אדמורים ורבנים- מכתב על סת"ם

בס"ד

יום ראשון לסדר וירא, ט' לחודש מרחשון תשס"ח לפ"ק – פה עיה"ק בית שמש תובב"א

החיים והשלום וכל טוב סלה אל כבוד הרבנים הגאונים ואדמורי"ם שליט"א, כל אחד בשמו יבורך.

אחר דרישת שלום מעכתה"ר בכל האותות והכבוד, אבוא בזה בבקשת שאלה גדולה שנפלה לידי.

הנה אחר עשרה שנים שאני סופר סת"ם ב"ה, וכתבתי כבר סת"ם למאות אנשים, ויותר. ולפני זמן מה נתוודע לי שהקלפים שכתבתי עליהם, אין עליהם הכשר, ולא זו בלבד, רק שעל קלף מסוים מאותם הקלפים שכתבתי עליהם, יש על זה עדות שנעבד אצל מפעלי גוים בארה"ב בלי שום ישראל עומד על גביו, זאת אומרת שזה ממש פסול מעיקרו, ונכשלתי ל"ע בעון גדול ונורא להכשיל מאות אנשים, שהאמנתי להסופרים וסוחרים ולהחניות בלי שום תעודת הכשר על הקלפים, ובלי חותמת הכשר על כל חתיכת קלף, לכל הפחות כמו שיש על כל שאר תשמישי הקדושה כמו ציצית וכו', ומה זה גרוע מאכילה שצריך הכשר על כל דבר.

וכעת נודע לי, מה שעשרות אלפים אנשים יודעים מזמן, שחלק גדול מהתפילין והמזוזות והס"ת נכתבו על הקלפים שבאים מערבים מיריחו ומעזה, וגם כן שמעתי שישנם יותר מחצי מליון מפעלי הקלף של העכו"ם בכל העולם, ואחד סיפר לי שאחר ששמע ממה שכתבתי ולא האמין עשה חיפוש באתרי האינטרנט (קלף באנגלית: PARCHMENT), וראה בעליל לעיני כל העולם שיש יותר מחצי מיליון מפעלי קלף של עכו"ם.

וְאִינָה ה' לידי אתמול בלילה במוצש"ק אחר תפלת ערבית בביהכ"נ, שדיברנו כמה חברים מבעיות של הקלפים בלי הכשר, ואברך אחד סופר סת"ם מספר לנו עובדא שהיה אצלו לפני שבועיים:

ערבי אחד ממכיריו, הציע לפניו, שיש לו למכור בזול, כמות של קלפים מוכנים לכתוב עליהם סת"ם, והאברך שאל אותו "מי עיבד אותם"? ענה לו הערבי, שערבים עיבדו אותם, אז ענה לו האברך "שאני לא יכול לקנותם", וב"ה שהאברך הזה הוא יר"ש שלא מוכר נשמתו בעד כמה פרוטות, וגם הוא יודע ההלכה שצריך להיות נעבד לשמה, ושצריך להיות מעור בהמות וחיות טהורות וכו' – ולבסוף סיפר האברך, שהערבי אמר לו אחר כמה ימים, שסופרים אחרים קנו מאתו את הקלפים, ה"י – "הדברים מדברים מאליהם, ואבן מקיר תזעק".

וגם סופר אחד סיפר:

כשהיה בצרפת ולא היה לו קלף, הלך לחנות של עכו"ם, וקנה קלף טוב מאוד, וכתב על זה מזוזות, ה"י.

ובאמת לא שמעתי מעולם שצריך הכשר על קלף, על אף שהיה כתוב בקול קורא'ס ובעיתונים בארצה"ב ובארץ, אבל אבי הרה"צ רבי אשר יעקב בלום זצ"ל בנו של אא"ז הגה"ק מקאשוי זצוקללה"ה, אסר לנו לקרות בעיתונים, ועל כן אינני יודע מה שכתוב בעיתונים, ובביהמ"ד שהתפללתי לא ראיתי שום קול קורא, רק מה שמלמדי הסת"ם שלי אמרו לי, זה מה שידעתי, ועל כן נכשלתי.

ועל פי שאלת כמה רבנים אמרו לי שהשאלה הזאת הוא כבר שאלה ישנה, וכבר כתבו עליו תשובות בשנת תשמ"ד, כשתפסו את סוחר הקלף…. שעשה קלף אצל מפעלי עכו"ם בחו"ל, וכו', [רצו"פ המכתב], טילפנתי להרב אליעזר צבי זירקינד שליט"א, וסיפר לי כל מה שהיה אז, ושהגה"צ דווארקין זצ"ל, פסק לו שמה שכתב לפני שנודע השערורייה לא צריך על פי הלכה להחזיר המעות, כי היה לו עוד חזקת כשרות, אבל מה שכתב לאחר שתפסו אותו צריך להחזיר המעות. וכן סיפר לי סופר ששאל אז לא"א זקיני הגה"ק זצ"ל, ופסק לו גם כן שאחר שנתוודע בעולם שיש רינון על סוחרי הקלף, היה צריך לברר ולחקור עד מקום שידו מגעת, ומאז שנתוודע בוודאי צריך להחזיר המעות.

ושני הגאונים הנ"ל אמרו שזה רק על פי הלכה, אבל לצאת ידי שמים, אמרו שאם כשיחזרו המעות להקונים יקנו בזה הכסף תפילין חדשים כשרים לכתחילה, בוודאי שמצוה גדולה, אבל רק אם יש באפשרותם, ובוודאי אם יש להם בית שמחוייבים למכור הבית, כדי שיהודים כשרים יקנו להם תפילין כשרים, וג"כ פסקו שצריכים לפרסם הענין להקונים שלהם שהיה כאן שאלה גדולה על הקלף.

וכן כתב גם תשובה גדולה בשו"ת משנה הלכות מהגה"צ אב"ד אונגוואר שליט"א (חלק י' סי' קפ"ד) להרב אליעזר צבי זירקינד שליט"א, עיי"ש.

ושאלתי לכמה רבנים, ופסקו לי כדי לצאת ידי שמים והבריות שהכשלתי אותם בסת"ם פסולים, לפרסם המכתבים האלו בכל העולם כולו, כדי שכולם ידעו שמה שכתבתי עד עכשיו היה בפסול, ושכל האנשים ידעו שצריכים לקנות להם תפילין ומזוזות חדשים, וכו', והראו לי ג' ספרים שערוריית הקלף, וקונטרס "מרכז שומרי סת"ם העולמי".

וזה נוסח המודעות שכתבתי ופרסמתי באלו העיתונים לעיני כל העולם: 1) "המודיע" ערב סוכות. 2) "המודיע" חוה"מ סוכות. 3) "יתד נאמן" ערב סוכות. 4) "יתד נאמן" ד' לך. 5) "המודיע-באנגלית" אחר סוכות. 6) "דער בלאט" ערב סוכות. 7) "די צייטונג" ערב סוכות. 8) "דער איד" ערב סוכות. 9) "דאס אידישע ליכט" פ' לך. 10) "עונג שבת" פ' לך.

מודעה להציל את הרבים ממכשול

ב"ה, י"ב תשרי שנת השמיטה תשס"ח לפ"ק

לאור שערוריית הקלף בחודש אלול תשס"ז לפ"ק, (שחלק קטן כטיפה מן הים מהשערורייה נתפרסם ע"י ידידי וידיד כל בית ישראל: "רב המקוואות" הגה"צ ר' נחום ראזענבערג שליט"א, בהאט-ליין שלו 1-212-461-2778) – שיש איזה פאבריקע"ן של קלף, שתפסו אותם שעושים קלף לסת"ם אצל עכו"ם בלי עיבוד לשמה, והם פסולים לגמרי רח"ל. עשיתי שאלת חכם ושאלתי כמה רבנים מובהקים מארץ ישראל ומחו"ל, וכולם פה אחד ענו ואמרו שאני מחויב להחזיר הכסף, או לחזור ולכתוב בחנם על קלף עם הכשר, לכל אלו שכתבתי להם ס"ת/תפילין/מזוזות/ ומגילות, על קלפים האלו.

ב"ה, יום א' נח, כ"ה תשרי תשס"ח לפ"ק.

לאור שאלת רבים שקבלתי מאות טלפונים לאחר הפרסום הקודם בגליון י"ד תשרי תשס"ח לרגל שערוריית הקלף בחודש אלול תשס"ז לפ"ק.

רציתי להוסיף כמה נקודות חשובות:

[א] נתוודעתי שעשרות רבנים פוסקי דורינו (מביניהם: בד"ץ עדה החרדית, ובי"ד של הרב וואזנער שליט"א, ועשרות רבנים מארה"ב וכו') פסקו ופירסמו במודעות מיוחדות ונדפסו בעיתונים כבר בחודש טבת תשס"א לפ"ק "שאסור להשתמש בקלף בלי הכשר", ושכל הקונה סת"ם יזהר מאוד לבקש מהסופר שיכתוב אך ורק על קלף עם הכשר, עיי"ש.

[ב] רבנים חשובים התקשרו אלי וחיזקו אותי מאוד. ואחד מן הרבנים סיפר לי כשהרבנים והעסקנים עשו אסיפה עם רבנים גדולים פוסקי הדור זצ"ל ולהבחל"ח בא"י ובארצה"ב בשנת תשנ"ד, לתקן תיקונים גדולים בענין סת"ם, וכבר היה להם חתימות מרוב הרבנים. וכשבאו לכ"ק אאזהגה"ק מקאשוי זי"ע, לבקש חתימתו ענה להם "העיקר חסר מן הספר", עס איז אגרויסע זאך וואס איר טוהט און איך בין גרייט צו חתמנ'ן, אבער נאר בתנאי אז עס זאל זיין א הכשר אויף דעם קלף! [דבר גדול מה שאתם עושים, והנני מוכן לחתום, אבל רק בתנאי שיהיה הכשר על הקלף] ובשביל שלא היה אז הכשר על הקלף נתבטל כל הענין.

[ג] אחר השערורייה פניתי להמלמד שלימד אותי סת"ם (בשכר) שהדריך אותי לכתוב על קלפים מסויימים בלי הכשר, מפני שהם טובים ונוחים מאוד לכתיבה. ופנינו לפוסק גדול על מי מוטל האחריות לשלם על הסת"ם שכתבתי על קלף בלי הכשר, ופסק שעל שנינו ביחד מוטל האחריות לשלם, (ולא זאת בלבד אלא שהסוחרים המוכרים קלף בלי הכשר ג"כ צריכין לשלם), והפוסק הנ"ל גם הוציא מארון הספרים שלו והראה לנו 6 קונטרסים ועשרות מודעות בענין "שסופר סת"ם אסור לכתוב על קלף בלי הכשר" וביניהם קול קורא ישן לפני מאה שנה בחתימת 86 רבנים שאסור לכתוב על קלף בלי הכשר. והמלמד נזדעזע מאוד שלא ידע כלל מכל זה, והציע לי שהוא מוכן לעזור לשלם להקונים שלי.

הק' שמואל נתנאל בלום נכד לאא"ז הגה"ק מקאשוי זצוקללה"ה

סופר סת"ם פה עיה"ק בית שמש ת"ו (מלפנים בקרית יואל ניו יארק)

011-9722-991-0591 (הטל. הזה אך ורק להקונים שלי)

עד כאן המודעות שפרסמתי!

עוד שמעתי:

בשנת תשמ"ד כשהייתה השערורייה הגדולה שתפסו סוחר גדול שעשה קלף בלי שישראל עוע"ג, ורבנים גדולים עוררו בקונטרסים ושלחו אותם לכל הרבנים, והעבירו את הקו' לכ"ק הגה"ק מקלויזנבורג זי"ע, שהיה כמה שעות אחר ניתוח, והתחיל לבכות, ואמר אני הייתי צריך להפוך כל העולם, אוי וויי מי יודע כמה שנים שישראל קדושים משתמשים בסת"ם פסולים? אבל אין לי כוח, ואני מבקש ממכם שתלכו למפעלים לברר מה הולך שם? [הגבאי הלך למפעלים ומצא שיש בעיות גדולות], ותלכו לכל הרבנים הגדולים בארצינו הק' ובחו"ל שירעישו עולם ומלואו, שיתחילו לעשות קלף עם הכשר!

הגבאי שלו בן דוד ני"ו מספר, שהלכו אז לרבנים הגדולים בחו"ל, ואמרו שזה שייך לרבני א"י, כי הסוחר גר בא"י, והרבנים בא"י אמרו שזה שייך לרבני חו"ל שעושים שם הקלף, וביני לביני עברו עוד 20 שנה עד שהתחילו להתעורר לעשות הכשר על קלף.

ומה שכואב לי ביותר, שהנה הרבנים האלו שפסקו לי, פסקו לעוד סופרים, וסיפרו לי שאחר שנודע להסוחרים מי הם הרבנים הפוסקים כך, איימו עליהם שלא יפסקו "שאסור לכתוב על קלף שלהם", ושאלתי להם, למה מאיימים עליהם, ואמרו לי היות ונתגלה שאצל כל מפעלי הגוים אפשר לקבל קלפים כאלו בשבעים וחמש אחוז (75%) יותר בזול, לכן, זה ביזנעס גדול כזה, שישנם כהיום 17 מליון יהודים בכל העולם כן ירבו וכן יוסיפו ככוכבי השמים לרוב, וצריכים כל כך הרבה סחורה, וזה מיליונערסקע ביזנעס לאלו הקונים ישר מן הגוים.

ונזכרתי בסיפור הנורא בהאחים מקראקא, איך שהאכילו את אחבנ"י לערך 30 שנה בבשר נבילה וטריפה, בעירו של בעל מגלה עמוקות זצ"ל, ונתנו הרבה צדקה לכל העיר וכו', והסיפור ידוע, לכן לא אאריך בזה. – וכמו כן הוא בקלף, האמת שיש להם כאן מפעלים קטנים, שנותנים רשות לכל אחד ליכנס, ואומרים בואו ונראה לכם מה שאני עושה, הלא הכל פתוח, ובאמת יש להם מחסנים גדולים באפרת או בתל אביב וכו' מה שמאחסנים הקלפים ישר מן הערבים וכו' כידוע – ויש גם מפעלים כאלה שאינם מרשים ליכנס, בשביל שיראים שיקפחו אותם פרנסתם כשיראו הסודות שלהם בענין תעשיית הקלף – ובאמת הם יראים שיתפסו אותם במצודתם, וד"ל.

נ"ב. וכן הדבר במפעלי הקלפים המהודרים בברוקלין, אפילו שאומרים שיש להם כל החומרות של עבודת יד וכו'.

והס"מ יושב בראש, ומנהיג את כולנו, כמו שכתב מרן בעל שו"ת חתם סופר זי"ע (שו"ת חת"ס ח"א או"ח סימן ר"ה), המלך זקן וכסיל הידוע בזקנותו, יושב לו על כסא של ג' רגלים, א) חזנים שיוליכו כל תפלות ישראל אל מחוץ למחנה כקדשים פסולין. ב) שוחטים שיאכילו כל הקהלה נבילות וטריפות. ג) סופרי סת"ם שיופסלו כל תפילין ומזוזות על ידם, ודי לו למלך זקן בזה.

ובענין נאמנות לסוחרים ולסופרים!!!

עיין באריכות בשו"ת חתם סופר או"ח סימן ו' – זה לשונו שם בתחלת התשובה:

זה לי איזה שבועות היה כאן איש א' מק"ק יערסלב, ובידו ציצית שזורים יפים מאוד, והעיד לי שהמה מנופצים לשמה, ואע"ג שיש לי בתוך ביתי הרבה כפול שמונה ומנופצים לשמה העשוי פה על פי כשרים, מכל מקום לקחתי ממנו להיותם יותר יפים, ואחר כך הראה לי עשרים כשר מעירו, ובאמת מה יושיענו זה, אטו אדיסקי' ניקום ונסמוך, ומי יעיד על החתימה, ואי חשוד למכור ולהכשיל, חשוד נמי לזיופא, ועוד אפשר שעל ידי עשרים זה שנתנו לו פעם אחת, ימכור אלף פעמים וכו'.

עיי"ש אריכות התשובה שדן בזה, ולבסוף מסיק שם:

ובכל זאת אני אומר אולי צדקו דברי הבחור המעיד שמחיתי בהם לקנות ציצית מארחי ופרחי, כי לאו כל אנפי' שוין, וידוע דאית בהני גברי מיעוט המצוי מאוד דלא עדיפי מחנוני דשורי', עיי"ש.

מזה אנו רואים שאי אפשר לסמוך על בעלי מפעלי הקלף שאומרים שהם עושים הכל כאן באר"י רק בעובדים יהודים, שבמקום זה שהם עושים פה כמות של כך וכך יריעות, עושים כנגדו בחו"ל (או במחסנים בא"י) ע"י עכו"ם אלף פעמים ככה, שקונים אותם בשבעים וחמש אחוז (75%) יותר בזול, ומוכרים אותם בחזקת מהדרין מן המהדרין.

עיין עוד בספה"ק באר מים חיים פרשת חיי שרה ז"ל:

מה שאין כן בבני עמנו בדורותינו היום עושים ההיפוך אשר אם יבוא אחד ובידו סכין לשחוט ויאמר כי הוא שוחט ובודק ומומחה יאמינו בכל שהוא ולא ישאול ויחקור וידרוש עליו כל כך ויאמר מן הסתם כל המצויין אצל שחיטה מומחין הם, וכמו כן אם אחד יביא יין וחלב או דג וכדומה מדברים הנמצאים בהם חשש איסור, או אם יתנו לפניו דברים הצריכים בדיקה מתולעים כמו חומץ וקטניות והדומה להם יאמר מן הסתם יהודי מוחזק בכשרות הוא ואינו חשוד להאכיל דבר שאינו ראוי לאכול. ולא כן יעשה אם יבוא אחד ללות מאתו מעות או שאר דבר חפץ לא יאמין לו כפשוטו בשום אופן עד אשר ידרוש ויחקור וישאל היטב עליו מי הוא זה ואיזה הוא ואם נאמן הוא או אינו כל כך ויצטרף כל הספיקות למען לא יתן לו ואם כבר ירצה ליתן יעמיד עליו עדים ויכתב בספר וחתום ויפחד וירעד עד כלות הזמן אולי לא ישלם לו, והכל כי זה הוא העיקר בעיניו בכל עבודתו שעובד בעולם הזה. ולזה, על זה יתן כל לבו ונפשו ועיניו שלא לבוא לידי מכשול מיראתו ופחדו, מה שאין כן במצוות ה' שלטפל נחשב בעיניו ואם לא יהיה כל כך על צד היותר טוב מה יהיה בזה כיון שלא זה הוא עיקר עבודתו.

ובספר "מי יאכילנו בשר", ובספר "אבן מקיר תזעק" מובא מעשה נורא מהגה"ק מסאטמאר בעל דברי יואל זי"ע:

סיפור הזה סיפר הגה"צ מקאפיש זצ"ל ברבים, כשלמד בבית המדרש בסאטמאר מסכת כתובות לאנשים זקינים, מעשה שהיה כך היה:

בשעתו תפסו את ר' יצחק לעיווי ני"ו שהיה בעל מפעל גדול של בשר ונקניקים, ואגריקולטור דעפארטמענט בארה"ב תפסו אותו שהביא בשר טרף מארגנטינא, וזה היה נגד החוק, והכניסו אותו לבית הסוהר, ובקשו 150.000$ להוציא אותו.

והשליחים שלו הלכו להגה"ק מסאטמאר זי"ע, וסיפרו לו שמבקרי המדינה (אינספעקטאר"ס) תפסו במפעל שלו עכברים, וזה נגד החוק, וצריכים 150.000$ להוציא אותו.

הלאנדסבורגער רב זצ"ל, הלך להגה"ק הנ"ל לשאול אותו שאלה כזאת? האם קצב (בוטשע"ר) של בשר נאמן בלי השגחה? והאם יצחק לעיווי שהוא איש חשוב מאוד האם הוא נאמן בלי השגחה? שעל הסאלאמי שלו כתוב: "יצחק לעיווי מסאטמאר", האם זה מספיק לסמוך עליו?

הרבי ענה לו, אם אני הייתי קצב (בוטשע"ר) "מוכר בשר" לא הייתי נאמן רק עם משגיח טוב, כי הייתי מאכיל לכל ישראל רק נבילות וטריפות, ולא בשר כשר!

הלאנדסבורגער רב נחרד מאוד ושאל אותו: "איך הרבי אומר דברים כאלו"?

הרבי עונה לו! אתה מאמין בחז"ל הקדושים?

הלא זה מאמר חז"ל "כשר שבטבחים שותפו של עמלק" (קידושין פב.), ומה אתה רוצה משותף של עמלק שיתן לך בשר כשר? ואם אני שותפו, אני עושה כל מה שהוא רוצה!

וגם שמעתי מרב אחד מבני ברק תו"ב:

משגיח ראשי אצל הרב לנדא זצ"ל רב בני ברק, אחר הרבה שנים עזב ההשגחה, ופתח לו מפעל לעצמו, וביקש לו הכשר על המפעל, וענה לו הרב לנדא זצ"ל: "אם תקח משגיח תמידי, אז אתן לך הכשר", ושאל את הרב לנדא זצ"ל: "הלא אני בעצמי הייתי המשגיח הראשי שלכם כל אותן השנים וסמכתם עלי, ומדוע פתאום נאבד כל הנאמנות שלי"? ענה לו הרב לנדא זצ"ל: "עד עכשיו היית רק משגיח ולא בעל מפעל ולא היה לך שום אינטרסים של ביזנע"ס, אבל עכשיו שיש לך מפעל בעצמך, כבר אין אתה מהימן, מפני שברגע שאדם יש לו אינטרסים של ביזנע"ס, הוא לא מהימן, אפילו כגובה ארזים גובהו"!

ועכשיו איך יש באמת נאמנות להסופר? אם כל יריעה של קלף שקונה אצל ישראל עולה 60-80$ – והוא יכול לקנות את זה בעד 17$ באתרים אצל הגוים, הלא הוא סכום גדול מאוד כשכותב ס"ת, ועולה לו 5000$ ואצל מפעלי הגוים זה עולה 1000$, האם הסופר נאמן?

בפרט שהרבה סופרים אחר שראו המודעות שלי, סיפרו לי, שכתבו הרבה ס"ת ואין להם קבלה כלל, והרבה סופרים אפילו מאותם שיש להם כבר קבלה, צוחקים על כל ענין הכשרות וההשגחה של הקלף, ואמרים לי יכולים לקנות אצל הגוים, הכל אותו הקלף, רק צריך לברר אם הקלף של בהמות טהורות בזה אתה צודק.

ובענין סופרי סת"ם שאינם הגונים, כתב החת"ס (ח"י סימן פ"ג) לאחד הרבנים בני דורו, שהסופרים בזמנם אינם בקיאים בנושא ועל ידי כן מכשילים את הרבים. וישנם מאות יהודים חרדים אשר לא הניחו מעולם תפילין כשרים והרבנים מתעלמים מכך. גם בעל הקסת סופר כותב כגון זה בשם בעל משנת חכמים.

ובספר תפילין ומזוזות כהלכתן דף 50-51 (יו"ל ע"י משמרת סת"ם תשמ"ח):

תוצאותיה של כתיבת סת"ם משתרעות על פני שנים ארוכות ולעתים על פני דורות! אם הסופר כותב כתב כשר, מתווספות לו זכיות בכל עת שמקיימים מצוות עם תשמישי הקדושה שהוא כתב.

בהכשלו ח"ו הוא גורם לריבוי עוונות. וכך כותב רבינו משה חגיז בספרו "משנת חכמים בסימן רכ"ח:

"עונש גדול שמור לו ולזרעו אחריו, דכל זמן שאותו ס"ת קיים או אותם תפילין קיימים או אותה מזוזה קיימת, אותם שמברכין בהם מברכים לבטלה ונכשלין על ידו. ואותם הבתים עומדים בלי שמירה וחלילה יבוא המשחית אל בתיהם ח"ו. והסופר שהקל בכתיבתן שלא בקדושה וכוונה ויראה, הוא הגרמא בנזיקין".

גם בספר "מלאכת שמים" (כלל א' סעיף א') מתייחס בחומרה רבה לענין זה:

"על ידי חסרון ידיעתם וגם שאינם מומחים במלאכתם, אין שיעור לקלקולם. מבטלים את הקונים תפילין מידם בכל יום משמונה מצוות עשה, גורמים להם לברך ברכה לבטלה ולקרות קריאת שמע בלא תפילין, ומבטלים המעלות הרמות הנקנות על ידי מצות תפילין. דדוקא תפילין כשרים שנכתבו ונעשו ככל אשר נצטוינו בתורתנו הקדושה המה פועלות גדולות כאלה בסגולת חמדתם, לא תפילין פסולין שהם אינם תפילין כלל.

מלבד האחריות כלפי מצוות שבין אדם למקום, קיימת לכשרות התפילין והמזוזות גם השלכה למצוות שבין אדם לחבירו והיא: איסור גזל.

הקונה המשלם מכספו תשמישי הקדושה מבקש לקבל תפילין או מזוזות כשרות ללא פקפוק, כאשר הוא מקבל, בלא ידיעתו, תפילין או מזוזות פסולות או מפוקפקות בכשרותן, עובר המוכר על איסורי גזל והונאה החמורים.

סופר או מוכר המוציאים מתחת ידם במשך שנים תפילין ומזוזות פסולים אינם יודעים בדרך כלל מי הם האנשים שרכשו מהם. כאשר לא מכירים ואין אפשרות לבקש מחילה, כמעט ונמנעת דרך התשובה ר"ל.

"עבירות שבין אדם לחבירו, אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו".

 עוד שם בס' תפילין ומזוזות כהלכתן בעמוד הנ"ל:

במטרה להמחיש את דרגת האחריות הגדולה שאליה הגיעו סופרים צדיקים בדורות שעברו, נספר על מקרה שאירה בירושלים במאה הקודמת.

המקרה מסופר על אחד מסופרי הסת"ם הצדיקים שהיו בירושלים שבין החומות בתקופתו של רבי שמואל סלנט זצ"ל. אחד מהאנשים שרכשו אצלו תפילין, מסר את תפיליו לבדיקה כשנתיים לאחר הרחישה והוברר שהתפילין היו פסולות מעיקרן. הקונה שבתפיליו התגלה הפסול הראה לסופר את הפסול ואמר לו: "אלו התפילין שכתבת".

כאשר הסופר הבחין בפסול הוא צנח ארצה מרוב בהלה ואיבד את הכרתו. רק לאחר עמל רב וממושך הצליחו הנוכחים לעורר אותו מעלפונו.

כאשר הסופר התעורר מהעלפון הוא פנה לקונה בקול מלא זעזוע וצער ואמר לו:

"ברצוני לומר לך שלשה דברים:

ראשית: הנחת במשך שנתיים תפילין פסולות וחסרה לך מצוות תפילין לכן, הנני מעביר לך את הזכות הרוחנית של הנחת תפילין שיש לי מכל אותן שתי השנים.

שנית: הנני מחזיר לך עכשיו את המעות מלוא הסכום של התפילין שקנית ממני.

שלישית" אם אירעה תקלה כה חמורה על ידי, משמע שאיני ראוי להיות סופר סת"ם, ולכן מעתה והלאה הנני מפסיק לכתוב ספרי תורה תפילין ומזוזות עד עולם".

לא היה בכוחה של הדלות ששררה באותן שנים בירושלים, לא הועילו הפצרות כל בני המשפחה והידידים ולא הועילו תחנוניהם של הילדים הרכים המבקשים לחם – אותו סופר נטש לחלוטין את מלאכת כתיבת סת"ם.

ראוי שסיפור זה ודומיו יעמדו לנגד עיניהם של סופרי הסת"ם בימינו. חרדת הקודש ורגש האחריות שליוו את מעשיהם של סופרי הסת"ם בימים עברו, מסוגלים ללמדנו רבות.

עכ"ל ספר "תפילין ומזוזות כהלכתן".

וכעת נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי:

כי אחר שפירסמתי המודעות, ועשרות קונים טלפנו אלי, ואמרתי להם שאני מוכן ומזומן להחזיר להם המעות. ופלא גדול, שכמה מהקונים אמרו לי שאינם רוצים לקחת המעות בחזרה, ושאלתי אותם למה? הלא כך פסקו לי הרבנים: ענו לי, ראשית הם יודעים שאין לי כסף להחזיר, ועל כן ימשיכו להשתמש באותם הסת"ם שכתבתי להם, על אף שאני אומר להם שזה פסול לפי דעתי ולפי דעת הרה"ג שליט"א.

ולכן באתי בזה אל מעלת כתה"ר שליט"א שיכתוב לי בירור על ב' דברים הנוגעים לי בפרטיות, ובכלליות לכל העולם כי כל ישראל ערבים זה לזה וצריכים לפרסם אותם ברבים שכל הקונה סת"ם ידע מה שצריך לבקש כדי שלא יכשל:

א.                 שספרי תורה, תפילין, מזוזות, ומגילות, שכתובים על קלף בלי הכשר עם חותמת מהרב המכשיר על כל חתיכת קלף, פסולים וצריכים גניזה, כמו כשסופר כותב בלי קבלה שהסת"ם שלו פסולים.

בספר "תפילין ומזוזות כהלכתן" הנ"ל בעמוד 53:

גדולי תורה רבים לאורך הדורות הדגישו מאד את חשיבות כתב הקבלה, ואסרו על סופרים לכתוב ללא רשות בית דין הכלולה בכתב זה.

וכך כותב רבינו שמואל אבוהב אב"ד ונציה בספר הזכרונות בזכרון ט':

"שלא יהא אדם רשאי לכתוב כתב, כדי לצאת בו אדם ידי חובת ספרים תפילין ומזוזות ומגילות, עד שיטול רשות מבית דין שבדקוהו בתחילה פעמים הרבה, לראות אם הוא בקי בדינים, כי רבים הם, וצריכים הסופרים לכולם.

ושואלין ממנו שאלות בענין תיקון והגהת הטעיות שלא יבוא לידי חק תוכות… וכשימצאו אותו בקי בדינים, עונה על הן הן ועל לאו לאו, יבדקוהו במעשה הכתיבה… ואם זה וזה יוכשר והוא אדם כשר והגון לכתבי הקודש ולסמוך על נאמנותו, מכריזין עליו בבתי כנסיות לסופר מהיר בתורת ה'".

"ובין כך ובין כך טוב וישר, כדי שיהיה חרד לדבר ה', שלפעמים בפתע פתאום יבדקו הכתיבה אשר הוא עושה, לראות האם הוא הולך ומתחזק בכל דקדוקיה ותנאיה, גם ישאלוהו על הלכותיה".

"וכל כתבי הקודש שיצאו מתחת איזה סופר שיהיה, קטן או גדול, קודם נטילת רשות מבית דין, הרי הוא מעכשיו נידון כפסול, אף על פי שיהא עשוי ככל תיקוני חז"ל, ואין לו תקנה עולמית אלא להוציאו לגניזה".

וכן הבא מעיר לעיר ותפילין ומזוזות בידו למכור, לא יקנה אדם ממנו, עד שיתנו לו רשות מבית דין".

נ"ב. בענין הסת"ם שנכתבו עד עכשיו על קלפים בלי הכשר, ראיתי בספר "שו"ת שבט הלוי" ח"ה סי' ד' "שהעיקר כדעת הפוסקים, דלא מועיל רוב של סתו"ם כשרים נגד מיעוט הפסול, אם אינו ניכר למצוא אותו, וכמש"כ ג"כ בתשובת חת"ס", עיי"ש. – ואולי עכשיו נשתנה כל זה, כי אם יכולים בזמנינו לקנות קלף בחצי מיליון של מפעלי וסוחרי קלף של עכו"ם מעורות של כל מיני בהמות וחיות ועופות וכו' שישנם בעולם (ובעוד שנה יהיה כבר כפול שמונה), על כן לא נשאר לנו קלף כשר רק אולי אחד מרבוא מאחוז אחד, וגם על זה צריכין לסייעתא דשמיא מרובים שיהיו כשרין בתכלית.

ב.                 שהקונים שלוקחים סת"ם הכתובים על קלף שאינו רואה בכתב תעודת ההכשר של הרב המכשיר, עם חותמת על כל חתיכת קלף, הרי הוא מניח מעותיו על קרן הצבי, והסת"ם שלו פסולים, כי כל הסופרים אומרים להקונים שלהם שהקלף טוב וכשר, כך סיפרו עשרות סופרים חברים שלי.

ג.                   עוד סיפרו לי שהם כתבו כבר שנים ספרי תורה תפילין ומזוזות ואין להם שום קבלה, ונזדעזעתי מזה מאוד, איך שמלאכת שמים כל כך בשפל המצב אחרי שישנו כבר משמרת סת"ם, ואף על פי כן ישנם עוד מאות ואולי אלפים סופרים שכותבים בלי קבלה. על כן צריך הקונה שיראה את כתב הקבלה של הסופר (שעדיין בתוקפו).

ד.                  שהקונה יראה את תעודת ההכשר של הרב המכשיר על הקלף, עם חותמת ההכשר על כל חתיכת קלף, ויראה את הקבלה (רעסי"ט) מסוחר הקלף.

ה.                 ואם קונה הרבה, כמו הרבה תפילין ומזוזות, שידבר עם הסוחר שיש לו הכשר אם הסופר קנה אצלו את הקלף, או יותר טוב שהקונה ספר תורה יקנה לבד הקלף או ישלם להסוחר לבד ולא להסופר, כי יכול להכשל, כמו שסיפרו לי הסופרים, והם צוחקים על הקונים האלו, ומבטיחים להם שעושים הכל על צד היותר טוב.

ו.                    הסוחר קלף לסת"ם צריך כתב הכשר, ובכתב הכשר יהיה כתוב: שכל הקלף שהוא מוכר, הוא אך ורק בהכשר זה או זה, ושאין מוכר שום קלף בלי הכשר, ובכתב יהיה כתוב הכל אשר לכל בדיוק מה שמותר לו למכור, ועל איזה מיני קלף הוא נותן ההכשר, כמו עבודת מכונה, או רק עבודת יד, וכל דבר באיזה הכשר.

ז.                    ופעם בשבוע שיכנס מבקר ראשי שיודע ומבין בקלפים, שיבדוק את נאמנותו של הסוחר.

ח.                 אם כשרות הבדיקה עולה כסף, יש עצות שכל יהודי ישלם לכל קלף עוד 2$ וכו'.

ט.                 אם תופסים את הסוחר שעבר על התקנות של הרב המכשיר ומכר קלף בלי הכשר, אבד נאמנותו לגמרי, כמו קצב שהאכיל נבילות טריפות לישראל, ועוד חמור מזה כי סת"ם יותר חמור מכשרות, כמבואר בקסת הסופר מפרי מגדים.

י.                    עוד צריך להיות תנאי להרבנים נותני הקבלה, שאם יתפסו את הסופר רק פעם אחת שכתב על קלף בלי הכשר יקחו ממנו את הקבלה, ויפרסמו את זה ברבים, שאין לו כתב קבלה.

יא.               שיתקנו תקנה שמפעם לפעם יפרסמו ברבים בבתי כנסיות ובעיתונים וכו', רשימה מכל אלו מפעלי וסוחרי הקלף שיש להם תעודת הכשר בתוקף ושמו של הרב המכשיר – ומכלל הן אתה שומע לאו, שכל מפעלי וסוחרי הקלפים שלא נכללו ברשימה הזה, יזהרו מלקנותם, כמו שנזהרין שלא לקנות בשר אצל קצב המוכר בשר בלי הכשר.

יב.               וראיתי בספר "שו"ת שבט הלוי" (נשכח ממני באיזה מקום) תקנות גדולות בענין קבלה לסופרי סת"ם.

יג.                גם ראיתי בספר "תורת הלוי" בפרק ג', וב"שו"ת שבט הלוי" חלק י' סימן קע"ג וקע"ד בענין השגחה על הקלף.

יד.                והיות שיש כבר כפי ששמעתי 10 מפעלי קלף בארצינו הקדושה שיש להם הכשר, יותר קל לתקן הענין שישראל קדושים יקנו סת"ם רק על קלף עם הכשר, כתוב וחתום בחתימת הרב המכשיר, וחותמת על כל חתיכת קלף, ורק שההכשר בכתב ולא בעל פה, כי פתי יאמין לכל דבר, ואם לא רואים את ההכשר בכתב, אין יודעים למי החותמת ולמי הפסולים.

טו.               וגם דבר נחוץ לתקן, שכמו שסופרי סת"ם צריכין קבלה, ככה יהיה גם בסוחרי סת"ם שיהיה להם משגיח תמידי עם תעודת הכשר, ועל כל דבר שמוכרים יהיה עליו חותמת של המשגיח.

ועכשיו יש לי שאלה בפרטיות לכתה"ר שליט"א:

לפי המודעות הנ"ל שפרסמתי, יברר לי כתה"ר, שהסת"ם שכתבתי על אלו הקלפים שתפסו אותם ואבדו חזקתם, שהקונים שלי מחויבים לגנוז אלו הסת"ם ולכתוב להם מחדש על קלף עם הכשר.

נ"ב. אחר ששמעתי שהרבה סופרים קנו קלף מערביים ובאתרים, ולא חשבו בכלל שזה שאלה – דוקר בלבי שאלה גדולה: איך יש נאמנות לסופר שהוא קונה את הקלף מסוחר שיש לו השגחה? הלא הוא יכול לעשות כמו שהקצב (בוטשע"ר) ממאנסי עשה, [וכמו שתפסו עוד 7 קצבים (בוטשער'ס) כאלו עם השגחתם של הרבנים הגדולים בברוקלין, רק הרבנים שתקו את הענין, אחר שהיה כבר מפורסם בקול מבשר, ואכמ"ל].

ואסיים בברכת הדיוט, שיה"ר שלא נכשל בדבר הלכה, בפרט כשעוסקים בצרכי ציבור באמונה, שיש על זה כבר ברכה מחז"ל "כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו".

השי"ת ישפיע לכם ממרומים אריכות ימים ושנים טובים שתזכו עוד רבות בשנים להרביץ תורה בישראל, ולנהל עדתכם על מי מנוחות, ותתברכו בבני חיי ומזוני רויחי וסייעתא דשמיא, ובזכות הרמת קרן הסת"ם, נזכה לקבל פני מלך המשיח בב"א.

הק' שמואל נתנאל בלום – סופר סת"ם

בלאאמו"ר הרה"צ רבי אשר יעקב זצ"ל

בן לכ"ק אא"ז הגה"ק מקאשוי זצוקללה"ה

רחוב ר' אלעזר 41/20 – רמת בית שמש 99085

02-991-0591