ממקור עליון, שהיא תעודת ביטוח חיים, הטובה והחזקה ביותר הקיימת עלי אדמות, מסירים ממנו גזרות ויסורים קשים, עוונותיו נמחלים, נשמתו מזדככת ומתעלה, זוכה לעולם הבא הצפון לצדיקים, וזוכה עוד בעולם הזה, להאחז בעץ חיים, ככתוב "ועולמך תראה בחייך"

אנחנו נשמעים לקול קריאת גדולי הדור שקראו לעם ישראל, לארגן אלפי סיומים של הזוהר הקדוש, בבחינת "האלף לך שלמה", ועם זה נביא את המשיח ברחמים בעזרת השם.

לזכות ולזַכות

על כן את אחי אנוכי מבקש, בואו לעזרת ה' בגבורים, למען שמו באהבה, להדפיס אלפים קונטריסים, לחזק לימוד הזוהר, ולקיים את מצוות חז"ל, להושיב ישיבה על קברו, ולהמשיך להפיץ ולפרסם את תורת הרשב"י, לכל יהודי די בכל אתר ואתר, ולחשוב מחשבות, לבלתי ידח ממנו נידח, כי כל הגאולה תלויה בזה. והחלש יאמר גיבור אני, בוזו כסף בוזו זהב, כך נוכל להדפיס יותר ויותר לחלוקה בחינם לכלל ישראל, כי הצמאון גדול, ועם ישראל קדושים רוצים לאחוז בעץ החיים, ולהמשיך את נשמת הרשב"י כאן לדורינו, וכמו שמבטיח הרשב"י (זוהר שמות ז:), אשרי מי שיזדמן בזמן התגלות המשיח, כי מי שיהיה באותו זמן באמונה, ומי שיתן עזר וסיוע לשכינה הקדושה, יזכה לאותו האור של שמחת המלך ברוך הוא, שאז ישמח ה' במעשיו, עכ"ל.

אנו מבקשים מהנפטר, שיהא מליץ טוב בעד זוגתו החשובה, שהיתה מסורה אליו, לשמש אותו באמונה, בכל נפשה, ובפרט בעת חוליו, ועל ידי עזרתה, זכה לעשות כל הפעולות הטובות, וימליץ טוב עבורה, ובעד הבנים הכהנים החשובים והנכדים, ובעד כל משפחתו, ובעד כלל ישראל. ובזכות זה, ימליץ טוב עלינו שה' יתברך ישלח לנו הגואל האמיתי במהרה בימינו אמן.

---