גלגל המזלות על פי הזוהר הקדוש

“בוא וראה, כל בריות העולם, קודם שניתנה התורה לישראל, היו תלויים במזל… אבל אחר שניתנה התורה לישראל, הוציאם מן החיוב של כוכבים ומזלות“ (ספר הזוהר, פירוש הסולם, כרך ט”ו, פרשת פנחס, ס”ד-ס”ו).

"וענין י״ב המזלות, נתבאר לעיל בהקדמה (אות ש״ז, וכן בתקון י״ח אות קי״ט עיין שם במעלות הסולם ואין להכפיל הדברים). ומספר י״ב ה״ס שני ווין, נגד ששה חדשי הקיץ מניסן עד אלול וששה חדשי החורף מתשרי עד אדר, ונקראים מזלות על שם שהארתם באה ע״י יסוד דז״א וכל הארה המושפעת דרך היסוד נקראת מזל, מטעם שמתגלית טפין טפין, והוא מטעם שהמוחין הם מוגבלים במסכים שבעטרת היסוד. וזה אמרו ארבע תקופן וכו׳. ואינון לקבל תרי עשר שבטין דישראל שהם ששה בני לאה, וד׳ בני השפחות, ואפרים ובנימין שהוא חסד דאור חוזר. ויוסף הוא יסוד דדכורא שכל י״ב מזלות וכל י״ב השבטים נרשמים בו בסו״ה אלה תולדות יעקב יוסף."

שאלות שנשאל במאמר: מהו מזל? כיצד הוא משפיע? האם הוא משפיע? כמה הוא משפיע? מה ההבדל בין מזל גשמי לרוחני? מהו אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה? האם המזלות משפיעים על ישראל? מדוע ישראל מעל המזל או מתחת שמרשיעים מעשיהם? מדוע אין הזוהר וכתבי המקובלים מדברים בהכרח על מזל גשמי וכיצד תהיה ההתייחסות הנכונה אליו? מדוע יש דווקא בחגי ישראל כוח מיוחד למזלות בשונה מהרגיל? מדוע חז"ל אומרים שחכמתם של ישראל היא חישוב תקופות ומזלות, כאשר הדבר לעיתים יכול להיחשב כעבודה זרה? בפרט שלאומות העולם יש ידע רב בנושא עוד מידי קדם? באיזה אופן יש רשות לעסוק קצת במזלות וכוכבים? מה ההגדרה הרוחנית מעבר לזמן ומקום של כוכב ומזל? מה המשמעות של המזל הגשמי? מה ההבדל בין התאריך הלועזי לעברי? מה יותר אמיתי? מהו עניין י"ב המזלות והשורש הרוחני שלהם? מדוע מזל מלשון נוזל? מה ההבדל בין חודשי החורף לחודשי הקיץ? כיצד משפיעים היסודות על המזלות? מדוע אין מזל לישראל? מה הקשר בין המזלות הכוכבים והמלאכים? כיצד משפיעים המלאכים על המזלות? מה הקשר בין יום הלידה ושעת הלידה למזל? מה היסודות של המזלות? מהם המזלות על פי השבטים? מה הם המזלות על פי הספירות? מה הנטייה של כל מזל ומזל באדם? 

 

{המאמר בבנייה יתווספו עוד תכנים בהמשך- כל הזכויות שמורות- אין להעתיק ללא רשות- נכתב וחובר ע"י אהרון.}

 

פניני החכמה: פינה קבלית 

מקורות: ספר רזיאל המלאך, ספר היצירה, תיקוני הזוהר, זוהר, כתבי האר"י, כתבי מקובלים, גמרא, ספר התודעה, רמב"ם, ענייני חסידות, תע"ס, פנים מאירות ומסבירות, זוהר חדש.

מבנה המאמר: מחולק להקדמה ויסודות, לאחר מכן עונה על השאלות, ומסביר עקרונות, לאחר מכן מביא קצת דוגמאות על משמעות יום הלידה השעה החודש והמזל, לאחר מכן מסביר כל חודש על פי מזלו, התכונות שלו, הכוכב שלו, הספירה שלו, והעניין סביבו, בסוף המאמר יש מקורות והרחבות למתקדמים מכתבי המקובלים הזוהר וחז"ל.

פתח דבר, מזל הוא כוח עליון הנקבע על פי מהלך הכוכבים המשפיע על חייו והצלחתו של האדם. המזל פועל רק על צד אומות העולם שבאדם, אך בני ישראל, צד האדם שבאדם אינו נמצא תחת שליטת המזלות.  מזלם של ישראל הוא שורש הנשמה שלהם המאוחדת עם הבורא בבחינת ישראל וקב"ה ואורייתא אחד הוא, ולכן הם למעלה משאר המזלות.
כפי שאומר בעל הסולם בפרי חכם: "אין לך כל עשב מלמטה שאין לו מזל ושוטר מלמעלה שמכה אותו ואומר לו גדל"  כלומר שהשורש הנקרא מזל מכריח אותו לגדול ולקבל את כל תכונתו מבחינת כמותו ואיכותו, כמשפט החותם עם הנחתם הימנו כאמור לעיל. וזהו החוק של שורש וענף, הנוהג בכל הפרטים שבמציאות ושל מקרי המציאות בכל עולם ועולם ביחס העולם העליון ממנו.

וגם בזה, ניתנה בחירה לאדם, למהר את הזמן, להשתמש בשכל והדמיון ולהתגבר על כוח הזמן והמקום.

עוד אומר רבי נחמן: "כל עשב ועשב יש לו כוכב ומזל וכל כוכב ומזל מקבל כוח מהכוכבים שלמעלה ממנו והעליון מהעליון ממנו עד שמקבלים מהשרים העליונים והם כולם מקבלים משורש הכל שהיא – דבר השם כמו שכתוב:"בדבר ה" שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם".

אך יש לעשות הגדרה והבדלה ברורה ביותר בין הגדר של הרוחניות לגשמיות לפני שנוכל לדבר קצת על המזלות.

ההגדרה של גשמיות היא בעיקרה: כל המוחש והמדומה בחמשת החושים, וכן שתופס זמן ומקום מכונה בשם גשמיות, כמו כן הגשמיות נתונה לזמן ומקום העדר חילוף ותמורה.

לכן שאנחנו באים לדבר על המזלות הגשמיים שבשמים כפי הנתפס בחמשת החושים, ולא על המדרגות הרוחניות שמעבר לזמן ומקום שהם המזלות האמיתיים מבחינת ענף ושורש, יש לנו לחלק אותם בזמן ומקום כדי להבין את התמונה המדויקת. רק העניין הוא שהזמן והמקום מטשטשים ומפרידים והם מעין השתקפות של מראה שבורה שלא מראה בדיוק את הדברים אלא מראה אותם בצורה חלקית, כצל חולף. לכן גם התמונה המשתקפת ממנה אינה שלמה אלא חלקית מפורדת ומפוזרת.

משל לדבר: שרוצים לחקור גלקסיה רחוקה דרך כדור הארץ ויש אבק אטמוספרה או אבק כוכבים בדרך שמפריע לראות את התמונה השלמה, כמו כן יש הפרעות רבות בדרך, ובנוסף יתכן בכלל שהכוכב לא קיים יותר, פשוט בגלל הריחוק של המרחב זמן, ועד שהאור שהוא מקרין יגיע לכאן לוקח זמן רב מאוד.. וגם מה שהגיע באיחור, ייתכן שיגיע עם הרבה הפרעות ועיוותים בדרך. כמו כן הזמן והמקום הגשמיים זה כמעין מקדם שבירה גס מאוד, שאף מסתיר ומעוות את ההשתקפות עצמה.

ואותו דבר בנמשל, שהגשמיות היא רק מעין צל חולף והשתקפות של העולם הרוחני, אבל שעוברת דרך זמן ומקום מפרידים-  ולכן צריך לראות כל דבר במקומו. 

היא יכולה להיות ענף כאשר אני פושט אותה מזמן ומקום גשמיים, ומלביש אותה בחומר רוחני מעבר לזמן ומקום, ואז בעצם אני רואה השתקפות נקייה, למשל בעולם העשייה הרוחני, שהוא ענף של יצירה, וכן גבוה מעל גבוה.

מכאן גם מובן מאוד מדוע אנחנו רואים בעלי מזל מסוים שמתנהגים אחרת, או לא בדיוק כפי המזל, או בצורה מורכבת. וזה לאו דווקא קשור לשעה שנולדו ביחס למהלך הכוכב והמזל, אלא קשור לזה שכל המציאות הגשמית הנתפסת בחמש החושים היא רק סימן ולא סיבה. {לעוד חומר בנושא חפשו באתר – קבלה למתחיל סוד המראה הגשמית}

אומר בעל הסולם:

זוהר הקדוש פרשת תולדות דף ס”ב: “ואין להקשות איך אפשר שבזמן קצר כזה, מעת שחזרו השבטים עם עגלות פרעה לאביהם עד חזרתם למצריים, יוליד עשרה בנים. כי האמת הוא, שאין הזוהר מדבר במקרים גשמיים כלל, אלא בעולמות עליונים, שאין שם סדר זמנים כמו בגשמיות וזמנים הרוחניים מתבארים בשינוי צורות ומדרגות שהם למעלה ממקום וזמן”

תע”ס אור פנימי אות א’: “צריכים לזכור, שכל חכמת הקבלה מיסודות על עניינים רוחניים, שאינם תופסים לא מקום ולא זמן, ואין העדר ותמורה נוהג בהם כל עיקר, וכל השינויים הנאמרים בחכמה הזאת, אין זאת אומרת שהבחינה הראשונה נעדרת ומקבלתה צורה אחרת, אלא השינוי האמור, הוא ענין תופסות הצורה לבד, וצורה הראשונה אינה זזה ממקומה. כי ההעדר וההשתנות המה מדרכי הגשמיים. וזהו כל הקושי למתחילים, כי תופסים הדברים בביטויים הגשמי בגבולים של זמן ומקום חילוף ותמורה, אשר המחברים השמשו בהם רק לסימנים בעלמא על שורשיהם העליונים. ולפיכך אתאמץ לפרש כל מלה ומלה בצביונה הרוחני, המופשט ממקום וזמן ומתמורה, ועל המעיינים מוטל לחקוק היטב בזיכרונם את פירוש המלות ההן, כי אי אפשר לחזור עליהן בכל פעם.”

הסבר: לפני שבעל הסולם מתחיל לדבר איתנו באות א’ בתע”ס, מסביר את הכלל החשוב והיסודי הזה. שאין הקבלה עוסקת ח”ו בגשמיות, אלא בעולם הרוחני שמעבר לזמן ומקום העדר חילוף ותמורה.

אחד הדרכים למסירת החכמה נקראת “שפת הענפים” על כן מי שלא בעל השגה לכאורה יפרש את הדברים בגשמיות ללא שום הבנה רואה עולם ומלואו ולא יודע מה שרואה.  אך המקובלים השתמשו בשפת הענפים רק כסימנים בעלמא לרמז על שורשיהם העליונים.

לכן חז"ל באמת לא דיברו על הגשמיות, אלא על השורשים הנצחיים שהשיגו.

לכן שבאים לראות אמירות של חז”ל, קודם כל צריך להבין את הדברים בשורשם הרוחני, שזה גם בעיקר מה שמעניין אותנו, ורק אחר כך, לראות את ההשתקפות הגשמית של זה ביחס המתאים.

אחרת אנחנו מפספסים את העניין, דומה המשל לסיפור הבעל שם טוב, שאדם מסתכל במראה ורואה לכלוך על פניו, מנקה ומנקה שעות את המראה ועדיין רואה לכלוך, אומרים לו טיפש! נקה את עצמך לא את המראה, המראה נועדה רק לעזור לך לראות את הלכלוך שעל עצמך.

אותו דבר צריך לעשות בהתייחסות לכל המציאות החיצונית בחיינו, היא רק מפגש וגירוי לפנימיות שלנו, וחשוב לא לנקות את המראה, אלא להשתמש בה כאמצעי לנקות את הפנים.

וחשוב מאוד לזכור שהתורה שלנו לא תורה גשמית ולא ניתנה לעולם הזה, העולם הזה הוא רק אמצעי וגירוי לפנימיות האדם.

העולם הזה הוא מעין השתקפות מאוד מאוד רחוקה של תופעות וסיבות רוחניות. ועלינו ללמוד טוב טוב את הסיבות הרוחניות והנצחיות שלשם התורה מכוונת.

עוד אומר בעל הסולם בספר פנים מאירות ומסבירות:
ולפי האמור תבין, ששאלת החושים במדתם המוגבלת שבעוה״ז אין בזה עסק לחז״ל, שכל דבריהם בנויים על הנבואה ורוח הקדש, שהיא רוחניות גמורה, למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, וכל מחשבתם היה בעולמות העליונים, ולמעלה הרבה מעולם המלאכים, אלא שמדברים בעניני עוה״ז, בענפים, ועל פיהם מגלים אור החכמה בעולמות העליונים. ואפי׳ בעניני ההלכות, אמרו בזוהר אשר תנאין ואמוראין, כל דיניהון על רזין דאורייתא סדרוהו. ומכ״ש בעניני אגדה, שאינם כלל וכלל לפי פשוטם הגלוי לעינים, כמו שהארכתי בזה בתחילת ההקדמה עש״ה. אלא דרכם כדרך כל חכמי האמת, לתפוש בענפים שבמציאות העולם שלנו, ועליהם מגלים אור יקרות שבשרשים שלהם בעולמות העליונים,

ולפיכך לא יושגו דבריהם ז״ל זולת למי שיש לו ידיעה וקבלה אמיתית, ביחס של ענפי העוה״ז כלפי שרשיהם העליונים שבכל עולם ועולם, וע״כ יהיו דבריהם ז״ל שבמדרשות ואגדות לטורח ולמשא לחסרי הדעת, ועמלם לריק. כי אחר כל טרחתם לא ימצאו בהם אלא סברות עצמם, מה שהיה ידוע להם בלעדי דבריהם ז״ל. ובעוה״ר, ס״א מלכותא בלא תגא, ולכן נתחדש בדורינו מין מחברי ספרי דרוש המפרשים האגדות ע״פ סברות בדויות ע״פ דברי הימים של בעלי המדרש, אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה, התורה חוגרת שק ואומרת עשאוני בניך שיר וכו', כי הן המחברים והן המעיינים לא יתעוררו לדרושים כאלו, רק לתענוג גופם וחילול נשמתם, להפך דברי אלקים חיים על מקרים נמוכים מהבלי הזמן אשר בדו מלבם, ותולים א״ע למראית עין ברמזים דקים מקורות ימיהם של חז״ל שמוצאים, אשר גם המה אינם כפשוטם, וע״כ החי ישים אל לבו, ומה ישיב כי ישאלנו אל. 

וכמובן יש עוד כתובים רבים בנושא, אבל הבאנו קצת על מנת להעביר את הרעיון…

אם כך כיצד נתייחס למזלות? כיצד נתייחס למצוות? מה ההבדל בין חיצוניות המצוות, לפנימיות המצווה?

שאלה טובה, נענה עליה בהמשך או במאמר אחר. כרגע ניקח את הנקודה שהגשמיות היא רק בבואה מעוותת של הרוחניות ולא משקפת בצורה מדויקת את השורשים, אלא דרך מסננת של זמן ומקום.

אם כך מה המשמעות של המזלות? כסימן סמלי בלבד, אין לעשות מזה תורה ואף לתת לזה יותר מידי חשיבות נחשב כעבודה זרה, מכיוון שעם ישראל מונהג ישירות ע"י ה' יתברך ולא תלוי במזלות הרוחניים, וודאי בנו של אלף קל וחומר לא בסיבוב הגשמי של הכוכב והמזל הגשמי המצטייר בחמשת החושים.

אומר בגמרא שמואל: "נהירין לי שבילי דרקיעא כשבילין דנהרדעא" דהיינו, נהירים לי שבילי הרקיע וחכמת הכוכבים כשבילי עיר מולדתי נהרדעא.
אך כמובן שאין הוא דיבר על גרמי השמים הגשמיים שהם רק סימן, אלא התכוון שמואל שמאירים לו כל הסדרים והמהלכים בעולמות הרוחניים מעבר לזמן ומקום, ממש כמו שברור לו הרחוב הגשמי שהוא גר בו לחמשת החושים. מראה מה הייתה רמת ההשגה הפלאית העצומה שלו בשורשים הרוחניים.

עוד דבר מאוד מאוד מתמיה מה שמבוא בחז"ל הקדושים:
אומרת הגמרא: "אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב – עליו הכתוב אומר (ישעיהו ה, יב) ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: מנין שמצווה על האדם לחשב תקופות ומזלות – שנאמר (דברים ד,ו) ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים – הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות." (שבת עה,א).

לא לגמרי מובן לי העניין, כי מצד אחד זה סוג של התעסקות כמו עבודה זרה אם נותנים לזה יותר מידי חשיבות, מצד שני היו חכמים מאוד גדולים באומות העולם שידעו לחשב את הדברים האלה, ואף עובדי עבודה זרה מימי קדם, אם כך מה מיוחד בעם ישראל שזו חכמתו? , הרי לאומות העולם גם יש חכמות אלה, ואף גדולות מהם..

כמו כן מדוע אומרת הגמרא שזו חכמתנו ובינתנו לעיני העמים?
אלא זה רק סימן, חז"ל בעיקר דיברו על המהלכים בעולמות הרוחניים דקדושה, שמי שלא יודע את המהלכים ואת הסדרים, כיצד ידע לנהל את נפשו הרוחנית?. הגויים נביאי השקר והטומאה השתמשו בכוכבים ובמזלות, לשם הפרטיות שלהם ,לשם הגדלת האגו והתאווה.. 

כוכב בבחינת כוח בו, הרצון לידיעה, הרצון לעוצמה.

מזל בבחינת נוזל, שרוצים לקבל באנוכיות את השפע ללא עבודה.

כמו שאומרים לנו חז"ל שמה שידעו בזמנם בעבודה זרה, אנחנו לא תופסים בכלל, הם לא היו טפשים שמשתחווים רק לפסל גשמי, או לאייפון, אלא לקחו את הפסל כיוונו אותו כנגד כוכב, שהכוכב הזה מכוון כנגד כוכב דטומאה בעולם עליון יותר וכן על דרך זה.. גם כשכתוב שהמן היה אסטרולוג, דהיינו שראה בשורשי הטומאה.

אבל דווקא עם ישראל לומד את המהלכים של העולמות העליונים והשורשים ועוסק בדברים האלה כדי להתקרב לה' יתברך.

כמו שאומר הרב"ש:
ופירש, דאם האדם רוצה ללמוד חכמת הקבלה, לדעת כמה עולמות וכמה ספירות יש, היינו כבוד אלקים, לדעת גודל כבודו יתברך, "הסתר דבר". אבל אם רוצה ללמוד החכמה, לדעת איך להמליך את הקדוש ברוך הוא, ואיך לעובדו בכוונה ולקדש רמ"ח אבריו, ולעשותם מרכבה להקדושה – וזהו נקרא "כבוד מלכים" האיך להמליכו ולעבדו, אז "חקור דבר".

על כן חכמתנו של חישוב תקופות ומזלות אין הכוונה לחכמה הגשמית של זה, כי גם הגויים יודעים לעשות זאת בצורה מצוינת, אלא מדובר בעיקר על החכמה הרוחנית שלנו מעבר לזמן ומקום, דוגמא לדבר מתיקוני הזוהר:

ביאור הדברים: המוחין של הארת חכמה הנקראים חשבון אינם מתגלים אלא במלכות, כמ״ש בזהר (בראשית ב׳ אות קס״ג) ר׳ שמעון אמר גימטריאות וחשבון תקופות ועבורין כלא הוא בסיהרא דהא לעילא לאו איהו. שפירושו הוא: אע״פ שמוחין דהארת חכמה, המכונים חשבון, יוצאים בבינה אחר שחזרה לראש א״א, ונעשית בו לחכמה, עכ״ז אין המוחין מתגלים שם בבינה, להיותה תמיד באור חסדים בלבד, ואפילו ז׳ התחתונות של בינה, הם בעצם רק אור של חסדים, ואין שם מקום לגילוי המוחין דהארת חכמה, אלא בינה משפיעה מוחין אלו אל ז״א, וגם ז״א עצמו הוא כולו מתוקן במוחין דאו״א עלאין, ואין בו מקום לגילוי המוחין הללו, אלא שז״א משפיע אותם אל הנוקבא, ובה הם מתגלים, וע״כ נקראת המלכות בשם חכמה תתאה. וזה אמרו (באות תמ״ד) שכינתא איהי חשבון תקופות ומזלות ומולדות ועבורין, כי זווג זה המגלה המוחין דחשבון ומספר הוא רק במלכות, ולא בהמדרגות שלפניה.  עד כאן לשונו.

עוד אומר – ספר הזהר מאמר ואלה המלכים סולם רמ) ואתמנא בעטורא דלעילא וכו': ונתמנה כח השליטה ההיא, דהיינו המנעולא כנ"ל, בעיטור שלמעלה, דהיינו בג"ר המדרגה, ששם נקבע מקומו, כנ"ל בדבור הסמוך, וגם נתמנה לרדת למטה, לו"ק המדרגה, עד שנקשרו בו הכוכבים והמזלות. וכל אחד ואחד, דהיינו כל כח שליטה שיש בכל אחת מג' העטרות הנ"ל, יש בו ככב אחד ומזל אחד. וכל הככבים מתיחסים למדרגות שלמעלה, וכל המזלות למדרגות של מטה, ועל כן כל מדרגה ומדרגה מתעטרת במקומות ידועים כראוי לכל אחת. 

ביאור הדברים. מזל, פירושו, קיבוץ כוכבים המקושרים זה בזה, ומהלך אחד משותף לכולם. כוכבים, מורה, שאינם מקושרים זה בזה, וכל אחד פונה לדרכו. ונתבאר לעיל בסמוך, סוד הקשר של הספירות, שהוא מטעם, שאין החכמה מאירה בלי חסדים שבימין, ואין החכמה מקבלת החסדים שבימין, זולת על ידי הכרעת הקו האמצעי, ונמצאים שלשתם צריכים זה לזה ומקושרים זה בזה. ולפי"ז כל סבת הקשר הוא, משום אור החכמה, שאינו יכול להאיר בלי חסדים, וע"כ נוהג זה רק בו"ק של כל מדרגה, ששם מאיר המפתחא, שה"ס עטרת יסוד, והי' יוצאת מאויר, ונתגלה שם אור החכמה, מה שאין כן בג"ר של כל מדרגה, ששם שולט כח המנעולא, שה"ס המלכות דצמצום א', ואין הא' יוצאת מאויר שלהן (כנ"ל בהקדמת הזהר דף מ"ד ד"ה וטעם עש"ה) 

עוד אומר: אור הבהיר – ערך ראשי: "מזל הוא מלשון הכתוב יזל מים מדליו, וכן תזל כטל אמרתי. ויש ב' מזלות: מזל עליון ומזל תחתון שה"ס שלש עשרה מדות של רחמים. וח' מדות הראשונות מן אל עד ונוצר חסד נק' מזל עליון, והמדות מן לאלפים עד ונקה נק' מזל תחתון, שהמה שורשים המשפיעים כללות כל השפע לתחתונים בין לצדיקים ובין לרשעים.

על כן כדי לעלות במדרגות הרוחניות, על האדם להכיר את חוקי העולמות העליונים את חוקי הנצח! בבחינת "דע את אלוקי אביך ועבדהו"
שהם הפרטים, הם השבילים והנתיבים להתקרב למלך, אבל כמובן הקבלה, התורה לא מדע, תעשה ככה וככה, זה  הרבה מעבר לזה, הפרטים הם רק אמצעי.

לכן באמת חשוב להתחזק וללמוד את חוקי תלמוד עשר הספירות וכתבי האר"י והזוהר, כדי שנדע להלך בעולמות הרוחניים מעבר לזמן ומקום, אבל עד שהאדם לא מוכשר לזה לא מגלים ולא מראים לו עולמות עליונים והרי הוא כעיור מגשש קיר. על כן עלינו להתחזק בחכמתנו ובינתנו האמיתית לעיניי העמים – שהיא חכמת הקבלה, חכמת האמת.

אומר בעל הסולם בפרי חכם: "ולא מטעם הבלתי נתפס, נמנעים העולם להגות בה, כי האסטרונום אין לו שום תפיסא בכוכבים ופלאנטין, אלא במהלכים  שהם עושים, בחכמה נפלאה מתוקנת ונערכת מראש, בהשגחה נפלאה. ואם כן גם הידיעות שבחכמת האמת, אינו נעלם יותר מזה, כי המהלכים מתבארים היטב אפילו למתחילים, אלא כל המניעה היתה משום שהמקובלים העלימוה מהעולם בחכמה גדולה."

אם כך מה נעשה שאנו באמת עיוורים מגששים קיר, ואף מאוד בדור הזה, לא פשוט בכלל.. אז מה יהיה דיננו? האם נגזר עלינו לראות רק מה שהחושים הגשמים מציעים לנו? שזה, עם נעגל על פי מדרגת נפש דנפש דנפש רק 1% מהמציאות האמיתית?

אומר בעל הסולם בהקדמה הקדושה לתלמוד עשר הספירות:
קנה) ולפי"ז, יש לשאול, א"כ, למה זה חייבו המקובלים לכל איש ללמוד חכמת הקבלה, אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו, כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה, ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם. פירוש, כי כל אדם מישראל, מובטח בסופו, שישיג כל ההשגות הנפלאות, אשר חשב השי"ת במחשבת הבריאה להנות לכל נברא. אלא מי שלא זכה בגלגול זה, יזכה בגלגול ב' וכו' עד שיזכה להשלים מחשבתו ית' שחשב עליו, כמ"ש בזוהר, כנודע. והנה כל עוד שלא זכה האדם לשלימותו, נבחנים לו אותם האורות העתידים להגיע אליו, בבחינת אורות מקיפים, שמשמעותם היא, שעומדים מוכנים בעדו, אלא שהמה מחכים לאדם, שיזכה את כלי הקבלה שלו, ואז יתלבשו האורות האלו בכלים המוכשרים.

ולפיכך, גם בשעה שחסרו לו הכלים, הנה, בשעה שהאדם עוסק בחכמה הזאת, ומזכיר את השמות של האורות והכלים, שיש להם מבחינת נשמתו שייכות אליו, הנה הם תיכף מאירים עליו, בשיעור מסויים, אלא שהם מאירים לו בלי התלבשות בפנימיות נשמתו, מטעם שחסרים הכלים המוכשרים לקבלתם, כאמור. אמנם ההארה שמקבל פעם אחר פעם, בעת העסק, מושכים עליו חן ממרומים, ומשפיעים בו שפע של קדושה וטהרה, שהמה מקרבים את האדם מאד, שיגיע לשלימותו.

קנו) אבל תנאי חמור יש בעת העסק בחכמה זאת, שלא יגשימו הדברים בענינים מדומים וגשמיים שעוברים בזה על לא תעשה לך פסל וכל תמונה ח"ו, כי אז, אדרבה מקבלים היזק במקום תועלת. ולפיכך הזהירו ז"ל שלא ללמוד החכמה כי אם לאחר ארבעים שנה או מפי רב, וכדומה מהזהירות, וכל זה הוא מהטעם האמור. ולפיכך, הכינותי בעז"ה את הפירושים פנים מאירות ופנים מסבירות על עץ חיים, שעשיתי, כדי להציל המעיינים מכל הגשמה.

אז האם יש משמעות למזל הגשמי?
יש משמעות סמלית בלבד, הייתי אומר שזה סימן לפוטנציאל הרוחני של האדם, לא סיבה, רק סמל בלבד.
אם היינו באים להגדיר את זה באחוזים הייתי נותן לזה 5%-10% חשיבות.
כל השאר תלוי בעבודה הפנימית של האדם, שהיא מעבר לזמן ומקום, וודאי מעל המזלות.
אם כי כאשר האדם פועל את צד הגוי שבו הוא יהיה מאוד נתון למזל הרוחני שלו, או למזל הגשמי על פי יחס סימן סיבה חלקי זמן ומקום ליודעי חן.

מה שכן, התורה גילתה לנו שבחגים ומועדי ישראל ואף החודשים, יש זמן קוסמי מאוד מאוד מיוחד בעל השפעה מובהקת וחזקה שמסוגלת לגרות את הנפש לעשות עבודה פנימית גדולה ועמוקה, לכן גם נקבעו לנו כל ענייני החגים על פי זמנים מדויקים של מהלך הלבנה. כאן בחגים התורה גילתה לנו זמן מיוחד בבחינת "מקדש ישראל והזמנים" שיש זמן קוסמי לסוג עבודה רוחניות מסוימת, ובמקום הזה יש להעזר הרבה בזמן הגשמי כסגולה להתעוררות וגירוי רוחני חזק לנשמה, כל חג וחודש על פי עניינו וסודותיו.

מה ההבדל בין התאריך הלועזי לתאריך העברי?

מה יותר נכון? מה יותר אמיתי?

מה ההבדל בין חודשי החורף לחודשי הקיץ?

לפני שנענה על השאלות נדבר קצת על המזלות בשורשם הרוחני מעבר לזמן ומקום:

אומר בתיקוני הזוהר מראות הסולם:
וענין י״ב המזלות הוא, כי כלל הוא אשר כל תחתון אינו מקבל אלא דרך המסך של העליון ממנו, ולכן אי אפשר לתפארת ויסוד לקבל אלא ע״י התלבשות הארתם ביסודות דאו״א. ויסודות דאו״א מרומזים בב׳ ווי״ן שבאות ד׳ כי קו המושכב לרוחב הד׳ הוא בחינת יסוד דאמא, שנקרא רחב וקצר. וקו המוקם לאורך הד׳ ממעלה למטה הוא בחינת יסוד דאבא הנקרא צר וארוך. ופירושו של צר וארוך הוא, שצר וסתום מבחינת חסדים, אלא שהוא ארוך מבחינת חכמה, שמבחינת החכמה אין בו שום חסרון כלל, אלא להיותו צר מחסדים, אי אפשר אל התחתונים הימנו לקבל הארתו. כי אין לנו תפיסה באורך בלי רוחב, אלא ע״י שהוא מתאחד ומזדווג עם יסוד דאמא, שאז אין לו עוד חוסר של חסדים, אז נבחן שהאורך קיבל גם צורת רוחב ואפשר להשיגו, וכל הארה המושפעה דרך היסוד נקראת מזל מטעם שמתגלית טפין טפין. ולכן נקראים מזלות וחשבון י״ב ה״ס ב’ הו״וין, שהם מאירים בבחינות ו״ק דאו״י וו״ק דאור חוזר, כי בערך ג״ר דבינה נחשבים הארות המזלות לו״ק. וז״ס י״ב אותיות הפשוטות שביסוד, (עי׳ בשער מאמרי רשב״י תחלת שמות, ובע״ח שער ה׳ פ״ז, ושער ל״ח פ״ג, ושער ל״ט פט׳׳ו, ושער מ״ג פ״ב. ולעיל בהקדמה אות ש״ז). עד כאן לשונו.

לכן קודם כל מדברים איתנו מעבר לזמן ומקום בעולמות הרוחניים, כפי שהסביר -מזל נקרא מלשון "נוזל" -טיפין טיפין, שהשפעה ממנו נוזלת ונמשכת למטה, לחלק הנשמה שבגוף. כמו כן מהשפעה זו גם באים לאדם הרהורי תשובה, התעוררות, ועוד רבות.

אם כך אנו רואים שמבחינה רוחנית המזלות הם דרכים שהשפע נוזל למציאות, כל העניין של צמצום ב' גורם לחלוקה של י"ב, וכך גם חלוקה למזלות, המיצגים את דרכי קבלת השפע.

רק זה מייצג את צד הטבע שבמציאות, ישראל מעל מהמזל הגשמי ואף הרוחני, כי ה' יתברך המזל שלהם.
עם זאת יש חשיבות למזלות בעיקר לעניין המועדים וסוג העבודה הקוסמית שעושים במהלך השנה וראוי להעזר ולהשתמש בהם במסגרת הקדושה על פי מה שהתורה לימדה ונתנה לנו סימנים אותות מועדים וזמנים.

לעניין יום הלידה כפי שאמרתי הייתי נותן לזה חשיבות של 5% 10%, למועדים 20% כאשר מוסיפים להם כוונה.
וכל השאר תלוי בבחירה של האדם ובתיקון הפנימי שלו. מה שכן כאשר האדם נתון רק לבהמה והגוי שבו, אכן המזל מאוד משפיע עליו וכופה עליו את המציאות בלי אפשרות בחירה, אבל כאשר הוא משתמש בצד הבחירה והיהודי שבו, הוא הרבה מעל המזל.

בכל אופן המזל הגשמי לפי הלידה תמיד יהיה סימן ולא סיבה, כמו כל שאר הדברים שמתבטאים בגשמיות.

מה ההבדל בין התאריך הלועזי לתאריך העברי?

הלוח העברי: מבוסס על שילוב מחזור הירח ומחזור השמש.

הלוח הנוצרי: מבוסס על שנת כוכבים (זמן ההקפה של כדור הארץ סביב השמש)

הלוח המוסלמי: מבוסס על מחזור ירח – כלומר על התקופה שבה משלים הירח הקפה שלמה סביב כדור הארץ.

היהודי סופר את החידושים שלו על פי האמונה אגב השכל הישר.
הנוצרי סופר את החידושים שלו רק על פי הידיעה ומה שנראה.
המוסלמי סופר את החידושים שלו על פי ההרגשה.

המיוחד בלוח העברי, שהוא משלב בין אמונה לידיעה, בבחינת דעת דקדושה, דעת אמונית.
ושאר הלוחות או שמאל או ימין, או רגש או שכל כמטרה.
והיהודי כמידת יעקב מאוזן ביחס בין האמונה לידיעה, בבחינת האמצע.

מה יותר נכון? מה יותר אמיתי?

הלוח העברי יותר אמיתי, כי מייצג את צורת התיקון ותנועה הנשמה.
יש משמעות גם ללוח הלועזי, בחז"ל נקרא לוח דתקופה, אבל האמת היא מה שמביא אותנו לתיקון.
"התיקונים נותנים את הצורות" כפי שאומר הרב.
בכל אופן הלוח העברי מסמל את האמת השלמה של התיקון לכן מדויק יותר ברמה הרוחנית.
אף אם נראה שהלוח הלועזי לכאורה מדויק יותר גשמית בדברים מסוימים.

מה ההבדל בין חודשי החורף לחודשי הקיץ?

אומר האר"י -שער הכוונות ב':
מאמר: דרוש א' לענין ראש השנה: ה) ונתחיל בו' חדשי הקיץ, כי הם בנוקבא. והתחלתם מניסן, כי לכן כל חדש וחדש, יש בו מספר ימים רבים, שהם ל' יום בכל חדש, להורות כי הם בחי' ראשים, שכל ראש מהם כולל בחי' ימים רבים. והנה ניסן, הוא גולגולת הנקבה. אייר וסיון, תרין אודנין דילה. תמוז ואב, תרין עיינין דילה. ולכן נחרב הבית בב' חדשים אלו, בסוד עיני עיני יורדה מים, כי הם תרין עיינין, כחות הדין. וכבר נתבאר אצלנו, בהקדמת ביאור אדרת האזינו, כי העינים הם נצח והוד, ולכן נחרב הבית עיקר חורבנו בחודש אב, שהוא עין שמאל, שהוא ההוד, בסוד כל היום דוה, שהוא היפוך אותיות הוד. אלול, הוא בחוטם. והנה נשאר בחי' הפה שלה, שאין לו רמז בחדשים." עד כאן לשונו.

אם נרצה להסביר זאת בקצרה נאמר, שזה כמו ההבדל בין גבורות לחסדים.
כמו כן הספירת חודשים מניסן מייצגת את צד הנשמה שברצון, הצד הצורני, צד הרוח. והספירה מתשרי מייצגת את צד הגוף שברצון, צד החומר, צד ההשתוקקות. אם כי אפשר לראות לפעמים הופכיות, זה תלוי אם מדברים מהטבע, מהמציאות, או מתיקון הרצון. כמו למשל אריה הוא חסד, אבל מצד שני הוא גבורה, כמו כן גם הגמטריה של אריה זה גבורה, אבל רק מצד החומר. לכן כל דבר במקומו ועניינו וטעמו.

השפעת היסודות על המזלות:
הערה: היות והגשמיות היא רק סימן, אף כל עניין היסודות סימן, מדובר על יסודות של כוחות נפש, ולא יסודות של תאים בגוף, ואף לא של הנפש הבהמית דעולם הזה. אלא רק ברמת הסימן הסמלי. כי יכול להיות אדם שגופו פיזית כבד על פי יסודות ויש לו כוחות נפש מטורפים להזיז הרים ובניינים מבחינה רוחנית ונפשית, מכיוון שהנשמה מעבר לזמן ומקום, ואף הנפש, וכאשר משתמשים בתכונות פנימיות או בכוחות נפש אפשר להתעלות הרבה מעל היסודות הגשמיים שבאופן רגיל רק למי שנתון להם יש להם השפעה כללית על טבעו, אבל לא יותר מזה.

לכל יסוד אפיון שונה: המים מסמלים רגש, נתינה, זרימה, וחסדים; האש מייצגת חוסר, דחף יצירתיות והשתוקקות; האוויר מאופיין בשכל, באינטלקט ובתקשורת בין אישית; אדמה מאופיינת בחומריות, בהוצאה לפועל וביציבות.

רמב"ם ספר המדע: דרך האש והרוח להיות מהלכם ממטה מטבור הארץ למעלה כלפי הרקיע ודרך המים והארץ להיות מהלכם מתחת הרקיע למטה עד לאמצע שאמצע הרקיע הוא המטה שאין למטה ממנו ואין הילוכם לא בדעתם ולא בחפצם אלא מנהג שנקבע בהן וטבע שנטבע בהן: טבע האש חם ויבש והוא קל מכולם והרוח חם ולח והמים קרים ולחים והארץ יבשה וקרה והיא כבידה מכולם והמים קלים ממנה לפיכך נמצאים למעלה על הארץ והרוח קל מן המים לפיכך הוא מרחף על פני המים והאש קל מן הרוח ומפני שהם יסודות לכל גופים שתחת הרקיע ימצא כל גוף וגוף מאדם ובהמה וחיה ועוף ודג וצמח ומתכת ואבן גולמו מחובר מאש ורוח ומים ועפר וארבעתן יתערבו ביחד וישתנו כל אחד מהם בעת העירוב עד שימצא המחובר מארבעתן אינו דומה לאחד מהן כשהוא לבדו ואין במעורב מהן אפילו חלק אחד שהוא אש בפני עצמו או מים בפני עצמן או ארץ בפני עצמה או רוח בפני עצמה אלא הכל נשתנו ונעשו גוף אחד וכל גוף וגוף המחובר מארבעתן ימצא בו קור וחום לח ויבש כאחד"

אין מזל לישראל:

עוד אומר: ספר הזהר לך לך מאמרים לברית מילה: תמט) "אי לך ארץ שמלכך נער: היינו ארץ הזו שלמטה, היינו הנוקבא שבבריאה אשת מטטרו"ן (כנ"ל בראשית א' דף רכ"ט ד"ה ובג"ד ע"ש) כי למדנו, כל שאר ארצות של שאר העמים עובדי כוכבים ומזלות, ניתנו לשרים ממונים עליהם, ועליון על כולם הוא אותו שכתוב בו, נער הייתי גם זקנתי, ולמדנו שפסוק זה שרו של עולם אמרו, דהיינו מטטרו"ן, הנקרא נער. ועליו כתוב, אי לך ארץ שמלכך נער. ווי אל העולם שיונקים מצד זה, דהיינו מצד מטטרו"ן. וכאשר ישראל בגלות הם יונקים ממנו, כמי שיונק מרשות זר. כי ישראל צריכים לינק מן הקב"ה ולא ממנו." עד כאן לשונו.

לכן אנו רואים שאין ישראל נשלטים ע"י המזלות, אלא ישראל שולטים במזלות כאשר הם בקדושה, לכן גם אנו משתמשים בהם קצת, והשימוש הוא בעיקר לענייני קדושה ועבודת ה', אך יש מאוד להיזהר לא לחרוג, אם נותנים לזה משמעות יתר הרי זה עבודה זרה.

אמרו חז"ל "אין מזל לישראל", היינו שבני ישראל אינם נתונים תחת שליטת המזלות, כמו שנאמר בפסוק  "אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה". רש"י מפרש ש"על ידי תפילה וזכות משתנה מזלו לטובה".

זאת אומרת, שאף שהמזל מטה את האדם לנהוג באופן מסויים – הרי רק לגוי שבאדם אין אפשרות להתגבר על נטייה זו, כיון שאין בחירה אמיתית לצד הדומם צומח חי שבאדם. אך למדרגת היהודי, האדם שבאדם ישנה בחירה אמיתית וכוח שלמעלה מהטבע, ביכלתו להתגבר על השפעת המזל. יותר מזה כאשר אדם שולט על המזל ע"י כוח בחירה ועבודה פנימית הוא יכול להיות הפוך לגמרי ממזלו, למשל מזלו להיות קמצן, אבל ע"י עבודה פנימית וכוח בחירה, הפך את מזלו לגמרי באותה שעה.

על דרך החסידות ופנימיות התורה – אפשר להגיד שכאשר האדם פועל רק בתוך הדעת המזל שולט עליו, והוא נתון לו ואף מתחתיו, אבל כאשר פועל למעלה מהדעת, הרי הוא מעל המזל ומושפע מה' יתברך. בבחינת "אני ולא שליח", בבחינת "אין עוד מלבדו".

כידוע יש בחינת ג"ר ובחינת ו"ק, כוכב מלשון כוח בו- זה בחינת הג"ר
מזל בחינת ו"ק = מבחינת נוזל, כפי הכתוב "יזל מים מדליו".

המזל מסמל את הצד המיסטי, כמו דבר שמשפיע על תת המודע שבאדם.
הכוכב דווקא משפיע על המודע של האדם כאשר מוכשר לכך.

על השפעת המזל אמרו חז"ל על הפסוק  "וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי לֹא רָאוּ אֶת הַמַּרְאָה אֲבָל חֲרָדָה גְדֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם" – "אף על גב דאיהו לא חזו מזליהו חזו". היינו שהאנשים לא ראו את המראה האלוקי והוא לא חדר בהם בפנימיות, רק מזלם שלמעלה ראה זאת; ולכן הם קיבלו השפעה מהגילוי באופן מקיף, השפעה על תת המודע, ולכן נפלה עליהם חרדה גדולה.

עוד עניין שאין מזל לישראל, דהיינו שהמזל שלהם מגיע מבחינת "האין", מהבורא יתברך, מהכלל- ולא מהפרטים.

קצת פיצ'יפקעס (-: על תכונות המזלות והחודשים ברמה סמלית:

מזלות וכוכבים:

ברקיע ישנם שבעה כוכבים שלכל אחד מהם מזל שונה, והם: שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה. כל אחד מהם משמש בזמן אחר, על פי סדר שעות היממה וימי השבוע.

למזלות אלו ישנם השפעה על הנהגת האדם, כמפורט בגמרא שמי שנולד ביום מסוים מימי השבוע, מקבל תכונה בהתאם למזל השולט ביום זה. אמנם, אין הכוונה כי המזל מכריח את האדם לנהוג כך ושולל ממנו את הבחירה החופשית כיצד לנהוג – רק שהמזל פועל שתהיה לו נטייה סמלית מסוימת לכיוון זה.

מובא במסכת שבת ובספרי מקובלים על שעת הלידה:

צדק– מלאכו שהוא נפשו נקרא צדקיאל.

מאדים– מלאכו שהוא נפשו נקרא סמקל.

חמה– מלאכו שהוא נפשו נקרא רפאל.

נוגה– מלאכו שהוא נפשו נקרא ענאל.

כוכב– מלאכו שהוא נפשו נקרא מיכאל.

לבנה– מלאכו שהוא נפשו נקרא גבריאל.

התלמוד מפרט (שבת קנ"ו) את סגולות היום, והנטיות בהן נולד האדם, הבאנו את עיקרי הדברים עם השלמות קלות:

מי שנולד ביום ראשון בשבוע: יהיה אדם שלם במידה אחת, ואין בו ממידה אחרת. הוא יהיה ראש, כמו שיום זה ראש וראשון למעשה בראשית. נולדים ביום זה צדיקים ורשעים.

מי שנולד ביום שני: יהיה רגזן, כי נחלקו בו המים העליונים מן התחתונים.

מי שנולד ביום שלישי: יהיה עשיר ונואף, כי נבראו בו העשבים הממהרים לצמוח, יוצאים בערבוביה ויונקים זה מזה.

מי שנולד ביום רביעי: יהיה חכם ונהיר, ובעל זיכרון. חזק משום שנבראו בו המאורות.

מי שנולד ביום חמישי: יהיה גומל חסדים, כי נבראו בו הדגים והעופות, שאינם טורחים להשגת מזונם, אלא הם ניזונים מחסדו של הקב"ה.

מי שנולד ביום שישי: יהיה מחזר אחר המצוות, שכן הדרך בערב שבת לחזר אחר מצוות השבת.

מי שנולד בשבת: יקרא קדוש, כי קדושת שבת רבה.

רבי יהושע בן לוי אמר: "לא מזל יום גורם, אלא מזל שעה" (שבת קנ"ו, ע"א). שבע מזלות משמשים את השעות: חמה, נוגה, כוכב, לבנה, שבתאי, צדק ומאדים.

מי שנולד במזל חמה: יהיה איש זיותן (לשון זיו, אור), מאיר כשמש, יאכל וישתה משלו, כשמש שאינה משיגה את גבולה למשול בלילה. סודותיו מגולים כשמש שהיא גלויה.

מי שנולד במזל נוגה: יהיה עשיר ונואף, כי ממנו נולדת האש.

מי שנולד במזל כוכב: יהיה איש נהיר וחכם, משום שכוכב מצוי תדיר אצל החמה. וכסופר המצוי אצל מקור המידע, יכתוב דרך הילוכו ותקופותיו.

מי שנולד במזל לבנה: יסבול מרע, כלבנה המתנוונת והולכת. יאכל וישתה את שאינו שלו, כי הלבנה אינה בעלת אור משלה.

מי שנולד במזל שבתאי: מחשבותיו יהיו בטלות לדעה אחרת, כל מה שיחשוב יתבטל (שבתאי, מלשון שביתה – ביטול).

מי שנולד במזל צדק: יהיה צדקן במצוות הצדקה.

מי שנולד במזל מאדים: יהיה שופך דמים, מקיז דם, קצב או מוהל, אופיו ומידותיו של האדם מושפעים מהמצוות, אולם הבחירה החופשית לא ניטלה ממנו. האדם יכול לכוון את תכונות נפשו המולצות לאפיק הטוב. כך לדוג', הנולד במאדים אם יבחר בטוב הגמור – יהיה מוהל. בבינוני – יהיה קצב-שוחט, ברע – שופך דמים. הבחירה נתונה בידו!

שעת הלידה:

בשעה א'- יהיה אדם גדול, יהיה גדול בשררה ויהיה עצל במעשיו.

בשעת מאדים- יהיה או רופא או שוחט או מוהל.

בשעת נוגה- יהיה סוחר וחכם בחכמת השיר והניגון.

בשעת כוכב- יהיה אוהב אמת וקרוב להיות חכם או סופר.

בשעת צדק- כל ימיו יהיה טוב.

בשעת לבנה- יהיה זך ותמים.

בשעת שבתאי- יהיה סרוח בגופו ויהיה גיבור ובעל זימה.

–

נולד ביום ב' שקול יהיה בנכסים, פעמים עני ופעמים עשיר.

בשעת לבנה- יהיה חכם או דיין.

שעת חמה- יהיה עני, אבל לא עני מאוד.

בשעת נוגה- חסיד ועשיר יהיה.

בשעת שבתאי- יהיה סרוח בגופו.

בשעת כוכב וצדק- צדיק וישר יהיה.

בשעת מאדים- ספק להיות שר הטבחים.

–

נולד ביום ג' יהיה עז פנים וגבה רוח.

בשעת מאדים- גנב יהיה או בעל חסד.

בשעת נוגה- סרוח בגופו.

בחמה וצדק- רב ועשיר יהיה.

בשעת הלבנה- אור עיניים לכל אדם יהיה.

בלילה בשעת מאדים- ליסטים יהיה או צדיק גדול.

בלילה בשעת נוגה- ירא שמים יהיה.

בלילה בשעת שבתאי- יהיה הלוכו באמת.

בלילה בשעת כוכב- שופט ומפלפל בהלכה יהיה.

בלילה בשעת חמה- דברן, חמדן, ופחדן יהיה.

–

נולד ביום ד' חכם ונהיר

בשעת צדק- צדיק ושופט יהיה.

בשעת חמה- עשיר יהיה.

בשעת נוגה- חכם ועשיר.

בשעת מאדים- רשע יהיה.

בשעת שבתאי- חכם גדול יהיה.

בכוכב- חוזה או סופר יהיה.

בשעת לבנה- יצליח בזיוף יהיה.

–

נולד ביום ה' גדול וחכם יהיה.

בשעת צדק- פקח גדול.

בשעת מאדים- עשיר וגנב.

בשעת נוגה- קנאי וגונב דעת הבריות.

בכוכב- יהיה רמאי או עסקן .

בשעת שבתאי- לא רע ולא טוב יהיה.

בחמה ולבנה- ילך בדרך ישרה, אוהב את הבריות ואוהבים אותו כל בני האדם.

–

נולד ביום ו' עשיר וחסיד יהיה.

בשעת נוגה- חכם וגיבור יהיה.

בכוכב- פקח וחסיד.

בכוכב צדק- רודף צדקה וחסד.

בחמה או בלבנה- שם טוב יהיה לו.

בשעת שבתאי- רע או איטי.

בשעת מאדים- חנף ורע וגבה רוח.

–

נולד יום שבת קודש בעל קדושה יתרה

בשעת שבתאי- יאריך ימים ויהיה סרוח.

בשעת חמה- בעל חימה יהיה.

בשעת נוגה- בעל מריבה יהיה.

בכוכב או בצדק- מכובד לבריות ויכבדוהו.

בשעת לבנה- אוהב האמת ודרך הישר.

 

חודש תשרי: מזל מאזניים

תכונות המזל: הססנות, פשרנות, איזון, גמישות, התחשבות, חברותיות, אמינות, נעימות, אהוב על הבריות, אוהב ליצור קשרים חברתיים קרובים, נוח להשפעה, חושש לטעות , אינטליגנט, תרבותי,  אוהב הרמוניה, שואף לאיזון.

על החודש: יסוד: אוויר
ספירה: חסד דגבורה
שבט: בנימין
כוכב: נוגה {ונוס}
קבוצת מזלות: המזלות הפעילים
חודש דתקופה לפי השמש: 23.10-23.9 

סמל:

על החודש: מזלו של חודש תשרי דומה לצורת מאזניים מעין שתי כפות מאזנים וחוט משקולת בניהם. לרמז שבחודש זה נידון כל העולם כולו לפי מעשיו של האדם ושוקלים במאזנים זכויות כנגד עוונות. הכוכב השולט בחודש תשרי ובמזל מאזניים הוא כוכב נוגה. נוגה הוא כוכב האהבה, ולא במקרה. חודש תשרי הוא אכן החודש של "ואהבת לרעך כמוך", חודש של סליחה, מחילה ואהבה, וזה מה שיאפשר לנו להתחבר לכוח החיים הזמין לנו בחגי תשרי לשנה שתבוא. בנביאים חודש תשרי מכונה בשם ״ירח האיתנים״. בית המקדש הראשון נחנך בידי המלך שלמה בחודש תשרי, הוא ירח האיתנים, שנאמר: ״ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האתנים בחג הוא החדש השביעי״.

חסידות: בקרוב

חודש חשוון: מזל עקרב

תכונות המזל: רגש עז, סוער, קיצוני, חי במתח פנימי, מאופק, נע ע"י אינטואיציה, בעל רגשות קוטביים, בעל כוח אנרגטית, חודר לעומקים,  בעל שאיפות, נמשך לנסתר, מתמודד טוב עם משברים, בעל תשוקה.

יסוד: המים
ספירה: גבורה דגבורה
שבט: דן
כוכב: מאדים {מארס}
קבוצת מזלות: המזלות הקבועים
חודש דתקופה לפי השמש: 22.11-24.10
סמל:

על החודש: שמו הקדום של החודש הוא "ירח בול". שם זה נזכר במקרא פעם אחת בלבד, בקשר לחנוכת בית המקדש הראשון בידי שלמה המלך, כמובא לעיל. יש בשם זה רמזים לסתיו המתקרב. רש"י על הפסוק במלכים מסביר: "שהעשב בלה בשדה ובוללין לבהמה מן הבית", ורד"ק מפענח: "ונקרא כן מפני הגשמים שמתחילים בו, עניין מבול". המשמיטים מ"מרחשוון" את ה"מר" שבו וקוראים לו "חשוון" טוענים כי "מר" – כמשמעו – הוא רע ומר, שהרי לא זכה חודש מרחשוון לחגים משלו, והוא שומם ומשמים באין שמחה. לא די בכך שהחודש הזה לא זכה לחג ולמועד, אלא גם רבו בו הצרות והפורענויות שבאו לעולם. בחודש זה החריב המבול את העולם; בחודש זה מתו מתושלח הצדיק וכן שרה ורחל אמותינו. ירבעם בן נבט קבע בחודש זה לדיראון עולם חג, יום שבדה מלבו, כדי לקרוע את מלכות בית דוד, להפר את אחדות העם ולהטותו לדרך של עבודה זרה.

חסידות: נקרא מר-חשוון כי לא מצויים בו חגים, מייצג מצב של חוסר אור מחד, אבל נותן הזדמנות עבודה מאידך.
זמן של בניית רצונות חדשים, לאני שהתכלל בתודעה עליונה ולא בפרטיות. זמן של מרות, לכאורה ללא חגים, אבל הזדמנות למסגרת המכינה למהלך השנה. זמן לבניית של הקשבה נדיבה. זמן לילה, זמן של הכנה ובניית אמונה.
בחודש זה היה המבול בבחינת המים הזידונים, מי ה' אשר אשמע בקולו ומה העבודה הזאת לכם, שאלות אלה מטביעים את כל היקום והקיום דקדושה של האדם אם לא עושה תיבה של אמונה ששומרת עליו. כידוע כפי שאומר רשב"י הקדוש – ספר הזוהר הוא תיבת נוח, מה שמגן על הנשמה מהקליפות.

חודש כסלו: מזל קשת

תכונות המזל: בעל בטחון עצמי ואנרגיה, תמיד שואף קדימה, הרפתקן, אוהב להתחדש. לא אוהב הגבלות. מעוניין בחופש, ודואג להציב חוקים ולמצוא חופש פעולה במסגרות חייו, אופטימי, שוחר צדק, נלהב ושמח.

יסוד: אש 
ספירה: תפארת דגבורה
שבט: נפתלי
כוכב: צדק {יופיטר}
קבוצת מזלות: המזלות המשתנים
חודש דתקופה לפי השמש: 21.12-23.11
סמל:על החודש: מזלו של חודש זה קשת, כקשת הנראית בענן ביום הגשם. כיוון שמרובים בו הימים שהגשמים והשמש משמשים בהם בערבוביא, ועל ידי כך ניראת הקשת. בחודש כסלו חל חג החנוכה, ועל כן חודש זה הוא מן החודשים שעליהם היו שליחי בית הדין יוצאים מירושלים לכל חלקי הארץ ולגולה כדי להודיע על קידוש החודש. לפי האמור בגמרא, התקופה מתשרי ועד אמצע כסלו היא "עת זרע" ומאמצע כסלו זו "עת גשמים". המשנה מורה שאם הגיע ראש חודש כסלו ולא ירדו גשמים – בית דין גוזרין שלוש תעניות על הציבור. ספר נחמיה מתחיל בחודש כסלו. מסופר בו ובספר עזרא כי בכסלו כינס עזרא את העם השבים מבבל לירושלים כדי להבדילם מן הנשים הנכריות: "ויקבצו כל אנשי יהודה ובנימן ירושלים לשלשת הימים, הוא חודש התשיעי בעשרים בחדש, וישבו כל העם ברחוב בית האלקים מרעידים על הדבר ומהגשמים"

חסידות: בקרוב

חודש טבת: מזל גדי

תכונות המזל: רצון עז להישגים לממון ולעשירות. ביקורתי, שיפוטי ומחמיר. נוטה להיעצב ולכעוס על שהתאכזב מעצמו. אחראי ,מציאותי, יציב, בוגר, חסר ביטחון, מחפש יציבות, חומרי במידה רבה ובעל יכולת לעבוד לטווח ארוך. כושר חשיבה, שיקול דעת, בררן בחיי החברה, אחראי, חרוץ, שמרן, בעל ריכוז גבוה ושליטה עצמית.

יסוד: אדמה
ספירה: נצח דגבורה
שבט: גד
כוכב: שבתאי {סאטורן}
קבוצת מזלות: המזלות הפעילים
חודש דתקופה לפי השמש: 20.1-22.12
סמל:על החודש: מזלו של החודש גדי, שבו יוצאים הגדיים למרעה בשדות. דברים קשים קרו לעם ישראל לאורך הדורות בחודש זה. הדבר הקשה ביותר קרה ביום עשרה בטבת: ביום זה הציב נבוכדנצר מלך בבל דייק על ירושלים והחל המצור. לפי המסורת תורגם ביום ח' בטבת התנ"ך ליוונית: "מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושניים זקנים והכניסם בשבעים ושניים בתים ולא גילה להם על מה הכינסם ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולם לדעה אחת. חז"ל מלמדים אותנו כי שבעים הזקנים לא רצו לתרגם את התורה כלשונה מחשש לתקלות אשר יצאו מהתרגום, לכן שינה כל אחד על דעת עצמו שינויים מספר. הנס היה שכולם כיוונו לאותה דעה, וכך, בלי לתכנן מראש, שינו כולם בדיוק אותם שינויים. ט' בטבת הוא יום פטירתם של עזרא הכהן ונחמיה בן חכליה, מנהיגי העם היהודי בתקופת שיבת ציון, אשר עלו עם היהודים מבבל לארץ ישראל, חידשו את בניית חומות ירושלים ואף ייסדו את בית המקדש השני. עם מותם חשכו עיניהם של ישראל שאיבדו עמם דברים הרבה, ולא הייתה תמורה לאבדה זו.

חסידות: בקרוב

חודש שבט: מזל דלי

תכונות המזל: מפתיע ולא שיגרתי. פורץ מסגרות, פורץ גבולות. בעל סקרנות, בעל חשיבה אנליטית מפותחת. אוהב חופש ועצמאות. אוהב אנשים אך נבדל, חביב על הסביבה אך חסר מעט רגישות לזולת. יחודי וקיצוני. אוהב להיות במרכז, הגיוני, אדיאליסט, שוחר צדק, סובלני.

יסוד: האוויר
ספירה: הוד דגבורה
שבט: אשר
כוכב: שבתאי {סאטורן}
קבוצת מזלות: המזלות הקבועים
חודש דתקופה לפי השמש: 18.2-21.1
סמל:על החודש: מזלו של החודש דלי – כיוון שבשבט כבר יצאו רוב הגשמי שנה והבורות מלאים והמים שבבארות עולים, והדליים שואבים ממרומי הבור ולא מעמקו, וכשהם יוצאים מים הבור עדיין מימיהם נוטפים מדפנותיהם שמבחוץ. חודש שבט נחשב בעיקרו כחודש המים, מפני שבו יצאו רוב גשמי השנה והעצים מתחילים לשתות את המים החדשים. ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות, לכן התקבל גם כחג הנטיעות. בשנים האחרונות הפכה ארץ ישראל לארץ נושבת, ופריחתה המחודשת של הארץ, אשר עציה חוזרים להניב בשפע נפלא. בחודש שבט נהנים, כאמור, העולם וכל הצומח והחי שעל פני האדמה, בעלי חיים ובני אדם, מברכות המים: המים העליונים והמים התחתונים.  לפני כניסתם של בני ישראל לארץ ישראל ביאר להם משה את התורה ונתן להם את ״משנה תורה". הדבר החל בא׳ בחודש שבט של השנה הארבעים לצאתם ממצרים. משה בחר לחזור וללמד תורה לעם ישראל בשבט – משום סגולותיו של החודש, שיש בו כדי למזג בין קודש לחול ובין ברכת שמים לברכת האדמה. משה ראה בעיני רוחו את בני ישראל נוטעים נטיעות בארץ ישראל, והם הולכים בחודש שבט בהרים ובעמקים, ובידיהם דליים של מים להשקיה ושבטי עצים לשתילה, והם מיישבים ערים נשמות ומקיימים את דבר ה׳: ״וכי תָבֹאוּ אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל״.

חסידות: בקרוב

חודש אדר: מזל דגים

תכונות המזל: רגיש ומבין את הנפש, יכולת הסתגלות למצבים ולנסיבות. סבלני, מזדהה עם מצוקת הזולת. סלחן, ותרן גמיש, נוטה לדואליות רגשית ולסתירות. אהבה ודחייה מסובבים סביבו. נשמתו גבוהה מאוד ונמשך לרוחניות, אוחז במידת הענווה והצניעות. נפשו ססגונית ומגוונת ויכולה להתפרש לטוב או לרע (מחרף מידי או יותר מידי בקרקע). רגיש לאווירה ותדרים, מיסטי, בעל דמיון מפותח, עדין.

יסוד: המים
ספירה: יסוד דגבורה
שבט: יוסף
כוכב: כוכב צדק {יופיטר}
קבוצת מזלות: המזלות המשתנים
חודש דתקופה לפי השמש: 19.3-19.2
סמל:על החודש: מזל החודש דגים. לפי שבחודש זה הדגים שבנהרות ושבאגמים פרים ורבים ומזל דגים הוא מזל של ברכה, מפני שהדגים מכוסים מן העין ואין העין רעה שולטת בהם, ואין הקללה שורה בדגים לעולם, ואפילו במי המבול לא מתו כיוון שלא השחיטו דרכם. משמעות השם ״אדר״ בבבלית היא קודר, מעונן. ואכן, תיאור זה תואם בדרך כלל את מראה פני השמים בחודש אדר; אמנם האביב כבר מתדפק על שערי הארץ, הימים כבר מתארכים והלילות מתקצרים, אף על פי כן עדיין לא ירד החורף מגדולתו, השמים עודם מעוננים, וגשם – ופעמים רבות גם שלג – יורדים בחודש זה בארץ ישראל. יש האומרים: ״אל תקרי אדר אלא אדיר״, שכן מי לנו גדול ואדיר ממשה רבנו, שנולד ונפטר באדר, וכפי שנאמר על הקב״ה ״מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת״ חודש אדר הטבע כולו מתחיל ללבוש הוד והדר. בארץ ישראל, שבה אין הגשמים מצויים כל כך, השדות ממהרים להבשיל והפרחים להתייבש. על כן, בקיץ שולט בנוף הארץ הצבע הצהוב־היבש, ורק באביב מפארת יפעת הצבעים הרעננה את פני האדמה. החיזיון היפה הזה מתחיל להיות ניכר בחודש אדר, שהוא ראש וראשון לחודשי ההדר של השנה. עוד יש שדרשו ״אדר״ מלשון אדרת: ״האדרת והאמונה למי ולמי לחי העולמים" האדרת היא גלימת המלכים, ובחודש אדר התגלה מי הוא מלכו של עולם. גם אם הכל נעשה בסתר וכביכול בדרך מקרה, ברור היה לכל מי הוא מלכו של עולם, ועליו נאמר ״בלילה ההוא נדדה שנת המלך״.

חסידות: בקרוב

חודש ניסן: מזל טלה

תכונות המזל: יוזם, מנהיג, יצירתי, חכם, נוטה לחסד, בעל מחשבה מופשטת, יודע להניע דברים, בעל נדיבות, רחב לב, עקשן, גאה, יהיר, קיצוני, עז, פורץ דרך , פורץ מסגרות, הרפתקני, פעיל חברתי, בעל יכולת התאוששות מהירה.

יסוד: אש
ספירה: חסד דחסד
שבט: ראובן
כוכב:  כוכב מאדים {מארס}
קבוצת מזלות: המזלות הפעילים
חודש דתקופה לפי השמש: 19.4-21.3
סמל:על החודש: מזלו של החודש טלה על שם השה לבית אבות שצותה התורה לישראל להביא לקרבן פסח. כמו כן הטלה סימן לעשירות, ובלשון הקודש נקרא "עשתרות" על שם שמעשירות בעליהן, ובחודש זה מקור הברכה והחיים לכל השנה.  הקב״ה הראה למשה לבנה של ניסן בחידושה ואמר לו: ״החדש הזה לכם ראש חדשים״. זאת אומרת, החודש הזה עתיד ליהפך לכם לראש חודשים משום שבחודש זה, בעוד ימים מספר, אתם עתידים לצאת ממצרים, להיגאל. ניסן, אם כן, הוא החודש שבו יצאו ישראל ממצרים. אירוע זה של יציאת מצרים הוא האירוע החשוב ביותר בהווייתנו כעם. התורה וחז״ל העניקו, כאמור, משמעויות רבות וקשרו כתרים רבים לניסן, ובמיוחד לא׳ ניסן שהוא ראש החודש של ראש החודשים. כך, למשל, בא׳ ניסן בשנה השנייה לצאת בני ישראל ממצרים הוקם המשכן: ״ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן. יהושע בן נון מת ביום כ״ו בניסן ונקבר למחרתו, ביום כ״ז בניסן. חודש ניסן הוא המיועד לברכת האילנות, שכן באביב מלבלבים העצים ומעלים פרחים. על כן, היוצא בימי ניסן ורואה אילנות שמוציאין פרחים, מברך. אחת ל־28 שנה, בבוקרו של יום ד׳ הראשון של חודש ניסן, נוהגים לברך את ברכת החמה. ״הרואה חמה בתקופתה, הוא מכ״ח לכ״ח שנה, והתקופה בתחילת ליל ד׳.

חסידות: בקרוב

חודש אייר: מזל שור

תכונות המזל:  בעל רצון חזק לתועלתו, מחפש בטחון ומסגרת יציבה, פשוט, שיגרתי, מאופיין במזג נוח ובחמימות. הממון חשוב בעיניו, בעל צד חומרי וחפץ בתענוגות, רגוע, דיסקרטי, אוהב נוחות, אוהב טבע, חושני ועקשן.

יסוד: האדמה
ספירה: גבורה דחסד
שבט: שמעון
כוכב: נוגה {ונוס}
קבוצת מזלות: המזלות הקבועים
חודש דתקופה לפי השמש: 20.5-20.4
סמל:על החודש: מזלו של החודש שור אוכל עשב, שחודש זה הוא האחרון בחודשי הקיץ בארץ ישראל שהשור מוצא כדי שובעו בעשב השדה, כמו כן איר ראשי תיבות, "אני ה' רופאך". חודש אייר הוא החודש שבו צעדו בני ישראל לקראת מתן תורה בהר סיני, והצעדה הייתה בערגה וכמיהה – תוך כדי ספירת הימים – לרגע המיוחל והנכסף בו יעמדו לרגלי הר -סיני לקבל את תורת ה'. ובני ישראל בהיותם במצרים שקעו במ"ט שערי טומאה מתוך החמישים הנ"ל, וכשיצאו ממצרים ספרו את העומר וע"י מצווה זו יצאו משערי הטומאה ונתעלו לשערי הקדושה, עד שער הנ' – במתן תורה.

חסידות: בקרוב

חודש סיוון: מזל תאומים

תכונות המזל:  חברותי, מעניין, מקסים וקליל. נעים, ומקרין שמחת חיים, בעל אינטליגנציה שכלית, מבין ומעכל מצבים ויודע להגיב באופן מיידי למתרחש. בעל כושר שכנוע, חסר מנוחה ונמצא בתנועה, דברן, בעל שתי דמויות האחת כלפי חוץ והשנייה כלפי פנים. חסר סבלנות, שטחי, אוהב רוחב על פני עומק, מוכשר, בעל חוש הומור.

יסוד: אוויר 
ספירה:  תפארת דחסד
שבט: לוי
כוכב: כוכב
קבוצת מזלות: המזלות המשתנים
חודש דתקופה לפי השמש: 21.6-21.5
סמל:על החודש:  מזלו תאומים, רמז למשה ואהרן ששניהם היו שקולים כאחד ועל ידיהם נתנה תורה לישראל בחודש זה. עיקרו של החודש הוא חג השבועות, שהוא גם חג הביכורים וגם חג מתן תורה. בחג השבועות מסתיימת ספירת העומר הנמשכת שבעה שבועות, והוא כמובן אחד משלושת הרגלים שבהם בזמן שבית המקדש היה קיים היו עולים לרגל לירושלים מכל רחבי הארץ. על פי המסורת נתברך חודש סיון בברכה משולשת: בחודש זה נתן הקב"ה לעם ישראל תורה משולשת – תורה, נביאים וכתובים; לעם משולש – כוהנים, לוויים וישראלים; על ידי המשולש – משה רבינו, שהיה שלישי מבטן אמו; ביום השלישי – לימי ההגבלה; בחודש השלישי – חודש סיון.

חסידות: בקרוב

חודש תמוז: מזל סרטן

תכונות המזל:  טיפוס ביתי, השואף לביטחון, שואף למסגרת יציבה. בעל עוצמה רגשית גבוהה, נוטה לרגשנות יתר, נוטה למצבי רוח משתנים. אינו סובל ביקורת. עשוי להיות פזיז, חסר יציבות, עצבני, פחדן, פגיע, בעל שריון רגשי. בעל יכולת חמימות, רגיש ומודע לצורכי הזולת. נצמד לעולם החומר אך עם זאת, מרתק ומסתורי. רגיש ובעל זיכרון.

יסוד:  מים
ספירה: נצח דחסד
שבט: יהודה
כוכב: לבנה
קבוצת מזלות: המזלות הפעילים
חודש דתקופה לפי השמש: 22.7-22.6
סמל:

על החודש: מזלו של החודש סרטן, שכך היא דמות קבוצת הכוכבים השולטים בשמים בחודש זה, דומה לצורת סרטן, גם סרטני המים מתרבים בחודש זה מפני החום השולט בימים אלו. תמוז הוא תחילת ״תקופת״ הקיץ, הכוללת גם את החודשים אב ואלול, והוא גם הראשון מבין שני חודשי החורבן. י״ז בתמוז הוא יום תענית, והימים מי״ז בתמוז עד אחרי ט׳ באב נקראים ״ימי בין המצרים״.חודש זה נמנה עם שלושת החודשים תמוז, אב וטבת, שבהם דעך אור העולם, השתלטה האפלה וגדל הצער. ימים שמי״ז בתמוז ועד אחרי ט׳ באב מכונים ״ימי בין המצרים״. אלו הם ימי צער, מצוקה וצרות שבהם מרבים בבכי ומשוועים לה', בבחינת ״מן המיצר קראתי י־ה״. מספרם של אותם ימים הוא כ״א, בגימטרייה של השם ״אהיה״ הרומז על השתתפותו של הקב״ה בצרתם של ישראל: ״עמו אנכי בצרה״ בימים אלה נוהגים אבלות.

חסידות: בקרוב

חודש אב: מזל אריה

תכונות המזל:  אוהב השליטה, עוצמה, אגו ופאר. טיפוס מלכותי, השואף להרשים את הסביבה, ראוותן. אוהב מותרות, כריזמתי, אופטימי, מנהיג, יצירתי ומוחצן, נאמן לאמונותיו.

יסוד: אש
ספירה:  הוד דחסד
שבט: יששכר
כוכב: חמה
קבוצת מזלות: המזלות הקבועים
חודש דתקופה לפי השמש: 23.8-23.7
סמל:על החודש: בילקוט ירמיה מבואר: עלה אריה נבוכדנצר במזל אריה החודש החמישי והחריב אריאל המקדש, על מנת שיבא אריה הקב"ה במזל אריה החודש החמישי – אב ויבנה אריאל. והיינו שהחורבן בחודש אב היה על־מנת ובכדי שיבנה בית המקדש השלישי, שהוא בנינא דקוב"ה – בנין נצחי, שמעלתו היא באין ערוך לעומת בית ראשון ושני – בנינא דבר נש- שלא היה להם קיום. חודש אב מסמל מצב שלילי – חורבן המקדש. ולכן מבקשים אנו – מנחם-אב, שהקב"ה ינחם אותנו על־אף הצרות שפקדונו בחודש אב. אולם השם אב לכשלעצמו אף על פי שהוא מלשון כשדים, הריהו מבטא גם מצב חיובי ביותר בלשון הקודש, טוב יותר אפילו ממנחם. יום ההילולא של האריז"ל, מגלה חכמת האמת בעולם. רבי יצחק לוריא אשכנזי, המכונה בראשי תיבות שמו – האר"י החי נולד, בירושלים ת"ו ונתיתם מאביו בילדותו. בבית דודו התבודד ועסק בתורה ובעיקר בפנימיות התורה והגיע למעלות נשגבות ביותר בהתאם לגודל נשמתו העצומה. כשחזר לארץ הקודש התישב בצפת והחל לגלות את תורת הקבלה ולימד את תלמידיו – גורי האר"י – אשר רשמו את דברי תורתו (כתבי האר"י). נסתלק בשנת ה'שלב.

חסידות: בקרוב

חודש אלול: מזל בתולה

תכונות המזל:  שיפוטי, ביקורתי, דקדקן, יעיל, יצירתי, דייקן, שואף לשלמות, ומחפש ליצור סדר וצדק, בעל ביקורת נוקבת, אף בתמימות, דאגן מטבעו ובעל נפש לא רגועה נוטה להיקשר לחומר. יצירתי, אדיב, נאמן, יורד לפרטים, חרוץ, צנוע, עוזר לזולת.

יסוד:  האדמה
ספירה: יסוד דחסד
שבט: זבולון
כוכב: כוכב
קבוצת מזלות: המזלות המשתנים
חודש דתקופה לפי השמש:  22.9-24.8
סמל: על החודש: מזלו של אלול בתולה – על שם הכתוב "שובי בתולה ישראל" חודש של התחדשות התעוררות והתחלות חדשות. חודש של התחדשות והכנה והתעוררות, חודש של אמונה, בבחינת הבתולים- כדבר חדש בבחינת יש מאין.
חודש מסוגל לחידוש קשרים, לבניית אמון מחודש, ועוד רבות. לא סתם נאמר על חודש זה "אני לדודי ודודי לי" המלך בשדה: בחודש אלול הוא זמן התגלות י״ג מדות הרחמים. ואף על פי כן נחשבים לימי חול, משום שהתגלות י״ג מדות הרחמים אלו – היא בבחינת אתערותא (דלעילא) והכנה בלבד – לקראת העבודה העיקרית של חודש אלול, ובאה רק לעורר את האדם הנתון בעניניו הגשמיים, שיתעורר לעבוד את ה׳ מלמטה למעלה, בתיקון מעשיו. ח"י אלול (הולדת הבעש״ט) יום הולדת  רבי ישראל הבעש״ט נ״ע – לאביו הצדיק הנסתר רבי אליעזר ואמו הצדקנית שרה – ביום שני ח״י אלול בשנת ה׳תנ״ח. שנת תנ״ח אותיות נחת – להורות בא, שבהולדתו בשנת נח״ת נעשה נייחא לעליונים ונייחא לתחתונים.

חסידות: בקרוב

—————————————————————————-

הרחבה לבעלי עיון \ מקורות:

מט) גם שם זה, הוא בגימטריא ן', כנגד חמשים שערי בינה, שהיא בחינת גבורה. ולכן כח שם הזה הוא, להעלות את נצוצי הנשמות הטבועים בשרשי הקליפה, ואין בהם כח להעלות משם אל הקדש, ע"י שם בן מ"ב הנזכר לעיל, במנין ז' קולות שבזה המזמור, ועתה אנו מעלים ע"י שם זה. ודע, כי שם זה של יל"י שבפסוק זה, הוא בעשיה. אבל שם בן מ"ב, הוא ביצירה וזכור זה.

 

גמרא: אמר רבי יהודה: שני רקיעים הן, שנאמר: (דברים י,יד) הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים.

ריש לקיש אמר: שבעה, ואלו הן: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות.

וילון – אינו משמש כלום, אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית, ומחדש בכל יום מעשה בראשית, שנאמר (ישעיהו מ, כב): 'הנוטה כדק שמים וימתחם כאהל לשבת'.

רקיע – שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועין, שנאמר (בראשית א, יז) 'ויתן אתם אלהים ברקיע השמים'. וכן כתב הזוהר – הקדמה דף ח עמוד ב: "הרקיע דביה [שבו]חמה ולבנה וככביא ומזלי".

שחקים – שבו רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים…

זבול – שבו ירושלים ובית המקדש, ומזבח בנוי, ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן…

מעון – שבו כיתות של מלאכי השרת, שאומרות שירה בלילה וחשות ביום, מפני כבודן של ישראל…

מכון – שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד, ועליית טללים רעים, ועליית אגלים, וחדרה של סופה [וסערה], ומערה של קיטור, ודלתותיהן אש…

ערבות – שבו צדק, משפט וצדקה, גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה, ונשמתן של צדיקים,ורוחות ונשמות שעתיד להיבראות, וטל שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות בו מתים…וכסא הכבוד…ומלך אל חי רם ונשא שוכן עליהם….(חגיגה יב ע"ב)

ובפסחים (צד ע"א) " ר' יוחנן בן זכאי  מן הארץ עד לרקיע – מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה, ובין(כל) רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה,[וכתב רש"י: "עולם מהלך חמש מאות שנה,צא וחשוב עשר פרסאות (שאדם מהלך) ליום, נמצא עולה לכמה אלפים = 7,300,000ק"מ] .

"כל הכוכבים משרתים לשבעה ככבים של שעות, ואלה שמותן, חמה, נוגה, ככב, לבנה, שבתאי, צדק, מאדים" (פרקי דרבי אליעזר פרק ה).

וכן הוא בזוהר כרך ג (דברים) פרשת האזינו דף רפז עמוד א: "רקיעין שבעה אינון כמה דתנינן, [רקיעים שבעה הם כמו שלמדנו] וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות, …שבעה ככביא, שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה".

 וכן כתב רש"י מסכת ראש השנה יא ע" ב: "גלגל חמה עגול הוא, חציו למעלה מן הקרקע וחציו למטה מן הקרקע, ושנים עשר מזלות קבועין בו, וזה סדרן: טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים, …, ששה מהן שקועין למטה, וששה מהם למעלה, וכשהגלגל מגלגל – זה עולה מצד זה, והראשון שבצד האחר שוקע, וכן לעולם, ושתי שעות שוהה המזל בעלייתו, וכן שכנגדו בשיקועו, שיהו כולן משמשין בעשרים וארבע שעות של יום, ובניסן לעולם טלה מתחיל לעלות לאור הבקר".

 הרמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ג הלכה א:

"הגלגלים הם הנקראים שמים ורקיע וזבול וערבות, והם תשעה גלגלים, גלגל הקרוב ממנו הוא גלגל הירח, והשני שלמעלה ממנו הוא גלגל שבו הכוכב הנקרא כוכב, וגלגל שלישי שלמעלה ממנו שבו נוגה,  ,  וגלגל רביעי שבו חמה, וגלגל חמישי שבומאדים, וגלגל ששי שבו כוכב צדק, וגלגל שביעי שבו שבתי, וגלגל שמיני שבו שאר כל הכוכבים שנראים ברקיע [גלגל המזלות], וגלגל תשיעי הוא גלגל החוזר בכל יום מן המזרח למערב והוא המקיף ומסבב את הכל, וזה שתראה כל הכוכבים כאילו הם כולם בגלגל אחד ואף על פי שיש בהן זה למעלה מזה, מפני שהגלגלים טהורים וזכים כזכוכית וכספיר לפיכך נראים הכוכבים שבגלגל השמיני מתחת גלגל הראשון".

 מורה נבוכים חלק ראשון פרק עב: "כמו שראובן על דרך משל הוא איש אחד והוא מחובר מאברים מתחלפים, בבשר ועצמות וגידים, ומליחות משתנות,ומרוחות, כן זה הכדור בכללו [היקום כולו] מחובר מן הגלגלים ומן היסודות הארבעה,ומה שהורכב מהם, ואין רקות בו כלל, אלא מקשה מלא נקודת, מרכזו כדור הארץ,והמים מקיפים בארץ, והאויר מקיף במים, והאש מקיף באויר, והגשם החמשי מקיף האש, והם כדורים רבים אחד תוך שני, אין פנוי ביניהם ולא רקות כלל, אלא הקפתם מתוקנת מדובקים אחד באחד, כולם מתנועעים תנועה סבובית שוה אין מהירות בדבר מהם ולא איחור, רוצה לומר כי כל כדור מהם לא ימהר פעם ויאחר פעם אחרת. אבל כל אחד דבק לטבעו במהירותו ואופני תנועתו, אלא אלו הכדורים קצתם יותר ממהר התנועה מקצתם והממהר תנועה מכלם היא תנועת הגלגל המקיף בכל…אבל הגופים ההם העגולים הם חיים בעלי נפש בה יתנועעו"

אבן עזרא שמות  כ , יד:" אמר אחד מחכמי הדור, ידענו כי תשעה גלגלים הם כנגד תשעה מספרים, שהם עיקרי כל מספר, וככה אלה התשעה דברים (מעשרת הדברות). והנה הדבור הראשון שאיננו ממספר התשעה, שהוא כנגד כבוד השם הנכבד המדבר, כאשר הוא האחד במספר העשרה. והנה הדבור השני, שהוא לא יהיה לך, הוא כנגד גלגל העליון, שהוא מוליך כל הגלגלים הפך תנועתו ממזרח למערב בעשרים וארבע שעות. ואמר כנגדו אלהים אחרים, להודיע כי בכח השם ירוצון הגלגלים. ורבים חשבוהו שהוא הבורא בעבור שאיננו גוף. והדבור השלישי, שהוא לא תשא, כנגד גלגל המזלות, ששם כל צבא השמים חוץ מהמשרתים השבעה. והנה הגוף הנכבד מקיף כל הגופות וצורתם, והדבור הרביעי, דבור השבת, כנגד גלגל שבתי, כי חכמי הנסיון אומרים, כי לכל אחד מהמשרתים יש יום ידוע בשבוע, שבו יראה כחו, … והדבור החמישי, שהוא כבד, כנגד גלגל צדק, שהוא יורה על שלום וצדק וחסד, ולשלם שכר, ולכבד מי שהוא חייב. והדבור הששי, לא תרצח, כנגדגלגל מאדים, שהוא יורה על שפיכות דמים ועל החבורות. ויש מחלוקת בין חכמי המזלות,אם נוגה הוא למעלה מהשמש, או למטה ממנה. וחכמי הודו הביאו ראיות כי נוגה הוא למעלה. והנה הדבור השביעי, שהוא לא תנאף, כנגד גלגל נוגה, שתולדתה להורות על כל משכב וזנות. והדבור השמיני, לא תגנוב, כנגד גלגל השמש, שהוא יורה על אונס,ולהסיר כל כח משרת שיתחבר עמה שלא יראה אור בעבורה. והנה דבור התשיעי, שהוא לא תענה, כנגד גלגל כוכב חמה, שהוא יורה על הלשון והנה הדבור העשירי, שהוא לא תחמוד, כנגד גלגל הלבנה, שהוא השפל מכל הגלגלים, והיא תורה על החמדה".

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ג הלכה ט: "כל הכוכבים והגלגלים כולן בעלי נפש ודעה והשכל הם, והם חיים ועומדים ומכירין את מי שאמר והיה העולם,כל אחד ואחד לפי גדלו ולפי מעלתו משבחים ומפארים ליוצרם כמו המלאכים, וכשם שמכירין הקב"ה כך מכירין את עצמן ומכירין את המלאכים שלמעלה מהן, ודעת הכוכבים והגלגלים מעוטה מדעת המלאכים וגדולה מדעת בני אדם".

הרמב"ן : ויתן אותם אלהים ברקיע השמים…למשל ביום ובלילה' בראשית פרק א פסוק יח: "ויתכן שהממשלה עוד כח אצילות שהם מנהיגי התחתונים, ובכחם ימשול כל מושל, והמזל הצומח ביום ימשול בו, והמזל הצומח בלילה ימשול בה, כענין שכתוב (דברים ד יט) אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים. והוא מה שאמר הכתוב (תהלים קמז ד) מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא, וכן לכלם בשם יקרא (ישעיה מ כו). כי קריאת השמות היא ההבדלה בכחותם, לזה כח הצדק והיושר,ולזה כח הדם והחרב, וכן בכל הכחות, כידוע באצטגנינות, והכל בכח עליון ולרצונו".

הרמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק ב הלכה א: "עיקר הצווי בעבודת כוכבים שלא לעבוד אחד מכל הברואים לא מלאך ולא גלגל…ואע"פ שהעובד יודע שה' הוא האלהים והוא עובד הנברא הזה … כלומר שלא תטעו בהרהור הלב לעבוד אלו להיות סרסור [מתווך]ביניכם ובין הבורא".

מורה הנבוכים חלק שלישי פרק כט) : " כבר ידעת שלשון התורה במקומות רבים שהכונה הראשונה מן התורה כולה היתה להסיר עבודה זרה ומחות זכרה… כי תורתנו כלה שרשה וקטבה אשר עליו תסוב, הוא למחות הדעות ההם מן הלבבות וזכרם מן המציאות, ולמחותם מן הלבבות … והוא היה הכונה הראשונה הכוללת לכל התורה כלה, כמו שהודיעו אותנו ז"ל בפירושם המקובל לאמרו יתברך: 'את כל אשר צוה ה'אליכם ביד משה', אמרו הא למדת שכל המודה בעבודה זרה ככופר בכל התורה כלה וכל הכופר בעבודה זרה כמודה בכל התורה כולה, והבן זה".

גמרא:

ומעשה שהיה עם שמואל וחוזה כוכבים נכרי שראו אדם הולך , אמר החוזה בכוכבים אדם זה ילך וימות לאחר שיכישו נחש, ענה לו שמואל אם ישראלי הוא יחיה בזכות המצוות, לבסוף נמצא האדם חי והנחש מת חתוך לשניים משום שקיים מצוות צדקה..

מעשה נוסף ברבי עקיבא שהייתה לו בת אמרו לו החוזים בכוכבים שבתו תמות מהכשת נחש רבי עקיבא דאג מאוד לבסוף בזכות מעשה צדקה נמצא הנחש מת מהכתר שעל ראשה.[ובמסכת עבודה זרה נה ע"א: "א"ל זונין לר"ע: לבי ולבך ידע דעבודת כוכבים לית בה מששא (אין בה ממש)" יתכן שיש הבדל בין חוזים בכוכבים שיש בהם ממש  לעובדי עבודה זרה שמרפאים חולים ומביאים גשמים ועיין שם],

מעשה נוסף , אמו של רב נחמן בר יצחק אמרה לו שעל פי החוזים בכוכבים בנו יהיה גנב,  לכן צריך הוא להקפיד שלא יהיה ראש בנו ללא כיפה , כדי שתהיה עליו יראת שמיים ולא יגנוב, במקרה נפלה כסות ראשו והתגבר עליו יצרו וגנב אשכול תמרים

ובמסכת שבת  קיט ע" א מסופר שחוזה בכוכבים אמר ליוסף מוקיר שבת שהוא יקבל את כל כספו של שכנו העשיר, וכך היה , שהשכן העשיר מכר כל נכסיו ורכש אבן טובה והרוח העיפה את האבן לתוך מים , דג בלע אותה , ויוסף קנה את הדג יחד עם האבן הטובה.

וכן מבואר ברכות סד ע"א: שרצו חכמים למנות את  רב יוסף לראש ישיבה והוא סירב משום שהחוזים בכוכבים אמרו לו שלאחר שימלוך שנתיים הוא ימות.

ומשום זה כל העוסק בתורה בטל ממנו החיוב של כוכבים ומזלות, אם לומד התורה כדי לקיים מצותיה, ואם לא, הרי הוא כמי שלא עסק בתורה, ואינו מתבטל ממנו החיוב של כוכבים ומזלות, וכל שכן עמי הארץ, שהם נמשלים לבהמות, שהעמידו עליהם ארור שוכב עם כל בהמה, ודאי שלא בטל מהם החיוב מכוכבים ומזלות. (זהר פנחס סב)

( סנהדרין קב ע"ב ): " מאחר דחכימתו כולי האי, מאי טעמא קא פלחיתו לעבודה זרה? אמר ליה: אי הות התם – הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי." (תרגום – אמר רב אשי למנשה המלך בחלום ' אם אתם בקיאים כל כך בהלכות ובדקדוקי המצוות מדוע אתם עובדים עבודה זרה? השיבו המלך מנשה שאם הוא היה חי בתקופתו הוא היה רץ אחריו לעבוד עבודה זרה).

איתמר רבי חנינא אומר מזל מחכים מזל מעשיר, ויש מזל לישראל, רבי יוחנן אמר אין מזל לישראל. ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבי יוחנן מניין שאין מזל לישראל, שנאמר כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו, כי יחתו הגוים מהמה, הם יחתו ולא ישראל. ואף רב סבר אין מזל לישראל, דאמר רב יהודה אמר רב, מניין שאין מזל לישראל, שנאמר ויוצא אותו החוצה, אמר אברהם לפני הקב"ה, רבונו של עולם, בן ביתי יורש אותי, אמר לו לאו, כי אם אשר יצא ממעיך. אמר לפניו, רבונו של עולם, נסתכלתי באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן, אמר לו צא מאצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל, מאי דעתך דקאי צדק במערב, מהדרנא ומוקמינא ליה במזרח, והיינו דכתיב מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו.

פרקי דרבי אליעזר: כל הכוכבים משרתים לשבעה כוכבים של שעות… וכולם משרתים לי"ב מזלות שהן כנגד י"ב חדשים, ואלו הן, טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים. ואלו שנבראו במעשה בראשית להנהיג את העולם, וכן חקיהן. וז' שמשים אלו נבראו והסדירן ברקיע השמים. כל המזלות משרתים את ימות חודש החמה, וימות חודש החמה שלשים יום עשר שעות ומחצה. וכל מזל ומזל משרת את ימות חודש החמה שני ימים ומחצה, שני מזלות לחמשה ימים. השר המתחיל בראש חודש חמה הוא השר המשלים בסוף חודש החמה, הוא הפותח והוא הסוגר… (פרק ו)

כל הכוכבים והמזלות ושני המאורות נבראו בתחלת ליל רביעי, ולא קדם זה לזה אלא שתי ידות שעות… וכל מזל ומזל משרת את ימי חודש הלבנה, וימי חודש הלבנה כ"ט ימים ומחצה ושני ידות שעה וע"ג חלקים, וכל מזל ומזל משרת את ימות חודש הלבנה שני ימים וח' שעות וג' מזלות לז' ימים, השר המתחיל בראש חודש הלבנה הוא השר המשלים בסוף חודש הלבנה… החמה מהלכת לפניה בתקופתה, וטלה מתחיל לשרת לפניו ביום, וכל המזלות משרתים אחריו כדרכן, וכן עד שנת מחזור הקטן, עד שנת העיבור… (פרק ז)

מדרש רבה: 

…אלא את השמים, לרבות חמה ולבנה ומזלות… (בראשית א יט)

אמר רבי הושעיא דרש רבי אפס באנטוכיא… כך עד שלא חטא אדם הראשון היו המזלות מהלכין דרך קצרה ובמהירות, משחטא סיבבן דרך ארוכה ובמתינות, יש מזל שגומר הלוכו לי"ב חדש, כגון כוכב חמה, ויש מזל שהוא גומר הלוכו לשלשים יום, והיא לבנה, ויש מזל שגומר הלוכו לי"ב שנה, הוא צדק, ויש מזל שהוא גומר הלוכו לשלשים שנה, והוא שבתי, חוץ מן כוכב נוגה ומאדים שאין גומרין הלוכן אלא לד' מאות ופ' שנה… (שם י ד)

אמר רבי סימון אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל, הדא הוא דכתיב (איוב ל"ח) הידעת חוקות שמים אם תשים משטרו בארץ וגו', לשון שוטר, התקשר מעדנות כימה או מושכות כסיל תפתח (שם), רבי חנינה בר פפא ורבי סימון אמרי כימה מעדנת את הפירות, וכסיל מושך בין קשר לקשר, הדא הוא דכתיב (שם) תוציא מזרות בעתו, ועיש על בניה תנחם. רבי תנחום בר חייא ורבי סימון אמרי מזל הוא שהוא ממזר את הפירות. (שם שם ז)

אמר רבי יוחנן לא שמשו מזלות כל י"ב חודש (של מבול), אמר לו רבי יונתן שמשו, אלא שלא היה רשומן ניכר, רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אומר לא ישבותו, לא שבתו, רבי יהושע אומר לא ישבותו, מכלל דשבתו. (שם לד טו)

צדק יקראהו לרגלו… אמר רבי ברכיה מזל צדק היה מאיר לו (לאברהם)… (שם מג ד)

ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע, אמר רבי שמואל ברבי יצחק המזל דוחקני, ואומר לי אברם אין את מוליד, אמר לו הקב"ה הן כדבריך, אברם לא מוליד, אברהם מוליד. שרי אשתך לא תקרא שמה שרי, שרי לא תלד, שרה תלד. (שם מד יב)

ויוצא אותו החוצה… אמר רבי יהודה בשם רבי יוחנן, העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע, הוא דאמר ליה הבט נא השמימה, אין הבטה אלא מלמעלה למטה. רבנן אמרי, נביא את ואין את אסטרולוגוס, שנאמר (בראשית כ') כי נביא הוא. בימי ירמיה בקשו ישראל לבא לידי מדה זו, ולא הניח להם הקב"ה, הדא הוא דכתיב (ירמיה י') כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו וגו', כבר אברהם בקש לבא לידי מדה זו, ולא הנחתי אותו… (שם שם יד)

ותאמר לאה בגד, אתא גדא דביתא, אתא גדא דעלמא, בא מי שעתיד לגדד משתיתן של עכו"ם, ומנו אליהו… (שם עא יב)

מהו איומה כנדגלות, אתה מוצא י"ב מזלות שיש ברקיע, כשם שאין השמים יכולין לעמוד חוץ מי"ב מזלות, כך אין העולם יכול לעמוד חוץ מי"ב שבטים… (שמות טו ז)

…אמר לו הקב"ה לאברהם, כבר אתה יודע שאין אתה מוליד, אמר לפניו, רבונו של עולם כך אני רואה במזל שלי שאיני מוליד, אמר לו מן המזל אתה מתיירא, חייך כשם שאי אפשר לאדם למנות הכוכבים, כך אי אפשר למנות את בניך… (שם לח ז)

…היין והדעת נמשלו ככימה ועקרב, כל שעה שכימה נראית ברקיע, אין עקרב נראה ברקיע, ומשעקרב נראה אין כימה נראית. כך היין משול בעקרב, והדעת משולה בכימה, מה עקרב מכה בעוקצו, כך היין מכה בסופו, שנאמר (משלי כ"ג) אחריתו כנחש ישך… (במדבר י כא)

אמר רבי יוחנן לית מזל חמי במה דקדים ליה, ולית מזל חמי במה דלעיל מיניה, אלא במה דלרע מיניה, כהדין בר נשא דהוא נחית בסולמא הפיך לאחורוי… (שם יב י)

אמר רבי לוי אין אחד מן המזלות הללו שהן מהלכין ברקיע רואה מה שלפניו אלא של אחוריו, כאדם היורד מעל הסולם ופניו לאחוריו, כדי שיהא כל מזל ומזל אומר אני הוא הראשון, הוי עושה שלום במרומיו. (דברים ה יב)

חזר (המן) ובדק מזלות, טלה זכות פסח… בא לו מזל דגים שהוא משמש בחדש אדר ולא נמצא לו זכות, ושמח מיד, ואמר אדר אין לו זכות, ולמזלו אין לו זכות… (אסתר ז)

מדרש תנחומא: מעשה היה ברבי ינאי ורבי יוחנן שהיו יושבין על פיילי של טבריה, והיו שם שני אסטרולוגין, ראו שם שני יהודין יוצאין למלאכתן, אמרו אותן שני אסטרולוגין, אותן שני האנשים יוצאין ואינן נכנסין אלא הנחש שורפן, שמעו רבי ינאי ורבי יוחנן, מה עשו, ישבו על פתח המדינה לידע אם נכנסין הן אותן שני האנשים למלאכתן, ונכנסו, וראו אותן רבי ינאי ורבי יוחנן, אמרו לאיסטרולוגין, לא אמרתם ששני האנשים הללו יוצאין ואינן נכנסין, שהנחש שורפן, אמרו להן הן, אמרו להן הרי יצאו בשלום ונכנסו בשלום, היו האיסטרולוגין מביטין בהם, אמרו לנו מה עשיתן ביום הזה, אמרו להם לא עשינו דבר, אלא כשם שהיינו למודין לעשות, קרינו את שמע והתפללנו, אמר להם יהודים אתם, אין דברי האיסטרולוגין מתקיימים בכם, שאתם יהודים, הוי ואתה לא כן נתן לך ה' אלקיך. (שופטים י)

ילקוט ראובני: 

באלו ז' מעונות ידע האדם בכוכבים שני חיי האדם אשר יולד במזל כוכב, כיצד, שעה שהולד יוצא לאויר העולם מזל הצומח עולה מן המזרח הוא בית חייו, אם היה שבתי מזל הצומח שנותיו נ"ג שנה, אם היה בית צד"ק שנותיו ע"ט, אם היה בית מאדי"ם שניו ס"ד, אם היה בית נוגה שניו פ"ד, אם בית חמה שניו ע"ד…

רקיע הראשון הוא מזל שבתאי, והוא כח וגבורה לעורר מלחמות לעקור מלכיות, רקיע השני הוא צדק, מרבה שובע בעולם ושלום, ושכל הבריות נראות יפות, משבית מלחמה. רקיע הג' מאדים, להשמיד להרוג ולאבד בני אדם לגרשם מארצם ולהוליכם לארץ אחרת, ולהביא בצורת רעב ושדפון שריפות אש ורעמים ואבני אלגביש,רקיע ה' מזל חמה מחדש בעולם שמחת אהבת זיווגים חופת חתנים מגדל צמחים, רקיע ו' כוכב חרב פיפיות בידו, וריב לשונות לשלוח מדנים בין אחים ולחרחר ריב בין איש ובין רעהו, רקיע לבנה להוליד אדמה ולהצמיחה, ובכל חדש עובר על כל המזלות הוא מעורר כל חדושי עולם… (בראשית)

מן אדם הראשון עד התחייה אין בזכות לשדד המזל, אם לא בזכות גדול וביד חזקה, וזה כח של אברהם, דצדק הוי קאי במערב ואהדרינו למזרח, מה שאמרו חז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא, זכות הוא בית דין של שבעים הנקראים אלהים במזלא תליא מילתא, הוא ספירת הכת"ר אהי"ה, והוא רוצה להוליד בנים על ידי נס או להשיג חיים או מזונות יותר מהראוי לו עד מקום אהי"ה צריך להעלותה, וכן תפלת חנה על ה' ולא אמרה אל ה', כי יש שם ה' אקרא הוא למעלה מן שמו ה', וכן במזונות השלך על ה' יהבך, ולא אמר אל ה', והטעם כי כל הרוצה להשיג דברים הללו אינו יכול להשיג בעולם הזה על פי הדין במקום שנקרא זכות, שהוא בית דין הגדול, שהוא מכוון נגד האמצעי… (לך לך)

כמים פנים אל פנים כן לב אדם, אמר לו אד"ם עולה מז"ל, אם נגזר על האדם טובה וחיים פני המזל מאיר ופניו משחקות, וכמו כן האדם למטה, לפי שהממונים עליו עולים ורואים פני מזלו, וכתיב כראות פני אלקים… (וישלח)

שומע תפלה וגו', זו תפלה של מלאך מזלו של אדם, שהוא מתפלל על האדם ושמע הקב"ה תפלתו, שכל ענין שאדם עושה, מלאך מזלו מראה באותו ענין למעלה, כמו שיכונו למטה, וזהו שנאמר וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל, וגם לרבות מלאך מזלו. (שמות וארא)

רבים שאלו, בכאן הבטיחה התורה בבני חיי ומזוני בשכר מצוות, דכתיב פרי בטנך ופרי אדמתך, והסיר ה' ממך כל חולי וגו', והיאך אמר רבא בני חיי מזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא? ויש מפרשים כאן ביחיד כאן בצבור, כמו שכתוב כה' אלקינו בכל קראנו אליו. ואם תאמר הא חזקיה יחיד הוא, וכתיב והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה, שאני מלך כצבור דמי, ויש מפרשים כאן בארץ ישראל, וכאן בחוצה לארץ, וכן דעת הרמב"ם ז"ל. ועל דרך הקבלה יש סוד במאמר הזה, באומרו במזלא תליא מלתא, כי הוא מלשון יזל מים מדליו, ולכן כתיב בחזקיה הענין הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה, ולא אמר מוסיף אוסיף, וכתיב בחנה ותתפלל חנה על ה', וכתיב השלך על ה' יהבך. (דברים ואתחנן)

רמב"ן: 

היו לאותות – השנוי שיולידו ויעשו ממנו אותות ומופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן, כלשון ומאותות השמים אל תחתו. ולמועדים – זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף… (בראשית א יד)

…כי לא תבא על האדם טובה בשכר מצוה או רעה בעונש עבירה רק במעשה הנס, ואם האדם לטבעו או למזלו לא יוסיפו בו במעשיו דבר ולא יגרעו ממנו, אבל שכר כל התורה וענשה בעולם הזה הכל נסים, והם נסתרים… (שמות ו ג)

…והמין השני בעבודה זרה שחזרו לעבוד לצבא השמים הנראה, מהם עובדי השמש או הירח, ומהם למזל מן המזלות, כי כל אחת מן האומות ידעה כח המזל כפי משטרו על הארץ שלהם, וחשבו כי בעבודתם יגבר המזל ויועיל להם, כענין שכתוב ולשמש או לירח או לכל צבא השמים וגו', וכתוב ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם, ואשר דרשום ואשר השתחוו להם, וכמו שנאמר בתורה באיסור של עבודה זרה, "ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם, אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים תחת כל השמים", יאמר כי בעבור שחלק השם אותם לכל העמים ונתן לכל עם כוכב ומזל, לא תהיה נדח אחריהם לעבדם, ואלה האנשים הם שהחלו לעשות הצורות הרבות בפסילים והאשרים והחמנים, כי היו הם עושים צורות מזלם בשעות אשר להם הכח כפי מעלתם, והיו נוהגים בהם כפי מחשבותם כח והצלחה. וקרוב לעיני שהוחל זה בדור ההפלגה, כאשר הפיצם השם אל הארצות ומשלו בהם הכוכבים והמזלות למחלקותיהם, כי הבונים היו רוצים לעשות להם שם ולא יתחלקו, כאשר רמזתי במקומו, והיו לכל אלה הכתות נביאי שקר מגידים להם מן העתידות, ומודיעים קצת הבאות עליהם בחכמת הקסם והניחוש, כי יש גם למזלות שדים שוכנים באויר כמלאכים בשמים יודעים בעתידות. וממין העבודה הזאת היו מהם עובדים לאנשים, כי בראותם לאחד מבני האדם ממשלה גדולה ומזלו עולה מאד, כנבוכדנצר, היו אנשי ארצו חושבים, כי בקבלם עליהם עבודתו וכוונתם אליו, יעלה מזלם עם מזלו, והוא גם כן יחשוב כי בהדבק מחשבותם בו, תוסיף לו הצלחה בכח נפשותיהם המכוונות אליו, וזה היה דעת פרעה כדעת רז"ל… (שם כ ג)

ותקיא הארץ – …אבל סוף הדבר בכתוב שאמר "בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם, יצב גבולות עמים וגו', כי חלק ה' עמו וגו'", והענין כי השם הנכבד ברא הכל ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגויהם כוכב ומזל ידוע כאשר נדע באצטגנינות, וזהו שאמר אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים, כי חלק לכולם מזלות בשמים וגבוהים עליהם מלאכי עליון, נתנם להיותם שרים עליהם, כענין שכתוב ושר מלכות פרס עומד לנגדי… והנה ה' הנכבד הוא אלקי האלקים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב, היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אוהביו…

והנה בחוצה לארץ אף על פי שהכל לשם הנכבד, אין טהרה בה שלמה בעבור המשרתים המושלים עליה, והעמים תועים אחרי שריהם לעבוד גם אותם, ולכך יאמר הכתוב "אלקי כל הארץ יקרא", הוא אלקי האלקים המושל על הכל, והוא יפקוד בסוף על צבא המרום במרום להסיר ממשלת העליונים ולהרוס מערכת המשרתים, ואחרי כן יפקוד על כל מלכי האדמה באדמה, וזהו ענין הכתוב שאמר בגזרת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא, יאמר כי הדבר ההוא הנגזר על נבובכדנצר היא גזרת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא, שגזרו על הכוחות הנאצלין מהן לעשות כך, ויקראו עירין, כי מאצילות יתעוררו הכחות בכל הפעולות… (ויקרא יח כה)

שבעים איש מזקני ישראל – כבר הזכירו רבותינו כי שבעים אומות הן בשבעים לשון, ויש לכל אחת מזל ברקיע ושר למעלה, כענין שנאמר בדניאל "ושר מלכות פרס", וכתב אצל מלכי יון והוא שנאמר "יפקוד ה' על צבא המרום במרום", ואמרו כי פרי החג ירמזו בהם… (במדבר יא טז)

ונשמרתם – …ואחרי כן חזר אל צבא השמים, וכבר פירשתי "אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים", כי לכולם כוכב ומזל וגבוהים עליהם מלאכי עליון, כגון הנאמר בדניאל שר מלכי העמים, שר מלכי פרס ושר מלכות יון, ובעבור כן יעשו להם אלהים מהם ויעבדום, ואמר "ואתכם לקח ה'", כי אתם חלק השם לא תקימו עליכם שר או עוזר זולתו, כי הוא הוציא אתכם מכור הברזל… (דברים ד יט)

ועתה אפרש כוונת הספר בכללו, בראות איוב הצרות הרבות והרעות הבאות עליו, והוא יודע בעצמו צדקות נפשו, חשב כי אולי אין דעת וחשבון אצל האלקים במעשה בני אדם, וכי ההשגחה מסולקת מהם, ופתח דבריו לאמר, כי ממשלת הכוכבים והמזלות בימי הלידה ורגעי הנולד נותנים לנולד הרעות והטובות, נטה לדעת הוברי השמים המהבילים, ולכן פתח יאבד יום אולד בו, וקלל היום והלילה וכוכבי נשפו ועפעפיו, כי הם גרמו רעתו, ויטעון מצד גריעת האדם ומעלות האלקים לא ישים אליו לבו, והנה הוא תחת ממשלת המקרה כפי מערכת הכוכבים ומשטרם בארץ, יאמין באדם כמו שנאמין אנחנו בשאר בריות הארץ, כי אין השמירה העליונה בהם רק לקיום המין, אין ליחיד מהם עונש או שכר… (איוב ג א)

התקשר מעדנות כימה – האתה תקשר מעדנות פירות כימה, כי רצונו לקשור הפירות שהם מעדנים, או תפתח מושכות מזל כימה, שהוא המושך והמפתח הנצנים. זה דעת החכם. ועל דעת רבים כי כימה וכסיל כוכבים נקשרים זה עם זה, כי הם מזל אחד לא יתפרדו, ומעדנות כלשון חז"ל ענין קשרים, כאמרם תתיר ראשי מעדנים שלהם… או מושכות כסיל תפתח – כי יתפרדו כוכבי מזל כימה כאילו נפתחו אסוריו המושכים והקושרים אותם זה עם זה… התוציא מזרות בעתו – שיספר צאת המזלות ולא מעשיהם בארץ, ובבראשית רבה אמרו, רבי חנינא בר פפא ורבי סימון אמרו כימה מעדנת את הפירות, וכסיל מושך בין קשר לקשר… (שם לח לא)

הידעת חקות שמים – וצבאם, אם תשים – לכל אחד מן החוקים משטרו וממשלה על הארץ, לשון שוטר ומושל, שגזרת המזלות מתקיימת בארץ להביא קור וחום ובאילנות וצמח האדמה. (שם שם לג)

ולמה בטל כח המזל של שרה באות ה', לפי שכל המזלות נמסרו להם בששת ימי בראשית עם בריאת העולם, אלא שכל אחד פועל בזמנו הקצוב לו, כמו שנאמר לכל זמן ועת לכל חפץ, ומפני שנברא העולם בה"א, בטל כח המזל שהוא בכלל בריאת עולם בה', ודומה לענין זה מה שנאמר בסדום המכסה אני מאברהם, אמר הקב"ה מה שאני עושה בסדום לא יפה לי לעשות שלא מדעתו, אני נתתי לו את הארץ וכו'. אף כאן בה' ברא את העולם, ובטל בה' כח המזל, כדי שלא יאמרו הוא גזר ואחר מבטל, אלא הגוזר הוא המבטל, ואין אחר יכול לבטל… (האמונה והבטחון פרק יג)

כוזרי: 

אמר החבר – כן הוא, אבל יש ליסודות ולשמש ולירח ולכוכבים פעלים על דרך החמום והקרור, וההרטבה והיובש והתלוים בהם, מבלי שנייחס להם חכמה רק עבודה, אבל הציור והשעור וההזרעה וכל אשר יש בו חכמה לכוונה, לא יתייחס כי אם לחכם היכול המשער… (א עז)

…הנה יצייר ב"יוצר המאורות" סדר עולם העליון וגודל האישים ההם וגודל תועלתם, ושהם אצל בוראם כקטן שברמשים, ואם הם גדולים בעינינו לגודל תועלתינו בהם… יחשוב בזה כדי שלא יגדלו בעיניו המאורות, ויסיתהו השטן בקצת דעות אנשי הרוחניות, ויעלה בלבו שהם מועילים ומזיקים בעצמם, ואינו כן, אבל באיכותם כרוח וכאש, ויהיה כמו שאמר (איוב ל"א כ"ו) אם אראה אור כי יהל ויפת בסתר לבי… (ג יז)

אמר החבר, אלקים תואר למושל בדבר מן הדברים ולדיין שלו, ויש שיהיה בכל כשהוא רוצה בו מושל בעולם כלו, ויש שיהיה בחלק כשהוא רוצה בו, כח מכחות הגלגל או טבע מן הטבעים… כאילו שאל השואל, איזה אלוה ראוי לעבוד, השמש או הירח או השמים או המזלות או אחד הכוכבים או האש או הרוח או המלאכים הרוחניים או זולתם, כי לכל אחד מהם מעשה וממשלה, וכל אחד מהם סבה בהויה ובהפסד. ותהיה התשובה: ה'… (ד א)

אמר החבר, וכי אנו דוחים שיש לעליונות מעשה בארציות? אך נודה כי חמרי ההויה וההפסד מחמת הגלגל, אבל הצורות מאת מנהיגם ומוליכם והשם אותם כלים להקמת כל אשר יחפוץ מן ההויות, מבלתי שנדע לחלק אותם. והחוזה טוען שהוא יודע לחלק ולהבין, ואנחנו מכחישים אותו בזה, ונגזור שאין בשר ודם משיג לזה, ואם נמצא מן החכמה ההיא דבר סמוך אל חכמה אלקית תוריית נקבלהו, ובזה תנוח דעתנו על מה שנזכר מחכמת הכוכבים בדברי רבותינו, מפני שאנחנו סבורים שהוא מקובל מכח אלקי והוא אמת… (שם ט)

…כי אין החכמה בגלגלים גדולה מהחכמה שבקטן שבחיים, אך גדולת מעלתם בעבור שהם מחומר זך וקיים, לא יכלם כי אם בוראם, והחיים מחומר מקבל רושם מתפעל, רושמים בו ההפסדים הבאים עליו תמיד מקור וחום וזולתם, ומכלה אותם הזמן, לולא החכמה אשר התחכמה להם בזכר ובנקבה להשאיר המין בהאבד האישים, וזה בסבובי הגלגל והזריחה והשקיעה אשר העיד עליו הספר הזה… (שם כה, וראה שם עוד)

…ונשאר עדיין מן החכמה המיוחדת בענין הזה ספר הנקרא פרקי רבי אליעזר בן הורקנוס, בו מדת הארץ, וכל אחד מהגלגלים וטבעי הכוכבים והמזלות, והצורות ובתיהם, וטובתם ורעתם, ועלייתם וירידתם, ונשיאותם ושפלותם ומשך תנועתם… (שם כט)

ספר חסידים:  

…הרי אמרו בני חיי ומזוני לא בזכות תליא מילתא, ואם יקשה בעיניך, הלא כתיב את מספר ימיך אמלא (שמות כ"ג כ"ו), למען יאריכון ימיך (שם כ' י"ב), ועוד, ואמרו זכות תולה במים המרים, הרי חיים בזכות, וכן מזוני בזכות, שאל רב חייא באיזה זכות נתעשרת, שיש לך טבלא של זהב, אמר טבח הייתי וכו' (שבת קי"ט), הרי מזוני בזכות, וכן יכול להיות שבזכות יהיו לו בנים. ושינוי השם ושינוי מקום גומרים מזל אחר טוב, אף על פי שאין המזל נותן, אלא אין מזל לישראל, וצריך לכתוב בספר הכבוד לישראל. (שכא)

יש חלום שאדם רואה בחלום ראובן מת, יהיה שמעון או בן ראובן או אדם ששמו כשמו, או יחלה וקול יוצא שהוא מסוכן… לכך מועיל לו התענית, כי יהפך לקל שבהם, כי אי אפשר שלא יתקיים, אלא שיכול להתהפך דוגמת המזלות, כמו שנאמר (שמות י' י') "ראו כי רעה נגד פניכם", שנהפך לדם מילה, וכתיב (יהושע ה' ט') "היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם…" (תמד)

אין לאדם לומר אני בן גדולים ואעניש את חברי, אלא יש אפילו עם הארץ שנולד בכוכב מאדים, שמעניש ונענשים על ידו, ויש שהשעה משחקת לו, והוא עושה רעות לטובים ורואה בשונאיו מה שחפץ… (תנז)

…ומנהיגי שמש וירח וכוכבים ומזלות אין להם מנוחה כמנהיגי ספינות, ובמלאכים כתיב (איוב ד' י"ח) ובמלאכיו ישים תהלה, בדברים הנשלחים לעשות… ואל יאמר ירא שמים אני, צדיק אני, ופלוני רשע, אני יורד והוא עולה, הוא עשיר ואני עני, למה אשתמרה מעווני והוא עושה מה שלבו חפץ וכל דרכיו מצליחים, לפי שהקב"ה חפץ לטרדו מן העולם הבא אינו ממהר להפרע ממנו… ועוד שמא הרשע נולד במזל שהוא עשיר, וצדיק נולד במזל שהוא עני, ועתה הוא לא יאבד ממונו בדבר קל, והצדיק אם נברא במזל עני, כמה זכיות צריך עד שיבטל המזל. אברהם נולד במזל שלא יהיה לו בן, אם לא שגרמו לו זכיות גדולות לא היה לו בן. לכך צדיק ישמור עצמו מעבירה קלה, ואל יקנא בעושי עולה, כי אם יעשה זכיות מרובים… (תקל)

פעמים בני אדם שונאים זה את זה בחנם, ולמה יהיה זה, לפי שלאחר הימים יהיה ריב ומצה בין זרעם, ולכך למפרע מזלו של זה בשנאה עם זה, וקצת שנאה דבוק בלב האבות… ופעמים אוהבים זה את זה, כי אחר ימים זרעם יתחתנו זה עם זה, ומזלם ידע, ורוח האהבה דבוקה בלב האבות. (תתרכג)

שומע תפלה וגו' (תהלים ס"ה ג'), שומע תפלות אינו אומר, אלא שומע תפלה, זו תפלה של מלאך מזלו של אדם, שהוא מתפלל על האדם שישמע הקב"ה תפלתו של אדם, וזהו "עדיך כל בשר יבואו". לכך אין רשאין למעלה לומר שירות עד שיאמרו ישראל, שכל ענין שאדם עושה, מלאך מזלו מראה באותו ענין למעלה כמו שכוונו למטה, וזהו "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל" (שמות ו' ה'), וגם לרבות מלאכי מזלם. (תתשנז)

וכל מאמצי איוב (איוב ל"ו י"ט) אם יש עליו מלאך מליץ, שמלאך מזלו של אדם מתפלל עליו קודם שיתפלל האדם, זהו "והיה טרם יקראו ואני אענה" (ישעיה ס"ה כ"ד), כלומר אני אענה למלאך מזלו, ואחר כך כשיתפלל האדם על עצמו שומעין לו בעבור המזל שהתפלל עליו. (תתשנח)

הנפש יש לה מזל ברקיע, נפש מהללת את השכינה אף לאחר מיתה. מזל המלאך מהלל למעלה בקול שהצדיק רגיל בו, כדי שיזכור הקב"ה לדורו ולזרעו. ומזלו למעלה מששת ימי בראשית, כדי לתת למקיימי מצוות כאלו מששת ימי בראשית עוסקין בתורה עד תחיית המתים. לכל אדם יש מזל ברקיע, תדע כשמתקן על הכותל צורה אחת בדמות הגנב, ומכה בעין הצורה, וכואב עין הגנב במקום אותו עין, לפי שעניני האדם ביד מלאך מזלו, ובעוד מלאך מזלו אצלו, אין מזיק יכול להתקרב אליו, וכשמזל המכה אומר למזל הגנב, מיד סר מעליו והמזיק מוכן, כי נגזר על מזל השומר את האדם, ושולח לו מלאך אחד שלקתה הצורה מיד מסתלק, והמזיק מזיקו, לכך קול אומר על כל בריה בשעת הזמן, כבר הגיע זמן של פלוני לגדולה לעלות וליפול ולהכשל או להמלט, כמו שרואה בצורות. (תתשסא תתשסב)

רבינו בחיי: 

ויוצא אותו החוצה – מכאן הוכיחו שאין מזל לישראל, רוצה לומר לכלל ישראל, אבל בפרטים יש מזל לכל אחד ואחד, שהיא חכמה גדולה ומפוארה. 06(בראשית טו ה)

האדום האדום הזה – שכל אדום מושך כוחו מכוכב מאדים, והוא כוכב עשו, ועל כן היה שופך דמים, וניתנה לו ברכת החרב. (שם כה ל)

ותהר ותלד – …והטעם שהנולד לז' חדשים יחיה ולח' ימות, כי כל אחד מכוכבי לכת משמש חודש, וסדורים לחודשי העיבור שצ"ם חנכ"ל, אם כן הנולד לז' נולד בלבנה הממונה על החיים, ולח' שבתאי שהוא קר ויבש וטבעו המיתה, וצדק בט' הוא החיים והטוב. ודע שצדק ונוגה מועילים מאד, ושבתאי ומאדים מזיקים, וכוכב אמצעי… (שם כט לב)

כחצות – …או בליל חמישי תחלת שעה שביעית למאדים, ושעה ו' לצדק, וכדי שלא יחשבו שהמכה באה ממאדים, אמר סמוך לחצות, שהיא ממשלת צדק, כוכב החיים, ובאמת אין כח במאדים להרג כי אם אחד ושנים כשהוא בבית שפלותו, ולא רבוי עם ברגע אחד, שזה אי אפשר מכח המזלות, אבל לא רצה לתת פתחון פה אפילו לאחד. (שמות יא ד)

מספרך אשר כתבת – על דרך השכל קרא מערכת הכוכבים ספרו של הקב"ה, שהם חקיקה וציור כחות בעניני האדם וימי חייהם, ואמר לו שימחה כוחו ממערכת הכוכבים, רוצה לומר שיהרגהו… (שם לד לב)

עזאזל – …ועל דרך שגלה הרב מסתריו, מלת עזאזל כח חזק, כי הכוחות העליונים חתומים בשם א-ל, ומה שכתב מציל עני מחזק ממנו, דרשוהו על יצר הטוב ויצר הרע הנקרא חזק ומלך, ומספר אותיות המלך כמספר מאדים, וזה מופת שמולך על כל בעלי חיים תחת השמש, והוא נפש הגלגל ההוא, ויש בשמו התעוררות שהוא סם המות לכל מי שאינו נזהר ממנו, ושהוא לשמאלו של אדם, וכולל לשון סמיות, כי מקבל שוחד, וכתיב השוחד יעור וגו'. ומזה יתגלה לנו למי משתלח השעיר וכו', כי מקומות ממשלתו השממון, כי כל המלחמות והמהומות ישתרגו ממנו וימשכו כוחם ממנו, ומהבהמות העיזים והשעירים חלקו, ומהעמים זרעו של עשו, ובחלקו השדים המשטינים ומזיקים הנקראים שעירים, ואמרו במדרש שהשי"ת הפילו ולכת שלו משמים, ואחז בכנפי מיכאל להורידו עמו, ופלטו הקב"ה, ואם כן הוא למטה מהספירות, והוא מחיצה מפסקת בין הספירות והקרבנות, כאשר ישליך לו זביחה היא כפרוסה לכלב שלא ישכנו, ואז יעלה קרבנו לשם המיוחד. (ויקרא טז ח)

מזרק אחד כסף שבעים – כי מהמזלות נזרקים המקרים והגזירות על ע' אומות… (במדבר ז פד)

מראש צורים – ועל דרך החכמה הצורים ז' כוכבי לכת והגבעות המזלות, והקוסם הזה לא היה לו חלק באלקי ישראל, כי אם בכוכבים ובמזלות, וראה בהם מעלת ישראל. (שם כג ט)

הנותן לך כח – מסר בידך כח המזלות והשליטך עליהם, ואינם שולטים עליך, וזה שאמרו אין מזל לישראל, או אין מזל הוא על הכלל, אבל ליחיד אמרו בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא, דע שאותו כח עליון הוא נותנו לך, כי אלמלא כחו לא היה כח למזל. (דברים ח יח)

קרבו ימיך – כי חיי האדם נגזרים לימים קצובים, וה' מקצרם או מאריכם לפי הזכות, כי הקב"ה נתן כח בכוכבים ומזלות לפעול בעולם השפל, ומועילים ומזיקים, אך ה' משדד המערכה לפי שכר ועונש, והאדם יכול לבטל הוראות המערכה על ידי זכותו במשאלות לבו מבלי תפלה וצעקה, כמו שנאמר "רצון יראיו יעשה" (תהלים קמ"ה), ורק בבני חיי ומזוני אמר שצריך תפלה וצעקה. (שם לא יד)

ומכלל הכתובים בספר קהלת, שמתוכם נראה שהם היפך האמונה הוא זה, כי יאמר שאין המרוצה לקלים ולא המלחמה לגבורים, וכן השאר, כי אם על פי מערכת הכוכבים, והוא שאמר כי עת ופגע יקרה את כולם, כלומר, על פי העת והשעה יקרה לכולם פגע, והוא כלשון "לכל זמן ועת לכל חפץ". והוא אמונה ממש, יאמר שאין המרוצה לקלים ולא המלחמה לגבורים, וכן השאר, כי אם על פי הזכות הנמצא בהם, כי אין הקל ניצל במרוצתו ולא הגבור בגבורתו, אם לא שקדם להם זכות שהם ראויים לכך, וניתנו להם סבות שיביאו להם התועלת ההיא, הרי לך שכל הפעולות בעניני השלוה וטובה הוות בעולם לפי הזכות באדם. וגם הפעולות שהם בהיפך מזה לפי העונש. ומדרך התורה שיתלה האדם השלוה והטובה הבאה לאחרים לזכות מהם או מאבותיהם, והשלוה והטובה הבאה לעצמו לחסד השי"ת, לא למערכת הכוכבים, ולא לזכותו… והתולה אותם למקרה מן השמים מוסיפין לו מאותו מקרה, ועל זה הזהירה תורה "ואם תלכו עמי קרי, והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי". ומלת "שבתי" תורה כי תחלה היה חושב שלמה ע"ה כי המרוץ לקלים והמלחמה לגבורים, כי כן הוא הענין בדרך הטבע ומנהגו של עולם, וכאשר חזר לחשוב בענין הזה ראה בעין השכל כי לא כן הדבר… ומזה דרשו חז"ל מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, תחת השמש הוא דאין לו יתרון, הא על השמש יש לו יתרון, וזהו הזכות המגיע לו בקיום התורה והמצוות… שבהם הוא למעלה מן השמש… (כד הקמח אבל ב')

וצריך שתתבונן, כי יש במזוזה השם המיוחד מבפנים, ושם ש-די מבחוץ, והיה זה מפני שאומות העולם חושבין שאין ההצלחה מצויה בבתים כי אם מקרה כפי מערכת הכוכבים המנהיגים את העולם השפל הזה, כגון אלו שאומרין מיום שקנה פלוני בית זה או נשא אשה זו, מאותה שעה נתעשר ונתעלה מזלו, כפי המזל והשעה שהיה בתקפו ובמעלתו. וידוע כי אין ראוי להסתכל בזה, כי אין הרגעים ועתות היום אלא להקב"ה, והוא שאמר דוד "בידך עתותי"… וכל המסתכל בענין הנשואין ובהצלחת הבתים לדבר אחר זולתי לסימן, הרי זה מדרכי האמורי, והוא מנהג האומות, שחושבין שהצלחת הבתים תלויה במערכת הכוכבים, ועל כן באה המצוה הזאת הנתונה במזוזות הבתים, להורות שאין הצלחת הבתים תלויה כי אם באחד שהוציאנו ממצרים… (שם מזוזה)

אל תיגע להעשיר מבינתך חדל, התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים וגו'. מדת העושר אין מעלתה כמדת הגבורה, ואין צריך לומר כמדת החכמה, כי מדת החכמה היא מצד הנפש, ומדת הגבורה מצד הגוף, אבל מדת העושר אינה לא מצד הנפש ולא מצד הגוף, אלא שהוא מדה חוץ לגוף, מתקרבת ובאת אל האדם לפעמים בלא יגיעה ובסבת סבוב הגלגל, והכל על פי השגחת המשגיח יתברך, שהוא עליון על הכל ועושה הכל, והוא שאמר שלמה "עשיר ורש נפגשו עושה כלם ה'" (משלי כ"ב ב'), ביאור הכתוב, כי העשיר והרש יש להם פגישה בגלגל, ומצד הפגישה ההיא בתנועת הגלגל יהיה זה עשיר וזה עני, ואף על פי כן עושה כולם ה', כלומר אל תחשבו שיהיה ענין העושר והעוני נמסר למרוצת הגלגלים ובסבובם, כי הכל נעשה על פי העונש והשכר ועל פי השגחת הבורא שהוא עליון על כלם ומנהיג אותם… (שם עושר)

…ומה שאמרו רז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא, אין להבין שיהיה הענין תלוי במזל, וכפי משפטי המערכה, ושלא תועיל התפלה בהם, שכבר מצינו שבאו שלשתן בזכות התפלה, אבל המאמר הזה בא להודיענו כמה גדול כח התפלה, כי כל מה שנגזר במערכת הכוכבים יכול הקב"ה לבטלו, כי גם חכמי הכוכבים מודים בכך, בטענת שהקב"ה הוא הכלל ומערכת הכוכבים הוא הפרט, והכלל גדול מן הפרט ויכול הוא לבטל בכחו. ובכל מה שנגזר ממקרי האדם מכח המערכה אפשר לו לאדם לבטלו בזכותו בלא תפלה וצעקה כלל, אלא שידאג ויצטער בלבו, וכענין שכתוב "רצון יראיו יעשה", כלומר ברצון בלבד, אבל בשלשה ענינים אלה צריך לתפלה, כי שלשתן תלוין במזל, והתפלה על המזל, וכן מצינו שניתנו שלשתן בכח התפילה שהיא על המזל, בנים ניתנו לרחל… חיי לחזקיה… ומזוני לאליהו ולאלישע… (שם פרנסה)

ועל דרך השכל ענין המגלה הזאת וכל המאורעות שבה, הכל רמזים לעתיד, כי העולם השפל הזה הוא בעל תמורה והגלגל מתהפך, והאומה העולה תרד, והיורדת למטה לארץ תעלה, לפי שהעולם מתנהג על ידי שבעה כוכבי לכת, והם המנהיגים הפועלים בשפלים, ואף על פי שהם המנהיגים, אין ההנהגה מסורה להם מעצמם, כי כח העליון עליהם, ואינם רק כשליח שעושה שליחותו, ודבר ידוע כי שבעה כוכבי לכת המנהיגים העולם הזה, השנים מהם הם רעים ומזיקין לכל דבר, והם שבתאי ומאדים, והשנים מהם טובים ומועילים לכל דבר, והם נגה וצדק, והשנים מהם בעלי אורה, והם חמה ולבנה, והשביעי כוכב והוא בינוני עם הטובים ורע עם הרעים, וכאשר יהיו שנים האלה שבתאי ומאדים הסכמה אחת (במבט אחד), במערכה על איש אחד או אומה אחת, הנה הם סבת ההשחתה והביטול, וצדק ונגה הפכם, כי הם סבה לקיום האיש או האומה, אחשורוש והמן רמז לשבתאי ומאדים… (שם פורים, וראה שם עוד)

וכבר השגנו מתוך סדור שמות שנים עשה מזלות מופת ועדות על ההשגחה ועל עונש ושכר, והוא שמזל טלה הראשון הוא מזל האור, ומזל שור השני הוא מזל החושך, ודרשו רז"ל דרכן של טלאים לבנים דרכן של שוורים שחורים. ישראל נמשלו לטלה… וסמך להם תאומים, לפי שהתאומים הוא אדם, והיה אדם עתיד להתנהג באור ובחושך, וזהו סדר שמות שנים עשר מזלות, טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד. והאדם הזה שהוא תאומים נברא חלש כסרטן הזה שהוא שרץ חלוש, וכשהוא גדל יצר הרע מתגבר עליו כאריה, לכך סמך לו אריה, והוא בטבעו חזק בתאוות הגשמיות ונמשך אל החומר, שהמשילו הכתוב לנקבה בהרבה מקומות, וידוע כי הבתולה מעודנת במיני התענוגים יותר משאר הנשים, ולפיכך המשיל עדוני העולם הזה לעדוני הבתולה, ולכך סמך לו בתולה, ובא ולימד שאם ימשך אחר החומר הזה ויגבר עליו תאות העולם שהמשיל לבתולה, הנה כל מעשיו נשקלים במאזנים, לכך סמך לו מאזנים, ואם ימצאוהו חייב יורידוהו לגיהנם, לכך סמך לו עקרב, לשון נחשים ועקרבים, שהם משלים גופניים לרמוז על יסורי גיהנם, ואחר שיקבל דינו בגיהנם יזרקוהו משם כקשת הזורק את החץ, לכך סמך לו קשת… ובעלותו משם ירקד כגדי, המשילו לבהמה טהורה ראויה לקרבן, ולזה אמר גדי ולא צבי, וסמך לו דלי, כי השי"ת יזרוק עליו מים טהורים וימחול כל עונותיו, ואז יירש העולם הבא, שאין העין שולטת בו, כדגים שבים…

ופקח עיניך וראה כי בא הרמז הזה בשמות המזלות, ללמדך כי אף על פי שכח המזלות גדול מאד, ושהם פועלים פעולותיהם מששת ימי בראשית, והעולם השפל מתנהג בהם, הנה יש עליהם כח עליון, הוא כח השי"ת, כמאמר הכתוב "כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם", והוא משפיע הכח ומבטל הכח כרצונו, ובא ולימד כי הוא יתעלה מעניש את האדם וגומלו לפי המעשים הנשקלים במאזנים, לא לפי המזלות… (שם ראש השנה ב')

כדי שיבטל רצון אחרים… ויש לדקדק בלשון אחרים, שהוא כולל גם הכחות העליונים, כגון הכוכבים והמזלות, ואפילו המלאכים המשרתים שכולם נקראים אחרים, ממה שכתוב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, ואם כי תבטל רצונך מפני רצונו, גם הוא יתברך יבטל רצון הכחות, שאם היה נגזר בכח המערכה לבא לך שום מקרה ונזק, ואף אם היה נגזר למעלה מן המערכה בגזרת עירין ומאמר קדישין, הרי הוא יתברך מבטל רצונם וגזרתם מפני רצונך, ולא יוכלו להזיק לך… (אבות ב ד)

שאין לך אדם – קל בעולם שלא תהיה לו שעה, כלומר מזל שיוכל להועיל או להזיק לך לפי שעה, ולכך אל תהי מפליג בו… (שם ד ג)

של"ה הקדוש:  

…ולפעמים בסוד הרחמים הכל לפי מעשה התחתונים, וכן יתהפך האור שעליהם, רמזו ז"ל גדולים מעשה צדיקים שמהפכין מדת הדין למדת הרחמים, וכן הרשעים להיפך חס ושלום. והנה לא יקשה עלינו אם מזל יום גורם או מזל שעה גורם, דבפרק מי שהחשיך במסכת שבת אם מזל שנה גורם או מזל חודש גורם או מזל שמיטה או מזל יובל גורם, כי באמת לא זה וזה גורם, רק הכל לפי מעשה התחתונים, כך הם במעשיהם גורמים להתהפך השם באותיותיו ב"ה לפעול בהן אם טוב אם רע, אשר על זה רמזו בזוהר באיתערותא דלתתא אתער כובדא לעילא… והנה התבאר לנו ממה שפירשנו השעות הם צינורות וענפים של אור מושפעים מהימים, והימים הם צינורות של אור נשפעים מהשנים, והשנים הם צינורות של אור נשפעים מן השמיטות, והשמיטות הם צינורות של אור נשפעים מהיובל הגדול והקדוש ב"ה, שהיא בינה ב"ה כוללת בכחה בכח שורשי נטיעתה הכל, וכך יצאו מכחה… (מסכת חולין)

…וחטא אדם היה דומה לחטא העגל, כי הם כאדם עברו ברית, שבאותה שעה מין היה ודו"ק. מדרש אבכי"ר בילקוט מענין תורה תפילין מילה ציצית מדבר העג"ל העשיה ד' רוחות העולם, אשר הם בתוך גלגלים ומזלות, ויש ג' בחינות כעין מזל לישראל,ולפעמים אין מזל לישראל, רק מצד החטא נשתנה הטוב או מצד הזכות נשתנה הרע, ולפעמים יש מזל לישראל הזוכים לשתי שולחנות, כאמרם רז"ל מי סני לצדיקים דאכלי שני עולמות, והמזל מורה על הטוב נשאר בענין כי רבה, ולפעמים השי"ת מהפך המזל הרע לטוב, וזה הוא בחינה שלישית, לא זו שמבטלין הרע, רק מהפכה לטובה, לזה ענין ראו כי רעה נגד פניכם, והפך השי"ת לדם מילה. וזה ענין המאמר המובא בילקוט יהושע, אנשי צורה נינהו זיל דלברכונך, אמרו ליה יהא רעוא דתזרע ולא תחצד וכו', ואביו אמר כלהו ברכתא נינהו וכו', וקשה מאי טעמא לא אמרו בלשון ברכה… והענין הוא כי היה מזל שמם מורה רע, על כן אמר אנשי צורה נינהו, רוצה לומר היודעים צורות הכוכבים והמזלות וצורת שרטוטי הפנים, ויודעים המערכת, והם אמרו מה שמורה המערכת, כדי שיהפך אביו בתפילתו לטובה… ונגד בחינה זו אמר מלפנים מילה, כמו שאמרו נהפך לדם מילה, ולפנים הוא מזרח, כי כן אירע לאברהם, כדאיתא בפרק מי שהחשיך אמר אברהם רבונו של עולם הסתכלתי באצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד, אמר לו הקב"ה צא וכו'… ובעת שנצטוה במילה נתהפך אברם אינו מוליד, וכתיב ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד, תורה בימין מזל מחכים, הרוצה להחכים ידרים, תפילין בשמאל, הרוצה להעשיר יצפין… (מסכת פסחים, ועיין שם עוד)

רמח"ל: 

הנה ביארנו בחלק ראשון, שכל עניני הגשמים שרשם הוא בכחות הנבדלים, ואמנם שם משתרשים הענינים האלה בכל הדרכים שצריכים להשתרש, ואחר כך צריכים ליעתק ולימשך אל הגשמיות, בצורה שצריכים לימצא בו. והנה לצורך זה הוכנו הגלגלים וכוכבים שבהם, ובסיבוביהם נמשכים ונעתקים כל אותם הענינם שנשתרשו ונזמנו למעלה ברוחניות אל הגשמיות פה למטה, ועומדים פה בצורה הראויה. ואמנם מנין הכוכבים ומדרגותיהם לכל מחלקותיהם היו כפי מה שראתה החכמה העליונה היותו צריך ונאות על ההעתק הזה שזכרנו.

והנה נשפע מן הכוכבים כח הקיום אל העצמים הגשמיים שתחתיהם, שעל ידיהם נעתק ענינם מבחינתו למעלה בשרשים אל בחינתו למטה. ואולם עוד ענין אחד חקק הבורא ית"ש בכוכבים האלה, והוא, שגם כן עניני מקרי הגשמים ומשיגיהם, או אחרי שהוכנו למעלה ימשכו על ידיהם למטה באותה הצורה שצריכים לקרות להם. דרך משל, החיים העושר החכמה הזרע וכיוצא בזה, כל אלה הענינים מוכנים למעלה בשרשים, ונעתקים למטה בענינים בצורה הראויה על ידי הכוכב, וזה במחלקות ידועות ובקיבוצים מיוחדים שהוחקו להם, וסיבובים ידועים.

והתפלגו ביניהם כל המקרים הקורים את הגשמים למיניהם, ונקשרו הגשמים כולם תחת שליטתם כפי סדריהם, להתחדש בהם כפי מה שיושפע מן המערכה, לפי הקשור שיתקשר בה כל איש ואיש.

 והנה נשתעבדו לזה הסדר כל בני אדם גם כן, להתחדש בהם כפי מה שימשך להם מן המערכה, אמנם, כבר אפשר שתבוטל תולדת הכוכבים מכח חזק עליון מהם, ועל יסוד זה אמרו, "אין מזל לישראל", (שבת קנ"ו), כי כח גזירתו ית"ש והשפעתו גוברת על הכח הטובע בהשפעת המערכה, ותהיה התולדה לפי ההשפעה העליונה, ולא לפי השפעת המערכת.

ואמנם משפטי ההשפעה הזאת של הכוכבים גם הם מוגבלים, כפי מה שגזרה החכמה העליונה היותו נאות, וקצת מדרכיה נודעים לפי סדרי המבטים, והוא מה שמשיגים הוברי השמים, אכן לא כל אמיתת סדריה מתגלית בזה, על כן לא ישיגו החוזים הכוכבים אלא קצת מהענינים העתידים, ולא בשלמות, וכל שכן שכבר יש בטול לתולדותם, כמו שאמרנו, ועל זה אמרו חז"ל "מאשר" ולא כל אשר, (רבה בראשית ה' ב'). (דרך ה' חלק ב פרק ז א וב)

צריך שתדעי, שכל המתהוה או המתקיים בנמצאות אינו לא מתהוה ולא מתקיים אלא בהשפעה נשפעת ממנו יתברך, וכפי מציאות ההשפעה כך הוא מציאות הנולד ממנה, וענין זה בארו היטב הרב הגדול הרמב"ם ז"ל לחיי העולם הבא בספר המורה שלו בחלק ב' בפרקים רבים, ואחד מהם בפרק י' ממנו. והנה דוגמה לזה הוא השפעת הכוכבים, ידענו שהולידה כל עניני העולם התחתון הזה, וכמאמרם ז"ל, "אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע שמכה בו ואומר לו גדל"… ואמנם אלה משפיעים לפי החק שהטביע בם הא-ל ית"ש, הוא מקור כל השפע הנשפע, פירש הוא ז"ל בפרק י"ב על זה מקור מים חיים את ה' שהזכיר הנביא ירמיה, וכן כי עמך מקור חיים, שאמר דוד המלך ע"ה, רצונם לומר, שפע המציאות, וכלל ענין יאמר ז"ל, כאשר התבאר לנו שהוא בלתי גוף והתקיים שהכל פעלו, נאמר שהעולם משפע הבורא נתחדש, ושהוא משפיע עליו כל מה שיתחדש בו, וכן יאמר שהוא משפיע מחכמתו וכו', ואמנם שמעת כבר שכל הפעולות שהאדון ב"ה פועל עמנו, לא אחת בהם שיהיה דבר מענינו יתברך לפי מהותו הפשוט… (דעת תבונות ק)

…ואמנם לכלל ההנהגה הזאת, שאינה פונה אל הזכות והחובה, אלא פניתה למה שמצטרך להשלמת הבריאה לפי מהותה, קראוה חכמים ז"ל מזל, יען אין ענינה אלא גזירה, ואינה תלויה בבחירת האדם ובזכותו. אמנם כבר אמרתי אין דבר זה נוהג אלא בעולם הזה, אך בעולם הבא אין שם אלא שכר המעשים מכל מקום, אפילו שכר דבור. (שם קסח)

אמנם אם כן נגזר אומר שאין שכר ועונש בעולם הזה כלל, אלא בעולם הבא? איננו כן, אבל צריך שתדעי הקדמה עיקרית, והיא, כי הנה אמרו חז"ל ויהי רעב בימי דוד, לא היה ראוי לבא אלא בימי שאול, אלא שהיה שאול גרופית של שקמה וכו'… הרי לפנינו שלא תמיד ישתמש האדון ב"ה מן הנהגת המזל, אלא בזמן שהוא יודע שטוב להשתמש בה. כי הנה האדון ב"ה הכין סדרים עמוקים בהשלמת הבריאה, כמו שזכרנו, ושם לו שני דרכים, דרך השכר ועונש, ודרך המזל, והוא הבוחר ומשתמש פעם מן הדרך האחד מן הדרך האחר, מה שהוא יודע היותו טוב לעולמו. אמנם, בהשתמשו מן הדרך השכר ועונש, יהיו כל הענינים הנולדים לפי סדרי השכר ועונש וחוקותיהם, ובהשתמשו מדרך המזל יהיו הענינים הנולדים לפי סדר הנהגת המזל ותכונת הבריאה, כמו שזכרנו… אמנם רצה הקב"ה שיהיה מקום נסיון יותר גדול, שלא יוכלו בני האדם להבין בבירור מה שהקב"ה עושה בעולם עם כל איש ואיש, אבל מה שיראה לכאורה, הוא היות מקרה אחד לכל, לצדיק ולרשע… כי אי אפשר לשום אדם לעמוד על בוריים של הדברים שהקב"ה עושה עמו, כי הוא יתברך מתנהג פעם בדרך השכר ועונש, ופעם בדרך המזל, כמו שזכרנו, וכל דבר שיתרחש על האדם, הנה אין שם מי שישפוט, אם מן השכר ועונש הוא, וכפי מעשיו, אם מן המזל הגוזר עליו. ויש בכל דבר ודבר פנים לכאן ולכאן, עד שהלב סוער מאד ברוב מחשבותיו ושרעפיו בקרבו…

ובמדרשו של רבי שמעון בר יוחאי נמצא מאמר אחד, שאף על פי שענינו עמוק בסתרי הסודות, אבל שטחיותן נראה זר מאד למי שלא ידע הקדמות אלה שהודעתיך, וזה לשון המאמר: ובזמנא דאיסתלק הוי"ה מכרסיא דדין ומכרסיא דרחמי לית תמן לא אגרא ולא עונשא. כי נראה כאילו, חס וחלילה אין שכר ועונש. אמנם הכוונה האמיתית היא להודיענו, שיש זמן שאין האדון ב"ה מנהיג העולם בהנהגת השכר ועונש, אלא בהנהגת המזל, וכמו שזכרנו, שהטוב והרע נמשך ובא לפי עניני ההנהגה לצורך התיקון הכללי, אך ודאי שהשכר והעונש יהיה לעולם הבא. אמנם הודיענו, שבזמן תוקף עקבות משיחא לא יקשה עלינו אם הצדיקים נשפלים השפלה גדולה, ואם בני האדם צועקים ולא נענים, וכל שאר הדברים הרעים שאמרו רז"ל בעקבתא דמשיחא, כי כל זה נולד לפי שאין הצדיקים יכולים אפילו בזכותם לתקן הקלקולים ההם, כי השעה גורמת כך, וכדי להוליך מזה התיקון השלם שיהיה אחר כך בגילוי יחודו יתברך.

ואמנם צריך שתדעי הקדמה צריכה לנו הרבה לישוב ספיקות רבים, והוא, כי אפילו בזמן שהאדון ב"ה רוצה לנהג את עולמו בהנהגת המזל שזכרנו, היה הוא מחזיר ומסבב הדברים, שאפילו מה שצריך לבא לפי המזל, יגיע מתוך דרכי הנהגת השכר ועונש, וכענין זה מצאנו יסורין של רבי, שאמרו ז"ל על ידי מעשה באו ועל ידי מעשה הלכו, ובאמת לא היו היסורים ההם אלא מיסורי הצדיקים, אבל כך היא המדה שהקב"ה מרכיב שתי ההנהגות האלה ביחד… (שם קע)

ראי הכוכבים והמזלות הם משפיעים כל אחד ואחד על דבר מיוחד ופרטי בעולם השפל הזה, ומי שהוא מושפע מכוכב אחד אינו מושפע מחברו, וכל המקבלים מקבלים ממשפיעים תמיד, בכל מקום שהם. אמנם מלבד הפקודה הזאת אשר להם, הנה יש להם ממשלה ושליטה בסיבוב הזמן, שכל אחד שולט בשעה ועת אשר הוחק לו, וזה ידוע, ואמנם יש הפרש גדול בין שתי השליטות האלה, כי השליטה שיש להם כל אחד על הדברים המיוחדים לו, היא שליטה מגעת בעצם המקבלים, שכל ענינם תלוי בהם ומתפעלים מתוכיות עצמותם מן ההשפעה שהם משפיעים להם, אך השליטה של ההיקף היא שליטה כללית, שכל השולט שולט על כל העולם, בין על הבריות המיוחדות לו, בין על הבריות שאינן מיוחדות. אך מצד אחר אין השליטה ההיא שליטה גמורה על שום אחד מהם, ואין מקבלים ממנה אלא איזה רושם והתפעלות, ורושם הניכר יעשה בבריות מצד השליטה ההיא ודאי, כי אין שום מעשה במעשה הא-ל ית' שיהיה לבטלה. אך אין זאת הפעולה העצמית אשר לכוכבים האלו, אך עצם פעולתם אינה אלא מה שהם פועלים ביחוד בבריות המיוחדות להן. ואמנם זאת היא דוגמה עשויה להראות ענינים יותר גבוהים ונעלמים, והיינו כי הנה מיני השפעות רבות חידש האדון ב"ה להשפיע על בריותיו, השפעות מיוחדות לכל בריה כראוי לה, ומלבד זה גזר היקף סיבובי לכל מיני ההשפעות האלה, להיות שולטים בסיבוב על העולם, שיהיה סדר שליטתם ופעולתם בסדר סיבוב הזמן, ובכל יום שולט בהנהגה מין ממיני ההשפעות, והיא שליטה כללית על כל הבריאה. אך אין פעולתו בשליטה זאת פעולתו העיקרית שהוא עושה בנמצאות המקבלים ממנו ביחוד, אבל עם כל זה יחודשו ענינים בכל הבריאה לפי ענין ההשפעה ההיא, תולדת שליטתה זאת. ובזה גם כן תלויה קדושת ימי המועדות מימים ימימה, וכל שאר הדברים התלויים בזמן. אמנם צריך להבחין ההבחנה שאמרתי, שיש הפרש בין הפעולה המיוחדת מכל השפעה בכל זמן, ובין הפעולה הסבובית שאינה כל כך עיקרית להגיע בתוכיות עצם המקבלים. ועל פי זה ענין יצירת האדם וכל זמניו, שכבר שמעת היותם מקבילים אל סדרי ההשפעה העליונה, כי ודאי הוא שבכל זמן מזמניו שכבר ישתנה על פי סדרי ההשפעות שהזמן ההוא מקביל להם, אך לא על צד התולדות הנולדות ביחוד מן ההשפעות ההם, אלא על צד הכנות גופו ואיבריו על סדר ההוא. (שם קעד)

ואמנם לא תמיד ישתמש האדון ב"ה מהנהגה אחת, אלא לפעמים ישתמש מן השכר ועונש, ולפעמים מן ההנהגה שזכרנו, והיא נקראת מזל, שהיא בדרך גזירה, לא לפי המעשים, וכדלקמן. והוא כשיודע שהם בני אדם גבורים, שיכולים לעמוד בה, משתמש ממנה, והוא ענין "ה' צדיק יבחן". ובאחרית הגלות הקב"ה משתמש מהרוב מזאת, כי הכוונה אז לתת תיקון כללי לכל העולם, ועל כן צריך שיתנהג בהנהגת היחוד, שמן ההעלם הגדול יולד הגילוי הגדול, ויהיה שלימות ניתן לעולם… והנה זאת ההנהגה היא הנודעת בסוד הכ"ח עתים, כי על כל פנים שורש הנהגת התחתונים היא מלכות, ובבחינת השכר ועונש המוטבע שתחתונים יש להם הכ"ח עתים, והמקרים תלוים בעת, לא במעשי התחתונים, וזה ענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו, אך לדעת איזה צדיק צריך שיהיה טוב לו ואיזה רע לו, זה לא ידעו אפילו משה, כי היה צריך לדעת טעמי התחלקות התיקונים בין הנשמות שאינם נודעים… (כללים ראשונים סימן לד, ועיין שם עוד)

כל ההשפעות הבאות מן העליונים לצורך התחתונים עוברים דרך הכוכבים, ונמצאו הכוכבים המשפיעים היותר קרובים לתחתונים, ואולם השפעתם אינה אלא כפי מה שנמשך בהם מלמעלה, לכל אלה הרוחניים נתן האדון ב"ה רשות לפעול בתחתונים פעולות שלא כדרך הטבעי, כשיעוררו אותם התחתונים על ידי אמצעים ידועים שהוכנו ונתיחדו לזה, אמנם אין בכח אחד מהם לעשות כל מה שירצה, אלא לכל אחד יש גבול מה שהוגבל לו… (מאמר העקרים)

מכתב מאליהו:  

מנם שתי בחינות יש, א' לכל אדם יש חלקו לעולם הבא, שהוא חלקו בגילוי כבודו יתברך… וכבר ביארנו לעיל שכל הנדרש לחלקו נותנים לו כלים ומסייעים, בדיוק ממש, ולצורך זה קובעים את זיווגו ומכריזים קודם לידתו בת פלוני לפלוני, בית פלוני לפלוני, שדה פלונית לפלוני (סוטה ב'), כל אלה הם כליו לעבודת ה' לפי חלק נשמתו… וזהו ענין המזל, כידוע, היינו חלקו וכליו שקבועים לו מראש…

הבחינה הב' האדם יכול לשנות את המזל, בחינת "משנה מקום משנה מזל", הן לטוב והן למוטב. יכול אדם לשנות מקומו ברוחניות, וממילא משתנים כליו… אברהם נטל שכר כנגד כל הי' דורות ממש, במזלו היה אב לארם, להיות ראש משפחתו, והרחיב מזלו, וזכה להיות לאב המון גוים, ניתן לו תכלית כל הבריאה.

ועתה הדברים ברורים, כל הצדיקים בבחינת השלמת חלקם-מזלם, בהכרח שישוו, שאם חיסר משהו הרי גזלן ורשע הוא ולא צדיק, ואם השלים הרי הוא צדיק, כי הרי השלים כל חלקו. אמנם ישנן עוד מדרגות למעלה מחלקו ומזלו, וזהו הנדרש בנח לגנאי, דאילו היה בדורו של אברהם והשלים חלקו בצדק ממש, מכל מקום לא נחשב לכלום, כי אברהם גילה בדורו גילוי כבודו יתברך בהתפשטות חלקו לחלקי כל העולם כולו במשך י' דורות שלמים. אולם בבחינת מילוי חלקו בנאמנות, היה נח שוה לכל צדיקי עולם. (חלק ב עמוד קנח)

 

 

שמואל הבקיא והידען. שהעיד על עצמו: "נהירין לי שבילי דרקיעא כשבילין דנהרדעא" .קרי, נהירים לי שבילי הרקיע וחכמת הכוכבים כשבילי עיר מולדתי נהרדעא

רבי נחמן אומר: "כל עשב ועשב יש לו כוכב ומזל וכל כוכב ומזל מקבל כוח מהכוכבים שלמעלה ממנו והעליון מהעליון ממנו עד שמקבלים מהשרים העליונים והם כולם מקבלים משורש הכל שהיא – דבר השם כמו שכתוב:"בדבר ה" שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם".

רמב"ם: מספר כל הגלגלים המקיפין את כל העולם, שמונה עשר; ומספר כל הגלגלים הקטנים שאינן מקיפין, שמונה. וממהלך הכוכבים וידיעת שיעור סביבתן בכל יום ובכל שנה ונטייתן לרוח צפון ורוח דרום ומגובהן מעל הארץ וקריבתן, ייוודע מספר כל אלו הגלגלים, וצורת הליכתן, ודרך הקפתן. וזו היא חכמת חשבון תקופות ומזלות, וספרים רבים חיברו בה חכמי יוון.

גלגל התשיעי שהוא מקיף את הכול–חילקוהו החכמים הקדמונים לשנים עשר חלק, כל חלק וחלק העלו לו שם על שם צורה שתיראה בו מן הכוכבים שלמטה ממנו שהם מכוונים תחתיו; והם המזלות–ששמותם טלה, שור, תאומים, סרטן, אריה, בתולה, מאזניים, עקרב, קשת, גדי, דלי, דגים. (רמב"ם)

הגאון מוילנא (ספר היצירה פ"ה) כותב: מזלות החודשים הינן כנגד 6 ספירות הנקראות בקבלה ו"ק (ו' קצוות), נמצא: ניסן-חסד. אייר-גבורה. סיוון-תפארת. תמוז-נצח. אב-הוד. אלול-יסוד. ובששת החודשים הבאים המזלות שוב הינם כנגד 6 הספירות הנ"ל, ב"אור חוזר". (ראה איור).

וְכֻלְּהוּ כּוֹכָבֵי וּמַזָּלֵי דְּבִרְקִיעָא פָּתְחֵי שִׁירָתָא. כְּמָה דִכְתִיב: בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים (איוב, ל"ח, ז')
וּכְתִיב, הַלְּלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר (תהלים, קמ"ח, ג') – דְּהָא אִינוּן כֹּכְבֵי דִנְהוֹרָא, מְנַגְנָן עַל נְהוֹרָא. זוהר ויחי

ניסן מזלו טלה ואוריא"ל המלאך אייר מזלו שור ומלאך להטיא"ל סיון מזלו תאומים ומלאך פניא"ל תמוז מזלו סרטן ומלאך זוריא"ל אב מזלו אריה ומלאך ברקיא"ל אלול מזלו בתולה ומלאך חניא"ל תשרי מזלו מאזנים ומלאך נוריא"ל חשוון מזלו עקרב ומלאך גבריא"ל כסליו מזלו קשר ומלאך מאדוניא"ל טבת מזלו גדי ומלאך שניא"ל שבט מזלו דלי ומלאך גבריא"ל אדר מזלו דגים ומלאך רומיא"ל:{רזיאל המלאך}

י"ב אותיות פשוטות, חקקן חצבן צרפן וצר בהן י"ב מזלות ואלו הן: טל"ה שו"ר תאומי"ם סרט"ן ארי"ה בתול"ה מאזני"ם עקר"ב קש"ת גד"י דל"י דגי"ם. {יצירה}

התלמוד הבבלי : "כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב, עליו הכתוב אומר: ואת פועל ה` לא יביטו ומעשי ידיו לא ראו [ישעיה ה, יב]. אמר ר` שמואל בר נחמני אמר ר` יוחנן: מנין שמצווה על האדם לחשב תקופות ומזלות, שנאמר: ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים [דברים ד, ו]. ואיזו היא חכמה ובינה לעיני העמים: הוי חישוב תקופות ומזלות…" (מסכת שבת, דף עה, עמוד א).

"בוא וראה, כל בריות העולם, קודם שניתנה התורה לישראל, היו תלויים במזל… אבל אחר שניתנה התורה לישראל, הוציאם מן החיוב של כוכבים ומזלות" (ספר הזוהר, פירוש הסולם, כרך ט"ו, פרשת פנחס, ס"ד-ס"ו).

קנו) ואית נשמתין וכו׳. ויש נשמות אחרות אשר באות בגלגול בכמה חיות, שנקראים מזל אריה, מזל שור, מזל נשר, מזל בתולה, מזל עקרב, מזל טלה, מזל מאדים, מזל נחש, מזל דגים. כמו שמצאנו בשנים עשר שבטים שנמשלו לחיות. זה לאריה גור אריה יהודה. יוסף בכור שורו. יששכר חמר גרם. יהי דן נחש עלי דרך. בנימין זאב יטרף. ובני, כל זה סוד הגלגול. שיצר הרע, יש למי שהוא דומה לאריה, ויש למי שהוא דומה לנחש, ויש למי שהוא דומה כחמור. לכל בריות משתנה כפי מעשיהם, וכפי שעה שנעשו בה.

גם כשתדקדק תמצא כי טלה הוא חסד, שור גבורה. תאומים, צורת אדם, תפארת. סרטן נצח, הגדל במימי החסד. אריה בהוד. בתולה יסוד, גן נעול. אח״כ מאזנים, עקרב, קשת, גדי, דלי דגים. כסדר הזה דגים ביסוד דנוקבא אור חוזר בסוד בני יוסף וידגו לרוב. וז׳ ככבי לכת הם בג״ד כפר״ת, לבנה חסד. מאדים גבורה. חמה תפארת. נוגה נצח. כוכב הוד. שבתאי יסוד. צדק מלכות. ודע כשם שיש כ״ב אותיות ביסוד תחתון שהם: ג׳ יסודות אמ״ש, וז׳ ככבי לכת, וי״ב מזלות. כנגדם יש ביסוד עליון רקיע עליון הנקרא דעת. וידעת מ״ש בפרשת משפטים (אות תקכ״ט) דעת הוא גניז בפומא דמלכא, ולכן כ״ב אותיות הם בפה. וכן מיל״ה עולה פ״ה, כי יש יסוד עליון ויסוד תחתון, וכנגדם למעלה בדעת העליון המחבר לאו״א, דהיינו הדיקנא, הם י״ב מזלות עם חודש העיבור י״ג תקוני דיקנא. והבן היטב כי י״ב שבטים, ו' זכרים, ראובן אריה חסד, או״ר ב״ן. שמעון שור. לוי תפארת נשר. יהודה נצח הנקשר בימין שעליו התפלל דוד שבא מיהודה נעימות בימינך נצח לכן הוא אריה הנמשך מחסד. יששכר הוד כי בינה הנקרא יש עד הוד אתפשטת, [וסוד ומבני יששכר יודעי בינה] ושם סוד הדודאים נתנו ריח. זבולון יסוד, היושב לחוף ימים זכר, והוא ברית מילה, כנזכר בזהר (ויחי אות תרע״ה) על זבולון דמתמן נגידו העלמא דאתי. וו׳ נקבות, בנימין חסד דנוקבא מתתא לעילא אור חוזר מ״ן ב״ן ימין הוא נמשך מהימין עליון דכורא. דן נחש גבורה דנוקבא, צפון. נפתלי תפארת גופא, כנזכר זהר פרשת ויחי (אות תשס״ז) הנותן אמרי שפר דא גופא (הנקרא קול) ולמעלה בסוד זכר לוי [קול שיר] ולמטה נפתלי אור חוזר אילה נוקבא, גופא הנקראת קול, הנותן אמרי שפר. גד נצח הנותן צבאות וחילות להוד, וזהו גימ״ל דל״ת והבן. אשר הוד תתאה צדק וטובל בשמן רגלו, ושמן דעלמא דאתי עד הוד הנקרא רגלו אתפשטת. והבן מ״ש בפרשת ויחי על כל י״ב שבטים. וזהו מאשר שמנה לחמו נוקבא, ושם הוא הלחם דטחנין ע״י שחקים שהם נצח הוד, ומהוד נמשך לחם הבא מעלמא דאתי בינה דאתפשטת עד הוד. אפרים ביסוד נוקבא. ויוסף הוא יסוד עצמו, שכל י״ב מזלות וכל י״ב שבטים נרשמים בו בסוד אלה תולדות יעקב יוסף. וז״ש נחנו ולא אנחנו באלף, כי סוד אלף ה״ס יוסף עצמו. כי צורת א׳ הוא סוד חודש עיבור בין ב׳ ווי״ן כזה וא״ו, גימטריא י״ג, י״ב מזלות י״ב חדשים עם חודש העיבור.

ויוסף לבדו מעלמא דדכורא, ושאר השבטים הם נוקבין, כי הם נצוצות הנרשמים בנוקבא. והבן כי חודש העיבור לעולם אדר, כי הוא סוד היסוד ממש ושם הוא מקום העיבור, והוא הנתוסף בסוד יוסף. והבן כי אליהו אתי מגד שהוא נצח המעורב בהוד, ששם נדב ואביהוא כי שנים הן, ועיקרו מנצח שהוא רוחו של אליהו, וז״ש ורוח ה' ישאך, וכתוב נחה רוח אליהו על אלישע. ואביהוא נפש הוד כי שם מלכות הנקראת נפש. ור׳ עקיבא מאביהוא, והוא יששכר הוד זכר, ואותו שידעת הוד נקבה היוצא מניצוץ ר׳ עקיבא באור חוזר מהוד זכר להאיר ללאה. והאמת כי לוי אינו במנין השבטים. ואפשר כי יהודה מילא מקומו בתפארת דוכרא, לכן דגל מחנה יהודה מזרחה, ודגל ראובן בחסד דוכרא תימנה. ודגל דן צפונה גבורה נוקבא, ודגל אפרים יסוד נוקבא מערב, עירוב דחו״ג ביסוד כנודע. ובזה אפשר לישב דברי הסבא במשפטים (אות ר׳) שאמר כי יהודה מקומו דלוי בתפארת, ויששכר זבולון נצח הוד, ויוסף יסוד דכורא עכ״ל.

המתבאר מכל הנ״ל הנצרך לעניננו הוא, כי ביסוד יש כ״ב אותיות, שהן: ג' אותיות אמ״ש. וז' אותיות בג״ד כפר״ת, שהן ז׳ ככבי לכת. וי״ב אותיות פשוטות, שהן סוד י״ב מזלות. וביחד הן כ״ב אותיות. והנה מג׳ אותיות אמ״ש לא מדבר כאן התקונים, רק מז' ככבי לכת ומן י״ב המזלות. ואומר שז' ככבי לכת ה״ס ז׳ ספירות הכוללות דזו״ן המאירות מן בינה, כנודע שכל הספירות דזו״ן הן מהתפשטות הבינה, שנתפשטה עד הוד כי בהוד נשלם ז״א בכל ע״ס שלו, כי חג״ת נ״ה ה״ס ע״ס של הארת החסדים, כמו כחבזו״ן של הארת החכמה. ויסוד נקרא כל מחמת שכולל את חג״ת נ״ה דז״א, ובחינת עצמו היא בחינה ששית, ועם מלכות הנכללת בו נשלם מספר שבעה. וי״ב מזלות הם מתפארת עצמה, הכוללת ו' ספירות, שלכן נקרא ו׳ וכל ו׳ יש בה ב׳ ווי״ן הרי הם י״ב.

וענין י״ב המזלות הוא, כי כלל הוא אשר כל תחתון אינו מקבל אלא דרך המסך של העליון ממנו, ולכן אי אפשר לתפארת ויסוד לקבל אלא ע״י התלבשות הארתם ביסודות דאו״א. ויסודות דאו״א מרומזים בב׳ ווי״ן שבאות ד׳ כי קו המושכב לרוחב הד׳ הוא בחינת יסוד דאמא, שנקרא רחב וקצר. וקו המוקם לאורך הד׳ ממעלה למטה הוא בחינת יסוד דאבא הנקרא צר וארוך. ופירושו של צר וארוך הוא, שצר וסתום מבחינת חסדים, אלא שהוא ארוך מבחינת חכמה, שמבחינת החכמה אין בו שום חסרון כלל, אלא להיותו צר מחסדים, אי אפשר אל התחתונים הימנו לקבל הארתו. כי אין לנו תפיסה באורך בלי רוחב, אלא ע״י שהוא מתאחד ומזדווג עם יסוד דאמא, שאז אין לו עוד חוסר של חסדים, אז נבחן שהאורך קיבל גם צורת רוחב ואפשר להשיגו, וכל הארה המושפעה דרך היסוד נקראת מזל מטעם שמתגלית טפין טפין. ולכן נקראים מזלות וחשבון י״ב ה״ס ב' הו״וין, שהם מאירים בבחינות ו״ק דאו״י וו״ק דאור חוזר, כי בערך ג״ר דבינה נחשבים הארות המזלות לו״ק. וז״ס י״ב אותיות הפשוטות שביסוד, (עי׳ בשער מאמרי רשב״י תחלת שמות, ובע״ח שער ה׳ פ״ז, ושער ל״ח פ״ג, ושער ל״ט פט׳׳ו, ושער מ״ג פ״ב. ולעיל בהקדמה אות ש״ז).

רמב"ם

דרך האש והרוח להיות מהלכם ממטה מטבור הארץ למעלה כלפי הרקיע ודרך המים והארץ להיות מהלכם מתחת הרקיע למטה עד לאמצע שאמצע הרקיע הוא המטה שאין למטה ממנו ואין הילוכם לא בדעתם ולא בחפצם אלא מנהג שנקבע בהן וטבע שנטבע בהן:

טבע האש חם ויבש והוא קל מכולם והרוח חם ולח והמים קרים ולחים והארץ יבשה וקרה והיא כבידה מכולם והמים קלים ממנה לפיכך נמצאים למעלה על הארץ והרוח קל מן המים לפיכך הוא מרחף על פני המים והאש קל מן הרוח ומפני שהם יסודות לכל גופים שתחת הרקיע ימצא כל גוף וגוף מאדם ובהמה וחיה ועוף ודג וצמח ומתכת ואבן גולמו מחובר מאש ורוח ומים ועפר וארבעתן יתערבו ביחד וישתנו כל אחד מהם בעת העירוב עד שימצא המחובר מארבעתן אינו דומה לאחד מהן כשהוא לבדו ואין במעורב מהן אפילו חלק אחד שהוא אש בפני עצמו או מים בפני עצמן או ארץ בפני עצמה או רוח בפני עצמה אלא הכל נשתנו ונעשו גוף אחד וכל גוף וגוף המחובר מארבעתן ימצא בו קור וחום לח ויבש כאחד אבל יש מהם גופים שיהיה בהם חזקה מיסוד האש כמו בעלי נפש חיה לפיכך יראה בהם החום יתר ויש מהן גופין שיהיה בהן חזקה מיסוד הארץ כמו האבנים לפיכך יראה בהם היובש הרבה ויש מהן גופין שיהיה בהן חזקה מיסוד המים לפיכך יראה בהם הלח יתר ועל הדרך הזה ימצא גוף חם יתר מגוף אחר חם וגוף יבש יתר מגוף אחר יבש וכן ימצאו גופים שיראה בהן הקור בלבד וגופים יראה בהן הלח בלבד וגופים יראה בהן הקור והיובש כאחד בשוה או הקור והלח כאחד בשוה או החום והיובש כאחד בשוה או החום והלח כאחד בשוה לפי רוב היסוד שהיה בעיקר התערובת יראה מעשה אותו היסוד וטבעו בגוף המעורב.

זוהר הקדוש פרשת תולדות דף ס”ב:

“ואין להקשות איך אפשר שבזמן קצר כזה, מעת שחזרו השבטים עם עגלות פרעה לאביהם עד חזרתם למצריים, יוליד עשרה בנים. כי האמת הוא, שאין הזוהר מדבר במקרים גשמיים כלל, אלא בעולמות עליונים, שאין שם סדר זמנים כמו בגשמיות וזמנים הרוחניים מתבארים בשינוי צורות ומדרגות שהם למעלה ממקום וזמן”

זוהר בהעלותך:

כמו זה שכתוב, ותנח התיבה בחודש השביעי בשבעה עשר יום לחודש על הרי אררט.
ודאי מקרא זה יצא מכלל התורה ובא לספור פשוט. (שואל) מה אכפת לנו אם נחה בהר זה או בזה ,שהרי הוכרחה לנוח באיזה מקום שהוא, (ומשיב) אלא ללמד על הכלל כולו יצא. ואשרי הם ישראל שנתנה להם תורה עליונה תורת אמת ומי שאומר שספור ההוא של התורה הוא להראות אותו ספור בלבד בא, תיפח רוחו. כי אם כך אין התורה העליונה תורת אמת, אלא ודאי התורה הקדושה העליונה תורת אמת היא.

“אוי לאלו הרשעים האומרים שהתורה אינה יותר מספור בלבד, והם מסתכלים בלבוש ולא יותר, אשרי הם המסתכלים בתורה כראוי. יין אינו יושב אלא בכד, כך התורה אינה יושבת אלא בלבוש זה. וע”כ לא צריכים להסתכל אלא במה שיש תחת הלבוש. וע”כ כל אלו הדברים וכל אלו הספורים הם לבוש.”

“וע”כ ספור הזה שבתורה היא לבושה של התורה מי שחושב שאותו הלבוש הוא תורה ממש ואין בו דבר אחר, תיפח רוחו, ולא יהיה לו חלק לעולם הבא. משום זה אמר דוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך מה שמתחת לבושה של התורה.”

תע”ס אור פנימי אות א’:

“צריכים לזכור, שכל חכמת הקבלה מיסודות על עניינים רוחניים, שאינם תופסים לא מקום ולא זמן, ואין העדר ותמורה נוהג בהם כל עיקר, וכל השינויים הנאמרים בחכמה הזאת, אין זאת אומרת שהבחינה הראשונה נעדרת ומקבלתה צורה אחרת, אלא השינוי האמור, הוא ענין תופסות הצורה לבד, וצורה הראשונה אינה זזה ממקומה. כי ההעדר וההשתנות המה מדרכי הגשמיים. וזהו כל הקושי למתחילים, כי תופסים הדברים בביטויים הגשמי בגבולים של זמן ומקום חילוף ותמורה, אשר המחברים השמשו בהם רק לסימנים בעלמא על שורשיהם העליונים. ולפיכך אתאמץ לפרש כל מלה ומלה בצביונה הרוחני, המופשט ממקום וזמן ומתמורה, ועל המעיינים מוטל לחקוק היטב בזיכרונם את פירוש המלות ההן, כי אי אפשר לחזור עליהן בכל פעם.”

ערך ראשי: הכאה: הבל

מתבאר בדחז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה שמכה אותו ואומר לו גדל. פי' ששורשו של אותו העשב הנמצא מלמעלה הוא אור מרובה וגדול מאוד, והענף ממנו הנמצא למטה בחושך נפקד ונסער מחמת ההבדל וההפרש הגדול הזה, ע"ד השליך משמים ארץ, וע"כ נבחן שהעליון פוקדו ומזכירו "מאין באת" שעי"ז מגביה את עצמו בתאוה גדולה לחזור לשורשו והוא גדל, שז"ס מכה אותו ואומר לו גדל, דהיינו בהזכירה ופקידה כמבואר.

הבל היוצא: ובאמור תבין ענין ההבלים היוצאים מנקבי אח"פ, כי הפקידה דעליון שמזכיר לו את אורותיו השורשיים שנק' הכאה, הנה הכאה זו מעלה הבל מאותם הנקודות אשר מאירים בגדלות מרובה בשורשיהם, שזה מלשון מהבל(*) כלומר שדרכו של הענף בעת שנפקד ונזהר להתחקות ולעשות כשורשו ולהעלות אור דרך אותם הנקודות כבשורש, אכן גם אותו אור שמעלה יהיה גם מועט שבמועט אינו יכול להחזיק מעמד בפנימית הספירה כי צר הוא המקום החשוך שהענף נמצא בו, וע"כ מוכרח גם אור מועט ההוא (הנק' הבל ולא אור) לצאת מהכלי לחוץ דהיינו להסתלק ממנו, באופן שפקידה וזכירה דעליון ה"ס הכאה, ואור המועט מאוד שמעלה בהתחתון מכח הפקידה נק' הבל.

ומה שגם אור המועט ההוא אינו מתקיים בהתחתון אלא מוכרח להסתלק ממנו, ע"כ נק' יוצא לחוץ.

אמנם השפעת היסוד מבחינת ב' עטרין, שעטרא דחסד היא הת"ת שהוא הנושא להארת חכמה, ועטרא דגבורה שהיא בחי' ב' המסכים, צר מאבא וקצר מאמא עם האו"ח שהם מעלים, שהם נקראים בחינת היסוד עצמו כנ"ל, הנה הם רק בחינת ו"ק בערך ג"ר דבינה, כי הם נמשכים מת"ת ויסוד שבהם, שהם ו"ק. והם הנקראים בשם י"ב מזלות, שהם ו"ק דאו"י וו"ק דאו"ח. ונקראים מזלות, על שם בחינת הצרות שביסוד, המשותף בקצר דאמא, שזה גורם שאינו יכול להיות בחינת בית קבול לחכמה כמו ת"ת שבבחינת אחסנתא דאו"א, אלא מחויב להיות בחינת מזל וצנור, דהיינו בחינת אורחא למעברא ביה בלבד, וע"כ נקרא יסוד בשם מזל.

אמנם בבחי' נשמות שמוליד היסוד, יש בהם ג"כ: בחינת הת"ת בהיותו בפני עצמו, הנקרא שמשא ומאור הגדול. וכן סיהרא, שהיא בחינת היסוד של בחינה ב' שיש בו, שנקרא בנימין. ששם באחסנתא דאו"א, עומד היסוד מתחת הת"ת, ואינו מגביל אותו כלל ועיקר, אלא שהם נעלמים בהנשמות, ואינם מתגלים בהם להדיא. והוא כי מבחינת אחסנתא נבחן אפילו הז"א עצמו שהוא נוטל מהם רק הארה בעלמא, ולא כלל עצמותם, ומכ"ש הנשמות שהוא מוליד.

וזה אמרו "ומת"ת ומלכות נעלמים יוצאים שמשא וסיהרא, וזה מצד הנשמות שבו וכו' כן ביסוד נשמות הצדיקים שבו מעלים ט' מלמעלה למטה". דהיינו כמבואר, שנשמות מקבלים ג"כ מג"ר דאו"א שהם אחסנתא, וע"כ הם מעלים לעצמם תשע ספירות מלמעלה למטה, דהיינו ט"ס דאו"י. וכיון שיש בהם בחינת ג"ר ואחסנתא דאו"א, הנה בהכרח שיש בהם גם בחינת שמשא וסיהרא, שהם ת"ת ומלכות, אלא שהם נעלמים, כי אין להם משם אלא הארה בעלמא.

עד/ב) ובג״ד אין מזל וכו׳: ומשום זה אין מזל לישראל, ואע״פ שנולד בראש השעה, והוא בראש כל כוכב ומזל, וקלקל מעשיו, הקב״ה מורידו מראש לגוף שיהיה בינוני, באמצע כל כוכב ומזל. ואם מקלקל מעשיו יותר, מורידו לסוף של כל מזל ומזל. וזה שהוא בסוף כל מזל, הוא תלוי במזל, והמזל רוכב עליו ושולט עליו. אבל בזמן שנשמתו שולטת ורוכבת על המזל, המזל הוא טפל אל הרוכבת עליו.

עד/א) אם חזר בתיובתא וכו׳: אם חזר בתשובה, אע״פ שהוא בזנב טלה או שור, שבכל מזל ומזל, דהיינו, מבחינת נפש הבהמית, מוסיף בו הקב״ה רוח יתרה מן המלאכים, ועולה מזנב המזלות, להיות בינוני, דהיינו באמצע כל כוכב ומזל, כבחינת הרוח. זכה יותר לחזור בתשובה במחשבתו, הקב״ה נותן לו נשמה מכסא הכבוד, ועולה להיות ראש בתחילת כל כוכב ומזל, כבחינת הנשמה.

( בבלי שבת קנו: )

"… רבי יוחנן אמר אין מזל לישראל ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דא"ר יוחנן מניין שאין מזל לישראל שנאמר (ירמיהו י) כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה הם יחתו ולא ישראל ואף רב סבר אין מזל לישראל דאמר רב יהודה אמר רב מניין שאין מזל לישראל שנאמר (בראשית טו) ויוצא אותו החוצה אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע (בראשית טו) בן ביתי יורש אותי אמר לו לאו (בראשית טו) כי אם אשר יצא ממעיך אמר לפניו רבש"ע נסתכלתי באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן אמר ליה צא מאיצטגנינות שלך שאין מזל לישראל…."

ביאור הדברים, יסוד דז"א, שבו נעשה הזווג לגילוי כל הקומות ודרגין עלאין, שהן חמה ולבנה וככביא ומזלי, הוא נקרא רקיע. כמ"ש (בזוהר בראשית אות ת"ב), ויתן אותם ברקיע השמים, וכד כלהון קיימין ביה, כדין חדוותא דא עם דא, כדין סיהרא אזעירת נהורא מקמי שמשא, כל מה דנטיל בגין לאנהרא לה הה"ד להאיר על הארץ. פירוש, כל המאורות העלאין ניתנו ברקיע השמים, שהוא יסוד דז"א, וכלהון קימין ביה, והוא מזדווג בחדוותא עם הנוקבא הנקראת ארץ ונותן לה כל אלו המאורות. שז"ס להאיר על הארץ. ואז נבחן שהמלכות קטנה מן השמש שהיא ז"א. אבל בגמר התיקון. רב יצחק אמר כתיב, והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים באור שבעת הימים וכו'. דהיינו שאז לא תהיה המלכות קטנה מז"א, אלא תגדל כמו הז"א בששת ימי בראשית, והז"א עצמו יעלה שבעתים כששת ימי בראשית. ושואל שם רבי יהודה ואימתי יהא דא, בזמנא דכתיב בלע המות לנצח, וכדין כתיב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ע"ש. פי' כי הרקיע, שהוא ז"א, הוא הוי"ה, הנקרא שמש, ושמו הוא הנוקבא המקבלת ממנו, הנקראת לבנה, ובשתא אלפי שני המקבלים מששת ימי בראשית לא נגלה להם כי הוא ושמו אחד, כי הלבנה קטנה מהשמש שהוא ז"א הנקרא הוי"ה. וענין קטנותה הוא, שהמלכות מתוקנת בסוד עשיה דאית בה טוב ורע שכר ועונש, (כמ"ש לעיל באורך בדיבור הסמוך עש"ה), ויש הבדל גדול בין: הוא, אל שמו, כי בשמו, שהוא המלכות באים הזווגים בזה אחר זה זמנין בחבורא וזמנין בפרודא ע"ש. אבל בגמר התיקון, דהיינו, בזמנא דכתיב בלע המות לנצח, הנה אז יהיה הוי"ה אחד ושמו אחד, כי שמו שהוא הנוקבא תשוב כאור הז"א ממש, דהיינו כולו טוב בלי רע כלל. ותתגלה בה השגחה פרטית כנ"ל. שז"ס והיה אור הלבנה כאור החמה.

וע"כ בעת ההיא תקרא הנוקבא בשם ספר זכרון. כי המלכות נקראת ספר, בהיות כל מעשי בני העולם נרשמים בה. ויסוד דז"א נקרא זכרון, כי הוא זוכר מעשי עולם וחוקר כל יצורי קדם, שממנו מושפעים כולם, כנ"ל בסו"ה להאיר אל הארץ. ובשתא אלפי שני מטרם גמר התיקון, הרי ספר לבד וזכרון לבד דהיינו לזמנין בחבורא ולזמנין בפרודא. אבל בגמר התיקון, אינון תרין דרגין נעשות אחת, בסוד הוי"ה אחד ושמו אחד, ואז נקראת המלכות עצמה ספר זכרון, כי הם אחד ממש, שהרי אור הלבנה נעשה כאור החמה. (ועי' בזוהר ויקהל אות ק').

וזהו אמרו מאן הרקיע, דא איהו הרקיע דביה חמה ולבנה וככביא ומזלי. דהיינו, יסוד הז"א שבו יוצאים כל המאורות שבעולם, וביה קיימין, והוא המשפיע אותם אל המלכות, בעת שהיא קטנה ממנו ואינה עוד בבחינת ה' אחד ושמו אחד, ודא איהו ספר זכרון, והוא עצמו יהיה ג"כ בחינת המלכות של גמר התיקון, שתהיה נקראת משום זה, ספר זכרון. כי אז תקבל המלכות כל בחינת הז"א, וזה הרקיע הנקרא זכרון, יקרא אז ספר זכרון, דהיינו בחינת מלכות עצמה,הנקראת ספר,והזכרון שהוא הרקיע, יהיה עמה אחד ממש, בסו"ה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

ביאור הדברים. מזל, פירושו, קיבוץ כוכבים המקושרים זה בזה, ומהלך אחד משותף לכולם. כוכבים, מורה, שאינם מקושרים זה בזה, וכל אחד פונה לדרכו. ונתבאר לעיל בסמוך, סוד הקשר של הספירות, שהוא מטעם, שאין החכמה מאירה בלי חסדים שבימין, ואין החכמה מקבלת החסדים שבימין, זולת על ידי הכרעת הקו האמצעי, ונמצאים שלשתם צריכים זה לזה ומקושרים זה בזה. ולפי"ז כל סבת הקשר הוא, משום אור החכמה, שאינו יכול להאיר בלי חסדים, וע"כ נוהג זה רק בו"ק של כל מדרגה, ששם מאיר המפתחא, שה"ס עטרת יסוד, והי' יוצאת מאויר, ונתגלה שם אור החכמה, מה שאין כן בג"ר של כל מדרגה, ששם שולט כח המנעולא, שה"ס המלכות דצמצום א', ואין הא' יוצאת מאויר שלהן (כנ"ל בהקדמת הזהר דף מ"ד ד"ה וטעם עש"ה) והחסדים מכוסים ונעלמים מחכמה, אם כן אין שום סבה לקו האמצעי שיצטרך לקשר הספירות זו בזו. ולפיכך הן נבחנות לפרודות. ומטעם זה הספירות שבו"ק המדרגה, שהן מקושרות זו בזו, מכונות מזל, שהכוכבים שבו מקושרים זה בזה, כנ"ל. והספירות שבג"ר המדרגה, מכונות כוכבים דהיינו שנפרדות זו מזו כמו כוכבים נפרדים. וזסו"ה ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה, (יחזקאל א') כי מחוברות למטה בו"ק, ופרודות מלמעלה בג"ר כמו שנתבאר. ותבין שאין הפירוש, שאין תיקון קוין בג"ר, כי אין משהו בו"ק שלא יהיה מקובל מג"ר, אלא המדובר הוא בענין השליטה בלבד, כלומר שאין שום שליטה לכח הקישור אשר שם, ודומה כמו שאינו. וע"כ נקראות כוכבים.