גאון ראש ישיבת בריסק שליט''א רק אליהו הנביא יציל את המצב הנורא שעם ישראל נמצא כרגע

דברי מרן רבינו הגאון הגדול, רבי משולם דוד הלוי סאלאווייצ'יק שליט"א.      

    אודות יום הדין הקרב ובא.

רק אליהו הנביא יושיע את עם ישראל במצב הנוכחי.

נרשם על ידי נאמן ביתו הרה"ג ר' אברהם ישראל פרויליך שליט"א

יוצא לאור בפרסום מיוחד של 'סוד החשמל' לקראת היום הקדוש תשע"ג

להורדת הגיליון: לחץ על הלינק המצורף:  הגאון ראש ישיבת בריסק שליט"א רק אליהו הנביא יציל את המצב

יום חמישי כ"ו באלול תשע"ב, מספר ימים לפני ראש השנה תשע"ג הייתי אצל מו"ר רבינו הגדול בביתו ודיבר עמי בעיניני ציבור, ובמיוחד אודות הבזיון הנורא שנעשה לאחרונה ע"י השלטונות על קברי ישראל ובזיון המתים. ועל המסירות נפש של אנשי 'אתרא קדישא' בענין קדוש ונורא זה. והאריך בזה הרבה, ואין כאן המקום לפרוט הדברים.

כאשר סיים רבינו לדבר בענין זה קמתי ללכת.

ואז כאשר כבר עמדתי ללכת, אחז בזרועי ואמר לי, ר' אברהם ישראל, אני חושש מאד שמתקרב יום דין קשה מאד מאד. אני אומר לך א' סאיז אמצב נורא ואיום. דער מצב איז אפחד נורא.

איך זאג אייך מיר שטיין פאר אמצב נורא ואיום. ברוחניות ובגשמיות.

בגשמיות, הנה כל משנאיך נשאו ראש. הם מדברים דיבורים שדיבר ממש היטלר לפני השואה.

היטלר ימ"ש אמר במפורש מה התכניות שלו עם היהודים. הוא לא הסתיר את כוונותיו. ואף על פי כן איש לא האמין לו. בפולין אמרו, אמשוגנער. הוא משוגע. הרי אם היו מאמינים לו, היו בורחים לאמריקה, לאנגליה, לארץ ישראל. איש לא עזב את המקום. עד שהוא הגיע ועשה בדיוק כפי שאמר שיעשה רח"ל.

היום עומד לו מישהו באיראן, ואומר אותו דבר במפורש. וגם עליו צוחקים ואומרים משוגנער. הוא משוגע.

ועכשיו, אם יתקפו אותו, הרי ברור שיהיה פצצות כנגד. וה' ישמרנו. ואם האמריקאים יתקפו, שוב יהיה פצצות נוראות. ואם לא יעשו כלום, הרי בודאי זה נורא ואיום. נמצא שמה שנעשה, או שלא נעשה, המצב הוא נורא ואיום. ומה עם השונאים מסביב. כולם ממש שונאים תכלית שנאה. ממש מוקפים בים של שונאים, ירדן, מצרים, סוריה, לבנון, וגם במעגל השני אחרי ארצות אלו. כולם שונאים ממש. ירחם ה' עלינו. ואין בדרך הטבע שום דרך ועצה על כל הענין הזה.

וברוחניות ממש איום ונורא. השלטונות לוחמות על כל דבר שבקדושה. בדברים גדולים ובדברים קטנים. על כל דבר שבקדושה יש מלחמה ורדיפות. והיהדות החרדית מבפנים מפולגת ומסוכסכת, ומעולם לא היה כדבר הזה. שני אנשים אינם יכולים להיוועד. זה אומר שלי הגדול. וזה אומר שלי הגדול. וכל דבר של קדושה אי אפשר לקבץ הנוגעים בדבר לשולחן אחד. ומתקוטטים בצורה נוראה. ומעולם לא ראיתי כדבר המשונה הזה.

וחזר ואמר, ר' אברהם ישראל, אני אומר לך הולך להיות יום דין קשה מאד מאד. אנו צריכים רחמי שמים עצומים.

וחזר שוב: גם להיטלר לא האמינו ובזו לו. ואני חושש מאד מאד שאנו עומדים לפני דבר נורא ואיום, וגם עכשיו לועגים לו ובזים לו וכו'. והכל נכתב ונחתם ביום הדין. ואלו הימים הקובעים. אלו עשרת הימים שבהם נקבעים כל הענינים עכשיו שערי שמים פתוחים. עכשיו הזמן לפעול !!

והוסיף ואמר בשם מרן רשכבה"ג הרב מבריסק זצוקל"הה. "הנביא ירמיה אומר בתחילת פרק ג' ממגילת איכה "אני הגבר ראה עני … ". ולאחר מכן אומר דברי קינה על חורבן ירושלים. ולכאורה צ"ב. הרי ירמיה היה נביא והוא נתנבא את כל נבואות החורבן. והתנבא לפרטי פרטים של החורבן. ודבר אחד מכל דבריו לא נפל ארצה. והכל נתקיים. ומדוע צריך להמתין עם דברי הקינה עד  שראה בעיניו ממש "אני הגבר ראה עני". ואמר הרב מבריסק שמבואר כאן, שאף נביא שרואה כל דבר באספקלריה ברורה ויודע כל פרט ופרט ממה שיהיה. אף על פי כן קינה שנאמרת על החורבן הנורא שראה בעיניו, נאמרת אחרת מקינה שנאמרת רק מכח ידיעה. ולכן הנביא אומר את קינת איכה רק כאשר יכל כבר להקדים ולומר "אני הגבר ראה עני".

ואמר רבינו שליט"א שהוא יכול לומר על עצמו "אני הגבר ראה עני". אני ראיתי את החורבן באירופה, בפולין, ראיתי הרבה דברים כאן בארץ ישראל. ראיתי הכל … ואני אומר לך שהמצב הוא נורא ואיום. 

ואז עניתי ואמרתי לו, היום יום חמישי קראו בתורה בבוקר ושם בקריאה של 'שלישי' נמצא כדברי הראש ישיבה אודות "גפרית ומלח שריפה כל ארצה, לא תזרע ולא תצמיח … ואמרו כל הגויים … על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, מה חרי האף הגדול הזה … ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלק' … ". ואמרתי למו"ר, הנה ממש דברי הראש ישיבה נאמרו היום בקריאת התורה. או אז נזעק רבינו, תפסני בידי, ואמר לי, חס ושלום, מה אתה רוצה שעוד הפעם יהיה גפרית ומלח שריפה כל ארצה, הרי כבר היה כך פעמיים בשני החורבנות, וכי אתה רוצה שוב כזה חורבן נורא.

ואז המשכתי לשתוק כפי שלמדנו אצל רבותינו, שצריך לשתוק ולשמוע, ולא לדבר.

ורבינו גם שתק כמה דקות.

ואז אמר בערך כך אני אומר לך משהו בזה. אמת, כך אמרה התורה הקדושה. אמנם דע לך יש מהלך נוסף שהנביא מלאכי מבטיח שיהיה באחרית הימים. וזהו מהלך אחר. מהלך שמיוחד לאחרית הימים.

בחתימת הנבואה ע"י הנביא מלאכי נאמר "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, פן אבוא והכיתי את הארץ חרם".  

הנה מבואר שיהיה באחרית הימים מצב נורא המחייב עונש של "והכיתי את הארץ חרם". והנה מחדש הנביא מלאכי מהלך חדש שנאמר לו בנבואה. אשר במצב המחייב "והכיתי את הארץ חרם", יהיה באפשר לקיים בִמקום זה, "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא".

שהרי כך מפורש בפסוק כפשוטו "הנה אנכי שולח … פן אבא והכיתי …" הרי מפורש שיהיה מצב של או זה או זה. או "והכיתי את הארץ" כמו שנאמר בפרשת נצבים, או שיתקיים במקום זה "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא".

וסיים דבריו שצריך להתפלל שיתקיים עכשיו "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא" ולא יתקיים הסיפא שם בנביא "פן אבא …".

ונשאר יושב מהורהר מאד ומלא מחשבות.

אמר הכותב: [אם כך שביאת אליהו הוא במקום הכאת הארץ, נמצא שביאת אליהו אינו דבר פשוט וקל, כדעת כמה וכמה בני אדם. ביאת אליהו היא התחלת גילוי מלכות ה' בהתגלות גלויה. ואין הדבר פשוט כלל. כמו שנדמה לכמה בני אדם שחושבים שגילוי אליהו וביאת המשיח, הם כמו חלוקת סוכריות לכל דיכפין … ].

***

פגשתי את רבינו שליט"א שוב בליל שבת שובה [ו' תשרי] תשע"ג. אחר התפלה נשארו שם בחדר הרב מאיר הוכברגר שליט"א, הרב עמרם שלזינגר שליט"א, הרב ראובן סופר שליט"א ועוד כמה מבני משפחותיהם. [לא נהגו בישיבותינו לכתוב תוארים 'הגאון' וכו' כנהוג היום בכל מקום, לקטנים ולגדולים. למרות שהנ"ל ראויים לאיצטלא זו]. ואני הקטן כותב דברים אלו, גם הייתי בחדר. והרב הוכברגר הזכיר ענין הנוגע למצב הקשה של הסכסוכים בין ה'חצרות' השונים כיום. הכל כידוע. ונענה רבינו, אני אומר לכם, שהמצב הוא איום ונורא. צריך להזעיק שמים וארץ וכו'. וחזר ואמר חלק ממה שכתבתי כבר לעיל כאשר דיבר עמי בנפרד, בערב ראש השנה.

ובינתיים נכנס איזה רב נכבד וחשוב עם בני משפחתו לומר לרבינו גמר חתימה טובה כנהוג. וראה שיש בחדר מתח וחרדה. ושאל מה הענין שמדברים. ואמר לו רבינו את הענין שדיבר וחזר בפניו מלה במלה. וכאשר הלה ניסה להרגיעו, נענה רבינו ואמר לו, גם על היטלר צחקו ואמרו "שיהיה בסדר וכו".

ואמר לו רבינו "רבי … עליך החובה לפרסם בכל ירושלים שיזעיקו שמים וארץ. לארגן משמרות תפלה וזעקה יומם ולילה בלי הפסקה. עכשיו אלו ימי רחמים ודין. אלו הימים של "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב". אלו ימי "בהמצאו" וימי "בהיותו  קרוב". עכשיו הזמן להרעיש עולמות..

והרבי הנ"ל שמע אותו בתשומת לב, ואז ענה לו שהכל צריך להיות בשמחה. ובשמחה אנו ננצח ונמתק הדינים והכל יסתדר ביום הכפורים. והביא לזה כמה מאמרים וכו'. ורבינו שתק ושתק.

ואמר לו הרבי, למה הראש ישיבה שותק. וכי אני לא צודק. הרי כתוב "כי בשמחה תצאו". ענה לו הראש ישיבה שליט"א "יש לי הרבה מה לומר לך. הרבה הרבה. אלו תשובות שמתחילות עוד מקיץ תרצ"ח [ואח"כ חזר ואמר קיץ תרצ"ט].

ואף אחד לא הבין כוונתו. והרבי הפציר בו וסרב רבינו להמשיך. רק אדרבא זרז אותו להעמיד מיד משמרות תפלה וזעקה יומם ולילה. ואמר תעשו משמרות ב"ישועות יעקב", במאה שערים, בזכרון משה, בכל מקום ומקום בלי הפסקה. המצב קשה מאד מאד. ושאל אותו האיש הנכבד שליט"א אם יכול לפרסם זה בשמו. ואמר לו כן, תפרסם בשמי, או איך שתרצה, והעיקר שיהיו מיד משמרות. הזמן דוחק מאד מאד. אין זמן לדיבורים.  

ואחרי כן נפרדו לשלום.

וכאשר יצא האורח הנכבד שליט"א, פנה רבינו שליט"א אלינו ואמר לנו בערך כך. "גם אז בפולין בקיץ ההוא לפני השואה, אמרו כמה וכמה … כדברים האלו. שהכל יהיה בסדר, והעיקר להיות … וממש דברי הרגעה כאלו.

ואילו בירושלים לא דיברו דיבורים כאלו. אלא, שלא כבפולין, כאן ירושלים הרעישו עולמות בתפלה וזעקה יומם ולילה. ולכן בירושלים ראו ישועה נפלאה כידוע !

כאשר הצבא הגרמני של היטלר עמד ב'אל עלמיין' בדרכו לכיבוש ארץ ישראל, כאן בירושלים לא דיברו כלל דברי הרגעה כמו בפולין. אלא כל בתי הכנסיות היו פתוחות יומם ולילה. והיו משמרות תפלה וזעקה ותשובה נוראה. ממש יומם ולילה היו זעקות נוראות בבתי כנסיות של אנשים ונשים וטף. ובכח התפלות ניצחו את הנאצים ימ"ש.

והוסיף רבינו שליט"א, מי יודע, אם בפולין היו מרעישים עולמות בתפלה וזעקה מה היה נהיה. אבל שם לא היו כאלו זעקות נוראות כמו בירושלים.

[אמר הכותב. שמעתי מאמי, מרת שרה ע"ה, כי בהגיעה לירושלים כפליטת חרב מאירופה, והלכה להתפלל בכותל המערבי, וכאשר נכנסה לשוק בשער יפו שמעה מכיוון הכותל המערבי זעקות נוראות שהגיעו עד לתחילת השוק בשער יפו. וכששאלה לפשר הזעקות אמרו לה כי אלו הזעקות של התפלות על הסכנה של השואה ועל הסכנה של השמדת היהודים].

ואמר רבינו שליט"א, שזוכר איך ה'לוצקער רב' [הגאון הגדול רבי זלמן סורוצקין זצוק"ל] עלה על הבימה באמצע התפלות והבכיות, וזעק רבונו של עולם כתבת בתורתך, "גם בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם …". ואם אלו הרשעים יגיעו לארץ ישראל, זה לא נקרא "מאסתים"?  זה לא נקרא "געלתים"?.

ואומר רבינו שליט"א שכל הקהל האנשים והנשים בכו בכיות נוראות שלא יאומן כי יסופר. ואכן זעקות ותפלות אלו ניצחו את הנאצים ימ"ש.

וכאלו זעקות תפלה ותשובה צריך לעשות עכשיו. תשובה בין אדם למקום ובין אדם לחבירו.

וחזר ואמר שדוקא בימים אלו צריכים להתאמץ. בימים אלו פתוחים שערי שמים. עכשיו אפשר לפעול. לא לדחות הזעקה.

הדברים לא היו לעיני רבינו שליט"א.

                                              כתבתי מזכרוני, אברהם ישראל פרויליך

 

 

הוספה בענין מעלתו הגדולה של אליהו הנביא מתוך הספר סוד החשמל:

בַּזֹּהַר (כי תשא קצ.) אֵלִיָּהוּ מַה כָּתוּב בּוֹ "וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אֶחָד וְגוֹ'", אָמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִשָּׁה אַחַת שָׁלַחְתָּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל וּדְבוֹרָה שְׁמָהּ, שֶׁכָּתוּב "וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה", זֶה הוּא רֹתֶם, וְהֶחֱזִירָה אוֹתָם לְמוּטָב, שֶׁכָּתוּב "עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה", וַאֲנִי נִכְנַסְתִּי בֵּינֵיהֶם וְהִכְרַזְתִּי לִפְנֵיהֶם, וְלֹא יָכֹלְתִּי. מוּבָא בְּ'שַׁעַר מַאַמְרֵי רשב"י' לְהָאֲרִיזַ"ל (ע' עט) שֶׁאֵלִיָּהוּ בְּגִימַטְרִיָּא בֵּ"ן דְּאֵלִיָּהוּ הוּא בְּחִינַת שֵׁם הֲוָיָ"ה בְּמִלּוּי הֵהִי"ן הַנִּקְרָא בֵּ"ן. נִרְאֶה דְּהַזֹּהַר מְרַמֵּז שֶׁאֵלִיָּהוּ "וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם", אוֹתִיּוֹת תָּמָר, וְטָעַן לַקב"ה מַדּוּעַ דְּבוֹרָה הִצְלִיחָה בִּזְכוּת הַתָּמָר הַמְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת, שֶׁהָיָה אֶצְלָהּ לְקָרֵב אֶת יִשְׂרָאֵל לַקב"ה, וּלְהַחֲזִירָם בִּתְשׁוּבָה, וַאֲנִי גַּם כֵּן יוֹשֵׁב תַּחַת רֹתֶם וְיֵשׁ לִי אֶת הַיְסוֹד, וְאֵינִי מַצְלִיחַ לְהַחְזִירָם בִּתְשׁוּבָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי מִתְאַמֵּץ לָלֶכֶת בֵּינֵיהֶם, וּלְהַשְׁפִּיעַ עֲלֵיהֶם.

(מלאכי ג, כג) "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם". נִרְאֶה דְּכֵיוָן שֶׁאֵלִיָּהוּ הִשְׁתּוֹקֵק לְהַחֲזִיר אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בִּתְשׁוּבָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְזַכֶּה אוֹתוֹ בְּתַפְקִיד זֶה לֶעָתִיד לָבֹא. וְכֵיוָן שֶׁתְּשׁוּבָה מְזַוֶּגֶת יְסוֹד וּמַלְכוּת, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (נשא קכב:) שֶׁתְּשׁוּבָה אוֹתִיּוֹת תָּשָׁב וה שֶׁיָּשׁוּבוּ הָאוֹתִיּוֹת ו"ה לְהִתְחַבֵּר מֵחָדָשׁ, זֶה שַׁיָּךְ לְאֵלִיָּהוּ שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁם בֵּ"ן שֶׁמְּזַוֵּג יְסוֹד וּמַלְכוּת. וְלָכֵן הוּא פּוֹעֵל דֶּרֶךְ חִבּוּר אָבוֹת וּבָנִים דְּחִבּוּר זֶה שַׁיָּךְ לְאֵלִיָּהוּ שֶׁהוּא בִּבְחִינַת שֵׁם בֵּ"ן שֶׁמִּתְקַשֵּׁר עִם הָאַבָּא שֶׁלְּמַעְלָה. וְכֵן שְׁמוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ תִּשְׁבִּי בְּגִימַטְרִיָּא תְּשׁוּבָה. וְכֵן נְבָאֵר שֶׁאֵלִיָּהוּ יֵשׁ לוֹ קֶשֶׁר עִם הָעוֹלָם הַשְּׁמִינִי שֶׁהוּא עוֹלַם הַתְּשׁוּבָה.

מוּבָא בְּסֵפֶר 'שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן' (אות א') לֹא תִמְצָא בְּכָל הַתּוֹרָה שֶׁיְּהֵא הַשֵּׁם הַגָּדוֹל נֶהֱגֶה בְּאוֹתִיּוֹתָיו, רַק בְּאָמְרֵנוּ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, וּתְחִלָּתוֹ א"ל וְסוֹפוֹ נָבִי"א שֵׁם ס"ג שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצֵא שֵׁם אֵ"ל. הַיְינוּ שֶׁמֻּתָּר לָנוּ לֶהֱגוֹת אֶת שֵׁם יהו"ה בְּאוֹתִיּוֹתָיו רַק כְּשֶׁאָנוּ מַזְכִּירִים אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא. שֶׁמִּתְחַלֵּק לְאֵ"ל, יהו"ה, נָבִי"א. מוּבָא בַּמהרש"א (כתובות פו.) שֶׁתְּשׁוּבָה עוֹלָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד בְּלִי מְקַטְרְגִים וּמַפְרִיעִים כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בַּתְּפִלָּה. בֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמָר 'חַשְׁמַל נְדָרִים' שֶׁיֶּשְׁנָן שְׁתֵּי דְּרָכִים לַעֲלוֹת לְעוֹלַם הַתְּשׁוּבָה – בִּינָה, – אִמָּא, – שְׁמִינִי: אוֹ שֶׁעוֹלִים מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה, אוֹ דֶּרֶךְ בְּחִינַת טַבּוּר שֶׁעוֹלֶה יָשָׁר לָאִמָּא בְּלִי לַעֲבוֹר אֶת כָּל הַדַּרְגּוֹת, וּתְשׁוּבָה עוֹלָה לַשְּׁמִינִי יָשָׁר דֶּרֶךְ בְּחִינַת טַבּוּר וְלֹא מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה, וְלָכֵן אֵין מְקַטְרְגִים וּמַפְרִיעִים. עַל פִּי זֶה נִרְאֶה לְבָאֵר שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל אָסוּר לְהַזְכִּיר שֵׁם הוי"ה בְּאוֹתִיּוֹתָיו רַק אדנ"י, כִּי אָנוּ מִתְקַשְּׁרִים לַקב"ה שֶׁשְּׁמוֹ הוי"ה רַק דֶּרֶךְ הַשְּׁכִינָה שֶׁשְּׁמָהּ אדנ"י. וְכֵיוָן שֶׁלְּאֵלִיָּהוּ יֵשׁ קֶשֶׁר עִם הָעוֹלָם הַשְּׁמִינִי שֶׁהוּא עוֹלַם הַתְּשׁוּבָה, וְהוּא עוֹלֶה יָשָׁר לַשְּׁמִינִי. לָכֵן כְּשֶׁמַּזְכִּירִים אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא אֶפְשָׁר לוֹמַר שֵׁם הוי"ה, כִּי אֶפְשָׁר דַּרְכּוֹ לְהִתְקַשֵּׁר יְשִׁירוֹת לְשֵׁם הוי"ה בְּלִי לַעֲבֹר דֶּרֶךְ שֵׁם אדנ"י.

(מ"ב א, ח) "אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו וַיֹּאמַר אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי הוּא". וּבִ'מְצוּדַת דָּוִד' שָׁם "בַּעַל שֵׂעָר", מְגֻדָּל שֵׂעָר הַרְבֵּה, וְחָגוּר הוּא בַּחֲגוֹרָה שֶׁל עוֹר. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (נשא קמד:) שֶׁאֵלִיָּהוּ נִקְרָא מָארֵיהּ דְּשַׂעְרֵי. נִרְאֶה דְּלָכֵן הָיָה אֵלִיָּהוּ מְגֻדַּל שֵׂעָר כֵּיוָן שֶׁהָיָה בִּבְחִינַת נָזִיר, שֶׁמְּקַבֵּל כֹּחַ דֶּרֶךְ שַׂעֲרוֹתָיו הַגַּשְׁמִיּוֹת, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (נשא קכז:) "גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ", מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב "וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא", שֶׁבָּזֶה דּוֹמֶה לַגָּוֶן שֶׁלְּמַעְלָה, אָמַר רַבִּי יְהוּדָא בֶּן רַב בַּשְּׂעָרוֹת מַמָּשׁ נִכָּר שֶׁהוּא קָדוֹשׁ שֶׁכָּתוּב "קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים". וְכֵן מוּבָא בְּ'שַׁעַר הַמִּצְווֹת' לְהָאֲרִיזַ"ל (נשא ע' סז) הַנָּזִיר צָרִיךְ שֶׁיְּגַדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ שֶׁלֹּא לִכְרֹת צִנּוֹרוֹת הָרַחֲמִים הָעֶלְיוֹנִים. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ספרי זוטא) "כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ" מַגִּיד שֶׁהַנְּזִירוּת בָּרֹאשׁ. וְזוּ הַדַּרְגָּה שֶׁל הִתְקַשְּׁרוּת יָשָׁר לַשְּׁמִינִי. כְּמוֹ אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שֶׁהִתְקַשֵּׁר יָשָׁר לְעוֹלַם הַשֶּׁמֶן הַשְּׁמִינִי, דֶּרֶךְ שַׂעֲרוֹת הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים קלג, ב) "כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן וְלָכֵן אָסוּר לַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת יַיִן, דְּיַיִן מְסַמֵּל אֶת הַדְּרָגוֹת שֶׁלְּמַטָּה שֶׁהֵם בִּבְחִינַת יַיִן וְלָכֵן אָסוּר לָהֶם לִטָּמֵא וּלְהִתְעַסֵּק בִּכְבוֹד מֵתִים, דְּהֵם נִמְצָאִים בְּדַרְגָּה שֶׁל הִתְקַשְּׁרוּת יְשִׁירָה לַשְּׁמִינִי, וְאֵין לָהֶם לָרֶדֶת מִדַּרְגָּתָם לַמִּסְפָּר שֶׁבַע.

בְּלק"ת לְהָאֲרִיזַ"ל (פ' וארא ע' קלד) לְפִי שֶׁאֵלִיָּהוּ לָקַח רוּחַ נָדָב וְעָלָה לַיְסוֹד, הוּא מְבַשֵּׂר הַגְּאֻלָּה שֶׁיְּסוֹד הוּא הַגּוֹאֵל. רוֹאִים שֶׁאֵלִיָּהוּ עָלָה לַיְסוֹד שֶׁמֵּעַל הַמַּלְכוּת, וּפוֹעֵל אֶת הַגְּאֻלָּה דֶּרֶךְ הַיְסוֹד. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (כי תשא קצ.) שֶׁאֵלִיָּהוּ הוּא פִּינְחָס. וּפִינְחָס הוּא גִּלְגּוּל יוֹסֵף וְהָיָה בִּבְחִינַת יְסוֹד. וְכֵן אֵלִיָּהוּ בְּגִימַטְרִיָּא הָר"ת שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף.

בְּ'מִדְרַשׁ תַּלְפִּיּוֹת' (ערך יצה"ר) שֶׁכָּל הַנְּשָׁמוֹת מֻשְׁרָשׁוֹת בָּאָדָם הָרִאשׁוֹן. וְאֵלּוּ שֶׁלֹּא מֵתוּ כְּגוֹן יַעֲקֹב אָבִינוּ, חֲנוֹךְ וְאֵלִיָּהוּ, שָׁרְשָׁם מֵעֶצֶם הַלּוּז שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁאֵינוֹ מַרְקִיב וְאֵינוֹ מִתְכַּלֶּה. וּמִמֶּנּוּ יָקוּם הַגּוּף לֶעָתִיד לָבֹא. וּמָצִינוּ בְּרַשִּׁ"י (ויקרא כו, מב) "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב", בַּחֲמִשָּׁה מְקוֹמוֹת נִכְתָּב מָלֵא, וְאֵלִיָּהוּ חָסֵר בַּחֲמִשָּׁה מְקוֹמוֹת, יַעֲקֹב נָטַל אוֹת מִשְּׁמוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ עֵרָבוֹן שֶׁיָּבוֹא וִיבַשֵּׂר גְּאֻלַּת בָּנָיו. נִרְאֶה דְּלָכֵן נָטַל יַעֲקֹב מֵאֵלִיָּהוּ אֶת הָאוֹת ו', עֵרָבוֹן. דְּהָאוֹת ו' הִיא הַחוּט הַמְשֻׁתָּף שֶׁל יַעֲקֹב וְאֵלִיָּהוּ. וְיַעֲקֹב הוּא הַתִּפְאֶרֶת שֶׁמַּשְׁפִּיעַ לְאֵלִיָּהוּ שֶׁנִּמְצָא לְמַטָּה. לָכֵן הוּא לָקַח הַשְׁפָּעָה זוֹ שֶׁהִיא בִּבְחִינַת אוֹת ו', לְחַיֵּב אֶת אֵלִיָּהוּ לְבַשֵּׂר אֶת גְּאֻלַּת יִשְׂרָאֵל. וְכֵן מוּבָא בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (ויקרא כו, מב) וּמַה שֶּׁנִּכְתַּב יַעֲקוֹב מָלֵא בְּוָא"ו יִרְמֹז עַל הַשִּׁשִּׁית שֶׁהִיא מִדָּתוֹ, וְהִיא הַוָּא"ו שֶׁבַּשֵּׁם הַגָּדוֹל.

בַּגְּמָרָא (ברכות ד:) מִיכָאֵל בְּאַחַת גַּבְרִיאֵל בִּשְׁתַּיִם אֵלִיָּהוּ בְּאַרְבַּע. נִרְאֶה דְּלָכֵן אֵלִיָּהוּ עָף בָּעוֹלָם בְּאַרְבַּע פְּרִיחוֹת, כִּי ד' פְּעָמִים אֵלִיָּהוּ בְּגִימַטְרִיָּא אַרְבֶּה הַמְסַמֵּל אֶת הָעוֹלָם הַשְּׁמִינִי כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'עוֹלַם הַשְּׁמִינִי'. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ב"מ פה:) שֶׁאֵלִיָּהוּ מְעוֹרֵר אֶת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה לְהִתְפַּלֵּל לַה'. וְכֵן ג' פְּעָמִים אֵלִיָּהוּ בְּגִימַטְרִיָּא יוֹסֵף.

נודה מאד לכל מי שישלח הוספות על מאמר זה לזיכוי הרבים