אור הזהר 500-514- אבן מקיר תזעק – קונטרס על השחיטה בכל העולם

[1]) בשנת תשל"ג הייתי עם עוד רב אחד אצל מחותני להבחל"ח הגה"ק מקלויזנבורג זצ"ל, וסיפרנו לו מה שקורה בשחיטות ובדיקות בזמן הזה והאיך שמאכילים טריפות לעם ישראל תחת שמות ידועים וכו', ודברנו אתו שעה ומחצה (ויש מזה טעיפ), ואמר "כי אם בשנת תשל"ג בעקבתא דמשיחא ישנם עוד שני רבנים שרוצים לגלות את המכשולים של המאכילי טריפות, שאני צועק על זה כבר הרבה שנים שכאן בארצה"ב מאכילים נבילות וטריפות רח"ל, מעג שוין משיח קומען". [ראוי שיבוא משיח] ובתוך הדברים עברנו על עשרות ספרי שו"ת שמביאים איך שבכל דור ודור הצליח מעשה בעל דבר נגד הכשרות והשחיטה שלא תהי' כהוגן, כמבואר בשו"ת דברי חיים יורה דעה סימן ז' ועוד. וסיפר לנו אז המעשה מר' מאניש השוחט של הצה"ק ר' ברוך גארליצער זי"ע:

מַעֲשֶׂה י"ד

מַעֲשֶׂה נּוֹרָא מֵר' בָּרוּךְ מִגָארְלִיץ זצוקללה"ה שֶׁשָׁמַענִיו כְּלִי רִאשׁוֹן מִכ"ק אַדְמוֹ"ר מִקְלוֹיזְנְבּוּרְג זצ"ל.

בִּשְׁנַת תשל"ו לִפְנֵי שֶׁהוֹצֵאתִי "מַדְרִיךְ לְכַשְׁרוּת" מס' 14 שֶׁשָּׁם הִתְחִילָה הַהִיסְטוֹרְיָה הַנּוֹרָאִית, הַמִּתְרַחֵשׁ בַּשְּׁחִיטָה לְהִתְגַּלּוֹת. אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר דִּבַּרְתִּי עִם כָּל רַבָּנֵי "הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים" שֶׁיִּרְאוּ לְתַקֵּן הַשְּׁחִיטָה, שָׁמַעְתִּי שֶׁהָרַבִּי מִקְלוֹיזְנְבּוּרְג הוּא מֻמְחֶה עָצוּם בְּעִנְיְנֵי שְׁחִיטָה, נִכְנַסְתִּי עִם בנש"ק (שֶׁאַף הוּא הָיָה מֻמְחֶה בִּשְׁחִיטָה) לכ"ק הָרַבִּי מִקְלוֹיזְנְבּוּרְג זצ"ל. הָרַבִּי שָׁאַל אוֹתָנוּ לִמְבוּקָשֵׁנוּ וְעָנִנוּ שֶׁבָּאנוּ לְשׂוֹחֵחַ עַל מַצָּב הַכַּשְׁרוּת, עַל הַמְהַפְּכוֹת הַמִּתְרַחֲשִׁים בַּשְּׁחִיטָה. עָנָה הָרַבִּי לְאַלְתַּר, אִם בִּשְׁנַת תשל"ו עוֹד קַיָּמִים שְׁנֵי אַבְרֵכִים שֶׁמְּצַעֵר אוֹתָם שֶׁמַּאֲכִילִים אֶת כְּלָל יִשְׂרָאֵל בִּנְבֵילוֹת וּטְרֵפוֹת, כְּבָר יָכוֹל מָשִׁיחַ לָבוֹא. וְכָךְ הִתְחַלְתִּי לְגוֹלֵל לְפָנָיו אֶת הִסְטוֹרְיַת הַשְּׁחִיטָה דִּבַּרְנוּ עַל שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת שֶׁעָלוּ בְּכָל הַדּוֹרוֹת בְּמַעַרְכוֹת הַשְּׁחִיטָה, הָרַבִּי הִתְמַצֵּא בַּעֲשָׂרוֹת סִפְרֵי שְׁחִיטָה הַמְּבִיאִים כָּל מִינֵי מַעֲשִׂיּוֹת, שֶׁהַרְבֵּה מִתּוֹכָם הָיוּ מֻכָּרִים לִי. גַּם אֲנִי סִפַּרְתִּי לָרַבִּי סִפּוּרִים שׁוֹנִים וְאָמַר לָנוּ שֶׁזּוֹעֵק הוּא כְּבָר 30 שָׁנָה שֶׁאוֹכְלִים בַּאֲמֶרִיקָה נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, וְכֵן הוֹסִיף שֶׁבְּבֵיתוֹ הַיָּשָׁן בִּקְלוֹיזְנבּוֹרְג, הָיָה רָץ לַשְּׁחִיטָה 3 פְּעָמִים בַּיּוֹם, כִּי רָעַד, מִי יוֹדֵעַ מַה הַשּׁוֹחֲטִים מְעוֹלְלִים בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ נִמְצָא, וְגַם הוֹסִיף שֶׁהַחֲתַ"ם סוֹפֵר הַקָּדוֹשׁ הָיָה עוֹשֶׂה אוֹתוֹ דָּבָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בִּתְשׁוּבָה (יוֹרֶה דֵּעָה סִימָן י"ח) שֶׁהָיָה נוֹהֵג לְבַקֵּר כַּמָּה פְּעָמִים בַּיּוֹם בִּשְׁחִיטָה, כָּל שֶׁכֵּן אֲנַחְנוּ, כַּמָּה עָלֵינוּ לְהִזָּהֵר, כִּי הַבַּעַל דָּבָר מִזְדַּקֵּן וּמְגַלֶּה יוֹתֵר פַּטֶנְטִים כֵּיצַד לְהַאֲכִיל טְרֵפוֹת.

הָרַבִּי מִקְלוֹיזְנְבּוּרְג אָמַר לָנוּ, אֲסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר שֶׁאֲנִי בְּעַצְמִי נוֹכַחְתִּי בּוֹ בְּעִיר בֶּרְלִין. וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:

הָיֹה הָיָה יְהוּדִי בְּשֵׁם מָאנִישׁ הַשּׁוֹחֵט, יְהוּדִי יְרֵא שָׁמַיִם. הוּא הָיָה הַיָּחִיד שֶׁקִּבֵּל קַבָּלָה עַל שְׁחִיטָה מֵהַסַּבָּא קַדִּישָׁא מִגָארְלִיץ זי"ע. הָרַבִּי הוֹסִיף שֶׁהָיָה זֶה הַקַּבָּלָה הָרִאשׁוֹנָה וְהָאַחֲרוֹנָה שֶׁנָּתַן הַסַּבָּא בְּכָל יְמֵי חַיָּיו. אֶפְשָׁר לְנַסּוֹת לְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ, בְּאֵיזֶה שׁוֹחֵט מְדֻבָּר. מָאנִישׁ הָיָה הַשּׁוֹחֵט שֶׁל הָרַבִּי מִגָארְלִיץ זי"ע, וְאִם הָרַבִּי אָכַל מִשְּׁחִיטָתוֹ, דִּקְדְּקוּ כָּל חֲסִידֵי צַאנְז לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ בִּלְבַד.

וַיְהִי הַיּוֹם, הָיוּ חֲסִידֵי צַאנְז שֶׁהִתְגּוֹרְרוּ בְּבֶרְלִין וְלֹא יָכְלוּ לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ שֶׁל מָאנִישׁ הַשּׁוֹחֵט, שֶׁהָיָה קָשֶׁה מְאֹד עַד שֶׁהִשִּׂיגוּ בָּשָׂר, וְקָשֶׁה הָיָה לְהַחְזִיקָם, כִּי עֲדַיִן לֹא הָיְתָה קַיֶּמֶת טֶכְנוֹלוֹגְיַת הַהַקְפָּאָה כִּבְיָמֵינוּ. נִסּוּ לַחְשֹׁב חֲסִידֵי גָארְלִיץ, כֵּיצַד לְהָבִיא אֶת מָאנִישׁ הַשּׁוֹחֵט לְבֶרְלִין. וַה' סִיַּע בַּעֲדָם שֶׁהַשּׁוֹחֵט בְּבֶרְלִין (בַּעֲבוּר מַצָּבוֹ הַבְּרִיאוּתִי) עָזַב אֶת הַשְּׁחִיטָה בְּבֶרְלִין, אָז הִצִּיעוּ הַחֲסִידִים לָאִטְלִיז שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שׁוֹחֵט חָשׁוּב בִּמְיֻחָד וְאִם יִקְּחוּהוּ, יַצְלִיחוּ לִמְכּוֹר בָּשָׂר בְּכָל מָקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם.

בַּעַל הַבַּיִת הִסְכִּים וּמִיַּד שָׁלְחוּ לְהַזְמִין אֶת מָאנִישׁ.

הַשּׁוֹחֵט הוֹפִיעַ וְעָרְכוּ אֲסֵפָה עִם בַּעַל הַבַּיִת וּבַעַל הַבַּיִת הוֹלִיכוֹ לָאִטְלִיז לִרְאוֹת הַשְּׁחִיטָה. הַשְּׁחִיטָה הָיְתָה בְּכַמֻיּוֹת גְּדוֹלוֹת, יָצָא סְחוֹרָה עִם קְרוֹנוֹת לְכָל מָקוֹם. הַשּׁוֹחֵט תָּפַס מִיַּד שֶׁהַשְּׁחִיטָה מְהִירָה מִדַּי, וְאָמַר שֶׁהוּא יֵאוֹת לִשְׁחוֹט רַק כְּמוֹ בְּעִירוֹ. בַּעַל הַבַּיִת הִסְכִּים. לְאַחַר מִכֵּן טָעַן מָאנִישׁ שֶׁלֹּא מוֹצֵא חֵן בְּעֵינָיו הַחֹק שֶׁיָּצָא לְנַפֵּחַ הָרֵאָה בְּמַכְשִׁיר, מִשּׁוּם מַחֲלוֹת כֵּיוָן שֶׁבְּמַכְשִׁיר מְנַפְּחִים פְּעָמִים יוֹתֵר מִדֵּי, בַּעַל הַבַּיִת הִסְכִּים גַּם עַל זֶה (לַמְרוֹת שֶׁהָרוֹפְאִים הִתְנַגְּדוּ לְכָךְ) וְהִבְטִיחוּ לוֹ פַּרְנָסָה מְכֻבֶּדֶת. וְר' מָאנִישׁ קִבֵּל אֶת הַצָּעַת הַשְּׁחִיטָה.

ר' מָאנִישׁ הַשּׁוֹחֵט הָיָה מוּכָן לְהַתְחִיל אֶת הַשְּׁחִיטָה בְּיוֹם שְׁלִישִׁי, בְּיוֹם שֶּׁנִּכְפַּל בּוֹ "כִּי טוֹב" בְּשָׁעָה 7:00 בַּבֹּקֶר. וְהִנֵּה מַפְצִיעַ בֹּקְרוֹ שֶׁל יוֹם שְׁלִישִׁי, הַשָּׁעָה 7:00 וְהַשּׁוֹחֵט אֵינֶנּוּ ! מְחוֹגֵי הַשָּׁעוֹן נָעִים לְאִטָּם וּמַרְאִים כְּבָר עַל הַשָּׁעָה 8:00, אַךְ הַשּׁוֹחֵט עֲדַיִן אֵינוֹ בְּנִמְצָא ! אַט אַט הַשָּׁעָה 9:00, אַךְ הַשּׁוֹחֵט אֵינוֹ נִרְאָה בָּאֹפֶק ! וְכָאן עוֹמְדִים וּמַמְתִּינִים מֵאוֹת עוֹבְדִים גּוֹיִים בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם לְבוֹא הַשּׁוֹחֵט, אַךְ הוּא לֹא מוֹפִיעַ. בַּעַל הַבַּיִת קָם וְנָסַע אֶל הַשּׁוֹחֵט לִרְאוֹת מַה אֵרַע, חָשַׁב אוּלַי הַשּׁוֹחֵט נִרְדַּם, אוֹ מַשֶּׁהוּ אַחֵר קָרָה. בַּעַל הַבַּיִת נִכְנַס אֶל הַשּׁוֹחֵט בִּקְרִיאַת כְּאֵב !!! הֲיִתָּכֵן ? כָּל הָעוֹבְדִים יוֹשְׁבִים וּמְחַכִּים, כֵּיצַד אֶפְשָׁר לְעַכֵּב מִפְעָל כֹּה עֲנָק הַפּוֹעֲלִים בּוֹ מֵאוֹת עוֹבְדִים ? הַשּׁוֹחֵט עוֹנֶה לְבַעַל הַבַּיִת: "בַּעַל בַּיִת יָקָר לֹא תַּאֲמִין מַה קָרָה לִי", מְסַפֵּר הַשּׁוֹחֵט, הוּא קָם בַּבֹּקֶר מִשְּׁנָתוֹ וּמַרְגִּישׁ שֶׁיָּדוֹ הַיְמָנִי פָּשׁוּט מְשֻׁתֶּקֶת לֹא עָלֵינוּ, הוּא אֵינוֹ חָשׁ אֶת יָדוֹ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה זֶה. בַּעַל הַבַּיִת נָסַע עִם ר' מָאנִישׁ לְבֵית חוֹלִים גָּדוֹל בָּאֵזוֹר, קָרְאוּ לְטוֹבֵי הָרוֹפְאִים, הִזְמִינוּ מִכָּל מָקוֹם אֶת הָרוֹפְאִים הַמֻּמְחִים בְּיוֹתֵר, הָרוֹפְאִים הֶחְלִיטוּ שֶׁגּוּפוֹ מַתְחִיל לְהִתְנַוֵּן וּמֻכְרָחִים לַחְתֹּךְ אֶת יָדוֹ לְאַלְתַּר, שֶׁאִם לֹא כֵּן, יִתְפַּשֵּׁט הַנִּוּוּן בְּכָל הַגּוּף, לֹא עָלֵינוּ. הַשּׁוֹחֵט ר' מָאנִישׁ מִתְעַקֵּשׁ וְלֹא שׁוֹמֵעַ לְקוֹל הָרוֹפְאִים הוּא אוֹמֵר שֶׁהוּא מְקַוֶּה שֶׁבְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ הוּא יִתְרַפֵּא. ר' מָאנִישׁ הָיָה מְאוּשְׁפָּז בְּבֵית הַחוֹלִים כְּ-3 שָׁבוּעוֹת וּמִכָּל הָעִיר בָּאוּ לְבַקֵּר אוֹתוֹ, עַד שֶׁכְּבָר לֹא יָכְלוּ לַעְזוֹר לוֹ בְּבֵית הַחוֹלִים וְשָׁלְחוּ אוֹתוֹ הַבָּיְתָה. מִכָּל הָאֵזוֹר הִגִּיעוּ מִדֵּי יוֹם לְקַיֵּם מִצְוַת בִּקּוּר חוֹלִים אֵצֶל ר' מָאנִישׁ, ר' מָאנִישׁ הִצְטַעֵר מְאֹד בַּעֲבוּר יָדוֹ, אַךְ לֹא הֶרְאָה זֹאת כְּלַפֵּי חוּץ. הוּא קִבֵּל בִּמְאוֹר פָּנִים אֶת כֻּלָם. אַף כָּל יַלְדֵי הָאֵזוֹר בָּאוּ בְּאֹפֶן קָבוּעַ לְבַקְּרוֹ וְכָךְ חָלְפוּ שָׁבוּעוֹת מִסְפָּר.

בְּיוֹם שְׁלִישִׁי בָּהִיר, ר' מָאנִישׁ מִתְעוֹרֵר וְיָדוֹ הִבְרִיאָה לַחֲלוּטִין ! הַצִּבּוּר שׁוֹאֵל מַה הִתְרַחֵשׁ וְר' מָאנִישׁ מְסַפֵּר הַדְּבָרִים כְּדִלְהַלָּן: בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, אוֹר לְיוֹם שְׁלִישִׁי שֶׁבּוֹ תִּכְנַנְתִּי לְהַתְחִיל לִשְׁחוֹט בְּבֶרְלִין, הוֹפִיעַ בַּחֲלוֹמִי ר' בָּרוּךְ מִגָארְלִיץ וּשְׁאָלוּנִי:

"מָאנִישׁ, הַאִם לָקַחְתָּ עַל עַצְמְךָ לִהְיוֹת שׁוֹחֵט בְּבֶרְלִין???"

עָנָה ר' מָאנִישׁ: "כֵּן, רַבִּי קִבַּלְתִּי, אַךְ תִּקַּנְתִּי אֶת מַה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ וְהִסְכַּמְתִּי רַק עַל פִּי הַתְּנָאִים שֶׁחָפֵץ אֲנִי לִשְׁחוֹט !"

הָרַבִּי הַקָּדוֹשׁ מִגָארְלִיץ מַמְשִׁיךְ וְשׁוֹאֵל:

"מָאנִישׁ, הַיּוֹדֵעַ הִנְּךָ שֶׁגַּם אִם אַתָּה תִּשְׁחֹט כְּפִי רְצוֹנְךָ יִמְכֹּר בַּעַל הַבַּיִת בְּשִׁמְךָ בָּשָׂר שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא שָׁחַטְתָּ?!" וְנָתַן הָרַבִּי מִגָארְלִיץ לְר' מָאנִישׁ אֶת יָדוֹ וַיְהִי בֹּקֶר וְיָדוֹ מְשֻׁתֶּקֶת לֹא עָלֵינוּ.

וְעַתָּה מַמְשִׁיךְ וּמְסַפֵּר מָאנִישׁ:

הַיּוֹם בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה הוֹפִיעַ שׁוּב בַּחֲלוֹמִי הָרַבִּי מִגָארְלִיץ וּשְׁאָלוּנִי: "מָאנִישׁ, הַאִם תִּהְיֶה עוֹד שׁוֹחֵט בְּבֶרְלִין?" וְעָנִיתִי: "רַבִּי, לֹא אֲקַבֵּל אֶת הַצָּעַת הַמִּשְׂרָה, רַבִּי, לֹא יָדַעְתִּי שֶׁזּוֹ טָעוּת" וְהִתְחַלְתִּי לִבְכּוֹת שֶׁיְּרַפֵּא הָרַבִּי אֶת יָדִי, הָרַבִּי שָׁאַל שׁוּב: "מָאנִישׁ, וְלֹא תִּהְיֶה יוֹתֵר שׁוֹחֵט בְּבֶרְלִין ???" ר' מָאנִישׁ עוֹנֶה שֵׁנִית: "לֹא, לֹא אֶהְיֶה שׁוֹחֵט" הָרַבִּי מִגָארְלִיץ נָתַן לוֹ אֶת כַּף יָדוֹ, "אִם כָּךְ, תִּהְיֶה לִי בָּרִיא", הַשּׁוֹחֵט הִתְעוֹרֵר וְהַיָּד הִבְרִיאָה לְגַמְרֵי.

הָרַבִּי מִקְלוֹזֶנבּוּרְג מַמְשִׁיךְ וְאוֹמֵר: "רוֹאִים אַתֶּם יַקִּירַי, אֵלּוּ סִפּוּרִים בְּנֵי זְמַנֵּנוּ, אֲנִי רָאִיתִי אֶת הַשּׁוֹחֵט עִם יָדוֹ הַמְשׁוּתֶּקֶת וּלְאַחַר מִכֵּן עִם יָדוֹ הַבְּרִיאָה וְקַיָּמִים עֲדַיִן אֲנָשִׁים שֶׁנָכְחוּ בְּמָקוֹם וּבַזְּמַן וְזוֹכְרִים הֵיטֵב אֶת הַסִּפּוּר.

מִנַּיִן מַשִּׂיגִים הַיּוֹם כָּאֵלּוּ רַבָּנִים שֶׁגַּם שָׁנִים אַחֲרֵי פְּטִירָתָם יֵשׁ לָהֶם אֶת הַכֹּחַ לָרֶדֶת לָעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לִשְׁמוֹר עַל שׁוֹחֵט שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶת קַבָּלָתוֹ שֶׁחַס וְשָׁלוֹם לֹא יִגְרֹם לְהַאֲכִיל טְרֵפוֹת לְצִבּוּר יְהוּדִים ?

הָרַבִּי מִקְלוֹיזְנְבּוּרְג מְסַיֵּם, זוֹעֵק הִנְּנִי 30 שָׁנָה, שֶׁיְּהוּדִים בַּאֲמֶרִיקָה אוֹכְלִים נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שהשי"ת יְרַחֵם עָלֵינוּ וְיָחִישׁ לְגָאֳלֵנוּ בְּבִיאַת גּוֹאֵל צֶדֶק בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.

מַעֲשֶׂה

מַעֲשֶׂה נּוֹרָא שֶׁאֵרַע בְּעִיר קְרוּלֶע בִּשְׁנַת תרפ"ח בְּשָׁעָה שֶׁהָרַבִּי מִסַאטְמֶער כִּהֵן שָׁם כְּרַב וְהָרַבִּי מִסַאטְמֶער מֵשִׁיב תְּשׁוּבָה לְהַכְשִׁיר אֶת כָּל הַכֵּלִים וְעוֹד.

בִּקְרוּלֶע הָיָה יְהוּדִי בְּשֵׁם מֹשֶׁה בֶּער וִוידֶער, הוּא הָיָה מַשְׁגִּיחַ בְּמִפְעַל שֶׁל בָּשָׂר, לַמַּשְׁגִּיחַ בְּעַצְמוֹ שָׁחֲטוּ בְּלִי תַּשְׁלוּם דְּמֵי שְׁחִיטָה (מֹשֶׁה בֶּער וִוידֶער הָיָה עָנִי וְאֶבְיוֹן, לֹא עָלֵינוּ, הָיוּ לוֹ יְלָדִים בִּלְתִּי מֻצְלָחִים).

בִּקְרוּלֶע הָיָה יְהוּדִי גְבִיר אַדִּיר, סוֹחֵר יַיִן בְּשֵׁם שְׁלֶזִינְגֶר (לֹא הָיָה לוֹ זָקָן, אַךְ הָיָה יְרֵא שָׁמַיִם עָצוּם) לִשְׁלֶזִינְגֶר הָיָה מִטְבָּח מְרֻוָּח, חֶדֶר גָּדוֹל לְהַכְנָסַת אוֹרְחִים, אֶצְלוֹ סָעֲדוּ כָּל הָאוֹרְחִים, בַּחוּרֵי יְשִׁיבוֹת רַבִּים וּמִי לֹא? אֵצֶל הֶעָשִׁיר שְׁלֶזִינְגֶר עָבַד בְּנוֹ שֶׁל מֹשֶׁה בֶּער וִוידֶער כִּמְשָׁרֵת לְמָרַת שְׁלֶזִינְגֶר בַּבַּיִת. (וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל מֹשֶׁה בֶּער וִוידֶער הָיָה עָנִי וְאֶבְיוֹן וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לְשַׁלֵּם דְּמֵי שְׁחִיטָה).

וַיְהִי הַיּוֹם, מָרַת שְׁלֶזִינְגֶר שׁוֹלַחַת אֶת הַבֵּן וִוידֶער לַשּׁוֹחֵט עִם 20 אַוָּזִים לִשְׁחוֹט לִפְּרוֹיֶקְט הַגָּדוֹל שֶׁל הַכְנָסַת אוֹרְחִים.

וּמִפְּנֵי שֶׁלְּאָבִיו (שֶׁהָיָה מַשְׁגִּיחַ הַמִּפְעָל) לֹא עָלָה דְּמֵי שְׁחִיטָה אָמַר הַבֵּן וִוידֶער לַשּׁוֹחֵט שֶׁהָאַוָּזִים שַׁיָּכִים לְאָבִיו מִמֵּילָא לֹא הָיָה צוֹרֶךְ בְּתַשְׁלוּם עַל הָאַוָּזִים וְאֶת דְּמֵי הַשְּׁחִיטָה לָקַח לְעַצְמוֹ.

הַשּׁוֹחֵט שָׁחַט אֶת 20 הָאַוָּזִים לְלֹא דְּמֵי שְׁחִיטָה אַךְ עָלָה חֲשַׁשׁ בְּלִבּוֹ מַדּוּעַ זָקוּק הַמַּשְׁגִּיחַ לְכָל כָּךְ הַרְבֵּה אַוָּזִים הַאִם הוּא מְחַתֵּן אוֹ עוֹשֶׂה אֵיזֶה שִׂמְחָה?

הַשּׁוֹחֵט שָׁלַח לִקְרֹא לְהַמַּשְׁגִּיחַ וּשְׁאָלוֹ הַאִם שָׁלַחְתָּ עִם בִּנְךָ לִשְׁחוֹט 20 אַוָּזִים וְהַמַּשְׁגִּיחַ עָנָה לֹא.

וְאָז הִתְפַּשְּׁטָה הַיְּדִיעָה וַתֵּהֹם הָעִיר נִגְנְבוּ דְּמֵי שְׁחִיטָה עַד שֶׁהִתְבָּרֵר שֶׁהַבֵּן וִוידֶער שֶׁעָבַד אֵצֶל מָרַת שְׁלֶזִינְגֶר נִשְׁלַח לִשְׁחוֹט לְבֵיתָהּ 20 אַוָּזִים וְהִיא שִׁלְּמָה דְּמֵי שְׁחִיטָה וְהַבֵּן וִוידֶער גָּנַב אוֹתָם לְעַצְמוֹ.

כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ אֶת מָרַת שְׁלֶזִינְגֶר מַדּוּעַ הָיְתָה צְרִיכָה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אַוָּזִים בְּפַעַם אַחַת עָנְתָה שֶׁכְּבָר שָׁנִים רַבּוֹת מִידֵי שָׁבוּעַ הוּא שׁוֹלַחַת עִם הַמְשָׁרֶתֶת לִשְׁחוֹט 20 אַוָּזִים לְהַכְנָסַת אוֹרְחִים.

חָקְרוּ אֶת הָעִנְיָן כִּי כְּבָר שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ הֵנָּה לִשְׁחִיטָה 20 אַוָּזִים עַד שֶׁהֻבְרַר הַמַּעֲשֶׂה הַנּוֹרָא, הַמְשָׁרֶתֶת עָקְבָה הֵיטֵב אַחַר מְלֶאכֶת הַשּׁוֹחֵט עַד שֶׁהָיְתָה נוֹהֶגֶת לִשְׁחוֹט בְּעַצְמָהּ כָּל הַשָּׁנִים אֶת הָאַוָּזִים וְאֶת דְּמֵי הַשְּׁחִיטָה לָקְחָה לְעַצְמָהּ.

הָעִיר קְרוּלֶע רָעֲשָׁה עַד לֵב הַשָּׁמַיִם כָּל הָעִיר סָעֲרָה כִּי מִי לֹא סָעַד לִבּוֹ בְּבֵית הַהַכְנָסַת אוֹרְחִים שֶׁל שְׁלֶזִינְגֶער, הָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶר זצוק"ל הוֹצִיא צַו לְהַכְשִׁיר אֶת כָּל הַכֵּלִים וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וְאָז תִּקְנוּ תַּקָּנוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ עַל עַצְמָם מִקְרִים כְּגוֹן אֵלּוּ חָלִילָה.

(אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד הָאֲנָשִׁים שֶׁל זִקְנֵי הָרַבָּנִים מֵהִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים תַּלְמִיד הָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶר זצוק"ל שֶׁהוּא אָכַל מִידֵי שָׁבוּעַ בְּהַכְנָסַת אוֹרְחִים).

וּכְפִי הַנִּרְאֶה הַמַּאֲכִילֵי טְרֵפוֹת בְּיָמֵינוּ מֻשְׁפָּעִים מֵאֲכִילַת הָאַוָּזִים הַטְּרֵפוֹת שָׁנִים רַבּוֹת.

כְּמַאֲמַר הָרַבִּי מִבֶּעלְזְא הָרַב הַקָּדוֹשׁ ר' אַהֲרֹן זי"ע בִּשְׁעַת הַמִּלְחָמָה כְּשֶׁנִּגְּשׁוּ אֵלָיו כַּמָּה צַדִּיקִים בִּטְעָנוֹת כֵּיצַד אֶפְשָׁר לְהַבִּיט עַל שְׁחִיטַת אַלְפֵי יְהוּדִים מִידֵי יוֹם בִּשְׁתִיקָה וְלֹא לִפְעֹל מְאוּמָה.

עָנָה הָרַבִּי מִבֶּעלְזְא זי"ע יָדוּעַ שֶׁהִיטְלֶר יִמַּח שְׁמוֹ הוּא מִזֶּרַע עֲמָלֵק יִמַּח שְׁמוֹ שֶׁנּוֹלַד מִשּׁוֹחֲטֵי הַטְּרֵפוֹת בְּגֶרְמַנְיָה.

כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד כְּבָר בַּעַל הַדִּבְרֵי חַיִּים הַקָּדוֹשׁ זי"ע בְּסִפְרוֹ שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת דִּבְרֵי חַיִּים (יוֹרֶה דֵּעָה סִימָן ז') שֶׁבְּחָמֵשׁ הֶעָרִים הַגְּדוֹלוֹת בְּגֶרְמַנְיָה שֶׁהֵמִירוּ דָּתָם רַחֲמָנָא לִיצְלָן שָׁלוֹשׁ וָחֵצִי מִלְיוֹן יְהוּדִים, הָיָה זֶה בְּעֶטְיָם שֶׁל הַשּׁוֹחֲטִים הַקַּלִּים, וּבִבְשָׂרָם שֶׁהֶאֱכִילוּ טְרֵפוֹת, נוֹלָד הָעֲמָלֵק הִיטְלֶר, יִמַּח שְׁמוֹ, וְנֶאֱמַר כְּשֶׁנִּלְחַם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עִם עֲמָלֵק כָּתוּב: "וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו… וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו". רוֹאִים מִכָּאן שֶׁבִּשְׁבִיל לְהִלָּחֵם עִם עֲמָלֵק אַף מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה צָרִיךְ עִמּוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים נוֹסָפִים, הִמְשִׁיךְ הָרַבִּי מִבֶּעלְזְא, מִנַּיִן לוֹקְחִים שְׁנֵי אֲנָשִׁים לְבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה הַנּוֹרָאָה?

יָדוּעַ שֶׁר' נָתַן אַדְלֶר זי"ע נִלְחָם בְּשׁוֹחֲטֵי פְרַאנְקְפוּרְט (וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר "שמרו משפט" מהגה"צ עֲקִיבָא יוֹסֵף שְׁלֶזִינְגֶר זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה[1] בְּשֵׁם הַצַּדִּיק מֵעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁשָּׁהָה בְּפֶסַח אֵצֶל חָמִיו הגה"ק ר' הֵילֵל קָאלָאמֵייעֶר זי"ע) שֶׁחָפֵץ לְהַעֲבִיר אֶת הַשּׁוֹחֲטִים מַאֲכִילֵי טְרֵפוֹת בְּסוֹד "עַל חַרְבֶּךָ תִחְיֶה" (וְכַמּוּבָא שֶׁהַשְּׁחִיטָה הָיְתָה בְּאוֹשְׁבִיץ מַמָּשׁ שָׁם בְּמָקוֹם שֶׁשָּׁנִים מְאֻחָר יוֹתֵר הָרְגוּ כַּמָּה מִלְּיוֹנִים יְהוּדִים רַחֲמָנָא לִיצְלָן וְכָל זֶה חָזָה הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ ר' נָתָן אַדְלֶער בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ וְחָפַץ לְבַטֵּל הַגְּזֵרָה, וְרוֹאִים מֵעֻבְדָּה זוֹ מַה שֶּׁהַשּׁוֹחֲטִים עֲלוּלִים לְעוֹלֵל לֹא עָלֵינוּ וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא לְמַעְלָה מֵהָרַב הַקָּדוֹשׁ מִבֶּעלְזְא שֶׁהָרָשָׁע יִמַּח שְׁמוֹ יָצָא עַל יְדֵי הַשּׁוֹחֲטִים הַקַּלִּים).

וְאִלְמָלֵא הִשִּׂיג כָּל רְצוֹנוֹ הָיָה בָּא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, אַךְ הס"מ הֶעֱמִיד עָלָיו שׁוֹחֲטִים קַצָּבִים וְנֶאֱלַץ לִבְרֹחַ וְתַלְמִידוֹ הַחֲתַ"ם סוֹפֵר רָץ אַחֲרָיו י' פַּרְסָאוֹת עַיֵּן שָׁם נוֹרָאוֹת.

בכוחו של הברכה של אותו צדיק האדמו"ר מקלויזנבורג זי"ע, שנתן לנו ממש חיות חדש להכנס במלחמה הכבידה נגד השוחטים הקצבים שחוץ מזה שמאכילים טריפות מוכנים להרוג כל מי שיעמוד נגדם.

ועכשיו נדפס קו"ק שיצא לאור ע"י בי"ד של קלויזנבורג וכ"ק האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל חתם גם כן על זה (ומעוניין מאוד שכפי שאני חושב זה החתימה היחידה שחותם עצמו בחתימה "יקותיאל יהודה מרודניק", וז"ל הקו"ק:

דוקאמענט 81

ב"ה

קהל יסודי התורה שה"פ קלויזענבורג

בהוראת הבד"צ לאפרושי מאיסורא באנו לפרסם לרבים המכתבים שנדפסו בחוברת שנשלח לידינו אודות מצב הניקור באמריקע:  וויליאמסבורג, בארא פארק, מאנסי, ועוד. ואזהרה מביד"צ דקהילתנו שלא לאכול בשר עד שיסודרו הדברים בכל.

ב"ה

ביד"צ דקהל יסודי התורה שה"פ קלויזענבורג

למנהלי הקהלה הע"י,

כדי להסיר מכשול הננו בבקשה לפרסם לאנשי קהלתנו המכתבים הנוגעים לענין ניקור חלב החמור ולהזהיר שלא יבואו למכשול ח"ו עד שיסודרו הענינים בכל.

ועל זה באנו על החתום ד' עשי"ת תשמ"ג לפ"ק

אהרן יודע ווילנער – אהרן ווידער

אפרים פישל הערשקאוויץ

a

לחומרת הדבר שרח"ל גורם לטמטום הלב ומקור לכל פירצות הדור רח"ל הוא מאכלות אסורות חתמתי גם אני שמי להמנות על העומדים על המשמר בדרך אבוה"ק זי"ע ועכ"י.

מקום החתימה

יקותיאל יהודה מרודניק

(ק"ק אדמו"ר שליט"א מצאנז-קלוזענבורג)

a

והנה אנו אומרים ביוה"כ ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה. ונקח לדוגמה מה שכתבו הגאונים הצדיקים האמיתיים מדור הקודם שהלכו בעקבות רבותינו הק' מדור הקודם, שקיימו התורה"ק מא' ועד ת', וכמו שכ' בתורה בפ' נשיא שהנשיא יחטא, ונכשל בחלב שהוא איסור כרת או באיסור עבודה זרה, שמתוודה ומביא קרבן, וכך עשו הצדיקים בכל הדורות ועי' עוד בהקדמה.

והנה בספר "שפע חיים" ח"ב שהוא קובץ דברי תורה בהלכה ודרוש, אגדה וחסידות, מאת כ"ק אדמו"ר מרן יקותיאל יהודה הלברשטאם שליט"א [זצ"ל] אבדק"ק צאנז, אשר בשר צדק בקהל רב בירח האיתנים, ויצא לאור בשנת תשמ"ג לפ"'ק, וזל"ק מה שאמר ביום שלש עשרה מדות (דרשה קודם קריאת סדר הקרבנות):

בפסוק ויקרא אל משה וידבר ה' אליו וגו' אדם כי יקריב מכם קרבן לה' וגו' ובפרש"י אדם למה נאמר וכו' עיי"ש – הנה מתקרב ובא יום הקדוש, וממצות היום לענות את נפשותינו, ועל עיוה"כ בא לנו בקבלה מדברי חכז"ל להרבות באכילה שכל האוכל ושותה תשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי (ברכות ח' ע"ב), וצל"ב הענין בזה.

מבואר בספה"ק שעיקר גדר הקדושה היא לקדש עצמו במאכל ומשתה, לא מיבעיא להיזהר ממאכלי איסור ח"ו, אלא אף במאכל של היתר יקדש עצמו במותר לו, כי כבר אמרו (ברכות ל"ב ע"א) אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר וכו' מלי כריסיה זני בישי וכו' עיי"ש, וכן מנו אכילה יתירה בין שבעה דרכים שבודקין בהם את הזב (זבין פ"ב), ואיתא מהאריה"ק לפרש מאחז"ל (שבת ק"מ ע"ב) היכא דעייל ירקא ליעול בשרא וכורי, שכפי שהמאכל עדין וטעמו מתוק יותר גם הניצוצות הקדושים אשר בו הם יותר נעלים ויותר קל לתקנם (וכעין הידוע גם כן מכתבי האריז"ל שחורבה ומדבר מקום צייה ושממה היא משכן הקליפות כוחות הטומאה ומזיקין רח"ל), ולזה בירקא שהוא מאכל בהמה הניצוצות גרועים ביותר וקשה לתקנם אתד"ק. ואמנם נאים הדברים למי שאמרם האריה"ק ודומיו, צדיקים שכל מעשיהם לשם שמים וכמו שנפסק בשו"ע או"ח סי' רל"א לקיים מה שנאמר בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך, הם היו יכולים לאכול בשר יום יום מבלי שום נטייה גשמיית וכמ"ש (ביצה ט"ז ע"א) אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו הי' אוכל לכבוד שבת, מצא בהמה נאה אומר זו לשבת, מצא אחרת נאה הימנה מניח את השני' ואוכל את הראשונה. וזקה"ק מצאנז זי"ע אמר פעם לכ"ק אאמו"ר זי"ע שזה לו ארבעים שנה שלא טעם טעם מאכל, וגם מכ"ק אאמו"ר שמעתי על עצמו שאינו טועם טעם מאכל, ואצל זקה"ק בעל ישמח משה זי"ע קרה הרבה פעמים אחרי שסיים סעודתו ששאל למה לא מגישים אוכל וכשאמרו לו שכבר אכל, אמר אם כן, תנו מים אחרונים, וכמה פעמים מיד אחר שנטל ידיו לאכילה ביקש מים אחרונים עד שאמרו לו שטרם התחיל לאכול, והם מדריגות גדולות שזכו לכך בגודל עבודתם, אבל אנשים פשוטים שעדיין טועמים עריבות במאכלים אדרבה עליהם ליזהר מתפנוקי מעדנים, פן ייפגמו עי"ז לבא לידי אסונות בלילה ח"ו ושאר זני בישין מחמת התגברות התאוות.

והרהרתי כמה פעמים לפרש בקריאת שמע את מאה"כ ואספת דגנך ותירשך ויצהרך ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו', שהמשך המקראות צ"ב. ויבואר, דהנה איתא על האריה"ק עצמו שפעם אכל עשב דכתיב ואכלת את עשב השדה, ויש בזה בחינות ומדריגות רבות וכנראה שרצה אז להעלות אלו הניצוצות שנתגשמו מאד והם עניינים גבוהים ונשגבים, וע"פ פשטות יש ללמוד מזה מוסר השכל לאנשים פשוטים למעט באכילת משמנים ומעדנים. ועל זה בא גם כן אזהרת הכתוב, ואספ"ת דגנ"ך ותירש"ך ויצהר"ך בארץ אשר לא תחסר כל בה, ומכל מקום אתה תמשוך ידך מזה וכמו רבי שלמרות רוב עשרו לא נהנה אפילו באצבע קטנה (כתובות ק"ד ע"א), אלא ונתתי עש"ב בשד"ך לבהמת"ך ומזה ואכל"ת ושבע"ת שעיקר מגמתך לאכול כדי שביעה כדי שתהא הדעת מיושבת, ומפרש ואזיל בטעם האזהרה השמר"ו לכ"ם פ"ן יפת"ה לבבכ"ם על ידי אכילה יתירה, וסרת"ם ועבדת"ם אלהי"ם אחרי"ם וכמאה"כ (דברים לא, כ) ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים ועבדום ונאצוני והפר את ברית"י ברית קודש, ובגין דא חייב אדם להתקדש באכילתו, וכמ"ש (גיטין ע' ע"א) סעודתך שהנאתך הימנה משוך ידך הימנה, בשעה שלפניו שולחן מלא מיני מעדנים יעמוד בנפשו ולא יהנה אלא כדי מחייתו, וכן ראינו אצל צדיקים שהביאו לפניהם צלחת מלאה והם לא טעמו אלא מעט על קצה הכף, וזה הסיגוף עולה יותר מתענית (עי' מג"א סי' תקע"א סק"א).

כבר עוררתי ודברתי הרבה על אודות כשרות המאכלים וזה לי כמה שנים שאני מדבר מזה בשארית כוחותי, ובעוה"ר אין דברי נשמעים, ואין אני תולה החסרון בבני ישראל ח"ו אלא שנתקיים בי קשוט עצמך תחלה ואח"כ קשוט אחרים, אבל מה אעשה שמוכרחני לדבר כדי לאפרושי מאיסורא. ידוע מ"ש החתם סופר שהיצה"ר מתגבר בעיקר על השוחטים וכדו', ולדעתי זה יסוד סיבת ההתדרדרות וההתבוללות פה באמריקא, כי הבעל דבר הביא לכאן שוחטים אנשים קלים וריקים ולא היו אז כאן רבנים שישגיחו ויפקחו על זה, והלכות שחיטה הרי הם דברים התלויים בכשערה, בשהיה כלשהי או דרסה או פגימה כלשהי בסכין יש נבילה דאורייתא ובפרט בבשר בהמה, והאכילו לעדת הקהל נבילות וטריפות עד שמדינות שלימות ומאות אלפי יהודים יצאו מן הדת ושכחו שיש בורא עולם, ובנו לעצמם בתי תפילות רפורמיים, או ששכחו לגמרי את מקור מחצבתם כי בני ישראל הם, וזאת למרות שבאו לכאן הרבה ת"ח יראים ושלמים והקימו מוסדות בתי מדרש ובתי חולים, אבל בניהם או נכדיהם יצאו לתרבות רעה, ובסופו של דבר נפל הכל בידי גויים והבתי כנסיות נתהפכו לבתי תיפלתם רח"ל.

וזה גם כן הסיבה שנתמעטה תורה בדורנו, כי זאת לפנים בישראל היו בני הישיבות ותלמידי חכמים מסתפקים במיעוט אכילה, עיניהם היו נשואות לבעה"ב שיקבלו אותם לאכילת "טעג" ושמחו על פרוסת לחם ומקור צר לנוח, וסיפר לי מו"ר מוה"ר איציקל זצ"ל מקוו"ד שבימי בחרותו ישן פעם משך זמן שלם בתוך מדרון של מי גשמים אשר בצידי הרחוב, וכך נתעלו להיות גדולי ישראל שכל הארץ האירה מכבודם, ומעת שהתחילו לסדר בישיבות מטבח ופנימי' הגם שכוונתם לטובה כדי שיוכלו ללמוד בהרחבת הדעת, מ"מ התלמידים משתמשים בזה לרעה להתענג בתענוגים ותפנוקי מעדנים, וממילא השמן לב העם הזה וכמבואר בתוס' (כתובות שם) דאמרינן במדרש עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו, ומכ"ש אם מתפטמים שם ח"ו בדברים של איסור וכגון חלב שחלבו עכו"ם – שזקה"ק מצאנז זי"ע אמר דמלבד הטעם משום שמא יערב בו חלב טמא, יש טעם נוסף בזה אשר קיבל איש מפי איש עד מרע"ה – או בשר שכשרותו מפוקפק, שעל כן מוחם אטום מלהבין ולהשכיל דברי תורה וכמ"ש (יומא ל"ט ע"א) אל תקרי ונטמאתם בם אלא ונטמטם.

גלוי וידוע בשמים שלא הייתי רוצה לדבר מזה בימים הקדושים, וכבר קבלתי על עצמי שלא לדרוש דברי מוסר, אכן הגיעני כעת מחברת שהו"ל ע"י חבורת מעוררים בה כותבים רבני הדור שביררו בגביעת עדות שכאן באמעריקא נזנח מאד מלאכת הניקור עד כדי כך שמשאירים חתיכות חלב דאורייתא, וצירפו לזה גם מכתב מב"ד של העדה החרדית בירושלים עיה"ק, ואין המדובר מבשר הנמכר אצל כופרים ומשומדים אבל מהנמכר לישראל מהדרין במצוות, וכפי שהזכירו במכתב שזה נמצא בויליאמסבורג, בארא פארק ומונסי. הדבר מבהיל לרעיון ולא יכולתי להבליג על זה, ובפרט כשאני בא עכשיו לקרות סדר הקרבנות שבהם כתוב כמה אזהרות על איסור חלב. אמנם מזה זמן קראתי בקול על דבר הכשרות כאן, ששינו את הסדר לגמרי ממה שהי' נהוג בכל תפוצות ישראל שכל רב הי' מטפל בעצמו בפיקוח על השחיטה ושאר דברים שיהיו כדת וכדין, כאשר כיהנתי ברבנות בקהי"ס בקלויזנבורג הייתי עומד על גבי השוחטים מזמן לזמן לבדוק את החלפים ואופן השחיטה, גם בגרמניה לא השגחתי על הקור המקפיא והלכתי תמיד לבית השחיטה להשגיח בעינא פקיחא, וכשהגעתי למחנה הי' שם רק דוד אחד עבור בישול בשר כשר והשאר היו כולם טריפה ובעזהשי"ת במשך שנה אחת התחילו כולם לאכול בשר כשר. מלפנים הלכה עקרת הבית לקנות עוף והביאתו לאיזה שוחט שבחרה בו שהי' מפורסם לירא שמים, ואח"כ הכשירה זאת בעצמה במליחה כדת וכדין (אשר כהיום נשתכחה לגמרי תורה זו, וכבר עוררנו בזה והו"ל קונטרס על זה בשפה המדוברת ללמוד בבתי חינוך לבנות),  והבעל הי' משגיח על שאלות המתעוררות להביאם לפני הרב דמתא, או שהיו בוחרים בקצב שהכירו אותו כאיש נאמן ירא וחרד, ובזמנינו קמו יחידים ועשו לעצמם מונופול על השחיטה ולא נותנים לאחרים להיכנס ולראות, וכבר נשמעו כמה וכמה פקפוקים על השחיטה ובדיקה. וכבר כתב זקה"ק בעל דברי חיים (בשו"ת ח"ב או"ח סי' י"ז) בימיו, וזל"ק כי כל היום בעוה"ר מוטרדים בעסקים שונים וכו' וגם השתי' לא כדת וכו' ע"ש בדבה"ק, ומה נעני אנן אבתריה. אכן לא האמנתי שהדברים יגיעו עד כדי כך להכשיל שלומי אמוני בני ישראל באיסור כרת רח"ל של חלב דאורייתא, ואין שואל ואין דורש, אוי לנו שכך עלתה בימינו היש מכאוב כמכאובינו. ואין כוונתי ח"ו לקטרג על בני ישראל, כי גלוי וידוע שישראל קדושים הם מהדרים במצוות ומשלמים ביוקר עבור מאכלות כשרות, אבל רימו אותם ונתנו להם בשר טריפה וחלב בתור "כשר למהדרין מן המהדרין", וכאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה, והשי"ת ירחם על דור אומלל חלוש וחולה כזה, אשר נתנני בידי לא אוכל קום, כי אין היחיד יכול לפעול כלום במצב שכזו, ואין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים.

שמעתי שכבר עוררו בנדון זה שלש שנים אבל דבריהם נפלו על אזנים אטומות, וגם עמדו נגדם להכחיש את דבריהם במשאות שוא ומדוחים, וזה לא פלא כיון שנתפטמו במאכלות אסורות נטמטם הלב והדעת עד שאין נרתעים אף מאיסור חמור כזה, ואי אפשר להסביר ולפקוח עיניהם בזה כיון שרואים כל דבר בצורה הפוכה, והרי הדבר דומה למי שמנסה להסביר גנות שתיית היין לשכור המתגולל באשפתות. וכבר אמרתי את אשר בלבבי, כי לדאבונינו עלה הכורת צר המשמיד על דורנו, ורוב אנשי הדור נלקחו למחנות עבודה ונאלצו שם להחזיק את חיותם במאכלות אסורות, הגם שההיתר הי' ברור בזה ואולי אף מצוה הי' לאכול משום ונשמרתם מאד לנפשותיכם, מכל מקום מטבע המאכלים לטמטם את הלב, והארכתי מזה בתשובה ממ"ש שגם עכו"ם שאוכל מאכלים שאסרה תורה לישראל לבו מתטמטם בזה אף שאינו מצווה, וצריכים לעיין הרבה איך לנקות את המוח והמחשבות מן הטמטום שנגרם ע"י האכילה באונס. ואח"כ באו לכאן אודים מוצלים מאש ונשטפו ברדיפת הבצע כסף ששרר פה, וטמטום המוח גרם להם שלא ידעו להבחין למי החותמת ולמי הפתילים, בין דרך אמת לדרך שקר, בין היתר לאיסור ובין מצוה לעבירה, ולא היה מי שיורם דרך אמת ולטהר הנשמות והמוחות, וממילא נתעה אחר אינשי דלא מעלי ונתפטמו שוב במאכלות אסורות, והרבה שמצאו את קיניהם באוניברסטאות, וכך הי' עבירה גוררת עבירה והמצב הלוך וחסור תמיד. ועל זה אנו מתודים סלח לנו אבינו כי ברוב אולתינו שגינו, כלומר שכל מה ששגינו הי' מחמת טפשות ואולת דעתינו שנגרם לנו על ידי אכילת איסור באונס, וכיון שכן תסלח לכל עדת ישראל כי לכל העם בשגגה, כי איך יכולים להשיג קדושת שבת ויו"ט ושאר דברים שבקדושה בשעה שהמוח והלב מטומטמים ואטומים מלהבין.

מצינו שעבירה הראשונה שנעשתה בעולם ע"י אדה"ר, הי' בדבר מאכל, ועי"ז החטא גרם מיתה לו ולזרעו אחריו, ולפמ"ש באה"ח הק' (פרשת בראשית) הי' שוגג בזה עיי"ש, ואעפ"כ הפגם וטמטום ממאכל איסור מתהוה אף ע"י אכילה בשוגג וכנ"ל, ולהמבואר בספה"ק נפגם הדעת בחטא אדם הראשון וגרם פגם עד סוף כל הדורות. זקה"ק מצאנז זי"ע נענה פעם בשאלה לאחד היושבים שבא לפניו בשעה מאוחרת בלילה לבקש את מנת לחמם, כי זה יום שלם לא בא טעם אוכל בפיהם "האם אתם כבר מוכנים לאכול, אדה"ר לפי המבואר בספה"ק הי' צריך לאכול מפרי עץ הדעת אלא שהקדים מעט, ואתם כבר מוכנים". ויש לראות מזה שאכילת איסור היא יסוד ושורש לכל החטאים. אברכים ובחורים צעירים ונכשלים במקרי לילה רח"ל רצים למקוה ואומרים תהלים ותמהים בעצמם על מה זה הגיע אליהם, ואינם יודעים שנכשלו במאכל אסור וזה גרם להם להימסר ברשתו של יצה"ר, כי בדבר הזה מצא לו מקום לפרוש מכמרות רשתו גם בישיבות חסידיות, ואשר עליהם עיקר התגברותו של היצר, כי לא ירויח כלום אם איזה משומד יעשן סיגרי' בשבת וכדו', אבל על יהודים שומרי תורה ומצוות הוא מתגבר להכשילם במאכלות אסורות ובכך ילכדם במצודתו.

איתא בירושלמי (הובא בתוס' חגיגה דף ט"ו ע"א ד"ה שובו) שאלישע בן אבוי' יצא לתרבות רעה מחמת דכשהיתה אמו מעוברת ממנו עברה לפני עבודה זרה והריחה מאותו המין ואכלה וכו' עיי"ש (וברמ"א יו"ד סי' פ"א ס"ז) מזה שלא תאכל המינקת אפי' ישראלית דברים אסורים ובט"ז וש"ך דהיינו אפי' במקום היתר פיקו"נ עיי"ש), והלא מי שלב אבן לו יתפוצץ לשמע דברים הללו, שאלישע בן אבוי' שהי' תנא ומרבותיו של רבי מאיר יצא לתרבות רעה לומר לית דין ולית דיין, מטעימה אחת של איסור שטעמה אמו בהיותו במעי', ועל אחת כמה וכמה כשהאדם עצמו מתפטם במאכלי איסור שזה גורם לטמטם לבו ומוחו בדיעות כוזבות, ולא יפלא מה ששומעים כהיום דברי כפירה ומינות אשר ראוי לקרוע בשמועת דברים כאילו, ואי אפשר להוכיח לו זאת על פניו כי טח לבו ע"י מאכלות אסורות.

בבואי עכשיו לקרות פרשת הקרבנות אשר בהם כתוב כמה אזהרות באיסור חלב, מוצא אני חובה לעצמי לגלות ולפרסם את אשר ישבתי היום עם הרבנים הגאונים חברי הביד"צ שליט"א לדון על דבר המכשילה הזאת שנתגלה כעת, ואחרי דרישה וחקירה החלטנו להביא לידיעת קהל אנ"ש את כל המתרחש בענין למען יידעו את אשר לפניהם, והירא את דבר ה' יפרוש מאכילת בשר שכן קיי"ל (יו"ד סי' ס"א סעיף כ"א) בטבח שדרכו לנקר בשר אם נמצא אחריו חלב אם הוא כשעורה מעבירין אותו, ועל הכלים צריך לשאול שאלת חכם כי יש לדון בזה מכמה צדדים. ובקשתי בזה, אנא חוסו על נפשותיכם ועל נפש בניכם ובנותיכם כל זמן שאתם עדיין מאמינים בהשי"ת, אף אחד לא רוצה לראות ח"ו בניו ובנותיו נשואים לעם אחר, וכדבר שהי' בהרבה ערים וקהלות כאן שיצאו והמירו דתם ויתערבו בגויים. וכל זמן שלא פורשים במשנה זהירות ממאכלי איסור, לשוא כל העמל בחינוך הילדים, כיון שאזניהם אטומות מלשמוע דברי מוסר, והאב עצמו גורם להם זאת בהאכילו אותם דברים האסורים, והרי זה דומה לאדם שהושיב את בנו על פתח של זונות שמה יעשה הבן שלא יחטא (ברכות ל"ב ע"א).

ועל כן בבוא יום הקדוש יום תשובה סליחה וכפרה, מתבונן האדם על התנהגותו בכל ימות השנה איך שנכשל תמיד בעבירות וחטאים, ומגיע לידי מסקנא ששורש הכל היא האכילה אשר לא כדת הן במאכלות אסורות והן שלא אכל בקדושה וטהרה כדבעי למהוי, וצדיקים בדבר שחוטאים בו מתרצים (עיין שמו"ר פרשה כ"ג), לזה נצטוינו למנוע מאכילה ושתי' ביום הכפורים הזה, ולא יערב אוכל לפיו של אדם מישראל בהתבוננו על הצרות שנגרמו לו ע"י האכילה. אך הרי אחז"ל (יומא פ"ו ע"ב) היכי דמי בעל תשובה אמר רב יהודה כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושני' וניצל הימנה מחוי רב יהודה באותה אשה באותו פרק באותו מקום, לפיכך נצטוינו להרבות באכילה ושתי' בערב יוה"כ שאז כל אחד אוכל בקדושה ובהתבוננות תשובה מפחד יום הדין. וסח לי זקן אחד מחסידיו של כ"ק אאמו"ר זי"ע שישב פעם ליד שולחנו הטהור בערב יוה"כ, ובשעה שהגישו לפניו המרק פרץ בבכי רב עד כי הצלחת נתמלאה על גדותי' מרוב הדמעות שזלגו לתוכה, וכן אכל כ"ק אאמו"ר את המרק מעורב בדמעות עיניו. אמנם אף מי שלא הגיע למדריגה זו, מ"מ אינו אוכל ביום זה לשם תאוה כי אם לקיים מצות השי"ת, ובכך מתקן וחוזר בתשובה על האכילות של כל השנה. וכמו כן ביום צום הכפורים כשהאדם פורש מאכילה ממילא בא לכל אחד הרהור תשובה, וזשה"כ (ויקרא טז, ל) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפנ"י ה' בשעה שאתם עומדים לפני ה' כמלאכים בלא אכילה ושתי', אז ממילא תטהר"ו, כי האכילה היא סיבת כל החטאים.

זכורני מימי ילדותי מה שסיפרו על אודות עיר ואם בישראל שנתגלה בה שכמה קצבים מכרו בשר אשר לא הוכשר כדת, והבי"ד גזרו תעניתים על אנשי העיר ושברו כל הכלים, ורעשה כל המדינה מזה. ובעוה"ר הוכשל כוחינו ואי אפשר לגזור תענית, והעיקר לקבל קבלה על העתיד שלא להתפתות עוד מהטומאה וממה שרואים אצל השכנים, וה' הטוב יכפר ונסלח לכל עדת בנ"י כי לכל העם בשגגה, ויטיל הכל על ראש אומות העולם המצירים לעם ישראל, כי הם האשמים בכך.

ונביא לביאור הכתובים, כי הנה יש לרמז בענין הקרבנות עדשה"כ (במדבר כח, ב) את קרבני לחמי לאשי ובש"ך עה"ת שהקרבנות הם לחם ומזון שמיימי שהעליונים נזונים מזה. וי"ל שזה לתקן את אשר חטא בעבירה ששורשה ע"י מזון ואכילה וכנ"ל, ולפיכך כשבא לשוב עליו להביא קרבן שהוא לחם ומזון לעליונים. וז"ש אד"ם כי יקריב קרבן לה' ובפרש"י שרמז לאדם הראשון עיי"ש. ולדרכינו י"ל שהורה הכתוב בזה ענין הקרבן, ורמז לאדה"ר שחטא באכילת עץ הדעת, וחזינן מזה שהאכילה היא מקור ושורש לכל החטאים, לפיכך אדם כי יחטא יקריב קרבן לה' במחשבות טהורות בלתי לה' לבדו, שתעלה לריח ומזון שמיימי.

ועל כוונה זו נבא עכשיו לקרות פרשיות הקרבנות, וכל אחד יכוין בקריאת פרשת קרבן חטאת שתהא הקריאה עולה במקום קרבן על מה שנכשלנו בלא הודע באיסור חלב, ונבקש מהשי"ת שיקבל קריאתנו לרחמים ולרצון, ומהרה יבנה בית המקדש ושם נביא חטאת שמינה או אשם (אז נברר אם החיוב חטאת או אשם, אי הוי איקבע איסורא). והנה מבואר ברמב"ם (פ"ג ממעשה הקרבנות הלכה ט"ו) שקודם הקרבת הקרבן צריך החוטא להתודות ולשוב על אשר חטא, לכן נקבל על עצמינו להזהיר לב"ב ולחברים לאפרושי מאיסורא, לפרוש מצ"ט שערי היתר בשביל שער אחד של איסור, להתרחק מכל שמץ איסור כמו שאדם חושש לעצמו כשנודע לו על איזה מאכל שעלולה לגרום מחלה מסוכנת, ועל אחת כמה וכמה צריך לחוש על חשש דבר איסור שעלול להכריתו בזה ובבא, ויזהר בנפשו מנדנוד ספק איסור ולכוין בכל אכילותיו לשם שמים. ועל זה נאמר יחד בחרטה אמיתית ותשובה להשי"ת אנא תבא לפניך וכו'.

ונעתיק עוד כמה מכתבים וקו"ק ודרשות מהצדיקים והקדושים האמיתיים מדור העבר:

הוראה ואזהרה לאפרושי מאיסורא

ממרן גאב"ד קאשוי שליט"א

רפאל בלום

ראב"ד דק"ק קאשוי יע"א

בעדפארד היללס, ניו יארק יע"א

ב"ב, יום י"ג מדות של רחמים תשמ"ג לפ"ק פ' האזינו

שלו' וברכה לכבוד כל תלמידיי החביבים הע"י

אחדש"ה אודות שנשאלתי כמה פעמים, מענין בשר בהמה שיש מערערים, שאין החֵלב מנוקר כראוי.

הנה כפי שראיתי בעצמי, בשבוע זו, במעמד מנקרים מומחים, נתברר כי בעו"ה, שהבשר שקנו בשבועות אלו, מחנויות המוחזקים להיותר טובים ומהודרים, אינם מנוקרים כראוי, שנשאר עליהם חֵלב דאורייתא, וגם מחלק האחוריים הי' שם עם החֵלב שלהם, בדברים שאינו תלוי במנהג או מחלוקת כלל ואסור מן התורה לכו"ע. על כן אבקש שלא לאכול שום בשר בהמה, כלל וכלל לא, עד שיתוקן הכל בשלימות בע"ה, עפ"י דתוה"ק.

ה' הטוב ישלח לנו ברכתו להוושע בגמח"ט בתוכ"י ושנת גאולה וישועה א"ס.

ולראי' בעה"ח

הק' רפאל בלום

a

אזהרה והודעה

ברחבי היהדות בארה"ב נתפרסם מכתב מזוייף כאילו הגאון מקאשוי אינו מערער על ה"ניקור" והגיע לידינו מכתב רשמי מקהילת עדת קאשוי כי המכתב מזוייף והגה"צ מקאשוי שליט"א עומד עוד בפסקו הראשון

קהל עדת קאשוי

בנשיאות כ"ק אדמו"ר הגה"צ מוהר"ר רפאל בלום שליט"א אב"ד ור"מ קאשוי יע"א

ב"ה

יום ה' לסדר וישלח שנת תשמ"ג לפ"ק

שלו' וברכה לכ"מ הע"י:

לאחרונה יצאו אנשים בני בליעל והפיצו מכתב מזויף שזייפו באופן שיתראה כאילו נכתב על ידי רבינו שליט"א שבו חוזר ממה שכתב במכתבו הראשון (שנכתב ביום י"ג מדות דהאי שתא תשמ"ג לפ"ק) בענין חלב, ועוד תוספות דברי שקרים וכזבים רח"ל.

וע"כ באנו בזה להודיע לכל מי שהגיע מכתב המזויף הנ"ל לידו כי מעולם לא יצא מתחת יד רבינו שליט"א, ומזויף כולו מרישא לסיפא.

(ומצרפים אנו פה נוסח של הכתב יד האמיתי וגם המכתב המזויף).

ובדרך אגב, הננו מודיעים בזה שאין לנו או לאחד ממוסדותינו שום חלק ואחריות בשום פאשקעווילע"ן הנדפסים בדברי לעג ובזיון וליצנות באיזה פנים שיהי', ואצ"ל שאין לנו ח"ו שום קשר בענין זה ולא בשום ענין – עם פורקי עול ושונאי הדת, והציונים, ותומכיהם, בכל שום וחניכא דאית להון, ובפרט הראדי"א והצייטונגע"ן שכל הנ"ל המה מאוסים ומשוקצים בעיני כל יראי ה' וכש"כ בעיני רבינו שליט"א הלוחם כל ימיו נגד כולם כידוע ומפורסם.

מאחר שכמובן אי אפשר לנו בשום אופן להודיע בעצמינו את כל הנ"ל לכל מי שנוגע לו, ע"כ (הגם ששלחנו לכמה מוסדות להודיע להם, מ"מ) נבקש מכל מקבל המכתב הזה לפרסמו גם לאחרים כפי אשר ביכלתו.

בכבוד ובברכה

הנהלת הקהלה

a

דעתו של הגה"צ מקאשוי שליט"א אודות מצב הכשרות אצל השחיטה וכו' בארה"ב, בחודש תמוז תשמ"ה לפ"ק, נדפס עתה בספרו החדש ברכות שמים עמ"ס שבת פ"ב, בקו' קצה השמים פרק ה' (עמוד כ"ז), וע"ע לקמן עמוד ש"נ.

מכח זה של חורבן הקהלות בעו"ה וכמעט אין שום קהלה מסודרת על נוסח שהי' באירופא, נמשך גם כן ירידת הכשרות, בדברים חמורים מאוד, והשחיטה, והאפי', והבישול, וכמעט כל המאכלים, הכל ביד יחידים, המה המושלים והמשלמים, אשר אפילו אם היו יראים וחרדים, הלא אין ליתן שום נאמנות לבעל העסקים, וקו"ח שהרבה המה מהירודים, ורבה העזובה בקרב הארץ, וגברו בעלי זרוע, ואימתם מוטלת על הבריות, ובפרט שהכל נעשה בכמות רב בסיטונות ובמהירות, וסומכים בכל דבר על התירים של הפסד מרובה ושעת הדחק וכו' והרבה אף בלי היתר, והחיוב הי' שהרבנים אשר יש להם עכ"פ קצת דמיון לקהלות הישנות, שיסדרו שיהא להם יד בכל עניני חיי הנפש, ויעמדו על המשמר לדאוג עכ"פ עבור קהילתם ועי"כ יתחזק כח הכשרות להכלל כולו, ובאמת הי' מציאות לזה אם יתחזקו הרבנים על עמדם ולעשות בענין זה מה שביכלתם, ואין שום ספק שיצליחו במשלחותם, כי במצב של היום הירידה מיום אל יום וכל א' הישר בעיניו עושה. עכ"ל ועיי"ש עוד.

a

הגאון הפוסק המפורסם אבד"ק דעברעצין, וכ"ק מרן אדמו"ר מוויזניץ-מונסי שליט"א

דעת תורה

פון דעברעצינער רב שליט"א וועגן דעם פראבלעם פון ניקור

פולער טעקסט פון דעברעצינער רב'ס בריוו

בעזהי"ת

אל מע"כ ידיד"נ הרה"ג המפורסם… שליט"א

בתשובה מאהבה על שאלתו מה דרשתי בשבת תשובה העעל"ט בענין ניקור בברוקלין. כי זה אומר כה וזה אומר כה כדרך העולם ורצונו לדעת האמת.

כה דרשתי ברבים, וכוונתי הי' כאשר אכתוב כאן בביאור יותר, שכל המנקר כניקור שהי' נהוג במדינתנו ארץ הגר (אונגארן) ע"פ הוראת רבותינו הגאונים הקדושים זצ"ל זכי"ע, כדת וכדין עושה, וכל המהרהר אחר הוראותיהם כמו שהרהר אחר השכינה וצריך בדיקה אחריו.

אולם שמעתי מפי כ"ק אדמו"ר מוויזניץ שליט"א שלדאבונינו ולצערנו הגדול מצאו בג' וד' חנויות שלא עשו הניקור כהוגן ולמכאוב לבינו נשאר רח"ל חלב גמור, או לאזנים שכך שומעין.

וע"כ כל אחד ואחד יחקור אחר חנותו ששם קונה בשר עד עתה אם שם הניקור נעשה כהוגן ואם איננו יכול לנקר או נודע לו שהמנקר בחנות ששם קונה אין לו קבלה רשות והורמנא בכתב מרב מובהק וממנקר מומחה שיודע לבקר כהוגן, לא יקנה מחנות זו בשר גסה ודקה עד שיתוקן הכל עצהיו"ט כי בלא"ה בנפשו הוא.

ועל זה בעה"ח א' לס' נח תשמ"ג לפ"ק פה ברוקלין יצ"ו

משה שטערן

אב"ד דעברעצין

נ.ב. לפי מה ששמעתי ממגידי אמת, שלא רק בג' וד' חנויות מצאו חלב אלא הרבה יותר ויותר ומי הוא זה שלא תרגז בטנו.

הנ"ל

[2]) עיין לעיל בדף י"ב הערה ה.

[3]) אמת שהשחיטה היתה מפורסמת בגלל שהשוחטים בלית ברירה ע"י שליטת הקצבים, שהקצבים יעשו יותר כסף, הנהיגו השחיטה הזאת, בדיוק כמו היום שידוע שהשוחטים המאכילים טריפות בהכשרם של הרע-בנים בארצה"ב הנהיגו שחיטת ה"פען", ואתה עושה עכשיו משחיטת ה"פען" שחיטה ידועה ומפורסמת ומהודרת מאוד, אע"פ שכל הרבנים היראים אסרו שחיטת ה"פען".

[4]) אם שחיטת ה"פען" שהרבנים הגדולים היראים שאינם משוחדים מכספם של מאכילי טריפות כתבו וחתמו שאסור לשנות כלום, ואצלך זה נקרא שחיטה מהודרת.

[5]) הרב מצעהלים עשה באמת הרבה על חלב ישראל ועוד, אבל בעניני שחיטה ידע רק מה שהראו לו (החלפים) הסכינים, ובדיקות, ואם הי' בשחיטה הראתם לו מה שאתם ידעתם אז עס וועט איהם געפעלען [מה שימצא חן בעיניו].

[6]) בתחילה שעשה הרב מצעהלים את השחיטה הי' לו צרות גדולות כי וויינשטאק עשו אח"כ שחיטה ועשו לשחיטת צעהלים טעראר [איומים] גדול כדרכם של השוחטים והקצבים שרוצים אחד לכבוש את הביזנעס של השני, וייינשטאק עם הכוח של השוחטים שלו יצאו נגד צעהלים בחרב ובחנית, (ראה בקונטרס מכתבי התעוררות המכתבים והקו"ק שיצאו אז נגד השחיטה של צעהלים, אבל אח"כ עבדו כבר השוחטים של צעהלים וויינשטאק במקום אחד ואחד עבד בעד השני וכו'.

[7]) הוא חשב באמת שהוא מתקן העולם, ובתחילה היו רק קונים ומוכרים רק 5 בהמות לשבוע וזה הי' ביכולתכם לעשות כשר, [וזה לא היה שחיטת "פען"] והוא חשב באמת שהכל גלאט כשר, אבל מה שעשיתם אח"כ בלי רשותו ושחטתם ומכרתם יותר מאלף בהמות לשבוע זה באמת לא ידע, עד שבא לבית דין שלמעלה ושם נתגלה האמת. ובאופן הזה רימו השוחטים שלו לכל הרבנים הגדולים שחשבו שפרינץ הוא באמת כשר, עד שנתגלה לכל העולם ע"י וועד הכשרות כל מצב השחיטה.

[8]) הרב מצעהלים חשב באמת כך אבל לדאבוננו השוחטים שלו היו הרבה יותר גרועים מהשוחטים של מיל מארט. וויינשטאק צעק כל פעם למה לפרינץ יש יותר מעט שוחטים ומשגיחים (על אותה השחיטה) והם עושים יותר גלאט כשר מהשוחטים של וויינשטאק [ועי' אבן מקיר תזעק אות י"ג]. והם רימו את הרב מצעהלים זצ"ל בכל מיני רמאות, ונכתוב לדוגמא, אחד בא וסיפר להרב מצעהלים שהוא קונה בשיקאגוי הבשר עם הכשר שלו אם זה כשר, וענה לו הרב מצעהלים "אני נותן הכשר רק ל5- בהמות לשבוע ואלו נמכרים בבוטשער שלו, וזה כל ההכשר שלו. והמעשה הזאת ידוע ואלו השוחטים מכרו עם ההכשר של הרב מצעהלים מאות בהמות ועגלים וצאן לכל ארצות הברית.

אגב: אני הייתי שם בבתי השחיטה חצי שנה בערך ואני מכיר אותם טוב מאוד, ואכמ"ל.

[9]) ח"ו לומר כזאת על הגאון מצעהלים שהוא הנהיג, רק השוחטים שלו אמרו לו, והוא האמין להם, כמו שכל הרבנים והשוחטים מאמינים לך אע"פ שאתה העמלק בעצמך, [כשר שבטבחים שותפו של עמלק, קידושין דף פ"א] כמו שאתה לבד מעיד על עצמך.

[10]) עי' הערה הקודמת שהרב מצעהלים נתן הכשר רק על 5 בהמות לשבוע, וזה לקח רק כמה דקות לשחוט, כי מהירות ה"פען" הוא לערך 60 בהמות לשעה.

[11]) הוא הי' מרוצה מטעם ששמע מהשוחטים מה שאתם אמרתם, והרה"ג מצעהלים הי' באמת צדיק תמים ולא האמין ששוחטים כאלו ירמו אותו.

[12]) הרב צבי ווייב הוא תלמיד שלי ולמד אצלי ואינו יודע בכלל מה שהרב מצעהלים אמר או לא אמר, ואני מסופק מאוד אם צבי ווייס בכלל אם אמר, ואם אמר אינני יודע אם אמר אמת, ולכל היותר יכול להיות ששמע מהשוחטים האחרים המאכילים טריפות כל ימיהם כנ"ל.

[13]) על השו"ב החשוב יש לספר הרבה, אבל אכמ"ל. [וסיפרתי כבר לרבנים המחפשים האמת].

[14]) כשאני הייתי בבית השחיטה לפני ל' שנים הי' עוד אברך ולא זקן השובי"ם, ולא הי' בכלל שוחט ביוראפ, ואפילו אם היה ביוראפ כולם כמעט נתקלקלו בשחיטות הגדולות וכל זה ראיתי בעיני שעבדתי איתם ביחד עד שהשוחטים הצדיקים שלך תפסו אותם בבתי זונות כידוע.

[15]) עי' הערה הקודמת. אני הייתי שם זמן רב ולא שמעתי שהרבנים היו מרוצים מאוד בפרט בבאקס, הם לא ידעו בין ימינם לשמאלם מה שהולך בבית השחיטה, ובשחיטת גסות שהייתי שם לערך שנה אחת ולא ראיתי שום רב שיבא לשם, רק פעם אחת בא לשם הרב מבאטור ז"ל, ואז ראיתי קצת מרחוק איך שר' יחזקאל גליק שהי' אז גם כן שוחט וגם כן בודק, וגם כן משגיח, ושם הפלאמבעס [לא שעשה הכל בפעם אחת, רק בזמן שהי' צריך להניח עשה דברים אחרים], קרא את הרב מבאטער למקום שהי' תלוים (הצונגען) הלשונות ואמר להרב מבאטער שהרב יראה כאן 4 לשונות שאני צריך לשום עליהם חותמת שהוא כשר, שהשוחט נתן לבהמות לנסוע בתור כשר, והבודק פנים וחוץ גם כן הכשיר וכבר שמו על הלעבער ועל כל החלקים פלאמבעס וכאן הרב יכול לראות שהשוחט עשה את כל ה4- בהמות הגרמה בשחיטה כי לא רואים על הקנה מלא חוד על פני כולו, ועכשיו העבודה שלי לעשות מכל החלקים נבילות, וזה עבודה קשה מאוד, וכך הסביר להרב מבאטער למה שלא יכול ליתן לאדם אחר להיות משגיח כי עבודת המשגיח הוא רק לתת פלאמבעס על החלקים, והמשגיח המשים הפלאמבעס אינו יודע הלכות שחיטה ואינו שוחט ואינו יודע הפראקטיק איך לבדוק.

והרב מבאטער התחיל לצעוק אוי וויי מי שוחט שם שמשייר נבילות בתור כשר, ואמר לו ר' יחזקאל גליק אל תצעוק יש לנו כאן פרומאק [והראה עלי], ואם הוא ישמע מה שהולך כאן הוא יכול עוד לפרסם ברבים. ואמר לו שכעת שוחט בעל מקובל גדול וצדיק אבל משאיר נבילות רח"ל, והרב מבאטער רץ תיכף להשוחט לומר לו מה שמצא.

[16]) למה הוא לא חשוב כמו השו"ב צבי ווייס.

[17]) יכול להיות שלא ראה בכלל, אבל אתה אמרת לו שאתה כותב בשמו והסכים, כי הלא אתה משלם לו שכירות כל השנה.

[18]) כפי הנראה שקר גס, יכול להיות שראה את הגה"צ מצעהלים אבל לא בבית השחיטה, אני הייתי שם לערך שנה בבית השחיטה הגדול ששחטו להרב מצעהלים ולא ראיתי אותו אף פעם, ופתאום הוא ראה אותו הרבה פעמים. ואם נאמר שראה אותו אז תתאר לעצמך שיבא הרב מצעהלים זקן בן 80 ונותן הכשר 50 שנה ויאמר לאברך בן 25 שהוא מרוצה מאוד מהבאקס. ואפילו אם נאמר, שאומר שהוא כן מרוצה, אם הוא לא שוחט לבדו, הוא לא יכול לדעת כלום, כמו שכתוב בספר "שמירה טובה".

[19]) הגה"ק מסאַטמאַר זי"ע לא הנהיג בכלל שחיטה כו', רק ג' קצבים רצו לעשות הון תועפות ע"ש הקדוש של סאַטמאַר. הגה"ק מסאטמאר זי"ע כתב בעיתון "מארגען דזשורנאל" שלא נותן שום הכשר על בשר, ואפילו על הבשר שקוראין סאטמאר הוא שקר, שהוא אינו נותן הכשר לא על בשר ולא על שום בוטשער, [וזה הי' בפומבי בעיתון, וכל אחד יכול לראות בלייבערי [בספריה], ויש הרבה אנשים שזוכרים המודעה הנ"ל, וכפי הנראה ראה ברוחק דשו שיבא עוד אחד שותף של עמלק כמוך שיעיד ויביא עדים שוחטים קלים שהוא זי"ע הנהיג שחיטה רח"ל. וראה במדריך לכשרות דברי יואל מש"כ הגה"ק מסאטמאר זי"ע נגד השחיטה בארצה"ב.

וז"ל מכתבו של הגה"צ ר' יצחק אייזיק אייכענשטיין, אב"ד ור"מ קיוויאשד, רב דקהל יראים עטרת צבי בפארעסט הילס, נ.י.:

ב"ה, יום ד' לס' אח"ק תנש"א

שלו' אשיב לידידי הרה"ג וכו' מוהרש"י גראס שליט"א, הרב דהאלמין תע"א

לתשובת שאלתו ממני אם הייתי פעם בבית שחיטה עם כ"ק אדמו"ר מסאַטמאַר זצוק"ל, תשובתי: לא היו דברים מעולם.

מה הי' דעת כ"ק אדמו"ר זצוק"ל על דבר ה"פּען", תשובתי: מעולם לא דברתי אתו על דבר ולא שמעתי ממנו שום חוות דעת ע"ז.

ע"ד שאלתו אם כ"ק אדמו"ר זצ"ל הי' פעם בבית שחיטה, מעולם לא שמעתי שהי' פעם בבית שחיטה, אם כי "לא ראינו אינה ראי'", אבל אם לא שמענו בכל משך השנים שהי' פעם בבית השחיטה בודאי לא הי' מעולם בבית שחיטה לגסות ודקות.

וזאת אוכל לומר ברור, שאותן שתולים בוקי-סריקי בעניני ואופני השחיטה בכ"ק מרן זצ"ל אחרי מטתו עתידים ליתן את הדין, כי אם אפילו הביע דעתו פעם באיזה ענין בעניני שחיטה אין יכולים לדון מענין לענין כמובן.

וע"ד מה ששאל אם הייתי ביחד עם מרן זצ"ל בטורונטו בבית שחיטה שם, לא היו דברים מעולם.

ועל זה באעה"ח ואחתום בשים שלו' טובה וברכה

הק' יצחק אייזיק אייכענשטיין

[20]) לא היתה להם שחיטה נפרדת.

[21]) חלק מצוות השוחטים היו הבעלי-בתים של כל השחיטה.

[22]) אני הייתי שוחט בימים ההם כששחטו לבית כבוד ק' אד"ש ואף פעם לא שמענו ששחטו לאדמו"ר מסאטמאר זי"ע בשר בהמה, ואף פעם לא שמעתי שהאדמו"ר מסאטמאר הי' בבית השחיטה.

[23]) כנראה שהשוחטים הם בהמות שכל אחד סומך ידו עליו או עליהם.

[24]) הוא כותב השם הזה גם כן לרמות את הקוראים, למה לא כתב OU ודי, האם יש אחד בעולם שאינו יודע מה הוא ה-OU, אבל אם כותב התאחדות הקהילות החרדיות אז יחשבו מי יודע מה, וד"ל.

[25]) אמת שידיו רב לו בשו"ב, שהאכיל מליוני יהודים בנו"ט וכתבתי הרבה סיפורים ומאמרים מהרב הגדול במאנסי כפי הנראה אתה מקנא בו שהוא רב גדול, ואפשר לצפות שאתה גם כן תהי' בקרוב גדול כמוהו חוטא גדול. וכבר כתבתי חיבור שלם נגד כל שחיטות ה"אָ-יוּ" – OU, שם הספר הוא אכילת בשר הלכה למעשה, ועיי"ע במדריך הכשרות ממספר 14 עד מספר 39 מה שביארתי שם באריכות נגד ההכשרים של הרב הגדול הזה, וגם כן שמעתי ממך לבד שאמרת לי שה"אָ-יוּ" – OU, שוחטים מאכלים נבילות וטריפות, ופתאום הוא נהי' [צדיק ו]רב גדול וידיו רב לו בשו"ב, ובוודאי ידיו רב לו בשו"ב מפני שיש להה"אָ-יוּ" – OU שוחט עם שערות כמו היפיס איך שאני ועוד רב גדול ביקרנו בשחיטה שלו, ועיי"ש עוד מה שראינו.

[26]) ואפילו הי' הולך כמה פעמים מאין יבין בשחיטה הלא הוא לא הי' שוחט, ולא עבד בשחיטה ועי' בשמירה טובה בהערה לעיל.

[27]) הגאון הגדול פוסק הדור הנ"ל, כתב תשובה על השחיטה לפי מה שאמרו לו השוחטים והמכשירים וספרו לו, וכמו"כ הי' אצל כל הרבנים שהאמינו להשוחט שלהם, וזה הי' באמת החורבן הנורא על מה שעברנו כאן בארצה"ב בעניני שחיטה, כי אם הרבנים הנ"ל היו שוחטים לבד היו יכולים לומר דעת תורה בגלל שהם מבינים המציאות, כמו שכ' בספר שמירה טובה (עיין לעיל הערה ???).

[28]) איזהו עדות נאמנה משוחט בלי זקן ופיאות ששוחט אצל טייץ ושוחט כל ימיו כך, ודווקא הוא אצלך עדות נאמנה, ולמה אצל החסידישע שוחטים אתה לא כותב עדות נאמנה, מזה יכולים לראות איך שעבדת על זה לתפוס את אנשים התמימים בתוך השק שלך שלא ישאלו מי הוא זה השוחט שכותבים עליו דווקא עדות נאמנה.

[29]) פגשתי לפני הרבה שנים את הגאון רבי דוד פיינשטיין שליט,א, ואמרתי לו שידע שהשוחט ששוחט לאביך, השחיטה הזאת אינו כדאי לאכול אפילו ליהודי פשוט ובוודאי שלצדיק וגדול כמו הגר"מ ז"ל בוודאי שאינו כדאי, ואח"כ אמרתי לו גם כן בענין השחיטה מעמפייער ואמרתי לו ששמעתי שהגר"מ התיר לאכול מעמפייער, וענה לי שיש לו תלמיד ואמר לי השם [אגב התלמיד הזה הי' ראש השוחטים בעמפייער והי' קל שבקלים, אבל ת"ח הי' ולמדן גדול, וקיבל שכר בערך 3000$ לשבוע, והתלמיד הזה סידר שעמפייער תתן לישיבה תפארת ירושלים 50,000$ לשנה, וזה דבר ידוע להשוחטים הזקנים ששחטו בעמפייער לפני 25 שנים.

וכן שמעתי מהרב הגאון ר' פנחס וועבערמאן שליט"א, רב דמיאמי ביטש, שכשבנו המקוה לפני חמשה עשר שנה בערך, והרב וועבערמאן בדק המקוה והי' כעשר דברים שעפ"י ההלכה היא פסולה, והרב המכשיר אמר להרב וועבערמאן שהגר"מ פיינשטיין אמר שהכל כשר בתכלית הכשרות ואין לפקפק עליו. הרב וועבערמאן נסע תיכף להגר"מ שליט"א והראה לו כל הבעיות ואמר שלפי כל הבעיות האלו המקוה פסולה, וביקש מהגר"מ זצ"ל שיתן לו כל מה שאמר בכתב, והגר"מ לקח תיכף נייר והתחיל לכתוב, והגבאי שלו חטף הנייר, ואמר שהוא לא מסכים בשום אופן שהגר"מ יכתוב, ואמר להרב וועבערמאן בא איתי החוצה והסביר לו למה שהוא לא מסכים שהגר"מ יכתוב חוות דעתו עפ"י הלכה, מפני שהרב המכשיר דשם על המקוה המציא להם מליאנער גדול במיאמי שנותן 50,000$ כל שנה, ומהכסף הזה יש קיום לכל הישיבה שלנו "תפארת ירושלים". ואם הגר"מ יכתוב המכתב הזה אז יפסוק כל הכסף ומי יחזיק הישיבה? ועכשיו אנו יכולים להבין שמהעופות שחיטה מעמפייער קיבלו 50,000$ לשנה, וממיאמי מבעל המקוה 50,000$ , ומשחיטת גסות אם אמת שהלך והתיר אז בוודאי שהישיבה קיבלה מזה כסף, ובאופן הזה התירו הנבילות בארצות הברית. וד"ל.

וכמו כן אנו רואים שהרבה מהגבאים שעשו חורבנות גדולות בהרבה ענינים כמו כל המחלוקת ביוראפ הייתה ע"י הגבאים, ומה שהם רצו האבען זיי איינגערעט להרעבעס הגדולים ועשו מה שעשו כידוע ויש על זה לספר הרבה ואכמ"ל.

וכן אנו רואים בחז"ל במסכת גיטין  בפרק שביעי מי שאחזו (בדף ס"ז ע"ב), והעתקנו מעין יעקב עם הביאור שלו, וז"ל:

רב עמרם חסידא כי הוו מצערי ליה בי ריש גלותא הוו מגנו ליה אתלגא [דרך לאחוז לו חולה מחמת צנה כמפורש שם בגמרא ורפואתו בשרא שמינא אגומרא וחמרא חייא, פי' בלא מזיגת מים כמבואר שם בגמ']. למחר אמרו ליה מאי ניחא ליה למר דלייתו ליה, אמר הני כל דאמינא להו מיפך אפכי. אמר להו בישרא סומקא [כחוש] אגומרא וחמרא מרקא [מזוג במים הרבה]. אייתו ליה אינהו בישרא שמינא אגומרי וחמרא חייא, שמעה ילתא [אשת רב נחמן, והיתה בת הנשיא ואשת אב ב"ד וחשובה, כדאמרינן בהעור והרוטב דרב נחמן חתניה דבי נשיאה הוה] ומעיילא ליה לבי מסותא [מרחץ] ומוקמא ליה במיא דבי מסותא עד דמהפכי [מתהפכים מחמת זיעה אדומה היוצא ממנו ע"י בשרא שמינא וחמרא חייא] מיא דבי מסותא והוו דמא וקאי בישריה פשיטי [בהרות עגולות] פשיטי.

רב יוסף איעסק [מתעסק] בריחיא [כדי שיתחמם ויזיע], רב ששת איעסק בכשורי [לשאת קורות ומשאות], אמר גדולה מלאכה שמחממת את בעליה.

א"ל ריש גלותא לרב ששת מ"ט לא סעיד מר גבן, א"ל דלא מעלו עבדי דחשידי אאבר מן החי, אמר ליה מי יימר אמר ליה השתא מחוינא לך, אמר ליה לשמעיה זיל גנוב אייתי לי חדא כרעא מחיותא, אייתי ליה אמר להו אהדמו לי הדמי דחיותא [סדרו לפני נתחי הבהמה לנתחיה אהדמו הנתיחו כלומר ערכו הנתחים] אייתו תלת כרעי אותיבו קמיה א"ל [ריש גלותא] הא בעלת ג' רגלים הואי פסיק אייתו חדא מעלמא אותיבו קמיה א"ל לשמעיה אותביה נמי להך דידך אותבה אמר להו האי בת חמש רגלים הואי א"ל אי הכי [משום דחשידי הוא] ליעבדו קמיה דמר [כלומר קמי שמעיה דמר יסדרו המאכל בהיתר]  וליכול, א"ל לחיי קריבו תכא [שלחן] קמיה ואייתו קמיה בישרא ואותיבו קמיה וריסתנא דחנקא חמתא [עצם קטן שעל כף הירך שאדם בולעו ונחנק משום דרב ששת סגי נהור הוה ולא יראנו ויאכל ויחנק], גששיה ושקלה כרכה בסודריה [מששה והרגיש באותו עצם, שקל כל החתיכה וכרכה בסודריה]. לבתר דאכיל אמרי ליה [לריש גלותא] איגניב לן כסא דכספא [שהיו רואים אותו כורך בסודריה ורוצים לבדוק מהו] בהדי דקא מעייני ואתי אשכחוה דכרוכה בסודריה (אמר) [אמרי] ליה חזי מר דלא מיכל קא בעי אלא לצעורן אמר להו אנא מיכל אכלי [וטעמו טעמתי] וטעמי ביה טעמא דחיורא [בשר בעלת שחין], אמרי ליה חיורא לא עביד לן האידנא [לא שחטנו היום בהמה בעלת שחין], אמר להו בדקו בדוכתיה [בעור (היו בודקין) במקום ריסתנא זו בכף הירך ותמצאנו בעור שהוא לבן] דאמר רב חסדא אוכמא בחיורא וחיורא באוכמתא לקותא היא [טלאי לבן בעור שחור לקותא היה שם בבשר ונהפך העור ללבן], בדוק אשכחוה, כי קא נפיק כרו לי בירא [חפרו גומץ שיפול בו] ושדו ליה צפיתא עילויה [השליכו מחצלת ע"פ הבור כדי שלא יבין מושבו] ואמרי ליה ליתי מר לינח [לשכב במושבו] נחר ליה רב חסדא [עשה לו סימן כמו נחרת סוסיו] אמר ליה [רב ששת] לינוקא פסוק לי פסוקיך אמר ליה (ש"ב ב) נטה לך על ימינך או על שמאל [פסוק הוא בעשהאל], א"ל לשמעיה מאי קא חזית א"ל ציפתא דשדיא א"ל הדר מינה [חזור מעליה לימין או לשמאל] לבתר דנפק א"ל רב חסדא מנא הוה ידע מר א"ל חדא דנחר לי מר ועוד דפסק לי ינוקא פסוקא ועוד דחשידי עבדי דלא מעלו.

רב עמרם דער פרומער פלעגט האָבן צער פון די קנעכט פון ריש גלותא, די קנעכט האָבן אים אַמאָל געלייגט שלאָפן אויף די שניי. אויף מאָרגן האָבן די קנעכט געזאָגט צו אים "וואָס וויל דער רבי מען זאָל אים ברענגען", האָט רב עמרם געטראַכט "וואָס איך וועל זיי זאָגן וועלן זיי טאָן פאַרקערט, וועל איך זיי זאָגן פאַרקערט וועל איך האָבן וואָס איך וויל". האָט ער זיי געזאָגט אַז ער וויל רויטע מאָגערע פלייש געבראָטן אויף קוילן, און וויין געמישט מיט פיל וואַסער. האָבן די קנעכט אים געבראַכט פעטע פלייש געבראָטן אויף קוילן און ריינע וויין אָן וואַסער, האָט ילתא, די ווייב פון רב נחמן, געהערט וואָס מען האָט געטאָן צו רב עמרם, האט זי געהייסן מען זאָל אים ברענגען אין אַ באָד און מען זאָל אים לאָזן שטיין אין די הייסע וואַסער פון באָד ביז די וואַסער פון באָד זענען געוואָרן רויט ווי בלוט, ווייל עס איז אַרויסגעגאַנגען פון אים רויטע שווייס פון די פעטע פלייש מיט די ריינע וויין וואָס ער האָט געגעסן און געטרונקען, און עס האָבן זיך באַוויזן אויף זיין קערפער ווייסע קיילעכדיקע פלעקן.

רב יוסף, אַז אים פלעגט קאַלט ווערן, פלעגט ער מאָלן די מילשטיינער ביז ער האָט זיך דערשוויצט. רב ששת, אַז אים פלעגט קאַלט ווערן, פלעגט ער טראָגן שווערע פעקלעך ביז ער האָט זיך דערשוויצט. רב ששת האָט געזאָגט "ווי גרויס און גוט איז אַרבעט אַז זי דערוואַרעמט דעם אַרבעטער". דער ריש גלותא האָט אַמאָל געזאָגט צו רב ששת "פאַרוואָס עסט ניט אַמאָל דער רבי ביי אונז", האָט רב ששת געזאָגט צום ריש גלותא "ווייל איר האָט ניט קיין גוטע קנעכט, זיי זענען אין חשד זיי זאָלן אָפּשניידן אַ שטיק פלייש פון אַ לעבעדיגע בהמה און קאָכן און אייך געבן צו עסן", האָט דער ריש גלותא געזאָגט צו רב ששת "ווער זאָגט דאָס אַז מיינע קנעכט וועלן אַזוי טאָן", האָט רב ששת געזאָגט צום ריש גלותא "איך וועל דיר ווייזן אַז עס איז ווי איך זאָג". האָט רב ששת געזאָגט צו זיין באַדינער “גיי גנב'ע און ברענג מיר אַ פוס פון אַ בהמה וואָס עס ליגט צושניטן ביי דעם ריש גלותא", האָט דער באַדינער געבראַכט, דערנאָך האָט רב ששת געזאָגט צו די קנעכט פון ריש גלותא "צושניידט די בהמה און ברענגט אַהער אַלע שטיקער און שטעלט צוזאַמען אַלע שטיקער אַזוי ווי עס איז געווען פריער פאַר דעם צושנידן", האָבן די קנעכט געבראַכט דריי פיס און האָבן געלייגט פאַר רב ששת, האָט רב ששת צו זיי געזאָגט "האָט דען די בהמה געהאַט מער ניט ווי דריי פיס"? זענען די קנעכט געגאַנגען און האָבן אָפּגעשניטן אַ פוס פון אַ לעבעדיקע בהמה, און האָבן געבראַכט פאַר רב ששת, האָט רב ששת געזאָגט צו זיין באַדינער "לייג אַנידער די פוס וואָס דו האָסט גענומען אויך", האָט ער זי אַנידערגעלייגט, האָט רב ששת געזאָגט צו די קנעכט "האָט די בהמה געהאַט פינף פיס"? האָט מען אויסגעוויזן אַז זיי געבן עסן טריפות, האָט דער ריש גלותא געזאָגט צו רב ששת אויב דער רבי וויל ניט עסן ביי אונז דורך די קנעכט, וועלן די קנעכט מ6כן דאָס עסן פאַר דעם רבי'ס באַדינער, דער באַדינער וועט זעהן אַז עס איז כשר געמאַכט געוואָרן, וועט דער רבי מעגן עסן. האָט רב ששת געזאָגט "איך וועל עסן", האָט מען פאַר אים געשטעלט אַ טיש, און מען האָט געבראַכט פאַר אים פלייש, און מען האָט געלייגט פאַר אים אַ חלק פלייש מיט אַ ביינדל, און רב ששת איז געווען בלינד, האָבן זיי געטראַכט אַז ער וועט געוויס אַראָפּשלינגען דעם ביינדל וועט ער דערוואָרגן ווערן. רב ששת האָט אַרומגעטאַפּט די שטיקל פלייש, האָט ער געפונען אינעווייניג דעם ביינדל, האָט ער גענומען די גאַנצע שטיקל פלייש און האָט איר איינגעוויקלט אין זיין פאַטשיילע. דערנאָך ווי מען האט אָפּגעגעסן האָט מען געזאָגט צו רב ששת ביי אונז איז גע'גנב'עט געוואָרן אַ זילבערנער כוס [ווייל זיי האָבן געזען ווי ער וויקלט עפּעס איין אין די פאַטשיילע, און זיי האָבן נט געוואוסט וואָס, דעריבער האָבן זיי געזאָגט "עס איז גע'גנב'עט געוואָרן אַ זילבערנער כוס" מען זאָל ביי אים זוכן, וועט מען געפינען וואָס ער האָט באַהאַלטן]. זוכנדיק ביי אים האָבן זיי געפונען די איינגעוויקלטע שטיקל פלייש, אָבן זיי געזאָגט צום ריש גלותא "איצט זעהן מיר אַז דער רבי האָט גאָר ניט געוואָלט עסן, ער האָט געוואָלט מיר זאָלן האָבן צער", האָט רב ששת צו זיי געזאָגט "איך האָב יאָ געגעסן נאָר איך האָב פאַרזוכט די פלייש און עס איז געווען פון אַ קראַנקע בהמה", האָבן די קנעכט געזאָגט צו רב ששת "מיר האָבן היינט ניט געשאָכטן קיין קראַנקע בהמה", האָט רב ששת געזאָגט צו די קנעכט "זוכט אויף דעם אָרט וואו איך ווייז אייך, פון וואַנען איר האָט אויסגעשניטן די שטיקל פלייש וואָס איר האָט מיר געגעבן", וואָרום רב חסדא האָט געזאָגט אַז מען געפינט אַ שוואַרצן פלעג אויף אַ ווייסע פעל, אָדער אַ ווייסן פלעק אויף אַ שוואַרצע פעל איז דאָרט געווען אַ מכה, איז די פעל געענדערט געוואָרן. האָט מען געזוכט און מען האט געפונען אַזוי ווי רב ששת האָט געזאָגט. ווען רב ששת איז אַרויסגעגאַנגען פון ריש גלותא האָבן די קנעכט געגראָבן אַ גרוב אויפ'ן וועג, און זיי האָבן באַדעקט אַ ראָגאָזע [טאַפּעט] אויף דעם גרוב, און זיי האָבן געזאָגט צו רב ששת "קום רבי מיר וועלן דיך פירן אָפּרוען" איז רב חסדא געגאַנגען אונטער רב ששת און האָט אַ הוסט געטאָן, וואָרום רב חסדא האָט פאַרשטאַנען אַז מען האָט דאָ געוזט עפּעס טאָן, האט רב ששת געזאָגט צו אַ קינד "זאָג דיין פּסוק", האָט דער קינד געזאָגט "אבנר האָט געזאָגט צו עשהאל נייג אָפּ פון וועג און גיי אויף די רעכטע אָדער אויף די לינקע זייט", האָט רב ששת געזאָגט צום באַדינער "וואָס זעסטו?" האָט דער באַדינער געזאָגט "איך זע אַ ראָגאָזע [טאַפּעט] ליגט, האָט רב ששת געזאָגט צום באַדינער "גיי אַוועק פון די ראָגאַזשע [טאַפּעט] רעכטס אָדער לינקס, ווי רב ששת איז אַריבערגעגאַנגען האָט רב חסדא געזאָגט צו רב ששת "פון וואַנען האָסטו געוואוסט ניט צו גיין אויף די ראָגאָזע [טאַפּעט]?" האָט רב ששת געזאָגט צו רב חסדא "ערשטנס ווייל דו האָסט אַ הוסט געטאָן, האָב איך פאַרשטאַנען אַז דאָ מוז עפּעס זיין. צווייטנס, דער קינד האָט מיר געזאָגט אַ פּסוק אַז מען דאַרף גיין לינקס אָדער רעכטס, און דריטנס, ווייל די קנעכט זענען ניט גוטע וואָלט איך אַליין אויך געטראַכט טאָמער האָבן זיי געמאַכט עפּעס אַ שטרויכלונג אין וועג".

אגב אספר שאני הייתי שוחט אצל המארגארעטענער רב, הרב הגאון הצדיק ר' אברהם קליינמאן שליט"א [זצ"ל], והמארגארעטענער רב שחט שם אצל עמפייער כשר פולטרי, הי' לו שם 4 שוחטים ששחטו כל השבוע, והי' חסר לו שוחט אחד ושני משגיחים, והשוחטים שלו עבדו בשביל עמפייער כל השבוע, ואני ולהבחל"ח בנו הג' ר' מאיר שמואל ז"ל ועוד משגיח אחד נסענו ביחד כל שבוע לשחיטה לשעה אחת בלבד, והשחיטה של השעה הזאת הלכה בשביל מארגארעטען, וכל העופות האלו נשחטו בשביל ליבערמאן ענד רובאשקין בבארא-פארק, ואני נסעתי לשם קרוב לב' שנים לשחוט שעה אחת בשבוע, [ומהכסף הזה של שעה אחת לשבוע הי' לי די ללמוד בכולל כל השבוע], ומה שאני ראיתי שם אפשר לכתוב חיבור שלם, אבל לצאת בלי כלום א"א לכן אכתוב רק עובדא אחת מה שנדפס כבר בספרי "קול השחיטה" סימן ו', וז"ל:

שחיטת אווזים עם בעיות רבות – הבעל הבית מערבב טריפות להכעיס – החלפים עם פגימות – מכשירים את הטריפה

הלכתי לשחוט אווזים עם השוחט הזקן ר' … בלאָנג איילנד, הייתי המשגיח ושמרתי על תהליך השחיטה, המקום היה נחמד מאוד, (המקום קסם לי מאוד), שחטו רק 12 אווזים בפעם אחת, היו 2 טורים עם פחים היכן שמכניסים את האווזים, על פי הסדר היו צריכים לשחוט את כל 12 האווזים ולאחר מכן לבדוק את הסכינים, כי זה לוקח זמן עד שנשפך כל הדם מהאווזים ומכניסים 12 אווזים נוספים. לאחר שחיטת 12 אווזים נהיה הסכין מאוד מדומם ומלא עם נוצות קטנים. – זו בעיה אחת.

הבעיה השניה והגדולה שבהם, שקשה מאוד לשחוט את הקנה שלהם שהוא קשה מאוד, הסכין מתקלקל מיד, קל יותר לשחוט 1000 עופות מלשחוט 50 או 100 אווזים, לאחר כל 12 או 24 אווזים חייבים לשפשף מחדש את הסכין על אבן חלק. בפעם הראשונה כשהשוחט ר' … שחט לא ראיתי סכין, יכול להיות שהוא רצה להראות לי ואני לא רציתי לראות כי מה לי ולצרה הזאת בחנם, שם במקום לא היה בידי לתקן דבר.

היתה שם בעיה נוספת שכל האווזים שנטרפו נאלצו לחתוך להם חצי רגל להשליכו לצד, ולהזהר שהגוי לא יגנוב אותה ויערבב אותה ביחד עם הכשרות, הוא היה עושה זאת תמיד להכעיס, היה לו רפת עם עשרות אלפי אווזים, ובכל זאת היתה זאת עבורו מציאה לתפוס אווז טריפה ולערבבה יחד עם הכשרות, כשהתירוץ הוא שזה מיועד למען גוי וכו'.

ויהי היום הגיע הזמן והוזמנתי לשחוט עבור השחיטה של קהילת …, התחלתי לשחוט וסכין השחיטה היה במצב נורא, היה ממש פחד להסתכל על הסכין, אמנם לא היו פגימות של ממש אך הוא איבד את החלקלקות שלו וצריכים היו הרבה לשפשף על היד בכדי לדעת אם הסכין פגום, ורק לאחר מכן לשפשף על האבן, הדבר לוקח הרבה זמן, ולא יכולתי בשום אופן להספיק את מהירות השחיטה הנוכחית שלא היתה מהירה במיוחד. מצאתי גם בוושט חתיכות עץ, ומתכת, כמה וכמה פעמים.

כשנאלצתי להטריף כמות של עופות, נהגתי לסדר ולאסוף את הטריפה, וזרקתי אותן ביער בין העשבים הגדולים במקום שהבעל הבית לא ימצא אותן לעולם, אך היו לי בעיות אחרות, כשהסכינים נפגמו לאחר שחיטת 12 אווזים ולאחר שחיטת 10 אווזים והבעל הבית ראה במו עיניו, כשביחד היו לי קרוב ל-50 חתיכות טריפה. הוא רתח וזעם, כשטען שבשר אווז יקר מאוד, ראיתי את הבעל הבית כשהוא מתהלך סהרורי עוד אף פעם לא קרה אצלו שיהיו כל כך הרבה אווזים טריפה. חששתי מאוד שהבעל הבית יערבב את הטריפה ביחד עם הכשר , אז הודעתי לבעל הבית שאני קונה ממנו את כל העופות הטריפה ומשלם לו כמה שזה שוה. התקשרתי גם עם הרב המכשיר ר' … מקהילת … שהשחיטה היתה מיועדת להם וביקשתי ממנו שיגיע מיד למקום מאחר וישנן בעיות. תוך שעתיים הוא היה במקום, הוא הרגיע את הבעל הבית, ואני נאלצתי לשלם את בשר הטריפה מאחר ולרב … לא היה מתאים שיקרה כל כך הרבה טריפה, כי אם כך הם פני הדברים, הרי כל השחיטה עומדת בסימן שאלה?. משחטה זו ממילא לא היתה טובה שחטו שם תחת לחץ וטעראר, והשוחטים חששו להטריף.

הרב המכשיר ר' … אמר לי שהוא אינו מבין איך זה שאצל שוחטים אחרים השחיטה הזו קלה ואין בעיות, אף פעם לא קרה שכל כך הרבה אווזים יהיו טריפה, למה אני כזה "שלימזל"? השבתי לו חייבים שיהיו במקום 2 שוחטים וכי אחרת אסור לשחוט. ואז הוא הציע לי שאסתכל איך שהשוחטים הזקנים והותיקים ר' … ור' … שוחטים, ואז אבין כי זה ממש משחק ילדים. בקיצור, חיכיתי פעם לראות איך שאותם השוחטים ר' … ור' … שוחטים לראות איך שזה משחק ממש…., ואז למדתי את המשחק… הסכינים היו מלאים בפגימות רח"ל, הם שחטו בתוך 4 שעות 1200 אווזים ומתוכם היו בס"ה אחד או שתיים טריפה, אצלם לא היו בעיות כלל, זו הרי שחיטה קלה במיוחד. בפעם השניה הלכתי ביחד עם להבל"ח השוחט ר' … ע"ה אחד שחט ואחד הכין סכיני שחיטה (חלפים) כל הזמן, הוא הודה ששוחט אחד אסור לו לשחוט, ומאז היו שוחטים 2 שוחטים באותה קהילה … במשך תקופה ארוכה.

[30]) למה הי' צריך ללכת כמה פעמים, הלא הוא לא נתן ההכשר? הנייר הוא סבלן גדול שכתבת בקובץ קטן הזה אולי מאות שקרים וכזבים שלא היו ושלא נבראו.

[31]) ראה בספר שחיטת ואכית בשר הלכה למעשה מהשוחט מברדיטשוב.

[32]) וגם כן אכלו משחיטת ה"אָ-יוּ" – OU, עמפייער כשר, מה שאף יהודי חרדי אינו לוקח לתוך פיו.

[33]) אני גם כן מכיר את השוחט ששחט בשביל הגר"ם זצ"ל 60 בהמות לשעה ועשה בהמה מיוחדת בשבילו, והגר"ם פיינשטיין זצ"ל התיר גם כן עופות מעפייער והבתי שחיטה נתנו 50 אלפים דולר לשנה לישיבת תפארת ירושלים, וכל ההיתר של הגר"מ זצ"ל היתה מפני שסמך על ב' אנשים שהם היו אצלו אנשים נאמנים כמוך. והגר"מ זצ"ל לא הי' יכול לחשוב שאנשים כמוך יעידו עדות שקר, וירצו לרמות אותו. (החילוק בינם לבינך הוא, שאתה הולך עם זקן ועם פיאות ובעקיטשע ווייסע זאקען, ואתה בעלזער חסיד, והם הולכים בלי זקן ובלי פיאות ואולי עם בלוריות והם תלמידים בתפארת ירושלים.)

וצריך לדעת שאתה כותב סיפורים ושקרים מה ששמעת ומה שלא שמעת ובוודאי שלא ראית. ואני כותב מה שראיתי בעינים שלי והייתי בכל המקומות ואם כל השוחטים הזקנים ביחד לא שעה אחת או כמה שעות בלבד, אלא חדשים ושנים. ואני ב"ה גם כן מבין גדול איך לבנות מכונת "פען" או באקס, וב"ה שאני עבדתי הרבה לבנות מכונות טובות לשחיטת העופות ובניתי כבר סטענדער בשביל השחיטת עופות, של מארגארעטען בראקוואוד פענסילוועניע, כדי שהעופות יהיו רגועים און עס זאל זיך נישט ווארפן די פליגלעך בשעת השחיטה, שאם לאו יש שאלות גדולות בחמשה הל' שחיטה.

והיות וראיתי הבעיות הגדולות מה שיש בעמפייער כשר, עשיתי כל התחבולות שהמארגארעטנער רב יעשה שחיטה חדשה וקטנה, וב"ה הצלחתי וארגנו שחיטה חדשה בראקוואוד פענסילוועניע ששחטו 40% מהמהירות הגדול של עמפייער, שבעמפייער שחטו [לא כל השוחטים במהירות הזה] 1200 עופות לשעה, ובראקוואוד הי' די 500 עופות לשעה בערך, והבעה"ב לא עמד אצל השוחט [בעל השור על שורו] והשחיטה הזאת ארכה בערך 17 שנים.

ופעם אחת בא לעמפייער הרה"ג מוהר"ר אברהם רובין מרחובות א"י, וכן בא לשם הרב הגאון ר' יהודא שיין מלייקוואוד ושניהם כתבו לערך 8 עמודים עם תיקונים מה שצריך לתקן שם, ואני הייתי שם לפני כמה שנים ומצאתי הרבה דברים שצריכים לתקן, והם אמרו והוציאו שם רע עלי שאני אמרתי שהשחיטה שם היא טובה. הס מלהזכיר.

סוף דבר: שבכל שחיטה גדולה הס"מ רוכב עליו והוא הבעל הבית העיקרי של השחיטה, ויש לו הרבה כסף, וכסף לא נחשב אצלו לכלום, כי הם עושים 5 מיליאן רווח לשנה ועל ידי זה יש לו שלוחים נאמנים והם מסמאים את עיניהם של הרבנים, כמו שכתב בשער בת רבים על התורה עה"ת "והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה", שמראה עינים סובב על הרבנים ומנהיגי ישראל עיי"ש.

והנה איתא בזוהר הקדוש על פסוק זה (דף ס"ז) מלחמה לה' בעמלק מדר דר, אמר ר' יהודה בכל דרא ודרא בכל דרין דאתיין לעלמא לית לך דר דלית בהו מההוא זרעא בישא וקב"ה אגח בהו קרבא, רבי יצחק אמר ועלייהו כתיב יתמו חטאים מן הארץ, עיי"ש.

עוד איתא בזוה"ק (ח"ב דף קכ:) דערב רב אינון יין דנתנסך לעכו"ם, ומנהון משומדים מינים ואפיקורסים משומדים לעבירות שבכל התורה כולה.

ובספה"ק אור החמה (פ' נשא בשם הרמ"ק) כתב וז"ל, הערב רב הם גויי הארץ נשמת החיצונים. ושם (על זוה"ק משפטים דף ק"כ ע"ב) וז"ל מלחמה לה' בעמלק שהם ערבוביא בישא שכולם נתערבו אלו באלו וזרע עמלק נתערב בהם ויש רשעי ישראל שהם נחשבים מכולם שהם פריצי ישראל מהרסיך ומחריביך ממך יצאו וכו'.

ובבני יששכר (מאמרי חודש אדר) כתב, כתות הערב רב אשר בקרבנו הם יושבים, מינים מוסרים אפיקורסים, הן המה משורש עמלק הדעת דסטרא אחרא ער"ב ר"ב גימטריא דע"ת כאשר תראה בדורות הללו אשר בעוה"ר נתרבה האפיקורסות, וגם אותן דקיימין כלי חמס על ישראל לפשוט את עורם מעליהם בעצות רעות בחוקים לא טובים וד"ל, ע"כ. ועיין בספה"ק תולדות יעקב יוסף פרשת נשא.

ובזוהר חי פרשת בראשית (דף קי"ג) כתב וז"ל, ועתה רוב הדור עם הראשים שלהם הם מערב רב, ע"כ.

ובספר דברי חיים בהשמטות לפרשת ויקהל כתב וז"ל, דלפני ביאת המשיח יהיו רוב הרבנים מהערב רב כו', וז"ל הדברי חיים שם: כי ישראל בעצמן קדושים אך הערב רב כל חסדים דעבדי לגרמייהו עבדו כנראה בעליל שהרבנים והחסידים והבעלי בתים שבדור המה בעוה"ר רובן מערב רב ורוצים לשרור על הציבור וכל מעשיהם רק לגרמייהו לקבל כבוד וממון ולכן אין להתחבר רק אם עובדים באמת שמוסרים נפשם לד' לא לקבל שום תועלת לעצמם, ע"כ עיי"ש עוד[33].

ונמצא מכל זה דברים נוראים, דרוב הרבנים ובעלי בתים הם של הערב רב, וצריכים ללחום נגדם במלחמה גדולה, ובעוה"ר לא די שאין נלחמים נגדם אלא הרבה אנשים יש להם קשר אתם ובונים להם בנינים ופלטרין גדולים, ונותנים להם ממון כסף רב, ויש להם שם כבוד ויקר וגדולה, והצדיקים האמיתיים המקושרים לה' יושבים בעניות ל"ע וא"א להם לפעול ולעשות לצרכי שמים כראוי, להרבות פעלים לתורה וליראת שמים.

ועל פי זה אפשר להבין מ"ש בספה"ק היכל הברכה (בפרשת ואתחנן הנ"ל על פסוק הטיבו וגו') וזה לשונו: "ואני תמהתי על בעלי בתים הכשרים למה ישנו כל הלילה ויבלו ימיהם בהבל, למה לא יעמדו באשמורת לומר תהלים וחצות כפי כחם ואחר כך ילכו להתפלל מלה במלה בכוונת הלב, כל חד כפום שיעור דיליה, ואם הוא בר הכי ללמוד על כל פנים משניות, למה ימנע עצמו מזה ולומר איזה דפין מן הזוהר הקדוש כי כל דיבורים אלו הם קישוטי הנפש חיים לנפשו, למה לא ילחם עם חלק הרע שבנפשו המונע אותו בחכמות זרות ואם ההתחלה יהיה לו קשה שלא יטעום אלא מרירות, סופו יהיה לו אור וחיות ומתיקות וחיים לנפשו בזה ובבא וכו'. ואם יסמוך בעל הבית הכשר שהוא מתומכי התורה בוודאי אין דבר גדול בעולם מן מי שהוא תומך התורה אבל זעירין אינון, ועוד שיש הרבה טועין ומטעין ואם אין לו זכות לא יזכה לזה אלא ידבק עצמו בשד יהודי שהוא תלמיד חכם, והרבה צריך בקשות ורחמים בבכיה שיזכה לדבק עצמו בתלמיד חכם אמת וצדיק, ולזה לא יזכה אלא על ידי זכיות הרבה ותפלות ותחנונים כי מן השמים אין נותנים שום דבר קדושה ומצוה אלא על ידי זכות הקדום וטורח ובקשות ותפלה" ע"כ.

והכוונה במ"ש ואם אין לו זכות לא יזכה לזה אלא ידבק עצמו בשד יהודי שהוא תלמיד חכם, י"ל גם כן כנ"ל, דיכול להיות שהוא תלמיד חכם אבל עדיין יכול להשתייך ח"ו לכת הערב רב והסטרא אחרא רח"ל, וע"כ צריך לזה זכיות הרבה ותפלות ותחנונים שיזכה לדבק עצמו בתלמיד חכם אמת וצדיק, וד"ל.

וכמה נוראים הדברים שכתב בספה"ק תולדות יעקב יוסף (פרשת נשא, ד"ה העולה) וז"ל:

"העולה מזה דראוי העושר לילך אל החכם לקבל ממנו חכמה כמו שהחכם הולך אצל העושר לקבל ממנו חסד מעשרו כי זה תכלית הבריאה כמ"ש במדרש (שוחר טוב) (תנחומא משפטים ט') על פסוק ישב עולם לפני אלקים ר"ל שאל שיהיה כולם שוין בעושר וחכמה שלא יצטרכו לקבל זה מזה, והשיבו רוח הקדש אם כן חסד ואמת מן ינצרוהו, כי במה יזכה זה עם זה, משא"כ עכשיו החכם מקבל חסד מהעושר והעושר מקבל מן החכם תורה וחכמה הנקרא אמת, ובשכר שמשפיעים זה לזה בחכמה ובעושר כך מלמעלה יורד השפע וכמ"ש בש"ס ולמוכיחים יונעם ועליהם תבוא ברכת טוב, כל זמן שתוכחה בעולם ברכה בעולם וכו' (תמיד כ"י ע"א) ור"ל שגורם שפע כנ"ל, וכמ"ש בתיקונים (תיקון מ"ד) יעו"ש".

"ובזה יובן חסד ואמת נפגשו, ר"ל כשעושין להשפיע זה לזה החכמים מקבלין חסד מהעושר והעשירים שומעין חכמה ומוסר הנקרא אמת מהחכמים שהוא עיקר התכלית כמ"ש חסד ואמת מן ינצרוהו כנ"ל, אז גורמים לייחד ב' מדות הגורמין שפע וברכה בעולם, וזהו צדק ושלום נשקו" וכו'.

"ובזה יובן דברי נעים זמירות ישראל בפתח דבריו, למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק יתיצבו מלכי ארץ וגו' ור"ל שלא אמר זה דרך תרעומות להתרעם למה רגשו וכו' רק שאמר דרך מוסר לעמו ישראל בטוב טעם ודעת להבינם למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק להתעולל עלילות בריק והבל על בחירי אומה ישראל, כאשר באזנינו שמענו עלילות שונאינו בכמה מיני תחבולות אין מספר להעלותן אשר האומות מעלילין והם המוני האומות הנקראים גוים שרגשו וגם השרים של המדינה מאומות העולם הנקראים לאומים יהגו ריק, היאומן כי יסופר להאמין מחכמי אומות העולם על דברי הבל וריק כזה, אבל זה נמשך מצד כי יתיצבו מלכי ארץ מאן מלכי רבנן (גיטין ס"ב ע"א) שמעמידין על פי השר שארץ שלו, וזה שנצב לרב שנקרא מלך על פי מלכי ארץ שהארץ והעיר שלו אחר חורבן הבית [ותיבת מלכי משמש לכאן ולכאן] ויתיצבו מלכי ארץ ורוזנים שהם המנהיגים של הרב הנ"ל נוסדו יחד על ה' ועל משיחו, כי מיד יועצים עצות על ה' בענין מאכלות אסורות להעביר שוחטים טובים ולהעמיד רעים לפי רצונו וכיוצא בזה לפי מה שראתה עיני ועל משיחו שהם הלומדים העוסקים בתורה ועבודה איך לגרשם מהעיר ולבטל מנין שלו יעשו כעובדא דאחז המלך שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות ואמר אם אין חכמה אין הקב"ה משרה שכינתו בישראל שנאמר חתום תורה בלימודי וכו' (ישעיה ח'),  ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו, ור"ל כי עצתם איך להשליך עבותות האהבה שבינם לבינו ית' ע"י שיש להם מקום מיוחד להתלמד ולהתפלל ולהסיר מוסרותימו שע"י תורה ומוסר כולם נכנעים לפניהם ולהסיר עול מעלינו זהו תוכן עצתם".

"והנה באלו יש ב' כתות כנ"ל שיש יראי השם לשם שמים וכנ"ל, ובזה אמר יושב בשמים ישחק ר"ל כי זה שהוא ברום המעלות בשמים שכבר נתקשר באהבה ית' גם עתה ישחק וישמח ולא יחוש כלל לעצתם, משא"כ אד' ילעג למו, כי כת ב' הנ"ל שהי' במדרגה תחתונה הנק' אד' כנודע שלא היה לשם שמים רק ליטול את השם שהוא מחסידי ארץ, וכעת שרואה שיועצים עליהם הרוזנים וכו' מיד הוא עצמו ילעג למו על היראים כדי שלא ימצא בו שום דבר מחסידים שלא ילכד בעצת רוזנים, וזה הוא השמירה של מעלה לבל יכנס פנימה כל מי שיהי' כי מי שאינו הגון אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו כדי שיהיו נרפים מהתורה והעבודה לכוונה הנ"ל, אבל ואני נסכתי מלכי על ציון  הר קדשי, ור"ל שדוד אמר על עצמו ואני שעמדתי בנסיון כל הבזיונות והשפלות וכעת אני נסכתי מלכי שאינו נצב ממלכי ארץ עפ"י השררה רק ואני נסכתי מלכי שהוא אלקי עולם ה' על ציון הלומדים המצויינים בהלכה שעיקר מלכותי ונסיכותי הוא על הלומדים העוסקים בתורת ה' ועבודתו כמ"ש חבר אני לכל אשר יראוך וכו' (תהלים קי"ט) ועל זה הוא סמוך לשון חיבור כמו ועליו מטה מנשה (במדבר ב') כי הם נטורי קרתא (פתיחתא דאיכ"ר א') וא"צ לומר שלא לגרשם מהעיר רק שהם עיקר ממשלתי. וגם על הר קדשי שהם ראשי קציני אלופי ישראל שהם נקראים הר והם גורמים קדושתו כמ"ש (דברים ב') ויהי כאשר תמו וידבר ה' אלי שאין קדושת שמו על נביאים כי אם בזכות ישראל ומה שהעמיד ית' אותי לנסיך ומלך הוא בזכות ישראל שהם נקראין קודש ישראל לה' ראשית תבואתו (ירמיה ב') וחס על כבודם שיהיה להם רועה נאמן לבל יגיס דעתו עליהן כמו שאמרו (יומא כ"ב ע"א) אין ממנין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלוין אחוריו", עכלה"ק הנוגע לענינינו.

רואים אנו גם כן מדברי התולדות יעקב יוסף שהצדיקים ועובדי ה' יושבים בעניות ובדחקות משא"כ אותם שדורשים רק כבוד עצמם יושבים על מי מנוחות ולא חסר להם כלום וכנ"ל.

וראה מה שכתב הרמב"ם מעשה נורא מהרמב"ם אודות אנשי מדינה אחת שכפרו בתחיית המתים מן התורה מפני שנטמטמו במאכלות אסורות

ובא וראה מה שכתב הרמב"ם ז"ל, הובא בספה"ק צפנח פענח ובספה"ק דגל מחנה אפרים (פרשת עקב), ששמע מהבעל שם טוב זי"ע, שפעם אחת שאלו אנשי מדינה אחת[33] במכתב להרמב"ם ז"ל על תחיית המתים לומר להם מן התורה. ומה שדרשו חז"ל בגמרא מן הפסוקים, אמרו שיש לדורשם באופן אחר. ולא רצה להשיבם הוא בעצמו דבר, אך אמר לתלמידו ר' שמואל אבן תבון שהוא ישיבם.

וזה תוכן דבריו בקיצור על פי חכמת הטבע, כי מכל מיני מאכל ומשקה נעשה דם, ומהדם יורד אל הכבד, ומהכבד עולה הברירות אל הלב, ומהלב יורד המובחר והדק אל המוח, ושם שורה השכל וחיות של האדם. ומי ששומר עצמו ממאכלות המותרות והאסור והטמא, נעשו דמיו צלולין וטהורין, ויש לו לב טהור, והמוח והחיות שלו נעשה חיות טהורות להשיג אמיתית החיות שהיא אלקות של כל העולמות המחי' את כולם. ומי ששומר עצמו יותר, ומקדש את אכילתו עפ"י דרכי ד' ותורתו, נעשה מזה בנין אב, והוא השכל לכל רמ"ח איבריו ומתקדשים ומתטהרים.

וכן להיפוך ח"ו, נעשה בנין אב שכל עקור ומעופש בדעות זרות, וחיות שלו נעשה בחינת מת, והוא אבי אבות הטומאה וכו', ורמ"ח איבריו נטמאים וטמא טמא יקרא לכל דבר, ונעלם ממנו אמיתת החיות שהיא אלקות של כל העולמות, ונטמא ונופל לדיעות זרות ואלהים אחרים, הם אלילים אלמים מתים וזבחי מתים יקראו להם.

לכן התנאים ואמוראים ובעלי המדות וחכמי המשנה הם שמרו נפשן שלא יתגאלו בפת בג הזקן וביין משתיו, ולכן האירו שכלם והי' שורה עליהם רוח הקודש, לפרש כל מאמר סתום בדת התורה הקדושה, כי שרתה עליהם כח אלקי, אשר הוא ואורייתא כולא חד ואור נשמתם גם כן הוא חוט המשולש אשר לא ינתק לעולם ולעולמי עולמים. אבל אנשים הללו בודאי טמאים ונטמאו דמם, ומשם לבם ומוח שלהם נטמטם במאכלות האסורות והטמאות, ולכך החיות שלהם נוטה למינות ואפיקורסות, ולא יכלו לקבל מתיקות נופת צוף דברי מאמרינו הבנוים עפ"י שכל אלקי עולם ומלך עליון. והואיל והעיזו פניהם ויצאו לחוץ, פתאום יבוא עליהם הכורת, וכרות יכרתו אותם וכל אשר להם. וכך עלתה להם, כי לא היו ימים מועטים עד אשר בא עליהם מלך גדול והרג אותם וביזז כל אשר להם, ע"כ תוכן דבריו.

אנו רואים מזה שעבור שאכלו מאכלות אסורות נהרגו 70 אלף איש.

ואגלך לך כאן סוד [שאינני אוהב לכתוב דברים כאלו ובפרט בפרהסיא, אבל היות שזה נחוץ עבור הצלת הכלל ישראל ברוחניות ובגשמיות אני מוכרח לגלות] שבשנת תשל"ג בחודש תמוז בא אלי בחלום הצה"ק ר"ה מקאלאמייע זי"ע וטען כי הכלל ישראל הוא בעת צרה גדולה ח"ו, והכלל ישראל נחוץ לפנחס שיצא במלחמה גדולה כדי להציל את הכלל ישראל, ואע"פ שפנחס הי' בסכנת נפשות אבל כדי להציל הכלל ישראל מחויבים למסור נפשו לה', וזה הי' כמה חדשים לפני מלחמת יום הכפורים הידוע, ואז תיכף ומיד ביום אח"ז התחלתי לכתוב מכתבים לערך של 20 רבנים החרדים לעורר אותם שמאכילים את כל ארצות הברית בנו"ט, והעיקר שהייתי מחויב למחות על החרדים שנקרא סאטמאר (שוחטים) שחיטה [הגם שלא הי' אמת, כמו שכתבתי למעלה שהרבי מסאטמאר כתב בעיתון "מארגען זשורנאל" שאין לו שחיטה פרטית כלל, עיי"ש באות ???) שהם קלקלו את כל שחיטת ה"אָ-יוּ"  – OU, כמו שכתבתי בקונטרס קול השחיטה, ויצאתי במחאות גדולות לתקן, אבל בעווה"ר הרבנים לא שמו לב, או שפחדו מהקצבים אנשי עמלק כידוע, ואם הרבנים היו מוחים אז לא הי' בארץ ישראל מלחמת יום הכפורים שעלה לכלל ישראל ל"ע הרבה אלפים קרבנות, מאחבנ"י הי"ד. וכידוע שבמלחמת פנחס גם כן עלה הקרבנות 24 אלף ל"ע, ואם היו עוד אנשים מוחים בוודאי לא היו כל כך קרבנות לפי כמה שיטות, עיין במפרשים.

ובכתבי האריז"ל מובא שר"ע הי' הגלגול של זמרי בן סלוא, והעשרים וארבעה אלף התלמידים היו העשרים וארבעה אלף שמתו אז שמובא בסוף פרשת חוקת ויהיו המתים במגפה 24 אלף, ובגלל זה יצאתי אז במחאות כנגד השחיטה כדי להציל את הכלל ישראל, ובמלחמה הזאת כמעט שנהרגתי הרבה פעמים ונצלתי בדרך נס כמו שכתבתי כבר בקונטרס "בצאתו בשלום", אבל ידעתי כי אורייתא וקוב"ה וישראל חד הוא וכל אחד מאחבנ"י הוא גלגול מאדם הראשון וזה הענין של המצוה הגדולה ואהבת לרעך כמוך שהוא כאילו קיים כל התורה כולה, וזהו העצה היחידה שלא יצטרך לבוא עוה"פ בגלגול עיין מה שכתבתי בפרשת דברים בשם הישמח משה מה שמביא בשם בית שמואל אחרון, שפי' שם דעל ידי אהבת ישראל נחשב לאדם כאילו קיים כל המצוות ממש, ואם יש ביניהם אחדות ואוהבים זה את זה, עי"ז נחשב להם כאילו קיימו את כל התורה כולה, אף המצוות שאין שייכים אליהם, כי ע"י האחדות נחשבים כל ישראל כגוף אחד עיי"ש עוד באריכות.

וזה מה שכאב לי את כל הכאב שהכלל ישראל יסבלו ח"ו אם לא אצא במלחמה נגד עמלקים הקצבים והשוחטים ושולחיהם שהם שותפים של עמלק והיו לנו ביוהכ"פ ניסים גדולים מן השמים שלא הי' ח"ו כל א"י ביד המצרים רח"ל, כמו שידוע שהמצריים היו קרובים לתל-אביב, וגולדה מאיר אמרה אז במוצאי יום הכפורים שרק יד ה' יכולה להציל את עם ישראל, וכבר הכינו את האטומים בישראל, שידוע שהאטום אם ח"ו היו שולחים היו כל ישראל בסכנה גדולה מפני שהרוח יכול ח"ו להביא בחזרה את עפר האטום רח"ל. ואני הייתי אז בא"י במלחמת יום הכפורים, ולמחרת יום הכפורים הייתי בלוד וראיתי איך שבאים עשרות העליקאפטרים עם חיילים פצועים, בלי ידים ובלי רגלים ושמים אותם במגן דוד אדום שהיו מחכים כמאה מכוניות הצלה אמבולאנסים (מגן דוד אדום), ובכיתי מאוד כשראיתי כל זה, והמראה הזה אינני יכול לשכוח אף פעם בחיים שלי, והיו אז רח"ל אלפים קרבנות ופצועים שקשה לי לכתוב הסכום. וכל זה הי' בגלל שאנחנו כאן בארצה"ב לא עשינו תשובה, וכמו שאנו רואים ממכתב הרמב"ם הנ"ל, ועי' גם כן בשו"ת ד"ח סימן ז' ובספרי אכילת התרנגולים בהסכמה שכל הששה מיליאן יהודים נהרגו ע"י היטלער ימ"ש שנולד מהשוחטים קלים בדייטשלאנד.

ועכשיו אתה יכול לראות התמונה שלך ר' יצחק אליעזר יאקאב לאיזה מדריגה שהגעת, ואני בטוח שכל הצרות שיש לנו היום בא"י אם הטעראריסטים הוא אשמתך שאתה מאכיל נו"ט לכל עם ישראל, ואם הטעראר שלך נגד הרבנים הראשיים בארצנו הקדושה אתה רוצה לגרום ח"ו ???…

תדע לך אם אתה לא תתחרט ממה שקלקלת ותעשה תשובה אז אני ידפיס הקונטרס הזה בכל העיתונים בכל העולם כולו בעזהשי"ת.

כמו שכתב הגה"ק רבי הלל מקאלאמייע זי"ע בתחילת הספר משכיל אל דל, עיי"ש

ובזכות ההדרכה שהרבנים ומשפיעים ידריכו את עם ישראל שילכו בדרכי התורה והמצוות נזכה לבנין ירושלים השלימה כמו שמובא בס' מצות התוכחה כהלכתה דף קצ"ט אות ג' (בשם משכיל אל דל, שמות קמב) שבזכות ההדרכה זוכים לבנין ירושלים, וזל"ק:

"עיין (תהלים סימן מ' פסוק י') בשרתי צדק בקהל רב 'הנה 'שפתי 'לא 'אכלא, הכוונה אפשר לא אמנע עצמי מלהדריך ולהוכיח כמדרש על פסוק אהבת צדק, לצדק בריותי מש"ה מפרש הרמז בר"ת 'שובי 'לבצרון 'אסירי 'התקוה, משום עבור שלא הדריכו נחרבה ירושלים, מעתה בזכות הדרכה נזכה לבנינה, וגם רב" הנה" שפתי" לא" ס"ת "יחזק "את "בדק "הבית היינו מצות אחר ובנית ביתך שאחז"ל ע"י מעשים טובים, בונה לו בית וכוונתי תוכחתי הוא לחזק את בדק הבית".

[34]) הפעם הראשון, כשבאתי לשם, ואפילו אח"כ ששהיתי שם הרבה פעמים הייתי גם כן מרוצה, עד שבמשך הזמן ראיתי המכשולות הגדולות, ואם לא הייתי חדשים שלמים בבית השחיטה לא הייתי רואה המכשולות, שאין אדם לומד תורה אא"כ נכשל בה, ואם לא הייתי שוחט לבד לא הייתי רואה כלום.

[35]) פלא והפלא שהלשון הזה שעות על שעות כתבת כבר גם כן על הרב מצעהלים. ופלא גדול ששמעתי משני בניו הקדושים של כ"ק מרן האדמו"ר מקאשוי זי"ע, אחד בשם הגה"צ רבי שמחה ישראל בלום שליט"א, ואחיו הגה"צ רבי שמואל מאיר בלום שליט"א, ושניהם זכו לראות ולהבין הבעיות הגדולות שיש בבאקס, ואמרו לי שזה ממש נבילות וטריפות רח"ל, ואודה ולא איבוש כי מצאו והבינו בשעה אחת יותר ממה שאני היבנתי בזמן רב. ועל זה אמרו חז"ל בדרך שאדם רוצה ללכת מוליכין אותו, ובזוה"ק: כד בעי בר נש לאיתדכיא כמה אינון דמזדמנין ליה. שהמלאכים מוליכין אותו ומגלים לו לראות את האמת.

[36]) אין מה לראות בברגים, וכל זה שקר.

[37]) אמת כי הי' צדיק ובהלכה דקדק מאוד, אבל בבאקס לא הי' לו מה לדקדק רק אם מאמינים להשוחט שזה טוב, ורואים כמה רגעים די, ואפילו שיעמוד שם כמה שעות קשה מאוד לתפוס, ואפילו שיעמוד הרבה שעות ולא שוחטים לבד לא מבינים בכלל הבעיות שיש שם.

[38]) והאדמו"ר מפאפא זצ"ל הי' הראשון שפירסם שעד עכשיו אכלו חלב ושלח הבוטשער שלו לא"י ללמוד ניקור, והאדמו"ר מפאפא מעולם לא נתן הכשר על בשר בהמה, ואני לבד ראיתי שוויינשטאק מביא לבוטשער שלו הבשר, ושאלתי אז להאדמו"ר מפאפא אם יש לו שחיטה מיוחדת שראיתי איך שוויינשטאק עושה הדעליווערי ואמר לי [וכן אמר לעוד כמה רבנים] שלא נותן הכשר על בשר בהמה.

להעתיק כאן מקול השחיטה הסיפור ממאשין של העופות, ואיך שהפסיק לאכול מהשו"ב שאכל עשרים וחמש שנים.???

[39]) הוא יכול להיות הגאון הכי הגדול ואם לא בקי בטעכניק ולא הי' שוחט לבד אינו מבין כלום, וההכשר על המכונה אינה שוה כלום.

[40]) שקר חדש שרק בכמה שנים האחרונים נתן הכשר בפעם הראשון לחיימאביץ שאתה היית שם השוחט והמנהל. והמאכיל נבילות וטריפות שכל השוחטים היראים יעידו על זה, ונפטר בדמי ימיו ל"ע.

[41]) שכחת לכתוב מה שאמרת לו והסברת לו, שהבאקס הוא טוב ומטיב, אבל המכשולות היוצאים ממנו לא סיפרת לו, ושכחת גם כן לכתוב שאתה הבעה"ב שם, כי אז לא האמין לך כלום.

[42]) אתה הבאת אותו אולי הרבה פעמים, ולמה הי' שם עשרות פעמים אולי קיבל טשעק גדול כזה שהי' כדאי לילך עשרות פעמים, ולמעשה זה לא נפק"מ, כי כפי מה שהי' לך זמן יותר לשכנע אותו כן הבין היטב יותר [איינצורעדן אלץ מער האט ער פארשטאנען].

[43]) בכל מקום אתה כותב ומדייק אותו הנוסח יותר טוב ויותר חשוב מהסדר שהי' באירופא. ואתה אין לך שום נאמנות בעולם כי טוב שבטחים שותפו של עמלק, ואתה לא רק השותף, כי לפי המאמר הזה שאתה כותב, אז אתה העמלק לבד, רח"ל.

[44]) ואספר קצת מהתמימות של הגה"צ מדעברעצין שליט"א שהוא הי' הצדיק היחיד במס"נ שלו להכשרות בארצה"ב, כשארגנתי את הוועד הכשרות הייתי עוד אברך וראיתי המכשולות הגדולות שיש כאן בארצה"ב ורוב ההשגחות שהיו אז תחת הרבנים היו רובם שהרבנים היראים החסידים לא היו יודעים בין ימינם לשמאלם, הן שלא ידעו ענגליש בטוב והן עבור שהרב הרוצה ליתן הכשרים דבר ראשון שצריך לסגור גמרא והשו"ע ולנסוע כל השנה ממקום למקום כמו שהי' רב יחידי שהיכרתי אותו טוב והוא להבחל"ח הרה"ג ר' בעריל ליווי זצ"ל שהוא ז"ל נסע ממש כל השנה והי' בכל העולם כולו, והרבנים שלנו שנתנו הכשרים לא ידעו באינגרידיענס בין ימינם לשמאלם, וכששאלו לרב על איזה אינגרידיענס הי' אומר להשואל שיטלפן לו למחר, והרב שאל את הרב ליווי ואח"כ ענה להשואל, וכך הי' הסדר למשל אצל הגה"צ מוואדיסלאוו זצ"ל כשנתן ההכשר על מים חיים שהי' תחת השגחת התאחדות הרבנים לקח כל הפלעיווערס מהשגחת "אָ-קיי" – OK לאבאריטארי, ועל אף שהקאמפאני היתה 5 רגעים ע"י בארא פארק ואף פעם לא הלך לראות ולעיין האינגרידיענס, וכשנתוודע לנו כל זה שהי' במעמד ה' רבנים שהיינו אצל הקאמפאני של קירש, ואכמ"ל, ומה שכאב לי ביותר אז היא, א) כל היהודים החרדים סומכים רק על הרב מוואדיסלאוו ולא על הרב  ליווי, ב) אם הוא סומך על כל האינגרידיענס על הרב ליווי ז"ל, אז למה מעלים את המחיר לשלש מאות אחוז יותר משאר הסודה של הקאמפאני קירש. [אגב, הרב מוואדיסלאוו קיבל אז 18,000$ שכר ההשגחה לשנה, והתאחדות הרבנים גם כן קיבלו 18,000$ לשנה, והכסף הזה אנחנו שילמנו וזהו באמת הפקעת שערים שאין דוגמתו].

וכך עשו כל הרבנים שנתנו הכשרים, וגם כן הגה"צ מדעברעצין שליט"א שאל על כל דבר קטן את הרב ליווי אם הדבר הזה כשר או לא.

ופעם אחת כשהייתי בביתו ואחד שאל אותו על הטלפון מליסט  [רשימה] של 20-30 פראדוקטן אם הם כשרים או לא, וכל ההכשרים ההם היו בהכשר של "אָ-קיי" OK, והרב מדעברעצין ענה לו על כל דבר שהוא כשר מכיון שהי' על זה ההכשר של "אָ-קיי" OK [מפני שהוא לבד גם כן סמך עליו], ואחר שסגר הטלפון אמר לי אוי מה עשיתי כן, אני קיבלתי עלי עכשיו אחריות על כל כך הרבה פראדוקטן של הרב ליווי, והשואל הזה ידע והבין מזה שכל דבר שיש עליו הכשר מהרב ליווי כבר כשר, ואם הי' יודע הטלפון של השואל הי' מטלפן לו חזרה שלא יסמוך עליו, ואח"כ אמר הוא יכול לסמוך עליו על פת עכו"ם חלב עכו"ם שהרב ליווי סומך על היתרו של הגר"מ זצ"ל, ואח"כ יאכל מהבשר שלו, ומי יודע איזה בשר הרב ליווי סומך, ואולי הרב ליווי סומך על שחיטות של ה"אָ-יו" OU? וכשארגנתי את הוועד הכשרות והוצאנו לאור את המדריך לכשרות 39 חלקים (כנגד ל"ט טילים שנפלו בארצינו הקדושה, ויכול להיות שהל"ט מדריכים הגינו שהל"ט טילים לא יזיקו לשום אחד מאחבנ"י. הלכתי להרבה רבנים ואמרתי להם שאני רוצה להוציא מדריך ולגלות לאחבנ"י האמת לאמיתו במצב הכשרות, וכל רב אמר שהוא מפחד מהטעראר של הבעלי מכשירים, וכפי הנראה הי' להם קצת רוח הקודש על זה, ורב אחד אמר לי אז שרוצה שיהי' לו לוי' גדולה אחר 120 שנה, ואם יצטרף לגלות האמת מי יודע אם יהי' לו מנין אחר 120 שנה בלוי' שלו, עד שהגעתי להגה"צ מדעברעצין זצ"ל להבחל"ח, ואמרתי לו אז מה שאני רוצה לעשות וזה לא יעלה לו שום כסף כי אני צריך רק מקום ולכתוב ולהדפיס, ואנ מוכן לעבוד בחנם ויש לי עוד כמה עשרות אנשים מתנדבים לעבודה, והעיקר שאני רק צריך מקום לעבודה, ואני רוצה שלפני שאני מדפיס המדריך שהרב מדעברעצין יעבור על זה ויראה אם הכל כהוגן עפ"י הלכה, והוא ז"ל הסכים תיכף ומיד ואמר לי שהיות ואין לי מקום עבודה יתן לי חדר אחד על הקומה הראשונה שלו ושם אוכל לכתוב ולסדר הכל, ועוד אמר לי אז שהוא מקוה שיהי' קידוש השם גדול מהוועד הכשרות הזה, שזה יהי' הארגאניזאציע הראשונה בעולם שאינם לוקחים כסף על הכשרות, ועושים בשביל הכלל ישראל בחנם, וכך עבדנו ביחד הרבה שנים עד שיצאנו נגד השחיטה ואז הי' להרב מדעברעצין הרבה טעראר שאיימו על ג' רבנים שאם לא יפסיק תיכף עם הועד הכשרות יהרגו אותו וכו', ראה בספר אכילת בשר הלכה למעשה.

ואספר עוד כמה ענינים שנוגע להתשובה ל"המתיר איסורים" הזה, א. הגה"צ מדעברעצין זצ"ל הי' לו בוטשער שנתן ההכשר עליו על הכשר מאכן בלבד ושמוכר בשם כשר, ובעלי הבוטשער הי' לכאורה אנשים נאמנים ת"ח וכו', עד שבמשך הזמן הרבה אנשים שאלו על הטלפון להוועד הכשרות אם אפשר לסמוך על הבוטשער סטאר שתחת השגחתו של הרב מדעברעצין, ואנחנו אמרנו להשואלים שהבשר הוא מוויינשטאק או פרינץ ועל זה הרב מדעברעצין לא נותן הכשר כי הוא לא הי' אף פעם אצל השחיטה, ואמרו לנו כמה אנשים שהם אכלו כל השנים בגלל שסמכו לגמרי על הרב מדעברעצין והם חשבו שהוא נותן ההכשר על השחיטה גם כן, עד שאנחנו אמרנו להשואלים שישאלו להרב מדעברעצין אם הוא נותן ההכשר על השחיטה וענה להם איך אני יכול ליתן הכשר על מה שלא ראיתי ולא הייתי שם אף פעם, ועוד צעק על השואלים איך חשבתם מחשבה כזאת, וזה ידוע שכל בעל מכשיר על בוטשער הוא רק על הכשר מאכען ושהבשר הוא היימישע השגחות, עד שהרב מדעברעצין אמר לנו לעשות מודעות בבתי מדרשים לפרסם, וגם כן כתבנו במדריך לכשרות במדור שואלין ודורשין.

ואח"כ כשיצאנו נגד השחיטות הגדולות של בשר בהמה של וויינשטאק, אז כתבו השוחטים פעשקווילען [כתבי פלאסטער] ובזיונות ב"דער איד", שהיתכן שהרב מדעברעצין נתן הכשר על הבשר שלהם הרבה שנים ופתאום כותב במדריך שכל הבשר הזה הוא נבילות וטריפות.

ובאמת בעניני שחיטה של המכונת והמסתעף לא הבין כלום, רק האמין למה שאמרו לו, אבל הי' מומחה גדול בשאלות על כשרות העופות, וגם כן על הסכין של השו"ב הבין בטוב. וכל זה שאתה כותב בשמו זה שקר מוחלט שהוא לא ידע כלום רק מה שאתה אמרת לו זה מה שהאמין לך, כי הוא לא הי' יכול להבין ששוחט או משגיח יאמר לו שקר, ויש לי לספר עוד הרבה עובדות על זה, ולא רק אני לבד שאני יודע מה שהרב מדעברעצין הבין בשחיטות של המכונות רק ישנם עוד כמה רבנים ואדמו"רים שהי' לנו אז אסיפה בעניני שחיטה וכולם ודעים מה שאני יודע, ואכמ"ל.

וכבר כתבתי לעיל שההכשר מהרבי מפאפא זצ"ל על הבוטשער שלו הי' גם כן באופן הזה שהוא לא נתן הכשר על הבשר רק על הכשר מאכען, ועל זה יש לי עדות של רבנים ואדמו"רים מפורסמים ששאלו אותו על זה ומה שענה להם.

[45]) הוא באמת לא ירא מהבהמה אבל מהשם גם כן לא ירא.

[46]) אם הבהמה קטנה קצת מהבאקס אז הראש מסתובב ומכביד על הסכין ונעשה שהי' ודרסה כידוע, ואם השחיטה בבאקס הוא נבילה מה הנפק"מ אם מוחזקת היטב, כי כמה שמוחזקת יותר החסרון הוא יותר גדול כידוע.

[47]) על ידך, ובנו רק נותן ההכשר [כמו שאתה לבד סיפרת לי שבנו של הרב מדעברעצין שליט"א לא יודע בין ימינו לשמאלו, ואתה לימדת אותו הכל, ומה שאמרת לו זה הוא יודע, ובדרך הזה הי' עם כל הרבנים שלא ידעו בין ימינם לשמאלם אך ורק מה שהקצבים והשוחטים למדו אותם.

[48]) והכל על אחריותך שאתה מאכיל נבילות וטריפות לכל היהודים החרדים בכל ארצה"ב וביוראפ.

[49]) הם חושבים שאוכלים למהדרין, אבל לדאבוננו אוכלים ומפטמים אותם בנו"ט רח"ל. ומי שמעונין ביותר אינפארמאציע על השחיטה הזאת יתקשר אלינו.

[50]) אתה לבדך מעיד שבפעם אחת שביקרו סמכו ידיהם על השחיטה על אף שראו את השחיטה בפעם הראשונה, ומאיפה קיבלו סמיכה לסמוך על השחיטה שלא שחטו על המכונה ואינם יודעים כלום, רק אתה לבדך מגלה הסוד שאני הקטן הייתי נוכח שם וכו'.

[51]) עוד הפעם אתה עושה אותך קטן, ובאמת אתה חוטא גדול כמו שכ' הטו"ז בהל' תפילה.

[52]) שכחת לכתוב שאתה לבד סיפרת לו איך שהכל טוב ויפה וכמה מעלות טובות למכונות ה"פען" עלינו.

[53]) הוא באמת רב חשוב מאוד, ואביא רק דוגמא קטנה מהצדקות שלו כשנתן ההכשר על קהילת בעלז ששימש שם בתור רב ומנהיג, שהלך לבד כל שבוע לבית השחיטה של עופות בנארט 4, ואני עקבתי אחריו כמעט כל שבוע לערך חצי שנה, ובשחיטת בהמות לא האמין לחיימאביץ, מה עשה, היות וחיימאביץ לא רצה לקחת לשלם למשגיח תמידי לכן לקח הרב הנ"ל משגיח ובכל יום בערך משעה 2-3 לפנות בוקר וכמה פעמים בשעות אחרות שילם הגה"צ הנ"ל מכיסו שהמשגיח יהי' בחוץ בקאר שלו ויראה אם לא מביאים באמצע הלילה בשר נבילה ואח"כ מוכרים בתור כשר. וכשנתוודע לו מה שנתוודע תיכף ומיד הוריד ההכשר (ראה במכתב של המנקר הראשי הרב ר' אברהם שיינפעלד זצ"ל), ולא שסמך ידיו עליו, רק הוריד ידיו מעליו והתוודע ברבים שאין נותן הכשר יותר.

[54]) שקר גמור, לא הי' לו בכלל שחיטה, רק הי' שחיטה לקהילות בעלז, והוא נתן רק ההשגחה, ואז לא הי' שחיטה בבאקס כלל, רק הי' שחיטה תלוי', בקליוולאנד, ותחתיו עבד המנקר המומחה הרב ר' אברהם שיינפעלד זצ"ל שהי' לו מס"נ על ניקור והי' באמת מנקר מומחה, והי' לו הרבה מלחמות עם הבעה"ב השותף שלך מיסטער חיימאביטש, ותפס אותו כמה פעמים עם טריפות וחלב עד שעזב את המקום והוציא קו"ק שהי' מפורסם בכל הבתי מדרשים בבארא-פארק ובפלעטבוש, ובגלל זה גם כן הגאון הצדיק ר' חיים לייב כ"ץ שליט"א עזב את ההשגחה ואמר בבית המדרש בעלז בפומבי שאינו נותן יותר השגחה על חיימאביטש. [אגב, יש לספר הרבה מה שהי' שם ואכמ"ל.]

והכותר יאקאב הזה כדי להגדיל הליסט שלו עושה את כל אחד ובפרט אם הוא צדיק וגאון כאילו שהשחיטה היתה שלו לבד וכו' [ואז יש לו עוד רב המעיד וסומך ידיו עליו], ואח"כ יש לו סעיף חדש שמדובר גם כן משחיטת בעלז, רק החילוק הוא, שאצל רח"ל כותב "וסמך ידיו עליה" ואצל הגאון רבי שלמה הכהן גראס שליט"א אינו כותב "וסמך ידיו עליה" הגם שהוא גם כן כהן, ואצל כל הרבנים שהם ישראלים [לא כהן] לא שכח לכתוב "וסמך ידיו". ומכאן אפשר לך ללמוד על כל הרבנים שבמקום לכתוב הורידו ידיהם מהשגחה, כותב הכזבן הזה "וסמך ידיו".

ובפרקי אבות (פרק ב') כתבו "והוי דן את כל האדם לכף זכות", אפשר גם כן כאן א. שידו של הכותב יאקאב הזה הכשילו ידיו, שכתב "וסמך ידיו" ולו כותב שאמר בפיו את הווידוי שהוא כשר רק "וסמך ידיו". ב. שכל רב שכתב עליו "וסמך ידיו" זאת אומרת שבאמת "סמך ידיו" על המכונה וזהו הכל. אבל לא אמר שזה בכלל כשר, וב"ה שמצאתי גם כן עליו ועל הרבנים איזה לימוד זכות.

[55]) צריך לשאול אותו אם שחט בכלל עם באקס, ואם כן מי אמר לו שהבאקס הזה טוב וכשר הוא???

[56]) ראה שמירה טובה, שהיות ולא שחט לבד ג' חדשים אינו יכול לדעת מציאות הדברים רק מה שאחד עושה אחר השני כמו המאנקיס בגן החיות, ואף אחד אינו שואל למה המאנקי הזה עושה כך, וכך כ' עבר ושנה נעשה לו כהיתר.

[57]) ראה הערות למעלה.

[58]) של וויינשטאק

[59]) וסמך ידיו… עליו ולא התודה, אבל אנחנו צריכים הרבה להתוודות על אשר אכלנו בשר נבילות וטריפות חלב ודם, ומי שרוצה יכול לשמוע הטעיפ מאסיפת התאחדות הרבנים בענין החלב, ושם יכולים לשמוע איך שנודע להווינער רב איך שנתן הכשר על דבר שהוא לא כשר, ותסמר שערות הראש, וד"ל. והודעת בעל דין כמאה עדים דמי.

[60]) ולמה סמך ידו על השחיטה הזאת, ולא רק שסמך ידו אלא גם כן הי' סטאר מיוחד ב"לי עוועניו" שהיתה תלוי' שלט של קהילות ורב מווינה, וכל זה היתה לא בחינם אלא מפני שהקהילה קיבלה 36 אלפים דאלער לשנה מוויינשטאק השגחה געלט, כידוע, וכדאי לשמוע הטעיפ מהתאחדות הרבנים איך שמודים הבעלי המכשירים שהאכילו ויאכילו להלן טריפות, עיי"ש. ראה אבן מקיר תזעק הערה אות ה.

[61]) היו לפניו הרבה רבנים גדולים בישראל כמו הגה"צ רבי יעקב יוסף זי"ע שמסר נפשו על השחיטה הכשירה בנוא יארק, ואז שחטו שחיטה מונחת כמו ביוראפ, ובספר שמירה טובה שהכותב הי' מן השוחטים היראים דאז מתאר את כל השחיטה ואת כל מלחמתו של הצדיק רי"י אז, ועל אף שהי' שחיטה מונחת כמו ביוראפ ושחטו 60 בהמות לשעה, היו אז סך של 18 שוחטים ומשגיחים ל60- בהמות לשעה, והיום ישנם ל60- בהמות רק 4-5 שוחטים ומשגיחים, אולם כשמביאים רב להראות לו את מעלות השחיטה עושים קאלעקשען מכל השוחטים החרדים שיש וגם כן לא יכולים לקבץ 18 שוחטים ולוקחים אנשים עם זקינים ועם פיאות ארוכים כמו נחשון בן עמינדב וכאלו הנקראים שיינע אידען שלא יודעים בין ימינם לשמאלם, ועושים מהרבנים הגאונים פורים שפיל, ואח"כ כשגומרים אומרים השוחטים על הרבנים וזל"ק: איך האב געוואוסט אז דער רב איז א בהמה, אבער אזא בהמה האב איך נישט געגלייבט [ידעתי שהרב הוא בהמה, אבל עד כדי כך לא האמנתי].

[62]) הי' לו משגיח יר"ש מאוד שהגם שהלך בלי זקן ופיאות הי' מדקדק מאוד ושמו הי' ר' שמעון ווינקלער ז"ל ונפטר לערך לפני 23 שנים, והי' מבין גדול בשחיטה, וכשהוא הי' חי הי' להבראייער קהילה על מי לסמוך, ואני גם כן עבדתי בשבילם כמה שנים לפרקים, אבל אחר שנפטר התחילו אצל הבראייער כל הצרות בכשרות ובפרט בכשרות השחיטה שירדו אחורנית, התחילו לשחוט אצל עמפייער והי' שם שוחטים לא רק שהם קלים רק אינם מומחים בשחיטה, ושחטו 1200 עופות לשעה וכך ירדו מטה מטה עד שהיום יש להם הכשרים שאינם הולכים לראות בכלל רק שהם סומכים על ההכשר של CRC והולכים ביחד כמה הכשרים על כל באטעל, ומי יודע אם אחד מב' או מג' הכשרים אם יש לכל הפחות רק אחד שהולך לראות ההכשר. ונזכרתי שלפני 33 שנים נכנסתי להגראסערי של ר' זלמן לייב טייטלבוים בקליימער סטריט, ואשה אחת בקשה גבינה ושאל אותה המוכר איזה גבינה את רוצה? האשה ענתה לו אני רוצה גבינה כזה שיש עליו שני חותמות משני רבנים (כך הי' כפי הנראה אז על איזה גבינה), ושאל אותו המוכר למה את רוצה דוקא מהגבינה הזאת של שני רבנים [וגבינה שלנו מן הסתם הי' עם הכשר של רב אחד], וענתה האשה הנ"ל, שהיות והגבינה הכשירה עלה עם 25 סענט יותר מהגבינה בלי הכשר ע"כ היא רוצה שבעד הקוואדער הזה ישרפו ב' רבנים בגיהנום אם הגבינה אינה כשירה כהוגן. וכמו כן לענינינו אם הכסף הזה שאנו משלמים כפי הנראה ישרפו ג' רבנים שהחותמת שלהם הוא על הקופסא הזאת. אולם החורבנות הגדולות של הבראייער קהילה היום הוא ממש באנקראט, [פשיטת רגל] ולדוגמא עיין בקו' וזבחת כאשר ציוויתיך מכתב ארוך שכתבתי להם לפני כמה שנים, ודיברתי עם הרב שלהם, ואין למי לדבר, כי הרב הוא רק בשביל דרשות ולא בשביל כשרות.

ראה בספרי קול השחיטה סימן ו' ועוד, שנוגע למה שראיתי שם בהשחיטה הקטנה שקהילת בראייער שחטו שם.

[63]) סמך ידיו על השובי"ם, אבל מה שייך באופן הנ"ל, כאילו הוא הי' מעקעניקער, הוא האמין לשוחטים שיודעים מה שהם עושים וד"ל. וככה אצל כל הרבנים המשגיחים.

[64]) שקר מוחלט שידוע לכל השוחטים ולכל הערלים שעובדים שם, ובכלל לא שחטו אצל קהילת בראייער בבאקס, ושחטו שם אך ורק בשחיטה תלוי'. אני הייתי שם הרבה זמן בהשחיטה הנ"ל ובהשחיטה תלוי' הזאת ראיתי הרבה מכשולות שיצאו שתסמר שערות ראש, וכבר הבאתי בהחיבור שלי קול השחיטה באריכות. עיין סיפור???

[65]) הרב הנ"ל הוא באמת רב היותר מומחה מכל הרע-בנים המכשירים, והרב הנ"ל יודע גם כן רק מה שהשוחטים שלו מספרים לו, ואם השוחטים הם יראים ושלימים ואומרים לו איזה מכשול תיכף ומיד או שמתקן את זה או שמוריד ההכשר שלו. והוא הרב היחידי אחר שנתגלה לו המכשולות בשחיטה התלוי' שאני ועוד כמה שוחטים העידו על מכשול גדול בשחיטת בראייער הנ"ל, ולא שקט עד שעשה שחיטה חדשה (ישנה מונחת כמו ששחטו שחיטה מונחת) וכך תיקן השחיטה שלו. אבל לדאבונינו הבעל הבית שהרב הנ"ל נותן ההכשר יש שם אצלו בעיות גדולות ויש לו גם כן שחיטת בראייער וליובאביץ והרבה רבנים יצאו נגדו והחרימו אותו כי אינו נאמן. (ועי' בספר וזבחת כאשר ציוויתיך).

[66]) הודעת בעל דין כמאה עדים דמי, ואתה יכול לשמוע בהטעיפס [קלטות] של התאחדות הרבנים ששהרב הגאון רבי משה טייטלבוים האדמו"ר מסאטמאר מעיד בפני 70 רבנים גדולים שכל הגלאט כשר שאכלו כל השנים הוא שקר מוחלט ובלאף גדול ונורא.

[67])  טעות גדול, הי' שליח הס"מ וחיילותיו ולא של האדמו"ר הקוה"ט זי"ע, וראה בדברי יואל על כשרות המאכלים שאומר שם שאי אפשר לסמוך כאן בארצה"ב על אף אחד בכשרות, עיי"ש. וצריכים להכניס אותך בחרם על אשר אתה כותב כאילו כ"ק האדמו"ר מסאטמאר עשה שליח את הרב מבאטור להאכיל נו"ט חלב ודם. ובאמת הרב מבאטור הי' היחידי שרצה לתקן את בעיות החלב, ושותפו הרבי מסאטמאר לא נתן לו לתקן.

[68]) גם כן שקר. הגה"צ ר' זלמן שמעון זצ"ל, הי' גאון גדול, אבל להבין מעשה השחיטה של הבאקס לא הי' יכול להבין, כנ"ל, ומה שהשוחטים אמרו לו הסכים. ובוודאי שכל זה שקר שאפילו אם השוחט יאמר את זה, יכול לבדות מלבו כמבואר בשו"ת טוטו"ד ששקר בימינם.

[69]) עי' שו"ת ד"ח סי' ז' שכותב שבדייטשלאנד יצאו מן הדת שלושה וחצי מיליאן יהודים מפני שנתפטמו משוחטים קלים.

[70]) עי' שמירה טובה הערה ??? ועוד הערת הטעיפ.

[71]) חבל שלא חשבת עוד כמה מאות קהילות שאכלו ונתפטמו מבשר נו"ט חלב ודם כל כך הרבה שנים ולדאבוננו כל הקהילות האלו סמכו רק על המשחטה של וויינשטאק שקרא לעצמו שבע שמות כמו שיש ליצה"ר שבע שמות, (עי' סוכה נד) סאטמאר, צעהלים, פרינץ, עלן פעקינג, וויינשטאק ועוד.

[72]) אחר שיצאו קול רינון על השחיטה, התחילו בפאטענט חדש, לתלות הכל על כ"ק אדמו"ר הקוה"ט מסאטמאר זי"ע, וכבר מבואר בשו"ת שואל-ומשיב, כי השוחטים שקר בימינם, ואי אפשר להאמין להם.

[73]) עי' לעיל בהערה אות א' המכתב מהאדמו"ר מקיוויאשד שכל זה שקר וכזב.

[74]) כנ"ל עי' שמירה טובה, אני הייתי בהשחיטה דשם וראיתי הרבה מכשולות, אצל החסידישע שחיטות ודוקא אצל וועד העיר הי' תשעים אחוז יותר יפה משחיטות שנקראים חסידישע שחיטה, והם וויינשטאק וצהעלים ופרינץ, עיין ספרי קול השחיטה באריכות. ושם אצל ועד העיר ראיתי שוחט אחד חסיד שלא הי' לו כלל הרגשה, ושחט כל פעם עם סכין פגום, וכולם ידעו מזה, וזה הי' התנאי כשבאתי לשם ללמוד, שלא להגיד להשוחט הזה שהסכין שלו פגום מפני שאין לו הרגשה כלל.

[75]) למה אתה מעלים את שמו של השו"ב? וכבר כתבתי לעיל הערה אות א' שרבינו הק' מסאמטאר זי"ע לא הי' אף פעם בשחיטה ולא נתן הכשר כלל, והשו"ב הזה אני מכיר אותו טוב אע"פ שאינך כותב שמו הוא שותף של וויינשטאק, ואני עבדתי אתו הרבה זמן וכשאני שאלתי אותו אם הרבי מסאטמאר הי' אצל השחיטה אמר לי שהרבי לא רצה ללכת להשחיטה מפני טעמים כמוסים. ושאלתי את שאר השוחטים אז וכולם יודעים שהרבי לא הי' בהשחיטה.

[76]) עי' לעיל בהערה אות א' המכתב מהאדמו"ר מקיוויאשד שכל זה שקר וכזב.

[77]) פלא והפלא שדווקא הוא לא סמך ידיו, כמו כל הרבנים הנ"ל.

[78]) 1. ואם אביו הי' גדול וצדיק זה כבר סימן שהשחיטה כשרה?

2. ידיעות של פראקטיק אין לו שום שייכות לגאון גדול וצדיק, וכל אחד הולך אחר השני כצאן לטבח יובל, וכל אחד סומך על השני, וכל גאון וצדיק מאמין בהשו"ב שהוא ירא שמים מרבים, ובפרט אחר שהגאון והצדיק הזה אכל שנים הרבה מהבשר של השו"ב הזה, שהוא מספר לו ומלמדו בדיוק איך הולך כל השחיטה שאכל מזה כל השנים.

3. עיין מסכת ערכין דף ג' ודף כ"ח לגבי בכור שחכם מומחה צריך להעיד עליו שזה מום קבוע. ועיין ביצה דף כ"ד בסוגית בכור שנפל לבור. ועיין עוד לעיל במכתב של הגאון מהר"א סילווער שכותב נגד השחיטה תלוי' ביחד עם רידב"ז שיצא נגד השחיטה הנ"ל.

[79]) כשנתוודע בכל ארצות הברית המכשולות הגדולות בהשחיטה ע"י וועד הכשרות שהי' תחת פיקוחו של הגאון הצדיק מצדעברעצין (שליט"א) זצ"ל, תיכף ומיד הפסיקו לאכול בשר בהמה כל איש אשר יש זיק יר"ש בלבו. ועל אף שהשוחטים ובעלי המכשירים עם כל העיתונים שלהם וביחד ההתאחדות הרע-בנים עשו כל מיני פעולות שהיהודים יאמינו ויחזרו לסיר הבשר לא עלה להם, ושבעים-תשעים אחוז מכלל ישראל החרדים הפסיקו לאכול. ואח"כ נתוודע מכשול החלב והפסיקו יותר ואכמ"ל, ועשו מה שעשו ביזוי בזיונות ולמדו את כל הילדים בסאטמאר לקלל את כל הרבנים שיצאו נגד החלב בקללה של ימש"ו, על כל רב ורב שהיו להם חלק בהפירסום, והי' אז אסיפת התאחדות הידוע ושם נתגלה קלונם של המכשירים המכשילים שהכשילו את כל ישראל כל השנים לא רק בחלב ודם, אלא ג,כ שכל הגלאט כשר שאנו חשבנו שאוכלים גלאט נתוודע שהכל הי' שקר. ויצאו כבר הרבה ספרים על ענין מכשול החלב, וגם כן יצאו לאור טעיפ מההתאחדות שנתגלה קלונם ברבים, ושם שומעים את הרבנים שנמכרו ע"י ההכשרים וקבלו הון תועפות, ושם אפשר לשמוע איך שהשתיקו את הרבנים היראים, כמו האדמו"ר מפאפא זצ"ל, האדמו"ר מאודווארי, הרב מאראד זצ"ל ועוד, ואכמ"ל.

וכך על אף שכתבו וחתמו יותר מעשר רבנים שהבוטשערס כשרים, היו עוד כ20- רבנים שגילו האמת, וישראל קדושים הם והפסיקו לאכול.

וכל החכמים ישבו ימים וחדשים בעצות ותחבולות מה לעשות ולא עלתה בידם, עד שאחד בא עם עצה הנזכרת לעיל ב"אבן מקיר תזעק" מה שעשו עם הרה"ג רבי משה ניישלאס שליט"א, וראו שהפאטענט הזה עזר להם, והתחילו לקחת רבנים לבית השחיטה כנ"ל, והועד הכשרות הוציא קו"ק קטן וסיפרו שם מה שאחד מהרבנים סיפר מהפאטענט שלהם, ושלחו הקו"ק לעשרות רבנים להודיע להם שידעו באיזה פח שנופלים, והרה"ג מסארוואש להבחל"ח (שליט"א) זצ"ל סיפר לי אז שהי' במיאמי, והרב מבאטער סיפר לו מהמכתב הקו"ק הזה, ואמר לו שהמכתב הזה כואב לו מאוד, ומבקש אותו (את הרב מסארוואש) שילך לראות את השחיטה ויראה כמה מעלות טובות לשחיטה הזאת עלנו. [אגב, הרב מסארוואש הי' חכם גדול מאוד וידע כל המכשולות כאן בארצה"ב בין של החלב בין של הבשר והדי"ת, דיברתי איתו הרבה שעות כו'] וענה לו הרב מסארוואש זצ"ל בזה"ל: באטערער רב, איך ווייס אז איר גיט א השגחה איז דאס זיכער כשר, און בארטערער רב בעט איהם נאכאמאל אבער איך וויל איר זאלט זיך אליין איבערצייגען, וענה לו הרב מסארוואס זצ"ל, הערט אויס באטערער רב, איר זענט דאך א קליגער איד, ווען איך בין געקומען קיין אמעריקע האט מען מיך געבעטען פון אלע זייטען און מען האט מיר געוואלט באצאלען גרויסע געלטער איך זאל געבען השגחות, און בפרט אויף פלייש עופות ועוד, איך וואלט געקענט היינט האבען פון די השגחות לכה"פ 40 מיליאן דאלער, און פאר די געלט האב איך דאס נישט געוואלט טוען ווייל איך האב געוואלט האבען א ריינע נשמה. און נישט טראגען די אחריות פון כשרות איבער גאנץ אמעריקע, ווילט איר יעצט אויף דער עלטער איך זאל עס טוען בחינם!!! אזוי האט ער איהם אפגעלאזט. [ויש לי עוד הרבה לספר על זה ואכמ"ל.]

כאן אנו רואים דוגמא של רב גדול וחכם כמו שהגמרא אומרת בבכורות, שאחד הלך לראות המום על הבכור אצל חכם, ואח"כ שאלו אותו אם הוא חכם סתם או חכם שלמד ומבין על מומים של בכור (להעתיק הלשון) ובביצה בסוגיית בכור שנפל לבור, כמו כן כל הרבנים שהולכים לראות הם רואים מכונה יפה שהבהמה נכנסת לשם כשהיא חי' ויוצאת אחר השחיטה, והמכונה יפה מאוד וכל הסיסטעם יפה, אבל אחד שלא עומד שם חדשים ולא שוחט אינו יודע ואינו מבין ככתוב בספר שמירה טובה, עיי"ש (ראה לקמן בהערה??? הסיפר עם הרב הצדיק רבי משה ניישלאס מסקווער (שליט"א) [זצ"ל].

[80]) כפי הנראה הוא הי' הרב היחידי שרצה לראות.

[81]) ואם אמר הר"ר לייביש רובין, אז מה? מאין יש לו ידיעה בשחיטה? ואם ילך לעבודת דיימאנט במנהעטן יהי' ברגע ובשעה אחת מומחה גדול על איזה דיימאנט ששוה שלושים אלף דאלער? ושכחת שכתב בכל ספרי שחיטות שצריך להיות שנה או לכה"פ ששה חדשים ללמוד ולהבין מה שהולך בשחיטה.

[82]) און ער האט געזעהן און פארשטאנען פונקט ווי דער האן פארשטיין צום בני אדם [=וראה והבין בדיוק כמו שהתרנגול מבין ב"בני אדם"]

[83]) עי' באבן מקיר תזעק בהערה לסעיף ל"ב, ולקחת את המאכיל נו"ט הגדול בכל העולם והוא מעיד על הרבנים הגדולים בכל העולם.

[84]) עי' בשו"ת דברי חיים בענין מאשין ציצית, מאשין מצות, ועי' ד"ת פ' חוקת סיפור מנועם אלימלך על ציצית. ועי' בספר י"ג אורות לבית צאנז.

[85]) שם הי' שחיטה הכי הגדולה שכולם ידעו ויודעים עד היום שהשחיטה הזאת הכי הטריפה ששחט והפיץ בנוא יארק ובכל ארצה"ב.

[86]) אם אתה כבר מזכיר את הגאון ר' אליעזר סילבער זצ"ל, למה אתה לא יודע גם כן שכתב שמי שנותן הכשר על שחיטה תלוי' מאכיל טריפות לישראל. ראה להלן.

וגם נגד השחיטה תלוי' זה יצא הרב ר' אליעזר סילווער ז"ל בשעתו (ונדפס בירחון המאור בחודש טבת תשי"ט, שנה עשירית, חוברת ג' [פט]).

וז"ל בהמאור שם במכתב שכתב מוהר"א זילבער שליט"א להרב הגאון הצדיק מוה"ר חנני' י"ט ליפא דייטש שליט"א:

הגאון האדיר מוהר"א זילבער שליט"א אב"ד סינסינטי כותב לו בנד"ז: לידי"נ הרב הגאון המוכתר בש"ט, עסקן נפלא להטבת מצב הטהרה במדינה ולכלה הקוצים מן כרמי ישראל, ירא וחרד בכל דרכיו מוה"ר חנני' יו"ט ליפא דייטש שליט"א, אב"ד דק"ק העלמעץ וכו'…

על השחיטה התלוי'

ו. אודיעו טעמי ונימוקי על פקפוקי נגד שחיטה תלוי' שהתנהגו ברוב העירות ובתי המטבחים במדינה בשנים האחרונות, ושכבר אסר באיסור גמור הרידב"ז מסלוצק וצפת לפני חמשים שנה כשהי' פה בדענווער. וכן אסרתי אני אח"ז בראותי שהנכרי המחזיק הראש של השורים והגסות התלויות מנענע את הרעש בעת השחיטה פעמים רבות, ובפרט כשהבהמה מתאמצת להטות ראשנה אל הצד מהפכה בידיו בעת השחיטה ודוחק הראש על הסכין, ונמצא כמו מסייע ממש בשחיטה, וכמו ישראל ונכרי שוחטים יחד, הנכרי מוליד הראש על הסכין, והשוחט מוליך נגדו הסכין על הצואר. מלבד שלפעמים דוחק הוא הנכרי את הראש על הסכין. וכזה ראיתי הרבה פעמים ואסרתי שחיטה תלוי'. ובס"ד בעירות שהייתי ובבתי המטבחים שהיו תחת פקודתי השחיטה הי' על הארץ כשמונחת הבהמה וכה נהגו עד לפני שנים כל בתי מטבחים הגדולות בנוי יורק ושיקאגו, בוסטון וכו', ורק אחרי מות הרבנים זקני הת"ח ונמסרה השחיטה לפיקוח הצעירים תקנו ממוני בתי המטבחים אחד אחד מבלי שאלם את הרבנים הזקנים, ואני על משמרתי אעמודה שספק נבלה יש בכמה מהם.

בברכה הננו שלו',

אליעזר זילבער

בהרה"ג ר' בונם צמח זצ"ל, הרב לאגה"ק

פה סינסינעטי, ראש נשיאות אגוה"ר דארה"ב

[87]) לפי החשבון הי' אז בן כה שנים בערך, ומי יאמין שהי' אז ממונה? ואם הי' אז ממונה  יכול להיות כי אצלו תפסו אז שנתנו לאכול לכלל ישראל בשר חמורים וגמלים, ועי' בקובץ ספרי ניקור הקו"ק שיצאו אז מרבני ווארשא נגד השחיטה והבשר בווארשא, [ראה בספרי קובץ ספרי ניקור באריכות]

[88]) הרוצה לשקר ירחיק עדותו. על מה שהי' אז ממונה איני יודע, אבל דבר אחד אני מעיד, שאני בעצמי ועוד רב גדול ומומחה גדול בשחיטה ומצאנו את הרב הגדול הזה איך שהוא מכשיר שחיטת נבילות וטריפות במלוא מובן המלה, ושוחט אחד בהשחיטה שלו הי' לו שערות כמו היפי  והוא הי' הבודק פנים [אגב, השוחט הזה הוא גם כן מחלל שבת ועובר על כל העבירות שבתורה], וע"י הרב הצדיק הממונה על שלושת אלפים שובי"ם הנ"ל, שחטו שם ביום אחד קרוב לאלף בהמות, ועליו סמכו כולם לאכול מהשחיטה הזאת ובהשחיטה הזאת שהי' תחת ה"אָ-יוּ" OU, שחטו שם 90 בהמות לשעה על ידי שוחט אחד [שהסכין שלו הי' פגום ועשה הרבה הגרמות ולא בדק הסימנים אחר השחיטה ועוד. והרב צווייגנהאפט הי' הבודק חוץ וגם כן הרב האחראי, ושחיטה של נבילות וטריפות כזאת במלוא מובן המלה עוד לא ראיתי בכל משך ימי חיי. ובספרי קול השחיטה כתבתי הסיפור באריכות יותר, עיי"ש]. ואם אתה כבר כותב היחוס של הרב הנ"ל, למה לא השלים היחוס שלו שמכשיר גדול כמוהו לא הי' בכל יוראפ שהוא גדול כל כך, עד שהפליא לעשות פעולות גדולות ונוראות, ששוחט אחד שלו הוא מומחה כל כך גדול וגבור כמו שמשון הגבור שהוא לבד שוחט קרוב ל250,000- בהמות בשנה, וסכום גדול של 250,000 בהמות לשנה לא היו יכולים ביוראפ להשחט אפילו ע"י שלושת אלפים שוחטים שהי' ממונה עליהם ביוראפ.

ראה הסיפור בספר קול השחיטה.

[89]) פלא גדול על הכותב, שמעיד על עצמו ש"זה יותר משתים עשרה שנה" ש"התחבר בחבורת השובי"ם בארה"ב" – וברוב האגרת שלו אינו יודע לקרות את שמות בתי השחיטה השונים, גם לא בניו-יאָרק וסביבותיה. והגדיל לעשות כאן, שכותב ש"היה בית השחיטה בניו-דז'ערסי", ומוסיף אשר "שם העיר ניו-יאָרק"! והרי כל יהודי שמתגורר בארה"ב אפילו פחות משתים-עשרי שנה, בודאי יודע הוא שניו-דז'ערסי וניו-יורק הם שני מדינות (סטעיט"ס) שונות ושתי ערים (סיטיס) שונות.

אגב, "לינדען" (שעל שמה נק' בית המטבחיים "לינדען פּעקינג") היא שם עיר (?) בניו-דז'ערסי.

[90]) אם היית טיפש ושוטה גדול, לא הייתי כותב כל זה, אבל אגלה לך, שאתה מביא ראי' מהרה"ג הצדיק באמת רבי משה ניישלאָס שליט"א, שהי' בבית השחיטה וראה שהכל טוב וסמך ידיו עליו והתודה שהשחיטה היא טובה מאוד. מהסיפור הזה אני רואה שאתה שקרן וכזבן ואתה מוכן למכור נשמתך בעד בצע כסף.

ואספר בקיצור נמרץ מה שיצא קו"ק לכל הרבנים אחר שהרה"ג ר' משה ניישלאָס ביקר בשחיטה הנ"ל:

הרב הנ"ל הוא תמים מאוד וירא וחרד לדבר ה', וטילפן אלי אולי 50 פעמים לשאול אותי שאלות בעניני כשרות, ויש לי לספר הרבה סיפורים ממה שסיפור לי על הרבנים המכשירים, ובקיצור נמרץ, שנסע נסיעה של 8 שעות בכיוון אחד, ושמונה שעות חזרה, ושהה שם 8 שעות, ס"ה 24 שעות כדי ליתן הכשר על איזה קופסות שימורים ("קענס") או מיץ ("דזשוס"), והי' שם וראה איך שעושים מוצרים ("פּראָדוקטן") כשר לפסח תחת השגחת רב גדול מאוד חרדי משלנו, ואין שם שום משגיח. והקאמפּאַני הי' להם המדבקות ("לעיבעלס") ועשו הכל כשר לפסח. ואמר לי, שהי' כדאי לו כל הטירחה לראות מה שיכול לקרות בארצה"ב.

והרב הנ"ל הוא תמים מאוד ומאמין לכל אחד, ואינו יודע ומבין איך יכולים לומר שקר. [וכנראה שכך מה שכתב השו"מ על השוחטים כי שקר בימינם, וא"א להאמין להם, כמובא בשו"ת דברי חיים שהשוחט שחיטתו כשרה, שכשמתחיל לשחוט הוא שוחט כשר לכתחילה, ומכיון שהתחיל כבר לשחוט שחיטתו כשרה בדיעבד].

מה עשו אנשי מאכילי נבילות וטריפות חֵלב ודם הנ"ל? תמורת זה שביום רגיל ישנם בבית השחיטה רק 2 שוחטים או שוחט אחד ובודק אחד ומשגיח אחד לשחיטת 60 או 70 בהמות לשעה, הנה בעת ביקור הרב הנ"ל שם אספו את כל השוחטים והמשגיחים מכל בתי השחיטה שלהם, יותר מעשרים איש, והביאו אותם למקום השחיטה הנ"ל, והראו לו שכל אחד עומד וחושב לעשות הידורים, ומה עוד אפשר לעשות וכו', ואם כבודו רוצה לעשות עוד הידור, אנחנו מסכימים, ואפילו לטבול הבהמות לפני השחיטה גם כן אפשר, כי כסף לא נחשב לכלום. ובמקום לשחוט 70-80 בהמות לשעה, שחטו בעת ביקור הרב הנ"ל שם רק 5 או 10 לשעה. ועכשיו נודע לי שאתה גם כן היית שם. זאת אומרת, שגם אתה שותף לכל העסק הנ"ל.

והרב הנ"ל הוא תמים מאוד, וסיפר להאדמו"ר מוויזניץ מאָנסי הצה"ק ר' מאָטעלע וכו'.

וכבר יצא קו"ק אחד נגדך ונגד כל החברה שלך, המארגנים להפיץ הטריפות בארה"ב.

[91]) עפ"י מה שהנך כותב כאן, אני רואה שגם ידך היתה במעל, ואתה היית המארגן שיקחו כל השוחטים מהשחיטה שלכם וגם משחיטת וויינשטאָק (שהם עד היום הקאָנקורענט שלכם, ובשביל הצלחת הרמאות שלכם עשיתם יד אחת). וכפי שאתה כותב כאן משמע, שאתה היית הראש והמנהל של אסיפת כל השוחטים למקום אחד, כדי לרמות את הרבנים באופן נורא כזה, אשר מיום בריאת העולם לא הי' עוד ערמומיות כזו.

[92]) וכל זה שמעתי שהי' על ידך שהיתה במעל הזה, כמו שהעדת לבד שהיית בכל המקומות וכו', וכל הנו"ט ששוחטים בכל יוראפ על חשבונך ווייל דו האסט זיי איינגערעדט כל מיני דברים שקרים וכזבים, כמו שאתה לבד מעיד שהיית בכל המקומות. עיין בהסעיפים להלן לה, לו וכו'.

[93]) כל הרבנים היו נגד השחיטה בבאקס, וכולם כתבו מכתבים שחור ע"ג לבן, ויצא שם ספר בשבילי השחיטה ועי' לעיל מהגאון הצדיק ר' אליעזר סילווער עם הגאון הצדיק רידב"ז ז"ל, שאסרו את השחיטה תלוי'.

[94]) הוא באמת גאון ופוסק גדול, אבל אף פעם לא שחט על המכונה הנקרא באקס ו"פען", שאם הי' שוחט על המכונה הזאת לא הי' גדול וצדיק רק הי' חוטא גדול, ואתה הצלחת לבלבל ולהביא להגה"צ הזה סיפורים בדויים מלבך שכאילו כל הרבנים והצדיקים הכשירו וסמכו ידיהם על הבאקס הזה, ואין שום חידוש שהגה"צ מפאדווא שליט"א נלכד במצודתך, שהיות ובאת וסיפרת לו איך שהצה"ק מסאטמאר זי"ע וכל הצדיקים שהלכו לעולמים והצדיקים שנשארו עוד בחיים, כולם סמכו ידיהם על השחיטה הנ"ל, וע"כ אמר אם הם כבר שוחטים כבר ל' שנים כך למה שלא יסכים על זה. וכך תפסת אותו בשק הזה, ועי' לעיל באבן מקיר תזעק פ"א אות א'.

[95]) אני גם כן הייתי שם ועשיתי גביית עדות בכתב ע"י ג' עדים, ושו"ב אחד מג' שובי"ם שאתה כותב כאן הודה לנו ששוחט ומאכיל טריפות, ושאר השוחטים בכו אלי באמרם שהמצב נורא ואיום, ואיך ששוחט אחד מאיים על השוחטים ומכשיל את כל העיר בנו"ט, והשוחט הוא נקרא כמו מנהל השובי"ם אויבער שוחט, ואומר על עצמו שהוא מומחה גדול יותר מכל השוחטים, והוא בדיוק כמו הגדול כאן אצל וויינשטאק שכמה רבנים משגיחים תפסו אותו אחר ששחט ארבעים שנה, ששוחט תמיד עם סכין פגום, והשוחט הזה כאן הוא שותף בכל הביזנעס של וויינשטאק, וכמו כן הוא שם גם כן שהשוחט הגדול הגבור, הוא שאמר להרב מפאדווא שליט,א שהכל טוב מאוד, והרב מפאדווא מפחד מחברה צער בעלי חיים'ניקעס שהשחיטה תתבטל לגמרי, ועכשיו אני רואה שאתה השותף הגדול להשו"ב דשם להכשיל לכל יוראפ שיתפטמו בנו"ט אך ורק בשביל דבר אחד כדי שתתפוס במצודתך עוד כמה רבנים ועוד שוחטים ועוד עיירות וקהילות גדולות בישראל, ואח"כ תוכל לכתוב שכל העולם כולו כל הרבנים והקהילות סמכו ידיהם ואוכלים בשר פַּגָם של הבאקס וה"פען" הזה.

[96]) אני הק' עוד לא ביקרתי אצלו ולא דיברתי עוד אליו, אבל דבר אחד אני יודע שבכל המקומות שכתבת ומה שראית ומה שאמרו לך הוא להיפך מהאמת, ורק דבר אחד אמת שאתה כותב, ולא חשבת שיתפסו אותך על זה הוא, שכל פעם אתה מגלה שאתה הוא זה שאתה עשית החורבן הזה בכל יוראפ כמו שאתה כותב כאן בסעיף ל"ה "ואני הקטן הייתי שם", ובסעיף ל"ג כשלקחת את הגה"צ רבי משה ניישלאס זצ"ל, כתבת שם "ואני הקטן הייתי נוכח שם", ועיי"ש בהערות באות י"ג. ומזה אני רואה שלא רק שאתה שותף עם חיימאביץ, רק קיבלת הרבה כסף מוויינשטאק גם כן וכך אני דן אותך לכף זכות שאתה רק מומר לתיאבון, שאם עשית את זה בלי כסף אז אתה מומר להכעיס, וכפי הנראה הסוף שלך שתהי' רב גדול בארה"ב ואתה בעל המכשיר הגדול בפומבי, הגם שכעת כבר תפסת את יוראפ בידך ואתה גם כן רוצה לתפוס בידך את כל א"י, עד כדי כך שאתה מוכן לקחת את הרבנים הגדולים בא"י להבג"ץ בית דין גבוה דהיינו בערכאות של המדינה הציונית בארץ ישראל רח"ל. וכן באות ט"ו כותב "אני הקטן בעצמי הבאתי אותו פעם לבית המטבחיים (בלינדין פעקען – ניו-דזשערסי), ועמד על ידי הבאקס כמו [כמה] שעות ברציפות, ואמר לי אחר כך שהסדר של הבאקס יותר חשוב ויותר טוב מהסדר שהי' באירופא" כו'.

וחבל חבל מאוד שאני איחרתי עם כמה שנים שלא ידעתי כלום מה שהעמלק חושב לעשות ועושה, ואתה עשית בדיוק כמו הטעראריסטים גערילעס שנכנסים בכל מקום ושם פצצה והורג מאות אנשים, והיות ואתה נעשית שותף גדול עם כל העמלקים הטעראריסטים ובאתם לסיסטעם חדש לעשות כמו שהטעראריסטים עושים שהלכת בכל מקום שישנם עוד יהודים ואוכלים כשר ושמת שם פצצת אטום שמכלה את הנפש עד הסוף כמו שכתבנו בהקדמה, והצבא הגנה של מדינת ישראל [אולי היית גם כן שם] אמרו כי הם אחרו עם חמש שנים, שהם היו גם כן צריכים ללמוד וללמד שיהי' להצבא שלהם גם כן גערילעס, וע"כ אני כותב עכשיו החיבור הזה לשלחו לכל מקום שאתה שמת פצצת אטום וגם על שיורו על נפשות בני ישראל התמימים, שיכירו וידעו מי הוא הטעראריסט הזה ששיקר בנו והפך את כל השחיטות הכשרות ביוראפ לשחיטות של נבילות וטריפות, וכל יהודי שיש בו עוד זיק של יר"ש בלבו יפסוק תיכף ומיד לאכול מהשחיטה הזאת.

[97]) ואם זכה לשמש, האם עי"ז הופך למבין גדול על מכונת הבאקס? ופלא גדול שלא חשבת ששימש עוד כמה גאונים וצדיקים, שאז היית יכול להכניס נדן יותר גדול להחתונה הזאת.

[98]) אבל לא על הבאקס.

[99]) אבל לא על הבאקס.

[100]) ואיך קיבל על עצמו? אחר שאתה הסברת לו בסבר פנים יפות כי השחיטה בבאקס הוא שחיטה מעולה, וכל הגאונים והצדיקים אמרו כי היא כשרה למהדרין, וכך זכית שהוא גם כן קיבל על עצמו? אבל שכחת לכתוב שסמך ידיו על הבאקס כמו שאתה כותב כמה פעמים, שהרבנים סמכו ידיהם.

[101]) כבר העתקתי לעיל מירחון המאור איך שהגה"צ ר' אליעזר סילווער והרדיב"ז ז"ל יצאו באיסורים גדולים נגד המכונה הזאת, ואתה יכול עוד להתחצף ולכתוב שאף אחד לא ערער על סדר השחיטה. עיין עוד באריכות לעיל.

[102]) אני הקטן הדפסתי עשרות חיבורים על השחיטה ולערך 500 מאמרים בעיתונים שמפורסם בכל העולם ומחיתי נגד השחיטה, והבאתי קו"ק ופסקי דין מכל הרבנים החרדים שאסרו השחיטה בארצה"ב, ואיך אתה יכול לכתוב שקר גס כזה.

[103]) ראה במדריך לכשרות מספר 14 עד מספר 39 הרבה מאמרים נגד כל השחיטות בארצה"ב.

[104]) דבריו הם היפך הגמור מן האמת, כמו שהארכתי בזה לעיל הערה 5.

[105]) הגאון ר' יעקב יחזקי' שליט"א נתן שם השגחה, וכל הרבנים יצאו נגדו ותפסו שהאכיל כל השנים טריפות לישראל, ויש אצלי הרבה כתבים מרבנים שהיו שם בהשחיטה הנ"ל וצועקים ובוכים אלי איך שמכשילים שם את עם ישראל, ובקשו ממני שאצא בחרב ובחנית נגד המאכילי טריפות דשם.

ועי' בקונטרס וזבחת כאשר צוויתיך המכתב נגד שחיטת הפען, מרב אחד מומחה שהי' שם וראה כל השחיטה.

וכבר הרבה שנים שהעבירו את הרב סופר מההשגחות אחר שתפסו אותו שהאכיל נו"ט בישראל ע"י שחיטת הבאקס, ואתה יודע מכל זה ואעפ"כ אתה כותב הכל.

[106]) אינני מאמין עוד אם הי' בכלל בשחיטה, ואם ראה, ואם אכן ראה, אז ראה מכונה יפה, ועוד טוב שלא כתבת שהי' הרבה פעמים ושעות על שעות, שאפילו אז גם כן אינו שוה כלום כמו שביארתי לעיל בס' שמירה טובה.

[107]) הס"מ וחיילותיו, וחס מלהזכיר שם השי"ת במקום כזה.

[108]) כתבתי כבר לעיל כי כל זה שקר מוחלט.

[109]) שקר גס! איך אתה יכול לכתוב שקר כזה שכל אחד רואה איך ששוחטים מלמטה למעלה, ואצלך כדי להכשיר הנבילות שלך אתה עושה אותו לשחיטה מן הצדדים?

[110]) ביארתי לעיל שהוא שקר גדול.

[111]) כל מה שכתב מבחינת ההלכה אין לו שום שייכות למכונה זו הנקרא באקס או פען, ומי שרוצה להוודע ולהבין קצת יתקשר אתנו ועם עוד כמה רבנים מובהקים מבינים שביקרו בשחיטה ויודעים האמת שהשחיטה הנ"ל הוא באמת טריפה ולא שהיא כשרה אפילו בכל האופנים דיעבד הפסד מרובה, צורך גדול, לצורך חולה, לצורך שבת, בעל נפש לא יאכל ממנו וכו', רק הוא נבילה וטריפה ממש, ואכמ"ל.

וכל ילד קטן בר דעת קצת יכול לראות איך שאתה משקר ומזייף וכותב המציעות מהיפך להפך (ועי' לקמן בהמתיר אסורים סעיף מ"ד).

[112]) איך לא נפלו ידיך לפני שכתבת שקר כזה, שהשחיטה הכשירה להלכה כשהצואר למטה, ואתה העוכר ישראל מזייף וכותב ומכניס הנו"ט כאילו הי' כתוב בשו"ע שמותר לשחוט טריפות.

[113]) זה בכלל לא שייך בשחיטה בבאקס אם הבהמות אינם באותו הסייז של המכונה, וראיתי הרבה פעמים שהבהמה שהראש שלהם קצר או קטן וכו' איך שהשוחט ישחטו, ועל מציאות אין לפלפל.

[114]) סליחה: אתה לוקח השו"ע ומדמה מילתא למילתא, ואתה לא כותב בכלל שהשחיטה בבאקס אינו שחיטה בכלל שהשוחט אינו שוחט והוא רק המתחיל והמכונה עושה אח"כ את רוב השחיטה, כמו שיש על זה עדים נאמנים ושוחטים ששחטו והעידו שהשחיטה בבאקס אינו שחיטה בכלל, שהשוחט עושה רק חתך קטן והמכונה קורעת כל הצוואר.

[115]) והם רגילים להאכיל נו"ט, ולשחוט באופן כזה אינו נקרא שחיטה זה נקרא הריגה.

[116]) ראה לעיל מירחון המאור מה שכתבו הגה"צ ר' אליעזר סילווער והרידב"ז זצ"ל. ראה באריכות בספר בשבילי השחיטה שכל הרבנים יצאו נגד הבאקס הזה.

[117]) לשחוט ולהאכיל נו"ט לצורך פרנסתם, כמו שהרבה מהשוחטים צעקו אז מען צווינגט זיי מאכיל טרפות זיין, ועבר ושנה נעשה לו כהיתר. ובספרי "קול השחיטה" כתבתי הרבה עובדות ממה שראיתי בעיני, והי' לי נסיון רב בעניני השחיטה, ויש לנו יותר מ40- עדים כשרים שמוכנים לבוא ולהעיד על מה שראו בעיניהם, ועיי"ע במדריך לכשרות מספר 14 עד מספר 39 שכתבנו הרבה מהשחיטות בזמננו. ועיי"ע בספרי אכילת בשר הלכה למעשה באריכות.

[118]) מי הם הרבנים ששאלת אותם, ומה הם מבינים במכונת ה"פען"?

[119]) להאכיל נו"ט.

[120]) אני הייתי פעם בשחיטה שהבהמה עמדה על רגלי' ממש ושאלתי את השו"ב מי התיר לשחוט כך, ואנה לי שהסאטמאר רבי דהיום התיר את השחיטה באופן הנ"ל.

[121]) בהבאקס או בה"פען" אם הבהמה אינה גדולה בדיוק כמו סייז של החור של הבאקס הראש מסתובב ומכביד על הסכין, ורוב הבהמות כ"א הראש והצוואר שלהם אינם מיוחדים לסייז של הבאקס, כמו שידוע לכל אחד. עיין הערה לעיל???

[122]) הם לא קיבלו כלום רק מה שהשוחטים אמרו להם, וחוץ מזה אם הם מקבלים שכר ההשגחה מיליאן דאלער לשנה למה שלא יאמינו לשוחטים שלהם?

[123]) אם הרב מקבל שכר על הכשרות אינו נאמן בכלל על הכשרות ועי' יו"ד סי' י"ח.

[124]) וזה ראי' ברורה שאכל מזה, שהבשר הוא כשר. א. אם הוא קיבל כסף על הכשרות אינו נאמן בכלל. ב. השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים. ג. ראה מה שאמר הרבי מהר"מ טייטלבוים שליט"א מסאטמאר במעמד 70 רבנים וזל"ק: וכל זה מוקלט בטעיפ???

[125]) אמת שנתנו הבשר נבילות וטריפות חלב ודם לכל הציבור החרדי, וכל האסונות בגשמיות וברוחניות שיצאו ל"ע הרבה מאחב"י לתרבות רעה ח"ו על אחריותם.

[126])  הראשי-תיבות של מ"ט ידוע.

1) ראשי-תיבות "מאכיל טריפות".

2) מ"ט שערי טומאה.

3) ידוע… ואתה הולך בעקבותיו. השי"ת יעזור שתודה על חטאתיך כמו שהודה הוא.

[127] )            בספר ברית מטה משה על הגדה של פסח, התאונן מרירות על רוע המצב וחורבן השוחטים, והא לך קצת מהעתקת לשונו: הבשר עדיין בין שנינו שאכלנו נבילות וטריפות עד כה שהי' גודל המכשלה הזאת בישראל שהרבה שוחטים אין להם הרגשה וכו', דבר זה החריב את ביתינו אשר עדיין לא נבנה בימינו והשכינה בגלות עדיין בעונינו, וכאשר נמצאו כמה קלקולים אשר אין להעלות על הספר כי קצר היריעה מלהשתרע וכו', ואין לנו פה לדבר ומי יוכל להגיד ולספר מה שעבר עלינו עד כה שגרמו לנו השוחטים כמה רעות וכו' עכ"ל.

[128] )            וב"ספר התולדות – רבינו שניאור זלמן מליאדי" מובא כל הסיפור בזה, לאמור:

        רבינו הזקן בישבו במאסר, עברו עליו כמה ימים שלא אכל מאומה משום שלא הי' שם מאכל כשר. שר בית הסוהר חשב שזהו מחמת יראתו מהמשפט ולכן אינו אוכלכ די שימות. וכאשר אמר לו כמה פעמים שיאכל ולא פעל בדבריו, צוה לחיילי המשמר להאכילו בעל כרחו. אך רבנו הזקן סתם פיו הקדוש בחזקה ולא יכלו לפתחו בשום אופן ותהי שם צעקה גדולה ורבנו הי' בצרה גדולה. אך ה' ראה בעניו ויחלצו מצרתו כי בתוך כך בא השר הנ"ל לשם ושמע קול הצעקה ושאל מה זאת וסיפרו לו. ויאמר השר, לאיש כזה לא יאות להאכילו בעל כרחו כי אם לדבר על לבו עד שיתרצה, ויכנס השר בעצמו אליו וישאלהו למה אינו אוכל, הלא מהמשפט יכול להיות וקרוב הדבר שיצא זכאי וכשלא יאכל ימות בודאי וכך יאבד עצמו לדעת ולא יהי' לו חלק לעולם הבא.

        אין כאן מאכלים כשרים – ענהו רבנו הזקן – ומאכלי טריפה לא יאכל אף אם לא יהי' לו חלק לעולם הבא.

        ואף אשיג לך מאכל כשר תאמין לי? – שאלו השר.

        לעת עתה – ענהו רבנו הזקן – לא נצרך לי כל מאכל, כי קיבתי נחלשה וצריכים רק להשיג דבר מה כדי לחזק את הקיבה ואם היו משיגים בשבילי מרקחת טובה מאיש יהודי הייתי אוכל.

        ואם אשיג לך זאת תאמין לי? – שאלו השר.

        אם אתה בעצמך תקח זאת מידי היהודי – ענהו רבנן הזקן – ושום אדם זולתך לא יגע בו עד שיגיע לידי, אוכל.

        בפטרבורג עיר הבירה גר אחד החסידים המפורסמים, הגביר ר' מרדכי מליעפלי שהי' נכבד מאד בעיני השרים על אמונתו וישרת לבבו. וישלח השר מיד אליו שיכין לו במיוחד מרקחת טובה וכשרה בשביל איש יהודי. לבו של רבי מרדכי אמר לו שזהו בשביל רבנו הזקן, כי למה נצרך לשר מאכל כשר מאיש יהודי דוקא. ויכין מיד את המרקחת ובתחתית הקערה הניח פתק וכתב שם שברצונו לדעת מי הוא אוכל המרקחת ומסרה לרבנו הזקן וכאשר פתח רבנו את הקערה מצא את הפתק.

        אשר תם האוכל, בקש רבנו הזקן עוד הפעם את השר להביא לו מרקחת, והשאיר קצת מהמרקחת בקערה ומתחת לזה שם פתק ויכתוב שם אני הוא האוכל ונמצא אני במקום זה ומיד לשלוח איש אחד לוילנה. השר מסר את הכלי לידי רבי מרדכי אשר מצא את הפתק של רבנו הזקן ותחי רוחו ורוח כל החסידים.

        מיד הכין רבי מרדכי מרקחת שני'  ושלח לשר. ואיש אחד נשלח מיד לוילנה אף שלא ידעו על מה ולמה נשלח, רק בטחו בכח רבנו הזקן שבודאי בוילנה יוודע לאיש מטרת נסיעתו.

[129] )            ראה שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס רג. וש"נ.

[130] )            נסמן בלקוטי שיחות חלק יז סוף עמוד 190 ואילך.

[131] )            בראשית ב, יז.

[132] )            נסמן בלקוטי שיחות חלק יב סוף עמוד 175 ואילך.

[133] )            חולין דף יז ע"א. וראה רמב"ן מטות לא, כג.

[134] )            ש"ך עה"ת קדושים יט, כג. הובא בלקוטי תורה ר"פ קדושים. וראה לקוטי שיחות חלק כד ריש ע' 133. וש"נ.

[135] )            קדושים שם.

[136] )            ברכות מ, סע"א. וש"נ. וראה ב"ר פי"ט, ה.

[137] )            ראה ברכות לד, ב. ב"ב עה, א. ויק"ר פי"ג, ג. ועוד.