דרשה ליום ההילולת הצדיק רבי יעקב אבוחצירא זצ"ל- מאת האדמו"ר מהאלמין

בְּרוּכִים הַבָּאִים בְּשֵׁם ה'

בִּרְשׁוּת הָרַבָּנִים הַגְּאוֹנִים, רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת שְׁלִיטָ"א, וּמְזַכֵּי הָרַבִּים שֶׁאִרְגְּנוּ אֶת קִבּוּץ הַגָּדוֹל הַזֶּה, וְכָל הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה.

אֲנַחְנוּ מְיַחֲלִים וּמְצַפִּים שְׁקִידוּש הַשֵּׁם הַגָּדוֹל הַיּוֹצֵא מִן הַקִּבּוּץ הַזֶּה, יָבִיא בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם בִּמְהֵרָה אֶת הַקִּבּוּץ גָּלֻיּוֹת בְּבִיאַת מָשִׁיחַ צִדְקֵינוּ בב"א.

נתחיל בדברי הקדוש הצדיק המלוב"ן רבי יעקב אבוחצירא זיע"א בספרו "בגדי השרד" על הגדה של פסח  (עמוד קי"ב) על הפסוק "שומר פתאים ה' דלותי ולי יהושיע", וזה לשונו: נחזור לענין ראשון שפירש להשלים המזמור על הדרך הראשון שפירשתי "שומר פתאים ה' דלותי ולי יהושיע", הנה כתבנו דכשחושב האדם תמיד שהשכינה בין עיניו כמו שנאמר "שויתי ה' לנגדי תמיד", הקב"ה מדיח מעליו כל המקטרגים והמשטינים ומקבל תפלתו, ובכל עת שהוא קורא לו הוא עונהו. ועל זה יש להקשות כי לא שייך הדבר הזה כי אם ביודעי סודות ה' לעשות יחודים למעלה וכמו שאמר נמי דוד המלך ע"ה "קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראוהו באמת", והאמת הוא, שיודע סודות ה' לעשות יחודים במרכבה העליונה, ואם אינו יודע, דבר פשוט הוא דהחיצונים דוחים תפלתו לחוץ, ואם כן, היכי אמרינן עכשיו דכשיהיה האדם משווה ה' נגד עיניו ענהו ה' בכל עת שהוא קוראו, ומדחה מעליו כל המשטינים, ולזה בא דוד המלך ע"ה להשמיענו דהקב"ה בוחן כליות, וכשרואה שהאדם כוונתו לעבוד אותו בלבב שלם, ודואג לדעת סודו ויחודיו כדי לעובדו כראוי, ועדיין לא השיגה ידיעתו, כגון זה הקב״ה מחזיק בידו ומגין עליו מן החיצונים, ונותן בלבו חכמה ובינה לדעת סודות התורה ויחודה, וזה שאמר הכתוב כאן "שומר פתאים ה'", הפתי ידוע הוא שאין לו דעת, ולגבי יחוד ה' כל זמן שאין האדם יודע הסודות כדי לעשות יחודים עדיין פתי הוא, ויש עליו קטרוג מן החיצונים, אמנם כשרואה הקב"ה שהאדם נתן דעתו ולבו לחקור ולהבין סודות התורה כדי לעבוד ה' בשלימות, מאותה שעה שנתן דעתו הקב"ה שומרו ומגין עליו, ועונה אותו בכל עת שהוא קוראו, כמו שנאמר לדניאל (דניאל פרק י' י"ב) "וַיֹּאמֶר אֵלַי אַל תִּירָא דָנִיֵּאל כִּי מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹקֶיךָ נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ וַאֲנִי בָאתִי בִּדְבָרֶיךָ", הרי מבואר דכשנתן לבו להבין ולהתענות נשמעו דבריו, ולזה אמר עכשיו "שומר פתאים ה'", הם שעדיין לא הבינו בסודות התורה וביחודים, אבל נתנו דעתם להבין, מאותה שעה שנתנו דעתם שומרם ה' ומגין עליהם ומחזיק בידם עד שיבינו. ואומר דוד ע"ה, וגם אני "דלותי ולי יהושיע", דהיינו עכשיו אני דל מידיעת הסודות כראוי, ואני מתפלל ומתחנן לפניו יתברך שיושיעני מן הדלות הזה, ויאיר עיני בסודות תורתו כדי לעשות רצונו כרצונו. והנה ד'לותי ו'לי י'הושיע ר"ת יו"ד, ויו"ד היא בחכמה שהוא אבא, ומשם הוא עיקר סודות התורה, ורמז הדבר הזה כאן, להודיע שעל ענין זה הוא מבקש שיתגלו לו סודות התורה. עוד, יהושיע אותיות יהו"י ש"ע, משום דהזוכה לסודות התורה באמיתות כראוי, זוכה להארת ש"ע נהורין. ואמר כשאזכה לסודות התורה כראוי ולש"ע נהורין, אז באותה שעה אומר לנפשי "שובי נפשי למנוחייכי כי ה' גמל עלייכי", עכלה"ק.

ומה שהיה אצלו פשוט, נלמוד עוד מעט בעזרת השם ביחד

מה דאִיתָא בְּתִקּוּנֵי זֹהַר, (תִּיקוּן מג'): וְעוֹד מִי שֶׁגּוֹרֵם שֶׁתִּסְתַּלֵּק הַקַּבָּלָה וְהַחָכְמָה (זוֹהַר, פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה). מִתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וּמִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְגוֹרֵם שֶׁלֹּא יִשְׁתַּדְּלוּ בָּהּ, וְאוֹמֵר שֶּׁאֵין אֶלָּא פְּשָׁט בַּתּוֹרָה וּבַגְּמָרָא (לוֹמְדִים רַק פְּשָׁט הַתּוֹרָה וְהַגְּמָרָא כָּל הַיּוֹם, וְהַמֵּבִין יָבִין), בְּוַדַּאי הוּא יְסַלֵּק אֶת הַמַּיִם מֵהַהוּא נָהָר וּמֵהַהוּא גַּן, אוֹי וַאֲבוֹי לוֹ, טוֹב שֶׁלֹּא נִבְרָא בָּעוֹלָם, וְלֹא יִלְמַד אוֹתָהּ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה, וְנֶחְשַׁב לוֹ כְּאִילוּ הֶחְזִיר אֶת הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְגוֹרֵם עֲנִיּוּת בָּעוֹלָם וְאֹרֶךְ הַגָּלוּת!! וּבְתִּקּוּן ל' אִיתָא : "אוֹי לָאֵלֶּה שֶׁעוֹבְדִים אֶת הַשְּׁכִינָה בְּיוֹבֶש, וְלֹא מִשְׁתַּדְּלִים בְּלִימוּד חָכְמַת הַקַּבָּלָה, אֲבוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת, וְחֶרֶב וּבִזָּה (מִלְחָמוֹת) וְהֶרֶג וְאָבְדָּן בָּעוֹלָם, וּמְסַלְּקִים אֶת רוּחַ הַמָּשִׁיחַ".

עוד כתוב שם: תִּקּוּן אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָה: בְּרֵאשִׁית, שָׁם אֲתַ"ר יָבֵ"שׁ, וְזֶהוּ נָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ, בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁהוּא יָבֵשׁ וְהִיא יְבֵשָׁה, צוֹוְחִים הַבָּנִים לְמַטָּה בְּיִחוּד וְאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, וְאֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה.

רואים מדבריו הקדושים זיע"א כמה חיוב גמור הוא ללמוד ולדעת סודות התורה כדי להנצל מן החיצונים, ולכל הפחות לבקש ולרצות לדעת וזהו בודאי על ידי שבתחילה ילמד כסדר זוהר הקדוש ותטהר נשמתו ותבער בלבו אש אהבת ה', וחשקת לימוד התורה הקדושה, בזה בודאי ירצה לפני אדון כל, ויזכה שייפתחו לפניו שערי החכמה העליונה, וכמו שסידר מרן הבן איש חי לימוד בסעודת ליל הסדר על פי דברי הזוהר הקדוש (הובא בלשון חכמים חלק א' סימן נ"ד) שכח אכילת המצה היא לעשות קטטה [מלשון מצה ומריבה] עם הסטרא אחרא והחיצונים, וכן היא לרפואה, רפואה גופנית ורפואה נפשית, וכל האוכל מצת מצוה זוכה להארת החכמה העליונה ולדעת ולהבין את סודות התורה שזה העיקר לדעת ולהבין את פנימיות התורה הקדושה. [וזה לשונו הקדוש: חגא דפסחא דרועא ימינא כמה חביב אנת ויקיר … האי לחמא איקרי מצה בגין דקא משדדת ומברחת לכל סטרין בישין דעבידא בהו קטטה… בך אכלין ישראל מיכלא דאסוותא, בך אכלין מצה דאיהי אסוותא למיעל ולמינדע ברזא דמהמנותא, דא איהו נהמא דאחכימו בה ישראל חכמתא עילאה דאורייתא ועלו בארחהא. [עיין שם באורך]. וכן הוא בזוהר הקדוש פרשת תצוה (דף קפג ע"ב), שכתב ששני לחמים אכלו ישראל כשיצאו ממצרים, א, מצה, ב, מָן[1], ובשניהם סגולה לדעת סודות התורה, ואמר הרשב"י במכילתא "לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן" (הובא ברש"י דברי הימים ב, לא, ד), ובזוהר בקדוש פרשת בשלח (דף סב ע"ב) כתב: בההיא שעתא נטיף טלא קדישא… ומההוא טלא דנהורא עילאה קדישא הוה נגיד נחית מנא לתתא… וההוא מנא הוה סליק ריחין דכל בוסמין דגינתא דעדן… ומברך למלכא קדישא עילאה, וכדין מתברך במעוי, והוה מסתכל וידע לעילא ואסתכי בחכמה עילאה, ועל דא איקרון דור דעה, ואלין הוו בני מהמנותא ולהון אתיהבת אורייתא לאסתכלא בה ולמנדע ארחהא. עכ"ל הזוה"ק, (עיי"ש באורך).  ומבואר שכאשר אכלו את המן היה מתברך במעיים וקבלו אור רוחני וראו מה שלמעלה וזכו לחכמה העליונה ועל זה נקראו דור דעה, והם היו בני האמונה, ולהם ניתנה תורה להסתכל בה בפנימיותה ולדעת דרכיה. ומוכח מדברי הזוה"ק שעיקר נתינת התורה ניתנה לאלו שלומדים סודותיה.

ובאור החיים הקדוש פרשת ויחי (מט, יא) כתב שכוחו של הגואל העצום מלך המשיח הוא, שצריך שיתעסקו ישראל ביינה של תורה, וביאור הדברים שילמדו את פנימיות התורה הנקראת "יינה של תורה" (גם יין גימטריה סוד).

מכל זה רואים כמה חובה קדושה ללמוד תורת הסוד, וכאשר לומד בגירסא אלו הסודות, מטהר את נפשו, ומזה יבא לו הבנה בכל חלקי התורה הקדושה, עד שגם יזכה ללמוד בהבנה את תורת הסוד. ומכל מקום עצם הלימוד מזכך הוא, ובעולם הבא בודאי ילמדוהו את הפירושים העמוקים.

על כן הגשנו לכם כאן קונטרסים האלו, שיהא מצוי אצל כל אחד, וְיִלְמְדוֹ בכל עת, ובכך יהא לכם חלק בנסתר הנסתרות שלימדנו הרשב"י זיע"א. ועוד דעד עתה נחבא לימוד זה, ולא היה שגור בפי כל, ומשמיא קא זכי לנו, למען יהא יד כל ישראל ממשמש בו, לעשות נחת רוח ליוצרינו ולעשות רצון בוראינו, לפדות השכינה הקדושה מגלותה, ובזכות זה יקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ במהרה דידן, בביאת משיח צדקינו ברחמים.

ועל ידי שכל העם יתאחדו בלימוד הזוהר הקדוש (ותנעל דלת התירוצים בפני היצר הרע), בכך כולנו כאחד נזכה שיקויים בנו נבואת הרשב”י "זכאה דרא דהאי אתגליא ביה", וכדברי הרעיא מהימנא בזוהר פרשת פנחס (רי"ט ע"א) "כל שכן בוצינא קדישא דנהיר חכמתיה בכל דרין דהוו אבתריה, אל תתנו דמי לקודשא בריך הוא באורייתא עד יערה עלינו רוח קודשא", הרי לנו שמצוה אותנו הרעיא מהימנא ללמוד בזוהר הקדוש דווקא שתורתו של הרשב"י מאיר עד סוף הדורות, וצריך ללמוד ללא הפסק ולא לתת מנוחה לקדוש ברוך הוא עד שיגאלנו[2].

בּוֹאוּ וְהִתְחַבְּרוּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאִי זי"ע: הַיּוֹם הוּא יוֹמָא דְהִילוּלָא שֶׁל קְדוֹשׁ ה' הַמְקוּבָל הָאֶלוֹקִי רַבִּי יעקב אבוחצירא זְיָ"ע, ומן הראוי ללמוד מספריו אֲשֶׁר זֵרֵז אֶת כָּל הַיְהוּדִים לִלְמוֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בכל יום. ומכוחו התעוררנו להבין ערכה של שעה, בלימוד התורה הקדושה ובפרט בלימוד זוהר הקדוש, עד שזכינו להוציא לאור ספר בשם ערכה של שעה, שנחלקו חינם מאות אלפים ועוררו את אחינו בני ישראל בכל העולם כולו שכל אחד מישראל זקנים עם נערים צריכים להיות דבוקים בתורת הרשב"י, ואפילו נשים וילדים קטנים גם ילמדו את תורת הרשב"י.

הַמְקֻבָּל הָאֱלֹקִי הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבֵּינוּ יַעֲקֹב אַבּוּחַצִירָא זצוקללה"ה (בְּסִפְרוֹ גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ דַּף קפ"ה) אוֹמֵר בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי הַקָּדוֹשׁ: דְּמִי שֶׁלֹּא לָמַד תּוֹרַת אֱמֶת שֶׁהֵם סוֹדוֹת הַתּוֹרָה טוֹב לוֹ שֶׁלֹּא נִבְרָא דִּבְלֹא זֶה אֵין אָדָם יוֹדֵעַ אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיִרְאָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ, וַעֲבוֹדָתוֹ. והרב פתייה זי"ע אומר בשם רבי חיים וויטאל זי"ע שכתב בִּתְחִלַּת שַׁעַר הַמִּצְווֹת: וְאִם לֹא עָשָׂה כֵּן הֲרֵי חִסֵּר מִצְוָה אֶחָד שֶׁל תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁהִיא גְּדוֹלָה וּשְׁקוּלָה כְּכָל הַמִּצְווֹת וְצָרִיךְ שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל עַד שֶׁיִּטְרַח בְּד' בְּחִינוֹת שֶׁל הַפַּרְדֵ"ס הַנִּזְכַּר. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. ועוד אמר הרב יהודה פתייה זי"ע שעוד בשעת הלויה כאשר בוכים עליו, יתכן שכבר חזר לעולם הזה בגלגול, השם ירחם.

ואמר הרבי מקאמארנא בספרו היכל הברכה: – בַּדּוֹר הַזֶּה הָאַחֲרוֹן, מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בְּסֵפֶר הַזֹּהַר וְתִקּוּנִים וְכִתְבֵי מָרָן הָאֲרִ"י שֶׁהֵם חַיִּים מַמָּשׁ לַנֶּפֶשׁ, בְּלוּלָה בְּמִקְרָא וּבְמִשְׁנָה וּבְתַלְמוּד וּפוֹסְקִים, יֵדַע נֶאֱמָנָה שֶׁכָּל תּוֹרָתוֹ שֶׁעוֹסֵק הוּא מִשָּׂפָה וְלַחוּץ, כְּדוֹאֵג, וְאֵין לוֹ עֵסֶק בַּחַיִּים וְהֶאָרָה לַנֶּפֶשׁ, וְהוּא כֻּלּוֹ טָעוּת וְרַמָּאוּת, וְאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֶלָּא לִהְיוֹת מֵאַנְשֵׁי שֵׁם, לִהְיוֹת רַב וְרֹאשׁ גְּדוֹל הַדּוֹר וּלְהִשְׂתָּרֵר עַל הַבְּרִיּוֹת, וְאֵין לוֹ חַיִּים וְלֹא חֵלֶק בַּחַיִּים. וכדכתיב בְּתִקּוּנֵי זֹהַר חָדָשׁ, עכ"ל. (הֵיכַל הַבְּרָכָה קוֹמַרְנָה פָּרָשַׁת עֵקֶב ז', י"ט – אוֹר הַזוֹהַר פֶּרֶק י').

מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְהָרַשְׁבִּ"י אוֹמְרִים: כִּי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ הוּא כְּמוֹ תֵּבַת נֹחַ שֶׁאֵלּוּ שֶׁיִּלְמְדוּ יִנָּצְלוּ מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ, וְהָרַמְחַ"ל הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר לָנוּ[3]: שֶׁרַק בָּזֶה תָּלוּי סוֹד הַצָּלַת עַם יִשְׂרָאֵל בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן וּגְאוּלָתוֹ, בְּכֹחַ וּסְגֻלַּת לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ , וְזֶה לְשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ: בְּרִיחַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי עָשְׂתָה עִנְיַן הַתֵּבָה, וְכֻלָּנוּ נִבְרַח לְהַתֵּבָה הַזֹּאת וְנִנָּצֵל.

בואו ונספר לכם קצת על הניסים הגדולים שזכה עם ישראל בשבועות האחרונים של מבצע "עמוד ענן",  – כשנכנס המבצע עמוד ענן הכנסנו הספר תיקון מ"ג לדפוס,

ביום ראשון באמצע המלחמה התחילו החלוקה הגדולה של קרוב לרבע מיליון חוברות.

אמרתי למפיץ יעקב משה, שיחלק קודם לחיילים שזקוקים לניסים גדולים ואם יקראו התיקוני זוהר בוודאי ינצלו.

יעקב משה נסע לחלק לכל המקומות שהטילים נופלים, ומטלפן אלי מאשדוד, רבי!!! אני מחלק תחת גשם של טילים, אנחנו מוגנים מהרשב"י. וכך חילק ושלח לעזה לחיילים, והיה שם בעזה התעוררות גדולה וחטפו את התיקונים ולמדו בהם, וב"ה לא קרה כלום.

סיפור עם הרב אבישי כהן בבית דפוס באשקלון,

סיפור ממבצע "עופרת יצוקה" מיליון אנשים הלכו בגלות , תחת עשרות אלפי טילים שנפלו בשטחה של  ארץ ישראל, וכמעט כלום לא קרה!!!

סיפור על גמר ספר הזוהר דף היומי,

סיפור על הטילים שלא הגיעו לבית שמש רק טיל אחד, שנפל שלושה  קילומטר מבית שמש,

סיפור על החייל ותיקוני הזוהר,

סיפור עלבעל הסולם במלחמת העולם השניה (השואה),

סיפור על בעל הסולם 20 שנה לפני מלחמת העולם השניה הלך לרבנים וראשי ישיבות לגלות להם שיש גזירה נוראה על עם ישראל, וגילו לו מן השמים שרק אם ילמדו כל עם ישראל זוהר הקדוש ינצלו ולא שמעו בקולו.

וידוע הסיפור, איך ניצל ארץ ישראל מהיטלר ימ"ש, ואיך יכולים להינצל בזמנינו מפצצת אטום!!!

רב אחד סיפר לי ששמע מהגה"צ המקובל רבי יהודה לייב אשלג בעל מחבר ספר הסולם על הזוהר הקדוש.

הגה"צ רבי יהודה לייב אשלג זצ"ל ראה שפרץ מלחמת היטלר ימ"ש על העולם, ופחדו מאוד שיגיע לארצנו הקדושה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ח"ו.

על כן אמר, שהיות ורבי שמעון בן יוחאי כותב בזוהר הקדוש, בספרא דא יפקון מגלותא[4], התחיל לתרגם הזוהר בלשון הקודש כדי שכל יהודי יוכל להבין וללמוד את הזוהר הקדוש, ואמר שביום שיצא לאור ספר הראשון על הזוהר הקדוש יהיה לרשע מפלה גדולה, וכך היה ביום שיצא לאור הכרך הראשון מספר הזוהר, אז היה לו להרשע מפלה ונגמר המלחמה של היטלער ימ"ש. ולא הצליח זממו להגיע לארצינו הקדושה.

וכמו שאנו נזקקים לרחמי שמיא, ויש כמעט אחד וחצי ביליון ערבים שכולם רוצים לחסל את 15 עשר מליון יהודים ח"ו, ולכן אנו בטוחים, שאם ילמדו את הזוהר הקדוש בכל יום ויום עשר עד 15 דקות, וכך כל אחד יגמור כל הזוהר בשנה אחת, בוודאי ינצלו מחבלי משיח, כמו שכתבו גדולי הרבנים של חברי הבד"ץ עדה החרדית בירושלים עיה"ק בשנת תרפ"א כהבטחת רבי שמעון בן יוחאי ע"ה שבספרא דא יפקון מן גלותא ברחמי.

 ואכן, ביום שאנשי "מפעל הזוהר העולמי" סיימו את ספר הזוהר הקדוש לפי סדר הדף היומי, הנדפס בי"ב כרכים לי"ב חודשי השנה, באותו היום ממש נפסק המלחמה של עופרת יצוקה בעזה, בחודש טבת לפני ג' שנים [מל' כסלו עד ח"י טבת – למספרם בין 27  בדצמבר 2008 (ל' בכסלו תשס"ט) ל-18  בינואר 2009.]. וחזרו מליון אנשים לביתם, אחרי שהיו בגלות קשה כבר כמה שבועות.

אחר שבוע היה כתוב, בעיתון חדש, בבית שמש, שרוב הטילים ששלחו הערבים היו צריכים להגיע לבית שמש, וכל השלשה שבועות האלו עבדו אצלנו כמה אנשים לערך 26-30 במעת לעת בלי הפסק, לסדר את הזוהר הקדוש ללימוד היומי, ואחר כך נודע לנו הנס הגדול שהציל את כל בית שמש מהטילים, וגם כן שבגמר הספר הזוהר הקדוש באותו היום ממש נגמרה המלחמה. [והגיע רק טיל אחד קרוב למקום של מחנה צבאי שיש שם פצצת אטום, וגם היה נס גדול שלא קרה כלום].

וגם בעופרת יצוקה היו ניסים מאוד גדולים כידוע.

וראינו בעינינו את הניסים הנגלים, שקרה על ידי הדפסת ספרי הזוהר, עוד לפני שחילקו אותם לרבים, שרק כשעוסקים בהפצת הזוהר הקדוש יש כבר ניסים גלויים.

ובזכות זה, התקיימו דברי הזוהר הקדוש "בספרא דא יפקון מגלותא", דהיינו, שרק בגמר כל הספר כולו יצאו מן הגלות הקטנה שעברה עלינו, וכעת נוכל להבין מזה, שאם נסיים כולנו את ה"זוהר המחולק" דבר יום ביומו ("דף היומי" בזוהר), אז בקרוב ממש נזכה להבטחת הרשב"י האמורה לעיל "ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא ברחמי".

מוֹרַי וְרַבּוֹתַי אַל נַעֲשֶׂה אֶת הַשְּׁגִיאָה שֶׁעָשׂוּ כָּל הָרַבָּנִים וְרָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת בְּיוּראָפּ שֶׁלֹּא רָצוּ לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹל הַגָהַ"צַ בַּעַל הַסֻּלָּם זַצַ"ל!!!

דַּע שֶׁמִי שֶׁנִּשְׁמָתוֹ טְהוֹרָה וְזַכָּה, מִשְׁתּוֹקֵק לַלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה !!!

אֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִים זֹהַר… יִנָּצְלוּ מֵהַמַּבּוּל וּמְמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג כְּמוֹ בְּתֵבַת נֹחַ (תיקז"ח ע"ב ע"ד). בִּזְכוּתָם יֵצְאוּ מֵהַגָּלוּת (רשב"י, זֹּהַר נָשׂא). מְבַטְּלִים אֶת כָּל הַגְּזֵרוֹת (בד"ץ, תרפ"א). נִצּוֹלִים מִכָּל פְּגָעִים רָעִים. (תקי"ז, כְּגַן הַיָּרָק). זוכים להַשְׁבָּתַת הַקִּטְרוּגִים, מְבַטְּלִים אֶת הַקְּלִפּוֹת וּמְבִיאִים אֶת הַמָּשִׁיחַ (הגר"א-אֶבֶן שְׁלֵמָה, חֶסֶד לְאַבְרָהָם, דגמ"א שְׁמִינִי) מְטַהֵר ומקדש הַנֶּפֶשׁ. (פֶּלֶא יוֹעֵץ, עֵרֶךְ זֹהַר). – מְקָרְבִים אֶת הַגְּאֻלָּה וְעוֹשִׂים נַחַת רוּחַ גָּדוֹל לְיוֹצְרָם (מק"מ לתיקו"ז). זוֹכִים וּמְזַכִּים אֶת הָרַבִּים (זוֹהַר). בְּחוֹל: שָׁעָה אַחַת כְּמוֹ שָׁנָה שְׁלֵימָה. בְּשִׂמְחָה: אֶלֶף שָׁנָה, בְּצַעַר: מֵאָה אֶלֶף שָׁנָה. בְּשַׁבָּת: מְקַבְּלִים שָׂכָר עַל שָׁעָה אַחַת: אֶלֶף שָׁנָה תּוֹרָה. בְּשִׂמְחָה: מִלְיוֹן שָׁנָה. בְּצַעַר: מֵאָה מִלְיוֹן שָׁנָה תּוֹרָה. (הֲרֵי"ח הַטּוֹב, אורח"צ, אבדר"נ). הם בלבד זוכים שתפילותיהם נשמעות ומתקבלות (ר"י אבוחצירא, "בגדי השרד"). רק הם נקראים עובדי ה' לשם שמים, שלא על מנת לקבל פרס. רק הם זוכים לקבל פני שכינה, והם מרואי פני המלך בלי שליח (רבנו אברהם אזולאי, פרקי אבות). עליהם יצביע מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ וישמיע אֶת קוֹלוֹ: "בִּזְכוּתְךָ הִגַּעְתִּי!, לְךָ יֶשׁ חֵלֶק בִּגְאֻלַּת הָעָם!". עַל לִמּוּד הַזֹּהַר אֵין שׁוּם הַגְבָּלוֹת… (הֶחָפֵץ חַיִּים). מִי יִתֵּן וְהָיָה שֶׁיַּתְחִילוּ לִלְמֹד עִם הַצֹּאן קְדוֹשִׁים כְּשֶׁהֵם עֲדַיִן בְּקַטְנוּתָם בֶּן ט' וְי' שָׁנִים סֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ… וְהָיוּ בְּוַדַּאי זוֹכִים לַגְּאֻלָּה בְּקָרוֹב בְּלִי שׁוּם חֶבְלֵי מָשִׁיחַ. (סְגֻלַּת יִשְׂרָאֵל מ' ז').

מי שלא למד ספר הזוהר לא היה לו שמחה מימיו (אור הזוהר),

מי שלא לומד זוהר התפילות לא מתקבלות (הגדה של פסח ר' יעקב אבוחצירא).

אֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִים זֹהַר… אֲפִלּוּ אִי לֹא יָדַע מַאי קָאָמַר וְשׁוֹגֶה בּוֹ שְׁגִיאוֹת הַרְבֵּה הוּא חָשׁוּב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּדִכְתִיב (שִׁיר הַשִּׁירִים א, ד) וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה וְכוּ', הָא לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְתִינוֹק קָטָן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּבֵּר וּמְדַבֵּר חֲצָיִין שֶׁל תֵּבוֹת בְּלַעֲגֵי שָׂפָה, וְאָבִיו וְאִמּוֹ יִצְחֲקוּ לוֹ יִשְׂמְחוּ לְקוֹלוֹ, כָּךְ יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחַק וְיִשְׂמַח כְּשֶׁהָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי יֵשׁ לוֹ חִבָּה בַּתּוֹרָה וְרוֹצֶה לִלְמֹד אַךְ אֵין דַּעְתּוֹ מַשֶּׂגֶת. (פֶּלֶא יוֹעֵץ, עֵרֶךְ זֹהַר)

אֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִים זֹהַר… הַתּוֹרָה נִתְּנָה לִלְמֹד וּלְלַמֵּד בִּכְדֵי שֶׁכֻּלָּם יוֹדְעִים מִקְּטַנִּים עַד גְּדוֹלִים דַּעַת הַשֵּׁם, וְגַם מָצִינוּ בְּהַרְבֵּה סִפְרֵי מְקֻבָּלִים שֶׁמַּזְהִירִים עַל לִמּוּד חָכְמָה זוֹ שֶׁכָּל אָדָם חַיָּב לִלְמֹד אוֹתָהּ. (רַבִּי יִצְחָק בֶּן צְבִי אַשְׁכְּנַזִּי, טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ, קָמַ"ז)

אֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִים זֹהַר… מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים אִם יִשְׁתַּדְּלוּ לִקְבֹּעַ חֲבוּרוֹת לְלִמּוּד הַזֹּהַר בִּפְרָט לְעֵת כָּזֹאת אֲשֶׁר נִיצוֹצֵי הַגְּאֻלָּה הֵחֵלּוּ לִפְרֹחַ עָלֵינוּ לְהִשְׁתַּדֵּל בַּלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה הַמְסֻגָּל לְבִיאַת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר בְּקָדְשׁוֹ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לְטוֹב לְרַעְיָא מְהֵימְנָא דִּבְהַאי סֵפֶר הַזֹּהַר יִתְפָּרְקוּן מִן גָּלוּתָא וּבֵיהּ יִפְּקוּן מִן גָּלוּתָא. וְהַשֵּׁם יָחִישׁ גְּאֻלָּתֵנוּ בְּבִיאַת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן. (הַקְדָּמַת הָרַבָּנִים לְזֹהַר דְּפוּס גֶּ'רְבָּה)

אֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִים זֹהַר… נִצּוֹלִים מִכָּל פְּגָעִים רָעִים. (תִּקּוּנֵי הַזֹּהַר, כְּגַן הַיָּרָק הַקְדָּמַת הַמְחַבֵּר)

אֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִים זֹהַר… לוֹמְדִים עִם נְעָרִים קְטַנִּים כְּמוֹ שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי בְּעַצְמוֹ אָמַר, שֶׁנְּעָרִים קְטַנִּים יִלְמְדוּ מִסּוֹד הַשֵּׁם. (אוֹר הַחַמָּה)

אֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִים זֹהַר… יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחַק וְיִשְׂמַח כְּשֶׁהָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי יֵשׁ לוֹ חִבָּה בַּתּוֹרָה וְרוֹצֶה לִלְמֹד אַךְ אֵין דַּעְתּוֹ מַשֶּׂגֶת. (פֶלֶא יוֹעֵץ עֵרֶךְ זוֹהַר)

אֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִים זֹהַר… לוֹמְדִין עִם תִּינוֹק בֶּן תִּשְׁעָה שָׁנִים סֵפֶר הַזֹּהַר וְהַתִּקּוּנִים לַהֲגוֹת בָּהֶם וְהָיָה יִרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ וְיִתְקַיֵּם. וְכָךְ הָיָה רוֹכֵשׁ יִרְאַת שָׁמַיִם בִּמְקוֹם חָכְמָה חִיצוֹנִית. (רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ יִצְחָק אַיְזִיק יְחִיאֵל סַפְרִין מִקּוֹמַרְנָה, נוֹצֵר חֶסֶד, פֶּרֶק ד' מִשְׁנָה כ').

אֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִים זֹהַר… מְבַטְּלִין כָּל הַגְּזֵרוֹת רָעוֹת וְהָיוּ מַמְשִׁיכִין שֶׁפַע וְאוֹר עַל כָּל הָעוֹלָמוֹת, כֵּן הַשְׁפָּעוֹת פַּשְׁטִיּוֹת, בָּנֵי חַיֵּי מְזוֹנֵי. (רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ יִצְחָק אַיְזִיק יְחִיאֵל סַפְרִין מִקּוֹמַרְנָה, נוֹצֵר חֶסֶד, פֶּרֶק ד' מִשְׁנָה כ')

אֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִים זֹהַר… אֲנִי קוֹרֵא לְכָל אֶחָד לְהַקְדִּישׁ כָּל יוֹם זְמַן לְלִמּוּד הַקַּבָּלָה, מִפְּנֵי שֶׁבְּזֶה תָּלוּי נִקּוּי נִשְׁמַתְכֶם. (זְקַן הַמְּקֻבָּלִים הָרַב יִצְחָק כַּדּוּרִי זְיָ"ע)

אֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִים זֹהַר… שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה בִּיכֹלֶת הָאָדָם לְתַקֵּן כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה, וְעַל יְדֵי זֶה יְבָרֵךְ אוֹתוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיֶה חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים הַלָּלוּ, שֶׁסְּדוּרוֹת וּבָאוֹת מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, וְאָז כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ. (פְּרִי צַדִּיק לְרַבֵּינוּ צָדוֹק הַכֹּהֵן מִלּוּבְּלִין זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ, סִימָן ח' דַּף נ"א עַמּוּד א)

אֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִים זֹהַר… נוֹהֲגִין לִלְמֹד בְּסֵפֶר הַתִּקּוּנִים בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל וַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁאֵלּוּ הָאַרְבָּעִים יוֹם הֵם יְמֵי רָצוֹן שֶׁאָז נִתְּנוּ הַלּוּחוֹת שְׁנִיּוֹת לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עִם כָּל הַדִּבְרֵי תּוֹרָה, וּלְתַקֵּן הַכֹּל עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה. (פְּרִי צַדִּיק לְרַבֵּינוּ צָדוֹק הַכֹּהֵן מִלּוּבְּלִין זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ, סִימָן ח' דַּף נ"א עַמּוּד א)

אֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִים זֹהַר… הַגְּאֻלָּה וּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ תְּלוּיִים רַק בְּלִמּוּד הַקַּבָּלָה. (הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא. סֵפֶר אֶבֶן שְׁלֵמָה 11,3)

אֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִים זֹהַר … – עַל לִמּוּד הַזֹּהַר אֵין שׁוּם הַגְבָּלוֹת… (הֶחָפֵץ חַיִּים)

אֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִים זֹהַר… מְבַטֵּלים כָּל מִינֵי פֻּרְעָנֻיּוֹת וּגְזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת (רַבָּנֵי יְרוּשָׁלַיִם, שְׁנַת תרפ"א)

אֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִים זֹהַר… עַל יְדֵיהם יֵצְאוּ מִן הַגָּלוּת (רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, הַזֹּהַר, נָשׂא)

אֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִים זֹהַר… פּוֹתֵחַ פִּתְחֵי גְּאֻלָּה (אוֹרוֹת נ"ז)

אֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִים זֹהַר… הַלְוַאי שֶׁלֹּא הָיוּ מְקִלִּין גְּדוֹלֵי הַדּוֹר בְּלִמּוּד הַחָכְמָה הַקְּדוֹשָׁה וְהַלְוַאי הָיוּ מְלַמְּדִין דֶּרֶךְ לְתַלְמִידֵיהֶם לַעֲסֹק בַּחָכְמָה הַלָּזוֹ, אֲזַי בְּוַדַּאי לֹא הָיָה שׁוּם הֲרָמַת רֹאשׁ לַחָכְמוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת וְהָיוּ כָּל הַחָכְמוֹת נִדְחִים מִפָּנֶיהָ כְּמוֹ שֶׁנִּדְחֶה הַחֹשֶׁךְ מִפְּנֵי הָאוֹר. אַךְ שֶׁעֲווֹנוֹתָיו גָּרְמוּ שֶׁגַּם כַּמָּה וְכַמָּה מִצַּדִּיקֵי הַדּוֹר סָגְרוּ אֶת דַּלְתֵי הַחָכְמָה בִּפְנֵי פִּרְחֵי הַכְּהֻנָּה וְאָמְרוּ שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ עַד שֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי מַדְרֵגָה וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְהִנֵּה עֲבוּר זֶה נִשְׁאַרְנוּ עֲרֻמִּים מִן הַחָכְמָה (רַבִּי יִצְחָק בֶּן צְבִי אַשְׁכְּנַזִּי, טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ, קָמַ"ז)

אֵלּוּ שֶׁלֹּא לוֹמְדִים זֹהַר… מִי שֶׁלֹּא עָסַק בְּחָכְמַת הָאֱמֶת וְלֹא רָצָה לִלְמֹד אוֹתָהּ, בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁמָתוֹ רוֹצָה לַעֲלוֹת בְּגַן עֵדֶן דּוֹחִין אוֹתָהּ מִשָּׁם בְּבִזָּיוֹן – וְאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ כָּל מַעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁבָּעוֹלָם, הַשְּׂרָפִים בַּעֲלֵי שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שׂוֹרְפִים אֶת נִשְׁמָתוֹ בְּכָל יוֹם וְיוֹם (זוֹהַר שִׁיר הַשִּׁירִים, זוֹהַר פְקוּדֵי דַּף רָמַז:).

אֵלּוּ שֶׁלֹּא לוֹמְדִים זֹהַר… מִי שֶׁלֹּא עָסַק בְּחָכְמַת הָאֱמֶת וְלֹא רָצָה לִלְמֹד אוֹתָהּ, בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁמָתוֹ רוֹצָה לַעֲלוֹת בְּגַן עֵדֶן דּוֹחִין אוֹתָהּ מִשָּׁם בְּבִזָּיוֹן – וְאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ כָּל מַעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁבָּעוֹלָם, הַשְּׂרָפִים בַּעֲלֵי שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שׂוֹרְפִים אֶת נִשְׁמָתוֹ בְּכָל יוֹם וְיוֹם (זוֹהַר שִׁיר הַשִּׁירִים, זוֹהַר פְקוּדֵי דַּף רָמַז:)

אֵלּוּ שֶׁלֹּא לוֹמְדִים זֹהַר… וְזֶהוּ עָווֹן הָעֵרֶב רַב שֶׁאָמְרוּ לְמֹשֶׁה עֲמֹד אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה בְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת בְּסִתְרֵי תּוֹרָה, כִּסְבָרַת הַטּוֹעִים קְצָת בְּנֵי תּוֹרָה אֲשֶׁר בִּזְמַנֵּנוּ זֶה הַמּוֹצִיאִים שֵׁם רַע עַל חָכְמַת הָאֱמֶת חַיֵּי עוֹלָם וְאוֹמְרִים שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּתְעַסֵּק בָּהּ יָמוּת בְּקַצְרוּת שָׁנִים חַס וְשָׁלוֹם… (מָאוֹר וָשֶׁמֶשׁ, פָּרָשַׁת אֱמֹר, עַמּוּד ש"ע טוּר א')

אֵלּוּ שֶׁלֹּא לוֹמְדִים זֹהַר… וַי לוֹן דְּגַרְמֵי עֲנִיּוּתָא וְחַרְבָּא וּבִיזָה וְהֶרֶג וְאַבְּדָן בְּעָלְמָא, (תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּקּוּן ל')

אֵלּוּ שֶׁלֹּא לוֹמְדִים זֹהַר… כָּל תּוֹרָתָם הִיא לִהְיוֹת שְׁמָם וְרֵיחָם נוֹדֵף בְּכָל הָאָרֶץ וְדוֹמִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם לְאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְלָגָה הַבּוֹנִים מִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם, וְעִקַּר סִבַּת מַעֲשֵׂיהֶם הִיא מַה שֶּׁכָּתַב אַחַר כָּךְ הַכָּתוּב וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם. וּבְזֹהַר עַל פָּסוּק אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, שֶׁחֲמִשָּׁה מִינִים יֵשׁ בָּעֵרֶב רַב, וּמִן הַג' מִינִים, מֵהֶם הוּא הַנִּקְרָא כַּת גִּבּוֹרִים, דְּעָלַיְיהוּ אִתְּמַר הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם, וְאִינּוּן מִסִּטְרָא דְּאִלֵּין דְּאִתְּמָר בְּהוֹן (בְּרֵאשִׁית יא) הָבָה נִבְנָה לָנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְגוֹ' וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם בְּבִנְיָן בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְשַׁוְיָין בְּהוֹן סֵפֶר תּוֹרָה וְעֲטָרָה עַל רֵישֵׁיהּ, וְלֹּא לִשְׁמָהּ, אֶלָּא לְמֶעְבַּד לוֹן וְכוּ'. (זֹּהַר בְּרֵאשִׁית דַּף כ"ה:, מהרח"ו)

אֵלּוּ שֶׁלֹּא לוֹמְדִים זֹהַר… וּבִפְרָט בִּזְמַנֵּנוּ זֶה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים אֲשֶׁר הַתּוֹרָה נַעֲשֵׂית קַרְדֹּם לַחֲתֹךְ בָּהּ אֵצֶל קְצָת בַּעֲלֵי תּוֹרָה אֲשֶׁר עִסְקָם בַּתּוֹרָה עַל מְנַת לְקַבֵּל פְּרָס וְהַסְפָּקוֹת יְתֵרוֹת, … וְהִנֵּה עַל הַכַּת הַזֹּאת אָמְרוּ בַּגְּמָרָא: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ נֹחַ לוֹ שֶׁנֶּהֶפְכָה שִׁלְיָתוֹ עַל פָּנָיו וְלֹא יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם. (הַקְדָּמַת מוֹרֵינוּ הָרַב חַיִּים וִיטַאל זי"ע עַל שַׁעַר הַהַקְדָּמוֹת).

אֵלּוּ שֶׁלֹּא לוֹמְדִים זֹהַר… כַּמָּה גָּדוֹל חִיּוּב עַל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לִלְמֹד קַבָּלָה, וְעָנְשָׁם כַּמָּה גָּדוֹל אִם אֵינָם לוֹמְדִים קַבָּלָה, וְגוֹרֵם אֹרֶךְ גָּלוּתָא, כִּי הֵם מְעַכְּבִים הַגְּאֻלָּה רַחֲמָנָא לִיצְלַן, (תִּיקוּנֵי זוֹהַר תִּיקוּן ל' בְּבֵאוּר כִּסֵּא מֶלֶךְ).

אֵלּוּ שֶׁלֹּא לוֹמְדִים זֹהַר… מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בְּסֵפֶר הַזֹּהַר וְתִקּוּנִים וְכִתְבֵי מָרָן הָאֲרִ"י שֶׁהֵם חַיִּים מַמָּשׁ לַנֶּפֶשׁ, בְּלוּלָה בְּמִקְרָא וּבְמִשְׁנָה וּבְתַלְמוּד וּפוֹסְקִים, יֵדַע נֶאֱמָנָה שֶׁכָּל תּוֹרָתוֹ שֶׁעוֹסֵק הוּא מִשָּׂפָה וְלַחוּץ, כְּדוֹאֵג, וְאֵין לוֹ עֵסֶק בַּחַיִּים וְהֶאָרָה לַנֶּפֶשׁ, וְהוּא כֻּלּוֹ טָעוּת וְרַמָּאוּת, וְאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֶלָּא לִהְיוֹת מֵאַנְשֵׁי שֵׁם, לִהְיוֹת רַב וְרֹאשׁ גְּדוֹל הַדּוֹר וּלְהִשְׂתָּרֵר עַל הַבְּרִיּוֹת, וְאֵין לוֹ חַיִּים וְלֹא חֵלֶק בַּחַיִּים… (הֵיכַל הַבְּרָכָה פָּרָשַׁת עֵקֶב ז', י"ט).

אֵלּוּ שֶׁלֹּא לוֹמְדִים זוֹהַר… הַלּוֹמֵד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ לֹא נִקְרָא חָכָם רַק לַמְדָן, כִּי אִם הַלּוֹמֵד כְּדֵי לְהַשְׁפִּיעַ לַמִּדָּה הַנִּקְרֵאת זֹא"ת וְכוּ'. (תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף פָּרָשַׁת קְדוֹשִׁים (מֵהָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי יַעֲקֹב יוֹסֵף כ"ץ מִפּוֹלְנָאָה, מִתַּלְמִידֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב) וְכֵן כָּתוּב בְּסִפְרוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים פָּרָשַׁת קְדוֹשִׁים)

אֵלּוּ שֶׁלֹּא לוֹמְדִים זֹהַר… סִימָן לְמָרָה שְׁחוֹרָה: שֶׁאֵין לוֹ חֵשֶׁק לִלְמֹד בְּסֵפֶר הַזֹּהַר. (מִדְרָשׁ פִּנְחָס, רַבִּי פִּנְחָס מִקָארִיץ זַצַ"ל, קוּנְטְרֵס י' אוֹת כ"ט)

אֵלּוּ שֶׁלֹּא לוֹמְדִים זֹהַר… אָסוּר לָהֶם לְלַמֵּד תשב"ר (רַבִּי פִּנְחָס מִּקָארִיץ, חָכָם הָרָזִים)

אֵלּוּ שֶׁלֹּא לוֹמְדִים זֹהַר… צָרִיךְ שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל עַד שֶׁיִּטְרַח בְּאַרְבַּע בְּחִינוֹת שֶׁל פַּרְדֵּס. (בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ תשכ"ו יְרוּשָׁלַיִם – לְהָרַב הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ סַלִימַאן אֵלִיָּהוּ מַנִי זי"ע)

אֵלּוּ שֶׁלֹּא לוֹמְדִים זֹהַר… כָּל תּוֹרָתָם לַחִיצוֹנִים (זֹהַר)

אֵלּוּ שֶׁלֹּא לוֹמְדִים זֹהַר… כָּל לִמּוּדָם גַאַוָוה כָּבוֹד וּמָמוֹן. (זֹהַר)

אֵלּוּ שֶׁלֹּא לוֹמְדִים זֹהַר… אֲשֵׁמִים וְגוֹרְמִים לַאֲסוֹנוֹת שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל (זֹהַר)

אֵלּוּ שֶׁלֹּא לוֹמְדִים זֹהַר… נִשְׁמָתָן מִשֵׁדִין רוּחִין וְלִילִין (זֹהַר)

אֵלּוּ שֶׁלֹּא לוֹמְדִים זֹהַר… לֹא רוֹצִים אֶת הַגְּאוּלָה. (זֹהַר)

אֵלּוּ שֶׁלֹּא לוֹמְדִים זֹהַר… מְעַכְּבִים אֶת הַגְּאוּלָה. (זֹהַר)

אֵלּוּ שֶׁלֹּא לוֹמְדִים זֹהַר… לֹא יִהְיֶה לָהֶם שׁוּם תֵּרוּץ בָּעוֹלָם הַבָּא. (ע"ח)

אֵלּוּ שֶׁלֹּא לוֹמְדִים זֹהַר… לֹא מְעֻנְיָנִים לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. (ע"ח)

אֵלּוּ שֶׁלֹּא לוֹמְדִים זֹהַר… לֹא מַאֲמִינִים בִּשְׂכַר וְעוֹנֵשׁ. (תּוֹרָתוֹ מָגֵן לָנוּ, ע"פ ח"ח זי"ע)

אֵלּוּ שֶׁלֹּא לוֹמְדִים זֹהַר… לֹא זוֹכִים לְיְלָדִים טוֹבִים. (תּוֹרָתוֹ מָגֵן לָנוּ בְּשֵׁם רַבִּי פִּנְחָס מִקָרִיץ)

אֵלּוּ שֶׁלֹּא לוֹמְדִים זֹהַר… וּמְנִיעָתֵנוּ מִלְּהִתְעַסֵּק בָּהּ הִיא גּוֹרֶמֶת אִחוּר וְעִכּוּב בִּנְיַן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ (הַקְדָּמַת הָרַב חַיִּים וִיטַאל לְעֵץ חַיִּים).

אֵלּוּ שֶׁלֹּא לוֹמְדִים זֹהַר… נִתְגַּבֵּר בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים חַשְׁכוּת הַחָכְמוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת הַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ וּבִמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר" וְיָאֵר לָנוּ. (מוֹרֵנוּ הָרַב צְבִי אֱלִימֶלֶךְ מִדִּינוֹב, מַעְיַן גַּנִּים, פֶּרֶק א' אוֹת ה')

אֵלּוּ שֶׁלֹּא לוֹמְדִים זֹהַר… מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, (תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף פָּרָשַׁת קְדוֹשִׁים (מֵהָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי יַעֲקֹב יוֹסֵף כ"ץ מִפּוֹלְנָאָה, מִתַּלְמִידֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב) וְכֵן כָּתוּב בְּסִפְרוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים פָּרָשַׁת קְדוֹשִׁים)

אֵלּוּ שֶׁלֹּא לוֹמְדִים זֹהַר… לֹא רוֹכְשִׁים יִרְאַת שָׁמַיִם, וְנִשְׁאָרִים עִם חָכְמָה חִיצוֹנִית (הרה"ק רַבִּי יִצְחָק אַיְזִיק מִקּוֹמַרְנָא, נוֹצֵר חֶסֶד).

מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה הִבְטִיחַ !

וזה לשונו הקדוש: ברעיא מהימנא ספר במדבר פרשת נשא (דף קכד ע"ב): והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, בהאי חבורא דילך דאיהו ספר הזהר, מן זוהרא דאימא עלאה תשובה. באלין לא צריך נסיון ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזהר יפקון ביה מן גלותא ברחמי ויתקיים בהון ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר.

משֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הִבְטִיחַ: וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל "לְמִטְעַם" מֵאִילָנָא דְּחַיֵּי, דְּאִיהוּ סֵפֶר הַזֹּהַר, יִפְקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי".

פֵּרוּשׁ: מִשּׁוּם שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לִטְעֹם מֵאִילַן הַחַיִּים שֶׁהוּא סֵפֶר הַזֹּהַר, עַל יָדוֹ יֵצְאוּ מִן הַגָּלוּת בְּרַחֲמִים.

על כן בואו ונתמסר למען הגאולה, ונתקדש בתורה, וכל ישראל ילמדו זוהר הקדוש בכל יום, ואם אתה עושה כן, אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא, ובודאי תיכף ניגאל, ויהי רצון שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת מִן הַזּוֹכִים הַמְאֻשָּׁרִים, שֶׁהַמָּשִׁיחַ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ יָעִיד עָלֵינוּ – "בִּזְכוּתְךָ הִגַּעְתִּי". עַל כֵּן, יְהוּדִים יְקָרִים, תְּנוּ לִמּוּד לְשֵׁם שָׁמַיִם, הַקְרִיבוּ מִדַקּוֹתֵיכֶם לְמַעַן הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ, לִגְרֹם לִפְדוּת נַפְשֵׁנוּ, וְלִמְּדוּ בְּכָל יוֹם זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְכָךְ נֵלֵךְ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד יַחַד לְקַבֵּל אֶת אוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ במהרה בימינו אמן.

---