מדוע הייסורים חביבים? סוד טובת היסורים בעולם הזה, מי שרואה הזוהר הזה יכול לזכות לשמוח ביסורים כל ימי חיוו, ויכול לשמח אחרים,
וזה סוד קבלת וסבלות היסורים באהבה נא לפרסם בכל העולם
אף אחד בעולם לא רוצה יסורים, מדוע הייסורים הם חסד גדול של ה'. ולכן היסורים חביבים, וצריכים לקבל אותם באהבה.
להורדה זוהר תהילים— םרק י"א " זוהר תהילים – מקאפיטל יא עד יח'
"אל תספר לקב"ה כמה הצרות שלך גדולות ,
אלא תספר לצרות שלך כמה הקב"ה גדול!
פרק י"א
זוהר חלק ג' פרשת בלק דף קצט:
הצרות הם טובה לישראל
"כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר וגו'". רב המנונא הראשון אמר, הלחץ והצרות של ישראל, טובה הרבה ותועלת גדולה גרמו להם.
כדי שהדין לא ישלוט עליהם
כתוב: "וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וגו'" (ירמיהו ל, י) "וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ" (שם פסוק יא), "וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט", מקרא זה כך היה צריך לומר, ויסרתיך במשפט, שהרי מתי הן היסורים, הלא בשעת הדין, ומהו "וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט", אלא שהקדוש ברוך הוא הקדים רפואה לישראל טרם שיכנסו לדין, בשביל שיוכלו לעמוד בו, ומה היא הרפואה, שבכל עתים וזמנים נותן הקדוש ברוך הוא יסורים לישראל, מעט מעט בכל פעם ופעם ובכל דור ודור, בשביל שכאשר יכנסו ליום הדין הגדול, כשיחיו המתים, לא ישלט עליהם הדין[א], זהו שכתוב "וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט".
לא יהיה כח לס"מ לתבוע את ישראל כי כבר סבלו יסורים
ומהו "וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ".. אלא אמר הקדוש ברוך הוא, אף על פי שאתם בני, לא אמחול חטאותיכם, אלא אפרע מכם מעט מעט, בשביל שתהיו זכאים ליום הדין הגדול, שכאשר יבואו לדין, יבא סמא"ל בכמה שטרי חובות על ישראל, והקדוש ברוך הוא יוציא ספרי זכרונות של יסורים שסבלו ישראל על כל חטא וחטא, ונמחו כל החטאים, ואינו עושה להם ותרנות כלל, בכן תשש כחו ותוקפו של סמא"ל ולא יוכל להם, ויתבטל מן העולם, הוא וכל צדדיו וכל העמים, זהו שכתוב: "וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וגו'", ולפיכך: "וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ".
הרשעים כוונתו גם על ס"מ ועוזריו
ודוד המלך אמר "כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר וגו'", ואף על פי שדרשו שמקרא זה על שבנא ויואח השרים של חזקיה נאמר, אבל מקרא זה על סמא"ל ועוזריו גם כן נאמר, שכל מעשיו ומחשבותיו על ישראל הם.
זוהר חלק א' פרשת תולדות דף קלט:
ה' מנסה הצדיקים כדי לפרסם שמם לטובה בעולם
"י"י צַדִּיק יִבְחָן וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ". פתח רבי יהודה, בוא וראה, שהרי הקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים תמיד בכל מעשיהם שהם עושים, לפי שיודע שלא יסירו לימין ושמאל, ולפיכך מנסה אותם, לא בשבילו שהרי הוא יודע יצרם ותוקף האמונה שלהם, אלא בשביל לשאת ראשם לטובתם, כדמיון זה עשה לו לאברהם, שנאמר: "וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" (בראשית כב, א), מהו "נִסָּה", הרמת נס, ככתוב: "הָרִימוּ נֵס" (ישעיהו סב, י), "שְׂאוּ נֵס" (שם יג, ב), השיא דגלו של אברהם בעיני כל, זהו שכתוב: "נִסָּה אֶת אַבְרָהָם", וכמו כן בעבור לנשאת דגל הצדיקים, הקדוש ברוך הוא מנסה אותם לנשאת ראשיהם בכל העולם.
ה' חפץ לחזק הנשמה כי היא דומה לשכינה שלמעלה
"צַדִּיק יִבְחָן", מה הטעם, אמר רבי שמעון, לפי שהקדוש ברוך הוא כאשר יחפץ בהם בהצדיקים, מה כתוב: "וַה' חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי" (שם נג, י), וזה נתבאר, אבל לפי שרצון הקדוש ברוך הוא, לא ירצה אלא בהנשמה, אבל לא בהגוף, שהרי נשמת האדם דומה להנשמה שלמעלה[ב], והגוף אינו ראוי להתחבר למעלה, ואף על פי שצורת הגוף בסוד עליון הוא[ג].
ה' מחליש את הגוף כדי שהנשמה תשלוט
ובוא וראה בזמן שהקדוש ברוך הוא יחפץ בנשמת האדם להאיר לה, מחליש את הגוף כדי שתשלוט הנשמה, שהרי בעוד שהנשמה עם הגוף, אין ביכולת הנשמה לשלוט, וכאשר נחלש הגוף שולטת הנשמה, "צַדִּיק יִבְחָן", מהו "צַדִּיק יִבְחָן", כמו שכתוב: "אֶבֶן בֹּחַן פִּנַּת יִקְרַת" (שם כח, טז), כמו כן "צַדִּיק יִבְחָן", יחזקהו כזה אבן בוחן, שהיא פנת יקרת.
נפש הרשע שונאת את השכינה
"וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ", מהו "שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ", התעלה על דעתך שמוסב על הקדוש ברוך הוא שנפשו שנאה לההוא רשע[ד], אלא שהמדרגה ההיא שכל הנשמות תלויות בה, שנאה נפשו של הרשע[ה], שלא תחפץ בה כלל, לא תחפץ בה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, ולפיכך כתוב: "וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ" ודאי, דבר אחר, "שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ" כמו שכתוב: "נִשְׁבַּע אֲדֹנָי יְהֹוִה בְּנַפְשׁוֹ" (עמוס ו, ח)[ו] ולפיכך "צַדִּיק יִבְחָן".
זוהר חלק א' פרשת וישב דף קפא.
הייסורים של הצדיקים מטהרים אותם מזוהמתם
רבי אלעזר אמר, כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא בדין הוא, בשביל לטהר לנפש הזאת להביאה לעולם הבא, לפי שכל מעשי הקדוש ברוך הוא הם בדין ובאמת, בשביל להעביר ממנה זה הזוהם שקבלה בעולם הזה, ולכך נשבר זה הגוף ותטהר הנפש, ולפיכך עושה הקדוש ברוך הוא לזה הזכאי שיסבול יסורים ומכאובים בעולם הזה, ויטהר מכל ויזכה לחיי עולם, ועל זה כתוב: "ה' צַדִּיק יִבְחָן" ודאי, וזה נתבאר.
זוהר חלק ג' פרשת שלח דף קסח.
על ידי הכאת הגוף והזדככותו תאיר אור הנשמה
ראש הישיבה אמר, עץ שאינו נדלק יפה, מכים בו וידלק, הגוף שאין עולה בו אור הנשמה, מנקשים בו ויעלה בו אור הנשמה, ויתאחדו זה בזה להאיר.
ואז מאיר הגוף והנשמה יחד
ובכן הגוף מעלה אור מתוך הנשמה, מהדר מרומם ומשבח מתפלל תפלתו ותחינתו, ומברך לרבונו, אם כן הכל מאיר..
ועל כן כתוב: "ה' צַדִּיק יִבְחָן", מנקש בו ואז הוא מאיר ומתגבר במאור, יבחן, כמו שכתוב: "אֶבֶן בֹּחַן" (ישעיהו כח, טז).
זוהר חלק ב' פרשת בלק דף קצד.
בחינת צדיק אוהב צדקה
"כִּי צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ", פתח רבי שמעון ואמר, מקרא זה אמרו בו החברים מה שאמרו, אבל "כִּי צַדִּיק ה'", צדיק הוא, ושמו צדיק, ולפיכך "צְדָקוֹת אָהֵב".
ה' דיין ישר ואינו ותרן וכולם שוין אצלו
"יָשָׁר", והוא ישר, כמו שכתוב: "צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דברים לב, ד), ועל כן "יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ" כל בני העולם, ויתקנו דרכיהם ללכת בדרך הישר כראוי.
ה' דן לפי רוב אנשים
ובוא וראה כאשר הקדוש ברוך הוא דן את העולם, אינו דן אותו אלא לפי רוב האנשים[ז].
זוהר חלק ג' פרשת ויקרא דף טו.
הצדיקים צריכים לבקש רחמים על צרכי בני האדם
עוד ישב רבי שמעון ודרש: "כִּי צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ", מפני מה "צְדָקוֹת אָהֵב", משום ד"יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ", מהו "פָנֵימוֹ", פנים העליונים, שבני העולם צריכים לבקש רחמים ממנו, על כל מה שנצרך להם[ח].
אמר לו רבי אלעזר בנו, אם כן ישר יחזה פנימו היה צריך לומר, או ישרים יחזו, מהו "יָשָׁר יֶחֱזוּ"?
פניהם של א"א וז"א רואים בדרך ישר
אמר לו סוד עליון כאן[ט], שאותן ימי קדם של הקדמון הקדוש, נסתר של כל הנסתרים, וימי עולם של פני קטנות, שהם נקראים "פָנֵימוֹ", מסתכלים בדרך ישר, מה שצריכים לראות.
לכן כולם מתברכים
שלמדנו, בזמן שהקדוש ברוך הוא משגיח בעולם, ורואה כי טובים מעשה האנשים למטה, מופיע קדמון הקדוש בפני קטנות, ומסתכלים כל אותן הפנים שלפני קטנות בפנים הנסתרים, ומתברכים כלם, מדוע מתברכים, משום שמסתכלים אלה באלו בדרך ישר, שאין נוטים לימין ולשמאל, זהו שכתוב: "יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ", ומתברכים כלם, ומשפיעים זה לזה, עד שנתברכים כל העולמות, ונמצאים כל העולמות כאחד, ואז נקרא "ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט).
כשגוברים חטאים א"א סותם אורו
וכאשר חטאי העולם מרובים, נסתר קדמון הקדוש, ואין מסתכלים פנים בפנים, ואז דינים נתעוררים בעולם, כרסוון רמיו, ועתיק יומין נסתר ולא נתגלה.
הרשעים מהפכים רחמים לדין
זהו שכתוב: "חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב" (דניאל ז, ט) עד כי כרסוון רמיו, שהם כתרים העליונים, שמשפיעים לכל האחרים להתקיים בקיומם, ומיהם, האבות, ועתיק יומין יתיב, ואינו נתגלה[י], ואז מהפכים רשעי העולם רחמים לדין.
פרק יב
זוהר חלק ג' פרשת מצורע דף נב:
"יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת וגו'". "אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר וגו'". רבי אבא פתח: "גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חָרֶב לְמַעַן תֵּדְעוּן שַׁדּוּן" (איוב יט, כט).
בעוון לשון הרע נגזר מיתה על כל העולם
בוא וראה, בלשון הרע שאמר הנחש להאשה, גרם להאשה ולאדם לגזור עליהם מיתה, ועל כל העולם, בלשון הרע כתיב: "וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה" (תהלים נז, ה), לפיכך "גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב", מפני לשון הרע.
מי שיש לו חרב בלשונו נידון בחרב לה'
"כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חָרֶב", מהו "כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חָרֶב", זו חרב לה'[יא], שלמדנו חרב יש לו להקדוש ברוך הוא, שבו הוא דן לרשעים, זהו שכתוב: "חֶרֶב לַה' מָלְאָה דָם" (ישעיהו לד, ו), "וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר" (דברים לב, מב), ולפיכך "גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חָרֶב, לְמַעַן תֵּדְעוּן שַׁדּוּן", שדין כתיב, למען תדעו שכך הוא נידון[יב] מי שיש לו חרב בלשונו, נידון בחרב ההיא שמכלה הכל..
זוהר חלק ג' פרשת מצורע דף נג.
על לשון הרע לא מועיל תשובה לבד
רבי יצחק אמר, בוא וראה, כל חטאי העולם הקדוש ברוך הוא מכפר עליהם בתשובה, מלבד על לשון הרע, שהוציא שם רע על חברו, וכך ביארו, שנאמר: "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע" (ויקרא יד, ב), זאת היא תורתו של מוציא שם רע[יג].
זוהר חלק ג' פרשת שלח דף קסא.
בגלל לשון הרע מתו אבותינו במדבר ולא נכנסו לארץ
וכך אמר רבי שמעון, שעל הכל מוחל הקדוש ברוך הוא, מלבד על לשון הרע, לפי שכתוב: "אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ"[יד], ובוא וראה, כמה עשה אותו לשון הרע, נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, ומתו אלה שאמרו, ונגזר בכיה לדורי דורות.
זוהר חלק ג' פרשת מצורע דף נג.
המדבר לשון הרע מעורר עליו רוח טומאה
רבי חייא אמר, כל מי שמוציא לשון הרע, מטמאים לו כל אבריו, וראוי להיות מצורע, לפי שהדבור הרע ההוא עולה, ונתעורר רוח טומאה עליו, ונטמא, הבא להטמא מטמאים אותו, בהדבור שלמטה נתעורר ענין אחר..
השכינה נפרעת ממנו
רבי יהודה אמר כתיב: "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע", "זֹא"ת תִּהְיֶה" ודאי כנגדו, להפרע ממנו מאותו המוציא שם רע[טו].
אין תפלתו מתקבלת
"בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן" מה משמיענו[טז], אלא נשמע מי שהוא בעל לשון הרע אין תפלתו נכנסת לפני הקדוש ברוך הוא, שהרי נתעורר עליו רוח טמא, אבל כיון שחזר בתשובה וקבל עליו תשובה[יז] מה כתוב: "בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן".
פרק יד
זוהר חלק א' פרשת חיי שרה דף קל:
גודל מעלת לומדי הסוד בעיון
"י"י מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים". אמר רבי יוסי, בוא וראה, זכאים הם הצדיקים שנגנז להם הרבה טובות לעולם הבא, ואין מקום פנימי בכל אותן המקומות, כהם המוכנים להיודעים בסוד רבונם, ויודעים להתדבק בהם בכל יום, על אלה כתוב: "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ" (ישעיהו סד, ג), מהו "לִמְחַכֵּה לוֹ", כמו שכתוב: "חִכָּה אֶת אִיּוֹב בִּדְבָרִים" (איוב לב, ד)[יח], ואלה המשכילים בדברי החכמה, ומדייקים בה, ומחכים לה להבין ברור הדבר, להכיר את רבונם, אלה הם שרבונם מתפאר בהם בכל יום, אלה הם הנכנסים בין קדושים העליונים, והם נכנסים בכל השערים שלמעלה, ואין מי שימחה בידם, אשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא.
היכלות דקדושה זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רמז:
מלאך שמפתחות החכמה נמצאים אצלו
רבי שמעון אמר, למעלה ברקיע, קיימת החיה ההיא, אשר שמו יופיא"ל, והוא עומד בכל סודות החכמה[יט], וכל אותן מפתחות החכמה נמצאים אצלו.
המלאך מגין בשעת פטירתו של האדם שרדף להכיר קונו
והוא המלאך, שעומד לתבוע שכר מאת הקדוש ברוך הוא, ליתן לכל אותן הרודפים אחר כל בעלי החכמה, ואפילו מכל אדם[כ], ולומדים חכמה לדעת את רבונם, וזה הוא השכר שהוא נותן לאנשים הרודפים אחר חכמה לדעת את רבונם, שכאשר יוצא אדם זה מעולם הזה, מלאך ההוא יוצא נגדו על ד' שרפים מעופפים, ופורח לפניו, ואינו מניח לכל אותן שרי הדין אשר בצד הטומאה לגשת אליו, וכמה הם מלאכי השלום סביביו.
הנחשים נכנעים ואינם יכולים להזיק
ואלה השרפים כאשר נוסעים ונתגלים, נכנעים לפניהם אותן נחשים שרפים, היוצאים מן הנחש ההוא שגרם מיתה לכל העולם.
כפי שיגע ונצטער להכיר קונו כך הוא מקבל שכר
מלאך קדוש הזה עומד, כאשר הנשמה עולה ומגעת אצלו, אז הוא שואל אותה בסודות החכמה האלוהית, וכפי אותה החכמה שרדף אחריה ונדבק בה, כך נותנים לו שכרו.
אם היה ביכלתו ללמוד ולא למד נדחה לחוץ בבושה נוראה
ואם היה ביכולתו ללמוד אותה החכמה ולא למד, נדחית לחוץ ואינה נכנסת, ועומדת תחת היכל ההוא בבושה[כא], וכאשר מנשאים כנפיהם אותן השרפים אשר תחת החיה ההיא, מנקשים בכנפיהם ושורפים אותה, והיא נשרפת ולא נשרפת, קיימת ולא קיימת, וכך נידונת בכל יום, מאירה ואינה מאירה, אף על פי שיש לה מעשים טובים.
אין שיעור לשכר העוסקים בחכמה זאת
לפי שאין שכר גדול בעולם ההוא, כמו לאלה העמלים בחכמה, להסתכל בכבוד רבונם, ואין שיעור להשכר, של אותן היודעים חכמה, להסתכל בכבוד רבונם, אשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא, שכתוב: "אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה" (משלי ג, יג).
זוהר חלק א' פרשת וירא דף קט.
גודל מעלת הוותרן לעניים
"עֲצַת עָנִי תָבִישׁוּ כִּי ה' מַחְסֵהוּ". אמר רבי חייא, כל איש שהוא צר עין אל העניים, ראוי הוא שלא יתקיים בעולם, ולא עוד אלא שאין לו חיים לעולם הבא, וכל מי שהוא וותרן לעניים, ראוי הוא שיתקיים בעולם ושיתקיים העולם בזכותו, ויש לו חיים ואריכת החיים לעולם הבא.
זוהר חלק א' הקדמת הזוהר דף יג:
המרחם על עניים ברצון הלב צלם האלקים אינו סר ממנו
סוד זה ראינו בספר של שלמה המלך, שכל מי שמרחם על העניים ברצון הלב[כב], לא תשתנה צורתו לעולם מן צורת אדם הראשון, וכיון שצורתו של אדם נרשמת בו, הוא שולט על כל הבריות שבעולם בצורה ההיא, זהו שכתוב: "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וגו'" (בראשית ט, ב), כלם זועים ומפחדים מן הצורה ההיא שנרשמת בו, לפי שזאת המצוה טובה מכל שאר המצות בענין זה שיתעלה האיש בצורתו של אדם.
נבוכדנצר נשתנה צורתו ברגע שהטיל עין רע בעניים
מניין, מנבוכדנצר, אף על פי שחלם לו חלום ההוא, כל זמן שהיה חונן לעניים לא נתקיים בו החלום, כיון שהטיל עין רעה שלא לחנון לעניים, מה כתוב: "עוֹד מִלְּתָא בְּפֻם מַלְכָּא וגו'" (דניאל ד, כח), מיד נשתנה צורתו ונטרד מן האנשים, זהו שכתוב: "נַעֲשֶׂה אָדָם" (בראשית א, כו), כתוב כאן עשיה, וכתוב שם: "ושֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בֹּעַז" (רות ב, יט).
פרק טו
זוהר חלק א' פרשת ויצא דף קסא.
תמים צדק אמת = אברהם יצחק ויעקב
רבי אבא אמר, "י"י מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ וגו' הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ", אמר רבי אלעזר מקרא זה ביארתי וביארו החברים, "הוֹלֵךְ תָּמִים" זה אברהם, שכאשר נימול נקרא תמים, "וּפֹעֵל צֶדֶק" זה יצחק, "וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ" זה יעקב, ודאי יעקב באמת נדבק, [כמו שכתוב: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם" (מיכה ז, כ)].
זוהר חלק ג' פרשת אמור דף צח:
הצדיקים המתקנים את השכינה בעטרותיה נקראים פועל צדק
רבי אבא אמר "י"י מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ וגו' הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק". מי הוא פועל צדק, אלא אלו אותן שמתקנים להשכינה בעדיים בלבושים ובעטרות שלה, וכל אחד פועל צדק נקרא.
זוהר חדש מדרש הנעלם פרשת ויצא דף לד:
עשרה דברים שבמזמור זה, כנגד עשרת הדברות
אמר רבי יהודה בן רבי יוסי, אלה עשרה, הם כנגד עשרת הדברות, שצריכים ישראל לקיים.
לא רגל ולא עשה רעה תלוי זה בזה
אמר רבי יוסי, הלא אחד עשר הם? אמר לו, "לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה", דבר אחד הם, שכל המרגל בחברו, מיד עשה עמו רעה, לא רגל על לשונו ולא עשה עמו רעה.
התהלך עמו בתמימות דהיינו באמונה פשוטה
וכי מאין נחשוב לאלה כנגד עשרת הדברות, אמר רבי יהודה, כל עשרת הדברות נשמעים מהם, "הוֹלֵךְ תָּמִים", כנגד "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ, ב), מלמד שצריך האדם לקבל עליו אימת עול מלכות שמים, ואין לו רשות להרהר במה שאינו יכול להשיג, כך משמע שנאמר "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" סתם, כתוב כאן "הוֹלֵךְ תָּמִים", וכתוב שם "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים יח, יג), ואין לך רשות להרהר על מה שלא הורשית.
חילול ה' הוא העבירה החמורה ביותר ועבודה זרה בכלל
"וּפֹעֵל צֶדֶק", כנגד "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (שמות כ, ב), "לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם" (שם פסוק ד), מכאן אמר רבי יהודה, אין לך דבר עומד כנגד חילול השם, מניין, ממסית, שנאמר: "יָדְךָ תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ" (דברים יג, י), למה, "כִּי בִקֵּשׁ לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל ה' אֱלֹהֶיךָ" (שם פסוק יא), ואם יהרגנו, נקרא צדיק, מקנא ופועל צדק, וזהו שכתוב: "וּפֹעֵל צֶדֶק".
אין סדר המזמור כנגד הסדר בעשרת הדברות
"וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ", כנגד "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא" (שמות כ, ו), אמר רבי יהודה, הלא אין הם כסדרן, אבל אף על פי שאין הם כסדרן, כך יפה לדרוש אותם.
"לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה", כנגד "לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" (שם פסוק יב).
חרפה = מחלל שבתות או גנב
"וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ", כנגד מחלל שבתות בפרהסיא[כג], רבי יוסי אומר, כנגד "לֹא תִגְנֹב" (שם), שכתוב: "אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו" (שם כב, ב)[כד].
המשפיל עצמו אינו הורג חבירו
"נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס", כנגד "לֹא תִרְצָח" (שם), מי שהוא נבזה בעיניו, אינו עושה קטטה שירצח למי, ואין מי שירצח לו.
מצות כיבוד אב ואם כשאביו ואמו יראי ה'
"וְאֶת יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד", כנגד "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות כ, יא), אמר רבי יוסי, על הכל חייב אדם לכבד את אביו ואמו, יצא מכלל זה, אם יאמרו לו לעבור על דברי תורה או לעבוד עבודה זרה, שאינו חייב לכבדם לשמוע להם, זהו שכתוב: "וְאֶת יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד".
שבועה נגד יצרו בענין עריות
"נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר", כנגד "לֹא תִנְאָף" (שם פסוק יב), שהרי אם יצרו רוצה למשול עליו, יטיל שבועה על עצמו כנגד יצרו כבועז, שאמר: "חַי ה' שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר" (רות ג, יג).
אם אינו מלוה בריבית וודאי אינו גונב
"כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ", זהו כנגד "לֹא תִגְנֹב" (שם), ודאי מי שנזהר מללות ברבית, לא ילך לגנוב.
אם אינו לוקח שוחד אינו חומד ממון חבירו
"וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח", כנגד "לֹא תַחְמֹד" (שמות כ, יג).
פרק טז
זוהר חדש פרשת כי תשא דף נו:
המלכות שהיא "מך" = עניה, "תם" = נשמרת מהחיצונים
"מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ". זה ביארנו, מהו "מִכְתָּם", מך, תם, מך לפי שאין לה אור משלה[כה], תם, כאשר הלבנה בשלימות, ומאירה באורות עליונים, אז תם, ועל כן "מִכְתָּם לְדָוִד", מתי, כאשר נשמרת הלבנה, זהו שכתוב "שָׁמְרֵנִי אֵל[כו] כִּי חָסִיתִי בָךְ", מהו "חָסִיתִי", כמו שכתוב "חָסָיָה נַפְשִׁי" (תהלים נז, ב)[כז].
דוקא שם קל רצה לעורר צד החסד שיאיר חסד למלכות
מה הטעם, "שָׁמְרֵנִי אֵ"ל"[כח], צד של אברהם נצרך להתעורר, שיאיר חסד העליון, לחסדי דוד הנאמנים.
זוהר חלק ג' פרשת פנחס דף רלט:
אתה ה' תומיך ומשפיע בגורלי שהיא המלכות
"י"י מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי". אמר רבי יצחק בוא וראה, על עץ הזה שכל כחותיו בו תלוים, אמר דוד "אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי", מהו "גּוֹרָלִי", זה הגורל שנאחז בו דוד המלך[כט].
זוהר חלק ג' פרשת בלק דף קצ:
פעמים שאמר דוד את ופעמים לא אמר את
"אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי וגו'". אמר רבי אלעזר, הרי אנו רואים שלפעמים אמר דוד את, שכתוב "אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי", וכתוב: "אֲבָרְכָה אֶת ה' בְּכָל עֵת וגו'" (תהלים לד, ב), "בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה'" (שם קד, א), כמו כן בהתחלת התפלה נתתקן לומר ברכו את ה' המבורך, ולפעמים אמר דוד "בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו" (שם קג, כ), "בָּרְכוּ ה' כָּל צְבָאָיו וגו'" (שם פסוק כא) ולא אמר את.
לפני התפילה אנו מושכים את השכינה עלינו
אלא למלאכים העליונים, שהם במרומים של היכל העליון, נאמר ברכו ה', אנו היושבים למטה, ברכו את ה', לפי שאנו צריכים להמשיך עלינו א"ת הזאת[ל], ועמה נכנס אצל המלך, לחזות פניו, ועל כן אמר דוד: "אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ", בצד"ק ודאי, ולפיכך התחלת התפלה ברכו את ה', להמשיך על ראשינו א"ת הזאת, וכיון שאנו מושכים א"ת הזאת עלינו, יש לנו לומר התפלה ולשבח.
אסור לומר שלום לאיש קודם התפילה
ולפיכך אסור לברך לאיש קודם שיתפלל האדם תפלתו, וימשוך על ראשו א"ת הזאת, ואם מקדים ומברך תחלה לאיש, הרי נתמשך לזה האיש במה על ראשו, במקומה של א"ת הזאת.
ולפיכך למלאכים העליונים אמר "בָּרְכוּ ה'", ואנחנו א"ת ה' להוספה.
זוהר חלק ג' פרשת בלק דף קצט.
מברכים את המלכות
עוד דרש רבי אלעזר ואמר, כתוב: "אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי", וכתוב "אֲבָרְכָה אֶת ה' בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי" (תהלים לד, ב), למי נצרך ברכות מן התחתונים, לא"ת, שהיא נאחזת בהם כשלהבת בפתילה[לא], ודוד שהיה יודע זה, אמר אברכה א"ת.
זוהר חדש פרשת כי תשא דף נד:
אריה יושב על המזבח ואוכל את הקרבן
"תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח", בוא וראה, כאשר ישראל מטיבים מעשיהם, מזבח ההיא שולטת עם צד הימין[לב], והיו רואים כתבנית אריה רובץ עליה על הקרבן ואוכל אותו, ולכך נקראת אריאל המזבח, קרית חנה דוד ודאי, כי חלקו של דוד היא, וכל ימיו עמל להאיר לה.
דוד התפלל שיתחברו תפארת עם מלכות
ועל כן אמר "תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים", כמו שכתוב: "וַיֵּדַע אֱלֹהִים" (שמות ב,כה)[לג], "אֹרַח חַיִּים", מי הוא[לד], "שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ", זה שכל שבע נכללות בו, יחזיר פניו לעומת פניך שאני נאחז בהם[לה], ואז "נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח", שהשמאל יתכלל בימין.
פרק יז
זוהר חלק א' פרשת ויחי דף רמג:
האם יסדר השבח גם כשהוא טרוד?
"תְּפִלָּה לְדָוִד שִׁמְעָה ה' צֶדֶק הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי וגו'". אמר רבי חזקיה, זה שאמרנו לעולם יסדר אדם שבח רבונו ואחר כך יתפלל תפלתו, זה האיש שלבו טרוד ורוצה להתפלל תפלתו, אבל הוא בצרה ואינו יכול לסדר שבח רבונו כראוי, מה הוא יעשה[לו]?
יסדר השבח אף שלא יוכל לכוון, ואחר כך יתפלל
אמר לו רבי יוסי אף על פי שאינו יכול לכוון לבו ומחשבתו, סדור השבח של רבונו למה יגרע, אלא יסדר שבח רבונו אף על פי שאינו יכול לכוון, ויתפלל תפלתו, זהו שכתוב: "תְּפִלָּה לְדָוִד שִׁמְעָה ה' צֶדֶק הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי", "שִׁמְעָה ה' צֶדֶק" בתחלה, לפי שזה הוא סדור השבח של רבונו, ואחר כך "הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי", ומי שיכול לסדר שבח רבונו ואינו עושה כך, עליו כתוב: "גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ" (ישעיהו א, טו).
זוהר חלק ג' פרשת מצורע דף נה.
שמע ה' את תפילת צדק =השכינה ואחר כך את תפילתי
"שִׁמְעָה ה' צֶדֶק הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה". פתח רבי חזקיה ואמר: "שִׁמְעָה ה' צֶדֶק", כמה חביבה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, שבכל פעם שכנסת ישראל באה לפני הקדוש ברוך הוא, הוא נזדמן לנגדה[לז], זהו שכתוב: "שִׁמְעָה ה' צֶדֶ"ק הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי", אמר דוד, אני מתקשר בכנסת ישראל, כמו שהיא נמצאת לפניך, אני גם כן נמצא, ובעבור זה "שִׁמְעָה ה' צֶדֶ"ק" בתחלה, ואחר כך "הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי.
כל מילה של תפילה בוחנים אותה אם היא טובה
"בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה", מהו "בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה", אלא כך למדנו, כל דבור ודבור של תפלה שהאדם מוציא מפיו, עולה למעלה, ובוקע רקיעים, ונכנסת למקום שצריכה ליכנס, ושם נבחנת אותה התפלה, אם היא תפלה כשרה או לא, ואם היא תפלה כשרה, מכניסים לה לפני מלך הקדוש, לעשות רצונה, ואם לא, היא נדחית החוצה, ונתעורר באותה תפלה רוח אחר.
היכלות דקדושה זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רנד:
ידך ה' היא השכינה שהנשמות נאספות אליה וחלד זה הס"מ שהורג הגופים
"מִמְתִים יָדְךָ ה' מִמְתִים מֵחֶלֶד חֶלְקָם בַּחַיִּים וגו'". אמר רבי שמעון, בוא וראה, "מִמְתִים יָדְךָ ה' מִמְתִים" מחלק, הרי כאן שני צדדים, ידך ה', וחלד, ידך ה', זה הקדוש ברוך הוא, שהנשמה נאספת אליו, "מִמְתִים מֵחֶלֶד", זה צד הטומאה, שהגוף הוא שולט עליו, שנאמר: "לֹא אַבִּיט אָדָם עוֹד עִם יוֹשְׁבֵי חָדֶל" (ישעיהו לח, יא)[לח].
זוהר חלק א' פרשת נח דף עב.
על ידי המלכות הנקראת צדק אחזה פניך פני ה'
"אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ וגו'". פתח יהודי ההוא ואמר, דוד המלך חביבות ודבקות שלו באב"ן ההיא היה[לט], ועליה אמר: "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה" (תהלים קיח, כב), וכאשר חפץ להסתכל במראה כבוד רבונו, לקח אותה האב"ן בידו תחלה ואחר כך נכנס[מ], לפי שכל מי החפץ להתראות לפני רבונו, לא יכנס אלא באב"ן ההיא, שנאמר: "בְּזֹא"ת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ" (ויקרא טז, ג)[מא], ודוד התפאר עצמו ואמר: "אֲנִי בְּצֶדֶ"ק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ"[מב], וכל יגיעתו של דוד להתראות עם אב"ן ההיא כראוי לפני העליון.
פרק יח
זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף פ:
ה' נתגלה אל ישראל במדת הרחמים
"וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו" (שמואל ב' כב, י). אמר רבי שמעון, בשעה שהקדוש ברוך הוא חפץ להתגלות בהר סיני, קרא הקדוש ברוך הוא לכל פמליא שלו, ואמר להם, עכשיו ישראל צעירים, שאין יודעים דרכי, ואני חפץ להתגלות עליהם, אם אתגלה עליהם בכח של גבורה לא יוכלו לסבול, אבל אתגלה עליהם ברחמים ויקבלו משפטי, זהו שכתוב: "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי" (שמות יט, טז), ביום השלישי ודאי, שהוא רחמים[מג].
נתגלה ברחמים ונתן התורה שהוא מצד הגבורה
מניין, שכתוב: "וַיֵּט שָׁמַיִ"ם וַיֵּרַד" (שמואל ב' כב, י), ובזה נתגלה הקדוש ברוך הוא לישראל, הקדים להם רחמים בתחלה, ואחר כך ניתנה להם התורה מצד הגבורה.
זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף פו.
להיכן ירד ה'
רבי יצחק אמר כתוב: "וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד" (שם), ונאמר: "ויֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי" (שמות יט, יא), "וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד", אנה ירד, אפשר תאמר שירד לסיני, "עַל הַר סִינָי" כתוב[מד], ולא כתוב בהר סיני, אלא "וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד", אנה ירד?
השכינה היתה על הר סיני וה' ירד עליה להתייחד עמה
אמר רבי יוסי, ירד במדרגותיו, ממדרגה למדרגה ומכתר לכתר, עד שנדבק באר"ץ ההיא, ואז נוארה הלבנה ועמדה בשלימות, זהו שכתוב: "וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד" לאר"ץ ההיא, ובכן כתוב: "עַל הַר סִינָי", מה היה נמצא על הר סיני, זאת אומרת שזו השכינה.
זוהר חלק א' פרשת וישב דף קפו.
הבינה מוציאה את קולה על ידי ז"א
"וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם ה' וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קֹלוֹ בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ", אמר רבי יהודה, כיון שאמר "וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם ה'" למה כתוב: "וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קֹלוֹ"[מה], אלא כאן נרמז סוד האמונה.
מן למעלה מעלה יצא קול הנשמע, לאחר שהקול ההוא יצא ונשמע, יצאו הדינים, ונתיבות של דין ורחמים יוצאים ומתפשטים משם[מו], "וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם ה'", זה בית דין ברחמים[מז], והעליון, אף על פי שלא נתגלה ולא נודע, כיון שקול ההוא יצא, בכן נתגלה הכל דין ורחמים, זהו שכתוב: "וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קוֹלוֹ", כיון דיתן קולו, בכן "בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ", מים ואש.
זוהר חלק א' פרשת בראשית דף יט:
אסכרה לתינוקות
"אִמְרַת ה' צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ". כתוב: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם" (בראשית א, יד), הרי נתבאר שכתוב: "מְאֹרֹת" חסר, שנברא אסכרה לתינוקות.
ישראל הדבקים באמונת ה' נתהפך מארת לאמרת
וזאת היא בחסרון הלבנה כשנקטן אורה, והיא "מְאֹרֹת", וכאשר הלבנה נתתקנת נהפכות האותיות לאמר"ת, זהו שכתוב: "אִמְרַת ה' צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ", מגן הוא על כל רוחות רעות ומזיקים המשוטטים בעולם בחסרון הלבנה, לכל אותן הנאחזים בה בהאמונה של הקדוש ברוך הוא.
זוהר חלק א' פרשת ויצא דף קסד.
יסוד צדיק למעלה נקרא חי וגם צדיק גמור למטה נקרא חי
"חַי ה' וּבָרוּךְ צוּרִי וְיָרוּם אֱלוֹהֵי יִשְׁעִי". פתח רבי יצחק ואמר "חַי ה' וּבָרוּךְ צוּרִי", וכי אינני יודע שהקדוש ברוך הוא נקרא חי, אלא אפילו צדיק גמור הוא נקרא חי, שהרי חי צדי"ק הוא למעלה[מח] וצדיק הוא למטה, למעלה נקרא הקדוש ברוך הוא חי, ולמטה נקרא הצדיק חי, שכתוב: "וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חי" (שמואל ב' כג, כ), מדוע נקרא חי, לפי שהוא צדיק, שהרי צדי"ק חי נקרא, חי העולמים.
חי-יסוד, ברוך-מלכות, וירום-בינה,
"חַי ה' וּבָרוּךְ צוּרִי" הכל אחד, חי וברוך שאין נפרשים זה מזאת[מט], וכאשר מתחברים כאחד נקראת באר מים חיים, שהרי זה נובע לתוכה, וזאת נתמלאה ממנו, "וְיָרוּם אֱלוֹהֵי יִשְׁעִי", זה עולם העליון, שהוא רם ונשא, רם על הכל, שהרי ממנו יוצא הכל[נ], וכל ההשפעות שנשפע, למלאות באר הזאת כראוי, ומשם מתברכת להאיר לכל אותן שלמטה, וכאשר נתמלא הכל כראוי, בכן "וְיָרוּם אֱלוֹהֵי יִשְׁעִי"[נא].
זוהר חלק א' פרשת מקץ דף קצג:
חי ה' הוא יסוד הנקרא ה' וברוך שמברך ומשפיע לצורי-המלכות
רבי אלעזר פתח ואמר: "חַי ה' וּבָרוּךְ צוּרִי וְיָרוּם אֱלוֹהֵי יִשְׁעִי", "אֱלוֹהֵי" כתוב בוא"ו, מקרא זה יש לעיין בו, "חַי ה'", זה חי צדיק יסוד עולם שנקרא חי העולמים, "וּבָרוּךְ צוּרִי", זהו שכתוב: "בָּרוּךְ ה' צוּרִי" (תהלים קמד, א), וזהו העולם, שצדי"ק ההוא קיים עליו.
וירום-הבינה משפיעה לאלוהי-הז"א
"וְיָרוּם אֱלוֹהֵי יִשְׁעִי", "וְיָרוּם" זה עולם העליון, אלוהי בוא"ו זה שמי"ם, ככתוב: "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה'" (תהלים קטו, טז)[נב], בוא וראה שכתוב: "בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם יַעֲמָס לָנוּ וגו'" (שם סח, כ), ברוך אדני באל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, ומקרא זה סוד של חכמה הוא[נג], "יוֹם יוֹם", אלו שנתים ימים.
זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף סט.
יסוד השכינה מתחזק כשהעמים גם כן מודים לה'
"עַל כֵּן אוֹדְךָ בַגּוֹיִם ה' וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה". אמר רבי אלעזר, דוד המלך אמר זאת ברוח הקודש, בשעה שראה כי כבודו של הקדוש ברוך הוא לא נתרומם בהתרוממות ולא נתכבד בעולם אלא מצד שאר האומות.
ואם תשאל הלא הקדוש ברוך הוא אינו מתכבד בעולם אלא בעבור ישראל, כך הוא בודאי, שהרי ישראל הם המה היסוד של הנר להאיר, אבל כאשר שאר האומות באים ומודים לו בהכנעה לכבודו של הקדוש ברוך הוא, אז נתוסף היסוד של הנר ונתתקף על כל מעשיו, בחבור אחד, וניכר שהקדוש ברוך הוא מושל יחיד למעלה ולמטה.
[א] פירוש ויסרתיך קודם, כדי שתוכל לקום במשפט.
[ב] כדאיתא בגמרא שבחמשה דברים תדמה נשמת אדם להקדוש ברוך הוא :
[ג] כדכתיב: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ" (בראשית א, כו):
[ד] הלא הוא בעל הרחמים וצופה לרשע וחפץ בהצדקו:
[ה] פירוש שמדת המלכות כל הנשמות יונקות ממנה, וכיון שהיא מדת הדין, שייך בה לומר שהיא שנאה נפשו של הרשע, נמצא לפי זה שנפשו אין מוסב על הקדוש ברוך הוא אלא על הרשע:
[ו] לפי פירוש זה, נפשו מוסב על הקדוש ברוך הוא, והיינו המלכות שהיא בבחינת נפש נגד הקדוש ברוך הוא, דהיינו תפארת, שהוא בבחינת רוח, וזהו הסוד של הפסוק "נִשְׁבַּע ה' צְבָאוֹת בְּנַפְשׁוֹ" (ירמיהו נא, יד), וזהו שמסיים ולפיכך צדיק יבחן, פירוש יחזקהו ויאמצהו כי אותו תאהב נפשו:
[ז] ירצה לתרץ בזה, מדוע אמר צדקות בלשון רבים, ולא אמר צדקה אהב בלשון יחיד, והיינו כיון שדן את העולם לפי רוב האנשים בעלי צדקות:
[ח] עתה נראה לכאורה דישר יחזו מוסב על בני העולם, לפיכך מקשה רבי אלעזר קושיתו:
[ט] זה סוד עליון, המבאר פעולת העבדות והצדקות של צדיקים וישרים, איך תוכל זאת לגרום השתנות האלוה מרצון לרצון, כי הלא כתוב: "אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי" (מלאכי ג, ו), ומבאר הסוד שאין זה השתנות ברצונו יתברך שהוא המלך הטוב והמטיב תמיד, אבל בשביל שכר ועונש ובחירה, ברא הבורא את העולם באופן שהתחתונים במעשיהם הטובים, יגרמו שהספירות של ז' ימי בראשית, שהן ז' הספירות מן חסד עד מלכות, שנקראין ימי עולם, שבהן נברא העולם, גם נקראין זעיר אנפין, דהיינו פני קטנות, יתנשאו ויתקרבו ויתחברו פנים בפנים, עם ג' ספירות העליונות, חכמה בינה ודעת, שנקראין ימי קדם, ונקראים עתיקא קדישא, או אריך אנפין, דהיינו פני גדלות, ועל ידי התקרבותן פנים בפנים, אלה עם אלה, יקבלו פני קטנות מן פני גדלות, שפע הנשפעת בלי הפסק, ובלי השתנות, מן האין סוף ברוך הוא, ואז העולמות יצירה ועשיה התלוים בז' הספירות של ימי עולם, מקבלים די שפע מן העולמות העליונים אצילות ובריאה, התלוים בג' ספירות העליונות, זהו הסוד של "יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ" כמו שנתבאר הלאה בדברי הזהר, אבל אם מעשי התחתונים רעים, אז תחת התקרבות, עוד גורמים התרחקות אלה מאלה, ונעשה הסתרת פנים העליונים, בסוד הכתוב: "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי וגו'" (דברים לא, יח), ואז אין הספירות של ימי עולם מקבלים די שפע, ומדת הדין גובר בכל הענינים, והרי זה למשל, שיש בהר גדול מאד, מעין נובע, שאינו פוסק, עם שפע כל טוב, וכאשר האדם יעלה ויתנשא, להתקרב אל המעין, יוכל לקבל השפעת המעין, ובאם לא יעלה, לא יקבל, והסולם שיוכל לעלות בו, היינו תורה ומצות ומעשים טובים, זה תמצית הענין בקיצור מאד, כי אם לבאר הענין באריכות, יש לעשות מן המאמר הזה ספר גדול, וזה יסוד גדול בחכמת הקבלה:
[י] לפי ענין זה יפורש "כָרְסָוָן רְמִיו", שכסאות המרכבה, נשלכים ונתרחקים מן עתיק יומין, וכסאות המרכבה, היינו האבות, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה, האבות הן הם המרכבה, וזה רמז לספירות חסד גבורה תפארת ומלכות, אברהם יצחק יעקב ודוד, ד' רגלי המרכבה, והם עומדים ומצפים ומוכנים תמיד לקבל שפע מן עתיק יומין, כדי להשפיע לתבל ומלואה, אבל בלי מעשים טובים של התחתונים, עתיק יומין יתיב, ואינו מופיע להתראות פנים בפנים ישר עם זעיר אנפין, ואז מדת הרחמים נהפכת לדין, והשפע בצמצום מאד:
ודע שענין זה שנתבאר כאן, נקרא סוד עליית העולמות, ועקרו תולה בזמן כמו שבת ויום טוב, אבל לגרום היחוד של תפארת ומלכות, שהוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, אין תולה בזמן, רק תולה בקיום המצות, ובתלמוד תורה, ותפלה בכונה.
[יא] זו המלכות שהיא מדת הדין.
[יב] פירוש לדעת שיהיה נידון מדה כנגד מדה.
[יג] מדייק תיבת תהיה שהיה צריך לומר זאת תורת המצורע, אבל מלת תהיה תרמז, שאין לו תרופה אחרת, אלא שבודאי זאת תהיה ענשו, שיצטרע ואחר כך אם יושב יטהר.
[יד] משמע שזה הוא כופר בעיקר, לומר שאין השגחה פרטית.
[טו] זא"ת רמז על המלכות מידת הדין.
[טז] קשיא ליה תיבת והובא, שהיה צריך לומר יבא, ומדייק מזה שעד שעשה תשובה נשדדה תפלתו לסטרא אחרא, ועל ידי שיעשה תשובה יתקיים הפסוק: "חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ" (איוב כ, טו), ועל ידי זה הובא ממילא תפלתו אל הכהן שלמעלה, שהוא המלאך מיכאל, המקריב את תפלות ישראל, משמע שרבי יהודה פליג על דעות הקודמות.
[יז] הכפיל דבריו, אהדר בתשובה וקבל עליה תשובה, כיון שלפעמים די בתשובה מה שמפסיק עשיית העבירה ואינו שב אל קיאו, אבל כאן אין די בכך, אלא שצריך לקבל עליו התשובה בפועל, דהיינו שיפייס את חברו, כדאיתא במשנה, עד שירצה את חברו.
[יח] דורש למחכה לו פירוש, שלומד במתינות ובעיון עמוק, למען ישכיל ויבין היטב.
[יט] זה המלאך הוא השר של ההיכל "עצם השמים" ונקרא גם כן "היכל זוהר", והרמ"ז זצ"ל כתב כאן רמז, שהשם יופיא"ל בגימטריא קבל"ה:
[כ] פירוש אפילו מן הפחות ממנו, כדאיתא במשנה, איזהו חכם הלומד מכל אדם:
[כא] זה ההיכל של אותו המלאך יופיא"ל, והוא ההיכל עצם השמים, היכל זוהר.
[כב] פירוש, שנותן הצדקה, לא בעבור התפארת וגיאות, אלא מחמת נדבת לב טוב, מלא רחמים.
[כג] יש לומר שביום השבת הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל קרובים זה לזה, יותר מבימות החול, והמחלל שבת בפרהסיא, מראה חלול השם גדול, ונושא חרפה על קרובו, שמבזה את השבת קודש.
[כד] ושם פירוש הכתוב שבאם הגנב הוא קרובו, אסור להמיתו, אף על פי שהגנב נושא חרפה על קרובו, ולפיכך יש לומר שמוסב על לא תגנב.
[כה] זו מדת המלכות, שורש דוד המלך, נדמית להלבנה, שאין לה אור של עצמה, אלא מה שמקבלת מן השמש, וכמו כן המלכות מן התפארת:
[כו] המלכות צריכה שמירה ומחסה מן הס"א, שלא יניקו ממנה השפע:
[כז] נפשי זו המלכות, שנקראת נפש, וצריכה שמירה ומחסה בפני הס"א:
[כח] מדייק, למה הזכיר השם א"ל, שהוא חסד, מדרגת אברהם, ואומר שזה משום שאל זה תשוקת המלכות, שתוכל להקרא בשם חסדי דוד, על ידי שתקבל השפעה מן מדת החסד:
[כט] זו מדת המלכות גורלו וחלקו של דוד:
[ל] מדת המלכות נקראת א"ת, כיון שנכללת מן כ"ב אותיות, מן א' עד ת', וגם נקראת בשם צדק.
[לא] ובשביל התקשרות הזאת עם ישראל נקראת המלכות בשם כנסת ישראל:
[לב] מדת המלכות נקראת מזב"ח, וצד הימין היינו מדת החסד:
[לג] פירוש שהשם אלהים שהוא מדת הדין יתהפך לרחמים:
[לד] שואל איזהו ארח החיים:
[לה] ומבאר שהוא תפארת הכולל ז' הספירות ונקרא עץ החיים, הוא יחזור פניו להזדווג עם המלכות, שנאחז דוד בפנים שלה, ואז יומתק השמאל דין ויתכלל בימין רחמים:
[לו] בגמרא איתא, שהמצטער בצרה פטור מן התפלה, והזוהר מחמיר בענין זה, ושואל רבי חזקיה, אם יש להקל בענין סידור שבח רבונו, שהוא חלק התפלה עד יוצר אור, לפטור להמצטער מלאמרו, ורבי יוסי החמיר בזה, ומביא ראיה מן הפסוק: "שִׁמְעָה ה' צֶדֶק וגו'" שקודם התפלה שהיא שמנה עשרה ברכות, מחויב להיות תחלה צדק ורנה, דהיינו תפלת העשיה, ותפלת היצירה, שהם סידור שבחו של הקדוש ברוך הוא.
[לז] צד"ק רמז על מדת המלכות והשכינה הקדושה, וזהו הסוד לומר קודם השמונה עשרה הפסוק: "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וגו'" (תהלים נא, יז), כי השם אדני הוא של מלכות והשכינה הקדושה, שנצרך להקדימה קודם התפלה, כי על ידה תתעלה התפלה, והיא כמו עמוד הענן שהיה במדבר:
[לח] עולם המתים נקרא חדל, והיינו חלד, וזה שם מתהפך כמו כבש כשב:
[לט] מדת המלכות נקראת אב"ן, בסוד הכתוב: "עַל אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם" (זכריה ג, ט), שבעה דוקא ולא שבע, והבן:
[מ] פירוש, שהתקשר עצמו בשכינה הקדושה, ולקחה לעזרתו להעלות תפלתו:
[מא] השכינה הקדושה במקורה מדת המלכות נקראת זא"ת, ונקראת אב"ן, ונקראת צד"ק:
[מב] אחזה פניך היינו התפארת מלך הקדוש, ששמו שם הוי"ה ברוך הוא:
[מג] ספירת התפארת נקראת שמי"ם, גם יום השלישי שהיא ספירה ג' מן ז' הספירות של ימי הבנין ומדתה מדת הרחמים.
[מד] כאן נדחקו מפורשי הזהר, ונראה לי שמה שמוקף הוא מיותר, ועיקר קושייתו, שכתוב: וירד סתם, ולא פירש לאן ירד, ואם תרצה לומר דהיינו שירד על הר סיני, הלא בתורה אחר שנאמר וירד ה', נכתב על הר סיני, אם כן גם כאן היה לו לומר על הר סיני ולא סתם וירד, ועל זה מתרץ רבי יוסי, שהמכוון הוא הורדה מן ספירות העליונות, עד הספירה שנקראת א"רץ, שהיא המלכות והשכינה הקדושה, ונקראת לבנה, יען כי אין לה אורה, אלא מה שמאיר בה התפארת, עם שאר הספירות, וזהו שלימותה, ולולי שהיתה הורדה כזאת, שתנתן התורה על ידי התגלות אור האלהות באמצעות המלכות, לא היה באפשרות לישראל לסבול אור האלהות הגדולה, כי הרי גם אחר הירידה הזאת, היה קשה להם לסבול.
[מה] קשה לו, האם יש יותר עליון מן השם הוי"ה ברוך הוא, ועוד קשה, איך יתכן לומר על היותר עליון שנותן ברד וגחלי אש, שזה מורה על דין הקשה, כי הלא שם אין מציאות לדין קשה של ברד וגחלי אש.
[מו] מתרץ שלא מן העליון יוצא ישר ברד וגחלי אש, אלא שבתחלה נתן קולו, והיינו ספירת התפארת שהוא המרכז של ז' הספירות התחתונות, שנקראות ימי הבנין, ובהם נעשה מקום להנהגה שעל פי דין בצירוף הרחמים.
[מז] עתה מבאר הפסוק: "וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם ה'", כי שמים היינו ספירת התפארת, שהיא מורכבת מן חסד ודין, וזהו שאומר "וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם ה'", ואם תשאל איך נעשה השתלשלות הדין, ומפרש ואומר, שהכל מן העליון, אבל לא יצא הדין ישר מן העליון, אלא שהעליון הנסתר דהיינו ג' ספירות הראשונות, הוציא תחלה את הקול הנשמע שהוא התפארת, מרכז הז' כפירות, ועל ידי זה נעשה האפשרות ומציאות רחמים המורכב מן חסד ודין מים ואש, והיינו ברד וגחלי אש, וזה ענין עמוק מאד בחכמת הקבלה: וזה מבואר בכמה מקומות שהתפארת נקרא קול והמלכות נקראת דבור.
הן ראיתי כי נכון להביא כאן על הפסוק "וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וגו'" מה שמובא בפירוש היקר "ארץ החיים" על תהלים, וזה לשונו, כי הנה היה חילוק בין מגיני מלכי ישראל למלכי בית דוד, כי למלכי ישראל היה מגן בעל שלש קצוות, ולמלכי בית דוד היה מגן כפול בעל ששה קצוות, להורות שיש לו אחיזה במדת המלכות, ומקבל שפע מן ששה קצוות, ודוד הוא השביעי, כזה הציור, עכ"ל, והנה המדפיס בדפוס החדש צייר כאן רק מגן דוד פשוט, אבל בספרים ישנים הציור כזה.
[מח] פירוש, שלעילא מדת היסוד, המעביר שפע כל הספירות מעלמא דדכורא אל המלכות, נקרא בשם צדיק יסוד עולם, גם נקרא בשם חי העולמים.
[מט] חי ה' זה היסוד, וברוך צורי זו המלכות, וכאשר הם אחד בהזדווגות להעביר השפע מזה לזאת, אז המלכות נקראת באר מים חיים:
[נ] אלוהי ישעי מבאר שמוסב על עולם הבינה, אמא עלאה, שממנה נשפע כל השפע למלכות באמצעות התפארת והיסוד ושאר הספירות אשר סביביו.
[נא] שעל ידי הזדווגות התפארת ויסוד עם המלכות, נעשה התרוממות ושעשועים בעולם הבינה, ואם הבנים שמחה.
[נב] רבי אלעזר גם כן מבאר זה הפסוק כמו רבי יצחק שחי ה' וברוך צורי היינו ספירות יסוד ומלכות, אלא שמוסיף שהשם אלוהי בוא"ו מרמז על התפארת, כיון שהאות וא"ו מן השם הוי"ה ברוך הוא הוא שורש התפארת, והוא מפורש הפסוק באופן אחר מעט, שהתפלל דוד ואמר יהי רצון שיהיה חי ה' וברוך צורי בהזדווגות כאחד, ומן וירו"ם שהוא עולם הבינה, יושפע להשם אלוהי שהוא התפארת, כל ישעי וכל חפצי.
[נג] ירצה לתרץ בזה, כי הלא ברוך על פי רוב אין מוסב על המלכות, אלא על מקור הברכות, כי אם על המלכות צריך להיות ברוכה ולא ברוך, לכך מביא ראיה מזה הפסוק: "בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם", כי השם אדנ"י בודאי היינו המלכות והשכינה הקדושה, ונכתב אצלה ברוך כאשר היא בהזדווגות עם יום יום, שהם שנתים ימים, תפארת ויסוד, וזה נתבאר בכמה מקומות בזוהר הקדוש, שבעבור הזדווגות המלכות עם עלמא דדכורא תפארת ויסוד נקראת המלכות בלשון זכר.