ספר שמות- שכר ועונש

 פתח השער

סדר שמות

בו יבואר:

מתאר את אור המצב הנורא שהכלל ישראל נמצאת בה כעת, והמאורעות השונות ומשונות אשר אין לך יום שאין קללתה מרובה מחברתה האסונות המפחידים ששמעו אזנינו ודוה לבינו והמצב המסוכן בארצינו הקדושה ראינו לנכון לעורר את אחינו בני ישראל די בכל אתר ואתר שידעו ויבינו את כוחו הגדול של היצר הרע ותחבולותיו לצוד נפשות בני  ישראל, ואז ידעו להיזהר ממנו. – על ידי שפע של כסף וזהב עשו את העגל – על ידי העושר של ביזת הים התרחקו בליבם מה' – היצר הרע משפיע כסף להכניס בני אדם ברשתו – התיקון השלם – אלה ששקועים בבור הגשמיות לא יזכו לקבל פני משיח צדקינו.

להורדת ספר שמות- שכר ועונש – לחץ על הקישורים הבאים:

פתח השער סדר שמות

שכר ועונש פרשת שמות פרק י"ג

שכר ועונש פרשת וארא פרק י"ד

שכר ועונש פרשת בא פרק ט"ו .

שכר ועונש פרשת בשלח פרק ט"ז

שכר ועונש פרשת יתרו פרק יז

שכר ועונש פרשת תרומה פרק י"ט

שכר ועונש פרשת תצוה פרק כ צניעות

שכר ועונש פרשת כי תשא פרק כ"א

פתח השער

מה הכוח של היצר הרע

לאור המצב הנורא שהכלל ישראל נמצא בו כעת והמאורעות השונות ומשונות אשר אין לך יום שאין קללתה מרובה מחברו האסונות המפחידים ששמעו אזנינו ודוה לבנו והמצב המסוכן בארצנו הקדושה ראינו לנכון לעורר את אחינו בני ישראל די בכל אתר ואתר שידעו ויבינו את כוחו הגדול של היצר הרע ותחבולותיו לצוד נפשות בני
ישראל, ואז ידעו להיזהר ממנו.

על ידי שפע של כסף וזהב עשו את העגל

תקופה יש ליצר הרע תחבולות חדשות איך לצוד את הנפשות, לפי המצב של אותו הזמן[א], וכמו שכתוב בגמרא[ב] יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום. ומצינו כמו כן שאחרי יציאת מצרים היה לבני ישראל שפע גדול מביזת מצרים ומביזת הים, שזה מצד אחד טוב ומצד אחד נסיון. ובני ישראל נכשלו בזה שנשקעו בביזת הים, עד כדי כך שמשה רבינו היה צריך להסיעם בעל כרחם ככתוב "ויסע את בני ישראל" (פירוש רש"י) שמשה פחד שישקעו לגמרי. וכתוצאה משפע זה באמת נכשלו בחטא העגל, כמו שטען משה רבינו, "ודי זהב" כפירש רש"י: בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל, הוא גרם שעשו את העגל[ג].

ובתים טובים תבנה וגו' וכסף וזהב ירבה לך וגו' ורם לבבך ושכחת את ה'

לתמוה, הלא גם בלי כל כך הרבה כסף היו יכולים לעשות את העגל? שהרי מתוך ששים רבוא גברים הי' מספיק שכל אחד יתן משהו זהב כדי לעשות עגל. אלא המכוון בזה הוא שבגלל ריבוי הכסף שהי' להם, התחילו לחשוב יותר ויותר על ממונם, ולהיות לבם שקוע בזה, והתייחסו אל הכסף יותר בחשיבות וכמו שבדרך כלל נהי' טבע בני אדם שיש להם הון ועל ידי זה חס ושלום מתרחקים מהשם יתברך[ד], וכמו שכתוב[ה] "ובתים טובים תבנה וגו' וכסף וזהב ירבה לך וגו' ורם לבבך ושכחת את ה' וגו', ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"[ו].

החיים הקדוש כתב[ז] על הפסוק הזה שתחילת תחבולות היצר הרע הוא להשכיח את האדם דבר זה ודרך זה יכנס לאבדו, ולזה סמך הפסוק שלאחריו "והי' אם שכוח תשכח" וגו' פירוש אם שכוח דבר זה שה' הוא המטיב לך וגו' סוף שתשכח את ה' וסופך ללכת אחרי אלהים אחרים וכו' עיין שם.

על ידי העושר של ביזת הים התרחקו בליבם מה'

לפני חטא העגל כבר ירדו בני ישראל ממדרגתם עד שבלבם כבר התרחקו מד' וזה הי' עיקר החטא, כי למעשה העגל באמת לא היו ראוים, כדאיתא בגמרא "לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה". ובספר פרי הארץ להרב ר' מנחם מענדל מוויטעפסק מסביר, שהכוונה שלהמעשה לא היו ראוים, אבל במחשבה הי' להם אותו החטא. ולכן נתנו להם מן השמים להכשל בחטא העגל, כדי שזה יעורר אותם לתשובה על המחשבה, מה שלא היו מרגישים ומתעוררים, אם לא היו נכשלים בחטא העגל, ולפי זה באמת, עיקר החטא של העגל הי' החטא במחשבה ובלב. ובזה מובן היטב מה שאמר משה רבינו "ודי זהב", כלומר, שזה גרם לעיקר החטא דהיינו על ידי העושר של ביזת הים התרחקו בליבם מה' כנ"ל, ועל ידי זה נוצר אפשרות ליצר הרע להכשילם בחטא העגל.

היצר הרע משפיע כסף כדי להכניס בני אדם ברשתו

אחרי מלחמת העולם האחרונה, לקח היצר הרע את שארית הפליטה שנזדככו ונטהרו, והשפיעם כסף, שהנאצים ימח-שמם התחילו לתת כסף פיצויים. והכסף הזה קיררם והפנה לבם מרוחניות, ונשכחה מלבם ההתעוררות ששררה אז על ידי הסבל שעברו, שניתק לבם מהגשמיות ונתיאשו כבר מחיים גשמיים, מכיון שראו בעיניהם שנהרס כל הגשמיות ולא נשאר כלום מכל מה שרכשו כל השנים. וההתעוררות שלהם היתה משפיעה גם על כל הכלל שהיו מתעוררים כולם על ידם, וגם בכח סגולי, כי כל ישראל מבחינת נשמתם הלא הם כאיש אחד, ולכן, כשאחד מתעורר מכניס כח התעוררות בלב כולם[ח], ומכל שכן כשציבור גדול מתעורר, בוודאי שזה עושה רושם גדול המורגש בלב כל הכלל. ואחרי שהצליח היצר הרע לקרר אותם, ממילא נתקררו אצל כל הכלל.

היצר הרע ממשיך באותו הכיון

אחר כך המשיך היצר הרע לעבוד באותו הכיוון, בכל מקום בצורה אחרת אבל באותה הנקודה, להמשיך את לב העם להיות שקוע בגשמיות, עד שהגיעו למצב שלא היה כמוהו מאז היה ישראל לגוי. ומאחר שליצר הרע לא הי' כח כל כך בתקופה הזו להמשיכם לתוך חטאים ממש, (וכלומר, לכן, לא הי' בכחו לשלוט על הציבור החרדי שומרי תורה ומצוות כי בוודאי שלט אז גם כן על החלשים, כי לא נתבטל כחו לגמרי, אלא נחלש כחו, ובמעט כח, מספיק לשלוט על החלשים) מפני שנטהרו על ידי הסבל שעברו. וגם האויר של העולם בכלליות נטהר[ט], לכן היצר עשה כמו לאחר יציאת מצרים, שהמשיכם והשקיעם לתוך מחשבות גשמיות עולם הזה ולא חטא ממש, שזה כן הי' ביכולתו, ועל ידי זה ירדו נפלו לתוך מצב קשה, שמכלה מנפש ועד בשר, מחלה רוחנית שיותר קשה מעבירה פרטית, שכחה של עבירה רק לגרור אחריה עבירה דומה לה. מה שאין כן המחלה הזאת של ניתוק הלב מרוחניות, הורסה את היסוד של כל התורה וקיום המצוות, מאחר שמוציא את תשוקת הלב מרוחניות, ומשעבדו להבלי עולם הזה, והרי רחמנא לבא בעי[י] "שכל המצות עיקרם בלב"[יא].

על ידי זה ירד לאט לאט מצב העם ירידה גדולה שנתרחקו מה' ומרוחניות, שרבים נמשכו אחר הגשמיות עד שנחרב אצל רבים הפנימיות של היהדות: יראת ה' אהבת ה', ביטחון אמיתי, רגשי קירבת ה', ועל ידי זה ממילא נמשכו אחר כך גם לשאר עבירות, וידועים דברי הרמב"ם[יב] שאם הלב פנוי מרוחניות אז ממילא נכנסים בו כל מיני יצרים. לכן לתוך החלל הזה שבלב כל אלה שרודפים אחר עולם הזה, נכנס היצר הרע עם כל שלוחיו, תאוות, גשמיות, חוסר קדושה וכו'.

שניתוק הלב מרוחניות הוא השורש לכל המכשולים, ושאר העבירות הם נגררות אחרי'. וכמו שמצינו שהזהיר שלמה המלך על שמירת הלב מעל הכל כמו שכתוב[יג]: "מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים".

בזמנינו סיבת כל הירידה אצל רבים, בין של הנוער ובין של המבוגרים, היא מפני שהלב שקוע בגשמיות ומנותק מהמטרה האמיתית, אז ממילא היראת שמים[יד] אינה חודרת ללב והיראת חטא איננה. ממילא נמשכים אחר כל מיני יצר הרע של תאוות, וגשמיות, והיפך הקדושה, ולכן אף שעוסקים בתורה ומצוות גם כן אין סיפוק ותענוג כל כך מרוחניות.

לשון האור החיים הקדוש[טו] "שאם היו בני אדם מרגישים במתיקות ועריבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחרי', ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה" עכ"ל.

רדיפת כבוד ואנוכיות, מחלוקת, פאליטיק
וקנאת איש מרעהו, הם שורש פורה ראש ולענה
להרחיק את האדם מיראת שמים.

לדעת שרדיפת עולם הזה לא כוללת רק כסף. אלא גם ענין של רדיפת כבוד ואנוכיות, שמזה גם נובע מחלוקת ופאָליטיק ושנאת חינם, וקנאת איש מרעהו, ומפלגה למפלגה אחרת, ומחוג לחוג השני. ומכל שכן שצריך ליזהר בזה במוסדות התורה ואירגונים שנתייסדו במטרה להוסיף ולהגדיל תורה ויראת השם וכבוד שמים, שלא יתערבו בהם ענינים אלו ושלא תהי' נעשית חס וחלילה התורה ועבודת ה' עצמית ואנוכית. ואם יהיו הדברים לשם שמים לא יהי' שייך מחלוקת וכדומה, כי כל הנ"ל היא רק תוצאה מרה של בקשת קניני עולם הזה. וכך הצליח היצר הרע ללכוד את כל העולם להעריך ולהדבק בחשיבות הבלי עולם הזה כדי להעמיד שורה פורה ראש ולענה בכל תחומי החיים.

התיקון השלם

התיקון הגדול שעלינו לעשות עכשיו הוא להתיאש ולהתנתק מהעולם הגשמי הנפסד והכלה, וכל העומד להישרף כשרוף דמי ויהי' בעינינו כשרוף דמי. כי מכיון שרואים אנחנו בעינינו שהוא עומד להשרף ולהכלות בעגלא בזמן קריב. שכל העולם הגשמי לא יהי' לו קיום כשיתחדש עלינו העולם הרוחני בביאת משיח צדקינו[טז].

רדיפת הגשמיות מתחלק לג' סוגים שונים

לדעת שבענין הזה של השקעה בגשמיות ורדיפת ההון יש בזה שלושה סוגים שונים וכל אחד מהם צריך תיקון:

של בני אדם שכל מטרת החיים שלהם היא גשמיות, והרוחניות היא טפלה. אמנם הם רוצים גם עולם הבא, גם רוחניות, ומקיימים התורה והמצוות, בעיקר רק כדי לצאת ידי חובה, כי תשוקת לבם והתלהבותם היא רק בעניני עולם הזה, ועל אלו נאמר: "ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה".

של בני אדם גבוהים יותר בדרגה מסוג הא', והם רוצים גם כן עולם הזה וגם עולם הבא, אבל הם מכירים שמטרת החיים הוא עולם הבא, אבל מרמים את עצמם ונדמה להם שהרוחניות אצלם עיקר, אבל הם לא יכולים לוותר על הגשמיות. ונדמה להם שהגשמיות אף על פי שלא מוותרים עליה בכל זאת הרי הוא אצלם רק טפל, אבל באמת מתחת הכרה שלהם הגשמיות תופסת מקום בראש, מפני שהחומר והמחשבות של האדם תמיד יותר קרובים לגוף ולגשמיות, מלנשמה ולרוחניות, ולכן כל זמן שהגשמיות איננה בטלה ומבוטלת בלב האדם לגמרי הרי היא תופסת מקום בראש, כי אי אפשר שיהי' בלבו של אדם שוה בשוה כנ"ל שלבו החומרי נוטה יותר לגשמיות.

של בני אדם שמכירים בבירור שעיקר החיים שלהם הוא רק רוחניות ולא הגשמיות כלל, אבל הם נמשכים באונס אחרי ההבל, כלומר שמכיון שיש צרכים הכרחיים שצריכים בני אדם לדאוג להם, והם נלכדים על ידי זה בדאגות וטרדות וחובות וכו' גם עבור דברים מיותרים[יז], עד שבעל כרחם לא נשאר להם מוח ולב פנוי לתורה, והלימוד והתפלה והמצות נעשים בלי לב.

אלו חושבים שהם אנוסים גמורים, אבל טח עיניהם מראות, כי לאמיתו של דבר, מצב זה תחלתו פשיעה ורק סופו באונס. ומהו הפשיעה שלהם, שלא למדו היטב השקפת האמונה ואין להם הכרה ברורה בענין שהעולם הגשמי מתנהל רק על ידי הקב"ה ולכן אין לו לאדם מה לדאוג. והדאגה צריכה להיות רק ברוחניות מפני שרק בזה יש בחירה. אבל על הגשמיות אין בחירה ואין לאדם שליטה על זה כלל, והוא צריך רק לעשות השתדלות כדי לתת מקום לברכת שמים, כמו שכתוב: "וברכתיך בכל אשר תעשה".

אין לאדם חלק בתורת משה רבינו אם לא מאמין שהכל נסים, אין טבע ומנהגו של עולם

כתב הרמב"ן[יח] "שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם[יט]" (עיין שם). אבל אם היו יודעים את זה בבירור מספיק, לא היו נבהלים מדאגת הגשמיות, ולא היו מופרעים תוך לבם מכל זה, אם היו יודעים שזו לא הדאגה שלהם, ולא תלוי הדבר בידם כלל, אבל היצר מפתה את האדם להאמין בהשתדלות הגשמית של האדם, בטבע, בסיבות הגשמיות, בכוחי ועוצם ידי שחס וחלילה על ידם מגיעה אליו ההצלחה, ובגלל זה אין קץ לכל עמלם ולא נשאר לב ומח פנוי לרוחניות אפילו כשעושים את הרוחניות].

צריכים מאוד להיזהר שאם חס וחלילה יכשלו המובחרים בעם בסוג הג' הנזכר זה יכול להשפיע חס וחלילה השפעה לסוג הבינונים כנ"ל, וכן ישפיע הלאה על הסוג הא' הפשוטים ביותר שיתנתקו חס וחלילה לגמרי כנ"ל, עד שאין להם חס וחלילה שייכות וקשר לרוחני כלל, כי בני ישראל המה כגוף אחד וכמו מיחוש קטן במוח האדם משפיע על שאר האברים מחלות רציניות חס וחלילה כמו כן הענין בזה, (וכנ"ל בשם הבעל שם טוב ובאופן פשוט גם כן) שהפשוטים ביותר לומדים מהמעולים, שהם כמו דוגמא עבורם.

כהיום שלדאבונינו גם בבני הישיבות מצוי כאלו שיורדים מהדרך חס וחלילה, צריכים המובחרים שבבני הישיבות לבדוק את עצמם שלא יהיה חס וחלילה אצלם רפיון בבחינת מיעוט הלב ברוחניות בתורה ותפלה ומצות שאם תהי' ניכרת עליהם מספיק ענין חובת הלבבות, אז בודאי הם ישמשו בתור דוגמא לכולם וישפיעו לטובה גם על שאר הדרגות (בין באופן סגולי ובין באופן פשוט כנ"ל) מה שאין כן אם חס וחלילה ניכר עליהם רפיון וחולשה בהנ"ל, הקולר תלוי בצוארם, שאם חס וחלילה נראה עליהם שלבם פונה לגשמיות וחשוב ותופס מקום אצלם הגשמיות של הון וכבוד והדומה, הרי זה נותן חס וחלילה יד להיצר הרע להוריד את העם יותר ויותר בזה חס וחלילה, כי הותרה הרצועה חס וחלילה. כלומר, הבינונים ופשוטי העם נשפעים מהבני תורה, שאם ישנם בני תורה חלשים, שלומדים תורה ומתפללים בלי לב, הדוגמא שלהם משפיעה על הפחותים מהם. ומכיון שהמצב כנ"ל, אז אדרבה הבני תורה נגררים אחרי הפשוטים והבינונים. ואם נתמעט הלב גם בישיבות, נשתנה כל הצורה, כיון שגם לב החכמים פונה לגשמיות.

המצב הזה, השם יתברך באהבתו שולח לנו נסיון אחרון להתיאש ולהתנתק מהגשמיות, לפני שיתחדש עלינו העולם הרוחני[כ], כדי שמי שיזכה ויעמוד בנסיון זה, יזכה להגאל. ומי שלא חס ושלום, לא יזכה להגאל, כמו בשלשת ימי אפלה לפני יציאת מצרים.

הדין והמשפט בבית דין של מעלה

לשון רבינו יונה[כא] דע כי נפש הרשע אשר כל תאותה לחפצי הגוף בחייו, ונפרדת תאותה מעבודת הבורא ונבדלת משרשי', תרד במותו למטה לארץ אל מקום תאותה, ותהי תולדתה כטבע העפר לרדת ולא לעלות. אבל יעלוה למרום לדין ולמשפט ולראות איך החליפה מרום בשאול עכ"ל.

אלה ששקועים בבור הגשמיות לא יזכו לקבל פני משיח

נקודת המבחן בזמנינו, וכמו שכתוב בספרים הקדושים שלפני ביאת המשיח תרד השפעה גשמיות מאד, וכשיגיע המשיח[כב] אלה ששקועים עמוק בבור הגשמיות לא יוכלו להתפרק מתוך המשא הכבד הגשמיות שעליהם ולא יזכו לקבל פני משיח צדקינו.

צריכים לדעת כל אלו שיצרם מושכם לתוך הגשמיות ותאוות ותענוגי עולם הזה, וכן צעירי הצאן קדשים אשר יש שנלכדים כהיום חס וחלילה ברשת היצר הרע של כל מיני תאוות ויצר הרע, על ידי שמיעת כל מיני דברים האסורים על פי תורה הקדושה לשומעם, וכן על ידי חברים המושכים ברשתם את חבריהם, אשר אחרי שנכשלים פעם אחת בידיעת ושמיעת הארס הזאת מכלה חס וחלילה מנפש עד בשר, וקשה להם אחר כך להתגבר על יצרם ולפרוש מהם, צריכים הם לדעת כי לא רק שמפסידים את הרוחניות שמזה כבר התייאשו ולא יודעים להעריכם, אלא אפילו בגשמיות טועים הם כי באמת אפילו להגוף ואפילו בעולם הזה אין לו תענוג יותר גדול מלחיות בצורה הרוחניות, וככתוב הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים, אלא שהיצר הרע מטעה אותם[כג], ומטעים אותם מתאוות עולם הזה טרם נפתחו עיניהם ולבם ברוחניות, ולפי ראות העין נדמה להם שטוב להם בזה.

השיכור נדמה לו שהכל טוב

דומה לשיכור שנדמה לו שטוב ואף על פי שהוא מקיא ומגואל, וכן השותים סמים, והדוגמא לסם ששמים לעכברים, שמים בתוך הסם מתיקות, כדי שבזה יהי' נלכדים כל העכברים על ידי המתיקות שמרגישים וחושבים שזה דבר טוב להם ובזה נלכדים ומתים, וכמו כן לעינינו חושבים הם שהם בונים את עצמם לפחות בעולם הגשמי, וזו הטעות, כי באמת אין לך מתענג ובן חורין אלא מי שעוסק בתורה ובמצות ברוחניות, אלא מכיון שבינתיים עדיין לא מצאו ולא הרגישו הטעם בתורה ובמצוות וברוחניות ולכן מיד מתייאשים ונופלים בקלות ברשת יצרם או ברשת חברים, שהם משלוחי היצר הרע, וזו טעותם.

הנסיונות בעולם הזה הם לפי גודל חטאו שחטא בגלגול הקודם

לדעת כי השם יתברך ברא עולמו רק להיטיב לברואיו, ולכן כל מה שנתן לנו יתברך בתורתו הוא התענוג הכי גדול גם בעולם הזה, אלא שניתן רשות להיצר הרע בהתחלה לעשות נסיון שלא ירגיש התענוג בתורה ומצוות בכדי שיתייאשו, ומי שיעבור הנסיון ויתעקש ויחפש הדרך ימצאנו לבסוף, והנסיון הוא לפי גודל חטאו שחטא בגלגול הקודם, ככה ניתן רשות לנסות לדחותו מלהגיע לתיקונו, אבל מי שיש לו שכל ומאמין ש"טעמו וראו כי טוב ד'" ויעבור הנסיון, לבסוף ימצא הדרך ויהי' טוב לו גם בעולם הזה, ויתענג יותר מבכל תענוגיו הגשמיים, שסופם מר כלענה גם בעולם הזה כדמיון הסם המות כנ"ל.

מאד לדעת שאלו שיש להם נסיונות[כד] אלו ונדמה להם שהאושר והרגשת תענוג החיים רק בחיים עולם הזה, מכיון שאינם מרגישים תענוג בחיי רוחני. ולפעמים ואולי רוב הפעמים, דייקא אלו הם המסוגלים להתעלות ברוחניות ולהתענג מהרוחניות יותר מכל האנשים. וכדאיתא בספרים הקדושים על הפסוק שאמר השם יתברך לקין "אם תטיב שאת", מפרשים כוונת הפסוק "שאת", שהוא מלשון גבוה ומרומם, כלומר שאם יטיב דרכו יתעלה לדרגא יותר גבוהה מדרגתו של הבל. ואף על פי שקין לפי טבעו הי' מרגיש תענוג רק בעבודת האדמה ולא ברוחניות, ומרומז בפסוק "וקין הי' עובד אדמה", כלומר, "היה" לשון שמחה, שקין הי' שמח רק עם עבודת אדמה ולא עם הרוחניות ועיין במפרשים ומדרשים.

קין בחר לו חיי עולם הזה מפני שחשב שרק בזה תלוי' הצלחתו

כל פנים מבואר שקין בחר לו חיי עולם הזה מפני שחשב שרק בזה הצלחתו ורק זה מתאים לו ולא הרוחניות ולכן אמר לו השי"ת שזו טעות, ואדרבה הוא יכול להתעלות יותר מהבל. וכדאיתא בגמרא שכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, פירשנו פעם שהכוונה לאו דווקא מי שהוא כבר יותר צדיק וגדול מחבירו יש לו יצר גדול אלא מי שמסוגל מצד נשמתו להיות יותר גדול מחבירו אזי יצרו יותר גדול וקשה מחבירו, ולכן אפילו שלאדם נדמה, ומרגיש שאיננו מסוגל לרוחניות כי אין מרגיש בזה טעם ויש לו יצר הרע גדול מאד, שמושך אותו לעולם הגשמי הרי זה יכול להיות שמפני שיש לו נשמה יותר גבוהה ומסוגלת להתעלות יותר לכן יצרו גדול כל כך כמו שהי' אצל קין כנ"ל.

יתכן שיהי' האדם שפל מאד ורחוק מרוחניות ויש לו ניצוץ ושורש נשמה גבוהה מאד

לדעת שבדרך כלל אין האדם יודע ומבחין כלל דרגת נשמתו אם יש לו נשמה גבוהה כי יתכן שיהי' האדם שפל מאד ורחוק מרוחניות ויש לו ניצוץ ושורש נשמה גבוה מאד, כי זה לא מורגש בהרגשת הגוף לכן יתכן שאדם נדמה לו שרחוק ואינו מסוגל להגיע לדרגות הרוחניות ושאי אפשר לו להרגיש תענוג הרוחני ובאמת הרי זו טעות והוא מסוגל מאד אלא שמפני סיבת תיקונו הצריך לו לנפשו, וידוע רק להשי"ת, הרי הוא צריך לעבור נסיון הזה הקשה, כלומר קשה לו למצוא הדרך להגיע להרוחניות ולהתענג על ה', אבל אם לא יתיאש וישתדל במסירת נפש אז בסוף יגיע וימצא את הדרך הנכונה והנעימה ככתוב "דרכי' דרכי נועם".

הקדוש ברוך הוא בתקופה האחרונה מזעזע אותנו ומפחיד ומעורר אותנו כל הזמן בכל מיני צרות משונות של אסונות ומחלות קשות ומיתת צעירים ופתאומיות ל"ע וכו' וכו', ויסורי הגוף והנפש וחוסר פרנסות והרבה מיני צרות חס וחלילה אשר לא נשמע מעולם בריבוי כזה אשר חס וחלילה כמעט אין בית אשר אין שם צער חס וחלילה, והוא כדי שנתעורר ושנתבונן ושנחזור לתשובה בעוד זמן. לכן עלינו להתמסר כולנו דוקא על נקודה הזאת, שזה יסוד לכל התורה כולה, ולהציל את עצמינו ואת בתינו, על ידי שנתנתק כולנו מהגשמיות ולכונן את עצמינו לחיות ולדבק ברוחניות, ולנתק את הלב שלנו ושל בנינו מהגשמיות, ובמקומה להכניס ללבנו וללב בנינו ובנותינו אהבה ואש החמימות והרגשה לד' לתורה ומצות וחיים הרוחניים ותענוגה.

בזמנינו הרבה אנשים רוצים שיורו להם מה לעשות כדי לשפר את מעשיהם[כה] (ובעיקר כדי להנצל מחבלי משיח) אבל מה זה יעזור אם יתעוררו על פרטים מסוימים והלב איננו? אבל אם נתקן את פנימיות הלב והתשוקה לרוחניות ואת הקשר עם ה' שעיקר חיותינו הוא ליראה[כו] ולאהבה את ה' באמת והאמונה בשכר ועונש ולהבין שעל כל דבר קטן נצטרך ליתן דין וחשבון, ממילא כל המחלה שלנו בבת אחת תתוקן, וגם יסתלקו היסורים והמאורעות הקשים של זמנינו, כי "אם בחוקתי תלכו…" ונזכה להגאולה שלימה ברחמים וחסדים במהרה בימינו אמן.

v v v

---