ספר זוהר סבא דמשפטים- מחולק לימות השנה+ החודש

 נא לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל – לכל העולם כולו – אין זמן הגאולה בפתח רצונינו שכל היהודים יזכו להקדושה הזו לבלתי ידח ממנו נידח – כי רק בזכות הרשב"י נוושע תשועת עולמים,

נא לראות וללמוד את הקדמה והמבוא ועוד כי יש כאן דברים עצומים ונוראים ורק בשבת כל עם ישראל שמע את דברי התורה הקדושה על חטא הנחש הקדמוני ואבדה חכמת חכמיו, ועליהם צווח הרשב"י ע"ה ואומר סתומי עייינין אטומי ליבא, ולא ידעו ולא יבינו כי העיקר בדור הזה הוא לימוד הזוהר לקבוע לימוד דף זוהר ליום לכל הפחות דקה אחת ביום ובמעמד גדול של קידוש השם בכותל המערבי מקום שהשכינה לא זזה ממנו שכחחו את העיקר שאנו מתפללים על גאולת השכינה וזה יהיה רק על ידי לימוד הזוהר הקדוש, ועליהם צווח הנביא (ישעיה כט, יד) "הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר" כי יכולנו כבר להיגאל אם 40.000 איש שהיו לומדים דקה זוהר באותו מעמד ומקבלים עליהם ללמוד בכל יום דף זוהר ביום וזה גם רבבות עם ישראל ששמעו ברדיו את התפילות ולא עשו כמו שפסק מרן שליט"א ללמוד דף זוהר ליום, איפוא השכל שלהם, כי היו יכולים להביא את הגאולה תיכף ומיד אם רבבות עם ישראל קדושים יאמרו ביחד דף זוהר בכותל המערבי, שכל דף בכותל המערבי הוא כפול עשרת אלפים (ספר שמחת הרשב"י) מאשר בשאר הארץ, אך הנחש הקדמוני עובד על כל המארגנים למינהם שלא יחשבו את האמת, ורק ילכו עם השקר, כדי לעכב את הגאולה, אבל לא מבינים שאנו בפתח מלחמת גוג ומגוג ח"ו ורק הזוהר הקדוש יכול להציל אותנו, אין זאת כי אם נתקיימו בהם דברי מו"ר רבי מרדכי שרעבי זי"ע שאמר: כי פש"ט אותיות טפ"ש, ומי שלא לומד סודות התורה בסופו של דבר נעשה טפש וריק מחכמת האמת, וחסר בכל הנרנח"י שלו ואינו זוכה לעמוד על כוונת התורה באמת עכת"ד.

להורדת ספר סבא דמשפטים: לחץ כאן:

שער והקדמה לספר סבא דמשפטים ז חשון

סבא דמשפטים מחולק לימות השנה+חודש .

 

שער

ספר

זוהר סבא דמשפטים

בו יבואו:

דברי הזוהר הקדוש בפרשת משפטים (צ"ד:) הנקרא "סבא דמשפטים" המדבר מענין השארת הנפש וסוד הגלגולים, המעוררים את האדם לתשובה שלימה, והוא סגולה מיוחדת לתקן את נשמת האדם מכל כתמי עונותיה, ועל ידי שמרגיל אדם את עצמו בלימוד הזוהר ונותן אל לבו להבין את פשט הדברים, זכור יזכור איך חטא בכל מיני עונות שמדבר עליהם הזוהר, וירגיש איך מאליו עפעפי עיניו נוזלים נחלי דמע, ונפתחים שני מקורות דמעות עיניו כשתי מעיינות מאין הפוגות, ועל ידי כך תזדכך ותטהר נשמתו מחטאות הנעורים אשר נעשו בה, עד שתשוב לאיתנה הראשון להיות מאירה כאבן טובה, ותהיה נשמתו משתוקקת יותר ויותר בלימוד הזוהר, עד שתטהר לגמרי כתינוק בן יומו שלא טעם טעם חטא.

יצא לאור חודש תשרי תשע"ד

פתח דבר

י'זהרו ה'לבבות ו'יתבהרו ה'מוחות בלימוד הזוהר הקדוש, וטרם יפתח השער, אפתח פי בשבח והודיה להשם יתברך ויתעלה:

מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי. כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא. נְדָרַי לַה' אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ. יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו. (תהילים פרק קט"ז י"ב – ט"ו)

מה אשיב לה', במה אכיר טובה לה', וזו חובה מוטלת עלי, "כל תגמולוהי עלי", בזה שאספור[א] ואספר כל הגמילות חסדים שה' יתברך ויתעלה גומל עלי, ובהתבוננות שהכול הם מתנות חינם ובסבר פנים יפות, ובכל זאת נעשה בתורת גמול שלא יחוש האדם בצער הבושה של נהמא דכיסופא[ב], ובזכות זה, "כוס ישועות אשא", להמשיך ולברך ולהודות על הטובות העתידות[ג], ובשם ה' אקרא, להשיב רבים מעוון[ד] ולפרסם דבר ה' בעולם, "לאקמא שכינתא מעפרא[ה]", נדרי לה' אשלם, שצריך אדם לקיים מחשבתו הטובה (אמנם שאינו נדר, אך אדם צריך לסיים דבר שבקדושה ועל זה צריך מסירות נפש[ו]) להוציאה מהכוח אל הפועל וזה אשלם מלשון אשלים, נגדה נא לכל עמו, מלשון נגידה נא לכל עמו לפרסם את ניסי ה', נגדה ראשי תיבות נ'ספר ג'דולות ד'ברי ה". וכן נוטריקון נגדל ה"א כלומר נגדל ונרומם ה"א הרומזת למלכות שעל ידי פרסום דבר ה' בעולם יש קידוש ה' גדול ועילוי לשכינה הקדושה. יקר בעיני ה', מהו היקר בעיני ה', זה על שם הפסוק אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה, להשיב את בניו של מקום בתשובה שלימה זה הכי יקר בעיני השם יתברך[ז], [ועל ידי לימוד הזוהר הקדוש מתרפא חולי הנפש וחוזרים בתשובה שלימה וחוזרים בתשובה מאהבה], המותה לחסידיו ובשביל לזכות לזה צריך מסירות נפש[ח] לכבוד השם יתברך ויתעלה.

לפני כעשרים ושש שנים התעוררתי לפרסם את דבר לימוד הזוהר הקדוש, שכל אחד ילמד ויתעורר ויתלהב לבו לעבודת הקדוש ברוך הוא ולקרב הגאולה ברחמים, כהבטחה שנאמרה משמים לרשב"י זיע"א בספרא דא יפקון מן גלותא ברחמי, וכמה כוחות והשקעה מסרנו על זה, במשך כחצי שנה נסעתי כל יום כשלש שעות נסיעה, שעתים הלוך ושעתים חזור למאנסי ששם שכרנו חדר כדי שלא ימצאו אותי ולא יפריעוני בעבודה הקדושה הזו[ט], ועבדנו על הזוהר הקדוש כל יום שתיים עשרה שעות יחד עם עוד אברך ולזה לקחתי הלוואות כעשר אלף דולר (בערך של אז, שהיום נחשב כשישים אלף דולר), וכל זה עלה במאמצים גדולים, ובאמצע נשבר המחשב כמה וכמה פעמים, ואחר כך תיקננו כמה וכמה פעמים, ועוד פעם נשבר וקנינו מחשבים חדשים, וגם הם התקלקלו, וכל כך הרבה הפרעות ומניעות היו לי, ושכרנו מכונת צילום מחברה עם ביטוח ועוד היה איש מחשבים צמוד וכל הזמן היה הפרעות וקלקולים מה שאי אפשר לתאר, ויש הרבה מה לספר… עד שכבר פשוט לא רצו אנשים ופחדו לעבוד על זה, שהפסידו על זה הרבה כספים, וכך נשארה העבודה באמצע, שלא היה מי שמוכן להמשיך במסירות נפש, ובהביטי על זה שבתי ואראה, כי בלי תפילה חזקה מאד ותחנונים לה' יתברך אי אפשר להצליח, (וכמו שאכתוב בהמשך), והנראה שכדי לזכות לסייעתא דשמיא מיוחדת צריך גם זכות ארץ ישראל שתצטרף ואוירא דארץ ישראל מחכים, וכנראה שמשמים המתינו עד שאשוב מגלות אמריקה לארץ הקודש, בבית שמש[י], וכמו שידוע מהבן איש ח"י זי"ע שציווה להדפיס את ספריו הקדושים דווקא בארץ ישראל שכוח קדושתה מסייע ומגן.

לפני כשש שנים נסעתי לציון הרשב"י, ושהיתי בצפת בדירה המשקיפה על ציון הרשב"י[יא] זיע"א. ואמרתי שלש פעמים תהלים כל יום במשך שלשה ימים רצופים עם תענית דיבור[יב], והימים היו ל"ב ל"ג ול"ד לעומר, כדי שזכות הרשב"י תסייעני, וסך הכל סיימתי את התהלים תשע פעמים [כמנין תש"ע, שבשנה זוׁ נפתחו השערים (כך עשיתי 3 פעמים בשנה אחת)], עד שזכיתי לראות ישועות ונפתחו השערים, ונתקיימה בי תפלת דוד המלך ע"ה "הושיע  ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם" (תהלים י"ב ב'), שהשי"ת מושיע כאשר האדם גמר בלבו להיות חסיד ולכוון מעשיו רק לשם שמים, ולא לסמוך על בשר ודם אלא כל בטחונו לה' יתברך, בלתי לה' לבדו. וכמו שכתוב בזוהר הקדוש פרשת ויקהל (דף קצ"ח עמוד א' ועמוד ב') על הפסוק (תהלים קמ"ו ה'): אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלֹקָיו. וז"ל: מִלְּתָא חַדְתָּא שְׁמַעְנָא. פָּתַח וְאָמַר, (תְּהִלִּים קמו) אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְּרוֹ שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלֹהָיו. וְכִי אֵל יַעֲקֹב, וְלָא אֵל אַבְרָהָם, וְלָא אֵל יִצְחָק, אֶלָּא אֵל יַעֲקֹב. בְּגִין דְּיַעֲקֹב לָא אִתְרְחִיץ בַּאֲבוֹהִי, וְלָא בְאִמֵיהּ, כַּד עָרַק קַמֵּי אֲחוּי, וְאָזַל יְחִידָאי, בְּלָא מָמוֹנָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (בְּרֵאשִׁית לב) כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וְאִיהוּ אִתְרְחִיץ בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב, (שָׁם כח) אִם יִהְיֶה אֱלֹקִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי וְגוֹ'. וְכֹלָּא שָׁאִיל מִקַּמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא, וְיָהַב לֵיהּ.

[בִּיאוּר: דָּבָר חָדָשׁ שָׁמַעְנוּ. פָּתַח וְאָמַר, (תְּהִלִּים קמו) אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלֹהָיו. וְכִי אֵל יַעֲקֹב, וְלֹא אֵל אַבְרָהָם, וְלֹא אֵל יִצְחָק? אֶלָּא אֵל יַעֲקֹב, מִשּׁוּם שֶׁיַּעֲקֹב לֹא בָטַח בְּאָבִיו וְלֹא בְאִמּוֹ כְּשֶׁבָּרַח מִלִּפְנֵי אָחִיו וְהָלַךְ יְחִידִי בְּלִי מָמוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בְּרֵאשִׁית לב) כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וְהוּא בָּטַח בַּקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, שֶׁכָּתוּב (שָׁם כח) אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי וְגוֹ'. וְהַכֹּל שָׁאַל מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנָתַן לוֹ].

שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלֹהָיו. שִׂבְרוֹ, וְלָא אָמַר תִּקְוָתוֹ, וְלָא בִּטְחוֹנוֹ, אֶלָּא שִׂבְרוֹ. אַל תִּקְרֵי שִׂבְרוֹ, אֶלָּא שִׁבְרוֹ. דְּנִיחָא לְהוּ לְצַדִּיקַיָּיא, לְתַּבְרָא גַרְמַיְיהוּ, וּלְאִתְבְּרָא תְבִירוּ עַל תְּבִירוּ, וְכֹלָּא עַל ה' אֱלֹהָיו. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (תְּהִלִּים מד) כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל (דַּף קצ"ח ע"ב) הַיּוֹם. כִּי עָלֶיךָ נָשָׂאנוּ חֶרְפָּה.

[בִּיאוּר: שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלֹהָיו. שִׂבְרוֹ, וְלֹא אָמַר תִּקְוָתוֹ וְלֹא בִטְחוֹנוֹ, אֶלָּא שִׂבְרוֹ. אַל תִּקְרֵי שִׂבְרוֹ אֶלָּא שִׁבְרוֹ, שֶׁנּוֹחַ לַצַּדִּיקִים לִשְׁבֹּר אֶת עַצְמָם[יג] וּלְהִשָּׁבֵר שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר, וְהַכֹּל עַל ה' אֱלֹקָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים מד) כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם. כִּי עָלֶיךָ נָשָׂאנוּ חֶרְפָּה].

כְּגַוְונָא דְּיַעֲקֹב, דִּכְתִּיב וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֵשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם, דְּהָא תְבִירוּ דְגָלוּתָא, חָמָא דְהֲוָה לֵיהּ בְּמִצְרָיִם, וְשַׁוֵּי תוּקְפֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא. וּבְנוֹי דְּיַעֲקֹב סַבְלוּ תְבִירוּ דְגָלוּתָא, וְלָא אִשְׁתָּנּוּ מִגּוֹ רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא דְאַבָהֲתְהוֹן וּשְׁמָא דְקוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא הָוָה בְּגָלוּתָא רְגִילָא בְפוּמַיְיהוּ.

[בִּיאוּר: כְּמוֹ שֶׁיַּעֲקֹב, שֶׁכָּתוּב וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֵשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם, שֶׁהֲרֵי שִׁבְרוֹן הַגָּלוּת רָאָה שֶׁהָיָה לוֹ בְּמִצְרַיִם, וְשָׂם חָזְקוֹ בַּקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. וּבְנֵי יַעֲקֹב סָבְלוּ אֶת שֶׁבֶר הַגָּלוּת וְלֹא הִשְׁתַּנּוּ מִתּוֹךְ סוֹד הָאֱמוּנָה שֶׁל אֲבוֹתֵיהֶם[יד], וּשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה רָגִיל בַּגָּלוּת בְּפִיהֶם].

וְעַל דָּא כְתִיב בְּמֹשֶׁה, (שְׁמוֹת ג) וְאָמְרוּ לִי' מַה' שְּׁמוֹ' מַה'. בְּגִין דַּהַווֹ יַדְעֵי לֵיהּ, וְלָא אַנְשׁוּ לֵיהּ לְעָלְמִין, וְסַבְלוּ תְבִירוּ דְגָלוּתָא עַל קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא, וּבְגִין כַּךְ זָכֵי לְפוּרְקָנִין וּלְנִסִין וּלְאַתְוָּון סַגִּיאִין.

[בִּיאוּר: וְעַל זֶה כָּתוּב בְּמֹשֶׁה, (שְׁמוֹת ג) וְאָמְרוּ לִי' מַה' שְּׁמוֹ' מַה'. מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ מַכִּירִים אוֹתוֹ וְלֹא שְׁכָחוּהוּ לְעוֹלָמִים וְסָבְלוּ אֶת שֶׁבֶר הַגָּלוּת עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמִשּׁוּם כָּךְ זוֹכִים לִגְאֻלּוֹת וּלְנִסִּים וּלְאוֹתוֹת רַבִּים].

וְאַתּוּן קַדִּישִׁין עֶלְיוֹנִין, דְּסָבְלִּין תְּבִירוּ דְגוּפָא מֵאֲתָר לְאֲתָר עַל קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה דְזַכָּאִין אַתּוּן לְמֶעְבַּד לְכוּ נִסִּין וּפוּרְקָנִין, וְתִזְכּוּן לְחַיֵּי עָלְמָא דְאָתֵי.

[בִּיאוּר: וְאַתֶּם קְדוֹשִׁים עֶלְיוֹנִים, שֶׁסּוֹבְלִים אֶת שֶׁבֶר הַגּוּף מִמָּקוֹם לְמָקוֹם עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא[טו], עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁזַּכָּאִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת לָכֶם נִסִּים וּפֻרְקָן וְשֶׁתִּזְכּוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

אמרו חז"ל בגמרא סנהדרין (דף כו, ב:) אמר רבי חנן למה נקרא שמה [של התורה] תושיה… דבר אחר תושיה שניתנה בחשאי מפני השטן. וביאר רש"י שם, שניתנה בחשאי מפני הבעל דבר שהוא מקטרג ואמר תסתפק לעליונים ולא ימסרו הלוחות ביד משה, וכן הוא בגמרא שבת (פט, א) ואמר  רבי יהושע בן לוי בשעה שירד משה מלפני הקדוש ברוך הוא בא שטן ואמר לפניו ריבונו של עולם תורה היכן היא, וכו', ועיין עוד בתוספות שבת (פט, א), דיבור המתחיל תורה היכן היא, (ועיין בזוהר הקדוש פרשת בלק דף קצב, א וע"ב, ויש ליישב). ועוד שם (סנהדרין דף כ"ו ב'), אמר עולא מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה שנאמר (איוב פרק ה' י"ב) מֵפֵר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה יְדֵיהֶם תֻּשִׁיָּה. ופרש רש"י: מפר מחשבות ערומים – … לישנא אחרינא מחשבה שאדם מחשב כך וכך אעשה כך וכך תעלה בידי, מועלת להשבית הדבר, שאין מחשבתו מתקיימת אפילו לדבר תורה, כגון האומר עד יום פלוני אסיים כך וכך מסכתות בגירסא. מפר מחשבות ערומים – שאין מחשבותיו עולה בידו, ואפילו לתושיה. ובהמשך הגמרא שם אמר רבה, אם עסוקים לשמה אינה מועלת, שנאמר "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" (משלי י"ט כ"א), עצה שיש בה דבר ה' היא תקום לעולם. ובתוספות (שם ד"ה מחשבה מועלת), יש מפרשים מועלת, משקרת ולא תצלח כלומר, אם אדם חושב הן להעשיר הן גם לדברי תורה לא יספיק אלא כשעשה לשמה כדמסיק, עכ"ל. ומתבאר, שאם לשם שמים אינה מועלת [כלומר אינה משקרת], אלא מצליח לקיים את מחשבתו לטובה.

וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ. וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ. וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ. לֹא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם וְלֹא נִכָּשֵׁל לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי בְשֵׁם קָדְשְׁךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא בָטָחְנוּ. נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִישׁוּעָתֶךָ.

וראיתי על זה דרוש נחמד בספר "מצא חן במדבר", דהא דאומרים אחרי תפלת שמונה עשרה "פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ, וְאַחֲרֵי מִצְוׂתֶיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי,", ומיד לאחר מכן מתפללים "וְכָל הַקָּמִים וְהַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם", והוא מפני דברי הגמרא הנ"ל, שמיד לאחר שמבקש על סייעתא דשמיא בתורה ובמצוות מבקש שלא יפריעוהו המקטרגים, ואילו בתפלת אהבת עולם אומרים "וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ. וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ. וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ. לֹא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם וְלֹא נִכָּשֵׁל לְעוֹלָם וָעֶד.", כִּי בְשֵׁם קָדְשְׁךָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא בָּטָחְנוּ. נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתֶךָ. ולכאורה אינו מבקש על ביטול המקטרגים. ועוד מכריז שבטוח ושמח בישועת השי"ת ויתעלה, והביאור הוא, שאחרי שמתפלל על התורה והמצוות, ממשיך ומתפלל "וְיַחֵד לְבָבֵנוּ", א' שיהיה מיוחד לאבינו שבשמים, ב' מלשון יחד, אחדות, וכאשר כוונתו לשם שמים ובאחדות ואהבת ישראל קודש אבריך הוא וישראל חד הוא [וכמבואר בזוהר הקדוש שבכנישתא חדא מיד ניגאל] מובטח שלא יבוש ולא יכלם, ותתקיים מחשבתו הטובה, כדברי הגמרא הנ"ל, וכשעשה לשמה ולשם שמים מצליח, עד כאן תוכן דבריו.

ועל כן התאמצנו, לייחד מחשבתנו לאדון כל, ולאחד את כל הכוחות ולאחד את כל כלל ישראל, כי בכך ניגאל, וכדברי כל הצדיקים גדולי הדורות[טז], דכל סגולת הגאולה תלויה בלימוד הזוהר הקדוש[יז], דוקא בו ולא בזולתו. ובפרט בדורנו שירדו לעולם נשמות דור המבול ודור ההפלגה, והערב רב הם עצמם המבול השוטף את העולם (כדאיתא בתיקוני זוהר תיקון כ"א דף נ"ה, א', ובביאור הגר"א, וכן ב"מתוק מדבש", עיין שם ותרווה צמאך) מוכרחים לעשות מסירות נפש למען השכינה הקדושה לתמכה ולסעדה[יח], וכמו משה רבינו ע"ה שמסר עצמו על כלל ישראל ואמר "אם אין מחני נא" (ועיין בתיקוני זהר שם), ובכל יום כל יהודי אומר קריאת שמע פעמיים ביום (ולדעת האר"י ארבע פעמים ביום) ומוסר עצמו למען שמו באהבה ומקבל על עצמו ארבע מיתות בית דין, בודאי צריך להוכיח שמתכוון באמת, כך אם נתמסר למען הגאולה, ונתקדש בתורה, וכל ישראל ילמדו זוהר הקדוש בכל יום, בודאי תיכף ניגאל, כמו שאמרו בגמרא בבא בתרא (דף ח:) דמתנו כולם עתה אקבצם, כאשר ילמדו ויעסקו כולם בתורה תיכף תבא הגאולה בכח התורה הקדושה. ובזוהר רעיא מהימנא פרשת נשא (דף קכד, ב) אמרו: דבגיניה "וקראתם דרור בארץ", ובזכותיה יתקיים "ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר". יהי רצון שיקויים בנו בקרוב, "ותחזה עינינו בשובך לציון ברחמים", במהרה בימינו אמן.

 

הקדמה

אשירה לה' בחיי אזמרה לאלוקי בעודי, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, ואודה ה' מאד בפי ובתוך רבים אהללנו, ואספר שבחו וחסדו אשר הפליא לעשות אתי, ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי לסדר הספרים הקדושים על הזוהר "לאקמא שכינתא מעפרא, לעילוי שכינת עוזינו, אם הבנים שמחה", ולמדנו את תיקוני זוהר תיקון ל' "בְּהַהוּא זִמְנָא 'וַיִּזְכּוֹר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב' (תהלים עח לט) לְעָלְמָא! וְדָא אִיהוּ רוּחָא דְמָשִׁיחַ. וַי לוֹן מָאן דְּגָרְמִין דְּיֵזִיל לֵיהּ מִן עָלְמָא וְלָא יְתוּב לְעָלְמָא[יט]! דְּאִלֵּין אִינוּן דְּעָבְדִין לְאוֹרַיְיתָא יַבָּשָׁה, וְלָא בָעָאן לְאִשְׁתַּדְלָא בְחָכְמָה דְקַבָּלָה, דְגָרְמִין דְּאִסְתַּלַּק נְבִיעוּ דְחָכְמָה דְאִיהִי י' מִינָהּ – וְאִשְׁתְּאָרַת ב' יְבֵישָׁה. וַי לוֹן דְּגָרְמִין עֲנִיּוּתָא וְחַרְבָּא וּבִיזָה וְהֶרֶג וְאַבְּדָן בְּעָלְמָא[כ]!

מאוד התעוררנו לחזק את עם ישראל בלימוד הזוהר הקדוש כדברי הרשב"י שכל ביאת המשיח והגאולה תלויה בלימוד הסוד, ותלמידי הארי הקדוש המהרח"ו זי"ע האריך וכתב כי אלו תלמידי חכמים שלא עוסקים בתורת הסוד רק בפשטי התורה הם מאריכים החורבן והגלות והרג ואבדן רח"ל.

ודברי המלובן רבי יעקב אבוחצירא זי"ע שאין לנו גדול בכל העולמות יותר מהרשב"י ע"ה על כן, אין לנו עצה אלא להידבק ברשב"י שהבטיח יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין, ומי שזוכה להשתתף בלימוד של הזוהר הקדוש יחד שבטי ישראל כל אחד במקומו, ידע שהרשב"י זי"ע יוֹשֵׁב אִתָּנוּ בְּלוֹמְדֵינוּ תּוֹרָתוֹ כמו שְּכָּתַב הַמְּקֻבָּל הַקָּדוֹשׁ רַבִּי אַבְרָהָם אֲזוּלַאי זיע"א זקנו שֶׁל החיד"א, בְּשֵׁם הַמְקוּבָל הָרַב אַבְרָהָם גְלאַנְטִי זי"ע, בְּסִפְרוֹ "אוֹר הַחַמָּה" עַל ה"אִדְּרָא דְמַשְׁכְנָא" (דַּף קכ"ג ע"ב), וְזֶה לְשׁוֹן קָדְשׁוֹ: אֲפִילוּ עוֹד הַיּוֹם, אַחַר שֶׁנִּפְטַר רשב"י מִבֵּינֵינוּ, כָּל זְמַן שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים בְּדִבְרֵי הָאִדְּרָא, "אִתְעַטַר" – בָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן מְעֻטָּר כְּמֶלֶךְ בַּעַטְרוֹתָיו בְּרֹאשׁ, וְיֹשֵׁב בְּגַוָון, עכל"ק. וּבְוַדַּאי כַּאֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ וְיִתְפַּלֵּל בִּזְכוּת הרשב"י תִּתְקַבֵּל תְּפִלָּתוֹ וְתֵעָשֶׂה בַּקָּשָׁתוֹ.  עַל כֵּן עוּרוּ וְהִתְעוֹרְרוּ לְהָעִיר אֶת הָעוֹלָם בְּאוֹר הָעֶלְיוֹן, כִּי בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר לִמְשֹׁךְ חֶסֶד עַל הַכְּלָל וְעַל הַפְּרָט, "אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן תָּאִיר וְנִזְכֶּה בִּמְהֵרָה לְאוֹרוֹ" אָמֵן. עננו בִּזְכוּתֵיהּ דְּבַר יוֹחַאי עֲנֵנוּ!

מִי שֶׁלֹּא לוֹמֵד סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, אֲפִילוּ לָמַד ש"ס וּפוֹסְקִים וְכוּ', וְלֹא לָמַד תּוֹרַת הַסּוֹד, דּוֹחִים אוֹתוֹ מִגַּן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן, וּמִי שֶׁלָמַד אֲפִילוּ לֹּא הֵבִין, מְלַמְּדִים אוֹתוֹ בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים זוֹכֶה לִהְיוֹת בְּגַן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן, וּפּוֹתְחִין לוֹ י"ג שְׁעָרִים שֶׁל סוֹדוֹת אֲפַרְסְמוֹן הַטָּהוֹר. (זוֹהַר חָדָשׁ שִׁיה"ש פ"ו:) הָרַעֲיָא מְהֵימְנָא, מְצַוֶּה אוֹתָנוּ לִלְמוֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ דַּוְקָא, כִּי תּוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י מֵאִיר עַד סוֹף הַדּוֹרוֹת, וְצָרִיךְ לִלְמוֹד ללא הֶפְסֵק וְלֹא לָתֶת מְנוּחָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁיִּגְאָלֵנוּ (זוֹהַר פִּנְחָס ריט.). הַשְּׁכִינָה אוֹמֶרֶת לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ, אֵלּוּ הָעֵרֶב רַב, שֶׁגֵּרְשׁוּנִי מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת הוי"ה, גָּרֵשׁ אוֹתָם מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק עִם יִשְׂרָאֵל (תיקו"ז דף מט.). עֲווֹן אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע הוּא שֶׁלֹּא בָּחַר לְהִתְעַסֵּק בְּעֵץ הַחַיִּים  שֶׁהִיא חָכְמַת הַקַּבָּלָה, וְזֶהוּ עַצְמוֹ עֲווֹן הָעֵרֶב רַב הָאוֹמְרִים לְמֹשֶׁה 'דַּבֶּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה' בְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע, 'וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת' בְּסִתְרֵי תּוֹרָה, כִּסְבָרַת הַטּוֹעִים קְצָת בְּנֵי תּוֹרָה אֲשֶׁר בִּזְמַנֵּנוּ זֶה הַמּוֹצִיאִים שֵׁם רַע עַל חָכְמַת הָאֱמֶת חַיֵּי עוֹלָם… וְלָכֵן נִשְׁבְּרוּ הַלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַחַיִּים… וְגָרַם אִבּוּדָא דְּחֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי וְגָלוּת הָאַחֲרוֹן הַמַּר וְהָאָרֹךְ אֲשֶׁר אָנוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים עַד דִּיתוּבוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּתְיוּבְתָּא וּבִקְּשׁוּ אֶת הַשֵּׁם אֱלֹהֵיהֶם לְהַכִּירוֹ וּלְיָדְעוֹ בְּרָזֵי תּוֹרָה וְיֵדְעוּ אֶת מִי הֵם עוֹבְדִים וּמִי הוּא מַלְכָּם, וְכָדֵּין יִזְכּוּ לַעֲסֹק בְּחָכְמַת הָאֱמֶת כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "וַיּוֹרֵהוּ הַשֵּׁם עֵץ וַיִּמְתְּקוּ" עַל יְדֵי הַמָּשִׁיחַ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת נָשׂא בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא (קכד:) וְזֶ"לְ: וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעַם מֵאִילָנָא דְּחַיֵּי דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזֹּהַר יִפְּקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא… עוֹד אָמְרוּ בְּסֵפֶר הַזֹּהַר (תִּקּוּן ו') וְזֶ"לְ: וְכַמָּה בְּנֵי נָשָׁא יִתְפַּרְנְסוּן לְתַתָּא מֵהַאי חִבּוּרָא דִּילָךְ בְּדָרָא בַּתְרָאָה בְּסוֹף יוֹמַיָּא וּבְגִינֵיהּ וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ. (מהרח"ו). אָמַר לוֹן רַבִּי שִׁמְעוֹן… וְכַד יְהֵא קָרִיב לְיוֹמֵי מְשִׁיחָא אֲפִילּוּ רַבְיֵי דְעַלְמָא זְמִינִין לְאַשְׁכָּחָא טְמִירִין דְּחָכְמְתָא וּלְמִנְדַע בֵּיהּ קִצִּין וְחוּשְׁבְּנִין, וּבְהַהוּא זִמְנָא אִתְגַּלְּיָא לְכֹלָּא… אָמַר לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן… וּכְשֶׁיִּהְיֶה קָרוֹב לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֲפִלּוּ תִינוֹקוֹת שֶׁל הָעוֹלָם עֲתִידִים לִמְצֹא נִסְתָּרוֹת שֶׁל חָכְמָה וְלָדַעַת בּוֹ קִצִּים וְחֶשְׁבּוֹנוֹת, וּבְאוֹתוֹ זְמַן יִתְגַּלֶּה לַכֹּל… (זוהר וירא קיח.) מִזְּמַן אֲשֶׁר הֵצִיץ וְזָרַח אוֹר יְקָרוֹת שֶׁל שְׁנֵי מְאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים סֵפֶר הַתִּקּוּנִים וְסֵפֶר הַזֹּהַר קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַחֲזִיק בַּלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַתִּקּוּנִים וְהַזֹּהַר יָחִיד וְרַבִּים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן,  וְהַגַּם דְּאֵין לְאֵל יָדָם לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין סוֹד אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת שֶׁבַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלֶּה אַף עַל פִּי כֵן שׁוֹתִים בַּצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם וּמִתְלַהֲבִין בִּקְרִיאָתָן מְאֹד מְאֹד. (הרי"ח הטוב, הַבֶּן אִישׁ חַי, בְּנָיָהוּ). על ידי עסק ישראל בסודות התורה יבוא משיח צדקנו בב"א כמבואר בזוהר הקדוש. וסימן לדבר סו"ד במילוי סמ"ך ו"ו דל"ת גי' משיח בן יוסף במכוון, שאף משיח בן יוסף יחיה ויתקיים על ידי זכות לימוד רזין דאורייתא. (ספר קהלת יעקב לבעל מלוא הרועים ערך סוד).

הָרַעֲיָא מְהֵימְנָא מְצַוֶּה אוֹתָנוּ לִלְמוֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ דַוְוקָא, שֶׁתּוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י מֵאִיר עַד סוֹף הַדּוֹרוֹת, וְצָרִיךְ לִלְמוֹד וְלֹא לָתֶת מְנוּחָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁיִּגְאָלֵנוּ (זוֹהַר פִּנְחָס ריט.)

ועתה כאשר עם ישראל שרוי בצער ומתפללים לרפואת גדול פוסקי דורנו מרן הרב חיים עובדיה יוסף בן גורג'יה שליט"א כולנו מחוייבים לשמוע בקולו שהורה ללמוד דף זוהר ליום לישועת עם ישראל, ועל כן כולנו מתאחדים ולומדים זוהר דף ליום לרפואתו בבריאות השלימה

דוד המלך אומר (תהילים פרק קיח יב) "סַבּוּנִי כִדְבוֹרִים דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים בְּשֵׁם יְדֹוָד כִּי אֲמִילַם". פירוש אמילם אכריתם, איך? על ידי המילים הקדושות שאומר! וידוע שלומדי הזוהר הקדוש נקראים "מחצדי חקלא", כמבואר בזוהר אדרא נשא (דף קמ"ג ע"א): "זַכָּאִין אַתּוּן מָארֵיהוֹן דְּמָארִין,מְחַצְדֵּי חַקְלָא", ועל ידם תבא הישועה. על כן כל אשר בשם איש ישראל יכונה יקבל על עצמו בל"נ ללמוד דף זוהר הקדוש בכל יום, פתח אליהו, תיקון מ"ג, תיקון מ"ח, אדרא רבא, אדרא זוטא, תיקוני זוהר, וכל אחד יקח לימוד מסוים ויחזור עליו ח"י פעמים, ובזה ישוב מרן פאר דורנו לחיות עמנו בבריאות השלימה ונהורא מעליא, ולהמשיך להשקותינו מתורתו הקדושה, וזה חובה וצו השעה לכל אחד ואחד, ובפרט כל הראשי ישיבות, רבני קהילות, מלמדים, יאמרו אחרי כל תפילה דף זוהר בציבור ביחד עם תלמידיהם, לרפואתו של מרן שליט"א, ובזכות זה נזכה לגאולת עולם בימים הקרובים בב"א. עוד אבקש מתלמידיו הנאמנים, לקיים עצת הרמח"ל הקדוש ללמוד לכל הפחות חבורה של עשרה איש זוהר הקדוש ברציפות לרפואתו השלימה של מרן שליט"א.

ובזוהר פרשת תרומה (דף ע"ב): וּבְשַׁעֲתָא דִּזְמִינִין לְנַחְתָּא בְּהַאי עָלְמָא, קָרֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְחַד מְמָנָא, דִּי מָנֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּרְשׁוּתֵיהּ כָּל נִשְׁמָתִין דִּזְמִינִין לְנַחְתָּא לְהַאי עָלְמָא, וְאָמַר לֵיהּ, זִיל אַיְיתֵי לִי רוּחַ פְּלוֹנִי. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אַתְיָא הַהִיא נִשְׁמְתָא, מִתְלַבְּשָׁא בְּדִיּוּקְנָא דְּהַאי עָלְמָא, וְהַהוּא מְמָנָא אַחְזֵי לָהּ קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא.

וּבְשָׁעָה שֶׁמְּזֻמָּנִים לָרֶדֶת לָעוֹלָם הַזֶּה, קוֹרֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמְמֻנֶּה אֶחָד שֶׁמִּנָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּרְשׁוּתוֹ אֶת כָּל הַנְּשָׁמוֹת הָעֲתִידוֹת לָרֶדֶת לָעוֹלָם הַזֶּה, וְאוֹמֵר לוֹ: לֵךְ תָּבִיא לִי רוּחוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּאָה אוֹתָהּ נְשָׁמָה מְלֻבֶּשֶׁת בִּדְמוּת שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, וְאוֹתוֹ מְמֻנֶּה מַרְאֶה אוֹתָהּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לָהּ, וְאוֹמֵי לָהּ, דְּכַד תֵּיחוֹת לְהַאי עָלְמָא, דְּתִשְׁתָּדַל בְּאוֹרַיְיתָא לְמִנְדַּע לֵיהּ, וּלְמִנְדַּע בְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא. דְּכָל מַאן דְּהֲוֵי בְּהַאי עָלְמָא, וְלָא אִשְׁתָּדַּל לְמִנְדַּע לֵיהּ, טָב לֵיהּ דְלָא יִתְבְּרֵי. בְּגִין כָּךְ אִתְחָזֵי קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, לְמִנְדַּע בְּהַאי עָלְמָא, וּלְאִשְׁתַּדְּלָא בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא.

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךָ הוּא אוֹמֵר לוֹ וּמַשְׁבִּיעַ אוֹתָהּ, שֶׁכְּשֶׁתֵּרֵד לָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁתִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה לָדַעַת אוֹתוֹ וְלָדַעַת אֶת סוֹד הָאֱמוּנָה. שֶׁכָּל מִי שֶׁהָיָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא הִשְׁתַּדֵּל לָדַעַת אוֹתוֹ – טוֹב לוֹ שֶׁלֹּא יִבָּרֵא. מִשּׁוּם כָּךְ נִרְאָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, לָדַעַת אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה, וּלְהִשְׁתַּדֵּל בַּקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ- הוּא בְּסוֹד הָאֱמוּנָה.

וז"ל ספר הברית ח"ב מאמר י"ב פ"ה) אמנם אנו מחויבים ומושבעים ללמוד זאת החכמה האמיתית כמו שאמרו בזוהר הנ"ל. הרהרתי רבות בדבר האפשרות להתקין ולהכניס ענין אמירת ולימוד הזוהר הקדוש אצל כל אחד מישראל כמבואר בזוהר הקדוש שבזכות הזוהר מקרבים ביאת משיח בן דוד, כדאיתא בזוה"ק בדא יפקון מגלותא ברחמי, באתי כעת לסדר את הספר הקדוש "סבא דמשפטים" שיהיה מצוי לכל יהודי באשר הוא שם, ובפרט כאשר נתעוררתי בלמדי דברי הקדוש המקובל האלוקי רבי יהודא פתייא זיע"א, מה שכתב בהקדמת ספרו פירוש מתוק לנפש על סבא דמשפטים, וזל"ק: ידוע הדבר ומפורסם הענין אצל כל אדם מישראל, כי לימוד הזוהר הוא מפתח גדול לטהרת נשמת האדם מכתמי העוונות אשר נעשו בה. יען, כי ברוב המקומות, מדבר הזוהר בענין חטאות האדם ועל הפגם שגורם לפגום בעולמות העליונים במקום שרשי נפשו רוחו ונשמתו, ועל שהוא עתיד ליתן את הדין, ועל ענין הגלגולים שהאדם מתגלגל כאבנא בקוספיתא. ועל המתגלגלים בדומם – שהם האבנים, ובצומח, ובבעלי חיים המדברים. ועל הרשעים – הנידונים בשבעה מדורים של גיהנם, ובהררי שלג ובנהר דינור. וגם הגוף אין לו שום מנוחה בקבר. ועל ידי שירגיל האדם מעט מעט בלימוד ספר הזוהר, ויתן אל לבו להבין את הדברים הפשוטים שבו – זכור יזכור איך שגם הוא נתקל ונכשל באותו עון עצמו שמדבר בו הזוהר, ואיך טמא את נשמתו הטהורה. ובאין אומר ואין דברים, ירגיש שעפעפיו נוזלים נהרי נחלי דמעה על דפי הזוהר אשר הוא לומד בו, והוא מוחה את דמעות עיניו בידו כדי שלא יעכבו אותו מלימודו. ובפרט מי אשר חנן ה' אותו בקול ערב וצלו, והוא לומד הזוהר בקול נגינה נעימה כמנהגנו בעי"ת בגדאד יע"א – אז נפתחים שני מקורות דמעת עיניו כשתי מעיינות מאין הפוגות – והנסיון יעיד על זה.  ועל ידי כך, נזדכך ותטהר נשמתו מעט מעט מכתמי העונות אשר נעשו בה מחטאת הנעורים, עד שתשוב לאיתנה הראשון – להיות מאירה כאבן טובה. ונשמתו היא משתוקקת עוד יותר ויותר בלימוד הזוהר, יען כי הוא מתוק לנפש ומרפא לעצם, עד שתהיה נשמתו טהורה לגמרי כתינוק בן יומו שלא טעם טעם חטא.

והמקצוע הגדול המסוגל לזה, הוא לימוד זוהר משפטים. כי שם פירש רב ייבא סבא זצ"ל את גלגולי הנשמות, ועל עונש הגוף שבקבר – באורך וברוחב. ובימי חורפי – בהיותי בעיר מולדתי בבל יע"א, יושב בין ברכי רבנן קשישאי תנצב"ה  – היו נוהגים כשאירע יום פטירת אביהם או אמם היו מקבצים עשרה תלמידי חכמים בליל הפטירה, וגם אני הייתי מזנב אחריהם, והיו לומדים זוהר פרשת משפטים מתחילת הפרשה ואילך, כל אחד דף אחד, עד גמר דברי הבא, ואומרים קדיש והולכים לישון. ולא היו לומדים לימוד אחר כלל וכלל אפילו בזוהר עצמו. ואפילו יהי רצון, או איזה תפילה, ותחינה ובקשה – לא היו אומרים, לא לפני הלימוד ולא לאחר הלימוד כלל וכלל.

ולא פעם אחת הלכתי עמהם, אלא קרוב לחמישים פעמים בלי גוזמא, ובכל פעם ופעם לא היו לומדים – כי אם בסבא דמשפטים בלבד. ואפילו תפילה על הנפטר לא היו אומרים, רק היו אומרים: "הרי אנחנו לומדים לעילוי נר"ן של פלוני בן פלוני תנצב"ה ויהי נועם וכו', ומתחילים בזוהר משפטים וכן נהגתי אחריהם.

והן עתה שנתפשט מנהג זה בין אנשים יראי ה', החרדים על דברו, שמתקבצים בליל היארצייט ולומדים בסבא דמשפטים, ובעת לימודם נותנים לבם להבין דברי הסבא – ולא יכולו. ופירוש הרב מקדש מלך לא היה מספיק להם. וכאשר ראיתי גודל תשוקתם בלימוד הסבא, ויד הכל ממשמשין בו, והם מצטערים להבין דברי קדשו – נכספה וגם כלתה נפשי ללקט פירוש דברי הסבא מכתבי האר"יז"ל, ומספר מקדש מלך והרמ"ז ז"ל, ומשאר דברי המפרשים ז"ל, אשר נדפסו בגליון הזוהר. ומעט מן המעט הוספתי נופך משלי, שהוא הפירוש היותר מתאים לפשטיות הזוהר, גם לפעמים ימצא באיזה מקומות שאין דברי הסבא מובנים, והמפרשים ז"ל לא חוו דעתם בזה. ואני בעניי – טרחתי ויגעתי, ומצאתי פירוש נכון כפי מה שחנן ה' אותי, ואם הלומד, ברוחב בינתו, יפרש פירוש אחר היותר נכון – גם אנן מודינא ליה, ומני ומניה – יתקלס עלאה. וקראתי לפירוש זה בשם "מתוק לנפש" כשמו כן הוא, כי דברי הסבא הם צוף דבש אמרי נועם, מתוק לנפש הנפטר, ומרפא לעצם  – שהוא הגוף שבקבר.

ומסיים הרה"ק רבי יאודה פתייה זיע"א: ויהא רעוא, שזכות רב ייבא סבא יעמדו לי, שלא אכשל בהבנת דבריו אכי"ר. והתחלתי בו ביום כ"ג שבט ונגמר ביום כ"א אייר שנת ברצו"ת ה' דרכי איש – גם אויביו ישלים אתו. ויקויים בנו מקרא שכתוב : "ובשנת בצור"ת לא ידאג, ולא ימיש מעשות פרי" אכי"ר, הצעיר יאודה משה ישועה פתייא ס"ט, עכל"ק. ונסיים בדברי המקובל הקדוש רבי פנחס אליהו ברבי מאיר מווילנא זי"ע בעל ספר טעם עצו על המשנת חסידים בספרו ספר הברית, וז"ל: ועתה אהובי וחביבי ראה גם ראה, מכל דברי חז"ל הנזכרים, מה רב טוב השכר הצפון לבעלי הקבלה, וכמה גדול העונש מי שלא עסק בחכמה זו, ואל תפן לקחת ראייה מגדולי התורה בעלי הנגלות שלא רוצים לעסוק בחכמה זו, כי דברי חז"ל במדרש ובזוהר שזכרנו, נאמנים ובטוחים יותר מגדולי הדור הזה, עכ"ל. (ספר הברית ח"ב מאמר י"ב פ"ה, עיי"ש באורך).

בלימוד הזוהר יצאו ישראל מן הגלות ברחמים

הגה"צ המקובל רבי בניהו יששכר שמואלי שליט"א: סיפר על המקובל האלוקי החכם רבי ציון חביב ברכה זי"ע וז"ל: עיקר עבודתו של רבי ציון היתה לפרסם לימוד הסוד ולימוד הזוהר הקדוש, כמה פעמים שמעתי ממנו שהיה אומר, כי צריך לעזוב הכל, ורק לעסוק בלימוד הסוד, צריך ללכת בכל הישיבות והכוללים – היה אומר – ולומר להם, כי אי אפשר ללמוד כל היום רק פשט, צריך ללמוד גם סוד, אי אפשר להקים את השכינה בלי לימוד הסוד, בלי לימוד הזוהר הקדוש שמטהר את הנשמה, אי אפשר כל היום ללמוד רק סדר נשים נזיקין, אלא צריך ללמוד גם פנימיות התורה לדעת את ה', כדי לעובדו בלב שלם בכל לבבכם ובכל נפשכם, ולכן צריך לזכות את הרבים ללכת בכל הכוללים, ולהמריץ אותם שילמדו סודות התורה. כי בדא יפקון בגלותא ברחמי.

א)               וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בַּסּוֹד נִשְׁאָר פֶּ'רֶ'ד'

 

ומורנו ורבנו המקובל האלוקי רבי מרדכי שרעבי זי"ע היה רגיל להביא דברי החיד"א זי"ע על הפסוק "אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד", וְתֵדְעוּ כִּי כָּל הַתּוֹרָה שְׁמוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנִדְרֶשֶׁת פַּ'רְ'דֵּ'ס, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בַּסּוֹד נִשְׁאָר פֶּ'רֶ'ד'. (יוֹסֵף תְּהִלּוֹת לְהַחִידָ"א, תְּהִלִּים לב, ט). והיה מוסיף מו"ר רבי מרדכי שרעבי זי"ע כי פש"ט אותיות טפ"ש, ומי שלא לומד סודות התורה בסופו של דבר נעשה טפש וריק מחכמת האמת, וחסר בכל הנרנח"י שלו ואינו זוכה לעמוד על כוונת התורה באמת עכת"ד.

עתה אבקש מכל אחד ואחד לפרסם הספר הקדוש "סבא דמשפטים" ולהדפיסו לזכות הרבים, לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל, למען שכינת עוזינו ופדות נפשינו בגאולה השלימה ברחמים בב"א אכי"ר.

קודם שילמד יאמר

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו, ליחדא שם ו"ה בי"ה, ביחודא שלים בשם כל ישראל, הרי אנחנו באים ללמוד בזוהר משפטים, [לרפואה, לפרנסה, לזיווג] לעילוי נפש ורוח ונשמה של עבדך פלוני בן פלוני (אמתך פלונית בת פלונית).

ויהי רצון מלפניך אלהינו ואלהי אבותינו שעל ידי לימודנו זה, יעלה זכרונו (זכרונה) לטובה לפניך ותלוה אליו (אליה) השלום ועל משכבו (משכבה) יהיה שלום. ותקיים בו (בה) מקרא שכתוב: "יבוא שלום ינוחו על משכבותם" מעתה ועד עולם אמן כן  יהי רצון.

מבוא ללומדים

הָרַשְׁבִּ"י זְיָ"עָ יוֹשֵׁב אִתָּנוּ בְּלוֹמְדֵינוּ תּוֹרָתוֹ

כָּתַב הַצַהַ"קָ רַבִּי אַבְרָהָם אַזוּלַאי, והַצַהַ"קָ רַבִּי אַבְרָהָם גְלַאנְטִי זְיָעָ"אָ, בספרו "אוֹר הַחַמָּה" דף קכ"ג ע"ב). שֶׁהָרַשְׁבִּ"י זְיָ"עָ יוֹשֵׁב אִתָּנוּ בְּלוֹמְדֵינוּ תּוֹרָתוֹ, וז"ל: אֲפִילוּ עוֹד הַיּוֹם אַחַר שֶׁנִּפְטַר רַשְׁבִּ"י מִבֵּינֵינוּ, כָּל זְמַן שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים בְּדִבְרֵי הָאִדְּרָא, "אִתְעַטַר" בָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן מְעֻטָּר כְּמֶלֶךְ בַּעַטְרוֹתָיו בְּרֹאשׁ, וְיוֹשֵׁב בְּגַוָון, עכל"ק.

וְיָדוּעַ מַה שֶׁכָּתוּב בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁרַק אֵלּוּ שֶׁיִּלְמְדוּ זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יִנָּצְלוּ בְּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג שזה בא בקרוב ממש, וזה מלחמת העולם השלישית שהחפץ חיים אמר: שמלחמת העולם השניה היה צחוק נגד מלחמה השלישית, זאת אומרת אנחנו קרובים לשואה כזאת גדולה כמו שכתוב בזכריה (י"ג, י"ד, ויחזקאל, וישעיה כ"ח) וְרַק בִּזְכוּת לימוד הזוהר נִזְכֶּה לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, וּלְיַקֵּר הָרְגָעִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ." וְכַמָּה גוֹדֶל פּוֹעֲלָם וּמְסִירוּת נַפְשָׁם, בְּלִימוּד הַכּוֹלֵל הזה זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ שְׁעַל יְדֵי זֶה מְקָרְבִים לִבָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִּם, בָּאָרֶץ וּבָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וּמִמֶּנּוּ יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְכָל הַצְּמֵאִים מִמֶּנּוּ שׁוֹתִים, וּבָזֶה יִתְעוֹרְרוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב לְאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

מורי ורבותי! אחי ורעי! כאן נגלה את הסוד הגדול למה אנחנו בגלות כל הרבה שנים, עם כל כך הרבה צרות, ולמה עוד לא זכינו להיגאל?

ועתה נתחיל בע"ה לבאר לכם את ההיסטוריה של התורה הקדושה:

משה רבנו אומר בספר דברים (פרק לב פסוק ז) זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ. וברש"י שם: זכור ימות עולם – מה עשה בראשונים שהכעיסו לפניו:

 בינו שנות דור ודור – דור אנוש שהציף עליהם מי אוקינוס ודור המבול ששטפם. ד"א לא נתתם לבבכם על שעבר, בינו שנות דור ודור להכיר להבא שיש בידו להיטיב לכם, ולהנחיל לכם ימות המשיח והעולם הבא:

 שאל אביך – אלו הנביאים שנקראו אבות, כמו שנאמר באליהו אבי אבי רכב ישראל: זקניך – אלו החכמים: ויאמרו לך – הראשונות:

בזוהר הקדוש (בראשית כ"ו-כ"ז) ורבי חיים ויטאל זצ"ל (בהקדמה לשער ההקדמות על פי הזוהר בפרשת בראשית), ורבי נתן מברסלב מביאו (בהלכות נטילת ידים והלכות ערלה): הנחש פיתה את האדם בגאווה שעל ידי עץ הדעת הוא יכול להיות כאלקים, ולהתחרות עמו כביכול, ולשלוט על כל העולם. אדם הראשון לקח מעץ הדעת, שורש כל החכמות החיצוניות, ולא בחר להתעסק בעץ החיים התורה הקדושה, חכמת הקבלה, ולהשיג דרכה את השם יתברך, והוא שורש כל החטאים מאז ועד היום שהאמין ללשון הרע של הנחש הארור, ולא רצה ללמוד זוהר הקדוש, ומאז ועד הלאה כל העולם מעורב מטוב ורע, ומשם יצאו הערב רב שגרמו להחטיא את בני ישראל.

ובאריכות ביאר מורינו האלקי רבי חיים ויטאל זצ"ל (בהקדמה לשער ההקדמות על פי הזוהר בפרשת בראשית) שחטא אדם הראשון הוא שלא בחר ללמוד זוהר הקדוש, ובגלל שנמנעו מללמוד חכמת הקבלה וזוהר הקדוש גרם חורבן שני המקדשות עד שישובו בני ישראל בתשובה ללמוד זוהר הקדוש.

חטא אדם הראשון היה שלא בחר להתעסק בעץ החיים (דהיינו הזוהר הקדוש)

וזה לשון המרח"ו זי"ע: "הנה נתבאר במקום אחר [במאמר] הזה כי עון אדם הראשון בעץ הדעת טוב ורע הוא, שלא בחר להתעסק בעץ החיים שהיא חכמת הקבלה. ומשם בא פגם היסוד, ועל ידי זה צמחו דור המבול ודור הפלגה וסדום. ואחר כך באו קין והבל ובחרו להתעסק בעבודת האדמה ולא להכיר את הבורא. ואז קם דור אנוש שהחלו לעבוד את הכוכבים והמזלות עד ששכחו את השם יתברך ונשכח שמו מן הארץ. זרעו של קין בחרו להתעסק בעבודת האדמה, פיתוחה ובנינה, ושכחו את השם יתברך ורדפו אחר המותרות, ותשחת הארץ, וזה גרם שנמחקו מן העולם במבול הגדול בשנת תרנ"ו, אז קם נח ובנה את התיבה, אבל לא הוכיח את דורו ולא התפלל בעבורם. אחר כך קמו אנשי דור הפלגה, וכמו כן רדפו אחר השררה והמלאכות ובנו מגדל גדול לשלוט משם על העולם, במקום להתעסק בענייני הכרת האלקים, ומרדו נגד ה', ובחרו בחכמת הקבלה להלחם נגד השם יתברך כמבואר בזוהר הקדוש סִתְרֵי תּוֹרָה (ח"א פרשת בראשית דף ע"ד ע"ב). ובאלשיך הקדוש פרשת נח מסביר באריכות, עיי"ש.

אז קם עמודו של עולם, אברהם אבינו ראש המאמינים, והחל לתקן את חטא אדם הראשון, והחל ללמד את העם אמונה להכיר את השם יתברך, וחיבר ספר יצירה, ומסר את תורתו לבניו וזרעו אחריו, (יצחק גימטריה רז"א), ויעקב אבינו חיבר ספרא דצניעותא. יעקב אבינו העביר את תורתו ליוסף הצדיק. וירד יעקב מצרימה, לברר את הניצוצות שירד בקליפות (מחמת חטא אדם הראשון).

בני ישראל יצאו ממצרים, ובפרשת בשלח כתוב: "וגם ערב רב עלה אתם", שהתקבלו על ידי משה רבינו. והם שורש כל החטאים שהיו במדבר.

חטא הערב רב היה שלא רצו ללמוד סתרי תורה (הזהר הקדוש)

וראה בתיקוני הזוהר (תקונא עשרין, וחד ועשרין דף מט ע"א), דאלו שלא לומדים תורת הסוד הם מהערב רב, שימחקו מהעולם הזה ומהעולם הבא, כמו שכתוב על עמלק שאין השם שלם ואין הכסא שלם עד שיתקיים "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח". ואלו הערב הם משורש וכת דליה כמובא בזוהר הקדוש בכמה מקומות, ועוד כתוב בזוהר שהקדוש ברוך הוא רוצה להשרות שכינתו על עם ישראל קדושים אך מחכה עד שיתבדלו מהם הערב רב לגמרי כי הם המעכבים, ועל זה משה רבנו צריך לבוא בגלגול כדי לתקן את חטא הערב רב כמו שכתוב בתיקוני זוהר תיקון י"ג, ועוד.

ואומר רבי חיים ויטאל זצ"ל – וזהו עצמו עון הערב רב, האומרים למשה רבנו "דבר אתה עמנו ונשמעה" בעץ הדעת טוב ורע, ו"אל ידבר עמנו אלהים" פן נמות בסתרי תורה.

כל האומרים שמי שמתעסק בחכמת האמת ימות בקיצור שנים – טועים!

כסברת הטועים קצת בני תורה אשר בזמנינו, זה המוציאים שם רע על חכמת האמת, חיי עולם, ואומרים שכל מי שמתעסק בה ימות בקצרות שנים ח"ו, (עיין ש"ך יו"ד סימן רמ"ו – שכתב בזמנו של השבתאים ימ"ש, כי האנשים התחילו להשתבש).

וממשיך המרח"ו זי"ע: בגלל הערב רב נשתברו הלוחות, שהיה כתוב בהם סתרי תורה מצד עץ החיים, ונתנו להם מצד עץ הדעת טוב ורע: ולכן נשברו הלוחות הראשונות מסטרא דעץ החיים, ונתנו להם מסטרא דעץ הדעת טוב ורע, משנה, שפחה דמטרוניתא, עכ"ל.

אחר כן עלו בני ישראל לארץ ישראל, בנו את המשכן, ודוד המלך למד קבלה, וברבות הימים שכחו את נשמת התורה חכמת הקבלה, (לא ברכו בתורה, וכמ"ש החת"ס זצ"ל). וזה גרם את חורבן שני בתי המקדש: [וגרם איבודא דחורבן בית ראשון ושני, (זוה"ק ומהרח"ו שם)].

משם הוגלו לבבל (והחל תלמוד בבלי) ומשם פרס ומדי, ואז הוגלו לאדום. ומאז החל להתנוצץ אורו של רבי שמעון בר יוחאי הקדוש ע"ה והחל ללמד את הזוהר הקדוש לתקן את השכינה ולהביא גאולה לעם ישראל באחרית הימים. עד שבא רבינו האר"י הקדוש זי"ע ופתח לנו שערי אורה וכל דבריו על פי אליהו הנביא זכור לטוב וברשותו גילה מה שגילה ואין לנו מכשול ולא שום סכנה כעת כמו בנגלות ממש כמו שכתוב בהקדמת מבוא שערים רנו ליעקב, וז"ל: לולי החכמה הזאת עתה אין אנו יכולים לעמוד בגלות המר הזה אבל החכמה היא לנו עזר וסעד וכו', כי גילוי חכמה זאת עתה בדורות גרועות הוא כדי שיהיה לו מגן עתה לאחוז בלבב שלם באבינו שבשמים… מי יגן עלינו אם לא קריאתינו בחכמה הזאת הנפלאה והעמוקה ובפרט על פי מה שכתב האר"י החי שהנסתרות בזמן הזה כמו הנגלות, עכ"ל.

ובגלל זה כתוב בזוהר שמי שלא אומר ללמוד זוהר ולא לומד זוהר, טוֹב שֶׁלֹּא נִבְרָא בָעוֹלָם, וְגוֹרֵם עֹנִי בָּעוֹלָם וְאֹרֶךְ הַגָּלוּת.

וכמו שכתב בתיקוני זוהר הקדוש תִּקּוּן אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָה (דף פב ע"א): בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁהוּא יָבֵשׁ וְהִיא יְבֵשָׁה, צוֹוְחִים הַבָּנִים לְמַטָּה בְּיִחוּד וְאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, וְאֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי א כח) אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה. וְכָךָ מִי שֶׁגּוֹרֵם שֶׁתִּסְתַּלֵּק קַבָּלָה וְחָכְמָה מִתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וּמִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְגוֹרֵם שֶׁלֹּא יִשְׁתַּדְּלוּ בָהֶן [והגר"א מוסיף ולא אשתדל בהן] וְאוֹמְרִים שֶׁאֵין אֶלָּא פְשָׁט בַּתּוֹרָה וּבַתַּלְמוּד, בְּוַדַּאי כְּאִלּוּ הוּא יְסַלֵּק אֶת הַמַּעְיָן מֵאוֹתוֹ נָהָר וּמֵאוֹתוֹ גַן. אוֹי לוֹ, טוֹב שֶׁלֹּא נִבְרָא בָעוֹלָם וְלֹא יִלְמַד אוֹתָהּ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁנֶּחְשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ הֶחֱזִיר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבהוּ, וְגוֹרֵם עֹנִי בָּעוֹלָם וְאֹרֶךְ הַגָּלוּת.

 

אוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בָּעוֹלָם, ומעכבים את המשיח

ובזוהר תיקון ל': בְּוַדַּאי בִּזְמַן שֶׁהַשְּׁכִינָה יוֹרֶדֶת לַגָּלוּת, הָרוּחַ הַזּוֹ נוֹשֶׁבֶת עַל אוֹתָם שֶׁמִּתְעַסְּקִים בַּתּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁכִינָה נִמְצֵאת בֵּינֵיהֶם, וְהָרוּחַ הַזּוֹ נַעֲשֵׂית קוֹל, וְתֹאמַר כָּךְ: אוֹתָם יְשֵׁנִים שֶׁשֵּׁנָה בִנְחִירֵיהֶם, סְתוּמֵי הָעֵינַיִם וַאֲטוּמֵי הַלֵּב, קוּמוּ וְהִתְעוֹרְרוּ אֶל הַשְּׁכִינָה, שֶׁיֵּשׁ לָכֶם לֵב בְּלִי הַשְׂכֵּל לָדַעַת אוֹתָהּ, וְהִיא בֵינֵיכֶם. וְסוֹד הַדָּבָר – קוֹל אוֹמֵר קְרָא, כְּמוֹ קְרָא נָא הֲיֵשׁ עוֹנֶךְ וְאֶל מִי מִקְּדוֹשִׁים תִּפְנֶה, וְהִיא אוֹמֶרֶת מָה אֶקְרָא, כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר, הַכֹּל הֵם כִּבְהֵמוֹת שֶׁאוֹכְלוֹת חָצִיר, וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה, כָּל הַחֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים, עוֹשִׂים לְעַצְמָם. וַאֲפִלּוּ כָּל אֵלּוּ שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, כָּל חֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים – לְעַצְמָם עוֹשִׂים. בְּאוֹתוֹ זְמַן וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם, וְזוֹהִי רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, אוֹי לָהֶם מִי שֶׁגּוֹרְמִים שֶׁיֵּלֵךְ לוֹ מִן הָעוֹלָם וְלֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם, שֶׁאֵלּוּ הֵם שֶׁעוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה יַבָּשָׁה, וְלֹא רוֹצִים לְהִשְׁתַּדֵּל בְּחָכְמַת הַקַּבָּלָה, וְגוֹרְמִים שֶׁמִּסְתַּלֵּק מַעְיַן הַחָכְמָה, שֶׁהִיא י' מִמֶּנָּה, וְנִשְׁאֶרֶת ב' יְבֵשָׁה, אוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בָּעוֹלָם, וְהָרוּחַ הַזּוֹ שֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת הִיא רוּחַ הַמָּשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְהִיא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהִיא רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת הוי"ה.

בני ישראל צריכים לשוב בתשובה לדעת את מי הם עובדים ומי הוא מלכם, וללמוד את הזוהר הקדוש וחכמת הקבלה ועל ידי זה תבוא הגאולה

המרח"ו ממשיך…. עד דיתובון בני ישראל בתיובתא, ובקשו את ה' אלהיהם. להכירו וליודעו ברזי תורה. וידעו את מי הם עובדים, ומי הוא מלכם. וכדין יזכו לעסוק בחכמת האמת כמו שאומר הכתוב "ויורהו ה' עץ, וימתקו" על ידי המשיח, וכמו שאמר בפרשת נשא ברעיא מהימנא (ד' קכ"ד ע"ב) וז"ל ובגין דעתידים ישראל למיטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא וכו' ואילנא דטוב ורע דאיהו איסור והיתר לא שליט על ישראל יתיר וכו' [עכ"ל]

בשנת תר"פ קמו הבית דין צדק של עדה החרדית בירושלים, בראשם של הרי"ח זוננפלד זצ"ל ורבני ארץ הקודש, וציוו על כל ישראל לסיים את הזוהר הקדוש 1000 פעמים, לבטל הגזירות הקשות הבאות לעולם, להביא גאולה ברחמים, וקראו לזה תיקון לגאולה האמיתית. וחזרו וקראו על כך בתרפ"א

ובשנת תרצ"א נוסד בראשות הרי"ח זוננפלד מרכז הזוהר העולמי ותיקנו לכל ישראל חוק ולא יעבור את הדף היומי של הזוהר הקדוש.
ואז בגלל שהפסיקו את לימוד הזוהר הקודש ולא שמעו בקול האר"י אשלג זצ"ל, (שהיה נשמת אריז"ל פרצה השואה הנוראה) [שלב שני של מלחמת גוג ומגוג].

בשנת תש"ג ידוע שבאו גם לארץ ישראל הנאצים הארורים ימ"ש, אמר בעל הסולם: כשיצא הכרך הראשון של הזוהר עם ביאור הסולם יהיה לרשע ימ"ש מפלה, ובזכות שיצא הכרך הראשון של זוהר עם פירוש הסולם, היה לו מפלה, ולא הצליח להיכנס לארץ הקודש.

ומאז יצאו גדולי ישראל הבית דין צדק של העדה החרדית וגדולי המקובלים של הספרדים, בקול קורא'ס גדולים לכל בר ישראל, לקבוע לימוד של על כל פנים דף היומי של הזוהר הקדוש, לחדש את תקנת שנת תרפ"א ותרצ"א.

בשנת תשמ"א, תשס"א, ס"ב, ס"ד, ס"ח, ע"ב, ע"ג, יצאו קול קורא'ס חדשים.

עכשיו מגיע שלב השלישי והסופי של מלחמת גוג ומגוג שעליה נאמר (זכריה יג) "והיה בכל הארץ וכו' (ועיין סנהדרין קי"א) ו"ויצטרפו ויתבררו ויתלבנו רבים, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, (אלו שלומדים זוהר הקדוש ינצלו).

ועתה ישראל מה ה' דורש מעמך, כי אם דף אחד של זוהר הקודש (שלוקח דקה ביום)

מי לה' אלי! המרח"ו אומר: בזמן הגאולה יהיו כמלאכים עוסקים בחכמת התורה דאצילות: כי אז יהיו כמלאכי עליון עוסקים בחכמת התורה דאצילות, ולא בתורת מטטרו"ן מלובשת במלבושים וספורים גשמיים. עוד אמרו בספר הזוהר (תקון ששית) וז"ל: וכמה בני נשא יתפרנסון לתתא מהאי חבורא דילך בדרא בתראה בסוף יומיא ובגיניה וקראתם דרור בארץ".