אור הזוהר גליון 598 -597 חלק כ"ב-כ"ג, ספר זוהר הערב רב

 

אור הזוהר גליון 597 שבט תשע"ד

ספר

זוהר הערב רב

חלק כב

מה שלא שומעים מרבני הערב!!!

אור הזוהר גליון 597 שבט תשעד חלק כב

אור הזוהר גליון 598 שבט תשעד חלק כג

גלגול עיבור שפעם אחת אכל חלב בידיעה ובמזיד

גלגול של ר' יהושע סוריאנו הוא בגלל שפעם אחת לא נזהר ואכל חלב[1] בידיעה ובמזיד. מטעם זה אני מקפיד מאד בענין זה ועל ידי כך מתקנו שאני נוהג לשבת שעתיים בניקור הבשר ואני משלים כמעט כפליים מן הבשר עם החלב, כמו כן נזהר אני כל ימי שלא יכנס בפי שום בשר שלא נוקר על ידי מומחה וחסיד.

מי שהוא רגיל בקללות או דברי ריבות,
גלגול נשמתו מערב רב

הוא רגיל בקללות או דברי ריבות אז תדע שנשמתו היא מסטרא אחרא משורש נחש וצפע ואינו מגזע קדוש כי אם מערב רב, ואף שיש לו אב ואם צנועים וחסידים מכל מקום גלגול נשמתו מערב רב, וכיוצא בו מי שיש לו פה מדבר דברים בטלים ודברי נבלה חס וחלילה מבואר גם כן בדברי האריז"ל המנבל פיו פוגם בלבנה ועושה מאותיות לבנה – נבל"ה חס וחלילה וכאשר כי פי דברי הפוגמים הם מרובים לבארם ולא יספיק להם אף עשרה פרקים לזכור גודל עונש שלהם על כן אני מזהיר בקצרה שצריך אדם לדעת כי פה שהוא גדור ומסוייג וכו' האי פומא איקרי פומא קדישא דהקדוש ברוך הוא משתבח בגוי'.

(קב הישר פרק ג')

דבר בעולם לטהרת הנפש כמו בלימת פיו משיחה בטילה, גם הוא תועלת לתפלה שלא יבלבלו אותו מחשבות זרות.

(יסוד ושורש העבודה שער י' פרק ד')

כי הפה רומז לשכינה, גם לשון גימטריא שכינה, וכן שפה גימטריא שכינה, וזה שמקלקל פיו ולשונו עלי נבל פוגם מאד חס וחלילה באברים הרומזים לשכינה אשר יוציאם מרשות היחיד ואשר יביאם לסטרא אחרא אוי לו אהה על נפשו ותעל צחנתו ובאשו.

(חיד"א, לב דוד פרק ט"ז)

המנבל פיו מנדין אותו למעלה

דברים שבית דין שלמעלה מנדין למי שעובר עליהם – מי שמדבר נוול פה חס ושלום וכו' ועבירה החמורה שבאלו עשרה עבירות הנזכרים לעיל הוא המנבל פיו…

(קב הישר פרק ל"ד)

המנבל פיו, בהיותו במקום סכנה בקל יוכל להנזק, כי הוא כהפקר ממש, כי אין משגיחין עליו מן השמים

שם: וזהו ענין רע להאדם כשמנדין אותו למעלה כי כל זמן שהוא בבנידוי תפלתו אינה נשמעת ונשמתו היא נע ונד מחוץ לפרגודא קדישא ונסתלקת ממנו שמירות ששומר עמו ישראל, ובהיותו בדרך או בשאר מקום סכנה בקל יוכל להנזק כי הוא כהפקר ממש כי אין משגיחין עליו מן השמים. ובאם אשתו מתעברת ממנו באותן הימים אז יהי' התינוק אחד מהפושעים והמורדים בדת אלקינו. ואם כן מי שהוא חכם ונבון בתכלית החכמה יתבונן בעצמו שהכרח גדול הוא למהר ולזרז לתקן דבר זה בלי איחור ועיכוב, כי מי יודע מה יולד יום פן ימות פתאום ולא חשוב נשמתו למקום אשר היא נצחבת ממנה ונשמתו תהי' מסורה למשחיתים ומחבלים אכזרים.

(קב הישר פרק ל"ג אות ו' ז')

להנצל מקרי לא יטמא ברית הלשון ובפרט מנבלות הפה ולשון הרע כי הלשון והמעור מכוונים, ומי שפוגם בלשון ודאי יחטא במעור.

(צפורן שמיר סימן ז' ק"א להחיד"א)

המסתכל עובר בב' לאווין

להסתכל באותו מקום (הערוה) שכל המסתכל שם אין לו בושת פנים, ועובר על והצנע לכת, ומעביר הבושה מעל פניו, שכל המתבייש אינו חוטא, דכתיב "ובעבור תהי' יראתו על פניכם זו הבושה לבלתי תחטאו". ועוד דקא מגרה יצר הרע בנפשי'. וכל שכן הנושק שם שעובר על כל אלה. ועוד שעובר על "בל תשקצו את נפשותיכם".

(אורח חיים סימן ר"מ סעיף ד')

ר' יוחנן ב"ד ד' דברים סחו לי מלאכת השרת… אילמים מפני מה הויין [הבנים הנולדים] מפני שמנשקין על אותו מקום וכו' סומין מפני מה הויין מפני שמסתכלין באותו מקום.

 (נדרים דף כ.)

ובקומו לא יסתכל על אשתו שישנה אז על מטה האחרת כדי ליהנות בזה, ואף שהיא טהורה, דיבוא על ידי זה לידי הרהור ורחמנא ליצלן כל הצרות באים על ידי זה, ולהיפך הנשמר מכל הנזכר לעיל צומח למעלה למעלה. וכל טובת האדם תלוי בזה בין ברוחניות ובין בגשמיות וכו'.

(טהרת ישראל סימן קפ"ד סימן קטן כ"ג)

נדתה איסור גמור להסתכל בכל מקומות המכוסין שבה, ואפילו עקבה, והעונש על זה, דהויין לו בנים שאינם מהוגנים.

(יורה דעה סימן קצ"ה ואחרונים)

מן הצדיקים בהזדמן חס ושלום אל האדם איזה הסתכלות בעבירה, או הרהור עבירה, והיצר בוער בקרבו [להסתכל], ינדור לצדקה דבר מה וינצל, ויחליש כח היצר.

אור הזוהר גליון 598 שבט תשע"ד

ספר

זוהר הערב רב

חלק כג

מה שלא שומעים מרבני הערב!!!

גודל השכר של המורה דרך למזכי הרבים

מאמר רבותינו זכרונם לברכה (אבות ה, יח): כל המזכה את הרבים, זכות הרבים תלוי בו; וגדולה מזו אמרו (שם יט): כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו. ויש כמה מיני מזכה: האחד – על התורה, כגון ללמד את העם דעת ויראת-השם ואיזוהי דרך ישרה ולדרוש ברבים דברי מוסר וחוקי האלקים ותורותיו תמיד, אולי באיזה יום מן הימים יעשו דבריו פירות, אם לא למאה – לעשרה, ואם לא – לאחד. ומה טוב ומה נעים לכתוב בספר קיצורי דינים ודברי מוסר והנהגות ישרות, וללועזים – בלע"ז, שהרי הוא כדורש בפני אלפי רבבות ישראל, ואולי באיזה דור מן הדורות לאיזה איש ישראלי יעשו דבריו פירות ויהיה מזכה אותו. וידוע כמה הפליגו בזוהר הקדוש (שמות דף קכח:) בעצם שכר ומה נעשה יקר וגדולה למאן דמזכי לחיביא[1] *) הפלא ופלא!

כי כן לו בכח יגבר איש, וברוח שפתיו יוכיח את אחרים. וזו מצוה על כל אדם, לא לחכמים בלבד, רק איש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק ונתחזק לעשות נחת-רוח ליוצרנו. בכלל מזכה – לומר ברכות בקול רם, כדי שיענו אמן, ובפרט בברכות העולים לספר-תורה, שיש אומרים שאם לא השמיע קולו כדי שיענו הקהל אמן, הוו ברכותיו לבטלה, שאלו הברכות מברך העולה בעד כל הקהל ומוציא את הרבים ידי חובתם (או"ח סימן קלט, סעיף ו). וידוע שגדול העונה אמן, ולפי גודל המצוה יגדל שכר המזכה:

בכלל מזכה – שבעמדו בקהל אנשים או בסעודות יפתח פיו בדברי-תורה, ואף מי שלא ידע דבר מדברי-תורה שאול ישאל האיש לתלמיד-חכם שבתוכם אפלו דבר קל בדברי-תורה, ומתוך דפתח לה פתחא – תורה אזלא ומרוחא, ונמצא גורם שיקיימו דברי חכמים שאמרו (אבות ג, ד): שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי-תורה וכו', ושלא יעברו על דברי חכמינו זכרונם לברכה שאמרו (שם ג): שנים שיושבין ואין ביניהם דברי-תורה וכו'. וכן בכלל מזכה – שישתדל לתקן תקנות והנהגות ישרות בעירו, כגון שיעשו קופה לעניים בפתח בית-הכנסת וכדומה. כלל הדברים: כל אשר יוכל לומר "אל נא אחי תרעו" וכל אשר יוכל להיות מעשה את אחרים לדבר מצוה בדבריו או שממנו יראו וכן יעשו – זכות הרבים תלוי בו:

(פלא יועץ אות מזכה)

מדבריו לענינינו. מה בדברים יחידים בלבד בכל דבר לעצמו הוי בכלל מזכה הרבים, אם כן מכל שכן וקל וחומר ב"ב של ק"ו כשמצילים יהודים מרדת שחת ובבת אחת אנו מזכים אותם ליהפך ליהודים כשרים נאמנים שומרי תורה ומצוות כמה זכותים אנו זוקפים לעצמינו בפעולה אחת, ומכאן שאין לשער ולתאר הזכויות הרבות והגדולות שאנו זוכים בזה אם נגיע למיליוני היהודים בפעם אחת במשלוח ספרי יסודות היהדות – על ידי הדואר – דהיינו: על קדושת השבת, טהרת המשפחה, כשרות, תפילין, מזוזות ועוד, האם אפשר לנו לקבל מושג אפילו הכי קטן מה גודלים ורבים זכיותינו שהננו זוכים בזה בבת אחת.

גודל המצוה לזכות את הרבים על ידי ספרים

זאת התורה אדם כי ימות באהל

זאת התורה אדם – האדם הוא בבחינת ספר-תורה. (בספרים)

ת"ר היה הרב הקדוש ר' יצחק מוורקי ז"ל בלובלין, ובשבת-קודש היתה ברית-מילה בבית-המדרש של הרבי מלובלין ז"ל. הדבר היה כעשרים וחמש שנים אחרי פטירתו של הרבי מלובלין (נפטר בט' באב, שנת תקע"ה). באו אל הברית-מילה כל גדולי העיר, וערכו הסעודה על השולחן שהרבי היה מיסב אליו בחייו. את השולחן העמידו ממזרח למערב, וחשבו שהרבי מוורקי ישב בראש השלחן, ממזרח. אך הרבי סירב לעשות כן, ואמר:

של רבינו לא הלכתי מעולם למעלה מחצי בית המדרש מיראת רבנו. והוא ישב למטה בקצה השולחן, לצד מערב. נדחק כל הקהל סביבו לצד מערב, ונהיה שם דוחק גדול. אמר להם הרבי מוורקי:

כל יהודי הוא כמו ספר, ועל-כן אין להישען עליו ולדחקו.

שאלו הרב הצדיק ר' גציל, נכדו של הגאון ה"חכם צבי" ז"ל:

– והרי ספר אחד מותר להניח על ספר שני?…

השיב הרבי: – כל אחד מישראל חייב לומר על עצמו, שהוא איננו ספר.

והיה באותה מסיבה גם הרב דמתא, הגאון המפורסם ר' משולם זלמן אשכנזי, זצ"ל אב"ד דלובלין. נענה הגאון ואמר:

– אילו לא באתי אלא לשמוע דבר זה דיי.

הדברים נתגלגלה השיחה על גודל המצוה לזכות את הרבים בספרים ועשה אז הגאון הנזכר צוואה, שאחר פטירתו יתנו כל הספרים שלו לבית המדרש לתועלת הרבים, וצוואתו קוימה.

בעצם כל מטרתינו שעל ידי משלוח ספרים למיליוני היהודים על ידי זה נזכם בפועל לשוב אל ה' ולקיים מצוותיו.

המזכה את הרבים בתוכחה להחזירם בתשובה –
הגאולה תלויה בו.

עיני ספר חזיונות כתובים באצבע מיד הקדוש רבנו הרב חיים ויטל זצוק"ל בכתב יד ממש ושם נאמר דרבנו האריז"ל היה מזהירו תמיד ובחלום ידבר בו שירבה דרשיו להוכיח לעם ולהחזירם בתשובה ובזה תלויה הגאולה, ואין קץ לשכרו.

(מחזיק ברכה להחיד"א, אורח-חיים, רצ, מספר הקדוש מקדש מעט).

הטובות הגדולות הבאים על המזכים את הרבים
בדברי תוכחה

אדם ולימד, ושמר ועשה, והיה סיפק בידו למחות ולא מיחה הרי זה בכלל ארור – לא למד אדם ולא עשה ולא שמר ולא למד לאחרים ולא היה ספק בידו למחות ומיחה הרי זה בכלל ברוך.

(יקרא-רבה כה)

מה זכה ירבעם למלכות? מפני שהוכיח את שלמה.

(סנהדרין קא:)

את התוכחות, שכל זמן שתוכחות בעולם נחת-רוח בא לעולם, טובה וברכה באין לעולם, ורעה מסתלקת מן העולם.

(תמיד כח)

המוכיח חברו לשם שמים זוכה לחלקו של הקדוש-ברוך-הוא, ולא עוד אלא שמושכין עליו חוט של חסד.

(שם)

היודע להוכיח ומוכיח את הרבים, הרי הוא עושה קורת-רוח לפני קונו.

(תנא דבי אליהו רבה ג)

 (מפינחס) ילמד האדם שיקנא את קנאת ה' צבאות כשרואה איזה חילול השם או חילול התורה. ראה איך החזיק לו השם יתברך טובה וחנות וברית שלום, עד כאן לשונו.

(של"ה הקדוש בעשרה הלולים)

יזכה למחיצת פנחס המקנא.

הרמ"א ביורה-דעה (שלד בסופו) ובחשן-המשפט (סימן יב) מתשובת מהר"י וייל (סימן קנז) דנהגו עכשיו שלא למחות בעוברי עבירה משום שיש סכנה בדבר, מזה דשו רבים וכהיתרא דמו להם לחנף לאשר לו שם ויד קצת אצל שום שררה או שאר תקיפות אף-על גב דלא ברי היזקא, על כן תפוג תורה. ולעניות דעתי טעות גמור הוא זה ודברי מהר"י וייל לא נאמרו אלא בברי היזקא ואי לא תימא הכי בטלת לא תגורו מעיקרא דודאי לא נאמר לא תגורו כי-אם בדאיכא מקום לירא כמו שכתוב בנדה (דף סא, ועיין זה בשו"ת הרשב"א הובא בבית-יוסף חושן-המשפט יב), וכו', ושופט הממונה על ישראל לרדות העוברים ומקיים לא תגורו יזכה למחיצת פינחס המקנא, ורעה אליו לא תאונה.

(פתחי תשובה בשם בכור שור)

ההוא בר נש דמקני לה לקודשא בריך הוא לא יכיל מלאכא דמותא לשלטא בה כשאר בני נשא.

(זהר הקדוש, חלק ג, דף כט:)

מי שיש בידו יכולת למחות ומוחה ונוקם נקמות מהרשעים בעולם הזה, הקדוש-ברוך-הוא כורת עמו ברית ולזרעו אחריו כמו שעשה לפינחס.

(ראשית חכמה, שער הקדושה, פרק יב, בשם הר"י אבוהב זצ"ל)

---