אור הזוהר 77- גיוס לצבא הרשב"י להצלת בחורי ישיבות

אור הזוהר -עלון  גיוס לצבא הרשב"י-  להורדה לחץ כאן:   אור הזוהר 77

 

 

.

….

…

…

.

…

 

להסיר מכשול!

מכתב ממרן ראש הישיבה הגאון ר' אהרן יהודה לייב שטיינמן שליט"א

בס"ד, פורים דמוקפין תשע"ג

באתי לחזק הבני תורה, אשר לדאבונינו אנו כולנו בפחד על גורל בני תורה ועמלי תורה הצעירים.

אשר זה המשך להיות כל העתיד הנועד לדור הבא, וכל אחד ישתדל להוסיף תורה, והוא בקביעת עתים לתורה ובני ישיבות ילמדו יותר בהקפדה לנצל את הזמן ללימוד התורה.

ובאתי להוסיף, לבקש מתלמידי הישיבות להשתדל בעצת הרמח"ל, במשך ה' יממות, כדי לבטל הגזירה אשר רוצים לגזור לבטל הישיבות מישראל.

ונקווה בעזרת השם שזה יהיה בסייעתא דשמיא להפר את עצת אלה הזוממים לבטל תורה מישראל. הכותב בצער על הגזירות הנוראיות אשר רוצים לבטל תורה וזכות הלומדים יבטל ויפר את עצת הזוממים".

מקום החתימה:   א.ל שטינמן

ובאנו בכאן לחזק את  דברי מרן שליט"א בהבאת מקורות הדברים. והצגת הדברים על אמיתותם, ועל כל פרטיהם, לתועלת הנשמעים לדברי מנהיג דורנו מרן ראש הישיבה שליט"א, לנהוג כתקנה זו על יסודה ועיקרה למען יפעלו בכל תוקפם לבטל הגזירה ולקרב הגאולה ברחמים .

וזה לשון קודשו של הרמח"ל (הדברים מובאים כאן בהעתקת לשון קודשו ממש, ללא השמטות. לנוכח אלו שהביאו את לשונו, אך בדילוג קטעים הכרחיים ונחוצים שהם ממש לעיכובא)

…"וזאת ידעתי אגיד, כי ודאי כבר נתרבה הקטרוג עד שהיה יכול להגיע ח"ו אל מקום גדול, ואנו ת"ל [תודה לקל] הקדמנו (וירצה ה', יהיה לכל ישראל) רפואה למכה, כי זה ה' חדשים בקירוב כבר ראינו את הנולד והתחלנו בתיקון גדול, כאשר אומר עתה לכ"ת [לכבוד תורתו], וזאת העצה היעוצה לכל קהלות קדש, בני אטליא, ישמרם צורם, לינצל מרשת זו טמנו שונאיהם. ובודאי היה להם לפקח על זאת ולא יחדלו, כי רב הדבר ועצום מאד.

זה הסדר אשר שמנו בבית מדרשינו, כי כבר ידענו מה שכתב רשב"י בספר הזוהר פרשת ויצא, "בעוד דהאי קול לא פסק דבור שלטא ויכלא ועל דא לא איצטריך אוריתא למפסק", [ע"כ] ושם למעלה מעט: "כל זימנא דחכימיא ייחדון בה באורייתא, לא יכיל סמ' [סמך מם] בהו",

[ע"כ] וע"כ [ועל כן] שמנו עצמנו לקבוע לימוד שלא יהיה לו הפסק כלל – זה משפטו: שבעה בחרנו אשר התנדבו לזה, לקיים להם להיות בין כולם, לומדים תמיד מן הבוקר עד הערב, כל הימים לא יחשו, והם עשו ביניהם תנאי, שהלימוד הזה לא יהיה אלא לתיקון כל ישראל, ועל כן כלם כאיש אחד יחשבו, ולא יעשה שום אחד בשביל עצמו אלא בשביל כל ישראל. ובסדר זה יתחילו: מיד אחר תפלת שחרית ישב אחד במקום אחד אשר הוכן לזה, ושם ילמוד שיעור קבוע לי עד בוא השני ויקח ממנו הספר עצמו, וממקום שהוא מסיים שם יתחיל, עד בוא השלישי ויקח ממנו, וכך יקיפו וילכו עד צאת הכוכבים, דבר יום ביומו. וכל אחד בשעת לימודו יהא דינו כמתפלל שמונה עשרה, שלא יוכל להפסיק בשוּם מִן הפסק שבעולם, ולא יסיים לימודו עד שיתחיל הבא, באופן שברגע אחד לא יפסק קול התורה, והלימוד הוא ספר הזוהר, תיקונים וזוהר חדש – ונמצינו לומדים בכל שבוע כל זה.

וזה ידענו כי בחר ה' בזה לבטל כל גזירות קשות, ובפרט להיות לחומה אל הגזירה הקשה ח"ו, ועתה אל ישליכו חכמי ישראל את הדבר הזה אחרי גום, כי אני אלמלא נתיישר חילי הייתי קובע דבר זה בכל מקום, אבל כ"ת [כבוד תורתו] יקח את העצה הזאת ויהיה לו לזכות, כי אין כמוה לטובה לכל ישראל, וכל אחד במקומו יוכל לעשותו, כי לא דבר קשה הוא כלל, ואנו מצליחים בזה תודות לא-ל, ועוד לנו סדרים רבים וכאים בענין הלימוד הזה. וה' אלקי השמים ימלא משאלות לבבו לטובה, ואת משאלות כל בני ביתו אשר דורש אני שלומם כאיש אחד, כנפשו הרמה וכנפש שותה בצמא את דבריו."

ולאור הנ"ל נכנס בחור ישיבה אל מעונו של הגאון הגדול מרן ראש הישיבה רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן שליט"א בעל "אילת השחר" ושאלתו בפיו: "האם בחור ישיבה יכול ללמוד זוהר?"

והשיב בזה הלשון: "כן, העיקר שתבין!." עכ"ל.

ומעשה ששאלו את מרן שר התורה  הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א :"האם נכון מה שפורסם בשמו שאין לבחורים ללמוד זוהר הקדוש?" וענה בזה הלשון: "הרבה דברים אומרים בשמי. מה לך להתרגש? ח"ו שאומר כך!, אלא אדרבה מקובלני ממרן החזון איש זצ"ל שאין ספר מוסר מעורר ומחזק כמו הזוהר הקדוש, וחובה קדושה בפרט לבני תורה לעסוק בו! עכ"ל

ולא מצא רבינו הרמח"ל (בעל "מסילת ישרים") עצה טובה יותר לקרב את הגאולה כי אם לייסד ישיבה שבה ילמדו ברציפות משמרות מבוקר עד ערב – זוהר הקדוש!

וכמו שהורה כבר כמה פעמים מרן הגראי"ל  שטיינמן שליט"א.

ואנו אין לנו אלא לילך ולקיים דברי מרן.

ובזה נמצא מרגוע גם לגזרת הגיוס האיומה המרחפת על בני הישיבות, כאן העצה ברורה: שבכל ישיבה וישיבה באשר היא יקבעו סדר לימוד קבוע בספר הזוהר הקדוש מרישא ועד גמירא, ויראו לנכון לסיימו. או אז ינצלו מזה, ומכל מרעין בישין! והנה מובטח הוא הדבר שיבטל הגזירה וישיבתם לא תגוייס!

"לו עמי שומע לי, ישראל בדרכי יהלכו"

ואלו כבר קימנו עצת הרמח"ל זיע"א ללמוד בחבורה זוהר הקדוש בגירסא ברציפות, כבר הונח לנו, ונצלנו מיד כל הקמים עלינו, וזכינו לרוח טהרה, (דניאל פרק ז יג) "וארו עם ענני שמיא" וגבר ישראל!

שאלה:

חב"דניק אחד שאל אותי, למה אתה שולח בכלל ספרים לבית כנסת של חב"ד, אנחנו הרי נוהגים שלא ללמוד זוהר?

תשובה:

קודם כל מי שאומר כך, הרי ידוע הוא עם הארץ גדול ולא רק תורה לא יודע אלא אפילו מנהגי חב"ד אינו יודע. חסיד חב"ד שמדבר כך, זהו סימן מובהק שלא דרך על מפתן חסידות בכלל, ובפרט על מפתן חסידות חב"ד מעולם.

ועתה אביא לך את ההוכחות שהנך לא צודק, כי הנה הרבי מליובאוויטש זי"ע, שאל את הראשון לציון הגאון הרב מרדכי אליהו, האם בארץ הקודש לומדים זוהר, ענה לו, רק הספרדים לומדים זוהר תמידים כסדרן, אמר לו הרבי מה האפליה, הרי ספר הזוהר גם לאשכנזים ניתנה, ובודאי שהאשכנזים גם כן צריכים ללמוד ספר הזוהר, ואמר לו הרבי, כשתגיע לארץ ישראל (בשנת תשמ"ד) תעשה פלקטים גדולים בכל רחבי ארץ ישראל, על דעתי שאני סובר ומצוה לכולם שילמדו ויהגו בספר הזוהר.

ועוד סיפור יפה שאוכל לספר לך, שמובא בספר היפה "הרבי ויהדות ספרד", (בהערה 11 בעמוד 48) סיפור מהחיים, שקרה לבן ישיבה אחד, שהיה 'עילוי גדול' בישיבה מסוימת, וזכה להרבה כבוד ותהילה מחבריו, רבותיו וכו'. והסיפור הוא ארוך ומרגש, ואני מקצר בו מאוד: יום אחד הוא זכה להיכנס ליחידות אצל הרבי (בזכות חסיד אחד שהביא אותו לרבי), ובאותה היחידות הרבי עורר אותו על הצורך והחיוב של לימוד פנימיות התורה, חסידות וכו'. והבחור שאל את הרבי: "מדוע"? והרבי ענה לו (בערך כך): "כי אם פעם אחת לא יכבדו אותך… אתה עלול להפסיק ללמוד תורה". בסיומה של היחידות, בצאתו מן הקודש, חיכו החסידים לשמוע ממנו איזו מילה של הרבי, אבל הוא לא היה מוכן להחליף אפילו מילה אחת אתם, כי היטב חרה לו על דברי הרבי שאמר לו. אבל כדברי הרבי כן היה, והבחור העילוי ירד לגמרי מדרך התורה והמצוות. (במאמר המוסגר מכאן רואים למעשה כי מי שלא לומד ולא מתחבר לזוה"ק כל תורתו הוא רק לשם התפארות, והראיה שאם נכשל בה, הוא מיד עוזב אותו, ומי יודע מה יהיה בסופו.) עד שיום אחד הוא פגש את אותו חסיד שהביא אותו לרבי, ובאמצע הרחוב הוא צעק לו: "אני רוצה ללמוד חסידות"… עד שהחסיד הבין שזהו הבחור העילוי, שכל כך השתנה… ואז החסיד שאל אותו: "איך קרה שהתדרדרת כל כך?" והבחור ענה לו: "כך וכך אמר לי הרבי ביחידות, ואני כעסתי בלבי על דבריו, אבל כאשר הגיע תורי לומר את ה'חבורה' (=פלפול בגמרא) לפני חבריי, נחלתי כישלון צורב, וכבודי הושפל עד עפר. ומאז ירדה קרני בישיבה ופחת כבודי… עד שראיתי שאין לי חשק יותר ללמוד תורה, הפסקתי ללמוד ולאט לאט התדרדרתי עד שירדתי לגמרי מדרך התורה והמצוות. ועכשיו היום הזה שראיתי אותך פתאום נזכרתי בדברי הרבי איש האלוקים – שאמר לי מראש מה יקרה לי, וזה גרם לי זעזוע עמוק וחרטה פנימית; ועכשיו אני מבקש ממך, אנא למדני "חסידות" (שמו של האברך הזה ידוע ויש אנשים שמכירים אותו). זהו קיצור המעשה.

וזה דבר הפגישה אצל הרבי מליובאוויטש המובא בספר "הרבי ויהדות ספרד"

החיבור של אשכנזים וספרדים:

"מדברים רבות על הצורך לבטל את המחיצות. שבין ספרדים לאשכנזים וכו'".

בשנת תשד"מ ביקרו אצל הרבי שני הרבנים הראשיים, האשכנזי והספרדי – מיד אחרי בחירתם לתפקיד (הרב אברהם שפירא הכהן והרב מרדכי אליהו, שיחיו ויאריכו ימים [זצ"ל]). בין היתר, נסבה השיחה על לימוד תורת הסוד ועל ביטול המחיצות שבין אשכנזים לספרדים.

להלן נעתיק את רשימת הדברים מתוך הספר "בצל החכמה":

הרב שפירא שליט"א: לימוד הקבלה היה נפוץ אצל הספרדים יותר מאשר אצל האשכנזים, וגדולי האשכנזים שבאו לארץ ישראל קיבלו את לימוד הקבלה מהספרדים (בשער "שורשי החסידות" נצטט את דברי הרבי הריי"צ שהמפיצים הראשונים של תורת הסוד בארצות אשכנז הם הספרדים, שהגיעו לשם בעקבות גירוש ספרד. ולפי זה הן "גדולי האשכנזים שבאו לארץ ישראל" והן הפצת הקבלה בארצות אשכנז נזקפת לזכותה של יהדות ספרד. וכדברי הרבי, שהובאו בהערה ו' של הפרק הבא, שהספרדים קדמו לאשכנזים בתורת הסוד.).

כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א: לימוד פנימיות התורה שייך לכל בני ישראל הן אשכנזים והן ספרדים. בנוגע לאשכנזים הרי הגר"א, מגדולי האשכנזים כותב בפירושו למשלי (פרק ב' פסוק ט. ונצטט את דברי הגר"א מילה במילה: "כי כאשר יבין הסוד על בוריו, יהיה לו הכל אצלו על בוריו: הפשט והרמז הדרוש וסוד. אבל כל זמן שלא יבין הסוד אפילו הפשט אינו ברור בידו", עד כאן לשון הגאון מוילנא. בהמשך היחידות הזאת ביקשו הרבנים הראשיים מהרבי ברכה "שלא נכשל בדבר הלכה". והרבי ענה להם על פי דברי הגר"א, שרק אם לומדים פנימיות התורה רק "אז בטוחים שיצליחו לכוין לאמיתתה של תורה בנגלה דתורה, הן "יורה יורה" והן "ידין ידין" וכפי שהוזכר לעיל מפירוש הגר"א" [=שהעתקנו כאן], ("בצל החכמה" עמוד 220).) שמי שלא למד חכמת הנסתר אי אפשר שידע דין לאמיתו! ובדור שלאחריו הדפיס תלמידו המובהק ר' חיים מוולוז'ין – את ספרו "נפש החיים" שרובו לקוח מספרי קבלה […] ובנוגע לספרדים […]

ונמצא שהלימוד דפנימיות התורה שייך לכל החוגים של בני ישראל, הן אשכנזים והן ספרדים […]

ועוד ענין בזה: מדברים רבות על הצורך לבטל את המחיצות שבין ספרדים לאשכנזים וכו'. ומכיון שכל הענינים התחלתם בתורה, כמאמר (לשון הזוהר חלק ב, דף קסא, בהתחלת עמוד ב.) "אסתכל באורייתא וברא עלמא" – צריכים לכל ראש לבטל את המחיצות שבין ספרדים לאשכנזים בנוגע ללימוד התורה: כפי שאמר מר (בתחילה נראה שהרבי מסתייג מדברי הרב שפירא – מזה שהוא מדגיש שהחסידות שייכת לכל עם ישראל "הן אשכנזים והן ספרדים", ואילו כאן אנו רואים שהרבי מסכים עם הרב שפירא, שעניין הקבלה חזק יותר אצל הספרדים. אבל ברור, שאין סתירה בין שני הדברים האלו, מכיוון שהצטיינותם של הספרדים בלימוד הסוד וזכות ראשונים ששמורה להם בזה אינה שוללת או מבטלת, חלילה, את חובת הלימוד הזה מאחינו האשכנזים; שכן תועלת עצומה יש בלימוד זה, וכדברי הגר"א שהרבי מצטט (העתקנו אותם לעיל בהערה 9) ודבר נוסף: זוהי הדרך הנכונה לבטל את המחיצות ולחבר בין אשכנזים וספרדים.) שספרדים היו רגילים בלימוד הקבלה יותר מאשר האשכנזים, ולכן צריך לבטל מחיצה זו[…].

("בצל החכמה" עמודים 209-208)

עד כאן הפגישה.

ועתה נביא קצת קטעים מ"אגרות הקודש" רק אלו השייכם ללימוד הזוהר, שתראה כמה דרבן כ"ק מרן זיעוכי"א את לימוד פנימיות התורה.

מכתב א': – מובא ב"אגרות קודש" עמוד קמב,

עבודת ה' – פנימיות התורה לעומקה

הוו"ח אי"א נו"נ וכו' מו"ה בן ציון שי' [יעקובוביץ]

…ובודאי למותר להעיר, שאם בדורות שקדמונו אפשר היה להסתפק בהנהגה חסידותית או באמירת עניני תורת החסידות בדרך סגולה מבלי העמקה הבנה והשגה שבה, שהרי אז לא הי' העולם מושקע כ"כ בשכלים הפכים משכל התורה, ברחוב היתה ניכרת יהדות ועל אחת כמה וכמה בבית, הנה בתקופתנו זו שמושקעים בעניני תחבולות וערמומית של חכמות חיצוניות (ולא חלק קטן – "בחכמה" של כפירה) נוסף על הענין שמשקיעים את החב"ד שבראש בעניני פרנסה, וברחוב מנשבים רוחות בלתי מצויות וכו', פשיטא שצריך להיות זה לעומת זה להרבות הבנה והשגה ע"י לימוד לעומקה בפנימיות התורה הנקראת בזוהר הק' אילנא דחיי, ומוסיפה חיות בלימוד תורת הנגלה בקיום מצותי' וכו' עד לחיי הגוף של איש הישראלי, אשר גם הוא קדוש הוא, והרי מבוארים הענינים בארוכה בכ"מ ומהם באגה"ק לרבנו הזקן בעל התניא (פוסק בנסתר דתורה) והשולחן ערוך (פוסק בנגלה דתורה) בסי' כ"ו, ובקונטרס עץ חיים לנכד נכדו וממלא מקומו אדמו"ר מוהרש"ב, ויהי רצון שגם בלימוד זה יבשר בקרוב אשר מרגיש בטוב ומוסיף וכו'.

בברכה לבריאות הנכונה ולבשו"ט בכל האמור ולקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.

אור הזוהר גליון 78 ניסן תשע"ג

זוהר הרשב"י גיוס לצבא הרשב"י

מכתב ב'

מכתב להנ"ל ב"אגרות קודש" עמוד קמג

תורת החסידות

הכרח הלימוד

ב"ה, י"א תמוז, תשי"ז

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מכ"ט סיון, בו כותב אודות הישיבה בה לומד ואשר מדי שבת בא לשם אחד מחסידי חב"ד ולומד שיעור בתניא, ומסופק הוא אם להכנס ללמוד התניא ויש גם קס"ד אצלו לעשות זה כשיגיע לגיל ארבעים בערך וכו' וכו'.

ועד כמה גדול העלם והסתר דגלותנו זה דעקבתא דמשיחא, אשר לאחרי המובא בכמה מקומות בזה (בהקדמת הרח"ו לשער ההקדמות, באגרת הקודש לרבנו הזקן בעל התניא והשו"ע בקונטרס עץ חיים לאדמו"ר מוהרש"ב ועוד), אודות ההכרח דלימוד פנימיות התורה בדורותנו אלה, עדיין עומדים בספק בזה עד שישנו קס"ד להתחיל הלימוד בהגיע לגיל ארבעים שנה! וביותר תגדל הקושיא על יסוד מעשה רב, אשר רואים בפועל שבכדי לעמוד נגד רוחות בלתי מצויות אשר בעוונותינו הרבים מנשבים ברחוב ולעתים קרובות, מוכרח חסון מיוחד ולא די החסון שבדורות שלפנינו, ועל דרך הודעת חז"ל הידוע רב בקעה מצא וגדר בה גדר, ועל דרך תרופות בחולי הגוף שכשמתחדשת רחמנא ליצלן מחלה חדשה, אין מסתפקים בסממני רפואה הישנים, הנה כן הוא גם בחולי הנפש, אשר בעקבתא דמשיחא דחוצפה יסגי וכו' וכו' אי אפשר להסתפק בלימוד חלק הנגלה דתורה, וגם אפילו כשמצרפים אליו לימוד תורת המוסר, ומוכרח הלימוד דפנימיות התורה אשר בדורותנו נתגלתה באופן דהבנה והשגה רק בתורת חב"ד וכנראה במוחש

ובהתבוננות אפילו לשעה קלה בדברי הרח"ו בהקדמתו לשער ההקדמות בהנוגע לעקבתא דמשיחא, ובהתבוננות אפילו לשעה קלה בדברי הקונטרס עץ חיים הנ"ל כל איש ישר הולך ואשר אין הרצון שליט על השכל תיכף יתחיל ויתמיד בלימוד זה וכל המקדים בזה וכל המגדיל בזה הרי זה משובח.

ויהי רצון אשר יערה עליו רוח ממרום ויקבע עתים ללימוד הנ"ל, קביעות לא רק בזמן אלא גם בנפש, ובמשך זמן לא ארוך יראה כי טוב הוא, טוב האמיתי כמרז"ל טוב לשמים וטוב לבריות.

בברכה לבשו"ט.

מכתב ג'

מובא ב"אגרות קודש" בעמוד קמד להנ"ל

קירוב הגאולה

ב"ה, אדר"ח אלול, תשי"ד

שלום וברכה!

במענה על מכתבו בו שואל ע"ד המבואר בכ"מ בתורת החסידות בהענינים של מעלה ע"י משל מנפש האדם והרי לית מחשבה תפיסא בי' כו' וכו' ומה גם אנחנו שאין לנו עסק בנסתרות.

הנה מבואר בזה באריכות בקונטרס לימוד החסידות שהוא מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מענה לאחד ששאל אותו קושית כת"ר שי' וימצא שם הדברים מבוארים כדבעי והעיקר הוא אשר כמו בקיום כל המצות אי אפשר הדבר אלא ע"י הקדמת נעשה לנשמע (שפירושו הבנה, כי אם שמיעה כפשוטו הרי אי אפשר לעשות קודם ששומע מה עליו לעשות) הרי גם במצות ת"ת בפרט ושהיא שקולה כנגד כל המצות הרי צ"ל הנעשה קודם להנשמע היינו הלימוד בפועל אף שלעת עתה אינו מבין את הכרח הלימוד וכו' ומדגיש אני התיבה מבין כי בודאי ידוע לכל מהכרח לימוד פנימיות התורה היא תורת החסידות ובפרט בדורנו זה אשר נוסף על מה שכתוב בזהר ח"ג דף קכ"ד ע"ב שבלימוד זה יפקון ישראל מן גלותא ברחמי הנה מבואר בהקדמת הרח"ו בשער ההקדמות שהעדר הלימוד ובמילא מובן שגם המעטת הלימוד מאריך את הגלות ולא רק גלות בנ"י אלא גם הענין דשכינתא בגלותא וכשיתבונן כאו"א מאתנו שע"י מה שממעט בלימוד פנימיות התורה יהי' ח"ו שכינתא וכנסת ישראל ובמילא גם בנ"י נשמות בגופים עכ"פ רגע אחד יותר בהגלות וחשך כפול ומכופל הרי תסמר שערות ראשו האחריות המוטלת עליו והענינים שתלוי בלימוד פנימיות התורה וכל הקושיות שיש על זה הרי ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר אשר היצה"ר אומן במלאכתו ובא לכאו"א לפי מהותו וישנם כאלו שבא אליהם לבוש במעיל משי, והבחינה בזה שאם הסברות מונעים העבודה בפועל הרי מקורם בצד דלעומת זה.

כבקשתו אזכירו ואת זוגתו שיחיו על הציון הק'. הפ"נ נתקבל.

מוסג"פ קטע משיחת ש"ק מברכים ח' אלול תשי"א אשר תוכנו בכל השנים ובכל השנה זמנו הוא ובטח יפרסמו באופן המתאים.

בברכת כוח"ט

זוהר

מרומם את הנפש

"זוהר" מרומם הנפש, מדרש – מעורר הלב, ותהלים בדמעות – מדיח את הכלי.

(ס' היום יום בשם ה"צמח צדק")

מותר ומצוה לגלות זאת החכמה

שיטת חסידות חב"ד היא, שהזוהר וספרי פנימיות התורה בכלל, צריך ללומדם וכמו הלימוד דנגלה דתורה, וביחוד בתקופתינו זו, אשר כלשון האר"י החי – מצוה לגלות זאת החכמה, ואף מי שאין אפשר לו מפני סיבות שונות שאינן תלויות בו כלל לעסוק בהנ"ל באופן של לימוד, הרי סגולה ישנה גם באמירת האותיות.

(אגרות קודש יז, קסה)

דווקא לימוד בהבנה ובהשגה

…פשוט שצריך להשתדל ככל האפשרי להפיץ לימוד האמור. ויעוין דברים מבהילים שנאמרו בגודל העונש על מניעת לימוד זה [=פנימיות התורה], שמזה מובן גם גודל השכר, בהקדמת הרב חיים ויטאל [תלמיד האריז"ל] לשער ההקדמות (מיוסד על דברי הזהר ומדרשי רז"ל), שמשם מובן שדווקא לימוד באופן של הבנה והשגה מביאים גאולה, וכלשון הבעש"ט באגרת הק' שלו הידועה, שבהיותו בהיכל משיח, המענה הי'ה, "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה".

(אגרות קודש יז, קסה)

שאלה:

ראיתי בהרבה בתי כנסיות ששלחתם הרבה ספרים למה רק בבית הכנסת שאני מתפלל אין, היתכן ששכחתם בדיוק מהבית כנסת שלנו?!

תשובה:

אנחנו שלחנו, ומסתם הגבאי שלכם זרקם, מן הסתם אינו רוצה שתזכו להיות מלומדי הזוהר הקדוש, והוא שייך לערב רב, והוא חוטא ומחטיא את הרבים, והוא אשם בכל הגזירות וגזירת הגיוס, והוא חוטא עוד יותר מלפיד בעצמו, ואולי לפיד הוא שלוחו ושלוחו של אדם כמותו, ואסור ליכנס לבית כנסת כזה מקל וחומר אם לבית שאין שם הספר "נועם אלימלך" אסור להיכנס כל שכן היכן שאין ספר הזוהר (רזין קדישין) אז העצה היעוצה הוא שתפטרו את הגבאי שלכם ונשלח אליכם עוד ספרים.

 

שאלה:

מה המקור שאי לימוד ספר הזוהר מביא גזירת הגיוס, ועל ידי ספר הזוהר אפשר להינצל מגזירת הגיוס?

תשובה:

ראה כאן את לשון הרב יהודה פתייה:

וְהִנֵּה בְּעִירֵנוּ בַּגְדַד יִּבָּנֶה עִירֵנוּ אָמֵן, הָיוּ לָנוּ שְׁנַיִם כְּרוּבִים זָהָב הַסּוֹכְכִים עַל הָעִיר מִבַּיִת וּמִחוּץ וְהֵמָּה אֲשֶׁר הָיוּ לָנוּ לְחוֹמָה וּלְמַחֲסֶה בְּיוֹם זַעַם, הָרִאשׁוֹן בַּקֹּדֶשׁ צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם חָכָם רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים בֶּן חָכָם רַבִּי אֵלִיָּהוּ בֶּן חָכָם רַבִּי משֶׁה בֶּן חַיִּים וז"ל וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה. וְשֵׁנִי בַּקֹּדֶשׁ הָרַב הַגָּאוֹן חָכָם רַבִּי שִׁמְעוֹן אַהֲרֹן אַבָּא בַּר אַבָּא הַמְכֻנֶּה אַגָּסִי וז"ל וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, הַמְחַבֵּר סֵפֶר בְּנֵי אַהֲרֹן עַל שַׁעַר הַגִּלְגּוּלִים, אֲשֶׁר ב' צַדִּיקִים אֵלּוּ הֵם לְבַדָּם הָיוּ נִמְצָאִים בְּעִירֵנוּ שֶׁרֹב עִסְקָם הָיָה בְּעֵץ חַיִּים וּבִשְׁמוֹנָה שְׁעָרִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד הוּא עוֹסֵק לְבַדּוֹ בְּחֶדֶר מַשְׂכִּיתוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְהֵמָּה בִּזְכוּתָם וְצִדְקָתָם הָיוּ מְגִנִּים עַל הָעִיר זֶה מִפֹּה וְזֶה מִפֹּה, אֶפֶס כְּשֶׁגָּמְרוּ הָעֲווֹנוֹת וְנִלְקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים חָכָם רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּשְׁנַת ה'תרס"ט בי"ג אֱלוּל הִתְחִילָה הָעִיר לִהְיוֹת צוֹלַעַת מְהַלֶּכֶת עַל רֶגֶל אַחַת וְהִתְחִילוּ הַצָּרוֹת לָבוֹא כִּי אַחֲרֵי קְבוּרָתוֹ נִלְקְחוּ בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹדַת הַצָּבָא לְמֶלֶךְ יִשְׁמָעֵאל לְלַמְּדָם סֵדֶר הַמִּלְחָמָה וְהָיוּ כָּל הָעָם מְיַלְּלִים וּבוֹכִים, וְהָיִינוּ מִתְנַחֲמִים בְּחָכָם רַבִּי שִׁמְעוֹן אַהֲרֹן וז"ל לִבְרָכָה וְכָל הָעָם עָנוּ אַחֲרָיו עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ כִּי הוּא יָכוֹל לְמַלֵּא מְקוֹם הָרַב חָכָם רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים זִכְרוֹנוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

אַךְ לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּינוּ כֵּן הָיְתָה, כִּי מַעֲשֵׂה שָׂטָן הִצְלִיחַ וְגַם בְּאוֹתוֹ צַדִּיק פָּגְעָה מִדַּת הַדִּין, כִּי אַחֲרֵי חֲמִשָּׁה שָׁנִים בְּלֵיל ו' ח' לְחֹדֶשׁ מְנַחֵם שְׁנַת הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָ"ד נָסַע גַּם הוּא לִמְנוּחוֹת וְעָזַב אוֹתָנוּ לַאֲנָחוֹת. וּבְהִסְתַּלֵּק גַּם חָכָם רַבִּי שִׁמְעוֹן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָז כָּבָה מֵהָעִיר גַּם שְׁבִיב הָאַחֲרוֹן. יוֹסֵ"ף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ. וְהָיְתָה עֵת צָרָה לְיַעֲקֹב צָרָה כְּמַבְכִּירָה כִּי בְּלֵיל י"א מְנַחֵם אָב, אַחֲרֵי פְּטִירָת חָכָם רַבִּי שִׁמְעוֹן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם נִדְבְּקוּ מוֹדָעוֹת אֲדֻמִּים מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדוֹלָיו בְּכָל הַשְּׁוָקִים וּבְכָל הַמְּקוֹמוֹת וּבְתוֹךְ הַמּוֹדָעוֹת מְצֻיָּר חֶרֶב אָדֹם לְאוֹת מִלְחָמָה מַמְלָכָה בְּמַמְלָכָה. מַמְלֶכֶת קוֹסְטַנְטִינָא בְּמַמְלֶכֶת בְּרִיטַנְיָיא. וְתֵכֶף הִתְחִיל לְקַבֵּץ אֶת בַּחוּרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָצֵאת לְמִלְחָמָה לְהִלָּחֵם עִם בְּרִיטַנְיָיא. וְהָיוּ מַסִּיעִין אוֹתָם מֵעִיר לְעִיר וּמִמִּדְבָּר לְמִדְבָּר בֶּהָרִים וּבַגְּבָעוֹת עַד הִגִּיעָם עַד מְקוֹם קִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה, וּמִנִּי אָז וְהָלְאָה מְצָאוּנוּ רַבּוֹת רָעוֹת וְצָרוֹת וְהָיוּ הַצָּרוֹת דּוֹחֲקוֹת זוֹ אֶת זוֹ כָּל אַחַת רוֹצָה לְהַקְדִּים אֶת פְּנֵי חֲבֶרְתָּהּ וְאֵין שָׁעָה בְּלֹא רָעָה וְאֵין רֶגַע בְּלֹא נֶגַע, וּגְזֵרוֹת קָשׁוֹת נִתְחַדְּשִׁים בְּכָל יוֹם נוֹסָף עַל יוֹם אֶתְמוֹל.

גַּם מִן הַשָּׁמַיִם נִלְחֲמוּ כִּי בְּלֵיל ג' י"ג כִּסְלֵו שְׁנַת אֵיכָה תִרְעֶ"ה צָפוּ מֵי נְהַר חִדֶּקֶל מֵרֹב הַגְּשָׁמִים וּפָרְצוּ גִּדְרֵי הַנָּהָר וְשָׁטְפוּ וְעָבְרוּ תּוֹךְ הָעִיר בְּעוֹד הֱיוֹתֵנוּ יְשֵׁנִים עַל מִטּוֹתֵינוּ בַּלַּיְלָה וְגָאוּ הַמַּיִם מֵי שָׁתוֹ, וַתְּהִי צְעָקָה גְּדוֹלָה בְּתוֹךְ הָעִיר אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא נִהְיְתָה רַק בִּזְמַן יְצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר עִם מַעֲמַסֵּיהֶם שֶׁעַל כִּתְפֵיהֶם וְעִם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם הַקְּטַנִּים שֶׁנּוֹשְׂאִים אוֹתָם עַל זְרוֹעוֹתָם הָיוּ בּוֹרְחִים וְנָסִים בְּתוֹךְ הָעִיר מִמָּקוֹם הַנָּמוּךְ לַמָּקוֹם הַגָּבוֹהַּ כִּי אֵין דֶּרֶךְ לָצֵאת מִן הָעִיר כִּי הַמַּיִם הִקִּיפוּ כָּל הָעִיר מִכָּל צַד יוֹתֵר רָחוֹק מִמְּלוֹא עֵינָיו שֶׁל אָדָם, וְגָבְהוּ הַמַּיִם וְהִפִּילוּ גַּלֵּיהֶם שְׁלִישׁ הָעִיר וְכַמָּה בְּנֵי אָדָם שֶׁלֹּא קָדְמוּ לִבְרֹחַ הָיוּ בָּתֵּיהֶם קִבְרֵיהֶם רַחֲמָנָא לִיצְלַן. וְאַחַר כָּךְ בָּא דֶבֶר לֹא תָּקוּם פַּעֲמַיִם צָרָה, גַּם נִתְמַלֵּא אֲוִיר הָרָקִיעַ פַּרְעוֹשִׁים וְנִלְוָה עִמָּהֶם מַכַּת בַּצֹּרֶת וְיֹקֶר הַשְּׁעָרִים. גַּם אַנְשֵׁי הַצָּבָא לֹא הִצְלִיחוּ בַּמִּלְחָמָה וְהָיוּ אַנְשֵׁי חֶרֶב הֲרוּגֵי מִלְחָמָה וְנִשְׁאֲרוּ נְשֵׁיהֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיהֶם יְתוֹמִים, עַד שֶׁרָאָה הַשֵּׁם אֶת לַחַץ עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּחֵם עַל הָרָעָה וְנִלְכְּדָה בָּבֶל בְּלֵיל א' י"ז אֲדָר שְׁנַת עֶזְרַ"ת בְּיַד סְגַן הַמִּלְחָמָה שֶׁל בְּרִיטַנְיָיא הַנִּקְרָא מוֹךְ, וּבְכֹחַ אֹנֶס כִּבּוּ אֶת שְׂרֵפַת הָעִיר אֲשֶׁר הִצִּיתוּ בָּהּ אַנְשֵׁי חַיִל שֶׁל קוֹצְטַנְטִינָא בְּעֵת צֵאתָם מֵהָעִיר, גַּם שְׁאָר בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר שָׁבְרוּ אֶת חֲנֻיּוֹת הַיְּהוּדִים וּבָזְזוּ אִישׁ לוֹ עַד שֶׁלֹּא הִשְׁאִירוּ כְּלוּם וַאֲפִילוּ הַדְּלָתוֹת שֶׁל הַחֲנֻיּוֹת עָקְרוּ וּלְקָחוּם וְהָיָה דַּעְתָּם לַחֲזֹר אַחַר כָּךְ וְלָבוּז גַּם אֶת הַבָּתִּים. וּתְּהִלָּה לָאֵל שֶׁלֹּא הֵפִיק אֶת זְמָמָם כִּי בְּהִכָּנֵס הָאוֹיֵב נָחָה שָׁקְטָה כָּל הָעִיר וְנַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים. וְאַתָּה קוֹרֵא נָעִים הַבֵּט נָא וּרְאֵה לָמָּה מְצָאתָנוּ כָּל זֹאת תֵּכֶף וּמִיָּד בִּזְמַן סִלּוּקָם שֶׁל ב' צַדִּיקִים הַנִּזְכַּר אִם לֹא לְהוֹדִיעַ לָנוּ שֶׁזְּכוּת חָכְמַת הָאֱמֶת שֶׁהָיוּ עוֹסְקִים בָּהּ הֵם אֲשֶׁר הָיוּ עוֹמְדִים לְמָגֵן וְצִנָּה נֶגֶד מִדַּת הַדִּין וּבְעֹצֶם כֹּחָם וְאוֹנָם הָיוּ דּוֹחִים אֶת הַגְּזֵרוֹת, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד נֶגֶד מִדַּת הַדִּין זְכוּת כַּמָּה צַדִּיקִים וַחֲסִידִים הָעֲסוּקִים בְּחִיצוֹנִיּוּת הַתּוֹרָה שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר…

כֹּה דִּבְרֵי הַמְחַבֵּר הַאי לַחְמָא עַנְיָא. הַצָּעִיר יְאוּדָה משֶׁה יְשׁוּעָה יְחֶזְקֵאל יְשׁוּעָה פְּתַיָּיא יצ"ו (בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה חֵלֶק רִאשׁוֹן)

אור הזוהר גליון 79 ניסן תשע"ג

זוהר הרשב"י גיוס לצבא הרשב"י

שאלות ותשובות לאחנו בני ישראל שנפלו בידי רבני הערב רב הלוחמים נגד משיח צדקינו!!!

שאלה: האם יש מציאות של אדם הלומד תורה, ולכאורה אוהב את התורה וכו', אבל בו זמנית הוא מעליב את התורה?

תשובה: איתא בגמרא מסכת עירובין דף סד. אמר רבי אחא בר חנינא מאי דכתיב ורועה זונות יאבד הון כל האומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה מאבד הונה של תורה.

ורש"י פירש שם: "רועה זונות נוטריקון זו נאה וארענה" כוונת רש"י שהוא "רועה" ולומד רק את השמועה שהיא "זו נאה" מלשון זונה, סופו יהיה (בלשון רש"י) "מאבד כבודה של תורה, וסופה להשתכח ממנו".

כלומר כבודה של תורה הוא רק כאשר לומדים את כל חלקי התורה, כולל את תורת הסוד שהתבארה בתורת החסידות, ומי ששולל את לימוד הסוד והחסידות דהיינו שמועה זו אינה נאה חס ושלום, הוא פוגע בכבודה של תורה וסופה להשתכח ממנו, עד כאן על פי פירוש רש"י.

ואני בעניותי אוסיף פירוש נאה מאבד הונה של תורה, הון זה עשירות, וידועים דברי חז"ל (ברייתא דל"ב מדות, מדה ט"ו) דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, וממילא מי ששולל דברי תורה במקום אחר ואותו מעניינים רק דברי תורה במקום אחד, ממילא הוא נשאר בעניותו עניות בדברי תורה ומאבד את העשירות של דברי תורה במקום אחר מאבד הונה של תורה ובנידון דידן ידוע, שדברי תורה בלי ידיעת פנימיותם וסודם הם יבשים ועניים, (כדאיתא בתיקוני זוהר) ואפשר לומר שהם הם דברי רש"י הונה של תורה כבודה של תורה, כי הונה ועשירותה של תורה הם כבודה.

ולהעיר מדברי הרב חיים ויטאל, תלמידו של האריז"ל, שכתב בחריפות גדולה שאי לימוד פנימיות התורה הוא ביטול כבודה של תורה ואין כבוד לתורה אלא בידיעת סודותיה, ועיין בדבריו, כפי שכתב אותם בלשונה הקדושה:

"והרי רבי עקיבא השיג בעולם הזה לסודות אלו, והנה זהו הנכון במה שכתוב במשנה (סוף סוטה) משמת רבי עקיבא בטל כבוד התורה, וזהו כבוד התורה והדרה ויופיה, וזה אצלי פירוש המשנה (אבות פרק ו' משנה ב') אמר ר' יהושע בן לוי, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב, ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, כי בלי ספק בהיותם עוסקים בפשטיה ובסיפורים לבדם, היא לובשת בגדי אלמנותה, ושק הושת כסותה, וכל האומות יאמרו לישראל מה דודך מדוד, מה תורתכם מתורתנו, הלא גם תורתכם סיפורים בהבלי העולם, אין לך עלבון תורה גדול מזה, ולכן אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, כי אינם עוסקים בחכמת הקבלה, שהיא נותנת כבוד לתורה". (הקדמת רבנו חיים ויטאל לשער ההקדמות)

הנה ראינו במפורש, כפי שכתבנו למעלה, שאי לימוד סודות התורה, הוא ביטול כבודה של תורה, ואוי להם לבריות מעלבונה של תורה, הנלמדת בלי ידיעת סודותיה.

נקודה נוספת וחשובה מאוד, שהרב חיים ויטאל מדגיש כאן, לא רק את ההן אלא גם את הלאו, כלומר הן את הצד החיובי שלימוד סודות התורה הוא כבודה של תורה, והן להיפך שהתעלמות מלימוד פנימיות התורה, על דרך שמועה זו אינה נאה, אינו רק ביטול כבוד התורה, אלא חמור מכך וגרוע עוד יותר, כי זהו עלבונה של תורה, לא רק שלא מכבדים את התורה, אלא אפילו מעליבים אותה רח"ל, ומכאן תשובה לשאלה הבאה, האם יש מציאות של אדם הלומד תורה, ולכאורה אוהב את התורה וכו', אבל בו זמנית הוא מעליב את התורה? והתשובה לפי דברי הרב חיים ויטאל כאן פשוטה, ולכן באה המשנה לפי הרב חיים ויטאל ואומרת, אוי להם לבריות שלומדים תורה, אבל אינם עוסקים בחכמת הקבלה שהיא נותנת כבוד לתורה.(מתוך הספר הרבי ויהדות ספרד)

אור הזוהר גליון 79 ניסן תשע"ג

זוהר הרשב"י גיוס לצבא הרשב"י

שאלות ותשובות לאחנו בני ישראל שנפלו בידי רבני הערב רב הלוחמים נגד משיח צדקינו!!!

שאלה: אתם אומרים שמי שלא לומד זוהר סופו שישכח גם את הנגלה שלמד מה המקור לזה, ומה הטעם לזה?

תשובה: התשובה כתובה בספר "הרבי ויהדות ספרד"

רש"י מפרש "מאבד הונה של תורה וסופה להשתכח ממנו"

וקשה להבין את החצי השני בדברי רש"י, וסופה להשתכח ממנו, מדוע ולמה?

החצי הראשון שמאבד הונה וכבודה של תורה, מובן יפה מאוד, שכן סיבת איבוד ההון בתורה נובעת מאי למידה של חלקים בתורה שאינם מוצאים חן בעיניו, זו אינה נאה, אבל השאלה היא, מדוע לדברי רש"י סופו לשכוח גם את החלקים בתורה שהוא כן אוהב, וכן לומד, והאם צריך לקבל זאת רק באמונה, כי כך כתב רש"י שהוא רבן של ישראל, או שאפשר להבין זאת גם בשכל? ולכאורה קשה לומר, שמי שלא רוצה ללמוד שמועה אחת בתורה, סופו יהיה לשכוח את השמועות שהוא לומד ומשנן בחריצות!

ועוד לפני שאנו מבארים את התשובה, רק מהשאלה הזאת אנו שמים לב לחידוש גדול מאוד, והוא שפירוש הפסוק, ורועה זונות יאבד הון, פירושו הוא, בגלל היותו רועה זונות הוא מפסיד לא רק הון פוטנציאלי שהיה מסוגל להרוויח, אלא שעקב היותו רועה זונות הוא מאבד גם הון שנמצא אצלו במזומן, וכך גם דוגמתו על פי הנמשל בגמרא אדם שהוא רועה זונות בתורה, כלומר שהוא מוכן לרעות וללמוד רק שמועה וחלק כזה בתורה, שעליו הוא יאמר זו נאה מלשון זונה, הוא מאבד לא רק את מה שהוא לא רוצה ללמוד, כי זה פשוט ומה החידוש בכך שהוא מפסיד את מה שאינו לומד? אלא החידוש הוא שגם את התורה שיש לו במזומן, שכבר למד ויודע, גם תורה זאת סופה להשתכח ממנו, כדברי רש"י, וזה חידוש גדול שלא שמים לב אליו, אבל השאלה ששאלנו קודם, עדיין במקומה עומדת, מדוע ולמה שהוא ישכח שמועה זו נאה בזמן שהוא לומד אותה בשקיקה?

ואפשר לתרץ זאת בשני אופנים, ושניהם אמת, לפי עניות דעתי:

א': ונתחיל בהסבר פשוט שנוגע לסיבת הזיכרון או השכחה, והוא כידוע, דבר שלא מבינים אותו, מהר מאוד שוכחים אותו, ונציע כאן שתי דוגמאות:

דוגמה אחת משינון משניות בעל פה, כידוע שיש בזה עניין גדול מאוד, (ראה בספר "היום יום" ט' סיון) שהנה אנו רואים במוחש שמי שמבין טוב את תוכן המשנה ילמד אותה בעל פה מהר יותר, וגם יזכור אותה למשך זמן ארוך, אבל מי שמדקלם את המשנה כמו תוכי, בלי להבין, מהר מאוד ישכח אותה, ודוגמה שנייה מלימוד הגמרא, כאשר לומדים סוגיה מסוימת בהבנה שטחית, סופה להשתכח ממנו, אבל אם הוא לומד את הסוגיה בהבנה טובה, ובידיעת יסודות ושורשי הסוגיה, הוא יזכור אותה לאורך זמן.

מהדוגמאות הנ"ל נבין בנידון דידן, מה קורה לאדם השולל מעצמו לימוד וידיעה של חלק מסוים בתורה? זה גורם לו להבנה חלקית, ופעמים רבות אפילו מסולפת, וסיבת הדבר היא, מכיוון שדברי תורה עשירים במקום אחר, ושם הרי אינו רוצה ללמוד, "זו אינה נאה", ולכן התורה שהוא לומד היא ענייה, וחסר בה הבנה, ולכן תורה שנלמדת בצורה ענייה רק במקום אחד, והיא נעדרת עשירות ההבנה ממקום אחר, נמצאת בסכנת שכחה, מה שאין כן כאשר האדם מוכן ופתוח ללמוד במקומות נוספים, שבהם הבנת התורה מתעשרת, לימודו יהיה בהבנה יסודית ונכונה, ואז מובטח לו שהתורה לא תשתכח ממנו מהר, או שלעלם לא תשתכח ממנו, והדברים הנ"ל נכונים בקל וחומר ובן בנו של קל וחומר ביחס למי ששולל מעצמו את לימוד חלק הסוד שבתורה, שאז 1. בזוהר כתוב, (תקוני זוהר תיקון ל') שהתורה שלו היא יבשה וענייה, ואז 2 כדברי הגר"א שאפילו פשט אינו מבין, ואי אפשר שידע דין לאמיתו, ואז 3. כדברי רבי יעקב אבוחצירא הרי הוא מתהלך בחושך, כסומא בארובה, ולפי הנ"ל ברור כשמש בצהריים למה רש"י כותב סופה להשתכח ממנו, וזהו דבר שהשכל והחוש מאמתים אותו, ולא רק עניין של אמונה.

2. הסבר נוסף וגם הוא פשוט מדוע סופה להשתכח ממנו, שזה נובע מתוך הסיבה למה הוא לומד תורה? בהסבר הקודם נגענו בנקודה איך הוא לומד תורה? בצורה ענייה ויבשה, שסוף כל סוף תשתכח ממנו, אבל עכשיו נדבר לא על אופן הלימוד, אלא על סיבת הלימוד, והנה ברור הדבר שכאשר האדם לומד רק את התורה שמוצאת חן בעיניו, ובחוצפה ועזות מצח של רועה שמועה זו נאה, הוא שולל ומבטל מעליו את חובת הלימוד דפנימיות התורה, שחלק זה אינה נאה בעיניו, זה מראה שהלימוד שלו אינו לשם שמים, אלא כרועה זונות, כלומר על בסיס של הנאה אישית, ואם כך הרי ידוע מאמר חז"ל, כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר בטילה אהבה, (אבות פרק ה' משנה טז) וזה אומר בנידון דידן כאשר לימוד התורה שלו הוא באופן של רועה זונות, דבר זה מוכיח שאינו מסור ונתון לתורה עצמה, אלא להנאה שיש לו ממנה שלא לשם שמים, וזוהי אהבה שהיא תלויה בדבר, בכסף או בכבוד וכדומה, וכאשר בטל הדבר לא יקבל כבוד וכו' אז בטילה אהבה, והוא יעזוב את התורה. (מתוך הספר הרבי ויהדות ספרד)

תמונות הרב מרדכי אליהו ושפירא ממני האדמו"ר מחב"ד בעל התניא

אור הזוהר גליון 80 ניסן תשע"ג

זוהר הרשב"י גיוס לצבא הרשב"י

שאלות ותשובות לאחנו בני ישראל שנפלו בידי רבני הערב רב הלוחמים נגד משיח צדקינו!!!

 

הרבנים הראשיים בארץ הקודש הרב אברהם הכהן שפירא והרב מרדכי אליהו

– אור ליום ב' פרשת ויצא, ב' דראש חודש כסלו התשד"מ -.

(הועתק מספר שיח שרפי קודש מעמוד 424 והלאה)

 

כ"ק אדמו"ר שליט"א: בהמשך להמדובר אודות האריז"ל – ישנו ענין מיחוחד שנתחדש בזמנו של האריז"ל בנוגע ללימוד פנימיות התורה: בדורות הראשונים היתה חכמת הקבלה "נסתרה כו' ונעלמה מכל תלמידי חכמים כי אם ליחידי סגולה, ואף גם זאת בהצנע לכת ולא ברבים", ואילו בדורו של האריז"ל נשתנה מצב זה, "כמ"ש האריז"ל דדוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה" (אגה"ק סכ"ו.).

וכמפורש בזהר (ח"א קיז, א.) שלפני ימות המשיח יהי' הגילוי דפנימיות התורה בריבוי מופלג: "בשית מאה שנין לשתיתאה יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא כו' וסימנך בשנת שש מאות שנה לחיי נח גו' נבקעו כל מעיינות תהום רבה גו'" (נח ז, יא. וראה שיחת ש"פ בהו"ב תשמ"ג ס"ז.), ובהמשך הענין שם (קיח, א.): "כך יהא קריב ליומא משיחא אפילו רביי דעלמא זמינין לאשכחא טמירין דחכמתא כו'".

זאת ועוד: הלימוד דפנימיות התורה מקרב את הגאולה – כמבואר בזהר (ח"ג קכד, ב – ברע"מ. הובא ונת' באגה"ק שם.) "ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי, דאיהו האי ספר הזהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמים" (כ"ה באגה"ק שם {ברחמים}. ובזהר שם: ברחמי.).

וכידוע מ"ש הרח"ו בהקדמתו לשער ההקדמות (נדפסה גם בקונט' עץ החיים לכ"ק אדמו"ר {מהורש"ב} נ"ע ע' 61 ואילך.) אודות גודל הנחיצות דלימוד פנימיות התורה, ועד שהעדר הלימוד דפנימיות התורה היא הסיבה היחידה לאריכות קץ הגלות!

ואם דברים אלו נכתבו בזמנו של הרח"ו – הרי עאכו"כ כאשר נמצאים בימים אלו, ארבע מאות שנה לערך לאחרי הרח"ו, ורואים ש"עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו" (ל' הכתוב – ירמי' ח, כ.), הרי בודאי שהסיבה היחידה לכך היא – החסרון בלימוד פנימיות התורה.

כל הסימנים שהובאו בחז"ל אודות סוף זמן הגלות – נתקיימו כבר, ולדוגמא – הסימנים בענינים בלתי-רצויים שבסוף מסכת סוטה, "חוצפה יסגי.. נערים פני זקנים ילבינו.. בת קמה באמה כו'" – ענינים אלו נתקיימו כבר ובאופן של "הידור דהידור"! [חס וחלילה ללמד היפך הזכת על בנ"י, אבל, לדאבוננו, כך הם פני הדברים!] וכמו כן הסימן ד"מלכיות מתגרות אלו באלו" [שעל זה אמרו חז"ל (ב"ר פמ"ב, ד.) "אם ראית מלכיות מתגרות אלו באלו צפה לרגליו של משיח"] – כפי שרואים בתקופה הכי אחרונה: וכן בנוגע לסימנים בענינים טובים, ולדוגמא: "אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח.) ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'", כשתתן ארץ ישראל פרי' בעין יפה, אז יקרב הקץ כו'" (סנהדרין צח, א ובפרש"י), הסימן היחידי שלדאבוננו לא נתקיים עדיין הוא – מאמר הזהר (הנ"ל) ש"כד יהא קריב ליומא משיחא אפילו רביי דעלמא זמינין לאשכחא טמירין דחכמתא"!

וכאמור – אם הרח"ו כתב בנוגע לזמנו שהסיבה היחידה לאריכות הגלות היא העדר הלימוד דפנימיות התורה, הרי עאכו"כ שכן הוא עתה – ארבע מאות שנה לאחרי זה!

ולכן, דרישת השעה היא – ששני הרבנים הראשיים יצאו יחדיו ב"קול קורא" לעורר ולהלהיב את לבבות אחינו בני ישראל בכל מקום שהם אודות הצורך והנחיצות הכי גדולה בלימוד פנימיות התורה, ולפרסם זאת בפירסום הכי גדול. וכאשר יפרסמו "קול קורא" כזה, בדברים נלהבים, בדרכי נועם ובדרכי שלום – בודאי יפעלו הדברים את פעולתם.

ז. הרב שפירא: ישנם כיום יהודים שלומדים נסתר דתורה ב"נסתר" – באופן שאף א' לא ידע מזה, וכמו כן ישנם קבוצות שמתכנסות מידי שבוע (בליל שישי) כדי ללמוד פנימיות התורה, אלא שעושים זאת בצינעה ובהחבא, ומשתדלים שהדבר לא יתפרסם וכו'.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: שמח הנני לשמוע על כך, והלואי יתרבו קבוצות כאלו, אבל – צריכים להשתדל לפרסם ולגלות את הדברים, כי רק עי"ז יוכלו להרבות ולהפיץ את לימוד פנימיות התורה אצל כל בנ"י מכל החוגים, ובפרט כאשר מדובר אודות תלמידים – שהרי התלמיד אינו יכול לדעת מה עושה רבו בחדרי חדרים, ולכן, ולכן כל זמן שהתלמיד אינו יודע שרבו לומד פנימיות התורה – הרי לא יתחיל ללמוד פנימיות התורה בעצמו.

הרב שפירא: אכן, א' מראשי ישיבת "מיר" אמר פעם שאילו "אכשור דרא" והיו שומעים לו – הי' קובע בישיבות שיעור ללימוד קבלה, והסביר את דבריו – שבדורות שלפנינו, כאשר היו ממשיכים לעסוק בלימוד התורה גם לאחרי סיום הלימוד בישיבה, היתה אפשרות להשאיר את לימוד הקבלה לשנים שלאחרי הלימוד בישיבה; אבל כיום נשתנה המצב לדאבוננו, ואם לא ילמדו קבלה בישיבות – מי יודע אם ילמדו בכלל את חלק הקבלה שבתורה.

וכמו כן ישנם גם כמה מכתבים של הרב קוק ז"ל, שבהם מזהיר בדברים קשים אודות ההכרח והצורך בלימוד הקבלה, שלולי זאת אי אפשר ללמוד תורה לאמיתתה, וכותב שעי"ז מעכבים את הגאולה כו'.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: אם דבריו היו מתקבלים – לא הי' מקום לפגישה שלנו בחוץ לארץ, כי היינו כבר כולנו בארץ הקודש, ביחד עם משיח צדקנו!

הרב אליהו: ברצוני לבשר לכבודו אודות לימוד הקבלה אצלנו – הספרדים:

יש לנו בירושלים עיה"ק כמה ישיבות שבהם לומדים נסתר דתורה בליל שישי רבנים ובחורים צעירים מתקבצים יחדיו ללמוד בספרו של מורי ורבי ע"ה – "כרם שלמה", (פירוש על עץ חיים). ועוסקים בלימוד זה עד חצות הלילה, וישנם שמתחילים ללמוד בשעה שתים לאחר חצות עד נץ החמה, ישנם ישיבה של מקובלים ("בית א-ל") שבה לומדים קבלה בכל יום אחר הצהרים, ומתפללים מתוך סידור שישנם בו כוונות הרש"ש!

כ"ק אדמו"ר שליט"א: ראוי ונכון לפרסם גם מחוץ לכתלי בית המדרש.

הרב אליהו: כן, ישנם מודעות על כך, וכל הרוצה יכול לבוא להשתתף בלימוד זה – לימוד של נסתר דתורה בנגלה (בגלוי), לא רק בנסתר.

הרב שפירא: לימוד הקבלה הי' נפוץ אצל הספרדים יותר מאשר אצל האשכנזים, וגדולי האשכנזים שבאו לארץ ישראל – קיבלו את לימוד הקבלה מהספרדים.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: לימוד פנימיות התורה שייך לכל בנ"י הן אשכנזים והן ספרדים:

בנוגע לאשכנזים – הרי הגר"א, מגדולי האשכנזים, כותב בפירושו למשלי (עה"פ ה, יח. וראה שם ד, כב. ז, יב. ועוד.) שמי שלא למד חכמת הנסתר אי אפשר שידע דין לאמיתו! ובדור שלאחריו – הדפיס תלמידו המובהק, ר' חיים מוולוז'ין, את ספרו "נפש-החיים" שרובו לקוח מספרי קבלה. וכמו כן ידוע שאחרים מתלמידי הגר"א עסקו גם בלימוד הקבלה [אבל כנראה הזהירו הם את תלמידיהם שלימוד זה שייך ליחידי סגולה בלבד, ולכן, אלו ההולכים בשיטת הגר"א ממעטים בלימוד הקבלה].

[הרב שפירא הזכיר עוד כמה מגדולי האשכנזים בליטא שעסקו בלימוד פנימיות התורה – בעל ה"לשם", ועוד].

ובנוגע לספרדים – מי לנו גדול מהרמב"ם שהי' ספרדי, שפסק פס"ד מפורש בהתחלת ספרו "יד החזקה", ספר של "הלכות" (כמ"ש הרמב"ם בהקדמתו לספרו יד החזקה – בסופה.): "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון כו'" – והרי ענין זה שייך רק ע"י לימוד פנימיות התורה (ראה קונט' תורת החסידות פי"ג {ע' 14} ובהערה 3 שם. קונט' לימוד החסידות פ"י {ע' 16 ואילך}. אג"ק אדמו"ר מוהרי"צ ח"ב ס"ע תלה ואילך.).

ונמצא, שהרמב"ם פוסק בפירוש שלימוד פנימיות התורה הוא "יסוד היסודות ועמוד החכמות" – דחכמת התורה [ופשיטא שאין כוונתו לחכמות סתם, כי אם ובעיקר לאמיתות ענין החכמה – חכמת התורה]!

יכולים ללמוד את כל חלקי התורה כולה, ואעפ"כ, אם לא לומדים פנימיות התורה – אזי חסר ח"ו "יסוד היסודות ועמוד החכמות"!

[הרב אליהו הזכיר שישנם כו"כ פסקי דינים ברמב"ם שהמקור להם – מדברי הזהר, ולדוגמא – פס"ד הרמב"ם בהל' יבום וחליצה (פ"ד ה"ו) שלאחרי החליצה "משלכת אותו לארץ", והמקור היחידי לזה הוא – בדברי הזהר (ח"ג קפ, א. וכמ"ש בטור אה"ע סקס"ט: לשון הרמב"ם כו' וחולצת המנעל ומשלכת אותו לארץ ע"כ. ואיני יודע למה כו' ועוד למה הצריכה להשליכו לארץ. ובביאורי הגר"א לשו"ע שם סקס"ט (סדר חליצה בקצרה) ס"ק פב מציין ע"ז: הוא מנהג הקדמונים וכמ"ש בזוהר ריש חוקת כו'.), ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א שישנם מקומות רבים כיו"ב (בכל זה – ראה מקומות שנסמנו בלקו"ש ח"ג ע' 768 הערה 18. הקדמת הר' מנחם כשר ע"ה לספר מפענח צפונות {ע' יד}.)].

וכאמור – ספרו של הרמב"ם הוא "הלכות הלכות", כולל – גם הענינים שכותב בספר המדע, ובתחלתו פוסק (כאמור) ש"יסוד היסודות ועמוד החכמת לידע שיש שם מצוי ראשון כו'", שזהו כללות הענין דלימוד פנימיות התורה.

ונמצא, שהלימוד דפנימיות התורה שייך לכל החוגים דבנ"י, הן אשכנזים והן ספרדים, ובודאי תהי' התעוררות מיוחדת בדבר – כאשר שני הרבנים הראשיים, הרב האשכנזי והרב הספרדי, יפרסמו "קול קורא", לעורר אודות החובה והנחיצות ללמוד פנימיות התורה.

ועוד ענין בזה:

מדברים רבות על הצורך לבטל את המחיצות שבין ספרדים לאשכנזים וכו', ומכיון שכל הענינים התחלתם בתורה, כמאמר (זח"ב קסא, רעב.) "אסתכל באורייתא וברא עלמא" – צריכים לכל לראש לבטל את המחיצות שבין ספרדים לאשכנזים בנוגע ללימוד התורה: כפי שאמר מר היו הספרדים רגילים יותר בלימוד הקבלה מאשר האשכנזים, ולכן צריכים לבטל מחיצה זו, עי"ז ששני הרבנים הראשיים, הרב האשכנזי והרב הספרדי, יצאו בקריאה משותפת אודות הצורך בלימוד פנימיות התורה.

ט. דרושה רק זהירות שלא לעשות מזה ענין פוליטי הקשור עם מפלגה זו או אחרת, ענין השייך לחוג זה או לחוג אחר, וכיו"ב.

אין זה חידוש השייך לחוג מסויים – דרישתו ותביעתו של הרח"ו ז"ל ללמוד פנימיות התורה מקובלת היא בכל חוגי בנ"י, ספרדים, אשכנזים, יוצאי ליטא, יוצאי הונגרי', חסידי ליובאוויטש וכו' – הרח"ו ז"ל הי' מקובל אצל כולם! ולכן, כאשר יצטטו ב"קול קורא" את דבריו של הרח"ו ז"ל אודות הצורך והנחיצות בלימוד פנימיות התורה, ויעוררו על קיום הדברים בפועל ממש –        "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה" (קידושין מ, סע"ב. וש"נ, וראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ה"ב-ג.), הרי בודאי יתקבלו הדברים אצל כל החוגים.

בכלל – תיכף ומיד לאחרי דורו של הגר"א השתדלו כל גדולי ישראל לבטל את המצב של חילוקי זרמים ופלגים ביהדות, ובפרט בדורו של אדמו"ר הצ"צ – כידוע (ראה "התמים" חוברת א' ע' לח-לט) שהיו חסים קרובים ביותר בינו לבין ר' חיים מוולוזין וכן בדורות שלאח"ז (ראה ספר "נשיאי חב"ד ובני דורם" {אה"ק תשל"ב}.).

הרב שפירא: מקובל אצלנו שאדמו"ר הצ"צ הי' בקירוב גדול עם כל גדולי ליטא.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: כ"ק מו"ח אדמו"ר הי' ביחסי ידידות הכי טובים עם ר' חיים עוזר גראדזענסקי, וכן עם שאר ראשי הישיבות דאז, וכולם הוזמנו להשתתף בחתונה שלי, ואכן באו והשתתפו בשמחה.

כאשר מדובר אודות נוסח התפלה – ישנם בזה חילוקים שונים, נוסח ספרד, נוסח אשכנז, נוסח תימן וכו'. י"ב נוסחאות כנגד י"ב שערים, עד לנוסח האריז"ל, כנגד שער הי"ב, הכולל את כל השערים (ראה הקדמת שער הכולל. נעתקה בחלקה הבוספות לשו"ע אדה"ז {הוצאת קה"ת} לד, ב {קפו, ב} ואילך.), ולכן, בנוגע לנוסח התפלה – ישנו הענין ד"מנהג אבותינו בידינו (ראה שבת לה, ב. עירובין קד, ב. תענית כח, ב.), אבל בנוגע ללימוד התורה – אין כל מחלוקת ופילוג בדבר, לכו"ע ישנו חיוב ללמוד פנימיות התורה.

[בקשר לשינויי נוסחאות בתפלה – העיר הרב אליהו שבישיבת המקובלים "בית א-ל" מתפללים גם האשכנזים וגם התימנים בסידור עם כוונות הרש"ש, ובודאי התפללו גם האשכנזים באותו נוסח שבו התפללו הספרדים. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: אין כל הכרח שהתפללו בנוסח שוה, כי – רוב הכוונות בנוסחאות התפלה (מלבד במקומות ספורים) שוות הן, ובמקומות אלו שיש שינויים בכוונות – יכולים לדלג כו'. ובכלל – כאשר מדובר אודות ענינים שב"נסתר" תפלתו של היחיד, ובפרט עניני כוונות – אי אפשר לדעת כיצד נוהג פלוני, וגם – כאשר באים לבית-כנסת שבו מתפללים בנוסח מסויים – מותר ליחיד להתפלל בנוסח שלו, וכידוע פס"ד הצ"צ (בפס"ד שלו לשו"ע או"ח סרל"ו [ט, א]. וראה שער הכולל פי"ז סקכ"ד {הובא בהערות כ"ק אדמו"ר שליט"א לפס"ד שם})] שאין בזה האיסור ד"לא תתגודדו" (ראה יד, א. וראה ספרי עה"פ. יבמות יג, ב. רמב"ם הל' ע"ז פי"ב הי"ד. רמ"א או"ח סתצ"ג ס"ב. שו"ע אדה"ז שם ס"ז. כללי "לא תתגודדו" – ראה יד מלאכי כללי הדינים כללי הלמ"ד סשנ"ד-שנז. שד"ח כללים מע' הלמ"ד כלל עח-עט. קה-קו [שמז, ג ואילך. שנז, ב ואילך].).ומעשה רב – אשר רבו של ה"חתם סופר", ר' נתן אדלר, ובעל ה"הפלאה" עברו לפני התיבה בנוסח ספרד ובני המנין שלו התפללו נוסח אשכנז (שו"ת חת"ס חאו"ח סט"ו {הובא בשעה"כ שם}.), וכל זה – לחידודי בעלמא, ענין השייך לנוסח התפלה, משא"כ בנוגע ללימוד התורה, כנ"ל]

ומסקנת הדברים היא – שיש להשתדל ביותר להפיץ את הרעיון של לימוד פנימיות התורה בכל חוגי בנ"י, ולכל לראש – כאמור – ע"י פירסום "קול קורא" משני הרבנים הראשיים, כנ"ל.

י. הרב שפירא: השאלה היא – אם ישמעו לדברינו, והרי ידוע ש"כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך כו'" (יבמות סה, ב. וראה זח"ג פה, סע"ב. וראה שד"ח אסיפת דינים מע' ה"א ס"ב [תתקעו, ב ואילך].).

כ"ק אדמו"ר שליט"א: לשם מה לחשוב בכיוון בלתי רצוי, חשבונות מצד "מרה שחורה" וכו' – הרי כל ישראל בחזקת כשרות (רמב"ם הל' קדה"ח פ"ב ה"ב. וראה גם הל' יסוה"ת ספ"ז.). ומדוע לחשוש שלא ישמעו?! – בכלל צריכים לגשת לכל דבר מתוך שמחה ובטחון, ולא רק בטחון באלקי ישראל, אלא גם בטחון בעם ישראל!

אפילו אם קריאה זו תפעל על יהודי אחד בלבד – כדאי הדבר, שהרי אמרו חכמים במשנתם (סנהדרין לז, א.) "כל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא, ועאכו"כ שבודאי וללא כל ספק יהיו רבים מישראל שישמעו לקריאה זו.

זאת ועוד: איתא בגמרא (שבת נה, א. וראה כת"ס חלק אה"ע סמ"ז) "אם לפניך גלוי להם מי גלוי"?! היינו, שאפילו כאשר גלוי וידוע לפני הקב"ה שלא יקבלו את המחאה, אין זה פוטר מחיוב המחאה – "להם מי גלוי"! וכפי שרואים במוחש, לדאבוננו, שישנם כו"כ ענינים שרבנים עוררו אודותם, ובעוונותינו הרבים לא תוקנו הדברים, ואעפ"כ, לא נמנעים הרבנים לחזור ולעורר על הדברים פעם נוספת!

זכורני מתקופת הילדות שפגשתי את המלמד שלי לשבת וללמוד בתשעה באב, ולשאלתי לפשר הדבר, הרי אין ללמוד בת"ב כי אם דברים מסויימים כו'? – השיב לי: הלואי שזה יהי' החטא שלי! – "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז, כ.). ולכן, אם צריך להיות ענין של חטא, אזי מוטב שהחטא שלו יהי' – לימוד התורה בתשעה באב!… ועד"ז בעניננו: הלואי שהחטא היחידי יהי' – ההוכחה על הצורך בלימוד פנימיות התורה למרות החשש ד"מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע"…

והעיקר הוא – כאמור – שבודאי יהיו רבים מישראל שישמעו לקריאה זו, ויתחילו ללמוד פנימיות התורה.

יא.הרב שפירא: כוונתי בעיקר ל"עולם הישיבות" – עולם בפ"ע, מעגל בתוך מעגל, כיצד יתקבל הדבר בעולם הישיבות, ומה תהי' תגובתם של ראשי הישיבות.

בכלל – לומדים בישיבות נגלה, ובנגלה גופא – מסכתות מסויימות, וגם באותם מסכתות – לא מספיקים לסיימם. וישנם רבנים שעושים רעש מדוע לא לומדים יותר בכמות כו', ולכן, קשה לדעת מה תהי' תגובתם של ראשי הישיבות על קריאה זו.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: בודאי ידוע לכת"ר שלפני שני דורות היתה התנגדות גדולה ביותר ללימוד ה"מוסר" בישיבות, בטענה שלימוד המוסר שייך לנשים ועמי-הארץ, ובשביל בני-תורה הרי זה בבחינת "ביטול תורה", ואעפ"כ, בימינו אלו נתקבל הדבר בכל הישיבות, וטעם הדבר – מכיון שנוכחו לדעת עד כמה נחוץ ומוכרח הדבר, וכמו כן מובא בנוגע ללימוד פנימיות התורה (ראה בכ"ז קונט' לימוד החסידות פ"ט.).

הרב שפירא: אכן ראו בפועל בעת המהפכה ברוסי', כאשר הי' משבר נורא בכל הישיבות, שהיחידים שהחזיקו מעמד בכל הנסיונות הם – אלו שלמדו בישיבות חסידיות שבם למדו מוסר חסידות, עניני אמונה ודעות המחזקים את האמונה.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: בסיום מסכת סוטה אמרו חז"ל שבסוף זמן הגלות "בכל יום ויום מרובה קללתו משל חבירו". ולכאורה תמוה: לשם מה הודיעו לנו חז"ל ענין זה – ענין שיכול להביא לידי "מרה שחורה" ח"ו?! אלא ודאי כוונת חז"ל בזה היא – שכאשר רואים שישנה הוספה בצד לדעו"ז, "בכל יום ויום מרובה כו' משל חבירו", צריכים להוסיף בעניני קדושה, תורה ומצוותי'. ועי"ז – הנה לא זו בלבד שמבטלים את הענינים הבלתי-רצויים, אלא פועלים זאת באופן ד"כל המחלה גו' לא אשים עליך (בשלח טו, כו.) מלכתחילה" (כפרש"י עה"פ – "לפי פשוטו").

ובענינינו (בהבא להלן ראה גם לקו"ש ח"י ע' 237. ועוד. קונטרס עה"ח פי"ג. קונטרס הנ"ל בסופו.): בסורות שלפנינו לא היו כל ה"מחלות" (בחולי הנפש) שנתחדשו בעקבתא דמשיחא, ולכן, היתה קיימת אפשרות לנהל אורח-חיים יהודי גם ללא לימוד פנימיות התורה; אבל לאחרי שנתחדשו מחלות נוספות שלא היו בדורות שלפנינו – בהכרח למצוא "תרופה חדשה". והתרופה היא – לימוד פנימיות התורה, ובפרט תורת החסידות- שבה מבוארים עניני אמונה השגחה פרטית וכו' וכו', באופן של הבנה והשגה. וכפי שהוזכר לעיל שהיחידים שעמדו בנסיונות במדינה ההיא הם – אלו שלמדו בישיבות החסידיות (ובפרט תורת חסידות חב"ד ראה לקו"ש ח"ב ע' 475.). ו"תרופה" זו היא באופן ד"כל המחלה גו' לא אשים עליך" מלכתחילה, כנ"ל.

ומי שאומר שאינו רוצה להשתמש ב"תרופה" זו מכיון שלא השתמשו בה בדורות שלפנינו – הרי זה דומה לחולה שלא ירצה לשמוע להוראת הרופא להשתמש בתרופה שהומצאה סדור האחרון, מכיון שבדור הקודם לא ידעו אודות תרופה זו!…

כיום נתבטלה גם ההגבלה שהיתה בדורות הראשונים בנוגע ללימוד הקבלה לפני גיל ארבעים שנה (ש"ך יו"ד סרמ"ו סק"ו בסופו. וראה מדרש שמואל לאבות ספ"ה. שערי זהר לאבות שם. ניצוצי זהר לזח"א קצא, א (ג). וכ"כ בסידור בית יעקב (להר"י עמדין) הל' ת"ת ס"ח.) – ישנם כיום רבנים בני ח"י שנה! מעולם "לא זכינו" לדור כזה שבחור צעיר בן ח"י שנה יאמר שיש לו שכל כמו בן ארבעים, ולכן ראוי הוא להורות!… ועפ"ז – אין כל תמיהה בכך שבטלה גם ההגבלה בנוגע ללימוד פנימיות התורה.

[וכאמור לעיל (ס"י) אם מישהו צריך לקיים את הענין "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", מוטב ש"חטאו" יהי' – לימוד פנימיות התורה לפני שמלאו לו ארבעים שנה!…].

וענין זה מתאים לדברי הזהר – "אפילו רביי דעלמא זמינין לאשכחא טמירין דחכמתא כו'", היינו, שמדובר אודות לימוד פנימיות התורה ע"י בחורים צעירים, "רביי דעלמא".

ובנוגע לזמני הלימוד – אין צורך לגרוע מזמני הלימוד דשאר עניני – התורה, ישנו מספיק זמן במשך היום שבו לא עוסקים בלימוד התורה [פעם היו לומדים בישיבות 17-18 שעות ביממה, אבל כיום נשתנה המצב גם אצל ה"מתמידים"!], ואם ינצלו את הזמן הפנוי ללימוד הקבלה – הנה במשך זמן קצר יוכלו להיות "מקובלים"!…

יב. כ"ק אדמו"ר שליט"א: בנוגע למה שהזכיר מר אודות עולם הישיבות, הנה המצב בישיבות כיום הוא – שהולכת וגוברת ההתעניינות בכל הקשור ללימוד קבלה וחסידות. תלמידי ישיבות רבים ממתינים שיתנו להם "היתר" ללמוד פנימיות התורה – הם לא מחכים על "ציווי", כי אם על "היתר" בלבד. ובינתיים – לומדים הם בצנעה, כדי שלא לחולל מהפכה נגד המשגיח והנהלת הישיבה!

ישנם כאלו שהתעניינותם היא מפני שמחפשים דרך בעבודת ה' כו', וישנם כאלו שהתעניינותם נובעת מתוך סקרנות גרידא: הם שמעו שהמשגיח מתנגד ללימוד הקבלה והחסידות, ואינם מבינים למה ומדוע! – פנימיות התורה נתגלתה ע"י רשב"י, שגדלותו מודגשת בנגלה דתורה – כפי שאמר עליו רבי עקיבא רבו (ירושלמי סנהדרין פ"א ה"ב {ו, ב}): "דייך שאני ובוראך מכירין כחך", הם שמעו אודות גדלותו של האריז"ל, הרח"ו וכו', ויודעים שגם המשגיח "מודה" בגדלותם וכו', ולכן, אינם מבינים את יחסו של המשגיח ללימוד קבלה וחסידות. וענין זה גופא מעורר אצלם את הסקרנות לדעת מהו הלימוד דקבלה וחסידות, כדי לדעת על מה מתנהל הויכוח.

דרך אגב: עצם העובדה שבחור-ישיבה רואה שקיים יחס שונה לב' חלקים בתורה – לימוד הנגלה הוא בפרהסיא, ללא כל מניעות והגבלות, ואדרבה: טופחים לא על שכמו, מעודדים אותו, נותנים פרסים וכו', ואילו כאשר רוצה ללמוד קבלה וחסידות, עליו לעשות זאת בחדרי-חדרים, בין השמשות, בשעה שאינה לא יום ולא לילה – הרי זה יכול לגרום אצלו ענין בלתי-רצוי, לבוא ולומר "שמועה זו נאה ושמועה זו אינה נאה" (עירובין סד, א) ח"ו!

ולהעיר: הלשון הוא "שמועה זו נאה וזו אינה נאה", כלומר, בודאי מודה גם הוא שזוהי שמועה אמיתית, חלק מ"תורת אמת" שניתנה למשה מסיני, אלא אומר ששמועה זו "אינה נאה"!

ואין צורך להבהיר מה הן התוצאות העלולות לבוא כתוצאה מזה!

ולכן, כאשר יהי' "קול קורא" בנוגע ללימוד פנימיות התורה שעליו יחתמו שני הרבנים הראשיים, הנה כאשר יבוא התלמיד ויראה למשגיח או לראש הישיבה "קול קורא" זה, שבו מצוטטים דבריו של הרח"ו ז"ל אודות הצורך והנחיצות ללמוד פנימיות התורה – סביר להניח שישתנה יחסו של המשגיח או ראש הישיבה כלפי אותו בחור שרוצה ללמוד גם פנימיות התורה.

יג. הרב אליהו: בקשר לדברי הרח"ו שהוזכרו לעיל (ס"ו) אודות הצורך ללמוד פנימיות התורה – כותב הרב החיד"א שמי שלומד קטע מזוהר ב"חק לישראל" – מתקן הוא מ"ש הרח"ו ז"ל אודות העונש למי שלא לומד פנימיות התורה, וזה נקרא "תיקון" כו'. ואכן ישנם הרבה יהודי שלומדים קטעים מהזהר ב"חק לישראל".

כ"ק אדמו"ר שליט"א: כוונתי לא לענין של "תיקון" בלבד, כי אם בעיקר – להביא את הגאולה!… ואם הי' מספיק בלימוד קטע מסויים ב"חק לישראל" בלבד כדי להביא את הגאולה – הי' בא משיח צדקנו כבר בזמנו של החיד"א! ומכיון שעדיין לא בא  בהכרח להוסיף בלימוד פנימיות התורה בשופי, וכדברי הזהר דלעיל: "יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא כו'",, עד ש"אפילו רביי דעלמא זמינין לאשכחא טמירין דחכמתא כו'.

בימינו אלו אין שום הגבלות בנוגע ללימוד פנימיות התורה, – לפני כמה דורות הי' מחסור בספרי קבלה, והיו צריכים לחפש כתבי-יד כו', ועד כדי כך – שבדורות הקודמים היו צריכים לפתוח קבר כדי להוציא משם כתבי-יד בעניני פנימיות התורה (ראה שה"ג להחיד"א ח"א מע' ח: אך אין בשערים הנז' {שמונה שערים להרח"ו} מהדורא בתרא כי מהרח"ו צוה לגונזה בקברו, ורבנן קדישי אשר בדור ע"י יחודים הוציאוה מקברו ברשותו ע"י שאלת חלום כו'.)!… אבל כיום, ישנם ריבוי ספרים הנדפסים, והם בהישג ידו של כאו"א, ולא נותר אלא ללמוד בהם בפועל.

הרב אליהו: בנוגע להדפסת ספרים בעניני פנימיות התורה – הדפסנו את ספר "כרם שלמה", פירושו של אבי מורי ורבי על "עץ חיים", ובנתיים יצאו לאור ששה חלקים. בלי ספר זה – אומרים כמה וכמה – אי אפשר להכנס היום לתורת הקבלה.

ספרים אלו נדפסו בכמות מצומצמת, מכיון שחשבנו שלא ירבו הקונים. ולכן, חלק מהספרים כבר אזלו מן השוק.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: כיום אפשר לחזור ולהדפיס בדפוס צילום, במשך זמן מועט, באופן ד"אחישנה".

הרב אליהו: עד שנחזור ונדפיסם – יבוא כבר משיח צדקנו!

כ"ק אדמו"ר שליט"א: יהי רצון שיהיו שני הענינים במהרה – הן ביאת משיח צדקנו, והן הדפסת הספרים, ואז – תרבה הדעה והחכמה כו' (רמבם הל' תשובה פט הב,).

מעניין לדעת האם ישנו ביאור בספר הנ"ל אודות סיום וחותם הע"ח, ששם מדובר בעניני גלות וקליפות כו' – דלכאורה, כיצד מתאים הדבר עם הכלל (ראה תוס' סוף נדה {מברכות לא, א}, ועוד.), שיש לסיים בטוב.

הרב אליהו: החלק הסופי של הפירוש – לא הגיע לידינו, וכפי הנראה – נאבד חלק זה. [הנ"ל הבטיח לשלוח לכ"ק אדמו"ר שליט"א ספרים אלו, וכ"ק אדמו"ר שליט"א ביקש שישלח לו באופן ד"אחישנה", והודה לו למפרע].

יד. כ"ק אדמו"ר שליט"א: לימוד פנימיות התורה בזמן הזה מהוה הכנה ללימוד פנימיות התורה לעתיד לבוא, כמובן ע"פ מארז"ל (פסחים נ, א. וש"נ.) "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו" (וכדוגמת המבואר בביאור מארז"ל זה [לקו"ת שה"ש כב, ד. ובכ"מ] שע"י "הלימוד שלמד בבחי' הנגלות שבתורה (בעוה"ז) מזה נעשה בחי' לבוש שבו וע"י יוכל להשיג פנימיות התורה (בג"ע)". וע"פ המבואר בתניא דפל"ז י"ל, שעד"ז הוא גם בנוגע לתורתו של משיח, שההכנה לזה הוא לימוד פנימיות התורה במשך זמן הגלות.).

הרב שפירא: ע"פ מארז"ל (קה"ר פי"א ח. וראה גם שם פ"ב, א.) ש"תורה שאדם לומד בעוהז הבל היא לפני תורתו של משיח" – נמצא, שלעתיד לבוא יצטרכו לכתוב ספרים אלו מחדש!

הרב אליהו מכיון שענין זה (לימוד תורתו של משיח) נפעל ונגרם ע"י הלימוד בעוה"ז, הרי מובנת גודל החשיבות שבדבר, ולכן, בודאי לא יתבטל דבר זה.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: ח"ו לומר שהתורה שאדם למד בעוה"ז תתבטל לעתיד לבוא. הפירוש דהבל הוא – בערך וביחס לתורתו של משיח.

וראי' לדבר – איתא במדרש (שם פ"א, ב. מדרש תהלים צב, א. ורה ספר הליקוטים-דא"ח צ"צ ערך הבל (הבלים) ס"ה) בענין "ז' בהלים שאמר קהלת", שהם "כנגד שבעה ימי בראשית", שבהם נבררא העולם כולו, כולל – ארץ ישראל ובית המקדש כו'. וידוע גם גודל העילוי ד"הבל פיהם של תינוקות של בית רבן" – שעל זה מתקיים העולם (שבת קיט, ב. וראה ספר הליקוטים שם ס"ח.). ומזה מובן גם בעניננו – שהענין ד"הבל היא לפני תורתו של משיח", אינו פוגע ח"ו בגודל חשיבות הדבר.

טו. הרב אליהו: בנוגע להצעת כת"ר אודות "קול-קורא" – אולי כדאי שיחתמו על זה עוד כו"כ רבנים, הן מארץ ישראל והן מחוץ לארץ.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: דבר טוב ונכון, אבל – כמובן – לא לדחות את הדבר עד שיאספו את כל החתימות, כי חבל על הזמן שעובר בינתיים! אם ימתינו עד שיחתמו כל הרבנים, או אפילו רובם – יבוא כבר משיח צדקנו, ואז יאבדו ח"ו את הזכות הגדולה לעורר את אחינו בנ"י ע"ד לימוד פנימיות התורה.

בענין זה דרוש מישהו שיתנהג כ"נחשון בן עמינדב" (סוטה לז, א. מכילתא עה"פ בשלח יד, כב. במדב"ר פי"ג, ז.) ויקפוץ ויצא ב"קול קורא". ובפרט כאשר בענין זה יהיו שני "נחשונים" – שני רבנים ראשיים, אשכנזי וספרדי, הרי בודאי שדעתם תתקבל אצל כלל ישראל.

טז. הרב אליהו: הסימנים שהוזכרו לעיל בקשר לביאת משיח צדקנו אמורים הם בנוגע לגאולה באופן ד"בעתה" (ישעי' ס, כב, סנהדרין צח, א.), אבל אנו מאמינים ומקווים שהגאולה תהי' באופן ד"אחישנה", ללא צורך בסימנים מיוחדים.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: וודאי תהי' הגאולה באופן ד"אחישנה" – הנני מסכים לכך במאה אחוז!… אבל אין זה שייך לתוכן המדובר לעיל, כלומר, אין לעכב את ה"קול קורא" עד שמשיח צדקנו יבוא "עם ענני שמיא" (דניאל ז, יג. סנהדרין שם.)!

הרב אליהו: ברור, בודאי צריכים אנו לעשות את כל התלוי בנו כדי להביא את הגאולה, כולל – הפעולה בענין הנ"ל, אלא שביחד עם זה צריכים אנו להאמין ולקוות שמשיח צדקנו יבוא באופן ד"אחישנה", גם ללא סימנים מיוחדים כו' (ראה כרתי ופלתי יו"ד סק"י סוף בית הספק, ועוד.).

כ"ק אדמו"ר שליט"א: כאמור – מסכים הנני לכך במאה אחוז! הלואי יסכימו הרבנים הראשיים להצעתי (בדבר ה"קול קורא") כפי שהנני מסכים להצאת כת"ר שמשיח צדקנו יבוא באופן ד"אחישנה"!…

הרבנים הראשיים: בודאי מסכימים אנו להצעת כת"ר בענין ה"קול קורא"!

כ"ק אדמו"ר שליט"א: כוונתי לא רק להסכמה בלבד, כי אם בנוגע לפועל ממש – כשם שהנני מסכים שמשיח צדקנו יבוא באופן ד"אחישנה" בפועל ממש!

הרב שפירא: אני מקווה שמשיחתנו יצא משהו בנוגע למעשה בפועל.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: אין כוונתי למשהו, כי אם לענין שלם, ענין שיכולים לברך עליו לא רק "ברכה ראשונה" (שהיא גם על "משהו"), אלא גם "ברכה אחרונה" – על דבר שיש בו שיעור דוקא (רמב"ם הל' ברכות פ"א ה"ב, פ"ג הי"ב. טושו"ע או"ח ר"ס רי. שם סו"ס קפד {בנוגע לברכת המזון}. ובשו"ע אדה"ז שם ס"ב כותב: ודין צירוף לכזית יתבאר בסימן ר"י. אבל בסו"ס ר"ז הוסיפו המדפיסים: הסימנים החסרים (ר"ח-רי"א) לא נדפסו בתוך השו"ע מעולם וכל מבקשם ימצאם בתוך סדר ברכת הנהנין מהרב המחבר זצלה"ה. סדר ברכה"ע לאדה"ז רפ"ח.).

הרב אליהו: הט"ז (או"ח שם סק"א. אבל במג"א שם סק"צ סק"ד פסק דאפילו על יין שרף בעינן כשיעור, דלא כהט"ז. וכ"ה גם דעת אדה"ז בסדר ברכה"נ שם. וכ"כ בבאה"ט סר"י סק"ב בשם בית יעקב סנ"ז. א"ר או"ח שם סק"ו. וכ"כ בפמ"ג {מ"ז} שם סק"ב) פוסק שעל משקה חריף מברכים ברכה אחרונה גם בפחות משיעור.

כק אדמור שליטא: לדבר חריף יש תכונה מיוחדת – שהוא פועל ונרגש בכל המאכל, ולכן אינו בטל [ע"ד ובדוגמת דבר המעמיד, ברי', חתיכה הראוי' להתכבד (ראה אנציק' תלמודים בערכם. וש"נ) וכיו"ב]. ולכן, אם לימוד ה"משהו" דפנימיות התורה יהי' באופן שהדבר יהי' נרגש בכללות ההנהגה במשך כל היום – אזי אסתפק גם ב"משהו"!… אבל – כאמור – "משהו" זה צריך להיות חריף, דבר ההמעמיד, וחתיכה הראוי' להתכבד – לא בהצנע לכת!

מובן ופשוט שאין הכוונה בכל הנ"ל לאמירת "מוסר" – שהרי חסיד הנני ולא "מוסר'ניק".

[הרב שפירא: גם אנו זקוקים לשמיעת מוסר, זה מביא תועלת גדולה, קבלתי תועלת מגדולה משיחתנו זו.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: ח"ו, כאשר רוצים לומר מוסר למישהו – צריכים ללכת אליו, ולא להיפך – מכבדים אותי בביקור כדי שאומר "מוסר" – ח"ו!].

אלא הכוונה היא לגלות שכת"ר ידעו שיש בידם הרשות והיכולת, הציווי והנתינת-כח לעורר את כל בנ"י לענין חדש, כולל – לעסוק בלימוד פנימיות התורה.

וענין זה הוא בבחינת "מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש" (ראה בהנסמן בלקו"ש חי"ט ע' 252..): הכל יודעים מ"ש בהקדמת הרח"ו ז"ל אודות הצורך והנחיצות דלימוד פנימיות התורה, הכל יודעים מ"ש הגר"א בפירושו למשלי שכל רב בישראל חייב ללמוד פנימיות התורה כדי שיהי' בטוח שיכוין לאמיתתה של תורה, ואעפ"כ, עד עתה לא יצאו ב"קול-קורא" לעורר אודות לימוד פנימיות התורה. ולכן, יציאתם של שני הרבנים הראשונים בקול-קורא כזה, תהי' בבחינת "מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש", ענין של חידוש.

הרב אליהו: עה"פ בפרשתנו (כח, יא.) "וישכב במקום ההוא" איתא במדרש (ב"ר פס"ח יא. וראה גם שם פע"ד, יא.) "כאן שכב, אבל כל כ' שנה שעמד בביתו של לבן לא שכב (כדכתיב {בפרשתינו לא, מ} "ותדד שנתי מעיני" – יפ"ת לב"ר שם {פס"ח}. וראה גם מת"כ לב"ר פע"ד שם), ומה הי' אומר (בלילה, כיון שלא שכב, ואמרינן במסכת אבות {פ"ג מ"ד} הניעור בלילה ומפנה לבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו – מת"כ לב"ר שם.) – כל ספר תהלים". ושואלים על זה: הרי לדעת האריז"ל (בפרע"ח שער הנהגת הלימוד כתב: ובלילה לא תקרא מקרא. וכ"ב גם בסידור הארי ז"ל {להרש"ש} סדר הלימוד באשמורת. כוונת הלימוד {ליל ששי}. ק"ש שעל המטה. שו"ע האריז"ל תוספת שבת ס"א שם ס"ז. וראה בהערה הבאה.) (ועוד) אין לומר תהלים בלילה? – ואיתא בספרים שבלילה למד יעקב אבינו קבלה.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: לאחרי חצות הלילה – מותר לומר תהלים לכל הדעות (בשו"ת חיים שאל {להחיד"א} ח"ב סכ"ה {הובא בהגהות מראה כהן לשו"ע האריז"ל (ירושלים תשכ"א) שם ס"ז אות טו} כתב והרב האר"י זצ"ל הזהיר שלא יקראו מקרא בלילה. וההולכים אחרי ההדרי"ם מנהגי האר"י זצ"ל אין קורין אפי' אחר חצות מקרא, וזה פשוט אבל ממשיך שם: ושמעתי מהמקובל כו' כמוהר"ר שלום שרעבי זלה"ה שהי' מפקפק על מה שנהגו לקרות בבתי כנסיות סמוך ליום תהלים, והי' אומר שאולי אין תהלים בכלל אזהרת הרב, ואין ולאו ורפיא בידו. ונתפשט מנהג זה בכל ארץ ישראל שיש חבורות לזה. ומסיים החיד"א: והמקובלים נמנעו מלקרות תהלים בחול כל שלא האיר היום.) וא"כ, יתכן שהתחיל לומר תהלים לאחרי חצות הלילה, ועוד ועיקר: לפני מתן תורה לא היתה הגבלה זו שלא לומר תהלים בלילה [משא"כ בזמנו של משה רבינו, בזמן מ"ת – כפי שמצינו במדרש (תנחומא תשא לו. יל"ש תשא רמז תו. מדרש תהלים עה"פ יט, ג. יל"ש עה"פ {רמז תרעג}.) בנוגע למשה ש"בשעה שהי' הקב"ה מלמדו מקרא הי' יודע שהוא יום].

הרב אליהו: בנוגע לפירוש המדרש שיעקב אבינו הי' אומר "כל ספר תהלים" בלילה – שמעתי פעם פירוש, שזהו ע"ד אמירת תהלים בלילה ע"י דוד המלך, מכיון שאצל דוד המלך לא הי' זה בגדר של "תהלים" (חלק מתנ"ך – מקרא), כי אם בגדר של שירות ותשבחות, וכמו כן אפשר לומר בנוגע ליעקב אבינו.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: בנוגע לרמז דלימוד פנימיות התורה בפרשתנו – הרי זה מרומז בהתחלת הפרשה, "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה": "באר שבע" קאי על דרגות נעלות ביותר (ראה זהר ריש פרשתנו. אוה"ת ריש פרשתנו. ועוד. ספר הליקוטים-דא"ח צ"צ ערך יעקב ס"ח {ע' תתקפב ואילך}), וכאשר יוצאים מ"באר שבע" ל"חרן", היינו, שמוציאים ומגלים את הענינים הכי נעלים דפנימיות התורה ("באר שבע") למטה מטה, "חרנה" – עי"ז בונים בית בישראל!

יח. הרב אליהו: עד עכשיו דובר אודות פנימיות התורה, ועכשיו רוצים אנו ברכה על נגלה דתורה – "שלא נכשל בדבר הלכה", שעל זה דרושה ברכה מיוחדת.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: הא בהא תליא, כאשר לומדים פנימיות התורה, אז בטוחים שיצליחו לכוין לאמיתתה של תודה בנגלה דתורה, הן "יורה יורה" והן "ידין ידין", כפי שהוזכר לעיל (ס"ח) מפירוש הגר"א.