אור הזהר 593-596- ספר זוהר דין תורה חלק י"ח- כ"א – מה שלא שומעים מרבני הערב רב

 

 

.

.

.

.

אור הזוהר גליון 593 שבט תשע"ד

ספר

זוהר דין תורה

חלק יח

מה שלא שומעים מרבני הערב!!!

אור הזוהר גליון 593 שבט תשעד חלק יח

אור הזוהר גליון 594 שבט תשעד חלק יט

אור הזוהר גליון 595 שבט תשעד חלק כ

אור הזוהר גליון 596 שבט תשעד חלק כא

 

מעשה נורא באחד שהכריח לחולה לקחת סַם (מעדעצין) שהיה בו חשש חמץ, וכדנו אותו בבית דין של מעלה, פסקו שחבירו צריך לבוא לבית דין של מעלה להעיד על זה

דברי אמונה בשם הרה"ח רבי יואל אשכנזי זצ"ל, הנה איש אחד מיאַס בא אל כבוד הגה"ק שר שלום מבעלזא זי"ע, ואמר למשמשי הרה"ק שצריך ליכנס פנימה בדבר נחוץ מאוד. כשנכנס לקודש פנימה, אמר לו הרה"ק זי"ע: פתח פיך ותעיד. פתח פיו ואמר: אני מעיד שחברי ירא ליקח הרפואה מחמת שהי' בה חשש חמץ, אלא מכיון שהי' פיקוח נפש הכרחתיו ליקח הרפואה. אמר לו הרב ז"ל: תוכל לילך לשלום.

מהרב ז"ל, שאלו אותו מה היה המעשה, וסיפר שאברך חברו וידידו היה חולה, והוצרך ליקח סם רפואה, אלא כיון שהי' בו חשש חמץ, לא רצה לקחתו, ואני הכרחתיו ליקח אותו. וכשמת ועלתה נשמתו לפני בית דין של מעלה רצו לדון אותו על מה שלקח הרפואה שהיה בה חשש חמץ, השיב שהוא לא רצה ליקח רק חבירו הכריחו. אמרו שם שחבירו יבוא לעולם האמת להעיד שלקחת הסם שלא ברצונך רק מחמת הכרחתו, ובא בלילה בחלומו אליו וביקש ממנו היות ואנשים אחים אנחנו, לכך במטותא מינך שתבוא להעיד עלי. ובבוקר וירא והנה חלום, והסיחו מדעתו באמרו "חלומות שוא ידברון". ובלילה השני והנה עוד הפעם בא כדאתמול, וכך הי' כמה לילות. והלך אל ר' משה טויבש ז"ל בעל קרני ראם, וסיפר שכבר כמה לילות הוא בא וחוזר ובא וטענתו בפיו שאבוא להעיד בעולם העליון, על כן תנה לי עצה נכונה. והשיב לו, שבאם יבוא עוד הפעם תאמר לו שעל פי דין תורה התובע הולך אחר הנתבע, לכן יבוא הוא אל בעל קרני ראם, ובכאן יעיד עליו. וכך הוה. כשבא אליו אמר לו כמו שצוהו, בא לו הנפטר עוד הפעם בחזרה ואמר היות שאדמו"ר מבעלזא זי"ע הוא חד מבי דינא של מעלה, לכן תוכל לילך אצלו ושם תעיד. ולכן בא לכאן אל הרב מבעלזא, זי"ע ועכ"י.

מעשה נורא באחד שהיה צריך להתגלגל שוב בעולם הזה עבור שינק מנכרית שנתיים הראשונות מחייו

בספרים, שהרב הקדוש רבי חיים מקאסוב זצ"ל סיפר מעשה נורא: פעם אחת באה אשה אחת לפני הבעל שם טוב זי"ע ובכתה לפניו היות שהיא לא עלינו חשוכת בנים, שיברך אותה שתלד בן זכר. והבטיח לה הבעל שם טוב זי"ע שבזו השנה תפקד בבן זכר. וכן הי' לתשעה חדשים ילדה בן זכר, ילד נחמד למראה וטוב תואר שאין דוגמתו. לסוף שנתים נסעה אתו אל הבעש"ט זי"ע שיברך אותו, וכשבאה להבעל שם טוב לקח את הילד בידיו וחיבקו ונשקו ואחר כך נסעה לביתה וכשבאתה לבית נפטר הילד לא עלינו. האשה צעקה מרה ובכתה מאין הפוגות על פטירת הילד, ונסעה להבעל שם טוב וזעקה על פטירת הילד. ויען לה הבעל שם טוב: אל תצטערי על פטירת הילד, והמעשה כך הי': מעשה במלך שלא היו לו בנים, ויתיעץ עם יועציו בענין זה. ויאמרו לו רק היהודים יכולים לעזור לך בזה לפעול עבורך ישועה. ויתן צו ליהודים שיתפללו לה' שיהיה לו בן, ואם לא יולד לו בן בשנה זו, בל יראו ובל ימצאו במדינתו ויגרש אותם מארצו אנשים נשים וטף, ויתאספו כל היהודים בחרדה גדולה בבית הכנסת ויבכו ויצעקו במר נפש.

נשמה גדולה בשמים ששמעה צעקת בני ישראל, השטתחה לפני הקב"ה שהיא רוצה להיות בן להמלך למען הציל את היהודים מן הגזירה. בקשת הנשמה נתקבלה ובאותה שנה נפקדה המלכה בבן זכר נפלא. בהגמל הילד התחילו לחנכו בלימודים, כי הי' מוחו נפלא וחריף. ויגדל הילד בלימוד ובכל מיני חכמות. ויקרא המלך כומר אחד מהכומרים ויורהו לקחת את הילד ולחנכו בלימודים. ויען הכומר שהוא מסכים להוראת המלך כמובן, אבל תנאי התנה: מכיון שבכל יום הוא עולה לשמים, הנה אז לא יכנס הילד אליו. ויסכים המלך על דבריו, ויקח הכומר את הילד וילמדהו כל מיני חכמות. פעם אחת נכנס אליו הילד בעת שהי' הכומר מתבודד, וירא והנה הוא לבוש טלית ותפילין ומתפלל. וישאל הילד: מה זאת? ויען הכומר ויאמר: מכוין שגילית סודי אגלה לך את האמת.

לך כי יהודי אני ורוב שנותי עברו עלי כך. לומד אני גמרא ומתפלל, והלימוד הוא מתוק מדבש. רק אבקשך על נפשי שלא תגלה חלילה דבר זה לשום ילוד אשה, כי באם חס ושלום יודע למלך בטח ידונו אותי למיתה. ויבטיח הכומר לבן המלך שילמוד אתו בכל יום גמרא וספרי קודש של היהודים. ושמח מאוד לב הילד ללימודים אלה ואמר להכומר שהוא רוצה להתגייר, ויבקש ממנו עצה איך להביא הדבר לפועל. ויאמר לו הכומר שיבקש מאביו, היות שהוא רוצה ללמוד דרכי המדינה, לכן יתן לו רשות לנסוע לכל מקומות המדינה להתוודע עם השרים והמושלים, ואביו המלך נתן לו רשות על זה. ויברח בן המלך למדינה אחרת ובא אל היהודים. ושם הלך אל הרב ונתגייר ונעשה אחד מהצדיקים. כאשר פטר בן המלך ובא לפני הבית דין של מעלה, לא מצאו בו שום נדנוד חטא, כי היתה נשמתו קדושה, ודנו אותו לגן עדן.

מקטרג אחד ויאמר שיש לו ללמד חובה אחת עליו במה שינק מנכרית שנתים הראשונות מחייו. ואף שהי' זה מאונס, אבל גם זה דורש תיקון. ויצא פסק הדין שצריך להתגלגל שוב בעולם הזה ולהולד אצל בת ישראל ולינק ממנה שתי שנים ובזה יתקן הפגם הנ"ל. וסיים הבעש"ט להאשה: ועכשיו מה איכפת לך שילדת נשמה גדולה וקדושה זו, את צריכה לשמוח שנפל בחלקך דבר גדול כזה

(נפש ישעיה דף ע"ד)

גלתה יהודה מעוני שאכלו חמץ בפסח – מכאן דעונש אכילת חמץ בפסח הוא גלות

בזה על פי עובדא שהיה באיש אחד שהיו לו קשרי מסחר עם אדונים בעלי אחוזות, ובחול המועד פסח היה אצל אדון אחד בעניני מסחר, ואירע לו מקרה רע רח"ל דאותו האדון כיבדו בכוס שכר, והיהודי, ששכח שפסח היום, שתה השכר.

כשנזכר בא אל הגאון ר' יוסף שאול נתנזון זצ"ל אב"ד לבוב, בעל מחבר ספר שואל ומשיב, לקבל תשובה על זה. הגאון בעל שואל ומשיב שלחו להרה"ק מוה"ר יהושע זצ"ל מבעלזא, וציוה עליו שבשובו מבעלזא יבא אצלו עם תשובת הרה"ק מבעלזא. ויהי כאשר סיפר האיש למהר"י מבעלזא מה שאירע לו, וביקש תשובה על מעשהו, הורה לו הרה"ק מבעלזא שיסע מביתו לארץ הקודש.

הגאון בעל שואל ומשיב את תשובת הרב הקדוש מהר"י מבעלזא, אמר שהיה רוצה לדעת מקור ענין זה שציוה עליו לנסוע לארץ הקודש. ואמר הרב הקדוש מבעלזא שהמקור לדבר זה הוא ממדרש איכה: גלתה יהודה מעוני שאכלו חמץ בפסח. מבואר דעונש אכילת חמץ בפסח הוא גלות. ואם אדם צריך כבר לגלות מביתו למקום אחר, מוטב כבר שיסע לארץ הקודש

הרב הקדוש מבעלז והגאון בעל שואל ומשיב מגלים לנו הסוד, דמי שנכשל באיסור חמץ דכתיב בו הטעם גרשיים, צריך לנדד מביתו בגלות.

אמר הגאון מורינו הרב רבי יוסף שאול זצ"ל: ראו איך שיש לצדיקים עינים פקוחות ומאירות בתורה, דהטעם שעל תיבת ונכרתה (שמות י"ב, י"ט) האמור גבי אוכל חמץ הוא גרשיים, מה שאין כן בשאר מקומות דכתיב בהו נמי ונכרתה, אין הטעם גרשיים, לרמז דהתיקון של עון חמץ בפסח הוא גלות, ע"כ.

אנו בזמנים הללו שהרבה אנשים מאנשי שלומינו בארץ הקודש ובתפוצות הגולה, צריכים לנדד למרחקים למשך שבועות או לחדשים לקבץ כסף עבור מטרות שונות, וטעמא מיבעיא מדוע אחד צריך לנדד למרחקים כדי למצוא את לחמו, והלא הקדוש ברוך הוא זן ומפרנס לכל, ויכול להזמין להם פרנסתם גם במקומות מושבותיהם. אך אחר שהרב הקדוש מבעלז והגאון בעל שואל ומשיב גילו לנו הסוד הזה, דמי שנכשל באיסור חמץ כתיב בו טעם גרשיים, שצריך לנדד מביתו בגלות, אפשר דאנשים אלו נכשלו בעונותינו הרבים בחשש של איסור חמץ אף במצות שאכלו, על כן צריכים לגלות מביתם ולמצוא טרף לחמם במרחקים.

אנשים אלו ללמוד מזה מוסר השכל שכל עיקר הטעם שהולכים כל כך הרבה בגלות הוא אולי משום שנכשלו באיסור חמץ רח"ל, ומהם ילמדו אנשים אחרים, שתודה לה' לא היו צריכים לנדוד למרחקים עד עתה, שידעו מכאן ולהבא גם כן ליזהר מאוד בענין שמירת המצות, שיהיו באופן מהודר ביותר בלא שום חשש ופקפוק של איסור חמץ כלל. והנה מובן מאליו דבני ישראל שאכלו מצות ביציאתם ממצרים, אשר התורה הק' מעידה על זה שהיו עוגות מצות כי לא חמץ, היו המצות האלו שמורים מן השמים שלא יהא בהם אפילו נדנוד וחשש של חמץ ח"ו.

מעשה בנער אחד בן שבע שנים יתום שהיה שוטה והציעו שילך לבית חינוך לילדים ושם צריך לאכול נבילות וטריפות כשאר ילדי נכרים שבשם.

עובדא נוראה בימי החתם סופר זכרונו צדיק לברכה בנער אחד בן שבע שנים יתום מאד, אינו מבין מה שמדברים אליו, מדבר ואינו יודע בעצמו מה מדבר. כל מעשיו, רמיזותיו וקריצותיו מעידין ומגידין שהוא שוטה ודעתיה קלישתיה מאד. ואחר התייעצות עמוקה של הרופאים המומחים הציעו העצה היחידית שילך לבית חינוך לילדים כאלה, ובלי שום ספק יתעלה שם על כל פנים להגיע למעלת בעל אנושי לישא וליתן ולכלכל דבריו במשפט לטרוף טרף לו, אבל דא עקא כי בשום אופן בל ינתן להביא לו מאכלות כשרות וצריך לאכול נבילות וטריפות כשאר ילדי נכרים שבשם.

ידו מרן רשכבה"ג מהר"ם סופר זצ"ל בכח תורתו להמציא היתר להנעלב הלזה וסיים דבריו כהאי לישנא: ומכל מקום העידו קדמונינו זכרונם לברכה שעל ידי מאכלות אסורות בנערות מטמטם הלב ומוליד לו טבע רע, עדיין אני אומר מוטב שיהיה שוטה כל ימיו וכו'.

(שאלות ותשובות חתם סופר אורח חיים סימן פ"ג, נפש ישעיה)

 כל מי שמרחם על המסכן ומחזיר לו נפשו
מחשיב לו הקדוש ברוך הוא כאילו ברא אותו

הקדוש פרשת ויקהל (דף שמ"ג על הפסוק הנ"ל) וזה לשונו: תא חזי מאן דחייס למסכנא ואתיב לי' נפשי' קב"ה סליק עלי' כאילו הוא ברא לנפשי', וע"ד אברהם דהוה חייס לכל בני עלמא סליק עלי' קוב"ה כאילו הוא ברא לו דכ' ואת הנפש וגו.

אלקנה זכה לבן כשמואל מפני שזיכה את הרבים

שמואל א', א', אומר, ויהי איש אחד כו' ושמו אלקנה גו', פסוק ג' ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבוח לה' גו'.

הי' עולה לשילה ארבע פעמים בשנה, שלשה מן התורה, ואחת שקבל עליו בנדבה, שנאמר ועלה כו' [ונאמר בענין זה (שם כ"א) את זבח הימים ואת נדרו דמשמע חוץ מן שלש רגלים, ישועות יעקב] עלה אלקנה ואשתו ובנו ובני ביתו ואחיו ואחיותיו וכל קרוביו היו עולין עמו, ואמר להם למדו דרך עבודה מן הכנענים ומן העכו"ם שעשו דרך עבודה לעבודה זרה שלהם אף על פי שהם הבל וריק ק"ו שאתם צריכים לעשות דרך עבודה ולעלות לפני ארון ברית ה' שהוא א-ל חי וקיים בריך שמי' לעלם ולעלמי עלמיא, אמר להם שיעלו כולם עמו וכשעולים עמו בדרך היו לנין ברחובה של עיר, והיו מתקבצין האנשים לבד והנשים לבד שכן האיש הי' מדבר עם האיש, והאשה עם האשה וגדול עם הקטן, והיתה המדינה מרגשת והיו שואלין להם להיכן תלכו ואומרים להם לבית האלקים שבשילה שמשם תצא תורה ומעשים טובים ואתם למה לא תבאו עמנו ונלך ביחד, מיד עיניהם משגרות דמעות ואומרים להם נעלה עמכם, וכן אמר להם עוד הפעם עד שעלו עמו.

הבאה עלו חמשה בתים, ולשנה האחרת עלו עמו עשרה בתים, ולשנה האחרת הרגישו כולם לעלות והיו עולין עמו כמו ששים בתים, ובדרך שהי' עולה שנה זו אינו עולה לשנה האחרת, עד שהיו כל ישראל עולין והי' אלקנה מכריע את כל ישראל לכף זכות, וחינך אותם במצות וזכו רבים על ידו.

ברוך הוא שהוא בוחן לבות וכליות אמר ליה לאלקנה אתה הכרעת את ישראל לכף זכות וחנכת אותם במצות וזכו הרבים על ידך אני אוציא ממך בן שיכריע את כל ישראל לכף זכות ויחנך אותם במצות ויזכו רבים על ידו, הא למדת בשכר מעשה אלקנה – שמואל.

 (תנא דב"א רבא, פרק ח')

אפליקצית ספר הזהר

להצלת עם  ישראל ותיקון השכינה

זוהר בעברית עם המשפט

http://www.zohar-1.com/books/zohar_hebrew/mobile/

זוהר ארמית עם המשפט

http://www.zohar-israel.com/zohar/mobile/

אור הזוהר גליון 594 שבט תשע"ד

ספר

זוהר דין תורה

חלק יט

מה שלא שומעים מרבני הערב!!!

                               הַאִם חָשַּׁבְתָּ!

שְׁלְדַבֵּר בְּחַזָרַת הַשְׁלִיח צִיבוּר הִיא בְּיֶהֶרַג וְאַל יַעֲבוֹר

בספר הקדוש של"ה כותב בשבועה!    שהמדבר
בחזרת השליח ציבור גרוע משלוש עבירות החמורות:

עבודה זרה, גילוי עריות ומאכלות אסורות

כתבו בספרים שלא ידור בבית הכנסת ובית המדרש לא מיבעיא בשעת התפלה, אלא אפילו לפני התפלה  גם לאחר התפלה כמו שכתב הזוהר הקדוש בפרשת תרומה, והרוקח ורבינו יונה, ועל זה נאמר "הוי על כל שכיני הרעים הנוגעים בנחלה", ואפילו אין דעתו להתפלל בעת  הזה או בבית המדרש הזה, ועיין בעל הטורים על פסוק ולתתך עליון בפרשת תבוא, ויותר  ממאה ספרים צווחו על זה, ועד מתי יהי' זה לנו למוקש להאריך הגלות ולגרש השכינה רחמנא ליצלן.

מורי ורבותי! אחי ורעי, תנו לה' אלוקיכם כבוד, וישמע אלינו היושב בשמים, גם יזהר מאד שלא לשיח בשעת קריאת התורה, והשל"ה צעק מר על זה רק יזהרו מאד בכבוד התורה לנשקה בפה, וכשמגביהין התורה ישתחוה ויעמוד כל אחד עד שישימה בארון הקודש. ואיסור נוסף, איסור חמור מאד, בשעת חזרת השליח ציבור "השמונה עשרה", וכתב השולחן ערוך (סימן קכ"ד) כי עון גדול הוא לשיח בשעת חזרת השליח ציבור וגדול עונו מנשוא וגוערין בו, וכתב בהשל"ה, אלקים (לשון שבועה) אין עבירה כל כך בתורה כשיחה בשעת חזרת שמונה עשרה והוא חמורה מעבודה זרה וגילוי עריות ומאכלות אסורות, ובפרט בשבת קודש עוד חומר הדבר, ועוד איסור נוסף על השיחה בחזרת שמונה עשרה, דבאמת יש שיטות לומר התפילה בקול, ועיין באר היטב (סימן ק"ב), ואליהו רבא בשם הרמב"ן דכתוב "ויזעקו בני ישראל אל ה'".

אחד מהדברים שהאדם נותן חשבון בפטירתו, אם חקר מהות נשמתו, מה בא לתקן בזה העולם

בזוהר [חדש] שיר השירים (ע, ד) אמרו, כי אחד מהדברים שהאדם נותן חשבון בפטירתו, אם חקר מהות נשמתו, ועל מה זה בא לעולם, ומה בא לתקן בזה העולם. כי כאשר האדם ישים על לבו הדברים האלו יהיה זריז כגבור לרוץ אורחות חיים, לתקן מה שמוטל עליו לתקן, כדי להשלים כוונת הבורא, בעוד שנשמת אלוקי באפו, עד אשר לא יחשכו כוכבי נשפו.

קודם התגלות האור הקדוש יהא חושך כפול ומכופל.

דהוי אזלי חמו דקדרא שחרא והדר נהורא. אמר רבי חזקיה לר' יוסף: תא ואחזי לך דכך הוא גאולתם של ישראל; בעדנא דינהר להון שמשא דגאולתא יתי להון עקא בתר עקא וקדרותא בתר קדרותא, עד דאנון בה ינהר עליהון נהורא דקודשא בריך הוא, שנאמר: "כשחר נכון מוצאו", וכתיב: "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה", ובזמנא ההוא מלחמות יתעוררו בעולם גוי בגוי ועיר בעיר וצרות רבות יתחדשו על שונאיהם של ישראל, עד שיקדרו פניהם כשולי קדרה, ואחר כך יתגלה עליהן גאולתן מתוך שאגת לחצם ודחקם, וזהו שאמר דוד המלך בתהילים: "למנצח על אילת השחר" – "אילת השחר" – אילת הבוקר הוה ליה למימר, אלא על אילת וחוזק דשחרותא דישראל, כמה דאת אמר: "כגבר אין איל".

שעתא יזעקון בני ישראל וימרון: "קלי קלי למה עזבתנו" מגו עקתהון, לבתר מה כתיב: "פתחת שקי ותעזרני שמחה", עד כאן לשונו.

(זוהר חדש בראשית במדרש הנעלם בתוך ד"ה בראשית רבי אלעזר פתח)

בית יהודי בעולם שיקרא וילמד בהם ויקבל קצת מושג בעניני שכר ועונש תוכחה ומחאה וערבות ומה נקרא יהודי כשר, ובלי שמירת יסודי התורה ומצותיה כמו שבת כשרות תפילין מזוזה טהרת המשפחה אי אפשר להיות יהודי, וזוהי בעצם עבודתינו בזיכוי הרבים.

הם דברי הפלא יועץ ומה טוב ומה נעים לכתוב בספר קיצורי דינים ודברי מוסר והנהגות ישרות, וללועזים  בלע"ז, שהרי הוא כדורש בפני אלפי רבבות ישראל, ואולי באיזה דור מן הדורות לאיזה איש ישראלי יעשו דבריו פירות ויהיה מזכה אותו. וידוע כמה הפליגו בזוהר הקדוש (שמות דף קכח:) בעצם שכר ומה נעשה יקר וגדולה למאן דמזכי לחיביא הפלא ופלא.

אור הזוהר גליון 595 שבט תשע"ד

ספר

זוהר דין תורה

חלק כ'

מה שלא שומעים מרבני הערב!!!

                               הַאִם חָשַּׁבְתָּ!

שְׁלְדַבֵּר בְּחַזָרַת הַשְׁלִיח צִיבוּר הִיא בְּיֶהֶרַג וְאַל יַעֲבוֹר

בספר הקדוש של"ה כותב בשבועה!    שהמדבר
בחזרת השליח ציבור גרוע משלוש עבירות החמורות:

עבודה זרה, גילוי עריות ומאכלות אסורות

כתבו בספרים שלא ידור בבית הכנסת ובית המדרש לא מיבעיא בשעת התפלה, אלא אפילו לפני התפלה  גם לאחר התפלה כמו שכתב הזוהר הקדוש בפרשת תרומה, והרוקח ורבינו יונה, ועל זה נאמר "הוי על כל שכיני הרעים הנוגעים בנחלה", ואפילו אין דעתו להתפלל בעת  הזה או בבית המדרש הזה, ועיין בעל הטורים על פסוק ולתתך עליון בפרשת תבוא, ויותר  ממאה ספרים צווחו על זה, ועד מתי יהי' זה לנו למוקש להאריך הגלות ולגרש השכינה רחמנא ליצלן.

מורי ורבותי! אחי ורעי, תנו לה' אלוקיכם כבוד, וישמע אלינו היושב בשמים, גם יזהר מאד שלא לשיח בשעת קריאת התורה, והשל"ה צעק מר על זה רק יזהרו מאד בכבוד התורה לנשקה בפה, וכשמגביהין התורה ישתחוה ויעמוד כל אחד עד שישימה בארון הקודש. ואיסור נוסף, איסור חמור מאד, בשעת חזרת השליח ציבור "השמונה עשרה", וכתב השולחן ערוך (סימן קכ"ד) כי עון גדול הוא לשיח בשעת חזרת השליח ציבור וגדול עונו מנשוא וגוערין בו, וכתב בהשל"ה, אלקים (לשון שבועה) אין עבירה כל כך בתורה כשיחה בשעת חזרת שמונה עשרה והוא חמורה מעבודה זרה וגילוי עריות ומאכלות אסורות, ובפרט בשבת קודש עוד חומר הדבר, ועוד איסור נוסף על השיחה בחזרת שמונה עשרה, דבאמת יש שיטות לומר התפילה בקול, ועיין באר היטב (סימן ק"ב), ואליהו רבא בשם הרמב"ן דכתוב "ויזעקו בני ישראל אל ה'".

אחד מהדברים שהאדם נותן חשבון בפטירתו, אם חקר מהות נשמתו, מה בא לתקן בזה העולם

בזוהר [חדש] שיר השירים (ע, ד) אמרו, כי אחד מהדברים שהאדם נותן חשבון בפטירתו, אם חקר מהות נשמתו, ועל מה זה בא לעולם, ומה בא לתקן בזה העולם. כי כאשר האדם ישים על לבו הדברים האלו יהיה זריז כגבור לרוץ אורחות חיים, לתקן מה שמוטל עליו לתקן, כדי להשלים כוונת הבורא, בעוד שנשמת אלוקי באפו, עד אשר לא יחשכו כוכבי נשפו.

קודם התגלות האור הקדוש יהא חושך כפול ומכופל.

דהוי אזלי חמו דקדרא שחרא והדר נהורא. אמר רבי חזקיה לר' יוסף: תא ואחזי לך דכך הוא גאולתם של ישראל; בעדנא דינהר להון שמשא דגאולתא יתי להון עקא בתר עקא וקדרותא בתר קדרותא, עד דאנון בה ינהר עליהון נהורא דקודשא בריך הוא, שנאמר: "כשחר נכון מוצאו", וכתיב: "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה", ובזמנא ההוא מלחמות יתעוררו בעולם גוי בגוי ועיר בעיר וצרות רבות יתחדשו על שונאיהם של ישראל, עד שיקדרו פניהם כשולי קדרה, ואחר כך יתגלה עליהן גאולתן מתוך שאגת לחצם ודחקם, וזהו שאמר דוד המלך בתהילים: "למנצח על אילת השחר" – "אילת השחר" – אילת הבוקר הוה ליה למימר, אלא על אילת וחוזק דשחרותא דישראל, כמה דאת אמר: "כגבר אין איל".

שעתא יזעקון בני ישראל וימרון: "קלי קלי למה עזבתנו" מגו עקתהון, לבתר מה כתיב: "פתחת שקי ותעזרני שמחה", עד כאן לשונו.

(זוהר חדש בראשית במדרש הנעלם בתוך ד"ה בראשית רבי אלעזר פתח)

בית יהודי בעולם שיקרא וילמד בספרי שכר ועונש ויקבל קצת מושג בעניני שכר ועונש תוכחה ומחאה וערבות ומה נקרא יהודי כשר, ובלי שמירת יסודי התורה ומצותיה כמו שבת כשרות תפילין מזוזה טהרת המשפחה אי אפשר להיות יהודי, וזוהי בעצם עבודתינו בזיכוי הרבים.

הם דברי הפלא יועץ ומה טוב ומה נעים לכתוב בספר קיצורי דינים ודברי מוסר והנהגות ישרות, וללועזים  בלע"ז, שהרי הוא כדורש בפני אלפי רבבות ישראל, ואולי באיזה דור מן הדורות לאיזה איש ישראלי יעשו דבריו פירות ויהיה מזכה אותו. וידוע כמה הפליגו בזוהר הקדוש (שמות דף קכח:) בעצם שכר ומה נעשה יקר וגדולה למאן דמזכי לחיביא הפלא ופלא.

בתפלה להשם יתברך שאל יאמר פינו דבר שלא כרצונו, ויהיו נא אמרינו לרצון לפני אדון כל. זכות כל הצדיקים, גאונים וקדושים, שהבאנו דבריהם הטהורים, זכות צדקתם תצהיר כאור שבעת הימים, ויהיו עבורינו מליצי יושר, וה' אלוקי ישראל אהבת תמים, יעזור שנושע תשועת עולמים.

אור הזוהר גליון 596 שבט תשע"ד

ספר

זוהר דין תורה

חלק כא

מה שלא שומעים מרבני הערב!!!

הטורים (פירוש על התורה מרבינו יעקב בעל הטורים בן רבינו הרא"ש ז"ל, עם הגהות עיטור בכורים, דפוס פיורא, נדפס בשנת תקי"ב לפ"ק, מסודר שם לפי אותיות)  בפרשת הנשיאים על הפסוק (במדבר ז, י"ב – י"ג), "ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון בן עמינדב למטה יהודה, וקרבנו" וגו', וז"ל: וקרבנו (תשכא) וי"ו יתירה על שם ששה בנים שיצאו ממנו וכולם נתברכו בו' ברכות[1]. ששה בנים יצאו מנחשון בעלי שש ברכות, ואלו הן דוד משה משיח דניאל חנניה מישאל ועזריה. דוד דכתיב ביה יודע נגן וגבור חיל איש מלחמה ונבון דבר, ואיש תואר, וה' עמו. יודע נגן, שיודע לשאול, וגבור חיל שיודע להשיב, איש מלחמה, יודע לישא וליתן במלחמתה של תורה, ונבון דבר, מבין דבר מתוך דבר, ואיש תואר, שמראה פנים בהלכה, וה' עמו, שהלכה כמותו בכל מקום. משיח, דכתיב ביה: ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'. דניאל חנניה מישאל ועזריה דכתיב בהו: ילדים אשר אין בהם כל מום, וטובי מראה, ומשכילים בכל חכמה, ויודעי דעת, ומביני מדע, ואשר כוח בהם לעמוד בהיכל המלך. דבר אחר למה וקרבנו עם וי"ו יתירה (תשכב)[2] כנגד ששה דברים שנתחדשו באותו היום בעולם.

ראשון לשכינה ששרתה בישראל. ראשון לנשיאים, ראשון לברכת כהנים, ראשון למחיצת מחנה שכינה, ראשון לאיסור במה, ראשון לירידת האש. יבא נחשון בשש מדות (תשכג) ויבנה יחוד [יסוד] בית המקדש[3]. ולמה נקרא שמו נחשון, על שירד תחילה לנחשול שבים. בכולן נאמר נשיא חוץ מיהודה, שלמד הוא אותו שבט להקטין[4] את עצמו. ישב נא עבדך תחת הנער. וכן בדוד הוא אומר, הוא הקטן. בכל אחד יש ששה פסוקים, כנגד ששת ימי המעשה. בכל אחד הוכפל שמו, הרי כ"ד, כנגד כ"ד שעות שביום ובלילה. שלשים ומאה משקלה, כנגד שנות אדם עד שנולד שת, (תשכד) שבעים שקל כנגד שבעים אומות, שבעים שקל בגימטרי' שבעים נפש, בשביל שבעים שירדו למצרים. כף אחת, כנגד התורה שניתנה מכף ידו של הקב"ה. עשרה זהב, כנגד עשרת הדברות. מלאה קטורת, תחליף הקו"ף בד' בא"ת ב"ש יעלה תרי"ג. פר אחד, כנגד אברהם, ואל הבקר רץ אברהם. איל כנגד יצחק. כבש, כנגד יעקב, והכבשים הפריד יעקב, (תשכה) פר, איל, כבש, בגימטרי' אברהם יצחק ויעקב. ולזבח השלמים בקר שנים, כנגד משה ואהרן שעשו שלום בין ישראל ובין אביהם שבשמים. אלים, כבשים, עתודים, שלשה מינים כנגד כהנים לוים וישראלים, כנגד תורה נביאים וכתובים. (תשכו) וכן עתודים מלא וי"ו, שדוד שעמד ממנו, נתברך בשש ברכות, ואין עתודים אלא לשון עמידה, כמא דאת אמר, "אשר התעתדו לגלים" ואומר "ועתדה בשדה לך", פירוש יבא בן נחשון בשש מידות (תשכז) ויבנה יסוד [יחוד] בית המקדש.

אחים יקרים מאמינים בני מאמינים: הרי אנו רואים מ"בעל הטורים" הנ"ל, שנחשון זכה לכל הנ"ל, רק על ידי מסירת נפשו לה'. אנו מתפללים בכל יום בברכת "ברוך שאמר", ברוך משלם שכר טוב ליראיו, ברוך חי לעד וקים לנצח, ברוך פודה ומציל ברוך שמו, נחשוב קצת בביאור תיבות אלו, ונשליך כל הדברים הגשמים, ונתחיל לעבוד את ה' במסירת נפש. ועל הטענה שמנת חלקכם יהי' שפלות ובזיונות[5], האם גדולים אנו מאברהם אבינו ע"ה אבי האומה שמסר נפשו עבור כבוד השי"ת בסבלו בזיונות והשפלות כמו שכתוב הרמב"ם בספרו (מורה נבוכים, חלק ג, פרק כט). וזה לשונו:

אין ספק אצלי שהוא (אברהם אבינו) עליו השלום כאשר חלק על דעת בני אדם כולם "שהיו מקללים ומגנים ומבזים אותו" התועים ההם, וכאשר סבל הכל בעבור השם, וכן הדין לעשות לכבודו, עכ"ל. דהיינו שלמרות הקללות הגינויים והבזיונות לא מנע עצמו מפעולותיו להודיע לכל באי עולם שה' ברא העולם ומלואה, ומנהיג את העולם כולו בהשגחה פרטית, ופרטי פרטית, ומסיק הרמב"ם על זה, שמן הדין הוא לעשות כן. דהיינו שעל פי הדין וההלכה עלינו לסבול בזיונות למען היהדות, ולא נמנע מפעילותינו ועשייתינו בגלל הדבר הזה. ובזכות זה יבנה בית המקדש בב"א.

---

v v v