“בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגים בהם קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה. כי הם נקראים מקדש
מעט, כמו דכתיב, וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט, ובמקדש
כ תיב, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ, שיהא מוראו של השוכן בה עליו”
(משנה ברורה הלכות בית הכנסת סימן קנא)“מי שמדבר בבית הכנסת בדברי חול אוי לו שמראה שיש פירוד בעולמות העליונים, אוי לו שגורע את האמונה שהיא היחוד השלם,
א וי לו שאין לו חלק באלקי ישראל!”
(זהר פר’ תרומה דף קלא)לפניכם שתי אפשרויות הדפסה:1. להדפסה בבית דפוס – קובץ PDF. להורדה סטיקר: אני לא מדבר בבית הכנסת
2. להדפסה במדפסת ביתית – שני קבצי JPG. להדפיס צד אחד, להפוך את הדף במדפסת ולהדפיס את הצד השני, לחתוך בסכין יפנית וסרגל מתכת לפי הצלבים המסומנים. (ראה למטה)
להצלת רבים מעוון כל-כך חמור שרבים וטובים נכשלים בו – דיבורי חול בבית הכנסת, הכנו עבורכם פתקים בגודל כרטיס ביקור לנשיאה בכיס ולשליפה בעת הצורך, להפצה ולחלוקה.
ודיברת בם
זהו שאמרו חז"ל, שאחד מהדברים המאריכים את הגלות, הוא המדבר בבית הכנסת בשעת התפילה, וכאילו הוא זונה ח"ו. וכן כתוב בספר "דרכי חיים" שפעם אחת, היו שני רבנים גדולי הדור, ר' ייבא ור' פינחס בעיר קוזניץ והיה ביניהם ויכוח גדול, ר' ייבא אמר שהאיסור היותר גדול הוא מה שמדברים בבית הכנסת, ור' פינחס אמר שהאיסור היותר גדול הוא מה שהולכות בנות ישראל לבתי אדוני הארץ אומות העולם למכור להם מאכלים כמו עופות ודגים וכיוצא בו, שלא תבאנה ח"ו לידי יחוד. ואמר ר' פינחס למה לנו כל זה, נפתח חומש איזה שיהיה והתורה תעיד עלינו, אם אתה צודק או אני צודק, וכן היה כשנזדמן שם חומש בראשית ופתחו ובא הפסוק "הכזונה יעשה את אחותנו". נמצא שר' פינחס צדק בדבריו. אמר לו ר' ייבא ראה מה שביאר יונתן בן עוזיאל על הפסוק הזה, וראו שכתב, "לא יאה למהווי מתאמר בכנישתהון דבית ישראל ערלאין סאיבו ברתיה דיעקב". וכן בירושלמי כתוב בפרוש שכל המדבר בבית הכנסת הרי הוא זונה. הרי כל חומר הדבר שלא יבוא לדבר בבית הכנסת וצדקו דברי שניהם. למדנו מפה שכל המעיין שם יסמר שערות ראשו ויתחרט על מה שעבר. ובזוהר הקדוש כמה האריך בדבר הזה ומתמרמר הלב לשמוע דבר זה.
ועוד מתמרמר לבי מראות לאיזה אנשים חשובים ובעלי תורה שדיברתי איתם כמה פעמים בנחת ובסתר, עם כל זה לא שינו ממידותיהם הרעות, שהדבר ידוע שכל המדבר בבית הכנסת מראה עצמו שאינו מאמין בהקב"ה שישרה שכינתו בבית הזה ולכן מעיז פניו ומדבר בבית המלך, שלא ברצון המלך. וז"ל הזוהר הקדוש פרשת תרומה: "מאן דאשתעי בבי כנישתא מילין דחול וי ליה וכו' דאחזי לית אלהא, ולא אשתכח תמן ולית ליה חולקא ביה ולא דחיל מינה ואנהיג קלנא בתקונא עלאה דלעילא". (תרגום: מי שמדבר בבית הכנסת דברי חול, אוי לו, שמראה שאין אלהים ולא נמצא שם, ואין לו חלק בו ולא פוחד ממנו ונוהג בזיון בשכינתו העליונה למעלה). ואלו האנשים יודעי התורה ומדברים, הם גורמים ח"ו להמון העם שילמדו ממעשיהם ועוונם נראה לעיני כל, ועל ידי זה מחללים את ה' ברבים, דהיינו לפני עשרה מישראל ועוונם גדול מסתם חלול ה' כמו שמפורש בספר המצוות להרמב"ם עי"ש. וזהו עוון פלילי וגדול עוונו מנשוא.
וכן כתב הרב יוסף ג'רג'י ז"ל בספרו הטהור "עדות ביהוסף" על פסוק "ה' ילחם לכם", כלומר בשבילכם. "ואתם תחרישון". כלומר, כל עוון שיעשה איזה יהודי תיכף מקטרגים למעלה ואומרים הנה יהודי זה עשה עוון פלוני, ותיכף ה' יתברך נלחם להם בעד ישראל ואומר, הלא ישראל אחד משבעים אומות הלא היום הזה הגויים עשו אלף פעמים יותר מישראל העוון הזה, אבל אם ח"ו יהודים ינהגו קלות ראש בבית הכנסת ויקטרגו המקטרגים, אזי כביכול אינו מכריע לכף זכות לפי שהם נזהרים יותר בבית תפילותם. וזה פירוש הפסוק ה' ילחם לכם בשאר עוונות לבד אם תחרישון בבית הכנסת.
קורא נעים! תפתח פתיחת הספר "חפץ חיים" ותראה מה שכתב הגאון שם, אז תדע האמת ותתחרט, שכל המדבר בבית הכנסת הוא גורם בעצמו אורך הגלות לישראל ח"ו.
וכתב הר' "ראשית חכמה" וז"ל, ממה נפשך זה המדבר ראוי לעונש גדול, שאם הוא מאמין שהשכינה מצויה בבית הכנסת, והוא מדבר, אין פושע גדול מזה. ואם אינו מאמין ח"ו שיש השראת שכינה בבית הכנסת ומדבר, הרי זה גלה עצמו שכופר בחכמים ובנביאים וראוי לעונש יותר רע ומר. זה מה שכתוב בזוהר הקדוש שכל המדבר בבית הכנסת אין לו חלק באלהא דישראל ח"ו, ועיין בספר "ליקוטי מנשה" דף י"ג ע"א.
ולזה מודיעים לרבים כדי לזכות עצמנו ולזכות את הרבים. לא הארכתי בזה מפני הוצאות הדפוס ודי בזה, ולחכימא ברמיזא והקב"ה יחזירנו למוטב אמן. ומפני זה אנו נזהרים בכל התפילות בין בתענית דבור ובין בשאר תפילות שלא לדבר מן ההתחלה ועד הסוף כדי שתהיה תפילתנו מקובלת ברצון.
מתוך ההקדמה לספר ההקפות מאת הר' רבי מנחם מנשה זצ"ל בעל "אהבת חיים
הצלת רבים מעוון כל-כך חמור שרבים וטובים נכשלים בו – דיבורי חול בבית הכנסת, הכנו עבורכם פתקים בגודל כרטיס ביקור לנשיאה בכיס ולשליפה בעת הצורך, להפצה ולחלוקה.
