ספר זהר השחיטה- ואנציקלופדיה למלחמת השחיטה

ספר זהור השחיטה

להורדה ספר זוהר השחיטה: , בקובץ pdf לחץ כאן: זוהר הכשרות אינדי

95 וזאת הברכה זוהר הכשרות והשבת –(3)

כשרות מאה שנה לשון הקודש

מי יאכילנו בשר בלשון הקודש

מלחמת השחיטה אנציקלופדיה

מנחת יהודה מנוקד נפורשטאק

בעזרת השם יתברך

אנציקלופדיה למלחמת השחיטה

בו יובא המלחמות הגדולות של הצדיקים בכל הדורות נגד השוחטים הקלים שהכשילו את הכלל ישראל בנבילות וטריפות

י"ג חלקים

חלק א': יבואר, המלחמה הגדולה של רבינו הקדוש המקובל האלוקי רבי נתן אדלער זי"ע.
חלק ב': יבואר, המלחמה הגדולה של רבינו הקדוש הבעל שם טוב והרב המגיד ר"ר בער ובעל התניא זי"ע.
חלק ג': יבואר, המלחמה הגדולה של רבינו הקדוש בעל דברי חיים זי"ע. – מבאר איך ששלשה וחצי מיליון יהודים יצאו מן הדת עבור שוחטים קלים.
חלק ד': יבואר, הסודות נוראים גלוים מבעל עשרת השבטים עם חיבורו "ספר האבי"ב ראשי תיבות אחינו בני ישראל בגולה. נדפס בספרים….
חלק ה': יבואר המלחמה הגדולה על השחיטה והשוחטים של רבינו רבי הלל מקאלאמאייע זי"ע. (בשנת תשל"ט – תשמ"ג)
חלק ו': יבואר מספר הקדוש קב הישר איך שמיליון יהודים נהרגו עבור שוחטים קלים (קב הישר פרק ק"ב). (בשנת תשל"ט – תשמ"ג)
חלק ז': יבואר המלחמה הגדולה של רבינו הקדוש בעל הרידב"ז על הירושלמי זי"ע. (בשנת תשל"ט – תשמ"ג)
חלק ח': יבואר המלחמה הגדולה של רבינו יעקב יוסף בארצות הברית, איך שעבור תיקון הכשרות הרגו אותו, זי"ע. (בשנת תשל"ט – תשמ"ג)
חלק ט': יבואר המלחמה הגדולה של הגדולי ישראל בווארשא לפני פרוץ מלחמת הראשונה. (בשנת תש).
חלק י': יבואר המלחמה הגדולה של רבינו הגדול רבי אליעזר זילבער זצ"ל בארצות הברית. (בשנת תשכ"ב).
חלק י"א: יבואר המלחמה הגדולה של הגאון הקדוש כ"ק אדמו"ר מקאשוי שליט"א במלחמתו על פירצת הניקור בארצות הברית. (בשנת תשל"ט – תשמ"ג)
חלק י"ב: יבואר המלחמה הגדולה של רבינו הקדוש האדמו"ר מקלויזנבורג זצוקלה"ה, במלחמתו נגד המאכילי נבילות וטריפות חלב ודם, בדרשתו הגדולה בי"ג מדות של רחמים. (בשנת תשל"ט – תשמ"ג)
חלק י"ג: יבואר המלחמה הגדולה של כ"ק אדמו"ר מהאלמין שליט"א במלחמתו נגד המאכילי טריפות בארצות הברית.
חלק י"ד: יבואר המלחמה הגדולה בהירחון די שוחטים שטימע, מלחמת השוחטים נגד הבוטשערס מאכילי הטריפות בארצות הברית.
חלק ט"ו: יבואר המלחמה הגדולה של הגאון הרב יהודה שיין שליט"א במלחמתו נגד המאכיל טריפות הגדול הרב ווייסמאנדעל, שמכר את עצמו עבור בצע כסף למשפחת רובאשקין מהמאכילי טריפות הגדולים ביותר בארצות הברית.
חלק ט"ז: יבואר המלחמה הגדולה נגד התאחדות הרבנים דארצות הברית וקנדה שמאכילים נבילות וטריפות חלב ודם ותולעים עשרות בשנים במזיד, ושומעים על הטעיפס איך שיודעים רבונם ומתכונים למרוד בו, כמו שעשה השבתי צבי ימש"ו בשעתו.

יוצא לאור בירושלים עיה"ק – על ידי מכון למחקר מלחמת העולם – ועולמות שחרבו, על מה ולמה נהרגו ונשרפו מיליוני יהודים, וסיבת האסונות המתרבות יום יום, ומה היא הסיבה האמיתית שנתעכב עד היום ביאת משיח צדקינו.

בעזרת השם יתברך

אנציקלופדיה למלחמת השחיטה

חלק א'

ספר
מַעֲשֶה תַּעֲתֻּעִים

בו יבוא:

המלחמה הגדולה של

רבינו הקדוש המקובל האלוקי

רבי נתן אדלער זי"ע

יו"ל ירושלים עיר הקודש תובב"א
ע"י פנחס דיין – שנת תשס"ב לפ"ק

בעזרת השם יתברך

ספר
מַעֲשֶה תַּעֲתֻּעִים

יזהיר מחברת אנשים צבועים, פועלי און מעשה תעתועים, המתקדשים והמטהרים במעשים זרים, וישימו עיניהם על רעיהם, לפתותם באמרי שפר, ככל
הכתוב בספר.

ואתה קורא הנעים תן כבוד ויקר אל הקהלה הקדושה פ"פ דמיין יע"א קרי' נאמנה מלאה חכמים מעולם וגם עתה רבו חכמים גדולים חקרי לב, ושרי' עצמו מאד גודרי גדר ועומדים בפרץ לא ישובו מפני כל, אנשי חיל מתי אמת לפתח חרצובות רשע ולהתר אגודות רמי' יסכר פי הדוברים עלי'
עתק, ולישרי לב שלום עד עולם.

דפוס – שיסטכיו

נדפס מחדש בשלימות כבראשונה, בלי שום יתרון וגרעון.

עם מבוא והערות מהרב החכם המפורסם

מו"ה יקותיאל יהודה גרינוואלד נר"ו.

בודאפעשט תרפ"ב

בדפוס והוצאות האחים משולם זלמן ומנחם קאטצבורג

צילום שער ההוצאה בעיר בודאפעסט שנת תרפ"ב

מבוא

האחים

קאטצבורג בקשוני לכתוב "הקדמה" להספר מעשה תַּעֲתֻּעִים[א] אשר יוצא לאור עוד הפעם, מקודם נסוגותי אחור, ולא הסכמתי גם על עיקר הדבר, כי מה תועלת יש דמיתי בנפשי, בהספר הזה, מה לנו לשנות את המחלוקת הישנה? הלא כהיום כבר נוכחנו לדעת כי קהל פפד"מ [פראנקפוט דמיין] טעה אז במשפטו, כי כבוד הגאון החסיד המפורסם ר' נתן אדלער יזהיר על פני כל התבל, והיום לא יסתפק אדם בצדקתו וקדושתו, אדם יקר אחד מאלף, אשר לא בכל עת יולד איש כזה, אולם אחרי כן נחמתי והסכמתי לדבריהם, דמיתי בנפשי הלא כבוד הגאון החסיד ר' נתן אדלער במקומו מונח, לא יגרע מתהלתו ותפארתו אפילו כקוצו של יוד, אבל לכבוד יחשב לקהל עדת ישרון פפד"מ [פראנקפוט דמיין] , אשר בלי הפרזה גם אז, גם היום תתנוסס לפאר על כל הקהלות כמעט בכל העולם, המה לא השגיעו על שום איש, יהיה מי שיהיה, וילחמו מלחמת ה' עד כלות נפשם, בעת דמו בנפשם, כי מלחמות ה' המה לוחמים.

ואתם

קוראי היקרים אל תדמו בנפשכם, כי חדשות ונצורות אביא לפניכם היום. לא. אין בפי חדשות, אנכי יעצתי את המדפיסים כי יפנו עם בקשתם ישר אל הרב החסיד המפורסם ר' אהרן פריימאנן נר"ו בפפד"מ והוא בלי ספק יגלה חדשות ומועילות, אבל לדאבוננו גם היום תמצאנה את הכותב בשפה עברית תלאות, הרבה מכתבים יקרים יאבדו על הדרך, והאבידה הזאת היא מעות אשר לא יוכל לתקון, ולא אדע אם יזדקק להם החכם הנ"ל, על כן נענתי את ראשי ואכתוב איזה דברים הנוגעים להספר מעשה תעתעים, גם מחיי החסיד רבי נתן אדלער וחסידיו, כפי שמצאתי בספרי הרב הורוויטץ[ב] אויערבאך[ג] גייגער[ד] רש"ם[ה] ועוד.

הרב

הגאון החסיד ר' נתן אדלער הכהן נולד בעיר הגדולה פראנקפורט על נהר מאין אשר היתה מעולם מלאה תורה, וחכמים גדולים ומפורסמים גאוני ישראל אשר מתורתם ומחכמתם שתו כל העם בגולה, ביום א' עשרה בטבת שנת תק"ב לאביו היקר והמפורסם ר' שמעון אדלער זכרונו לברכה גברא יקירא, מיוצאי חלציו רבנו בעל ילקוט שמעוני, והנער נער, ומיד כל רואיו הכירו והעידו כי לגדולות נוצר. למד אצל רבותיו הגאונים בעל פני יהושע אב"ד, ומורנו הרב משה ראפף, ומורנו הרב טעבלי שיף, גדולי תורה בפפד"מ [פראנקפוט דמיין] .

בהיותו

בן עשר כבר היה לפלא בעיני כל מכיריו, אז בא הגאון חיד"א לפדד"מ, גם הוא הפליא גדולתו ותורתו. ויספר הרב ר' צבי בנימין אויערבאך[ו] כי כאשר שמע הגאון חיד"א כי הנער הזה ער כל הלילה ועוסק בתורה, וכמו השחר עלה חטפתו שינה עד אשר לפעמים בא לבית ה' ככלות הצבור להתפלל וירע בעיניו. ויהי היום כאשר בא הנער לבית הכנסת אחר התפלה ויקרא אליו הגאון: הנה נא ידעתי כי איש אלקים קדוש הוא עובר "עלינו" תמיד. רבי נתן היה חתן הרבני מורנו הרב פייש כ"ץ זכרונו לברכה מגיסין, ואשתו מרת רייכל[ז] מתה בשנת תקס"ה ו' ניסן.

כאשר

הגיע לעשרים שנה, כבר נתמלאו סביביו אורה, ושמו הולך וגדול כשם הגדולים אשר בארץ, יגע בהתמדה עזה על התורה, ויאספו אליו תלמידים הגונים וחשובים, אשר האירו בישראל, הרי הוא תלמידו הדבוק הגאון ר' משה סופר, אשר עמד לימין רבו גם בעת המחלוקת, הגאון מורנו חיים דייטשמאנן[ח] אבדק"ק קאָלין. הג"מ אברהם בינג אבדק"ק ווירצבורג, ר' מנדל קארגוי מבר ספר "גדולי טהרה" על מקואות, ומורנו הרב אברהם אויערבאך[ט] ועוד.

רבי נתן

היה גדול גם בחכמת הטבע ודקדוק לשון הקודש וארמית אבל ביותר הפליא עצה והעמיק בחכמת הקבלה, עד כי עלה ונתעלה על כל בני דורו.

מדותיו

התרומיות היו לפלא בעיני כל דורו, היה תמיד נחבא אל הכלים, לא החזיק טובה לעצמו, קיבל כל אדם באהבה, דלתות ביתו היה פתוחות לכל עובר ושב, והפקיר כל אשר היה לו, למען לא יכשלו היוצאים והבאים אליו באיסור גניבה, כי גם בלילה לא שכב, ולא סגר דלתי ביתו. מעולם לא שמעו ממנו לשון מדברת גדולות כמנהג לדבר "זה המחבר טעה" וכדומה, ואם שמע מאחר דבר גנאי על תלמיד חכם, גער בו בנזיפה, ועל ידי זה כל יודעיו העידו עליו כי איש אלקים קדוש הוא.

אבל

ברבות הימים קמו עליו מקצת חבריו והתגרו בו, לפי שלא נחה רוחם בו על דבר מנהגיו בבית הכנסת שלו שהתפללו שם נוסח ספרד[י], ויותר על דבר אשר עסקו מקצת תלמידיו אשר לא באו בסוד, בדברי סודות, ויבעתו בחזיונותיהם יראי ה' ההולכים בתום, ועל דבר הסגופים הרבים והתעניות אשר ענו את נפשם, והפרישות והחומרות, אשר נהגו את עצמם, וקהל עדת ישרון פפד"מ [פראנקפורט דמיין] פחדו מאד, אולי תצמח מזה כתה או אמונה חדשה, ובפרט כי הגיעה להם השמועה מהנוכל פראנק אשר דר אז באפענבאך סמוך ונראה לקהילה קדושה פפד"מ [פראנקפורט דמיין] ממעשיו ורמאותיו, פחדו ויראו אולי חס וחלילה הדור השני או השלישי או הרביעי, ישנו ויקלקלו את דרכם ויתחברו עם אנשים כאלה, על כן לא השגיחו על כבוד הגאון רבי נתן אדלער וכרוז יצא מאתם כי אל יעשה יותר מנין בביתו, ואסור לילך אצלו להתפלל, וכל מי אשר יעבור האיסור הזה חרם כרוך על עקבו, אבל רבי נתן אדלער לא שת לבו לזה, ולא הסגיר המנין שלו, אז יצאו גדולי פפד"מ [פראנקפוט דמיין] באיסור גם על רבי נתן אדלער, כי גם עליו חל האיסור, כי גם הוא מוכרח לילך להתפלל אל אחת הבתי-כנסיות של העיר, ולכבודו סגרו אז את כל המנינים בעיר חוץ מהמנין אשר לבני הישיבה, וכל מי אשר ימרה את הצו הזה הוא בחרם.

הפרטי-כל

הזה חתמו הגאון הפלאה, ר' נתן מאז רב"ד אשר היה הראש בין החולקים על רבי נתן אדלער, גם ראשי הקהלה חתמו אותו, ואז בעל כרחו ביטל רבי נתן אדלער ז"ל המנין שלו.

לא

עברו ימים רבים פנו קהל באסקאוויטץ אל הגאון רבי נתן אדלער בבקשה כי יקבל עליו את משרת הרבנות שמה.

רבי נתן אדלער

שמח מאד אל הבשורה הזאת, הוא דמה בנפשו, כי שלום יהיה לו שמה, אבל גם שם לא ישב במנוחה[יא], כי קמו עליו זדים וקראוהו "מכלה ממונם של ישראל" באשר החמיר בטרפות, ויקבלו עליו אצל פקודי העיר.

ויהי

מקץ שנתים ימים, ושב הכהן אל המקום אשר היה שם אהלו בתחלה, רבי נתן אדלער החזיק בבית המדרש שלו[יב] וראשי העיר שתקו והעלימו עין, והרביץ תורה ביתר שאת בהתמדה נפלאה מאד, ש"ס ופוסקים היה שגורים על פיו, ובעצמו אמר רבי נתן אדלער שמיום עמדו על דעתו לא שכח מאומה ממה שלמד, ומטעם זה לא כתב חידושי תורה שלו על הספר רק סימנים נתן לעצמו בנקודות, והרב הגאון ר' צבי בנימין אויערבאך יגע ליתן פירוש על הנקודות הללו אף עלתה לו כי הח"ר ממשנת דר' נתן (חידושים על משניות זרעים) הדפיס בפפד"מ [פראנקפוט דמיין] תרכ"ב.

כאשר

עברו לו איזה שנים פרצה מהומה גדולה בפפד"מ [פראנקפוט דמיין] בין חסידי רבי נתן אדלער, ובין הב"ד והקהל ישרון פפד"מ [פראנקפורט דמיין], באשמת חסידיו ר' משה העלישוי[יג], הדיין ר' אליעזר וואלו[יד] והחסיד ר' ליב עמעריך[טו], ראשי הקהלה החרימו את ל"ע [ליב עמעריך], ואסרו איסר על רבי נתן אדלער ועל הדיין הנ"ל לעשות מנין בביתם או בבית אחר, וכפי הנראה לא השגיחו על זה.

קודם

מותו בטלו קהל פפד"מ [פראנקפורט דמיין] את החרם, ופרסמו ברבים כי כל מעשה רבי נתן אדלער לשם שמים, ומה שעשה באמונה עשה.

רבי נתן

נפטר ביום ז"ך אלול שנת תק"ס. גדולי העיר הספידו אותו בלב מר וכולם אמרו כי לא הניח כמותו בתורה ובחסידות. גם הגאון הפלאה קונן עליו בלב מר מאד. וזה נוסח מצבתו:

פ"נ

הנשר הגדול הגאון החריף ובקי החסיד והעניו הפרוש והקדוש המפורסם כמו"ה נתן בן הרבני המופלג מו"ה שמעון אדלער כ"ץ זצ"ל, הנשר דרכו השמימה עלה והלך לעולמו יום ד' כ"ז אלול ונקבר בש"ט למחרתו בהספדא רבא יום ה' כ"ח אלול תק"ס לפ"ק, הלא זה האיש הקדוש מרחם אמו, מבן ט' שנה החזיק ביראה ובמעוז שלא פנה לבו לבטלה כי אם בתורת ה' תמימה ולכן פתוח כאולם ונתגדל מאד מאד בתורה ובים התלמוד לאפוקי שמעתא אליבא דהלכתא, וידע להכריע בין הפוסקים ראשונים ואחרונים והרביץ תורה לתלמידים ותיקים, וראה בחייו כמה וכמה תלמידים היותם רבנים גדולים והוא ברח מן הגדולה אעפ"כ נתקבל לאב"ד בק"ק באסקאוויטץ ונהג בחסידות ובפרישות גם ביתו הפקיר כמדבר לכל הבא ללמוד או לחסות בצלו והציל כמה וכמה נפשות לקוחים ממות ועניים באו ביתו יום יום כי פיזר ממון רב לאביונים ויהי כטל לישראל והחזיק בעמוד העבודה זו תפלה ומסר נפשו לאהבת בוראו בכמה נסיונות, הי חסיד והי עניו וחבל על דאבדין כל אלה הוא קצות שבחיו אבל לכל שבחיו לא יכיל כל יריעות ושמו יצא במרחק רב.

זכר צדיק לברכה.

פה בודאפעשט כ"ד ימים לחודש טבת תרפ"ב לפ"ק

יקותיאל יהודה גרינוואלד

השעול והנמר

השעול

מי יתן לי אדוני עוצם ידך וקלות רגליך.

הנמר

התמו משאלותיך. ואין עוד חפץ בי אשר תאוה נפשך?

השעול

אין עוד.

הנמר

האף לא יפי עורי? הלא הוא צבע רקמתים רב צבעים

כנכליך הרעים ובו יכון מראך אל לבבך עד מאד.

השעול

אמנם, לא כן לא אויתיהו, למען לא יענה הכרת פני במזמות לבבי.

מַעֲשֶה תַּעֲתֻּעִים

שמעו

חכמים מלי. אחי הטו אזניכם אלי. הקשיבו עמי ותחי לבבכם, האזינו וברכת ה' עליכם. כי שבעת אמרים, מלאתי דברים. רוח בטני הצקתני. נפשי האציתני. אש לוהט בלבי. יקד יקוד בקרבי. אשיחה וינוח לי. אדברה וירוח לי.

ידוע

תדעו ריעי כי התחברו אנשי מרמה ללכוד חכמים בערמה. בני בליעל המה. ויתיעצו יחדיו על ה' ועל תורתו. על עם ה' ועל קבלתו, להרוס מוסדי מנהיגנו ולגדע שרשי קבלתינו, לבנות להם נימוסים אחרים, לא נהירים ולא בהירים ולחצוב להם בורות נשברים, צלמות ולא סדרים. ויוציאו מסכלותם דת חדשה, כאלו להם נתנה התורה למורשה, לעשות בה כל העולה על רוחם, להרוס ולבנות ולהראות כי רב בהם, ובעזות מצחם ילעגו על אבותינו הקדושים, ולבני הקבלה מתכחשים, והחכמים מיסדי מנהגינו הטובים היו בעיניהם כחגבים, יתושים וזבובים, כי הם חכמים בעיניהם, ונבונים נגד פניהם, הלא המה כתות כתות כתותי מכתת שיעורייהו משיעורא דרבנן, לא תאר להם ולא הדר כמראה השחק ביום הענן, ירקרקות הם וחוט של חסיד משוך עליהם, וכן שמם אשר יקראו להם, למען התגבר רוע מעלליהם, מתראים כענווים בלכתם שחוח וראשם כפוף כאגמון להסתיר רמייתם ותוכם לטמון, מתעטפים מראשם ועד רגלם בטליתם, ולבם ללכוד עניי ארץ בשחיתם. הן זאת צורתם ומראיתם תארם ותבניתם, וזה לעד על תרמיתם, ופחיתת לבותם. וכן אמר המשורר:

מַרְאֶה פְּנֵי אָדָם בְּכָל רֶגַע

אוֹת עַל אֱמוּנָתוֹ וְעַל מִרְיוֹ

כָּעֵץ אֲשֶׁר צִיצָיו וְנִצָנָיו

אוֹת נֶאֱמָן תָמִיד עֲלֵי פִרְיוֹ.

ואולם

מעשיהם המקולקלין עצמו למאוד ולפרטם כולם לא אוכל מרוב וגם הספר לא יכילם. לכן לא אפרוש כי אם מקצתם, היותר מפורסמים ומועדים הם לעשותם וכלם יעידו כי הרמי שבלבותם, היא המביאה לידי סכלותם ועליהם רמז שלמה באמרו:

הבין דרכו ערמת חכמה, ואולת כסילים מרמה.

אוילים

הם, וינאצו מוסר אבותיהם לתעב בטומאות נפשיהם, כי המציאו להם דינים שונים בטומאות יולדות וטומאות כהנים, ומתכוונים למרוד ברבנים, רבנן קשישאה בעלי תריסן ובעלי קרנים, אשר היו לנו לעינים, לישרנו במסלה ולסקל דרכים עורים הם ועיניהם יעצמו ואזניהם יאטמו, הן יבשו ויכלמו.

דרך אויל ישר בעיניו, כל חשך טמון לצפניו.

תועי

לבב הם, ומדרך השכל רחקו מעלליהם, כי יניחו על ראשם ב' תפילין צמודות, ויאמרו כי הם אנשי חמודות ובתורה להם עשר ידות, וישתבחו בעיר כי כן מעשיהם למען יכירם כל רואיהם כי שם חסיד נקרא עליהם, ואין עוד להרהר אחריהם.

ואומר עם תועי לבב הם, כל השומע יצחק להם.

עושקי

עושק המה, ויגזלו גזל במרמה כי כן נודע איש בהמה, שדרכו לשאל ספרים חמורים ויקרים, וגונב מהם דפים ומחזירם חסרים, והלך ושולח אחד מן החברים לקנותם בזול ובדמים זעירים.

וראו מהומות רבות ועשוקים בארמנותיכם. ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם.

חסרי לב הם כי יבזו לרעיהם, בית ישראל אחיהם, על התפללם שלום רב בתפלת ערביהם, והמה לא כן מעשיהם כי יתפללו שים שלום גם בתפלת ערבית ומנחה, וירימו קול צווחה כאילו רוח ה' עליהם צלחה.

אולת לחסרי לב שמחה, כי לא ידע עשות נכוחה.

שובבים הם, ומה עצמו משובותיהם, וזה דרכם כסל להם, בחשבם כי מצאו תחבולה, לדעת רגע התחלת היום והלילה וישימו חשך לאור ואור לחשך ואפילה, ויריבון אותנו בקבלת שבתותינו וחגינו, ויום צום תעניתינו עת כי פנה היום לנו, ואור חשך בעדנו הנה עוד היום גדול לפי מחשבותיהם, גם חשך לא יחשיך להם ותהי להפך עת כי אור נגה עלינו, ועוד יהיל בעדנו, המה היו במורדי אור, וימששו חשך ולא אור, כי לא עליהם תופע נהרה, ויהי להם כחשיכה כאורה וכל זאת באתם, תחת אשר הקשו לבותם לבלתי שמוע אל מוריהם, ולבלתי לכת בעקבותיהם ויסולו להם אורחות אידיהם.

שובו ממשובה אהבו נדבה, אל תקשו לבבכם כמריבה.

פתאים הם, כי נפתה לבם על נשיהם ויעשו להן ציצת על כנפי בגדיהם, למען הרימם על נשי חבריהם, ואין ספק כי בזרות כאלה ינהגו גם חמוריהם ובהמתיהם וכל אשר להם, כי כל מגמותם להפליא מעשיהם בפני רואיהם ולמרות עיניהם.

אשת כסילים הומה, פתיות ובל ידעה מה.

כסילים

הם ואולת יביע פיהם, כי הוציאו דבה על ישראל אחיהם, ויגזרו על לחמנו ועל יינותינו, לבלתי אכול ממאכלינו ולבלתי שתות מיין משתנו, גם לבלתי השתמש בכלינו, ומעולם לא התערבו עמנו, מיראתם פן יתטמאו בפת בנינו, וביין נסכינו, כי ככותם נחשבנו בפניהם, וכקראים כן היינו בעיניהם.

מוציא דבה הוא כסיל, חושך שפתיו משכיל.

הוללים

הם, ורוח עועים בהם, כי חפשו למצוא עלילה, לשים דופי במצות מילה, כפי שהיא נהוגה אצלינו מימות משה ומעלה. כי אמרו גם אנחנו גם אתם שלא כדת נמולים, ערלים אנחנו כלנו ערלים, ככל עם לא מולים וימציאו להם מילה חדשה, ויצערו את הילדים בכאב אנושה, עד כי יתעלפו ותאחז חולשה והמה מסוכנים סכנה גדולה וקשה, בתוך ימים שלשה.

עד מתי הוללים תהלו, וכסילים מתי תשכילו.

עֵת אֶל אָבִינוּ אֱלֹהִים הִשְׁמִיעַ

הֵן זֹאת בְּרִיתִי לָכֶם אֲשֶׁר תִּשְׁמָרוּ

מִן אָז כָּרוֹת עָרְלָתָם לֹא חָדָלוּ

זֹאת תּוֹרַת הַבְּרִית בְּמוֹ לִבָּם שָׁתָלוּ

אָב אֶל בָּנִים חֻקוֹתֶיהָ הוֹדִיעַ

וּמִשְׁמֶרֶת אָב בָּנֵימוֹ נָצָרוּ

נְשׁוֹת תּוֹרַת הַמוּלוֹת הַיַעְלֶה עַל לֵב

וְעוֹד תאֹמְרוּ עֲרֵילִים נַחְנוּ לֹא-מָלוּ

הֵן בָּזֹאת תִבְעָרוּ הֶבֶל תְהְבָּלוּ

אָכֵן אִם כֹּה תִקְרָאוּ רַק אֶל נַפְשְׁכֶם

כֵּן דִבַּרְתֶּם. חַי אָנִי! עָרֵלִים כֻּלְכֶם

לֹא עַרְלֵי בָּשָׂר כִּי אִם עַרְלֵי לֵב

הן את כל אלה עשו ולא יתבוששו, חלאתם בם ויאמרו כי קדשו, יחפצו לקשוט אחרים ולא התקוששו, אין זאת כי אם לרמות את רעיהם דרך יבקשו.

הִשָׁמְרוּ רֵעַי מֵאִישׁ מִתְחַסֵּד

וְהוּא מוֹכִיחַ אֶל פְּנֵיכֶם אֲשָׁמוֹת

כִּי לֹא לְמַעֲן תִּוָסְרוּ יוֹכִיחַ

אֲבָל לִסְלוֹל לוֹ הַמְסִלָּה לְרַמוֹת

וכבר נודע המעשה אשר עשו זה עשר שנים, והנה נער אחד עמד על אסקופת הבית ברחוב העיר על אם הדרך, ובתולה אחת עומדת אצלו כי נדברו יחד, ויעבור אחד מן הצבועים האלה וירא אותם בפתח פתוח ומדמה מילתא ממעשה שהיה בקינוי וסתירה, וילך לביתו ויגיד, ויהי כשמעם ויקחו שופר בידם ויחרימו את הנער בקול תרועה וירונו: וַיִוָדַע הדבר לשארית הנערים ויחר להם מאוד ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו? הכי אתה המושל והרודה? ויתחברו כל הנערים כאיש אחד ויבואו אל ביתו לבזותו ולהכותו. ויהי כאשר שמע קול ההמון ויסגור הדלת בעדו. ויגד אחד מנושאי כליו מחברת חוטבי עצים ושואבי מים אשר היה עומד עליו ויקח סכין בידו ויתקומם נגד כל הבא בחזקה, לפצוע אותו בפצע וחבורה, ותרב המלחמה ביניהם כל היום ההוא וכל הלילה, והמחלוקת הלכה וגדלה וכדי להסיר המכשלה נאספו אז אדירי עם סגולה פרנסי' ומנהיגי' בצירוף ב' בתי דינים בעלי חכמה ושרי התורה, דדייקו וגרסו הלכה ברורה אנשי חיל משיבי מלחמה שערה, אנשים אשר רוח אלקים בהם, ומופת נתן להם ובצירוף אלוף עירם הגאון אב"ד הנודע בכל תפוצות ישראל בחריפות בבקיאות ובחסידות החרש והמסגר ובמצות ה' תמיד דורש וחוקר, ועיניו משוטטות בכל בדעת ובתבונה והשכל. ובאסיפתם התחכמו להציל העם בל יפלו ברשת הציידים האלה ויעבירו קול במחנה העברים, הרחק תרחיקו מכת הסוררים, הרחיקום כמטחווי קשת, ובצל קורתם אל תקרבו לגשת וכרוזא קרא בחיל בבה"כ בזמן קהלה לכל בחדש אלול שנת תקל"ט בפפ"ד עיר ואם בישראל וזה נוסח הכרוז:

שמעו

נא רבותי עש איזט בעפאהלן ווארדן אויס צו רופן בשם החברותא קדישא יצ"ו ובצירוף האלופים גובים יצ"ו ובצירוף שני בתי דינים יצ"ו מאחר שכבר הוכרז ביום א' ג' אלול לעת ערב במצות הקהל וגובים יצ"ו שר' נתן בן מוהר"ר שמעון אדלר כ"ץ יצ"ו אסור לו לעשות מנין בביתו להתפלל שעל ידי זה התאסף ביום א' העבר בחדר הקהל הח"ק יצ"ו והאלופים גובים יצ"ו ובצירוף הגאון אב"ד נר"ו ושני בתי דינים יצ"ו ועלה בהסכמה למחות לו בחרם מלהתפלל עוד בביתו בעשרה, וכן נעשה, ונשלח אליו על ידי שני שמשי הקהל יצ"ו בחרם כנ"ל. גם איזט הסכמות והשליחות חרם הנ"ל בפנקס הקהל געשריבן ווארדן ונחתם בחתימת ידם של הח"ק והאלופים גובים יצ"ו גם בח"י של הגאון אב"ד נר"ו ושני בתי דינים יצ"ו ובכל זאת עומד ר' נתן הנ"ל במרדו, ומיאן לשמוע לקול הורים ומורים, ולקול החרדא תרגז בטנינו כי מי שמע אפקורתא גדולה וחוצפא יתירא דאית ביה. ובכן לאזן הח"ק יצ"ו בצירוף האלופים גובים יצ"ו, ובהסכמות שני בתי דינים יצ"ו אום החוצפא במנין ואפקרותא צו שטייארן מכריז ומזהיר זיין שמהיום והלאה יהיה אסור לשום אחד מבני קהלתינו יע"א לזמן את ר' נתן הנ"ל לסעודת מצוה או לזכר, או שפינהאלץ או ליתן לו ברכת נישואין ושלא יכבד אותו במצות סנדק ושלא ישאל ממנו שום אדם הוראה ודין אפילו ביעתא בכותחא כי כל הוראותיו ודינותיו המה בטלים ומבוטלים. גם הוסכם בהסכמות כולם ובגזירת כולם שכל הנכנסים אצלו להתפלל עמו בעשרה בביתו קיין לינת לילה או שום הנאה יהיה מה שיהיה צו האבן מבני קהלתינו יע"א. כל הנ"ל האָבֶן הח"ק יצ"ו בצירוף גובים יצ"ו ובהסכמות שני בתי דינים יצ"ו בעפונדן לפי שעה. אכן באם ר' נתן הנ"ל עדיין עומד במרדו והחוצפא ואפקורתא שלו ניט לאזן ווירד עוד ידם נטויה עליו להתנהג עמו כפי הדין הראוי לעובר על חרמי הקהל ועשה חוצפא ואפקורתא כנ"ל, ולהשומעים יונעם ויבוא עליהם ברכת טוב.

אלה

הדברים אשר הוכרזו על פי בית דין הגדול ככתבם וכלשונם. אמנם מה הועילו חכמים בתקנתם, לגלות באשם וצחנתם, והמה עודם מחזיקם בהמרותם, כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם וימאנו לשמוע בקול המורים, כי צוררים הם אך סוררים ומורים, פוחזים ונמהרים מוכים בסנוירים. ותחת אשר היה להם לקחת מוסר לשוב מחטאותם, ולדעת כי שקר תרמיתם, עוד הוסיפו סרה להגדיל ערמימתם, כי החלו להבעית את העם בחלומותם, ולהפחידם בשקר חזיונותם. וזה כל חכמתם ובינתם, להתעורר כח דמיונותם, כשהם שוכבים סרוחים על ערשותם, כי כל המרבה לחלום חלום הרי זה משובח בחברתם.

קְנוֹת בִּינָה. בְּמִיעוּט שֵׁנָה. הוֹרוּ הַמוֹרִים

כִּי הַחָכְמָה נִקְנָה בַּעֲמַל לַיְלָה

קְנוֹת בִּינָה. בְּהַרְבּוֹת שֵׁנָה. יֹמְרוּ הַמוֹרִים[טז]*

כִּי יָבוֹא הֲחָזוֹן בַּחֲלוֹם לַיְלָה

הן זה דרכם לפתות את העם בערמה, לאמר בנפול עליהם תרדימה, נגלה להם כל תעלומה. ועל נאמני ארץ ההולכים לתומתם, שפכו באש חמתם ושולחים להם שלוחים, במשאות שוא ומדוחים והעד הנאמן שכל מעשיהם בעקבה, למען לא יכלא העם מהביא נדבה, כי פתרוניהם בפתורא דדהבא ומעולם לא באו לפחותי ערך ולאיש גבר אלם, מיראתם פן מלכא לקי וממונא לא משלם, ורק על גובריא עתירא דאית להון חילא נפישא, תרו כולא יומא בחלמא בישא, אז יאמרו אשרי מי שרעה פניו בחלום, ימלא בתינו כסף וזהב ספיר ויהלם, ושפירא קדמנא להחויא, מה דאיתגלא לנא מגבורתן ותמהיא, אתון בכספא מתפרקין ואנן ברחמין ובעותין, דלא ייתא לכון מרעין בישן ועקתין, ורבים מן המישרים אורחותם האמינו בחלומותם, וישימו על לבותם, ויתחלחלו ונפלו בשחתותם, אהה ה' א' קלים היו רודפינו, פחים טמנו לרגלינו! וברשתם נלכדנו.

והעד

הנאמן על תכליתם שהוא פתיות וסכלות, טפשות וכסילות, כי כבר ראינו אנשים שהתחברו בחברתם ויתערבו עמהם במעשה אולתם והנה נטרפה דעתם וזה מחמלת הבורא עליהם, למען לא ישלחו עוד בעולתה ידיהם, כאשר שמעתי מחכם אחד חד בדרא, בקי בכל חדרי התורה, הוא היה אומר במליצה זכה וברורה, כל הבא במחיצתם, ונטרף דעתו בחברתם, עליו לברך ברוך הגומל לחייבים טובות, כי יצא נקי מאמונות כוזכות, ומחשוב על ה' מחשבות.

ועלינו לשבח בתודות ותהלה, להרוזנים פרנסים וגובים מנהיגי הקהלה בר לבב ונקיי הדעת, אוהבי אמת שונאי תרמית, בצירוף וועד מיחידי סגולה, אשר כל ישעם וכל חפצם להדריך העם בדרך סלולה המה היו ליתר העם לישועה ולהצלה, כי רדפו החטאים האלה, ויקרא עליהם בקול גדול לגלות סרחונם, ולהודיע קלונם, למען לא יבואו עוד להפחיד בית ישראל בחזיונם, ולא יכשילום עוד בלשונם, וזה נוסח הכרוז אשר הוכרז בבית הכנסת בחודש אייר תקמ"ט:

שמעו נא אחינו בני ישראל עש איזט בעפאהלין ווארדן אויס צו רופן בשם הח"ק יצ"ו ובצירוף האלופים גובים יצ"ו ובהתאספם והסכמות וועד מיחידי סגולה מבני קהלתנו יע"א, דא זיך ווידרום מתעורר האבן געוועזן מתלמידי ר' נתן אדלר כ"ץ, ה"ה משה העלישויא ומסעדו ליב עמריך להבהיל ולהבעית את העם בחלומות שוא אשר ידברו בנביאי שקר לצודד נפשות ולעמוד על דם רעיהם דאהער האבן האלופים מנהיגי הקהלה יצ"ו משה הנ"ל מגרש גוועזן מקהלתנו, ליב עמריך הנ"ל ביום א' העבר מחרים גוועזן. אמנם עדיין לא נח דעת האלופים מנהיגי הקהלה יצ"ו. למען לא יהיה הכת הסוררת וחושב מחשבת און ועמל בהמה למכשול ולפוקה ח"ו לשום אדם אלזא עלה במוסכם מלפני הח"ק בצירוף הגובים יצ"ו ואסיפת הוועד יחידי סגולה הנ"ל לגלגל על החברותא זו את הישנות ולפרסם קלונם ולחזק עוד להבא בכל תוקף ועוז אותן החרמות אשר נעשו במוסכם הח"ק בצירוף האלופים גובים ובהסכמותה גאון אב"ד ושני בתי דינין נר"ו בשנת תקל"ט לפ"ק ונכתבו בפנקס הקהל ונכרזו בבית הכנסת שיהיה אסור בחרם חמור לר' נתן אדלר כץ ולהדיין ר' ליזר ואללי להתפלל בשום צירוף מנין עשרה בביתם או בבית אחר, זולת שילכו לבה"כ המותרים וקבועים לרבים קטן וגדול שם שווין גם שיהיה אסור בחרם חמור לשום אדם לילך אצלם לצירוף מנין עשרה להתפלל עמהם בביתם או בבית אחר אשר איננו בית הכנסת קבוע לרבים ואותן הבחורים או שום אדם אשר איננו מבני קהלתנו שיעבור על זה גרש יגרש מכאן. ואחרי אשר ר' נתן אדלר כץ הנ"ל לא שת לבו, לחוש לחרם הנ"ל ומאן לשמוע לקול הוריו ומוריו עלה כבר בשנת תקל"ט במוסכם הח"ק ובצירוף האלופים גובים יצ"ו ושני בתי דינין נר"ו והוכרז בבית הכנסת שיהיה אסור לשום אדם מבני קהלתנו להזמין את ר' נתן הנ"ל לשום סעודת מצוה או לכבדו במצות סנדקאות או לכבדו בברכת נישואין ושלא לישאל ממנו שום הוראה אפילו ביעתא בכותחא וכל הוראותיו ודיניו יהיו בטילין ואין להשגיח ולחוש להם והנה בעת רעה ראינו אשר הציצו מחרכים משה העלישויא ליב עמריך הנ"ל וילפתו ארחות דרכם לאחוז מעשי תעתועים והבליהם הראשונים, כי כן דרכם כסל למו מימי קדם ועליהם כל היום יהגו להעלות עשתונותיהם ורעיוניהם על משכבם בלילות בחלומות ומחזות שוא ומדוחים לדרוך קשתם במו אופל לישרי לב, ולתת עיניהם בבעלי ממון אשר הון ועושר בביתם להחרידם ולהבעיתם ולצודד נפשות נקיים באמרם אליהם חזות קשות הוגד להם משמים, בהיותם נופל וגלוי עינים, בנפל עליהם תרדמה נגלה להם כל תעלומה, ועוד דברים רבים כהמה אשר לא שערום אבותינו ואבות אבותינו המה עושים למען יפלא מעשיהם בעיני ההמון אשר לא ידעו להבחין בין שמאל לימין וכאלו להם לבד נתנה התורה למורשה ולהטיל אימתם על הבריות, ולהרבות מאודם וכבודם ולמעט כבוד שמים וכבוד אבירי הרועים מופלגי התורה אשר בית ישראל נשען עליהם ומימיהם אנו שותים. אך לא כמחשבותיהם אליהם כבוד שמים במקומו עומד וכבודם גאון לבבם ידכה וישוח. לזאת עלה במוסכם עדה קדושה הנ"ל מודיע לרבים צו זיין דש אותן החרמות אשר נכתבו בפנקס הקהל ונתודעו לרבים בכרוז בבית הכנסת בשנת תקל"ט כאשר כבר נאמר ונישנית למעלה בכל תוקף ועוז דמעיקרא פרבלייבן, עודף ומוסף על כל אלה למען לא יוסיפו עוד נביאי שקר אלו ודומיהן להבעית ולהחריד את העם בחרדה המסלקת את הדמים, לאזין הח"ק בצירוף האלופים גובים יצ"ו ובהסכמת הוועד יחידי סגולה הנ"ל מפרסם ומודיע לרבים זיין דש יהיה מי שיהיה הן יחיד או רבים בשום אופן שיהיה הן בעצמו או על ידי שלוחו או גירי וגירי גירי דיליה הן על ידי בני עמינו או על ידי שאינו מבני עמינו הן בעל פה אודר בכתב ובשום רמז, וועלכר דער לשום אדם שבעולם מאיים מחריד ומבהיל זיין ווירד בחלומות ומשאות ומחזות שוא ומדוחים שלו כאשר כבר הרבה הכת ההיא להרשיע ולהפשיע אזי חולם החלום ההוא יומאס ויהיה מוחרם ומנודה ומופרש מכל קדושות ישראל ומלבד החרם הזה אשר ילכדו בו עושי רעה כאלה עוד יהיה ידי האלופים מנהיגי הקהלה יצ"ו נטוי עליהם להודפם ולרדפם עד חרמה אויך דש קיין יחיד בביתו בשבתות וימים טובים השכמה מאכן דערף ומכל שכן צו לייאנן אונד מוסף מתפלל צו זיין זולת בבית הכנסת של הישיבה יהיה מותר להתפלל בהשכמה תפלת שחרית אבל לא לקרות ולהתפלל מוסף. והחרם יחול על העבריינין ושאר כל העם השומעים יהיו נקיים ותבוא עליהם ברכת טוב.

אלה

דברי הכרוז נזרקו מפי החבורה שרי העם ובעלי התורה להזהיר את ההמון לבלתי ילכד ברשעת הצבועים האלה, המתנבאים בקרב המחנה שוא ונקלה, ועליהם נשאתי משלי.

מֵעֵת הָחְרָבָה קִרְיַת הַמוֹעֲדוֹת

תַּם הֶחָזוֹן סָפוּ יוֹדְעֵי עֲתִידוֹת

כִּי אָבְדוּ חַכְמֵי עִיר וְנֶאְלַם אִישֹ רוּחַ

אַךְ מֵעֵת רַבּוּ אֱוִילִים וְהִתְחַבָּרוּ

פָּרְצוּ הַחוֹזִים וְהַמַשְׂאוֹת גָבָרוּ

כִּי הֶאֱוִיל הַנָּבִיא מְשׁוּגָע אִישׁ רוּחַ

ברוך

השם אשר נתן כזאת בלב האדונים וברוכים אתם הרוזנים, כי עמדתם לימין קהלכם, לסעדם ולתומכם, כי קמו זרים עליהם ויכרו שוחה ללכדיהם וכמעט שכנה דומה נפשיהם, לולי מהרתם לעזרתיהם, המקום ישלם שכרכם, ויאריך ימיכם ושנותיכם, ותזכו לרב טוב ולשובע שמחות, ונסו יגון ואנחות. אמן.

מַשְׂכִּיל לאגור

שִׁמְעוּ עַמִי תּוֹכַחְתִּי, וְהַקְשִׁיבוּ אֶל מוּסָרִי

גַם שָׂב גַם עֶלֶם יַחַד נַעַר וְזָקֵן

פִי יְדַבֵּר צֶדֶק וּמֵשָׁרִים עַל שְׂפָתָי

לֹא שֶׁקֶר מִלָּי וְכָתוּב יֹשֶׁר דִבְרֵי אֱמֶת

עִזְבוּ צְבוּעִים וִחְיוּ – וַחֲנֵפִים וּשְׁלָמוּ

מַדוּעַ יַשִׂיאוּ לָכֶם לָמָּה תִּפָתוּ וְנִלְכַּדְתֶּם

הַאִם עֶזְרָתָה בָם וְתוּשִׁיָה מִזְעָר הוֹדָעוּ

הֲלֹא יְדַעְתֶּם אִם לֹא שְׁמַעְתֶּם תוֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה מֵעוֹלָם

מַה נָעֲמוּ מִלֵיהֶם וּמִדְבָּרָם מַה נָאַוָה

לִבָּם לֹא גָבַה גָאוֹן לֹא יָדָעוּ

וַיְהִי חֶסֶד מַטֵה עֻזָם וְעַנְבַת צֶדֶק שִׁבְטָם סֶלָה

לֹא כֵן אֵלֶּה כִּי בְּשֶׁקֶר יִתְהַלָּלוּ וְשִׂיאָם עָמָל וָאָוֶן

יַיְשִׁירוּ עַקַלְקַלּוּת וְאֶת הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ

יִרְהֲבוּ בְזָקֵן בְּגֹבַה אַפָּם וְכָל נִכְבָּד יָקֵלוּ

עַל נְעָרִים יַפִּילוּ חֶבְלָם וּבַחוּרִם יָצוֹדוּ

כָּל הַיוֹם הֶבֶל יְהְגוּ וְזִמָּתָם עֲלֵי מִשְׁכָּב

רוֹדְפֵי קָדִים הוֹזִים[יז] שׁוֹכְבִים רוֹעֵי רוּחַ חוֹזֵי לַיְלָה

וּכְנַעַר בְּיָדוֹ יַחְטֹף לָה[יח] וְאוֹמֵר הוֹי! לָקַּחְתִּי לִי קַרְנַיִם

כֵּן חוֹלֵם חֲלוֹם וְאָמַר הֶאָח! רוּחַ יְיָ דִיבֶּר בִּי

וְעַתָּה בָּנִים הַשְׂכִּילוּ שִׁמְעוּ וְשִׂימוּ עַל לֵב

הֲחֵפֶץ יְיָ בָּאֵלֶה אִם רָצֹה יִרְצֶהּ בָּם

הֲיִתָּכֵן דַרְכֵּמוֹ אִם יִיטַב בְּעֵינֵי יְיָ

הֲלֹא אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת רוּחַ תּוֹעָה לֵב הוּתַל הוֹרָם

יִמְאֲסוּם אַנְשֵׁי אֶמֶת וְלֹא יֹאבֶה כָּל יָשָׁר הוֹלֵךְ

אַךְ פְּתָאִים יָסוּרוּ אֲלֵיהֶם וּמְעַקֵשׁ דְרָכָיו יִּלָּכֵד

וּמְתֵי שֶׂכֶלּ יִשְׁכְנוּ בֶטַח וְשַׁאֲנָן מִפַחַד רָעָה

מעט דבש. דרך דרש.

הנביא

הושע ט' ז' אמר באו ימי הפקודה באו ימי השילום ידעו ישראל אויל הנביא משוגע איש הרוח על רוב עונך ורבה משטמה. ופירש רש"י אף מנבאי אמת יהיו אוילים כגון חנני' בן עזור נביא שתחלתו נביא אמת עכ"ל. אמנם המשך המקרא איננו מסכים עם פירושו. ונראה לבארו על דרך אחר בהקדם דברי חז"ל פרק קמא דבבא בתרא דף י"ב אמר ר"י מיום שחרב בית המקדש נטלה נבואה מן הנביאים ונתנה לשוטים וכו' והמהרש"א שם בחידושי אגדות מפרש הענין הזה ועיקר דבריו כי נבואות הנביא הוא על ידי השם יתברך או על ידי מלאך אבל נבואת השוטה על ידי שד והכי מחלק בפרק הרואה. רבא רמי כתיב בחלום אדבר בו וכתיב והחלומות שוא ידברו לא קשיא כאן על ידי מלאך כאן על ידי שד והכותב בע"י הביא בזה דעת מחקרים קדמונים באמרם כי לאיש אשר הטריד שכלו בענין רע ידוע אליו יראה ברעיונו בלילה דברים קשים המבהילים תחת היותו מהרהר רע ביום בהקיץ וזה יראה האיש על ידי שד המבהילו אז כמו שהיה מטריד שכלו על זה בהקיץ והוא השד האמתי. ולזה אמרו אין מראין לאדם אלא מהרהורי לבו אל איש רע לפי רשעו וכו' עיין שם באורך. ולזה יש לכוון כוונת הנביא באו ימי הפקודה באו ימי השילום ידעו ישראל כי אז יפקד עוונם וינטלו מהם הנביאים הצודקים ואז יהיה אויל הנביא משוגע איש הרוח, כי נטלה הנבואה מן הנביאים ונתנה לשוטים, ונתן סבה אל רוח נבואה ההוא באמרו על רוב עוונך כלומר תחת היותו מהרהר תמיד בהרהורים רעים לכן יראה בעיונו האיש הרע לפי רשעו חלומות שוא הבל ורעות רוח ורבה משטמה, כי כל זה מעורר איבה ושנאה גדולה כי יגרמו צער ונזק אל בני אדם אשר עליהם יתנבאו, ככל אשר ראינו מן האווילים אשר דברנו עליהם בפנים הספר. והנה כבר אמרו אל תתיראו אלא מן הצבעים שדומין לפרושין מעשיהן כמעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס, ולפום ריהטא נראה כי הצבעים עושין בהסתר מעשיהם ולהיות כן אין הדמיון צודק למעשה זמרי שהיה בגלוי לעין כל, וכבר הרגיש בזה מהרש"א בחידושי אגדות ודחק ליישב. אמנם המכוון האמיתי על כת הללו שעושים תועבות רבות בפרהסיא כי דור תהפוכות המה אומרים לרע טוב ולטוב רע, ובעברם על כל מצוות ה' אשר לא תעשינה אומרים שעושים נחת רוח ליוצרם, ועל מעשה זמרי גופא יבקשו שכר כפנחס ולכן נקראו צבועים בעבור שדומים אל הצבועים, הנזכרים בספר שמואל יג, ג הצבועים, ופירושו שם מין שרץ רע ומזיק, ועליו אמרו בפרק קמא דמסכת בבא קמא דף ט"ו שמשתנה בשינוי לגריעותא עד שלבסוף נעשה שד המזיק לבריות, והוא שוה בכל אל כת הצבועים האלה אשר דברנו עליהם כי גם המה מזיקים לבריות בהנבאם עליהם נבואות שוא שמה וקללה. וכל כך הרגילו את עצמם בשקרם עד שגם הם יאמינו בנבואתם אף כי יודעים כי רוח שקר היה בפיהם, וכן כל דרך איש שקר לאמין בכזביו אשר בדה מלבו לרוב הרגלו. ועל פי זה ביארנו מאמר חז"ל בפרק חלק דף צ"ב: אמר ר"א כל המחליף בדבורו כאלו עובד עבודה זרה כתיב הכא והייתי בעיניו כמתעתע וכתיב התם הבל המה מעשה תעתועים, עד כאן. ויש לתמוה היעלה על הדעת כי עונש של מחליף בדבורו יהיה שוה לעונש חמור של עובד עבודה זרה, אמנם מה שיש לכוון בדבריהם הוא על פי מה שאמרו בפרק ד' מיתות דף ס"ג, אר"י א"ר יודעים היו ישראל בעבודה זרה שאין בו ממש ולא עבדו עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא. מתיב רב משרשיא כזכור בניהם מזבחותם ואר"א כאדם שיש לו געגועין על בנו, ומשני לבתר דאביקו ביה אז תקפה חבה יתירה עליהם, והן המה דברי רבותינו כרונם לברכה במסכת סוכה דף נ"ב רב הונא רמי כתיב רוח זנונים התעום וכתיב בקרבם, פירש רש"י התעום טעות בעלמא, בקרבם משמע ונטוע בלבם ומשני בתחלה התעום ולבסוף בקרבם, והוא ממש על הדרך הנ"ל וכבר אמרנו כי כמו כן מטבע השקרן לכתחלה התעה ולבסוף אביק ביה להאמין בשקרו. וכמקרה עובד עבודה זרה כן מקרה איש שקר, ולכן מאד מאד יש להרחיק מן השקר כמו מן עבודה זרה. ואלה דברי המוסר אשר השמיענו ר"א במתק לשונו, כל המחליף בדבורו, אף שנראה דבר קטן שמשקר מעט הוא כאלו עובד עבודה זרה, כלומר שיקרנו מקרא עובד עבודה זרה כי ילמד בדבר שקר עד שלבסוף יהא אדיק ביה דוגמות עובד עבודה זרה כתיב הכא כמתעתע בכף הדמיון וכתיב התם תעתועים לומר כי כזה כן זה ומקרה אחד לשניהם לכתחלה התעום ולבסוף בקרבם. וכן אמרו בפרק לולב וערבה לא לימא אינש לינוקא יהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה דאתי לאגמוריה שקרא שנאמר למדו לשונם דבר שקר וכו'. ובזה יש לפרש נמי הכתוב באיוב ט"ו אל יאמין בשוא נתעה כי שוא תהי תמורתו, ונבוכו המפרשים בביאור. אמנם לפי דברינו הוא מבואר מאד, וטעמו כי שנתעה בשוא סוף דבר הוא עצמו אינו מאמין כי שוא תהיה תמורתו שהמיר אמת בשקר אבל יחשוב שאמת דבר בעבור שהוא עצמו מאמין אליו והבן.

ועל

פי דברינו אלה יבאר מאמר במסכת כתובות פרק ב' בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה כי אתא רב דימי אמר הכי מישרו קמי כלתא במערבא לא כחל ולא שרק ולא פירכס ויעלת חן, ופירש רש"י אינה צריכה כחל וכו' והרי היא יעלת חן, עד כאן. ויש לשאול מאי אתא רב דימי לאשמועינן במה דשרו במערבא והוא דלא כחד, ולכן אומר אני שדעת רב דימי להודיענו מחכמת בני מערבא ואיך היו משתמרים בלשונם ובחרו בשירתם בלישנא דמשתמט לתרי אפי ויבואר על פי מה דאיתא בסוטה דף ל"א וזה לשונו וכל היכא דכתיב לא בלמ"ד אל"ף לא הוא והכתיב בכל צרתם לא צר אלא משמע הכי ומשמע הכי, עד כאן. ופירש הרמב"ם בפירוש המשנה כי מלת לא אף שכתיב באל"ף מכל מקום הוראתו לפעמים על הן וישתמש מהפך להפך עיין שם ואם כן שפיר שרו במערבא לא כחל ולא שרק וכו' כי הוא לישנא דמשמע הכי והכי, ובחרו בו כדי להרחיק מדבר שקר בקצה האחרון.

מכל

זה ראינו עד כמה יש להרחיק להוציא מלדבר שקר ומכל שכן שלא להוציא לעז על שום אדם וקל וחומר בן בנו של קל וחומר שלא לדבר סרה חס וחלילה על כל עם ה' ככל החברה אשר דברנו המדברים גבוהה גבוהה ויוציאו עתיק בגאוה ובוז ועליהם אמרה חנה אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות ה' ולא נתכנו עלילות, וכתיב לא וקרי לו. ונראה לישבו על פי מה שאמרו במס' סוטה דף ל"ב ויבואר נמי הכפל של גבוהה גבוהה, והכי איתא התם תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר שבחו בקול נמוך וגנותו בקול רם שבחו בקול נמוך מוידוי מעשר, גנותו בקול רם ממקרא ביכורים, ופריך וגנותא בקול רם והאמר ר"י משום רבי שמעון בן יוחאי מפני מה תקנו תפלה בלחש מפני שלא לבייש את עוברי עבירה ומשני לא תימא גנותו אלא אימא צערו, וכתב המהרש"א שם בחידושי אגדות וזה לשונו מפני מה תקנו תפלה בלחש פירש רש"י כדאשכחן בחנה וקולה לא ישמע, ויש לדקדק דהכא קאמר טעמא שלא לבייש ובפרק מי שמתו אמרינן ביה טעמא אחרינא המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה ופירש רש"י כאילו אין הקדוש ברוך הוא שומע תפלת לחש. ויש ליישב דוודאי אם היו כולי עלמא משמיעים קולם לא הוי שייך ביה מקטני אמנה אלא כיון דתקנו תפלת לחש משום עוברי עבירה מאן דלא חש בהא ומשמיע קולו טפי משאר אינשי הרי זה מקטני אמנה, עד כאן לשונו. והן הנה דברי חנה אל תרבו תדברו גבהה גבהה הן שבח הן גנות יצא עתק מפיכם כפירוש רש"י דבר סרה כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות ולפני יודע מחשבות אין צורך להגבהת קול. ואם תאמר אם כולם מגביהים קולם לא שייך ביה קטני אמנה לכן כתיב לא באלף כי לא נתכנו עלילות ככתוב ביחזקאל הלא דרכיכם לא יתכנו שובו והשיבו מכל פשעיכם, וכיון כי הם צריכים להתוודות ולשוב יש כאן משום עוברי עבירה.

תם ונשלם

v v v

הבשר הכשר?

w נתגלה הסוד w

בספר הזה יבואר:

מצב הכשרות בארצות הברית
איך שמאכילים נבילות וטריפות
בכל ארצות הברית
לעיני כל חי?
כמו שהיה בעיר קראקא

יצא לאור פה מיאמי ביטש

כ"ב אלול תשס"א לפ"ק

תוכן הענינים

של הבשר הכשר?

א. איך מאכילים בארצות הברית נבילות וטריפות
לעיני כל חי? כמו בעיר קראקא.

ב. וועד הכשרות של הרב מהאלמין עושים
את ההכנות הנחוצות לאסיפה הגדולה.

ג. הדרשן הראשון.

ד. השלב השני.

ה. השלב השלישי.

ו. הדורש הראשון הראש מבוטשער יוניאן.

ז. 3600 "כשר בוטשער'ס" נסגרו השנה – מי אשם בזה?

ח. הספרים של סיטי אויף קראקא עשו את הפעולה הנכונה

ט. המשגיח מספר איך שנתוספו 6 טריעלערס על הדרך

י. מעשה שהיה כך היה

יא. בעל הבשר לקח את המשגיח למשפט

יב. הרב גראס נותן הספרים לאנשי הממשלה

יג. הרב רובין קורא להרב גראס החוצה
כדי לדבר בפרטיות עם אנשי הממשלה

יד. הרב שלום רובין מגלה סודות לרב גראס מה שהולך עם הלשונות והכבדים ששולחים לארץ ישראל

טו. הרב גראס אומר דרשה לכמה דקות באנגלית

טז. הרב גנעק אומר שהרב גראס יטלפן להאופיס שלו

יז. דרשתו של הרב הגאון שלמה שווייצר.

יח. לדבר עם הרב אלעזר ווייס הוא הראש של המפקח על הכשרות מטעם הממשלה.

v v v

בעזרת השם יתברך

נתגלה הסוד של הכשרות בארצות הברית

– א –

איך מאכילים בארצות הברית נבילות וטריפות
לעיני כל חי? כמו בעיר קראקא

יום אחד מקבל הרב גראס טלפון מהרב שלום רובין מברונקס[יט] ומזמין אותו לאסיפה גדולה[כ] ולמלחמה כבידה[כא] על הכשרות (מטעם משרד הממשלה בוואשינגטואן ואלבעני) שעושים במנהטן במגדלי התאומים (טווין טויאויר'ס).

הוא אומר לרב גראס ששם תהיה מלחמה גדולה, מצד אחד יהיה הבוטשער יוניאן (שהם היוניאן של כל הבוטשער'ס[כב] בארצות הברית) ומצד השני יהיו המשגיחים של היוניאן, ויהיו שם הארגאניזעשען של האוי יוי ועוד וועדי כשרות, ועיתונאים, ועוד.

הבוטשער יוניאן רוצים לבטל את כל מערכת הפיקוח על הכשרות מטעם משרדי הממשלה, ולסגור אותם אחת ולתמיד.

הרב שלום רובין מבקש מהרב גראס (הרב של האלמין) להכין את עצמו להגיד דרשה בדקות ספורות (בקיצור נמרץ) על מערכת הכשרות, מהדברים הנחוצים ביותר, כי אין הרבה זמן לדבר.

הוועד הכשרות של הרב מהאלמין עושים
את ההכנות הנחוצות להאסיפה הגדולה

הרב גראס טלפן תיכף ומיד לכמה מהרבנים מחברי וועד הכשרות כדי להתאסף ולחשוב עצות ותחבולות איך לעזור לרב רובין במלחמה הכבידה הזאת, ולגלות אחת ולתמיד את מערכת הנבילות וטריפות שהחברה של אנשי המחנו"ט (ראש"י תיבו"ת מאכילי חלב נבילה וטריפה), מאכילים את עם ישראל כולו בארצות הברית. ואנשי המחנו"ט האלו הם מהנחשים שכתוב בתורה "והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלקים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן (בראשית ג, א) ונחש בגימטריא משיח – 358 – שהעבירה הראשונה היתה מאכלות אסורות, והנחש מסמל את יצר הרע המשדל את האדם לחטוא. וידוע שכאשר יבוא משיח יתבטל יצר הרע, והוא מרמז בזה שהגימטריא של "נחש" וכן של "משיח" – 358. וכמבואר ברמב"ן שהעבירה הראשונה היתה מאכלות אסורות, ומפני זה נגזר מיתה לא עלינו, כי אם אדם הראשון לא היה פוגם בזה היו חיים לעולם. [ועיין בספר והחי יתן אל לבו, מה שאמר כ"ק אדמו"ר מליובאביץ לכ"ק אדמו"ר מהאלמין שליט"א, עיין שם].

הדו-שיח נדפס בספר "תורת מנחם – מנחם ציון" וזה לשונו:

יום השביעי דה"שבעה" – יום ג' כ"ח שבט

הזהירות בעניני אכילה – עץ הדעת / לאחרי ג' שעות היה אדה"ר מקדש על יין דעה"ד / לעתיד לבוא עתיד חזיר להטהר

להרה"ג שלום יהודה גרוס שליט"א – גאב"ד ואדמו"ר מהאלמין

הגרש"י גרוס שליט"א: שמעתי שכאשר אדמו"ר הזקן היה במאסר, מסר נפשו על אכילת פת פלטר, באמרו – במענה לשאלה היתכן לאבד נפשו על דבר שיש למצוא לו היתר ע"פ הלכה (ורק בעשי"ת יש להזהר ולהקפיד יותר כו')[כג], הרי, המאבד עצמו אין לו חלק לעוה"ב[כד] – שמוטב לו לאבד עוה"ב מאשר לאכול דבר שאינו כשר בתכלית!

כ"ק אדמו"ר שליט"א: כללות ענין המיתה בעולם (שבגלל זה ישנו הענין דניחום אבלים) הוא כתוצאה מאכילת דבר בלתי-רצוי – עץ הדעת, כמ"ש[כה] "כי ביום אכלך ממנו גו'", שעי"ז נקנסה מיתה על האדם על כל הדורות.

ולפלא, שמהחידושים דלעתיד לבוא הוא היתר דבר שאסור באכילה – כמארז"ל[כו] שעתיד חזיר להטהר, עתיד הקב"ה להחזירו לישראל.

ומעין זה מצינו גם בכיבוש הארץ – שהותר להם אפילו קדלי דחזירי[כז].

אמנם, ענין זה אינו אלא באופן היוצא מן הכלל, מצד פקוח נפש (בכיבוש הארץ), או כשיבוא הזמן ש"עתיד הקב"ה להחזירו". אבל העבודה ע"ד הרגיל, שזוהי ההכנה לזמן ש"עתיד הקב"ה להחזירו", היא – דוקא ע"י שלילת מאכל בלתי-רצוי, שלילת עץ הדעת.

ויש להוסיף ולהעיר על פלא נוסף – שכל האיסור דעץ הדעת לא היה אלא למשך ג' שעות בלבד, "ואילו המתין ג' שעות עד שבת היה כל פריו קודש הילולים לה'"[כח] (ע"ד הענין ד"שלש שנים יהיה לכם ערלים"[כט]), שהיה זוכה לקדש על יין מעץ הדעת ש"גפן היה"[ל].

ויה"ר שנזכה בקרוב ממש ל"יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"[לא], שאז יקדשו על יין המשומר, ויאכלו הסעודה דלויתן ושור הבר.

השלב הראשון

הרב גראס הציע שצריכים תיכף ומיד לקחת את ספר "קול השחיטה" ולתרגם אותו לאנגלית, ולתת את הספר הזה לכל האנשים הגדולים ממשרדי הממשלה של וואשינגטון ואלבאני.

השלב השני

להכין ספר שאלון שיתנו למשרדי הממשלה שיוכלו לכתוב את כל התשובות בכמה דקות,

[והשאלון הזה צריך להיות בשפת האנגלית כדי שכל רופא או משגיח ועטערין מהממשלה שהולכים להשגיח על בריאות הבהמות והעופות יוכלו למלאות לנו את הטפסים האלו, בלי שנצטרך לשלוח אנשים, וכך אף אחד לא ידע מה שהרופא ממלא, ולא יחשדו שיש כאן אנשים ממערכת הכשרות שלנו שאומרים לרופאים מה לכתוב.

ועל ידי זה יוכלו לדעת מה שקורה בכל בתי השחיטה.

השלב השלישי

להכין מספר דרשות למנהלי וועד הכשרות שידרשו באסיפה ויוכיחו למפקחי ממשלת ארצות הברית שישנם אנשים שלא מפחדים מאנשי המאפיה, ויוצאים בגלוי עם השם שלהם נגד כל אלו שמכשילים את הרבים, ועל ידי זה הממשלה תחזק את מערכת המפקחים על הכשרות בארצות הברית.

בסייעתא דשמיא למעלה מדרך הטבע הצלחנו במהירות רבה לתרגם את הספר קול השחיטה ולהכין את כל ההוכחות הנחוצות ולהביא אותם לאסיפה של הרב רובין בטווין טויערס.

באסיפה היו אנשי הקונגרס, עורכי דין [לויער'ס] אנשים מהאוי יוי, אגודת המשגיחים, בוטשער יוניאן, אנשי עיתונאים ועוד.

הדרשן הראשון היה מנהל הבוטשער יוניאן

הוא התחיל בדרשה לספר איזה פעולות גדולות עושים הבטושער יוניאן, ורק בגללם החזיקו מעמד כל הבוטשער'ס שמוכרים בשר כשר בארצות הברית. והתחיל לצעוק, הדבר הנורא שקורה היום בזמנים האלו הוא נורא ואיום.

ידוע שלפני כמה שנים היו לנו 3900 כשר בוטשער'ס בארצות הברית, והכל הלך על דרך הטוב, אנחנו הבטחנו שכל יהודי בארצות הברית יוכל לקנות בשר כשר.

עד שבאו המפקחים מהממשלה והתחילו לתת טיקעטס לכל ה"כשר בוטשער'ס" שמצאו אצלו משהוא לא כהוגן, למשל מצאו אצלו בשר לא כשר נתנו לו תיכף קנס של כמה אלפי דולר, כשהבוטער ראה שהקנסים עולים לו יותר מדאי החליט לסגור את הבוטשר שלו, כי לא השתלם לו לשלם כל כך הרבה כסף בכנסות והפסדים…

3600 בוטשער נסגרו השנה – מי אשם בזה

הצעקה הגדולה שנסגרו 3600 כשר בוטשער'ס – מי אשם בזה? – האשמה היא של משרד הפיקוח של הרב שלום רובין, צריכים לסגור את האופיס הזה תיכף ומיד!

הספרים של סיטי אויף קראקא עשו את הפעולה הנכונה

הרב גראס אומר להרב שווייצער אתה שומע מה שהראש של הבוטשער יוניאן אומר: שסגרו 3600 בוטשער בכמה שנים האחרונות, זאת אומרת שהפסיקו לאכול בשר בהמה, כי ישראל קדושים הם, ואם שומעים מה שהולך בבשר מפסיקים לאכול. בגלל זה לבד היה כדאי לבוא לכאן ולשמוע את זה.

המשגיח מספר איך שנתוספו 6 טריעלערס על הדרך

המשגיח מהיוניאן של המשגיחים מספר מה שקרה אצלו, ומפני מה נחוץ כל כך ה"משגיחים יוניאן"[לב].

מעשה שהיה כך היה

המשגיח מספר ששלח, 12 טרעילערס עם בשר ועשה את כל הסימנים על הבשר, וחתם את החתימה שלו על הטרעילערס, וגם כן עשה תמונה ממנו ומפלעיטס של הטרעילערס, וצלם תמונה שלו עומד ליד הטרילרס ושל מספר המכונית (פלעיטס) למקום ששלח הגיעו 18 טרעילערס במקום 12 טרעילערס, והכל היה עם אותם החתימות, זאת אומרת שזייפו את החתימות.

בעל הבשר לקח את המשגיח למשפט

כמובן שבעל הבשר לקח את המשגיח למשפט, והמשגיחים יוניאן לקחו עורכי דין (לויערס), (וצריכים לברר[לג] מה שקרה אחר כך)יחיח.

הרב גראס מהאלמין נותן הספרים לאנשי הממשלה

הרב גראס הגיע עם הרב שווייצער, הם נתנו ספרים של "קול השחיטה" להרב שלום רובין ולמפקחים של אנשי הממשלה מוואשינגטון ואלבעני. את כל הדוקאמענטים האלו הדפיסו בעיתון "אלגעמיינער דזשורנאל" בלשון אידיש ותרגמו את זה לאנגלית, כדי שאנשי הממשלה תדע בדיוק מה שקורה עם הכשרות בארצות הברית.

הרב רובין קורא להרב גראס מהאלמין החוצה
כדי לדבר בפרטיות עם אנשי הממשלה

הרב שלום רובין קורא להרב גראס מהאלמין ואומר לו בא נצא החוצה לדבר עם אנשי הממשלה.

הרב רובין מספר לרב גראס באנגלית בנוכחותם של שניים מאנשי הממשלה אחד מוואשינגטון ואחד מאלבעני, ומספר שבכל יום שישי הוא מדבר עם שני אלו ומתרגם להם את כל הכתבות על כשרות הבשר שהרב גראס מהאלמין מדפיס בעיתון אלגעמיינער דזשורנאל, הם אמרו לרב גראס, שאם לא היו יודעים כל מה שקורא בקשר לכשרות הבשר כבר מזמן היו מפסיקים את הפיקוח על הכשרות, ועשו תמונות[לד] ביחד עם הרב גראס.

הרב שלום רובין מגלה סודות לרב גראס מהאלמין מה שקורה עם הלשונות והכבדים ששולחים לארץ ישראל

הרב רובין מספר לרב גראס מהאלמין שיש לו דוקאמענטים איך שולחים לארץ ישראל אלפי טונות של לשונות וכבדים וגראשעצע של בהמות בתור בשר כשר והם בכלל לא נשחטו ולא ניקרו ולא נמלחו, רק פשוט נבילות וטריפות ממה שהגויים הורגים, וכל זה עם פלאמבעס כאלו זה כשר.

הרב רובין אומר לרב גראס שישלח לו קאָפי של המכתב שבו אפשר לראות בדיוק איך שכמה אלפי טונות של בשר כשר יוצאים לארץ ישראל ואין פוצה ומצפצף.

הרב גראס אומר דרשה לכמה דקות באנגלית

הרב גראס מתחיל לדבר בדרשתו כדלהלן:

"אני מנהל את "וועד הכשרות העולמי" כאן בארצות הברית, אנחנו מדפיסים עשרות אלפים מדריכי כשרות ושולחים אותם לכל העולם. הרב גראס מציין ומדבר נגד האוי יוי ואומר המצב הכי הגרוע בארצות הברית הוא שיש לנו את מערכת הכשרות של האוי יוי, והם נותנים הכשרים, אני רוצה לציין דבר אחד ומאוד חשוב, שעל ההכשרים שהם נותנים לבתי השחיטה, הם עושים מיליוני דולרים לא די שהם לא מתקנים, אלא עוד מקלקלים, והשוחטים מתלוננים ובוכים לרבנים שלהם שמכריחים אותם לעבוד כפול ממה שמותר לשוחט לשחוט, ועל ידי זה אין להם שום הרגשה לשחיטה ולבדוק את סכין השחיטה, והאוי יוי מצפצפים על כולם ולא די שלא עוזרים להשוחטים אלא מקלקלים ואומרים שאם אתה לא יכול לשחוט אל תשחט, ויבוא מישהוא אחר במקומך, והשוחטים מפחדים לעזוב את מקום השחיטה שלא ישארו חס ושלום בלי פרנסה, וכך האוי יוי מכשילים את כל היהודים בארצות הברית באכילת נבילות וטריפות. וכדאי לציין כי ישנם 9 רבנים שיצאו עם מודעה שאסור לשוחט אחד לשחוט יותר מ – 600 עופות לשעה, והם שוחטים אלף ויותר לשוחט אחד לשעה.

הרב גנעק אומר שרב גראס יטלפן להאופיס שלו

הרב גנעק שהוא הראש של האוי יוי בקש מהרב גראס שיטלפן אליו למשרד כדי שיוכל לדבר על כל הבעיות האלו.

הרב גראס עונה לו ישר בפנים, שכל מה שהוא אומר זה שקר, כי הרב גראס טלפן אליו מספר פעמים אך הוא אף פעם לא קיבל את השיחות שלו. כך נוהגים כל הממשירים ומאכילי טריפות, כשמישהוא מטלפן אליהם לדבר על הבעיות לא עונים לו, וכך עושה גם הרב היינימאן כשהרב טלפן אליו.

דרשתו של הרב הגאון שלמה שווייצר

הרב שלמה שווייצער אמר דרשה באנגלית ובקע רקיעים בדרשתו, כולם עמדו בהלם, הוא ספר להם חלק מהמלחמות הגדולות שהרב גראס מנהל במלחמתו נגד הקצבים של היורשים מעיר קראקא שהגיעו לארצות הברית להאכיל את כל עם ישראל בנבילות וטריפות חלב ודם, ואומר שמשרדי הממשלה צריכים לעיין בכובד ראש ולהגן על כל היהודים שיוכלו לאכול בשר כשר, הוא חוזר ציין והסביר איך הגיע מצב שפה בארצות הברית אי אפשר לדעת אם אוכלים בשר כשר או לא כשר. והמצב הוא שאנשים לא יכולים להכניס בפה חתיכת בשר כשר.

v v v

למה אין לנו שחיטות כשרות – ואיך עובדת החברה של המאפיה החסידית, שקוראים להם "חסידישע מאפיה"

כדאי לציין מה שכתוב בספר "היום יום" של הרב מהאלמין שליט"א בדף שנ"ט [אותיות שט"ן] וזה לשונו: "אמרתי לשוחט אחד מפיטצבורג שמאוד כדאי לעשות שחיטה מתונה כשרה עם כל ההידורים", ואולי כדאי לו להיות שותף בהביזנעס או ינהל את הביזנעס, כי הוא יוכל להתפרנס פרנסה טובה, הוא ענה לי שהוא יכול לעשות את זה כי ליד מקום מגוריו יש שחיטה קטנה בפיטצבורג, ויכולים להביא כמה שוחטים מניו יורק, ואמר שאם אני מביא לו שוחטים טובים הוא יסדר הכל.

אמרתי לו שאני מפחד מדבר אחד שהמאפיה החסידית [חסידישע מאפיה], ישברו אותך בכל מיני אופנים שלא תוכל להחזיק מעמד, אתה עוד לא מכיר אותם, ואתה עוד לא יודע מה הם מסוגלים לעשות.

הוא ענה לי: אני מכיר את העניינים האלו, ואם אני רוצה להתחיל בשחיטה אני צריך לשלוח את המאפיה לראש שלהם שישבור לו את הרגלים שיצטרך ללכת עם ווילטשער לכל החיים ולהגיד לו שזה בא ממני, ואם אתה תעשה עוד משהוא, אז נחתוך את הראש שלך, ואז נוכל להתחיל את השחיטה שלנו.

כששמעתי את כל זה לא רציתי לעשות כלום, אני לא רוצה להיות חלק ברציחות ושפיכות דמים חס ושלום, כי הגם שכל זה מגיע להם, אבל חס ושלום לא על ידי.

[וכדאי לציין מה שכתוב בעיתון "המחנה החרידי" שבעלי הבתים של החסידישע שחיטה שלחו גוי והוא לקח סכין ושם את הסכין מתחת לגרון של הגאון הצדיק ממארגארעטען כמו שרוצה לשחוט אותו, ואמר להגאון הצדיק ממארגארעטען שעשה שחיטה חדשה וקטנה של בהמות, והוא אמר לו אם אתה תמשיך עם השחיטה שלך, אני שוחט אותך על המקום, אמר לו הרב ממארגארעטען אני מפסיק תיכף ומיד. אבל הוא לא הפסיק וניצל מהם ונשאר בחיים ב"ה].

כשהגיע האדמו"ר מבעלזא שליט"א לארצות הברית מאות שוטרים [פאליס] והעליקאפטרים היו צריכים לשמור עליובבורו פארק ברוקלין שלא יהרגו אותו, כל זה פורסם בטלוויזיה ובעיתונים, זה היה חילול השם, שחסידות אחת רוצה להרוג את האדמו"ר של חסידות אחרת. [וכל זה היה בגלל שהאדמו"ר מבעלז רצה לעשות בית דין צדק של כשרות ושחיטה כשרה] זה הגיע למצב שחסידי סאטמאר שמו לו פצצה בבית, וברוך השם שמצאו את הפצצה לפני שהתפוצץ.

כל זה בא בגלל שהתפטמו בנבילות וטריפות וחֵלֶב שהיא אסור כרת רחמנא ליצלן.

בדיוק אז נסע הגאון הצדיק רבי חיים לייב כ"ץ שהוא היה אז הרב שלהם בבארא פארק, הוא נסע לדעטרויט לעשות שחיטה של בהמות בהשגחת בעלז, הוא טלפן אלי לומר לי שהוא רוצה לפתוח שחיטה חדשה וכשרה, אבל בשום אופן לא יפתח רק אם אני אבא ואומר לו שהשחיטה היא כשרה למהדרין בכל הפרטים.

אשתי הרבנית שתחייה בכתה לפניי שלא להתערב במלחמה הפוליטית בין סאטמאר לבעלז, ואמרה לי אתה לא רואה מה קורה? כל העיר מלאה משטרה והליקופטרים, הם אפילו משתמשים בפצצות, זה מאוד מסוכן להתערב במלחמה כזאת בין חסידות אחת לשניה.

אמרתי להרב ח"ל כ"ץ שיטלפן לי בחזרה בעוד חצי שעה, ואני אדבר איתו. סיפרתי לו שהרבנית בוכה וכו'. הרב כ"ץ אמר לי תדע ידידי, אם אתה לא בא אז כל האחריות שאוכלים בשר לא כשר עליך. ואם אני אבוא יכולים עוד השבוע לתת ליהודים לאכול בשר כשר. אני הסברתי לרבנית שאין לי ברירה, כי אני לא מסוגל לקחת עלי אחריות כה גדולה, כי צריכים להציל את עם ישראל בבשר כשר. וצריך להיות לנו אמונה ובטחון בהשם יתברך שמו.

טסתי לדטרויט, ונזהרתי שאף אחד לא ידע מכלום, וב"ה הצלחנו לעשות שחיטה כשרה.

אבל מעשי שט"ן הצליח ואנשי המאפיה התחילו לעשות טרור נגד בית השחיטה, ומעשה שט"ן הצליח שמקום השחיטה שייך לגויים שהחזיקו בו עשרים ושמונה שנים, כשבאו אנשי המאפיה החסידית ועשו את הטרור שלהם לבית השחיטה נסגר בעין ברירה.

v v v

"ואהבת לרעך כמוך"

אי אפשר לקיים המצוות עשה של "ואהבת לרעך כמוך" אם לא מודיע לחבירו העונשים שבאים לנשמת האדם אחר יציאת הנשמה מהגוף (קב הישר פרק ה').

הספר הקדוש קב הישר הדריך וחינך אלפי שני ישראל בדרך התורה והיראה במשך מאות שנים.

אילו היו יודעים בני העולם גודל השכר להחזיר חבירו למוטב היו רודפים אחריו תמיד כמו שרודף אחרי כסף וזהב (זוהר הקדוש תרומה קכח ב', קב הישר פרק ק' קא, קב).

[א] ) הספר מעשה תעתעים נדפס בהעלם שם המחבר ומקום ושנת הדפוס, בן יעקב ברשימתו יחליט בבירור כי הספר מעשה תעתעים הוא מעשה ידי החכם הרב וואלף היידענהיים, ומקום הדפוס נעלם ממנו אבל יחליט או פפד"מ או רעדעלהיים. פירסט ברשימתו יחליט כי נדפס בפפד"מ, שטיינשניידער במכתב עת המזכיר שנת תרכ"ב דף 27 כתב כי "דפוס שיסטכיו" אשר יציג המוציא לאור הוא רמז להמבין על תעלולי "פראנק משענסטעכאב", אשר רצה המוציא לאור לדמותם עם הפראנקיסטעס ההם, אחרי כן גלה הסוד הכמוס הח' גייגער במכתב עת הנזכר לעיל שנת הנזכר לעיל דף 78 כי הספר מעשה תעתעים הוא מעשה ידי ליב וועטצלער אחד ממשכילי המאסף בעת ההיא. ובדעה זו החזיק גם הרב הגאון המפורסם מורנו הרב מרדכי הורוויטץ אבדק"ק פפד"מ בספרו היקר רבני פפד"מ ח"ד. וראה אודות הספר מעשה תעתעים במאסף הראשון שנת תק"ן.

[ב] ) רבני פפד"מ, וספר "אבני זכרון".

[ג] ) משנת דרבי נתן פפד"מ [פראנקפוט דמיין] תרכ"ב.

[ד] ) מכ"ע המזכיר לשטיינשניידער תרכ"ב.

[ה] ) חוט המשולש דרוהביץ תרס"ח.

[ו] ) הקדמת הספר משנת דר' נתן.

[ז] ) בן ובת אשר נולדו להם מתו בלי זרע של קיימא.

[ח] ) בן חנני' שנה חמשית דף 103.

[ט] ) אבי הרב הגאון ר' צבי בנימין אויערבאך הנזכר לעיל.

[י] ) רנ"א התפלל גם במבטא ספרדי, ואשר גם זה הי' למורת רוח כל חכמי העיר. המנין של רנ"א יעמוד חי עד היום הזה בפפד"מ ורק שמה יתפללו בנוסח ספרד, וראשי הקהלה יעלימו עין עד היום הזה לכבוד רנ"א.

[יא] ) ראה הורוויץ רפני פפד"מ, ולאוו בן חנני' שנה חמשית דף 103.

[יב] ) הרבה מתלמידי הרב הגאון הפלאה התפללו גם אצלו ולא חשו על החרם. ראה צרור החיים מהרב ר' אברהם לעווענשטאט אבד"ק עמדין.

[יג] ) הוא הוא הנזכר בספר "מעשה תעתעים". וראה גייגער הזכיר הנ"ל, הוא נגרש מפפד"מ.

[יד] ) הדיין ר' אליעזר, אחד מגדולי חסידי רנ"א, הי' אח"כ ראש ישיבה בפפד"מ, מת שמה בשנת תקפ"א בן ע"ט שנה, ונכדו הח' גייגער יספר מקורות חייו בהמזכיר הנ"ל.

[טו] ) רל"ע [ר' ליב עמעריך] הי' תלמיד נאמן ודבוק מאד לרבו, גם בעת חליו עמד לפניו לשרתו. (אויערבאך בהקדמה הנ"ל). והח' גייגעריספר בשבחו כי הי' צדיק תמים גם מוהל מפורסם, והרבה יגע ועמל ונסע אף למרחקים לקיים המצוה, גם ענה בצום נפשו, והתענה משבת לשבת ממש, ועל מצבתו יספרו שבחו וז"ל:

החסיד המפורסם, עמוד הימיני, התורני מורנו הרב ליב בן כ"ה גומפיל עמעריך זצ"ל, נו"נ ליל ש"ק ו' כסליו תקע"ח, יד אבי שלום במעשיו, תמים בדרכיו, יהודה גבר באחיו, בחסידות ופרישות, בדקדוקי מצות וסיגופים וטבילות, ענה בצום נפשו בהפסקת משבת לשבת רוב ימיו עסק בתורה וגמ"ח וכו' וכו'…

[טז]) המורים הב' מלשון שמעו נא המורים.

[יז]) (הוזים) ישעי' נ"ו י' ופירושו המדברים בשינה דברי תהו ובקצת החולאים והוא שקורין בלעז אוליו"נר (פארנאר אין סוגיו) ובלשון ערבי הדי"אן הדלת פרה במקום הזי"ן העברי. רד"ק בשרשיו.

[יח]) (לה) דניאל ד' ל"ב. והה"א רפה והוא הפירפור הנראה בעין זריחת השמש כאילו פורחין בו באוירו פירורין דקין כעפר והוא אינו דבר נתפש, והולך לו ובטל עם השמש. כן פירש רבינו סעדיה גאון ורש"י זצ"ל.

[יט]) הרב רובין הוא הראש והממונה לפקח על הכשרות מטעם משרד ממשלת וואשינגטון ואלבעני. שם הארגאניזעישען הוא "כשר ענפארסמענט בירו סטעיט אויף ניו יארק". [כפי ששמעתי, הרב שלום רובין נפטר כבר, והמקום שלו לקח אחד בשם "אלעזר ווייס" שעבר ביחד עם הרב ניימאן בקוי דזשוי בבארא פארק].

במשרד הזה יש להם משגיחים שהולכים לכל מסעדה, קעטערינג, ובוטשער'ס ועוד, לפקח אם שומרים על הכשרות, כי ישנו איסור וחוק של הממשלה לא לשקר ולרמות ולמכור לבן אדם דבר שזה לא אמת, אם כותבים כשר צריך להיות על זה הכשר. אם כתוב על הפלומבע שנשחט ניקור ונמלח, והם מוצאים שלא עשו הניקור כהוגן, את המקום שתפסו, מקבל טיקעט, פעם ראשונה סכום קטן, ואחר כך סכום גדול יותר, לפי מה שתפסו אותו.

אפשר לקבל מהממשלה ליסט של מאות רעסטאראנטים ובוטשערס ועוד, שתפסו אותם (ליסט מכל השנה, מכל ארצות הברית שמצאו את המכשולים, וכמה ששילמו קנס), שהכשילו את האנשים בדברים לא כשרים, שזה נגד החוק לרמות אנשים.

[כ]) את כל הדברים שנאמרו באסיפה זו כתבה אשה בשארט הענט רייטינג. יש להם דו"ח של 400 מאות עמודים, ואפשר לקבל את כל זה במשרד שלהם. אפשר להגיע לזה מהר מאוד דרך האינטערנעט.

ויש גם כן דו"ח בעיתון דזויש פרעס ממה שהיה שם.

[כא]) הרב רובין נלחם מלחמה כבידה על הכשרות וכמה פעמים נתנו לו מכות וכמעט שהרגו אותו, אפשר לברר בעיתון דזוש פרעס, כל מה שכתוב היה עליו, ומהמערכת הכשרות שלו.

גם אפשר לראות בספר שלי על הניקור חלק…. החוקים של הממשלה של וואשינגטון, ואפשר על ידי החוק הזה לבקש מהם שילכו לראות גם כן במיאמי את המאפיות והמסעדות ולתפוס אותם.

[כב]) שוחט אחד מפיצבורג סיפר לי לפני 30 שנה שהוא מקבל גליון חדשי מהבוטשער יוניאן, ושם מצא כתוב איך שהגאווערמענט תפס את מיל מארט גלאט כשר קאמפאני (אגב: למיל מארט יש להם שבע שמות, כמו שיש לשטן שבע שמות:

1. מיל מארט, 2. סאטמער פלייש, 3. עלען פעקינג, 4. צעלים, 5. פאפא פלייש, 6. גלאט כשר פלייש, ועוד). איך שהם הביאו והאכילו בשר טרף, ונתנו לו עונש גדול.

כדאי לציין שלפני שלושים שנה כשפגשתי את השוחט הנ"ל מפיצבורג וסיפרתי לו מה שהולך בשחיטה כי הבעלי בתים של החסידישע שחיטה שקוראים להם בשם בדוי ושקר על שם של סאטמאר, וזה שקר כזה גדול שהרבי מסאטמאר כתב מודעה לפני שלושים וחמש שנה בעיתון של מארגן דשזורנאל שלא הוא ולא המוסד שלו נותנים הכשר על הבשר שנקרא וויינשטאק או סאטמער פלייש קאמפאני וכו', והאנשים הסוחרים השותפים של עמלק (כמו שכתוב בחז"ל קידושין פ"ב), ש"הכשר בטבחים הוא שותפו של עמלק", ואנשי המאפיה של עמלק הם צוחקים על הכל כמו שרש"י אומר על הפסוק תמחה את זכר עמלק בסוף פרשת כי תצא, ואנשי עמלקים האלו, לא מפחדים כלל ללכת בראש גלוי עם כל מיני שקרים, ולוקחים את הרבנים הכי הגדולים שיש להם שם גדול (אבל בלי טיפת יראת שמים) ומשלמים להם מיליוני דולארים שיתנו השגחה עבור בצע כסף, והכסף הגדול הזה מעוור אותם, שאפילו אם רוצים לראות אינם יכולים, והכסף סוגר את העינים שלהם שלא ירצו לראות את האמת. וכך העמלק הזה עם שותפיו שוחטים את כל עם ישראל.

וכדאי לציין כי ישנם כיום הרבה העוסקים בהצלת עם ישראל להחזירם למוטב וב"ה שנעשו הרבה בעלי תשובה, ויש התעוררות גדולה מאוד, אבל כל אלו לא מבינים בכלל שהבעי' הכי גדולה שבעלי תשובה האמיתיים נתקלים בזה שאוכלים נבילות וטריפות חלב ודם, ועל ידי זה חוזרים לקלקולם, כמו שאמרתי כמה פעמים בדרשות, וכתבתי כמה מכתבים לכ"ק האדמו"ר מליובאביטש זצ"ל בענין זה, ונעתיק כאן מה שנדפס בקונטרס דברי תורה פרשת כי תבא באמצע אמירת הדרשה, בקשני המארח הרב גוטניק שליט"א, לספר את הקשר שהי' לי עם – להבחל"ח – כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע. ולהיות אשר "כל מה שבעל הבית אומר לך עשה", לכן הפסקתי באמצע אמירת התורה, ומפני קוצר הזמן סיפרתי רק ענין אחד, כדלהלן.

הנה כאשר כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע יצא בקריאה אודות מבצעי-הקודש בענין תפילין, מזוזה, "בית מלא ספרים" ועוד, ועל ידי פעולותיו הקדושים עשה הרבה בעלי תשובה, נתעוררתי אז מאד מענין הבעלי-תשובה, ונזכרתי מה שכתוב בעל המאור ושמש בפרשתנו, וז"ל: שמעתי מהרה"ק האלקי האבדק"ק נשחיז זצוק"ל, כי מפני זה יארע לבעלי תשובה שחוזרין לקלקולן, לפי שאינן נזהרין במאכלות אסורות, ואינם נזהרים לאכול בקדושה, ועל ידי כן הנצוצים המגולגלים במאכלים והם מושכים אותם אחורנית, עכ"ל.

ישבתי אז לילה שלם וכתבתי לכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש מכתב ארוך (בערך טו"ב עמודים), שהיות וכ"ק האדמו"ר פועל הרבה ועושה הרבה בעלי תשובה ב"ה, והיות ומובא במאור ושמש הנ"ל שבעלי תשובה חוזרין לקלקולן ע"י שאינם נזהרים במאכלות אסורות, וכן ידוע המכתב שכתב הרמב"ם לאנשי מדינה אחת (והעתקתיו במכתבי לכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש), שעל ידי מאכלות אסורות נעשו כופרים רח"ל, שלא האמינו בביאת המשיח, וכן הארכתי בגודל מעלת מצות תפילין ומזוזה (עיין ספרי מזוזת ישראל כהלכתה) שכן ירבה וכן יפרוץ, סיפורים נוראים על זה, מה שבעיני ראיתי כו' –

על כן הצעתי לכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש, שיצא ב"מבצע" חדש, שהבעלי-תשובה יאכלו בכשרות. כמובן שלא כתבתי לו פרטים איך ומה לעשות, רק הצעתי שיעשה מבצע כשרות. גם הצעתי שיסדרו כתה ללמד שוחטים ובודקים, כי אין אומן בלא כלים, ואם אין שוחטים טובים, אזי אין כשרות. ולדאבונינו אין כמעט שוחטים טובים שאפשר לסמוך עליהם.

עברו כמה שבועות ולא קבלתי תשובה. התקשרתי עם ליובאוויטש ודברתי בטלפון עם הרב חודקוב ואמרתי לו שכתבתי מכתב ארוך לכ"ק אדמו"ר זי"ע, ושאלתיו האם הגיע מכתבי ליעדו. וענה לי, שאכן מכתבי הגיע והרבי ראה את המכתב. על שאלתי למה לא קבלתי תשובה על מכתבי, ענה לי: התשובה למכתבך קיבלת כבר בעתון "אלגעמיינער זשורנאל". על תמיהתי מהי כוונתו בזה, סיפר לי, שזה עתה יצא כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש במבצע חדש בקשר עם "מבצע כשרות האכילה ושתי'", והוא, שכל מי שמקבל עליו להכשיר את המטבח שלו, הנה ליובאוויטש תשלם עבורו חצי ממחיר כלים חדשים, שיוכלו לקנות אותם בחצי ממחירם בחנות "G. & SONS". ולאמת דבריו אמר לי, שאני יכול לילך בעצמי לברר בחנות הנ"ל, אשר אנשים כבר קנו שם כלים בעד עשרות אלפי דולר (אשר מחצית המחיר משלמים מליובאוויטש). הלכתי תיכף ומיד ודברתי עם בעל החנות הנ"ל, ואישר לי את כל הנ"ל. ועל הצעת השוחטים אמר לי הרב חודקוב, שאכן בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש המרכזית, ב"770", מתקיים בכל שנה או שנתיים כתה של שוחטים כו'.

כעבור זמן מה כתבתי לכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש עוד מכתב, ותוכנו היה, שראיתי שדברַי היוצאים מן הלב נכנסו אל לבו כו', וב"ה שרבינו יצא במבצע כשרות הכלים הנ"ל, אך דא עקא, שכאשר מכניסים בכלים חדשים וכשרים, בשר שאינו כשר, אז הכלים נטרפים ביום אחד, והרי אי אפשר לקנות כלים חדשים בכל יום. ולהיות שלדאבונינו היום הרבנים נמכרים בעד בצע כסף כידוע והמכשולות עצומות מאוד, על כן לדעתי אין עצה אחרת רק שרבני ליובאוויטש (שאי אפשר לקנות אותם בבצע כסף) יסדרו שחיטה תחת השגחתם, ובמסירות נפש יכולים לסדר כשרות על צד היותר טוב.

כעבור זמן קצר טילפנו אלי – להבחל"ח – הגה"צ ר' זלמן שמעון דווארקין זצ"ל והרב דוב בער ליווי ע"ה, וסידרו תיכף שחיטה וכו', וקראו אותי שאבוא לראות את השחיטה וכו'. ופרסמתי, שבזמן שאצל שאר החסידים שחטו 1,200 עופות לשעה ע"י שוחט אחד, הנה בליובאוויטש שוחטים רק 300 עופות לשעה, [וכל זה היה אז, ומה שעושים כיום צריכים לברר, כי לדאבונינו הרב שותפו של עמלק איננו נותן שינה לעיניו] (ועיין בספרי אכילת בשר הלכה למעשה באריכות).

עוד ענין אחד כדאי לציין: לפני הרבה שנים כשהרב מהאלמין שמע שכ"ק מרן אדמו"ר מליובאביטש מרעיש עולומות על אמונה בביאת המשיח ושצריך תיכף ומיד לבא, ומחלק דולרים לאלפי יהודים ומברך אותם חשב הרב מהאלמים שהוא ילך גם כן לקבל דולר וכך יהיה לו באפשרות לעורר את הרבי על עיקר העיכוב של ביאת המשיח.

כך הוה, האדמו"ר מהאלמין הלך עם כמה מאנשיו לקבל דולר, ואומר להרבי מליובאביטש שהיות ושמע שהרבי עוסק הרבה בהתעוררות לביאת משיח צדקינו, על כן רציתי לעוררו מה שכתבו הצדיקים רבי נתן אדלער והבעל שם טוב זי"ע שעיקר עיכוב ביאת המשיח שאינו בא הוא בגלל השחיטה שמאכילים את עם ישראל בנבילות וטריפות ואם יתקנו זאת יבא תיכף ומיד ממש, וציין לו למה שכתוב בספרים "למה משיח לא בא בשנת הכתר" שהיה כידוע שנת הגאולה, שהצדיקים הקדושים אמרו אז שמשיח בוודאי יבא ואעתיק ממקצת מס' האביב מהנוגע לדעת בדורנו וז"ל: ר' נתן אדלר ותלמידו ר' משה סופר מפרעשבורג מקובלים בנסתר, ר' נתן אדלר רצה לפסול השוחטים דפרנקפוט דמיין, ולהכניע חותם הסטרא אחרא ששורה על שוחטים פסולים בסוד על חרבך תחי' וגו' ואלמלא השיג כל רצונו בא משיח, אך הס"ם העמיד עליו רודפים קצבים והוצרך לברוח וזה היה סוד ירידת הבעל שם טוב הקדוש לעלמא הדין ורמז על זה ב"זעם תצעד אר"ץ ראשי תיבות זביחה עירובין מקוואות. ועוד ציינתי לו כמה מאמרים, שאין כאן מקומו להאריך. וענה לי שאין כבר זמן לזה כי כלו כל הקיצין ומשיח צריך לבא תיכף ומיד ממש, ושמחתי מאוד על זה, [כי כל עבודתי הוא רק בכדי לקרב ביאת המשיח, וכמו שהדפסתי לפני שלושים ושתיים שנה הספר הקדוש של החפץ חיים ציפית לישועה] והרבי חשב שאני חסיד סאטמאר וצוחק עליו על מה שאמר לי בזה, ואמר לי שזה לא צחוק כי צריך לבא תיכף ומיד.

[כג]) ראה שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס רג. וש"נ.

[כד]) נסמן בלקוטי שיחות חלק יז סוף עמוד 190 ואילך.

[כה]) בראשית ב, יז.

[כו]) נסמן בלקוטי שיחות חלק יב סוף עמוד 175 ואילך.

[כז]) חולין דף יז ע"א. וראה רמב"ן מטות לא, כג.

[כח]) ש"ך עה"ת קדושים יט, כג. הובא בלקוטי תורה ר"פ קדושים. וראה לקוטי שיחות חלק כד ריש ע' 133. וש"נ.

[כט]) קדושים שם.

[ל]) ברכות מ, סע"א. וש"נ. וראה ב"ר פי"ט, ה.

[לא]) ראה ברכות לד, ב. ב"ב עה, א. ויק"ר פי"ג, ג. ועוד.

[לב]) זה לא אומר שאפשר לסמוך על המשגיחים, רק המשגיח הזה היה ירא שמים ועשה מה שמוטל עליו.

[לג]) צריכים לראות את כל הרעפאָרט'ס שכתבו אז. הרב שיין יודע קצת מענינים אלו, כפי ששמעתי הבוטשער הצליח בהקאָרט נגד הכָשר ענפארסמענט ביראָ.

[לד]) התמונות האלו אפשר לקבל אצל הכָשר ענפארסמענט ביראָ.

זוהר הכשרות

חלק ב'

בס"ד

פרק א'

בו יבואר גודל הפגם של מאכלות אסורות בזה ובבא

כל מה שסובל האדם בעולם הזה הוא מפני שלא נזהר במאכלות אסורות (זוהר הקדוש ח"ג דף מ"ב).
יוצא מרשות הקדושה ונכנס לרשות הסטרא אחרא (זוהר הקדוש ח"ג דף מ"ב).
אוי להם ואי לנפשם כי לא יתדבקו בצרור החיים כלל ודנין אותו לאחר מיתתו כאדם מגועל, כי הקב"ה גועלו בעולם הזה ובעולם הבא (זוהר הקדוש ח"ג דף מ"א).
מדבק נפשו בסטארא אחרא וגועל נפשו ורוחו, ורוח הטומאה שורה עליו (זוהר הקדוש ח"ג דף מ"ב).
נעשה פני חיה רעה (זוהר הקדוש ח"ב דף קכ"ה).
רוב אפיקורסות רח"ל מתנוצץ באדם על ידי אכילת נבילות וטריפות, (תורת משה פרשת קדושים).
מאכלות אסורות פוגם אפילו בשוגג, אלא שיתשנה הפגם דבמזיד תעשה נפשו שקץ, ובשוגג תטמטם נפשו ונטמאת (אור החיים הקדוש פרשת שמיני).
אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבילות וטריפות הרי אתם שלי, ואם לאו אינכם שלי (רש"י משפטים ל').
אין עבירה גדולה כל כך כמאכלות אסורות שמזה יצאו מדינות שלימות לתרבות רעה (שו"ת דברי חיים סימן ז').
נכנס בו מחשבת כפירה ומינות (רמב"ם).
הבנים יוצאים לתרבות רעה ח"ו (אגרא דפרקא אות קכ"ו).
מכניס טומאה בלבו ובנפשו של אדם (מסילת ישרים)
למה משיח לא בא בשנת הכת"ר? – תשובה! עבור שוחטים קלים, (דרך הנשר, שמרו משפט).
כל האוכל מאכלות אסורות מעכב ביאת משיח צדקינו.
מי החריב את ביתינו אשר עדיין לא נבנה בימינו, והשכינה בגלות עדיין בעוונינו?
מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום ? עבור שוחטים שמאכילים נבילות וטריפות (ברית מטה משה על הגדה של פסח).
אין לו טהרה עולמית ומאבד חלק עולם הזה ועולם הבא (יש שכר עמוד מ"ב).
16. נעשה מין ורשע (האריז"ל).
מליון יהודים נהרגו בשנת ת"ח עבור שוחטים קלים (קב הישר פרק קב).
שלשה וחצי מיליון יהודים יצאו מן הדת בגרמניה עבור שוחטים קלים (שו"ת דברי חיים).
הבעל שם טוב בא לעולם לתקן השחיטה (ברכת אברהם).
מחזה מחרידה ומזעזע: השוחט אינו שוחט עוף או במה, רק שוחט את עצמו.
אכילת נבילות וטריפות חמור יותר מחילול שבת קודש (חפץ חיים).
רואים אנו מכל זה ג"כ דהמכשול במאכלות אסורות מביא את האדם לידי מינות ועבודה זרה רח"ל, והוא כדברי זקיני הרה"ק מאפטא זי"ע שאמר לאיש ההוא שאם לא אכל בנו חמץ בפסח אפשר להושיעו, כי בזה תלוי כל ענין חטא עבודה זרה, דאם אכלחמץ בפסח ח"ו אין לו הזכות ואפשריות לינצל מחטא עבודה זרה, מה שאין כן אם ניצול מאיסור חמץ.
התיקון להחטא של הכשלת אלפי יהודים בנבילות וטריפות – על ידי הרב הקדוש בעל "מגלה עמוקות" הגאון הקדוש המקובל רבי נתן נטע שפּירא זצוק"ל אב"ד קראקא -מאורע מסעיר שהתרחש בתקופת הגאון הצדיק ר' נתן נטע שפירא זצ"ל בעל "מגלה עמוקות" זצ"ל.

השחיטה בארצות הברית

פרק ב

א) מצב הכשרות בתקופת הרב הכולל הג"ר יעקב יוסף זצ"ל

להקוראים שעדיין לא יודעים מי הוא זה הרב פייוול מענדעלאוויטש זצ"ל, ראוי ליתן סקירה קצרה: הרב הגאון…

טרגדיית הכשרות בארצות הברית

עליות ומורדות בהיסטורי' ארוכה בת מאות שנים

מאת הרב שלום יהודה גראס שליט"א אבדק"ק האלמין יצ"ו

מבוא

קיבוץ הגליות ברצות הברית מאז ימיה הראשונים הביאה יחד עמה שורה ארוכה של בעיות בכל תחומי היהדות, היו שנים שבהם לא ניתן היה להכיר כי יהודים חיים בארצות הברית, רבבות מבני ישראל נאלצו לעבוד בשבתות, וממילא כל יתר תחומי החיים היהודים היו רופפים.

אך ככל שהתקצו ובאו יותר יהודים מאירופא וממדינות אחרות, במיוחד בחמישים שנים האחרונות חלה מהפכה גדולה כמעט בכל תחום, והמצב נשתנה מן הקצה אל הקצה.

אך תחום אחד נשאר פרוץ, וזאת למרות שהגיעו המוני יהודים חרדים לארצות הברית, לא הצליחו להתגבר על אותן נקודות עדינות.

וזהו תחום הכשרות:

אין זה סוד שהכסף מטהר… אימרה זו אמורה לאו דוקא אצל יהודים אמריקאים שגרו בארצות הברית לפני מאה שנה, אלא גם על דורנו כאשר ישנם בתוכנו אנשים שיצרם חזק ואין בהם הכח לגבור על אותה חולשה.

תחום זה הינו עדין ומיוחד, הכשלון הקטן ביותר, הוא כשלון של הכלל, אם חלילה "מכשירים" את הטרף פירושו הכשלת ההמונים בנבילות וטריפות, ולכן הנושא מחיים טיפול חזק ובלתי מתפשר.

בכל הדורות היו שנכשלו והכשילו בתחום הכשרות, ודורנו זה לא הצליח להתגבר על אותן היצרים האפלים.

בסידרה שאנו פותחים החל בגליון זה נכתב על אשר במשך מאה השנים האחרונות בתכום זה, עובדות ומסמיכים אותן אספנו מן מן הספרים ומן העיתונות שנדפסו במשך השנים.

אחת המטרות העיקריות בהצעת כל הני סיפורים כדי שיכירו וידעו דרי ארצה"ב בימינו הטעם למה החליטו גאוני וצדיקי זמנינו לצאת בחרב וכידון נגד אכילת בשר כלל ובכרוזא קרי בחיל שכל החס על נפשו ונפשות ביתו ירחיק עצמו וזרעו אחריו מכל מין בשר בהמה כי אש הוא עד אבדון תאכל. פוק חזי הני גדולי הדור שדרו פה בארצה"ב במאות השנים האחרונות לא מצאה ידיהם חיל להעמיד הכשרות על בסיסו, התמוטטו והכריזו כי בארצה"ב לא יכנס תיקון לעולם בענין כשרות בשר, ופוק חזי האיך דברי חז"ל אין חוזרות ריקם. קי"ל בשולחן ערוך דאכילת איסור מטמטם הלב ומוליד טבע רע וזאת אפילו בתינוקות שאין עושין ח"ו במתכוון כי אין יודעין הנעשה עמהם. ולא זו בלבד אלא אפילו אם מינקת שלהם אכלה מאכלות אסורות משפיע עליהם לרע, וע"כ תבין למה ירדו כל הדורות שלהם שאול תחתי', לא נשאר מזמן ההוא רק אחד מני אלפי אלפים והשאר נשתמדו ויצאו מתוך קהל ישראל. נשאו נשים נכריות ויתערבו בגוים ויעבדו עצביהם הכל מטעם זה.

וכי יהי' לך חידוש אם אחר כל הנ"ל יחליטו גאוני זמנינו שהרוצה להבטיח קיום לדורותיו ישליך בשר הבהמה ממנו והלאה לא יראה ולא ימצא בבית ישראל לא בתוך הבית ולא אצל שמחות ושאר הזדמנות. כלה גרש יגרש אותו ואז יראה זרע כשר ממשיכי שושילתא דדהבא לתפארת בית ישראל זרעא חייא וקיימא די לא יפסוק עד ביאת בן דוד ועד בכלל.

a a a

פרק ראשון

– א –

מצב הכשרות בתקופת הרב הכולל הג"ר יעקב יוסף זצ"ל

כבר לפני יותר ממאה שנים כאשר הגאון הצדיק רבי יעקב יאסעף זצ"ל שהיה רב הכולל הגיע לאמריקה, הוא מצא שם הזנחה גדולה בכל תחומי היהדות, בחלק הגדול זה היה ניכר בשטח הכשרות. הצבור היהודי אז היה מאוד מצומצם, והיהודים שגרו במקום לא היו בני תורה כלל.

הוא ניסה בכוחות על אנושיים להקים מערכת כשרות טובה, אבל בגלל התנאים ששררו אז הוא היה מאוד מוגבל ולא יכול בשום אופן לבנות מערכת כשרות על פי מדרגתו.

המצב נמשך כך במשך עשרות שנים, הסיבות לכך היו שונות, וביניהם העובדה שאותם הפושעי ישראל, חוטאים ומחטיאים את הרבים, שהיו בעצמם ממדריגה נחותה ביותר, עמי הארצים פשוטים הכתירו עצמם בשם "רבנים" או "ראבאייס" או בשפה האמריקאית "אישיות מכובדת" וכך הוא נהיה "רב המכשיר" וביד רחבה חילק הכשרים לכל דכפין, ברור לאחר שגם "שילמו ביד רחבה" ללא כל מאמץ.

כפי שידוע, יהדות ארצות הברית בחלקו הגדול היה מורכב אז מיהודים פשוטים שברחו מאירופה, הללו לא היו חסידים ואנשי מעשה, וזאת מאחר ואותם החסידים ואנשי מעשה שרצו לנסוע לארצות הברית התייעצו עם האדמורי"ם והרבנים שהללו הציעו להם שלא לעשות זאת.

ולכן במצב כזה נאלץ הרב הכולל הגר"י יוסף לבנות את התשתית של בנין הכשרות – מאמץ רב ודמים תרתי משמע הוא נאלץ להכניס עד שמשהו עזר לו להעמיד בשביל אלו שבאמת רצו כשרות אמיתית כמו שהיה בעבר באירופה, אבל כל מה שהוא עשה היה זה רק חלק קטן ממה שהוא היה צריך לעשות.

רשמים מאותה "היסטוריה" יכולים למצוא בשבועון "דאס אידישע ליכט" שיצא לאור בארצות הברית לפני ששים שנה על ידי החזן הנודע הרב החסיד רבי יוסף רוזנבלט ז"ל שרצה מאוד להרים את קרן התורה והיהדות, שם היכן שהוא השקיע את כל פרנסתו עד שהוא קיבל שבץ לב ונפטר מן העולם.

– ב –

הרבנים בראש האשמה

להקוראים שעדיין לא יודעים מי הוא זה הרב פייוויל מענדעלאוויטש זצ"ל, ראוי ליתן סקירה קצרה:

הרב הגאון רבי שרגא פייוויל מנדלוביץ ז"ל כותב באחד מאותן החוברות בענין אותה בעיה ברשימה תחת הכותרת "הניתוח החשוב" הוא פותח בעובדה שהוא קרא בשבוע האחרון הודעה של מספר רבנים שהתאספו והחליטו להודיע שהיות וחנויות לממכר "פילעי" תולים על המוצרים תויות "כשר" על בשר טריפה כאילו הן כשרות, הם מזהירים את הצבור שיזהרו, הם גם מזהירים את בתי החרושת לנקניק, שלא ימכרו נבילות וטריפות, והודיע כי העירו להם ש-90 אחוז מתוצרת הנקניק הינן טריפה.

ועל כך כותב בעל הרשימה:

"אני שואל את אותם רבנים, איזה יהודים הינם מזהירים: שישמרו ולא יקנו טריפות? בשביל אותם היהודים שפרקו מעל עצמם עול של יהדות ולא איכפת להם לאכול טרף?, הללו מסתפקים בכך שכתוב על חלון החנות "כשר"! לדעתי לאותם היהודים כלל לא תעזור הזהרה, לא הם ישמעו לקול האזהרה של הרבנים, והרבנים אינם זקוקים לדאוג להם "הלעיטהו לרשע וימות", והרבנים לא יהיו יותר אחראים לדבר, ולכן כשרוצים להזהיר חייבים לעשות זאת למען היהודים האחרים המחפשים רק כשר, אלא הם לא נזהרים מספיק, אבל אותם היהודים לא יכנסו בשום אופן לקנות בשר כשר במקום שהם בעצמם אינם מכירים את הקצב שהינו איש נאמן, או שתולה אצלו שלט מרב שהוא נותן השגחה על אותו חנות.

הדברים שהוא כותב בהמשך ממש מבהילים:

…עתה ניצבת בפנינו בשאלה, ממה אתם מזהירים את הצבור? הלא עליכם להזהיר נגד אותם רבנים הנותנים שלטים לאטליזים? האם אינכם יודעים שאת רוב הטרפות המופצות בארצות הברית הינם ב"הכשר" של רבנים או של כאלו המכנים את עצמם "רבנים"? ואם כן מדוע אינם מקימים קול זעקה נגדם?.

אתם פונים ומבקשים גם שבתי החרושת לנקניק שלא ימכרו חמץ, האם הינכם תובעים מ"קוזאק" יושר!!!, מדוע אינם תובעים מהרבנים שהללו לא יזרקו את ההכשרים מימין לשמאל? מדוע הינכם לא מרימים קול זעקה אחת ולתמיד ומפרסמים את שמותיהם של אותם הרבנים שהמלה "כשר" הינו אצלם כל כך זול שהינם כותבים ונותנים הכשרים על כל דבר אסור?, אתם בודאי תשיבו כי הדבר כרוך במריבות וקטטות, אבל היכן המסירות הנפש ששמר על היהדות בכל הזמנים…?

עוד כותב שם הרב מנדלוביץ ז"ל: …בשום זמן ובשום מדינה לא הגיע בקלות ענין שמירת היהדות, רק מנהיגנו הגדולים הצדיקים הגדולים הללו מסרו את נפשם וכך הצליחו לקיים את ה"ובערת הרע מקרבך" כי "כל מצוה שנתנו נפשם עליה נתקיימה בידם", אבל כאן לדאבוננו, איננו רואים מסירות נפש הקטנה ביותר של הרבנים, והאמת היא שהוא פרוץ מרובה על העומד חוץ מקבוצה קטנה של רבנים שהוא מיעוט קטן, ואולי מיעוט שבמיעוט, וכל היתר הרבנים – וביניהם רבנים גדולי תורה – אף אחד מהם אינו חוסך את עטו מלתת הכשרים כמה שרק בא להם.

כשאני קורא את אותן הכתבות עומדים לי דמעות בעינים כשאני רואה איך שההיסטוריה חוזרת על עצמה, ואיך שארץ הזהב (אמריקה "הקדושה") מסולת לעוור את עיני החכמים ולסלף את דברי הצדיקים, כוחו של "הדוד סעם" יכול בעוונותינו הרבים לסחוף לצדו את אותן היהודים עד שהם יכולים לומר על האסור מותר…

[כאן אנו נפגשים בנקודה יקרה מאד, אשר מעולם היתה נגע מספחת לעם היהדות בארצה"ב, ובעוה"ר עדיין השטן מרקד בינינו: הרבנים שצריכים להיות עיני העדה מדריכיהם ומנהיגיהם, מוליכין את הכלל ישראל שולל תחת מסוה הרבנות, וכשאנו מדגישין "רבנים" כולן בכלל! הן הפחותין וגם היראים! הא כיצד? הפחותין שבהם עושין מרבנות קרדום לחפור אחר זהב וכסף, זורקין הכשרים לכל המבקש עד שבין יום ולילה יצמחו כמן הארץ עשיריות חנויות מוכרי בשר כשר למהדרין מן המהדרין לאורכה ולרוחבה של רחבי המדינה, והכל לצבור הון תועפות, והמצב הגיע עד כדי כך שהרבנים משוקעים ראשן ורובן ברדיפה אחר בצע כסף עד שאין מוכן לזוז אצבע קטנה אם לא בעד בצע כסף. זאת אומרת אין בין הרבנים ובעלי הבתים ולא כלום. הללו והללו עסקם במסחר "ביזנעס" ומסך המבדיל ביניהם שבו בפרק שהבעה"ב מסתחרים בדרך היתר הרבנים מובילין לשוק למכור את כל הקדוש לנו כמו כשרות, שבת, צניעות ושארי גופי תורה דאחר שלהוטין לגרוף הון חונפין לבעלי בתים ואין מוכיחין על שום דבר ומתקיים "כסף וזהב מטהר ממזרים" רח"ל].

עוד ממשיך ההרב מנדלוביץ ז"ל וכותב: …ומהיכן מצאו אותם הרבנים היתר לעשות מן התורה קרדום לחפור בה, ולהתמכר כל כך לכסף, לא מבקש מהם ללכת בשיטת הרמב"ם ולא לקחת כלל כסף בעבודת הרבנות. הרבנים יכולים להתפרנס היטב מההכנסות שיש להם מעריכת סידור קידושין וגיטין, בריתות, הספדים, הקמת מצבות וכדומה והם יכולים להתפרנס מזה בכבוד שיוכלו לעבוד לטובת היהדות ללא פניות, אבל כאן בארצות הברית, הרבנים אינם מוכנים לזוז ממקומם כל עוד לא שילמו להם, ואין לדבר כלל על הכשרים שאינם נותנים ללא תשלום, בכך אף אחד אינו מוכן לעשות שלא על מנת לקבל פרס, אבל ישנם רבנים שקורים להם לדבר למען תלמוד תורה, למען ישיבה, הללו מתנים מראש כמה ישלמו…

אוי לאותה בושה!

הכותב ממשיך ומנתח את המצב באותן הזמנים, הוא מביא את כוונותיהם של אותם הרבנים, הוא מבכה את העובדה שבראשם של אותם הרבנים אין כלל עולה על הדעת להרביץ תורה ויראה, ומה שכבר כן עשו בכיון זה עשו זאת רק כאלו אנשים בעלי בתים שיש להם מסירות נפש כפי שהדבר בא לידי ביטוי באותה רשימה.

– ג –

הרבנים משתחוים לעגל הזהב

…ומעט הישיבות שיש לנו כאן, עובדים בשבילם בעלי בתים ממש במסירות נפש, ולא די שאינם דוחפים את הבעלי בתים, ולא די בכך שהרבנים אינם המנהיגים שיצליחו למשוך את הבעלי בתים, קשה מאוד לבעלי בתים לעניין את הרבנים בענינים כאלו, כי לא מונח בענינים הללו תשלום כספי, כאשר מדברים עם רב שישא נאום למען ישיבה הם עונים בחצי פה ואז מבינים שצריכים לשלם. שומו שמים! איך כל דבר שקדוש בעיני הרבנים? האם אין להם כלל אידיאלים? מנהיגים הצריכים להראות דוגמא לעם, שיתמכרו כל כך לעגל הזהב? ואז מה יענו איזובי הקיר"?

בהמשך הרשימה שואל בעל המאמר: "האם אינם יודעים שבהתנהגותם הינם מבזים את כבוד הרבנות"?, הוא ממשיך ושואל האם האזנים שלהם חרשות והלב שלהם כל כך אטום שאינם מסוגלים לשמוע את הבת קול המכרזת ואומרת, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה?"

יותר מאוחר מתלונן בעל המאמר: "אדרבה, שהרבנים יסתובבו בין העם וישמעו היטב איך שאחד מדבר לשני ומה דעתם על הרבנים, ומי אשם בכך אם לא אותם הרבנים עצמם ההופכים הכל למען ביזנעס, המודדים כל דבר גדול וקדוש על פי כמות הכסף שקיבלו, ועוד יותר האם אינם אותם הרבנים סוחרים ממולחים העוסקים במסחר המולכלך ביותר?, בעל המאמר מאריך מאוד בענין זה ומסיים, ולאחר כל זאת עוד יש טענות לרבנים מדוע אין שומעים ומזלזלים בהם!!!.

כשקוראים את אותה רשימה נשאלת השאלה האם מה שקורה היום בארצות אין המצב דומה גם בזמנינו היום?, בזמננו במשך 60 שנה למרות שכבר הגיעו לארצות הברית אלפי יהודים יראים ושלמים, חסידים ואנשי מעשה, וישנם כבר עשרות ישיבות וראשי ישיבות מרביצי תורה, צדיקים קדושי עליון חסידי ואנשי מעשה, כאלה שאינם מכורים לעגל הזהב. אדרבא, הללו מרביצי תורה וחסידות עם יראת שמים באופן מיוחד, אבל לדאבונינו בעוונותינו הרבים השליטה אינה אצלם, כי אותם אלו המכורים לכסף רצו להיות בעלי הבתים ומנהיגי עולם התורה והחסידות ומצאו דרך חדשה איך להשתלט על הכל בכח הזרוע, בטרור חזק ואוי לאותו אחד שיעמוד מנגד אותם בעלי המסחר, אותן האנשים השחורים מוכנים לקצר אחד את ימי השני לא בשם המפורש אלא פשוטו כמשמעו – על ידי שהם מוציאים את האקדח מן הכיס של הבעקישע או מתחת לשטריימעל…

הרב מנדלוביץ ז"ל מסיים את רשימתו בדברים כדלהלן:

– ד –

רבנים צבועים

כל מה שכתבתי לעיל, אינו חדש, כל הרבנים הישרים יודעים זאת, ולאחרונה ביום ראשון יצא לי לשמוע איך שרבנים אמיתיים דיברו נגד הרבנים וזעקו נגד אותו סוג של רבנים ואמרו: חייבים להוריד אחת ולתמיד את המסוה מעל פניהם, כן רבותי! זה היה יכול להיות הדבר הטוב ביותר, אבל עירוב פרשיות יש כאן, קורה תוהו ובוהו בעולם, אין יודעים מי מותר להם להיות אלו שיורידו את המסיכה מעל פני אותם הרבנים, ומי הם אותם הרבנים שמעל פניהם חייבים להוריד את המסוה, מה שקורה שיתכן מאוד שדוקא אותו אחד שעומד וזועק שיש להוריד את המסוה מעל פני אותם הרבנים, דוקא ממנו שעומד ומעמיד פנים כאילו הוא מלא יראת שמים צריכים להוריד את המסוה, איזה רב הוא מי שאומר אמת ומי הוא המעמיד פנים, מי הוא דובר אמת ומי הוא צבוע? ולכן רבותי, אם כבוד התורה חשוב ויקר לכם, אם אתם רוצים להרבות כבוד ישראל והכבוד העצמי שלכם שלדאבוננו ירד לתחתית השפלות, ואז תכניסו סדר לענין, תבררו את הפסולת מתוך האוכל, עוד פעם ועוד פעם, אל תפחדו מאף אחד ושישאר רק "ועוד בה עשיריה" אבל שיהיה "זרע קודש מצבתה" ואף אחד, שיהיה הגדול ביותר בתורה, אם הוא מחלל שם שמים, הוא חייב להישאר מחוץ למחנה, ואז כבוד התורה וממילא יחד עם זאת כבוד הרבנות יקבל את הברק הנכון ואותם היהודים שיראת השמים נוגע ללבבם ישמרו עליכם, ובכל דבר שבקדושה יסייעו בידכם ויוכלו הרבה לסייע בעניני חיזוק התורה והיהדות, מה שעתה לדאבוננו ירדה עשר מעלות אחורנית, וכבר הגיע הזמן של כי עת לחננה כי בא מועד…!

[נמצא דמה ששכיחים כהיום רבנים המתכבדים לדרוש בהספידא או בשאר הזדמנות ודורש בהתלהבות על שפלות הדור בו בזמן שהוא המסייע היותר גדול על ידי נתינת הכשרים לבשר מפוקפק או חלב גמור או בנתינת חיזוק לאותן מנהיגים העומדים מתחת המסחר הענקי של מכירת בשר ספק נו"ט וודאי חלב לכל המדינה. כ"ז כבר היה לעולמים במדינת הזוהר שלנו וההיסטורי' חוזרת על עצמה].

במלים אלו סיים הרב מנדלוביץ את דבריו, ועתה אני שואל אתכם רבותי: האם חסר עוד משהו שצריכים להוסיף על הנעשה בזמנינו? האם בדורנו לא עשינו את אותו דבר? החילול השם הגדול וכמו"כ העובדה שלא הרפורמים או הקונסרבטיבים נוהגים כך, אלא כאלו הרוצים להוכיח כי הינם הממשיכים החזקים והטובים ביותר מן האורטודוקסיה, ועוד כאשר מחוגם הודיעו ומחו בענין אותו איסור דאורייתא באותו עונש כרת רח"ל, שהסתובבו אצלהם במשך שלשים שנה והכשילו רבבות מישראל באכילת נבלות וטרפות ובאותו חטא חמור, ואותם ה"רע-בנים" יש להם את העוז לקום ולהעיז פנים במצח נחושה בעינים ואומרים על חֵלב שהוא לא חֵלב, בדיוק כאילו היו אומרים על יום שהוא לילה…

עד כאן ציטטנו את דבריו של הרב ר' פייוויל מנדלוביץ במה שאירע לפני ששים שנה, עתה נקפוץ קצת אחורנית ונראה מה קרה לפני מאה שנה מחוץ לניו יורק.

קיצור מפרק ראשון

בפרק ראשון הבאנו את תחילת ההסטוריית תקופת הרבנות של הרב יעקב יאזעף זצ"ל, ומאבקו למען הכשרות בארצות הברית.

רשימתו של הרב שרגא פייוויל מנדלוביץ שהתפרסם בעיתון "דאס אידישע ליכט" דאז נגד הרבנים המכשירים, כאשר הלבישו מסוה על פניהם ואיש לא ידע מי הם הרבנים והאנשים הישרים, ולמי רק מסוה על פניו.

ההתמכרות לעגל הזהב היה גם אז העבודה זרה של התקופה, המראה החיצוני כלל לא הסגיר את פנימיותו של האדם, ולדאבון אותם היהודים שרצו לאכול כשר נאלצו להתמודד גם מול אלו שלבשו שמונה בגדים וכו'.

פרק שני

– ה –

בספר "דברי אמת" חלק שני, שנדפס בשנת תרע"ב, מציין מחבר הספר הרב הגאון המפורסם רבי צבי שמעון אלבוים ז"ל הרב דק"ק "חברת משנה וגמרא" איך שהוא מצא את מצב הכשרות והיהדות בשיקאגו, המחבר כותב כדלהלן:

[על הקוראים לדעת כי בימים ההם היו שני ערים שבהם ישבה עיקר יהדות החרדית שומרי תורה ומקיימי מצוותיה והם: ניו-יארק – והשני' עיר שיקאגא, ולאור זה התיישבו בה ענקי הרוח שנתגלגלו לכאן ע"י מסבב כל הסיבות וביניהם זהרו שני הכוכבים המאירים כשמש בצהרים: הגה"צ בעל רידב"ז על הירושלמי, והשני הגאון המפורסם בעל דברי אמת שניהם חגרו מתניהם להעמיד הדת על תילה ועמדו בראש מערכת הכשרות שהם בתי המטבחיים עד שקרסו כרעו ברך לעומת הערב רב שהיו להם לאבן נגף וצור מכשול כאשר יסופר להלן].

– ו –

המצב בארצות הברית שנת תרנ"א

…באתי לכאן (לשיקגו) בשנת תרנ"א (לפני 89 שנה) מצאתי כאן חמשה רבנים מובהקים, קבלו אותי כרב בקהלה הקדושה "חברה משנה וגמרא" החברים שהיו בה היו מופלגי תורה ויראת ה' שכיבדו אותי מאוד בכל נפשם ובכל מאודם, וכבר עשרים שנה שאני נמצא שם… בשנת תרנ"ח כאשר בעלי זרוע גירשו את ר' א.י.ג. לעסער מהעיר, לאחר שהוא היה רק במשך 71 שנה, נשארתי ביחד עם הרב יוסף קאמיסארסקי ז"ל, ומוהר"א אניקסטער שהיה בדרום העיר, שם היכן שגרו קצת יהודים, בלעדינו לא היו רבנים מוסמכים, רק כמה מגידים בבתי המדרשים, אצלי הם באו לשאול כל מיני שאלות בעניני איסור והיתר וגם להישפט בין אחד לשני, לערוך פשרה, לעשות שלום בית וכדומה (גיטין קיבלתי על עצמי שלא לעשות בגלל חילוקי הדיעות בין הרבנים איך לכתוב את נוסח הגט בענין הנהרות באותן האיזורים כפי שאני נוהג עד היום), כלל לא ניתן לתאר איך שאני סבלתי במשך השנים עד שהצלחתי לארגן סדר במשחטות, הלכתי כמה פעמים בשבוע למשחטות וזאת למרות שהדבר היה כרוך בסכנת נפשות ממש, הלכתי בעצמי לאטליזים הכשרים (לשמור על הכשרות כאשר מוציאים את הדם מהורידים, וכאשר מנקרים את החלב, ובודאי שלא להכניס בשר שאינו כשר).

בכל שבת הוא הסתובב במאפיות בכדי לשמור שלא יאפו בשבת, וכל מה שעשיתי, עשיתי בחינם ללא כל תשלום, כי אף פעם לא רציתי להנות משום בית המדרש, וכשדרשתי אצלם עשיתי זאת ללא כל טובת הנאה. (גם קרה שקראו לי להגיד דרשה כשחידשו את בית הכנסת "תפארת ציון" ונשיא בית הכנסת מר הינדזיל רצה לתת לי עשרה מטבעות יקרות ולא רציתי לקחת זאת ממנו. אדרבא, אני עוד נתתי תרומה משלי, על פי יכולתי). אף פעם לא לקחתי כל תשלום מהמשחטה ולא מן השוחטים, הכל עשיתי בחנם, גם קרה כמה פעמים כאשר ניהלתי סדר של חליצה אצל יהודים עניים ומן ההוצאות שלי נתתי להכין את הנעל המיוחדת (כפי שההלכה קובעת) וכן כל הדברים האחרים הזקוקים להם… ולכן הייתי מקובל ואהוד על כל תושבי המקום, אף פעם לא מצאו אצלי דבר לא שגרתי, כך חיינו בשקט עד לשנת תרס"ב (לפני 78 שנה מ.ק.).

באותה תקופה הגיעו לעיר כמה אנשים, מחרחרי ריב ובעלי מחלוקת, אנשים רעים וחנפנים, צבועים שמבחוץ הם מעמידים פנים של יהודים יראים (ולעתים אף מראים עצמם כקנאים), שלוחים של הצד הלא טוב, שלא יכלו לסבול את הסדר הטוב שהנהגנו ביהדות בכלל ומן הכשרות בפרט, וניסו להרוס את הכל בכל מיני ערמומיות. כשהללו נוכחו לדעת שאני הוא זה העומד להם בדרך, הם החלו ללבות מחלוקת ביני לבין השוחטים.

אבל ב"ה זה לא עלה בידם, כל השוחטים מכל המשחטות בעיר עמדו לצידי ופרסמו בעיתון "קוריער" שהופיע אז בשיקגו מודעה ואשר בה נאמר:

להגיד לאדם ישרו מצאנו אנחנו השו"ב החו"מ בהפירמעס בית המטבחיים הגדולים אשר בפה שיקאגא, היינו שלשה שוחטים מבית המטבחים של "ארמור וקאמפאניע", וג' שוחטים מביהמ"ט "שווארץ – שילד ענד סולצבערגער עם קאמפ'. וג' שוחטים מביהמ"ט 'ליבבו מיקנעלל עם קאמפ', וג' שוחטים מביהמ"ט 'סוויפט עם קאמפ'. אנחנו כולנו מצאנו עלינו לחוב קדוש לפרסם ברבים, את העמל והטורח אשר עמלו הרבנים דפה שיקאגא, הם הינם הרב הגאון מו"ה שמעון צבי אלבום וה"ר הגאון מו"ה יוסף קאמירסקי שליט"א, זה כעשר שנים ללכת ולראות בבית המטבחיים שלנו ולא חסו על עמלם ועל כספם, בקיץ ובחורף הלכו כמה פעמים מדי שבוע בשבוע לראות הנעשה בביהמ"ט בעניני כשרות, וכל זה עשו בלא שום קבלת פרס, עד אשר ת"ל הפיקו זממם והציגו את כל הביהמ"ט הנ"ל על בסיס וכן ישר ונאמן, וכאשר ת"ל כל השנים הנ"ל פקודתם שמרה רוחינו ומדבריהם לא סרנו ימין ושמאל, כן קבלנו על עצמינו לימים יבאו, לשמוע אל דבריהם בכל עניני שו"ב בכל אשר צוו עלינו בעניני כשרות, כמאמר התוה"ק ועשית עפ"י הדבר כו', ולא תסור כו'.

וע"ז באנו על החותמת דבר האמת ה' בחוקותי ל"ז למב"י שנת תרס"ב פה שיקאגא.

(חתימות הרבנים ראה תצלום)

[הקורא ירגיש כי גודל הצלחת שני הגאונים לכוף הבתי מטבחיים תחת רשותם היתה על שעמלו וטרחו שלא ע"מ לקבל פרס, רק בלתי לה' לבדו ופעולה כזו יעלת חן בעיני אלקים ואדם. וזאת אשר עמדה להם שכל רוחות רעות לא יכלו להזיזן ממקומן. וכאן הבן שואל פוק חזי מה בין דורות הראשונים לדורינו אנו. בדור ההוא מצאו בין קומץ יהודים לכה"פ ב' גדולים שהשליכו נפשם ומאודם מנגד למען הרבות כבוד שמים ואילו בזה"ז שנתפשטה שמי היהדות לארכה ולרחבה של ארצה"ב, אלפים ורבבות משתוקקים לבשר נקי מכל חשש ופקפוק ועדיין לא תמצא בעוה"ר אף אחד שיהא מוכן לעמוד על המשמר לחפש ולבדוק ולחקור אחרי השוחטים ובודקים ומנקרים לראות אם עושין מלאכתן באמונה או לא].

מוהרצ"ש אלבום כותב להלן בספר (עמ' 07): "אני אף פעם לא נתתי הכשר על יין שרף לפסח, כי רוב היקבים אינם מוחזקים בחזקת כשרות, והחנויות שלהם פתוחים על פי רוב בשבת, אני אף פעם גם לא נתתי הכשר על מאפיית מצות, בגלל שלא שמרו שם את השבת, וכאן לפני כמה שנים הגיע אלי איזה אופה שרצה לשלם הון רב תמורת הכשר על מאפיית המצות והוא לא עשה זאת בשום אופן כי אצלו המאפיה פתוחה בשבת קודש.

בשנת תרס"ב התאספו האופים היהודים מהעיר, והללו התחייבו באלה ובשבועה לשמור על השבת במאפיות, ואני בעצמי הסתובבתי מדי שבת לבדוק אם הם שומרים על התחייבותם.

כל זה היה טוב עד לשנת תרס"ד, כאשר המחרחרי ריב התגברו והביאו רב שהיה מוכן לתת להם הכשרים ביד רחבה, וזאת לאחר שהניחו לו על השולחן את הכסף בסך של 005.2 דולר והתחייבו לתת עוד 000.21 דולר. אותו הרב כבר כתב הכל כפי שרצו, הן בשביל השוחטים להם הוא התחייב באלה ובשבועה שהוא אף פעם לא יעביר אותם… שלא יקבל שוחטים חדשים בלי רצונם… וכשהם ישבתו נגד הקצבים ובעלי המשחטות, הוא יהיה חייב לאסור את כל השוחטים שבעולם לשחוט שם בגלל שהם משיגי גבול… והן בשביל הבעלי בתים שלא יקשה עליהם.

זה היה מצב הכשרות אז, מצד אחד יהודים, רבנים, גאונים וצדיקים שמסרו את נפשם בענין הכשרות, ומצד שני האנשים הנמוכים ביותר כאלו שבשביל "כסף" טיהרו כל מה שיכלו מבלי שחקרו ודרשו, אבל כל זה קרה בשנים הללו לפני שמנים שנה, והיום לדאבוננו! אוי לו לדור שכך עלתה בימיו, ה' ירחם, "מכשירים" אינם מסתכלים על הכשרות (רק על הפדיון) ובעונותינו הרבים מאכילים זה עשרות בשנים חלב דאורייתא ומרשים לעצמם במצח נחושה שלא לתקן את המצב העגום, מה יענו ליום הדין ומה יענו ליום התוכחה".

a a a

עד כאן עסקנו במה שנעשה בשטח הכשרות מחוץ לניו יורק, עתה נתבונן במה שנעשה בניו יורק רבתי היכן שהתגוררו רוב מנין ובנין של היהודים המתגוררים בארצות הברית, ולכן אנו נתבונן עתה ונראה מה קרה שם, ניווכח עד כמה נאבקו היהודים היראים ושלמים באמת למען הכשרות למען שולחן יהודי ולמען שמירת השבת, ועוד בזמנים הקשים ביותר, כאשר השמירה על היהדות היה באמת בחינה של מסירות נפש, ממש היו רעבים לפיסת לחם, עד שהשיגו משרה בכדי להתפרנס ושבעל הבית יוותר על אותן כמה השעות של השבת היה זה דבר כמעט בלתי אפשרי.

הרה"ג ר' מאיר שו"ב מתאר בספרו "שמירה טובה" את הטרגדיה של הכשרות, הוא כותב שהוא היה שוחט בניו יורק שמנה עשרה שנה וחמשה חדשים ובכל הזמן אף אחד לא בא כלל לבדוק או להתעניין בשחיטה…, יותר רחוק בספרו בעמוד מ"א הוא כותב: אני כבר בן 72 שנה, זה כבר למעלה מעשר שנים שעזבתי את השחיטה, וכבר 14 שנה שלא היה לי בפה שום בשר של בהמה דקה או בהמה גסה… כי גם בשלשת השנים האחרונות שהייתי שוחט כבר לא רציתי יותר לאכול בשר, כשראיתי את התנהגות השוחטים במשחטה – גם לאחר שמסרתי על המצב לכמה בעלי בתים חשובים ועשירים של העיר – התשובה שלהם היתה זה לא מעניין אותנו, יש לנו שם (במשחטה) רבנים, שאומרים שהכל בסדר… אנחנו חייבים לסמוך עליהם, וכשניסיתי לדבר עם רב שעסק בעניני ההשגחה שטוב היה עושה לו היה עוזב את ההשגחה שם בכדי שכולם יידעו שבאותה משחטה אין כלל השגחה, וממילא האחריות לא תהיה עליו – הוא אמר לי איזו תועלת תצמח מזה, מיד כשאפרוש הם יקבלו מישהו אחר שיהיה גרוע ממני הלא השוחטים הם הבעלי בתים, את מי שהם יבחרו כרב הוא יוצג בפני הסוחרים והוא יהיה הרב המקומי והרב המכשיר, החותמת שלו תונח על כל תוצרת הבשר הנמכרת בעיר ובכפר, וממילא הוא ימונה כרב הראשי לכל האיזור, כל ההכשרים יקחו אצלו, וכמובן שלאחר מכן ייאלצו לשלם לו מחיר טוב ויד רוחצת יד, הללו יקבלו את ההכשר ביד רחבה… לאורך ימים ושנים ולאחר מכן הכל יועבר בירושה לילדים וצאצאאים… הוא מסיים שהוא יודע מהכשרים כאלה שניתנו למוצרים היכן ש"הרב" כלל לא ביקר שם בחייו, לא הוא ולא המשגיח, ובמקומות שיש כבר משגיח זקוקים שם לחמשה משגיחים לפחות.

גם מספר בענין השתלשלות הענינים שמאז היהודים בניו יורק החליטו להביא לאמריקה את הגאון והצדיק ר' יעקב יאזעף ז"ל (בשנת תרמ"ח), ונהיה הרב הכולל של ניו יורק. ר' יעקב היה תלמיד של הגאון והצדיק ר' ישראל סאלאנטער זצ"ל, מייסד תנועת המוסר, הוא גדר הרבה פירצות ותיקן הרבה תקנות, אך מאחר והשפות עם הסוחרים במשחטה היו השפות גרמנית (דויטש) ואנגלית נאלצו באין ברירה לקחת לו עוזר שיוכל לדבר בשפה שלהם עם העובדים והבעלי בתים.

באותן הזמנים היו העשירים התקיפים בעיר, ולאחר סכסוכים שהיו שם היו בעלי ה"מאה" גם בעלי ה"דעה", הללו גברו על כל התושבים וקיבלו במקום רב ד"ר, שידע היטב את השפה הגרמנית ובכלל היה לו "מענה לשון" טוב עם הסוחרים וכך הפך להיות הרב בעל הבית שלם, וזאת למרות שכל מה שקשור להוראת איסור והיתר, לא היה לו דריסת רגל הכל התנהל על פי הוראותיו של הרב הכולל הגר"י יאזעף ז"ל. שום ד"ת לא התנהל בלעדיו, הוא גם הנהיג לשים תויות (פלומבעס) על הבשר הכשר והעופות הכשרים.

הוא ניהל זאת כך במשך שנים רבות והכל התנהל כשורה, אבל הצער שהיה לו על כל מה שהוא לא יכל לתקן גבר עליו והוא חלה אנושות, והפך להיות סנילי, באותן השנים המצב השתנה לרעה והרב כלל לא ידע על הנעשה.

לאחר שהגר"י יאזעף ז"ל הוציא את נשמתו, עוזרו הפך להיות הרב הקובע, היה לו מאחוריו גב חזק, ואז כל הסוחרים היו עמו "חברים טובים" כשהיו בני עיר אחת ושוחחו באותה שפה, הם מינו אותו לרב הראשי, וכאן החלה הירידה הגדולה.

בהמשך הספר (בעמוד 44) כותב המחבר ז"ל: לאחר פטירתו של הגאון רבי יעקב יאזעף ז"ל הקימו השוחטים יוניאן (וועד עובדים מ.ק.) ולא נתנו לאף אחד לעשות דבר, הבעלי בתים נאלצו לקבל את תביעותיהם, ואז עשו השוחטים הנחות גדולות במחירים לבעלי בתים, גם לעצמם עשו חיים קלים יותר, וזאת בעוד שלפני כן קיבלו שכר שבועי, לשוחטים כלל לא עניין כמה בהמות כשרות וכמה טרפות יצאו השבוע, הרי שלאחר פטירתו של רב הכולל הונהג שרב הכולל מקבל את משכורתו רק עבור בהמות כשרות ולא בשביל טריפה… והתוצאות של ההסדר החדש מובנות מעצמן… באיזה כמות גדל מספר הכשרות אינו יודע כי לא עבדתי יחד עמם, אני עבדתי במשחטה היכן שהרה"ג ר' יעקב ווידרעוויץ ז"ל רבה של מוסקבה היה הקובע, הוא לא היה מוכן לשלם לפי מספר הכשרות, אלא לפי שכר שבועי.

באותן הזמנים שחטו 3000 בהמות לשבוע, בכל יום 600 בהמות כאשר בכל שעה שוחטים 60 שוורים בשעה אחת (פירושן של דברים שכל שחיטה ובדיקה וכל הכרוך בהכנת הבהמה, לא לקח יותר מדקה אחת לכל בהמה). ולעתים קרה גם שהספיקו בשעה אחת גם 80 בהמות, בשעה הזו היו חייבים להספיק כל מה שהשוחט צריך לעשות כולל הבדיקות, עוד בטרם שהשוחט הפסיק לבדוק כבר הספיקו העובדים הגוים להזיז את הבהמות לחתוך ולחלק כל חלק של הבהמה למקומה, אפילו כאשר רצו להחליט על בהמה שהיא טריפה, כבר לא היה שייך כלל למצוא את החלקים של אותה בהמה כי היא התערבבה עם עוד עשרות מאותן האברים של בהמות אחרות, בתוך שניות היו חותכים ומחלקים את האברים ערבבו כשרה עם טריפה ניסו לסמן את האברים בעפרון, אך כשהכניסו את האברים לחדר שטיפלו בהם שם שטפו אותם במים צוננים וחמים ללא הפסק ולא היה שייך כלל שישאר מהן זכר, וכל זה היה עוזר לו היה המשגיח בר סמכא ירא שמים ויודע ספר על מי שיכלו לסמוך – אבל לדאבוננו הבעלי בתים כלל לא חיפשו, אותם עניין דבר אחד, עבודה בזול.

כל זמן שרבה של מוסקבה ז"ל עוד היה חי, היו אצלנו במשחטה 11 שוחטים ובודקים, 5 שעסקו בהדבקת תויות (פלומבעס) 1 משגיח, בשביל כל ה17- העובדים שילמו שכר שבועי בדיוק כפי שכל אחד קיבל, אך מיד לאחר פטירתו של רבה של מוסקבה ז"ל לקחו השוחטים את אותו רב-ד"ר שהוזכר לעיל, ובכדי שלא יקימו זעקה הם מינו עוד איזה רב והקימו וועד עובדים (יוניאן), ועמו התנו שהם השוחטים הינם הבעלי בתים וכי הם מינוהו לרב, ואז היה להם קל לבצע את תכניתם האבסורדית לקחת משכורות לפי הבהמות הכשרות, כפי שרצו להנהיג זה זמן רב, בכל משחטה הם קיבלו אחד בתור מנהל ושני בתור מזכיר, אותם השנים תמיד ישבו וניהלו מו"מ עם הבעלי בתים, ולמלא הפלא החלו לקרא "נסים" ובעוד שתמיד בשחיטה היו 35 – 40 בהמות טרפות על כל מאה בהמות שחוטות הרי שעתה יש בסך הכל 18 טריפות, כל זה קרה במשך שלש השנים האחרונות שבהם עוד הייתי שוחט.

פעם אחת קרה לי שוחט מבודקי פנים ולוחש לי באוזן, שבשל הלחץ הרב והמהירות המופרזת הוא נאלץ לעתים לדלג על בדיקת הבהמות, והוא מצביע על בהמה שהוא לא הספיק לבדקה והוא חושב שצריך לקבוע אותה כטריפה, וכשהרב החל לדבר אל השוחטים והבעלי בתים מדוע נוהגים כך, השיבו לו: "אין לך מה להתערב זה לא ענינך, אנחנו יודעים בשחיטה יותר ממך, מי הביא אותך לכאן בכלל, ואם הדבר אינו מוצא חן בעיניך אתה יכול לקום וללכת, ומחר יהיה לנו רב אחר…" הרב נבהל כשהוא שמע את הדברים הללו הוא היה חיוור כסיד, אך הממונה על המקום כבר יכל לעשות את כל אשר עלה על רוחו, והיה נכנס לחדר הקירור ושם היה נוהג "להשלים" את הבהמות, הוא היה נוטל מן הטריפה חלקי אברים ומניח אותם אצל הכשרה ואיש לא יכל להגיד לו דבר.

כשראיתי זאת רצתי במהירות לרב וסיפרתי לו על כך, והרב השיב, בשבוע שוחטים כאן 3000 בהמות וגם אם יש ביניהם שנים או שלשה טריפה הרי שהם בטלים ברוב, וכשראיתי זאת החלטתי שהמקום יותר לא בשבילי ועזבתי מיד את המקום.

בחודש טבת תרפ"ג פורסם בעיתון היהודי "דאס אידישע ליכט" כתבה תחת הכותרת "עד מתי" כתב אותו הרב שרגא פייוויש מנדלוביץ, שהיה ידוע כלמדן,, ויהודי ירא שמים, וכמי שעמד בפרץ וגילה את הפצע הנורא של אכילת טריפות בעיר ניו יורק.

במאמר המערכת הבהירו וכתבו: "לדאבוננו כל מה שהוא כותב שם הכל אמת ויציב, הכשרות ירדה עד לדיוטא התחתונה, ושוררת הפקרות נוראה, סקנדל נורא ולכן נכשלים הרבה באכילת נבלות וטריפות ובמיוחד אלו אשר רוצים בכל לב לשמור שבעל שולחנם לא יעלה חלילה טריפה.

בתור פתיחה לרשימתו פותח הכותב בפסוק מירמיה (כ, ט):

"ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאשר בוערת עמור בעצמותי ונלאיתי כלכל ולא אוכל – חשבתי לעצמי שכבר לא אומר יותר נבואה מאת הקב"ה, כשאחזתי עצמי ולא אמרתי את הנביאות, היה זה בתוכי כאש בוערת עד שהתעייפתי ויותר לא יכולתי לעצור בעד עצמי".

בפסוק זה מתנצל הכותב מדוע הוא כתב את הרשימה, הוא מתחיל אותה כדלהלן:

"אני מנצל את המוטו של דברי הנביא בתור הקדמה לרשימתי בענין הכשרות, כי אני יודע שכתיבתי הפעם לא תביא לי כבוד, אדרבה, אולי עוד יתנפלו עלי בזלזולים מכל הצדדים, אבל מה אני יכול לעשות, כאשר בוערת בעצמותי אש שאינה נותנת לעצמה להיחנק".

במרוץ של אותה הרשימה אני אצטט קטעים מרשימה, שממנה ניתן לראות שהוא לא חס על אף אחד, ואז נבין מדוע הוא הקדים הקדמה זו והוא כותב כדלהלן:

"בנושא הכשרות כבר דשו בה בעיתונות היהודית בזמן האחרון, ובעיקר בכל הקשור לאותן הקצבים המוכרים בשר טריפה בשר בלי הכשר או בהכשרים מסולפים, אך התעלמו מן הצד השני של המטבע מענין הטריפות הנמכרות תחת השגחתם של הרבנים או ארגונים רבניים.

העיתונות שתקה בענין בשל כבוד הרבנים או בגלל טעמים אחרים, ובכל הקשור לכבוד התורה המושפל עד עפר, וכבוד האמת שעליו דורכים ברגלים, הרי שלנו הדברים יקרים יותר, ובמקום שיש חילול השם אין חולקים כבוד לרב, ולכן אני יוצא בקול מחאה גדולה".

באורך רשימתו ניתן להיווכח על יושרו של הכותב, כאשר הוא אינו מחפש לשאת פנים בשביל אף אחד, הוא כותב חריף מאוד, וללא הבדל הוא עורך חשבון עם כולם, ושרשרת של "אני מאשים'ס" הוא יוצא נגד רבים, ובתור דוגמא נביא להלן כמה מהם:

"אני מאשים הרבה רבנים-מכשירים, שבידיעתם או בשל אי ידיעתם אך בשל התרשלותם מוכרים תחת "השגחתם" בשר נבילה וטריפה, בסיטונאות ובקמעונאות, והמוכר הינו נבל ברשות התורה.

אני מאשים אותם הרבנים המכשירים, שהרבה יהודים העירו להם והוכיחו להם בענין הטריפות, ואותם הרבנים התעלמו כליל מן הענין, אותם החוטאים ממשיכים למכור כמה שהם רוצים.

אני מאשים הרבה רבנים, שבמקרים רבים הם אינם נוטלים חלק בעבודת ההכשרה, ובכל זאת הם יודעים מה שקורה, ובכל זאת שותקים בענין הנבילה, וכל זאת בשל ה"שמור לי ואשמור לך", או בגלל הרצון למנוע חילול ה', והם שוכחים שבמקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב.

אני מאשים את כל הרבנים הגדולים מנהלי ורועי ישראל שבגלל פירוד הלבבות ביניהם, המחלוקת אינה לשם שמים – כי שכאחד אומר אסור השני מתיר, וכשאחד אומר טמא, השני אומר טהור – ובמקום להנהיג השגחה חזקה, ובמיוחד בשוק העופות, יושבים ואין עושים דבר.

"אני מאשים שבתחומים אחרים חוץ מן הבשר הכשר, הרבנים הזניחו לגמרי את הכשרות; ולדוגמא הם התעלמו כמעט כליל מבתי המאפה לעוגות, היכן שהאופים היהודים משתמשים בבצק בשביל החלות העשויות מאבקת ביצים, היכן שיודעים בבירור שהם באים מעופות טמאים, ומיעוט שבמיעוט של אופים יהודים אינם משתמשים ב"לורד" שומן חזיר פשוטו כמשמעו.

אני מאשים את הרבנים שבגלל ההזנחה שלהם כמעט נשכח כליל הדין של חָלָב וגבינות עכו"ם. אני יודע, שעל כך ישנם הרבה התירים, אבל רק שם היכן דלא אפשר, אבל כאן שניתן לעשות בקצת מאמץ יכלו להנהיג סדר ו"מהיות טוב אל תקרא רע".

במיוחד כדאי לציין, שגורם רשמי ציין בתזכיר מיוחד שפרסם שמולקים גם חלב מבהמות טמאות, מסוסים, וכדומה. כך שהחשש של חז"ל של "ודבר (אל-קינו) יקום לעולם" אינו יכול ליפול פה או שם.

מאותם המילים ניתן לראות איך וכיצד אותו הכותב שופך את דם לבו, כואב לו על מצב הכשרות איך שהוא לקוי, ב"אני מאשים" הגדול שלו היכן שהוא מאשים את הרבנים הוא מנסה ברשימתו ללמד זכות עליהם ומאשים את הקהל היכן שניתן לראות בהמשך של הכתיבה, כפי שנצטט להלן:

"אגב ניתן לכנות את הרבנים המקומיים בכלל של "עניות מעבירה את האדם על דעתו ועל דעת קונו", ואז אותם אלה בלי יוצא מן הכלל אין להם פרנסה מן הרבנות והינם חייבים לחפש זאת מהכשרים או ממלאכות בזויות ושפלות אחרות, כך שהם יותר טרודים בפרנסות מאשר סנדלרים ותפרנים, ולכן אין להם זמן וכח להסתכל על כל עניני היהדות, וכאן נופל כל האשמה על הבעלי בתים האורטודוקסים.

אני מאשים את האורטודוקסיה שהיא יושנת שינת חוני המעגל ואינה רואה דבר ממה שנעשה מסביב, היכן שהחומות החזקים ביותר שלנו נופלים ומתמוטטים על ידי שונאינו, דבר קדשינו נרמס ברגלינו, הירושה שירשנו זה שלשת אלפים שנה כמעט ואין לה עוד זכר, והאורטודוקסיה יושנת, אבל עד מתי?

האם אינכם יודעים שמכל חומת היהדות, ששמרה אותנו עד כה כמעט ולא נשאר זכר פרט לכשרות, שבת וימים טובים כמעט ואינם נשמרים, אפילו בבתים האורטודוקסים, ועתה נהרס גם חומת הכשרות ואתם יושנים, אבל עד מתי?"

בשורות מעטות אלו ניתן לראות באיזה מצב רעוע היתה באותו זמן נראתה יהדות ארצות הברית, ובכלל מצב שהאורטודוקסיה. – בהמשך של אותה כתבה איך שהאורטודוקסיה החלה להשתקם, כאשר החלו להקים ישיבות, תלמודי תורה, כפי שנצטט להלן:

"ואף אם התחלתם לבנות בשנים האחרונות ישיבות ותלמודי תורה בכדי לחנך את ילדיכם וכן להחדיר בהם מדות טובות, אז האם אינכם יודעים שגופות שהינן מפוטמות בנבילות וטריפות, אינן יכולות להיות יהודים עם מידות טובות? האם אינכם יודעים שנבילות וטריפות מטמטמים את הלב ומסממים את הדם היהודי, ואתם יושנים, אבל עד מתי?

האם אינכם יודעים שבכל יום שהינכם הולכים בבוקר למקוה לטהר את עצמכם, לא יעזרו לכם אפילו כל מימות שבעולם, כי הינכם טובלים ולא רק ששרץ בידכם, אלא שרץ בתוככם!, וכשהינכם מתפללים ערב ובוקר, או כשהנכם לומדים שיעור, האם אינכם יודעים שהבל היוצא מפיכם הוא הבל של חטא, כי הוא מפוטם בנבילות וטריפות, ואתם יושנים – אבל עד מתי?

וכשאתם רוחצים את ידיכם על מנת לאכול לחמניה, או כשהנכם עושים קידוש ועל השולחן מונחות החלות, בשר ודגים וכל מטמעמים והינכם אומרים בכל פרוסה "לכבוד שבת", הרי שהינכם בוצע ברך ד' והינכם יושנים, אבל עד מתי?

ובודאי הינכם יודעים, שרק במעשר של הכסף, שאתם היהודים האורטודוקסים מבזבזים על תצוגות ולוקסוס, יכלו בכסף הזה לשמור על כבוד הרבנים ולבנות את חומת ישראל הפרוצה, והינכם יושנים, אבל עד מתי?

רבותי! תעשו לעצמכם קצת חשבון הנפש וראו עד להיכן חרגתם, זכרו, שההורים שלנו הקריבו עצמם על קידוש השם, הם הרשו שישרפו ויצלו אותם, והעיקר לשמור על תורתנו הקדושה, מאחר ומכם אין תובעים קרבנות, רק בקומץ אתם יכולים להציל את הסיטיאוציה, והינכם יושנים, אבל עד מתי?

יהודים! האם אינכם פוחדים יותר מיום הדין הגדול והנורא, היכן שלא תוכלו יותר לתרץ תירוצים והתחמקויות ומשיכות בכתף?

ואני שואל אתכם, עד מתי? ואני אומר, עורו ישנים משנתכם"!

בשורות אלה שופך הכותב את לבו, היכן שהוא מוכיח לצבור לאיזה דיוטה הגיעו במצב הכשרות.

לרשימתו של הר"ר פייבל מנדלוביץ ז"ל היתה תהודה רבה, והדברים החלו להתגלגל ולהזיז רבנים שזועזעו כשקראו את הדברים.

מעניין לציין, שעל רשימה זו הוסיפה מערכת ה"דאס אידישע ליכט" (שהופיעה לפני שישים שנה, ולא זו המופיעה בשנים האחרונות ושמסביבה התעוררה פרשת הדפסת חומר שכתבו כופרים ואפיקורסים. המערכת) רשימה משלה בבחינת "אלה מוסיפים על הראשונים" וכתבה כדלהלן:

"אנו מדפיסים בגליון זה רשימה תחת הכותרת "עד מתי", היכן שהכותב למדן ידוע רציני ויהודי ירא וחרד, הינו מגלה את הפצע של אכילת טריפות בעירנו.

לדאבוננו כל מה שהוא כותב אמת ויציב, הכשרות ירדה במקומנו עד לדיוטה התחתונה וההפקרות חוגגת, ורבים נכשלים באכילת נבלות וטרפות ובמיוחד אותם המשפחות השומרות על הכשרות כבבת עינה.

איננו באים בשורות אלו לפגוע חלילה בכבודם של הרבנים, ואת זאת גם לא מבקש כותב הרשימה, אנו יודעים שהאשמה אינה כולה מוטלת על הרבנים, אך הם חוד החנית בכל אשר שורר בשטח הכשרות, והצבור האורטודוקסי אינו רוצה לשמוע בקולם ולשמור על כבודם של מנהיגי הצבור האורטודוקסי, אבל דוקא בגלל זה אנו סבורים שעלינו להוכיח עד להיכן ההפקרות הובילה אותנו.

כאשר בתי הכנסת האחראים ישלמו לרבנים שכירות ראויה, ולפחות כמו שמשלמים לחזן טוב, אז במילא הם היו מחפשים רב שיהיה גדול בתורה וטוב, וממילא היה הדבר גורם לשינוי חיובי בכל הקשור ליחס לרבנים מורי הדרך, ואשר לדאבוננו כיום לרבים מהם אין אפילו סמיכה לרבנות, או שהם סתם אנשים שאינם ראויים כלל לאיצטלא של הרבנים מנהיגים דתיים.

אבל בו בזמן כשהרבנות אינה יותר מאשר רשיון שיהיה מותר לסחור בה מסחר דתי של כשרות, חופה וקידושין, יין וכדומה, העמי הארצים קופצים בראש, ואין שום מידה במה למדוד את גדלות ואחריות הרבנים, ואז כל הרוצה ליטול את השם בא ונוטל, וממילא אלו הינם תוצאת אותם הנוטלים, חומת הדת שבורה ומצב היהדות הולך ומחמיר מיום ליום".

בהמשך כותבת המערכת:

"המצב הנוכחי אסור לעבור עליו בשתיקה, חייבים לצאת עם האמת ולהעיר את המנהיגים הדתיים ואת הבעלי בתים האורטודוקסים משינתם, ובאמת להציב בפניהם את השאלה "עד מתי"?

עד מתי המצב הזה יכול להימשך בחיי האורטודוקסיה? עד מתי עוד נהיה ללעג ולקלס בעיניני ובעיני אחרים! איזו הערכה יהיה לילדינו לדת התורה, כשהם רואים את יחס הוריהם לרבנים, ומחלוקת כל כך קשה בין הרבנים!

ועד מתי אנחנו עוד נמשיך לאכול נבילות וטריפות, נרעיל את דמנו, להכחיד את נשמותינו ולשחק עוד את המשחק כאילו אנחנו דתיים, המתפללים בבתי כנסת אורטודוקסים?

השאלה הנוכחית בוערת, אנו חייבים לה תשובה, או שחלילה הדבר יגרום לחורבן וההרס הגדול ביותר, או מבפנים או מבחוץ…"

המערכת מסיימת את הנושא במלים:

"חזוק הדת חייב להיות המוטו המוביל ביהדות, ולא ניטבע בים של הפקרות ומעשי תעתועים, ואת העבודה בענין חייבים להתחיל ככל שאפשר מהר יותר.

היהודים החשובים יותר חייבים להתייצב בראש ולהשמיע את קולם כאשר יכריזו "מי לד' אלי!" ואז הצבור לאט לאט ינהר אחריהם וממילא האוירה תהיה כשרה למהפך.

הזעקה "עד מתי"? חותך את האויר ומאיים עלינו בקטסרופה גדולה, אם הדבר לא ישמע ואם לא תבא תיכף ומיד קריאה לחיזוק הדת, הרי שלקריאה עד מתי לא יהיה עוד כל ערך.

הזעקה של "עד מתי"! אכן חתכה את האויר ועוררה את הצבור באותה תקופה באמריקה, להעלות כאן את כל ההתפתחויות דאז זה בלתי אפשרי, אך נביא להלן את מכתבו האישי של הגה"צ רבי ישראל בהגה"צ רבי משה האגער זצוק"ל רבה של ראדאוויצע, שהתגורר באותה תקופה בארצות הברית, ובמכתבו הוא כותב כדלהלן:

ב"ה, יום ה' לחודש ה' תרומה תרפ"ג.

כבוד העורך "דאס אידישע ליכט" שלום!

ראיתי הגליון האחרון של עיתונכם וקראתי את הרשימה "עד מתי", אני חש כי זו חובתי לאחל לעיתון החדש אריכות ימים ושנים, לך בכחך זה והושעת לעם ישראל פה בארצות הברית. כיהודה ועוד לקרא אני רוצה לספר כאן עובדה מה שאני חשתי וראיתי בעיני, וככל שאני נזכר בזה תסמרנה שערות בשרי – וכדלהלן:

בתקופה מסויימת גרתי ברחוב סטענטאן פינת קאפאלק, באותו איזור נמצא חנות לממכר בשר כשר, ובאחת השבתות ראיתי איך התאספו הרבה קצבים (מאותו איזור) כשבפיהם סיגריות, בכדי לבחור בשר לחנויות שלהם, שם יש לאותם הקצבים מודעות מהרבנים שהחנות שלהם כשר למהדרין מן המהדרין, ואני שואל אותכם עד מתי?, ואם תצליחו לעשות משהו בענין להסיר המכשלה הזאת, ישמח לבי גם אני, והיה זה שכרי.

הק' ישראל בהרב ר' משה זצ"ל האגער"

כל המכשולות הללו הינן כלליות שקרו אצל ההמונים, היו אבל גם קהילות קטנות או בינוניות בניו יורק, שניהלו לעצמם מערכת כשרות, וקהילה עם מרא דאתרא, והללו מסרו את נפשם למען השגחה חזקה ודאגו לקהילתם שיהיו להם כל המוצרים שהם זקוקים להם.

אחת מהם היתה קהילת "עדת ישראל" בניו יורק, היכן שהראב"ד היה הרב זאב וואלף מרגליות זצ"ל, חתנו של הגה"צ רבי נחום'קע מהאראדנא זצוק"ל, הלה היה מורה הוראה בהאראדנא ולאחר מכן היה הרב הכולל בבוסטון, משנת תרס"ז עד שנת תרע"ב, שאז הוא עבר להתגורר בניו יורק והיה הראב"ד בקהילה הידועה "עדת ישראל".

כפי איך שהוא ראה את מצב הכשרות בעיר, הוא החל לפעול להקמת מערכת כשרות נפרדת, היה לו בכך הצלחה גדולה וזאת בשל שסמכו עליו ההמונים היהודים האורטודוקסים. בספרו "תורת גבריאל" על התורה, בחומש ויקרא, הוא מזכיר בשמחה של מצוה, איך השי"ת סייע בידו להעביר את הענין, ובעזרת ידידו ר' משה אברמוביץ הוא מצא משחטה עם סדרים חדשים בכל הקשור לכשרות, שבדומה להם לא ניתן למצוא בכל רחבי ארצות הברית.

הוא שמר אצלו צוות גדול של יותר ממנין שוחטים שעליהם הוא כותב: "ב"ה שכל השוחטים העובדים שם הינם מופלגי תורה ויראי אלקים, אומנים בקיאים ומומחים במלאכת הקודש. הבעלי בתים של המשחטה היו היו יהודים חסידים מכל ארצות הברית, הם היו מוכנים לעשות סדרים ומנהגים חזקים ולמלאות את כל מבוקשו, כך התנהלו הדברים מאז שהקימו את המשחטה, ולמשגיח תמידי הוא מינה את בנו הרה"ג ר' מנשה מרגליות.

הוא מסיים שם: "גם כל המנהלים והמשרתים במשחטה מתייחסים בכבוד לשוחטים, ועושים הכל כפי שהללו מורים להם, ובמיוחד בכל הקשור לעניני כשרות, השוחטים היו יראי ה'". הוא כותב ואומר עליהם בדיוק מה שחז"ל אמרו על יהושפט, היכן שהללו נזהרו מאוד בעניני כשרות, הא לדבר אמת משרתיו צדיקים (חולין ד' ע"ב).

למדרגות שהללו הגיעו הינם אך ורק בזכות זה שהוא לא נתן שיוליכו אותו שולל על ידי אותם הבעלי בתים האמריקאים, הוא לא קיבל מרות מהם, רק הטיל מרות עליהם, ולא מכר את עצמו בעד כסף, וכפי שניתן לראות מכל הפרקים הקודמים בסידרת רשימות אלו שדיני ממונות "גברו" על דיני הכשרות.

a a a

פרק חדש

-? –

ההלוך יילך בעניני כשרות התנהל כך עד לשנת ת"ש, ענין הכשרות היה פרוץ בכללו, ואפי שהיו מספר קהילות שניהלו לעצמם מערכת שחיטה היתה זו שחיטה מצומצמת, הללו לא יכלו להכין מספיק בשר לכל הצבור היהודי שחיפשו בשר כשר, ובשל הפירצות שהתעוררו מזמן לזמן הרבה יהודים התנזרו כליל מלאכול בשר.

לאחר שהיטלר ימ"ש כבש את אוסטריה הרבה יהודים אורטודוקסים ברחו והיגרו לארצות הברית, הגיעו מסות של יהודים חרדים, ולדוגמא יהודים דוגמת השבע קהלות כשבראשם הגה"צ רבי לוי יצחק גרינוואלד זצ"ל רבה של צהעלים שהגיע כבר בשנת תרצ"ח לארצות הברית, ומיד איך שהוא הגיע הוא בחן את הנעשה בכל שטחי היהדות, והחל לארגן חיים יהודיים בארצות הברית, ובהתלהבות גדולה הוא קיבל על עצמו לארגן את כל הצרכים של היהודים החרדים שכבר גרו מקודם בארצות הברית ובמיוחד למען אותם ההמונים שהחלו באותה תקופה להגיע לארצות הברית.

הוא החל את עבודתו עם הכשרות, להרביץ תורה ויראה, ולהקים מקוואות וכדומה.

בשנת ת"ש בערך פתח אז רבה של צעהלים את המשחטה הראשונה שהיתה תחת השגחתו בניו יורק, המשחטה התנהלה כפי שצריך, הכל נעשה תחת פיקוחו האישי, שחטו קצת מאוד, והוא לא נתן שימהרו בעת השחיטה, בשעה שחטו בין 5 לעשרה בהמות.

הצבור החרדי התגורר קודם לכן בארצות הברית התעורר לחיים, וזאת לאחר שהרבה שנים לא יכלו לאכול בשר, עתה יכלו לאכול בשקט בשר חלק, הוא גם ניסה במסירות נפש גדולה לארגן חלב ישראל.

זה לא הגיע להם בקלות, וזאת למרות שאמצעים כספיים לא היו להם בהרחבה, אז אלו שלא שמרו התורה ("חפשיים" בלשון הזמן) זרקו עליו אבנים, לעגו עליו והפריעו לעבודתו.

הוא לא שהה לרדיפות וללעג שלעגו לו אותם שהתנכלו לעבודתו, ובמסירות נפש הרחיבו הכל והגדילו את כל הצרכים של הצבור החרדי. הקהילה שלו גדלה מאוד, בתקופה קצרה של כמה שנים כבר התפללו בבית מדרשו 500 יהודים שומרי תורה ומצוות מדקדקים בקלה כבחמורה. לאחר תקופה של כמה שנים הגיע גם לארצות הברית רבה של קלויזענבורג שפעל רבות בהרבצת תורה, היה לו גם ציבור גדול עם תלמוד תורה בערך של 700 ילדים. כך התנהל הענין תקופה ארוכה בשלום ובשלוה, איש על מקומו ואיש על דגלו, כל מי שיכל לעשות עשה, זה לא הפריע לאף אחד מה שהשני פועל ועושה, אדרבא, הם שמחו שלאחר השמחה הגדולה יש עוד מי שידאג לתורה ויהדות. לאחר מכן גם הגיע מארץ ישראל כ"ק האדמו"ר מסאטמאר זצ"ל והוסיף שורה חשובה של מוסדות למען יהדות ארצות הברית.

רבה של סאטמאר קנה לעצמו בית המדרש בדיוק ממול בית מדרשו של רבה של צעהלים, והחל לאט לאט לקרב לעצמו יהודים מן הסביבה שרצו ליהנות מעבודתו, עד שהצליח לאט לאט להקים קהילה גדולה.

אבל לדאבוננו, לאחר כמה שנים הגיעו לארצות הברית טרוריסטים אורטודוקסים מאירופה שהמשיכו במלאכה זו גם בארצות הברית, הללו התנכלו כמעט לכל יהודי ברוקלין והטילו חיתתם ומוראם על יהודי ברוקלין, הם בנו ישיבה ות"ת, ובשיטה הטרוריסטית הם הכניסו תלמידים לאותן המוסדות, ולעומת זאת כאשר הגיעו רבנים חשובים מאירופה ורצו להקים בית מדרש הם עשו כל מאמץ למנוע זאת ממנו ולא לבצע את תכניותיו ושלחו להם "יועצים" שייעצו להם שעדיף להם להתחנף לאותם טרוריסטים ולעשות כחפצם מאשר להקים מוסדות שאינן לרוח הטרוריסטים. – העצה היתה שיבואו להתפלל בסאטמאר, ובאשר לפרנסה, הבטיחו להסדיר להם "מלומדות" כשנתנו לו שם של "מגיד שיעור" ומתוך ייאוש ומצב קשה, במיוחד לאחר שנות המלחמה האיומה, נאלצו הללו לקבל את ה"עצה" כשראו בכך את ה"רע במיעוטו" ועד ששכחו והתייאשו מתכניותיהם וממעמדם.

כשהגיעו אותם האנשים היה קצת קשה "לשכנעם" להוריד פרופיל, אבל לאחר שהצליחו לטמטם כמה כלי קודש רבנים וגדולי תורה, אז יכלו כבר בקלות לשכנע את החדשים שבאו בטענה, האם הינכם גדולים יותר מפלוני שהכיר בדברך "הנכונה…"

פרק ג

קול קורא'ס ומודעות על מצב השחיטה שהופיע בעיתונות

בס"ד

יהודים התעוררו!

החלצו למלחמת ה' בגבורים להוקיע מסיתים ומדיחים אלה נגד השמש. התאזרו עוז ועצמה לגלות פרצופיהם של פורצים בחומות תורה הקדושה וטורפי נפש עולליכם אלה. ולעקור ע"ז זו, וה' יהי' בעזרכם שיגודעו קרני רשעים תרוממנה קרנות צדיק.

החותם בלב נשבר ונדכה מצרות ישראל בגוף ונפש, כי הן רשעים כים נגרש השקט לא יכולו, וה' הטוב ירחם עלינו למען שמו יתברך ונזכה לגאולה וישועה קרובה בהרמת קרן התורה והיהדות בב"א.

יום ג' פרשת שלח לסדר "למה זה אתם עוברים את פי ה' והוא לא תצלח" חודש אייר שנת תשמ"ט לפ"ק.

הק' שלום יהודה גראס

אבדק"ק האלמין יצ"ו

הרב הגדול???????????

ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי, ועליו הכתוב אומר הלעיטהו לרשע וימות.

אוכל חלב דכרת כמו השבתי צבי בדורו, לובש לבנים כמו נתן העזתי בדורו, מאכיל נבילות וטריפות כמו הקצב דקראקא בדורו, מורה הוראה כמו סורר ומורה בדורו, סופו לאכילת כלבים כמו שכתוב בתורה, ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו, לגלגולא בתר גלגולה עד לשאול תחתית ר"ל.

זה שמ"ו וזה זכר"ו לדור דור.

התאחדות אברכים דסאטמאר

מוסר גדול לכהנים לויים וישראלים

כַמָּה נוֹרָאִים דִּבְרֵי הזוה"ק: א. כָּל מַה שֶּׁסּוֹבֵל הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִזְהָר בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת (זֹהַר הַקָּדוֹשׁ ח"ג דַּף מ"ב). ב. יוֹצֵא מֵרְשׁוּת הַקְּדֻשָּׁה וְנִכְנָס לִרְשׁוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא (זֹהַר הַקָּדוֹשׁ ח"ג דַּף מ"ב). ג. אוֹי לָהֶם וְאוֹי לְנַפְשָׁם כִּי לֹא יִתְדַּבְּקוּ בִּצְרוֹר הַחַיִּים כְּלָל וְדָנִין אוֹתוֹ לְאַחַר מִיתָתוֹ כְּאָדָם מְגֹעָל, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹעֲלוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא (זֹהַר הַקָּדוֹשׁ ח"ג דַּף מ"א). ד. מְדַבֵּק נַפְשׁוֹ בַּסִּטְרָא אָחֳרָא וְגוֹעֵל נַפְשׁוֹ וְרוּחוֹ, וְרוּחַ הַטֻּמְאָה שׁוֹרָה עָלָיו (זֹהַר הַקָּדוֹשׁ ח"ג דַּף מ"ב). ה. נַעֲשֶׂה פְּנֵי חַיָּה רָעָה (זֹהַר הַקָּדוֹשׁ ח"ב דַּף קכ"ה). ו. כָּל מַה שֶּׁסּוֹבֵל הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִזְהָר בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת (זֹהַר הַקָּדוֹשׁ ח"ג דַּף מ"ב). ז. יוֹצֵא מֵרְשׁוּת הַקְּדֻשָּׁה וְנִכְנָס לִרְשׁוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא (זֹהַר הַקָּדוֹשׁ ח"ג דַּף מ"ב). ח. אוֹי לָהֶם וְאוֹי לְנַפְשָׁם כִּי לֹא יִתְדַּבְּקוּ בִּצְרוֹר הַחַיִּים כְּלָל וְדָנִין אוֹתוֹ לְאַחַר מִיתָתוֹ כְּאָדָם מְגֹעָל, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹעֲלוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא (זֹהַר הַקָּדוֹשׁ ח"ג דַּף מ"א). ט. מְדַבֵּק נַפְשׁוֹ בַּסִּטְרָא אָחֳרָא וְגוֹעֵל נַפְשׁוֹ וְרוּחוֹ, וְרוּחַ הַטֻּמְאָה שׁוֹרָה עָלָיו (זֹהַר הַקָּדוֹשׁ ח"ג דַּף מ"ב). י. נַעֲשֶׂה פְּנֵי חַיָּה רָעָה (זֹהַר הַקָּדוֹשׁ ח"ב דַּף קכ"ה).

וְהֶעָווֹן שֶׁל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת מְעַכֵּב בִּנְיַן בֵּית קָדְשֵׁנוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר הָאָבִיב מֵהַנּוֹגֵעַ לָדַעַת בְּדוֹרֵנוּ וְז"ל: ר' נָתָן אַדְלֶר וְתַלְמִידוֹ ר' משֶׁה סוֹפֵר מִפְּרֶעשְׁבּוּרְג מְקֻבָּלִים בַּנִּסְתָּר, ר' נָתָן אַדְלֶר רָצָה לִפְסֹל הַשּׁוֹחֲטִים דִּפְרַנְקְפוּרְט דְּמַיְן, וּלְהַכְנִיעַ חוֹתַם הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁשּׁוֹרֶה עַל שׁוֹחֲטִים פְּסוּלִים בְּסוֹד עַל חַרְבְּךָ תִּחְיֶה וְגוֹ' וְאִלְמָלֵא הִשִּׂיג כָּל רְצוֹנוֹ בָּא מָשִׁיחַ, אַךְ הס"ם הֶעֱמִיד עָלָיו רוֹדְפִים קַצָּבִים וְהֻצְרַךְ לִבְרֹחַ וְתַלְמִידוֹ החת"ס רָץ אַחֲרָיו י' פַּרְסָאוֹת. [וְזֶה הָיָה סוֹד יְרִידַת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ לְעָלְמָא הַדֵּין וְרָמַז עַל זֶה בְּ"זַעַ"ם" תִּצְעַד אָרֶץ, רָאשֵׁי תֵּבוֹת זְ'בִיחָה עֵ'ירוּבִין מִ'קְוָאוֹת].

וּכְדֵי לְהָבִין קְצָת בְּיֶתֶר בֵּאוּר, מִי הֶחֱרִיב אֶת בֵּיתֵנוּ אֲשֶׁר עֲדַיִן לֹא נִבְנָה בְּיָמֵינוּ, וְהַשְּׁכִינָה בְּגָלוּת עֲדַיִן בַּעֲווֹנֵנוּ? וּמַדּוּעַ לֹא בָּא בֶּן יִשַׁי גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם? רְאֵה בַּסֵּפֶר "בְּרִית מַטֵּה משֶׁה" עַל הַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח בַּדַּף הָאַחֲרוֹן [נִדְפַּס לִפְנֵי ד' מְאוֹת שָׁנָה] וְזֶה לְשׁוֹן קָדְשׁוֹ: וְעַכְשָׁו שֶׁאִיתְרַע חֶזְקָתָם רָאִינוּ לְמַפְרֵעַ שֶׁדָּבָר זֶה הֶחֱרִיב אֶת בֵּיתֵנוּ אֲשֶׁר עֲדַיִן לֹא נִבְנָה בְּיָמֵינוּ, וְהַשְּׁכִינָה בְּגָלוּת עֲדַיִן בַּעֲווֹנֵנוּ. וְכַאֲשֶׁר נִמְצָא כַּמָּה קִלְקוּלִים אֲשֶׁר אֵין לְהַעֲלוֹת עַל הַסֵּפֶר כִּי קָצָר הַיְרִיעָה מִלְּהִשְׁתָרֵעַ, וְכוּ'. וּבִפְרָט בִּשְׁחִיטַת הַכְּבָשִׂים מֵחֲמַת צִמְרוֹ קָרוֹב הַדָּבָר לִפְשֹׁעַ וּלְקַלְקֵל וּמֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לִשְׁחֹט הַרְבֵּה אֵינוֹ מְדַקְדְּקִים כָּל כָּךְ, וּמְמַהֲרִים לִשְׁחֹט, וְקָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁמַּאֲכִילִין נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת כַּאֲשֶׁר נִתְבָּרֵר… וּמִי שֶׁיִּהְיֶה מוּתְּמַה בַּדָּבָר וְלוֹמַר מַה גֶּבֶר בְּגוּבְרִין וּמַה יּוֹם מִיּוֹמַיִם וְיָקֵל בַּדָּבָר הַזֶּה בְּוַדַּאי מִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶם בְּיָדָם שֶׁשּׁוֹחֲטִים אֶת דִּבְרֵיהֶם לֵאמֹר מִי יִתֵּן לָנוּ לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְאַל תִּקְרִי וַיִּשְׁטְחוּ אֶלָּא וַיִּשְׁחֲטוּ שֶׁנִתְחַיְּבוּ שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה עַל שֶׁבִּקְּשׁוּ לֶאֱכֹל בְּשַׂר תַּאֲוָה הַיְנוּ בְּשַׂר נְחִירָה וַאֲבוֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם, וַאֲנַחְנוּ אִם נַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם לֹא טוֹבִים לִהְיוֹת נִלְכָּדִים בַּעֲווֹנָם חַס וְשָׁלוֹם, וְאוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין וְאוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַתּוֹכֵחָה: וְאֵין לָנוּ פֶּה לְדַבֵּר, וּמִי יוּכַל לְהַגִּיד וּלְסַפֵּר מַה שֶּׁעָבַר עָלֵינוּ עַד כֹּה שֶׁגָּרְמוּ לָנוּ הַשּׁוֹחֲטִים כַּמָּה רָעוֹת, וְלֹא יָדְעוּ שֶׁשָּׁחֲטוּ לְעַצְמָם בְּסַכִּין פְּגוּמָה, כְּמוֹ כֵן יִהְיֶה מִיתָתָם בִּכְלַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה לַכֹּל הוּא הַקְּלִפָּה רח"ל תַּשְׁלִיךְ אוֹתָם, וּמֻכְרָח לִהְיוֹת מְגֻלְגָּל בְּכֶלֶב וְכוּ' עיי"ש בַּאֲרִיכוּת גָּדוֹל.

וְיָדוּעַ שֶׁעַל יְדֵי בְּשַׂר פִּגּוּל יָצְאוּ מִן הַדָּת לְעֵרֶךְ ג' וָחֵצִי מִילְיָאן יְהוּדִים רח"ל, כַּמְבֹאָר בשו"ת דִּבְרֵי חַיִּים" (יו"ד ח"א סִימָן ז') שֶׁאֵין עֲבֵרָה כְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת שֶׁמְּטַמְטֵם הַלֵּב הַיִּשְׂרְאֵלִי, וּבַעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים רָאִינוּ עַל יְדֵי זֶה יָצְאוּ מִן הַדָּת כַּמָּה קְהִלּוֹת בֶּאֶרֶץ לוֹעֵ"ז שֶׁאָכְלוּ וְנִתְפַּטְּמוּ בִּנְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת עַל יְדֵי הַשׁוֹבִי"ם הַקַּלִּים, וְגָבְרוּ עֲלֵיהֶם דֵּעוֹת זָרוֹת עַד שֶׁנֶּאֶבְדוּ מִן הַקָּהָל (עיי"ש דְּבָרָיו הַחוֹצְבִים לַהֲבוֹת אֵשׁ).

וּבְ"דֶגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם" (פָּרָשַׁת עֵקֶב מִכְתָּב מֵהָרַמְבָּ"ם זצ"ל) שֶׁשִּׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ כָּפְרוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים בִּגְלַל שֶׁאָכְלוּ וְנִתְפַּטְּמוּ בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת עַד שֶׁיָּצְאוּ מֵהַדָּת וּבָא עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ וְהָרַג אֶת כֻּלָּם רח"ל.

וְיָדוּעַ דְּהָעֹנֶשׁ בְּחִבּוּט הַקֶּבֶר עַל הָאוֹכֵל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת: כָּתַב בְּסֵפֶר אוֹר צַדִּיקִים (פֶּרֶק י"ט), וְזֶה לְשׁוֹן קָדְשׁוֹ: דַּע כִּי מִי שֶׁלֹּא הָיָה מְדַקְדֵּק בְּמַאֲכָלִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא הָיָה נִזְהָר לְהַבְחִין בֵּין אִסּוּר לְהֶתֵּר, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ אִסּוּר מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה אֶלָּא מֵחֲכָמֵינוּ ז"ל. עָנְשׁוֹ שֶׁלְּאַחַר מוֹתוֹ בָּא הַמְמֻנֶּה עַל חִבּוּר הַקֶּבֶר וּמַכֶּה עַל בִּטְנוֹ בְּשַׁרְבִיטוֹ שֶׁל בַּרְזֶל וְאֵשׁ, עַד שֶׁכְּרֵסוֹ נִבְקַעַת וְיוֹצֵא פַּרְשַׁנְדָּא, וְאָז מְהַפְּכִין אוֹתוֹ עַל פָּנָיו וּמַכִּים אוֹתוֹ, וְאוֹמְרִים לוֹ בְּלַע מַה שֶּׁהוֹצֵאתָ, הַשֵּׁם יִשְׁמְרֵנוּ וְיַצִּילֵנוּ מִדִּין הַקָּשֶׁה הַזֶּה וּמְדִכְווֹתֵיהּ, וּבִפְרָט בְּאִסּוּר בָּשָׂר בְּחָלָב שֶׁהוּא עָוֹן חָמוּר, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

וּכְבָר אָמַרְתִּי בַּדְּרָשָׁה מַה שָּׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הרה"ק הָאֱלֹקִי רַבִּי אַהֲרֹן רֹקַח מִבֶּעְלְז זי"ע: כִּי כָּל כֹּחוֹ שֶׁל הָרָשָׁע הַגֶּרְמָנִי ימ"ש בָּא עַל יְדֵי שֶׁאָכְלוּ מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת שֶׁהָיוּ שׁוֹחֲטִים קַלִּים וּמִזֶּה נוֹלַד עֲמָלֵק הַגֶּרְמָנִי, וְהָיָה בְּמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִשְׁחִיזוּ הַסַּכִּינִים כִּדְבָעֵי, הִשְׁחִיז אֶת הַחֶרֶב שֶׁל הַבַּעַל דָּבָר שֶׁהוּא שַׂר שֶׁל עֲמָלֵק וְעַל יְדֵי זֶה הָיָה בְּכֹחוֹ לִשְׁחֹט מִילְיוֹנֵי יְהוּדִים רח"ל,

וְכֵן הִכְשִׁילוּ עַשְׂרוֹת אַלְפֵי יְהוּדִים עַשְׂרוֹת שָׁנִים בִּנְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת – בָּעִיר קְרָאקָא כְּשֶׁהָיָה הָרַב הַקָּדוֹשׁ בַּעַל "מְגַלֶּה עֲמֻקּוֹת" הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ הַמְקֻבָּל רַבִּי נָתָן נֶטַע שַׁפִּירָא זצוק"ל אַב בֵּית דִּין קְרָאקָא – מְאֹרָע מַסְעִיר שֶׁהִתְרַחֵשׁ בִּתְקוּפַת הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק ר' נָתָן נָטַע שַׁפִּירָא זצ"ל בַּעַל "מְגַלֶּה עֲמֻקּוֹת" זצ"ל, וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ בַּעַל "מְגַלֶּה עֲמֻקּוֹת" נָתַן תִּקּוּן גָּדוֹל לְהַבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה.

ועד היום הזה הבעל דבר יושב ומנהיג את הרבנים הגדולים נותני הכשרות, ובכל יום ויום מגלים לנו שיראים שהורידו ההכשר מהבשר, אבל מה שאתה קונה בחניות רובם ככולם באים מיריחו ועוד, ויש כבר כמה אלפים מאמרים בעיתונים שכל יום תופסים משאיות שמביאים עשרות אלפי טונים של בשר טרף ונמכר לכל החניות, וכמו כן רוב הקלף של תפילין ומזוזות היו באים משם, ואף אחד לא חשב שצריך בכלל הכשר על קלף, ולדאבונינו רוב היהודים אין להם בכלל תפילין ומזוזות כשרים, ואיך אתה יכול להאמין בכלל לסופר שאוכל נבילות וטריפות איפו היראת שמים שלו, ואם הסופר מדבר באמצע התפילה במקומות שאסור לדבר, רואים בעליל שלא מפחד מהקדוש ברוך הוא, ואלו הסימנים בדיקת חום של טיפת יראת שמים. זאת אומרת אם אין לו את המינימום הזה, פתי יאמין לכל דבר, ואם בעסק שלך אתה מברר אלף אחוז שלא תפסיד ממונך, ותרויח שיהיה עסק טוב, למה לא תברר על יסודי הדת, וכן הוא במקוואות, אם אתה חושב שכל המקוואות כשרות יש לך טעות גדולם, שאפילו שיש לך הכשר הכי הטוב יכול להיות שהמקווה פסולה, שאם הרב המכשיר אין פראקטיק לא יעזור לו כל הידיעה שלו. ואם אתה רוצה לדעת אם הרב המכשיר של המקווה ההכשר שלו כשר? תשאל את הרב שאתה רוצה להביא מומחה שיבדוק המקוה בלי שום הוצאות, אם הוא מסכים, אז רואים שיש לו קצת יראת שמים, ואדרבה, אני מוכן ללכת עם עוד רב ולראות אם הכל בסדר, ואם לא יכולים לתקנו, שלכל הפחות מהיום יהיה כשר. וכל אלו הם יסודי הדת, שהכהנים והלווים שצריכים לעשות עבודה בבית המקדש במהרה בימינו, צריכים מאודלהיזהר כדי שיולו לשלמש בבית המקדש, כי אם לא נזהר בדברים אלו, איך יוכל לשמש בבית המקדש?

זוֹהַר הַכַּשְׁרוּת וְהַשַּׁבָּת

דְּרָשָׁה בָּרַדְיוֹ 2000

בּוֹ יְבֹאָר סוֹד הַכַּשְׁרוּת שֶׁזֶּה יְסוֹד הַצָּלַת עַם יִשְׂרָאֵל וּגְאוּלָתוֹ, בְּכֹחַ זְהִירוּת בְּכַשְׁרוּת הַמַּאֲכָלִים וּבִקְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת יָבוֹא מָשִׁיחַ צִדְקֵינוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ

מכ"ק אַדְמוֹ"ר מֵהָאלְמִין שְׁלִיטָ"א

פָּרָשַׁת וְזֹאת הַבְּרָכָה

בְּיוֹם ג' פָּרָשַׁת וְזֹאת הַבְּרָכָה ו' תִּשְׁרֵי
שְׁנַת תשע"ב לפ"ק

יוֹצֵא לָאוֹר עַל יְדֵי "מִפְעַל הַזֹּהַר הָעוֹלָמִי"

תִּשְׁרֵי תשע"ב לְפ"ק

סֵפֶר

זוֹהַר הַכַּשְׁרוּת וְהַשַּׁבָּת

דְּרָשָׁה בָּרַדְיוֹ 2000

מכ"ק אַדְמוֹ"ר מֵהָאלְמִין שְׁלִיטָ"א

פָּרָשַׁת וְזֹאת הַבְּרָכָה

שָׁלוֹם וּבְרָכָה לְכָל הַמַּאֲזִינִים

קַרְיָין: כְּבוֹד הָאַדְמוֹ"ר מֵהָאלְמִין שְׁלִיטָ"א מְחַבְּרָם שֶׁל יוֹתֵר מֵאֶלֶף סְפָרִים בְּכָל שְׁבִילֵי הַתּוֹרָה – תְּפִלִּין, מְזוּזוֹת, שַׁבָּת, כַּשְׁרוּת, שְׁחִיטָה, נִקּוּר, צְנִיעוּת, טָהֳרַת הַמִּשְׁפָּחָה, מִקְוָאוֹת וְעוֹד.

הַסְּפָרִים עַל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וְעוֹד, אֶפְשָׁר וְרָצוּי לְקַבֵּל בְּחִנָּם, אֵצֶל כְּבוֹד הָאַדְמוֹ"ר בְּטֶלֶפוֹן: 0548-436784 וְאֵצֶל הַמְּפִיצִים בְּכָל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עוֹשִׂים הַכֹּל בְּהִתְנַדְּבוּת.

קַרְיָין שְׁאֵלָה א:

מַקְשִׁיבִים שׁוֹאֲלִים הֲלֹא יֶשְׁנָם רַבָּנִים שֶׁאוֹמְרִים לִלְמֹד גְּמָרָא, הֵם לֹא צוֹדְקִים?

תְּשׁוּבַת הָרַב:

חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה אֱמֶת, "מֹשֶׁה אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת" בְּזוֹהַר פָּרָשַׁת פִּנְחָס (ריט.) כּוֹתֵב, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה מְצַוֶּה אוֹתָנוּ לִלְמוֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ דַוְוקָא, כִּי תּוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י מֵאִיר עַד סוֹף הַדּוֹרוֹת, וְצָרִיךְ לִלְמוֹד לְלֹא הֶפְסֵק וְלֹא לָתֵת מְנוּחָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁיִּגְאָלֵנוּ.

הַזוֹהַ"ק מֵבִיא 172 פְּעָמִים שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְרַחֵק מֵהָעֶרֶב רַב[1] וְהַזוֹהַ"ק קוֹרֵא לְכָל אֵלּוּ שֶׁלֹא לוֹמְדִים וּמְלַמְּדִים אוֹ מְעוֹרְרִים לִלְמוֹד זוֹהַ"ק, שֶׁהֵם מֵהָעֶרֶב רַב, וְלֹא עָמְדוּ רַגְלֵיהֶם עַל הַר סִינַי. [הֶעְתַּקְתִּי הַלְּשׁוֹנוֹת בְּ- 17 סְפָרִים]

בְּתִּיקוּנֵי זֹהַר, (תִּיקוּן מג'): אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאִי זי"ע, "מִי שֶׁגּוֹרֵם שֶׁתִּסְתַּלֵּק הַקַּבָּלָה וְהַחָכְמָה (זוֹהַר, פְּנִימִיּוֹת הַתּוֹרָה). מִתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וּמִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְגוֹרֵם שֶׁלֹּא יִשְׁתַּדְּלוּ בָּהּ, וְאוֹמֵר שֶּׁאֵין אֶלָּא פְּשָׁט בַּתּוֹרָה וּבַגְּמָרָא (לוֹמְדִים רַק פְּשָׁט הַתּוֹרָה…), בְּוַדַּאי הוּא יְסַלֵּק אֶת הַמַּיִם מֵהַהוּא נָהָר וּמֵהַהוּא גַּן, [דּוֹחִים אוֹתוֹ מִגַּן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן] אוֹי וַאֲבוֹי לוֹ, טוֹב שֶׁלֹּא נִבְרָא בָּעוֹלָם, וְלֹא יִלְמַד אוֹתָהּ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה, וְנֶחְשַׁב לוֹ, כְּאִילוּ הֶחְזִיר אֶת הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְגוֹרֵם עֲנִיּוּת בָּעוֹלָם וְאֹרֶךְ הַגָּלוּת!!". – וּבְּתִּיקוּנֵי זוֹהַר, (תִּיקוּן ל'): "אוֹי לָאֵלֶּה שֶׁעוֹבְדִים אֶת הַשְּׁכִינָה בְּיוֹבֶשׁ, וְלֹא מִשְׁתַּדְּלִים בְּלִימוּד חָכְמַת הַקַּבָּלָה, אֲבוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת, וְחֶרֶב וּבִזָּה (מִלְחֲמוֹת) וְהֶרֶג וְאָבְדָּן בָּעוֹלָם, וּמְסַלְּקִים אֶת רוּחַ הַמָּשִׁיחַ".

הֲרֵי"ח הַטּוֹב, הַבֶּן אִישׁ חָי וְהָאוֹרְחוֹת צַדִּיקִים, אָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן, אוֹמְרִים: הַלּוֹמְדִים זוֹהַ"ק בְּחוֹל: שָׁעָה אַחַת, מְקַבְּלִים שְׂכַר כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ שָׁנָה שְׁלֵימָה תּוֹרַת הַנִּגְלֶה. בְּשִׂמְחָה: כְּמוֹ אֶלֶף שָׁנָה, בְּצַעַר: כְּמוֹ מֵאָה אֶלֶף שָׁנָה. בְּשַׁבָּת: כְּמוֹ אֶלֶף שָׁנָה תּוֹרָה. בְּשִׂמְחָה: כְּמוֹ מִלְיוֹן שָׁנָה. בְּצַעַר: כְּמוֹ מֵאָה מִלְיוֹן שָׁנָה תּוֹרָה.

זֹאת אוֹמֶרֶת בְּלִּימּוּד זוֹהַ"ק שָׁעָה אֶחָד בְּשַׁבָּת, מְקַבְּלִים שְׂכַר כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ 100 מִלְיוֹן שָׁנָה תּוֹרַת הַפְּשָׁט, אֵיזֶה מַתָּנָה יָפָה נָתְנוּ לָנוּ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ הָרַשְׁבִּ"י וְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זיע"א!!!

מִי שֶׁלּוֹמֵד זוֹהַר כְּשֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ יֹאמַר עֲלֵיהֶם: "בִּזְכוּתְךָ הִגַּעְתִּי!, לְךָ יֶשׁ חֵלֶק בִּגְאֻלַּת הָעָם!".

עַל כֵּן, יְהוּדִים יְקָרִים, תְּנוּ לִּימּוּד לְשֵׁם שָׁמַיִם, הִקְרִיבוּ מִּדַקוֹתֵיכֶם לְמַעַן הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ, לִגְרֹם לִפְדוּת נַפְשֵׁנוּ, וְנֵלֵךְ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד יַחַד לְקַבֵּל אֶת אוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.

קַרְיָין שְׁאֵלָה ב:

מַאֲזִין שׁוֹאֵל אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לְהִתְקַשֵּׁר לְמִפְעַלְכֶם הַקָּדוֹשׁ וְלִהְיוֹת לִי חֵלֶק בְּזִכּוּי הָרַבִּים הַגָּדוֹל הַזֶּה, שֶׁעוֹסֵק כֻּלּוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם?

תְּשׁוּבַת הָרַב:

כַּאן בָּא הַכְּתַב שֻׁתָּפוּת

קַרְיָין שְׁאֵלָה ג:

נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת מְבַקְּשׁוֹת מֵהָרַב לְעוֹרֵר אוֹתָם עַל קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת, וְאֵיךְ יְּכוֹלִים בְּמַצָּב קָשֶׁה כָזֶה שֶׁכָּלָה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס לִקְנוֹת לְשַׁבָּת כָּל מִינֵי מַאֲכָלִים, בִּזְמַן שֶּׁאֵין אֲפִילוּ הַמִּינִימוּם שֶׁצָּרִיךְ לָתֵת לִילָדִים לֶאֱכוֹל?

תְּשׁוּבַת הָרַב:

צִבּוּר נְשׁוֹת הֶחָיִל שֶׁרוֹצוֹת לְחַזֵּק וּלְהִתְחַזֵּק בְּנוֹשֵׂא שֶׁקָּרוֹב כָּל כָּךְ לְלֵב כָּל אֶחָד וְאַחַת מֵאִתָּנוּ, נוֹשֵׂא שֶׁהוּא לֵב לִבָּהּ שֶׁל הָאֻמָּה, סֵמֶל עַם יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁלְּכָל עַם וְעַם יֵשׁ דֶּגֶל מִשֶּׁלּוֹ בְּצֶבַע, וּבְצוּרָה הַשַּׁיָּכִים רַק לוֹ, כָּךְ לְעַם יִשְׂרָאֵל יֵשׁ סֵמֶל וְאוֹת בֵּינֵינוּ וּבֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַסֶּמֶל שֶׁקִּבַּלְנוּ שַׁבָּת שְׁמָהּ, וְכַמָּה שֶׁנְיַקֵּר זֹאת יוֹתֵר, וְכַמָּה שֶׁנַּחְשִׁיב אוֹתָה וּנְכַבֵּד אוֹתָהּ יוֹתֵר, עֶרְכָּהּ תַּעֲלֶה אֶצְלֵנוּ עוֹד יוֹתֵר וְתַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ בְּשֶׁפַע יוֹתֵר.

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל הַמְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת נוֹתְנִין לוֹ מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ (שבת קי"ח:). וְעוֹד לָמַדְנוּ כָּל הַמְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת נוֹתְנִין לוֹ נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים (שם).כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ, וְאָנוּ שָׁרִים כֵּן בִּזְמִרוֹת בְּזֶמֶר בָּרוּךְ קֵל עֶלְיוֹן נַחֲלָה לוֹ יִּזְכֶּה בָּהָר וּבַשָׁפֶל נַחֲלָה וּמְנוּחָה כְּשֶׁמֶשׁ לוֹ זָרְחָה, וְזֶה יַעֲקֹב, כַּיָּדוּעַ,

שַׁבָּת הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּזֹהַר הַקָּדוֹשׁ, כָּל שִׁיתָּא יוֹמָא מִתְבָּרְכָאן מִיּוֹמָא שְׁבִיעָאָה (זוה"ק שמות ס"ג).

בְּשַׁבָּת מִתְבָּרְכִין כָּל ו' יְמֵי הַשָּׁבוּעַ (ח"ב ס"ג:).

כָּל הַבְּרָכָה שֶׁלְּמַעְלָה וְשֶׁלְּמַטָּה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תְּלוּיִים (ח"ב פ"ח.)

וְכַמָּה שֶׁאָנוּ נְכַבֵּד אֶת הַשַּׁבָּת כָּךְ הַשַּׁבָּת תְּבָרֵךְ אוֹתָנוּ יוֹתֵר. בִּרְכַּת ד' הִיא תַּעֲשִׁיר זוֹ בִּרְכַּת שַׁבָּת (יְרוּשַׁלְמִי בְּרָכוֹת ב ח). כָּךְ כָּתוּב בִּגְמָרָא יְרוּשַׁלְמִי

עֲשִׁירִים שֶׁבִּשְׁאָר אֲרָצוֹת בַּמֶּה הֵן זוֹכִין, בִּשְׁבִיל שֶׁמְּכַבְּדִין אֶת הַשַּׁבָּת (שם).

אָמַר לָהֶם הַקָבָּ"ה לְיִשְׂרָאֵל בָּנַי לְווּ עָלַי וְקַדְּשׁוּ קְדֻשַּׁת הַיּוֹם [שֶׁל שַׁבָּת] וְהַאֲמִינוּ בִּי וַאֲנִי פּוֹרֵעַ [אֲנִי אֲשַׁלֵּם לָכֶם כָּל מַה שֶּׁהוֹצֵאתֶם לִכְבוֹד שַׁבָּת קֹדֶשׁ] (בֵּיצָה ט"ו:).

הַסִּפּוּר שֶׁאֲסַפֵּר לָכֶם הִגִּיעַ אֵלַי מִכְּלִי רִאשׁוֹן, סִפּוּר אֲמִתִּי בְּכָל פְּרָטָיו, וְכָל הָרוֹצֶה לִשְׁמוֹעַ זֹאת מִבַּעַל הַמַּעֲשֶׂה יָכוֹל לְבָרֵר אֶצְלִי אֶת הַמִּסְפָּר שֶׁלּוֹ.

הָיָה זֶה בְּיוֹם שִׁישִׁי אִשְׁתּוֹ הָיְתָה חַלָּשָׁה מְאֹד, הִיא לֹא הִסְתַּדְּרָה לְאַרְגֵּן אֶת הַבַּיִת לִכְבוֹד שַׁבָּת קֹדֶשׁ, הָעִנְיָנִים בַּבַּיִת לֹא זָרְמוּ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, וְהַבַּיִת לֹא תִּפְקֵד כָּרָאוּי. כָּךְ שֶׁהָיָה קָשֶׁה מְאֹד לְהַכְנִיס אֶת הַשַּׁבָּת בִּזְמַנָּהּ, כְּמוֹ שֶׁקּוֹרֶה אֵצֶל הַרְבֵּה מְאֹד מִשְׁפָּחוֹת וַאֲפִילוּ הַמְּיֻחָסוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁהַהֲכָנוֹת לְשַׁבָּת לֹא נִגְמָרוֹת עַד הַדַּקָּה הָאַחֲרוֹנָה וְלִפְעָמִים עַד הַדַּקָּה שֶׁאַחֲרֵי הָאַחֲרוֹנָה חַס וְשָׁלוֹם, בְּקֹשִׁי מַגִּיעִים לִכְנִיסַת הַשַּׁבָּת בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה וְהַיָּד עַל הַדּוֹפֵק.

בַּעְלָהּ, נִקְרָא לוֹ בְּשֵׁם מֹשֶׁה, הָיָה נָחוּשׁ בְּדַעְתּוֹ, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס לַשַּׁבָּת, 11 הַיְלָדִים שֶׁבַּבַּיִת וְהָאִשָּׁה הַחַלָּשָׁה לְעֵת עַתָּה, לֹא יְהַווּ בִּשְׁבִילוֹ עִכּוּב, הוּא חָפֵץ בְּכָל מְאוֹדוֹ לְהִכָּנֵס לַשַּׁבָּת קוֹדֶשׁ בִּרְגִיעָה, בְּנַחַת וּבְשִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, הוּא הֶחְלִיט לְהִתְאַמֵּץ בְּכָל כֹּחוֹתָיו שֶׁאֶצְלוֹ בַּבַּיִת לֹא יִקְרֶה כַּדָּבָר הַזֶּה לְסַיֵּם הֲכָנוֹת בַּדַּקָּה הָאַחֲרוֹנָה.

לְשֵׁם כָּךְ גִּיֵּס אֶת כָּל בְּנֵי הַבַּיִת לְעֶזְרָתוֹ, אִרְגֵּן אֲסִיפָה בֵּיתִית, וְחִלֵּק לְכָל אֶחָד תַּפְקִיד, הַבַּת הַגְּדוֹלָה קִבְּלָה עַל עַצְמָהּ לָלוּשׁ בָּצֵק וְלֶאֱפוֹת חַלּוֹת כְּבָר בְּיוֹם רְבִיעִי בָּעֶרֶב, בְּיוֹם חֲמִישִׁי חֻלְּקוּ הַתַּפְקִידִים כְּבָר מִלִּפְנוֹת בֹּקֶר, כָּל הַיְלָדִים יַשְׁכִּימוּ קוּם וִיסַיְּעוּ בַּהֲכָנַת הַמַּאֲכָלִים לִכְבוֹד שַׁבָּת, כָּךְ שֶׁעוֹד לִפְנֵי שֶׁיָּצְאוּ לְבֵית תַּלְמוּדָם יִהְיֶה אֹכֶל מוּכָן וּמְבֻשָּׁל לְשַׁבָּת, מֹשֶׁה קִבֵּל עַל עַצְמוֹ לְסַדֵּר הַבַּיִת וּלְהָכִין הַשֻׁלְחָן עַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה שֶׁל יוֹם חֲמִישִׁי.

הָאֲוִירָה בַּבַּיִת הִשְׁתַּנְתָה מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה, אֲוִירָה שֶׁל שִׁתּוּף פְּעֻלָּה, אֲוִירָה שֶׁל עֲשִׂיָּה פּוֹרִיָּה, אֲוִירָה שֶׁל בְּיַחַד. וְהָעִקָּר בְּיוֹם שִׁישִׁי בְּשָׁעָה 10 בַּבֹּקֶר הַנֵּרוֹת כְּבָר הָיוּ מוּכָנִים עַל הַשֻׁלְחָן וְכֻלָּם חִכּוּ בְּיַחַד לִכְנִיסַת הַשַּׁבָּת.

הַשַּׁבָּת לֹא נִשְׁאֶרֶת חַיֶּבֶת לְאַף אֶחָד. הַיְּהוּדִי מֹשֶׁה הַמְּדֻבָּר בֵּין שְׁאָר עִסּוּקָיו בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁבוּעַ הָיָה מֵכִין בְּכָל שָׁבוּעַ עָלוֹן עַל קְדוּשַׁת בֵּית הַכְּנֶסֶת לְחַלְּקָם בְּבָתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת בַּשְּׁכוּנָה, יוֹם שִׁישִׁי אֶחָד בְּשָׁעָה 10 דּוֹפֵק עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, יְדִידוֹ שְׁלֹמֹה וּמְבַקֵּשׁ עַלוֹנִים לַחֲלֻקָּה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁלּוֹ, מֹשֶׁה הוֹלֵךְ לְהָבִיא לוֹ עַלוֹנִים לַחֲלֻקָּה, וּשְׁלֹמֹה מַבְחִין מֵהַצַּד בַּסָּלוֹן הַמּוּכָן כְּבָר לְשַׁבָּת, הַבַּיִת הַנּוֹצֵץ וְהַרְגִיעוּת הַשּׁוֹרָה בַּבַּיִת, שְׁלֹמֹה אֵינוֹ יָכוֹל לְהַסְתִּיר אֶת הִתְפַּעֲלוּתוֹ, הַשָּׁעָה רַק 10 בַּבֹּקֶר עַד כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת יֵשׁ עוֹד חֲצִי יוֹם, אֵיךְ אֵצֶל מֹשֶׁה הַכֹּל עָרוּךְ וּמוּכָן לַשַּׁבָּת?! מֹשֶׁה מְסַפֵּר לוֹ שֶׁקָּרָא אֶת שֶׁכָּתַב הַבֵּן אִישׁ חַי, שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע שָׂם אֶת כָּל כֹּחוֹתָיו לְהַכְשִׁיל אֶת יִשְׂרָאֵל בַּהֲכָנוֹת הַנִּשְׂגָּבוֹת לְשַׁבָּת קוֹדֶשׁ, מְנַסֶּה לְסַכְסֵךְ מַשֶּׁהוּ, מַפְעִיל לַחַץ שֶׁל עֲבוֹדָה שֶׁיָּבֹאוּ לִידֵי כַּעַס וְכוּ' וְכוּ', "כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת דִּבְרֵי הַבֵּן אִישׁ חַי" מְסַפֵּר מֹשֶׁה, "הֶחְלַטְתִּי שֶׁאֶצְלִי לֹא תִּהְיֶה כָּזֹאת וְהַתּוֹצָאָה הִנְּךָ רוֹאֶה, שְׁלֹמֹה". שְׁלֹמֹה לֹא סִיֵּם לְהִתְפַּעֵל וּמֵרֹב הִתְלַהֲבוּתוֹ גָּמַר אוֹמֵר בְּלִבּוֹ לִתְמֹךְ בְּמֹשֶׁה בִּסְכוּם הָגוּן בְּכָל שָׁבוּעַ, מֹשֶׁה קִבֵּל אֶת בִּרְכַּת הַשַּׁבָּת בְּכָל שָׁבוּעַ, מִלְּבַד זֹאת שְׁלֹמֹה שֶׁהָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל גַּם הוֹזִיל מִכַּסְפּוֹ וְתָרַם לִפְנֵי חֲתֻנַּת כָּל אֶחָד מִילָדָיו שֶׁל מֹשֶׁה, הוּא נָתַן סְכוּם עָתֵק שֶׁכִּסְּתָה חֵלֶק מֵהוֹצָאוֹת הַחֲתֻנָּה שֶׁל הַרְבֵּה מִילָדָיו שֶׁל מֹשֶׁה, בְּכָךְ הַשַּׁבָּת שִׁלְּמָה לְמֹשֶׁה עֲשֶׂרֶת מוֹנִים וְהִשְׁרְתָה בְּרָכָה גְּדוֹלָה בְּבֵיתוֹ, בְּרָכָה בְּמָמוֹנוֹ וְגַם בְּרָכָה בְּחִנּוּךְ יְלָדָיו שֶׁלָּמְדוּ מִגִּיל צָעִיר לַעֲזֹר בַּבַּיִת וּלְהוֹשִׁיט יָד, וּבָרוּךְ ה' הֵקִים דּוֹר יְשָׁרִים מְבֹרָךְ.

וְכָךְ כָּתוּב בְּתִקּוּנֵי זֹהַר הַמְּעַנְגִים אֶת הַשַּׁבָּת הַקָבָּ"ה נוֹתֵן לָהֶם מִשְׁאֲלוֹתָם (תק"ז נ י"ח ל"ג:). אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְכַבֵּד אֶת הַשַּׁבָּת אַשְׁרָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאַשְׁרָיו בָּעוֹלָם הַבָּא (ח"ב ס"ד. ר"ז.).

וּבְדוֹרֵנוּ שֶׁהַפְּרוּטָה כָּלָה מִן הַכִּיס, וְכָל אֶחָד מְחַפֵּשׂ מָקוֹם לְהַשְׁקָעָה בְּטוּחָה, הַשַּׁבָּת הִיא הַהַשְׁקָעָה הַבְּטוּחָה בְּיוֹתֵר, מִי שֶׁמְּכַבֵּד אֶת הַשַּׁבָּת הַשַּׁבָּת תַּחְזִיר לוֹ בְּכֶפֶל כִּפְלַיִם בְּרָכָה, וּכְשֶׁהַפְּרוּטָה חֲסֵרָה יֵשׁ לָנוּ סִימָן לַעֲקֵבוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, כְּדַאי לְהַזְכִּיר שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִּזְכוּת שַׁבָּת (ויק"ר ג, א). כְּמוֹ שֶׁיָּדוּעַ שֶׁאִלְמָלֵי מְשַּׁמְרִין יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן מִיָּד נִגְאָלִין (שם).

יַעֲזֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וִיקוּיַם בָּנוּ מַה שֶּׁכָּתוּב בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, בְּהַאי סִפְרָא דָּא יִפְקוּן מִן גָלוּתָא בְּרַחֲמִים, בִּזְכוּת הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ נְקָרֵב אֶת הַגְּאוּלָה בְּרַחֲמִים וְגַם בִּזְכוּת הַשַּׁבָּת

אִם שְׁמַרְתֶּם נֵרוֹת שֶׁל שַׁבָּת אֲנִי מַרְאֶה לָכֶם נֵרוֹת שֶׁל צִיּוֹן (יַלְקוּט בְּהַעֲלוֹתְךָ תשי"ט) בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.

קַרְיָין: שְׁאֵלָה ד': אֲנָשִׁים שׁוֹאֲלִים אוּלַי כְּבוֹדוֹ יָכוֹל לְהַסְבִּיר לָנוּ אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁרַבָּנִים צַדִּיקִים גְּדוֹלִים, אוֹמְרִים שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכוֹל הַבָּשָׂר הַזֶּה, שֶׁקִּבַּלְנוּ בְּחִנָּם לִכְבוֹד יוֹם טוֹב, וּמִי מְדַבֵּר עוֹד שֶׁהָרַבָּנִים נוֹתְנִים הֶכְשֵׁר וְכוֹתְבִים שֶׁהַכֹּל כָּשֵׁר לִמְהַדְרִין, וְאַף עַל פִּי כֵּן כְּבוֹדוֹ אוֹמֵר שֶׁזֶּה יָכוֹל לִהְיוֹת מַמָּשׁ נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, מַה הָרַבָּנִים הָאֵלּוּ לֹא יוֹדְעִים מַה שֶׁכְּבוֹדוֹ יוֹדֵעַ? וְזֶה נוֹגֵעַ לְכָל הָרַבָּנִים בְּכָל הָעוֹלָם?

תְּשׁוּבַת הָרַב: תְּשׁוּבָה רִאשׁוֹנָה!

א. נַתְחִיל קְצָת עִם מַאֲמָרֵי הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּחֹמֶר הָעִנְיָן שֶׁל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת

כַּמָּה נוֹרָאִים דִּבְרֵי הַזוֹהַ"ק: א. כָּל מַה שֶּׁסּוֹבֵל הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִזְהָר בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת (זֹהַר הַקָּדוֹשׁ ח"ג דַּף מ"ב). ב. יוֹצֵא מֵרְשׁוּת הַקְּדֻשָּׁה וְנִכְנַס לִרְשׁוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא (זֹהַר הַקָּדוֹשׁ ח"ג דַּף מ"ב). ג. אוֹי לָהֶם וְאוֹי לְנַפְשָׁם כִּי לֹא יִתְדַּבְּקוּ בִּצְרוֹר הַחַיִּים כְּלָל וְדָנִין אוֹתוֹ לְאַחַר מִיתָתוֹ כְּאָדָם מְגֹעָל, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹעֲלוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא (זֹהַר הַקָּדוֹשׁ ח"ג דַּף מ"א). ד. מְדַבֵּק נַפְשׁוֹ בְּסִטְרָא אַחֲרָא וְגוֹעֵל נַפְשׁוֹ וְרוּחוֹ, וְרוּחַ הַטֻּמְאָה שׁוֹרָה עָלָיו (זֹהַר הַקָּדוֹשׁ ח"ג דַּף מ"ב). ה. נַעֲשֶׂה פְּנֵי חַיָּה רָעָה (זֹהַר הַקָּדוֹשׁ ח"ב דַּף קכ"ה).

וְהֶעָווֹן שֶׁל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת מְעַכֵּב בִּנְיַן בֵּית קָדְשֵׁנוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר הָאָבִיב מֵהַנּוֹגֵעַ לָדַעַת בְּדוֹרֵנוּ וְז"ל: ר' נָתָן אַדְלֶר וְתַלְמִידוֹ ר' משֶׁה סוֹפֵר מִפְּרֶעשְׁבּוּרְג מְקֻבָּלִים בַּנִּסְתָּר, ר' נָתָן אַדְלֶר רָצָה לִפְסֹל הַשּׁוֹחֲטִים דִּפְרַנְקְפוּרְט דְּמַיְן, וּלְהַכְנִיעַ חוֹתַם הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁשּׁוֹרֶה עַל שׁוֹחֲטִים פְּסוּלִים בְּסוֹד עַל חַרְבְּךָ תִּחְיֶה וְגוֹ' וְאִלְמָלֵא הִשִּׂיג כָּל רְצוֹנוֹ בָּא מָשִׁיחַ, אַךְ הס"ם הֶעֱמִיד עָלָיו רוֹדְפִים קַצָּבִים וְהֻצְרַךְ לִבְרֹחַ וְתַלְמִידוֹ החת"ס רָץ אַחֲרָיו י' פַּרְסָאוֹת. [וְזֶה הָיָה סוֹד יְרִידַת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ לְעָלְמָא הָדֵין וְרָמַז עַל זֶה בְּ"זַעַ"ם" תִּצְעַד אָרֶץ, רָאשֵׁי תֵּבוֹת זְ'בִיחָה עֵ'ירוּבִין מִ'קְוָאוֹת].

וּכְדֵי לְהָבִין קְצָת בְּיֶתֶר בֵּאוּר, מִי הֶחֱרִיב אֶת בֵּיתֵנוּ אֲשֶׁר עֲדַיִן לֹא נִבְנָה בְּיָמֵינוּ, וְהַשְּׁכִינָה בְּגָלוּת עֲדַיִן בַּעֲווֹנֵנוּ? וּמַדּוּעַ לֹא בָּא בֶּן יִשַׁי גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם? רְאֵה בְּסֵפֶר "בְּרִית מַטֵּה משֶׁה" עַל הַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח בַּדַּף הָאַחֲרוֹן [נִדְפַּס לִפְנֵי ד' מְאוֹת שָׁנָה] וְזֶה לְשׁוֹן קָדְשׁוֹ: וְעַכְשָׁו שֶׁאִיתְרַע חֶזְקָתָם רָאִינוּ לְמַפְרֵעַ שֶׁדָּבָר זֶה הֶחֱרִיב אֶת בֵּיתֵנוּ אֲשֶׁר עֲדַיִן לֹא נִבְנָה בְּיָמֵינוּ, וְהַשְּׁכִינָה בְּגָלוּת עֲדַיִן בַּעֲווֹנֵנוּ. וְכַאֲשֶׁר נִמְצָא כַּמָּה קִלְקוּלִים אֲשֶׁר אֵין לְהַעֲלוֹת עַל הַסֵּפֶר כִּי קָצָר הַיְרִיעָה מִלְּהִשְׂתָּרֵעַ, וְכוּ'. וּבִפְרָט בִּשְׁחִיטַת הַכְּבָשִׂים מֵחֲמַת צִמְרוֹ קָרוֹב הַדָּבָר לִפְשֹׁעַ וּלְקַלְקֵל וּמֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לִשְׁחֹט הַרְבֵּה אֵינָם מְדַקְדְּקִים כָּל כָּךְ, וּמְמַהֲרִים לִשְׁחֹט, וְקָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁמַּאֲכִילִין נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת כַּאֲשֶׁר נִתְבָּרֵר… וּמִי שֶׁיִּהְיֶה מוּתְּמַה בַּדָּבָר וְלוֹמַר מַה גֶּבֶר בְּגוּבְרִין וּמַה יּוֹם מִיּוֹמַיִם וְיָקֵל בַּדָּבָר הַזֶּה בְּוַדַּאי מִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶם בְּיָדָם שֶׁשּׁוֹחֲטִים אֶת דִּבְרֵיהֶם לֵאמֹר מִי יִתֵּן לָנוּ לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְאַל תִּקְרִי וַיִּשְׁטְחוּ אֶלָּא וַיִּשְׁחֲטוּ שֶׁנִתְחַיְּבוּ שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה עַל שֶׁבִּקְּשׁוּ לֶאֱכֹל בְּשַׂר תַּאֲוָה הַיְנוּ בְּשַׂר נְחִירָה וַאֲבוֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם, וַאֲנַחְנוּ אִם נַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם לֹא טוֹבִים לִהְיוֹת נִלְכָּדִים בַּעֲווֹנָם חַס וְשָׁלוֹם, וְאוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין וְאוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַתּוֹכֵחָה: וְאֵין לָנוּ פֶּה לְדַבֵּר, וּמִי יוּכַל לְהַגִּיד וּלְסַפֵּר מַה שֶּׁעָבַר עָלֵינוּ עַד כֹּה שֶׁגָּרְמוּ לָנוּ הַשּׁוֹחֲטִים כַּמָּה רָעוֹת, וְלֹא יָדְעוּ שֶׁשָּׁחֲטוּ לְעַצְמָם בְּסַכִּין פְּגוּמָה, כְּמוֹ כֵן יִהְיֶה מִיתָתָם בִּכְלַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה לַכֹּל הוּא הַקְּלִפָּה רח"ל תַּשְׁלִיךְ אוֹתָם, וּמֻכְרָח לִהְיוֹת מְגֻלְגָּל בְּכֶלֶב וְכוּ' עיי"ש בַּאֲרִיכוּת גָּדוֹל.

וּבְ"דֶגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם" (פָּרָשַׁת עֵקֶב מִכְתָּב מֵהָרַמְבַּ"ם זצ"ל) שֶׁשִּׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ כָּפְרוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים בִּגְלַל שֶׁאָכְלוּ וְנִתְפַּטְּמוּ בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת עַד שֶׁיָּצְאוּ מֵהַדָּת וּבָא עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ וְהָרַג אֶת כֻּלָּם רח"ל.

וְיָדוּעַ דְּהָעֹנֶשׁ בְּחִבּוּט הַקֶּבֶר עַל הָאוֹכֵל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת: כָּתַב בְּסֵפֶר אוֹר צַדִּיקִים (פֶּרֶק י"ט), וְזֶה לְשׁוֹן קָדְשׁוֹ: דַּע כִּי מִי שֶׁלֹּא הָיָה מְדַקְדֵּק בְּמַאֲכָלִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא הָיָה נִזְהָר לְהַבְחִין בֵּין אִסּוּר לְהֶתֵּר, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ אִסּוּר מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה אֶלָּא מֵחֲכָמֵינוּ ז"ל. עָנְשׁוֹ שֶׁלְּאַחַר מוֹתוֹ בָּא הַמְמֻנֶּה עַל חִבּוּט הַקֶּבֶר וּמַכֶּה עַל בִּטְנוֹ בְּשַׁרְבִיטוֹ שֶׁל בַּרְזֶל וְאֵשׁ, עַד שֶׁכְּרֵסוֹ נִבְקַעַת וְיוֹצֵא פַּרְשַׁנְדָּא, וְאָז מְהַפְּכִין אוֹתוֹ עַל פָּנָיו וּמַכִּים אוֹתוֹ, וְאוֹמְרִים לוֹ בְּלַע מַה שֶּׁהוֹצֵאתָ, ה' יִשְׁמְרֵנוּ וְיַצִּילֵנוּ מִדִּין הַקָּשֶׁה הַזֶּה וּמִדַכְוָותֵיהּ, וּבִפְרָט בְּאִסּוּר בָּשָׂר בְּחָלָב שֶׁהוּא עָוֹן חָמוּר, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

וּכְבָר אָמַרְתִּי בִּדְרָשָׁה שֶׁשָּׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הרה"ק הָאֱלֹקִי רַבִּי אַהֲרֹן רֹקַח מִבֶּעְלְזא זי"ע: כִּי כָּל כֹּחוֹ שֶׁל הָרָשָׁע הַגֶּרְמָנִי ימ"ש בָּא עַל יְדֵי שֶׁאָכְלוּ מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת שֶׁהָיוּ שׁוֹחֲטִים קַלִּים וּמִזֶּה נוֹלַד עֲמָלֵק הַגֶּרְמָנִי, וְהָיָה בְּמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִשְׁחִיזוּ הַסַּכִּינִים כִּדְבָעֵי, הִשְׁחִיז אֶת הַחֶרֶב שֶׁל הַבַּעַל דָּבָר שֶׁהוּא שַׂר שֶׁל עֲמָלֵק וְעַל יְדֵי זֶה הָיָה בְּכֹחוֹ לִשְׁחֹט מִילְיוֹנֵי יְהוּדִים רח"ל,

וְכֵן הִכְשִׁילוּ עַשְׂרוֹת אַלְפֵי יְהוּדִים עַשְׂרוֹת שָׁנִים בִּנְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת בָּעִיר קְרָאקָא כְּשֶׁהָיָה בַּעַל "מְגַלֶּה עֲמֻקּוֹת" הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ הַמְקֻבָּל רַבִּי נָתָן נָטֶע שַׁפִּירָא זצוק"ל אַב בֵּית דִּין קְרָאקָא, וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ בַּעַל "מְגַלֶּה עֲמֻקּוֹת" נָתַן תִּקּוּן גָּדוֹל לְהַבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה.

ב. רַב גָּדוֹל שֶּׁאוֹמֵר לְךָ שֶׁמֻּתָּר לְךָ לֶאֱכוֹל הַבָּשָׂר בְּהֵמָה הַזֶּה, יֵשׁ לִי עֵצָה בִּשְׁבִילְכֶם, כָּתַבְנוּ לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים וְהִדְפַּסְנוּ חוֹזֶה בֵּין הָרַב שֶּׁאוֹמֵר לְךָ שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכוֹל הַבָּשָׂר הַזֶּה, וְגַם לְרַב הַמַּכְשִׁיר, שֶׁבֶּאֱמֶת כְּדַאי לְכָל אֶחָד שֶׁיִּקַּח אֶת הַחוֹזֶה הַזֶּה לְרַב שֶׁלּוֹ וְיַחְתֹּם, וְנִרְאֶה אִם הוּא יַסְכִּים לַחְתֹּם, וְאִם הוּא כֵּן יַסְכִּים לַחְתֹּם, אָז הוּא לֹא מַאֲמִין בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אוֹ צָרִיךְ לְהִכָּנֵס יָשָׁר לְבֵית מְשֻׁגָּעִים, וּבֶאֱמֶת הַחוֹזֶה הַזֶּה נוֹגֵעַ לְכָל אַב וְאֵם סַבָּא וְסַבְתָּא שֶׁנּוֹתְנִים לֶאֱכוֹל לְיַלְדֵיהֶם אוֹ לְנֶכְדֵּיהֶם, וּבְלִי שֶׁהָרַב הַמַּכְשִׁיר יַחְתּוֹם עַל נְיָר כָזֶה אִי אֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עָלָיו כְּלוּם!!!

וְאֶקְרֶא לָכֶם אֶת הַחוֹזֶה:

* * *

בולעטין # 100

וַעַד הַכַּשְׁרוּת

אִרְגּוּן מֻקְדָּשׁ לְתִקּוּן מַצָּב הַכַּשְׁרוּת

בְּאֶמְצָעִים שֶׁל בֵּרוּר, חֲקִירָה וּדְרִישָׁה, הִתְיַעֲצוּת, הוֹדָעָה וְהַצָּעָה.

חֹדֶשׁ שְׁבָט תשנ"ה

חוֹזֶה בֵּין הַקּוֹנֶה הָאֹכֶל בָּשָׂר לְהָרַב הַמַּכְשִׁיר שליט"א.

קוּנְטְרֵס אֲכִילָה וּבְרִיאוּת וְחַיִּים

תֹּכֶן הַקּוֹנְטְרֶס

קוּנְטְרֶס זֶה מֻדְפָּס בְּמַטָּרָה לָתֶת עֵצָה נְכוֹנָה לְכָל בַּיִת יְהוּדִי אוֹדוֹת כַּשְׁרוּת הָאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְגַם לִמְנוֹעַ הַצָּרוֹת הַבָּאוֹת מִן הַשָּׁמַיִם עֵקֶב אֲכִילַת מַאֲכָלִים שֶׁאֵינָם כְּשֵׁרִים.

עֵצָה מִן הַתּוֹרָה לְהִפָּטֵר מִצָּרוֹת יְהוּדִיּוֹת.
הִגִּיעַ הָעֵת לַעֲרֹךְ חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ בִּגְלַל הַצָּרוֹת הַמִּתְרַבּוֹת וְהוֹלְכוֹת מִיּוֹם לְיוֹם ל"ע.
אַף זֶה הַיּוֹשֵׁב לָבֶטַח תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, עָלָיו לָדַעַת שֶׁיֶּשְׁנוֹ עוֹלָם הָאֱמֶת וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִים.
מַהִי אַחֲרָיוּתוֹ שֶׁל רַב שֶׁאֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עָלָיו בְּעִנְיַן הַכַּשְׁרוּת.
חוֹזֶה עִם רַב הַמַּכְשִׁיר.
שׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ, שׁוֹמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ.

חֹדֶשׁ שְׁבָט תשמ"ג

יָצָא לָאוֹר עַל יְדֵי

בֵּית דִּין צֶדֶק שֶׁעַל יְדֵי כַּשְׁרוּת הַמָּזוֹן

בְּעִיר נְיוּ יָארְק רַבָּתִי

דְּפוּס "נֶצַח"

בְּרוּקְלִין נְיוּ יָארְק

בּוֹ יְבֹאָר הַמְּקוֹרוֹת בַּשׁוּלְחָן עָרוּך שֶׁהַנֵּזֶק לַגּוּף וְהַנְּשָׁמָה שֶׁל הַיֶּלֶד הִינָן בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת?

אָנוּ מַעְתִּיקִים כָּאן אֶת הַלָּשׁוֹן שֶׁל הָרַבָּנִים וְהַפּוֹסְקִים הַמְפוּרְסָמִים.

א. מוּבָא בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ (אוֹרַח חַיִים סי' שמ"ג ס"א) כְּשֶׁרוֹאִים יֶלֶד קָטָן אוֹכֵל נְבֵלָה אוֹ אִיסוּרִים אֲחֵרִים לַמְרוֹת שְׁבֵּית דִּין אֵינוֹ מְחוּיָיב לְהַפְרִיעַ לוֹ, הָאַבָּא כֵּן מְחוּיָיב (בִּגְלַל מִצְוַת חִינוּך) לִנְזוֹף בּוֹ וְלִמְנוֹעַ מִמֶּנּוּ אִיסוּר דְּאוֹרַיְתָא, [וְאִם הָאַבָּא עוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ כְּאִילּוּ אֵינוֹ רוֹאֶה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ, וְאֵינוֹ אוֹמֵר לַיֶּלֶד דָּבָר, אָז הַ"בֵּית דִּין" חַיָיב לִמְחוֹת לְהַזְמִין אֶת הָאַבָּא וּלְהַזְהִירוֹ עַל כָּךְ, וְאִם מְדּוּבָּר בְּאִיסוּר דְּרַבָּנָן, שֶׁגַּם אָז מְחוּיָיב הָאַבָּא לִנְזוֹף בְּיֶלֶד, בְּכָל זֹאת בְּעִנְיַן זֶה אִם הָאַבָּא אֵינוֹ נוֹזֵף בְּיֶלֶד אֵין בֵּית הַדִּין מְחוּיָיב לְהַזְמִין אֶת הָאָב וּלְהַתְרוֹת בּוֹ (מְפָרְשֵׁי הַשׁוּלְחָן עָרוּך)].

ב. כָּל זֹאת מְדּוּבָּר כְּשֶׁהַיֶּלֶד הַקָּטָן לָקַח אֶת אֹכֶל הַאִיסּוּר בְּעַצְמוֹ, אֲבָל כְּשֶׁהָאַבָּא בְּעַצְמוֹ נוֹתֵן לַיֶּלֶד לֶאֱכוֹל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, אָז אֲפִילוּ כְּשֶמְדוּבָּר רַק בְּאִיסּוּר דְּרַבָּנָן (הַחֲכָמִים לוֹמְדִים זֹאת מִן הַפָּסּוּק: "לֹא תֹאכְלוּם" הַכָּתוּב מְדַבֵּר בִּשְׁרָצִים וּבְדַם, וְהֵם דּוֹרְשִׁים לֹא תֹּאכְלוּם שֶׁלֹּא תַכְשִׁילוּ אֶת הַיְלָדִים בְּמַאַכָלוֹת אֲסוּרוֹת, כְּמוֹ כֵּן כָּתוּב גַּם אֵצֶל טוּמְאַת כֹּהֲנִים "אֱמוֹר וְאָמַרְתָּ" "לְהַזְהִיר גְּדוֹלִים עַל הַקְּטַנִּים" שֶׁיְּלָדִים קְטַנִּים גַּם אָסוּר לָהֶם לְהִיטַמְאוֹת) (ע' בָּזֶה בַּאֲרִיכוּת בְּסֵפֶר שמ"ג בַּאַחֲרוֹנִים וּבְדַעַת תּוֹרָה וְכַף הַחַיִּים שָׁם).

ג. הָרַמָ"א כּוֹתֵב (בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן פ"א סעי' ז') חָלָב שֶׁל מִצְרִית עַל פִּי הַהֲלָכָה כָּשֵׁר (לָתֵת "חָלָב אֵם" לַיָּלֶד) בְּדִיּוּק כְּמוֹ לָתֵת חָלָב מֵאֵם יְהוּדִיָּה, אֲבָל בְּכָל זֹאת שֶׁלֹּא יִתְּנוּ לִילָדִים לִשְׁתּוֹת מֵ"חָלָב אֵם" שֶׁל גוֹיָה, כִּי חָלָב שֶׁל גוֹיָּה מְטַמְטֵם אֶת הַלֵּב, וּמַחְדִּיר בְּיֶלֶד טִבְעִים רָעִים.

ד. הָרַשְׁבָּ"א וְהָרִיטְבָ"א ז"ל (יְבָמוֹת קי"ד) כּוֹתְבִים שֶׁהַדָּבָר גּוֹרֵם טֶבַע רַע וְאַכְזָרִיּוּת אֵצֶל הַיֶּלֶד וְהֵם מְאַבְּדִים אֶת הַמִּדּוֹת הַיְּהוּדִיּוֹת שֶׁל בַּיְשָׁנִים וְרַחְמָנִים.

ה. עוֹד כּוֹתֵב שָׁם הָרַמָ"א שֶׁגַּם אִשָּׁה יְהוּדִיָּה הַנּוֹתֶנֶת "חָלָב אֵם" אָסוּר לָהּ לֶאֱכוֹל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, אוֹמְרִים הַמְּפָרְשִׁים (ש"ך וְט"ז) פְּשַׁט – שֶׁאֲפִילוּ כְּשֶׁהָאִשָּׁה בְּסַכָּנָה חַס וְשָׁלוֹם שֶׁהִיא חַיֶיבֶת לֶאֱכוֹל אִיסוּר – בִּגְלַל פִּיקוּחַ נֶפֶשׁ, בְּכָל זֹאת אָסוּר לָהּ אָז לְהָנִיק אֶת הַיֶּלֶד, כִּי אֲפִילוּ כְּשֶׁהָאִשָּׁה אוֹכֶלֶת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת זֶה מַזִּיק לַיָּלֶד.

ו. עוֹד כּוֹתֵב שָׁם הָרַמָ"א שֶׁלַּמְרוֹת שֶׁאָנוּ פּוֹסְקִים (בְּאוֹרַח חַיִים סִימָן שמ"ג, רְאֵה לְעֵיל בְּסֶעִיף א') כְּשֶׁהַיֶּלֶד אוֹכֵל מֵעַצְמוֹ אִיסוּר שֶׁהוּא רַק אִיסוּר דְּרַבָּנָן, וְהָאַבָּא עוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה, אֵין הַבַּיִת דִּין חַיָיב לִנְזוֹף בְּאָב, זֶה רַק "לַהֲלָכָה", אַךְ בְּאִיסוּרִים אֲחֵרִים כְּמוֹ בְּעִנְיַן חִילוּל שַׁבָּת וּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת חַיָיב הַבַּיִת דִּין לִמְחוֹת בְּאָב, וּהַבֵּית הַדִּין חַיָיב בְּכֹחַ לִמְנוֹעַ מֵהַיֶּלֶד לֶאֱכוֹל אֶת הַמַּאֲכָלוֹת הָאֲסוּרוֹת, וְזֹאת לַמְרוֹת שֶׁמְּדֻבָּר בְּאִיסוּר דְּרַבָּנָן בִּלְבַד, כִּי מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת יַזִּיק לַיָּלֶד בְּעָתִיד – כָּךְ כּוֹתֵב הַפְּרִי חָדָשׁ שָׁם – כִּי מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת גּוֹרֵם שֶׁהוּא יִהְיֶה עִם טֶבַע רַע, וְהַסּוֹף יִהְיֶה שֶׁהוּא יֵיצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה.

ז. עוֹד כּוֹתֵב שָׁם הַפְּרִי חָדָשׁ: "שֶׁלְּדַאֲבוֹנֵנוּ מֵאַחַר וְאֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת נִזְהָרִים בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ, זוֹ הַסִיבָּה מַדּוּעַ רוֹב הַיְלָדִים יוֹרְדִים מִן הַדֶּרֶךְ וְעוֹזְבִים אֶת הַדָּת, וְרוֹב הַיְלָדִים הוֹפְכִים לִהְיוֹת בַּעֲלֵי עַזּוּת פָּנִים שֶׁל הַדּוֹר, וְאֵין לָהֶם יִרְאַת שָׁמַיִם בְּלִבָּם, וַאֲפִילוּ כְּשֶׁאוֹמְרִים לָהֶם מוּסַר, הֵם אֵינָם יְכוֹלִים לְקַבֵּל זֹאת וְכוּ', וּמִי לָנוּ גָּדוֹל יוֹתֵר מֵ"אַחַר" (אֶחָד מִן הַתַּנָּאִים, הָרַבִּי שֶׁל הַתַּנָּא הָאֱלוֹקִי רַבִּי מֵאִיר, שֶּׁבְּסוֹף יָמָיו יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה) שְׁהַסִיבָּה לִירִידָתוֹ מִדֶרֶךְ הַיָּשָׁר הָיָה – כְּשֶׁאִמּוֹ הָיְתָה מְעֻבֶּרֶת הִיא עָבְרָה פַּעַם אַחַת לְיַד בֵּית עֲבוֹדָה זָרָה, וְהִיא הִתַאְהַבָה בַּטַּעַם וְרֵיחַ שֶׁל הָעֲבוֹדָה זָרָה, וְהָרֵיחַ הַזֶּה הִתְפַּשֵּׁט בְּכָל גּוּפָה, וְזֶה אֲשֶׁר גָּרַם שֶׁיֵּרֵד מִּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, לָכֵן חַיָיבִים לִהְיוֹת זְהִירִים מַה שֶׁנּוֹתְנִים לִילָדִים הַקְּטַנִּים לֶאֱכוֹל" עַד כָּאן לְשׁוֹן הַפְּרִי חָדָשׁ (וְעַיֵין גַם כֵּן בְּמַחֲזִיק בְּרָכָה מֵהַחִידָ"א שָׁם אוֹת י"ד וְאוֹת נ"ג).

ח. הַגָּאוֹן וְהַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ בַּעַל הַמְּחַבֵּר שֶׁל הַסֵּפֶר "בְּנֵי יִשָּׂשׂכָר" כּוֹתֵב בְּסִפְרוֹ "אַגְרָא דְפִּרְקָא" (אוֹת קכ"ו) בִּשְׁמוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק ר' מֶענְדַעלֶע מְרִימִנוֹב זִי"ע תֵּירוּץ עַל הַקֻּשְׁיָא הַגְּדוֹלָה, שֶׁאָנוּ רוֹאִים הַרְבֵּה יְלָדִים כְּשֶׁהֵם קְטַנִּים עֲדַיִן הֵם הוֹלְכִים לְ'חֶדֶר' וְלוֹמְדִים שָׁם בְּהִתְלַהֲבוּת רַבָּה, מִתְפַּלְּלִים בְּכַוָונָה, וְעוֹנִים אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא, וּמִתְנַהֲגִים כְּאִילּוּ הָיוּ הַיְלָדִים הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר, וּכְשֶׁהֵם גְּדֵלִים הֵם הוֹפְכִים לִהְיוֹת בַּעֲלֵי מִדּוֹת רָעוֹת, וּמַפְסִיקִים לִלְמּוֹד וּלְהִתְפַּלֵּל, מֵהֵיכָן זֶה קוֹרֶה, מַדּוּעַ הֵם מַחְלִיפִים אֶת עוֹרָם, הֲרֵי זֶה צָרִיךְ הָיָה לִהְיוֹת הַהֵיפֶך שֶׁבִּזְכוּת לִימוּד הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת שְׁקִיְימוּ כְּשֶׁהָיוּ יְלָדִים קְטַנִּים יַעֲמוֹד לָהֶם כְּשֶׁיִּהְיוּ גְּדוֹלִים יוֹתֵר, כְּפִי הַכְּלָל שֶׁמִּצְוָה אַחַת גּוֹרֶרֶת אֶת הַמִּצְוָה הַשְּׁנִיָּה, וּבֵינְתַיִים מַה שֶּׁקּוֹרֶה הוּא בְּדִיּוּק הַהֵיפֶך.

ט. מֵשִׁיב עַל כָּךְ הַרַבִּי רַבִּי מֶענְדְעלֶע – שְׁהַסִיבָּה הִיא שֶׁכְּשֶׁהָיוּ הַיְלָדִים קְטַנִּים, הוֹרֵיהֶם פִּיטְמוּ אוֹתָם בְּאֹכֶל שֶׁל גֶּזֶל, אֹכֶל שֶׁקָּנוּ בְּכֶסֶף שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר, וְאֵצֶל אֲחֵרִים שֶׁהַכֶּסֶף הָיָה לִכְאוֹרָה כָּשֵׁר, אַךְ קָנוּ אֹכֶל שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר וְהֶאֱכִילוּ בְּזֹאת אֶת הַיְלָדִים, כָּךְ שֶּׁהַגּוּף וּבְשָׂרָם גָּדַל מִמַּאֲכָלִים שֶׁאֵינָם כְּשֵׁרִים, וְעַל יְדֵי זֶה נִבְרְאוּ מִדּוֹת רָעוֹת עִם תַּאֲווֹת לְכָל הַדְּבָרִים הָרָעִים (ה' יִשְׁמְרֵנּוּ) עַד כָּאן דְּבָרָיוְ.

י. כָּךְ כּוֹתֵב גַּם הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ (בְּסוֹף פָּרָשַׁת שְׁמִינִי) שֶׁכָּל אֵלּוּ שֶׁאוֹכְלִים מַאֲכָלוֹת אֲסוּרִים, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים הֵם הוֹפְכִים בְּעַצְמָם לַחֲתִיכַת שֶׁרֶץ, וְזוּ כַּוָונַת הַגְּמָרָא שֶׁעַמֵּי הָאַרָצִים הִינָם שְׁרָצִים וְיַלְדֵיהֶם שְׁקָצִים, כִּי בְּכָךְ שֶׁהֵם אוֹכְלִים שְׁרָצִים הֵם הוֹפְכִים בְּעַצְמָם לִשְׁרָצִים וְהַיְלָדִים הֵם יַלְדֵי הַשְּׁרָצִים.

יא. וְעַל כָּךְ מְסַיֵים הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ, שֶׁכָּל זֶה כְּשֶׁאוֹכְלִים שְׁרָצִים בְּמֵזִיד, אֲבָל כְּשֶׁאוֹכְלִים בְּשׁוֹגֵג, לֹא הוֹפֵךְ אֶת הַנֶּפֶשׁ מַמָּשׁ בְּעַצְמוֹ לַשֶּׁרֶץ רַק שֶׁהוּא הוֹפֵךְ לִהְיוֹת טָמֵא וְאָטוּם, וְזֹאת אֲפִילוּ כְּשֶׁהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל שֶׁהוּא אָכַל אִיסוּר, בִּמְיוּחָד הַיּוֹם כְּשֶׁהָאֲוִיר דָּחוּס כָּךְ שֶׁבְּכָל הָאֲרָצוֹת כוּלָּם בְּיַחַד, כִּמְעַט וְאֵין דָּבָר אֶחָד שֶׁיִּהְיֶה נָקִי מִתּוֹלָעִים, וְלָכֵן כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִשְׁמוֹר אֶת נַפְשׁוֹ שֶׁבֶּאֱמֶת יִּזָּהֵר וְיִשָּׁמֵר.

יב. בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כָּתוּב: "וְאַנְשֵׁי קוֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי" (שְׁמוֹת כ"ב). עַל הַמִילִים וְאַנְשֵׁי קוֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי אוֹמֵר רַשִׁ"י: "אִם אַתֶּם קְדוֹשִׁים וּפְרוּשִׁים מִנְבֵילוֹת וּטְרֵפוֹת הֲרֵי אַתֶּם שֶׁלִּי, וְאִם לָאו אֵינְכֶם שֶׁלִּי", הַפְּשַׁט הוּא כָּךְ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר כְּשֶׁהַיְהוּדִים יִהְיוּ קְדוֹשִׁים, הֵם לֹא יֹאכְלוּ נְבֵילוֹת וּטְרֵפוֹת, אָז הֵם יִהְיוּ שֶׁלִּי, וּכְשֶׁהֵם יֹאכְלוּ נְבֵילוֹת וּטְרֵפוֹת הֵם לֹא יִהְיוּ שֶׁלִּי, וְעַל הַמִּלִּים "לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ" אוֹמֵר רַשִׁ"י: "שֶׁהַכֶּלֶב נִכְבָּד מִמֶּנּוּ". הַכַּוָוָנָה שֶׁכְּמִישֶׁהוּ אוֹכֵל טְרֵפוֹת הוּא יוֹתֵר גָּרוּעַ מִכֶּלֶב.

יג. אָנוּ צְרִיכִים לְהָבִין: לָמָּה אֵצֶל אַף לֹא תַעֲשֶׂה, אֵצֶל שׁוּם עֲבֵירָה, אֵינוֹ אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאִם תַּעֲשֶׂה אֶת הָעֲבֵרָה לֹא תִּהְיֶה שֶׁלִּי, וְלָמָּה בִּטְרֵפוֹת אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאִם אַתֶּם אוֹכְלִים טְרֵפוֹת אֵינְכֶם שֶׁלִּי? הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁאִם אוֹכְלִים טְרֵפוֹת אֵין נֶחְשָׁבִים עוֹד לִיהוּדִי.

יד. הַתּוֹס' שׁוֹאֵל (חֻלִּין ה.) אֵיךְ הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵר אֶת הַצַּדִּיקִים שֶׁחָלִילָה לֹא יִכָּשְׁלוּ בִּדְבַר עֲבֵירָה כְּשֶׁאֵינָם יוֹדְעִים עַל כָּךְ? הֲלֹא אָנוּ מוֹצְאִים בִּגְמָרָא (מַכּוֹת ה.) אֵיךְ שֶׁשְּׁנֵי תַּנָאִים צַדִּיקִים עָשׂוּ עֲבֵירָה כְּשֶׁלֹּא יָדְעוּ, וְתוֹסְפוֹת אוֹמְרִים שֶׁאִם הֵם לֹא יֹאכְלוּ מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת אָז בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ בַּעֲווֹן מִסּוּג כָזֶה שֶּׁאֵין יוֹדְעִים עֲלֵיהֶם כְּלָל, אֲבָל לֹא מֵעֲבֵרוֹת מִסּוּג אַחֵר, וְעוֹד צָרִיךְ לְהָבִין מַדּוּעַ הֶעָוֹן שֶׁל הָאֹכֶל שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר חָמוּר בְּהַרְבֵּה מִכָּל הַ"לָּאוִין" הָאֲחֵרִים.

טו. עַתָּה נִיתַּן לְהָבִין מַדּוּעַ אֵצֶל הָעֲבֵרוֹת הָאֲחֵרוֹת אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר שֶׁאִם תַּעֲשׂוּ אֶת הָעֲבֵרָה הַהִיא לֹא תִּהְיוּ שֶׁלִּי, וְאִילוּ רַק בִּטְרֵפוֹת אוֹמֶרֶת הַתּוֹרָה שֶׁאִם תַּעֲשׂוּ אֶת הָעֲבֵרָה לֹא תִּהְיוּ שֶׁלִּי, כִּי כְּשֶׁאוֹכְלִים טְרֵפוֹת הַלֵּב מִטַמְטֵם, וְאָז הַגּוּף וְכָל הָאֵבָרִים הוֹפְכִים לִהְיוֹת טְרֵיפָה, וְאָז הוּא כְּבַר אֵינוֹ מְסוּגָל לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר טוֹב, שׁוּם מִצְוָה, וּמוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ רַק לְכִּיּוּן הָעֲבֵרוֹת.

טז. הַגְּמָרָא (שַׁבָּת קָהּ) אוֹמֶרֶת: "כָּךְ הִיא דַרְכּוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע וְכוּ", הַיֵּצֶר הָרַע מַשִּׂיא אֶת הָאָדָם מִיַּד שֶׁחָלִילָה יַעֲזוֹב אֶת הַיַּהֲדוּת וְיִשְׁתַּמֵּד, כִּי אִם הוּא יַתְחִיל מִיַּד בְּכָךְ, הוּא בְּוַדַּאי לֹא יַאֲזִין לוֹ, רַק הוּא מַתְחִיל בְּעַבֵירוֹת קְטַנּוֹת, וּמִשָּׁם הוּא פּוֹנֶה לְעַבֵירוֹת רְצִינִיּוֹת יוֹתֵר, עַד שֶׁהוּא מוֹרִיד אוֹתוֹ לְפִי שַׁחַת, וְזֶה שֶׁאוֹכֵל טְרֵיפָה, וְלִבּוֹ מִיטַמְטֵם וְהוֹפֵךְ לִהְיוֹת טְרֵיפָה, וְכָךְ הַדָּם וְכָל הָאֵבָרִים הוֹפְכִים לִהְיוֹת מִוּרְעָלִים, וּמוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת עַבֵירוֹת, וּמִמֵּילָא קַל מֵאוֹד לְיֵצֶר הָרַע לְהַצִּיעַ לוֹ לָלֶכֶת לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה רַחֲמָנָא לִיצְלָן, וְלָכֵן – "אִם אַתֶּם אוֹכְלִים טְרֵפוֹת אֲזַי אַתֶּם אֵינְכֶם שֶׁלִּי". כִּי אֲכִילַת טְרֵפוֹת גּוֹרֵם לְכָךְ שֶׁהוּא בִּמְהֵרָה יַהַפוֹך לְלֹא יְהוּדִי רַחְמָנָא לִיצְלָן. וְכָךְ אוֹמֵר לָנוּ עֵדוּת רַבָּה שֶׁל צַאנְז זַצַ"ל, שֶׁמְּדִינוֹת שְׁלֵמוֹת הִשְׁתַּמְדוּ בִּגְלַל אֹכֶל.

יז. עוֹד נוֹדַע לִי עַל מִכְשׁוֹלוֹת אֲחֵרִים בְּעִנְיַן זֶה שֶׁל כַּשְׁרוּת בְּצִבּוּר הַחֲרֵדִי, וְלָכֵן הִכְנַסְתִּי אֶת עַצְמִי לַחְקוֹר וְלִדְרוּשׁ אֶת הַסְבַךְ הַכָּרוּךְ בְּעִנְיְנֵי כַּשְׁרוּת, בִּמְיוּחָד בְּכָל הַקָּשׁוּר לְיִיצוּר הַמְסֻבָּךְ שֶׁל עִנְיַן הַכַּשְׁרוּת, שֶׁלְּאַחַר כָּל הֶעָמָל וְהַיְגִיעָה הָרַבָּה בְּשֶׁטַח זֶה הִצְלַחְתִי לְהוֹצִיא לָאוֹר אֶת הַסֵּפֶר נֶפֶשׁ יְשַׁעְיָה, שֶׁנָּשָׂא חֵן בְּעֵינֵי הַצִּבּוּר וְהֶחְדִּיר הִתְעוֹרְרוּת בְּקֶרֶב הַצִּבּוּר, שֶׁבְּמַרְבִּית הַנּוֹשְׂאִים שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים בְּסֵפֶר כְּלָל לֹא הָיוּ יְדוּעִים לַצִּבּוּר, וְזֶה הִצִּיל אֶת הָרַבִּים מִמִּכְשׁוֹלוֹת שֶׁל אַלְפֵי יְהוּדִים ה' יִשְׁמְרֵנוּ.

יח. עַל כֵּן אָנוּ רוֹצִים לְהַזְכִּיר מִזְּמַן לִזְמַן מַאֲכָלִים שֶׁאָנוּ גּוֹרְמִים לְכָךְ שֶׁכְּשֶׁאָנוּ אוֹכְלִים אוֹתָם אָנוּ מְפַטְּמִים אֶת הַמוֹחַ שֶׁלָּהֶם וְאֶת שֶׁל יַלְדֵיהֶם עַל יְדֵי אֲכִילָתָם.

יט. וְחוֹסֶר זְהִירוּת בִּדְבַר הַכַּשְׁרוּת, כְּבַר גָּרַם לַאֲסוֹנוֹת רַבִּים אֵצֶל יְהוּדִים מֵחוּגִים חֲרֵדִים כְּפִי שֶׁכְּבָר יָדוּעַ, תְּנַסּוּ לִשְׁאוֹל אֶת הָעַסְקָנִים שֶׁל "הַצָּלָה" (שֶׁבִּזְכוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁל עֲבוֹדָתָם בְּמֶשֶׁךְ 24 שָׁעוֹת הַיְמָמָה הֵן בְּאֶמְצַע עֲבוֹדַת הַפַּרְנָסָה, וְהֵן בְּאֶמְצַע שֵׁינָתָם, וְהֵן בְּאֶמְצַע תְפִילָתָם – הִינָם רָצִים בִּמְלוֹא מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ כְּשֶמְדוּבָּר בְּעִנְיַן שֶׁל הַצָּלַת נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, כְּמוֹהֶם יִרְבּוּ בְּיִשְׂרָאֵל, וְאַשְׁרֵי חֶלְקָם בָּזֶה וּבַבָּא, ה' יִתְבָּרַך יִשְׁמְרֵנּוּ שֶׁלֹּא נֵאָלֵץ לְהַגִּיעַ לְעֶזְרָה זוֹ) – אַדְּרַבָּא, רַק תִּשְׁאֲלוּ אוֹתָם וְהַשְּׂעָרוֹת יַעַמְדוּ לָכֶם עַל הָרֹאשׁ, כְּשֶׁתִּיוְועָדוּ אֵלּוּ אֲסוֹנוֹת קוֹרִים יוֹם יוֹם, בִּמְיוּחָד אֵצֶל יְלָדִים קְטַנִּים שֶׁכָּל זֶה נִגְרַם אַךְ וְרַק בְּשֶׁל הָעֻבְדָּה שֶׁהֵם אוֹכְלִים מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת (שַׁבָּת ל"א ע"ב).

כ. אֶחָד מִיְּסוֹדֵי הַיַּהֲדוּת הוּא הַזְּהִירוּת בִּשְׁחִיטָה וּבְכַשְׁרוֹת כַּמְּבֹאָר בִּשְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת "דִּבְרֵי חַיִּים" (יוֹרֶה דֵּעָה חֵלֶק א' סִימָן ז') שֶׁאֵין עֲבֵרָה כְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת שֶׁמְּטַמְטֵם הַלֵּב הַיִּשְׂרְאֵלִי, וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים רָאִינוּ דְּעַל יְדֵי זֶה יָצְאוּ מִן הַדָּת כַּמָּה קְהִלּוֹת בְּאֶרֶץ לֹעֵ"ז שֶׁאָכְלוּ וְנִתְפַּטְּמוּ בִּנְבֵילוֹת וּטְרֵפוֹת עַל יְדֵי הַשּׁוֹבִי"ם הַקַּלִּים, וְגָבְרוּ עֲלֵיהֶם דֵּעוֹת זָרוֹת עַד שֶׁנֶּאֶבְדוּ מִן הַקָּהָל (עיי"ש דְּבָרָיו הַחוֹצְבִים לַהֲבוֹת אֵשׁ), וְכֵן מוּבָא בְּדֶגֶל מַחֲנֶה אֶפְרַיִם" (פָּרָשַׁת עֵקֶב מִכְתַּב מֵהָרַמְבַּ"ם זַצַ"ל) שֶׁשִּׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ כָּפְרוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים בִּגְלַל שֶׁאָכְלוּ וְנִתְפַּטְּמוּ בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת עַד שֶׁיָּצְאוּ מֵהַדַּת וּבָא עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ וְהָרַג אֶת כֻּלָּם רח"ל. וְיָדוּעַ מה שֶׁכָּתַב הַנּוֹדָע בִּיהוּדָא וְהַמָּאוֹר וָשָׁמֶשׁ שֶׁמֵּעֲרֵמַת הַסָּמֶ"ך מֵ"ם שֶׁלֹּא לְפַתּוֹת כָּל יָחִיד וְיָחִיד, רַק מַעֲמִיד שׁוֹחֲטִים וְרַבָּנִים בְּכָל מָקוֹם מִסִּטְרָא דִּילֵיהּ וְעַל יְדֵי זֶה הַכֹּל בְּרִשְׁתּוֹ[2]. – הָרַמְבַּ"ם כּוֹתֵב (כְּפִי שֶׁזֶּה מוּבָא בְּסֵפֶר הַקָדוֹשׁ דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם פָּרָשַׁת עֵקֶב ד"ה "וּמַלְתֶּם" וּבְּצָפְנַת פַּעְנֵחַ פָּרָשַׁת יִתְרוֹ ס"ד ד"ה שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הָרַב שֶׁלָּהֶם) שֶׁזֶּה שֶׁאֵינוֹ נִזְהָר מִמַּאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת הַשֵּׂכֶל שֶׁלּוֹ נִמְשָׁךְ לְטוּמְאָה וְהוּא מַגִּיעַ עַל יְדֵי כָּךְ חָלִילָה לִכְפִירָה רַחֲמָנָא לִיצְלָן, וְהוּא אֵינוֹ מְקַבֵּל מוּסָר מֵחַכְמֵי הַדּוֹר, וְהוּא מֵבִיא עַל עַצְמוֹ אֲסוֹנוֹת עכל"ק.

דָּבָר הַזֶּה הֶחֱרִיב אֶת בֵּיתֵינוּ, וְהַשְּׁכִינָה עֲדַיִן בְּגָלוּת בַּעֲווֹנֵינוּ

כא. אַחִים יְקָרִים – בְּעִנְיַן חוֹמַת הַכַּשְׁרוּת, כַּיָּדוּעַ לַכֹּל כַּמָּה קָשֶׁה הַדָּבָר לִהְיוֹת זָהִיר מִמַּאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, וְכַמָּה חָמוּר הָאִסּוּר שֶׁל מִי שֶּׁנִּכְשַׁל בַּאֲכִילָה אֲסוּרָה, ה"י.

כב. כָּתַב בְּסֵפֶר "בְּרִית מַטֵּה מֹשֶׁה" עַל הַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח בְּדַף הָאַחֲרוֹן וְזֶה לְשׁוֹן קָדְשׁוֹ: וְעַכְשָׁו שֶׁאִיתְרַע חֶזְקָתָם רָאִינוּ לְמַפְרֵעַ שֶׁדָּבָר זֶה הֶחֱרִיב אֶת בֵּיתֵינוּ אֲשֶׁר עֲדַיִן לֹא נִבְנָה בְּיָמֵינוּ, וְהַשְּׁכִינָה בְּגָלוּת עֲדַיִן בַּעֲווֹנֵינוּ, וְכַאֲשֶׁר נִמְצָא כַּמָּה קִלְקוּלִים אֲשֶׁר אֵין לְהַעֲלוֹת עַל הַסֵּפֶר כִּי קָצָר הַיְרִיעָה מִלְּהִשְׂתָּרֵעַ, וְכוּ'. וּבִפְרָט בִּשְׁחִיטַת הַכְּבָשִׂים מֵחֲמַת צַמְרוֹ קָרוֹב הַדָּבָר לִפְשֹׁעַ וּלְקַלְקֵל וּמֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לִשְׁחוֹט הַרְבֵּה אֵינָם מְדַקְדְּקִים כָּל כָּךְ וּמְמַהֲרִים לִשְׁחוֹט וְקָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁמַּאֲכִילִין נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת כַּאֲשֶׁר נִתְבָּרֵר וּמִי שֶׁיִּהְיֶה מוּתְמָה בַּדָּבָר וְלוֹמַר מַה גֶּבֶר בְּגוּבְרִין וּמַה יוֹם מִיּוֹמַיִם וְיָקֵל בַּדָּבָר הַזֶּה בְּוַדַּאי מִנְהָג אֲבוֹתֵיהֶם בְּיָדָם שֶׁשּׁוֹחֲטִים אֶת דִּבְרֵיהֶם לֵאמֹר מִי יִתֵּן לָנוּ לֶאֱכוֹל בָּשָׂר וְאַל תִּקְרֵי וַיִּשְׁטְחוּ (בַּמִּדְבָּר יא לב) אֶלָּא וַיִּשְׁחֲטוּ, שֶׁהָיָה נִתְחַיְּבוּ שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה עַל שֶׁבִּקְּשׁוּ לֶאֱכוֹל בְּשַׂר תַּאֲוָה הַיְנוּ בְּשַׂר נְחִירָה וַאֲבוֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם וַאֲנַחְנוּ אִם נַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם לֹא טוֹבִים לִהְיוֹת נִלְכָּדִים בַּעֲוֹנָם חַס וְשָׁלוֹם וְאוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין וְאוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַתּוֹכֵחָה: וְאֵין לָנוּ פֶּה לְדַבֵּר וּמִי יוּכַל לְהַגִּיד וּלְסַפֵּר מַה שֶׁעָבַר עָלֵינוּ עַד כֹּה שֶׁגָּרְמוּ לָנוּ הַשּׁוֹחֲטִים כַּמָּה רָעוֹת וְלֹא יָדְעוּ שֶׁשָּׁחֲטוּ לְעַצְמָם בְּסַכִּין פְּגוּמָה כְּמוֹ כֵּן יִהְיֶה מִיתָתָם בִּכְלָל נְבֵלָה וּטְרֵפָה לַכֹּל הוּא הַקְּלִפָּה רח"ל תַּשְׁלִיךְ אוֹתָם, וּמֻכְרָח לִהְיוֹת מְגֻלְגָּל בְּכֶלֶב וְכוּ' עיי"ש בַּאֲרִיכוּת גָּדוֹל. – וְכָאן בְּאַרְצֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה רוֹב בָּתֵּי שְׁחִיטָה שׁוֹחֲטִים הַרְבֵּה מְּאֹד שֶׁהַשּׁוֹחֵט אֵינוֹ מַרְגִּישׁ אֶת הַיָּד בִּכְלָל וְעוֹד שֶׁמְּמַהֲרִים לִשְׁחוֹט וְקָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁמַּאֲכִילִין נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, וְאִם תְּדַבֵּר עִם שׁוֹחֲטִים חֲבֵרִים שֶׁלָּכֶם וְתִשְׁאֲלוּ אוֹתָם אוֹתָם עַל הָעֲבוֹדָה יְסַפְּרוּ לָכֶם הַכֹּל.

הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נָתָן אַדְלֶער זי"ע בְּמִלְחַמְתּוֹ הַגְּדוֹלָה לְהָבִיא מָשִׁיחַ

כג. יָדוּעַ מַה שֶׁכָּתַב בְּסֵפֶר דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר שֶׁהַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נָתָן אַדְלֶער[3] [ּמַה שֶׁאָמַר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זי"ע, רְאֵה בְּסֵפֶר דֶּגֶל מַחֲנֶה אֶפְרַיִם (פָּרָשַׁת עֵקֶב), וְעוֹד בִּשְׁאָר סִפְרֵי תַּלְמִידֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב שֶׁכָּתְבוּ: שֶׁעִקַּר עִכּוּב בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ שֶׁאֵינוֹ בָּא הוּא בִּגְלַל הַשְּׁחִיטָה שֶׁמַּאֲכִילִים אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בִּנְבֵילוֹת וּטְרֵפוֹת וְאִם יְתַקְּנוּ זֹאת יָבֹא תֵּכֶף וּמִיַּד מַמָּשׁ], אָמַר "לָמָּה מָשִׁיחַ לֹא בָּא בִּשְׁנַת הַכֶּתֶר" שֶׁהָיָה כַּיָּדוּעַ שְׁנַת הַגְּאוּלָה, שֶׁהַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים אָמְרוּ אָז שֶׁמָּשִׁיחַ בְּוַדַּאי יָבֹא, בִּגְלַל הַשְּׁחִיטָה שֶׁמַּאֲכִילִים אֶת יִשְׂרָאֵל בִּנְבֵילוֹת וּטְרֵפוֹת רַחְמָנָא לִיצְלָן. – וְאַעֲתִיק מַה שֶׁכָּתַב שָׁם מִמִּקְצָת מִסֵּפֶר "הָאָבִי"ב" [רָאשֵׁי תֵּבוֹת אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹלָה] מֵהַנּוֹגֵעַ לָדַעַת בְּדוֹרֵנוּ וְז"ל: ר' נָתָן אַדְלֶער וְתַלְמִידוֹ ר' מֹשֶׁה סוֹפֵר מִפְּרֶעשְׁבּוּרְג מְקֻבָּלִים בְּנִסְתָּר, ר' נָתָן אַדְלֶער רָצָה לִפְסֹל הַשּׁוֹחֲטִים דְּפְרַאנְקְפוּרְט דְמֵיין, וּלְהַכְנִיעַ חוֹתָם הַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁשּׁוֹרֶה עַל שׁוֹחֲטִים פְּסוּלִים בְּסוֹד עַל חַרְבֶּךָ תִּחְיֶה וְגוֹ' וְאִלְמָלֵא הִשִּׂיג כָּל רְצוֹנוֹ בָּא מָשִׁיחַ, אַךְ הַסָּמֶ"ך מ"ם הֶעֱמִיד עָלָיו רוֹדְפִים קַצָּבִים וְהוּצְרָךְ לִבְרֹחַ. וּבְסֵפֶר בִּרְכַּת אַבְרָהָם כָּתַב: וְזֶה הָיָה סוֹד יְרִידַת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ לְעָלְמָא הָדֵין וְרֶמֶז עַל זֶּה ב"זע"ם" תִּצְעַד אר"ץ[4], רָאשֵׁי תֵּבוֹת: זְ'בִיחָה עֵ'רוּבִין מִ'קְוָאוֹת. – הַבַּעַל שֶׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זְיָ"ע שׁוֹמֵעַ בִּמְתִיבְתָּא דְּרָקִיעַ שֶׁ"מִקְוֶּה" שְׁ'חִיטָה וְעֵ'ירוּב הֵם יְסוֹדֵי הַדָּת שֶׁהָעוֹלָם עוֹמֵד עֲלֵיהֶם.

כד. וְכָתוּב בְּסֵפֶר בִּרְכוֹת אַבְרָהָם פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן שָׁמַעְתִּי שֶׁתַּלְמִידֵי הָרַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיוּ יוֹשְׁבִים בְּיַחַד וּמִתְוַוכְּחִים אֵיזֶהוּ הַדָּבָר הָעִקָּרִי שֶׁרֹאשׁ וּמַנְהִיג הַדּוֹר צָרִיךְ לְהַשְׁגִּיחַ עָלָיו. – יֵשׁ מֵהֶם אָמְרוּ שֶׁהָעִקָּר הוּא לְהַשְׁגִּיחַ עַל הַזְּבִיחָה שֶׁיִּהְיֶה הַשׁוֹ"ב יָרֵא שָׁמַיִם, וְכֵן בְּכָל שְׁאָר עִנְיָנִים הַשַׁיְיכִים לָזֶה כִּי חַס וְשָׁלוֹם מַאֲכָלוֹת אֲסוּרִים מְטַמְטְמִים אֶת הַלֵּב. – וְיֵשׁ שֶׁאָמְרוּ עֵרוּבִין הוּא הָעִקָּר כִּי הִלְכוֹת שַׁבָּת כַּהֲרָרִים הַתְּלוּיִים בְּשַׂעֲרָה (חֲגִיגָה דַּף י' עַמּוּד א') וְהָאִסּוּר חָמוּר מְּאֹד. – וְיֵשׁ אָמְרוּ מִקְוֶה הִיא הָעִקָּר לְהַשְׁגִּיחַ שֶׁהַמִּקְוֶה תִּהְיֶה כְּשֵׁרָה בְּלִי שׁוּם חֲשַׁשׁ, כִּי אִם יְסוֹד בִּנְיָן הָאָדָם הוּא חַס וְשָׁלוֹם בְּלִי כַּשְׁרוּת קָשֶׁה לוֹ מְּאֹד לְהִתְגַּבֵּר עַל הָרַע רַחֲמָנָא לִיצְלָן. – וְאַחַר זֶה אָמַר לָהֶם מָרָן הָרַב יִשְׂרָאֵל בַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בָּזֶה הַלָּשׁוֹן, תֵּיתֵי לִי כִּי בְּעֵת הַזֹּאת פִּלְפְּלוּ גַּם כֵּן בַּמְּתִיבְתָּא דְּרָקִיעַ אֵיזֶה מֵהֶם עִקָּר וְאָמְרוּ כְּמַר וּכְּמַר. – וְהַסִּימָן הוּא בְּמִקְרָא (חֲבַקּוּק ג') בְּזַעַ"ם תִּצְעַד אָרֶץ רָאשֵׁי תֵּבוֹת "זְבִיחָה, – "עֵרוּבִין, – "מִקְוֶה, כָּל אֵלֶּה הֵם יְסוֹד הָאָרֶץ. עַכַּ"ל. (סֵפֶר בְּרָכוֹת אַבְרָהָם פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן, בֵּית אַהֲרֹן בְּלִיקוּטִים, וְכֵן הוּא בְּבַעַל שֵׁם טוֹב עַל הַתּוֹרָה פָּרָשַׁת יִתְרוֹ).

כה. הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ רַבִּי הִלֵּל מקאלאמייער מֵבִיא בְּסִפְרוֹ עֵת לַעֲשׂוֹת (חֵלֶק א' שְׁאֵלָה צב מערכת מא"ס) הָעֲבֵרָה שֶׁל הַמַּאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת חָמוּר מְּאֹד, חוּץ מִזֶּה שֶׁעוֹבְרִים עַל לֹא תַעֲשֶׂה בְּכָל כַזַּיִת, וְחַיָיבִים בְּמַלְקוֹת, וְהוּא נִקְרָא רָשָׁע, הוּא גַּם גּוֹרֵם לְעַצְמוֹ רָעָה גְּדוֹלָה וְאָסוֹן גָּדוֹל, כִּי גּוּפוֹ מְפֻטָּם בְּאִסּוּר, כִּי הָאוֹכֵל שֶׁאֵינוֹ נָקִי נוֹתֵן לוֹ אֶת הַכֹּחַ וְהָאַנֶרְגִיאָ, וּבְדֶרֶךְ זוּ נִשְׁמָתוֹ מִסְתַאֶבֶת.

כו. וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, וּמִמֵּילָא אַחַר כָּךְ קָשֶׁה לוֹ לְקַיֵים אֶת מִצְווֹת הַיַּהֲדוּת, וְזֶה מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ אֶת הַדֶּרֶךְ הָאַמִיתִּית לְיִרְאָה וְלֶאֱהֹב אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְעָבְדוֹ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, וּבְכָל זֹאת הֵם מְזַלְזְלִים בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת.

כז. יֶשְׁנָם חֲלָקִים שֶׁכָּל בֵּיתָם אֵינוֹ מִתְנַהֵל כְּלָל עַל פִּי כְּלָלֵי הַכַּשְׁרוּת, וְיֶשְׁנָם אֲחֵרִים שֶׁאֶצְלֵהֶם הַבַּיִת מְנֹהָל עַל פִּי כָּל כְּלָלֵי הַכַּשְׁרוּת, אַךְ הָעֲבֵרָה הִיא קַלָּה מְּאֹד בְּעֵינֵיהֶם, וּכְשֶׁהֵם נוֹסְעִים בָּאֳנִיָּה אוֹ בְּרַכֶּבֶת הֵם מֵקִילִים לְעַצְמָם וְאוֹכְלִים מִכָּל הַבָּא לְיַד, וּמִמֵּילָא לִבָּם מִתְטַמְטֵם.

כח. כְּשֶׁהֵם יַגִּיעוּ לְעֵת צָרָה וְהֵם יִצְעֲקוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אָז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִשְׁמַע לָהֶם? וְאוֹתָם אֵלּוּ הַמְּטַמְּאִים וּמְשַׁקְצִים אֶת נַפְשָׁם, כְּשֶׁהֵם מְפַטְּמִים אֶת נַפְשָׁם בַּאֲכִילַת נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת עֲלֵיהֶם אוֹמֵר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא עַמִּי אַתֶּם, אַתֶּם אֵינְכֶם שַׁיְיכִים לִי עכ"ל וְעַיֵּן עוֹד שָׁם יוֹתֵר.

כט. הַחוֹבַת הַלְּבָבוֹת כּוֹתֵב (שַׁעַר הַתְּשׁוּבָה פ"ה) שֶׁיִּתְרַחֲקוּ מִשִּׁבְעִים דְּבָרִים שֶׁהֵם מוּתָּרִים הַמְּסֻגָּלִים לְהָבִיא אֶת הָאָדָם לְאִסּוּר חָלִילָה, לְמָשָׁל דְּבָרִים שֶׁהֵם רַק סָפֵק אִסּוּר לִפְנֵי שֶׁחָס וְשָׁלוֹם יִכָּשְׁלוּ חָלִילָה בְּדָבָר שֶׁהוּא אִסּוּר.

ל. הַשְׁלָ"ה הַקָּדוֹשׁ כּוֹתֵב (שַׁעַר הָאוֹתִיּוֹת אוֹת ק') בְּשֵׁם רַבּוֹ הַמֹּהַר"ש ז"ל לְהִתְרַחֵק אַלְפֵי אַמּוֹת מֵחֲשָׁשׁ מַאֲכָל שֶׁל אִסּוּר, כִּי זֶה מַשְׁאִיר רֹשֶׁם עַל הַגּוּף, וְזֶה נִשְׁאַר לָנֶצַח.

לא. כָּתוּב בְּדֶרֶךְ חֲסִידִים (מַעֲרֶכֶת אֲכִילָה אוֹת כ"ב בְּשֵׁם אוֹר הַגָּנוּז פ' תוֹלְדוֹת), כְּשֶׁנִּזְהָרִים לֶאֱכוֹל בִּקְדוּשָׁה, הַכֹּחַ שֶׁל הָאָדָם מִתְחַזֵּק מֵהַמַּאֲכָלִים לִלְמוֹד וּלְהִתְפַּלֵּל בְּלִי מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, אֲבָל כְּשֶׁהוּא אוֹכֵל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת ח"ו מִתְגַּבֵּר כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרַע וְהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ בְּלִי
מַחֲשָׁבָה זָרָה.

לב. הַחֲתַם סוֹפֵר הַקָּדוֹשׁ כּוֹתֵב (תּוֹרַת מֹשֶׁה פ' קְדוֹשִׁים ד"ה הַמִּתְקַדְּשִׁים), שֶׁרֹב הָאַפִּיקוֹרְסוּת רַחְמָנָא לִיצְלָןִ שֶׁבָּא עַל הָאָדָם בָּא מִמַּאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת. עוֹד כּוֹתֵב הַחֲתַם סוֹפֵר ז"ל (חֲתַם סוֹפֵר עה"ת שְׁמִינִי ד"ה וְלֹא תִטַּמְּאוּ) שֶׁזֶּה הָאָדָם מִתְטַמְטֵם מִמַּאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת אֲבָל לֹא הַנְּשָׁמָה, כִּי מֵאַחַר וְהָאָדָם אוֹכֵל מַאֲכָל אִסּוּר, הַנְּשָׁמָה מִיַּד מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, וְהוּא נִשְׁאַר בְּדִיּוּק כְּמוֹ אָדָם מֵת כְּמוֹ רָשָׁע בְּעֵת חַיָּיו רַחְמָנָא לִיצְלָןִ, ע"ש.

לג. הַבַּעַל יִשְׂמַח מֹשֶׁה כּוֹתֵב (בסה"ק תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה עַל תְּהִלִּים סח) כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ אוֹכֵל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת כוּ', הוּא קָשּׁוּר לַטֻּמְאָה וְהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְעַלּוֹת אֶל הַקְּדוּשָׁה, הַטֻּמְאָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ רַק עַל יְדֵי חִבּוּט הַקֶּבֶר, אוֹ עַל יְדֵי תַּעֲנִית וּתְשׁוּבָה עיי"ש.

לד. בְּאוֹר צַדִּיקִים (פֶּרֶק י"ט) כָּתוּב, שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מְדַקְדֵק בְּמַה שֶׁהוּא אוֹכֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה, יֵשׁ לוֹ עוֹנְשִׁים קָשִׁים בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם הַבָּא, וּכְפִי שֶׁהוּא מוֹנֶה שָׁם אֶת הָעוֹנְשִׁים עיי"ש.

לה. הָרֵאשִׁית חָכְמָה כּוֹתֵב (שַׁעַר הַקְדוּשָׁה פט"ז) שֶׁהַקָּבָּ"ה כִּבְיָכוֹל הוּא מִתְקַנֵּא בְּעִקָּר (נוֹקֵם) עַל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּכָל הָעֲבֵרוֹת הָאֲחֵרוֹת, כִּי הָעֲבֵרָה הַזּוֹ מְטַמֵּאת אֶת כָּל הָאָדָם, הַגּוּף הוֹפֵךְ לִהְיוֹת חֲתִיכַת טֻמְאָה רַחְמָנָא לִיצְלָןִ. (כָּךְ גַּם מֵבִיא הַשְׁלָהַ"קָ בְּשַׁעַר הָאוֹתִיּוֹת אוֹת ק' ע"ש).

לו. בְּסֵפֶר מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ (פ' שְׁמִינִי באד"ה אַל תְּשַׁקְּצוּ) הוּא כּוֹתֵב, שֶׁמַאַכָלוֹת אֲסוּרוֹת מְטַמְטֵם אֶת הַלֵּב, וְשׁוֹרֶה עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה, וַאֲפִילוּ כְּשֶׁהוּא מֵקֵל רַק בְּחֻמְרָא, הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשִּׂיג הַשָּׂגוֹת תוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וַאֲפִילוּ כְּשֶׁהוּא נוֹהֵג בַּחֲסִידוּת וְלוֹמֵד בְּיוֹם וּבַלַּיְלָה.

לז. הַחָפֶץ חַיִּים כּוֹתֵב בְּסִפְרוֹ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל (פֶּרֶק כ"ח כ"ט), שֶׁמִּכָּל עֲבֵרָה נִבְרָא מַלְאָךְ רַע, תַּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם כַּמָּה מַלְאָכִים רָעִים בּוֹרֵא לְעַצְמוֹ הָאָדָם עַל יְדֵי אֲכִילַת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, כְּשֶׁבְּכָל נְגִיסָה הוּא בּוֹרֵא לְעַצְמוֹ מַלְאָךְ נוֹסַף, וְאוֹתָם הַמַּלְאָכִים הָרָעִים מַמְתִּינִים לוֹ לְרֶגַע שֶׁהוּא יָמוּת, כְּשֶׁאָז יַעֲשׂוּ לוֹ צָרוֹת וְיִסּוּרִים, וְלֹא יִתְּנוּ דַּקָּה אַחַת מְנוּחָה.

לח. הֲרֵי אָז יִמְרְטוּ אֶת שְׂעָרוֹת הָרֹאשׁ, עַל כָּךְ שֶׁבָּעוֹלָם הַשֶּׁקֶר נָתְנוּ לְיֵצֶר הָרַע אֶת כָּל אֲשֶׁר חָפֵץ, וְלֹא דַּי בְּכָךְ שֶׁחָטְאוּ בְּעַצְמָם, אֶלָּא שֶׁעוֹד לִגְלְגוּ עַל הַיְהוּדִים הַדָּתִיִּים אֲשֶׁר הוֹכִיחוּ עַל כָּךְ, וְקָרְאוּ לָהֶם "שׁוֹטִים", כְּשֶׁחָשְׁבוּ אֶת עַצְמָם לַחֲכָמִים וּמְבִינִים, מַה יָצָא לִי מִכָּל הַחָכְמָה וְהַהַשְׂכָּלָה שֶׁלִּי? יִשְׁאֲלוּ אוֹתִי, הֲרֵי חָפַרְתִּי לְעַצְמִי בּוֹר!

לט. מִיַּד יִתְחָרְטוּ עַל כָּךְ, כָּל אֶחָד יַצְדִּיק עַל עַצְמוֹ אֶת הַדִּין, אַךְ זֶה כְּבָר יִהְיֶה מְאֻחָר, לֹא נִיתַּן יִהְיֶה עוֹד לַעֲשׂוֹת דָּבָר, תְּשׁוּבָה נִיתַּן לַעֲשׂוֹת רַק בַּחַיִּים, כְּפִי שֶּׁיָּדוּעַ, וּכְפִי שֶׁכְּבָר צִיְּנוּ לְעֵיל, שֶׁחוּץ מִן הָעֲבֵרָה שֶׁל הַמַּאֲכָל הָאִסּוּר, הֲרֵי שֶׁגַּם מְטַמְטְמִם אֶת הַנֶּפֶשׁ עַל יְדֵי מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת.

קוּנְטְרֶס

אֲכִילָה וּבְרִיאוּת וְחַיִּים

עֵצָה מִן הַתּוֹרָה לְהִפָּטֵר מִצָּרוֹת יְהוּדִיּוֹת

לִבּוֹ שֶׁל כָּל יְהוּדִי כּוֹאֵב עַד מְאֹד, לְשֵׁמַע צָרוֹת יִשְׂרָאֵל וַאֲסוֹנוֹת רַחֲמָנָא לִיצְלָן הַמִּתְרַחֲשִׁים יוֹם יוֹם, שֶׁכָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ דַּיּוֹ לִקְרוֹעַ לִגְזָרִים אֶת הַלֵּב הַיְּהוּדִי.

לָכֵן חוֹבַת הַשָּׁעָה עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל כֻּלּוֹ לַעֲרֹךְ חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ.

יְהוּדִים מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים יוֹדְעִים וּמַאֲמִינִים שֶׁכָּל מְאֹרָע אוֹ אָסוֹן חַס וְשָׁלוֹם אֵינוֹ מִקְרֶה, בִּפְרָט אֲסוֹנוֹת הַפּוֹגְעִים בְּנָשִׁים וִילָדִים, וּבְנוֹסָף לְכָךְ בְּמִדָּה כָּזוֹ וּבִרְצִיפוּת רַחֲמָנָא לִיצְלָן.

הָרַמְבַּ"ם הַקָּדוֹשׁ כּוֹתֵב בִּתְחִלַּת הִלְכוֹת תַּעֲנִית, מְפָרֵשׁ אֶת הַמִּלִּים: "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי" הַכְּתוּבִים בַּתּוֹכֵחָה, כָּךְ, שֶׁאִם יִתְלוּ אֶת הָאֲסוֹנוֹת הַבָּאִים מִן הַשָּׁמַיִם בְּמִקְרֶה, אָז מַמְשִׁיךְ הַפָּסוּק שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַמְשִׁיךְ לְהַעֲנִישׁ חַס וְשָׁלוֹם.

יוֹצֵא לְפִי הָרַמְבַּ"ם (שֶׁהָיָה מֵהַפּוֹסְקִים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר), שֶׁהָעֹנֶשׁ עַל אִי עֲרִיכַת חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְפֶתַע פִּתְאוֹם אָסוֹן חַס וְשָׁלוֹם לֹא עָלֵינוּ, וּלְתַקֵּן הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה אֶת הֶחָסֵר שֶׁגָּרַם לְאָסוֹן, לְפִי הַהוֹרָאוֹת שֶׁבַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים הַמּוֹרִים כֵּיצַד לְהִתְנַהֵג בְּכָל סוּג צָרָה חַס וְשָׁלוֹם וְאֵיךְ לְתַקְּנוֹ עַל לְהַבָּא אֵצֶל הָאָדָם הַפְּרָטִי וְאֵצֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ.

לָכֵן חוֹבָה לְהִתְבּוֹנֵן בְּכָל הָאֲסוֹנוֹת הָרַבִּים שֶׁאֵרְעוּ, כְּמוֹ הַתְקָפוֹת לֵב, הַחוֹלִי הַיָּדוּעַ, הַתְקָפוֹת עֲצַבִּים, אַסְמַא וּשְׁאָר חוֹלֵי נְשִׁימָה, אַלֶרגִיוֹת, לַחַץ דַּם, חוֹלֵי מֵעַיִם, יְלָדִים בַּעיַתִּיִים, מַחֲלוֹת אֵצֶל צְעִירִים וַאֲפִילוּ יְלָדִים, בְּמִדָּה גְּדוֹלָה כָּזוֹ שֶּׁאֵין לוֹ אַח וָרֵעַ בְּהִסְטוֹרְיָה.

מִשְׁפְּחוֹת עִם עַשְׂרוֹת יְלָדִים קְטַנִּים נִשְׁאָרִים יְתוֹמִים לְלֹא אַב, רַחֲמָנָא לִיצְלָן, חֶסְרוֹן שֶׁלֹּא נִתַּן לְמַלֵּא. עַשְׂרוֹת יְלָדִים בְּגִילָאֵי 3,4,5, קָמִים בַּבֹּקֶר וּבוֹכִים: "אִמָּא! אִמָּא!", קוֹלוֹתֵיהֶם נִשְׁאַר בֵּין קִירוֹת הַבַּיִת וְאֵין שׁוֹמֵעַ. יְלָדִים רַכִּים עִם לֵב שָׁבוּר בִּגְלַל בְּעָיוֹת שׁוֹנוֹת הַבָּאוֹת כָּל יוֹם לֹא זָכוּ לְהַכִּיר אֶת אִמָּם, כָּךְ שֶּׁאֵין לָהֶם בִּפְנֵי מִי לִשְׁפּוֹךְ אֶת לִבָּם הַשָּׁבוּר וְלִזְכּוֹת לְמִילָה מְעוֹדֶדֶת. אִמָהוֹת מִסְתַּכְּלוֹת מֵעוֹלָם הָאֱמֶת בְּצַעַר וּכְאֵב עַל סִבְלוֹתָם שֶׁל יַלְדֵיהֶם הָאֲהוּבִים שֶׁנִּכְרְתוּ מֵהֶם לְפֶתַע פִּתְאוֹם וּמִתְהַלְּכִים שְׁבוּרִים וּרְצוּצִים הַרְבֵּה שָׁנִים. (הַמֵּתִים מִצְטַעֲרִים בְּצַעַר קְרוֹבֵיהֶם – חז"ל).

הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מַסְבִּיר בְּמִצְוַת שִׁלּוּחַ הַקֵּן שֶּׁאֵין צַעַר כְּצַעַר הָאֵם כְּשֶׁנִּלְקָחִים מִמֶּנָּה יְלָדֶיהָ לְתָמִיד רַחֲמָנָא לִיצְלָן.

הַלֵּב נִקְרָע לִרְאוֹת שִׁשָּׁה – שִׁבְעָה יְלָדִים שֶׁעֲדַיִן לֹא טָעֲמוּ טַעַם חֵטְא, עוֹמְדִים בְּיַחַד וְאוֹמְרִים קַדִּישׁ עַל אִמָּם, לֹא עָלֵינוּ.

עֲווֹנוֹת הַדּוֹר רַבִּים, אוּלָם לֹא נַעֲשִׂים שׁוּם צְעָדִים רְצִינִיִּים וְשׁוּם מַעֲשִׂים חִיּוּבִיִּים לְתַקֵּן אֶת הַמַּצָּב.

הֵיכָן כָּל הָרַבָּנִים ???

הֵיכָן כָּל הַמַּנְהִיגִים???

מַדּוּעַ שׁוֹתְקִים הֵמָּה בְּעֵת זוֹ, עֵת צָרָה לְיַעֲקֹב ???

לְפִי הוֹרָאַת חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הַבְּעָיָה הַמֶּרְכָּזִית שֶׁאֶפְשָׁר לוֹמַר עָלֶיהָ וּבְצֶדֶק שֶׁזֶּהוּ הַיְּסוֹד וְהַשּׁוֹרֶשׁ לְכָל הַצָּרוֹת וְהָאֲסוֹנוֹת הִיא: בְּעָיַת הַכַּשְׁרוּת וְעִקָּר הַבְּעָיָה בַּכַּשְׁרוּת הִיא כַּמּוּבָן הַבָּשָׂר שֶׁהִיא מְרֻבֶּה בְּכָל מִינֵי בְּעָיוֹת, לֹא עוֹבֶרֶת חֲצִי שָׁנָה מֵהַבְּעָיָה הַיְשָׁנָה וּכְבָר צָצָה לְעוֹלָם בְּעָיָה חֲדָשָׁה, כָּל פַּעַם בְּחֵלֶק אַחַר. פַּעַם זֶה בִּשְׁחִיטָה, פַּעַם זֶה בִּבְדִיקוֹת, פַּעַם עִם סִרְכוֹת וּפַעַם עִם נִקּוּר, פַּעַם עִם מְלִיחָה וּפַעַם עִם הַשְׁגָּחָה, פַּעַם בְּשֵׁם מַכְשִׁירִים וּפַעַם בְּשֵׁם שׁוֹחֲטִים, פַּעַם בְּשֵׁם קַצָּבִים וּפַעַם בְּשֵׁם מַשְׁגִּיחִים וּפַעַם בְּשֵׁם פְּלָאמְבֶּעס, פַּעַם בְּשֵׁם גְּלַאט וּפַעַם בְּשֵׁם מַאסְן פְּרָאדוּקְצִיעֶ, פַּעַם הַבְּעָיָה הִיא עִם לָשׁוֹן, וּפַעַם עִם כָּבֵד פַּעַם עִם סְוִויט בְּרֶעסט, וּפַעַם עִם סַאלַאמִי נַקְנִיק.

נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה, מַה יָכוֹל אָדָם פָּשׁוּט, יְהוּדֵי עַמְּךָ, לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר מִלִדְּרֹשׁ בָּשָׂר כָּשֵׁר, עִם הֶכְשֵׁר? וּבְאִם זֶה לֹא מַסְפִּיק, מַה עוֹד יָכוֹל הוּא לַעֲשׂוֹת?

לְאַחַר הִתְיָעַצוּיוֹת שֶׁל הַבֵּית דִּין שֶׁלָּנוּ, הִצְלַחְנוּ בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ, לַעֲרֹךְ תָּכְנִית מְפֹרֶטֶת שֶׁתַּצְלִיחַ לְשַׁנּוֹת אֶת הַמַּצָּב בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ.

הָעֵצָה הִיא:

כָּל רֹאשׁ מִשְׁפָּחָה יִקַּח עֵט וּנְיָר וְיִכְתֹּב מִכְתַּב לָרַב הַמַּכְשִׁיר שֶׁלּוֹ וִיבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לַעֲנוֹת וְלַחְתֹּם עַל הַמִּכְתָּב.

וְזֶהוּ תֹּכֶן הַמִּכְתָּב:

לִכְבוֹד הָרַב וְכוּ' מוהר"ר………………….. שְׁלִיטָ"א.

מִכֵּיוָן שֶׁאֲנִי קוֹנֶה בַּחֲנוּת בָּשָׂר שֶׁל ……….. הַנּוֹשֵׂא אֶת הַהֶכְשֵׁר שֶׁלָּכֶם, וּכְפִי הַמּוּבָא בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁמַּאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת מְבִיאִים אֶת כָּל הַצָּרוֹת וְהָאֲסוֹנוֹת רַחֲמָנָא לִיצְלָן, וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ הַצַּדִּיק ר' הִלֵּל מִקוֹלוֹמֵייעֶר זִכְרוֹנוֹ צַדִּיק לִבְרָכָה כּוֹתֵב: "חוּסוּ וְרַחֲמוּ עַל בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם הַצְּעִירִים וְאֶל תָּבִיאוּ עֲלֵיהֶם אֲסוֹנוֹת חַס וְשָׁלוֹם עַל יְדֵי אֲכִילַת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת".

אַל תִּשְׁכְּחוּ ! שֶׁהַגְּזֵרָה הַזּוֹ אֵצֶל הָמָן לַהֲרוֹג אֶת כָּל הַיְהוּדִים, הָיָה רַק בְּעִנְיַן אֲכִילַת טְרֵפוֹת (מגילה י"ב).

כְּשֶׁכָּתַבְתִּי אֶת הַשּׁוּרוֹת הַלָּלוּ צִלְצֵל אֵלַי רַב מְפֻרְסָם וְאָמַר לִי אֶת הַכָּתוּב בַּסֵּפֶר הַמְּפֻרְסָם אִמְרֵי ש"י, חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שׁוֹאֲלִים הָמָן מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן?, הֵיכָן מְרֻמָּז בְּכָל הַתּוֹרָה הָעִנְיָן שֶׁל הָמָן? וְעַל כָּךְ הֵשִׁיבוּ שֶׁהוּא מְרֻמָּז בַּפָּסוּק "הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ". וְאִם כֵּן מַה הַשַּׁיָּכוּת שֶׁל הַפָּסוּק בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית לָעִנְיָן שֶׁל הָמָן?.

רוֹאִים לִפְעָמִים אֵיךְ יְהוּדִי מְאַבֵּד אֶת צֶלֶם הָאֱלֹקוּת שֶׁלּוֹ, הוּא נִהְיָה מֻשְׁחָת עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהוּא מוּכָן לְהַכְחִיד אֶת אֶחָיו, וּמֵהֵיכָן נוֹבֵעַ הַשְׁחָתָה כָּזוֹ אֵצֶל יְהוּדִי? זֶה קוֹרֶה מִכָּךְ שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל כָּשֵׁר, שֶׁהוּא מְטַמְטֵם אֶת הַלֵּב, כְּפִי שֶׁהָרַמְבַּ"ם כּוֹתֵב שֶׁהָאֹכֶל נִהְיָה דָּם, וְהַדָּם זוֹרֵם לַלֵּב וּמִטַּמְטֵם אוֹתוֹ עַד שֶׁהוּא הוֹפֵךְ אוֹתוֹ לְ"הָמָן" יְהוּדִי, כִּי הוּא אָכַל דָּבָר שֶׁ"צִּוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ", עַד כָּאן.

רוֹאִים מִכָּךְ שֶׁלֶּאֶכֹל אֹכֶל שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר גּוֹרֵם לָרָעָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר.

וְלָכֵן אוֹמְרִים אָרוּר הָמָן אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ לְאַבְּדִי כִּי הוּא הֶאֱכִיל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, עַל יְדֵי כָּךְ שֶׁהָיָה לוֹ אֶת הַכֹּחַ לִגְזֹר עַל הַיְהוּדִים גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת (מגילה י"ב).

כָּתוּב גַּם בב"ח (או"ח סי' תר"ע) וְזֶה לְשׁוֹן קָדְשׁוֹ, בְּפוּרִים הָיְתָה עִקָּר הַגְּזֵירָה לְפִי שֶׁנֶּהֱנוּ מִסְּעוּדָתוֹ, עַד כָּאן נִגְזַר עֲלֵיהֶם לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת הַגּוּפִים שֶׁנֶּהֱנוּ מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁל אִסּוּר וְשִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה שֶׁל אִסּוּר, וּכְשֶׁעָשׂוּ תְּשׁוּבָה עִנּוּ נַפְשׁוֹתָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אסתר): "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" לְפִיכָךְ קְבָעוּם לְמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב לִזְכֹּר אֶת עִקָּר הַנֵּס.

וְלָכֵן אוֹמְרִים בָּרוּךְ מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי כִּי בִּזְכוּתוֹ הַיְהוּדִים נִצְּלוּ מֵגְזֵירָתוֹ שֶׁל הָמָן, הוּא נִזְהָר שֶׁיְּהוּדִים לֹא יִכָּשְׁלוּ בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, וְלָכֵן הוּא יָשַׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לִשְׁמוֹר שֶׁאֶסְתֵּר לֹא תֹּאכַל אֹכֶל שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר.

וְרַק בִּזְכוּת זֶה שֶׁשָּׁמְרוּ מִמַּאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת נִצְּלוּ הַיְהוּדִים, וְלָכֵן קָרְאוּ לָהֶם "יְהוּדִי", כִּי אַף אֹכֶל שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר לֹא נִכְנַס לְפִיהֶם, (פִּרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פֶּרֶק נ').

כָּתוּב בְּסֵפֶר הַחִנּוּךְ, שֶׁטַּעַם אִסּוּר אֲכִילַת טְרֵפוֹת הוּא בִּכְדֵי לִמְנוֹעַ מַחֲלוֹת, כִּי אֲכִילַת טְרֵפוֹת מֵבִיא אֶת כָּל הֶחֳלָאִים רַחֲמָנָא לִיצְלָן (חִנּוּךְ מִצְוָה ע"ג).

הָרַמְבַּ"ם כּוֹתֵב שֶׁמַּאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת מַזִּיקִים לַגּוּף, כְּמוֹ שֶׁאָדָם יַחְתֹּךְ עַצְמוֹ עַל יְדֵי סַכִּינִים.

תּוֹצָאוֹת אֲיֻמּוֹת, כּוֹתֵב הָרַמְבַּ"ם, בָּאוּ בְּעִקְבוֹת אֲכִילַת טְרֵפוֹת בִּזְמַנּוֹ. קָרוֹב לְמֵאָה אֶלֶף אִישׁ נֶהֶרְגוּ עַל יְדֵי מִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת רַחֲמָנָא לִיצְלָן בִּגְלַל אֲכִילַת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת [וְיֵשׁ כּוֹתְבִים שֶׁהָיוּ 700 אֶלֶף אִישׁ] (מוּבָא בְּכִתְבֵי שו"ת שֶׁל הָרַמְבַּ"ם, וּבְסֵפֶר "צָפְנַת פַּעְנֵחַ" פָּרָשַׁת יִתְרוֹ דִּבּוּר הַמַּתְחִיל וְנִרְאֶה, וּבְסֵפֶר "דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם" פָּרָשַׁת עָקֵב).

לָכֵן בִּרְצוֹנִי לָדַעַת בָּטוּחַ לִפְנֵי שֶׁאֲנִי קוֹנֶה בָּשָׂר בַּחֲנוּת בָּשָׂר הנ"ל שֶׁבְּאִם הַבָּשָׂר הוּא לֹא מֵאָה אָחוּז כָּשֵׁר, וּבִגְלַל זֶה עָלוּל לָבוֹא רַחֲמָנָא לִיצְלָן עַל כָּל הָרְשָׁעִים (לָשׁוֹן נְקִיָּה) צָרוֹת וַאֲסוֹנוֹת, לְלֹא הַבְדֵּל אֵיזֶה אֲסוֹנוֹת, לְדֻגְמָא הַתְקָפוֹת לֵב, הַחוֹלִי הַיָּדוּעַ, הַתְקָפוֹת עֲצַבִּים, אַסְמַא וּשְׁאָר מַחֲלוֹת נְשִׁימָה, אַלֶרגִיוֹת, לַחַץ דַּם, מַחֲלַת רֵאוֹת, בְּעָיוֹת יְלָדִים, וְכָל שָׁאַר הַמַּחֲלוֹת הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת בִּגְלַל חִיּוּב כָּרֵת, לֹא עָלֵינוּ, הַאִם אַתֶּם מְקַבְּלִים עַל עַצְמְכֶם אֶת כָּל הָעוֹנְשִׁים הָאִיּוּמִים בָּעוֹלָם הָאֱמֶת, כְּפִי שֶׁכּוֹתֵב הֶחָפֵץ חַיִּים זי"ע שֶׁמִּי שֶׁאוֹכֵל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת מְנַתְּחִים בְּעוֹלָם הָאֱמֶת כָּל עֶצֶם וְכָל אֵבֶר שֶׁל גּוּף הָאָדָם לְהוֹצִיא אֶת הַטְּרֵפוֹת, וּלְפִי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מוֹרִידִים אוֹתוֹ לִשְׁאוֹל תַּחְתִּית רַחֲמָנָא לִיצְלָן לְתָמִיד.

בְּקִצּוּר, כָּל הָאֲסוֹנוֹת שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה וְשֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁלָּנוּ וְשֶׁל יְלָדֵינוּ אַתֶּם מְקַבְּלִים עַל עַצְמְכֶם, אָז אֲנִי יָכוֹל לֶאֱכוֹל אֶת הַבָּשָׂר בִּמְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ, כִּי אַתֶּם מְקַבְּלִים אַחֲרָיוּת כִּדְבָעֵי עַל הַהֶכְשֵׁר שֶׁלָּכֶם.

בְּאִם אַתֶּם מְקַבְּלִים אַחֲרָיוּת עַל כָּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, אָנָּא מִכֶּם חִתְּמוּ עַל מִכְתַּב זֶה וְשִׁלְחוּ אוֹתוֹ חֲזָרָה.

נֻסַּח הַתְּנַאי עִם רַב הַמַּכְשִׁיר בָּזֶה וּבַבָּא:

אֲנִי מְקַבֵּל עָלַי כָּל הָאֲסוֹנוֹת הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל הָעֲלוּלִים לָבוֹא בְּאִם הַבָּשָׂר שֶׁל חֲנוּת ……………. שֶׁהִיא תַּחַת הַשְׁגָּחָתִי, אֵינוֹ כָּשֵׁר מֵאָה אָחוּז

גְּלַאט כָּשֵׁר

וְעָלוּל רַחֲמָנָא לִיצְלָן בִּגְלַל זֶה לָבוֹא עַל כָּל הָרְשָׁעִים (לָשׁוֹן נְקִיָּה) הָאוֹכְלִים זֶה, אֲסוֹנוֹת, לֹא עָלֵינוּ, לְדֻגְמָא הַתְקָפוֹת לֵב, הַחוֹלִי הַיָּדוּעַ, הַתְקָפוֹת עֲצַבִּים, אַסְמַא וּשְׁאָר מַחֲלוֹת נְשִׁימָה, לַחַץ דַּם, מַחֲלוֹת רֵאוֹת, בְּעָיוֹת יְלָדִים וְחַיָּבֵי כְּרִיתוּת לֹא עָלֵינוּ, וְכָל שְׁאָר הָאֲסוֹנוֹת, לֹא עָלֵינוּ, שֶׁעֲלוּלִים לָבוֹא עוֹד בָּזֶה הָעוֹלָם וּבָעוֹלָם הַבָּא.

מְקוֹם הַחוֹתָם _________________

נ.ב. אָנָּא לַעֲנוֹת בַּהֶקְדֵּם הָאֶפְשָׁרִי.

נַעֲשֶׂה וְנִגְמָר עַל יְדֵי בֵּית דִּין שֶׁל שְׁלָשׁ:

נְאוּם: אַבְרָהָם גרינהוט, דַּיָּן

נְאוּם: גַּבְרִיאֵל בערקוביץ, דַּיָּן

נְאוּם: נַפְתָּלִי בראזעווסקי, דַּיָּן

כָּל זֶה נַעֲשֶׂה וְנִגְמָר אוֹר לַיּוֹם ו' לְסֵדֶר וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תשמ"ג לפ"ק.

וְעַכְשָׁו נְּדַבֵּר קְצָת עַל הָרַב הַמַּכְשִׁיר:

רַב שֶׁנּוֹתֵן הֶכְשֵׁר, יֵשׁ כְּבָר שְׁאֵלָה עָלָיו אִם הוּא בִּכְלָל יְהוּדִי כָּשֵׁר?

הוֹצֵאתִי לָאוֹר ב"ה 17 סְפָרִים עַל הָעֶרֶב רַב וְשָׁם יֵשׁ 172 מַאֲמָרִים מֵהַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְהָרַשְׁבִּ"י פּוֹסֵק שֶׁרֹב הָרַבָּנִים הֵם מֵהָעֶרֶב רַב, וְגַם לְעֵרֶךְ 140 מַאֲמָרִים מִתַּלְמִידֵי בַּעַל שֵׁם טוֹב שֶׁרֹב הָרַבָּנִים יִהְיוּ מֵהָעֶרֶב רַב וּצְרִיכִים לְהִזָּהֵר מֵהֶם, וְרַב שֶׁמְּקַבֵּל כֶּסֶף עֲבוּר הֶכְשֵׁרוֹ אֵין לוֹ בִּכְלָל נֶאֱמָנוּת, עַל פִּי הֲלָכָה,

וּבִגְלַל זֶה הגה"צ הָרַב לַנְדָה שְׁלִיטָ"א מִבְּנֵי בְּרַק אוּלַי הַיָּחִיד שֶׁלֹּא מְקַבֵּל כֶּסֶף עֲבוּר הַהֶכְשֵׁר שֶׁלּוֹ כַּיָּדוּעַ.

וְנָבִיא לָכֶם דֻּגְמָא מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בָּעִתּוֹן אַלְגֶעמֵיינֶער דְזשׁוּרְנַאל כְּשֶּׁנִלְחַמְתִּי עַם אַנְשֵׁי הַמַחְנוֹ"ט (רָאשֵׁי תֵּבוֹת מַאַכִילֵי נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת חָלָב וְדַם,) וְהַיּוֹם, כִּמְעַט כָּל הַחֲסִידִים בְּסַטְמֶאר מוֹדִים שֶׁהַכֹּל מַה שֶׁכָּתַבְתִּי אָז אֱמֶת וְיַצִּיב וְנָכוֹן וְקַיָּם!!!

וְעַכְשָׁו אֶקְרָא לָכֶם מִסֵּפֶר:

מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר

תְּשׁוּבָה עַל הַתְקָפָה לְאֶחָד מֵאַנְשֵׁי המחנו"ט הַנִּקְרָא בְּשֵׁם צְבִי דָּוִד הֶערְשְׁקָאוִויטְשׁ

בְּקוּנְטְרֶס זֶה מְיֻשָּׁבִים כָּל הַקֻּשְׁיוֹת וּמְפֹרָטוֹת הַסִּבּוֹת הַמְּדֻיָּקוֹת, כֵּיצַד הַקַּצָּבִים וְשֻׁתְּפֵיהֶם סוֹבְבוּ עַשְׂרוֹת שָׁנִים אֶת הָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶער זי"ע וְאַדְמוֹרִי"ם וְרַבָּנִים נוֹסָפִים ז"ל (שליט"א) וְכָל כְּלַל יִשְׂרָאֵל בַּאֲמֶרִיקָה. וּמוּבְהָר מַדּוּעַ כָּל הָרַבָּנִים וּגְדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל יָרְאוּ כָּל הַזְּמַן לִפְצוֹת אֶת פִּיהֶם עַל הָעַוְלוֹת הַנּוֹרָאִיּוֹת שֶׁל מַאֲכִילֵי נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, חֵלֶב וְדָם.

הוֹצֵאתִי לְאוֹר עוֹלָם בְּחֶמְלַת ה' עָלַי

שָׁלוֹם יְהוּדָה גְּרָאס

אבדק"ק בָּארָא פַּארְק.

שְׁנַת תשנ"א לפ"ק

מִכְתַּב לאדמו"ר מֵהָאלְמִין שליט"א

מֵאֵת צְבִי דָּוִד הֶערְשְׁקָאוִויטְשׁ

שְׁאֵלָה א'

כֵּיצַד הִנְּכֶם מְסֻגָּלִים לִכְתֹּב יוֹמָם וָלַיְלָה נֶגֶד הַבָּשָׂר, בְּמָקוֹם שֶׁיּוֹדְעִים הִנְּכֶם טוֹב מְאֹד שֶׁהָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶער ז"ל בְּעַצְמוֹ שִׁגֵּר מִכְתַּב וְצִוָּה עַל כָּל חֲסִידָיו לִקְנוֹת בָּאִטְלִיז שֶׁל סַאטְמֶער, וְהַמִּכְתָּב הָיָה מֻדְפָּס בָּעִתּוֹן "דֶער אִיד" וּמְפֻרְסָם בְּ"דֶער אִידִישֶׁער קְוַואל" וְכֵן תּוֹלֶה כָּל הַזְּמַן בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל סַאטְמֶער וְלֹא יִתָּכֵן שֶׁלֹּא תֵּדְעוּ מִמֶּנּוּ.

צְבִי דָּוִד הֶערְשְׁקָאוִויטְשׁ.

תְּשׁוּבָה עַל שְׁאֵלָה א'

לְחַבֵרִי הַיָּקָר צְבִי דָּוִד הֶערְשְׁקָאוִויטְשׁ נ"י (שֶׁנִּדְמֶה לִי שֶׁאֵינוֹ שִׁמְכֶם הָאֲמִתִּי, כְּמוֹ שֶׁהִגִּיעוּ אֵלַי שְׁאֵלוֹת דּוֹמוֹת מִדָּוִד בְּרִיקְמַן וּמִמֹּשֶׁה קֵיימַאן כַּמוּדְפַּס בְּסֵפֶר אֲכִילַת בָּשָׂר הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה). וְכַיּוֹם זֶהוּ שִׁמְכֶם הַנִּקְרָא דָּוִד הֶערְשְׁקָאוִויטְשׁ, כַּנִּרְאֶה הֱיִיתֶם מֻכְרָחִים לְהוֹסִיף שֵׁם, עַל כֵּן הִנְנוּ מְאַחֵל לָכֶם מַזָּל טוֹב לִכְבוֹד שִׁמְכֶם הֶחָדָשׁ והקב"ה יַעֲזֹר שֶׁעַתָּה תָּשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵימָה וּתְעוֹרְרוּ אַף אֲחֵרִים לַחְדֹּל מִלֶּאֱכוֹל בְּשַׂר נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, חֵלֶב וְדָם.

כְּדֵי שֶׁתָּבִינוּ מְעַט אֶת דַּרְכָּם שֶׁל הַקַּצָּבִים שֶׁהַמִּשְׁנֶה בְּסוֹף קִדּוּשִׁין מְעִידָה עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם שֻׁתָּפֵי עֲמָלֵק.

מַעֲשֶׂה א'

אִסּוּר מֵהָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶער בַּאֲמֶרִיקָה עַל עוֹפוֹת שְׁחוּטֵי חוּץ

כַּיָּדוּעַ הוֹצִיא הָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶער זי"ע אִסּוּר עַל שְׁחוּטֵי חוּץ וְהָאִסּוּר מֻדְפָּס בְּסֵפֶר מִלְחֶמֶת ה' בַּמָּקוֹם שֶׁהוּדְפְּסוּ כָּל הַקּוֹל קוֹרְאִים וְנַעְתִּיק זֹאת כָּאן:

קוֹל קוֹרֵא לְהָסִיר מִכְשׁוֹל

כְּבָר הוֹדַעְנוּ כַּמָּה פְּעָמִים, שְׁבְּהַ"טְשִׁיקֶען מַארְקֶעטְס" (אִטְלִיז), אִם אֵין בַּעַל הַמַארְקֶעט (אִטְלִיז) אִישׁ מְהֵימָן אָז אֲפִילוּ אִם עוֹמְדִים שָׁם שׁוֹחֲטִים יְרֵאֵי שָׁמַיִם יְכוֹלִים לָבוֹא לִידֵי מִכְשׁוֹלוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת מַמָּשׁ, זוּלַת אִם עוֹמֵד שָׁם מַשְׁגִּיחַ תְּמִידִי, שֶׁאֵין עָלָיו בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שׁוּם תַּפְקִיד אַחֵר רַק לְהַשְׁגִּיחַ שֶׁהָעוֹפוֹת שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בְּכַשְׁרוּת תִּהְיֶינָה תַּחַת פִּקּוּחוֹ בְּלִי הַעֲלָמַת עַיִן אֲפִילוּ שָׁעָה קַלָּה עַד אַחַר הַחֲתִימָה. מִפְּנֵי הָאַחֲרָיוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה הֶעֱמַדְנוּ מַשְׁגִּיחִים בְּכַמָּה חֲנֻיּוֹת שֶׁתֵּכֶף אַחַר הַשְּׁחִיטָה קֹדֶם שֶׁנִּתְעַלֵּם הָעוֹף מֵעֵינֵיהֶם יַחְתְּמוּ אֶת הָעוֹפוֹת שֶׁנִּשְׁחֲטוּ תַּחַת הַשְׁגָחָתֵינוּ בְּחוֹתָמוֹת (פְּלָאמְבֶּעס) שֶׁלָּנוּ.

וֶהֱיוֹת שֶׁשָּׁמַעְנוּ שֶׁיֶּשְׁנָם אֲנָשִׁים הַמְקִילִים בָּזֶה, בָּאנוּ לְהַזְהִיר עוֹד הַפַּעַם בְּאַזְהָרָה חֲמוּרָה שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת בָּטוּחַ שֶׁאֵינוֹ אֹכֶל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת לֹא יִקַּח לְבֵיתוֹ עוֹפוֹת שֶׁאֵינָם חֲתוּמִים בְּחוֹתָמוֹת שֶׁלָּנוּ. וְלֹא יִקְנֶה רַק בַּחֲנוּיוֹת אִטְלִיזִים שֶׁאֵינָם מַכְנִיסִים לְחַנוּתָם רַק הָעוֹפוֹת הַחֲתוּמִים בְּחוֹתָמוֹת שֶׁלָּנוּ בְּלִי יוֹצֵא מִן הַכְּלָל. מִזְּמַן לִזְמַן נְפַרְסֵם אי"ה אֶת שֵׁמוֹת הַאִטְלִיזִים שֶׁאֵין מוֹכְרִים רַק עוֹפוֹת בְּחוֹתָמוֹת שֶׁלָּנוּ.

וְזֹאת לָדַעַת כְּמוֹ שֶׁכְּבָר הוֹדַעְנוּ, שֶׁבְּכָל זֹאת הַהַשְׁגָּחָה שֶׁלָּנוּ הִיא רַק עַל הַשְּׁחִיטָה וְלֹא עַל כַּשְׁרוּת הַאִטְלִיז כִּבְעִנְיְנֵי מְלִיחָה וַהֲדָחָה וְכוּ' כִּי אוֹדוֹת זֶה מֻכְרָח הַקּוֹנֶה בְּעַצְמוֹ לַחְקוֹר הֵיטֵב עַל מִי הוּא סוֹמֵךְ עַצְמוֹ.

גַּם זֹאת לָדַעַת שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ קְשָׁיִים גְּדוֹלִים בְּהַשְׁגָּחַת שְׁחִיטַת חוּץ לָעִיר מֵחֲמַת כַּמָּה טְעָמִים, לָכֵן הַשְׁגָחָתֵינוּ מֻגְבֶּלֶת רַק לָעִיר נְיוּ יָארְק, וּמִי שֶׁקּוֹנֶה מִשְּׁחִיטַת חוּץ לָעִיר יַשְׁגִּיחַ בְּעַצְמוֹ בְּשֶׁבַע עֵינַיִם מִמִּי לוֹקֵחַ וְעַל מִי הוּא סוֹמֵךְ.

ע"ז באעה"ח ג' לְסֵדֶר וַיִּקְרָא רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן ה' תשכ"ג לְפָ"ג, פֹּה ברוקלין יצ"ו.

הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים דְאַרְצוֹת הַבְּרִית וְקַאנַאדַא

יוֹאֵל טֵייטְלְבּוֹים

(כ"ק אַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶער שְׁלִיטָ"א – נָשִׂיא)

לֵוִי יִצְחָק גְרִינְוַואלְד

(הָרַב דְּקָהָל עֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם – סְגַן נָשִׂיא)

וְאֵלּוּ שְׁמוֹת הָרַבָּנִים הַגְּאוֹנִים שְׁלִיטָ"א וַעַד הַפּוֹעֵל וְהַמֶּרְכָּזִי (עַל פִּי סֵדֶר הא"ב) אֲשֶׁר בָּאוּ עַל הֶחָתוּם עַל הַדְּבָרִים הנ"ל:

אֶלְעָזָר שַׁפִּירָא (הָרַב מקיוויאשד)

אַלְטֶר יַעֲקֹב יִצְחָק וַואגְשַׁאל (הָרַב מִלַאנְצהוּט)

אֲלֶכְּסַנְדֶּר אָשֵׁר בַּאֲבַּ"ד (הָרַב מִטַארטִיקָאוו)

גַּבְרִיאֵל יוּדָא אִילָיאוִויטשׁ (הָרַב מִשַׁאמשָׁאן)

הִלֵּל לִיכְטְנשׁטֵיין (הָרַב מִקְרָאסנֶא)

חֲנַנְיָה דֹּב קָאהן (רַאֲבַ"ד בוּדַאפֶּעסט)

יוֹסֵף צְבִי הַלֵּוִי הוֹרוִויץ (הָרַב מֵאוּנסדָארף)

יוֹסֵף גְרִינְוַואלְד (הָרַב מִפָּאפָּא)

יִשָּׂכָר בֹּעֵר הַלֵּוִי רָאטְענבֶּערג (הָרַב מִוַואוידִיסלַאוו)

יוֹסֵף מֹשֶׁה מֵייזֶעלֶס (הָרַב מִאוֹיוָואהר)

יְקוּתִיאֵל יְהוּדָה הַאלבֶּערשׁטַאם (הָרַב מִבַּארדִיוּב)

יִשְׂרָאֵל אַבְרָהָם שְׁטֵיין (הָרַב מִפָאְלטִיטשַׁאן)

יִצְחָק אַיְיזִיק אֵייכְענשׁטֵיין (הָרַב דְּקָהָל עֲטֶרֶת צְבִי פארעסט הילס)

יְהוֹשֻׁעַ כַּ"ץ (הָרַב מסאמבאטהעלי)

יַעֲקֹב סֶגַ"ל לעבאוויטש (הָרַב מקאפיש)

יוֹסֵף אֵלִיָּהוּ הַכֹּהֵן שטיינער (דומ"ץ דְּקָהָל עֲדַת יְרֵאִים)

מֹשֶׁה טֵייטְלְבּוֹים (הָרַב מסיגעט)

מָרְדְּכַי הָאֶגְעַר (הָרַב דְּקָהָל תּוֹרַת חַיִּים ויזניץ)

הָרַב מֹשֶׁה ביק (רְ"מַ נייטרא)

מֹשֶׁה שְׁטֶרְן (הָרַב מִדֶעבְּרֶעצִין)

מֹשֶׁה אַרְיֵה לעוו (הָרַב מטעמעשוואר)

מְנַחֵם זְאֵב שיק (הָרַב מטאקאי)

נַפְתָּלִי הירצקא העניג (הָרַב משארמאש)

עַזְרִיאֵל יוּדָא לעבאוויטש (הָרַב דְּקָהָל עֲדַת יְרֵאִים)

צְבִי הוֹרוִויץ (הָרַב מקראלי)

רְפָאֵל בְּלוּם (הָרַב מִקַּאשׁוּי)

שִׁמְעוֹן יִשְׂרָאֵל פאזען (הָרַב משאפראן)

שְׁמוּאֵל אַבְרָהָם זעלטענרייך (הָרַב מטשאקאווא)

שִׂמְחָה בּוּנָם גרינבערגער(הרב מפרעשבורג)

שְׁלֹמֹה זַלְמָן פְרִידְמַן (הָרַב מטענקע)

הָרַבִּי זי"ע אָכֵן שָׁלַח מִכְתָּב שֶׁיִּקְנוּ בָּשָׂר רַק בָּאִטְלִיז שֶׁלּוֹ, [וְעַל זֶה יֵשׁ לָנוּ בֵּאוּר גָּדוֹל] אַךְ הָבָה נִתְבּוֹנֵן כֵּיצַד הוֹלִיכוּ שׁוֹלָל יְהוּדִים יְרֵאִים וּבְתוֹכָם הָאִטְלִיז שֶׁל סַאטְמֶער.

יָדוּעַ שֶׁבְּוִוילִיַאמְסְבּוּרְג קַיֶּמֶת מַעֲרֶכֶת שְׁחִיטָה הַנִּקְרֵאת: "נארט 4" בְּהֶכְשֵׁר הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים וְכָל הַמְּדַקְדְּקִים בְּכַשְׁרוּת הִשְׁתַּמְּשׁוּ בַּשְּׁחִיטָה הַזֹּאת, הַמְּבֻקֶּשֶׁת בַּצִּבּוּר, וְנוֹסָף לְכָךְ הֲרֵי הָיָה אִסּוּר עַל עוֹפוֹת אֲחֵרִים מִשְּׁחוּטֵי חוּץ.

מֶה עָשָׂה הַבַּעַל דָּבָר ?

שׁוֹחֲטִים שֻׁתָּפִים בָּאִטְלִיז הַסִּיטוֹנַאי מְקַבְּלִים הַכְנָסָה רִשְׁמִית מֵהָאִיטְלִיז, מִלְּבַד הֱיוֹתָם שֻׁתָּפִים בְּעֵסֶק הַסִּיטוֹנַאי.

חֵלֶק מֵהָאֲנָשִׁים הָיוּ תּוֹשְׁבֵי בַּיִת אֵצֶל הָרַבִּי שֶׁהָיוּ נִקְרָאִים נֶאֱמָנִים לָרַבִּי עַד כְּדֵי מְסִירוּת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ. הֵם הָיוּ (וְעוֹד עַד הַיּוֹם) בַּעֲלֵי בָּתִּים עַל הַבָּשָׂר הַמְיוּבָא לַכְּלָל, הֵן בְּעוֹפוֹת וְהֵן בְּגַסּוֹת, וּלְפִי שֶׁלָּרַבִּי לֹא הָיוּ יְלָדִים לֹא עָלֵינוּ הָיוּ מְסַפְּרִים לָרַבִּי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ וְלֹא נִבְרְאוּ, אַי תִּשְׁאַל, כֵּיצַד יִתָּכֵן לְהַטְעוֹת רַבִּי צַדִּיק בִּדְבָרִים כָּאֵלּוּ ? הֲרֵי רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ מְפַעְפַּעַת בּוֹ וְהוּא רוֹאֶה הַכֹּל ?

הַתֵּרוּץ הוּא פָּשׁוּט, לֹא הַכֹּל מְגַלִּים לַצַּדִּיק וְאֶפְשָׁר גַּם אוֹתוֹ לְהוֹנוֹת.

תַּאֲרוּ לְעַצְמֵיכֶם שֶׁהָרַבִּי מִסַאטְמֶער בְּעַצְמוֹ הָיָה אוֹמֵר שֶׁרִימוּ בִּכְתָב אֶת הָרַבִּי מִבֶּעלְזֶא וְהָרַב מִטְשֶׁעבִּין זי"ע שֶׁלְּפִי הָרַבִּי מִבֶּעלְזֶא וְרוֹב גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל עִנְיַן הַבְּחִירוֹת הוּא מִצְוָה. וּלְפִי דַּעַת תּוֹרָה מֵהָרַבִּי מִסַאטְמֶער עִנְיַן הַבְּחִירוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא עִנְיַן שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ וְיוֹתֵר גָּרוּעַ. (כְּמוֹ שֶׁהִבְהִיר הָרַבִּי מִסַאטְמֶער בַּדְּרָשָׁה פַּעֲמַיִם שֶׁמּוּטָב לְהִשְׁתַּחֲווֹת 1000 פְּעָמִים לִשְׁתִי וָעֶרֶב מֵאֲשֶׁר לְדַבֵּר מִילָה אַחַת בְּעִבְרִית). וְזֹאת לַמְרוֹת שֶׁהָרַבִּי מִסַאטְמֶער הָיָה נִכְנַע בִּפְנֵי הָאַדְמוֹ"ר מִבֶּעלְזֶא זי"ע וְהֶחְשִׁיב אוֹתוֹ כְּמַלְאַךְ אֱלֹקִים. וּבְכָל אֹפֶן סָבַר הָרַבִּי מִסַאטְמֶער שֶׁאֶפְשָׁר לְרַמּוֹת צַדִּיק. וּבֶאֱמֶת מוּבָא כְּבָר בַּתּוֹרָה הק' "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא", וְיַתִּיר חֵלֶב. וְהַנָּשִׂיא בַּיָּמִים הָהֵם בְּוַדַּאי הָיָה מַסְפִּיק גָּדוֹל, וְאַף עַל פִּי כֵן הָיָה עָלוּל לִקְרוֹת שֶׁאָכְלוּ חֵלֶב, אַךְ זֶה הָיָה בְּשׁוֹגֵג. גַּם כֵּן יָדוּעַ שֶׁאֶפְשָׁר לְרַמּוֹת הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר כְּיַעֲקֹב אָבִינוּ וְיוֹסֵף הַצַּדִּיק וְכֵן כְּמוֹ שֶׁהִצְלִיחוּ לְהַסְתִּיר מִבַּעַל מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת בָּעִיר קְרָאקָא.[5]

וֵויינְשְׁטָאק נָתַן כָּל כַּמָּה שָׁבוּעוֹת לְבֵית הָרַבִּי, מֵאוֹת עוֹפוֹת בְּחִנָּם (שֶׁשָּׁחֲטוּ בְּהַארְטְפָארְט קַאנֶטִקֶעט בְּמִפְעָל "כָּשֵׁר בֶּעסְט פָּאלְטְרִי") 1000 עַד 1500 עוֹפוֹת שָׁחַט שׁוֹחֵט אֶחָד בְּשָׁעָה. הָיוּ שׁוֹחֲטִים שֶׁשָּׁחֲטוּ 500 עַד 600 בְּשָׁעָה.

אֲנִי הָיִיתִי שָׁם בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:

עוֹפוֹת מְיֻחָדִים לְבֵית הָרַבָּנִית מִסַאטְמֶער שֶׁבֵּיתָהּ הָיָה בַּיִת גָּדוֹל לְהַכְנָסַת אוֹרְחִים כַּיָּדוּעַ.

הַשְּׁחִיטָה בְּוִוילִיַאמְסְבּוּרְג לְיַד הַארְטְפָארְט קַאנֶטִקֶעט הִתְקַיְּמָה מִידֵי שָׁבוּעַ בְּיוֹם רְבִיעִי מִשָּׁעָה 6:30 עַד 11:30 בַּצָּהֳרָיִם. הָיָה זֶה בְּאֶחָד הַפְּעָמִים בְּשָׁעָה 11:15 בְּאֶמְצַע הַשְּׁחִיטָה, אֲנִי שׁוֹמֵעַ שׁוֹחֵט מִבְּנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל הָרַבִּי צוֹעֵק, הוֹצִיאוּ חֵלֶף חָדָשׁ, נִגָּשִׁים לִשְׁחוֹט לָרַבָּנִית מִסַאטְמֶער. פֵּרְסוּ נְיָר עַל הַדֶּלְפֵּק וְזֶה הָיָה סִימָן שֶׁמִּכָּאן כָּל הָעוֹפוֹת מְיֹעָדִים לָרַבָּנִית מִסַאטְמֶר.

תֵּאַרְתִּי לְעַצְמִי שֶׁהַשּׁוֹחֲטִים שֶׁשּׁוֹחֲטִים מֵ-1000 עַד – 1500 עוֹפוֹת לְשָׁעָה וְאֵינָם מוֹרְטִים נוֹצוֹת הַצַּוָּאר וְשׁוֹחֲטִים בִּדְרָסָא אַחַת וְשׁוֹחֵט אַחֵר בְּהוֹבָאָה אַחַת וּבְהַגְרָמָה וְכוּ', יִשְׁחֲטוּ לָרַבָּנִית בְּצוּרָה אַחֶרֶת, בְּיִרְאַת שָׁמַיִם יְתֵרָה וְיַקְפִּידוּ יוֹתֵר עַל הַגְרָמוֹת וְכַדּוֹמֶה, אַךְ אֲנִי מַבִּיט וְחָשְׁכוּ עֵינַי, מַמְשִׁיכִים לִשְׁחוֹט בְּאוֹתוֹ אֹפֶן, מְאוּם לֹא הִשְׁתַּנָּה, רַק מַה, נָטְלוּ סַכִּין (חֵלֶף) חָדָשׁ. שׁוֹחֲטִים עִם הַגְרָמוֹת בִּדְרָסָא וְאֵין מוֹרְטִים הַנּוֹצוֹת.

וְעַתָּה רַבּוֹתַי תָּבִינוּ מְעַט שֶׁכַּאֲשֶׁר נוֹתְנִים לְבֵית הָרַבָּנִית עוֹפוֹת כֹּה רַבִּים, בִּפְרָט בַּעֲבוּר הַהַכְנָסַת אוֹרְחִים שֶׁל הָרַבָּנִית, שֶׁהָרַבָּנִית הָיְתָה מַנְהִיגָהּ וּמַנְהִיגָה עֲדַיִן, וְקִבְּלוּ בְּחִנָּם לְעוֹבְדֵי הַיְּשִׁיבָה וְכַדּוֹ' וְכָךְ קִבְּלוּ מֵהַקַּצָב אַלְפֵי עוֹפוֹת כָּל שָׁנָה, כַּיָּדוּעַ. אֶפְשָׁר לְהָבִין מַדּוּעַ הָיָה הַקַּצָב כֹּה מְקֹרָב לְרַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה.

הָרַבִּי מִסַאטְמֶער בְּעַצְמוֹ בֵּרֵר שֶׁבִּנְטִילַת כְּסָפִים מֵהַצִּיּוֹנִים שַׁיָּךְ כֹּחַ הַפּוֹעֵל בְּנִפְעָל. כָּל שֶׁכֵּן בְּאֹכֶל הַנִּתָּן בְּחִנָּם, בָּטוּחַ שַׁיָּךְ כֹּחַ הַפּוֹעֵל בְּנִפְעָל, כְּפִי שֶׁהַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת בְּמַסֶּכֶת חֻלִּין אֵצֶל עוֹבַדְיָה (עַיֵּן שָׁם). גַּם בְּמַסֶּכֶת גִּיטִין,[6] מְסַפֶּרֶת הַגְּמָרָא כְּדִלְהַלָּן: עַבְדֵי רֵישׁ גָלוּתָא הָיוּ מְצַעֲרִים אֶת רַב עַמְרָם חֲסִידָא, הָעֲבָדִים הִשְּׁכִּיבוּ אוֹתוֹ פַּעַם עַל הַשֶּׁלֶג, לְמָחֳרַת שְׁאָלוּהוּ: "מַה חָפֵץ הִנְּךָ שֶׁנָּבִיא?" חָשַׁב רַב עַמְרָם כָּל מַה שֶּׁאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם יַעֲשׂוּ הַהֵפֶךְ, אֲבַקֵּשׁ אֶת הַהֵפֶךְ וַאֲקַבֵּל רְצוֹנִי, וְאָמַר לָהֶם שֶׁחָפֵץ בְּבָשָׂר אָדֹם כָּחוּשׁ צָלוּי עַל גֶּחָלִים, וְיַיִן מָהוּל בְּמַיִם רַבִּים. הֵבִיאוּ לוֹ הָעֲבָדִים בָּשָׂר שָׁמֵן צָלוּי עַל גֶּחָלִים וְיַיִן צָלוּל לְלֹא מַיִם. וְשָׁמְעָה יַלְתָא אֵשֶׁת רַב נַחְמָן אֶת הֶעָשׂוּי לָרַב עַמְרָם וְצִוְּתָה שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ אַמְבַּטְיָה חַמָּה וְשֶׁיּוֹתִירוּ אוֹתוֹ לַעֲמוֹד בָּהּ עַד שֶׁמֵּי הָאַמְבַּטְיָה יַאֲדִימוּ כַּדָּם, שֶׁיֵּצֵא מֵהֵימֶנּוּ זֵעָה מֵהַבָּשָׂר הַשָּׁמֵן שֶׁאָכַל וְהַיַּיִן שֶׁשָּׁתָה, וְנִרְאֶה עַל גּוּפוֹ בֶּהָרוֹת לְבָנוֹת.

רַב יוֹסֵף[7], כְּשֶׁהָיָה קַר לוֹ הָיָה מִתְעַסֵּק בָּרֵיחַיִם כְּדֵי שֶׁיִּתְחַמֵּם וְיַזִיעַ. רַב שֵׁשֶׁת הָיָה נוֹשֵׂא עַל גַּבָּיו קוֹרוֹת וּמַשָּׁאוֹת עַד שֶׁהִזִּיעַ. רַב שֵׁשֶׁת הָיָה אוֹמֵר: "גְּדוֹלָה מְלָאכָה שֶׁמְּחַמֶּמֶת אֶת בְּעָלֶיהָ".

פַּעַם אַחַת שָׁאַל הַרֵישׁ גָלוּתָא אֶת רַב שֵׁשֶׁת: "מַדּוּעַ אֵינְכֶם סוֹעֲדִים אֶצְלֵנוּ" עָנָה לוֹ רַב שֵׁשֶׁת: "כִּי אֵין לָכֶם עֲבָדִים נֶאֱמָנִים, וְהֵם עֲלוּלִים לִהְיוֹת חֲשׁוּדִים בְּאֵבֶר מִן הַחַי" אָמַר הַרֵישׁ גָלוּתָא לְרַב שֵׁשֶׁת: "וּמִי אָמַר לָכֶם שֶׁכָּךְ יַעֲשׂוּ עֲבָדַי"?

הֵשִׁיב רַב שֵׁשֶׁת אַרְאֶה לְךָ הַדְּבָרִים שֶׁאָמַרְתִּי. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לְעַבְדּוֹ: "לֵךְ וְהָבֵא לִי רֶגֶל בְּהֵמָה הַמֻּנַחַת אֵצֶל הַרֵישׁ גָלוּתָא" וְהִשִּׂיג הָעֶבֶד. אַחַר כָּךְ צִוָּה רַב שֵׁשֶׁת לְעַבְדֵי הַרֵישׁ גָלוּתָא, חִתְכוּ אֶת הַבְּהֵמָה וְהָבִיאוּ אֶת כָּל הַחֲלָקִים לְכָאן וְהַרְכִּיבוּ אוֹתוֹ כְּבָרִאשׁוֹנָה. הִשִּׂיגוּ הָעֲבָדִים ג' רְגָלִים וְהִנִּיחוּ לִפְנֵי רַב שֵׁשֶׁת. שְׁאָלָם הַרֵישׁ גָלוּתָא: "הֲיֵשׁ לִבְהֵמָה ג' רְגָלִים בִּלְבָד"? הָלְכוּ הָעֲבָדִים, חָתְכוּ רֶגֶל מִבְּהֵמָה חַיָּה, וְהֵבִיאוּ לִפְנֵי רַב שֵׁשֶׁת. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לְעַבְדּוֹ: "הַנַּח כָּאן גַּם אֶת הָרֶגֶל שֶׁהֵבֵאתָ" וְהִנִּיחַ, פָּנָה רַב שֵׁשֶׁת אֶל הָעֲבָדִים וּשְׁאָלָם: "הַאִם לִבְהֵמָה ה' רְגָלִים"? וְהוּכַח שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם בְּעִנְיְנֵי כַּשְׁרוּת.

אָמַר הַרֵישׁ גָלוּתָא לְרַב שֵׁשֶׁת: "אִם אֵינְכֶם חֲפֵצִים לִסְעֹד אֶצְלֵנוּ בִּגְלַל הָעֲבָדִים, יָכִינוּ הָעֲבָדִים אֶת הַסְּעוּדָה בִּפְנֵי הָעֲבָדִים שֶׁלָּכֶם וְיִרְאוּ שֶׁזֶּה כָּשֵׁר וְכָךְ תּוּכְלוּ לֶאֱכוֹל כָּאן". אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: "בְּסֵדֶר אוֹכַל". עָרְכוּ לְפָנָיו שֻׁלְחָן וְהִנִּיחוּ לוֹ בָּשָׂר עִם עֶצֶם קָטָן, כִּי רַב שֵׁשֶׁת הָיָה סַגִּי נָהוֹר וְחָשְׁבוּ שֶׁלֹּא יִרְאֶנּוּ וַיֵּחָנֵק, אַךְ רַב שֵׁשֶׁת מִשֵּׁשׁ אֶת הַבָּשָׂר וְהִרְגִּישׁ וּמָצָא הָעֶצֶם, נָטַל אֶת חֲתִיכַת הַבָּשָׂר וְעָטְפוֹ בְּמִטְפַּחְתּוֹ. לְאַחַר מִכֵּן[8] כְּשֶׁסִּיְּמוּ לֶאֱכוֹל אָמְרוּ לְרַב שֵׁשֶׁת, נִגְנַב לָנוּ כּוֹס כֶּסֶף, שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ מַטְמִין מַשֶּׁהוּ בְּאַמְתַּחְתּוֹ, וְלֹא יָדְעוּ מַה, לָכֵן אָמְרוּ נִגְנַב לָנוּ כּוֹס כֶּסֶף שֶׁיְּחַפְּשׂוּ אֶצְלוֹ. וְאָכֵן תּוֹךְ כְּדֵי חִפּוּשׂ מָצְאוּ אֶת נֵתַח הַבָּשָׂר, וְאָמְרוּ לְרֵישׁ גָּלוּתָא עַתָּה רוֹאִים אָנוּ שֶׁהוּא לֹא רָצָה לִסְעֹד אֶצְלֵנוּ, אֶלָּא רָצָה לְצַעֵר אוֹתָנוּ. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: "אָכַלְתִּי, אַךְ טָעַמְתִּי מֵהַבָּשָׂר וְהָיָה זֶה מִבְּהֵמָה חוֹלָה, בַּעֲלַת שְׁחִין". אָמְרוּ הָעֲבָדִים: "לֹא שָׁחַטְנוּ הַיּוֹם בְּהֵמָה חוֹלָה בַּעֲלַת שְׁחִין". אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: "בִּדְקוּ הַמָּקוֹם שֶׁחָתַכְתֶּם אֶת נֵתַח הַבָּשָׂר שֶׁנְּתַתֶּם לִי, שֶׁרַב חִסְדָּא אָמַר כְּשֶׁמּוֹצְאִים כֶּתֶם שָׁחוֹר בְּעוֹר לָבָן אוֹ כֶּתֶם לָבָן בְּעוֹר שָׁחוֹר הוּא סִימָן לְמַכָּה וְצֶבַע הָעוֹר מִשְׁתַּנָּה". בָּדְקוּ וּמָצְאוּ כְּמוֹ שֶׁרַב שֵׁשֶׁת אָמַר.

בְּצֵאת רַב שֵׁשֶׁת חָפְרוּ הָעֲבָדִים בּוֹר שֶׁיִּפּוֹל בּוֹ, וְכִסּוּהוּ בְּמַחְצֶלֶת שֶׁלֹּא יַבְחִין, וְאָמְרוּ לוֹ, בּוֹ נוֹלִיכְךָ לִמְנוּחָה. הָלַךְ רַב חִסְדָּא מֵאֲחוֹרֵי רַב שֵׁשֶׁת וְהִשְׁתַּעֵל, כִּי רַב חִסְדָּא הֵבִין שֶׁטָּמְנוּ לוֹ מוֹקֵשׁ. פָּנָה רַב שֵׁשֶׁת לְיֶלֶד: "פְּסֹק לִי פְּסוּקְךָ" אָמַר לוֹ: (שמואל ב פרק ב כ-כא): (שְׁמוּאֵל אָמַר לַעֲשָׂהאֵל) "נְטֵה לְךָ עַל יְמִינְךָ אוֹ עַל שְׂמֹאלֶךָ". שָׁאַל רַב שֵׁשֶׁת לְעַבְדּוֹ: "מַה הִנְּךָ רוֹאֶה" אָמַר: "רוֹאֶה אֲנִי מַחְצֶלֶת" אָמַר לוֹ: "חֲזוֹר מֵעָלֶיהָ לְיָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל" שָׁאַל רַב חִסְדָּא אֶת רַב שֵׁשֶׁת: "מִנַּיִן יָדַעְתָּ לֹא לִצְעֹד עַל הַמַּחְצֶלֶת"? הֵשִׁיב רַב שֵׁשֶׁת: "רֵאשִׁית, הִשְׁתָּעַלְתָּ הַרְבֵּה, הֵבַנְתִּי שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים בְּגוֹי. שֵׁנִית, הַיֶּלֶד אָמַר לִי פָּסוּק שֶׁיֵּשׁ לִצְעֹד עַל יְמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל. שְׁלִישִׁית, הָעֲבָדִים אֵינָם נֶאֱמָנִים וְחָשַׁדְתִּי שֶׁמָּא יַטְמִינוּ לִי מוֹקֵשׁ בַּדֶּרֶךְ".

הָרַבִּי מִסַאטְמֶר, זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ. רָאָה וְהֵבִין בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ הַכֹּל מִקֹּדֶם, וְצִוָּה לְהַכְנִיס בַּתַּקָּנוֹת שֶׁל הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים, שֶׁלֹּא יִתְּנוּ שׁוּם הַשְׁגָחוֹת, כֵּיוָן שֶׁיָּדַע שֶׁכֶּסֶף מְטַהֵר מַמְזֵרִים, אַךְ רוֹאִים שֶׁמַּעֲשֶׂה בַּעַל דָּבָר הִצְלִיחַ לְרַמּוֹת אֶת הָרַבִּי עִם הַהֶכְשֵׁרִים שֶׁל הַהִתְאַחְדּוּת עַל הַשְּׁחִיטָה וְעַל מֵאוֹת הֶכְשֵׁרִים.

כֵּיצַד וְלָמָּה הוֹלִיכוּ יוֹשְׁבֵי בֵּיתוֹ שֶׁל הָרַבִּי מִסַאטְמֶר, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, שֶׁיֵּאוֹת לְהַסְכִּים שֶׁהִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים יִתְּנוּ הֶכְשֵׁרִים [רַק לְהֶכְשֵׁרִים עַל סֻכָּר וְעַל מֶלַח לְפֶסַח] וְאַחַר כָּךְ נָתְנוּ עַל מֵאוֹת מוּצָרִים, וְחֵלֶב בְּתוֹכָם, שֶׁהָיָה מִלְּכַתְּחִלָּה נֶגֶד רְצוֹנוֹ.

וְכֵיצַד צִוָּה הָרַבִּי מִסַאטְמֶר לְהָרַב הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי מֹשֶׁה שְׁטֶרְן מִדֶעבְּרֶעצִין שְׁלִיטָ"א בַּעַל מְחַבֵּר סִפְרֵי שו"ת בְּאֵר מֹשֶׁה 7 חֲלָקִים וְעוֹד, שֶׁיַּעֲזוֹב אֶת כָּל מַעֲרֶכֶת הַמִּלְחָמָה עַל כַּשְׁרוּת מֵעַל כָּל אַמֶרִיקָה ?

הָרַבִּי מִסַאטְמֶר הֲרֵי הָיָה כָּל יָמָיו קַנָּאי בְּכָל עִנְיְנֵי הַיַּהֲדוּת וְכֵיצַד אֵרַע הַדָּבָר הַנּוֹרָא כָּל כָּךְ.

הַתֵּרוּץ הוּא:

יוֹשְׁבֵי בֵּיתוֹ סִפְּרוּ לָרַבִּי עַל וַעַד הַכַּשְׁרוּת שֶׁהֵקִימוּ הַצִּיּוֹנִים בְּרֹאשׁ עִם הָרַב מִדֶעבְּרֶעצִין וַחֲפֵצִים לְהַחֲרִיב אֶת הַיַּהֲדוּת, וְאֵין כָּל בְּרֵירָה מִלְּבַד שֶׁהִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים יְיַסְּדוּ בֵּית דִּין מְיֻחָד לְעִנְיְנֵי כַּשְׁרוּת.

וְהַמְשָׁרְתִים יָדְעוּ שֶׁכְּשֶׁבְּעִנְיְנֵי צִיּוֹנוּת עָסְקִינַן, לֹא שַׁיָּךְ אַחֶרֶת, שֶׁגָּרוּעַ יוֹתֵר מֵעֲבוֹדָה זָרָה, וּבְנַפְשׁוֹ שֶׁל הָרַבִּי הַדָּבָר. מִמֵּילָא יְסוֹד בֵּית הַדִּין הַמְּיֻחָד הִוָּה אֶת הַצָּלַת הַכְּלָל, לַמְרוֹת שֶׁאֶחָד הַתַּקָּנוֹת שֶׁל הָרַבִּי בִּשְׁעַת יְסוֹד הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים הָיְתָה, שֶׁלֹּא יִתְּנוּ הַשְׁגָחוֹת שֶׁאִם לֹא כֵּן יִהְיֶה לָהֶם פָּנִים כַּאֲגוּדַת הָרַבָּנִים.

רָאִיתִי אֶת הַפְּרוֹטוֹקוֹל שֶׁל הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים שֶׁל הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק ר' אַבְרָהָם מֵאִיר אִיזְרָאעֵל זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, בַּעַל מְחַבֵּר סֵפֶר "יַלְקוּט הַמְּאִירִי" עַל הַשַּׁ"ס, וּשְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת וַיַּעַן אַבְרָהָם עַל ד' חֶלְקֵי שֻׁלְחָן עָרוּךְ, וְכֵן מֻנָּח הַפְּרוֹטוֹקוֹל אֵצֶל כְּבוֹד קְדוּשַׁת הָרַב מִקַּאשׁוֹי שְׁלִיטָ"א.

אוֹתוֹ הַדָּבָר חָזַר עַל עַצְמוֹ כַּמָּה שָׁנִים לְאַחַר מִכֵּן, כְּשֶׁוַעַד הַכַּשְׁרוּת יָצָא נֶגֶד הַשְּׁחִיטָה וְהֵטִילוּ דֹּפִי בִּשְׁחִיטַת הָאָיוּ וְרָשְׁמוּ אֶת כָּל אוֹפַנֵּי הַשְּׁחִיטָה גַּם שֶׁל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, וְאַחֲרֵי שֶׁנִּסּוּ בְּכָל אֶמְצָעֵי הַטְּרוֹר וְכוּ', בְּחֹסֶר בְּרֵירָה נֶאֶלְצוּ לִקְרֹא לְהָרַב מִדֶעבְּרֶעצִין אֶל הָרַבִּי מִסַאטְמֶר, וְהָרַבִּי מִסַאטְמָאר זַצַ"ל צִוָּה עָלָיו לַעֲזֹב אֶת וַעַד הַכַּשְׁרוּת, כְּשֶׁהָרַב מִדֶעבְּרֶעצִין שָׁאַל הֲיִתָּכֵן? מַאֲכִילִים טְרֵפוֹת בְּכָל אַמֶרִיקָה, מִי יִלָּחֵם מוּלָם, מִי יְתַקֵּן אֶת הַכַּשְׁרוּת, רַבָּנִים יְרֵאִים עוֹסְקִים עִמָּנוּ כְּמוֹ הָרַב מִפָּאפָּא וְהָרַב מִקַּאשׁוּי וְעוֹד?

עָנָה הָרַבִּי שֶׁיֵּשׁ לִרְאוֹת לְתַקֵּן בְּצִנְעָה, כִּי תִּקּוּן בְּפַרְהֶסְיָא מַחְלִישׁ אֶת הַיַּהֲדוּת וּמוֹנֵעַ אֶת הַמִּלְחָמָה נֶגֶד הַצִּיּוֹנוּת. אָמַר הָרַב מִדֶעבְּרֶעצִין אִם הָרַבִּי נוֹטֵל עָלָיו הַכֹּל בְּאַחֲרָיוּת אִישִׁית, עוֹזֵב אֲנִי אֶת הַכֹּל. וְאָכֵן הָרַב מִדֶעבְּרֶעצִין עָזַב אֶת וַעַד הַכַּשְׁרוּת, [שֶׁאֲנִי לְבַד יָסַדְתִּי, וְכָתַבְתִּי בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁהַכֹּל יוֹצֵא עַל יְדֵי קְהִלָּתוֹ, וְגַם בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ חֶדֶר עַל הַגָּג שֶׁלּוֹ שֶׁיִּהְיֶה בִּמְצִיאוּת תַּחְתָּיו, וְכָךְ נָתַתִּי לוֹ כָּל עַלוֹן שֶׁל מַדְרִיךְ לְכַשְׁרוּת לַעֲבוֹר עַל זֶה לִפְנֵי שֶׁיָּצָא לִדְפוּס] אַךְ הַמַּדְרִיךְ יָצָא בְּסִדְרָה שֶׁל 14 קוּנְטְרֵסִים נוֹסָפִים, לְלֹא הַשְׁגָּחַת הָרַב מִדֶעבְּרֶעצִין, רַק הָיָה רָשׁוּם בְּהִתְיַסְדוּת הָרַב מִדֶעבְּרֶעצִין.

וְעַתָּה רַבּוֹתַי הָבִינוּ בְּעַצְמְכֶם כֵּיצַד הִצְלִיחוּ לְהוֹלִיךְ אֶת הָרַב שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁ טוֹב. הוּא יָדַע וְהֵבִין הֵיטֵב אֶת הַנֶּאֱמַר לוֹ, רַק כָּל זֹאת נַעֲשָׂה בְּעִקְבוֹת יוֹשְׁבֵי בֵּיתוֹ שֶׁהִטְעוּ אוֹתוֹ וְעִנּוּ אוֹתוֹ שָׁנִים רַבּוֹת.

וְהִדְפַּסְתִּי כַּמָּה סְפָרִים שְׁלֵמִים מַה שֶׁעָשׂוּ עִם הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבֵּנוּ יוֹאֵל טֵייטְלְבּוֹים זיע"א,

וַאֲסַפֵּר סִפּוּר קָטָן שֶׁתָּבִינוּ אֵיךְ שֶׁבַּעֲלֵי הַבָּשָׂר שִׁקְּרוּ אוֹתוֹ עִם שְׁקָרִים וּכְזָבִים כְּדֵי לְהִלָּחֵם נֶגֶד הַצִּיּוֹנִים, וּכְאִלּוּ הַצִּיּוֹנִים הֵם עִקָּר הַחֻרְבָּן שֶׁל הַדּוֹר, [אֵינֶנּוּ מְלַמֵּד זְכוּת עַל הַצִּיּוֹנִים, כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק מַה שֶׁעָשׂוּ, וְסִפַּרְתִּי כְּבֹר הַרְבֵּה עַל זֶה, וְלִפְנֵי 50-60 שָׁנָה הָיָה בֶּאֱמֶת צְרִיכִים לֵילֵךְ בַּמִּלְחָמָה נֶגְדָּם כְּמוֹ שֶׁאָמַר הָאַדְמוֹ"ר מִגּוּר זי"ע לְהָאַדְמוֹ"ר מִסַטְמָאר זי"ע שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַזָּל שֶׁהוּא יוֹצֵא בְּמִלְחָמָה נֶגֶד הַצִּיּוֹנִים שֶׁאִם לֹא יָצָא אָז הוּא הָיָה צָרִיךְ לָצֵאת].

בְּעֵרֶךְ בִּשְׁנַת תשכ"ז כ"ח הָיִיתִי מְאֹד חוֹלֶה לֹא עָלֵינוּ וְנָסַעְתִּי לְמִיַאמִי, וְהָלַכְתִּי לְהִתְפַּלֵּל עִם כ"ק הָאַדְמוֹ"ר מִסַטְמָאר זיע"א.

אַחַר הַתְּפִלָּה, הָלַךְ הַגַּבַּאי עִם הָאַדְמוֹ"ר לְטַיֵּל לְעֶשֶׂר דַּקּוֹת, [שֶׁהָרַבִּי הָיָה אַחַר אֵרוּעַ מֹחַ לֹא עָלֵינוּ], וְהַגַּבַּאי שׁוֹאֵל אֶת הָאַדְמוֹ"ר, הָרַבִּי שָׁמַע מַה שֶׁהַצִּיּוֹנִים עָשׂוּ?

הָרַבִּי אוֹמֵר לֹא!

הַגַּבַּאי אוֹמֵר לְרַבִּי, אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהָרַבִּי לֹא שָׁמַע הֲלֹא כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בּוֹעֵר כְּאֵשׁ?

הָרַבִּי שׁוֹאֵל נוּ! מַה עָשׂוּ?

הַגַּבַּאי [שֻׁתָּף שֶׁל כָּל הַבָּשָׂר הַכָּשֵׁר שֶׁל וֵויינְשְׁטָאק – סִיטוֹנָאוּת] עוֹנֶה לָרַבִּי, הַצִּיּוֹנִים נִכְנְסוּ עִם 1800 מְטוֹסִים מיראזש'ים וּמָחַקוּ אֶת כָּל הָעִיר דַּמֶּשֶׂק, וְעָשׂוּ מִכָּל דַּמֶּשֶׂק פארקינג לאט, [מָקוֹם חֲנָיָה שֶׁל מְכוֹנִיּוֹת].

הָרַבִּי צוֹעֵק וּמַה אוֹמְרִים הָעוֹלָם?

הַגַּבַּאי עוֹנֶה לוֹ, הָעוֹלָם רוֹצִים לַהֲרוֹג אֶת כָּל הַיְהוּדִים, זֶה מַמָּשׁ כְּמוֹ שׁוֹאָה חֲדָשָׁה רַחְמָנָא לִיצְלָן, מִי יוֹדֵעַ מַה יִהְיֶה?

הָרַבִּי עוֹמֵד וְגָנַח, אוֹי אוֹי, הֲלֹא צָעַקְתִּי כָּל הַזְּמַן שֶׁהַצִּיּוֹנִים רוֹצִים לַעֲשׂוֹת שׁוֹאָה חֲדָשָׁה, מִי יוֹדֵעַ מַה יִהְיֶה?

זֶה רַק סִפּוּר אֶחָד וְיֵשׁ עוֹד הַרְבֵּה סִפּוּרִים כָּאֵלּוּ!

וְכָךְ נֻסָּח הָאִסּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מסאטמאר נֶגֶד הַכֹּתֶל, שֶׁאָמַר לֹא לֵילֵךְ לַכֹּתֶל.

וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:

אַחַד מֵהַשׁוּתָּפִים שֶׁל הַבָּשָׂר, גַּם שׁוֹחֵט, [הוּא כְּבָר בְּעָלְמָא דִּקְשׁוֹט], (שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ לְבַד הַסִּפּוּר הַזֶּה) נִכְנַס לָרַבִּי וְאוֹמֵר הָרַבִּי יוֹדֵעַ מַה הוֹלֵךְ בַּמִּקְוֶה?

הָרַבִּי שׁוֹאֵל מַה הוֹלֵךְ?

הַשּׁוֹחֵט!

הָרַבִּי יָכוֹל לִסְגּוֹר כָּל הַבַּיִת הַמִּדְרָשׁ, אֵין סאטמאר, אֵין חֲסִידִים, אֵין מִנְיָן שֶׁמַּאֲמִינִים בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כוּלָּם צִיּוֹנִים כּוֹפְרִים!!!

הָרַבִּי שׁוֹאֵל מַה קָרָה?

הַשּׁוֹחֵט!

אָז הָיָה מִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים, וְהַצִּיּוֹנִים פִיצְצוּ אֶת כָּל הַמְטוֹסִים בְּמִצְרַיִם כְּשֶׁהָיוּ עוֹד עַל הָאָרֶץ בְּמָקוֹם הַחֲנָיָה, וּבְמִקְוֶה שֶׁלָּנוּ שׁוֹמְעִים אֵיךְ שֶׁכֻּלָּם אוֹמְרִים אֲנַחְנוּ פִיצַצְנוּ לָהֶם אֶת כָּל הַמְטוֹסִים בְּכַמָּה דַּקּוֹת, אֵיזֶה כּוֹחַ גָּדוֹל, אֵילוּ נִסִּים ה' עָשָׂה!!!

רַבִּי!!! אֵין לָנוּ מִנְיָן, צְרִיכִים לִסְגּוֹר הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ, כֻּלָּם צִיּוֹנִים, גָּמַרְנוּ.

הָרַבִּי נֶאֱנַח מְאֹד, וְצוֹעֵק אוֹי אוֹי מַה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת, כָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁלִּי שֶׁל כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים שֶׁהִשְׁקַעְתִּי נֶגֶד הַצִּיּוֹנִים בְּמִלְחָמָה אַחַת כָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁלִּי הָלְכוּ לִשְׁמַד רַחְמָנָא לִיצְלָן?

הָרַבִּי אוֹמֵר, אֲנִי יַגִּיד עַכְשָׁו תּוֹרוֹת חֲזָקוֹת נֶגֶד הַצִּיּוֹנִים, וְאַחְזִיר אֶת כוּלָּם בִּתְשׁוּבָה, וְכָךְ אָמַר הָרַבִּי תּוֹרָה בְּשָׁלוֹשׁ סְעוּדוֹת שֶׁהָיָה כָּל כָּךְ חָרִיף שֶׁהָאֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ לֹא רָצוּ לְהַדְפִּיס הַכֹּל, וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁהָעוֹלָם בַּחוּץ לֹא יִשְׁמְעוּ כְּלוּם מֵהָרַבִּי אִם יִכְתְּבוּ כָּל כָּךְ חָרִיף, הַמַּצָּב עוֹד לֹא מוּכָן לָזֶה.

וְכָךְ הוֹצִיאוּ הַרְבֵּה תּוֹרוֹת שֶׁלֹּא נִדְפְּסוּ, כַּיָּדוּעַ, וְכָל זֶה אֲנִי מֵעִיד מַה שֶׁרָאִיתִי וְשָׁמַעְתִּי.

וְכָךְ בִּלְבְּלוּ לוֹ אֶת הָרֹאשׁ בִּשְׁקָרִים וּכְזָבִים, וְעַל יְדֵי זֶה בָּעַר בְּלִבּוֹ שֶׁהַצִּיּוֹנִים מְבִיאִים חַס וְחָלִילָה עוֹד שׁוֹאָה ח"ו, [וְכָל אֶחָד שֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ וּמַאֲמִין לֹא הָיָה עוֹשֶׂה אַחֶרֶת – וְהָרַבִּי הֶאֱמִין לַאֲנָשָׁיו – כִּי הוּא חָשַׁב שֶׁבֶּאֱמֶת הֵם חוֹשְׁבִים לְתַקֵּן הָעוֹלָם, וְשָׂמַח שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְכָל הַפָּחוֹת שֶׁהַגַּבָּאִים שֶׁלּוֹ אַנְשֵׁי אֱמֶת] וּבִגְלַל זֶה יָצָא כָּל הַזְּמַן נֶגֶד הַצִּיּוֹנִים וְלֹא הָיָה בִּיכָלְתּוֹ לַעֲשׂוֹת כְּלוּם כִּי כָּל דָּבָר שֶׁאָמְרוּ לוֹ זֶה יַהֲרוֹס אֶת הַמִּלְחָמָה נֶגֶד הַצִּיּוֹנִים, בָּזֶה בִּטְּלוֹ הַכֹּל אֲשֶׁר לַכֹּל.

יֵשׁ לְסַפֵּר עַל זֶה הַרְבֵּה סִפּוּרִים.

אֲבָל אוֹתוֹ הַדָּבָר עוֹשִׂים עִם כָּל אוֹ רוֹב גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם גַּבָּאִים, הַגַּבָּאִים הֵם מְנַהֲלִים אֶת הַכֹּל.

וְאִם סוֹמְכִים עַל הַגְּדוֹלִים אָז אַתָּה סוֹמֵךְ עַל הָאֲנָשִׁים הַגַּבָּאִים שֶׁעוֹשִׂים כֶּסֶף עַל זֶה, כְּמוֹ שֶׁהָיָה עִם צַדִּיק אֶחָד שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְהִכָּנֵס אֵלָיו רַק אִם מְשַׁלְּמִים 1000$ אוֹ יוֹתֵר כֶּסֶף.

אֲנִי לְבַד שָׁמַעְתִּי שֶׁסּוֹפֵר אֶחָד מְדַבֵּר לַגַּבַּאי שֶׁל הָרַב וָואזְנֶער שְׁלִיטָ"א, שֶׁרוֹצֶה לְהִכָּנֵס שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה עַל הַקְּלָף עַל מַה שֶׁכָּתַב, וְלֹא רָצוּ לָתֵת לוֹ לְהִכָּנֵס, וּבִקֵּשׁ פַקְס וְנָתְנוּ לוֹ, וְטִילְפֵּן אַחַר כָּךְ וְהַגַּבַּאי אָמַר לוֹ, אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁהָרַב שְׁלִיטָ"א יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת 10 עַמּוּדִים שֶׁשָּׁלַחְתָּ, אֵין לוֹ זְמַן לָזֶה.

וְזֶה שְׁאֵלָה שֶּׁנּוֹגֵעַ לְכָל הַכְּלָל יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁסִיפַּרְתִּי כְּבָר מִזְּמַן עַל הַקְּלָף שֶׁבָּא מִעַרַבִים. אָז עַל מִי אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לִסְמֹךְ? עַל גַּבָּאִים מְקֻלְקָלִים כָּאֵלּוּ!!!

וְכָאן מְדַבְּרִים שגהגה"צ הָרַב וָואזְנֶער שְׁלִיטָ"א כָּתַב סֵפֶר שָׁלֵם לִפְנֵי לְעֵרֶךְ יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה, וְשָׁם כּוֹתֵב שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פָּרָשִׁיּוֹת עַל קְלָף בְּלִי הֶכְשֵׁר שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בְּרָכָה עַל זֶה.

וְלֹא נוֹתְנִים לַסּוֹפֵר לְהִכָּנֵס, לִשְׁאוֹל הַשְּׁאֵלָה שֶׁלּוֹ, שֶׁהָיְתָה, אִם הוּא צָרִיךְ לְהַחְזִיר אֶת הַכֶּסֶף שֶׁכָּתַב לְכָל הָאֲנָשִׁים עַל קְלָף בְּלִי הֶכְשֵׁר וְזֶה סָפֵק אִם בָּא מִעַרַבִים, וְכוּ'.

זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁהַגָּדוֹל הַזֶּה, יָכוֹל לִהְיוֹת צַדִּיק גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ, אֲבָל הַנְּחָשִׁים וְעַקְרַבִּים הַמְסוֹבְבִים אוֹתוֹ הֵם עוֹשִׂים הַכֹּל, וְכָךְ אָמַר הַרְבִּי מקייוויאשד לִפְנֵי 50 שָׁנָה לְהָרַבִּי הָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמָאר זי"ע, שֶׁהַמְשָׁרְתִים שֶׁלּוֹ הֵם נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וּבִגְלַל זֶה עוֹשֶׂה מַה שֶׁעוֹשֶׂה, וְיֵשׁ לִי הַקְלָטָה מִזֶּה, וּפִרְסַמְתִּי אֶת זֶה בְּכָל הָעוֹלָם.

וְיָדוּעַ כִּי כְּבוֹד קְדוּשַׁת מָרָן עוֹבַדְיָה יוֹסֵף שליט"א, מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ עַל הַכַּשְׁרוּת וְכִמְעַט הָרְגוּ אוֹתוֹ כַּמָּה פְּעָמִים, וּבְעֶזְרַת ה' בְּשִׁעוּרִים אֲחֵרִים אֲסַפֵּר אֶת זֶה בַּאֲרִיכוּת, וְכָל זֶה נִדְפַּס בַּסְּפָרִים.

וְאִם הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל זֶה כָּל הַשָּׁנִים לַצַּדִּיק קָדוֹשׁ כָזֶה כְּמוֹ הָרַבִּי מסאטמאר שֶׁהָיָה 18 דּוֹרוֹת נוֹטְרֵי בְּרִית, אָז מַה אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁיְּכוֹלִים לַעֲשׂוֹת עִם רַבָּנִים אֲחֵרִים שֶׁלֹּא מַגִּיעִים לְקַרְסוּלָיו שֶׁל הָאַדְמוֹר מסאטמאר זיעועכי"א?

בִּזְכוּת זְהִירוּת בְּעִנְיְנֵי מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת נִזְכֶּה לְמַאֲמַר הַמִּדְרָשׁ רַבָּה וַיִּקְרָא (פָּרָשָׁה י"ג פִּסְקָה ג'): אָמַר רַבִּי בְּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אַרִיסְטְוָון [סְעוּדָה] עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת לַעֲבָדָיו הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא וְכָל מִי שֶׁלֹּא אָכַל נְבֵלוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה זוֹכֶה לִרְאוֹתוֹ לְעוֹלָם הַבָּא הֶהָא דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא זַ) "וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה" וְאָכוֹל לֹא תֹאכְלוּהוּ בִּשְׁבִיל שֶׁתֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ לֶעָתִיד לָבוֹא לְפִיכָךְ מֹשֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ.

[1]) הָעֶרֶב רַב הֵם: הַמְחַבְּלִים הָאֲמִתִּיִּים וּמְצַעֲרִים אֶת יִשְׂרָאֵל

וּבְּתִּקּוּנֵי זֹּהַר (דַּף נ"ג:) כָּתוּב: דָּג גָּדוֹל אִיהוּ עֵרֶב רַב, דְּאִינוּן (נ"א דְּאִיהוּ) רַב הַחוֹבֵל, מָאן חוֹבֵל אֶלָּא רַב מִכָּל מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, אִיהוּ חוֹבֵל, וְאִיהִי חַבָּלָה, עִרֶב רַב בְּנִין דְּלילית חַיָּיבָא, דִבְהוֹן חָאבוּ יִשְׂרָאֵל וַחֲבִילוּ יָת בִּשְׂרַיְיהוּ בְּאָת בְּרִית, אִינוּן רַב עֲלַיְיהוּ בְגָלוּתָא, וְאִינוּן דָּגָה לְיִשְׂרָאֵל, וּבְגִין דָּא אָמְרוּ (בַּמִּדְבָּר יא ה) זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה וְגוֹ'.

[בֵּאוּר: מְבָאֵר הַפָּסוּק (יוֹנָה ב' א'), דָּג גָּדוֹל רוֹמֵז עַל הָעֵרֶב רַב שֶׁהֵם תַּחַת מֶמְשַׁלְתּוֹ שֶׁל הַסָּמֶ"ךְ מֵ"ם, הַנִּקְרָא רַב הַחוֹבֵל שֶׁהוּא רֹאשׁ לְכָל מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, וּבַת זוּגוֹ נִקְרֵאת חַבָּלָה, וְהָעֵרֶב רַב נִקְרָאִים בָּנִים שֶׁלָּהּ, שֶׁעַל יָדָם חָטְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּעֵגֶל וְחָבְלוּ וְהִשְׁחִיתוּ אוֹת בְּרִיתָם, וְאֵלּוּ הָעֵרֶב רַב נַעֲשׂוּ רָאשִׁים עַל יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמְעוּ לָהֶם, וְהֵם מְבִיאִים דַּאֲגוֹת לְיִשְׂרָאֵל בַּצַּעַר שֶׁמְּצַעֲרִים אוֹתָם, וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (בַּמִּדְבָּר יא ה) "זָכַרְנוּ אֵת הַדָּגָה" – מִלְּשׁוֹן דְּאָגָה].

וּבְזִמְנָא דְנָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קְטִיל מִנַּיְיהוּ סַגִּיאִין, וּבְגָלוּתָא בַתְרָאָה עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקָטְלָא לוֹן, וְדָא אִיהוּ (שְׁמוֹת ז יח) וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאוֹר מֵתָה.

[וּבַזְּמַן שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, נֶהֶרְגוּ הַסִּיגִים – הֵם הָרְשָׁעִים שֶּׁמֵּתוּ בְּמַכַּת חֹשֶׁךְ, וְכֵן בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹן קֹדֶם בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַהֲרוֹג אֶת כָּל הָרְשָׁעִים שֶׁהֵם הָעֵרֶב רַב, שֶׁזֶּהוּ זְמַן הַבֵּרוּר. וְזֶה שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת ז, יח), "וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְּאוֹר מֵתָה" – שֶׁאָז תָּמוּת וְתִתְבַּטֵּל הַקְּלִפָּה פְּלוֹנִית שֶׁנִּקְרֵאת דָּגָה].

רַק לְיִשְׂרָאֵל הַדְּבוּקִים בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יִהְיֶה אוֹר בְּמוֹשְׁבוֹתָם

וַיִּבְאַשׁ הַיְאוֹר דָּא אוֹרַיְיתָא, דְאִתְּמַר בָּהּ (מִשְׁלֵי ו כג) וְתוֹרָה אוֹר, סָרְחַת לְגַבַּיְיהוּ, וְאִתְּמַר בְּיִשְׂרָאֵל (שְׁמוֹת א כב) כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאוֹרָה תַּשְׁלִיכוּהוּ, אוֹר אִיהוּ רָ"ז, הַיְאוֹרָה בַּת זוּגֵיהּ דְּהַהוּא אוֹר, דְּאִתְּמַר בָּהּ (שָׁם י כג) וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבוֹתָם.

[בֵּאוּר: וּמְבָאֵר "וַיִּבְאַשׁ הַיְאוֹר" זֶה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנִּקְרֵאת יְאוֹר מִלְּשׁוֹן "וְתוֹרָה אוֹר", וְזֹאת הַתּוֹרָה הָיְתָה מְבֻזֶּה בְּעֵינֵי הָעֵרֶב רַב כְּמַאֲמַר חֲזַ"ל (בְּסוֹף סוֹטָה) בְּעִקְבוֹת הַמָּשִׁיחַ… וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת.

וְכֵן בְּסַנְהֶדְרִין (צז.) תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, דּוֹר, שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בּוֹ, בֵּית הַוַּעַד יִהְיֶה (לִזְנוּת) (לְזוֹנוֹת), וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב, וְהַגַּבְלָן (יִשְׁתּוֹמֵם) (יֶאֱשַׁם), וְאַנְשֵׁי (גָּלִיל) (גְּבוּל) יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחֹנָנוּ, וְחָכְמַת הַסּוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ, וּפְנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי כֶּלֶב, וְהָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר, (יְשַׁעְיָה נט) "וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל".

אֲבָל בְּיִשְׂרָאֵל נֶאֱמַר "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאוֹרָה" וְגוֹ', כְּלוֹמַר, שֶׁאֵת כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד – יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים מָתַי שֶׁלּוֹמְדִים הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בַּנִּגְלֶה וּבַנִּסְתָּר – כִּי אוֹ"ר בְּגִימַטְרִיָּה רָ"ז[1], שֶׁזֶּהוּ סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, וְהַיְאוֹרָה זֶה נִגְלוֹת הַתּוֹרָה וְהֵם יָאִירוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל מוֹשְׁבוֹתָם.]

ובספרי תלמידי בעל שם טוב זי"ע כתבו: שלפני ביאת המשיח רוב האדמורי"ם והרבנים וראשי ישיבות יהיו מן הערב רב שיעכבו את הגאולה, ורואים את זה עין בעין, כי כבר כתבו בזוהר הקדוש כי אלו שלא רוצים ללמוד זוהר הקדוש הם מן הערב רב. לכן כל רב וראש ישיבה יזהרו לעורר את הציבור ללמוד זוהר הקדוש כמבואר במסכת שבת (דף נ"ד ע"ב): פרתו של רבי אלעזר בן עזריה: וחדא פרה הויא ליה והא אמר רב ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב תריסר אלפי עגלי הוה מעשר רבי אלעזר בן עזריה מעדריה כל שתא ושתא תנא לא שלו היתה אלא של שכינתו היתה ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו רב ורבי חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא מתנו בכוליה דסדר מועד כל כי האי זוגא חלופי רבי יוחנן ומעייל רבי יונתן כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו באנשי עירו נתפס על אנשי עירו בכל העולם כולו נתפס על כל העולם כולו אמר רב פפא והני דבי ריש גלותא נתפסו על כולי עלמא.

[2] ) ובספר "אהבת חיים" מהצדיק חכם מנחם מנשה זי"ע פרשת שמיני הביא את דברי הצדיק הקדוש חכם יהודה פתיה זי"ע שגזירות נוראות התרגשו לבוא מחמת אכילת טריפות רח"ל.

[3] ) מהגאון הקדוש המקובל האלוקי רבי נתן אדלער כהן צדק זצ"ל אב"ד באסקאוויץ ופראנקפורט דמיין יצ"ו בעל מחבר משנת רבי נתן הגהות ופירושים על ששה סדרי משנה, וספר תורת אמת אגדה וחידושי הלכה על התורה ושאלות ותשובות על ד"ח שו"ע

[4] ) יש לרמז דהצדיק הדור נשמת משה מוכיח את ישראל ומצילם ממאכלות אסורות – "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד ה'", כאשר נסתלק הצדיק המוכיח מיד חס ושלום נכשלים ולא יודעים הלכות שחיטה וניקור. וזהו תפקידו של כל רב בישראל לצוות ולהוכיח על זה כמו שאמר הבעל שם טוב על הפסוק " בְּזַעַם תִּצְעַד אָרֶץ בְּאַף תָּדוּשׁ גּוֹיִם" (חבקוק ג' י"ב), בזע"ם ראשי תיבות זביחה עירובין מקוואות, כלומר בתיקון אלו הדברים "תצעד ארץ", ופירש רש"י לגרש שבעה אומות, ומה כתוב אחריו פסוק י"ג: "יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ לְיֵשַׁע אֶת מְשִׁיחֶךָ" וביאר המלבים שם: כי אז יתגלה המלח המשיח וילחם מלחמות ה', וה' יושיעהו, עכ"ל. לומדים מכאן שכאשר יתקנו זאת תיכף יצלח ויושיע מלך המשיח.

[5] ויותר גרוע הוא כשאומרים בשם הצדיק דברי שקר שלא היו ולא נבראו כמו שהסאטמער רבי זצ"ל אמר בדרך מליצה על הגמרא במסכת ברכות, המספרת על רבן יוחנן בן זכאי לפני פטירתו, שבכה ואמר שיש לפניו שתי דרכים, דרך אחת לגן עדן ודרך שניה לגהינום, "ואיני יודע לאיזה דרך מובילים אותי". באר הרבי מסאטמער כוונת הדברים: כל זמן שהאדם חי הוא שומע אם אומרים על שמו דברי שקר ויכול להכחישם, אך אחרי פטירתו "מוליכין אותו" – התלמידים מוליכין אותו, דהיינו, את דבריו, כל החפץ מוסיף לפי טעמו על הדברים המקוריים וממילא הרב אינו יודע האם האנשים יקבלו את דבריו לטוב או חלילה להיפך, עד כאן.

ולענינינו ראינו שכן כך קורא במציאות שרימו את הרבי והוליכו בשמו שמועות שונות, הכל כדי לרמות את הצבור קוני הבשר, שידמה להם כאילו הרבי או ההתאחדות נותנים השגחה על הבשר של ווינשטאק. ובענין זה שאפשר להונות את הצדיק, ידוע מה שנעשה עם פסל מיכה תחת הנהגתו של משה רבינו ודור דעה ארבעים שנה במדבר, ואעפ"כ נעלם זאת שאל ידעו אודות הפסל, וכן תחת הנהגתם של שופטים היו עובדים עבודה זרה הרבה כמבואר בשופטים, וכן תחת הנהגתו של יאשיהו המלך שהפך עולם ומלואה בביעור ע"ז בכח של מלכות, ויאשיהו היה צדיק גדול כמו שמעיד עליו הפסוק (מלכים ודברי הימים), ואעפ"י היו ליצני הדור עושים מה שליבם חפץ שלא בידיעתו, כמו שאמרו חז"ל.

ובפרשת דברים (א', י"ג) הבו לכם אנשם חכמים ונבונים לשבטיכם ואשימם בראשיכם, ופירש"י שהם ניכרים לכם שאם בא לפני מעוטף בטליתו איני יודע מי הוא ומאיזה שבט הוא ואם הגון הוא, אבל אתן מכירים בו שאתן גדלתם אותו לכך נאמר וידועים לשבטיכם, עד כאן לשונו.

וכתב על דברי שלום להגה"ק מוה"ר אברהם שלום מסטרופקוב זצ"ל (בן הרה"ק משינאווע זי"ע) וזה לשונו, הנה יש להוכיח מזה גודל מעלת הצדיקים, אפילו כשיש איזה מחלוקת בין איזה צדיקים ושומעין מהם שאחד אומר על חבירו דיבורים כנגדו, ידוע שזה מחמת בעלי לשון אשר היצה"ר רוצה להפריע הצדיקים ותלמידיכם מעסק מצותם ותורתם על כן הוא מעמיד הולכי רכיל בשקרים שונים, וקלי הדעת אומרים, כיון שהרבי הוא בעל רוח הקודש, איך אפשר להטעותו, ומזה באים חס וחלילה לפקור באמתיות צדקת הצדיקים הקדושים האמתיים, ובאמת מי שאומר כה, שאי אפשר להטעות את הצדיק, הוא אפיקורסות, כיון שמצינו שאפילו משה רבינו עליו השלום אדון הנביאים אמר וידועים לשבטיכם, שאם בא לפני מעוטף בטליתו איני יודע וכו' ואם הגון הוא וכו' אלא על כרחך שאם בא איש צבוע לפני הצדיק ורוצה להטעותו שהוא איש כשר אפשר שהצדיק אינו יודע פנימיותו, כמו שאמר משה רבינו עליו השלום איני יודע מי הוא, עד כאן לשונו.

ובפרשת וישלח על פסוק (ל"ב, ט') והיה המחנה הנשאר לפליטה וגו', פירש האבן עזרא וזה לשונו: כי אין הנביא יודע הנסתרות, אם לא יגלה לו ה', ואלישע אמר: וה' העלים ממני (מלכים ב' ד' כ"ז), עד כאן לשונו.

הרי שמשה רבינו ואלישע הנביא לא ידעו, וכן שאר הנביאים לא ידעו, רק מה שהגיד להם ה' יתברך, אבל שאר הדברים יתכן שנעלם גם מהם, ויתכן שידעו אבל אינו מוכרח, ואפשר שיתעלם מהם.

ומצינו ביעקב אבינו עליו השלום ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם, אבל החסידים אומרים כי רק אצל יעקב היה יכול להיות דבר כזה שלא ידע מה שנעשה תחת רשותו, אבל לא אצל מרן ז"ל … וכן רק את יצחק אבינו היה אפשר לרמות, אבל הרבי גדול מכולם ואותו אי אפשר לרמות, ומוכרח שידע הכל ויכול הכל, וממילא ראיה ברורה שהכל היה טוב.

ומבואר בספר מלאכים שנמצאו מכשולים של כרת רחמנא ליצלן תחת גדולים מדורות קדומים, כגון אסא מלך יהודה שהיה צדיק והיה לו כח של מלאכות, ואף על פי כן נאמר (מלכים א' ט"ו י"ד) והבמות לא סרו, פירש רש"י במות היחיד שהורגלו ליקרב עליהן לשמים משחרבה שילה עד שנבנה הבית שהיו הבמות מותרות לא סרו עתה ואף על פי שנאסרו משנבנה הבית והיו עונשים עליה כרת, עד כאן לשונו.

וגבי יהושפט שהיה צדיק, נאמר (מלכים א' כ"ב מ"ד) אך הבמות לא סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות, וכן גבי יהואש (מלכים ב' י"ב ג') ויעש יהואש הישר בעני ה' וגו' רק הבמות לא סרו וגו', וכן גבי עזרי' (מלכים ב' ט"ו ג') ויעש הישר בעיני ה' רק הבמות לא סרו וגו', וכן גבי יותם שהיה צדיק מופלג (כמבואר ברש"י (דברי הימים ב' כ"ז ב' ויעש הישר בעיני ה' ככל אשר עשה עזיהו אביו הטובות שעשה אביו וזהו שאמר ר' שמעון בן יוחאי במסכת סוטה, אלמלא יהיה אברהם אבינו מקבל עליו כל עוונות הדור עד לו, אני הייתי מקבל חטאי הדורות מאברהם עד לי, ואם היה יותם בן עוזיהו עמי היינו מקבלים עלינו מאברהם ועד סוף כל הדורות וכו' עד כאן לשונו עיין שם) ואף על פי כן נאמר (מלכים ב' ט"ו ל"ד) רק הבמות לא סרו וגו' עד חזקיהו המלך שאצלו נאמר הוא הסיר את הבמות.

ובימי המהרש"ל זצ"ל נמצאו מכשולים של חלב תחת הנהגתו והנהגת שאר גדולים שבימיו, כמבואר בספר ים של שלמה ושם במסכת חולין פרק גיד הנשה סימן יט כתב וזה לשונו: אני הגבר ראיתי שרוב המנקרים שלנו אף על פי שמחמירים בענין ניקור לחתוך אפילו מההיתר, ובכל זאת נמצא הרבה פעמים שמקילין בחלב לכן נהגתי עצמי שלא לאכול בשר מנוקר עד שיבדוק הבשר על ידי עוד מנקר עד כאן לשונו עיין שם.

ובכרתי (להגאון הקדוש מורנו הרב יונתן אייבעשיץ זצ"ל) כתב בסוף סימן ס"ה וזה לשונו: בזמן הזה יש להחמיר יותר שלא לסמוך על חזקת כשרות המנקר, כיון דעכשיו רבו החומרות וכבד עליו הטורח ועל הרוב אינם בני תורה ואין לסמוך בניקור כי אם על בקי וירא ה' מרבים, עד כאן לשונו.

עוד כתב וזה לשונו מיום עמדי על דעתי שלמדתי הלכות ניקור להיות בקי בהן ובשמותיהן, לא סמכתי על מנקר כי אם מה שהייתי מנקר בעצמי ויגיע כפי אכלתי, עד כאן לשונו.

ובספר צנה לדוד (להגאון מוה"ר דוד דייטש זצ"ל, מגדולי ספרי הניקור בשנת תק"ח) כתב וזה לשונו: ראיתי מנקרים חותכין בשר ואומרים זה חלב ועל חלב גמור אומרים שזה בשר, וכמה פעמים עמדו המנקרים ואומרים בחוצפה כך קבלנו וכך מנהגינו מקדם, והיינו בעיניהם כמתעתע באומרם אם אמת אתך למה אין מזהירין לנו הרבנים אשר בארץ המה חכמי הדור על זה, ואני בעניי אמרתי להם בודאי חכמי הוראות לא ידעו מזה המכשול. ועל מהנגך אני אומר דור תהפוכות המה ומנהגם לגהינם, עד כאן לשונו.

ובספר שו"ת בית יצחק (יורה סימן ס"ד) כתב אודות הרבנים שמשכו ידיהם מן המנקרים בשר מליתן השגחה עליהם וסומכין על המנקרים שלמדו איש מפי איש, ולפעמים גם רבי לא שנה ואם כן תלמידו מניין לידע, וגם בחלק הפנימי הכל ממשמשין הו נשים ועבדים וקטנים, ובפרט שוחטי זמנינו שלומדים דיני שחיטות ובדיקות מחדש ולקחו קבלה מהרב וענין ניקור לא ראו ולא ידעו כלום ועם כל זה לאחר שנתמנו לשו"ב עושים את עצמם למנקרים והעולם סומכין עליהם ואין מי שישגיח עליהם, והכל מפני שגם הרבנים בעלי הוראה אינם בקיאים בטוב ענין זה, על כן צריך הרב ללמוד בעצמו מקודם בטוב סדר הניקור בחלק הפנים, עד כאן לשונו (מובא בהקדמה לספר גבעת פנחס).

ושם בספר גבעת פנחס כתב וזה לשונו, הרבה שנים שאני עוסק בעניני ניקור והייתי בהרבה עיירות גדולות וקטנות, וראיתי בעוונותינו הרבים שיש הרבה מכשולים ועוררתי עליהם וכולם נתנו לי טובת עין, עד כאן לשונו.

ועיין בקונטרס דרכי חיים להר"ר רפאל ז"ל, משמש בקודש אצל מרן הקדוש בעל דברי חיים זי"ע, והקונטרס מפורסם לאמיתי (וידוע שגם הגה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע היה מעיין בו לפעמים) ובסופו מספר על מכשול בענין החלב תחת הנהגתו של הדברי חיים ובית דינו, אבל נחרדו תיכף לתקן המכשול.

וכבר הזהיר החפץ חיים זצ"ל בספרו דבר בעתו וזה לשונו, ומה מאד יתמרמר על זה שבדבר תוכחה קלה היה יכול להסתלק מכל אלו הדינים, ואל יתפתה בנפשו לומר, שבודאי לא יהיה הדין עליו לבד, כי אינו יחיד בעירו. כי לעומת זה תדע, כשנתחייב אדם בערבות גדולה לכמה עשרות אלפים דינרים, אפילו נתערבו אתו עוד כמה וכמה אנשים, מיהו כשמגיע לזמן התשלומים, אפילו אם יגיע עליו רק חלק מן הערבות, הוא שכהיום נתרבה מאוד ענין אכילת איסורים, וכאשר תבוא לחשבון, יגיע לאלפי כזיתים של איסור, הנאכלים בשבוע אחד ובמקום אחד וכו' וכו'. וכל שכן אלו האנשים אשר יש בידם לזרז את אנשי עירם להחזיק במצוה זו של קדושת המאכלות, ולמנוע נפשות ישראל מאיסורים והתרשלו, בודאי עיקר האשמה תהיה עליהם, וכדאיתא בתנא דבי אליהו כל מי שסיפק בידו למחות ולא מיחה ולהחזיר למוטב ואינו מחזיר, כל הדמים הנשפכים אינו אלא על ידו וכו', עיין שם.

ונסיים בדברי הגאון שר התורה מוה"ר שלמה קלוגער זצ"ל, שכתב בספרו טוב אעם ודעת חלק א' בפתחי שערים, אודות השוחט רע מעללים מק"ק בארדיטשוב שזכה להרחיקו ולהעבירו מהשחיטה, וזה לשון קדשו: "ללמד דעת לדורות אולי יזדמן עוד למעשה כזה ידעו איך להתנהג ולקיים החכמה תחי' בעליה בשני עולמות. והלואי כד שכיבנא יפוק לקדמנא זכות זה מיום שביערתי הרעה הזה מן העולם, וכן יאבדו כל אויבך ה', ועלינו יערה רוח ממרום", עד כאן לשונו.

ובודאי אם היו מכשולים תחת מלכות בית דוד כנל, הזמן שצדיקים היו שולטים ולא היה עולם של הפקר, ואם נמצאו מכשולים של חלב תחת הנהגתו של המהרש"ל ז"ל ושאר גדולים שבימיו, וכן בדורות שאחר כך תחת הנהגת גדולי עולם כמבואר לעיל, וכל ההמון חרד בלי הפקרות, למה לא יוכלו להמצא מכשולות גם בימי מרן מסאטמאר זצ"ל בלי ידיעתו בעולם של הפקר שבמדינת אמריקה, מקום זייפנים ורמאים וקלים וריקים אשר אין לשום אדם שליטה עליהם ומי יאמר להם מה תעשה, ויכול להיות שלא ידע מרן ז"ל עם מי יש לו עסקים, וכמו שהיה זה מציאות אצל משה רבינו ע"ה.

[6] רב עמרם חסידא כי הוו מצערי ליה בי ריש גלותא הוו מגנו ליה אתלגא (דרך לאחוז לו חולה מחמת צנה כמפורש שם בגמרא ורפואתו בשרא שמינא אגומרא וחמרא חייא, פירוש בלא מזיגת מים כמבואר שם בגמרא). למחר אמרו ליה מאי ניחא ליה למר דלייתו ליה, אמר הני כל דאמינא להו מיפך אפכי. אמר להו בישרא סומקא (כחוש) אגומרא וחמרא מרקא (מזוג במים הרבה). אייתו ליה אינהו בישרא שמינא אגומרי וחמרא חייא, שמעה ילתא (אשת רב נחמן, והיתה בת הנשיא ואשת אב בית דין וחשובה, כדאמרינן בהעור והרוטב דרב נחמן חתניה דבי נשיאה הוה) ומעיילא ליה לבי מסותא (מרחץ) ומוקמא ליה במיא דבי מסותא עד דמהפכי (מתהפכים מחמת זיעה אדומה היוצא ממנו על ידי בשרא שמינא וחמרא חייא) מיה דבי מסותא והוו דמא וקאי בישריה פשיטי (בהרות עגולות) פשיטי.

[7] רב יוסף איעסק (מתעסק) בריחיא (כדי שיתחמם ויזיע), רב ששת איעסק בכשורי (לשאת קורות ומשאות), אמר גדולה מלאכה שמחממת את בעליה.

אמר ליה ריש גלותא לרב ששת מ"ט לא סעיד מר גבן, אמר ליה דלא מעלו עבדי דחשידי אאבר מן החי, אמר ליה מי יימר אמר ליה השתא מחוינא לך אמר ליה לשמעיה זיל גנוב אייתי לי חדא כרעא מחיותא אייתי ליה אמר להו אהדמו לי הדמי דחיותא {סדרו לפני נתחי הבהמה לנתחיה כלומר ערכו הנתחים} אייתו תלת כרעי אותיבי קמיה אמר להו (ריש גלותא) הא בעלת ג' רגלים הואי? פסיק אייתי חדא מעלמא אותיבי קמיה אמר ליה לשמעיה אותביה נמי להך דידך אותבה אמר להו האי בת חמש רגלים הואי? אמר ליה אי הכי [משום דחשידי הוא] ליעבדו קמיה דמר [כלומר קמיה שמעיה דמר יסדרו המאכל בהיתר] וליכול אמר ליה לחיי קריבו תכא [שולחן] קמיה ואייתו קמיה בישרא ואותיבו קמיה וריסתנא דחנקא חמתא [עצם קטן שעל כף הירך שאדם בולעו ונחנק משום דרב ששת סגי נהור הוה ולא יראנו ויאכל ויחנק] גששיה ושקלה כרכה בסודריה [מששה והרגיש באותו עצם שקל כל החתיכה וכרכה בסודריה]

[8] לבתר דאכיל אמרי ליה (לריש גלותא) איגניב לן כסא דכספא (שהיו רואים אותו כורך בסודריה ורוצים לבדוק מהו) בהדי דקא מעייני ואתי אשכחוה דכרוכה בסודריה [אמר] (אמרי) ליה חזי מר דלא מיכל קא בעי אלא לצעורן אמר להו אנא מיכל אכלי (וטעמו טעמתי) וטעמי ביה טעמא דחיורא (בשר בעלת שחין), אמרי ליה חיורא לא עביד לן האידנא (לא שחטנו היום בהמה בעלת שחין), אמר להו בדקו בדוכתיה (בעור [היו בודקין] במקום ריסתנא זו בכף הירך ותמצאנו בעור שהוא לבן) דאמר רב חסדא אוכמא בחיורא וחיורא באוכמתא לקותא היא (טלאי לבן בעור שחור לקותא היה שם בבשר ונהפך העור ללבן), בדוק אשכחוה, כי קא נפיק כרו לי בירא (חפרו גומץ שיפול בו) ושדו ליה צפיתא עילויה (השליכו מחצלת על פי הבור כדי שלא יבין מושבו) ואמרו ליה ליתי מר לינח (לשכב במושבו) נחר ליה רב חסדא (עשה לו סימן כמו נחרת סוסיו) אמר ליה (רב ששת) לינוקא פסוק לי פסוקיך אמר ליה (ש"ב ב) נטה לך על ימינך או על שמאל (פסוק הוא בעשהאל), אמר ליה לשמעיה מאי קא חזית אמר ליה ציפתא דשדיא אמר ליה הדר מינה (חזור מעליה לימין או לשמאל) לבתר דנפק אמר ליה רב חסדא מנא הוה ידע מר אמר ליה חדא דנחר לי מר ועוד דפסק לי ינוקא פסוקא ועוד דחשידי עבדי דלא מעלו.

קוּנְטְרֶס

מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר

תְּשׁוּבָה עַל הַתְקָפָה לְאֶחָד מֵאַנְשֵׁי המחנו"ט הַנִּקְרָא בְּשֵׁם צְבִי דָּוִד הֶערְשְׁקָאוִויטְשׁ.

בְּקוּנְטְרֶס זֶה מְיֻשָּׁבִים כָּל הַקֻּשְׁיוֹת וּמְפֹרָטוֹת הַסִּבּוֹת הַמְּדֻיָּקוֹת, כֵּיצַד הַקַּצָּבִים וְשֻׁתְּפֵיהֶם הוֹלִיכוּ שׁוֹלָל עַשְׂרוֹת שָׁנִים אֶת הָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶער זי"ע וְאַדְמוֹרִי"ם וְרַבָּנִים נוֹסָפִים ז"ל וְכָל כְּלַל יִשְׂרָאֵל בַּאֲמֶרִיקָה. וּמוּבְהָר מַדּוּעַ כָּל הָרַבָּנִים וּגְדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל יָרְאוּ כָּל הַזְּמַן לִפְצוֹת אֶת פִּיהֶם עַל הָעַוְלוֹת הַנּוֹרָאִיּוֹת שֶׁל מַאֲכִילֵי נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, חֵלֶב וָדָם.

הוֹצֵאתִי לְאוֹר עוֹלָם בְּחֶמְלַת ה' עָלַי

שָׁלוֹם יְהוּדָה גְּרָאס

אבדק"ק הָאלְמִין פֹּה בָּארָא פַּארְק.

שְׁנַת תשנ"א לפ"ק

מִכְתָּב גָּלוּי לְאַדְמוֹ"ר מֵהָאלְמִין שְׁלִיטָ"א

מֵאֵת צְבִי דָּוִד הֶערְשְׁקָאוִויטְשׁ

שְׁאֵלָה א'

כֵּיצַד הִנְּכֶם מְסֻגָּלִים לִכְתֹּב יוֹמָם וָלַיְלָה נֶגֶד הַבָּשָׂר, בְּמָקוֹם שֶׁיּוֹדְעִים הִנְּכֶם טוֹב מְאֹד שֶׁהָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶער ז"ל בְּעַצְמוֹ נָתַן מִכְתָּב וְצִוָּה עַל כָּל חֲסִידָיו לִקְנוֹת בָּאִטְלִיז שֶׁל סַאטְמֶער, וְהַמִּכְתָּב הָיָה מֻדְפָּס בָּעִתּוֹן "דֶער אִיד" גַּם הָיָה מְפֻרְסָם בְּ"דֶער אִידִישֶׁער קְוַואל" וְכֵן תָּלוּי כָּל הַזְּמַן בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ דְסַאטְמֶער וְלֹא יִתָּכֵן שֶׁלֹּא תֵּדְעוּ מִמֶּנּוּ.

צְבִי דָּוִד הֶערְשְׁקָאוִויטְשׁ.

תְּשׁוּבָה עַל שְׁאֵלָה א'

לְחַבֵרִי הַיָּקָר צְבִי דָּוִד הֶערְשְׁקָאוִויטְשׁ נ"י (שֶׁנִּדְמֶה לִי שֶׁאֵינוֹ שִׁמְכֶם הָאֲמִתִּי וּכְמוֹ שֶׁהִגִּיעוּ אֵלַי שְׁאֵלוֹת דּוֹמוֹת מִדָּוִד בְּרִיקְמַן וּמִמֹּשֶׁה קֵיימַאן כַּמוּדְפַּס בְּסֵפֶר: "אֲכִילַת בָּשָׂר", הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה). וְכַיּוֹם זֶהוּ שִׁמְכֶם הַנִּקְרָא צְבִי דָּוִד הֶערְשְׁקָאוִויטְשׁ, כַּנִּרְאֶה הֱיִיתֶם מֻכְרָחִים לְהוֹסִיף שֵׁם, עַל כֵּן הִנְנוּ מְאַחֵל לָכֶם מַזָּל טוֹב לִכְבוֹד שִׁמְכֶם הֶחָדָשׁ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲזֹר שֶׁעַתָּה תָּשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵימָה וּתְעוֹרְרוּ אַף אֲחֵרִים לַחְדֹּל מִלֶּאֱכוֹל בְּשַׂר נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, חֵלֶב וָדָם.

נָבִיא כָּאן סִפּוּרִים אֲחָדִים, כְּדֵי שֶׁתָּבִינוּ מְעַט אֶת דַּרְכָּם שֶׁל הַקַּצָּבִים, שֶׁהַמִּשְׁנָה בְּסוֹף קִדּוּשִׁין מְעִידָה עֲלֵיהֶם, שֶׁהֵם שֻׁתָּפֵי עֲמָלֵק.

מַעֲשֶׂה א'

אִסּוּר מֵהָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶער בַּאֲמֶרִיקָה עַל עוֹפוֹת שְׁחוּטֵי חוּץ.

כַּיָּדוּעַ הוֹצִיא הָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶער זצוק"ל אִסּוּר עַל שְׁחוּטֵי חוּץ, וְהָאִסּוּר מֻדְפָּס בְּסֵפֶר: "מִלְחֶמֶת ה'" בַּמָּקוֹם שֶׁהוּדְפְּסוּ כָּל הַקּוֹל קוֹרְאִים, וְנַעְתִּיק זֹאת כָּאן:

קוֹל קוֹרֵא לְהָסִיר מִכְשׁוֹל

כְּבָר הוֹדַעְנוּ כַּמָּה פְּעָמִים, שב"טְשִׁיקֶען מַארְקֶעטְס" אִם אֵין בַּעַל הַמַארְקֶעט (אִטְלִיז), אִישׁ מְהֵימָן, אָז אֲפִילוּ אִם עוֹמְדִים שָׁם שׁוֹחֲטִים יְרֵאֵי שָׁמַיִם, יְכוֹלִים לָבוֹא לִידֵי מִכְשׁוֹלוֹת גְּדוֹלִים שֶׁל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת מַמָּשׁ, זוּלַת אִם עוֹמֵד שָׁם מַשְׁגִּיחַ תְּמִידִי, שֶׁאֵין עָלָיו בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שׁוּם תַּפְקִיד אַחֵר, רַק לְהַשְׁגִּיחַ שֶׁהָעוֹפוֹת שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בְּכַשְׁרוּת תִּהְיֶינָה תַּחַת פִּקּוּחוֹ בְּלִי הַעֲלָמַת עַיִן אֲפִילוּ שָׁעָה קַלָּה עַד אַחַר הַחֲתִימָה. מִפְּנֵי הָאַחֲרָיוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה הֶעֱמַדְנוּ מַשְׁגִּיחִים בְּכַמָּה טְשִׁיקֶען מַארְקֶעטְס, שֶׁתֵּכֶף אַחַר הַשְּׁחִיטָה, קֹדֶם שֶׁנִּתְעַלֵּם הָעוֹף מֵעֵינֵיהֶם, יַחְתְּמוּ אֶת הָעוֹפוֹת שֶׁנִּשְׁחֲטוּ תַּחַת הַשְׁגָחָתֵינוּ בְּחוֹתָמוֹת (פְּלָאמְבֶּעס) שֶׁלָּנוּ.

וֶהֱיוֹת שֶׁשָּׁמַעְנוּ שֶׁיֶּשְׁנָם אֲנָשִׁים הַמְקִילִים בָּזֶה, בָּאנוּ לְהַזְהִיר עוֹד הַפַּעַם בְּאַזְהָרָה חֲמוּרָה שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת בָּטוּחַ שֶׁאֵינוֹ אֹכֵל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, לֹא יִקַּח לְבֵיתוֹ עוֹפוֹת שֶׁאֵינָם חֲתוּמִים בְּחוֹתָמוֹת שֶׁלָּנוּ. וְלֹא יִקְנֶה, רַק בַּחֲנוּיוֹת (בּוּטְשֶׁער סְטָארְס) שֶׁאֵינָם מַכְנִיסִים לְחַנוּתָם רַק הָעוֹפוֹת הַחֲתוּמִים בְּחוֹתָמוֹת (פְּלָאמְבֶּעס) שֶׁלָּנוּ, בְּלִי יוֹצֵא מִן הַכְּלָל. מִזְּמַן לִזְמַן נְפַרְסֵם אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם אֶת שֵׁמוֹת הַבּוּטְשֶׁער סְטָארְס שֶׁמוֹכְרִים רַק עוֹפוֹת בְּחוֹתָמוֹת שֶׁלָּנוּ.

וְזֹאת לָדַעַת, כְּמוֹ שֶׁכְּבָר הוֹדַעְנוּ, שֶׁבְּכָל זֹאת הָהַשְׁגָּחָה שֶׁלָּנוּ הִיא רַק עַל הַשְּׁחִיטָה וְלֹא עַל כַּשְׁרוּת הַבּוּטְשֶׁער סְטָאר כִּבְעִנְיְנֵי מְלִיחָה וַהֲדָחָה וְכוּ', כִּי אוֹדוֹת זֶה מֻכְרָח הַקּוֹנֶה בְּעַצְמוֹ לַחְקוֹר הֵיטֵב עַל מִי הוּא סוֹמֵךְ עַצְמוֹ.

גַּם זֹאת לָדַעַת שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ קְשָׁיִים גְּדוֹלִים בְּהַשְׁגָּחַת שְׁחִיטַת חוּץ לָעִיר מֵחֲמַת כַּמָּה טְעָמִים, לָכֵן הַשְׁגָחָתֵינוּ מֻגְבֶּלֶת רַק לָעִיר נְיוּ יָארְק, וּמִי שֶׁקּוֹנֶה מִשְּׁחִיטַת חוּץ לָעִיר, יַשְׁגִּיחַ בְּעַצְמוֹ בְּשֶׁבַע עֵינָיִם מִמִּי לוֹקֵחַ וְעַל מִי הוּא סוֹמֵךְ.

עַל זֶה בָּאנוּ עַל הֶחָתוּם ג' לְסֵדֶר וַיִּקְרָא, רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן, ה' תשכ"ג לפ"ג, פֹּה בְּרוּקְלִין יצ"ו.

הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים דְאַרְצוֹת הַבְּרִית וְקַאנַאדַא

יואל טייטלבוים

(כ"ק אדמו"ר מסאטמער שליט"א – נשיא)

לוי יצחק גרינוואלד

(הרב דקהל ערוגת הבושם – סגן נשיא)

ואלו שמות הרבנים הגאונים שליט"א ועד הפועל והמרכזי (עפ"י סדר הא"ב) אשר באו על החתום על הדברים הנ"ל:

אלעזר שפירא (הרב מקיוויאשד)

אלטר יעקב יצחק וואגשאל (הרב מלאנצהוט)

אלכסנדר אשר באב"ד (הרב מטארטיקאוו)

גבריאל יודא איליאוויטש (הרב משאמשאן)

הלל ליכטנשטיין (הרב מקראסנא)

חנני' דוב קאהן (ראב"ד מבודאפעסט)

יוסף צבי הלוי הורוויץ (הרב מאונסדארף)

יוסף גרינוואלד (הרב מפאפא)

ישכר בער הלוי ראטענבערג (הרב מוואוידיסלאוו)

יוסף משה מייזעלס (הרב מאויוואהר)

יקותיאל יהודה האלבערשטאם (הרב מבארדיוב)

ישראל אברהם שטיין (הרב מפאלטיטשאן)

יצחק אייזיק אייכענשטיין (הרב דק' עטרת צבי פארעסט הילס)

יהושע כ"ץ (הרב מסאמבאטהעלי)

יעקב סג"ל לעבאוויטש (הרב מקאפיש)

יוסף אליהו הכהן שטיינער (דומ"ץ דקהל עדת יראים)

משה טייטלבוים (הרב מסיגעט)

מרדכי האגער (הרב דקהל תורת חיים ויזניץ)

הרב משה ביק (ר"מ נייטרא)

משה שטרן (הרב מדעברעצין)

משה אריה לעוו (הרב מטעמעשוואר)

מנחם זאב שיק (הרב מטאקאי)

נפתלי הירצקא העניג (הרב משארמאש)

עזריאל יודא לעבאוויטש (הרב דקהל עדת יראים)

צבי הורוויץ (הרב מקראלי)

רפאל בלום (הרב מקאשוי)

שמעון ישראל פאזען (הרב משאפראן)

שמואל אברהם זעלטענרייך (הרב מטשאקאווא)

שמחה בונם גרינבערגער(הרב מפרעשבורג)

שלמה זלמן פרידמן (הרב מטענקע)

הָרַבִּי זצוק"ל אָכֵן שָׁלַח מִכְתָּב שֶׁיִּקְנוּ בָּשָׂר רַק בָּאִטְלִיז שֶׁלּוֹ, אַךְ הָבָה נִתְבּוֹנֵן כֵּיצַד הוֹלִיכוּ שׁוֹלָל יְהוּדִים יְרֵאִים, וּבְתוֹכָם הָאִטְלִיז שֶׁל סַאטְמֶער.

יָדוּעַ שֶׁבְּוִוילִיַאמְסְבּוּרְג קַיֶּמֶת מַעֲרֶכֶת שְׁחִיטָה הַנִּקְרֵאת: "נַארְט 4" בְּהֶכְשֵׁר הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים, וְכָל הַמְּדַקְדְּקִים בְּכַשְׁרוּת הִשְׁתַּמְּשׁוּ בַּשְּׁחִיטָה הַזֹּאת, הַמְּבֻקֶּשֶׁת בַּצִּבּוּר, וְנוֹסָף לְכָךְ הֲרֵי הָיָה אִסּוּר עַל עוֹפוֹת אֲחֵרִים מִשְּׁחוּטֵי חוּץ.

מֶה עָשָׂה הַבַּעַל דָּבָר ?

חֵלֶק מֵהָאֲנָשִׁים הָיוּ תּוֹשְׁבֵי בַּיִת אֵצֶל הָרַבִּי, שֶׁהָיוּ נִקְרָאִים נֶאֱמָנִים לָרַבִּי, עַד כְּדֵי מְסִירוּת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ. הֵם הָיוּ (וְעוֹד עַד הַיּוֹם) בַּעֲלֵי בָּתִּים עַל הַבָּשָׂר הַמְיוּבָא לַכְּלָל, הֵן בְּעוֹפוֹת וְהֵן בְּגַסּוֹת, וּלְפִי שֶׁלָּרַבִּי לֹא הָיוּ יְלָדִים, לֹא עָלֵינוּ, הָיוּ מְסַפְּרִים לָרַבִּי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ וְלֹא נִבְרְאוּ, אַי תִּשְׁאַל, כֵּיצַד יִתָּכֵן לְהַטְעוֹת רַבִּי צַדִּיק בִּדְבָרִים כָּאֵלּוּ? הֲרֵי רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ מְפַעְפַּעַת בּוֹ וְהוּא רוֹאֶה הַכֹּל?

הַתֵּרוּץ הוּא פָּשׁוּט, לֹא הַכֹּל מְגַלִּים לַצַּדִּיק וְאֶפְשָׁר גַּם אוֹתוֹ לְהוֹנוֹת.

תַּאֲרוּ לְעַצְמֵיכֶם שֶׁהָרַבִּי מִסַאטְמֶער בְּעַצְמוֹ הָיָה אוֹמֵר שֶׁרִימוּ בִּכְתָב אֶת הָרַבִּי מִבֶּעלְזְא וְהָרַב מִטְשֶׁעבִּין זי"ע, שֶׁלְּפִי הָרַבִּי מִבֶּעלְזְא וְרוֹב גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, עִנְיַן הַבְּחִירוֹת הוּא מִצְוָה, וּלְפִי דַּעַת תּוֹרָה מֵהָרַבִּי מִסַאטְמֶער עִנְיַן הַבְּחִירוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא עִנְיַן שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ וְיוֹתֵר גָּרוּעַ. (כְּמוֹ שֶׁהִבְהִיר הָרַבִּי מִסַאטְמֶער בַּדְּרָשָׁה פַּעֲמַיִם, שֶׁמּוּטָב לְהִשְׁתַּחֲווֹת 1000 פְּעָמִים לִשְׁתִי וָעֶרֶב, מֵאֲשֶׁר לְדַבֵּר מִילָה אַחַת בְּעִבְרִית). וְזֹאת לַמְרוֹת שֶׁהָרַבִּי מִסַאטְמֶער הָיָה נִכְנַע בִּפְנֵי הָאַדְמוֹ"ר מִבֶּעלְזֶא זי"ע וְהֶחְשִׁיב אוֹתוֹ כְּמַלְאַךְ אֱלֹקִים, וּבְכָל אֹפֶן סָבַר הָרַבִּי מִסַאטְמֶער שֶׁאֶפְשָׁר לְרַמּוֹת צַדִּיק. וּבֶאֱמֶת מוּבָא כְּבָר בַּתּוֹרָה הק' "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא", פֵּרוּשׁ, וְהוּא יַתִּיר חֵלֶב. וְהַנָּשִׂיא בַּיָּמִים הָהֵם בְּוַדַּאי הָיָה מַסְפִּיק גָּדוֹל, וְאַף עַל פִּי כֵן הָיָה עָלוּל לִקְרוֹת שֶׁאָכְלוּ חֵלֶב, אַךְ זֶה הָיָה בְּשׁוֹגֵג. גַּם כֵּן יָדוּעַ שֶׁאֶפְשָׁר לְרַמּוֹת הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר כְּיַעֲקֹב אָבִינוּ וְיוֹסֵף הַצַּדִּיק, וְכֵן כְּמוֹ שֶׁהִצְלִיחוּ לְהַסְתִּיר מִבַּעַל מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת בָּעִיר קְרָאקָא.[1]

וֵויינְשְׁטָאק נָתַן כָּל כַּמָּה שָׁבוּעוֹת לְבֵית הָרַבִּי, מֵאוֹת עוֹפוֹת בְּחִנָּם (שֶׁשָּׁחֲטוּ בהארטפארט קאנטעטירעס בְּמִפְעָל כָּשֵׁר "בֶּעסְט פאלטרי") 1000 עַד 1500 עוֹפוֹת שָׁחַט שׁוֹחֵט אֶחָד בְּשָׁעָה. הָיוּ שׁוֹחֲטִים שֶׁשָּׁחֲטוּ 500 עַד 600 בְּשָׁעָה.

אֲנִי הָיִיתִי שָׁם בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה, וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:

הַשְּׁחִיטָה בְּוִוילִיַאמְסְבּוּרְג לְיַד הארטפארד קאנטיקעט הִתְקַיְּמָה מִידֵי שָׁבוּעַ בְּיוֹם רְבִיעִי מִשָּׁעָה 6:30 עַד שָׁעָה 11:30 בַּצָּהֳרָיִם. הָיָה זֶה בְּאֶחָד הַפְּעָמִים, בְּשָׁעָה 11:15 בְּאֶמְצַע הַשְּׁחִיטָה, אֲנִי שׁוֹמֵעַ שׁוֹחֵט מִבְּנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל הָרַבִּי צוֹעֵק, הוֹצִיאוּ חָלִיף חָדָשׁ, נִגָּשִׁים לִשְׁחוֹט לָרַבָּנִית מִסַאטְמֶער. פֵּרְסוּ נְיָר עַל הַדֶּלְפֵּק וְזֶה הָיָה סִימָן שֶׁמִּכָּאן כָּל הָעוֹפוֹת מְיֹעָדִים לָרַבָּנִית מִסַאטְמֶר.

תֵּאַרְתִּי לְעַצְמִי שֶׁהַשּׁוֹחֲטִים שֶׁשּׁוֹחֲטִים מִ-1000 עַד – 1500 עוֹפוֹת לְשָׁעָה וְאֵינָם מוֹרְטִים נוֹצוֹת הַצַּוָּאר, וְשׁוֹחֲטִים שׁוֹחֵט אֶחָד בִּדְרָסָא אַחַת וְשׁוֹחֵט אַחֵר בְּהוֹבָאָה אַחַת וּבְהַגְרָמָה וְכוּ', יִשְׁחֲטוּ לָרַבָּנִית בְּצוּרָה אַחֶרֶת, בְּיִרְאַת שָׁמַיִם יְתֵרָה וְיַקְפִּידוּ יוֹתֵר עַל הַגְרָמוֹת וְכַדּוֹמֶה, אַךְ אֲנִי מַבִּיט וְחָשְׁכוּ עֵינַי, מַמְשִׁיכִים לִשְׁחוֹט בְּאוֹתוֹ אֹפֶן, מְאוּם לֹא הִשְׁתַּנָּה, רַק מַה, נָטְלוּ חָלִיף חָדָשׁ. שׁוֹחֲטִים עִם הַגְרָמוֹת בִּדְרָסָא וְאֵין מוֹרְטִים הַנּוֹצוֹת.

וְעַתָּה רַבּוֹתַי תָּבִינוּ מְעַט שֶׁכַּאֲשֶׁר נוֹתְנִים לְבֵית הָרַבָּנִית עוֹפוֹת כֹּה רַבִּים, בִּפְרָט בַּעֲבוּר הַהַכְנָסַת אוֹרְחִים הָרַבָּתִית שֶׁהָרַבָּנִית הָיְתָה מַנְהִיגָה וּמַנְהִיגָה עֲדַיִן, וְקִבְּלוּ בְּחִנָּם לְעוֹבְדֵי הַיְּשִׁיבָה וְכַדּוֹ', וְכָךְ קִבְּלוּ מֵהַקַּצָב אַלְפֵי עוֹפוֹת כָּל שָׁנָה, כַּיָּדוּעַ. אֶפְשָׁר לְהָבִין מַדּוּעַ הָיָה הַקַּצָב כֹּה מְקֹרָב לְרַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה.

הָרַבִּי מִסַאטְמֶער בְּעַצְמוֹ בֵּרֵר, שֶׁבִּנְטִילַת כְּסָפִים מֵהַצִּיּוֹנִים שַׁיָּךְ כֹּחַ הַפּוֹעֵל בְּנִפְעָל. כָּל שֶׁכֵּן בְּאֹכֶל הַנִּתָּן בְּחִנָּם, בָּטוּחַ שַׁיָּךְ כֹּחַ הַפּוֹעֵל בְּנִפְעָל, כְּפִי שֶׁהַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת בְּמַסֶּכֶת חֻלִּין אֵצֶל עוֹבַדְיָה (עַיֵּן שָׁם). גַּם בְּמַסֶּכֶת גִּיטִין,[2] מְסַפֶּרֶת הַגְּמָרָא כְּדִלְהַלָּן: עַבְדֵי רֵישׁ גָלוּתָא הָיוּ מְצַעֲרִים אֶת רַב עַמְרָם חֲסִידָא, הָעֲבָדִים הִשְּׁכִּיבוּ אוֹתוֹ פַּעַם עַל הַשֶּׁלֶג, לְמָחֳרַת שְׁאָלוּהוּ: "מַה חָפֵץ הִנְּךָ שֶׁנָּבִיא?" חָשַׁב רַב עַמְרָם, כָּל מַה שֶּׁאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם יַעֲשׂוּ הַהֵפֶךְ, אֲבַקֵּשׁ אֶת הַהֵפֶךְ וַאֲקַבֵּל רְצוֹנִי, וְאָמַר לָהֶם שֶׁחָפֵץ בְּבָשָׂר אָדֹם כָּחוּשׁ צָלוּי עַל גֶּחָלִים, וְיַיִן מָהוּל בְּמַיִם רַבִּים. הֵבִיאוּ לוֹ הָעֲבָדִים בָּשָׂר שָׁמֵן צָלוּי עַל גֶּחָלִים, וְיַיִן צָלוּל לְלֹא מַיִם. וְשָׁמְעָה יִלְתָא, אֵשֶׁת רַב נַחְמָן, אֶת מַה שֶׁעָשׂוּ לְרַב עַמְרָם, וְצִוְּתָה שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ אַמְבַּטְיָה חַמָּה וְשֶׁיּוֹתִירוּ אוֹתוֹ לַעֲמוֹד בָּהּ עַד שֶׁמֵּי הָאַמְבַּטְיָה הֶאֶדִימוּ כַּדָּם, שֶׁיָּצָא מֵהֵימֶנּוּ זֵעָה מֵהַבָּשָׂר הַשָּׁמֵן שֶׁאָכַל וְהַיַּיִן שֶׁשָּׁתָה, וְנִרְאֶה עַל גּוּפוֹ בֶּהָרוֹת לְבָנוֹת.

רַב יוֹסֵף[3], כְּשֶׁהָיָה קַר לוֹ הָיָה מִתְעַסֵּק בָּרֵיחַיִם כְּדֵי שֶׁיִּתְחַמֵּם וְיַזִיעַ. רַב שֵׁשֶׁת הָיָה נוֹשֵׂא עַל גַּבָּיו קוֹרוֹת וּמַשָּׁאוֹת עַד שֶׁהִזִּיעַ. רַב שֵׁשֶׁת הָיָה אוֹמֵר: "גְּדוֹלָה מְלָאכָה שֶׁמְּחַמֶּמֶת אֶת בְּעָלֶיהָ".

פַּעַם אַחַת שָׁאַל הָרֵישׁ גָלוּתָא אֶת רַב שֵׁשֶׁת: "מַדּוּעַ אֵינְכֶם סוֹעֲדִים אֶצְלֵנוּ" עָנָה לוֹ רַב שֵׁשֶׁת: "כִּי אֵין לָכֶם עֲבָדִים נֶאֱמָנִים, וְהֵם עֲלוּלִים לִהְיוֹת חֲשׁוּדִים בְּאֵבֶר מִן הַחַי", אָמַר הָרֵישׁ גָלוּתָא לְרַב שֵׁשֶׁת: "וּמִי אָמַר לָכֶם שֶׁכָּךְ יַעֲשׂוּ עֲבָדַי"?

הֵשִׁיב רַב שֵׁשֶׁת, אַרְאֶה לְךָ הַדְּבָרִים שֶׁאָמַרְתִּי. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לְעַבְדּוֹ: "לֵךְ וְהָבֵא לִי רֶגֶל בְּהֵמָה הַמֻּנַחַת אֵצֶל הָרֵישׁ גָלוּתָא" וְהִשִּׂיג הָעֶבֶד. אַחַר כָּךְ צִוָּה רַב שֵׁשֶׁת לְעַבְדֵי הָרֵישׁ גָלוּתָא, חִתְכוּ אֶת הַבְּהֵמָה וְהֵבִיאוּ אֶת כָּל הַחֲלָקִים לְכָאן וְהַרְכִּיבוּ אוֹתוֹ כְּבָרִאשׁוֹנָה. הִשִּׂיגוּ הָעֲבָדִים ג' רְגָלִים וְהִנִּיחוּ לִפְנֵי רַב שֵׁשֶׁת. שְׁאָלָם הָרֵישׁ גָלוּתָא: "הֲיֵשׁ לִבְהֵמָה ג' רְגָלִים בִּלְבָד"? הָלְכוּ הָעֲבָדִים, חָתְכוּ רֶגֶל מִבְּהֵמָה חַיָּה, וְהֵבִיאוּ לִפְנֵי רַב שֵׁשֶׁת. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לְעַבְדּוֹ: "הַנַּח כָּאן גַּם אֶת הָרֶגֶל שֶׁהֵבֵאתָ" וְהִנִּיחַ, פָּנָה רַב שֵׁשֶׁת אֶל הָעֲבָדִים וּשְׁאָלָם: "הַאִם לִבְהֵמָה ה' רְגָלִים"? וְהוּכַח שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם בְּעִנְיְנֵי כַּשְׁרוּת.

אָמַר הָרֵישׁ גָלוּתָא לְרַב שֵׁשֶׁת: "אִם אֵינְכֶם חֲפֵצִים לִסְעֹד אֶצְלֵנוּ בִּגְלַל הָעֲבָדִים, יָכִינוּ הָעֲבָדִים אֶת הַסְּעוּדָה בִּפְנֵי הָעֲבָדִים שֶׁלָּכֶם וְיִרְאוּ שֶׁזֶּה כָּשֵׁר וְכָךְ תּוּכְלוּ לֶאֱכוֹל כָּאן". אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: "בְּסֵדֶר אוֹכַל". עָרְכוּ לְפָנָיו שֻׁלְחָן וְהִנִּיחוּ לוֹ בָּשָׂר עִם עֶצֶם קָטָן, כִּי רַב שֵׁשֶׁת הָיָה סַגִּי נָהוֹר, וְחָשְׁבוּ שֶׁלֹּא יִרְאֶנּוּ וַיֵּחָנֵק, אַךְ רַב שֵׁשֶׁת מִשֵּׁשׁ אֶת הַבָּשָׂר וְהִרְגִּישׁ וּמָצָא הָעֶצֶם, נָטַל אֶת חֲתִיכַת הַבָּשָׂר וְעָטְפוֹ בְּמִטְפַּחְתּוֹ. לְאַחַר מִכֵּן[4] כְּשֶׁסִּיְּמוּ לֶאֱכוֹל אָמְרוּ לְרַב שֵׁשֶׁת, נִגְנַב לָנוּ כּוֹס כֶּסֶף, שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ מַטְמִין מַשֶּׁהוּ בְּאַמְתַּחְתּוֹ, וְלֹא יָדְעוּ מַה, לָכֵן אָמְרוּ נִגְנַב לָנוּ כּוֹס כֶּסֶף שֶׁיְּחַפְּשׂוּ אֶצְלוֹ. וְאָכֵן תּוֹךְ כְּדֵי חִפּוּשׂ מָצְאוּ אֶת נֶתַח הַבָּשָׂר, וְאָמְרוּ לְרֵישׁ גָלוּתָא עַתָּה רוֹאִים אָנוּ שֶׁהוּא לֹא רָצָה לִסְעֹד אֶצְלֵנוּ, אֶלָּא רָצָה לְצַעֵר אוֹתָנוּ. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: "אָכַלְתִּי, אַךְ טָעַמְתִּי מֵהַבָּשָׂר וְהָיָה זֶה מִבְּהֵמָה חוֹלָה, בַּעֲלַת שְׁחִין". אָמְרוּ הָעֲבָדִים: "לֹא שָׁחַטְנוּ הַיּוֹם בְּהֵמָה חוֹלָה בַּעֲלַת שְׁחִין". אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: "בִּדְקוּ הַמָּקוֹם שֶׁחָתַכְתֶּם אֶת נֶתַח הַבָּשָׂר שֶׁנְּתַתֶּם לִי, שֶׁרַב חִסְדָּא אָמַר כְּשֶׁמּוֹצְאִים כֶּתֶם שָׁחוֹר בְּעוֹר לָבָן אוֹ כֶּתֶם לָבָן בְּעוֹר שָׁחוֹר הוּא סִימָן לְמַכָּה וְצֶבַע הָעוֹר מִשְׁתַּנָּה". בָּדְקוּ וּמָצְאוּ כְּמוֹ שֶׁרַב שֵׁשֶׁת אָמַר.

בְּצֵאת רַב שֵׁשֶׁת חָפְרוּ הָעֲבָדִים בּוֹר שֶׁיִּפּוֹל בּוֹ, וְכִסּוּהוּ בְּמַחְצֶלֶת שֶׁלֹּא יַבְחִין, וְאָמְרוּ לוֹ, בּוֹ נוֹלִיכְךָ לִמְנוּחָה. הָלַךְ רַב חִסְדָּא מֵאֲחוֹרֵי רַב שֵׁשֶׁת וְהִשְׁתַּעֵל, כִּי רַב חִסְדָּא הֵבִין שֶׁטָּמְנוּ לוֹ מוֹקֵשׁ. פָּנָה רַב שֵׁשֶׁת לְיֶלֶד: "פְּסֹק לִי פְּסוּקְךָ" אָמַר לוֹ: שְׁמוּאֵל אָמַר לַעֲשָׂהאֵל "נְטֵה לְךָ עַל יְמִינְךָ אוֹ עַל שְׂמֹאלֶךָ". שָׁאַל רַב שֵׁשֶׁת לְעַבְדּוֹ: "מַה הִנְּךָ רוֹאֶה" אָמַר: "רוֹאֶה אֲנִי מַחְצֶלֶת" אָמַר לוֹ: "חֲזוֹר מֵעָלֶיהָ לְיָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל" שָׁאַל רַב חִסְדָּא אֶת רַב שֵׁשֶׁת: "מִנַּיִן יָדַעְתָּ לֹא לִצְעֹד עַל הַמַּחְצֶלֶת"? הֵשִׁיב רַב שֵׁשֶׁת: "רֵאשִׁית, הִשְׁתָּעַלְתָּ הַרְבֵּה, הֵבַנְתִּי שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים בְּגוֹי. שֵׁנִית, הַיֶּלֶד אָמַר לִי פָּסוּק שֶׁיֵּשׁ לִצְעֹד עַל יְמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל. שְׁלִישִׁית, הָעֲבָדִים אֵינָם נֶאֱמָנִים וְחָשַׁדְתִּי שֶׁמָּא יַטְמִינוּ לִי מוֹקֵשׁ בַּדֶּרֶךְ".

הָרַבִּי מִסַאטְמֶר, זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ. רָאָה הַכֹּל מִקֹּדֶם וְצִוָּה לְהַכְנִיס בַּתַּקָּנוֹת שֶׁל הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים, שֶׁלֹּא יִתְּנוּ שׁוּם הַשְׁגָחוֹת, כֵּיוָן שֶׁיָּדַע שֶׁכֶּסֶף "מְטַהֵר מַמְזֵרִים", אַךְ רוֹאִים שֶׁמַּעֲשֶׂה בַּעַל דָּבָר הִצְלִיחַ לְרַמּוֹת אֶת הָרַבִּי עִם הַהֶכְשֵׁרִים שֶׁל הַהִתְאַחְדּוּת עַל הַשְּׁחִיטָה וְעַל מֵאוֹת הֶכְשֵׁרִים.

כֵּיצַד וְלָמָּה הוֹלִיכוּ יוֹשְׁבֵי בֵּיתוֹ שֶׁל הָרַבִּי מִסַאטְמֶר, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, שֶׁיֵּאוֹת לְהַסְכִּים שֶׁהִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים יִתְּנוּ הֶכְשֵׁרִים עַל מֵאוֹת מוּצָרִים, וְחֵלֶב בְּתוֹכָם, שֶׁהָיָה מִלְּכַתְּחִלָּה נֶגֶד רְצוֹנוֹ.

וְכֵיצַד צִוָּה הָרַבִּי מִסַאטְמֶר לְהָרַב מִדֶעבְּרֶעצִין שֶׁיַּעֲזוֹב אֶת כָּל מַעֲרֶכֶת הַמִּלְחָמָה עַל כַּשְׁרוּת מֵעַל כָּל אַמֶרִיקָה?

הָרַבִּי מִסַאטְמֶר הֲרֵי הָיָה כָּל יָמָיו קַנָּאי בְּכָל עִנְיְנֵי הַיַּהֲדוּת, וְכֵיצַד אֵרַע הַדָּבָר הַנּוֹרָא כָּל כָּךְ.

הַתֵּרוּץ הוּא:

יוֹשְׁבֵי בֵּיתוֹ סִפְּרוּ לָרַבִּי עַל וַעַד הַכַּשְׁרוּת שֶׁהֵקִימוּ הַצִּיּוֹנִים בְּרֹאשׁ עִם הָרַב מִדֶעבְּרֶעצִין, וַחֲפֵצִים לְהַחֲרִיב אֶת הַיַּהֲדוּת, וְאֵין כָּל בְּרֵירָה מִלְּבַד שֶׁהִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים יְיַסְּדוּ בֵּית דִּין מְיֻחָד לְעִנְיְנֵי כַּשְׁרוּת.

וְהַמְשָׁרְתִים יָדְעוּ שֶׁכְּשֶׁבְּעִנְיְנֵי צִיּוֹנוּת עַסְקִינָן, לֹא שַׁיָּךְ אַחֶרֶת, שֶׁגָּרוּעַ יוֹתֵר מֵעֲבוֹדָה זָרָה, וּבְנַפְשׁוֹ שֶׁל הָרַבִּי הַדָּבָר. מִמֵּילָא יִסּוּד בֵּית הַדִּין הַמְּיֻחָד הִוָּה אֶת הַצָּלַת הַכְּלַל, לַמְרוֹת שֶׁאֶחָד הַתַּקָּנוֹת שֶׁל הָרַבִּי בִּשְׁעַת יִסּוּד הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים הָיְתָה, שֶׁלֹּא יִתְּנוּ הַשְׁגָחוֹת, שֶׁאִם לֹא כֵּן, יִהְיֶה לָהֶם פָּנִים כַּאֲגוּדַת הָרַבָּנִים.

רָאִיתִי אֶת הַפְּרוֹטוֹקוֹל שֶׁל הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים שֶׁל הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק ר' אַבְרָהָם מֵאִיר אִיזְרְאֶעל זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, בַּעַל מְחַבֵּר סֵפֶר "יַלְקוּט הַמְּאִירִי" עַל הַשַּׁ"ס, וּשְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת "וַיַּעַן אַבְרָהָם" עַל ד' חֶלְקֵי שֻׁלְחָן עָרוּךְ, וְכֵן מֻנָּח הַפְּרוֹטוֹקוֹל אֵצֶל כְּבוֹד קְדוּשַׁת הָרַב מִקַּאשׁוּי.

אוֹתוֹ הַדָּבָר חָזַר עַל עַצְמוֹ כַּמָּה שָׁנִים לְאַחַר מִכֵּן, כְּשֶׁוַעַד הַכַּשְׁרוּת יָצָא נֶגֶד הַשְּׁחִיטָה וְהֵטִילוּ דֹּפִי בִּשְׁחִיטַת הָ"אָ-יוּ", וְרָשְׁמוּ אֶת כָּל אוֹפַנֵּי הַשְּׁחִיטָה גַּם שֶׁל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ וְאַחֲרֵי שֶׁנִּסּוּ בְּכָל אֶמְצָעֵי הַטְּרוֹר וְכוּ', בְּחֹסֶר בְּרֵירָה נֶאֶלְצוּ לִקְרֹא לְהָרַב מִדֶעבְּרֶעצִין אֶל הָרַבִּי מִסַאטְמֶר, וְהָרַבִּי צִוָּה עָלָיו לַעֲזֹב אֶת וַעַד הַכַּשְׁרוּת, כְּשֶׁהָרַב מִדֶעבְּרֶעצִין שָׁאַל הֲיִתָּכֵן? מַאֲכִילִים טְרֵפוֹת בְּכָל אַמֶרִיקָה, מִי יִלָּחֵם מוּלָם, מִי יְתַקֵּן אֶת הַכַּשְׁרוּת, רַבָּנִים יְרֵאִים עוֹסְקִים עִמָּנוּ כְּמוֹ הָרַב מִפָּאפָּא וְהָרַב מִקַּאשׁוּי?

שְׁנֵי שׁוֹחֲטִים נוֹטְלִים לְבֵתָם מִדֵּי שָׁבוּעַ מַשְׂכֹּרֶת מְכֻבֶּדֶת מֵהָאִיטְלִיז שֶׁל סַאטְמֶער.

יָדוּעַ שֶׁהָרַב מִסַאטְמֶער שְׁלִיטָ"א בְּשָׁעָה שֶׁהוּעַבְרָה לְיָדוֹ הַמְּלוּכָה, עִיֵּן בְּכָל הַסְּפָרִים עַד הִגִּיעוֹ לָאִטְלִיז שֶׁל סַאטְמֶער וְרָאָה שְׁנֵי שׁוֹחֲטִים הַנּוֹטְלִים לְבֵיתָם מִידֵי שָׁבוּעַ מֵהָאִיטְלִיז צֶ'קִּים מְכֻבָּדִים, בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים פִּרְסְמוּ שֶׁהַהַכְנָסוֹת הָעֲנָקִיּוֹת תּוֹמְכוֹת בְּמוֹסְדוֹת הָרַבִּי.

וְלִפְנֵי כֵּן הִדְפִּיסוּ אֶת צִוּוּי הָרַבִּי לִקְנוֹת דַּוְקָא שָׁם, כָּל זֶה הָיָה שֶׁקֶר וְכָזָב.

כָּל הַכְּסָפִים נִכְנְסוּ הַיְשֵׁר לְכִיסִים פְּרָטִיִּים. הִכְרִיזוּ וְהוּא צָעַק, מַאי מַשְׁמַע דְבַשׁ ? רְצוֹנִי בִּדְבַשׁ (וְזֶה יָדוּעַ לִכְלַל סַאטְמֶער) … זֶה לֹא אִכְפַּת לִי כְּלָל.

מַה עָשׂוּ שֻׁתָּפִים שֶׁל עֲמָלֵק ?

הוֹלִיכוּ שׁוֹלָל צִבּוּר יְהוּדִים בִּנְבֵילוֹת וְעוֹפוֹת טְרֵפוֹת, הֶחְלִיפוּ "פְּלָאמְבֶּעס", בְּנִגּוּד לִרְצוֹנָם שֶׁל יְהוּדִים יְרֵאִים וּשְׁלֵמִים, שֶׁחֲפֵצִים לֶאֱכוֹל בָּשָׂר כָּשֵׁר וְסָמְכוּ עַל הָרַבִּי מִסַאטְמֶער שֶׁצִיוָוה לִקְנוֹת בָּשָׂר בָּאִטְלִיז שֶׁלּוֹ.

הַסִּפּוּר שֶׁל הָעִיר קְרָאקָא חוֹזֵר עַל עַצְמוֹ בָּאִטְלִיזִים שֶׁל סַאטְמֶער, וּבַחֲנוּיוֹת הָאֲחֵרוֹת "מִשֶּׁלָּנוּ".

כְּמוֹ שֶׁאֶחָד הַשׁוּתָּפִים סוֹבֵב בִּשְׁחִיטָה בְּאוֹרְטְפוֹד שָׁם שָׁחֲטוּ כְּ-13000 עוֹפוֹת מִדֵּי שָׁבוּעַ (בְּ-4 וָחֵצִי שָׁעוֹת שְׁנֵי שׁוֹחֲטִים בִּלְבַד) וְכַמּוּבָן הָעוֹפוֹת בְּאוֹרְטְפוֹד עָלוּ כִּמְעַט חֲצִי מְחִיר מֵהָעוֹפוֹת ב"נארט 4".

מַה עָשׂוּ הַשׁוּתָּפִים שֶׁל עֲמָלֵק ?

הֵבִיאוּ לְאִטְלִיז שֶׁל סַאטְמֶער אֶת אוֹתָם הָעוֹפוֹת מארטפארד, קָרְעוּ אֶת הַפְּלָאמְבֶּעס מֵהָרַב מִבָּאטֶער, וְהִדְבִּיקוּ תַּחְתָּם פְּלָאמְבֶּעס שֶׁל הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים, (כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, נָתְנוּ הִתְאַחֲדוּת הֶכְשֵׁר רַק עַל הַשְּׁחִיטָה שֶׁל נארט 4). כָּךְ סוֹבְבוּ שָׁנִים רַבּוֹת, עַד שֶׁבְּאַחַת הַפְּעָמִים שָׁכְחוּ לְהוֹרִיד אֶת הַפְּלָאמְבֶּעס, וְשָׁלְחוּ לָהֶם אֶת הָעוֹפוֹת עִם הַפְּלָאמְבֶּעס מארטפארד (מִפְעָל כָּשֵׁר בֶּעסְט) וּמַכָּרִים שְׁאָלוּנִי, מַה מַשְׁמָעוּת הַדָּבָר?

וְהִסְבַּרְתִּי, אִם תִּרְאוּ עוֹר קָרוּעַ בְּכָנָף אֶחָד וּבַכָּנָף הַשֵּׁנִי פְּלָאמְבֶּע, סִימָן הוּא שֶׁהָעוֹף נִשְׁחַט בְּמָקוֹם אַחַר וְהֶחְלִיפוּ אֶת הַפְּלָאמְבֶּע.

וְצִוִּיתִי עֲלֵיהֶם שֶׁיְּפַרְסְמוּ אֶת הַסִּפּוּר הַנּוֹרָא בְּדִיּוּק לִפְרָטָיו, עַד שֶׁכְּלָל הַצִּבּוּר נוֹדַע מֵהַסִּפּוּר הַשָּׁלֵם, כֵּיצַד רִמּוּ אוֹתָם שָׁנִים רַבּוֹת.

כַּיָּדוּעַ שָׁחֲטוּ שׁוֹחֲטִים מְסֻיָּמִים בארטפארד מִ-1200 וָמַעְלָה, כְּפִי שֶׁפּוּרְסָם אָז הַמִּכְתָּב הַיָּדוּעַ מֵהָרַבִּי מִסַאטְמֶער שְׁלִיטָ"א, (משה טייטלבום זצ"ל), וּבַעַל מַכְשִׁיר נוֹסַף, שֶׁכְּבָר אֵינוֹ בֵּין הַחַיִּים.

מַהוּ הַמִּכְתָּב הָאֲמִתִּי? (תַּחְלִיטוּ !)

נֶאֱלָץ הִנְּנִי לוֹמַר בְּהַדְגָּשָׁה, ר' צְבִי דָּוִד, שֶׁבְּדוֹרֵנוּ מְסֻגָּלִים הָרַבָּנִים, בִּפְרָט הָרַבָּנִים הַמַּכְשִׁירִים שֶׁל סַאטְמֶער, לְפַרְסֵם מִכְתָּבִים וּמוֹדָעוֹת לֹא רַק שְׁקָרִים בְּרוּרִים, אֶלָּא גַּם מִכְתָּבִים הַסּוֹתְרִים אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי. לְדֻגְמָא הַמִּכְתָּב הַנַּ"ל שֶׁשְּׁנֵי רַבָּנִים מַכְשִׁירִים הֻתְּרוּ עַל אַחְרָיוּתָם לִשְׁחוֹט 900 עוֹפוֹת לְשָׁעָה, וּמֻתָּר לוֹ לְשׁוֹחֵט אֶחָד בִּלְבַד, לִשְׁחוֹט, אִם בִּיכָלְתּוֹ, 1200 עוֹפוֹת, לְשָׁעָה. (אַדְּרַבָּא בֵּרְרוּ אֵצֶל הַשּׁוֹחֲטִים…), לְאַחַר מִכֵּן, 12 שָׁנִים מְאֻחָר יוֹתֵר, נִכְתְּבָה מוֹדָעָה עַל יְדֵי "הִתְאַחֲדוּת" בָּעִתּוֹן "דֶער אִיד" שֶׁיָּצָא קוֹל רִנּוּן שֶׁשּׁוֹחֵט אֶחָד שׁוֹחֵט 1000 עַד 1500 עוֹפוֹת בְּשָׁעָה, וְכָל הָרַבָּנִים חוֹתְמִים שֶׁאֵין מְצִיאוּת בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם לְשׁוֹחֵט אֶחָד לִשְׁחוֹט יוֹתֵר מִ-600 עוֹפוֹת בְּשָׁעָה.

עַתָּה, עוֹלָם הַקּוֹרְאִים אֶת הָעִתּוֹן "דֶער אִיד", חוֹשְׁבִים לְעַצְמָם, אִם 10 רַבָּנִים יְרֵאִים, גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל חוֹתְמִים, מַדּוּעַ לֹא לְהַאֲמִין?

אַךְ, אֶת הָאֱמֶת נִתַּן לִרְאוֹת עַל יְדֵי הַדִּוּוּחַ שֶׁל הַנָּשִׂיא, הַמַּרְאֶה בְּאֹפֶן מְדֻיָּק כַּמָּה שָׁחֲטוּ כָּל יוֹם, חֹדֶשׁ, שָׁנָה, שֶׁהִדְפַּסְתִּי מִזְּמַן בָּעִתּוֹן וּבְרַבִּים, גַּם תּוּכְלוּ לִשְׁאוֹל כָּל שׁוֹחֵט שֶׁל אָ-יּוֹ, הוּא יַגִּיד לָכֶם אֶת הָאֱמֶת, וְכֵן תּוּכְלוּ לְבָרֵר אֵצֶל 600 הַגּוֹיִים שֶׁעוֹבְדִים בִּמְקוֹמוֹת שְׁחִיטָה גְּדוֹלִים, כָּל גּוֹי פָּשׁוּט יַגִּיד אֵת הָאֱמֶת. רַק הָרַבָּנִים, לְמַעַן כֶּסֶף וְכָבוֹד, מַנְהִיגִים אֶת כָּל כְּלַל יִשְׂרָאֵל כַּצֹּאן לַטֶּבַח.

(לְגַבֵּי הַמִּכְתָּב מֵהַבֵּית דִּין שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, עַיֵּן בְּסֵפֶר עֵמֶק הַבָּכָא פֶּרֶק ב' וּפֶרֶק ג' בַּאֲרִיכוּת,)

מַעֲשֶׂה ב'

מְרַמִּים אֶת הָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶר בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ

הָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶר זצוק"ל, (יוֹאֵל טייטלבום זצ"ל), הִזְמִין אֵלָיו אֲסֵפָה, וְנָטְלוּ יְדֵיהֶם לַסְּעוּדָה, וְנָתְנוּ לֶאֱכוֹל עוֹף צָלוּי, בַּסְּעוּדָה הִשְׁתַּתֵּף הַיּוֹעֵץ הָרָאשִׁי שֶׁל הָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶר, הָרַב מִקִיוִויאַשׁד שְׁלִיטָ"א, (זצ"ל) הַמִּתְגּוֹרֵר כַּיּוֹם בְּפַארֶעסְט הִילְס (בִּגְלַל הַסִּפּוּר שֶׁנִּכְתֹּב בַּהֶמְשֵׁךְ)

הָרַב מִקִיוִויאַשׁד אֵינוֹ נוֹגֵעַ בָּעוֹפוֹת, יָשַׁב לְיָדוֹ רַב מִזִּקְנֵי הַדּוֹר, פּוֹסֵק גָּדוֹל וְשׁוֹאֲלוֹ הֲיִתָּכֵן, אֵינְךָ אוֹכֵל אֵצֶל הָרַבִּי בְּבֵיתוֹ?

עָנָה הָרַב מִקִיוִויאַשׁד שֶׁהָעוֹפוֹת הֵם הֲרֵי שְׁחוּטֵי חוּץ, שֶׁאֲנִי בְּעַצְמִי חָתַמְתִּי אִסּוּר עַל זֶה, וְאַף הָרַבִּי וְ20 גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל נוֹסָפִים אָסְרוּ אוֹתָם, וְאַתֶּם רוֹצִים שֶׁאֶטְעַם מֵהֶם?

הָרַב הָאַחֵר לֹא יָכַל לְהִתְאַפֵּק, אַחַר שֶׁהוּא גַּם לֹא אָכַל, סִפֵּר לְרַבִּי מִסַאטְמֶר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ, שֶׁהָעוֹפוֹת שֶׁנָּתְנוּ הֵם שְׁחוּטֵי חוּץ.

הָרַבִּי מִסַאטְמֶר שָׁלַח לִקְרֹא לְאֶחָד הַמְנַהֲלִים, שֶׁאֵינוֹ בֵּין הַחַיִּים כַּיּוֹם, וְשׁוֹאֲלוֹ הֲיִתָּכֵן?

הַמְּנַהֵל הֶעֱמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ מְאוּמָה, וְשָׁאַל אֶת הָרַבִּי מִנַּיִן לָרַבִּי שֶׁהָעוֹפוֹת הָיוּ עוֹפוֹת אֵלּוּ, עָנָה הָרַבִּי שֶׁרַב פְּלוֹנִי זֶה אָמַר לִי בְּשֵׁם הָרַב מִקִיוִויאַשׁד.

מִיַּד הַתְקַשֵּׁר הַמְּנַהֵל לָרַב מִקִיוִויאַשׁד וְאָמַר לוֹ הֲיִתָּכֵן אַתָּה סִפַּרְתָּ לְרַבִּי?

עָנָה הָרַב מִקִיוִויאַשׁד הֲיִתָּכֵן שֶׁהִכְנַסְתָּ בְּבֵית הָרַבִּי שְׁחוּטֵי חוּץ, עָנָה הַמְּנַהֵל שֶׁאֵת זֶה קִבְּלוּ בְּחִנָּם מֵרָאשֵׁי הַקַּצָּבִים (שֻׁתָּפָן שֶׁל עֲמָלֵק).

מעשה ג'

אֵיךְ קִבְּלוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מַעֲרִיצִים לַחֲנוּת הַבָּשָׂר

וֵוינְשְׁטָאק נִכְנַס לַבּוּרְסָה, כָּל הַשּׁוֹחֲטִים וְהָעוֹבְדִים הִכְנִיסוּ הַרְבֵּה כֶּסֶף לְתוֹךְ הָעֵסֶק וְהַשּׁוֹחֲטִים עָבְדוּ בְּכָל כֹּחוֹתֵיהֶם לַעֲזֹר בִּבְנִיַּת הָעֵסֶק

אֶחָד הַשּׁוֹחֲטִים אָמַר עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא הִכְנִיס חֲצִי מֵהַכֶּסֶף בִּשְׁעַת יִסּוּד הַשְּׁחִיטָה וְגַם הִסְבִּיר בְּדִיּוּק אֵיךְ הוּא הֵקִים אֶת כָּל הָעֵסֶק וְזֶה מְאֹד דּוֹמֶה לַסִּפּוּר שֶׁהִתְרַחֵשׁ בִּקְרָאקָא

בְּעֵת שֶׁנָּסַעְתִּי עִם הַשּׁוֹחֲטִים לִשְׁחוֹט שָׁמַעְתִּי שֶׁוֵויינְשְׁטָאק נִכְנַס לַבּוּרְסָה, אֲנִי בִּכְלָל לֹא הֵבַנְתִּי אָז מַהוּ מַשְׁמָעוּת הַדָּבָר הִסְבִּירוּ לִי בְּדִיּוּק אֵיךְ הַדָּבָר עוֹבֵד וּמַה מְחִירוֹ שֶׁל מְנָיָה אֶחָד וְהַשּׁוֹחֲטִים הִתְגָּאוּ עָלַי כַּמָּה מְנָיוֹת כָּל אֶחָד מֵהֶם קָנָה וְכֵן הִסְבִּירוּ לִי שֶׁזֶּה דָּבָר נָחוּץ כָּל מְנָיָה שֶׁקּוֹנִים, שֶׁכֵּן כָּךְ הָעֵסֶק יִגְדַּל וְיִתְפַּתֵּחַ יוֹתֵר, וְכָךְ הִתְחִיל מֵרוֹץ שֶׁכָּל אֶחָד יִקְנֶה מְנָיָה, הַרְבֵּה יְהוּדִים קָנוּ אָז מֵהַבּוּרְסָה וְכָךְ קִבֵּל עֵסֶק הַבָּשָׂר כֹּחַ בַּל יְשֹׁעַר עַל יְדֵי כַּמָּה מֵאוֹת מִשְׁפָּחוֹת שֶׁקָּנוּ מהסטאק, חוּץ מִמַּה שֶׁכָּל אֶחָד מֵהָעוֹבְדִים הָיָה מֻכְרָח לִקְנוֹת בִּסְכוּם מְסֻיָּם כְּשֶׁהִכְרִיחוּ אוֹתִי לִקְנוֹת אָמַרְתִּי שֶׁאֲנִי לוֹמֵד בַּכּוֹלֵל וַאֲנִי שׁוֹחֵט רַק יוֹם אֶחָד בְּשָׁבוּעַ שֶׁזֶּה כָּל פַּרְנָסָתִי וְאֵין לִי אַף פְּרוּטָה מְיֻתֶּרֶת

מַעֲשֶׂה ד'

הָרַב בַּאבַּד תָּפַס שֶׁוֵויינְשְׁטָאק שָׁלַח לָקֶעטְרִינְג שֶׁלּוֹ כְּבֵדִים שֶׁל טְרֵפוֹת.

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה

הָרַב בַּאבַּד נָתַן הֶכְשֵׁר עַל קֶעטְרִינְג בְּמַנְהֶטְן, פַּעַם אַחַת כְּשֶׁבָּא לְהַשְׁגִּיחַ עַל הַמָּקוֹם רָאָה אֵיךְ שֶׁהֵבִיאוּ כְּבֵדִים שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל הָיָה כָּתוּב עַל זֶה שֵׁם הָעֵסֶק שֶׁל וֵוינְשְׁטָאק וְעַכְשָׁו הָיָה כָּתוּב עַל זֶה שֵׁם שֶׁל מִפְעָל יָדוּעַ שֶׁשַּׁיָּךְ לְנָכְרִי, הָרַב בַּאבַּד שׁוֹאֵל אֶת הַנָּכְרִי מִנַּיִן הֵבֵאתָ אֶת הַכְּבֵדִים הַלָּלוּ עָנָה הַנָּכְרִי שֶׁהוּא הֵבִיא אֶת זֶה מִמִּפְעָל מְסֻיָּם, הָרַב באבד חָקַר אֶת הַדָּבָר וּמָצָא שֶׁזֶּה מִפְעָל נָכְרִי רָגִיל, נְבֵלוֹת כִּפְשׁוּטוֹ, רַחֲמָנָא לִיצְלָן.

הָרַב בַּאבַּד הִתְקַשֵּׁר לְהָרַב וֵוינְשְׁטָאק שֶׁיִּשְׁלַח לוֹ כְּבֵדִים אֲחֵרִים תַּחַת אֵלּוּ שֶׁאֵינָם עִם הֶכְשֵׁר כְּלָל, לֹא הָיָה לוֹ אָז אֲחֵרִים, הָרַב באבד הָלַךְ אֶל הָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶר וְסִפֵּר לוֹ אֶת כָּל הַסִּפּוּר.

הָרַבִּי שָׁלַח מִיַּד לִקְרֹא לְהָרַב עַזְרִיאֵל גְלִיק וּמְסַפֵּר לוֹ אֶת כָּל מַה שֶּׁשָּׁמַע מֵהָרַב בַּאבַּד, עוֹנֶה הָרַב עַזְרִיאֵל גְלִיק מָה הָרַבִּי לֹא יוֹדֵעַ?

הָרַבִּי הִסְתַּקְרֵן מְאֹד מַה הוּא לֹא יוֹדֵעַ וְכָךְ הוּא מָתַח אֶת הָרַבִּי עַד שֶׁסִּפֵּר שֶׁהָרַב בַּאבַּד עוֹשֶׂה עַכְשָׁו מִפְעָל לִכְבֵדִים, לָכֵן הוּא רוֹצֶה לְפַרְסֵם שֶׁהַכְּבֵדִים שֶׁלָּנוּ הֵם טְרֵפָה וְכָךְ הָעֵסֶק שֶׁלּוֹ יֵלֵךְ טוֹב יוֹתֵר, הָרַבִּי מִתְרַגֵּז, מָה הָרַב בַּאבַּד רוֹצֶה לְהַעֲרִים עָלַי, זֶה מַמָּשׁ לֹא לְהַאֲמִין, עָנָה הָרַב גְלִיק, מַה לֹא עוֹשִׂים בִּשְׁבִיל "בִּיזְנֶעס".

אַחֲרֵי הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, כָּל רַב מֵהִתְאַחְדוּת הָרַבָּנִים שֶׁנִּכְנַס לְהָאַדְמוֹ"ר, סִפֵּר לוֹ הָאַדְמוֹ"ר אֵיךְ הָרַב בַּאבַּד רָצָה לְהַעֲרִים עָלָיו וְלֹא הִצְלִיחַ לוֹ, הָרַבָּנִים שֶׁהָיוּ בְּקִשְׁרֵי יְדִידוּת עִם הָרַב בַּאבַּד, סִפְּרוּ לוֹ אֶת הַסִּפּוּר וְהָרַב בַּאבַּד סִפֵּר לָהֶם אֶת הַסִּפּוּר, עַד שֶׁהִתְפַּרְסֵם הַסִּפּוּר לְהַרְבֵּה רַבָּנִים זְקֵנִים.

מַעֲשֶׂה ה'

הָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶר קוֹרֵא לַאֲסִיפָה 70 גְּדוֹלִים לֶאֱסוֹר אֶת פְּסָקָיו שֶׁל הַגָּאוֹן ר' מֹשֶׁה פַיְינְשְׁטֵיין כְּשֶׁהוּא יָצָא עִם הֶתֵּרָיו הַגְּדוֹלִים נֶגֶד כַּמָּה פּוֹסְקִים.

בִּגְלַל הַכְּבֵדִים וְחֵלֶב יִשְׂרָאֵל, נִצָּל ר' מֹשֶׁה.

הָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶר קוֹרֵא לַאֲסִיפָה לָצֵאת עִם אִסּוּר (כְּמוֹ חֵרֶם) נֶגֶד ר' מֹשֶׁה פַיְינְשְׁטֵיין, בִּגְלַל הֶתֵּרָיו הַיְּדוּעִים, הַהַנְהָלָה שֶׁל הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים הָיָה לָהֶם כֹּחַ לִכְתֹּב מוֹדָעוֹת מְזֻיָּפוֹת לְהַעֲרִים עַל הַצִּבּוּר וּלְהַתִּיר לִשְׁחוֹט 1000 עוֹפוֹת בְּשָׁעָה וּלְהַתִּיר גַּם כֵּן חֵלֶב וְדָם (וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים עַל אֶחָד הָרַבָּנִים מֵהָעֵדָה הַחֲרֵדִית שֶׁהָיָה נִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל סַאטְמֶר בִּירוּשָׁלַיִם וְהָיָה נִגַּשׂ לְלוּחַ הַמּוֹדָעוֹת וְאוֹמֵר אֲנִי רוֹצֶה לִרְאוֹת עַל מֶה חָתַמְתִּי הַיּוֹם) שֶׁבְּעֵת הָאֲסִיפָה הַיְדוּעָה שֶׁל 3 שָׁעוֹת, עַל יְדֵי הָהַקְלָטוֹת הִתְגַּלָּה קְלוֹנָם בָּרַבִּים אֵיךְ שֶׁהוֹלִיכוּ שׁוֹלֵל אֶת הָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶר יַחַד עִם כָּל הַיְּהוּדִים וְהֶאֱכִילוּ אוֹתָם בְּשַׂר בְּהֵמָה עִם הַרְבֵּה סִירְכוֹת וּמָכְרוּ אֶת זֶה בְּתוֹר "גְּלַאט כָּשֵׁר" כָּל הַשָּׁנִים, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הָרַב מִסַאטְמֶר שְׁלִיטָ"א בְּעַצְמוֹ לָרַבָּנִים, שֶׁמּוֹכְרִים לְכָל הָעִיר בָּשָׂר עִם סִירְכוֹת וּמְרַמִּים אוֹתָם שֶׁזֶּה גְּלַאט כָּשֵׁר, כִּי בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה בָּשָׂר גְּלַאט, וְאוֹתוֹ דָּבָר הוּא גַּם עִם הֶחָלָב שֶׁהֵם בְּעַצְמָם הוֹדוּ בָּרַבִּים לִפְנֵי שִׁשִּׁים רַבָּנִים שֶׁיֵּשׁ אִסּוּר חָלָב וּמְרַמִּים אֶת הַצִּבּוּר, וְכָךְ עָשׂוּ חֵרֶם עַל הַצַּדִּיק וְקָדוֹשׁ ר' אַהֲרֹן קאצינלבויגן שְׁלִיטָ"א שֹׁמּוּ שָׁמַיִם, מַמָּשׁ כְּמוֹ בְּעֵת שַׁבְּתַי צְבִי ימ"ש כְּמוֹ שֶׁשַּׁבְּתַי צְבִי הָיָה מְרַמֶּה אֶת כָּל הַגְּדוֹלִים בִּשְׁעָתוֹ, כְּמוֹ כֵּן רִמּוּ הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים וְכָל כַּת דִּילֵיהּ אֶת הָאַדְמוֹ"ר וְאֶת כְּלַל יִשְׂרָאֵל.

הָרַבִּי אָחַז בְּאֶמְצַע דְּרָשָׁה חֲרִיפָה נֶגֶד הַגָּאוֹן ר' מֹשֶׁה פַיְינְשְׁטֵיין זצ"ל וּבְאֶמְצַע הַדְּרָשָׁה נִכְנַס הָרַב בִּיק וְדָפַק עַל הַשֻׁלְחָן וְאוֹמֵר, אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁאוֹל שָׁלוֹשׁ שְׁאֵלוֹת:

1) הַאִם אִסּוּר הַכָּבֵד אֵינוֹ כָּל כָּךְ חָמוּר, הֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתְגַעֲלִים וּמִתְפַּטְמִים בְּאִסּוּרֵי טְרֵפוֹת מַמָּשׁ, הַאִם זֶה אֵינוֹ נֶגֶד טָהֳרַת וּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי הָרַמְבַּ"ם אוֹמֵר שֶׁשִּׁבְעִים אֶלֶף יְהוּדִים יָצְאוּ לְתַרְבּוּת רָעָה בְּגִין אִסּוּר נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת?

2) הֶחָלָב שֶׁבְּהַשְׁגָּחָה יֵשׁ לָהֶם שִׁשָּׁה כְּפָרִים שֶׁכָּל אֶחָד רָחוֹק מֵחֲבֵרוֹ כַּמָּה שָׁעוֹת וּבְכָל הַכְּפָרִים חוֹלְבִים אֶת הַפָּרוֹת בְּאוֹתָם שָׁעוֹת וְאֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁמַּשְׁגִּיחַ אֶחָד יוּכַל לְהַשְׁגִּיחַ עַל הַכֹּל, הַאִם לְזֹאת חָלָב יִשְׂרָאֵל יִקָּרֵא?!

וְכֵן שָׁאַל עוֹד שְׁאֵלָה, וּמִיַּד הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וְכָךְ לֹא יָצָא הָאִסּוּר נֶגֶד ר' מֹשֶׁה פַיְינְשְׁטֵיין וְהוּא נִצָּל בִּזְכוּתוֹ שֶׁל הָרַב בִּיק.

כַּעֲבוֹר שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת שָׁלַח הָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶר לִקְרֹא לְהָרַב בִּיק וְאָמַר לוֹ כְּדִלְהַלָּן:

1) תֵּדַע לְךָ שֶׁקָּנְסוּ אֶת וֵוינְשְׁטָאק שֶׁיִּתֵּן לַיְּשִׁיבָה קְנָס שֶׁל 5000 דּוֹלָר כְּדֵי שֶׁמִּכָּאן וּלְהַלָּן יִהְיֶה הַשְׁגָּחָה חֲמוּרָה (אַגַּב אָמַר ר' לִיפָּא פְרִידְמַן שֶׁהוּא אַף פַּעַם לֹא שִׁלֵּם אֶת הַכֶּסֶף לַיְּשִׁיבָה וְהֶאֱכִיל כְּדַרְכּוֹ נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת).

2) עוֹד אָמַר לוֹ שֶׁהוֹסִיפוּ בַּהַשְׁגָּחָה שֶׁל הֶחָלָב עוֹד שְׁנֵי מַשְׁגִּיחִים.

מַעֲשֶׂה ו'

חָמִיו שֶׁל הָרַב מִקִיוִויאַשְׁד מִוִוילְיַאמְסְבּוּרְג, הָרַב שַׁפִּירָא זצ"ל, מְעוֹרֵר אֶת הָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶר אוֹדוֹת הַנְּבֵלוֹת וְהַטְּרֵפוֹת, וְהָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶר, מְשַׁלְּחוֹ בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים.

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה,

אֵצֶל הָרַב מִקִיוִויאַשְׁד הִתְפַּלֵּל הָרֹאשׁ הַקָּהָל שֶׁל סַאטְמֶר, ר' יוֹאֵל קְלַיְן ע"ה, הָיָה לוֹ אִטְלִיז שֶׁל בָּשָׂר, וְהָיָה קוֹנֶה אֶת הַבָּשָׂר שֶׁמָּכַר אֵצֶל וֵוינְשְׁטָאק הנ"ל, וִיהִי הַיּוֹם וְר' יוֹאֵל בָּא אֶל הָרַב מִקִיוִויאַשְׁד וּמְסַפֵּר לוֹ שֶׁוֵויינְשְׁטָאק שָׁלַח לוֹ בָּשָׂר טָרֵף לְלֹא שׁוּם פְּלָאמְבֶּע וְהוּא הַתְקַשֵּׁר אֶל וֵוינְשְׁטָאק כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁיַּחְלִיף לוֹ, כָּךְ הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים.

הָרַב מִקִיוִויאַשְׁד קָרָא לַחֲתָנוֹ וּסיַפֵּר לוֹ אֶת הסיפור הנ"ל, וּבַיקֵּשׁ מִמֶּנוֹ שֶׁיָּבוֹא אִתּוֹ אֶל הָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶער, הֶחָתָן עוֹנֶה לְחוֹתְנוֹ, הָרַב מִקִיוִויאַשְׁד, סְבוּרַנִי שֶׁלֹּא יֵלֵךְ כְּבוֹדוֹ אֶל הָאַדְמוֹ"ר, כִּי כְּבוֹדוֹ יִתְחָרֵט אַחַר כָּךְ מְאֹד עַל זֶה (מִמַּה שֶּׁיַּעֲשׂוּ לוֹ שָׁם) אָמַר לוֹ הָרַב מִקִיוִויאַשְׁד מַה, הַאִם אֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁהָאַדְמוֹר מִסַאטְמֶר הִנּוֹ צַדִּיק הַדּוֹר אֵיךְ אַתָּה בִּכְלָל מֵעֵז לַחֲשֹׁב אַחֶרֶת?

לְמַעֲשֶׂה הָלַךְ הָרַב מִקִיוִויאַשְׁד לְבַדּוֹ אֶל הָאַדְמוֹר וְנִכְנַס אֶל הָאַדְמוֹר וְסִפֵּר לוֹ אֶת כָּל הַסִּפּוּר קָפַץ הָאַדְמוֹר מִתּוֹךְ כַּעַס גָּדוֹל וְאוֹמֵר לוֹ אַתָּה מֵעֵז לְדַבֵּר עַל הַשְּׁחִיטָה הַמְּהֻדֶּרֶת שֶׁלָּנוּ, בְּאֵירוֹפָּה לֹא הָיְתָה שְׁחִיטָה מְהֻדֶּרֶת כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ (כַּמּוּבָן שֶׁכָּךְ סִפְּרוּ לָאַדְמוֹר יְדִידָיו הַשּׁוֹחֲטִים וְהַשֻּׁתָּפִים, הָרַבָּנִים וְהַמְקֹרָבִים, וְהָאַדְמוֹר הֶאֱמִין לָהֶם לְדַאֲבוֹנֵנוּ).

עוֹנֶה הָרַב מִקִיוִויאַשְׁד לָאַדְמוֹר רַבִּי לָמָּה הִנְּכֶם צוֹעֲקִים הִנֵּה כָּאן הִגִּיעַ אִתִּי הָרֹאשׁ הַקָּהָל שֶׁלָּכֶם הַקַּצָב שֶׁהוּא בָּא אֵלַי וְצָעַק "גֶעוַואלְד" כְּבוֹד הָרַבִּי יִשְׁאַל אוֹתוֹ בְּעַצְמוֹ וַיִּוָּכַח, לָמָּה הִנְּכֶם צוֹעֲקִים?

הָרַבִּי מַתְחִיל לִצְעֹק זֶה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת!

עָנָה הָרַב מִקִיוִויאַשְׁד שֶׁהָרַבִּי יֵדַע שֶׁיֶּשְׁנָם הַרְבֵּה צַדִּיקִים מֵהַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים שֶׁאַנְשֵׁי בֵּיתָם הוֹלִיכוּ אוֹתָם שׁוֹלָל וְכֵן הָרַבִּי מַאֲמִין לְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ אַף שֶׁמְּרַמִּים אוֹתוֹ.

הָרַבִּי דָּחַף אוֹתוֹ מִבֵּיתוֹ "הַחוּצָה! הַחוּצָה!" וְכָךְ הָלַךְ הָרַב מִקִיוִויאַשְׁד לְבֵיתוֹ בְּלֵב נִשְׁבָּר.

כְּשֶׁהִגִּיעַ לְבֵיתוֹ שָׁאַל אוֹתוֹ חֲתָנוֹ אֵיךְ קִבֵּל אוֹתוֹ הָאַדְמוֹר, סִפֵּר לוֹ חָמִיו אֶת כָּל מַה שֶּׁהָיָה. וַיֹּאמֶר לוֹ חֲתָנוֹ, אֲנִי אָמַרְתִּי לָכֶם מִקֹּדֶם שֶׁעִם הָרַבִּי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר עַל הַכֹּל חוּץ מֵעַל הַבָּשָׂר, אֲנִי מוֹדֶה שֶׁהוּא גָּאוֹן וְצַדִּיק הַדּוֹר אֲבָל מְקֹרָבָיו אוֹמְרִים לוֹ כָּל הַשְּׁקָרִים אוֹדוֹת הַבָּשָׂר.

מעשה ז'

מַעֲשֶׂה נוֹרָא עִם ר' א' פֶעלְבֶּערְבּוֹים זצ"ל (שֶׁהָיָה מוֹכֵר סוֹדָה מִבַּיִת לְבַיִת), כְּשֶׁעָבַד בַּחֲנוּת הַבָּשָׂר הָרִאשׁוֹן שֶׁל וֵוינְשְׁטָאק בְּשִׁדְרָה הַ127 בְּוִוילְיַאמְסְבּוּרְג.

ר' א' פֶעלְבֶּערְבּוֹים זַצַ"ל הָיָה עוֹבֵד אֵצֶל הַקֻּפָּה בַּחֲנוּת הַבָּשָׂר שֶׁל וֵוינְשְׁטָאק. הַמַּשְׁגִּיחַ שָׁם הָיָה גִּיסוֹ, שׁוֹחֵט מֻמְחֶה, הָרַב אַבְרָהָם לֵוִי שְׁלִיטָ"א. פַּעַם אַחַת בִּקֵּשׁ לָקוֹחַ אֶחָד סוּג מְסֻיָּם שֶׁל בָּשָׂר, נִכְנַס ר' א' פֶעלְבֶּערְבּוֹים לַמְּקָרֵר לִרְאוֹת אִם יֵשׁ אֶת סוּג הַבָּשָׂר הַזֶּה, פִּתְאוֹם הוּא רוֹאֶה שָׁם שֶׁתָּלוּי שָׁם רֵאָה עִם הַרְבֵּה סִירְכוֹת וְכֵיוָן שֶׁהוּא יָדַע אֶת כָּל הִלְכוֹת הַשְּׁחִיטָה עַל בּוּרְיָהּ עַל כָּל פְּרָטֶיהָ עוֹד מִבֵּיתוֹ שֶׁל אָבִיו, הֵבִין מִיָּד שֶׁזֶּה רֵאָה טְרֵפָה, כִּי כְּשֵׁרָה הָיוּ לְפָחוֹת מְסִירִים אֶת הַסִּירְכוֹת שֶׁלֹּא יִרְאוּ אֶת זֶה, וּמִתּוֹךְ רוֹב פַּחַד (שֶׁהוּא מוֹכֵר טְרֵפוֹת עַל אַחְרָיוּתוֹ), נָפַל וְהִתְעַלֵּף.

בֵּינְתַיִם עוֹמְדִים שׁוּרָה שְׁלֵמָה שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁרוֹצִים לְשַׁלֵּם כֶּסֶף וְאֵין מִי שֶׁיִּקַּח אֶת הַכֶּסֶף.

הַמַּשְׁגִּיחַ ר' אַבְרָהָם לֵוִי הָלַךְ לְחַפֵּשׂ אֶת גִּיסוֹ, עַד שֶׁמְּצָאֻהוּ בַּמְּקָרֵר מְעֻלָּף.

הוּא עוֹרֵר אוֹתוֹ מֵעֶלְפוֹנוֹ וּשְׁאָלוֹ: "מַה קָרָה שֶׁהִתְעַלַּפְתָּ"? אוֹמֵר לוֹ הִסְתַּכֵּל עַל הָרֵאָה הַזֹּאת שֶׁתָּלוּי עִם הַרְבֵּה סִירְכוֹת, וְאוֹמֵר לוֹ רוֹאֶה הִנְּךָ זֶה הֲרֵי מַמָּשׁ טְרֵפָה וְעַל אַחְרָיוּתֵינוּ אוֹכְלִים נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, זֶה וַדַּאי לֹא עָבַר יָד שֶׁל שׁוֹחֵט, שֶׁאִם כֵּן הֲרֵי וַדַּאי הָיָה מַבְחִין בּוֹ. אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתָּבוֹא אִתִּי עַכְשָׁו אֶל הָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶר לְהַרְאוֹת לוֹ אֶת הָרֵאָה וְהָרַבִּי כְּבָר יֵדַע מַה לַעֲשׂוֹת.

הֵם הָלְכוּ לָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶר וְהִשְׁאִירוּ שָׁם אֶת הָרֵאָה, הָרַבִּי שָׁלַח לִקְרֹא אֶת הָרַב הַמַּכְשִׁיר וְהֶרְאָה לוֹ אֶת זֶה, עָנָה לוֹ הָרַב הַמַּכְשִׁיר, מִן הַסְּתָם זֶה הִתְחַלֵּף עִם הַשְּׁחִיטָה שֶׁל "צֶלֶם", עָנָה לוֹ הָרַבִּי אִם אֲנִי לְפָחוֹת הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה בִּכְלַל שָׁחוּט הָיָה טוֹב, אֲבָל אֲנִי מְפַחֵד שֶׁזֶּה בִּכְלַל לֹא שָׁחוּט וְזֶה נְבֵלָה מַמָּשׁ שֶׁנִּכְנַס לַחֲנוּת.

הִרְגִּיעַ בַּעַל הַמַּכְשִׁיר אֶת הָאַדְמוֹ"ר שֶׁאֵין לוֹ מִמַּה לְפַחֵד שֶׁהַבָּשָׂר בְּסֵדֶר וְאוֹכְלִים בָּשָׂר בַּהַשְׁגָּחָה הַמְּהֻדֶּרֶת שֶׁל סַאטְמֶר וְזֶה הַבָּשָׂר הַיּוֹתֵר כָּשֵׁר שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת. (וְהַשֶּׁקֶר הַזֶּה שֶׁאָמַר זֶה חוּץ מֵהַדָּבָר הַמָּאוּס שֶׁעָשָׂה שֶׁלִכְלֵך עַל הָרַב מִצֶּלֶם כְּדֵי לְתָרֵץ אֶת עֲווֹנוֹתָיו שֶׁלּוֹ עַצְמוֹ).

מַעֲשֶׂה ח'

הָרַב מִלַאנְדְסְבֶּערְג קָם בְּאֶמְצַע אֲסִיפָה שֶׁל יוֹתֵר מִשְּׁלֹשִׁים רַבָּנִים בְּהִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים, וְזוֹעֵק אוֹדוֹת הַשְּׁחִיטָה שֶׁקּוֹרֵא לְעַצְמוֹ הַשְּׁחִיטָה שֶׁל סַאטְמֶר.

לְהָרַב מִלַאנְדְסְבֶּערְג שְׁלִיטָ"א הָיָה יְשִׁיבָה קְטַנָּה שֶׁל חָמֵשׁ עֶשְׂרֵה בַּחוּרִים, וְהָיָה לוֹמֵד אִתָּם יוֹרֶה דֵּעָה הִלְכוֹת טְרֵפָה, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה קָשֶׁה לַהֲבִינוֹ, סִדֵּר שֶׁיְּאַשְּׁרוּ לוֹ לָלֶכֶת עִם הַתַּלְמִידִים לִרְאוֹת אֶת הַשְּׁחִיטָה, וְאָכֵן הָלַךְ עִם תַּלְמִידָיו לִרְאוֹת אֶת הַשְּׁחִיטָה (שֶׁקּוֹרֵא לְעַצְמוֹ סַאטְמֶר הֲגַם שֶׁלֹּא הָיָה עַל זֶה אַף פַּעַם אֶת שֵׁם הָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶר).

הָרַב מִלַאנְדְסְבֶּערְג הָיָה רַב עוֹד בְּאֵירוֹפָּה וְיָדַע הֵיטֵב מַה זֶה שְׁחִיטַת גַּסּוֹת, מַה צָרִיךְ לִרְאוֹת וְאֵיךְ צָרִיךְ לִבְדּוֹק רֵאָה וְכַדּוֹ', הוּא נִכְנַס אֶל הַמִשְׁחָטָה וּפָגַשׁ שָׁם שְׁחִיטָה שֶׁשּׁוֹחֲטִים שָׁם שִׁשִּׁים בְּהֵמוֹת בְּשָׁעָה, בּוֹדֵק פְּנִים אֶחָד, בּוֹדֵק חוּץ אֶחָד, וְאֶחָד שֶׁשָּׂם פְּלָאמְבֶּעס, וּמִיָּד רָאָה שֶׁהַשּׁוֹחֵט אֵינוֹ יָכוֹל לִבְדּוֹק חלף כָּל כָּךְ מַהֵר וְאֵין לוֹ כְּלָל יִשּׁוּב וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין לוֹ דַּעַת.

בְּדִיקַת פְּנִים בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי לַעֲשׂוֹתוֹ כָּל כָּךְ מַהֵר בִּפְרָט שֶׁעוֹמֵד שָׁם נָכְרִי עִם מָסוֹר חַשְׁמַלִּי לַחְתֹּךְ אֶת הַבְּהֵמָה וּמְזָרֵז אֶת הַשּׁוֹחֵט וְהַשּׁוֹחֵט עוֹמֵד וּמְפַחֵד שֶׁהַנָּכְרִי לֹא יִכָּנֵס עִם הַמָּסוֹר בְּרֹאשׁוֹ הֵיכָן הַיִּשּׁוּב הַדַּעַת שֶׁדָּרוּשׁ לִבְדִיקַת פְּנִים כָּל כָּךְ גָּדוֹל כְּשֶׁנִּשְׁאַר לוֹ בְּקֹשִׁי רֶבַע דַּקָּה עַל כָּל הַבְּדִיקָה?

בּוֹדֵק הַחוּץ אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל אֵיזֶה בְּהֵמָה הוּא בּוֹדֵק הוּא מִסְתַּכֵּל עַל הַלּוּחַ וְחוֹשֵׁב שֶׁהוּא בּוֹדֵק בְּהֵמָה מִסְפַּר 189 שֶׁעָלָיו כָּתוּב סִימָנִים כְּגוֹן מפ אוע עש וּבֶאֱמֶת הוּא בּוֹדֵק רֵאָה שֶׁהַמִּסְפָּר הָאֲמִתִּי הוּא 187 וְעַל הָרֵאָה כְּתוּבִים סִימָנִים אֲחֵרִים כְּמוֹ אש מכ אמ וּמוּבָן שֶׁכְּשֶׁאֵין לוֹ הָרֵאָה הַנְּכוֹנָה בְּיָדוֹ, לֹא יִמְצָא אֶת מַה שֶּׁהוּא מְחַפֵּשׂ וְכָךְ חוֹשֵׁב הַבּוֹדֵק חוּץ שֶׁהַבּוֹדֵק פְּנִים כָּתַב סְתָם מַשֶּׁהוּ בַּאֲוִיר וְרַק הִסְתַּבֵּר לוֹ שֶׁמָּצָא מַשֶּׁהוּ, אֲבָל זֶה סְתָם חֲלוֹמוֹת וְכָךְ הוּא מַתִּיר הַכֹּל וְיָצָא הָעֵגֶל הַזֶּה.

גַּם הַמְּמֻנֶּה עַל שִׂימַת הפְּלָאמְבֶּעס לֹא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים וְהוּא יָכוֹל לְעַרְבֵּב לָשִׂים פְּלָאמְבֶּע עַל בְּהֵמָה טְרֵפָה וְעַל הַבְּהֵמָה הַכְּשֵׁרָה לֹא שָׂם פְּלָאמְבֶּע כְּלָל.

בְּעֵת אֲסִיפַת הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים, לֹא הַרְבֵּה זְמַן אַחֲרֵי הַסִּפּוּר, וְהָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶר גַּם כֵּן הָיָה שָׁם, כָּל רַב עוֹרֵר אוֹדוֹת חִזּוּק הַדָּת, כָּרָגִיל, לְפֶתַע קָם הָרַב מִלַאנְדְסְבֶּערְג וּמְסַפֵּר בְּקוֹל רָם בָּזֶה הַלָּשׁוֹן:

כֵּיוָן שֶׁלִּפְנֵי זְמַן קָצָר פָּתַחְתִּי יְשִׁיבָה וַאֲנִי לוֹמֵד עִם תַּלְמִדַּי מַסֶּכֶת חוּלִין עִם יוֹרֶה דֵּעָה, הָלַכְתִּי יַחַד עִם בַּחוּרֵי הַחֶמֶד אֶל הַשְּׁחִיטָה, וְנִהְיָה לִי שָׁחוֹר בָּעֵינַיִם וְרָאִיתִי כְּדִלְהַלָּן:

שׁוֹחֲטִים שִׁשִּׁים בְּהֵמוֹת בְּשָׁעָה הַשּׁוֹחֲטִים כְּלָל אֵינָם יוֹדְעִים מַה הֵם עוֹשִׂים אֵיךְ יְכוֹלִים לִבְדּוֹק רֵאָה כָּל כָּךְ מַהֵר? הֵם אֵינָם יוֹדְעִים אֵיזֶה רֵאָה הֵם בּוֹדְקִים וּבִלְתִּי אֶפְשָׁרִי לְהַחֲזִיק רֹאשׁ שֶׁהַכֹּל יִדְפֹּק כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ חֲלָקִים כְּשֵׁרִים מִתְעַרְבְּבִים עִם חֲלָקִים לֹא כְּשֵׁרִים וְאֵין שׁוּם סֵדֶר מַה וּמִי, הַאִם זֶה נִקְרָא כָּשֵׁר, הַאִם זֶה שְׁחִיטָה שֶׁיְּהוּדִים יְרֵאִים וּשְׁלֵמִים אוֹכְלִים מִמֶּנּוּ? שֶׁהָרַבָּנִים יֵצְאוּ אֶל הַשְּׁחִיטָה וְיִרְאוּ מַה קוֹרָה שָׁם אַדְרַבָּה שֶׁיִּרְאוּ בָּשָׂר כָּזֶה נוֹתְנִים לֶאֱכוֹל לִיהוּדִים? צָרִיךְ מִיָּד לְהַעֲמִיד חֲבוּרַת רַבָּנִים שֶׁיִּבְדְּקוּ וִיתַקְּנוּ מַה שֶּׁצָּרִיךְ תִּקּוּן (יוֹתֵר לֹא נָתְנוּ לוֹ לְדַבֵּר)

הָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶר הֶחֱוִיר בְּשָׁמְעוֹ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְתָפַס לְעַצְמוֹ בִּזְקָנוֹ וְאָז קָם הָרַב מבאטער וְהֵחֵל לִזְעֹק הַאִם אַתֶּם יוֹדְעִים מַה קוֹרֶה אֵצֶל הַשְּׁחִיטָה אַתֶּם יוֹדְעִים אַתֶּם מְבִינִים ? מָתַי נִהיֶתֵם מֻמְחִים בִּשְׁחִיטָה יֵשׁ לָנוּ אֶת הַשְּׁחִיטָה הַמְּהֻדֶּרֶת בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם, בְּאֵירוֹפָּה לֹא הָיְתָה אַף פַּעַם שְׁחִיטָה יָפָה כָּזֶה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ, בְּוַדַּאי בְּאֵירוֹפָּה לֹא רָאוּ מְכוֹנוֹת חַשְׁמַלִיּוֹת יָפוֹת שֶׁהוֹלְכוֹת בְּשׁוּרָה, זֶה עוֹד חִדּוּשׁ שֶׁאַתֶּם לֹא אוֹמְרִים, שֶׁשּׁוֹחֲטִים אֶלֶף בְּהֵמוֹת בְּשָׁעָה אֵיךְ יְכוֹלִים לִשְׁחוֹט יוֹתֵר מֵחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה בְּהֵמוֹת לְשָׁעָה הֲרֵי הַשּׁוּרָה יִקָּרַע מִמָּתַי אַתֶּם מְבִינִים לִבְדּוֹק מִשְׁחָטָה אַתֶּם כְּלָל לֹא יוֹדְעִים מַה קוֹרֶה וְכָךְ חֵרֵף אוֹתוֹ כַּמָּה דַּקּוֹת.

הַמְּנַהֵל שַׁבְּתַי מָרְדְּכָי דָּפַק עַל הַשֻּׁלְחָן וְקָרָא: "עַכְשָׁו לֹא הִתְאַסְּפוּ בִּגְלַל הַשְּׁחִיטָה יַעֲשׂוּ אֲסִיפָה נִפְרֶדֶת עַל כַּשְׁרוּת" הָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶר אָמַר שֶׁבְּעוֹד כַּמָּה יָמִים יַעֲשׂוּ אֲסִיפָה שֶׁאָז נָדוּן עַל הָעִנְיָן וְנִהְיָה שֶׁקֶט.

הָרַב הַזָּקֵן מִקִיוִויאַשְׁד וַחֲתָנוֹ וְעוֹד כַּמָּה רַבָּנִים יָצְאוּ אָז מֵהָאֲסִיפָה (לְהַרְאוֹת שֶׁהֵם לֹא מְרוּצִים) הָאֲסִיפָה הַשְּׁנִיָּה לֹא בָּאָה לִכְלָל קִיּוּם.

מַעֲשֶׂה ט'

הרה"צ ר' יִצְחָק אַיְיזִיק אֵייכְנְשְׁטֵיין עִם הַסְכָּמָתוֹ שֶׁל הָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶר עוֹסֵק בַּהֲקָמַת מִשְׁחָטָה חֲדָשָׁה לְגַסּוֹת, גְּלַאט כָּשֵׁר הַכֹּל מוּכָן, הוּא נוֹסֵעַ לְמִיַאמִי לָקַחַת בְּרָכָה וְהָאַדְמוֹ"ר אוֹמֵר לַעֲצֹר הַכֹּל.

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה

כֵּיוָן שֶׁהָרַב מִקִיוִויאַשְׁד הָיָה יַד יְמִינוֹ וְיוֹעֲצוֹ הָרָאשִׁי שֶׁל הָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶר וְהָרַבִּי לֹא עָשָׂה שׁוּם דָּבָר בְּלִי עֲצָתוֹ. הָרַב מִקִיוִויאַשְׁד רָאָה מַה שֶּׁקּוֹרֶה עִם כַּשְׁרוּת הַבָּשָׂר שֶׁמּוֹכְרִים בָּשָׂר טָרֵף עַל שֵׁם סַאטְמֶר וְהַגַּם שֶׁאוֹמְרִים שֶׁוֵויינְשְׁטָאק נוֹתֵן לַיְּשִׁיבָה חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים דּוֹלָר בְּשָׁנָה אֲבָל כְּמוֹ שֶׁר' לִיפָּא פְרִידְמַן, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הַמְּנַהֵל הָרָאשִׁי שֶׁל קְהִלַּת סַאטְמֶר, אוֹמֵר שֶׁגַּם זֶה אֵינוֹ נוֹתֵן (חוּץ מֵהַדְּבָרִים שֶׁנִּזְכְּרוּ לָעֵיל שֶׁאוֹתָם כֵּן נָתַן) וְהַשְּׁחִיטָה אֵינוֹ שָׁוָה כְּלוּם הֶחְלִיט הָרַב מִקִיוִויאַשְׁד מַה לָנוּ וּלְצָרָה הַזֹּאת אֵין כַּשְׁרוּת וְאֵין כֶּסֶף נִכְנַס אֶל הָאַדְמוֹ"ר וְהִצִּיעַ לוֹ תָּכְנִית כְּדִלְהַלָּן:

הָרַבִּי הֲרֵי יוֹדֵעַ הֵיטֵב שֶׁמְּרַנְּנִים אַחַר הַשְּׁחִיטָה, שׁוֹחֲטִים הַרְבֵּה, הַשֵּׁם עוֹלֶה עַל סַאטְמֶער, אַךְ כָּבוֹד לֹא מַעֲנִיקִים, וְאַף כַּסְפָּם לֹא, כְּמוֹ שֶׁר' לִיפָּא פְרִידְמַן אָמַר, אִם כָּךְ בִּשְׁבִיל מַה עָלֵינוּ לְפַרְנֵס אֶת וֵויינְשְׁטָאק אִם לָנוּ אֵין זֶה תּוֹרֵם מְאוּם?

בִּיכָלְתֵּנוּ לְהָקִים מִשְּׁחָטָהּ מְהֻדֶּרֶת וְטוֹבָה בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם, עִם כָּל הַהִדּוּרִים הַשַּׁיָּכִים, וְכָל הַהַכְנָסוֹת יִכָּנְסוּ הַיְשֵׁר לְקֻפַּת הַיְּשִׁיבָה וְהַיְּשִׁיבָה תַּרְוִיחַ עֲשָׂרוֹת אַלְפֵי דּוֹלָרִים בְּשָׁנָה, וְהָרַבִּי לֹא יִצְטָרֵךְ כֹּה לִטְרֹחַ לְכַסּוֹת אֶת הוֹצָאוֹת הָאִטְלִיז.

הָרַעְיוֹן נָשָׂא חֵן בְּעֵינֵי הָרַבִּי, וְנָתַן עָלָיו אֶת הַסְכָּמָתוֹ הַמְלֵאָה.

הָרַב מִקִיוִויאַשׁד הָיָה פָּעִיל מְאֹד, וְתוֹךְ כַּמָּה חֳדָשִׁים הִשִּׂיג שׁוֹחֲטִים, מַשְׁגִּיחִים, אִטְלִיז, מִשְּׁחָטָהּ, פְּלוֹמְבֶּעס, הַכֹּל בַּכֹּל מִכֹּל, הַמַּצְרִיךְ לְהָקִים אֶת הַפְּרוֹיֶיקְט הֶעָנָק.

כְּשֶׁתַּמּוּ כָּל הַהֲכָנוֹת, נָסַע הָרַב מִקִיוִויאַשׁד לְמִיַאמִי לָרַבִּי מִסַאטְמֶר, לִמְסֹר אֶת כָּל הַפְּרָטִים, וּמַהֲלַךְ הָעֲבוֹדָה, וְאֶת שֶׁהִצְלִיחַ לְהַשִּׂיג.

הוּא מַגִּיעַ לְמִיַאמִי, וּפוֹגֵשׁ שָׁם אֶת עַזְרִיאֵל גְלִיק, וֵויינְשְׁטָאק וְהָרַבָּנִית, הֵם הִקְדִּימוּ אֵצֶל הָרַבִּי לִפְנֵי הָרַב מִקִיוִויאַשׁד לְהַבְאִישׁ רֵיחוֹ וּלְהָצִּית אֶת הָרַבָּנִית, הֵם הֵחֵלּוּ לְהָרִים עָלָיו קוֹלוֹת וּבְרָקִים, שֶׁהָרַב מִקִיוִויאַשׁד בְּדַעְתּוֹ לְהַחְרִיב וְלַהֲרוֹס כָּל שְׁחִיטָתָם, וֵויינְשְׁטָאק תּוֹרֵם לָנוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה כְּסָפִים, בָּשָׂר וְעוֹפוֹת לְכָל צָרְכֵי צְדָקָה, וְכֵיצַד אֶפְשָׁר לְהַרְשׁוֹת לַהֲרֹס אֶת הַכֹּל, מִנַּיִן נַשִּׂיג כְּסָפִים כֹּה רַבִּים, מִי יִתְמֹךְ בַּפְּרוֹיֶיקְטִים הַגְּדוֹלִים שֶׁל הַבָּשָׂר, שֶׁעֲלוּתָם אֲלָפִים, בְּשׁוּם פָּנִים וְאֹפֶן אָסוּר לְהַרְשׁוֹת.

הִשְׂתָּרֵר "חֹשֶׁךְ" מַמָּשׁ.

הָרַבִּי מִסַאטְמֶר אָמַר מִיַּד לְהָרַב מִקִיוִויאַשׁד שֶׁאֵין מָנוֹס, וּמֻכְרָחִים לְהַטְמִין אֶת הַתָּכְנִית הַשְּׁלֵמָה, הָרַב מִקִיוִויאַשׁד סֵרֵב וְטָעַן, מוּבָן שֶׁוֵּויינְשְׁטָאק לֹא יִשְׁתֹּק, הוּא יוֹדֵעַ כַּמָּה הוּא מַרְוִיחַ, הוּא קוֹנֶה אֶת הָרַבָּנִית בְּבָשָׂר וּנְתִינוֹת עוֹפוֹת לִפְרוֹיֶיקְטֵי הַצְּדָקָה וּבִשְׁמֵינוּ הוּא גּוֹרֵף מִלְּיוֹנִים, אַךְ כְּשֶׁיִּהְיֶה לָנוּ מִשְּׁחָטָה מִשֶּׁלָּנוּ, לֹא נִזְדַּקֵּק לְטוֹבָתָם, וְתִהְיֶה לָנוּ שְׁחִיטָה, לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת.

מְאוּם לֹא פָּעַל, הָרַבִּי הוֹרָה לַעֲצֹר אֶת הַתָּכְנִית שֶׁל הַמִשְׁחָטָה הַחֲדָשָׁה וְאָכֵן עָצְרוּ אוֹתָהּ, (אַגַּב הָרַב הַמַּכְשִׁיר שֶׁל הַשְּׁחִיטָה הַחֲדָשָׁה הוֹרָה, שֶׁיִּהְיֶה זֶה בְּהֶכְשֵׁר הָרַב מִסִיגֶעט).

יוֹם לַמָּחֳרָת, הָיָה מְפֻזָּר בִּנְיוּ יוֹרְק אַלְפֵי פַּאטְשְׁקְוִוילִים מְאוּסִים נֶגֶד הָרַב מִקִיוִויאַשׁד.

הָרַב מִקִיוִויאַשׁד בְּנְיוּ יוֹרְק נִכְנַס לָרַבִּי וְהֶרְאָה לוֹ פַּאטְשְׁקְוִויל אֶחָד וְשָׁאַל, זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ, אַחַר שֶׁעָמַלְתִּי חֳדָשִׁים אֲרֻכִּים לְהָקִים לָרַבִּי מִשְּׁחָטָה, זֶה שְׂכָרִי??

הָרַבִּי שָׁלַח מִיַּד צִוּוּי לְהָרַב מִסִיגֶעט, שֶׁיְּפַרְסֵם הוֹדָעָה מֵהִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים, לַעֲמוֹד עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל הָרַב מִקִיוִויאַשׁד שְׁלִיטָ"א, וְאָכֵן כָּךְ הָיָה.

לְאַחַר שֶׁהָרַב מִקִיוִויאַשׁד חָזַר לְבֵיתוֹ, הֵחֵלּוּ עִם מַעֲשֵׂי טְרוֹר נֶגְדּוֹ, טֶלֶפוֹנִים, מְכַבֵּי אֵשׁ, אַמְבּוּלַנְסִים, וְכָל מִינֵי טְרוֹר הַשַּׁיָּכִים, לֹא הָיָה לוֹ לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה, עַד שֶׁנֶּאֱלַץ לִבְרֹחַ, וְלַעֲבֹר לָגוּר בְּפַארֶעסְט הִילְס, וְשָׁם יָכַל לִנְשֹׁם מֵהַטְּרוֹר הַנּוֹרָא.

מַעֲשֶׂה י'

הָרַב מִקִיוִויאַשׁד מִתְגּוֹרֵר בְּקְוִוינס, קַצָּב בְּהֶכְשֵׁר הָרַב מִסִיגֶעט פּוֹנֶה אֵלָיו בִּצְעָקָה שֶׁיִּבְּאוּ לוֹ בָּשָׂר נְבֵלָה, לְלֹא שׁוּם הֶכְשֵׁר, וְעוֹד יוֹתֵר, כְּשֶׁמִּתְקַשְּׁרִים לַמְיַיבֵּא, הוּא טוֹעֵן שֶׁהַכֹּל כָּשֵׁר, וְשֶׁלֹּא יְסוֹבְבוּ לוֹ אֶת הָרֹאשׁ.

"בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה", הָרַב מִקִיוִויאַשׁד דִּמָּה בְּנַפְשׁוֹ שֶׁיַּצְלִיחַ לָשֶׁבֶת בִּמְנוּחָה בְּקְוִוינס, "קָפַץ עָלָיו רוֹגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף".

הָרַב מִקִיוִויאַשׁד, נִגָּשׁ לָרַבִּי מִסַאטְמֶר, וּמְסַפֵּר לוֹ שֶׁנִּמְכְּרוּ בָּשָׂר טָרֵף בְּהֶכְשֵׁר הָרַבִּי מִסִיגֶעט בְּשֵׁם סַאטְמֶר.

הֵשִׁיב הָרַבִּי מִסַאטְמֶר, אֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מַטְרִיד אוֹתִי בְּעִנְיָנִים רַבִּים, וְיֵשׁ לִי הֵימֶנּוּ עָגְמַת נֶפֶשׁ מְרֻבֶּה, מַה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת, (אָז חָרָה אַפּוֹ שֶׁל הָרַבִּי מִסַאטְמֶר עַל הָרַב מִסִיגֶעט, שֶׁנָּתַן הַשְׁגָּחָה עַל שֶׁמֶן שֶׁיָּצְרוּ מִשְׁפַּחַת גּוֹלְדְבֶּרְג, וְהָיוּ מִתְחָרִים שֶׁל חֶבְרַת הַשֶּׁמֶן שֶׁל זוּפְּנִיק,) וּבְכָךְ הִסְתַּיְּמָה הַשִּׂיחָה.

חָלַף שָׁבוּעוֹת, וְהַקַּצָב חָזַר לְהָרַב מִקִיוִויאַשׁד, וּמְסַפֵּר לוֹ, שֶׁשּׁוּב יִיבְּאוּ לוֹ בָּשָׂר טָרֵף, וְהוּא אוֹבֵד עֵצוֹת.

הָרַב מִקִיוִויאַשׁד נִכְנַס שׁוּב לָרַבִּי מִסַאטְמֶר, וְחָזַר וְסִפֵּר אֶת כָּל הַסִּפּוּר שֵׁנִית, וְהוֹסִיף, עַד כַּמָּה הַשִּׁעוּר לָתֵת אֶת שְׁמֵנוּ סַאטְמֶר לְבִזָּיוֹן, בִּלְעָדֵינוּ לֹא הָיוּ עוֹשִׂים כַּדָּבָר הַזֶּה, מֻכְרָחִים לִפְעֹל מַשֶּׁהוּ.

הֵרִים הָרַבִּי קוֹלוֹ בִּזְעָקָה, וּמַה אֶעֱשֶׂה, אֵינִי יָכוֹל לָרִיב עִם כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, אֵין בְּיָדִי כֹּחַ, אֵינִי מְסֻגָּל לְהִלָּחֵם עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד ("אִיך קֶען מִיך נִישְׁט שְׁלָאגְן מִיט דִּי גַאנצֶע וֶועלְט אִיך הָאבּ נִישְׁט קֵיין כֹּחַ מִיט יֶעדְן אֵיינֶעם קֶען אִיך מִיך נִישְׁט שְׁלָאגְן").

וְכָךְ חָזַר הָרַב מִקִיוִויאַשׁד לְבֵיתוֹ, בְּיָדַיִם רֵקוֹת.

(יָדוּעַ שֶׁהָאַדְמוֹר מִסַאטְמֶר זצוק"ל הִכִּיר הֵיטֵב אֶת אַחְיָנוֹ הָרַב מִסִיגֶעט, כָּךְ אָמַר כַּמָּה פְּעָמִים בְּעֵרֶךְ, אֲנִי כְּבָר רָב עִם כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁאֲנִי יָרִיב עִם בֶּן אָחִי הַיָּחִיד הַנּוֹתָר בַּחַיִּים, וּמַה יַגִּידוּ הָעוֹלָם, יֹאמְרוּ שֶׁכָּל מַטְּרָתוֹ מַחְלֹקֶת, וְיַזִּיק לַמִּלְחָמָה נֶגֶד הַצִּיּוֹנוּת)

מַעֲשֶׂה יא

הָרַב טֵייץ זוֹעֵק אֵצֶל הָרַבִּי מִסַאטְמֶר הַצִּילוּ אוֹכְלִים טְרֵפוֹת

הָרַב טֵייץ נִכְנַס לָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶר, וְזוֹעֵק, "הַצִּילוּ, שׁוֹחֲטֵי סַאטְמֶר שׁוֹחֲטִים כָּךְ שֶׁשּׁוֹחֵט אֶחָד שׁוֹחֵט 60 בְּהֵמוֹת בְּשָׁעָה, לְלֹא בּוֹדֵק סַכִּינִים, וְעוֹבְרִים עַל תַּקָּנוֹת הַקּוֹדְמִים, וְנוֹטִים מִדֶּרֶךְ הַחֲתַ"ם סוֹפֵר שֶׁשּׁוֹחֵט אָסוּר לוֹ לִשְׁחוֹט לְבַדּוֹ, וּבִפְרָט בִּשְׁחִיטָה כֹּה גְּדוֹלָה שֶׁל 60 בְּהֵמוֹת, שֶׁאֵינוֹ שַׁיָּךְ כְּלָל לִשְׁחוֹט וְלִבְדֹּק הַחַלָף שׁוֹחֵט אֶחָד לְבַדּוֹ, וּמוֹכְרִים עַל כָּל בְּהֵמָה שֶׁשּׁוֹחֲטִים 5 לְשׁוֹנוֹת וְ5 כְּבֵדִים, וְאַלְפֵי קִילוֹגְרַם חָזֶה".

הָרַב טֵייץ מְעֶלִיזַאבֶּעט, פָּנָה לָרַבִּי מִסַאטְמֶער, וְסִפֵּר לוֹ, בִּנְיוּ דְזֶשורִי מוּקֶמֶת הַשְּׁחִיטָה שֶׁלּוֹ, וְשָׁם שׁוֹחֲטִים גַּם שׁוֹחֲטֵי סַאטְמֶר, וְאֶצְלֵנוּ שׁוֹחֲטִים שְׁנֵי שׁוֹחֲטִים יַחַד, וְאֵצֶל שׁוֹחֲטֵי סַאטְמֶר שׁוֹחֵט אֶחָד שׁוֹחֵט לְבַדּוֹ 60 בְּהֵמוֹת בְּשָׁעָה, וַהֲרֵי הָרַבִּי מִסַאטְמֶער הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַחֲתַ"ם סוֹפֵר, וְכֵיצַד מַרְשֶׁה זֹאת?

שֵׁנִית, עַל כָּל בְּהֵמָה שֶׁשּׁוֹחֲטִים, מוֹכְרִים 5 לְשׁוֹנוֹת, וְ5 כְּבֵדִים, וְאַלְפֵי קִילוֹגְרַם חָזֶה, וְאֵין פּוֹצֶה פֶּה וּמְצַפְצֵף, הָרַבִּי מִסַאטְמֶער שָׁלַח לִקְרֹא לְעַזְרִיאֵל גְלִיק, וְאָמַר לוֹ, שׁוֹמֵעַ הִנְּךָ אֶת דִּבְרֵי הָרַב טֵייץ? שׁוֹאֵל עַזְרִיאֵל, הוּא מְדַבֵּר עַל שְׁחִיטָתֵינוּ? לוֹ יֵשׁ שׁוֹחֲטִים, שֶׁאֵינָם מַקְפִּידִים עַל טָהֳרַת הַבַּיִת, וְהוּא מֵעֵז לְדַבֵּר?!

וּמִכֵּיוָן שֶׁדִּבְרֵי עַזְרִיאֵל הָיוּ מְאֻמָּתִים אֵצֶל הָרַבִּי, שָׁאַל הָרַבִּי, וּמַה אוֹמֵר אַתָּה כָּעֵת?

הֵגִיב רַבַּאי טֵייץ, אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם דְּבָרִים כְּהַוָויָיתָם, שֶׁתּוּכְלוּ לִרְאוֹת בְּמוֹ עֵינֵיכֶם, מַה הוּא מְסַפֵּר דְּבָרִים בִּלְתִּי יְדוּעִים, הַנַּעֲשִׂים בְּבָתֵּי אֲחֵרִים.

שֶׁיַּגִּיד הַאִם שׁוֹחֵט אֶחָד שׁוֹחֵט, אוֹ שְׁנַיִם? הַאִם זֶה אֱמֶת, אוֹ לֹא?

עַזְרִיאֵל הוֹדָה בְּלֵית בְּרֵירָה, הָרַבִּי מִסַאטְמֶער צִוָּה לְהַעֲמִיד שְׁנֵי שׁוֹחֲטִים לַשְּׁחִיטָה, (שֶּׁשָּׁחֲטוּ לְמַעֲשֶׂה כַּמָּה שָׁבוּעוֹת בִּלְבַד, וְאַחַר כֵּן סָרוּ לְדַרְכָּם הַקּוֹדֶמֶת, שֶׁהָיָה רַק שׁוֹחֵט אֶחָד).

הָרַב טֵייץ, הֶחְלִיט לְדַבֵּר בָּרַדְיוֹ, עַל שַׁעַרוּרְיַת הַשְּׁחִיטָה, וְכֵן עָשָׂה, וְסִפֵּר בָּרַדְיוֹ, שֶׁשּׁוֹחֵט רַק שׁוֹחֵט אֶחָד, וְכֵן שֶׁמּוֹכְרִים מִבְּהֵמָה אַחַת 5 לְשׁוֹנוֹת וְ5 כְּבֵדִים, וְרָמַז זֹאת בְּמַאֲמָר חֲזַ"ל "כִּי מְשַׁמֵּשׁ בְּד' לְשׁוֹנוֹת", אַנְשֵׁי חֶבְרַת הַבָּשָׂר בִּרְאוֹתָם זֹאת, יָצְאוּ נֶגְדּוֹ בְּאַלִּימוּת וּבְמַעֲשֵׂי טְרוֹר, וְעַל כֵּן הִפְסִיק מִלְחַמְתּוֹ נֶגֶד הַבָּשָׂר.

מַעֲשֶׂה יב

הָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶר, שָׁלַח אֶת הָרַב מִפרֵיימַאן, הָרַב ר' יְהוֹשֻׁעַ הֶעשִׁיל דֵייטְשׁ מִלוּס אַנגְ'לֶס לִשְׁחִיטַת הַגַּסּוֹת, וּמְקַבֵּל דִּוּוּחַ מְדוּיָיק.

בִּרְצוֹת הָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶר לָדַעַת מַה מִתְרַחֵשׁ בַּשְּׁחִיטָה, אָמַר לְאֶחָד מִמְּקוֹרָבָיו, חָפֵץ הִנְנוּ לִשְׁלֹחַ אֶחָד לִרְאוֹת אֶת הַשְּׁחִיטָה, הַלָּהּ עָנָה לָרַבִּי, "וֵויינְשְׁטָאק, לֹא מַרְשֶׁה לְהִכָּנֵס לְשָׁם" הוּא לֹא הִתְיָרֵא כְּלָל לַעֲנוֹת לָרַבִּי תְּשׁוּבָה מוּזָרָה כָּזֹאת, בְּיָדְעוֹ שֶׁוֵּויינְשְׁטָאק מְשַׁלֵּם מְחִירִים גְּבוֹהִים, נוּ מִיהוּ בַּעַל הַבַּיִת?

אָמַר הָרַבִּי, ר' יְהוֹשֻׁעַ הֶעשִׁיל חָפֵץ לְהָקִים מַעֲרֶכֶת שְׁחִיטָה בְּלוּס אַנגְלֶ'ס, וְרוֹצֶה לְהַעֲבִיר אֶת אוֹתָהּ מַתְכֹּנֶת לְשָׁם, מִמֵּילָא יַסְכִּים הַקַּצָב הַיָּדוּעַ, וְכָךְ הֲוָה, הַתָּכְנִית הִצְלִיחָה, וְהָרַב הַנִּזְכָּר שֶׁהָיָה שׁוֹחֵט בֶּעָבָר, וְהִתְמַצֵּא בַּכֹּל, רָאָה וּבָדַק וּמָסַר לָרַבִּי אֶת הֲנַעֲשֶׂה, הָרַבִּי צִיוָוה לְתַקֵּן תִּקּוּנִים שׁוֹנִים, וְאָכֵן תִּקְנוּ, אַךְ זֶה לֹא הֶחֱזִיק מַעֲמָד יוֹתֵר מִשְּׁבוּעַיִם.

מַעֲשֶׂה נּוֹרָא, בְּר' יִצְחָק לֶעוִי מִסַאטְמֶר, עִם פַאסְטְרַמַה בָּאִטְלִיז.

יִצְחָק לֵוִי, הוּא אֶחָד מֵחֲשׁוּבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל סַאטְמֶער, וְכַיָּדוּעַ הָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶר זצוק"ל קָרָא לְאִשְׁתּוֹ בְּשֵׁם פעלא, הִיא הָיְתָה אִשָּׁה גְּדוֹלָה וְצִדְקָנִית, הָיְתָה אוֹסֶפֶת צְדָקָה לְמוֹסְדוֹת, וּמַעֲבִירָה לָרַבָּנִית מִסַאטְמֶר תְּלִיטָ"א, וְכֵן הָיְתָה מַעֲנִיקָה שַׂקֵּי כֶּסֶף לָרַבִּי מִסַאטְמֶער.

וַיְהִי הַיּוֹם, לִפְנֵי כְּ-26 שָׁנָה, הִתְקַיְּמָה אֲסֵפָה אֵצֶל הָרַבִּי מִסַאטְמֶער זצוק"ל, וְהָרַב מִלַאנדְסבֶּערְג הִכְרִיז, "יִצְחָק לֵעוִי מֵכִין נַקְנִיקִים, פַאסְטְרַמוֹת, וּבְשַׂר הוֹדוּ, וְאֵין לוֹ כָּל הַשְׁגָּחָה, הוּא רוֹשֵׁם לִמְהַדְּרִין מִן הַמְּהַדְּרִין, וְאֵין לוֹ שׁוּם הַשְׁגָּחָה. עָנָה אֶחָד מִיּוֹצְאֵי מְשָׁרְתָיו, מַאי מַשְׁמַע, יִצְחָק לֵעוִי זָקוּק לְהַשְׁגָּחָה? הֲרֵי הוּא יְהוּדִי חָשׁוּב, הַאִם הוּא לֹא אָמִין?

הֵרִים הָרַבִּי זצוק"ל אֶת קוֹלוֹ וְאָמַר: "לֹא שַׁיָּךְ לוֹמַר כֵּן, אַף אֶחָד אֵינוֹ אָמִין לְלֹא הַשְׁגָּחָה", וְהִמְשִׁיךְ וְאָמַר: וַאֲפִילוּ אֲנִי, לוּ הָיִיתִי יַצְרָן, גַּם לֹא הָיִיתִי אָמִין, לְלֹא מַשְׁגִּיחַ וְרַב טוֹב, כִּי בַּעַל עֵסֶק רֹאשׁוֹ מְחַשֵּׁב כֵּיצַד לְהַרְוִיחַ עוֹד וְעוֹד, כִּי הָעֵסֶק עָשׂוּי לַהֲפֹךְ פְּרוּטָה לְמִלְיוֹנִים, "וּלְלֹא מַשְׁגִּיחַ אֵין לְאַף אֶחָד נֶאֱמָנוּת", אֵינְכֶם מַכִּירִים אֶת הַבַּעַל דָּבָר, בְּכֶסֶף הוּא מְסַנְוֵר אֶת כֻּלָּם.

וּמִמֵּילָא הֻסַּק, שֶׁאֲפִילוּ יִצְחָק לֵעוִי זָקוּק לְהַשְׁגָּחָה, אַךְ לְצַעֲרֵנוּ הוּא לֹא הִתְקַיֵּם לְמַעֲשֶׂה, וְעַד הַיּוֹם אֵין לוֹ מַשְׁגִּיחַ.

לִפְנֵי כְּ20 שָׁנָה, אֵרַע מַעֲשֶׂה נּוֹרָא,

הֵשִׁיבוּ בְּבֵית הַסֹּהַר אֶת יִצְחָק לֵעוִי הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה, וּבִשְׁבִיל לִפְדּוֹתוֹ הָיוּ צְרִיכִים 15.000 $, מַה אֵרַע? אָצוּ רָצוּ לָרַבִּי, וְצָעֲקוּ "פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים" לָרַבִּי אָמְרוּ שֶׁתָּפְסוּ אוֹתוֹ כִּי רָאוּ בַּחֲנוּתוֹ עַכְבָּרִים, לָכֵן רַחְמָנוּת עֲצוּמָה עָלָיו, שֶׁבַּעֲבוּר זֶה כּוֹלְאִים אוֹתוֹ הָרְשָׁעִים שֶׁל הַמִּמְשָׁל, לָכֵן צְרִיכִים לִרְאוֹת לִפְדּוֹתוֹ.

הָאֱמֶת הוּא, סָח הַצִּבּוּר, שֶׁלֹּא תָּפְסוּ אוֹתוֹ רַבָּנִים, אֶלָּא הַמֶּמְשָׁלָה, בְּבָשָׂר טָרֵף מַמָּשׁ.

חֵלֶק אוֹמְרִים שֶׁקָּנָה בָּשָׂר מִנַארְט אוֹ מִוֶועסְט, כָּל בֵּית מִדְרַשׁ סַאטְמֶר הָיְתָה כְּמֶרְקָחָה.

הִנְּכֶם מֻזְמָנִים לְבָרֵר בְּסַאטְמֶר, הַצִּבּוּר מוּדָע לַכָּל.

הָרַבִּי הֵחֵל בְּמִבְצָע הַצָּלָה, כָּל הָעֲשִׁירִים הִתְחִילוּ לִתְרֹם כְּסָפִים, הֲרֵי הָרַבִּי צִוָּה, וְאָכֵן הִשִּׂיגוּ סְכוּם מְכֻבָּד. סוֹף סוֹף הִתְגַּלָּה שֶׁהוּא יִבֵּא בָּשָׂר מִחוּץ לְאַמֶרִיקָא, בָּשָׂר לֹא כָּשֵׁר וְהַמֶּמְשָׁלָה תָּפְסָה אוֹתוֹ. הָרַב מִקַאפִּישׁ בְּאֶמְצַע שִׁעוּרוֹ דָּרַשׁ בְּרַבִּים, וְאַגַּב, ר' יִצְחָק לֵעוִי הָיָה נוֹהֵג לְהִשְׁתַּתֵּף בְּשִׁעוּרוֹ. ר' יִצְחָק לֵעוִי מִסַאטְמֶר, מִשּׁוּם שֶׁנִּקְרָא סַאטְמֶר לֹא צָרִיךְ הַשְׁגָּחָה, תְּצִלֶּינָה הָאָזְנַיִם, שֶׁיְּהוּדִי יִמְכֹּר מֵאוֹת אֲלָפִים ק"ג בָּשָׂר מִידֵי שָׁבוּעַ בְּשָׁבוּעַ לְלֹא הַשְׁגָּחָה.

(אַגַּב ר' יִצְחָק הָיָה קָם מִידֵי בֹּקֶר דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ בְּשָׁעָה 4 וְלָמַד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ).

מַעֲשֶׂה י"ד

מַעֲשֶׂה נּוֹרָא מֵר' בָּרוּךְ מִגָארְלִיץ זצוקללה"ה שֶׁשָׁמַענִיו כְּלִי רִאשׁוֹן מִכ"ק אַדְמוֹ"ר מִקְלוֹיזְנְבּוּרְג זצ"ל.

בִּשְׁנַת תשל"ו לִפְנֵי שֶׁהוֹצֵאתִי "מַדְרִיךְ לְכַשְׁרוּת" מס' 14 שֶׁשָּׁם הִתְחִילָה הַהִיסְטוֹרְיָה הַנּוֹרָאִית, הַמִּתְרַחֵשׁ בַּשְּׁחִיטָה לְהִתְגַּלּוֹת. אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר דִּבַּרְתִּי עִם כָּל רַבָּנֵי "הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים" שֶׁיִּרְאוּ לְתַקֵּן הַשְּׁחִיטָה, שָׁמַעְתִּי שֶׁהָרַבִּי מִקְלוֹיזְנְבּוּרְג הוּא מֻמְחֶה עָצוּם בְּעִנְיְנֵי שְׁחִיטָה, נִכְנַסְתִּי עִם בנש"ק (שֶׁאַף הוּא הָיָה מֻמְחֶה בִּשְׁחִיטָה) לכ"ק הָרַבִּי מִקְלוֹיזְנְבּוּרְג זצ"ל. הָרַבִּי שָׁאַל אוֹתָנוּ לִמְבוּקָשֵׁנוּ וְעָנִנוּ שֶׁבָּאנוּ לְשׂוֹחֵחַ עַל מַצָּב הַכַּשְׁרוּת, עַל הַמְהַפְּכוֹת הַמִּתְרַחֲשִׁים בַּשְּׁחִיטָה. עָנָה הָרַבִּי לְאַלְתַּר, אִם בִּשְׁנַת תשל"ו עוֹד קַיָּמִים שְׁנֵי אַבְרֵכִים שֶׁמְּצַעֵר אוֹתָם שֶׁמַּאֲכִילִים אֶת כְּלָל יִשְׂרָאֵל בִּנְבֵילוֹת וּטְרֵפוֹת, כְּבָר יָכוֹל מָשִׁיחַ לָבוֹא. וְכָךְ הִתְחַלְתִּי לְגוֹלֵל לְפָנָיו אֶת הִסְטוֹרְיַת הַשְּׁחִיטָה דִּבַּרְנוּ עַל שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת שֶׁעָלוּ בְּכָל הַדּוֹרוֹת בְּמַעַרְכוֹת הַשְּׁחִיטָה, הָרַבִּי הִתְמַצֵּא בַּעֲשָׂרוֹת סִפְרֵי שְׁחִיטָה הַמְּבִיאִים כָּל מִינֵי מַעֲשִׂיּוֹת, שֶׁהַרְבֵּה מִתּוֹכָם הָיוּ מֻכָּרִים לִי. גַּם אֲנִי סִפַּרְתִּי לָרַבִּי סִפּוּרִים שׁוֹנִים וְאָמַר לָנוּ שֶׁזּוֹעֵק הוּא כְּבָר 30 שָׁנָה שֶׁאוֹכְלִים בַּאֲמֶרִיקָה נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, וְכֵן הוֹסִיף שֶׁבְּבֵיתוֹ הַיָּשָׁן בִּקְלוֹיזְנבּוֹרְג, הָיָה רָץ לַשְּׁחִיטָה 3 פְּעָמִים בַּיּוֹם, כִּי רָעַד, מִי יוֹדֵעַ מַה הַשּׁוֹחֲטִים מְעוֹלְלִים בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ נִמְצָא, וְגַם הוֹסִיף שֶׁהַחֲתַ"ם סוֹפֵר הַקָּדוֹשׁ הָיָה עוֹשֶׂה אוֹתוֹ דָּבָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בִּתְשׁוּבָה (יוֹרֶה דֵּעָה סִימָן י"ח) שֶׁהָיָה נוֹהֵג לְבַקֵּר כַּמָּה פְּעָמִים בַּיּוֹם בִּשְׁחִיטָה, כָּל שֶׁכֵּן אֲנַחְנוּ, כַּמָּה עָלֵינוּ לְהִזָּהֵר, כִּי הַבַּעַל דָּבָר מִזְדַּקֵּן וּמְגַלֶּה יוֹתֵר פַּטֶנְטִים כֵּיצַד לְהַאֲכִיל טְרֵפוֹת.

הָרַבִּי מִקְלוֹיזְנְבּוּרְג אָמַר לָנוּ, אֲסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר שֶׁאֲנִי בְּעַצְמִי נוֹכַחְתִּי בּוֹ בְּעִיר בֶּרְלִין. וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:

הָיֹה הָיָה יְהוּדִי בְּשֵׁם מָאנִישׁ הַשּׁוֹחֵט, יְהוּדִי יְרֵא שָׁמַיִם. הוּא הָיָה הַיָּחִיד שֶׁקִּבֵּל קַבָּלָה עַל שְׁחִיטָה מֵהַסַּבָּא קַדִּישָׁא מִגָארְלִיץ זי"ע. הָרַבִּי הוֹסִיף שֶׁהָיָה זֶה הַקַּבָּלָה הָרִאשׁוֹנָה וְהָאַחֲרוֹנָה שֶׁנָּתַן הַסַּבָּא בְּכָל יְמֵי חַיָּיו. אֶפְשָׁר לְנַסּוֹת לְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ, בְּאֵיזֶה שׁוֹחֵט מְדֻבָּר. מָאנִישׁ הָיָה הַשּׁוֹחֵט שֶׁל הָרַבִּי מִגָארְלִיץ זי"ע, וְאִם הָרַבִּי אָכַל מִשְּׁחִיטָתוֹ, דִּקְדְּקוּ כָּל חֲסִידֵי צַאנְז לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ בִּלְבַד.

וַיְהִי הַיּוֹם, הָיוּ חֲסִידֵי צַאנְז שֶׁהִתְגּוֹרְרוּ בְּבֶרְלִין וְלֹא יָכְלוּ לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ שֶׁל מָאנִישׁ הַשּׁוֹחֵט, שֶׁהָיָה קָשֶׁה מְאֹד עַד שֶׁהִשִּׂיגוּ בָּשָׂר, וְקָשֶׁה הָיָה לְהַחְזִיקָם, כִּי עֲדַיִן לֹא הָיְתָה קַיֶּמֶת טֶכְנוֹלוֹגְיַת הַהַקְפָּאָה כִּבְיָמֵינוּ. נִסּוּ לַחְשֹׁב חֲסִידֵי גָארְלִיץ, כֵּיצַד לְהָבִיא אֶת מָאנִישׁ הַשּׁוֹחֵט לְבֶרְלִין. וַה' סִיַּע בַּעֲדָם שֶׁהַשּׁוֹחֵט בְּבֶרְלִין (בַּעֲבוּר מַצָּבוֹ הַבְּרִיאוּתִי) עָזַב אֶת הַשְּׁחִיטָה בְּבֶרְלִין, אָז הִצִּיעוּ הַחֲסִידִים לָאִטְלִיז שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שׁוֹחֵט חָשׁוּב בִּמְיֻחָד וְאִם יִקְּחוּהוּ, יַצְלִיחוּ לִמְכּוֹר בָּשָׂר בְּכָל מָקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם.

בַּעַל הַבַּיִת הִסְכִּים וּמִיַּד שָׁלְחוּ לְהַזְמִין אֶת מָאנִישׁ.

הַשּׁוֹחֵט הוֹפִיעַ וְעָרְכוּ אֲסֵפָה עִם בַּעַל הַבַּיִת וּבַעַל הַבַּיִת הוֹלִיכוֹ לָאִטְלִיז לִרְאוֹת הַשְּׁחִיטָה. הַשְּׁחִיטָה הָיְתָה בְּכַמֻיּוֹת גְּדוֹלוֹת, יָצָא סְחוֹרָה עִם קְרוֹנוֹת לְכָל מָקוֹם. הַשּׁוֹחֵט תָּפַס מִיַּד שֶׁהַשְּׁחִיטָה מְהִירָה מִדַּי, וְאָמַר שֶׁהוּא יֵאוֹת לִשְׁחוֹט רַק כְּמוֹ בְּעִירוֹ. בַּעַל הַבַּיִת הִסְכִּים. לְאַחַר מִכֵּן טָעַן מָאנִישׁ שֶׁלֹּא מוֹצֵא חֵן בְּעֵינָיו הַחֹק שֶׁיָּצָא לְנַפֵּחַ הָרֵאָה בְּמַכְשִׁיר, מִשּׁוּם מַחֲלוֹת כֵּיוָן שֶׁבְּמַכְשִׁיר מְנַפְּחִים פְּעָמִים יוֹתֵר מִדֵּי, בַּעַל הַבַּיִת הִסְכִּים גַּם עַל זֶה (לַמְרוֹת שֶׁהָרוֹפְאִים הִתְנַגְּדוּ לְכָךְ) וְהִבְטִיחוּ לוֹ פַּרְנָסָה מְכֻבֶּדֶת. וְר' מָאנִישׁ קִבֵּל אֶת הַצָּעַת הַשְּׁחִיטָה.

ר' מָאנִישׁ הַשּׁוֹחֵט הָיָה מוּכָן לְהַתְחִיל אֶת הַשְּׁחִיטָה בְּיוֹם שְׁלִישִׁי, בְּיוֹם שֶּׁנִּכְפַּל בּוֹ "כִּי טוֹב" בְּשָׁעָה 7:00 בַּבֹּקֶר. וְהִנֵּה מַפְצִיעַ בֹּקְרוֹ שֶׁל יוֹם שְׁלִישִׁי, הַשָּׁעָה 7:00 וְהַשּׁוֹחֵט אֵינֶנּוּ ! מְחוֹגֵי הַשָּׁעוֹן נָעִים לְאִטָּם וּמַרְאִים כְּבָר עַל הַשָּׁעָה 8:00, אַךְ הַשּׁוֹחֵט עֲדַיִן אֵינוֹ בְּנִמְצָא ! אַט אַט הַשָּׁעָה 9:00, אַךְ הַשּׁוֹחֵט אֵינוֹ נִרְאָה בָּאֹפֶק ! וְכָאן עוֹמְדִים וּמַמְתִּינִים מֵאוֹת עוֹבְדִים גּוֹיִים בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם לְבוֹא הַשּׁוֹחֵט, אַךְ הוּא לֹא מוֹפִיעַ. בַּעַל הַבַּיִת קָם וְנָסַע אֶל הַשּׁוֹחֵט לִרְאוֹת מַה אֵרַע, חָשַׁב אוּלַי הַשּׁוֹחֵט נִרְדַּם, אוֹ מַשֶּׁהוּ אַחֵר קָרָה. בַּעַל הַבַּיִת נִכְנַס אֶל הַשּׁוֹחֵט בִּקְרִיאַת כְּאֵב !!! הֲיִתָּכֵן ? כָּל הָעוֹבְדִים יוֹשְׁבִים וּמְחַכִּים, כֵּיצַד אֶפְשָׁר לְעַכֵּב מִפְעָל כֹּה עֲנָק הַפּוֹעֲלִים בּוֹ מֵאוֹת עוֹבְדִים ? הַשּׁוֹחֵט עוֹנֶה לְבַעַל הַבַּיִת: "בַּעַל בַּיִת יָקָר לֹא תַּאֲמִין מַה קָרָה לִי", מְסַפֵּר הַשּׁוֹחֵט, הוּא קָם בַּבֹּקֶר מִשְּׁנָתוֹ וּמַרְגִּישׁ שֶׁיָּדוֹ הַיְמָנִי פָּשׁוּט מְשֻׁתֶּקֶת לֹא עָלֵינוּ, הוּא אֵינוֹ חָשׁ אֶת יָדוֹ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה זֶה. בַּעַל הַבַּיִת נָסַע עִם ר' מָאנִישׁ לְבֵית חוֹלִים גָּדוֹל בָּאֵזוֹר, קָרְאוּ לְטוֹבֵי הָרוֹפְאִים, הִזְמִינוּ מִכָּל מָקוֹם אֶת הָרוֹפְאִים הַמֻּמְחִים בְּיוֹתֵר, הָרוֹפְאִים הֶחְלִיטוּ שֶׁגּוּפוֹ מַתְחִיל לְהִתְנַוֵּן וּמֻכְרָחִים לַחְתֹּךְ אֶת יָדוֹ לְאַלְתַּר, שֶׁאִם לֹא כֵּן, יִתְפַּשֵּׁט הַנִּוּוּן בְּכָל הַגּוּף, לֹא עָלֵינוּ. הַשּׁוֹחֵט ר' מָאנִישׁ מִתְעַקֵּשׁ וְלֹא שׁוֹמֵעַ לְקוֹל הָרוֹפְאִים הוּא אוֹמֵר שֶׁהוּא מְקַוֶּה שֶׁבְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ הוּא יִתְרַפֵּא. ר' מָאנִישׁ הָיָה מְאוּשְׁפָּז בְּבֵית הַחוֹלִים כְּ-3 שָׁבוּעוֹת וּמִכָּל הָעִיר בָּאוּ לְבַקֵּר אוֹתוֹ, עַד שֶׁכְּבָר לֹא יָכְלוּ לַעְזוֹר לוֹ בְּבֵית הַחוֹלִים וְשָׁלְחוּ אוֹתוֹ הַבָּיְתָה. מִכָּל הָאֵזוֹר הִגִּיעוּ מִדֵּי יוֹם לְקַיֵּם מִצְוַת בִּקּוּר חוֹלִים אֵצֶל ר' מָאנִישׁ, ר' מָאנִישׁ הִצְטַעֵר מְאֹד בַּעֲבוּר יָדוֹ, אַךְ לֹא הֶרְאָה זֹאת כְּלַפֵּי חוּץ. הוּא קִבֵּל בִּמְאוֹר פָּנִים אֶת כֻּלָם. אַף כָּל יַלְדֵי הָאֵזוֹר בָּאוּ בְּאֹפֶן קָבוּעַ לְבַקְּרוֹ וְכָךְ חָלְפוּ שָׁבוּעוֹת מִסְפָּר.

בְּיוֹם שְׁלִישִׁי בָּהִיר, ר' מָאנִישׁ מִתְעוֹרֵר וְיָדוֹ הִבְרִיאָה לַחֲלוּטִין ! הַצִּבּוּר שׁוֹאֵל מַה הִתְרַחֵשׁ וְר' מָאנִישׁ מְסַפֵּר הַדְּבָרִים כְּדִלְהַלָּן: בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, אוֹר לְיוֹם שְׁלִישִׁי שֶׁבּוֹ תִּכְנַנְתִּי לְהַתְחִיל לִשְׁחוֹט בְּבֶרְלִין, הוֹפִיעַ בַּחֲלוֹמִי ר' בָּרוּךְ מִגָארְלִיץ וּשְׁאָלוּנִי:

"מָאנִישׁ, הַאִם לָקַחְתָּ עַל עַצְמְךָ לִהְיוֹת שׁוֹחֵט בְּבֶרְלִין???"

עָנָה ר' מָאנִישׁ: "כֵּן, רַבִּי קִבַּלְתִּי, אַךְ תִּקַּנְתִּי אֶת מַה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ וְהִסְכַּמְתִּי רַק עַל פִּי הַתְּנָאִים שֶׁחָפֵץ אֲנִי לִשְׁחוֹט !"

הָרַבִּי הַקָּדוֹשׁ מִגָארְלִיץ מַמְשִׁיךְ וְשׁוֹאֵל:

"מָאנִישׁ, הַיּוֹדֵעַ הִנְּךָ שֶׁגַּם אִם אַתָּה תִּשְׁחֹט כְּפִי רְצוֹנְךָ יִמְכֹּר בַּעַל הַבַּיִת בְּשִׁמְךָ בָּשָׂר שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא שָׁחַטְתָּ?!" וְנָתַן הָרַבִּי מִגָארְלִיץ לְר' מָאנִישׁ אֶת יָדוֹ וַיְהִי בֹּקֶר וְיָדוֹ מְשֻׁתֶּקֶת לֹא עָלֵינוּ.

וְעַתָּה מַמְשִׁיךְ וּמְסַפֵּר מָאנִישׁ:

הַיּוֹם בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה הוֹפִיעַ שׁוּב בַּחֲלוֹמִי הָרַבִּי מִגָארְלִיץ וּשְׁאָלוּנִי: "מָאנִישׁ, הַאִם תִּהְיֶה עוֹד שׁוֹחֵט בְּבֶרְלִין?" וְעָנִיתִי: "רַבִּי, לֹא אֲקַבֵּל אֶת הַצָּעַת הַמִּשְׂרָה, רַבִּי, לֹא יָדַעְתִּי שֶׁזּוֹ טָעוּת" וְהִתְחַלְתִּי לִבְכּוֹת שֶׁיְּרַפֵּא הָרַבִּי אֶת יָדִי, הָרַבִּי שָׁאַל שׁוּב: "מָאנִישׁ, וְלֹא תִּהְיֶה יוֹתֵר שׁוֹחֵט בְּבֶרְלִין ???" ר' מָאנִישׁ עוֹנֶה שֵׁנִית: "לֹא, לֹא אֶהְיֶה שׁוֹחֵט" הָרַבִּי מִגָארְלִיץ נָתַן לוֹ אֶת כַּף יָדוֹ, "אִם כָּךְ, תִּהְיֶה לִי בָּרִיא", הַשּׁוֹחֵט הִתְעוֹרֵר וְהַיָּד הִבְרִיאָה לְגַמְרֵי.

הָרַבִּי מִקְלוֹזֶנבּוּרְג מַמְשִׁיךְ וְאוֹמֵר: "רוֹאִים אַתֶּם יַקִּירַי, אֵלּוּ סִפּוּרִים בְּנֵי זְמַנֵּנוּ, אֲנִי רָאִיתִי אֶת הַשּׁוֹחֵט עִם יָדוֹ הַמְשׁוּתֶּקֶת וּלְאַחַר מִכֵּן עִם יָדוֹ הַבְּרִיאָה וְקַיָּמִים עֲדַיִן אֲנָשִׁים שֶׁנָכְחוּ בְּמָקוֹם וּבַזְּמַן וְזוֹכְרִים הֵיטֵב אֶת הַסִּפּוּר.

מִנַּיִן מַשִּׂיגִים הַיּוֹם כָּאֵלּוּ רַבָּנִים שֶׁגַּם שָׁנִים אַחֲרֵי פְּטִירָתָם יֵשׁ לָהֶם אֶת הַכֹּחַ לָרֶדֶת לָעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לִשְׁמוֹר עַל שׁוֹחֵט שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶת קַבָּלָתוֹ שֶׁחַס וְשָׁלוֹם לֹא יִגְרֹם לְהַאֲכִיל טְרֵפוֹת לְצִבּוּר יְהוּדִים ?

הָרַבִּי מִקְלוֹיזְנְבּוּרְג מְסַיֵּם, זוֹעֵק הִנְּנִי 30 שָׁנָה, שֶׁיְּהוּדִים בַּאֲמֶרִיקָה אוֹכְלִים נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שהשי"ת יְרַחֵם עָלֵינוּ וְיָחִישׁ לְגָאֳלֵנוּ בְּבִיאַת גּוֹאֵל צֶדֶק בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.

מַעֲשֶׂה ט"ו

מַעֲשֶׂה נּוֹרָא שֶׁאֵרַע בְּעִיר קְרוּלֶע בִּשְׁנַת תרפ"ח בְּשָׁעָה שֶׁהָרַבִּי מִסַאטְמֶער כִּהֵן שָׁם כְּרַב וְהָרַבִּי מִסַאטְמֶער מֵשִׁיב תְּשׁוּבָה לְהַכְשִׁיר אֶת כָּל הַכֵּלִים וְעוֹד.

בִּקְרוּלֶע הָיָה יְהוּדִי בְּשֵׁם מֹשֶׁה בֶּער וִוידֶער, הוּא הָיָה מַשְׁגִּיחַ בְּמִפְעַל שֶׁל בָּשָׂר, לַמַּשְׁגִּיחַ בְּעַצְמוֹ שָׁחֲטוּ בְּלִי תַּשְׁלוּם דְּמֵי שְׁחִיטָה (מֹשֶׁה בֶּער וִוידֶער הָיָה עָנִי וְאֶבְיוֹן, לֹא עָלֵינוּ, הָיוּ לוֹ יְלָדִים בִּלְתִּי מֻצְלָחִים).

בִּקְרוּלֶע הָיָה יְהוּדִי גְבִיר אַדִּיר, סוֹחֵר יַיִן בְּשֵׁם שְׁלֶזִינְגֶר (לֹא הָיָה לוֹ זָקָן, אַךְ הָיָה יְרֵא שָׁמַיִם עָצוּם) לִשְׁלֶזִינְגֶר הָיָה מִטְבָּח מְרֻוָּח, חֶדֶר גָּדוֹל לְהַכְנָסַת אוֹרְחִים, אֶצְלוֹ סָעֲדוּ כָּל הָאוֹרְחִים, בַּחוּרֵי יְשִׁיבוֹת רַבִּים וּמִי לֹא? אֵצֶל הֶעָשִׁיר שְׁלֶזִינְגֶר עָבַד בְּנוֹ שֶׁל מֹשֶׁה בֶּער וִוידֶער כִּמְשָׁרֵת לְמָרַת שְׁלֶזִינְגֶר בַּבַּיִת. (וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל מֹשֶׁה בֶּער וִוידֶער הָיָה עָנִי וְאֶבְיוֹן וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לְשַׁלֵּם דְּמֵי שְׁחִיטָה).

וַיְהִי הַיּוֹם, מָרַת שְׁלֶזִינְגֶר שׁוֹלַחַת אֶת הַבֵּן וִוידֶער לַשּׁוֹחֵט עִם 20 אַוָּזִים לִשְׁחוֹט לִפְּרוֹיֶקְט הַגָּדוֹל שֶׁל הַכְנָסַת אוֹרְחִים.

וּמִפְּנֵי שֶׁלְּאָבִיו (שֶׁהָיָה מַשְׁגִּיחַ הַמִּפְעָל) לֹא עָלָה דְּמֵי שְׁחִיטָה אָמַר הַבֵּן וִוידֶער לַשּׁוֹחֵט שֶׁהָאַוָּזִים שַׁיָּכִים לְאָבִיו מִמֵּילָא לֹא הָיָה צוֹרֶךְ בְּתַשְׁלוּם עַל הָאַוָּזִים וְאֶת דְּמֵי הַשְּׁחִיטָה לָקַח לְעַצְמוֹ.

הַשּׁוֹחֵט שָׁחַט אֶת 20 הָאַוָּזִים לְלֹא דְּמֵי שְׁחִיטָה אַךְ עָלָה חֲשַׁשׁ בְּלִבּוֹ מַדּוּעַ זָקוּק הַמַּשְׁגִּיחַ לְכָל כָּךְ הַרְבֵּה אַוָּזִים הַאִם הוּא מְחַתֵּן אוֹ עוֹשֶׂה אֵיזֶה שִׂמְחָה?

הַשּׁוֹחֵט שָׁלַח לִקְרֹא לְהַמַּשְׁגִּיחַ וּשְׁאָלוֹ הַאִם שָׁלַחְתָּ עִם בִּנְךָ לִשְׁחוֹט 20 אַוָּזִים וְהַמַּשְׁגִּיחַ עָנָה לֹא.

וְאָז הִתְפַּשְּׁטָה הַיְּדִיעָה וַתֵּהֹם הָעִיר נִגְנְבוּ דְּמֵי שְׁחִיטָה עַד שֶׁהִתְבָּרֵר שֶׁהַבֵּן וִוידֶער שֶׁעָבַד אֵצֶל מָרַת שְׁלֶזִינְגֶר נִשְׁלַח לִשְׁחוֹט לְבֵיתָהּ 20 אַוָּזִים וְהִיא שִׁלְּמָה דְּמֵי שְׁחִיטָה וְהַבֵּן וִוידֶער גָּנַב אוֹתָם לְעַצְמוֹ.

כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ אֶת מָרַת שְׁלֶזִינְגֶר מַדּוּעַ הָיְתָה צְרִיכָה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אַוָּזִים בְּפַעַם אַחַת עָנְתָה שֶׁכְּבָר שָׁנִים רַבּוֹת מִידֵי שָׁבוּעַ הוּא שׁוֹלַחַת עִם הַמְשָׁרֶתֶת לִשְׁחוֹט 20 אַוָּזִים לְהַכְנָסַת אוֹרְחִים.

חָקְרוּ אֶת הָעִנְיָן כִּי כְּבָר שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ הֵנָּה לִשְׁחִיטָה 20 אַוָּזִים עַד שֶׁהֻבְרַר הַמַּעֲשֶׂה הַנּוֹרָא, הַמְשָׁרֶתֶת עָקְבָה הֵיטֵב אַחַר מְלֶאכֶת הַשּׁוֹחֵט עַד שֶׁהָיְתָה נוֹהֶגֶת לִשְׁחוֹט בְּעַצְמָהּ כָּל הַשָּׁנִים אֶת הָאַוָּזִים וְאֶת דְּמֵי הַשְּׁחִיטָה לָקְחָה לְעַצְמָהּ.

הָעִיר קְרוּלֶע רָעֲשָׁה עַד לֵב הַשָּׁמַיִם כָּל הָעִיר סָעֲרָה כִּי מִי לֹא סָעַד לִבּוֹ בְּבֵית הַהַכְנָסַת אוֹרְחִים שֶׁל שְׁלֶזִינְגֶער, הָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶר זצוק"ל הוֹצִיא צַו לְהַכְשִׁיר אֶת כָּל הַכֵּלִים וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וְאָז תִּקְנוּ תַּקָּנוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ עַל עַצְמָם מִקְרִים כְּגוֹן אֵלּוּ חָלִילָה.

(אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד הָאֲנָשִׁים שֶׁל זִקְנֵי הָרַבָּנִים מֵהִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים תַּלְמִיד הָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶר זצוק"ל שֶׁהוּא אָכַל מִידֵי שָׁבוּעַ בְּהַכְנָסַת אוֹרְחִים).

וּכְפִי הַנִּרְאֶה הַמַּאֲכִילֵי טְרֵפוֹת בְּיָמֵינוּ מֻשְׁפָּעִים מֵאֲכִילַת הָאַוָּזִים הַטְּרֵפוֹת שָׁנִים רַבּוֹת.

כְּמַאֲמַר הָרַבִּי מִבֶּעלְזְא הָרַב הַקָּדוֹשׁ ר' אַהֲרֹן זי"ע בִּשְׁעַת הַמִּלְחָמָה כְּשֶׁנִּגְּשׁוּ אֵלָיו כַּמָּה צַדִּיקִים בִּטְעָנוֹת כֵּיצַד אֶפְשָׁר לְהַבִּיט עַל שְׁחִיטַת אַלְפֵי יְהוּדִים מִידֵי יוֹם בִּשְׁתִיקָה וְלֹא לִפְעֹל מְאוּמָה.

עָנָה הָרַבִּי מִבֶּעלְזְא זי"ע יָדוּעַ שֶׁהִיטְלֶר יִמַּח שְׁמוֹ הוּא מִזֶּרַע עֲמָלֵק יִמַּח שְׁמוֹ שֶׁנּוֹלַד מִשּׁוֹחֲטֵי הַטְּרֵפוֹת בְּגֶרְמַנְיָה.

כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד כְּבָר בַּעַל הַדִּבְרֵי חַיִּים הַקָּדוֹשׁ זי"ע בְּסִפְרוֹ שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת דִּבְרֵי חַיִּים (יוֹרֶה דֵּעָה סִימָן ז') שֶׁבְּחָמֵשׁ הֶעָרִים הַגְּדוֹלוֹת בְּגֶרְמַנְיָה שֶׁהֵמִירוּ דָּתָם רַחֲמָנָא לִיצְלָן שָׁלוֹשׁ וָחֵצִי מִלְיוֹן יְהוּדִים, הָיָה זֶה בְּעֶטְיָם שֶׁל הַשּׁוֹחֲטִים הַקַּלִּים, וּבִבְשָׂרָם שֶׁהֶאֱכִילוּ טְרֵפוֹת, נוֹלָד הָעֲמָלֵק הִיטְלֶר, יִמַּח שְׁמוֹ, וְנֶאֱמַר כְּשֶׁנִּלְחַם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עִם עֲמָלֵק כָּתוּב: "וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו… וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו". רוֹאִים מִכָּאן שֶׁבִּשְׁבִיל לְהִלָּחֵם עִם עֲמָלֵק אַף מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה צָרִיךְ עִמּוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים נוֹסָפִים, הִמְשִׁיךְ הָרַבִּי מִבֶּעלְזְא, מִנַּיִן לוֹקְחִים שְׁנֵי אֲנָשִׁים לְבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה הַנּוֹרָאָה?

יָדוּעַ שֶׁר' נָתַן אַדְלֶר זי"ע נִלְחָם בְּשׁוֹחֲטֵי פְרַאנְקְפוּרְט (וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר "שמרו משפט" מהגה"צ עֲקִיבָא יוֹסֵף שְׁלֶזִינְגֶר זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה[5] בְּשֵׁם הַצַּדִּיק מֵעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁשָּׁהָה בְּפֶסַח אֵצֶל חָמִיו הגה"ק ר' הֵילֵל קָאלָאמֵייעֶר זי"ע) שֶׁחָפֵץ לְהַעֲבִיר אֶת הַשּׁוֹחֲטִים מַאֲכִילֵי טְרֵפוֹת בְּסוֹד "עַל חַרְבֶּךָ תִחְיֶה" (וְכַמּוּבָא שֶׁהַשְּׁחִיטָה הָיְתָה בְּאוֹשְׁבִיץ מַמָּשׁ שָׁם בְּמָקוֹם שֶׁשָּׁנִים מְאֻחָר יוֹתֵר הָרְגוּ כַּמָּה מִלְּיוֹנִים יְהוּדִים רַחֲמָנָא לִיצְלָן וְכָל זֶה חָזָה הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ ר' נָתָן אַדְלֶער בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ וְחָפַץ לְבַטֵּל הַגְּזֵרָה, וְרוֹאִים מֵעֻבְדָּה זוֹ מַה שֶּׁהַשּׁוֹחֲטִים עֲלוּלִים לְעוֹלֵל לֹא עָלֵינוּ וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא לְמַעְלָה מֵהָרַב הַקָּדוֹשׁ מִבֶּעלְזְא שֶׁהָרָשָׁע יִמַּח שְׁמוֹ יָצָא עַל יְדֵי הַשּׁוֹחֲטִים הַקַּלִּים).

וְאִלְמָלֵא הִשִּׂיג כָּל רְצוֹנוֹ הָיָה בָּא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, אַךְ הס"מ הֶעֱמִיד עָלָיו שׁוֹחֲטִים קַצָּבִים וְנֶאֱלַץ לִבְרֹחַ וְתַלְמִידוֹ הַחֲתַ"ם סוֹפֵר רָץ אַחֲרָיו י' פַּרְסָאוֹת עַיֵּן שָׁם נוֹרָאוֹת.

מעשה ט"ז

מַעֲשֶׂה נוֹרָא מֵהָרַבִּי הַקָּדוֹשׁ ר' מֶענְדֶעלֶע מִדֶעשׁ בַּעַל שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת "שַׁעֲרֵי צֶדֶק", כְּשֶׁלָּמַד אֵצֶל הַחֲתַ"ם סוֹפֵר הַקָּדוֹשׁ זי"ע.

יָדוּעַ שֶׁר' מֶענְדֶעלֶע מִדֶעשׁ הַקָּדוֹשׁ הָיָה תַּלְמִידוֹ שֶׁל הַחֲתַ"ם סוֹפֵר הַקָּדוֹשׁ זי"ע.

וְכֵן יָדוּעַ שֶׁהַ"יֵּיטֶב לֶב" הַקָּדוֹשׁ הִשְׁתּוֹקֵק לִנְסֹעַ לִלְמֹד אֵצֶל הַ"חֲתַ"ם סוֹפֵר" הַקָּדוֹשׁ, אַךְ לֹא יָכַל מִשּׁוּם הַשּׁוֹחֲטִים הַקַּלִּים שֶּׁשָּׁחֲטוּ בְּפְּרֶעשְׁבּוּרְג (כְּמוֹ שֶׁיָּדוּעַ שֶׁכָּתַב הַ"חֲתַ"ם סוֹפֵר" בִּתְשׁוּבַת חֲתַ"ם סוֹפֵר, יוֹרֶה דֵּעָה סִימָן י"ח שֶׁהָיָה רָץ כַּמָּה פְּעָמִים בְּיוֹם לַשְּׁחִיטָה, כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה מְעוֹלְלִים הַשּׁוֹחֲטִים כְּשֶׁאֵינוֹ עוֹקֵב אַחֲרֵיהֶם).

פַּעַם כשר' מֶענְדֶעלֶע מִדֶעשׁ פָּגַשׁ אֶת הַ"יֵּיטֶב לֶב" הַקָּדוֹשׁ שְׁאָלוֹ הַ"יֵּיטֶב לֶב", כֵּיצַד יָכוֹל אַתָּה לֶאֱכוֹל בָּשָׂר בְּפְּרֶעשְׁבּוּרְג, יָדוּעַ הֲרֵי שֶׁהַשּׁוֹחֲטִים קַלִּים ?

עָנָה ר' מֶענְדֶעלֶע שֶׁהוּא אָכֵן אֹכֶל רַק מֵהַבְּהֵמָה שֶׁהַחֲתַ"ם סוֹפֵר הַקָּדוֹשׁ אֹכֶל בְּעַצְמוֹ, וְהוּא מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁגַּם אִם ח"ו הַחַלִיף הָיָה פָּגוּם, בָּא מַלְאַךְ לְיַשֵּׁר אֶת הַפְּגִימָה.

כַּיָּדוּעַ הַתְּשׁוּבוֹת שֶׁל ר' מֶענְדֶעלֶע נִכְתְּבוּ בְּגַדְלוּת יֶתֶר, יוֹתֵר מִתְּשׁוּבוֹת הַ"יֵּיטֶב לֶב" הַקָּדוֹשׁ, לְלֹא הַשְׁוָאָה, הֲגַם שֶׁלַ"יֵּיטֶב לֶב" הָיָה רֹאשׁ חָרִיף וּלְפִי רֹאשׁוֹ הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב בְּיוֹתֵר גַּדְלוּת, אַךְ זֶה יָצָא, כִּי ר' מֶענְדֶעלֶע לָמַד אֵצֶל הַ"חֲתַ"ם סוֹפֵר" הַקָּדוֹשׁ וְשָׁם קִבְּלוּ דֶּרֶךְ לִמּוּד חֲרִיפָה בְּיוֹתֵר, וְאִלּוּ הָיָה הַ"יֵּיטֶב לֶב" לוֹמֵד בִּישִׁיבַת הַ"חֲתַ"ם סוֹפֵר" הַקָּדוֹשׁ, הָיוּ הַתְּשׁוּבוֹת נִרְאוֹת אַחֶרֶת, כְּפִי גַּדְלוּת מֹחוֹ וְכֹחַ הַתּוֹרָה הָאַדִּיר שֶׁלּוֹ.

יָדוּעַ שֶׁהַ"יֵּיטֶב לֶב" אָמַר לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ שֶׁכָּל יָמָיו הָיָה מִתְחָרֵט עַל שֶׁלֹּא לָמַד אֵצֶל הַ"חֲתַ"ם סוֹפֵר" הַקָּדוֹשׁ. (אֶת הַסִּפּוּר שָׁמַעְתִּי מהרה"צ ר' יודא'לע מִדֶעשׁ שְׁלִיטָ"א וּמִתַּלְמִידִים נוֹסָפִים, תַּלְמִידֵי דֶעשׁ).

הַ"חֲתַ"ם סוֹפֵר" הַקָּדוֹשׁ גַּם כִּהֵן כְּרַב בִּדְרֶעזְנִיץ (בִּמְדִינַת מעהרען) 7 שָׁנִים, וְגַם ר' מָרְדְּכַי בַּנֶּט כִּהֵן שָׁם כְּרַב.

מוּבָא בְּסֵפֶר: "זִכְרוֹן לְמֹשֶׁה" בְּשֵׁם הַ"חֲתַ"ם סוֹפֵר" הַקָּדוֹשׁ: "הַמְּדִינוֹת בְּגֶרְמַנְיָה שֶׁסָּרוּ מֵהַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה, הָיָה זֶה בְּסִבַּת הַשּׁוֹחֲטִים הַקַּלִּים".

וְכָךְ כּוֹתֵב גַּם הָרַבִּי מִצַּאנְז זי"ע (בִּשְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת דִּבְרֵי חַיִּים, חֵלֶק א', יוֹרֶה דֵּעָה, סִימָן ז') עַיֵּן שָׁם[6]. וְכֵן מוּבָא כָּאן בְּמַעֲשֶׂה ט"וּ בַּאֲרִיכוּת עַל זֶה הָעִנְיָן, עַיֵּן שָׁם.

וּמֵעִנְיַן הַשְּׁחִיטָה כְּדַאי לְהַזְכִּיר, שהרה"ק ר' מֶענְדֶעלֶע מִדֶעשׁ זצ"ל בַּעַל הַמְּחַבֵּר סֵפֶר "מַעְגְּלֵי צֶדֶק", לָמַד אֵצֶל הַחֲתַ"ם סוֹפֵר זצ"ל וְגַם הָיָה תַּלְמִיד שֶׁל הַ"יִּשְׂמַח מֹשֶׁה" זצ"ל, וּכְשֶׁחָזַר הַמַּעְגְּלֵי צֶדֶק מִפְּרֶעשְׁבּוּרְג שְׁאָלוֹ אָבִיו בַּעַל "מַרְאֶה יְחֶזְקֵאל" מֶה עָשָׂה עִם אֲכִילַת בָּשָׂר בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ. עַל אֲכִילַת בָּשָׂר בְּחוֹל לֹא עָלָה כְּלָל עַל דַּעַת הַ"מַּרְאֶה יְחֶזְקֵאל" שֶׁבְּנוֹ יֹאכַל בָּשָׂר, רַק שְׁאָלוֹ עַל שַׁבָּת (כִּי הָיָה אֵיזֶה קוֹל שֶׁהַשּׁוֹחֲטִים בְּפְּרֶעשְׁבּוּרְג הָיוּ קְצָת אֲנָשִׁים קַלִּים, וּבִתְשׁוּבוֹת חֲתַ"ם סוֹפֵר מְדַבֵּר הַרְבֵּה אוֹדוֹת הַשּׁוֹחֲטִים הַקַּלִּים, וְהַחֲתַ"ם סוֹפֵר כּוֹתֵב בְּעַצְמוֹ שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ הַרְבֵּה לְבֵית הַשְּׁחִיטָה, לִרְאוֹת אוֹדוֹת הַשְּׁחִיטָה אִם הַכֹּל מִתְנַהֵל כָּרָאוּי.) וְהֵשִׁיב רַבִּי מֶענְדֶעלֶע, אָכַלְתִּי אֵצֶל הַחֲתַ"ם סוֹפֵר בְּעַצְמוֹ, כִּי אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁמֵּהַבָּשָׂר שֶׁאֹכֶל הַחֲתַ"ם סוֹפֵר, אֲפִילוּ אִם הָיָה ח"ו הַסַּכִּין פָּגוּם, בָּא מַלְאָךְ לְמַלְאוֹת וּלְיַשֵּׁר הַפְּגִימוֹת, וְעַל זֶה תָּמַכְתִּי יְתֵדוֹתַי.

וְכָאן הַמָּקוֹם לְהַזְכִּיר עוֹד סִפּוּר מֵעִנְיַן הַשְּׁחִיטָה בְּפְּרֶעשְׁבּוּרְג, שֶׁהָיָה אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה חָסִיד שֶׁל הַ"יֵּיטֶב לֶב" מִסִּיגֶעט זצ"ל וְשֶׁל הַ"מַּעְגְּלֵי צֶדֶק" מִדֶעשׁ זצ"ל, וּפַעַם הָיָה לוֹ שְׁאֵלָה קָשָׁה, וְשָׁאַל אֶת שְׁנֵי רַבּוֹתָיו, הֵן הַ"יֵּיטֶב לֶב" וְהֵן הַ"מַּעְגְּלֵי צֶדֶק". אַחַר זְמַן אָמַר הַ"יֵּיטֶב לֶב" בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ לְהָאִישׁ, בֶּטַח שָׁאַלְתָּ גַּם אֶת הָרַב מִדֶעשׁ, הַגֵּד נָא לִי מֶה הָיְתָה תְּשׁוּבָתוֹ לִשְׁאֵלָתְךָ, וְאָמַר הָאִישׁ אֶת כָּל הַתְּשׁוּבָה לְהַ"יֵּיטֶב לֶב", פִּלְפּוּל אָרוֹךְ וּמַקִּיף, וְהִתְאוֹנֵן אַחַר כָּךְ הַיֵּיטֶב לֶב בִּפְנֵי הָאִישׁ, שֶׁהוּא (הַ"מַּעְגְּלֵי צֶדֶק") לָמַד אֵצֶל הַחֲתַ"ם סוֹפֵר בְּפְּרֶעשְׁבּוּרְג (כַּנִּרְאֶה שֶׁהִתְכַּוֵּן לוֹמַר דְּלָכֵן עוֹנֶה תְּשׁוּבוֹת כָּאֵלּוּ) אֲבָל אָנֹכִי, לֹא הֵנִיחַ אוֹתִי זְקֵנִי, הַ"יִּשְׂמַח מֹשֶׁה", לִלְמֹד בִּישִׁיבַת החת"ס מֵחֲמַת הַשְּׁחִיטָה שֶׁהָיְתָה בְּפְּרֶעשְׁבּוּרְג. (וְהַיְנוּ שֶׁלֹּא רָצָה שֶׁיֹּאכַל שָׁם בָּשָׂר, עַל כֵּן לֹא שָׁלְחוֹ לִלְמֹד בִּישִׁיבַת החת"ס).

חֲזִינָן מִסִּפּוּר זֶה, דְּאַף שֶׁהַ"מַּעַגְלֵי צֶדֶק" לָמַד גַּם אֵצֶל הַ"יִּשְׂמַח מֹשֶׁה", וְיָדוּעַ שֶׁכְּשֶׁהַ"יִּשְׂמַח מֹשֶׁה" לֹא הָיָה מַרְצֶה הַשִּׁעוּרִים לִפְנֵי הַתַּלְמִידִים מֵחֲמַת אֵיזֶה סִבָּה, הָיָה הַ"יֵּיטֶב לֶב" אוֹמֵר הַשִּׁעוּר, וְנִמְצָא מִזֶּה דְּלִפְעָמִים הָיָה יָכוֹל לְהִזְדַּמֵּן שֶׁהַ"מַּעַגְלֵי צֶדֶק" לָמַד גַּם אֵצֶל הַ"יֵּיטֶב לֶב", מִכָּל מָקוֹם אָחַז כָּעֵת הַ"יֵּיטֶב לֶב" בְּרוֹב עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁהַ"מַּעַגְלֵי צֶדֶק" עוֹנֶה תְּשׁוּבוֹת לַהֲלָכָה יוֹתֵר טוֹב מִמַּה שֶׁהוּא – הַ"יֵּיטֶב לֶב", עוֹנֶה, וּבְעַנְוְתָנוּתוֹ תָּלָה הַ"יֵּיטֶב לֶב" אֶת הַדָּבָר בָּזֶה שֶׁלֹּא זָכָה לִלְמֹד בִּישִׁיבַת הַחֲתַ"ם סוֹפֵר.

יָדוּעַ שֶׁבְּנוֹ שֶׁל הַ"מַּרְאֶה יְחֶזְקֵאל" לָמַד אֵצֶל הַחֲתַ"ם סוֹפֵר בִּישִׁיבַת פְּרֶעשְׁבּוּרְג, וְהוּא הָיָה מהבנש"ק הַיְּחִידִים שֶׁלָּמְדוּ אָז אֵצֶל הַחֲתַ"ם סוֹפֵר. הַ"מַּרְאֶה יְחֶזְקֵאל" שָׁלַח אֶת בְּנוֹ לִלְמֹד שָׁם מִשּׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה.

הַ"מַּרְאָה יְחֶזְקֵאל" והחת"ס עָמְדוּ בַּחֲלִיפַת מִכְתְּבֵי תּוֹרָה. פַּעַם אַחַת הָיָה בֵּינֵיהֶם אֵיזֶה שְׁאֵלָה חֲמוּרָה ושקלו וטרי בָּזֶה, אֲבָל לֹא יָכְלוּ לָבֹא אֶל עֵמֶק הַשָּׁוֶה, לָכֵן הֶחְלִיט הַ"מַּרְאֶה יְחֶזְקֵאל" שֶׁיִּסַּע להחת"ס לְבָרֵר הַדָּבָר. בְּעֵת שֶׁבָּא לְשָׁם לֹא גִּילָה שְׁמוֹ, וְנִכְנַס לְדַבֵּר עִם החת"ס מֵעִנְיָנִים שׁוֹנִים עַד שֶׁבָּאוּ לְדַבֵּר מֵעִנְיַן הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶם, וְהוֹכִיחַ הַ"מַּרְאֶה יְחֶזְקֵאל" סְבָרָתוֹ והחת"ס הוֹדָה לוֹ. החת"ס לְבַד הֵכִין לוֹ סְעוּדָה, וְאַחַר כָּךְ הֵכִין לוֹ הַמִּטָּה לִישׁוֹן. הַ"מַּרְאֶה יְחֶזְקֵאל" רָאָה שהחת"ס אֵינוֹ הוֹלֵךְ לִישׁוֹן, וְהוֹלֵךְ לִכְתֹּב דִּבְרֵי תּוֹרָה, שָׁאַל אוֹתוֹ הַ"מַּרְאֶה יְחֶזְקֵאל" אַמַּאי לֹא מֵנִיחַ אֶת עַצְמוֹ לִישֹׁן, וְאָמַר שֶׁשָּׁלַח לְ"הַמַּרְאֶה יְחֶזְקֵאל" תְּשׁוּבָה מִזֶּה הַשְּׁאֵלָה, וְכָעֵת רוֹאֶה שֶׁ"הַמַּרְאֶה יְחֶזְקֵאל" צוֹדֵק, לָכֵן רוֹצֶה לִכְתֹּב לוֹ עַכְשָׁו. אָמַר לוֹ הַ"מַּרְאֶה יְחֶזְקֵאל" מִי הוּא, והחת"ס הָיָה חֲלִישׁוּת הַדַּעַת שֶׁלֹּא יָדַע מִקֹּדֶם, [וְאוּלַי לֹא כִּבְּדוֹ כָּרָאוּי], וְאָז [שֶׁהִרְגִּישׁ הַ"מַּרְאֶה יְחֶזְקֵאל" שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲלִישׁוּת הַדַּעַת], אָמַר לוֹ הַ"מַּרְאֶה יְחֶזְקֵאל" כִּי הוּא רוֹצֶה לִשְׁלֹחַ אֶת בְּנוֹ לִלְמֹד אֶצְלוֹ, אִם הוּא מַסְכִּים, וְעָנָה לוֹ בְּוַדַּאי, וְהִבְטִיחַ להחת"ס שֶׁיִּשְׁלַח אֶת בְּנוֹ בַּזְּמַן הַבָּא, וְזֶה הָיָה הַפִּיּוּס בֵּינוֹ להחת"ס.

שְׁאֵלָה ב'

אֵינְכֶם פּוֹסְקִים מִלְּהַתְקִיף נֶגֶד פָּרָשַׁת הַחֵלֶב, יוֹמָם וָלָיְלָה עֲסוּקִים הִנְּכֶם בָּזֶה, עַד מָתַי ? עַל יְדֵי כְּתִיבַתְכֶם כִּי רַבָּה הִיא, נֶעְלָם לִי כָּל הַחֵשֶׁק מִלֶּאֱכֹל הַבָּשָׂר, וְאָנֹכִי צָרִיךְ זֹאת לִבְרִיאוּתִי.

(עַיֵּן לְהַלָּן שֶׁזֶּה מַזִּיק מְאֹד וְיֵשׁ שְׁאָר מַאֲכָלִים כְּנֶגְדָּם יוֹתֵר טוֹבִים וּבְרִיאִים, וְהֵם פַּרְוֶה לְלֹא חֲשַׁשׁ כְּלָל).

אִשְׁתִּי מְסָרֶבֶת לְבַשֵּׁל לִי בָּשָׂר וְעָלַי לְהִלָּחֵם עִמָּהּ.

(אַגַּב, מִשְּׁאֵלַתְכֶם נִרְאֶה שֶׁבָּרוּך ה' זְכִיתֶם לְאִשָּׁה יְרֵאַת שָׁמַיִם, שֶׁאֵינָהּ מַסְכִּימָה לְהַאַכִילְכֶם טְרֵפוֹת, לֹא כְּחַוָּה שֶׁהֵסִיתָה אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁיֹּאכַל מֵ"עֵץ הַדַּעַת", וְעַיֵּן רַמְבַּ"ן בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית).

וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁהִיא קוֹרֵאת אֶת כָּל הַקוּנְטְרֵסִים שֶׁלָּכֶם, הַאִם אֵינְכֶם יוֹדְעִים שֶׁאַף אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם צָעֲקוּ: "מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר"? כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם לְלֹא בָּשָׂר, כָּל שֶׁכֵּן דּוֹר חַלָּשׁ כְּדוֹרֵינוּ.

הַאִם לֹא יָדוּעַ לָכֶם מֵהַמִּכְתָּב שֶׁהוּצָא עַל יְדֵי בֵּית הַדִּין שֶׁל הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים מֻחְתָּם מִגְּדוֹלֵי הָרַבָּנִים שֶׁבִּכְלָל אֵין שׁוּם שְׁאֵלוֹת נִקּוּר בְּכָל אַמֶרִיקָה ?

כֵּיצַד יְכוֹלִים הִנְּכֶם לִכְתֹּב הַהֶפֶךְ מֵהָרַבִּי מִסַאטְמֶר וְכָל בֵּית דִּינוֹ הַגָּדוֹל בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁכָּל הָעוֹלָם מִתְיָרְאִים מֵהֶם, וְרַק אַתֶּם, הָרַב מֵהָאלְמִין, אֵינְכֶם מִתְיָרְאִים מֵהֶם?

תְּשׁוּבָה עַל שְׁאֵלָה ב'

הַשְּׁאֵלָה עַצְמָהּ, הִנָּהּ תְּשׁוּבָה מְסַפֶּקֶת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִסְתַּמֵּךְ עַל הַמִּכְתָּב.

לוּ הָיָה כָּתוּב בְּמִכְתָּב שֶׁל הִתְאַחֲדוּת וְשֶׁל בַּדַּ"ץ מִירוּשָׁלַיִם, שֶׁרַק בָּשָׂר סַאטְמֶר כָּשֵׁר הוּא, הָיוּ יְכוֹלִים לוֹמַר שֶׁתִּקְּנוּ אֶת הַשְּׁחִיטָה וְכוּ'.

אַךְ לָתֶת הֶכְשֵׁר חָלָק וְלַחְתֹּם שֶׁבְּכָל הַ50 עָרִים בַּאֲמֶרִיקָה הַנִּקּוּר כְּבָר כָּשֵׁר וְאֵין שׁוּם שְׁאֵלוֹת אֲפִילוּ "היברו נעשאנעל" אָ-יוֹ "999"- וְכוּ' וְכָל כַּמֻּיּוֹת הַשְּׁחִיטָה מנעבראסקא וקאנעטיקוט וְכַדּוֹ' לְאָן שֶׁתִּפְנוּ בְּכָל אַמֶרִיקָה וְיֹאמְרוּ לָכֶם שֶׁזֶּה מִנְהַג הוּנְגָרְיָה כְּבָר בְּסֵדֶר, הַנִּשְׁמָע הֶכְשֵׁר כָּזֶה בָּעוֹלָם, בִּפְרָט בְּמָקוֹם שֶׁהָרַבִּי מִסַאטְמֶר זצוק"ל לֹא נָתַן הֶכְשֵׁר מֵעוֹלָם, וְכוֹתֵב בְּסִפְרוֹ שו"ת דִּבְרֵי יוֹאֵל (יוֹרֶה דֵּעָה סִימָן ל"ד אוֹת ב' בְּסוֹפוֹ) שֶׁעַל הַקַּצָּבִים שֶׁבְּאַמֶרִיקָה אֵין לִסְמֹךְ כְּלָל וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:

"עֶס אִיז פַארְהַאן פְּלֶעצֶער אִין אַמֶרִיקָה וָואס דֶער בֵּית דִּין הָאט נִישְׁט דֶעם רִיכְטִיגְן כֹּחַ דִי קְהִלָּה פִירְט זִיךְ נִישְׁט אַזוֹי וִוי מַעַן דַארְף אוּן דִי מוֹרָא פוּן דִי בּוּטְשֶׁערְס אוּן פְלֵיישׁ אָנְפִירֶערְס לִיגְט אוֹיפְן שׁוֹחֵט מֶער פוּן דִי מוֹרָא פוּן בֵּית דִּין אוּן אַוַודַאי מֶער פוּן ה' יִתְבָּרַךְ, עֶס זֶענֶען אוֹיךְ פַארְהַאן פְּלֶעצֶער וָואס דִי שׁוֹחֲטִים זֶענֶען נִישְׁט וִוי עֶס דַארְף צוּ זֵיין אוּן זֵיי דַארְפְן אַ הַשְׁגָּחָה פוּן בֵּית דִּין" עַיֵּן שָׁם.

וּבְתַרְגּוּם לְלָשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ, קַיָּמִים מְקוֹמוֹת בַּאֲמֶרִיקָה שֶׁהַבֵּית דִּין שָׁם אָבְדוּ אֶת הַכֹּחַ הָאֲמִתִּי, הַקְּהִלָּה אֵינָהּ מִתְנַהֶגֶת כָּרָאוּי וְיִרְאַת הַשּׁוֹחֲטִים וּמַנְהִיגֵי הַבָּשָׂר מֻנַּחַת עַל הַשּׁוֹחֵט יוֹתֵר מִמּוֹרָא בֵּית הַדִּין וְכָל שֶׁכֵּן יוֹתֵר מִמּוֹרָא ה' יִתְבָּרַךְ וְכֵן קַיָּמִים מְקוֹמוֹת שֶׁהַשּׁוֹחֲטִים אֵינָם רְאוּיִים וּצְרִיכִים הַשְׁגָּחַת בֵּית הַדִּין.

מִדִּבְרֵי הָרַבִּי מִסַאטְמֶר רוֹאִים שֶׁבְּאַמֶרִיקָה אַף אֵצֶל הָרַבָּנִים הַחֲרֵדִים קוֹרֶה שֶׁמְּאַבְּדִים כֹּחָם לְהַטִּיל מוֹרָא עַל הַשּׁוֹחֲטִים שֶׁנָּחוּץ מְאֹד לְכַשְׁרוּת מְהֻדֶּרֶת בְּמֵאוֹת אֲחוּזִים.

וְכֵן כּוֹתֵב הָרַבִּי בַּהֶמְשֵׁךְ, בְּאוֹתוֹ סִימָן הַטּוּרֵי זָהָב אוֹמֵר שֶׁלְּפִי שְׁחִיתוּת הַדּוֹר אֵין לְהַאֲמִין לִסְתָם אֲנָשִׁים וְכוֹתֵב הַמַּהֲרַ"ם שִׁיק שֶׁכַּיּוֹם בִּשְׁפַל הַמַּצָּב, הַתּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם נֶחְלְשׁוּ וְהַקְּלִילוּת צוֹמַחַת כְּעִשְׂבֵי הַשָּׂדֶה סְתָם יְהוּדִי אֵינוֹ אָמִין, וּכְפִי דַּעְתִּי זֶהוּ דַּעְתָּם שֶׁל חֲזַ"ל בִּגְמָרָא וּבְפוֹסְקִים… בַּעֲווֹנֵינוּ הָרַבִּים אֵלּוּ שֶׁנֶּחְשְׁדוּ בְּכַשְׁרוּת הֵם הָרֹב הַמִּכְשׁוֹלוֹת וְהַקּוּלוֹת רַבִּים בִּזְמַנֵּינוּ, וְהַתּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם הֵם בְּמַדְרֵגָה הַשְּׁפֵלָה בְּיוֹתֵר עַד כָּאן .

מוּסָר הַהַשְׂכֵּל הוּא:

1. סְתָם אֲנָשִׁים אֵינָם אֲמִינִים לְכַשְׁרוּת.

2. רוֹב אֲנָשִׁים אֵין לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם עַל כַּשְׁרוּת.

3. הַמִּכְשׁוֹלוֹת בְּאֹכֶל כָּשֵׁר רַבִּים הֵם.

4. הַתּוֹרָה וְהַיִּרְאַת שָׁמַיִם הֵם בְּמַדְרֵגָה שְׁפֵלָה.

נוּ, כֵּיצַד זֶה מִסְתַּדֵּר עִם הַפִּתְקָה שֶׁהִתִּיר בָּשָׂר בְּכָל אַמֶרִיקָה.

הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים בְּעַצְמָהּ הוֹדִיעָה בְּמִכְתָּב שֶׁבְּכָל אַמֶרִיקָה נִכְשָׁלִים, לְצַעֲרֵנוּ, יְהוּדִים בְּאִסּוּר אֲכִילַת חֵלֶב, וְהֵם מְעוֹרְרִים בְּמִכְתָּב לְתַקֵּן אֶת מִכְשׁוֹל הַחֵלֶב.

וְכֵן יְכוֹלִים הִנְּכֶם לִשְׁמוֹעַ אֶת הַקַּלֶּטֶת שֶׁל אֲסֵפַת הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים שֶׁעָרְכָה כְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת וְשָׁם שׁוֹמְעִים בְּפֵרוּשׁ שֶׁהָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֶער שְׁלִיטָ"א ("ברך משה") אוֹמֵר שֶׁרִימוּ אֶת הַצִּבּוּר כָּל הַ-30 שָׁנָה בְּבָשָׂר שֶׁאֵינוֹ גְּלַאט כָּשֵׁר, וּמָכְרוּ זֹאת לָעוֹלָם הַחֲרֵדִי כִּגְלַאט ("מֶען הָאט פַארְנַארְט דֶעם עוֹלֶם גֹּלֶם אַלֶע 30 יָאר מִיט פְלֵיישׁ וָואס אִיז נִישְׁט גְּלַאט, אוּן מֶען הָאט עֶס פַארְקוֹיפְט פַארְן חַרֵדִישְׁן עוֹלֶם אַלס "גְּלַאט""), זֶהוּ לְשׁוֹנוֹ.

וְכַמּוּבָא בְּסֵפֶר הוֹדָאַת בַּעֲלֵי דִּין, הוֹדָאָה י"א.

אֶחָד הָרַבָּנִים שׁוֹאֵל: כְּפִי שֶׁלֹּא מִשְׁתַּמְּשִׁים בסִרְכוֹת לַמְרוֹת כַּשְׁרוּתוֹ, סִירְכָא בָּשָׂר… (אִם כָּךְ שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמְּשׁוּ בצלע י"ב).

עָנָה רַב, בַּעַל מַכְשִׁיר: הַלְוַאי, הַלְוַאי, כַּמָּה כֵּן מִשְׁתַּמְּשִׁים, הוֹרִידוּ אֶת הַסִירְכוֹת, זֶהוּ "גְּלַאט", בְּכָל אוֹפַן מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּסִירְכוֹת, אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁלֹּא מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּסִירְכוֹת שֶׁאִלְמָלֵא כֵּן לֹא הָיָה לָכֶם בָּשָׂר לִמְכּוֹר.

יֵשׁ, זֶה קּוֹרֶה, זֶה לֹא בָּא בְּקַלּוּת, אַךְ זֶה נִמְצָא לִפְעָמִים.

עַל אֵלּוּ הַדְּבָרִים מָחָה רַב אַחֵר, גַּם בַּעַל מַכְשִׁיר, בָּזֶה הַלָּשׁוֹן: תִּמְחַלוּ לִי, עַל כָּךְ אֶעֱנֶה, חָלִילָה לְהַחְלִיט כָּךְ שֶׁאָנוּ לוֹקְחִים חַס וְחָלִילָה סִרְכוֹת, חַס וְשָׁלוֹם… וְכוּ'.

גַּם כֵּן יָדוּעַ שֶׁמָּנְעוּ 000 .160 $

לְעֵדָה הַחֲרֵדִית בִּירוּשָׁלַיִם, מִכַּסְפֵּי "קֶרֶן הַהַצָּלָה" כִּי רָצוּ מִכָּאן לְהַכְרִיחַ אֶת הַבַּדַּ"ץ מֵהָעֵדָה הַחֲרֵדִית לִכְתֹּב מִכְתַּב שֶׁהַבָּשָׂר בַּאֲמֶרִיקָה כָּשֵׁר, וְהֵם סֵרְבוּ. לְבַסּוֹף חֵלֶק מֵהֶם נֶאֶלְצוּ לְהִכָּנַע כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת כַּסְפִּי "קֶרֶן הַהַצָּלָה" וְכָתְבוּ אֶת הַמִּכְתָּב. (רְאֵה בַּאֲרִיכוּת בְּסֵפֶר עֵמֶק הַבָּכָה). הָיָה אָמוּר לְהִתְקַיֵּם אֲסֵפָה שֶׁל חֲמִשָּׁה רַבָּנִים לִשְׁמוֹעַ גביית עֵדוּת עַל מַצָּב הַשְּׁחִיטָה בַּאֲמֶרִיקָה, אֵצֶל הָרַב מִפָּאפָּא זַצַ"ל, וְהָיוּ אֲמוּרִים לְהַגִּיעַ 40 רַבָּנִים וְשׁוֹחֲטִים עִם עֵדוּת.

בַּאֲסֵפָה הַזֹּאת הָיוּ צְרִיכִים לְהִשְׁתַּתֵּף: הָרַב מִפָּאפָּא זַצַ"ל, הָרַב מִקַּאשׁוּי זַצַ"ל, הָרַב מִדֶעבְּרֶעצִין זַצַ"ל, הָרַב מִסָאמְבָּאטֶעל זַצַ"ל, הָרַב מִסַאטְמֶער שְׁלִיטָ"א ("ברך משה") וְהָרַב מִקָאסָאן.

לְבַסּוֹף הָאֲסֵפָה הַהִיא הִתְבַּטְּלָה מִשּׁוּם שֶׁהִזְהִירוּ בְּחוּמְרָה אֶת הָרַבָּנִים שֶׁיַּהַרְגוּ אוֹתָם אִם יִשְׁתַּתְּפוּ בַּאֲסֵפָה.

נָבִיא עֵדוּת שֶׁשָּׁמַעְנוּ מֵהָרַב הַגָּאוֹן מוהה"ר שְׁלֹמֹה יוּדָא שְוֵוייצֶער שֶׁסִּפֵּר שֶׁשָּׁמַע בְּעַצְמוֹ מהגה"צ מִדֶעבְּרֶעצִין שְׁלִיטָ"א בַּמִּקְוֶה בֶּעלְזְא ב – (16 ez) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "מִיט דִי סַאטְמֶערֶער קֶען מֶען גָארְנִישְׁט מַאכְן, זֵיי זֶענֶען אוּמְשְׁטַאנְד עֶמִיצְן מִיט אָ קַאר אַרוּנְטֶערְצוּשְׁמֵייסְן אוּן זָאגְן עֶס אִיז וָואר אַן עֶקְסִידֶענְט". תַּרְגּוּם: עִם אַנְשֵׁי סַאטְמֶער אִי אֶפְשָׁר לִפְעֹל מְאוּמָה, הֵם מְסֻגָּלִים לִדְרֹס מִשֶּׁהוּ בִּמְכוֹנִית וְלוֹמַר שֶׁהָיָה זֶה תְּאוּנַת דְּרָכִים.

שְׁאֵלָה ג'

1. כֵּיצַד הִנְּכֶם מְעִיזִים לָצֵאת נֶגֶד גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל אֲחֵרִים הַגְּדוֹלִים מִמְּכֶם בְּשָׁנִים כִּפְלַיִם ? גַּם הִנְּכֶם הוֹצֵאתֶם לָאוֹר חִבּוּרִים רַבִּים, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן אֵין זֶה אוֹמֵר שֶׁמֻּתָּר לָכֶם לִכְתֹּב נֶגְדָּם, לוּ הֱיִיתֶם לְפָחוֹת בְּגִילָם, הָיִיתִי מֵבִין, אַךְ אַתֶּם צְעִירִים מֵהֶם ?

2. כֵּיצַד הִנְּכֶם רוֹצִים לִמְנוֹעַ מִיהוּדִים לֶאֱכוֹל בָּשָׂר, בְּמָקוֹם שֶׁחֵלֶק נִכְבָּד מֵהַהַכְנָסָה נִזְקֶפֶת לְמוֹסְדוֹת, שָׁם לוֹמְדִים מֵעַל 10 אֶלֶף יְלָדִים בלע"ה שֶלְצַעַרֵינוּ עַל יְדֵי כְּתִיבַת חִבּוּרֵיכֶם, חָדְלוּ רַבִּים לֶאֱכוֹל בָּשָׂר בְּהֵמָה וּבְכָךְ עוֹשְׁקִים אַתֶּם סְכוּמִים נִכְבָּדִים מִכַּסְפֵּי הַיְּשִׁיבָה הַחִיּוּנִיִּים וּבִגְלַלְכֶם עוֹמְדִים אָנוּ כַּיּוֹם בְּמַשְׁבֵּר גָּדוֹל, לֹא עָלֵינוּ, וּמִי יוֹדֵעַ כַּמָּה זְמַן נוּכַל לִסְבֹּל זֹאת הַאִם תּוּכְלוּ לִטּוֹל עַל עַצְמֵיכֶם אֶת הָאַחֲרָיוּת ?

הַאִם לֹא יָדוּעַ לָכֶם סִפּוּרוֹ שֶׁל הָרַבִּי מִדֶעבְּרֶעצִין שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהוֹצִיא אֶת מַדְרִיךְ הַכַּשְׁרוּת, "וַעַד הַכַּשְׁרוּת", שָׁלַח הָרַבִּי מִסַאטְמֶער לִקְרֹא לוֹ וְצִיוָוה עָלָיו לְהַפְסִיק עִם כָּל מַעֲרֶכֶת הַמִּלְחָמָה נֶגֶד הַכַּשְׁרוּת, וְאָמַר לוֹ שֶׁאַף אֶחָד לֹא הֶעֱמִיד אוֹתוֹ לְזַכּוֹת הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל כַּשְׁרוּת, אַתֶּם לֹא אַחְרַאי הָעוֹלָם. וְאִם הָרַבִּי מִסַאטְמֶער צִוָּה עַל הָרַב מִדֶעבְּרֶעצִין לַעֲזֹב אֶת עַסְקָנוּת הַכַּשְׁרוּת אָז מַה הִנְּכֶם חוֹשְׁבִים שֶׁגְּדוֹלִים אַתֶּם יוֹתֵר מֵהָרַב מִדֶעבְּרֶעצִין ?

דַּעְתִּי הוּא, עִזְבוּ מֵעֲמַלְכֶם, תְּנוּ מְנוּחָה לִיהוּדִים הַחֲפֵצִים לְהַחֲיוֹת אֶת לִבָּם בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ בְּטְשׁוּלְנְט טָעִים וּבִמְעַט נַקְנִיק, סַלַמִי וּפַּסְטְרַמַה. כָּל יְהוּדִי יָרֵא וְשָׁלֵם שָׁר מִדֵּי שַׁבָּת בְּהִתְלַהֲבוּת עֲצוּמָה עִם יְלָדָיו בְּצַוְתָּא: "בָּשָׂר וְדָגִים וְכָל מַטְעַמִּים", עָלֵינוּ לְהוֹדוֹת לַה' יִתְבָּרַך שֶׁנָּתַן בְּיָדֵינוּ כֶּסֶף לִקְנוֹת אֶת הַמַּאֲכָלִים הָעֲרֵבִים וְדַי לַמֵּבִין.

צְבִי דָּוִד הֶערְשְׁקוֹבִיץ.

תְּשׁוּבָה עַל שְׁאֵלָה ג'

1. הַמַּכְשִׁירִים וְאֵלּוּ הַמַּתִּירִים נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת חֵלֶב וָדָם לְמַעַן כֶּסֶף וְכָבוֹד, אֵינָם גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא מַכְשִׁילֵי יִשְׂרָאֵל כְּשַׁבְּתַי צְבִי שר"י יִמַּח שְׁמוֹ וְזִכְרוֹּ שֶׁהִתִּיר חֵלֶב וְדָם[7] וְהָיָה גָּדוֹל מִדּוֹרֵנוּ, הַאִם גַּם יֵחָשֵׁב כְּגָדוֹל ?

כַּיּוֹם בְּהִתְאַחֲדוּת בְּוַדַּאי הָיוּ רוֹצִים, לְשַׁלֵּם לוֹ 2 מִלְיוֹן דּוֹלָר לְשָׁנָה, רַק בִּשְׁבִיל שֶׁיַּתִּיר נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, חֵלֶב וְדָם.

2. וּלְגַבֵּי הַהַכְנָסוֹת לְמוֹסָדוֹת שֶׁנֶּעֱצָרוֹת, הַתְּשׁוּבָה כְּדִלְהַלָּן:

בְּיָדֵינוּ כְּלָל כֹּחַ הַפּוֹעֵל בְּנִפְעַל, כָּךְ שֶׁאִם הַבָּשָׂר טָרֵף הַשְּׁאֵלָה אֵינָהּ שְׁאֵלָה שֶׁבְּכֶסֶף זֶה צָרִיךְ לִתְמֹךְ בְּמוֹסָדוֹת וְאַל תִּשְׁכְּחוּ שֶׁבַּקִבּוּצִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נָתְנוּ לֶאֱכוֹל בְּשַׂר חֲזִיר בִּלְבַד, אַךְ לֹא חֵלֶב, וְאוֹי וַאֲבוֹי לְנַפְשְׁכֶם שֶׁנִּרְאֶה שֶׁהִתְפַּטַּמְטֶם בְּמָנוֹת מְלֵאוֹת שֶׁל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת חֵלֶב וְדָם.

וְזֶה שֶׁהִנְכֶם כּוֹתְבִים שֶׁהַיְשִׁיבוֹת מִתְמוֹדְדוֹת עִם מַשְׁבְּרִים, תְּשׁוּבָתִי, מוּטָב שֶׁהַיְשִׁיבָה תִּהְיֶה בְּמַשְׁבֵּר גָּדוֹל (וַאֲפִילוּ עַד כְּדֵי סְגִירָה) מֵאֲשֶׁר לְפַטֵּם אֶת הַצֹּאן קָדָשִׁים בִּכְסָפִים שֶׁל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, חֵלֶב וְדָם. (רְאֵה גַּם בַּאֲרִיכוּת בְּקוּנְטְרֵס "אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעַק" לְגַבֵּי זֶה שעמפייער פאלטרי הֶעֱנִיק סְכוּמִים נִכְבָּדִים לִישִׁיבַת "תִּפְאֶרֶת יְרוּשָׁלַיִם" מהגה"צ ר' מֹשֶׁה פַיְינְשְׁטֵיין ז"ל וְעַל יְדֵי זֶה הוּא הָיָה כָּשֵׁר רח"ל).

וְשׁוּב עַל כָּךְ שֶׁהִנְכֶם כּוֹתְבִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִטּוֹל אַחֲרָיוּת כְּבֵדָה כָּל כָּךְ, תְּשׁוּבָתִי, שֶׁיָּדוּעַ הֵיטֵב מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל הַקַּדְמוֹנִים שֶׁמּוּטָב לִסְגּוֹר הַיְּשִׁיבוֹת מֵאֲשֶׁר לְהַכְנִיס בָּהֶם לְשׁוֹנוֹת העכו"ם.

בְּנוֹגֵעַ לְכָךְ שֶׁהָרַב מִסַאטְמֶער זצ"ל שָׁלַח לִקְרֹא לָרַב מִדֶעבְּרֶעצִין וְאָמַר לוֹ שֶׁאַף אֶחָד לֹא הֶעֱמִידוֹ לְזַכּוֹת אֶת הָעוֹלָם, הַתְּשׁוּבָה עַל כָּךְ הִיא כְּדִלְהַלָּן:

הָרַבִּי מִסַאטְמֶער זצ"ל הָיָה כְּבָר זְמַן רַב לְאַחַר הָאֵרוּעַ מֹחִי, ל"ע, וְאָכֵן רָאשֵׁי הַקַּצָּבִים שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבֵי בֵּיתוֹ (הַכֹּל בַּעֲבוּר שֶׁיּוּכְלוּ בְּקַלּוּת לְהַאֲכִיל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת) הֵסִיתוּ אֶת הָרַבִּי בִּדְבָרִים שֶׁאֵינָם, כַּיָּדוּעַ.

בִּפְרָט כְּפִי שֶׁהָרַב מִסַאטְמֶער בְּעַצְמוֹ כָּתַב לִפְנֵי שָׁנִים בשו"ת דִּבְרֵי יוֹאֵל חֵלֶק י"ד סִימָן ל"ד, אוֹת ו' בְּסוֹפוֹ) כְּדִלְהַלָּן:

לִפְעָמִים רוֹאִים אֵצֶל הַקַּצָּבִים הַיְרֵאִים, שׁוֹמְרֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹת, חֲרֵדִים לִדְבַר ה' מִכָּל הַתְּחוּמִים, אֲבָל כְּשֶׁהַשָּׂטָן מַגִּיעַ לִמְכִירַת בָּשָׂר שֶׁזּוֹהִי פַּרְנָסָתָם, חֲשׁוּדִים הֵם שֶׁאֵינָם מִתְנַהֲגִים כַּשּׁוּרָה, כָּל שֶׁכֵּן אֵצֶל אֵלּוּ הַמְּקִלִּים אַף בִּדְבָרִים אֲחֵרִים, אֶלָּא מַאי ? אִם עוֹקְבִים אַחֲרֵיהֶם, מַשְׁגִּיחִים נֶאֱמָנִים, תּוֹפְסִים אוֹתָם. אַךְ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַשְׁגָּחָה בִּמְאַת הָאֲחוּזִים, לֹא תּוֹפְסִים, וְאָז הַקַּצָּבִים רַשָּׁאִים לִפְעֹל כַּטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם וְאֵיךְ שֶׁלִּבָּם חָפֵץ, וּמַאֲכִילִים נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת ר"ל, וְאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ מִזֶּה, כִּי אֵין מַשְׁגִּיחַ, עכת"ד.

מוּסַר הַהַשְׂכֵּל מִזֶּה הוּא, הָרַב זוֹעֵק הַצִּילוּ ! שֶׁאִם אֵין הַשְׁגָּחָה בִּמְאַת הָאֲחוּזִים, מֵא' עַד ת', אוֹכְלִים נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת ר"ל, וְאַתֶּם יוֹשְׁבִים עַל מֵי מְנוּחוֹת בִּסְעוּדַת בָּשָׂר, לַמְרוֹת אִי הַשְׁגָּחָה מֵהַתְחָלָה וְעַד הַסּוֹף, וְאוֹכְלִים נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת.

הָרַבִּי מִסַאטְמֶער זצ"ל, לֹא הָיָה יְרֵא שֶׁיִּהְיוּ טַעֲנוֹת, הַיִּתָּכֵן לוֹמַר עַל רַבִּים שֶׁאוֹכְלִים נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת רח"ל. וְעוֹד רוֹאִים מִדְּבָרָיו שֶׁהַיִּרְאַת שָׁמַיִם מֵאֵלּוּ הַנִּקְרָאִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, לְצַעֲרֵנוּ, חַלָּשָׁה בְּיוֹתֵר.

וְכֵן כּוֹתֵב הָרַבִּי מִסַאטְמֶער זצ"ל בשו"ת דִּבְרֵי יוֹאֵל (יוֹרֶה דֵּעָה סִימָן ל"ד, סוֹף אוֹת ו') שֶׁרוֹאִים בְּחוּשׁ בִּמְדִינָתֵנוּ (אַמֶרִיקָה), בְּמָקוֹם שֶׁנִּמְצָאִים בָּרוּךְ ה' מַשְׁגִּיחִים הָעוֹמְדִים עַל הַבָּשָׂר מֵהַשְּׁחִיטָה וְעַד הַמְּכִירָה וּבְכָל אוֹפָן הַקַּצָּבִים נִסּוּ בְּכָל הָאֶמְצָעִים לְהַכְנִיס בָּשָׂר מִבַּחוּץ, פְּעָמִים נוֹדַע שֶׁהַקַּצָּבִים רָצוּ בְּהֶסְתֵּר לְהָבִיא בָּשָׂר בְּדֶרֶךְ שֶׁהַמַּשְׁגִּיחַ לֹא יֵדַע מִזֶּה בְּלִי לְהַבִּיט עַל כָּךְ שֶׁאֲנָשִׁים נִכְשָׁלִים, הַכֹּל בִּשְׁבִיל לְהַרְוִיחַ כַּמָּה דּוֹלָרִים, עַיֵּן שָׁם.

הַמּוּסָר הַהַשְׂכֵּל הַנִּלְמָד מִדִּבְרֵי הָרַבִּי

א. הַקַּצָּבִים כַּיּוֹם מוּכָנִים לְהַכְשִׁיל יְהוּדִים בַּעֲבוּר בֶּצַע כֶּסֶף.

ב. לַמְרוֹת שֶׁעוֹמֵד מַשְׁגִּיחַ מִתְּחִלָּה וְעַד הַסּוֹף מַמָּשׁ, מוֹצֵא הַקַּצָב דְּרָכִים שׁוֹנוֹת לְסוֹבֵב, וְאַף אֶחָד לֹא בָּטוּחַ עַל מַה שֶּׁהוּא אֹכֶל.

ג. גַּם בִּשְׁבִיל רֶוַח מוּעָט יַכְשִׁיל הַקַּצָב בְּבָשָׂר טָרֵף.

ד. הַקַּצָּבִים מִתְאַמְּצִים בְּכָל הַדְּרָכִים לְהַכְנִיס בָּשָׂר טָרֵף.

וְזֶה שֶׁהִנְכֶם שׁוֹאֲלִים אִם גָּדוֹל אֲנִי בְּשָׁנִים מֵהָרַב מִדֶעבְּרֶעצִין זצוק"ל שְׁאֵלַתְכֶם אֵינָהּ חֲכָמָה שֶׁחֲזַ"ל הֲרֵי אוֹמְרִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה, כָּל יְהוּדִי הָרוֹאֶה מִכְשׁוֹל אֵצֶל יְהוּדִי אַחֵר מְחֻיָּב לְעוֹרְרוֹ וּלְהוֹכִיחוֹ עַל כָּךְ, בִּפְרָט בְּמָקוֹם שֶׁרוֹאִים שֶׁמַּאֲכִילִים אַלְפֵי יְהוּדִים בְּכָל יוֹם נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת חֵלֶב וְדַם רַחֲמָנָא לִיצְלָן, בְּוַדַּאי וּבְוַדַּאי שֶׁאָסוּר לִשְׁתֹּק וּרְאֵה לְמַעְלָה מַה שֶּׁהֵבֵאתִי מִסֵּפֶר "דָּבָר בְּעִתּוֹ" מִבַּעַל הֶחָפֵץ חַיִּים זַצַ"ל.

וְעִנְיָן הַשִּׁירָה שֶׁהִזְכַּרְתֶּם שֶׁכָּל יְהוּדִי יָרֵא וְשָׁלֵם שָׁר מִידֵי שַׁבָּת בְּהִתְלַהֲבוּת עֲצוּמָה עִם יְלָדָיו בְּצַוְותָּא בָּשָׂר וְדָגִים וְכָל מַטְעַמִּים הַתְּשׁוּבָה הִיא, אָכֵן אֱמֶת שֶׁשָּׁרִים אַךְ עַל אֵיזֶה בָּשָׂר וְדָגִים בָּשָׂר טָרֵף חַס וְחָלִילָה, הַאִם חוֹשְׁבִים הִנְּכֶם שֶׁזּוֹ הָיְתָה דַּעַת הַפַּיְטָן בְּחִבּוּר הַזְּמִירוֹת בָּשָׂר וְדָגִים, חַס וְחָלִילָה לוֹמַר כָּךְ. אָנוּ מוֹצְאִים בְּפֵרוּשׁ בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה (פָּרָשַׁת רְאֵה) "וְזָבַחְתָּ…כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ" (דברים יב,כא)[8], אִם תִּשְׁחֹט כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אָז וְאָכַלְתָּ שָׁם מֻתָּר לְךָ לֶאֱכוֹל בָּשָׂר וְאִם לֹא זֶה אָסוּר בְּתַכְלִית הָאִסּוּר וְחַס וְחָלִילָה לוֹמַר שֶׁכַּוָּנַת הַפַּיְטָן הָיְתָה עַל בָּשָׂר הַטָּרֵף לְכָל הַדֵּעוֹת.

אַתֶּם מְצַיְּנִים בְּסוֹף מִכְתַּבְכֶם אֶת הַמַּאֲכָלִים כְּ"מַאֲכָלִים טְעִימִים", אַךְ לְצַעֲרֵנוּ כָּאֵלּוּ "מַאֲכָלִים טְעִימִים" מוֹרִיד אֶת הַיְּהוּדִי מִדַּרְכּוֹ הַיְשָׁרָה ח"ו, כְּמוֹ שֶׁכּוֹתֵב הָרַמְבַּ"ם הַקָּדוֹשׁ ז"ל בְּמִכְתָּבוֹ הַיָּדוּעַ הַנִּקְרָא "אִגֶּרֶת תֵּימָן" (וּרְאֵה בְּסֵפֶר הַקָּדוֹשׁ דֶּגֶל מַחֲנֶה אֶפְרַיִם[9] פָּרָשַׁת עֵקֶב שֶׁמֵּבִיא שָׁם ג"כ) שֶׁזֶּה שֶׁשָּׁאֲלוּ שְׁאֵלוֹת עַל סְפֵקוֹת בֶּאֱמוּנָה זֶה בַּעֲבוּר שֶׁנִּתְפַּטְּמוּ בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת ואכמ"ל.

ג) עַיְּנוּ מְעַט בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים (תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף פָּרָשַׁת נָשֹׂא[10], דִּבְרֵי חַיִּים הַשְׁמָטוֹת לְפָרָשַׁת וַיַּקְהֵל).

מַה וְכֵיצַד יֵרָאוּ רַבָּנֵי הָעֶרֶב רַב לִפְנֵי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ וְכֵן בְּסֵפֶר וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ"א בַּאֲרִיכוּת.

ד. ר' צְבִי דָּוִד הַיָּקָר, עַיְּנוּ בְּקוּנְטְרֵס "הוֹדָאַת בַּעַל דִּין" וְהַקְשִׁיבוּ לַקֶּלֶטֶת שֶׁבּוֹ זוֹעֵק הָרַבִּי מסיגעט-סאטמער שליט"א "הַצִּילוּ", שֶׁכָּל הָאַרְבָּעִים שָׁנָה לֹא אָכְלוּ "גְּלַאט כָּשֵׁר" וְהוּא וְרַבָּנִים נוֹסָפִים מוֹדִים שֶׁאָכְלוּ חֵלֶב עִם בָּשָׂר שֶׁאֵינוֹ גְּלַאט כָּשֵׁר, וְכָל הַשָּׁנִים רִמּוּ אֶת הַצִּבּוּר.

ה. עַשְׂרוֹת רַבָּנִים יְרֵאִים, גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל יָצְאוּ בְּקוֹל קוֹרְאִים נֶגֶד הַבָּשָׂר, וְכָל הַמַּכְשִׁירִים בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים נֶגְדָּם.

וּבִזְכוּת שְׁמִירַת הַכַּשְׁרוּת יַרְאֵנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת יְשׁוּעָתוֹ וִיצַוֶּה לָנוּ אֶת בִּרְכָּתוֹ הַטּוֹבָה, וְיִזְכֹּר לָנוּ בְּרִית רִאשׁוֹנִים לְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ יָמִים כְּקֶדֶם וּלְהָשִׁיב שְׁבוּת צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.

[1] ויותר גרוע הוא כשאומרים בשם הצדיק דברי שקר שלא היו ולא נבראו כמו שהרבי מסאטמער זצ"ל אמר בדרך מליצה על הגמרא במסכת ברכות, המספרת על רבן יוחנן בן זכאי לפני פטירתו, שבכה ואמר שיש לפניו שתי דרכים, דרך אחת לגן עדן ודרך שניה לגהינום, "ואיני יודע לאיזה דרך מובילים אותי". באר הרבי מסאטמער כוונת הדברים: כל זמן שהאדם חי הוא שומע אם אומרים על שמו דברי שקר ויכול להכחישם, אך אחרי פטירתו "מוליכין אותו" – התלמידים מוליכין אותו, דהיינו, את דבריו, כל החפץ מוסיף לפי טעמו על הדברים המקוריים וממילא הרב אינו יודע האם האנשים יקבלו את דבריו לטוב או חלילה להיפך, עד כאן.

ולצערנו ראינו שכן כך קורא במציאות שרימו את הרבי והוליכו בשמו שמועות שונות, הכל כדי לרמות את הצבור קוני הבשר, שידמה להם כאילו הרבי או ההתאחדות נותנים השגחה על הבשר של ווינשטאק.

ובענין זה שאפשר להונות את הצדיק, ידוע מה שנעשה עם פסל מיכה תחת הנהגתו של משה רבינו ודור דעה ארבעים שנה במדבר, ואעפ"כ נעלם זאת, שלא ידעו אודות הפסל, וכן תחת הנהגתם של שופטים היו עובדים עבודה זרה הרבה כמבואר בשופטים, וכן תחת הנהגתו של יאשיהו המלך שהפך עולם ומלואה בביעור ע"ז בכח של מלכות, ויאשיהו היה צדיק גדול כמו שמעיד עליו הפסוק (מלכים ודברי הימים), ואעפ"י היו ליצני הדור עושים מה שליבם חפץ שלא בידיעתו, כמו שאמרו חז"ל.

ובפרשת דברים (א', י"ג): "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם", ופירש"י שהם ניכרים לכם, שאם בא לפני מעוטף בטליתו איני יודע מי הוא ומאיזה שבט הוא ואם הגון הוא, אבל אתם מכירים בו שאתם גדלתם אותו, לכך נאמר וידועים לשבטיכם, עד כאן לשונו.

וכתב על דברי שלום להגה"ק מוה"ר אברהם שלום מסטרופקוב זצ"ל (בן הרה"ק משינאווע זי"ע) וזה לשונו, הנה יש להוכיח מזה גודל מעלת הצדיקים, אפילו כשיש איזה מחלוקת בין איזה צדיקים ושומעין מהם שאחד אומר על חבירו דיבורים כנגדו, ידוע שזה מחמת בעלי לשון אשר היצה"ר רוצה להפריע הצדיקים ותלמידיכם מעסק מצותם ותורתם על כן הוא מעמיד הולכי רכיל בשקרים שונים, וקלי הדעת אומרים, כיון שהרבי הוא בעל רוח הקודש, איך אפשר להטעותו, ומזה באים חס וחלילה לפקור באמתיות צדקת הצדיקים הקדושים האמתיים, ובאמת מי שאומר כה, שאי אפשר להטעות את הצדיק, הוא אפיקורסות, כיון שמצינו שאפילו משה רבינו עליו השלום אדון הנביאים אמר וידועים לשבטיכם, שאם בא לפני מעוטף בטליתו איני יודע וכו' ואם הגון הוא וכו' אלא על כרחך שאם בא איש צבוע לפני הצדיק ורוצה להטעותו שהוא איש כשר אפשר שהצדיק אינו יודע פנימיותו, כמו שאמר משה רבינו עליו השלום איני יודע מי הוא, עד כאן לשונו.

ובפרשת וישלח על פסוק (ל"ב, ט'): "וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה וגו'", פירש האבן עזרא וזה לשונו: כי אין הנביא יודע הנסתרות, אם לא יגלה לו ה', ואלישע אמר: "וַה' הֶעְלִים מִמֶּנִּי" (מלכים ב' ד' כ"ז), עד כאן לשונו.

ומצינו ביעקב אבינו עליו השלום: "וְלֹא יָדַע יַעֲקֹב כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם", אבל החסידים אומרים כי רק אצל יעקב היה יכול להיות דבר כזה שלא ידע מה שנעשה תחת רשותו, אבל לא אצל מרן ז"ל … וכן רק את יצחק אבינו היה אפשר לרמות, אבל הרבי גדול מכולם ואותו אי אפשר לרמות, ומוכרח שידע הכל ויכול הכל, וממילא ראיה ברורה שהכל היה טוב.

ומבואר בספר מלאכים שנמצאו מכשולים של כרת רחמנא ליצלן תחת גדולים מדורות קדומים, כגון אסא מלך יהודה שהיה צדיק והיה לו כח של מלאכות, ואף על פי כן נאמר (מלכים א' ט"ו י"ד): "וְהַבָּמוֹת לֹא סָרוּ", פירש רש"י במות היחיד, שהורגלו ליקרב עליהן לשמים משחרבה שילה עד שנבנה הבית שהיו הבמות מותרות לא סרו עתה ואף על פי שנאסרו משנבנה הבית והיו עונשים עליה כרת, עד כאן לשונו.

וגבי יהושפט שהיה צדיק, נאמר (מלכים א' כ"ב מ"ד): "אַךְ הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת", וכן גבי יהואש (מלכים ב' י"ב ג'): "וַיַּעַשׂ יְהוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' וגו' רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ וגו'", וכן גבי עזרי' (מלכים ב' ט"ו ג'): "וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' וגו' רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ וגו'", וכן גבי יותם שהיה צדיק מופלג (כמבואר ברש"י (דברי הימים ב' כ"ז ב' "וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה עֻזִּיָּהוּ אָבִיו" הטובות שעשה אביו, וזהו שאמר ר' שמעון בן יוחאי במסכת סוטה, אלמלא יהיה אברהם אבינו מקבל עליו כל עוונות הדור עד לו, אני הייתי מקבל חטאי הדורות מאברהם עד לי, ואם היה יותם בן עוזיהו עמי היינו מקבלים עלינו מאברהם ועד סוף כל הדורות וכו' עד כאן לשונו עיין שם) ואף על פי כן נאמר (מלכים ב' ט"ו ל"ה): "רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ וגו'" עד חזקיהו המלך שאצלו נאמר: "הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת".

ובימי המהרש"ל זצ"ל נמצאו מכשולים של חלב תחת הנהגתו והנהגת שאר גדולים שבימיו, כמבואר בספר: "ים של שלמה" ושם במסכת חולין פרק "גיד הנשה" סימן י"ט כתב וזה לשונו: אני הגבר ראיתי שרוב המנקרים שלנו אף על פי שמחמירים בענין ניקור לחתוך אפילו מההיתר, ובכל זאת נמצא הרבה פעמים שמקילין בחלב, לכן נהגתי עצמי שלא לאכול בשר מנוקר עד שיבדוק הבשר על ידי עוד מנקר, עד כאן לשונו, עיין שם.

ובספר "צנה לדוד" (להגאון מוה"ר דוד דייטש זצ"ל, מגדולי ספרי הניקור בשנת תק"ח) כתב וזה לשונו: ראיתי מנקרים חותכין בשר ואומרים זה חלב ועל חלב גמור אומרים שזה בשר, וכמה פעמים עמדו המנקרים ואומרים בחוצפה כך קבלנו וכך מנהגינו מקדם, והיינו בעיניהם כמתעתע באומרם אם אמת אתך למה אין מזהירין לנו הרבנים אשר בארץ המה חכמי הדור על זה, ואני בעניי אמרתי להם בודאי חכמי הוראות לא ידעו מזה המכשול. ועל מהנגך אני אומר דור תהפוכות המה ומנהגם לגהינם, עד כאן לשונו.

ובספר "שו"ת בית יצחק" (יורה סימן ס"ד) כתב אודות הרבנים שמשכו ידיהם מן המנקרים בשר מליתן השגחה עליהם וסומכין על המנקרים שלמדו איש מפי איש, ולפעמים גם רבי לא שנה ואם כן תלמידו מניין לידע, וגם בחלק הפנימי הכל ממשמשין הן נשים ועבדים וקטנים, ובפרט שוחטי זמנינו שלומדים דיני שחיטות ובדיקות מחדש ולקחו קבלה מהרב וענין ניקור לא ראו ולא ידעו כלום ועם כל זה לאחר שנתמנו לשו"ב עושים את עצמם למנקרים והעולם סומכין עליהם ואין מי שישגיח עליהם, והכל מפני שגם הרבנים בעלי הוראה אינם בקיאים בטוב ענין זה, על כן צריך הרב ללמוד בעצמו מקודם בטוב סדר הניקור בחלק הפנים, עד כאן לשונו (מובא בהקדמה לספר גבעת פנחס).

ושם בספר "גבעת פנחס" כתב וזה לשונו, הרבה שנים שאני עוסק בעניני ניקור והייתי בהרבה עיירות גדולות וקטנות, וראיתי בעוונותינו הרבים שיש הרבה מכשולים ועוררתי עליהם וכולם נתנו לי טובת עין, עד כאן לשונו.

ועיין בקונטרס "דרכי חיים" להר"ר רפאל ז"ל, משמש בקודש אצל מרן הקדוש בעל דברי חיים זי"ע, והקונטרס מפורסם לאמיתי (וידוע שגם הגה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע היה מעיין בו לפעמים) ובסופו מספר על מכשול בענין החלב תחת הנהגתו של הדברי חיים ובית דינו, אבל נחרדו תיכף לתקן המכשול.

וכבר הזהיר החפץ חיים זצ"ל בספרו "דבר בעתו" וזה לשונו: ומה מאד יתמרמר על זה שבדבר תוכחה קלה, היה יכול להסתלק מכל אלו הדינים, ואל יתפתה בנפשו לומר, שבודאי לא יהיה הדין עליו לבד, כי אינו יחיד בעירו. כי לעומת זה תדע, כשנתחייב אדם בערבות גדולה לכמה עשרות אלפים דינרים, אפילו נתערבו אתו עוד כמה וכמה אנשים, מיהו כשמגיע לזמן התשלומים, אפילו אם יגיע עליו רק חלק מן הערבות, הוא שכהיום נתרבה מאוד ענין אכילת איסורים, וכאשר תבוא לחשבון, יגיע לאלפי כזיתים של איסור, הנאכלים בשבוע אחד ובמקום אחד וכו' וכו'. וכל שכן אלו האנשים אשר יש בידם לזרז את אנשי עירם להחזיק במצוה זו של קדושת המאכלות, ולמנוע נפשות ישראל מאיסורים והתרשלו, בודאי עיקר האשמה תהיה עליהם, וכדאיתא בתנא דבי אליהו, כל מי שסיפק בידו למחות ולא מיחה ולהחזיר למוטב ואינו מחזיר, כל הדמים הנשפכים אינו אלא על ידו וכו', עיין שם.

ונסיים בדברי הגאון שר התורה מוה"ר שלמה קלוגער זצ"ל, שכתב בספרו "טוב טעם ודעת" חלק א' בפתחי שערים, אודות השוחט רע מעללים מק"ק בארדיטשוב שזכה להרחיקו ולהעבירו מהשחיטה, וזה לשון קדשו: "ללמד דעת לדורות אולי יזדמן עוד למעשה כזה ידעו איך להתנהג ולקיים החכמה תחי' בעליה בשני עולמות. והלואי כד שכיבנא יפוק לקדמנא זכות זה מיום שביערתי הרעה הזה מן העולם, וכן יאבדו כל אויבך ה', ועלינו יערה רוח ממרום", עד כאן לשונו.

ובודאי אם היו מכשולים תחת מלכות בית דוד כנ"ל, בזמן שצדיקים היו שולטים ולא היה עולם של הפקר, ואם נמצאו מכשולים של חלב תחת הנהגתו של המהרש"ל ז"ל ושאר גדולים שבימיו, וכן בדורות שאחר כך תחת הנהגת גדולי עולם כמבואר לעיל, וכל ההמון חרד בלי הפקרות, למה לא יוכלו להמצא מכשולות גם בימי מרן מסאטמאר זצ"ל בלי ידיעתו בעולם של הפקר שבמדינת אמריקה, מקום זייפנים ורמאים וקלים וריקים אשר אין לשום אדם שליטה עליהם ומי יאמר להם מה תעשה, ויכול להיות שלא ידע מרן ז"ל עם מי יש לו עסקים, וכמו שהיה זה מציאות אצל משה רבינו ע"ה.

[2] רב עמרם חסידא כי הוו מצערי ליה בי ריש גלותא הוו מגנו ליה אתלגא (דרך לאחוז לו חולה מחמת צנה כמפורש שם בגמרא ורפואתו בשרא שמינא אגומרא וחמרא חייא, פירוש בלא מזיגת מים כמבואר שם בגמרא). למחר אמרו ליה מאי ניחא ליה למר דלייתו ליה, אמר הני כל דאמינא להו מיפך אפכי. אמר להו בישרא סומקא (כחוש) אגומרא וחמרא מרקא (מזוג במים הרבה). אייתו ליה אינהו בישרא שמינא אגומרי וחמרא חייא, שמעה ילתא (אשת רב נחמן, והיתה בת הנשיא ואשת אב בית דין וחשובה, כדאמרינן בהעור והרוטב דרב נחמן חתניה דבי נשיאה הוה) ומעיילא ליה לבי מסותא (מרחץ) ומוקמא ליה במיא דבי מסותא עד דמהפכי (מתהפכים מחמת זיעה אדומה היוצא ממנו על ידי בשרא שמינא וחמרא חייא) מיה דבי מסותא והוו דמא וקאי בישריה פשיטי (בהרות עגולות) פשיטי.

[3] רב יוסף איעסק (מתעסק) בריחיא (כדי שיתחמם ויזיע), רב ששת איעסק בכשורי (לשאת קורות ומשאות), אמר גדולה מלאכה שמחממת את בעליה.

[4] לבתר דאכיל אמרי ליה (לריש גלותא) איגניב לן כסא דכספא (שהיו רואים אותו כורך בסודריה ורוצים לבדוק מהו) בהדי דקא מעייני ואתי אשכחוה דכרוכה בסודריה [אמר] (אמרי) ליה חזי מר דלא מיכל קא בעי אלא לצעורן אמר להו אנא מיכל אכלי (וטעמו טעמתי) וטעמי ביה טעמא דחיורא (בשר בעלת שחין), אמרי ליה חיורא לא עביד לן האידנא (לא שחטנו היום בהמה בעלת שחין), אמר להו בדקו בדוכתיה (בעור [היו בודקין] במקום ריסתנא זו בכף הירך ותמצאנו בעור שהוא לבן) דאמר רב חסדא אוכמא בחיורא וחיורא באוכמתא לקותא היא (טלאי לבן בעור שחור לקותא היה שם בבשר ונהפך העור ללבן), בדוק אשכחוה, כי קא נפיק כרו לי בירא (חפרו גומץ שיפול בו) ושדו ליה צפיתא עילויה (השליכו מחצלת על פי הבור כדי שלא יבין מושבו) ואמרו ליה ליתי מר לינח (לשכב במושבו) נחר ליה רב חסדא (עשה לו סימן כמו נחרת סוסיו) אמר ליה (רב ששת) לינוקא פסוק לי פסוקיך אמר ליה (ש"ב ב) נטה לך על ימינך או על שמאל (פסוק הוא בעשהאל), אמר ליה לשמעיה מאי קא חזית אמר ליה ציפתא דשדיא אמר ליה הדר מינה (חזור מעליה לימין או לשמאל) לבתר דנפק אמר ליה רב חסדא מנא הוה ידע מר אמר ליה חדא דנחר לי מר ועוד דפסק לי ינוקא פסוקא ועוד דחשידי עבדי דלא מעלו.

[5] [5]) וזה לשונו של הגה"צ מוה"ר עקיבא יוסף שלעזינגער זצ"ל בעהמח"ס לב העברי כותב וז"ל שם: הגהצה"ק ר' נתן אדלער זלל"ה רצה לפסול השו"ב דפפ"ד, ולהכניע החותם של הסטרא אחרא השורה על השובי"ם הפסולים בסוד על חרבך תחי' וכו', ואלמלא השיג כל רצונו הי' בא משיח צדקינו, אך הס"מ העמיד עליו רודפים קצבים, והוצרך לברוח מפפ"ד, ותלמידו החתם סופר רץ אחריו כמה פרסאות וכו' עכ"ל. (הובא בספר משכיל על דל להגה"ק מוה"ר הלל מקאלאמיי זי"ע, עיין שם באריכות).

[6][6]) וז"ל שם: "שעל ידי השוחטים קלים יצאו מדינות שלימות מדת ישראל ואבד זכרם".

ושם בשו"ת דברי חיים (יורה דעה ח"א סימן ו') כתב וזה לשונו: "ועיני ראו כמה יראי השם לומדי תורה שהיו אצל צדיקים, ולאחר שנתחנכו באומנות הלזו נהפכו לאיש אחר אשר אם לא ראיתי בעיני לא האמנתי", עכלה"ק.

ומרן החתם סופר זי"ע כתב בשו"ת חת"ס או"ח סימן ר"ה, כי המלך זקן וכסיל יושב על כסא של ג' רגלים חזנים שוחטים וסופרים, עיין שם. (וכעין זה בספה"ק תולדות יעקב יוסף פרשת נשא, ד"ה והעולה).

ועיין בספר טיול בפרדס להגה"צ משאמלוי זצ"ל הי"ד, שכתב בחלק א' (מערכת שחיטה) כי כח הציונות נתהוה גם ע"י השוחטים הקלים ובשר טמא שנתפטמו שלומי אמוני ישראל, עיי"ש.

[7] [7]) וידוע ששבתי צבי ימ"ש תיקן נוסח ברכה חדשה אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת חלב, ועיין באריכות בספרי קובץ ספרים בעניני ניקור.

[7]) וז"ל שם: "שעל ידי השוחטים קלים יצאו מדינות שלימות מדת ישראל ואבד זכרם".

[8] בְּסֵפֶר דִּבְרֵי תּוֹרָה עַל הַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח כָּתוּב כְּדִלְהַלָּן: "וְאָתָא מַלְאַךְ הַמָּוֶת וְשָׁחַט לְשׁוֹחֵט".

הַמַּרְאֶה יְחֶזְקֵאל סִפֵּר לִילָדָיו בְּלֵיל פֶּסַח עַל שְׁאֵלָה שֶׁהָיְתָה לוֹ הַיּוֹם, שׁוֹחֵט שֶׁהֵחֵל לִשְׁתּוֹת הַאִם מֻתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ וְשָׁאַל אֶת בָּנָיו הֵיכָן אֶפְשָׁר לִמְצוֹא הַתְּשׁוּבָה בַּהַגָּדָה, הַיְלָדִים לֹא עָנוּ וְהִמְתִּינוּ שֶׁאֲבִיהֶם יַעֲנֶה, נַעֲנָה הָאָב, נֹאמַר בַּהַגָּדָה "וְאָתָא מַלְאַךְ הַמָּוֶת וְשָׁחַט לְשׁוֹחֵט" לִכְאוֹרָה קָשֶׁה מַדּוּעַ יֵשׁ לִשְׁחוֹט אֶת הַשּׁוֹחֵט הֲרֵי כָּתוּב בַּתּוֹרָה: "וְזָבַחְתָּ… כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ" וְהַשּׁוֹחֵט נָתַן לֶאֱכוֹל לִיהוּדִים שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם בָּשָׂר כָּשֵׁר לְכָבוֹד שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב וְכֵן חָפֵץ שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם בָּשָׂר כָּל הַשָּׁנָה, וּמֵקִים מִצְוָה לְפִי פּוֹסְקִים מְסֻיָּמִים כְּמוֹ הַ"חֲרֵדִים" וַאֲחֵרִים, בְּכָל עוֹף מִצְוָה מְיֻחֶדֶת, מִצְוַת עָשָׂה דְּאוֹרָיְיתָא שֶׁל: "וְזָבַחְתָּ… כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ" אִם כֵּן מַדּוּעַ מַגִּיעַ לוֹ שְׁחִיטָה עַל כָּךְ ?

עָנָה שֶׁהַסִּפּוּר הָיָה שֶׁשּׁוֹחֵט שָׁחַט לְאַחַר שָׁתִית ד' כּוֹסוֹת וּמִמֵּילָא שׁוֹחֵט כָּזֶה בֶּאֱמֶת צָרִיךְ לִשְׁחוֹט.

רֶ' מֶנְדֶעלֶע מִדֶעשׁ בַּעַל מְחַבֵּר סֵפֶר "שַׁעֲרֵי צֶדֶק", לָמַד אֵצֶל הַחֲתַ"ם סוֹפֵר בִּפְרֶשְׁבּוּרְג, הוּא הָיָה גַּם תַּלְמִיד שֶׁל הַ"יִּשְׂמַח מֹשֶׁה" הַקָּדוֹשׁ שֶׁסִּדְּרוּ הָיָה בְּעַצְמוֹ לְלַמֵּד שִׁעוּרִים וּכְשֶׁלֹּא לִמֵּד בְּעַצְמוֹ לִמֵּד הַ"יִּיטַב לֵב", יִתָּכֵן שֶׁפַּעַם לִמֵּד הַ"יִּיטַב לֵב" אֶת רֶ' מֶנְדֶעלֶע.

הָיָה יְהוּדִי, חָסִיד מֵהַ"יִּיטַב לֵב" הַקָּדוֹשׁ, וּמֶר' מֶנְדֶעלֶע מִדֶעשׁ, שֶׁהָיְתָה לוֹ שְׁאֵלָה רְצִינִית שָׁאַל אֶת שְׁנֵי רַבּוֹתָיו, חָפֵץ הָיָה לִרְאוֹת מַה יַעֲנוּ שְׁנֵיהֶם, לְאַחַר מִכֵּן פָּגַשׁ אֶת הַ"יִּיטַב לֵב" בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, שְׁאָלוֹ הַ"יֵּיטֶב לֶב", מִסְּתָמָא שָׁאַלְתָּ גַּם אֶת רֶ' מֶנְדֶעלֶע אֶת אוֹתָהּ שְׁאֵלָה, עָנָה הֶחָסִיד, אָכֵן שָׁאַלְתִּי. שְׁאָלוֹ הַ"יֵּיטֶב לֶב", מַה הָיְתָה תְּשׁוּבָתוֹ ? וְעָנָה לוֹ הֶחָסִיד אֶת כָּל תְּשׁוּבַת רֶ' מֶנְדֶעלֶע בַּאֲרִיכוּת וּבְפִלְפּוּל. נַעֲנָה הַ"יֵּיטֶב לֶב" לְחָסִיד מַה אֶעֱשֶׂה שֶׁאָבִי הַ"יִּשְׂמַח מֹשֶׁה" לֹא הִרְשָׁה לִי לִלְמֹד אֵצֶל הַ"חֲתַ"ם סוֹפֵר" הֲרֵי בִּגְלַל הַשּׁוֹחֲטִים שֶׁדִּבְּרוּ עֲלֵיהֶם שֶׁהָיוּ שׁוֹחֲטִים קַלִּים.

אַגַּב כּוֹתֵב רַבּוֹת הַחֲתַ"ם סוֹפֵר לְגַבֵּי הַשּׁוֹחֲטִים קַלִּים בַּתְּשׁוּבוֹת, וְכֵן כּוֹתֵב שֶׁהוּא הָיָה רוֹעֵד מֵהַשְּׁחִיטָה וְהָיָה רָץ כַּמָּה פְּעָמִים בְּיוֹם לִבְדּוֹק הַשְּׁחִיטָה.

הַמַּרְאֶה יְחֶזְקֵאל שָׁלַח אֶת בְּנוֹ ר' מֶנְדֶעלֶע מִדֶעשׁ לִלְמֹד אֵצֶל הַ"חֲתַ"ם סוֹפֵר" מִפְּנֵי מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה שֶׁהִדְפַּסְתִּי כְּבָר פַּעַם אֶצְלִי, כשר' מֶנְדֶעלֶע חָזַר לְבֵיתוֹ מִפְּרֶעשׁבּוֹרְג, שָׁאַל אֶת בְּנוֹ מַה עָשִׂיתָ עִם בָּשָׂר לְשַׁבָּת בְּפְרֶעשׁבּוֹרְג? עָנָה שֶׁאָכַל אֵצֶל הַ"חֲתַ"ם סוֹפֵר" מֵאוֹתָהּ בְּהֵמָה, וְהוּא מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁגַּם אִם הַסַּכִּין הָיָה פָּגוּם, בָּא מַלְאַךְ וְיִשֵּׁר אֶת הַפְּגִימוֹת.

עַל בָּשָׂר בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁבוּעַ לֹא שָׁאַל, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא אָכַל בָּשָׂר בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁבוּעַ, אַךְ לְכָבוֹד שַׁבָּת שְׁאָלוֹ מַה עָשָׂה.

[9] [9]) ובא וראה מה שכתב הרמב"ם ז"ל, הובא בספה"ק צפנח פענח ובספה"ק דגל מחנה אפרים (פרשת עקב), ששמע מהבעל שם טוב זי"ע, שפעם אחת שאלו אנשי מדינה אחת במכתב להרמב"ם ז"ל על תחיית המתים לומר להם מן התורה. ומה שדרשו חז"ל בגמרא מן הפסוקים, אמרו שיש לדורשם באופן אחר. ולא רצה להשיבם הוא בעצמו דבר, אך אמר לתלמידו ר' שמואל אבן תבון שהוא ישיבם.

וזה תוכן דבריו בקיצור על פי חכמת הטבע, כי מכל מיני מאכל ומשקה נעשה דם, ומהדם יורד אל הכבד, ומהכבד עולה הברירות אל הלב, ומהלב יורד המובחר והדק אל המוח, ושם שורה השכל וחיות של האדם. ומי ששומר עצמו ממאכלות המותרות והאסור והטמא, נעשו דמיו צלולין וטהורין, ויש לו לב טהור, והמוח והחיות שלו נעשה חיות טהורות להשיג אמיתית החיות שהיא אלקות של כל העולמות המחי' את כולם. ומי ששומר עצמו יותר, ומקדש את אכילתו עפ"י דרכי ד' ותורתו, נעשה מזה בנין אב, והוא השכל לכל רמ"ח איבריו ומתקדשים ומתטהרים.

וכן להיפוך ח"ו, נעשה בנין אב שכל עקור ומעופש בדעות זרות, וחיות שלו נעשה בחינת מת, והוא אבי אבות הטומאה וכו', ורמ"ח איבריו נטמאים וטמא טמא יקרא לכל דבר, ונעלם ממנו אמיתת החיות שהיא אלקות של כל העולמות, ונטמא ונופל לדיעות זרות ואלהים אחרים, הם אלילים אלמים מתים וזבחי מתים יקראו להם.

לכן התנאים ואמוראים ובעלי המדות וחכמי המשנה הם שמרו נפשן שלא יתגאלו בפת בג הזקן וביין משתיו, ולכן האירו שכלם והי' שורה עליהם רוח הקודש, לפרש כל מאמר סתום בדת התורה הקדושה, כי שרתה עליהם כח אלקי, אשר הוא ואורייתא כולא חד ואור נשמתם ג"כ הוא חוט המשולש אשר לא ינתק לעולם ולעולמי עולמים. אבל אנשים הללו בודאי טמאים ונטמאו דמם, ומשם לבם ומוח שלהם נטמטם במאכלות האסורות והטמאות, ולכך החיות שלהם נוטה למינות ואפיקורסות, ולא יכלו לקבל מתיקות נופת צוף דברי מאמרינו הבנוים עפ"י שכל אלקי עולם ומלך עליון. והואיל והעיזו פניהם ויצאו לחוץ, פתאום יבוא עליהם הכורת, וכרות יכרתו אותם וכל אשר להם. וכך עלתה להם, כי לא היו ימים מועטים עד אשר בא עליהם מלך גדול והרג אותם וביזז כל אשר להם, ע"כ תוכן דבריו.

[10] אצלי זה לא חידוש, כי כתוב בזוהר הקדוש ובאור החמה, כי לפני ביאת המשיח יהיו רב הרבנים ומנהיגי ישראל מהערב רב רח"ל. (ולפי הזהר הזה אנו רואים בבירור לאיזה סוג הרב הקל הזה שייך).

והנה בפרשת בשלח כתבתי בביאור הכתוב מלחמה לה' בעמלק מדר דר, דהנה איתא בזוהר הקדוש על פסוק זה (דף ס"ז) מלחמה לה' בעמלק מדר דר, אמר ר' יהודה בכל דרא ודרא בכל דרין דאתיין לעלמא לית לך דר דלית בהו מההוא זרעא בישא וקב"ה אגח בהו קרבא, רבי יצחק אמר ועלייהו כתיב יתמו חטאים מן הארץ, עיי"ש.

עוד איתא בזוה"ק (ח"ב דף קכ:) דערב רב אינון יין דנתנסך לעכו"ם, ומנהון משומדים מינים ואפיקורסים משומדים לעבירות שבכל התורה כולה.

ובספה"ק אור החמה (פ' נשא בשם הרמ"ק) כתב וז"ל, הערב רב הם גויי הארץ נשמת החיצונים. ושם (על זוה"ק משפטים דף ק"כ ע"ב) וז"ל מלחמה לה' בעמלק שהם ערבוביא בישא שכולם נתערבו אלו באלו וזרע עמלק נתערב בהם ויש רשעי ישראל שהם נחשבים מכולם שהם פריצי ישראל מהרסיך ומחריביך ממך יצאו וכו'.

ובבני יששכר (מאמרי חודש אדר) כתב, כתות הערב רב אשר בקרבנו הם יושבים, מינים מוסרים אפיקורסים, הן המה משורש עמלק הדעת דסטרא אחרא ער"ב ר"ב גימטריא דע"ת כאשר תראה בדורות הללו אשר בעוה"ר נתרבה האפיקורסות, וגם אותן דקיימין כלי חמס על ישראל לפשוט את עורם מעליהם בעצות רעות בחוקים לא טובים וד"ל, ע"כ. ועיין בספה"ק תולדות יעקב יוסף פרשת נשא.

ובזוהר חי פרשת בראשית (דף קי"ג) כתב וז"ל, ועתה רוב הדור עם הראשים שלהם הם מערב רב, ע"כ.

ובספר דברי חיים בהשמטות לפרשת ויקהל כתב וז"ל, דלפני ביאת המשיח יהיו רוב הרבנים מהערב רב כו', וז"ל הדברי חיים שם: כי ישראל בעצמן קדושים אך הערב רב כל חסדים דעבדי לגרמייהו עבדו כנראה בעליל שהרבנים והחסידים והבעלי בתים שבדור המה בעוה"ר רובן מערב רב ורוצים לשרור על הציבור וכל מעשיהם רק לגרמייהו לקבל כבוד וממון ולכן אין להתחבר רק אם עובדים באמת שמוסרים נפשם לד' לא לקבל שום תועלת לעצמם, ע"כ עיי"ש עוד[10].

ונמצא מכל זה דברים נוראים, דרוב הרבנים ובעלי בתים הם של הערב רב, וצריכים ללחום נגדם במלחמה גדולה, ובעוה"ר לא די שאין נלחמים נגדם אלא הרבה אנשים יש להם קשר אתם ובונים להם בנינים ופלטרין גדולים, ונותנים להם ממון כסף רב, ויש להם שם כבוד ויקר וגדולה, והצדיקים האמיתיים המקושרים לה' יושבים בעניות ל"ע וא"א להם לפעול ולעשות לצרכי שמים כראוי, להרבות פעלים לתורה וליראת שמים.

ועל פי זה אפשר להבין מ"ש בספה"ק היכל הברכה (בפרשת ואתחנן הנ"ל על פסוק הטיבו וגו') וזה לשונו: "ואני תמהתי על בעלי בתים הכשרים למה ישנו כל הלילה ויבלו ימיהם בהבל, למה לא יעמדו באשמורת לומר תהלים וחצות כפי כחם ואחר כך ילכו להתפלל מלה במלה בכוונת הלב, כל חד כפום שיעור דיליה, ואם הוא בר הכי ללמוד על כל פנים משניות, למה ימנע עצמו מזה ולומר איזה דפין מן הזוהר הקדוש כי כל דיבורים אלו הם קישוטי הנפש חיים לנפשו, למה לא ילחם עם חלק הרע שבנפשו המונע אותו בחכמות זרות ואם ההתחלה יהיה לו קשה שלא יטעום אלא מרירות, סופו יהיה לו אור וחיות ומתיקות וחיים לנפשו בזה ובבא וכו'. ואם יסמוך בעל הבית הכשר שהוא מתומכי התורה בוודאי אין דבר גדול בעולם מן מי שהוא תומך התורה אבל זעירין אינון, ועוד שיש הרבה טועין ומטעין ואם אין לו זכות לא יזכה לזה אלא ידבק עצמו בשד יהודי שהוא תלמיד חכם, והרבה צריך בקשות ורחמים בבכיה שיזכה לדבק עצמו בתלמיד חכם אמת וצדיק, ולזה לא יזכה אלא על ידי זכיות הרבה ותפלות ותחנונים כי מן השמים אין נותנים שום דבר קדושה ומצוה אלא על ידי זכות הקדום וטורח ובקשות ותפלה" ע"כ.

והכוונה במ"ש ואם אין לו זכות לא יזכה לזה אלא ידבק עצמו בשד יהודי שהוא תלמיד חכם, י"ל ג"כ כנ"ל, דיכול להיות שהוא תלמיד חכם אבל עדיין יכול להשתייך ח"ו לכת הערב רב והסטרא אחרא רח"ל, וע"כ צריך לזה זכיות הרבה ותפלות ותחנונים שיזכה לדבק עצמו בתלמיד חכם אמת וצדיק, וד"ל.

וכמה נוראים הדברים שכתב בספה"ק תולדות יעקב יוסף (פרשת נשא, ד"ה העולה) וז"ל:

"העולה מזה דראוי העושר לילך אל החכם לקבל ממנו חכמה כמו שהחכם הולך אצל העושר לקבל ממנו חסד מעשרו כי זה תכלית הבריאה כמ"ש במדרש (שוחר טוב) (תנחומא משפטים ט') על פסוק ישב עולם לפני אלקים ר"ל שאל שיהיה כולם שוין בעושר וחכמה שלא יצטרכו לקבל זה מזה, והשיבו רוח הקדש אם כן חסד ואמת מן ינצרוהו, כי במה יזכה זה עם זה, משא"כ עכשיו החכם מקבל חסד מהעושר והעושר מקבל מן החכם תורה וחכמה הנקרא אמת, ובשכר שמשפיעים זה לזה בחכמה ובעושר כך מלמעלה יורד השפע וכמ"ש בש"ס ולמוכיחים יונעם ועליהם תבוא ברכת טוב, כל זמן שתוכחה בעולם ברכה בעולם וכו' (תמיד כ"י ע"א) ור"ל שגורם שפע כנ"ל, וכמ"ש בתיקונים (תיקון מ"ד) יעו"ש".

"ובזה יובן חסד ואמת נפגשו, ר"ל כשעושין להשפיע זה לזה החכמים מקבלין חסד מהעושר והעשירים שומעין חכמה ומוסר הנקרא אמת מהחכמים שהוא עיקר התכלית כמ"ש חסד ואמת מן ינצרוהו כנ"ל, אז גורמים לייחד ב' מדות הגורמין שפע וברכה בעולם, וזהו צדק ושלום נשקו" וכו'.

"ובזה יובן דברי נעים זמירות ישראל בפתח דבריו, למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק יתיצבו מלכי ארץ וגו' ור"ל שלא אמר זה דרך תרעומות להתרעם למה רגשו וכו' רק שאמר דרך מוסר לעמו ישראל בטוב טעם ודעת להבינם למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק להתעולל עלילות בריק והבל על בחירי אומה ישראל, כאשר באזנינו שמענו עלילות שונאינו בכמה מיני תחבולות אין מספר להעלותן אשר האומות מעלילין והם המוני האומות הנקראים גוים שרגשו וגם השרים של המדינה מאומות העולם הנקראים לאומים יהגו ריק, היאומן כי יסופר להאמין מחכמי אומות העולם על דברי הבל וריק כזה, אבל זה נמשך מצד כי יתיצבו מלכי ארץ מאן מלכי רבנן (גיטין ס"ב ע"א) שמעמידין על פי השר שארץ שלו, וזה שנצב לרב שנקרא מלך על פי מלכי ארץ שהארץ והעיר שלו אחר חורבן הבית [ותיבת מלכי משמש לכאן ולכאן] ויתיצבו מלכי ארץ ורוזנים שהם המנהיגים של הרב הנ"ל נוסדו יחד על ה' ועל משיחו, כי מיד יועצים עצות על ה' בענין מאכלות אסורות להעביר שוחטים טובים ולהעמיד רעים לפי רצונו וכיוצא בזה לפי מה שראתה עיני ועל משיחו שהם הלומדים העוסקים בתורה ועבודה איך לגרשם מהעיר ולבטל מנין שלו יעשו כעובדא דאחז המלך שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות ואמר אם אין חכמה אין הקב"ה משרה שכינתו בישראל שנאמר חתום תורה בלימודי וכו' (ישעיה ח'), ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו, ור"ל כי עצתם איך להשליך עבותות האהבה שבינם לבינו ית' ע"י שיש להם מקום מיוחד להתלמד ולהתפלל ולהסיר מוסרותימו שע"י תורה ומוסר כולם נכנעים לפניהם ולהסיר עול מעלינו זהו תוכן עצתם".

"והנה באלו יש ב' כתות כנ"ל שיש יראי השם לשם שמים וכנ"ל, ובזה אמר יושב בשמים ישחק ר"ל כי זה שהוא ברום המעלות בשמים שכבר נתקשר באהבה ית' גם עתה ישחק וישמח ולא יחוש כלל לעצתם, משא"כ אד' ילעג למו, כי כת ב' הנ"ל שהי' במדרגה תחתונה הנק' אד' כנודע שלא היה לשם שמים רק ליטול את השם שהוא מחסידי ארץ, וכעת שרואה שיועצים עליהם הרוזנים וכו' מיד הוא עצמו ילעג למו על היראים כדי שלא ימצא בו שום דבר מחסידים שלא ילכד בעצת רוזנים, וזה הוא השמירה של מעלה לבל יכנס פנימה כל מי שיהי' כי מי שאינו הגון אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו כדי שיהיו נרפים מהתורה והעבודה לכוונה הנ"ל, אבל ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי, ור"ל שדוד אמר על עצמו ואני שעמדתי בנסיון כל הבזיונות והשפלות וכעת אני נסכתי מלכי שאינו נצב ממלכי ארץ עפ"י השררה רק ואני נסכתי מלכי שהוא אלקי עולם ה' על ציון הלומדים המצויינים בהלכה שעיקר מלכותי ונסיכותי הוא על הלומדים העוסקים בתורת ה' ועבודתו כמ"ש חבר אני לכל אשר יראוך וכו' (תהלים קי"ט) ועל זה הוא סמוך לשון חיבור כמו ועליו מטה מנשה (במדבר ב') כי הם נטורי קרתא (פתיחתא דאיכ"ר א') וא"צ לומר שלא לגרשם מהעיר רק שהם עיקר ממשלתי. וגם על הר קדשי שהם ראשי קציני אלופי ישראל שהם נקראים הר והם גורמים קדושתו כמ"ש (דברים ב') ויהי כאשר תמו וידבר ה' אלי שאין קדושת שמו על נביאים כי אם בזכות ישראל ומה שהעמיד ית' אותי לנסיך ומלך הוא בזכות ישראל שהם נקראין קודש ישראל לה' ראשית תבואתו (ירמיה ב') וחס על כבודם שיהיה להם רועה נאמן לבל יגיס דעתו עליהן כמו שאמרו (יומא כ"ב ע"א) אין ממנין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלוין אחוריו", עכלה"ק הנוגע לענינינו.

רואים אנו ג"כ מדברי התולדות יעקב יוסף שהצדיקים ועובדי ה' יושבים בעניות ובדחקות משא"כ אותם שדורשים רק כבוד עצמם יושבים על מי מנוחות ולא חסר להם כלום וכנ"ל.

ולכן צריך באמת סייעתא דשמיא גדולה לזה, שתהי' הצדקה שנותן באופן ראוי והגון, שיתן לעני הגון ת"ח וירא שמים שאינו שייך לכת הערב רב רח"ל.

בס"ד

זוהר הכשרות

חלק ?

קוּנְטְרֵס

מִנְחַת יְהוּדָה

יצא לאור בארצות הברית בשנת תשל"ז

פֶּתַח הַשַּׁעַר

אוֹדֶה אֶת ה' בְּכָל לֵבָב בְּתוֹךְ רַבִּים אֲהַלְלֶנּוּ, שֶׁזִכָּנוּ עַד הֲלוֹם לָבוֹא וּלְהַדְפִּיס סִפְרֵי "מִנְחַת יְהוּדָה" חֵלֶק שִׁשִּׁי מִסֵּפֶר נֶפֶשׁ יְשַׁעְיָה – עַל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, וּבָרוּךְ ה' שֶׁהַסְּפָרִים הָרִאשׁוֹנִים נִתְפַּשְּׁטוּ בְּיִשְׂרָאֵל וְהִשְׁרִישׁוּ שָׁרָשִׁים וּפָעֲלוּ הִתְעוֹרְרוּת רַבָּה בְּעִנְיְנֵי כַּשְׁרוּת בְּכָל תְּפוּצוֹת יִשְׂרָאֵל. הַסְּפָרִים נִתְקַבְּלוּ בָּרוּךְ ה' בְּהַעֲרָצָה, וְנֶחְלְקוּ וְנִמְכְּרוּ לַאֲלָפִים מֵאַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ, וְהִתְיַעַצְתִּי עִם כַּמָּה מִגְּדוֹלֵי הָרַבָּנִים שְׁלִיטָ"א לְהַדְפִּיס קוּנְטְרֶס מְיֻחָד אוֹדוֹת נְתִינַת חֲלַב עַכּוּ"ם וּשְׁאָר דְּבָרִים אֲסוּרִים לִילָדִים קְטַנִּים. וְהִדְפַּסְתִּי הַקוּנְטְרֶס בִּלְשׁוֹן אִידִישׁ הַמְדֻבָּר בֵּינֵינוּ דַּוְקָא, [כָּעֵת מְתֻרְגָּם לְלָשׁוֹן הַקֹודֶש] כְּדֵי לְאַפְשֵׁר גַּם לְנָשִׁים לְעַיֵּן בָּהּ, בְּקִוּוּי לְהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהַדְּבָרִים יַעֲשׂוּ רֹשֶׁם בְּלִבּוֹתָם, וּבִזְכוּתָם נִזְכֶּה לְהִגָּאֵל כִּימֵי צֵאתֵנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם שֶׁנִּגְאֲלוּ בִּזְכוּתָם, כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל הוּא קְדֻשַּׁת הַמַּאֲכָלִים וְהוּא יְסוֹד הַתּוֹרָה וְקִיּוּם הָאֱמוּנָה אַהֲבַת הַבּוֹרֵא וּדְבֵקוּת הָאֱלוֹקִית, יְדִיעַת הָאָב וְהַמְשָׁכַת הַבֵּן, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י ז"ל עַל הַפָּסוּק וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וְכוּ' אִם אַתֶּם פְּרוּשִׁים מִשִּׁקּוּצֵי נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת הֲרֵי אַתֶּם שֶׁלִּי וְאִם לָאו אֵינְכֶם שֶׁלִּי עכ"ל.

וּמִי שֶׁפּוֹגֵם נַפְשׁוֹ בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת אָז אֵינוֹ נִקְרָא בְּנוֹ שֶׁל הָקָבָּ"ה וְכוֹפֵר בְּהַקָּבָּ"ה, כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שְׁמִינִי (דַּף מ"ב ע"א) "ר' יִצְחָק אָמַר: כָּל מַאן דְאִסְתָאַב בְּהוּ כְּאִילּוּ פָּלַח לְעַבוֹדָה זָרָה דְּאִיהוּ תוֹעֲבַת ה' וְכוּ', נָפַק מִסִּטְרָא דְּחַיֵּי וְנָפַק מֵרְשׁוּתָא קַדִּישָׁא וְעַיֵּיל בִּרְשׁוּתָא אַחֲרָא, וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְאִסְתָּאַב בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתִי" עכ"ל.

כְּשֶׁהוֹצֵאתִי לָאוֹר אֶת סִפְרִי הָרִאשׁוֹן, הָיִיתִי אֵצֶל רַבֵּינוּ מְאוֹר עֵינֵינוּ מָרָן כ"ק אַדְמוֹ"ר מִסַּאטְמֶר שְׁלִיטָ"א [זיע"א], וּבֵרְכַנִי בְּהַצְלָחָתוֹ לְהָפִיץ הַסֵּפֶר, וּמִכֹּחַ בִּרְכָתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ פָּעַל הַרְבֵּה וְעָשָׂה הִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל אֵצֶל כָּל אֶחָד מֵאַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַמְבַקְשִׁים הָאֱמֶת בְּעִנְיְנֵי כַּשְׁרוּת.

עַל כֵּן אֲנִי מְבַקֵּשׁ מֵאַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁתְּקַבְּלוּ סֵפֶר זֶה, וְגַם לִלְמֹד בְּזֶה. וְאִם תֹאמְרוּ מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶה הוּא שֶׁאֶלְמֹד בְּסִפְרוֹ, אַךְ דְּעוּ נָא רַבּוֹתַי שֶׁסֵּפֶר זֶה אֵינוֹ כְּמוֹ שְׁאָר הַסְּפָרִים שֶׁהַמְחַבֵּר מְחַדֵּשׁ דָּבָר מִשֶּׁלּוֹ, רַק סֵפֶר זֶה מְלֻקָּט מִן הַשַּׁ"ס זֹהַר וּסְפָרִים שֶׁל רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים שֶׁכָּל דִּבְרֵיהֶם קְדוֹשִׁים וּמִמֵּילָא לֹא עָלַי תְּלוּנוֹתֵיכֶם. וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁתְּקַבְּלוּ בְּרָכָה זוֹ לְתוֹךְ בָּתֵּיכֶם וְתִהְיוּן לִי לְעֵזֶר וּלְהוֹעִיל.

וַאֲסַיֵּם: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתִּתֵּן לִי כֹּחַ וְחֹזֶק וְאוֹן וְעוֹז וְתַעֲצוּמוֹת וְאֹמֶץ לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר לִכְתֹּב מַה שֶּׁעוֹרַרְתַּנִי לְחַבֵּר חִבּוּר כּוֹלֵל עִנְיְנֵי מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, שֶׁהוּא יְסוֹד הָאֱמוּנָה וְעַמּוּד הָעֲבוֹדָה, וְלֹא יִקְרֶה לִי שׁוּם מִכְשׁוֹל וְנֵזֶק וּפַחַד וְצַעַר וּדְאָגָה וְיָגוֹן וּמְנִיעָה וְעִכּוּב וּבִלְבּוּל וְעַצְלוּת וּמַחְשָׁבָה זָרָה בָּעוֹלָם, וְתַשְׁפִּיעַ עָלַי שֶׁפַע הַשְׂכֵּל וְחָכְמָה בִּינָה וָדַעַת וּתְבוּנָה וְזִכָּרוֹן וְהַדְרִיכֵנִי בַּאֲמִתֶּךָ, וְדֶרֶךְ שֶׁקֶר הָסֵר מִמֶּנִי וְתוֹרָתְךָ חָנֵּנִי, וְאֶזְכֶּה לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לְזַרְעִי וּלְזֶרַע זַרְעִי לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַּלְמוּד תוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, וְלֹא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם וְלֹא נִכָּשֵׁל לְעוֹלָם וָעֶד.

וּבִזְכוּת הַשְּׁמִירָה מִמַּאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת נִזְכֶּה לִהְיוֹת שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים.

וִיהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם שֶׁיִּשְׁלַח לָנוּ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בִּבְשׂוֹרַת הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה – לְשַׂמְּחֵנוּ בְּבִנְיַן יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ, וְנוֹדֶה לַה' שִׁיר חָדָשׁ עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.

ה"ק שָׁלוֹם יְהוּדָה גְראָס

אבדק"ק הָאלְמִין

הַקְדָּמָה וְהִתְנַצְּלוּת

ד. כְּשֶׁכָּתַבְתִּי אֶת הַשּׁוּרוֹת הַלָּלוּ צִלְצֵל אֵלַי רַב מְפֻרְסָם וְאָמַר לִי אֶת הַכָּתוּב בַּסֵּפֶר הַמְפֻרְסָם אִמְרֵי שַׁי, חֲזַ"ל שׁוֹאֲלִים הָמָן מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? הֵיכָן מְרֻמָּז בְּכָל הַתּוֹרָה הָעִנְיָן שֶׁל הָמָן? וְעַל כָּךְ הֵשִׁיבוּ שֶׁהוּא מְרֻמָּז בַּפָּסוּק "הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכַלְתָּ". וְאִם כֵּן מַה הַשַּׁיָּכוּת שֶׁל הַפָּסוּק בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית לָעִנְיָן שֶׁל הָמָן?

ה. רוֹאִים לִפְעָמִים אֵיךְ שֶׁיְּהוּדִי מְאַבֵּד אֶת צֶלֶם הַאֱלוֹקוּת שֶׁלּוֹ, הוּא נִהְיָה מֻשְׁחָת עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהוּא מוּכָן לְהַכְחִיד אֶת אָחִיו, וּמֵהֵיכָן נוֹבַעַת הַשְׁחָתָה כָּזוֹ אֵצֶל יְהוּדִי? זֶה קוֹרֶה מִכָּךְ שֶׁאֵין אוֹכְלִים כָּשֵׁר, שֶׁהוּא מְטַמְטֵם אֶת הַלֵּב, כְּפִי שֶׁהָרַמְבַּ"ם כּוֹתֵב שֶׁהָאֹכֶל נִהְיָה דָּם, וְהַדָּם זוֹרֵם לַלֵּב וּמְטַמְטֵם אוֹתוֹ עַד שֶׁהוּא הוֹפֵךְ אוֹתוֹ לְ"הָמָן" יְהוּדִי, כִּי הוּא אָכַל דָּבָר שֶׁ"צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ", ע"כ.

רוֹאִים מִכָּךְ שֶׁלֶּאֱכֹל אֹכֶל שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר גּוֹרֵם לָרָעָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר.

ו. וְלָכֵן אוֹמְרִים אָרוּר הָמָן אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ לְאַבְּדִי כִּי הוּא הֶאֱכִיל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, עַל יְדֵי כָּךְ שֶׁהָיָה לוֹ אֶת הַכֹּחַ לִגְזֹר עַל הַיְהוּדִים גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת (מגילה י"ב).

ז. כָּתוּב גַּם בַּבַּ"ח (או"ח סי' תר"ע) וזל"ק, בְּפוּרִים הָיְתָה עִקַּר הַגְזֵרָה לְפִי שֶׁנֶּהֱנוּ מִסְּעוּדָתוֹ, עַל כֵּן נִגְזַר עֲלֵיהֶם לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת הַגּוּפִים שֶׁנֶּהֱנוּ מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁל אִסּוּר וְשִׂמְחָה וּמִשְׁתֵּה שֶׁל אִסּוּר, וּכְשֶׁעָשׂוּ תְּשׁוּבָה עִנּוּ נַפְשׁוֹתָם כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה אֶסְתֵּר: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְהוּדִים וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים". לְפִיכָךְ קְבָעוּם לְמִשְׁתֵּה וְיוֹם טוֹב לִזְכֹּר אֶת עִקַּר הַנֵּס.

ח. וְלָכֵן אוֹמְרִים בָּרוּךְ מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי, כִּי בִּזְכוּתוֹ הַיְהוּדִים נִצְּלוּ מִגְזֵרָתוֹ שֶׁל הָמָן, הוּא נִזְהַר שֶׁיְּהוּדִים לֹא יִכָּשְׁלוּ בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, וְלָכֵן הוּא יָשַׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לִשְׁמֹר שֶׁאֶסְתֵּר לֹא תֹאכַל אֹכֶל שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר.

ט. וְרַק בִּזְכוּת זֶה שֶׁשָּׁמְרוּ מִמַּאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת – נִצְּלוּ הַיְהוּדִים, וְלָכֵן קָרְאוּ לָהֶם "יְהוּדִי", כִּי אַף אֹכֶל שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר לֹא נִכְנַס לְפִיהֶם.

י. וּבִזְכוּת זֶה שֶׁל אֲכִילַת כָּשֵׁר נִזְכֶּה לְהִנָּצֵל מִכָּל צָרָה חַס וְשָׁלוֹם וּבִמְהֵרָה נִזְכֶּה לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה אָמֵן.

a a a

סֵפֶר

מִנְחַת יְהוּדָה

פֶּרֶק א

א. הָקָבָּ"ה אָמַר לַנָּבִיא יְשַׁעְיָה, שֶׁתֵּדַע שֶׁהַיְּהוּדִים אֵינָם רוֹצִים לְהַקְשִׁיב לְךָ, אָז אִם אַתָּה מְקַבֵּל עַל עַצְמְךָ לָלֶכֶת וּלְהַעֲנִישׁ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְזֹאת אֲפִלּוּ אִם הֵם יַלְעִיגוּ עָלֶיךָ, אָז אֶשְׁלַח אוֹתְךָ, וְעַל כָּךְ הֵשִׁיב יְשַׁעְיָהוּ, אֲנִי מוּכָן לָלֶכֶת אֲפִלּוּ אִם יַלְעִיגוּ עָלַי וְיַכּוּ אוֹתִי (מדרש רבה פ' צו).

ב. אָחִי, הַאֲמֵן לִי, שֶׁלָּכֶן כְּשֶׁאֲנִי מְקַיֵּם אֶת הַ"הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" – שֶׁיְּהוּדִי אֶחָד חַיָּב לְהוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ, כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה שֶׁהֶחָבֵר שֶׁלּוֹ עוֹשֶׂה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ טוֹב לַעֲשׂוֹת, אֲנִי תָּמִיד מְהַדֵּר לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה וְאַף מוּכָן לָרִיב עִמּוֹ עַל כָּךְ, וְיֵשׁ לִי בְּשֶׁל כָּךְ בֶּאֱמֶת שׂוֹנְאִים רַבִּים, לוֹעֲגִים לִי וְאַף מַכִּים אוֹתִי, אַךְ זֶה כְּלָל לֹא אִכְפַּת לִי, רַק דָּבָר אֶחָד אִכְפַּת לִי.

ג. הַשְּׁלָ"ה הַקָּדוֹשׁ מְצַטֵּט אֶת הַסֵּפֶר חֲסִידִים שֶׁסִּפֵּר: צַדִּיק גָּדוֹל נִפְטַר, וּכְשֶׁבָּא לְעוֹלַם הָאֱמֶת הוֹדִיעוּ לוֹ כִּי הוּא זָכָה לְגַן עֵדֶן בְּשֶׁל מִצְווֹתָיו, וְאָז הֵחֵלּוּ לִמְנוֹת אֶת כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁעָשָׂה, וְהוּא שׁוֹמֵעַ עַל מִצְווֹת שֶׁהוּא כְּלָל לֹא עָשָׂה אוֹתָן, וְאָז הוּא קָם וְאָמַר שֶׁהוּא כְּלָל אֵינוֹ זוֹכֵר שֶׁהוּא עָשָׂה מִצְווֹת כָּאֵלּוּ, וְאָז הֵשִׁיבוּ לוֹ וְאָמְרוּ שֶׁהַרְבֵּה אֲנָשִׁים דִבְּרוּ עָלָיו לָשׁוֹן הָרַע, וְהַסֵּדֶר הוּא שֶׁמּוֹרִידִים אֶת כָּל הַמִּצְווֹת מֵאוֹתָם אֵלּוּ, וּמַעֲבִירִים זֹאת אֵלָיו (דְּבָרִים דּוֹמִים כְּתוּבִים גַּם בַּסֵּפֶר חוֹבַת הַלְּבָבוֹת). וְעַל כָּךְ אוֹמֵר הַשְּׁלָ"ה הַקָּדוֹשׁ ז"ל, שֶׁעַל כָּךְ מְקוֹנֵן דָּוִד הַמֶּלֶךְ: "יָשִׂיחוּ בִי יוֹשְׁבֵי שַׁעַר וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר", אֶשְׂמַח מְאֹד אִם יְדַבְּרוּ עָלַי יְהוּדִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מִצְווֹת רַבּוֹת, כִּי אָז אֶזְכֶּה לְמִצְווֹתֵיהֶם, אֲבָל אִם יְדַבְּרוּ עָלַי רַק יוֹשְׁבֵי שַׁעַר וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר – שֶׁהִנָּם רְשָׁעִים וְחַסְרֵי מִצְווֹת – אָז הַמַּצָּב שֶׁלִּי לֹא טוֹב.

ד. גַּם יְדוּעִים דְּבָרָיו שֶׁל רַבָּהּ שֶׁל צַאנְז זי"ע שֶׁהוּא אָמַר פַּעַם שֶׁהֵיכָן שֶׁיֶּשְׁנוֹ יְהוּדִי דָּתִי אָז הוּא יְדִידוֹ, וְהֵיכָן שֶׁיֵּשׁ אָדָם שֶׁהוּא רָשָׁע הוּא שׂוֹנֵא אוֹתוֹ, אוֹתָם הַדְּבָרִים מוּבָאִים גַּם בַּסֵּפֶר וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה (מאמר שלוש שבועות פרק קעח ד"ה ומרן) מִסֵּפֶר הַקָדוֹשׁ זֶרַע קֹדֶשׁ עַיֵּן שָׁם.

ה. לָכֵן אָנוּ מַרְגִּישִׁים חוֹב לְהַדְפִּיס אֶת הַדִבּוּרִים הַבָּאִים, הֲגַם שֶׁזֶּה יִגְרֹם לִי קְצָת בִּזְיוֹנוֹת, אֲבָל כְּבוֹד הַשֵּׁם וּכְבוֹד הַתּוֹרָה הוּא הַרְבֵּה יוֹתֵר חָשׁוּב וְיָקָר לִי, וְאָסוּר לָנוּ לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּךְ.

ו. היעב"ץ הַקָּדוֹשׁ כּוֹתֵב (בספר מגדל עוז, עליית היראה) מוּבָא בְּסוֹף סֵפֶר הַקָדוֹשׁ עַל הַגְּאֻלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה, כְּדִלְהַלָּן:

בַּדְּבָרִים הַנּוֹגְעִים לִיסוֹדוֹת הַיַּהֲדוּת שֶׁל הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה, שֶׁלֹּא תִּבָּהֵל אֲפִלּוּ לֹא מִן הַמַּלְאָךְ, וְלֹא מִפְּנֵי מֶלֶךְ, לֹא מִפְּנֵי הֶחָכָם אוֹ עָשִׁיר אוֹ זָקֵן, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאָסוּר לְהִתְחַשֵּׁב בְּאֵלּוּ הַלּוֹעֲגִים וְעוֹשִׂים צְחוֹק מִדְּבָרִים אֵלּוּ, וַאֲפִילוּ כְּשֶׁמְּדֻבָּר בַּאֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ שֶׁכְּלַפֵּי חוּץ הֵם מִתְחַזִּים לִיהוּדִים דָּתִיִּים, אַל תִּסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם כְּלָל, כִּי בְּתוֹךְ תּוֹכָם הִנָּם אֲנָשִׁים מֻשְׁחָתִים, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁאַף אֶחָד אֵינוֹ מַסְכִּים אִתְּךָ, אַדְּרַבָּה, הַשָּׂכָר שֶׁלְּךָ יִהְיֶה פִּי מֵאָה.

ז. כָּךְ כּוֹתֵב גַּם הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק הָרַב ר' אִיסֶר זַלְמָן מַרְגָּלִיּוֹת זצ"ל (ביאור בר יוחאי) שֶׁזֶּה שֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל הַפַּרְנָסָה וְעַל הַכָּבוֹד שֶׁלֹּא יִשְׂנְאוּ אוֹתוֹ וְשׁוֹתֵק, אָז בְּוַדַּאי שֶׁיַּעֲנִישׁוּ אוֹתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, וְכָךְ כָּתַב לִי רַבִּי הַסַּבָּא קַדִּישָׁא, שֶׁזֶּה שׁוֹבֵר אֶת הַיַּהֲדוּת, וְלָכֵן הָאֶפִּיקוֹרְסִים וְהָרְשָׁעִים הִתְחַזְּקוּ, וַאֲפִלּוּ עַל הַחַיִּים אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בִּזְמַן כָּזֶה, אֲפִלּוּ אִם נִהְיֶה יְחִידִים בָּעוֹלָם ע"כ.

ח. בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כָּתוּב: "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי" (שמות כ"ב). עַל הַמִּלִּים "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי" אוֹמֵר רש"י: "אִם אַתֶּם קְדוֹשִׁים וּפְרוּשִׁים מִנְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת הֲרֵי אַתֶּם שֶׁלִּי, וְאִם לָאו אֵינְכֶם שֶׁלִּי", הַפְּשָׁט הוּא כָּךְ: הָקָבָּ"ה אוֹמֵר: כְּשֶׁהַיְּהוּדִים יִהְיוּ קְדוֹשִׁים, הֵם לֹא יֹאכְלוּ נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, אָז הֵם יִהְיוּ שֶׁלִּי, וּכְשֶׁהֵם יֹאכְלוּ נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת הֵם לֹא יִהְיוּ שֶׁלִּי, וְעַל הַמִּלִּים "לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ" אוֹמֵר רש"י: "שֶׁהַכֶּלֶב נִכְבָּד מִמֶּנּוּ". הַכַּוָּנָה שֶׁכְּמִישֶׁהוּ אוֹכֵל טְרֵפוֹת הוּא יוֹתֵר גָּרוּעַ מִכֶּלֶב.

ט. אָנוּ צְרִיכִים לְהָבִין: לָמָּה אֵצֶל אַף לֹא תַּעֲשֶׂה, אֵצֶל שׁוּם עֲבֵרָה, הָקָבָּ"ה אֵינוֹ אוֹמֵר שֶׁאִם תַּעֲשֶׂה אֶת הָעֲבֵרָה לֹא תִּהְיֶה שֶׁלִּי, וְלָמָּה בִּטְרֵפוֹת אוֹמֵר הָקָבָּ"ה שֶׁאִם אַתֶּם אוֹכְלִים טְרֵפוֹת אֵינְכֶם שֶׁלִּי? הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁאִם אוֹכְלִים טְרֵפוֹת אֵין נֶחְשָׁבִים עוֹד לִיהוּדִי.

י. הַתּוֹס' שׁוֹאֵל (חולין ה.) אֵיךְ הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת שֶׁהַקָּבָּ"ה שׁוֹמֵר אֶת הַצַּדִּיקִים שֶׁחָלִילָה לֹא יִכָּשְׁלוּ בִּדְבַר עֲבֵרָה כְּשֶׁאֵינָם יוֹדְעִים עַל כָּךְ? הֲלֹא אָנוּ מוֹצְאִים בַּגְּמָרָא (מכות ה.) אֵיךְ שֶׁשְּׁנֵי תַּנָּאִים צַדִּיקִים עָשׂוּ עֲבֵרָה כְּשֶׁלֹּא יָדְעוּ, וְתוֹסְפוֹת אוֹמְרִים שֶׁאִם הֵם לֹא יֹאכְלוּ מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת אָז בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ בְּעָווֹן מִסּוּג כָּזֶה שֶׁאֵין יוֹדְעִים עֲלֵיהֶם כְּלָל, אֲבָל לֹא מֵעֲבֵרוֹת מִסּוּג אַחֵר, וְעוֹד צָרִיךְ לְהָבִין מַדּוּעַ הֶעָוֹן שֶׁל הָאֹכֶל שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר חָמוּר בְּהַרְבֵּה מִכָּל הַ"לֹּא תַּעֲשֶׂה'ס" הָאֲחֵרִים.

יב. עַתָּה נִתָּן לְהָבִין מַדּוּעַ אֵצֶל הָעֲבֵרוֹת הָאֲחֵרוֹת אֵין הָקָבָּ"ה אוֹמֵר שֶׁאִם תַּעֲשׂוּ אֶת הָעֲבֵרָה הַהִיא לֹא תִּהְיוּ שֶׁלִּי, וְאִלּוּ רַק בִּטְרֵפוֹת אוֹמֶרֶת הַתּוֹרָה שֶׁאִם תַּעֲשׂוּ אֶת הָעֲבֵרָה לֹא תִּהְיוּ שֶׁלִּי, כִּי כְּשֶׁאוֹכְלִים טְרֵפוֹת הַלֵּב מִטַּמְטֵם, וְאָז הַגּוּף וְכָל הָאֵיבָרִים הוֹפְכִים לִהְיוֹת טְרֵפָה, וְאָז הוּא כְּבָר אֵינוֹ מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר טוֹב, שׁוּם מִצְוָה, וּמוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ רַק לְכִוּוּן הָעֲבֵרוֹת.

יג. הַגְּמָרָא (שבת קה) אוֹמֶרֶת: "כָּךְ הִיא דַרְכּוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע וְכוּ", הַיֵּצֶר הָרַע מַשִּׂיא אֶת הָאָדָם מִיָּד שֶׁחָלִילָה יַעֲזֹב אֶת הַיַּהֲדוּת וְיִשְׁתַּמֵּד, כִּי אִם הוּא יַתְחִיל מִיָּד בְּכָךְ, הוּא בְּוַדַּאי לֹא יַאֲזִין לוֹ, רַק הוּא מַתְחִיל בַּעֲבֵרוֹת קְטַנּוֹת, וּמִשָּׁם הוּא פּוֹנֶה לַעֲבֵרוֹת רְצִינִיּוֹת יוֹתֵר, עַד שֶׁהוּא מוֹרִיד אוֹתוֹ לְפִי שַׁחַת, וְזֶה שֶׁאוֹכֵל טְרֵפָה, וְלִבּוֹ מִטַּמְטֵם וְהוֹפֵךְ לִהְיוֹת טְרֵפָה, וְכָךְ הַדָּם וְכָל הָאֵיבָרִים הוֹפְכִים לִהְיוֹת מֻרְעָלִים, וּמוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת עֲבֵרוֹת, וּמִמֵּילָא קַל מְאֹד לַיֵּצֶר הָרַע לְהַצִּיעַ לוֹ לָלֶכֶת לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה רַחְמָנָא לִיצְלָן, וְלָכֵן – "אִם אַתֶּם אוֹכְלִים טְרֵפוֹת אֲזַי אַתֶּם אֵינְכֶם שֶׁלִּי". כִּי אֲכִילַת טְרֵפוֹת גּוֹרֶמֶת לְכָךְ שֶׁהוּא בִּמְהֵרָה יַהֲפֹךְ לְלֹא יְהוּדִי רח"ל.

יד. וְכָךְ אוֹמֵר לָנוּ עֵדוּת רַבָּהּ שֶׁל צַאנְז זצ"ל, שֶׁמְּדִינוֹת שְׁלֵמוֹת הִשְׁתַּמְּדוּ בִּגְלַל אֹכֶל.

טוּ. עוֹד נוֹדַע לִי עַל מִכְשׁוֹלוֹת אֲחֵרִים בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל כַּשְׁרוּת בַּצִּבּוּר הַחֲרֵדִי, וְלָכֵן הִכְנַסְתִּי אֶת עַצְמִי לַחְקֹר וְלִדְרֹשׁ אֶת הַסְבָךְ הַכָּרוּךְ בְּעִנְיְנֵי כַּשְׁרוּת, בִּמְיֻחָד בְּכָל הַקָּשׁוּר לַיִּצּוּר הַמְסֻבָּךְ שֶׁל עִנְיַן הַכַּשְׁרוּת, שֶׁלְּאַחַר כָּל הֶעָמָל וְהַיְגִיעָה הָרַבָּה בְּשֶׁטַח זֶה, הִצְלַחְתִי לְהוֹצִיא לָאוֹר אֶת הַסֵּפֶר נֶפֶשׁ יְשַׁעְיָה, שֶׁנָּשָׂא חֵן בְּעֵינֵי הַצִּבּוּר וְהֶחְדִּיר הִתְעוֹרְרוּת בְּקֶרֶב הַצִּבּוּר, שֶׁמַּרְבִּית הַנּוֹשְׂאִים שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים בַּסֵּפֶר כְּלָל לֹא הָיוּ יְדוּעִים לַצִּבּוּר, וְזֶה הִצִּיל אֶת הָרַבִּים מִמִּכְשׁוֹלוֹת שֶׁל אַלְפֵי יְהוּדִים, ה' יִשְׁמְרֵנוּ.

עַל כֵּן אָנוּ רוֹצִים לְהַזְכִּיר מִזְּמַן לִזְמַן מַאֲכָלִים שֶׁאָנוּ גּוֹרְמִים לְכָךְ, שֶׁכְּשֶׁאָנוּ אוֹכְלִים אוֹתָם אָנוּ מְפַטְּמִים אֶת הַמֹחַ שֶׁלָּהֶם וְאֶת שֶׁל יַלְדֵיהֶם עַל יְדֵי אֲכִילָתָם.

יד. רְאֵה גַּם בַּסֵּפֶר נֶפֶשׁ יְשַׁעְיָה (עמוד ע' – פ' ועמוד תכ"ג), הַתְּשׁוּבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל רַבֵּינוּ שליט"א שֶׁהוּא כּוֹתֵב – שֶׁחַיָּבִים מְאֹד לְהִזָּהֵר בְּעִנְיְנֵי הַכַּשְׁרוּת, כִּי אֲפִלּוּ כְּשֶׁמְּדֻבָּר בְּאֹכֶל שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֶכְשֵׁר טוֹב וּמְצֻיָּן שֶׁל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, אָז גַּם יִתָּכֵן שֶׁזֶּה מֻתָּר רַק בְּדִיעֲבַד וּבְהֶפְסֵד מְרֻבֶּה וְזֶהוּ אֵינוֹ לִמְהַדְּרִין, עַיֵּן שָׁם.

יז. וְחֹסֶר זְהִירוּת בִּדְבַר הַכַּשְׁרוּת, כְּבָר גָּרַם לַאֲסוֹנוֹת רַבִּים אֵצֶל יְהוּדִים מֵחוּגִים חֲרֵדִיִּים כְּפִי שֶׁכְּבָר יָדוּעַ, תְּנַסּוּ לִשְׁאֹל אֶת הָעַסְקָנִים שֶׁל "הַצָּלָה" (שֶׁבַּזְּכוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁל עֲבוֹדָתָם בְּמֶשֶׁךְ 24 שְׁעוֹת הַיְמָמָה, הֵן בְּאֶמְצַע עֲבוֹדַת הַפַּרְנָסָה וְהֵן בְּאֶמְצַע שְׁנָתָם וְהֵן בְּאֶמְצַע תְּפִלָּתָם – הִנָּם רָצִים בִּמְלֹא מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ כְּשֶׁמְּדֻבָּר בְּעִנְיָן שֶׁל הַצָּלַת נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, כְּמוֹהֶם יִרְבּוּ בְּיִשְׂרָאֵל, וְאַשְׁרֵי חֶלְקָם בָּזֶה וּבָבָּא, ה' יִתְבָּרַךְ יִשְׁמְרֵנוּ שֶׁלֹּא נֵאָלֵץ לְהַגִּיעַ לְעֶזְרָה זוֹ) – אַדְּרַבָּא, רַק תִּשְׁאֲלוּ אוֹתָם וְהַשְׂעָרוֹת יַעַמְדוּ לָכֶם עַל הָרֹאשׁ, כְּשֶׁתִּוָּדְעוּ אֵילוּ אֲסוֹנוֹת קוֹרִים יוֹם יוֹם, בִּמְיֻחָד אֵצֶל יְלָדִים קְטַנִּים שֶׁכָּל זֶה נִגְרָם אַךְ וְרַק בְּשֶׁל הָעֻבְדָּה שֶׁהֵם אוֹכְלִים מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת (שבת ל"א ע"ב).

שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת

בְּעִנְיַן כַּשְׁרוּת אֵצֶל יְלָדִים קְטַנִּים

מֵהֵיכָן יוֹדְעִים שֶׁגַּם אֵצֶל יְלָדִים קְטַנִּים חַיָּבִים לְהַחְמִיר עַל הַכַּשְׁרוּת – בְּדִיּוּק כְּמוֹ אֵצֶל מְבֻגָּרִים?

בְּדִיּוּק הָפוּךְ, אֵצֶל יְלָדִים קְטַנִּים חַיָּבִים לִהְיוֹת הַרְבֵּה יוֹתֵר זְהִירִים בְּעִנְיַן אֲכִילָתָם, יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֵצֶל מְבֻגָּרִים, כָּךְ לִמֵּד אוֹתָנוּ הַגָּאוֹן וְהַצַּדִּיק רַבָּהּ שֶׁל שַׁאפְרַאן זי"ע, כְּשֶׁהוּא הִסְבִּיר לָנוּ עַד כַּמָּה חָשׁוּב וְנָחוּץ הָעִנְיָן כְּשֶׁבּוֹנִים אֶת הַיְסוֹד שֶׁל עַצְמוֹת וְגוּף הַיֶּלֶד, שֶׁהוּא חַיָּב לִהְיוֹת בְּכַשְׁרוּת, כִּי כְּשֶׁחָלִילָה מַאֲכִילִים בְּאִסּוּר, הֲרֵי הוּא נִבְנֶה בְּאִסּוּר וְכָל הַיְסוֹד שֶׁלּוֹ אִסּוּר (ראה פ"ב אות ג').

כַּיָּדוּעַ מָסַר רַבָּהּ שֶׁל שַׁאפְרַאן נַפְשׁוֹ בְּעִנְיָן זֶה, וּמִמֵּילָא מוּבָן מַדּוּעַ כָּל תַּלְמִידָיו חַיָּבִים לִנְהֹג עַל פִּי הוֹרָאוֹתָיו, כְּמוֹ כָּל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, כִּי הוּא הָיָה נִמְנֶה עַל טוֹבֵי מוֹרֵי הַהוֹרָאָה וּמוֹרֵי הַדֶּרֶךְ עוֹד בַּדּוֹר הַקּוֹדֵם, בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהַדָּבָר נִרְאֶה בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, וּכְפִי שֶׁיָּדוּעַ, הַצַּדִּיקִים מִן הַדּוֹר הַקּוֹדֵם אָמְרוּ עָלָיו דְּבָרִים גְּדוֹלִים.

הֵיכָן הֵם הַמְּקוֹרוֹת בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ שֶׁהַנֵּזֶק לַגּוּף וְלַנְּשָׁמָה שֶׁל הַיֶּלֶד הוּא בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת?

אָנוּ רוֹצִים לְהַעֲתִיק כָּאן אֶת הַלָּשׁוֹן שֶׁל הָרַבָּנִים וְהַפּוֹסְקִים הַמְפֻרְסָמִים.

א. מוּבָא בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (אורח חיים סי' שמ"ג ס"א) כְּשֶׁרוֹאִים יֶלֶד קָטָן אוֹכֵל נְבֵלָה אוֹ אִסּוּרִים אֲחֵרִים, לַמְרוֹת שֶׁבֵּית דִּין אֵינוֹ מְחֻיָּב לְהַפְרִיעַ לוֹ, הָאַבָּא כֵּן מְחֻיָּב (בִּגְלַל מִצְוַת חִנּוּךְ) לִנְזֹף בּוֹ וְלִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ אִסּוּר דְּאוֹרַיְיתָא, [וְאִם הָאַבָּא עוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ אֵינוֹ רוֹאֶה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ, וְאֵינוֹ אוֹמֵר לַיֶּלֶד דָּבָר, אָז הַ"בֵּית דִּין" חַיָּב לִמְחוֹת לְהַזְמִין אֶת הָאַבָּא וּלְהַזְהִירוֹ עַל כָּךְ, וְאִם מְדֻבָּר בְּאִסּוּר דְּרַבָּנָן, שֶׁגַּם אָז מְחֻיָּב הָאַבָּא לִנְזֹף בַּיֶּלֶד, בְּכָל זֹאת בְּעִנְיָן זֶה אִם הָאַבָּא אֵינוֹ נוֹזֵף בַּיֶּלֶד, אֵין בֵּית הַדִּין מְחֻיָּב לְהַזְמִין אֶת הָאָב וּלְהַתְרוֹת בּוֹ (מפרשי השולחן ערוך)].

כָּל זֹאת מְדֻבָּר כְּשֶׁהַיֶּלֶד הַקָּטָן לָקַח אֶת אֹכֶל הָאִסּוּר בְּעַצְמוֹ, אֲבָל כְּשֶׁהָאַבָּא בְּעַצְמוֹ נוֹתֵן לַיֶּלֶד לֶאֱכֹל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, אָז אֲפִלּוּ כְּשֶׁמְּדֻבָּר רַק בְּאִסּוּר דְּרַבָּנָן (הַחֲכָמִים לוֹמְדִים זֹאת מִן הַפָּסוּק: "לֹא תֹאכְלוּם" הַכָּתוּב מְדַבֵּר בִּשְׁרָצִים וּבְדַם, וְהֵם דּוֹרְשִׁים לֹא תֹּאכְלוּם שֶׁלֹּא תַכְשִׁילוּ אֶת הַיְלָדִים בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת. כְּמוֹ כֵן כָּתוּב גַּם אֵצֶל טֻמְאַת כֹּהֲנִים "אֱמֹר וְאָמַרְתָּ" "לְהַזְהִיר גְּדוֹלִים עַל הַקְּטַנִּים", שֶׁיְּלָדִים קְטַנִּים גַּם אָסוּר לָהֶם לְהִטַּמְּאוֹת) (ע' בזה באריכות בספר שמ"ג באחרונים ובדעת תורה וכף החיים שם).

ב. הָרָמָ"א כּוֹתֵב (ביורה דעה סימן פ"א סעי' ז') חָלָב שֶׁל מִצְרִית עַל פִּי הַהֲלָכָה כָּשֵׁר (לָתֵת "חֲלַב אֵם" לַיֶּלֶד) בְּדִיּוּק כְּמוֹ לָתֵת חָלָב מֵאֵם יְהוּדִיָּה, אֲבָל בְּכָל זֹאת שֶׁלֹּא יִתְּנוּ לַיְלָדִים לִשְׁתּוֹת מֵ"חֲלַב אֵם" שֶׁל גּוֹיָה, כִּי חָלָב שֶׁל גּוֹיָה מְטַמְטֵם אֶת הַלֵּב, וּמַחְדִּיר בַּיֶּלֶד טְבָעִים רָעִים.

הָרַשְׁבָּ"א וְהָרִיטְבָ"א ז"ל (יבמות קי"ד) כּוֹתְבִים שֶׁהַדָּבָר גּוֹרֵם טֶבַע רַע וְאַכְזָרִיּוּת אֵצֶל הַיֶּלֶד, וְהֵם מְאַבְּדִים אֶת הַמִּדּוֹת הַיְּהוּדִיּוֹת שֶׁל בַּיְשָׁנִים וְרַחְמָנִים.

ד. עוֹד כּוֹתֵב שָׁם הָרָמָ"א, שֶׁגַּם אִשָּׁה יְהוּדִיָּה הַנּוֹתֶנֶת "חֲלַב אֵם" אָסוּר לָהּ לֶאֱכֹל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת. אוֹמְרִים הַמְפָרְשִׁים (ש"ך וט"ז) פְּשָׁט – שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהָאִשָּׁה בְּסַכָּנָה חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהִיא חַיֶּבֶת לֶאֱכֹל אִסּוּר – בִּגְלַל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, בְּכָל זֹאת אָסוּר לָהּ אָז לְהָנִיק אֶת הַיֶּלֶד, כִּי אֲפִלּוּ כְּשֶׁהָאִשָּׁה אוֹכֶלֶת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת זֶה מַזִּיק לַיֶּלֶד.

ה. עוֹד כּוֹתֵב שָׁם הָרָמָ"א, שֶׁלַּמְרוֹת שֶׁאָנוּ פּוֹסְקִים (באורח חיים סימן שמ"ג, ראה לעיל בסעיף א') כְּשֶׁהַיֶּלֶד אוֹכֵל מֵעַצְמוֹ אִסּוּר שֶׁהוּא רַק אִסּוּר דְּרַבָּנָן, וְהָאַבָּא עוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה, אֵין הַבֵּית דִּין חַיָּב לִנְזֹף בָּאָב, זֶה רַק "לַהֲלָכָה", אַךְ בְּאִסּוּרִים אֲחֵרִים כְּמוֹ בְּעִנְיַן חִלּוּל שַׁבָּת וּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת חַיָּב הַבֵּית דִּין לִמְחוֹת בָּאָב, וּבֵית הַדִּין חַיָּב בְּכֹחַ לִמְנֹעַ מֵהַיֶּלֶד לֶאֱכֹל אֶת הַמַּאֲכָלוֹת הָאֲסוּרוֹת, וְזֹאת לַמְרוֹת שֶׁמְּדֻבָּר בְּאִסּוּר דְּרַבָּנָן בִּלְבַד, כִּי מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת יַזִּיקוּ לַיֶּלֶד בֶּעָתִיד – כָּךְ כּוֹתֵב הַפְּרִי חָדָשׁ שָׁם – כִּי מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת גּוֹרְמִים שֶׁהוּא יִהְיֶה עִם טֶבַע רַע, וְהַסּוֹף יִהְיֶה שֶׁהוּא יֵצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה.

ו. עוֹד כּוֹתֵב שָׁם הַפְּרִי חָדָשׁ: "שֶׁלְּדַאֲבוֹנֵנוּ מֵאַחַר וְאֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת נִזְהָרִים בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ, זוֹ הַסִבָּה מַדּוּעַ רֹב הַיְלָדִים יוֹרְדִים מִן הַדֶּרֶךְ וְעוֹזְבִים אֶת הַדָּת, וְרֹב הַיְלָדִים הוֹפְכִים לִהְיוֹת בַּעֲלֵי עַזּוּת פָּנִים שֶׁל הַדּוֹר, וְאֵין לָהֶם יִרְאַת שָׁמַיִם בְּלִבָּם, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁאוֹמְרִים לָהֶם מוּסָר, הֵם אֵינָם יְכוֹלִים לְקַבֵּל זֹאת וְכוּ', וּמִי לָנוּ גָּדוֹל יוֹתֵר מֵ"אַחֵר" (אֶחָד מִן הַתַּנָּאִים, הָרַבִּי שֶׁל הַתַּנָּא הָאֱלוֹקִי רַבִּי מֵאִיר, שֶּׁבְּסוֹף יָמָיו יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה) שֶׁהַסִּבָּה לִירִידָתוֹ מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר הָיְתָה – כְּשֶׁאִמּוֹ הָיְתָה מְעֻבֶּרֶת הִיא עָבְרָה פַּעַם אַחַת לְיַד בֵּית עֲבוֹדָה זָרָה, וְהִיא הִתְאַהֲבָה בַּטַּעַם וְרֵיחַ שֶׁל הָעֲבוֹדָה זָרָה, וְהָרֵיחַ הַזֶּה הִתְפַּשֵּׁט בְּכָל גּוּפָהּ, וְזֶה אֲשֶׁר גָּרַם שֶׁיֵּרֵד מּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, לָכֵן חַיָּבִים לִהְיוֹת זְהִירִים מַה שֶּׁנּוֹתְנִים לַיְלָדִים הַקְּטַנִּים לֶאֱכֹל". עַד כָּאן לְשׁוֹן הַפְּרִי חָדָשׁ (ועיין גם כן במחזיק ברכה מהחיד"א שם אות י"ד ואות נ"ג).

ז. הַגָּאוֹן וְהַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ בַּעַל הַמְחַבֵּר שֶׁל הַסֵּפֶר "בְּנֵי יִשָּׂשׂכָר" כּוֹתֵב בְּסִפְרוֹ "אַגְרָא דְפִּרְקָא" (אות קכ"ו) בִּשְׁמוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק ר' מֶענְדֶעלֶע מֵרִימָנוֹב זי"ע תֵּרוּץ עַל הַקֻּשְׁיָה הַגְּדוֹלָה, שֶׁאָנוּ רוֹאִים הַרְבֵּה יְלָדִים כְּשֶׁהֵם קְטַנִּים עֲדַיִן הֵם הוֹלְכִים לַ'חֶדֶר' וְלוֹמְדִים שָׁם בְּהִתְלַהֲבוּת רַבָּה, מִתְפַּלְּלִים בְּכַוָּנָה, וְעוֹנִים אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא, וּמִתְנַהֲגִים כְּאִלּוּ הָיוּ הַיְלָדִים הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר, וּכְשֶׁהֵם גְּדֵלִים הֵם הוֹפְכִים לִהְיוֹת בַּעֲלֵי מִדּוֹת רָעוֹת, וּמַפְסִיקִים לִלְמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל, מֵהֵיכָן זֶה קוֹרֶה? מַדּוּעַ הֵם מַחְלִיפִים אֶת עוֹרָם? הֲרֵי זֶה צָרִיךְ הָיָה לִהְיוֹת הַהֵפֶךְ, שֶׁבִּזְכוּת לִמּוּד הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת שֶׁקִּיְּמוּ כְּשֶׁהָיוּ יְלָדִים קְטַנִּים, יַעֲמֹד לָהֶם כְּשֶׁיִּהְיוּ גְּדוֹלִים יוֹתֵר, כְּפִי הַכְּלָל שֶׁמִּצְוָה אַחַת גּוֹרֶרֶת אֶת הַמִּצְוָה הַשְּׁנִיָּה, וּבֵינְתַיִם מַה שֶּׁקּוֹרֶה הוּא בְּדִיּוּק הַהֵפֶךְ.

מֵשִׁיב עַל כָּךְ הַרַבִּי רַבִּי מֶענְדֶעלֶע – שֶׁהַסִּבָּה הִיא שֶׁכְּשֶׁהָיוּ הַיְלָדִים קְטַנִּים, הוֹרֵיהֶם פִּטְּמוּ אוֹתָם בְּאֹכֶל שֶׁל גֶּזֶל, אֹכֶל שֶׁקָּנוּ בְּכֶסֶף שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר, וְאֵצֶל אֲחֵרִים שֶׁהַכֶּסֶף הָיָה לִכְאוֹרָה כָּשֵׁר, אַךְ קָנוּ אֹכֶל שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר וְהֶאֱכִילוּ בּוֹ אֶת הַיְלָדִים, כָּךְ שֶּׁהַגּוּף וּבְשָׂרָם גָּדַל מִמַּאֲכָלִים שֶׁאֵינָם כְּשֵׁרִים, וְעַל יְדֵי זֶה נִבְרְאוּ מִדּוֹת רָעוֹת עִם תַּאֲווֹת לְכָל הַדְּבָרִים הָרָעִים (הַשֵּׁם יִשְׁמְרֵנוּ) עכ"ד.

ח. כָּךְ כּוֹתֵב גַּם הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ (בסוף פרשת שמיני) שֶׁכָּל אֵלּוּ שֶׁאוֹכְלִים מַאֲכָלוֹת אֲסוּרִים, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, הֵם הוֹפְכִים בְּעַצְמָם לַחֲתִיכַת שֶׁרֶץ, וְזוּ כַּוָּנַת הַגְּמָרָא שֶׁעַמֵּי הָאֲרָצִים הִנָּם שְׁרָצִים וְיַלְדֵיהֶם שְׁקָצִים, כִּי בְּכָךְ שֶׁהֵם אוֹכְלִים שְׁרָצִים הֵם הוֹפְכִים בְּעַצְמָם לִשְׁרָצִים וְהַיְלָדִים הֵם יַלְדֵי הַשְּׁרָצִים.

וְעַל כָּךְ מְסַיֵּם הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ, שֶׁכָּל זֶה כְּשֶׁאוֹכְלִים שְׁרָצִים בְּמֵזִיד, אֲבָל כְּשֶׁאוֹכְלִים בְּשׁוֹגֵג, לֹא הוֹפֵךְ אֶת הַנֶּפֶשׁ מַמָּשׁ בְּעַצְמוֹ לְשֶׁרֶץ, רַק שֶׁהוּא הוֹפֵךְ לִהְיוֹת טָמֵא וְאָטוּם, וְזֹאת אֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל שֶׁהוּא אָכַל אִסּוּר, בִּמְיֻחָד הַיּוֹם, כְּשֶׁהָאֲוִיר דָּחוּס כָּךְ שֶׁבְּכָל הָאֲרָצוֹת כֻּלָּם בְּיַחַד, כִּמְעַט וְאֵין דָּבָר אֶחָד שֶׁיִּהְיֶה נָקִי מִתּוֹלָעִים, וְלָכֵן כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִשְׁמֹר אֶת נַפְשׁוֹ שֶׁבֶּאֱמֶת יִזָּהֵר וְיִשָּׁמֵר.

ט. בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (שמות דף קכ"ח) כָּתוּב שֶׁמִּי שֶׁאוֹכֵל בָּשָׂר בְּחָלָב (חָלָב עִם בָּשָׂר בְּיַחַד) הוּא אֵינוֹ פּוֹגֵם רַק אֶת עַצְמוֹ – אֶלָּא גַּם אֶת יְלָדָיו, וְכִי לִפְגָם זֶה תִּהְיֶה הַשְׁפָּעָה לְדוֹרוֹת.

בָּזֶה אוֹמֵר פְּשָׁט בַּעַל "וַיַּגֶּד יַעֲקֹב" (עה"ת פ' ויקרא) "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם" בְּכָל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב "אֶת" הַכַּוָּנָה לְרַבּוֹת דָּבָר נוֹסָף שֶׁכָּתוּב בַּפָּסוּק – וְהַכַּוָּנָה הִיא שֶׁגַּם אֶת הַנְּפָשׁוֹת שֶׁל הַיְלָדִים לֹא יִפְגְּמוּ.

י. עַל הַפָּסוּק (בפרשת שמיני) "שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל", דּוֹרֵשׁ הַסִּפְרָא וְרָשִׁ"י מֵבִיא וּמַסְבִּיר שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא לְזֶה הַגּוֹרֵם שֶׁגַּם הַשֵּׁנִי יֹאכַל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, וְזֹאת לַמְרוֹת שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ כְּלָל לֹא אָכַל זֹאת, זֶה נֶחְשָׁב לוֹ בְּדִיּוּק כְּאִלּוּ שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ אָכַל, וְגַם הוּא עוֹבֵר עַל הַלָּאו.

יא. הַיְסוֹד וְשֹׁרֶש הָעֲבוֹדָה כּוֹתֵב (שער הבכורות פרק ד' ד"ה הגידה לי) "הַאִם אֵינוֹ רָאוּי לְאָדָם לִזְרֹק אֶת עַצְמוֹ עַל הָאֲדָמָה, לְהַכְנִיס אֲדָמָה לְפִיו, וְשֶׁדְּמָעוֹת כְּמוֹ מַיִם יִזְּלוּ מֵעֵינָיו בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה לֹא לָנוּחַ, וְזֹאת אִם הוּא יָכוֹל לְשַׁעֵר בְּנַפְשׁוֹ שֶׁאוּלַי חָלִילָה בְּחַיָּיו הוּא לֹא הָיָה נִזְהָר מַסְפִּיק בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, שֶׁחֹמֶר הֶעָווֹן וְהָעֹנֶשׁ עַל עֲבֵרָה זוֹ יוֹתֵר חֲמוּרָה מִכָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם עַל פִּי הַזֹהַר הַקָדוֹשׁ, כִּי עַל כָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, אֲפִלּוּ עַל אֵלּוּ שֶׁחַיָּבִים עֲלֵיהֶן מִיתַת בֵּית דִּין, בְּכָל זֹאת לְאַחַר שֶׁהוּא קִבֵּל אֶת הָעֹנֶשׁ בַּגֵּיהִנֹּם עַל עֲבֵרָה זוֹ וְעַל עֲבֵרוֹת אֲחֵרוֹת, הוּא מַגִּיעַ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לְגַן עֵדֶן, וּלְכָל הַפָּחוֹת יֵשׁ לוֹ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, אֲבָל מִי שֶׁטִּמֵּא אֶת עַצְמוֹ בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, אֵין לוֹ חֵלֶק בֵּאלוֹקֵי יִשְׂרָאֵל וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וְהוּא נִשְׁפָּט לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת.

וְעוֹד מָה אֲנִי יָכוֹל לִכְתֹּב וּלְדַבֵּר עַל לִבּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַאִם זֶה לֹא מַסְפִּיק הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁצִּיַּנּוּ לְעֵיל, שֶׁצָּרִיךְ לְעוֹרֵר אֶת לֵב הָאָדָם כְּשֶׁהוּא נִזְכָּר בְּכָל אֵלּוּ שֶׁיֵּלֵךְ וְיַכֶּה עַל הַמַּזָּל הָרַע שֶׁלּוֹ אִם הוּא לֹא יְתָאֵר לְעַצְמוֹ אֶת כָּל שֶׁהִזְכַּרְנוּ כוּ'.

וְעַל כֵּן אַחִים וִידִידִים יְקָרִים, כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶת הָרֹאשׁ לְהָבִין וְלָדַעַת אֶת חֹמֶר הָאִסּוּר רַחְמָנָא לִיצְלָן, וְלֹא יִקַּח לַלֵּב לִשְׁמֹר וּלְהִזָּהֵר בִּכְדֵי לִלְמֹד לֶעָתִיד, וְלִהְיוֹת זָהִיר בְּכָל מִינֵי זְהִירוּת מֵהֶעָוֹן הַנּוֹרָא הַזֶּה, שֶׁאֲפִלּוּ אֵצֶל סְפֵק סְפֵיקָא שֶׁיֵּשׁ בָּאֹכֶל אוֹ בַּמַּשְׁקֶה הַזֶּה" עכ"ל.

יב. עוֹד הוּא כּוֹתֵב שָׁם לְהַלָּן (ד"ה ויזהר) שֶׁהָאָדָם לֹא יִזְרֹק אֵימָה יְתֵרָה עַל בְּנֵי בֵּיתוֹ, כִּי אָז אִם חָלִילָה תִּכָּשֵׁל בְּמַשֶּׁהוּ, הִיא תְּפַחֵד לְסַפֵּר אֶת הָאֱמֶת, וְאָז עָדִיף שֶׁאִם חָלִילָה מִתְעוֹרֶרֶת אֵיזוֹ שְׁאֵלָה, אִם לֹא תְּפַחֵד מִמֵּילָא תִּשְׁאַל, וְכֵן יֵשׁ לְהַסְבִּיר זֹאת בִּדְבָרִים רַכִּים וְטוֹבִים, וְכַסֵּדֶר לְהַזְהִיר שֶׁלֹּא לְחַבּוֹת אֶלָּא לְסַפֵּר וּלִשְׁאֹל עַיֵּן שָׁם, וְכָל שֶׁכֵּן הַיּוֹם, כְּשֶׁיֵּשׁ כִּמְעַט עַל כָּל מַאֲכָל כִּמְעַט סְפֵקוֹת, פְּשִׁיטָא שֶׁהִיא לֹא צְרִיכָה לִהְיוֹת הַפּוֹסֶקֶת הָאַחֲרוֹנָה בְּכָל הַשְּׁאֵלוֹת הַלָּלוּ וּלְהַחְלִיט מַה טּוֹב וּמָה אָסוּר.

יג. בַּסֵּפֶר הַקָדוֹשׁ שֻׁלְחָן הַטָּהוֹר (מאמר פתח עיניים סוף פרק ה') כָּתוּב כְּדִלְהַלָּן! כָּתוּב בִּשְׁמוֹ שֶׁל הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ שֶׁזֶּה מַה שֶּׁיּוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הָפַךְ לִהְיוֹת צְדוֹקִי לְאַחַר שֶׁהָיָה בֶּן 80 שָׁנָה, קָרָה הַדָּבָר בִּגְלַל שֶׁאָכַל מַאֲכַל אִסּוּר. יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים שֶׁכָּל מַעֲשֵׂיהֶם טוֹבִים, וּפִתְאוֹם הֵם הוֹפְכִים אֶת עוֹרָם וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מִינִים וְאֶפִּיקוֹרְסִים, וְאָז הֵם מְבֻלְבָּלִים בְּשִׂכְלָם כְּמוֹ יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל, כִּי בֶּן אָדָם שֶׁאֵינוֹ צַדִּיק וְהוּא אוֹכֵל מַאֲכָל שֶׁמְּגֻלְגָּל בּוֹ רָשָׁע גָּמוּר, אָז לֹא רַק שֶׁהוּא אֵינוֹ מְתַקֵּן כְּלָל אֶת הַמַּאֲכָל, רַק הַמַּאֲכָל הוֹפֵךְ אוֹתוֹ לִהְיוֹת רָשָׁע בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהוּא כוּ', מִכָּאן אָנוּ רוֹאִים עַד כַּמָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת זְהִירִים בְּעִנְיָן זֶה.

יד. בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ כָּתוּב (ויקרא מא:) זֶה שֶׁאוֹכֵל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת דָּנִים אוֹתוֹ לְ-120 שָׁנָה כְּאָדָם מְכֹעָר, כִּי הַקָּבָּ"ה מַגְעִיל אוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

טו. עוֹד כָּתוּב שָׁם (מב.) כָּל זֶה שֶׁאָדָם סוֹבֵל בָּעוֹלָם הַבָּא, כָּל זֶה בִּגְלַל שֶׁהוּא לֹא הָיָה זָהִיר בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת עכ"ל, כִּי זֶה נּוֹרָא בִּכְדֵי לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת אֶת חֹמֶר הָאִסּוּרִים שֶׁל הַמַּאֲכָלוֹת הָאֲסוּרוֹת.

טז. עוֹד כָּתוּב שָׁם (מא:) שֶׁעַל יְדֵי אֲכִילַת הַמַּאֲכָלוֹת הָאֲסוּרוֹת צִלּוֹ נִמְשָׁךְ לְסִטְרָא אַחֲרָא רַחְמָנָא לִיצְלָן וְהוּא הוֹפֵךְ לִהְיוֹת מַגְעִיל, וְשׁוֹרָה עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה, וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ יוֹתֵר חֵלֶק בֵּאלוֹקֵי יִשְׂרָאֵל, וְאוֹי לָהֶם כִּי אַף פַּעַם לֹא יַצְלִיחוּ לְהַגִּיעַ לְחֶלְקוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה, חַס וְשָׁלוֹם.

יז. עוֹד כָּתוּב שָׁם (מב.) כְּשֶׁהוּא אוֹכֵל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת הוּא יוֹצֵא מֵרְשׁוּת הַקְּדֻשָּׁה וְנִכְנָס רַחְמָנָא לִיצְלָן לִרְשׁוּת הַטֻּמְאָה עכ"ל, וְהַכַּוָּנָה לְכָךְ הִיא שֶׁכָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת שֶׁלּוֹ מֻפְנִים לַסִּטְרָא אַחֲרָא, כְּפִי שֶׁכָּתוּב עַל כָּךְ בַּאֲרִיכוּת בַּסְּפָרִים הַקְדוֹשִׁים.

יח. הַגָּאוֹן הַקָדוֹש ר"ה קָאלָאמַיֶיער מֵבִיא בְּסִפְרוֹ עֵת לַעֲשׂוֹת (ח"א שאלה צב מערכת מאכלות אסורות): הָעֲבֵרָה שֶׁל הַמַּאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת חָמוּר מְאֹד, חוּץ מִזֶּה שֶׁעוֹבְרִים עַל לֹא תַּעֲשֶׂה בְּכָל כַּזַּיִת, וְחַיָּבִים בְּמַלְקוֹת, וְהוּא נִקְרָא רָשָׁע, הוּא גַּם גּוֹרֵם לְעַצְמוֹ רָעָה גְּדוֹלָה וְאָסוֹן גָּדוֹל, כִּי גּוּפוֹ מְפֻטָּם בְּאִסּוּר, כִּי הָאֹכֶל שֶׁאֵינוֹ נָקִי נוֹתֵן לוֹ אֶת הַכֹּחַ, וּבְדֶרֶךְ זוֹ נִשְׁמָתוֹ מִסְתָּאֶבֶת.

וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, וּמִמֵּילָא אַחַר כָּךְ קָשֶׁה לוֹ לְקַיֵּם אֶת מִצְווֹת הַיַּהֲדוּת, וְזֶה מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ אֶת הַדֶּרֶךְ הָאֲמִתִּית לְיִרְאָה וְלֶאֱהֹב אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְעָבְדוֹ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, וּבְכָל זֹאת הֵם מְזַלְזְלִים בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת.

יֶשְׁנָם חֲלָקִים שֶׁכָּל בֵּיתָם אֵינוֹ מִתְנַהֵל כְּלָל עַל פִּי כְּלָלֵי הַכַּשְׁרוּת, וְיֶשְׁנָם אֲחֵרִים שֶׁאֶצְלָם הַבַּיִת מְנֹהָל עַל פִּי כָּל כְּלָלֵי הַכַּשְׁרוּת, אַךְ הָעֲבֵרָה הִיא קַלָּה מְאֹד בְּעֵינֵיהֶם, וּכְשֶׁהֵם נוֹסְעִים בָּאֳנִיָּה אוֹ בְּרַכֶּבֶת הֵם מְקִלִּים לְעַצְמָם וְאוֹכְלִים מִכָּל הַבָּא לַיָּד, וּמִמֵּילָא לִבָּם מִטַּמְטֵם.

כְּשֶׁהֵם יַגִּיעוּ לְעֵת צָרָה וְהֵם יִצְעֲקוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִשְׁמַע לָהֶם? וְאוֹתָם אֵלּוּ הַמְטַמְּאִים וּמְשַׁקְּצִים אֶת נַפְשָׁם, כְּשֶׁהֵם מְפַטְּמִים אֶת נַפְשָׁם בַּאֲכִילַת נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת עֲלֵיהֶם אוֹמֵר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – לֹא עַמִּי אַתֶּם, אַתֶּם אֵינְכֶם שַׁיָּכִים לִי עכ"ל.

יט. הַדִּבְרֵי חַיִּים הַקָּדוֹשׁ כּוֹתֵב (יו"ד ח"א סי' ז'): אֵין עוֹד עֲבֵרָה כָּל כָּךְ חֲמוּרָה כְּמוֹ אֹכֶל שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר, שֶׁזֶּה גּוֹרֵם לְטִמְטוּם הַלֵּב, וְזֶה מַה שֶּׁגָּרַם שֶׁקְּהִלּוֹת גְּדוֹלוֹת יֵרְדוּ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְהִשְׁתַּמְּדוּ רַחְמָנָא לִיצְלָן, כָּל זֹאת כִּי אָכְלוּ מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, וְעַל יְדֵי זֶה עָלוּ לָהֶם רַעְיוֹנוֹת לֹא טוֹבִים לָרֹאשׁ, וְתוֹךְ תְּקוּפָה קְצָרָה עָזְבוּ אֶת דֶּרֶךְ ה' (ע"ש מובא בדרכי תשובה סי' א').

כ. הָרַמְבַּ"ם כּוֹתֵב (כפי שזה מובא בספר הקדוש דגל מחנה אפרים עקב ד"ה ומלתם ובצפנת פענח פ' יתרו ס"ד ד"ה שמעתי בשם הרב שלהם) שֶׁזֶּה שֶׁאֵינוֹ נִזְהָר מִמַּאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, הַשֵּׂכֶל שֶׁלּוֹ נִמְשָׁךְ לַטֻּמְאָה וְהוּא מַגִּיעַ עַל יְדֵי כָּךְ חָלִילָה לִכְפִירָה רַחְמָנָא לִיצְלָן, וְהוּא אֵינוֹ מְקַבֵּל מוּסָר מֵחַכְמֵי הַדּוֹר, וְהוּא מֵבִיא עַל עַצְמוֹ אֲסוֹנוֹת עכל"ק.

כא. הַחוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת כּוֹתֵב (שער התשובה פרק ה'), שֶׁיִּתְרַחֲקוּ מִשִּׁבְעִים דְּבָרִים שֶׁהֵם מֻתָּרִים, הַמְסֻגָּלִים לְהָבִיא אֶת הָאָדָם לְאִסּוּר חָלִילָה, לְמָשָׁל דְּבָרִים שֶׁהֵם רַק סָפֵק אִסּוּר, לִפְנֵי שֶׁחַס וְשָׁלוֹם יִכָּשְׁלוּ חָלִילָה בְּדָבָר שֶׁהוּא אִסּוּר.

כב. הַשְּׁלָ"ה הַקָדוֹשׁ כּוֹתֵב (שער האותיות אות ק') בְּשֵׁם רַבּוֹ המהר"ש ז"ל, לְהִתְרַחֵק אַלְפֵי אַמּוֹת מֵחֲשַׁשׁ מַאֲכָל שֶׁל אִסּוּר, כִּי זֶה מַשְׁאִיר רֹשֶׁם עַל הַגּוּף וְזֶה נִשְׁאָר לָנֶצַח.

כג. כָּתוּב בְּדֶרֶךְ חֲסִידִים (מערכת אכילה אות כ"ב בשם אור הגנוז פ' תולדות), כְּשֶׁנִּזְהָרִים לֶאֱכֹל בִּקְדֻשָּׁה הַכֹּחַ שֶׁל הָאָדָם מִתְחַזֵּק מֵהַמַּאֲכָלִים לִלְמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל בְּלִי מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, אֲבָל כְּשֶׁהוּא אוֹכֵל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת – חַס וְשָׁלוֹם מִתְגַּבֵּר כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרַע, וְהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ בְּלִי מַחֲשָׁבָה זָרָה.

כד. הֶחָתָם סוֹפֵר הַקָּדוֹשׁ כּוֹתֵב (תורת משה פ' קדושים ד"ה המתקדשים), שֶׁרֹב הָאֶפִּיקוֹרְסוּת רַחְמָנָא לִיצְלָן שֶׁבָּא עַל הָאָדָם – בָּא הַדָּבָר מִמַּאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת.

כה. עוֹד כּוֹתֵב הֶחָתָם סוֹפֵר (חתם סופר על התורה שמיני ד"ה ולא תטמאו) שֶׁזֶּה הָאָדָם מִטַּמְטֵם מִמַּאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת אֲבָל לֹא הַנְּשָׁמָה, כִּי מֵאַחַר וְהָאָדָם אוֹכֵל מַאֲכָל אִסּוּר, הַנְּשָׁמָה מִיָּד מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ וְהוּא נִשְׁאָר בְּדִיּוּק כְּמוֹ אָדָם מֵת, כְּמוֹ רָשָׁע בְּעֵת חַיָּיו רח"ל, ע"ש.

כו. הַבַּעַל יִשְׂמַח מֹשֶׁה כּוֹתֵב (תפילה למשה על תהלים סח): כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ אוֹכֵל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת הוּא קָשׁוּר לַטֻּמְאָה וְהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְעַלּוֹת אֶל הַקְּדֻשָּׁה, הַטֻּמְאָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ, רַק עַל יְדֵי חִבּוּט הַקֶּבֶר אוֹ עַל יְדֵי תַּעֲנִית וּתְשׁוּבָה.

כז. בְּאוֹר צַדִּיקִים (פרק י"ט) כָּתוּב, שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מְדַקְדֵּק בְּמַה שֶּׁהוּא אוֹכֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ לוֹ עֳנָשִׁים קָשִׁים בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם הַבָּא, וּכְפִי שֶׁהוּא מוֹנֶה שָׁם אֶת הָעֳנָשִׁים.

כח. בַּסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ שְׂפַת אֱמֶת שְׁמִינִי (ד"ה בפסוק) כָּתוּב בַּפָּסוּק שֶׁעַל יְדֵי אֲכִילַת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁלּוֹ הוֹפֵךְ לִהְיוֹת מְשֻׁעְבֶּדֶת לַגּוּף וְהִיא הוֹפֶכֶת לִהְיוֹת גַּשְׁמִית לְגַמְרֵי עכ"ל, הַפֵּרוּשׁ הוּא שֶׁהוּא מְחֻיָּב לְהִתְמַסֵּר לְכָל תַּאֲווֹתָיו, וְהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁלֹט עַל עַצְמוֹ, כִּי הַגּוּף שׁוֹלֵט עָלָיו.

כט. הָרֵאשִׁית חָכְמָה כּוֹתֵב (שער הקדושה פט"ז), שֶׁהַקָּבָּ"ה כִּבְיָכוֹל הוּא מִתְקַנֵּא (נוֹקֵם) בְּעִקָּר עַל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּכָל הָעֲבֵרוֹת הָאֲחֵרוֹת, כִּי הָעֲבֵרָה הַזּוֹ מְטַמֵּאת אֶת כָּל הָאָדָם, הַגּוּף הוֹפֵךְ לִהְיוֹת חֲתִיכַת טֻמְאָה רַחְמָנָא לִיצְלָן. (כך גם מביא השל"ה בשער האותיות אות ק'.).

ל. בַּסֵּפֶר מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ (פ' שמיני ד"ה אל תשקצו) הוּא כּוֹתֵב שֶׁמַּאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת מְטַמְטֵם אֶת הַלֵּב וְשׁוֹרָה עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה, וַאֲפִלּוּ כְּשֶהוּא מֵקֵל רַק בְּחֻמְרָא הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשִּׂיג הַשָּׂגוֹת בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא נוֹהֵג בַּחֲסִידוּת וְלוֹמֵד בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה.

לא. הֶחָפֵץ חַיִּים כּוֹתֵב בְּסִפְרוֹ נִדְּחֵי יִשְׂרָאֵל (פרק כ"ח כ"ט), שֶׁמִּכָּל עֲבֵרָה נִבְרָא מַלְאָךְ רַע, תַּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם כַּמָּה מַלְאָכִים רָעִים בּוֹרֵא לְעַצְמוֹ הָאָדָם עַל יְדֵי אֲכִילַת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, כְּשֶׁבְּכָל נְגִיסָה הוּא בּוֹרֵא לְעַצְמוֹ מַלְאָךְ נוֹסָף, וְאוֹתָם הַמַּלְאָכִים הָרָעִים מַמְתִּינִים לוֹ לָרֶגַע שֶׁהוּא יָמוּת, כְּשֶׁאָז יַעֲשׂוּ לוֹ צָרוֹת וְיִסּוּרִים, וְלֹא יִתְּנוּ דַּקָּה אַחַת מְנוּחָה.

הֲרֵי אָז יִמְרְטוּ אֶת שַׂעֲרוֹת הָרֹאשׁ, עַל כָּךְ שֶׁבְּעוֹלַם הַשֶּׁקֶר נָתְנוּ לַיֵּצֶר הָרַע אֶת כָּל אֲשֶׁר חָפַץ, וְלֹא דַּי בְּכָךְ שֶׁחָטְאוּ בְּעַצְמָם, אֶלָּא שֶׁעוֹד לִגְלְגוּ עַל הַיְהוּדִים הַדָּתִיִּים אֲשֶׁר הוֹכִיחוּ עַל כָּךְ וְקָרְאוּ לָהֶם "שׁוֹטִים", כְּשֶׁחָשְׁבוּ אֶת עַצְמָם לַחֲכָמִים וּמְבִינִים. מַה יֵּצֵא לִי מִכָּל הַחָכְמָה וְהַהַשְׂכָּלָה שֶׁלִּי? יִשְׁאֲלוּ אוֹתִי, הֲרֵי חָפַרְתִּי לְעַצְמִי בּוֹר!

מִיָּד יִתְחָרְטוּ עַל כָּךְ, כָּל אֶחָד יַצְדִּיק עַל עַצְמוֹ אֶת הַדִּין, אַךְ זֶה כְּבָר יִהְיֶה מְאֻחָר, לֹא נִתָּן יִהְיֶה עוֹד לַעֲשׂוֹת דָּבָר, תְּשׁוּבָה נִתָּן לַעֲשׂוֹת רַק בַּחַיִּים, כְּפִי שֶׁיָּדוּעַ, וּכְפִי שֶׁכְּבָר צִיַּנּוּ לְעֵיל, שֶׁחוּץ מִן הָעֲבֵרָה שֶׁל הַמַּאֲכָל הָאָסוּר הֲרֵי שֶׁגַּם מְטַמְטְמִים אֶת הַנֶּפֶשׁ עַל יְדֵי מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת.

"כָּל מַה שֶּׁהָאָדָם סוֹבֵל" בָּעוֹלָם הַבָּא הוּא רַק בִּגְלַל הַפֶּה, בִּגְלַל הָעֲבֵרוֹת שֶׁהוּא עָשָׂה בַּפֶּה (כְּשֶׁהוּא אָכַל בָּהֶם טְרֵפוֹת) וְכוּ'.

הָאָדָם הָאוֹכֵל טְרֵפוֹת, כָּל גּוּפוֹ מִתְפַּטֵּם עִם כָּל מִינֵי גּוֹרְמִים לֹא טוֹבִים, וּבְגוּף שֶׁהוּא כָּל כָּךְ מְלֻכְלָךְ, לֹא יַעַזְרוּ הַזְּכֻיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת בְּעֵת תְּחִיַּת הַמֵּתִים, כְּשֶׁאֵין צֹרֶךְ כְּלָל לְדַבֵּר עַל הַיִּסּוּרִים הַגְּדוֹלִים שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם בַּגֵּיהִנּוֹם, וּכְּשֶׁהַמִצְווֹת יַעַבְרוּ אֶת הָעֲבֵרוֹת, וְיִזְכּוּ לָקוּם מִן הַקֶּבֶר יַחַד עִם כָּל הַיְהוּדִים – נִתָּן לְתָאֵר אֵילוּ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים יִהְיוּ לָהֶם אָז.

יִקְּחוּ כָּל אֵיבָר וְיַפְרִידוּ אֶת כָּל אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ, יַפְרִידוּ אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הָעֲצָמוֹת שֶׁהִתְפַּתְּחוּ מִמַּאַכְלֵי טְרֵפוֹת וּמֵאִסּוּרִים אֲחֵרִים, אֵילוּ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים יִסְבְּלוּ אָז כְּלָל לֹא נִתָּן לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת, אֶת זֶה יָכוֹל לְהַרְגִּישׁ רַק אָדָם שֶׁדָּמוֹ נִקְרַשׁ וְנֶאֶלְצוּ לְנַתֵּחַ אוֹתוֹ לַחֲלָקִים לְלֹא הַרְדָּמָה, רַק אוֹתוֹ אָדָם יָכוֹל לָחוּשׁ חֵלֶק מִן הַיִּסּוּרִים שֶׁיִּהְיוּ לְאוֹתָם הָאֲנָשִׁים הָאוֹכְלִים מַאֲכָלוֹת אֲסוּרִים – אוֹתָם הַיִּסּוּרִים כְּלָל לֹא יוּכְלוּ לְסָבְלָם.

אֵצֶל אוֹכְלֵי הַטְּרֵפוֹת, הַנִּתּוּחַ יִהְיֶה חַיָּב לְהֵעָשׂוֹת עַל כָּל אֵיבָר, כָּל חֲתִיכַת בָּשָׂר אוֹ עוֹר בְּנִפְרָד (הֲרֵי הָאֹכֶל מִתְפַּשֵּׁט עַל פְּנֵי כָּל הַגּוּף כְּפִי שֶׁיָּדוּעַ), עַד שֶּׁהַגּוּף יִהְיֶה נָקִי וְרָאוּי לָקוּם בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, הַאִם יֵשׁ שִׁעוּר וְעֵרֶךְ לְאוֹתָם הַיִּסּוּרִים) שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם בִּגְלַל זֶה? בִּגְלַל אֲכִילַת הַטְּרֵפוֹת, שֶׁבִּגְלַל אֲכִילַת אוֹתָן הַטְּרֵפוֹת הוּא מְאַבֵּד גַּם אֶת צֶלֶם הָאֱלֹקִים וְכוּ'.

לָכֵן צָרִיךְ כָּל אָדָם לִהְיוֹת מְאֹד זָהִיר שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בְּאִסּוּרִים הַמְטַמְּאִים אֶת הַנֶּפֶשׁ וּמוֹרִידִים אֶת צֶלֶם הָאֱלֹקִים!

לָכֵן צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהִתְגַּבֵּר בְּעִנְיָן זֶה וְלֹא יְטַמֵּא אֶת עַצְמוֹ בְּמַאֲכָלִים אֲסוּרִים. חַיָּבִים לְהִתְחַזֵּק בְּכָךְ, גַּם כְּשֶׁיֵּשׁ חֲבֵרִים שֶׁהֵם קַלִּים וְאֵינָם נִזְהָרִים כָּרָאוּי, וּבִמְיֻחָד כְּשֶׁהַלָּלוּ מְלַגְלְגִים עָלָיו, וְאוֹחֲזִים אוֹתוֹ לְטִפֵּשׁ בְּשֶׁל כָּךְ שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל טְרֵפוֹת.

הֲרֵי יָדוּעַ מַה שֶּׁהַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת, שֶׁטּוֹב לְאָדָם שֶׁבְּכָל חַיָּיו יַחְשְׁבוּהוּ לְשׁוֹטֶה לִפְנֵי שֶׁיִּהְיֶה רָשָׁע לְרֶגַע. חַיָּבִים לָדַעַת שֶׁכְּכָל שֶׁיֵּשׁ יוֹתֵר חֶרְפָּה עַל כָּךְ שֶׁקִּיְּמוּ אֶת הַמִּצְוָה, הַשָּׂכָר גָּדוֹל יוֹתֵר וְיוֹתֵר" עכ"ל.

לב וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן חָבִיב נַעְתִּיק כָּאן דְּבָרִים נְעִימִים וּקְדוֹשִׁים הַמְּאִירִים כְּסַפִּירִים מֵרַבֵּינוּ הַקָדוֹשׁ שליט"א, הַכּוֹתֵב בַּסֵּפֶר הַקָדוֹשׁ דִּבְרֵי יוֹאֵל וַיִּקְרָא עַמּוּד רנ"ה (ד"ה ופוק), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ הַקָדוֹשׁ:

בֹּא וּרְאֵה עַד לְהֵיכָן הַדְּבָרִים מַגִּיעִים, עַד כַּמָּה חָמוּר הָעִנְיָן שֶׁל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, הֵיכָן שֶׁאָנוּ מוֹצְאִים שֶׁאֲפִלּוּ מִי שֶׁרַק טָעַם כְּשֶׁהָיָה יֶלֶד, נוֹלַד בּוֹ טֶבַע רַע כְּשֶׁהוּא גָּדוֹל, כְּפִי שֶׁמְּבֹאָר בִּתְשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ"א הַמּוּבָא בְּיוֹרֶה דֵעָה סי' פ"א בְּעִנְיַן גּוֹיָה הַמֵּינֶקֶת יֶלֶד יְהוּדִי כוּ'.

כָּךְ גַּם אָנוּ מוֹצְאִים אֵצֶל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בְּכָךְ שֶׁהוּא לֹא רָצָה לִינֹק מִגּוֹיָה, כִּי פֶּה שֶׁעָתִיד לְדַבֵּר עִם הַשְּׁכִינָה שֶׁיִּינַק דָּבָר טָמֵא? (סוטה י"א ע"ב הובא ברש"י ז"ל פרשת שמות).

מִכָּךְ נִרְאֶה כִּי מְדֻבָּר בְּאַב הַטֻּמְאָה שֶׁלֹּא לִשְׁמֹר אֶת הַפֶּה מִלֶּאֱכֹל עִמָּם, וְזֶהוּ הַגְּרָמָא בִּנְזָקִין, וּמִכָּךְ הוּא נִמְשָׁךְ לַעֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת.

עַל יְדֵי כָּךְ שֶׁהוּא אֵינוֹ נִזְהָר מִמַּאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת הוּא עָלוּל לְהִכָּשֵׁל בְּעִנְיְנֵי הָעַמִּים, וּרְאֵה כַּמָּה שֶׁחַיָּבִים לִהְיוֹת זְהִירִים עכ"ל.

לג. בִּירוּשַׁלְמִי חֲגִיגָה (פ"ב ה"א) כָּתְבוּ שֶׁאַחֵר יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה, כִּי אִמּוֹ, בְּעֵת שֶׁהִיא הָיְתָה מְעֻבֶּרֶת, הֵרִיחָה טְרֵפוֹת כְּשֶׁעָבְרָה לְיַד בֵּית עֲבוֹדָה זָרָה (ראה או' ו).

לד. בְּהַגָּהוֹת אשר"י (מס' ע"ז פ"ב) הוּא מַזְהִיר שֶׁנָּשִׁים הַמֵּינִיקוֹת שֶׁיִּהְיוּ מְאֹד זְהִירוֹת בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת ע"ש.

לה. עוֹד מוּבָן שֶׁזֶּה שֶׁגּוֹרֵם שֶׁהֶחָבֵר יֹאכַל דְּבַר אִסּוּר, הוּא עוֹבֵר עַל לָאו מְפֹרָשׁ שֶׁל "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִּתֵּן מִכְשׁוֹל" (כַּמְבֹאָר בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת).

בִּפְרָט הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים שֶׁהֵם בִּכְלָל לֹא אֲשֵׁמִים, הֵם רַק מְחַכִּים שֶׁאִמְּהוֹתֵיהֶם יָבִיאוּ לָהֶם אֹכֶל וְיַאֲכִילוּ אוֹתָם, הֵם רְעֵבִים, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הֵן מַאֲכִילוֹת אוֹתָם בְּאֹכֶל טָמֵא רַחְמָנָא לִיצְלָן, הַאִם אֵין זוֹ אַכְזָרִיּוּת? הֲרֵי זֶהוּ בְּדִיּוּק הָעִנְיָן שֶׁל "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִּתֵּן מִכְשׁוֹל".

לו. עַל כָּל פָּנִים, מִכָּל זֶה מַסְפִּיק בִּכְדֵי לְהָבִין עַד כַּמָּה חָמוּר הָאִסּוּר לָתֵת לְיֶלֶד "סִימִילַאק" אוֹ "דְזַשׁארְס" וּכְמוֹ כֵן כָּל יֶתֶר הַמַּאֲכָלִים שֶׁבְּחֶלְקָם יֵשׁ מַמָּשׁ אִסּוּרֵי נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת וְכַדּוֹמֶה, שֶׁהֵם מַמָּשׁ אִסּוּרֵי דְּאוֹרַיְיתָא, בְּחֶלְקָם יֶשְׁנָם רַק הָאִסּוּר שֶׁל בִּשּׁוּל עַכּוּ"ם, חֲלַב עַכּוּ"ם, שֶׁהֵם רַק דְּרַבָּנָן, אֲבָל אִסּוּר דְּרַבָּנָן אָסוּר גַּם כֵּן לָתֵת לִילָדִים כְּפִי שֶׁכָּתוּב לְעֵיל.

וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁהָרוֹפְאִים זוֹעֲקִים שֶׁזֶּה חָשׁוּב לַיֶּלֶד, אָסוּר לָתֵת לוֹ זֹאת, רַק אִם שׁוֹאֲלִים שְׁאֵלָה אֵצֶל רַב מֻכָּר וּמֻסְמָךְ הַמַּכִּיר וְיוֹדֵעַ אֶת הַדְּבָרִים, וּמֵבִין אֶת חֲשָׁשׁוֹת הָאִסּוּרִים שֶׁבְּתוֹצֶרֶת זוֹ.

לז. בֶּאֱמֶת לוּ רָצִינוּ לְהַעֲתִיק בְּעִנְיָן זֶה מֵהַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, הֲרֵי שֶׁהַנְּיָר לֹא יַסְפִּיק בִּכְדֵי לְהָכִיל אֶת כָּל זֹאת, אַךְ בְּכָל זֹאת אָנוּ מֻכְרָחִים לְצַיֵּן לְפָחוֹת אֶת דְּבָרָיו הַבּוֹעֲרִים כְּאֵשׁ שֶׁל הַסֵּפֶר "מְסִלַּת יְשָׁרִים" (פי"א), הוּא כּוֹתֵב שָׁם כָּךְ: "לְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ עוֹד חֲתִיכַת מֹחַ בְּרֹאשׁוֹ, הַהוּא חוֹשֵׁב, שֶׁמַּאֲכַל אִסּוּר הוּא בְּדִיּוּק כְּאִלּוּ הָיָה דָּבָר מֻרְעָל שֶׁהוּא סַכָּנָה לַאֲכִילָה, הַאִם בְּמַצָּב כָּזֶה הָיָה הָאָדָם לוֹקֵחַ עַל עַצְמוֹ אֶת הַסִּכּוּן וְאוֹכֵל? כְּשֶׁיֵּשׁ לְאָדָם סָפֵק כָּזֶה וְהָיָה אוֹכֵל הוּא הָיָה נֶחְשָׁב לְשׁוֹטֶה, כִּי לֶאֱכֹל אֶת הַמַּאֲכָל הַמֻּרְעָל הוּא בְּכָל זֹאת יָכוֹל לְהַרְעִיל אֶת נַפְשׁוֹ וּלְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם.

אוֹתוֹ דָּבָר הוּא גַּם אֵצֶל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, שָׁם הֲרֵי זֶה סַם שֶׁל הַנֶּפֶשׁ, אָז אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁיּוּכְלוּ לֶאֱחֹז זֹאת בְּקַלּוּת, וּלְהַכְנִיס זֹאת לַפֶּה, אֲפִילוּ כְּשֶׁמְּדֻבָּר רַק בְּסָפֵק אִסּוּר, בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהוּא לֹא הָיָה מַכְנִיס לְפִיו אֹכֶל שֶׁהָיָה סָפֵק אִם הוּא מֻרְעָל.

לח. רַבֵּינוּ יוֹנָה כּוֹתֵב (ריש ברכות), שֶׁסָּפֵק אִסּוּר הוּא חָמוּר בְּהַרְבֵּה מֵאִסּוּר וַדַּאי, כִּי עַל זֶה אֵין חֲרָטָה, כִּי מַרְגִּיעִים אֶת עַצְמָם שֶׁזֶּה בְּוַדַּאי כֵּן כָּשֵׁר.

לט. עַתָּה אַחִים וַאֲחָיוֹת יְקָרִים, חִשְׁבוּ לְעַצְמְכֶם מִי הוּא זֶה אֲשֶׁר יָעֵז בְּנַפְשׁוֹ לְשַׂחֵק עִם יְלָדָיו הַקְּטַנִּים? כַּמָּה כֹּחַ וְעָמָל נוֹתְנִים לְעִנְיָן זֶה, וּלְעִנְיַן הַחִנּוּךְ שֶׁל זֶה, כַּמָּה דְּמָעוֹת יְהוּדִים שׁוֹפְכִים הוֹרִים בִּכְדֵי שֶׁיִּזְכּוּ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לְנַחַת יְהוּדִית, וְשֶׁיִּזְכּוּ לְהָקִים דּוֹרוֹת יְשָׁרִים, וּלְבַסּוֹף הַהוֹרִים בְּעַצְמָם הַמְפַטְּמִים אֶת הַיְלָדִים בְּסַם רַחְמָנָא לִיצְלָן.

כַּמָּה צְרִיכוֹת הַיָּדַיִם לִרְעֹד עַל כָּךְ שֶׁהִכְנִיסוּ לַפֶּה שֶׁל הַיְלָדִים שֶׁלָּהֶם אֲפִלּוּ סָפֵק אִסּוּר, חַס וְשָלוֹם, הַאִם יִתָּכֵן שֶׁיְּהוּדִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הַרְגָּשָׁה יְהוּדִית, שֶׁיַּעֲשׂוּ כַּדָּבָר הַזֶּה, לַעֲשׂוֹת מִבְּלִי לִשְׁאֹל מוֹרֵה הוֹרָאָה צַדִּיק שֶׁאֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עָלָיו, שֶׁהוּא כְּמוֹ רוֹפֵא בְּעִנְיְנֵי נְשָׁמָה, הַאִם זֶה בֶּאֱמֶת אֵינוֹ סַם לַיְלָדִים, חַס וְשָלוֹם? בּוֹאוּ כְּבָר כֻּלָּנוּ נִזְרֹק מִיָּד מִן הַבַּיִת אֶת כָּל סַם הַנֶּפֶשׁ, בֵּין לִמְבֻגָּרִים וּבֵין לִילָדִים קְטַנִּים.

הַאִם בֶּאֱמֶת הָאַבָּא-הַבַּעַל מְחֻיָּב לְבַד לְהִסְתַּכֵּל עַל הָאֹכֶל וּלְוַדֵּא טִיב הָאֹכֶל בְּטֶרֶם הוּא נִכְנָס לַבַּיִת, אוֹ שֶׁהוּא יָכוֹל לִסְמֹךְ עַל בְּנֵי בֵּיתוֹ?

הוּא חַיָּב בְּעַצְמוֹ לִבְדֹּק, כָּךְ פּוֹסֵק הַאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ (פ' בראשית), כְּשֶׁהוּא מוֹסִיף וּמְצַיֵּן שֶׁזּוֹ הָיְתָה הָעֲבֵרָה שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, כְּשֶׁהוּא סָמַךְ עַל חַוָּה וְהוּא כְּלָל לֹא יָדַע שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת לוֹ מֵעֵץ הַדַּעַת, הוּא רַק סָמַךְ עַל אִשְׁתּוֹ עַל צִדְקוּתָהּ (וע' רמב"ן פ' בראשית).

נוּ!!! בּוֹאוּ וְתַּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם, חַוָּה שֶׁנִּבְרְאָה נְקִיָּה בְּלִי שׁוּם עָווֹן, וּלְמַעֲשֶׂה הִגִּיעָה לַמַּדְרֵגָה הַנַּעֲלָה בְּיוֹתֵר שֶׁרַק יָכְלוּ לְהַשִּׂיג בְּאוֹתָם הַיָּמִים, בְּוַדַּאי שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן יָכֹל לִסְמֹךְ עָלֶיהָ שֶׁהִיא תִּתֵּן לוֹ לֶאֱכֹל רַק מִמַּה שֶּׁמֻּתָּר לֶאֱכֹל, וּבְכָל זֹאת הִיא הִכְשִׁילָה אוֹתוֹ, וְהַתֵּרוּץ שֶׁלּוֹ הָיָה שֶׁהוּא סָמַךְ עָלֶיהָ, וְלֹא עָזַר לוֹ דָּבָר, וְזֶה רַק גָּרַם לוֹ מִיתָה לְכָל הַדּוֹרוֹת.

וְאִם כֵּן, מַה נֹּאמַר אֲנַחְנוּ כְּשֶׁאָנוּ נַעֲמֹד בִּפְנֵי בֵּית הַדִּין שֶׁל מַעְלָה, וְנִרְצֶה לְהַגִּיד תֵּרוּצִים, מַדּוּעַ הֶאֱכַלְנוּ אֶת הַיְלָדִים בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, וְגָרַמְנוּ אִבּוּד נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל לְכָל הַדּוֹרוֹת, בְּוַדַּאי לֹא יְקַבְּלוּ אֶת הַתֵּרוּץ שֶׁסָּמְכוּ עַל בְּנֵי הַבַּיִת!!!

אֵיזוֹ עֵצָה אַתֶּם נוֹתְנִים לִי כַּאֲשֶׁר אֲנִי כְּבָר מַסְכִּים, אַךְ בַּבַּיִת לֹא מְאַפְשְׁרִים לִי זֹאת?

דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים. אַתֶּם חַיָּבִים לְהַבְהִיר בִּפְנֵי בַּעֲלַת הַבַּיִת אֶת הָאֲסוֹנוֹת הַחֲמוּרִים שֶׁיְּכוֹלִים לִקְרוֹת כְּשֶׁמַּאֲכִילִים בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת אֶת הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים, בֵּין לַגּוּף וּבֵין לַנְּשָׁמָה. וּבִכְדֵי לְהָקֵל עֲלֵיכֶם כָּתַבְנוּ לְמַעְלָה בְּקִצּוּר כָּל הַדְּבָרִים, וְלָכֵן הָעֵצָה הַיְעוּצָה, שֶׁתִּקְרְאוּ בִּפְנֵי בְּנֵי הַבַּיִת אֶת כָּל הַקֻּנְטְרֵס לְאַט וּבְסַבְלָנוּת, אֵין לָנוּ שׁוּם סָפֵק שֶׁאִשָּׁה יְהוּדִיָּה שֶׁהִיא נֶכְדַּת הָאִמָּהוֹת שָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה, הִיא בְּוַדַּאי תִּהְיֶה זְהִירָה וְהַנִּיצוֹץ הַיְּהוּדִי שֶׁבָּהּ לֹא יְאַפְשֵׁר לָהּ לְהַאֲכִיל אֹכֶל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי, וְתִדְאַג לְהַאֲכִיל אֶת הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים בַּחֲלַב אֵם, כְּמוֹ בְּכָל יֶתֶר הַמַּאֲכָלִים הָעֲשׂוּיִים רַק בַּבַּיִת.

מַהִי הָעֵצָה אִם בַּעֲלַת הַבַּיִת, לֹא עָלֵינוּ, חַלָּשָׁה, וְאֵין לָהּ כֹּחַ לֶאֱפוֹת לְבַד חַלּוֹת לִכְבוֹד ש"ק, עוּגוֹת, וְכֵן אֹכֶל לַיְלָדִים וְכַדּוֹמֶה?

הָעֵצָה הִיא שֶׁהַבַּעַל יוֹרִיד רַק דַּקּוֹת מִזְּמַנּוֹ בְּכָל יוֹם, וְאָז הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל זֹאת בְּעַצְמוֹ, כִּי הַיּוֹם כַּאֲשֶׁר נִתָּן לְהַשִּׂיג כֵּלִים חַשְׁמַלִּיִּים, כְּמוֹ בְּלֶענְדֶערְס וְכַדּוֹמֶה, כְּשֶׁמַּכְנִיסִים הַכֹּל לַמְּכוֹנָה וְהִיא עוֹשָׂה אֶת הַכֹּל בְּעַצְמָהּ, הַמּוּצָר יוֹצֵא מוּכָן מִבְּלִי שֶׁיֵּשׁ צֹרֶךְ הַרְבֵּה לְעִבּוּד.

אֲבָל מָה עוֹשִׂים כְּשֶׁאֵין בְּכָל זֹאת זְמַן?

בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ זְמַן כְּשֶׁבַּעֲלַת הַבַּיִת מְבַקֶּשֶׁת שֶׁיּוֹצִיא אֶת הַזֶּבֶל הַחוּצָה, אוֹ לִשְׁטֹף אֶת הַכֵּלִים, אוֹ לְחַתֵּל אֶת הַיֶּלֶד, אוֹ לְהַאֲכִיל אֶת הַיֶּלֶד, אוֹ לָתֵת לוֹ בַּקְבּוּק, אוֹ לִשְׁמֹר עַל הַיְלָדִים, אוֹ לָלֶכֶת לִקְנוֹת מַשֶּׁהוּ בַּמַּכֹּלֶת, אוֹ לָקַחַת אֶת הַכְּבִיסָה לְנַקּוֹת, אוֹ לִהְיוֹת עֵרִים בַּלֵּילוֹת עִם הַיְלָדִים, אוֹ לָשֵׂאת אֶת הַיֶּלֶד לָרוֹפֵא, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ לוֹקְחִים שָׁעוֹת, בְּכָל זֹאת אֵין מִסְתַּכְּלִים עַל שָׁעוֹת, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁהִיא כָּל כָּךְ עֲיֵפָה וְאֵין לָהּ אֶת הַכֹּחַ, וְכָל זֹאת בִּכְדֵי לַעֲשׂוֹת טוֹבָה לְבָשָׂר וָדָם.

כָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמְּדֻבָּר לַעֲשׂוֹת לַהַקָּבָּ"ה, שֶׁזּוֹ בֶּאֱמֶת טוֹבָה שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה לְעַצְמוֹ, לְמַעַן רַעְיָתוֹ וִילָדָיו, בִּכְדֵי שֶׁיִּגְדְּלוּ וְיִתְפַּתְּחוּ בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים, וְכֵן שֶׁיִּהְיוּ יְהוּדִים דָּתִיִּים וְשֶׁהַהוֹרִים יִרְאוּ מֵהֶם הַרְבֵּה נַחַת, וְאָז בְּוַדַּאי אָסוּר לַחֲסֹךְ אֶת הַדַּקּוֹת שֶׁזֶּה לוֹקֵחַ.

חוּץ מִזֶּה, הַטַּעֲנָה אֵינָהּ רֶלֶוַנְטִית, כִּי הַשְּׁמִירָה מְבִיאָה עִמָּהּ אֲרִיכוּת יָמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמִשְׁלֵי "יִרְאַת ה' תוֹסִיף יָמִים", כָּךְ שֶׁלְּמַעֲשֶׂה יוֹצְאִים בְּרֶוַח.

פֶּרֶק ח

הַשְׁגָּחוֹת וְהֶכְשֵׁרִים

א. מַה נֹּאמַר וּמַה נְּדַבֵּר, עִנְיַן הַכַּשְׁרוּת וְהַהֶכְשֵׁרִים הוּא מִן הַמִּצְווֹת שֶׁהַצִּבּוּר דּוֹרֵךְ בְּרַגְלָיו, כָּל אֶחָד עוֹשֶׂה לְעַצְמוֹ פְּשָׁטִים, מַה מֻּתָּר וּמָה אָסוּר, מַה לְּהַחְמִיר הֲגַם שֶׁהַחֻמְרָא בִּכְלָל מְיֻתֶּרֶת, וּמְקִלִּים בִּדְבָרִים שֶׁחַיָּבִים לְהַחְמִיר שָׁם, וְכָל זֹאת בִּגְלַל חֹסֶר יֶדַע, וְרֹב הַיְהוּדִים הַמְדַקְדְּקִים בְּכַשְׁרוּת הָרוֹצִים לָדַעַת, וְרוֹצִים לְהִשָּׁמֵר מִפְּנֵי חֲשָׁשׁ שֶׁל אִסּוּר, סוֹמְכִים עַל כָּל מִינֵי הַשְׁגָּחוֹת שֶׁכָּתוּב עֲלֵיהֶם בְּאוֹתִיּוֹת שֶׁל קִדּוּשׁ לְבָנָה כָּשֵׁר לִמְהַדְּרִין מִן הַמְהַדְּרִין וּבְהֶכְשֵׁר שֶׁל רַב מְסֻיָּם, הֲגַם שֶׁהוּא מַכִּיר אֶת אוֹתוֹ רַב בַּעַל הַמַּכְשִׁיר, שֶׁבְּעִנְיְנֵי כְּסָפִים הוּא בְּוַדַּאי לֹא הָיָה סוֹמֵךְ עָלָיו.

ב. אֲבָל אָח יָקָר, עֲלֵיכֶם לָדַעַת שֶׁעִנְיַן הַהַשְׁגָּחָה וּנְתִינַת הַהֶכְשֵׁרִים הוּא עִנְיָן חַלָּשׁ מְאֹד, הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם גְּדוֹלִים, וּבִמְיֻחָד בִּמְדִינָתֵנוּ, וּבְבָתֵּי הַחֲרֹשֶׁת הַגְּדוֹלִים שֶׁתַּהֲלִיךְ יִצּוּר הַמַּאֲכָל הוּא מְאֹד מְסֻבָּךְ, כָּל זֶה הוּא חוּץ מִכָּךְ שֶׁהָרַב הַמַּכְשִׁיר חַיָּב לִהְיוֹת יְרֵא שָׁמַיִם גָּדוֹל, שֶׁחַיָּב לָדַעַת אֶת הָאַחְרָיוּת הַגְּדוֹלָה בִּמְיֻחָד, כְּשֶׁאַלְפֵי אֲנָשִׁים אוֹכְלִים מֵהַשְׁגָּחָתוֹ.

ג. אַךְ חוּץ מִכָּל זֶה, בִּכְדֵי לָתֵת הַשְׁגָּחָה הוּא חַיָּב לִהְיוֹת חָכָם בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לְהָבִין אֶת כָּל הַתַּהֲלִיךְ הַמְסֻבָּךְ כנ"ל, שֶׁעַל פִּי רֹב, שׁוּם מַאֲכָל תַּהֲלִיךְ יְצִירָתוֹ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בְּמָקוֹם אֶחָד, אֶלָּא מַרְכִּיבִים חֶלְקֵי מוּצָרִים הַנַּעֲשִׂים בְּבָתֵּי חֲרֹשֶׁת אֲחֵרִים, לְעִתִּים עַשְׂרוֹת דְּבָרִים וְיוֹתֵר, וּלְעִתִּים אַף הַתּוֹצֶרֶת שֶׁקּוֹנִים מִבָּתֵּי הַחֲרֹשֶׁת הָאֲחֵרִים גַּם הֵם מְיַצְּרִים בְּתַהֲלִיךְ שֶׁל יִצּוּר כְּשֶׁהֵם קוֹנִים דְּבָרִים מוּכָנִים מִמִּפְעָלִים אֲחֵרִים הַפְּרוּשִׁים בְּכָל חֶלְקֵי הָאָרֶץ וְחוּץ לָאָרֶץ, וְשֶׁחַיָּבִים לִשְׁמֹר עֲלֵיהֶם בְּאֶלֶף עֵינַיִם וּכְבָבַת עַיִן.

ד. הוּא גַּם חַיָּב לִהְיוֹת פִקֵּחַ בִּכְדֵי לְהָבִין אֶת כָּל הַשְּׁקָרִים שֶׁהַבַּעַל הַבַּיִת מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת, וּבְוַדַּאי רַב שֶׁהוּא תָּמִים אֵין לוֹ אֶת הַיְכֹלֶת לְכָךְ כִּי הַשְּׁקָרִים כָּל כָּךְ חֲזָקִים, כְּפִי שֶׁיְּכוֹלִים לִרְאוֹת בְּסִפְרֵי הָאַחֲרוֹנִים הַכּוֹתְבִים עַל הַשְּׁאֵלוֹת הַשּׁוֹנוֹת שֶׁנּוֹלְדוּ בִּזְמַנָּם (ראה דוגמא בספר נפש ישעיה חלק א עמוד קל"ד) וְעוֹד עֶשְׂרוֹת עֻבְדּוֹת כָּאֵלּוּ מָצָאנוּ בשו"ת אַחֲרוֹנוֹת ואכמ"ל.

ה. בִּגְלַל הַטֶּכְנִיקָה הַקַּיֶּמֶת כַּיּוֹם, הַחֲשָׁשׁוֹת הִתְרַבּוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְחַיָּבִים שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ 100 זוּגוֹת עֵינַיִם בִּכְדֵי שֶׁנּוּכַל לְטַפֵּל בְּכָל הָעִנְיָנִים, (רַב מֻמְחֶה גָּדוֹל בְּעִנְיְנֵי כַּשְׁרוּת אָמַר לִפְנֵי שָׁנִים שֶׁהֶכְשֵׁר יָכוֹל לָתֵת רַק תָּם אוֹ קַל, וּלְדַאֲבוֹנֵנוּ כַּיּוֹם הַמַּצָּב שֶׁרֹב הַמַּאֲכָלִים יֵשׁ לָהֶם כַּיּוֹם כָּאֵלּוּ הַשְׁגָּחוֹת), וְעִם כָּל זֶה חַיָּב הָרַב שֶׁיִּהְיֶה לוֹ סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא, שֶׁלֹּא יֵצֵא עַל יָדוֹ חָלִילָה מִכְשׁוֹל וְתַקָּלָה, אֲבָל בְּוַדַּאי שֶׁרַק עַל בִּטָּחוֹן אָסוּר לִסְמֹךְ, רַק בַּעַל הַמַּכְשִׁיר חַיָּב בְּכָל הַכֹּחוֹת וְהַחוּשִׁים וְהַיְדִיעוֹת לִדְאֹג לְכָךְ שֶׁזֶּה יִהְיֶה בְּתַכְלִית הַכַּשְׁרוּת.

ו. גַּם בָּרוּר שֶׁלְּרֹב הַמַּכְשִׁיר אֵין אֶת הַכֹּחַ, זְמַן, וְאֶפְשָׁרוּת, לַעֲמֹד כָּל הַזְּמַן וְלִשְׁמֹר אֵיךְ שֶׁעוֹשִׂים אֶת הַמַּאֲכָל מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ, וּבְרֹב הַמִּקְרִים מַגִּיעִים הָרַבָּנִים מִזְּמַן לִזְמַן לַמָּקוֹם וּבוֹדְקִים בְּרִפְרוּף, וּלְעִתִּים מַגִּיעִים הָרַבָּנִים רַק אַחַת לִשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, וּבְמִקְרִים רַבִּים אֲחֵרִים אַחַת לַחֲצִי שָׁנָה, וּבַמִּפְעָלִים הַמְרֻחָקִים עוֹד יוֹתֵר הֵם מַגִּיעִים אַחַת לְשָׁנָה, הֵם נוֹסְעִים דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה מַגִּיעִים לַמָּקוֹם מִסְתַּכְּלִים כַּמָּה דַּקּוֹת, וְחוֹזְרִים לְבֵיתָם, וּמִמֵּילָא אֵין לָהֶם כָּל שְׁלִיטָה עַל הַנַּעֲשֶׂה בַּמָּקוֹם, אֵינָם יוֹדְעִים אֶת הַתַּהֲלִיךְ כָּרָאוּי, וְהַבַּעַל הַבַּיִת עוֹשֶׂה בַּמָּקוֹם כִּבְתוֹךְ שֶׁלּוֹ.

ז. רֹב הַהַשְׁגָּחוֹת תּוֹבְעוֹת מַשְׁגִּיחַ תְּמִידִי בִּמְיֻחָד בַּתּוֹצֶרֶת שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת שָׁם חֲשָׁשׁ שֶׁאֶפְשָׁר שָׁם לְעַרְבֵּב מַשֶּׁהוּ כְּשֶׁרוֹצִים לְהוֹסִיף לָזֶה טַעַם אוֹ שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁמְּסַיֵּעַ בְּכָךְ לַבְּרִיאוּת, כְּשְׁהַחֹמֶר מְסֻגָּל לִשְׁמֹר עַל הַתּוֹצֶרֶת זְמַן אָרֹךְ יוֹתֵר, אוֹ שֶׁמְּבַקְּשִׁים לַחְסֹךְ כֶּסֶף, שֶׁאָז לֹא יַעֲזֹר אֲפִלּוּ אִם הוּא יַגִּיעַ לַמָּקוֹם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּיוֹם, כָּל עוֹד אֵין בַּמָּקוֹם מַשְׁגִּיחַ תְּמִידִי, שֶׁאֵין הַבַּעַל הַבַּיִת מְשַׁלֵּם לוֹ אֶלָּא הָרַב הַמַּכְשִׁיר, וְגַם אָז חַיָּב הָרַב לְהַגִּיעַ מִפַּעַם לְפַעַם וְלִבְחֹן הַאִם לֹא שִׁנּוּ אֶת תַּהֲלִיךְ הַיִּצּוּר, וְהַאִם לֹא הִתְעוֹרְרוּ בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן חֲשָׁשׁוֹת חֲדָשִׁים, בִּמְיֻחָד הֵיכָן שֶׁצָּרִיךְ לְהַכְשִׁיר, וְכֵן הֵיכָן שֶׁקַּיָּמוֹת שְׁאֵלוֹת, חַיָּב הָרַב בְּעַצְמוֹ לָלֶכֶת וְלֹא לִסְמֹךְ עַל הַמַּשְׁגִּיחַ.

ח. מִי מְדַבֵּר עוֹד מֵהַמְּקוֹמוֹת הֵיכָן שֶׁהָרַב בִּכְלָל לֹא מִסְתַּכֵּל שָׁם, וְהוּא סוֹמֵךְ לְגַמְרֵי עַל יָשְׁרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁזֶּהוּ בְּפֵרוּשׁ נֶגֶד הַהֲלָכָה (שולחן ערוך יורה דעה סי' י"ח, ושאר אחרונים).

ט. יְדוּעִים דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל כ"ק מָרָן אַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֵאר שליט"א שֶׁאָמַר פַּעַם בַּאֲסֵפָה שֶׁל רַבָּנִים, לְאַחַר שֶׁאֶחָד מִגְּדוֹלֵי הָרַבָּנִים צִיֵּן עַל אֶחָד מִבַּעֲלֵי בָּתֵּי הַחֲרֹשֶׁת שֶׁהוּא יְהוּדִי יְרֵא שָׁמַיִם, וּמִמֵּילָא הוּא אֵינוֹ זָקוּק כְּלָל לְהַשְׁגָּחָה, וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע זֹאת הָאַדְמוֹ"ר מִסַאטְמֵאר הוּא רָתַח מִזַּעַם וְאָמַר, שֶׁאֲפִלּוּ אִם הוּא בְּעַצְמוֹ הָיָה בַּעַל בֵּית הַחֲרֹשֶׁת הוּא לֹא הָיָה נֶאֱמָן, וְרַק אִם הָיָה בַּמָּקוֹם מַשְׁגִּיחַ, רַק אָז נִתָּן לְהַכְשִׁיר.

י. הַמְּקוֹמוֹת הַיְחִידִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַשְׁגִּיחַ תְּמִידִי, גַּם שָׁם חַיָּבִים לְהִמָּנַע מִלֶּאֱכֹל אֶת הַתּוֹצֶרֶת שֶׁלָּהֶם, רֵאשִׁית כִּי הַמַּשְׁגִּיחַ מְקַבֵּל תַּשְׁלוּם מִבַּעַל הַבַּיִת, וְלָכֵן הוּא מְפַחֵד לְדַבֵּר יוֹתֵר מִדַּי כִּי הוּא חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יַפְסִיד אֶת פַּרְנָסָתוֹ. שֵׁנִית, הַמַּשְׁגִּיחַ חַיָּב לִהְיוֹת מֵבִין עַל כָּל מִינֵי שְׁחִיתוּת שֶׁבַּעַל בֵּית הַחֲרֹשֶׁת יָכוֹל הַכֹּל לַעֲשׂוֹת וְהוּא חַיָּב לְהָבִין טוֹב בְּכָל תַּהֲלִיךְ הַיִּצּוּר וְגַם בְּתַהֲלִיךְ הַמְּכוֹנוֹת, וְכָל זֶה חוּץ מִמַּה שֶּׁהִזְכַּרְנוּ לְמַעְלָה, הוּא חַיָּב לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכוֹת רַבּוֹת.

יא. הַלְּבוּשֵׁי מָרְדְּכַי הַקָּדוֹשׁ (מהד"ת יו"ד סי' ז') מְלַמֵּד אוֹתָנוּ אֶת דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה, אֵיזֶה תַּפְקִיד מֻנָּח עַל הַמַּשְׁגִּיחַ, וּמַה חַיָּבִים לִהְיוֹת תַּפְקִידָיו, בִּכְדֵי שֶׁהוּא יוּכַל לִהְיוֹת בָּטוּחַ שֶׁלֹא יֵצֵא עַל יָדוֹ שׁוּם מִכְשׁוֹל, וְשֶׁיְּלָדִים יְהוּדִיִּים יֹאכְלוּ רַק אֹכֶל כָּשֵׁר, וְכָךְ הוּא כּוֹתֵב:

יב. הַמַּשְׁגִּיחַ אָסוּר לוֹ לַעֲזֹב אֶת בֵּית הַחֲרֹשֶׁת אֲפִלּוּ לֹא לְרֶגַע אֶחָד, הוּא חַיָּב לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל פִּנָּה הַכֹּל מַה נַּעֲשֶׂה, וְאִם מַרְחִיבִים קְצָת אֶת בֵּית הַחֲרֹשֶׁת, וְשֶׁבִּגְלַל הַהַרְחָבָה הַמַּשְׁגִּיחַ אֵינוֹ מְסֻגָּל לְפַקֵּחַ עַל כָּל הַמִּפְעָל, וְלָכֵן הוּא חַיָּב לְהִסְתּוֹבֵב הָלוֹךְ וָשׁוֹב, אָז חַיָּבִים לְהַעֲמִיד מַשְׁגִּיחִים נוֹסָפִים (הַיְנוּ שֶׁהַמַּשְׁגִּיחַ חַיָּב לַעֲמֹד בְּמָקוֹם אֶחָד, וְשָׁמָה לְהַבִּיט עַל כָּל הַנַּעֲשֶׂה, וְאִם הוּא אֵינוֹ יָכוֹל חַיָּבִים לְהַעֲמִיד לְצִדּוֹ מַשְׁגִּיחִים בִּכְדֵי לְאַפְשֵׁר זֹאת).

יג. הַיּוֹם לְדַאֲבוֹנֵנוּ כְּלָל לֹא שַׁיָּךְ דָּבָר כָּזֶה, בַּמָּקוֹם הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר אֵין יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מַשְׁגִּיחַ אֶחָד, וְגַם זֹאת מַחְשִׁיבִים זֹאת לְבַעַל הַבַּיִת לִמְסִירוּת נֶפֶשׁ גְּדוֹלָה, כִּי כְּפִי שֶׁכְּבָר הִזְכַּרְנוּ לְמַעְלָה הַבַּעַל הַבַּיִת מִסְתַּכֵּל עַל הַכִּיס, וְהוּא אֵינוֹ מִסְתַּכֵּל עַל הַכַּשְׁרוּת, מִמֵּילָא זֶה נֶחְשָׁב אֶצְלוֹ כְּאִלּוּ שֶׁהוּא מִן אָדָם שֶׁמִּסְתּוֹבֵב אֶצְלוֹ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה דָּבָר, אֲבָל אֵין לוֹ בְּרֵירָה, הוּא נֶאֱלָץ לְשַׁלֵּם לוֹ, כִּי הָרַב הַמַּכְשִׁיר תּוֹבֵעַ זֹאת. וְאָכֵן, בִּמְקוֹמוֹת מְסֻיָּמִים בַּעַל הַבַּיִת אֵינוֹ יָכוֹל לָשֵׂאת זֹאת, וְהוּא נוֹתֵן לַמַּשְׁגִּיחַ תַּפְקִיד לַעֲבֹד, וּמִמֵּילָא אֵילוּ פָּנִים יֵשׁ לְהַשְׁגָּחָה כָּזוֹ?

יד. כּוֹתֵב הַלְּבוּשֵׁי מָרְדְּכַי, שֶׁכָּל הַמַשְׁגִּיחִים חַיָּבִים לִהְיוֹת יִרְאֵי שָׁמַיִם, וְעַל כָּךְ גַּם אֵין מְדַקְדְּקִים. רֵאשִׁית, כִּי יְרֵא שָׁמַיִם אֵינוֹ מְאַפְשֵׁר לְעַצְמוֹ, בִּמְיֻחָד לֹא בִּזְמַנֵּנוּ, לָקַחַת עַל עַצְמוֹ אַחְרָיוּת כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה, שֶׁכְּלַל יִשְׂרָאֵל יֹאכַל עַל הַשְׁגָּחָתוֹ.

טו. רֹב הַמַּשְׁגִּיחִים נִבְחָרִים לֹא עַל פִּי רָמַת הַיִּרְאַת שָׁמַיִם שֶׁלָּהֶם אוֹ לִמּוּד תּוֹרָה, אֶלָּא עַל יְדֵי פְּרוֹטֶקְצְיָה אֵצֶל הָרַב הַמַּשְׂכִּיר, כַּאֲשֶׁר קָרוֹב אוֹ יָדִיד פּוֹנֶה אֵלָיו, וְהוּא מְסַדֵּר לוֹ עֲבוֹדָה שֶׁל הַשְׁגָּחָה, וּמִמֵּילָא אָז כְּלָל אֵין מִסְתַּכְּלִים עַל הַיִּרְאַת שָׁמַיִם.

טז. עוֹד מְצַיֵּן שָׁם הַלְּבוּשֵׁי מָרְדְּכַי, שֶׁהַמַּשְׁגִּיחַ חַיָּב שֶׁיִּהְיוּ בְּיָדוֹ כָּל הַמַּפְתְּחוֹת שֶׁל הַמְקָרֵר, הַמַקְפִּיא [הַפְרִיזֶער] וְכֵן הָלְאָה, וְכֵן אֶת מַפְתְּחוֹת בֵּית הַחֲרֹשֶׁת, בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִכָּנֵס מָתַי שֶׁהוּא חָפֵץ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וְהוּא אָכֵן חַיָּב לְהִכָּנֵס לְשָׁם מִדֵּי פַּעַם בִּשְׁעוֹת הַלַּיְלָה לִבְחֹן הַאִם לֹא עוֹשִׂים מַשֶּׁהוּ בַּשָּׁעוֹת הַלָּלוּ. [כַּיּוֹם כְּלָל אֵין דָּבָר כָּזֶה שֶׁלַּמַּשְׁגִּיחַ יִהְיֶה מַפְתֵּחַ וְכִי הוּא יוּכַל לָבוֹא לַמָּקוֹם בְּשָׁעוֹת כָּאֵלּוּ] (וְכֵן חֵלֶק שֶׁל הַמּוּצָרִים הַמַּגִּיעִים לְבֵית הַחֲרֹשֶׁת מְיֻצָּרִים בְּמִפְעָלִים אֲחֵרִים (כְּפִי שֶׁהַדָּבָר קַיָּם בְּמַרְבִּית הַמַּאֲכָלִים), לָכֵן גַּם שָׁם חַיָּבִים לִשְׁמֹר עַל כָּךְ בְּדִיּוּק).

יז. וְעַל כָּךְ מְסַיֵּם הַלְּבוּשֵׁי מָרְדְּכַי, שֶׁמַּשְׁגִּיחַ שֶׁהוֹלֵךְ וּבָא (יוֹצֵא וְנִכְנָס), אֵין לְמַשְׁגִּיחַ כָּזֶה כָּל עֵרֶךְ [יוֹצֵא לְפִי דְּבָרָיו שֶּׁהַיּוֹם אֵין כָּל אֶפְשָׁרוּת לֶאֱכֹל שׁוּם אֹכֶל אֶלָּא רַק אֹכֶל הַנַּעֲשֶׂה בַּבַּיִת].

יח. אֲבָל הָאֱמֶת הִיא שֶׁאֵין לָנוּ כָּל צֹרֶךְ לָרוּץ עַד לַלְּבוּשׁ מָרְדְּכַי, כִּי רַבָּהּ שֶׁל צַאנְז הַקָּדוֹשׁ זי"ע כּוֹתֵב כְּבָר בִּזְמַנּוֹ (שו"ת דברי חיים חלק ב השמטות סי' מ') כְּדִלְהַלָּן: לִסְמֹךְ כַּיּוֹם עַל הֶכְשֵׁר כְּלָל אֵינוֹ רָאוּי אֲפִלּוּ עַל הָרַבָּנִים השכרים בְּיוֹתֵר, כִּי יוֹצְאִים מִכָּךְ מִכְשׁוֹלִים רַבִּים.

יט. הַמּוֹרֶה הוֹרָאָה הָעוֹלָמִי הַמְפֻרְסָם הַגָּאוֹן ר' פִּנְחָס הוֹרְבִיץ, כּוֹתֵב בְּסִפְרוֹ (פרק ז י"א או' א') זֶה שֶׁרוֹצֶה לִשְׁמֹר אֶת נִשְׁמָתוֹ, שֶׁיַּרְחִיק אֶת עַצְמוֹ מִכָּל סוּג אֹכֶל וּשְׁתִיָּה שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בַּבַּיִת.

כ. אוֹתוֹ דָּבָר כּוֹתֵב גַּם ר' הִלֵּל קָאלָאמַיֶיער זצ"ל (מקרי דרדקי פ' בא) אִם הַמּוֹכֵר הוּא בַּעַל בֵּית חֲרֹשֶׁת [לֹא אֶחָד שֶׁעוֹשֶׂה לְעַצְמוֹ בַּבַּיִת בִּלְבַד], אֲפִלּוּ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ הֶכְשֵׁר אָסוּר לְהַאֲמִין לוֹ.

כא. בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים הַמַּצָּב הוּא כָּזֶה שֶׁרֹב הָאֲנָשִׁים סוֹמְכִים עַל הָרַבָּנִים הַמַּכְשִׁירִים, שֶׁכָּל מַאֲוָיָם הוּא כֶּסֶף, מַה שֶּׁהֵם מַרְוִיחִים עַל זֶה שֶׁהֵם נוֹתְנִים הַשְׁגָּחָה. הֵם מְבַקְּרִים שָׁם רַק מִפַּעַם לְפַעַם, הוּא מִסְתַּכֵּל לַצְּדָדִים בִּכְדֵי לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה, וּלְעִתִּים הוּא חוֹשֵׁשׁ מִבַּעַל הַבַּיִת, וְלָכֵן הוּא אֵינוֹ חוֹקֵר וְדוֹרֵשׁ מַסְפִּיק כְּפִי שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת בִּכְדֵי לָדַעַת כָּל מַה שֶּׁמַּכְנִיסִים לְתוֹךְ הַמַּאֲכָל, שֶׁלְּעִתִּים רַבּוֹת יֵשׁ בָּהֶם חֲשָׁשׁ שֶׁל אִסּוּרֵי דְּאוֹרַיְיתָא, נְבֵלָה וּטְרֵפָה מַמָּשׁ רַחְמָנָא לִיצְלָן, הוּא לוֹקֵחַ רַק בַּחֶשְׁבּוֹן שֶׁהַדָּבָר יָכוֹל לִגְרֹם לוֹ הֶפְסֵד מָמוֹן וְכַדּוֹמֶה.

לְעִתִּים רַבּוֹת, עַל אַף שֶׁיָּדוּעַ לוֹ עַל הַרְבֵּה חֲשָׁשׁוֹת, הוּא מְנַסֶּה לְהַעֲמִיד הֶתֵּרִים רַבִּים כְּכָל שֶׁנִּתָּן, בִּכְדֵי לְהַכְשִׁיר אֶת הַמַּאֲכָל, עַל אַף שֶׁלַּהֶתֵּרִים שֶׁלּוֹ יֵשׁ יְסוֹדוֹת מְאֹד רְעוּעִים.

כב. כָּל זֶה נוֹבֵעַ מִכָּךְ שֶׁהוּא חוֹשֵׁשׁ לְבַקֵּר יוֹתֵר מִדַּי אֶת בַּעַל הַבַּיִת כְּשֶׁהוּא יָכוֹל לְעִתִּים לְהַדִּיחוֹ מִתַּפְקִידוֹ, בִּמְיֻחָד כְּשֶׁבָּרוּר לוֹ שֶׁהוּא יוּכַל לִמְצוֹא תַּפְקִיד שֵׁנִי בְּקַלּוּת, וּמִכָּל זֶה יוֹצֵא שֶׁאַלְפֵי יְהוּדִים נִכְשָׁלִים בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת בְּלִי שֶׁהֵם יוֹדְעִים עַל כָּךְ, כְּפִי שֶׁהָעֻבְדּוֹת הוּכְחוּ אֲפִלּוּ אֵצֶל רַבָּנִים גְּדוֹלִים, ד' יִשְׁמְרֵנוּ.

כג. חֵלֶק גָּדוֹל מִן הַמַּכְשִׁירִים מְקַבֵּל אֶת כַּסְפּוֹ לֹא בְּשֶׁל הַהַשְׁגָּחָה הַחֲזָקָה שֶׁלּוֹ, אֶלָּא הַהֵפֶךְ, בְּשֶׁל הַעֲלָמַת עַיִן מִבְּעָיוֹת שׁוֹנוֹת, וְזֹאת כְּשֶׁאֵינָם נוֹתְנִים אֶת הַדַּעַת לְמַה שֶּׁהֵם רוֹאִים בֶּאֱמֶת, וְכָל הַהַשְׁגָּחָה נוֹטֵל רַק בַּעַל הַבַּיִת בִּכְדֵי לְהַסְווֹת אֶת עֵינֵי הַהֲמוֹנִים, בִּכְדֵי שֶׁיַּחְשְׁבוּ שֶׁהַמּוּצָר כָּשֵׁר כְּשֶׁיִּסְמְכוּ עַל בַּעַל הַמַּכְשִׁיר וְהַשְׁגָּחָתוֹ, כְּשֶׁהוּא יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם כְּרַב גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וְכַדּוֹמֶה.

כד. יוֹתֵר וְיוֹתֵר בַּעֲלֵי מַכְשִׁירִים סוֹמְכִים לְמַעֲשֶׂה עַל בַּעֲלֵי מַכְשִׁירִים אֲחֵרִים, מֵאַחַר וּבַמּוּצָרִים שֶׁמְּיַצְּרִים מַכְנִיסִים מוּצָרִים מוּכָנִים שֶׁעֲלֵיהֶם נוֹתְנִים הֶכְשֵׁרִים רַבָּנִים אֲחֵרִים וְהוּא נֶאֱלָץ לִסְמֹךְ עַל אוֹתָם בַּעֲלֵי הַמַּכְשִׁירִים, פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל דָּבָר שֶׁהַמַּאֲכָל יָכוֹל לִהְיוֹת מְעֹרָב בְּמוּצָרִים שֶׁל בַּעֲלֵי מַכְשִׁירִים שׁוֹנִים, כְּשֶׁיִּתָּכֵן שֶּׁהַיְּהוּדִי הַקּוֹנֶה אֶת הַמּוּצָר בְּעֶצֶם רַק מִסְתַּמֵּךְ עַל אוֹתוֹ רַב הַנּוֹתֵן אֶת הַהַשְׁגָּחָה, וְלֹא עַל הָרַב שֶׁנָּתַן אֶת הַהַשְׁגָּחָה עַל הַמּוּצָר שֶׁהִכְנִיסוּ לְתוֹךְ אוֹתָהּ תּוֹצֶרֶת.

וְזֹאת כְּבָר בָּעֻבְדָּה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר, כִּי רוֹב רֻבָּם שֶׁל הַמּוּצָרִים הַכְּשֵׁרִים אֵין לַתּוֹצֶרֶת שֶׁמַּכְנִיסִים לְתוֹךְ אוֹתָהּ תּוֹצֶרֶת כְּלָל הֶכְשֵׁר, וְהָרַב סוֹמֵךְ עַל הֶתֵּרִים שׁוֹנִים, כִּי בָּרוּר שֶׁהָרַב בַּעַל הַמַּכְשִׁיר אֵינוֹ מְסֻגָּל – גַּם כְּשֶׁיִּרְצֶה בְּכָךְ – לָלֶכֶת לִבְדֹּק וְלִשְׁמֹר עַל כָּל מְאוֹת הַמִּפְעָלִים הַמְיַצְּרִים אֶת הַתּוֹצֶרֶת בְּכָל רַחֲבֵי אָמֶרִיקָה, וּלְעִתִּים אַף בִּמְדִינוֹת מְרֻחָקוֹת, בִּגְלַל מוּצָר אֶחָד שֶׁיִּהְיֶה תַּהֲלִיךְ כָּשֵׁר.

כה. אֲנָשִׁים אוֹמְרִים: אוֹתִי כְּלָל לֹא מְעַנְיֵן, לְהַכּוֹת יַכּוּ אֶת הָרַב בָּעוֹלָם הַבָּא. הַטַּעֲנָה כֻּלָּהּ שִׁקְרִית, כִּי הֲגַם שֶׁהָרַב יְקַבֵּל אֶת עָנְשׁוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא עַל שֶׁהֶחְטִיא אֶת הַהֲמוֹנִים, אֲבָל זֶה לֹא יִפְטֹר אֶת מִי שֶׁאָכַל מִן הַתּוֹצֶרֶת, שֶׁסָּמַךְ בְּעֵינַיִם עִוְּרוֹת עַל בַּעַל הַמַּכְשִׁיר מִבְּלִי שֶׁבָּדַק הֵיטֵב בַּחֲקִירוֹת וּדְרִישׁוֹת שֶׁאָכֵן נִתָּן לִסְמֹךְ עַל הָרַב הַנּוֹתֵן הַשְׁגָּחוֹת טוֹבוֹת.

כו. שֶׁלֹּא יִטְעוּ שֶׁבְּכָךְ שֶׁיּוֹדְעִים בְּבִטְחָה שֶׁהָרַב הוּא גָּדוֹל בַּתּוֹרָה יר"ש בֶּאֱמֶת אָז זֶה כְּבָר מַסְפִּיק, כִּי כְּפִי שֶׁכְּבָר הִזְכַּרְתִּי קֹדֶם, שֶׁלָּרַב הַמַּכְשִׁיר חַיָּב שֶׁיִּהְיוּ מַעֲלוֹת שֶׁלְּרֹב בַּעֲלֵי הֶכְשֵׁרִים אֵין. (רְאֵה לְעֵיל).

כז. עוֹד חַיָּבִים לָדַעַת כָּל אֵלּוּ הַמְחַפְּשִׂים דַּוְקָא מִן הַמֻּבְחָר, וְלֹא רוֹצִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמַה שֶּׁמֻּתָּר רַק בִּשְׁעַת הַדְּחָק, עֲלֵיכֶם לָדַעַת כִּי הִנְכֶם חַיִּים בְּטָעוּת גְּדוֹלָה, כִּי אֵין כִּמְעַט (חוּץ מִיחִידִים מַמָּשׁ) שׁוּם מַאֲכָל שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת כָּשֵׁר לִמְהַדְּרִין מִן הַמְהַדְּרִין, וְשֶׁעַל זֶה הָרַב בַּעַל הַמַּכְשִׁיר אֵינוֹ בַּעַל אַחְרָיוּת, כִּי הָאַחְרָיוּת רַק עַל הַכַּשְׁרוּת וְלֹא עַל הַהִדּוּר.

לְכָךְ אָנוּ נְצַטֵּט כָּאן אֶת דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים, שֶׁאוֹתָם כָּתַב כ"ק אדמו"ר מִסַּאטְמֵאר זצ"ל בִּתְשׁוּבָתוֹ (נדפס בנפש ישעי' ח"א עמוד תכ"ג ע"ש דה"ק באריכות), שֶׁאָנוּ רַק נַעְתִּיק כַּמָּה שׁוּרוֹת הַנּוֹגְעִים לְעִנְיָנֵנוּ.

וְזֶה לְשׁוֹנוֹ (ד"ה הנה מה): הַאִם עַל הַהֶכְשֵׁר רָשׁוּם אֹפֶן הַהַשְׁגָּחָה, הוּא הֲלֹא כּוֹתֵב רַק שֶׁהַמּוּצָר כָּשֵׁר, וְכָךְ אָכֵן הָאֱמֶת עַל פִּי הַהֲלָכָה, וַהֲלֹא כָּל הָעִנְיָנִים הָעוֹמְדִים תַּחַת הַשְׁגָּחַת בֵּית דִּין אָז בְּאֹפֶן כָּזֶה, כְּשֶׁמְּבִיאִים בִּפְנֵי הַבֵּית דִּין בָּשָׂר שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן שְׁאֵלָה וּבֵית דִּין מַתִּיר, אוֹ רֵיאוֹת שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם שְׁאֵלוֹת וּבֵית דִּין מַתִּיר בְּשֶׁל הֶפְסֵד מְרֻבֶּה, עַל אַף שֶׁהַהֶתֵּר הַזֶּה הוּא רַק בִּשְׁעַת הַדְּחָק וּבְהֶפְסֵד מְרֻבֶּה, וְגַם זֶה הַמְדַקְדֵּק בְּמַעֲשָׂיו אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל שֶׁהַבָּשָׂר שֶׁהוּא אוֹכֵל הָיָה עֲלֵיהֶן שְׁאֵלוֹת, שֶׁעַל אַף שֶׁנִּפְסַק שֶׁהֵן כְּשֵׁרוֹת הוּא לֹא הָיָה אוֹכֵל אוֹתָן, הַקּוֹנֶה רוֹאֶה שֶׁכָּתוּב כָּשֵׁר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל אֵיזוֹ מִדַּת כַּשְׁרוּת עַל הַמּוּצָר כוּ', אוֹתוֹ דָּבָר בְּמַצּוֹת שֶׁנָּשִׁים אוֹפוֹת כוּ' וְאוֹתוֹ דָּבָר אֵצֶל יַיִן וְכוּ'.

כֻּלָּם יוֹדְעִים שֶׁבֵּית דִין פּוֹסֵק רַק מַה שֶּׁהוּא מֵעִקַּר הַהֲלָכָה, וְכָל מִי שֶׁמְּדַקְדֵּק מִתְעַנְיֵן בִּפְרָטִיּוּת, וְאֵינוֹ סוֹמֵךְ עַל הַהֶכְשֵׁרִים.

וְאִם יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם מְבִינִים אֶת לְשׁוֹן הַחֲכָמִים הַלָּלוּ לְבַד טוֹעִים וְגָרְמוּ לְעַצְמָם הֶפְסֵד, אֲבָל הַחֲכָמִים (הָרַבָּנִים) אֵינָם רוֹצִים לְשַׁקֵּר חַס וְשָׁלוֹם.

עוֹד כּוֹתֵב שָׁם הָרַבִּי זצ"ל, שֶׁהַתַּהֲלִיךְ הַזֶּה חַיָּב לִהְיוֹת, כִּי אַחֶרֶת אַף רַב לֹא יוּכַל לָתֵת הֶכְשֵׁר, וְהַצִּבּוּר יָבֹא לִידֵי אֲכִילַת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, אֲבָל בֶּאֱמֶת עַל הַצִּבּוּר לָדַעַת כִּי הַהֶכְשֵׁרִים אֵינָם בִּשְׁבִיל הַמְדַקְדְּקִים, כִּי הַלָּלוּ אָסוּר לָהֶם לִסְמֹךְ עַל הֶכְשֵׁרִים כְּלָל שֶׁנַּעֲשׂוּ רַק בִּשְׁבִיל פְּשׁוּטֵי הֲמוֹן הָעָם.

כח. עוֹד כּוֹתֵב שָׁם הָרַבִּי זצ"ל, שֶׁמֵּאַחַר וְהַהֶכְשֵׁר אֵינוֹ מְיֹעָד לַמְדַקְדְּקִים, לָכֵן שֶׁהָרַבָּנִים יִמָּנְעוּ מִלִּכְתֹּב עַל הַמּוּצָרִים כָּשֵׁר לִמְהַדְּרִין מִן הַמְהַדְּרִין, כִּי סְתָם אֲנָשִׁים יִקְנוּ אֶת הַמּוּצָר אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה כָּתוּב רַק הַמִּלָּה "כָּשֵׁר", וְלָכֵן כְּשֶׁכּוֹתְבִים מְהַדְּרִין מִן הַמְהַדְּרִין מַטְעִים בְּזֹאת אֶת הַמְדַקְדְּקִים הַסְּבוּרִים שֶׁהַמּוּצָר טוֹב.

כט. יוֹצֵא מִכָּל הַנַּ"ל שֶׁכָּל הַמּוּצָרִים שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם אֶת הַנֻּסָּח לִמְהַדְּרִין אוֹ תַּעֲמוּלָה דּוֹמָה, הֲרֵי שֶׁהוּא שֶׁקֶר גָּמוּר וְשֶׁלֹּא יַאֲמִינוּ לָהֶם.

בִּפְרָט הַיּוֹם, כְּפִי שֶׁכְּבָר כָּתַבְנוּ קֹדֶם, לְוַאי שֶׁזֶּה יִהְיֶה כָּשֵׁר בִּשְׁעַת הַדְּחָק, כִּי לְדַאֲבוֹנֵנוּ הַמִּכְשׁוֹלוֹת כָּל כָּךְ גְּדוֹלִים, שֶׁחֵלֶק גָּדוֹל מִן הַמַּאֲכָלִים עִם הַהֶכְשֵׁרִים הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר יֵשׁ לָהֶם בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים חֲשָׁשׁוֹת גְּדוֹלִים, בִּפְרָט כְּפִי שֶׁהָרַבִּי מִסַאטְמֵאר זצ"ל כּוֹתֵב בַּהֶמְשֵׁךְ, שֶׁמַּצָּב זֶה חָמוּר בִּמְיֻחָד בִּתְקוּפָתֵנוּ שֶׁשָּׁכִיחַ פְּרָצוֹת (הַסּוֹחֲרִים עוֹשִׂים כָּל מִינֵי תַּעֲלוּלִים כוּ'), אִי אֶפְשָׁר כְּלָל לִסְמֹךְ סְתָם עַל חֶזְקַת כַּשְׁרוּת, וְשֶׁהַיּוֹם הַמַּצָּב הִשְׁתַּנָּה בְּתַכְלִית וְהוּא גָּרוּעַ בְּהַרְבֵּה בִּגְלַל הָעַרְמוּמִיּוּת הַגְּדוֹלָה, וְהַקּוֹנִים נִכְשָׁלִים כְּשֶׁאֵינָם יוֹדְעִים מִי וּמָה.

ל. עַל כֵּן אֲנִי מוֹדִיעַ וּמַזְהִיר אֶת הַצִּבּוּר, שֶׁלֹּא יְרַמּוּ אֶת עַצְמָם, שֶׁהֲגַם שֶׁאוֹכְלִים מִכָּל הַהֶכְשֵׁרִים הַטּוֹבִים אָז נֶחְשָׁבִים לִמְדַקְדֵּק וִיהוּדִי יָפֶה, בִּפְרָט שֶׁאֶת הַתְּשׁוּבָה הַזּוֹ כּוֹתֵב רַבֵּנוּ לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה שֶׁמֵּאָז הַמַּצָּב
הָפַךְ לִהְיוֹת גָּרוּעַ בְּהַרְבֵּה, בִּפְרָט בְּאָמֶערִיקָא שָׁם מְיַצְּרִים הַכֹּל בַּטֶּכְנִיקָה הַחֲדִישָׁה בְּיוֹתֵר כַּיָּדוּעַ.

לא. כָּל מַה שֶׁמְּיַצְּרִים וְעוֹשִׂים בַּבַּיִת הוּא הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב וּבָטוּחַ מִמַּה שֶּׁקּוֹנִים עִם הַהֶכְשֵׁר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר (חוּץ מִמַּה שֶּׁמַּכְנִיסִים דְּבָרִים מוּכָנִים לַתּוֹצֶרֶת, שֶׁאָז שׁוּב נוֹפְלִים לַחֲשָׁשׁוֹת אֲפִלּוּ כְּשֶׁעוֹשִׂים זֹאת לְבַד).

לב. עוֹד רָאִיתִי בְּהַרְבֵּה בָּתִּים יְהוּדִיִּים שֶׁשָּׁם אֲפִלּוּ כְּשֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל מְדַקְדְּקִים בְּכַשְׁרוּת (עַל פִּי הֲבָנָתָם), אֲבָל לַיְלָדִים נוֹתְנִים מִכָּל סוּגֵי הַמַּמְתַּקִּים, כְּמוֹ סֻכָּרִיּוֹת, שׁוֹקוֹלָדוֹת, עוּגִיּוֹת, עוּגוֹת וְכוּ' וְכוּ', וְכָךְ גַּם בְּבֵית הַסֵּפֶר אוֹ בַּחֶדֶר בַּכִּתּוֹת הַנְּמוּכוֹת, שְׁהַמְלַמְּדִים וְהַמּוֹרוֹת נוֹתְנִים לַיְלָדִים הַכֹּל מִכָּל הַבָּא לַיָּד (וְזֹאת גַּם לִילָדִים שֶׁבַּבַּיִת כְּלָל אֵין מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּכָל אוֹתָהּ הַתּוֹצֶרֶת). הַכַּוָּנָה הִיא לִמְשֹׁךְ אֶת הַיְלָדִים לְלִמּוּד, אֲבָל לְמַעֲשֶׁה יוֹצֵא מִכָּךְ הַהֵפֶךְ, בַּמַּאֲכָלִים הַלָּלוּ רַק גּוֹרְמִים שֶׁמְּקַלְקְלִים יוֹתֵר בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, שֶׁכַּיּוֹם יֵשׁ מִתּוֹכָם מְאוֹת סוּגֵי מִינִים, זֶה מַגִּיעַ בַּחֲבִילוֹת מוּכָנוֹת כְּשֶׁעֲלֵיהֶן מִתְנוֹסֶסֶת הַמִּלָּה כָּשֵׁר, וּלְעִתִּים רַבּוֹת כְּשֶׁאֵין כְּלָל עֲלֵיהֶן הֶכְשֵׁר , וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁיֵּשׁ כֵּן הֶכְשֵׁר, בְּרֹב הַפְּעָמִים אִי אֶפְשָׁר כְּלָל לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם.

הַרְבֵּה פְּעָמִים אֲפִלּוּ כְּשֶׁהָרַב כְּבָר אֵינוֹ חַי עוֹד, אוֹ כְּשֶׁאוֹתוֹ רַב הוֹרִיד אֶת הַהֶכְשֵׁר מִן הַמּוּצָר, עֲדַיִן מִשְׁתַּמְּשִׁים בִּשְׁמוֹ, וּלְעִתִּים אַף מַדְפִּיסִים שֵׁם שֶׁל רַב שֶׁכְּלָל אֵינוֹ קַיָּם, אַךְ הַסּוֹחֲרִים יוֹדְעִים כִּי בִּשְׁבִיל לְרַמּוֹת אֶת הַצִּבּוּר זֶה מַסְפִּיק, וְאֵין בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים כְּלָל מִי שֶׁיִּמְחֶה עַל אוֹתָהּ הֶפְקֵרוּת.

לג. וְגַם אֵלּוּ שֶׁהֵם בֶּאֱמֶת כֵּן מְדַקְדְּקִים הֵם מוֹרִים לְעַצְמָם הֶתֵּר לִילָדִים קְטַנִּים בְּנֵי 3-2 וּמְבֻגָּרִים יוֹתֵר לָתֵת לָהֶם כָּל מִינֵי מַמְתַּקִּים שֶׁהַכַּשְׁרוּת שֶׁלָּהֶם רוֹפֶפֶת, וְכֵן גַּם נוֹתְנִים לָהֶם וִיטָאמִינִים וְסִירְיֶיעלְס שֶׁרַבָּנִים מֻבְהָקִים הֵעִידוּ עַל אוֹתָן הַמּוּצָרִים שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם חֲשָׁשׁוֹת גְּדוֹלִים.

לד. כֵּן סוֹמְכִים עַל הַחֹק הַמְחַיֵּב אֶת בַּעַל הַתּוֹצֶרֶת לִכְתֹּב מַה מֵּכִיל הַמּוּצָר, שֶׁכַּיּוֹם כְּבָר יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד שֶׁלֹּא נִתָּן כְּלָל לִסְמֹךְ עַל כָּךְ כִּי:

1. הַמַּאֲכָלִים מְבֻשָּׁלִים, אֲפוּיִים, וּצְלוּיִים בְּאוֹתָם הַכֵּלִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חֲשַׁשׁ טְרֵפָה.

2. לְכָל מַאֲכָל יֵשׁ עַל פִּי הַחֹק אָחוּז מְסֻיָּם כַּמָּה שֶׁמֻּתָּר לְהַכְנִיס בְּתוֹכוֹ תּוֹצֶרֶת אַחֶרֶת, וְאֶת זֹאת יֵשׁ רַק לְדַוֵּחַ לַמֶּמְשָׁלָה, אַךְ עַל הַמּוּצָר מֻתָּר לִכְתֹּב נָקִי בְּ100- אָחוּז, וּבְכָל מַאֲכָל יֶשְׁנוֹ אָחוּז שׁוֹנֶה כַּמָּה מֻתָּר לְעָרֵב, וְלָכֵן אִי אֶפְשָׁר כְּלָל לְהָבִיא רְאָיָה מִמַּאֲכָל אֶחָד עַל מִשְׁנֵהוּ.

3. מֻמְחִים גְּדוֹלִים הֵעִידוּ, שֶׁעִם כָּל הַהַחְמָרָה וְהַשְּׁמִירָה שֶׁל הַמֶּמְשָׁלָה, בְּכָל זֹאת יֶשְׁנָם רַמָּאֻיּוֹת גְּדוֹלוֹת, וְזֹאת לָאו דַּוְקָא מִצַּד הַכַּשְׁרוּת אֶלָּא בְּשֶׁל סִבּוֹת אֲחֵרוֹת, בַּעֲלֵי בָּתֵּי הַחֲרֹשֶׁת מַכְנִיסִים דְּבָרִים אֲחֵרִים שֶׁהֵם יוֹתֵר זוֹלִים בִּשְׁבִילָם, אוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת הַמַּאֲכָל יוֹתֵר טוֹב אֲבָל הַמֶּמְשָׁלָה אֵינָהּ מְאַפְשֶׁרֶת לָהֶם לַעֲשׂוֹת זֹאת, וְלָכֵן הֵם נֶאֱלָצִים לְרַמּוֹת, וְלֹא נִתָּן כְּלָל לִסְמֹךְ עַל מְכוֹנֵי הַבְּדִיקָה הַבּוֹדְקִים אֶת הַתּוֹצֶרֶת, כִּי נִתָּן לַעֲשׂוֹת מִן עִסְקָה בְּכָךְ שֶׁיְּאַשְּׁרוּ שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר.

לה. זוֹהִי טָעוּת עוֹלָמִית לַחְשׁוֹב שֶׁהַכַּשְׁרוּת כָּאן בְּאָמֶערִיקָא טוֹבָה יוֹתֵר מִכַּשְׁרוּת בְּאֵירוֹפָּה כְּפִי שֶׁהָיָה בֶּעָבָר, טָעוּת זוֹ נוֹבַעַת מִכָּךְ שֶׁבְּאֵירוֹפָּה הָיוּ הַרְבֵּה שְׁאֵלוֹת כְּשֶׁמָּצְאוּ דְּבָרִים רַבִּים וְרָצוּ לָרַבָּנִים לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת, וְאָז הָיוּ מְקִימִים קוֹל צְעָקָה, אַךְ כָּאן עוֹשִׂים הַסּוֹחֲרִים כִּרְצוֹנָם, הֵם אֵינָם מְסַפְּרִים לַצִּבּוּר עַל הַבְּעָיוֹת הַמִּתְעוֹרְרוֹת, הֵם רוֹצִים כֶּסֶף וְכָבוֹד, לְעִתִּים שֶׁהֵם מְרַמִּים וּלְעִתִּים הֵם מַפְעִילִים טֵרוֹר, וּבְכָךְ הֵם מְרַמִּים אֶת דַּעַת הַקָּהָל, וּבְכָךְ הֵם סוֹתְמִים אֶת פֶּה הַצִּבּוּר וְדַעַת הַקָּהָל הַמּוֹחִים עַל חֶסְרוֹנוֹת וְעַוְלוֹת הַקּוֹרִים בְּשֶׁטַח הַכַּשְׁרוּת.

הַמַּצָּב שׁוֹנֶה בְּהַרְבֵּה כָּאן, וְזֹאת בְּשֶׁל הַטַּעַם שֶׁהִזְכַּרְנוּ קֹדֶם, שֶׁכָּאן הַכֹּל מְיֻצָּר בְּתַהֲלִיךְ מְסֻבָּךְ, בַּבַּיִת הָיוּ כָּל הָאַחְרָיוּת וְהַהַשְׁגָּחָה שֶׁל הָרַב עַל הַבָּשָׂר, חָלָב, יַיִן וְכוּ', אֲבָל בַּקְבּוּקִים וַחֲבִילוֹת עִם אַלְפֵי מוּצָרִים מוּכָנִים לֹא הָיָה כִּמְעַט שָׁכִיחַ לְהַשִּׂיג, וּלְכָל קְהִלָּה קְטַנָּה הָיָה בֵּית מִטְבָּחַיִם מִשֶּׁלָּהּ עִם שׁוֹחֲטִים וּבוֹדְקִים, וְכֵן דְּבָרִים אֲחֵרִים הַכֹּל מִשֶּׁלָּהּ, וְלָכֵן הָרַב בְּעֶזְרַת הַמַּשְׁגִּיחִים הַתְּמִידִיִּים לֹא הָיָה קָשֶׁה לִשְׁלֹט עַל כָּל מַהֲלַךְ הַתּוֹצֶרֶת, וּבִמְיֻחָד כְּשֶׁהוּא כְּלָל לֹא הָיָה תָּלוּי בְּבַעֲלֵי בָּתִּים וְלֹא הָיָה מְקַבֵּל כֶּסֶף כָּלְשֶׁהוּ בִּשְׁבִיל הַשְׁגָּחוֹת שֶׁכָּאן הֵן בִּכְלָל לֹא קַיָּמוֹת וְלָכֵן יָצְאוּ בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן הַרְבֵּה מִכְשׁוֹלוֹת.

בִּמְיֻחָד כְּשֶׁהַכֹּל נַעֲשֶׂה בְּבָתֵּי חֲרֹשֶׁת רְחוֹקִים, שֶׁפְּשׁוּטֵי הֲמוֹן עַם כְּלָל לֹא יַעֲלֶה עַל דַּעְתָּם לִפְנוֹת לְשָׁם וְלִבְדֹּק הַאִם הַכֹּל עַל הַצַּד הַטּוֹב בְּיוֹתֵר, כְּפִי שֶׁהָיוּ רְגִילִים בַּבַּיִת, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא כְּבָר כֵּן הָיָה נוֹסֵעַ לְשָׁם, לֹא הָיוּ מַכְנִיסִים אוֹתוֹ כְּלָל, וּבְוַדַּאי שֶׁלֹּא הָיוּ מַרְאִים לוֹ אֶת כָּל הַסּוֹדוֹת, וְחוּץ מִזֶּה הוּא בְּמֵילָא לֹא יָבִין אֶת כָּל הַטֶּכְנִיקָה שֶׁל הַתּוֹצֶרֶת אֵיךְ הִיא מְיֻצֶּרֶת וּבְאֵיזֶה תַּהֲלִיךְ, וְלָכֵן חַיָּבִים לִסְמֹךְ עַל הַסּוֹחֵר אוֹ הָרַב הַמַּכְשִׁיר הַמְקַבֵּל מֵהַסּוֹחֵר אֶת כַּסְפּוֹ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים.

לו. עוֹד חִלּוּק קַיָּם כָּאן, שֶׁכָּאן נַעֲשֶׂה הַכֹּל בְּכַמֻיּוֹת בִּשְׁבִיל עֶשְׂרוֹת אַלְפֵי אֲנָשִׁים, שֶׁגַּם זֶה גּוֹרֵם לָרֹב שֶׁיִּהְיֶה חַיָּב לִסְמֹךְ עַל הֶתֵּרִים שׁוֹנִים כְּמוֹ הֶפְסֵד מְרֻבֶּה, שֶׁבַּבַּיִת בְּעֵת שֶׁהָיְתָה קַיֶּמֶת שְׁאֵלָה יָכְלוּ יוֹתֵר לְהַחְמִיר, וְאִם לֹא יָכְלוּ הֲרֵי שֶׁבַּעֲלֵי הַמְהַדְּרִין יָדְעוּ עַל כָּךְ וְנִזְהֲרוּ שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹתָהּ תּוֹצֶרֶת וְד"ל.

לז. וּמִי מְדַבֵּר כְּלָל עַל אוֹתָם אֵלּוּ הַקּוֹבְעִים אֶת סְעוּדָתָם בְּכָל מָקוֹם, אוֹכְלִים אֵצֶל כֻּלָּם, וְאֵינָם מְדַקְדְּקִים אֵצֶל מִי הֵם אוֹכְלִים, בְּמִסְעָדוֹת, בִּשְׂמָחוֹת, וְאֵין סָפֵק שֶׁבְּאֵיזֶשֶׁהוּ מָקוֹם הֵם נִכְשָׁלִים בְּלֹא יוֹדְעִים, שֶׁבְּכָל אוֹתָן מְקוֹמוֹת יֶשְׁנָם מִכְשׁוֹלוֹת גְּדוֹלִים שֶׁאֵינֶנּוּ רוֹצִים לְהַאֲרִיךְ בְּכָךְ בְּעִנְיָן זֶה, אֲבָל בַּבַּיִת הָיוּ כָּל הַמַּאֲכָלִים הָאֵלּוּ בְּלָאו הֲכִי, וְלָכֵן יָכְלוּ לֶאֱכֹל בְּשֶׁקֶט וְכַדּוֹמֶה.

לח. יֶשְׁנָן עוֹד חִלּוּקִים כָּאֵלֶּה, אֲבָל הֵן אֵינָם חֲשׁוּבִים, כִּי בִּשְׁבִיל אֵלּוּ שֶׁאֵינָם מְעֻנְיָנִים בְּדִבּוּרֵי אֱמֶת לֹא יַעֲזֹר דָּבָר, וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא יוֹרִידוּ לָהֶם אֶת הַגֵּיהִנֹּם בִּפְנֵי הָעֵינַיִם. אָז בִּשְׁבִיל אֵלּוּ הָרוֹצִים לְנַהֵל אֶת בֵּיתָם עַל טַהֲרַת הַקֹּדֶשׁ כְּמוֹ שֶׁקִּבְּלוּ עַל עַצְמָם בְּכָל הַדּוֹרוֹת, מַסְפִּיק שֶׁנַּזְכִּיר מַה שֶּׁזָּכַרְנוּ לְעֵיל.

לט. כְּשֶׁרַבָּהּ שֶׁל שַׁפַארְנֶע זצ"ל הִגִּיעַ בְּעֵת הַמִּלְחָמָה לְפֶּעסְט, לֹא יָכְלוּ לְהַשִּׂיג אָז מַצּוֹת יָד, וְלָכֵן עַל כָּרְחוֹ הוּא נֶאֱלַץ בְּאוֹתָהּ שָׁנָה לִקְנוֹת מַצּוֹת שֶׁאָפוּ בַּמְּכוֹנָה, וְאָז הוּא עָבַר לְבֵית אֲפִיַּת מַצּוֹת הַמְּכוֹנָה וּמָצָא שָׁם כָּל מִינֵי קִלְקוּלִים, הוּא מִיָּד פָּנָה לראב"ד שֶׁל פֶּעסְט הגה"צ ר"י שְׁטֵייף זצ"ל שֶׁנָּתַן אֶת הַהֶכְשֵׁר עַל הַמַּצּוֹת וְעוֹרְרוֹ עַל כָּךְ.

הָרַאֲבָ"ד פָּנָה עִמּוֹ יַחַד לְבֵית אֲפִיַּת הַמַּצּוֹת, וְהִזְהִיר אֶת בַּעַל הַמַּאֲפִיָּה לַעֲשׂוֹת הַכֹּל כְּפִי שֶׁיּוֹרֶה לוֹ הָרַב שֶׁל שַׁפַארְנֶע, וְהָרַאֲבָ"ד חָזַר לְבֵיתוֹ, אַךְ כְּשֶׁרַבָּהּ שֶׁל שַׁפַארְנֶע בִּקֵּר אוֹתוֹ עַל תַּהֲלִיךְ מְסֻיָּם שֶׁל הָאֲפִיָּה, הֵטִיחַ בּוֹ בַּעַל הַמַּאֲפִיָּה: "לִלְמֹד אַתָּה יוֹדֵעַ יוֹתֵר טוֹב מִמֶּנִּי, אֲבָל בַּאֲפִיַּת מַצּוֹת אֲנִי מֵבִין טוֹב מִמְּךָ", וְלֹא הִסְכִּים לַעֲשׂוֹת כְּפִי שֶׁהוֹרָה לוֹ רַבָּהּ שֶׁל שַׁפַארְנֶע.

מִכָּאן אָנוּ רוֹאִים, שֶׁאֲפִלּוּ הֵיכָן שֶׁיֵּשׁ הֶכְשֵׁר שֶׁל גָּאוֹן וְצַדִּיק יָכוֹל גַּם לִקְרוֹת שֶׁהוּא כְּלָל לֹא בָּקִי בְּתַהֲלִיכֵי הַיִצּוּר, אֲבָל כָּל זֹאת אֵין כַּוָּנָתוֹ לִפְגֹּעַ בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל הָרַב, מֵאַחַר וְהָרַב בְּוַדַּאי מִתְכַּוֵּן לְטוֹבָה.

מ. בַּסֵּפֶר הֲכָנָה דְּרַבָּה (אות כ"ב) – לְאַחַר שֶׁהוּא מַאֲרִיךְ שָׁם שֶׁלֹּא לִסְמֹךְ עַל הֶכְשֵׁרִים, הוּא מְסַיֵּם "שֶׁהִתְאַסְּפוּ הַרְבֵּה גְּדוֹלִים וְצַדִּיקִים וְהִדְפִּיסוּ מוֹדָעָה רַבָּה שֶׁלֹּא לִסְמֹךְ עַל שׁוּם הֶכְשֵׁר כָּל עוֹד שֶׁהַבַּעַל הַבַּיִת אֵינוֹ יְרֵא שָׁמַיִם מֵרַבִּים" (הַמּוֹדָעוֹת הֻדְפְּסוּ בִּגְלַל מִכְשׁוֹלוֹת (הַרְבֵּה יוֹתֵר קְטַנּוֹת מִמִכְשׁוֹלוֹת שֶׁל הַיּוֹם), שֶׁאֵרְעוּ אָז).

מא. אוֹתוֹ דָּבָר פּוֹסֵק הָעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם בשו"ת או"ח (סו"ס שכ"ה).

מב. הַזִּכְרוֹן יְהוּדָא כּוֹתֵב (אות קכג): מֵהָרָאוּי שֶׁמִּי שֶׁהוּא יְרֵא שָׁמַיִם שֶׁלֹּא יִסְמֹךְ עַל הַשְׁגָּחוֹת הַנַּעֲשִׂים תַּחַת הַשְׁגָּחוֹת הָרַבָּנִים, אֶלָּא הוּא בְּעַצְמוֹ יִשְׁמֹר וִיחַפֵּשׂ מָה רָאוּי לַעֲשׂוֹת. וּבְוַדַּאי שֶׁבִּזְמַנֵּנוּ חַיָּבִים כָּךְ לִנְהֹג בְּכָל הַמִּצְווֹת וּמִכָּל שֶׁכֵּן וְכוּ' שֶׁכָּל מַעַיְנֵיהֶם הוּא לִגְרֹף כְּסָפִים וּרְוָחִים וְהֵם מְמַהֲרִים וְכוּ' כַּיָּדוּעַ" עכלה"ק.

מג. בַּשֻּׁלְחָן הַטָּהוֹר (ע' קצ"ח:) כָּתוּב: גַּם מֻזְהָרִים יִרְאֵי הַשֵּׁם שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל שׁוּם דָּבָר שֶׁזְּקוּקִים לוֹ לְהֶכְשֵׁר שֶׁל רַבָּנִים, מֵאוֹתָם הַדְּבָרִים הָעֲשׂוּיִים בְּבָתֵּי הַחֲרֹשֶׁת, עַיֵּן שָׁם.

יְסוֹד הָאֱמוּנָה וְעַמּוּד הָעֲבוֹדָה, וְלֹא יִקְרֶה לִי שׁוּם מִכְשׁוֹל וְנֶזֶק וּפַחַד וְצַעַר וּדְאָגָה וְיָגוֹן וּמְנִיעָה וְעִכּוּב וּבִלְבּוּל וְעַצְלוּת וּמַחְשָׁבָה זָרָה בָּעוֹלָם, וְתַשְׁפִּיעַ עָלַי שֶׁפַע הַשְׂכֵּל וְחָכְמָה בִּינָה וְדַעַת וּתְבוּנָה וְזִכָּרוֹן וְהַדְרִיכֵנִי בַּאֲמִתֶּךָ, וְדֶרֶךְ שֶׁקֶר הָסֵר מִמֶּנִּי וְתוֹרָתְךָ חָנֵּנִי, וְאֶזְכֶּה לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לְזַרְעִי וּלְזֶרַע זַרְעִי, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה, וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ, וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, וְלֹא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם וְלֹא נִכָּשֵׁל לְעוֹלָם וָעֶד.

וּבִזְכוּת הַשְּׁמִירָה מִמַּאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת נִזְכֶּה לִהְיוֹת שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ, וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים.

וִיהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶּׁיִּשְׁלַח לָנוּ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בִבְשׂוֹרַת הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה – לְשַׂמְּחֵנוּ בְּבִנְיַן יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ, וְנוֹדֶה לַה' שִׁיר חָדָשׁ עַל גְאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.

ה"ק שָׁלוֹם יְהוּדָה גְּרָאס

בלאאמו"ר הרה"ג הצ' מוהר"ר ישעי' זְאֵב גְּרָאס זצ"ל

בעמח"ס נֶפֶשׁ יְשַׁעְיָ' עַל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת (ה"ח), חֲזוֹן יְשַׁעְיָ' עַל הִלְכוֹת שְׁחִיטָה (ב"ח), אִמְרֵי שָׁלוֹם עַל הל' טְרֵפוֹת, דִּבְרֵי יְהוּדָה עַל הִל' נִקּוּר, מִנְחַת יְהוּדָה עַל חֹמֶר אִסּוּר חֲלַב עַכּוּ"ם, מַדְרִיךְ לִצְנִיעוּת עַל עִנְיְנֵי צְנִיעוּת, חִנּוּךְ יִשְׂרָאֵל סַבָּא עַל עִנְיְנֵי חִנּוּךְ, וְעוֹד.

a a

ספר זהר השחיטה- ואנציקלופדיה למלחמת השחיטה

אנציקלופדיה למלחמת השחיטה

בו יובא המלחמות הגדולות של הצדיקים בכל הדורות נגד השוחטים הקלים שהכשילו את הכלל ישראל בנבילות וטריפות

אנציקלופדיה למלחמת השחיטה

חלק א'

ספר מַעֲשֶה תַּעֲתֻּעִים

בו יבוא:

המלחמה הגדולה של

רבינו הקדוש המקובל האלוקי

רבי נתן אדלער זי"ע

יו"ל ירושלים עיר הקודש תובב"א ע"י פנחס דיין – שנת תשס"ב לפ"ק

ספר מַעֲשֶה תַּעֲתֻּעִים

יזהיר מחברת אנשים צבועים, פועלי און מעשה תעתועים, המתקדשים והמטהרים במעשים זרים, וישימו עיניהם על רעיהם, לפתותם באמרי שפר, ככל הכתוב בספר.

בולעטין # 100

וַעַד הַכַּשְׁרוּת

אִרְגּוּן מֻקְדָּשׁ לְתִקּוּן מַצָּב הַכַּשְׁרוּת

בְּאֶמְצָעִים שֶׁל בֵּרוּר, חֲקִירָה וּדְרִישָׁה, הִתְיַעֲצוּת, הוֹדָעָה וְהַצָּעָה.

חֹדֶשׁ שְׁבָט תשנ"ה

חוֹזֶה בֵּין הַקּוֹנֶה הָאֹכֶל בָּשָׂר לְהָרַב הַמַּכְשִׁיר שליט"א.

קוּנְטְרֵס אֲכִילָה וּבְרִיאוּת וְחַיִּים

תֹּכֶן הַקּוֹנְטְרֶס

חֹדֶשׁ שְׁבָט תשמ"ג

יָצָא לָאוֹר עַל יְדֵי

בֵּית דִּין צֶדֶק שֶׁעַל יְדֵי כַּשְׁרוּת הַמָּזוֹן

בְּעִיר נְיוּ יָארְק רַבָּתִי

דְּפוּס "נֶצַח"

בְּרוּקְלִין נְיוּ יָארְק

השאירו תגובה. Cancel reply

ספר
מַעֲשֶה תַּעֲתֻּעִים

יו"ל ירושלים עיר הקודש תובב"א
ע"י פנחס דיין – שנת תשס"ב לפ"ק

ספר
מַעֲשֶה תַּעֲתֻּעִים

יזהיר מחברת אנשים צבועים, פועלי און מעשה תעתועים, המתקדשים והמטהרים במעשים זרים, וישימו עיניהם על רעיהם, לפתותם באמרי שפר, ככל
הכתוב בספר.