פסח - PASSOVER
מצוה אנציקלופדיה
הלכות פסח -
דיניו - ומנהגיו
WARNING!!!!
Remove your neveilos and treifos and chailev and blood, and you not kosher tefillin and mezuzot what is written from Arab Klaf (Hamas) and from companies without a Hescher and Jewish companies without a Hescher from the Rabbanim. The same like people who are arrested want to remove the arrest from the world. Of you want to see what arrest is meaning, see here. If you are eating treif, you are never going to take this from your body, the same like someone is arrested in jail.
WARNING!!!!
IF YOU GIVE YOUR CHILD MOTRIN TO TAKE DOWN THE FEVER, BE WARNED!!!!!
MOTRIN CONTAINS BEEF (COW) PRODUCTS AND IS NOT KOSHER!!!
YOU CAN CONFIRM THIS BY CALLING THE COMPANY AND ASKING IF MOTRIN CONTAINS ANY ANIMAL PRODUCTS. TELL THEM THAT YOUR CHILD HAS ALERGIES TO ANIMALS, AND YOU WILL HAVE THE ANSWER RIGHT AWAY!!!
HIDDEN DANGERS OF TREIFOS AND NEVILOS, AND NO ONE KNOWS ANYTHING ABOUT IT!!! THROW OUT ALL OF YOUR MOTRIN.
איך אוכלים בני ישראל חמץ ממש והרבנים המכשירים לא מספרים לנו את האמת
כאן תראו איך שהרב המכשיר מבאטור שהוא הרב המאכיל נבילות וטריפות חלב ודם של וויינשטאק - לא לבד שהוא מאכיל חלב נבילה וטריפה אלא שהסאלאמיס מלא בקטניות, והא לכם דוקאמענט מהלאבאריטורי
REPORT OF ANALYSIS
Customer: Solomon Diamant
52 Highview Rd.
Monsey, N.Y. 10952
Date Received: 04/09/08
Report Date: 04/15/08
‡Description: Salami
Lab Number: CE43273
Commodity: Salami
|
Analysis |
Result |
Units |
Analyzed |
|
PCR Qualitative - HMGa |
Positive |
NA |
04/15/08 |
|
PCR Qualitative - Lectin |
Negative |
NA |
04/15/08 |
|
Gluten Allergen (ELISA) |
<3.0 |
ppm |
04/15/08 |
|
Eurofins GeneScan, Inc.
___________________________________________ Dr. Frank Spiegelhalter Executive Vice President |
|
‡The results shown in this report relate solely to the item submitted for analysis. ISO/IEC 17025
Testing Cert 1940.01 |
ועכשיו האנשים האלו שלא שמעו לקול הרבנים המעוררים ובפרט בזמן האחרון שהצדיק הקדוש מורינו הרב רבי נחום רוזנבערג מגלה לנו כל הסודות הנסתרים ממה שהרבנים מאכילים שנים רבות ממש נבילות וטריפות, ואחר שגילוי כבר ברבים וכל הרבני הבד"ץ של העדה החרידית הגה"צ רבי משה שטערנבוך, וכל שאר רבני הבד"ץ שכתבו ואסרו הבשר שבא מארגאנטינא מפני שהכריסים הם מנוקבים, ואפילו הרבנות הראשית בארצינו הקדושה גם כן אסרו הבשר הזה, אבל המאכיל נבילות הבאטערער רשע ועוכר ישראל הוא יותר גרוע מיליון פעמים מפינקעל ממאנסי, שהיה ריטעלער נגד וויינשטאק, ואין פוצה פה ומצפצף. לכן כל מי שבידו למחות ואינו מוחה ידע שיש לו חלק בזה שמפטמים את אחינו בני ישראל בנבילות וטריפות, ועתידים ליתן את הדין
השמד הכי הגדול שנתגלה בירושלים עיה"ק 35 טון בשר נבילה וטריפה רצו להאכיל במזיד את 7000 עניי ירושלים עיה"ק, - רוב העניים זרקו ישר את הבשר לתוך פח האשפה - גארביטש. - ...........
מצות קוממיות:
להשיג על הטלפון:
052-762-0505
מחוץ לארץ: 011-972-52-762-0505
מעשה שהיה כך היה:
רב גדול וצדיק הלך לאפות מצות בוויליאמסבורג בהשגחת רב גדול של התאחדות הרבנים דסטמר. הרב הזה היה הולך לאפות שמה שנים הרבה.
פתאום רואה איך שקמח של ספעלט שעושים מצות לאלו שאי אפשר להם לאכול מצות מחיטה, הוא רואה איך שיוצא מהמכונה חתיכות עיסה!!!
הוא שואל את רב המכשיר מה זה? הלא זה חתיכות עיסה?
הרב המכשיר הזה עונה לו, זה נהיה מהלכלוכית
עס מאכט זיך עפעס אזוי [טייגלעך] פון די פאכטקייט פון די ספעלט!!!
וכך אופים ומכשילים אלפי יהודים בחמץ גמור!!!
הרב הזה סיפר לכ"ק האדמו"ר מקאשוי זצ"ל, כל הסיפור הזה, והאדמו"ר מקאשוי ענה לו, הלא אני עונה לכל אלו ששואלים אותי אם לאכול מצות ספעלט, שחס ושלום לא לנגוע בזה בפסח, ואני מבטיח שהכזית הקטן ממצות חיטה לא יזיק לך!
השואל אומר להאדמו"ר הלא אני נכנס כל שתי שבועות לבית חולים בגלל האלערגי"א?
האדמו"ר עונה לו, אז אל תאכל מצה בפסח, כי חמץ אסור לאכול בפסח, כי זה איסור כרת!!!
וכך כל הרבנים נותנים הכשרים על ספעלט ולא מגלים לאף אחד מה הולך כאן.
השנה הפעם הראשונה שאנשי כ"ק אדמו"ר מסאטמאר רבי אהרן טייטלבוים שליט"א במאנראוי אפה מצות ספעלט, והוא צוה לכתוב על כל חבילה, שכל מי שרוצה לאכול המצה הזאת לא יאכל בלי שאלת חכם!!!
אבל הבעיה הגדולה שכל הרבנים החכמים אינם יודעים בין ימינם לשמאלם, והם אולי מאנשי הערב רב, [ראה דף ערב רב ותבין].
מכתב למערכת:
אני בעל תשובה מלונדון ואני ראיתי מה שאתם כותבים, ונבהלתי מאוד! הלא אני כבר אוכל הרבה שנים ספעלט ואף אחד לא אמר לי כלום, ועכשיו כבר קניתי 40 פאנט מצה בהכשר של בד"ץ מלונדון, ואחר שראיתי כל זה כבר היה כמעט ערב פסח, והחלטתי וזרקתי כל ה40 פאנט, [זה באמת יקר מאוד], ולא רציתי להביא את זה חזרה לחנות, כי אחרי זה, ידונו אותי בבית דין של מעלה שהאכלתי יהודים אחרים עם חמץ גמור. והלוואי שזה יהיה לי לכפרה.
ב"ה אני כבר לא אוכל בשר בהמה ועוף יותר מ40 שנה, ואולי בזכות הזה נצלתי השנה מחמץ גמור, כי למדתי הספרים שלכם בעיר קראקא באנגלית, כשרות אנציקלופדיה חלק ג', ועל דיני התורה, וראיתי מספיק וב"ה כי נפתחו לי העיניים קצת, ה' ירחם עלי שאזכה לעשות תשובה באמת. מאת י. נתן
סדר ברכת האילנות
לפני ברכת האילנות ראוי ללמוד מאמר חז"ל והמרמב"ם והשו"ע מקודם, ואחר כך לומר לשם יחוד כמבואר להלן:
ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם
אמר רב
יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי, אומר: ברוך שלא חיסר
בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם.
(ברכות דף מג
עמוד ב)
רש"י: להתנאות.
ליהנות:
ראה לקמן עוד תפילה לפני ברכת האילנות:
הִנְנִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם מִצְוַת בִּרְכַּת הָאִילָנוֹת שֶׁתִּקְנוּ חֲכָמֵינוּ ז"ל, לִרְאִיַּת אִילָנֵי דִמְלַבְלְבֵי,
לְשֵׁם יִחוּד קֻדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא ושכינתה בדחילו ורחימו על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל:
וִיהִי נוֹעַם אדני אלקינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא חִסַּר בָּעוֹלָמוֹ כְּלוּם וּבָרָא בוֹ בְּרִיוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לֵיהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם:
שִׁיר
הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי
בֵּית ה’
נֵלֵךְ:
עֹמְדוֹת
הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ
יְרוּשָׁלָםִ:
יְרוּשָׁלַםִ הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָהּ
יַחְדָּו:
שֶׁשָּׁם
עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל
לְהוֹדוֹת
לְשֵׁם ה’:
כִּי
שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט
כִּסְאוֹת
לְבֵית דָּוִד:
שַׁאֲלוּ
שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָםִ יִשְׁלָיוּ
אֹהֲבָיִךְ:
יְהִי
שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ:
לְמַעַן
אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ:
לְמַעַן
בֵּית ה’ אֱלֹקֵינוּ
אֲבַקְשָׁה
טוֹב לָךְ:
שִׁיר
הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה’ הַהֹלֵךְ
בִּדְרָכָיו:
יְגִיעַ
כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב
לָךְ:
אֶשְׁתְּךָ
כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ
כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ:
הִנֵּה
כִּי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר
יְרֵא ה’:
יְבָרֶכְךָ
ה’ מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָםִ
כֹּל יְמֵי
חַיֶּיךָ:
וּרְאֵה
בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל
יִשְׂרָאֵל:
עוד תפילה שנזכר בספרי קבלה:
לשם יחוד קדשא בריך הוא ושכינתיה,
בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו, ליחדא אותיות י"ה באותיות ו"ה ביחודא שלים (יהו"ה)
בשם כל ישראל, ובשם כל הנפשות, רוחות ונשמות, המתיחסים אל שרשי נפשנו רוחנו
ונשמתנו ומלבושיהם והקרובים להם, שמכללות אצילות בריאה יצירה עשיה, ומכל פרטי
אצילות בריאה יצירה עשיה, הרי אנחנו מוכנים ומזמנים לקים מצות הברכה שתקנו
חכמים ז"ל על ראית אילני דמלבלבי, ויעלה לפניך ידוד אלהינו ואלהי אבותינו, כאלו
כוננו בכל הכונות הראויות לכון בברכה הזאת וסודותיה, ותהיה חשובה ומקבלת ורצויה
לפניך ברכה זו, לברר ולהעלות על ידה כל ניצוצי הקדשה המערבים בצומח, וכל נפשות,
רוחות ונשמות, המגלגלים בו. ואתה האל במדת טובך, ובחסדך הגדול תאיר להם באור
פניך, ותשלים ברורם ותקונם. ברכם טהרם, רחמי צדקתך, תמיד גמלם. (יכוין ראשי
תיבות - בט"ר צת"ג):
ויהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שבזכות הברכה הזאת אשר נברך יקים
בנו מאמר (בראשית כז, כז) "ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ידוד", ונקבל שפע עשר
הברכות, ככתוב (שם כח כט) "ויתן לך האלהים (יכוין להמשיך מן אור אין סוף מוחין
ושפע) מטל השמים (חכמה) ומשמני הארץ (בינה), ורב דגן (דעת) ותירש (חסד). יעבדוך
עמים (גבורה) וישתחו לך לאמים (תפארת) הוה גביר (נצח) לאחיך (הוד) וישתחוו לך
בני אמך (יסוד), ארריך ארור ומברכיך ברוך" (מלכות):
"יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך, ידוד צורי וגאלי" (תהלים יט, טו):
"ויהי נעם אדני אלהינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו" (שם
צ, יז):
ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, שלא חסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות
ואילנות טובות, להנות בהם בני אדם:
ואחר הברכה יאמרו בקשה זו:
יהי רצון מלפניךה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתעלנו בשמחה לארצנו, ותטענו
בגבולנו, ושם נקים מצות תרומות ומעשרות וכל מצות התלויות בארץ אשר הנחלת
לאבותינו היא ארץ זבת חלב ודבש, "ארץ נחלי מים, עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר:
ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח, ז ח), כאשר
צויתנו בתורתך על ידי משה עבדך:
אנא ה', למען שמך הגדול, הגדל חסדך עמנו וקים לנו את הדבר אשר הבטחתנו על ידי
משה עבדך (ויקרא כו, ד ה) "ונתתי גשמיכם בעתם, ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן
פריו:
והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע, ואכלתם לחמכם לשבע וישבתם לבטח
בארצכם":
וקים בנו את הדבר אשר הבטחתנו על ידי ישעיה נביאך (ד, ב) "ביום ההוא יהיה צמח
ידוד לצבי ולכבוד, ופרי הארץ לגאון ולתפארת לפליטת ישראל":
ונאמר (שם סה, כא) "ובנו בתים וישבו, ונטעו כרמים ואכלו פרים":
וקים בנו אשר הבטחתנו על ידי עמוס נביאך (ט, יג יד) "הנה ימים באים נאם ידוד
ונגש חורש בקצר ודרך ענבים במשך הזרע, והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה:
ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו, ונטעו כרמים ושתו את יינם,
ועשו גנות ואכלו את פריהם":
וקים בנו אשר הבטחתנו על ידי יחזקאל נביאך (לו, ל) "והרביתי את פרי העץ ותנובת
השדה, למען אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים". ונאמר (שם מז, יב) "ועל הנחל יעלה על
שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר כי מימיו מן
המקדש המה יוצאים, והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה":
אלוקינו ואלוקי אבותינו. מלך רחמן רחם עלינו. טוב ומיטיב הדרש לנו. שובה עלינו
בהמון רחמיך, בגלל אבות שעשו רצונך. בנה ביתך כבתחלה, כונן בית מקדשך על מכונו,
הראנו בבנינו, שמחנו בתקונו. והשב שכינתך לתוכו. והשב כהנים לעבודתם. ולוים
לדוכנם, לשירם ולזמרם. והשב ישראל לנויהם. ושם נעלה ונראה ונשתחוה לפניך. בשלש
פעמי רגלינו בכל שנה ושנה, ככתוב (דברים טז, טז יז) "שלוש פעמים בשנה יראה כל
זכורך את פני ידוד אלהיך במקום אשר יבחר, בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות,
ולא יראה את פני ה' ריקם:
איש כמתנת ידו, כברכת ידוד אלהיך אשר נתן לך":
ותמלך אתה הואה' אלוקינו מהרה על כל מעשיך, בהר ציון משכן כבודך, ובירושלים עיר
מקדשך, ככתוב בדברי קדשך (תהלים קמו, י) "ימלך ידוד לעולם אלהיך ציון לדר ודר
הללויה":
תפלה לכל עת, ובפרט לער"ח סיון, להתפלל על עצמו ועל צאצאיו לילך בדרכי ישרים מספר של"ה הקדוש:
אַתָּה הוּא ה’ אֱלֹקֵינוּ עַד שֶׁלֹּא בָרָאתָ הָעוֹלָם, וְאַתָּה הוּא אֱלֹקֵינוּ מִשֶּׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל, וּבָרָאתָ עוֹלָמְךָ בְּגִין לְהִשְׁתְּמוֹדָעָא אֱלָקוּתָךְ בְּאֶמְצָעוּת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "בְּרֵאשִׁית", בִּשְׁבִיל תּוֹרָה וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהֶם מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְנָתַתָּ לָהֶם תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְקֵרַבְתָּם לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל:
וְעַל קִיּוּם הָעוֹלָם וְעַל קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּא לָנוּ מִמְּךָ ה’ אֱלֹקֵינוּ שְׁנֵי צִוּוּיִים, כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "פְּרוּ וּרְבוּ", וְכָתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "וְלִמַּדְתֶּם אׂתָם אֶת בְּנֵיכֶם", וְהַכַּוָּנָה בִשְׁתֵּיהֶן אֶחָת, כִּי לֹא לְתׂהוּ בָרָאתָ כִּי אִם לָשֶׁבֶת, וְלִכְבוֹדְךָ בָּרָאתָ יָצַרְתָּ אַף עָשִיׂתָ, כְּדֵי שֶּׁנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתֶךָ:
וּבְכֵן אָבוֹא אֵלֶיךָ ה’ מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וְאַפִּיל תְּחִנָּתִי, וְעֵינַי לְךָ תְלוּיוֹת עַד שֶׁתְּחָנֵּנִי וְתִשְׁמַע תְּפִלָּתִי לְהַזְמִין לִי בָּנִים וּבָנוֹת, וְגַם הֵם יִפְרוּ וְיִרְבּוּ הֵם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת לְתַכְלִית שֶׁהֵם וַאֲנִי כֻּלָּנוּ יַעַסְקוּ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה לִלְמׂד וּלְלַמֵּד לִשְׁמׂר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה, וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ:
אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, תֵּן לְכֻלָּנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים וּבְרוּכִים, מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמִים זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים, זָכְרֵנוּ לְחַיִּים נִצְחִיִּים כְּמוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אָבִינוּ "לוּ [יִשְׁמָעאֵל] יִחְיֶה לְפָנֶיךָ", וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "בְּיִרְאָתֶךָ":
כִּי עַל כֵּן, בָּאתִי לְבַקֵּשׁ וּלְחַנֵן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם זֶרַע כָּשֵׁר, וְאַל יִמָּצֵא בִי וּבְזַרְעִי וּבְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם שׁוּם פְּסוּל וָשֶׁמֶץ, אַךְ שָׁלוֹם וֶאֱמֶת וְטוֹב וְיָשָׁר בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וּבְעֵינֵי אָדָם, וְיִהְיוּ בַּעֲלֵי תוֹרָה, מָארֵי מִקְרָא, מָארֵי מִשְׁנָה, מָארֵי תַלְמוּד, מָארֵי רָזָא, מָארֵי מִצְוָה, מָארֵי גוֹמְלֵי חֲסָדִים, מָארֵי מִדוֹת תְּרוּמִיּוֹת, וְיַעַבְדוּךָ בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה פְנִימִית, לֹא יִרְאָה חִצוֹנִית, וְתֵן לְכָל גְּוִיָּה וּגְּוִיָּה מֵהֶם דֵּי מַחְסוֹרָהּ בְּכָבוֹד, וְתֶן לָהֶם בְּרִיאוּת וְכָבוֹד וָכׂחַ, וְתֶן לָהֶם קוֹמָה וְיֹפִי וְחֵן וָחֶסֶד, וְיִהְיֶה אַהֲבָה וְאַחְוָה וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְתַזְמִין לָהֶם זִוּוּגִים הֲגוּנִים מִזֶּרַע תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִזֶּרַע צַדִּיקִים, וְגַם זִוּוּגָם יִהְיוּ כְּמוֹתָם כְּכָל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיהֶם, כִּי זִכָּרוֹן אֶחָד עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן:
אַתָּה ה’ יוֹדֵעַ כָּל תַּעֲלוּמוֹת, וּלְפָנֶיךָ נִגְלוּ מַצְפּוּנֵי לִבִּי, כִּי כַוָּנָתִי בְּכָל אֵלֶּה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וּלְמַעַן תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, עַל כֵּן עֲנֵנִי ה’ עֲנֵנִי בַּעֲבוּר הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקׂב, וּבִגְלָלָם תּוֹשִׁיעַ בָּנִים לִהְיוֹת הָעֲנָפִים דּוֹמִים לְשָׁרְשָׁם, וּבַעֲבוּר דָּוִד עַבְדְּךָ רֶגֶל רְבִיעִי בַּמֶּרְכָּבָה, הַמְשׁוֹרֵר בְּרוּחַ קָדְשֶׁךָ:
אָנָא ה’ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה יְקֻיַּם בָּנוּ הַפָּסוּק וַאֲנִי זׂאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה’ רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ה’ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה’ צוּרִי וְגוֹאֲלִי:
פרק א'
לפניך פסיקתו של השולחן ערוך מהם ההבדלים והתוספות של השולחן ערוך על הגמרא?
אורח חיים סימן רכו סעיף א: היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח, אומר: בא"י אמ"ה שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם; ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה, ואם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות, לא יברך עוד.
את 'ברכת האילנות' מברכים, כשרואים עצי מאכל פורחים. הטוב ביותר הוא לברך על שני עצים ממין שונה לכל הפחות, אולם אפשר לברך גם על שני עצים ממין אחד, או על עץ בודד הברכה מופיעה בסידורי התפילה, לרוב בפרק המיוחד לברכות.
עיקרי דינים מלוקט משו"ע ופוסקים:
א.
היוצא בימי ניסן או בחודש
אחר, ורואה
פעם הראשון אילנות שמלבלבים ומוציאים
פרח מברך ברכת
האילנות:
ב.
מברך רק על אילני מאכל
שהפרחים מוציאים פרי ולא
על אילני סרק:
ג. אם האילנות עדיין לא הוציאו פרח אלא רק עלים אין לברך:
ד. ברכת האילנות מברך רק פעם אחת בשנה ולא יותר:
ה. מנהג נאה נוהגים בא"י ובפרט בעיה"ק ירושלים ת"ו, שבחודש ניסן [שעפ"י רוב אז הוא זמן הלבלוב] הולכים במנין עשרה וברוב עם לשדות וגינות ופרדסים, ומדקדקים לראות שם שתי אילנות של מאכל מלבד שקדים בעצם פריחתם ולבלובם. ומברכים עליהם ברכת האילנות בשמחה עצומה ובכוונת הלב ובהודיה רבה. ואחר הברכה אומרים תפילות ובקשות ומזמורים ופסוקים כנדפס, ואומרים קדיש לעילוי הנשמות ובפרט המגולגלים בצומח, ויש נוהגים להפריש צדקה:
פרק ב': על איזה אילנות לא מברכים?
רצוי שלא לברך את ברכת האילנות בשבת.
רצוי שלא לברך על עצים שגילם פחות משלוש שנים שאז הפירות עדיין בגדר "ערלה" והם אסורים באכילה.
פרק ג': הרמב"ם בהלכות ברכות:
רמב"ם הלכות ברכות פרק א הלכה ד
נמצאו כל הברכות כולן שלשה מינים, ברכות הנייה, וברכות מצות, וברכות הודאה שהן דרך שבח והודיה ובקשה כדי לזכור את הבורא תמיד וליראה ממנו.
הלכה ה
ונוסח כל הברכות עזרא ובית דינו תקנום, ואין ראוי לשנותם ולא להוסיף על אחת מהם ולא לגרוע ממנה, וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אינו אלא טועה, וכל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה אלא אם כן היתה סמוכה לחבירתה.
הלכה ו
וכל הברכות כולן נאמרין בכל לשון והוא שיאמר כעין שתקנו חכמים, ואם שינה את המטבע הואיל והזכיר אזכרה ומלכות וענין הברכה אפילו בלשון חול יצא.
הברכה הדומה לברכת האילנות?
רמב"ם הלכות ברכות פרק י הלכה יג: הרואה בריות נאות ומתוקנות ביותר ואילנות טובות מברך שככה לו בעולמו, היוצא לשדות או לגנות ביומי ניסן וראה אילנות פורחות וניצנים עולים מברך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ונאות כדי ליהנות בהן בני אדם.
פרק ד': זמנה
רב יהודה אומר שהיוצא ב'יומי ניסן' צריך לברך את ברכת האילנות, אולם הריטב"א (בחידושיו למסכת ראש השנה, י"א ע"א ד"ה האי) כותב שאין כוונת רב יהודה שאת ברכת האילנות ניתן לברך רק בימי ניסן, אלא הוא נקט את הדוגמא המצויה, ובכל מקום יש לברך בזמן בו האילנות של אותו מקום מלבלבים. גם מעוד ראשונים עולה שבכל זמן שרואים אילנות מלבלבים יש לברך (בעל ספר האשכול סי' כ"ט, המרדכי סי' קמ"ח ועוד).
הרי"ף, הרמב"ם והשולחן ערוך כותבים כלשון הגמרא שהיוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים וכו', ומכך ניתן לדייק שדעתם שרק בחודש ניסן ניתן לברך ברכה זו, וכך פוסק בעל שו"ת הלכות קטנות (ח"ב סי' כ"ח).
גם החיד"א (בברכי יוסף) פוסק כך ומנמק זאת גם על פי הקבלה. אולם בעל מחצית השקל (סק"א) כותב שגם לדעת השולחן ערוך ניתן לברך גם שלא בימי ניסן, וגם הם נקטו "ימי ניסן" רק כדוגמא לדבר המצוי.
בעל שו"ת ישמח לב מוסיף שמתוך דברי המחבר מדויק שאפשר לברך אחר ניסן, שהרי הוא כותב בסוף הסעיף שאם איחר לברך עד שגדלו הפירות - שוב אינו יכול לברך, ומשמע שכל עוד עדיין ישנם פרחים - מברך, אף שאין זה בחודש ניסן.
המשנה ברורה (סק"א) פוסק שניתן לברך גם שלא בחודש ניסן, אולם בעל שדי חמד (אסיפת דינים, מערכת ברכות סי' ב', א') מסיק שיש לנהוג כפסיקת החיד"א על פי הכרעת המקובלים, ו'שב ואל תעשה עדיף'.
על מה מברכים
המרדכי (שם) כותב בשם הר"ר יוסף שמברך גם כשרואה את האילנות לאחר שהצמיחו פירות, וכך מובא גם בהגהות מיימוניות (אות ט').
לעומת זאת הטור כותב שאין לברך לאחר שגדלו הפירות, וכך נראה שסבור הבית יוסף, עם זאת, דעת הב"ח שאין כלל מחלוקת ביניהם, והטור מדבר על מי שראה את הפירות בטרם גדלו ואז לא בירך, ולכן לא יברך אחר כך, אך המרדכי מדבר על מי שלא ראה את האילן קודם כלל. הפרישה חולק על הב"ח מכיוון שמדברי הב"ח עולה שמברכים רק בפעם הראשונה שרואים את האילן מלבלב, ועל כך הוא חולק.
השולחן ערוך כותב כדברי הטור שאין לברך על אילן שגדלו פירותיו, אולם הפרי מגדים (א"א סק"א) מסייג זאת רק למצב בו נגמרו הפירות כל צרכם, אך אם לא נגמרו הפירות כל צרכם - גם לדעת המחבר ניתן לברך על אילן זה. חילוק זה מובן על פי הסברה המובאת בספר הלבוש שהסיבה שאין מברכים על אילן שיש בו פירות היא מפני שכבר הפירות הוקבעו לברכות אחרות - ברכות הנהנין ושהחיינו, אך אם עוד לא נגמרו כל צרכם - לא הוקבעו לברכה אחרת וניתן לברך עליהם עדיין את ברכת האילנות.
לעומת זאת הגר"א (סק"ב) כותב שהעיקר כדעת המרדכי שניתן לברך גם על פירות.
לפי הדעה הסוברת שניתן לברך גם על אילן הטעון בפירות מצינו פוסקים הסוברים שיש בזה נוסח שונה לברכה. בעל ספר הפרנס (סימן שצ"ו) כותב שלאחר שגדלו הפירות אומר 'בריות טובות ואילנות טובות' בעוד שעל הפרחים יש לברך 'בריות נאות להתנאות מהם'. כיוצא בזה כותב בעל פתח הדביר (רכ"ו סק"ו) שכאשר ישנם פירות ראוי לומר 'ליהנות בהם', וכשאין פירות - 'להתעדן בהם'.
ברכה על אילן יחידי
בעל שו"ת הלכות קטנות (שם) מדייק בלשון הגמרא והרמב"ם שנקטו 'אילנות' בלשון רבים שאין לברך על אילן יחידי. לעומת זאת בפסקי הראבי"ה (סי' ק"כ), בחידושי הרא"ה ובתשובות מהר"י מולין (סימן קמ"ג) הנוסח הוא בלשון יחיד - "חזי אילנא".
בעל פתח הדביר (שם) כותב בשם החיד"א שעדיף שיברך לפחות על שני אילנות, ואפילו שניהם ממין אחד. אך הר"ח נאה בספרו בדי השלחן (ח"ב עמ' צ"ח) כותב על דברי החיד"א שהם רק לכתחילה, אבל באמת יכול לברך גם על אילן אחד.
על אלו אילנות
בעל שו"ת הלכות קטנות (שם) כותב שאין לברך אלא על אילנות מאכל. אמנם בעל מור וקציעה (סימן רכ"ה) סובר שמברכים על צמחי נוי. המשנה ברורה (סק"ב) ובעל כף החיים (סק"ב) פוסקים בפשטות כדעת בעל שו"ת הלכות קטנות.
רבי עקיבא איגר (על השולחן ערוך) מסתפק האם מברכים על אילנות של ערלה. הוא מסביר את ספיקו, שכיוון שאינו יכול ליהנות מהפרי - יתכן שאין לו לברך.
בשאלה נוספת נחלקו הפוסקים האם מברכים על אילנות מורכבים באיסור כלאיים. כידוע אסור להרכיב מינים שונים של אילנות, אולם אם עבר והרכיב - הפרי לא נאסר. בעל שו"ת הלכות קטנות (שם) ובעל כף החיים (סקי"א) כותבים שלא יברך, אבל בעל שו"ת שאילת יעבץ (ח"א סי' ס"ג) ובעל שו"ת יגל יעקב (או"ח סי' י"ב) כותבים שכשם שמברכים על אכילת הפירות כך יש לברך גם את ברכת האילנות על האילן המלבלב. אפשר שמחלוקת זו נובעת מהשאלה כיצד יש להגדיר את ברכת האילנות, האם זו ברכת השבח או ברכת הנהנין. אם נגדיר את ברכת האילנות כברכת השבח, הרי שמובן שאין לשבח את הקב"ה על אילן שהורכב באיסור, וכמו כן פשוט שאין להשוות בין ברכת האילנות לבין ברכה על אכילת פירות. אך אם נגדיר את ברכת האילנות כברכת הנהנין הרי שמובן שאף שנעשה איסור באילן, מכל מקום אין לאדם ליהנות מהעולם הזה בלי ברכה (כפי שלמדנו לעיל בדף ל"ו ע"א) ולכן יש לו לברך, וכן ניתן להסיק שיש לברך על אילן שהורכב באיסור מכך שמברכים על הפירות
ספירת העומר
טוב לאדם לכוין במ"ט ימים אלו, לתקן כל אשר חטא בכל הז' ספירות. והמשל בזה, בהיותו בשבוע א', יכוין לתקן את אשר חטא ופגם בספירת החסד, ובשבוע הב' יכוין לתקן את אשר חטא ופגם בספירת הגבורה, וכן על דרך זה בז' השבועות (שער הכונות ענין ספירת העומר סוף דרוש י"א).
ויאמר "לשם יחוד" וכו', ואחר כך יברך הברכה בשמחה עצומה מאוד, וכשיסיים "על ספירת העומר" יכין לבו אל שמחה עצומה יותר בעת עשיית המצוה, דהיינו בעת שיאמר "היום יום אחד לעומר", ויכוין במחשבתו שבתיבות אלו שיוצא מפיו עושים תיקונים גדולים ונוראים בעולומות העליונים הקדושים, ויכוין גם כן לתת בזה נחת רוח ליוצרו ובוראו יתברך שמו ויתעלה (יסוד ושורש העבודה).
ברוך אתה ה', הנה בשם ה"הוי"ה" הזאת,
יכוין אל הוי"ה דמ"ה דמילוי אלפין (יו"ד ה"א וא"ו ה"א, בגימטריה מ"ה), "על ספירת
העומר" יכוין כי ראשי תיבות הוא ס"ה כמספר שם אדנ"י... ובאמרך היום כך וכך לעומר
יכוין כי "יום" (עם הכולל) הוא בגימטריה א"ל הוי"ה
(שער הכוונות).
---------------------
סימנים על המקומות שמוכרים לגוי - לעבעלס - STOP-SALE-FOR-LGUY
מה העבודה הזאת לכם? - "על ביאה ריקנית" למלון בפסח!
האור החיים הקדוש זצ"ל צועק:
שבאמצעות שמירת מצוה זו [כשרות המאכלים]
לא ישלטו עכו"ם בעם בני ישראל
-------------
חדשות בעולם הכשרות לפסח
היות ונתפרסם האמת על ידי הספרים ופרסומת באתר שלנו, נעשה התעוררות גדול בעולם שלצערינו מעשה שטן הצליח, ועשרות בשנים נכשלנו בחמץ על ידי שקצרו את החיטים לא בזמן הנכון, כמבואר להלן בספרים, ולעת עתה נתוודע לנו איזה טעראר גדול עשו איזה מה-סאטמער'יסטען למחברי הספרים "חלב חיטים" ועוד, שעוררו את כל הבעיות, ממש כמו שעשו בפרשת החלב והדם, [והרמז בזה "חלב", "כמו שעשו בפרשת החלב, כמו כן עושים בפרשת "החיטים"], [ראה בספר "חלב חיטים" שהמחבר הקונטרס פחד אפילו לכתוב שמו, וכתב רק מספר פאקס, וממי פחדו? והמבין יבין!], ושלמו הרבה כסף למוצי"ם ולמחברים והכזבנים להדפיס ספר שלם עם שקרים וכזבים וזיופים בכל הנוגע לכשרות המצות, ואינם מעוניינים כלל לתקן, הטעמים: א. כי אין להם אפילו טיפת יראת שמים. ב. ואפילו אם יחשבו לתקן אי אפשר להם, כי מה יאמרו הבריות? עד עכשיו אכלנו חמץ בפסח?, על כן החלטנו, אכלנו ואוכל עוד, ונאכיל את עם ישראל בחמץ בפסח, בדיוק כמו שעושים בקיבוצים במדינת הציונים, החילוק הוא רק דבר קטן, כי שם המאכילי חמץ הם תינוקות שנשבו, שאין יודעים בין ימינם לשמאלם, וכאן מדברים מחַלֶב הטובים שבהכלל ישראל, ועל כן סוף כל סוף מה יהיה הסוף עם כל סאטמאר אחרי שמאכילים אותם חמץ בפסח, מקימים ומאשרים מקוואות פסולות, ולא רק זה אלא ישנו איש אחד קדוש בשם הרה"צ נחום רוזנבערג שליט"א שעוסק בתיקון המקוואות, ומי הם הלוחמים נגדו? אם לא התאחדות הרע-בנים מקהילת סאטמאר?, ראה באתר בדף מקוה]. (י.מ. לעוי) ראה גם כן באריכות בדפי ערב רב 21 ספרים על הערב רב בדור האחרון מה שכתבו הזוה"ק ובכתבי האר"י ז"ל וכל ספרי בעל שם טוב הק' זי"ע, ולפי כל הנ"ל הם הערב רב הכי הגדולים שבדורינו אנו.
נכון לציין כי לפי ידיעתינו שכתבו לנו כי כ"ק אדמו"ר מסאטמאר הגאון הצדיק רבי אהרן טייטלבוים שליט"א החליט לתקן, וקנה חיטים מלאס אנדזש'עלעס, וכמו כן כ"ק אדמו"ר מפאפא ועוד שהורו לאנשיהם העוסקים באפיית המצות לקראת ימי קציר חטים המשמשים ובאים שיהיו זריזים מקדימין למצוות לקצור החטים בזמן המובחר על פי דעת תורה וחכמיה, ואשרי חלקם שזיכו את הרבים בכשרות המצות
סיפורי נפלאות - חלק א' ניסי הים - חלק ב' מלוקט מהרמב"ם ז"ל כל הניסים שיעשה לנו הקדוש ברוך לפני ביאת המשיח, ואיך שבעקבתא דמשיחא חוצפה יסגי ... אנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו... חכמת סופרים תסרח... יראי השם ימאסו... פני הדור כפני הכלב... כל אדם שהוא ירא שמים כל העולם יאמרו עליו שוטה הוא, עיין שם באריכות באות כ"ג - מ. [ועיין לקמן נסיון הדור האחרון גליון ג': ישעיה נט, טו, ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל, וברש"י שם וז"ל: מוחזק שוטה על הבריות, עיין שם], ראה גם כן באריכות בדפי ערב רב 21 ספרים על הערב רב בדור האחרון מה שכתבו הזוה"ק ובכתבי האר"י ז"ל וכל ספרי בעל שם טוב הק' זי"ע.
בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל
נסיון הדור האחרון - גליון א' ניסן תשס"ו
נסיון הדור האחרון - גליון ב' ניסן תשס"ו
נסיון הדור האחרון - גליון ג' ניסן תשס"ו
נסיון הדור האחרון - גליון ד' ניסן תשס"ו
נסיון הדור האחרון - גליון ה' ניסן תשס"ו
מצות וקדושת ארץ
ישראל ומצות מצה
בתפארת שלמה על מועדים - רמזי פסח, וזה לשונו:
והיה כי יביאך ד' אל ארץ הכנעני כו' ועבדת את העבודה הזאת כו' שבעת ימים תאכל מצות כו' (שמות יג, ה ו). יש להבין הטעם שתלה הכתוב מצות אכילת מצה בביאת הארץ והוא חובת הגוף בכל מושבותם. (ובקדושין לז, א) הקשו שם רק מביאה דכתיב גבי תפילין ופטר חמור ולא הקשו גם כן ממצה שבפרשה הראשונה. אך הנה כתיב (דברים כו, ח) ויוציאנו ד' אלקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול כו' ואמרו רז"ל (ויקרא רבה כג, ב) במורא גדול זהו גילוי שכינה והנה בחינת גילוי שכינה הוא בחינת ארץ ישראל כמבואר ליודעי חן. נמצא כי בשעת הגאולה היה להם לישראל בחינת ארץ ישראל ממש בכל מקום מושבותם כו'. וכך הוא הבטחה לישראל לעולם, שבכל ליל פסח כבואם לאכול המצה והמרור וכל הסדר יזכו לעורר כן למעלה להמשיך עליהם בחינת גילוי שכינה וקדושה של מעלה וזהו בחינת ארץ ישראל כנ"ל. וזה שאמר והיה כי יביאך ד' אל ארץ הכנעני וכו' ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה רמז להעבודה בארץ עליונה, ואז (שמות יב, טו) שבעת ימים מצות תאכלו. וזהו (ויקרא ו, ט) מצות תאכל במקום קדוש בחצר אוהל מועד יאכלוה שקדושת ארץ ישראל ובית המקדש ואוהל מועד בא לכאן. וכן מבואר בתרגום יונתן (שמות יט, ד) שבשעת אכילת הפסח היו בארץ ישראל עיין שם.
הרבנים המכשירים שמכשילים את אחינו בני ישראל עם טריפות חלב ודם וחמץ בפסח הם אחראים על אסונות של אחינו בני ישראל
האור החיים הקדוש מגלה לנו שבאמצעות שמירת מצוה
זו [כשרות המאכלים] לא ישלטו עכו"ם בעם בני ישראל
להיזהר בכשרות בפסח וכל ימות השנה, ובפרט בכשרות
התולעים,
ולא לאכול בשר בהמה כי 99%9 הם נבילות וטריפות חלב ודם
והוא איסור כרת רח"ל.
ראה מה שכתב בספר חלב ישראל כהלכתה, ובנפש ישעיה ובמדריך לכשרות להגה"צ רבי שלום יהודה גראס אבדק"ק האלמין שליט"א, וזה לשונו שם: צא וראה מה דאיתא בגמרא גיטין דף מ"ה עמוד א': דאישתביין בנתיה דרב נחמן ולא רצו שיפדום, ואיך אירע דבר זה להו? אלא דאיתא שם (ס"ז:) דעבדי דריש גלותא הוי רשיעי והוי מצערן לחכמים והיו חשודין להאכיל איסור, ורב נחמן הוי חתניה ובנותיו כשהיו קטנים היו אוכלים בבית זקנם ונכשלו במאכלות אסורות, ותנא דבי ר' ישמעאל (יומא לט.), עבירה מטמטמת לבו של אדם שנאמר (ויקרא י"א) וכו', ועבירה גוררת עבירה עד שנכשל חס ושלום בדברים אסורים, וכתיב והתקדשתם והייתם קדושים ופירשו אם תרצו להיות קדושים, וכו', וכתב שם בתשובה הלכה למעשה דלהציל איש מישראל ממאכלות אסורות ומכל שכן כמה מאות נפשות יש לו דין עוסק במצוה פטור מן המצוה. ועיין באור החיים הקדוש פרשת שמיני שכתב, עוד ירמוז שבאמצעות שמירת מצוה זו לא ישלטו עכו"ם בעם בני ישראל (והנה באור החיים הנדפס עם החומשים חסר כאן שורה, ולפיכך אינו מובן מאי קאמר, אבל באור החיים שנדפס בחיי המחבר איתא שם על נכון),
