.

להורדת הדרשה של האדמור מהאלמין- בקרית ים- סיפור מוות קליני- יוחנן  באנון: לחץ על הקישור הבא:

.

https://www.youtube.com/watch?v=StbZOvAYbt4

אור הזוהר גליון 602 אדר א' תשע"ד

ספר

זוהר הערב רב

חלק כז

מה שרבני הערב רב לא רוצים שתדעו!!!

 אור הזוהר גליון 602 אדר א תשע"ד זוהר הערב רב כז

מלחמה לה' בעמלק מדור דור [רבני הערב רב]

כל גדולי ישראל פסקו שצריכים ללמוד דף זוהר ביום

ואלו אדמור"י וראשי ישיבות ורבנים של הערב לא רוצים לומר לתלמידיהם ללמוד דף זוהר ביום, והם מבזים את 1500 גדולי ישראל מדורות הקודמים ומגדולי ישראל בדור הזה, ולכן אם הראשי ישיבות והרבנים שלכם לא אומרים לכם ללמוד זוהר הקדוש, הם מינים וכופרים מבזים את כל גדולי עולם, והם בחרם של 152 גדולי ישראל שהחרימו את הדרדעים – והם מן הסתם גלגולים או נכדים של הדרדעים!!! שכמו הקראים, ואסור לשמוע תורה מפיהם, וספריהם דינם ככל ספרי אפיקורסים כמו שפסקו 152 גדולי ישראל בשנת תרע"ד. [ראה באריכות בספר כוח הזוהר חלק ו' את החתימות של 152 גדולי עולם לפני מאה שנה בשנת תרע"ד]

הקדוש ברוך הוא מבטיח, שראשי הערב רב יהיו כעץ ואבן ולא יוושעו על ידם

הבטחה כי ס"מ ונוקבא אתגשימו בראשי ערב רב, כמבואר בזוהר, ועושין עצמן אלוקות רב ורבי, מבטיח אותנו השם יתברך, שיהיו עץ ואבן, שלא יפעול אדם אצלם שום דבר, לא בנים ולא רפואה ולא חיים, אלא כמו ההולך אצל עץ ואבן שאין בו רוח. (היכל הברכה תבא כ"ח ס"ד)

אפילו צדיק אמת אחד יכול לגבור על הראשים השקריים

כשיש כמה ראשי ערב רב בעיר או מדינה המתנהגים בשקר ובהתנשאות של שוא, ויש במדינה תלמיד חכם וצדיק אחד המתנהג באמת בלב אמת ובלב טהור ונשבר כאשר עוסק בתורה לשמה ומדבק את עצמו אל האמת, אז יתפרדו כל פועלי און ושקר, ולא יהיה להם כח כל כך להשפיל האמת ולרומם השקר, ובלבד בלב האמת, כך שמעתי. (היכל הברכה דברים דף ר"ט עמוד א').

[רואים מדבריו הקדושים, שכל אחד יכול להילחם נגד השקר, והחלש יאמר חזק אני, ויזכה לסייעתא דשמיא מופלאה, כי כל פמליא של מעלה עוזרים בעדו, וכמו שאמר אצל אלישע הנביא שפחד נערו להילחם נגד רבים, ואמר לו, שלנו יותר משלהם, ופתח את עיניו וראה גדודים של מלאכים שנלחמים איתם – כי אמרו חז"ל הבא ליטהר מסייעין בעדו, וכן אמרו בזוהר הקדוש בראשית (פרשת לך לך – דף עז ע"ב): מִכָּאן אוֹלִיפְנָא כָּל מַאן דְּאִתְעַר לְאִתְדַּכָּאָה מְסַיְיעִין לֵיהּ. תָּא חֲזֵי, דְּהָכִי הוּא דְּכֵיוָן דִּכְתִיב לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן מִיָּד וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ. – בלשון הקודש: מִכָּאן לָמַדְנוּ, כָּל מִי שֶׁמִּתְעוֹרֵר לְהִטַּהֵר, מְסַיְּעִים אוֹתוֹ. בֹּא רְאֵה שֶׁכָּךְ הוּא, שֶׁכֵּיוָן שֶׁכָּתוּב לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, מִיָּד – וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךְ.

אָתֵי בַּר נָשׁ לְאִתְדַּכָּאָה, כַּמָּה אִינוּן דִּמְסַיְיעִין לֵיהּ – בָּא אָדָם לְהִטָּהֵר – כַּמָּה הֵם שֶׁמְּסַיְּעִים לוֹ.

ובזוהר בראשית (פרשת מקץ -דף קצח ע"ב): תָּא חֲזֵי, כָּל אִינוּן דִּמְסָאֲבֵי אָרְחַיְיהוּ, כַּמָּה חֲבִילֵי טְהִירִין אִזְדַּמְּנָן לְגַבַּיְיהוּ, וּמְסָאֲבֵי לְהוּ. בְּאָרְחָא דְבָעֵי בַּר נָשׁ לְמֵיהַךְ, בְּהַהוּא אָרְחָא מְדַבְּרִין לֵיהּ מַמָּשׁ. אָתֵי בַּר נָשׁ לְאִתְדַּכָּאָה, כַּמָּה אִינוּן דִּמְסַיְיעִין לֵיהּ.   – בלשון הקודש: בֹּא רְאֵה, כָּל אוֹתָם שֶׁמְּטַמְּאִים אֶת דַּרְכֵיהֶם, כַּמָּה קְבוּצוֹת שֶׁל מַזִּיקִים מִזְדַּמְּנִים אֶצְלָם וּמְטַמְּאִים אוֹתָם. בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לָלֶכֶת – בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ מַנְהִיגִים אוֹתוֹ מַמָּשׁ. בָּא אָדָם לְהִטָּהֵר – כַּמָּה הֵם שֶׁמְּסַיְּעִים לוֹ].

כמו כלב המתנפל על האבן ולא על הזורקו, כן יסרבו להכיר, כי הקדוש ברוך הוא המכה וילחמו עם המקל.

ה"חפץ חיים" זכרונו לברכה (בשם הגרי"צ בן בעל "נפש חיים" ז"ל) פירש את המימרא: "פני הדור כפני הכלב" בדרך אחרת. הטבע של הכלב שאם יסקלו אותו באבנים, מיד הוא מתנפל על האבן לנשכה. בשעה שהמן קם על ישראל, יש לדעת, כי המן זה אינו אלא מקל השלוח מן השמים לחבטנו בו. "הוי אשור שבט אפי" (ישעיה), אין שום טעם להלחם עם המקל, כי כלום חסרים מקלות בשמים. הרבה שלוחים למקום. יש לנקוט באמצעים, שימנעו מן העמים, מלהקים "מקלות" עלינו.

יהיו יראים מלומר את האמת

בעקבתא דמשיחא לא ימצא רק אחד בעיר, שלא יפחד לגלות את האמת בפרהסיא בתוך העיר, ולא ימצאו רק שנים, שלא יפחדו לגלות את האמת, על כל פנים, לבני משפחתם – האחד בעיר יגן על כל העיר, והשנים במשפחה יגנו רק על משפחתם.

סימן לביאת המשיח ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד

ישעיה הנביא אמר שמונה עשרה קללות על ישראל, ולא נתקררה דעתו, עד שאמר להם המקרא הזה: "ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד…"

ולא נתקררה דעתו, עד שאמר להם: "ירהבו הנער בזקן" – אלו בני אדם, שמנוערין מן המצוות – ירהבו במי שממולא במצוות כרמון, "והנקלה בנכבד" – יבוא מי שחמורות דומות עליו כקלות וירהבו במי שקלות דומות עליו כחמורות.

בעקבתא דמשיחא…ויראי חטא ימאסו… נערים ילבינו פני זקנים… וכיון דקללה זו סימן לביאת המשיח נתקררה בה דעתו של ישעיה.

באותו זמן; החלשים באמונה – יפלו לגמרי, והחזקים – יתחזקו למרות הכל

וכן מובא בספר הקדוש "ברית מנוחה" [רבינו האר"י ז"ל מעיד עליו כי כל דבריו ברוה"ק ועמוק עמוק מי ימצאנו], וזה לשונו: שמש ועד מבואו, ובן דוד יוצא ממקומו לפקוד את עוון אדום עליו, וגם להשיב תגמולו בראשו ולשלם עליו כפעלו וכמעלליו אשר עשה לבני ישראל אחיו, ותהיה מהומה גדולה לכל הממלכות, אין שלום ליוצא ולבא, ובקרוביו יקדשו את ישראל יקבץ במהרה… למה? מפני שכאשר האור בא, אז החושך יתאמץ מאוד ויעלה, כי המשחיתים מתפשטים בעולם, וזהו רמז הגאולה – כאשר יבוא יתאמץ הגלות, ורבים מן המשכילים יכשלו בראותם בלבול הגלות והצרות גדולות, וכדי להנצל מפני החרב יצאו מן הדת, וזהו שכתב: "ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע", שיושיעם הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו ולא ימאסם לכלותם להפר בריתו איתם כי מלא רחמים הוא, ויחנן ה' צבקות שארית יוסף, ואשרי האדם המחזיק בתומתו ללכת בדרך הטובה ולהרחיק את עצמו מן הרעה בימים האלה, אולי ימלט מן הצרות הנקראים חבלי משיח, וזמן הגאולה כתיב: "וסכסכתי מצרים במצרים, עיר בעיר, ממלכה בממלכה", ואחר כך יהיה שלום ושלוה ומנוחה והשקט, אשר לא נחשבו דורות הראשונים לדורו של משיח, לא דור המדבר ולא דור שלמה המלך עליו השלום, עד כאן לשונו.

ותראה, אחי אהובי, שם מלשונו הקדוש: "ורבים מן המשכילים יכשלו", והבן הדברים שתפס בלשונו הקדוש "והמשכילים" – לרמז על החכמים בחכמת החיצונים, רחמנא לצלן, כי אלו לא יוכלו לסבול עול הגלות הנורא, ואלו התמימים בודאי יסבלו ויתחזקו באמונת הבורא ויזכו על ידי זה לאור הגדול והנורא, אשר יאיר פתאום אחר החשכות האיום הזה.

להשאר יהודי אמיתי יהיה בבחינת לטפס על קיר חלק

שלושת השעות האחרונות לפני הגאולה תהיינה השעות הכי קשות להחזיק באמונה

הקושי במלחמת גוג ומגוג

 

בתוספתא מסכת סנהדרין פרק יב הלכה ט: הוסיפו עליהם הפורק עול והמיפר ברית והמגלה פנים בתורה וההוגה את השם באותותיו שאין להם חלק לעולם הבא.

1. בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צ עמוד א: ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס. רבי עקיבא אומר: אף הקורא בספרים החיצונים,
2. ברש"י מסכת סנהדרין דף צ עמוד א: במשנה שם: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא – מעיקרא איירי בארבע מיתות ומפרש ואזיל להו לכולהו, והדר מפרש הני דאין להם חלק לעולם הבא. כי גרסינן האומר אין תחיית המתים מן התורה – שכופר במדרשים דדרשינן בגמרא לקמן מניין לתחיית המתים מן התורה, ואפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים אלא דלא רמיזא באורייתא – כופר הוא, הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה – מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא – הלכך כופר גמור הוא. אפיקורוס – מפרש בגמרא.
3. בספר האמונות והדעות מאמר ט ד"ה וכיון שזכרתי: ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורוס ומה שהוסיפו עליהן בברייתא, דקתני בתוספתא הוסיפו עליהן הפורק עול והמפר ברית בשר והמגלה פנים בתורה, והני דקתני באידך ברייתא התם המינין והמשומדין והמסורות ושפרשו מדרכי צבור ושחטאו ושהחטיאו את הרבים ושנתנו חתיתם בארץ חיים יורדין לגיהנם ונדונין לדורי דורות וכו', ורשעים הללו הם שכתוב בהם הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה ודרשו רבותינו (ספרי פ' שלח) הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא
4. בשו"ת רדב"ז מכתב יד – או"ח, יו"ד (חלק ח) סימן קצא ד"ה ועוד אני: קבלו שכל מי שאינו מאמין בגמול העולם הבא, ובמתן תורה, ואיננו מאמין בקבלה, אין לו חלק לעולם הבא, ואפילו אם מעשיו טובים. והוא אמרו, אלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחית המתים, ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס. ומנו שבעה שהתקים אצלם שאין להם חלק לעולם הבא, מפני שהחטיאו בה בני אדם, והוציאום מעבודת הבורא, ולא יכלו לתקן מה שהפסידו. והוא אמרם, שלשה מלכים וארבעה הדיוטות, אין להם חלק לעולם הבא. שלשה מלכים, ירבעם אחאב ומנשה, וארבעת הדיוטות, בלעם דואג ואחיתופל וגיחזי.
5. ועוד אני מדייק מהמאמר של קדושין [כ"ח ע"א] מהקורא לחברו עבד יהא בנדוי. ופרש"י שב"ד נזקקין לו לנדותו שזה המבזה חייב נדוי, שהרי פרש"י הטעם לפי שמזלזל בישראל כל כך זלזלו אותו גם כן, [כל שכן] בנדון דידן שאין לך זלזול יותר גדול מזה לקרותו מין ואפיקורוס דגריע טפי מרשעי עולם, שהרי הוא מכלל מי שמורידין [כע"ז כ"ו ע"ב] וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ג) [פי"א] מהלכ' עדות [ה"י], המינים והמשומדים לא הצריכו חכמים למנותם בכלל פסולי עדות, שלא מנו אלא הרשעים, אבל אלו הכופרים הם פחותים מהגוים וכו', ואין להם חלק לעולם הבא. ולפי הטעם האחר שאמר שטעם הנדוי הוא מדה כנגד מדה, הוא מוקי ליה בארור דכתיב ארור כנען, מוקמינן ליה אנן בארור כדאמר בשבועות [ל"ו ע"א] ארור בו נדוי בו קללה עיין מאירי קדושין עמ' קס"ז ד"ה כל תביעה כל שכן הכא דמוקי ליה בארור, דכתיב ארור אשר לא יקים דדין הוא דנוקמיה בארור, זהו הנראה לי מדינא בזה. ואני מוסר הדבר ביד החכמים מורי התורה כפי ראות עיניהם לגדור פרצות נמרצות, ולהביא עצות לעשות כפי הזמן, שלא יהא כל אחד בונה במה ומקריב עליהם קרבן בטומאה כי במה נחשב, ושב ורפא לו בלשון חכמים מרפא [ככתובות ק"ג ע"א]. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' זמרה.
6. בספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ד ד"ה יט ואמרו: ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת קיט, ב): כל המבזה תלמיד חכם אין לו רפואה למכתו מפני שחלל את התורה, שנאמר (דברי הימים ב לו, טז): "ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים וגו' לאין מרפא".
7. בית יוסף יורה דעה סימן רמג אות ו' (א) ד"ה כתב הרמב"ם: כתב הרמב"ם עון גדול הוא לבזות תלמידי חכמים וכו'. בפרק ו' מהלכות תלמוד תורה (הי"א – יב). ומ"ש ולא חרבה ירושלים עד שבזו בה תלמידי חכמים וכו'. בפרק כל כתבי (שבת קיט:): ומ"ש וכל המבזה את החכמים אין לו חלק לעולם הבא. בפרק חלק (סנהדרין צ.) תנן דאפיקורוס הוי חד מהנך שאין להם חלק לעולם הבא ובגמרא (צט:) רב ורבי חנינא דאמרי תרווייהו אפיקורוס זה המבזה תלמיד חכם. ומ"ש והרי הוא בכלל כי דבר ה' בזה. גם זה שם (צט.) כי דבר ה' בזה (במדבר טו לא) זה אפיקורוס.
8. בשו"ת הרד"ך סימן יח ד"ה וכן פי': וצא וראה כמה דבר קשה הוא זה שהרי מביא שם נמי ההיא דתעניות דשלח שמעון בן שטח לחוני המעגל אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נדוי וכו' והתם טעמא הוי מפני כבוד המקום ומונה אותו מכלל הדברים שמנדין על כבוד הרב. וא"כ פשיטא שהמגדף את הרב בר נדוי הוא. וכן בפרקא בתרא דסנהדרין אמרו אפיקורוס רב ור' חנינא דאמרי תרוייהו זה המבזה תלמיד חכם ועל אפיקורוס נאמר כי דבר ה' בזה כדאיתא התם ואין לו חלק לעולם הבא ומנדין אותו לאלתר כדאמרינן פרק ואלו מגלחין ולאפקירות' לאלתר ופירש רש"י ז"ל אפקירותא /חוצפה/ חיצפא שהעיז פניו לחרף תלמיד חכם. שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ד סימן נ ד"ה הנה החטא: הנה החטא היותר גדול הוא של ביזוי גדולי תורה וחכמיה ומנהיגיה, כמפורש בשבת קי"ט ע"ב דא"ר יהודה לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים, ואמר רב יהודה אמר רב כל המבזה תלמיד חכם אין לו רפואה למכתו. ובפרק חלק (סנהדרין דף צ"ט ע"ב) נקרא בשם אפיקורוס לרב ורבי חנינא, ובשם מגלה פנים בתורה שלא כהלכה לר' יוחנן ורבי יהושע בן לוי. וברמב"ם (פ"ו מת"ת הי"א) איתא דזהו שאמרה תורה (ויקרא כ"ו י"ד) ואם בחוקותי תמאסו, מלמדי חוקותי תמאסו, וגם שהוא בכלל כי דבר ה' בזה (במדבר ט"ו ל"א). דרין דף צט עמוד ב: אפיקורוס. רבי ורבי חנינא אמרי תרוייהו: זה המבזה תלמיד חכם. רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי: זה המבזה חבירו בפני תלמיד חכם. בשלמא למאן דאמר המבזה חבירו בפני תלמיד חכם אפיקורוס הוי, מבזה תלמיד חכם עצמו – מגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוי. אלא למאן דאמר מבזה תלמיד חכם עצמו אפיקורוס הוי, מגלה פנים בתורה כגון מאי? – כגון מנשה בן חזקיה ואיכא דמתני לה אסיפא: מגלה פנים בתורה, רב ורבי חנינא אמרי: זה המבזה תלמיד חכם, רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי: זה המבזה את חבירו בפני תלמיד חכם. בשלמא למאן דאמר המבזה תלמיד חכם עצמו מגלה פנים בתורה הוי, מבזה חבירו בפני תלמיד חכם – אפיקורוס הוי. אלא למאן דאמר מבזה חבירו בפני תלמיד חכם מגלה פנים בתורה הוי, אפיקורוס כגון מאן? – אמר רב יוסף: כגון הני דאמרי מאי אהנו לן רבנן? לדידהו קרו, לדידהו תנו. אמר ליה אביי: האי מגלה פנים בתורה נמי הוא, דכתיב ירמיהו ל"ג אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. אמר רב נחמן בר יצחק: מהכא נמי שמע מינה, שנאמר בראשית י"ח ונשאתי לכל המקום בעבורם. אלא, כגון דיתיב קמיה רביה ונפלה ליה שמעתא בדוכתא אחריתי, ואמר: הכי אמרינן התם. ולא אמר הכי אמר מר. רבא אמר: כגון הני דבי בנימין אסיא, דאמרי: מאי אהני לן רבנן? עכ"ל.
9. היוצא לנו מכל הנ"ל שכל האדמורי"ם וראשי ישיבות ורבנים של הערב רב הם לא רוצים לומר לתלמידיהם ללמוד דף זוהר ביום, והם מבזים את 1500 גדולי ישראל מדורות הקודמים ומגדולי ישראל בדור הזה, ועל כן הם מינים וכופרים, והם בחרם של 152 גדולי ישראל שהחרימו את הדרדעים – והם מן הסתם גלגולים או נכדים של הדרדעים!!! שכמו הקראים, ואסור לשמוע תורה מפיהם, וספריהם דינם ככל ספרי אפיקורסים כמו שפסקו 152 גדולי ישראל בשנת תרע"ד. אנחנו בתפילה שכולם יעשו תשובה, כמבואר בתיקוני זוהר תיקון מ"ג: אחרי שמבאר את גודל הפגם של אלו שאינם רוצים לעסוק בתיקוני השכינה ללמוד זוהר הקדוש, ומבאר שעל ידי תשובה יכולים לתקן הכל, וז"ל: בלשון הקודש: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִי"ם תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא וְכוּ', אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אַבָּא, וַהֲרֵי קָרָא לוֹ יַבָּשָׁה, מֵאֵיפֹה תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ? אָמַר לוֹ: [רבי שמעון בר יוחאי לרבי אלעזר בנו] בְּנִי, כָּךְ לִמֵּד תְּשׁוּבָה לְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁאִם אָדָם יַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, מוֹרִיד לָהּ הַמַּעְיָן שֶׁהִסְתַּלֵּק, וּמַה שֶּׁהָיְתָה יַבָּשָׁה קוֹרֵא לָהּ אֶרֶץ, וְלַנָּהָר שֶׁהָיָה חָרֵב וְיָבֵשׁ קָרָא לוֹ מִקְוֵה הַמַּיִם וְיַמִּים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיִּקְרָא אֱלֹהִי"ם לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים. בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁנִּקְרֵאת אֶרֶץ, מַה כָּתוּב בּוֹ? וַיֹּאמֶר אֱלֹהִי"ם תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ, לְהוֹצִיא זְרָעִים וּפֵרוֹת שֶׁהֵן נְשָׁמוֹת, כָּל אֶחָד לְמִינֵהוּ, אֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת שֶׁנִּגְזְרוּ מִכִּסֵּא כְבוֹדוֹ, וְאֵלּוּ רוּחוֹת שֶׁנִּגְזְרוּ מִמַּלְאָכִים, וְאֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת שֶׁנִּגְזְרוּ מֵהָאוֹפַנִּים, כָּל אֶחָד הוֹצִיא לְמִינֵהוּ אֶת כָּל אֶחָד כָּרָאוּי. עֵץ פְּרִי – זֶה תַלְמִיד חָכָם, עֹשֶׂה פְּרִי – זוֹ בַּת זוּגוֹ, לְכָל אֶחָד כָּרָאוּי, (כל אחד הוציא למינו), עכ"ל.

נא לפרסם לכל אחד ואחד כי כל ישראל ערבים זה לזה