פרשת וארא
זוהר פרשת וארא דף כב ע"ב
רק משה רבנו יכול לדבר כך אל ה'
"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'", אמר רבי אבא, בוא וראה, כתוב: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה", זו גזרת הדין שעמדה עליו, מה כתוב למעלה: "וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אֲדֹנָי" (שמות ה, כב), באל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, ראה תוקפו של משה, בתחלת נביאתו לא נח רוחו במקום הזה,[א] אמר, "אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה וגו'" (שם), "וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ", מי הוא שיכול לומר כך, אלא משה שידע שהרי מדרגה אחרת עליונה מזומנת לו.
אמר רבי יצחק, בתחלה כשניתנה לו המדרגה שנקראת בית, היה מפקד לה, כאיש שמפקד לביתו, ואומר כל מה שרוצה בלי פחד, אף כך משה אמר לביתו ולא היה מפחד.[ב]
f f f
דין ורחמים מקושרים יחד
דבר אחר, "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים", זו גזרת הדין, "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'", זו מדרגה אחרת של רחמים, וכאן נתקשר הכל ביחד דין ורחמים, זה שכתוב: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'".
f f f
מידת המלכות התחילה להתרעם ומיד נטל הז"א את הדבור
אמר רבי יוסי, אם היה נכתב וידבר אלהים אל משה אני ה', הייתי אומר כך, אבל לא כתוב אלא "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה" בתחלה, ואחר כך "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'", משמע שהיתה מדרגה אחר מדרגה.[ג]
ואמר רבי יוסי, משה אלמלא שהיה אדון הבית איש האלהים, היה נענש על מה שאמר, אבל בשביל זה לא נענש, משל לאדם שנפלה לו מריבה באשתו,[ד] ואמר לה דברים קשים, התחילה היא להתרעם, כיון שהתחילה לדבר היה שם המלך, לקח המלך את הדבור, והיא שתקה ופסקה לדבר, אמר לו המלך, וכי לא ידעת שאני הוא המלך, ולפני דברת דברים האלה, כביכול אף כך משה, "וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר, אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה וגו'", מיד "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה", התחילה להתרעם, מיד לקח המלך את הדבור, "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'", ולא ידעת שאני הוא המלך, ולפני דברת דברים האלה.
f f f
ה' דיבר אל משה בדרגא אחרת מהאבות הקדושים
"וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי", מפני מה נשתנה השם כאן מאלה שלמעלה, אלא משל למלך שהיה לו בת שלא נשאת, והיה לו אוהב, כאשר היה מבקש המלך לדבר עם האוהב ההוא, היה שולח את בתו לדבר עמו, והיה המלך על ידי בתו מדבר עמו, בא הזמן של בתו להנשא, ביום ההוא שנשאית אמר המלך קראו לה לבתי גברת מטרונה, ואמר לה, עד כאן דברתי על ידך עם מי שדברתי, מכאן ואילך אני אומר לבעלך, והוא יאמר למי שיצטרך.
לימים אמר לה בעלה דברים קשים לפני המלך, טרם שהתחילה להשיב לו לקח המלך את הדבור, אמר לו האם אין אני המלך, שעד עתה לא דיבר איש עמי אלא על ידי בתי, ואני נתתי לך את בתי, ודברתי עמך בהתגלות, מה שלא עשיתי כן לאחר.[ה]
כך "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי", כאשר היתה בביתי טרם שנשאת, ולא דברו עמי פנים בפנים כמו שעשיתי לך, ואתה בהתחלת דבורך דברת לבתי בפני דברים האלה, לפיכך כתוב: "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי, וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם", לדבר עמהם במדרגה זו שדברתי עמך.
f f f
הז"א משפיע במלכות והמלכות לכל העולם
רבי יוסי פתח: "לְדָוִד מִזְמוֹר לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ" (תהלים כד, א), "הָאָרֶץ" זו ארץ ישראל הקדושה,[ו] שהיא קיימת להיותה שותה ממנו ולהתברך ממנו בתחלה, ואחר כך היא תשקה לכל העולם, "תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ", אלו שאר ארצות השותות ממנה.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת שמות דף כג ע"א
משה שלט יותר מיעקב אף שיעקב מובחר שבאבות
ובוא וראה, זאת הארץ נקראת ארץ ישראל, יעקב שהוא ישראל מדוע לא שלט על זאת כמשה,[ז] שהרי כתוב: "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי" ולא יותר, אלא הרי ביארנו שיעקב לקח הבית שלמטה,[ח] ונעזב ממנו הבית שלמעלה, ועם הבית שלמטה היה מתקן הבית שלמעלה, בי"ב שבטים בשבעים ענפים, וזה נתבאר.
ומשה לקח הבית שלמעלה, ועזב הבית שלמטה, ועל כן כתוב ביעקב: "בְּאֵל שַׁדָּי", באל שדי דיבר עמו הקדוש ברוך הוא ולא יותר,[ט] "וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם", לדבר עמהם במדרגה זו שהיא עליונה.
רבי חייא אמר, "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב", מובחר שבאבות יעקב היה, שהוא שלמות הכל, בכולם כתוב: "אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק", ובו נתוספה אות אחת, שכתוב: "וְאֶל יַעֲקֹב", נתוספה בו וא"ו, להראות שהוא בשלמות יותר מכולם, ועם כל זה לא זכה להשתמש בה כמשה.
f f f
צדיק נוחל את הארץ
"וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן", בשביל שנימולו, שכל מי שנימול נוחל את הארץ, שהרי אין נוחל את הארץ אלא צדיק, וכל מי שנימול נקרא צדיק, שכתוב: "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ" (ישעיהו ס, כא), כל מי שנימול ונוטר אות הברית הזה נקרא צדיק, בוא וראה מן יוסף, שכל ימיו לא נקרא צדיק, עד שנטר ברית ההוא אות היסוד הקדוש, כיון שנטר לו, נקרא צדיק, יוסף הצדיק.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת וארא דף כו ע"א
יעקב הוא מובחר שבאבות
רבי יהודה אמר, "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב", ביעקב תוספת וא"ו כי הוא מובחר שבאבות, כמו שכתוב: "אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב", ביעקב תוספת וא"ו.
אמר רבי יוסי, אם כן הרי כתוב: "אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק" (בראשית כח, יג), הרי ביצחק תוספת וא"ו, אמר לו נכון הדבר, לפי שיעקב היה קיים, והכליל את יעקב ביצחק, שנחשכו עיניו וחשוב כמת, שהרי כל זמן שהאדם קיים בעולם הזה, לא נזכר עליו שם הקדוש, ועל כן הכליל את יעקב ביצחק, עכשיו שמת יעקב בא הדבר במקומו,[י] זה שכתוב: "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב" בתוספת וא"ו.
f f f
יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה
"בְּאֵל שַׁדָּי", נגלתי להם מתוך המראה שאינו מאיר מעצמו, ולא נגלתי להם מתוך המראה המאיר מעצמו,[יא] ואפשר תאמר ששמשו בהמדרגה של בחינת נקבה בלבד ולא יותר, בוא וראה שאין נפרדים לעולם, זה שכתוב: "וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם", שהרי הברית נתחבר עמה,[יב] מן הקדוש ברוך הוא יש לו לאדם להתלמד, שהרי הוא אומר שאין פירוד ביניהם, שכתוב: "בְּאֵל שַׁדָּי", וכתוב: "וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם", בשביל לקיים הברית ביחוד אחד,[יג] "וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם וגו'", הרי נתבאר שמי שזוכה לברית נוחל הארץ.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת וארא דף כג ע"א
הנהגת האצילות על פי גוונים
אמר רבי אלעזר לרבי שמעון אביו, זה הכתוב שכתוב: "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב וגו'", מהו "וָאֵרָא", ואדבר צריך לומר, אמר לו, אלעזר בני, סוד עליון הוא, בוא וראה יש גוונים הנראים, ויש גוונים שאין נראים, ואלו ואלו הם סוד עליון של האמונה,[יד] והאנשים אין יודעים אותם ואין מסתכלים בהם.
ואלו הנראים לא זכה בהם אדם, עד שבאו האבות והשיגו אותם, ועל כן כתוב: "וָאֵרָא", שראו אלו גוונים הנגלים, ואיזה גוונים הנגלים, אלו של "אֵל שַׁדַּי",[טו] שהם המראה של גוונים העליונים,[טז] ואלה נראים.
והגוונים שלמעלה מהם הנסתרים שאין נראים, לא השיג אדם אותם מלבד משה,[יז] ועל כן כתוב: "וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם", לא נגלתי להם בגוונים העליונים, ואפשר תאמר שהאבות לא היו יודעים בהם, אלא היו יודעים אותם מתוך אלה הנראים.[יח]
ועל כן כתוב: "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי", באלה גוונים הנראים, "וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם", אלה גוונים עליונים נסתרים הזוהרים, שזכה בהם משה להסתכל בהם.
ועל כן כתוב: "וָאֵרָא" במראה שאינו מאיר מעצמו שהוא בהתגלות,[יט] כתוב בו ראיה, ובמראה המאיר מעצמו שהוא בהסתר[כ] כתוב בו ידיעה, שכתוב: "לֹא נוֹדַעְתִּי".
f f f
זוהר חלק ב' פרשת וארא דף כו ע"א
על ידי שמירת הברית יורדים השפעות טובות לעולם
"וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וגו'". אמר רבי שמעון, כל מי שנוטר לו לברית הזה, הוא גורם שיתעורר הברית הזה למקומו, ונתברכים עליונים ותחתונים, מי מעורר ברית הזה למקומו,[כא] צדיקים הנמצאים בעולם, מניין כך, מכאן שכתוב: "וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם וגו', אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם", מהו מגוריהם, כמו שכתוב: "גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב" (איוב יט, כט), לפי שהוא המקום המפיל פחד בעולם,[כב] ועל כן כתוב: "גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב".
"אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ", מיום שנתקרבו אצל הקדוש ברוך הוא פחדו בה פחד, ויראה עליונה בה לשמור מצותיו,[כג] שאם בזה לא תשרה יראה על ראש האדם, אינו נתירא מהקדוש ברוך הוא לעולם גם בשאר מצותיו.
בוא וראה בהתעוררות שלמטה כאשר נתעוררו ישראל אצל הקדוש ברוך הוא וצעקו לפניו, מה כתוב: "וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי", שהרי בברית היא הזכירה,[כד] ואז נתעורר השתוקקות שיתקשר הכל בקשר אחד, כיון שזה הברית נתעורר, הרי קשר של הכל נתעורר,[כה] "וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי" שיזדווג במקומו, ועל זה כתוב: "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה'".
f f f
זוהר חלק א' פרשת ויצא דף קנט ע"ב
יחוד ז"א ונוקביה לגאול את ישראל
רבי חייא אמר, "וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי", "וָאֶזְכֹּר" הרי זכירה, לפי שהוא למעלה, שזה המזל שהוא למעלה בהמדרגה של בחינת זכר, הוא בא על פקידה שהיא בגלות, למטה בהמדרגה של בחינת נקבה, כדמיון זה "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל",[כו] כמו שנאמר: "וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי".
f f f
זוהר פרשת וארא דף כד ע"ב
דרך הבשורה שבישר משה לבני ישראל על הגאולה
"לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם", רבי יהודה אמר, כתוב מסורס הוא, שכתוב: "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם" בתחלה, ואחר כך "וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם", ואחר כך "וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם", היה לו לומר תחלה "וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם", ואחר כך "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם", אלא שעיקר הכל מזכיר תחלה, שרצה הקדוש ברוך הוא לבשר להם בשבח של הכל בתחלה.
אמר רבי יוסי, והרי שבח של הכל הוא "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים", וזה נאמר אחר כך, אמר לו, בזמן ההוא לא היה להם שבח אלא היציאה, שחשבו שלא יצאו מעבודתם לעולם, לפי שראו שם שכל האסורים והעבדים שהיו ביניהם היו מקשרים להם בקשר כשפים, ואין יכולים לצאת מהם לעולם, ולפיכך מה שהיה חביב עליהם מהכל נתבשרו בזה תחלה, ואם תאמר אף על פי שיצאו, הרי אפשר שילכו חיילותם אחריהם להרע להם, על זה כתוב: "וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם", וכי תאמר הרי יצאו וינצלו, ולא תהיה להם גאולה, תלמוד לומר "וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה", ואם תאמר אפשר שלא יקבלם לעם, על זה כתוב: "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם", ואם תאמר כשיקבלם לא יביאם לארץ, על זה כתוב: "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם וגו'".
f f f
רעיא מהימנא פרשת וארא דף כה ע"א
מצוה הראשונה היא האמונה בכללות ובפרטות
"וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם וגו'", מצוה זו ראשונה לכל המצות, התחלה הראשונה מכל המצות לדעת את הקדוש ברוך הוא בכלל, מהו בכלל, לדעת שיש מושל עליון שהוא רבון העולם, וברא כל העולמות שמים וארץ וכל צבאם, וזה הוא בכלל, וסוף של הכל בפרט, לדעת אותו בפרט.
וכלל ופרט היינו ראש וסוף, סוד של בחינת זכר ונקבה ביחד, האדם בעולם הזה הוא כלל ופרט, תקון עולם הזה הוא כלל ופרט,[כז] לפיכך ראשית הכל לדעת שיש מושל ודיין על העולם, והוא רבון כל העולמים, וברא את האדם מעפר, ונפח באפיו נשמת חיים, וזה הוא בדרך כלל.
כאשר יצאו ישראל ממצרים, לא היו יודעים את הקדוש ברוך הוא, כיון שבא משה אצלם, מצוה ראשונה הזאת למדם בתחלה, שכתוב: "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם וגו'", ולולא מצוה הזאת, לא היו ישראל מאמינים בכל אותן הנסים והגבורות שעשה להם במצרים, כיון שידעו מצוה זו בדרך כלל, נעשה להם נסים וגבורות.
ולסוף מ' שנה שעסקו בכל אותן מצות התורה שלמד להם משה, בין אותן הנוהגות בארץ בין אותן הנהוגות חוץ לארץ, אז למד להם בדרך פרט, זה שכתוב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ" (דברים ד, לט), "הַיּוֹם" דוקא, מה שלא היה להם רשות מקודם לזה, "כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים", זה בדרך פרט,[כח] בפסוק זה כמה רזים וסודות יש בו, וזה הפסוק והפסוק הראשון הכל ענין אחד, זה בכלל וזה בפרט.
ואם תשאל הרי כתוב: "יִרְאַת ה' רֵאשִׁית דָּעַת" (משלי א, ז),[כט] יתורץ, שזה הפסוק מוסב על דרך הפרט לדעת ראשית מה זאת יראת ה', ואף על פי שצריך האדם לירא ממנו טרם שידע, אבל כאן אומר הכתוב שראשית הדעת הוא לדעת היראת ה', היינו שזהו ראשית הידיעות בידיעת הבורא בדרך פרט, לפיכך מצוה הראשונה לנו היא לדעת את הקדוש ברוך הוא בכלל ובפרט בראש ובסוף, וזה סוד הכתוב: "אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן" (ישעיהו מד, ו), "אֲנִי רִאשׁוֹן" בכלל, "וַאֲנִי אַחֲרוֹן" בפרט, והכל בכלל אחד וסוד אחד.
וכאשר נתן הקדוש ברוך הוא את התורה לישראל על הר סיני, דבור הראשון היה: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ, ב), "אָנֹכִי" מרמז על סודות עליונים גדולים, וכאן הוא הסוד של מצוה הראשונה לדעת אותו בדרך כלל, לפי שכתוב: "אָנֹכִי", הרי מרמז שיש אלהים מושל עליון על העולם, זו היא מצוה הראשונה בדרך כלל, ובפרט, לפי שכתוב: "ה' אֱלֹהֶיךָ"[ל] זהו בדרך פרט, כמו שכתוב: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה" (דברים ד, כד), והיינו כלל ופרט, מצוה הראשונה שצריך לדעת אותו בראש ובסוף כמו שביארנו.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת וארא דף כה ע"ב
קוצר רוח
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ", מהו "מִקֹּצֶר רוּחַ", אמר רבי יהודה, שלא היו נחים, ולא יכלו לשאוב רוח, אמר רבי שמעון, "מִקֹּצֶר רוּחַ", שעוד לא הופיע יובל העליון לתת להם מנוחה,[לא] ורוח התחתון עוד לא שלט לעשות משפטיו, ולכן היה אז קוצר רוח, ומי הוא, רוח התחתון שאמרנו.
f f f
הדיבור היה בגלות ובשעת מתן תורה יצאה מהגלות
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וגו' וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם". אמר רבי שמעון, מהו "וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם", והרי בתחלה כתוב: "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי וגו', כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי", והקדוש ברוך הוא השיבו "מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם וגו'", ואמר לו "וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ", התעלה על דעתך שלא היה כן, ועתה אמר "וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם", אם כן איה דבר ההוא שהבטיח לו הקדוש ברוך הוא בתחלה.
אלא סוד הוא, משה הוא בבחינת קול, ובחינת הדבור שהוא דבור שלו היה בגלות,[לב] והוא היה ערל שפתים מלפרש הדבור, ובשביל זה אמר "וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה", בעת שהדבור שלי הוא בגלות שלו, שהרי אין לי דבור, הלא אני רק בבחינת קול והדבור שלי חסר כי הוא בהגלות, ועל כן שיתף הקדוש ברוך הוא לאהרן עמו.
בוא וראה, כל זמן שהדבור היה בהגלות נסתלק הקול ממנו, והדבור היה אטום בלי קול, כאשר בא משה בא הקול, ומשה היה קול בלי דבור לפי שהדבור היה בהגלות, וכל זמן שהדבור היה בגלות הלך משה בקול בלי דבור.
וכך הלך עד שקרבו להר סיני ונתנה התורה, ובזמן ההוא נתחבר הקול עם הדבור, ואז היה מדבר הדבור, זה שכתוב: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (שמות כ, א), ואז נמצא משה שלם בהדבור כראוי, הקול והדבור היו ביחד בשלמות, ועל כן התרעם משה שהדבור נגרע ממנו, מלבד בזמן ההוא שהיה הדבור מדבר להתרעם עליו, בזמן שכתוב: "וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ", מיד "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה".
בוא וראה שכך הוא, שהתחיל הדבור לדבר ונפסק, לפי שעוד לא הגיע הזמן, שכתוב: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים וגו'", ונפסק, והשלים הקול את האמירה, זה שכתוב: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'", לפי שהדבור היה בגלות ולא הגיע הזמן שידבר, לפיכך לא היה משה שלם בהדבור בתחלה, שהוא היה בבחינת קול, ובא בשביל הדבור להוציאו מן הגלות, כיון שיצא מן הגלות ונתחברו קול ודבור ביחד בהר סיני, נשתלם משה ונרפא, ונמצאו אז הקול והדבור ביחד בשלמות.
בוא וראה, כל הימים שהיה משה במצרים, ובקש להוציא הדבור מן הגלות, לא היה הדיבור מדבר דבר, כיון שיצא מן הגלות ונתחבר הקול בהדבור, זה הכח שנקרא דבור היה מנהיג ומנהל לישראל, אבל לא דיבר עד שקרבו להר סיני ופתח לדבר בהתורה שכך ראוי להיות, ואם תשאל הרי כתוב: "כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם" (שמות יג, יז),[לג] לא כתוב כי דיבר, אלא "כִּי אָמַר", שהוא רצון הלב בלחש, וזה נתבאר.
f f f
זוהר פרשת וארא דף כו ע"א
בני ישראל בני מלכים הם
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו'", רבי יוסי אמר, "וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", להנהיגם בנחת כראוי, "וְאֶל פַּרְעֹה", להנהיג בו כבוד כמו שביארו, אמר רבי ייסא, למה נסמך כאן "אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם", אלא אמר לו הקדוש ברוך הוא, הנהיגו את ישראל בנחת, שאף על פי שהם עוסקים בעבודה קשה, מלכים בני מלכים הם, ולפיכך כתוב: "אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם", אלה שאתה רואה ראשי בית אבות הם.
f f f
בני ישראל לא התערבו עם המצרים
אמר רבי חייא, שכולם לא בטלו מנהגיהם, ולא התערבו בעם אחר, אלה הם שנתקיימו במקומם הקדוש, ולא שקרו בגזעם להתערב בהמצרים, רבי אחא אמר, "וַיְצַוֵּם" היינו להבינם למשה ולאהרן, שהם ראוים להוציא את ישראל, ולדבר לפרעה ולרדותו במקל, לפי שבכל ראשי ישראל לא נמצא כמוהם.
f f f
זוהר חלק ג' פרשת שמיני דף לח ע"ב
על ידי הכהן נמשך ברכות
"וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה", אמר רבי שמעון, "וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע", להמתיק לה, לשמחה, לחבר אותה עם המלך בזיווג שלם,[לד] שיהיה נשפע ברכות לכל העולמות על ידי אהרן.
לפיכך היה נצרך אהרן להמצא בהארת פנים, בשמחה, הכל כדמיון שלמעלה, שהרי על ידו ברכות ושמחות נמצאות.
f f f
אהרן הכוהן ודוד המלך התחברו עם המלכות
רבי אלעזר אמר, "וַיִּקַּח אַהֲרֹן", הכל כמו שנצרך, הכל כדמיון שלמעלה.
בוא וראה, ראויה היתה בת שבע לדוד מיום שנברא העולם,[לה] ראויה היתה אלישבע לאהרן מיום שנברא העולם, מה בין זה לזה.
אלא הכל אחד, אבל שם לדין, וכאן לרחמים, כאשר נתחברה בדוד, לדין, להתגר מלחמות לשפוך דם, כאן נתחברה באהרן לשלום, לשמחה, להארת פנים, ולהתברך, ולכן נקראת שם בת שבע, וכאן אלישבע.
אלישבע מורה על שנתחברה בחסד, בת שבע בדין, לירש המלכות ולהתגבר.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת וארא דף כו ע"ב
פנחס קיים את כל ראשי המטות
"וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם", אמר רבי אחא, האם אלה ראשי, והרי הוא בלבדו היה, אלא לפי שפנחס החיה כמה אלפים ורבבות מישראל, והוא החיה לראשי האבות, כתוב בו: "אֵלֶּה".
f f f
פנחס תיקן את הפגם של נדב ואביהו
ועוד, "וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס", "אֵלֶּה רָאשֵׁי", האבדה של ראש הלוים נמצאה בו, ומה שהם נגרעו ונשרפו, הוא השלים והרויח הכהונה שלהם, ונתעברו בו נשמות שניהם, אבדת ראשי הלוים נמצאה בו, ומי הם נדב ואביהו, הם הפרידו אות הברית ממקומו,[לו] והוא בא וחבר אותם, לפיכך נתנה לו הירושה והרוח של שניהם, ונזכר כאן על שם העתיד להיות.
ואם תשאל מפני מה נזכר כאן פנחס, אלא לפי שראה הקדוש ברוך הוא לאהרן בשעה שאמר "וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי", שעתידים שני בני אהרן לפגום את הברית הזה, ועתה כשהיה משלחו למצרים, בקש להעביר לאהרן שלא ילך בשליחות הזאת, וכיון שראה הקדוש ברוך הוא שיעמד פנחס ויקים לו לברית הזה במקומו, ויתקן הפגם שלהם, מיד נכתב עליו "הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה", אמר הקדוש ברוך הוא, עתה הוא אהרן, הוא אותו אהרן שבתחלה.
f f f
משה נכלל באהרן ואהרן במשה
"הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וגו'", "הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה", הם אהרן ומשה היה צריך לומר, אלא להכליל זה בזה רוח במים, "הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן" להכליל מים ברוח,[לז] ועל כן כתוב: "הוּא" ולא הם.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת וארא דף כח ע"א
האותות נעשו דוקא על ידי מטה אהרן
"וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה וגו'", מפני מה מטה אהרן ולא מטה משה, אלא זה של משה הוא קדוש יותר, שנחקק עליו בגן העליון השם הקדוש, ולא רצה הקדוש ברוך הוא לטמא אותו באותן המטות של המכשפים, ולא עוד אלא להכניע לכל אותן הכחות הבאים מצד השמאל, לפי שאהרן בא מן הימין ושמאל נכנע על ידי הימין.[לח]
f f f
ענין בליעת מטה אהרן את מטותם
רבי חייא שאל לרבי יוסי, הלא גלוי וידוע היה לפני הקדוש ברוך הוא שהם מכשפים ויכולים לעשות תנינים, מה זאת גבורה לעשות לפני פרעה תנין, אמר לו לפי שמשם היא התחלת ממשלתו, ומהתחלת ממשלתו התחיל להלקות, ואז שמחו כל המכשפים, שהרי התחלת החכמה של הניחוש שלהם כך היה,[לט] מיד חזר אותו התנין של אהרן לעץ יבש ובלע אותם, ועל כן תמהו, והכירו שממשלה עליונה יש בארץ, שהם חשבו שאין מלבדם בעולם שלמטה איזה מושל שיוכל לעשות דבר, אז "וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן", מטה אהרן דוקא, שנהפך לעץ ובלע אותם.
ועל כן עשה אהרן שני אותות, אחד למעלה ואחד למטה, אחד למעלה זה תנין העליון המושל על אותן שלהם,[מ] אחד למטה ששלט העץ על התנינים שלהם, ופרעה היה חכם יותר מכל מכשפיו, והבין שיש מושל עליון השולט על הארץ מושל למעלה ומושל למטה.
f f f
המכשפים עשו תנינים ממש
אמר רבי יוסי, אפשר תאמר שהמכשפים כל מה שעשו לא היה אלא למראית העין, שנדמה כן ולא יותר, על זה משמיענו ויהיו דוקא, שכתוב: "וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם", ואמר רבי יוסי, אפילו אותן התנינים שלהם נהפכו להיות עצים, ומטה אהרן בלע אותם.
f f f
שתי שליחויות עשה המטה
אמר רבי חייא, בוא וראה, מטה אהרן שהוא עץ יבש, הקדוש ברוך הוא עשה בו התחלת המופתים, ושתי שליחות בו נעשו, אחד שהוא עץ יבש ובלע לאותן תנינים שלהם, ואחד שהרי לשעה קטנה נהפך להיות ברוח חיים ונעשה בריה.
f f f
ראיה לתחית המתים
אמר רבי אלעזר, תיפח רוחם של אותן האומרים שאין עתיד הקדוש ברוך הוא להחיות מתים, שאי אפשר להעשות מהם בריה חדשה, יבאו ויראו אותן הטפשים הרחוקים מהתורה ורחוקים מהקדוש ברוך הוא, בידו של אהרן היה מטה עץ יבש, והקדוש ברוך הוא לשעה קטנה הפך המטה להיותו בריה משונה ברוח וגוף, ואלה הגופים שהיו בהם רוחות ונשמות קדושות, ושמרו מצות התורה ועסקו בתורה יומם ולילה, והקדוש ברוך הוא טמנם בעפר, ואחר כך בזמן שתבוא שמחה על העולם, על אחת כמה וכמה שיעשה אותם בריה חדשה.
f f f
תחיית המתים באותו הגוף ממש
אמר רבי חייא, ולא עוד אלא שאותו הגוף שהיה הוא יקום, כן נשמע מהכתוב: "יִחְיוּ מֵתֶיךָ" (ישעיהו כו, יט), ולא כתוב יברא, שמשמעותו היא להיות נברא מחדש, אלא "יִחְיוּ", שעצם אחד נשאר מן הגוף בארץ, והוא אינו נרקב ונבלה בעפר לעולם, ובזמן ההוא ירכך אותו הקדוש ברוך הוא, ויעשה אותו כשאור בעיסה, ויתעלה ויתפשט לארבע זויות, וממנו יתיסד הגוף וכל איבריו, והקדוש ברוך הוא יתן בו הרוח אחר כך, אמר לו רבי אלעזר, כך הוא, ובוא וראה, עצם ההוא במה יתרכך, בטל ככתוב: "כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וגו'" (שם).
f f f
זוהר חלק ד' פרשת נשא דף קמה ע"ב
כל הדינים מתעוררים ממלכות שנקראת כה
"וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּה", אמר רבי אבא, למדנו, שהמדה צדק נקראת כה, וכל הדינים נתעוררים מן כה, וזהו שאמר רבי אלעזר, מהו "מַכָּה רַבָּה" (במדבר יא, לג), כלומר מכה מן כה, זה שכתוב: "וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּה", כמו שהגזים משה, וכתוב: "בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'", והכל אחד, וכתוב: "וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹא"ת", שעתידה להחריב הארץ.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת וארא דף כח ע"ב
כל המים שבמצרים היו מן היאור
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וגו'", אמר רבי יהודה, זה הכתוב יש לעיין בו, איך היה יכול ללכת לכל מקומות האלה, ועוד הרי כתוב: "וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי הַכּוֹת ה' אֶת הַיְאֹר", "אֶת הַיְאֹר" כתוב, וכאן נאמר "עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם".
אלא "מֵימֵי מִצְרַיִם" נילוס היה, ומשם נתמלאו כל אותן שאר אגמים ויאורים ומעינות וכל מימות שלהם, ועל כן לא נטה אהרן ידו להכות אלא לנילוס בלבדו, ובוא וראה שכך הוא שכתוב: "וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר".
f f f
המלכות נחלקה לשני חלקים חסד לישראל ודין למצרים
אמר רבי אבא, בוא וראה, בזמן שהדין שורה, עולם שלמטה יונק מן צד השמאל, ואז נקרא: "חֶרֶב לַה' מָלְאָה דָם" (ישעיהו לד, ו), ווי לאותן שיונקים אז ממנה, ושותים ממנה, שבזמן ההוא הים שיונק משני הצדדים היה נחלק לשני חלקים, לבן ואדום,[מא] ואז השליך להיאור החלק של מצרים, והכה למעלה והכה למטה, ועל כן היה שותה הישראל מים, והמצרי דם.
f f f
ביזת מצרים התחיל ממכת דם
ואפשר תאמר שבשביל מיאוס היה ולא יותר, בוא וראה, כאשר שתו הדם ונכנס במעיהם נתנפח ונבקע, עד שמכרו להם ישראל מים בדמים, ואז שתו מים, לפיכך מכה הראשונה להם היה דם.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת וארא דף כט ע"א
המלכות נתמלאת דם ומשפיעה דם לרשעים
רבי יצחק אמר, בוא וראה, בזמן שבקש הקדוש ברוך הוא לקחת נקמות מהעמים עובדי עבודה זרה, נתעורר צד השמאל והלבנה נתמלאת דם מן צד ההוא,[מב] ואז נובעים מעינות ונחלים שלמטה כל אותן אשר מצד השמאל דם, ועל כן העונש שלהם הוא דם.
f f f
דם דווקא בזה האופן
בוא וראה כאשר זה הדם נתעורר על עם בעבור דם הנרצחים, הוא מעורר עליהם עם אחר שיהרגו אותם, אבל במצרים לא רצה הקדוש ברוך הוא להביא עליהם עם אחר, לעורר עליהם דם, לפי שישראל היו ביניהם ולא יצטערו, כיון שישבו בארצם, אבל הקדוש ברוך הוא הכה אותם בדם בנהרות שלהם, שלא יכלו לשתות, לפי שהשר שלהם היה שולט בנהר ההוא, פקד הקדוש ברוך הוא על השר שלהם בתחלה, כדי שתלקה יראתם בראשונה, לפי שהנילוס היה אחד מן האלילים שלהם, וכן שאר אלילים שלהם נבעו דם, זה שכתוב: "וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים".[מג]
f f f
אהרן הוא צד החסד
רבי חייא אמר, "אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם", מפני מה אהרן ולא משה, אלא אמר הקדוש ברוך הוא אהרן מתקיימים המים במקומו,[מד] וצד השמאל צריך להמשיך מים משם, אהרן שבא מן הצד ההוא יעורר לו, וכאשר צד השמאל יקח המים יהפכו לדם.
f f f
התחיל להכות את המדרגה התחתונה של הס"מ וגמר במדרגה העליונה
בוא וראה, שהתחתונה מכל המדרגות נלקה לראשונה,[מה] אמר רבי שמעון, מן התחתונה התחיל הקדוש ברוך הוא, ויד שלו הכתה בכל אצבע ואצבע, וכאשר הגיע למדרגה העליונה מכל המדרגות,[מו] עשה הוא את שלו, ועבר בארץ מצרים והרג לכולם, ולפיכך הרג לכל הבכורים בארץ מצרים, לפי שהוא המדרגה העליונה והבכור לכל.
f f f
המכות היו כדרך מלחמה
ובוא וראה, פרעה היתה ממשלתו במים, שכתוב: "הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו" (יחזקאל כט, ג), לפיכך נהפך הנהר שלו לדם בראשונה, ואחר כך באו הצפרדעים שהסיעו מעיהם ובקולות חזקים היו מקרקרות במעיהם, ויצאו מן היאור ועלו ביבשה, וירימו קולות בכל הצדדים, עד שנפלו המצרים כמתים בבתיהם.
f f f
עשר המכות באו מהמלכות
וסוד הדבר, שכל עשר אותות שעשה הקדוש ברוך הוא, כולם היו מתוך יד החזקה,[מז] ויד ההיא התגברה על כל אותן המדרגות של השר שלהם, כדי לבלבל את דעתם, ולא היו יודעים לעשות דבר.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת וארא דף כט ע"ב
הצפרדעים בתוך התנורים
"וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ", אחת היתה, ושרצה, ונתמלאה הארץ מהם, והיו כולם מוסרים עצמם למות באש, שכתוב: "וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ", ומה היו אומרים: "בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה" (תהלים סו, יב).
ואם תשאל, אם כן איזה נזק היה למצרים בזה שנכנסו לאש כל אותן הצפרדעים, אלא שנכנסו כולם לאש והלכו בתנור ולא מתו, ואלה שמתו מה היו עושים, כשהיה הלחם בתנור, נכנסו בתוך הלחם, והיו מתבקעים ויצאה מהם שריצה על אחרים ונבלעה בהלחם, כשאכלו מן הלחם זה הפת לחם נהפך לצפרדעים במעיהם, ורקדו וקרקרו שם עד שמתו המצרים, וזה היה קשה להם מהכל.
f f f
פרעה לקה ראשון
בוא וראה, כתוב: "וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ", פרעה נלקה לראשונה מכולם ויותר מכולם, יהי שם האלהים מבורך מן העולם ועד העולם, שהוא פוקד מעשי האנשים בכל מה שהם עושים.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת וארא דף ל ע"א
תמונה של שרה היתה בחדר המטה של פרעה
פרעה הראשון, כאשר נלקחה שרה אליו, קרא לאומנים וציירו תמונה שלה בחדרו אצל מטתו על הכותל, לא נחה דעתו עד שעשו תמונת שרה בחקיקת עץ, וכאשר עלה על מטתו העלה התמונה עמו, וכל מלך שבא אחריו היה רואה אותה התמונה מצוירת בצורה, ובא לו שחוק מזה, וכאשר עלה על מטתו היה נהנה מן הצורה הזאת, לפיכך המלך נלקה כאן יותר מהכל, זהו שכתוב: "וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ", ואחר כך "וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ", ובכולם לא כתוב על מטתם, אלא לו בלבדו.
f f f
גודל מכת הצפרדעים
רבי אבא אמר, העלה הקדוש ברוך הוא על פרעה את הצפרדעים שקולם אין משתכך תדיר, לפי שהתגבר על עם הקדוש שקולם אין משתכך יומם ולילה מלשבח להקדוש ברוך הוא, ולא היו אנשי מצרים ביכולת לספר זה לזה, ומהם נשחתה הארץ, ומקולם היו התנוקות והילדים מתים, ואם תשאל מדוע לא יכלו להרגם, אלא אם הרים איש מקל או אבן להרוג אחת, נתבקעה ויצאו שש ממנה מתוך מעיה, והלכו ונקרו בארץ, עד שהיו נמנעים מלקרב להם.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת וארא דף ל ע"א
השר הוכה למעלה ולא היה לו כח להוציא אלא כינים
"וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה". בוא וראה, כל פרי שצומח בארץ, מן כח הממונה שלמעלה המשפיע עליה הוא בא, והכל הוא כדמיון שלמעלה.
f f f
האופן איך יצאו הכינים
ובוא וראה שבעה רקיעים עשה הקדוש ברוך הוא, כדמיון זה ז' ארצות, והן גבולות הנפרדים במקומותם, ז' רקיעים למעלה ז' גבולות הארץ למעלה,[מח] כדמיון זה למטה נפרדים מדרגות, ז' רקיעים וז' גבולות ארץ, וביארו החברים בענין ז' ארצות שהן כמדרגות הסולם זו למעלה מזו.[מט]
ואותן ז' גבולות הארץ שלמעלה, כל אחד ואחד נתחלק לעשר, והם נפרדים לע' שרים הממונים על שבעים אומות, ואלו הארצות שהן גבולות כל עם ועם, סובבות לארץ הקדושה של ישראל, כמו שכתוב: "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ" (שיר השירים ג, ז), ועשרה בתוכם נעלמים,[נ] והם כולם שבעים הסובבים לארץ הקדושה, כל זה הוא למעלה, וכדמיון זה למטה.
ובוא וראה, זאת הארץ גבול חלק מצרים, בזמן ההוא הושיט הקדוש ברוך הוא אצבע שלו, ונולדו שלהובי אש בגבול ההוא, ונתיבשו כל אותן הגבולים המרוככים ממים, וכל ירק שצמח ממים שהיו נובעים, אז למטה נעשו כנים מעפר הארץ.
f f f
ימין ה' היא מכה השונאים
והרי נאמר שאהרן היה מכה אותם, אבל בשביל זה היה מכה אהרן, כדי להראות שימינו של הקדוש ברוך הוא משברת השונאים, כמו שכתוב: "יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב" (שמות טו, ו), כדמיון זה עתיד הקדוש ברוך הוא להביא על העיר רומא הגדולה, שכתוב: "וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת וַעֲפָרָהּ לְגָפְרִית" (ישעיהו לד, ט), ועל כן, "כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם".
f f f
מכת ערב
"וַיַּעַשׂ ה' כֵּן וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה", מהו "עָרֹב", ערבוביא, כמו שכתוב: "וּבֶגֶד כִּלְאַיִם" (ויקרא יט, יט), ערבוב, "שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם", מינים הרבה במפולת יד.
f f f
עירבב ה' את השרים שלמעלה ועל כן לא יכלו לעשות כישוף
בוא וראה, כמה חילות נתעוררו למעלה ביחד, ובלבל אותם הקדוש ברוך הוא ביחד, כדי לבלבל כחותיהם החזקים למעלה, וכל אותן הגבורות שעשה הקדוש ברוך הוא במצרים, ביד אחת היה, שהרים ידו עליהם למעלה ולמטה, ומשם נאבדה חכמת מצרים, שכתוב: "וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר" (ישעיהו כט,יד).
ובוא וראה כתוב: "וְסִכְסַכְתִּי מִצְרַיִם בְּמִצְרַיִם" (שם יט, ב), מצרים שלמעלה במצרים שלמטה, לפי שאותן הכחות שלמעלה ממונים על החילות שלמטה, ונתערבו כולם, נתערבו למעלה, שלא יכלו המצרים להתקשר בכשפיהם באותן המקומות שהיו מתקשרים בתחלה, שהרי נתבלבלו,[נא] ועל כן הביא עליהם ערוב, חיות רעות מעורבבים זה בזה.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת וארא דף לא ע"ב
מכת דבר
"הִנֵּה יַד ה' הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה", שלש מיתות היה בבהמות, אחת דבר, ואחת אותן שהרג הברד, ואחת שהומתו בכורי הבהמות.
f f f
המכה בחמש אצבעות
ומה היתה המיתה שלהן, אלא הרי כתוב: "הִנֵּה יַד ה' הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה", מפני מה לא כתוב בכולם "יַד ה'" אלא כאן, אלא זו היא היד בחמשה אצבעות, שהרי בתחלה כתוב: "אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא", וכאן כל החמש אצבעות, וכל אצבע ואצבע הרגה מין אחד, וחמשה מינים היו, שכתוב: "בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן", הרי חמשה מינים לחמש אצבעות שנקראות יד, לפיכך כתוב: "הִנֵּה יַד ה' הוֹיָה וגו' דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד", שהומתו מעצמם ונמצאו מתים.
כי לאחר שלא חזרו המצרים בתשובה, אלו האותיות ממש נהפכו והרגו לכל הנשארות, ודבר נהפך לברד, מהו בין זה לזה, אלא זה בחולשות וזה בהתגברות הרוגז, ושתי אלה היו במקום אחד בחמש אצבעות.
בוא וראה, דבר אלו האותיות שהמיתו בחולשות, מיתה במנוחה שמתו מעצמם, ברד, שנהפכו האותיות בתגבורת הרוגז והרג את כולם.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת בשלח נב ע"ב
פרעה הקשה את ליבו לפני ה' יותר מכולם
"וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם וגו'", אמר רבי יצחק, לא מצינו מי שהקשה את לבו לפני הקדוש ברוך הוא כפרעה, אמר רבי יוסי, הרי גם סיחון ועוג כך היו, אמר לו לא כן, הם לנגד ישראל התגברו, אבל לנגד הקדוש ברוך הוא לא הקשו רוחם כמו שהקשה פרעה את רוחו לנגדו, שהיה רואה בכל יום הגבורות שלו ולא חזר בתשובה.
f f f
פרעה לא ידע שיש מישהו שולט על כל כחות הטומאה
אמר רבי יהודה בשם רבי יצחק, פרעה היה מחוכם מכל מכשפיו, ובכל אותן הכתרים ובכל אותן הידיעות היה מסתכל, ובכל צד שלהם לא ראה גאולתן של ישראל, ולא היה תולה באחד מהם, ועוד שהרי בכל הקשרים קשר על ישראל,[נב] ופרעה לא חשב שיש קשר אחר של השכינה שהוא מושל על הכל, ועל כן היה מחזק את לבו.
רבי אבא אמר, לא החזיק לב פרעה אלא זה השם, שכאשר אמר משה "כֹּה אָמַר ה'", דבר זה ממש החזיק לבו, זה שכתוב: "וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה", שהרי בכל החכמות שלו לא נמצא שהשם הזה מושל בארץ, ועל כן אמר "מִי ה' וגו'", ואחר כך אמר "ה' הַצַּדִּיק", אמר רבי יוסי, אחר כך אמר "חָטָאתִי לַה'", הפה שאמר כך אמר כך.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת בשלח דף נג ע"א
על איוב נאמר הירא דבר ה'
"הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס וגו'", אמר רבי חייא, איוב לא נלקה אלא בזמן שיצאו ישראל ממצרים, אמר איוב אם כן כל הפנים שוים, תם ורשע הוא מכלה, פרעה החזיק בישראל ואמר: "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ", ואני לא החזקתי בהם, ולא עשיתי כלום, תם ורשע הוא מכלה, זה שכתוב: "הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה", זה איוב.
f f f
ברד בימי הגאולה
רבי יהודה אמר, אותן אבני ברד שהיו יורדים נתעכבו על ידי משה, ואחר כך עשו נקמות בימי יהושע, ולעתיד לבוא עתידים לירד אותן הנשארים על אדום ובנותיה, אמר רבי יוסי, זה שכתוב: "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת", (מיכה ז, טו) "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן".
[א] היינו מדת המלכות, שהיא מדת הדין ונקראת בהשם אלהים ובהשם אדני:
[ב] מדת המלכות שהיא עלמא דנוקבא נקראת בית:
[ג] שבתחלה נתגלה אליו השם אלהים מדת המלכות, ואחר כך נתגלה אליו מדת התפארת עלמא דדכורא, שהיא מדת הרחמים שנקראת בהשם הוי"ה ברוך הוא:
[ד] פירוש, שהיא בת מלך:
[ה] כוונת המשל יש לפרש בקיצור, הבת שלא נשאת היינו השכינה הקדושה טרם שנזדווגה בעולם הזה עם חבל נחלתה ישראל לסגולתה, וי"ב שבטי ישורון, האוהב שרצה המלך לדבר עמו היינו הצדיק שנמצא בעולם הזה, הדבור על ידי בתו היינו שהצדיק לא השיג דבר אלהים אלא על ידי השכינה הקדושה, מכאן ולהלאה אנא אימא לבעליך, היינו שצדיקי ישראל יוכלו להשיג דברי נבואה מעולם היותר גבוה שנקרא עלמא דדכורא שהוא מלך עליון:
[ו] היינו מדת המלכות והשכינה הקדושה שכל השפע מעלמא דדכורא נשפע בה ואחר כך היא מחלקת השפע לכל באי העולם:
[ז] שהיה בבחינת בעל אליה, איש אלהים, על דרך הכתוב "וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" (בראשית ג, טז):
[ח] היינו כח הארת השכינה הקדושה בעולם הזה:
[ט] פירוש, שבשעת הדבור נתגלה להם להשיג על ידי אמצעית מדת המלכות רק מדרגה האחרונה מעלמא דדכורא שהיא ספירת היסוד שנקראת אל שדי, ומשה השיג בעת הדבור השם הוי"ה ברוך הוא והיינו ספירת התפארת הכולל כל עלמא דדכורא:
[י] פירוש, שנעשה השכינה הקדושה בשלמות על יעקב ובניו:
[יא] אספקלריא שאינה מאירה מעצמה היינו מדת המלכות עלמא דנוקבא שעליה רומז השם שדי והיא כמו הלבנה שאין לה אור של עצמה אלא מן החמה וכן המלכות יבא לה האור מן אספקלריא המאירה שהיא ספירת התפארת עלמא דדכורא על ידי ספירת היסוד:
[יב] כי כל השפע נשפע לה על ידי היסוד הקדוש שנקרא ברית:
[יג] שדי רומז על מלכות עלמא דנוקבא, וברית היינו ספירת היסוד מעלמא דדכורא, וכן האדם צריך לקיים בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך, וצריך לדעת שיש ב' חלוקים בכל הדרשות האלו על המשמעות אל שדי, יש דורשים שאל שדי הוא שם אחד ורומז על ספירת יסוד שנקרא כך, ויש דורשים שאל שדי משמעותו היא הכח של השם שדי ורומז על מדת המלכות שנקראת בהשם שדי:
[יד] גוונים הנראים היינו הספירות של מדת המלכות עלמא דנוקבא, וגוונים שאינם נראים היינו הספירות של עלמא דדכורא הנכללין במדת התפארת:
[טו] לפעמים נקראת מדת המלכות בהשם אל שדי כשתזדווג עם ספירת היסוד מעלמא דדכורא לקבלת השפע כנזכר בשערי אורה שער ב':
[טז] פירוש, שהספירות אשר במלכות מאירות באותן הגוונים של הספירות אשר בעלמא דדכורא המשפיע בה, ולכן אפשר להבין להשיג ולהכיר מן הספירות של מדת המלכות את הספירות הנעלמות שבעלמא דדכורא:
[יז] שהשיג מדת התפארת בבחינת ראיה, ולכן פני משה כפני חמה:
[יח] פירוש, באמצעית הארת הספירות הנגלות שבמדת המלכות:
[יט] היינו מלכות:
[כ] היינו תפארת:
[כא] להשפיע השפע במלכות דקדושה:
[כב] כיון שיש תגבורת היצר בזה לפגום אותו:
[כג] ככתוב יראת ה' ראשית דעת, היינו להיות נוטר הברית על דרך הכתוב "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ" (בראשית ד, א), הראשית לזה היא הרפואה יראת ה':
[כד] כל זכירה היינו פקידת איזו ישועה להשפיע לזה העולם על ידי ספירת היסוד שנקרא ברית:
[כה] קשורא דכלא היינו מדת המלכות שמתעוררת לקבל השפע מן ספירת היסוד, והתעוררת הזאת נקראת בלשון המקובלים בשם מיין נוקבין:
[כו] רחל רמז על מלכות עלמא דנוקבא, וכשבא לה שפע של ישועה מעלמא דדכורא נקראה השפעה זו בלשון זכירה:
[כז] כלל ופרט בחינת זכר ובחינת נקבה ביחד היינו הזדוגות של כח המשפיע עם כח המקבל, זה הדרך של כל הבריאה וזה היסוד והסוד של חכמת הקבלה שהשפע הנשפע מן סבת הסבות שהיא רוחני ביותר, טרם שתגיע לעולם הזה משתלשלת להתגשם קודם מן כלל לפרט, ב' פעמים דרך ד' עולמות שהם ב' פעמים הזדוגות של בחינת זכר ונקבה ואמרו בדרך משל אבא ואמא ברא וברתא על ד' העולמות אצילות בריאה יצירה עשיה, ואין כאן מקום לבאר זאת זיל גמור ותבין:
[כח] פירוש, שהשפע נשפעת מן עלמא דדכורא שעליו רומז השם הוי"ה ברוך הוא אל האלהים המרמז על עלמא דנוקבא וזה היסוד והסוד של האמונה הישראלית:
[כט] פירוש, והלא יראת ה' מרמז על מלכות עלמא דנוקבא דרך הפרט שהיא ראשית הדעת, ואתה אומר שראשית הידיעה הוא דרך הכלל:
[ל] אלהיך מרמז על מדת המלכות והשכינה הקדושה המחלקת לך שפע שמגיע אליה מעלמא דדכורא:
[לא] יובל העליון היינו עולם הבינה שמשם נמשך החירות לעולם קטן וגודל שם הוא ועבד חפשי מאדוניו, ורוח התחתון היינו מדת המלכות שעליה נאמר ומלכותו בכל משלה:
[לב] קול רומז על מדת התפארת ודבור רומז על מדת המלכות והשכינה הקדושה ששייך בה ענין גלות:
[לג] ואלהים היינו הך זה הכח שנקרא דבור, ומשמע מזה שהיה הדבור מדבר עוד קודם:
[לד] דורש שאלישבע מרמז על מדת המלכות והשכינה הקדושה, וזהו שאמרו שאהרן היה שושבינא דמטרוניתא לגרום זיווג ויחוד קודשא ברוך הוא ושכינתיה על ידי עבודתו הקדושה:
[לה] כן גם בת שבע מרמז על מדת המלכות והשכינה הקדושה:
[לו] שלא נשאו נשים:
[לז] משה היה בבחינת רוח על שם מדת התפארת, ואהרן היה בבחינת מים על שם מדת החסד:
[לח] כהן הוא בבחינת חסד שנקרא ימין:
[לט] כי כל חכמת הכישוף היא מכח טומאת נחש הקדמוני:
[מ] פרוש, תגין דקדושה כי את זה לעומת זה עשה אלהים:
[מא] ימא דינקא מתרין סטרין היינו מדת המלכות שנשפע בה חסדים וגם גבורות, והשליכה להיאור גבורות בלבד ומן מים שהוא חסד נעשה דם שהוא גבורה:
[מב] היינו מדת המלכות שנקראת לבנה:
[מג] היינו אלילים שלהם שנעשו מן עצים ואבנים:
[מד] הכהן שרשו חסד שהוא מים:
[מה] היינו נוקבא דקליפה:
[מו] פירוש, מדרגות הטומאה:
[מז] היינו מדת המלכות דקדושה שיש לה עשר ספירות כנגד עשר אצבעות דידים:
[מח] ז' רקיעין היינו הז' ספירות של עלמא דדכורא המשפיעים שפע לארץ העליונה היינו מדת המלכות עלמא דנוקבא בתוך ז' תחומין שלה היינו הז' ספירות שלה, וכדמיון זה בעולם העשיה עולם הגשמי יש לכל חלק הארץ רקיע מיוחד שעל ידו תבא השפע לאותו חלק הארץ:
[מט] לפי דעת חכמי הגעאגרפיא הכוונה על התחלקות כדור הארץ לז' חלקים שהם אזיא אפריקא אירופא אוסטרליא אמעריקא ועוד ב' חלקים של ציר הצפוני וציר הדרומי:
[נ] פירוש, שכל אחת כוללת עשר:
[נא] שנחלפו למעלה הממונים על הכחות הפועלים למטה בארץ ולא ידעו שמותם איך להשתמש בהם:
[נב] בכל כחות הטומאה פעל ועשה שלא יוכלו ישראל לצאת מהגלות, אבל ממשלה העליונה שהוא השם הוי' ברוך הוא היה מבטל כל הפעולות שלו והוציאם לחירות מאפילה לאורה: