זוהר תורה- חיי שרה

ספר זוהר תורה הוא ליקוט גדול ונפלא מכל ספרי הזוהר, כל המאמרים השייכים לכל פרשה ופרשה עם לשון הקודש, בכך יכול כל אחד ללמוד הפרשה ולהבין הפסוקים עם מדרשי הזוהר, בפרט בשבת קודש שהוא זמן מיוחד ללימוד הזוהר הקדוש, ובזמן קצר כ- 7 דקות ביום ילמד הפרשה עם מתיקות הזוהר וב- 2 דקות ביום ילמד ספרא דצניעותא.

"ספר הזוהר אפילו בקריאה לבד יש בו כח לעשות ניסים" (הגהות הרמ"ז דף קע"ח)

להורדת ספר זוהר תורה- חיי שרה- לחץ כאן:  זוהר תורה – חיי שרה

חיי שרה .

זוהר חלק א' פרשת חיי שרה –  דף קכ"ג עמוד א'

שני חיי שרה מרמזים על עולמות העליונים

"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים", אמר רבי שמעון בא וראה, סוד הדבר, למה נשתנו שאמר בתחלה שנה שנה, ובמספר השבע אמר שנים[1] אלא הכל אחד, מאה שנה הוא כולל הכל, רמז על הקדוש ברוך הוא שנכלל ממקום העליון, סתום של כל הסתומים במאה[2] בסוד מאה ברכות של כל יום, וכן עשרים שנה, ולפיכך כתוב שנה, סוד היחוד שאינם נפרשים מחשבה ויובל לעולם.[3] שבע שנים, רמז על אלו שנפרשים ויוצאים מכלל סתום העליון, ואף על פי שהכל יחוד אחד, אבל נפרשים בדין ורחמים בכמה צדדים ודרכים, מה שאין כן למעלה, ולפיכך מה שכתוב שנה רמז על סוד היחוד שאינו נפרש לעולם. שבע שנים, רמז על אלו שנפרשים בדין ורחמים בכמה צדדים ודרכים, מה שאין כן למעלה, ולפיכך במספר השבע כתוב שנים ולא שנה, וכולם נקראים חיים, "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה", שנתהוו ממש, שנבראו ונתקיימו למעלה.[4]

יצחק בן שלושים ושבעה שנים בעת העקידה

אמר רבי חייא הרי ביארו שבזמן שנעקד יצחק, בן שלושים ושבע שנים היה, וכיון שנעקד יצחק מתה שרה, שכתוב: "וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ", מהיכן בא, מהר המוריה בא אחר שנעקד יצחק ואלו שלושים ושבע שנים, מיום שנולד יצחק עד שעה שנעקד, הן היו חיי שרה בודאי, כמספר ויהיו, שהיא בגימטריא שלושים ושבע, והיינו כמו שאמרנו שהוא משנולד יצחק עד שנעקד.

זוהר חלק א' פרשת חיי שרה – דף קכ"א עמוד ב'

רק בשרה נמנו ימיה ושנותיה ולא באחרות

רבי יוסי אמר מה נשתנה כאן שרה, שכתוב מיתתה בתורה, מכל הנשים שבעולם, שלא נכתב כך מיתתן בתורה, אמר רבי חייא ולא, והרי כתוב: "וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה", וכתוב: "וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וגו'", וכתוב: "וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה", וכתוב: "וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה", אמר רבי יוסי בכולן לא כתוב כמו שכתוב בשרה, שנאמר: "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה", שהרי בכולן לא נמנו ימים ושנים כמו לשרה, בכולן לא נכתבה פרשה מיוחדת בלבדה כמו לשרה.

(דף קכ"ב עמוד א') אלא בא וראה, כשבאה חוה לעולם נדבקה באותו הנחש, והטיל בה זוהם, וגרמה מיתה לכל העולם ולבעלה, באתה שרה וירדה ועלתה ולא נדבקה בו[5] כמו שכתוב: "וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ", בא נח לעולם מה כתוב: "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ וגו'"[6] ולפי שאברהם ושרה לא נתדבקו בו, בשביל זה זכתה שרה לחיי עולם לה ולבעלה ולבניה אחריה, זה שכתוב (ישעיהו נ"א): "הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם", ועל כן כתוב: "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה", שזכתה בהן בכולן, ולא כתיב בכל הנשים ויהיו חיי חוה וכן בכולן, היא נדבקה בחיים, ועל כן שלה היו חיים, "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה", הם חיים כולם למעלה, מאה שנה למעלה, ועשרים שנה למעלה, ושבע שנים למעלה, כל השנים היו כראוי[7].

זוהר חלק א' פרשת חיי שרה – דף קכ"ד

לא היה כשרה בכל הנשים

"וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע". רבי אבא אמר כדמיון זה לא היו בכל הנשים שבעולם, שהרי נכתב מספר הימים והשנים והקיום שלה בעולם, ומקום ההוא שנקברה בו, אלא כדי להראות שלא היה כמו שרה בכל הנשים שבעולם. ואם תשאל הרי מרים, שכתוב: "וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם", זה בשביל להראות סרחן ישראל הוא בא, להודיע שהמים לא באו לישראל אלא בזכות מרים, אבל לא נאמר במיתתה כמו שנאמר בשרה.

זהר חלק א' פרשת חיי שרה – דף קכ"ה עמוד א'

מיתת שרה על ידי סוד עליון

רבי יהודה אמר בא וראה, "וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע", סוד הוא זה, לפי שלא היה מיתתה על ידי נחש עקלתון ההוא, ולא שלט בה כמו שאר בני העולם שהוא שולט בהם, ועל ידו מתו בני העולם מיום שגרם להם כך אדם, מלבד משה אהרן ומרים שכתוב בהם: "עַל פִּי ה'", אבל בשרה כתוב: "בְּקִרְיַת אַרְבַּע", היינו סוד של קרית ארבע[8] שמתה בסוד עליון ולא על ידי אחר, בקרית ארבע ולא בנחש, "בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן", שנתחבר דוד המלך בהאבות[9] ועל כן לא היה מיתתה ביד אחר אלא בקרית ארבע.

זוהר חלק א' פרשת חיי שרה – דף קכ"ז

חכמת אברהם איך לקבל את מערת המכפלה

"תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וגו'", אמר רבי יהודה אברהם ידע סימן במערה ההיא, ולבו ורצונו שם היה, לפי שכבר קודם לזה נכנס שמה, וראה, לאדם וחוה טמונים שם, ומאין ידע שאלה הם, אלא שראה צורתו ונסתכל, ונפתח לו שם פתח אחד של הגן עדן, וצורה ההיא של אדם הייתה עומדת אצלו.

ובא וראה, כל מי שמסתכל בצורת אדם הראשון אינו ניצל לעולם ממיתה, לפי שבשעה שהאדם נסתלק מהעולם רואה צורת אדם הראשון, ואז הוא מת, אבל אברהם הסתכל בו וראה צורתו ונתקיים, וראה אור שהאיר במערה ונר אחד דולק, אז נתאווה אברהם שיהיה מדורו במקום ההוא, ולבו ורצונו היה תמיד באותה המערה.

בא וראה, עתה שאברהם בחכמה עשה בעת שתבע קבר לשרה, שהרי כשתבע לא תבע המערה מיד, ולא אמר שמבקש להיפרד מהם, אלא אמר "תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי", אפשר תאמר שלא היה עפרון שם, הרי היה שם, שכתוב: "וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת", ואברהם לא אמר לו בשעה ההיא כלום, אלא מה שאמר, להם אמר, כמו שכתוב: "וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר וגו'", וכי תעלה על דעתך שאברהם רצה להיקבר בין טמאים, או שהתאווה להיות עימהם, אלא שעשה בחכמה.

ולמדנו דרך ארץ כאן במה שעשה אברהם, שהרי לפי שחשקו ורצונו היה במערה ההיא, אף על פי שהיה עפרון שם, לא רצה לבקש ממנו מיד כפי רצון ההוא שהיה לו בהמערה, ובקש תחלה מה שלא נצרך לו מאותן האחרים ולא מעפרון, וכיון שאמרו לו לפני עפרון, "שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ וגו'", מה כתוב: "וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת" – ישב כתיב, מתחלת הדיבורים שאמר אברהם היה עפרון שם, ואז אמר – "שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ וגו'", ואפשר תאמרו שבשביל כבודי הגדול מכבודכם אני עושה שאינני רוצה בכם, בתוככם, לא כן אלא בשביל להיקבר ביניכם, שרצוני בכם שלא להתפרש מכם.

זוהר חלק א' פרשת חיי שרה – דף קכ"ז

אברהם ראה אור עליון יוצא ממערת המכפלה

"וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ וגו'", אמר רבי אלעזר כאשר נכנס אברהם להמערה איך נכנס שמה, לפי שכאשר היה רץ אחר אותו העגל, שכתוב: "וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וגו'", ואותו בן בקר ברח עד המערה ההיא, ונכנס אחריו וראה, מה שראה.

ועוד לפי שהיה מתפלל כל יום ויום, והיה יוצא עד אותה השדה שהיה מעלה ריח עליון, וראה אור שהיה יוצא מתוך המערה והתפלל שם, ושם דבר עמו הקדוש ברוך הוא, ולפיכך בקש המערה כי רצונו היה במקום ההוא תמיד, ואם תשאל אם כן למה לא בקש אותה עד עתה, אלא לפי שלא ישגיחו עליו, מפני שלא היתה נצרכת לו, עתה שנצטרכה לו אמר הרי השעה לתבוע אותה.

בא וראה, אם עפרון היה רואה בהמערה מה שהיה אברהם רואה בה, לא היה מוכרה לעולם, אלא ודאי לא ראה בה כלום, שהרי אין כל דבר נתגלה אלא לבעליו, ולפיכך לאברהם נתגלה ולא לעפרון, לאברהם נתגלה שהרי שלו הייתה, לעפרון לא נתגלה כי לא היה לו חלק בה, ולפיכך לא נתגלה לעפרון כלום, ולא ראה בה אלא חשך, ועל כן מכר אותה, ומה שלא תבע אברהם בתחילה שימכר אותה במכר, שהרי אברהם לא אמר אלא – "וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ וגו'", "בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי וגו'", ועפרון אמר "הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ וגו'", זה לפי שהכל היה נמאס על עפרון מפני שלא ידע מה היא.

אברהם ואדם הראשון

ובא וראה, כשנכנס אברהם בהמערה בתחילה, ראה שם אור ונגבהה העפר לפניו, ונתגלו לו שני קברים, בתוך כך עלה אדם הראשון בצורתו, וראה, את אברהם ויצחק[10] ובזה הבין אברהם ששם הוא עתיד להקבר, אמר לו אברהם, בבקשה ממך האם מבצר קשור יש כאן[11] אמר לו הקדוש ברוך הוא גנז אותי כאן, ומזמן ההוא עד עתה אני נטמן כאן כקליפת הגרגיר[12] עד שבאת אתה לעולם, ועתה מכאן ואילך הרי קיום לי ולהעולם נעשה בעבורך, ראה מה כתוב:" וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ", קימה ממש היה להשדה מה שלא היה לו עד עתה.

רבי אבא אמר "וַיָּקָם הַשָּׂדֶה", ודאי קימה ממש, שקם ונתעלה לפני אברהם, לפי שעד עתה לא נתגלה שם כלום, ועתה מה שהיה טמון קם ונתעלה, ואז עמד הכל בתקונו.

בושה דאדם וחוה

אמר רבי שמעון בשעה שנכנס אברהם בהמערה, והכניס לשרה שמה, עמדו אדם וחוה ולא נתרצו להיקבר שם, אמרו והרי אנו בבושה לפני הקדוש ברוך הוא בעולם ההוא, בשביל החטא ההוא שגרמנו מיתה לעולם, ועתה יתוסף לנו בושה אחרת מפני מעשים טובים שיש בכם, אמר אברהם, הרי אני מזומן להשתדל לפני הקדוש ברוך הוא בשבילך[13] שלא תבוש לפניו לעולם, מיד "וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ", מהו ואחרי כן, אחרי שקבל אברהם עליו דבר הזה, אז נכנס אדם במקומו, חוה לא נכנסה, עד שקרב אברהם והכניסה אצל אדם, וקבל עליו להשתדל גם בעבורה[14] זה שכתוב: "וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ", לשרה לא כתוב, אלא את שרה, לרבות חוה, ואז נתיישבו במקומותם כראוי, זה שכתוב: "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם", ותנינן באברהם, "תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ", זה אדם וחוה, אלה השמים והארץ לא כתיב, אלא "תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ", ולא תולדות איש, ואלה התולדות נתקימו בעבור אברהם, ומנין לנו שנתקימו בעבור אברהם, שכתוב: "וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם", ועד שבא אברהם לא נתקימו אדם וחוה במקומותם בעולם ההוא[15].

זוהר חלק א' פרשת חיי שרה – דף קכ"ח

ביאור השם 'מערת המכפלה'

"וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה  וגו'", רבי אלעזר שאל לרבי שמעון אביו ואמר, האם מערה זאת אין היא מכפלה, שהרי כתוב מערת המכפלה, והכתוב קורא לה אחר כך מערת שדה המכפלה, מכפלה קורא להשדה, אמר לו הגם שכך קוראים לה מערת המכפלה, כמו שכתוב: "וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה", אבל ודאי חייך לא המערה היא מכפלה, ולא השדה הוא מכפלה, אלא שזה השדה והמערה על שם מכפלה נקראים, שדה המכפלה ודאי ולא המערה, שהרי המערה בהשדה היא, ושדה ההוא עומד בענין אחר[16].

בא וראה, ירושלים כל ארץ ישראל נתקפלה תחתיה, והיא קיימת למעלה ולמטה בדמיון אחד, ירושלים שלמעלה וירושלים שלמטה, לשניהם יש אחיזה למעלה ואחיזה למטה, ירושלים שלמעלה נאחזת בשני צדדים למעלה ולמטה[17] ירושלים שלמטה נאחזת בשני צדדים למעלה ולמטה, ולפיכך מכפלה היא, ועל כן זה השדה הוא מן אותה המכפלה, כי בו הוא שורה[18] כדמיון זה כתוב (בראשית כ"ז): "כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'", למעלה ולמטה[19] ולפיכך שדה המכפלה ודאי ולא שדה כפול.[20]

ועוד סוד הדבר שהוא שדה המכפלה בודאי, מהו מכפלה, ה' שבשם הקדוש היא מכפלה[21] והכל עולה במקום אחד, ובעבור זה נאמר בדרך נסתר המכפלה, שלא נמצא בהשם הקדוש אות אחרת כפולה מלבד זאת.

ואף על פי שהמערה היא כפולה בודאי, שהיא מערה תוך מערה, אבל על שם ענין אחר נקראת מערת שדה המכפלה כמו שנתבאר.

ואברהם ידע זאת, וכאשר דבר לבני חת כסה הדבר ואמר, "וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה" על שם שהיא מערה כפולה, אבל התורה קורא לה מערת שדה המכפלה כראוי, והקדוש ברוך הוא עשה הכל שיהיה נמצא בזה העולם כדמיון שלמעלה, ושיתחברו זה בזה להיות כבודו למעלה ולמטה, אשרי חלקם של הצדיקים, שהקדוש ברוך הוא אוהבם בעולם הזה ובעולם הבא.

זוהר חלק א' פרשת חיי שרה – דף קכט עמוד א'

אברהם התעלה כל יום ממדרגה למדרגה

"וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל", רבי יהודה פתח (תהלים ס"ה): "אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ", זה הכתוב נתבאר, אבל אשרי האיש שדרכיו מוכשרים לפני הקדוש ברוך הוא, והוא בוחר בו לקרבו אצלו.

 בא וראה, אברהם התקרב אליו, וחשקות שלו הייתה כל יום בזה, ולא נתקרב אברהם ביום אחד או בזמן אחד, אלא מעשיו הקריבו אותו בכל יום ממדרגה למדרגה, עד שנתעלה במדרגתו כשהיה זקן ונכנס במדרגות עליונות כראוי, שכתוב: "וְאַבְרָהָם זָקֵן", ואז "בָּא בַּיָּמִים". באותן ימים העליונים, באותן ימים הידועים בסוד האמונה[22] "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל"[23] שמשם יוצאות כל הברכות וכל הטובות.

זהר חלק א' פרשת חיי שרה – דף ק"ל

התדבקות אברהם בהקדוש ברוך הוא

רבי יוסי אמר בא וראה, אברהם נכנס לדעת ולהתדבק בריבונו כראוי, לאחר שהקדים מעשים טובים בתחילה, וזכה באותן ימים העליונים, ונתברך ממקום שכל הברכות יוצאות משם, שכתוב: "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל", מהו בַּכֹּל, מקום דנהר שאינו פוסק מימיו לעולם.

איסור התבוללות

אמר רבי חייא בא וראה, שאברהם לא רצה להתערב בנשי אומות העולם, להתדבק בשאר עמים עובדי כוכבים, לפי שהנשים של שאר העמים עובדי כוכבים, הן מטמאין לבעליהן ולאותן המתדבקים בהן, לפי שכאשר הבין אברהם חכמה, ידע העיקר והשורש, ומאיזה מקום יוצאים ומשוטטים רוחות טמאים בעולם, ועל כן השביע לעַבדו שלא יקח אשה לבנו משאר עמים. (דף קל"א) שהרי מי שמתדבק באשה של שאר עמים עובדי כוכבים נטמא הוא, והבן שיוליד יקבל עליו רוח טומאה.

ואם תשאל שהרי מצד אביו מישראל הוא בא, ולמה יקבל עליו רוח טומאה, בא וראה, שהרי בתחילה נטמא אביו, בשעה שהתדבק באותה האשה שהיא טמאה, וכיון שאביו נטמא באשה ההיא שהיא טמאה, כל שכן שבן ההוא שיוליד ממנה יקבל עליו רוח טומאה, ולא עוד אלא שעבר על התורה, שכתוב (שמות ל"ד): "כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי ה' קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא" לפי שקנא על זה הברית הקדוש.

אמר רבי אלעזר בא וראה, מה שאמרו שכיון שהבין אברהם אבינו חכמה, היה מבקש להפרד מכל שאר העמים ולא להתדבק בהם, ולפיכך כתוב: "וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי וגו'", מבנות הכנעני ודאי, סוד הוא זה, כמו שכתוב (מלאכי ב'): "וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר"[24] "אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ" אנכי דווקא[25] כתוב כאן אֲשֶׁר אָנֹכִי, וכתוב שם (ישעיהו מ"ה): "אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ", וכל זה בשביל שלא להטמא בהם.

בא וראה, מי שמכניס זה הברית הקדוש באשה ההיא של שאר עמים עובדי כוכבים, הוא גורם טומאה במקום אחר, ועל זה כתוב (משלי ל'): "תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וגו'", ואף על פי שהשביע אותו בזה הברית, לא נבטח בו אברהם עד שהתפלל תפלתו לפני הקדוש ברוך הוא ואמר: "ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וגו' הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ", מלאכו ודאי, זה מלאך הברית[26] כדי שיהיה נשמר זה הברית ולא יטמא בין אותן עמים.

זוהר חלק א' פרשת חיי שרה – דף קל"א

 אברהם רצה שיצחק ישאר לגור לידו

"רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה", מה הטעם, לפי שידע אברהם, שהרי בכולם לא היה מי שיכיר להקדוש ברוך הוא, רק הוא בלבדו, ולא רצה שיהיה מדורו של יצחק ביניהם, אלא שיהיה מדורו עמו, ויצחק ילמד ממנו תמיד דרכיו של הקדוש ברוך הוא, ולא יטה לימין ולשמאל, ועל כן לא רצה אברהם שיהיה מדורו של יצחק שם.

קפיצת הדרך לאליעזר

אמר רבי ייסא ודאי זכותו של אברהם עמדה לפני עבד ההוא, כי באותו היום שיצא הגיע ביום ההוא לעין המים, שכתוב: "וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן", וזה נתבאר.

זוהר חלק א' פרשת חיי שרה – דף קל"ב עמוד א'

 רבקה צדקת והמים עולים לקראתה

"וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת", יוצאת, באה צריך לומר, מהו יוצאת, שהקדוש ברוך הוא הוציאה מכלל כל שאר בני העיר, שכולם רשעים וזו יוצאת מכלל שלהם.

וַתֵּרֶד הָעַיְנָה, כתוב בה"א[27] סוד הוא, שפגעה שם בארה של מרים, ולפיכך כתוב העינה בה"א, ועלו לה המים.

תפילת המנחה

דבר אחר "וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת", כמו שכתוב: "יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם", ולמה כתוב יוצאות, ולא הולכות ולא באות, אלא לפי שנטמנות היו כל היום, ובשעה ההיא יצאו לשאוב מים, וסימן תפס בידו.[28]

בא וראה, כאשר הגיע העבד לחרן, ומצא את רבקה לעת ערב, היה זמן תפלת המנחה, באותה השעה שבא יצחק להתפלל תפלת מנחה, בשעה ההיא הגיע העבד אצל רבקה, ובשעה ההיא שבא יצחק להתפלל מנחה כמקדם, באה רבקה אצלו, להמצא הכל במקומו שנצרך לו כראוי.

והכל עולה בסוד של חכמה, ולכן בא עבד ההוא לבאר מים, בסוד הכתוב: "מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן", וביארנו שכל זה סוד הוא.

ובא וראה, תפלת מנחה תקן לה יצחק בודאי, וכמו שתקן אברהם תפלת שחרית לנגד מדרגה ההיא שנדבק בה[29] כך תקן יצחק תפלת מנחה לנגד מדרגה ההיא שנדבק בה, ועל כן תפלת מנחה מזמן שנוטה השמש לרדת בהילוכו לצד מערב, שהרי כל זמן שלא הגיע השמש לצד מערב נקרא יום, מהבקר עד זמן ההוא, שכתוב (תהלים נ"ב): "חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם".

ועל כן למדנו שיהיה אדם נזהר בתפלת מנחה, שהוא זמן שדין קשה שורה בעולם.

זוהר חלק ב' פרשת שלח – דף קנ"ח עמוד א'

אליעזר נקרא ברוך אף שהיה כנעני

"וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ ה'", אמר רבי ייסא בא וראה, אליעזר עבד אברהם מבני כנען היה, כמו שכתוב (הושע י"ב): "כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה", וכנען כתוב עליו "אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו", ולפי שהיה שליח נאמן מה כתוב בו, "בּוֹא בְּרוּךְ ה'", ברוך ה' ממש, ולכן נכתב כך בתורה, לפי שיצא מקללה ההיא ונתברך, ולא די לו שיצא ממנה, אלא שנתברך בשמו של הקדוש ברוך הוא, ולמדנו שבא מלאך והכניס דבר זה בפיו של לבן.

זוהר חלק א' פרשת וירא – דף ק"ג

"עבד אברהם אנכי" כדי לכבד את אברהם

"וַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי וַה' בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּל", אמר רבי שמעון כתוב (מלאכי א'): "בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדֹנָיו", עבד אדניו זה אליעזר לאברהם, כאשר שלחו לחרן ועשה כל רצונו של אברהם והיה מכבדו, שהרי איש שהיה מביא כסף וזהב ואבנים טובות וגמלים, הוא נראה יפה כראוי, ולא אמר שהוא אוהבו של אברהם או קרוב שלו, אלא אמר "עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי", בשביל להעלות בשבחו של אברהם ולכבד אותו בעיניהם.

זוהר חלק ב' פרשת בא – דף ל"ט

תפילת יצחק בשדה מערת המכפלה

"וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב", אמר רבי שמעון וכי לא היה לו בית או מקום אחר להתפלל, אלא אותו השדה היה אשר קנה אברהם סמוך למערה, שכתוב: "הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי חֵת", ובשעה שהיה יצחק נכנס בתוכו ראה שם השכינה, והשדה העלה ריח עליון קדוש, ולפיכך היה מתפלל שם וקבעו למקום תפלתו.

זוהר חלק ג' פרשת פקודי – דף רל"ו

טעם שרבקה הפילה עצמה מהגמל

"וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל", אמר רבי יהודה זה הכתוב למה נצרך להיכתב בתורה, ועוד וכי בשביל שראתה יפיו של יצחק נפלה מן הגמל.

אלא זה הכתוב סוד הוא, בא וראה, בשעה שהגיעה רבקה אצל יצחק, זמן תפלת מנחה היה, ובזמן ההוא דין נתעורר בעולם, וראתה אותו במדרגת הרוגז של דין הקשה, וראתה שהרי סיום של הרוגז הקשה הוא גמל למטה, וזהו הסוד של מיתה[30] ולפיכך הפילה והשמיטה עצמה מן גמל ההוא, שהרי כשנתעורר דין הקשה גמל ההוא מתגבר, ולפיכך השמיטה עצמה ממנו ולא ישבה שם.

זוהר חלק א' פרשת חיי שרה – דף קל"ג

נעשו ניסים לרבקה כמו לשרה

"וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ", אמר רבי יוסי זה המקרא קשה, הָאֹהֱלָה, לאהל שרה אמו צריך לומר, מהו האהלה, שחזרה שמה השכינה, לפי שכל זמן ששרה הייתה קיימת בעולם, השכינה לא סרה ממנה, ונר היה דולק מערב שבת לערב שבת, והיה מאיר כל אותן ימי השבוע, לאחר שמתה כבה נר ההוא, כיון שבאה רבקה חזרה השכינה והנר נדלק. "שָׂרָה אִמּוֹ", שהיתה דומה לשרה בכל מעשיה.

צורת רבקה כשרה

רבי יהודה אמר כמו שצורת יצחק הייתה כצורתו של אברהם, וכל מי שראה ליצחק אמר זה הוא אברהם, ודאי אברהם הוליד את יצחק, כן גם רבקה צורתה הייתה ממש צורת שרה, ולפיכך שָׂרָה אִמּוֹ ודאי.[31]

חזרה צורת שרה

אמר רבי אלעזר הכל כך הוא, אבל בא וראה, שסוד הוא, שאף על פי ששרה מתה, צורתה לא סרה מן הבית, אבל לא נראית שם מיום שמתה שרה עד שבאה רבקה, כיון שנכנסה רבקה נראתה צורתה של שרה, שכתוב: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ", היינו שמיד שרה אמו נראתה שם[32] ולא היה רואה אותה רק יצחק בלבדו כשנכנס שמה, ועל כן "וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ", מהו אחרי אמו, אחרי שאמו נראתה ונזדמנה בבית, ולכן לא כתוב אחרי מיתת אמו, אלא אחרי אמו.

אהבה בא ממידת גבורה

רבי שמעון אמר מה נשתנה שכתוב בו ביצחק: "וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ", כיון שאמר ותהי לו לאשה אין ידוע שאהב אותה, הרי כל בני העולם אוהבים לנשיהם, מה נשתנה יצחק שכתוב בו ויאהבה, אלא ודאי התעוררות האהבה של הזכר אל האשה, אינה אלא מכח בחינת שמאל[33] שכתוב (שיר השירים ב'): "שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי".

זוהר חלק א' פרשת חיי שרה – דף קל"ג עמוד א'

 ענין שינוי שם הגר לקטורה

"וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה" – קטורה זו היא הגר, שהרי למדנו שלאחר שנפרשה הגר מן אברהם, ותתע אחרי גלולי אביה, אחר כך נתקשרה במעשים טובים, ולפיכך נשתנה שמה ונקראה קטורה על שם המעשים טובים, ושלח אברהם ולקחה לו לאשה, מכאן ששינוי השם מכפר עונות, ועל כן נשתנה שמה.

"וַיֹּסֶף אַבְרָהָם", מהו ויוסף, אפשר תאמר שעל שרה הוא שהוסיף, אינו כן, אלא שבימי שרה נזדווג עמה פעם אחת, ואחר כך גרש אותה על דבר ישמעאל, ואחר כך ויוסף אברהם כמקדם פעם אחרת על מה שלקחה בראשונה, וכמו ששנתה מעשיה כן גם נשתנה שמה.

זהר חלק א' פרשת חיי שרה – דף קל"ג עמוד ב'

אברהם נתן ליצחק את 'אהל שרה'

"וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק", בא וראה, שאמר רבי אלעזר על "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ", שנראתה צורת שרה, ויצחק התנחם אחרי שנראתה אמו, וצורת אמו היה רואה כל יום, ואברהם אף על פי שנשא אשה לא נכנס בבית ההוא, ולא הכניס שמה את האשה שלקח, כדי ששפחה לא תירש גבירתה, ובאהל שרה לא נראתה אשה אחרת אלא רבקה, ואברהם אף על פי שהיה יודע שצורתה של שרה נראית שם, הניח ליצחק אהל ההוא לראות צורת אמו כל יום, יצחק יראנה ולא אברהם, זהו שכתוב: "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק", את כל אשר לו דוקא, היינו צורה של שרה שנראית באהל ההוא.

אברהם נתן מחלקו (מידת החסד) ליצחק

דבר אחר "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק" – זה סוד אמונה העליונה, שיתדבק יצחק במדרגה של חלקו כראוי, בא וראה, כאן נכלל מים באש, ודאי שאש לקח מים, כנשמע מהכתוב "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק", זה מים שנכלל באש[34] ובתחילה נכלל יחד אש במים[35] באיזו זמן, בשעה שעקד אברהם ליצחק לעשות בו דין, אז נכלל אש במים, ועתה נכלל מים באש, להיות הכל בסוד אמונה העליונה[36].

זוהר חלק א' פרשת חיי שרה – דף קל"ג עמוד א'

אברהם עם בני הגר

"וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת", מהו מתנות, אלו צדדי מדרגות התחתונות, שהם שמות של צדדי רוח הטומאה, בשביל להשלים אותן המדרגות, ונתעלה יצחק על כולם באמונה העליונה כראוי, "בְּנֵי הַפִּילַגְשִׁים", אלה היו בני קטורה, פילגש בתחילה ופילגש לבסוף, רבי חייא אמר פילגשים ממש.

"וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ", שלא ישלטו אצל יצחק, "בְּעוֹדֶנּוּ חַי", בעוד שהיה אברהם חי וקיים בעולם, שלא יריבו עמו אחר כך, ובשביל שיתתקן יצחק בצד דין הקשה העליון להתגבר על כולם, וכולם יכנעו לפניו,

"קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם", לפי ששם נמצאים אותן צדדי כשפים הטמאים.

זוהר חלק א' פרשת חיי שרה – דף קל"ה עמוד א'

ענין באר לחי ראי על פי סוד

"וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי", אמר רבי יצחק זה הכתוב אין תחילתו כסופו ואין סופו כתחילתו, מפני מה הצריך הקדוש ברוך הוא לברך את יצחק, לפי שאברהם לא ברכו, מה הטעם, כדי שלא יתברך עשו, ועל כן עלו אותן הברכות להקדוש ברוך הוא וזה נתבאר, "וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי", מהו לחי רואי, אלא שנתחבר עם השכינה, הבאר שמלאך הברית נתגלה עליה כתרגומו[37] ולפיכך ברכו.

רבי יהודה אמר "בְּאֵר" זו השכינה, "לַחַי", זה חי העולמים[38] צדיק חי העולמים, ואין להפרידם, חי הוא בשני עולמות, חי למעלה שהוא עולם העליון, חי אצל עולם התחתון, ועולם התחתון בעבורו מתקיים ומאיר[39] בא וראה, הלבנה אינה מאירה אלא כאשר תראה את השמש, וכיון שהיא רואה את השמש אז תזרח, ועל כן זאת הבאר, לחי רואי בודאי, אז היא מאירה ומתקיימת במים חיים, לחי רואי, בשביל שתתמלא ותאיר מן חי הזה[40].

ובא וראה, יצחק בקרית ארבע היה לאחר שמת אברהם, מהו "וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי", שנזדווג בה ונתקשר בה באותה הבאר[41] להתעורר האהבה כמו שאמרנו.

זהר חלק א' פרשת חיי שרה – דף קל"ד עמוד א'

בזמן הגאולה

אמר רבי חזקיה בא וראה, מזמן שנחרב בית המקדש הברכות אינן שורות בעולם ונתמנעו, כביכול נמנעו למעלה ולמטה, וכל אותן שאר מדרגות התחתונות מתגברות, והולכים ושולטים על עם ישראל, לפי שהם גרמו זאת בחטאיהם.

 אמר רבי אלעזר בזמן שעתיד הקדוש ברוך הוא לפקד את עמו, יבנה הקדוש ברוך הוא בית המקדש בתחלה, ויכין את ההיכל ויבנה עיר ירושלים, ואחר כך יקים לכנסת ישראל מן העפר, זה שכתוב: "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם ה' נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס", בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם בתחילה, ואחר כך נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס, ויאמר לה (ישעיהו נ"ב): "הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי וגו'", יקבץ גלותם של ישראל, ואז "הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם", זו תחיית המתים, וכתוב (יחזקאל ל"ו): "וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וגו'", בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.

זוהר חלק א' פרשת וישב – דף קפ"א

 רמזים וסודות בענין תחיית המתים

"וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ", פתח רבי שמעון ואמר, "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ", זו השכינה כמו שנתבאר, מטטרו"ן שהוא עבד שליח של רבונו,[42] "זְקַן בֵּיתוֹ", כמו שכתוב (תהלים ל"ז): "נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי". "הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ", לפי שכל הגונים נתגלים בו, ירוק לבן ואדום.[43]

"שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי", זה הוא צדיק, סוד הדבר שהוא קיום העולם[44] שהרי אז זה העבד יהיה ממונה בסוד העליון להחיות ישני עפר, ויהיה נעשה שליח ברצון העליון להחזיר הרוחות והנשמות למקומם, לאותן הגופות שבלו ונרקבו תחת העפר.

 "וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וגו'", מהו ואשביעך, להתלבש בסוד שבעה המאורות העליונים, שהם סוד שלמות העליון[45].

"אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה", זהו הגוף אשר תחת העפר, שיש לו קיום לעמוד מן העפר, שכל אותן שזכו להקבר בארץ ישראל, הם יתעוררו בראשונה, כמו שביארנו שכתוב (ישעיהו כ"ו): "יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן", יִחְיוּ מֵתֶיךָ לראשונה, אלו המתים של ארץ ישראל, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הם המתים של שאר ארצות, וכל זה לאותן גופות של ישראל שנקברו שם, ולא לגופות שאר עמים עובדי כוכבים, שנטמאה הארץ מהם.

וזהו "אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי", מהו לבני, שכל נשמות העולם שיצאו מן הנהר ההוא שנמשך ויוצא[46] הם בנים להקדוש ברוך הוא, וזהו אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה, זה הגוף, לִבְנִי, זו הנשמה, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אלו גופות העמים עובדי כוכבים, שעתיד הקדוש ברוך הוא לנער אותם מארץ הקדושה, כמו שכתוב (איוב ל"ח): "וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה", כמי שמנער טלית מן הזוהם שלו. "כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ", "אַרְצִי" זו היא ארץ הקדושה, שהיא ארץ שלו בין כל שאר ארצות שחלק אותו לממונים אחרים. "וְאֶל מוֹלַדְתִּי", אלה הם ישראל.

בא וראה, מה כתוב "וַיִּקַּח הָעֶבֶד" כמו שנתבאר, "עֲשָׂרָה גְמַלִּים", אלה הן עשר מדרגות שזה העבד שולט עליהן כדמיון שלמעלה, "מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו", שהן כדמיון ההוא ממש כמו שנתבאר[47] וזה העבד שולט ומתתקן בהן.

"וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ", כל הטוב ההוא של רוחות עליונים, היוצאים מתוך אותן המאורות והמנורות העליונים,[48] ועוד "וְכָל טוּב אֲדֹנָיו", היינו שימוש השמש שנשפע בהלבנה[49] .

"וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם", זה מקום ארץ הקדושה, שבכתה שם רחל כשנחרב בית המקדש.

"וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם", לחזק הכח בתוקף הראוי, טרם שיכנס להקים את הגופות האלה.

"לְעֵת עֶרֶב", מהו לעת ערב, זה ערב שבת שהוא זמן אלף השישי, כמו שכתוב וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב, וכתוב (ירמיהו ו'): "כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב". "לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת", שבזמן ההוא עתידים לקום ולהחיות בראשונה מכל שאר בני העולם אלה ששאבו מים של התורה, לפי שכיון שעסקו לשאוב מן מימי התורה נתחזקו בעץ החיים, לכך הם יצאו לראשונה, שעץ החיים גרם להם לקום בראשונה כמו שנתבאר.

"וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת", מהו יוצאות, כמו שכתוב (ישעיהו כ"ו): "וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל", שעתידה הארץ להפליט ממנה כל הרוחות הנמצאים בתוכה, ועל כן כתוב יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם, לקחת נשמה ולקבל אותה כראוי, שתהיה מתוקנת ממקומה כראוי.

"וְהָיָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלו הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה", לפי שאמרו שכל אותן נשמות העולם שנתקימו בזה העולם, והתיגעו לדעת את ריבונם בסוד החכמה העליונה[50] הן עולות ועומדות במדרגה עליונה על כל אותן שלא השיגו ולא ידעו, והן יקימו לראשונה, וזאת היא השאלה שיעמד עבד ההוא לדעת ולשאול, במה עסקה נשמה ההיא בזה העולם.

"וְאָמְרָה אֵלַי גַּם אַתָּה שְׁתֵה", אתה צריך לשתות להיות נשקה בתחילה, ואחריך וגם לגמליך אשקה, לפי שכל שאר המרכבות אף על פי ששותות ממדרגה זו, מכל מקום באה ההשקה לכולן על ידי עבדות הצדיקים, שיודעים לעבוד לריבונם כראוי, שהצדיקים יודעים להמשיך שפע לכל מדרגה ומדרגה כראוי, וזהו – "גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב" בודאי, "הִוא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֹכִיחַ ה' לְבֶן אֲדֹנִי", ודאי זה הוא הגוף המזומן לנשמה עליונה ההיא.

ואלה הגופות עתידים להתעורר בראשונה כמו שאמרנו, ואחר שאלו יקימו, יקימו גם כל האחרים שבשאר הארצות, ויתקיימו בקיום שלם, ויתחדשו בהתחדשות הלבנה[51] ויתחדש העולם כמקדם, ועל זמן ההוא כתוב (תהלים ק"ד): "יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו", בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.

עוד בענין תחיית המתים ממדרש הנעלם פרשת תולדות

"כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ וגו'", תנן ארבע רוחות העולם מנשבן, ועתיד הקדוש ברוך הוא להתעורר רוח אחד לקיים הגוף שיהא כלול מד' רוחות, הדא הוא דכתיב: "מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ", בארבע לא כתוב אלא מארבע רוחות העולם שיהא כלול מארבעתם, ותאנא אותו הרוח הוא רוח המוליד, הוא הרוח האוכל ושותה, ואין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד, ואין בין עולם הזה לתחיית המתים אלא נקיות והשגת ידיעה, רב נחמן אמר ואריכות ימים, אמר רבי יוסף וכי ימות המשיח ותחיית המתים לאו חד הוא, אמר לו לא, דתנן בית המקדש קודם לקיבוץ גליות, קיבוץ גליות קודם לתחיית המתים, ותחיית המתים הוא אחרון שבכולם, מנא לן, דכתיב: "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם ה', נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס, הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם", זו היא תחיית המתים שהיא הרפואה לשבורי לב על מתיהם, בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם תחלה, ואחריו נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס, והָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב אחרון על הכל:

 תנן מ' שנה קודם הקיבוץ גליות לתחיית המתים. אמר רב כהנא אמר רב ברוקא מקבוץ גליות עד תחיית המתים כמה צרות כמה מלחמות יתעוררו על ישראל, ואשרי הנמלט מהם, דכתיב (דניאל י"ב): "וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ כָּל הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר", רבי יהודה אמר מהכא "יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים", רבי יצחק אמר מהכא (זכריה י"ג): "וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב", ובאותן הימים יהיו ימים אשר יאמרו אין לי בהם חפץ, ומשעה שיעברו הצרות עד תחיית המתים מ' שנה, רב הונא אמר כתוב (יהושע ה'): "כִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה הָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וגו' אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה'", כהאי גוונא הכא. אמר רבי יוסף כל אלין חד מלה אמרו. ולבסוף מ' שנה שהצרות יעברו והרשעים יכלו, יחיו המתים שוכני עפר, מאי טעמא, משום דכתיב (נחום א'): "לֹא תָקוּם פַּעֲמַיִם צָרָה", ודי להם במה שעברו. ומזמן תחיית המתים יתיישב העולם בישובו, הדא הוא דכתיב: "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".

---