על ידי לימוד הזוהר מתעוררת הנשמה לתשובה ושומעים את הבת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת שובו בנים שובבים
3 סיפורים נפלאים
אור הזוהר גליון 574
ספר
זוהר שובו בנים שובבים
אבות פרק ו'
(ב) אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף, שֶׁנֶּאֱמַר נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם, וְאוֹמֵר וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת, אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, וְכָל מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה הֲרֵי זֶה מִתְעַלֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת.
א) אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁאֵינָם עוֹסְקִים בְּחָכְמַת הַקַּבָּלָה שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת כָּבוֹד לַתּוֹרָה, כִּי הֵם מַאֲרִיכִים הַגָּלוּת וְכָל הָרָעוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא בָּעוֹלָם
וכתב מורנו רבי חיים וויטאל זי"ע בהקדמה לעץ חיים, וזל"ק: … וְזֶה אֶצְלִי פֵּירוּשׁ הַמִּשְׁנָה (אָבוֹת ו ב): אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּכָל יוֹם וְיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת: אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה, כִּי בְּלִי סָפֵק בִּהְיוֹתָם עוֹסְקִים בִּפְשָׁטֶיהָ וּבְסִפּוּרֶיהָ לְבַדָּם הִיא לוֹבֶשֶׁת בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ וְשַׂק הוּשַׁת כְּסוּתָהּ וְכָל הָאֻמּוֹת יֹאמְרוּ לְיִשְׂרָאֵל "מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד", מַה תּוֹרַתְכֶם מִתּוֹרָתֵנוּ, הֲלֹא גַּם תּוֹרַתְכֶם סִפּוּרִים בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם. אֵין עֶלְבּוֹן תּוֹרָה גָּדוֹל מִזֶּה, וְלָכֵן אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה וְאֵינָם עוֹסְקִים בְּחָכְמַת הַקַּבָּלָה שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת כָּבוֹד לַתּוֹרָה, כִּי הֵם מַאֲרִיכִים הַגָּלוּת וְכָל הָרָעוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא בָּעוֹלָם, כַּנִּזְכַּר לְעֵיל בַּמַּאֲמָר שֶׁהִתְחַלְנוּ בְּהַקְדָּמָתֵנוּ זֹאת, וְזֶה עַצְמוֹ הוּא בַּת קוֹל הַמַּכְרִיז בְּכָל יוֹם.
וְנִרְמַז בַּפָּסוּק "קוֹל אוֹמֵר קְרָא", וְעַל כַּיּוֹצֵא בְּזֶה אָמְרוּ גַּם כֵּן בְּסֵפֶר הַזֹּהַר פָּרָשַׁת בְּהַעֲלֹתְךָ (דַּף קנ"ב.) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, וַוי לְהַהוּא בַּר נָשׁ דְּאָמַר, דְּהָא אוֹרַיְיתָא אָתָא לְאַחֲזָאָה סִפּוּרִין בְּעָלְמָא, וּמִלִּין דְּהֶדְיוֹטֵי. וְעוֹד הַאי מִלָּה דְּאוֹרַיְיתָא לְבוּשָׁא דְּאוֹרַיְיתָא אִיהוּ. וּמַאן דְּחָשִׁיב דְּהַהוּא לְבוּשָׁא אִיהוּ אוֹרַיְיתָא מַמָּשׁ, וְלָא מִלָּה אַחֲרָא, תִּיפַּח רוּחֵיהּ, וְלָא יְהֵא לֵיהּ חוּלָקָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. וּבְּגִין כַּךְ אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תְּהִלִּים קיט): 'גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ', מַה דִּתְחוֹת הַאי לְבוּשָׁא דְּאוֹרַיְיתָא וְכוּ'. טִפְּשִׁין דְּעָלְמָא, לָא מִסְתַּכְּלֵי אֶלָּא בְּהַהוּא לְבוּשָׁא, דְּאִיהוּ סִפּוּר דְּאוֹרַיְיתָא, וְלָא יַתִּיר וְכוּ'.
עוֹד יֵשׁ מָקוֹם אַחֵר כַּיּוֹצֵא בְּזֶה בַּפָּרָשָׁה הַנִּזְכַּר עַצְמָהּ (דַּף קמט:) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וּמַאן דְּאָמַר, דְּהַהוּא סִפּוּרָא דְּאוֹרַיְיתָא, לְאַחֲזָאָה עַל הַהוּא סִפּוּרָא בִּלְבַד קָאֲתֵי, תִּיפַּח רוּחֵיהּ. דְּאִי הָכִי, לָאו אִיהִי אוֹרַיְיתָא עִלָּאָה, אוֹרַיְיתָא קְשׁוֹט.
וְהִנֵּה בְּחַכְמֵי הַפְּשָׁט עַצְמָם שְּׁתֵּי בְּחִינוֹת, אִם הַכַּת שֶׁהֵם יִרְאֵי הַשֵּׁם וְעוֹסְקִים בָּהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם אֶלָּא שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ מִנְּעוּרֵיהֶם וְלֹא לָמְדוּ סוֹדוֹת הַתּוֹרָה וּמִתְיָרְאִים לָגַעַת בָּהֶם בְּאָמְרָם "מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ", וּמִי עָלָה שָׁמַיִם וְיֵרֵד וְיַגִּידָה לָנוּ מַה הֵם רָזֶיהָ וְסוֹדוֹתֶיהָ, וְעַל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה "וְאֶל הַשָּׁמַיִם וְאֵין אוֹרָם", כִּי גַּם שֶׁהֵם נְפָשׁוֹת חֲצוּבוֹת מִן הַשָּׁמַיִם אֵין אוֹרָם עִמָּהֶם וּבְמַחֲשַׁכִּים יֵשְׁבוּ וּמִשָּׁם לֹא יֵצֵאוּ.
מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים חֶלְקָם אִם עָלְתָה לָהֶם כָּךְ וְיִשָּׂרְפוּ בִּקְדֻשַּׁת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ
וְעוֹד יֵשׁ כַּת אַחֶרֶת וְהֵם קְצָת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים חֲרִיפִים וּמְפֻלְפָּלִים עוֹקְרֵי הָרִים וְטוֹחֲנָן זֶה בָּזֶה בְּפִלְפּוּלָם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר "רָאִיתִי אֶת הֶהָרִים" וְגוֹ' רוֹעֲשִׁים וּמִתְיָרְאִים לָגֶשֶׁת אֶל מְקוֹם אֵשׁ אוֹכְלָה הֵם רָזֵי הַתּוֹרָה, דִּבְרֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ לַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת וּמִתְיָרְאִים פֶּן יִצְרְבוּ בָּם צָרֶבֶת כָּעִנְיָן "הַהוּא יָנוּקָא דַּהֲוָה דָּרֵישׁ בְּחַשְׁמַל וְנָפֵק אֶשָּׁא מִינֵיהּ וַאֲכַלְתֵּיהּ", וּמַה טּוֹב וּמַה נָּעִים חֶלְקָם אִם עָלְתָה לָהֶם כָּךְ וְיִשָּׂרְפוּ בִּקְדֻשַּׁת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא, וְעַל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ נֶאֱמַר (מִשְׁלֵי כד ז): "רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת", וְלָכֵן "בְּשַׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ". וּבְלִי סָפֵק כִּי הַחוֹשְׁבִים כָּךְ אֱוִילִים הֵם כִּי לוּלֵי שֶׁהֵם חוֹשְׁבִים בְּעֵינֵיהֶם דַּי לָהֶם אוֹתָהּ הַחָכְמָה הַפְּשׁוּטָה שֶׁיָּדְעוּ בָּהּ וּכְבָר הֵם חֲכָמִים, לֹא הָיוּ נִמְנָעִים מִלִּכָּנֵס מִפְּנִימִיּוּתָהּ, וְעַל כַּיּוֹצֵא בְּזֶה נֶאֱמַר (מִשְׁלֵי כו יב): "רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ". וְאִם שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אֲשֶׁר עָלָיו נֶאֱמַר (מְלָכִים-א ה יא): "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם" וְכוּ', אָמַר בְּסוֹף יָמָיו בְּעֵת שֶׁחִבֵּר קֹהֶלֶת (קֹהֶלֶת ז כג): "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי", וְלֹא בְּדַעְתּוֹ כְּלָל לַחֲשֹׁב שֶׁכְּבָר נִתְחַכֵּם אֶלָּא חָשַׁב שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁלֶּעָתִיד יִתְחַכֵּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה" לֶעָתִיד עַל יְדֵי הַיְגִיעָה, וְעִם כָּל זֶה רָאָה אַחַר כָּךְ כִּי טָעָה בָּזֶה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי".
אֵין אָנוּ אֲפִילּוּ כַּחֲמוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר
וּמַה יַּעֲשׂוּ הַפְּתָאִים הַיַּתּוּשִׁים אֲשֶׁר בִּזְמַנֵּנוּ זֶה בִּהְיוֹתָם חֲכָמִים שְׂמֵחִים בְּחֶלְקָם וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתָם, וַהֲרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה חַכְמֵי הַתַּלְמוּד הַגְּדוֹלִים וְהָרִאשׁוֹנִים אָמְרוּ: אֵין אָנוּ אֲפִילּוּ כַּחֲמוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר, וְאֵין לִתְמֹהַּ מִזֶּה, כִּי הֲרֵי מְפֹרָשׁ בַּכָּתוּב "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר", וְדָרְשׁוּ בּוֹ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'עִם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר', וְאֵין כַּוָּנָתָם כִּי אָמַר לָהֶם כָּךְ עַל הֱיוֹתָם נֶעֱדָרִים בִּלְתִּי חָכְמָה, כִּי הֲרֵי הַכָּתוּב אָמַר וְהֵעִיד עַל אֱלִיעֶזֶר שֶׁהוּא אֶחָד מֵהֶם הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר, וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יוֹמָא כח:): 'דּוֹלֶה וּמַשְׁקֶה מִתּוֹרַת רַבּוֹ לַאֲחֵרִים'. אָמְנָם כְּבָר בֵּאֲרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַצְמָם וְאָמְרוּ הַטַּעַם, לְפִי שֶׁלֹּא רָאוּ עֲנַן הַשְּׁכִינָה קָשׁוּר עַל הָהָר וְלָכֵן קְרָאָם עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר, מַה חֲמוֹר אֵינוֹ רוֹאֶה, אַף אַתֶּם כָּךְ. וְאַף אִם בְּמָקוֹם אַחֵר נִרְאֶה כִּי קָרָא כָּךְ לֶאֱלִיעֶזֶר מִפְּנֵי שֶׁהוּא עֶבֶד, וְהִנֵּה הוּא קִנְיַן כַּסְפּוֹ כְּמוֹ בְּהֶמְתּוֹ וַחֲמוֹרוֹ, אֵין זֶה רַק אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא כִּי הֲרֵי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ הָיָה שָׁם, וַהֲרֵי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם הָיָה וְהַבֵּן הוֹלֵךְ אַחַר מִשְׁפַּחַת אָבִיו.
עַל כֵּן גְּבָעוֹת אֵלּוּ נִתְקַלְקְלוּ וְלִבָּם שֹׁרֶשׁ פּוֹרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה לִכְפֹּר בְּחָכְמַת הָאֱמֶת – וְאֵין סָפֵק כִּי לֹא יִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק בָּעוֹלָם הַבָּא
אָמַר עוֹד (יִרְמְיָה ד כד): "וְכָל הַגְּבָעוֹת הִתְקַלְקָלוּ", כִּי הַגְּבָעוֹת הֵם הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַבַּחוּרִים הַנִּקְרָאִים גְּבָעוֹת אֵצֶל בְּחִינוֹת הֶהָרִים הַנִּזְכַּר, הִנֵּה הַגְּבָעוֹת אֵלּוּ נִתְקַלְקְלוּ לְגַמְרֵי, כִּי בִּרְאוֹת הַתַּלְמִידִים הַקְּטַנִּים אֶת הַגְּדוֹלִים הֶהָרִים הָרָמִים רוֹדְפִים יוֹמָם וָלַיְלָה אַחֲרֵי הַפְּשָׁטִים וְאֵינָם עֲסוּקִים בַּחָכְמָה הַזֹּאת וְאֵינָם יוֹדְעִים, כִּי מִיִּרְאָתָם לִכָּנֵס בָּהּ הֵם נִמְנָעִים מִלְּהִתְעַסֵּק בָּהּ כַּנִּזְכַּר, וְעַל כֵּן גְּבָעוֹת אֵלּוּ נִתְקַלְקְלוּ וְלִבָּם שֹׁרֶשׁ פּוֹרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה וְעָלְתָה בָּהֶם חֲלוּדַת טִיט וְרֶפֶשׁ לִכְפֹּר בְּחָכְמַת הָאֱמֶת, וְאוֹמְרִים שֶׁאֵין בַּתּוֹרָה אֶלָּא פְּשָׁטֶיהָ וּלְבוּשֶׁיהָ בִּלְבַד עַל דֶּרֶךְ הַנִּזְכַּר לְעֵיל בְּפָרָשַׁת בְּהַעֲלֹתְךָ, וְאֵין סָפֵק כִּי לֹא יִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק בָּעוֹלָם הַבָּא כַּנִּזְכַּר שָׁם בַּזֹּהַר. וּכְבָר נִתְבָּאֵר לְמַעְלָה הַסִּבָּה כִּי תּוֹרַת עוֹלָם הַבָּא אֵינֶנָּהּ כִּפְשָׁטָהּ רַק עַד שָׁם עוֹסְקִים בְּרָזֵי הַתּוֹרָה וְסוֹדוֹתֶיהָ, וְזֶה שֶׁלֹּא בָּחַר בָּהּ וְלֹא טָרַח בָּעוֹלָם הַזֶּה מֵעֶרֶב שַׁבָּת לֹא יֹאכַל בְּשַׁבָּת, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר "הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ וְאַתֶּם תִּרְעָבוּ" וְגוֹ', עכ"ל.
מכרזת שלש פעמים בכל יום ואומרת שובו בנים שובבים
בפסיקתא דרב כהנא (פסקא יג אות יא): א"ר יונתן שלש שנים ומחצה עשת השכינה שרויה בהר הזתים ומכרזת שלש פעמים בכל יום ואומרת שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם (ירמיה ג כב) וכיון שלא חזרו התחילה השכינה פורחת באויר ואומרת את הפסוק הזה, "אלך ואשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני בצר להם ישחרונני" (הושע ה טו).
זהו שלפעמים מתעורר באדם רוח טהרה מקול הקורא לאוזן נשמתו
השל"ה במסכת יומא (דרך תוכחת חיים ומוסר – ס"ו): ונחזור ללשון ספר החרדים, אמר ונשמע פתגם, כבר ידעת מה שאיתא בזוהר בת קול יוצאת בכל יום ומכרזת שובו בנים שובבים[א], ובת קול יוצאת מחורב בכל יום ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. וקשה למי מכריזים, הלא אין אנו שומעין כלום. אלא ודאי אף על גב דאיהו לא חזי מזלייהו חזי, כדאיתא במסכת מגילה (ג, א), הכי נמי אף על גב דהוא לא שמע מזליה שמע, כדכתיב (תהלים קלט יד), נפלאים מעשיך, לשון כיסוי כמו יפלא ממך דבר, אפילו הכי, ונפשי יודעת מאוד. וזהו שלפעמים מתעורר באדם רוח טהרה מקול הקורא לאוזן נשמתו, ומכל מקום לא יזכה לזה רק השומע קול החכם המוכיח. והיינו דכתיב (שמות טו, כו), והיה אם שמוע תשמע, כלומר אם תשמע למוכיח באוזן בשר, תזכה לשמוע באוזן הלב כרוז מלכו של עולם. והיינו ונשמע פתגם המלך, שעל ידי רוח הקודש ידעו בסיני זה הענין, ואמרוה ודאי נשמע קול מוכיח, לפי שאז נזכה לשמוע פתגם המלך, עכ"ל.
בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת שובו בנים שובבים
ובספר קדושת לוי (פרשת חיי שרה): ואברהם זקן בא בימים. ואמרינן בגמרא (בבא בתרא טז ע"ב) בת היה לו לאברהם ובכל שמה. ויבואר בזה הגמרא (חגיגה טו.) בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת שובו בנים שובבים. ויש להבין מה זה הקול. נראה אף על פי שאדם אינו שומע הקול זה שמגיע לאדם בכל יום התעוררות תשובה זה היא מחמת הכרזת הקול וזהו הקול ששומע ומהיכן בא לאדם התעוררות תשובה בכל יום מזה ששמענו את הקול בהר סיני אנכי ולא יהיה לך (שמות כ, ב ג) מפי ה', זה נרשם בלבינו, ומזה בא התעוררות תשובה בכל יום. וזהו הרמז מהר חורב זה סיני על דרך (שמות ג, א) ויבא אל הר האלהים חורבה. וזהו שמיעת הקול. לפי זה יובן מה שנקרא בת קול, על כי השפע מהבורא ברוך הוא יתברך נשפע בכל יום רק שמצמצם האדם את עצמו כדי שיוכל לקבל השפע כפי הכנת קבלתו, יש אדם שמצמצם לחכמה שיחכם בעבודת השם יתברך, ויש שמצמצם לעושר וכבוד ולחן ולשאר הטובות, ולכל אחד כפי הכנת קבלתו יהיה השפע, כמו שהוא נשפע מאת הבורא יתברך, אשר הוא כלול הכל זה נקרא בחינת קול והשביל שכל אחד עושה גבול לירידת השפע נקרא בת, הוא לשון מדידה כמבואר ביחזקאל הרמז על הגבול והצמצום ומדידה שכל אחד עושה ומצמצם לרצונו. וזהו הרמז בת היה לאברהם ובכל שמה, שהיה לו שפע ממדה הרמוז במלת בת שהוא כלול כל המדות הנ"ל.
רחמי האב על הבן ומעורר אותו לטוב וכן בישראל בא התעוררת לחזור בתשובה
ובקדושת לוי (מסכת אבות): חמשה תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי. רבי אליעזר, בור סוד שאינו מאבד טיפה. רבי יהושע, אשרי ילדתו. (אבות פרק ב משנה י) כי הנה בכל יום בת קול יוצאת ואומרת שובו בנים שובבים, הגם שאין אנו שומעין אלו הכרוזים, אף על פי כן יש בזה תועלת שאדם מעורר עצמו כמו האב שמעורר הבן הגם שאין הבן הולך בדרך הטוב, מכל מקום רחמי האב על הבן ומעורר אותו לטוב וכן בישראל בא התעוררת לחזור בתשובה. וזה שאמרו חכמינו ז"ל (חגיגה טו.) חוץ מאחר, דהיינו שלא יתעורר בתשובה מן שמים, אבל בודאי אלו היה חוזר בתשובה מעצמו היו מקבלין ממנו שלא ידח ממנו נדח, כי אין לך דבר העומד בפני התשובה, אבל כל ישראל מתעוררים בזה התעוררת לשוב[ב]… ע"כ.
סיפורי מעשיות מכוח הזוהר להתעוררות לתשובה
סיפור א. לימוד חוק לישראל פעם אחת שתי דקות וחזר בתשובה:
מעשה באדם שפקר והלך עם גויה והתקרב לנוצרים, וחבירו שחזר בתשובה הביא לו "חק לישראל" במתנה, וחשב שאולי פעם בחיים יעיין ויפעל הדבר עליו. אותו אדם נתפס ללא רישיון וויזה, ושלחו אותו חזרה לארץ ישראל, ובא הביתה שבור, והגויה וכל העסק [הביזנס] נשארו מאחור – בארצות הברית, ומתוך יאוש ישב וקרא בספר "חק לישראל" שהביא לו חבירו בפרשת שמות, וקרא שם בלשון הזוהר את חומר עוון אשה נכריה ,ונתעורר מאד והתחיל לבכות ולחזור בתשובה עד שנסע לכותל המערבי ובכה שם הרבה , ומשם טלפן לחבירו ואמר לו "אני בכותל, בא", ובא ובכו יחדיו. וסיפר שלאחר שהבין את חומרת הדבר ביקש לטבול במקוה, ושם היה עבודות נקיון ולא יכל לטבול והלך עד למוצא ושם טבל. וכך התעורר וחזר בתשובה שלמה, ולבסוף זכה לישא אשה כשרה ולהקים משפחה בטהרה.
ולכל זה זכה מלימוד קטע קטן של מוסר מתוך הזוהר הנמצא ב"חק לישראל". ורואים שאפילו בדבר שכמה רבנים לא יכלו לפעול עליו, אבל לימוד מעט זוהר בכמה דקות העיר אותו מתרדמתו ונשמתו נטהרה מכח הרשב"י הקדוש. [ובידי מכתב של 3 עמודים אשר כתב לי אותו בעל תשובה בענין זה]. תראו ותקחו מוסר מה שקצת זוהר יכול לעשות לבן אדם וכמה גדול כוח הרשב’י זי’ע. ולכן כמה חשוב שיתן כל אחד לחבירו זוהר בכדי לזכות אותו, וכל זה יהיה לזכותו הוא, והכל נזקף לחשבונו. ובעבור זה סדרתי "לקט חוק לישראל", אשר בו רק הזוהר והמוסר והרמב"ם. אמנם לא עלה בידי להוציא על כל התורה, ויצא רק על בראשית, והלואי ויימצא תורם לכך ותושלם המלאכה. וגם הדפסתי כל ענייני הזוהר של החוק מפרשת שמות עד תצווה שמדבר על פגם הברית. וכל זה התעוררתי לעשות מכח שלמדתי ב"חק לישראל" על תיקון הברית.
נדפסו יותר מאלף עמודים בעניין תיקון הברית על בראשית, ועל שמות 300 עמודים. אבל לדאבוני לא יכולתי להמשיך מחוסר תקציב.
ועתה כאשר נודע גודל נחיצות לימוד הזוהר הקדוש, דרק על ידו נגאל ברחמים כמובא ב"אור הזוהר" וב"גדולי ישראל והזוהר" דברי הצדיקים וגדולי הדורות מכל החוגים והעדות ממש.
ואכשר דרא דנעשתה מהפיכה של ממש על ידי "מפעל הזוהר העולמי", וכל ישראל מקטנם ועד גדולם מתמלאים חשק עצום ונפלא ללימוד הזוהר הקדוש, וכולם שואלים ומבקשים ללמוד לכל הפחות בזוהר שמסודר על פי "חק לישראל" שיסודתו בהררי קודש, ובלימוד של דקה כבר זוכה להיות בן עולם הבא.
ודברי התנא רבי יהודה בן תימא זי"ע, הוי עז כנמר וכו' עמדו מול עינינו, ולכן אזרנו כגבר חלצינו והוצאנו לאור בס"ד את הזוהר המבואר על סדר "חק לישראל", וחילקנו אותם לבתי מדרשים בחינם. ומי שרוצה לקבל לבתי מדרשים יתקשר: 052-765-1911
תפסת אותי!!!
סיפור ב. אחרי שהדפסנו חצי מיליון עותקים זוהר תיקון מ"ח, שלחנו 70.000 חוברות לתל אביב לחלק בתחנת אגד בבנין של 7 קומות, – פעם מטלפן לנו אחד, ואומר לנו, אני חילוני, לא שומר, לא שבת, לא פסח, לא יום כיפור, אוכל חזיר ועוד, רח"ל, הייתי כאן בתחנת אגד ונתנו לי חוברת תיקון מ"ח וקראתי בו פעם אחד כמה דקות, ומיד התעוררתי, וצועק לי בטלפון, תפסת אותי!!! מהיום אני הולך יהודי כשר שומר תורה ומצוות!!!
סיפור ג. הרב גבריאל מבת ים ממזכי הרבים הגדולים של מפעל הזוהר העולמי, מספר לנו, שיש לו חבר שאחיו נפל מדרך היהדות לגמרי עד שאוכל כבר חזיר רח"ל.
הרב גבריאל אמר לחבירו שיתן לו את התיקון מ"ח, כי זה סגולה גדולה לתיקון ולטהרת הנשמה, ויקרא פעם אחת.
אחרי שקרא את התיקון פעם אחת, נפתח לבו לתשובה ואמר לאחיו קיבלתי על עצמי להיות יהודי כשר שומר תורה ומצוות, ב"ה שזכיתי!!!
ב"ה יצאו לאור עולם זוהר עם תרגום לשון הקודש וגם בלשון הקודש לבד, לזרז ולגלות הזוהר הקדוש בכל מיני אופנים, שיהגו בו גדולים עם הקטנים, ולזכות ללמוד בלשון הקודש שהשכינה מתחברת בו, וכן מהדורת כיס, והאדרות הקדושות בגודל כיס ששמעתי כבר מרבים שזכו לנצל את הזמן בתור לבנק ובדרכים, ויש הרבה מעשיות שיהודים שחיכו בתור בבנק ובנתיים למדו בתיקוני הזוהר שהיה שם ראו ישועות גדולות בפרנסה והסכימו לבקשתם בלי בעיות.
ממש תענוג לראות ומפעים הלבבות, האיך נתחברו כל היהודים בכל בתי הכנסיות ובתי המדרשות, ללמוד כל יום ובפרט כל שבת קודש [שכידוע מעלת הלימוד בשבת קודש עולה כפול אלף, ולימוד זוהר הקדוש שעה בחול עולה לשנה, ושעה בשבת קודש אלף שנה, וכאשר הלימוד הוא מתוך שמחה עולה לערך מליון שנה, ובצער מאה מליון שנה – ראה ספר ערכה של שעה] בסדר הזוהר המסודר בחק, מספר דקות אחר כל תפילה, ובין התפילות.
וכעת אין לשום יהודי תירוץ מדוע לא ילמוד זוהר הקדוש, אלא כל ישראל חברים מקשיבים ולומדים זוהר הקדוש ומקיימים דברי אלוקים חיים, מפי משה רבינו ע"ה, שאמר: "בספרא דא יפקון מן גלותא ברחמי" (רעיא מהימנא נשא קכ"ד), במהרה בימינו אמן.
[א]) ְאַף עַל גַּב שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמְצָא בֵינֵיהֶם:
ובזוהר ויקרא בלשון הקודש (פרשת ויקרא דף ד':): וְאַף עַל גַּב שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמְצָא בֵינֵיהֶם, וּבָא וּמַקְדִּים לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְקוֹרֵא וְאוֹמֵר, (ירמיה ג) שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּא מְשׁוּבוֹתֵיכֶם. וְאֵין מִי שֶׁיָּעִיר אֶת רוּחוֹ. וְאָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר, מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה. הִקְדַּמְתִּי – וְאֵין אִישׁ, וְאֵין מִי שֶׁיָּעִיר אֶת רוּחוֹ.
בְּכָל יוֹם וָיוֹם הַכָּרוֹז קוֹרֵא וְאוֹמֵר: עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי:
ובזוהר במדבר בלשון הקודש (פרשת נשא דף קכ"ו. :): רַבִּי אַבָּא פָּתַח, (תהלים קג) לְדָוִד בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה' וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ. כַּמָּה יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לְהִסְתַּכֵּל וְלָדַעַת בַּעֲבוֹדַת רִבּוֹנוֹ, שֶׁהֲרֵי בְּכָל יוֹם וָיוֹם הַכָּרוֹז קוֹרֵא וְאוֹמֵר: (משלי א) עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי וְגוֹ'. (ירמיה ג) שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם. וְאֵין מִי שֶׁיַּרְכִּין אָזְנָיו. הַתּוֹרָה מַכְרִיזָה לִפְנֵיהֶם, וְאֵין מִי שֶׁיַּשְׁגִּיחַ.
בֹּא רְאֵה, בֶּן אָדָם הוֹלֵךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְחוֹשֵׁב שֶׁשֶּׁלּוֹ הוּא תָּמִיד וְיִשָּׁאֵר בְּתוֹכוֹ לְדוֹרֵי דוֹרוֹת. עַד שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בָּעוֹלָם, נוֹתְנִים אוֹתוֹ בְּקוֹלָר. עַד שֶׁהוּא יוֹשֵׁב, דָּנִים אוֹתוֹ בְּמוֹשַׁב הַדַּיָּנִים עִם שְׁאָר בְּנֵי הַדִּין. אִם נִמְצָא לוֹ סָנֵגוֹר – הֲרֵי נִצּוֹל מֵהַדִּין. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (איוב לג) אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר וְגוֹ'. מִי הוּא הַסָּנֵגוֹר? (דף קכ"ו ע"ב) אֵלֶּה מַעֲשִׂים כְּשֵׁרִים שֶׁעוֹמְדִים עַל הָאָדָם בְּשָׁעָה שֶׁמִּצְטָרֵךְ לָהֶם. וְאִם לֹא יִמָּצֵא עָלָיו סָנֵגוֹר – הֲרֵי הִתְחַיֵּב מֵהַדִּין לְהִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כְּשֶׁשּׁוֹכֵב בְּקוֹלַר הַמֶּלֶךְ, עַד שֶׁמֵּרִים עֵינָיו, רוֹאֶה שֶׁבָּאִים אֵלָיו שְׁנַיִם שֶׁכּוֹתְבִים לְפָנָיו כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְכָל מַה שֶּׁהוֹצִיא מִפִּיו, וְנוֹתֵן דִּין (חשבון) עַל הַכֹּל וְכוֹתְבִים לְפָנָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (עמוס ד) כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ וְגוֹ'. וְהוּא מוֹדֶה עֲלֵיהֶם.
קוֹל הַטַּחֲנָה – קוֹל הַשְּׁכִינָה:
ובזוהר חדש בלשון הקודש (זוהר חדש מדרש הנעלם על איכה): בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה (קהלת יב) – דָּבָר אַחֵר, קוֹל הַטַּחֲנָה – קוֹל הַשְּׁכִינָה, שֶׁצּוֹוַחַת בְּכָל יוֹם שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים, וְאֵין מִי שֶׁיַּשְׁגִּיחַ עָלֶיהָ.
[ב]) … וזהו ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו (תהלים סב,יג) כאלו היה מעשיו הגם שהוא בא מרצון הבורא ברוך הוא להתעורר, מכל מקום האדם עושה בו פעולה להתחזק בהתעוררת הזה לא כן הרשעים אשר לא יקומו במשפט. וזהו דאיתא בזוהר הקדוש אשה כי תזריע וילדה זכר (ויקרא יב,ב) מיומא דאתעברת לית לה בפומא אלא ילידו דילה אי להוי דכר, כי דכר הוא כח התחזקות בו ונקבה כינוי להתחלשות כמו שאמרו (ברכות לב.) תש כחו כנקבה. וזה שאמר לית לה בפומא כו' מיומא דאתעברת וקיבלה הטפה, אם כן לית לה בפומא רק דכר שזה התגברות הוא כח האדם שמחזיק עצמו לאיש בזה התעוררת ובזה יבוא שכרו האמיתי הראוי לו. והנה רבי אליעזר אמר משמים יוכיח. ורבי יהושע השיב אין משגיחין בבת קול. (ב"מ נט ע"ב) דפלוגתא הוא, שר' אליעזר עבד להבורא בהתעוררת שבא משמים. ור' יהושע השיב שכבר נתן לנו התורה, ואם כן מה שאדם נולד ראוי שיעבוד מעצמו בהתעוררת דלתתא מעצמו. וזהו שאמר רבי אליעזר בור סיד שאינו מאבד טפה, כלומר טפה הזרעיות של התעוררת. ור' יהושע אשרי יולדתו, פירוש מה שהוליד הוא בעצמו ולא על ידי התעוררת דלעילא, עכ"ל.