סוד החשמל- הושענא רבה- תשע"ג הרב הגה"צ פיש

ההבדל בין ציון לירושלים. והקשר בין אותו האיש לחורבן בית המקדש.

הָרַשַׁ"שׁ בְּהוֹשַׁעְנָא רַבָּא בַּחֲבָטַת הָעֲרָבָה מְכַוְּנִים לְהַשְׁלִים אֶת הַחוֹתָם שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים, דְּיֵשׁ חוֹתָם פְּנִימִי שֶׁנִּקְרָא צִיּוֹן, וְיֵשׁ חוֹתָם חִיצוֹן שֶׁנִּקְרָא יְרוּשָׁלָיִם, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַוְּנִים רַק אֶת הַפְּנִימִי שֶׁנִּקְרָא צִיּוֹן, וּבְהוֹשַׁעְנָא רַבָּא מְכַוְּנִים בְה' חֲבָטוֹת הָעֲרָבָה ה' אוֹתִיּוֹת מנצפ"ך שֶׁל חוֹתַם יְרוּשָׁלַיִם. וְצָרִיךְ לְהָבִין מָה הַהֶבְדֵּל בֵּין צִיּוֹן לִירוּשָׁלָיִם, וּמָתָי נֶחְרְבָה צִיּוֹן בְּחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.

בַּזֹּהַר (פקודי רסב:) דָּוִד הָיָה נָעוּץ בַּמָּקוֹר שֶׁהַמַּיִם נוֹבְעִים. הַיְינוּ שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ הָיָה מֻשְׁרָשׁ בִּיסוֹד הַנּוּקְבָא שֶׁמַּעֲלֶה מַיִּין נוּקְבִּין, וִיסוֹד הַנּוּקְבָא נִקְרָא הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת שֶׁמַּשְׁפִּיעַ לְכָל הַמַּלְכוּת. דְּסוֹד הַמֶּלֶךְ הוּא סוֹד הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת, הַיְינוּ הוּא לוֹקֵחַ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה כְּדֵי לִהְיוֹת מֶלֶךְ. וְלָכֵן נִקְרֵאת הַמַּלְכוּת בַּת צִיּוֹן. (ע' ישעי' א, ח. וכן סב, יא, וכן זכריה ב, יד, וכן ט, ט ועוד). דְּהַמַּלְכוּת הִיא בְּחִינַת בַּת וְהִיא מְקַבֶּלֶת מִצִּיּוֹן הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת. וְכֵן הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁדָּוִד עָשָׂה כְּשֶׁבָּא לִמְלֹךְ בִּירוּשָׁלַיִם הוּא (ש"ב ה, ז) "וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִיד". כֵּיוָן שֶׁעַתָּה הוּא הַמֶּלֶךְ הֲרֵי הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת, צִיּוֹן, עָבַר אֵלָיו. לָכֵן כָּבַשׁ אֶת מְצֻדַת צִיּוֹן, לְסַמֵּל שֶׁהַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת צִיּוֹן עָבַר אֵלָיו.

להורדת הגיליון סוד החשמל- הושענא רבה תשע"ג-  לחץ  כאן:   הושענא רבה תשע"ג

בְּ'שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת' לְהָאֲרִיזַ"ל (העמידה ח"א ע' רו) שֶׁגּוֹאֵל בְּגִימַטְרִיָּא אַרְבָּעִים כְּמִנְיַן הָאוֹת ם' סְתוּמָה. דְּאוֹת ם' סְתוּמָה מְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת שֶׁנִּמְצָא בְּיַד הַגּוֹאֵל, וּמִשָּׁם בָּאָה הַגְּאֻלָּה. וְכֵן מוּבָא בְּפרע"ח לְהָאֲרִיזַ"ל (העמידה ע' רטו) וּבָזֶה תָּבִין כִּי אִם הֱיוֹת כִּי גְּאֻלָּה בַּיְסוֹד, הִנֵּה הוּא בְּסוֹד הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת. וְכֵן מוּבָא שָׁם (ע' ריט) רְאֵה נָא בְעָנְיֵנוּ רָאשֵׁי תֵּבוֹת רנ"ב, שֶׁהֵם רמ"ח אֵיבָרִים שֶׁבָּהּ וְעוֹד אַרְבָּעָה אֵיבָרִים יְתֵרִים ב' צִירִים וּב' דְּלָתוֹת שֶׁבְּרֶחֶם הַנּוּקְבָא. רוֹאִים שֶׁהַגְּאֻלָּה תָּבוֹא דֶּרֶךְ הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת שֶׁשָּׁם יֵשׁ אֶת הָאֵיבָרִים שֶׁמַּשְׁלִימִים לְמִסְפָּר רנ"ב. וְכֵן מָשִׁי"חַ בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת מֶ"ם שִׁי"ן יוֹ"ד חֵי"ת בְּגִימַטְרִיָּא יְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת. וּמְרֻמָּז בַּכָּתוּב "מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן".

בְּ'סֵפֶר הַבָּהִיר' (קצח) שֶׁיְסוֹד הָאִשָּׁה הוּא בִּבְחִינַת סֶדֶק וְחָרִיץ. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'זֶרַע קֹדֶשׁ' (הגדה של פסח) שֶׁשַּׂר הַכְּלָבִים נִקְרָא חָרִיץ, בְּסוֹד "לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב", וּמוּבָא בְּ'שַׁעַר מַאַמְרֵי רשב"י' לְהָאֲרִיזַ"ל (ע' ש) שֶׁכֶּלֶב מְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת דִּקְלִפָּה. דְּכֶלֶב מִסְפָּרוֹ בֵּ"ן וְהוּא הַלְּעֻמַּת זֶה שֶׁל שֵׁם הֲוָיָ"ה בְּמִלּוּי הֵהִי"ן, שֶׁמִּסְפָּרוֹ בֵּ"ן שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה. וּמָצִינוּ בְּרַשִּׁ"י (סנהדרין כא:) שֶׁהָיָה לְדָוִד חָרִיץ בְּרֹאשׁוֹ בִּמְקוֹם הַשְּׂעָרוֹת, נִרְאֶה דְּחָרִיץ זֶה מְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת שֶׁהוּא בִּבְחִינַת חָרִיץ, שֶׁהָיָה בְּיַד דָּוִד וְהָיָה בִּמְקוֹם הַשְּׂעָרוֹת הַמְרַמְּזוֹת עַל הַחוּטִים שֶׁל דָּוִד, דִּיסוֹד זֶה הוּא בִּבְחִינַת חוּט כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'חַשְׁמַל דָּם'. וְכֵן רוֹאִים שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת בְּקֶבֶר דָּוִד הַמֶּלֶךְ, שֶׁיֵּשׁ שָׁם שֶׁקַע וְחָרִיץ בַּקִּיר בְּמֶרְכַּז הַחֶדֶר מוּל הַמַּצֵּבָה, וְשֶׁקַע עַתִּיק זֶה הוּא מֵעֵין סֵמֶל שֶׁל הַמָּקוֹם. וְהוֹסִיף הָרמ"ז שליט"א שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת בָּעֵמֶק שֶׁעַל יַד קֶבֶר דָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁעוֹשִׂים שָׁם קוֹנְצֶרְטִים שֶׁל נְגִינָה דִּקְלִפָּה, כִּי שָׁם נִמְצָאִים הַקְּלִפּוֹת שֶׁמַּלְבִּישִׁים עַל מְקוֹם הַנְּגִינָה דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל. וְכֵן כָּתוּב (מ"ב כג, י) עַל הָעֵמֶק הַזֶּה שֶׁשָּׁם הַפֶּתַח שֶל הַגֵּיהִנָּם שֶׁנִּקְרָא גַּיְא בֶּן הִינוֹם, וְשָׁם הָיוּ מַעֲבִירִים אֶת הַבָּנִים לַמֹּלֶךְ. וַעֲבוֹדָה זָרָה זוֹ שַׁיֶּכֶת לַמַּלְכוּת דִּקְלִפָּה, שֶׁמַּקְבִּילָה לַמְּסִירוּת נֶפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בַּמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, לָכֵן נִקְרֵאת מוֹלֶךְ מִלְּשׁוֹן מַלְכוּת. וְכֵן מָצִינוּ שָׁם בַּפָּסוּק שֶׁהָעֵמֶק נִקְרָא תּוֹפֶת, וְזֶה כְּמִנְיַן הַשָּׁנִים מִבְּרִיאַת הָעוֹלָם עַד שֶׁדָּוִד מָלַךְ, ב' אֲלָפִים תתפ"ו, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'קֵץ הַגְּאֻלָּה'. וְכֵן כְּלִי הַתּוֹף שֶׁשַּׁיָךְ לַמַּלְכוּת כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'צְנִיעוּת הָאִשָּׁה', נִרְמָז בְּתֵבַת תּוֹפֶת. וְהַמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁשָּׁם פֶּתַח הַגֵּיהִנָּם הוּא מֶרְכַּז הַיִּסּוּרִים שֶׁל הָעוֹלָם. וְדָּוִד הַמֶּלֶךְ מִשְׁתַּתֵּף בְּצַעַר הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איכה ד, כ) "רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה' נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם". וְכֵן מוּבָא בְּכִתְבֵי הָרמ"ע מִפַּאנוֹ ('מאה קשיטה' לב) שֶׁהַצַּדִּיקִים סוֹבְלִים אֶת עֲונוֹת יִשְׂרָאֵל עֲבוּר הַשְּׁכִינָה בְּסוֹד מוֹךְ שֶׁהִתְקִינָה לְנִדָּתָהּ, וְרוֹאִים שֶׁהַיִּסּוּרִים שַׁיָּכִים לַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת.

דְּהַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת מְרֻמָּז בִּשְׁמוֹ שֶׁל דָּוִד, דִּשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת דָּלֶ"ת מְסַמְּלוֹת אֶת שְׁתֵּי הַדְּלָתוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת, כַּמּוּבָא בְּ'שַׁעַר מַאַמְרֵי רשב"י' לְהָאֲרִיזַ"ל (ע' רלא), כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ לְעֵיל בְּמַאֲמַר 'חַשְׁמַל שׁוֹפָר' שֶׁהָאוֹת דָּלֶ"ת מְסַמֶּלֶת אֶת הַדְּלָתוֹת הָאֵלּוּ. וְאוֹת ו' מְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת עַצְמוֹ. לָכֵן יֵשׁ ד' ו' ד', לְרַמֵּז שֶׁהַו' הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת נִמְצֵאת בֵּין שְׁתֵּי דְּלָתוֹת אֵלּוּ. וְכֵן דָּוִ"ד בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת דָּלֶ"ת וָ"ו דָּלֶ"ת בְּגִימַטְרִיָּא יְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת עִם הַמִּלִּים.

בספר 'שערי גן עדן' (אות ב' דרך ג') ציון היא גוף יסוד הנוקבא, וירושלים היא הבשר התפוח שביסוד נוקבא. היינו שציון הוא החלק הפנימי של יסוד הנוקבא, וירושלים שייכת לחלק החיצון. וְכֵן יְרוּשָׁלַיִם בְּגִימַטְרִיָּא יְסוֹ"ד בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת יוֹ"ד סָמֶ"ךְ וָ"ו דָּלֵי"ת, וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'סוֹד הַמִּסְפָּר שֵׁשׁ' מֵהָרַב גְּלָזֶרְסוֹן שליט"א שֶׁצִּיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם בְּגִימַטְרִיָּא בְּרִית עוֹלָם. וכן רואים בתפילת יעלה ויבא שמזכירים קודם את מלכות בית דוד שהיא הפנימי, ואחר כך את ירושלים שהיא החיצון. ואחר כך את כל עם ישראל שמקבלים משם. וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּךָ. וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ. וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. ולכן ביום כיפור מתקנים את ציון שהוא הפנימי, ואחר כך בהושענא רבא מתקנים את ירושלים שהיא החיצון. וכל זה הכנה לשפע הגדול שעם ישראל יקבל ביחוד הגדול של חודש תשרי, בתיבת אחד של שמע ישראל בקדושת כתר של מוסף שמיני עצרת. והיחוד הזה הוא ההשלמה של כל החודש תשרי, היינו כל עבודת ראש השנה, ועשרת ימי תשובה, ויום הכיפורים, והנענועים וההשוענות וכו', הכל הכנה ליחוד הגדול הזה שמכוונים אותו בשמות הוי"ה אהי"ה, הוי"ה אלהים, הוי"ה אדנ"י.

באגרות ה'חתם סופר' בשם רבו ר' נתן אדלר זצ"ל שהטעם שאין לומדים בליל ניטל שניטל ונתלה אותו האיש, הוא אותו טעם שאין לומדים בליל תשעה באב, כאבלות על חורבן הבית. וצריך להבין מדוע תלייתו של אותו האיש שנתלה על ידי הסנהדרין בגלל שהיה מסית ומדיח, לאחר ששנה ופרש, יש לה בחינה כחורבן ירושלים, עד כדי כך שהשתלשל המנהג בקהילות ישראל כל הדורות לא ללמוד בלילה הזה כמו בליל תשעה באב. ועוד צריך להבין מדוע דוקא ממעשה זה נולדה תנועת הנצרות שרוב אומות העולם נמשכו אחריה עד היום, וגרמו הרבה צרות לישראל כל הדורות.

לבאר על פי דברינו שלאחר החטאים של המלכים ושאר הרשעים שחטאו בתקופה שלפני חורבן הבית כידוע, המעשה של אותו האיש סימל והיה ה"מכה בפטיש" של חורבן ציון, שנחרבה לפני חורבן ירושלים. שהרי כל ענין החורבן הוא כניסת המחיצה של אומות העולם שלוקחים את השפע של הקדושה לעצמם, והחורבן והמחיצה התחילו בחורבן ציון, ששם כבר לקחו את השפע הפנימי, והסמל של החורבן הזה היה בתנועה שהקים אותו האיש כפי שנבאר. ואחר כך שנחרב הבית אמרו חז"ל (איכ"ר א, נג) עיר שרופה שרפתם. כיון שהשפע של ציון שהוא הפנימי כבר נחרב, והשפע של הקדושה כבר הולך לאומות העולם. ולכן מיליארדי אנשים מאומות העולם נמשכים אחרי הנצרות כל הדורות, כי שם נמצאת היניקה הגדולה מציון שהשתלשלה, מהמעשה הזה, שהיא באותה בחינה של חורבן הבית. וכפי שידוע שאותו האיש היה נצר לדוד המלך, ולכן הוא קרא לעצמו נוצרי, על שם הפסוק "ונצר משרשיו יפרה". והוא נולד כידוע ממעשה זנות של אמו מרים שהיתה נכדה של שאלתיאל מזרע דוד, שזנתה עם גוי ששמו היה פנדירא. עיין כל ההסטוריה בספר 'ישראל והזמנים' (חודש טבת). ופעילותו היתה כידוע בהר ציון במקומו של דוד המלך, ובגלל זה הנוצרים הקימו שם כנסיות וכו'. וכן שמו כפי שמופיע באגרת תימן להרמב"ם היה ישוע שהוא בגימטריא דוד בן ישי. עיין בקונטרס מהגרי"מ מורגנשטרן שליט"א על קבר דוד המלך ע"ה, שקודם הגאולה יעשו תיקון בהר ציון, ומשם ימשך התיקון לירושלים. ומבואר לדברינו, שכשם שהפנימי נחרב קודם, כי הוא העיקר, כך התיקון יהיה קודם בפנימי שהוא ציון, ואחר כך יזכו לגאולה השלימה. וחשוב להדגיש שאף על פי שציון וירושלים הן שתי בחינות, ויש להן מקומות חלוקים בגשמיות, כיון שהן שייכות לאותה בחינה הן מתאחדות. כפי שבארנו במאמר 'חשמל אות' שאבן השתיה בבית המקדש היה הסמל של ציון שהיה שם, וכן רואים בהושענא רבה שהוא יום האושפיזין של דוד המלך, ובו מתקנים את ירושלים כדלעיל. כי מלכות בית דוד וירושלים הן שני צדדים של אותו מטבע, ואחד קשור בשני.

 

הושלמה  בס"ד סדרת שעורי הוידאו במאמר הגאולה בתשע"ב 24 שיעורים ניתן להעלות בקישור

http://www.youtube.com/playlist?list=PL768C2EA3BC5678C6

קישור למאמר הגאולה המלא והמעודכן מעומד מחדש בשנת תשע"ג.

https://docs.google.com/open?id=0B-ynllIXzn7XTHk5UlNNUEpYNjg

יצאו לאור לאברכי כולל בלבד שיעורי וידאו המראים את סדור הרש"ש על המסך ומסבירים את הכוונות של כל מעגל השנה. פרטים בטל 026537343

הוקם בס"ד ארכיון לעלונים ומאמרים שפורסמו. כולל מאות שיעורי אודיו בספר סוד החשמל ובספר הזהר שעדין לא פורסמו. כמו כן ניתן להוריד אוסף מאמרים בענין הגאולה בתשע"ב ועוד.

קישור לארכיון:

https://docs.google.com/folder/d/0B_XwtW-OvSn4emh4WGVXUnVwRTA/edit

נודה מאד לכל מי שישלח הוספות על מאמר זה לזיכוי הרבים

ניתן להזמין את המהדורה החדשה של ספר 'סוד החשמל' [5 כרכים] במחיר 80 ₪ בלבד בטל: 0573109982.

 או במייל fish@ne