האמונה היא יסוד רווית הוד.
האמונה – לנו חומה, ראשית חכמה.
האמונה – מאירה הדרך, מוסיפה לחיים ערך.
האמונה – בכל עת מיטיבה לנו שאת./
בכתבה הבאה נדון בנושאים הבאים, :
-
פרק א' על מצוות האמונה,, על דרגות באמונה, יישום האמונה
-
פרק ב' על-הקושי באמונה,
-
פרק ג'- בעצות להשריש בנו אמונה, האמונה היא אומנות המצריכה יגיעה
-
פרק ד' סיכום
לקריאת הכתבה, בקובץ word לחץ על הקישור הבא: אמונה
הקדמה
על החדשות האחרונות מי לא שמע – לכידת הרודן העירקי. סאדם חוסיין שהפיל את חתתו על כל יושבי תבל יושב תחת מסגר ובריח, הבלון הנפוח התפוצץ והתנדף באויר, אין מלחמה ואין אטום. איזה אבסורד! מכינים בישראל חדרי אטום, ארה"ב ממגנת את עצמה ברחבי ניו יורק, כל מדינה חרדה לשלומה – ועל לא כלום, הכל הבל הבלים.
אך למרות זאת כבר אין שלום ואין בטחון, אין מדינה בעולם שבטוחה בחזקה. מגדלי התאומים שקרסו קברו תחתם את כל החוסן של בן אנוש. המצב הבטחוני שהעולם שרוי בו מפחיד ומיירא כל אדם באשר הוא שם…
ואנו הגדלים על ברכי האמונה הקדושה, הנקראים יהודים מאמינים בני מאמינים, לנו הענין מעורר, זועק ללא קול, בדממה דקה: עורו נא! התעוררו נא! לדרוש את אלוקיכם. כי יש רק אחד ויחיד העוזר דלים ומגביה שפלים. יש רק אחד המוריד את הגבוהים מאגרא רמא לבירא עמוקתא. הקב"ה הוא הוא הבוחר את מי לרומם ולנשא והוא ברגע אחד מסוגל להפילו. "אם תשים ברום קנך משם אורידך נאום ה'" – קורא הנביא.
יהודים אל יאוש! בואו נתחזק באמונה התמימה והשלימה בבורא העולם. כי אין עוד מלבדו, ונבקש "ובכן תן פחדך" – רבונו של עולם! תן שהעולם יפחד ויירא רק ממך, ונראה בחוש בהתגלותך "מלוך על כל העולם בכבודך", והיה ה' אחד ושמו אחד…
תוכן הענינים
פרק א' – מצות האמונה
האמונה – תכלית ומטרה
לכל נברא.
האמונה – תכשיט, עדי,
לכל יהודי.
האמונה היא יסוד
רווית הוד.
האמונה – לנו חומה,
ראשית חכמה.
האמונה – מאירה הדרך,
מוסיפה לחיים ערך.
האמונה – בכל עת
מיטיבה לנו שאת.
הקדמה
אך למרות זאת כבר אין שלום ואין בטחון, אין מדינה בעולם שבטוחה בחזקה. מגדלי התאומים שקרסו קברו תחתם את כל החוסן של בן אנוש. המצב הבטחוני שהעולם שרוי בו מפחיד ומיירא כל אדם באשר הוא שם…
ואנו הגדלים על ברכי האמונה הקדושה, הנקראים יהודים מאמינים בני מאמינים, לנו הענין מעורר, זועק ללא קול, בדממה דקה: עורו נא! התעוררו נא! לדרוש את אלוקיכם. כי יש רק אחד ויחיד העוזר דלים ומגביה שפלים. יש רק אחד המוריד את הגבוהים מאגרא רמא לבירא עמוקתא. הקב"ה הוא הוא הבוחר את מי לרומם ולנשא והוא ברגע אחד מסוגל להפילו. "אם תשים ברום קנך משם אורידך נאום ה'" – קורא הנביא.
יהודים אל יאוש! בואו נתחזק באמונה התמימה והשלימה בבורא העולם. כי אין עוד מלבדו, ונבקש "ובכן תן פחדך" – רבונו של עולם! תן שהעולם יפחד ויירא רק ממך, ונראה בחוש בהתגלותך "מלוך על כל העולם בכבודך", והיה ה' אחד ושמו אחד…
תוכן הענינים
פרק א' – מצות האמונהאמונה היא היסוד
אמונה – היא ההתחלה והבראשית לכל יהודי, היא יסוד היסודות העוברת מדורי דורות, היא עמוד התווך עליה אנו נשענים בכל המצבים, היא סוד קיומנו והשרדותינו, היא מקור חיותינו בגשמיות וברוחניות, היא אבן הפינה לבנין היהדות, היא שורש התורה וקיום המצוות, היא שירת החיים שמנגן כל יהודי כל עוד נשמתו באפו…
אמונה לנשמה כמו אויר לנשימה
אין דבר נצרך יותר לנשמה כאמונה בה', שהאמונה לנשמה כמו אויר לנשימה, בלעדי האמונה אין שום חיות לנשמה ומיד מתה רחמנא לצלן, כפי שמגדיר בעל הספר "לב אליהו", וזה לשונו: "והנה, כשם שנצרך האדם לאויר ומזון לצרך קיום גופו, כן צריך הוא גם כן לנפשו, רוחו ונשמתו. אויר לנפש מהו? האמונה! בלא האמונה אין קיום לנשמה".
מהי אמונה?
האמונה היא מצות עשה שנצטוינו עליה בתורה שנאמר: "אנוכי ה' אלוקיך" – והוא שנאמין שה' יתברך שמו הוא פועל לכל הנמצאים, הוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים, הוא שנמצא לפני הכל, בתוך הכל ומתחת לכל, הוא זה שהנהיג ומנהיג וינהיג את העולם, בכל רגע, בכל דקה ובכל שעה, והוא זן ומפרנס מקרני ראמים עד ביצי כינים, ואין אדם נוקף אצבעו למטה עד שמכריזין עליו מלמעלה. הוא יתברך שמו משגיח, מביט וצופה על כל יצור, ועל כל דבר הנמצא בעולם וממשיך עליו חיותו, הוא המחיה את כולם בכל שניה, הוא המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשי בראשית, בהשגחה פרטית.
מצוות האמונה אינה במנין המצוות
מצות עשה זו אינה נמנית במנין מצוות התורה, מדוע? הסיבה לכך היא, מפני שכאשר אינו מקיים מצות עשה אחרת הכתובה בתורה אין לו החסרון, רק חסרון מצוה אחת זו שלא קיימה, אך לא כן היא מצות עשה של אמונה בה', היא השורש לכל המצוות שבתורה, ומי שאינו מקיימה נחשב כעכו"ם, שהרי "כל מצוותיך אמונה" (תהילים קי"ט) – כל המצוות שבתורה כלולים באמונה, ואם אינו מאמין כאילו לא קיים את כל המצוות שבתורה.
יישום האמונה
האמונה היא הידיעה, שנדע שבכל הברואים טבע הקב"ה את אלוקותו, קיום מצות עשה זו היא בידיעה הברורה והבהירה, "וידעת היום והשבות אל לבבך (דברים ד') – שיהא הדבר הזה בלבך כידיעה ממש "וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'" (הושע ב') – בתכלית הבהירות, בידיעה איתנה כ"כ, עד שידמה בשכלו כאילו רואה בעיניו ממש את הבורא ב"ה בכל נפלאות הבריאה, וזהו מה שאמר הנביא ישעיהו (ישעיה מ'): "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" – שהאמונה תהיה כ"כ חקוקה בלבכם שתדמו בנפשכם שהנכם רואים את ה' בעיניכם במעשי הבריאה – "וראו מי ברא אלה".
3 דרגות באמונה
ומתחלקת המצוה ל-3 דרגות:
האחד – המאמין באמונה שלימה, יודע במוחו ומכיר בשכלו, שיש בורא לעולם.
השני – שהשריש ידיעה זו בלבו, ומרגיש בלבו את האמונה בה'.
השלישי – היא אמונת האיברים, שבכל בשרו ועצמותיו מרגיש אמונה.
שלש דרגות אלו: במח, בלב ובאיברים הם שלבים שהאדם צריך לעבוד על עצמו כדי להגיע אליהם.
אמונה במח
הדרגה הראשונה – המאמין במוחו, שיש מנהיג לבירה, לזאת יוכל כל אדם להגיע בנקל, כי כל אדם בפנימיות נפשו מכיר בזה, רק צריך להסיר המסכים המפרידים מנשמתו, ויראה שהוא מאמין בה'.
אמונת הלב
הדרגה השניה, עליה מביא הס"ק מסלונים בשם הצדיק ר"ל מדוקאר ז"ל תלמיד המגיד זי"ע (יסוה"ע מ' כ"ה), כי אמונת הלב רחוקה מאמונת המח כרחוק שמים מהארץ. עבודה רבה נדרשת מן האדם על מנת להגיע לדרגה של הרגשת הלב באמונה.
אמונת האיברים
הדרגה השלישית, הנעלה מכולם, אמונת האיברים, לזאת מגיעים רק יחודי סגולה, שכל עצמותיהם מרגישות ואומרות אמונת ה', ולהמחשת הדברים נתאר לעצמינו, אדם המאמין בה' בכל לבו, הוא חדור באמונה שאין אף אחד בעולם היכול להזיקו, כי כל העולם מתנהל בהשגחת הבורא, בכל זאת אם יתנפל עליו איזה בע"ח ח"ו, יפחד ויברח, על אף ששכלו אומר שאין שום תועלת בפחד, ועל אף שבדעתו הוא מבין שבריחתו לא תועיל, איבריו לא נשמעים לשכלו והם מתיראים ובורחים מצד טבעיותם, מפני שעדיין לא הגיע לדרגת אמונת האיברים.
גדולי ישראל הגיעו לאמונה המושלמת
לעומת זאת, אלו שזכו וזככו את עצמם והגיעו לדרגה נעלה זו, שהשיגו את האמונה בשלימות, הם לא נבהלו ולא התרגשו, לא נתפחדו ולא זעו, כי בעצמותיהם בערה אמונת ה', כאברהם אבינו בתוך כבשן האש, ודניאל בגוב האריות, ומתוך כך הם זכו לניסים שנעשו להם. אברהם אבינו נצל מהאש, ודניאל איש חמודות יצא בריא ושלם מגוב האריות, וכן דוד המלך שהתיצב מול ארי ודוב "גם את הדוב גם את הארי הכה עבדך", ומול גלית יכל לעמוד והרגו באבנים קטנות, כך היה אצל כל גדולי ישראל שהגיעו לשלב הגבוה ביותר בסולם האמונה.
היכן אנו עומדים?
ואנו אזובי הקיר מה נענה מול ארזי הלבנון? אמנם שאיפתנו מתי יגיעו מעשינו למעשי אבותינו, אך אנו עומדים בשפולי ההר, עלינו להתחיל בשלב הראשון להסיר את כל המסכים המבדילים ולגלות את האמונה בשכלינו, לדעת את ה' במוחינו.
מהי הסיבה לקושי הגדול שלנו באמונה? ומה בעצם כ"כ קשה לנו בזה?
פרק ב' – הקושי באמונה
מדוע ההפליות?
עובר אורח נזדמן לחנות אריגים בעיר, הלה חיכה למוכר שיתפנה אליו ויציע לו מסחורתו, תוך כדי המתנה הבחין במשהו מעניין במיוחד, קונה אחד בקש כמות קטנה מאריג מסוים, וכשהגיע לשלם עבורה, לחץ בעל החנות את ידו בחמימות, ואף העניק לו שי בסכום נכבד. עובר האורח כשראה התנהגות זו לא היסס לרגע, מיד פנה למוכר ובקש ממנו אותה כמות מאותו אריג שדרש הקונה הקודם לו. בצפיה מתוקה התייצב מול בעל החנות מוכן ומזומן ללחיצת יד ידידותית ולקבלת המחאה. למרבה תמיהתו, לא רק שלא קבל שי גם לא זכה ללחיצת ידו. משהעיז לשאול ברוב תמימותו אודות ההפליה הנהוגה בחנות זו בין קונה לקונה, הואיל בעל החנות לשבר את אוזנו. פלוני שקדם לך הינו קונה ותיק שלי משכבר הימים. זה עשרות שנים שהננו עומדים בקשרי מסחר הדוקים, וקשרים אלו כבר הניבו לי רווחים נאים. עתה עומד ידידי זה להשיא את בתו. את כל האריגים לבגדי הכלולות של בני המשפחה הוא רכש אצלי. אלא שכאשר עסקו בתפירת הבגדים נוכחו לדעת שמאריג מסוים חסרה עוד כמות קטנה, אותה קנה האיש כשאתה היית נוכח. מעתה תבין את פשר לחיצת היד ואת פשר התשורה שניתנה לזוג הצעיר. ואילו אתה מבקש היית לזכות בכל זאת בשל הסכום הפעוט שנשתכרתי ממך?!
לאדם קוצר ראיה
את המשל הנ"ל מביא המגיד מדובנא, כדי להסביר לנו, פשוטי העם, מדוע איננו מבינים בהנהגות העולם. מבטינו צר וקצר. אנו חיים עלי אדמות שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה. איננו מסוגלים להבין מה קדם לנו ומה יקרה באחריתינו. רק הקב"ה הוא נצח, היה, הווה ויהיה, הוא הרואה את התמונה בשלימותה, ואנו כאותו עובר אורח המנסה להבין לכבוד מה האחד זוכה ללחיצה ידידותית והשני לא, האחד זוכה לתשורה נאה, ואחר שובע מרורים. מי אנו קצרי הרואי, הנבערים מדעת, מי אנו שנרצה להבין את עומק מחשבות הקב"ה?! "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאום ה'" (ישעיה נ"ה ח'), רק הוא היודע ומבין ועלינו מוטל רק להאמין שהוא יתברך מסובב את העולם לטובתינו.
כפתי יאמין
זהו הקושי, לדעת להאמין גם כשלא מבינים, גם כשהדבר נשגב מבינתנו, גם כשהדבר נוגד בשכלינו, כי האמונה היא למעלה מהשגת אנוש. באמונה החקירה היא פסולה, והידיעה צריכה להיות ברורה, כפתי יאמין. כמו שאמר הבעש"ט זצ"ל: "איך בין א נאר און איך גלייב" [תרגום: אני טפש ומאמין]. "ואתה מרום לעולם ה'" – רק ממרום הדברים נראים באור שונה, עולם הפוך ראיתי, כי הקב"ה מרכיב את העולם כאילו מחלקים חלקים עד שנשלמת התמונה, אך לאדם שהוא כחלק מן הפזל נראית התמונה חסרה. חבל, חבל, שנֵרָאה בשמים כאותו עובר האורח שחכה ללחיצת היד ולשי, ולבסוף לא קבל מאומה…
העולם כאצבעות היד וכענפי האילן
צריך שיהיה נהיר וברור, שכל הבריאה היא אחדות אחת ומנהיגה אחד – האחד יחיד ומיוחד, וכל העולם יונק את חיותו ממנו יתברך. אמנם לעיננו נראה העולם כחלקים חלקים נפרדים זה מזה, על כן קשה לנו להאמין שהכל מסובב מלמעלה במקשה אחת, אך עלינו לדעת שהכל – דומם, צומח, חי ומדבר, כל העולם קשור ומחובר לשורש אחד. נדמה לעצמינו יד עם חמש אצבעותיה, אם נסתכל על כל אצבע בנפרד יראה לנו כל אצבע כחלק נפרד. אבל, למעשה, כל האצבעות קשורות ליד אחת ומונעות על ידה. העולם הוא כעץ ששורשיו מסתעפים למעלה, אך ענפיו למטה, לטפש יֵחָשב מי שיסתכל על הענפים בנפרד ולא יחשֹב ממי מקבלים הם את חיותם.
מעשה באדרינוס קיסר
מסופר על אדרינוס קיסר, שהיו לו קשרים מיוחדים עם רבי יהושע בן חנניה, במרכז קשרים אלה עמדו שיחות וויכוחים על נושאי האמונה היהודית.
אדרינוס גילה התענינות רבה בדת ישראל, ותדיר היה מקשה לרבי יהושע קושיות על התורה הקדושה, התוכח עמו, והעמיד בפניו כל מיני שאלות מהן רציניות ומהן שנועדו רק כדי לנגח ולקנטר את רבי יהושע, ולפגוע באמונה הטהורה בה'.
פעם אחת שאל הקיסר את רבי יהושע: "האמנם יש מנהיג לעולם?" "כמובן" – השיבו רבי יהושע – "וכי העולם הוא הפקר". "מהו זה שברא את השמים והארץ?" – הוסיף אדרינוס לשאול. "הקדוש ברוך הוא" – ענה לו רבי יהושע – "כמו שכתוב בתורה: 'בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ'". אולם לאדרינוס עדיין נותרו קושיות והוא לא הסתיר אותם כלל. "מדוע, אם כן, לא מתגלה הבורא אי פעם לברואיו לפחות פעמיים בשנה, כדי שהכל ייראו מפניו, יכירו אותו ויכבדוהו?" "דבר זה לא יתכן" – ענה לא רבי יהושע – "וכבר בתורה כתוב: 'כי לא יראני האדם וחי'. שום יצור אנוש אינו יכול לראות את השכינה ולהמשיך לחיות". אבל אדרינוס שאהב הויכוחים לא הסתפק במה שנאמר לו, הוא התעקש ודרש שרבי יהושע יראה לו את הקב"ה. ראה רבי יהושע שהינו חייב להשיב הפעם לקיסר הרשע בתחבולה.
מה עשה? בשעת הצהרים כאשר השמש יקדה בכל עוזה יצא עם הקיסר החוצה ואמר לו: "הנה הראה לך את אשר כה חפצת לראות, הרם עיניך והתבונן היטיב לתוך השמש, ותוכל לראות את הקב"ה". "האם אפשר להתבונן בשמש? הרי רגע אחד לא שייך להציץ בנוגהה!" עתה נענה רבי יהושע ואמר לאדרינוס: "תשמענה אזניך מה שפיך מדבר, השמש היא אחת מאלפי ורבבות משרתיו של הקב"ה, ואפילו בה אינך יכול ולו לרגע אחד להציץ ולראות בזריחתה, ואיך אתה חושב שאפשר לראות את בורא השמש בעצמו?!" (בדרכי אבותינו חלק ד')
העולם לא נברא מעצמו
עלינו לדעת שיש מנהיג לבירה על אף שהוא מוסתר מעיננו, העולם לא נברא בכוחות עצמו, כמו שאי אפשר לשפוך דיו על נייר ושיצא הציור מעצמו. יש דין ויש דיין, יש מי שבידו הכל.
הקב"ה משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים
נאמר בשיר השירים: "משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים" – הקב"ה נעלם מעיננו, כי לא יראני האדם וחי, אך אין זה אומר שהוא, חס ושלום, לא קיים. כאותו אדם שיסתכל לתוך בית דרך חור קטן ויראה, שעט כותב על דף. האם יעלה על דעתו שהכל נכתב שם לבד? ברור לו שהוא רואה רק חלק מן התמונה, ובודאי יש מי שמחזיק בידו את העט, כן הקב"ה "משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים"- ואנו זוכים לראות רק מעט מזעיר, רק את העט הכותב על הדף.
מצב האמונה בדור "עקבתא דמשיחא"
ובפרט אנו בדור "עקבתא דמשיחא", נמצאים אנו בהסתר פנים גדול, וקשה מאוד האמונה בדור האחרון – כדברי האדמו"ר מרוז'ין – כמו לטפס על קיר חלק וגבוה ללא סולם ומדרגות. הנביא ישעיהו קורא עלינו: "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו" – השור יודע מי בעל הבית שלו, והחמור יודע מי מאכילו ודואג לו, אך "ישראל לא ידע עמי לא התבונן" – עם ישראל לא יודעים מי מנהיגם ולא מחפשים אחר אדונם ומלכם.
שער הנו"ן של טומאה – "אפיקורסות"
טובעים אנו בשער הנו"ן של טומאה, וכבר מובא בספר שומר אמונים בשם ספר "עשירית האיפה" להגה"ק מקאמארנא זצ"ל, וזה לשונו: "וקבלנו ששער החמישים של הטומאה הוא של מינות ואפיקורסות שכל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים, וזה נסיון דגלות האחרון עד ירחם ה' עלינו. אבל במצרים היה אמונה חזקה בכל ישראל ואף הרשעים היה להם אמונה ולא פקרו, ומחמת שלא היה להם תורה, לא היה בכחם לכנס לשער הנו"ן ולצאת משם… ואנו בגלותא בתראה על ידי התורה יש לנו כח לצאת ולהוציא בלעם מפיהם אף משער הנו"ן. בלבד באמונה גדולה. אמונת ה' וחכמים וצדיקים". עד כאן לשונו.
"הסתר בתוך הסתר"
עוד מובא שם בשם הבעש"ט שאמר שמפחד הוא מההסתרה תוך הסתרה שתהיה באחרית הימים, כי יש הסתרה אחת והיא היסורים שבאים מהסתרת פני ה', אבל זה עוד אינו נורא כל כך כשיודעים שה' מסתתר, אולם יש הסתרה תוך הסתרה, שאין יודעים כלל שה' מסתתר מאחורי היסורים, ונראים היסורים ללא מטרה ותכלית, ובאופן זה ודאי שקשה לקבלם.
אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים
גורם נוסף לקשיים באמונה בדורינו, היא שנשארנו כצאן בלי רועה, אין לנו לא אורים ותומים, לא כהן, לא נביא, לא חוזה ולא רוח הקודש, ואף על פי שיש בינינו צדיקים אין להם רשות מהקב"ה לפעול ישועות ולהראות לנו אותות ומופתים, כמו שאמרו חז"ל: "ראוי הלל שתשרה עליו שכינה כמשה רבינו, אלא שאין דורו ראוי לכך". אין לנו לאן לפנות לבקשת עצה ולקבלת מרפא, "שוטטנו בארבע פנות תרופה לא מצאנו". אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים.
"ואמונתך בלילות"
יהודים יקרים! בואו נתאושש, אל נתיאש מן הרחמים, ועל אף שאנו רואים בעיניים המצומצמות שלנו דברים סותרים, על אף שנמצאים אנו בשער הנו"ן של טומאה, על אף ה"הסתר תוך הסתר", על אף שאין לנו מורה דרך. בגלות האחרון שהיא בבחינת לילה, אף על פי כן "ואמונתך בלילות" – למרות חשכות ליל הגלות. "ואמנותך" – אנו מתחזקים ומאמינים בה'. וכך כתב ר' יחזקאל לוינשטיין זצ"ל (קובץ שיחות עמ' 54), זה לשונו: "וכך אנו בדור עקבתא דמשיחא שהמלכות נהפכה למינות, והעולם כלו בארח חייו והשקפתו היא הפך האמונה, צריכים אנו להתחזק לעמוד בנסיון נורא זה כאבותינו במצרים, לא לרמות עצמנו שחיים אנו לאור האמונה, רמאות זו היא חוצפה יסגי של עקבתא דמשיחא, רחוקים מאמונה ומתחצפים לחשוב שקיימת בנו האמונה". עד כאן לשונו. כמו שאמר הנביא "הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי".
אם כן כיצד נוכל על אף כל הקשיים להאמין באמת בה'?
האמונה – אומנות המצרכת יגיעה
עלינו לדעת, שכדי להפוך לאדם המאמין באמת ובתמים בו יתברך, יש להתיגע, יגעת ומצאת – תאמין, האמונה לא משתרשת מעצמה, היא דורשת עמל ויגע. אומר הס"ק מלכוביץ' זי"ע: כשהאדם נפטר מן העולם מעמידין אותו לדין והשאלה הראשונה ששואלים אותו (שבת ל"א) – האם נשאת ונתת באמונה? מסביר על כך הס"ק מלכוביץ' ומפרש: האם השקעת באמונה כמדת השקעתך במשא ומתן שלך בעולם הזה? כשם שהנך מבין שבעסקים צריך להשקיע כח ומרץ, זמן וכסף כדי להגדיל הרווחים, כן צריך להתיגע במצות האמונה, האם נשאת ונתת להגדיל ולחזק האמונה?
זה מה שכתוב (תהלים ל"ז): "שכן ארץ ורעה אמונה" – היינו כפי שמגדלים ומדשנים את המרעה כדי שיתפטמו הבעלי חיים יותר ויותר כן יש צורך לפטם את האמונה בה' שתתגדל ותתחזק ביותר.
כיצד נחזק בנו אמונה?
צריך כל אחד לחזור ולשנן ולומר לעצמו הי"ג עקרי אמונה, ולהשריש בלבו אמונת ה' ערב, בקר וצהריים, זה מה שכתוב (ירמיה ז'): "אבדה אמונה ונכרתה מפיהם" – מה שאבדה האמונה מלבם, היא מפני ש"נכרתה מפיהם", שאינם משננים בפיהם ענין האמונה. לעומת זאת נאמר (תהלים קי"ט): "האמנתי כי אדבר" – אני מאמין "כי אדבר" – מפני שאני מדבר באמונה וחוזר בפי על עניני אמונה בה'. "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" – על ידי כח הפה – "בפיך" תוכל לעבוד את ה' בלב – "ובלבבך לעשותו" – להאמין בו והתדבק בו.
הנהגות מהצדיקים
כך היה דרכו של הס"ק מלכוביץ', היה משריש אמונת ה' באנשים שהגיעו להסתופף בצלו, ומכח אמונה טהורה זו היה פועל ישועות, אם הרגיש שעדיין לא החדיר אמונת ה' בבהירות, היה חוזר איתם הרבה פעמים "אני מאמין", עד שידע שהם מאמינים, ועל ידי כך מראה להם אותות ומופתים.
וכן מובא בכתבי הרה"ק ר' פנחס מקוריץ זי"ע, שצריך לומר אני מאמין תכף בעמדו מהמטה, קודם שיוציא דבור מפיו. ומסופר שפעם אחת צוה לעני שבא להתאונן על מצבו, לומר י"ג עקרים בכל יום, ואז יהיה לו פרנסה, וכן היה: כל זמן שאמר י"ג עקרים בכל יום היה לו פרנסה, ולבסוף נעשה עשיר, ואחר כף הפסיק לומר י"ג עקרים, ונעשה עני גדול, ה' ישמרנו.
גם בהנהגות הרה"ק מצאנז זצ"ל מובא, שתכף בהקיצו משנתו היה אומר: 'הנני מאמין באמונה שלימה שאתה מלך יחיד ומיוחד, שליט בעליונים ובתחתונים', בעודו על מטתו, והיה מאריך בזה הרבה בגדל דביקות ובהתלהבות.
תכף בקומו משנתו ידבר באמונה
כאשר רמזו הצדיקים "קדש לי כל בכור" – שיקדש ראשית מחשבתו. וה"מאור ושמש" מפרש על הפסוק "ראשית ערסותיכם חלה תרימו" – "עריסה" – מלשון מטה. "חלה" – לשון תפלה, כשהנך בתחלת הקימה מהמטה, תרימו תפלה תכף, ולקבל עול מלכות שמים, ואחדותו ויראתו ואהבתו, ולהמליך הבורא על כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו בדבורו, ובזה ימשוך על עצמו קדושה לכל היום, שהכל הולך אחר ההתחלה.
"וכל מצוותיך אמונה" (תהלים קי"ט) – כל המצוות עוזרות ליהודי להשריש ענין אמונה, על כן עליו להתחזק בקיום המצוות וממילא יתחזק בו האמונה.
ומובא בזהר הקדוש (תולדות קמ"ב) וזהו תרגומו: ישים מבטחו בהקב"ה שיסיע לו כאשר הוא משתדל במצוות התורה והולך בדרך האמת, שכיון שבא אדם לטהר מסיעין לו ודאי, ובזה יתחזק האדם בהקב"ה שהוא יסיע לו ויבטח בו, ולא ישים בטחונו באחר.
ג. לספר ספורי צדיקים
מובא בילקוט "אוהב ישראל": הרבי הקדוש, ה"אוהב ישראל" מאפטא זצ"ל, אמר: קודם ביאת המשיח תרד אפיקורסות לעולם, והראה באצבעו על אחד שיש לפניו – אפילו אנשים כערכו יתפסו למינות, וסיים, כי עצה להנצל היא להתאסף יחד ולספר ספורי מעשיות מצדיקים.
גם מסופר על רבי וואוועלע משינוסטער, שהיה ישן תמיד בעיניים פתוחות. פעם אחת ישן ועצם את עיניו. בדיוק אז ישב על ידו אחד מגדולי חסידיו, וראה זאת. נבהל ונפחד, שמא חס וחלילה … פקח את עיניו ואמר: "הראו לי את הדור, שלפני ביאת המשיח, וראיתי שאפילו אנשים כמותך יהיו נתפסים למינות, רחמנא לצלן". התחיל החסיד לבכות. אמר לו הרבי הצדיק זצ"ל: "אבל עצה תהיה להם, שיספרו מעשיות מצדיקים ואפילו ממני". הרבי הצדיק מרוזי'ן ספר זאת וסיים: "יספרו מעשיות צדיקים ואפילו ממני". וכפל הלשון "ואפילו ממני" שתי פעמים.
על האדם לנצל כל עת מצוא ועת רצון, לבקש רחמים ותחנונים מלפני הקב"ה להאיר מוחו ולבו באור האמונה, וכבר סדרו לנו החכמים תפילה מיוחדת על כך:
אבינו שבשמים ידענו כי עקר ויסוד היהדות הוא האמונה השלימה. וכל קיום עמך ישראל טובתו והצלחתו הוא באמונתו הטהורה ובשלמות הבטחון בשמך הגדול והקדוש, חובתנו הוא לזכור תמיד כי אתה הוא יוצר הכל, אדון הכל, ומושל בכל, והשגחתך על הכל, לא יפלא ממך דבר, ואין נסתר מנגד עיניך. אתה המגדל ומחזק לכל. וכל טובתנו והצלחתנו וחיינו מסורים בידך, אתה לבדך עוזר וסומך, גואל ומושיע, מטיב ומרחם, זן ומפרנס ומכלכל לכל. ובידך למלא כל מחסורינו וכל משאלותינו. ידענו כי מבלעדי מאמריך וגזירותך אין שום כח בעולם, ואין יכולת בשום נברא להועיל ולהזיק להרע ולהטיב. אתה הוא עלת כל העלות וסבת כל הסבות, אדון כל המעשים.
לכן באנו לשפך שיח ותחנה לפניך כדלים וכרשים דפקנו דלתיך, נא אב הרחמן רחם עלינו ותטע בלבנו ובלב כל עמך בית ישראל אהבתך ויראתך, וזכנו להאמין באמונה שלמה בך, באחדותך ובמלכותך, ובהשגחתך הפרטית, ובתורתך הקדושה והתמימה. זכנו להיות בטחוננו בך תמיד על כל דבר, בטחון גמור ושלם, חזק מאד, בלי שום רפיון וחולשה, ולא נדאג ולא נפחד כלל. שמרנו והצילנו מקנאה, שנאה ותחרות, ונהיה שמחים מאד בטובת והצלחת איש ישראל.
אבינו שבשמים, השלכנו עליך יהבנו נא אתה תכלכלנו, חפצנו ובקשתנו מלא ברחמים. בך תלינו בטחוננו, רחמיך מהרה יקדמונו. ובזכות כל הצדיקים והחסידים והתמימים והישרים, שהאמינו ובטחו בך בכל לבם ונפשם, חננו ועננו ושמע תפלתנו. ותשלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידנו, והכן פרנסתנו מידך הרחבה והמלאה, ולא יצטרכו עמך בית ישראל זה לזה ולא לעם אחר. ותן לכל איש ואיש די פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה. ותמהר ותחיש לגאלנו, ותבנה בית מקדשנו ותפארתנו, ותן חלקנו בתורתך, ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.
לסכום
אם כן יש לנו ד' עצות כדי להגיע לאמונה הבהירה: א. לדבר אמונה. ב. לקיים המצוות. ג. לספר ספורי צדיקים. ד.להתפלל על אמונה.
והבא לטהר מסייעין אותו, דורשים מן האדם רק לפתוח פתח כחודו של מחט והקב"ה פותח לו פתח כפתחו של אולם.
פרק ד' – פרות האמונה
אשרי המאמין
המהלך בעולם באמונה שלימה וטהורה אשריו – בעולם הזה וטוב לו – לעולם הבא. זוכה הוא להרבה טובות, ולפום צערא אגרא – כמדת הקושי כן מדת השכר,ונפרט:
א. אין לו פחד כלל
היהודי שבכל דרכיו יודע ומכיר בה', כל מהותו וכל השקפתו מיוחדת במינה, וכל גישתו להתרחשויות החיים אומרת אמונה, על כן אינו חרד ולא נרתע, כי הכל מאת ה' נעשה ודאי לטובתו, בהשגחתו הפרטית התמידית עליו,דכתיב (ישעיה כ"ח): "המאמין לא יחיש" – הוא לא חושש משום דבר בעולם. "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי" (תהלים כ"ג).
ב. חי ברוגע
לרוגע ולשלוה הנפשית שחש האדם המאמין אין מתחרים, הוא לא רודף אחר הממון, ביודעו שממילא אף לא אחד יכול להזיק לו ולקחת ממנו, הרי הקב"ה מלך על העולם ואין אדם לוקח במה שמוכן לחבירו, כך שחייו אינם מרוץ. הוא חי ללא לחצים, ללא טרדות וללא דאגות כלל וכלל לאף דבר גשמי. הכל נעשה אצלו במתינות וברגיעות. יוצא שהוא נח לשמים ונח לבריות. ומי אינו חפץ בחיים שכאלה?!
ג. זוכה לעשירות
לא רק זאת, אלא בהכירו שה' מוריש ומעשיר – זוכה בזכות האמונה לעושר, שנאמר (גמ' נדה): מה יעשה אדם ויתעשר? … וישא ויתן באמונה", וכן מצינו במשלי: "איש אמונות רב ברכות".
ד. מקבל יסוריו באהבה
על ידי אמונתו ובטחונו בה' זוכה לקבל יסורים באהבה ולשמוח עם יסוריו, הוא מכיר שכל הצער בודאי הוא לו לטובה גדולה ועצומה, אז בזו השמחה והאמונה מתקשר עם אלו הצדיקים היושבים בהיכל אהבה, אשר סבלו יסורים בחייהם, ומשפיע עליו כח להמתיק הדינים מישראל ולהטיבם, ויסכרו פי דוברי שקר והמלשינים, ואדרבא הם יבושו ויכלמו כל הנחרים בך, כי אומר להם הקב"ה: "ראו בריה קטנה ושפלה שיש לי בעולם השפל, אשר לא די שאינו מבעט בהיסורים אלא עוד שמח עמהם בשמחה וגיל". עליו הכתוב אומר: "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".
מהיכן שואב האדם את הכוחות לכך?
עובדא מבעל ה"דברי חיים" מצאנז זצ"ל
כשחזר בעל ה"דברי חיים" מצאנז זצ"ל מלווית בנו הצעיר רגוע ושלוו נשאל ע"י תלמידיו מהיכן הכח לכך? השיבם: "אדם ההולך לתומו בדרכו, ופתאום מקבל מכה חזקה בגבו, מסתובב לאחוריו בכעסו לראות מי הוא זה אשר הכהו, והנה לנגד עיניו ידיד נפשו אוהבו אשר נתן לו זאת כאות אהבה, בטח יקבל באהבה, ואדרבה, עוד ישמח לקראתו, כן אני קבלתי היום מכה איומה, ואתבונן ממי קבלתי מכה זו, והנה לא אחר זה מהבורא עולם שאני כ"כ אוהבו, בודאי אקבל באהבה ובשמחה" – ומיד התחיל בעבודת קודשו, בתפילת שחרית וצעק בקול: "הודו לה' קראו בשמו… שירו לו זמרו לו…"
כשהאדם חדור באמונה תמימה גם מכה חזקה מתקבלת אצלו כאות אהבה "להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו", וד"ל.
ה. מקרב הגאולה
תחת הכרה זו של האמונה חיו יהודים בכל הדורות. הם ידעו בבירור כי המצב העגום שהיה נחלתם אינו חזות הכל. הצרות לא יכלו להשכיח מפיהם ומליבותיהם את שולחם – אביהם, אב הרחמן, וזו חיזקה את רוחם וחישלה את כח עמידתם. עד שיכלו להתעלות מעל ההווה המצומצם, ולפיכך גם במצבים הקשים ביותר ציפו בתקוה לעתיד, באמונה שלימה בביאת המשיח, ואמרו חז"ל (ילקוט הושע תקי"ט): בזכות האמונה נגאלו אבותינו ממצרים, ובזכות אמונה עתידין להגאל. ע"י אמונה זוכים לגאולת הפרט ולגאולת הכלל. "ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".