דְּרָשָׁה בְּשִׂמְחַת הַכְנָסַת סֵפֶר תּוֹרָה לְצִיּוֹן בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ "היושבת בגנים" בבת ים

סֵפֶר תורת הזוֹהַר

דְּרָשָׁת האדמו"ר מהאלמין בְּשִׂמְחַת הַכְנָסַת סֵפֶר תּוֹרָה

 לְצִיּוֹן בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ

 היושבת בגנים יט טבת תשע"ג

 לסרטון  "משיח" על זוהר  והגאולה : לחץ  על הקישור הבא:

http://www.youtube.com/user/SuperEthan74/

בִּרְשׁוּת הָרַבָּנִים הַגְּאוֹנִים הַחֲשׁוּבִים וְרָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת שְׁלִיטָ"א, בִּרְשׁוּת מְזַכֵּי הָרַבִּים הַמְקָרְבִים אֶת אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם עַל יְדֵי לִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וּבִרְשׁוּת מִשְׁפַּחַת ולדמן הַחֲשׁוּבָה שֶׁתרמו את הספר תורה וְאִרְגְּנָה אֶת הַקִבּוּץ הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, וּבִרְשׁוּת כָּל הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה,

ראובן בן יטי גקלין בת לואיז שיחיו

ערך הגימטריה של "ראובן בן יטי " = 340  ספר" לכן היה לו הזכות להכניס ספר תורה כמו שנאמר בזוהר "שמא קא גרים" (ח"ב דף רכ"ג ע"א): רבי יוסי ורבי יצחק הוו אזלי בארחא, אמר רבי יוסי, ודאי דקודשא בריך הוא אתרעי ביה בבצלאל לעבידת משכנא יתיר מכל ישראל, אמאי, אמר ליה, שמא גרים, והא אוקמוה דקודשא בריך הוא שוי שמהן בארעא, לאתעטרא (ס"א לאתערא) בהו, ולמעבד בהו עבידתא בעלמא, הדא הוא דכתיב (תהלים מו ט) אשר שם שמות בארץ.

בלשון הקודש: רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי יִצְחָק הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וַדַּאי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִתְרַצָּה בִּבְצַלְאֵל לַעֲבוֹדַת הַמִּשְׁכָּן יוֹתֵר מִכָּל יִשְׂרָאֵל. לָמָּה? אָמַר לוֹ, הַשֵּׁם גּוֹרֵם, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂם שֵׁמוֹת בָּאָרֶץ לְהִתְעַטֵּר (לעורר) בָּהֶם וְלַעֲשׂוֹת בָּהֶם מַעֲשֶׂה בָּעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים מו) אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ.

הִתְאַסַּפְנוּ כָּאן הַיּוֹם לְרֶגֶל הַכְנָסַת סֵפֶר תּוֹרָה

וְנְּדַבֵּר קְצָת בְּעִנְיַן הַכְנָסַת סֵפֶר תּוֹרָה:

 מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה שֶׁכָּל יְהוּדִי יִכְתֹּב לְעַצְמוֹ סֵפֶר תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דְבָרִים לא יט) "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת", וְכַוָּנַת הַתּוֹרָה לְצַוּוֹת עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיִּכְתֹּב לְעַצְמוֹ אֶת כָּל הַתּוֹרָה שֶׁכְּלוּלָה בָּהּ שִׁירַת הַאֲזִינוּ. וַאֲפִילוּ אָדָם שֶׁיָּרַשׁ מֵאֲבוֹתָיו סֵפֶר תּוֹרָה כָּשֵׁר, אֵינוֹ יוֹצֵא בָּזֶה, אֶלָּא מִצְוָה עָלָיו לִכְתֹּב אֶת הַתּוֹרָה בְּעַצְמוֹ) סַנְהֶדְרִין כא, ב), וְכָל הַמְּקַיֵּם מִצְוָה זוּ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִבֵּל הַתּוֹרָה מֵהַר סִינָי (מְנָחוֹת ל) אִיתָא מִי שֶׁחֲנָנוֹ ה' שֶׁיֵּשׁ יְכֹלֶת בְּיָדוֹ רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא יַעֲבוֹר מִלְּקַיֵּם מִצְוָה זוֹ, כִּי אָמְרוּ בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁאֲפִילוּ עַל מִצְוָה אַחַת שֶׁיָּכוֹל לְקַיֵּם וְאֵינוֹ מְקַיֵּם חוֹזֵר לָבֹא עָלֶיהָ בְּגִלְגּוּל.

נִסְתַּפְּקוּ הַפּוֹסְקִים, מַה הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל הַצִּוּוּי לִכְתֹּב אֶת הַתּוֹרָה, לְדַעַת הָרַמְבַּ"ם, עִקָּר הַמִּצְוָה הִיא שֶׁכָּל יְהוּדִי יִכְתֹּב לְעַצְמוֹ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה בִּדְיוֹ עַל קְלָף כָּשֵׁר, לָכֵן גַּם כַּיּוֹם שֶׁהַלִּמּוּד מִתּוֹךְ סְפָרִים מֻדְפָּסִים, מִצְוַת כְּתִיבַת סֵפֶר הַתּוֹרָה בִּקְלָף נִשְׁאֲרָה בִּמְקוֹמָהּ.

אוּלָם לְדַעַת רַבֵּנוּ אָשֵׁר (הל' ס"ת א'), עִקָּר הַמִּצְוָה נוֹעֲדָה כְּדֵי לְאַפְשֵׁר לְכָל יְהוּדִי לִלְמֹד אֶת הַתּוֹרָה, לָכֵן כַּיּוֹם שֶׁלוֹמְדִים בִּסְפָרִים אֲחֵרִים, מִצְוַת עֲשֵׂה עַל כָּל יְהוּדִי לִקְנוֹת סְפָרִים שֶׁיִּלְמְדוּ בָּהֶם הָרַבִּים, כְּגוֹן: חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תּוֹרָה, מִשְׁנָה, תַּלְמוּד, וְזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לַהֲגוֹת בָּהֶם, כְּלוֹמַר לְדַעַת הרא"ש, עִקָּר מִצְוַת כְּתִיבַת סֵפֶר תּוֹרָה – הִיא כְּדֵי לְסַיֵּעַ לִלְמֹד, אִם כֵּן לְאַחַר שֶׁהֻתַּר לִכְתֹּב אֶת הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, הַמִּצְוָה כַּיּוֹם הִיא לִקְנוֹת סִפְרֵי קוֹדֶשׁ לְצֹרֶךְ הַלִּמּוּד.

וְלַהֲלָכָה פּוֹסְקִים כִּשְׁתֵּי הַשִּׁיטוֹת, א. שֶׁיֵּשׁ מִצְוָה עַל כָּל יְהוּדִי שֶׁיָּדוֹ מַשֶּׂגֶת לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה בִּקְדֻשָּׁה עַל קְלָף כָּשֵׁר. ב. וְכֵן מִצְוָה עַל כָּל יְהוּדִי לִקְנוֹת סִפְרֵי קוֹדֶשׁ כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ בָּהֶם, וּבִפְרָט סְפָרִים שֶׁאֵינָם מְצוּיִים אֵצֶל כָּל אֶחָד, וְכֵן סְפָרִים שֶׁמְּקָרְבִים אֶת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וּבִפְרָט אֶת סֵפֶר הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁעַל יָדוֹ נִגָּאֵל בְּרַחֲמִים.

נהוג בהכנסת ספר תורה שהילדים מחזיקים לפידים בוערים בידיהם כשהם מתהלכים לפני ספר התורה. מנהג זה מקורו במעמד קבלת התורה בהר סיני, המתואר בפסוק כי היה מלווה בברקי אש:" "והעם רואים את הקולות ואת הברקים,"" גם את הכנסת ספר התורה לבית הכנסת נהוג לעשות בלפידי אש.

כתוב בכתבי האריז"ל, כשנושקים התורה יבכו ויבקשו סליחה מהספר תורה שביישנו אותה ולא קיימנו את המצוות כהלכתן, על כן יֵשׁ לָנוּ לְהִתְבּוֹנֵן מַה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת בִּכְדֵי לִזְכּוֹת לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה באמת.

בּוֹאוּ וְנִרְאֶה מַה הָיָה בְּקַבָּלַת הַתּוֹרָה כָּתוּב בְּזֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּפָרָשַׁת בְּהַעֲלֹתְךָ (דַּף קנב.) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: חַכִּימִין עַבְדֵי דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, [חֲכָמִים הֵם הָעֲבָדִים שֶׁל מֶלֶךְ הָעֶלְיוֹן], אִינוּן דְּקַיְימוּ בְּטוּרָא דְּסִינַי, [אוֹתָם שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי], לָא מִסְתַּכְּלֵי אֶלָּא בְּנִשְׁמָתָא, דְּאִיהִי עִקָּרָא דְּכֹלָּא אוֹרַיְתָא מַמָּשׁ וְכוּ' [אֵינָם מִסְתַּכְּלִים אֶלָּא בְּנִשְׁמַת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא עִקָּר כָּל הַתּוֹרָה מַמָּשׁ, כְּלוֹמַר שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁבְּסִפּוּרִים וְגַם בְּגוּפֵי הַתּוֹרָה יֵשׁ פְּנִימִיּוּת, שֶׁהֵם רָזֵי הַתּוֹרָה וְהַכַּוָּנוֹת שֶּׁצָּרִיךְ לְכַוֵּן בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה].

 [אָמַר הַמַּעְתִּיק: מַשְׁמַע אוֹתָם שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים סוֹדוֹת הַתּוֹרָה לֹא עָמְדוּ עַל הַר סִינַי].

 וּלְזִמְנָא דְאָתֵי, זְמִינִין לְאִסְתַּכְּלָא בְּנִשְׁמְתָא דְנִשְׁמְתָא דְאוֹרַיְיתָא. [וּלְעָתִיד לָבוֹא הֵם עֲתִידִים לְהִסְתַּכֵּל וּלְהִתְבּוֹנֵן בַּנְּשָׁמָה שֶׁל הַנְּשָׁמָה שֶׁל הַתּוֹרָה, כִּי אַחַר תְּחִיַּת הַמֵּתִים עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִדְרוֹשׁ תּוֹרָה חֲדָשָׁה בְּסוֹדוֹת נֶעֱלָמִים, מַה שֶׁאִי אֶפְשָׁר בִּזְמַן הַזֶּה לֵידַע מַהוּתָהּ.] (הַבֵּאוּר מֵהַפֵּרוּשׁ מָתוֹק מִדְּבַשׁ).

 וְאוֹמֵר הגה"צ הָרַב יְהוּדָה פְּתַיָּה זי"ע: וְנִרְאֶה לִי בְּבֵאוּר כַּוָּנָתוֹ כִּי בִּתְחִלָּה כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת הָאֱלֹקִים הָיוּ מִתְיַצְּבִים בְּתַחְתִּית הָהָר וְאַחַר כָּךְ נֶאֱמַר: "וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק", כִּי הָיוּ יְרֵאִים פֶּן תֹּאכְלֵם הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וְיָמוּתוּ. וְהָיָה מִקְצָת מֵהָעָם שֶׁהָיוּ שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לִקְרַאת הַשְּׁכִינָה וְלֹא רָצוּ לָזוּז מִמְּקוֹמָם הָרִאשׁוֹן לַעֲמֹד מֵרָחוֹק אֲפִילוּ אִם יָמוּתוּ מַמָּשׁ, וַעֲלֵיהֶם הוּא מַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַנִּזְכַּר "אִינּוּן דְּקַיְימוּ בְּטוּרָא דְּסִינַי", כְּלוֹמַר וְלֹא נָעוּ וְעָמְדוּ מֵרָחוֹק אֶלָּא עָמְדוּ בְּטוּרָא דְּסִינַי מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, וְלָכֵן הֵם זוֹכִים לְחָכְמַת הָאֱמֶת. וְאוֹתָן הַנְּשָׁמוֹת אֲשֶׁר נָעוּ עִם הָעָם וְעָמְדוּ מֵרָחוֹק, כֵּן הֵם עוֹשִׂים גַּם עַתָּה שֶׁנָּסִים וְעוֹמְדִים מֵרָחוֹק לְחָכְמַת הָאֱמֶת, מִיִּרְאָתָם פֶּן תֹּאכְלֵם הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת.

וְאִיתָא בְּזֹהַר פָּרָשַׁת חַיֵּי שָׂרָה (ק"ל ע"ב) שֶּׁאֵין מָקוֹם פְּנִימִי בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת בְגַן עֵדֶן כְּמוֹ הַמָּקוֹם הַגָּנוּז לְאֵלּוּ שֶׁיּוֹדְעִים אֶת הַסּוֹד וְיוֹדְעִים לְהִדָּבֵק בַּשֵׁם יִתְבָּרַךְ… וְאֵלּוּ שֶׁעֲמֵלִים לְהָבִין אֶת תּוֹרַת הַסּוֹד… הֵם אֵלּוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִשְׁתַּבֵּחַ בָּהֶם בְּכָל יוֹם, הֵם אֵלּוּ שֶׁעוֹלִים בֵּין הָעֶלְיוֹנִים הַקְּדוֹשִׁים וְהֵם נִכְנָסִים בְּכָל הַשְּׁעָרִים שֶׁל גַּן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן וְאֵין מִי שֶׁיִּמְּחֶה בְּיָדָם, כַּמָּה גָּדוֹל חֶלְקֵיהֶם וּזְכוּתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא

הָרַעֲיָא מְהֵימְנָא [הוּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה] מְצַוֶּה אוֹתָנוּ לִלְמוֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ דַוְוקָא, שֶׁתּוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י מֵאִיר עַד סוֹף הַדּוֹרוֹת, וְצָרִיךְ לִלְמוֹד וְלֹא לָתֶת מְנוּחָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁיִּגְאָלֵנוּ (זוֹהַר פִּנְחָס ריט.)

המנהג ששרים בשירת "שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד" ולאחר הכנסת הספר לארון הקודש, נהוג להוציאו תוך אמירת פסוקי "אתה הראית לדעת כי השם הוא אלוקים אין עוד מלבדו", ולזה אי אפשר לזכות רק בלימוד זוהר הקדוש כמבואר בְּזֹהַר פָּרָשַׁת וַיֵּרָא (דַּף צט ע"ב) רַבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, (תהלים כד) מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ. בֹּא רְאֵה, כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם לֹא רוֹאִים עַל מָה עוֹמְדִים בָּעוֹלָם, וְהַיָּמִים הוֹלְכִים וְעוֹלִים וְעוֹמְדִים לִפְנֵי הַקָּבָּ"ה כָּל אוֹתָם יָמִים שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים בָּהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהֲרֵי כֻּלָּם נִבְרְאוּ וְכֻלָּם עוֹמְדִים לְמַעְלָה. וּמִנַּיִן לָנוּ שֶׁנִּבְרְאוּ? שֶׁכָּתוּב (תהלים קלט) יָמִים יֻצָּרוּ.

 וּכְשֶׁמַּגִּיעִים הַיָּמִים לַעֲלוֹת מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, כָּל הַיָּמִים קְרֵבִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (מלכים-א ב) וַיִּקְרְבוּ "יְמֵי" דָוִד לָמוּת. וַיִּקְרְבוּ "יְמֵי" יִשְׂרָאֵל לָמוּת. מִשּׁוּם שֶׁכַּאֲשֶׁר בֶּן אָדָם הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ וְלֹא מִתְבּוֹנֵן עַל מַה הוּא עוֹמֵד, אֶלָּא כָּל יוֹם וָיוֹם חוֹשֵׁב כְּאִלּוּ הוּא הוֹלֵךְ בְּרֵיקָנוּת, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, לֹא יוֹדַעַת לְאֵיזוֹ דֶרֶךְ מַעֲלִים אוֹתָהּ. שֶׁהֲרֵי הַדֶּרֶךְ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לְמָקוֹם שֶׁאוֹר הַנְּשָׁמוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת מְאִירוֹת, לֹא נִתָּן לְכָל הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁהֲרֵי כְּמוֹ שֶׁהוּא מַמְשִׁיךְ עָלָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, כָּךְ נִמְשָׁךְ לְאַחַר שֶׁיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ.

 בֹּא רְאֵה, אִם בֶּן אָדָם נִמְשָׁךְ אַחַר הַקָּבָּ"ה וּתְשׁוּקָתוֹ אַחֲרָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, אַחֲרֵי זֶה כְּשֶׁיּוֹצֵא מֵהָעוֹלָם, הוּא נִמְשָׁךְ אַחֲרָיו, וְנוֹתְנִים לוֹ דֶּרֶךְ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה אַחַר אוֹתָהּ מְשִׁיכָה שֶׁנִּמְשָׁךְ בְּרָצוֹן כָּל יוֹם בָּעוֹלָם הַזֶּה.

מְבוֹאָר בְּדִבְרֵי הַזוֹהַר כָּאן:

 א: שֶּׁצָּרִיךְ שֶׁיָּמָיו בָּזֶה הָעוֹלָם יִהְיוּ מְלֵאִים, וְלָכֵן יֵשׁ לְמַלֹּאות אוֹתָם עִם הַדָּבָר הַיְקָר בְּיוֹתֵר דְּהַיְנוּ לִמּוּד הַזֹּהַר כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ

 ב: שֶׁאַחֲרֵי כָּל מַה שֶּׁנִּמְשַׁךְ הָאָדָם בְּחַיָּיו כָּךְ נִמְשָׁךְ אַחֲרֵי פְּטִירָתוֹ, וְכַאֲשֶׁר יִתְקַשֵּׁר וְיִתְדַּבֵּק בְּחַיָּיו לְנִשְׁמַת הָרַשְׁבִּ"י עַל יְדֵי לִּימּוּד הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יִּזְכֶּה בָּעוֹלָם הַבָּא לִלְמוֹד בִּישִׁיבַת הָרַשְׁבִּ"י זְיָ"ע. וּבִפְרָט מִי שֶׁזּוֹכֶה וּמַדְפִּיס אֶת סִפְרֵי הַזּוֹהַר זוֹכֶה לְהִדָּבֵק ברשב"י וְיִזְכֶּה לִהְיוֹת עִמּוֹ בִּמְחִצָּתוֹ.

מוֹרַי וְרַבּוֹתַי יְהוּדִים יְקָרִים! הַזְּמַן הוֹלֵךְ וְאוֹזֵל, שֵׁשֶׁת אֲלָפִים שְׁנוֹת בְּרִיאַת הָעוֹלָם הוֹלְכִים וּמִסְתַּיְימִים עוֹבְרִים, חוֹלְפִים בִּיעָף חַיָּבִים אָנוּ לַעֲצֹר וּלְהִתְבּוֹנֵן: נַחְפְּשָׂה דְּרָכֵינוּ וְנַחְקוֹרָה, עַל מַה וְלָמָּה כָּל יוֹם שֶׁעוֹבֵר גָּרוּעַ מֵחֲבֵרוֹ? מַדּוּעַ הַתּוֹרָה הַנִּלְמֶדֶת, כִּבְיָכוֹל אֵינָהּ מְגִינָה וּמַצִּילָה מִכָּל הַפְּגָעִים הָרָעִים. לָמָּה הַשְּׁכִינָה בּוֹכָה וּמְיַלֶּלֶת וְצוֹעֶקֶת וַאֲנַחְנוּ לֹא נוֹשָׁעְנוּ?

אִיתָא בְּתִקּוּנֵי זֹהַר, (תִּיקוּן מג'): וְעוֹד מִי שֶׁגּוֹרֵם שֶׁתִּסְתַּלֵּק הַקַּבָּלָה וְהַחָכְמָה (זוֹהַר, פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה). מִתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וּמִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְגוֹרֵם שֶׁלֹּא יִשְׁתַּדְּלוּ בָּהּ, וְאוֹמֵר שֶּׁאֵין אֶלָּא פְּשָׁט בַּתּוֹרָה וּבַגְּמָרָא (לוֹמְדִים רַק פְּשָׁט הַתּוֹרָה וְהַגְּמָרָא כָּל הַיּוֹם, וְהַמֵּבִין יָבִין), בְּוַדַּאי הוּא יְסַלֵּק אֶת הַמַּיִם מֵהַהוּא נָהָר וּמֵהַהוּא גַּן, אוֹי וַאֲבוֹי לוֹ, טוֹב שֶׁלֹּא נִבְרָא בָּעוֹלָם, וְלֹא יִלְמַד אוֹתָהּ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה, וְנֶחְשַׁב לוֹ כְּאִילוּ הֶחְזִיר אֶת הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְגוֹרֵם עֲנִיּוּת בָּעוֹלָם וְאֹרֶךְ הַגָּלוּת!! וּבְתִּקּוּן ל' אִיתָא : "אוֹי לָאֵלֶּה שֶׁעוֹבְדִים אֶת הַשְּׁכִינָה בְּיוֹבֶש, וְלֹא מִשְׁתַּדְּלִים בְּלִימוּד חָכְמַת הַקַּבָּלָה, אֲבוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת, וְחֶרֶב וּבִזָּה (מִלְחָמוֹת) וְהֶרֶג וְאָבְדָּן בָּעוֹלָם, וּמְסַלְּקִים אֶת רוּחַ הַמָּשִׁיחַ".

עוד כתוב שם: תִּקּוּן אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָה: בְּרֵאשִׁית, שָׁם אֲתַ"ר יָבֵ"שׁ, וְזֶהוּ נָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ, בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁהוּא יָבֵשׁ וְהִיא יְבֵשָׁה, צוֹוְחִים הַבָּנִים לְמַטָּה בְּיִחוּד וְאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, וְאֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה.

וכמו כן מביא הקדוש הצדיק המלוב"ן רבי יעקב אבוחצירא זיע"א שעכשיו הוא יומא דהילולא שלו בספרו "בגדי השרד" על הגדה של פסח (עמוד קי"ב על הפסוק "שומר פתאים ה' דלותי ולי יהושיע"). וזה לשונו: נחזור לענין ראשון שפירש להשלים המזמור על הדרך הראשון שפירשתי "שומר פתאים ה' דלותי ולי יהושיע", הנה כתבנו דכשחושב האדם תמיד שהשכינה בין עיניו כמו שנאמר "שויתי ה' לנגדי תמיד", הקב"ה מדיח מעליו כל המקטרגים והמשטינים ומקבל תפלתו, ובכל עת שהוא קורא לו הוא עונהו. ועל זה יש להקשות כי לא שייך הדבר הזה כי אם ביודעי סודות ה' לעשות יחודים למעלה וכמו שאמר נמי דוד המלך ע"ה "קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראוהו באמת", והאמת הוא, שיודע סודות ה' לעשות יחודים במרכבה העליונה, ואם אינו יודע, דבר פשוט הוא דהחיצונים דוחים תפלתו לחוץ, ואם כן, היכי אמרינן עכשיו דכשיהיה האדם משווה ה' נגד עיניו ענהו ה' בכל עת שהוא קוראו, ומדחה מעליו כל המשטינים, ולזה בא דוד המלך ע"ה להשמיענו דהקב"ה בוחן כליות, וכשרואה שהאדם כוונתו לעבוד אותו בלבב שלם, ודואג לדעת סודו ויחודיו כדי לעובדו כראוי, ועדיין לא השיגה ידיעתו, כגון זה הקב״ה מחזיק בידו ומגין עליו מן החיצונים, ונותן בלבו חכמה ובינה לדעת סודות התורה ויחודה, וזה שאמר הכתוב כאן "שומר פתאים ה'", הפתי ידוע הוא שאין לו דעת, ולגבי יחוד ה' כל זמן שאין האדם יודע הסודות כדי לעשות יחודים עדיין פתי הוא, ויש עליו קטרוג מן החיצונים, אמנם כשרואה הקב"ה שהאדם נתן דעתו ולבו לחקור ולהבין סודות התורה כדי לעבוד ה' בשלימות, מאותה שעה שנתן דעתו הקב"ה שומרו ומגין עליו, ועונה אותו בכל עת שהוא קוראו, כמו שנאמר לדניאל (דניאל פרק י' י"ב) "וַיֹּאמֶר אֵלַי אַל תִּירָא דָנִיֵּאל כִּי מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹקֶיךָ נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ וַאֲנִי בָאתִי בִּדְבָרֶיךָ", הרי מבואר דכשנתן לבו להבין ולהתענות נשמעו דבריו, ולזה אמר עכשיו "שומר פתאים ה'", הם שעדיין לא הבינו בסודות התורה וביחודים, אבל נתנו דעתם להבין, מאותה שעה שנתנו דעתם שומרם ה' ומגין עליהם ומחזיק בידם עד שיבינו. ואומר דוד ע"ה, וגם אני "דלותי ולי יהושיע", דהיינו עכשיו אני דל מידיעת הסודות כראוי, ואני מתפלל ומתחנן לפניו יתברך שיושיעני מן הדלות הזה, ויאיר עיני בסודות תורתו כדי לעשות רצונו כרצונו. והנה ד'לותי ו'לי י'הושיע ר"ת יו"ד, ויו"ד היא בחכמה שהוא אבא, ומשם הוא עיקר סודות התורה, ורמז הדבר הזה כאן, להודיע שעל ענין זה הוא מבקש שיתגלו לו סודות התורה. עוד, יהושיע אותיות יהו"י ש"ע, משום דהזוכה לסודות התורה באמיתות כראוי, זוכה להארת ש"ע נהורין. ואמר כשאזכה לסודות התורה כראוי ולש"ע נהורין, אז באותה שעה אומר לנפשי "שובי נפשי למנוחייכי כי ה' גמל עלייכי", עכ"ל.

רואים מדבריו הקדושים כמה חיוב גמור הוא ללמוד ולדעת סודות התורה כדי להנצל מן החיצונים, ולכל הפחות לבקש ולרצות לדעת וזהו בודאי על ידי שבתחילה ילמד כסדר זוהר הקדוש ותטהר נשמתו ותבער בלבו אש אהבת ה', וחשקת לימוד התורה הקדושה, בזה בודאי ירצה לפני אדון כל, ויזכה שייפתחו לפניו שערי החכמה העליונה, וכמו שסידר מרן הבן איש חי לימוד בסעודת ליל הסדר על פי דברי הזוהר הקדוש (הובא בלשון חכמים חלק א' סימן נ"ד) שכח אכילת המצה היא לעשות קטטה [מלשון מצה ומריבה] עם הסטרא אחרא והחיצונים, וכן היא לרפואה, רפואה גופנית ורפואה נפשית, וכל האוכל מצת מצוה זוכה להארת החכמה העליונה ולדעת ולהבין את סודות התורה שזה העיקר לדעת ולהבין את פנימיות התורה הקדושה. [וזה לשונו הקדוש: חגא דפסחא דרועא ימינא כמה חביב אנת ויקיר … האי לחמא איקרי מצה בגין דקא משדדת ומברחת לכל סטרין בישין דעבידא בהו קטטה… בך אכלין ישראל מיכלא דאסוותא, בך אכלין מצה דאיהי אסוותא למיעל ולמינדע ברזא דמהמנותא, דא איהו נהמא דאחכימו בה ישראל חכמתא עילאה דאורייתא ועלו בארחהא. [עיין שם באורך]. וכן הוא בזוהר הקדוש פרשת תצוה (דף קפג ע"ב), שכתב ששני לחמים אכלו ישראל כשיצאו ממצרים, א, מצה, ב, מָן[1], ובשניהם סגולה לדעת סודות התורה, ואמר הרשב"י במכילתא "לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן" (הובא ברש"י דברי הימים ב, לא, ד), ובזוהר בקדוש פרשת בשלח (דף סב ע"ב) כתב: בההיא שעתא נטיף טלא קדישא… ומההוא טלא דנהורא עילאה קדישא הוה נגיד נחית מנא לתתא… וההוא מנא הוה סליק ריחין דכל בוסמין דגינתא דעדן… ומברך למלכא קדישא עילאה, וכדין מתברך במעוי, והוה מסתכל וידע לעילא ואסתכי בחכמה עילאה, ועל דא איקרון דור דעה, ואלין הוו בני מהמנותא ולהון אתיהבת אורייתא לאסתכלא בה ולמנדע ארחהא. עכ"ל הזוה"ק, (עיי"ש באורך). ומבואר שכאשר אכלו את המן היה מתברך במעיים וקבלו אור רוחני וראו מה שלמעלה וזכו לחכמה העליונה ועל זה נקראו דור דעה, והם היו בני האמונה, ולהם ניתנה תורה להסתכל בה בפנימיותה ולדעת דרכיה. ומוכח מדברי הזוה"ק שעיקר נתינת התורה ניתנה לאלו שלומדים סודותיה. ובאור החיים הקדוש פרשת ויחי (מט, יא) כתב שכוחו של הגואל העצום מלך המשיח הוא, שצריך שיתעסקו ישראל ביינה של תורה, וביאור הדברים שילמדו את פנימיות התורה הנקראת "יינה של תורה" (גם יין גימטריה סוד).

בואו ואספר לכם במקצת על הניסים הגדולים שזכה עם ישראל בשבועות האחרונים של מבצע "עמוד ענן",  – כשנכנס המבצע עמוד ענן הכנסנו הספר תיקון מ"ג לדפוס,

ביום ראשון, באמצע המלחמה התחילו החלוקה הגדולה של קרוב לרבע מיליון חוברות.

אמרתי למפיץ יעקב משה, שיחלק קודם לחיילים שזקוקים לניסים גדולים,ואם יקראו התיקוני זוהר בוודאי ינצלו.

יעקב משה, המפיץ, נסע לחלק  חוברות של תיקוני הזוהר לכל המקומות שהטילים נופלים, ומטלפן אלי מאשדוד, רבי!!! אני מחלק תחת גשם של טילים, אנחנו מוגנים מהרשב"י. וכך חילק ושלח לעזה לחיילים, והיה שם בעזה התעוררות גדולה וחטפו את התיקונים ולמדו בהם, וב"ה לא קרה כלום.

סיפור עם הרב אבישי כהן בבית דפוס באשקלון,

סיפור ממבצע "עופרת יצוקה" שמיליון אנשים הלכו בגלות,  תחת עשרות אלפי טילים שנפלו על ארץ ישראל, וכמעט כלום לא קרה!!!

סיפור על גמר ספר הזוהר דף היומי,

סיפור על הטילים שלא הגיעו לבית שמש רק טיל אחד, שנפל3 קילומטרמבית שמש,

סיפור על החייל ותיקוני הזוהר,

סיפור על בעל הסולם במלחמת העולם השניה (השואה),

סיפור על בעל הסולם, ש- 20  שנה לפני מלחמת העולם השניה הלך להרבנים וראשי ישיבות לגלות להם שיש גזירה נוראה על עם ישראל, וגילו לו מן השמים שרק אם ילמדו כל עם ישראל זוהר הקדוש ינצלו , ולא שמעו בקולו.

בְּיָמִים הַקָּשִׁים הָאֵלּוּ הָעוֹבְרִים עַל כְּלָל יִשְׂרָאֵל ה' יַצִּילֵנוּ, וְאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ מַה יֵלֵד יּוֹם, וְרַבִּים שׁוֹאֲלִים וּמְבַקְּשִׁים עֵצָה וְתוּשִׁיָּה בַּמֶּה לְעוֹרֵר רַחֲמֵי שָׁמַיִם וּלְבַטֵּל כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת ה"י. בְּוַדַּאי צְרִיכִים לְהִתְחַזֵּק וְלִלְמוֹד בְּדִבְרֵי קָדְשׁוֹ שֶׁל הַתַּנָּא הָאֱלֹקַי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאִי זיע"א, הַמַּבְטִיחַ שֶׁבִּזְכוּת הַקְּרִיאָה בְּסֵפֶר הַזֹּהַר (אַף לְלֹא הֲבָנָה כְּלָל כַּיָּדוּעַ מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ) נֵצֵא מִן הַגָּלוּת בְּרַחֲמִים, וּכְּדַאי הוּא רַבִּי שִׁמְעוֹן לִּסְמוֹך עָלָיו בִּשְׁעַת הַדְּחָק. וְרוֹאִים מִזֶּה בַּעֲלִיל שֶׁרַק בִּזְכוּת הַקְּרִיאָה וְהַלִּמּוּד בְּסֵפֶר הַזוֹהַר נִּזְכֶּה וְנִגָּאֵל בְּרַחֲמִים בְּלֹא צָרוֹת וְיִסּוּרִים רח"ל.

אָמַר הַנָּבִיא עָמוֹס (ח' יא- יב): "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' אֶלוֹקִים וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמֵא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה' וכו'". אָנוּ רוֹאִים זֹאת בִּמְצִיאוּת שֶׁמִּכָּל קַצְווֹת הָאָרֶץ דּוֹרְשִׁים וּמְבַקְּשִׁים שּׁוֹלְחִים פַקְסִים וּמִתְקַשְׁרִים לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה', לְבַקֵּשׁ סִפְרֵי זוֹהַר קוּנְטְרֵסִים, הַצִּמָּאוֹן הוֹלֵךְ וְגָדֵל לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבַר ה'.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי הֵכִין רְפוּאָה לַמַּכָּה "הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ" שֶׁבּוֹ נּוּכַל כָּעֵת בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה וְלִזְכּוֹת לְיִרְאַת שָׁמַיִם, וְלִזְכּוֹת לִלְמֹד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ, וְעַל יְדֵי לִמּוּד הַזּוֹהַר נִזְכֶּה לַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, כִּי בְּלִי זֹהַר הַקָּדוֹשׁ אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְיִרְאַת שָׁמַיִם, וּבוֹ נִנָּצֵל וּבוֹ נִגָּאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ כָּל הַצַּדִּיקִים תַּלְמִידֵי בַּעַל שֵׁם טוֹב וְעוֹד. וּבָרוּךְ ה' שֶׁיֵּשׁ בְּדוֹרֵנוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים שֶׁסִּיְּמוּ אֶת הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ אַלְפֵי פְּעָמִים,

מוֹרַי וְרַבּוֹתַי!!! אֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִים זֹהַר יִנָּצְלוּ מֵהַמַּבּוּל כְּמוֹ נֹחַ בַּתֵּבָה וְיִנָּצְלוּ מִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג (תיקז"ח ע"ב ע"ד, זֹּהַר נָשׂא). נִצּוֹלִים מִכָּל פְּגָעִים רָעִים. (תקי"ז, כְּגַן הַיָּרָק). זוֹכִים לְהַשְׁבָּתַת הַקִּטְרוּגִים, מְבַטְּלִים אֶת הַקְּלִפּוֹת וּמְבִיאִים אֶת הַמָּשִׁיחַ (הגר"א-אֶבֶן שְׁלֵמָה, חֶסֶד לְאַבְרָהָם, דגמ"א שְׁמִינִי) מְטַהֵר וּמְקַדֵּשׁ הַנֶּפֶשׁ. (פֶּלֶא יוֹעֵץ). מְקָרְבִים אֶת הַגְּאֻלָּה וְעוֹשִׂים נַחַת רוּחַ גָּדוֹל לְיוֹצְרָם (מק"מ לתיקו"ז). הֵם בִּלְבַד זוֹכִים שֶׁתְּפִלּוֹתֵיהֶם נִשְׁמָעוֹת וּמִתְקַבְּלוֹת (ר"י אַבּוּחֲצִירָא, "בִּגְדֵי הַשְּׂרָד"). רַק הֵם נִקְרָאִים עוֹבְדֵי ה' לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס. וְזוֹכִים לְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה, וּמֵרוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ (רַבִּי אַבְרָהָם אֲזוּלַאי, פִּרְקֵי אָבוֹת). כְּשֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ יֹאמַר עֲלֵיהֶם: "בִּזְכוּתְךָ הִגַּעְתִּי!, לְךָ יֶשׁ חֵלֶק בִּגְאֻלַּת הָעָם!".

עֵרֶךְ לִמּוּד שָׁעָה אַחַת זֹהַר הַקָּדוֹשׁ: בַּחוֹל: כְּמוֹ שָׁנָה שְׁלֵמָה לִמּוּד נִגְלֶה, בְּשִׂמְחָה: כְּמוֹ אֶלֶף שָׁנָה, בְּצַעַר: כְּמוֹ מֵאָה אֶלֶף שָׁנָה, בְּשַׁבָּת: כְּמוֹ אֶלֶף שָׁנָה תּוֹרָה, בְּשִׂמְחָה: כְּמוֹ מִלְיוֹן שָׁנָה. בְּצַעַר: כְּמוֹ מֵאָה מִלְיוֹן שָׁנָה תּוֹרָה. (הֲרֵי"ח הַטּוֹב, אוֹרְחוֹת צַדִּיקִים, אבדר"נ).

וּבְלִמּוּד בְּמִנְיָן מְקַבְּלִים שָׂכָר כָּפוּל אֶלֶף, כִּי כָּל בֵּי עֲשָׂרָה שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא, וְכָל מַה דְיָהָבֵי מִשְּׁמַיָּא נוֹתְנִים בְּאֶלֶף (זוה"ק פָּרָשַׁת וַיֵּצֵא דַּף קס"א עַמּוּד א'). וּבְזִכּוּי הָרַבִּים עוֹד פַּעַם כָּפוּל אֶלֶף כִּדְאִיתָא בְּמִדְרַשׁ רַבָּא (שִׁיר הַשִּׁירִים פָּרָשָׁה ח' פִּסְקָא ט"ז), עַל הַפָּסוּק (ח' י"ב).

הָעוֹלֶה מִכָּאן שֶׁהַמְּזַכֶּה אֶת הָרַבִּים שֶׁיִּלְמְדוּ בְּצִבּוּר זֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ שָׁעָה עוֹלֶה לוֹ כְּמוֹ לִמּוּד תּוֹרַת הַנִּגְלֶה 100,000,000,000,000 שָׁנָה וּבְמִלִּים מֵאָה טְרִילְיוֹן שְׁנוֹת תּוֹרָה. [וְיָכֹל אַתָּה לִזְכּוֹת לָזֶה בְּקַלּוּת אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אַתָּה].

הַגְּרָ"א בְּמִשְׁלֵי (יב, יָד), מְבָאֵר גוֹדֶל הַזְּכוּת שֶׁיֵּשׁ לִמְזַכֵּי הָרַבִּים וּמוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ, אִם שָׁמַע, מְקַבֵּל שְׂכַר עַל כָּל מַה שֶׁיַּעֲשֶׂה לְדוֹרוֹת, וְגַם אִם לֹא שָׁמַע, אָז מְקַבֵּל כָּל חֶלְקוֹ הַטּוֹב, וְזֶה שֶׁלֹּא שָׁמַע לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ אֶת חֵלֶק הַגֵּיהִנּוֹם שֶׁלּוֹ. וְאִם בִּרְצוֹנְךָ לִזְכּוֹת לְעוֹלָמוֹת נֶצַח! "עַיִן לֹא רָאֲתָה" וּלְקָרֵב הַגְּאוּלָה – הִנְּךָ יָכוֹל לִהְיוֹת שֻׁתָּף בְּמִפְעָל הַזוֹהַר הָעוֹלָמִי וּלְזַכּוֹת אֶת כָּל הַיְהוּדִים בְּלִמּוּד הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ עַל יְדֵי חֲלוּקַת סִפְרֵי מִפְעָל הַזֹּהַר העולמי, וְאִם בִּזְכוּתְךָ יִלְמַד אֲפִילוּ יְהוּדִי אֶחָד תּוֹרַת הַזוֹהַר הֲרֵי תִּזְכֶּה לְמִילְיוֹנֵי שְׁנוֹת תּוֹרָה, וּמִי יוּכַל לְחַשֵּׁב אֶת גֹּדֶל הַשָּׂכָר הַנִּצְחִי שֶׁיִּזָּקְפוּ לִזְכוּתְךָ בְּוַודָאוּת!!!

עַתָּה צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהַחְלִיט הַאִם הוּא שַׁיָּךְ לְמִי שֶׁרוֹצֶה לִזְכּוֹת לְמֵאָה טְרִילְיוֹן שְׁנוֹת תּוֹרָה, וּלְהָבִיא אֶת הַמָּשִׁיחַ, אוֹ חַס וְשָׁלוֹם לִפּוֹל לִקְלִפַּת הָעֶרֶב רַב, כִּי זֶה כְּנֶגֶד זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים, וְהַבּוֹחֵר בַּקֹּדֶשׁ הוּא חוֹשֵׁק לְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים וּזְכוּת הָרַשְׁבִּ"י תַּעֲמֹד לוֹ וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם בָּזֶה וּבְבָא.

רוֹאִים מִזֶּה עַד כַּמָּה גָּדוֹל וְעָצוּם כֹּחוֹ שֶׁל הַלִּמּוּד בְּסֵפֶר הַזֹהַר, ובפרט כאן בעיר בת ים שנעשתה כאן ההפצה הכי הגדולה, בזכות הצדיק הקדוש המקובל הרב יששכר בניהו שליט"א, שכידוע הופך עולמות שכל יהודי ילמוד ויגרוס זוהר הקדוש, וכעת יצא עם מכתב שנחתם עליו מרן הצדיק הרב עובדיה שליט"א הרב הצדיק שלמה עמר שליט"א, ועוד רבנים, שכל יהודי צריך ללמוד בכל יום דף בזוהר הקדוש, ואֵין לָנוּ אֶלָּא לְחַזֵּק אֶת יְדֵי עוֹשֵׂי מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ, "אִמְּצוּ מָתְנַיִם וְחִגְרוּ עֹז לְהַמְשִׁיךְ וּלְהָפִיץ אֶת אוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, לְפַרְסֵם כֹּחוֹ בָּעוֹלָם וּלְסַיֵּעַ בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר, וְהוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת חָיִל וּלְהַרְבּוֹת חֲיָלִים לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאוֹרַיְתָא לְאוּקְמָא שְׁכִינְתָא מֵעַפְרָא".

לוֹמְדֵי הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יִהְיוּ הָרִאשׁוֹנִים לְקַבֵּל פְּנֵי מָשִׁיחַ

וְאֵלּוּ שֶׁלָּמְדוּ זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, הֵם יִהְיוּ הָרִאשׁוֹנִים לְקַבֵּל פְּנֵי מָשִׁיחַ וּכְשֶׁיָּבוֹא יֹאמַר לָהֶם יִישַׁר כֹּחֲכֶם שֶׁזֵּרַזְתֶּם הַגְּאֻלָּה, וּבִזְכוּתְכֶם הָעוֹלָם קַיָּם, וּבָא עַל תִּקּוּנוֹ הַשָּׁלֵם.

הַלְוַאי שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת מִן הַזּוֹכִים הַמְאֻשָּׁרִים, שֶׁהַמָּשִׁיחַ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ יָעִיד עָלֵינוּ – "בִּזְכוּתְךָ הִגַּעְתִּי". עַל כֵּן, יְהוּדִים יְקָרִים, תְּנוּ לִמּוּד לְשֵׁם שָׁמַיִם, הַקְרִיבוּ מִדַקּוֹתֵיכֶם לְמַעַן הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ, לִגְרֹם לִפְדוּת נַפְשֵׁנוּ, וְלִמְּדוּ בְּכָל יוֹם זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְכָךְ נֵלֵךְ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד יַחַד לְקַבֵּל אֶת אוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְכֻלָּנוּ כְּאֶחָד נִזְכֶּה שֶׁיְּקֻיַּם בָּנוּ נְבוּאַת הָרַשְׁבִּ"י "זַכָּאָה דָּרָא דְּהַאי אִתְגַלְיְא בֵּיהּ וּבְסְגוּלָתוֹ "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר" וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ, בֶּן דָּוִד מְשִׁיחֵנוּ מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ יָבוֹא וְיִגְאָלֵנוּ, בְּ"עֹז" וְהָדָר אֱלֹקֵינוּ, וּבִשְׂכַר זֹאת אֵ-ל חַי חֶלְקֵנוּ, וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' צוּרֵנוּ מָגִנֵּנוּ, יִגָּלֶה כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ עָלֵינוּ, וְאָז יִשְׂמַח לִבֵּנוּ, וְתָגֵל נַפְשֵׁנוּ, בִּישׁוּעַת מַלְכֵּנוּ, בְּבִיאַת מְשִׁיחַ צִדְקֵינוּ, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן. בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.

תּוֹרָתוֹ מָגֵן לָנוּ, הִיא מְאִירַת עֵינֵינוּ, הוּא יַמְלִיץ טוֹב בַּעֲדֵנוּ, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי. וַאֲמַרְתֶּם: אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם, אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְאוֹמֵר, מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה', מַה מִּקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל:

---