נא לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל – לכל העולם כולו – אין זמן הגאולה בפתח רצונינו שכל היהודים יזכו להקדושה הזו לבלתי ידח ממנו נידח – כי רק בזכות הרשב"י נוושע תשועת עולמים,
נא לראות וללמוד את הקדמה והמבוא ועוד כי יש כאן דברים עצומים ונוראים ורק בשבת כל עם ישראל שמע את דברי התורה הקדושה על חטא הנחש הקדמוני ואבדה חכמת חכמיו, ועליהם צווח הרשב"י ע"ה ואומר סתומי עייינין אטומי ליבא, ולא ידעו ולא יבינו כי העיקר בדור הזה הוא לימוד הזוהר לקבוע לימוד דף זוהר ליום לכל הפחות דקה אחת ביום ובמעמד גדול של קידוש השם בכותל המערבי מקום שהשכינה לא זזה ממנו שכחחו את העיקר שאנו מתפללים על גאולת השכינה וזה יהיה רק על ידי לימוד הזוהר הקדוש, ועליהם צווח הנביא (ישעיה כט, יד) "הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר" כי יכולנו כבר להיגאל אם 40.000 איש שהיו לומדים דקה זוהר באותו מעמד ומקבלים עליהם ללמוד בכל יום דף זוהר ביום וזה גם רבבות עם ישראל ששמעו ברדיו את התפילות ולא עשו כמו שפסק מרן שליט"א ללמוד דף זוהר ליום, איפוא השכל שלהם, כי היו יכולים להביא את הגאולה תיכף ומיד אם רבבות עם ישראל קדושים יאמרו ביחד דף זוהר בכותל המערבי, שכל דף בכותל המערבי הוא כפול עשרת אלפים (ספר שמחת הרשב"י) מאשר בשאר הארץ, אך הנחש הקדמוני עובד על כל המארגנים למינהם שלא יחשבו את האמת, ורק ילכו עם השקר, כדי לעכב את הגאולה, אבל לא מבינים שאנו בפתח מלחמת גוג ומגוג ח"ו ורק הזוהר הקדוש יכול להציל אותנו, אין זאת כי אם נתקיימו בהם דברי מו"ר רבי מרדכי שרעבי זי"ע שאמר: כי פש"ט אותיות טפ"ש, ומי שלא לומד סודות התורה בסופו של דבר נעשה טפש וריק מחכמת האמת, וחסר בכל הנרנח"י שלו ואינו זוכה לעמוד על כוונת התורה באמת עכת"ד.
להורדת ספר סבא דמשפטים: לחץ כאן:
שער והקדמה לספר סבא דמשפטים ז חשון
סבא דמשפטים מחולק לימות השנה+חודש .
שער
ספר
זוהר סבא דמשפטים
בו יבואו:
דברי הזוהר הקדוש בפרשת משפטים (צ"ד:) הנקרא "סבא דמשפטים" המדבר מענין השארת הנפש וסוד הגלגולים, המעוררים את האדם לתשובה שלימה, והוא סגולה מיוחדת לתקן את נשמת האדם מכל כתמי עונותיה, ועל ידי שמרגיל אדם את עצמו בלימוד הזוהר ונותן אל לבו להבין את פשט הדברים, זכור יזכור איך חטא בכל מיני עונות שמדבר עליהם הזוהר, וירגיש איך מאליו עפעפי עיניו נוזלים נחלי דמע, ונפתחים שני מקורות דמעות עיניו כשתי מעיינות מאין הפוגות, ועל ידי כך תזדכך ותטהר נשמתו מחטאות הנעורים אשר נעשו בה, עד שתשוב לאיתנה הראשון להיות מאירה כאבן טובה, ותהיה נשמתו משתוקקת יותר ויותר בלימוד הזוהר, עד שתטהר לגמרי כתינוק בן יומו שלא טעם טעם חטא.
יצא לאור חודש תשרי תשע"ד
פתח דבר
י'זהרו ה'לבבות ו'יתבהרו ה'מוחות בלימוד הזוהר הקדוש, וטרם יפתח השער, אפתח פי בשבח והודיה להשם יתברך ויתעלה:
מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי. כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא. נְדָרַי לַה' אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ. יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו. (תהילים פרק קט"ז י"ב – ט"ו)
מה אשיב לה', במה אכיר טובה לה', וזו חובה מוטלת עלי, "כל תגמולוהי עלי", בזה שאספור[א] ואספר כל הגמילות חסדים שה' יתברך ויתעלה גומל עלי, ובהתבוננות שהכול הם מתנות חינם ובסבר פנים יפות, ובכל זאת נעשה בתורת גמול שלא יחוש האדם בצער הבושה של נהמא דכיסופא[ב], ובזכות זה, "כוס ישועות אשא", להמשיך ולברך ולהודות על הטובות העתידות[ג], ובשם ה' אקרא, להשיב רבים מעוון[ד] ולפרסם דבר ה' בעולם, "לאקמא שכינתא מעפרא[ה]", נדרי לה' אשלם, שצריך אדם לקיים מחשבתו הטובה (אמנם שאינו נדר, אך אדם צריך לסיים דבר שבקדושה ועל זה צריך מסירות נפש[ו]) להוציאה מהכוח אל הפועל וזה אשלם מלשון אשלים, נגדה נא לכל עמו, מלשון נגידה נא לכל עמו לפרסם את ניסי ה', נגדה ראשי תיבות נ'ספר ג'דולות ד'ברי ה". וכן נוטריקון נגדל ה"א כלומר נגדל ונרומם ה"א הרומזת למלכות שעל ידי פרסום דבר ה' בעולם יש קידוש ה' גדול ועילוי לשכינה הקדושה. יקר בעיני ה', מהו היקר בעיני ה', זה על שם הפסוק אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה, להשיב את בניו של מקום בתשובה שלימה זה הכי יקר בעיני השם יתברך[ז], [ועל ידי לימוד הזוהר הקדוש מתרפא חולי הנפש וחוזרים בתשובה שלימה וחוזרים בתשובה מאהבה], המותה לחסידיו ובשביל לזכות לזה צריך מסירות נפש[ח] לכבוד השם יתברך ויתעלה.
לפני כעשרים ושש שנים התעוררתי לפרסם את דבר לימוד הזוהר הקדוש, שכל אחד ילמד ויתעורר ויתלהב לבו לעבודת הקדוש ברוך הוא ולקרב הגאולה ברחמים, כהבטחה שנאמרה משמים לרשב"י זיע"א בספרא דא יפקון מן גלותא ברחמי, וכמה כוחות והשקעה מסרנו על זה, במשך כחצי שנה נסעתי כל יום כשלש שעות נסיעה, שעתים הלוך ושעתים חזור למאנסי ששם שכרנו חדר כדי שלא ימצאו אותי ולא יפריעוני בעבודה הקדושה הזו[ט], ועבדנו על הזוהר הקדוש כל יום שתיים עשרה שעות יחד עם עוד אברך ולזה לקחתי הלוואות כעשר אלף דולר (בערך של אז, שהיום נחשב כשישים אלף דולר), וכל זה עלה במאמצים גדולים, ובאמצע נשבר המחשב כמה וכמה פעמים, ואחר כך תיקננו כמה וכמה פעמים, ועוד פעם נשבר וקנינו מחשבים חדשים, וגם הם התקלקלו, וכל כך הרבה הפרעות ומניעות היו לי, ושכרנו מכונת צילום מחברה עם ביטוח ועוד היה איש מחשבים צמוד וכל הזמן היה הפרעות וקלקולים מה שאי אפשר לתאר, ויש הרבה מה לספר… עד שכבר פשוט לא רצו אנשים ופחדו לעבוד על זה, שהפסידו על זה הרבה כספים, וכך נשארה העבודה באמצע, שלא היה מי שמוכן להמשיך במסירות נפש, ובהביטי על זה שבתי ואראה, כי בלי תפילה חזקה מאד ותחנונים לה' יתברך אי אפשר להצליח, (וכמו שאכתוב בהמשך), והנראה שכדי לזכות לסייעתא דשמיא מיוחדת צריך גם זכות ארץ ישראל שתצטרף ואוירא דארץ ישראל מחכים, וכנראה שמשמים המתינו עד שאשוב מגלות אמריקה לארץ הקודש, בבית שמש[י], וכמו שידוע מהבן איש ח"י זי"ע שציווה להדפיס את ספריו הקדושים דווקא בארץ ישראל שכוח קדושתה מסייע ומגן.
לפני כשש שנים נסעתי לציון הרשב"י, ושהיתי בצפת בדירה המשקיפה על ציון הרשב"י[יא] זיע"א. ואמרתי שלש פעמים תהלים כל יום במשך שלשה ימים רצופים עם תענית דיבור[יב], והימים היו ל"ב ל"ג ול"ד לעומר, כדי שזכות הרשב"י תסייעני, וסך הכל סיימתי את התהלים תשע פעמים [כמנין תש"ע, שבשנה זוׁ נפתחו השערים (כך עשיתי 3 פעמים בשנה אחת)], עד שזכיתי לראות ישועות ונפתחו השערים, ונתקיימה בי תפלת דוד המלך ע"ה "הושיע ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם" (תהלים י"ב ב'), שהשי"ת מושיע כאשר האדם גמר בלבו להיות חסיד ולכוון מעשיו רק לשם שמים, ולא לסמוך על בשר ודם אלא כל בטחונו לה' יתברך, בלתי לה' לבדו. וכמו שכתוב בזוהר הקדוש פרשת ויקהל (דף קצ"ח עמוד א' ועמוד ב') על הפסוק (תהלים קמ"ו ה'): אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלֹקָיו. וז"ל: מִלְּתָא חַדְתָּא שְׁמַעְנָא. פָּתַח וְאָמַר, (תְּהִלִּים קמו) אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְּרוֹ שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלֹהָיו. וְכִי אֵל יַעֲקֹב, וְלָא אֵל אַבְרָהָם, וְלָא אֵל יִצְחָק, אֶלָּא אֵל יַעֲקֹב. בְּגִין דְּיַעֲקֹב לָא אִתְרְחִיץ בַּאֲבוֹהִי, וְלָא בְאִמֵיהּ, כַּד עָרַק קַמֵּי אֲחוּי, וְאָזַל יְחִידָאי, בְּלָא מָמוֹנָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (בְּרֵאשִׁית לב) כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וְאִיהוּ אִתְרְחִיץ בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב, (שָׁם כח) אִם יִהְיֶה אֱלֹקִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי וְגוֹ'. וְכֹלָּא שָׁאִיל מִקַּמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא, וְיָהַב לֵיהּ.
[בִּיאוּר: דָּבָר חָדָשׁ שָׁמַעְנוּ. פָּתַח וְאָמַר, (תְּהִלִּים קמו) אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלֹהָיו. וְכִי אֵל יַעֲקֹב, וְלֹא אֵל אַבְרָהָם, וְלֹא אֵל יִצְחָק? אֶלָּא אֵל יַעֲקֹב, מִשּׁוּם שֶׁיַּעֲקֹב לֹא בָטַח בְּאָבִיו וְלֹא בְאִמּוֹ כְּשֶׁבָּרַח מִלִּפְנֵי אָחִיו וְהָלַךְ יְחִידִי בְּלִי מָמוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בְּרֵאשִׁית לב) כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וְהוּא בָּטַח בַּקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, שֶׁכָּתוּב (שָׁם כח) אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי וְגוֹ'. וְהַכֹּל שָׁאַל מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנָתַן לוֹ].
שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלֹהָיו. שִׂבְרוֹ, וְלָא אָמַר תִּקְוָתוֹ, וְלָא בִּטְחוֹנוֹ, אֶלָּא שִׂבְרוֹ. אַל תִּקְרֵי שִׂבְרוֹ, אֶלָּא שִׁבְרוֹ. דְּנִיחָא לְהוּ לְצַדִּיקַיָּיא, לְתַּבְרָא גַרְמַיְיהוּ, וּלְאִתְבְּרָא תְבִירוּ עַל תְּבִירוּ, וְכֹלָּא עַל ה' אֱלֹהָיו. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (תְּהִלִּים מד) כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל (דַּף קצ"ח ע"ב) הַיּוֹם. כִּי עָלֶיךָ נָשָׂאנוּ חֶרְפָּה.
[בִּיאוּר: שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלֹהָיו. שִׂבְרוֹ, וְלֹא אָמַר תִּקְוָתוֹ וְלֹא בִטְחוֹנוֹ, אֶלָּא שִׂבְרוֹ. אַל תִּקְרֵי שִׂבְרוֹ אֶלָּא שִׁבְרוֹ, שֶׁנּוֹחַ לַצַּדִּיקִים לִשְׁבֹּר אֶת עַצְמָם[יג] וּלְהִשָּׁבֵר שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר, וְהַכֹּל עַל ה' אֱלֹקָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים מד) כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם. כִּי עָלֶיךָ נָשָׂאנוּ חֶרְפָּה].
כְּגַוְונָא דְּיַעֲקֹב, דִּכְתִּיב וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֵשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם, דְּהָא תְבִירוּ דְגָלוּתָא, חָמָא דְהֲוָה לֵיהּ בְּמִצְרָיִם, וְשַׁוֵּי תוּקְפֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא. וּבְנוֹי דְּיַעֲקֹב סַבְלוּ תְבִירוּ דְגָלוּתָא, וְלָא אִשְׁתָּנּוּ מִגּוֹ רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא דְאַבָהֲתְהוֹן וּשְׁמָא דְקוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא הָוָה בְּגָלוּתָא רְגִילָא בְפוּמַיְיהוּ.
[בִּיאוּר: כְּמוֹ שֶׁיַּעֲקֹב, שֶׁכָּתוּב וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֵשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם, שֶׁהֲרֵי שִׁבְרוֹן הַגָּלוּת רָאָה שֶׁהָיָה לוֹ בְּמִצְרַיִם, וְשָׂם חָזְקוֹ בַּקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. וּבְנֵי יַעֲקֹב סָבְלוּ אֶת שֶׁבֶר הַגָּלוּת וְלֹא הִשְׁתַּנּוּ מִתּוֹךְ סוֹד הָאֱמוּנָה שֶׁל אֲבוֹתֵיהֶם[יד], וּשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה רָגִיל בַּגָּלוּת בְּפִיהֶם].
וְעַל דָּא כְתִיב בְּמֹשֶׁה, (שְׁמוֹת ג) וְאָמְרוּ לִי' מַה' שְּׁמוֹ' מַה'. בְּגִין דַּהַווֹ יַדְעֵי לֵיהּ, וְלָא אַנְשׁוּ לֵיהּ לְעָלְמִין, וְסַבְלוּ תְבִירוּ דְגָלוּתָא עַל קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא, וּבְגִין כַּךְ זָכֵי לְפוּרְקָנִין וּלְנִסִין וּלְאַתְוָּון סַגִּיאִין.
[בִּיאוּר: וְעַל זֶה כָּתוּב בְּמֹשֶׁה, (שְׁמוֹת ג) וְאָמְרוּ לִי' מַה' שְּׁמוֹ' מַה'. מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ מַכִּירִים אוֹתוֹ וְלֹא שְׁכָחוּהוּ לְעוֹלָמִים וְסָבְלוּ אֶת שֶׁבֶר הַגָּלוּת עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמִשּׁוּם כָּךְ זוֹכִים לִגְאֻלּוֹת וּלְנִסִּים וּלְאוֹתוֹת רַבִּים].
וְאַתּוּן קַדִּישִׁין עֶלְיוֹנִין, דְּסָבְלִּין תְּבִירוּ דְגוּפָא מֵאֲתָר לְאֲתָר עַל קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה דְזַכָּאִין אַתּוּן לְמֶעְבַּד לְכוּ נִסִּין וּפוּרְקָנִין, וְתִזְכּוּן לְחַיֵּי עָלְמָא דְאָתֵי.
[בִּיאוּר: וְאַתֶּם קְדוֹשִׁים עֶלְיוֹנִים, שֶׁסּוֹבְלִים אֶת שֶׁבֶר הַגּוּף מִמָּקוֹם לְמָקוֹם עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא[טו], עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁזַּכָּאִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת לָכֶם נִסִּים וּפֻרְקָן וְשֶׁתִּזְכּוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.
אמרו חז"ל בגמרא סנהדרין (דף כו, ב:) אמר רבי חנן למה נקרא שמה [של התורה] תושיה… דבר אחר תושיה שניתנה בחשאי מפני השטן. וביאר רש"י שם, שניתנה בחשאי מפני הבעל דבר שהוא מקטרג ואמר תסתפק לעליונים ולא ימסרו הלוחות ביד משה, וכן הוא בגמרא שבת (פט, א) ואמר רבי יהושע בן לוי בשעה שירד משה מלפני הקדוש ברוך הוא בא שטן ואמר לפניו ריבונו של עולם תורה היכן היא, וכו', ועיין עוד בתוספות שבת (פט, א), דיבור המתחיל תורה היכן היא, (ועיין בזוהר הקדוש פרשת בלק דף קצב, א וע"ב, ויש ליישב). ועוד שם (סנהדרין דף כ"ו ב'), אמר עולא מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה שנאמר (איוב פרק ה' י"ב) מֵפֵר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה יְדֵיהֶם תֻּשִׁיָּה. ופרש רש"י: מפר מחשבות ערומים – … לישנא אחרינא מחשבה שאדם מחשב כך וכך אעשה כך וכך תעלה בידי, מועלת להשבית הדבר, שאין מחשבתו מתקיימת אפילו לדבר תורה, כגון האומר עד יום פלוני אסיים כך וכך מסכתות בגירסא. מפר מחשבות ערומים – שאין מחשבותיו עולה בידו, ואפילו לתושיה. ובהמשך הגמרא שם אמר רבה, אם עסוקים לשמה אינה מועלת, שנאמר "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" (משלי י"ט כ"א), עצה שיש בה דבר ה' היא תקום לעולם. ובתוספות (שם ד"ה מחשבה מועלת), יש מפרשים מועלת, משקרת ולא תצלח כלומר, אם אדם חושב הן להעשיר הן גם לדברי תורה לא יספיק אלא כשעשה לשמה כדמסיק, עכ"ל. ומתבאר, שאם לשם שמים אינה מועלת [כלומר אינה משקרת], אלא מצליח לקיים את מחשבתו לטובה.
וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ. וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ. וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ. לֹא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם וְלֹא נִכָּשֵׁל לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי בְשֵׁם קָדְשְׁךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא בָטָחְנוּ. נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִישׁוּעָתֶךָ.
וראיתי על זה דרוש נחמד בספר "מצא חן במדבר", דהא דאומרים אחרי תפלת שמונה עשרה "פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ, וְאַחֲרֵי מִצְוׂתֶיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי,", ומיד לאחר מכן מתפללים "וְכָל הַקָּמִים וְהַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם", והוא מפני דברי הגמרא הנ"ל, שמיד לאחר שמבקש על סייעתא דשמיא בתורה ובמצוות מבקש שלא יפריעוהו המקטרגים, ואילו בתפלת אהבת עולם אומרים "וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ. וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ. וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ. לֹא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם וְלֹא נִכָּשֵׁל לְעוֹלָם וָעֶד.", כִּי בְשֵׁם קָדְשְׁךָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא בָּטָחְנוּ. נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתֶךָ. ולכאורה אינו מבקש על ביטול המקטרגים. ועוד מכריז שבטוח ושמח בישועת השי"ת ויתעלה, והביאור הוא, שאחרי שמתפלל על התורה והמצוות, ממשיך ומתפלל "וְיַחֵד לְבָבֵנוּ", א' שיהיה מיוחד לאבינו שבשמים, ב' מלשון יחד, אחדות, וכאשר כוונתו לשם שמים ובאחדות ואהבת ישראל קודש אבריך הוא וישראל חד הוא [וכמבואר בזוהר הקדוש שבכנישתא חדא מיד ניגאל] מובטח שלא יבוש ולא יכלם, ותתקיים מחשבתו הטובה, כדברי הגמרא הנ"ל, וכשעשה לשמה ולשם שמים מצליח, עד כאן תוכן דבריו.
ועל כן התאמצנו, לייחד מחשבתנו לאדון כל, ולאחד את כל הכוחות ולאחד את כל כלל ישראל, כי בכך ניגאל, וכדברי כל הצדיקים גדולי הדורות[טז], דכל סגולת הגאולה תלויה בלימוד הזוהר הקדוש[יז], דוקא בו ולא בזולתו. ובפרט בדורנו שירדו לעולם נשמות דור המבול ודור ההפלגה, והערב רב הם עצמם המבול השוטף את העולם (כדאיתא בתיקוני זוהר תיקון כ"א דף נ"ה, א', ובביאור הגר"א, וכן ב"מתוק מדבש", עיין שם ותרווה צמאך) מוכרחים לעשות מסירות נפש למען השכינה הקדושה לתמכה ולסעדה[יח], וכמו משה רבינו ע"ה שמסר עצמו על כלל ישראל ואמר "אם אין מחני נא" (ועיין בתיקוני זהר שם), ובכל יום כל יהודי אומר קריאת שמע פעמיים ביום (ולדעת האר"י ארבע פעמים ביום) ומוסר עצמו למען שמו באהבה ומקבל על עצמו ארבע מיתות בית דין, בודאי צריך להוכיח שמתכוון באמת, כך אם נתמסר למען הגאולה, ונתקדש בתורה, וכל ישראל ילמדו זוהר הקדוש בכל יום, בודאי תיכף ניגאל, כמו שאמרו בגמרא בבא בתרא (דף ח:) דמתנו כולם עתה אקבצם, כאשר ילמדו ויעסקו כולם בתורה תיכף תבא הגאולה בכח התורה הקדושה. ובזוהר רעיא מהימנא פרשת נשא (דף קכד, ב) אמרו: דבגיניה "וקראתם דרור בארץ", ובזכותיה יתקיים "ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר". יהי רצון שיקויים בנו בקרוב, "ותחזה עינינו בשובך לציון ברחמים", במהרה בימינו אמן.
הקדמה
אשירה לה' בחיי אזמרה לאלוקי בעודי, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, ואודה ה' מאד בפי ובתוך רבים אהללנו, ואספר שבחו וחסדו אשר הפליא לעשות אתי, ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי לסדר הספרים הקדושים על הזוהר "לאקמא שכינתא מעפרא, לעילוי שכינת עוזינו, אם הבנים שמחה", ולמדנו את תיקוני זוהר תיקון ל' "בְּהַהוּא זִמְנָא 'וַיִּזְכּוֹר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב' (תהלים עח לט) לְעָלְמָא! וְדָא אִיהוּ רוּחָא דְמָשִׁיחַ. וַי לוֹן מָאן דְּגָרְמִין דְּיֵזִיל לֵיהּ מִן עָלְמָא וְלָא יְתוּב לְעָלְמָא[יט]! דְּאִלֵּין אִינוּן דְּעָבְדִין לְאוֹרַיְיתָא יַבָּשָׁה, וְלָא בָעָאן לְאִשְׁתַּדְלָא בְחָכְמָה דְקַבָּלָה, דְגָרְמִין דְּאִסְתַּלַּק נְבִיעוּ דְחָכְמָה דְאִיהִי י' מִינָהּ – וְאִשְׁתְּאָרַת ב' יְבֵישָׁה. וַי לוֹן דְּגָרְמִין עֲנִיּוּתָא וְחַרְבָּא וּבִיזָה וְהֶרֶג וְאַבְּדָן בְּעָלְמָא[כ]!
מאוד התעוררנו לחזק את עם ישראל בלימוד הזוהר הקדוש כדברי הרשב"י שכל ביאת המשיח והגאולה תלויה בלימוד הסוד, ותלמידי הארי הקדוש המהרח"ו זי"ע האריך וכתב כי אלו תלמידי חכמים שלא עוסקים בתורת הסוד רק בפשטי התורה הם מאריכים החורבן והגלות והרג ואבדן רח"ל.
ודברי המלובן רבי יעקב אבוחצירא זי"ע שאין לנו גדול בכל העולמות יותר מהרשב"י ע"ה על כן, אין לנו עצה אלא להידבק ברשב"י שהבטיח יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין, ומי שזוכה להשתתף בלימוד של הזוהר הקדוש יחד שבטי ישראל כל אחד במקומו, ידע שהרשב"י זי"ע יוֹשֵׁב אִתָּנוּ בְּלוֹמְדֵינוּ תּוֹרָתוֹ כמו שְּכָּתַב הַמְּקֻבָּל הַקָּדוֹשׁ רַבִּי אַבְרָהָם אֲזוּלַאי זיע"א זקנו שֶׁל החיד"א, בְּשֵׁם הַמְקוּבָל הָרַב אַבְרָהָם גְלאַנְטִי זי"ע, בְּסִפְרוֹ "אוֹר הַחַמָּה" עַל ה"אִדְּרָא דְמַשְׁכְנָא" (דַּף קכ"ג ע"ב), וְזֶה לְשׁוֹן קָדְשׁוֹ: אֲפִילוּ עוֹד הַיּוֹם, אַחַר שֶׁנִּפְטַר רשב"י מִבֵּינֵינוּ, כָּל זְמַן שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים בְּדִבְרֵי הָאִדְּרָא, "אִתְעַטַר" – בָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן מְעֻטָּר כְּמֶלֶךְ בַּעַטְרוֹתָיו בְּרֹאשׁ, וְיֹשֵׁב בְּגַוָון, עכל"ק. וּבְוַדַּאי כַּאֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ וְיִתְפַּלֵּל בִּזְכוּת הרשב"י תִּתְקַבֵּל תְּפִלָּתוֹ וְתֵעָשֶׂה בַּקָּשָׁתוֹ. עַל כֵּן עוּרוּ וְהִתְעוֹרְרוּ לְהָעִיר אֶת הָעוֹלָם בְּאוֹר הָעֶלְיוֹן, כִּי בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר לִמְשֹׁךְ חֶסֶד עַל הַכְּלָל וְעַל הַפְּרָט, "אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן תָּאִיר וְנִזְכֶּה בִּמְהֵרָה לְאוֹרוֹ" אָמֵן. עננו בִּזְכוּתֵיהּ דְּבַר יוֹחַאי עֲנֵנוּ!
מִי שֶׁלֹּא לוֹמֵד סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, אֲפִילוּ לָמַד ש"ס וּפוֹסְקִים וְכוּ', וְלֹא לָמַד תּוֹרַת הַסּוֹד, דּוֹחִים אוֹתוֹ מִגַּן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן, וּמִי שֶׁלָמַד אֲפִילוּ לֹּא הֵבִין, מְלַמְּדִים אוֹתוֹ בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים זוֹכֶה לִהְיוֹת בְּגַן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן, וּפּוֹתְחִין לוֹ י"ג שְׁעָרִים שֶׁל סוֹדוֹת אֲפַרְסְמוֹן הַטָּהוֹר. (זוֹהַר חָדָשׁ שִׁיה"ש פ"ו:) הָרַעֲיָא מְהֵימְנָא, מְצַוֶּה אוֹתָנוּ לִלְמוֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ דַּוְקָא, כִּי תּוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י מֵאִיר עַד סוֹף הַדּוֹרוֹת, וְצָרִיךְ לִלְמוֹד ללא הֶפְסֵק וְלֹא לָתֶת מְנוּחָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁיִּגְאָלֵנוּ (זוֹהַר פִּנְחָס ריט.). הַשְּׁכִינָה אוֹמֶרֶת לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ, אֵלּוּ הָעֵרֶב רַב, שֶׁגֵּרְשׁוּנִי מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת הוי"ה, גָּרֵשׁ אוֹתָם מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק עִם יִשְׂרָאֵל (תיקו"ז דף מט.). עֲווֹן אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע הוּא שֶׁלֹּא בָּחַר לְהִתְעַסֵּק בְּעֵץ הַחַיִּים שֶׁהִיא חָכְמַת הַקַּבָּלָה, וְזֶהוּ עַצְמוֹ עֲווֹן הָעֵרֶב רַב הָאוֹמְרִים לְמֹשֶׁה 'דַּבֶּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה' בְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע, 'וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת' בְּסִתְרֵי תּוֹרָה, כִּסְבָרַת הַטּוֹעִים קְצָת בְּנֵי תּוֹרָה אֲשֶׁר בִּזְמַנֵּנוּ זֶה הַמּוֹצִיאִים שֵׁם רַע עַל חָכְמַת הָאֱמֶת חַיֵּי עוֹלָם… וְלָכֵן נִשְׁבְּרוּ הַלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַחַיִּים… וְגָרַם אִבּוּדָא דְּחֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי וְגָלוּת הָאַחֲרוֹן הַמַּר וְהָאָרֹךְ אֲשֶׁר אָנוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים עַד דִּיתוּבוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּתְיוּבְתָּא וּבִקְּשׁוּ אֶת הַשֵּׁם אֱלֹהֵיהֶם לְהַכִּירוֹ וּלְיָדְעוֹ בְּרָזֵי תּוֹרָה וְיֵדְעוּ אֶת מִי הֵם עוֹבְדִים וּמִי הוּא מַלְכָּם, וְכָדֵּין יִזְכּוּ לַעֲסֹק בְּחָכְמַת הָאֱמֶת כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "וַיּוֹרֵהוּ הַשֵּׁם עֵץ וַיִּמְתְּקוּ" עַל יְדֵי הַמָּשִׁיחַ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת נָשׂא בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא (קכד:) וְזֶ"לְ: וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעַם מֵאִילָנָא דְּחַיֵּי דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזֹּהַר יִפְּקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא… עוֹד אָמְרוּ בְּסֵפֶר הַזֹּהַר (תִּקּוּן ו') וְזֶ"לְ: וְכַמָּה בְּנֵי נָשָׁא יִתְפַּרְנְסוּן לְתַתָּא מֵהַאי חִבּוּרָא דִּילָךְ בְּדָרָא בַּתְרָאָה בְּסוֹף יוֹמַיָּא וּבְגִינֵיהּ וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ. (מהרח"ו). אָמַר לוֹן רַבִּי שִׁמְעוֹן… וְכַד יְהֵא קָרִיב לְיוֹמֵי מְשִׁיחָא אֲפִילּוּ רַבְיֵי דְעַלְמָא זְמִינִין לְאַשְׁכָּחָא טְמִירִין דְּחָכְמְתָא וּלְמִנְדַע בֵּיהּ קִצִּין וְחוּשְׁבְּנִין, וּבְהַהוּא זִמְנָא אִתְגַּלְּיָא לְכֹלָּא… אָמַר לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן… וּכְשֶׁיִּהְיֶה קָרוֹב לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֲפִלּוּ תִינוֹקוֹת שֶׁל הָעוֹלָם עֲתִידִים לִמְצֹא נִסְתָּרוֹת שֶׁל חָכְמָה וְלָדַעַת בּוֹ קִצִּים וְחֶשְׁבּוֹנוֹת, וּבְאוֹתוֹ זְמַן יִתְגַּלֶּה לַכֹּל… (זוהר וירא קיח.) מִזְּמַן אֲשֶׁר הֵצִיץ וְזָרַח אוֹר יְקָרוֹת שֶׁל שְׁנֵי מְאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים סֵפֶר הַתִּקּוּנִים וְסֵפֶר הַזֹּהַר קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַחֲזִיק בַּלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַתִּקּוּנִים וְהַזֹּהַר יָחִיד וְרַבִּים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, וְהַגַּם דְּאֵין לְאֵל יָדָם לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין סוֹד אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת שֶׁבַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלֶּה אַף עַל פִּי כֵן שׁוֹתִים בַּצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם וּמִתְלַהֲבִין בִּקְרִיאָתָן מְאֹד מְאֹד. (הרי"ח הטוב, הַבֶּן אִישׁ חַי, בְּנָיָהוּ). על ידי עסק ישראל בסודות התורה יבוא משיח צדקנו בב"א כמבואר בזוהר הקדוש. וסימן לדבר סו"ד במילוי סמ"ך ו"ו דל"ת גי' משיח בן יוסף במכוון, שאף משיח בן יוסף יחיה ויתקיים על ידי זכות לימוד רזין דאורייתא. (ספר קהלת יעקב לבעל מלוא הרועים ערך סוד).
הָרַעֲיָא מְהֵימְנָא מְצַוֶּה אוֹתָנוּ לִלְמוֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ דַוְוקָא, שֶׁתּוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י מֵאִיר עַד סוֹף הַדּוֹרוֹת, וְצָרִיךְ לִלְמוֹד וְלֹא לָתֶת מְנוּחָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁיִּגְאָלֵנוּ (זוֹהַר פִּנְחָס ריט.)
ועתה כאשר עם ישראל שרוי בצער ומתפללים לרפואת גדול פוסקי דורנו מרן הרב חיים עובדיה יוסף בן גורג'יה שליט"א כולנו מחוייבים לשמוע בקולו שהורה ללמוד דף זוהר ליום לישועת עם ישראל, ועל כן כולנו מתאחדים ולומדים זוהר דף ליום לרפואתו בבריאות השלימה
דוד המלך אומר (תהילים פרק קיח יב) "סַבּוּנִי כִדְבוֹרִים דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים בְּשֵׁם יְדֹוָד כִּי אֲמִילַם". פירוש אמילם אכריתם, איך? על ידי המילים הקדושות שאומר! וידוע שלומדי הזוהר הקדוש נקראים "מחצדי חקלא", כמבואר בזוהר אדרא נשא (דף קמ"ג ע"א): "זַכָּאִין אַתּוּן מָארֵיהוֹן דְּמָארִין,מְחַצְדֵּי חַקְלָא", ועל ידם תבא הישועה. על כן כל אשר בשם איש ישראל יכונה יקבל על עצמו בל"נ ללמוד דף זוהר הקדוש בכל יום, פתח אליהו, תיקון מ"ג, תיקון מ"ח, אדרא רבא, אדרא זוטא, תיקוני זוהר, וכל אחד יקח לימוד מסוים ויחזור עליו ח"י פעמים, ובזה ישוב מרן פאר דורנו לחיות עמנו בבריאות השלימה ונהורא מעליא, ולהמשיך להשקותינו מתורתו הקדושה, וזה חובה וצו השעה לכל אחד ואחד, ובפרט כל הראשי ישיבות, רבני קהילות, מלמדים, יאמרו אחרי כל תפילה דף זוהר בציבור ביחד עם תלמידיהם, לרפואתו של מרן שליט"א, ובזכות זה נזכה לגאולת עולם בימים הקרובים בב"א. עוד אבקש מתלמידיו הנאמנים, לקיים עצת הרמח"ל הקדוש ללמוד לכל הפחות חבורה של עשרה איש זוהר הקדוש ברציפות לרפואתו השלימה של מרן שליט"א.
ובזוהר פרשת תרומה (דף ע"ב): וּבְשַׁעֲתָא דִּזְמִינִין לְנַחְתָּא בְּהַאי עָלְמָא, קָרֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְחַד מְמָנָא, דִּי מָנֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּרְשׁוּתֵיהּ כָּל נִשְׁמָתִין דִּזְמִינִין לְנַחְתָּא לְהַאי עָלְמָא, וְאָמַר לֵיהּ, זִיל אַיְיתֵי לִי רוּחַ פְּלוֹנִי. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אַתְיָא הַהִיא נִשְׁמְתָא, מִתְלַבְּשָׁא בְּדִיּוּקְנָא דְּהַאי עָלְמָא, וְהַהוּא מְמָנָא אַחְזֵי לָהּ קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא.
וּבְשָׁעָה שֶׁמְּזֻמָּנִים לָרֶדֶת לָעוֹלָם הַזֶּה, קוֹרֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמְמֻנֶּה אֶחָד שֶׁמִּנָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּרְשׁוּתוֹ אֶת כָּל הַנְּשָׁמוֹת הָעֲתִידוֹת לָרֶדֶת לָעוֹלָם הַזֶּה, וְאוֹמֵר לוֹ: לֵךְ תָּבִיא לִי רוּחוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּאָה אוֹתָהּ נְשָׁמָה מְלֻבֶּשֶׁת בִּדְמוּת שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, וְאוֹתוֹ מְמֻנֶּה מַרְאֶה אוֹתָהּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לָהּ, וְאוֹמֵי לָהּ, דְּכַד תֵּיחוֹת לְהַאי עָלְמָא, דְּתִשְׁתָּדַל בְּאוֹרַיְיתָא לְמִנְדַּע לֵיהּ, וּלְמִנְדַּע בְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא. דְּכָל מַאן דְּהֲוֵי בְּהַאי עָלְמָא, וְלָא אִשְׁתָּדַּל לְמִנְדַּע לֵיהּ, טָב לֵיהּ דְלָא יִתְבְּרֵי. בְּגִין כָּךְ אִתְחָזֵי קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, לְמִנְדַּע בְּהַאי עָלְמָא, וּלְאִשְׁתַּדְּלָא בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא.
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךָ הוּא אוֹמֵר לוֹ וּמַשְׁבִּיעַ אוֹתָהּ, שֶׁכְּשֶׁתֵּרֵד לָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁתִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה לָדַעַת אוֹתוֹ וְלָדַעַת אֶת סוֹד הָאֱמוּנָה. שֶׁכָּל מִי שֶׁהָיָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא הִשְׁתַּדֵּל לָדַעַת אוֹתוֹ – טוֹב לוֹ שֶׁלֹּא יִבָּרֵא. מִשּׁוּם כָּךְ נִרְאָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, לָדַעַת אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה, וּלְהִשְׁתַּדֵּל בַּקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ- הוּא בְּסוֹד הָאֱמוּנָה.
וז"ל ספר הברית ח"ב מאמר י"ב פ"ה) אמנם אנו מחויבים ומושבעים ללמוד זאת החכמה האמיתית כמו שאמרו בזוהר הנ"ל. הרהרתי רבות בדבר האפשרות להתקין ולהכניס ענין אמירת ולימוד הזוהר הקדוש אצל כל אחד מישראל כמבואר בזוהר הקדוש שבזכות הזוהר מקרבים ביאת משיח בן דוד, כדאיתא בזוה"ק בדא יפקון מגלותא ברחמי, באתי כעת לסדר את הספר הקדוש "סבא דמשפטים" שיהיה מצוי לכל יהודי באשר הוא שם, ובפרט כאשר נתעוררתי בלמדי דברי הקדוש המקובל האלוקי רבי יהודא פתייא זיע"א, מה שכתב בהקדמת ספרו פירוש מתוק לנפש על סבא דמשפטים, וזל"ק: ידוע הדבר ומפורסם הענין אצל כל אדם מישראל, כי לימוד הזוהר הוא מפתח גדול לטהרת נשמת האדם מכתמי העוונות אשר נעשו בה. יען, כי ברוב המקומות, מדבר הזוהר בענין חטאות האדם ועל הפגם שגורם לפגום בעולמות העליונים במקום שרשי נפשו רוחו ונשמתו, ועל שהוא עתיד ליתן את הדין, ועל ענין הגלגולים שהאדם מתגלגל כאבנא בקוספיתא. ועל המתגלגלים בדומם – שהם האבנים, ובצומח, ובבעלי חיים המדברים. ועל הרשעים – הנידונים בשבעה מדורים של גיהנם, ובהררי שלג ובנהר דינור. וגם הגוף אין לו שום מנוחה בקבר. ועל ידי שירגיל האדם מעט מעט בלימוד ספר הזוהר, ויתן אל לבו להבין את הדברים הפשוטים שבו – זכור יזכור איך שגם הוא נתקל ונכשל באותו עון עצמו שמדבר בו הזוהר, ואיך טמא את נשמתו הטהורה. ובאין אומר ואין דברים, ירגיש שעפעפיו נוזלים נהרי נחלי דמעה על דפי הזוהר אשר הוא לומד בו, והוא מוחה את דמעות עיניו בידו כדי שלא יעכבו אותו מלימודו. ובפרט מי אשר חנן ה' אותו בקול ערב וצלו, והוא לומד הזוהר בקול נגינה נעימה כמנהגנו בעי"ת בגדאד יע"א – אז נפתחים שני מקורות דמעת עיניו כשתי מעיינות מאין הפוגות – והנסיון יעיד על זה. ועל ידי כך, נזדכך ותטהר נשמתו מעט מעט מכתמי העונות אשר נעשו בה מחטאת הנעורים, עד שתשוב לאיתנה הראשון – להיות מאירה כאבן טובה. ונשמתו היא משתוקקת עוד יותר ויותר בלימוד הזוהר, יען כי הוא מתוק לנפש ומרפא לעצם, עד שתהיה נשמתו טהורה לגמרי כתינוק בן יומו שלא טעם טעם חטא.
והמקצוע הגדול המסוגל לזה, הוא לימוד זוהר משפטים. כי שם פירש רב ייבא סבא זצ"ל את גלגולי הנשמות, ועל עונש הגוף שבקבר – באורך וברוחב. ובימי חורפי – בהיותי בעיר מולדתי בבל יע"א, יושב בין ברכי רבנן קשישאי תנצב"ה – היו נוהגים כשאירע יום פטירת אביהם או אמם היו מקבצים עשרה תלמידי חכמים בליל הפטירה, וגם אני הייתי מזנב אחריהם, והיו לומדים זוהר פרשת משפטים מתחילת הפרשה ואילך, כל אחד דף אחד, עד גמר דברי הבא, ואומרים קדיש והולכים לישון. ולא היו לומדים לימוד אחר כלל וכלל אפילו בזוהר עצמו. ואפילו יהי רצון, או איזה תפילה, ותחינה ובקשה – לא היו אומרים, לא לפני הלימוד ולא לאחר הלימוד כלל וכלל.
ולא פעם אחת הלכתי עמהם, אלא קרוב לחמישים פעמים בלי גוזמא, ובכל פעם ופעם לא היו לומדים – כי אם בסבא דמשפטים בלבד. ואפילו תפילה על הנפטר לא היו אומרים, רק היו אומרים: "הרי אנחנו לומדים לעילוי נר"ן של פלוני בן פלוני תנצב"ה ויהי נועם וכו', ומתחילים בזוהר משפטים וכן נהגתי אחריהם.
והן עתה שנתפשט מנהג זה בין אנשים יראי ה', החרדים על דברו, שמתקבצים בליל היארצייט ולומדים בסבא דמשפטים, ובעת לימודם נותנים לבם להבין דברי הסבא – ולא יכולו. ופירוש הרב מקדש מלך לא היה מספיק להם. וכאשר ראיתי גודל תשוקתם בלימוד הסבא, ויד הכל ממשמשין בו, והם מצטערים להבין דברי קדשו – נכספה וגם כלתה נפשי ללקט פירוש דברי הסבא מכתבי האר"יז"ל, ומספר מקדש מלך והרמ"ז ז"ל, ומשאר דברי המפרשים ז"ל, אשר נדפסו בגליון הזוהר. ומעט מן המעט הוספתי נופך משלי, שהוא הפירוש היותר מתאים לפשטיות הזוהר, גם לפעמים ימצא באיזה מקומות שאין דברי הסבא מובנים, והמפרשים ז"ל לא חוו דעתם בזה. ואני בעניי – טרחתי ויגעתי, ומצאתי פירוש נכון כפי מה שחנן ה' אותי, ואם הלומד, ברוחב בינתו, יפרש פירוש אחר היותר נכון – גם אנן מודינא ליה, ומני ומניה – יתקלס עלאה. וקראתי לפירוש זה בשם "מתוק לנפש" כשמו כן הוא, כי דברי הסבא הם צוף דבש אמרי נועם, מתוק לנפש הנפטר, ומרפא לעצם – שהוא הגוף שבקבר.
ומסיים הרה"ק רבי יאודה פתייה זיע"א: ויהא רעוא, שזכות רב ייבא סבא יעמדו לי, שלא אכשל בהבנת דבריו אכי"ר. והתחלתי בו ביום כ"ג שבט ונגמר ביום כ"א אייר שנת ברצו"ת ה' דרכי איש – גם אויביו ישלים אתו. ויקויים בנו מקרא שכתוב : "ובשנת בצור"ת לא ידאג, ולא ימיש מעשות פרי" אכי"ר, הצעיר יאודה משה ישועה פתייא ס"ט, עכל"ק. ונסיים בדברי המקובל הקדוש רבי פנחס אליהו ברבי מאיר מווילנא זי"ע בעל ספר טעם עצו על המשנת חסידים בספרו ספר הברית, וז"ל: ועתה אהובי וחביבי ראה גם ראה, מכל דברי חז"ל הנזכרים, מה רב טוב השכר הצפון לבעלי הקבלה, וכמה גדול העונש מי שלא עסק בחכמה זו, ואל תפן לקחת ראייה מגדולי התורה בעלי הנגלות שלא רוצים לעסוק בחכמה זו, כי דברי חז"ל במדרש ובזוהר שזכרנו, נאמנים ובטוחים יותר מגדולי הדור הזה, עכ"ל. (ספר הברית ח"ב מאמר י"ב פ"ה, עיי"ש באורך).
בלימוד הזוהר יצאו ישראל מן הגלות ברחמים
הגה"צ המקובל רבי בניהו יששכר שמואלי שליט"א: סיפר על המקובל האלוקי החכם רבי ציון חביב ברכה זי"ע וז"ל: עיקר עבודתו של רבי ציון היתה לפרסם לימוד הסוד ולימוד הזוהר הקדוש, כמה פעמים שמעתי ממנו שהיה אומר, כי צריך לעזוב הכל, ורק לעסוק בלימוד הסוד, צריך ללכת בכל הישיבות והכוללים – היה אומר – ולומר להם, כי אי אפשר ללמוד כל היום רק פשט, צריך ללמוד גם סוד, אי אפשר להקים את השכינה בלי לימוד הסוד, בלי לימוד הזוהר הקדוש שמטהר את הנשמה, אי אפשר כל היום ללמוד רק סדר נשים נזיקין, אלא צריך ללמוד גם פנימיות התורה לדעת את ה', כדי לעובדו בלב שלם בכל לבבכם ובכל נפשכם, ולכן צריך לזכות את הרבים ללכת בכל הכוללים, ולהמריץ אותם שילמדו סודות התורה. כי בדא יפקון בגלותא ברחמי.
א) וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בַּסּוֹד נִשְׁאָר פֶּ'רֶ'ד'
ומורנו ורבנו המקובל האלוקי רבי מרדכי שרעבי זי"ע היה רגיל להביא דברי החיד"א זי"ע על הפסוק "אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד", וְתֵדְעוּ כִּי כָּל הַתּוֹרָה שְׁמוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנִדְרֶשֶׁת פַּ'רְ'דֵּ'ס, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בַּסּוֹד נִשְׁאָר פֶּ'רֶ'ד'. (יוֹסֵף תְּהִלּוֹת לְהַחִידָ"א, תְּהִלִּים לב, ט). והיה מוסיף מו"ר רבי מרדכי שרעבי זי"ע כי פש"ט אותיות טפ"ש, ומי שלא לומד סודות התורה בסופו של דבר נעשה טפש וריק מחכמת האמת, וחסר בכל הנרנח"י שלו ואינו זוכה לעמוד על כוונת התורה באמת עכת"ד.
עתה אבקש מכל אחד ואחד לפרסם הספר הקדוש "סבא דמשפטים" ולהדפיסו לזכות הרבים, לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל, למען שכינת עוזינו ופדות נפשינו בגאולה השלימה ברחמים בב"א אכי"ר.
א. הצדיק אינו נותן שינה לעיניו ביום ובלילה עד שמוכיח הרשעים ומביאם שישובו בתשובה. (זוהר הקדוש, חלק א, כ:)
ב. אילו היו יודעים בני העולם גודל השכר להחזיר חבירו למוטב היו רודפים אחריו תמיד כמו שרודף אחרי כסף וזהב. (זוהר הקדוש פרשת תרומה קכח, ב – קכט, א)
ג. מצוה שאתה רואה שבני אדם נוהגים בה קלות ראש ומעט המה שמקיימין אותה, הנה מצוה זו בודאי ממתנת ומצפה עד כי יבחר בה איש כשר וישר להזהר בה, ולעורר רבים על מצוה זו לקיימה באהבה לכבוד קוב"ה וכו'. (זוהר הקדוש פרשת תרומה, קב הישר פרק ס"ד)
ד. כל מצוה שאין לה דורש ואין מי שיבקש אותה תדרשנה לפי שהיא כמת מצוה, ומצוה שאין לה רודפים רדוף אחרי' לעשותה, שהמצוה מקטרגת ואומרת כמה גרועה אנכי שנתעלמתי מכל וכו'. (ספר חסידים אות ק"ה)
קודם שילמד יאמר
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו, ליחדא שם ו"ה בי"ה, ביחודא שלים בשם כל ישראל, הרי אנחנו באים ללמוד בזוהר משפטים, [לרפואה, לפרנסה, לזיווג] לעילוי נפש ורוח ונשמה של עבדך פלוני בן פלוני (אמתך פלונית בת פלונית).
ויהי רצון מלפניך אלהינו ואלהי אבותינו שעל ידי לימודנו זה, יעלה זכרונו (זכרונה) לטובה לפניך ותלוה אליו (אליה) השלום ועל משכבו (משכבה) יהיה שלום. ותקיים בו (בה) מקרא שכתוב: "יבוא שלום ינוחו על משכבותם" מעתה ועד עולם אמן כן יהי רצון.
מבוא ללומדים
הָרַשְׁבִּ"י זְיָ"עָ יוֹשֵׁב אִתָּנוּ בְּלוֹמְדֵינוּ תּוֹרָתוֹ
כָּתַב הַצַהַ"קָ רַבִּי אַבְרָהָם אַזוּלַאי, והַצַהַ"קָ רַבִּי אַבְרָהָם גְלַאנְטִי זְיָעָ"אָ, בספרו "אוֹר הַחַמָּה" דף קכ"ג ע"ב). שֶׁהָרַשְׁבִּ"י זְיָ"עָ יוֹשֵׁב אִתָּנוּ בְּלוֹמְדֵינוּ תּוֹרָתוֹ, וז"ל: אֲפִילוּ עוֹד הַיּוֹם אַחַר שֶׁנִּפְטַר רַשְׁבִּ"י מִבֵּינֵינוּ, כָּל זְמַן שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים בְּדִבְרֵי הָאִדְּרָא, "אִתְעַטַר" בָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן מְעֻטָּר כְּמֶלֶךְ בַּעַטְרוֹתָיו בְּרֹאשׁ, וְיוֹשֵׁב בְּגַוָון, עכל"ק.
וְיָדוּעַ מַה שֶׁכָּתוּב בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁרַק אֵלּוּ שֶׁיִּלְמְדוּ זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יִנָּצְלוּ בְּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג שזה בא בקרוב ממש, וזה מלחמת העולם השלישית שהחפץ חיים אמר: שמלחמת העולם השניה היה צחוק נגד מלחמה השלישית, זאת אומרת אנחנו קרובים לשואה כזאת גדולה כמו שכתוב בזכריה (י"ג, י"ד, ויחזקאל, וישעיה כ"ח) וְרַק בִּזְכוּת לימוד הזוהר נִזְכֶּה לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, וּלְיַקֵּר הָרְגָעִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ." וְכַמָּה גוֹדֶל פּוֹעֲלָם וּמְסִירוּת נַפְשָׁם, בְּלִימוּד הַכּוֹלֵל הזה זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ שְׁעַל יְדֵי זֶה מְקָרְבִים לִבָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִּם, בָּאָרֶץ וּבָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וּמִמֶּנּוּ יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְכָל הַצְּמֵאִים מִמֶּנּוּ שׁוֹתִים, וּבָזֶה יִתְעוֹרְרוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב לְאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
מורי ורבותי! אחי ורעי! כאן נגלה את הסוד הגדול למה אנחנו בגלות כל הרבה שנים, עם כל כך הרבה צרות, ולמה עוד לא זכינו להיגאל?
ועתה נתחיל בע"ה לבאר לכם את ההיסטוריה של התורה הקדושה:
משה רבנו אומר בספר דברים (פרק לב פסוק ז) זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ. וברש"י שם: זכור ימות עולם – מה עשה בראשונים שהכעיסו לפניו:
בינו שנות דור ודור – דור אנוש שהציף עליהם מי אוקינוס ודור המבול ששטפם. ד"א לא נתתם לבבכם על שעבר, בינו שנות דור ודור להכיר להבא שיש בידו להיטיב לכם, ולהנחיל לכם ימות המשיח והעולם הבא:
שאל אביך – אלו הנביאים שנקראו אבות, כמו שנאמר באליהו אבי אבי רכב ישראל: זקניך – אלו החכמים: ויאמרו לך – הראשונות:
בזוהר הקדוש (בראשית כ"ו-כ"ז) ורבי חיים ויטאל זצ"ל (בהקדמה לשער ההקדמות על פי הזוהר בפרשת בראשית), ורבי נתן מברסלב מביאו (בהלכות נטילת ידים והלכות ערלה): הנחש פיתה את האדם בגאווה שעל ידי עץ הדעת הוא יכול להיות כאלקים, ולהתחרות עמו כביכול, ולשלוט על כל העולם. אדם הראשון לקח מעץ הדעת, שורש כל החכמות החיצוניות, ולא בחר להתעסק בעץ החיים התורה הקדושה, חכמת הקבלה, ולהשיג דרכה את השם יתברך, והוא שורש כל החטאים מאז ועד היום שהאמין ללשון הרע של הנחש הארור, ולא רצה ללמוד זוהר הקדוש, ומאז ועד הלאה כל העולם מעורב מטוב ורע, ומשם יצאו הערב רב שגרמו להחטיא את בני ישראל.
ובאריכות ביאר מורינו האלקי רבי חיים ויטאל זצ"ל (בהקדמה לשער ההקדמות על פי הזוהר בפרשת בראשית) שחטא אדם הראשון הוא שלא בחר ללמוד זוהר הקדוש, ובגלל שנמנעו מללמוד חכמת הקבלה וזוהר הקדוש גרם חורבן שני המקדשות עד שישובו בני ישראל בתשובה ללמוד זוהר הקדוש.
חטא אדם הראשון היה שלא בחר להתעסק בעץ החיים (דהיינו הזוהר הקדוש)
וזה לשון המרח"ו זי"ע: "הנה נתבאר במקום אחר [במאמר] הזה כי עון אדם הראשון בעץ הדעת טוב ורע הוא, שלא בחר להתעסק בעץ החיים שהיא חכמת הקבלה. ומשם בא פגם היסוד, ועל ידי זה צמחו דור המבול ודור הפלגה וסדום. ואחר כך באו קין והבל ובחרו להתעסק בעבודת האדמה ולא להכיר את הבורא. ואז קם דור אנוש שהחלו לעבוד את הכוכבים והמזלות עד ששכחו את השם יתברך ונשכח שמו מן הארץ. זרעו של קין בחרו להתעסק בעבודת האדמה, פיתוחה ובנינה, ושכחו את השם יתברך ורדפו אחר המותרות, ותשחת הארץ, וזה גרם שנמחקו מן העולם במבול הגדול בשנת תרנ"ו, אז קם נח ובנה את התיבה, אבל לא הוכיח את דורו ולא התפלל בעבורם. אחר כך קמו אנשי דור הפלגה, וכמו כן רדפו אחר השררה והמלאכות ובנו מגדל גדול לשלוט משם על העולם, במקום להתעסק בענייני הכרת האלקים, ומרדו נגד ה', ובחרו בחכמת הקבלה להלחם נגד השם יתברך כמבואר בזוהר הקדוש סִתְרֵי תּוֹרָה (ח"א פרשת בראשית דף ע"ד ע"ב). ובאלשיך הקדוש פרשת נח מסביר באריכות, עיי"ש.
אז קם עמודו של עולם, אברהם אבינו ראש המאמינים, והחל לתקן את חטא אדם הראשון, והחל ללמד את העם אמונה להכיר את השם יתברך, וחיבר ספר יצירה, ומסר את תורתו לבניו וזרעו אחריו, (יצחק גימטריה רז"א), ויעקב אבינו חיבר ספרא דצניעותא. יעקב אבינו העביר את תורתו ליוסף הצדיק. וירד יעקב מצרימה, לברר את הניצוצות שירד בקליפות (מחמת חטא אדם הראשון).
בני ישראל יצאו ממצרים, ובפרשת בשלח כתוב: "וגם ערב רב עלה אתם", שהתקבלו על ידי משה רבינו. והם שורש כל החטאים שהיו במדבר.
חטא הערב רב היה שלא רצו ללמוד סתרי תורה (הזהר הקדוש)
וראה בתיקוני הזוהר (תקונא עשרין, וחד ועשרין דף מט ע"א), דאלו שלא לומדים תורת הסוד הם מהערב רב, שימחקו מהעולם הזה ומהעולם הבא, כמו שכתוב על עמלק שאין השם שלם ואין הכסא שלם עד שיתקיים "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח". ואלו הערב הם משורש וכת דליה כמובא בזוהר הקדוש בכמה מקומות, ועוד כתוב בזוהר שהקדוש ברוך הוא רוצה להשרות שכינתו על עם ישראל קדושים אך מחכה עד שיתבדלו מהם הערב רב לגמרי כי הם המעכבים, ועל זה משה רבנו צריך לבוא בגלגול כדי לתקן את חטא הערב רב כמו שכתוב בתיקוני זוהר תיקון י"ג, ועוד.
ואומר רבי חיים ויטאל זצ"ל – וזהו עצמו עון הערב רב, האומרים למשה רבנו "דבר אתה עמנו ונשמעה" בעץ הדעת טוב ורע, ו"אל ידבר עמנו אלהים" פן נמות בסתרי תורה.
כל האומרים שמי שמתעסק בחכמת האמת ימות בקיצור שנים – טועים!
כסברת הטועים קצת בני תורה אשר בזמנינו, זה המוציאים שם רע על חכמת האמת, חיי עולם, ואומרים שכל מי שמתעסק בה ימות בקצרות שנים ח"ו, (עיין ש"ך יו"ד סימן רמ"ו – שכתב בזמנו של השבתאים ימ"ש, כי האנשים התחילו להשתבש).
וממשיך המרח"ו זי"ע: בגלל הערב רב נשתברו הלוחות, שהיה כתוב בהם סתרי תורה מצד עץ החיים, ונתנו להם מצד עץ הדעת טוב ורע: ולכן נשברו הלוחות הראשונות מסטרא דעץ החיים, ונתנו להם מסטרא דעץ הדעת טוב ורע, משנה, שפחה דמטרוניתא, עכ"ל.
אחר כן עלו בני ישראל לארץ ישראל, בנו את המשכן, ודוד המלך למד קבלה, וברבות הימים שכחו את נשמת התורה חכמת הקבלה, (לא ברכו בתורה, וכמ"ש החת"ס זצ"ל). וזה גרם את חורבן שני בתי המקדש: [וגרם איבודא דחורבן בית ראשון ושני, (זוה"ק ומהרח"ו שם)].
משם הוגלו לבבל (והחל תלמוד בבלי) ומשם פרס ומדי, ואז הוגלו לאדום. ומאז החל להתנוצץ אורו של רבי שמעון בר יוחאי הקדוש ע"ה והחל ללמד את הזוהר הקדוש לתקן את השכינה ולהביא גאולה לעם ישראל באחרית הימים. עד שבא רבינו האר"י הקדוש זי"ע ופתח לנו שערי אורה וכל דבריו על פי אליהו הנביא זכור לטוב וברשותו גילה מה שגילה ואין לנו מכשול ולא שום סכנה כעת כמו בנגלות ממש כמו שכתוב בהקדמת מבוא שערים רנו ליעקב, וז"ל: לולי החכמה הזאת עתה אין אנו יכולים לעמוד בגלות המר הזה אבל החכמה היא לנו עזר וסעד וכו', כי גילוי חכמה זאת עתה בדורות גרועות הוא כדי שיהיה לו מגן עתה לאחוז בלבב שלם באבינו שבשמים… מי יגן עלינו אם לא קריאתינו בחכמה הזאת הנפלאה והעמוקה ובפרט על פי מה שכתב האר"י החי שהנסתרות בזמן הזה כמו הנגלות, עכ"ל.
ובגלל זה כתוב בזוהר שמי שלא אומר ללמוד זוהר ולא לומד זוהר, טוֹב שֶׁלֹּא נִבְרָא בָעוֹלָם, וְגוֹרֵם עֹנִי בָּעוֹלָם וְאֹרֶךְ הַגָּלוּת.
וכמו שכתב בתיקוני זוהר הקדוש תִּקּוּן אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָה (דף פב ע"א): בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁהוּא יָבֵשׁ וְהִיא יְבֵשָׁה, צוֹוְחִים הַבָּנִים לְמַטָּה בְּיִחוּד וְאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, וְאֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי א כח) אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה. וְכָךָ מִי שֶׁגּוֹרֵם שֶׁתִּסְתַּלֵּק קַבָּלָה וְחָכְמָה מִתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וּמִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְגוֹרֵם שֶׁלֹּא יִשְׁתַּדְּלוּ בָהֶן [והגר"א מוסיף ולא אשתדל בהן] וְאוֹמְרִים שֶׁאֵין אֶלָּא פְשָׁט בַּתּוֹרָה וּבַתַּלְמוּד, בְּוַדַּאי כְּאִלּוּ הוּא יְסַלֵּק אֶת הַמַּעְיָן מֵאוֹתוֹ נָהָר וּמֵאוֹתוֹ גַן. אוֹי לוֹ, טוֹב שֶׁלֹּא נִבְרָא בָעוֹלָם וְלֹא יִלְמַד אוֹתָהּ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁנֶּחְשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ הֶחֱזִיר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבהוּ, וְגוֹרֵם עֹנִי בָּעוֹלָם וְאֹרֶךְ הַגָּלוּת.
אוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בָּעוֹלָם, ומעכבים את המשיח
ובזוהר תיקון ל': בְּוַדַּאי בִּזְמַן שֶׁהַשְּׁכִינָה יוֹרֶדֶת לַגָּלוּת, הָרוּחַ הַזּוֹ נוֹשֶׁבֶת עַל אוֹתָם שֶׁמִּתְעַסְּקִים בַּתּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁכִינָה נִמְצֵאת בֵּינֵיהֶם, וְהָרוּחַ הַזּוֹ נַעֲשֵׂית קוֹל, וְתֹאמַר כָּךְ: אוֹתָם יְשֵׁנִים שֶׁשֵּׁנָה בִנְחִירֵיהֶם, סְתוּמֵי הָעֵינַיִם וַאֲטוּמֵי הַלֵּב, קוּמוּ וְהִתְעוֹרְרוּ אֶל הַשְּׁכִינָה, שֶׁיֵּשׁ לָכֶם לֵב בְּלִי הַשְׂכֵּל לָדַעַת אוֹתָהּ, וְהִיא בֵינֵיכֶם. וְסוֹד הַדָּבָר – קוֹל אוֹמֵר קְרָא, כְּמוֹ קְרָא נָא הֲיֵשׁ עוֹנֶךְ וְאֶל מִי מִקְּדוֹשִׁים תִּפְנֶה, וְהִיא אוֹמֶרֶת מָה אֶקְרָא, כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר, הַכֹּל הֵם כִּבְהֵמוֹת שֶׁאוֹכְלוֹת חָצִיר, וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה, כָּל הַחֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים, עוֹשִׂים לְעַצְמָם. וַאֲפִלּוּ כָּל אֵלּוּ שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, כָּל חֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים – לְעַצְמָם עוֹשִׂים. בְּאוֹתוֹ זְמַן וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם, וְזוֹהִי רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, אוֹי לָהֶם מִי שֶׁגּוֹרְמִים שֶׁיֵּלֵךְ לוֹ מִן הָעוֹלָם וְלֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם, שֶׁאֵלּוּ הֵם שֶׁעוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה יַבָּשָׁה, וְלֹא רוֹצִים לְהִשְׁתַּדֵּל בְּחָכְמַת הַקַּבָּלָה, וְגוֹרְמִים שֶׁמִּסְתַּלֵּק מַעְיַן הַחָכְמָה, שֶׁהִיא י' מִמֶּנָּה, וְנִשְׁאֶרֶת ב' יְבֵשָׁה, אוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בָּעוֹלָם, וְהָרוּחַ הַזּוֹ שֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת הִיא רוּחַ הַמָּשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְהִיא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהִיא רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת הוי"ה.
בני ישראל צריכים לשוב בתשובה לדעת את מי הם עובדים ומי הוא מלכם, וללמוד את הזוהר הקדוש וחכמת הקבלה ועל ידי זה תבוא הגאולה
המרח"ו ממשיך…. עד דיתובון בני ישראל בתיובתא, ובקשו את ה' אלהיהם. להכירו וליודעו ברזי תורה. וידעו את מי הם עובדים, ומי הוא מלכם. וכדין יזכו לעסוק בחכמת האמת כמו שאומר הכתוב "ויורהו ה' עץ, וימתקו" על ידי המשיח, וכמו שאמר בפרשת נשא ברעיא מהימנא (ד' קכ"ד ע"ב) וז"ל ובגין דעתידים ישראל למיטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא וכו' ואילנא דטוב ורע דאיהו איסור והיתר לא שליט על ישראל יתיר וכו' [עכ"ל]
בשנת תר"פ קמו הבית דין צדק של עדה החרדית בירושלים, בראשם של הרי"ח זוננפלד זצ"ל ורבני ארץ הקודש, וציוו על כל ישראל לסיים את הזוהר הקדוש 1000 פעמים, לבטל הגזירות הקשות הבאות לעולם, להביא גאולה ברחמים, וקראו לזה תיקון לגאולה האמיתית. וחזרו וקראו על כך בתרפ"א
ובשנת תרצ"א נוסד בראשות הרי"ח זוננפלד מרכז הזוהר העולמי ותיקנו לכל ישראל חוק ולא יעבור את הדף היומי של הזוהר הקדוש.
ואז בגלל שהפסיקו את לימוד הזוהר הקודש ולא שמעו בקול האר"י אשלג זצ"ל, (שהיה נשמת אריז"ל פרצה השואה הנוראה) [שלב שני של מלחמת גוג ומגוג].
בשנת תש"ג ידוע שבאו גם לארץ ישראל הנאצים הארורים ימ"ש, אמר בעל הסולם: כשיצא הכרך הראשון של הזוהר עם ביאור הסולם יהיה לרשע ימ"ש מפלה, ובזכות שיצא הכרך הראשון של זוהר עם פירוש הסולם, היה לו מפלה, ולא הצליח להיכנס לארץ הקודש.
ומאז יצאו גדולי ישראל הבית דין צדק של העדה החרדית וגדולי המקובלים של הספרדים, בקול קורא'ס גדולים לכל בר ישראל, לקבוע לימוד של על כל פנים דף היומי של הזוהר הקדוש, לחדש את תקנת שנת תרפ"א ותרצ"א.
בשנת תשמ"א, תשס"א, ס"ב, ס"ד, ס"ח, ע"ב, ע"ג, יצאו קול קורא'ס חדשים.
עכשיו מגיע שלב השלישי והסופי של מלחמת גוג ומגוג שעליה נאמר (זכריה יג) "והיה בכל הארץ וכו' (ועיין סנהדרין קי"א) ו"ויצטרפו ויתבררו ויתלבנו רבים, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, (אלו שלומדים זוהר הקדוש ינצלו).
ועתה ישראל מה ה' דורש מעמך, כי אם דף אחד של זוהר הקודש (שלוקח דקה ביום)
מי לה' אלי! המרח"ו אומר: בזמן הגאולה יהיו כמלאכים עוסקים בחכמת התורה דאצילות: כי אז יהיו כמלאכי עליון עוסקים בחכמת התורה דאצילות, ולא בתורת מטטרו"ן מלובשת במלבושים וספורים גשמיים. עוד אמרו בספר הזוהר (תקון ששית) וז"ל: וכמה בני נשא יתפרנסון לתתא מהאי חבורא דילך בדרא בתראה בסוף יומיא ובגיניה וקראתם דרור בארץ".
[א] ) כתוב בספרים הקדושים דאדם צריך לעשות ספר זכרון מכל הניסים שנעשו עמו. ויש לרמז "נדרי" גימטריה "סדר" שצריך לסדר עלי ספר מה שגמל עליו חסדים טובים, ועוד לרמז על ליל הסדר שמסדרים ומספרים את ניסי ה' יתברך ויתעלה.
[ב]) ושמעתי בשם הגאון הגדול חסידא קדישא ראש ישיבת פורת יוסף הרב עזרא עטיה זי"ע, שנשאל הרי כתוב במדרש על הפסוק "מי הקדימני ואשלם" (איוב מ"א ג') שקודם ניתן לאדם בית ואחר שם מזוזה, ניתן לו בן ואחר כך קיים מצוות מילה וכן על זה הדרך, והקדוש ברוך הוא לא חייב כלום לבן אדם, ולפי זה עדיין נשאר לאדם נהמא דכסופא, והרי כתב הרמח"ל דזה סיבת ביאת אדם לעולם שלא יאכל נהמא דכסופא, ותירץ דבאמת מה שיש לאדם זה קיום המצוה בשמחה, כי הוא מפנימיות הנפש וזה חלקו שבא מתוכו, עכ"ד.
ועל זה יש להמליץ ביאורו של מגיד משרים הגה"צ רבי שלום שוואדרון זי"ע על דברי הגמרא בברכות (דף ל"ה ע"ב), רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, אֶפְשָׁר אָדָם חוֹרֵשׁ בִּשְׁעַת חֲרִישָׁה, וְזוֹרֵעַ בִּשְׁעַת זְרִיעָה, וְקוֹצֵר בִּשְׁעַת קְצִירָה, וְדָשׁ בִּשְׁעַת דִּישָׁה, וְזוֹרֶה בִּשְׁעַת הָרוּחַ, תּוֹרָה מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, מְלַאכְתָּן נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי אֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה ס"א) "וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם" [וְגוֹ']. וּבִזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, מְלַאכְתָּן נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי עַצְמָן, שֶׁנֶּאֱמַר, (דברים י"א) "וְאָסַפְתָּ דְּגָנֶךָ", וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְּלֶאכֶת אֲחֵרִים נַעֲשֵׂית עַל יָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם כ"ח) "וְעָבַדְתָּ אֶת אוֹיְבֶיךָ".
ובתוספות (שם), כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום שנאמר ואספת דגנך – וא"ת והא לקמן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מוקמינן ליה. וי"ל דמיירי ודאי שעושין רצונו אבל אין עושין רצונו כל כך דאינם צדיקים גמורים. עכ"ל. והמשיל על זה משל לחנות שרואים יש מי שעובד בשמחה ובזריזות גם מה שלא נתבקש, ואילו אחר עובד לפי הספר ורק מה שחייב, והרואה שואל מה הבדל ביניהם ולמה זה נוהג כך, וזה נוהג אחרת, עד שהתברר שזה בנו של בעל החנות ולכן עובד בשמחה ובזריזות, ואילו אחר אינו בנו רק סתם פועל, עכת"ד. ויש הרבה להתחזק בזה וכמו שכתב האור החיים הקדוש על הפסוק ואם לא תשמעו לי (בחקתי כ"ו י"ב), לי לשמי שרק תורה לשמה מגנא ומצלא ובה ניצל מן היצר עי"ש. וידוע שלימוד הזוהר הקדוש הוא תורה לשמה והוא סמא דחיי.
ויש לנו להביא על הצדיק המקובל האלוקי רבי ציון חביב ברכה זי"ע הנקרא היהלום שבכתר: מעיד הגאון רבי בן ציון מוצפי שליט"א, כי אביו זצ"ל התבטא ואמר: אם יש לי תלמידים, רבי ציון ברכה הוא היהלום שבכתר, וסיים רבי בן ציון מוצפי שליט"א ואמר: רבי ציון היה אחד מגדולי הצדיקים שבדורנו, אם לא הגדול שבהם, באותה תקופה – מוסיף הגאון רבי בן ציון מוצפי שליט"א – לא היה מצוי אור החשמל, ולכן היו מדליקים מנורה על כסא, וכך היו יושבים ולומדים, כל זאת היה בימות החול, ואילו בשבת, היו עוסקים בתורת הסוד, החל משעה אחד וחצי בצהרי היום, לאחר שהתפללו מנחה ואכלו סעודה שלישית ועד חצות הלילה. (צדיקים נסתרים בדור האחרון ח"א, וכן כל העובדות להלן על חכם ציון ברכה זי"ע הם מהספר הנ"ל).
רבי שמעון ובנו רבי אלעזר היו פה: חז"ל אומרים, "כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה" את אשר זכה רבי ציון אין אנו יודעים, שכן היה "אומן" בהסתרה, אך מן המעט אשר שמענו וראינו, אפשר לומר בברור, כי רוח הקודש שרתה בבית מדרשו וזכה לגילויים טמירים. וכה מספר לנו משמשו ר' רבי בן אנט הי"ו: שנה אחת היתה לי הזכייה לשהות עם רבנו ב'ליל הסדר' ולהיות עמו בצוותא בלילה קדוש זה, והנה רק תפס רבנו את כוס הקידוש נפלה עליי תרדמה לא רגילה, כאשר התעוררתי ראיתי את רבנו מחייך ואומר: ראית, רבי שמעון בר יוחאי, רבי אלעזר בנו, הרב מרדכי שרעבי, כולם היו פה…
וכי לא ראיתם את האושפיזין פה: נכדו ר' צ'. וועקנין הי"ו מוסיף לנו על כך ומספר: שנה אחת עת אשר שהיתי בצל סוכתו, נרדם רבנו וישן מעט, אולם לא עבר זמן רב ולפתע התעורר וזעק: לא ראיתם את האושפיזין פה? לא ראיתם את אבות העולם באים הנה…
ופעם אף שמעתי את סבי רבי ציון בעת שהתעורר משנתו האומר ברגש: לא ראיתם פה את מורי ורבי חכם סלמאן מוצפי?…
[ג]) וידוע בשם החיד"א זי"ע שכאשר אדם בטוח בהשם יתברך ומודה על הטובות העתידות בוודאי שה' יעשה לו נס ויצליח..
[ד]) דמי הוא דם של בעלי תשובה: היתה תקופה אשר חפצו לסדר עבור רבי ציון דירה מרווחת באחת משכונותיה החרדיות של ירושלים, בשומעו זאת נזעק ואמר: רצונכם שאחיה או שאמות חלילה? דמי הוא דם של בעלי תשובה, באתי לעולם לעשות בעלי תשובה, וכיצד אעזוב את השכונה פה הנמצאת במרכז ירושלים ואלפי רחוקים עוברים פה תדיר, וכך אני מחזירם למוטב, (כמובן שלא כל אחד ראוי ויכול להכניס עצמו לכתחילה למצב כזה של מגורים והתעסקות עם רחוקים ביותר, אם לא באופן שהינו משפיע בלבד ולא מושפע… אך על אדם בדמות מלאך כרבי ציון ברכה אין זו שאלה כלל).
בעולם העליון הישיבה מוכרת בכל העולמות…: ישיבתו הקדושה שכנה במקום צנוע (הישיבה שוכנת באותו מקום עד יום זה וממשיכה בנשיאותו של הגאון חכם אהרן ביטון שליט"א – אשר בעידודו וברכתו ערכנו פרק זה) בשכונת 'נחלאות' בירושלים, אמנם, פרסום ושם ומגדל רב לא היה לה, אך תורה ויראת שמים טהורה היה בה רבות, רבי ציון התבטא פעם ואמר: הן אמת כי פה בעולם הזה אין מכירים כמעט את ישיבתנו, אך בעולם העליון הישיבה מוכרת היטב בכל העולמות…
[ה]) צדיקים נסתרים בדור האחרון: "לאקמא שכינתא מעפרא", זו היתה המשימה של המקובל האלוקי רבי ציון חביב ברכה זיע"א, לפני כל מצוה ומצוה שהיה עושה, ולפני כל תפילה ותפילה היה אומר לאקמא שכינתא מעפרא, וגם קרא לישיבה שהקים בשם זה "לאקמא שכינתא מעפרא" או בר"ת לש"ם. ולא היה מתעייף מזה, והיה אומר תמיד לאקמא שכינתא מעפרא, וציוה שלא ישנו את שם הישיבה שלו, אלא תמיד ישאר שם זה, "לאקמא שכינתא מעפרא". – רבי ציון לא איבד לילה אחד שלא היה אומר בו תיקון חצות ותמיד היה מזהיר ומעורר לתלמידיו ולכל הסובבים אותו להשתדל לקום בחצות לאקמא שכינתא מעפרא, לעשות סדר לימוד תיקון חצות, ולאחר מכן לשבת ללמוד בתורת הסוד, כדי להקים את השכינה מהגלות.
עיקר עמל התורה לאקמת שכינתא מעפרא: כאשר היה רבי ציון מוסר שיעור בגמרא, היו מרגישים את המילים מדברות ממש, והיו התלמידים מחכים ומכינים את השיעור בהשתוקקות, וחקוק בליבות תלמידיו דברי רב אשר היה אומר להם: "בס"ד העיקר זה עמל התורה, לחזור על הלימוד ולהכין סוגיא חדשה, וזה לאקמא שכינתא מעפרא". ומספר בנו הגאון רבי יצחק שליט"א: פעם כשלמדתי איתו, טרם הלימוד אמר "לשם יחוד" במשך כעשר דקות, והוסיף קודם הלימוד מאמרים מהזוהר ומהספרים הקדושים, והיה משתף בלימודו את כל כלל ישראל מרוב אהבת ישראל שבערה בתוכו. – מרוב דבקותו בתורה, אף אני בתור בנו, כאשר הייתי בא לבקרו, היה אומר לי "שלום, שלום", וממשיך ללמוד…
רצונכם לעזור לשכינה – תעזרו לרבי ציון ברכה: הרה"ח המפורסם משב"ק האדמורי"ם הקדושים לבית גור זצ"ל רבי חנינא שיף זצ"ל סיפר: הרה"ק "הבית ישראל" זצ"ל התבטא בפני החסידים פעם ואמר: רצונכם לעזור לשכינה! תעזרו לצדיק רבי ציון ברכה, ומאז נשמע דברות קודשו של ה"בית ישראל", הזדרז אחד החסידים ושילם דמי השכירות עבור ביתו של רבי ציון ברכה במשך שנים רבות עד פטירתו של הרב לחיי עולם הבא.
לשכינה אין בית, גם לי אין… אותו חסיד גור אשר ידע מערכו של רבי ציון, רצה במשך השנים לרכוש עבורו את הבית, ובכך יהיה לרב בית משלו ללא צורך לשלם דמי שכירות, אולם הרב סירב ואמר: 'לשכינה אין בית גם לי אין'…
[ו]) מסירת נפש – מתיישב עם סטנדר מתחת לעץ – שח עד ראייה, כי לפני שנבנתה שכונה מסוימת בירושלים, היה רבי ציון ברכה מגיע מידי פעם למקום אשר הי העד אז שומם, ואיש לא חשב כי תיבנה שם אי פעם שכונה למגורים, שם היה רבי ציון מתיישב עם סטנדר ועוסק בתורה מתחת לאחד העצים… הלה מספר כי בתוקף תפקידו למדוד כבישים, היה רואה זאת רבות מרחוק ומתפלא, אמנם לבסוף קמה שם שכונה גדולה ואז הבין מה פעל שם רבנו, ואיזה שמירה גרם למקום עד יום זה.
למד סמוך למקום בו נורו יריות רבות… היתה תקופה בה נהג רבי ציון ללכת מידי יום ולעסוק בתורה בשכונת גילה בירושלים. לימים בדיוק באותו מקום בו למד הרב, החלו המחבלים לירות יריות מידי לילה, ולעיתים אף ביום ירו לעבר בתי התושבים בשכונה, והפלא היה כי באותה תקופה שלמד שם הרב, נהג הוא להתקדם בכל פעם עוד מעט בשטח, ושם היה לומד עד שהקיף במשך הזמן את כל האזור, ובדיוק בכל אותו שטח שבו למד וסיים את תיקונו, שם בדיוק בנו חומה מסביב לשכונה, וניסים רבים ארעו במקום, ומי יודע מה פעל שם…
[ז]) מרן החפץ חיים זי"ע היה אומר (הובא בספר מאיר עיני ישראל כרך ו' בשם נכדו רבי אברהם הכהן): כי פסגת המעשים הטובים וקיום רצון ה' יתברך הוא, הוא להגיע למדרגת זיכוי הרבים, ובזה תבחן מדת התמסרותו של האדם למען כבוד ה' בעולם.
על האדם לדעת כי רצון אבינו שבשמים הוא לזכות את כל בניו בלימוד התורה הקדושה וקיום מצוותיה, ועל ידי זכות הרבים זוכה האדם לסיעתא דשמיא, כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק ה' משנה י"ח), כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, וזכות הרבים תלוי בו, עכדה"ק.
[ח]) ומסופר על הגאון הצדיק המקובל חכם שמואל דרזי זי"ע, (קונטרס זכר שמואל עמוד ו'-ז'): פעמים אף היה כרוך הדבר במסירות נפש, כך אירע כאשר הוציא לאור את הק"כ צירופי אלוקי"ם שעד אז לא היה מי שפתח את הדבר הזה, לאחר שגמר הענין, הלך רבינו לשכונת גאולה לצלם את הדפים, וסיפר שנכנס קרוב לעשר חנויות שיש בהם מכונות צילום ובכל חנות שצילם באמצע הצילום המכונה התקלקלה, ואף על פי שראה עיכובים המשיך, באותו לילה חיכה רבינו לרכב שיבא לקחתו לכותל אך הנהג מסיבה כל שהיא בושש מלבוא, משראה רבינו כך החליט ללכת לכותל רגלי, והנה כשהגיע לשכונת מאה שערים מעד והחליק על הריצפה בצורה חזקה מאוד שלא יכל להמשיך ללכת, למרות הכאבים העזים לא התייאש רבינו וביקש משני אנשים שיעזרו לו להגיע לכותל, ואכן אותם האנשים סייעו בידיו אחד מימין ואחד משמאל ואחר התפילה בנץ הלך לקופת חולים שיחבשו את הרגל, כשהגיע לישיבה אחר הצהרים וראה הגאון הצדיק המקובל רבי יצחק כדורי זי"ע את רגלו החבושה רמז לו אולי יש כאן רמז מן השמים וכדאי שיפסיק מלעסוק בזה, ענה לו רבינו בפשטות, גם קיבלתי את המכה וגם אני יפסיק?
ואמר רבינו שדבר זה אירע יומיים לפני חג הפסח ועמד לפני השם יתברך בתפילה: רבונו של עולם לא לכבודי עשיתי אלא לכבודך, ועתה אנחנו לפני פסח וכדי לקיים מצוות בדיקת חמץ וכן לעלות לרגל ביום טוב ראשון של חג הפסח צריך ללכת רגלי, ולעלות מאה חמישים מדריגות, אני צריך רגליים בריאות, וסיפר שמיד למחרת כבר הרגיש שיפור, ויומיים אחר מכן בערב פסח כבר הלך רגיל, אותו אח שטיפל בו בקופת חולים אמר לרבינו זה לא הגיוני מה שקרה ברגל שלך.
[ט]) וכמו שכתב רבינו בחיי בספרו כד הקמח ערך תורה, וז"ל: התורה צריכה התבודדות הוא שאמר שלמה (משלי י"ח א'), לתאוה יבקש נפרד וגו', ונראה לי פירושו כי מי שמתאוה לתורה יבקש שיהיה נפרד ומתבודד, כי זה מתנאי הלימוד להיות לפעמים נפרד מן החברים, מתבודד ומתיחד עם שכלו, ואם עושה כן בכל תושיה יתגלע כלומר יתגלה ויתפרסם בקי ושלם בכל החכמות, עיי"ש.
[י]) מתבודד במקומות שוממים: רבי ציון ברכה, הסתיר את עצמו במאד, הוא גילה טפח וכיסה טפחיים, וכל אשר נכתב בפרק זה הינו רק מעט מזעיר מגדולתו ומעלתו. היו תקופות לא קצרות אשר נהג ללכת עם איש סודו אשר שמשו בקודש למקומות שוממים, שם היה מתבודד עם קונו ועוסק בתורה וייחודים מטעמים הכמוסים עמו, אמנם בכל מקום שומם אשר שהה זמן רב ועסק בתורה ופעל מה שפעל נתיישב אותו במקום במשך הזמן בשכונת מגורים, ויש על כך הרבה עובדות ודברים מאלפים, אמנם כבוד אלוק'ים הסתר דבר ולא נוכל להאריך בכך רבות.
מקום הארון בית שמש: מריח אני בהרים של בית שמש הרבה תורה… היתה תקופה בה נהג ללכת מידי יום לאזורים שוממים בסביבות העיר "בית שמש" במקומות אלו איש לא חשב אז כי יבנו שם אי פעם שכונות מגורים, באותם מקומות ישב ועסק בתורה ובייחודים בדבקות עצומה בה' יתברך. – על הרים שוממים אלו נמצאות כיום השכונות החרדות המתנוססות לתפארה בעיר בית שמש ומפורסמות בשמן הטוב, הפלא הוא, כי בעת אשר למד במקום שומם זה, התבטא הרב ואמר: מריח אני פה הרבה תורה… לא בחינם התבטא כך, שכן הרגיש כי עתיד מקום זה להיות מקום של תורה, מקום בו יתגוררו אלפי אברכים בני תורה, חסידים ואנשי מעשה.
[יא]) כָּתַב הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ צַדִּיק וְיְסוֹד עוֹלָם אוֹר טָמִיר וְנֶעֱלָם, קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים הַמְלוּבָ"ן, מָרָא דְּרָזִין, מָרָן רַבֵּינוּ יַעֲקֹב אַבּוּחֲצִירָא זצוק"ל זיע"א, בְּסִפְרוֹ דּוֹרֵשׁ טוֹב (עַמּוּד ע"ב) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: גְּדוֹלָה זְכוּת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן יוֹתֵר מִכָּל הַצַּדִּיקִים,
שִׁבְחֵי אֲדוֹנֵינוּ הַתַּנָּא הָאֶלוֹקִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי זְיָעָ"א שֶׁכָּתַב הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם הַמְקוּבָל הָאֶלוֹקִי רַבִּי יַעֲקֹב אַבּוּחֲצִירָא זי"ע, מְלֻקָּטִים מִסִּפְרוֹ דּוֹרֵשׁ טוֹב עַמּוּד (ע – ע"ג) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וּשְׁבַח הָרַשְׁבִּ"י גָּדוֹל מִכָּל בְּנֵי אָדָם, לְפִי שֶׁבְּיָמָיו שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי הָיוּ אֲפִילוּ תִּינוֹקוֹת יוֹדְעִים דֶּרֶךְ הַסּוֹד כָּרָאוּי וְכָל בְּנֵי הַדּוֹר הָיוּ מַטְמִינִים סוֹדָם בְּלִבָּם, בֶּאֱמֶת הָרַשְׁבִּ"י עָלָיו הַשָּׁלוֹם גִּלָּה סוֹדוֹ בְּכָל הָעוֹלָם עַד שֶׁאֲפִילוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן הָיוּ יוֹדְעִין אוֹתוֹ. עוֹד שָׁם: יָדוּעַ מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן גָּדוֹל מִכָּל הָעוֹלָם, וּמְדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁעָבְרוּ מֵאָדָם וְעַד נֹחַ וּמִשֵׁת וּמֵאֲבוֹת הָעוֹלָם וּמִן הַסַּנְהֶדְּרִין. עוֹד שָׁם: וּלְעוֹלָם זְכוּת הָרַשְׁבִּ"י הִיא הָעוֹמֶדֶת עִמָּנוּ בְּגָלוּת עַד שֶׁיָּבוֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ וזש"ה "כִּסְאֲךָ" (תְּהִילִים מ"ה ז') דְהַיְינוּ שִׁמְךָ חָקוּק בַּכִּסֵּא הַכָּבוֹד "אֱלֹקִים לְעוֹלָם וָעֶד" , וּזְכוּתְךָ שֶׁהָיָה חָשׁוּב כְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם תַּעֲמֹד לָזֶה הַשֵּׁבֶט עַד שֶׁיָּבוֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן. (וְשָׁם בְּפָסוּק ה' עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ … שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ, מְרַמֵּז עַל הָרַשְׁבִּ"י הַקָּדוֹשׁ).
[יב]) ואמר המקובל האלוקי רבי יצחק אלפייה זי"ע: מקובלנו שתענית הדיבור כפי שנוהגים בכל יישוב ויישוב עם קריאת התהלים 3 פעמים שוה ל-65,000 תעניות (!!!). ולפי דבריו 3 ימים יוצא 195.000 תעניות, זאת אומרת 550 שנה תעניות. ועל זה אפשר להמליץ את הפיוט של הצדיק הקדוש המקובל רבי ישראל נג'ארה זי"ע (צפת ה' ש"י (1550 – עזה ה' שפ"ה 1625 לערך). מזמירותיו הפיוט הקדוש "יה ריבון עלם ועלמיא" בארמית, ששרים אותו בשבת, לוּ יִחְיֶה גְּבַר שְׁנִין אַלְפִין. לָא יֵעוֹל גְּבוּרְתֵּךְ בחושבניא, שאי אפשר לדעת עד כמה חשוב לפני השם יתברך אמירת התהלים שאמירתה עולה בחשבון אלף שנים. אם בן אדם פשוט אומר שלש פעמים תהלים ברצף עם תענית דיבור ועושה כן שש פעמים [גם לא רצופים] עולה לו כאילו התענה 1101 שנה. וכמו שאומר "לָא יֵעוֹל גְּבוּרְתֵּךְ בְּחוּשְׁבְּנַיָא" – שאי אתה יכול להבין, אבל המעלה – עד כדי ששוה כמו "לוּ יִחְיֶה גְּבַר שְׁנִין אַלְפִין", ואל תתמה כיצד מוצאים רמזים בפיוט, – שכידוע נאמרו בקדושה עליונה, וידוע המעשה ששר שירות ותשבחות להשי"ת וכחום היום הפשיט מעט שרויליו – ושלח לו רבינו האלשי"ך שישוב ללבוש בגדים העליונים – כי המלאכים ירדו לשמוע שירתו וכאשר הרים השרוולים פרחו להם. ןמיד תיקן הענין ושב לקדמותו.
[יג]) ובקונטרס ויעל אליהו בסערה על הגאון הגדול המקובל רבי ישראל אליהו ווינטרויב זי"ע, (בעמוד ט"ז בהערה 12): … כתב שם שהיה דרכו בעבודת ה' במסירות נפש ממש כמו מי שמטפס על קירות חלקים וכמו מי שקופץ מן הגג, ועד כתב שם: סוד גדול שכל אדם שיורד לעולם נגזר עליו כמה עבודה צריך לעשות ואם רואים שלא יספיק נותנים לו יסורים ואז יפה אחת בצער ממאה שלא בצער, והרי העמיד בעולם עבודה כפול מאה, עיי"ש… ומביא שם את המדרש רבה (מקץ פרשה צ"ב), עיי"ש.
[יד]) ואמרו חז"ל במדרש רבה (בראשית פרשה צ"ב פסקה א') ואל שדי יתן לכם רחמים, ר' פנחס בשם ר' חנין דציפורין פתח ,(תהלים צד) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה, ואם בא להקפיד, ומתורתך תלמדנו, מה כתיב באברהם, (בראשית יב) ואברכך ואגדלה שמך, כיון שיצא קפץ עליו רעבון ולא הקפיד ולא קרא תגר, אף את אם באו עליך יסורין לא תהא מקפיד ולא קורא קטיגור, אמר ליה רבי אלכסנדרי אין לך אדם בלא יסורים, אשריו לאדם שיסורים באים עליו מן התורה, שנאמר ומתורתך תלמדנו, א"ר יהושע בן לוי כל יסורים שהם באים על האדם ומבטלין אותו מדברי תורה יסורים של תוכחת הם, אבל יסורים שהם באים על האדם ואין מבטלין אותו מדברי תורה יסורים של אהבה הן, כדכתיב (משלי ג) כי את אשר יאהב ה' יוכיח, רבי חמא חזא חד סגי נהורא יתיב לעי באורייתא, א"ל שלום לך בר חריא, א"ל מהיכן שמע לך דההוא גברא בר עבדים, אמר ליה לא, אלא שאת בן חורין לעולם הבא, אמר ר' יודן כתיב (שמות כא) ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל לחפשי ישלחנו, ומה הללו שאינן בכל גופו של אדם אלא באחד מאבריו אמרה תורה לחפשי ישלחנו, מי שיסורים באים עליו שהן בכל גופו של אדם על אחת כמה וכמה. רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר אשרי הגבר אשר תיסרנו ה' אין כתיב כאן, אלא אשר תיסרנו יה כזה שהוא נדון לפני הדיין צועק ומצטער ואומר יה יה די די כך אמר יעקב מי שעתיד לומר ליסורים די הוא יאמר ליסורי די, שנאמר "ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש" וגו'.
[טו]) ומצווה לספר את ניסי ה' אשר זכינו לראות בעינינו אצל העוסקים בהוצאת ובפרסום הזוהר הקדוש בכל העולם: ובדרך מליצה אפשר לבאר את הפסוק (במדבר פרק כ"א ח') וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי. הקב"ה אומר לכל אחד שיחזיק במידת משה ויעשה לו שרף המרמז על הזוהר הקדוש ששורף כל הקליפות ומבארם, כמו שכתב בעל דגל מחנה אפרים פרשת שמיני: וזהו דָּרֹשׁ דָּרַשׁ משה, הינו כשיתגלה (כי בכל דור ודור יש בחינת משה, ואיתא דרבי שמעון בן יוחאי היה בחינת משה), וידרש מה שדרש כבר משה, הינו רבי שמעון בן יוחאי, ספר הזהר, אז והנה שרף, הינו שיתבטלו כל הקלפות וממילא יהיה הגאלה שיבנה במהרה בימינו אמן סלה ועד. ושים אותו על נס א. שיגביה את כל עם ישראל כמו שכתוב (ישעיה פרק י"ח ג') כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ כִּנְשׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ ולפרסם בכל העולם כולו ואז וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי, כל מי שפגע בו המנוול שנקרא נחש על יד לימוד זוהר הקדוש וחי. ב. ושים אותו על נס, שמצווה לספר את הנסיונות שעוברים על מפיצי הזוהר בעולם, ואת הניסים שהשם עושה איתם, ובזה יתחזקו כל הנשוכים ויראו את יד ה' וחי לעולם.
ועתה נפתח סדק להציץ ולראות מה שעברנו בחודשים תמוז – אלול קודם שיצא לאור ספר "מאורות הזוהר ט"ו חלקים". הרבה עיכובים ומניעות היו וגם אחרי שהגיע לבית הדפוס נעלם אחד הקונטרסים שבחיבור, ואחרי שהסתדר בסייעתא דשמיא נהיה הרבה בעיות בדפוס, והתעכב הספר פעמים רבות, וירא כי לא יכול לו, מה עשה הבעל דבר: תחילה עם העובדים הרחוקים הוצרכו ללכת לבית חולים שלא היה אפשר לקום על הרגלים. והיה 5 שבועות בבית חולים ועוד 4 שבועות בבית הבראה, ועד עתה לא חזר לעבודה [5 חודשים].
ואחר כל זאת ותקע כף ירך יעקב שסבלתי יסורים גדולים על הרגליים בנפיחות ודלקת שאי אפשר לישן בלילה ולא ללכת ביום רק עם כסא גלגלים [כשלש חודשים], ובמסירות נפש המשכתי את העבודה עבודת ה' לחזק את אחינו בני ישראל בלימוד הזוהר הקדוש, ולא רציתי ללכת לבית חולים כי חששתי שיעכבו אותי שמה, ומי יודע כמה זמן, ונזכרתי מהגמרא (סנהדרין דף צ"ח ע"א): רבי יהושע בן לוי אשכח לאליהו דהוי קיימי אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בן יוחאי, אמר ליה אתינא לעלמא דאתי אמר ליה אם ירצה אדון הזה, אמר רבי יהושע בן לוי שנים ראיתי וקול שלשה שמעתי, אמר ליה אימת אתי משיח, אמר ליה זיל שייליה לדידיה, והיכא יתיב, אפיתחא דקרתא, ומאי סימניה, יתיב ביני עניי סובלי חלאים, וכולן שרו ואסירי בחד זימנא, איהו שרי חד ואסיר חד, אמר דילמא מבעינא דלא איעכב, אזל לגביה אמר ליה שלום עליך רבי ומורי, אמר ליה שלום עליך בר ליואי, אמר ליה לאימת אתי מר, אמר ליה היום, אתא לגבי אליהו אמר ליה מאי אמר לך, אמר ליה שלום עליך בר ליואי, אמר ליה אבטחך לך ולאבוך לעלמא דאתי, אמר ליה שקורי קא שקר בי דאמר לי היום אתינא ולא אתא, אמר ליה הכי אמר לך היום אם בקולו תשמעו, עכ"ל. וכמה המשיח סובל יסורים על כלל ישראל, ומחכה מי יקח על עצמו את צער השכינה הקדושה.
ולכן המשכתי בלי לשים לב לכל המפריעים, וחסדי ה' עלי להראותני שלאחר שנכנס הספר לדפוס הסופי הייתי פעמיים בבית חולים ולא ידעו מה זה ועל מה זה היסורים, ורק בבדיקת. אם. אר. אי. אפשר אולי לדעת! ושלחו אותי לרופא אורטופד שיתן פתקא ותור לאם. אר. אי. הלכתי לאורטופד, ואמר למה צריך אם. אר. אי.? – הרגל נפוחה ממים ומוגלה, ושאב את המים עם מזרק והוציא שלש מבחנות מלאות מים ודם, וכבר ירד חצי מהנפיחות והיסורים, ואחר שיצא הספר לאור וחולק בארץ הקודש ובתפוצות, זכיתי לקראת השנה החדשה ללכת על הרגלים בלי כסא גלגלים, ומזה הבנתי שכל היסורים הגדולים האלו היו רק מניעות, ואודך ה' כי אנפת בי, ובזכות הרשב"י נהפך עלי לנעימות.
[טז]) רבי ציון ברכה והבבא סאלי: פעם אחת הביאו את רבי ציון, אל מרן הגה"ק הבבא סאלי זצ"ל, כדי שידברו ביניהם ויכירו זה את זה – מספר הגאון רבי בניהו שמואלי שליט"א, והנה כאשר ראהו הבבא סאלי התפעל ממנו עד מאד, ודברו ביניהם בסודות התורה, והיה אומר לו רבי ציון מה שקיבל מרבו רבינו מרדכי שרעבי זצ"ל, כשעמד לצאת רבי ציון מביתו של הבבא סאלי ביקש ממנו ברכה, ואז אמר לו הבבא סאלי אותי, אתה תברך קודם, ורבי ציון לא רצה, כי היה עניו גדול ולא החזיק מעצמו מאומה, אמר לו הבבא סאלי שנית, תברכני, ומשהפציר בו שוב ושוב לא יכל לסרב רבי ציון לאותו קדוש, ובירך את הבבא סאלי, ולאחר מכן ברכו הבבא סאלי, ונפרד ממנו לביתו לחיים טובים ולשלום.
[יז]) המקובל רבי יעקב עדס שליט"א הביא (בספרו דברי יעקב כרך כתבי האר"י עמוד תכ"ט), את בעל הלשם שבו ואחלמה (שכתב בכרך ההקדמות ושערים דף נ"ט ע"א), וזה לשונו: ובפרט ספר שער רוח הקודש למי שזוכה ללמוד ולהשתמש בו בטהרה ובקדושה ועל ידי זה יזכה לאור ה' לכנוס ולבוא לחדרי הזוהר הקדוש להאיר באור פני מלך חיים ולהתענג ולהתעדן בנועם זיו שכינתו יתברך השוכן ונמצא בכל חלקי הזוהר והתיקונים, עכ"ל. ומוסיף הרב עדס שליט"א שם שנראה שבוודאי זכה לכך. [הערת המעתיק: ומזה נראה שבעל הלשם העיד מממדרגתו שנועם זיו שכינתו יתברך שוכן ונמצא בכל חלקי הזוהר והתיקונים].
[יח]) וְקוֹל זַעֲקַת הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ (בְּרֵאשִׁית כ"ח ע"א וְעַ"ב) חוֹדֶרֶת לְבָבוֹת וּמְעוֹרֶרֶת הַנְּשָׁמוֹת: עוֹד פָּתַח וְאָמַר. וַיִּצֶר ה" אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם. וַוי לְעָלְמָא דְאִנּוּן אַטִּימִין לִבָּא וּסְתִימִין עַיְינִין דְּלָא מִסְתַּכְּלִין בְּרָזֵי דְאוֹרַיְיתָא וְלָא יָדְעִין. דְּוַדַּאי חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעוֹף הַשָּׁמַיִם אִנּוּן עַמֵּי הָאָרֶץ. וְאֲפִילּוּ בְאִלֵּין דְּאִנּוּן נֶפֶשׁ חַיָּה לָא אִשְׁתְּכַח עֵזֶר בְּהוֹן (בְּגָלוּתָא) לִשְׁכִינְתָּא בְגָלוּתָא וְלָא לְמשֶׁה דְאִיהוּ עִמַּהּ. דְּבְּכָל זִמְנָא דְגָלַת שְׁכִינְתָּא לָא זָז מִנָּהּ.
[בִּיאוּר: עוֹד פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם. אוֹי לָעוֹלָם שֶׁהֵם אֲטוּמֵי לֵב וּסְתוּמֵי עֵינַיִם שֶׁלֹּא מִסְתַּכְּלִים בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה וְלֹא יוֹדְעִים. שֶׁוַּדַּאי חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעוֹף הַשָּׁמַיִם הֵם עַמֵּי הָאָרֶץ, וַאֲפִלּוּ בְּאֵלּוּ, שֶׁהֵם נֶפֶשׁ חַיָּה, לֹא נִמְצָא בָהֶם עֵזֶר לַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת, וְלֹא לְמֹשֶׁה שֶׁהוּא עִמָּהּ, שֶׁבְּכָל זְמַן שֶׁגָּלְתָה שְׁכִינָה, לֹא זָז מִמֶּנָּה].
וביאר במקדש מלך: שכאן רבי שמעון בר יוחאי אומר ווי לעולם שלא מתבוננים ללמוד סודות התורה, ובוודאי שעמי הארץ לא עוזרים את השכינה בגלות, אלא אפילו התלמידי חכמים שיש להם נשמה קדושה הנקראת נפש חיה ועוסקים בתורה ומצוות עם כל זה לא נמצא עזר וסיוע על ידי מעשיהם הטובים, לעזור להשכינה בגלות וכן למשה רבינו הנמצא עמה בגלות. שכנודע שכל פעם שגלתה השכינה לא זז משה ממנה והטעם שאינם מסייעים לתיקון השכינה הוא לפי שאינם עוסקים בסודות התורה, כנודע שעל ידי סודות התורה שאדם לומד עושה תיקון גדול להשכינה בגלות.
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר וְהָא מָאן יָהִיב עוֹבָדָא דְאָדָם בְּיִשְׂרָאֵל וּבְמשֶׁה. אָמַר לֵיהּ בְּרִי וְאַנְתְּ אֲמַרְתְּ הָכִי וְכִי לָא אוֹלִיפַת (ישעיה מו) מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית. אָמַר לֵיהּ הָכִי הוּא וַדָּאי.
[בִּיאוּר: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וַהֲרֵי מִי נָתַן מַעֲשֶׂה שֶׁל אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל וּבְמֹשֶׁה? אָמַר לוֹ: בְּנִי, וְאַתָּה אָמַרְתָּ כָּךְ? וְכִי לֹא לָמַדְתָּ (ישעיה מו) מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית?! אָמַר לוֹ, כָּךְ הוּא וַדַּאי].
וּבְגִין דָּא מֹשֶׁה לָא מִית וְאָדָם אִתְקְרֵי אִיהוּ. וּבְגִינֵיהּ אִתְּמָר בְּגָלוּתָא בַתְרָאָה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר אֶלָּא כֻלְהוּ כְנֶגְדוֹ. וְכֵן עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא אִתְּמָר בֵּיהּ וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר דְּאַפִּיק שְׁכִינְתֵּיהּ מִן גָּלוּתָא הָדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִי אֵין אִישׁ. וּמשֶׁה אִיהוּ בְדִיּוֹקְנֵיהּ מַמָּשׁ דְּאִתְּמָר בֵּיהּ לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדו.
[בִּיאוּר: וְלָכֵן מֹשֶׁה לֹא מֵת, וְהוּא נִקְרָא אָדָם, וּבִגְלָלוֹ נֶאֱמַר בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר, אֶלָּא כֻּלָּם כְּנֶגְדּוֹ. וְכֵן נֶאֱמַר בָּעַמּוּד הָאֶמְצָעִי וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר שֶׁיּוֹצִיא שְׁכִינָה מֵהַגָּלוּת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמות ב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ. וּמֹשֶׁה הוּא בִדְמוּתוֹ מַמָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ].
וביאר במקדש מלך: וממשיך רבי שמעון בר יוחאי לבאר שהבחינה של משה רבינו אינה זזה מן השכינה בגלות ועל זה נאמר בגלות האחרונה שהקדוש ברוך הוא לא מצא תלמידי חכמים שיהיו עזר למשה בגלות, אלא כולם נחשבים כאלו הם כנגדו, לפי שאינם עוסקים בסודות התורה לסייע לתיקון השכינה. ונאמר בו ולאדם לא מצא עזר כנגדו פירוש לא מצא הקדוש ברוך הוא מי שיעזור לזעיר אנפין להוציא את שכינתו מן הגלות.
בְּהַהוּא זִמְנָא וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם. ה' אֱלֹהִים אַבָּא וְאִמָּא. תַּרְדֵּמָה דָא גָלוּתָא דְאִתְּמָר בֵּיהּ (בראשית טו) וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם. אֲרָמֵי לֵיהּ עַל מֹשֶׁה וַיִּישָׁן. לֵית שֵׁינָה אֶלָּא גָלוּתָא.
[בִּיאוּר: בְּאוֹתוֹ זְמַן וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם. ה' אֱלֹהִים – אַבָּא וְאִמָּא. תַּרְדֵּמָה – זוֹ הַגָּלוּת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (בראשית טו) וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם. הִפִּילוֹ עַל מֹשֶׁה וַיִּישַׁן. אֵין שֵׁנָה אֶלָּא גָלוּת]. וביאר במקדש מלך שהגלות נקראת שנה לפי שעיקר הגלות נגרם על ידי הסתלקות המוחין (ועיין מתוק מדבש שם).
[יט] בְּאוֹתוֹ זְמַן שלפני ביאת המשיח נאמר: 'וַיִּזְכֹּר הקב"ה כִּי בָשָׂר הֵמָּה שבני אדם עוסקים רק בחיצוניות ופשטות התורה הנראה לעיניהם – כמו בשר האדם שנראה להם מבחוץ, לכן רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב' לְעוֹלָם. ומפרש: וְזוֹהִי רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שמתאחר לבא כל אורך זמן הגלות, כי רוחו היא רוח חכמה – וכשאין לומדים חכמת הקבלה מתאחר לבא. אוֹי לָהֶם מִי שֶׁגּוֹרְמִים שֶׁיֵּלֵךְ לוֹ מִן הָעוֹלָם ר"ל: אוי למי שגורם שהתעוררות הגאולה תלך ותסתלק מך העולם וְלֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם עד שיתעסקו בסתרי תורה! (מ.מ.)
בביאור הגר"א ציין שמה שאמרנו שרוחו של משיח הוא רוח חכמה מבואר בזוהר (באדרא רבא – פ. נשא דף קל ע"ב): וְחַד רוּחָא דְּחַיֵּי דְּבֵיהּ זַמִּין לְזַמָנָא לִבְרֵיהּ דְּדָוִד לְמִנְדַּע חָכְמְתָא! וּמֵהַהוּא נוּקְבָּא, אִתְּעַר וְנָפִיק רוּחָא מִמּוֹחָא סְתִימָאָה, וְזַמִּין לְאַשְׁרָאָה עַל מַלְכָּא מְשִׁיחָא, דִּכְתִּיב, 'וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְיָ, רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְיָ' (ישעיה יא ב). עוד ביאר הגר"א שמה שפשוט לנו שכשאין לומדים בזאת החכמה דקבלה משיח מתאחר גם כן מבואר בזוהר (ברעיא מהימנא – פ. נשא – דף קכד ע"ב): בְּהַאי חִבּוּרָא דִּילָךְ דְּאִיהוּ סֵפֶר הַזֹּהַר… וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעַם מֵאִילָנָא דְּחַיֵּי דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזֹּהַר – יִפְּקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי! (בְּחִבּוּר זֶה שֶׁלְּךְ שֶׁהוּא סֵפֶר הַזֹּהַר… שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לִטְעֹם מֵעֵץ הַחַיִּים שֶׁהוּא סֵפֶר הַזֹּהַר הַזֶה – יֵצְאוּ בוֹ מֵהַגָּלוּת!)
באופן אחר לגמרי ביאר 'באר לחי ראי' מה שאמר בתיקונים: בְּאוֹתוֹ זְמַן, 'וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה' – היינו כי הקב"ה מלמד זכות עליהם בסוד 'אשר הרעותי' כביכול. כי התרשלותם בלימוד חכמת הקבלה הוא מחמת מיעוט הבנתם מצד חומר העכור כי הם בשר ודם וקרוץ מחומר, עכ"ל. עם כל זאת, אע"פ שמצינו להם קצת לימוד זכות דמשווה אותם כשוגגים ולא כמזידים – סוף סוף הנזק נעשה בהתרשלותם זו, כמו שבודאי זהו מטרת המאמר זה מהתיקונים שבא לעורר – דעל ידי התרשלותם הם מסלקים רוחו של משיח מן העולם. והגם שהם רק גרמא בנזיקין (כמו שכתב רמח"ל ב'דרך עץ חיים'), מכל מקום מאמר התיקונים פה מזהיר ש –'אוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בָּעוֹלָם'! גּוֹרְמִים דייקא.
[כ] שֶׁאֵלּוּ שאינם עוסקים בסתרי תורה הֵם שֶׁעוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה 'יַבָּשָׁה' – ר"ל כאילו לא היה בה אלא פשטות התורה הנראת לעיניהם, וְלֹא רוֹצִים לְהִשְׁתַּדֵּל בְּחָכְמַת הַקַּבָּלָה שלימוד זה מאיר את העיניים להתבונן בנשמת ופנימיות התורה, וְגוֹרְמִים שֶׁמִּסְתַּלֵּק מַעְיַן הַחָכְמָה שֶׁהִיא י' מִמֶּנָּה – ר"ל שגורמים שיסתלק מן השכינה הארות מקור חכמה העליונה שהיא סוד י' דהוי"ה המאירה להשכינה דרך היסוד, וְנִשְׁאֶרֶת ב' יְבֵשָׁה – ר"ל אות ב' של ב'ראשית שהיא השכינה יבשה. אוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בָּעוֹלָם על ידי שגורמים הסתלקות הארת החכמה מן השכינה!
באמת, בתיקוני זוהר חזרו ושנו על אזהרה זו גם בריש תיקון מג'. ומשום ששם מתבארים עוד פרטים נחוצים שיעזרו לנו להבין את דברי הגר"א אצלנו, החלטנו להעתיק ולפרש לשון התיקונים לקמן מתקונא ארבעין ותלת: 'בְּרֵאשִׁית' – תַּמָּן 'אֲתַ"ר יָבֵ"שׁ'. וְדָא אִיהוּ 'וְנָהָר יֶחרַב וְיָבֵשׁ' (ישעיה יט ה). בְּהַהוּא זִמְנָא דְאִיהוּ יָבֵשׁ וְאִיהִי יַבָּשָׁה, צָוְוחִין בְּנִין לְתַתָּא בְּיִחוּדָא וְאָמְרִין 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל' – 'וְאֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה' (מלכים א – יח כו)! הֲדָא הוּא דִכְתִיב: 'אָז יִקְרָאוּנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה' (משלי א כח)! וְהָכִי מָאן דְּגָרִים דְּאִסְתַּלַּק קַבָּלָה וְחָכְמָתָא מֵאוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה וּמֵאוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב, וְגָרִים דְּלָא יִשְׁתַּדְלוּן בְּהוֹן, וְאָמְרִין דְּלָא אִית אֶלָּא פְּשָׁט בְּאוֹרַיְיתָא וּבְתַלְמוּדָא – בְּוַדַּאי כְּאִלּוּ הוּא יְסַלֵּק נְבִיעוּ מֵהַהוּא נָהָר וּמֵהַהוּא גָן. וַוי לֵיהּ! טַב לֵיהּ דְּלָא אִתְבְּרִי בְּעָלְמָא וְלָא יוֹלִיף הַהִיא אוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב וְאוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה, דְּאִתְחַשַּׁב לֵיהּ כְּאִלּוּ אַחְזַר עָלְמָא לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְגָרִים עֲנִיּוּתָא בְּעָלְמָא וְאוֹרֶךְ גָּלוּתָא!
ובפירוש 'מתוק מדבש' שם ביאר: אמר רבי שמעון, במלת 'בְּרֵאשִׁית' – שָׁם 'אֲתַ"ר יָבֵ"שׁ' יש אותיות את"ר יב"ש. פירוש: היסוד הנקרא 'מקום' (אתר) הוא יבש. וממשיך לבאר דבריו וְזֶהוּ 'נָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ' ר"ל היסוד שנקרא גם 'נהר' יחרב ויבש בלי מימי השפע, ולכן אין לו מה להשפיע למלכות שהיא בת זוגו. כתוצאה מזה בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁהוּא יָבֵשׁ משום שאין לו מה לתת לה הִיא יְבֵשָׁה כי לא קבלה שפע מהיסוד. לכן צוֹוְחִים הַבָּנִים לְמַטָּה בְּיִחוּד וְאוֹמְרִים 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל' בני ישראל למטה צועקים באמירת היחוד של 'שמע ישראל' – כדי שישמע ויבא 'זעיר אנפין' הנקרא 'ישראל' להתייחד עם המלכות שהיא נוקביה בשעת תפילת העמידה, אבל וְאֵין 'קוֹל' – ר"ל אין 'קול' של קריאת שמע נשמע כדי שיתייחדו 'זעיר אנפין' ונוקביה, ולכן 'וְאֵין עוֹנֶה' – אין מי שיענה וימלא את בקשת בני ישראל בתפילתם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב 'אָז יִקְרָאֻנְנִי' כשישראל הם בצרה וצועקים וקוראים להקב"ה בקריאת שמע, אבל 'וְלֹא אֶעֱנֶה' כי אומר הקב"ה: 'אני לא אענה אותם בתפילתם'!
וְכָךָ מִי שֶׁגּוֹרֵם שֶׁתִּסְתַּלֵּק קַבָּלָה וְחָכְמָה מִתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וּמִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב דהיינו מי שאומר שאין צריך ללמוד אלא פשט וְגוֹרֵם שֶׁלֹּא יִשְׁתַּדְּלוּ בָהֶן, ועל ידי זה הוא גורם גם לאחרים שלא יתעסקו בחכמת הקבלה, וְאוֹמְרִים שֶׁאֵין אֶלָּא פְשָׁט בַּתּוֹרָה וּבַתַּלְמוּד – ר"ל שמכחישים שיש פנימיות וסתרי תורה, בְּוַדַּאי כְּאִלּוּ הוּא יְסַלֵּק אֶת הַמַּעְיָן מֵאוֹתוֹ נָהָר – נחשב לו כאילו הוא מסלק את נביעת שפע החכמה והבינה מן היסוד הנקרא 'נהר', ועל ידי זה גורם שמנמע השפע גם וּמֵאוֹתוֹ גַן – מן המלכות הנקראת 'גן'. זה כמו שרמוז בפסוק 'אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק' (תהילים צז יא) – והרי 'אוֹר' בגמטריא 'רז' (סוד). ר"ל שעל ידי רזי התורה היסוד הנקרא 'צדיק' מתמלא אור מן המוחין ההם 'זרע קודש', ואז נותנם למלכות בסוד זריעת היחוד. לכן, אס ח"ו גורמים לסלק מן היסוד את טיפת היחוד אז אין אפשרות שיתייחדו 'זעיר אנפין' ונוקביה. לכן – אוֹי לוֹ לזה האדם! טוֹב שֶׁלֹּא נִבְרָא בָעוֹלָם וְלֹא יִלְמַד אוֹתָהּ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה – בודאי היה עדיף לו שלא בא לעולם בכלל ולא היה לומד לא תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב ולא תוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה! ומבאר – כי אם היה עם הארץ שאין ראוי ללמוד קבלה לא היה פוגם כל כך. אבל מי שלמד נגלות התורה ומכחיש שיש בה פנימיות ונסתרות הרי הוא מסלק השפע של היסוד. ולא רק זאת אלא שֶׁנֶּחְשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ הֶחֱזִיר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבהוּ לפי שמגביר את הקליפות (הרמוזים בפסוק 'וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם') בעת שה'נהר' וה'גן' הם יבשים בעונותיו! ולא רק זאת אלא וְגוֹרֵם עֹנִי בָּעוֹלָם וְאֹרֶךְ הַגָּלוּת – כי אם אין שפע ביסוד ובמלכות, אז מאין יהיה שפע למטה לתחתונים? ולעומת זאת, מי שלומד סתרי תורה מקיים את העולם! ע"כ מביאור 'מתוק מדבש' בתיקון מג'.
עכשיו נחזור לתיקון ל' שאנו ומהרח"ו עוסקים בו. בביאור הגר"א (כאן) פירש: שֶׁאֵלּוּ הֵם שֶׁעוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה 'יַבָּשָׁה' דרצונו לומר 'יְבֵשָׁה' – כמו שנאמר: 'וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה' (במדבר יא ו). ועל ידי זה 'רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ וכו' (ירמיה ד כג), דהיינו שבתרשלותם מלעסוק בחכמת הקבלה הם פוגמים בכבוד התורה, ולכן מעלה הקב"ה עליהם בחינה של ביטול תורה דבגיניה כל הצרות הללו באים – כמו שאמרו בגמרא (בשבת לג.): בעון ביטול תורה חרב וביזה רבה, ודבר ובצורת בא, ובני אדם אוכלין ואינן שבעין…דכתיב: 'והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית' (ויקרא כו כה) – ואין ברית אלא תורה שנאמר: 'אם לא בריתי יומם ולילה' (ירמיה לג בה), עכ"ל כאן. ולקמן בביאורו לתיקון מג' פירש הגר"א מה שאמרו בתיקון ל' אצלנו: 'וְגוֹרְמִים שֶׁמִּסְתַּלֵּק מַעְיַן הַחָכְמָה שֶׁהִיא י' מִמֶּנָּה וְנִשְׁאֶרֶת ב' יְבֵשָׁה' – הענין שקבלה הוא מַעְיַן הַחָכְמָה שֶׁהִיא י' שממנו יוצא ה'נהר' (דהיינו יסוד של זעיר אנפין' הנקרא 'תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב') וגם ה'גן' (דהיינו המלכות הנקראת 'תוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה'). ופירוש 'וְנִשְׁאֶרֶת ב' יְבֵשָׁה' ביאר הגר"א (שם): כאילו מחזיר את העולם לתהו ובהו – ר"ל לזמן שעולם הוא בלא תורה ובלא משיח, דיאנון גרמין דייזיל משיח!
לכאורה יש להביא סמך למה שביאר הגר"א שֶׁאֵלּוּ הֵם שֶׁעוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה 'יְבֵשָׁה' על ידי התרשלותם מלעסוק בחכמת האמת (וכן קצת רמז למה שהשווה זה לבחינת ביטול-תורה) ממאמר חז"ל אחד הידוע לכל. בגמרא (בחגיגה יב: ו- עבודה זרה ג:) אמר רבי לוי: כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין לו גחלי רתמים, שנאמר: 'הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם' (איוב ל ד)! ופירש רש"י (במסכת ע"ז): הפוסק מדברי תורה – מי שעוסק בתורה ופוסק על דברי שיחה בטלה. מַלּוּחַ – דברים לחלוחים! עכ"ל רש"י. אלמא רש"י הבין שבמהותם דברי תורה הם דברים לחלוחים – ר"ל מלאים חיות ואינם כשאר דברי העולם הזה היבשים ביחסית לדברי תורה. אם-כן, פשיטא שמי שמוציא מדברי תורה את לחלוחיתם מראה שהתורה חשובה בעיניו כשאר דברי עולם הזה – רחמנא ליצלן. ואכן, ממאמר זה מהתיקוני זוהר מוכח בהדיא שעל ידי התרשלותם מלעסוק בחכמת האמת הֵם עוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה 'יְבֵשָׁה'!
באמת גם מהרח"ו יאריך לקמן בהקדמתו בנידון זה במה שיכתוב: וְזֶה אֶצְלִי פֵּירוּשׁ הַמִּשְׁנָה (אָבוֹת ו ב): 'אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּכָל יוֹם וְיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת: אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה!' – כִּי בְּלִי סָפֵק בִּהְיוֹתָם עוֹסְקִים בִּפְשָׁטֶיהָ וּבְסִפּוּרֶיהָ לְבַדָּם הִיא לוֹבֶשֶׁת בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ וְשַׂק הוּשַׁת כְּסוּתָהּ וְכָל הָאֻמּוֹת יֹאמְרוּ לְיִשְׂרָאֵל "מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד"? מַה תּוֹרַתְכֶם מִתּוֹרָתֵנו? הֲלֹא גַּם תּוֹרַתְכֶם סִפּוּרִים בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם. אֵין עֶלְבּוֹן תּוֹרָה גָּדוֹל מִזֶּה! וְלָכֵן אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה וְאֵינָם עוֹסְקִים בְּחָכְמַת הַקַּבָּלָה שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת כָּבוֹד לַתּוֹרָה – כִּי הֵם מַאֲרִיכִים הַגָּלוּת וְכָל הָרָעוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא בָּעוֹלָם, כַּנִּזְכַּר לְעֵיל בַּמַּאֲמָר שֶׁהִתְחַלְנוּ בְּהַקְדָּמָתֵנוּ זֹאת, עכ"ל.
ובעזרת השם, אנו עוד עתידים לקמן לבאר נושא נרחב זה שמניעת לומדי התורה מלעסוק בחכמת הקבלה מיחשיב ביטול-תורה ביאור נרחב במקומו, דהרי גם רבינו מהרח"ו דן בפסוקים אלו שהזכיר כאן בביאור הגר"א. לעת עתה, כדי לשהוות דעתו עם דברי הגר"א כאן נסתפק רק בהעתקת תמצית לשונו לקמן: וְכַאֲשֶׁר נָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה לַעֲסֹק מֵאַהֲבָה בַּחָכְמָה הַזֹּאת יִגָּאֲלוּ יִשְׂרָאֵל בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן. שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי נַאֲקַת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא מִתְנוֹדֵד וּמִתְמַרְמֵר בְּמַר נַפְשׁוֹ בְּאָמְרוֹ: "עַד מָתַי אֶרְאֶה נֵּס אֶשְׁמְעָה קוֹל שׁוֹפָר כִּי אֱוִיל עַמִּי, אוֹתִי לֹא יָדָעוּ וְגוֹ' רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹּהוּ וָבֹהוּ וְגוֹ' רָאִיתִי וְהִנֵּה הַכַּרְמֶל וְגוֹ' כִּי כֹּה אָמַר הַשֵּׁם שְׁמָמָה תִּהְיֶה כָּל הָאָרֶץ וְכָלָה לֹא אֶעֱשֶׂה וְגוֹ' הֱצִיקַתְנִי רוּחַ בִּטְנִי" (יִרְמְיָה ד כא-כז) לְבָאֵר פְּסוּקִים הָאֵלּוּ הַנֶּאֱמָרִים בֶּאֱמֶת עַל יְדֵי יִרְמְיָה הַנָּבִיא עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּדֶרֶךְ נְבוּאָה עַל הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן הַזֶּה בִּהְיוֹתוֹ מִתְמָרֵר עַל אֹרֶךְ גָּלוּתֵנוּ יוֹתֵר מִשִּׁעוּרוֹ. וְזֶהוּ מַּה שֶּׁכָּתוּב "עַד מָתַי אֶרְאֶה נֵס", הוּא הַנֵּס וְהַדֶּגֶל שֶׁל הַמָּשִׁיחַ כַּנִּזְכַּר בְּפָרָשַׁת מִשְׁפָּטִים (דַּף קב.), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: 'וְיֵיתוּן, נֵס דְּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד!'… וּכְנֶגֶד כַּת חַכְמֵי הַפְּשָׁט, אוֹתָם אֲשֶׁר הֵם מוֹאֲסִים לַעֲסֹק בְּחָכְמַת הָאֱמֶת הַנִּקְרָא עֵץ הַחַיִּים וְחַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִים בְּסִפּוּרִים הַפְּשָׁטִים בִּפְשׁוּטָן בִּלְבַד, וְאוֹמְרִים שֶׁאֵין בַּתּוֹרָה אֶלָּא הַפְּשָׁט בִּלְבַד, חָס וְשָׁלוֹם, אֲשֶׁר הוּא נִקְרָא עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע כַּנִּזְכַּר לְעֵיל, עֲלֵיהֶם אָמְרוּ: "חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ" (יִרְמְיָה שָׁם כב)… וּכְנֶגֶד הַכַּת הָרִאשׁוֹנָה אָמַר "רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹּהוּ וָבֹהוּ" – הֵם עַמֵּי הָאָרֶץ… וּמַנִּיחִים חַיֵּי עוֹלָם הִיא הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי" (יִרְמְיָה לג כה), וּמַחֲזִירִים הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ… וְכָל זֶה גָּרַם לָהֶם "כִּי אוֹתִי לֹא יָדָעוּ" וְלֹא נִתְעַסְּקוּ בַּתּוֹרָה! עכ"ל מהרח"ו לקמן.