ספר זוהר הגיוס- ביטול גזירת גיוס בני הישיבות- שאלות ותשובות

 

                                              .

.

 

להסיר מכשול!

מכתב ממרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א

בס"ד, פורים דמוקפין תשע"ג

באתי לחזק הבני תורה, אשר לדאבונינו אנו כולנו בפחד על גורל בני תורה ועמלי תורה הצעירים.

אשר זה המשך להיות כל העתיד הנועד לדור הבא, וכל אחד ישתדל להוסיף תורה, והוא בקביעת עתים לתורה ובני ישיבות ילמדו יותר בהקפדה לנצל את הזמן ללימוד התורה.

ובאתי להוסיף, לבקש מתלמידי הישיבות להשתדל בעצת הרמח"ל, במשך ה' יממות, כדי לבטל הגזירה אשר רוצים לגזור לבטל הישיבות מישראל.

ונקווה בעזרת השם שזה יהיה בסייעתא דשמיא להפר את עצת אלה הזוממים לבטל תורה מישראל. הכותב בצער על הגזירות הנוראיות אשר רוצים לבטל תורה וזכות הלומדים יבטל ויפר את עצת הזוממים".

א.ל שטינמן

ובאנו בכאן לחזק את  דברי מרן שליט"א בהבאת מקורות  הדברים, והצגת הדברים על אמיתותם ועל כל פרטיהם לתועלת הנשמעים לדברי מנהיג דורנו מרן ראש הישיבה שליט"א לנהוג כתקנה זו על יסודה ועיקרה למען יפעלו בכל תוקפם לבטל הגזירה ולקרב הגאולה ברחמים .

וזה לשון קודשו של הרמח"ל  (הדברים מובאים כאן בהעתקת  לשון קודשו ממש, ללא השמטות. לנוכח אלו שהביאו את לשונו אך בדילוג קטעים הכרחיים ונחוצים שהם ממש לעיכובא):

"וזאת ידעתי אגיד, כי ודאי כבר נתרבה הקטרוג עד שהיה יכול להגיע ח"ו אל מקום גדול, ואנו ת"ל הקדמנו (וירצה ה', יהיה לכל ישראל) רפואה למכה, כי זה ה' חדשים בקירוב כבר ראינו את הנולד והתחלנו בתיקון גדול, כאשר אומר

עתה לכ"ת, וזאת העצה היעוצה לכל קהלות קדש, בני אטליא, ישמרם צורם, לינצל מרשת זו טמנו שונאיהם. ובודאי היה להם לפקח על זאת ולא יחדלו, כי רב הדבר ועצום מאד,

זה הסדר אשר שמנו בבית מדרשינו, כי כבר ידענו מ"ש רשב"י בספר הזוהר פרשת ויצא, "בעוד דהאי קול לא פסק דבור שלטא ויכלא וע"ד לא איצטריך אוריתא למפסק", [ע"כ] ושם למעלה מעט: "כל זימנא דחכימיא ייחדון בה באורייתא, לא יכיל סמ' בהו",

[ע"כ] וע"כ שמנו עצמנו לקבוע לימוד שלא יהיה לו הפסק כלל – זה משפטו: שבעה בחרנו אשר התנדבו לזה, לקיים להם להיות בין כולם, לומדים תמיד מן הבוקר עד הערב, כל הימים לא יחשו, והם עשו ביניהם תנאי, שהלימוד הזה לא יהיה אלא לתיקון כל ישראל, וע"כ כלם כאיש אחד יחשבו, ולא יעשה שום אחד בשביל עצמו אלא בשביל כל ישראל. ובסדר זה יתחילו:

מיד אחר תפלת שחרית ישב אחד במקום אחד אשר הוכן לזה, ושם ילמוד שיעור קבוע לי עד בוא השני ויקח ממנו הספר עצמו, וממקום שהוא מסיים שם יתחיל, עד בוא השלישי ויקח ממנו, וכך יקיפו וילכו עד צאת הכוכבים, דבר יום ביומו. וכל אחד בשעת לימודו יהא דינו כמתפלל שמונה עשרה, שלא יוכל להפסיק בשום מן הפסק שבעולם, ולא יסיים לימודו עד שיתחיל הבא, באופן שברגע אחד לא יפסק קול התורה, והלימוד הוא ספר הזוהר, תיקונים וזוהר חדש – ונמצינו לומדים בכל שבוע כל זה,

וזה ידענו כי בחר ה' בזה לבטל כל גזירות קשות,  ובפרט להיות לחומה אל הגזירה הקשה ח"ו, ועתה אל ישליכו חכמי ישראל את הדבר הזה אחרי גום, כי אני אלמלא נתיישר חילי הייתי קובע דבר זה בכל מקום, אבל כ"ת יקח את העצה הזאת ויהיה לו לזכות, כי אין כמוה לטובה לכל ישראל, וכל אחד במקומו יוכל לעשותו, כי לא דבר קשה הוא כלל, ואנו מצליחים בזה תודות לא-ל, ועוד לנו סדרים רבים וכאים בענין הלימוד הזה. וה' אלקי השמים ימלא משאלות לבבו לטובה ואת משאלות כל בני ביתו אשר דורש אני שלומם כאיש אחד, כנפשו הרמה וכנפש שותה בצמא את דבריו."

ולאור הנ"ל נכנס בחור ישיבה אל מעונו של הגאון הגדול מרן ראש הישיבה רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן שליט"א בעל "אילת השחר" ושאלתו בפיו: "האם בחור ישיבה יכול ללמוד זוהר?"

והשיב בזה הלשון: "כן, העיקר שתבין!." עכ"ל

ומעשה ששאלו את מרן שר התורה  הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א :"האם נכון מה שפורסם בשמו שאין לבחורים ללמוד זוהר הקדוש?" וענה בזה הלשון: "הרבה דברים אומרים בשמי. מה לך להתרגש? ח"ו שאומר כך!, אלא אדרבה מקובלני ממרן החזון איש זצ"ל שאין ספר מוסר מעורר ומחזק כמו הזוהר הקדוש, וחובה קדושה בפרט לבני תורה לעסוק בו! עכ"ל

ולא מצא רבינו הרמח"ל (בעל "מסילת ישרים") עצה טובה יותר לקרב את הגאולה כי אם לייסד ישיבה שבה ילמדו ברציפות משמרות מבוקר עד ערב – זוהר הקדוש!

וכמו שהורה כבר כמה פעמים מרן הגראי"ל  שטיינמן שליט"א.

ואנו אין לנו אלא לילך ולקיים דברי מרן.

ובזה נמצא מרגוע גם לגזרת הגיוס האיומה המרחפת על בני הישיבות, כאן העצה ברורה: שבכל ישיבה וישיבה באשר היא יקבעו סדר לימוד קבוע בספר הזוהר הקדוש מרישא ועד גמירא, ויראו לנכון לסיימו. או אז ינצלו מזה, ומכל מרעין בישין! והנה מובטח הוא הדבר שיבטל הגזירה וישיבתם לא תגוייס!

"לו עמי שומע לי, ישראל בדרכי יהלכו"

ואלו כבר קימנו עצת הרמח"ל זיע"א ללמוד בחבורה זוהר הקדוש בגירסא ברציפות, כבר הונח לנו, ונצלנו מיד כל הקמים עלינו, וזכינו לרוח טהרה, (דניאל פרק ז יג) "וארו עם ענני שמיא" וגבר ישראל!

שאלה:

חב"דניק אחד שאל אותי, למה אתה שולח בכלל ספרים לבית כנסת של חב"ד, אנחנו הרי נוהגים שלא ללמוד זוהר?

תשובה:

קודם כל אתה שקרן גדול, ואתה לא יודע מהחיים שלך, ואתה לא מכיר כלל את מנהגי חב"ד, וחסיד חב"ד שמדבר כך זהו סימן מובהק שלא דרך על מפתן חסידות בכלל, ובפרט על מפתן חסידות חב"ד מעולם.

ועתה אביא לך את ההוכחות שהנך לא צודק, כי הנה הרבי מליובאוויטש זי"ע, שאל את הראשון לציון הגאון הרב מרדכי אליהו, האם בארץ הקודש לומדים זוהר, ענה לו, רק הספרדים לומדים זוהר תמידים כסדרן, אמר לו הרבי מה האפליה, הרי ספר הזוהר גם לאשכנזים ניתנה, ובודאי שהאשכנזים גם כן צריכים ללמוד ספר הזוהר, ואמר לו הרבי, כשתגיע לארץ ישראל (בשנת תשמ"ד) תעשה פלקטים גדולים בכל רחבי ארץ ישראל, על דעתי שאני סובר, ומצוה לכולם שילמדו ויהגו בספר הזוהר.

ועוד סיפור יפה שאוכל לספר לך, שפעם אחת נכנס בחור עילוי וחריף אל הרבי זי"ע, על ידי חבירו שהיה חסיד חב"ד, והרבי אמר לו, שהוא צריך ללמוד זוהר, שאל העילוי לרבי, למה צריך? אמר הרבי, שללא לימוד הזוהר, יכול פעם מישהו לבייש אותך, ועל ידי זה תוכל לצאת לתרבות רעה חס וחלילה, הבחור העילוי לא ציית לדברי הרבי ומישהו בייש אותו, ויצא לתרבות רעה, הוריד את הכיפה ונעשה גוי גמור, לימים מצאו חבירו, אמר לו כל מה שהרבי אמר התקיים, לכן עתה תתחיל ללמוד איתי פנימיות התורה, ואכן התחילו ללמוד ונעשה בעל תשובה גמור.

וזה דבר הפגישה אצל הרבי מליובאוויטש

בשנת תשמ"ד ביקרו אצל הרבי שני הרבנים הראשיים, האשכנזי והספרדי מיד אחרי בחירתם לתפקיד (הרב אברהם שפירא הכהן והרב מרדכי אליהו,) בין היתר, נסבה השיחה על לימוד תורת הסוד ועל ביטול המחיצות שבין אשכנזים לספרדים.

להלן נעתיק את רשימת הדברים מתוך הספר "בצל החכמה":

הרב שפירא שליט"א:

לימוד הקבלה היה נפוץ אצל הספרדים יותר מאשר אצל האשכנזים, וגדולי האשכנזים שבאו לארץ ישראל קיבלו את לימוד הקבלה מהספרדים.

כ"ק אדמו"ר שליט"א:

לימוד פנימיות התורה שייך לכל בני ישראל הן אשכנזים והן ספרדים, בנוגע לאשכנזים הרי הגר"א, מגדולי האשכנזים כותב בפירושו למשלי שמי שלא למד חכמת הנסתר אי אפשר שידע דין לאמיתו! ובדור שלאחריו הדפיס תלמידו המובהק ר' חיים מוולוזין את ספרו נפש החיים שרובו לקוח מספרי קבלה ובנוגע לספרדים

ונמצא שהלימוד דפנימיות התורה שייך לכל החוגים של בני ישראל, הן אשכנזים והן ספרדים

ועוד ענין בזה:

מדברים רבות על הצורך לבטל את המחיצות שבין ספרדים לאשכנזים, ומכיון שכל הענינים התחלתם בתורה, כמאמר אסתכל באורייתא וברא עלמא, צריכים לכל ראש לבטל את המחיצות שבין ספרדים לאשכנזים לנוגע ללימוד התורה, כפי שאמר מר שספרדים היו רגילים בלימוד הקבלה יותר מאשר האשכנזים, ולכן צריך לבטל מחיצה זו.

שאלה:

ראיתי בהרבה בתי כנסיות ששלחתם הרבה ספרים למה רק בבית הכנסת שאני מתפלל אין, היתכן ששכחתם בדיוק מהבית כנסת שלנו?!

תשובה:

אנחנו שלחנו, ומסתם הגבאי שלכם זרקם, מן הסתם אינו רוצה שתזכו להיות מלומדי הזוהר הקדוש, והוא שייך לערב רב, והוא חוטא ומחטיא את הרבים, והוא אשם בכל הגזירות וגזירת הגיוס, והוא חוטא עוד יותר מלפיד בעצמו, ואולי לפיד הוא שליחו ושליחו של אדם כמותו, ואסור ליכנס לבית כנסת כזה מקל וחומר אם לבית שאין שם הספר "נועם אלימלך" אסור להיכנס כל שכן היכן שאין ספר הזוהר (רזין קדישין), אז העצה היעוצה הוא שתפטרו את הגבאי שלכם ונשלח אליכם עוד ספרים.

 

שאלה:

מה המקור שאי לימוד ספר הזוהר מביא גזירת הגיוס, ועל ידי ספר הזוהר אפשר להינצל מגזירת הגיוס?

תשובה:

ראה כאן את לשון הצדיק המלוב"ן הרב יהודה פתייה זי"ע:

וְהִנֵּה בְּעִירֵנוּ בַּגְדַד יִּבָּנֶה עִירֵנוּ אָמֵן, הָיוּ לָנוּ שְׁנַיִם כְּרוּבִים זָהָב הַסּוֹכְכִים עַל הָעִיר מִבַּיִת וּמִחוּץ וְהֵמָּה אֲשֶׁר הָיוּ לָנוּ לְחוֹמָה וּלְמַחֲסֶה בְּיוֹם זַעַם, הָרִאשׁוֹן בַּקֹּדֶשׁ צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם חָכָם רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים בֶּן חָכָם רַבִּי אֵלִיָּהוּ בֶּן חָכָם רַבִּי משֶׁה בֶּן חַיִּים וז"ל וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה. וְשֵׁנִי בַּקֹּדֶשׁ הָרַב הַגָּאוֹן חָכָם רַבִּי שִׁמְעוֹן אַהֲרֹן אַבָּא בַּר אַבָּא הַמְכֻנֶּה אַגָּסִי וז"ל וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, הַמְחַבֵּר סֵפֶר בְּנֵי אַהֲרֹן עַל שַׁעַר הַגִּלְגּוּלִים, אֲשֶׁר ב' צַדִּיקִים אֵלּוּ הֵם לְבַדָּם הָיוּ נִמְצָאִים בְּעִירֵנוּ שֶׁרֹב עִסְקָם הָיָה בְּעֵץ חַיִּים וּבִשְׁמוֹנָה שְׁעָרִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד הוּא עוֹסֵק לְבַדּוֹ בְּחֶדֶר מַשְׂכִּיתוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְהֵמָּה בִּזְכוּתָם וְצִדְקָתָם הָיוּ מְגִנִּים עַל הָעִיר זֶה מִפֹּה וְזֶה מִפֹּה, אֶפֶס כְּשֶׁגָּמְרוּ הָעֲווֹנוֹת וְנִלְקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים חָכָם רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּשְׁנַת ה'תרס"ט בי"ג אֱלוּל הִתְחִילָה הָעִיר לִהְיוֹת צוֹלַעַת מְהַלֶּכֶת עַל רֶגֶל אַחַת וְהִתְחִילוּ הַצָּרוֹת לָבוֹא כִּי אַחֲרֵי קְבוּרָתוֹ נִלְקְחוּ בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹדַת הַצָּבָא לְמֶלֶךְ יִשְׁמָעֵאל לְלַמְּדָם סֵדֶר הַמִּלְחָמָה וְהָיוּ כָּל הָעָם מְיַלְּלִים וּבוֹכִים, וְהָיִינוּ מִתְנַחֲמִים בְּחָכָם רַבִּי שִׁמְעוֹן אַהֲרֹן וז"ל לִבְרָכָה וְכָל הָעָם עָנוּ אַחֲרָיו עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ כִּי הוּא יָכוֹל לְמַלֵּא מְקוֹם הָרַב חָכָם רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים זִכְרוֹנוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

אַךְ לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּינוּ כֵּן הָיְתָה, כִּי מַעֲשֵׂה שָׂטָן הִצְלִיחַ וְגַם בְּאוֹתוֹ צַדִּיק פָּגְעָה מִדַּת הַדִּין, כִּי אַחֲרֵי חֲמִשָּׁה שָׁנִים בְּלֵיל ו' ח' לְחֹדֶשׁ מְנַחֵם שְׁנַת הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָ"ד נָסַע גַּם הוּא לִמְנוּחוֹת וְעָזַב אוֹתָנוּ לַאֲנָחוֹת. וּבְהִסְתַּלֵּק גַּם חָכָם רַבִּי שִׁמְעוֹן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָז כָּבָה מֵהָעִיר גַּם שְׁבִיב הָאַחֲרוֹן. יוֹסֵ"ף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ. וְהָיְתָה עֵת צָרָה לְיַעֲקֹב צָרָה כְּמַבְכִּירָה כִּי בְּלֵיל י"א מְנַחֵם אָב, אַחֲרֵי פְּטִירָת חָכָם רַבִּי שִׁמְעוֹן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם נִדְבְּקוּ מוֹדָעוֹת אֲדֻמִּים מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדוֹלָיו בְּכָל הַשְּׁוָקִים וּבְכָל הַמְּקוֹמוֹת וּבְתוֹךְ הַמּוֹדָעוֹת מְצֻיָּר חֶרֶב אָדֹם לְאוֹת מִלְחָמָה מַמְלָכָה בְּמַמְלָכָה. מַמְלֶכֶת קוֹסְטַנְטִינָא בְּמַמְלֶכֶת בְּרִיטַנְיָיא. וְתֵכֶף הִתְחִיל לְקַבֵּץ אֶת בַּחוּרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָצֵאת לְמִלְחָמָה לְהִלָּחֵם עִם בְּרִיטַנְיָיא. וְהָיוּ מַסִּיעִין אוֹתָם מֵעִיר לְעִיר וּמִמִּדְבָּר לְמִדְבָּר בֶּהָרִים וּבַגְּבָעוֹת עַד הִגִּיעָם עַד מְקוֹם קִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה, וּמִנִּי אָז וְהָלְאָה מְצָאוּנוּ רַבּוֹת רָעוֹת וְצָרוֹת וְהָיוּ הַצָּרוֹת דּוֹחֲקוֹת זוֹ אֶת זוֹ כָּל אַחַת רוֹצָה לְהַקְדִּים אֶת פְּנֵי חֲבֶרְתָּהּ וְאֵין שָׁעָה בְּלֹא רָעָה וְאֵין רֶגַע בְּלֹא נֶגַע, וּגְזֵרוֹת קָשׁוֹת נִתְחַדְּשִׁים בְּכָל יוֹם נוֹסָף עַל יוֹם אֶתְמוֹל.

גַּם מִן הַשָּׁמַיִם נִלְחֲמוּ כִּי בְּלֵיל ג' י"ג כִּסְלֵו שְׁנַת אֵיכָה תִרְעֶ"ה צָפוּ מֵי נְהַר חִדֶּקֶל מֵרֹב הַגְּשָׁמִים וּפָרְצוּ גִּדְרֵי הַנָּהָר וְשָׁטְפוּ וְעָבְרוּ תּוֹךְ הָעִיר בְּעוֹד הֱיוֹתֵנוּ יְשֵׁנִים עַל מִטּוֹתֵינוּ בַּלַּיְלָה וְגָאוּ הַמַּיִם מֵי שָׁתוֹ, וַתְּהִי צְעָקָה גְּדוֹלָה בְּתוֹךְ הָעִיר אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא נִהְיְתָה רַק בִּזְמַן יְצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר עִם מַעֲמַסֵּיהֶם שֶׁעַל כִּתְפֵיהֶם וְעִם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם הַקְּטַנִּים שֶׁנּוֹשְׂאִים אוֹתָם עַל זְרוֹעוֹתָם הָיוּ בּוֹרְחִים וְנָסִים בְּתוֹךְ הָעִיר מִמָּקוֹם הַנָּמוּךְ לַמָּקוֹם הַגָּבוֹהַּ כִּי אֵין דֶּרֶךְ לָצֵאת מִן הָעִיר כִּי הַמַּיִם הִקִּיפוּ כָּל הָעִיר מִכָּל צַד יוֹתֵר רָחוֹק מִמְּלוֹא עֵינָיו שֶׁל אָדָם, וְגָבְהוּ הַמַּיִם וְהִפִּילוּ גַּלֵּיהֶם שְׁלִישׁ הָעִיר וְכַמָּה בְּנֵי אָדָם שֶׁלֹּא קָדְמוּ לִבְרֹחַ הָיוּ בָּתֵּיהֶם קִבְרֵיהֶם רַחֲמָנָא לִיצְלַן. וְאַחַר כָּךְ בָּא דֶבֶר לֹא תָּקוּם פַּעֲמַיִם צָרָה, גַּם נִתְמַלֵּא אֲוִיר הָרָקִיעַ פַּרְעוֹשִׁים וְנִלְוָה עִמָּהֶם מַכַּת בַּצֹּרֶת וְיֹקֶר הַשְּׁעָרִים. גַּם אַנְשֵׁי הַצָּבָא לֹא הִצְלִיחוּ בַּמִּלְחָמָה וְהָיוּ אַנְשֵׁי חֶרֶב הֲרוּגֵי מִלְחָמָה וְנִשְׁאֲרוּ נְשֵׁיהֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיהֶם יְתוֹמִים, עַד שֶׁרָאָה הַשֵּׁם אֶת לַחַץ עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּחֵם עַל הָרָעָה וְנִלְכְּדָה בָּבֶל בְּלֵיל א' י"ז אֲדָר שְׁנַת עֶזְרַ"ת בְּיַד סְגַן הַמִּלְחָמָה שֶׁל בְּרִיטַנְיָיא הַנִּקְרָא מוֹךְ, וּבְכֹחַ אֹנֶס כִּבּוּ אֶת שְׂרֵפַת הָעִיר אֲשֶׁר הִצִּיתוּ בָּהּ אַנְשֵׁי חַיִל שֶׁל קוֹצְטַנְטִינָא בְּעֵת צֵאתָם מֵהָעִיר, גַּם שְׁאָר בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר שָׁבְרוּ אֶת חֲנֻיּוֹת הַיְּהוּדִים וּבָזְזוּ אִישׁ לוֹ עַד שֶׁלֹּא הִשְׁאִירוּ כְּלוּם וַאֲפִילוּ הַדְּלָתוֹת שֶׁל הַחֲנֻיּוֹת עָקְרוּ וּלְקָחוּם וְהָיָה דַּעְתָּם לַחֲזֹר אַחַר כָּךְ וְלָבוּז גַּם אֶת הַבָּתִּים. וּתְּהִלָּה לָאֵל שֶׁלֹּא הֵפִיק אֶת זְמָמָם כִּי בְּהִכָּנֵס הָאוֹיֵב נָחָה שָׁקְטָה כָּל הָעִיר וְנַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים. וְאַתָּה קוֹרֵא נָעִים הַבֵּט נָא וּרְאֵה לָמָּה מְצָאתָנוּ כָּל זֹאת תֵּכֶף וּמִיָּד בִּזְמַן סִלּוּקָם שֶׁל ב' צַדִּיקִים הַנִּזְכַּר אִם לֹא לְהוֹדִיעַ לָנוּ שֶׁזְּכוּת חָכְמַת הָאֱמֶת שֶׁהָיוּ עוֹסְקִים בָּהּ הֵם אֲשֶׁר הָיוּ עוֹמְדִים לְמָגֵן וְצִנָּה נֶגֶד מִדַּת הַדִּין וּבְעֹצֶם כֹּחָם וְאוֹנָם הָיוּ דּוֹחִים אֶת הַגְּזֵרוֹת, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד נֶגֶד מִדַּת הַדִּין זְכוּת כַּמָּה צַדִּיקִים וַחֲסִידִים הָעֲסוּקִים בְּחִיצוֹנִיּוּת הַתּוֹרָה שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר…

כֹּה דִּבְרֵי הַמְחַבֵּר הַאי לַחְמָא עַנְיָא. הַצָּעִיר יְאוּדָה משֶׁה יְשׁוּעָה יְחֶזְקֵאל יְשׁוּעָה פְּתַיָּיא יצ"ו (בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה חֵלֶק רִאשׁוֹן)

 

סֵפֶר כֹּחַ הַזּוֹהַר חֵלֶק ג' – עַלוֹן אוֹר הַזּוֹהַר # 53

בִּטּוּל גְּזֵירַת גִּיּוּס בְּנֵי הַיְּשִׁיבוֹת – בְּדַקָּה אַחַת לִּימּוּד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ

דָּוִד הַמֶּלֶךְ בִּתְהִלִּים (פרק מד ד) אוֹמֵר, "כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ וּזְרוֹעָם לֹא הוֹשִׁיעָה לָּמוֹ כִּי יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם", וביאר בתרגום יונתן: ארום לא בגבורת סיפהון יריתו ארעא, ותקוף אדרעיהון לא פרקת להון, ארום ימינך ואדרע גבורתך, ונהור זיו יקרך, ארום כל זמן דעסיקו באוריתא אתרעיתא בהון.

פירוש, שלא הצבא ולא המטוסים ולא הטנקים ולא הטילים הם מגינים על הארץ, אלא הארת השי"ת לעם ישראל על ידי התורה, "ארום כל זמן דעסיקו באוריתא אתרעיתא בהון". פסוק זה הוא נמצא בלימוד היומי "חק לישראל" פרשת פנחס ליום שני, וכידוע שהמרח"ו תיקן על פי דברי האריז"ל את סדר לימוד החק לישראל לכל יהודי ויהודי מהפשוט ועד הלמדן הגדול ביותר, ונאמר ברוח הקודש, ובכל יום רואים כמעין נבואה שמדבר מענינא דיומא. ועכשיו שכל בני הישיבות בסכנה שרוצים לגייסם לצבא, ולבטל את תורתם ח"ו, וביותר שכל יושבי ארץ ישראל נמצאים בסכנה גדולה!!! כי בלי לימוד התוה"ק כל הצבא לא יעזור ולא יגן כלל, אם כן מה העצה היעוצה שכל גדולי ישראל מתחבטים ושוברים את הראש מה לעשות, ומן השמים עוד לא גילו להם, וזהו פלא גדול מה שהיה גלוי וידוע לכל גדולי הדורות מהרמח"ל והגר"א ולמעלה בקודש ועד לבד"ץ הגדול שבירושלים משנת תרפ"א בארץ ישראל, ובעל הסולם באותה השנה באירופא, [ראה דברי אלף גדולי ישראל מדורות הקודמים בספר "אור הזוהר", וכן דברי כל גדולי ישראל הספרדים והאשכנזים עם בד"ץ עדה החרדית בתשס"ב – ס"ח] שרק בלימוד הזוה"ק יחד כל שבטי ישראל, יתבטלו כל הגזירות, והצה"ק הרב פתייה זי"ע בשנת תרע"ד אמר: שכל גזירת גיוס הבחורים לצבא היא בגלל ביטול לימוד הזוה"ק. – וכדברי הרמח"ל (באגרות) שנשמעים כמו נבואה לזמנינו זה, וז"ל: וְעַתָּה אַל יַשְׁלִיכוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אַחֲרֵי גֵּוָם, כִּי אֲנִי אִלְמָלֵא נִתְיַשֵּׁר חַיְלִי הָיִיתִי קוֹבֵעַ דָּבָר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם, אֲבָל כְּבוֹד תּוֹרַתְכֶם יִקַּח אֶת הָעֵצָה הַזֹּאת וְיִהְיֶה לוֹ לִזְכוּת, כִּי אֵין כָּמוֹהָ לְטוֹבָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, וְכָל אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ כִּי לֹא דָּבָר קָשֶׁה הוּא כְּלָל". וּמִי לָנוּ גָּדוֹל כְּהָרַמְחַ"ל זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ אָמֵן אֲשֶׁר הָיָה בָּקִי עָצוּם בְּכָל מִכְמַנֵּי הַתּוֹרָה וְלֹא מָצָא עֵצָה לְבַטֵּל גְּזֵרוֹת מֵעַם יִשְׂרָאֵל אֶלָּא אֶת הָעֵצָה הַזּוֹ, לִמּוּד בְּסֵפֶר הַזֹּהַר בְּרֶצֶף לְלֹא הֶפְסֵק, שֶׁבְּכֹחַ הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל סֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ לְבַטֵּל כָּל גְּזֵרוֹת וּלְקָרֵב הַגְּאֻלָּה בְּרַחֲמִים.

      יָדוּעַ, שֶׁמִּתּוֹךְ מִדַּת הָרַחֲמִים הָאֵינְסוֹפִית שֶׁל הַבּוֹרֵא, לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי כָּל דִּין אוֹ גְּזֵרָה קָשָׁה מִשָּׁמַיִם, עוֹשִׂים חֶסֶד עִם הָאָדָם וְנוֹתְנִים לוֹ הִזְדַּמְּנוּת לִבְחֹר בַּטּוֹב עַל מְנָת לְבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה מֵעָלָיו. וּמַה שֶּׁנָּכוֹן לְגַבֵּי גְּזֵרוֹת הַפְּרָט תָּקֵף לְגַבֵּי גְּזֵרוֹת הַכְּלָל. לִפְנֵי הַגְּזֵרָה אוֹ "הַמַּכָּה" שֶׁל הַשּׁוֹאָה הָאֲיֻמָּה, ה' שׁוֹלֵחַ הִזְדַּמְּנוּת לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לִבְחֹר בַּטּוֹב וְשׁוֹלֵחַ "תְּרוּפָה" עִם שָׁלִיחַ בִּדְמוּתוֹ שֶׁל בַּעַל הַסֻּלָּם, לָלֶכֶת  לַקְּהִלּוֹת הַיְּהוּדִיּוֹת בְּפוֹלִין וְלוֹמַר לָהֶם לִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ. בַּעַל הַסֻּלָּם צָפָה בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ עֶשְׂרִים שָׁנָה לִפְנֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה אֶת הַשּׁוֹאָה הַהוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה, הוּא הָלַךְ וְזָעַק וּבִפְנֵי כָּל הָרַבָּנִים וִיהוּדֵי אֵרוֹפָּה, הִרְעִישׁ עוֹלָמוֹת כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ אֶת הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, כִּי יָדַע שֶׁזּוֹ הַתְּרוּפָה הַקְּדוֹשָׁה לְהַצָּלַת יְהוּדֵי אֵרוֹפָּה מֵהַשּׁוֹאָה הָאֲיֻמָּה. הַסִּטְרָא אַחֲרָא (הַיֵּצֶר הָרַע), כַּמּוּבָן, מְאֹד מַפְרִיעָה בַּבְּחִירָה, לִבְחֹר בַּטּוֹב, וּמַקְשֶׁה אֶת לִבָּם שֶׁל רָאשֵׁי הַקְּהִלּוֹת הַיְּהוּדִיּוֹת. קָשֶׁה לָרַבָּנִים לְהַאֲמִין שֶׁמְּרַחֶפֶת עֲלֵיהֶם גְּזֵרָה כָּל כָּךְ קָשָׁה שֶׁל שׁוֹאָה, זֶה הֲרֵי לְגַמְרֵי לֹא הֶגְיוֹנִי, וּכְנֶגֶד זֶה (לְשֵׁם הַבְּחִירָה) מִצַּד הַטּוֹב, גַּם קָשֶׁה לְהַאֲמִין בְּאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁתְּרוּפָה רוּחָנִית שֶׁל לִמּוּד הַזּוֹהַר,… שֶׁאוּלַי שַׁיֶּכֶת רַק לַצַּדִּיקִים, יָכוֹל לְבַטֵּל גְּזֵרוֹת. אֶת הַתּוֹצָאוֹת הָעֲגוּמוֹת שֶׁל הַשּׁוֹאָה כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים, בּוֹאוּ לֹא נִתֵּן לַהִסְטוֹרְיָה לַחְזֹר עַל עַצְמָהּ!!! בּוֹאוּ לֹא נִטְמֹן אֶת רֹאשֵׁנוּ בַּחוֹל!!! כְּמוֹ הָאַדְמוֹרִי"ם רַבָּנִים וְרָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת בְּפוֹלִין, אִי אֶפְשָׁר לִבְרֹחַ מֵהַתִּקּוּן! הַאִם זֶה הֶגְיוֹנִי שֶׁתִּפֹּל עָלֵינוּ פִּצְצַת אָטוֹם? הַאִם זֶה הָיָה הֶגְיוֹנִי שֶׁהָיְתָה הַשּׁוֹאָה? ה' שׁוּב שׁוֹלֵחַ לָנוּ תְּרוּפָה הוא לימוד זּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, כמו שהבטיח לנו משה רבנו בזוה"ק בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא (פָּרָשַׁת נָשׂא דַּף קכ"ד:) וְהַמַשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ בְּהַאי חִבּוּרָא דִּילָךְ דְּאִיהוּ סֵפֶר הַזֹּהַר, מִן זוֹהֲרָא דְּאִימָא עִלָּאָה תְּשׁוּבָה. בְּאִלֵּין לָא צָּרִיךְ נִסָּיוֹן, וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעַם מֵאִילָנָא דְחַיֵּי, דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזֹּהַר, יִפְקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי. וְיִתְקַיֵּים בְּהוֹן, (דְּבָרִים לב) יְיָ בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

– לְמַה אַתֶּם מְחַכִּים? האם לא מספיק סובלים עם ישראל צרות ואסונות מחרידים, כמה גדולי ישראל שנפטרו, ועדיין לא מבינים על מה עשה ה' ככה, ומה רוצים מאתנו, אבל ה' יתברך שלח לנו את צדיקיו גדולי הדורות שחזו מראש מה השם רוצה מאתנו, כי כידוע אנחנו הדור האחרון סוף הגלות לפני הגאולה, והגאולה הזאת אי אפשר שתבא אלא בלימוד התורה, רק שלא יודעים מה נקרא לימוד התורה, כי הישיבות לומדים כל היום גמרא ופלפולים, אבל שוכחים שיש לתורה פרד"ס פ'שט ר'מז ד'רוש ס'וד, כמו שכתב האור החיים הקדוש, (ויחי), וכל מי שלא עוסק בארבעת חלקיה, עליו יוצאת בכל יום בת קול וצווחת "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה" (מהרח"ו), וכתב השלה"ק וז"ל: שֶׁהַחִבּוּר מֵהַזֹּהַר הָיָה עָתִיד לִהְיוֹת גָּנוּז וְכוּ' עַד שֶׁיָּבוֹא הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּסוֹף הַיָּמִים שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה לַתַּחְתּוֹנִים, וּבִזְכוּת הָעוֹסְקִים יָבוֹא מָשִׁיחַ, כִּי אָז תִּמָּלֵא הָאָרֶץ דֵּעָה בְּסִבָּתוֹ, אֲשֶׁר זֶה תִּהְיֶה סִבָּה קְרוֹבָה לְבִיאָתוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר וּבְגִינֵיהּ וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְכוּ', כְּדֵי שֶׁבִּזְכוּת זֶה יִגָּאֲלוּ יִשְׂרָאֵל, כְּשֵׁם שֶׁלֹּא נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עַד שֶׁהֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַדְּשָׁם בְּדַם פֶּסַח וּבְדַם מִילָה, כֵּן גְּאֻלָּה הָעֲתִידָה לֹא תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה עַד שֶׁיִּזְכּוּ לְתּוֹסְפוֹת הַקְּדֻשָּׁה הַזּוֹ, וְהוּא רְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ, וְאַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה בָּהּ. (שְׁלָ"ה, עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, מַאֲמָר רִאשׁוֹן). וכן כתב הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא. (אֶבֶן שְׁלֵמָה פֶּרֶק י"א אוֹת ג') הַגְּאֻלָּה וּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ תְּלוּיִים רַק בְּלִמּוּד הַקַּבָּלָה. ובישעיה (ו' ט') כתב, שהיצר הרע עושה שלא ילמד קבלה, כי יודע שעל ידי לימוד זה ישוב האדם בתשובה שלימה, ובספר הקנה כתב על דברי הנביא מלאכי (ג' י"ח) "וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ" עוֹבֵד אֱלֹקִים הַיְנוּ הָעוֹסֵק בַּתַּלְמוּד וּבַזֹּהַר. לֹא עֲבָדוֹ – הָעוֹסֵק בַּתַּלְמוּד לְבַד וְאֵינוֹ עוֹסֵק בַּזֹּהַר. (רַבִּי צְבִי אֱלִימֶלֶךְ שַׁפִּירָא מִדִּינוֹב, מהרצ"א, מַעְיַן גַּנִּים, פ"א אוֹת ב'), וזהו הבירור האחרון לפני התקיימות הנבואה (שם, כג) "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא: כי השם יתברך מחכה ומצפה שכל היהודים ילמדו זוה"ק, ובזה יתלקטו הניצוצות הקדושים, ולא ידח ממנו נידח, ואז יגלה ויופיע מלך המשיח וילמד לכל ישראל את סודות התורה, מה שלמדו עכשיו, ולא הבינו. ובספר יסוד ושורש העבודה (שער הניצוץ) כתב, וז"ל: אחי ורעי, אם כל כך גדולה לשמים שיאו ומעלתו, וכמה תקיף חילא דהאי אילנא רברבא של לימוד ספר הזוהר הקדוש, ושורש בארץ גזעו לשלח רצוצים חפשי מן הגלות המר, האיך לא יתלהב לב האדם להעיר אוזן, לשמוע כלימודים, לקבוע שיעור קבוע בכל יום בזוהר הקדוש ובתיקונים ושאר ספרי המקובלים וכו', עכ"ל.

בּוֹאוּ וּרְאוּ אֵיךְ הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ הִצִּיל אֶת בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יֵלְכוּ לַצָּבָא, וְאֵיךְ שֶׁהִצִּיל אֶת הָעִיר, וּבְרֶגַע שֶׁלֹּא הָיָה הַזְּכוּת שֶׁל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ – נֶחְרְבָה כָּל הָעִיר וְהָרְגוּ וְחָמְסוּ כְּמוֹ בַּשּׁוֹאָה רָחַ"ל

אֵלּוּ דִּבְרֵי הַמְקֻבָּל הָאֱלֹקִי רַבִּי יְהוּדָה פְּתַיָּה זצוקללה"ה בהקדמתו לספרו בית לחם יהודה, וז"ל: … כִּי מִי שֶׁלֹּא טָעַם טַעַם חָכְמַת הָאֱמֶת כְּאִלּוּ לֹא רָאָה מְאוֹרוֹת מִיָּמָיו, וְאוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה. וְהָאוֹמֵר דַּי לִי בַּנִּגְלוֹת אֵין לִי עֵסֶק בַּנִּסְתָּרוֹת, טָב לֵיהּ דְּלָא אִיבְרֵי בְּעָלְמָא כַּמְבֹאָר בַּתִּקּוּנִים תִּקּוּן מ"ג. וּפֵרֵשׁ הָרַב כִּסֵּא מֶלֶךְ שָׁם וז"ל בְּקִצּוּר, שֶׁאִם הָיָה עַם הָאָרֶץ יוֹתֵר טוֹב לוֹ כִּי אֵינוֹ פּוֹגֵם אִם אֵינוֹ לוֹמֵד קַבָּלָה כִּי אֵין לְטַיֵּל בַּפַּרְדֵּס קֹדֶם שֶׁיְּמַלֵּא כְּרֵסוֹ בָּשָׂר וְיַיִן אֲבָל מַאן דְּיָלִיף תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה עָנְשׁוֹ כָּל כָּךְ גָּדוֹל אִם לֹא יִלְמֹד קַבָּלָה וְאַדְרַבָּא פּוֹגֵם בְּלִמּוּדוֹ (כַּמְבֹאָר בְּשַׁעַר הַגִּלְגּוּלִים סוֹף הַקְדָּמָה י"ז, וז"ל: וּמִי שֶׁלֹּא עָסַק בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה פּוֹגֵם בְּתִּפְאֶרֶ"ת דַּאֲצִילוּת וְכוּ' יְעוּיָן שָׁם) וְטָב לֵיהּ דְּלָא יוֹלִיף לֵיהּ כִּי אַחְזַר עָלְמָא לְתֹהוּ וָבֹהוּ שֶׁהוּא סוֹד שְׁבִירַת הַכֵּלִים וְכוּ'. וְהַמִּתְרַשֵּׁל גּוֹרֵם אֹרֶךְ גָּלוּתָא וּבְפֵרוּשׁ אָמַר אֵלִיָּהוּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּתִיקּוּנָא שְׁתִיתָאָה דִּבְהַאי סֵפֶר הַזֹּהַר יִתְפָּרְקוּן מִן גָּלוּתָא כַּד אִתְגַּלְיָא בְּדָרָא בַּתְרָאָה, כִּי לִמּוּד הַזֹּהַר בְּגִירְסָא בְּעָלְמָא בּוֹנֶה עוֹלָמוֹת כָּל שֶׁכֵּן אִם יִזְכֶּה לִלְמֹד וּלְהָבִין פֵּרוּשׁ מַאֲמָר אֶחָד יַעֲשֶׂה בּוֹ תִּקּוּן לְמַעְלָה בְּשָׁעָה אַחַת מַה שֶּׁלֹּא יַעֲשֶׂה בְּלִמּוּד הַפְּשָׁט שָׁנָה תְּמִימָה עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וּבְזֹהַר בְּהַעֲלֹתְךָ (דַּף קנב.) קָרֵי לָעוֹסְקִים בְּחָכְמַת הָאֱמֶת אִינוּן דַּהֲווּ קָיְימֵי בְּטוּרָא דְּסִינַי, [וְנִכְתַּב בְּצִדוֹ, א"ה: מַשְׁמָע אוֹתָם שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים סוֹדוֹת הַתּוֹרָה לֹא עָמְדוּ עַל הַר סִינַי]. וְכֵן בְּעִנְיַן הָעֹנֶשׁ הַמְעֻתַּד לְאוֹתָם שֶׁאֵינָם עוֹסְקִים בְּרָזֵי תּוֹרָה רַחֲמָנָא לִיצְלַן אֲשֶׁר בְּזֹהַר פְּקוּדֵי (דַּף רמז:): וז"ל… מי שיכל ולא למד סוד כשתעלה נשמתו דוחים אותו לחוץ, ולא עולה למעלה, ונמצא מתחת להיכל בבושה וכאשר השרפים מרימים את כנפיהם כולם בועטים בו בכנפיהם ושורפים את נשמתו ולא נשרפת, ועומדת ולא עומדת, וככה נידונת נשמתו בכל יום, מאירה ולא מאירה, ואף על גב שיש לו מעשים טובים – בְּגִין דְּלֵית אַגְרָא בְּהַהוּא עָלְמָא, כְּאִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּחָכְמְתָא, לְאִסְתַּכְּלָא בִּיקָרָא דְּמָארֵיהוֹן וְכוּ', יְעוּיָן שָׁם. וְלֹא דַּי בְּעֹנֶשׁ זֶה אֶלָּא צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלָבוֹא בְּגִלְגּוּל כַּמָּה פְּעָמִים וְלִסְבֹּל צַעַר עוֹלָם הַזֶּה וְצַעַר הַמִּיתָה רַחֲמָנָא לִיצְלַן, וְיֵשׁ סָפֵק בְּזֶה אוּלַי יִזְכֶּה בְּנִשְׁמָתוֹ גּוּף הַשֵּׁנִי שֶׁבּוֹ יְקַיֵּם זֹאת הַמִּצְוָה כִּי אֵין מַסְפִּיק לוֹ לָבוֹא בְּסוֹד הָעִבּוּר, כַּמְבֹאָר בִּתְחִלַּת שַׁעַר הַמִּצְווֹת וז"ל: וְאִם לֹא עָשָׂה כֵּן הֲרֵי חִסֵּר מִצְוָה אֶחָד שֶׁל תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁהִיא גְּדוֹלָה וּשְׁקוּלָה כְּכָל הַמִּצְווֹת וְצָרִיךְ שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל עַד שֶׁיִּטְרַח בְּד' בְּחִינוֹת שֶׁל הַפַּרְדֵ"ס הַנִּזְכַּר. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. [א"ה: ומרן הגה"צ רבי חיים קנייבסקי שליט"א שואל לאברכים הבאים אליו, אם לומדים הם זוה"ק? ועונים לו עדיין לא סיימנו ש"ס!!! ואומר להם, מה זה נוגע, ודעו כי ללא לימוד זוה"ק לא זוכים להיכנס לגן עדן העליון, ומורה לאברכים ללמוד זוהר גם בגירסא, ע"כ].

וְהִנֵּה בְּעִירֵנוּ בַּגְדַד יִּבָּנֶה עִירֵנוּ אָמֵן, הָיוּ לָנוּ שְׁנַיִם כְּרוּבִים זָהָב הַסּוֹכְכִים עַל הָעִיר מִבַּיִת וּמִחוּץ וְהֵמָּה אֲשֶׁר הָיוּ לָנוּ לְחוֹמָה וּלְמַחֲסֶה בְּיוֹם זַעַם, הָרִאשׁוֹן בַּקֹּדֶשׁ צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם חָכָם רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים בֶּן חָכָם רַבִּי אֵלִיָּהוּ בֶּן חָכָם רַבִּי משֶׁה בֶּן חַיִּים וז"ל וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה. וְשֵׁנִי בַּקֹּדֶשׁ הָרַב הַגָּאוֹן חָכָם רַבִּי שִׁמְעוֹן אַהֲרֹן אַבָּא בַּר אַבָּא הַמְכֻנֶּה אַגָּסִי וז"ל וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, הַמְחַבֵּר סֵפֶר בְּנֵי אַהֲרֹן עַל שַׁעַר הַגִּלְגּוּלִים, אֲשֶׁר ב' צַדִּיקִים אֵלּוּ הֵם לְבַדָּם הָיוּ נִמְצָאִים בְּעִירֵנוּ שֶׁרֹב עִסְקָם הָיָה בְּעֵץ חַיִּים וּבִשְׁמוֹנָה שְׁעָרִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד הוּא עוֹסֵק לְבַדּוֹ בְּחֶדֶר מַשְׂכִּיתוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְהֵמָּה בִּזְכוּתָם וְצִדְקָתָם הָיוּ מְגִנִּים עַל הָעִיר זֶה מִפֹּה וְזֶה מִפֹּה, אֶפֶס כְּשֶׁגָּמְרוּ הָעֲווֹנוֹת וְנִלְקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים חָכָם רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּשְׁנַת ה'תרס"ט בי"ג אֱלוּל הִתְחִילָה הָעִיר לִהְיוֹת צוֹלַעַת מְהַלֶּכֶת עַל רֶגֶל אַחַת וְהִתְחִילוּ הַצָּרוֹת לָבוֹא כִּי אַחֲרֵי קְבוּרָתוֹ נִלְקְחוּ בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹדַת הַצָּבָא לְמֶלֶךְ יִשְׁמָעֵאל לְלַמְּדָם סֵדֶר הַמִּלְחָמָה וְהָיוּ כָּל הָעָם מְיַלְּלִים וּבוֹכִים, וְהָיִינוּ מִתְנַחֲמִים בְּחָכָם רַבִּי שִׁמְעוֹן אַהֲרֹן וז"ל לִבְרָכָה וְכָל הָעָם עָנוּ אַחֲרָיו עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ כִּי הוּא יָכוֹל לְמַלֵּא מְקוֹם הָרַב חָכָם רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים זִכְרוֹנוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

אַךְ לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּינוּ כֵּן הָיְתָה, כִּי מַעֲשֵׂה שָׂטָן הִצְלִיחַ וְגַם בְּאוֹתוֹ צַדִּיק פָּגְעָה מִדַּת הַדִּין, כִּי אַחֲרֵי חֲמִשָּׁה שָׁנִים בְּלֵיל ו' ח' לְחֹדֶשׁ מְנַחֵם שְׁנַת הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָ"ד נָסַע גַּם הוּא לִמְנוּחוֹת וְעָזַב אוֹתָנוּ לַאֲנָחוֹת. וּבְהִסְתַּלֵּק גַּם חָכָם רַבִּי שִׁמְעוֹן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָז כָּבָה מֵהָעִיר גַּם שְׁבִיב הָאַחֲרוֹן. יוֹסֵ"ף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ. וְהָיְתָה עֵת צָרָה לְיַעֲקֹב צָרָה כְּמַבְכִּירָה כִּי בְּלֵיל י"א מְנַחֵם אָב, אַחֲרֵי פְּטִירָת חָכָם רַבִּי שִׁמְעוֹן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם נִדְבְּקוּ מוֹדָעוֹת אֲדֻמִּים מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדוֹלָיו בְּכָל הַשְּׁוָקִים וּבְכָל הַמְּקוֹמוֹת וּבְתוֹךְ הַמּוֹדָעוֹת מְצֻיָּר חֶרֶב אָדֹם לְאוֹת מִלְחָמָה מַמְלָכָה בְּמַמְלָכָה. מַמְלֶכֶת קוֹסְטַנְטִינָא בְּמַמְלֶכֶת בְּרִיטַנְיָיא. וְתֵכֶף הִתְחִיל לְקַבֵּץ אֶת בַּחוּרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָצֵאת לְמִלְחָמָה לְהִלָּחֵם עִם בְּרִיטַנְיָיא. וְהָיוּ מַסִּיעִין אוֹתָם מֵעִיר לְעִיר וּמִמִּדְבָּר לְמִדְבָּר בֶּהָרִים וּבַגְּבָעוֹת עַד הִגִּיעָם עַד מְקוֹם קִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה, וּמִנִּי אָז וְהָלְאָה מְצָאוּנוּ רַבּוֹת רָעוֹת וְצָרוֹת וְהָיוּ הַצָּרוֹת דּוֹחֲקוֹת זוֹ אֶת זוֹ כָּל אַחַת רוֹצָה לְהַקְדִּים אֶת פְּנֵי חֲבֶרְתָּהּ וְאֵין שָׁעָה בְּלֹא רָעָה וְאֵין רֶגַע בְּלֹא נֶגַע, וּגְזֵרוֹת קָשׁוֹת נִתְחַדְּשִׁים בְּכָל יוֹם נוֹסָף עַל יוֹם אֶתְמוֹל.

גַּם מִן הַשָּׁמַיִם נִלְחֲמוּ כִּי בְּלֵיל ג' י"ג כִּסְלֵו שְׁנַת אֵיכָה תִרְעֶ"ה צָפוּ מֵי נְהַר חִדֶּקֶל מֵרֹב הַגְּשָׁמִים וּפָרְצוּ גִּדְרֵי הַנָּהָר וְשָׁטְפוּ וְעָבְרוּ תּוֹךְ הָעִיר בְּעוֹד הֱיוֹתֵנוּ יְשֵׁנִים עַל מִטּוֹתֵינוּ בַּלַּיְלָה וְגָאוּ הַמַּיִם מֵי שָׁתוֹ, וַתְּהִי צְעָקָה גְּדוֹלָה בְּתוֹךְ הָעִיר אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא נִהְיְתָה רַק בִּזְמַן יְצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר עִם מַעֲמַסֵּיהֶם שֶׁעַל כִּתְפֵיהֶם וְעִם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם הַקְּטַנִּים שֶׁנּוֹשְׂאִים אוֹתָם עַל זְרוֹעוֹתָם הָיוּ בּוֹרְחִים וְנָסִים בְּתוֹךְ הָעִיר מִמָּקוֹם הַנָּמוּךְ לַמָּקוֹם הַגָּבוֹהַּ כִּי אֵין דֶּרֶךְ לָצֵאת מִן הָעִיר כִּי הַמַּיִם הִקִּיפוּ כָּל הָעִיר מִכָּל צַד יוֹתֵר רָחוֹק מִמְּלוֹא עֵינָיו שֶׁל אָדָם, וְגָבְהוּ הַמַּיִם וְהִפִּילוּ גַּלֵּיהֶם שְׁלִישׁ הָעִיר וְכַמָּה בְּנֵי אָדָם שֶׁלֹּא קָדְמוּ לִבְרֹחַ הָיוּ בָּתֵּיהֶם קִבְרֵיהֶם רַחֲמָנָא לִיצְלַן. וְאַחַר כָּךְ בָּא דֶבֶר לֹא תָּקוּם פַּעֲמַיִם צָרָה, גַּם נִתְמַלֵּא אֲוִיר הָרָקִיעַ פַּרְעוֹשִׁים וְנִלְוָה עִמָּהֶם מַכַּת בַּצֹּרֶת וְיֹקֶר הַשְּׁעָרִים. גַּם אַנְשֵׁי הַצָּבָא לֹא הִצְלִיחוּ בַּמִּלְחָמָה וְהָיוּ אַנְשֵׁי חֶרֶב הֲרוּגֵי מִלְחָמָה וְנִשְׁאֲרוּ נְשֵׁיהֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיהֶם יְתוֹמִים, עַד שֶׁרָאָה הַשֵּׁם אֶת לַחַץ עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּחֵם עַל הָרָעָה וְנִלְכְּדָה בָּבֶל בְּלֵיל א' י"ז אֲדָר שְׁנַת עֶזְרַ"ת בְּיַד סְגַן הַמִּלְחָמָה שֶׁל בְּרִיטַנְיָיא הַנִּקְרָא מוֹךְ, וּבְכֹחַ אֹנֶס כִּבּוּ אֶת שְׂרֵפַת הָעִיר אֲשֶׁר הִצִּיתוּ בָּהּ אַנְשֵׁי חַיִל שֶׁל קוֹצְטַנְטִינָא בְּעֵת צֵאתָם מֵהָעִיר, גַּם שְׁאָר בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר שָׁבְרוּ אֶת חֲנֻיּוֹת הַיְּהוּדִים וּבָזְזוּ אִישׁ לוֹ עַד שֶׁלֹּא הִשְׁאִירוּ כְּלוּם וַאֲפִילוּ הַדְּלָתוֹת שֶׁל הַחֲנֻיּוֹת עָקְרוּ וּלְקָחוּם וְהָיָה דַּעְתָּם לַחֲזֹר אַחַר כָּךְ וְלָבוּז גַּם אֶת הַבָּתִּים. וּתְּהִלָּה לָאֵל שֶׁלֹּא הֵפִיק אֶת זְמָמָם כִּי בְּהִכָּנֵס הָאוֹיֵב נָחָה שָׁקְטָה כָּל הָעִיר וְנַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים. וְאַתָּה קוֹרֵא נָעִים הַבֵּט נָא וּרְאֵה לָמָּה מְצָאתָנוּ כָּל זֹאת תֵּכֶף וּמִיָּד בִּזְמַן סִלּוּקָם שֶׁל ב' צַדִּיקִים הַנִּזְכַּר אִם לֹא לְהוֹדִיעַ לָנוּ שֶׁזְּכוּת חָכְמַת הָאֱמֶת שֶׁהָיוּ עוֹסְקִים בָּהּ הֵם אֲשֶׁר הָיוּ עוֹמְדִים לְמָגֵן וְצִנָּה נֶגֶד מִדַּת הַדִּין וּבְעֹצֶם כֹּחָם וְאוֹנָם הָיוּ דּוֹחִים אֶת הַגְּזֵרוֹת, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד נֶגֶד מִדַּת הַדִּין זְכוּת כַּמָּה צַדִּיקִים וַחֲסִידִים הָעֲסוּקִים בְּחִיצוֹנִיּוּת הַתּוֹרָה שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר…

כֹּה דִּבְרֵי הַמְחַבֵּר הַאי לַחְמָא עַנְיָא. הַצָּעִיר יְאוּדָה משֶׁה יְשׁוּעָה יְחֶזְקֵאל יְשׁוּעָה פְּתַיָּיא יצ"ו (בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה חֵלֶק רִאשׁוֹן)

לעשות תמונה של מכתב להמכתב

מִכְתָּב גִילוּי שֶׁל בַּעַל הַסֻּלָּם.

"וְתֵּדַע נֶאֱמָנָה, שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיָה מִזְּמַן הָאֲרִ"י ז"ל עַד הַיּוֹם הַזֶּה, מִי שֶׁיָּבִין אֶת שִׁיטַת הָאֲרִ"י ז"ל, עַל שָׁרְשׁוֹ וְכוּ' וְהִנֵּה בְּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן יִתְבָּרַךְ, זָכִיתִי לְעִבּוּר נִשְׁמַת הָאֲרִ"י ז"ל, לֹא מִפְּנֵי מַעֲשֵׂי הַטּוֹבִים, אֶלָּא בְּרָצוֹן עֶלְיוֹן, שְׁנִשְׂגָב גַּם מִמֶּנִּי עַצְמִי, לָמָּה נִבְחַרְתִּי אָנֹכִי לִנְשָׁמָה נִפְלָאָה זוּ, שֶׁלֹּא זָכָה בָּהּ אָדָם מֵעֵת פְּטִירָתוֹ עַד הַיּוֹם, וְלֹא אוּכַל לְהַאֲרִיךְ בְּעִנְיַן זֶה מִפְּנֵי שֶׁאֵין דַּרְכִּי בָּזֶה לְדַבֵּר בְּנִפְלְאוֹת" (מָרָן "בַּעַל הַסֻּלָּם" זי"ע בְּמִכְתָּב מִשְּׁנַת תרפ"א)

 אָנוּ רוֹאִים שֶׁבַּעַל הַסֻּלָּם הֵעִיד עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא זָכָה לְעִבּוּר נִשְׁמַת הָאֲרִ"י ז"ל, וְהוּא זָכָה לְהִתְגַּלּוּת נְבוּאִית שֶׁל ה' אֵלָיו, (רְאֵה לְמַטָּה עֵדוּת אִישִׁית וּמִכְתְבֵי הִתְגַּלּוּת) וְהוּא הָיָה שְׁלִיחַ ה' לְהַצִּיל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל מֵחֹלִי הַגָּלוּת הָאֲיֻמָּה, בְּאֶמְצָעוּת תְּרוּפָה קְדוֹשָׁה וֶאֱלֹקִית שֶׁנִּקְרֵאת "הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ."

לֹא נִהְיֶה כְּבַת יַעֲנָה הַטּוֹמֶנֶת רֹאשָׁהּ בַּחוֹל!

כאן בא תמונה של המטוסים ובאמצע התמונה של הבת היענה ובצד שמאל פצצת אטום

 

                         

 

 

נִפְעַל לְבִטּוּל הַגְּזֵרוֹת הַקָּשׁוֹת בְּכָל כֹּחֵינוּ! נִלְמַד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְיִתְבַּטְּלוּ כָּל הַקִּטְרוּגִים מֵעָלֵינוּ!

וּכְבָר הוּבְטַחְנוּ שֶּׁאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִים אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה, וְכֵיצַד? וּכְבָר הִתְנַבֵּא הַנָּבִיא יְחֶזְקֵאל (פֶּרֶק לו כה) "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם" וְגוֹ', וְאָמְרוּ צַדִּיקֵי הַדּוֹרוֹת שֶׁזֶּהוּ בְּלִימוּד הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וְנִזְכֶּה בְּקָרוֹב שֶׁיְּעָרֶה עָלֵינוּ הַשֶיִ"ת רוּחַ טָהֳרָה, וְנִזְכֶּה לְטַהֵר לְבָבֵנוּ לַעֲבֹד לְיוֹצְרֵנוּ וְלִלְמוֹד כָּל תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה בְּפַרְדֶ"ס חֲלָקֶיהָ בְּכָל כֹּחֵנוּ וּבְכָל נַפְשֵׁנוּ וּבְכָל מְאֹדֵנוּ, וּתְקֻיַּם הַבְטָחַת הָרַעְיָא מְהֵימְנָא "בְּהַאי סֵפֶר הַזֹּהַר, יִפְקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי" בְּבִיאַת גּוֹאֵל צֶדֶק בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן.