שיעורי זוהר לפרשת משפטים

זוהר חלק ג' פרשת בהר דף קח ע"א

כל יהודי שנימול כדין הוא בן חורין בשנה השביעית

להורדת שיעורי זוהר פרשת משפטים: לחץ על הקישורים הבאים:

זוהר תורה בלשון הקודש פרשת משפטים

זוהר תורה פרשת משפטים

סיכום נפלא משיעורו השבועי בזוהר הקדוש של מורנו ורבנו הרב המקובל ר' בניהו שמואלי שליט"א –

לפרשת משפטים תוספת פרשת שקלים תשע"ב

ספר סבא דמשפטים דף צד-עד דף קיד

פרשת משפטים

זוהר חלק ג' פרשת בהר דף קח ע"א

כל יהודי שנימול כדין הוא בן חורין בשנה השביעית

"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם, כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וגו'", אמר רבי אלעזר, כל בן ישראל שנימול ויש בו רושם הקודש, יש לו מנוחה בשמטה, שהרי שלו היא שמטה ההיא לנוח בו,[א] וזה נקרא שבת הארץ, ודאי יש בה חירות.

בשמיטה יש גם מנוחת הרוח והגוף

ויש בה מנוחה, כמו שהשבת היא מנוחת הכל, כן גם שמטה היא מנוחת הכל, הוא מנוחת הרוח והגוף.

עבד יש עליו עול רבו

ובאותה מנוחת הארץ צריכים העבדים לנוח, ולפיכך "וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם", מהו "חִנָּם", אפשר תאמר שאינו נותן לאדונו כלום,[ב] אלא זה סוד, וכך למדנו, כתוב: "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם" (במדבר יא, ה), "חִנָּם" בלא ברכה, שלא היה עלינו במצרים העול שלמעלה.

האדם מקבל עליו עול מלכות שמים וכך הוא יכול לעבוד את ה' כראוי

ובוא וראה, שעבדים פטורים מעול מלכות שלמעלה, ועל כן פטורים מן המצות, מהו עול מלכות שמים, היינו כשור הזה שנותנים עליו עול מתחלה, בשביל להוציא ממנו טובה לעולם, ואם אינו מקבל עליו עול ההוא, אינו עושה כלום, כן גם נצרך לו לאדם שיקבל עליו עול בתחלה, ואחר כך יעבוד בו בכל מה שנצרך, ואם אינו מקבל עליו עול הזה בתחלה, אינו יכול לעבד.

עבד פטור מקריאת שמע

ועול הזה אינו שורה במי שהוא אסיר באחר, ועל כן עבדים פטורים מעול מלכות שמים, ואם מעול הזה פטורים, מכל שאר פטורים, שהרי השאר אין שורה על האדם, עד שימצא אצלו עול הזה.

כשיוצא לחרות מקבל עליו עול מלכות שמים וצריך לקיים את כל המצוות

ולפיכך היו ישראל אוכלים במצרים חנם, ואף כאן "יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם", שהרי הוא עבד, וכל מה שהוא עושה חנם הוא, בלי עול מלכות שמים, ואף על פי שחנם היו מעשיו, יצא לחפשי ותהיה לו מנוחה.

ולאחר שהוא חפשי ונמצאת בו מנוחה, נותנים עליו עול מן המקום ההוא שהוציא אותו לחפשי.

עבד שאינו רוצה לצאת אינו רוצה לקבל עליו עול מלכותו וזהו פגם שלו

ואם זה העבד מסרב לצאת לחירות, כמו שכתוב: "וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי וגו'", הרי זה בודאי פוגם למקום הזה, שעזב עול מלכות שלמעלה, וקבל עליו עול אדונו, ולכך מה כתוב: "וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת וגו'", "אֶל הָאֱלֹהִים" סתם, היינו אצל המקום ההוא שפגמו,[ג] שהוא גם כן נקרא אלהים.

ולאיזה מקום יקרב אצלו, "אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה", לפי שזה המקום הוא הפתח שלמעלה,[ד] ונקרא מזוזה, וזה נתבאר.

וכיון שהוא נתכוין לפגום למקום הזה, פגם ההוא נשאר בו בגופו, זהו שכתוב: "וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם", יהיה עבד תחת רגלי אדונו, עד שנת היובל.

הוא פגם במלכות שבה תלוי השמיעה לכן תיפגם שמיעתו

"אֶת אָזְנוֹ" למה, זה נתבאר, אבל השמיעה בה השמטה תולה,[ה] ומפני שהוא פגם שמיעה זו, תפגם שמיעה שלו, וישאר הפגם בו, ולא ישאר הוא עבד לאדונו, עד שיתקרב למקום ההוא שפגם, ויהיה נפגם הוא לפניו, וישאר בו פגם ההוא, ולפיכך "וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים" סתם, כמו שנתבאר.

f   f    f

סודות הגלגול

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף צד ע"א

אלה הם סדרי העונשים של גלגול לנשמות

פתח רבי שמעון ואמר, "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם", תרגומו ואלין דיניא די תסדר קדמיהון, אלה הם סדרי הגלגול, דינים של הנשמות שנידונות כל אחת ואחת לקבל עונשה.

יש כמה אופנים שנשמתו של אדם מתחייבת בגלגול

"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד, וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם", חברים, הגיע העת לגלות כמה סודות נעלמים בענין גלגול, "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד", כאשר הנשמה מתחייבת בגלגול.

נשמה של זיווג בימי החול צריכה לתקן פגמיה על ידי יסורים וכדומה

אם היא מצד ההוא של העבד מטטרו"ן, שהוא כולל ששה צדדים,[ו] כתוב בו: "שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד", גלגול שלה לא יתחייב אלא שש שנים, עד שמשלמת שש מדרגות מן המקום ההוא שנלקחה משם.

נשמה של זיווג בשבת מתקנת פגמיה על ידי תורה ומצוות

אבל אם הנשמה היא מצד השכינה הקדושה, שהיא שביעית בודאי,[ז] מה כתוב: "וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם", שהצדיק ודאי אין בו מלאכה, וכיון שאין בו מלאכה אין בו שעבוד, והנשמה הבאה משם נאמר בה: "וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם", כי אין בה שעבוד.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף קה ע"ב

איש שעובד את ה' בעולם זוכה להתדבק בו' קצוות דז"א

פתח רב ייבא הזקן ואמר, "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם", בוא וראה, כל נשמת זכר עומדת בצורה בעולם של בחינת זכר, וכל נשמת נקבה עומדת בצורה בעולם של בחינת נקבה, ובזמן שהאדם הוא עבד להקדוש ברוך הוא, נדבק בו באותן שש שנים קדמוניות.[ח]

אם אינו עבד ה' יהיה נמכר לאדם אחר שעובד את ה' ואחר כך נמסר להמלכות

ואם הוא מרחק עצמו מעבודתו,[ט] יעקר לו הקדוש ברוך הוא מאותן שש שנים של העולם בחינת זכר, ונמסר לאדם שהוא דבוק בהששה צדדים,[י] שיעבוד לו שש שנים ויעקר מן השש שנים שלמעלה, אחר כך יורד משם ונמסר בהעולם של בחינת נקבה, הוא לא רצה לעמד בבחינת זכר, יורד לעמוד בבחינת נקבה, יבא העולם של בחינת נקבה שהיא שביעית ותקחנו,[יא] הרי מכאן ולהלאה הוא עומד בהעולם של בחינת נקבה.

אם לא רצה לצאת לחפשי אז יורד יותר ונמסר לס"א ולכן רוצעים באזנו

ואם אינו רוצה לעמוד בה ובגאולה שלה, יורד למטה ונדבק למטה, ונאחז בצד הטומאה, מכאן ולהלאה לאחר שנעקר מהעולם של בחינת זכר ומהעולם של בחינת נקבה, הרי נאחז באלו העבדים שהם מצד הטומאה, עכשיו כיון שכך הוא, נצרך לפגם, לעשות בו רושם של פגם, שהרי כל פגם מצד הטומאה הוא.

f   f    f

ביובל יוצא מרשות הס"א ונכנס שוב לבחינת המלכות

ומן היובל ולהלאה הוא חוזר לגלגול וישוב לעולם כמקדם, ונדבק בעולם ההוא של בחינת נקבה ולא יותר, אם זוכה עושה תולדות אשר מהעולם של בחינת נקבה כולם, בסוד הכתוב: "בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ מוּבָאוֹת לָךְ" (תהלים מה, טו), וזכאי הוא כאשר יתתקן ויזכה לזה, ואם אינו זוכה אפילו בהגלגול של היובל להעמיד תולדות, הרי הוא כלא היה.

ואם לא הוליד, אחר כך מתגלגל ביסורים עד שימצא גואל

שהרי חזר לזה העולם ולא נשתלם בימיו לישא אשה ולהעמיד תולדות, מה כתוב בו: "אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא", אם יחידי יכנס בזה העולם בלי תולדות, שלא רצה מקודם לעסוק בזה, וגם עכשיו הוא יוצא מזה העולם יחידי בלי זרע, הולך הוא כאבן בכף הקלע, עד המקום ההוא שנקרא צור החלמיש, ונכנס שמה, מיד מנשב הרוח של אותו היחיד, שנפרד מן נקבתו והולך שפי,[יב] כמו הנחש שאינו מתחבר עם אחר בדרכו, ומנשב בו, ונדחק מיד לצאת מתוך המקום של צור החלמיש ההוא הוא בגפו, והולך ומשוטט בעולם עד שימצא גואל שעל ידו יוכל לחזור לזה העולם,[יג] וזהו "אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא", זה שלא רצה לישא אשה להעמיד לו תולדות.

מי שעסק בפריה ורביה ולא עלה בידו יתגלגל עוד פעם ויזכה

אבל אם בעל אשה הוא, שנשא אשה ועסק להעמיד תולדות ולא עלה בידו, זה אינו נגרש כמו אחר ההוא, לא יבא בגפו ולא יצא בגפו, אלא אם בעל אשה הוא, הקדוש ברוך הוא אינו מקפח שכר כל בריה, אף על פי שלא זכו לבנים, אלא אם זכו לעשות מעשים טובים, מה כתוב: "וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת" (ישעיהו נו, ה), ואם לא, מה כתוב, "וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ", שניהם באים בגלגול, וזוכים להתחבר יחד כמקדם, וזה אינו נושא אשה גרושה, אלא זו שעסק עמה מקדם ולא זכו אז, עתה יזכו ביחד אם יתקנו מעשיהם, ועל זה כתוב: "וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ".

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף קו ע"א

מי שלא עסק בפריה ורביה יתכן שהמלכות תחזירנו בגלגול ויהיה לו בנים מגרושה

"אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וגו'", עתה חוזר הכתוב לענין הראשון, לזה שיצא בגפו בלי נקבה כלל,[יד] שיגאלנו מקום ההיא שנקרא שביעית, ושביעית ההוא נקראת אדוניו, אדון כל הארץ הוא, ואם אדוניו זה ירחם עליו, ויחזיר אותו לזה העולם בגפו כמו שהיה, ויתן לו אשה גרושה, שהמזבח הוריד עליה דמעות, ויתחברו יחדו, וילדה לו בנים או בנות, האשה וילדיה תהיה לאדניה כמו שנתבאר.[טו]

אין דבר בעולם שעומד בפני התשובה

שהרי אם חזר ותיקן מקום ההוא שפגם בחייו שמקודם, מתקבל לפני המלך הקדוש, לוקח אותו ומתקנו על תקונו אחר כך, וזה נקרא בעל תשובה, שהרי נחל מושבו של מקום הנהר ההוא הנמשך ויוצא,[טז] והתקין עצמו מה שהיה בתחלה, כיון שנתתקן וחזר בתשובה, הרי נתעלה על תקונו, שאין דבר בעולם ואין מפתח בעולם שלא ישברנו זה החוזר בתשובה.

במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד

ומהו "וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ", היינו ככתוב: "עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת" (משלי ט, ג), כמו שם שבח והרמה, אף כאן שבח והרמה, להמקום שבעלי תשובה עולים, שאפילו צדיקים גמורים אין יכולים לעמד שם.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף קט ע"א

היה אפשר להם להוליד והם לא רצו יתגלגלו ולא יזדווגו עוד יחד

ועוד, "אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא", אם הוא עמל ולקח אשה ולא רצה להעמיד תולדות, אף על פי שיש לו אשה,[יז] או אם היא מיאנה בזה, [ועשה כרצונה] ובא לעולם ההוא בלי תולדות, ולא השגיחו על פועל ידי ריבונם,[יח] "וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ", הוא חוזר לבוא לזה העולם בגפו של זכר, והיא בנקבה.[יט]

אין ברשותו של אדם לישא את מי שרוצה

"וְאִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה", "אֲדֹנָיו", זה הוא אדון כל הארץ, "יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה", מכאן שאין הדבר עומד ברשותו של אדם לקחת אשה, אלא הכל במאזנים לעלות, "יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה", שהרי אין הדבר ברשותו הוא, ומי היא האשה, זו שאינה זיווג שלו, ולא נזדמנה אליו, כי הוא היתה מזומנת לאחר, והקדים זה ברחמים ולקח אותה, ונתנה לו זו שאינה ראויה אליו.

הקדים בתפילה ולקח אשה שאינו שלו אין הבנים שלו

שהקדוש ברוך הוא ראה, שאשה הזאת עתידה להעמיד תולדות בעולם, ולפי שזה הקדים ברחמים נתנה לו, ונשא פירות מן הזרע שזרע בגנה שאינה שלו, לפיכך "הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ",[כ] אוי עני מסכן, כמה הוא עמל לריק, יגע ועמל לעשות פירות בגנה שאין היא שלו, ויצא ריקם.

ואם תשאל מפני מה, אם לפי שזרע בגנה אחרת שאינה שלו, הרי כאן הקדוש ברוך הוא נתן לו אותה הגינה להזריע בה, שהרי הוא מעצמה לא נטלה?

כיון שלא רצה להוליד מיעט את הבנים ועקר אותם מן אילן הנשמות

אלא בוא וראה, כל הדברים שהקדוש ברוך הוא עושה, כולם בדין הם, ואין כל דבר על חנם, זה שהקדוש ברוך הוא נתן לו אשה ועשה עמה פירות ותולדות, אין זה כשאר בני גלגול, ואינו דומה מי שעמל בזה העולם להגדיל האילן ולא עלה בידו, למי שלא רצה לעסוק בפריה ורביה, אלא שהשחית והפיל עלי האילן, וגרע הפירות שלו.

לפיכך כדי שיהיה לו בנים צריך להתגלגל פעם שלישית

זה כיון שריחם עליו הקדוש ברוך הוא ונתן לו אשה ברחמים, גובה הקדוש ברוך הוא את שלו לראשונה, ולוקח לו מה שגרע המעין ההוא, ולפיכך "הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ" [ולא לו, והוא יצא בגפו] ואחר כך מוטל עליו שישוב ויעמל בעצמו, להשלים גרעונו.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף קט ע"ב

ה' ממית איש שנשא אשה ששייכת מדינא לאחר, כשהגיע זמנו לישא אותה

שהרי הקדוש ברוך הוא דרכו לעשות דין לכל, וכאשר מגיע הזמן של האיש ההוא שימצא ויקח את בת זוגו, מה עושה הקדוש ברוך הוא, ממית לזה, ולוקחה האיש שהוא בן זוגה, וזה יוצא מן העולם הזה בגפו יחידי.

בתפילה ותחנונים מועיל שלא ימות

ומהו "וְאִם אָמֹר יֹאמַר" שני פעמים, אם בעוד שהוא עם אותה האשה, הוא מרבה בתפלה ותחנונים בכל יום לפני המלך הקדוש, וכמו שהיה תחלה ברחמים, כך הוא סופו ברחמים, וזהו "אָמֹר יֹאמַר", "אָמֹר" מתחלה כאשר הקדים ברחמים, "יֹאמַר" לבסוף שיתקבל ברחמים.

ה' מקבל השב בתשובה

ומה יאמר, "אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי", וברוב תפלותיו אוהב אותו הקדוש ברוך הוא, ומתקן מעשיו, ומקבלו הקדוש ברוך הוא על ידי אותה התשובה שלו ועל ידי רבוי תפלותיו.

עונשו שהוא נכנס לרשות הס"מ וסובל צער

מה עושה הקדוש ברוך הוא, מה שהיה מוכן עבורו להחזירו בגלגול, שיסבול עונש בזה העולם על מה שעשה מקדם, אין מחזירים אותו לזה העולם, אלא מקריבים אותו לפני הבית דין של הישיבה שברקיע, ודנים אותו, ומוסרים אותו לבית המלקות, ורושם לו הקדוש ברוך הוא שזה נמסר לבית העונש, ופוגמים לו באזנו להיות תחת ממשלת הערלה, עד זמן ידוע, ואחר כך גואלים אותו.

כשמגיע היובל מכניסים אותו לצרור החיים

ואם בתוך הזמן שנקבע לו כשעשו לו הפגם מגיע היובל, ואפילו אם רק יום אחד ליובל, נחשב לו למציאה כאילו מצא הזמן שלו עד היובל, וכך הוא נענש ולא יותר, משהגיע היובל הוא נגאל, ומכניסים אותו לפנים מהפרוכת.[כא]

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף צד ע"ב

בגאולה העתידה לא יצאו בחיפזון כמו בגאולת מצרים

"וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים", "וְכִי  יִמְכֹּר אִישׁ", זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר בו: "ה' אִישׁ מִלְחָמָה", "אֶת בִּתּוֹ", אלו ישראל, שהם מצד הבת יחידה נקראו בתו,[כב] ואפשר תאמר שיצאו כדמיון אלו שהיו מצד העבד שהוא מטטרו"ן, שיצאו במנוסה ממצרים, "לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים", זהו שכתוב: "כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן" (ישעיהו נב, יב).

f   f    f

נפש ורוח ונשמה של אדם לפי מדרגתו

ועוד, "וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה", בוא וראה, האדם כשנולד נותנים לו נפש, מצד הבהמות הטהורות הנקראות אופני הקדש, זכה יותר נותנים לו רוח מצד חיות הקדש, זכה יותר נותנים לו נשמה מצד כסא הכבוד, ושלשה אלה הן, אמה עבד ושפחה להבת מלך.[כג]

זכה יותר, נותנים לו נפש בדרך אצילות, מצד הבת יחידה,[כד] והיא נקראת בת מלך, זכה יותר נותנים לו רוח של אצילות מצד התפארת שנקרא עמוד התיכון, ונקרא בן להקדוש ברוך הוא, זהו שכתוב: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יד, א), זכה יותר, נותנים לו נשמה מצד חכמה ובינה שנקראים אב ואם, זהו שכתוב: "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" (בראשית ב, ז), מהו חיים, אלא הן האותיות יה,[כה] שעליהן נאמר, "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ" (תהלים קנ, ו), ונשתלם באיש הזה השם הוי"ה ברוך הוא.

זכה יותר, נותנים לו שם הוי"ה בשלימות האותיות יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שהוא נקרא אדם בדרך האצילות שלמעלה,[כו] והוא נקרא אדם בדמות ריבונו, ועליו נאמר: "וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וגו'" (בראשית א, כח), וזהו הוא ממשלתו בכל הרקיעים, ובכל האופנים והשרפים והחיות, ובכל חילות וגבורות שלמעלה ושלמטה, ולפיכך כאשר האדם זוכה בנפש מצד הבת יחידה, והיא נקראת בת מלך, נאמר בו: "וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים".

נשמה שהיא בת מלך לא תתגלגל בגוף של הס"א וגם לא תחטא בגלגולה

והנשמה שנתחייבה בגלגול, אם היא בתו של הקדוש ברוך הוא, אפשר תאמר שנמסרת בגוף זר[כז] אשר שם ממשלת היצר הרע, שהוא מצד סמא"ל, חס ושלום, שהרי כתוב: "אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן" (ישעיהו מב, ח), שהוא יצר הרע, וזה הגוף שתשרה בו הבת מלך, אפשר תאמר שנמסרת בכתרים התחתונים שמצד הטומאה, חלילה וחס, עליה נאמר "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ" (ויקרא כה, כג).

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף צה ע"ב

מאזני צדק ומרמה למעלה

ועוד, "וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה", זה הוא סוד עליון יותר מכל, בהעמוד שעומד אצל הגלגלים, תוך אויר המנשב להנשמות, יש גלגל אחד בצד זה, וגלגל אחד בצד השני, בצד זה מאזני צדק, ובצד השני מאזני מרמה, ואלו הגלגלים בל יניחו לעולם, והנשמות עולות ויורדות, נכנסין וחוזרין.

צד הרע עושק נשמות מהצד הטוב

ויש נשמות עשוקות, כאשר שולט אדם באדם, שכתוב: "עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ" (קהלת ח, ט), לרע לו בודאי, שזה העולם מתנהג כלו בעץ הדעת טוב ורע, וכאשר מתנהגים בני העולם בדרך הטוב, עומד הגלגל ומכריע לצד הטוב, וכאשר מתנהגים בדרך הרע, מכריע הגלגל לצד הרע, וכל הנשמות הנמצאות בשעה ההיא בהגלגל, צד הרע עושק אותן ונוטלן, אבל לרע לו, כי אלו הנשמות מכניעות לכל אשר ימצאו מצד הרע וישחיתו לו, והסימן לזה, ארון הקודש שנעשק מן הפלשתים ושלט בהם, לרע להם, וכמו כן אלו הנשמות הנעשקות מצד הטומאה הן לרע להם.

ומה נעשה מאותן הנשמות, מובא בספרים הקדמונים, שמהן נמצאים אותן חסידי אומות העולם, וגם ממזרים תלמידי חכמים הקודמים לכהן גדול.

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף צו ע"א

נשמה זאת שנעשקה לא תתגלגל באומות העולם

על זה כתוב: "וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ", זו הנשמה הבאה בגלגול, בשביל מעשים רעים שבעולם,[כח] "לְאָמָה", היינו לצד הטומאה בגלות רע, על ידי גלגל החוזר שמשם היא נעשקה, כשיגיע העת להוציאה משם, ודאי "לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים".[כט]

עושקים אותם עוד פעם כשהם תינוקות

וכל אותן נשמות הנעשקות מי הן, כאן יש סוד, אלו הן נשמות ילדים הקטנים, כאשר הם עוד יונקים מן הכח של אמם, והקדוש ברוך הוא רואה שאם יתקיימו בעולם יבאשו רוחם, ויחמצו כחומץ זה, לוקט אותם בקטנותם בעוד שנותנים ריח טוב, מה עושה, מניחם להעשק ביד האמה ההיא, וזו היא לילי"ת, שלפי שנתנו ברשותה, משמחת בתינוק הזה, ועשקתו, ומוציאתו מן העולם, כאשר הוא עוד יונק מן הכח של אמו.

נשמה זאת עושקים עוד פעם כי ידוע שתחמיץ

ואפשר תאמר, שאלו הנשמות יעשו טוב בעולם, לא כן, שכתוב: "אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ", שרואה שיחמיץ זה האיש בנשמה זו לאחר זמן, אם יתקיים בה,[ל] זו נעשקת, ואחרת לא נעשקת, ועל אלה כתוב: "וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשֻׁקִים וגו'" (קהלת ד, א), וזהו "אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ".

רק על ידי העושק נעשית נשמה ששייכת להקליפה

"אֲשֶׁר לא יְעָדָהּ", לא באל"ף כתוב, ואפשר תאמר שהזמינה הקדוש ברוך הוא להיות בצד הטומאה מן היום שנבראת, לא, אלא עתה בהחזרת הגלגל לו יעדה בוא"ו, מה שלא היה מקודם לזה.

ה' פודה אותה נשמה על ידי שסובלת יסורים ביד הלילי"ת ואחר כך מגביהה

"וְהֶפְדָּהּ", מהו והפדה, הקדוש ברוך הוא יפדה לה בזמן שהיא תעלה ריח טוב טרם שתחמיץ, והוא יעלה אותה לשמי מרום בישיבה שלו.

אין נמסרת לאומות העולם רק לתינוקות בני ישראל

ואפשר תאמר שבעבור שנעשקה לצד הטומאה, יתננה הקדוש ברוך הוא לחסידי אומות העולם, או לממזר תלמיד חכם,[לא] בא הכתוב ומוכיח "לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ" ודאי, "בְּבִגְדוֹ בָהּ", שנעשקה בעושק על ידי גלגל החוזר, אלא לישראל ודאי, ולא לאחר, וכאשר תצא מן השביה של הגלגל, "לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים", אלא תתעטר בעטרה שלה בנשיאת ראש.

בהשגחת ה' נעשה ואין כלל כח לס"א לשלוט

ואפשר תאמר שצד הטומאה הכניסה באותו התינוק, לא כן, אלא היא לקחה בעושק את הנשמה והיתה משמחת עמה, אחר כך פרחה מידה, ונכנסה בהתינוק ההוא, והיא פוקדת לאותו התינוק ומשמחת בו ותשחק לו, ותחמד לבשרו, עד שלאחר זמן לוקח הקדוש ברוך הוא נשמתו, והיא לוקחת גופו, ולבסוף הכל הוא ברשותו של הקדוש ברוך הוא.[לב]

בסוף יוצאת לחרות וה' פורש עליה לבוש כבודו

ועוד, "לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ", בוא וראה, כשתצא מהשביה של הגלגל, וצד הטומאה הוא בשמחה,[לג] ירשם לה הקדוש ברוך הוא ויחתמנה בחותמו, ויפרש עליה לבוש כבודו, ומה זה, זהו השם הקדוש שנקרא עליה, וזה הוא "בְּבִגְדוֹ בָהּ", בגד לבוש הכבוד של המלך פרוש עליה, ואז היא נשמרת, שלא תמסר לעם נכרי, אלא לישראל בלבד.

וזהו שכתוב: "כִּימֵי אֱלוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי" (איוב כט, ב), ועל סוד זה כתוב כאן, "לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ", בעוד שלבוש הכבוד של המלך בה, אין רשות לצד הטומאה בה.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף צו ע"ב

עוד קודם בריאת העולם צייר ה' את כל הנשמות לפניו וראה התנהגות כולם

ועוד, "וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה", אזהרה לאדם יש במקראות האלה, וכמה עצות טובות עליונות נמצאות בכל עניני התורה, וכולן אמת בדרך האמת, וידועות הן להחכמים המבינים והולכים בדרך האמת, בזמן שבקש הקדוש ברוך הוא לברוא את העולם, עלה ברצון לפניו, וצייר כל הנשמות העתידות להנתן באנשים אחר כך, וכולן נצטיירו לפניו באותה הצורה ממש שעתידים להיות בהאנשים אחר כך, וראה לכל אחד ואחד, שיש מהם שעתידים להשחית דרכיהם בעולם.[לד]

הנשמה מפחדת, ויורדת לעולם הזה בעל כרחה

ובשעה שמגיע זמנם, קורא הקדוש ברוך הוא לנשמה ההיא, ואומר לה, לכי ובואי במקום פלוני בגוף פלוני, משיבה לפניו, רבונו של עולם די לי בזה העולם שאני יושבת בו, ולא אלך לעולם אחר שישתעבדו בי, ואהיה מלוכלכת ביניהם.

אומר לה הקדוש ברוך הוא, מן היום שנבראת, עבור זה נבראת להיות בעולם ההוא, כיון שרואה הנשמה כך, בעל כרחה יורדת ונכנסת שמה.

התורה מזהרת שישמרו על הנשמה

התורה שנותנת עצה טובה לכל העולם, ראתה כל זה, והיא מזהרת לבני העולם ואומרת, ראו כמה חס הקדוש ברוך הוא עליכם, מרגליות טובה שהיתה לו מכרה לכם חנם, שתשתעבדו עמה בזה העולם.

ה' מבקש שהאדם יראה שהנשמה תחזור נקיה

על זה כתוב: "וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ", זה הקדוש ברוך הוא, "אֶת בִּתּוֹ", זו הנשמה הקדושה, "לְאָמָה", להיות אמה משועבדת ביניכם בזה העולם, בבקשה מכם, בשעה שיגיע הזמן שתצא מזה העולם, "לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים", לא תצא מלוכלכת בעבירות, תצא בת חורין, ברה ונקיה, כדי שישמח בה רבונה וישתבח בה, ויתן לה שכר טוב בצחצוח הגן עדן, כמו שכתוב: "וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ" (ישעיהו נח, יא), בודאי אם תצא ברה ונקיה כראוי.

נשמה זכאית תהיה מזומנת לעתיד ליכנס בתוך אותו הגוף

אבל "אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ", כשהיא יוצאה מלוכלכת בעבירות, ולא נראית טוב לפני הקדוש ברוך הוא כראוי, וי לאותו הגוף שהוא נאבד מן הנשמה ההיא לעולם, לפי שכאשר הנשמות עולות זכאות, והן יוצאות נקיות מזה העולם, כל נשמה ונשמה נכנסת בספר גנזי המלך, וכולן בשמותן, והוא אומר זו היא נשמת פלוני, מזומנת תהיה לאותו הגוף שעזבה, על זה כתוב: "לוֹ יְעָדָהּ" בוא"ו.

נשמה שאינה זכאית, הגוף נאבד לגמרי

היא יוצאה רעה בעיני אדניה, שנתלכלכה בעבירות, ובכתמי חטאים, אז "לא יְעָדָהּ" באל"ף, נאבד זה הגוף ממנה, והיא לא תזדמן לאותו הגוף, מלבד נשמה ההיא שבעלה נתעורר לשוב בתשובת הגוף.

האדם יחזור בתשובה ואז יפדה את הנשמה

אז כתוב בה: "וְהֶפְדָּהּ", ככתוב: "פָּדָה נַפְשׁוֹ מֵעֲבֹר בַּשָּׁחַת" (איוב לג, כח),[לה] "וְהֶפְדָּהּ", זה מוסב על האדם, שהעצה עבורו היא שיפדה אותה ויחזור בתשובה, ובשני אופנים אומר הקדוש ברוך הוא, "וְהֶפְדָּהּ", שלאחר שיחזור בתשובה יפדה לה מדרך הגיהנם.

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף צז ע"א

כמה טוב לנשמה שלא חטאה אוי לנשמה שחטאה

"לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ", מי הוא עם נכרי, עלובה היא נשמת החוטא כאשר תצא מזה העולם והאדם קלקל דרכו עמה, אם תרצה לעלות למעלה בתוך מחנות הקדושים, לפי שמחנות הקדושים עומדים בדרך ההוא של הגן עדן, ומחנות נכרים עומדים בדרך ההוא של הגיהנם, אם זכתה הנשמה ושמירה ההיא של הפרשת מלבוש הכבוד העליון עליה, אז הרבה מחנות קדושים מזדמנים לה להתחבר עמה, ולהכניסה לגן עדן, ואם לא זכתה, אז הרבה מחנות נכרים מזדמנים להכניסה בדרך של הגיהנם, ואותן מחנות של מלאכי חבלה עתידים לעשות בה נקמות, על זה בא הכתוב להודיע, "לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ", אלו המלאכי חבלה, "בְּבִגְדוֹ בָהּ",[לו] היינו השמירה, שהקדוש ברוך הוא עשה לה שמירה שלא ישלוט בה עם נכרי, באותה הפרשת השמירה עליה.

f   f    f

ה' משתבח כל יום באדם ששומר עצמו מחטא

"וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ", בוא וראה, כמה יש לו לאדם להזהר שלא יעקש דרכיו בעולם הזה, שאם זוכה האדם בעולם הזה, ושומר להנשמה שלו כראוי, זה הוא האדם שהקדוש ברוך הוא רוצה בו, ומשתבח בו בכל יום בפמליא שלו, ואומר ראו בן הקדוש שיש לי בעולם ההוא, כך וכך עושה כך וכך מעשיו מתוקנים, וכאשר תצא נשמה זו מעולם הזה זכה נקיה וברה, הקדוש ברוך הוא מאיר לה בהרבה אורות, ובכל יום מכריז עליה זו היא נשמת פלוני בני, שמורה היא תהיה לגוף ההוא שעזבה, וזהו שכתוב: "וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה".

ה' מנשק לנשמה טהורה כמו שאב מנשק בתו

"כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ", מהו כמשפט הבנות, כאן יש סוד להחכמים, בתוך סלע החזק, רקיע הנעלם,[לז] יש היכל אחד שנקרא היכל אהבה, ושם הם אותן אוצרות הנסתרים, וכל נשיקות האהבה של המלך נמצאות שם.

ואותן נשמות האהובות להמלך נכנסין שמה, כיון שהמלך נכנס בהיכל ההוא של המלך, מה כתוב: "וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל" (בראשית כט, יא), הקדוש ברוך הוא מוצא שם לנשמה הקדושה ההיא, ומיד הוא מקדים ונושק לה ומחבקה, ומעלה אותה עמו, ומשתעשע בה.

וזהו "כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ", כדרך שהאב עושה לבתו החביבה אצלו, שנושק לה ומחבקה ונותן לה מתנות, כך עושה הקדוש ברוך הוא לנשמת הצדיק בכל יום, כמו שכתוב: "כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת".

"יַעֲשֶׂה לָּהּ", זהו שכתוב: "יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ" (ישעיהו סד, ג), כמו שהבת הזאת השלימה מעשיה בעולם הזה, אף כך הקדוש ברוך הוא משלים לה עשיה אחרת בעולם הבא, שכתוב: "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ",  וכאן כתוב: "יַעֲשֶׂה לָּהּ".

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף צז ע"ב

במועדים ושבתות ה' משתעשע עם רוחות הצדיקים

"אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע", מהו "אִם אַחֶרֶת", בוא וראה, רוחו של איש צדיק נתעטר בהצורה שלו בגן עדן שלמטה, ובכל שבתות ומועדים וראשי חדשים, מתעטרים הרוחות בעטרות חדשות ומתפשטים מעטרות של חול ועולים למעלה, וכמו שעושה הקדוש ברוך הוא באותה נשמה עליונה הקדושה למעלה, כך הוא עושה בזה הרוח למטה בגן עדן שלמטה, שמעלהו לפניו, ואומר זה הוא רוחו של הגוף פלוני, ומיד מעטר הקדוש ברוך הוא לזה הרוח בהרבה עטרות ומשתעשע בו.

הנשמה מקבלת לעולם את שפע הג' דברים

ואפשר תאמר שלבעבור זה הרוח יפסיק הקדוש ברוך הוא את העונג שהוא עושה להנשמה, לא כן, אלא "אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע", אלה הם שלשה שמות העליונים, שעין לא ראתה אלהים זולתך, וכולם בעולם הבא, ונמשכים שם.[לח]

"שארה" הוא מזון הנשמה

אחד מהם "שְׁאֵרָהּ", היינו שפע של התנוצצות והארת אור המאיר בדרך נעלם, וזהו מזון הזן את הכל, ונקרא הוי"ה בנקודת אלהים, "שְׁאֵרָהּ" בהפוך האותיות היא אשר ה', וזהו שכתוב: "מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ" (בראשית מט, כ), והיינו "שְׁאֵרָהּ".

ה' פורש על הנשמה לבושו לשמרה מהחיצונים

"כְּסוּתָהּ", זהו סככת המלך, היינו שפע אחרת שמאיר לה ושומרה תמיד, סככת לבושו של המלך שסוכך עליה השם אלו"ה בבגדו בה תמיד, שלא תזיז ממנה, והיינו כסותה.

עונתה היא שפע מעולם הבינה

"וְעֹנָתָהּ", מה היא, זו השפע של עולם הבא, שבה נמצא הכל, ה' צבאות הוא, המאיר בכל אורות נסתרים העליונים של עץ החיים, שבו גנוז כח העונה, שמשם יצאה הנשמה, וכל זה בעונג ותשוקה של עולם הבא.

שלש דברים הללו רק לנשמה צדקת

שלש אלה לא יגרע לה, כאשר היא זכאית כראוי, ואם היא אינה כראוי, אז שלש אלה נגרעים ממנה, שלא יהיה נעשה לה עטרה אפילו מאחת מהן.

בוא וראה, מה כתוב: "וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ", שאיננה זוכה בהן, "וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף", תצא מלפניו ודוחים אותה החוצה, "אֵין כָּסֶף", אין לה השתוקקות ואין לה עונג כלל.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף צח ע"א

על ידי מעשים טובים זוכים בשנת י"ג לנפש ובשנת כ' לרוח

ועוד, "וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה וגו'", "אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ וגו'", בוא וראה, כל מי שזוכה להגיע לי"ג שנים ולהלן, נקרא בן לכנסת ישראל, וכל מי שהוא מבן כ' שנים ולמעלה וזוכה בהן, נקרא בן להקדוש ברוך הוא בודאי, ככתוב: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יד, א).

כאשר הגיע דוד לי"ג שנה, וזכה לזה היום שנכנס בשנת הארבע עשרה, אז אמר עליו הכתוב: "ה' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ" (תהלים ב, ז), מה הטעם, לפי שמקודם לזה לא היה לו עוד השם בן, ולא שרתה עליו נשמה העליונה, שהרי היה עוד בשנות ערלה,[לט] ולפיכך כתוב: "אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ", היום ודאי אני ילדתיך, אני ולא צד הטומאה כמו שהיה עד עתה, אני בלבד, ובבן עשרים שנה מה כתוב בשלמה: "כִּי בֵן הָיִיתִי לְאָבִי" (משלי ד, ג), לאבי ממש בודאי, על זה כתוב: "וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה", היינו מבן י"ג שנה ולהלאה, שהרי אז יוצא מרשות צד הטומאה שנזדמנה לו מיום תולדתו.

אם הילד משבר את כח הס"א נותן ה' מתנות לנשמתו שתינתן לו בשנת י"ג

מה כתוב: "כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ", מהו "כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת", למדנו, שבכל יום ויום מביט הקדוש ברוך הוא בנער הזה שעומד ברשות הערלה, והוא יוצא ממנה, ונמשך לבית הספר ומכניע לה, והולך לבית הכנסת ומכניע לה, מה עושה הקדוש ברוך הוא לנשמה זו, מכניסה לבית גנזיו, ונותן לה מתנות ואוצרות הרבה, ומקשט לה בתכשיטים עליונים, עד הזמן שמכניסה לחופה בבן זה מי"ג שנה ומעלה.

f   f    f

נשמה יתירה ביום השבת

"אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ", מהו "אַחֶרֶת", בוא וראה, ביום השבת בשעה שנתקדש היום, יוצאות נשמות חדשות מתוך עץ החיים, ומנשבים אותן נשמות יתרות הקדושות להתחתונים, ונוחים בהם כל יום השבת, ולאחר מוצאי שבת, עולות כל הנשמות, ומתעטרות בעטרות קדושות למעלה.

[וכמו שהקדוש ברוך הוא מזמין לאדם עיקר נשמתו של תולדתו] כך מזמין הקדוש ברוך הוא לאדם זו הנשמה אחרת היתרה, ואף על פי שזו האחרת נזדמנה לו עתה, נשמתו שהיתה לו מקודם, שארה וכסותה ועונתה שמקודם לא יגרע ממנה.

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף צח ע"ב

נשמות הגרים זוכים לחזור אל מקורם על ידי שנשמות ישראל מתלבשות בהם

ועוד, "אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ וגו'", כאן יש להעיר, שנשמות הגרים כולן פורחות מתוך הגן עדן בדרך נסתר, כאשר נסתלקים מזה העולם נשמותיהם שהרויחו מתוך הגן עדן, לאיזה מקום חוזרות.

אלא למדנו, מי שחוטף ולוקח בנכסי הגר תחלה הוא זוכה בהם, כמו כן, כל אותן נשמות קדושות העליונות, שהזמינן הקדוש ברוך הוא להתחתונים,[מ] כולן יוצאות בזמן ידוע כדי להשתעשע בגן עדן, והן פוגעות באותן נשמות הגרים, מי שאוחז בהן מאותן הנשמות, זוכה בהן ומתלבשות בהן, ועומדות בזה הלבוש, ויורדות תוך הגן בלבוש הזה, לפי שבגן עדן אין עומדים שם אלא בלבוש כל אותן הנמצאים שם.

ואפשר תאמר שבעבור זה הלבוש נגרעות אותן הנשמות מכל העונג שהיה להן תחלה, על זה כתוב: "אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע".

ועומדות בהגן בלבוש הזה שהקדימו לאחוז בהן וזכו בהן, וכאשר עולות למעלה נפשטות ממנו, שהרי שם אין עומדים בלבוש זה.

נשמה שמתגלגלת לוקחת נשמה של גר

ואותן נשמות הקדושות נהנות מן הריח שהריחו מתוך הלבושים האלה, כאשר נבלע באותן הלבושים מן הדברים הקדושים שבזה העולם.[מא]

וכל אותן נשמות הקדושות כשמגיע זמנן לרדת לזה העולם, למען ישכנו כל אחת על  מקומותן הראוי להן באנשים, כולן יורדות מלובשות באותן נשמות הגרים שאמרנו, וכך הן נכנסות בזרע הקודש, ובמלבוש זה הן עומדות להשתעבד עמהם בזה העולם.

ועל כן בכמה מקומות הזהיר הקדוש ברוך הוא על הגר, שזרע הקודש יהיו נזהרים בו, ככתוב: "וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר", שבנפש הזאת של הגר ידעה נשמה הקדושה בעניני העולם הזה ונהנית מהן.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף צט ע"ב

יש הרבה סודות בעניני הגלגולים

ועוד, "אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ וגו'", בוא וראה, הגלגולים שמתגלגלים במקרא הזה כמה גדולים ועליונים הם, שהרי כל הנשמות באות בגלגול, ואין יודעים האנשים דרכי הקדוש ברוך הוא, איך מתקיים גלגל החוזר, ואיך נדונים האנשים בכל יום, ובכל זמן, ואיך הנשמות נכנסות לדון טרם ביאתן לזה העולם, ואיך נכנסות לדון לאחר שיצאו מזה העולם.

כמה גלגולים וכמה מעשים נסתרים עושה הקדוש ברוך הוא עם הרבה נשמות ערומות, והרבה רוחות ערומות הולכות בעולם ההוא שאין יכולין לכנוס לפנים של פרוכת המלך, וכמה עולמות נהפכים בהן,[מב] והעולם שנהפך הוא בהרבה נפלאות נסתרות, והאנשים אין יודעים ואין משגיחים, ואיך מתגלגלות הנשמות כאבן בכף הקלע, ככתוב: "וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע" (שמואל א' כה, כט).

הנשמה באה מלמעלה (מז"א) והרוח מלמטה (ממלכות) ומתחברות יחד

כאן יש לגלות, שכל הנשמות מן עץ גדול ותקיף, שהיא הנהר היוצא מעדן הן יוצאות,[מג] וכל הרוחות מן עץ אחר הקטון ממנו הן יוצאות, הנשמה מלמעלה והרוח מלמטה, ומתחברות יחד כדמיון של זכר ונקבה, וכאשר מתחברות יחד אז הם מאירים באור העליון,[מד] ובהתחברות שניהם נקראים נר, ככתוב: "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם" (משלי כ, כז), מהו נר "נשמה רוח", נשמה ורוח הם זכר ונקבה להאיר יחדו, וזה בלא זה אין מאירים ולא נקרא נר, וכאשר מתחברים יחד נקרא הכל נר, ואז מתעטפת הנשמה בזה הרוח, לעמוד שם למעלה בהיכל נסתר, שכתוב: "כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף" (ישעיהו נז, טז), יתעטף לא כתוב, אלא יעטף, מפני מה, לפי שהנשמות אני עשיתי.

הנשמה מתלבשת ברוחה וברוח של הגר בירידתה לעולם הזה

ושם למעלה בהגן בהיכל הנסתר תתעטף ותתלבש הנשמה ברוח כראוי לה, וכיון שבהיכל ההוא אין לבוא ואין להשתמש אלא ברוח ונשמה, לפיכך אין הנפש באה שמה, אלא הנשמה מתלבשת ברוח ההוא שם, וכאשר יורדת לתוך הגן עדן שלמטה, מתלבשת באותו רוח אחר שאמרנו,[מה] והוא זה שיצא משם ונתהוה משם, ובכולם תשכן הנשמה בזה העולם ומתלבשת בהם[מו].

f   f    f

המת בלא בנים תיקונו על ידי הגואל שמוליד בנים ורוחו נכנס באותו בן

רוח ההוא שיוצא מזה העולם, שלא נתרבה ולא נתפשט בזה העולם להניח זרע, הוא הולך בגלגול ואינו מוצא מנוח, מתגלגל בעולם כאבן בכף הקלע, עד שימצא הגואל ההוא אשר יגאלנו,[מז] ואשר יביאנו בתוך אותו הכלי ממש שהוא היה משתמש בה, והיה דבוק בה תמיד ברוחו ונפשו, שהיתה בת זוגו בהתקשרות רוח ברוח, והגואל ההוא יבנה אותו כמקדם.

ואותו הרוח שהניח ונדבק בכלי ההוא אינו נאבד,[מח] שאין לך דבר בעולם אפילו דבר קטן שאין לו מקום ופנה, להסתתר ולהאסף שם, ואין כל דבר נאבד לעולם, ולפיכך רוח ההוא שהניח בכלי ההוא נמצא שם, והוא בודאי ישאף אחר העיקר והיסוד שלו שיצא ממנו, והגואל מביאו ובונה אותו במקומו, במקום שיש אותו הרוח שהניח בבת זוגו, ונבנה שם כמקדם, ונעשה עתה בריה חדשה בעולם, רוח חדש וגוף חדש.

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף ק ע"א

בן היבמה יש שני רוחות רוח אביו ועוד הרוח שהשאיר אביו בהיבמה

ואלה שני רוחות נמצאים בה שהם אחד, אם זוכה להבנות כראוי, אלה שני רוחות נעשין אחד, להתלבש בהם נשמה העליונה.

וכמו שיש לשאר בני העולם הזכאים, שני רוחות לנשמה העליונה, רוח של גרים שזוכין בהם אותן הנשמות שמקדימות לאחוז בהם, ועוד רוח אחר מלמעלה, ונשמה הקדושה העליונה מתלבשת בהם, כן גם, משלו ממש יש לו שני רוחות, בשביל שתתלבש בהם נשמה העליונה.

שתהיה מוכנת לזה גוף אחר, החדש אשר יבנה עכשו, עתה יש לעיין, גוף ההוא הראשון של המת שהניח מה נעשה ממנו, אפשר תאמר, שנאבד כיון שלא זכה להעמיד תולדות, אם כן לחנם עמל לקיים מצות התורה, או אפילו אחת מהן, הלא אנחנו יודעים שאפילו הריקנים שבישראל כולם מלאים מצות כרמון, וגוף זה אף על פי שלא זכה להעמיד תולדות, היה שומר שאר מצות שבתורה, שאין נאבדין ממנו, וכי לחנם היו.

f   f    f

יש כמה מיני אנשים שלא יקומו בתחיית המתים

על זה כתוב: "מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה' וגו'", (תהילים קו, ב), מי הוא זה שיכול למלל הגבורות שעושה הקדוש ברוך הוא בעולם תמיד, זה הגוף הראשון שהניח אינו נאבד, ויש לו קיום לעתיד לבא, שהרי עונשו סבל בכמה אופנים, והקדוש ברוך הוא אינו מקפח שכר כל בריה שברא, מלבד אלה שיצאו לגמרי מן האמונה שלו, ולא היה בהם טוב לעולם, ומלבד אלה שלא כרעו במודים, שאלו עושה הקדוש ברוך הוא מהם בריות אחרות,[מט] לפי שגוף ההוא לא יבנה עוד צורת בן אדם, ולא יקום לעולם.

המת בלא בנים יקום בתחיית המתים

אבל גופות ההם לא כן, [ועל זה כתוב, "אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ וגו'"[נ]] ומה עושה הקדוש ברוך הוא, בוא וראה, זה הגואל אשר יגאלנו על ידי יבום, הוא מכניס רוח שלו שמה, ומניחו שם ונשתתף ונתערב באותו הכלי, והרוח הראשון ההוא שהיה באותו הכלי ונדבק בו והאי נשאר ואינו נאבד, ולפיכך זה הרוח שהניח באותו הכלי ונדבק שם, הוא רודף אחר רוח הראשון שהוא העיקר והיסוד שלו שיצא ממנו בהמיתה, ועל ידי היבום מביאו אליו ובונה אותו מחדש במקומו, בהמקום שהיתה בת זוגו, ובכן נמצאים שם ג' רוחות, אחד זה שהיה באותו הכלי ונשאר שם גם לאחר מיתה, ואחד זה רוח הערום שיצא בהמיתה ועל ידי היבום נמשך שמה, ואחד זה הרוח שהכניס היבם ונתערב בה, בג' רוחות אי אפשר לה להיות, ומה נעשה.

אלא כך הן אותן גבורות עליונות שעושה הקדוש ברוך הוא, זה הרוח שהכניס שמה יבם ההוא, בו מתלבשת נשמת המת במקום הלבוש של נשמת הגר, וזה הרוח עם הרוח הערום שחזר שמה להבנות, יהיו שניהם לבוש להנשמה העליונה של המת, וזה הרוח שהיה נשאר תחלה באותו הכלי מן המת פורח משם, והקדוש ברוך הוא מזמין לו מקום בסוד חלון הסלע שהוא באחורי כותלי הגן עדן, ונטמן שם, ונתעלה להיות מזומן לאותו הגוף הראשון שחי בתחלה, ועם זה הרוח יקום גוף ההוא.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף ק ע"ב

כל דבר בעולם עושה ה' מזה דברים

אלה הן אותן גבורות עליונות של המלך העליון הקדוש, ואין נאבד כלום, אפילו הבל הפה של אדם יש לו מקום, והקדוש ברוך הוא עושה מזה מה שעושה, ואפילו הדבור של אדם, או הקול שלו אין הוא דבר ריק, ולכולם יש להם מקום.

בת זוגו נעשית אימו

זה הגוף שנבנה על ידי היבום ויוצא לעולם בריה חדשה, אין לו בת זוג, ועל כן אין מכריזים עליו בשמים מזה, שהרי בת זוגו נאבדה ממנו, בת זוגו שהיתה לו נעשית אמו, ואחיו נעשה אביו.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף קא ע"א

ברחמים אפשר לקבל אשה ששייכת לאחר

ואם תעלה בידו לקחת בת זוג, אין זה אלא ברחמים, שנזדמנה לו נקבה שעד עתה לא היה לה בן זוג, ועל זה למדנו שמא יקדמנו אחר ברחמים, אחר נקרא שאינה בת זוגו, והכל הוא על תקונו.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף קא ע"ב

מה נעשה עם רוחו של אדם שמת והניח בנים

בן אדם סתם שבעולם כאשר נסתלק ממנו, הרי אָנוּ יודעים שהניח רוחו בהאשה שהיתה לו, והרוח נכנס שמה, מה נעשה מזה הרוח, אפשר נאמר שהוא נאבד, לא כן, אם היא לא נישאת לאיש אחר, יש לשאול מה נעשה מן אותו הרוח שהניח בה בעלה, וכן אם נשאית לאיש אחר יש לשאול מה נעשה מן הרוח שהניח בה בעלה הראשון, שהרי איש אחר בא עליה, שיתקיים רוח ברוח אי אפשר, שהרי זה שבא עליה עכשיו הכניס בה רוח, ובעלה הראשון שנסתלק בנים היו לו, וזה בעל השני אין הוא גואלו של הראשון, ובודאי אין שניהם יכולים להתקיים יחד בגוף האשה, ולומר שהראשון נאבד אי אפשר, מה נעשה ממנו.

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף קב ע"א

הרוח של בעלה שמת עם רוח בעלה החי אין מתיישבים יחד

בוא וראה, כמה נפלאו גבורות המלך הקדוש שהוא עושה, ומי יכול למלל אותן, כאשר בעלה השני בא, ומניח רוחו באשה ההיא, רוח הראשון מקטרג בזה הרוח שהכניס השני, ואין מתיישבים יחד, ולפיכך אשה זו אין מתיישבת דעתה כראוי עם בעלה השני, לפי שהרוח הראשון מכשכש בה, ובכן היא זוכרת אותו תמיד, ותבכה עליו או תתאנח עליו, שהרי הרוח שלו מכשכש במעיה כנחש, ומקטרג עם רוח האחר שנכנס בה מבעלה השני, ועד זמן רב הם מקטרגים זה בזה.

אחד משני הרוחות מנצח לבסוף

ואם מנצח רוח השני לרוח הראשון, זה הראשון יוצא והולך לו, ולפעמים דוחה רוח הראשון לרוח השני, ונעשה לו מקטרג, עד שמוציאו מן העולם.

אם גבר רוח הראשון לא ישא אותה איש יותר

ועל כן למדנו, שמשנים ולהלאה לא ישא איש לאשה הזאת, שהרי מלאך המות מוחזק בה, ובני עולם אין מבינים, שזה הרוח הראשון כיון שהתגבר ונצח לזה רוח אחר השני, מכאן ולהלאה אל יתערב עוד איש אחר עמה.

הנושא אלמנה כמו שנכנס לאניה בים בשעת סערה ללא משוטות

חברים הלא ידעתי שבמקום זה יש לכם להקשות ולומר, אם כן נמצא שלא מת בדין בעלה השני, ולא דנו אותו למעלה, אבל בוא וראה, שהכל הוא בדין שינצח פלוני לפלוני, או שלא יקטרג פלוני לפלוני, ומי שנושא אלמנה, כמי שנכנס לאניה בים בשעת רוח חזק בלי חבלים, ואינו יודע אם יעבור בשלום או שיטבע בתוך התהום.

אם הרוח השני גובר הרוח הראשון הולך לו

ואם זה שהכניס בה רוח השני, התגבר ונצח לרוח הראשון, רוח הראשון יוצא משם והולך לו, לאיזה מקום הולך, ומה נעשה ממנו.

הולך ומתגלה לאנשים ומודיע להם דברים

רוח ההוא יוצא והולך אל הקבר של אותו המת, ומשם הוא משוטט בעולם, ומתגלה בחלום לאנשים, ורואים אלה האנשים בחלום הצורה של המת ההוא, ומודיע להם ענינים לפי דרכו של עיקר הרוח הראשון שזה נמשך ממנו, וכמו שעיקר הרוח הראשון משוטט בעולם ההוא, כן משוטט זה הרוח ומודיע בעולם הזה.

אחר כן הולך לגן עדן יחד עם הרוח

וכן הוא הולך ומשוטט בעולם, ופוקד תמיד לקברו, עד הזמן שעקרי הרוחות יורדים לפקד קברי הגופים שלהם, ואז מתחבר זה הרוח בעיקר הרוח הראשון שלו, שמתלבש בהשני והולך לו, כשמגיע עיקר הרוח למקומו נתפשט מזה הלבוש, ונותנים מקום לרוח השני בהיכלות הגן עדן או מבחוץ, לפי דרכו של כל אחד ואחד, ושם נטמן.

המתים הבאים אל החיים כשמתפללים על קברם באים עם זה הרוח

וכאשר הרוחות פוקדים לזה העולם, והמתים נזקקים אל החיים, לא נזקקים לבוא אלא ברוח השני ההוא שנמשך ממנו, ובו מתלבש עיקר הרוח.

אם האשה לא היתה נישאת לא היה בעלה מתייגע כל כך

ואם תשאל שאם כן נמצא שנולד מזה תועלת לעיקר הרוח, וזו האשה עשתה לו טובה בזה שנישאת לאיש אחר, לא כן, שאם לא היתה נישאת לאחר, וזה הרוח שבקרבה מבעלה הראשון לא היה נדחה על ידי הרוח של בעלה השני, אז תועלת היתה לו באופן אחר, שלא היה נצרך להיות נע ונד בעולם כמו שהיה, להזדקק אל החיים שבזה העולם, כמו שהיה משוטט אנה ואנה.

סיבה שנישאת האשה לשני כי השני הוא בן זוגה

ואם תשאל אם כן נמצא שזיווג השני של אשה זו לא היה מלמעלה,[נא] ולמה אמרו שעל פי השגחה נדחה איש מפני איש, ופירשתי ענין הדחיה, שזה בעל השני שנשא זו האשה היא בת זוגו ממש, והבעל הראשון לא היתה זו בת זוגו ממש, כי מתחלה היתה של השני, וכאשר הגיע זמנו נדחה הראשון מפני השני, תדעו שבודאי כך היא, שהרי לא נדחה רוחו של בעל הראשון שהיה באשה זו, אלא מפני שזה השני היא בת זוגו, וכל אלה שהשני נדחה מפני הראשון, הוא לפי שהראשון היה בן זוגה ולא השני, ולפיכך אין יכולים להתקיים יחדיו, ונדחה רוח השני מפני רוח הראשון.

אפילו שהשני הוא בן זוגה ממש אין האלמנה מחויבת להינשא לו

ולפיכך מי שנושא אלמנה, נאמר עליו: "וְלֹא יָדַע כִּי בְנַפְשׁוֹ הוּא" (משלי ז, כג), שאינו יודע אם הוא בת זוגו ממש או לא, אבל הלא אם האלמנה אינה רוצה להנשא, אף על פי שבא בן זוגה ממש, אין הקדוש ברוך הוא כופה אותה מן הדין,[נב] והקדוש ברוך הוא מזמין לזה האיש אשה אחרת, והאלמנה לא תכנס לדון בעולם ההוא בשביל זה, אף על פי שאין לה בן, שאין האשה מצווה על פריה ורביה כמו שנתבאר.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף קב ע"ב

אלמנה שלא נישאת לאחר מיתתה מתחברת עם בעלה על ידי הרוח

אשה האלמנה שלא נישאת פעם שנית, אותו הרוח שהניח בה בעלה מה נעשה ממנו,[נג] יושב בה שנים עשר חודש, ובכל לילה ולילה יוצא על הקבר ופוקד להנפש וחוזר למקומו, ולאחר י"ב חודש, שנסתלק דינו של איש ההוא, שהרי כל אותן י"ב חודש הרוח שפל ועצב בכל יום, ולאחר השנים עשר חודש יוצא משם,[נד] והולך ועומד לפני שער הגן עדן, ופוקד לפרקים לבוא לזה העולם אל אותה הכלי שיצא ממנה, וכאשר אשה זו נסתלקת מן העולם, אז יוצא לקראתה רוח ההוא, ומתלבש בהרוח שלה, והיא זוכה בו לבוא עמו אצל בעלה, ומאירים שניהם כראוי בחבור אחד.

f   f    f

אלו שלא רצו להוליד ולכן הם מתגלגלים נושאים גרושות

אלה הבאים בגלגול שנתגרשו בגירושין מעולם ההוא, ואין להם בת זוג,[נה] מי הן הנשים שמזדווגות עמהם בעולם הזה, שהרי לכל האנשים יש להם בת זוג, מלבד אלה.

מי שמגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות

ראו כמה הן גדולות ונפלאות גבורות הבורא, למדנו, מי שמגרש אשתו הראשונה המזבח מוריד עליו דמעות, המזבח למה, אלא הרי אמרו שכל הנשים שבעולם בצורת אותו המזבח קיימות,[נו] ועל כן נוחלין אותן השבע ברכות, שכולן בקדושת השכינה הן, ואם הוא מגרשה, מחזיר הבנין לגרעון ולפגם, מפני מה, לפי שעל ידי זה מתחברים שני מיני גירושין ביחד.[נז]

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף קג ע"א

וזהו הסוד שכתוב: "וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וגו', וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר" (דברים כד, ב), ממה שנאמר: "וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ" מובן מעצמו, שהיא אין הולכת אצל בעלה שגירש אותה, ולמה נכתב אחר, אלא כמו שאמרו, אחר דוקא, אחר כתוב, ואחר נקרא, שכתוב: "וּמֵעָפָר אַחֵר יִצְמָחוּ" (איוב ח, יט),[נח] ושני מיני גירושין מתחברים יחד, גירושין של עולם ההוא, וגירושין של עולם הזה,[נט] ומה שהיתה אשה זו קודם בצורה עליונה, נשפלה לצורה תחתונה.

כיון דהיתה לאיש אחר וירדה ממדרגתה לא טוב שבעלה הראשון גם ירד

נקרא אחר, ונקרא אחרון, אחרון מניין, שכתוב: "וְאַחֲרוֹן עַל עָפָר יָקוּם" (איוב יט, כה), וכאן כתיב: "וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן, אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן" (דברים כד, ג) ולפיכך כתוב: "לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ", "לֹא יוּכַל", לא יקחנה צריך לומר, מהו "לֹא יוּכַל", אלא כיון שאשה זו נדבקה במדרגה ההיא שנקראת אחר, ונשפלה להשתעבד במדרגה תחתונה, לא רצה הקדוש ברוך הוא שזה בעלה הראשון ישוב ממדרגה שלו, לתת זרע ולהתדבק במדרגה ההיא שאינה שלו.

ובוא וראה, אם אשה זו לא תנשא, אלא תזנה, אם ירצה בעלה מותר לו לשוב אליה, אבל אם נדבקה בנשואין לאחר הזה, לא יוכל בעלה הראשון לשוב למדרגה הראשונה שהיה בתחלה עמה, לא יוכל בודאי לשוב עמה למדרגה הראשונה לעולם.

אם נישאת הגרושה לאחר אסורה לבעלה אבל לאחר מותרת

"אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה", אפשר תאמר, שהטמאה בלבו, אם כן אפילו אם תתרחק ותזנה בלא נשואין, אלא כיון שנדבקה לאחר הזה, הרי קבלה עליה חלקו של צד הרע ההוא, ובעלה הראשון שהוא מצד הטוב, לא יהיה לו עוד בה חלק לעולם, ולא יפרה עוד כלל למקום ההוא, אבל אם שלחה האיש האחרון, או "כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן", לשאר אנשים מותרת, שאפשר תמצא אחר כמקדם, שיזדווג עמה.

f   f    f

איש שיש לו בנים דבר רע לו שישא גרושה

אמנם מי שיש לו בנים מאשתו הראשונה, והכניס זו לתוך ביתו, בזה היום הוא נדבק בחרב קשה המתהפכת, בעבור שני טעמים, אחד שהרי כבר דחתה שנים החוצה, וזה הוא השלישי, ועוד כלי שנאחז בה אחר, איך יבא הוא ליתן בה רוח שלו וישתתף עמה ויתדבק בה, לא מפני שהיא אסורה, אלא מפני שבודאי שתפות רע היא אליו.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת חיי שרה דף קכו ע"א

המכשפות הם בעיקר נשים

"מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה", שאל רבי יוסי לרבי יצחק, ואמר לו, מפני מה כל מיני כשפים וקסמים אין נמצאים אלא בנשים, אמר לו כך למדתי, משבא הנחש על חוה הטיל בה זוהמא, בה הטיל ולא בבעלה.

ישראל פסקה זוהמתן

אמר לו רבי יוסי, הרי למדנו שכאשר עמדו ישראל על הר סיני פסק הזוהם מהם, ישראל שקבלו התורה פסק מהם הזוהם, אבל שאר אומות עובדי כוכבים ומזלות שלא קבלו התורה לא פסק הזוהם מהם, אמר לו יפה אמרת.

בנשים לא פסקה לגמרי ועוד שחזרו לזוהמתן במעשה העגל

אבל בוא וראה, התורה לא נתנה אלא לזכרים, שכתוב: "וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים ד, מד), שהרי הנשים פטורות ממצות התורה, ועוד שחזרו כולם לזוהמתם כבתחלה לאחר שחטאו בעגל, ואשה קשה להפרד הזוהם ממנה יותר מן האיש, ולפיכך שכיחות הנשים בכשפים ובזוהם הזה יותר מהאנשים, שהרי נשים מצד השמאל הן באות, ונדבקות בדין הקשה, וצד זה נדבק בהן יותר מבגברים כמו שנתבאר, לפי שהן באות מצד דין הקשה, והכל נדבק והולך אחר מינו.

בוא וראה שכך הוא כמו שאמרתי, שהרי בלעם היה מטמא עצמו בתחלה בשביל להמשיך עליו רוח הטומאה.

אשה בימי טומאתה צריך להזהר ממנה

כדמיון זה האשה בימי טומאתה, נצרך לו להאיש להיות נשמר ממנה, לפי שהיא נדבקת ברוח טומאה, ובאותו הזמן אם היא תעשה כשפים תצליח במעשיה יותר מזמן אחר, שהרי רוח טומאה שורה עמה, ועל כן בכל מה שנוגעת נטמא, כל שכן מי שמתדבק עמה, זכאים הם ישראל שהקדוש ברוך הוא נתן להם התורה, ואמר להם "וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ אֲנִי ה'" (ויקרא יח, יט כא).

בעופות שורה גם כן כח הנחש ויש שם כישוף

אמר לו, כל מי שמסתכל בצפצופי הצפרים למה נקרא מנחש, אמר לו, שהרי זה בא מאותו הצד, שרוח טומאה שורה על עוף ההוא, ומודיע ענינים בעולם.

וכל רוח טומאה בנחש נדבקים ובאים לעולם, ואין מי שינצל ממנו בעולם, שהרי הוא שכיח עם כולם, עד הזמן שעתיד הקדוש ברוך הוא להעבירו מן העולם, כמו שכתוב: "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וגו'" (ישעיהו כה, ח'), וכתוב:  "וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ וגו'" (זכריה יג, ב').

f   f    f

זוהר חלק ג' פרשת ויקרא דף ח ע"ב

למה בא רעב ופוגע בעניים בשעה שהעשירים עברו את העברות

"אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ", רבי אלעזר שאל לרבי שמעון אביו, ואמר לו, הרי למדנו, שעל ג' עבירות שבעולם רעב בא לעולם, וכל עבירות הללו אינן נמצאות אלא בעשירים, לפי שלבם גס בהם, ואינן נמצאות בעניים, מה זה שורת הדין שהקדוש ברוך הוא הורג לעניים, ומקיים העשירים, הרי עוד יוסיפו לחטוא לפניו.

ה' עושה טוב לרשעים בשביל לאבדם

אמר לו יפה שאלת, וזאת ביארו החברים ואמרו, כאשר רוצה הקדוש ברוך הוא להפרע מן הרשעים, ולהאבידם מן העולם, אז נותן להם שלום, ומשלים להם בכל.[ס]

אבל בוא וראה, שכל בני העולם לא נמצאים קרובים למלך העליון, כמו אלה הכלים שהוא משתמש בהם, ומי הם "לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה" (תהלים נא, יט), "וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ" (ישעיהו נז, טו), אלה הם הכלים של המלך.

כשהעניים צועקים ה' מתבונן ברשעים שבשבילם בא הרעה

וכאשר יש בצורת ורעב בעולם, והדין מתגבר על העניים, אז הם בוכים וגונחים לפני המלך, והקדוש ברוך הוא מקרבם יותר מהכל, זהו שכתוב: "כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי" (תהלים כב, כה), ואז הקדוש ברוך הוא פוקד בשביל מה בא הרעב לעולם, ווי לאותן הרשעים שגרמו כך, כאשר יתעורר המלך להשגיח בעולם על קול העניים, הרחמן יצילנו מהם ומעלבונם.

על זה כתוב: "שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ", "שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע" שני פעמים, אחד להשגיח בקולם, ואחד להפרע מאותן הגורמים להם כך, ככתוב: "וְחָרָה אַפִּי וגו'", ועל כן בזמן שרעב נמצא בעולם, ווי לאותן עשירים הרשעים בשביל קול העניים העולה לפני הקדוש ברוך הוא.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף קכא ע"א

בבחינת יסוד ומלכות נקרא קדוש ולמעלה בחכמה וכו' נקרא קודש

"וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ וגו'", בתחלה אמר להם: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ", ועתה אמר: "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי", מה בין זה לזה, אמר רבי יוסי, כאן במדרגה היותר גבוה,[סא] ושם לא כן, שכתוב: "וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ" (ישעיהו ד, ג), במקום זה נקרא קדוש, ובמדרגה היותר גבוה נקרא קודש.

שכתוב: "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה" (ירמיהו ב, ג), ראשית ודאי, חכמה נקראת ראשית, שכתוב: "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'" (תהלים קיא, י), ולפי שישראל נקראים קודש, בשלמות הכל, כתוב: "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ", שהרי ישראל ששלמותם היא על הכל, אין יונקים מצד הדין הקשה.

טרפה אסור לבני ישראל

"לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ", לכלב ודאי, שהוא דין החצוף והתקיף על הכל, וכיון שהדין התקיף שורה על הטרפה ומכניס בה זוהם,[סב] אסור להם לאותן שנקראים קודש לאכל הבשר, אלא "לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ" ודאי, שהוא דין חצוף, ודין תקיף יותר מהכל, שכתוב: "וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ" (ישעיהו נו, יא).

טעם איסור אכילת נבלה הוא יותר מטרפה, כיון שנתנבלה על ידי ישראל

בוא וראה, כאשר נזכר נבלה בתורה, כתוב בישראל קדוש ולא קודש, כאן בטרפה כתוב: "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי, וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ", ושם בנבלה כתוב: "לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה וגו' כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה" (דברים יד, כא), קדוש ולא קודש,[סג] שהרי נבלה יכול להיות שמצד ישראל נעשית, שלא פסלה זוהם דין התקיף אלא ישראל, כי הרבה אופנים יש בה בנבלה כמו שנתבאר.

אמר רבי שמעון, כאן כתוב: "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי", ושם כתוב: "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים יד, כא), כי עם קדוש אתה לי צריך לומר, אלא כאן מדברת מדרגה היותר גבוה, ושם השכינה, כמו שכתוב: "וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ" (ישעיהו ד, ג).

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף קכא ע"ב

ישראל נקראים אנשי קדש אנשי הבינה הנקראת קדש

למדנו, שאמר רבי אלעזר, כתוב: "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי", מהו וְאַנְשֵׁי, ואחר כך קֹדֶשׁ,[סד] אלא אנשי של קודש ודאי, שלמדנו, לא יצאו ישראל לחירות אלא מצד היובל,[סה] לאחר שיצאו לחירות, נשא אותם יובל הזה בכנפיו, ונקראים אנשים שלו, בנים שלו, וכתוב בו ביובל: "יוֹבֵל הִיא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם" (ויקרא כה, יב), "קֹדֶשׁ" ודאי, "לָכֶם" ודאי, ולפיכך "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי", אנשי קודש ודאי, אנשים שלו ממש, והקדוש ברוך הוא אמר כך.

ישראל הם בני אבא ואמא והם נקראים אחים להקדוש ברוך הוא

ועל כן זכו ישראל להקרא אחים להקדוש ברוך הוא, שכתוב: "לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי וגו'" (תהילים קכב, ח'), ואחר כך נקראים קודש ממש, שכתוב: "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה" (ירמיהו ב, ג), קדש ולא אנשי קדש, לפיכך: "כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ", וכתוב: "וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ" (ויקרא כב, י), "וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה" (שם פסוק יד).

f   f    f

אסור לבייש בן ישראל

למדנו, שישראל נקראים קודש, ולפי שהם קודש, אסור לו לאדם לקרוא לחברו בשם של גנאי, ולא לכנות שם לחברו, ועונשו גדול, וכל שכן אם מביישו בענינים אחרים.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף קכג ע"ב

תקיימו מצוותי שלא יאונה לכם כל רע

"וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ וגו'", מהו "תִּשָּׁמֵרוּ"[סו] תשמורו צריך לומר, אלא תשמרו בודאי, מהו "אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם", כלומר שהגזמתי לכם על דבר עבודתי, תשמרו שלא תגיע לכם כל רע, תשמרו על ידי השמירה וההגנה שלי בלבד.[סז]

אל תגרמו שתגלו לבין האומות

"וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ",[סח] כלומר אל תגרמו שתגלו בין האומות בארץ אחרת, שאז יתקיים בכם מה שכתוב: "וַעֲבַדְתֶּם שָׁם, אֱלֹהִים אֲחֵרִים וגו'" (ירמיהו טז, יג).

ה' מזהיר את ישראל לטובתם

דבר אחר, "וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ", רבי יהודה פתח, "שְׁמַע עַמִּי וְאָעִידָה בָּךְ וגו'" (תהלים פא, ט), "לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וגו'" (שם פסוק י), מקראות האלו אמרם דוד ברוח הקודש, ויש לעיין בהם, "שְׁמַע עַמִּי", בכמה מקומות הזהירה התורה לאדם, בכמה מקומות הזהיר הקדוש ברוך הוא בו באדם, והכל לטובת האדם, כדי שישמור מצות התורה, שכל השומר דרכי התורה ומתייגע בה, כאילו התייגע בהשם הקדוש.

f   f    f

העוסק בתורה כאילו עוסק בהקדוש ברוך הוא עצמו

ולמדנו, שהתורה כולה שמו של הקדוש ברוך הוא היא, ומי שמתייגע בה, כאילו התייגע בהשם הקדוש, לפי שהתורה כולה היא שם אחד של הקדוש ברוך הוא, שם העליון, שם הכולל כל השמות, ומי שמחסר אות אחת ממנה, כאילו עשה פגם בהשם הקדוש, למדנו, "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ", לא תוסיף על התורה ולא תגרע ממנה.

f   f    f

אסור לקרוא בספרים של חכמות חיצוניות

רבי חייא אמר, "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ", זה מי שעוסק בספרים אחרים שאינם מצד התורה, "לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ", שאסור אפילו להזכירם וללמוד מהם טעם, כל שכן טעם על התורה.

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף קכד ע"א

במועדים תלוי האמונה

 "אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר", אמר רבי יהודה, מפני מה כתוב: "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים", ונסמך לו "אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר", אלא מי שאינו שומר מצוה זו, כמי שאינו שומר האמונה של הקדוש ברוך הוא, מה הטעם, לפי שבמצוה זו נקשרה האמונה.

אמר רבי יצחק, וכן בכל שאר זמנים וחגים, שהרי כולם נקשרים בשם הקדוש העליון,[סט] ולכך למדנו, במה שכתוב: "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה", שהוא לפי שבהם תולה האמונה.

f   f    f

מצות ראיה כדי לקבל שפע

"יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ", מפני מה "כָּל זְכוּרְךָ", אמר רבי אלעזר, "כָּל זְכוּרְךָ" ממש,[ע] לפי שלוקחים ברכה מן המעין של הנחל, מכאן למדנו, כל בן ישראל שנימול, צריך להתראות לפני המלך הקדוש, כדי שיקח ברכה מן המעין של הנחל, זהו שכתוב: "כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (דברים טז, יז), וכתוב: "אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה'", כמו שביארנו שמשם נשפעות הברכות, ולוקחים משם ברכה, אשרי חלקם של ישראל מכל שאר העמים.

f   f    f

בזכות מצות מילה עקר ה' גוים מנחלתם ונתן לישראל

רבי חייא אמר, בזכות ישראל הנימולים נכנעו שונאיהם תחתיהם, ויורשים נחלתם, בוא וראה מה כתוב: "יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ", וכתוב אחריו: "כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ וגו'", שהקדוש ברוך הוא עוקר מושבות ממקומם ומחזיר מושבות למקומם, ולפיכך, "יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה'".

f   f    f

זוהר חלק ג' פרשת שלח דף קסה ע"ב

ה' משתבח עם שומרי הברית

ראש הישיבה מדייק, "יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ", מהו "זְכוּרְךָ",[עא] אלא כל אותן הנוטרים ברית הקדוש, ואין חוטאים בו, אלה הם בני המלך, שבכל יום משתבח בהם, וזוכר אותם תמיד, ולכך כתוב: "זְכוּרְךָ", אלה שיש בהם חותם הברית הקדוש שהמלך זוכר אותם בכל יום, שאין שבח לפני מלך העליון, כמי שנוטר את הברית הזה.

ג' רגלים נגד האבות שקיבלו עליהם הברית

ועל כן צריכים להתראות שלש פעמים בשנה לפניו, שלש פעמים למה, אלא לבעבור אבות הראשונים שקבלו עליהם אות הברית, ראשית לכל מצות התורה, ולפיכך נאמר, "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה", אברהם קבל עליו אות הברית, יצחק קבל עליו אות הברית, יעקב היה שלם מכולם, ועל כן כתוב בו: "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם" (בראשית כה, כז), שלם מכולם, אברהם נקרא תמים, ולא היה כל כך שלם, אבל תם היינו שלם מכולם.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף סז ע"א

אין לזקוף האצבעות בחינם אלא בברכה ותפילה

"וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם", אמר רבי חזקיה, זה הוא הסוד של זקיפת האצבעות, כאשר האדם זוקף אצבעותיו למעלה, צריך שלא לזוקפן ריקם, אלא בתפלה ובתחנונים או בברכות, ועל זה כתוב: "וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם", ואל יראו לפני לא כתוב, אלא "פָנַי",[עב] זה סוד זקיפת האצבעות, שלא נצרך לזוקפן בחנם כמו שנתבאר.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת תרומה דף קסג ע"ב

הרואה צדיקים כאילו רואה פני השכינה

"שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה'". [אל האדון ה' או לפני האדון ה' צריך לומר, מהו פני, אלא זו פני השכינה, מי הם פני השכינה] אמר רבי אלעזר, כאשר רואה האדם צדיקים או אנשים זכאים שבדור ופוגע בהם, ודאי הוא רואה פני השכינה, ולמה נקראים פני השכינה, לפי שהשכינה מסותרת בתוכם, היא בהסתר והם בהתגלות, ולפי שהם קרובים לה נקראים פנים שלה, והיא מתתקנת עמהם להתראות לפני מלך העליון.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת בא דף לח ע"א

צריך ללכת לצדיקים ללמוד מהם

בכו רבי חייא ורבי יוסי ואמרו, רבי שמעון בר יוחאי, שהוא פתח השערים של סודות החכמה, והוא פעל תקון במדרגות העליונות, ודאי בדור הזה מי הוא פני האדון ה', זה רבי שמעון בר יוחאי, שעליו נאמר: "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה'",[עג] שמי שהוא גבר בגוברין צריך להתראות לפניו.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף קכד ע"ב

שלא לערב הקדושה בהקליפה

"רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ", אמר רבי אבא, מה ענין זה לזה, אלא שלא לערבב דבר תחתון בעליון, שלא תהיה יניקה לצד של חיצוניות מן צד של פנימיות,עג-ב מה בין זה לזה, זה של חיצוניות הוא מצד הטומאה, וזה של פנימיות הוא בצד הקדושה.

מהו "אִמּוֹ", זו השכינה הקדושה שנקראת אם, "בַּחֲלֵב אִמּוֹ", שלא יהי יונק מצד הקדושה מי שלא נצרך.

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף קכח ע"א

אמר רבי יהודה, מה שאמר רבי אבא לא נכון, "בַּחֲלֵב אִמּוֹ", בחלב האם צריך לומר, מהו "אִמּוֹ", ואפשר תאמר שהשכינה הקדושה היא אמו של צד הטומאה, לא כן, שהרי שמעתי שאמר רבי שמעון, שהשכינה אם הקדושה היא, בחלק של ישראל נאחזת, שכתוב: "כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ" (דברים לב, ט).

גם הקדושה וגם הטומאה תלויים בשכינה

אמר רבי שמעון, יפה אמרת, וגם רבי אבא יפה אמר, שהכל זה בזה תולה, בוא וראה, שהשכינה נאחזים בה למעלה, מצד זה ומצד זה, ושנים הם, צד אחד לימין וצד אחד לשמאל, ולפיכך יש מהם הנוטים לימין ומהם הנוטים לשמאל, וכולם תולים בזאת האם הקדושה, ונאחזים בה, מתי נאחזים בה, בזמן שזאת האם יונקת מצד של דין, והמקדש נטמא, והנחש התקיף מתחיל להתגלות, אז יונק הגדי מחלב אמו, והדינים נתעוררים.

f   f    f

ישראל מביאים ביכורים ועל ידי זה לא נמסרים לצד הטומאה

ועל כן ישראל מקדימים ומביאים בכורים, וכאשר מביאים הבכורים, צריכין לומר ולפתח בו בלבן, שבקש בכשפיו האלו לשלוט ביעקב ובזרעו הקדוש, ולא נתנו בידו, ולא נמסרו  ישראל לצד זה, ועל כן כתוב: "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו'", "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ", שלא יהיה צד הטומאה יונק מחלב אמו, ולא יהיה נטמא המקדש, ולא יתעוררו הדינים.

ולפיכך אסור לאכול בשר בחלב לכל זרע קודש, שלא לתת מקום בהקדושה למי שלא נצרך, שהרי בעשיה זו תולה הדבר, בהעשיה שלמטה נתעורר למעלה.

f   f    f

האוכל בשר בחלב גורם לעורר את כח הטומאה

מובא בהספר של שלמה המלך, שכל מי שאוכל מאכל זה שנתבשל יחד, או שאוכלם זה אחר זה בשעה אחת, או בסעודה אחת, ארבעים יום נראה כגדי מקולס בעורו, לפני אותן שלמעלה,[עד] ומחנות של כח הטומאה מתקרבים אליו, וגורם לעורר דינים בעולם, דינים שאינם קדושים.

ואם מוליד בן באותן הימים, נמשכה לו נשמה מצד הטומאה שאינה נצרכה, וכתוב: "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים וגו'" (ויקרא יא, מד), הבא להטמא מטמאין לו בודאי, שכתוב: "וְנִטְמֵתֶם בָּם" (שם פסוק מג), חסר אל"ף, טומאה של מאכל איסור מטמטם ביותר,[עה] שאין רשות לטהר כך, כמו בשאר מיני טומאה שנטהרים.

ועוד, שיש לו לפחד מחיות רעות, שהרי בעיניהם כגדי נראה, ויכול להנזק, לפי שצלם האלהים שבאדם עבר ממנו.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף קכד ע"ב

ה' אמר כן בשביל להתפייס עם ישראל שהם יאמרו שרוצים את ה' ולא מלאך

"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ וגו'", אמר רבי אלעזר, דבר זה לא אמר הקדוש ברוך הוא אלא באהבתו לישראל להתפייס עמהם, משל למלך שהיה מבקש ללכת עם בנו, ולא רצה לעזבו, בא אליו בנו והיה מתיירא לבקש מן המלך שילך עמו, הקדים המלך ואמר, הרי שר צבא פלוני ילך עמך לשמרך בדרך, אחר כך אמר, השמר לך ממנו שהרי אינו אדם שלם, אמר בנו, אם כן או אני אשב כאן, או אתה תלך עמדי ולא אפרד מעמך, כך הקדוש ברוך הוא, בתחלה אמר "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ", ואחר כך אמר "הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וגו'", בשעה ההוא אמר משה "אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה".

לדעת ר' שמעון הכוונה על השכינה

אמר רבי שמעון, אלעזר בני יפה אמרת, אבל בוא וראה, שבמקום הזה לא אמר משה כלום, ולא השיב דבר כנגדו, מפני מה, לפי שכאן לא נשמע התפרדות ממנו.

באיזה זמן השיב משה, בזמן שאמר הקדוש ברוך הוא "וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ", וכתוב: "כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ" סתם, ולא פירש הדבר, ועל כן כתוב כאן, "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר", "אֲשֶׁר אֲדַבֵּר" דוקא, וכתוב: "וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת צֹרְרֶיךָ", הבל בו תולה.[עו]

כללו של דבר, שמשה לא רצה מלאך, שהרי כתוב: "וַיֹּאמֶר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ".

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף קכה ע"ב

כאן קיימו מצוות פריעה

"וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' וגו'", מי אמר, זו השכינה, "עֲלֵה אֶל ה'", כמו שכתוב: "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה'",[עז] ולמה כל זה, כדי לכרות עמהם ברית, לפי שקיימו מצות פריעה, מה שלא יצאו כך ממצרים, שנימולו בלי פריעה, וכאן קיימו מצות פריעה, ונכנסו בקיום הברית, שכתוב: "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" דוקא חק ומשפט,[עח] "וְשָׁם נִסָּהוּ", בזה האות הקדוש שנתגלה בהם, וכאן נתקיים בהם על ידי משה כריתת הברית, שכתוב: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וגו'".

f   f    f

רמז לשכינה הקדושה

אמר רבי יצחק, מה שכתוב: "וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ", במזבח לא כתוב, אלא "עַל הַמִּזְבֵּחַ" דוקא,[עט] "וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק", מהו "מֵרָחֹק", ככתוב: "מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי" (ירמיהו לא, ב),[פ] וכתוב: "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק" (שמות ב, ד).

למד רבי אבא, שעד עתה עמדה השכינה בפגם,[פא] ובאותו זמן זכו ישראל יותר בחלק הקדושה, וכרתו ברית קדוש עם הקדוש ברוך הוא.

משה קישר את ישראל עם השכינה ואת שניהם בז"א

"וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה'", מה הטעם שאמרה לו השכינה עלה למעלה, שהרי אני וישראל נשתתף יחד בשלימות על ידך, מה שלא היה עד עתה, מה כתוב: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וגו'", חלקו לשני חלקים, חצי הדם זרק על העם, וחצי הדם זרק על המזבח, כמו שנתבאר,[פב] וכתוב: "הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם".

"וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת", באגנת כתוב חסר וא"ו, כמו שכתוב: "שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג" (שיר השירים ז, ג),[פג].

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף קכו ע"א

משה וישראל זכו לדברים הרבה שלא היו זוכים בהם עד עכשיו

"וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל ה'", אשרי חלקו של משה, שהוא לבדו זכה למה שלא זכה בן אדם אחר, ישראל זכו עתה מה שלא זכו עד אותו השעה, ובשעה ההיא נתקיימו בקיום עליון הקדוש, ובשעה ההיא נתבשרו שיהיה ביניהם בית המקדש, ככתוב: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת בשלח דף סו ע"ב

אסור להסתכל בקשת ובידי הכהנים בשעה שנושאים כפיהם

"וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וגו'", אמר רבי יוסי, וכי מי יכול לראות את הקדוש ברוך הוא, והרי כתוב: "כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי", וכאן אמר "וַיִּרְאוּ", אלא שנתגלה הקשת עליהם בגוונים מאירים, וכך למדנו, כל מי שמסתכל בקשת כמי שמסתכל בהשכינה, ולהסתכל בשכינה אסור, ועל כן אסור לו לאדם להסתכל באצבעות הכהנים בשעה שפורסים ידיהם לדוכן.

אסור להסתכל בקשת שלמעלה ובקשת שלמטה

ואסור להסתכל בקשת שלמעלה ובקשת שלמטה, בקשת שלמעלה היינו בגוונים שלו, שכל מי שמסתכל בגוונים שלו כאילו הסתכל בהמקום שלמעלה, ואסור להסתכל בו שלא יעשה בזיון בהשכינה, קשת שלמטה מה הוא, זה אות הברית שנרשם בו באדם, שכל מי שמסתכל בו עושה בזיון למעלה.

אמר רבי יצחק, אם כן הלא כתוב: "שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי" (בראשית כד, ב), שהיה משביעו באות הזה, אמר לו, הנח להם לאבות העולם שאין הם כשאר בני העולם, ועוד, "שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי" כתוב, ולא כתוב ראה תחת ירכי, לפיכך אסור להסתכל בקשת סתם כמו שלמדנו.

בני ישראל ראו את הארת השכינה

"וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל", למדנו שנתגלה הקשת עליהם בגוונים יפות, מאירות, ולוהטות לכל צד, כך נשמע שכתוב: "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל", ולא כתוב, ויראו אלהי ישראל,[פד] אמר רבי יוסי, זה אור מנורת השכינה, ומה הוא, זה שנקרא נער המשמש להשכינה בהמקדש שלמעלה,[פה] ולפיכך את דוקא.

f   f    f

תחת רגלי השכינה היתה לבנה שנעשתה מילד שהכניסו ללבנה

"וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר", שנרשם שם תחת מקומו לבנה אחת, מאותן לבנים שהיו בונים במצרים, שלמדנו אשה אחת ילדה במצרים, ויבואו נוגשי פרעה והשליכו הילד בלבנה אחת, ובא כף יד מן השמים ויקח את הלבנה, ורשם אותה תחת רגלי השכינה, ונתקיים שם הרושם עד שנשרף בית המקדש שלמטה, שכתוב: "וְלֹא זָכַר הֲדֹם רַגְלָיו" (איכה ב, א).

f   f    f

הארת היסוד שממנו נמשך הארה לע"ב מלאכים הסובבים את המלכות

רבי חייא אמר, לבנת הספיר, זו הארת הספיר, התנוצצות כוכבים במנורה של הרבה נרות חקוקים שהם העליונים במעלה,[פו] ולוהטים לע"ב צדדים, זהו שכתוב: "וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים" (ישעיהו נד, יא),

"וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר", מהו עצם השמים, אמר רבי אבא, כמו שעצם השמים חקוק בע"ב ענפים המתנוצצים ולוהטים בכל צד, אף כן המראה של עצם השמים ההוא כמראה השמים ממש, רבי יהודה אמר, הכל היה נרשם באור ההוא של המראה הנחקק מצד השכינה.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף קכו ע"א

חטאם שאכלו ושתו

"וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וגו'", "אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל "אלו נדב ואביהו, "לֹא שָׁלַח יָדוֹ", שסילק עונשם לאחר זמן ולא נענשו כאן, רבי יוסי אמר, שדבר זה נאמר לשבח שלהם, שכתוב: "וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ", שזנו עיניהם מאור הזה, רבי יהודה אמר, אכילה ודאית אכלו וזנו את עצמם, וכאן נתקשרו למעלה, לולא שקלקלו דרכיהם אחר כך, כמו שביארנו, אמר רבי אלעזר, ואפילו ישראל בשעה ההיא נתתקנו, ונתקשרה בהם השכינה, וכריתות הברית ונתינת התורה הכל היה בזמן אחד, וישראל כשעה ההיא לא ראו לעולם, ולעתיד לבוא עתיד הקדוש ברוך הוא להתגלות על בניו, שיראו כולם הכבוד שלו עין בעין, ככתוב: "כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן" (ישעיהו נב, ח), וכתוב: "וְנִגְלָה כְּבוֹד ה' וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו וגו'"  (ישעיהו מ, ה).

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף פד ע"א

הלוחות היו כתובים מאש שחורה על אש לבנה והאותיות היו נראות משני הצדדים

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה וגו'", אמר רבי חייא, כאשר נחקקו האותיות בלוחות האבן, היו נראות בשני הצדדים, מצד זה ומצד זה, והלוחות מאבן סנפירינון היו, ונחקקו ונתכסו באש לבנה, והאותיות היו מאש שחורה, וחקוקות היו בשני הצדדים מצד זה ומצד זה.

אש שחורה ואש לבנה נגד חסד וגבורה

אמר רבי אבא, הלוחות היו בשלימותן, והאותיות היו פורחות ונראות בשתי אשות, אש לבנה ואש שחורה, שיתראה ביחד בחינת ימין ובחינת שמאל, שכתוב: "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד" (משלי ג, טז), והלא כתוב: "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ" (דברים לג, ב), אלא מצד הגבורה היתה, ונתכללה בימין, ולפיכך היו אש לבנה ואש שחורה.

רבי יצחק אמר, התורה נתנה באש שחורה על גבי אש לבנה, להכליל בחינת הימין בשמאל, ובחינת השמאל תתהפך לימין, שכתוב: "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ".

f   f    f

זוהר חלק ג' פרשת שמיני דף מ ע"ב

ענין הריון התורה והמצוה

"וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם", "וְהַתּוֹרָה", זו תורה שבכתב, "וְהַמִּצְוָה", זו תורה שבעל פה, "לְהוֹרֹתָם" כתוב חסר, ככתוב: "וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי" (שיר השירים ג, ד).

כאן יש לעיין, להורתם של מי, אפשר תאמר הורתם של ישראל, לא כן, שהרי ישראל לא נזכרו במקרא הזה, אלא הורתם של התורה והמצוה, ומה היא, זה מקום יין המשומר,[פז] לפי שכל כתב של ספר העליון שם שורה, ומשם יצאה התורה, ועל כן נקראת תורה שבכתב, וזהו שכתוב: "אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם", להורתם ודאי.[פח]

תורה שבעל פה קיימת על תורה שבכתב

תורה שבעל פה, זו היא תורה אחרת שנקראת תורה שבעל פה, לפי שהיא קיימת על הפה ההוא שהיא התורה שבכתב.[פט]

f   f    f

משה היה יותר גבוה מכל נביאי האמת

לפיכך נתעלה משה בכל, על כל שאר נביאי האמת, שכתוב: "וְאֶתְּנָה לְךָ", לך דוקא.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת ויקהל דף קצז ע"א

הנביאים היו נכנסים בתוך ענן וכך עלו לה'

"וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וגו'",  אמר רבי שמעון, הלא הקדוש ברוך הוא היה בהר סיני, וכתוב: "וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר", איך יכול משה לעלות אליו, אלא כתוב במשה: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר", שנכנס תוך הענן כמי שמתלבש בלבוש, כן גם הוא נתלבש בענן ונכנס בתוכו, ובענן התקרב אצל האש והיה יכול להתקרב, אף כך אליהו, שכתוב בו: "וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם" (מלכים ב' ב, יא), וכי איך היה יכול אליהו לעלות השמימה, והלא כל השמים אין יכולים לסבול אפילו כגרעון של חרדל מן הגופים שבעולם הזה, ואתה אמרת: "וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם", אלא שנכנס בסערה ההיא ונתלבש בו באותו הסערה ועלה למעלה.

וזה הסוד נמצא בספרו של אדם הראשון, שאמר על דבר תולדות העולם, עתיד להיות רוח אחד שירד לעולם בארץ ויתלבש בגוף, ואליהו שמו, ובאותו הגוף יתעלה, ויתפשט מזה הגוף שישאר בסערה, וגוף אחר של אור יזדמן לו שיוכל להיות בין המלאכים, וכאשר ירצה לרדת לזה העולם יתלבש בזה הגוף שנשאר בהסערה, ובזה הגוף יתגלה למטה, ובגוף האחר יתגלה למעלה.

f   f    f

זוהר חלק א' פרשת נח דף סה ע"ב

הנשמות כשעולות למלכות נהנות שם מאור ז"א

בוא וראה, כאשר הנשמות עולות למקום צרור החיים, נהנות שם מן הזיו של אספקלריא המאירה, שמופיע בה האור ממקום היותר עליון, ואם לא תתלבש הנשמה בזיו של לבוש אחר, לא תוכל להתקרב ולהסתכל באור ההוא.

נותנים לצדיקים בעולם הבא חלוקא דרבנן כדי שיוכלו ליהנות מהאור

וסוד הדבר, כמו שנותנים לנשמה לבוש שתתלבש בו שתוכל לעמוד בזה העולם, כן גם נותנים לה לבוש של זיו העליון שתוכל לעמוד בו בעולם ההוא, ולהסתכל בתוך אספקלריא המאירה ההיא, מתוך ארץ החיים ההיא, בוא וראה, משה לא היה יכול להתקרב ולהסתכל במה שהסתכל, אלא כאשר נתלבש בלבוש אחר, ככתוב: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר", ותרגומו במציעות עננא, ונתלבש בו כמי שמתלבש בלבוש, ובעבור זה, "וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים", וכתוב: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וגו' וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה", ויכול להסתכל במה שהסתכל.

וזה הלבוש של הנשמה שאמרנו, היינו מה שקוראים החברים, חלוקא דרבנן, שמתלבשים בעולם ההוא, אשרי חלקם של הצדיקים שגנז להם הקדוש ברוך הוא הרבה טובות ותענוגים לעולם ההוא, עליהם כתוב: "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ" (ישעיהו סד, ג), "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן".

f   f    f

רעיא מהימנא חלק ב' פרשת משפטים דף קיח ע"א

במלכות יש מושב ג' דיינים חסד גבורה, ותפארת שהוא המכריע, ונקרא דיין אמת

פתח רועה הנאמן ואמר, "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי  יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ" (תהלים נא, יז), אדנ"י בהיפוך האותיות הוא דינ"א, ובשביל זה אמרו בעלי המשנה, דינא דמלכותא דינא, כל הדינים בשם הזה נידונים, בית דין של שלשה, כנגד ג' אבות, עמוד האמצעי הוא דיין אמת,[צ] והוא הדיין לדון מצד השם אדנ"י, אשר שם הוא דיין אמת, ומצד השם אלהים נקרא שופט, ככתוב: "כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט" (תהלים עה, ח).

מפרט הדינים

מה הם הדינים, אחד לדון בנזקי שור, שני לדון בנזקי בור, שלישי לדון בנזקי אש, רביעי לדון בנזקי אדם, ואחריהם לדון בדיני ארבעה שומרים, שומר חנם, והשואל, נושא שכר, והשוכר, כנגדם עוד ארבעה דינים, דין חלוקת השותפים, דין חלוקת קרקעות, דיני עבדים ושפחות, דיני תובע ונתבע, בכמה מיני תביעות של חיוב ממון, וגזל ואבדה, או שמזיק לחברו או שהורגו.

לעתיד ידונו את הס"מ ובת זוגו על כל הדברים

אדון הוא הקדוש ברוך הוא, לדון בהשם אדנ"י כל מיני דינים לשפחה הרעה כי תירש גבירתה, שממנה כל נזקים נמצאים, שהם מלאכי חבלה, שמהם הן נשמות הרשעים, כמו שביארו בעלי המשנה, שנשמות הרשעים הן הם המזיקים שבעולם, אל אחר מזיק גזלן רשע, ובת זוגו היינו סם המות, שחייבים שבת ורפוי נזק צער ובושת להשכינה ובניה.

נזק צער ריפוי שבת בושת שיהיו צריכים לשלם לבני ישראל

שבת היינו ביטול תורה שבטלה מבני ישראל, ורפוי שגרמה להם שיהיו נרפים מדברי תורה, נזק שהזיקה להם בכמה נזקים של מלאכי חבלה, בעלי משחית אף וחימה, וצער, שהיו מצערים לכנסת ישראל בעבודת כוכבים ומזלות שקר שלהם, והיו אומרים, "אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ" (תהלים מב, יא).

הגזלות שגזלה הס"א

וכמה גזלות שגזלה שפחה הרעה, שנאמר בה: "גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם" (ישעיהו ג, יד), כמה ברכות גזלה שפחה הרעה מהשכינה, בכובד המס, ובכובד כמה דינים משונים על בניה, וכמה קרבנות של בית המקדש שבטלה מהשכינה, ובושת של השכינה שנשארה ערומה מן ד' בגדי זהב, שהיו מאירים מן ארבעה טורי אבן בי"ב אבנים טובות, ומעיל בכמה זגים ורמונים, וארבעה בגדי לבן, שבהם היתה השכינה מתקשטת לפני המלך, זהו שכתוב: "וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם" (בראשית ט, טז), וגזלה מן גברתה כמה מאכלים של קרבנות.

הס"מ צריך לשלם נזק של קרן שן ורגל

שור מועד זה בעל השפחה, שנכנס לקטרג לפני המלך רבונו, בארבעה אבות נזיקין שלו, שהם: עון ומשחית אף וחימה, שכולם מועדים לקלקל, בגוף שלו הרביץ על כלי המקדש, מזבח מנורה שלחן, ושאר כלים שרבץ עליהם ושברם, ובשן שלו טרף ואכל כל הקרבנות, מאכלי השלחן, והשאר שהם אמורים ופדרים ושירי מנחות רמס ברגליו, ובקרן שלו הרג כהנים ולוים, הרס הכל, חלל ממלכה ושריה.

בור זו לילי"ת

הבור זו נקבה הרעה לילי"ת, בבית שלה שהוא בית הסהר, תפסה להשכינה ובניה, בגלות שלה, ואסרה אותם בכמה שלשלאות, ידיהם מיהדק לאחור.

הבער ואדם המזיק

ההבער זו זונה שהיא הבער דהיינו אש, "וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן" (איכה ד, יא), אחר כך קם האדם בליעל הרשע, רביעי לאבות נזיקין, שנאמר בו, אדם מועד לעולם בין ער בין ישן, ושלח את בעירו, וטרף והשחית וגדע כרמים וגנים שבירושלים, והשחית הכל, רבון העולמים, אתה אמת ותורתך אמת, קומה ועורר בדינים עליהם.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף קיד ע"א

ה' ישלם לס"מ שבגינו יצאו ישראל אל הגלות

"וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים" אלו מיכאל וסמא"ל, "וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה" זו כנסת ישראל, "וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ" בגלות, "עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ" זה סמא"ל, "כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה" זה הקדוש ברוך הוא.

f   f    f

רעיא מהימנא חלק ב' פרשת משפטים דף קיז ע"א

שכר הדן דין אמת ועונשו להיפך

"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ", כל דיין שאינו דן דין אמת לאמתו, זה הוא כאילו השליט לסמא"ל בעולם, "וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה" (דניאל ח, יב), והפיל לשכינה עמו, ומחזק את הגיהנם בת זוגו של סמא"ל עם סמא"ל, במקום דין אמת הוא מחזק שפת שקר, דין אמת היינו עמוד האמצעי, שפת שקר היינו גיהנם וסמא"ל.

ובשביל זה הדיין שיושב לדון, גיהנם פתוחה משמאלו, בת זוגו של סמא"ל, וחרב על צוארו, מלאך המות סמא"ל לאחורו ממעל לצוארו, וגן עדן פתוח לימינו, ועץ החיים פתוח לפניו על ראשו.

אם הוא דן דין שקר, משליט עליו מלאך המות ושוחט אותו, אחר כך שורפו בגיהנם, ואם דן דין אמת, הקדוש ברוך הוא מכניסו בגן עדן, ומטעים לו מעץ החיים, שכתוב עליו: "וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם" (בראשית ג, כב), והוא נברא בהתורה שנאמר בה, "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ" (משלי ג, יח).

f   f    f

רעיא מהימנא חלק ב' פרשת משפטים דף קיז ע"ב

שלא להטות דין

"מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וגו'", מצוה זו להשוות הבעלי דינים, ולהתרחק מדבר שקר, שלא יאמרו משוא פנים יש בדבר, שהקדוש ברוך הוא נאמר בו: "אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד" (דברים י, יז), בסופי תיבות אחד, זה הדין צריך להיות כדמיון האחד, שהוא ה' אחד, שלא יקח שחד, ויהיה הוא בצורתו, להשוות בדין שני הבעלי דינים כאחד, ולא יטה דין לזה יותר מזה, אלא במשקל אחד, עד שיקבלו עליהם הדין.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף קכא ע"א

ישראל יהיו ראשית תבואת ה'

"רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ", מצוה זו להביא בכורים לבית המקדש, ישראל נמשלים לפרי העץ ולתבואה, שנאמר בהם: "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו'", וכך נאמר בישראל: "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה" (ירמיהו ב, ג), לאחר לקיטתו מן הגלות עשורו, ויהיו נקראים קדש לה'.

בזכות שישראל עוסקים בתורה יורד שפע מזון לעולם

ועוד נקראים ישראל עץ הגדול והתקיף, ומזון לכולם בו, בהם התורה שהיא מזון למעלה, בהם תפלה שהיא מזון למטה,[צא] ואפילו המלאכים אין להם מזון אלא על ידי ישראל, שאם לא היו ישראל עוסקים בתורה, לא היה יורד להם מזון מצד התורה שנמשלה לעץ, ככתוב: "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ" (משלי ג, יח), ונמשלה לפרי העץ היינו המצות שבה, וכן גם נמשלה התורה למים ולאש, ולא היה יורד מים מלמעלה, והשמש שהוא אש לא היה יורד לבשל פירות העץ, אלא בשביל ישראל.

בזכות הצדיקים יצאו ישראל מהגלות

ובעבור זה נאמר בישראל: "הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ" (שיר השירים ב, יג), אלו בעלי מצות, "וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ", כאשר מתחילים לעשות תשובה, ומיד נאמר בישראל: "קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ" (שם) מן הגלות, "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן".

---