ספר הקדוש תוכחת חיים על קדושת בית המדרש

ספר הקדוש תוכחת חיים על קדושת בית המדרש

להורדת ספר תוכחת חיים- לחץ כאן:   תוכחת חיים אמן – על קדושת בית המדרש

ס

תוכחת חיים

חלק שמות

ספר מוסר

כמשפט הראשון תשורי מראש אמנה, בראשית מאמר היתה לראש פינה, והנה בעתה מעשה ידינו כוננה, חלק שמות באה"ש נכונה, דרך חיים חו' מוסר וחי בהם אמר רחמנא, בכל פרשה ופרשה הדת נתנה מילתא דשייכא דבר בעתו מצוה בעידנא, לקחת מוסר השכל נדבות פי רצה נא, להוכיח את עצמי ולאנשים אשר כגילי למען אחי ורעי אדברה נא, ליראה את ה' הנכבד והנורא נפקא מינה יראת ה' מוסר הני מילי מחיים פוקח עורים, ואוהבו שיחרו מוסר תוכחתי לבקרים, אספתי באומרי'ם מפי סופרים וספרים, מסור מלכים ישאגו כפירים, איש איש ממקומו מאירים ומזהירים, וחלקי ה' אמרתי להש"י אמרים מאשר חנן אלהים לעבדו טובה תוכחת מגולה מאהבה אור לישרים, וישראל קדושים שומעים לקול מורים, לשמוע עצה לקבל מוסר, וגדול המזכה האיש החפץ חיים מרבה ישיבה ונתן לכסף מוצא סלעים דינרים דרכמונים, איש החסד והרחמים פזר נתן לאביונים, נשיא הארץ והוא במלכים יתקלס ורוזנים, ידיד נפשי' מע' הגביר הח' המרו' שר ואור יומם כליל ת"ת בראשו סי' אלעזר הילל בכר מנוח נר"ו יאיר עוד רבות בשנים ברוב הונים ות"ת בנים וברכת רחמים, ובא לציון גואל ומלאה הארץ דעה את ה' בשערי' המצויינים, לדעת חכמה ומוסר

כ"ד

י'שתבח ה'בורא ו'יתפאר ה'יוצר מלך מלכי המלכים הקב"ה אשר עשה עמנו עם בני ישראל חסדים רבים גדולים ועצומים ות"ת כנגד כולם אשר נתן לנו את תורתו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו תורה שבכתב ותורה שבעל פה אשר שתים זו שמענו היו לנו לחומה ולמחסה להצילנו מכל צרה וצוקה ועל כולם להציל אותנו מן החטא כי התורה אגוני מגנא ואצולי מצלא מיצר הרע כמו שאמרו בסוטה דכ"א ע"א כמו שיע"ש ועיקר התורה המצלת מיצר הרע וממועצותיו הרעים אינו אלא על ידי התורה שיש בה מוסר ללמד את בני ישראל תרוה ומצות לדעת מה יעשה ישראל כאשר הרחבתי הדיבור בהקדמתי לספר התורה הזה בספר בראשית מיסוד רז"ל והמפורשים ז"ל ושם פירשתי כונת הכתוב במשלי סי' ט"ו אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין יע"ש בס"ד.

והנה בעתה מצוה להביא מן החדש לפרש כ"ה באופן אחר והוא ע"פ מה שכתב הרב ספר הברית בהקדמתו וז"ל עוד תועלת מדברי מוסר השכל הנמצא בו ואבטח שיקובל מוסרי ולא יקוצו בתוכחתי מפני שאין דרכי כדרך רוב ספרי מוסר אשר באימה עליהם יבואו והוכיחו במכאוב הגהינם תנור אש וגחלי אשר בוערת שם פחדו פחד מרצועות ומקלות אש נחשים ושרפים ומלאך דומה וכדומה אשר מטעם זה רחוק אנשים מן המוסר לא יאבו שמוע, ואנכי לא כן עמדי ואין בפי תוכחות חימה רק פי ידבר שאר עניינים ודברים הרבה ותוכחות חיים מאליו יקרא אני כותב לפעמים ענין לדעת חכמה ומוסר מאליו יאמנו ויסרתי אתכם אף אני בדרך הטבע ש

אדם מועט כותב וחותם ביום ט"ו בשבט ברוב עז ושלום

הצעיר חיים פאלאגי ס"ט

בשנת צדק צדק תרדוף למען תחיה

נדפס פה שאלוניקי יע"א

קמ"ר א"ה שולטן עבדול מיג'יר יר"ה

בדפוס הנו"מ נו"י כה"ר סעדי' הלוי אשכנזי הי"ו

ל הברואים אאלפנו מבהמות הארץ ומעוף השמים וכדומה ואגיד לך תעלומות חכמה כטבע האברים ומרוצת הדם של האדם ומוסר גדול יוצא מעצמו מאותן הדברים על הטוב אשר יגיע לצדיק והעונג והשמחה אבטח ולא אפחד וכל דברי אך שלום ואמת ושאנן מפחד רעה עכ"ל א"כ זהו כונת הכתוב אוזן שומעת תוכחת חיים ולא תוכחת אימות מות ודינה של גהינם ועונשים קשים ומרים אזי בקרב חכמים תלין כי במקום כששומע תוכחות מוסר מות וגהינם הם מרחקים מלשמוע כדברי הרב לז"א דבמוסר ותוכחת חיים אז בקרב חכמים תלין ולא ירחקו משמוע.

אמנם לעד"ן לפרש לאידך גיסא כי אדרבה כל חכם ומחבר הבא להוכיח ומפחדיו מאימת מות ועונשים ויסורין הבאים על החוטא ודיני גהינם כל המרבה לספר צרות רבות ורעות הבאות על החוטא הרי זה משובח כי מי שיש לו דעת ושכל יכיר ויבין כי כל עוד שמזהירו החכם במוסרו שלא יחטא כדי שלא ימות ולא יכרת ויפול בגיהנום זה בעצמו הו"ל חיים ארוכים כי הנה החיים שהם תמורת המות וכל' עוד שהוא ירא לחטוא כדי שלא יפגענו בדבר ובמות יראה הלזו מביאו לחיים והן הם דברי רז"ל הנאמרים באמת בתורת כהנים בר"ש אחרי והביאו רש"י בחומש וז"ל ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת וכה היה רבי אלעזר בן עזריא אומר משלו משל למה הדבר דומה לחולה שנכנס אצלו הרופא אמר לו אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב בא אחר ואמר לו אל תשכב בצונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני זה זירזו יותר מן הראשון לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא שלא ימות כדרך שמתו בניו עכ"ל הרי מצינו שהרופא המזרז לחולה ומאיימו ומגזימו בעונש מיתה ומזרז לו כנגדו שלא ימות כדרך שמת פ' הרי זה משובח שזריזו יותר מן הראשון והיינו טעמא דכל כמה שמזהירו על הדבר ומפחדיו באימות מות יזדרז בו החולה יותר לבל יקל בעיניו לעבור ע"ד הרופא וזה משל הרופא היינו אזהרות התורה והנביא מפי ה' להזהיר לבל יעבור על ציווי השי"ת ובכן כשישמע האדם מוסר השכל ועונש מיתות וכריתות על העונות ועונשים ויסורין ודיני גהינם למה יקוץ בתוכחתו אדרבה יעשה אזניו כאפרכסת כי כל עון שיגדיל המדורה בעונש מיתות משונות בתוכחות על עון יותר יזדרז האדם לבל יקל בהם לחטוא וקונה בזה חיים ארוכים בעוה"ז ובעוה"ז ונמצא כי אדרבה בהיות ירא וחרד מיום המות לא יחטא זוכה להאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים וכבר אמרו בפ"ק דברכות ד"ה דלהציל מן החטא שלא יתגבר עליו היצר הרע יזכור לו יום המיתה ואם יש בני אדם שהם מקפידים כשמזכירים להם יום המות ודברי מיתות וכריתות כי לא מסמנא להו מילתא והם מצטערים ונקרא בלע"ז אגואריא"מיינטו חס וחלילה לעלותן על דעת בן אדם שהוא בעל שכל כי התורה מה שהזכיר במיתות וכריתות ועונשים הוא כדי שיזהר האדם בהם ויזכה לחיים וזהו מ' שרז"ל במדרש עסוק בתו' שכולה חיים דקשה דמהו לשון זה שכולה חיים:

אכן עפ"י האמור ניחא דר"ל דל"מ שהתורה היא חיים כמו שאמרו בהדיא כי היא חייך ואורך ימיך וכדומה אלא אפי' מה שאמר הכתוב מיתה וכרת בהדיא הא נמי היא חיים לגוף ולנפש כי בהיזהר אדם שלא לחטוא בהם הוא זוכה לחיים וזהו דדייק לומר שכולה חיים שכל התורה כולה אפי' המיתות והכריתות כולם הם חיים ומקרא מלא כתיב עץ חיים היא למחזיקים בה וכל עוד שהוא דבק בתורה ובתלמידי חכמים המוכיחים אותו הרי הוא זוכה לאריכות ימים ושנים ואדרבה כל מה שיקרא בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ ושומע דברי חכמים המוכיחים אותו ואומרים כי יזהר בקיום התורה ובמצות כדי שלא ימות כדרך שמת פלוני הרשע בעונו הרי זה משובח וכמו אם מזהירו שלא לעבור ע"ד חכמים שאמרו רז"ל כל העובר עד"ח חייב מיתה וכל מקום שנחנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני כל זה הוא לטובתו שיזהר בכבוד התורה ולומדיה ובזה לא תאונה עליו רעה ולא יראה מות בו ובזרעו ויראה זרע ויאריך ימים.

וזהו כונת מה שאמר במשלי סי' י"ג תו' חכם מקור חיים לסור ממוקשי מות ר"ל תורת חכם כל תורתו של החכם אפי' שאומר בפיו ושפתיו מיתות וכריתות עם כל זה הוא מקור חיים ויהיב טעמא לסור ממוקשי מות וכל שהוא לסור ממוקשי מוח על העובר על דברי תורה ודברי חכמים שלא יבואו עליך ח"ו אלא אדרבה חיים כולכם היום כי תזכו ותחיו ואדרבה אמרינן בכתובות ד' לשון חכמים ברכה לשון חכמים עושר.

ונראה לפרש בזה כונת הכתוב בס' ואתחנן ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום כי כבר ידוע מה שכתוב בסוף כתובות על פי זה וכי אפשר לידבק בשכינה אלא הדבק בחכמים וכן דרז"ל על פסוק ולדבקה בו על המתדבק בתלמיד חכם ואם כן כל מי שרוצה לרחק מתלמיד חכם מפני שמאיימו ומגזימו בצערי מות וגהינם אדרבה זהו לטובתו ולתועלת כי יזכה ויחיה חיים ארוכים בעוה"ז וגם להציל נפשו מגהינם וז"א ואתם הדבקים בה' אלוקיכם שהם התלמידי חכמים לא תיסק אדעתין כי באומרם לך אזהרות ומוקשי מות על העובר על דרך תורה ודברי חכמים יבואו עליכם אלא אדרבה תחיו חיים ארוכים.

ויתכן לרמזו בתיבת חיים כנגד מה שאמרו רז"ל ד' חשובים כמת, מצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים, ועני, ובהיות האדם מתדבק עם התלמיד חכםהרי הוא זוכה להנצל מכולם שהרי על ידי שמתדבק בתלמיד חכם זוכה לרפואה כמו שכתוב ולשון חכמים מרפא וכן אמרו בב"ב דקט"ו ע"א על פסוק חמת מלך מלכי מות כל מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם שיבקש עליו רחמים שנאמר ואיש חכם יכפרנה עושר מלבד מה שאמרו חכמים עושר וברכה עוד כתב מהרש"א בח"א בנדרים כי המחזיקים ביד תלמיד חכם זוכים לעושר וחיים וגם לבנים זוכה על ידי שמדבק בתלמיד חכם כמו שאמרו רז"ל ורש"י בס' ויצא ויברך ה' אותך לרגלי שנתברך לבן בבנים בביאת יעקב יע"ש.

גם אמרו בע"ז ס"ה ע"א דעל ידי שאמר בר שישך לרבא עינא דבעי למיחזי לכו בבישותא תיפקע ואמר ליה רבא לבר שישך אמן פקע עינא דבר שישך יע"ש ומידה טובה מרובה שזוכה על ידי ברכת התלמיד חכם לפתוח עינים עורות וכמאמר הכתוב באיוב עינים הייתי לעור.

א"כ זהו אומרו ואתם הדבקים בה"א שאתם מדבקים בתלמיד חכם חיים כולכם כי במקום שמצינו ד' חשובים כמת שהם מצורע סומא מי שאין לו בנים ועני יהיו חיים שלא יהיה להם סימן מד' אלו שהם חשובים כמת והרי הוא נו' בתיבת ח'יים ח'זק י'ראה י'לדים מזונות והיינו חוק נגד חולה ומצורע יהיה חזק ובריא יראה שיראה בעיניו שיש לו עינים לראות ואינו סומא ילדים שיהיה לו בני' מזונות שלא יהיה עני ויהיו לו מזונות בריוח וק"ל וזהו בעצמו כיון הכתוב באומרו אוזן שומעת תוכחת חיים דהיינו שהמוכיח הוא מוכיחו שלא יחטא בשום חטא שיארע לו מיתה או נענש בא' מד' דברים שהם חשובים כמיתה כנזכר והרי זה שמזהירו שלא ימות כדרך שמת פלוני הרי הוא מזכהו לקנות החיים וז"א אוזן שומעת תוכחת אפי' שמזכירו ומזהירו בעונש מיתה הרי הוא חיים כיון שמזהיר שלא ימות כדרך שמת אדם אחר אין לך קניית חיים גדול מזה ולכן בקרב חכמים תלין ולא יתרחק מהם כי אין שייך בהזהרות הדינים שמוכיח אדם לחבירו שום הקפדה וצער דלא מסמינא מילתא ואגואריאמיינטו כי זהו דרך נשים שדעתן קלה ולא לבן אדם שהוא בעל שכל כי יתן דעתו להיות נגד עיניו ענין המיתה ויסורי גהינם כדי להיות לבו תמיד קשור ביראת ה' כל היו' וכבר אמרו בזוה"ק ס' ויחי דר"ך א' וז"ל אבל זכאי חסידי בכל יומא ויומא מסתכלי בלבייהו כאילו ההוא יומא מסלקי מעלמא ועבדי תיובתא שלימתא קמיה מאריהון ולא יצטרכון למילה אחרא זכאה חולקיהון בעלמא דין ובעלמא דאתי עכ"ל וזהו בדוק ומנוסה אצל רבים כי כל עוד כי תמיד לנגד עיניו יום המיתה יותר ויותר יהיה לו אריכות ימים והוא מלתא בטעמא כי על ידי שזכור תמיד יום המיתה הוא עושה תשובה כדברי הזוה"ק הללו והכי אמרו בפ' יוה"כ דפ"ו ע"ב א"ר שמואל ב"ן א"ר יונתן גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם שנאמר ובשוב רשע מרשעתו חיה יחיה ע"כ נמצא כי על ידי שזכור יום המיתה הוא מביאו לעשות תשובה וגדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם כדכתיב חיה יחיה לאורך ימים ושנות חיים.

ומכאן מודעא להודיע ולהוודע ידיעה בתחילה, כי הן בעון בשריפה גדולה שהיתה בעירינו אזמיר בי"א נחמו שנת התר"א לא תקום פעמים צרה בעוה"ר נשרפו רובי כמ' ס' ובכללן נשרף ספר תוכחת חיים כאשר נודע בשערים והיה מסודר כולו על סדר הפרשה מראש וע"ס בנוי לתלפיות, ותוכו רצוף פרקים לחגים ולמועדים, ולשבתות ור"ח והיו לאחדים, ולא נשאר בידי כ"א פ' שמות לבד שכבר התחלתי להדפיס פרק זה בלבד וכל השאר איבד ושיבר בשריפה ההיא ולא נשאר עד א' כי הכל חלף הלך (עי' בהקדמת ס' הקטן חיים לראש בס"ד) וזוהי סיבה וירבו הימים ואחר עד עתה להביא מן החדש מילתא חדתא ומ"ג כי רבו כמו רבו טרדות הזמן בכל עונות, ועול הצבור ושו"ת מד' פינות, ואין הפנאי מסכים לרגל המלאכה לבא לפ' כל כתבי סדר המערכה וזאת הברכה ועת לחננה, מכאן והלאה חושבנא טבא כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה ואשלם במיטבא וחסד ה' מעולם רב חסדא ורבי הונא לעסוק אהב בתורה לשמה תורה בעידנא לנו ולבנינו לדור דורים כולו זרע אמת קדושים וטהורים ובא לציון גואל הן משיח לישראל, יבא ויגאלנו מגלות החל הזה גולת אריאל, והיה ה' למלך על כל הארץ, מלכותו מלכות כל עולמים ויבנה ביהמ"ק במהרה בימינו, ונקריב שמה קרבנות חובותינו וזבחי שלמים, כה דברי קטן המחבר החו"ף אזמיר יע"א בחדש שבט שנת עז התאזר לפ"ק

הצעיר חיים פאלאגי ס"ט:

ויאריך ימים ושנות חיים

ומלבד כמה מעלות טובות ותועליות שמצינו במי שנזהר שלא לדבר בבה"כ שיחה בטלה בחיים חייתו שיראה זרע ויאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח ולא ימות לשחת ואל יחסר לחמו כדברי רז"ל והמפרשים וכמש"ל עוד בה כי לאחר מותו תנוח נפשו בקבר לשכון לבטח ואינם נרקבים גופו ועצמותיו.

וכמו שמצאתי בס' ראשית חכמה בשער הענוה פ"ג דר"ם ע"ב בשם חופת אליהו וז"ל ר' נחמן בר יצחק היה לו תל עפר בתוך כרמו שהביא שם פועלים לחפור את התל וחפרו אותו יום כולו ליום ב' כשהן חופרין קפץ אדם אחד מתוך ביתו וישב על התל והתחיל להתגדר ולקרות ומה היה קורא שמא הגיע תחיית המתים רצו הפועלים והודיעו לר"ן בא ומצאו א"ל מי אתה אמר ליה מת אני שמא הגיע תחיית המתים אמ"ל מה טיבך בתל זה אמ"ל והלא אמרתי מת אני אמ"ל המת אינו נרקב אמ"ל לא הכניסוך לבי' הר' ולא אקרוך ספר משלי ולא כך אמר שלמה ורקב עצמות קנאה מימי לא העמדתי על מדותי ולא תעשה קנאה בלבי קנאת חבירי ולא ספרתי לא בבית המדרש ולא בביה"כ ולא נתתי לבי אלא לדברי תורה לקיים מה שנאמר ושומע לי לשכן בטח ושאנן מפחד רעה ארז"ל ר"ן אבנה לך קובה אחת אמ"ל אל תעש לי מאומה ואל תעמידיני ממקום זה מפני שברשות קברוני אלא השב העפר שנטלת מעלי למקומו והיה ר"ן מתפח' ומתעצב כל היום כולו ואומר אוי לי שמא הרגזתי לאותו המת מיד ראה בחלום שהיה יושב בסוכה מיד נתן שבח והודאה לפני הקב"ה וקרא מקרא זה אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום ישתבח שמו של מלך מ"ה הקב"ה שאינו מקפח שכר כל בריה ומה זה שלא היה בידו אלא שכר שתיקה בלבד ולא העמיד על מדותיו כן שילם לו הקב"ה שכרו המרגיל עצמו לת"ת והמגדל בנו לת"ת והולך בעבודה ושפלות רוח עאכ"ו שישלם לו הקב"ה שכרו כפול ומכופל עכ"ל:

הנה מתבאר גודל שכר מי שאינו מספר בבית כנסת ובית המדרש שזוכה להיות כי אף בשרו ישכון לבטח שלא ירקב בקבר ואפילו במיתתו קרוי חי והרי הוא בחיים ונראה לתת טעם למה זוכה לחיים הנכנס לבית כנסת ולבית המדרש ועוסק בתורה ולא לדבר דברים בטלים שהרי קרא כתיב אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום שהוא הפסוק המביא במאמר חופת אליהו הנ"ל ועל פי זה דרז"ל בתלמוד בבלי וירושלמי בברכות פ"ה על הנכנס לבית הכנסת והרי קרא כתיב בתר הכי כי מוציא מצא חיים ויפק רצון מה' שבלאו הכי הנכנס לבית כנסת ולבית המדרש עליו נאמר דרשו ה' בהמצאו שדרז"ל בירושלמי שם היכן מצוי בבית הכנסת ובית המדרש, אם כן כיון שנכנס במקום קדוש לבית הכנסת ולבית המדרש להתפלל ולעסוק בתורה שמוצא שם להקב"ה אם כן שפיר קרינן ביה כי מוציא מצא חיים ובתנאי גמור ויפק רצון מה' שלא יכנס לבית הכנסת ולבית המדרש לדבר דברים בטלים שאינו רצונו יתברך בזה אלא אדרבה יחרה אפו בו כדברי רז"ל אלא יהיה עוסק בתורה ובתפילה כי הוא עושה רצונו יתברך ובכן הרי הוא זוכה להיות נאמר עליו כי מוציא מצא חיים והיינו מה שאמרו במדרש רבה ר"ס תבא וז"ל ד"א אמ"ל ריב"ב כל מי שנכנס לבית כנסת ובית המדרש בעוה"ז זוכה ליכנס לבית כנסת ולבית המדרש לעולם הבא מנין שנאמר אשרי יושבי ביתיך עוד יהללוך סלה כו' כך לא תהא זז מבית כנסת ובית המדרש אמר הקב"ה אם תעשה כן דע שאתה מקביל פני השכינה מה כתיב אחריו כי מוציא מצא חיים אמר הקב"ה מי הוא זה שבא לב"כ ולא מוציא את כבודי שם אמ"ר אינו ולא עוד אלא שאתה עומד בבהכ"נ והקב"ה עומד עליך מנין שנאמר אלהים נצב בעדת אל אמר הקב"ה לא דייך שאתה מקביל פני שכינה בבית הכנסת אלא שאתה יוצא משם טעון ברכות מנין כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה' ע"כ ודייק לו' טעון ברכות על פי מה שאמרו רז"ל שם בסנהדרין פ' חלק ק"ה ע"ב שאחר שהביאו מאמר ר' יוחנן שאמר מברכתו של אותו רשע אתה לומד מה היה בלבו ביקש לומר שלא יהיה להם בית כנסת ובית המדרש מה טובו אהליך יעקב כו' סיים שם ואמר אמ"ר אבא בר כהנא כולן חזרו לקללה חוץ מבית כנסת ובית המדרש שנאמר ויהפוך ה' אלהיך את הקללה לברכה כי אהבך ה"א קללה ולא קללות עכ"ל הרי כי לא נהפך הקללה זאת לברכה יען הוא היה כוונתו לקללם שלא יהיה בית כנסת ובית המדרש כדי שיחול הקללות כיון שהוא עצמו זוכה להיות טעון ברכות מסיבת בית כנסת ובית המדרש ואינו מן הראוי שיחול עליהם קללה זאת כי אדרבה זכות הישיבה בבית כנסת ובית המדרש בעבודת ה' יתברך הם זוכים לברכות רבות אחרות חוץ מצד היא גופא ומכל שכן כי דין הוא שלא ישלוט קללת בלעם שלא יהיה כך ובית המדרש כי תמיד כל ימות עולם נזכה ונחיה להיות לנו בית כנסת ובית המדרש בנויים כתלפיות ובבנין בית קדשינו כי הוא בית חיינו בהר הקדש ירושלים ארץ

ה'חיים

ספר ליקוטי מוהר"ן – מהדורא בתרא סימן ב

וְזֶה בְּחִינַת מַעֲשֶׂה דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל בְּתַנּוּר שֶׁל עַכְנַאי (בָּבָא מְצִיעָא מ"ט), כִּי 'רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם' (שָׁם), וְהָיָה רוֹצֶה לְהַרְאוֹת, שֶׁזָּכָה לִשְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר, דְּהַיְנוּ שְׁלֵמוּת רִבּוּעַ הַדִּבּוּר, שֶׁזּוֹכִין לָזֶה עַל־יְדֵי הֲלָכוֹת כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן אָמַר: 'חָרוּב יוֹכִיחַ', 'אַמַּת הַמַּיִם יוֹכִיחַ', 'כָּתְלֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ יוֹכִיחוּ', 'בַּת קוֹל יוֹכִיחַ'. כִּי אֵלּוּ אַרְבָּעָה דְּבָרִים הֵם בְּחִינַת רִבּוּעַ הַדִּבּוּר, דְּהַיְנוּ אַרְבָּעָה חֶלְקֵי הַדִּבּוּר הַנַּ"ל. כִּי הַצַּדִּיקִים הֵם גִבּוֹרֵי כֹחַ עוֹשֵׂי דְבָרוֹ, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (לֶךְ־לְךָ דַּף צ), שֶׁהֵם עוֹשִׂים וּמַנְהִיגִים עִם הַדִּבּוּר כִּרְצוֹנָם, וְעַל־כֵּן רָצָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְהַרְאוֹת, שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלֵמוּת רִבּוּעַ הַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עִם הַדִּבּוּר כִּרְצוֹנוֹ, דְּהַיְנוּ לְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע כִּרְצוֹנוֹ עַל־יְדֵי שְׁלֵמוּת דִּבּוּרוֹ, וְהֶרְאָה זֹאת בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁהֵם בְּחִינַת רִבּוּעַ הַדִּבּוּר:

ספר ליקוטי מוהר"ן – מהדורא בתרא סימן ב

חָרוּב יוֹכִיחַ זֶה בְּחִינַת הַדִּבּוּר שֶׁל צְדָקָה, כִּי חָרוּב הוּא בְּחִינַת צְדָקָה, כִּי חָרוּב נוֹטְעִין אוֹתוֹ רַק לְדוֹרוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא (תַּעֲנִית כ"ג): 'אֲנָא עָלְמָא בְּחָרוּבָא אִשְׁתַּכַּח, כִּי הֵיכִי דִּשְׁתַלִי לִי אֲבָהָתִי, אֲנָא נַמִּי שְׁתַלִי לִבְנָאִי'. נִמְצָא שֶׁהֶחָרוּב הוּא רַק לְדוֹרוֹת כְּמוֹ הַצְּדָקָה שֶׁהִיא לְדוֹרוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי חִיָּא (שַׁבָּת קנ"א:): 'כִּי אָתָא עַנְיָא אַקְדֵּם לֵהּ רִפְתָּא, כִּי הֵיכִי דְּלִקְדְמוּ לִבְנֵיךְ וְכוּ', גַּלְגַּל הוּא שֶׁחוֹזֵר בָּעוֹלָם':

אַמַּת הַמַּיִם זֶה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, בִּבְחִינַת (אֵיכָה ב): "שִׁפְכִי כַּמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי ה'":

כָּתְלֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ זֶה בְּחִינַת עֲשִׁירִים, שֶׁהֵם כְּתֵּל שֶׁהַכֹּל פּוֹנִין בּוֹ, כִּי "אֹהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּים" (מִשְׁלֵי י"ד), וְהַכֹּל פּוֹנִים אֶל הָעֲשִׁירִים. וְזֶהוּ: 'כָּתְלֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ', בְּחִינַת (תְּהִלִּים ל"ד):