זוהר תורה בראשית

ספר זוהר תורה הוא ליקוט גדול ונפלא מכל ספרי הזוהר, כל המאמרים השייכים לכל  פרשה ופרשה עם לשון הקודש, בכך יכול כל אחד ללמוד הפרשה ולהבין הפסוקים עם מדרשי  הזוהר, בפרט בשבת קודש שהוא זמן מיוחד ללימוד הזוהר הקדוש, ובזמן קצר כ- 7 דקות  ביום ילמד הפרשה עם מתיקות הזוהר וב- 2 דקות ביום ילמד ספרא דצניעותא.

"ספר הזוהר אפילו בקריאה לבד יש בו כח לעשות ניסים" (הגהות הרמ"ז דף  קע"ח)

להורדה זוהר תורה בראשית-  לחץ כאן:   זוהר תורה – פ' בראשית לאתר

 

בעזרת השם יתברך שמו בזכות התנא האלקי רבן שמעון בר יוחאי זיע"א

 

• @01ספר
• @01זוהר תורה
• @51סדר בראשית@56

 

פרשת בראשית

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף ה' עמוד א'

 

א. ארבעה פעמים, הסתכל הקדוש ברוך הוא בתורה, קודם שברא את העולם

 

"אֱלֹהִים וגו'", אמר רבי שמעון: בוא וראה בהתורה ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, שכתוב (משלי ח'): "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת", והוא הסתכל בה פעם ושתים ושלש וארבע פעמים, ואחר כך אמרה, ואחר כך עשה בה מלאכה, ללמד לאנשים שלא יבאו לטעות בה, כמו שכתוב (איוב כ"ח): "אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ וַיֹּאמֶר לָאָדָם", וכנגד ארבע פעמים אלו שכתוב אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, ברא הקדוש ברוך הוא מה שברא, וטרם שהוציא מלאכתו הכניס ארבע תיבות בתחלה, שכתוב בראשית ברא אלהים את, הרי ארבע, ואחר כך השמים, הן כנגד ארבע פעמים שהסתכל הקדוש ברוך הוא בתורה, טרם שהוציא מלאכתו לפועל.

 

 

זוהר חלק א' פרשת ויגש – דף ר"ה עמוד ב'

 

ב. באות בי"ת נברא העולם שהוא סימן ברכה

 

רבי אלעזר אמר: טרם שברא הקדוש ברוך הוא את העולם, באו כל האותיות לפני ונכנסו כל אחת ואחת למפרע, נכנסה תי"ו ואמרה לפניו, רצונך לברוא בי העולם, אמר לה – לא, שבך עתידים הרבה צדיקים למות, שכתוב (יחזקאל ט'): "וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים וגו'", ולמדנו שכתוב וממקדשי תחלו, אל תקרא ממקדשי אלא ממקדושי, ולכן העולם לא יברא בך. נכנסו שלש אותיות, שי"ן קו"ף רי"ש, כל אחת ואחת בלבדה, אמר להן הקדוש ברוך הוא – אין אתן כדאי לברוא עמכן העולם, שהרי אתן האותיות שנקרא בכן שק"ר, ושקר אין הוא כדאי לעמד לפני. ונכנסו פ"א צד"י וכן כלן, עד שהגיעו האותיות לאות כ"ף, כיון שירדה כ"ף מעל הכתר נזדעזעו עליונים ותחתונים וכו', עד שנתקיים הכל באות בי"ת שהיא סימן ברכה, ובה נתיסד העולם ונברא, ואם תאמר שהאל"ף היא הראש לכל האותיות, כך הוא, אלא לפי שנקרא בה ארור, לפיכך לא נברא בה העולם, בשביל שלא ליתן מקום לצד הטומאה שנקרא ארור, לא נברא בה העולם, ונתיסד בבי"ת העולם ובה נברא.

 

 

בהשמטות

 

ג. על כל עשב ועשב בארץ ממונה מלאך המכה עליו ואומר לו גדל

 

"אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ", ראשי תיבות את השמים ואת הארץ אהוה, שבו נבראו שמים וארץ, א"ה, בו נבראו שמים, ו"ה, בו נבראת הארץ וכל מה שנמצא בה, והוא נותן השתוקקות בכל העצים והעשבים שבארץ, וזהו שאמרו, אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין ממונה עליו מלמעלה ושומר אותו שמכה בו ואומר לו גדל, שנאמר (איוב ל"ח): "הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ".

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף ל"ט עמוד ב'

 

ד. שבעה מדורי הארץ

 

"וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ", אלה הם מדורי הארץ: ארץ, אדמה, ארקא, גיא, נשיה, ציה, תבל, וגדול שבכלם תבל, שכתוב והוא ישפוט תבל בצדק. אמר רבי יוסי: איזו היא ציה, אמר לו רבי אבא זה הוא מקום הגיהנם, כמו שכתוב: "צִיָּה וְצַלְמָוֶת", וזהו הסוד שכתוב: "וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם", זה סוד מקום הגיהנם, וזו היא ציה, מקום מלאך המות שהוא מחשיך פני הבריות, וזהו מקום של חשך העליון. תבל – זו נשיה, שלא נראה בה התגלות כלל עד שנשכחה מכלם, ועל כן נקראת נשיה, ובהו זו ארקא, מקום שאינו נשכח. רבי חייא אמר: זו גיא, ורוח אלקים מרחפת, זה נגד תבל הניזון מרוח אלקים.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף ל"א עמוד ב'

 

ה.         אור העין שברא הקדוש ברוך הוא בתחלה גנזו

 

"וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר", זה הוא האור שברא הקדוש ברוך הוא בתחלה, והוא אור העין והוא האור שהראה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון, והיה רואה בו מסוף העולם ועד סופו, והוא האור שהראה הקדוש ברוך הוא לדוד, והיה משבח ואומר (תהלים ל"א): "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ ". והוא האור שהראה הקדוש ברוך הוא למשה, וראה בו מגלעד ועד דן, ובשעה שצפה הקדוש ברוך הוא שיעמדו שלשה דורות רשעים, והם דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה, גנזו כדי שלא ישתמשו בו, ונתנו הקדוש ברוך הוא למשה, והשתמש בו שלשה ירחים, שנשארו לו מן ימי העבור שלו כמו שכתוב: "וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים". ואחר שלשה חדשים בא לפני פרעה, לקח הקדוש ברוך הוא ממנו האור, עד שעמד על הר סיני לקבל התורה, והחזיר לו אור ההוא ונשתמש בו כל ימיו, ולא יכלו ישראל לגשת אליו, עד שנתן מסוה על פניו, כמו שכתוב וייראו מגשת אליו, ונתעטף בו כטלית, זה שכתוב (תהלים ק"ד): "עוֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה". "יְהִי וַיְהִי אוֹר", כל מה שנאמר בו – 'ויהי', הוא בעולם הזה ובעולם הבא. אמר רבי יצחק: אור שברא הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, היה עולה אורו מסוף העולם ועד סופו ונגנז, מה הטעם שנגנז, כדי שלא יהנו ממנו רשעי העולם, והעולמות אל יהנו בעבורם, והוא נגנז לצדיקים, לצדיק דוקא, שכתוב (תהלים צ"ז): "אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק וגו'", ואז יתכוננו העולמות ויהיו כלם אחד, ועד היום של עולם הבא הוא נסתר ונגנז.

 

זהר חלק א' פרשת בראשית – דף מ"ו

 

האור נגנז לצדיקים לעתיד לבוא

 

רבי שמעון אמר: יהי אור – יהי התפשטות זה האור למטה, ואלו הם המלאכים שנבראו ביום הראשון, יש להם קיום להתקיים מצד בחינת הימין, "וירא אלקים את האור כי טוב", 'את' – להכליל המאור שאינו מאיר מעצמו, עם המאור שמאיר מעצמו, שנאמר בו: "כי טוב" אמר רבי אלעזר: 'את' – להכליל ולרבות כל המלאכים שבאים מצד אור הזה, וכלם מאירים כבתחילה בקיום השלימות.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף מ"ו עמוד א'

 

ו. העולם מתקיים מאותו האור הגנוז

 

"וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל", מה ראה – אמר רבי חייא: ראה במעשי הרשעים וגנז אותו, רבי אבא אמר: ראה שעולה אורו מסוף העולם עד סופו, וכי טוב הוא לגנזו שלא יהנו ממנו רשעי העולם.

 

זהר חלק א' פרשת בראשית – דף תר"ו עמוד א'

 

העוסקים בתורה נמשך עליהם מזה האור

 

אמר רבי יוסי: אור ההוא נגנז, והוא מזומן לצדיקים לעולם הבא, כמו שביארו שכתוב: "אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק", לצדיק ודאי סתם, ואור ההוא לא שימש בעולם מלבד ביום הראשון, ואחר כך נגנז ולא שימש יותר. רבי יהודה אומר: אלמלא היה נגנז לגמרי, לא נתקיים העולם אפילו רגע אחד, אלא נגנז ונזרע, כזרע הזו שעושה תולדות וזרעים ופירות, וממנו מתקיים העולם, ואין לך יום שלא יצא ממנו בעולם, ומחזק לכל, ובו מזין הקדוש ברוך הוא לעולם ובכל מקום שעוסקים בתורה בלילה, חוט אחד יוצא מן האור הגנוז ונמשך על אותן העוסקים בה, זה שכתוב (תהלים מ"ב): "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי".

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף מ"ו עמוד א'

 

ז. אין יום בלא לילה ואין לילה בלא יום

 

"וַיְהִי וַיְהִי בֹּקֶר יוֹם אֶחָד", ויהי ערב – מצד החשך, ויהי בקר – מצד האור. ומתוך שהם משתתפים יחד, כתוב – יום אחד, רבי יהודה אמר: מה הטעם שבכל יום ויום כתוב: "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר", להודיע שאין יום בלא לילה, ואין לילה בלא יום, ואין צריכים להפרד. אמר רבי יוסי: יום ההוא שהוציא אור הראשון, נתפשט בכל הימים, שכתוב בכולם יום. אמר רבי אלעזר: כך נשמע שכתוב בכולם בקר, ואין בקר אלא מצד אור הראשון. רבי שמעון אמר: יום הראשון התחבר עם כולם, וכולם בו, כדי להראות שאין בהם פירוד, והכל אחד.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף מ"ו עמוד א'

 

ח.         פלאי בריאת העולם ואין מתקיים אלא על שלום

 

"וַיֹּאמֶר יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמַּיִם", אמר רבי יהודה: בזה נפרדו מים עליונים ממים התחתונים, רקיע – היינו התפשטות מים, וזהו שנאמר: "וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָֽיִם".

 

זהר חלק ג' פרשת ויקרא – דף ט' עמוד ב'

 

כל הרקיעין וההיכלות מוכנים לקבל על עצמם עול מלכותו

 

בוא וראה בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם, ברא ז' רקיעים למעלה, ברא ז' ארצות למטה, ז' ימים, ז' נהרות, ז' ימים, ז' שבועות, ז' שנים ז' פעמים, ז' אלפי שנים קיום העולם, הקדוש ברוך הוא נמצא ברקיע הז', ז' רקיעין למעלה, ובכל אחד ואחד כוכבים, ומזלות, ושמשים, המשמשים בכל רקיע ורקיע, ובכל הרקיעים נמצא מרכבות אלה על אלה, לקבל עליהם עול מלכות ריבונם, ובכל המרכבות נמצא שמשים משונים זה מזה, אלה על אלה, מהם בו' כנפים, ומהם ברבי כנפים, מהם בד' פנים, ומהם בשני פנים, ומהם באחד, מהם אש לוהט, מהם מים, מהם רוח, זה שכתוב (תהלים קד): "עוֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לוֹהֵט", וכל הרקיעים אלה על אלה כקלופי בצלים, אלה למטה ואלה למעלה, וכל רקיע ורקיע הולך ורועש מפחד רבונו, על פיו הולכים ועל פיו עומדים, ועל כולם הקדוש ברוך הוא שנושא הכל בכחו וגבורתו, כדמיון זה ז' ארצות למטה, וכלן בישוב, אלה שאלה עליונים ואלה תחתונים וארץ ישראל גבוה מכלם, וירושלים גבוה מכל הישוב.

 

זהר חלק א' פרשת בראשית – דף ג

 

ובכל העולמות אין שולט בכל מלבד האדם, והקדוש ברוך הוא עליון עליו

 

 ובספרו של רב המנונא הזקן מבואר יותר, שכל הישוב מתגלגל בעיגול כמו כדור, אלה למטה, ואלה למעלה, וכל הבריות משונים במראה שלהם מן שינוי האויר, כפי כל מקום ומקום, ומתקיימים בקיומם כשאר האנשים, ועל כן יש מקום בישוב כאשר אור לאלה חושך לאלה, לאלה יום ולאלה לילה, ויש מקום שתמיד יום, ולא נמצא בו לילה, מלבד בשעה אחת קטנה, כדמיון זה הוא בים, שיש בו כמה בריות משונות זה מן זה, זה שכתוב (תהלים קד): "זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדַיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפַּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדוֹלוֹת וגו'". והכל תולה זה בזה, ומתקשר זה בזה, והכל כדמיון שלמעלה, ובכל העולמות אין שולט בכל מלבד האדם, והקדוש ברוך הוא עליון עליו, ולולא רקיע ההוא שמפריש בין מים עליונים לתחתונים, היה מחלוקת בעולם מהם, אבל רקיע הזה עשה שלום ביניהם, והעולם אין מתקיים אלא על שלום. בוא וראה הקדוש ברוך הוא נקרא שלום, הוא שלום ושמו שלום, והכל מתקשר בשלום.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף מ"ו ע"א

 

ט.         ביום שני לא נשלמה המלאכה לפיכך אין כתוב בו כי טוב

 

"וַיַּעַשׂ אֶת הָרָקִיעַ וגו'", אמר רבי יהודה: ויהי רקיע לא כתוב, אלא – ויעש, שעשה בו מלאכה בגבורה עליונה, והחזיקו בכח עצום. אמר רבי יצחק: בשני נברא גיהנם לרשעי עולם, בשני נברא מחלוקת, בשני לא נגמרה בו המלאכה, ולפיכך לא כתוב בו כי טוב, עד שבא יום השלישי ונגמרה בו המלאכה, לכן בו כי טוב שני פעמים, אחד על גמר המלאכה של יום ב', ואחד לעצמו, ביום השלישי נתתקן יום ב' ונפרדה בו המחלוקת, ובו הוכן רחמים על רשעי גיהנם, ביום ג' נחלש אש הגיהנם, לפיכך נכלל בו יום ב' ונשתלם בו.

 

 

זוהר חלק א' פרשת וארא – דף כ"ח עמוד א'

 

י. הרקיע שנמצא בו השמש הירח כוכבים ומזלות זה הוא בית מקוה מים הגדול

 

"וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד", וכתוב: "וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים", אמר רבי אבא: זה הכתוב נתבאר, ובוא וראה רקיע ההוא שיש בו חמה, ולבנה, ככבים, ומזלות, זה הוא בית מקוה מים הגדול, שהוא מקבל כל מים ומשקה לארץ שהיא עולם התחתון, כיון שמקבל המים מפזרם ומחלקם לכל הצדדים, ומשם שותים כלם, ובזמן שהדין שולט, עולם התחתון אינו יונק מן רקיע ההוא, ויונק מן צד שמאל, ואז נקרא (ישעיה ל"ד): "חֶרֶב לה' מָלְאָה דָּם", וי לאותן היונקים אז ממנה, ושותים ממנה.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף מ"ו עמוד א'

 

יא. התחברות מים עליונים בתחתונים הוא לעשות פירות

 

"וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא", אמר רבי שמעון: התחברות מים עליונים בתחתונים הוא לעשות פירות, מים עליונים פרים ורבים ועושים פירות, והתחתונים קורין לעליונים כנקבה לזכר, לפי שמים עליונים זכרים, והתחתונים נקבות, ולכן הארץ עושה פירות, שהרי היא מתעברת כנקבה מן זכר. רבי אלעזר אמר: כל הכוחות היו בארץ, ולא הוציאה כחותיה ותולדותיה עד יום הששי, שכתוב: "תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה". ואם תאמר הרי כתוב: "וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא", אלא שהוציאה תקון כחותיה להתישב אחר כך כראוי, והכל היה גנוז בה עד שנצרך. שהרי בתחלה כתוב: "תֹּהוּ וָבֹהוּ" כתרגומו, ואחר כך נתתקנה ונתישבה, וקבלה זרע דשאים ועשבים ועצים כראוי, והוציאה אותם אחר כך והמאורות גם כן לא שמשו באור שלהם עד שנצרך.

 

 

זהר חלק א' פרשת תולדות – דף קל"ו עמוד א'

 

יב. יהי מארת – נכתב חסר

 

"וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם וגו'", מארת – חסר, רבי חזקיה אמר: מארת, ששורה בו תוקף הדין, קליטת הדין. רבי יוסי אמר: יהי מארת למטה, היינו הלבנה, שבה תולה אסכרה לילדי העולם, ובה תולה קללה, לפי שהוא מאור הקטן מכל המאורות, ולפעמים נחשכת ואינה מקבלת אור. ברקיע השמים, זהו הרקיע שהוא הכלל של כולם, משום שהוא מקבל כל המאורות, והוא מאיר לזה המאור שאין לו אור. רבי אלעזר אמר: יהי מארת, מאור שאינו מאיר מעצמו, אלא על ידי מאורות העליונים המאירים לו כזכוכית הקולט אור המאיר.

 

זהר חלק א' פרשת בראשית – דף מ"ו עמוד א'

 

זוהמת הנחש

 

"יְהִי מְאֹרֹת" – לכלול נחש הרע שהטיל זוהם, ועשה פרוד שאין השמש מתחבר בלבנה מארת קללות, ובעבור זה גרם שנתקללה הארץ, שכתוב: "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה". ולפיכך כתוב מארת חסר: "יְהִי מְאֹרֹת", זו הלבנה, רקיע השמים, זה השמש, ושניהם בכלל אחד להזדווג להאיר העולמות למעלה ולמטה כן נשמע שכתוב על הארץ, ולא כתוב בארץ, משמע למעלה ולמטה. רבי שמעון אמר: גימטריאות, וחשבון, תקופות, ועבורין, הכל הוא בהלבנה, ומשם התחלת כל החשבונות, וכל המספרים, ועל כן הוא המקום לכל התקופות, וגימטריאות, ועבורין, ומועדים, וחגים, ושבתות. וישראל שדבקים בהקדוש ברוך הוא – עושים החשבון להלבנה, והם דבקים בה ומעלים אותה למעלה, שכתוב: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בה' אֱלֹקֵיכֶם וגו'".

 

 

זוהר חלק ב' פרשת תרומה – דף קמ"א עמוד ב'

 

יג. במראה הכוכבים גדלים הדשאים ועשבי השדה

 

"לְהָאִיר הָאָרֶץ", אמר רבי אבא: בוא וראה כתוב (ישעיה מ.): "הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם וגו'", כל החילות והמחנות והככבים, הקדוש ברוך הוא מוציאם בשם כל אחד ואחד, ולא נחסר אפילו אחד, כל הכוכבים והמזלות שברקיעים, כלם נתמנו שרים ופקודים לשמש העולם, כל אחד ואחד כראוי לו, ואין לך עשב קטון בכל העולם שלא ישלט עליו כוכב ומזל ברקיע, ועל כוכב ההוא יש ממונה אחד שהוא משמש לפני הקדוש ברוך הוא כל אחד ואחד כראוי לו, כל הכוכבים שברקיעים משמשים לעולם הזה, וכלם פקודים לשמש כל דבר ודבר שנמצא בעולם הזה, ואין צומחים ואין מגדלים עשבים ועצים ודשאים ועשבי השדה, אלא במראה הכוכבים העומדים עליהם, ונראים עליהם פנים בפנים, כל אחד ואחד כראוי לו, רוב מחנות כוכבים ומזלות הם יוצאים בהתחלת הלילה, עד שלש שעות פחות רבע, משם והלאה אין יוצאים מלבד הקטנים, וכל הכוכבים אין משמשים לבטלה, ואינם נראים לבטלה, ויש כוכבים שמשמשים כל הלילה, כדי להצמיח ולגדל כל אותן הדברים שנפקדו עליהם, ויש כוכבים שמשמשים עד חצי הלילה, ומצמיחים ומגדלים מתחלת הלילה עד שעה ההיא כל אותן הדברים שנפקדו עליהם, ויש כוכבים שמשמשים זמן קצר מן הלילה, שכיון שנראים על עשב ההוא או הדשא ההוא, מיד גמר שימושו, ואין נצרך יותר באותו הלילה, והרי הם אין עומדים לבטלה, וכיון שגמרו שימושם אין נראים יותר בעולם ההוא ונכנסים למקומם.

 

זהר חלק ב' פרשת שמות – דף רע"ט עמוד ב'

 

במראה והנוגה של כוכבי השביט גדלים סמי החיים ואבנים יקרות וזהב שחוט

 

בספר חכמה העליונה של בני קדם נאמר על כל אותן כוכבי השרביט המופיעים אור כשרביט ברקיע, באשר שיש עשבים בארץ מאלה הנקראים סמי החיים, ואבנים יקרות יש בארץ, וזהב שחוט שגדל תוך הרים גבוהים במעט מים המכסים עליו, ולא שמכסים ממש אלא שנמשכים והולכים עליו, ושולטים עליהם כל כוכבי השרביט, והם גדלים בשבילם, וכל התקון וההגדלה שלהם אינם אלא על ידי המראה והנוגה של השרביט ההוא, הנשלח מן כוכב ההוא שברקיע, ועל ידי זה נתקנים ונגדלים כל אלה הדברים, מחלות – יש בין אנשים שנראים ירוקים, או כמראה בדיל, שרפואתם תולה בזה שיסתכלו במראה של ברזל קלל הנוצץ לעינים, וצריך החולה להסתכל בו, עד שיעבור ויתנוצץ לפניו מראה ההוא לצד זה ולצד אחר, כדמיון השרביט, שיפזר נציצי אור כמו ברק לפניו, ובהופעת נציצי ברק ההוא לעיניו יש לו רפואה. אף כך כל אותן הדברים ששולטים עליהם אלה הכוכבים, אין להם תקון והגדלה במה שנראים, אלא בהתפשטות עליהם אור השרביט, ובזה מתתקנים בתבנית ובמראה ובכח כראוי להם, ואמת הדבר, שהרי כדמיון זה נרמז בספר שלמה המלך, בענין חכמת אבנים יקרות, שאם חסר מהם נגה הניצוץ והלהט של הכוכבים הידועים, אין גדלים ואין מתתקנים לעולם, והכל הכין הקדוש ברוך הוא לתקון העולם, כמו שכתוב: "לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ ", לכל מה שנצרך בעולם הזה לתקן אותו.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף כ' עמוד א'

 

יד. שני המאורות הגדולים – הכונה להעולם העליון והעולם התחתון

 

"וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים וגו'", ויעש – היינו החוזק והתיקון שלהם כראוי, את שני המארת הגדולים, בתחלה היו בחבור אחד שני המאורות, שניהם יחד עלו בגדלות אחת, לא נתישבה הלבנה אצל השמש, אמר לו הקדוש ברוך הוא לכי ומיעטי את עצמך, ומאז אין להאור מלבד השמש, שבתחלה ישבו כאחד במשקל אחד, אחר כך מיעטה עצמה בכל אותן מדרגות שלה, אף על פי שהיא הראש עליהם.

 

זהר חלק ב' פרשת תרומה – דף קמ"ז עמוד ב'

 

אמרו הקדמונים – שיהיה אדם זנב לאריות ולא ראש לשועלים

 

עוד למדנו: "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים" – זה העולם העליון ועולם התחתון, אחד בחינת זכר ואחד בחי' נקבה, וכל זמן שזכר ונקבה נזכרים ביחד, שניהם נקראים בלשון זכר, ובשביל שעולם העליון נקרא גדול, לכן עולם התחתון שמתחבר עמו בכלל גם כן נקרא גדול, כיון שנפרשו זה מזה, נזכרים בפרט כל אחד ואחד כראוי לו, זה נקרא מאור הקטון ולפיכך אמרו הקדמונים, שיהיה אדם זנב לאריות, ולא ראש לשועלים, שכאשר נמצא בין אריות נקרא הכל בכלל האריות.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף רנ"ו עמוד ב'

 

טו. אומות העולם עושים חשבון השנה לשמש וישראל – ללבנה

 

"וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם", אמר רבי יוסי: כתוב (תהלים ק"ד): "עָשָׂה יָרֵחַ לַמּוֹעֲדִים וגו'", עשה ירח בשביל לקדש בו ראשי חדשים וראשי שנים, זה שכתוב: "וְהָיוּ לְאוֹתוֹת", אלה שבתות, שכתוב כי אות הוא, ולמועדים אלה ימים טובים, ולימים אלה ראשי חדשים, ולשנים אלה ראשי שנים, שיהיו אומות העולם עושים חשבון לשמש וישראל ללבנה.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף ל"ד עמוד א'

 

טז. סוד הפסוק ישרצו המים וכו'

 

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וגו'", אמר רבי אלעזר: אלו מים התחתונים השורצים מינים כדמיון שלמעלה, אלו עליונים ואלו תחתונים. רבי חייא אמר: העליונים הוציאו נפש חיה, ומה היא, זו נפש אדם הראשון, כמו שכתוב (בראשית פרק א): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ", אלו שלוחים העליונים שנתגלים לאנשים בדמות איש, כן נשמע שכתוב יעופף על הארץ, לפי שיש אחרים שאין נתגלים, אלא שהם ברוח ממש כפי השגת האנשים ולפיכך לא כתוב בהם למינהו, כאותן אחרים שכתוב בהם ואת כל עוף כנף למינהו, לפי שאלו אין נשתנים ממינם לעולם, כאותן אחרים שלא כתוב בהם למינהו.

 

זהר חלק א' פרשת בראשית – דף מ"ו

 

ועוף יעופף על הארץ – מרמז למלאכים

 

רבי שמעון אמר: "וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ", יעוף צריך לומר, מהו יעופף, אלא סוד הוא, ועוף זה מיכאל, שכתוב (ישעיה ו'): "וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים". יעופף זה גבריאל, שכתוב (דניאל ט'): "וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי בֶחָזוֹן בַּתְּחִלָּה מֻעָף בִּיעָף" על הארץ, שבכחו נרפאת הארץ ומתקים האדם עליה, והוא רופא לכל חיל הארץ". על פני רקיע השמים, זה אוריאל, והכל נרמז בפסוק, ולפיכך כתוב אחר כך: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים", ואמר רבי אלעזר: אלו הם שבעים שרים גדולים שעל שבעים אומות, ובשביל זה נבראו כלם להיות שולטים על הארץ. "וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת", אלו הם ישראל, שהם בודאי הנפש של חיה ההיא ונקראים גוי אחד בארץ, אשר שרצו המים למיניהם, שהם עוסקים בתורה. "וְאֶת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ" אלו הצדיקים שבהם ולפיכך ישראל הם נפש חיה. דבר אחר: "וְאֶת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ", אלו הם שלוחי העולם. רבי אבא אמר: נפש חיה הם ישראל, לפי שנקראים בנים להקדוש ברוך הוא ונשמותיהם הקדושות מהקדוש ברוך הוא באות.

 

זהר חלק א' פרשת בראשית – דף ל"ד עמוד ב'

 

בריאת התנינים הגדולים

 

רבי שמעון אמר: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים" הוא סוד, זה לויתן ובת זוגו, תנינם כתוב חסר, שהרג הנקבה והטמינה הקדוש ברוך הוא לצדיקים. רבי יוסי אמר: "וְאֶת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ", כמו שכתוב (קהלת י'): "כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וּבַעַל כְנָפַיִם יַגִּיד דָּבָר", וכלם משש כנפים, ואין נשתנים לעולם, ולפיכך כתוב למינהו, מה למינהו, להמינים שלמעלה, והם פורחים ועפים העולם בו' עפיפות, ורואים מעשה האנשים ומודיעים אותם למעלה, ועל זה כתוב (שם): "גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל וגו'", כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר.

 

 

זוהר חלק ג' פרשת תזריע – דף מ"ג עמוד ב'

 

יז.         אם זוכה האדם נותנים לו זיוגו

 

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ", אמר רבי אבא: בוא וראה כל רוחות שבעולם כלולים מן זכר ונקבה, וכשיוצאים זכר ונקבה יוצאים, ואחר כך נפרדים בדרכיהם, אם זוכה האדם אחר כך מזדוגים יחד, וזו בת זוגו, ומתחברים בזיוג אחד בכל, ברוח וגוף, שכתוב תוצא הארץ נפש חיה למינה, מה למינה, זה רוח ההוא של האדם שיצא זוגו הדומה לו, ומהי הארץ, כמו שכתוב (תהלים קנ"ט): "רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ", וזה נתבאר תוצא הארץ ודאי, שהרי ממנה יוצאת נפש חיה, כמו שביארנו שזה נפש אדם הראשון, ועל כן נפרדים כשיוצאים מלמעלה עד שיהיה רצון מלפני הקדוש ברוך הוא, אם זוכה האדם נותנים לו זיוגו, אם לאו, מפרידים אותה ממנו ונותנים אותה לאחר, ומולידים בנים שאינם כראוי.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף מ"ז עמוד א'

 

יח. האדם היה צריך להבראות מפני שהתורה בשבילו שנכתב בה שכר ועונש

 

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ", שיהיה נכלל בו' צדדים, כלול מהכל כדמיון שלמעלה באיברים מתוקנים בסוד החכמה כראוי, הכל בתקון העליון, נעשה אדם, בסוד זכר ונקבה, הכל בחכמה קדושה העליונה, בצלמנו כדמותנו, להתיסד זה בזה, ולהיות הוא יחידי בעולם שולט על הכל.

 

זהר חלק א' פרשת בראשית – דף כ"ג עמוד א'

 

האדם בלימוד התורה עושה לבוש לשכינה

 

 אמר רבי שמעון: בזמן שאמרה השכינה להקדוש ברוך הוא: "נַעֲשֶׂה אָדָם", עז"א ועזא"ל היו מקטרגים עליו, ואמר מה אדם ותדעהו, למה אתה רוצה לברוא אדם ותדעהו, שעתיד לחטוא לפניך באשה שלו, בזמן ההוא אמרה להם השכינה, בזה שאתם מקטרגים עתידים אתם לנפל, ככתוב: "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וגו'". חשקו בהן וחטאו בהן, והפילה אותם השכינה הקדושה מקדושתם, אמרו החברים רבי רבי, אם כן עז"א ועזא"ל לא היו משקרים בדבריהם, שודאי בנקבה עתיד אדם לחטוא, אמר להם כך אמרה השכינה, אתם שבאתם לקטרג לפני יותר מכל החיל שבמרום, אם אתם הייתם יפים מאדם במעשיכם, נאה לכם לקטרג עליו, אבל הוא עתיד לחטוא באשה אחת, ואתם בנשים רבות, חטאותיכם גדולה מחטא האנשים, כמו שכתוב "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹקִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם וגו'", את בת האדם לא נאמר אלא את בנות האדם, ולא עוד אלא אם אדם חוטא, הרי הקדמתי לו תשובה לשוב לרבונו, שיתקן במה שחטא

 

ביאור טעם בריאת האדם

 

אמרו לו החברים, אם כן למה כל כך, הלא מוטב היה שלא יברוא האדם, שלא יחטא ויגרום כל מה שגרם למעלה, ולא היה לו לא עונש ולא שכר, אמר להם מן הדין היה צריך להברא כך, משום שהתורה בשבילו נבראת, שכתוב בה עונש לרשעים ושכר טוב לצדיקים, ולא היה שכר לצדיקים ועונש לרשעים אלא בשביל האדם, ולא עוד אלא שהתורה שהוא מלבוש להשכינה, ואם האדם לא היה עתיד לברוא, היתה השכינה בלי לבוש כדמיון העני, ומשום זה כל מי שחוטא, כאלו הפשיט מן השכינה לבושי האורות, וזה הוא עונש האדם וכל מי שמקיים מצות התורה, כאילו הוא מלביש להשכינה בלבושי אורות.

 

 

זוהר חלק ג' פרשת פנחס – דף רל"ח עמוד ב'

 

יט. אשרי חלקו של זה המשתדל בגלות האחרון להיות דבוק בשכינה הקדושה

 

"וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ", שאל רבי שמעון מנורה הקדושה לרועה הנאמן – לאחר שאמר: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ", מה זה שאמר אחר כך: "וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ", אמר לו מה שביארו על זה בעלי משנה, שהיו מהם שאמרו יברא, ומהם שאמרו לא יברא, והקדוש ברוך הוא מעצמו בראו, שכתוב: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ", שנברא בכל הכחות והשליטו על הכל, ואם היו נותנים בו כל אחד חלקו, בזמן שהיו כועסים עליו, היה כל אחד נוטל חלקו ממנו, אלא הקדוש ברוך הוא ברא אותו בצלמו, זו מדת מלכות הקדושה, שהיא תמונת כל ונאמר בה (במדבר י"ב): "וּתְמוּנַת ה' יַבִּיט", שבה הסתכל הקדוש ברוך הוא וברא את העולם עם כל הבריות שברא בעולם, וכלל בה עליונים ותחתונים בלי פרוד כלל, היא קשר הכל ושלימות הכל, לקיים בה ומלכותו בכל משלה, ונקראת אמונת ישראל, אמר רבי שמעון מנורה הקדושה ודאי שעתה אין מי שיוכל לקחת ממנו חלקו, שהרי לא נתן בו חלק שום בריה שבעולם, אלא בורא העולם עלת הכל בלבדו, ובו תולה עונשו או שכרו, ולא במלאך ושרף, ולא בשום בריה שבעולם, ולפיכך אמרו רבנן בעלי השנה שהמשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם, אשרי חלקו של זה המשתדל בגלות האחרן להיות דבוק בשכינה הקדושה, לכבדה בקיום המצות, ולסבול בשבילה דוחק הרבה, כמו שאמרו אגרא דכלה דוחקא.

 

 

זוהר חלק ג' פרשת שלח – דף ק"ט עמוד א'

 

כ.         סוד בריאת האדם

 

אמר ראש הישיבה לרבי שמעון, החסיד הקדוש – בוא ואגלה לך סוד כמוס, בנין גוף האדם כך הוא, רוח שלו מן רוח הקודש, נשמתו מתוך עץ החיים, כיון שרוח הקודש נותן כחו, מיד גם המרכבות שלו נותנים כחותיהן, כחות שלהן הן העצמות, וכל האיברים הם מצד שלהן, שיהיו מתוקנים זה על זה, צד הטומאה נותנת הבשר, ומצד שלה בא הבשר ולא דבר אחר, המרכבות שלה נותנות כל אותן הגידים והעורקים להמשיך דם להבשר, ואחר שנתנו אלה כחותיהם, נותנים השמים כחותיהם, ומה הם, זה העור שנמשך על הכל כדמיון שלהם, להגן על אלה ולכסות על הכל אחר כך מתחברים שמים וארץ ביחד, ונותנים ד' יסודות האלה, אש מים רוח ועפר, אחר כך כל אחד נוטל חלקו שנתן, ונתבטל התחברות שלהם, רוח הקודש ומרכבותיו החלקים שלהם קיימים, הרוח של רוח הקודש קיים והנשמה עולה, המרכבות של רוח הקודש עצמות שלהם קיימים, ועל כן חשיבות הגוף הן העצמות, כמו שכתוב (ישעיה נ"ח): "וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ", והבשר לא כתוב בו כך, וכל זמן שהבשר של צד הטומאה מתקיים בקיומו, עמוד שטן ההוא להסטין, נתעכל הבשר אין לו רשות להסטין, שהרי אין לו על מה לסמוך, ולאחר שהבשר נתעכל אינו תובע דין, ואינו עומד להסטין, ואינו מזכיר לאדם בשום חטא שבעולם, אמר רבי שמעון עכשו נודע לי הדבר על בוריו.

 

 

זוהר חלק ג' פרשת אמור – דף ק"ד

 

כא. צלם מוכן לאדם עוד בטרם יוצא לעולם

 

עוד אמר רבי שמעון – במה שכתוב: "וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ", בספרו של שלמה המלך מצאתי, שבשעה שהזיוג נעשה למטה, שולח הקדוש ברוך הוא צורה אחת בפרצוף אדם, רשום וחקוק בצלם, והיא עומדת על הזיוג ההוא, ואלמלא ניתן רשות לעין לראות, היה האדם רואה אז על ראשו צלם רשום בפרצוף אדם, ובצלם ההוא נברא האדם, וטרם שנמצא צלם ההוא ששולח לו רבונו על ראשו לעמוד שם, לא נברא האדם, זה שכתוב: "וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ", זה הצלם שהוכן בשבילו טרם שיצא לעולם, כאשר יצא, בצלם ההוא מתגדל, בצלם ההוא הולך, זה שכתוב (תהלים ל"ט): "אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ", זה הצלם שהוא מלמעלה, בשעה שאלה הרוחות יוצאים ממקומם, כל רוח ורוח מתתקן לפני מלך הקדוש בתקוני כבוד, בהפרצוף שעומד בעולם הזה, ומן אותה הצורה של תקון הכבוד יוצא זה הצלם, וזה כח שלישי להרוח ומקדמת לעולם הזה בשעה שנעשה הזיוג, ואין לך זיוג בעולם שלא יהיה צלם נמצא ביניהם, אבל ישראל קדושים זה הצלם שלהם הוא קדוש, וממקום קדוש נמצא ביניהם, ולעמים עובדי כוכבים ומזלות זה הצלם שלהם הוא ממינים הרעים של צד הטומאה שנמצא ביניהם, ועל כן יהיה נזהר האדם שלא יתערב צלם שלו בהצלם של עמים עובדי כוכבים ומזלות, לפי שזה קדוש וזה טמא.

 

זוהר חלק ד' פרשת במדבר – דף קיז ע"א

 

בריאת האדם – זכר ונקבה

 

רבי אבא אמר: יש לעיין בפסוק הזה, שכתוב: "וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אוֹתוֹ", כיון שאמר בצלמו, מה זה – בצלם אלקים ברא אותו, אלא ודאי שמרמז על ב' מדרגות הכוללות זכר ונקבה, אחד לזכר ואחד לנקבה ולפיכך שני פרצופים היו בודאי, וסוף הכתוב מוכיח, שכתוב: "זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אוֹתָם", כלול היה משני הצדדים, ואף על פי שהנקבה היתה דבוקה בצדו הרי גם היא היתה כלולה משני צדדים להיות שלם בכל.

 

 

רועה הנאמן (רעיא מהימנא) – בהשמטות

 

כב. צריך האדם לעסוק בפריה ורביה לעשות צלם אלקים

 

"וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים פְּרוּ וּרְבוּ וגו'", מצוה זו לעסוק בעולם הזה בפריה ורביה, להוליד תולדות שיתפשט שם הקדוש לכל הצדדים, וללקט רוחות ונשמות, להיות כבוד הקדוש ברוך הוא למעלה ולמטה, שכל מי שאינו עוסק בפריה ורביה ממעט צלם רבונו, שלא יהיה נמצא בעולם הזה, וגורם שלא תשרה השכינה בעולם הזה, שהרי כמו שנתוסף רוחות ונשמות, כן נתוסף לרדת בעולם הזה זיו יקר המלך, שכתוב (משלי י"ד): "בְּרֹב עַם הַדְרַת מֶלֶךְ וּבְאֶפֶס לְאוֹם מִתַּחַת רָזוֹן", הדרת מלך – זה זיו יקר המלך, שנתוסף לרדת לעולם הזה. מתחת רזון – זה מיעוט צלם המלך שנתמעט מעולם הזה, וכך נתמעט גם למעלה, שהרי זיו ההוא אינו יורד ונחשב על איש ההוא כאילו שופך דמים, שכתוב: "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם", והוא המעיט צלם אלקים למטה וגם דמות הצלם למעלה, לכן צריך האדם לעסוק בפריה ורביה לעשות צלם אלקים, ולהרבות כבור הקדוש ברוך הוא בכל הצדדים, עד כאן.

 

 

זוהר חלק ג' פרשת אמור – דף ק"ז עמוד א'

 

כג. נאמר על המיתה כי טוב היות שהיא גורמת לבני אדם לחזור בתשובה

 

"וַיַּרְא אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה", אמר רבי שמעון: את כל אשר עשה סתם, אפילו נחשים ועקרבים ויתושים, ואפילו אותן הנראות למחבלי עולם, בכלם כתוב: "וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד", כולם משמשים העולם, מנהיגי העולם, והאנשים אין יודעים.

 

זהר חלק א' פרשת בראשית – דף מ"ז עמוד א'

 

טוב מאד – זה המוות שגורם לאדם להרהר בתשובה

 

"וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" – כאן נתתקן מה שלא נאמר כי טוב בשני, לפי שנבראת בו מיתה, וכאן נאמר: "וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד", זאת מתאים עם מאמר החברים והנה טוב מאד זה המות.

 

זהר חלק ב' פרשת תרומה – דף קמ"ט עמוד א'

 

בענין הנ"ל

 

מה הטעם – לפי שכל בני העולם יודעים שימותו ויחזרו לעפר, והרבה הם שחוזרים בתשובה לרבונם בשביל יראה זו, ויראים לחטוא לפניו, הרבה יראים מן המלך, מתוך שתולה רצועה לפניהם, כמה טובה רצועה זו אצל האנשים, שעושה אותם טובים וישרים, שמתקנים דרכיהם כראוי, ועל כן והנה טוב מאד, מאד ודאי, וזה סוד הסודות שלמדנו מן המנורה. והנה טוב, זה מלאך החיים, מאד, זה מלאך המות, שהוא טוב יותר, למה מלאך המות הוא טוב מאד, אלא לפי שכאשר יגיע זמנו של אדם ללכת ולצאת מזה העולם, אינו יוצא עד שזה מלאך המות מפשיט לו לבוש הגוף הזה, שהוא מן טפה סרוחה, כיון שנפשט ממנו כאשר בא לזה העולם, ואין שמחה להרוח אלא עם גוף ההוא שנמצא שם, וישמח על שנתפשט מזה הגוף שבעולם הזה, ונתלבש בלבוש אחר שלם כדמיון הגוף שבעולם הזה, ובו ישב וילך ויסתכל להבין בסודות העליונים, מה שלא היה יכול להבין ולהסתכל בזה העולם בגוף זה, וכאשר תתלבש הנשמה בלבוש ההוא של עולם ההוא, הרבה תענוגים והרבה תשוקות יש לה שם, מי גרם לגוף ההוא שיתלבש בו הרוח, הרי בודאי זה שהפשיט לו לבוש הגוף הזה, והקדוש ברוך הוא עושה טובה עם הבריות שאין מפשיט לאדם לבוש הגוף הזה עד שמכין לו מלבושים אחרים נכבדים וטובים מאלה, מלבד לאותן רשעי העולם שלא חזרו בתשובה שלמה לרבונם, שערומים באו לעולם הזה וערומים יחזרו שמה, והנשמות שלהם הולכות בחרפה אצל נשמות אחרות שאין להן מלבושים כלל, ונידונות באותו הגיהנם שבארץ בתוך האש ההוא שמלמעלה, ויש מהם שמצפצפים ועולים, ואלה הם רשעי העולם שחשבו בלבם לעשות תשובה ומתו, ולא יכלו לעשות התשובה, הם נידונים שם בגיהנם ואחר כך מצפצפים ועולים.

 

גודל הרחמנות של הקב"ה כלפי הרשעים

 

ראה מה גדולה הרחמנות שעושה הקדוש ברוך הוא עם בריותיו, שאפילו אם הוא רשע גדול, אם הרהר בתשובה ולא יכל לעשות תשובה ומת, הרי זה בודאי נענש מפני שהלך בלי תשובה, אבל מחשבה טובה ההיא שחשב אותו הרשע לעשות תשובה, תעלה לפני המלך העליון ולא תסיר משם, עד שהקדוש ברוך הוא מכין לרשע ההוא מקום מנוס בהמדור שנקרא שאול, ואז מחשבה טובה ההיא יורדת מלפני הקדוש ברוך הוא וחותרת כל שערים החזקים של מדור הגיהנם, עד שמגעת למקום ההוא שזה הרשע נמצא שם, תכה בו ותעורר אותו ברצון ההוא שהיה לו מקדם, ואז מצפצפת נשמה ההיא לעלות מתוך מדור השאול, ואין כל מחשבה טובה נאבדת מלפני המלך הקדוש.

 

זהר חלק א' פרשת בראשית – דף מ"ז עמוד א'

 

וירא אלקים – ראה את כל הדורות

 

"וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד", וכי לא ראה להם קודם, אלא הכל ראה הקדוש ברוך הוא קודם, ומה שאמר את כל, לרבות כל הדורות שיבואו אחר כך, וכן ראה כל מה שיתחדש בעולם בכל דור ודור קודם שיבואו לעולם. "אֲשֶׁר עָשָׂה" – זה כל מעשה בראשית, שבהם נברא יסוד ועיקר לכל מה שיבוא ויתחדש בעולם אחר כך ובשביל זה ראה אותם הקדוש ברוך הוא טרם שיהיו, והכין הכל במעשה בראשית.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף מ"ז עמוד א'

 

כד. יום הששי – נתיסד הכל כאחד

 

"וַיְהִי וַיְהִי בֹּקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי", למה נשתנה בכל שאר הימים שלא נאמר בהם ה"א, אלא כאן כאשר נתיסד העולם, נתחברה בחינת נקבה בבחי' זכר בחבור אחד, ה"א נתחברה עם ששי שהוא מדת היסוד, להיות הכל אחד וזה הוא ויכלו, שנתיסד הכל כאחד, נתיסדו מהכל ונשתלמו בכל..

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף מ"ז ע"ב

 

כה. ויכלו וגו' – זו האומנות של תורה שבכתב ושבעל פה

 

"וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם" אמר רבי שמעון: זו המלאכה והאומנות של תורה שבכתב, והמלאכה והאומנות של תורה שבעל פה, "וְכָל צְבָאָם" – אלו הפרטים של התורה, אופני התורה, שבעים פנים לתורה, ויכלו, שנתקיימו ונתיסדו זה בזה, שמים וארץ, פרט וכלל וכל צבאם, סודות התורה, דיני טהרה שבתורה, דיני טומאה שבתורה.

 

 

זוהר חלק ב' פרשת פקודי – דף רכ"ב עמוד א'

 

כו. העולם כלו לא היה שלם בקיומו עד שהגיע יום השביעי

 

"וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה" אמר רבי חזקיה: בוא וראה אעל פי שכל המלאכות נגמרו כל אחת ואחת, העולם כלו לא היה שלם בקיומו עד שבא יום השביעי, שכאשר בא יום השביעי אז נגמרו כל המלאכות, והשלים בו הקדוש ברוך הוא את העולם, זה שכתוב: "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה", בזה היום נשלמה בקיום כל המלאכה שעשה.

 

זהר חלק ב' פרשת משפטים – דף קי"ג עמוד ב'

 

אחר שנגמרו כל המלאכות נקרא ה' אלוקים – שם מלא

 

בוא וראה בכל מעשה בראשית – לא נאמר שם מלא, אלא אלקים, אלקים, בכל מה שנברא, עד שכל המלאכה נתיסדה בערב שבת, ואחר שנתיסדו כל המלאכות נקרא ה' אלקים, שם מלא, ואעל פי שבשם אלקים נברא הכל, לא נתיסד בעשיה כל מה שנברא עד ערב שבת, בשעה ההיא נתיסד הכל בעשיה, שכתוב: "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה", ונתקיים במעשה.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף מ"ז עמוד ב'

 

כז. בריאת רוחות ושדים – גם הם לתקון העולם

 

"וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת", אמר רבי שמעון: לעשות – לייסד ולתקן הכל בכל יום ויום, להוציא רוחות ונשמות, ואפילו רוחות ושדים, ואפשר תאמר שאין הם לתקון העולם, לא כן, שהרי הם לתקון העולם נבראו, ולהכות בהם לרשעי העולם, שהם הולכים לנגדם להוכיח להם, ולפיכך לתקון העולם נבראו, בוא וראה מה כתוב בשלמה (שמואל ב' ז'): "וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם", מי הם נגעי בני אדם – אלה המזיקין, בוא וראה בשעה שנבראו נתקדש יום השבת, ונשארו רוחות בלי גוף, ואלה הם בריות שלא נתיסדו, ומצד בחינת שמאל הם פסולת של זהב ועל כן משום שלא נגמרו והם חסרים, שם הקודש אין שורה בהם ולא נדבקו בו, ופחד שלהם מן שם הקודש הוא, ומזדזעים ומפחדים ממנו, ובוא וראה אלה הבריות הן פגומים מלמעלה ומלמטה, ולפיכך אין נדבקים למעלה ואין נדבקים למטה, ואלה הם שכתוב בהם – "אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקִים לַעֲשׂוֹת" שלא נשלמו למעלה ולמטה.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף כ"ד עמוד ב'

 

כח. מי שאינו חי על פי תורה, כעובדי כוכבים ומזלות, אין לו קיום בעולם

 

"אֵלֶּה הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ", ראשי תיבות – תה"ו, הרי ביארנו כל מקום שכתוב אלה – פסל את הראשונים, ואלה – הם תולדות של תהו שנרמזו בפסוק שני, והארץ היתה תהו ובהו, אלה הם שאמרו עליהם שהקדוש ברוך הוא ברא עולמות והחריבם, ועל כן הארץ היתה תוהה ובוהה, ואם תשאל איך ברא הקדוש ברוך הוא עולמות להחריבם, מוטב היה שלא לברוא אותם אלא ודאי כאן יש סוד מה שאמרו שהחריבם, הקדוש ברוך הוא ברא העולם, ובראו עם התורה, כמו שביארו בהפסוק בראשית שנאמר בה (משלי ח'): "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובזה הראשית ברא את השמים ואת הארץ, והוא תומכם בתורה, לפי שברית כתוב בו בבראשית ונאמר: בו "אִם לֹא בְּרִיתִי יוֹמָם וָלַיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שַׂמְתִּי", שהתורה היא ישוב העולם ואותן אומות העולם שהיו עובדי כוכבים ומזלות ולא קבלו את התורה, נשארו חרבים ויבשים וזה הוא שהקדוש ברוך הוא ברא עולמות והחריבם, אלה הם שלא רצו לקבל התורה, אבל לא שהקדוש ברוך הוא משחית מעשיו כמו שיחשבו אנשים.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף ד ע"א

 

כט. כשנשלם שמו של אברהם שם הקודש נשלם ואדם וחוה הגיעו למנוחתם

 

"בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם", למדנו בהברא"ם הוא צירוף באברה"ם, שהכל היה תולה עד שנברא שמו של אברהם כיון שנשלם שמו של אברהם גם שם הקודש נשלם, זה שכתוב: "בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹקִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם".

 

זהר חלק א' פרשת בראשית – דף קכ"ח עמוד א'

 

עד שבא אברהם לא נתקיימו אדם וחוה במנוחה במקומם

 

רבי שמעון אמר: "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם", ולמדנו באברהם, תולדות השמים והארץ, זה אדם וחוה, אלה השמים והארץ לא כתוב, אלא תולדות השמים והארץ, ולא תולדות בן אדם, ואדם וחוה נתקיימו בעבור אברהם ועד שבא אברהם לא נתקיימו אדם וחוה במקומם במנוחה בעולם ההוא.

 

 

זוהר חלק ג' פרשת תזריע – דף מ"ח עמוד א'

 

ל. כל מה שיש בעולם נברא עבור האדם

 

"וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח וגו'", אמר רבי אבא – בוא וראה שכל מה שנברא בעולם לא נברא אלא בשביל האדם, וכלם בעבורו מתקיימים, ולא נתגלו בעולם, אלא כלם נתעכבו עד שבא זה שנקרא אדם, זה שכתוב: "וְכָל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָּאָרֶץ וגו'", טרם, עד לא, כתרגומו, לפי שהצורה העליונה לא נתגלה, זה שכתוב: "וְאָדָם אַיִן", כלומר כלם נתעכבו בשביל אותה הצורה, עד שנתגלה.

 

 

זוהר חלק ג' פרשת תזריע – דף מ"ו עמוד א'

 

לא. האדם בכללותו

 

"וַיִּיצֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה" וייצר – בשתי יודי"ן, בשני יצרים, יצר טוב ויצר רע, אחד נגד מים, ואחד נגד אש, ה' אלקים שם מלא, את האדם, כולל זכר ונקבה, עפר מן האדמה, זו העפר של ארץ הקדושה שמשם נברא, והוא המקום של בית המקדש, ויפח באפיו נשמת חיים, זו הנשמה הקדושה שנמשכה מאותן החיים שלמעלה, ויהי האדם לנפש חיה, שנכלל בנפש קדושה מן חיה עליונה שהוציאה הארץ שכתוב: "תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה", זו נפש מן חיה עליונה ההוא.

 

 

זוהר חלק ב' פרשת ויגש – דף ר"ה עמוד ב'

 

לב. שלשה מדרגות באדם – נפש רוח ונשמה

 

"וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה", אמר רבי יצחק: בוא וראה כאשר ברא הקדוש ברוך הוא לאדם, כנס עפרו מארבע רוחות העולם, ועשה את גופו במקום בית המקדש למטה, והמשיך עליו נשמת חיים מן בית המקדש שלמעלה, והנשמה היא כלולה בשלש מדרגות, ועל כן שלשה שמות הם להנשמה, כדמיון סוד העליון נפש רוח נשמה, נפש הרי ביארנו שהיא למטה מכלם, רוח הוא הקיום השולט על הנפש, והוא מדרגה עליונה על הנפש לקיים עליה בכל כראוי, נשמה היא קיום העליון על הכל ושולטת על הכל, היא מדרגה קדושה עליונה על כלם, ואלה שלש מדרגות נכללות בהאנשים, לאלה הזוכים לעבודת רבונם, שהרי בתחלה יש בו רק נפש, והיא תיקון קדוש להתתקן בה האדם, כיון שבא האדם להטהר במדרגה הזאת, נתתקן להתעטר ברוח, שהוא מדרגה הקדושה השורה על הנפש, להתעטר בו אדם ההוא שזוכה לזה, כיון שנתעטר בהם בנפש ורוח, ונכנס ונתתקן בעבודת רבונו כראוי, אז שורה עליו גם נשמה, מדרגה עליונה הקדושה השולטת על הכל, בשביל להתעטר במדרגה עליונה הקדושה, ואז הוא שלימות של הכל, שלם בכל צדדים לזכות בעולם הבא, והוא אוהבו של הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב (משלי ח'): "לְהַנְחִיל אוֹהֲבַי יֵשׁ", מי הם הנקראים אוהבי, אלה הם שנשמה קדושה יש בהם.

 

זהר חלק ג' פרשת ויקרא – דף י"ט

 

ויביאה אל האדם – בתיקון שלה ככלה בחופתה

 

רבי שמעון אמר: בוא וראה ממקור תהום רבה העליון נמצאת נקבה אחת, שהיא רוח מכל הרוחות, והרי ביארנו כי לילית שמה, והיא היתה נמצאת בתחלה אצל אדם הראשון, ובשעה שנברא אדם ונגמר גופו, נזדמנו על גוף ההוא אלף רוחות מצד בחינת שמאל זה בקש לכנוס בו וזה בקש לכנוס בו, ולא היו יכולים, עד שגער בהם הקדוש ברוך הוא, ואדם היה שוכב גוף בלי רוח, ומראה שלו ירוק היה, וכל אותן הרוחות היו סובבים עליו, בשעה ההיא ירד ענן אחד ודחה לכל אותן הרוחות, הוציא רוח ההוא של נפש חיה העליונה לנפוח בו באדם, שיהיה כלול משני צדדים כראוי זה שכתוב: "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה", לנפש חיה – ממש, וכאשר עמד אדם היתה נקבתו דבוקה בצדו, ואותה נשמה הקדושה שבו היתה בכח לשמש לצד זה ולצד זה, והיתה די לזה ולזה, לפי שכך היתה נכללת אחר כך נסר הקדוש ברוך הוא לאדם ותיקן לו נקבתו, זה שכתוב: "וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע וגו'" ויביאה אל האדם בתיקון שלה ככלה לחופה, כשראתה לילית כך ברחה, והיא בכרכי הים, ועד עתה מוכנת להרע לבני העולם.

 

 

זוהר חלק ב' פרשת תרומה – דף ק"נ עמוד א'

 

לג. גן עדן שלמטה מדור לרוחות הקדושים

 

"וַיִּטַּע ה' אֱלֹקִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם", אמר רבי יצחק: גן עדן – הוא בארץ נטוע עם אותן הנטיעות שנטע שם הקדוש ברוך הוא, הוא נטע אותו בשם שלם כדמיון העליון למעלה וכל הצורות העליונות מרוקמות ומצוירות בזה הגן עדן שלמטה, ושם אותן הכרובים אין הם מפותחים בפתוחי אנשים, מזהב או מדבר אחר, אלא שכל האורות שלמעלה מפותחים ומצוירים בציור מרוקם, מעשי ידי אומנות השם השלם של הקדוש ברוך הוא, וכלם מחוקקים שם, וגם כל הדמותים והצורות שבעולם הזה כלם מצוירים שם, ומפותחים ונחקקים שם, הכל כדמיון הנמצאים בעולם הזה, ומקום זה הוא מדור לרוחות הקדושים, בין אלה שבאו לעולם הזה, בין אלה שלא באו לעולם הזה, ואלה שעתידים לבוא לעולם הזה, כל אלה הרוחות מתלבשים בלבושים וגופות ופרצופים כדמיון עולם הזה, ומסתכלים שם בזיו כבוד רבונם, עד שבאים לעולם הזה, ובשעה שיוצאים משם לבוא לעולם הזה, מתפשטים אלה הרוחות מגוף ההוא ומן הלבוש אשר שם, ומתלבשים בגוף ובלבוש שבעולם הזה, ועושים מדורם בעולם הזה בלבוש וגוף הזה שהוא מטפה סרוחה, וכאשר בא זמנו ללכת ולצאת מעולם הזה, אינו יוצא עד שמלאך המות מפשיט לו לבוש הגוף הזה, ואחר כך כשזוכה הולך הרוח ומתלבש בגוף אחר ההוא אשר בגן עדן, שהפשיטו כאשר בא לעולם הזה, ואין שמחה להרוח מלבד בגוף ההוא הנמצא שם, ובה יושב והולך ומסתכל להבין בסודות עליונים, מה שלא יכל להבין ולהסתכל בעולם הזה בגוף הזה, וכאשר מתלבשת הנשמה באותו הלבוש של העולם ההוא, הרבה תענוגים והרבה שעשועים יש לה שם.

 

 

זוהר חלק א' פרשת ויגש – דף ר"ח

 

לד. וצדיק יסוד עולם

 

"וְנָהָר מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וגו'", אמר רבי אלעזר: כאשר ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, תמכו על עמוד אחד, וצדיק שמו, וצדיק זה הוא קיום העולם, וזה הוא המשקה והזן לכל שכתוב: "וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים", מַהוּ יפרד – אלא שאותו המזון והמשקה של הנהר ההוא נוטל הכל הגן, ואחר כך מתפזרת משקה ההוא לארבע צדדי העולם, וחרבה הם המצפים לשתות ולהזין משם, כמו שכתוב: "עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן
לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ".

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף כ"ז עמוד ב'

 

לה. תפקיד האדם בעולם – לעבדה ולשמרה

 

"וַיִּקַּח יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ", אמר רבי שמעון: ויקח – מאין לקח אותו, אלא שלקחו מארבעה יסודות, שנאמר בהם: "וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים" הפריש אותו מהם ויניחהו בגן עדן, כדמיון זה עושה הקדוש ברוך הוא לכל אדם שנברא מן ד' יסודות, בזמן שחוזר בתשובה ועוסק בתורה, הקדוש ברוך הוא לוקח אותו משם, ועליהם נאמר: "וּמִשָּׁם יִפָּרֵד", יפריש נפשו מתאוה שלהם וישם אותו בגן שלו שהיא השכינה הקדושה, לעבדה – במצוות עשה, ולשמרה – במצות לא תעשה, אם זוכה לשמרה, נעשה הוא ראש על הד' יסודות, ונעשה נהר ששותים על ידו ולא על ידי אחר וניכר בו שהוא האדון והשליט עליהם, ואם עובר על התורה, הרי הוא שותה ממרירות עץ הרע שהוא יצר הרע, וכל האברים שהם מן ד' יסודות נאמר בהם: "וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם וגו'".

 

זהר חלק ב' פרשת תרומה – דף קס"ה

 

מצות התורה גורמין לאדם להשלים רוחו ונשמתו

 

רבי אלעזר אמר: הרי למדנו לעבדה ולשמרה, אלה הקרבנות, והכל אחד, אבל זה סוד של מצות התורה, לעבדה – אלה רמ"ח אברים העליונים, ולשמרה – אלה שס"ה אברים התחתונים, אלה העליונים של זכור, ואלה התחתונים שמור, והכל אחד  אשרי לזה הזוכה להשלימם, מצות התורה גורמין לאדם להשלים רוחו ונשמתו בעולם הזה ובעולם הבא, כל מי שעמלו בתורה, הוא עמל בחיים, חיים בעולם הזה, וחיים בעולם הבא, ניצל מכל עונשים רעים, שאין יכולין לשלוט עליו, אם על ידי עמלו בתורה כך, כל שכן מי שזוכה לשמור ולעשות.

 

זהר חלק א' פרשת בראשית – דף ל"ח עמוד א'

 

התקין הקדוש ברוך הוא את ההיכלות עבור נשמות הצדיקים

 

אמר רבי שמעון: בוא וראה בשעה שהכניס הקדוש ברוך הוא לאדם בגן עדן, היה רואה והסתכל משם כל סודות העליונים וכל החכמות, בשביל להבין ולהסתכל בכבוד רבונו, שבעה היכלות מדורים הם למעלה שהם סוד האמונה העליונה, ושבעה היכלות הם בגן עדן שלמטה כדמיון שלמעלה, ובהם היה מדורו של אדם, ולאחר שנגרש מגן עדן, התקין אותם הקדוש ברוך הוא עבור נשמות הצדיקים, להשתעשע בהם כראוי מן הזיו של כבוד העליון.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף נ"ה עמוד ב'

 

לו. על מה נצטוה האדם?

 

"וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל וגו'", הרי למדנו אין צו אלא עבודה זרה, ה' – זו ברכת ה', אלהים – אלו הדיינים, על האדם – זו שפיכת דמים, לאמר – זו גילוי עריות, מכל עץ הגן – ולא גזל, אכל תאכל – ולא אבר מן החי.

 

 

זוהר חלק ג' פרשת תזריע – דף מ"ד עמוד ב'

 

לז. הקדוש ברוך הוא עשה לאדם עזר כנגדו

 

"וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ וגו'", אמר רבי אחא: וכי לבדו היה, והרי כתוב: "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם", ולמדנו אדם בשני פרצופים נברא, וכאן אמר לא טוב היות האדם לבדו, אלא שלא השתמש בנקבתו ולא היתה לו עזר לנגדו, לפי שהיתה בצדו, והיו כאחד מאחור, ואז היה האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו, מהו כנגדו, כנגד פניו, להתחבר זה בזה פנים בפנים, מה עשה הקדוש ברוך הוא, נסר לה ונטל הנקבה ממנו, זה שכתוב: "וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו", מהו אחת, זו הנקבה שלו, כמו שכתוב: "אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי", ויביאה אל האדם, התקין לה ככלה והביא אותה להיות כנגד פניו, להאיר פנים בפנים, ובזמן שהיתה הנקבה מחוברת בצדו, היה האדם לבדו, אחר כך עלו על המטה שנים ועמדו שבעה ביחד בוא וראה בשעה שנתתקנה חוה אצל אדם ברכם הקדוש ברוך הוא, זה שכתוב: "וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אֱלֹקִים", כחזן שמברך לכלה שבע ברכות, מכאן למדנו, חתן וכלה כיון שנתברכו בשבע ברכות נדבקים הם ביחד כדמיון שלמעלה.

 

זהר חלק ג' פרשת קדושים – דף פ"ג עמוד א'

 

הקדוש ברוך הוא לקח את חוה והתקין אותה בתיקון

 

 אמר רבי שמעון: כך הוא בודאי שהאדם לבדו היה, שלא היה לו עזרה מנקבתו, לפי שהיתה דבוקה בצדו, ולפיכך כתוב: "אֶעֱשֶׂה לוֹ עֵזֶר", ולא כתוב אברא לו עזר ככתוב: "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם", אבל אעשה כתוב, ומהו אעשה, אתקן משמע, שהקדוש ברוך הוא לקח אותה מצדו והתקין אותה בתיקון והביא אותה לפניו, ואז השתמש אדם עם אשתו והיתה לו לעזר.

 

 

זוהר חלק ב' פרשת בשלח – דף נ"ה עמוד א'

 

לח. אביה ואמה של הכלה צריכים להכניסה ברשות החתן

 

"וַיִּבֶן ה' אֱלֹקִים אֶת הַצֵּלָע וגו'", אמר רבי חייא: מה עשה הקדוש ברוך הוא, התקין לנקבה ההיא ויסד יפיה על הכל והביאה לאדם, זה שכתוב: "וַיִּבֶן ה' אֱלֹקִים אֶת הַצֵּלָע וגו' וַיְבִיאֶהָ אֶל הָאָדָם".

 

זהר חלק א' פרשת בראשית – דף מ"ט עמוד א'

 

חובת הפיוס קודם היחוד

 

 רבי שמעון אמר: ויביאה אל האדם, מכאן למדנו שצריכים אביה ואמה של הכלה להכניסה ברשות החתן, כמו שכתוב (דברים כ"ב): "אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה", מכאן ואילך בעלה יבוא אצלה, שהרי הבית רשותה הוא, שכתוב ויבא אליה, ויבא גם אל רחל, בתחלה היה ויביאה אל האדם, עד כאן מוטל על אב ואם לעשות, ואחר כך הוא יבא אצלה, וכל הבית ברשותה הוא, ויקח הבעל רשות ממנה, רמז על זה נמצא בכתוב (בראשית כ"ג): "וַיִּפְגַּע בְּמָקוֹם וַיָּלֶן שָׁם", שנטל רשות בתחלה מכאן למדנו מי שמתחבר עם אשתו צריך לפייס ולבקש אותה ולהמתיק לה בדברי אהבה, ואם לאו אל ילין אצלה, כדי שיהיה רצון של שניהם ביחד בלי שום אונס, וילן שם כי בא השמש, להראות שאסור לו לאדם לשמש מטתו ביום, ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו, כאן למדנו שאפילו אם יש למלך מטה של זהב ומלבושי כבוד לשכב בהם, והמטרונה התקינה לו מטה עשויה מן אבנים, יעזב את שלו וישכב במה שהיא תתקין לו, שכתוב וישכב במקום ההוא, בוא וראה מה כתוב כאן ויאמר האדם זאת הפעם וגו', הרי זה נעימות דברים להמשיך עמה אהבה, ולהמשיך אותה אל רצונו שיתעורר בה אהבה, ראה כמה נעימים דברים האלה, כמה דברי אהבה הם, עצם מעצמי ובשר מבשרי, כדי להראות לה שהם אחד, ולא נמצא פירוד ביניהם בכל, עתה התחיל לשבח אותה, לזאת יקרא אשה, זאת היא שאין נמצא כמותה, זאת היא תפארת הבית, כל הנשים אצלה כמו קוף בפני אנשים, אבל לזאת יקרא אשה, זו שלימות של הכל, לזאת ולא לאחרת, כל זה הוא דברי אהבה, כמו שכתוב (משלי ל"א): "רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה", "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד". כל זה להמשיך אותה באהבה ואחר כך להתחבר עמה.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף ל"ה עמוד א'

 

לט. לְמה החטא גרם?

 

"וְהַנָּחָשׁ עָרוּם מִכָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה", רבי יצחק אמר – זה יצר הרע, רבי יהודה אמר – נחש ממש, באו לפני רבי שמעון, אמר להם ודאי הכל אחד, וסמאמר לו היה ונתראה על נחש, וצלם של נחש זה הוא השטן, והכל אחד, למדנו שבשעה ההוא ירד סמאמר לו מן השמים רוכב על נחש זה, וצלמו ראו כל הבריות וברחו ממנו, ויבאו אל האשה בפתוי דברים וגרמו מיתה לעולם, ודאי בחכמה הביא סמאמר לו קללות על העולם, והשחית עץ הראשון שברא הקדוש ברוך הוא בעולם ודבר זה היה תולה על סמ"ך מ"ם אמר לו עד שבא עץ אחר הקדוש שהוא יעקב, ולקח ממנו הברכות שלא יתברך סמ"ך מ"ם אמר לו למעלה ועשו למטה, שהרי יעקב דמיון של אדם הראשון היה, ויופיו של יעקב יפיו של אדם הראשון היה, כתוב והנחש היה ערום, זה יצר הרע, זה מלאך המות, ולפי שהנחש הוא מלאך המות גרם מיתה לכל העולם.

 

זהר חלק א' פרשת בראשית – דף נ"ב עמוד א'

 

מי שנמשך אחר רע אין לו דירה עם עץ החיים

 

ועד שהגיעו ישראל להר סיני – לא פסק זוהם שלו מן העולם, והרי אמרו כיון שחטאו אדם וחוה והתדבקו בהעץ ששורה בו מיתה למטה, מה כתוב וישמעו את קול ה' מתהלך בגן וגו', מהלך אין כתוב כאן, אלא מ"ת הל"ך בוא וראה קודם חטא אדם היה עולה והשיג בחכמת אור העליון, ולא היה נפרש מעץ החיים, כיון שחשק הרבה לדעת ולרדת למטה נמשך אחריהם עד שנפרש מעץ החיים, והבין את הרע ועזב את הטוב, ועל זה כתוב (תהלים ה'): "כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע", מי שנמשך אחר רע אין לו דירה עם עץ החיים, וטרם שחטאו היו שומעים הקול מלמעלה, והיו יודעים חכמה העליונה, ועמדו בקיום זוהר העליון ולא פחדו, כיון שחטאו אפירוש הקול שלמטה לא היו יכולים לעמוד בו.

 

 

 זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף ל"ה עמוד ב'

 

מ. הנחש בכל דבריו אמר שקר

 

"וַיֹּאמֶר אל הָאִשָּׁה אַף וגו'", רבי יוסי אמר: באף פתח ואף הניח בעולם, אמר לה להאשה בעץ זה ברא הקדוש ברוך הוא את העולם בודאי אכלו ממנו והייתם כאלקים יודעי טוב ורע, שהרי הוא כך נעשה אלקים, שמו עץ הדעת טוב ורע, אמר רבי יהודה לא אמר כך, שאילו אמר בעץ זה ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, אמת הדבר, כי הוא כגרזן ביד החוצב בו אבל לא אמר אלא כי מעץ זה אכל הקדוש ברוך הוא ואז ברא את העולם וכל אומן שונא לחברו, אכלו ממנו ואתם תהיו בוראי עולמות, ועל כן כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו וגו', ומשום שהוא יודע זאת פקד לכם עליו שלא תאכלו ממנו. אמר רבי יצחק בכל דבריו אמר שקר, גם בתחלת דיבורו שקר אמר, שכתוב: "אַף כִּי אָמַר אֱלֹקִים לֹא תֹאכְלוּ מִכָּל עֵץ הַגָּן", ואינו כן, שהרי כתוב: "מִכָּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכַל", וכל העצים התיר לו. רבי יהודה אמר מה עשה רשע ההוא, אמר הרי נגעתי לעץ הזה ולא המית אותי, אף את קרבי ונגעי בידך ולא תמותי, ודבר זה הוסיף לה מעצמו מיד ותרא האשה כי טוב וגו', במה ראתה, אמר רבי יצחק עץ ההוא היה מעלה ריח טוב, כמו שכתוב (בראשית כ"ז): "כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'", ובשביל ריח טוב ההוא שהיה מעלה חמדה אותו לאכול ממנו.

 

 

זוהר חלק א' פרשת ויחי – דף רכ"א

 

מא. בעת שאכל האדם מן עץ הדעת נתהפך לכמה גוונים

 

"וַתֵּרֶא כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וגו'", אמר רבי שמעון בוא וראה איך שהאנשים אין מבינים ואין יודעים ואין משגיחים בשעה שברא הקדוש ברוך הוא לאדם והיה מכבדו בכבוד עליון, בקש ממנו להתדבק בו, כדי שיהיה נמצא יחיד, בלב אחד, ובמקום הדביקות שלו אחד שלא נשתנה ולא מתהפך לעולם בקשר אחד ההוא שהכל נתקשר בו, זה שכתוב: "וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן" אחר כך סרו מן דרך האמונה, ועזבו עץ האחד שהוא העליון מכל העצים, ובאו להתדבק במקום שיש בו השתנות ומתהפך מן גוון לגוון מטוב לרע ומרע לטוב, וירדו מלמעלה למטה, והתדבקו למטה במקום שיש הרבה שינויים, ועזבו עץ ואחד שהוא העליון מכל העצים, זה שכתוב (קהלת ז'): "אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹקִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִּקְּשׁוּ חֶשְׁבּוֹנוֹת רַבִּים", ודאי שאז נהפך לבם כמו צד ההוא ממש פעמים לטוב פעמים לרע, פעמים לרחמים פעמים לדין, בזה הענין שהתדבקו ודאי בקשו חשבונות רבים והתדבקו בהם, אמר לו הקדוש ברוך הוא, אדם עזבת החיים ונדבקת במות, חיים, שכתוב ועץ החיים בתוך הגן, נקרא חיים, כי מי שמתחבר בו אינו טועם מיתה לעולם, ונדבקת בעץ אחר, הרי בודאי מות הוא לנגדך, זה שכתוב (משלי ה'): "רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת", וכתוב (קהלת ז'): "וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה", ודאי במקום מיתה נדבק ועזב מקום החיים, לפיכך נגזר עליו ועל כל העולם מיתה, אם הוא חטא כל העולם מה חטאו, אפשר תאמר שכל העולם אכלו מעץ זה שכך נזדמן לכל, אין כן, אלא בשעה שאדם עמד על רגליו, ראו אותו כל הבריות ופחדו ממנו, והיו מהלכים אחריו כעבדים אחר המלך, והוא אמר להם אני ואתם (תהלים צ"ג): "בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה וגו'", והלכו כלם אחריו. כיון שראו שאדם השתחוה למקום זה והתדבק בו, כלם נמשכו אחריו וגרם מיתה לכל העולם, ואז נשתנה אדם לכמה גוונים, לפעמים דין לפעמים רחמים, לפעמים מיתה לפעמים חיים, ולא עמד תמיד בקיום של אחד מהם, לפי שבמקום ההוא גרם לו כך, ועל כן נקרא חרב המתהפכת, שמתהפכת מצד זה לצד זה, מטוב לרע, מרחמים לדין, משלום למלחמה, מתהפכת היא בכל, לטוב ולרע, שכתוב ועץ הדעת טוב ורע, ומלך העליון היה מרחם על מעשיו, הזהירו ואמר לו ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו וגו', והוא לא קבל ממנו ונמשך אחר אשתו ונתגרש משם לעולם.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף ל"ו עמוד א'

 

מב. על ידי האכילה גרמו מיתה לְעוֹלָם

 

"וַתִּקַּח וַתֹּאכַל", הרי למדנו שסחטה ענבים ונתנה לו, וגרמו מיתה לכל העולם, שהרי עץ הזה שורה בו מיתה והוא העץ השולט בלילה, וכאשר הוא שולט, כל בני העולם טועמים טעם מיתה.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף ל"ו עמוד א'

 

מג. נפקחו עיניהם להבין ענינים רעים שבעולם

 

"וַתִּפָּקַחְנָה שְׁנֵיהֶם", רבי חייא אמר: שהרי נפקחו להבין ענינים רעים שבעולם, מה שלא הבינו עד עתה, כיון שהבינו ונפקחו להבין הרע, אז ידעו כי ערומים הם, שאבדו זיו העליון שהיה חופה עליהם, ונסתלק מהם, ונשארו ערומים ממנו, רבי יוסי אמר שאז הבינו כל מיני כשפים שבעולם.

 

זהר חלק א' פרשת בראשית – דף נ"ג עמוד א'

 

בשעת החטא נלקח מאדם הראשון כל ההשגות

 

 רבי יהודה אמר: "וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם", בוא וראה כיון שחטא אדם, לקח הקדוש ברוך הוא ממנו אותן מיני אותיות אורות הקדושים שהכתירו הקדוש ברוך הוא בהן, ואז פחדו והבינו שהרי נפשטו מהן, זה שכתוב "וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם". בתחלה היו מלובשים באותן כתרי כבוד כמו בכלי זיין, חפשי מהכל, כיון שחטאו נפשטו מהם, ואז הבינו שהרי המיתה קוראת להם, והבינו שנפשטו מן החירות של הכל, וגרמו מיתה להם ולכל העולם, בשעה ההיא נגרעה זקיפת וקומת האדם מאה אמה, ואז נעשה התפרדות ועמד אדם בדין ונתקללה הארץ.

 

זהר חלק א' פרשת בראשית – דף ל"ו

 

עד מתן תורה לא נתקן זוהמת הנחש

 

 רבי יהודה אמר: אז שלשה נכנסו לדין ונידונו, ועולם התחתון נתקלל, ולא נתקיים בקיומו בשביל זוהם הנחש, עד שעמדו ישראל אצל הר סיני.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף כ"ט עמוד א'

 

מד. רמז שבית המקדש עתיד להחרב

 

"וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה", כאן רמז לו שעתיד בית המקדש להחרב ולבכות עליו איכה, זה שכתוב: "אֵיכָה יָשְׁבָה בָּדָד", א"י כ"ה.

 

 

זוהר חלק א' פרשת וישלח – דף קע"א עמוד א'

 

מה. כשאין ישראל תומכים בתורה נותנים תמיכות לנחש

 

"וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ", אמר רבי שמעון מהו על גחונך תלך, שנשברו  תמיכות שלו ונקצצו רגליו, ואין לו על מה לסמוך, וכאשר ישראל אין רוצים לתמוך את התורה, נותנים להנחש תמיכות ושוקים להתקיים ולהתגבר בהם.

 

 

זוהר חלק ב' פרשת תרומה – דף קל"ז עמוד א'

 

מו. חוה וחיה בענין אחד עולות

 

"וַיִּקְרָא שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִיא הָיְתָה אֵם כָּל חָי", חוה וחיה בענין אחד עולות, ועל שנסתלקה יו"ד ונכנסה במקומה וא"ו זה הוא כראוי, שהרי וא"ו תרמז על חיים בודאי, ועל כן חוה מן חיה, יו"ד לוקחת חיים מן וא"ו.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף ל"ו עמוד ב'

 

מז. המלבושים של האדם קודם החטא ולאחריו

 

"וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר", אמר רבי יהודה הלבישם הקדוש ברוך הוא במלבושים שהעור נהנה מהם זה שכתוב כתנות עור, בתחלה היו כתנות אור, שהיו משתמשים בהם עם המלאכים שלמעלה,לפי שמלאכים העליונים היו באים ליהנות מאור ההוא זה שכתוב (תהלים ח'): "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ", ועתה שחטאו כתנות עור, שהעור נהנה מהם ולא הנפש.

 

זהר חלק ב' פרשת תרומה – דף ר"ח

 

כאשר חטא אדם הראשון הוסרו ממנו כל המלבושים

 

רבי יצחק אמר: כאשר חטא אדם הוסר ממנו מלבוש הכבוד ההוא שנתלבש בו בתחלה, כאשר הכניסו בגן עדן, ועתה הלבישו בלבוש אחר, מלבוש הראשון שנתלבש בו אדם בגן עדן הוא היה מאותן המרכבות שנקראות אחוריים, והם לבושים שנקראים לבוש צפרניים, וכאשר היה בגן עדן כל אותן המרכבות וכל אותן מחנות הקדושים כלם סבבו לאדם, ונשמר מהכל, ולא היה יכול דבר רע לקרב אליו, כיון שחטא והוסרו ממנו אותן הלבושים נתירא מדברים רעים ורוחות רעים, ונסתלקו ממנו אותן מחנות הקדושים, ולא נשארו בו אלא אותן הצפרניים בראשי האצבעות, שסובב להצפרניים סביב הזוהם צד הטומאה, ולפיכך אל יגדל אדם אותן הצפרניים של הזוהם, שהרי כמו שהם גדלים כך מתרבה הפסולת, וידאג בכל יום, וצריך לחתכם ואל ישליכם, שלא יגרם בזיון למקום ההוא, ויוכל להנזק, [אלא ישרפם] והכל כדמיון שלמעלה, שהרי לכל אחוריים סובב צד הטומאה, ולא נצרך במקום ישוב העולם, ואחר כך עשה לאדם מלבושים אחרים מעלי העצים של גן עדן התחתון, שהרי בתחלה היו אותן המלבושים מאותן האחוריים של גן עדן העליון, ועתה של גן עדן התחתון, ואותן המלבושים היו מעלים ריח בושם של הגן עדן, שהנפש מתישבת בהם, והיה שומח בהם.

 

 

זוהר חלק ב' פרשת בשלח – דף נ"ה

 

מח. לאחר החטא נסתמו מעיני החכמה של האדם

 

 "וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן", אמר רבי חייא כאשר ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, הסתכל באדם להיות שולט על הכל, והיה דומה לעליונים ותחתונים, הורידו לארץ בדמות של כבוד, כשראו אותו הבריות, התאספו אצלו והשתחוו לפניו, ואימה ופחד נפל עליהם מיראתו, זה שכתוב: "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וגו'", הכניסו לגנו שנטע שישמרנו, להיות לו שמחה על שמחה ולהשתעשע בו, עשה לו בימה יפה מחופה באבנים יקרות, ומלאכים עליונים שמחו לפניו, והבין חכמה עליונה יותר ממלאכים עליונים, והסתכל בכל, והבין והכיר את רבונו יותר מכל שאר בני העולם, אחר כך צוה לו על עץ אחד, ולא עמד במצות רבונו, אחר שחטא נסתמו ממנו מעיני החכמה, מה כתוב וישלחהו ה' אלקים מגן עדן לעבד את האדמה.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף נ"ג עמוד ב'

 

מט. כפי הדרך שהולך בה האדם כן מושך עליו כח ממונה מלמעלה

 

"וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן וגו'", אמר רבי אלעזר: וישכן – השכין אותם במקום הזה שהאדם גרם לסתום דרכים ושבילין, ולהשרות דינים על העולם, והמשיך קללות מיום ההוא והלאה, ואת להט החרב המתהפכת, כל אותן המתפשטים בתוקף הדינים על העולם, שמתהפכים להרבה גוונים כדי להפרע מן העולם, לפעמים לגברים לפעמים לנשים, לפעמים אש לוהט, ולפעמים לרוחות שאין מי שיכיר בהם, וכל זה לשמור את דרך עץ החיים, שלא יוסיפו לחטא כבתחלה, להט החרב, אלו הלוהטים אש ובדיל על ראשי הרשעים והחוטאים, ומתהפכים בגוונים לכמה מינים לפי דרכם של האנשים ועל כן נקראים להט, כמו שכתוב (מלאכי ג'): "וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא וגו'", החרב – זה חרב לה', כמו שכתוב (ישעיה ל"ד): "חֶרֶב לַה' מָלְאָה דָם וגו'", אמר רבי יהודה להט החרב, כל אותן שרי הדין שלמטה שמתהפכים מצורה לצורה, כלם ממונים על העולם להרע ולקטרג על רשעי העולם, העוברים על מצוות רבונם, בוא וראה כיון שחטא אדם המשיך עליו כמה משחיתים רעים וכמה שרי משפט ופחד מכלם, ולא היה יכול להתגבר עליהם, המשיך עליו כח הטומאה וטימא עצמו ולכל בני העולם, ועל כן נשמע כי במה שהולך האדם, ולפי הדרך ההוא שמתדבק בו, כך מושך עליו כח ממונה שהולך לנגדו.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף נ"ד עמוד א'

 

נ.          קין בא מצד הטומאה והבל מצד הַקְּדוֹשָׁה

 

"וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וגו'", אמר רבי אבא: בוא וראה בזמן שאדם הולך בדרך האמת, וממשיך עליו רוח קדושה העליונה ומתדבק בו, הבן שיוליד ויצא ממנו לעולם, הוא מושך עליו קדושה עליונה, ויהיה קדוש בקדושת רבונו, כמו שכתוב (ויקרא כ'): "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים", וכאשר הוא הולך בצד שמאל, וממשיך עליו רוח הטומאה ומתדבק בו, הבן שיצא ממנו לעולם הוא ממשיך עליו רוח טומאה, ויטמא בהטומאה של צד ההוא, אדם התדבק ברוח טומאה ההוא, ואשתו נדבקה בו בראשונה, ולקחה וקבלה זוהם ההוא ממנו הבן שהוליד, בן זה בנו של רוח הטומאה הוא, ועל כן שני בנים היו, אחד מן רוח הטומאה ההוא, ואחד שנולד כאשר אדם היה חוזר בתשובה, ולכן זה מצד הטומאה, וזה מצד הטהרה, רבי אלעזר אמר בשעה שהטיל הנחש זוהם ההוא בחוה, קבלה אותו, וכאשר שמש אדם עמה הולידה שני בנים, אחד מצד הטומאה ההוא, ואחד מצד האדם, והיה הבל בדמות צורה שלמעלה, וקין בדמות צורה שלמטה ולפיכך נפרשו דרכיהם זה מן זה, ודאי שקין היה הבן של רוח הטומאה, שהוא נחש הרע, והבל היה הבן של אדם, ולפי שקין בא מצד מלאך המות, הרג את אחיו, שהרי הוא בצד שלו, וממנו כל מדורים רעים ומזיקים ושדים ורוחות באים לעולם, רבי יוסי אמר קין, הוא קן של מדורים רעים שבאו מצד הטומאה לעולם.

 

זהר חלק א' פרשת בראשית –  דף ל"ו

 

כל דורות הצדיקים מתייחסים לשת

 

 רבי יהודה אמר: שנים באו על חוה ונתעברה מהם והולידה שנים, בן הראשון היה הבן של זוהם הנחש, זה יצא למינו וזה יצא למינו, והרוחות שלהם היו נפרשים זה לצד זה, וזה לצד זה, זה היה דומה לצד שלו וזה היה דומה לצד שלו, מצד קין כל מדורים של צד משחיתים רעים ורוחות ושדים וכשפים באים לעולם, ומצד הבל בא צד הרחמים יותר, ולא בשלימות, שהיה עדיין כתערובת יין טוב ביין רע, ולא נתתקן העולם עמו עד שבא שת, ונתיחסו ממנו כל אותן הדורות של צדיקי העולם, ובו נשתל העולם, ומקין באים כל אותן החצופים והרשעים והחייבים שבעולם.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף נ"ד עמוד א'

 

נא. קין נתקרב לקץ כל בשר

 

"וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לה'", אמר רבי שמעון מה מקץ ימים, זה הוא קץ כל בשר, ומי הוא, זה מלאך המות, וקין מן קץ ימים ההוא הביא קרבן, כן משמע שאמר מקץ ימים, ולא אמר מקץ ימין.

 

זהר חלק ב' פרשת בא – דף ל"ד עמוד א'

 

בעת הקרבת הקרבן צריך שיהיה עיקר הקרבן לה'

 

 קין דחה לקץ ימין ונתקרב לקץ ימים, ולפיכך כתוב בדניאל (דניאל י"ב): "וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ". ואמר דניאל לאיזה קץ, לקץ הימין או לקץ הימים, אמר לו לקץ הימין, ועל כן היה דוד מפחד ואמר (תהלים ל"ט): "הוֹדִיעֵנִי יְקֹוָק קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא", קץ הימים או לקץ הימין, וכאן מה כתוב ויהי מקץ ימים, ולא מקץ ימין, ולפיכך לא נתקבל קרבנו, שהרי מצד הטומאה היה, בוא וראה מה כתוב והבל הביא גם הוא, מה גם הוא, לרבות זה בזה קרבנו היה הכל להקדוש ברוך הוא, ועיקר הקרבן להקדוש ברוך הוא, אלא שנתן חלק גם לצד הטומאה, כמו שכתוב "וּמֵחֶלְבֵהֶן" וקין עשה עיקר הקרבן למקץ ימים, סוד של צד הטומאה, ונתן חלק גם להקדוש ברוך הוא, ועל כן לא נתקבל.

 

זהר חלק א' פרשת בראשית – דף נ"ד עמוד א'

 

קין נתקנא על נקבה יתירה שנולדה עם הבל

 

רבי אלעזר אמר: "וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת", לרבות צד העליון שבא מצד הקדושה, ולפיכך וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה, לא קבלו הקדוש ברוך הוא, ועל כן ויחר לקין מאד ויפלו פניו, שהרי לא נתקבלו פנים שלו, אותן הפנים של צד שלו, וקבלו הקדוש ברוך הוא להבל, ולפיכך כתוב ויהי בהיותם בשדה, בשדה זו אשה, כמו שכתוב: "כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ", קין נתקנא על נקבה יתירה שנולדה עם הבל ככתוב: "וַתּוֹסֶף לָלֶדֶת".

 

 

זוֹהֵר חלק א' פרשת בראשית – דף ל"ו עמוד ב'

 

נב. דבר ה' לקין לאחר שהרג את הבל אחיו

 

"הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וגו'", אמר רבי יהודה כך אמר לו, הלא אם תטיב מעשיך שאת, מה שאת, ככתוב (בראשית מ"ט): "יֶתֶר שְׂאֵת" שהרי הבכור יש לו שבח יותר בכל ענין תמיד והדבר תולה במעשיו, ועל כן אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, מה לפתח, זה הפתח שלמעלה, שממנו יוצאים הדינים בעבור מעשים רעים שבעולם, ולפתח ההוא חטאת רובץ, זה מלאך המות, והוא עתיד להפרע ממך, ואליך תשוקתו, עד שתכרת, ואתה תמשל בו, אמר רבי יהודה ואתה תמשל בו בתשובה.

 

זהר חלק א' פרשת בראשית – דף נ"ד עמוד ב'

 

הצד הרע בעבירה של האדם נדבק עליו ונוטר להיפרע ממנו

 

רבי אבא אמר: שאת – תתעלה למעלה ולא תרד למטה, רבי יוסי אמר כך שמעתי, שאת, יסיר ממך ויסלח לך התדבקות זו של רוח הטומאה, ואם לפתח חטאת רובץ, מה לפתח, זה מקום דין העליון שהוא פתח של הכל כמו שכתוב (תהלים קי"ח): "פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק", פתח רובץ, צד ההוא שנדבקת בו ונתמשך עליך, יהיה נוטר לך להפרע ממך, כתרגומו.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף ל"ו עמוד א'

 

נג. הארץ קבלה את קין במדור ארקא

 

"וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וגו'", אמר רבי יהודה מה בשדה, זו אשה, ועל כן עמד והרג אותו, שהרי מצד זה ירש להרג, מצד של סמאמר לו שגרם מיתה לכל העולם, ונתקנא קין להבל עבור נקבתו, רבי חייא אמר הרי אנו רואים שכתוב ויחר לקין מאד ויפלו פניו, על שלא נתקבל קרבנו, אמר לו כך הוא האמת והכל היה לנגדו.

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף נ"ד עמוד א'

 

עד שעשה קין תשובה לא קבלתו אף רוח שבעולם

 

רבי יצחק אמר: בוא וראה בשעה שהרג קין להבל, לא היה יודע איך יוציא נשמתו ממנו, והיה נושכו בשיניו כנחש, באותה שעה קלל אותו הקדוש ברוך הוא, והיה הולך לכל צדדי העולם, ולא היה מקום שיקבל אותו, עד שהכה על ראשו וחזר בתשובה לפני רבונו, אז קבלה הארץ אותו במדור שלמטה, רבי יוסי אמר הארץ קבלה אותו ללכת בה שכתוב וישם ה' לקין אות, רבי יצחק אמר אינו כן, אלא למטה קבלה אותו הארץ במדור אחד אשר תחתיה, שכתוב הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה, מעל פני האדמה נגרש, אבל למטה לא נגרש, ובאיזה מקום קבלה אותו הארץ, בארקא, וכל אותן הדרים שם עליהם כתוב (ירמיה י'): "יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא וּמִן תְּחוֹת שְׁמַיָּא אֵלֶּה", ושם עשה מדורו, וזהו שכתוב וישב בארץ נוד קדמת עדן.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף ל"ו עמוד ב'

 

נד. קין אומר להקדוש ברוך הוא אם מפניך אהיה נסתר כל המוצא אותי יהרגני

 

"הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וגו'", אמר רבי אלעזר בשעה שחטא קין היה מפחד, לפי שראה לפניו מיני מחנות מזוינים הבאים להרגו, וכאשר חזר בתשובה מה אמר, הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר, מה מפניך אסתר, אלא אהיה נהרס מבנין שלי רבי אבא אמר כמו שכתוב (תהלים כ"ג): "וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ" – "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו", ועל זה אמר ומפניך אסתר,  מאותן פנים שלך אהיה נסתר שלא ישגיחו עלי ובשביל זה והיה כל מוצאי יהרגני.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף ל"ו עמוד ב'

 

נה. אות מכ"ב אותיות נתן ה' על קין להגן עליו

 

"וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת וגו'", מהו אות, אות אחת מעשרים ושתים אותיות של התורה נתן עליו להגן עליו.

 

 

תוספתא – זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף נ"ד עמוד ב'

 

נו. על שחזר קין בתשובה נשאר בעונש נוד בלבד

 

וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה' וגו'", כיון שאמר קין גדול עוני מנשא, מחל לו הקדוש ברוך הוא מחצה מעונשו, משום שגזר עליו בתחלה ואמר לו נע ונד תהיה בארץ, ועתה נשאר בהעונש של נד בלבדו, זה שכתוב: "וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה' וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד", כלומר שכאשר יצא מלפני ה', היה בשביל להיות נד בארץ ולא נע, ועוד אמרו שכאשר יצא קין מלפני ה', אמר לו אדם, בני מה נעשה על דינך, אמר לו קין, אבי כבר נתבשרתי שמחל לי הקדוש ברוך הוא להשאר בנוד בלבדו, אמר לו אדם איך נעשה כך, אמר לו קין בשביל שחזרתי בתשובה והודיתי לפניו, אמר אדם, וכי כך הוא רב וחזק כח התשובה, ואנכי לא ידעתי, התחיל לשבח לרבונו ולהודות לו, פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה', כלומר טוב לשבח ולשוב ולהתודות לפני הקדוש ברוך הוא, ע"כ.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף נ"ה עמוד ב'

 

 נז. נעמה היא אמן של שדים

 

"וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה", אמר רבי חייא מה ענין כאן שאמר הכתוב כי שמה נעמה, אלא משום שהיו אנשים זונים אחריה, ואפילו רוחות ושדים, רבי יצחק אמר אותן בני האלקים עז"א ועזא"ל זנו אחריה, רבי שמעון אמר אמן של שדים היתה, שמצד קין יצאה, והיא נתמנית עם לילי"ת באסכרה של תינוקות.

 

 אמר לו רבי אבא והרי אמר מר שהיא נתמנית לשחק עם אנשים, ולפעמים היא מולדת רוחות בעולם מהם, ועד עתה היא קיימת לשחק עם אנשים, ובכל מקום שאלה הרוחות מוצאים אנשים הישנים יחידי בבית, ישרו עליהם ויאחזום ויתדבקו בהם, ומקבלים מהם התאוה שלהם ומולידים מהם, אחר כך פוגעים בו במחלות ואינו יודע סבתם, וכל זה יעשו בזמן חסרון הלבנה, אמר לו רבי אבא, והרי הם מתים כאנשים, ומפני מה נעמה זו היא מתקיימת עד עתה, אמר לו כך הוא, אבל לילי"ת ונעמ"ה ואגר"ת בת מחל"ת היוצאות מן צד הטומאה שלהן, כלן מתקיימות, עד שיעביר הקדוש ברוך הוא לרוח הטומאה מן העולם, שכתוב (זכריה י"ג): "וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ". אמר רבי שמעון וי להם לאנשים, שאינם יודעים ואין משגיחים ואין מבינים, וכלם אטומים, שאין יודעים כמה העולם מלא מבריות משונות שאין נראות, וגם מדברים נעלמים שאלמלא ניתן רשות לעין לראות, היו מתפלאים האנשים איך יכולים להתקיים בעולם, בוא וראה נעמה זו אמן של שדים היתה, ומצדה באים כל אותן השדים שמתחממים מן אנשים, ונוטלים רוח התאוה מהם ומשחקים בהם ועושים אותם בעלי קרי, ולפי שבעל קרי בא מצד רוח הטומאה, צריך לטבול עצמו להטהר ממנו.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית -דף צ' עמוד ב'

 

נח. הוריד הקדוש ברוך הוא לאדם את ספר רזיאל המלאך

 

@92"תּוֹלְדוֹת אָדָם", אמר רבי שמעון: בוא וראה וכי ספר היה לו, אלא ביארו שהקדוש ברוך הוא הראה לו לאדם הראשון דור דור ודורשיו וכו', איך הראה לו, אפשר תאמר שראה ברוח הקודש שהם עתידים לבא לעולם, כזה שרואה בחכמה מה שעתיד לבוא לעולם, לא כן, אלא שראה בעין לכלם, ואותן הצורות שעתידים לעמוד בהן בעולם, כלן ראה בעין, מה הטעם, לפי שמיום שנברא העולם, כל הנפשות העתידות לעמוד באנשים, כלן קימות לפני הקדוש ברוך הוא באותה הצורה ממש שעתידות לעמוד בה בעולם הזה, כדמיון זה הם כל הצדיקים לאחר שיוצאים מזה העולם, כל נפשותם עולות, והקדוש ברוך הוא מזמין להם צורה אחרת להתלבש בה, כדמיון שהיו בזה העולם, בשביל זה כלן עומדות לפניו, וראה אותן אדם הראשון בעין.

 

זהר חלק א' פרשת בראשית – דף נ"ה עמוד א'

 

מי גרם לי שמחה – אדם הראשון שהוא פעלו של הקב"ה

 

רבי יצחק אמר: "תּוֹלְדוֹת אָדָם", ביארו החברים לענין הצורות, שהראה הקדוש ברוך הוא לאדם הצורות של כל הדורות שיבואו לעולם, וכל חכמי העולם ומלכי העולם שעתידים להקים על ישראל, כשהגיע לראות לדוד מלך ישראל שנולד ומת, אמר מן שנים שלי אתן לו ע' שנים, ונגרעו מאדם ע' שנים והעלה אותן הקדוש ברוך הוא לדוד, ועל כן שבח דוד ואמר (תהלים צ"ב): "כִּי שִׂמַּחְתַּנִי ה' בְּפָעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן", מי גרם לי שמחה בזה העולם, פעליך, זה אדם הראשון, שהוא פעלו של הקדוש ברוך הוא ולא פעלו של בשר ודם, מעשי ידיו של הקדוש ברוך הוא ולא של אנשים, ועל כן נגרעו אותן שבעים שנה מאדם, מאלף שנים שהיה לו להתקים בהן.

 

לאברהם וחנוך ניתן ספר תולדות אדם

 

וכאשר הגיע לראות דורו של רבי עקיבא וראה תורתו היה שמח, ראה מיתתו והיה עצוב, פתח ואמר (תהלים ק"לט): "וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל מֶה עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶם" זה ספר, ספר ודאי והרי ביארו שכאשר היה אדם בגן עדן, הוריד לו הקדוש ברוך הוא ספר על ידי רזיאל מלאך הקדוש, הממונה על סודות עליונים קדושים, ובספר הזה חקוקות צורות עליונים וחכמה הקדושה, וע"ב מיני חכמות היו מתפרשות ממנו לשש מאות וע' צורות של סודות עליונים והיה עמו צפון וגנוז ספר ההוא עד שיצא אדם מגן עדן, שהרי בתחלה היה מחשב בו, והשתמש כל יום בגנזי אוצרות של רבונו ונתגלו לו סודות עליונים, מה שלא ידעו מלאכים עליונים. כיון שחטא ועבר על מצות רבונו פרח ספר ההוא ממנו, והיה אדם מכה בידיו על ראשו ובוכה, ונכנס במי גיחון עד ערפו, והמים עשו בגופו בקיעות בקיעות ונשתנה זיו שלו, בשעה ההיא רמז הקדוש ברוך הוא לרפאל והחזיר לו ספר ההוא, ובו היה עוסק אדם, והניח הספר לשת בנו, וכן לכל אותן התולדות עד שהגיע לאברהם, ובו היה יודע להסתכל בכבוד רבונו, וכן לחנוך ניתן לו ספר, והסתכל ממנו בכבוד העליון.

 

זהר חלק א' פרשת בראשית – דף ל"ז עמוד ב'

 

הורידו לאדם הראשון ספר משמים ובו היה יודע חכמה העליונה

 

 רבי אבא אמר: ספר ודאי הורידו לו לאדם הראשון, ובו היה יודע חכמה העליונה, וספר זה הגיע לאנשי אלקים חכמי הדור, ומי שזכה להשגיח בו ידע בו חכמה העליונה, והיו משגיחים בו והבינו בו, וספר זה הוריד לו שר הרזים, ושלשה שליחים ממונים היו לפניו ובשעה שיצא אדם מגן עדן אחז ספר ההוא, כאשר יצא פרח ממנו, התפלל ובכה לפני רבונו והחזירו לו כמקדם, כדי שלא תשכח החכמה מאנשים, ויתיגעו להכיר את רבונם וכך למדנו שספר היה לו לחנוך, וספר הזה ממקום ספר תולדות אדם היה.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף נ"ה עמוד ב'

 

נט. ברכות אינן נמצאות אלא במקום שנמצאים זכר ונקבה

 

"זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וגו'", אמר רבי שמעון: סודות עליונים נתגלו באלה שני הכתובים, זכר ונקבה בראם להבין מזה כבוד העליון סוד האמונה, שמכח הסוד הזה נברא האדם בוא וראה שבזה הסוד שנבראו שמים וארץ נברא האדם בהם כתוב אלה תולדות השמים והארץ, באדם כתוב ביום הבראם זכר ונקבה בראם, מכאן שכל צורה שלא נמצא בה זכר ונקבה אין היא צורה עליונה כראוי, בוא וראה בכל מקום שלא נמצאו זכר ונקבה ביחד, אין הקדוש ברוך הוא משים מדורו במקום ההוא, וברכות אינן נמצאות אלא במקום שנמצאים זכר ונקבה, שכתוב ויברך אותם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם, ולא כתוב ויברך אותם ויקרא את שמו אדם, שאפילו אדם לא נקרא אלא זכר ונקבה ביחד.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף נ"ד

 

ס. שת נולד בתיקון הגוף ובתיקון הנפש

 

"וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת", אמר רבי יצחק: מעת ההיא שהרג קין להבל התפרש אדם מאשתו, ושתי רוחות נקבות היו באות ומתחברות עמו, והוליד רוחות ושדים המשוטטים בעולם, ואל תקשה לך דבר זה, שהרי אדם כאשר הוא בא בחלומו, באות רוחות נקבות ומשחקות עמו, ומחממות ממנו ומולידות אחר כך, ואלה נקראים נגעי בני אדם, ואינם מתהפכים אלא לצורות אנשים, ואין להם שערות בראשם, ועל זה כתוב בשלמה (שמואל ב' ז'): "וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם". וכדמיון זה אפילו רוחות זכרים באים לנשי העולם, ומתעברות מהם ומולידות רוחות, וכלם נגעי בני אדם נקראים, אחר ק"ל שנה נתלבש אדם בקנאה, והתחבר באשתו והוליד בן, וקרא שמו שת, סוד סוף האותיות בהתקשרות חקוקיתן רבי יהודה אמר זה סוד שהרוח שנאבד נתלבש בגוף אחר בעולם זה שכתוב כי שת לי אלקים זרע אחר תחת הבל, ואמר רבי יהודה כתיב ויולד בדמותו כצלמו, משמע שבנים האחרים לא היו בצורה שלו, וזה בדמותו כצלמו, בתיקון הגוף ובתיקון הנפש בדרך ישר, כמו שאמר רבי שמעון משמו של רבי ייבא הזקן, שבנים האחרים בהתדבקות זוהם הנחש ואותו שרכב עליו, שהוא סמ"ך מ"ם אמר לו, היו ולפיכך לא היו בצורתו של אדם, ואם תשאל הרי אמרת שהבל מצדו של אדם היה, כך הוא, אבל שניהם לא היו בצורה שלמטה אמר לו רבי יוסי כך הוא, שהרי כתוב והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין, ולא כתוב ויולד את קין, ואפילו בהבל לא כתוב ויולד, אלא ותוסף ללדת את אחיו את הבל, וזה הוא סוד הדבר, אבל בשת מה כתוב ויולד בדמותו כצלמו. רבי שמעון אמר מאה ושלשים שנה התפרש אדם מאשתו, וכל אותן מאה ושלשים שנה היה מוליד רוחות ושדים בעולם, מפני אותו הכח של הזוהם שהיה נמשך בקרבו כיון שכלה ממנו זוהם ההוא, חזר וקנא לאשתו והוליד בן, בזה כתוב ויולד בדמותו כצלמו, בוא וראה כל אדם שהולך לצד שמאל ומטמא דרכיו, כל רוחות טמאות מושך על עצמו, ורוח הטומאה מתדבק בו ואינו סר ממנו, והתדבקות רוח הטומאה ההוא נעשה באדם זה ולא באחר, משום שהתדבקות של הרוחות אין היא אלא באלה שמבקשים להתדבק בהם, אשרי אלה הצדיקים שהולכים בדרך הישר, הם זכאים באמת, ובניהם זכאי העולם, ועליהם כתוב (משלי ב'): "כִּי יְשָׁרִים יִשְׁכְּנוּ אָרֶץ".

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף נ"ו עמוד א'

 

סא. בימי אנוש הבינו אף הנערים בחכמות עליונות ולא האמינו בהקדוש ברוך הוא

 

"וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי אֱנוֹשׁ וגו'", אמר רבי אלעזר: בימי אנוש היו מבינים האנשים בחכמת כשפים וקסמים לעצור כחות השמים, ולא היה אדם למן היום שיצא אדם מגן עדן, והוציא עמו החכמה של עלי העץ שיעסוק בה, שהרי אדם ואשתו ואלה שיצאו עמו, עד שבא אנוש עזבו חכמה ההיא, כאשר בא אנוש ראה אותן חכמות העליונות, אז עסקו בהן ועשו בהן פעולות וכשפים וקסמים, ולמדו מהם עד שנתפשטה חכמה ההיא בדור המבול, וכלם היו עושים פעולתם להרע, והיו תקופים אצל נח באותן החכמות, ואמרו שלעולם לא יוכל הדין לשרות עליהם, שהרי הם עשו בחכמה לדחות לכל אותן שרי הדין, ומן אנוש התחילו כלם לעסוק בחכמות האלה, זה שכתוב אז הוחל לקרא בשם ה', רבי יצחק אמר כל אותן הצדיקים שהיו ביניהם אחר כך בדור ההוא, כלם עמלו למחות בהם, כמו ירד מתושלח וחנוך, ולא יכלו, עד שנתרבו רשעים מורדים ברבונם ואמרו (איוב כ"א): "מַה שַׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ", וכי טפשות כזו היו אומרים, אלא לפי שידעו כל החכמות האלה, וידעו כל ממוני העולם שנפקדו עליהם, והיו בוטחים בהם, עד שהחזיר הקדוש ברוך הוא את העולם כמו שהיה, שהרי בתחלה היה מים במים, ואחר כך החזיר לעולם כבתחלה, ולא נחרב לגמרי, שהרי ברחמים השגיח עליהם, שכתוב (תהלים כ"ט): "ה' לְמַבּוּל יָשָׁב", ולא כתוב אלקים, בימי אנוש אפילו הנערים של אותו הדור היו מסתכלים בחכמות עליונות, והיו מבינים בהן.

 

טפשות דור בני המבול

 

אמר רבי ייסא אם כן טפשים היו, שלא היו יודעים שעתיד הקדוש ברוך הוא להביא עליהם מי המבול וימותו בהם, אמר רבי יצחק יודעים היו, אבל אחזו טפשות בלבם, שהם היו יודעים מלאך ההוא הממונה על אש, ומלאך הממונה על מים, והיו יודעים לעצור אותם שלא יוכלו לעשות דין עליהם, והם לא ידעו שהקדוש ברוך הוא שולט על הארץ, וממנו יבוא הדין על העולם, אלא הבינו שהעולם נפקד בידי ממונים האלה, ובהם מתנהג כל עניני העולם, ולפיכך לא היו מסתכלים בהקדוש ברוך הוא, ולא היו משגיחים בפעולתו, עד שנשחתה הארץ, ורוח הקודש מכריז בכל יום ואומר (תהלים ק"ד): "יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם", והאריך הקדוש ברוך הוא להם כל הזמן ההוא שהיו אלה הצדיקים, ירד מתושלח וחנוך, מתקיימים בעולם, כיון שנסתלקו מן העולם אז הוריד הקדוש ברוך הוא את הדין עליהם ונאבדו, כמו שכתוב: "וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ".

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף נ"ו עמוד ב'

 

סב. חנוך לקחו הקדוש ברוך הוא טרם זמנו שלא יחטא

 

"וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ וגו'", אמר רבי יוסי: בוא וראה חנוך צדיק היה, והקדוש ברוך הוא ראה אותו שיחטא אחר כך, ולקט אותו טרם שיחטא, זה שכתוב (שיר השירים ו'): "וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים", לפי שנותנים ריח טוב לוקט אותם הקדוש ברוך הוא טרם שיחטאו, ואיננו כי לקח אותו אלקים, ואיננו להאריך ימים כשאר אנשים שהיו מאריכים ימים, מה הטעם, לפי שלקחו הקדוש ברוך הוא קודם שהגיע זמנו, ר"א אמר חנוך לקחו הקדוש ברוך הוא מן הארץ והעלהו לשמי מרומים, ומסר בידו כל אוצרות העליונים ומ"ה מפתחות מסתרי אותיות דקיקות, שבהן משתמשים מלאכי עליון, וכלם נמסרו בידו.

 

זהר חלק א' פרשת בראשית – דף ל"ו

 

אלמלא שמר אדם מלאכול את עץ הדעת היה קיים לעולם

 

רבי אבא אמר: למדנו שספר היה לו לחנוך, וספר הזה ממקום הספר תולדות אדם היה, וזה הוא סוד של חכמה, שהרי מן הארץ נלקח זה שכתוב: "וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים". והוא שנקרא נער ככתוב (משלי כ"ב): "חֲנוֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַּרְכּוֹ", וכל אוצרות עליונים נמסרו בידו, והוא מוסר ונותן בעשיית שליחות ואלף מפתחות נמסרו בידו, מאה ברכות נוטל בכל יום וקושר עטרות לרבונו, מן זה העולם לקחו הקדוש ברוך הוא לשימושו, זה שכתוב: "כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים", וממנו נמסר הספר שנקרא ספר חנוך, כאשר העלה אותו הקדוש ברוך הוא הראה לו כל גנזי עליונים, הראה לו עץ החיים בתוך אמצעות הגן ועליו וענפיו, הראה לו העץ שנצטוה עליו אדם, והראה לו מקומו של אדם בגן עדן, וראה שאלמלי שמר אדם מצוה זו, היה יכול להתקיים תמיד ולהיות תמיד שם, והכל אנו רואים בספר חנוך, זכאים הם אותן חסידים עליונים שחכמה העליונה נתגלה להם, ולא תשכח מהם לעולם, כמו שכתוב (תהלים כ"ה): "סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם".

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף נ"ח עמוד א'

 

 סג. נח נולד מהול ולפיכך קראו שמו נח על שם הנחמה שיביא לעולם

 

"וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וגו'", אמר רבי יוסי מאין היה יודע, אלא בשעה שקלל הקדוש ברוך הוא את העולם, שכתוב ארורה האדמה בעבורך, אמר אדם לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם עד מתי יהיה העולם בקללה, אמר לו עד שיוליד לך בן מהול כדמיון שלך, והיו מצפים עד השעה שנולד נח, וכיון שנולד ראה אותו מהול רשום באות הקדוש, וראה שהשכינה מתדבקת עמו, אז קרא שמו על מה שיעשה אחר כך, בתחלה לא היו יודעים לזרע לקצר ולחרש, והיו עושים עבודת האדמה בידיהם, כיון שבא נח התקין להם אומנות, וכל הכלים הנצרכים לתקן האדמה שתעשה פירות, זה שכתוב זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה, שהוא הוציא האדמה ממה שנתקללה, שהיו זורעים חטים וקוצרים קוצים ודרדרים, ולפיכך כתוב איש האדמה, רבי יהודה אמר איש האדמה, כמו שכתוב: "אִישׁ נָעֳמִי", לפי שנקרא צדיק, והוציא את האדמה בקרבן שעשה ממה שנתקללה, שכתוב לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, ובשביל זה נקרא איש האדמה, ועל כן קרא לו שם על מה שעתיד לבוא.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף כ"ה עמוד א'

 

 סד. עז"א ועזא"ל הפילם הקדוש ברוך הוא מן העולם הבא

 

"וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה", אלה הם מאותן הנפילים שנפלו מלמעלה, שכאשר בקש הקדוש ברוך הוא לברוא אדם, שאמר נעשה אדם בצלמנו וגו', בקש לעשות אותו ראש על עליונים, להיות הוא נגיד ומצוה על כלם ולהיות הם נפקדים על ידו, כדמיון יוסף שנאמר בו (בראשית מ"א): "וְיַפְקֵד פְּקִידִים עַל הָאָרֶץ", ואלה המלאכים קטרגו לו ואמרו (תהלים ח'): "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וגו'", שעתיד לחטוא לפניך, אמר להם הקדוש ברוך הוא אם אתם הייתם למטה כמוהו, יותר הייתם חוטאים ממנו, מיד ויראו בני האלקים את בנות האדם וגו', חשקו בהן, והפילם הקדוש ברוך הוא למטה והסגירם בשלשלאות והם עז"א ועזא"ל, שמהם נשמות הערב רב, שנקראים נפילים, על שהפילו עצמם לזנות אחר נשים היפות, ולפיכך הפילם הקדוש ברוך הוא מן עולם הבא, שלא יהיה להם חלק שם, ונתן להם שכרם בעולם הזה, כמו שכתוב: "וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ".

 

זהר חלק א' פרשת בראשית – דף ל"ו עמוד א'

 

הבאים מקין אינם נקראים אלא בני אלוקים

 

רבי חייא אמר: בניו של קין נקראו בני אלקים, שהרי כאשר בא סמא"ל על חוה הטיל בה זוהם, ונתעברה וילדה את קין, ותבנית שלו לא היתה דומה לשאר אנשים, וכל אותן הבאים מן צד שלו לא היו נקראים אלא בני האלקים.

 

זהר חלק ג' פרשת אחרי מות – דף ע"ו

 

בשעה  שנגזר על האדם מיתה – פרש אדם מחוה

 

רבי יוסי אמר: משעה שנגזר על אדם ועל כל העולם מיתה, אמר למה אני מוליד לבהלה, מיד היה פורש מאשתו, ושתי רוחות נקבות היו באות ומזדווגות עמו וילדו ממנו, ואותן שנולדו היו המזיקים שבעולם, ונקראים נגעי בני אדם, והם מצוים אצל אנשים ושורים בפתח הבית ובבורות ובבתי כסאות, ולכן האיש שנמצא בפתח ביתו שם הקדוש שדי עם התגין העליונים כל אלה הרוחות בורחים ומתרחקים ממנו זה שכתוב (תהלים צ"א): "וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ", מה ונגע לא יקרב, אלו הנגעי בני אדם, ומאותן הרוחות הוליד אדם בנות הדומות ליופי העליונים וליופי התחתונים, ולכן כתוב ויראו בני האלקים את בנות האדם כי טובות הנה וגו', וזנו כלן אחריהן.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף נ"ח עמוד א'

 

סה. הנפילים הם שכתוב ועוף יעופף על הארץ

 

"הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ וגו'", למד רבי יוסי שהם עז"א ועזא"ל, כמו שאמרו שהפילם הקדוש ברוך הוא מקדושה שלמעלה, ואם תשאל איך יכלו להתקיים בזה העולם, אמר רבי חייא הם היו מאותן שכתוב בהם ועוף יעופף על הארץ, והרי אמרו שהם נראים לאנשים כתבנית אנשים, ואם תשאל איך יכולים להתהפך, הרי אמרו שיכולים להתהפך לכמה גונים, ובשעה שירדו נתגשמו באויר העולם והיו נראים כאנשים, ואלו עז"א ועזא"ל, הם שמרדו למעלה והפילם הקדוש ברוך הוא ונתגשמו בארץ, נתקיימו כך ולא יכלו עוד להתפשט ממנו, ואחר כך זנו אחר נשי העולם, ועד היום הזה הם קיימים ומלמדים כשפים לאנשים, והולידו בנים וקראו להם ענקים גבורים, ואלה הנפילים נקראים בני אלקים.

 

 

זהר חלק א' פרשת בראשית – דף ל"ז עמוד א'

 

שישים הם בארץ כמנין שלמעלה

 

 המה הגבורים, אמר רבי יהודה ששים הם בארץ כמנין שלמעלה, כתוב כאן המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם, וכתוב שם  (שיר השירים ג'): "שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב לָהּ".

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף נ"ו עמוד ב'

 

סו. נתמלאה סאתם כשהיו שופכי דמים לחנם

 

"וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וגו'", אמר רבי יהודה כל רעות היו עושים, ולא נתמלאה סאתם עד שהיו שופכי דמים לחנם על הארץ, ומי הם, שהיו משחיתים זרעם על הארץ, זה שכתוב: "רַק רַע כָּל הַיּוֹם", כתוב כאן רק רע כתוב שם (בראשית ל"ח): "וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה'", אמר רבי יוסי: וכי רע אין הוא רשע, אמר לו לא, רשע אפילו המרים ידו לנגד חברו, אעל פי שלא עשה לו כלום, נקרא רשע, כמו שכתוב (שמות ב'): "וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ", הכית לא כתיב – אלא תכה, אבל רע לא נקרא אלא מי שמשחית זרעו, ומטמא עצמו ומטמא לארץ, ונותן כח ותוקף לרוח הטומאה שנקרא רע, שכתוב רק רע כל היום, ואינו נכנס בהיכל המלך, ואינו רואה פני השכינה, לפי שבזה נדחית השכינה מהעולם.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף נ"ז עמוד א'

 

סז. הקדוש ברוך הוא כביכול נעצב על לבו כשמאביד מעשי ידיו מן העולם

 

"וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ", אמר רבי יוסי: בוא וראה כאשר הקדוש ברוך הוא עושה דין ברשעי העולם, אעל פי שהם חוטאים לפני הקדוש ברוך הוא ומרגיזים לו כל יום, אינו רוצה להאבידם מן העולם, וכאשר מסתכל במעשיהם מתנחם עליהם מפני שהם מעשי ידיו, ומאריך להם בעולם, ובשביל שהם מעשי ידיו מקבל נחמה, ומתנחם עליהם וחס עליהם וכאשר יבקש לעשות בהם דין, כביכול נעצב, כי יען שהם מעשי ידיו נעצב עליהם, כמו שכתוב (דניאל ו'): "וְדַחֲוָן לָא הַנְעֵל קָדָמוֹהִי", ואם תשאל הרי כתוב (תהלים צ"ו): "הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עוֹז וְחֶדְוָה בִּמְקוֹמוֹ", אבל בוא וראה ויתעצב אל לבו כתוב, אל לבו נעצב ולא למקום אחר, לבו, כמו שכתוב (שמואל א' ב'): "כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי וּבְנַפְשִׁי יַעֲשֶׂה" .

 

על מה ניחם ה'

 

רבי יצחק אמר: ויינחם ה', כמו שכתוב (שמות ל"ב): "וַיִּנָּחֶם יְקֹוָק עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ", רבי ייסא אמר לטוב, רבי חזקיה אמר לרע, רבי ייסא אמר לטוב, כמו שאמרו שהקדוש ברוך הוא מתנחם מפני שהם מעשי ידיו וחס עליהם, ויתעצב, מפני שהם חוטאים לפניו, ורבי חזקיה אמר לרע, שכאשר הקדוש ברוך הוא מבקש להאביד רשעי עולם, מקבל תנחומין עליהם, ומקבל תנחומין כביכול כמי שמקבל תנחומין על מה שאבד, וכיון שקבל תנחומין ודאי הדין נעשה ואין הדבר תולה בתשובה, מתי תולה בתשובה, טרם שמקבל תנחומין עליהם, ואם קבל תנחומין עליהם אין תולה עוד הדבר בתשובה כלל, והדין נעשה, ואז מוסיף דין על דין, ומגביר למקום דין ההוא לעשות הדין, ומאביד את הרשעים מן העולם, והכל נרמז במקרא שכתוב וינחם ה', קבל תנחומין, ואחר כך ויתעצב אל לבו, נתן גבורה למדת הדין לעשות הדין, רבי חייא אמר וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ, קבל תנחומין וחדוה כאשר עשה הקדוש ברוך הוא לאדם בארץ, שהוא כדמיון דמות העליון וכל מלאכי עליון היו משבחים להקדוש ברוך הוא כשראו אותו בדמות העליון, ואמרו (תהלים ח'): "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ". ולאחר שחטא אדם נעצב הקדוש ברוך הוא על שחטא, כיון שנתן פתחון פה למלאכי השרת שאמרו לפניו בתחלה כשהיה מבקש לברוא לאדם, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, אמר רבי יהודה ויתעצב אל לבו, מפני שבקש לעשות בהם הדין, שנאמר (דברי הימים ב' כ'): "בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ וְאֹמְרִים הוֹדוּ לַה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ", ואמר רבי יצחק מפני מה לא כתוב כאן כי טוב, אלא לפי שהאביד מעשי ידיו בשביל ישראל כדמיון זה כשהיו ישראל עוברים את הים, באו מלאכי עליון לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא בלילה ההוא, אמר להם הקדוש ברוך הוא והרי מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה, לכן כתוב (שמות י"ד): "וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה", אף כאן בכל זמן שיש איבוד רשעים מן העולם, אז עצבות נמצאת עליהם.

 

 

זוהר חלק  א'  פרשת בראשית – דף נ"ח עמוד א'

 

סח. על אף שהקדוש ברוך הוא מתריע על הרע שיביא אין האדם יכול להשמר מפני הדין

 

"וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם וגו'", רבי יוסי פתח (ישעיה נ"ה): "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם", בוא וראה כאשר האדם רוצה לנקום מאחר, שותק ואינו אומר כלום, שאלו הודיעו ישמור עצמו ולא יוכל לו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו עושה כך, אינו עושה דין בעולם עד שמכריז ומודיע להם פעם ושתים ושלש, לפי שאין מי שיוכל למחות בידו, שיאמר לו מה תעשה, ואין ביכולת להשתמר ממנו, ואין ביכולת להתיצב נגדו, בוא וראה ויאמר ה' אמחה את האדם וגו', הודיעם על ידי נח, והתרה בהם כמה פעמים ולא שמעו, אחר שלא שמעו הביא עליהם הדין והאבידם מעל פני הארץ.

 

 

זוהר חלק א' פרשת בראשית – דף נ"ח עמוד ב'

 

סט. נ"ח בהיפוך אותיות ח"ן, ע"ר בהיפוך אותיות ר"ע

 

"וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'", אמר רבי יצחק בוא וראה נח כאשר נולד קראו לו על שם הנחמה, לאמר זה ינחמנו ממעשנו וגו', להיות השם גורם אבל אצל הקדוש ברוך הוא אינו כן, נ"ח בהיפוך אותיות ח"ן, כמו שכתוב: "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'", אמר רבי יוסי ח"ן היינו נ"ח, בצדיקים שמותם גורם לטוב, אבל ברשעים שמותם גורם לרע, בנח כתיב ונ"ח מצא ח"ן בעיני ה', בער בכור יהודה נהפכו האותיות לרע, ע"ר היינו ר"ע, רע בעיני ה', בוא וראה כיון שנולד נח, ראה מעשי האנשים שהם חוטאים לפני הקדוש ברוך הוא, והיה מסתיר עצמו ועמל בעבודת רבונו, כדי שלא ילך בדרכיהם, ואם תשאל במה היה עמל, בספר ההוא של אדם ובספר ההוא של חנוך, והיה עמל בהם לעבוד לרבונו, בוא וראה שכך הוא, שהרי נח מאין היה יודע להקריב קרבן לרבונו, אלא לפי שמצא בהספרים חכמה זו על מה מתקיים העולם, וידע שעל קרבן מתקיים, ולולא הקרבן לא היו מתקימים עליונים ותחתונים.

 

זהר חלק א' פרשת בראשית – דף נ"ט עמוד א'

 

צדיקים אור להם ורשעים אפלה להם

 

 פתח רבי שמעון ואמר: כתוב: "וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם", מה כאור נוגה, כאור המאיר ההוא שברא הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, הוא האור שגנז להם להצדיקים לעולם הבא, הולך ואור, שהוא נתעלה באורו תמיד ולא נגרע ממנו, אבל ברשעים מה כתוב, דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו, ובוא וראה עתיד הקדוש ברוך הוא להאיר להם לצדיקים לעולם הבא, וליתן להם שכר חלקם, מקום שעין לא שלטה להשיג אותו, כמו שכתוב (ישעיה ס"ד): "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ", זכאים הם הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא, עליהם כתוב (תהלים ק"מ): "צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ", וכתוב: "אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ", "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן".

 

@CC