זוהר תורה- שיר השירים- פרק ג'

זוהר תורה

שיר השירים

 פרק ג

להורדת זוהר שיר השירים: לחץ כאן: זוהר תורה- שיר השירים ג'

 

כנסת ישראל מבקשת לצאת מהגלות

"עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי". רבי אלעזר פתח, "עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי וגו'", "עַל מִשְׁכָּבִי", במשכבי היה צריך לומר, מהו "עַל מִשְׁכָּבִי"[א] אלא כנסת ישראל אומרת לפני הקדוש ברוך הוא ומבקשת ממנו על הגלות, לפי שהיא יושבת בין שאר העמים עם בניה ושוכבת לעפר, ועל שהיא שוכבת בארץ אחרת הטמאה, אומרת על משכבי אני מבקשת, שאני שוכבת וכואבת בגלות, ועל כן "בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי" שיוציאני מן הגלות, "בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו", שאין דרכו להזדווג עמי אלא בהיכלו, "קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי", שהרי בין עמים אחרים אני יושבת, וקולו של הקדוש ברוך הוא לא נשמע אלא לבניו, שנאמר "הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים וגו'" (דברים ד, לג), רבי יצחק אמר "עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת", כנסת ישראל אומרת, על משכבי אני מתרעמת לפניו שיהיה מזדווג עמי, לשמחני ולברך אותי בשמחה שלימה, כי כך למדנו מן זיווגו של המלך עם כנסת ישראל יורשים כמה צדיקים ירושת נחלה הקדושה, והרבה ברכות נמצאות בעולם. (ג-מב.)

בגאולה האחרונה לא יהיה אחר כך גלות

"עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי וגו'". "עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת" שהם הגליות "בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי", שהרי עכשיו בגלות האחרון ברח דודי בכעס גדול, ואני שואלת עליו ועוד לא מצאתי מי שיאמר לי דבר ממנו, והייתי משביע אודותו לכל בנות העיר, זהו שכתוב "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי", ובעבור זה אני אומרת שבזמן שיבא אלי אחזה בידו שלא יזח ממני, זהו שכתוב "אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי", זה בית המקדש שלמעלה, "וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי", זה בית המקדש שלמטה, ובזמן שאחזה בידו בגאולה האחרונה הוא לא יהיה אלי כבזמנים אחרים, שבכל גאולה וגאולה היה בא, ואחר כך פרח ממני, אבל בגאולה האחרונה אני אחזה בו ואקשרהו אלי בכמה קשרים של אהבה שלא יסור ממני לעולם ולעולמי עולמים, שבכל גלות וגלות היה הולך ממני, והייתי שואלת עליו לכל עובר ושב, זהו שכתוב "כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ", אחזתיו בקשר תפלין של יד, ולא ארפנו בתפלין של ראש, בוא וראה שבודאי כשיבא אלי יאמר אל שני המשיחים[ב] "נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים", שהם ישראל, אשר בהם נאמר "כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו ה, ז), נראה הפרחה הגפן, אם נמצאת השכינה בהם, "הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים", אלה הם שמלאים מצות כרמון, "שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ", אלה שהם אוהבים שלך, שם אתן אותם לך, כי הנה הסתו עבר, ממשלת שאר הממונים, הגשם חלף הלך לו, ממשלת הערב רב.. "הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ", אלה האבות, הזכיות שלהם יתגלו על השכינה שהיא ארץ החיים, ועל בניה שנאמר בהם "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ" (בראשית כח, יד), "עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ", "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות טו, א), "וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ" (ישעי' נב) "קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן" (ישעיהו נב, ח).. בזמן ההוא יאמר לה הקדוש ברוך הוא, "שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית", בשני הבתים שהם בית ראשון ובית שני למטה, "שׁוּבִי שׁוּבִי" בבית ראשון ושני למעלה "וְנֶחֱזֶה בָּךְ".. ועל זמן ההוא הקדוש ברוך הוא משבח אותה, צוארך כמגדל השן, זה ירושלים שעליה נאמר "כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ", תכשיטים שלה הם כהנים לוים וישראלים, "בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת", זה צדי"ק[ג] שהוא תל שהכל פונים אליו.. "רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל", כלה זו כמה מתתקנת ראשה בתפלין שהם פאר על ראשה, שעליהם נאמר "פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ" (יחזקאל כד, יז), ורצועות תלויות מצד זה ומצד זה, מה שהיו תלתלים שחורות כעורב הרי הם ירוקים ככרמל, כעלים ירוקים שהם בגפנים ככרמל[ד] "וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן", מה שהיתה בגלות דלה, "תְּפִלָּה לְעָנִי" (תהלים קב, א), וזו תפלה של יד שבה היתה מתעטפת העניה בתפלות בגלות, זהו שכתוב "תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף", עכשיו את לבושה כארגמ"ן, שהוא סוד "אוריאל "רפאל "גבריאל "מיכאל "נוריאל, מלך אסור ברהטים, זה הקדוש ברוך הוא הויה שיהיה אסור בד' בתים שלה שהם אדני, ארבע תלתלי המוח, ויהיה אסור ברהטים כדמיון הזה יאהדונהי, כי שמך בך ובך שמך[ה] וזה הוא הסוד של אמ"ן וארגמ"ן. (ת"ז תכ"ז)

סתרי תורה

רוח האדם בדרכו לאחר פטירתו

"מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר וגו'" "נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי וגו'". בוא וראה כשמגיע זמנו שלאדם לצאת מזה העולם, הרוח שלו יוצאת ונכנסת בתוך המערה שאדם הראשון והאבות שם, הם נותנים לו פנקס לסימן[ו] והולכת בזה אצל גן העדן, כשמתקרבת שמה מוצאת הכרובים ואותו להט החרב המתהפכת, אם היא זכאה מסתכלים בפנקס הסימן ופותחים לה הפתח ונכנסת, ואם לא דוחים אותה החוצה, זאת שהיא זכאה יושבת שם כל הזמן שהורשה לה לשבת, מתלבשת שם בהצורה של זה העולם, ובר"ח ושבתות כשהיא רוצה לעלות, הצדיקים שבגן עדן נותנים לה פנקס לסימן, והיא עולה ופוגעת באותן שומרי חומות ירושלים, אם היא זכאה פותחים לה הפתח ונכנסת, ואם לא, נוטלים ממנה אותו הפנקס ודוחים לה החוצה, היא שבה לגן ואומרת "מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר וגו'"  "נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי", זה הוא פנקס הסימן שנטלו ממנה, "שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת", אלו הם שומרי חומות ירושלים שלמעלה, עד כאן. (א-פא:)

נשמות הצדיקים שמפייסים בין המלכה למלך

"הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי וגו'". פתח רבי בון ואמר, "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי", וכי מי קרוב למלך ככנסת ישראל שהיא אומרת "אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ", אלא בנות ירושלים אלו הן נשמות הצדיקים, שהם קרובים למלך תמיד, ומודיעים למלך תמיד, ומודיעים למלך בכל יום הצטרכות המטרונה, כי כך למדנו, בשעה שהנשמה יורדת לעולם, כנסת ישראל מכניסה בברית השבועה, שתגיד למלך ותודיע לו אהבתה אליו, לבעבור שיתפייס עמה, ובמה, לפי שחייב האדם לייחד שם הקדוש בפה בלב ובנפש[ז] ולקשר הכל כשלהבת הקשורה בגחלת, וביחוד הזה שעושה גורם שיתפייס המלך עם המטרונה, ותודיע לו למלך אהבתה אליו.

דבר אחר "בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם", אלה שנים עשר השבטים, שלמדנו ירושלים על י"ב הרים עומדת[ח] ומי שאומר על שבעה אינו אומר להשלים בשלימות, ואף על פי שהכל אחד שיש שבעה ויש ארבעה ויש י"ב והכל אחד[ט] שבודאי על י"ב הרים עומדת, ג' הרים לצד זה וג' הרים לצד זה, וכן לארבע זויות, ובכן נקראת חיה, ככתוב "הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (יחזקאל י, כ), והם נקראים בנות ירושלים לפי שעומדת עליהם, והם מעידים עדות למלך על כנסת ישראל, זהו שכתוב "שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה'" (תהלים קכב, ד), אמר רבי יהודה אשרי חלקם של ישראל היודעים דרכי הקדוש ברוך הוא, עליהם נאמר (דברים יד) "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' וגו'" (דברים יד, ב). (א-רמב.)

המדבר מלשון דיבור התפילה

"מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימְרוֹת עָשָׁן מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה וגו'". פתח רבי אלעזר ואמר, "מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר וגו'", מ"י זא"ת כולל של שתי קדושות של שני עולמות בחבור אחד וקשר אחד[י] עולה ממש להיותה קודש קדשים, שהרי קודש קדשים היא מ"י ומתחברת בזא"ת, בשביל להיות עולה שהיא קודש קדשים, מן המדבר, שהרי מן המדבר נוחלת להיות כלה ולכנוס לחופה[יא] ועוד מן המדבר היא עולה, ככתוב "וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה", באותו הדבור של לחישות השפתים היא עולה[יב] ולמדנו מהו שכתוב "הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה בַּמִּדְבָּר" (שמואל א' ד, ח), וכי כל מה שעשה להם הקדוש ברוך הוא במדבר היה, והלא בישוב היה, אלא במדבר בדבור, כמו שכתוב "וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה", וכתוב "מִמִּדְבַּר הָרִים" (תהלים עה, ז), אף כך עולה מן המדבר, מן המדובר בודאי, בזה הדבור של הפה היא עולה ונכנסת בין כנפי האם[יג] ואחר כך יורדת בדבור ושוכנות על ראשי עם הקדוש. (א-י.)

השכינה צריכה לעלות בתפילתו

"מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימְרוֹת עָשָׁן מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה וגו'". השכינה היא קרבנו של הקדוש ברוך הוא בודאי, ובעבור זה תקנו תפלה תחת הקרבן, היא העולה, עולה בודאי, זכאי הוא זה מי שמעלה אותה אליו כראוי, שהיא שואל בשבילה מי זא"ת עולה, עולה בודאי, מן המדבר, מן המדובר בודאי, שפיו חושב הקדוש ברוך הוא כהר סיני, ולפיכך "מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר וגו'", "מְקֻטֶּרֶת מֹר", זו תפלת שחרית שתיקן אברהם שהוא מר, ועוד "מְקֻטֶּרֶת מֹר", ככתוב "צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי", וזה נצח שמעלה אותה בימין, זהו שכתוב "נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַ"ח" (תהלים טז, יא), "וּלְבוֹנָה", זה הוד שמעלה אותה בשמאל, "מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל", זה צדיק שמעלה אותה בעמוד האמצעי[יד] ואם אין השכינה עולה בתפלתו קרבן להקדוש ברוך הוא, הרי כלב הוא יורד לאכול קרבנו, אוי לו, מוטב לו שלא היה נברא בעולם, עליו נאמר "גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב" (משלי יט, ב), וכאשר השכינה עולה בתפלתו, כמה חיות ומרכבות וגלגלי הכסא כלם נתעוררים אליה במנגינות של שמחה, וכלם כנפיהם פתיחות לקבל אותה. (ת"ז תקון כ"א).

ה' שואל על תפילה וקריאת שמע של ישראל

אמר רועה הנאמן, תפלת האדם עולה באותן שבעה בשמים, שהם "נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים", באותה שעה שהתפלה עולה כך "מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה", הקדוש ברוך הוא שואל עליה "מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר וגו' מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה וגו'", מ"י זא"ת בודאי, מצד של מ"י היא בודאי, שהבינ"ה נכללת משבעה מיני בשמים[טו] וזו קריאת שמע נכללת מחמשים שערים שהם כ"ה כ"ה, ונכללת משבע ברכות, בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, והן הגדול"ה והגבור"ה והתפאר"ת והנצ"ח וההו"ד עד לך ה' הממלכה שהיא מלכו"ת, שהיא נכללת משלשה בשמים[טז] מקוטרת מר, זה כת"ר, ולבונה, זה חכמ"ה, מכל אבקת רוכל, זו בינ"ה: (רועה הנאמן ב-קיז.)

הנשמה בדרכה לירושלים של מעלה

"מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר". אמר רבי יצחק כיון שהנשמה זוכה ליכנס בשערי ירושלים של מעלה, מיכאל השר הגדול הולך עמה ומקדים לה שלום, מלאכי השרת תמהים בה ושואלים עליה, "מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר", מי זאת עולה בין העליונים מהגוף החרוב שדומה להבל, דכתיב "אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה" (תהלים קמד, ד), הוא משיב ואומר, "אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי", "אַחַת הִיא", מיוחדת היא, "אַחַת הִיא לְאִמָּהּ", "לְאִמָּהּ", זו היא כס"א הכבו"ד, שהיא אם לנשמה ויולדת לה שנגזרה ממנה, "רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ", אלו שאר הנשמות שהן במעלתן למעלה, והן הנקראות בנות ירושלים. (מדרש הנעלם א-קכה:)

הנה מטתו שלשלמה – הוא כסא הכבוד

"הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל וגו'". אמר רבי שמעון "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה", זה הוא כסא הכבוד של המלך שכל השלום שלו[יז] "שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ", אלו ששים מלאכים גדולים משמשים עליונים הקדושים, שהם משמשים אצל כסא הכבוד של מלך העליון, "מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל", שהם ממונים תחת ממשלת מלאך הגדול הקדוש מיכאל אפוטרופוס של ישראל, ולפי שהם תחת ידו הרי כלם מלאכים גדולים אפוטרופסים של ישראל, זהו שכתוב "מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל". (ז"ח לך)

שרי הדין מתעוררים לעשות דין

עוד פתח רבי שמעון ואמר, "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה", מהו "מִטָּתוֹ", זה כסא הכבוד של המלך, שכתוב בו "בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ" (משלי לא, יא), שלשלמה, זה המלך שכל השלום שלו, "שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ", שנאחזים בצד שלה מדין הקשה, ונקראים ששים שבטי אש שהנע"ר ההוא מתלבש בהם, מימינו להט החרב החזקה, משמאלו גחלי אש החזק שנאחז בקשקשיו בשבעים אלף שלהובי אש האוכלת, ואותן הששים הם מזוינים בכלי זיין קשים מאותן גבירות קשות הבאות מגבורה עליונה ההיא של הקדוש ברוך הוא, זהו שכתוב "מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל", ולמדנו במטה ההיא מה כתוב בה, "וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה", כאשר יונקת מצד הדין[יח] "וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ", מהו "טֶרֶף", כמו שכתוב "וְטָרַף וְאֵין מַצִּיל" (מיכה ה, ז), זהו שכתוב "כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה", מוכנים בכל מקום לעשות דין, ונקראים שרי שברים ותרועה[יט] "אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ", ככתוב "חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר" (תהלים מה, ד), "מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת", זה נתבאר מפחד של גיהנם וכו', אבל "מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת", כלומר כל זה מאיזה מקום מקבלים, "מִפַּחַד", ממקום ההוא שנקרא פחד[כ] כמו שנאמר "וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי" (בראשית לא, מב), "וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק" (שם פסוק נג), "בַּלֵּילוֹת", בזמן שהם נפקדים לעשות דין.. וכאשר אותן שרי השברים ותרועה עולים, עולים שרי רמחים וחרבות שאין להם מספר, מסביב לאותן ששים העליונים הסובבים למטה ההיא עומדים אלף אלפים ורבוא רבבות בכל צדדי מטה ההיא למעלה, ממנה ניזונים כלם וכלם לפניה יעמודו, מתחת כלם יוצאים כמה אלפים ורבבות שאין להם מספר, ויורדים ומשוטטים בעולם עד שתוקעים שרי השופר ונאספים, ואלו בזוהם הצפרנים נאחזים, וזאת המטה כוללת אותם, זאת המטה רגליה נאחזים בד' צדדי העולם, וכלם נכנסים בהכלל שנמצא למעלה ושנמצא למטה, בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, ועל כן כתוב "הִנֵּה", מהו "הִנֵּה", לפי שהיא מזמנת לכלם למעלה ולמטה, ומצוינת מטה ההיא מהכל, אדני נקראת, אדון הכל ומצוינת בין חילותיה. (ג-ס.)

שרי מעלה והמחנות

רבי אבא אמר, כמה אלפים כמה רבבות של מחנות קדושים יש לו להקדוש ברוך הוא, שרי הפנים העליונים, שרי העינים, שרי כלי זיין, שרי יללה, שרי אנחה, שרי רחמים, שרי הדין, וגבוה עליהם שהפקיד להמטרונה לשמש בההיכל לפניו, כנגד אלה יש לה להמטרונה מחנות מזוינים, בששים פנים נמצאים מחנות המזוינים, וכלם חגורי חרב עומדים סביבה, הרבה יוצאים הרבה נכנסים, בשש כנפים יעופפו כל העולם, לפני כל אחד ואחד גחלי אש שורף, לבושו אש לוהט, בגבו חרב שנונה מתלהטת בכל העולם לשמור לפניה, זהו שכתוב (בראשית ג) "וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" (בראשית ג, כד), איזהו הדרך של עץ החיים, זו היא המטרונה הגדולה, שהיא היא הדרך לעץ הגדול והתקיף ההוא עץ החיים[כא] שכתוב "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי  יִשְׂרָאֵל", ישראל שלמעלה, כלם אחוזי חרב, וכאשר המטרונה נוסעת כלם נוסעים עמה..

הכל נמסר בידי המלכה

וכי זה הוא כבודו של מלך שהמטרונה תלך והיא תתגר מלחמה, אלא משל למלך שנזדווג במטרונה כבודה, ראה המלך לכבדה על כל שאר המטרונות שבעולם, אמר כלן תהיינה נחשבות כפלגשים לעומת זאת המטרונה שלי, היא תתעלה על כלן, ומה אעשה לה, אלא כל ביתי יהיה בידה, הוציא המלך כרוז, מהיום והלאה כל עניני המלוכה בידי המטרונה נמסרים, מה עשה, הפקיד המלך בידה כל הנשק שלו, כל אותן השרים מגירי מלחמה, כל אותן אבנים יקרות של המלך, כל גנזי המלך, אמר מהיום והלאה כל מי שנצרך לדבר עמי לא יוכל לדבר עמי עד שיודיע לה להמטרונה, כך הקדוש ברוך הוא מרוב חביבות ואהבה שלו בכנסת ישראל, הפקיד הכל ברשותה, אמר הן כל שאר מלכות אינן נחשבות מאומה לעומתה, ואמר "שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת וגו'"  "אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי", מה אעשה לה, אלא הרי כל ביתי בידה, הוציא המלך כרוז, מהיום והלאה כל עניני המלך בידי המטרונה נמסרים, הפקיד בידה כל הנשק שלו, רמחים וחרבות קשתות חצים וחניתות, כידונים כדירים עצים ואבנים, כל הנשק של מגירי מלחמות הקדוש ברוך הוא, זהו שכתוב "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ וגו' כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה וגו'", אמר המלך מהיום והלאה מלחמות שלי נמסרות בידך, הנשק שלי והשרים מגירי מלחמה בידך, מהיום והלאה את תהיה שומר שלי, זהו שכתוב "הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל" (תהלים קכא, ד), מהיום והלאה מי שיצטרך לי לא יוכל לדבר עמי עד שיודיע להמטרונה, זהו שכתוב "בְּזֹא"ת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ" (ויקרא טז, ג), כי היא שליחו של המלך בכל כמו שביארנו, נמצא שהכל בידיה, וזהו כבודה של המטרונה. (ב-נא.)

קריאת שמע כתיקונה

פתח רבי אלעזר ואמר. "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה וגו'", הרי למדנו שאמר רבי יצחק כל הקורא קריאת שמע כתקנה על מטתו, נשמתו עולה לשוט בארץ החיים, זהו שכתוב "שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל", בוא וראה בקריאת שמע יש ששים אותיות ידיעות עד ובשעריך, ועל כל אות ואות יש סוד יקר של המלכות הקדושה ממשלת העליונה, ועבודתו של אדם עולה לפניה אם יקרב בכונתו לכסא הכבוד של מלכות הקדושה, ובאותה שעה מקבל אותן האותיות מפיו שר הפנים אשר שמו כשם רבו[כב] והוא מעלה ואתן למעלה עם נשמות הצדיקים לפני מזבח היקר שלמעלה, ושם מקבלים אותן ששים מלאכים הסובבים לכסא הכבוד, כל אחד ואחד אות אחד, ומצהירים בהן כל הלילה, זהו שכתוב "וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים כו, ד), "וְלָקַח הַכֹּהֵן", זה הוא מטטרון, "הַטֶּנֶ"א", אלו ששים אותיות של קריאת שמע שבלילה. (ז"ח לך)

שכרם של צדיקים בגן עדן

"אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן וגו'". פתח רבי שמעון ואמר, "אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה", מקרא זה כבר נדרש ונתבאר, אבל "אַפִּרְיוֹן" זה ההיכל שלמטה שהוא כדמיון היכל העליון, והקדוש ברוך הוא קורא לו גן העדן[כג] שהוא נטע לו להנאתו ולתשוקתו, להשתעשע בו עם אותן נשמות הצדיקים, כי שם כלם קיימים ומצוינים בתוכו, אותן הנשמות שאין עוד להם גוף בעולם הזה כלן עולות ונתעטרות שם, ויש להן מקומות לראות להתענג תוך ענג העליון שנקרא נועם ה', ושם נתמלאות מכל התשוקות של נהרי אפרסמון הטהור, אפרסמון זה היכל העליון טמיר ונעלם[כד] אפריון זה היכל התחתון שאין בו סמ"ך עד שנסמך מתוך היכל העליון[כה] ולפיכך אות ס' היא סתימה בכל צדדיה, כדמיון זה אות ם סתימה, מה בין זו לזו, אלא בשעה שנסתר ונעלם בתוכה אור העליון שלמעלה[כו] אז היא קיימת בהצורה של אות סמ"ך[כז] נסתר בתוכה ונעלם בה לעלות למעלה, ובשעה שחוזרת ויושבת רובצת על הבנים למטה להניק להם[כח] אז היא אפרסמו"ן, וזה הוא אפריו"ן[כט] ובמקום שהן שתי אותיות סמ קיימת אות יסוד הברית שנסתר בתוכה, ושהוא מוכן לקבל כל הסוד של מאה ברכות, שהן ששים וארבעים, ששים כנגד ששה הצדדים שיוצאים מאות ס, ארבעים כנגד ד' צדדי העולם, וכלם משלימים למאה, ואות יו"ד היא משלמת לסוד של מאה כדמיון שלמעלה, ולכן היינו אפרסמון והיינו אפריון, אותן הנהרות יוצאים מאפרסמון הזה, ונשמות הגבוהות שאין עוד להן גוף בזה העולם יונקות מהאור ההוא שיוצא מאותן נהרי אפרסמון הטהור, ומתענגין בענג עליון ההוא, והנשמות שיש להן גוף בזה העולם עולות ויונקות מהאור ההוא של אפרסמון הזה ויורדות, ואלו נותנים ומקבלים, נותנים ריח טוב מאותן מעשים טובים שעמלים בהם בעולם הזה, ומקבלים מאותו הריח שנשאר בתוך הגן, כמו שנאמר "כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'" (בראשית כז, כז), זה הריח שנשאר בתוך השדה ההוא, ולכן קיימות בגן ההוא, אלו מתענגין למעלה ואלו מתענגין למטה, "עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה", עשה לו לעצמו, ואם תשאל הלא נשמות הצדיקים משתעשעות בו, ואתה אומר עשה ל"ו, אבל כך הוא בודאי, לפי שזה האפריון וכל אותן נשמות הצדיקים כלם קיימים להשתעשע בהם הקדוש ברוך הוא, "הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה", מלך שהשלום שלו, וזה הוא מלך העליון[ל] המלך סתם זה הוא מלך המשיח[לא] זה עולם של בחינת זכר וזה עולם של בחינת נקבה, "מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן", אלו עצי הנטיעות שעקרן הקדוש ברוך הוא ושתלן במקום אחר[לב] והם נקראים ארזי הלבנון, כמו שכתוב "אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע" (תהלים קד, טז), ולא נבנה אפריון הזה ולא נתיסד אלא בהם.

סוד מעשה בראשית

ועוד מעצי הלבנון, אלה ששת ימי בראשית, שכל יום ויום היה מסדר בזה האפריון את הסדר הראוי לו, סדר הראשון שנמשך מצד הימין אור הראשון שנגנז ונלקח מצד הימין[לג] ונכנס באפריון הזה על ידי יסו"ד אחד, ועשה בו תשמיש, אחר כך הוציא אפריון הזה צורה אחת כדמיון אור ההוא, וזהו הסוד שנאמר "יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" (בראשית א, ג), כיון שאמר "יְהִי אוֹר" למה נכתב "וַיְהִי אוֹר", לא נצרך המקרא לומר אלא ויהי כן, מהו "וַיְהִי אוֹר", אלא שהאור ההוא הוציא אור אחר הראוי לו, וזה הוא יום הראשון מאותן עצי הלבנון: סדר השני שנמשך מצד השמאל התחלקות המים בהמשכת אש החזקה[לד] ונלקח מצד השמאל ונכנס באפריון הזה ועשה בו תשמיש, והפריש בין המים שבצד הימין ובין אותן המים שבצד השמאל, אחר כך  הוציא אפריון הזה צורה אחת כדמיון שלו, וזהו הסוד שנאמר "בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן" (שם פסוק ז), וזה הוא יום השני מאותן עצי הלבנון: סדר השלישי שנמשך מצד הימין ומצד השמאל יום אחד השלישי שעשה שלום בעולם[לה] ומשם נמשכים פירות לכל, וזה עשה תשמיש באותו אפריון והוציא מין למינו, מין להרבה פעולות, מין הראוי לו, וכל דשאים ועשבים ועצים בכמה כחות, וצורתו נשארה שם, ואפריון הזה הוציא מין כדמיון הזה ממש, וזה הוא יום השלישי שנכלל משני הצדדים מאותן עצי הלבנון: סדר הרביעי שנמשך והאיר אור השמש להאיר לאפריון הזה תוך החשכות שלו[לו] נכנס בו להאיר, ולא עשה בו תשמיש עד יום החמישי, שאז הוציא זה האפריון לאותו אור השמש שנכנס בו ביום הרביעי, והוציא זה האפריון כדמיון הזה ממש של האור ההוא, וזה הוא יום הרביעי, אחד מאותן עצי הלבנון: סדר החמישי שנמשך המשכה אחת של השרצת המים[לז] ועשה תשמיש להוציא אור ההוא של סדר יום הרביעי, ועשה באפריון הזה תשמיש והוציא מין למינו אותן, הנראים כדמיון הזה ממש, ויום הזה היה משמש תשמיש ההוא יותר מכל שאר הימים, והכל היה תולה עד יום הששי, שאז הוציא זה האפריון כל מה שהיה נגנז בו, שנאמר "תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ וגו'" (שם פסוק כד), וזה הוא יום החמישי, אחד מאותן עצי הלבנון: סדר הששי זה הוא היום שהתקין לכל האפריון הזה[לח] אין לו תקון ואין לו תוקף מלבד מן היום הזה, כאשר בא זה היום נתתקן אפריון הזה בכמה רוחות בכמה נשמות עלמות יפות מראה, אלו הראויות לשבת בהיכל המלך, אף כך נתתקנו בהתיפות כל שאר ימים הראשונים, והתקינם בהשתוקקות אחת ברצון ובשמחה, תיקון שלמעלה ושלמטה, בכן נתקדש אפריון הזה בקדושה עליונה ונתעטר בעטרותיו, עד שנתעלה בהתעלות של עטרת מנוחה, ונקרא בשם העליון שם הקדוש שהוא שבת, מנוחת הכל תשוקת הכל דבקות הכל, שלמעלה ושלמטה כאחד, בכן כתוב אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון, ואמר רבי שמעון מי שזוכה באפריון הזה זוכה בכל, זוכה לשבת במנוחת הצל של הקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר "בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי". (ב-קכז.)

השבת נקרא כל והסיבה לזה

ובוא וראה זה השבת כל נקרא, לפי שהחמשים שערים בו נפתחים ונתעורר[לט] וכאשר כל הזה מעורר להכלה, אז אם העליונה מלבשת לו גבורות עליונות[מ] ונתעורר רחמים בעולמות, ותיקון העליון נתתקן באפריון הזה, ועל כן כתוב "אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה", זהו תיקונו של העולם, "עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף", זה אברהם, "רְפִידָתוֹ זָהָב", זה יצחק, "מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן", זה יעקב כולל שני הצדדים, והוא רוכב על הכסא שנקרא אהבה זעירה[מא].

דבר אחר "תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה", זו אהבה רבה שהיא בפנימיות, "מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם", [אלו שבטים הקדושים הפועלים] שיאיר לה השמש לזה האפריון. (ז"ח חקת)

האפריון להודיע שהוא ושמו אחד

ועוד "אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן". הרי למדנו כל שלמה שנאמר בשיר השירים מלך שהשלום שלו, "אַפִּרְיוֹן", זה הוא תיקון עולם התחתון מעולם העליון, כי טרם שברא הקדוש ברוך הוא את העולם היה שמו נסתר בו.. והיה מצייר ובונה ולא נתקיים, עד שנתעטף במעטה אחד של זוהר העליון וברא את העולם, והוציא ארזים עליונים גדולים מאותו האור של זוהר העליון, וישם מרכבתו על עשרים ושתים אותיות מצוירות שנחקקו בעשרה מאמרות ונתקיימו, זהו שכתוב "מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן", ככתוב "אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע" (תהלים קד, טז), שהרי מאותן עצי הלבנון עשה זה האפריון, עשה לו המלך שלמה, לו לעצמו, לו לתיקונו, לו להראות כבוד העליון, לו להודיע שהוא אחד ושמו אחד[מב] כמו שכתוב "יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט), וכתוב "וְיֵדְעוּ כִּי אַתָּה שִׁמְךָ ה' לְבַדֶּךָ וגו'" (תהלים פג, יט). (א-כט.)

לראות בעטרה

"צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ", פתח סבא ההוא ואמר "צְאֶנָה וּרְאֶינָה", וכי מי יכול לראות במלך שלמה שהוא המלך שהשלום שלו, והלא נסתר הוא מכל צבא מרום שלמעלה במקום ההוא אשר "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ" (ישעיהו סד, ג), ואתה אומר "צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה", ועוד שהרי כבוד שלו כל מלאכים העליונים שואלים ואומרים איה מקום כבודו, אלא מה שאומר "צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה", "בָּעֲטָרָה" כתוב ולא כתוב ובעטרה, שכל מי שרואה עטרה ההיא רואה נועם המלך שהשלום שלו, שעטרה לו אמו, הרי למדנו קרא לה בת וקרא לה אחות וקרא לה אם, היא הכל והכל תהיה, מי שיסתכל ויבין בזה יבין חכמה יקרה. (ב-ק:)

---