זוהר תורה -נוח

ספר זוהר תורה הוא ליקוט גדול ונפלא מכל ספרי הזוהר, כל המאמרים השייכים לכל פרשה ופרשה עם לשון הקודש, בכך יכול כל אחד ללמוד הפרשה ולהבין הפסוקים עם מדרשי הזוהר, בפרט בשבת קודש שהוא זמן מיוחד ללימוד הזוהר הקדוש, ובזמן קצר כ- 7 דקות ביום ילמד הפרשה עם מתיקות הזוהר וב- 2 דקות ביום ילמד ספרא דצניעותא.

"ספר הזוהר אפילו בקריאה לבד יש בו כח לעשות ניסים" (הגהות הרמ"ז דף קע"ח)

להורדה זוהר תורה נוח- לחץ כאן: זוהר תורה – פ' לך לך לאתר

לך לך זוהר תורה – פ' נח לאתר נח-זת

a פרשת לך לך a

והר חלק א' פרשת בראשית – דף לב עמוד א'

לך לך – לתקן עצמיותך

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ וגו'", אמר רבי שמעון, סוד של חכמה יש כאן, לך לך, לתקון עצמיותך[א], מארצך, מן צד הישוב ההוא שאתה שוקל בשכלך שנולדת בו[ב], "וממולדתך", מן אותה התולדה שלך, "ומבית אביך", שאתה מסתכל בשורש שלהם, "אל הארץ אשר אראך", שם יתגלה לך מה שאתה מבקש, הכח ההוא הממונה עליה שהוא עמוק ונעלם[ג], "ואעשך לגוי גדול" נגד בחינת ימין, "ואברכך" נגד בחינת שמאל, "ואגדלה שמך", נגד בחינת הממוצע, "והיה ברכה", נגד בחינת ארץ ישראל, והכל סוד המרכבה הקדושה[ד], מיד "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'".

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף ע"ז

אין אברהם ראוי לישב בין רשעים

רבי אלעזר אמר, "לך לך" לטובתך לתקן עצמיותך, לתקן המדרגה שלך, "לך לך", אין אתה כדאי לעמוד כאן בין הרשעים האלה, וסוד הענין לך לך, שהרי הקדוש ברוך הוא נתן לו לאברהם רוח חכמה, והיה יודע ומצרף הצדדים של ישובי העולם[ה] והסתכל בהם ושקל במשקל, וידע הכחות הממונים על צדדי הישוב, כאשר הגיע לתוך נקודה האמצעית של הישוב[ו] שקל במשקל ולא היה עולה בידו, הסתכל לדעת הכח שהוא ממונה עליה, ולא היה יכול להשיג במחשבתו, שקל כמה פעמים וראה שהרי משם נשתל כל העולם[ז] הסתכל וצרף ושקל לדעת, וראה שזה הכח העליון שעליה אין לו שיעור, עמוק ונעלם, ואין הוא כדמיון צדדי המדרגות של הישוב[ח] הסתכל ושקל וידע, שהרי כמו שמאותה הנקודה שהיא אמצעות היושב, ממנה נשתל כל העולם לכל צדדיו, כמו כן ידע שזה הכח השורה עליה, משם יצאו כל שאר כחות הממונים על כל צדדי העולם, וכולם בו נאחזים[ט] ואז ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען, עוד הסתכל ושקל וצרף לעמד על ברור הענין של מקום ההוא ולא היה ידוע, ולא היה יכול לעמד עליו להשיגו, כיון שראה תוקף ועז של מקום הזה שאינו יכול לעמוד עליו להשיגו, מיד ויבאו עד חרן וישבו שם, מה טעמו של אברהם, אלא שהוא ידע וצרף בכל אותן השרים מנהיגי העולם בכל צדדי היושב, והיה שוקל ומצרף אותן השולטים בצדדי הישוב, מנהיגי הכוכבים והמזלות שלהם, מי המה המתגברים אלה על אלה, והיה שוקל כל יושבי העולם, והיה עולה בידו[י] כשהגיע למקום הזה, ראה התוקף העמוק ולא היה יכול לעמוד בו להבינו, כיון שראה הקדוש ברוך הוא רצונו ותשוקתו, מיד נתגלה עליו ואמר לו "לך לך", להכיר מדרגתך ולתקן עצמיותך, "מארצך", מצד הישוב ההוא שהיית נדבק בו, "וממולדתך", מהחכמה ההיא שאתה מסתכל ושוקל התולדה שלך, והרגע והשעה והזמן שנולדת בו, ובאיזה כוכב ובאיזה מזל, "ומבית אביך", שלא תשגיח בביתו של אביך, ואם יש לך שורש להצליח בעולם, לך מביתו של אביך, ולפיכך נאמר לו לך מחכמה זו ומהסתכלות הזאת, ובא וראה שכך הוא, שהרי יצאו מאור כשדים והיו בחרן, למה נאמר לו "לך לך מארצך וממולדתך", אלא עיקר הדבר ההליכה "אל הארץ אשר אראך"[יא] אראך מה שלא יכולת לעמוד עליו, ולא יכולת לדעת הכח של ארץ ההיא, שהוא עמוק ונעלם. "ואעשך לגוי גדול", בעבור שכתוב "לך לך", "ואברכך", בעבור שכתוב "מארצך", "ואגדלה שמך", בעבור שכתוב "וממולדתך", "והיה ברכה", בעבור שכתוב "ומבית אביך"[יב].

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף ע"ח עמוד ב'

לוט נתחבר אל אברם ללמוד ממעשיו ועם כל זה לא למד

"וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'", אמר רבי אלעזר, בא וראה, מה שלא כתוב ויצא אברם שכאשר דבר אליו ה', אלא וילך כמו שכתוב: "לֶךְ לְךָ", שהרי היציאה בתחילה עשו מעצמם, שכתוב "ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען", ועתה כתוב וילך ולא כתוב ויצא[יג]. "כאשר דבר אליו ה'", שהבטיח לו בכל ההבטחות. "וילך אתו לוט", שהתחבר עמו בשביל ללמוד ממעשיו, ועם כל זה לא למד כל כך, וכל זמן שהיה לוט עמו לא התחבר עם רשעים, כיון שנפרד ממנו מה כתוב: "וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם". מה כתוב אחריו: "וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד", אמר רבי אבא, זה שאמרת "וילך אברם" ולא כתוב ויצא אברם, יפה אמרת, אבל בסוף המקרא מה כתוב, "בצאתו מחרן". אמר רבי אלעזר, מחרן כתוב, אבל אותה היציאה שמארץ מולדתו היתה בתחילה מעצמו.

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף ע"ח

תרח לא יצא מאור כשדים בכדי לחזור בתשובה

אמר רבי אלעזר לרבי שמעון אביו, זה שכתוב "לך לך מארצך וממולדתך" קשה, דכיון שכולם יצאו ללכת, למה לא נאמר לו שכולם יצאו, שהרי אף על פי שתרח היה עובד עבודה זרה, כיון שנתעורר בהתעוררות טובה לצאת עם אברהם, וראינו שהקדוש ברוך הוא רוצה בתשובת הרשעים, וגם התחיל לצאת, למה לא כתוב לכם[יד], ולמה לאברהם בלבדו נאמר "לך לך". אמר ליה רבי שמעון, אפשר תאמר שתרח כשיצא מאור כשדים, בשביל לחזור בתשובה היה, אינו כך, אלא כאשר יצא להינצל יצא, שהיו כל בני ארצו מבקשים להרגו, כיון שראו שניצל אברהם, היו אומרים לו לתרח אתה הוא שהיית מטעה אותנו באלה הפסילים, ומתוך יראתו מהם יצא תרח, כשהגיע לחרן לא יצא משם אחר כך, שכתוב "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה' וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט", ואילו תרח לא כתוב, ולפיכך כתוב "לך לך", בשביל להאיר לך, ולכל אותן שיצאו ממך מכאן ולהלאה, שרצה הקדוש ברוך הוא להדביק לו לאברהם באור העליון ההוא ולהאיר שם[טו].

זוהר חלק ב' פרשת שלח – דף קפ"ו עמוד א'

לך לך – להאיר את אור הקדושה

ראש הישיבה אמר, מה שכתוב: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וגו'" הוא בשביל להאיר בו אור הקדושה, כדמיון זה מי שאינו זוכה במקום זה, ילך ויטלטל עצמו למקום אחר ויזכה בו, עץ הבוער והאור אינו עולה ומאיר בו, ינענעו אותו ויעלה בו האור ויאיר.

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף ע"ט

עד שנכנס אברהם אבינו לארץ ישראל לא היה יכול לקבל את מדרגתו

עוד אמר רבי שמעון, מה הטעם שהתגלות הראשונה שנתגלה הקדוש ברוך הוא על אברהם פתח ב"לך לך", שהרי עד עתה לא דבר עמו הקדוש ברוך הוא, מפני מה פתח "לך לך", אלא הרי אמרו שנרמז במספרו מאה, שהרי למאה שנים נולד לו בן, אבל בא וראה כל מה שעשה הקדוש ברוך הוא בארץ, הכל סוד של חכמה הוא, לפי שאברהם לא היה דבוק בו בהקדוש ברוך הוא אז כראוי, לפיכך אמר לו "לך לך", וזה רמז למקום ההוא שנצרך לו להתקרב אל הקדוש ברוך הוא, והיא מדרגה הראשונה ליכנס להקדוש ברוך הוא[טז] לפיכך אמר לו "לך", וזאת המדרגה לא היה יכול אברהם להדבק בה עד שיכנס לארץ[יז] ושם יקבל לה למדרגה ההיא.

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף ע"ט ע"א

לקיחה – בדיבורים

"וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ", אמר רבי אלעזר, מהו "ויקח", אלא שהמשיך אותה בדבורים טובים, לפי שאין לו רשות לאדם להוציא לאשתו ללכת בארץ אחרת בלא רצונה, וכך הוא אומר "קַח אֶת אַהֲרֹן", "קַח אֶת הַלְוִיִּם", ולפיכך "ויקח אברם", היינו שהמשיך אותה בדבורים, והודיע לה דרכי בני דורו כמה הם רעים, ובשביל זה "ויקח אברם את שרי אשתו". "ואת לוט בן אחיו", מה ראה אברהם לדבק עמו לוט, אלא בשביל שצפה ברוח הקודש שעתיד לצאת ממנו דוד. "ואת הנפש אשר עשו בחרן", אלו הגרים והגיורות שהתקינו נפשותיהם, אברהם מגייר אנשים ושרה מגיירת נשים, ונחשב להם כאילו עשו אותם. אמר רבי אבא, אם כן, הרבה אנשים היו, אפשר תאמר שכלם הלכו עמו. אמר רבי אלעזר, כך הוא, ובשביל זה כל האנשים שהיו מהלכים עמו, כולם נקראים עם אלהי אברהם, והיה עובר בארץ ולא היה מפחד, שכתוב "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ". אמר ליה רבי אבא, אם היה נכתב "והנפש אשר עשו בחרן", הייתי אומר כך, אבל "ואת הנפש" כתוב, את לרבות זכותן של כל הנפשות שהלכו עמו, שכל מי שמזכה לאחר, זכות ההוא תולה בו ולא תסור ממנו, מניין, שכתוב "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן", זכותן של כל אותן הנפשות היתה מהלכת עם אברהם.

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף ע"ט עמוד ב'

קדושת הארץ נמשכת ממקום העליון כראוי

"וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ וגו'", אמר רבי שמעון, ויעבר, וילך צריך לומר, אלא שכאן נרמז השם הקדוש שנחתם בו העולם בע"ב אותיות חקוקות[יח] שכלן נמצאות בשם זה, כתוב כאן "ויעבר", וכתוב שם "ויעבר ה' על פניו ויקרא"[יט]. בספרו של רב ייסא סבא נמצא, כתוב כאן "ויעבר אברם בארץ", וכתוב שם (שמות ל"ג י"ט): "וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ", וזה רמז על קדושת הארץ, שנמשכת ממקום העליון כראוי[כ] עד מקום שכם עד אלון מורה, מצד זה לצד זה כראוי[כא]. "והכנעני אז בארץ", הרי נאמר שעד עתה שלט עוד שם נחש הרע שנתקלל והביא קללות על העולם, שכתוב: "אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו", וכתוב "ארור אתה מכל הבהמה", ושם נתקרב אברהם לפני הקדוש ברוך הוא, מה כתוב: "וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם", כאן נתגלה לו מה שלא היה ידוע, והיינו כח עומק ההוא השולט על הארץ, ולפיכך ראה מה שהיה נעלם ממנו, ואז "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו", כיון שאמר לה', מה הנראה אליו, אלא כאן נתגלה לו מדרגה ההיא השולטת על הארץ[כב] ונכנס בה ונתקיים בה.

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף פ' עמוד ב'

אברהם בנה שני מזבחות – אחד לנגלה ואחד לנסתר

"וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה", משם ידע הר ה', וכל המדרגות הנטועות במקום הזה, ויט אהלה, בה"א כתוב, הפריש פרישות וקבל מלכות שמים בכל המדרגות הנאחזות בה[כג] ואז ידע שהקדוש ברוך הוא שולט על הכל, ואז בנה מזבח, ושני מזבחות היו, לפי שכאן נתגלה לו שהקדוש ברוך הוא שולט על הכל, והבין חכמה העליונה מה שלא היה יודע מקודם לזה, לפיכך בנה שני מזבחות, אחד למדרגת הנגלה, ואחד למדרגת הנסתר[כד]. בא וראה שכך היה, בתחילה כתוב "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו" ואחר כך כתוב "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה'" – סתם, ולא כתוב הנראה אליו, והכול סוד של חכמה הוא, ואז נתעטר אברהם ממדרגה למדרגה, עד שעלה למדרגתו[כה], זה שכתוב "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה", זה דרום שהוא חלקו של אברהם, הלוך ונסוע, מדרגה אחר מדרגה עד שעלה לדרום, ושם התקשר כראוי ועלה למדרגה של דרום, כיון שנתעטר אברהם במדרגתו בארץ הקדושה, ונכנס במדרגה הקדושה, אז מה כתוב, "ויהי רעב בארץ"[כו] שלא ידעו ידיעה איך להתקרב לפני הקדוש ברוך הוא.

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף פ' עמוד ב'

ארץ ישראל נתקנת בתיקון קדוש

"וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ", שעד עתה לא היה הכח שעל הארץ נותן תוקף ומזונות על הארץ, משום שעוד לא נתתקנה ולא נתחזקה במקום, כיון שראה אברהם שזה הכח הממונה על הארץ אינו נותן תוקף וכח קדוש כראוי, אז – "וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם", מאין ידע זאת אברהם, שכתוב: "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת", מכאן הבין אברהם שהארץ הזאת לא תתקן בתיקון קדוש, אלא במדרגות הקדושות שיצאו ממנו[כז] ואז הבין אברהם סוד החכמה, שהארץ הזאת לא תתקן בקדושה אלא באופן הנזכר.

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף פ"א

מצרים נוטה לימין – לפיכך ירד אברהם למצרים

"וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם", מה הטעם למצרים, אלא לפי ששקולה כגן ה', שכתוב "כגן ה' כארץ מצרים", כי שם סובב והולך נהר אחד שהוא לימין[כח] שכתוב שם האחד פישון הוא הסובב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב, ואברהם כיון שידע ונכנס באמונה השלמה, בקש להבין כל אותן המדרגות הנאחזות למטה[כט] ומצרים היה נוטה לימין, לפיכך ירד למצרים, ובא וראה רעב לא שכיח בארץ, אלא כאשר נסתלק הרחמים מן הדין[ל].

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף פ"א עמוד ב'

פרעה הקריב את ישראל לתשובה

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה", אמר רבי אלעזר, "כאשר הקריב", כאשר קרב צריך לומר, מה כאשר הקריב, אלא ככתוב ופרעה הקריב, שהוא הקריב את ישראל לתשובה, אף כאן הקריב, שהקריב את עצמו להקדוש ברוך הוא כראוי. "לבוא מצרימה", להסתכל באותן המדרגות ולהתרחק מהם, ולהתרחק ממעשי ארץ מצרים. אמר רבי יהודה, בא וראה, בשביל שירד אברהם למצרים בלי רשות, נשתעבדו בניו במצרים ד' מאה שנים, שהרי כתוב "וירד אברם מצרימה", ולא כתוב רד מצרימה, ונצטער כל הלילה ההוא בשביל שרה.

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף פ"א עמוד ב'

אף שעל ידי טורח הדרך מתכחש יופיו של האדם נשארה שרה ביופייה

"וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ", וכי עד השעה ההיא לא ידע אברהם שאשה יפת מראה היתה, אלא הרי ביארו שעד השעה ההיא לא נסתכל בצורתה של שרה, מגודל הצניעות שהיתה ביניהם, וכאשר קרב למצרים נתגלה פניה והסתכל בה[לא]. דבר אחר, במה ידע, אלא על ידי טורח הדרך האדם מתבזה, והיא עמדה ביופייה ולא נשתנתה דבר אחר, "הנה נא ידעתי", שראה עמה השכינה, ובשביל זה היה אברהם בטוח ואמר "אחותי היא", ודבר זה עולה לשני אופנים, אחד כמשמעו, ואחד ככתוב (משלי ז'): "אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ", וכתוב (דברים ה'): "וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ"[לב]. למען ייטב לי בעבורך, כנגד השכינה אמר, בעבורך ייטיב לי הקדוש ברוך הוא. "וחיתה נפשי בגללך", לפי שבזאת יתעלה האדם, ויזכה לעלות לדרך החיים. רבי ייסא אמר, יודע היה אברהם שכל המצרים הם שטופי זימה, וכיון שכל זה ידע למה לא נתיירא על אשתו, ולא חזר מן הדרך שלא יכנוס שמה, אלא בשביל שראה השכינה עמה.

זוהר חלק ג' פרשת תזריע – דף נ"ב עמוד א'

אברהם אף שהיה צדיק לא סמך על זכות עצמו אלא על זכות אשתו

"אִמְרִי נָא אֲחוֹתִי אָתְּ", אמר רבי אלעזר, מקרא זה קשה, וכי אברהם שהיה ירא חטא אוהבו של הקדוש ברוך הוא היה אומר כן על אשתו כדי שייטיבו לו, אלא אברהם אף על פי שהיה ירא חטא לא סמך עצמו על זכותו, ולא בקש מן הקדוש ברוך הוא בשביל זכותו, אלא סמך עצמו על זכות אשתו שירוויח בעבורה ממון שאר העמים[לג], שהרי ממון בעבור אשתו זוכה אדם, זה שכתוב (משלי י"ט): "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת", מי שזוכה באשה משכלת זוכה בכל, וכתוב: "בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר", ואברהם היה מהלך בעבורה לאכול שלל משאר העמים, וסמך עצמו על זכותה, שלא יוכלו לענוש אותו ולצחק בה, ובשביל זה לא נתיירא כלום לומר "אחותי היא", ולא עוד אלא שראה מלאך אחד הלך לפניה, ואמר לו לאברהם אל תירא עבורה, הקדוש ברוך הוא שלחני להוציא לה ממון משאר העמים ולשמר אותה מהכול, ואז לא נתיירא אברהם עבור אשתו אלא עבור עצמו, שלא ראה עמו מלאך אלא עמה, אמר, הרי היא נשמרת ואני לא נשמר, ובשביל זה אמר "אמרי נא אחותי את" וגו'. "ייטב לי", ייטיבו לי צריך לומר, שכתוב "והיה כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת", ולפי זה ייטיבו לי צריך לומר[לד], אלא ייטב לי זה שהולך לפניך, ייטב לי הקדוש ברוך הוא בעולם הזה בממון, וחיתה נפשי בעולם הבא בגללך, שלא תסירי מן דרך האמת, שאם אזכה בעבורך ממון בעולם הזה, ואת תסירי מן דרך האמת, הרי מיתה מזומנת בעולם ההוא[לה], אלא השמרי שתחי נפשי בעולם ההוא בגללך. ולפי שהמלאך ההוא הלך לפניה לשמרה, מה כתוב "וינגע ה' את פרעה" וגו', על דבר שרי ודאי, שהיתה אומרת למלאך הך, והוא מכה, ועל כן לא נתיירא אברהם עבורה כלום, שהרי היא נשמרה, ומה שנתיירא עבור עצמו נתיירא, שלא ראה עמו שמירה כזו, בא וראה עשר פעמים פקדה שרה למלאך להכות לפרעה, ובעשר מכות נלקה, סימן עשתה שרה לבניה אחריה במצרים.

השמטות

מצרים האיר מאורה של שרה

"וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה – וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה", כבואם צריך לומר, ושרה היכן היתה, אלא הרי ביארו שאברהם הכניסה בתיבה וסגר עליה, כיון שהגיע למצרים אמרו לו תן מכס, אמר אני אתן מכס, אמרו לו כלים אתה טוען, אמר אני אתן מכס של כלים, אמרו לו בגדי משי אתה טוען, אמר אתן מכס בגדי משי, אמרו לו מרגליות אתה טוען, אמר להם אתן מכס מרגליות, אמרו לו אי אפשר אלא שתפתח התיבה ונראה מה נמצא בה, כשפתחו התיבה האירה ארץ מצרים מאור שלה כאור השמש, זה שכתוב: "כִּי יָפָה הִוא מְאֹד".

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף פ"ב עמוד א'

על ידי שנלקחה שרה לפרעה באו כל המכות על המצריים

מה מאד – אמר רבי יהודה, שראו בתיבה צורה מאירה, הוציאו אותה וראו אותה כבתחילה[לו], זה שכתוב "ויראו אותה שרי פרעה", כיון שכתוב ויראו המצרים את האשה, מה "ויראו אותה שרי פרעה", אלא שהוציאו אותה וראוה כבתחלה, ואז "ויהללו אותה אל פרעה". אמר רבי יצחק, וי לאלה רשעי העולם, שאין יודעים ואין משגיחים במעשיו של הקדוש ברוך הוא, והם אין מסתכלים שכל מה שנעשה בעולם מעם הקדוש ברוך הוא הוא, שהוא יודע מראשית מה שיהיה לבסוף, שכתוב (ישעי' מ"ו): "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית", והוא צופה ועושה מעשים לראשונה, בשביל להעלותם לאחר זמן. בא וראה, לולא שנלקחה שרה אצל פרעה, הוא לא נלקה, והכאה זו גרמה הכאה לאחר זמן, להלקות המצרים בנגעים גדולים, כתוב כאן "נגעים גדולים", וכתוב שם (דברים ו'): "וַיִּתֵּן ה' אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה", מה שם י' מכות, אף כאן י' מכות, כמו שעשה הקדוש ברוך הוא נסים וגבורות לישראל בלילה, אף כאן עשה לה הקדוש ברוך הוא לשרה נסים וגבורות בלילה.

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף פ"ב עמוד א'

הקב"ה שלח את כל המלאכים לילך להלקות את פרעה

רבי יוסי אמר בא וראה כל אותה הלילה ששרה היתה אצל פרעה, באו מלאכים העליונים לזמר לפני הקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות, אמר להם הקדוש ברוך הוא כולכם לכו ועשו מכות גדולות במצרים, להיות רשום למה שאני עתיד לעשות אחר כך.

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף פ"ב עמוד א'

השכינה לא זזה משרה כל אותו הלילה

ובא וראה שהשכינה לא זזה מן שרה כל הלילה ההוא, בא פרעה לקרב אצלה, בא המלאך והכה אותו, כל זמן שאמרה שרה הך, הוא היה מכה, ואברהם היה מתחזק בריבונו שבודאי שרה לא יכלו לשלוט עליה, זה שכתוב (משלי כ"ח): "וְצַדִּיקִים כִּכְפִיר יִבְטָח", וכאן היה ניסיון שלא הרהר אברהם אחרי הקדוש ברוך הוא. אמר רבי יצחק, בא וראה שבעבור זה לא פקד הקדוש ברוך הוא לאברהם לרדת למצרים, אלא הוא עצמו ברצונו ירד, כדי שלא יהיה פתחון פה לבני העולם, שציווהו על כך, ואחר כך נצטער על אשתו.

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף פ"ב עמוד ב'

נאמר לפרעה מכה זו על דבר שרי

"וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וגו'", מאין היה יודע, שהרי לא כתוב כאן כמו שנאמר באבימלך, שכתוב: "וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וגו'", וכאן לא אמר לו כלום, אמר רבי יצחק, הרי כתוב "על דבר שרי אשת אברם", שכך היו אומרים לו, על דבר שרי אשת אברם[לז] שהרי לא היה מדבר עמו כמו שדבר עם אבימלך, אלא בלשון זה נאמר לו ולא יותר, מכה זו על דבר שרי אשת אברם היא, ולא היה מדבר עמו, אז ידע שזו אשת אברהם היא, מיד "ויקרא פרעה לאברם ויאמר" וגו'. "ויצו עליו פרעה אנשים", למה, בשביל שלא יקרב איש להרע להם. "וישלחו אותו", לוויה עשו לו בכל ארץ מצרים. אמר לו הקדוש ברוך הוא, כך אתה עתיד לעשות לבניו, אתה תלווה להם מארצך, שכתוב "ויהי בשלח פרעה את העם", שלוה להם מכל ארצו. אמר רבי אבא, כל כך למה נזדמן לו לאברהם, ולמה נצרך לזה, אלא בשביל לגדל שמו של אברהם ושרה בעולם, שאפילו במצרים שהיו מכשפי העולם, ולא היה יכול איש להינצל מהם, נתגדל שם אברהם ונתעלה למעלה, זה שכתוב "ויעל אברם ממצרים", לאיזה מקום, הנגבה[לח].

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף פ"ג עמוד א'

אברהם אבינו לא נתפתה אף כשהגיע למדרגות גבוהות

"וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם וגו'", אמר רבי שמעון, בא וראה הכול סוד חכמה הוא, ומרמז כאן בחכמה את המדרגות שלמטה, שירד אברהם להבין עומק שלהן, והבין אותן ולא התדבק בהן, שוב לפני ריבונו, ולא נתפתה בהן כמו אדם הראשון, שכאשר הגיע למדרגה ההיא נתפתה מהנחש וגרם מיתה לעולם, ולא נתפתה כנח שכשהגיע למדרגה ההיא, מה כתוב (בראשית ט'): "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה", אהלה כתוב בה"א[לט] אבל באברהם מה כתוב, "ויעל אברם ממצרים", שעלה ולא ירד, ושב למקומו למדרגה העליונה שהתדבק בה בתחלה, וענין זה היה בשביל להראות החכמה, שנתקיים אברהם בקיום שלם וחזק כראוי ולא נתפתה, עמד על מעמדו ושב למקומו הנגבה, זה דרום, היינו מדרגה העליונה שנדבק בה בתחלה, שכתוב הלוך ונסוע הנגבה, אף כאן הנגבה, זה המקום שנדבק בו בתחלה. בא וראה סוד הדבר, אם אברהם לא היה יורד למצרים ולא היה נצטרף שם בתחלה, לא היה נעשה חלק גורלו של הקדוש ברוך הוא[מ]. כדמיון זה הוא לבניו, כשרצה הקדוש ברוך הוא לעשותם עם אחד עם שלם, ולקרבם אצלו, אם לא היו יורדים תחלה למצרים ולא היו מצטרפים שם, לא היו נעשים עם אחד שלו. כדמיון זה, אם לא היתה נתנה ארץ הקדושה לכנען בתחילה שישלוט בה, לא היתה הארץ הזאת חלקו וגורלו של הקדוש ברוך הוא, והכל סוד אחד.

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף פ"ג עמוד ב'

כשנכנס אברהם אבינו לארץ ישראל נתגלה לו הקב"ה

ובא וראה, בשעה שנכנס אברהם לארץ, נתגלה לו הקדוש ברוך הוא כמו שמבואר מהכתוב, "לה' הנראה אליו", וקבל שם נפש ובנה מזבח למדרגה ההיא, אחר כך "הלוך ונסוע הנגבה", וקבל רוח, אחר כך עלה להתדבק עם נשמה, אז "ויבן שם מזבח לה'" סתם[מא] זו היא נשמה, שהיא סתומה של כל הסתומות, וכיון שידע שנצרך להצטרף ולהתעטר במדרגות, מיד וירד אברם מצרימה, והנצל משם ולא נתפתה מאותן אורות חיצוניות, ונצטרף ושב למקומו, לאחר שירד ונצטרף מיד ויעל אברם ממצרים, עלה ודאי ושב למקומו והתדבק בהקדוש ברוך הוא, ונעשה צד הימין של העולם[מב] ואז "ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב", כבד מאד, בצד של מזרח, במקנה, בצד של מערב, בכסף, מצד של דרום, בזהב, מצד של צפון[מג], "וילך למסעיו", לפקד מקומו ומדרגתו, "מנגב ועד בית אל", לתקן מקומו ולחבר המדרגות ביחוד שלם, שהרי מנגב ועד בית אל נמצא הסוד של חכמה כראוי[מד], "אל המקום אשר היה שם אהלה בתחלה", אהלה בה"א, איזו אהלה, זה בית אל, ועוד רשם ואמר "אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה", שכתוב לה' הנראה אליו, ואז "ויקרא שם אברם בשם ה'", אז התדבק באמונה השלמה.

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף פ"ד עמוד א'

לוט בקש לחזור ולעבוד עבודה זרה

"וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וגו'", אמר רבי שמעון, לוט בקש לחזור ולעבוד עבודה זרה שעובדים אליה יושבי הארץ, וסוף המקרא מוכיח, שכתוב: "וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ", ומנין שלוט חזר לסרחונו לעבודה זרה, שכתוב "ויסע לוט מקדם", מה מקדם – מקדמונו של עולם, כתוב כאן "ויסע לוט מקדם", וכתוב "ויהי בנסעם מקדם", מה שם נסעו מקדמונו של עולם, אף כאן כך, כיון שידע אברהם שלוט לזה נוטה לבו, מיד "ויאמר אברם אל לוט וגו' הפרד נא מעלי", אין אתה כדאי להתחבר עמי, אז נפרד אברהם ממנו, ולא רצה ללכת ולהתחבר עמו, שכל מי שנתחבר לרשעים, סופו ללכת אחריו ולהתענש בשבילו, מניין, מיהושפט שהתחבר עם אחאב, ולולא זכות אבות שעמדה לו היה נענש שם, שכתוב (דברי הימים ב' י"ח): "וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט", ואז ניצל, כמו שכתוב "וַיְסִיתֵם אֱלֹהִים מִמֶּנּוּ", ועל כן לא רצה אברהם ללכת עם לוט, ואעפ"כ לא רצה לוט לחזור מסרחונו, אלא "ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן", "ויסע לו לוט מקדם", נסע מן קדמונו של עולם, ולא רצה להתדבק באמונה השלמה כאברהם, "אברם ישב בארץ כנען", להתדבק במקום של האמונה, ולהבין החכמה איך להתדבק ברבונו, "ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדום", עם אותן רשעי העולם שיצאו מתוך האמונה, שכתוב "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד", כל אחד נפרד לדרכו כראוי לו.

זוהר חלק א' פרשת וירא – דף ק"ח עמוד א'

מה גן ה' לא נצרך לאיש שישקה אותה – אף מצרים לא נצרך לאיש שישקה אותה

"וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וגו' כגן ה' כארץ מצרים באכה צער", אמר רבי אלעזר, עד כאן לא נודע גן ה', אם הוא ארץ מצרים, ואם הוא ארץ סדום, ואם הוא כגן ה' שנקרא גן עדן, אלא כגן ה' שיש בו ספוק ועידון של הכל, כן גם היה סדום, וכן גם היה מצרים, מה גן ה' לא נצרך לאיש להשקות לו, אף מצרים לא נצרך לאחר שישקה לו, משום שהנילוס הוא עולה ומשקה לכל ארץ מצרים, ואף סדום מה כתוב בה "כי כלה משקה", כל תענוגי עולם היו בה, ועל כן לא בקשו שאנשים אחרים יתענגו בה.

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף פ"ה עמוד א'

השכינה לא נתגלית אלא באדם הראוי לה

"וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה", אמר רבי אבא, בא וראה כמו שהשכינה אינה נתגלית אלא במקום הראוי לה, כן גם לא נראית ולא נתגלית אלא באדם הראוי לה, שהרי מן היום שעלה על רצונו של לוט לחזור לסירחונו, נסתלק רוח הקודש מן אברהם, וכאשר נפרד לוט ממנו, מיד נחה רוח הקודש במקומו, זה שכתוב: "וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ", בא וראה כיון שראה אברהם שלוט חזר לסירחונו, היה נתיירא אברהם, אמר אפשר חס ושלום בעבור התחברות הזאת אבדתי חלק הקדושה שהכתיר לי הקדוש ברוך הוא, כיון שנפרד ממנו אמר ליה "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם", מה מן המקום אשר אתה שם, שנדבקת בו בתחילה, ונתעטרת באמונה השלמה, צפונה ונגבה קדמה וימה, אלה הם מסעיו שעשה בתחלה, שכתוב: "וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו", וכתוב: "הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה", אלה הן מדרגות העליונות שנתעטר באמונה השלמה בתחילה[מה], ואז נתבשר שלא תסיר ממנו ומן בניו לעולם, שכתוב "כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲתָה רוֹאֶה", מה "אשר אתה רואה", זו מדרגה הראשונה שנתגלה לו, כמו שכתוב "לה' הנראה אליו", ולכך כתוב "אשר אתה רואה", לפי שמדרגה זו הראשונה נכללת מכל המדרגות[מו] ולכן נראות בה, ולפיכך כתוב "כי את כל הארץ אשר אתה רואה" וגו'.

זוהר חלק א' פרשת ויצא – דף קנ"ה

ארבעה צדדי העולם ראה כאילו ראה כל העולם

עוד אמר רבי אבא, מה "אשר אתה רואה", וכי לפי ראייתו של אברהם ירש הארץ ולא יותר, עד כמה רואה אדם, ג' פרסאות או ד' או ה' פרסאות, והוא אמר "כי את כל הארץ אשר אתה רואה" וגו', אלא כיון שארבעה צדדי העולם ראה, כל הארץ ראה, שהרי ארבעה צדדי העולם הם כלל כל העולם, ועוד שזקפו הקדוש ברוך הוא על ארץ ישראל, והראה לו שהיא קשורה בצדדי העולם[מז] והיה רואה הכל.

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף פ"ו עמוד ב'

אברהם הוציא את בני העולם מעבודה זרה והכניסם תחת כנפי השכינה

"וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר וגו'", אמר רבי אלעזר, בא וראה בשעה שנתחברו כל המלכים האלה להתגר מלחמה על אברהם, נוסדו יחד עליו להעבירו מן העולם, וכיון ששלטו בלוט בן אחיו של אברהם מיד הלכו משם, שכתוב: "וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ", מאי הטעם, משום שצורתו של לוט היתה דומה לאברהם, ולפיכך וילכו, כי כל המלחמה ההיא בעבורו היתה[מח] מה הטעם, לפי שהיה אברהם מוציא בני העולם מעבודה זרה, והכניסם בעבודת הקדוש ברוך הוא, ועוד עוררם הקדוש ברוך הוא למלחמה בעולם, כדי להגדיל שם אברהם בעולם, ולהקריב אותו לעבודתו.

זוהר חלק א' פרשת וירא – דף קי"ב עמוד ב'

הקב"ה הלך עם אברהם שלא יוכלו להזיקו

"וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם", אמר רבי יהודה, כתוב (שמואל א' ב'): "רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ", חסדו כתוב אחד, זה אברהם, שהקדוש ברוך הוא הלך עמו תמיד, בשביל שלא יוכלו להזיקו, "ורשעים בחשך ידמו", אלה אותן המלכים שהרג הקדוש ברוך הוא בלילה ההוא שרדף אברהם אחריהם, זה שכתוב "בחשך ידמו", זה הלילה שנקשר בחשך והרגם[מט], אברהם רדף והלילה הרגם, זה שכתוב "ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם", "ויחלק עליהם לילה", זה הקדוש ברוך הוא שחלק הרחמים מן הדין, כדי לעשות נקמות לאברהם, ולפיכך "ורשעים בחשך ידמו". "ויכם", ויכום צריך לומר[נ], אלא זה הקדוש ברוך הוא. "כי לא בכוח יגבר איש", שאברהם ואלעזר בלבדם היו. רבי יצחק אמר, הרי למדנו במקום שהנזק מצוי אל יסמוך אדם על הנס, ולא היה מקום שהנזק מצוי כמו כאן, שאברהם הלך אחר חמשה מלכים לרדוף אחריהם ולהתגר מלחמה. אמר רבי יהודה, כשהלך אברהם לזה, לא הלך להתגר מלחמה, ולא סמך על הנס, אלא צערו של לוט הוציאו מביתו, ולקח עמו כסף לפדותו, ואם לא ימות עמו תוך השביה, כיון שיצא ראה השכינה מאירה לפניו, וכמה חיילות סביבו, בשעה ההיא רדף אחריהם והקדוש ברוך הוא הרגם, זה שכתוב "ורשעים בחשך ידמו".

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף פ"ז עמוד א'

הכהונה נתנה לאברהם

"וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וגו'", אמר רבי שמעון בקש הקדוש ברוך הוא להוציא הכהונה מן שם, כמו שכתוב והוא כהן לאל עליון, כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת ריבונו, אמר לו אברהם וכי מקדימים ברכת עבד לברכת ריבונו, מיד נתנה הכהונה לאברהם, שכתוב (תהלים ק"י): "נְאֻם ה' לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי", וכתוב אחריו: "נִשְׁבַּע ה' וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק", שכתוב: "וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן", ואין זרעו כהן.

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף פ"ז עמוד ב'

אברהם עורר ברכות, יצחק עורר שיש דין לעולםף, יעקב עורר רחמים לעולם

אמר רבי יועזר, בא וראה, כאשר נמצאים צדיקים בעולם, נתעורר ברכות לכל העולמות, כיון שבא אברהם נתעורר ברכות לעולם, שכתוב "ואברכך", "והיה ברכה", מה "והיה ברכה", רמז שתהיינה נמצאות בעבורו ברכות למעלה ולמטה, שכתוב "ונברכו בך" וגו', וכתוב "ואברכה מברכיך", בא יצחק והודיע לכל שיש דין ויש דיין למעלה להיפרע מהרשעים, והוא היה מעורר דין בעולם, בשביל שיהיו יראים מהקדוש ברוך הוא כל בני העולם, בא יעקב והיה מעורר רחמים בעולם, והשלים האמונה בעולם כראוי, בימי אברהם מה כתוב, "ומלכי צדק מלך שלם", שנתעטר כסא הכבוד במקומו, ואז נמצא מלך שלם בלי פגם כלל[נא], "הוציא לחם ויין", שהמשיך שפע לכל העולמות כראוי, "הוציא לחם ויין", שלא נמנעו ברכות מכל העולמות, "הוציא", כמו שכתוב "תוצא הארץ"[נב] ממדרגות שלמעלה המשיך מזונות וברכות לכל העולמות, "והוא כהן לאל עליון", שנמצא הכל בשלמות עליונה כראוי, להראות כמו שהרשעים עושים פגם בעולמות ומונעים הברכות, כן גם בשביל הצדיקים באות ברכות לעולם, ובזכותם מתברכים כל בני העולם. "ויתן לו מעשר מכל", מה מעשר מכל, מאותן הברכות היוצאות מן כל[נג] לפי שהוא המקום שכל הברכות הבאות לעולם משם יוצאות. דבר אחר, "ויתן לו מעשר מכל", הקדוש ברוך הוא נתן לו מעשר, ומה הוא, זו המדרגה שכל פתחי האמונה והברכות שבעולם שם נמצאות[נד], וזהו מעשר, אחד מעשרה, ועשרה ממאה, מכאן ולהלאה נכנס אברהם בקיום שלמעלה כראוי.

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף פ"ח עמוד ב'

אחר שהרג הקב"ה את המלכים היה חושש אברהם שמא איבד את זכותו

"אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר", אמר רבי יהודה, בא וראה, אחר הדברים האלה שרדף אברהם אחר המלכים, והרגם הקדוש ברוך הוא, היה אברהם תוהה ואמר, אפשר חס ושלום נגרע ממני שכר ההוא, שהייתי מקרב אנשים אצל הקדוש ברוך הוא, והתחברתי עמהם לקרבם אליו, ועתה נהרגו אנשים על ידי, מיד אמר לו הקדוש ברוך הוא, "אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד", שכר תקח עליהם, שהרי כולם לא יהיו זכאים לעולם. "הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר", מה במחזה, אלא בההוא מראה ומדרגה שכל הצורות נראות בו[נה]. אמר רבי שמעון, בא וראה, עד שלא נמול אברהם היתה מדרגה אחת מדברת עמו, ואיזו היא, זו מחזה[נו], כמו שכתוב (במדבר כ"ד): "מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה", כיון שנמול היו כל המדרגות שורות על מדרגה הזאת[נז] ואז דבר עמו, זה שכתוב "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי", וטרם שנמול לא היו אותן מדרגות שורות עליו לדבר עמו, ואם תשאל הרי בתחילה כתוב: "וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם", וכתוב: "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה", וכתבו" "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה'", הרי נרמז כאן אותן מדרגות העליונות, ועתה אמרנו שטרם שנמול לא היו אותן מדרגות עליונות שורות על מדרגה זו לדבר עמו, אלא בא וראה, בתחילה נתן הקדוש ברוך הוא חכמה לאברהם, להבין החכמה להתדבק בה, וידע סוד האמונה, אבל לדבר עמו לא היה אלא זו מדרגה התחתונה בלבדה, כיון שנמול כל מדרגות העליונות היו שורות על מדרגה זו התחתונה בשביל לדבר עמו, ואז נתעלה אברהם בכל כמו שאמרנו[נח]. בא וראה, עד שלא נמול אדם אינו נקשר בשם הקדוש ברוך הוא, כיון שנמול נכנס בשמו ונתקשר בו, ואם תשאל הרי אברהם נתקשר בו טרם שנמול, כך היה שנתקשר בו אבל לא כראוי, שהרי מתוך אהבה עליונה שהיה הקדוש ברוך הוא אוהב אותו היה מקרבו אליו, אחר כך ציוה לו להימול, וניתן לו הברית[נט] קשר של כל מדרגות העליונות, הברית הוא הקשר המקשר הכל כאחד, שיתכלל זה בזה, ברית הקשר שהכל נקשר בו, ולפיכך אברהם טרם שנמול, הדבור לא היה עמו אלא במחזה כמו שנתבאר, בא וראה, "אָנֹכִי מָגֵן לָךְ", אנכי זו מדרגה הראשונה שנקשר בה בתחילה.

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף פ"ח עמוד ב'

כל מקום שכתוב בתורה מחזה – זה השם שנתגלה לאבות

"אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר", בכל מקום שכתוב בתורה במחזה, זה השם שנתגלה להאבות, ומי הוא, שד"י, שנאמר "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי", כמו שכתוב (במדבר כ"ד): "אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה", וזה הוא מראה שכל מראות העליונות נראין מתוכו[ס] כאספקלריא הזה שכל הצורות נראות בו, והכל אחד, מראה ומחזה אחד הוא, זה תרגום[סא] וזה לשון הקודש. אמר רבי יוסי, הרבה תיבות כאלה בתורה, ועל כן דיה לו רשות לאונקלוס לתרגם בלשון ההוא שהראה הקדוש ברוך הוא בתורה, ולשון זה נסתר הוא מן מלאכים עליונים, במחזה, שהיה לשון נסתר מן מלאכים עליונים, שלא ידעו מזה כשדבר הקדוש ברוך הוא עם אברהם, מה הטעם, לפי שאברהם לא היה נמול, והיה ערל, ערל בשר, ולפיכך היה מעלים מהם לדבר עמו בלשון תרגום, כדמיון זה בלעם, שכתוב אשר מחזה שדי יחזה, נסתר היה הדבר מן מלאכי השרת, כדי שלא יהיה להם פתחון פה, שהקדוש ברוך הוא מדבר עם ערל טמא, שהרי מלאכים הקדושים אין נזקקים בלשון תרגום, ואפשר תאמר שאין יודעים, הרי גבריאל למד ליוסף ע' לשון, ותרגום מע' לשון הוא, אלא ידיעה יודעים אבל לא נזקקים למדנו, שאין חוששים ואין משגיחים עליו, שהרי נמאס הוא לפניהם מכל שאר לשון, ואם תשאל הואיל ונמאס היא ממלאכים עליונים, למה תרגם אונקלוס התורה בלשון הזה, ויונתן בן עוזיאל תרגם המקרא, אלא נמאס הוא רק לפניהם וכן צריך להיות, שעל ידי זה אין קנאה למלאכים עליונים על ישראל יותר, ועל כן תרגם התורה והמקרא כך, אבל האמת שאין זה לשון נמאס, שהרי בכמה מקומות כתב הקדוש ברוך הוא בתורה כך, ולפי שזה הלשון נסתר מן מלאכים עליונים הקדושים, לכן נתגלה בו הקדוש ברוך הוא לאברהם בדרך נסתר, שלא יסתכלו בו מלאכים הקדושים, ולא יהיה להם פתחון פה שהקדוש ברוך הוא נתגלה על איש ערל, ומתי נגלה לו בהתגלות מלאכים עליונים, כאשר נתן לו ברית היסוד הקדוש, שכתוב וידבר אתו אלהים לאמר, אלהים זה שם הקודש, ולא כתוב במחזה, אלא שם הקודש בגלוי, לאמר, מה לאמר, אלא לאמר ולהכריז בכל לשון, שלא תהיה בהסתר, לא בלשון אחד, אלא בלשון שהכל מדברים בו, שיוכלו לאמר זה לזה, ולא יוכלו לקטרג ולומר בפתחון פה, ועל כן "וידבר אתו אלהים לאמור", אלהים ואל מחזה, לפי שהיה מכניסו בברית היסוד הקדוש, והקריבו אליו. רבי יהודה אמר, לפיכך לא נתנה לו אות ה' עד שנימול, מה הטעם, לפי שהיא ממש ברית נקראת, ועל כן כיון שנכנס בברית אז נתנה לו אות ה' כמו שכתוב "ואני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גויים", "ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם", ע"כ.

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף צ' עמוד א'

מי שאינו זוכה לבנים בזה העולם אינו זוכה ליכנס לפנים מן הפרוכת

"וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי ה' מַה תִּתֶּן לִי", אדני, אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, אלהים, יו"ד ה"י וא"ו ה"י, סוד הדבר חבור שני העולמות ביחד, עולם התחתון ועולם העליון[סב]. "מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי", שאין לי בן, ולמדנו שכל מי שאין לו בן בעולם הזה נקרא ערירי, כמו שכתוב (ויקרא כ'): "עֲרִירִים יִהְיוּ". ואברהם מפני מה אמר דבר זה, שאמר "מה תתן לי", כביכול כאילו לא האמין בו בהקדוש ברוך הוא, אלא כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא "אנכי מגן לך", בעולם הזה, "שכרך הרבה מאד", בעולם הבא, מיד נתעורר אברהם בסוד החכמה ואמר "מה תתן לי", הרי יודע אני שאין אדם מקבל שכר ליכנס בו בעולם הבא אם לא הוליד בן, ועל כן אמר "מה תתן לי ואנכי הולך ערירי", הרי לא תתן לי, לפי שאין אני יכול לזכות בשכר, מכאן שהאיש שאין זוכה לבנים בעולם הזה, אינו זוכה בעולם הבא ליכנס לפנים מן הפרוכת,[סג]. ואברהם ראה באצטגנינות שלו שלא יוליד, מה כתוב "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה", אמר לו הקדוש ברוך הוא, אל תסתכל בזה, אלא בסוד של שמי יהיה לך בן, זה שכתוב "כה יהיה זרעך", זה סוד שם הקדוש, שמשם יומשך לו בן ולא מכח אחר, כה, שהוא שער התפלה[סד] בו ימצא ברכה, בו ימצא האדם בקשתו, "כה", היינו הכח שבא מצד הגבורה, שהרי מצד הגבורה בא יצחק, וצד ההוא של גבורה כה נקרא, שמשם באים זרעים ופירות לעולם, ולא מצד שלמטה כוח הכוכבים והמזלות, אז "והאמין בה'", התדבק למעלה ולא התדבק למטה, "והאמין בה'", ולא בכוכבים ומזלות, "והאמין בה'", שהבטיחו להרבות שכרו לעולם הבא, "והאמין בה'", במדרגה ההיא שנתנה לו, שמשם יבוא לו זרע להוליד בעולם. "ויחשבה לו צדקה", ויחשבה לו שאף על פי שהוא דין, כאילו היא רחמים המדרגה כה. דבר אחר, "ויחשבה לו צדקה", שקשר קשר העליון בתחתון לחברם ביחד[סה]. בא וראה, הרי אמרו, אברהם מוליד, אברם אינו מוליד, ואם תשאל הרי הוליד לישמעאל בעוד שהיה אברם, אבל זה הבן שהבטיחו הקדוש ברוך הוא לא הוליד בעוד שהיה אברם, שהרי בעוד שהיה אברם הוליד למטה, כיון שנקרא אברהם ונכנס בברית אז הוליד למעלה[סו], ולפיכך אברם אינו מוליד בהתקשרות עליונה, אברהם מוליד כמו שאמרנו, והתקשר למעלה ביצחק.

זוהר חלק ג' פרשת בהעלותך – דף קמ"ח עמוד א'

ויחשבה לצדקה – מי החשיב למי

רבי זירא שאל לרבי אבא, מה שכתוב: "וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה", אם הקדוש ברוך הוא חשבה לאברהם או אברהם להקדוש ברוך הוא, ואני שמעתי שהקדוש ברוך הוא חשבה לאברהם, ולא נתיישב בלבו, אמר לו, כך ביארנו אבל לא כן הוא, בא וראה, "ויחשבה", ויחשוב לו לא כתוב, אלא ויחשבה, אברהם ודאי חשבה להקדוש ברוך הוא, שלמדנו כתוב "ויוצא אותו החוצה", אמר לו הקדוש ברוך הוא, צא מאצטגנינות שלך, אין זה הדרך להבין שמי, אתה רואה ואני רואה, אברם אינו מוליד אברהם מוליד, מכאן ולהבא תשכיל בדרך אחר. "כה יהיה זרעך", מה כה, היא כתר עשירי הקדוש של המלך, להבין בו שמו[סז], והוא כתר שדינים מתעוררים ממנו, ולמדנו "כה יהיה זרעך", זרעך ממש, בשעה ההיא שמח אברהם להסתכל ולהבין שמו ולהתדבק בו, לפי שנתבשר בכ"ה, ואף על פי שדינים מתעוררים ממנה, חשבה אברהם לכתר ההוא אף על פי שהוא דין כאלו הוא רחמים, זה שכתוב "ויחשבה", מה ויחשבה, [חשב לה] לכתר ההיא צדקה, [שהוא] רחמים[סח]. אמר רבי יצחק, כ"ה כתר העשירי היא, ונקרא צד"ק, ודינים מתעוררים ממנה, ואברהם אף על פי שידע שדינים מתעוררים ממנה, מן צד"ק הזו, הוא חשבה צדק"ה, שדינים אין מתעוררים ממנו, לפי שהוא רחמים.

זוהר חלק ב' פרשת יתרו – דף פ"ו עמוד א'

כיון שהאיש נימול נכנס בבריתו של הקב"ה

"וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וגו'", למד רבי שמעון, אשריהם ישראל שהקדוש ברוך הוא קרא אותם אדם, שכתוב (יחזקאל ל"ד): "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם", "אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'", מה הטעם קרא אותם אדם, לפי שכתוב "ואתם הדבקים בה' אלהיכם", שכיון שאיש ישראל נימול נכנס בברית שכרת הקדוש ברוך הוא עם אברהם, שכתוב "וה' ברך את אברהם בכל"[סט] וכתוב (מיכה ז'): "חֶסֶד לְאַבְרָהָם" והתחיל ליכנס בזה האדם[ע], כיון שזוכה לקיים מצות התורה, נכנס בו בזה האדם, ונדבק בגופו של המלך, ואז נקרא אדם, ועל כן זרע ישראל נקרא אדם. בא וראה, כתוב בו בישמעאל "והוא יהיה פרא אדם", פרא אדם ולא אדם, פרא אדם לפי שנימול, והתחלת של אדם היתה בו, שכתוב "וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה בהימולו את בשר ערלתו", כיון שנימול נכנס בהתחלה הזאת שנקראת כ"ל, זה שכתוב "והוא יהיה פרא אדם", ולא אדם, "ידו בכל", ידו בכל ודאי ולא יותר, לפי שלא קבל מצות התורה, התחלה היתה בו בשביל שנימול, ולא נשתלם במצות התורה, אבל זרע ישראל שנשלמו בכל, נקראים אדם ממש, וכתוב (דברים ל"ב): "כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ", בסוף המקרא מה כתוב, "ועל פני כל אחיו ישכן", למדנו שכמה פנים לפנים יש לו להקדוש ברוך הוא, פנים מאירים ופנים שאין מאירים, פנים עליונים ופנים תחתונים, פנים רחוקים ופנים קרובים, פנים שמבפנים ופנים שמבחוץ, פנים של ימין ופנים של שמאל[עא]. בא וראה, אשריהם ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, שדבוקים בפנים עליונים של המלך, באלה הפנים שהוא ושמו דבוקים בהם[עב] וישראל ושמו אחד הם, ושאר עמים דבוקים באותן פנים הרחוקים, באותן פנים התחתונים, ולפיכך הם רחוקים מגופו של המלך, שהרי רואים אנו כל אותן המצרים קרוביו של ישמעאל, שכמה אחים וקרובים היו לו, וכולם היו בפנים התחתונים, באותן פנים הרחוקים, ובעבור אברהם כאשר נימול ישמעאל, זכה שישים מדורו וחלקו במקום השולט על כל אותן פנים הרחוקים והתחתונים, על כל אותן פנים של שאר העמים, זה שכתוב ידו בכל, ולפיכך ועל פני כל אחיו ישכן, כלומר ישום מדורו וחלקו למעלה מכלם, שתהיה ידו בכ"ל, השולטת על כל שאר פנים שלמטה, ולפיכך ועל פני כל אחיו ישכן ודאי, שלא זכו כמוהו. אמר ליה רבי חזקיה, הרי למדנו גר כשנתגייר נקרא גר צדק ולא יותר, וכאן אומר מורי שידו בכל[עג]. אמר ליה רבי שמעון, גר למדנו, ואין כן ישמעאל שאין הוא גר, בנו של אברהם היה, בן של קדוש היה, וכתוב בו בישמעאל "הנה ברכתי אותו", כתוב כאן "ברכתי אותו", וכתוב שם "וה' ברך את אברהם בכל", ועל כן כתוב "ידו בכל", ולפיכך כתוב "ועל פני כל אחיו ישכן", שאם שאר קרוביו יתגיירו יהיו נקראים גרי צדק ולא יותר, והוא יותר עליון מכלם.

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף צ"ה עמוד א'

ביקש הקב"ה לגלות לאברהם כתר קדושה

"וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים", מקרא זה יש לעיין בו והוא קשה בכמה אופנים, וכי עד עתה לא נתגלה הקדוש ברוך הוא לאברהם, אלא עתה כשהגיע לאותן ימים אז "וירא ה' אל אברם" ולא קודם, הרי כתוב "ויאמר ה' אל אברם", "וה' אמר אל אברם", ויאמר לאברם ידוע תדע, ועתה מונה מספר הימים, וכאשר מונה אותם כתוב "וירא ה' אל אברם"[עד] משמע שעד עתה לא נתגלה עליו, ועוד שכתוב: "וְאַבְרָהָם בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה", בתחילה תשעים שנה ולבסוף תשע שנים[עה] אלא כך למדנו, כל אותן הימים לא כתוב בו וירא, מה הטעם, אלא כל זמן שהיה ערל וסתום, לא נתגלה עליו הקדוש ברוך הוא כראוי, עתה נתגלה עליו כראוי, שכתוב וירא, מה הטעם, משום שבקש לגלות בו זה האות של כתר הקדוש, ועוד שבקש הקדוש ברוך הוא להוציא ממנו זרע קודש, והקדושה אינה שורה בעוד שהוא ערל בשר, אלא אמר עתה שהוא בן תשעים שנה ותשע שנים, והזמן קרוב הוא שיצא ממנו זרע קודש, יהיה הוא קדוש תחלה, ואחר כך יצא ממנו זרע קודש, לפיכך מונה מספר ימים כאן[עו] ולא בכל אותן זמנים הראשונים, ועוד אומר תשעים שנה, כי כל ימים הראשונים לא היו שנים, אלא כשנה אחת, שלא היו ימיו ימים, עתה שהגיע לזה, הרי שנים, שנים הן ולא שנה[עז].

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף צ"ה עמוד א'

לאחר שנימול האדם יוצא מרשות הטומאה ונכנס תחת כנפי השכינה

"וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי וגו'", מה הטעם שעד עתה לא אמר "אני אל שדי", אלא כך למדנו, עשה הקדוש ברוך הוא כתרים תחתונים שאינם קדושים למטה, וכל שאינם נימולים יטמאו בהם ונרשמים בהם, ואיזה רושם יש בהם, שנראה בהם שי"ן דל"ת ולא יותר, ולפיכך נטמאים בהם ונדבקים בהם, לאחר שנימולים יוצאים מרשותם ונכנסים בכנפי השכינה, ונתגלה בהם אות יו"ד, רושם קדוש, אות ברית השלם, ונרשם בהם שדי, ונשתלמים בקיום שלם, ועל כן כתוב בזה אני אל שדי, התהלך לפני והיה תמים, שלם, שעתה חסר אתה, ברושם של שי"ן ודל"ת, המול עצמך ותהיה תמים ברושם אות יו"ד, ומי שנמצא ברושם הזה, ראוי להתברך בשם הזה, שכתוב (בראשית כ"ח): "וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ", מהו אל שדי, זה השם שהברכות יוצאות ממנו[עח] הוא השולט על כל כתרים התחתונים, ולכם מיראתו יראים ומזדעזעים, לפיכך מי שנימול, כל אותן שאינם קדושים מתרחקים ממנו ואין שולטים בו, ולא עוד אלא שאינו יורד לגיהינום, שכתוב (ישעי' ס'): "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ", כל אלה הנימולים נקראים צדיקים, ולפיכך "לעולם יירשו ארץ"[עט], שאינו נוחל ארץ הזאת אלא מי שנקרא צדיק.

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף צ"ו עמוד ב'

לאחר שנימול אברהם דבר עם הקב"ה על עמדו ולא נתיירא

"וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וגו'", אמר רבי שמעון, מכאן נשמע שטרם שנימול היה נופל על פניו והקדוש ברוך הוא מדבר עמו, לאחר שנימול עמד על עמדו ולא נתיירא, אני הנה בריתי אתך, שמצא את עצמו מהול[פ].

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף צ"א

אחר שנימול אברם נתווסף לשמו אות ה' – אברהם

"אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וגו'", ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם, אמר רבי אבא, בא וראה, כיון שנימול אברהם יצא מן הערלה, ונכנס בברית הקדוש ונתעטר בעטרה הקדושה, ונכנס בהיסוד שהעולם עומד עליו, ואז נתקיים העולם בזכותו, לפי שכתוב (ירמי' נ"ג): "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי".

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף צ"ג עמוד א'

בענין הנזכר לעיל

ומאי הטעם שלא קרא הקדוש ברוך הוא לאברם אברהם עד עתה, אלא כך ביארנו לפי שעד עתה לא היה נימול, וכאשר נימול נתחבר באות ה' הזו[פא] והשכינה שרתה עליו, ואז נקרא אברהם, וזהו שכתוב "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם", ולמדנו בה' בראם, ולמדנו באברהם, מה כוונתם, אלא זה חסד וזו השכינה[פב] והכל נתמשך יחד, ולא קשה הענין, כי זה וזה היו.

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף צ"ג עמוד א'

הטעם שצריכים להכין כסא לאליהו הנביא זכור לטוב

"זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ וגו' המול לכם כל זכר", אמר רבי אבא, אשריהם ישראל שהקדוש ברוך הוא בחר בהם מכל שאר העמים, ונתן להם אות הברית הזה, שכל מי שיש בו אות הזה אינו יורד לגיהנם, אם הוא שומר הברית כראוי, שאין מכניסו ברשות אחר, ואינו משקר בשמו של המלך, שכל מי שמשקר בזה כאילו משקר בשמו של הקדוש ברוך הוא, שכתוב (הושע ה'): "בַּה' בָּגָדוּ כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ". עוד אמר רבי אבא, בשעה שהאדם מביא בנו להכניסו בברית הזה, קורא הקדוש ברוך הוא לפמליא שלו ואומר, ראו מה בריה עושה בעולם, באותו שעה נזדמן אליהו ופורח העולם בד' פריחות ונזדמן שמה, ועל כן למדנו שצריך האדם להכין כסא אחר לכבודו, ויאמר זה הכסא של אליהו, ואם אינו אומר כן אינו שורה שם, והוא עולה ומעיד לפני הקדוש ברוך הוא, בא וראה, כתוב (מלכים א' י "ט): "מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ", והשיב "קנא קנאתי לה' אלהי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל" וגו', אמר ליה, חייך בכל מקום שזה הרושם הקדוש ירשמו אותו בני בבשרם, אתה תזדמן שמה, והפה שהעיד שישראל עזבו, הוא יעיד שישראל מקיימים ברית הזה, והרי למדנו על מה נענש אליהו לפני הקדוש ברוך הוא, על שאמר רכילות על בניו.

זוהר חלק ג' פרשת ויקרא – דף י"ד

בדם הברית זוכים להמתקת הדינים

"וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם", אמר רבי שמעון, זה האדם שהוליד בן נקשר בהשכינה, שהיא הפתח של כל פתחים העליונים, הפתח שנתקשר בהשם הקדוש[פג] ודם ההוא שיוצא מן הילד הנימול נשמר לפני הקדוש ברוך הוא, ובזמן שדינים מתעוררים בעולם, צופה הקדוש ברוך הוא בדם ההוא ומציל העולם, ולפיכך כתוב "ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר", וכתוב (תהלים צ'): "וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה", והכול במשקל אחד עולה[פד], ולמדנו שבדם ההוא זוכה העולם להמתקה בחסד, ונתקיימים כל העולמות, שכתוב: "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי", ומי שזוכה לנטור לזה הברית כראוי, ואינו חוטא בו כל ימיו, נדבק בהם ביומם ולילה, בחסד בדין, שזוכה לשני עולמות, עולם הזה ועולם הבא, ועל כן נקרא אברהם תמים, שכתוב "התהלך לפני והיה תמים", ומתי נקרא תמים, כאשר זכה בשניהם, ביומם ולילה, שכתוב (תהלים מ"ב): "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירוֹ עִמִּי", ושניהם ירש אברהם, ולא נתקיים בו חסד בקיום שלם עד שנימול, כיון שנימול נתקיים בו, וזכה לשניהם ונקרא תמים.

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף צ"ד עמוד א'

הנוטר הברית נשמה קדושה נקשרת בו

"וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם", פתח ואמר כתוב (איוב י"ט): "וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ", מה ומבשרי, ומעצמי צריך לומר אלא מבשרי ממש, ומה הוא, כמו שכתוב (ירמי' י"א): "וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ", וכתוב "והיתה בריתי בבשרכם", שלמדנו בכל זמן שנרשם האדם בזה הרושם הקדוש של אות הזה, ממנו יכול לראות להקדוש ברוך הוא, ממנו ממש[פה] ונשמה קדושה נקשרת בו, ואם אינו זוכה, שאינו נוטר זה האות, מה כתוב (איוב ד'): "מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַּ יֹאבֵדוּ", שהרי הרושם של הקדוש ברוך הוא לא נשמר, ואם זוכה ונוטר בריתו, השכינה אינה נפרדת ממנו, מתי מתקיימת בו, כאשר ישא אשה וזה האות יכנס במקומו (דף צ"ה ע"א) למדנו כל מי שמקריב בנו לקרבן הזה, כאילו הקריב כל קרבנות העולם לפני הקדוש ברוך הוא, וכאילו בנה מזבח שלם לפניו, לפיכך צריך להכין מזבח מן כלי אחד מלא עפר, למול עליו זה הברית הקדוש, ונחשב לפני הקדוש ברוך הוא כאילו זבח עליו עולות וקרבנות צאן ובקר, וזאת חביב לו יותר מהכל, שכתוב (שמות כ'): "מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ וגו'". "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך", מהו "אזכיר את שמי", זו המילה שכתוב בה (תהלים כ"ה): "סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם", וזהו מזבח אדמה בודאי כמו שנתבאר, אחריו מה כתוב, "ואם מזבח אבנים תעשה לי", רמז לגר שנתגייר שהוא מעם קשה עורף וקשה לב, זה נקרא מזבח אבנים. "לא תבנה אתהן גזית", מהו גזית, היינו שנצרך קודם להכניסו בעבודת הקדוש ברוך הוא, ולא ימול אותו עד שישכח העבודה זרה שעבד עד עתה, ויסור ממנו קשיות הלב, ואם נימול בלתי הסתר ממנו קשיות הלב ההיא, שיבקש ליכנס בעבודה הקדושה של הקדוש ברוך הוא, הרי הוא כמו אבן הנפסל, שגוזרים אותו מצד זה ומצד זה ונשאר אבן כבתחילה, לפיכך "לא תבנה אתהן גזית", כי הוא יישאר בקשיותו, "כי חרבך הנפת עליה ותחלליה", כלומר זו המילה שנימול לא תיטיב לו, לפיכך אשרי חלקו של זה המקריב קרבן הזה בשמחה ברצון לפני הקדוש ברוך הוא.

זוהר חלק א' פרשת לך לך – דף צ"ד

בשעת הברית פותחים ואומרים "אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך"

ועל זה כתוב "אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך" וגו', כי מי שמקריב את בנו כמו קרבן בהמילה לפני הקדוש ברוך הוא, רצון הקדוש ברוך הוא בקרבן זה, יבחר בו ויקרבו וישים מדורו בשני היכלות, ונקשר לזה ולזה[פו], שאלו השנים נקשרים ביחד, ככתוב "ישכון חצריך", חצריך ודאי שנים, לפיכך חסידים הראשונים וזקנים שבכאן, כשמקריבין בניהם לקרבן זה, פותחים ואומרים אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך, והעומדים שם אומרים, נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך, אחר כך מברך אשר קב"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, והעומדים שם אומרים, כשם שהכנסתו לברית כן תכניסנו לתורה ולחופה ולמעשים טובים.

זוהר חלק א' פרשת וארא – דף לב עמוד א'

וי על זמן ההיא שילדה הגר את ישמעאל

"וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ", נאנח רבי חייא ובכה, פתח ואמר "ותהי שרי עקרה אין לה ולד", וי על זה, וי על זמן ההוא שילדה הגר את ישמעאל. אמר לו רבי יוסי, ולמה, הרי ילדה שרה אחר כך והיה לה בן גזע קדוש. אמר לו, אתה רואה ואני רואה, וכך שמעתי מפיו של רבי שמעון הענין ועל זה אני בוכה, וי על זמן ההוא, שלפי ששרה נתעכבה כתוב, "ותאמר שרי אל אברם וגו' בא נא אל שפחתי" וגו', ומפני זה עמדה השעה להגר לרשת לשרה גבירתה, והיה לה בן מאברהם, ואברהם אמר "לו ישמעאל יחיה לפניך", ואף על פי שהקדוש ברוך הוא היה מבשר לו על יצחק, התדבק אברהם בישמעאל, עד שהקדוש ברוך הוא השיבו "ולישמעאל שמעתיך" וגו', אחר כך נימול ונכנס בברית הקדוש עד שלא יצא יצחק לעולם. ובא וראה, ארבע מאה שנים עמד השר ההוא של בני ישמעאל ובקש לפני הקדוש ברוך הוא, ואמר לו, מי שנימול היש לו חלק בשמך. אמר לו, הן. אמר לו, והרי ישמעאל שנימול מפני מה אין לו חלק בך כמו יצחק. אמר לו, יצחק נימול כראוי וכתיקונו[פז] וזה אינו כן, ולא עוד אלא שאלו נדבקים בי כראוי לשמונה ימים, ואלה רחוקים ממני עד כמה ימים. אמר לו, אף על פי כן כיון שנימול, האם לא יהיה לו שכר טוב בעבור זה, וי על זמן ההוא שנולד ישמעאל בעולם ונימול, מה עשה הקדוש ברוך הוא, הרחיק לבני ישמעאל מדבקות העליונה, ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה, בעבור מילה ההיא שבהם, ועתידים בני ישמעאל לשלוט בארץ הקדושה כשהוא ריקם מהכל זמן רב, כמו שהמילה שלהם ריקנית בלי שלימות, והם יעכבו לבני ישראל מלשוב למקומם, עד שתכלה זכות ההיא של בני ישמעאל, ועתידים בני ישמעאל לעורר מלחמות חזקות בעולם, "ויתאספו בני אדום עליהם ויתגרו מלחמה בהם", אחת על הים, ואחת על היבשה, ואחת סמוך לירושלים, וישלטו אלה באלה, וארץ הקדושה לא תימסר לבני אדום, בזמן ההוא יתעורר עם אחד מסוף העולם על רומא הרשעה, "ויתגר בה מלחמה שלשה ירחים", "ויתאספו שמה עמים ויפלו בידיהם", עד שיתאספו כל בני אדום עליה מכל קצווי ארץ, ואז יתעורר הקדוש ברוך הוא עליהם, זה שכתוב (ישעי' ל"ד): "כִּי זֶבַח לַה' בְּבָצְרָה וגו'", ואחר כך מה כתוב, "לאחוז בכנפות הארץ" וגו', "ויכרית לבני ישמעאל ממנה", "וישבר כל השרים שלהם למעלה", ולא ישאר שר למעלה על אומות העולם, אלא השר של ישראל בלבדו, ועל זמן ההוא כתוב (צפניה ג'): "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד", וכתוב "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

זוהר תורה -נוח

והר חלק א' פרשת בראשית – דף לב עמוד א'

לך לך – לתקן עצמיותך

השאירו תגובה. Cancel reply