אור הזוהר גליון 570 -זוהר תיקון ל' רבי חיים ויטאל – שמע ישראל

אור הזוהר גליון 570 שבט תשע"ד

האדמו"ר מהאלמין רבי שלום יהודה גראס שליט"א

חיבר למעלה מאלף ספרים על כל מקצועות התורה

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל[1]

קוּמוּ וְהִתְעוֹרְרוּ אֶל הַשְּׁכִינָה

וְזֶה לָשׁוֹן הַמַהַרְח"וּ [רבי חיים וויטאל – תלמיד האר"י הקדוש] בְּהַקְדָּמָתוֹ לְסֵפֶר עֵץ חַיִּים: וּמָצָאתִי אוֹן לִי וַאֲנִינָה בְּקִרְבִּי וְלִבִּי דָּוַי, מִמַּאֲמָר אֶחָד הוּבָא בְּסֵפֶר הַתִּקּוּנִים תִּיקּוּן ל' (תִּיקוּנֵי זוֹהַר דַּף ע"ג:, ע"ד.), בְּלָשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ, וְזֶ"לְֹ: הַנָּתִיב הַשֵּׁנִי, וְרוּחַ אֱלֹהִי"ם מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. מַה זֶּה וְרוּחַ? אֶלָּא בְּוַדַּאי בִּזְמַן שֶׁהַשְּׁכִינָה יוֹרֶדֶת לַגָּלוּת, הָרוּחַ הַזּוֹ נוֹשֶׁבֶת עַל אוֹתָם שֶׁמִּתְעַסְּקִים בַּתּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁכִינָה נִמְצֵאת בֵּינֵיהֶם, וְהָרוּחַ הַזּוֹ נַעֲשֵׂית קוֹל, וְתֹאמַר כָּךְ: אוֹתָם יְשֵׁנִים שֶׁשֵּׁנָה בִנְחִירֵיהֶם, סְתוּמֵי הָעֵינַיִם וַאֲטוּמֵי הַלֵּב, קוּמוּ וְהִתְעוֹרְרוּ אֶל הַשְּׁכִינָה, שֶׁיֵּשׁ לָכֶם לֵב בְּלִי הַשְׂכֵּל לָדַעַת אוֹתָהּ, וְהִיא בֵינֵיכֶם.

שמע ישראל" בגימטריה 951 = ספר תורה = קדוש ישראל = "גמלתהו טוב ולא-רע כל ימי חייה".  מי שלומד זוהר הקדוש שומעים את השמע ישראל והתפילות שהוא מתפלל (תיקו"ז תי' מ"ג – בראשית תמן את"ר יב"ש ודא איהו ונהר יחרב ויבש, דאפילו ישראל מתפללין ואומרים שמע ישראל, דאיהו קודשא בריך הוא אין עונה אותם וכו',), וזה ה-ת'עודת ז'הות בשמים, ראשי תיבות "ת'הלים ז'והר" שמי שלומד זוהר שומעים את התהלים, ואם לא חבל על הזמן, לא שומעים בשמים התפילות וגם השמע ישראל, (הגר"א בתיקו"ז תיקון מ"ג). וכשאין עוסקין ברזי תורה צועקים שמע ישראל, הידוע בכוונת קריאת שמע, מלכות ישראל תפארת ליחדם, [שמע רומז לשכינה-מלכות, וישראל לתפארת, וצריך ליחדם. ויש לרמז כי שמע גימטריה 410 והוא גימטריה שכינה – כה, שכינוי השכינה הוא כה, וגם הוא מספר כל אותיות הפסוק שמע ישראל, וכן גימטריה קדוש, כלומר שהשכינה היא שוכנת בתוך כל אחד ואחד מישראל, (ישעיה י"ב ו'),  "כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאל", וישראל רומז לתפארת כנודע, וגם יעקב אבינו ששמו ישראל אחוז בתפארת, וזה ענין קריאת שמע ליחד תפארת ומלכות, וכנודע (בא"ח) הכוונה במילה אחד, ליחד הוי"ה ואדנות "יאהדונהי"].

יהודים יקרים, שימו לב! – היתכן: שאנו נצעק לאבינו שבשמים, ולא נענה? היתכן, שהבנים יצעקו והאב לא ישמע? האם  סדרי טבע נהפכו? לא! אנו הופכים סדרי הטבע! מה הפלא שאנו עדיין בגלות? ומשיח לא בא?

עוד לפני 2000 שנה התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זיע"א הזהיר וכתב, בתיקון מ"ג, שצעקת שמע  ישראל, לא תשמע ואין קול ואין עונה,  בדומה לנהר שיבשו מימיו, [בראשית, שם את"ר יב"ש וזהו נהר יחרב ויבש (שם ה'), באותן זמן שהוא יבש והיא יבשה, צווחים הבנים למטה  ואומרים שמע ישראל, ואין קול ואין עונה. זהו  שכתוב (משלי א, כ"ח)" אז יקראנני ולא אענה]. – מדוע זה קורה? האם האב ח"ו מתאכזר לבנים?  לא! הבנים מתאכזרים לעצמם. כורתים ח"ו  את הענף שעליו הם יושבים. אנו בני מלכים  ומשליכים ארצה את היהלום שבכתר. מי זה היהלום? זה הזהר הקדוש, הוא פנימיות העולמות, זה מהות נשמתינו. איך יתכן שנשליך האמת ארצה?  איך יתכן   שניתן שהשפחה תירש את הגבירה? הערב רב, עוד מיציאת מצרים, צרים וחומסים את נשמתינו הטהורה. הזהר הוא בריח התיכון של העולמות, הכל  עומד וסובב סביבה. אם  בדור האחרון של הגאולה, אנו לא לומדים את הזהר הקדוש, שהוא פנימיות התורה, ובמקום כך רק לומדים חיצוניות התורה, אנו מחזקים רק את  חיצוניות העולמות, במקום את  פנימיותם. חיצוניות זה  רק חצי, רק חצי דבר, זו הקליפה ששומרת על הפרי,  ומה עם הפרי? מה עם העיקר? האם יכולים לחיות רק מהקליפות? ולא מהפרי? על דרך משל, שבכדי להחיות נפש האדם, הוא זקוק לאוכל ומיים, ומה יהיה עליו, שבמקום לקבל מזון, רק ילבישו אותו כל הזמן מכל מיני בבגדים יפים ויקרים, ויתעסקו רק בזה? זה חשוב להתלבש, הבגדים שומרים על האדם, מגנים עליו, מכבדים אותו, אבל איזה חיים יש לאדם בלי מזון לגופו? כך זהר הקדוש, הוא פשוטו כמשמעו חיים לנשמה, חיים לכל העולמות, חיים ליהודי,  חיים של גאולה, רק בזכות הזהר הקדוש יצאו עם ישראל מהגלות ברחמים.

הַחֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים, עוֹשִׂים לְעַצְמָם:

וְסוֹד הַדָּבָר – קוֹל אוֹמֵר קְרָא, כְּמוֹ קְרָא נָא הֲיֵשׁ עוֹנֶךְ וְאֶל מִי מִקְּדוֹשִׁים תִּפְנֶה, וְהִיא אוֹמֶרֶת מָה אֶקְרָא, כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר, הַכֹּל הֵם כִּבְהֵמוֹת שֶׁאוֹכְלוֹת חָצִיר, וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה, כָּל הַחֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים, עוֹשִׂים לְעַצְמָם. וַאֲפִלּוּ כָּל אֵלּוּ שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, כָּל חֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים – לְעַצְמָם עוֹשִׂים. בְּאוֹתוֹ זְמַן וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם, וְזוֹהִי רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ.

 

אוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בָּעוֹלָם:

אוֹי לָהֶם מִי שֶׁגּוֹרְמִים שֶׁיֵּלֵךְ לוֹ מִן הָעוֹלָם וְלֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם, שֶׁאֵלּוּ הֵם שֶׁעוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה יַבָּשָׁה, וְלֹא רוֹצִים לְהִשְׁתַּדֵּל בְּחָכְמַת הַקַּבָּלָה, וְגוֹרְמִים שֶׁמִּסְתַּלֵּק מַעְיַן הַחָכְמָה, שֶׁהִיא י' מִמֶּנָּה, וְנִשְׁאֶרֶת ב' יְבֵשָׁה, אוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בָּעוֹלָם, וְהָרוּחַ הַזּוֹ שֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת הִיא רוּחַ הַמָּשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְהִיא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהִיא רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יהו"ה.

 

דוֹמִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם לְאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְלָגָה הַבּוֹנִים מִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם

וְהַמַהַרְח"וּ מַמְשִׁיךְ לִכְתוֹב עַל פִּי דִּבְרֵי הָרַשְׁבִּ"י בְּתִקּוּן ל': וּבִפְרָט בִּזְמַנֵּנוּ זֶה בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים אֲשֶׁר הַתּוֹרָה נַעֲשֵׂית קַרְדֹּם לַחֲתֹךְ בָּהּ אֵצֶל קְצָת בַּעֲלֵי תּוֹרָה אֲשֶׁר עִסְקָם בַּתּוֹרָה עַל מְנַת לְקַבֵּל פְּרָס וְהַסְפָּקוֹת יְתֵרוֹת, וְגַם לִהְיוֹתָם מִכְּלַל רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת, וְדַיָנֵי סַנְהֶדְרָאוֹת – לִהְיוֹת שְׁמָם וְרֵיחָם נוֹדֵף בְּכָל הָאָרֶץ. וְדוֹמִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם לְאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְלָגָה הַבּוֹנִים מִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם, וְעִקַּר סִבַּת מַעֲשֵׂיהֶם הִיא מַה שֶּׁכָּתַב אַחַר כָּךְ הַכָּתוּב 'וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם'! עכ"ל.

 

'הַכֹּל תָּלוּי בְּעֵסֶק הַחָכְמָה הַזֹּאת, וּמְנִיעָתֵנוּ מִלְּהִתְעַסֵּק בָּהּ הִיא גּוֹרֶמֶת אִחוּר וְעִכּוּב בִּנְיַן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ!

 אַחַר שֶׁרַבֵּנוּ מַהַרְח"וּ פָּתַח הַקְדָּמָתוֹ בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁ'כָּל דּוֹר שֶׁלֹּא נִבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו כְּאִלּוּ נֶחֱרָב בְּיָמָיו', וּבְהֶמְשֵׁךְ הַקְדָּמָתוֹ הִתְרִיעַ וְהַצְּרִיחַ מַהַרְח"וּ שֶׁ'הַכֹּל תָּלוּי בְּעֵסֶק הַחָכְמָה הַזֹּאת, וּמְנִיעָתֵנוּ מִלְּהִתְעַסֵּק בָּהּ הִיא גּוֹרֶמֶת אִחוּר וְעִכּוּב בִּנְיַן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ!' וְעוֹד כָּתַב: 'וְכַאֲשֶׁר נָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה לַעֲסֹק מֵאַהֲבָה בַּחָכְמָה הַזֹּאת יִגָּאֲלוּ יִשְׂרָאֵל בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן!'

אָמַר הַצָּעִיר מֵעִיר, הַדַּל בְּאַלְפֵי – חַיִּים וִיטַאל, בֶּן לַאֲדוֹנִי אָבִי הָרַב יוֹסֵף וִיטַאל זִכְרוֹנוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא: בִּהְיוֹתִי בֶּן שְׁלֹשִׁים לְכֹחַ תָּשַׁש כֹּחִי – יָשַׁבְתִּי מִשְׁתּוֹמֵם, וּמַחְשְׁבוֹתַי תְּמֵהִים. כִּי עָבַר קָצִיר, כָּלָה קַיִץ – וַאֲנַחְנוּ לֹא נוֹשַׁעְנוּ, רְפוּאָה לֹא עָלְתָה לְמַחֲלָתֵנוּ, אֵין מָזוֹר לִבְשָׂרֵנוּ, וְלֹא עָלְתָה אֲרוּכָה לְמַכָּתֵנוּ! לְחֻרְבַּן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ, הַנֶּחֱרָב זֶה הַיּוֹם אֶלֶף וְת"ק וְד' שָׁנִים (1504 שָׁנָה לַחֻרְבָּן). אוֹי לָנוּ כִּי פָּנָה הַיּוֹם – יוֹם אֶחָד שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא אֶלֶף שָׁנִים, וְגַם נָטוּ צִלְלֵי עֶרֶב שֶׁהֵם ת"ק וְד' שָׁנִים – יוֹתֵר מֵחֲצִי הַיּוֹם הַשֵׁנִי. וְכָלוּ כָּל הַקִּצִּין, וַעֲדַיִן בֶּן דָּוִד לֹא בָּא! וְנוֹדַע אֶת אֲשֶׁר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל דּוֹר שֶׁלֹּא נִבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו כְּאִלּוּ נֶחֱרָב בְּיָמָיו. וָאֶתְּנָה אֶת פָּנַי לַחֲקֹר וְלָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה נִּתְאָרֵךְ קִצֵּנוּ וְגָלוּתֵנוּ, וּמַדּוּעַ לֹא בָּא בֶּן יִשַׁי!

וְרַבִּי חַיִּים וִיטָאל מַמְשִׁיךְ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: וַאֲנִינָה בְּקִרְבִּי, וְלִבִּי דָּוַי… וּמְבָאֵר בְּסֵפֶר אִילָנָא דְּחַיֵּי, לִכְאוֹרָה כַּוָּנַת מַהַרְח"וּ בְּהָנֵי מִילֵּי לוֹמַר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמִּצַּד אֶחָד הָיָה לוֹ לִשְׂמוֹחַ בַּמֶה שֶׁאָמַר מָצָאתִי אוֹן לִי – דְּלִכְאוֹרָה מְצִיאַת סִבַּת אוֹרֵךְ הַגָּלוּת הוּא בְּדִיּוּק מַה שֶׁבִּקֵּשׁ כָּל-כָּךְ לָדַעַת, וַהֲרֵי עַכְשָׁו מָצָא לוֹ 'אוֹן' – דְּהַיְנוּ 'רְאָיָה' 'וְכֹחַ' לָמָּה אָכֵן נִתְאַרְכָה גָּלוּתֵנוּ הַמָּרָה. אָבַל דָּא עַקָא! שֶׁדַּוְקָא הִיא הַנּוֹתֶנֶת שֶׁבִּמְקוֹם שֶׁיִּשְׂמַח בִּמְצִיאוּתוֹ הַגְּדוֹלָה אַדְּרַבָּא מָצָא מַהַרְח"וּ אֲנִינָה וְשִׁבְרוֹן בְקִרְבּוֹ – מִלָשׁוֹן 'וְאָנוּ וְאָבְלוּ' (יְשַׁעְיָה ג: כו).

עַד כַּמָּה גָדוֹל הַבִּלְבּוּל בְּקֶרֶב רֹב לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה

לָכֵן נֶאֱנַח מַהַרְח"וּ וְהִתְבַּטֵּא שֶׁאֲנִינָה בְּקִרְבִּי וְלִבִּי דָּוַי – מִשׁוּם שֶׁעַתָּה שֶׁהֵבִין בְּדִיּוּק מַה הֲסִבָּה לְאוֹרֵךְ הַגָּלוּת (דְּהַיְנוּ מִשׁוּם הִתְרַשְּׁלוּת לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה לַעֲסֹק בְּסִתְרֵי תּוֹרָה – כְּמוֹ שֶׁיְּפָרֵשׁ הוּא עַצְמוֹ בְּהַקְדָּמָה זוּ) הִשִּׂיג מַהַרְח"וּ מִיַּד עַד כַּמָּה גָדוֹל הַבִּלְבּוּל בְּקֶרֶב רֹב לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה – וְעַד כַּמָּה קָשֶׁה יִהְיֶה לְיַשֵּׂם וּלְהַפְנִים נְחִיצוּת לִימוּד הַקַּבָּלָה בְּקִרְבָּם! אֲבָל בָּרוּךְ הָשֵׁם – לַמְרוֹת חֻלְשָׁתוֹ הַמִּיָּדִית בְכָל זֹּאת הִתְחַזֵּק רַבֵּינוּ וְהִמְשִׁיךְ לְהוֹכִיחַ בַּעֲלִיל אֵיךְ וְלָמָּה הִתְרַשְׁלוּתֵינוּ בְּלִימוּד הַקַּבָּלָה הִיא הִיא 'סִבַּת הַסִּבּוֹת וְעִלַּת הָעִלּוֹת' לָמָּה בֶּאֶמֶת נִּתְאָרֵךְ קִצֵּנוּ וְגָלוּתֵנוּ, וּמַדּוּעַ לֹא בָּא בֶּן יִשַׁי! (אִילָנָא דְּחַיֵּי).

הַגְּבָעוֹת הֵם הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַבַּחוּרִים הַנִּקְרָאִים גְּבָעוֹת – הַגְּבָעוֹת אֵלּוּ נִתְקַלְקְלוּ לְגַמְרֵי

וּמַמְשִׁיךְ רַבִּי חַיִּים וִיטָאל זי"ע, מַה שֶׁאָמַר הַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ (ד' כ"ד), אָמַר עוֹד (יִרְמְיָה ד כד): "וְכָל הַגְּבָעוֹת הִתְקַלְקָלוּ", כִּי הַגְּבָעוֹת הֵם הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַבַּחוּרִים הַנִּקְרָאִים גְּבָעוֹת אֵצֶל בְּחִינוֹת הֶהָרִים הַנִּזְכַּר, הִנֵּה הַגְּבָעוֹת אֵלּוּ נִתְקַלְקְלוּ לְגַמְרֵי, כִּי בִּרְאוֹת הַתַּלְמִידִים הַקְּטַנִּים אֶת הַגְּדוֹלִים הֶהָרִים הָרָמִים רוֹדְפִים יוֹמָם וָלַיְלָה אַחֲרֵי הַפְּשָׁטִים וְאֵינָם עֲסוּקִים בַּחָכְמָה הַזֹּאת וְאֵינָם יוֹדְעִים, כִּי מִיִּרְאָתָם לִכָּנֵס בָּהּ הֵם נִמְנָעִים מִלְּהִתְעַסֵּק בָּהּ כַּנִּזְכַּר, וְעַל כֵּן גְּבָעוֹת אֵלּוּ נִתְקַלְקְלוּ וְלִבָּם שֹׁרֶשׁ פּוֹרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה וְעָלְתָה בָּהֶם חֲלוּדַת טִיט וְרֶפֶשׁ לִכְפֹּר בְּחָכְמַת הָאֱמֶת, וְאוֹמְרִים שֶׁאֵין בַּתּוֹרָה אֶלָּא פְּשָׁטֶיהָ וּלְבוּשֶׁיהָ בִּלְבַד עַל דֶּרֶךְ הַנִּזְכַּר לְעֵיל בְּפָרָשַׁת בְּהַעֲלֹתְךָ, וְאֵין סָפֵק כִּי לֹא יִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק בָּעוֹלָם הַבָּא כַּנִּזְכַּר שָׁם בַּזֹּהַר. וּכְבָר נִתְבָּאֵר לְמַעְלָה הַסִּבָּה כִּי תּוֹרַת עוֹלָם הַבָּא אֵינֶנָּהּ כִּפְשָׁטָהּ רַק עַד שָׁם עוֹסְקִים בְּרָזֵי הַתּוֹרָה וְסוֹדוֹתֶיהָ, וְזֶה שֶׁלֹּא בָּחַר בָּהּ וְלֹא טָרַח בָּעוֹלָם הַזֶּה מֵעֶרֶב שַׁבָּת לֹא יֹאכַל בְּשַׁבָּת, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר "הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ וְאַתֶּם תִּרְעָבוּ" וְגוֹ'.

מְנִיעָתֵנוּ מִלְּהִתְעַסֵּק בָּהּ גּוֹרֶמֶת אִחוּר וְעִכּוּב בִּנְיַן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנו

וְהִנֵּה הַכָּתוּב מֵעִיד (יְשַׁעְיָה נט טז): "וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ", בִּלְשׁוֹן שְׁלִילָה, אוֹי לְאָזְנַיִם שֶׁכָּךְ שׁוֹמְעוֹת וְאוֹי לְעֵינַיִם שֶׁכָּךְ רוֹאוֹת, עֵדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עָלֵינוּ, וְאֵין לָנוּ לֵב לָדַעַת לַחֲזֹר וּלְהִתְעַסֵּק בַּחָכְמָה הַזֹּאת, לְהַחֲזִיק יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה סג ה): "וְאַבִּיט וְאֵין עֹזֵר וְאֶשְׁתּוֹמֵם וְאֵין סוֹמֵךְ". וְהוּא בִּהְיוֹתֵנוּ עֲסוּקִים בַּחָכְמָה הַזֹּאת, כִּי עַל יָדָהּ תִּתְקָרֵב הַגְּאֻלָּה, וְכִבְיָכוֹל יְשׁוּעָתָהּ לִשְׁכִינַת עֻזּוֹ, הָיִינוּ מְמַהֲרִים לְהַצְמִיחָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וַתּוֹשַׁע לִי זְרֹעִי", לִי מַמָּשׁ כִּבְיָכוֹל… כִּי הַכֹּל תָּלוּי בְּעֵסֶק הַחָכְמָה הַזֹּאת, וּמְנִיעָתֵנוּ מִלְּהִתְעַסֵּק בָּהּ הִיא גּוֹרֶמֶת אִחוּר וְעִכּוּב בִּנְיַן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ… כִּי אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרַת רוּחַ בְּעוֹלָמוֹ, אֶלָּא כַּאֲשֶׁר עוֹסְקִים בְּחָכְמָה זוֹ.

כְשֶׁיִּהְיֶה קָרוֹב לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֲפִלּוּ נְעָרִים עֲתִידִים לִמְצֹא נִסְתָּרוֹת הַחָכְמָה

בְּזֹהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת וַיֵּרָא (דַּף קיח.): [הַתַּרְגּוּם לִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ]: אָמַר לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן אֵין רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּזֶה שֶׁיִּתְגַּלֶּה לָעוֹלָם כָּל כָּךְ, וּכְשֶׁיִּהְיֶה קָרוֹב לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֲפִלּוּ נְעָרִים שֶׁבָּעוֹלָם עֲתִידִים לִמְצֹא נִסְתָּרוֹת שֶׁל הַחָכְמָה וְלָדַעַת עַל יָדוֹ קִצִּים וְחֶשְׁבּוֹנוֹת, וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן יִתְגַּלֶּה לַכֹּל.

וּבֶאֱמֶת כְּבָר הָרַעֲיָא מְהֵימְנָא [הוּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה] מְצַוֶּה אוֹתָנוּ לִלְמוֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ דַּוְקָא, כִּי תּוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י מֵאִיר עַד סוֹף הַדּוֹרוֹת, וְצָרִיךְ לִלְמוֹד ללא הֶפְסֵק וְלֹא לָתֶת מְנוּחָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁיִּגְאָלֵנוּ (זוֹהַר פִּנְחָס ריט.).

קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַחֲזִיק בַּלִּמּוּד הַזֹּהַר יָחִיד וְרַבִּים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן

הצה"ק המלוב"ן צי"ע רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים, הַבֶּן אִישׁ חַי, זיע"א (בְּהַקְדָּמַת הַתִּקּוּנִים בְּנָיָהוּ), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: מִזְּמַן אֲשֶׁר הֵצִיץ וְזָרַח אוֹר יְקָרוֹת שֶׁל שְׁנֵי מְאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים סֵפֶר הַתִּקּוּנִים וְסֵפֶר הַזֹּהַר קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַחֲזִיק בַּלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַתִּקּוּנִים וְהַזֹּהַר יָחִיד וְרַבִּים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, וְהַגַּם דְּאֵין לְאֵל יָדָם לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין סוֹד אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת שֶׁבַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלֶּה אַף עַל פִּי כֵן שׁוֹתִים בַּצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם וּמִתְלַהֲבִין בִּקְרִיאָתָן מְאֹד מְאֹד.

"אִתְעַטַר" בָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן מְעֻטָּר כְּמֶלֶךְ בַּעַטְרוֹתָיו בְּרֹאשׁ, וְיוֹשֵׁב בְּגַוָון

הָרַשְׁבִּ"י זְיָ"עָ יוֹשֵׁב אִתָּנוּ בְּלוֹמְדֵינוּ תּוֹרָתוֹ: אֲפִילוּ עוֹד הַיּוֹם אַחַר שֶׁנִּפְטַר רַשְׁבִּ"י מִבֵּינֵינוּ, כָּל זְמַן שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים בְּדִבְרֵי הָאִדְּרָא, "אִתְעַטַר" בָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן מְעֻטָּר כְּמֶלֶךְ בַּעַטְרוֹתָיו בְּרֹאשׁ, וְיוֹשֵׁב בְּגַוָון, עכל"ק. (הַצַהַ"קָ רַבִּי אַבְרָהָם אַזוּלַאי, הַצַהַ"קָ רַבִּי אַבְרָהָם גְלַאנְטִי זְיָעָ"אָ, "אוֹר הַחַמָּה" קכ"ג ע"ב).

כְּשֶׁהִנְּךָ מַקְדִּישׁ דַּקָּה בִּלְבַד לְלִמּוּד דַּף זֹהַר וּמִצְטָרֵף לְ-250.000 לוֹמְדֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ אַתָּה מְסַיֵּם 250.000 פְּעָמִים כָּל סֵפֶר הַזֹּהַר!!! – וְיִתְקַבְּלוּ תְּפִלּוֹתֶיךָ וּמִשְׁאֲלוֹת לִבְּךָ, כִּי הַתְּנַאי לְקַבָּלַת הַתְּפִלּוֹת וּקְרִיאַת שְׁמַע הוּא לִמּוּד בַּזֹּהַר כָּל יוֹם (תיקו"ז תיקון מ"ג). עַל כֵּן כָּל אַדְמוֹ"ר, רֹאשׁ יְשִׁיבָה, רַב עִיר, רַב שְׁכוּנָה, רַב בֵּית מִדְרַשׁ, מַגִּיד שִׁעוּר שֶׁל דַּף הַיּוֹמִי, מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן טְהוֹרִים, יִקַּח בְּחֶשְׁבּוֹן אֵיזֶה נַחַת רוּחַ הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לַהַקָּבָּ"ה, וּלְהַצִּיל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל מִכָּל הַצָּרוֹת בְּלָמְּדוֹ זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ – דַּקָּה אַחַת עִם הַצִּבּוּר, וְכָךְ, כָּל עַם יִשְׂרָאֵל יִכָּנְסוּ בְּתֵבַת נֹחַ, וְיִנָּצְלוּ מִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַזוֹהַ"ק, רַבִּי חַיִּים וִויטָאל, וְהָרַמְחַ"ל זְיָ"ע, וְעַיֵּן עוֹד אוֹר הַזּוֹהַר.

הרשב"י קובע: בספר הזוהר יצאו בני ישראל מהגלות ברחמים

מְחַפְּשִׂים מְפִיצִים לְמִלְיוֹנֵי דַּפֵּי הזוהר בְּכָל הָעוֹלָם
מְחַפְּשִׂים תּוֹרְמִים לְהַדְפִּיס מִילְיוֹנֵי דַּפֵּי הזוהר לְחַלְּקָם לְ-15 מִלְיוֹן יְהוּדִים בְּחִנָּם.

הַאִם יֵשׁ מַחְשֵׁב שֶׁיּוּכַל לְחַשְׁבֵּן אֶת הַזְּכוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁיְּכוֹלִים לִזְכּוֹת בְּכֶסֶף קָטָן.

גדולי הדור פסקו! תרמו אל מפעל הזוהר העולמי, (ישירות לדפוס) והיו שותפים להצלת עם ישראל על ידי חלוקת לחלוקת דפי זוהר היומי

ספרים ועלונים בחינם: 0527-651911

---