אור הזוהר גליון 581- 582 – ספר זוהר התוכחה, ספר הערב רב

[1]) עיקר האמונה הוא, ש"השם אחד יאיר בנפשו" (ראה תניא סוף פרק י"ח, ופרק ל"ה), דמדריגת החכמה הוא "אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו". (ועיין רמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק א' הלכה ז'.). וכל עבודת האדם צריך להיות "בלתי לד' לבדו". אנו צריכים להיות מוכנים למסור את נפשינו במסירות נפש ממש ללא כל חשבונות של כסף וכבוד ופוליטיקה (כי העבודה כזאת אין לה שום חשיבות למעלה בשמים, ואחר מאה ועשרים שנה יבוא לשם בלי כלום) רק צריכים לעבוד את השם בתמימות "בלתי לד' לבדו", כמו שהצדיק הקדוש רבי ר' מרדכיל'ע מנדבורנא זי"ע היה אומר בעת התפילה כשהוא הגיע ל"לא-ל ברוך נעימות יתנו" וכו', "כי הוא לבדו מרום וקדוש", אז הוא אמר באידיש, רק הוא לבד, רק הוא לבד, "נאר ער אליין נאר ער אליין" הוא חזר על כך לפחות 100 או מאה וחמישים פעם בכדי שיכנסו לכל העצמות שאין עוד משהו חוץ מהשם יתברך לבדו. ואחר כך אמר בשמחה גדולה ובלהבות אש "פועל גבורות עושה חדשות" וכו', זכותו יגן עלינו.

[2]) ובבאר היטב סימן תקע"א (סעיף א) וזה לשונו: ודע שכל המעשים שאדם עושה ותורה שלמד בעודו רשע בעוונותינו הרבים מוסיף כח בקליפות, עד שחוזר בתשובה מוציא מהקליפה. ובשלחן ערוך הרב הלכות תלמוד תורה (פרק ד סעיף ג) וזה לשונו: וכך אמרו חכמי הקבלה שכל התורה ומצוות שאדם עושה בעודו רשע אף שמוסיף כח בקליפות לפי שעה מכל מקום כשיחזור אחר כך בתשובה בגלגול זה או בגלגול אחר כמו שנאמר (שמואל ב, יד, יד) כי לא ידח ממנו נידח (עיין שם בשינוי לשון), אזי מוציא מהקליפה כל התורה והמצוות וחוזרים לקדושה בחזרתו (עיין תניא פרק י"ז). ובספר אלף כתב (אות רל"ט) וזה לשונו: ארשום בזה איזה דברי אגדה ממרנא ורבא רבי משה משולם איגרא אבד"ק פרעשבורג זיע"א, מספרו איגרא רמ"ה חלק ב' שאינו בנמצא. שם (דף כ"א עמוד ב' בד"ה "בחצוצרות וקול שופר") בתהלים "אם לא ישוב חרבו ילטוש קשתו דרך ויכוננה ולו הכין כלי" וגו', על פי הידוע דאדם רשע אף מה שעושה טוב נותן כח בסיטרא אחרא (עיין באר היטב אורח חיים סימן תקע"א סק"א) וידוע דאיתא בקרא אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי, חרבי זו תפלה, קשתי זו תורה, וזו, אם לא ישוב בתשובה, חרבו ילטוש קשתו, דרך זו תורה ותפלה שיעשה לו, הכין לכלי מות עכ"ל. ועל ידי התשובה חוזר הכל לקדושה, כנזכר לעיל.

ל) בספר מבשר צדק פירש מה שכתוב "אם אין אני לי מי לי", כי אפילו יחיה אדם אלף שנים ויעסקו בתורה ועבודה אף על פי כן לא יוכל לצאת ידי שמים מה שמחויב לעבוד את השם יתברך. ותרופה אחת מצאנו לו אם יזכה את הרבים בתורה ובמצוות אז תורתם ומצוותם יהיו לו למליצי יושר לפני אב הרחמים יתברך. וזה שאמר אם אין אני לבדי עוסק בתורה ובעבודה אלא אני עוסק עם רבים ומזכה אותם, מי שיעשה מצוות ומעשים טובים לי שייך לי כיון שאני זכיתי אותם וכל מה שעושים יעלה על חשבוני. וכשאני לעצמי עובד השם ואינני מזכה את הרבים מה אני כלומר מה אני נחשב וכו'.

[4] ) ועוד הפעם אנו מבקשים שלא יהיה דבר הזה קטן בעיני אחינו בני ישראל כי כדאי וראוי לנו לחשוב מחשבות ולעשות איזה תחבולות ועצות גם לתכלית האמת וצריכין אנו לקנא בכת "המיסיאנערין", שמייגעים הרבה להעלות כבודו של שקר, כי זאת ידוע הוא שמיד בא הבעל דבר בטענות להתבטל דבר מצוה ובפרט לזכות הרבים בלימוד הזוהר הקדוש, שזאת המצוה יקרה היא מאד בעיני הקדוש ברוך הוא, אבל צריכין אנו לגרש היצר ולומר הלא כמה פעמים אבדתי ממון יותר, וגם נתתי ממון במקום אשר אפילו ספק לא היה שיגיע נחת רוח להמקום ברוך הוא, וגם נתתי כמה פעמים על (הלאטריע ועוד), ולמה לא אעשה הדבר שעל כל פנים אפשר להיות מצוה, ועבירה בודאי לא, ומכל שכן שמקבל החינם עלי זוהר והוא מזכה את הרבים כדי לעשות נחת רוח להבורא כל עולמים. הקדוש ברוך הוא ישלם שכר טוב להמחזיקים, להם ולבניהם.

אור הזוהר גליון 582 שבט תשע"ד

ספר

זוהר ערב רב

חלק ו'

ואינון ערב רב [ואלו ערב רב], דכל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין [שכל חסד שעושים לעצמם עושים] (רבי חיים וויטאל בהקדמתו לעץ חיים)

כמו ביציאת מצרים כן בביאת המשיח, רק זה
שיראת ה' בליבו יזכה להיות בין הזוכים

בפירוש הראב"ד דמסכת עדיות, ומבואר גם כן במדרש: גם לעתיד תהיה מכת חושך כמו שהיה במצרים, ויהיו אנשים שאינם ראויים לראות בגודל הטובה וגם יוליכו את ישראל שנית במדבר הזה, ויהיה שם הברור, ומי שאינו ראוי – ידחה חלילה. על כן על כל איש ישראל לחשוב בנפשו באיזה מצב הוא עומד, כי הרי באמת כל אחד מלא הוא בעוונות ופשעים ואין איש יודע איזו תנועה חשובה יותר לפני השם יתברך, וכל אחד צריך לירא, מי יודע האם יזכה הוא ויהיה בין ההולכין, כשיעזור השם יתברך, ותהיה הגאולה השלימה, וילכו לקבל פני משיח צדקנו, וכל הנחמות המפורשות בתורה הקדושה ובדברי חכמינו, זכרונם לברכה, תתקיימנה, ויקבל על עצמו לעבוד את ה' ביראה ולהרבות במצות, וירחם עליו ה', שיזכה להיות בין הזוכים, מאותן אלו שיזכו לקבל פני משיח צדקנו, ויתקן הכל לעשות תשובה שלמה עוד קודם הגאולה.

(חד"ת תשט"ז, עמוד ק"נ)

משה רבינו בא בגלגול אחת לחמישים שנה,
כדי שלא יטעו הערב רב את ישראל

הקדוש זוהר חי בראשית מהגאון הקדוש מקמארנא זי"ע, וזה לשונו: "שהערב רב היה חלק הרע של משה, ומשה רצה לתקנם… ומשה עצמו יקום בכל דור ודור ויתגלגל גם בימים אלו דרא בתראה בין ערב רב… ועתה רוב הדור וראשים שלהם הם ערב רב, ומשה בא בעיבור ובגלגול – אחת לחמישים שנה, שלא יטעו ראשי ערב רב את ישראל לדרכים שונות… עד כאן לשונו הקדושה… יהיו מהערב רב ותמלא הארץ חמס מפניהם, ושם מהזוהר הקדוש פרשת תצא דבסוף הגלות ישלטון על ישראל רמאים ודייני שקר וערב רב עיין שם).

רוב הדור עם הראשים שלהם מהערב רב, ושלא יטעו את ישראל בדרכים מקולקלות, הזהר מן היועצך לפי דרכו, שתלך בדרך החדשה לבזות את כל התפילה והמצוות בסכליות של כסיל בחושך הולך, כמו שעשה הטמא והארור, שהטעה את כל העולם בדרכים מרורות כלענה, וכן בכל דור, ולזה הוצרך להתגלגל משה רבינו בכל דור ודור כמו מרן האר"י ורבי ישראל בעל שם טוב וכן בכל דור צדיקיא, שלא יטעו ערב רב עם ראשים שלהם את ישראל וכל זה מבואר בליקוטי תורה (פר' ואתחנן), עד כאן לשונו. (זוהר חי בראשית ד' קי"ג)

הצדיקים הקדושים במלחמתם הגדולה להציל את עם ישראל מכלי' חס ושלו'.

א') הבעל שם טוב הקדוש ראה הגזירה הנוראה
של אוישווי"ץ וניסה לבטלו

מכתב שכתב הצדיק הקדוש מורינו ורבינו רבי ישראל בעל שם טוב זי"ע לחבירו הרב הק' מ' מרדכי מטלוסט זי"ע

["בן גילו הצדיק נסתר" – כך כתב בכמה מכתבים מהבעש"ט זי"ע אליו]

באגרת הקודש [דף קעב] (יג), מכתב ס' [נו' 183]: [נדפס בספר "התמים" – יצא לאור בווארשא י"ב לחודש תמוז שנת תרצ"ו – חוברת רביעית] וזה לשונו:

ב) הצדיק הקדוש רבי נתן אדלער זי"ע
במלחמתו הגדולה להביא משיח

דרך הנשר מובא מהצדיק הקדוש רבי נתן אדלער, שעיקר עיכוב ביאת המשיח שאינו בא הוא בגלל השחיטה שמאכילים את עם ישראל בנבילות וטריפות ואם יתקנו זאת יבא תיכף ומיד ממש, ואעתיק מה שכתב שם ממקצת מספר "האבי"ב" [ראשי תיבות אחינו בני ישראל בגולה] מהנוגע לדעת בדורנו וז"ל: ר' נתן אדלער ותלמידו ר' משה סופר מפרעשבורג מקובלים בנסתר, ר' נתן אדלער רצה לפסול השוחטים דפראנקפורט דמיין, ולהכניע חותם הסטרא אחרא ששורה על שוחטים פסולים בסוד על חרבך תחי' וגו' ואלמלא השיג כל רצונו בא משיח, אך הסמ"ך מ"ם העמיד עליו רודפים קצבים והוצרך לברוח. וזה היה סוד ירידת הבעל שם טוב הקדוש לעלמא הדין ורמז על זה ב"זע"ם" תצעד אר"ץ, ראשי תיבות: זביחה עירובין מקוואות.